ישיבת מליאה בתאריך 01/07/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ט"ז בתמוז התשפ"ו, 1 ביולי 2026. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתה דחופה של חברת הכנסת יסמין פרידמן לשר החקלאות וביטחון המזון בנושא התפרצות כלבת בישראל 2026. אני מתכבד להזמין את שר החקלאות וביטחון המזון חבר הכנסת אבי דיכטר אל הדוכן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, רוטמן מבקש להצביע עכשיו. נפתחה המליאה ואני צריכה להיות בהצבעה, אני לא יודעת מה לעשות.

היו"ר אמיר אוחנה:

רק שנייה, שנייה אחת. שנייה, השר. אנחנו אישרנו הארכה לוועדת חוקה, אבל בתנאי שהשואלת - - -

קריאה:

היא לא חברת ועדה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל את לא חברת ועדה, אומרים לי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל אני שם כל הזמן, אני מחליפה שם כבר שבועות.

היו"ר אמיר אוחנה:

הכלל הוא שאנחנו מאפשרים הארכה אלא אם כן אחד השואלים הוא חבר בוועדה הרלוונטית. אבל אם גברתי לא חברה אז אני מצטער - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל אם אין מי שיצביע אני ארוץ לשם ואני איאלץ לוותר על השאילתה. אין לי ברירה.

קריאה:

ואם אנחנו נמשוך את השאילתה? גם על זמן חקיקה אפשר?

היו"ר אמיר אוחנה:

אם תמשכו את השאילתה אז בוודאי שתוכלי ללכת להצביע. לא אישרנו על זמן חקיקה. על זמן חקיקה לא אישרנו. בואו נעשה כך – יש לי הצעה, אם זה טוב בעינייך. תשאלי את השאלה ותלכי לשם, אחר כך תוכלי לראות את תשובתו של השר, אם זה בסדר בעינייך. בסדר?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז בבקשה, השר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אעשה את זה הכי מהר. אני באמת חושבת שזה לא כזה בסדר, אבל בסדר. ב-2026 אותרו 71 מקרי כלבת; 40 תנים, 21 כלבים. למרות ההתפרצות פוזרו עד כה כ-220,000 פיתיונות אוראליים בלבד, שזה שליש ממספר הפיתיונות שאמורים לפזר. רציתי לשאול: 1. מדוע פוזר רק חלק ממלאי הפיתיונות? 2. האם יוגדל היקף הפיזור והמלאי הקיים? 3. אילו הנחיות ניתנו לרשויות בנושא חיסון ואכיפה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. בבקשה, כבוד השר.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

בוקר טוב, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת. לשאילתה בנושא הכלבת – בהחלט סוגיה מטרידה מאוד, מפני שאנחנו נמצאים כבר כמעט שלוש שנים במציאות שבה גם מדרום, מרצועת עזה – בעקבות המלחמה שם הגדר נפרצה והייתה תנועה של כלבים משוטטים משם לתוך ישראל, בעיקר לנגב המערבי; גם בלבנון – המלחמה שמתנהלת שם; וגם – או הייתי אומר אפילו בעיקר – מיהודה ושומרון, ששם אנחנו רואים עלייה בהיקף הכלבים המשוטטים שנכנסים משם לארץ. לא כל כלב משוטט הוא כלב נגוע בכלבת, אבל זה בהחלט פוטנציאל מדאיג מאוד. ויש גם זליגה – כלבת היא לא רק בכלבים, אלא היא גם בתנים. כמות הפיתיונות שפוזרה מתחילת שנת 2026 ועד היום, זאת אומרת חצי שנה בערך, עומדת על כ-300,000 יחידות, שזה - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עכשיו אי-אפשר, אתה יודע.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אני מבטיח שאני אתן תשובה מלאה. אנחנו מתייחסים ברצינות לשואלים, גם לשאלות. כפי שאמרתי, כ-300,000 יחידות פוזרו, שזה בערך 45% מסך הפיזור של פיתיונות של שנת 2025. ב-2024, למשל, פוזרו 650,000 פיתיונות, וב-2025 – כבר כמעט 675,000 פיתיונות. קצב הפיזור הנוכחי מושפע ישירות גם ממגבלות של תקופת מלחמה, מגבלות שמונעות לעיתים יכולת של פיזור בפיזור מהאוויר, שזה עיקר הפיזור. למרות זאת, אנחנו עומדים ביעדי התוכנית השנתית של 2026. במהלך השנה, במחצית הבאה של השנה, גם לאור העלייה במקרי הכלבת, אנחנו צפויים להגדיל את היקף הפיזור בכ-25% לעומת השנה הקודמת, ובסך הכול אנחנו נגיע לכ-870,000 פיתיונות שיפוזרו. וזה גם נוגע לשאלה השנייה ששאלת, חברת הכנסת פרידמן. אני עובר לך לשאלה השלישית. בהתאם לחקיקה הקיימת, הרופאים הווטרינריים הרשותיים הם הגורמים המוסמכים והאחראים על הטיפול במחלת הכלבת ובכלבים המשוטטים. החוקים מעניקים את המסגרת הנורמטיבית לביצוע פעולות אכיפה ומניעה בשטח, פעולות שכוללות בין היתר רישום, חיסון, לכידה, פיקוח. מעבר לזה, כמובן, השירותים הווטרינריים מפיצים באופן שוטף חוזרים ונהלים ייעודיים המבהירים את דרכי הפעולה ודרכי המניעה בכל נושא הכלבת. משרד החקלאות וביטחון המזון אף עומד בקשר רציף עם הווטרינרים ברשויות. בכל מקרה של זיהוי אירוע מבוצעים תחקירים, בשיתוף הווטרינרים המחוזיים, כדי להסיק מסקנות ולתת הנחיות ממוקדות. מעבר לכך, מוציא משרד החקלאות וביטחון המזון באופן תדיר הודעות, סרטונים, פרסומות לציבור הרחב באמצעי התקשורת השונים, במטרה להגביר את המודעות למחלה ולדרכי מניעתה. אני אומר לך, חברת הכנסת פרידמן, ובכלל לחברי הכנסת, ולך אדוני היושב-ראש, אחת הבעיות הכי קשות שלנו זה האנשים שמתוך רצון טוב עושים משהו רע. זאת אומרת, רואים כלב נטוש, אוספים אותו, לא כל כך בודקים. אגב, אוספים אותו בעזה, בחופשה מהמילואים או בסיום המילואים, אוספים אותו בלבנון באותן נסיבות, אוספים אותו מהמילואים ביהודה ושומרון. הוא נראה כלב נחמד, הכול טוב ויפה. מביאים אותו הביתה, לתוך שטחי קו ירוק - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מעזה לא הגיעו.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

- - לא כל כך בודקים מי הכלב, הוא נראה נחמד. ולצערנו, בחלק מהמקרים, הנחמד הזה – מסתבר שהוא נגוע בכלבת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בעזה לא היה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

ומכאן ואילך כבר אתה יכול למצוא אירועים בעייתיים מאוד, להתחיל לחפש עם מי הוא היה במגע כלשהו. בקיצור, היום, בתקופה הזו, משרד החקלאות וביטחון המזון מקדם נוהל תמיכה ייעודי עבור רשויות מקומיות באזורים הנגועים בכלבת, כדי להתמודד עם ההתפרצות באזור שלהם ולסייע בעצירת המגפה הזו. אגב, יהודה ושומרון, בעיקר השומרון, נחשבים לאזור מועד לפורענות בתחום הזה. יחסית הרבה מאוד מקרים של כלבת אנחנו רואים שם. הוקצו לנוהל הזה כמעט שלושה מיליון שקל - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כמה עולה הנוהל, אדוני?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

- - כדי לתמוך ברשויות המקומיות בשומרון, כדי שיטפלו בכלבת כבר אצלם - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בהמתות?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

- - מאחר שהאזור הזה של השומרון, כפי שאמרתי, הוא במירכאות כפולות ומכופלות ספק הכלבת המרכזי כרגע של מדינת ישראל. עד כאן. תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן. אבל מה אומר הנוהל?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אאפשר שאלת המשך לגברתי, ככל שיש, ולאחר מכן שאלות נוספות – ביקש חבר הכנסת אלהואשלה גם שאלה נוספת או לא? – לחברי הכנסת מטי צרפתי הרכבי ויוראי להב הרצנו. בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ראשית, דיברת על כך שתגיעו ל-800,000 חיסונים אוראליים שיפוזרו – עכשיו אנחנו עומדים על כ-300,000. אתה יודע שאי-אפשר לפזר חיסוני כלבת עד חודש אוקטובר לפחות. אין לי מושג איך תוך חודשיים תפזרו כמות כזאת. והדבר השני שדיברת עליו זה נוהל תמיכה. עד היום, ממה שאני יודעת, נוהל תמיכה הוא בעיקר ירי, מוות והמתה בהסגרים. האם יש משהו שאולי אני לא יודעת? אני אשמח לשמוע על משהו חדש. ואם אפשר, הערה קטנה. אני יודעת שבעולם התמודדו עם מקרים כאלה בתמיכה לרשויות לחיסוני כלבת חינם. זה מאוד מאוד עוזר. אני אשמח אם יחשבו על זה במשרד החקלאות. זה מאוד זול, מאוד מאוד זול, וזה עושה אפקט מאוד גדול. אז אני אשמח אם תחשבו על זה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני השר, למרות שמגדלים בישראל את מרבית התוצרת החקלאית הטרייה, עדיין היבוא של ירקות ופירות הינו בהיקפים גדולים למדי. מה אתה עושה – ומשרדך – כדי לעודד את הגברת הייצור המקומי של החקלאות בישראל?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני השר, בעשור האחרון מספר העצים שנכרתו בישראל כמעט הכפיל את עצמו. רק לסבר את האוזן – בחודשים הראשונים של 2026, ינואר ופברואר, נכרתו בישראל למעלה מ-40,000 עצים בוגרים. ב-2012 תוקנה פקודת היערות כך שעל כל עץ שנכרת המדינה רשאית לגבות היטל כריתה. אך לא ניתן לגבות את ההיטל הזה, כי משרד החקלאות, שר החקלאות, לא מתקין תקנות שיאפשרו את היטל הכריתה, שיאפשר בתורו לנטוע עצים חדשים. מתי אדוני מתכוון, אם בכלל, להביא את התקנות לכנסת, כך שנוכל לגבות את היטל הכריתה, שאגב, ההערכות הן שהמדינה מפסידה, ממשלת ישראל מפסידה 142 מיליון שקל כל שנה, כי אין תקנות ולא ניתן לגבות היטלי כריתה ולנטוע עצים חדשים.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אני אתחיל – לא מהקל לכבד אלא פשוט מהמעורפל אל הבהיר. בנושא של כריתת העצים, אכן סוגיה נכונה העלה חבר הכנסת הרצנו. הסיפור הזה קצת תקוע בגלל סיבות ביורוקרטיות. אנחנו מודעים לצורך. אנחנו פועלים להצללה, שהיא חשובה מאוד מבחינתנו, והעצים הם מרכיב מאוד משמעותי גם בהצללה וגם בדברים נוספים: ריאות ירוקות וכו'. ולא בכדי קוראים לזה ריאות ירוקות – הן נושמות. בסוגיה הזו בהחלט אנחנו עם יד על הדופק, ואני מקווה מאוד – אין לי כרגע תשובה ברורה לתת לך, אבל נבדוק את זה ונשיב לך בנפרד תשובה יותר מפורטת. אתה מוזמן כמובן להוסיף פרטים לשאלה, אם תרצה. נוכל לתת לך תשובה בעלות נמוכה. אל תהיה מודאג.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

רק מתי תביאו את התקנות, זאת השאלה שלי.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אנחנו מנסים. הסיפור של התקנות תקוע בגלל סיבות נוספות, אבל אני אתן לך תשובה יותר מדויקת מה תוקע את זה היום. לגבי הנושא השני, של הכלבת, נוהלי התמיכה וכו' – זה לא רק עניין של המתה. בהחלט התפיסה של כלבים משוטטים היא כדי לראות מיהו בר אימוץ, לוודא כמובן שהוא לא חולה בכלבת ואם הוא בר אימוץ, וההמתה היא רק באותם מקרים חריגים של כלבים שהם לא בני אימוץ. גם אם לא כולם חולים בכלבת, אתה לא רוצה להסתכן ולשחרר אותם. ולשחרר אותם לתוך עזה זה בעייתי, כי אז הם יחזרו בחזרה. הם פשוט רואים איפה נמצא האוכל, והאוכל נמצא, לצערנו, בריכוזים בתוך ישראל או בתוך בסיסים צבאיים שנמצאים גם ברצועת עזה. הייתי שם אפילו. ראיתי את זה במו עיניי, את ההגעה - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, אבל בעזה אין כלבת. עד כה בעזה אין כלבת.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

ראיתי את זה אפילו במו עיניי, את ההגעה של כלבים. מה לעשות, הם נמשכים לאוכל ולריכוזים. גם מול צה"ל אנחנו יצרנו קשר כדי לצמצם את הפיתוי. אנחנו מפזרים פיתיונות, אבל הצבא מייצר פיתויים בבסיסים, בעובדה שהוא נשאר עם רזרבות אוכל, ובמקום לשנע לאחור הם נמצאים שם במערום – מגיעים הכלבים. בנושא הזה אנחנו עובדים מול צה"ל. אבל התמיכה, הנהלים – הם לא רק להמתה, אלא בעיקר כדי לאפשר למשל הגדלה של כלביות, כדי שיהיה אפשר לאכסן יותר כלבים. זה אולי צוואר הבקבוק הכי משמעותי. כלבייה עולה הרבה מאוד כסף. כלב שמוכנס לכלבייה עולה הרבה מאוד כסף לרשות המקומית. אנחנו מנסים לעזור לרשויות המקומיות בנושא הזה, ולכן גם נקבעו התקנות שגברתי הזכירה ועוסקות בזה. השאלה השלישית, שנשאלה על ידי חברת הכנסת מתי צרפתי הרכבי, היא באמת השאלה, ברשותכם, היותר-כבדה. תראו, בשלוש וחצי השנים האחרונות, מאז שהממשלה התחלפה – ויושב כאן השר הקודם פורר. שנינו זוכרים היטב את השקף שהשר הקודם עודד פורר העביר לי, שקף של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שאומר שמשנת 2000 – אין לנו נתון לפני זה, אבל משנת 2000 עד שנת 2020, הנתון רלוונטי גם עד 2023 – זאת אומרת, במשך 23 שנה, גברתי חברת הכנסת הרכבי, במשך 23 שנה התוצרת החקלאית שמיוצרת בארץ לשוק המקומי הייתה 2 מיליון טון ירקות ופירות בכל שנה, במשך 23 שנה. האוכלוסייה גדלה ב-50%. התוצרת שמיוצרת בארץ לשוק המקומי לא גדלה ב-1%. המחשבה של דורות קודמים הייתה שהייבוא הוא זה שיאזן והוא זה שגם יוריד את המחירים. אלא איך אומרים, חבר'ה, לא איזון ולא בטיח. הסיפור לא הוריד את המחירים, גם לא השאיר אותם. הוא רק גרם להם לנסיקה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כי היבוא סגור. כשהיבוא סגור, אי-אפשר להסתמך על היבוא. כשאין יבוא, אתה לא יכול להסתמך עליו.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

עוד מעט, פורר. בעשר השנים האחרונות היבוא גדל פי חמישה, פי חמישה. כשיבוא גדל פי חמישה והמחירים לא יורדים, לא נשארים, אלא עולים למעלה, צריך לחפש אסטרטגיה אחרת. אנחנו למדנו את זה, והחלטנו לשנות ולהפוך את האסטרטגיה, למגינת ליבם של אנשי אגף התקציבים באוצר – אני חייב להודות – וקבענו שהאסטרטגיה היא: עמוד מרכזי – ייצור חקלאי בארץ, ויבוא יהיה עמוד תומך. לצורך זה העברנו החלטת ממשלה, אדוני היושב-ראש, החלטת ממשלה לפני כשנתיים, שקובעת שבתוך עשר שנים – גברתי חברת הכנסת הרכבי – בתוך עשר שנים הייצור החקלאי בישראל של ירקות ופירות יגדל ב-33%. כדי שזה יקרה, אתה צריך את אמצעי הייצור, שאלה עובדים זרים, מים, קרקעות, וחדשנות טכנולוגית, מחקר ופיתוח. עובדים זרים – המדינה אישרה בהחלטת ממשלה להגדיל את מספר העובדים הזרים מ-30,000 ל-70,000. היום יש 50,000, אבל הסרנו את הנושא של אי-ודאות שהיה לחקלאים לאורך הרבה מאוד שנים, עשרות שנים. היום החקלאים יודעים שאם משרד החקלאות וביטחון המזון קובע שעל הקרקעות שיש להם, בתמהיל הגידולים שיש להם, הם יכולים לקבל 100 עובדים זרים – הם יקבלו 100 עובדים זרים, ולא יקבלו 50 או 60 עובדים זרים בגין מגבלה שהייתה בעבר, מגבלת סרק. אין לה שום הצדקה ואין לה שום סיבה. אגב, גם אין לה שום הסבר. הסיפור של המים – זה היה אמצעי ייצור שני, והובלנו מהפכה בתחום הזה גם בכמויות וגם במחירים וגם בנגישות. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה מודע לזה, אבל מחיר קוב מים מושבים, מי קולחין מטוהרים, היה בישראל בערך כמו מחיר בקבוק מים מינרליים. 1.67 שקל על קוב מים מושבים. למה? ככה. היום אנחנו כבר בתנודה משמעותית. עוד לא הגענו למנוחה ולנחלה, אבל היום אנחנו כבר במחירים של שקל ו-15 אגורות לקוב מים. מ-1.67 שקל ל-1.15 שקל – כמעט בשליש ירדו מחירי המים. אגב, העברנו את זה בחקיקה. ולכן אנחנו באמצעי השלישי, שזה קרקעות. גברתי חברת הכנסת הרכבי, אני לא יודע אם את מודעת – בעשר השנים האחרונות ננגסו בישראל קרקעות חקלאיות בהיקף של 320,000 דונם. אדוני היושב-ראש, 320,000 דונם – כאחד שמכיר את השטח, 320,000 דונם זה שטח רצועת עזה. אם היו נוגסים את רצועת עזה, חותכים אותה ונותנים לה לצוף ללב ים, לא היית שומע מילה רעה ממני. אבל מאחר שזה 320,000 דונם קרקע חקלאית, אנחנו מחפשים איך לפצות את החקלאות, כדי שהיא תוכל לייצר יותר. חדשנות ומחקר ופיתוח – מובן מאליו, אין צורך להרחיב. לכן זה הכיוון שלנו: עמוד מרכזי – ייצור כאן. עמוד תומך יהיה היבוא. אגב, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לכם, האסטרטגיה הזו בשנת 2025 מתחילה לתת פירות – סליחה, ירקות. אנחנו נהגנו לייבא היקף של סביב 40,000 טון, לדוגמה, עגבניות בשנה, לייבא 40,000 טון עגבניות בשנה במדינה שמייצרת – כמו שאת אמרת, ובצדק – יודעת לייצר הכול. ב-2023, בעקבות המלחמה והבעיה שעזבו כאן העובדים הזרים, והיה קשה מאוד לגדל בנגב המערבי, מקום מרכזי לעגבניות – נתנו תמיכות לגדל עגבניות מהערבה דרך כיכר סדום, דרך שאר חלקי הארץ, כולל רמת הגולן, אזורים שלא ידעו איך נכתבת "עגבנייה" בכלל. ואנחנו רואים שהיקף גידול העגבניות עלה. ב-2025 ירדנו מאזור ה-40,000 טון ביבוא לשנה ל-9,000. המדפים היו מלאים, וראה איזה פלא – המחירים התחילו לרדת. 2025 היא השנה הראשונה שבה המחירים של הסלט הישראלי מתחילים לרדת. פירות זה לוקח יותר זמן, כי יש עניין של נטיעות. החקלאים אמרו לי: אדוני השר, אתה תראה שהאסטרטגיה לגבי הירקות תהיה בת מימוש בפחות מעשר שנים, אפילו סביב חמש שנים, ואנחנו רואים שזה מתממש. פירות זה לוקח קצת יותר זמן גם בגלל הנטיעות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בכמה אחוזים זה קרה בירקות ב-2025?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

קשה לנו לומר, מהסיבה הפשוטה שהיקף הייצור בארץ – לאורך שנים הנתונים היו עמומים מאוד. אנחנו עכשיו מנסים לבנות בסיס של מידע, שיהיה אפשר לדעת ייצור בהיקפים מדויקים יותר. אבל אנחנו מבינים כבר היום – המדפים מלאים, היבוא יורד, והמחירים יורדים. זאת אומרת הסחורה קיימת, והיא רק תלך ותגדל. אתן לכם דוגמה אחרת: בעולם הביצים, שהוא עולם מאוד רלוונטי, לאור המלחמה בצפון נפגעו לולים, והלולים שנפגעו, מה לעשות, ייצרו פחות ביצים או לא ייצרו בכלל. נאלצנו לפתוח מכסות פטורות ממכס ליבוא ביצים כל חודש בהיקפים שבעבר עשינו רק בפיקים של החגים, של חגי תשרי ופסח. משכנו את זה, אנחנו עכשיו רואים שיותר ויותר לולים חזרו לעבוד. נתנו מכסה של כפל גידול לכאלה שיש להם מכסות ואין להם לולים, כדי שיגדלו בלולים שיש להם מקום ואין להם מכסות. חיברנו את הדברים האלה. חודש יוני – אחרי הרבה מאוד זמן, החודש הזה הוא חודש שאנחנו לא מייבאים ביצים, שזה כבר אומר משהו – שמתחילים לאזן את השוק. אנחנו כמובן שוקדים על מתן מכסות, צופים פני עתיד, כדי לראות שהמשק הזה, משק הביצים, שהוא מתוכנן – לא ייפול חס וחלילה לאיזשהו מחסור. גם על החלב, אותו הדבר – רפורמת החלב הייתה רפורמה לא טובה מבחינת משרד החקלאות, רעה מאוד למדינת ישראל. בלמנו אותה, למגינת ליבם של אנשי אגף התקציבים באוצר. אבל זו מחלוקת לשם שמיים, ואנחנו שמחים שבמחלוקת הזו הצלחנו לעצור את זה. יש לא מעט דברים לעשות גם במשק החלב, חברת הכנסת הרכבי מכירה את זה היטב מהדיונים. אני אומר לכם שהחקלאות וביטחון המזון בתוכנית ביטחון מזון ל-25 שנה, אדוני היושב-ראש, לא היה כדבר הזה שבתחום שהוא לא ביטחון יבצעו תוכנית תכנון ביטחון מזון ל-25 שנה. עשינו את זה, אנחנו רואים לאן זה מתקדם. אפילו בנושא מי הקולחין המטוהרים, שאמרתי קודם לכן, היינו אפילו אתמול בסיור מאגרי מים עם שר האנרגיה והאחראי על רשות המים אלי כהן, עם השר אלקין, שאחראי גם על הדרום וגם על התקומה ותנופה בהקשר של יישובים בדרום ויישובי הגבול בצפון, וזה היה מחמם לב לראות. חברת הכנסת מטי הרכבי, אני אומר לך, אתמול חנכנו שני מאגרים, מאגרי מים. את יודעת איפה הם ממוקמים? בין הגדר האלקטרונית לבין הגדר של שעון חול, שנפרצה ב-7 באוקטובר. בין שתי הגדרות האלה נמצאים שני האגמים האלה, המאגרים האלה, שביחד הם מתקרבים למיליון קוב מים. אתמול ישבנו עם ראש המועצה של שער הנגב, שהחליף את גיסו, את אופיר ליבשטיין, השם ייקום דמו, שהוא עצמו איבד את אימו ואיבד את בנו, והוא נכנס בנעלי הגיס. ישבנו איתו אתמול על סוגיה מאוד מעניינת: איך לקחת את כל השטח, את כל הקרקע שבין שתי הגדרות, שזה עשרות אלפי דונמים מכרם שלום דרך נתיב העשרה ועד הים – איך לקחת את כל השטח הכלוא בין שתי הגדרות ולהפוך את זה לשטח חקלאי, או להחזיר את זה לשטח חקלאי. אני אומר לכם, אנחנו נהיה בנושא הזה גם כן אנשי בשורה. לכן, לשאלה שלך – אני אומר לך, אנחנו יודעים היטב לאן לקחת את החקלאות וביטחון המזון בישראל, להביא אותה לזה שנייצר כאן מה שאפשר לייצר; מה שאי-אפשר לייצר או מתי שאי אפשר יהיה לייצר – נייבא את זה מחו"ל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר החקלאות וביטחון המזון. תודה רבה לחברות וחברי הכנסת השואלים. אני אציין לפרוטוקול שהשבוע אושרה גם שאילתה דחופה נוספת לשרה להגנת הסביבה, שאליה הוצמדו שאילתות נוספות, אך בהסכמת חבר הכנסת השואל התשובות עליה ועל השאילתות הנוספות יימסרו במליאה בשבוע הבא.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הבא על סדר-היום הוא הצעות חוק לדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק קביעת יום לציון הטבעת הספינה אלטלנה, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. הצעת החוק נומקה ביום 25 בפברואר 2026. אני מתכבד להזמין את השר – השר דיכטר, אתה תשיב על ההצעה? השר דיכטר, אתה תשיב על ההצעה? יש תמיכה. השר דיכטר, אתה תשיב? אם כן, השר דיכטר ישיב. אני אציין לפרוטוקול שנמצא איתנו כאן איציק שמחון, מנכ"ל ומזכיר התאחדות ברית חיילי האצ"ל, שמלווה את הצעת החוק. ברוך הבא. בבקשה, כבוד השר.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק של חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר, היא לקבוע יום לציון הטבעת הספינה אלטלנה לטובת לימוד לקחי האירוע וחיזוק הדמוקרטיה, כאשר לדבריהם ציון יום הטבעת הספינה אלטלנה יאפשר לקיים דיון ועיון בנושאים של דמוקרטיה, ממלכתיות, אחדות העם וחשיבות הסולידריות מול הסכנה שבמלחמת אחים. כשר החינוך, שמטעמו אני עונה, הלימוד של אירוע אלטלנה הוא נושא חשוב במערכת החינוך גם עבור שר החינוך. פרשת אלטלנה היא פצע פתוח בלב האומה, אך היא גם שיעור קריטי בחשיבות האחדות ומניעת מלחמת אחים. זוהי חובתנו במערכת החינוך להמשיך ולהבטיח שהדורות הבאים יכירו את סיפורם של לוחמי האונייה ואת גבורתם כחלק בלתי נפרד מהנרטיב של תקומת ישראל. זיכרון האלטלנה חשוב כדי להבין לאן אסור לנו להגיע; האחריות שלנו וגם של שר החינוך היא למנוע קרע בעם, שיכול להוביל לאלימות. פרשת אלטלנה מקבלת כבר היום הנכחה בתוכנית הלימודים בהיסטוריה, והיא מופיעה גם בבחינות הבגרות במסגרת הלימוד על מלחמת העצמאות והקמת צה"ל וכן במסגרת החינוך החברתי בשעות המחנך בחטיבה העליונה. באופן עקרוני עומד שר החינוך על כך שרצוי שלא לקבוע תוכני לימוד בחקיקה, זאת על מנת שלא לכרסם בשיקול הדעת הנתון בעניין זה לשר החינוך או למזכירות הפדגוגית, וכדי לשמור על הסמכויות הנתונות לשר לפי סעיף 1 לחוק חינוך ממלכתי. גם בנוגע לעניין קיום יום הציון בבתי הספר, חשוב שלא יכללו בו הוראות אשר יכולות לעלות כדי התערבות בתוכני הלימוד. משכך, חשוב להשאיר בידיו של שר החינוך את שיקול הדעת בנוגע לציון היום במערכת החינוך. הצעת החוק עלתה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה ביום 28 ביוני 2026. החלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית בהתניות הבאות: 1. המשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרדי המורשת והחינוך; 2. בסעיף 3(א) להצעת החוק יתווסף "ככל שיחליט על כך שר החינוך", ותימחק הסיפה לעניין אופן הציון. לנוכח האמור ומהנימוקים שצוינו, שר החינוך מציע לחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. כל זאת, כמובן, בהנחה שהמציעים הסכימו עם שר החינוך. והמציעים - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

המציעים מאשרים שהסכימו עם שר החינוך.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

עודד פורר מאשר. לאור ההנהון בראש של חבר הכנסת פורר - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר אמיר אוחנה:

זה לא אומר שזה אפשרי. בתקנון אין אפשרות.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

לאור הסכמתו של חבר הכנסת פורר הן במילותיו והן בנענוע ראשו, אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בקריאה השלישית אני אאפשר.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - יכול לענות - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לא לא.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יכולת - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

השר דיכטר, תודה רבה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה – אתה רוצה להתנגד?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, די, חבר'ה, בלי הטריקים האלה. נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת החוק לקביעת יום לציון הטבעת הספינה אלטלנה, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה כעת. בבקשה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק לקביעת יום לציון הטבעת הספינה אלטלנה, התשפ"ג–2023, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

11 בעד, אין מתנגדים, יש נוכח אחד. אני קובע כי הצעת החוק לקביעת יום לציון הטבעת הספינה אלטלנה, התשפ"ג–2023, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. מי שירצה לשמוע את הנימוקים, ילך לדברי הטעם שבוודאי נימק חבר הכנסת עודד פורר.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור להצעה הבאה – הצעת חוק הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין (ציון זכרם ופועלם), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת אלעזר שטרן ומשה סולומון. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שטרן אל הדוכן להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי משיב?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מניח שהשר דיכטר ישיב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אוקיי. תודה. אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הבית את הצעת החוק של חבר הכנסת משה סלומון ושלי, שבאה להעלות ולציין את זכרם ופועלם של הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין. מטרותיו של חוק זה להנחיל לדורות את חזונם, מורשתם ופועלם של הרב יהודה עמיטל, אשר היה ראש הישיבה והמייסד של ישיבת הר עציון, הוגה דעות, איש רוח ומעשה ושר בממשלת ישראל, ושל עמיתו בראשות הישיבה הרב אהרון ליכטנשטיין, חכם תורה, בעל תואר דוקטור לספרות אנגלית מהרווארד, חתן פרס הרב קוק ופרס ישראל לספרות תורנית, ומרבניה הבולטים של האורתודוקסיה המודרנית; לציין את זכרם ולהביא לחינוך הדורות הבאים בהתאם לחזונם הדתי-ציוני. אין לי ספק שהרב עמיטל והרב ליכטנשטיין הם סוג של נס שקרה לחברה הישראלית. הם סוג של נס שקרה לציונות הדתית. אני חושב שאנחנו יכולים למצוא את הבוגרים שלהם בעולם התורה, בעולם האקדמיה, בעולם העשייה וגם בבניין הזה, חוצי קואליציה ואופוזיציה. אין ספק שהעומק שהם גילו, מגלים – מורשתם מתגלה בחיבורים שבתוך עולם התורה, על המרכיבים השונים שלו ועל החברה הישראלית, בעולמות העשייה של החברה הישראלית, בעשייה, כמו שאמרתי קודם – תורנית, אקדמית, כלכלית, צבאית – היא בשורה גדולה. אני חושב שאי-אפשר באמת לתאר את החברה הישראלית בלי עולם התורה שהם הביאו לנו, בלי התלמידים שלמדו, לומדים, ועוד ילמדו שם. עמיתיי חברי הכנסת, לאור חשיבות העניין, וכדי שלא יהיה פה אפילו אבק של מחלוקת, אני לא רוצה לציין איפה הם עומדים ביחס לאחרים, או להביא ציטוטים שלהם ביחס לציטוטים אחרים. אני אוותר על זה בהזדמנות הזאת, שבה באמת אני חושב שיש אחדות. לא סתם הממשלה נתנה לחוק הזה את התמיכה שלה. ולאור כל מה שאמרתי עד עכשיו, אני באמת קורא לכנסת לתמוך. אני מקווה שגם באמצעות החוק הזה רוחם או מורשתם יהוו נדבך לחינוך לדורות רבים אחרים, שעוד יבואו. אני מבקש לתמוך בחוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת שטרן. את עמדת הממשלה תציג השרה גמליאל? יש תמיכה? השרה גמליאל, בבקשה. אה. אם כן, השר שלמה קרעי יציג את עמדת הממשלה. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מקריא כאן את תשובתו של שר החינוך להצעת החוק, הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין (ציון זכרם ופועלם), של חברי הכנסת אלעזר שטרן ומשה סלומון. הצעת החוק של חבריי, מטרתה להנציח את זכרם, פועלם ומורשתם של הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין, מראשי ישיבת הר עציון ומגדולי התורה של הציונות הדתית. חשוב לציין כי מדובר בשני ענקי רוח, שהטביעו חותם עמוק ומשמעותי על עולם התורה, החינוך והחברה במדינת ישראל. במסגרת זו מוסדות המדינה ובתי הספר התבקשו לקדם ולעודד פעילויות חינוכיות ואקדמיות ללימוד משנתם, ששילבה תורה עם דרך ארץ ושירות משמעותי בחברה הישראלית ובצה"ל. הצעת החוק כוללת הגדרת יום ציון ממלכתי במערכת החינוך, החלת פעילויות הנצחה במוסדות החינוך וכן הגדרה של עידוד מחקר ולימוד אודות מורשתם במוסדות להשכלה גבוהה המוכרים על ידי המדינה. ההחלטה על קביעת ימי הנצחה ממלכתיים בחקיקה היא בראש ובראשונה עניין של מדיניות ממשלתית ופדגוגית הכרוכה בהשלכות רוחביות ובעלות תקציבית. חשוב לבחון כיצד ההצעה מתממשקת עם הסמכויות הניתנות לשר ולגורמי המקצוע במשרד החינוך הפועלים כיום בתחומים אלה. באשר לקביעת התחולה וההנחיות למוסדות השונים – יישום מחייב הקצאת משאבים, פיתוח חומרי לימוד מתאימים ושילובם בתוכניות הקיימות כדי לתת מענה ראוי בבתי הספר ובאקדמיה, כמבוקש בהצעה. מבדיקה מול גורמי המקצוע עולה כי להצעת החוק עלות תקציבית והשלכות מערכתיות. לכן, על המציעים לבחון את מקורות המימון הנדרשים בהתאם לחוק-יסוד: משק המדינה. הצעת החוק עלתה לוועדת השרים לענייני חקיקה מיום 2 בנובמבר 2025. החלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית בהתניות הבאות: 1. הסעיף שעניינו תקציב יימחק; 2. בכל הסעיפים הנוגעים למערכת החינוך יתווסף "ככל שיחליט על כך שר החינוך"; 3. בכל הקשור לצה"ל, בהרכב המועצה הציבורית יוסר נציג צה"ל, ולעניין קיום יום זיכרון, הצעת החוק תתוקן כך שתותאם לפקודות הצבא; 4. בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמה עם משרד ראש הממשלה, ביטחון, האוצר המורשת ומשרד החינוך. אבהיר כי ככל שהמציעים מעוניינים לקדם את הנושא, עליהם לעשות זאת בתיאום איתנו. לנוכח האמור ומהנימוקים שצוינו, אני מציע לחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר קרעי. אנחנו נעבור להצבעה. רבותיי, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין (ציון זכרם ופועלם), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת אלעזר שטרן ומשה סולומון, שאני בטוח שלו היה יכול לנמק את הצעת החוק, היו בפיו דברי טעם, אך לצערי אין דרך תקנונית לעשות זאת.

משה סולומון (הציונות הדתית):

- - - מתלמידיהם.

היו"ר אמיר אוחנה:

בהחלט, אחד מתלמידיהם. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין (ציון זכרם ופועלם), התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין (ציון זכרם ופועלם), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט - - -

אוריאל בוסו (ש"ס):

היו"ר אמיר אוחנה:

לוועדת הכנסת, אם כן, לקביעת ועדה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק חזקת הסכמה לתרומת איברים (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מיכאלי להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, גברתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לספר לך שהגשתי את הצעת החוק הזאת לראשונה ב-2013 – זה לפני 13 שנה, בכנסת הראשונה שהייתה לי הזכות לכהן בה. זאת למעשה אחת מהצעות החוק הראשונות שהגשתי אי פעם. היא נפלה כבר בממשלות נתניהו בעבר. ולמה אני מביאה אותה עכשיו פתאום שוב, למרות שגם עכשיו היא זוכה לסירוב מממשלת נתניהו הנוכחית? הצעת החוק שהגשתי כבר לפני 13 שנה, שכבר נפלה כאן, הצעה שהייתה אחת הראשונות שהגשתי בכנסת, שהייתה לי זכות להיות הראשונה שמגישה אותה, ולמה פתאום החלטתי להביא אותה שוב, אחרי שממשלת נתניהו אחרת כבר הפילה אותה, וממשלת נתניהו הנוכחית מסרבת גם כן להעביר אותה? אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך על סרן שחר גמלא, זכרו לברכה, בן 23, שנפצע אנושות מרחפן נפץ של חיזבאללה בשבת הקודמת. הוא הועבר לטיפול דחוף בבית החולים רמב"ם בחיפה, ולמרות הניסיון הבאמת-נואש להציל את חייו, נאלצו הרופאות והרופאים לקבוע את מותו. אלא שאימא שלו, אימא של שחר, לאה גמלא, אמרה: אין דבר גדול יותר מתרומת איברים. אני משאירה את שחר לחיות באחרות ואחרים בשמחה ובאהבה גדולה. איבריו של שחר נתרמו, והצילו את חייהם של בן 54 שקיבל את הלב; בן 69 שקיבל את הכבד; ילדה בת 7 שקיבלה אונה אחרת של הכבד; שתי כליות שהצילו בת 37 ובת 72; ושתי קרניות העיניים עוד יצילו ראייה של עוד אנשים. אתה מבין, אדוני היושב-ראש?

היו"ר אמיר אוחנה:

יהי זכרו ברוך. צריך להגיד.

מרב מיכאלי (העבודה):

יהי זכרו ברוך, אמרתי בתחילת הדברים. אבל – מדובר בטרגדיה נוראה, שנתנה חיים לכל כך הרבה ישראליות וישראלים אחרים. ולאסוננו, היו לנו בשלוש השנים האחרונות כל כך הרבה טרגדיות כאלה. כל כך הרבה מתים וגם לא מעט מתות, שיכולנו לפחות להציל אחרות ואחרים באמצעות תרומת האיברים שלהם. אני מרגישה שזה כאילו ציני להגיד את זה, אבל אני אומרת, אם כבר אנחנו סובלות וסובלים מאובדן כל כך נוראי, בהיקפים כל כך גדולים, למה אנחנו מאפשרות ומאפשרים לעצמנו את האובדן הזה, שיהיה כפול ומכופל? למה אנחנו לא מנצלות את הטרגדיה כדי להציל חיים? למה לא לעשות את הדבר הנדרש הזה? כי בתוך מלחמה, בתוך הטירוף, אף אחד לא פנוי לחשוב עכשיו על זה שהוא יחתום על כרטיס אדי או היא תחתום על כרטיס אדי. זה לא בדיוק הדבר הראשון, כשכולן כל כך כל כך מושקעות בהישרדות ברמה היום-יומית, מכל בחינה. למה שהמדינה לא תיקח את האחריות לידיים שלה ותהפוך את ברירת המחדל? זה נעשה במערב בכל כך הרבה מדינות ובכזאת הצלחה. תראו, ישראל היא מעצמה בתחום השתלת האיברים, אנחנו הרי מחוננות ומחוננים מבחינה רפואית, אדוני היושב-ראש, באמת. היכולות הטכנולוגיות שלנו, הידע הרפואי, המיומנות הרפואית של רופאות, רופאים, של אחיות, של צוותים, הם אדירים. ולכן יש לנו הצלחות מדהימות בתחום הזה. אבל מבחינת מספר התרומות לנפש? אנחנו בתחתית. במדינות המערב אנחנו בתחתית. לכל מיליון תושבות ותושבים יש לנו עשרה – לעומת 50 בספרד. אתה יודע למה יש בספרד 50 ולנו רק עשרה? כי בספרד הפכו את ברירת המחדל. עכשיו, זה לא אומר שהמדינה חלילה מכריחה אותך לתרום את האיברים שלך, זה רק אומר שאם את לא מתנגדת לזה אז זה יכול לקרות. אנחנו מציעות פה מנגנון שפונה לציבור, לא אומר – לא יקרה מצב שלא ידעת, אדוני. זה לא יקרה מצב שכאילו, אה, לא ידעתי, אז מה פתאום באים עכשיו. לא. יהיה מנגנון, יישלח לכל אחד ואחת מקום – אם בכתב, אם באופן דיגיטלי – שבו אפשר להגיד: לא רוצה, לא מוכן, לא מעוניין, לא טוב לי, לא רוצה. אבל אם לא אמרת את זה, אם את לא מרגישה בצורה כל כך חזקה שאת לא מוכנה שהאיברים שלך יתרמו, אז הם יוכלו להציל חיי אדם רבים. עכשיו, אני חייבת לספר לכם. אדוני היושב-ראש, אני שוב מטרידה אותך בפרטים. משרד הבריאות תומך בשינוי הזה; כל גורמי המקצוע תומכים בזה, ותומכים בזה כבר שנים ארוכות. ואני אספר לך עוד סוד, שר המשפטים הנוכחי, חבר הכנסת יריב לוין, חתום על ההצעה הראשונה שהגשתי בעניין הזה. כלומר, זה לא חוצה ימין-שמאל, אופוזיציה-קואליציה, אתה יודע מי עומד בינינו לבין השינוי מציל החיים הזה? המפלגות החרדיות. עכשיו, למה זה מדהים? משום שהרוביקון, מה שנקרא, הקו המפריד הזה של להבין שיש מוות שאיננו מוות של הלב אלא מוות של המוח, שמאפשר לקחת איברים שהם עדיין חיים ומתפקדים מאדם שכבר לא יחיה יותר, זה דבר שכבר הוסכם, סודר הלכתית, יש ליווי של רבנים. זה דבר שיש אותו, אין שום בעיה בהקשר הזה. אין פה לא בעיה דתית ולא בעיה הלכתית, יש כאן קיבעון שהוא פוליטי במהותו, וצורך בשליטה, צורך חולני בשליטה, שמחריף ומחמיר על רקע זה שבשלוש השנים האחרונות, שבהן איבדנו כל כך הרבה חיים, ההנהגה החרדית הזאת שיושבת כאן מסרבת להשתתף בנטל שממנו צומחות הטרגדיות האלה – פוליטיקאים ועסקנים חרדים, וגם רבנים, שמסרבים לאפשר לציבור שלהם להשתתף בשירות, שאלה שמשרתים הם אלה שנופלים ומקריבים את חייהם, אבל גם מסרבים שהמדינה תוכל להשתמש בתרומת האיברים של האנשים האלה, הנהדרים, שהפסדנו ואיבדנו, כדי להציל אחרות ואחרים. ככה, כי בא להם, או אולי כי לא בא להם. לכו תדעו, בא להם, לא בא להם. שני צדדים של אותו מטבע מטונף, מושחת, שערורייתי. עכשיו, מה? הרי גם אין שר בריאות במדינת ישראל שיכול באמת להתייחס לסוגיה הזאת. יש מישהו שמחזיק את התיק, בגלל שבעיקרון אולי ש"ס תחזור לממשלה. זה הפטנט הזה של ללכת בלי, להרגיש עם, או ללכת עם, להרגיש בלי. אנחנו כאילו לא שרים, אבל אנחנו עם הקואליציה, אנחנו ממשיכים לקבל כספים, אנחנו מקבלים את חוקי ההשתמטות המפוארים שלנו, המושחתים בעומק, המפלים, המעמיקים את המרחק מאלה שמקריבים ונופלים. אבל אנחנו מחזיקים במשרד הבריאות ככה בשלט רחוק, אין לנו זמן להתמודד עם דברים מקצועיים אמיתיים שיכולים להציל חיים. זאת תמונת המצב. לכן, למשל, אנחנו לא במצב שכאילו יש מי שיגיד: את יודעת מה? אולי נחשוב על זה רגע, נעשה תשובה והצבעה במועד אחר, נקיים על זה דיון. אין מה לקיים דיון. אנחנו כאן בשלושת השבועות האחרונים של הכנסת הזאת, רק כדי להרוויח עוד ימי שלטון לבנימין נתניהו ולהקתו, המעודדות והמעודדים המושחתים, בשביל שיגיעו לבחירות במצב יותר טוב, עם קצת יותר קומבינות, עם עוד יותר אפשרות לשטוף לכם עוד קצת את המוח לקראת הפעם הבאה. אבל החיים שאפשר להציל – החיים האלה לא יינצלו כבר. אם צריך עוד סיבה לשלושה וחצי מיליון הסיבות להחליף את השלטון במדינת ישראל, אפשר להוסיף גם את הסיבה הזאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת מיכאלי. ישיב על ההצעה בשם הממשלה השר שלמה קרעי, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שלפנינו, ביוזמת חברת הכנסת מרב מיכאלי, מבקשת לשנות את מודל ההסכמה הנהוג בישראל לתרומת איברים לאחר המוות ממודל של הסכמה מפורשת למודל של הסכמה משוערת, שלפיו כל אדם ייחשב כתורם איברים אלא אם כן הביע התנגדות לכך מראש. מדובר בסוגיה רגישה ומורכבת, הנוגעת לערכים יסודיים של אוטונומיית הפרט, אמון הציבור במערכת הבריאות והיחס לגוף האדם לאחר המוות. לכן היא נבחנה לאורך השנים על ידי ועדות מקצועיות, אתיות ומשפטיות שונות. כולן הגיעו לאותה מסקנה: אין מקום לאמץ בישראל את מודל ההסכמה המשוערת. בשנת 2013 בחנה ועדה ציבורית בראשות פרופ' דינה בן-יהודה את הסוגיה לעומקה, והמליצה שלא לשנות את שיטת ההסכמה הקיימת. הוועדה קבעה כי אין בסיס עובדתי להנחה שרוב אזרחי ישראל מסכימים לתרומת איברים אך נמנעים מלבטא זאת. הנתונים מלמדים אחרת – שיעור החתומים על כרטיס תורם ושיעורי ההסכמה בפועל לתרומת איברים עדיין אינם מצדיקים ייחוס הסכמה לכלל הציבור מכוח החוק: רק 17% חתומים על כרטיס תורם, רק 50% מקרובי המשפחה מסכימים לתרום איברים מיקיריהם בזמן אמת, ורק כ-50% מסכימים להיות תורמי איברים, על פי סקרים בישראל. מעבר לכך, מודל של הסכמה משוערת מחייב ודאות שכל אזרח מודע לזכותו להתנגד ויכול לממש אותה באופן פשוט, נגיש ומושכל. לא ניתן להבטיח זאת באמצעות משלוח הודעה או כל מנגנון מינהלי אחר. במצב כזה קיים חשש לפגיעה בזכותו של אדם לקבוע מה ייעשה בגופו לאחר מותו. חשש נוסף הוא פגיעה באמון הציבור. הצלחת מערך ההשתלות נשענת בראש ובראשונה על אמון המשפחות והציבור במערכת הבריאות. יצירת תחושה שהמדינה מניחה הסכמה לתרומת איברים עלולה דווקא להגביר חשדנות ולהוביל לתוצאה הפוכה מזו שאליה שואפת ההצעה. גם הניסיון הבין-לאומי אינו מצביע על קשר חד-משמעי בין אימוץ מודל הסכמה משוערת לבין העלייה בתרומות איברים. במדינות שונות נרשמו שיעורי תרומה גבוהים גם ללא שינוי מודל ההסכמה, והמחקר מלמד כי הגורמים המשפיעים ביותר הם השקעה בתשתיות, הסברה, הכשרת צוותים רפואיים ובניית אמון ציבורי. לבסוף, תפיסת היסוד של המשפט והרפואה בישראל היא שההסכמה לפעולה בגופו של אדם צריכה להיות הסכמה מודעת, חופשית ומפורשת. החלפתה בהנחת הסכמה אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון יסודי זה. לסיכום, לאחר בחינה מקצועית, אתית ומשפטית מקיפה, ולאור העובדה שלא חל שינוי מהותי בנתונים, בנסיבות או בידע שהצטבר מאז נדונה הסוגיה בעבר, עמדת משרד הבריאות, שאומצה גם על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, היא כי אין מקום לשנות את מודל ההסכמה הקיים בישראל. לפיכך, הממשלה מתנגדת להצעת החוק וקוראת לחברי הכנסת לדחותה. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, תמשיך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אמרתי שמית. הכול טוב.

היו"ר אמיר אוחנה:

יש גם בקשה של האופוזיציה, אגב, לשמית. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה.

מרב מיכאלי (העבודה):

לא, אני רוצה לענות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, להשיב, בבקשה. חברת הכנסת מיכאלי מבקשת להשיב להתנגדות הממשלה. בבקשה, גברתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

בדרך כלל שרי הממשלה שעולים הנה כדי לענות על הצעות חוק משתמשים בבמה הזאת כדי לדבר על דברים אחרים, וסתם כאילו לעשות תעמולה או להסית או לשסע, אבל היום, משום שהשר קרעי קרא, אומנם קרא מן הנייר דבר שנכתב עבורו, אבל הוא מתייחס לגופה של ההצעה, אז אני רוצה להתייחס לגופה של התגובה. חבר הכנסת קרעי בעצמו ציטט ועדה שנעשתה ב-2013. זה לפני 13 שנה. העולם התהפך מ-2013 כל כך הרבה פעמים, כל כך הרבה דברים חדשים למדנו מאז. אבל מעבר לזה, צריך להיות אינטרס – אינטרס ציבורי, אינטרס של המדינה – גם להציל חיים וגם להפוך את הקורבנות ואת המוות ואת האובדן הנורא, שחלקו מיותר מבחינה ביטחונית או צבאית ומשרת פוליטית, לפחות להפוך אותו למשהו שיכול להציל חיים אחר כך. המדינה אמורה לפעול לפי האינטרס שלה, ולא רק לצטט כל מיני דברים שהיו פעם, שספק אם הנתונים שהם התבססו עליהם רלוונטיים להיום בכלל. אבל ממש ממש בקליפת אגוז להגיד: כן, הצעת החוק נועדה לשנות התנהגות של אנשים. העובדה שהיום הציבור לא תורמת הרבה איברים – את זה בדיוק באה הצעת החוק לשנות. אז לבוא ולהגיד: בגלל שאנשים לא תורמים איברים אז לא נכון לעשות הצעת חוק שתגרום להם יותר לתרום איברים – וואו, זו ממש מחשבה רדיקלית מהממת, מבריקה. אין לתאר שזה הטיעון. ודבר נוסף צריך להגיד: אדרבה ואדרבה, נשב בוועדה, נחשוב איך לפתור את כל הסוגיות האלה של אמון הציבור, של המודעות, של זה שלא יקרה שמישהו או מישהי לא יודעת. אגב, כל המנגנונים האלה נמצאים בתוך ההצעה, שבימים אלה מן הסתם איש לא טרח לקרוא אותה, כי כאמור החרדים מתנגדים, ומה אנחנו עושות ועושים? מה שהחרדים אומרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על חוק חזקת הסכמה לתרומת איברים (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. יש בקשה גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה להצבעה שמית. אם כן, מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא בשנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה קודם.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת שנמצאים באולם, מעוניינים להצביע ולא הצביעו? אם כך, אני מכריז: תמה ההצבעה. נא להגיש לי את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, תשומת ליבכם, להלן תוצאות ההצבעה: בעד הצעת החוק הצביעו 24 חברי כנסת, נגד – 53. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק חזקת הסכמה לתרומת אברים (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך לא אושרה? רוויזיה.

היו"ר יעקב מרגי:

מי שלא רגיל למשטר דמוקרטי יכול לשאול איך לא אושרה.

היו"ר יעקב מרגי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור שימוש בבעלי חיים במוסד חינוך או תרבות), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת יסמין פרידמן, נאור שירי ויוראי להב הרצנו. אני מזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מי השר המשיב? אם אפשר לשאול, שאפנה אליו.

היו"ר יעקב מרגי:

מי השר המשיב? השר קרעי פה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא לא השר המשיב.

קריאה:

ניר ברקת.

היו"ר יעקב מרגי:

ניר ברקת. עשר דקות לרשותך, גברתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני השר, הלוואי שתקשיב לי. אולי אני אצליח לשנות את דעתו במהלך הדקות הספורות שיש לי, לך תדע.

היו"ר יעקב מרגי:

את אישה אופטימית.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כי אני באמת מביאה לכאן הצעות חוק כל כך פשוטות שנוגעות לצער בעלי חיים, ואני רוצה עדיין להאמין, אחרי חמש שנים בכנסת, שאין פה ימין ושמאל בנושא הזה, שמדובר באמת בחמלה טבעית שאמורה להיות בכל אדם. זה מה שהייתי רוצה לקוות. אני אספר לך. בעיר באר שבע לפני כמה שנים הייתי מקבלת תמונות בחודשי החופש, יולי-אוגוסט, מקבלת תמונות מבתי ספר יסודיים שבהם יש פינות חי: אוגרים, ארנבים. אף אחד לא מטפל בהם ביולי-אוגוסט, אין מים, אין אוכל, החיות גוססות להן לאיטן. הייתי צריכה להפוך את כל העולם כדי להגיע למישהו שיפתח לי את בית הספר, שנצליח להוציא משם את החיות הגוססות, שחלקן כבר מתו. למה? מה? אני לא מבינה, מה, זה שעשוע של מישהו? ולכן הצעת החוק הזאת, שהיא באמת כל כך פשוטה. בבאר שבע הצלחנו להעביר את זה באיזושהי תקנה, ואין יותר פינות חי בבאר שבע בבתי הספר למעט מקרים מאוד מיוחדים. אני חושבת שזה צריך להגיע לרמה הארצית. אני חושבת שדרוש לזה חוק. בסוף אין בזה שום ערך חינוכי. פינות החי האלה עומדות, אף אחד לא לוקח עליהן אחריות, אף אחד גם לא מפקח על פינות החי. זה כאילו תלוי בחסדי ילדים, שלעיתים הם מאוד קטנים, ועדיין לא מסוגלים לקחת אחריות. ואללה, גם לארנבת או לאוגר לא מגיע לסבול. לאף בעל חיים לא מגיע לסבול, ומגיע שמישהו יכבד את החיים היחידים שיש לו. הנתונים מצביעים על סבל חמור שנגרם לבעלי החיים גם במסגרת חוגי החיות, לא רק בפינות החי. הרי מה עושים? מביאים פינת ליטוף ניידת – עזבו, גם בימי הולדת, אבל הצעת החוק מתייחסת למוסדות חינוך – משנעים אותם בתוך כלי רכב, בתוך כלובים. סטרס נוראי. לבעלי חיים, למעט כלבים, כל שינוע גורם לסטרס מאוד גדול. מגיעים לאיזו כיתה, כל הילדים מלטפים, מועכים, מרימים מהצוואר. מה? בשביל מה? ימות בעל החיים – הולכים, קונים עוד אפרוח, עוד ארנב. זה עולה שקלים בודדים. מה חינוכי בזה? זה בדיוק ההפך מחינוך. לכן אנחנו מבינים – האינדיקציות המחקריות מצביעות על כך שאין שום ערך חינוכי שנלווה לפעילויות האלה. הפעילויות האלה מעודדות הכפפה וניצול של האחר חסר האונים, פגיעה באוטונומיה הבסיסית שלו לשם הפקת שעשוע או עונג. מבחינה זו, הפעילות היא לא רק חסרת ערך חינוכי, אלא שיש בה נזק חינוכי של ממש. מה אתם אומרים? זה סתם, אפשר לעשות איתו מה שרוצים. המלצת הוועדה המייעצת מיום 14 באוקטובר 2021 הייתה לאסור ניוד למוסדות חינוך בכפוף לחריגים. עמדה דומה הוצגה לוועדה על ידי נציגי משרד החינוך, שהודיעו כי בכוונתם לעדכן את חוזר המנכ"ל של המשרד בהתאם, אלא שמאז התנערו מהבטחה זו. לכן לא נותרה לי ברירה אלא לבקש מכם שזה יעבור בחקיקה כל כך פשוטה. עכשיו, אני מבינה שאנחנו בסוף הכנסת, אבל באמת, רק בשביל הצהרת כוונות, להראות לפעילי בעלי חיים: ואללה, לממשלה הזאת קצת אכפת מבעלי החיים. תעבירו את זה בטרומית ולו רק בשביל הצהרת כוונות. בשתי דקות שנותרו לי, אני באמת – כאילו, לא נעים לי. איפה אושר, יצא? חבל. בכל פעם אני נאלצת להעיר לו או ליפול עליו, אבל נדמה שהוא לא מותיר לנו ברירה. כי כל סרטון שלו, בכל פעם שהוא עולה – רק יש עתיד, רק על יש עתיד הוא מדבר. עכשיו, אני הייתי פה אתמול עד 23:00, אני לא יודעת איפה אושר היה, כי לוועדה על קרן העושר הוא לא הגיע, אושר. הוא חבר בה; הוא מעולם לא הגיע. לדעתי לפני שנה הוא הגיע פעם אחת רק להצבעה.

היו"ר יעקב מרגי:

כי זו קרן העושר, לא האושר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, אולי צריך לעשות לו ועדה שיהיה אושר עם א'. הוא חבר בוועדת החוקה, מסתבר, והוא הרי עולה לכאן כל הזמן ומדבר על היועמ"שית. אבל הדיון – לפחות בעשרות הדיונים שאני הייתי בהם על פיצול היועמ"שית, אושר מעולם לא הגיע. אז מישהו יכול להגיד לי לאילו ועדות הוא כן נכנס או מה אושר עושה? כי אושר חבר כנסת מתחילת הכנסת, עוד מעט ארבע שנים, בקואליציה. הוא מעולם לא הצליח להעביר פה חוק אחד. אנחנו מהאופוזיציה הצלחנו להעביר חוקים. חבר הקואליציה חוק אחד לא הציג.

היו"ר יעקב מרגי:

אם הוא יבקש הודעה אישית אני אאשר לו, כי שאלת שאלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין לי בעיה. למה אני אומרת את זה? למה אני מדברת עליו? כיוון שאתמול אושר שקלים טען שיש עתיד תומכים במחבלים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

הוא אמר לנו "ביחד עם המחבלים". ככה הוא אמר - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא קרא לנו "ביחד עם המחבלים". ולכן אני רוצה לשאול את אושר – למשל קטי, כולם מסתכלים על קטי ויודעים מה הנושאים שלה. קטי שטרית, אנחנו יודעים שאכפת לה מילדים, אכפת לה מנשים, מהגיל הרך – לא ככה, קטי? כולם יודעים שאלה הנושאים שלך. אלה הנושאים שלך, כולם יודעים, כמו שכולם יודעים שהנושאים שלי זה רווחת בעלי חיים ופערים בנגב. אלה הנושאים שלך. כולם יודעים שהנושא של טלי הוא בית המשפט – הרס בית המשפט, אבל זה הנושא שלה. כולם מכירים נושאים של אנשים. מישהו יכול להגיד לי מה הנושא של אושר?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יוקר המחיה, אושר שקלים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה הנושא של אושר? אין.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

- - - אבל יסמין, תסבירי לי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אסביר לך אם תרצי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

למה לאסור שימוש - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אסביר לך. אני הסברתי כבר עשר דקות, אבל רק דקה, כי אני עברתי כבר נושא, לא עקבת.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יש עמותת SOS - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ולכן אני מבקשת מאושר, שאגב, הגיש בארבע שנים שתי שאילתות, אוקיי? אני לא רוצה להגיד לכם מה זה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל זה לא הנושא, תסבירי לי למה לאסור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אסביר לך תכף, כי חבל על הזמן. אני הסברתי עשר דקות, את לא הקשבת.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יסמין, יש עמותה שנקראת SOS, את מכירה אותה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ברור.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שעובדת עם בעלי חיים ועם ילדים על החוסן הנפשי. אמיתי אני אומרת לך, זה עובד יפה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אצלם. אצלם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, בבתי הספר ובגנים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אסביר לך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה עובד יפה מאוד – הילדים פה נפתחים, מדברים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עם כלבים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כלבים, חתולים – מדהים, מדהים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה כלבים. החוק לא אוסר על כלבים, אוקיי? אני אסביר לך אחר כך. לא שזה יעזור לי, אבל אם תרצי באמת לשמוע אז אני אסביר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כל מה שקשור לילדים, עם כל הכבוד, עומד בראש מעייניי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אוקיי. ולסיום, אני באמת מבקשת מאושר – נמאס לי לדבר עליך, אבל כל עוד אתה תדבר על חברי הכנסת של יש עתיד – שאין חרוצים מהם, אין ישרים מהם, אין, באמת, אנשים פה עובדים 18 שעות ביממה מבוקר עד לילה – כל עוד אתה תדבר על חברי יש עתיד, לא רק עליי, על חברי יש עתיד, אני אציף את העשייה חסרת העשייה שלך. בבקשה תעלה פעם אחת ותגיד מה הנושא שבו אתה עוסק. תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש– תע"ל):

יסמין, עשית לו טובה. עכשיו הציבור ייכנס לגוגל, יחפש מי זה אושר שקלים ויקרא עליו, יסמין.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. אני מזמין את השר ברקת להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש– תע"ל):

עכשיו כולם יחפשו - - -

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

יהיה קצר. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברות הכנסת, אני מקריא בשם - -

היו"ר יעקב מרגי:

שר החינוך.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

- - השר דיכטר.

היו"ר יעקב מרגי:

אה, דיכטר?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כן, שר החקלאות, השר דיכטר. הצעת החוק שלפנינו מבקשת לאסור ניוד של בעלי חיים, למעט כלבים, למוסדות חינוך ותרבות, ואף לאסור - - -

היו"ר יעקב מרגי:

ברשותך, מאחר שהגדרת את הצעת כחוק צער בעלי חיים, זה משרד החקלאות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה זה עובר בחינוך?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

ברשותך, אני אתחיל מחדש. הצעת החוק שלפנינו מבקשת לאסור ניוד של בעלי חיים, למעט כלבים, למוסדות חינוך ותרבות, ואף לאסור הקמת פינות חי במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות כאחת, מגני ילדים ובתי ספר עד לקייטנות ומתנ"סים. אין מחלוקת על כך שתכלית ההצעה, הגנה על בעלי חיים, היא ראויה, ומוסכם על כולנו שנדרשת אסדרה הדוקה בנושא, אך הדרך המוצעת כאן גורפת מדי ואינה נכונה. אין מקום לתיקון החוק הראשי לצורך המטרה שמוצעת בהצעת החוק. חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994, כולל תחתיו תקנות בנושא מכוח חוק זה, תקנות צער בעלי חיים, התשע"ט–2009. תכליתן של תקנות אלה לקדם את רווחתם של בעלי החיים שמוחזקים על ידי בני אדם לצרכים שאינם חקלאיים, לרבות בפינות חי, ולוודא שמסופקים להם צורכיהם ותנאי החזקה הולמים לפי סוגם ובהתאם לנסיבות החזקתם. ככל שנדרשת אסדרה לעניין ניוד בעלי חיים לצרכים חינוכיים, הפתרון לכך הוא אסדרה במסגרת תקנות אלה. לפיכך, אני מבקש להתנגד להצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. את רוצה להשיב?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני השר, לא נעים לי ששלחו אותך עם התשובה הזאת, באמת, זה לא נעים, זה כל כך מביך. 1. אין תקנות על הובלת בעלי חיים כמו ארנבות או אוגרים או נחשים, אוקיי? אין, זה לא קיים. עכשיו, אנחנו מחכים חמש שנים ל-RIA על החזירים, חמש שנים לתקנות על חזירים; 12 שנה חיכינו לתרנגולים. באמת, משרד החקלאות ממש מאוד משתף פעולה בתקנות. מאוד. לכן, כאילו כל תירוץ של – אל תדאג, אני אפילו לא צריכה את השלוש דקות, אתה יכול להיות רגוע, אני מעולם לא חרגתי. ולכן, באמת, התשובה של משרד החקלאות פעם אחר פעם מביכה, פעם אחר פעם הם מסרבים לשתף פעולה. רוב הזמן, לא נעים לי להגיד, אפילו אין להם את הידע. הם שולחים לכאן שרים – אין להם אפילו את הידע על התחום שהם אמונים עליו במשרד. אני באמת באמת מקווה שממשלה אחרת תורכב אחרי הבחירות. מה לעשות? זאת שאיפת ליבי, באופן מפתיע. אני חושבת שאחד הדברים הראשונים שצריך לעשות זה להוציא את צער בעלי חיים ממשרד החקלאות. הוא לא יכול לשבת שם. זה אפילו לא משנה איזה שר יושב שם, זה אף פעם לא נגמר בטוב – אף פעם לא דואגים באמת לבעלי החיים; תמיד לאינטרסים צרים, תמיד לעניינים תקציביים. צריכה לקום רשות שתטפל בבעלי החיים, כמו שיש רשות הטבע והגנים. צריכה לקום רשות שתרכז, שיהיו תקנות, שיהיה סדר. אתה יודע, אתמול התהפכה בסדום משאית עם עגלים.

היו"ר יעקב מרגי:

לא פעם ראשונה. כתבתי על זה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נורא.

מאיר כהן (יש עתיד):

איפה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בסדום, בכביש סדום; עגלים פצועים, מדממים על הכביש.

היו"ר יעקב מרגי:

מדממים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה אתה חושב, איך מרימים אותם? עם מנוף. מה זה משנה, נשברה לו הרגל, הוא פצוע – מנוף. זהו. תקשיב, אין, אין, כלום, בעלי החיים לא מעניינים אף אחד. אני בטוחה שגם מי שאוכל בשר, לא רוצה שבעלי החיים יסבלו כל כך בדרך לצלחת. אפשר טיפה יותר חמלה במדינה, וראוי שתהיה יותר חמלה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. הוגשו בקשות להצבעה שמית. אי לכך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים). בבקשה, המזכיר, לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

המזכיר, פרוש ענה "נגד". הוא ניסה להפנות את תשומת הלב. בסיבוב הבא.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם יש חברי כנסת שנוכחים באולם, מעוניינים להשתתף בהצבעה ולא השתתפו?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

יש? אם אין, תמה ההצבעה. נא להגיש את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, לתשומת ליבכם, בעד הצעת החוק הצביעו 29 חברי כנסת, נגד – 49 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור שימוש בבעלי חיים במוסד חינוך או תרבות), התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת מאיר כהן. בעקביות רבה אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן להציג את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה שנזכור שמחר בבוקר, ואני פונה לכולם – מה אנחנו נעשה מחר בבוקר, ב-06:29? איפה אנחנו נהיה כשהשעון יראה בדיוק את השעה הזאת מחר?

היו"ר יעקב מרגי:

בבית הכנסת.

מאיר כהן (יש עתיד):

חלקנו נהיה באיזה ריאיון טלוויזיה. חלקנו, הפוליטיקאים, נהיה בריאיון טלוויזיה מתחמק, ואולי חלק מכם, במקום להיות בראיונות מתחמקים, יישנו. כי מחר בבוקר ב-06:29 בדיוק אזרחי מדינת ישראל יתעוררו למציאות מצמררת; השעון האכזרי של חיינו – שטרן, אתה מפריע לי – השעון האכזרי של חיינו יציין מספר בלתי נתפס, מספר שמקפיא את הדם: 1,000 ימים מאותו בוקר מר - -

היו"ר יעקב מרגי:

מר ונמהר.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - ונמהר. תודה, אדוני. ככה אנחנו זוכרים את זה – מר ונמהר. 1,000 ימים מאז אותו בוקר נורא של 7 באוקטובר. 1,000 ימים של אבל לאומי, של פצע פתוח ומדמם בלב כל אחד מאיתנו. 1,000 ימים שבהם משפחות שלמות אפילו לא התחילו לקבל זיק של תשובה, של אמת, של סגירת מעגל. והכול למה? כי 1,000 ימים שהממשלה עדיין מתנגדת ובורחת מוועדת חקירה ממלכתית. יש טיוח, יש מריחת זמן, יש תירוצים עלובים והטלת אשמה על כולם, חוץ מלעשות ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את זה. לכן אני עומד כאן היום, וכמו לפני חצי שנה, כשהפלתם את חוק – חיכיתי בסבלנות ואני מעלה את זה עוד פעם. אנחנו לא רוצים שזה יהיה מחר, ואנחנו גם לא רוצים שתמשיכו להשתמש בטיעון הזה, בתירוץ הנצחי שתהיה ועדת חקירה, אבל אחרי המלחמה. אלו 1,000 ימים של הפקרה שהם יותר מדי. אם אנחנו חפצים בחיים, אם אנחנו רוצים לקום מתוך ההריסות ולבנות מחדש את האמון שנשבר, לא יכולה – אנחנו לא יכולים להרשות, חברי הממשלה לא יכולים להרשות יום אחד של עיוורון מרצון. ממה בדיוק מפחדים? מה יש להסתיר? לא צריך לפחד מוועדת חקירה ממלכתית. לגבי הטיעון של השופטים – טלי, אני רוצה שתשמעי את זה. טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני בשיחה - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

אז את תנתקי את השיחה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

לגבי הטיעון שהשופטים משוחדים, רק אתמול שמענו את השופטים מצהירים, בעוז, שצריך להוציא את סעיף השוחד מההאשמה כנגד ראש הממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא שופטי בג"ץ.

מאיר כהן (יש עתיד):

רגע, עכשיו אלו לא השופטים, ואחרי זה תגידו: לא, זה לא x. יש שופטים בישראל, אתמול שמעתי את זה מכם. אני חייב להגיד שלא הרגשתי צער. אני אומר לעולם: יש שופטים בישראל, תנו להם להחליט. אתמול, כשאתם עליתם ואמרתם, וכשטיילתם במסדרונות הכנסת, אמרתי לכם: ממה אתם מפחדים? הינה. אבל כשטוב אומרים: יש שופטים, וכשלא טוב אומרים: השופטים מסוכנים. מי שביטחונה של המדינה ושלומם של אזרחיה קודמים אצלו לכיסא הפוליטי, אסור לו להילחם בשיניים ובציפורניים כנגד ועדת חקירה ממלכתית.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו לא נלחמים בזה, אנחנו נלחמים - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

במה אנחנו מתעסקים עכשיו, טלי? במה אנחנו מתעסקים עכשיו? בהעברת חוקי השתמטות, בהלבנת העריקות, בהישרדות קואליציונית בזמן שהמחדל הגדול ביותר עדיין לא נבדק, לא הופקו לקחים ולא נלקחה אחריות. באיזו מלחמה בתולדות ישראל לקח 1,000 ימים ועדיין אין ועדת חקירה? אדוני היושב-ראש, בוועדת אגרנט אני הייתי חייל, אתה עדיין לא.

היו"ר יעקב מרגי:

בוועדת אגרנט אני הייתי תלמיד תיכון.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, לא היית, היית בתיכון.

היו"ר יעקב מרגי:

אני הייתי תלמיד תיכון.

מאיר כהן (יש עתיד):

טלי, אני הייתי חייל בוועדת אגרנט, כמה שבועות - - -

היו"ר יעקב מרגי:

הייתי תלמיד תיכון, ואני יכול לומר לך שהאזנתי לה באדיקות.

מאיר כהן (יש עתיד):

נכון, שלושה שבועות אחרי סיום המלחמה. במלחמת לבנון הראשונה, ועדת כהאן הוקמה תוך כדי לחימה, כי המנהיגות אז, עם כל הביקורת שיש לנו עליהם, הבינה שמה שהממשלה הזאת עושה הוא לא נכון. אי-אפשר לתקן את הליקויים אם אנחנו לא נעשה ועדת חקירה שתבדוק את המחדל הביטחוני. כן, טלי, את המחדל הביטחוני, בוודאי; שתבדוק את המערכת המדינית, שלא תתייחס לזה כאירוע חולף שצריך לטאטא אותו, או תחקירים מבצעיים, שעל חלקם – לא צריך לדבר עליהם. זה שבר ביסודות הבית בזה, זה שאנחנו מתנגדים. החוזה בין האזרחים למדינה אומר: אנחנו נגן עליכם. באותו בוקר זה נשבר. צריך לבדוק את זה. הדרך היחידה היא להפוך אבן על אבן, לזמן כל שר, לזמן כל קצין; לזמן את ראש הממשלה – ואם צריך את ראשי הממשלות – ולהציג את האמת המלאה, המזוקקת. המזוקקת. אנחנו חייבים את זה בראש ובראשונה למשפחות – למשפחות השכול, ליתומים, לאלמנות, להורים, לנרצחים ולנרצחות, לציבור המשרת, שקורס תחת הנטל. אנחנו חייבים את זה ללוחמים וללוחמות. הדרג המדיני צריך להבין: זה בידכם עכשיו להקים את הוועדה הזאת. זה נשמע אבסורדי שמתנגדים להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אסור שפוליטיקאים יהיו שם. אסור שפוליטיקאים יהיו שם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל יצחק עמית הוא אכבר פוליטיקאי.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני ראש הממשלה, ההיסטוריה לא תסלח לברחנות. אנחנו יכולים, אתה יכול, כולנו יכולים לדבר גבוהה-גבוהה, אבל בסופו של דבר את השעון אי-אפשר לעצור. עברו 1,000 ימים ושום דבר לא קרה, 1,000 ימים של הפקרה. זה המבחן של כולנו, זה המבחן של כולנו: האם אנחנו רוצים להצביע ושכן תהיה ועדת חקירה ממלכתית או שאנחנו לא משרתים את העם ואנחנו, כל אחד, משרתים את המפלגה שלנו. אסור להצביע נגד, ואסור להמשיך במציאות הזאת שאנחנו לא חוקרים – דברים נעלמים, דברים נשכחים. עוד פעם, זה לא – אתם יודעים, אני לא עומד כאן, טלי, כי אני אחכך ידיים כשיימצאו אשמים. חס ושלום, זה לא מעניין אותי. מעניין אותי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אותי כן. יש אשמים, יש אשמים, אין מה לעשות. יש אשמים.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא טלי, בניגוד אלייך, מעניין אותי שאנחנו נפיק לקחים, שחס ושלום זה לא יקרה עוד פעם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הלקחים עושים עוול.

מאיר כהן (יש עתיד):

טלי, כשאני מטייל בצפון וכשאני יודע מה החיזבאללה חופר בצפון, אז חייבים להפיק לקחים. כשאני מטייל ונוסע – כל אחד מכם, תיסעו בגבול המזרחי שלנו לאילת ותבינו כמה שהוא פרוץ. תבינו כמה שאנחנו צריכים להפיק לקחים, מדיניים, ביטחוניים. אם מישהו חושב שהחמאס הלך לישון – ממש לא; הוא עדיין נמצא ארבעה, חמישה קילומטר מהיישובים שלנו. לכן חייבים ועדת חקירה ממלכתית, ולא צריך לפחד ממנה. תודה, אדוני.

היו"ר יעקב מרגי:

בעודך על הפודיום, אני רוצה לקדם בברכה קבוצת מורים מבית הספר אופק בני עי"ש, שביום הראשון של החופשה, במקום לעשות דברים, באים ללמוד אזרחות בכנסת ישראל ביום החקיקה. ברוכות הבאות וברוכים הבאים.

מאיר כהן (יש עתיד):

סיימתם בגרויות? זהו?

היו"ר יעקב מרגי:

להצעת החוק הוצמדו הצעות חוק – הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, והצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדלי 7 באוקטובר, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, לרשותך שלוש דקות.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, שרים, חברי וחברות כנסת, ולכם כמובן, גם המורים שנמצאים ביציע, אני מקדמת גם את פניכם בברכה. מי היה מאמין, 1,000 ימים. מחר נציין 1,000 ימים לאסון הגדול ביותר שפקד את עמינו בעת הזאת מאז קומה של מדינת ישראל. 1,000 ימים שהכנסת הזאת עוסקת בכל דבר אפשרי, אבל במקום לעסוק בהקמת ועדת חקירה ממלכתית שהממשלה הייתה אמורה להקים, הממשלה שבמשמרת שלה נטבחו ונרצחו אלפי ישראלים, בתוכם חיילים, צעירים שהיו במסיבה, משפחות שלמות, ילדים, נשים שנאנסו, ילדים שנשרפו, ילדים שנגררו ונחטפו לתוך עזה. מה, ריבונו של עולם, כבר שכחנו? כבר שכחתם? 1,000 ימים שהייתי רוצה לעמוד פה ולומר שעשינו הכול, שעשינו הכול כדי להגיע לחקר האמת, שעשיתם הכול כדי להגיע לחקר האמת, כדי להפיק וללמוד מה נדרש להגנת עם ישראל בארץ ישראל בעת הזאת, גם למען הדורות הבאים – מה נדרש כדי שחס וחלילה לא נעמיד אזרחים ואזרחיות חפים וחפות מפשע במצב של סכנת חיים מיידית. אבל אני אומרת לכם כאן, אלו 1,000 ימים של שיבוש ערכי, שיבוש מנהיגותי, שיבוש של ראיות ושיבוש האמת. כמעט שלוש שנים, כמעט שלוש שנים שלא חוקרים לעומק את מה שהיה, ובעניין של מה היה, כל עם ישראל רוצה לדעת, כל אזרח ואזרחית ישראלים רוצים לדעת מה היה. שלוש שנים שהראיות והעובדות מיטשטשות, ותכף נצטרך ועדת חקירה על איך לא הקימו ועדת חקירה. שלוש שנים, 1,000 ימים, של משפחות שכולות שבוכות, שדומעות, והגרוע מכול – בחסות הממשלה משפחות מגיעות לפה, משפחות שכולות – כולן יקרות, לא משנה באיזה עמדה הן מחזיקות, כולן יקרות, אבל בחסות הכנסת הזאת, הקואליציה הזאת והממשלה, אתם גורמים למשפחות שכולות להשתלח זו בזו. איפה המנהיגות? איפה האחריות? ממה אתם מפחדים? ממה אתם מפחדים?

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן, גברתי.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מסיימת. אני אסיים במשהו שאני חייבת לומר. יש לי חברה – לצערי הנסיבות גרמו לנו להכיר כל כך הרבה אנשים, אתה היית שר הרווחה, לשעבר. יש לי חברה בשם הילה אביר שאח שלה, לוטן, נרצח במסיבה. היא עזבה את כל החיים שלה והיא פוקדת את הכנסת יום-יום, כי היא לא מאמינה שעדיין לא חוקרים מה קרה. אנחנו חייבים שכל הכנסת תצביע בעד ועדת חקירה ממלכתית.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין את חבר הכנסת עודד פורר להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא חושב שיש מישהו שיש לו לב שמסוגל לשכוח את הבוקר הנורא הזה של 7 באוקטובר, ומי שפתח טלוויזיה בשעות הראשונות של הבוקר, לא יכול לשכוח את העיניים של השדרנים באימה מקריאים את ההודעות, הודעות הסמ"ס, הודעות הווטסאפ שהם מקבלים ממשפחות ומחברים בעוטף, כשהמחבלים צובאים להם על הממ"ד, הודעות "הצילו"; ובשלב מסוים גם ההודעות האלה נדמו, כי חטפו אותם, או כי רצחו אותם, או כי שרפו אותם. מחר נציין 1,000 ימים ל-7 באוקטובר, 1,000 ימים לאותו יום נורא, והמדהים הוא שממשלת ישראל, שנדמה דום באותו היום – לא שמענו אותם, לקח לנו שעות ארוכות עד ששמענו את הממשלה מגיבה בכלל על האירוע הזה, שתחת אחריותה אירע הטבח הנורא הזה, ועסקה בלעשות הכול כדי להימנע מחקירת הטבח. מי שהיום מכהן כראש ממשלת ישראל אמר ב-2006 על מלחמת לבנון השנייה שאין מנוס מוועדת חקירה ממלכתית, כי חייבים למנוע שוקת שבורה בפעם הבאה. טבח 7 באוקטובר הוא לא שוקת שבורה? כל הבעיה זה רק שאולי ראש הממשלה ירד קצת במשקל, כמו שהוא אמר? זה מה שהשתנה בו מ-7 באוקטובר – קצת ירד במשקל? או שהוא מסוגל להבין או שאתם מסוגלים להבין מה המשמעות של 251 חטופים, של 1,163 ישראלים וזרים שנרצחו ונהרגו בקרב, של 3,300 פצועים, מתוכם 360 קשה, ביום אחד; יום אחד שבו מדינת ישראל לא הצליחה להגן על אזרחיה, ועד לרגע זה לא היה לכם את האומץ, לא היה לכם את היושר, להקים ועדת חקירה ממלכתית, כדי שלא נהיה שוב בפני שוקת שבורה, כדי שחס וחלילה לא יקרה עוד פעם המקרה הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ואתם, בלוליינות – ובזה אני מסיים – מספרים לנו על הפוליטיקה, ואיך אתם תחקרו ככה ותחקרו אחרת – קשקושים. אין תרגיל שלא עשיתם כדי לברוח מוועדת החקירה הזו, וכמה שתברחו ממנה היא תרדוף אחריכם יותר, כי האחריות בסוף מתגלגלת אל הממשלה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין את השר שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-הראש, כנסת נכבדה, אני אתייחס לשלוש הצעות החוק הממוחזרות שהגיעו לכאן היום. אחרי טבח שמחת תורה אין מקום, חבר הכנסת פורר, לעוד טיוחים ועוד עיוות הצדק. בג"ץ, שאתם מנסים לקשור לו כתרים כאן בהצעות החוק שלכם, הוא גוף שהתערב פעם אחר פעם בהחלטות הביטחון של ישראל. הוא האחרון שיכול להיות אחראי לחקירת המחדלים שהובילו לאסון. במשך שנים בג"ץ כבל את ידי צה"ל והגמיש את כללי המשחק למחבלים. ב-2006 הוא הציב מגבלות על סיכולים ממוקדים שאפשרו למחבלי החמאס לשרוד ולהתעצם; ב-2018 הוא אילץ את המדינה לרכך את הוראות הפתיחה באש אל מול המהומות בעזה - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה שקר. אתה משקר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - מה שתרם ישירות לשחיקת ההרתעה ולפריצת הגדר ב-7 באוקטובר. שוב ושוב בג"ץ כפה הכנסת דלק וחומרי בניין לעזה בטענה של זכויות אדם תוך התעלמות מוחלטת מכך שהחמאס מנצל זאת לטילים ולמנהרות טרור. ועכשיו מי שמנע הריסת בתי מחבלים, מי שרומז לנו כל הזמן – וגם לא רק ברמיזות – דרך הייעוץ המשפטי לממשלה שגירוש משפחות מחבלים לא בא בחשבון, מי שדואג לביקורים ולנוחות של מחבלים נתעבים בכלא, מי שקבע שיש לספק חשמל למחבלים גם בזמן לחימה, מי שכבל את ידינו מול הטרור, הוא זה שיהיה המועמד לחקור את מחדליו שלו? זה אבסורד. בג"ץ עצמו צריך להתייצב לחקירה, לא להוביל אותה. ועדת חקירה ממלכתית תהיה מסך עשן בעיני הציבור בישראל בכלל ובעיני המשפחות השכולות בפרט. רק ועדה לאומית, שוויונית, שתחקור את כולם כולל כולם, כולל בג"ץ, תוכל לחשוף את האמת. בג"ץ מנסה לקבור את האמת ולא לחשוף אותה – ראו פרשת הפצ"רית. ראו איך עצרו את מבקר המדינה הקודם כשהבינו שיש לו מידע ופרוטוקולים שראש הממשלה חשף בפניו שהם לא שולטים בהם; עצרו מייד את הכול. ותראו גם עכשיו איך הם נאבקים באופן לא חוקי, בשערורייה, ברמיסת הרשות המקבילה אליהם, במבקר המדינה הנכנס. ולגבי זה הגיע הזמן לומר לבג"ץ לא. הגיע הזמן שהכנסת תתייצב איתנה וחזקה מול אותם בריונים בגלימות, שיכורי כוח, שחושבים בטעות שבית המשפט העליון, המשמעות שלו זה עליון מעל החוק, עליון מעל העם. הם לא מבינים שהם רק עליון מעל בית המשפט המחוזי. אף אחד לא שם אותם עליונים מעל החוק ולא מעל העם. הכנסת צריכה להנחות את עו"ד ראבילו להגיע למשרד מבקר המדינה ולהיכנס לתפקידו באופן מיידי. הכנסת צריכה להגיש את הדין וחשבון שלה למבקר המדינה רק לעו"ד ראבילו. את בג"ץ, הגולם שקם על יוצרו, צריך להשיב לעפרו. אין דרך אחרת. יש כאן חבורה שיכורת כוח שמבינה שאיש לא עומד בפניה, שאין חוקי-יסוד, אין חוקים, שום דבר לא עומד בפניהם, גם לא בחירות בקלפי. גם את הבחירות בעוד ארבעה חודשים, אם לא ימצאו חן בעיניהם – יוציאו צו שיקפיא אותן. הם יעשו ככל העולה על רוחם, ואת הדבר הזה, הדבר המסוכן הזה למדינה היהודית והדמוקרטית, צריך לעצור. אני קורא לחברי הכנסת להצביע כאן היום אי-אמון בבג"ץ, להצביע נגד הצעות החוק האלה, שמעמידות את כנופיית שלטון החוק מעל החוק ומעל העם. תצביעו נגד הצעות החוק האלה כדי להשיב את כבודה של הכנסת, כדי להשיב את כבודו של העם, שנרמס על ידי בג"ץ. תודה

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין חברת הכנסת מירב בן ארי להשיב על עמדת הממשלה. עד שלוש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אתמול הגיע נתניהו לפינה בערוץ הליטוף, ערוץ הבית, ערוץ המשטר שלו, הגיע לריאיון נוקב מול מראיין נוקב בשם ינון מגל, עוד שטיח רצפה של הממשלה, ושאל אותו המראיין שאלה רצינית: במה אתה השתנית מאז 7 באוקטובר? ותגובתו הראשונית של האיש המנותק, המוזר, שנקרא ראש ממשלת ישראל – אמר: הורדתי קצת במשקל. בזה פתח ראש הממשלה. אחרי זה היה קצת צחקוקים, מצחיק; מישהו אמר לו: גם אני. צחוקים, מה זה – על חשבוננו. ראש הממשלה הזה, זה שבמשמרת שלו קרה הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, זה שלא מוכן להקים ועדת חקירה ממלכתית כי הוא פחדן, הוא מפחד, הוא יודע שהוא זה שקיבל פתק מסנוואר: תעשה סיכון מחושב; הוא יודע שבמשמרת שלו הזרימו מיליארדים לחמאס, מיליארדים, מיליונים נכנסו במזוודות עם כסף קטרי. הוא שלח את יוסי כהן, ראש המוסד, הוא אמר לו: תכניס את הכסף לעזה. ולמרות זאת, מה שהשתנה בו זה שהוא ירד במשקל. אלפי משפחות שכולות לא מרימות את הראש. לפני יומיים התאבד עוד חייל; אתם אפילו בכלל לא יודעים, נכון? אבל הוא התאבד כי הוא סחב את המשפחה של החבר שלו, שגם נהרג במלחמה, הוא סחב על הגב שלו, והוא לא יכול עוד. בחור נשוי, עם ילדים, התאבד, אבל הוא ירד במשקל. וואו. אנשים פה לא מצליחים להרים את הראש. אייל אשל כתב, מאוד יפה כתב חברי אייל אשל, כתב: גם אני הורדתי במשקל, כי הבת שלי מתה. מתה. ואני חושבת על כל כך הרבה משפחות – משפחת מרציאנו, אהובים שלי, אבי ועדי, שראו את בתם נלקחת על הרגליים, על הרגליים, וב-13 בנובמבר קיבלו סרטון שנרצחה בשיפא על ידי רופא. אבל הוא הוריד במשקל. אנשים לא מצליחים להרים את הראש שלהם, לא מצליחים. איך אמר לי אבא של חטוף שנרצח בשבי? לא אגיד את שמו – אמר לי: המקום היחיד שאני נושם זה רק כשאני טס לחו"ל. המדינה הזאת חונקת אותי, אני חנוק פה. אני הולכת למשפחות שכולות שבוע אחרי שבוע. הן לא מצליחות להרים את הראש. בשבוע שעבר – אני לא מספרת, אני גם לא מעלה פוסטים – אני רק נכנסת, אמרה לי אימא – נכנסתי לשבעה, אמרה: זוזו, אני רוצה לדבר עם מירב. עוד לא התיישבתי, היא אמרה לי: תצילי אותי, תצילי אותנו. תצילי אותנו. והוא יושב – והוא ירד במשקל. זה מה שיש לראש ממשלת הטבח לומר לאלפי משפחות שכולות.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מה שיש לראש ממשלת הטבח לומר – אני מסיימת – ובשיא החוצפה, כשהם לא מצליחים להרים את הראש שלהם, הוא מתנגד להקמת ועדת חקירה ממלכתית. זה שעל רוגלות רצה להקים ועדת חקירה – על טבח, על האסון הכי גדול לעם היהודי מאז השואה, זה לא. ואז עולה לפה השר ואומר: תתנגדו. ברור שתתנגדו - -

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - כי ביבי אמר. אבל תקום כאן ועדת חקירה ממלכתית. היא תקום והיא תחקור, והוא ראשון הנחקרים, אני מבטיחה לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת עודד פורר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לפנינה אין - - -

היו"ר יעקב מרגי:

כשהיא תהיה פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שוסטר פה. שוסטר - - - הוא מחכה.

היו"ר יעקב מרגי:

אין לנו רוח הקודש. הודיעו לנו. בבקשה, עודד, הזמנתי אותך. אחר כך שוסטר. הזמנתי אותו כבר, לא אמרתם קודם. מה לעשות, יש סדר בעולם הזה. להבא תודיעו בזמן. בבקשה, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עומד פה שר מעל דוכן הכנסת, ונכון שיש לו חסינות, אז הוא יכול לשקר ולהוציא דברי בלע וארס כמה שהוא רוצה. אבל מה לעשות, השר קרעי, יש גם אמת, והאמת היא שב-2018 בג"ץ דחה את כל העתירות לגבי הירי על הגדר, וקבע כי הירי חוקי לחלוטין ומתיישב עם הדין הבין-לאומי והישראלי. מה לעשות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אחרי - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - אתם משקרים - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - - את השטויות האלה ואת השקרים האלה ואת ההסתות הלאה. תפסיק להסית.

מאיר כהן (יש עתיד):

את זה מעלימים. את זה מעלימים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מה לעשות – זה מפריע לי.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, השר מפריע לי.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא גם חבר כנסת. זה מפריע לדובר. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מה לעשות שמבצע כיסאות מוזיקליים לחיסול כל צמרת חמאס הוצג לראש הממשלה נתניהו ב-2018, וראש הממשלה נתניהו הוא זה שמנע את הלחיצה על הכפתור, לא בג"ץ ולא השופט עמית ולא אף אחד. מי שמנע את חיסול צמרת חמאס לפני 7 באוקטובר זה ראש הממשלה נתניהו ולא אף אחד אחר. ומה לעשות שראש הממשלה נתניהו הוא זה שבחר בהכלה במקום בהכרעה, והוא זה שקבע בקבינט, בניגוד לעמדת שר הביטחון שלו ליברמן, שצריך לאפשר לקטר להעביר מאות מיליוני דולרים במזומן לחמאס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הבוס שלך - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מאות מיליוני דולרים במזומן לחמאס.

היו"ר יעקב מרגי:

השר, אתה לא קורא קריאות ביניים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, לא חייב לך. תני לי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני יודע שזה מפריע לך, אבל זאת האמת. מאות מיליוני דולרים במזומן לחמאס במקום לחסל את חמאס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - ליברמן - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר קרעי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זאת לא חוכמה, השר קרעי, זאת לא חוכמה להיות בעד חיסול מחבלי חמאס אחרי 7 באוקטובר. אני רוצה ממשלה שתחסל את הטרור לפני שהוא מכה בי, לא אחרי שהוא רוצח ילדים ואונס את הבנות שלנו ברצועת עזה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

איזה דמגוג.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא לפני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו האמת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לפני כן הוא צריך להרוג אותם, לא אחרי. מה לעשות שבג"ץ אישר את הפינוי של ח'אן אל-אחמר ב-2018, ואנחנו כבר ב-2026, עם ממשלת הימין מלא מלא מלא, ומה זה – ח'אן אל-אחמר פורחת ומשגשגת, כי מי מנע את הפינוי של ח'אן אל-אחמר? במכתב שהוא הוציא לשר הביטחון דאז ליברמן הוא ביקש ממנו: תעצור את השופלים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ומה לעשות שנתניהו הוא זה שהורה לשר – זה מפריע לי.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, תתרגלו לשמוע דברים קשים, מה לעשות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני יודע שהאמת כואבת. האמת כואבת.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע לדובר. אני אקרא לסדר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני יודע שהאמת כואבת. אבל האמת היא – והאמת הזאת היא גם בכתב – שכשליברמן הורה לעצור הזרמת דלקים לחמאס, ראש הממשלה נתניהו בכתב – כי כשהוא אמר לו את זה בטלפון, הוא אמר לו: לא, לא, תוציא לי מכתב, אז ראש הממשלה נתניהו הוציא לו מכתב, אמר לו: תמשיך את הזרמת הדלקים לרצועת עזה ולחמאס ואת כל החומרים הדו-שימושיים האלה שאתה מדבר עליהם.

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן. נא לסיים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ואני כל כך כועס, כי אתה יודע, אנחנו העברנו פה – ובזה אני אסיים, אני מבקש שתיתן לי עוד דקה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אנחנו העברנו פה חוק בקריאה טרומית. העברתי חוק לציון יום השנה לאלטלנה. לפני כשבוע ציינו 78 שנה להטבעת האונייה אלטלנה. נתתי כדוגמה את מנחם בגין, עד כמה האיש הזה נלחם כדי שלא תהיה מלחמת אחים, ובכה על הסיפון של אלטלנה כשיורים עליה, והורה לאנשים לנצור את האש. והוא כותב בספר שלו, ב"המרד" – אני אצטט משפט אחד שהוא כותב על אותו אירוע: יש והברירה היא דמע או דם. לעיתים, כפי שהורנו המרד במשעבד, הכרח הוא כי הדם יבוא במקום הדמע. ולעיתים, כפי שלימדתנו אלטלנה - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - הכרח הוא שהדמע יבוא במקום הדם, ולא הייתה מלחמת אחים במדינת ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. עודד, אתה אחרי הזמן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ואתה עומד כאן, ובגלל שאתם לא הייתם מוכנים לשפוך דם לפני 7 באוקטובר, כולנו דומעים עכשיו.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה, אדוני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

השר שלא התפטר - -

היו"ר יעקב מרגי:

אלון שוסטר, בבקשה. מירב, לא צריך לצעוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - תתפטר; השר שלא התפטר והכניס מיליונים לרצועה, מיליונים. אתם פחדנים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, תודה. נא לא להפריע. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. במסגרת הדיון ההיסטורי – אתה שומר לי על הזמן, היושב-ראש?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר יעקב מרגי:

רגע, רגע. אני אעצור לך את הזמן.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן.

היו"ר יעקב מרגי:

עודד פורר. עודד פורר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר יעקב מרגי:

עודד פורר, פעם ראשונה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר יעקב מרגי:

אל תפריע לי.

קריאות

היו"ר יעקב מרגי:

אל תענה לו. ומירב, אני מזהיר אותך לפני קריאה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע. גם לו לא מותר. אותך שומעים. אותו לא שומעים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר יעקב מרגי:

עודד, אני אקרא אותך לסדר פעם שנייה, אתה מפריע לחבר שלך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר יעקב מרגי:

עודד פורר, אל תאלץ אותי להוציא אותך. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. מכיוון שנקלענו לדיון היסטורי, אז אני רוצה לציין שבקיץ 1948 בן-גוריון עמד בפני סדרה של החלטות שעיצבו את תפיסת העולם הממלכתית שלנו מאז ועד היום. אכן הייתה תקיפה נגד ספינת אלטלנה, שהביאה לתפיסת הביטחון של בן-גוריון – נשק באופן לא חוקי. ובאותו קיץ הוא פירק את הייחודיות, את הבלעדיות של הפלמ"ח, ואת חטיבותיו הטמיע בתוך צה"ל, אירוע קשה לא פחות, ומסמן את התפיסה הממלכתית שלו ואת אחדות גורמי הכוח תחת המוסדות הנבחרים. זה ההקשר שבו צריך לקיים את אותו יום שעליו הוחלט. האדם שנמצא פה, ואנחנו רואים אותו כל הזמן, תיאודור הרצל, אמר בין השאר: מדינת היהודים תוקם בתוך חמש שנים, ואם לא – בעוד חמישים שנה. ואני אומר לכם שוועדת חקירה תוקם בתוך חמישה חודשים, ואם לא – בתוך חמש שנים. תהיה פה ועדת חקירה ממלכתית. היא תהיה משום שזה החוק, משום שהרעיון של ועדת חקירה ממלכתית נוסח בדיוק לאירועים כאלו. זהו ההיגיון. ולתזה שהציג כאן השר קרעי, התזה הקונספירטיבית שמוביל ראש הממשלה, הממשלה כולה, ואיתו הוא גורר חלקים עצומים מהעם שלנו, שבג"ץ לכאורה הוא זה שצריך להיות נחקר – אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, את הדברים הבאים: הכתם העיוור של המודיעין, שלא ראה את מה שהיה צריך לראות, מחוסר יכולת כזאת או אחרת, לא היה באחריות בג"ץ; הכשל בניתוח המידע והמודיעין שכן הגיע, לא היה באחריות בג"ץ; היעדר כוחות מספקים בקרקע לא היה באחריות בג"ץ; השימוש בכוחות שהיו והחשש ממיס-קלקולציה לא קשור, לא מתקרב לבג"ץ בכלל; חיזוק חמאס לא היה קשור בכלל, לא נוגע לבג"ץ.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איזו ועדת החקירה?

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מניעת התקיפה, כפי שהוצע כאן, בחמאס ובראשיו וביכולותיו לא קשור לבג"ץ. הסיבה היחידה, אדוני ראש הממשלה, להתנגדות לוועדת החקירה ולהקמת ועדת חקירה פוליטית היא הרצון לשלוט גם בוועדה עצמה, במחקר של מה שהיה, ובעיצוב הזיכרון ההיסטורי העתידי באופן פסול. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. בטרם נעבור להצבעה על הצעת החוק, נקדם בברכה את עובדי הלשכה המשפטית של הנהלת בתי המשפט. ברוכים הבאים. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, תשפ"ו–2025, של חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני המזכיר, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יבגני סובה:

סיבוב שני, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת שנמצאים באולם ומעוניינים להצביע? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

יש? אם אין, אני מכריז שתמה ההצבעה. נא להגיש לי את תוצאות ההצבעה.

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

מאוחר, הכרזתי שתמה ההצבעה. שאלנו פעמיים.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

תמה ההצבעה.

קריאות:

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

שאלנו, לא ענית.

היו"ר יעקב מרגי:

טוב, טוב. נא לא להפריע, נא לא להפריע. תמה ההצבעה,.נקודה. להבא להקשיב.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

לא צריך לעזור לי. חברי הכנסת, לא צריך לעזור.

אופיר כץ (הליכוד):

- - - הקואליציה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בסדר. תמה ההצבעה. יש עוד הצבעה על חוק. עכשיו לא מפריעים למזכיר. סדרן, נא להזיז את חברי הכנסת. לא מפריעים למזכיר באמצע העבודה.

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

מה שעובד פעם לפה, עובד פעם לשם, אין מה לעשות.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, תשומת לבכם. בעד הצעת החוק להקמת ועדת חקירה של חבר הכנסת מאיר כהן הצביעו בעד 47 חברי כנסת, נגד – 53 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת מאיר כהן, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירוע 7 באוקטובר, התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. אדוני המזכיר, הצבעה שמית. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אדוני המזכיר, נא לקרוא בשנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת באולם, שמעוניינים להשתתף בהצבעה ולא השתתפו קודם? בבקשה.

קריאה:

נגד.

היו"ר יעקב מרגי:

לא משתתף?

קריאה:

נגד. נגד.

אופיר כץ (הליכוד):

לא. הוא הצביע. לפי דעתי הוא הצביע.

היו"ר יעקב מרגי:

אה. הצביע כבר. יש את אופיר סופר כאן.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

חבר הכנסת לפיד הצביע בעד.

היו"ר יעקב מרגי:

אופיר סופר.

אופיר כץ (הליכוד):

נגד, אופיר. נגד.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

נגד.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אני שואל שנית: ישנם חברי כנסת שמעוניינים להצביע? אם כך, תמה ההצבעה. נא להגיש את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, תשומת הלב, להלן תוצאות ההצבעה: בעד הצעת החוק הצביעו 48 חברי כנסת, נגד הצביעו 53 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת פנינה תמנו, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדלי 7 באוקטובר, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. ההצבעה כמובן שמית. הוגשו בקשות. אדוני המזכיר, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק: