ישיבת מליאה בתאריך 10/06/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ה בסיוון התשפ"ו, 10 ביוני 2026. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. ברוכה הבאה. והשאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת אוריאל בוסו בנושא הרחבת התחבורה הציבורית בשבת בפתח תקווה. אני מתכבד להזמין את השרה אל הדוכן, אם השרה מוכנה. השרה תמיד מברכת את הפרלמנט, ששואל שאלות בענייני משרדה, והיא תמיד מצליחה לענות תשובות נכונות וטובות.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה לך, כבוד היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בוסו, בבקשה. אנא שאל את שאלתך.

אוריאל בוסו (ש"ס):

בוקר טוב, היושב-ראש, בוקר טוב לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. קווים 25, 51 ו-66 בפתח תקווה הרחיבו פעילות בשבת האחרונה, ובכלל. רצוני לשאול: 1. מה מספר הנוסעים הממוצע לפני השינוי בתחנת בית רבקה? 2. מדוע בשבת מסלול 25 הוארך פי שלושה? 3. האם – א. נוספו נסיעות? ב. תחילת השירות הוקדמה לשלושת הקווים? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כבוד השרה, בבקשה

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי בוסו, ראשית, אני רוצה להבהיר שמשרד התחבורה והרשות לתחבורה ציבורית פועלים על פי החוק ושומרים על הסטטוס קוו בכל מה שקשור לשבת. ואתה גם יודע באופן אישי כמה אני נלחמת שבשבת יהיו רק עבודות תשתית שמצילות חיים בכל מה שקשור לתשתיות. בתחבורה בכלל, כמו בכל משרדי הממשלה, אנחנו שומרים על הסטטוס קוו. הקו שאתה מדבר עליו הוא קו שנוסע לבית חולים בית רבקה, והקו הזה קיבל אישור לפני כמה שנים. הטענות שיש לכאורה הן משוללות כל יסוד. נהפוך הוא, כמות הנסיעות הופחתה משום שמדובר בשני קווים שאוחדו לקו אחד, שהפך מקו סיבובי לקו דו-כיווני. כמובן שכל השינויים האלה נעשו בתיאום עם הרשות ועם ראש העיר. עוד יצוין כי בעקבות הפנייה שנעשתה, בדקנו זאת. מצאנו שהיו שתי נסיעות חריגות בשבת. הודענו למפעיל שכמובן יבטל אותן, והוא יועמד לדין בעניין הזה. מה זה לדין? מי שלא עומד – לא פועל על פי החוק, יקבל כמובן קנסות. משרד התחבורה והרשות הארצית פועלים עם כל הרשויות בהתאם לחוק, בהתאם לתקנות, בהתאם לסטטוס קוו, וגם בעניין הזה פעלנו מול עיריית פתח תקווה. אני רק רוצה להגיד לך שבמסגרת זו נעשו התאמות למסלולי הקווים 25, 51 ו-66 – הקווים שאתה מדבר עליהם – כדי לשפר את הקישוריות בין שכונות העיר ומוקדי הביקוש המרכזיים. אתה יודע שהעיר פתח תקווה הולכת וגדלה, ולכן אנחנו גם מוסיפים שם גם קו מטרו, גם רכבת קלה וגם BRT. ובאשר למספר הנוסעים – בממוצע יש על הקו השבועי הזה, קו 25, כ-230 נוסעים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אם יש שאלת המשך, בבקשה. ולאחר מכן, שאלה נוספת לחבר הכנסת גינזבורג, והשרה תשיב במרוכז. בבקשה, חבר הכנסת בוסו.

אוריאל בוסו (ש"ס):

מאחר שבשאילתה נצמדתי למספר המילים שהוקצב לי, אז ודאי שלא יכולתי להוסיף. לרגע לא היה לי ספק שמשרד התחבורה בראשותך שומר על הסטטוס קוו, ואני יודע שאת פועלת באדיקות לפי הכללים ולפי החוק, והשאילתה הזאת נועדה בעיקר לעורר את תשומת ליבכם. קו 25, היסטורית, זה קו שניתן לו רישיון לפני עשרות שנים בגלל בית חולים בית רבקה, וכביכול – להסיע עובדים. הדבר הזה לא קיים היום, ובאמת הרישיון הזה בוטל. לפני כמה שנים, כשהוא עבר מחברת דן ומשרד התחבורה לאפיקים ולמפעילים הנוספים, חידשו את הרישיון הזה, ועל גב אותו רישיון הרחיבו את הפעילות ועשו. ואני אשמח מאוד לקבל נתונים כמה באמת. הרי אני יודע, ומבדיקה מקומית – אין באמת אנשים שיורדים בתחנת בית רבקה. הוא לא משמש לייעוד הזה. זה בית חולים שבעבר נפתחו בו כשלוש מיטות, היום יש שם מיטות שיקומיות, גריאטריות. ודאי שאם כבר מדברים על רישיונות כאלה – זה בתי חולים אחרים. לכן, אני לא רוצה שעל גב אותו רישיון היסטורי, שלא ממלא את ייעודו, בטח לא להסעת עובדים, ירחיבו גם את מעגל השעות וגם את המסלולים. ומבדיקה, ותבדקו את זה, אין בכלל נוסעים שמגיעים לבית רבקה בקו הזה, והוא משמש להרחבה. ולכן, גם אם הרשות פועלת מולכם בנושא הזה, אני מבקש שזה ייבדק שוב, וייבדק אם באמת זה משמש לבית רבקה. אם לא, צריך לבטל את זה. בשבת האחרונה יצאתי מבית הכנסת בשעה 18:30 מתפילת מנחה, וראיתי קו 66 מולי שעובר במרכז העיר. זה ודאי חריג לאור יום בשבת, והתקוממו על כך. ולכן, הזדעקתי להגיש את השאילתה. ולכן, אני מבקש שגם כן בקווים הנוספים יחדדו בשעת צאת השבת המאוחרת בשעון הקיץ, ושלא יקדימו את השעות ויסתובבו אוטובוסים בשבת, ואיך אומרים? יעברו על החוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת גינזבורג, בבקשה. רק שאלה נוספת, ואז תעני במרוכז.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. גברתי השרה, בוקר טוב. לפני כמה חודשים העליתי לפני השרה את העובדה שבקילומטר ה-26 בכביש 1 המהירות המוגבלת היא ל-90 קמ"ש בלבד, בעוד שלאורך כל שאר הכביש היא 110 קילומטרים לשעה. גברתי השרה ענתה שהיא נתנה הנחיה לעשות בדיקה, וייתנו לה על זה המלצות. זה היה כבר לפני מספר חודשים לא מועט. רציתי לדעת אם כבר קיבלת המלצות, ואם קיבלת החלטה ביחס למקטע הזה, עם כל סוגיית התכן וכו' וכו'.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השרה, בבקשה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה רבה, איתן. ראשית, אוריאל, קודם כול, עשינו בדיקה. נעשה שוב בדיקה לאור הדברים שאתה אומר. כמו שאתה אומר, הקו הזה הוא קו היסטורי. אם אכן הוא לא נותן שירות לבית רבקה, אנחנו נעשה שוב בדיקה. אני אומרת שוב: אנחנו לא נשנה את הסטטוס קוו. אנחנו לא נפעיל תחבורה ציבורית בשבת. כמו שאתה יודע, יש עליי לחץ אדיר בעניין הזה, ואני שומרת על סטטוס קוו, וכך יהיה גם בפתח תקווה ובכל עיר אחרת. הקווים שמופעלים בפתח תקווה, והקו היחיד הזה שמופעל בפתח תקווה בשבת – הוא קו היסטורי שמתואם עם הרשות. אני אעשה בדיקה שוב לגבי הקו הזה, ואתה מוזמן כמובן להיות בקשר איתנו ולקבל את המידע. איתן, אנחנו עשינו בדיקה לגבי כביש 1. אני אמורה להודיע על כך בשבוע הקרוב. קיבלתי החלטה, לא רק לגבי הכביש הזה, אלא לגבי - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

נכון, אמרת שיש עוד כבישים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז, בעזרת השם, תן לי להודיע את זה לכל הציבור. אבל – כן, איתן, אנחנו נודיע על זה. ואכן יש כמה נתיבים, כבישים, שבהם אנחנו נתאים את רמת המהירות לבטיחות הכביש, וכביש 1 יהיה חלק מזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

יפה, מבורך, ודוגמה טובה לקשר שבין הכנסת לממשלה, שמביא לשינויים בפועל. יפה מאוד. אני מתכבד להזמין את שרת התחבורה והבטיחות בדרכים להישאר על הדוכן גם לשאילתה הבאה, שאילתה דחופה של חבר הכנסת ולדימיר בליאק בנושא: תקלות בחידוש ומשלוח רישיונות נהיגה וגבייה חוזרת מאזרחים. חבר הכנסת בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, גברתי השרה, לאור הדיווחים מנובמבר 2025 – כי השאילתה קצת חיכתה כאן, בכנסת – על אזרחים ששילמו עבור חידוש רישיון נהיגה, אך לא קיבלו את רישיון בפועל או אף נאלצו לשלם פעם נוספת. רצוני לשאול: כיצד פועל המשרד לתיקון התקלה למניעת גבייה חוזרת ולהבטחת החזר כספי לאזרחים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השרה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה רבה לך. ראשית, משרד התחבורה מנפיק רישיונות נהיגה לכלל אזרחי ישראל אשר עמדו בתנאים שנקבעו לכך, ובכלל זה תשלום אגרות רישיון הנהיגה. כידוע לך, הזכיין שזכה – ולא בפעם הראשונה – בהנפקת רישיונות הנהיגה זה חברת דפוס בארי מקיבוץ בארי. היא האחראית להנפיק הרישיונות ולשלוח אותם לאזרחים בהתאם להסכם ההתקשרות שהיה מול דפוס בארי באמצעות המשרד. כמובן, המשלוח נעשה באמצעות דואר ישראל לכתובות רשומות. למשרד התחבורה הגיעו פניות רבות על כך שלצערנו, חלק מהרישיונות לא מגיעים לכתובת שלהם. פנינו כמובן לחברת דפוס בארי כדי לבדוק כיצד בעצם אנחנו מצמצמים את הפער הזה, ואכן אלה ששילמו את האגרה, ורישיון הנהיגה לא הגיעו אליהם, יקבלו רישיון נהיגה אליהם הביתה באמצעות שליח, והם לא יצטרכו לשלם את זה שוב. אין שום סיבה שישלמו שוב אם הם אכן שילמו, והכתובת הייתה נכונה. אנחנו פועלים. אם אחרי שישים יום האזרח ששילם לא קיבל את הרישיון הביתה, הוא יקבל את זה במשלוח ישיר, וכמובן הוא לא יצטרך לשלם שוב את האגרה. צריך לזכור שבסופו של יום דפוס בארי פועל כראוי, הוא זכה במכרז ולא בפעם הראשונה. לעיתים הרישיון לא מגיע בגלל שהכתובות לא נכונות, ולעיתים בגלל תקלה כזאת או אחרת. בכל תקלה שיש, אני קוראת לציבור לפנות למשרד התחבורה ולדעת שזכותו לקבל את רישיון הנהיגה אחרי 60 יום ללא תשלום. בהזדמנות זאת אני מבקשת לחזק את חיילי צה"ל בים, באוויר וביבשה, שפועלים גם בצפון הקרוב וגם בצפון הרחוק במציאות מאוד מורכבת, לחזק כמובן גם את תושבי הצפון, שנמצאים מול מציאות מורכבת מאוד. השבוע תהיה ישיבת ממשלה בנצרת – בנוף הגליל - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אוי ואבוי – נוף הגליל.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא נצרת עילית, נוף הגליל. בשבוע שעבר הייתה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

זה מחר, כן, זה מחר.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מחר. בשבוע שעבר הייתה ישיבה בקו העימות, בשלומי. אנחנו משקיעים הרבה מאוד בצפון וגם בדרום. אני מודה לכל אזרחי המדינה, שבאמת, כשאני מסתובבת בשטח, אני רואה את החום ואת האהבה. יש הרבה מאוד כדורים פורחים בזמן האחרון, הרבה מאוד מפלגות של כדורים פורחים, שהם נעלמים מן האוויר. ראינו איפה נמצאת שינוי, וראינו איפה נמצאת גם יש עתיד וגם הימין החדש וגם כחול לבן. בסופו של דבר הציבור רוצה מפלגות שהן לא בלון פורח אלא מפלגות יציבות, מפלגות עם מנהיג רציני, עם מנהיג אחראי. כמובן, מי שמייצג אותנו זה בנימין נתניהו, אז זה הזמן גם לחזק את בנימין נתניהו - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

רק ביבי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - ואת ממשלת ישראל. ואכן, את צודקת – רק ביבי. אז תצטרפי למפלגה הנכונה, שהיא לא כדור פורח, והיא לא בלון שמתפוצץ, והיא לא סיסמאות, אלא באמת עשייה למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, אם יש. לאחר מכן – שאלה נוספת לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה על התשובה המפורטת, גברתי השרה. אם כבר דיברת על כדורים פורחים, אז אני רוצה לשאול על עולם התעופה האזרחית. עולם התעופה האזרחית עובר תקופה מאוד מאתגרת עם ריבוי ביטולים ושיבושים, בתקופת הבחירות מן הסתם זה מקבל משנה משמעות. ישנם עשרות אלפי ישראלים – מכל הקשת הפוליטית, אגב – שמעוניינים להגיע ארצה לממש את זכותם להצביע. האם את כחברת הקבינט ושרת התחבורה יכולה להבטיח להם כי בתקופת הבחירות, סמוך לתקופת הבחירות וביום הבחירות עצמו, השמיים יישארו פתוחים? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה נוספת – לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אני אנצל את השהות הקצרה לברך את תלמידות ותלמידי כיתות ז' וח' בבית הספר בית חינוך בירושלים – ברוכות וברוכים הבאים לכנסת, אני מקווה שיהיה לכם כאן מעניין. בבקשה, חבר הכנסת אלהואשלה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשאול לגבי העומס במעבר נהר הירדן בתקופה האחרונה. יש עומס לא פשוט וגדול. אני רוצה לשאול איך המשרד מתכוון להתמודד עם הסוגיה הזאת, ובאותו הקשר אני גם רוצה לשאול מה אנחנו עושים בגבול טאבה יחד עם המצרים על מנת להוריד את האגרה מ-120 דולר למחיר המקורי שהיה בעבר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה נוספת – לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. השרה תשיב במרוכז. בבקשה, חברת הכנסת הר מלך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

שלום לשרה. אנחנו ראינו שיש מתווה שהרחיב את התחבורה הציבורית בשבת בעיר פתח תקווה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז השרה כבר השיבה על זה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני עניתי על זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

השרה כבר השיבה על זה, כי זו הייתה שאילתה של חבר הכנסת בוסו.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אה, היא השיבה? סליחה, אנחנו פשוט מגיעים מוועדת החוץ והביטחון - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. מאה אחוז.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז טוב שהגעת. רק להגיד לך שלא התרחבה שום תחבורה ציבורית בשבת.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

לא קרה?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא קרה. אנחנו שומרים על סטטוס קוו, בוודאי בתקופתי. אנחנו נעשה את הכול כדי לשמור כמה שיותר על השבת, ששומרת על עם ישראל.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אולי השרה תרצה להשיב על השאלות הנוספות.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כן. לגבי השאלה של ולדימיר על שמיים פתוחים: אתה רואה שאני שומרת על שמיים פתוחים, כולל השבוע הזה, במציאות מאוד מורכבת ולא פשוטה. יכולתי לסגור את השמיים מרגע שפיקוד העורף ביקש להגביל את כמות הנוסעים בשדה התעופה, ואני לא הסכמתי לכך, משום שאני חושבת שאחד ממרכיבי החוסן הלאומי של מדינת ישראל זה לשמור על שמיים פתוחים ולאפשר לאזרחי ישראל לטוס מישראל החוצה ומחוץ לארץ לתוך מדינת ישראל. עכשיו, יש לי איזושהי תחושה שאתה חושב שכל מי שמגיע מחו"ל הולך להצביע לכם. אז אתה טועה, יש הרבה אנשים - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סגירת השמיים היא לא שאלה פוליטית, גברתי, הקפדתי לציין.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא, כאילו אתה אומר שאני אסגור את השמיים – לא, השאלה שלך – לא, אני אגיד לך מה, השאלה שלך הייתה מין שאלה צינית - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה, למה צינית?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - שכאילו יש לי אינטרס לסגור את השמיים, בגלל שמי שמגיע להצביע הוא עבור השמאל – אז אני לא סוגרת את השמיים, ויש לי ההפתעה בשבילך: מי שיגיע להצביע, יצביע לימין.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מצוין.

היו"ר אמיר אוחנה:

ולחבר הכנסת אלהואשלה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כן. קודם כול, שתי שאלות מצוינות. בואו נתחיל עם השאלה היותר-קלה – מעבר טאבה. מעבר טאבה, המצרים הבינו שיש להם ביצה, איך אומרים, תרנגולת שמטילה ביצי זהב, משום שהרבה מאוד ישראלים יוצאים לטיסות לחו"ל דרך מעבר טאבה ומעבר רבין. אז הם החליטו להעלות את האגרה. אנחנו בקשר עם המצרים. גם שר החוץ, אני יודעת שבקשר, גם אנחנו בקשר, כדי לנסות להוריד את עליית המחירים של האגרה במעבר טאבה, ולהחזיר את האגרה למחיר השפוי שהיה לפני כן. אז קודם כול זה בטיפול, ואני אומרת לך שאנחנו נעשה את הכול כדי להחזיר את האגרה למחיר שהייתה, כי יש הרבה מאוד ישראלים שיוצאים כמובן לטאבה.

שר החוץ גדעון סער:

גברתי השרה, צריך להבין שהדבר הזה הוא החלטה מצרית שרירותית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כן, אמרתי לו.

שר החוץ גדעון סער:

זה לא נתון בידנו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

זו החלטה מצרית שלא תלויה בנו.

שר החוץ גדעון סער:

אני פניתי למי שצריך במצרים כדי לנסות ולשנות את רוע הגזרה, אבל זו החלטה מצרית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כפי שאמרתי, גם שר החוץ פנה בכלים שלו, גם אנחנו פנינו בכלים שלנו, ולצערי, זאת החלטה שרירותית של המצרים משום שהם ראו שיש יותר נהירה של אזרחים דרך מעבר טאבה, אז הם החליטו להעלות את האגרה. אנחנו פנינו אליהם ונפנה שוב בעניין הזה. לגבי נהר הירדן, תראה, אנחנו שומרים על מעברים פתוחים למרות כל האתגרים שיש לנו, ואני מאוד שמחה שאנחנו מצליחים מול הירדנים לשמור על המעברים ולשמור על מערכת יחסים מאוד תקינה בינינו לבינם. לעיתים יש עומס במעברים, בגלל שזה קשור להיבטי ביטחון ולהיבטים אחרים. אנחנו עושים את הכול – גם ברמת כוח אדם, גם ברמת הזרימה של המעברים של הנכנסים והיוצאים – לאפשר את המעברים בצורה הרבה יותר זורמת והרבה יותר נגישה. בחגים מן הסתם אז המעברים יותר עמוסים. בחגים המעברים יותר עמוסים. אני ביקשתי שבאזור החגים אנחנו נוסיף גם יותר אנשים, וגם פנינו לירדנים על מנת לאפשר לנו את ההקלות גם בצד השני, בגלל שבחגים יש עומס גדול של הרבה מאוד אנשים מהמגזר שיוצאים לטייל, ואנחנו רוצים לאפשר להם גם יציאה יותר זמינה ויותר זורמת. אז אנחנו על זה ואנחנו מכירים את זה, ואנחנו מאפשרים כמובן את היציאה הזאת, שתסעו לשלום ותחזרו לשלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאוד מאוד מודה לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב ולחברות וחברי הכנסת השואלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום. חברות וחברי הכנסת, בהתאם לתקנון הכנסת, נציין כעת את זכרו של חבר הכנסת.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני מצטערת, רק רציתי להגיד, חבר הכנסת יעקב אדרי היה חבר במפלגה שלנו הרבה מאוד שנים. חבר טוב שלנו, הצטערתי לשמוע על מותו. יהיה זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

כאמור, בהתאם לתקנון הכנסת, אנחנו נציין כעת את זכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר, ראש עיריית אור עקיבא המיתולוגי יעקב אדרי, זכרו לברכה, שהלך לעולמו בחודש מרץ האחרון. את המסע שלו למקומות ההשפעה החשובים ביותר בחברה הישראלית התחיל יעקב במרוקו, שם נולד לסעדה ואליהו. כילד הוא זכה יחד עם משפחתו להגשים את חלום מאה הדורות ולעלות לארץ ישראל – אז כבר מדינת ישראל. וכאן, במולדתנו המתחדשת, הוריו בנו את החלום הציוני שלהם, שאפשר ליעקב בזמנו לרכוש את ההשכלה והניסיון הדרושים כדי לשרת את הציבור הישראלי באופן המיטבי. את דרכו הציבורית החל באור עקיבא, העיר שהייתה לביתו ולמפעל חייו. בשנת 1989 נבחר לראשונה לראשות המועצה המקומית אז. הוא פעל במרץ למען תושביה. ביד רמה הוא הוביל תנופה של פיתוח וצמיחה, וזכה לראות את פרי עמלו כשמאמציו צלחו ואור עקיבא הפכה לאם ועיר במדינת ישראל בשנת 2001. השלטון המרכזי – הכנסת והממשלה – היה, בעוונותינו, הדרך היחידה להפריד בין יעקב לבין אור עקיבא, וגם זאת לאחר כ-14 שנים של עשייה מסורה למען התושבים. וכך, בשנת 2003, כשנבחר לראשונה לכהן בכנסת מטעם תנועת הליכוד, התפטר מניהול העיר. יעקב כיהן בכנסת החל מהכנסת השש-עשרה ועד לכנסת השמונה-עשרה בשלל תפקידים משמעותיים, ובהם סגן יושב-ראש הכנסת, חבר ועדת הכספים וממלא מקום בוועדת החוץ והביטחון, ואפילו כשר בארבעה משרדים ממשלתיים שונים, ובהם פיתוח הנגב והגליל, העלייה והקליטה והבריאות. את נאום הבכורה שלו בכנסת, מעל הדוכן הזה שכאן לצידי, פתח במילים הבאות: "בדחילו ורחימו אני עומד לפניכם היום כדי לשאת את נאומי הראשון בכנסת. אני נושא תפילה לבורא עולם שדרכי תצלח ומעשיי יהיו לטובה. בראשית דבריי, ברצוני לברך את חברי הכנסת החדשים והוותיקים בברכת דרך צלחה. מי ייתן ונהיה ראויים לאמון של כל אזרחי ישראל". אפשר היה, כאמור, להוציא את יעקב מאור עקיבא, אבל אי-אפשר היה להוציא את אור עקיבא מיעקב, וכך, לאחר שהודיע על פרישתו מהפוליטיקה הארצית, בתום תרומה משמעותית גם בזירה הזו, יעקב שב אל הזירה המקומית, ותושבות ותושבי אור עקיבא הביעו בו את אמונם כשבחרו בו פעם אחר פעם. אני יכול להעיד, יחד עם חברנו שאני רואה כאן ביציע, מימון לוי, שלא היה ביקור באור עקיבא בלי לפגוש את יעקב, שתמיד, אבל באמת תמיד, תושבות ותושבי אור עקיבא היו בראש מעייניו. אין עדות חזקה מזו לקשר העמוק שנרקם בינו לבין התושבים ולהערכה שרחשו לעשייתו למענם. 24 שנים מחייו הקדיש יעקב לאור עקיבא, ועוד עשור למען הציבור כולו במשכן הזה ובמסדרונות הממשלה. מעטים שליחי הציבור שזכו להשפיע במשך זמן רב כל כך על הציבור הישראלי, הן בשלטון המרכזי והן בשלטון המקומי. נינה, רעייתו היקרה, בנותיו, נכדיו ובני המשפחה כולה, תודה שחלקתם את יעקב יחד עם הציבור הישראלי ואפשרתם לו בכך לפעול למען הכלל. היו לכך בוודאי מחירים אישיים כבדים, שנגבו קודם כול ממנו, אבל גם מכם. אנא, דעו כי עובדה זו לא נעלמת מעינינו, ואנחנו זוכרים את יעקב ואת תרומתו ומוקירים אותה. מי ייתן שינוח בשלום על משכבו. נכבד את זכרו בקימה. תודה. אני מתכבד כעת להזמין את שר החוץ גדעון סער לשאת דברים לזכרו.

שר החוץ גדעון סער:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סיפור חייו של יעקב אדרי, זיכרונו לברכה, היה סיפור הצלחה. פעם היו קוראים לזה "סיפור סינדרלה". הוא עלה לארץ ממרוקו עם משפחתו, כילד בגיל תשע. הוא כבש את כל הפסגות בתפקידים הבכירים שבהם כיהן, וחשוב מכך – בעשייה המרשימה שלו למען הציבור במשך עשרות שנים. לב חייו וליבת העשייה שלו היו אור עקיבא. הוא הפך אותה מעיירת פיתוח לעיר ואם בישראל. הוא הוביל אותה יותר משנות דור והזניק את מערכת החינוך שלה. יעקב היה אור עקיבא, ואור עקיבא הייתה עירו של יעקב, שהתפתחה בהשראת חזונו ולהט עשייתו. הוא כיהן כסגן שר לביטחון פנים, כשר הבריאות, כשר לפיתוח הנגב והגליל, כשר לענייני ירושלים, כשר לקליטת עלייה, כשר המקשר בין הממשלה לכנסת – ועדיין ליבת העשייה הציבורית שלו, בעיניי, הייתה אור עקיבא. אדוני היושב-ראש, נכנסנו ביחד בשערי הבית הזה ב-17 בפברואר 2003 כחברי סיעת הליכוד בכנסת השש-עשרה. היינו חברים ונותרנו חברים, גם בצל המחלוקת העזה סביב תוכנית ההתנתקות, שקרעה בכנסת השש-עשרה את סיעת הליכוד, ובסופה הביאה גם לפילוגה. בוויכוח זה היינו במחנות שונים: אני התנגדתי להתנתקות, יעקב תמך בה. אני זוכר היטב את 21 בנובמבר 2005, היום שבו הודיע אריאל שרון, ראש הממשלה דאז, על פרישתו מתנועת הליכוד, ובו ניסיתי לשכנע חברים רבים, ויעקב בתוכם, לא לעזוב. בכך לא הצלחתי. יעקב, יחד עם מאיר שטרית, היו שני האחרונים שהשלימו את אותו השליש שהיה נדרש על פי חוק לצורך ההתפלגות ביום שאותו לא אשכח. נותרנו ידידים, אך בכנסת השבע-עשרה כבר היינו בשני צדי המתרס: יעקב היה שר בממשלה, ממשלת קדימה, אני המשכתי בתפקידי כיושב-ראש סיעת הליכוד, הפעם כסיעה קטנה בת תריסר חברים שהובילה את האופוזיציה. לימים חזר יעקב לליכוד וגם נבחר מחדש לתפקיד ראש העיר אור עקיבא, לאחר עשור בזירה הארצית בכנסת ובממשלה. במשרד החינוך שזכיתי לעמוד בראשו – אומנם לא בשנים שבהן כיהן יעקב כראש העיר – זכרו לטובה תמיד את יעקב אדרי. הוא קידם את מערכת החינוך העירונית להישגים, הוא היה בעל כושר ביצוע ייחודי וידע לנצל את המשאבים שקיבלה הרשות לקפיצת מדרגה, גם בחינוך, גם בתשתיות, בכבישים; הוא עמד בראש ועדת ההיגוי של אור עקיבא לקידום החינוך, ואכן הוא שינה מגמה שניכרה בהישגים החינוכיים של העיר. לא אוכל, אדוני היושב-ראש, שלא להתייחס לשנותיו האחרונות וימיו האחרונים של יעקב. כמו נבחרי ציבור אחרים לא מעטים, הוא נרדף. הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו עבירות חמורות ואילץ אותו להתפטר מתפקידו כראש העיר. יעקב היה אדם רגיש וישר, והאישומים העכירו את רוחו ואת חייו. כשביקרתי את משפחתו בשבעה התרשמתי שמועקה זאת ליוותה אותו ברגעים האחרונים ממש. הוא נפטר חף מפשע, כפי שכתבה גם השופטת, שישבה בדין. אבל כמו שקורה במקומותינו לא אחת, התהליך, שערך שנים ארוכות, היה בגדר ענישה אכזרית עם מחירים כבדים. אנחנו מדברים על חקירה גלויה שנפתחה בשנת 2020, וב-18 במרץ 2026 נפטר יעקב, והמשפט היה בעיצומו. נפטר משבץ מוחי. אני חושב שחשוב לומר את הדברים האלה. ברגעיו האחרונים הוא היה מודאג מביטול ישיבת בית משפט שהייתה קבועה למחר, ומפרטי המשא ומתן להסדר שהתקיים בתיק. זה קשה להאמין. כל זכויותיו בפעילות למען הציבור לא עמדו לו ולא נזקפו לזכותו בגיל 75, אבל הוא נפטר כחף מפשע, כנרדף. המחשבות על כך ליוו אותי ימים רבים לאחר הביקור בשבעה. הותיר אחריו אישה, נינה, שהייתה מחנכת ומנהלת בית ספר, שתי בנות ונכדים. יעקב אדרי ייזכר כשליח ציבור ערכי ומסור, בעל רגישות חברתית, רגישות לחלשים ורגישות למוחלשים, ומעל הכול – כאחד מבוניה הגדולים של הארץ הזאת. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן לשאת דברים. בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחתו של יעקב, נינה רעייתו, בנותיו, יעל, מימי, נכדיו, תושבי אור עקיבא, היום אנחנו מציינים את פטירתו של ראש העיר והשר לשעבר יעקב אדרי. יעקב, כפי שציינו כאן, עלה בגיל תשע ממרוקו, גדל במעברה באור עקיבא, ומאז הקדיש את כל חייו הבוגרים לטובת מדינת ישראל – איש עשייה. את דרכו הציבורית הוא התחיל בעיריית אור עקיבא, ושם התגלו היכולות שלו. הוא הפך את אור עקיבא מעיירת פיתוח לעיר משגשגת, עיר מצליחה, עיר שגאווה להיות בה. ללא ספק הוא סגר מעגל; כמי שגדל במעברה, הגיע עד לפסגה של לשכת ראש העיר בהצלחה גדולה. הדבר החשוב ביותר שהיה ליעקב זה הנושא של החינוך. הוא הבין שדרך החינוך אתה יכול לשבור תקרות זכוכית, דרך החינוך אתה יכול להגיע. וכך לאורך שנותיו הוא השקיע בחינוך. גם נינה, שעוסקת בחינוך, הציפה את הדברים, עד כמה הדבר בהחלט היה חשוב לו. יעקב לא ראה בתפקידיו כראש עיר או בתפקיד שלו כשר בממשלת ישראל משרה, אלא הוא ראה בהם שליחות. הוא הכיר את תושבי העיר, הוא היה נגיש, הוא היה קשוב, הוא היה מחויב. באופן טבעי אחרי ההצלחה כראש עיר הוא גם הגיע לכנסת לתפקידים בכירים בממשלה. הוא פעל במגוון גדול מאוד של תחומים גם בכנסת וגם בממשלה, וגילוי נאות – אני תמכתי ביעקב. תמכתי ביעקב עוד כשהייתי צעיר בסניף הליכוד בחולון, מכיוון שיעקב היווה עבורי השראה לדור של מרבית – נקרא לזה הליכודניקים האמיתיים, שבאו מהפריפריה החברתית הגיאוגרפית, ופרצו תקרות זכוכית. ללא ספק השר וראש העיר לשעבר יעקב אדרי הוא סיפור השראה. הוא סיפור השראה, שאפשר לעשות ולהגיע במדינת ישראל. רוצה לציין שני חוקים שיעקב עשה וקידם: אחד – הייצוג של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי; החוק השני – חוק הדיור המוגן, ששומר על הזכויות של הקשישים. כולנו מבינים שיעקב אדרי הוא לא בן העדה האתיופית, אבל בכל זאת הוא העביר את החוק, מכיוון שעל יעקב אדרי אפשר לומר את המשפט ממסכת אבות – שהוא לא שכח מאין הוא בא. אני חושב שאת אותם קשיי קליטה שעברו הוריו ועוד אחרים בדור שלו – הוא אמר, אני אסייע לבני העדה האתיופית ואעשה זאת, ולכן זה היה מוצדק. החוק השני, חוק הדיור המוגן, ששומר על זכויות הקשישים – למה הוא עשה זאת? מכיוון שגם אלה דברים שהיו בחייו, כשראה את הוריו, אם זה בלי פנסיה, אם זה דיור מוגן, אם זה דיור ציבורי. למעשה היה כאן כדי להטביע את חותמו, לצמצם פערים, להוות השראה. אני חושב ששני החוקים האלה מעידים עד כמה הוא בהחלט היה נבחר למען הציבור ועובד למען הציבור. אחד הדברים שאפשר לומר על יעקב – שהוא היה איש אציל. אפשר לומר דברים, בבית הזה יש מחלוקת – כאן זה הצד של האופוזיציה, כאן זה הצד של הקואליציה – זה לגיטימי. לפעמים גם בתוך מפלגה חושבים אחרת, וגם זה לגיטימי – אבל הייתה לו דרך לומר את הדברים, וזה היה תמיד נעים לבוא ולשמוע אותו. אם הסכמת איתו זה מצוין, ואם לא, כיבדת את עמדתו ואת דעתו, כי ידעת שהן מגיעות ממקום אמיתי. לפעמים אומרים "פוליטיקאי" כמילת גנאי – לא, יעקב היה איש של אמת, והייתה לו הדרך ארץ, והייתה לו האצילות. היה משפט שהוא היה אומר: עם נחישות והתמדה מגיעים לכול. כן, זה הדור של אותם אנשים שלא קיבלו את הדברים עם כפית של כסף, ובהחלט הייתה לו הנחישות. הוא אכן זכה לעשות רבות למען המדינה. יושרתו של יעקב, כמי שהכיר אותו באופן אישי, לא הייתה מוטלת בספק מעולם. כל פעם שיעקב רצה להתמודד לראשות עיריית אור עקיבא, הוא היה, ונבחר והצליח, מכיוון שלא היה ספק לגבי מחויבותו ולגבי יושרתו. העוול שהוא עבר מעיד על הצורך לתקן את מערכת המשפט על מנת למנוע מקרים כאלו בעתיד. לאורך שנים של פעילותו הציבורית נשאר יעקב מחובר לשורשיו, מחובר לאנשים, מחובר לעירו. אין הרבה אנשים שיכולים להתמודד לראשות עיר, לנצח, ללכת לכנסת, וברצותם לחזור ולנצח את זה שוב. זה מעיד על ההערכה העצומה שהייתה לו. ללא ספק הערכים שהנחו אותו הם ציונות, יושרה, אחריות ציבורית, אהבת הארץ ואהבת האדם. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. אני מתכבד כעת להזמין את שר החקלאות וביטחון המזון, חבר הכנסת אבי דיכטר, לשאת דברים לזכרו. בבקשה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

יושב-ראש, חבריי השרים, השרים שדיברו וריגשו, שר החוץ גדעון סער, שר האנרגיה אלי כהן, חברי הכנסת, המעטים יש לומר, משפחת אדרי, נינה היקרה, הבנות, הנכדים, החברים, אורחים יקרים. ישנם אנשים המסתובבים עם התואר נבחר ציבור וישנם מעטים, אפשר לומר מעטים מדיי, שהתואר משרת ציבור חקוק על לוח ליבם. יעקב אדרי, שהלך מאיתנו בחודש מרץ השנה, היה בדיוק כזה. אדם שבכל צומת בחייו, בכל תפקיד שקיבל על עצמו, ראה לנגד עיניו קודם כול את האדם שמולו. יעקב לא נולד אל מסדרונות השלטון – הוא צמח מלמטה, מהשטח, מתוך עשייה מוניציפלית, סיזיפית ויום-יומית לאהבה הגדולה שלו, לאור עקיבא. יעקב, שכיהן כראש המועצה ובתקופתו גם הפך להיות ראש העיר, הכיר כל רחוב, כל סמטה, וחשוב מכך – כל תושב ותושבת בעיר. כשיעקב נבחר לכנסת, ולאחר מכן מונה לשר בממשלות ישראל, גם סגן השר לביטחון פנים, שר הבריאות, שר העלייה והקליטה, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר לפיתוח הנגב והגליל – הוא לא שכח לרגע מאיפה הוא בא. הוא הביא איתו למשכן הזה ואל שולחן הממשלה את אותה הרגישות, את אותו חום אנושי ואת ההבנה העמוקה שהפוליטיקה אינה המטרה אלא היא כלי לשיפור חיינו על הארץ הזו. כך האמין וכך עשה. בכנסת פעל יעקב רבות לצמצום הפערים בחברה. בתוך כך קידם והביא לתיקון היסטורי בייצוגם של בני העדה האתיופית במגזר הציבורי, אחרי שעיגן את מעמדם של בני ובנות העדה האתיופית בחקיקה חזקה ויציבה שאפיינה כל כך את דמותו הייחודית כמי שעלה בעצמו ממרוקו והצליח במו ידיו להתקדם מעלה-מעלה בציבוריות הישראלית. יעקב אדרי היה איש עם המון דעות ודעות עצמיות. הוא לא נרתע מלהיכנס לוויכוחים. אבל מורא הסמכות תמיד היה לנגד עיניו. כשהוא היה סגן שר אל מול השר, כשהוא היה שר אל מול ראש הממשלה. גדעון עזרא, עליו השלום, שהיה שר כשאדרי היה סגנו – שמעתי פעם את הסיפור שבאחת המחלוקות, איפשהו באזור צומת גולני, גדעון אמר לו: שמע, אנחנו לא יכולים לעבוד ביחד ככה. אדרי אמר לנהג: תעצור, וירד מהרכב. גדעון נבהל, אמר: רגע, זה לא בדיוק מה – ואז מספרים שאדרי אמר: איתי על תפקידי שלטון לא מתבדחים. וזהו זה, מאותו יום היה ברור גם לגדעון וגם ליעקב: המחלוקת דבר אחד; התפקיד הוא התפקיד, הממלכתי. יעקב אדרי ידע לחבר. הוא כיבד כל אדם והיה נעים על הבריות. הוא האמין בחיבורים, האמין בפשרות מתוך כבוד הדדי וביכולת של החברה הישראלית למצוא את המשותף על פני המפריד. כמה אתה חסר כאן היום, יעקב. אני עומד כאן ומדבר פחות משלושה חודשים לאחר לכתו של יעקב מאיתנו. הזיכרון טרי, הפצע עוד פתוח. מכאן למשפחה – לאשתו נינה, שתיבדל לחיים ארוכים, לבנות, לנכדים, לחברים, למשפחה, לשבט אדרי: אתם באמת חייבים להיות גם חזקים אבל גם גאים בפועלו של יעקב אדרי. זכיתם לגדול לצד איש מיוחד, חביב על הבריות, אוהב שלום ורודף שלום. אהבתי אותו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. וכעת אני מתכבד להזמין את השר במשרד האוצר חבר הכנסת זאב אלקין לשאת דברים לזכרו. בבקשה.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, בני משפחת אדרי וחברים קרובים שבאו לכאן, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאתה מוביל פה מתוקף תפקידך – אין ברירה – לא מעט אירועים כאלה של אזכרות חברי כנסת. לא זוכר הרבה אזכרות חברי כנסת שארבעה שרים באו כדי לדבר בהם לפי בקשת המשפחה, ואני חושב שזה לא מקרי. אחד הדברים שאפיינו את יעקב לאורך כל דרכו – ויכולת להיות איתו באותו צד, כמו שגדעון דיבר, ויכולת להיות בשני צדדים הפוכים – אבל הוא היה מענטש. היה בן אדם. ולכן האהדה שלה הוא זכה בבית הזה – מכל צידי הבית, מהצד הזה ומהצד הזה, והוא החליף פוזיציות, היה בקואליציה, היה בממשלה, היה באופוזיציה – אבל הוא היה מאוד מאוד אהוב על הבריות. גם כאן בכנסת, גם לאורך כל העשייה הציבורית. כמעט לא יכולת למצוא בן אדם שיגיד עליו משהו רע. אפילו לפעמים יריבים פוליטיים מרים לא יכלו להגיד עליו משהו רע, כי הוא תמיד היה בן אדם, תמיד קיבל אחרים בסבר פנים יפות וגם תמיד היה אמיתי. אני מכיר אותו שנים רבות וגם עברנו מצבים שונים: היינו שותפים, אחר כך בשני צידי המתרס, אחר כך עוד פעם שותפים, עבדתי מולו גם כראש עיר וגם כשר וגם כחבר כנסת. החלפנו פוזיציות, כמו שקורה במשחק הפוליטי פה בתוך הבניין הזה. אני לא יכול להיזכר בסיטואציה אחת שאני יכול להגיד: יעקב בילף אותי, זייף במשהו, לא דיבר אמת. תמיד אמת, תמיד בנועם הליכות, וגם תמיד הרגשת – כולנו פה, פוליטיקה זה מקצוע לאנשים עם אמביציה אישית, אבל הוא אף פעם לא חיפש כותרות, כן? היה קיצוני אפילו בזה, בשביל מישהו שהיה שר בכמה משרדי ממשלה וחבר כנסת וראש עיר – תמיד קצת נחבא אל הכלים. הוא עשה את העבודה השחורה והרבה פעמים גם לא לקח קרדיט, אחרים לקחו קרדיט על מה שהוא קידם או על מה שהוא עשה, כי זה היה יעקב. ואנשים הכירו את זה וידעו את זה, ולכן ככה גם התייחסו אליו. כבר דובר פה רבות לפניי ולא במקרה על כך שהיה אפשר להוציא את יעקב מהתפקיד שלו של עיריית אור עקיבא – הוא עשה את זה אפילו מרצונו, נבחר לכנסת והתפטר – אבל היה בלתי אפשרי להוציא את אור עקיבא מיעקב. גם כשהוא היה פה, בכל מקום ובכל תפקיד שהוא היה, תמיד – מה קורה באור עקיבא. זה הדאיג אותו, זה עניין אותו, זה הפעיל אותו, והרבה פעמים גם רחוק מאור הזרקורים. אני זוכר למשל אירוע די ארוך ומתמשך, שהוא עזר ליורש שלו, סגנו לשעבר, ראש עיריית אור עקיבא דאז וגם היום, שמחה יוסיפוב, במשא ומתן מול קרן קיסריה. שקוע בזה בכל ראשו, למרות שהוא היה כבר בבית הזה והוא לא היה ראש עיריית אור עקיבא, מה זה היה עניינו? הוא לא נח עד שהוא לא הגיע להסדר צודק לדעתו שהביא את הסיוע לאור עקיבא. הלך לפגוש את הברונית רוטשילד, מה רק לא עשה. אני זוכר, אז הוא התייעץ איתי, קידם הצעת חוק, איזשהו מנוף לחץ. כל הזמן אור עקיבא. אבל זה לא רק אור עקיבא. עוד שני דברים שתמיד אפיינו אותו זה דאגה לפריפריה ודאגה לחלשים. הוא היה שר הבריאות תקופה קצרה, אבל בתקופה הקצרה הזאת הוא קיבל החלטה שאני לא מכיר, אדוני היושב-ראש, איזשהו שר בריאות שקיבל לפניו או אחריו: שכל תקציבי הפיתוח שיש למשרד ילכו לבתי חולים בפריפריה. זה פחות פופולרי, כי בדרך כלל החזקים זה בתי החולים במרכז, ותמיד שר הבריאות מחפש לחזק אותם ולהיות במערכת יחסים איתם. יעקב, כאיש שצמח בעיירת פיתוח, ידע שצריך קודם כול לחזק את הפריפריה. ובמעט הזמן הזה שינה את מחוגי השעון לכיוון הזה. וכך בכל תפקיד שהוא היה בו. אני זוכר כמה הוא שמח כשהוא קיבל אחריות על משרד הנגב והגליל. דיברנו והוא אמר: זה טוב להיות שר מקשר לכנסת – כי כך הוא התחיל אז בממשלה – אבל נגב וגליל זה אני, זה לפתח את הפריפריה, זה לחזק את המקומות האלה. ממש פרח בתפקיד הזה, כי, שוב, זה מה שאפיין אותו. פריפריה וסיוע לחלשים בכל דבר שהוא עשה. גם כשמסתכלים על החוקים שהוא קידם – אגב, הוא לא קיבל הרבה חוקים. שאלו אותו פעם באיזשהו ריאיון, אני זוכר, למה אתה לא משקיע הרבה? אתה לא שיאן החקיקה. והוא אמר, ראיתי הרבה חוקים שלא מתממשים בבית הזה. תפקידי להביא לשינוי במציאות, לא לשינוי על הנייר של עוד חוק. וככה הוא באמת פעל, גם כסגן שר, כשר בממשלה, כחבר כנסת באופוזיציה, לאורך כל הדרך. ודבר אחרון, אי-אפשר לסיים בלי בכל זאת לחזור לסיפור הזה של אור עקיבא. כשיעקב החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים כאן בבניין הזה, היו פתוחות בפניו הרבה דרכים, גם בעסקים וגם בתפקידים ציבוריים שונים, כי שוב, הוא היה בן אדם מאוד אהוד והוא קיבל כל מיני הצעות. אבל הנאמנות הזאת והאהבה לעיר הזאת – שאגב, היא הפכה עיר בכהונתו; הוא לקח אותה כראש מועצה, הוא יצא ממנה כבר ב-2003 כראש עיר, וחזר אליה אחר כך כי זה מה שבער בעורקיו, אור עקיבא, ותרם לה תרומה אדירה. כל מי שמסתכל – אני עוד זוכר אותו מדבר על הפוטנציאל המפוספס של אור עקיבא במקום האסטרטגי שהיא נמצאת בו. כל מי שייסע היום לאור עקיבא ויראה את השכונות החדשות, את ההתפתחות הגדולה שיש, מבין שהוא צדק אז, הוא ראה נכון, ובאמת זה התממש, זה הפך למציאות של חיינו. הוא היה ראש עיר נפלא, שנגרם לו, לדעתי – ודיבר על זה גדעון כאן לפניי – עוול קשה, שקשה גם לא לראות קשר לאירוע הטרגי שקרה, כי הוא באמת הרגיש את זה בכל נימי נפשו, את הניתוק הזה שנכפה עליו מהעיר שלא בצדק. היה נאמן, היה באמת – אבי, אני חושב שאתה צודק – משרת ציבור אמיתי. לא נבחר ציבור אלא משרת ציבור – ככה הוא ראה את עצמו גם כראש עיר, גם כחבר כנסת וכשר, ובאמת מעט מאוד אנשים במערכת הפוליטית מתאפיינים בתכונות האלה של הצניעות, של הרצון לשרת את הציבור והנאמנות למקום שממנו הם באו לאורך כל הדרך, בלי שום סימן של מחלת גבוהים. באמת, היה מאוד מאוד אהוב על כולנו, יחסר לנו מאוד. לכתו הפתאומי היה הלם. אני זוכר, לא האמנתי כשסיפרו לי באותו בוקר, עזבתי הכול, נסעתי ללוויה כדי לתת לו את הכבוד האחרון. באמת מאוד מאוד יחסר לנו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. תודה רבה לשרים שספדו. תודה רבה למשפחתו של חבר הכנסת לשעבר יעקב אדרי, זכרו לברכה, שכיבדה אותנו בנוכחותה. תנוחמו מהשמיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

שר החוץ גדעון סער:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצטערתי מאוד לשמוע לפני כחודשיים ימים על פטירתו בטרם עת של חבר הכנסת לשעבר דוד מנע. עו"ד דוד מנע עשה דרך ייחודית בחיים הציבוריים, כחבר מועצת העיר רמת גן, כמנכ"ל שירות התעסוקה, לפני כן כסמנכ"ל הביטוח הלאומי, כחבר הכנסת. הוא הגיע לכל התפקידים הבכירים הללו בגיל צעיר יחסית. הוא נולד במעברה באור יהודה להורים שעלו מעיראק, והדאגה לאדם יודע מחסור ליוותה אותו כל חייו. הוא ניחן ברגישות חברתית ובחתירה לצדק בכלל, ובצדק חברתי בפרט. הכרתיו אישית מפעילות בתנועת הליכוד, סיעת הליכוד, ואני אסיר תודה לו גם על תמיכה בימים מאתגרים, שהעידה לדעתי על אומץ לב, בין היתר כשהתמודדתי על ראשות התנועה, אבל גם על ביקורת כנה וישירה כשהוא חשב שעשיתי טעות או פעלתי לא נכון. כזה היה דוד, אדם הגון שתוכו כברו, שתמיד אמר לך את האמת שלו כפי שהאמין בה, ללא כחל וסרק. דוד היה גם משפטן מוכשר ובעל משרד עורכי דין בתחומי הנזיקין, דיני העבודה והמינהל הציבורי. גם כנבחר ציבור, גם כעובד ציבור וגם כעורך דין דוד היה אדם רגיש – רגיש לעוול שנעשה לכל אדם – רודף צדק וכמובן, בעל השקפה לאומית מובהקת. המחויבות לאזרח עמדה לצד המחויבות למדינת ישראל – הגשמת חלום הדורות. הוא היה יהודי וציוני בכל רמ"ח איבריו. הדרך החברתית הייחודית שלו הייתה עקבית. אדוני היושב-ראש, הוא ייצג זרם שהיום לדעתי לא זוכה למספיק ייצוג בבית הזה. בכנסת הוא היה חבר ועדת העבודה והרווחה כהמשך ישיר לאותם תפקידים שמילא בשירות התעסוקה ובביטוח הלאומי. הוא היה על כן בעל השקפת עולם מלאה ושלמה. דוד נפטר בגיל צעיר יחסית ובאופן מפתיע. הוא הותיר אחריו את חיה רעייתו היקרה וארבעה ילדים. הוא הגיע בגיל צעיר לפסגות גבוהות, היה אדם עצמאי, בעל יכולות ודעתן – גם בשנים הרבות שבהן לא כיהן בתפקידים ציבוריים. בתפקידים ציבוריים וגם כאדם פרטי הוא טיפל תמיד ובמסירות באין ספור פניות של אזרחים, בעיקר במצבי מצוקה. עבורו כבוד האדם לא היה מושג שכתוב עלי ספר, אלא דבר אמיתי שמדריך את מעשיו. אזכור אותו כחבר, כאדם אמיתי, שליבו ומעייניו נתונים תמיד לכלל ישראל. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה לשר החוץ גדעון סער. כעת אני מתכבד להזמין את שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן לשאת דברים לזכרו. בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחתו של דוד, חיה היקרה והילדים עומר, אביב, אור ועידו, משפחתו המורחבת וחבריו היקרים – השנה איבדנו עוד איש ציבור למופת, חברנו היקר, חבר הכנסת לשעבר דוד מנע. אני חושב שגם דוד הוא בהחלט סיפור השראה – ילד שגדל במעברה באור יהודה, ומשם הצליח לכבוש פסגות רבות גם בשירות הציבורי, גם בעשייה הפרלמנטרית וגם בעולם המשפטי והעסקי. ללא ספק, ללמוד רבות מדוד וללכת בדרכו. הרמב"ם אמר שלתת צדקה זאת זכות גדולה, אבל הוא אמר שיש דבר שהוא שמונה מעלות יותר חשוב מלתת צדקה – לתת לאדם פרנסה, לתת לאדם מקום עבודה. דוד עסק בנושא הזה בצורה מאוד מאוד משמעותית בעשייתו ובחייו הציבוריים. דוד הגיע לתפקיד מנכ"ל שירות התעסוקה בגיל צעיר מאוד. עכשיו, הילדים של דוד אולי זוכרים פחות, אבל באותם ימים, כשדוד היה מנכ"ל שירות התעסוקה, היה רק ערוץ אחד, לא כמו היום – 11, 12, 13, 14, 15 ורשתות. כלום – לא היו לא רשתות, לא אינטרנט, לא פייסבוק ולא ווטסאפ. זאת אומרת, מה שנקרא, היית מקבל דרך את הכול השידור הציבורי. הוא באמת כל כך הרשים אותי בתור בחור צעיר, בתור נער. לראות את הופעותיו, לראות את השליחות, לראות – אז, כשהיה בשירות התעסוקה, שהיה כל כך מרכזי. במיוחד הוא גם כיהן בשנים שבהן היו גלי העלייה הגדולים, ובאמת היה כל כך חשוב למצוא תעסוקה. אגב, היום בישראל חסרים עובדים, לא חסרות עבודות. אבל אז אנשים היו קמים, והיה צריך – מה שנקרא, דמי אבטלה היו דבר שגור; מה עושים אם אין לך עבודה? דוד היה שם בצומת המרכזי הזה, וכל כך נהניתי לבוא ולראות אותו מדבר, פועל, עושה מהפכות ומסייע לאנשים. אני חושב שאין זכות גדולה יותר של איש ציבור מאשר לתת לאנשים אפשרות לצאת לעבודה ולהתפרנס בכבוד. יש הרבה משפחות שחייבות לו את הזכות הזאת, ושלמעשה זיכו אותו גם באופן אישי. אחד החוקים החשובים שדוד פעל לקדם היה נושא חוק פנסיה ממלכתית. יושב-ראש הכנסת, אני אומר שאחד הדברים החשובים שהכנסת הזאת העבירה הוא חוק פנסיה ממלכתית בשנת 2008. היום לשמחתנו אדם בגיל 67 או אישה בגיל 64 הם לא מבוגרים, ויש להם עוד שנים לחיות. אני יכול להסתכל בעיקר על הדור של ההורים שלנו, שאין להם את נושא הפנסיה – מי שלא עבד במקומות מסודרים פה – שייבדל לחיים ארוכים. לחיות במדינת ישראל בקצבת זקנה או השלמת הכנסה זה דבר שהוא בלתי אפשרי. היום בזכות החוק הזה אנשים יכולים להזדקן בכבוד, ולא לראות מראות שאנחנו רואים במדינות אחרות. החוק אושר בשנת 2008. דוד לא היה אז חבר כנסת, אבל הוא הניח בהצעות החוק שלו את התשתית, ובסופו של דבר על בסיסה היה אחד החוקים החשובים ביותר שהבית הזה הצליח להעביר. לאורך פעילותו ראו למעשה כמה היו חשובות לדוד גם הפרנסה וגם היכולת לבוא ולהזדקן בכבוד. גילוי נאות: החברות שלי עם דוד לא הייתה בתור נער, כשראיתי אותו בתור חבר כנסת – בתור מנכ"ל שירות התעסוקה – ולא בתור בחור צעיר, כשראיתי אותו כחבר כנסת, אלא כשהיינו יחד בדירקטוריון הכשרת היישוב. אתם יודעים, אם היו עושים שאלון – יש לפעמים שאלון – עם איזה פוליטיקאי היית רוצה ללכת לאי בודד? עם מי היית רוצה לשבת במסעדה? אני חושב שאם היו שואלים שאלון בדירקטוריון או במקום אחר, תבחר במישהו אחד – אחד – שאתה צריך להעביר איתו יום שלם, אז אין לי ספק שדוד היה לוקח את זה בנוקאאוט, כי דוד היה איש שיחה. איש חכם עם חוש הומור, שכיף לשבת איתו וכיף לדבר איתו. אני יכול לומר כאן – הילדים, הייתה לו אהבת המשפחה. אם דוד היה בוחר, הוא היה יכול להמשיך בשירות הציבורי, ללא ספק. ההיכרות שלו, הקשרים שלו, הכריזמה שהייתה לו – אבל דוד ראה לנגד עיניו את המשפחה. ואכן הוא בחר להשקיע בעולם המשפטי והעסקי, ולרדת קצת אחורה בעולם הציבורי. ובאמת חיה, הוא תמיד היה עזר כנגדך, תמיד – שחיה תהיה וחיה תתקדם, ואני אהיה איתה ואעמוד מאחוריה בכל התמודדות. אני לא אשכח אף פעם – וסיפרתי לכם שהגעתי לנחם בשבעה – כשהייתי יחד עם דוד בחו"ל בביקור עבודה, לא היה מצב שדוד חוזר מחו"ל בלי מתנה לילדים – לא היה קיים, אין מצב. אם צריך, נעשה שינויים במסלול. כמה הוא אוהב אתכם, וכמה בהחלט הייתם חשובים לו. אני חושב שאני כמו רבים אחרים קיבלתי ממש בהלם מוחלט את פטירתו. רואים שכמה ימים לפני זה עוד היו תמונות – הסרטון שבו אתם יושבים וחוגגים ביום ההולדת שלו – וראית כמה שמחה ואושר הקרינה לו המשפחה. אז אני חושב שבהחלט ללכת בדרכו של דוד, איש עם אהבת אדם, עם אהבת הארץ, שבהחלט הטביע את חותמו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה לשרים שנשאו דברים לזכרו, תודה רבה למשפחת מנע, שכיבדה אותנו בנוכחותה. יהי זכרו של חבר הכנסת לשעבר דוד מנע ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק לדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תחולה על מפעל תעשייתי ביישובים הסמוכים לגבול העימות בצפון, בשדרות וביישובי עוטף עזה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן להציג את הצעת החוק שלו. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, אדוני השר, אני מביא לפני המליאה הצעת חוק שיש בה היגיון כלכלי, צדק אזורי וציונות מעשית. החוק לעידוד השקעות הון הוא אחד הכלים החשובים ביותר שבידי המדינה לחיזוק התעשייה, להגברת הצמיחה, להרחבת התעסוקה, ובמיוחד באזורי הפריפריה. במשך עשרות שנים החוק הזה מסייע להקמת מפעלים, להרחבתם וליצירת מקומות עבודה איכותיים, במקומות שבהם כל מקום עבודה הוא עוגן למשפחות ולקהילה עצמה. אלא שהמציאות מלמדת אותנו שישנם מפעלים רבים – במיוחד באזורי קו העימות, בצפון, בשדרות ויישובי עוטף עזה – שאינם עומדים כיום בתנאים הנדרשים, כפי שמפורט בחוק הקיים, להגדרת מפעל בר-תחרות, ולכן אינם זכאים למענקי השקעה שהחוק מאפשר. מדובר לא פעם במפעלים מצוינים, יצרנים חשובים למשק הישראלי, שמעסיקים עובדים מקומיים, תורמים לכלכלה האזורית, ומחזיקים קהילות שלמות. אך מאחר שהם אינם מייצאים יותר מ-25% ממחזורם – זהו הסף – או אינם פועלים בתחומי ביו-טכנולוגיה וננו-טכנולוגיה, כפי שמוגדר, הם נותרים מחוץ למעגל הסיוע. למדינה יש ספי דרישות ומסלולי תמיכות, וטוב שכך. לא כל מנכ"ל, לא כל שר, לא כל מרכז במרכז ההשקעות מחליט כאשר יידבנו ליבו – או מחשבתו – ויש הגדרות; ואני מבקש, באמצעות חוק כזה, לנסות לשפר את המציאות. התוצאה במקרה הזה שאותו אנחנו רוצים לתקן בחוק הזה היא אבסורדית. דווקא המפעלים שזקוקים ביותר לתמריץ ולהשקעה בטכנולוגיות חדשות, מפעלים בעלי סיכוי ממשי להתקדם, להתפתח, לספק מקומות עבודה ראויים, על ידי שדרוג קווי ייצור, הגדלת פריון, חיזוק כושר התחרות שלהם – דווקא הם לא מקבלים את הכלים לעשות את זה. חבריי וחברותיי, בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, למדנו כולנו כמה חיונית היכולת לקיים חיים, תעסוקה וייצור באזורי הספר. החוסן הלאומי אינו נמדד רק בכוחה הצבאי של המדינה, אלא גם ביכולת של תושבים, של קהילות, להתפרנס בכבוד, להקים משפחות, לבנות עתיד במרחב סמוך הגבול המאוים בגליל, בנגב ובעוטף. התעשייה היא אחד מאותם מנועי הצמיחה המרכזיים באזורים הללו. כרבע מכלל העובדים ביישובים הסמוכים לגבול העימות בצפון, בשדרות וביישובי עוטף עזה, מועסקים במפעלי תעשייה. כאשר מפעל משגשג, היישוב משגשג, המשפחות מרגישות ביטחון, והאופק קיים. כאשר מפעל משקיע ומתרחב, נוספים מקומות עבודה, משפחות נשארות באזור, וקהילות מתחזקות. בהחלטות הממשלה שהתקבלו – קודם כול, לגבי תקומה – יש התייחסות לסוגיה הזו, ויש מענים. ובאשר לתנופה, רק לאחרונה התקבלו החלטות ממשלה שבחלקן נוגעות לרכיבים מסוימים – אם אני מבין נכון, בעיקר למפעלים שלא נמצאים וצריכים לעבור – והנושא הזה של עדיפות בתחום מופיע. אלא מאי? מדובר באופן עקבי בהחלטות קצרות טווח, לשנים בודדות. חשוב, ראוי, החלטות טובות, כמו רכיבים אחרים בהחלטה. ופה מדובר במשימה לדור הקרוב. אדני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אדוני השר, בל נתבלבל, מינהלת תקומה נקבעה לחמש שנים, עם תוספת בהמשך; תנופה – לכמה שנים; התוכנית עצמה, בהקשר הזה, לשלוש שנים, נדמה לי. הרי בהיר לחלוטין שמדובר פה במשימה של דור. האירוע הזה מזכיר לי נשכחות. לפני כ-20 שנה – כבר היינו בתוך תקופת העימותים עם רצועת עזה, אני ראש מועצה – והתקבלו החלטות לסיוע כבר אז, החלטות לסיוע והטבות מס, ומיני סיוע אחר, מעונות יום, ליישובים בעוטף עזה. כבר אז, בחלוף שנתיים או שלוש, היה מנכ"ל מצוין של אולמרט, רענן בינור, והוא אמר: חברים, אתם צריכים להתרגל לכך שלא כל הזמן אתם תישענו על הקלות, הטבות. והוא טבע את המושג 'לגמול' – צריך לגמול את היישובים, את התושבים, את הרשויות, מהסיוע הייחודי. אני זוכר שאמרנו לרענן היקר, הרציני: אנחנו מוכנים, רק בוא נקבע עיקרון של שי"ן פלוס שלוש. מה זה שי"ן פלוס שלוש? שי"ן – רציתי להגיד "שלום", אבל מי מדבר על שלום במזרח התיכון? אמרנו: שקט, שקט אמיתי, פלוס שלוש שנים. אני מדבר על 2006, 2007, 2008 אולי, גג – בוא נראה שיש שקט. ומה שנקרא – אויבינו לא אכזבו, והתמידו בהוכחה שהסיוע שנקבע אי-שם בראשית המילניום עדיין רלוונטי. אני מספר את הסיפור הזה משום שהמציאות בגבול הצפון מגחכת לעומת ההחלטות הקונקרטיות הראויות והטובות, בהקשר לתנופה, שהיא ת"פ של מינהלת תקומה, באשר לצורך – הרי הצפון לא נרגע, הוא בכלל אפילו לא נרגע. לא נכנסנו לעידן של שקט יחסי כמו שנמצא במרחב עוטף עזה ושדרות. וברור שכדי לבצע את המהפכה הגדולה, ההתיישבותית, להחזיר את פעימות הלב הרגועות לתושבים, להורים, וכדי שנדע שעמדנו במשימה – יעברו שנים, יעברו שנים. זאת בדיוק המשימה שעומדת לפנינו, ולכן ההחלטה הראויה היא לומר: כן, בהחלט, מה שקבענו לטובת שנתיים-שלוש, צריך לחוקק בסלע בבסיסי תקציב, בהחלטות עם תוקף בעל משמעות. אני לא אומר שאין אפשרות בדיון, לקראת הקריאות המתקדמות, לדון ברכיבים, בסעיפים, באחוזים, באורך התקופה, אולי הוראות שעה ארוכות במיוחד – אני לא מדבר על שנה-שנתיים, אני מדבר פה על עשור, על תקופה ממושכת. ואם נגיע לרגע של רגיעה, ונרגיש שהסיוע הזה אינו נחוץ – אם נגיע לרגע שבו השקט והמנוחה יגיעו ללבבות ויגיעו לגבולות, אז אני מניח שכולנו נהיה מרוצים אם החוק הזה ישתנה. זה איננו מענק חסד, זו השקעה נכונה של המדינה במקומות שבהם הערך הכלכלי והערך הלאומי נפגשים. זו הכרה בכך שלעתים עצם הבחירה לייצר, להעסיק ולהשקיע בקו העימות היא התרומה המשמעותית למדינת ישראל. חבריי וחברותיי, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מאמין שהמהלך הזה יסייע למפעלים להתחדש, להגדיל פריון, להרחיב פעילות, לקלוט עובדים נוספים, לחזק את הכלכלה המקומית, דווקא במקומות שנשאו ונושאים, ויישאו – גם יישאו.

היו"ר אליהו רביבו:

בעתיד.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לצערנו, אנחנו צריכים להיות אנשים רציונליים. לא נגמרה מלאכת העמידה בלחץ ולא נגמר הצורך של הממשלה לסייע. על פי הבדיקות שערכתי, משרד הכלכלה לא מתנגד. להפך, הוא חושב שהכיוון הזה הוא עקרוני. השר בוודאי יציג את עמדתו ואת עמדת ועדת השרים. האוצר באופן קבוע מתנגד לחקיקה בתחום, להחלטות ארוכות טווח, רוצה לשמור את חופש הפעולה אצלו, ואני דווקא חושב שמה שחשוב זה יציבות, אופק קבוע, בעיקר בתחומים האלו שנדרש בהם גיוס משאבים ואמון. התגובה הראויה היא לקבל, לדון בפרטי החוק לקראת קריאה נוספת. אני קורא לחברות וחברי הכנסת מכל סיעות הבית לתמוך בהצעת החוק, למען התעשייה הישראלית, למען הפריפריה, ולמען חיזוק ההתיישבות והחוסן הלאומי של מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את השר ניר ברקת להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

תודה רבה. מכובדי יושב-ראש הכנסת, מכובדיי חברות וחברי הכנסת, השר דיכטר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, מעט מאוד חברי כנסת, הרבה רעש.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אלון, אני חייב לומר – דיברנו על זה – אני חושב שהמוטיבציה שלך היא בהחלט ראויה, לחשוב איך אנחנו יודעים בעצם להסיט מפעלים לכיוון הפריפריה, זה הרעיון. לחלופין, לגרום למפעלים לתעדף את הפריפריה על פני המרכז. אנחנו מדברים בעיקר על הצפון והדרום. ואני רוצה לומר לך שעל העניין הזה אני כשר הכלכלה והתעשייה וגם מי שאחראי על סחר חוץ, יש לנו דיונים ארוכים על הנושא הזה כמעט כל דיוני תקציב, ואני רוצה לשתף אותך בפילוסופיה. הפילוסופיה אומרת שמדינת ישראל, תודה לאל – אנחנו עושים היום כ-164 מיליארד דולר יצוא, ואני אומר לכם, אפשר להגיע לטריליון דולר יצוא תוך שני עשורים. איך עושים את זה? מסתכלים מה המדינה שלנו עושה טוב ושמים את הז'יטונים על התחומים שישראל חזקה בהם בשווקים הבין-לאומיים: בתחום ההייטק הקלאסי, ה-health tech, בריאות, אגרוטק, פודטק, כמובן כל הנושא הביטחוני ותעשייה מתקדמת. יש לנו כיום כ-10,000 חברות בישראל שמתעסקות בייצור, ובעזרת השם אני רוצה לראות את המספר הזה הולך וגדל. איך עושים את זה? מסתכלים ומעודדים עסקים שמסתכלים לשווקים הבין-לאומיים. הרעיון – אלון, אתה מכיר את זה היטב – אתה צריך להיות עם מינימום 25% יצוא בשביל להגיע לרף של סיוע של המדינה. והרף הזה, יש בו היגיון רב. יש בו היגיון רב. אני רוצה להגיד לכם, גם כראשי רשויות – אני הייתי ראש עיר בירושלים – אני רציתי את הסעיף הזה, כי אני רוצה שהחברות שמגיעות אליי לעיר ולאזור התעשייה יהיו עם עיניים ליצוא, כי בסופו של דבר זה כנראה שכר יותר גבוה, בסופו של דבר זה לאורך זמן, זה מייצר יתרון יחסי. לחלופין, אם אין לך את זה אתה יותר חשוף ליבוא ואתה יכול להיפגע. אנחנו רואים שהמפעלים שאין להם אוריינטציית יצוא, לאורך זמן יכולים להיפגע יותר מהר. אנחנו עשינו מאמץ גדול, והדיונים שיש לנו עם האוצר – אני מקבל את האמירה שאומרת מינימום 25% יצוא כרף לסיוע של המדינה, כי בהינתן שהתקציב מוגבל – והוא מוגבל, לצערי, לעיתים – אתה צריך להחליט מה מהעסקים יגיע לפריפריה, האם יגיע עסק שיש לו יצוא או שאין לו יצוא. ובדילמה הזאת, כשאנחנו דיברנו עם ראשי הרשויות גם בצפון, גם בדרום, כולנו מבינים: בואו נייצר סל שירותים, סל של תמריצים שמביא את העסקים הנכונים לפריפריה. אני רוצה להוסיף עוד נושא שנקרא – דיברנו קודם על התחומים שישראל חזקה בהם, קוראים לזה אשכול עסקי, cluster עסקי, ואנחנו מתאימים את הקלסטרים העסקיים, את התחומים שבהם אנחנו רוצים לפתח ולקדם, למה שנמצא ממילא בפריפריה: בירוחם יש מנחת לכטב"מים, אז אנחנו מעודדים עסקים של רחפנים וכטב"מים לירוחם.

היו"ר יעקב מרגי:

יועצים, אפשר ללחוש, לא לצרוח.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

במצפה רמון – חלל; בנהריה יש אזור שאנחנו רוצים ללכת על גנומיקה, בתחום הבריאות; בעכו – ביטחוני, וכן הלאה. ולכן, כשאנחנו צובעים את האזורים ואנחנו מעודדים – יש לנו למעלה מ-30 ראשי ערים שבשנים האחרונות צבעו את אזור התעשייה שלהם סביב איזשהו יתרון יחסי. אני בדעה שכשאנחנו הולכים לפריפריה, לצפון, לחבל תקומה, ואנחנו עושים עבודת מטה להגדיר את התחומים שבהם יש לאזור יתרון יחסי, להשאיר את רף ה-25% ולייצר סל של תמריצים שכן מביא עסקים איכותיים וכן מביא תעסוקה עתידית שהיא מחזקת את הפריפריה. לא כל עסק עונה על כל הקריטריונים האלה, וזה בסדר, ואנחנו בסך הכול מנסים לצלוף ליתרון היחסי של כל אזור בצפון ובדרום ולהשאיר את רף היצוא כמין אינדיקציה שאומרת: חברים, מי שעובר את הרף הזה חושב על הבין-לאומי, ובסופו של דבר אני מאמין שתורם תרומה סגולית יותר גדולה למדינת ישראל ולעתיד התעסוקה באותו אזור. אני רוצה לומר לך עוד דבר. אנחנו במקרה השבוע השקנו חמישה מסלולים חדשים לצפון בעיקר – לא בעיקר, רק לצפון. סך הסיוע של המשרד שלנו עבר את ה-600 מיליון שקל, והפעם, רק עכשיו, חמישה מסלולים: אחד מהם זה כמובן שיקום ושימור לעסקים בצפון; עידוד קליטת הנדסאים ובוגרי תארים ב-30%, בסיוע ב-30% במענקי מדינה, בשביל לקלוט איכות; תמריצים מיוחדים להקמה, הרחבה או העתקה של מפעלים שכן עונים לקריטריונים הללו; מסלול האצה וצמיחה ועם משרות חדשות ואיכותיות; וגם מבנים לתעשיית הייטק – אנחנו מוכנים לסייע, להרים אותם, על מנת להביא עסקים עם ערך מוסף גבוה לצפון. במכלול, אני גם אמרתי לך, בוועדת שרים לענייני חקיקה הנושא הזה עלה, אנחנו חשבנו שאולי בכל זאת נוכל לדבר עם האוצר לעשות משהו יותר דיפרנציאלי בנושא הזה, אבל הדבר הזה לוקח זמן. אם תיתן לנו שבועיים, נחזור ונדון ונבחן שוב אם אפשר או אי-אפשר לעשות משהו דיפרנציאלי. אם אתה מתעקש להצביע, אני אבקש מחבריי להצביע נגד ההצעה כפי שאתה מניח אותה על השולחן. השאלה אם החברים רוצים שאני אישאר רגע על הדוכן עוד. איפה אופיר?

אופיר כץ (הליכוד):

לרדת.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

לרדת? תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לכבוד השר. אלון שוסטר רוצה להשיב על עמדת השר. בבקשה, אדוני.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, מהות ההצעה היא לקיים סיוע קבוע, זאת אומרת, הדיון פה הוא אם אנחנו ממשיכים בקווי העימות, כשלא נראית באופק הרגיעה האמיתית, אם אנחנו מסוגלים לייצב רשת ביטחון קבועה לאורך זמן וכשנגיע אל המנוחה והנחלה נעשה את השינויים המתאימים. אין טוב, אדוני השר, מכלי קיים. הוא לא תמיד המשוכלל ביותר, בוודאי שאפשר למצוא תמריצים אחרים, סיוע אחר, אבל זה מסלול קיים. מהו החשש האמיתי, שאני מבין אותו? שכאשר יהיה דיון – נגיד באים לסיוע לקווי העימות הידועים והמובנים מאליהם, הכנסת – איך אנחנו אומרים? חוק לא יוצא כמו שהוא נכנס, אז יכול להיות שדרך הסדק הזה ייכנסו גם אזורים אחרים, וזה כמובן נושא שיכול להדאיג את מי שחושב שזה לא ראוי. אני לא חושב, לא סבור שהחשש הזה, שהוא אולי החשש המהותי של האוצר, צריך לפגוע בסיוע עקבי לדור הקרוב לקווי העימות. הערה שנייה: אני חושב שנכון לא רק לתעדף כמו שההחלטות האחרונות עושות, למשל תנופה, בתחום הסיוע למפעלים. לא רק להעתיק מפעלים שאנחנו חפצים ביקרם לאזורי קו העימות, אלא גם לחזק, לבסס, מפעלים ראויים מקומיים. והערה אחרונה: היצואנים נמצאים בסיטואציה קשה. היחס, השער של שקל–דולר גורם לכך שמפעלים יוצאים מתחום הסיוע משום שהם לא מגיעים ל-25% בשקלים, מסתבר שזה פחות, ולכן ממילא יש צורך לקבל החלטות חדשות בתחום הזה, כדי לא לפגוע בכלל הארץ, ובפרט באזורי קווי העימות. אני שב ומצפה לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תחולה על מפעל תעשייתי ביישובים הסמוכים לגבול העימות בצפון, בשדרות וביישובי עוטף עזה), התשפ"ה–2024. חברי הכנסת, הוגשו בקשות גם מהקואליציה, גם מהאופוזיציה וגם מהממשלה להצבעה שמית. לכן, מזכיר הכנסת, אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, האם ישנם חברי כנסת שנמצאים באולם המליאה ולא השתתפו בהצבעה ומעוניינים? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם עוד? משאין, תמה ההצבעה. נא להגיש את תוצאות ההצבעה. בזמן הזה שנספרים הקולות, אני רוצה לקדם בברכה קבוצת גמלאים, אורחים שלנו בכנסת מאלקנה. ברוכים הבאים, שיהיה לכם יום מהנה בכנסת. וכנ"ל עובדי מחלקת הבג"צים. יום של דמוקרטיה, יום חקיקה פרטית בכנסת. ברוכים הבאים ותודה לשגית, שמייצגת אותנו נאמנה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בג"ץ זה טוב, בג"ץ זה מצוין. תראה, טלי עושה להם שלום, לבג"צים.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אשמים העובדים?

היו"ר יעקב מרגי:

סימון, אני רואה שלא הצלחת להתגרות, ואתה ממשיך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, תעשי להם שלום לבג"צים, שיראו. בג"ץ, בג"ץ.

היו"ר יעקב מרגי:

היא עשתה, עשתה להם. חברי הכנסת, תשומת ליבכם: בעד הצעת החוק הצביעו 31 חברי כנסת, נגד – 49 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תחולה על מפעל תעשייתי ביישובים הסמוכים לגבול העימות בצפון, בשדרות וביישובי עוטף עזה), התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תרומה למוסד ציבורי באזורי עדיפות לאומית), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק. פעילות-יתר היום, אלון. אלון, לא נהוג שאתה מוזמן ומשוחח בדרך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא בכל יום אני רואה את יושב-ראש הוועדה.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה תראה אותו אחרי זה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אדוני, חברי ושכני היושב-ראש, חבריי וחברותיי. אדוני, איזשהו שר? לא. אולי כדאי לזמן אותו.

היו"ר יעקב מרגי:

יש שר במליאה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא צריך, לא צריך.

היו"ר יעקב מרגי:

השר ניר ברקת נמצא, וגם לזה הוא יענה לך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יש שרים לשעבר? אה, הינה, יש שר.

היו"ר יעקב מרגי:

יש, אמרתי. השר ניר ברקת.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

סליחה, לא ראיתי. בראשית הדברים, בטרם אציג את הצעת החוק, אני רוצה להגיד מילה לגבי הצעת חוק שעברה אתמול, אני מבין, בוועדת הכספים, ולספר על הצעה אחרת שבאה בחשבון. ההצעה בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, מדברת על כך שהסבסוד במעונות יום ייקבע על פי אימו של הפעוט במקרים מסוימים. אני לא יודע אם זה מוגדר ובאיזה אופן זה מוגדר, אבל ברור שהכוונה היא לבני זוג – או לבנות זוג של תלמידי ישיבות. במקרה הזה – זה לא קורה הרבה, אבל במקרה הזה בוודאי אני מצטרף לעמדתו, כפי שאני מכיר אותה, של שר האוצר, שביקש להכניס את הרכיב של המילואימניקים, של ילדים של מילואימניקים. יש הצעה דומה שגיבשנו יחד עם שדולת המשרתים, ויש הקוראים להם נשות המילואים. הן נמצאות איתנו כאן בשנים הללו, ואני משוכנע שאם יש צדק, הוא צריך להיות בסיוע משמעותי לאותו ציבור משרתים, שנושא בעומס מתמיד. דיברנו על כך לפני אוקטובר 2023, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בשנים שלאחר מכן ובשנים המאתגרות שצפויות לנו גם בהמשך. תדע כל בת זוג או בן זוג, תדע כל אימא, אבא, שנדרשים להיות לעזר לאותה משפחה של משרתים, שנושאים בעומס – במקרה הפשוט, מבחינת הזמן, פגיעה ביחסים בתוך המשפחה, מטלות רגשיות עצומות, וכמובן בהקשרים כלכליים. הצעת החוק שמובאת כאן עוסקת בתחום של סיוע נוסף אחר לאזורים המועדפים, לאו דווקא קווי העימות, אלא כל מה שמוגדר כאזורים בפריפריה הטריטוריאלית ואולי גם החברתית. אנחנו קוראים להם אזורי עדיפות. הם מוגדרים היטב. אחת לכמה שנים הממשלה בוחנת אותם, וכמובן יש דעות לכאן ולכאן ולחצים, אבל בסופו של דבר נקבעת מפה שמשקללת את הסיוע הייחודי שאנחנו רוצים לתת כציבור, כלאום, ליושבים בטריטוריות שזקוקות לסיוע. הצעת החוק הזאת היא בעלת משמעות גדולה עבור הקהילות שנמצאות בחזית החיים הישראליים, באזורי העדיפות הלאומית. מאז 7 באוקטובר וביתר שאת במהלך המלחמה המתמשכת, נחשפנו לעוצמתה של החברה האזרחית בישראל. אתמול זכיתי להיות במשכן נשיאי ישראל ולראות מצעד מפואר, מרגש עד דמעות, של ציבור מגוון שבא מכל קצווי הארץ, האמונות והשפות, של יחידים ושל ארגונים שמקדשים שם שמיים ברבים, ומייצרים מצב של אמון באחריות שלנו, בסולידיות החברתית; אנשים שעושים את עבודתם בתחומים שונים ומגוונים, ארגונים ועמותות. אני יודע שכל אחד מכם, כל אחד מבאי הבית הזה, כל אחד מהמשתתפים איתנו כרגע באולם והצופים, יודעים עד כמה המגזר האזרחי, המגזר השלישי, העמותות, החברות לתועלת הציבור ללא כוונת רווח, עד כמה הם היו משמעותיים ביום הנורא ומאז. כמובן, גם לפניו וגם בהמשך. הגישה – הייתי אומר: הרפובליקנית – הבסיסית של אחריות של העם למען העם. אחר כך הממשלה צריכה לבוא ברמות שונות של מעורבות ממשלתית. מותר לעשות בזה שינויים, אבל יש חשיבות עצומה לכך שהציבור האזרחי, החברה האזרחית תהיה חזקה, תהיה בעלת אמצעים לא רק מבחינת הרוח והמניעים האידאולוגיים, אלא גם מבחינת היכולת ליהנות מתרומות, מסיוע חיצוני, ובכך הצעת החוק הזאת עוסקת. ארגונים ומתנדבים מילאו חללים שנוצרו בשטח, סייעו למשפחות מפונים, לחקלאים, לבעלי עסקים, לקשישים, לנוער ולחיילים. הם עשו את זה במהירות, בגמישות, במסירות יוצאת דופן. הם באו מכל שכבות החברה, מכל העמדות האידאולוגיות, הערכיות, הפוליטיות, ולעיתים קרובות שיתפו פעולה. אחד הדברים היפים זה לראות את שיתופי הפעולה שנעשו בקבוצה הזאת. אבל המציאות מלמדת אותנו משהו נוסף: דווקא באזורים המרוחקים יותר ממרכז הארץ, קצת מרוחקים מהלב, למרות שעל הנייר נראה שזה קל, זה לא קל. העוצמות האנושיות, הקשרים, הכישורים, מספר בני האדם והחברות הכלכליות בעלות היכולת שנמצאות במרכזים המטרופוליטניים של מדינת ישראל הוא הרבה יותר גדול. ולכן – די אבסורד, אבל זה המצב, זה אולי טבעי כשמסתכלים על נפש האדם – דווקא באזורים המרוחקים, בנגב, בגליל, ביישובי קו העימות, אותם אזורי עדיפות, שם קשה לגייס תרומות וקשה יותר להבטיח יציבות כלכלית לעמותות שמחזיקות את המרקם הקהילתי והחברתי. הצעת החוק שלפנינו מבקשת לתת לכך מענה. כיום, בסעיף 46 לפקודת מס הכנסה, אותו סעיף מפורסם שכל מי שיושב בוועד של עמותה או מנהל מכיר, נקבע כי אדם שתורם לקרן לאומית או למוסד ציבורי כאמור באותו סעיף סכום העולה על 180 שקלים חדשים יזוכה מהמס שהוא חייב באותה שנה בשיעור של 35% מסכום התרומה. זה יתרון עצום, שלוקח זמן עד שמקבלים אותו, אבל כשמקבלים הוא מאוד חשוב. אם מדובר בחברה – בשיעור מס החברות, 23% היום. החוק הזה אומר שבמטרה לעודד את הפעילות שנעשית בשטחי העדיפות הלאומית, מוצע לקבוע בהצעת חוק כי ככל שמדובר בקרן לאומית או במוסד ציבורי שנמצאים באזורי עדיפות לאומית, יינתן זיכוי במס בשיעור של 50% – לא 35%, אלא 50% – מסכום התרומה. וזה בהחלט סיוע משמעותי לאינסנטיב, לתמריץ למי שיש בידו את המזומנים, לבעל הממון, או גם לאדם שמחליט להעניק את המעט שיש לו כתרומה לעמותה מוכרת, ליעד חוקי כמובן. המשמעות ברורה: לעודד יותר אזרחים, יותר חברות, גם בסכומים קטנים יחסית, לסייע לעמותות הפועלות במקומות שבהם הצורך גדול והיכולת לגייס משאבים מוגבלת, מוגבלת יותר, הקשרים הם פחות חזקים. אני שב ומחדד את הנקודה הזאת, משום שבמרכזים הגדולים, העירוניים הגדולים בדרך כלל, שם הרבה יותר קל יחסית מבחינת הקשרים האישיים, ההיכרויות וכו' לגייס את התרומות הללו. זה תיקון שמבוסס על תפיסה של צדק אזורי ושל אחריות לאומית. אם המדינה מבקשת לחזק את ההתיישבות – ואני מבין שהיא מבקשת את החינוך, את הרווחה, את החוסן הקהילתי בפריפריה; בוודאי שאנחנו מבקשים לעשות את זה – עלינו לעודד את הציבור להיות שותף למאמץ הזה. בימים שבהם תושבי הצפון עדיין מתמודדים עם מציאות ביטחונית מורכבת, שיישובי העוטף ממשיכים בתהליך השיקום הארוך והכואב שיימשך עוד שנים, וכאשר קהילות נאבקות לחזור לשגרת חיים, אסור לנו להסתפק בהצהרות על חשיבות החוסן הלאומי. צריך ליצור כלים מעשיים, קונקרטיים, שיחזקו את זה, שיעודדו את הציבור האזרחי, את החברות ואת בעלי היכולת לתרום. החוסן של מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, אינו נבנה רק באמצעות טנקים ומטוסים – אם כי הם צורך בל יגונה, כמובן – הוא נבנה גם באמצעות קהילה חזקה, ערבות הדדית ומעורבות אזרחית. הצעת החוק הזאת מבקשת לחזק בדיוק את אותם מרכיבים. אני קורא לחברות וחברי הבית, מן הקואליציה ומן האופוזיציה כאחד, לתמוך בהצעה. מדובר במהלך צנוע בעלותו אך משמעותי בהשפעתו, שיכול לסייע לעמותות רבות להמשיך בעבודתן החשובה דווקא במקומות – במיוחד במקומות – שבהם מדינת ישראל זקוקה להן יותר מכול. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. איזה דיוק.

היו"ר יעקב מרגי:

בטרם יעלה השר ניר ברקת להציג את עמדת הממשלה, הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני. השר יכול כבר לתפוס את המקום.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול פרק י"ג (ייעול וקידום התחרות במשק הדלק) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית בשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

ברשות השר, אני רק אקדם בברכה את תלמידי כיתות י' מבית הספר פלך בתל אביב. ברוכות הבאות. ובאותה נשימה, אלקדם בברכה את עובדי שיווק והפצה בני דרום. ברוכים הבאים לכנסת. תעקבו מקרוב אחר הליך החקיקה הפרטית בכנסת. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מקריא, ברשותכם, את תשובת משרד האוצר, לטובת העניין. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את המשך הדיון בשבועיים. התקנון לעבודת הממשלה קובע כי הצעת חוק פרטית שתובא לדיון במליאת הכנסת טרם נקבעה לגביה עמדה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, תהיה עמדת הממשלה להתנגד. רשות המיסים מתנגדת להצעת החוק מהטעמים הבאים: מניסיונם יש עמותות, כלומר קרנות לאומיות או מוסדות ציבור שממוקמים במרכז הארץ, וזאת לצורכי פעילותם. הם נותנים שירות מלא לכלל האזרחים בפריסה הארצית. זאת אומרת שאין משמעות למיקום, כי השירות ניתן לכל תושבי המדינה. בנוסף, קשה לאבחן, ולפעמים בלתי ניתן, את מיקום העמותה. שכן מדובר בעמותות בפריסה ארצית. לכן אני מבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשר ברקת. חבר הכנסת מבקש להגיב? בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עם האוצר אף פעם לא קל. אולי ההערה העיקרית היא שגם כשברור שיש עמותות שעובדות ממרכז הארץ ונותנות סיוע אל האתרים הפריפריאליים, אזורי העדיפות, זה לא צריך למנוע מאיתנו לעשות את המובן מאליו. ככלל, האויב של הטוב הוא המצוין. אז זה נכון שיש קושי מסוים לזהות אם עמותה שפועלת, שרשומה במרכז הארץ, מסייעת או לא. לזה, דרך אגב, יש פתרונות. צריך לוודא למה התרומה הזאת מיועדת. ואם ברור – וזה לא כזה מסובך – שמדובר בסיוע של עמותה שרשומה בבני ברק אבל היא מסייעת במטולה, אז טוב מאוד. אז מה קרה? אז זאת בדיוק הכוונה. לכסף אומנם אין ריח, אבל אפשר לצבוע תרומה מסוימת לסיוע מסוים. אני חושב שהשאלה היא אם הכלי הזה הוא כלי יעיל – והכלי הזה הוא כלי יעיל. איך אני יודע, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי? משום שזה כבר נמצא בסט החוקים ובסט התמריצים של מדינת ישראל. רק שזה מופיע ב-35%. אז ברור לחלוטין שאם במקומות מסוימים ששם אנחנו רוצים לבסס את הסיוע אנחנו נגדיל את אחוז התמריץ, הסיוע עצמו, הסכום שיועבר למטרות הלאומיות באזורים המתאימים, ילך ויגדל. הכסף הזה הוא לא כסף ממשלתי, הוא כסף חיצוני. נכון שיש פה פגיעה מסוימת בגבייה. אנחנו רואים גבייה יפה מאוד, באחוזים יפים, של מס הכנסה. ואני מוצא במהלך הזה סוג של צעד סולידרי, יציב במהותו, מייצב ומקטין את חוסר השוויון בין המרכז לפריפריה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק תיקון פקודת מס הכנסה (תרומה למוסד ציבורי באזורי עדיפות לאומית), תשפ"ה–2025. הוגשו בקשות להצבעות שמיות גם על ידי הממשלה וגם על ידי האופוזיציה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה. אמרו לי שהממשלה ביקשה, אז לא הבאתי. אם הוא מסיר, תגידו לי ואני אסיר. אמרו לי שהממשלה ביקשה שמית על הכול. אם הוא מסיר אז שאני אסיר. תהיה שמית, אני יודעת, עד 02:00. אין לי מה לעשות בחוק.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני המזכיר. נא לא להפריע למזכיר. חבר הכנסת טור פז, בהצבעות כרגע. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת שנמצאים באולם ולא השתתפו בהצבעה ומעוניינים להצביע? אני לא רואה שיש. אם כן, תמה ההצבעה. בבקשה, אדוני. חברי הכנסת, תשומת ליבכם: בעד הצעת החוק הצביעו 34 חברי כנסת, נגד – 53 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תרומה למוסד ציבורי באזורי עדיפות לאומית), התשפ"ה-2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על ספרי לימוד וחומרי לימוד), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת סמיר בן סעיד. אני מזמין את חבר הכנסת סמיר בן סעיד להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עומד כאן היום כדי לבקש את תמיכתכם בהצעת חוק פשוטה, צודקת ציבורית וחברתית – קביעת מע"מ בשיעור אפס על ספרי לימוד וחומרי לימוד לתלמידי מערכת החינוך. זו איננה הצעת חוק מגזרית; זו איננה הצעת חוק פוליטית. זו הצעת חוק שנוגעת לכל בית במדינה שיש בו תלמיד או תלמידה, לכל הורה שנכנס לחנות ספרים בתחילת שנת הלימודים ומגלה שוב שהחינוך הציבורי, שאמור להיות זכות בסיסית, עולה לו אלפי שקלים בשנה. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק מס ערך מוסף כך שמכירת ספרי לימוד כהגדרתם בחוק השאלת ספרי לימוד תהיה בשיעור מע"מ אפס, כלומר המדינה תפסיק לגבות מס על מוצר שהוא חלק בלתי נפרד מהזכות לחינוך. אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים הרבה על שוויון הזדמנויות. אנחנו מדברים הרבה על צמצום פערים. אנחנו מדברים הרבה על כך שכל ילד במדינה צריך לקבל הזדמנות אמיתית להצליח. אבל אי-אפשר לדבר על שוויון הזדמנויות כאשר תלמיד אחד מגיע לכיתה עם כל הספרים, המחברות והחומרים הנדרשים, ותלמיד אחר מגיע ללא הציוד, לא כי הוא לא רוצה ללמוד, לא, אלא כי להורים שלו פשוט אין יכולת לשלם. לפי דברי ההסבר להצעת החוק, עלות רכישת ספרי הלימוד וחומרי הלימוד במדינה מגיעה עבור כל תלמיד למאות ואף לאלפי שקלים בשנה, ומשפחות רבות מתקשות לעמוד בעלות הזו. עוד מצוין כי 20% מהמשפחות חיות מתחת לקו העוני. זו בדיוק הבעיה – העוני בבית הופך לפער בכיתה; הקושי הכלכלי של ההורים הופך לחסם לימודי של הילד. במקום שמערכת החינוך תהיה הכלי המרכזי לשבירת מעגל העוני, היא עלולה להפוך, בגלל עלויות נלוות, למערכת שמעמיקה את הפערים. ילד לא צריך להרגיש בושה כי אין לו ספר. ילדה לא צריכה להתחיל את שנת הלימודים בפער כי ההורים שלה נאלצו לבחור בין קניית ספרים לבין תשלום חשמל, מזון, שכירות או תרופות. משפחה לא צריכה לקחת הלוואה בשביל לפתוח שנת לימודים בבית ספר. חברותיי וחבריי, ספר לימוד הוא לא מוצר מותרות. ספר לימוד הוא לא פריבילגיה. ספר לימוד הוא חלק מתשתית החינוך הבסיסית של כל תלמיד במדינה. אם אנחנו מחייבים תלמידים ללמוד לפי תוכנית לימודים מסוימת ואם אנחנו דורשים מהם להגיע מוכנים לשיעור, המדינה חייבת לוודא שהעלות של הכלים והספרים מתאימה לכולם. המע"מ על ספרי הלימוד הוא מס במהותו, והוא פוגע יותר במי שיש לו פחות. עבור משפחה מבוססת התוספת אולי מורגשת, אבל אפשרית. עבור משפחה ענייה, עבור אם חד-הורית, עבור משפחה עם שלושה או ארבעה ילדים במערכת החינוך, זו הוצאה כבדה מאוד, לפעמים בלתי אפשרית. אני רוצה לדבר על הילדים אצלנו בנגב, שלכל משפחה יש מעל עשרה ילדים, שהם באמת לא יכולים לשלם עבור ילדיהם ולקנות להם ספרי לימוד. לכן הצעת החוק הזו היא לא רק תיקון טכני בחוק המע"מ, היא אמירה ערכית. המדינה לא צריכה להרוויח ממס על החינוך הבסיסי של ילד שרוצה ללמוד. יש מי שישאל: האם ביטול המע"מ באמת יפתור את כל הבעיות במערכת החינוך? התשובה היא לא. ברור שלא. יש מחסור במורים, יש פערים בתשתיות, יש פערים דיגיטליים, יש בעיות של תקצוב, כיתות צפופות, חוסר נגישות והיעדר מענים מספקים בפריפריה ובחברה הערבית במיוחד. אבל האם הצעת החוק הזו יכולה להקל באופן מיידי על המשפחות? כן; האם היא יכולה גם להפחית את יוקר המחיה להורים? כן; האם היא יכולה לסייע לתלמידים ממשפחות מוחלשות להגיע לכיתה מוכנים לפחות עם ספרי לימוד? כן. אנחנו לא צריכים לחכות לרפורמות ענק כדי לעשות צדק קטן אך משמעותי. לפעמים חקיקה נכונה היא דווקא חקיקה פשוטה – לקחת מוצר בסיסי חיוני ציבורי ולהוריד ממנו את המס. בדברי ההסבר להצעה צוין גם שבמדינות רבות בכל העולם – באירופה, בארצות הברית ובמדינות ה-OECD – קיימים פטורים ממלאים או חלקיים ממע"מ על ספרים. בכל מקום בעולם. חבריי, החוק הזה טוב לתלמידים יהודים וערבים, דתיים וחילונים, דרוזים וצ'רקסים, מהמרכז, מהפריפריה, מהנגב, מהגליל, מכל מקום במדינה; הוא טוב למשפחות שעובדות, שקמות בבוקר, משלמות מיסים, אבל לא מצליחות לסגור את החודש; הוא טוב למשפחות עניות שנאבקות לתת לילדים שלהן עתיד טוב יותר; הוא טוב לכל מי שמאמין שהחינוך הוא זכות ולא סחורה. כאשר התלמיד מתחיל את השנה בלי ספרים הוא לא מתחיל מאותה נקודת פתיחה; כאשר הורה לא יכול לקנות את כל החומרים, הילד משלם את המחיר בכיתה. וזה לא מחיר כלכלי לבד, זה מחיר רגשי, חברתי וחינוכי. ילדים לא בוחרים לאיזו משפחות להיוולד. הם לא אחראים למצב הכלכלי של ההורים שלהם. אבל אנחנו כמחוקקים – כן, אחריותנו המלאה – אחראים לכך שהמדינה לא תוסיף עוד מכשול בדרך שלהם להשכלה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו כבר הונחה בכנסות קודמות על ידי כל חברי הכנסת, והיא חוזרת שוב לשולחן הכנסת, משום שהבעיה עדיין קיימת לכל המשפחות העניות אצלנו בארץ. דווקא בתקופה של יוקר מחיה כבד, כאשר משפחות מתקשות לקנות מזון, לשלם שכירות, לשלם חשבונות ולהתמודד עם עלויות מחירים בכל תחומי החיים, הכנסת צריכה לשלוח מסר ברור לכל המשפחות: על החינוך לא מטילים עוד נטל מיותר. אני פונה מכאן לחברי הקואליציה והאופוזיציה כאחד: אל תסתכלו על שם המציע; תסתכלו על הילד, תסתכלו על ההורה, תסתכלו על המשפחה שנאבקת בתחילת כל שנה, תסתכלו על המורה שרואה תלמיד בלי ספר, תסתכלו על החברה שאנחנו רוצים לבנות כאן. הצעת החוק הזו לא מבקשת מותרות, היא מבקשת צדק בסיסי. היא מבקשת לומר שכל תלמיד במדינה ראוי להתחיל את שנת הלימודים בכבוד, בלי בושה, בלי פער מובנה, בלי שההורים שלו יקרסו תחת הנטל. לכן אני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, להעביר אותה לוועדה ולתת לכנסת הזדמנות לעשות צעד נכון, חברתי וציבורי לטובת כל תלמיד במדינה. תודה לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחבר הכנסת סמיר בן סעיד. אני מזמין את השר אבי דיכטר להציג את עמדת הממשלה. בבקשה, אדוני.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק. רשות המיסים העלתה את הנימוקים הענייניים, המקצועיים, והיא מתנגדת להצעת החוק מהסיבות הבאות: ראשית, מס ערך מוסף הוא מס עקיף פשוט ויעיל, החל באופן שוויוני על כלל המוצרים, על כלל השירותים ועל כל הצרכנים במשק. פטורים או שיעורי מס מיוחדים פוגעים ביציבות הזו, ואי-עמידה קפדנית על העיקרון האחיד עלולה לפרוץ סכר ולהוביל לגל של דרישות דומות להפחתות מס מצד סקטורים נוספים במשק. מעבר לכך, שימוש בשיעור מס אפס שמור בחוק בעיקר לעסקאות יצוא שאינן מהוות צריכה בישראל, או למקרים חריגים וייחודיים במיוחד. הכללת ספרי לימוד בהטבה זו תיאלץ את רשות המיסים להשקיע משאבים רבים בפיקוח נרחב, כדי למנוע דיווחים כוזבים על סיווג המוצרים הנמכרים, ותייצר חיכוכים משמעותיים ומתמשכים בין העוסקים לבין הרשות סביב סוגיה זו. מבחינה חברתית וכלכלית, הרשות מבהירה כי הפחתת המס על ספרי לימוד היא כלי לא יעיל לסיוע לשכבות החלשות, שכן היא מעניקה הטבה גורפת לכלל האוכלוסייה, לרבות לשכבות החזקות. כדי להשיג ניצול אופטימלי של תקציב המדינה, עדיף לבחור במנגנון של תמיכה ישירה באוכלוסייה הנזקקת, תמיכה שתאפשר מעקב קל ועמידת עלויות מדויקת. יישום החוק יגרור אובדן הכנסות שנתי ישיר למדינה המוערך בכ-90 מיליון שקל, סכום שיגדל עוד יותר בשל הצורך בהשקעת משאבי אכיפה ובשל החשש מפני העלמות מס. אי לכך, אני מבקש מחברי הכנסת להתנגד להצעה, ולהביא לכך שההצעה תוסר מסדר-היום. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. האם חבר הכנסת המציע רוצה להגיב לעמדת הממשלה?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

כן. כן.

היו"ר יעקב מרגי:

אז בבקשה, אדוני.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה להפוך אותה להצעה לסדר-היום. בסדר?

היו"ר יעקב מרגי:

הקואליציה מסכימה?

קריאה:

בעד. בעד.

היו"ר יעקב מרגי:

אוקיי.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

זו הצבעה רגילה, לא שמית. הצבעה אלקטרונית, לא שמית.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. בסדר. חברי הכנסת, הצעת החוק הפכה להצעה לסדר-היום. אי לכך - - -

קריאה:

רגע. לא - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני מבין. רגע, רגע. רגע, רגע. אי לך - - -

קריאה:

לא, לא. הוא אמר לא שמית.

היו"ר יעקב מרגי:

לא שמית, לא שמית.

קריאה:

אנחנו רוצים שמית.

היו"ר יעקב מרגי:

להצעה לסדר-היום? האופוזיציה מבקשת – הגשתם חתימות?

קריאה:

כן.

היו"ר יעקב מרגי:

הם רוצים שמית.

קריאה:

אבל סגרנו עם סמיר שאין שמית. סגרנו עם סמיר שאין שמית.

היו"ר יעקב מרגי:

אם שמית, תהיה הצבעה על החוק. בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעה לסדר-היום. מי שמצביע בעד, זה בעד המשך דיון בוועדת החינוך, אם אני מבין. אז חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצביעו 21, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהמשך דיון בהצעה לסדר-היום יתקיים – המציע, ועדת חינוך או ועדת כספים? ועדת החינוך. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה, של חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר. אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

קריאה:

תשכנע אותי, גפני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תגיד אחר כך שלא ידעת. אני הצעתי לך לא להעלות את ההצעה. גפני, זה חילול השם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני אומר לכם, אם יהיו הפרעות, יהיו קריאות לסדר. נקודה. יום ארוך מחכה לנו ולכן יהיה סדר במליאה. בבקשה, אדוני.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להעלות את הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה שחבריי חתומים עליו, גם חבר הכנסת יעקב אשר, גם חבר הכנסת יצחק פינדרוס, גם אני. החוק מדבר על כך שלימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי. מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה. ההסבר הוא – אני מבקש את הקטע הזה להקריא: כבר מערש הולדתו של העם היהודי היה לימוד התורה אבן יסוד לקיומה של האומה. הגמרא אומרת: "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם".

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גפני, זה לא נכון. יעקב נלחם. יעקב נלחם. אבל היו מלחמות.

משה גפני (יהדות התורה):

הגמרא במסכת יומא בדף כ"ח עמוד ב'. אפילו בעיתות משבר וחורבן היה לימוד התורה מפלט ומקלט לאומה. עם חורבן הבית השני, ביקש רבן יוחנן בן זכאי מהקיסר: "תן לי יבנה וחכמיה" – הגמרא במסכת גיטין בדף נ"ו עמוד ב', מספרת את הסיפור הזה, שאנחנו גדלים על ברכיו – שכן, כך הסביר רבן יוחנן בן זכאי, המשך לימוד התורה היה ערובה לקיומו של העם. לאחר חורבן יהדות אירופה ומוסדות התורה החשובים שבה בשואה, לקחה על עצמה מדינת ישראל לקומם מאפר את לימוד התורה. מאז ומעולם היו ברורים ערכיהם וחשיבותם של לימוד התורה ולומדי התורה. מוצע להגן כראוי, בחוק-יסוד, את החשיבות הרבה והערך הגדול שרואה המדינה בלימוד תורה, ואת רצונה לעודד לימוד תורה חוצה מגזרים. זה מופיע בהסבר של הצעת החוק. אני מבקש לומר לכם, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו גדלנו, אני גדלתי, על מה שהיה בהיסטוריה של העם היהודי, אפילו ההיסטוריה הקרובה יותר. ראינו את הילדים, את הבחורים שנמצאים בוורשה בתקופת השואה, שיושבים במקלט שם סגורים ולומדים תורה תוך כדי הצרות הנוראות שעבר העם היהודי באירופה. רואים את הילדים, את הבחורים בהונגריה שישבו ולמדו תורה, בצרות הגדולות ביותר שהיה לעם היהודי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה? הם לא נלחמו? מאיפה הבאת את זה?

משה גפני (יהדות התורה):

אנחנו מכירים שכאשר הרומאים כבשו את ארץ ישראל, מה הם עשו, הם רדפו אחרי לומדי תורה. אם מצאו אחד שלומד תורה, אם תפסו אותו, הרגו אותו. על זה חונכנו, שהעם היהודי נמצא בתקופות הקשות ביותר - -

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מיקי לוי (יש עתיד):

אם הוא היה נלחם, לא היו הורגים אותו.

משה גפני (יהדות התורה):

- - הרעות ביותר מבחינתו, בחורבן הבית - -

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היו"ר יעקב מרגי:

אורית פרקש, אתם תשמעו את המתנגדים, ואם יהיו הפרעות, אל תתלוננו. בבקשה.

משה גפני (יהדות התורה):

- - בחורבן הכי גדול שהיה בהיסטוריה של העם היהודי, לימוד התורה היה זה - -

היו"ר יעקב מרגי:

סיבולת, סיבולת לשמוע שלא נעימים לכם לאוזן.

משה גפני (יהדות התורה):

- - שבמשך אלפי שנים החזיק את העם היהודי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

סיבולת, כן. תאכל אותה.

משה גפני (יהדות התורה):

זה היה המקלט של העם בכל התקופות. כאשר הישיבות בליטא תוך כדי השואה עברו לשנגחאי כדי שיוכלו להמשיך ללמוד. אנחנו גדלים על זה. היהודים במרוקו – הנושא של לימוד התורה היה בעם היהודי בכל רחבי הגלובוס. לימוד התורה - -

גלעד קריב (העבודה):

לשמה.

משה גפני (יהדות התורה):

- - היה זה שהשאיר את העם היהודי שורד.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אקרא אותך לסדר בפעם הראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

יש קריאות ביניים.

היו"ר יעקב מרגי:

אז קראתי אותך לסדר פעם ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

יש קריאות ביניים.

היו"ר יעקב מרגי:

ואקרא אותך לסדר עוד פעם.

משה גפני (יהדות התורה):

ובכל החורבנות שהיו לעם היהודי, המשיכו את לימוד התורה בשנגחאי, המשיכו את לימוד התורה בקזבלנקה, המשיכו את לימוד התורה בוורשה, בכל הצרות הגדולות. כאשר בן-גוריון הקים את מדינת ישראל הוא זה שעשה את זה שמי שלומד תורה ותורתו אומנותו - -

מיקי לוי (יש עתיד):

1,400 איש.

היו"ר יעקב מרגי:

מיקי לוי, אני אקרא אותך לסדר.

משה גפני (יהדות התורה):

- - ימשיך ללמוד תורה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל לא להשתמט.

משה גפני (יהדות התורה):

זה מה שהיה במשך כל השנים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל לא להשתמט.

היו"ר יעקב מרגי:

יוראי, אתה בפעם ראשונה בקריאה לסדר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אני פעם ראשונה? כולם פה, לא?

היו"ר יעקב מרגי:

הם יהיו בשלב הבא.

משה גפני (יהדות התורה):

זה מה שהיה במשך כל השנים. בכל ההיסטוריה של - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא הייתה מדינה.

היו"ר יעקב מרגי:

אלעזר, פעם ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן ללמוד, אבל לא להשתמט.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה? הוא מדבר על היסטוריה.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה לא מכבד אותי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני לא מכבד אותך?

היו"ר יעקב מרגי:

לא. הזהרתי אותך ולא הקשבת לי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל שיגיד את האמת.

משה גפני (יהדות התורה):

בכל ההיסטוריה של העם היהודי לימוד התורה היה עוגן ההצלה. אם היינו עם ככל העמים, לא היינו פה היום. אם היינו עם ככל העמים, לא היינו שורדים את הצרות הגדולות והנוראות שהעם שלנו עבר במהלך כל ההיסטוריה. שרדנו בגלל לומדי התורה שתורתם אומנותם. החובה ללמוד תורה היא על כל יהודי, אך לא עליהם אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על אלה שתורתם אומנותם, שבזכותם ניצלנו מכל הצרות והגענו לכאן לארץ ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

הצחקת אותי.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, לפני 25 שנה עמד כאן, במקום שלי, שבו אני עומד עכשיו, לפני 25 שנה - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי היה יו"ר ועדת הכספים?

היו"ר יעקב מרגי:

בליאק.

משה גפני (יהדות התורה):

- - עמד כאן הרב רביץ, זכר צדיק לברכה.

גלעד קריב (העבודה):

הוא באמת היה צדיק.

משה גפני (יהדות התורה):

אני רוצה להגיד לכם, קראתי את הנאום שלו שהיה כאן – כאן, במקום הזה שבו אני עומד לפני 25 שנה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אומר הרב רביץ, זיכרונו לברכה – "אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו לא באים לדון כאן בחוק חדש, בסדר חברתי חדש, בהתנהגות חדשה של החברה בישראל. אנחנו באים לקבע במסגרת של חוק, לפי החלטת הבג"ץ, את הסדר החברתי שליווה אותנו מאז קום המדינה". אמר הרב רביץ כאן בנאום שלו: אנחנו לא באים לעשות משהו חדש, אנחנו לא באים להגיד דבר חדש, אנחנו מדברים על הסדר החברתי שהיה במדינת ישראל מאז קום המדינה. אני יכול להוסיף על זה: זה הסדר החברתי שהיה בעם היהודי מיום היותו לעם. הסדר החברתי הזה קיים במשך כל השנים, לא הייתה פעם אחת שהיה אחרת. "כל אחד מחברי הכנסת יודע גם יודע, שההסדר הזה ימשיך להתקיים לעולמי עד" – אמר הרב רביץ אז, ואני אומר את זה היום. ההסדר הזה יימשך ויתקיים לעולמי עד. וזאת מדוע? יש דברים בכל חברה שחלקים ממנה הם מה שקוראים בשמה המודרנית, אומר הרב רביץ, ציפור הנפש. יש דברים שהם נשמת אפה של קבוצת האזרחים במדינה. כל חברה, אם היא בנויה נכון, חייבת להיות קשובה לאותם דברים שהם ביסוד הקיום של חלקים אחדים בה. אני רוצה לומר, אומר הרב רביץ, דברים שהם פשוטים ביותר וחייבים להיות מובנים לכל אדם אינטליגנטי שמכיר את ההיסטוריה של העם היהודי, שמכיר את דפוסי החיים של הציבורים השונים, ובתוכם הציבור הדתי והחרדי. דבר אחד ראוי שכל אחד יבין, אמר הרב רביץ, שיש קבוצות שעבורן "כי הם חיינו ואורך ימינו" זה לא סיסמה. זה בתשתית של חיינו, של קיומנו כעם. זו לא איזו סיסמה שהמצאנו אותה היום. "כי הם חיינו ואורך ימינו" – על זה אנחנו קיימים. לכן אני אומר, רבותיי, הדברים שאומרים – אמר את זה אז הרב רביץ, אני אומר את זה גם היום – זה פופוליטיקה, כי המציאות של לומדי התורה היא שהם יישארו מעתה ועד עולם כאלה שמחזיקים את חיי האומה לאורך כל הדורות. המציאות הזאת תימשך. לא יעזור לאף אחד. אני מציע שנעשה זאת בדיאלוג, בדיבורים. במציאות שאנחנו חיים בה, זה יימשך לעולמי עד. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. מי השר המשיב? אני מזמין את השר אלקין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק.

גלעד קריב (העבודה):

- - - את התורה כקרדום לחפור בו. התורה היא - - -

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע, פינדרוס. עשר דקות לרשותך, אדוני. בבקשה, אדוני. נא לא להפריע.

גלעד קריב (העבודה):

לא - - -

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, אתה בקריאה לסדר פעם שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

לא מעניין אותך מה שהשר הולך לומר?

גלעד קריב (העבודה):

מאוד מעניין.

היו"ר יעקב מרגי:

אז תשמור על השקט.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני התבקשתי על ידי מזכירות הממשלה להקריא את התשובה ואת העמדה של ועדת שרים לחקיקה. אני אקריא אותה, ואז אני אוסיף כמה מילים מעצמי. מדי יום אנחנו אומרים בתפילה: "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה". חבר הכנסת גפני כבר ציטט את הקטע הזה מברכת אהבת עולם. במשך כל הדורות הכירו בערכם ובחשיבותם של לימודי התורה ולומדי התורה בעם ישראל. תורת ישראל שמרה על זהותו של עם ישראל ומנעה התבוללות. מוצע בהצעת החוק הזאת לעגן כראוי בחוק-יסוד את ערך לימוד התורה בעם ישראל ובמדינת ישראל כערך יסוד מבחינה חוקתית ויצירת מאזני צדק ביחס לערכי יסוד אחרים הקיימים במדינה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למסד השתמטות גורפת.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע. יוראי, אתה בפעם שנייה. אתה רוצה לצאת מהדיון?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה מאזן הצדק – השתמטות גורפת?

היו"ר יעקב מרגי:

פעם שלישית. נא לצאת. נא להוציא את יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה מאזן הצדק, אלקין? השתמטות גורפת – זה מאזן הצדק? אתם מוכרים את חיילי צה"ל. תתביישו לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני. לא להפריע. נא, לא להפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

נוסח הצעת החוק, אפרופו דווקא מה שנאמר כרגע, כלל גם השוואה בין לומדי התורה לבין המשרתים, וההשוואה הזאת תוסר מהצעת החוק לפי החלטת ועדת שרים לחקיקה. לא בכדי הממשלה הנוכחית העבירה תיקוני חקיקה והחלטות ממשלה אשר העניקו הטבות חסרות תקדים למשרתים בסדיר ובמילואים. לפיכך, ובהתאם להחלטת ועדת שרים לענייני חקיקה מיום 9 ביוני שנת 2026, תוסר מהצעת החוק ההשוואה למשרתים בסעיף 2, ונוסח מתוקן יובא לאישור נוסף בוועדת שרים לחקיקה לפני הקריאה הראשונה בוועדה. לפני שאני אוסיף כמה מילים מעצמי, אני רק מוודא שהמציעים וחבר הכנסת גפני מכירים את התנאים האלה של ועדת השרים. אתה מכיר, חבר הכנסת גפני? מעולה.

אוריאל בוסו (ש"ס):

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לא להפריע. הוא השיב לו. בבקשה, אדוני.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אז בהתאם לכך שהמציעים מכירים את התנאים ששמה ועדת השרים, עמדת ועדת שרים לחקיקה והממשלה לתמוך - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה זה "מכירים"? השאלה היא אם מקבלים.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא ענה לו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא. הוא שאל אם מכיר, לא שאל אם מקבל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

האם הוא מקבל - - -

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

ברור שכן - - - ועדת השרים - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תשאל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שהוא יגיד אם הוא מקבל.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא אמר את זה, הוא אמר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. שהמציע יענה.