האתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעה לדיון מהיר בנושא: הסעות פרטיות במסגרת שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלות בגילאי 21 ומעלה
הצעה לסדר היום
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4), התשפ"ו-2026 - פטור ממס על ייבוא טובין בסכום של עד 130 דולר
פעולה על פי חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
הנוסח כאן חולץ מהקובץ הרשמי. המקור המחייב הוא הקובץ.
מקרא
כט / מושב רביעי / ישיבה שצ"ז /
ט"ז–י"ח בסיוון התשפ"ו / 1–3 ביוני 2026 / 29
חוברת כ"ט
ישיבה שצ"ז
יום שני, ט"ז בסיוון התשפ"ו (1 ביוני 2026)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:03
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעות סיעות יש עתיד, העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות, פוגעת במעמד הביניים ומפקירה את נושא יוקר המחיה;
2. כישלון ביטחוני רב-זירתי והמשך הפקרת השוויון בנטל
משה טור פז (יש עתיד):
נעמה לזימי (העבודה):
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
נאור שירי (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעות להביע אי-אמון בממשלה מטעם סיעות יש עתיד, העבודה, ישראל ביתנו וכחול לבן – המחנה הממלכתי בשל:
ממשלה כושלת המעודדת השתמטות, פוגעת במעמד הביניים ומפקירה את נושא יוקר המחיה;
כישלון ביטחוני רב-זירתי והמשך הפקרת השוויון בנטל
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אבי מעוז (נעם):
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026 – פטור ממס על ייבוא טובין בסכום של עד 130 דולר
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
רם בן ברק (יש עתיד):
עדי עזוז (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מאיר כהן (יש עתיד):
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
טלי גוטליב (הליכוד):
אבי מעוז (נעם):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מירב כהן (יש עתיד):
מאיר פרוש (יהדות התורה):
משה סולומון (הציונות הדתית):
משה אבוטבול (ש"ס):
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
יוסף טייב (ש"ס):
נעמה לזימי (העבודה):
דבי ביטון (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
צגה מלקו (הליכוד):
אלי דלל (הליכוד):
משה טור פז (יש עתיד):
אושר שקלים (הליכוד):
רון כץ (יש עתיד):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
עמית הלוי (הליכוד):
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ינון אזולאי (ש"ס):
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
רם בן ברק (יש עתיד):
עדי עזוז (יש עתיד):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
רון כץ (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
משה אבוטבול (ש"ס):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
טלי גוטליב (הליכוד):
נאור שירי (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
אבי מעוז (נעם):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
משה טור פז (יש עתיד):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
סימון דוידסון (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מירב בן ארי (יש עתיד):
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
שלי טל מירון (יש עתיד):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
צביקה פוגל (עוצמה יהודית):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מאיר פרוש (יהדות התורה):
נעמה לזימי (העבודה):
ירון לוי (יש עתיד):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מרב מיכאלי (העבודה):
אורי מקלב (יהדות התורה):
יאיר לפיד (יש עתיד):
עמית הלוי (הליכוד):
הצעת חוק-יסוד: סמכות חקירה והעמדה לדין (תיקוני חקיקה)
הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
אריאל קלנר (הליכוד):
אלי דלל (הליכוד):
מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):
ניסים ואטורי (הליכוד):
עמית הלוי (הליכוד):
אליהו רביבו (הליכוד):
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
קארין אלהרר (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
עדי עזוז (יש עתיד):
רון כץ (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
גלעד קריב (העבודה):
משה טור פז (יש עתיד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מאיר כהן (יש עתיד):
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 168), התשפ"ו–
שר המשפטים יריב לוין:
הודעת ועדת הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת היקרים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ט"ז בסיוון התשפ"ו, 1 ביוני 2026. הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6724/25 וכלה בהצעת חוק פ/6754/25: הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 19) (חיפוש שלא לפי צו חיפוש), התשפ"ו–2026; הצעה לדיון מהיר בנושא: הסעות פרטיות במסגרת שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלות בגילאי 21 ומעלה; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 45), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת משה סעדה; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 41), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, ואליד אלהואשלה ומשה גפני; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת אופיר כץ, אורי מקלב, ינון אזולאי, מישל בוסקילה, אוהד טל וצביקה פוגל; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – השוואת זכויות של יתום עצמאי ליתום משני הורים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק למניעת חרם חברתי בבתי ספר, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עיתונאים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק קידום החקלאות, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הממשלה (תיקון – קיום מסיבת עיתונאים עיתית לגופי התקשורת בישראל), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (חיזוק עצמאות המשטרה והגבלת המעורבות הפוליטית בעבודתה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – הארכת הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ששון ששי גואטה; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – השהיית הליך ואי-נקיטתו כלפי אסירים משוחררים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק רשויות מרחביות לתחבורה, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לטיפול בכיתות פוגעניות, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – פיקוח על מחירי הבנייה של מרחבים מוגנים דירתיים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה; הצעת חוק ההתנתקות והפיצויים לנפגעיה (תיקון – נוכחות וחופש תנועה לישראלים בחבל עזה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אוהד טל; הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל (תיקון – הבטחת תקצוב הנגב), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק אמצעי מצוקה לאנשים עם מוגבלות ואזרחים ותיקים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – כתב שירות ללא מעורבות מבטח) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק שיקום נרחב לחבל תנופה כאזור מיקוד לאומי, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, מרב מיכאלי, אפרת רייטן מרום וגלעד קריב; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – התרת פרסום שמו של פוגע), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול עבירת המטרד על ידי עיסוק בזנות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת עדי עזוז; הצעת חוק-יסוד: חובת שירות לכול, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק העונשין (תיקון – אלימות קבוצתית כנסיבה מחמירה של רצח והחמרת ענישה על המתה בקלות דעת), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, אוריאל בוסו, עודד פורר, נאור שירי, אלי דלל, מאיר כהן, אופיר כץ, משה טור פז, מיקי לוי, מטי צרפתי הרכבי, ולדימיר בליאק, משה סולומון ודוד ביטן; הצעת חוק הבטחת קשר בין ילדים והוריהם, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קביעת ממלא מקום ראש הממשלה), מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – תמיכה במדינת אויב בעת מאבק מזוין), מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום בן זוג שנפטר בספח תעודת הזהות), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק העונשין (תיקון – הפקרה אחרי אירוע אלים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת נאור שירי; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול סעיף העלבת עובד ציבור), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק החמרת ענישה למורשעים במגע עם סוכן חוץ מטעם מדינת איראן, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק העונשין (תיקון – השחתת מודעות על רקע מגדר), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – ייצוג נשים ברשימות מועמדים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי, יסמין פרידמן, סימון דוידסון, דבי ביטון, מטי צרפתי הרכבי. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 45), התשפ"ו–2026, שהחזירה הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לביטחון לאומי לדיון בהצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (המחלקה לחקירת שוטרים). לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי הכנסת. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 19) (חיפוש שלא על פי צו חיפוש), התשפ"ו–2026. החלטת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025. לבסוף, הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון בהצעתם של חברי הכנסת אורי מקלב, אכרם חסון, דבי ביטון, עופר כסיף, יעקב מרגי ולימור סון הר מלך בנושא: הסעות פרטיות במסגרת שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלות בגילאי 21 ומעלה. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, מכובדי המזכיר.
היו"ר אליהו רביבו:
הנושא הראשון על סדר-היום: הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה טור פז לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד לנמק את הצעתנו להביע אי-אמון ובכך להקדים את פיזור הכנסת, שעומד ממילא היום להצבעה בקריאה ראשונה. אז לפני הכול – אופיר, אולי זה יעניין אותך – אני רוצה לפרגן לממשלה הזו; בואו נדבר על כל ההישגים המרשימים שהממשלה הזו הגיעה אליהם. עכשיו מסיימים קדנציה, הינה הזמן לדבר על כל מה שעשיתם, השר אמסלם, ועל מימוש כל הבטחות הבחירות. אני אמנה עכשיו, ברשותכם, את הישגי הממשלה ואת ההבטחות שהיא קיימה, והינה: אין, אין הישגים, דודי, אין הבטחות שקיימו, כלאם פאדי, ככה אומרים, שום דבר. שלוש וחצי שנים, עוד שנייה ארבע, 64 מנדטים, ממשלה שקיבלה את כל הכוח שהיא ביקשה מהציבור, ימין על מלא מלא מלא, בלי שמאלנים, בלי שום דבר שיפריע לכם – ואין הישג אחד מרכזי שאתם יכולים להצביע עליו ולומר: הבטחנו וקיימנו. אז בואו נדבר על הבטחות שלא קיימתם, כי זה יותר קל. בואו נתחיל מהמילה הישראלית החשובה ביותר, השר: ביטחון. הבטחתם ביטחון, הבטחתם הרתעה, הבטחתם משילות, הבטחתם ימין על מלא, מה קיבלנו? אתמול סיירתי בעוטף עזה, האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל, 251 אזרחים, במשמרת לא של מנסור עבאס, לא של נעמה לזימי – שלכם, דודי אמסלם, 251 חטופים. אתה יודע מה? הבטחתם ניצחון מוחלט, כן, אני יודע שמירי מכחישה את זה, אבל שבע פעמים, נתניהו, אולי 700 – ניצחון מוחלט. כמה חזיתות פתוחות? שבע. כמה זמן המלחמה מדממת, עוד מעט? שלוש שנים. כמה נרצחים, הרוגים בקרבות מאז 7 באוקטובר? למעלה מ-2000. כמה פצועים? עשרות אלפים. כמה עקורים מביתם? עשרות אלפים. אבל אתם יודעים מה? מילא, זה בגבולות, יש אויבים, מה אשמתנו? בתוך הארץ – מה קרה למשילות שהבטחתם? עלייה של עשרות ולפעמים מאות אחוזים בהרוגים, גם ערבים, גם יהודים, משפחות פשע מטילות אימה, פרוטקשן, עלייה במקרי הרצח בכל המגזרים. משילות הבטחתם, קיימתם? עלק לא הבטחתם, לא קיימתם; אבל הבטחתם ולא קיימתם, זה הכי גרוע. חינוך. חינוך – ערב הבחירות, לפני ארבע שנים עומד ראש הממשלה נתניהו ומבטיח: חינוך חינם מלידה ועד גיל שלוש. הבטחה מרכזית, ליבתית, קיימתם? לא קיימתם, ההורים משלמים יותר. דרך אגב, אתה יודע מה? לא היה חינוך חינם, אבל היה חינוך איכותי. שר שלם במדינת ישראל – לא אחד, שניים מיניתם, גם יואב קיש וגם חיים ביטון. אתם יודעים איך קוראים לחיים ביטון במשרד החינוך? יש לו כינוי, הוא לא נקרא שר החינוך, הוא נקרא "שר ב" – שר במשרד החינוך, אבל הוא לא. מה לעשות? לא הלך לו. אז מה קורה כרגע? אין חינוך, אין מורים. אתה יודע, דודי, בזמננו בירושלים, איפה – מורים? זה היה גולת הכותרת. היום במדינת ישראל אין מורים, אין גננות, אין סייעות. שיעורים מתבטלים, אתה שואל ילדים: כמה שיעורים התבטלו לך היום? שישה שיעורים, שבעה שיעורים. מסגרות הפעילות – ונחזור להבטחה על הגיל הרך – הבטחתם חינם. החינוך בגיל הרך רק עלה במחירים, עלה ועלה, יקר פה מאוד לגדל ילדים. אבל בינינו, גם זה לא קרה. החינוך בישראל יקר מאוד, והאיכות רק הלכה וירדה. לזה הגענו. אתם יודעים מה? עזוב, חינוך – אתם לא טובים; ביטחון – לא הלך; כלכלה – ואללה, כלכלה, הבטחתם להוריד מחירים, נכון? הבטחתם הוזלה במחירי המזון, הבטחתם חשמל זול יותר, מים זולים יותר. חשמל – לא ירד; מים – עלה; דלק – אתמול תדלקתי, ואללה, ירד ב-27 אגורות. מדהים, אנחנו רק ב-7.90 ומשהו אגורות לליטר בנזין, זה הכול. יקר מאין כמותו. אז ביבי מצטלם ערב הבחירות מתדלק בתחנת דלק, מאז, תאמין לי, הוא שכח איך נראית תחנת דלק – הדלק רק עלה; יוקר המחיה – עזוב, לא הולך טוב בדלק, הורמוז וזה, ארנונה? ארנונה עלתה; מע"מ – אמרתם שתקפיאו – עלה. דיור בר-השגה – הלך. היה פה שר – הוא עדיין שר, לצערי – שהבטיח, אני מצטט לך, דודי: לתת אדמות חינם בנגב לחיילים משוחררים ולחרדים, עם התחייבות לעשר שנים. ככה איתמר בן גביר הבטיח – לא אדמות ולא בחינם, לא לחרדים, לא לחיילים. מחירי הדיור רק עלו. אפילו שכר הדירה בישראל, שפעם היה זול יחסית, גם הוא עלה. יש פה דור שלם שלא יכול לקנות דירה. אבל הזכרתי את הנגב – טוב, אין משילות בנגב, זה קשה. אבל מה קורה בתל אביב? עוד שר: נפעל לשיקום השכונות בדרום תל אביב – ככה הבטיח יצחק וסרלאוף, השר. לך לדרום תל אביב, תשאל את שפי פז – שמעתי שאוהבים אותה בליכוד – מה המצב בדרום תל אביב. אתה יודע מה? יש לי בן שלמד בישיבה, לפני הצבא, בדרום תל אביב. לא בטיקטוק ולא בסרטונים, במציאות – שבו עם התושבים, דברו, מה קורה היום בשכונת שפירא, באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. המצב יותר גרוע ממה שהוא היה לפני ארבע שנים. כמו כל הבטחות הבחירות, גם ההבטחה הזו לא מומשה. אז מה יש לנו כאן, השר אמסלם? יש לנו פער בלתי נתפס בין הבטחות לבין מציאות; בין ביצוע לבין רעש ופקה-פקה; בין יח"צ לבין מה שקורה. אתה יודע מה? אני מסתובב, אתמול בעוטף עזה, לפני כמה זמן בצפון, ואני שואל אנשים שאלה אחת פשוטה: תשוו ללפני ארבע שנים. בלבלתם: עבאס, מבאס, מס עבאס; שאלה אחת פשוטה: יותר טוב לכם או יותר רע לכם מלפני ארבע שנים? עוד לא פגשתי אזרח אחד שאומר ביושר: "יותר טוב לי בארבע השנים האחרונות". אין כזה דבר. עכשיו, נורא קשה לאנשים להודות בכישלון. באמת, זה פסיכולוגי. קשה לך להודות ולומר: טעיתי. אבל אתה שואל אזרחים שהצביעו ליכוד, שהצביעו ש"ס, שהצביעו יהדות התורה, שהצביעו עוצמה יהודית, שהצביעו הציונות הדתית: טוב לכם יותר היום? לא, אבל; אבל – זה הפער בכל דבר בין המילים לבין המעשים, בין הסיסמאות לבין המציאות. זה הפער בין החלומות באספמיה לחוויה של אזרחי ישראל ביום-יום. ואין דרך אחרת להגדיר את זה, השר אמסלם, מאשר כישלון. בסוף, קיבלתם ארבע שנים, 64 מנדטים – אפס בתוצאות. וכשיש אפס בתוצאות, אתה יודע מה? הולכים לבוחר, מבקשים ממנו את המנדט. אתם לא תקבלו את המנדט. אני מציע שתחזירו אותו עכשיו, היום. אפשר לעשות על הדרך – ראשונה, שנייה, שלישית. נכשלתם. אנחנו נחזור, אנחנו נתקן. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי לנמק את הצעתה מטעם סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. עד עשר דקות לרשותך, גברתי, בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
אנחנו מתמודדים עם ממשלה שכולה הנדסת תודעה. ממשלה שבה האמת היא הסכנה הכי גדולה. בגלל זה בן גביר מסתיר את נתוני האמת על גל הפשיעה והרצח, שחלילה לא יראו, כאילו אנחנו לא מרגישים את זה. בגלל זה קיש מפטר את ראש הרשות למדידה והערכה, כי הוא העז לפרסם את נתוני האמת הקשים במערכת החינוך; בגלל זה אותו קיש סירב לתת, כמענה לבג"ץ שהגשנו – אני הגשתי עם עמותת חדו"ש ועורכת הדין יפעת סולל – את רשימת בתי הספר שמלמדים ליבה, והוא סירב להשיב בנושא ליועמ"שית. בית המשפט נאלץ להכריע ופסק שאם הוא לא משתף פעולה הכסף יעבור דרך היועמ"שית, שתוודא את הדרישה הבסיסית ללימודי ליבה. קיש הוא שר ההשתמטות, והוא חושב שאם הוא יסתיר את הנתונים – לא נדע. בגלל זה עידית סילמן, שלקחה שוחד פוליטי, מגדפת ומסיתה נגד ארגון מגמה ירוקה וטוענת שהחשיפה שלהם היא פייק ניוז. אלא מה? החשיפה שלהם היא נתונים שהם הוציאו בבקשת חופש המידע מהמשרד להגנת הסביבה. הנדוס תודעה על מלא. בגלל זה שר ההפיכה יריב לוין, שהביא עלינו את ריסוק בית המשפט בטיעון של טיפול בעינוי דין, קיצץ אגרסיבית בתקני שפיטה, והוא מסרב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ואתמול חטף גם הוא מכה מבג"ץ, שדורש את כינוס הוועדה והפסקת הפרת האמונים הזאת וההתעללות באזרחים. בגלל זה הם, אתם, קוראים למצב שבו יש 14 הרוגים מרחפני נפץ, ויש מצב חירום וסגירת מוסדות לימוד בצפון – אתם קוראים לזה הפסקת אש. מהנדסי תודעה. הצפון מושבת ומדמם, והם – אצלם זו הפסקת אש. בגלל זה אתם מדברים על טיפול בגיוס, מילים גבוהות. בפועל, חרדים מכתרים תחנת משטרה בבית שמש. המשטרה הפכה שפוטה של הברית הפוליטית, שהופכת אותה לחסרת אונים מול אנרכיה שמגיעה היישר מממשלת "תמותו ולא נתגייס". נמצא פה השר המשיב אמסלם, עוד מהנדס תודעה, זה שמספר לנו שג'ובים לחברים שלו זה מאבק מזרחי; ששחיתות פוליטית זה תיקון. ממש לא; בגלל זה גם אוריך, שעבד עם קטר בזמן מלחמה מתוך לשכת ראש הממשלה – הוא זוכה להשתפכויות, במקום הוקעה וגינוי, כראוי שיהיה כנגדו לדיראון עולם – הבן אדם שמכר אותנו למדינת אויב; וכשההנדוס הקודם, על ניצחון מוחלט, הפך לתרמית הגדולה ביותר שהייתה כאן – מירי רגב מגיעה לאולפנים ומתנערת. מי אמר ניצחון מוחלט? אם כבר להנדס, עד הסוף. אז אתם חבורת מהנדסי תודעה, אבל אתם יודעים שיום האמת קרוב ובא, קרוב ובא. ואת החלק הזה בנאום אני אסיים עם אמירה של אישה יקרה לי מאוד, מרב סבירסקי אהובתי. שני הוריה נרצחו על ידי חמאס בבארי, ואחיה איתי נרצח בשבי בשל ההפקרה וקונספציית מימון חמאס ומי שהעזו להשאיר אותו שם ולא להחזיר. והיא אומרת, בצדק, את הדבר הפשוט: האמת תנצח. אני איתך, מרב. האמת תנצח, התקווה תנצח, אין לנו אופציה אחרת. את החלק השני של הנאום שלי אני אקדיש לצפון. היום הייתי בוועדת הכספים, וראיתי את ראשי הרשויות בצפון מדברים מדם ליבם כמו שלא ראיתי עד כה. אבל הם מדברים לאנשים חלולים וערלי לב. הם מדברים סתם – כי לא תעשו כלום; כי שלוש שנים הצפון מופגז, ונעלמתם להם; כי ניתקתם קשר עם קריית שמונה, כי לא בחרו את ראש העיר שאתם רציתם להכתיב להם לבחור; כי נעלמתם למטולה, נעלמתם למנרה, נעלמתם לכולם; עשיתם אפליה בין מקומות, תקצבתם בפירורים, ופשוט ביזיתם אזרחי מדינה, שהופקרו לארגון הטרור חיזבאללה – שאתם עצמתם עיניכם מהמציאות על הגדר. לא פלא שאתם קוראים למצב עכשיו "הפסקת אש". רק חבורת מנותקים שבוזזת ומעבירה לחברים שלה כספים כשהצפון מתחנן, תעז לומר את זה. אבל אני רוצה לומר משהו על תושבי הצפון. אפשר לזעוק פה את זעקתכם, ואנחנו נעשה את זה כל הזמן, כי אתם אזרחי המדינה; כי זה חבל ארץ חשוב ביותר למדינה, והוא צריך להיות משגשג ופורח. אבל גם אפשר לומר שאם לא תגידו לחבורה המושחתת הזאת שתמו ימי התמיכה בה, לא יקרה כלום, כי להתחנן לאנשים האלה לא עזר, כמו שראיתם, הם לוקחים אתכם כמובן מאליו. ואם לא תגידו: אנחנו לא מובן מאליו, לא יקרה כלום. הילדים שלכם לא צריכים לחיות בממ"ד, ולא להתחבא מתחת לשולחן בית ספר, ולא להגיע באוטובוסים ממוגנים עם חשש שגם בהם יפגע טיל; ומגיעה לכם בריאות טובה, ושלא תמותו מוקדם יותר מבמרכז; ומגיע לכם שילכו אליכם, לא שתבואו לכאן, שיגיעו אליכם ויקיימו ויעשו. פשוט מגיע לכם שהממשלה תעשה את תפקידה, ותנהג כמו שהיא צריכה לנהוג כלפי אזרחי המדינה. ואם אתם לא תגידו להם: למדנו – שלוש שנים העלמתם אותנו, חרטטתם אותנו, ביזיתם אותנו, הפליתם אותנו, פשוט גמרתם אותנו; אם לא תגידו להם: על זה אתם תשלמו בקלפי – איך יהיה שינוי? הם כבר הראו לכם שלוש שנים שלמות שאחרים מעניינים יותר. שאתם טובים רק כדי לשלב שנאה, כדי לפגוע בחברה הישראלית. הם רוצים להסית ולפלג, אבל לתקן? לזה הם לא מוכנים. עבור תיקון – הם לא; עבור שיקום הם לא נמצאים; עבור בנייה מחדש – מה פתאום? רק קומבינות. שימו לב, תושבי הצפון, מימון מעונות היום לאברכים עבר ביום רביעי האחרון. ביום רביעי הקרוב כבר יהיה דיון להכנה לקריאה ראשונה, כי השתמטות חשובה להם יותר מהצפון, כן, כן. והטבות ליו"ש, שוחד פוליטי של סמוטריץ' לפני בחירות, כבר עבר לקריאה שלישית. זה הרבה יותר חשוב להם מלשקם את הצפון. עובדתית הם מעבירים פה חוק אחר חוק לחברים שלהם – ואפס שיקום ובנייה מחדש לצפון. רק מפלגים ומפרידים, מתקצבים מפלה, מבטיחים כל כך הרבה, אבל איפה? שלוש שנים, הם מסיימים קדנציה. אם לא תעשו פה מצעד בושה אחד-אחד לקואליציה הזאת, ותגידו: מי שיפקיר את הצפון, הצפון יפקיר אותו, לא ייתן לו אמון בקלפי, אנחנו לא מובן מאליו, אנחנו לא מובן מאליו – זה מה שצריך לעשות, להצביע עבור מי שיהיו שם; לא שיבטיחו, לא שיקרעו את העם, לא שישתמשו בכם כדי להסית, לא שישתמשו בכאב כדי לפגוע – שיבואו לעשות ולתקן. שייתנו, שיגידו – די. ריפוי הוא השקעת מדינה; ריפוי זה לדאוג שיהיה מרכז רפואי, ושיהיו מרכזי חוסן, ושתהיה תעסוקה, ושתהיה תיירות, ושתהיה מלונאות, ושתהיה חקלאות. זה ריפוי. אבל הם לא יודעים מה זה ריפוי. הם יודעים רק לפצוע. ואני אומרת, תושבי הצפון: זה יהיה תיקון גדול אם מכם תבוא הבשורה של השינוי המיוחל, בשורה שתרפא את כל חלקי הארץ הזאת, וכן – גם את הצפון. מגיע לכם. מגיע לנו. מגיע למדינה הזאת שנראה פה אנשים שעובדים עבורנו, שרוצים לעשות – לא קומבינות, לא כוח, כסף, כבוד – עבור עם ישראל, עבור כולנו.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. אני מבקש להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה, כבוד השר דודי אמסלם, להשיב במשולב על הצעות האי-אמון. בבקשה, אדוני השר, אין הגבלת זמן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני רוצה לשלוח תנחומים מעומק ליבנו, לדעתי בשם כל עם ישראל, ללוחם יחידת מגלן, סמל ראשון אדם צרפתי, זיכרונו לברכה, שנפל בדרום לבנון. כמובן, אנחנו משתתפים בצערם של המשפחה והחברים, וכל עם ישראל מחבק את המשפחה וגם את משפחות הפצועים. לצערנו הרב, אנחנו בלחימה מאוד מורכבת בצפון כדי להגן על הבית, על הצפון, על התושבים שלנו, על המדינה. לצערי הרב, יש מחירים מאוד מאוד יקרים בתקופה האחרונה. אבל כנראה זה גורלנו כאן במדינת ישראל. הערבים סביבנו, יש כחצי מיליארד מוסלמים שקמים בבוקר, כל בוקר, ומה שיש להם בראש זה איך שוחטים שבעה מיליון יהודים. דרך אגב, זה כבר למעלה מ-150 שנה ככה. מדינת ישראל מעולם לא תקפה ביוזמתה, לא את לבנון, אין לנו עסק עם לבנון – אבל הלבנונים, יש להם עסק איתנו. הם לא יכולים לסבול את זה שמדינת ישראל או היהודים חיים ורוצים לחיות בשקט במדינתם. אני שמעתי את הדוברים האחרונים. אני שמעתי גם את קינלי, שבאופן אישי אני מעריך אותו ומאוד אוהב אותו. ואני רוצה לומר משהו – הוא דיבר למשל על ההישגים של הממשלה. אני רוצה לומר לך – הוא לא נמצא כאן, אבל אני מקווה שהוא שומע אותנו – אנחנו כמעט ארבע שנים מתחילת הקדנציה, הממשלה הזאת לא תפקדה יום אחד בנחת. איך שנשבענו, עשיתם הפגנות מבוקר עד לילה, סגרתם חצי מדינה, איימתם להוציא כספים, סגרתם את שדות התעופה, הפעלתם אלימות בכל מקום ומקום. למה? בגלל שכנסת ישראל רצתה לחוקק חוקים, ולא מתאים לכם. מבחינתכם, הממשלה הזאת מיומה הראשון היא לא לגיטימית. דרך אגב, זה לא רק הממשלה הזאת, שלטון הימין משנת 1978 הוא לא לגיטימי - -
נעמה לזימי (העבודה):
למה, אתם ימין? למה, אתם ימין? אתם טבח, אתם שחיתות, אתם קומבינה, אתם השתמטות - - -
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת לזימי, הוא לא הפריע לך. קיבלת עשר דקות. תודה. תודה.
נעמה לזימי (העבודה):
זה ימין? בוא נתווכח ימין ושמאל.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכי קודם כול תשבי עם החבר שלך שקרא לך "נחותה", ותלבני איתו את העניינים – מר ברק.
נעמה לזימי (העבודה):
לך תישן עם החברים שלך החשודים בעבירות מין, בבקשה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני מבקש, אדוני היושב-ראש.
נעמה לזימי (העבודה):
כל החברים שלך: נתן אשל, חנוך מלביצקי, צחי ברוורמן המשוריין שלכם – לך תישן איתם.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת לזימי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אף אחד לא זוכר דבר ממה שאמרת בכנסת, להוציא הקללות שלך מבוקר עד לילה פה. אז אני מבקש - - -
נעמה לזימי (העבודה):
בטח, אתה נופת צופים. שיא הקלאס, דודי אמסלם. קלאס שאין דברים כאלה.
היו"ר אליהו רביבו:
ברשותך, אדוני השר, תעצור את הדו-שיח. חברת הכנסת לזימי, המליאה די ריקה, אני לא רוצה לרוקן אותה יותר. תודה.
נעמה לזימי (העבודה):
בסדר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, היא מלאה בהרבה הבל ושטות כשהגב' לזימי פה. אבל לא משנה, בוא נתקדם. לכן, מאז 1978 מבחינת השמאל אנחנו לא לגיטימיים. הטעות הקשה שמנחם בגין עשה – והוא היה איש צדיק, איש ישר, יהודי חם – לדעתי לנהל הוא לא ידע – שהוא אמר, יש שופטים בירושלים, וכל הפקידות נשארה. המפא"יניקים דאז חשבו שהוא משוגע. הם כבר הזמינו קרגלים לאריזה. רק שהם ראו שככה מתנהג קצין פולני, אמרו, אלה אהבלים. בן-גוריון תמיד לא סבל אותו, לא היה קורא לו בשם מנחם בגין; הוא היה קורא לו במליאה: האיש שיושב לימינו של דוקטור בדר. ותמיד הם בזו לימין, תמיד חשבו שהימין זה אנשים שחולמים, לא אנשי מעשה. ובגלל שהם שולטים מאז 1978 עד היום בכל השיברים של המדינה – זה מה שקורה הלכה למעשה – בבתי המשפט – בית המשפט זה רק הם. איך אמר ברק לגבי פרופ' גביזון – היא לא מהמשפחה. דרך אגב, היא אישה – היא שמה אותו בכיס הקטן מבחינת היכולות שלה. אבל היא לא מהמשפחה; היא לא בדעות שלהם. תסתכלו, פרקליט מדינה מעולם לא היה מבני עדות המזרח מאז קום המדינה – לא היה אחד אפילו.
נעמה לזימי (העבודה):
גם לא יו"ר הליכוד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
למה? בגלל שבוחרים אותם באופן מזוקק. ולכן, גם היועצים המשפטיים, רובם ככולם, וגם המערכת, האקדמיה – אותו סיפור. תעשו גזור-הדבק לכל מוקדי הכוח במדינת ישראל. הם שולטים באלימות שם באופן קיצוני מאז קום המדינה ועד היום. ומדוע הם יצאו להפגנה, להפגנות חסימות, ומה שיגע להם את המוח לפני ארבע שנים? שעלינו בסופו של דבר לשלטון אחרי שנתיים שהם היו פה, שנה וחצי, כשהם רק ביזו את המדינה. דרך אגב, הם נשענו על מי? על ראש התנועה האסלאמית, שישב פה איתם ביחד, כשאנשי האוצר נסעו לכפר קאסם כדי לשבת עם מועצת השורה. הם לא באים לראש הממשלה לשבת איתו היום, אבל לכפר קאסם הם נסעו עם היועצת המשפטית לממשלה, בחסותה. הוא הכתיב להם את כל הדברים הלכה למעשה פה, מנסור עבאס. פעם ראשונה במדינת ישראל שהייתה ממשלה שנשענה על התנועה האסלאמית. זה הם, בגלל שלהם אין כללים. המדינה אצלם היא כלי כדי להיות בשלטון. אם אנחנו לא בשלטון – מבחינתם שלא תהיה ממשלה, שלא תהיה מדינה. זה האירוע אצלם. אצלנו המדינה היא דבר קדוש. חיילי צה"ל הם דבר קדוש. אצלם זה אנשים שמשתמשים בכול.
נעמה לזימי (העבודה):
אצלם, את מבינה - - - את המדינה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו, רבותיי, מה קרה להם לפני ארבע שנים? אני אסביר לכם מה קרה. פעם ראשונה מאז 1978 הימין התחיל לקדם חקיקה כדי לשנות את המצב. אם לא היינו עושים שום חקיקה, הכול היה טוב. אם היינו נותנים להם למשול, ואנחנו רק היינו נוסעים עם הרכבים, כאילו שרים, קוראים לנו "כבוד השר" – הכול היה בסדר. אבל בפעם הראשונה הבאנו רפורמה כדי לשנות את זה. לא הסכמנו יותר, פעם ראשונה שלא הסכמנו. ופה יצא בעצם השד מן הבקבוק – הם אמרו: אין דבר כזה, אנחנו לא ניתן לכם. ואיך הם עושים את זה? לא באמצעות הכנסת; הם חוסמים רחובות, הפגנות, נוציא את הכסף מהמדינה, מאיימים בנפקדות, מאיימים בלא לבוא למילואים. איך אמרו – לא יהיה לכם צה"ל, הטייסים – אתם זוכרים את כל האופרה שהיינו בה. דרך אגב, אני צבטתי את עצמי להאמין אז שזה אמיתי. ואז אחרי פחות משנה בא עלינו האסון הגדול של 7 באוקטובר. עד היום אנחנו מתמודדים עם שבע גזרות. מדינת ישראל מעולם לא הייתה במצב הזה. אני לא מאמין שהייתה אי פעם מדינה בעולם שהתמודדה עם מציאות ביטחונית כל כך מורכבת ומסובכת ומסוכנת לקיומה. מכל עבר אנחנו מותקפים, מכל עבר – מהצפון, מהדרום, מהמזרח, מהים. מה לנו ולאיראנים? הם רחוקים מכאן 1,500-1,400 קילומטר, אבל הם עובדים שנים כדי לייצר – בכלל לא בכלכלה, כולם שם – אין להם כמעט מה לאכול, אבל כדי לחסל את היהודים – אנחנו בונים הרבה טילים, עולה הרבה כסף, לא חשוב. מה לנו ולכם בכלל? איזה גבול יש לנו איתכם? לכן זאת בעצם החשיבה – חצי מיליארד מוסלמים, אני אומר לכם, סביבנו בלבד, זאת החשיבה שלהם – איך הם מחסלים את עם ישראל. דרך אגב, אם מדינת ישראל נעלמת מהמפה, חס ושלום, כל היהודים בעולם פחות או יותר נעלמים. צריך להבין את זה. ומה קורה? כל המדינה, אנחנו, כמובן, צה"ל, זרועות הביטחון – כולם עושים כל מאמץ כדי להדוף את האויבים ולהכות אותם. היו פה באמת דברים הרואיים שמעולם לא היו. עוד ייכתבו הרבה ספרים בהיסטוריה על הלחימה של חיילי צה"ל, על כל האיומים ועל כל מה שנעשה פה בשלוש השנים האחרונות. אבל אני רוצה לומר משהו לקינלי: לא הייתה מדינה אחת בעולם שניהלה דבר מהסוג הזה, והצליחה לשמור על הכלכלה שלה בכלל באופן יציב – אין דבר כזה. אני כלכלן 40 שנה, אני לא יודע להסביר את זה. יש פה נס גלוי. המלחמה הזאת עלתה למעלה מ-200 – כמעט 300 מיליארד שקלים בוודאי באופן עקיף, חצי תקציב מדינה. אין דבר כזה בתולדות העולם. לכן אני אומר – הממשלה, עצם העניין – הוא שואל למה לא הבטחנו חוק חינוך חינם מגיל שנה עד שלוש – נכון, אבל יצאנו ממציאות של מלחמה עכשיו, אנחנו צריכים לחשוב מאיפה אנחנו מביאים כסף כדי לחיות, לא כדי לחנך את הילדים בחינם בגיל שנה עד שלוש, אלא כדי שהם יחיו, ואנחנו נחיה פה. לכן, הצביעות שלהם פשוט כמעט עוברת כל סף. אדוני היושב-ראש, ברשותך רציתי לעבור לנושאים אחרים. קודם כול, אני רוצה באמת לברך את האלוף גופמן, שהיום נבחר – בעצם שבג"ץ אישר לו היום, למרות שהוא נבחר כבר מזמן – שהוא יוכל להתמנות לראש המוסד. תראו, רבותיי, מה קרה כאן: מי זה האלוף גופמן? זה ילד שגדל בבלרוס. עד גיל עשר, 11, הוא בכלל לא ידע שהוא יהודי. כשנודע לו שהוא יהודי, הוא התחיל להתקרב ליהדות. בסופו של דבר הציקו לו, הרביצו לו, כל הגויים. חווה אנטישמיות עצומה, לכן הוא גם למד קצת אגרוף שיהיה לו איך להשיב להם בכלל. עלה לארץ כמעט לבד. עלה בסולם הדרגות עד שהוא הגיע להיות אלוף בצה"ל. דרך אגב, לדעתי, ב-7 באוקטובר הוא היה תת-אלוף, הוא ישר ירד לעוטף, נלחם, נפצע, קיבל שלושה כדורים ברגל – לא צילם את עצמו כמו מר גולן בסלפי.
היו"ר אליהו רביבו:
בחיוך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בחיוך. צילמו אותו מצלמות הרחוב שהיו שם, הוא לא ידע. ובסוף ראש הממשלה החליט למנות אותו. דרך אגב, כשאני חושב על ההיסטוריה שלו, על מה שהאלוף גופמן עבר מאז שהוא ילד – אמרתי את זה, באמת, אני נחנק מהתרגשות. תראו, מילד שלא ידע שהוא יהודי בכלל, תראו לאן הוא הגיע. אני הכרתי אותו בקבינט. איש מדהים, בן אדם – איש קר רוח, חכם, מקצועי, חם, אוהב את הארץ, אוהב את המדינה, דיסקרטי, אמיץ מאוד ונחבא אל הכלים. בדרך כלל זה לא מתאים לגנרלים – הם תמיד עם הראש למעלה, אבל הוא, יש לו גם את המידות האישיות הצנועות. דרך אגב, גם כשהוא היה עוד סגן אלוף, הוא רצה לעשות השלמה בנושא יהדות, אדוני היושב-ראש. הוא היה הולך ולומד, לדעתי, בעלי או משהו, קצת יותר ללמוד את היסודות של היהדות – קצת גמרא, קצת משנה, קצת היסטוריה יהודית – כדי לחזק את היהדות שהוא פספס כשהוא היה ילד. ואת הבן אדם הזה הם מגלגלים בבוץ, בנוצות וזפת. למה? סיבה אחת: בגלל שראש הממשלה נתניהו רוצה למנות אותו. זו הסיבה. למה הם עשו את זה לזיני? רק סיבה אחת: בגלל שראש הממשלה נתניהו רצה למנות אותו. והיות שהוא לא קיבל אישור מהם – הרי סיכמנו שהם מנהלים את האירוע, אנחנו רק נוסעים במכוניות, וגם זה על תנאי – אז לכן יצא זעמם. ועכשיו, מה הם עושים? הם מפעילים את השופט גרוניס בשני המקרים. מי זה השופט גרוניס? אני אספר לכם, למי שלא יודע. השופט גרוניס היה שופט בית המשפט העליון, נשיא בית המשפט העליון, אבל על פי החוק, הוא לא יכול להיות נשיא בית המשפט העליון כי לא נותרה לו יתרה של שלוש שנים עד שהוא יוצא לפנסיה, זה החוק. מה אתם חושבים שקרה? הכנסת. הוא ביקש מהכנסת לעשות לו חוק מיוחד שגם פחות אפשר, והכנסת עשתה לו. ועד היום יש חוק גרוניס, פרסונלי. כשאתם שומעים את הצבועים האלה אומרים – אבל זה משהו פרסונלי – אבל אתם פרסונליים. אמרתי את זה כבר פעם, שאימא שלי סיפרה לי – חבר הכנסת חסון, אתה זוכר? שבאו יום אחד לרב ואמרו לו: כבוד הרב, חמור נפל בשבת לבור, מותר להוציא אותו? הסתכל עליהם הרב בתמיהה, אמר להם: חברים, מה זאת אומרת? זה חילול שבת. מישהו בא לאוזן שלו, לוחש לו: כבוד הרב, אבל זה החמור שלך. אז הוא אמר להם: חבר'ה, צמוד לקיר ובשקט. הם גם לא צמוד לקיר, הם באמצע הבור, למעלה ורעש. לא מעניין אותם כלום. ומר גרוניס הזה, על מי הוא מתגולל? קודם כול מתגולל על זיני. דרך אגב, הם כעסו מאוד שלזיני – הם רצו להכפיש את זיני, אחד הדברים הפרימיטיביים שיש לזיני – יש לו שמונה ילדים, רחמנא ליצלן. הם רגילים, כנראה, לילד וכלב במקרה הטוב. זה אחד הפגמים שיש בזיני. אנחנו מחפשים שעם ישראל יגדל כמה שיותר בילודה, בכול, בעלייה. זה הורג אותם. בוודאי הכיפה של זיני מפריעה להם, ואז הם מתכנסים, הוועדה, והוא עובר את אותו סרט; ראש הממשלה ממנה אותו, הג'ינג'י, כרגיל, ישר עולה לקובייה שלו בירושלים – איך הוא אמר, יש לי קובייה בבית המשפט העליון. יש לו קובייה. עולה לקובייה, מרים את הקרן, היועמ"שית כמובן מצטרפת איתו, נוגחת, השופט עמית דוחף את השוער – וככה מכניסים גול. לאחר שעינו אותו במשך ארבעה חודשים, חבר הכנסת חסון, אתה לא תאמין, באה לממשלה ההחלטה. אני קורא את ההחלטה, אני פתאום רואה באמצע איזה סעיף תמוה שאני לא מצליח להבין, כתוב שם – וזו ועדת גרוניס, גרוניס כתב את זה – שאם יסתבר בעתיד – יעני הבן אדם עכשיו חוזה נבואות – שמישהו מבני משפחתו הקרובה יעבור על החוק, אז זיני צריך להתפטר. אני, פקיד 30 שנה, שאלתי את עצמי: לא הבנתי, איך המשפט הזה קשור לאיזה מכרז? לא הבנתי. למה לאיזה שופט כותבים "אם מישהו יהיה" – למי זה כתוב, המשפט הזה? וחוץ מזה, למה שיהיה? ומסתבר, פשוט מאוד, שרונן בר וחבריו, שרצו לסכל את המינוי של זיני, באו מאחורי הגב לגרוניס, וסיפרו לו שהם הולכים עוד מעט לעצור את אח של זיני בגלל סיגריות שהוא הבריח, ושיכתוב את זה. ואנחנו קוראים ולא מבינים, בממשלה לא מבינים על מה מדובר, וגם חברי הוועדה לא יודעים במה מדובר. לא יודעים שיש אירוע כזה. וכל זה מאחורי הגב – ושל מי? של שופט עאלק בית המשפט, נשיא בית המשפט העליון, שמקבל פנסיה כנשיא בית המשפט העליון כמעט 100,000 שקל לחודש. זה עאלק בן אדם הגון. עכשיו, מה הם עושים לגופמן? אותו סיפור. גרוניס, לא בא לו טוב, יש ועדה. מה לעשות, בוועדה הרוב קובע. אתה יושב-ראש הוועדה, נכון, אבל רוב הוועדה קובע בהצבעה. לגרוניס לא בא טוב הסיפור של גופמן, לא בא לו. למה? בגלל שהוא כנראה לא רצה שגופמן יהיה ראש המוסד, בדיוק כמו שהם לא רצו לראות שם את זיני; הם רצו לראות איש מתוך המערכת, שצומח מהגופים האלה, שנשאר עדיין האיש שלהם, בתפיסת עולם שלהם, משרת אותם. ולכן השופט גרוניס מאחורי גבה של הוועדה חובר ליועמ"שית – שאין לי מושג מה היא קשורה לוועדה – יש ועדה, מה זה קשור אלייך? והם חוברים לדדי ברנע, ראש המוסד, שהערכתי אותו מאוד עד אז, והם מבקשים ממנו לכתוב מכתב. הוא לפי תומו כותב מכתב לבית המשפט, וכותב לפי בקשת השופטים. כשזה מגיע לשופטים, השופט שואל אותו, אנחנו לא ביקשנו ממך שום מכתב. הוא התכוון לפי בקשתו של מר גרוניס. מר גרוניס נוכל קטן ושקרן. בן אדם בן 80 פלוס שמשחק אותה. דרך אגב, זה האופי שלהם. שופט בית המשפט העליון, נשיא בית המשפט העליון, אתה משקר את הוועדה? למה, כי אתה רוצה לסכל את הסיפור של גופמן? לפגוע בגופמן? לאחר מכן היועמ"שית מביאה כאילו חומר סודי, היא אומרת שרק בית המשפט יכול לראות את זה, זה מסווג ביותר. ראש הממשלה רוצה לראות את החומר – אומרים לו לא; לראש הממשלה אין סיווג לראות את החומר. תבינו, הבן אדם היחיד במדינת ישראל שיכול לראות כל חומר הוא ראש הממשלה, אבל, לשיטתם, גם לו אין. תזכרו שהם לא שלחו לו גם את המסמך של סנוואר, הם לא שלחו לו כלום, כי הם לא מכירים בו באופן לגיטימי. הם זה הכול – הם הממשלה, הם האלוהים, הם הכול. ובסוף, כשהשופטים מסתכלים על זה, הם אומרים, חבר'ה, אתם יכולים לחלק את זה למי שאתם רוצים, שום דבר פה לא מסווג, תפרסמו את זה גם בעיתון, ובשקר – הם משקרים ביודעין את בית המשפט. דרך אגב, היא וגיל לימון משקרים את בית המשפט העליון באופן תדיר, כל הזמן. בית המשפט העליון גם מדי פעם נוזף בהם על זה שהם משקרים. אבל זה לא טוהר המידות, זה בסדר, להם מותר הכול. לאחר מכן בג"ץ מחליט להחזיר את זה עוד פעם לוועדה. הוועדה היום דרך אגב – לא אלאה אתכם – הוועדה עוד פעם חוקרת, עומדת עוד פעם על דעתה, והיום זה מגיע להחלטת בית המשפט העליון. ומה קובעת השופטת דפנה ארז ברק לוכסן עמית? זה אותם אנשים, זה כמו במיתולוגיה היוונית, צד אחד זה אישה, הצד השני זה גבר. אלה שני האנשים הכי אלימים בבית המשפט העליון, שעושים מה שרוצים. היא אומרת, לא נפל פסול, אבל בוא נוציא צו ונמשיך לחקור. לא משנה שהוועדה עשתה שני סיבובים, יש תום דיון, אנחנו צריכים למנות מחר – אבל זה לא מעניין אותם. הם נלחמו שזיני לא יהיה ראש השב"כ. שבעה חודשים לא היה, אבל על מה הם נלחמו? שרונן בר יישאר, בן אדם שאחראי לפחות ל-2,000 איש שנהרגו. אני חושב שזה בשגגה, מבחינתו, אבל ברשלנותו – בוודאי. בכל מדינה מתוקנת הוא מזמן היה יושב בבתי הסוהר – מזמן. הם נלחמו שהוא יישאר, למה? העיקר שזיני לא יהיה. לכן, זה מראה לכם מי אלה השופטים האלה. והיום הם הגדילו לעשות – אדוני היושב-ראש, בוא תקשיב. הם מתכנסים בימים אלה באילת, שלושה ימים במלון דן, חוגגים, שותים שמפניות, אוכלים טוב, שיהיה להם אלף לבריאות. סתם אנקדוטה. חבר'ה מהליכוד – באופן פרטי, לא חברי כנסת, זו פעולה וולונטרית – עשו לפני חודש וחצי מה שנקרא כנס של ליכודיאדה, הם קוראים לזה. אנשים באו על חשבונם, משפחות, נפגשו באילת במלון – תזכיר - - -
קריאה:
- - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
קלאב הוטל. הם יצאו ישר בכעס – איך הם יושבים במלחמה במלונות? קלאב הוטל, חבר'ה, כשהם היום יושבים, כל שופטי העליון, כל הפרקליטות, בכר וכל החברים שלו. אין לי מושג, דרך אגב, מי משלם עליהם ומי מאשר להם את זה, כולל ליועמ"שית, שנוסעת לשם. אני בטוח שהיא לא מילאה יום חופש, זה בסדר. מלון יוקרה – אין בעיה, חבר'ה, אבל ליכודניקים בקלאב הוטל? במלחמה? לא מתביישים לחגוג? זה רק מראה לכם את הפנים הצבועות של אותם אנשים. איך אמרתי? לא מזמן התכנסו – אתה שומע, שירי? התכנסו החיות, באו הצבועים לאריה, אמרו לו: תקשיב, מר אריה, אנחנו רוצים להחליף את השם, לא רוצים יותר שיקראו לנו צבועים. שאל אותם האריה: למה? אמרו: חבר'ה, תראו את עמית והחברים שלו – אלה צבועים אמיתיים. אנחנו צבועים? תקרא לנו עמית, תקרא לנו ברק-ארז, זה בסדר. בטוח שאנחנו לא יכולים להיות צבועים אורגינל, אמיתי. יש אנשים, בני אדם, שהם צבועים הרבה יותר מאיתנו. עכשיו, מה אומר בכנס הנשיא – שדרך אגב, לקח את התפקיד לעצמו? הוא טוען, דרך אגב, שיריב אישר לכנס את הוועדה ולא בא. אבל צריך להבין דבר אחד. בסוף, במינויים, בכלל בעולם המינויים, הפרוצדורה היא מאוד קריטית, חשובה. אם אני כמנהל רשות החברות רוצה למנות דירקטור, הוא עובר את כל התהליכים.
היו"ר אליהו רביבו:
תלוי איזו מפלגה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אם בסוף אנחנו לא חותמים לו – גם אם הוא עבר הכול, הוא לא דירקטור. החוק קובע בדיוק איך ממונה נשיא בית המשפט העליון. דרך אגב, הם גם קבעו להם כלל שם – לא יודע, לעצמם, אין לי מושג – מי שהכי ותיק פה, בוא נשים אותו. אני פעם שאלתי את עצמי, אתם מכירים מוסד שבוחר אפריורי מי שהכי ותיק? ואולי הכי ותיק הוא הכי אהבל? לא הבנתי. אתם מכירים מישהו שמתמודד באיזו חברה, איזה משרד, שבא ואומר: רבותיי, אני צריך להיות המנכ"ל כי אני הכי ותיק פה? אדוני, אתה הכי ותיק, אין בעיה, ניתן לך שעון כשאתה תצא לפנסיה, אבל מה זה קשור לסיפור של הניהול? תשתתף במכרז. אם אתה הכי טוב, נשים אותך. לא – לא. אצלם זה מה שנקרא סניוריטי. דרך אגב, זה לא כתוב בחוק, זו המצאה שלהם. ולכן הם הביאו את מר עמית. ומר עמית – דרך אגב, לפי החוק, שר המשפטים הוא בעצם הסמכות החוקית לכנס את הוועדה – לא רצה לכנס את הוועדה. דרך אגב, ככה זה קורה גם בכנסת. כל יושב-ראש ועדה מחליט אם הוא מכנס את הוועדה, ראש הממשלה מחליט אם הוא מכנס את הממשלה. זה תפקידו של כל יושב-ראש, זו הפררוגטיבה הכמעט-יחידה של יושב-ראש, שהוא מחליט מתי לכנס את הגוף ועל מה דנים. ואז יריב אומר לו: תשמע, אני לא כועס עליך. מה הם עושים? הם עושים בג"ץ. הג'ינג'י מגיש בג"ץ, הם מחליפים כובעים – יש להם שני כובעים, כובע אחד זה הצהוב, זה בית דין גבוה לצדק; הכובע הכחול זה אנחנו בג"ץ. אז הם יושבים, הם לא זזים מהכיסא, הם רק מחליפים את הכובע, והם דנים על עצמם. בסופו של דבר הם כינסו את הוועדה על דעת עצמם, בחרו את עמית על דעת עצמם. עכשיו, גם אחרי הכול, בסוף, בלי חתימתו של שר המשפטים זה לא מפורסם ברשומות והוא לא נשיא, גם נגיד אם עברנו את כל התהליך, והוא נכון. הם ישר שדרגו לו את הרכב, שדרגו לו את המשכורת, אמרו לו "כבוד הנשיא", הלך לבית הנשיא, וכאילו שום דבר לא קרה. והוא מתלונן, דרך אגב, למה אנחנו טוענים שהוא גנב את התפקיד. הרי אם זה לא היה הוא, והיינו מביאים את אותו מקרה, נניח בחברה ממשלתית, או חבר כנסת שלא עלה כאן להישבע – למרות שחבר כנסת נבחר על ידי הציבור, גם אם הציבור בחר בו, וחבר הכנסת נבחר להיות חבר כנסת, אבל אם החוק אומר שחבר כנסת לא נכנס לתפקידו עד שהוא לא נשבע אמונים פה בפודיום הזה, והוא לא עלה, הוא לא חבר כנסת הלכה למעשה. לכאורה, תשאלו: מה זה חשוב? לא, חשוב, הפרוצדורה חשובה. ולכן, כשהפרוצדורה לא חשובה, אז היא חשובה אצלם, וכשזה באמת חשוב, זה לא חשוב אצלם. לכן הוא מלין. ומה אומר היו"ר? תקשיבו טוב. הוא אומר: הביקורת השיפוטית שמקיים בית המשפט היא מרכיב הכרחי בשמירה על שלטון החוק, בעיתות שהשיח הציבורי בנוגע למערכת המשפט נמצא בשפל חסר תקדים. אנשי הציבור משתלחים בשופטים מכהנים, וכו' וכו'. ועוד הוא אומר: עושים פייק, אינם עושים זאת בטעות אלא במטרה לשחוק את ערכה של האמת. אני הייתי מציע לשופט עמית – זה מה שאמר היום השופט עמית במלון דן באילת, הוא עדיין שם, אני מניח שבוודאי אוכל איזה סושי טוב ואיזה סטייק אנטריקוט, שיהיה לו אלף לבריאות, רק שיברך. הוא אומר: ערכה של האמת. אדוני מר עמית, מעולם, מאז שאתה נמצא בבית המשפט העליון אתה לא דובר אמת, אתה עושה שקר בכל המשפטים שאתה עושה. אתה יודע את האמת. אתה יודע את האמת. לכן אני מציע לך למחוק את המילה אמת מהלקסיקון שלך, היא לא קיימת בכלל. אתה לא צריך להשתמש בה בגלל שכשרואים מספיק את פרצופך ועוקבים אחריך, מבינים שהמילה אמת היא רחוקה ממך לפחות אלפי מיילים מה שנקרא. עכשיו, מה אומרת היועצת המשפטית לממשלה – כמובן, נושאת כליו? דרך אגב, זה צמד, הכול קשור לכול. זה כמו משחק כדורגל – יש אחת יועמ"שית, יש אחד ג'ינג'י, יש אחד שופט עמית.
היו"ר סימון דוידסון:
לא. לא הבנתי את הקשר לכדורגל, תסביר לי. מי הקשר? מי החלוץ?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אסביר. יפה. הג'ינג'י, הוא מרים את הקרנות, כפי שהסברתי לכם; היועמ"שית היא נוגחת, והשופט עמית דוחף את השוער ומכניס את הגול. ככה זה עובד ולכן זו האנלוגיה האמיתית.
נאור שירי (יש עתיד):
אם הוא דוחף את השוער זה פנדל.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הוא שורק עוד פנדל לטובתו בצד השני. עכשיו, מה אומרת - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אז זה גול עצמי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו, מה אומרת הגברת מיארה, המפוטרת? היועמ"שית המפוטרת, שדרך אגב, מעולם לא תמכה בעמדת הממשלה, בכל הבג"צים, כולל גופמן, כולל זיני. אני לא זוכר אי-פעם שהם תמכו במינוי אחד, אחד. דרך אגב, אני יותר עסוק כל היום בממשלה רק במה הם מתנגדים. מעולם לא קרה דבר כזה בתולדות מדינת ישראל. אני רוצה לסבר את האוזן של הצופים בנו בטלוויזיה ושל הציבור. אם קורה פעם בקדנציה שיועץ משפטי אומר: תשמעו, חבר'ה, הממשלה, אני נמצא אתכם בקונפליקט בסוגיה הזאת, לא יכול לייצג אתכם – זה רעש, פעם בקדנציה. פה זה פעם בשבוע. ועדיין, מי שומר עליה? מר עמית וחבר מרעיו, וכמובן, גב' ארז ברק: תמשיכי שם, את משלנו, תמשיכי עד הסוף להפריע. איך אומרת לה דנה וייס, מערוץ 12, היום? לא משנה, היא מנחה שם, הרי כולם שם מסודרים. אתם יודעים איך זה מקומבן שם, גם המנחים מקבלים כסף מהלשכה, וכמובן הם יבואו לערוץ 12, למה הכול אותה החונטה. את אישה מברזל, תמשיכי ככה. ומה היא אומרת שם, היועמ"שית? יש ניסיון, מרוץ לחיסול המוסדות הדמוקרטיים. אני שואל את עצמי – קודם כול, בכלל בדמוקרטיה, מה המוסד הראשון הדמוקרטי? בואו נשמע מהו. קודם כול, זאת הכנסת. זה המוסד הדמוקרטי שנבחר על ידי העם. זה הריבון, כן. הרי המילה "דמוקרטיה" מחולקת לשתי מילים יווניות: "דמוס", "קרטוס", שלטון העם. היות שבעצם אין לנו כרגע שלטון, מה שנקרא, שבכל דבר אנחנו עושים משאל עם, זה לא הסיפור של יוון העתיקה – אז העם בוחר את נציגיו פה ומחליף אותם בכל בחירות, על פי רצונו. לכן העם – כשאני רואה פה 120 חברי כנסת, אני רואה, בגדול, שמונה מיליון אזרחי מדינת ישראל יושבים פה. ולכן בוודאי זה המוסד הדמוקרטי הבסיסי שעליו נשען כל השאר. וכמובן, המוסד הזה בוחר את הממשלה – בגלל שאנחנו משטר פרלמנטרי, ככה זה עובד. בכל המשטרים הפרלמנטריים בעולם ככה זה עובד. אלה הבסיסים שנבחרו על ידי העם. העם, דרך אגב, מעולם לא בחר שופט. בתי המשפט נבחרים על ידי ועדה, לא על ידי הציבור. אז בוודאי בהיררכיה הם נמצאים במקום השלישי; חשובים – במקום השלישי במוסדות הדמוקרטיים. אבל מה היא אומרת? היא מחסלת את הדמוקרטיה, היא פוגעת בכנסת, היא פוגעת בממשלה על בסיס יום-יומי, והיא אומרת שאנחנו – מי זה אנחנו? חברי הכנסת והממשלה, שנבחרנו – אנחנו בוגדים במוסדות, בגלל שהיא בעצם החליטה שהיא המוסד. היא ממשיכה ואומרת: לא ירחק היום שבו פסק דין של בית המשפט ייתפס בעיני הציבור כבלתי מחייב. אני רוצה לשאול גם אותך, עמית, אני מניח שאתה מסכים, גם אתה אמרת דברים מהסוג הזה. גם אתה – הרי זאת טענת הקוזק הנגזל. אתם מכירים את זה, אתם מכירים את אותו סיפור, את אותו אחד שרצח את ההורים שלו ובא לבית המשפט וטען שהוא יתום. אלו הסיפורים שלהם. הם הורגים את הדמוקרטיה, הם הורגים את הכול, ועוד הם באים בתלונות. למה? כדי שעוד מעט – הציבור בעצם לא ישמע להם. אני רוצה לשאול אתכם, מר עמית וגב' מיארה: איך הגענו לזה, לשיטתכם? אתם צודקים. אני אסביר לכם מה קרה: עד לפני כמה שנים, בית המשפט העליון היה מוסד שאף אחד לא ידע מיהו. אנשים חשבו שזה משהו בשמיים, יש מלאכים עם בייגלה וכנפיים, ולא היו להם שמות. בשנים האחרונות הציבור עוקב אחרי זה, אחרי השופטים, עוקב אחרי פסקי הדין והמקרים. עכשיו הציבור פה מעורב, הוא על הטריבונה, הוא מסתכל ומבין. עד לפני שבע, שמונה, עשר שנים, אף אחד לא ידע על מה מדובר. פתאום ערוותם נחשפת בפני הציבור הכללי; זה לא בפני 120 חברי כנסת, זה בפני שמונה מיליון אזרחי מדינת ישראל. כבר מכירים את השטיקים, את השקרים – לא אני, אמסלם דוד – אחד שיושב בדימונה, אחד שיושב בצפת. אני מסביר להם אלף פעמים, והם לא מבינים. כשהם עושים לגופמן את מה שהם עושים, יש להם תפיסת עולם מעוותת, הם אפילו לא מבינים את הסיפור, איך זה נקשר לסיפור הזה שהציבור לא מאמין בהם – זה בגלל שיש חמישה מיליון גופמנים במדינת ישראל. הם לא יודעים מי זה גופמן, אבל ברגע שמשפילים אותו ככה, הם עצמם מבינים שמשפילים אותם. וכשמשפילים את זיני, זה לא זיני האדם, יש חמישה מיליון זינים; וכשתופרים תיקים לראש הממשלה, הציבור יודע את זה, והציבור שלו נעלב. הציבור שלנו זה ציבור ישר. בוודאי, הוא לא היה בוחר באף גנב, באף שודד ובאף אנס. אבל כשהוא מבין שעושים פה דבר איום ונורא – לוקחים ראש ממשלה ואשכרה תופרים לו תיקים מטורפים, הזויים – אז הוא אומר: תראו מה עושים לראש הממשלה, תראו מחר מה יעשו לי. אם לראש הממשלה עושים דבר כזה – תראו. דרך אגב, בעולם, אין דבר כזה בעולם. תראו מה הם עושים למסורת ישראל, איך הם רומסים אותה בכל מה שהם יכולים. מר עמית, עלק למד בצייטלין, בית ספר דתי. איך אמרתי, המומרים היו הכי מסוכנים למדינת ישראל. קיבלו פסק דין להכניס חמץ בפסח, למה? לבתי החולים, שבוע בשנה. איך הוא אמר? שתהיה דיאטת המצות. אני הזדעזעתי. אנחנו יהודים פה בארץ ישראל. לא הבנתי, מי שרוצה לאכול חמץ בבית החולים, שיצא ויאכל חמץ, אין בעיה. אבל האם היה עולה על הדעת שאני עכשיו – אני, בא לי – לוקח לאפה, עולה ברמדאן להר הבית ואוכל אותה? הוא היה עוצר אותי, אומר לי: אתה פוגע ברגשות המוסלמים, ובצדק, דרך אגב. הדת היחידה שמבזים אותה במדינת ישראל, ובעולם לא עושים את זה, רק פה, היא הדת היהודית. רק את הדת היהודית הם יכולים לבזות. לכן ביום כיפור – בתל אביב יש כיכר? אתם לא תתפללו בכיכר. למה, אבל מה? יש אלפי כיכרות, באנו, יהודים. לא, לא, לא – אתם לא תתפללו בכיכר, כן. אבל מצעד הגאווה של חצי מיליון איש, שלושת-רבעי מהם באים מחוץ לארץ, וכמעט כולם עירומים שעוברים ברחוב – זה כן, גאווה גדולה, תראו איזו מדינה פלורליסטית אנחנו, פתוחים, נאורים. כשבעפולה אנשים דתיים רוצים לראות בהפרדה מופע שלהם פרטי – זה לא, תתערבבו. אין דבר כזה, תתערבבו, שאחד עם זקן וכובע ישב ליד אישה אחרת. למה? ככה אנחנו רוצים. אבל ככה אנחנו רוצים; חבר'ה, אתם רוצים להתערבב, תתערבבו, אנחנו לא רוצים – לא. לא, אתם תעשו מה שאנחנו אומרים לכם. תבינו את האנשים ההזויים והמטורפים האלה, לאן הם מגיעים. כל זה כדי לפגוע בדת ישראל. אפילו בכותל הם רוצים לתת לרפורמים, ברחבה. זה משהו שמדהים אותי. אדוני היושב-ראש, אתמול בישיבת הממשלה ישבנו ודיברנו בצער רב על כל מה שקורה ביהדות צפון אמריקה. הנתונים: 75% מהילדים שלהם מתבוללים; 25% מהם לא יודעים מה הקשר לארץ ישראל. אלה הנתונים שלהם. כשאני פגשתי אותם, זה מה שהם אמרו לי, גם לפני חמש-שש שנים. אז אני אמרתי להם, ובכעס – למה אז אני עצרתי את מתווה הכותל; אמרתי: חבר'ה, בכותל אין דבר כזה. אין רפורמים ואין קונסרבטיביים ואין חרטא ובונא. יש כותל אחד. מי שרוצה לבוא לכותל, שיכבד את המקום, ויבוא, גם אם הוא מוסלמי, גם אם הוא נוצרי, גם אם הוא דרוזי, גם אם הוא יהודי. כל מי שרוצה – בוא, תתפלל, ותלך, אנחנו לא בודקים מי אתה. אמרתי להם: רבותיי, לא יקום ולא יהיה. אז שם הם אמרו לי את זה. אמרתי להם, תראו, ביום שבת – היינו שם בשבת, אדוני היושב-ראש – הלכתי להתפלל בבית הכנסת עם ז'קי לוי, הבן של דוד לוי. אמרתי להם – היינו אצלם בבית הכנסת, ואלה אורתודוקסים, כמונו. אלה שכנים שלכם – לא הבאנו אותם במזוודות איתנו. יכול להיות שהוא עובד איתכם במפעל, שכן שלכם. שם אף אחד לא מתבולל, ושם לאף ילד לא צריך להסביר את הקשר לארץ ישראל, בגלל שאנחנו יהודים. אז לכן יש לי כאב לב עצום עליכם. תעלו לארץ, לפחות את זה תעשו. תצילו את היתרה של היהודים שיש בעולם. בגלל שבסוף, עוד 20–30 שנה אתם תיעלמו, לא בגלל שיהרגו אתכם, אלא בגלל שאתם תתבוללו, ועם ישראל מאבד חצי מכוחו, חצי מגודלו. בכל העולם הזה יש 15 מיליון יהודים. גם פה, כל דבר שקשור ליהדות, כפי שאמרתי, בית המשפט העליון בראשות עמית והגברת ברק-ארז רומסים כל דבר, כל דבר, כל דבר שקשור. הם רק מריחים טיפה דת, הם מתחרפנים. ולכן, מה הם עשו? הגדילו לעשות, הם רודפים את החרדים היום יותר מאשר – אני אומר לכם, בוודאי לא את הערבים. אני הגשתי חוק בזמנו לגיוס ערבים לשירות לאומי. הם דחו אותי בבג"ץ חמש פעמים. אני כבר שבע שנים נלחם איתם, רק שידונו. לפני כשנה עמית הסכים ואמר למדינה, מה אתם אומרים? עד היום הוא דוחה, דוחה ודוחה. עכשיו אני אומר כזה דבר, יכולה להיות מחלוקת אם יהודי חרדי שלומד תורה, אם חשוב שהוא ילך גם לצבא וגם ילמד תורה או לא? שאלה. אבל בוודאי אותו יהודי לא עושה לעצמו. הוא חי את האידיאולוגיה שלו בעוני ומרדות. ב-1,000 שקל הוא מחזיק משפחה של חמישה ילדים שיש להם רק קוטג', יש להם אולי אשל לארוחת ערב. למה? כי הוא מאמין באמונה שלמה שזה עוזר לעם ישראל, זה עוזר לחיילים, זה עוזר לכל עם ישראל. אבל הערבי בגיל 18 הולך לאוניברסיטה, מקבל תיעדוף באוניברסיטה, גם במעונות, גם בפקולטות, מקבל מלגה, וחלקם כבר בגיל 18 ושלושה חודשים מפגינים נגד מדינת ישראל עם דגל אש"ף. זה לא מפריע להם. אבל חרדי שלומד תורה – שומו שמיים. ועכשיו היא הגדילה לעשות, שלחה לכל השרים – אם יש לכם עוד רעיונות, איך אנחנו מכים את החרדים, תביאו רעיונות. אז היום היא הוציאה הנחיה לכל ראשי הערים: אנחנו נבדוק אתכם, תשללו מהם את הארנונה. על מה מדובר? משפחה של חמישה, שבעה, שמונה ילדים שחיים בעוני – אל תיתנו להם הנחה בארנונה, תסגרו להם את המים. הגזרה הבאה, אמרתי להם, תעצרו להם, שלא יקבלו טיפול רפואי מקופת חולים. זה לא משנה שמחבלים, אף אחד לא סוגר להם את המים ולא שולל להם ארנונה. מחבלים, ועוד נותנים להם – אבל ככה הם רואים את מי? יהודים שלומדים תורה, שמסבא שלי אחורה זה היה כל היהודים בעולם תמיד, תמיד. זה מה ששמר על עם ישראל 3,500 שנה. במקום שנשים אותם הכתר אל ראשנו, תראו לאן הם הפכו אותם. הם מנהלים נגדם תעמולה אנטישמית ברמות הכי גבוהות. בחיים שלי לא שמעתי שמדברים ככה על יהודים, אפילו הגויים. הם כבר מציירים אותם כתת-אדם. היום חרדי הולך ברחוב, סתם עוברים כמה חבר'ה, למה? בגלל שברק, בגלל עמית, אישרו את האוקיי, זה לא בן אדם, זה תת-אדם. אבל אם, חלילה, אתה תבעט באיזה חתול, יעמידו אותך לדין וגם יכניסו אותך לבית סוהר, ובצדק. אבל חרדי, תעשה איתו מה שאתה רוצה. ככה השנאה שלהם היא פשוט מטריפה אותי. איך הגענו למצב הזה? איך הבאתם את עם ישראל לשם? איך אמרתי לעמית? כמה שנאה יכולה להיות דחוסה בבן אדם אחד? כמה? אני חושב שאם אני אשקול אותך על בסיס השנאה, אתה שוקל איזה ארבע טונות לפחות. הכול צפוף אצלך, שנאה. לא יכולה להיכנס שנאה כזאת בבן אדם, אין דבר כזה. ואיך הוא אומר, אהרן ברק? אין לשופט לא חרב ולא ארנק. יש לו רק את העט ואת אמון הציבור. אז אני שואל אתכם עכשיו, חבר'ה, למה הציבור לא מאמין לכם? אתם צודקים, בגללנו? אתם חושבים שבחוץ יושבים אהבלים? שמונה מיליון אנשים מטורפים, משוגעים, לא מבינים מה קורה? הם שונאים אתכם בגלל שאתם מבזים אותם, הם שונאים אתכם בגלל שהם חושבים שאתם שקרנים. הם חושבים שאתם כל יום עוברים על החוק, שאתם מעוותים את החוק, שאצלכם האמת היא שקר והשקר הוא האמת. הכול התהפך פה, הערכים התהפכו, האכזריות הפכה להיות הרחמנות. הרי ילד חרדי בגיל שש, שבע, למה אתם לא נותנים לו בבית הספר את מה שמגיע לילד? למה הוא צריך ללמוד בפחון, נוזל, בקור? מה הוא אשם? הוא ילד. מה הוא אשם שאבא שלו רוצה שהוא ילמד בבית ספר חרדי? הרי יש זכות אחת בעולם, הרי יש זכות מובנית לכל אבא, בכל העולם, לקבוע את החינוך של הבן שלו. זה הבן שלו. עוד פעם, כמו שהם עשו בשנות השישים, שלקחו את הילדים, הפרידו אותם בעלייה, ושלחו אותם לקיבוצים. אמרו, שם אנחנו נחנך אותם. גזרו להם את הפאות – ולקיבוצים. אין דבר יותר אנושי, בסיסי, אלמנטרי, שהורה יחליט על חינוך ילדו. אדוני היושב-ראש, יום אחד ראיתי סרט על הטיבטים, ויש שם הרבה נזירים. ואני מסתכל על הסרט ואני רואה איך הציבור הטיבטי מכבד אותם. הרי הם לא עובדים, הם כאילו לכאורה עסוקים בדת, והם אלפים. הם מגישים להם את האוכל, את המנחות, הם ממש קדים להם. אמרתי לעצמי, תראה איפה הטיבטים ואיפה אנחנו. אנחנו עם הספר, אנחנו שהמצאנו את כל הספרות הענפה, לנו יש את רבי עקיבא, לנו יש את האר"י ז"ל, לנו יש את הרמב"ם, יש לנו גדולי עולם עצומים שהשפיעו על כל העולם. ותראה איך הם מתייחסים למי שלומד את הכתבים שלהם. לכן אני אומר, היועמ"שית, בגדול, היא לא הבן אדם הפיקח באירוע. אמרתי לכם, נחש מתחת לקש זה מר גיל לימון, והוא מנהל את כל הרוע. דרך אגב, מי זה גיל לימון אני אספר לכם. אנחנו, ברוב טיפשותנו, מינינו את מנדלבליט למזכיר הממשלה. למה? אני מספר לכם את האמת, שתדעו, אבא שלו היה חרותניק. אני זוכר שהייתי בא למצודה, ולאבא שלו הייתה חנות מתחת למצודה. אז באנו והמלצנו לראש הממשלה. תשמע, סוף-סוף יש מישהו, חרותניק – יסיים את הצבא, נמנה אותו מזכיר ממשלה. מינינו אותו למזכיר ממשלה. את מי הוא מביא איתו? את גיל לימון. מי זה גיל לימון? העוזר שלו מהצבא. איפה הם מסתובבים? כל היום הם בלשכת ראש הממשלה עם נתניהו. מי שלא מבין, מזכיר הממשלה רוב היום נמצא עם ראש הממשלה, הוא והעוזר שלו. לאחר מכן, אנחנו ממנים את מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה. לא משנה שוינשטיין כתב דוח כזה, התנגד למינוי של מנדלבליט, וכתב מדוע – בגלל שהוא שיקר בכל הסיפור של פרשת גלנט; שיבש חקירה, שיקר, הכול, עשה את כל העבירות שכתובות בתורה. עדיין הם העבירו אותו, אתם יודעים איך זה אצלם. מה עושה מנדלבליט? את מי הוא לוקח איתו למשרד המשפטים? את אותו גיל לימון. ומה ממנה אותו שם, שהוא יושב במכרז שלו? למשנה שלו. ועד היום ההוא שם. אלה כפויי טובה – מי מינה אתכם? מי עשה אתכם? כפוי טובה זה שתי מילים שמגולם בהן, לדעתי, עולם שלם. כל הרוע שבעולם גלום במילים האלה. אתה בדרך כלל גם איש רע, נוכל, רמאי, שקרן, הכול. זה מגולם בשתי מילים. אני רוצה להגיד דבר תורה בהקשר הזה.
היו"ר סימון דוידסון:
אפשר להגיד שלום לגמלאים מצפת שהגיעו לפה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ודאי.
היו"ר סימון דוידסון:
שלום לגמלאים מצפת, ברוכים הבאים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ברוכים הבאים כולם, לא רק מצפת, כולם. כתוב "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא". זאת אומרת, עמון ומואב אף פעם לא יכולים להתגייר. למה? כתוב בפסוק: בגלל שלא קיבלו אתכם בלחם ובמים. בני ישראל יצאו ממצרים, הגיעו לעמון ומואב, רצו לעבור, משה רבנו אמר להם: חבר'ה, תנו לנו לעבור דרככם, אנחנו בדרך לארץ ישראל. אנחנו, את הלחם נקנה מכם בכסף, וגם את המים. אמרו: לא. על זה, דרך אגב, עד היום עמון ומואב לא יכולים להיכלל בתוך כלל עם ישראל. לכאורה נשאלה שאלה מאוד רצינית: לא הבנו, בגלל שהם לא נתנו לכם מים ולחם? הגרמנים, יימח שמם, הרגו שישה מיליון יהודים; הספרדים באינקוויזיציה הרגו מאות אלפי יהודים בעינויים. אם מחר הם רוצים להתגייר – הוא יכול להיות יהודי, אם הוא בא כגר אמת. עמון ומואב לא. למה? רש"י אומר: בגלל שהם היו כפויי טובה. מי זה עמון ומואב? הם באו מלוט. אברהם אבינו יצא והגן על לוט ונלחם עליו. אז לכן כפויי טובה בעצם לא יכולים להיכלל בתוך כלל עם ישראל. זה, דרך אגב, במקורות. ולכן אני חושב ואני אומר: זה הדבר הכי גרוע שיש בעולם, שמישהו כפוי טובה. וזה, דרך אגב, מר לימון, שהוא מחבל לנו כל היום. הוא קם בבוקר ורק עושה כל מאמץ כדי לחבל בעבודת הממשלה. ולכן אני רוצה לסיים. דרך אגב, מיארה היום, כפי שאמרתי, היא עושה – היא קמה בבוקר, את זה היא עושה, יש לה איזו תגובה ראשונית בבוקר: אנחנו שותים קפה, בדרך כלל אחרי התפילה; היא קמה בבוקר, נכנסת למחשב, בודקת כמה חרדים נעצרו היום וכמה שללו מהם עכשיו הנחת ארנונה. היא מבקשת לשלול ל-90,000 משפחות. 90,000 משפחות, חבר'ה, לא אלה שמשתמטים, לומדי תורה. לחלקם יש אישור, כולם. דרך אגב, גב' מיארה, אם את מחפשת רעיונות, חזרנו לתקופה הסובייטית. אני מציע לך – הרי אתם סובייטים, אתם הרי בולשביקים. תיכנסי קצת, תיכנסי לתקופה של סטלין, היו גולאגים רציניים, שלחו אנשים למחנות עבודה. אני מניח שבסוף זה מה שתעשו לנו. אתם האנשים הכי מסוכנים במדינה. אין לכם אלוהים, אין לכם לא דין, לא דיין, לא כלום, חוץ משנאה. לכן, אני גם מציע למפכ"ל המשטרה – אני מאוד אוהב אותו, את דני לוי: זה לא עסק של משטרת ישראל לעצור חיילים שנעדרים, נפקדים. זה לא הביזנס שלכם. משטרת ישראל, בשוטרים שיש לה, לא מסוגלת לעשות תפקידים שלה על פי חוק. אבל היות שהיא מאיימת גם עליו, אז הוא גם עכשיו – השוטרים גם עכשיו עוזבים את הפושעים, עוזבים הכול, עוצרים עכשיו חרדים. עכשיו זה האסון של המדינה, זאת הבעיה של המדינה. עכשיו אנחנו נלחמים בחרדים. עזבו ערבים, עזבו פשע. יכול להיות שעוד יוציאו את צה"ל מלבנון ויגידו לו: עזוב את החיזבאללה, בוא עכשיו נרדוף אחרי החרדים, נעצור את כולם. מה קרה לכם? לכן אני רוצה להגיד לכם, גב' מיארה וגיל לימון: אני יהודי מאמין, יש בורא לעולם. אנחנו את חיינו כאן נסיים או-טו-טו, כל אחד מה שנגזר עליו ובעצם השליחות שהוא נשלח איתה לעולם. אבל בוודאי לא מדובר במאות שנים ולא בעשרות רבות של שנים. תדעי לך, גב' מיארה, לפי פעולתך, את וגיל לימון, אני אומר לך, אני כך מרגיש, יש מקום מיוחד בגיהינום ששמור רק לך ולו. תאמיני לי - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אתה יודע - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי רק שנייה.
היו"ר סימון דוידסון:
לא, אבל אדוני השר, אני ישבתי פה – כל מילה - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי, לא להפריע.
היו"ר סימון דוידסון:
אתה קורא להיכנס לגיהינום ליועצת המשפטית לממשלה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא לגיהינום - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אתה אומר, זה מה שאתה אומר, דודי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אל תפריע לי. זה במישור המטאפיזי, זה לא זה. ודאי. היא לא תיכנס רק לגיהינום, גיהינום מיוחד שמור לה. הקדוש ברוך הוא שומר לה מקום מיוחד, בגלל שלרוע כזה ולרדיפה כזאת של יהודים שלומדים תורה, שכל חטאם בזה שהם לומדים תורה ועובדים את הקדוש ברוך הוא – היא כל הזמן פועלת איך בעצם למרר להם את החיים, להם, לילדיהם וכו'. יש בורא לעולם, יש חשבון בעולם. שום דבר לא נסתר פה. למרות שהם אתאיסטים, שום דבר לא נסתר, ויש תשלום על כל דבר. גב' מיארה, אני אומר לך, בעולם המושגים שלי, כמו שאני רואה אותך ואת גיל לימון, כפי שאמרתי, יש לך מקום מיוחד; זה לא סתם גיהינום, גיהינום מיוחד, בגלל שמה שאת עושה לחרדים פה זה גיהינום מיוחד.
היו"ר סימון דוידסון:
אני לא מוכן לשמוע את זה. באמת, דודי, אדוני השר, איך אתה יכול לקרוא - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, אתה מפריע לי.
היו"ר סימון דוידסון:
אבל אתה קורא - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תעלה אחרי זה לפה, תגיד מה שאתה רוצה.
היו"ר סימון דוידסון:
אבל איך אתה יכול לקרוא לאדם, לא משנה למי, גם לחבר כנסת, "שמור לך מקום בגיהינום"?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן, אני רוצה.
היו"ר סימון דוידסון:
אתה עומד מאחורי זה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן, בוודאי. לא רק גיהינום. אמרתי, גיהינום מיוחד, בגלל שהיא רודפת את היהדות ועושה לחרדים וליהודים שלומדים תורה גיהינום על פני הארץ פה.
ירון לוי (יש עתיד):
דודי, ומה אתם עושים למילואימניקים? איזה מקום שמור לכם?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ולכן עוד הקדוש ברוך הוא ייפרע ממך ושכמותך. אל תפריע לי כשאני מדבר.
היו"ר סימון דוידסון:
לא, אבל דודי, אתה לא יכול להגיד דבר כזה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
למה לא?
היו"ר סימון דוידסון:
כי אתה קורא, לא משנה לאיזה אדם, "שמור לך מקום בגיהינום". זה מה שאתה אומר. איך אתה יכול להגיד דבר כזה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
למה לא? לא הבנתי - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אם מישהו היה אומר לך דבר כזה, "שמור לך מקום בגיהינום"?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שיגיד. לא הבנתי אבל איפה הבעיה שלך?
היו"ר סימון דוידסון:
שאתה מאחל לו מוות, קודם כול. מה זה, איפה הבעיה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, כשאתה מגיע לגיהינום זה אחרי 120.
טלי גוטליב (הליכוד):
כן, עד 120.
היו"ר סימון דוידסון:
את בסדר עם זה?
טלי גוטליב (הליכוד):
ברור.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוודאי.
היו"ר סימון דוידסון:
אם אני הייתי אומר לך, "שמור לך מקום בגיהינום", זה היה בסדר?
טלי גוטליב (הליכוד):
קודם כול, אמרו לי דברים הרבה יותר גרועים. אני לא יודעת, אני לא עושה את החשבונות של ריבונו של עולם. הוא לא איחל לה מוות. עד 120. זה הכול.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוודאי.
ירון לוי (יש עתיד):
אבל שתסיים בגיהינום.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
היא תגיע, לא שתסיים. אני חושב שהיא תגיע לגיהינום.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני רוצה להגיד לכם משהו, מה שהיא עושה לנו בעולם הזה, לילדי החרדים ולחרדים - - -
היו"ר סימון דוידסון:
טוב, תודה רבה לשר דודי אמסלם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אל תהיה משגיח הכשרות של מה שאומרים.
היו"ר סימון דוידסון:
יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מה שאני אוהב אצל דודי אמסלם זה הבשורה המתוקה. מה זה, מה? כולה אמר שבת שלום, שיהיה לך יום טוב, "שמור לך מקום בגיהינום". אני גם לא מבין למה אתה מנסה בכלל – מה הבעיה בזה? מה, מה? זה משהו, אגב, שאומרים פה כל שני וחמישי. אתה רואה יו"ר ועדה, אתה אומר לו: שלום, אדוני היושב-ראש, שיהיה לך מקום בגיהינום שמח. זה ממש ה"חג שמח" החדש. אין, אין לתאר את זה. ואתה גם אומר את זה בנונשלנט, והסכמה מקיר לקיר יש לך פה. שמע, אני אומר לך, נאמת הרבה פה. אתה השר המקשר, בנוסף להיותך השר לשיתוף פעולה אזורי – שעושה עבודה מדהימה, אגב, בהיותך השר לשיתוף פעולה אזורי ברחבי המזרח התיכון. אבל כזה נאום – באמת, אני אומר לך, אחד הנאומים הכי מאחדים. זה, באמת, "הבשורה המתוקה", זה האנדרסטייטמנט של האנדרסטייטמנט. אני רוצה לומר לך המון המון תודה. למדתי מזה הרבה. המשפט שהכי אהבתי שאמרת, מעבר ל"שמור מקום בגיהינום", שזו הברכה, זה ה"חג שמח" החדש, זה "אצלנו חיילי צה"ל הם קדושים". אני תמיד אוהב, באמת, את ההרגשה הזו שחיילי צה"ל הם קדושים, כי אני מחפש לראות – אני לא יודע אם אתה יודע, אם שמעת שהתחילו חרדים, שזה ברית המשרתים החזקה שלכם – אתם, אייכלר וגולדקנופ – התחילו לפרוץ לקציני צה"ל הביתה. שמעת על התופעה הזו? תאר לך, אני רוצה לתאר, אדוני היושב-ראש, איזה ח"כ שאתם פחות מזדהים איתו פה, מה שנקרא, נגיד אחמד טיבי – היו פורצים, ודופקים ב-03:00 לחיילי צה"ל על הבית, לקצינים בכירים, פורצים לבתים. עכשיו בירושלים – כניסה, פורצים לביתו של ניצב חיים שמואלי, ראש מתנ"א, פה בירושלים. אתמול אני מזדעזע ושומע, חבר הכנסת ליברמן, על משא ומתן, משא ומתן שמתרחש בין צה"ל לבין המשתמטים הסרבנים, על מה? על האם יחסמו את התנועה או לא. כולנו, כל עם ישראל עוצר לראות אם עוצרים את התנועה, לראות איפה אתם, שמגנים. מילה אחת לא אמרת אחרי האיחול לגיהינום לגלי, מילה אחת לא אמרת על מי שתקף ושרף אתמול תחנת משטרה, מילה. אגב, אתה רוצה לשמוע את – באמת אני רוצה לומר לך – הזעזוע המוחלט של ראש הממשלה כשתוקפים את חיילי צה"ל הקדושים? רוצה לשמוע את תגובתו? בוא אני אקריא לך אותה. תגובה רועשת. אתה רוצה לשמוע את התגובה של שר הביטחון הזה? רגע, אני אחפש אותה, כי היא הייתה כל כך ארוכה. לא אומר כלום. ופתאום מר בן גביר, השר לביטחון לאומי, שקדושת החיילים במשטרה כל כך חשובה לו – רוצה לשמוע מה הוא אמר בנושא? כלום. כלום. ככה פורצים. ככה. זה מה שעושים, תוקפים חיילים, זורקים אבנים, שורפים תחנות משטרה, תוקפים ניצבים במשטרה. כלום, אתם לא מדברים על חיילי צה"ל הקדושים. אבל מה כן עושים? שני משפטים אחרונים, אדוני היושב-ראש. מה כן עושים בערוץ 14. בערוץ 14 דואגים להתקשר אתמול בתוכנית של ברדוגו, הבאמת – שאם יש מישהו שצריך – לא אחזור על זה. ברדוגו בתוכנית שלו מתקשר לאם שכולה ששכלה את בנה ב-1998 ואומר לה: בגללך עזבנו את הבופור. טוב שהוא לא התקשר לגלי בהרב-מיארה. בגללך עזבנו את הבופור; מה דעתך על זה שכבשנו את הבופור היום? מתקשר לאם שכולה. ועוד מפרסמים את זה בערוץ הפינוק. כל הצפון מופגז, כטב"מים בלי סוף. ואז ינון מגל עושה – אדוני היושב-ראש, אתה חייב לראות את זה: גמר הניצחון המוחלט. תסתכל. התחמקו מהכטב"מים. הוא עושה משחק.
היו"ר סימון דוידסון:
אל תראה. לא להראות. לא להראות.
נאור שירי (יש עתיד):
לא. הראיתי לך.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
עושה משחק על כטב"מים, על המציאות של היום-יום. זה ערוץ הפינוק. זו הקדושה של חיילי צה"ל.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה, נאור.
נאור שירי (יש עתיד):
ככה אתם מתנהלים, משפילים אימהות שכולות, ועושים משחק על כטב"מים כשאנשים מתפוצצים. היום נפל חייל, מילה לא אמרתם.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 41), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
יעלה ויבוא חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, מה שקורה היום בצפון זאת הפקרות. ראש ממשלת טבח 7 באוקטובר מפקיר את תושבי הצפון, בדיוק כמו שהוא הפקיר את תושבי הדרום ואת תושבי עוטף עזה. והשאלה היא רק מי הבא בתור. ואתה יודע, אדוני השר, כתוב במקורות שלנו: אין חכם כבעל ניסיון. אז אני אומר לך, הבא בתור זה אתה, אתה וחבריך בליכוד. אני לא יודע אם אתה מודע. ראש ממשלת טבח 7 באוקטובר, כל מה שמעניין אותו היא חנינה. הוא כרגע עובד על עסקת החנינה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
ואתה יודע מה מפריד בין חנינה לבין עסקה? הוא דורש חסינות עתידית. פעם ראשונה בהיסטוריה הוא דורש חסינות עתידית. כלומר, אם בוועדת החקירה על הצוללות הוא יימצא אשם, אז אי-אפשר להעמיד אותו לדין. אם ועדת חקירה ממלכתית שתקום בנושא טבח 7 באוקטובר תדרוש להעמיד אותו לדין, אז זה בלתי אפשרי, כי הוא רוצה לסגור חסינות עתידית. גם על כל הפרשיות שנחקרות כרגע – אם יצוץ השם שלו, הוא רוצה שתהיה לו חסינות עתידית. אז על כל זה כרגע מתנהל הוויכוח. ואם הוא יקבל מה שהוא מבקש, אז לפני הבחירות הוא יפקיר את הליכוד, יפקיר אותך, יפקיר את החברים שלך בליכוד, והוא הולך לסגור עסקת טיעון. כמובן, אני לא יודע כלום. זו רק הערכה. אתה יודע, פה מדוכן הכנסת מותר לי להעריך, כמו לכל חבר כנסת. אז אני אומר לך, כהערכה של איש מנוסה שיש לו קצת ניסיון, מכל מה שאני מזהה – על זה כרגע הוא מנהל מקח וממכר עם הפרקליטות. הוא רוצה לחזק את המעמד הציבורי שלו כדי לשפר את עמדת המיקוח שלו מול הפרקליטות. אבל כל מה שהוא עושה כרגע, הכול משועבד לאותה עסקת חסינות עתידית. את כל השאר הוא כבר השיג. כך אני מעריך. ואדוני השר, אני מאוד הופתעתי, הייתי בטוח שתברך היום את בית המשפט העליון. היום ההזדמנות שלך לברך את בג"ץ.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
דחו את כל העתירות נגד רומן גופמן, אז רומן גופמן יהיה ראש המוסד.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - תודה רבה, שהם אמרו כן לגופמן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני דיברתי עליו ארוכות. שופטת אחת לא.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
כן. אז הוא יהיה ראש המוסד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ברור.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
סוף-סוף בא לציון גואל.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן. אבל ברק-ארז לא.
טלי גוטליב (הליכוד):
בטח שלא.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני השר, איך אמר מנחם בגין, כששנינו בזמנו רצנו שם להפגנות שלו? יש שופטים בירושלים. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לאביגדור ליברמן. תעלה ותבוא חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. אבל השופטת לא דחתה. דודי, השופטת לא דחתה. היא אמרה שצריכים להמשיך לדון בזה, נכון?
טלי גוטליב (הליכוד):
וואי, תודה רבה. מזל שהייתי שם.
היו"ר סימון דוידסון:
נכון?
טלי גוטליב (הליכוד):
כן, לא מספיקה הבדיקה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
- - - שעד עכשיו אין שום דבר.
היו"ר סימון דוידסון:
להמשיך את הבדיקה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
להמשיך ולהמשיך ולהמשיך, עד שהפריץ ימות, או שהכלב ימות.
טלי גוטליב (הליכוד):
בדיוק.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עד עכשיו - - -
היו"ר סימון דוידסון:
איך אתה אוהב להגיד? הרוב קובע. הרוב קובע.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה מזכיר לי את אבי, שאמר – השופט קובע לילדים.
היו"ר סימון דוידסון:
בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לא הפצצות הנזרקות לרחבי הבתים, ולא הפצצות שנזרקות בפתח הבתים או ברחובות, ולא הפצצות וירי הכדורים ברחובות, שהורג את האנשים ולא מבחין בין גבר לאישה, ילד, טף, זקן, לא משנה – כבר קרוב ל-120 נרצחים ונרצחות בשנה הזאת – הקול של הפצצות לא נשמע ולא מפריע. לא לשר של הכישלון, ממש של הכישלון – זה בבעלותו ובחזקתו ועל שמו ואף אחד לא יכול לקחת לו – ולא לראש הממשלה, ולא לאף שר שיושב בממשלה הזאת. ואל תגידו: כן אכפת לנו, כי העובדה קיימת. התוצאות בשטח מדברות וצועקות את מה שאנחנו כל הזמן צועקים. אז אל תהיו מופתעים ממה שמפריע לשר הזה. מפריע לו הקול של המואזין. זה מה שמפריע לו. אתמול בוועדת השרים לענייני חקיקה אישרו להעלות שוב את הצעת החוק להפסיק או למנוע, תחת הכותרת: רעש סביר. לכו תדעו מה זה רעש סביר. רעש סביר מפצצה שנזרקת על בית או מכדור שיורים באישה בתוך ביתה, או על ראש מועצה, זה לא מספיק חזק ומפריע כדי לעצור אותו ולתת עליו עבירה גדולה, מרתיעה, שצריך באמת לשלם עליה מחיר כבד. אבל לקרוא לתפילה זה כן מפריע. אז אני רוצה להגיד לשר הזה ולכל תומכיו: (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). האם אתם יודעים מה בדיוק הפרשנות של האָיָה הזאת?
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, אנחנו רוצים שתגידי בעברית. תגידי בעברית מה שאת אומרת, תומכת טרור.
היו"ר סימון דוידסון:
הינה, היא אומרת, היא אומרת.
טלי גוטליב (הליכוד):
בבקשה, תומכת טרור, תגידי מה אמרת.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זו באמת האמירה שבסופו של יום מה שנקבע בעולם הזה, זה הכול - -
טלי גוטליב (הליכוד):
מהקדוש ברוך הוא. כמו שהוא אמר שארץ ישראל תהיה לעם ישראל.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - מהאל. והוא שישמור על המסגדים ועל הדת. אגב, אנחנו מכבדים את כל הדתות.
טלי גוטליב (הליכוד):
בטח - - -
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ואנחנו נמשיך לכבד את כל הדתות.
טלי גוטליב (הליכוד):
את כל הדתות.
היו"ר סימון דוידסון:
חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
נמשיך לגנות את כל הגזענים והפשיזם.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
וכל מי שחושב שהוא יכול לגרש או לסגור מסגד.
טלי גוטליב (הליכוד):
אצלכם זה או שריעה או שאתה בים, או שאנחנו מחסלים אותך.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ותמיד יישאר גבוה גבוה בלב, בנשמה ובאוזן.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, בזמן שהשר הפשיסט תומך הטרור המורשע היה עסוק בלנסות להעביר בוועדת שרים הצעת חוק שמנסה להשתיק את כל המואזין, קול תפילה של אנשים, בזמן שהוא הקדיש לזה את תשומת ליבו, נרצחו עוד שני אנשים בחברה הערבית, ומספר הנרצחים מתחילת השנה הגיע ל-111 כולל עשר נשים. באותו זמן, כשהוא היה עסוק בלחוקק את החוק הגזעני שלו או לנסות לקבל את האישור עליו – והוא אכן קיבל, כי הוא מכהן בקואליציה כזאת גזענית – עז א-דין מרעי, בחור בן 15 מחיפה, צעיר בדיוק כמו הצעירים שנכנסו עכשיו אלינו ליציע, היה עם החברים שלו בים וישן על כיסא, בדיוק על החוף. באה אליו פקחית מהעירייה – בעצם שוטרת מחיפה – והעירה אותו. רואים את זה בסרטון, היא מעירה אותו ואומרת לו, קום מהכיסא. הוא תוך כדי בהלה אומר לה, למה? מה? אני יושב במקום הלא-נכון? מה עשיתי? והיא אומרת לו, קום. ואז מתנפל עליו פקח עירוני, סוטר לו, מקלל אותו, מאיים עליו שיעשה בו מעשים שאני לא רוצה להזכיר אותם מעל הבמה הזו. מרביצים לילד ולוקחים אותו. עוצרים אותו ולוקחים אותו, גוררים אותו מול כל האנשים. ככה מתנהלת משטרת ישראל ברגע שיש ערבי, כאשר השר שלה, בשבילו לשמוע קול של תפילה של המואזין הופך לאיום. הוא מרגיש כנראה מאוים. הוא מדבר על מפגע סביבתי, כאשר בעצם מכתיבים מניעה של חופש התפילה. במקום אחר הוא שולח את הקבוצות שלו לתוך מסגד אל- אקצא, כמו שקרה היום בבוקר. מניפים דגל ישראל, שרים התקווה בתוך מסגד אל-אקצא, מנסים בכל כוחם להשליט את ההגמוניה של הכיבוש בתוך המסגד. לצערי הרב, ממשלה כזו, שר כזה, שראש ממשלה מינה אותו להיות השר הזה – צריכים לעוף. לא מהיום, לא ממחר, לא באוקטובר, אלא היו צריכים לעוף שלוש שנים אחורה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. נגיד שלום לבני ובנות מצווה – אתם ממושב כוכב מיכאל? אהלן, שלום. מזל טוב לכם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מזל טוב לכולכם. איזה חמודים. יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה – נכבדה – כנסת קוקו, קוקו לפני פיזור, ככה זה נראה עכשיו.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
יותר יפה פזור.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הרבה יותר יפה לה פזור. יאללה, שתעשה את זה. אנחנו נמצאים כאן: חיסול תפקיד היועמ"ש; חיסול התקשורת; הפיכת מח"ש לפוליטית; הטבות למשתמטים; אפליית הצפון ומענקים למקורבים; ברגע זה הלוויה של עוד לוחם שנפל – 14 מאז שהתחילה מלחמת הפסקת האש; כטב"מים; עכשיו כבישים חסומים – עכשיו בדרך לכאן, כביש בגין חסום. ויושבי-ראש מפלגות של חרדים קוראים אתמול ממש לאנרכיה, למרד מיסים, לא להשתתף יחד עם המשטרה, לא להיות חלק ממדינת ישראל. בלילה גם הגדילו לעשות ופרצו לתחנת משטרה. אנרכיה מוחלטת, מדינת ישראל. ארבע שנים אתם בשלטון, ארבע שנים כמעט – תראו לאיזה שפל הגיעה מדינת ישראל. אין לימודים בצפון, אין שיקום, עסקים נפגעים, אין תיירים – מי בכלל זוכר איך נראים תיירים מחו"ל? בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום. ונתניהו, המואשם בפלילים, שאחראי למחדלים והאסונות, שתחת המשמרת שלו קרו כל הזוועות והאסונות הגדולים ביותר מאז קום המדינה ומעשי ההמרדה וההסתה והשיסוי הגדולים ביותר והשחיתות הגדולים ביותר – מוכר את ביטחון מדינת ישראל בעבור חנינה. מי שיגיד אחרת – שיוכיח. עד לרגע זה אנחנו לא יודעים איזה שיקולים פוליטיים ואישיים מניעים את נתניהו. כל הסימנים מלמדים ומעידים ששיקולים פוליטיים ומושחתים מניעים אותו. מה זה המינויים המאפיוזיים האלה שלו? מה זה המעשים שלו לבנות תיקים על אנשים אחרים ועל היריבים שלו? אתמול נאם בפתוס איך נכבש הבופור, כאילו לא היינו בסרט הזה ב-1982; מבצעים הירואים טקטיים צבאיים, שנכתבו בדם ילדינו והסתיימו בכישלונות מדיניים אסטרטגיים. מנחם בגין שאל אז, ב-1982: כבר השארנו את הבופור מאחור? או בניסוח הזה שכולנו מכירים: האם הבופור מאחורינו? כי הוא היה מנותק ממה שקרה, ולא ידע שבאותו זמן חיילינו עדיין נלחמים במחבלים. הינה הביקורת עכשיו כלפי נתניהו: מנותק, מנותק, מנותק. מתגאה בכיבושים נוספים בלי שיש כאן תוחלת ותכלית למלחמה הזו, לאופן הניהול שלה ולמחיר הכבד שאנחנו משלמים בדם של הילדים שלנו, כאילו לא עברו 40 שנה. 14 חללים כבר נפלו. רציתם מלחמת נצח? קיבלתם מלחמת נצח. כל יום יש עוד הותר לפרסום. מלחמה בלי תוחלת, בלי תכלית, עוד קונספציה של הכישלון של נתניהו על חשבון החיים של כולנו.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. לאחר מכן סיכום של השר, אם הוא ירצה. אתה תרצה לעלות בסוף, דודי? יש לך שלוש דקות לחשוב.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, כולם מדברים על שוויון בנטל, אז אני רוצה לדבר על מהו שוויון אמיתי בנטל. אני מדבר על קבוצת הורים שמשרתת מאות ימי מילואים מאז שמחת תורה תשפ"ד. הם שולחים את ילדיהם ללמוד בבתי ספר, בתי הספר האלה הם לא בתי ספר רגילים, שם לא מקבלים תקציבים רגילים כמו כל ילד. הם לא חרדים, הם משרתים במילואים. רוב- רובם של ההורים של אותם תלמידים שלומדים בבתי הספר האלו, משרתים במילואים ושירתו ומשרתים עדיין מאות ימים. ואני מכיר אותם, חלק מהם אישית. ואז תלמוד התורה הזה, של אותם משרתי מילואים שנושאים בשוויון בנטל, מקבל מכתב עכשיו – כמה תלמודי תורה כאלה קיבלו מכתב ממשרד החינוך. אני אקריא רק את תחילתו, שתבינו את השוויון בנטל: שלום רב, מתוקף סמכותו של המנהל הכללי מכוח סעיף 9 לחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט–1969, הרינו להביא לידיעתכם שמשרד החינוך שוקל שלא לחדש את רישיונכם לבית ספר כך וכך לשנת הלימודים תשפ"ז. מה החטא שלהם? מה החטא של בתי הספר האלו, שהתלמידים למדו שם במשך כל השנתיים וחצי האחרונות כשההורים שלהם שירתו במילואים ומשרתים עד היום במילואים? מה החטא? הם רוצים ללמוד לפי השקפת העולם של ההורים שלהם. ההורים שלהם – בשביל שיוכלו ללמוד לפי השקפת עולמם, ההורים שלהם מוכנים לשלם 900 שקל לחודש על כל ילד שלומד בבית הספר. עכשיו, השוויון בנטל לאותם מילואימניקים הוא שהם יבואו ויסגרו את בתי הספר ויכריחו את התלמידים ללכת לבתי ספר שההורים לא רוצים לשלוח אליהם. הם רוצים לשלוח לבית הספר הזה. הם לא לומדים אנגלית, זאת הסיבה. אבל אתה רוצה שוויון בנטל, וכשהם לומדים והם נושאים בנטל מתוך שוויון מוחלט, אבל בגלל שהם לא רוצים ללמד אנגלית בבתי הספר אז עכשיו באים ונטפלים אליהם – אנחנו נסגור את בית הספר הזה, ולכו תלמדו מתוך שוויון בבתי הספר שהורים לא רוצים לשלוח את ילדיהם לשם. כך נראה שוויון בנטל אמיתי של ממשלת ימין על מלא. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לאיש האופוזיציה אבי מעוז. דודי אמסלם, השר, אתה רוצה להשיב? לא. אז אנחנו נעבור להצבעה. אנא תפסו מקומותיכם.
רון כץ (יש עתיד):
אנחנו רוצים שמית.
קריאה:
ביקשו שמית?
היו"ר סימון דוידסון:
לא.
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא. למה אתה צריך שמית?
קריאה:
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
ואת מאמינה לרון?
רון כץ (יש עתיד):
יאללה, תתקדמו כבר. אדוני היו"ר – להתפזר.
היו"ר סימון דוידסון:
חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. תחילה נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 26 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר סימון דוידסון:
עזרה לקארין, בבקשה. זה לא עבד לך. אנחנו נוסיף את הקול של חברת הכנסת אלהרר. אז יש לנו בעד – 27, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנו עוברים להצעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 27 נגד – אין נמנעים – אין הצעות סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר סימון דוידסון:
בעד – 27, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.
[נספחות.]
היו"ר סימון דוידסון:
נעבור לנושא הבא על סדר-היום: צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026. אני מזמין את השר – מי השר? מי מציג? אני מזמין את השר דודי אמסלם להציג את הצו. לרשותך עד עשר דקות. עד עשר דקות, דודי, לא דיברת מספיק היום. בבקשה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני מציע לך, סתם, היות שקודם ראיתי שהתרגשת מאוד מזה שאמרתי על היועמ"שית – לא משנה, שהזכרתי את המילה גיהינום – תיכנס לוויקיפדיה, תשלים קצת את היהדות שאתה אולי לא יודע. גיהינום זה מושג דתי, שבעצם אומר שבעולם הבא הרשעים יגיעו לגיהינום.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אבל למה אתה קורא לה "רשעים"?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן, רק שתבין, זה לא מושחת, זה לא שקרן, זה שהם - - - כל היום. זה מושג שמצוין במשנה, במסכת אבות. בסוף הרשעים מגיעים לגיהינום. ולכן אני אמרתי, היות שאני - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אם אתה תאשר לי להשיב לך, אני אשיב. אבל זה לא מתפקידי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא, אני רק רוצה לומר, עכשיו אתה יושב-ראש, אתה בוודאי לא צריך להגיד לי מה לומר. אני לא פגעתי. לא קיללתי מישהו. עשיתי איזשהו משהו חריג? אני ציינתי את זה בגלל שאני רואה את המעשה של הקיצון - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
"רשעית" זה מאוד עדין. מאוד עדין לקרוא לה "רשעית".
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ככל שהבן אדם עושה מעשה קיצון, ככה ההתבטאות היא יותר קיצונית. את זה היה צריך להבין. המעשים שהגברת הזאת עושה – מבחינתי הם לא יהודיים, הם לא אנושיים. היא רודפת ילדים קטנים, שאין להם - - -
היו"ר סימון דוידסון:
לא הבנתי. אתה אמרת – במילים שלך, לא שלי – "שמור לה מקום בגיהינום".
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן, אז אני אמרתי – יפה, אז - - -
היו"ר סימון דוידסון:
מה זה, ברכה? זה חיבוק? זה, אני לא יודע. נגיד אתה הולך ליום הולדת, אתה רושם למישהו ברכה: שמור לך מקום בגיהינום?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא מחליף את אלוהים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לקרוא לה "רשעית" זה ברכה? נבחרת - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה. אני רק מסביר שבוודאי ובוודאי זו מילה שגורה והכול בסדר.
היו"ר סימון דוידסון:
אני במחוזותיי לא שמעתי בחיים שמישהו אמר למישהו: שמור לך מקום בגיהינום. אפילו בנתניה לא שמעתי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אין בעיה. בגלל שאתה לא - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה הוא לא? מה הוא לא?
היו"ר סימון דוידסון:
שאני לא מה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז אני אקריא לך את התלמוד. כתוב בתלמוד, רשעים – אני מסביר לך. תראה במשנה, מסכת אבות, פרק א', כתוב. בוודאי שהקדוש ברוך הוא – בסוף הרשעים יגיעו לגיהינום. והוא גם מתאר לך מה זה הגיהינום. זהו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה אתה, דודי, זה אתה. תשמור לנו מקום, דודי, תשמור לנו מקום.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו, יש אנשים ששמור להם מקום אקסטרה. למה? בגלל שהם רשעים-אקסטרה. אז לכן אתה לא צריך להזדעזע מהעניין. להפך, הביטויים שהם מדברים בז'רגון שלהם הרבה יותר לא מקובלים. בוודאי שאתה אומר לבן אדם שהוא רשע מרושע, בגלל שאני חושב שהיא מרשעת עצומה. כן? שבוודאי – אני אומר לך, האנטישמים הגדולים שהיו נהגו בערך, פחות או יותר, באמות המידה שלה, ובוודאי ובוודאי, כפי שאני אומר ואני חוזר על זה, שמור לה מקום מיוחד– לא סתם גיהינום, מקום מיוחד.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אתה ממשיך להסית, אתה ממשיך להסית.
היו"ר סימון דוידסון:
לא הבנתי, אתה ממשיך להגיד את זה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוודאי, בוודאי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אין לי מושג איך אתה ישן עם עצמך בלילה. תמשיך להסית.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יאללה, חבר'ה, בואו נתקדם.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
החלום שלי, שפעם אחת תדבר על מה שאתה עושה במשרד שלך. חלום שלי שתציג את העבודה שלך. ארבע שנים, אתה לא הצגת פעם אחת. זו לא ביקורת, אני באמת רוצה לדעת.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
גב' פרידמן, אני אספר לך.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תספר לי מה אתה עושה במשרד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני בדרך כלל לא מספר מה אני עושה, אבל אני - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
למה? למה? אתה שר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה. אני מזמין אותך להתלוות אליי יום אחד, ותראי לבד מה אני עושה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני אתלווה, אין לי בעיה. אבל במקום לעלות כל פעם, כל שבוע, לדבר רק על היועמ"שית, יועמ"שית – דבר על העבודה שלך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני השר המקשר, אני עונה - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה - - - למה אתה צריך את זה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני לא צריך את זה. אני אגיד לך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למי זה מוסיף? למצביעים שלך, אתה חושב? אתה שר, באמת.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
זה פשוט נורא. נורא.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא, לא. אני אסביר. אני מרגיש שיש דברים שהם באמת מוציאים כל יהודי סביר מדעתו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה, זה לא מוציא, שאתה אומר על מישהו - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
להתפרץ לתחנת משטרה, זה לא מוציא יהודי מדעתו?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מבחינתי, כשרודפים את היהדות - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מי רודף את היהדות?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה ושכמותך - -
רם בן ברק (יש עתיד):
אני גם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
- - שעוצרים בחורי ישיבה שכל חטאם שהם לומדים תורה - -
רם בן ברק (יש עתיד):
אתה יודע שברגע שאתה מדבר - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
- - וגוזרים עליהם גזרות שמד, בשבילי זה אנשים רשעים מרושעים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
איך אני מתאפק. מי גוזר? אתה גוזר עליהם גזירות שמד. אתה גוזר עליהם גזירות שמד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן, אתה בעצם – אמרתי לך פעם, יכולה להיות מחלוקת, בין – דרך אגב, תמיד הייתה מחלוקת בין - - -
היו"ר סימון דוידסון:
רק אל תשכח, אתה צריך להציג את העמדה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יש לי זמן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אעשה לך חיים יותר קלים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא. תן לי, תן לי, תן לי, אני אגיד לך משהו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בין הציונות הדתית לעולם החרדי. דקה, רק שנייה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כדאי לך, אני אעזור לך. אני אעזור לך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני מניח שהרב קוק בוודאי לא היה מצדד בעמדה שלך. אבל ישנה מחלוקת לשם שמיים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תן לי, אז אני אגיד לך משהו. אז אני אגיד לך משהו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה. לא, לא, אל תפריע לי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אני לא מפריע לך, אתה פונה אליי. אני אגיד לך משהו. אני אגיד לך משהו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל – תן לי. רק שנייה. אבל אתה ואנשים שכמותך הם הכי מסוכנים - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך משהו.
היו"ר סימון דוידסון:
חבר הכנסת שטרן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
- - בגלל שאתה גם הולך עם כיפה, גם משחק אותה דתי - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך משהו, שאתה לא שווה את זה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
- - וגם תוקף את מי שלומד תורה. עם זה אני לא יודע מה לעשות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עכשיו אני אגיד לך משהו. כיוון שאתה החלפת את ריבונו של עולם, ואתה מחליט למי יש גיהינום ואיפה כל אחד ישב - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני חושב ככה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תקשיב. הרב דרוקמן אמר לי – אתה מכבד אותו?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מאוד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי. אז הוא אמר לי: אלעזר שטרן, אתה, יש לך עולם הבא מובטח.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
טוב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תגיד, מישהו אמר לך את זה? אתה מדבר על היהדות שלי – מי אתה בכלל שתדבר על היהדות שלי? מי אתה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני מדבר על המעשים שלך. אני מדבר - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תראה את ניבולי הפה שלך. תראה את השנאה שאתה יוצר ליהדות. אתה מייצג איזושהי יהדות?
היו"ר סימון דוידסון:
טוב, תודה. אלעזר שטרן, אמרת את דבריך. אני רק מזכיר שיש לך שלוש וחצי דקות להציג את - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אמרתי לך, המומרים היו - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני מתבייש שאתה אומר שאתה יהודי.
היו"ר סימון דוידסון:
חבר הכנסת אלעזר שטרן, זהו, די, מספיק, תודה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה יודע, המומרים תמיד היו הכי גרועים לעם ישראל. אתה יודע, מודה במקצת חייב שבועה. למה? זה בדיוק כמוך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה לא יודע כלום. אתה סתם - - - גיבובי מילים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה גם לוקח כיפה כזאת קטנה וגם תוקף את התורה, לומדי התורה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גיבובי מילים. אתה עם כיפה - - - אותי על הכיפה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אתה יותר גרוע מהם. אלה – לא יודעים. אתה גם יודע וגם תוקף את התורה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
נכון, בגלל שאתה ממציא לנו יהדות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני לא ממציא כלום. דרך אגב, היהדות – אני רוצה לספר לך, אני יכול - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה מתרפס. אתה מתרפס לפני המשתמטים, רק שיצביעו לך. זה מה שאתה עושה - - - שהוא - - - ידבר, אני אענה לו.
היו"ר סימון דוידסון:
אלעזר, אתה אחרי זה תעלה ותענה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא. הוא מתרפס לפני המשתמטים - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אני רוצה רגע להפסיק אתכם. יש עוד שלוש דקות, והשר צריך להציג את הצו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני יכול להניח שסבא רבא שלך למד תורה, בוודאי, והקפיד על התורה. וגם היום, בוודאי ובוודאי - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא פחות, הרבה הרבה יותר ממך. אני אגלה לך, גם אני למדתי גמרא יותר ממך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוודאי - - -
היו"ר סימון דוידסון:
השר אמסלם, אתה מושך אותו. אני משחרר אותו ואתה מושך אותו, אני משחרר אותו ואתה מושך אותו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גם אני למדתי יותר ממך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני לא בטוח בזה. אבל בוודאי, ההתנהלות שלך, בוודאי, אני מניח, לא בדיוק מסתדרת עם תפיסת עולמו. אבל לא חשוב, לא חשוב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה יכול לשאול. אמרתי לך מה אמר לי הרב דרוקמן, עולם הבא מובטח. שמעת?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שמענו.
היו"ר סימון דוידסון:
זהו, סיימנו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הרב דרוקמן היה רב של - - - יהודי יקר.
היו"ר סימון דוידסון:
חברים, אחרי זה תרדו לפרסה, תתווכחו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש עדים. יש עדים.
היו"ר סימון דוידסון:
הצו, בבקשה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה יודע – בוודאי לא דיברת איתו על זה, אלא באת עם הדרגות, והוא ראה אותך כחייל בצה"ל. לא משנה. בתוקף סמכותי לפי סעיפים 3 ו-5 לפקודת תעריף המכס והפטורים, 1937, לפי סעיף 1 לחוק מיסי מכס ובלו, התש"ט–1949, ולפי סעיף 3 לחוק מס קנייה, אני מצווה לאמור: 1. בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין, התשע"ז–2017, בתוספת הראשונה - - - 2. תחילתו של צו זה ביום שלאחר פרסומו. אני מקריא את הצו בשם שר האוצר.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לשר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני יכול, נכון? אני לא צריך הודעה אישית.
היו"ר סימון דוידסון:
עוד מעט יש לך זמן, אלעזר. תודה רבה לשר אמסלם. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת דב מלביצקי. בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אמסלם, חכה. שב, חכה.
היו"ר סימון דוידסון:
אתה עוד מעט, אלעזר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה צורח יותר מדי, גם כשלא צריך. אמרתי לך, אתה צריך - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תחכה, תחכה. אל תהיה שפן, תחכה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
איזה שפן?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מסית ומדיח. תחכה, תחכה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, כשאני מדבר אתה יוצא. אבל בסוף – הרי אתה בסוף צריך להתבייש בהתנהגות שלך - - - בגלל שאתה ביש עתיד ואתה חייב לתת נדוניה שם - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
לא, אז אל תחלק ציונים על התנהגות טובה. לא, באמת.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זאת התפיסה שלכם, כבר שנים. מזה אתם בנויים. אז - - -
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לשר אמסלם. השר אמסלם, אתה דיברת שעה ו-20 דקות היום.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - - אל תהיה שפן - - -
היו"ר סימון דוידסון:
חבר הכנסת שטרן, די. תודה רבה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - - מספיק שראש הממשלה שלך עובד - - - בוא תשב פה ונראה אותך. מלמד אותנו על יהדות.
היו"ר סימון דוידסון:
אז לפני שאתה מדבר, אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת דב מלביצקי, שהגיש את הבקשה לביטול הצו. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, למעלה ממיליארד שקלים, העלות של הצו המופרך הזה למשק הישראלי. צו שמסבסד קניות בפלטפורמות סיניות על פני העסקים הקטנים במדינת ישראל. היום אנחנו נאלצנו לדחות סיוע, הטבות מס, ליישובי הצפון 0–9, עד שיהיה מקור תקציבי, שיעוגן מחר בישיבת הממשלה, בגלל סכום של 155 מיליון שקלים. זה הפער בין מה ששר האוצר תקצב את ההטבות ל-0–2, ל-0–9, 155 מיליון שקלים. כך נמסר לנו על ידי משרד האוצר. הטבות המס לכלל יישובי יהודה ושומרון, שאישרנו היום רק חלק קטן מהן בוועדה, הן 430 מיליון שקל. גם לזה לא היה מקור תקציבי. אבל למה כן יש מקור תקציבי? למה כן יש למעלה ממיליארד שקלים מכספי המיסים של הציבור הישראלי? כדי לממן פלטפורמות סיניות, מסחר בפלטפורמות סיניות. לא משלמים על זה מס בארץ, זה לא מעודד כלום חוץ מצריכה עודפת ומיותרת. ועל מה אנחנו מדברים, בסופו של דבר? הפער בין 75 דולר ל-130 של הצו של השר סמוטריץ' זה 55 דולר; כפול שלוש, זה 160 ומשהו שקלים; כמה זה 18% מזה, בערך 30 שקלים? 30 שקלים זה לא סכום שבשבילו אנשים יחשבו אם הם כן מזמינים מחו"ל או לא מחו"ל וכל הדברים האלה. זה אופיום להמונים. זה כלכלת בחירות פר אקסלנס. זה נועד להשכיח את הכישלון המוחלט של שר האוצר הזה בטיפול בכל מה שקשור ביוקר המחיה. פעם אחת הכנסת כבר אמרה את דברה באופן חד נגד הצו הקודם, וגלגלה את השר עם הצו שלו מכל המדרגות. מה עשה השר? 16 שעות לקח לו – וחתם על צו חדש, עוד פעם, על הראש של הכנסת. הזמנו אותו כמה וכמה פעמים לוועדת הכספים לדון, קיימנו שלושה דיונים בנושא, הוא לא טרח להגיע לאף אחד, לא טרח לשבת איתנו; הסוחרים הגישו עתירה לבג"ץ, הורו לו בבג"ץ לבוא ולשבת איתנו גם כן, הוא נמנע, לא בא לשבת איתנו; ניסה דרך אמיר אוחנה, ניסה דרך כל מיני חברי כנסת אחרים, הכול כדי לעקוף את ועדת הכספים. הכנסת הזו צריכה להגיד לשר האוצר בקול רם וברור: אדוני, לא הזמן כרגע לכלכלת בחירות מהסוג הזה. לא הזמן לממן מסחר של פלטפורמות סיניות. ואת הכלכלה הזו של שקל ועשרים, שכנראה ראית בעלי אקספרס ביחד עם כל המוצרים, צריך לשלוח – אני לא יודע לאן. צריך לדחות את הצו הזה, להצביע נגד הצו הזה. ואני קורא לכל החברים שלי מהקואליציה להצביע נגד הצו. תודה רבה.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני מסכים איתך, כמעט עם כל מילה שאמרת. אבל למה הסכמת לכלכלת בחירות ביהודה ושומרון?
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת מלביצקי. אנחנו עוברים לדיון האישי, רם. יעלה ויבוא חבר הכנסת רם בן ברק. בבקשה. ולאחר מכן – עדי עזוז.
רם בן ברק (יש עתיד):
יש כל מיני אנשים שטוענים בצדק שהכלכלה צריכה להיות חופשית וצריכים לעודד תחרות, ואם אנחנו נוריד מכסים לחלוטין אז תהיה כאן איזושהי תחרות חופשית, ואז גם בארץ יורידו מחירים. רק הם לא מבינים דבר אחד, אדוני. כשאתה מוריד מכסים ליבוא מסין, נותן להם פטור ממכס, פטור ממע"מ, ליבוא מסין – 100 דולר, 150 דולר, 130 דולר, כל פעם הוא משנה את זה, כשלא הולך לו להעביר – אז מה אתה עושה בעצם? אתה נותן פטור ממיסים לאיזושהי חנות בסין, אבל אתה לא נותן את אותו פטור לחנות קטנה בנתניה, לזה אתה לא נותן את הפטור. זאת אומרת, הכלכלה היא באמת לא חופשית, כי אתה מטיל מכסים, אבל אם אתה רוצה להיות הגון – תוריד את המע"מ, תוריד את המע"מ על 150 דולר גם לכל אחד שנכנס לקיוסק. למה אתה לא עושה תחרות שווה? זה לא שוק חופשי, זה לתת עדיפות משמעותית לעסקים שנמצאים מחוץ למדינה. ולכן אני לא מצליח להבין את זה. אבל לא על זה רציתי לדבר. רציתי לשאול מה קרה לש"ס. איך קרה שהם פתאום מנסים לחקות ולהתקנא בחרדים האשכנזים ולהגיד, טוב, אז גם אנחנו לא מתגייסים, גם אנחנו בישיבות, גם אנחנו לומדים? איך הגענו למצב הזה? איך הגענו למצב, באמת, שאנשים שמצביעים לש"ס – חלקם הגדול הציל אותנו ביום כיפור, חלקם הגדול נמצא היום גם בלבנון ובעזה – איך קרה שאתם נותנים למנהיגים שלכם לחקות את אחיהם האשכנזים, שהם הגזענים הכי גדולים שיש היום במדינה, שלא מקבלים את הבנות שלכם למוסדות החינוך שלהם, ואתם רוצים להיות כמוהם – לא להתגייס, להיות בישיבות, לא מגנים את מה שקורה עכשיו כשפורצים לתחנות משטרה? מה קרה לכם? מה קרה למפלגה המפוארת הזאת, שמתחילה להיות מפלגה לא ציונית כמו דגל התורה ואחרים? לא מבין את זה, אני חושב שאתם צריכים להתעשת ולחזור להיות מפלגה ציונית שהולכת לצבא ועושה את כל השירות כמו שצריך, ולא לנסות ולחקות את יצחק פינדרוס וישראל אייכלר, זה לא מתאים לכם. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת בן ברק. תעלה ותבוא חברת הכנסת עדי עזוז. מיקי לוי יהיה הבא בתור.
עדי עזוז (יש עתיד):
שלום גם למי שלמעלה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל את הדברים עם תנחומים למשפחתו של אדם צרפתי מראש העין, בן 20 בנופלו אתמול, לוחם במגלן שנפל מרחפן נפץ. אני מבקשת לשלוח מפה תנחומים וחיבוק חם למשפחתו בשעה הקשה הזו. חברת הכנסת טלי גוטליב, לא ידעתי שתהיי במליאה, אבל הבוקר אני שמעתי ריאיון שלך כחברת ועדת חוץ וביטחון עם גדי נס ברדיו צפון, שהתקשה להגיד לך בוקר טוב. הוא אמר: קשה להגיד בוקר טוב בבוקר כזה, ואת ענית לו: אני לא שותפה לתבוסתנות הזאת. באמת כששמעתי אותך אומרת את זה נמלאתי בכעס עלייך, כי כל מי שרואה את הפוש על זה שחייל נופל והדבר הראשון שאין לו בגוף זה כאב, זה עצב, זה זעם, למה, די – מילים כאלה עוברות בראש כשרואים את הפושים הקשים על טובי בנינו, בנותינו, אחיותינו ובני ובנות זוגנו. אומרת חברת כנסת, חברת ועדת חוץ וביטחון בישראל: אני לא שותפה לתבוסתנות הזאת. אז אני אומרת לחברת הכנסת טלי גוטליב: זה פוסטר לתבוסתנות. כי להכיר בכאב, בעצב, בקושי של משפחות שמאבדות את הדבר הכי יקר להן בעולם, ועולה חברת כנסת ואומרת: אני לא שותפה לתבוסתנות הזאת – אבל זו האמת. נופלים חיילים; הצפון כבר לא בידי ישראל כמעט במשמרת שלכם. יש התרעות וכטב"מים ורחפנים. כל יום יש התרעות, אין להם שקט. ילדים לומדים בבית שלהם, שוב סגרו את החינוך בצפון, וועדת החינוך של הכנסת למה התכנסה היום לדיון, חבר הכנסת מיקי לוי, אתה יודע? על ילדים עם צרכים מיוחדים בצפון, על המתווה אם הוא עובד או לא, על אימהות, על אבות, על הורים עובדים, על מה קורה להם רגשית שעוד פעם הם נכנסו הביתה – לא, היית איתי היום בוועדת החינוך, חבר הכנסת סימון דוידסון, על מה הם דיברו? איך להעביר עוד כסף ליהודה ושומרון. אני רוצה להגיד, זה לא רק שאני לא שותפה לתבוסתנות הזאת, אַת התבוסתנות של המדינה ושל הממשלה הזאת וככה אתם נראים ולכן כל הסקרים מראים שאתם לא תהיו פה בממשלה הבאה ואתם לא תקבלו את הכוח להמשיך ולהשחית ולהרוס ולמדר. הנהגה שלא מסוגלת לחמול ולאהוב ולהגיד: כן, כואב, נפלו חיילים היום, אתמול, לפני ארבעה ימים. למעשה, 14 נפלו מאז הפסקת האש וזה כואב, ואנחנו משתתפים בצערם של המשפחות.
טלי גוטליב (הליכוד):
14, לא ארבעה.
עדי עזוז (יש עתיד):
14, זה מה שאמרתי, חברת הכנסת גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
אמרת ארבעה, רק אומרת.
עדי עזוז (יש עתיד):
14. אם כבר את אומרת, אז אני אשמח שתעלי אחריי לפודיום ותתנצלי על האמרה הזאת, שאת לא שותפה לתבוסתנות הזו. תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תתנצלי את על השקרים שלך, כל מה שאמרת על מה שאמרתי זה שקר מראשון עד אחרון.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. האורחים שלנו למעלה הם קבוצת תצפיות.
עדי עזוז (יש עתיד):
זה מה שאת אמרת. אמרת: אני לא שותפה לתבוסתנות הזאת.
טלי גוטליב (הליכוד):
את תבוסתנית ושקרנית. תבוסתנית ושקרנית, מה יהיה איתך, עדי? מי מכיר אותך בלי שאת מזכירה את השם שלי? שקרנית ותבוסתנית.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה, טלי. תודה. קודם כול, נברך את החבר'ה המדהימים שנמצאים ביציע, קבוצת תצפיות, לוחמים ולוחמות, אנשים ייחודיים ומיוחדים. תודה שהגעתם לכנסת, תודה על מה שאתם עושים, ובהצלחה גדולה גדולה גדולה. אני עובר במעבר חד לחבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה לכם. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. בראשית דבריי אני מבקש להביע את צערי ואת צערה של הכנסת עם משפחת צרפתי על נפילת בנה, לוחם מגלן, יהי זכרו ברוך. תראו, רבותיי, עמד כאן שר לפני כמה זמן ואמר: מה אתם רוצים? תנו להם ללמוד תורה. אין לי בעיה שילמדו תורה. עומד הרמטכ"ל בכנסת ישראל ואומר: אין לי חיילים, 12,000 חיילים חסרים לי כרגע, ויש כוונה של הממשלה להאריך את השירות הסדיר ל-36 חודש. למה? כי חלק גדול מהעם הזה לא מתגייס, וכל הנטל על משרתי הסדיר ומשרתי המילואים. הכלכלה קורסת. אותם משרתי מילואים שמשרתים 350 ימים, חלקם 500 בשנה וחצי, כי חלק ניכר מהעם פשוט לא מתגייס, והנזקים הכלכליים הם אדירים. לאן נגיע אם לא יהיה שוויון בנטל, תשמעו אתם: הסבסוד שהחברה החרדית מקבלת שווה לעשרות מיליארדי שקלים בשנה. אם הממשלה הנוכחית תמשיך במדיניות שלה של הרחבת הפטורים, אי-השתלבות בשוק העבודה, העמקת הקצבאות ושחרור משירות בצה"ל, העלות למשק בשנת 2050 לסבסוד החברה החרדית יהיה 65 מיליארד שקלים על חשבון כולם – על חשבון המשרתים, העובדים. זו הממשלה הרעה הזו שעושה את זה. פחות כסף לבריאות, פחות כסף לתשתיות, פחות כסף לחינוך – לכל דבר. ראו את תוצאות החינוך העגומות של תלמידי ישראל במדעים, מתמטיקה, אנגלית – מתחת לממוצע. אם נמשיך כך, נלך לעולם שלישי, לא 8200 ולא מהנדסים ברפאל. זהו, זה הפטור שאתם נותנים להם, לימוד מתמטיקה, אנגלית ומדעים. הממשלה הזו קונה שקט פוליטי בזה שהיא משמנת את החרדים בכסף רק על מנת לשרוד. מי שלא ייתן, מי שלא יעבוד, מי שלא ישרת בצה"ל – לא יקבל. זו מערכה אחרונה של הממשלה הרעה הזו, שלא קיבלה אחריות על טבח 7 באוקטובר. תם הטקס, אתם הולכים הביתה, אנחנו נתקן.
הנוסח כאן חולץ מהקובץ הרשמי. המקור המחייב הוא הקובץ.
נוסח החלטה זו אושר להנחה על שולחן הכנסת 1/6/2026 החלטה בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025 (מ-1898) לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת על פי הצעת הוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את הסעיפים שלהלן וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים בהצעת החוק והוא יקודם כעת על ידי הוועדה. להלן רשימת הסעיפים שבהתאם לבקשת שר התקשורת, וכפי שהוקראו על ידי יושבת ראש הוועדה בדיון מיום 25.5.2026, החליטה הוועדה לפצל מתוך הצעת החוק והם לא יקודמו על ידי הוועדה בשלב זה: 1. סעיף 1, ההגדרות הבאות: ועדת העיצומים, חוק הרדיו, מורשה לשידורי רדיו, מרשם ספקי החדשות, ספק חדשות, ספק חדשות רשום, ספק רשום, ספק תכנים בין-לאומי; 2. סעיף 10(8) שעניינו סייגים למינוי חבר מועצה שהוא עובד מורשה לשידורי רדיו או בעל עניין בתאגיד שהוא מורשה לשידורי רדיו; 3. סעיף 24(6) שעניינו ףסייגים למינוי חבר ועדת איתור שהוא עובד מורשה לשידורי רדיו או בעל עניין בתאגיד שהוא מורשה לשידורי רדיו; 4. סעיף 38 שעניינו ועדת משנה לענייני עיצומים כספיים; 5. סעיף 52 שעניינו חובת רישום במרשם ספקי החדשות; 6. סעיף 53 שעניינו מרשם ספקי החדשות; 7. סעיף 54 שעניינו רישום במרשם של גורם ריכוזי או גורם הפועל בתחום החדשות; 8. סעיף 55 שעניינו תנאי סף לרישום במרשם ספקי החדשות; 9. סעיף 58 שעניינו חובת השקעה של ספק תכנים בין-לאומי בהפקות מקומיות; 10. סעיף 67 שעניינו פרסום רשימת ספקי תכנים בין-לאומיים שחלה עליהם חובת השקעה בהפקות מקומיות על ידי יושב ראש המועצה; 11. סעיף 68 שעניינו החובה לספק תוכני חדשות מדויקים ומהימנים; 12. סעיף 69 שעניינו אימוץ תקנון אתיקה על ידי ספק רשום; 13. סעיף 70 שעניינו שידורים אסורים; 14. סעיף 73 שעניינו חובות דיווח ופרסום מידע בדבר בעלי עניין על ידי ספק חדשות רשום; 15. סעיף 91 שעניינו קביעת כללים בידי המועצה לעניין מסר פרסומי; 16. סעיף 92 שעניינו קביעת כללים בידי המועצה להגנה על קטינים; 17. סעיף 93 שעניינו קביעת כללים בידי המועצה לעניין הוראות צרכניות; 18. סעיף 94 שעניינו סמכות המועצה להורות לספק רשום בעניין מערכת להפצת מסרי חירום; 19. סעיף 110 שעניינו הסמכת מפקחים וסמכויות פיקוח; 20. סעיף 111 שעניינו זיהוי מפקח; נוסח החלטה זו אושר להנחה על שולחן הכנסת 61/6/202 21. סעיף 112 שעניינו בירור מנהלי; 22. סעיף 113 שעניינו עונשין; 23. סעיף 114 שעניינו הגדרות לעניין הטלת עיצום כספי; 24. סעיף 115 שעניינו עיצום כספי; 25. סעיף 116 שעניינו הודעה על כוונת חיוב; 26. סעיף 117 שעניינו זכות טיעון; 27. סעיף 118 שעניינו החלטת ועדת העיצומים ודרישת תשלום; 28. סעיף 119 שעניינו הפרה נמשכת והפרה חוזרת; 29. סעיף 120 שעניינו סכומים מופחתים; 30. סעיף 121 שעניינו סכום מעודכן של העיצום הכספי; 31. סעיף 122 שעניינו המועד לתשלום העיצום הכספי; 32. סעיף 123 שעניינו ריבית שקלית ודמי פיגורים; 33. סעיף 124 שעניינו פריסת תשלום העיצום הכספי; 34. סעיף 125 שעניינו גבייה על ידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות; 35. סעיף 126 שעניינו התראה מינהלית; 36. סעיף 127 שעניינו בקשה לביטול התראה מינהלית; 37. סעיף 128 שעניינו הפרה נמשכת והפרה חוזרת לאחר התראה; 38. סעיף 129 שעניינו הודעה על האפשרות להגשת התחייבות ועירבון; 39. סעיף 130 שעניינו תנאי ההתחייבות וגובה העירבון; 40. סעיף 131 שעניינו תוצאות הגשת כתב התחייבות ועירבון או אי הגשתן; 41. סעיף 132 שעניינו הפרת התחייבות; 42. סעיף 133 שעניינו השבת העירבון; 43. סעיף 134 שעניינו עיצום כספי בשל הפרה של הוראות לפי חוק זה ולפי חוק אחר; 44. סעיף 135 שעניינו הגשת עתירה לבית משפט שלום; 45. סעיף 136 שעניינו פרסום החלטות; 46. סעיף 137 שעניינו שמירת אחריות פלילית; 47. סעיף 139 שעניינו שינוי התוספת הראשונה; 48. סעיף 143 שעניינו קביעת כללים ראשונים על ידי המועצה; 49. סעיף 146 שעניינו תיקון חוק הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו, התש"ן–1990; 50. סעיף 149 שעניינו תיקון חוק שידורי ערוץ הכנסת, התשס"ד–2003; 51. סעיף 151 שעניינו תיקון חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998; 52. סעיף 177 שעניינו תיקון חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט–1959; 53. סעיף 193 שעניינו פירוק הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו; 54. התוספת הראשונה; 55. התוספת השנייה. נוסח החלטה זו אושר להנחה על שולחן הכנסת 61/6/202 דברי הסבר הצעת החוק נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום י"ב בחשוון התשפ"ו (3 בנובמבר 2025), והועברה לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. ביום י"א בכסלו התשפ"ו (1 בדצמבר 2025) החליטה ועדת הכנסת להקים ועדה מיוחדת שתדון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025 (מ/1898.) עניינה של הצעת החוק באסדרה של תחום שידורי תוכני הצפייה-והשמע בישראל. בהצעת החוק מוצע לעבור ממשטר של רישיונות למשטר של רישום במרשם, ולהחליף את שני הרגולטורים הפועלים כיום בתחום זה (הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ומועצת הכבלים והלוויין), ברגולטור אחד – הרשות לתקשורת משודרת. רשות זו תאסדר את התחום ותפקח על כלל השחקנים הפועלים בו. על פי ההסדר שהוצע בהצעת החוק שהובאה לפני הכנסת לקריאה הראשונה, סמכויות הרשות לתקשורת משודרת היו אמורות להיות, בין השאר, בתחומים הבאים: אסדרה כלכלית של שוק השידורים; ניהול מרשם ספקי התכנים המסחריים ומרשם ספקי החדשות; אסדרה של חובות ההשקעה של ספקי התכנים המסחריים וספקי התכנים הבין-לאומיים הפועלים בישראל בהפקות מקור מקומיות; פיקוח על היבטי תחרות שונים בשוק שידורי תוכני הצפייה-והשמע, לרבות תוכני ספורט; פיקוח על היבטים הנוגעים לשידורים אסורים, לרבות תוכני תועבה ואלימות, וכן הגנה על קטינים מפני תוכני צפייה-ושמע הכוללים תכנים מיניים ואלימים; פיקוח על עניינים הנוגעים לפרסומות; קביעת כללים שונים בענייניםהאמורים; ניהול היישומון הלאומי שבו ישודרו תכנים בעלי חשיבות ציבורית (שיבוא חלף מערך עידן פלוס); ואכיפת קיום כלל ההוראות שלפי הצעת החוק באמצעות מנגנוני אכיפה שונים כמפורט בהצעת החוק. במהלך הדיונים בוועדה הוחלט שלא לכלול את ההסדרים שבסעיפים 1 (פיצול הגדרות מסוימות), 10(8,) 24(6,) 38, 52, 53, 54, 55, 58, 67, 68, 69, 70, 73, 91, 92, 93, 94, 110, 111, 112, 113, 114, 115, 116,117, 118,119,120,121,122,123,124, 125, 126, 127,128, 129,130, 131,132,133,134,135, 136,137,139,143,146,149,151,177,193ואתהתוספת הראשונה והתוספת השנייהבמסגרת הצעת החוק שתובא לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. בתוך כך, הציע משרד התקשורת להותיר בהצעה שתידון כעת בוועדה רק את הפרקים ההכרחיים לאסדרת תחום שידורי תוכני הצפייה-והשמע בישראל, ולפצל ממנה חלקים שלדעת המשרד אינם הכרחיים בשלב זה (בהם למשל – פרק האכיפה המינהלית, הוראות הנוגעות לשידורים אסורים והגנה על קטינים, תיקוני חקיקה עקיפים שונים, ועוד). זאת מן הטעמים הבאים: קוצר הזמן הנובע מלוחות הזמנים של הכנסת הנוכחית, ובשים לב לעמדת משרד התקשורת כי נדרש ליתן מענה מיידי לכשלי השוק הקיימים כיום, נוכח ההתפתחות הטכנולוגית המוציאה שחקנים מהשוק המפוקח; מורכבותם של חלק מההסדרים המוצעים; העובדה כי חלק מההסדרים המוצעים נותרו במחלוקת פנים-ממשלתית משמעותית (למשל – אי-הסכמות ביחס לפרק המסדיר את תחום שידורי החדשות); וכן העובדה כי ביחס לחלקם נמסר כי הוחלט שלא לקדמם מטעמים מדיניים (החלת רגולציה על שחקנים בין-לאומיים הפועלים בשוק שידורי תוכני צפייה-ושמע בישראל). לאור האמור, מוצע לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את הסעיפים שפורטו בהצעת הפיצול ואת התוספת הראשונה והתוספת השנייה, וזה לא יקודם עתה, וחלק אחר מההצעה יכלול את כל יתר הסעיפים שבהצעת החוק והוא יקודם כעת על ידי הוועדה.