ישיבת מליאה בתאריך 25/05/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, ט' בסיוון התשפ"ו, 25 במאי 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6711/25 וכלה בהצעת חוק פ/6723/25: הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – הוספת טיפול רגשי לפעוטות עם מוגבלות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת עדי עזוז; הצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים, חטופים ונעדרים (תיקון – מענקי סיוע לטובת שיקום), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – הבטחת תנאי דת לעצורים ולכלואים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית (תיקון – מימון בניית מרחב מוגן והוראות נוספות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מינוי קצינים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – הארכת תחולת החוק על עבירות מין), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת עדי עזוז; הצעת חוק השבות (תיקון – הוספת המילה כהלכה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (חובת לבישת מדים בהפגנות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (זכויות חבר שאינו מתגורר בתחום האגודה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק מלחמת שמחת תורה, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – זכאות להיתר להעסקת עובד זר בסיעוד ליחיד שמלאו לו 85 שנים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק פינוי ובינוי של אזורי שיקום (הוראת שעה – כפר שלם), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה. עוד הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 82), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. כמו כן, הונחו לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 23) (חילוט סם מסוכן והשמדתו), התשפ"ו–2026; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 25), התשפ"ו–2026; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד, בבקשה. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת. מנסים לדבר לעניין, כבוד השר, בסדר? תענה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה לומר לך משהו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אם אין לך מה לומר – לא חייב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אוקיי, אז עכשיו אתה תגיד לי אם אין לי מה לומר. הינה, התחלת, התחלת לא טוב. אז אני אגיד לך שיש לי מה לומר, הרבה מאוד – דרך אגב, הרבה מדי. אתה תשתדל לענות – לא יודע מה הכנת – לעניין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תמיד אני עונה לעניין.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תשמע, בשבת פגשתי לוחם שייטת. אמרתי לו – והוא, אני חושב, היחיד בצוות שלו שאולי, אולי, תמך באיזו מפלגה מהקואליציה הזאת. אמרתי לו: תשמע, אני מכיר לוחמים בשייטת 13 – התאמנו חודשים כדי להשתלט על המשט בצורה שתמנע נזק בעולם. הרי אפשר להרוג אחד, שניים, שלושה, ולהשתלט יותר טוב – עשינו בעבר. אבל יש לשייטת 13 הנחיות, וחלק מהמשימה, חוץ מדחיית המשט, הייתה שלא ייגרם לנו נזק בעולם. והחברים שלך, אמרתי לו, עבדו על זה חודשים והצליחו. ואז בא שר בממשלת ישראל, נעמד עליהם, עושה סוג של קמפיין שכאילו, איך נגיד, צריך אותם בשביל לדעת שאנחנו זה מדינת ישראל, שמדינת ישראל היא ריבונית, עצמאית. ואני אומר לראש הממשלה – הוא גינה את זה באיזשהו שלב – תגיד, הוא שר שלך, אתה הנחית את שייטת 13 דרך הרמטכ"ל, מפקד חיל הים, להתאמן, לעשות הכול שלא יגידו בעולם, והינה, תראה, ירקת בפרצוף, לא של אותם אנשים רעים מאוד שהיו על הסירות במשט, אלא בפרצופם של לוחמי השייטת שהתאמנו ימים ולילות, ועשו מודלים ומה שאתם רוצים בתוך זה. אומר לי אותו חבר, הוא אומר לי: אבל תגיד, אתה מדבר איתי עוד פעם על קונספציה. אולי ננסה את מה שבן גביר עשה, אולי זה ישנה. בגלל שהינה, באים משטים, השתלטנו עליהם יפה, ובאים משטים וימשיכו לבוא. אז אולי מה שבן גביר אמר זה שינוי קונספציה. אמרתי לו: תגיד, אתה שומע מה שאתה אומר? עכשיו אתה חושב שיבואו יותר בפעם הבאה או פחות? ואחרי זה הלכתי ואמרתי לעצמי: ואללה, כבר אין לי עם מי לעמת את המחשבות שלי. אני מחפש – הרי בצד שלכם יש גם אנשים חכמים. ואני רוצה להבין איך זה, מה אני לא מבין, באמת במקום הכי עמוק של הדבר. וכשהוא אומר לי: אולי בן גביר צודק, נשבור את הקונספציה, אז אמרתי: תגידו, מה עשו לנו עם הקונספציה, מה זה הדבר הזה? אתה שומע – הקונספציה לפני 7 באוקטובר; אתה שומע – הקונספציה על בית המשפט העליון; אתה שומע – קונספציה גיוס חרדים, יבואו לנו הרבה; אתה שומע – קונספציה על טראמפ בכיס של נתניהו. והלוואי שנתבדה במה שהולך להיות בקונספציה של טראמפ בכיס של נתניהו, שדרך אגב, טראמפ אמר השבוע ההפך, כמובן. אבל אני רוצה ללכת איתך, בוא נתחיל לאט-לאט בקונספציות. אני חושב שהקונספציה הכי גדולה היא במה שמאשימים, וכנראה היה נכון – שהייתה קונספציה. ושם זה נכון. אתה יודע מה היא הייתה, אדוני השר? אני אגיד לך. לפני 7 באוקטובר הייתה קונספציה שאומרת שאם נחזק את חמאס, נחליש את הרשות הפלסטינית. אז בואו נחזק את חמאס, העיקר שלא נחזק את הרשות הפלסטינית, בגלל שהיא איום, איתה יש הסכמים, היא גם עוזרת לחלץ ישראלים שנתקעים ביריחו או בשכם או בבית לחם, היא עוזרת אולי לצמצם קצת פעילויות טרור. אז בואו נחזק את חמאס כדי שחס וחלילה הרשות לא תתחזק. איך מחזקים אותם? לדוגמה, מעבירים להם 117,000 משאיות מזון, 90,000 משאיות מלט, 21,000 משאיות ברזל, 11,000 משאיות ציוד לתשתיות, 382,000 משאיות חצץ. אתה יודע מתי נגמרה הקונספציה הזאת? אדוני השר, היא לא נגמרה. זה בתקופה של נתניהו. אבל גם היום, בתקופה של נתניהו, נכנסות לרצועת עזה הרבה יותר משאיות ממה שצריך. גם השבוע, על אותן משאיות, כבר תפסו הברחות של טבק, של סיגריות. את אלה תפסו. תתאר לך, בתוך אותה קונספציה של אותו ראש ממשלה, מה לא תפסו. ודרך אגב, אני אגיד לך משהו, אולי בגלל זה אמר סמוטריץ' – שר בממשלה שלך, שיש לו חלק גדול בקונספציה הזאת, לצד נתניהו, שהוא האחראי הגדול – אולי הוא אמר ב-15 באוקטובר, כמה ימים אחרי זה: אני לוקח אחריות על מה שהיה ועל מה שיהיה, נכשלנו בשמירה, לא הצלחנו לממש את החוזה בין המדינה לאזרחיה, חוזה שנכתב בדם ועכשיו הוא מוכתם בדם, וגם אנחנו עוד מעט נארוז. אולי בגלל שהוא הבין את האחריות שלו לקונספציה שיותר טוב לחזק את חמאס, שתיחלש הרשות הפלסטינית. אדוני, אני אגיד לך, הלוואי שמישהו ישכנע אותי שאני טועה בזה, הלוואי. אבל אני אלך איתך עוד קצת. יש עיתון, קוראים לו מקור ראשון. אתה קורא אותו? יש שם פרשן משפטי, קוראים לו יהודה יפרח. בין השאר, לא רוצה – על הקונספציה על בית המשפט העליון שבגללו זה קרה. הרי מה אתם אומרים? אני עומד פה מעל הדוכן הזה, אומר לא בפעם הראשונה: זה שאין ועדת חקירה ממלכתית עולה לנו בדם, בדם. זאת אומרת, כשמתחילה לעבוד ועדת חקירה, זורקת לקחים לשטח ואתה מיישם אותם, הם לא מחכים לסוף. כשאין ועדת חקירה, אין לקחים בשטח. אז מה התירוץ? צריך לחקור את השופטים, ולכן לא שופטים ימנו. מי ימנה? פוליטיקאים. מי אחראי לקונספציה של 7 באוקטובר, אליבא דכולי עלמא? אמרתי לך כבר: ראש הממשלה ושרים שלו, אבל נגיד בכלל, גם אנחנו, בסדר? פוליטיקאים. אנחנו כן נמנה ועדת חקירה? בהסכמה – אנחנו נסכים, אתה ואני. נמצא כאלה שנוחים לנו. והסכמנו על הבולשיט הזה, שראש הממשלה עושה הכול כדי להתחמק מוועדת חקירה ממלכתית. אז הוא ממציא לנו כל מיני שיטות. פעם סולברג היה שופט מקובל – מתנחל, דתי. עכשיו כבר גם הוא לא, בגלל שאולי הוא לא התיישר, אמסלם, לפי מה שאתם רוצים. יכול להיות שבבג"ץ יש כמה פסיקות, בעיקר על השתמטות חרדים, שלא נוחות לכם. אז יש קונספציה שבית המשפט העליון – מי יחקור אותו? אני אגלה לך, מה אתם אומרים בגלל זה. מה בית המשפט העליון קבע? איפה הוא פגע בזה? הוא מנע את הסיכולים, הוא עצר את הסיכולים. אתה יודע שזה שקר מוחלט. אתה יודע שבית המשפט העליון לא עצר אף סיכול ממוקד. הוא עשה עימנו חסד שהוא התערב והוא הכשיר אותם. קבע מה מידת הנזק האגבי – לא משנה, אבל חסד עשה, אתה יודע עם מי בעיקר? בעיקר עם אלה שאולי רוצים – ראש הממשלה היום אולי כבר תכף לא יכול לטוס גם להונגריה, אבל כאלה שכן רוצים, אולי לוחמים שלנו, שהם כן נוסעים לחוץ לארץ לפעמים. הם לא אוהבי הארץ כמו בן גביר, אולי סמוטריץ', שיגידו: אנחנו לא יוצאים מהארץ. מה לעשות? כדי להחזיק לוחמים אתה צריך להגיד להם שבסוף הם גם יוכלו להיות אזרחים טובים, וגם לטייל איפה שהם רוצים. ולכן כל העלילה הזאת על בית המשפט העליון – נתתי לך דוגמה בסיכולים הממוקדים. אני אלך איתך הלאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל אדוני, תם הזמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז אני אגיד משהו. אני מקווה שהקונספציה – ואני אגיד את זה עכשיו, יש לי עוד מה להגיד גם על הקונספציות שאתם מעלילים על בית המשפט העליון – אבל נקווה – אתה ואני נסכים – שאולי נתניהו, שחירב לנו את היחסים עם המפלגה הדמוקרטית ועם יהדות ארצות הברית לטובת טראמפ – הלוואי שזה ישלם את עצמו, בגלל שלפי מה שאנחנו רואים, מה שקורה בעזה ואולי גם מה שהולך לקרות באיראן, גם כאן הקונספציה קורסת, לא על הראש של נתניהו – על הראש של כולנו. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי לנמק את ההצעה מטעם סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אני מגיש בזה הצעת אי-אמון בממשלה מטעם סיעות חד"ש-תע"ל, רע"מ, תחת הכותרת: כישלון שיטתי ומכוון בשילוב האזרחים הערביים במוקדי קבלת ההחלטות בשירות המדינה והשירות הציבורי. שיעור האזרחים הערבים במדינה הוא כ-21%. שיעורם בסקטור הציבורי – יש אומרים 14%, יש אומרים 15%, יש נתון יותר נמוך, של 12%. אבל נניח שאלה מספרים נכונים ל-2024 – זה הרבה פחות מהשיעור שלנו באוכלוסייה. ב-2008 אני פעלתי להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לקליטת ציבור ערבי בשירות הציבורי. ב-2008. היא פעלה, הגישה דוח ביניים. בהתחלה כשהיא פעלה השיעור היה 4%, בסיום עבודתה השיעור היה 8%. היא הציבה על השולחן – זה מה שחשוב – הפנתה אור זרקורים לנושא של קליטת ערבים בשירות הציבורי, ביחידות סמך, בחברות ממשלתיות, במשרדי ממשלה; איפה יש ייצוג, איפה אין ייצוג. אני זוכר שבזמנו אפילו נפגשתי כיו"ר ועדה עם ראש הממשלה דאז, ראש הממשלה היה אהוד אולמרט, במשרד ראש הממשלה, והוא הודה בפני הוועדה שיש אפליה built-in, מובנית, נגד הציבור הערבי, והשיעור הוא נמוך, הרבה פחות מהייצוג ההולם של הציבור הערבי. ומאז המדיניות הזאת לא השתנתה. אבל לפחות ראש הממשלה ההוא רצה להקשיב. יש משרדי ממשלה ששיעור הציבור הערבי בהם הוא גבוה, למשל משרד הבריאות, משרד החינוך. למה? במשרד הבריאות – רופאים, אחים, אחיות, טכנאים, עובדי משק; במשרד החינוך – מורים ומורות. אבל בשאר המשרדים המצב על הפנים. אני רוצה לנצל את העובדה שיושב-ראש הכנסת כאן – אנחנו 20% באוכלוסייה, השיעור כאן בכנסת הוא כ-3% או פחות, שיעור העובדים הערבים בכנסת. אחד המקומות עם השיעור הנמוך ביותר; במשרד הרווחה השיעור הוא כ-10%; גם במשפטים – אתה שר במשרד המשפטים, השר אמסלם; בחברת החשמל מדשדשים למטה; כך גם בחברות פרטיות אחרות, אגב. ונשאלת השאלה אם יש שרים ששואלים את עצמם מה שיעור האוכלוסייה הערבית במשרדם, או שזה פשוט לא מעניין אותם, או יותר מזה – הם מכתיבים מדיניות של מכשולים בקליטת צעירים וצעירות ערבים. עכשיו, זה השיעור של כלל הציבור הערבי. אבל ערבים בארבעת הדרגים הבכירים, 1–4 – השיעור הוא נמוך מאוד מאוד, הם כמעט לא קיימים בתהליך קבלת ההחלטות. נדמה לי, ווליד, שבמחלקה המוסלמית – על הדת המוסלמית, במשרד המשפטים - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בראשה עומד יהודי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא מוסלמי, בקיצור. בראשה לא עומד מוסלמי. איך זה נראה לך, השר אמסלם? אתה מסכים שבבית דין רבני למשל, או במחלקה לענייני הדת היהודית – יעמוד לא יהודי? לא סביר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

באיזו מחלקה זה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נדמה לי במחלקה – נדמה לי שהיה שינוי לאחרונה, נדמה לי מישהו - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

קוראים לה מחלקת העדות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

העדות. כן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

והרוב המוסלמי מיוצג על ידי אדם אחר - - - המחלקה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שהוא לא מוסלמי. נדמה לי שמינו – נדמה לי שהתמנה מוסלמי, אבל צריך לבדוק את זה. לפני שנה, או שאני טועה. אבל לאורך כל השנים תמיד היה לא-מוסלמי אחראי על המחלקה שמטפלת במוסלמים. זה לא מקרה, זאת מדיניות. מדיניות. כמו שמי שאחראי על הווקף המוסלמי בארץ הם משרדים ממשלתיים בניהול יהודים ולא מוסלמים. אגב, אתם לא מתערבים ככה, למשל, בניהול הווקף הנוצרי, באותה מידה. וטוב שכך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל בהתאחדות לכדורגל יש נציגות גדולה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כמה, נציגות גדולה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

של - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אה, אתה יודע למה. לא. לא, זה מצג שווא. אנחנו הרבה קבוצות בליגה ג', ב', א', ולכל קבוצה יש נציג.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אנחנו עשרות קבוצות, אם לא יותר. זה נובע מייצוג ישיר של הקבוצות, בליגות הנמוכות בעיקר. במשרד הבינוי והשיכון, כמובן, השיעור הוא נמוך ביותר. מ-2008, כשהעליתי את הנושא הזה לסדר-היום, ועד היום – זה איטי, אין על זה פוקוס. זאת הדרת הציבור הערבי. אגב, כשיש ערבים במשרות האלה אתה רואה שרופאים, רופאות, רוקחים, נהגי אוטובוס, עושים את העבודה על הצד הטוב ביותר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אפילו בקורונה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אפילו – תמיד, כן, בעיקר בעיתות משבר. אני גם רוצה להזכיר כאן: מקובל לומר שיש אבטלה של מורים ומורות ערביים, כ-9,000 שהם בוגרי סמינרים ולא מועסקים. אבל אנחנו מפוקסים לאחרונה על אלפי רופאים ערבים שלא מקבלים תקני התמחות או לא מועסקים באמת, כי יש משרה חלקית, ממלא מקום, במרפאה x במגן דוד. זה לא נקרא עיסוק מלא ומתאים. עכשיו, לגבי הפשיעה אמרנו: 114 קורבנות עד היום. שמעתם לאחרונה משהו מראש הממשלה, מהשר הממונה, מהמפכ"ל – למרות שהם פשעים נוראים? השתתפנו לאחרונה בהפגנה בג'דיידה-מכר, שבה ראש העיר וממלאי המקום שלו נורו, סוהיל מלחם ועביד עביד. איך אפשר? היום השתחרר ראש עיריית עראבה אחמד נסאר מבית חולים, אחרי חודשים שהוא היה באשפוז. בסוף הדברים אני רוצה להתייחס להודעה החשובה שהוצאנו אתמול, סיעות חד"ש, תע"ל בל"ד, על העובדה שאנחנו מסכימים להקים רשימה משותפת, טכנית ופלורליסטית (אומר בערבית:). זו פריצת דרך. עכשיו, כל ארבע המפלגות מסכימות לעיקרון הזה, יש חילוקי דעות לגבי מצע פוליטי וכדומה, לכן גילינו וחייבים לגלות גמישות כדי להקים את הרשימה המשותפת שתשיג לפחות 15 מושבים, מנדטים. אנחנו רוצים להיות גדולים ולא קטנים, ולהיות בעלי השפעה, ולהזיז את הממשלה הנוראית הזאת עם כל המחדלים והפשעים והחטאים שהיא עושה, בעיקר נגד הציבור הערבי, אבל נגד כלל הציבורים. מתי יהיו הבחירות אף אחד לא יודע. החרדים אמרו שיקדימו את הבחירות, אבל בינתיים המפלגות החרדיות מתנהגות כמו תסמונת האישה המוכה. הסכימו להצעה טרומית, בינתיים הם שותקים.

היו"ר אמיר אוחנה:

ובזה אדוני יסיים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נסיים בתסמונת האישה המוכה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. וכעת אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון לנמק את ההצעה מטעם סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אנחנו מדברים על ממשלה שבוחרת, ערב בחירות, להביא חוקים שמפרקים את העם הזה. עכשיו יש ריצת אמוק בוועדות להביא חוקים שיודעים שהם במחלוקת, שיודעים שממשלה אחרת תהפוך אותם על פיהם, חוקים שאפילו הממשלה הזאת הייתה יכולה לעשות בארבע שנים. אם הממשלה חשבה שהיא רוצה לעשות רפורמה בתקשורת, למה היא חיכתה ארבע שנים, לשבועות האחרונים בכנסת – שנראה את המראות שאנחנו רואים בוועדת התקשורת? אם הממשלה חשבה שהיא רוצה לפצל את התפקידים של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, למה היא ממתינה ארבע שנים, לשלושת השבועות האחרונים, אחרי שהודעתם על חוק פיזור הכנסת, אחרי שיודעים שהולכים לבחירות, בניגוד להמלצת יועצים משפטיים. זה מה שיאחד את עם ישראל במלחמה? אתם אמרתם לנו: לא ועדת חקירה ממלכתית, כי זה לא טוב וצריך בהסכמה. אז אתם עושים עכשיו חוקים בפיזור הכנסת, שארבע שנים לא עשיתם, למה חיכיתם? ערב בחירות העמדות יוקצנו. ערב בחירות אנשים יגידו דברים שיש להתבייש בהם. זה לא יביא אותנו לאחדות. כל חוק כזה גם לא יעבור בג"ץ. אמר לי מישהו: לא, הם רוצים שנביא שלושה שבועות אחרי פיזור הכנסת חוק – אחרי שעבר פה בקריאה ראשונה ביוזמת הממשלה, או ביוזמה טרומית של ח"כים מטעם הממשלה – נביא חוקים שבג"ץ יפסול ואז נתקוף את בג"ץ, ואז נגיד: אה, הינה, בג"ץ. זה טוב לנו לבחירות, שתהיה מריבה על החוקים של התקשורת ועל היועץ המשפטי. בוא נביא את זה לבחירות. ארבע שנים אתם פה, השלמתם כהונה של ממשלה, עכשיו אתם עושים רפורמה בתקשורת? עכשיו פיצול ליועץ המשפטי לממשלה? עכשיו כשהעם הזה במלחמה, עכשיו כשחיילים מתים בלבנון, עכשיו כשאיראן לא נגמר, כשעזה לא נגמר, זה מה שדחוף עכשיו? אבל הדרישה לאחדות לא יכולה להיות הטלת דופי באחר. היא לא יכולה להיות כזאת שאומרת: אתה לא מאחד, אני מאחד. זה לא יביא את עם ישראל לאחדות. הדרישה לאחדות זו התנהגות שכל יחיד גוזר על עצמו. אמרה לי שרית זוסמן הנפלאה, אימא של בן, שאיבדה אותו בצבא, ויחד עם שמואל סלוטקי, הרב והדיין, שאיבד את נועם וישי על שער עלומים, שני סטודנטים עם אקדחים, בניו נפלו בקרב מול הנוח'בות כדי להגן על העוטף, יצאו כסטודנטים עם אקדח מבאר שבע – הם עשו את יוזמת הדיבור, שאמרו: איזה עיתונאי מדבר לא לעניין ואיזה איש תקשורת ופוליטיקאי מדבר לא לעניין. אז הם אמרו לי: אתה יודע, האנשים של כחול-לבן אף פעם לא הופיעו ברשימה. כל האנשים של כחול-לבן לא הופיעו ברשימה השחורה של לדבר לא יפה. זה לא מביא כותרות, אנחנו לא הכי כוכבים בתקשורת, אנחנו לא פותחים מהדורות, אבל אני גאה באנשים שגזרו על עצמם, קודם כול, לא לדבר בצורה שהיא לא לעניין. אם רוצים לתקן את הבית הזה, ושהוא לא יהיה מפלג ולא מקטב – היושב-ראש, אני יודע מה הסגנון שלך. אתה יכול להיות נוקב על אלימות כלפי ילדים בבתי ספר, על עוולות, כמוני, אבל אנחנו משתדלים ויש לנו איזו דרישה מעצמנו על מה נגיד ומה נאמר ועל מה נתבייש. על מה נתבייש שנאמר על ידנו, על מה נתנצל אם בטעות פגענו פה במישהו ברמה האישית. נתנצל. אנחנו יודעים לדבר עם כל סיעות הבית, אנחנו יודעים להביא חוקים עם כל סיעות הבית. אתה עושה את זה בוועדת החינוך. ככה אנחנו עובדים. התיקון והחתירה לאחדות לא יכולים להיות האשמת האחר: אתה המפלג, אתה המקטב, אתה לא מאחד; אנחנו אחדות, אתה לא אחדות. התיקון הוא תיקון עצמי. יש פה כולה 120 איש. כל אדם הולך לישון בלילה – האם פגעתי בכבודו של אדם? האם אמרתי דברים שהם לא אמת? האם הקצנתי את השיח מנושא עקרוני לשנאה אישית? האם עברתי בין האמונות שלי והתפיסות שלי לפוגענות אישית? להשפלות? שמענו פה מילים מהדוכן. השולחן שמע שפה פוגענית, משפילה, של יחידים שהם חברי הבית הזה. מתי זה קורה? כש-1,000 אזרחים נרצחו באסון הכי גדול שלנו, כשמעל 1,000 לוחמים נופלים בקרב להגן, והם מסתכלים עלינו. 400,000 אנשי מילואים אומרים: אתם הבית שלנו? אתם הראי שלנו? אתם מייצגי העם? אתם תדברו ככה בזמן שאנחנו נאבקים על הקיום? למה אנשי מילואים, שמאל וימין, דתי ומסורתי וחילוני וחרדים שמתגייסים לצבא יילחמו ביחד, יהיו מוכנים למות אחד למען השני, נופלים בקרב ביחד, נפצעים ביחד ומלוכדים, ואנחנו בבית הזה נדבר בשפה כזאת? אז הקריאה היא קריאה ליחיד, קריאה לאדם, קריאה לכל אחד לעשות את חשבון הנפש שלו: מה אמר ומה דיבר בארבע השנים האלה, ואיך יקפיד על שפה אחת נקייה; לשמור על האמונות שלו, להיות נוקב – אנשים יודעים פה שיש נושאים חשובים, גם עבורי, אני נוקב. אבל השתדלתי, וגם אם טעיתי, אני הולך אל הבן אדם ומתנצל באופן אישי, ואם זה נעשה מעל הדוכן, אני עולה לדוכן ומתנצל אם פגעתי במישהו. נריב על העקרונות, ניאבק על מה שחשוב לנו, נהיה נחושים, אבל לא שנאה, ולא פוגענות ולא קללות שנאמרו בדוכן. זה התיקון שיביא אותנו לאחדות. ואנחנו רגע לפני מציאות שתפלג אותנו. בחירות גורמות לאנשים להגיד דברים שאחר כך הם מצטערים עליהם. יושבות מפלגות שמתחרות על אותו קהל בוחרים, אפילו דומה, והם ישמיצו אחד את השני. ואני אמרתי בראיונות: זה משעמם אותי, משעמם אותי להסביר כמה המפלגות האלה שונות, כי למוחרת הן צריכות להקים ממשלה ביחד. והדבר האחרון על פילוג ואחדות. אחדות זאת לא שפה של מילים גבוהות. אחדות זה מעשים. אדם נבחן במעשים שלו לאחדות, ביכולת שלו לקבל החלטה קשה של אחדות. חגי סגל, יש לו היסטוריה. הוא היה במחתרת, ישב בכלא. הוא עורך מקור ראשון, סופר, הוגה דעות. יש לו אמונות, יש לו אמונות אחרות משל אחרים פה, אבל הוא אומר אצל רוני קובן: התיקון של החברה הישראלית בעשור הקרוב צריך להיות ממשלת אחדות, כדי להרגיע את העם, כדי לפייס אותו, כדי לתקן את מה שצריך תיקון. והוא אומר עוד משפט: באחדות שלי, באחדות, כשתהיה פה ממשלת אחדות, אני אשלם מחיר על התפיסות שלי. לא כל החלומות שלי יתגשמו בממשלת אחדות, אבל זה מה שהעם הזה צריך – ממשלת אחדות, עם הסכמות, ציונית, רחבה. ואחדות זה מעשים. ומה היה לנו פה שבע שנים? גוש רק לא ביבי וגוש רק ביבי. וכל אחד חושב שהוא ניצח אתמול, וכל אחד חושב שהוא ינצח מחר. וכשהימין חושב: ניצחנו ב-64 מול 56 – זאת תקלה של המרכז-שמאל שלא שמרו על ארבעה מנדטים של מרצ. תקלה. אבל המציאות האמיתית היא שהעם חצוי, והעם הולך להיות חצוי. וכשאנחנו נרצה להקים פה ממשלת אחדות הסכמות רחבה של ציונות, דמוקרטיה ויהדות, וזה הולך ביחד, אנשים יצטרכו לרדת מהעצים. אז תגידו את זה היום, אל תגידו את זה מחר. אחדות זה מעשים של אחדות. אז בין הגושים האלה – רק לא ביבי ורק ביבי – היה רק אדם אחד ששם את הראש בגיליוטינה הפוליטית שלוש פעמים, כי זה טוב למדינה, וזה בני גנץ, שאמר: אחדות מעל הכול, מדינת ישראל מעל הכול. אני הולך לעשות בקורונה אחדות, כי המצב של המדינה קשה. וכשר ביטחון הוא הביא את פיקוד העורף ואת אמ"ן ואת אגף מבצעים ללכת לבתים להוציא קשישים, חיילים הוציאו קשישים בקורונה. ואחרי זה יש פה רפורמה משפטית דורסנית, והוא אומר: צריך לתקן את מערכת המשפט, אבל בהסכמות. בוא נלך לדיון על הסכמות, ובלי סרבנות ובלי אלימות. יש גבולות גם למאבק. ואז הוא בא, ויש פה אסון לאומי שפוקד אותנו, ואומרים לו: מה, אתה תלך לממשלה עם ביבי? הוא אומר: אני לא הולך לממשלה עם ביבי, אני הולך עם עם ישראל. עם ישראל קורא לנו, החטופים קוראים לנו, המשפחות של החטופים קוראות לנו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הקצינים והקצינות קוראים לנו, הלוחמים קוראים לנו. איך נצא למלחמה מול אויבינו? הבאנו שבע חזיתות של עם חצוי ומפולג, והוא הולך, והציבור נותן לו את הגב. אז עכשיו הסקרים לא טובים, אבל אחדות זה מעשים של אחדות, ואנחנו גאים במעשים של אחדות שלנו. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת ביטון. אני מזמין – מי מטעם ישראל ביתנו? אני מזמין את חבר הכנסת חמד עמאר לנמק את ההצעה מטעם סיעת ישראל ביתנו. יעלה ויבוא חמד עמאר, בבקשה. מיכאל, אני אציע הצעת ייעול בכנסת: כשאתה צריך לדבר עשר דקות, שייתנו לך שבע.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היו"ר סימון דוידסון:

תמיד אתה צריך את שלוש הדקות בסוף.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ביטון פלוס שלוש.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, בסוף השבוע ביקרתי את סוהיל מלחם, ראש מועצת ג'דיידה-מכר, שנורה על ידי רוצח, פושע, עבריין, עם הסגן שלו. ושאלתי אותו – אחרי שסיפר לי את הסיפור שלו, איך פגעו בו, איך ירו בו מטווח אפס, כמעט עשרה מטרים מרחק ממנו, איך לא הצליח לברוח – שאלתי אותו: המשטרה הגיעה? חקרה אותך? שאלה אותך? הוא אומר לי לא. שאלתי אותו: הגיע השר לביטחון לאומי – למרות שלא השארתם לא ביטחון ולא לאומי, ואני אגע בנקודה הזאת – מישהו מטעם המשרד? מישהו מהממשלה? לא. ראש רשות הוא סמל שלטון. יש את השלטון המרכזי, יש את השלטון המקומי. ראש רשות זה לא בן אדם פרטי. ראש הרשות מסמל את השלטון של מדינת ישראל, את הריבונות של מדינת ישראל, את הריבון. עבריינים מעיזים להגיע עשרה מטרים ממנו, לירות עליו, לפצוע אותו קשה מאוד, כמעט להרוג אותו, הוא והסגן שלו, וכאילו כלום לא קרה במדינת ישראל. כלום לא קרה במדינת ישראל. כשאתה מדבר על איבוד משילות, זה איבוד משילות. זה איבוד משילות. וכשהממשלה לא מתעניינת במה שקורה עם השלטון המקומי, זה אומר שאין כבר שלטון מרכזי, כי השלטון המרכזי הוא האחראי על השלטון המקומי, והוא צריך להתעניין בו, במה שקורה איתו. ואני בטוח שאתה מסכים עם כל מילה שאני אומר. ואני אומר לך, הפספוס הגדול שלכם כממשלה, מעבר לכל איבוד הביטחון שיש לנו – עם איראן עדיין לא סגרנו, אין הכרעה; עם חיזבאללה אין הכרעה, כל יום אתה מבקר פצוע, כל יום אתה שומע על עוד הרוג; בעזה לא סיימנו, עוד 35,000 מחבלים מסתובבים שם – אבל בביטחון הפנים בתוך מדינת ישראל, כשילד לא יכול לצאת מהבית, כשאימא מפחדת לשלוח את הבן שלה לשחק בגן ליד הבית, כשבן אדם הולך לפתוח את העסק שלו, מפחד שמישהו יחכה לו שם, וכשבעל עסק שעובד כל היום צריך לשלם פרוטקשן למישהו כי המדינה לא נותנת לו את השמירה, כשאתה מדבר על 114 נרצחים מתחילת השנה, אני אומר לך, אין ביטחון פנים במדינת ישראל, ולא משנה איזה משרד תקראו לו. איבדנו את ביטחון הפנים שלנו. ולממשלה כזאת אין זכות יום אחד להתקיים, כי לאזרחי ישראל אין ביטחון, אין להם משילות. ואתה יושב ושומע שרים אומרים: אין שיתוף פעולה של האזרחים הערבים. מה זה נותן לך? איזה מסקנה זה נותן לך? למה האזרח הערבי לא משתף פעולה עם הממסד, עם המשטרה? למה מי שיש לו מצלמה הולך לפרק אותה כמה שיותר מהר? למה? כי הוא מפחד. כי משפחות הפשע וארגוני הפשע יותר חזקים מהמדינה, מהשלטון, מהממשלה, מהמשטרה. בשביל זה הוא מפחד. איך הוא ישתף פעולה איתכם? סיפרו לי רק היום שמישהו הגיש תלונה, נתן שמות והגיע למשטרה. אחרי שלושה ימים – נרצח; שלושה ימים לקח להם לרצוח אותו. אחרי שהוא שיתף פעולה, אף אחד לא ישתף פעולה, אף אחד לא יבוא, כי אתם חלשים. אתם חלשים, וצריך מישהו חזק שיתפוס את המשרד הזה, מישהו שיודע מה צריך לעשות, לא טיקטוק וסרטונים – דברים מעשיים, מישהו שיהיה בשטח. אתה יודע מה? הגעה של שר הטיקטוק, אם הוא היה מגיע לזירה – אבל הוא מפחד להגיע לזירות – של הרצח בג'דידה-מכר, לזירה אחת של רצח, ורק שואל את המשטרה איך הם מתקדמים בחקירה, ולמוחרת רק מתקשר, מדבר עם מפקד התחנה ושואל אותו: מה קורה שם? איך אתה מתקדם בחקירה? יש עצורים? אין עצורים? אבל זה לא מעניין אותו. בעצם, זה לא מעניין את הממשלה. לא שמעתי את ראש הממשלה אחרי ירי – לא בראש רשות אחד; היה בעראבה, היה בג'דידה-מכר ניסיון לרצוח את ראש הרשות ואת הסגן שלו, בטובא-זנגריה, ראש הרשות. לא שמעתי את ראש הממשלה יוצא ומדבר על הנושא הזה, כי הנושא הזה לא מעניין אותו, זה לא מביא לו קולות. בדקתי את כל הטיקטוק של בן גביר, לראות, בפייסבוק שלו, אם הוא מדבר בכלל על הפשיעה בחברה הערבית, אילו פתרונות יש לו ומה הוא עושה. כלום. חוץ מהצגה לא ראיתי שום דבר. אבל אני אומר לך, בממשלה הבאה אנחנו נעשה סדר. אנחנו נשתלט על הפשיעה. וניתן לעשות את זה; עשינו את זה בעבר גם כישראל ביתנו. כשהיה לנו את המשרד לביטחון פנים, מספר הרציחות היה פחות מ-70 נרצחים. היום אנחנו בחודש מאי, 25 במאי – 114 נרצחים מתחילת השנה, ואם נמשיך בקצב הזה, נעבור את ה-250 נרצחים. אני מאמין שנעבור את ה-250 עם הממשלה הזאת, כי זה לא מעניין את הממשלה הזאת. הייתי רוצה פעם אחת – אני חושב שאתה שר בממשלת ישראל. אני לא יודע כמה דיונים קיימתם על הפשיעה ועל הרציחות שמשתוללות בחברה הערבית. האם ראש הממשלה, שהוא יושב-ראש ועדת השרים למיגור האלימות – כמה פעמים הוא כינס את הוועדה שלו? ועם שיתוף הפעולה שלו עם החברה הערבית בנושא הזה. זה לא יכול להיות שראש ממשלה ושר יתנתק בכלל מהשטח. לא יכול להיות דבר כזה. אבל אני אומר לך, יש לנו משטרה טובה, וצריך לתת לה את כל הכלים. יש לנו שוטרים שמסכנים את החיים שלהם. כמו שהחיילים שלנו עכשיו מסכנים את החיים שלהם בעזה ובלבנון, גם השוטרים במדינת ישראל מסכנים את החיים שלהם. כשאתה מטפל בירי כל היום אתה מסכן את החיים שלך. אבל צריך להפעיל את השוטרים האלה, לתת להם את הגיבוי, את כל הגיבוי, לתת להם את הכלים שיוכלו להתמודד. ואנחנו ניתן את הכלים לשוטרים, ניתן להם את הכוח, ניתן להם את הגיבוי, לא בטיקטוק – בזה שיוכלו להשתלט על הפשיעה. ונעשה את הכול. אני לא יודע על הוויכוח הזה – אני לא יודע אם קיימתם דיון על מעצרים מינהליים בכלל לארגוני הפשע, על מעצרי מנע, על הכנסת השב"כ. הרי לקחתם קרוב ל-250 מיליון שקל מהתוכנית של הערבים על מנת להכניס את השב"כ. השב"כ נכנס או לא נכנס? אף אחד לא יודע. קיבלתם את הכסף מהתוכנית של הערבים, יצאה הצהרה מראש הממשלה עם השר לביטחון לאומי: אנחנו מכניסים את השב"כ. ואני יודע שעד עכשיו לא נכנס השב"כ. זה היה לפני יותר משישה חודשים. אבל אני אומר לך, אנחנו נחזיר את הסדר, נחזיר את המשילות. ניתן לאימא לשלוח את הבן שלה לגן וכל אזרח במדינת ישראל יהיה בטוח. כי אם אתה מאבד את המשילות בטמרה, במוקדם או במאוחר תאבד את המשילות גם בתל אביב, ואם בטמרה בעל עסק משלם פרוטקשן, במוקדם או במאוחר ברעננה ישלם פרוטקשן; ואני אומר לך, הוא כבר משלם. בהזדמנות הזו אני רוצה (אומר בערבית:)

היו"ר סימון דוידסון:

חג שמח אמרת, נכון?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אמרתי חג שמח וגם פניתי אליהם.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחמד עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר בריאיון לרדיו אחד מחברי הכנסת הבכירים במפלגת הליכוד נשא נבואה שמעכשיו כל שנה וחצי, שנתיים יהיה לנו סבב מול איראן. בהמשך הוא אמר שהוא לא מבין מדוע הישראלים אף פעם לא מרוצים משום דבר. האמת היא שאין מה להתפלא על הדברים של אותו בכיר בליכוד. חבר הכנסת דוד ביטן בסך הכול חשף את האמת העירומה שראש הממשלה נתניהו מנסה להסתיר. ראש ממשלה שהתרברב אחרי מבצע עם כלביא על ניצחון שיעמוד לדורות על המשטר האיראני הג'יהאדיסטי, בסוף – ניצחון שלא עמד אפילו חצי שנה. ראש ממשלה שבנובמבר 2024 מתרברב ביהירות, בזחיחות דעת, שהחזרנו את החיזבאללה עשרות שנים אחורה, ושהתגובה שלו לאיום הרחפנים עכשיו, שמפילים יום אחרי יום חללים בקרב יחידות צה"ל: אני הזהרתי מפני האיום הזה לפני שש שנים. תודה רבה, מר נתניהו, שהזהרת מפני האיום לפני שש שנים. והציבור הישראלי יודע מפני מה עוד הזהיר בנימין נתניהו. אדוני היושב-ראש, הסכת ושמע. בספר המונומנטלי "ביבי: סיפור חיי", שיצא באוקטובר 2022, נתניהו כותב את המילים הבאות: חמאס אימן כוח מיוחד להסתנן לשטחנו בהפתעה גמורה כדי לרצוח ולחטוף חיילים ואזרחים. חמאס התכוון להפתיע אותנו ולהחדיר לישראל בו זמנית מאות מחבלים שייכנסו לגנים ולבתי הספר, ירצחו ישראלים ויגררו אותם בחזרה לרצועה, או יגררו איתם בחזרה לרצועה עשרות בני ערובה. אילו הצליחו בתוכניות שלהם – כותב נתניהו – התוצאה עלולה הייתה להיות קטסטרופלית. זה מה שנתניהו כתב באוקטובר 2022, שנה לפני הטבח. והשקרן הזה אומר: לא העירו אותי? מה עשית עם הנבואה הזו? ספר. כשאתה ורעייתך הצטלמתם בעוד סרטון מטומטם, עם משקפי צעצוע ורודות, חודש לפני הטבח, מה עשית עם הנבואה שאתה כתבת ופרסמת שנה לפני 7 באוקטובר? ואתה אומר שלא ידעת? ידעת גם ידעת. דיברת על התרחיש הזה אבל לא עשית שום דבר - -

קריאה:

גלעד קריב (העבודה):

- - בדיוק כפי שלא עשית שום דבר עם האוהל שהחיזבאללה נטע בתוך השטח הריבוני של מדינת ישראל. לא עשית עם זה דבר, והזמנת את החיזבאללה במשך שנה שלמה להפוך את הצפון לחבל ארץ נטוש. ידעת על איומי החמאס, ולא עשית כלום; ידעת על כוונות החיזבאללה, ולא עשית כלום; ידעת על הרחפנים, ידעת על המנהרות, ולא עשית כלום. ועכשיו, מה אתה עושה עכשיו? 961 ימים עברו מאז הטבח, והחמאס שולט ברצועת עזה, הולך ומתעצם, כי אתה חתיכת פחדן שכמוך. לא טרחת לבנות שום אלטרנטיבה שלטונית לארגון הטרור הרצחני שאתה מימנת ביחד עם השלטון הקטרי במשך שנים. 961 ימים עברו, ואזעקות נשמעות בצפון הארץ יום אחרי יום. רק אתמול ראינו את התמונות של ילדים קטנים מתחבאים מתחת לשולחן בקריית שמונה, במטולה. ואתה, אתה הבאת אותנו למציאות בין-לאומית ודיפלומטית שבה צה"ל לא יכול להגן על אזרחי ישראל, שידיו קשורות, שמדינת ישראל הפקידה את האחריות לשלום תושביה בידי מעצמות זרות. אנחנו ממודרים מן המשא ומתן אל מול איראן, אנחנו לא בתמונה, ידינו כבולות למול ארגון החיזבאללה, בעזה החמאס מתעצם, ונתניהו, בעיוורונו, בזחיחות שלו, בשחיתות שלו, בעיסוק הבלתי-נגמר שלו בעצמו, נותן גם לרשות הפלסטינית לקרוס בשטחים, וכולנו יודעים מי ימלא את הוואקום. איזו ליגה אחרת, איזה גאון אסטרטגי, האיש השישי בחוכמתו בעולם. מנהיג כושל שעבר זמנו, מנהיג חלש, טקטיקן ותו לא. איזה הישגים ביטחוניים יש לך? במה אתה יכול להתהדר? וכאשר אין דבר להציג לציבור, אז מה עושים? חוזרים למקורות – חוזרים למרפסת בכיכר ציון, חוזרים לתורה של החבר של שרה ושל בנימין נתן אשל, שהודיע לא רק מה הוא והמשפחה הקיסרית חושבת על הציבור המזרחי המסורתי בישראל, אלא גם שהשנאה מאחדת את הבייס. אז רגע לפני חג השבועות, נתניהו משתף סרטון הסתה אינפנטילי. זה מה שיש לך לומר לאזרחי ישראל, לתושבי הצפון, שיושבים במקלטים עוד חג? אז מאי גולן עולה לפה – השרה שלא עשתה כלום, החשודה שבורחת מחדרי חקירות – ומשתלחת בי ובמיליוני יהודים רפורמים וקונסרבטיביים, והשר המקשר עם הכנסת מכנה את מרכזת האופוזיציה בשם אמסטף ועוד מעז לדבר על אלימות פוליטית. זה מה שיש לכם למכור. חבורה של שנאה, חבורה של פילוג, של הסתה, כי זה הדבר היחיד שיש לכם להראות לציבור אחרי שלוש שנים וחצי של דם – דם בחזיתות ודם ברחובות. אגב, שראש הממשלה נתניהו יוציא סרטון על ארוחת ערב של משפחה ישראלית – איזו בדיחה עצובה. רק לפני שבועיים התבשרנו על עוד הסכם שנחתם עם עובדת במעון של שרה ובנימין נתניהו, שקיבלה עשרות אלפי שקלים פיצוי על זה ששרה נתניהו זרקה עליה אוכל, לעיניו של ראש ממשלת ישראל, אז אתה תדבר איתנו על איך נראות ארוחות ערב במשפחה ישראלית? כל ארוחת ערב במעון של ראש ממשלת ישראל זה סיוט, זה גיהינום לעובדים, אז הם, הזוג הזה, עוד מפיץ סרטון על ארוחת ערב. אבל הציבור הישראלי של 2026 הוא לא הציבור הישראלי של 2022. משהו קרה ב-2023; משהו קרה, ליתר דיוק, ב-7 באוקטובר 2023, ומשהו קרה בכל יום שעבר מאז. ממשלה מופקרת, שלא אכפת לה מהאזרחים. ממשלה מושחתת שלא עושה שום דבר חוץ מלעורר שנאה ופילוג. ממשלה ששולטת דרך פירוק החברה הישראלית לגורמיה הראשונים, למרות הטבח, למרות המלחמה. ממשלה שמקדמת משתמטות המונית במקום לתמוך באלה שנושאים בנטל ההגנה של גבולות מדינת ישראל. ולכן הציבור הישראלי יגמול לכם כרעתכם בבחירות הקרובות. לא תעזור ההרעשה הרב-חזיתית של החקיקה הארורה שאתם מקדמים עכשיו. אתם תשוגרו אל ספסלי האופוזיציה מכיוון שהבאתם על החברה הישראלית מוות, אסונות, הפקרה. זו המורשת שלכם – מורשת נתניהו, מורשת הממשלה הכהניסטית שהקמתם. אתם הולכים הביתה, חבורת מופקרים ומושחתים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת קריב. יעלה ויבוא השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. לרשותך חמש שעות ו-40 שניות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש לך עשר דקות איתי - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה רק 40 שניות, זו הבעיה. אני אתחיל מהסוף, ברשותך. כרגיל, חבר הכנסת קריב, הרב קריב שליט"א, עולה לכאן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

באתי, חשבתי תענה לי - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אענה לך אחרי זה, בדקה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה? עזוב. אתה רוצה לענות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בא, מדבר – כרגיל, שמעתם אותו – בגסות רוח, באלימות. דרך אגב, בכל נאום שלו משתרבב בערך 40 פעם מושחתים, מושחתים, בלי קשר לכלום. באמצע מלחמה הוא תוקף את הממשלה ואת צה"ל. אנחנו נמצאים כבר שלוש שנים במלחמה קשה ביותר, כל המדינה נמצאת שם, יש לנו אתגרים עצומים שמעולם לא היו, אבל הוא יודע להגיד, עולה לכאן: לא ניצחנו את החמאס ולא ניצחנו פה ולא ניצחנו שם ולא עשינו באיראן. זה בן אדם, אזרח ישראלי, חבר כנסת במלחמה, שמדבר ככה אל חיילי צה"ל שהיום נלחמים. ככה הוא מעלה להם את המורל, האידיוט הזה.

היו"ר סימון דוידסון:

סליחה, אני מבקש שתחזור בך מהמילה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חוזר בי מהמילה אידיוט, למרות שזה ככה באמת.

היו"ר סימון דוידסון:

בסדר, פה זה כנסת, מה לעשות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע מה, קבל, אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

יש פה קהל, יש פה אורחים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא חשוב. זה פשוט מרתיח אותי, בגלל שזה מעולם לא קרה. זה שובר כל קונסנזוס. אנחנו נמצאים במלחמה, וחיילי צה"ל – עולה כאן, מדבר על הרחפנים, מדבר על מנהרות, מאשים את ראש הממשלה נתניהו שלא עשה דבר וחצי דבר. הרי אתם הייתם לפני כשלוש וחצי שנים בממשלה, מר קריב וחבר מרעיו. לא ראיתי שעשיתם משהו מיוחד. אתם רק המלצתם להכניס יותר עזתים. דרך אגב, זו הייתה תמיד התפיסה של מרצ, שלך ושל מפלגת העבודה ושל השמאל: ככל שניתן להם יותר כסף, נכניס יותר עובדים, תהיה להם יותר רווחה – ככה הם בעצם יהרגו פחות יהודים. זו הקונספציה שאתם בניתם אותה עשרות בשנים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ניסיתי, באמת שניסיתי – לא ענה לעניין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רק רוצה להזכיר לו שמי שהביא את הסכמי אוסלו – וזה תחילת כל הסיפור הזה – זה ראש הממשלה דאז רבין, זו מפלגת העבודה ופרס, הם היו החולמים באספמיה, ומשם הכול התגלגל שלב-שלב, לאט-לאט, והגענו לאן שהגענו מול חמאס. דרך אגב, אני לא רואה את הרשות הפלסטינית שונה מהם בתפיסת עולמה. ואיך אמר היושב-ראש שלו? צה"ל הורג תינוקות כתחביב. אמר את זה יאיר גולן ברדיו. יאיר גולן אומר גם שבאמת באותה תקופה שהוא היה אלוף בצה"ל – שמעתי אותו אומר בראיון שהוא אומר שזה נכון צבאית להפריד בין עזה, ששם חמאס, לבין הרשות הפלסטינית. לכן אני אומר, מר גלעד קריב, כשאתה עולה כאן, אתה מטיף, באמת, אתה גם מדבר בהרבה ארס, זעם, אני לא יודע מאיפה זה בא לך. כולך באמת מפעל תרעלה אחד שלם. גם כשאתה מדבר, אתה כל היום רק מקלל, מטנף, ואין לך מושג על מה ולמה. כל מילה שנייה שלך: אתה מושחת, אתה גנב, אתם ככה, אתם ככה. אתה באמת לא ראוי לתגובה בכלל, אבל מרוב שאתה – אתה פשוט הוצאת אותי מאיזון בזה שבכלל דיברת על חיילי צה"ל בהקשר של הממשלה. אל תשכח אף פעם שצה"ל נלחם ועושה כמיטב – חיילינו, אלו ילדינו, הם בוודאי עושים את המיטב שהם יודעים לעשות, בהקרבה עצומה, כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל. אני מקווה שעל זה אין מחלוקת. ובוודאי הם עטרת ראשנו, ואנחנו שמים אותם על ראשנו והם גאוותנו. עכשיו, ברשותך, אני רוצה לחזור ולענות לחבר הכנסת מיכאל ביטון. אני אתן תשובה אחת. מיכאל, תראה, מהיום הראשון שנכנסנו לממשלה הזאת והקמנו אותה, אנחנו היינו לא לגיטימיים בעיני השמאל. אתה יודע את האמת. מהיום הראשון. הפגנות, מריבות, לא הצלחנו להעביר חוק אחד, אמיתי, שנגע בסוגיות של משילות; לא היה מינוי אחד שלא הגיע לבג"ץ; לא הייתה כמעט החלטת ממשלה שלא הגיעה לבג"ץ; דרך אגב, לא היה אף פעם יועץ משפטי שרוב החלטותיו היו החלטות שלא תומכות בממשלה. מדי פעם, אתה יודע, יועץ משפטי, פעם בארבע שנים היה לו אירוע אחד, שניים – אני לא זוכר מתי היא תמכה בממשלה. אני רוצה להגיד לך משהו. החוק לרפורמה בתקשורת כבר שנה וחצי, שנתיים, נמצא בכנסת. אני רוצה לספר לך עוד סוד קטן, חבר הכנסת ביטון, מיכאל.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני שומע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני עובד כבר שנתיים וחצי על חוק החברות, שנתיים וחצי. גיל לימון עיכב לי את זה שבעה חודשים – לא באופן חוקי, בנסחות. רק אתמול הצלחתי לשבת איתם. אלה לא דברים שצצו אתמול, צריך להבין את זה. יש כאן היסטוריה של ארבע שנים שבעצם לא מאפשרים לממשלה ולחברי הממשלה לקדם חקיקה, פקיד לא מאפשר. ואני אומר, רבותיי, הרי ממילא יש את הג'ינג'י, וזה יגיע לבג"ץ, אבל אפילו לחוקק לא נותנים לך. לכן אני מסכים איתך באופן בסיסי, אבל אתה רק צריך להסתכל על הרצף. זה לא משהו שקרה אתמול. אנחנו נמצאים בהליך הזה כבר ארבע שנים. לכן אני מאמין, בעזרת השם, שהבחירות האלה שיבואו עלינו לשלום – אדוני היושב-ראש, אני רואה אותן כסוגיה של משאל עם: האם יש פה דמוקרטיה במדינת ישראל כמו שאנחנו חושבים שצריכה להיות או כמו שהשמאל חושב שלא צריכה להיות? האם הכנסת יכולה לחוקק חוקים או לא? האם הממשלה יכולה לקבל החלטות או שבית המשפט העליון מנהל לנו את כל המדינה? דרך אגב, זה הרגע. גם, איך אמר ברק לא מזמן באחד הראיונות – אני מדבר על אהרן ברק: הבחירות זה המבחן שלנו. אני מסכים איתו. אני לא מסכים איתו כמעט על כלום, וזה – בוודאי. כל משטר, כל ממשלה שנבחרת יש לה את הפררוגטיבה לקדם כל חקיקה שהיא רוצה. היא לא צריכה לקבל הכשר מהשמאל. ארבע שנים חיבלתם בעבודת הממשלה. זה מה שהיה פה. כל הצעת אי-אמון – ממתי במלחמה בכל שבוע אני עולה לענות כאן על איזה ארבע, חמש הצעות אי-אמון בממשלה? חוסר תפקוד הממשלה, ראש הממשלה מושחת, אשתו מושחתת, השר הזה מושחת, שר הביטחון, כל השרים – כשחיילי צה"ל נלחמים בגבולות ובכל יום קורה לנו אסון. מתי זה קרה אי פעם, מאז קום המדינה ועד היום? רק אתם מרשים לעצמכם לעשות דברים כאלה, אין לכם כבוד. אין לכם כבוד לצבא, אין לכם כבוד לחיילים, אין לכם כבוד למשפחות, כלום. דרך אגב, כשהאויב רוצה להרוג אותנו, הם ביניהם מתלכדים נגדנו. הרי זה מה שמלכד אותם נגדנו – ברגע שהורגים יהודים הם מפסיקים להתווכח ביניהם. מתלכדים. בוודאי, יש יהודים שעכשיו זה הזמן להרוג אותם, עזוב את הבעיות הפנימיות שלנו, בוא נלך להרוג אותם. ופה קורית תופעה בלתי נתפסת, שמעולם לא הייתה: אנחנו קוברים את ילדינו כמעט בכל יום, ובכל שבוע עולים לפה ומטיחים בממשלה ובצבא – הרי בסוף, מי נלחם? הממשלה? ראש הממשלה לא מחזיק עוזי ונמצא שם, אלה החיילים של כולנו, הילדים שלנו. הם עושים את המקסימום, אין להם שום מגבלה, אף פעם – נהפוך הוא. כל הרעיונות שצה"ל מביא וחושב ובוודאי – יושבים שם אנשים מטובי הארץ, טובי העם, שכל היום שוברים את הראש: איך אנחנו מתקדמים; איך אנחנו מביסים את האויב יותר; איך אנחנו נותנים פתרונות לבעיות שעלו. הוא מדבר על הרחפנים – הרי הוא לא מבין בכלל מה זה. הוא לא מבין שלא מדובר בטכנולוגיה, זה – מאוד מאוד מאוד מיושן. אנחנו כבר הגענו לפה, בשיא הטכנולוגיה – אמרתי, זה הזכיר לי את סיפור הסאגרים שהיה במלחמת יום כיפור, עם הכבלים. אז בוודאי, כשאתה מתקדם ואתה מפתח מערכות הרבה יותר מפותחות, רציניות, ופתאום מישהו מביא לך איזה כדור M16 ויורה – זאת טכנולוגיה שהיום כמעט לא קיימת בשדה הקרב, ולכן עכשיו אתה צריך לעבוד עליה, לא חשבת שהיא תהיה. אבל גם לזה יהיה פתרון. בכל יום הצבא מפיק לקחים. בכל יום – ברמה הטקטית בוודאי – בכל יום מערכות הביטחון והחברות הביטחוניות במדינת ישראל, אם אלו הממשלתיות ואם לא, עובדות על פתרונות. יש אלפי מוחות שכל היום שוברים את ראשם איך אנחנו מביאים פתרון. עולה לי הבן אדם הזה לפה – אתה יודע, תלוש. אני לא אחזור על המילה שאמרתי – תלוש מהמציאות. רבאכ, מה. הוא בא, נאם פה ברשף, יצאו לו אש, גופרית, זפת ורעל מהפה. בשורה האחרונה, אני שואל את עצמי, מה הוא הועיל, מה הוא הוסיף לנו באיזשהו משהו? אחדות? מיכאל, אני לא עונה פה אף פעם לאנשים סתם. אני רק משיב על מה שהם אמרו. אני מעולם לא תקפתי בן אדם סתם. אני יושב פה 40 דקות, שומע בעיקר את 10 הדקות האחרונות שלו, ולא מצליח להבין איך זה יכול להיות שחבר כנסת יהודי, פה, עולה לדוכן הכנסת וככה מדבר. אז לכן אני אומר לך, זה לא בא בחלל ריק. ולכן, אנחנו לא מקדמים איזושהי חקיקה קונטרוברסלית בגלל שנזכרנו בה לפני שבוע. אני אגיד לך יותר מזה. אתה טענת איזושהי טענה שבסוף היא לא נכונה גם ברמת העובדה. איך אתה אומר? אולי זה טוב לנו לבחירות. אנחנו לא צריכים את חוק התקשורת לשם. אנחנו כבר ארבע שנים מצויים במקומות האלה. אין שבוע שאין בג"ץ. אין שבוע שאין ג'ינג'י, לא ג'ינג'י, כאלה ואחרים. בית המשפט העליון עוסק, בעיקר בבג"ץ, בסוגיות – או ערבים או שמאלנים נגד הממשלה. זה כל מה שקורה. דרך אגב, אין לו זמן לעסוק בשום דבר אחר חוץ מזה. אז לכן אני לא מקבל את מה שאתה אומר, בהגדרה. זה לא הוגן.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני לא חושב שמה שהם עושים - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אני אומר, זה לא הוגן, מה שאתה אומר, בגלל שזאת לא הכוונה שלנו. אתה יודע שזאת לא האמת. בוודאי ובוודאי, חוק תקשורת כזה – אני לא מכיר אותו מספיק. יכול להיות שיש חלקים ממנו שצריך לתקן, אני לא מכיר. אבל עבדו עליו – כשהייתי שר התקשורת, דיברו איתי אז.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל אתה יודע שהזיזו את ביטן כדי שיהיה חוק כזה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יכול להיות. אני אומר כזה דבר: בגדול, זה חוק שעבדו עליו פקידים, יועצים משפטיים, בתוך משרד התקשורת, עם שר התקשורת. זה חוק שאתה בונה אותו כמעט שנה, שנה וחצי.

נאור שירי (יש עתיד):

מתנגדים לחוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יכול להיות. אני אומר גם, יכול להיות שכל אחד רואה את זה מזווית שונה. יכול להיות שחלקים ממנו לא טובים, גם יכול להיות. אבל בוודאי ובוודאי, אתה לא אומר: תשמע, עכשיו לפני בחירות, שבוע, בוא נביא אותו כדי שבג"ץ יפסול אותו. עזוב, אנחנו מקבלים כל יום מבג"ץ על הראש בכל מיני סוגיות. אז לכן זה לא רלוונטי, ואני חושב שזה לא הוגן. אני רוצה להגיד לאחמד טיבי: לגבי הסיפור של השילוב של הערבים – אני מסכים איתו. בעיניי, בקטע האזרחי, אדוני היושב-ראש, באמת באמת, אמיתי – גם חונכתי ככה וגם זו התפיסה שלי – לא צריכה להיות שום הבחנה בין יהודי, מוסלמי, נוצרי, צ'רקסי, בנושא האזרחי. ההבדל בינינו נכנס רק כשנכנס הנושא הלאומי. אבל אם לא היה הנושא הלאומי, בוודאי, אין שום ספק – ובכלל, צריך להבין, התרבות הערבית יותר קרובה למזרחים בתרבותם. אנחנו גדלנו במדינות ערב, ההורים שלי.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אימא שלך דיברה איתך ערבית כשהיית תינוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, כן. סבא שלי לא ידע – הוא היה מדבר איתי רק ערבית, הוא לא ידע עברית. לכן, בוודאי ובוודאי, אין שום ספק שבמישור האזרחי אני לא רואה שום סיבה שהשילוב שלהם – אני יכול לומר דבר מאוד פשוט, ואני מניח שעל הנושא הזה כמעט כולנו מסכימים. אבל אני אומר לכם באחריות, בתחושת בטן: שילוב החרדים לא מגיע אפילו לזה. וכאן, מצד ימין, היום הם: מה פתאום לשלב אותם? השנאה אליהם היא פי אלף. לא משנה שהם יהודים, הם רואים צבעים. אני לא רואה צבעים. פה רואים צבעים, לפיד וחבר מרעיו, ולא רק הוא. בוודאי קריב, שבא לי עם הרפורמים להרוס את היהדות. כשאנחנו נסענו ופגשנו את הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, קם שם מנכ"ל הקהילה, ואומר לי – אז בדיוק עשינו את מתווה הכותל, שרצינו לעצור אותו: תשמע, 70% מהילדים שלנו מתבוללים, וה-30% שלא מתבוללים מאבדים את הקשר לארץ ישראל. אמרתי לו שבמקרה, ביום שבת – אתה שומע, מיכאל? – אמרתי לו: הלכתי עם ז'קי לוי לבית כנסת של אורתודוקסים להתפלל. דרך אגב, לא הבאנו אותם איתנו מהבית במזוודה, הם שכנים שלך.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ג'קי לוי - - - שם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ז'קי היה איתי במשלחת.

היו"ר סימון דוידסון:

הוא היה חבר כנסת.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יש עוד ג'קי לוי - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ואמרתי לו: תשמע, אתה לא תאמין, שם אף אחד לא מתבולל ושם אף אחד לא צריך להסביר לילד מה הקשר שלו לארץ ישראל. זה לא שהבאנו אותם – הוא שכן שלך, יכול להיות שהוא עובד איתך במפעל. אז אתה מבין שהבעיה זה החינוך, אתה מבין שהבעיה זה התפיסה. ולכן אמרתי לו, יש לי כאב לב עצום. אני חושב שהפתרון היחיד שתעשו – תעלו לארץ, אחרת נאבד מיליוני יהודים, ככה, בלי כלום, סתם. אז עולה לי פה הרב הרפורמי, וזה מה שהוא עושה, נלחם בשורש של היהדות, בעצם, וביסודות של היהדות האותנטית. איך פעם אמרתי לו? רפורמה יש במפעל שימורים, לא בדת. דת זה דת. אם אתה מאמין, אז אתה מאמין בקדוש ברוך הוא, אתה מאמין בתורה, אתה מאמין בהיסטוריה היהודית ובעם ישראל. ואם אתה לא מאמין, אז אתה לא אמור להאמין בכלום. אז אני מבין מי שלא מאמין, ובוודאי אני מבין את המאמין, אני מבין את הלוגיקה. אני לא מצליח להבין בן אדם שאומר: תקשיב, אני עושה רפורמה בדת. הרי זו שאלה ערכית, היא בכלל לא קשורה לרפורמה. אני מניח תפילין לא בגלל שאני מבין למה. כתוב, אז אני מניח. אם אני יהודי מאמין, אז אני מניח, אני עושה. לכן, הם רוצים בעצם להרוס לנו – אמרתי לו: אתם רוצים, ואתה מתעקש להרוס לנו כאן את החינוך של הילדים שלנו ואת היהדות פה, בארץ ישראל, כשיקומו כאן ילדים ולא יבינו בכלל מה זו הדת. אחמד טיבי, אני רוצה לומר לך, לכן אתה צודק בעסק הזה. מה שאמרת לגבי הבכירים במשרד הדתות, מישהו סימס לי – שניהם מוסלמים, יש לי את השמות, וככה צריך להיות. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך – בשבוע שעבר קיימנו ישיבה; אני יושב-ראש הוועדה לבחירת קאדים, ואני אמרתי לחבריי המוסלמים: אני לא מתערב במי שאתם בוחרים, אתם תבחרו, תגיעו להסכמה ביניכם, וכל מה שאתם תסכימו מקובל עליי. אני לא רואה את עצמי פטרון שלכם, אתם תבחרו, אני מכבד אתכם. יש לי שני תנאים. אחד, שאלתי אותם: אצלכם בדת אפשר שתהיה קאדית? אמרו לי: יש לנו. אמרתי: אז אני מבקש שמתוך הארבעה אחת מהן תהיה אישה, קאדית. ודבר שני, כרגיל, צריך לקבל חוות דעת מגורמי הביטחון אם הבן אדם, מה שנקרא, עומד בקריטריונים, כמו כל שופט במדינת ישראל, שבסופו של דבר לא פוגע, ובוודאי מערכת הביטחון לא חושבת שהוא פוגע ביסודות של מדינת ישראל.

היו"ר סימון דוידסון:

אז אין מחסור של קאדים היום?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יש מחסור. אז היום מינינו ארבעה. אנחנו התאמצנו מאוד והבאנו עוד תקן, בגלל שחשבתי שחסר להם; וברוך השם, בעזרת השם, בשבוע הבא אנחנו נשלים את הבחירה של החמישי. ואת זה עושה דוד אמסלם. מעולם הם לא עזרו לכם. למה אני מזכיר את זה כאן? בגלל שאני עונה לשאלה של אחמד טיבי, בגלל שלי באמת חשובה האוכלוסייה הערבית, לנו בליכוד זה חשוב. אנחנו, בוודאי המזרחים, לא רואים צבע – אזרח זה אזרח. ולכן נאבקנו על זה. אני נאבקתי על זה שתהיה אישה, אני נאבקתי על זה שלשכת עורכי הדין תשלח נציגה שהיא אישה, והם לא עשו את זה. ולכן אני שמח לפחות בתרומתי הקטנה פה, שקידמנו נושא מאוד מאוד חשוב, שבאמת זעק. האוכלוסייה שהכי נפגעת כאן זה דווקא הנשים במגזר הערבי, שהן משוועות לסיוע, ואני סברתי ועדיין סובר שצריך להגביר שם את הקאדיות, בגלל שבסוף, כשאישה שומעת אישה, היא מבינה גם את התרבות והיא מבינה את הכול.

היו"ר סימון דוידסון:

השלב הבא – שתהיה שם גם רבנית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה לא קשור. אני שאלתי אותם אם מבחינתם, בדת, במסורת, זה מקובל. היו אומרים לי: לא מקובל – לא עושה. אמרו לי: דודי, יש לנו כבר אחד ומקובל עלינו. אמרתי: בבקשה, אז אני מבקש. אם זה במסגרת הכללים, אז אני מבקש לעשות את זה. תראה, אני רוצה לענות ברצינות לאלעזר שטרן. אלעזר שטרן דיבר על המשט. דרך אגב, אני מסכים איתו, עם כל מילה. ראש הממשלה גם הוציא הודעה בעניין הזה. אין ספק, אני לא מבקר חברים שלי בממשלה, אני לא משגיח הכשרות שלהם, עם ישראל רואה את זה. אין ספק – ושמעתי גם את שר החוץ ואני מסכים איתו – אין ספק שנגרם פה נזק לא פשוט למדינת ישראל, בוודאי בזירה הבין-לאומית. אני מצר על כך. אני לא אחראי על כל בן אדם בממשלה. כשאנחנו מקימים קואליציה, ואתם לא רציתם לבוא איתנו ואמרתם: רק לא ביבי, היינו צריכים להקים ממשלה בסוף. יש מדינה. אז זאת היא התוצאה לפעמים. לכן אני אומר, אני באופן אישי גם מציע לבן גביר לחזור בו מהדבר הזה, לפחות להתנצל. לא על המשט, הם לא מעניינים אותנו, אלה בוודאי עוכרי ישראל. זה לא הסיפור. גם לא צריך לרוץ ולעשות סרטון על כל דבר כזה וכזה. זה לא תורם לנו במדינה כלום. להפך, יש מספיק שונאי ישראל שלוקחים את זה והופכים את זה עלינו ועל היהודים שגרים באותן מדינות. אז יכול להיות שאתה מקבל כמה קולות כאן, אבל הנזק המצטבר במדינת ישראל ומחוצה לה, לכלל היהודים, הוא נזק פשוט בלתי נתפס. בוודאי אין הצר שווה בנזק המלך. לכן אני מקווה שהוא יחשוב על זה, וימצא את ההזדמנות איך לחזור בו מהעניין הזה. לגבי הסיפור – אני לא רוצה להיכנס. דרך אגב, אותו חייל שאמר לך לגבי הקונספציה – אתה יודע, יש הרבה אנשים במדינת ישראל שיש להם כל מיני מחשבות, אני לא נכנס לזה. אבל אני לא חושב כמוהו. אני חושב שבסוף אנחנו מדינה, מדינת חוק. אנחנו צריכים לעבוד באופן מושכל, אנחנו אי קטן בכל העולם, ואנחנו צריכים לקחת בחשבון גם את אומות העולם, מה הן חושבות עלינו, כן. דרך אגב, כשהוא דיבר על כל נושא ועדת החקירה שעולה לנו בדם – אני לא מסכים איתו בעניין הזה. חבר הכנסת שטרן, צה"ל עושה תחקירים טקטיים ועשה אותם מהיום הראשון. לא צריך אישור מאף אחד. דרך אגב, גם היום עושים. לגבי ועדת חקירה ממלכתית או ועדת חקירה לאומית – אנחנו רוצים ועדת חקירה לאומית, בגלל שאתם מכירים את המשחק, אתם מכירים את הנושא. חבל להתווכח על זה. אם היינו סבורים שבית המשפט העליון זה לא מפלגה שנמצאת בערך באזור מרצ לשעבר, בוודאי לא היינו טוענים שום טענה. גם בית המשפט העליון, כפי שאמרתי, החלטותיו, פסיקותיו ובוודאי מה שקרה בתקופה האחרונה, צריך גם הוא להיבדק במסגרת כל ועדה שתוקם. לסיום, אני רוצה לענות לחמד עמאר, שהעלה סוגיה חשובה מאוד. אני לא רואה את זה כפונקציה של ממשלות. אנחנו השקענו גם דיון עם הממשלה. דרך אגב, אני רוצה להגיד לו: חמד עמאר, ראש הממשלה הנחה, הקים צוות מקצועי והנחה בראשות היועמ"שית לקיים – לדעתי, עד כמה שאני זוכר – פעם בשבועיים דיון. שלח את נציגו רואי כחלון, כן? אבל ממה שקראתי, היועמ"שית מעולם לא הזמינה את רואי כחלון, ועשתה כמה דיונים ספורים בעניין. בקיצור, האישה עושה מה שהיא רוצה בכל תחום, בכל נושא. פשוט התנהגות מופקרת של פקיד. אני 30 שנה פקיד, מעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת שפקיד קם בבוקר, מצפצף על כל העולם, עושה רק מה שהוא רוצה. אז לכן אני מסכים. דרך אגב, היא מתנגדת למעצרים המינהליים של ארגוני הפשיעה בגלל שהיא אומרת שהיא רוצה שיחקרו גם פוליטיקאים בהאזנות סתר או בהאזנות עם רוגלות. לא הבנתי, מה הקשר בין אחד לשני. אני חושב שנגד ארגוני הפשיעה צריך להילחם, כפי שאמרתי, גם בממשלה וגם פה, לא פחות מאשר בארגוני הטרור. זה בדיוק טרור לכל דבר ועניין, גם בגלל שהתוצאה שלהם בסוף זה גם רצח של הרבה מאוד אנשים, ישראלים חפים מפשע שלא עשו כלום. לכן אני רואה את זה כמחדל שלה. היא מפריעה לממשלה גם בסוגיה זו. אדוני היושב-ראש, לפני שאני מסיים אני רוצה לשאול – האמת היא שאני כבר לא יודע את מי לשאול. סוגיית הפצ"רית, מי מטפל בה? לא הצלחתי להבין עד היום. קרה לנו אירוע, אחד החמורים במדינת ישראל. אני רואה אותו כמעט ברמה של בגידה במדינה. אני גדלתי במדינה, נולדתי כאן, אני לא זוכר אירוע שעשה נזק כל כך גדול למדינת ישראל – דרך אגב, קצת יותר מהסרטון של בן גביר. האישה, דרך אגב, הודתה שהיא הדליפה וכו'. עדיין היא אלופה בצה"ל, מקבלת משכורת מצה"ל כאלופה וכו' וכו'. זה דבר שלא מתקבל על הדעת. את אוריך ידעו לזרוק לתוך חדרי המעצר של השב"כ בצינוק. כל מה שקשור לכל איש או שר בליכוד, רק תספר איזו בדיחה לידו או תכתוב בעיתון משהו – למוחרת היועמ"שית מנחה את מר בלט: נא לזמן אותו לחקירה. פה יש לנו אירוע דרמטי שמתפתח מול עינינו כבר כמעט שנתיים. מה קורה עם זה? באמת, כשר בממשלה אני לא יודע מה קורה עם זה, הממשלה לא יודעת מה קורה עם זה. זה יכול להיות רק בממשלת ישראל, רק בסירוס של ממשלת ישראל על ידי אותו עמית, שלקח לעצמו את התפקיד, ואותה יועמ"שית. זה פשוט לא נתפס. דרך אגב, שמעתי – אני לא יודע אם זה נכון או לא אבל אם נכון, זה חמור – אולי הצבא מממן לה גם את הייצוג שלה. הרי מדובר בעבריינית. קודם כול, אם זה לא נכון, אז אני לא אומר כלום. אבל אם זה נכון – חמור שבעתיים. לא הבנתי, כל אחד שהוא עובד מדינה ושודד מחר את בנק לאומי או גונב טנק מצה"ל, אז אנחנו באים ונותנים לו גם ייצוג? שתפנה לסנגוריה הציבורית, כמו כל אזרח, אין שום בעיה. אני אומר, אם זה לא נכון אז בוודאי לא אמרתי, אבל אני חושב שגם אם יש אפילו טיפ-טיפה קמצוץ שיכול להיות שזה נכון, אני חשבתי שזה נכון להעלות את זה כאן. לסיום אני רוצה לומר, אני שמעתי בטלוויזיה, אדוני היושב-ראש, שמשטרת ישראל בעצם חוקרת או אמורה לבדוק – כל חקירה מורכבת מתחילה בבדיקה – את ערוץ 14 לגבי חשדות לפגיעה בשמם הטוב, הסתה ובעצם המרדה והסתה לאלימות. דרך אגב, מר בלט, אני רואה רק ערוץ 14. מעולם לא שמעתי שם הסתה לאלימות. אני מבין שאתה הפכת להיות כלי פוליטי פר אקסלנס, כאילו אין לך שכל, אין לך כלום במוח. אומרת לך היועמ"שית: תעשה ככה – אתה עושה. ככה פתחתם את החקירה נגד סוויסה, משה סוויסה, זיכרונו לברכה, בגלל שלדעתה הוא לא מילא איזו רובריקה בטופס של מכרז. ככה אתם עוצרים את כולם. ככה אתם עוצרים – רק תגיד את מי: שרים, אנשי ליכוד. אז אני חושב שכאן נחצה קו אדום, בוודאי ובוודאי כשמדובר בערוץ התקשורת היחידי, דרך אגב, בימין, בטלוויזיה, בממד הטלוויזיוני. אני מבין שמר גולן רוצה לסגור אותו בגלל שהוא לצנינים בעיניכם. אני אגיד לכם מדוע – בגלל שפעם ראשונה אזרחי מדינת ישראל מבינים מה קורה במדינה. עד שערוץ 14 לא היה, לא ידענו. את כל השקרים שלכם אכלנו. איך אנשים היו אומרים? שמעתי בטלוויזיה. כשערוץ 14 בא לעולם הוא הציל את הדמוקרטיה הישראלית. מי שרוצה, רואה אותו. מי שלא רוצה, לא רואה. שאר הערוצים היו כמו פרבדה: השלטון אומר להם מה, והם עושים מה בראש שלהם, והאזרח בבית מקבל אינפורמציה שחלקה היא גם שקרית, והוא אוכל את זה. הוא לא יודע, גם אין לו מי שיאזן אותו. היום, ברוך השם, במדינת ישראל יש לפחות ערוץ אחד, ערוץ אחד – לא ארבעה – אחד, שנחשב לערוץ ימני, והוא לצנינים בעיניהם, שיגע אותם. גם ערוץ 7 – אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת ביטון: הרי בזמנו היה אייבי נתן עם הספינה. השאירו אותו שנים בים, מחוץ למים הטריטוריאליים; כשערוץ 7 פתאום התחיל לשדר מהים, שלחו להוריד אותו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בוא נראה אותך - - - בים - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא זוכר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון, נכון. לא, הוא היה מנכ"ל הערוץ. נכון. אז לכן אני אומר שגם פה, עצם המחשבה שראש אגף החקירות במשטרה, אני שומע שהוא עושה בדיקה על עיתונאים מערוץ 14, ולא עיתונאי, עיתונאים, לחקור אותם באשמה של הסתה לאלימות והמרדה – תבין טוב, אנחנו בממשלה, כל השמאל נגדנו עם כל המערכות, כולל בתי המשפט, והוא ממריד, תבין. הוא ממריד נגד מי? לא הצלחתי להבין. בסוף ההמרדה היא נגד הממשלה. והמשטרה לא מוציאה הודעה שלא היה ולא נברא – יש בדיקה, אמרו לנו לבדוק. לכן אני רואה את זה, דרך אגב, כקו אדום בורדו. מר בלט, אל תבזה את משטרת ישראל. אתה שפוט שלה באופן מלא, שנינו יודעים. אתה עושה דברה באופן מלא. הרי זה הסיפור שם. הרי גם כשהיו מקומות שמשטרת ישראל אמרה: על מה נחקור, על מה נחקור? את אוריך על מה נחקור, אין מה לחקור. אמרו: לא, תחקור. אז לכן אני רוצה לומר לך, מר בלט, משטרת ישראל צריכה לעשות את תפקידה בלי קשר לייעוץ המשפטי. היא לא קשורה אליו. אמרתי פעם – אם אני הייתי השר לביטחון פנים, לא הייתי מאפשר לשום שוטר להיפגש עם הפרקליטות. יש משרד המשפטים, שיעבוד משרד המשפטים; יש משטרת ישראל, שתעבוד משטרת ישראל. בדיוק כמו שעשינו אז את חוק ההמלצות. המשטרה תעשה את עבודתה, תעביר את זה לפרקליטות; בפרקליטות יכתבו להם את מה שיכתבו להם. ירצו השלמות חקירה, יכתבו, אבל בוודאי לא יפעילו אותם על בסיס יומי כאילו הם עובדים אצלם. וזה מה שקורה היום. שנינו יודעים שיש שני סוגי משטרה במדינת ישראל: המשטרה הרגילה, על כל זרועותיה בכל הנושאים, ויש את מה שנקרא אגף החקירות במשטרה, שהוא בעצם ת"פ של היועצת המשפטית לממשלה / גיל לימון. ודבר אחרון, אני רוצה לפנות בעצם לכנסת עצמה, לגבי הסיפור – כשראיתי מה עושה בעצם היועמ"שית לגבי חברת הכנסת טלי גוטליב, אני דיברתי על זה בשבוע שעבר. אני חושב שחברי הכנסת, על מנת לשמור על כבודה של הכנסת, מעמדה של הכנסת וגם על תפקידו של חבר הכנסת, על מנת שיעשה את עבודתו נאמנה ללא פחד ומורא – דרך אגב, זאת בדיוק הייתה המטרה של הענקת חסינות לחברי הכנסת. הרי כשקמה המדינה, המפא"יניקים שלטו על הכול. דרך אגב, גם כשהקימו את השב"כ ואת המוסד – בשב"כ, בש"ב, איסר הראל, ודרך אגב, זה בעובדה, אחרי זה הכול הסתבר, היו מצותתים ועוקבים אחרי אנשי הלח"י והחרות, ובוודאי אחרי הקומוניסטים. אז לכן באו ולפחות אמרו: חבר כנסת שעולה לכאן לדוכן, ושמע מידע, משהו שלדעתו אזרחי מדינת ישראל חייבים לדעת, עולה לכאן – בחסינות, דרך אגב, על מה מדובר? על זה שחבר הכנסת במודע יודע שהוא עובר על החוק. הרי אם הוא לא עובר על החוק, הוא לא צריך שום חסינות. אבל אם הוא חושב שמתוקף תפקידו הציבורי הוא חייב להביא מידע חשוב לציבור, גם אם גורמי הביטחון, דרך אגב, אומרים לו שזה מצונזר – אבל זה התפקיד שלו, ככה הוא חושב, זה בדיוק התפקיד שלו. והציבור ישפוט אחר כך אם הוא דיבר דברי הבל, אם הוא פגע במדינה, ולא יבחר בו. אבל בוודאי ובוודאי לא באים, דרך אגב, ומגישים נגדו כתב אישום ומורידים לו את החסינות. עכשיו, מה קרה? בזמנו החסינות – אני מספר לך את זה, היושב-ראש, בגלל שאני רוצה לספר לך מה בעצם האבולוציה שהייתה. פעם, כדי להסיר חסינות לחבר כנסת, עוד לפני שאתה פותח בכלל בחקירה, או אחרי, היית מגיע לכנסת, לוועדת הכנסת, מבקש להסיר לחבר הכנסת את החסינות. דרך אגב, אני מניח שאם חברי הכנסת בוועדה, כן, שהם גם חברי כנסת, מבינים שקרה פה משהו חריג ביותר – נניח חבר כנסת הלך ושיתף את האויב במידע מסוכן, כמו שקרה לנו - - -

היו"ר יבגני סובה:

היום זה הפוך. אתה מבקש חסינות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן.

היו"ר יבגני סובה:

בסדר.

קריאה:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון. אז אתה בא לכנסת.

היו"ר יבגני סובה:

אין משמעות. גם ככה הכנסת קובעת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא. זה משמעותי מאוד. אתה מגיע לכנסת. אתה בא לוועדה. אתה מבקש להסיר את החסינות של חבר הכנסת.

היו"ר יבגני סובה:

בסוף, ועדת הכנסת קובעת, נו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. אבל השאלה היא מי בא. ולכן, דרך אגב, ככה הדברים מתנהלים. ועדת הכנסת שמעה את זה, החליטה: כן – כן; לא – לא. היום חבר הכנסת מגיע, והוא צריך לבקש מהם: חבר'ה, אל תסירו את החסינות שלי. הרי יש לו חסינות באופן אוטומטי. זו המהות. וזה סדר הדברים שצריך להיות. אבל אצל היועצים המשפטיים יש כרסום כל הזמן – בכנסת, בממשלה: נבחרי הציבור בהגדרה הם אנשים עבריינים; אנחנו עכשיו צריכים כל הזמן לסגור עליהם בכל מיני מקומות כדי שאנחנו נשלוט בעניין. אז לכן אני חושב – דרך אגב, זה לא קשור לשמאל או לימין. אני חושב שכבודה של הכנסת צריך להיות מוּשב בעניין, והסמנטיקה חשובה פה, מאוד.

היו"ר יבגני סובה:

פתחת עכשיו תיבת פנדורה בנושא של כבודה של הכנסת. אפשר לדבר שעות על כבודה של הכנסת גם מצד חברי הכנסת, אבל זה לדיון הבא. אנחנו נדבר איתך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר: זה חשוב מאוד.

קריאה:

היו"ר יבגני סובה:

כן, אמרתי לו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני חושב שחברי הכנסת וועדת הכנסת צריכים להתכנס ולשנות את הדבר הזה, בגלל שאני רואה את זה כדבר חשוב מאוד למעמדה של הכנסת, מעמדו של חבר הכנסת, וזה גם יסייע לו לעשות את עבודתו נאמנה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר אמסלם. חברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון סיעתי. ראשון הדוברים – מי הראשון הדוברים, אדוני?

נאור שירי (יש עתיד):

אני.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. חבר הכנסת נאור שירי, ראשון הדוברים, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה על עוד שיעור תורה של אמסלם דוד, השר המקשר, חשוב מאוד. יש לי כל כך הרבה דברים לומר, אבל אדוני השר, ציינת – ואני מקבל – במשפט המפתח שלך: איך יכול להיות שבזמן מלחמה אתה נדרש להגיע לפה שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע, חמש-שש הצעות אי-אמון. באמת שזה מעשה שלא ייעשה ולא נראה כדמותו בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל. לא הייתי הולך רחוק מדי.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל לחוק התקשורת אפשר בכל יום.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא הייתי הולך. אפילו אמשיך ואגיד, ב-29 במרץ 2022 נהרגו כחמישה אזרחים בפיגוע בבני ברק. אתה יודע מה עשיתם שלושה ימים אחרי? ארגנתם הפגנה גדולה – ישראל מדממת. בא שר החינוך, שאז עוד היה חבר כנסת באופוזיציה, והרקיד את הקהל. חמישה אזרחים נהרגו – לא הציעו הצעת אי-אמון, ארגנתם הפגנה. כולם באו לנאום – ועדת חקירה. זה מה שעשיתם. עכשיו אני יכול ללכת איתך, רשמתי פה עוד מקרים לגב כמה הצעות אי-אמון - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לא - - -

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר. כמה הצעות אי-אמון הגשתם בזמן מלחמה. ראש ממשלת ישראל, דקה אחרי המלחמה, נותן פה לאולמרט את נאום זה שניווט, זה שהתברבר, הוא זה שיציע. אני לא אכנס איתך לזה. אתם, מה שאתם עושים בזמן המלחמה. אם היה כל כך חשוב – היום לפרק את התאגיד? לשלוט על התאגיד? אתם עושים אירועי ליכודיאדה בזמן שיש הרוגים, זה בסדר? בזמן שאתם במלחמה, אתם עכשיו מפצלים את היועמ"ש, סוגרים את התאגיד, סוגרים את התקשורת, נותנים הטבות לערוץ 14. זה בסדר בזמן מלחמה? בזמן מלחמה זה בסדר שראש ממשלת ישראל הולך לקריית שמונה ולא נפגש עם ראש העיר? בזמן מלחמה זה בסדר שקריית שמונה מופקרת לחלוטין? זה בסדר בזמן מלחמה? אני רק רוצה להבין מה הנורמות הראויות, שיהיה אפשר לדבר עליהן ולהעביר ביקורת בזמן מלחמה. בזמן מלחמה – דיברת על הרחפנים. אומר לנו הראשון שזיהה, שכבר לפני שש שנים הוא דיבר על זה. זה בסדר להעביר ביקורת על זה שהוא דיבר על זה? שנתיים לפני שהוא דיבר על זה היה דוח מבקר. זה בסדר לבקר? לא, כי אולי הוא נהיה שלמה מזג האוויר: שימו לב, מחר יש אובך, אנא, אל תעשו פעילות גופנית. זה לא התפקיד שלי להגיד: הינה, אתה דיברת, אלא זה התפקיד שלך לעשות עם זה משהו. אגב, שנתיים אחרי שהוא הראשון שזיהה, שנתיים אחרי, היה עוד דוח מבקר מדינה שדיבר על זה שבוצעו רק 22% מהתוכנית הממשלתית. אז זה בסדר? האם זה בסדר לדבר על זה שמטולה חגגה 130 שנה להיווסדה והצלילים לא היו צלילי מוזיקה אלא יירוטים, רחפנים, כטב"מים, פיגוזים? זה בסדר לדבר? אני באמת לא יודע. אפשר להעביר עליכם ביקורת? אתה רוצה לשמוע את סדר-יומו של מי שהיה בצפון?

היו"ר יבגני סובה:

לא, לא.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון.

היו"ר יבגני סובה:

משפט אחרון.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אעשה את זה הכי מהר. היום, רק היום: 05:47 שתולה; 08:34 ערב אל-ערמשה; 11:08 משגב עם; 11:10 קריית שמונה, תל חי, בית הלל, הגושרים; 12:27 מטולה. אני יכול להמשיך פה. זו מלחמת הפסקת האש. ואנחנו פה, האם זה בסדר להעביר ביקורת על מלחמה כזו? על זה שראש ממשלה וממשלה שלמה הפקירו את הצפון? זה בסדר להעביר? אני באמת לא יודע.

היו"ר יבגני סובה:

תודה, נאור. תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. עד שלוש דקות, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני לא יודע אם שמעת – עוד כטב"מ נפץ, הפעם על תחנת הסעה שבמועצה האזורית מעלה יוסף. אז אני שמח באמת לשמוע שראש הממשלה אמר לפני שש שנים שיש כטב"מים. כאילו, תיזהרו מזה. מה עשיתם בעניין הזה? אני יכול להגיד לך שראש הממשלה הזה קיבל מסמך על ידי שר הביטחון שלו בדצמבר 2016. אני אקריא לך רק סעיף אחד מתוך המסמך שהעביר השר ליברמן, אז שר הביטחון, לראש הממשלה. השר ליברמן מבקש לנקוט מכת מנע מפתיעה אל מול חמאס כבר ב-2016, והוא כותב ככה: אי-נקיטת יוזמה ישראלית עד מחצית שנת 2017 תהיה שגיאה חמורה, שתוביל את ישראל למצב אסטרטגי קשה, להידרדרות בלתי מתוכננת. בתרחיש כזה ישראל כבר לא תוכל לסכל את הנהגת הזרוע הצבאית של חמאס, או אף חמור מזה, חמאס תפתח, בעיתוי נוח מבחינתה, כפי שציינתי בתחילת דבריי, עימות צבאי. בעימות הצבאי שהוא ציין בתחילת המכתב שלו – הוא מתאר שחמאס יפתח בעימות צבאי שיוביל לכיבוש יישוב אחד בוודאות, אולי אפילו כמה יישובים, תוך שהוא מבצע טבח באזרחי ישראל, תוך שהוא משתלט על צירי תנועה. זה מכתב שמעביר שר הביטחון לראש הממשלה בשנת 2017, ודורש ממנו לעשות סיכול ממוקד לראשי חמאס ולפתוח במתקפת פתע אל מול חמאס. מה עושה ראש הממשלה? מעיף את המסמך הזה מתחת לשולחן, זה לא מעניין. באוקטובר 2023 אותו ראש ממשלה נתקל בתוצאות של ההתעלמות הזאת שלו. עכשיו תראה מה קורה היום, השר אמסלם. הרשות הפלסטינית, שבהסכמי אוסלו אישרו לה 12,000 חיילים, מחזיקה היום 65,000. במדינת ישראל יש לנו יחס של שלושה שוטרים לכל 1,000 נפש, ברשות הפלסטינית – בממוצע 20 שוטרים לכל 1,000 נפש, כמעט פי שבעה. למה הם מחזיקים את זה? למה? אז נתנו להם אישור לנשק קל. הם מחזיקים היום RPG, מקלע PK לפגיעה ברכב משוריין, נשק צלפים, משוריינים, חומרי נפץ, מטעני חבלה. מאמנים היום יחידות SAT, התמחות פשיטה מהירה, עם אופנועי ספורט וירי תוך כדי תנועה. למה הרשות הפלסטינית עושה את זה? אתם אמרתם על מחבלים בכפכפים שבאו וביצעו את הטבח בעוטף. אתה יודע כמה זמן לוקח לרוץ בכפכפים מטולכרם לכפר סבא? חמש דקות. אז הינה, אני אומר לכם, הממשלה הזאת ישנה על האף כשחמאס תכנן והוביל את הטבח שהתבצע באוקטובר 2023, אתם ישנים על האף כרגע גם מול הרשות הפלסטינית וההתעצמות שלה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. עד שלוש דקות, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, בהמשך ישיר לנושא האי-אמון שהעלינו בחד"ש-תע"ל-רע"מ – מערכת הבריאות במדינת ישראל מתמודדת עם מחסור חמור מאוד ברופאים. שיעור הרופאים בישראל נמוך בכ-10% מהממוצע במדינות OECD. כמובן שהמחסור ברופאים משליך על השירות שמקבל המבוטח, הן בזמני המתנה ארוכים והן בהשלכות נוספות על קהל המבוטחים שנאלצים לשלם מהכיס הפרטי שלהם כדי לקבל שירות רפואי. אולם, בדומה למערכת החינוך בחברה היהודית, במגזר היהודי, שאף היא סובלת ממחסור של מורים – מערכת הבריאות אומנם סובלת ממחסור של רופאים, אבל היא סובלת מחוסר רצון של ממשלת ישראל לקלוט אלפי רופאים מהחברה הערבית שסיימו את כל לימודיהם בהצלחה, השלימו שנת סטאז' והם מחכים להשתלב במערכת הבריאות בישראל כדי לשרת את כלל אוכלוסיות המדינה. הקטע הוא לא בחוסר תקינה במערכת הבריאות. הקטע הוא בחוסר רצון, חוסר רצון לקבל החלטה מצד הממשלה לשלב את הרופאים, כי הם ערבים, מה לעשות. כנ"ל גם לגבי המורים במערכת החינוך. למרות המחסור החמור מאוד במורים במערכת החינוך היהודית, לא קולטים מורים ערבים, כי לא רוצים לקלוט מורים ערבים למערכת החינוך היהודית. אז הקטע הוא לא בעיה של תקינה, לא בחינוך, לא בבריאות; הקטע הוא בעיה גזענית של חוסר רצון לשלב את האוכלוסייה הערבית בתקנים החסרים האלה. וזה מחייב ממשלה אחרת, שמתייחסת לכל אזרחיה בעין אחרת. חשוב לתקן את העוול ההיסטורי הזה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, כמה שמעתי שנתניהו קוסם, והאמת שאף פעם לא האמנתי, אף פעם. התבוננתי בבן אדם, בהיסטוריה שלו, לא ראיתי שום קסם. עד לחודשים האחרונים. האמת, הוא כן קוסם. הוא כל כך רצה לשנות את פני המזרח, אבל הוא שינה את הלב של המערב. הוא לא שינה את המזרח בכלל, והוא נכשל במלחמות, אבל את הלב של המערב הוא כן הצליח. אני מסתכל על הסקרים בארצות הברית – 75% מהעם האמריקאי תומכים בסוגיה הפלסטינית, מתנגדים למדיניות הממשלה, וביניהם 84% מהדמוקרטים, שלא לדבר על הצעירים. וגם 90% מהאירופאים. רק קוסם יכול לצאת למבצע לשנות את פני המזרח – והתוצאה היא שינוי הלב של המערב. האמת, קוסם. אבל כמו הרבה קוסמים, פתאום רואים מסביבו הרבה אש, והוא נשאר לבד והמסך יורד, יורד. אנחנו נדאג שהמסך ירד עד הסוף. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני מתארת לעצמי שלא שמתם לב. האמת היא, בטח שמתם לב, בואו נתחיל את זה אחרת. תגידו, היה לכם חם בחג? היה לכם פתאום קר בלילה? פתאום ירד עליכם גשם באמצע שבועות? זה לא פורים כבר, זה שבועות. חם, קר, אי-אפשר לעקוב. אתן קמות בבוקר, צינה אוחזת בכן, אתן לובשות משהו. פתאום באמצע היום – שרב. השרב נשבר, השרב חוזר – איך להגיד? קוראות וקוראים לזה משבר האקלים, זה ההתחממות הגלובלית הזאת, שיש כאלה שעדיין מכחישים. אז זה זה. בשנת 2021 ישראל הכניסה את משבר האקלים לרשימת האיומים הלאומיים שלנו. זה המטה לביטחון לאומי עשה, בשנת 2021. אגב, בארצות הברית הם הכניסו אותה לרשימת האיומים כבר ב-2008. וזה למה? לא בגלל שפתאום יורד גשם ופתאום חם, אלא משום שאירועי אקלים קיצוניים יכולים לגרום למשל לנדידה של אוכלוסיות, לפליטות מאוד גדולה. זה מצלצל לכם מוכר? זה יכול לאיים עלינו? למשל, חום קיצוני יכול ממש להפריע מאוד לחיילים להילחם בשדה הקרב; למשל, תנאי מזג אוויר קיצוניים מפריעים לכל מיני GPS, לכל מיני תדרים של מטוסים או של כלי נשק, או של מניעת טילים. לכן זה הוסף לרשימת האיומים הלאומיים שלנו. ובכן, לאחרונה ממשלת נתניהו מחקה, פשוט מחקה את משבר האקלים מרשימת האיומים הלאומיים שלנו. שמעת, אדוני היושב-ראש? משבר האקלים איננו מאיים עוד על מדינת ישראל, רק על מקומות אחרים בעולם. אבל בגלל שאנחנו בתקופה של נס, אז על מדינת ישראל הוא כבר לא מאיים. זה לא צריך באמת להפתיע: בממשלה שבה פשוט מודיעים על הניצחון המוחלט ולכן טומנים את הראש בחול מזה שחמאס מתעצם בעזה, מזה שאיראן יצאה מהמערכה הכפולה והמכופלת, עם השותף, מחוזקת; שבה ממשיכים לספר לנו איך אנחנו אבו עלי וטופחים על החזה בכל הכוח בזמן שמצבה האסטרטגי של מדינת ישראל גרוע בהרבה משהיה הרבה מאוד שנים, אין להתפלא שגם את משבר האקלים הם פשוט מחקו. אז בפעם הבאה שאתן מרגישות ומרגישים טפטוף, זה לא גשם. זה יורקים עליכם, הממשלה הזאת.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, אחרון הדוברים. עד שלוש דקות, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, פשוט לא להאמין איך חזרנו אחורה בזמן. ממש כמו שלאורך שנים התרגלנו לירי לעוטף עזה ולשדרות, ממש כמו שהתרגלנו לניסיונות הפיגועים האין-סופיים ביהודה ושומרון, עכשיו המציאות הבלתי-נסבלת והבלתי-נתפסת בצפון הופכת לשגרה, שגרה ארורה. אזעקות בלתי פוסקות בשל חדירות כטב"מים, תמונות של ילדים מסתתרים מתחת לשולחנות בכיתה ומתכופפים בלי מרחב מוגן בשטח הפתוח, רחפני נפץ שמתפוצצים על חיילים בדרום לבנון, והנורא מכל – עוד ועוד הותר לפרסום ומשפחות שחרב עליהן עולמן. ובמה מתעסקים אצלנו? בפריסת רשתות, במציאת פתרונות טכניים להתמודדות עם רחפנים סטייל אוקראינה, או בדרישות פופוליסטיות לגביית תג מחיר מחיזבאללה, כמו ההצהרה שנשמעה היום, שעל כל רחפן נפץ ייפלו עשרה בניינים בדאחייה בביירות. בדיוק מה שמכונה שיח 6 באוקטובר, בדיוק הקונספציות המרדימות של ערב מתקפת שמחת תורה. במי מדובר? בארגון טרור שתקפנו, ריסקנו וחיסלנו את כל שדרת הפיקוד שלו ואלפים רבים ממחבליו. אנחנו אומרים לעצמנו: כנראה שזה לא הספיק להחזיר את ההרתעה. כשהעיניים פקוחות, כשהשכל ישר וכשאתה מחובר לזהות שלך, אז אתה לא מתבלבל מול אויב שכזה, אדוני היושב-ראש. כשיש לך אויב ששואף להשמיד אותך ושמנסה בכל דרך, ולפעמים גם מצליח, לרצוח את חייליך ואזרחיך, אז אתה לא מנסה רק לפגוע נקודתית ביכולות הפגיעה שלו ולא מסתפק בלאיים עליו בגביית תג מחיר. אתה דואג שהוא לא יוכל לממש שום דבר מהמאוויים הרצחניים שלו, ואתה פועל ללא הפסקה וללא הפסקת אש מדומה כדי להשמיד ולכלות אותו מעל פני האדמה. ראש הממשלה אמר בזמנו שלראש ממשלה בישראל חייבת להיות יכולת אחת, והיא להיות מסוגל להגיד לנשיא האמריקאי: לא. אדוני ראש הממשלה, אם לא עכשיו, אימתי? עד מתי חיילינו ימשיכו להיות כברווזים במטווח? עד מתי הורים תושבי הצפון הגיבורים יצטרכו לחיות במציאות הבלתי-נתפסת הזאת? עד מתי ילדים בגבול הצפון ימשיכו להיות בני ערובה בידי הארורים הללו מחיזבאללה, וזאת תוך כדי כותרת מדומה "הפסקת אש"? אש ללא הפסקה. אדוני ראש הממשלה, עם כל הכבוד לידידות עם הנשיא טראמפ ולמחויבות כלפיו, המחויבות שלנו לתושבי הצפון ולילדיהם והמחויבות שלנו לחיילינו גדולה הרבה יותר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת מעוז. השר דיכטר, מבקש לסכם או שנעבור להצבעות? לא. אם כן, אנחנו עוברים להצבעות. תחילה נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. אנא תפסו את מקומותיכם, מי שמעוניין להצביע. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 24 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

24 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. נעבור להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת חד"ש-תע"ל וסיעת רע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 26 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת חד"ש-תע"ל וסיעת רע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

26 בעד, אין מתנגדים, שני נוכחים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. לפרוטוקול – מיכל שיר סגמן, זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, אבל את רצית להצביע בעד, אני מניח. נצרף את זה לפרוטוקול. אנחנו עוברים להצביע כעת על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי. הצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

34 בעד, אין מתנגדים, ואני קובע כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. נעבור להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת ישראל ביתנו. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

31 בעד, אין מתנגדים, שני נוכחים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק ולכן לא התקבלה. נעבור להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת העבודה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

34 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, תודה רבה על הדברים, חשוב. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, המשפחה, ג'יזל, שלום לך, ישי נמצא פה? אני רואה גם את שלמה מור יוסף, שבהרבה צמתים קשרנו את חיינו עם האיש המופלא הזה. אני מוצא חובה לעלות לכאן, אדוני היושב-ראש, כמו שאתה, בכבוד גדול, מצאת את החובה להגיד כמה מילים לזכרו של איש שהיה יקר לכל מי שיושב כאן ולי במיוחד, בבחינת "אחרי מות קדושים אמור". זה בדיוק האיש – אנחנו צריכים לעלות לכאן כולם, כל אחד בדרכו ולהגיד דברים לזכרו של איש מופלא. אתה ממוגדור אסואירה – זאת הייתה השיחה הראשונה שלי. הייתי מנהל בית ספר צעיר בדימונה, הוא נכנס, והוא אמר לי: אתה ממוגדור אסואירה, אבל אני מפאס – כאילו, אני מפאס; הוא אמר לי את זה בקריצת עין. אבל מאז התחילה ידידות מופלאה, מופלאה, יוצאת מן הכלל. הוא היה כל כך גאה במוצא שלו, מרגי, הכרת אותו. לא מעט פעמים התקשרו אליי מהתקשורת, כי בוועדת חוץ וביטחון ניהלנו כמה שיחות במרוקאית, ואמרו: על מה אתם מדברים? הם לא הבינו את השפה – כולל הקצרנית, שיום אחד באה להגיד לי, מה אמר אלי בשפה המרוקאית? אבל אלה אנקדוטות. אני לא יכול לתאר לכם מה קורה כשאתה מורה, מנהל בית ספר בעיר פיתוח, ובציבור הרחב שואל אותך שאלות כל כך נבובות: האם ניגשים לבגרות? האם לומדים פיזיקה? האם לומדים ביולוגיה? כשאתה מתמודד עם השאלות האלה נכנס לחדר המורים איש מופלא. הוא מספר שהוא היה בתנועת עודד, והוא עלה לארץ, והוא עבד בסוכנות היהודית ובהסתדרות הציונית, והוא הדריך קבוצות, והוא היה חבר מועצת עיר, ועכשיו הוא מנהל את קרן רש"י – השנה היא 1995. מגיע אדם כזה ושואל אותך: מה אתה צריך? תגיד לי. אמרתי לו: אלי, אני מרגיש כמו קטר בתוך רכבת, שכל מה שאני רוצה לעשות זה לקחת את התלמידים שנמצאים בקרון האחורי ולהעביר אותם לקטר. זה מה שייתן למערכת החינוך ולאנשי הפריפריה – שגם אתה נמנה איתם בבאר שבע – זה מה שיפתח להם אופק לעתיד טוב יותר. הוא אמר לי: אני איתך. ומאותו רגע לא היה דבר אחד במערכות החינוך בפריפריה שרצינו מאלי והוא לא אמר כן – מעבדות לפיזיקה ומעבדות לכימיה והמורים הטובים ביותר. כשהחלטנו לקחת את תלמידי י"א וי"ב כל שבוע ביום שישי לאוניברסיטה, מרגי – לאוניברסיטה, שיטעמו את האקדמיה, שזה יהיה חלק מהם – אז הוא אמר: מה הבעיה? אמרתי לו, אני צריך גם כסף וגם אוטובוסים. הוא אמר: יהיה לך כסף ויהיו לך אוטובוסים, זה פשוט מדהים. וכשאיתרנו ילד או ילדה בכיתה ח' שידעו לכתוב שירה, אז הוא הגיע ולקח את הילדים ולקח את ההורים שלהם, והם הלכו לבית דפוס והדפיסו לילד ספר. הוא היה אומר כל הזמן: תאתרו את המצוינות, בכל ילד יש מצוינות, תאתרו אותה, ואני נמצא שם. זה מדהים. הוא היה רב. הוא היה רב, אלי. הוא לא היה איש שהיה מוותר, אבל הוא היה רב לשם שמיים. הוא היה רב לשם שמיים. היו כל כך הרבה רגעים שישבתי איתו במשרד שלי, אלי ישב, והגיע המפקח ממשרד החינוך, והמפקח הגיע עם הרשימות – מה מותר ומה אסור, מה אני יכול לתת ומה אני לא יכול לתת. זה היה הרגע שאלי היה נדלק, ואומר לו: תגיד לי, השתגעתם? מדברים בילדים, הילדים האלה, תסתכל עליהם, כולם ילכו לאוניברסיטה ויהיו רופאים ויהיו אנשי צבא ויהיו אזרחים מועילים למדינה הזאת. זה אלי. זה היה הרגע שהייתי אומר לו: עכשיו אני בטוח שנולדת בפאס. זה היה מדהים.

היו"ר אמיר אוחנה:

האקדמיה הראשונה בעולם, אגב.

מאיר כהן (יש עתיד):

הייתה בפאס. אדוני היושב-ראש, הוא הזכיר לי את זה כל שבוע, זה בסדר. אני התמניתי להיות שר הרווחה, ומור יוסף, שיושב איתנו, היה בביטוח הלאומי. נסעתי ל-OECD לשבוע ללמוד, ושם התוודעתי לתוכנית של טוני בלייר, איך התמודדו עם העוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

הוא גם מפאס.

מאיר כהן (יש עתיד):

הוא גם מפאס, כן (אומר מילים במרוקאית).

היו"ר אמיר אוחנה:

אלי היה צוחק.

מאיר כהן (יש עתיד):

באתי, ישבתי במשרדי, קראתי לבחור בשם אלברט אסף, ייבדל לחיים ארוכים, שעבד עם אלי בקרן רש"י, ואמרתי לו: בוא ננסה לחשוב – מי יכול לכתוב תוכנית עוני למדינת ישראל?

קריאה:

למלחמה בעוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

למלחמה בעוני, ודאי. אז הסתכלנו אחד על השני, והוא אומר לי: תגיד לי, השתגעת? אמרתי לו: אלי, נכון? הוא אומר לי: ודאי אלי. הרמתי טלפון לאלי, והוא אמר לי: מאיר, אני טיפה עייף, עשיתי כך ועשיתי כך. אמרתי לו: אלי, רק אתה. נסעתי לבאר שבע, באתי לבית, ג'יזל ישבה שם – היה חשוב לו לשמוע מה ג'יזל אומרת – ולמוחרת בבוקר הוא התקשר ואמר לי: רוצה אני. הוא ישב על המדוכה. זאת הפעם הראשונה שבמדינת ישראל – מרגי מהנהן בראשו, כי הוא קרא את זה והוא היה שר הרווחה – נכתבה תוכנית איך להתמודד עם העוני. אחד מהשרים, כשסיפרתי בממשלה שאנחנו כותבים את דוח העוני, אמר לי: למה אתה צריך את זה? הרי אם אתם כותבים תוכנית, על כל דבר שתעשה, יגידו לך, אבל זה לא מספיק, תעשה את כל התוכנית. אלי אמר: אני לוקח את התוכנית הזאת ושם את זה כתנ"ך של הטיפול בשאלת העוני, וכל שר, שיגזור מזה משהו, ואנחנו נתקדם. וברוך השם זה קורה. גם אני וגם מרגי יכולים להעיד על אחת התוכניות שנולדה מתוך התוכנית, נושמים לרווחה.

קריאה:

אחת המוצלחות.

מאיר כהן (יש עתיד):

המוצלחות. אתם לא יודעים, אבל יש עשרות אלפי משפחות עניות שמקבלות מנטורים, שמקבלות טיפול, שעושים איתן תוכנית של שנתיים, שלוש, להוציא אותן מהעוני. ויש הצלחה בלתי רגילה. זה מנטור שמלווה את הילדים בבית הספר, ואותם – לפתוח חשבון ולדאוג להם להשמות עבודה. הדברים האלמנטריים, שהרבה מאוד ממשלות לא ידעו לעשות אותם, לא ידעו לעשות את זה. אגב, ב-2014 אחרי שפרסמנו את הדוח, והוא הכה הדים גם בארץ וגם בעולם, שלחתי את הדוח ל-OECD, והם אמרו לי שזה דוח גאוני. שאלו אותי האם אתם משתמשים בהמלצות? העיקרון היה שעוני זה לא דבר ששייך למשרד אחד; עוני זה דבר שהוא טיפול הוליסטי במשפחות, בילדים, בכלכלה, בבריאות, בשיכון, בכל מה שצריך. ב-2014 הוא התקשר ואמר לי: מאיר, אני אוהב אותך אהבה גדולה, אבל אני הולך לכחלון. אמרתי לו: הרווחנו, הרווחנו. תבוא לכנסת. אני חושב שהחיכוך הזה עם דוח העוני גרם לו להסתכל על הפרלמנט. וכל מה שאמרת נכון. הוא היה יושב-ראש ועדה למופת, למופת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הוא היה יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה.

מאיר כהן (יש עתיד):

בוודאי. עבודה ורווחה. הוא היה למופת, והוא התקשר אליי ואמר לי: היית השר שלי, עכשיו אתה תבוא להיות חבר ועדה ונהניתי מכל רגע. הלב שלו היה שם. כל הזמן הלב היה על השולחן, ואם זה היה חוקים שדאגו לבריאותם, לרווחתם של אנשים, הוא לא ויתר לאף אחד. הוא לא ויתר לאף אחד. ואנחנו צריכים כולנו לזכור ולדעת שאנשים כאלה הם יחידי סגולה. אלי היה יחיד סגולה. הוא נגע באנשים. אני חושב שמעט מאוד אנשים בעולם מצליחים להוציא לפועל את החלום שלהם. אלי הצליח להוציא לפועל את החלום שלו. החלום שלו היה לפתוח פתח לאנשים ולקדם אותם קדימה. ואני רוצה לסיים בציטוט שלקחתי מהמבוא לדוח העוני – וכל חברי הכנסת, כל מי שאני רואה כאן, הם חברי כנסת חברתיים. אני רוצה רק לסיים במה שהוא אמר: החברה והמדינה יכולות לפתוח שערי תקווה לכל אזרח ולאפשר לו קידום והצלחה. העוני אינו גזרת גורל. ג'יזל, אנחנו נזכור אותו, החברים שלו, הכנסת הזאת, כל עם ישראל. תודה רבה לך, אדוני, ותודה רבה לכולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן על הדברים הנאים, ואני מתכבד כעת להזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי, חברתו למפלגה של אלי אלאלוף, אז כולנו – ואני יודע שאת גם חברה אישית שלו – לשאת דברים. אז כן. זה לא סוד, לא סיפרתי אף סוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אנסה לא להתרגש, למרות שקשה. קודם כול, דיברת מדהים. אני חייבת להחמיא לך, וגם מאיר, אני רואה אותך ואני נזכרת בשניכם יושבים בוועדת העבודה והרווחה, מדברים במרוקאית, ואני לא מבינה כלום. אבל שניכם דיברתם מאוד מרגש. אז חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ג'יזל היקרה – איך הוא היה קורא לך? ג'יזל מון אמור. קודם כול, תודה שנתתם לי את הזכות לדבר על אלי. חלק מהדברים שאני אומר, קראתי גם מעל הקבר שלו בהספד, אבל חשוב לי, חשוב לי גם לומר פה. אלי היה חבר כנסת מוכשר, נפלא. הוא היה אדם ענק, ציוני גדול. כמו שהזכיר היושב-ראש, הוא זכה בפרס ישראל, השיא משואה, מנכ"ל קרן רש"י. אבל הוא היה הבוס שלי. על זה לא דיברתם, אז אני אדבר עליו – על האיש עם הלב הענק. כל דקה מהיום של אלי הוקדשה לאנשים השקופים, אלה שאף אחד לא ראה. אלי שאני הכרתי היה לוחם, לוחם עשוי ללא חת. הוא נלחם לצמצום פערים. הוא נלחם למען אנשים שאף אחד לא רואה אותם – הנכים, הקשישים, העניים, ילדי האומנה, ילדים בסיכון, אימהות חד-הוריות, דרי רחוב. אנשים שאף אחד לא רואה, אלי ראה, הסתכל להם בעיניים, גם לא מצמץ. ותמיד חייך. היה לו את החיוך הענק הזה שכל מי שראה אותו, תמיד חייך חזרה. אמרת על זה שהוא לא רב עם אף אחד – גם כולם אהבו אותו. הוא ידע לחבר בין ערבים ליהודים, בין חילונים לדתיים. כולם אהבו את אלי. אני לא זוכרת מתי מישהו כך נמצא בקונסנזוס. אלי, אמרתי מעל הקבר שלו בהספד שלי, הוא לא האמין בלתת לאנשים דגים, נכון? הוא האמין בלתת להם חכות. אני רואה גם את מור יוסף, אז אתה מכיר את זה. הוא אמר: אני לא אתן לכם עוד קצבאות, אני אתן לכם אפשרות לשבור את מעגל העוני. הוא הלך לאימהות חד-הוריות, ואמר: אני לא אתן לכם מענקים, אני אתן לכם מלגה ללימודים באקדמיה, כדי שהילדים שלכן יסתכלו ויגידו לאימא: אנחנו יכולים לצאת. האימא לא תשב בבית ותקבל כסף, היא תתלבש יפה ותלך לעבוד, והילדים שלה יסתכלו עליה. אלי מאוד אהב ילדים. הוא האמין בילדים. נזכרתי איך הוא שמח כשנכנסתי להיריון. אני אזכור גם כמה הוא צחק עליי על זה שהייתי כזאת דובה. הוא שמח – את יודעת, ג'יזל, כמה הוא האמין באימהות. ואני נכנסתי להיריון, ובאתי לכנסת עם בטן ענקית, בלי חתונה. והוא כל כך אהב אותי על זה. וכשאריאל נולדה, הוא היה מאושר. וכל הזמן: תראי לי תמונות של אריאל; מה עם אריאל? כאילו הוא היה גאה בי שעשיתי את הצעד הזה, כמו אבא שלי. הוא אהב ילדים והילדים אהבו אותו. וב-2005 פתחתי את "דרך האתגר", שזה מרכז לנערים בסיכון, ואלי, הבוס היקר שלי, הוא כבר ותיק, מיומן, ופתאום הגיעה אליו כזאת אחת שבכלל למדה משפטים ולא מבינה כלום בנוער בסיכון, אבל כל מה שאמרתי – הוא האמין בי. אלי אלאלוף, מנכ"ל קרן רש"י, הוותיק, המיומן, ופתאום אני נוחתת לו, והוא אומר: תקשיבו למירב. לא היה לי מושג בכלל על נוער בסיכון, לא למדתי עבודה סוציאלית, אבל הוא ראה אותי. הוא הסתכל עליי והוא אמר: את תצליחי. ובזכות אלי הקמתי ב-2005 מרכז הנוער בסיכון בנתניה, וב-2007 הקמתי את "דרך הגלים" בהרצליה עם ראש העיר דאז יעל גרמן, עוד חברה מדהימה. ולא משנה, אתם יודעים, לא משנה, היו לו אלפי פרויקטים – מרכז להתמכרויות, דרי רחוב, באמת פרויקטים במיליונים – וכל שנה הוא היה מגיע למסיבת סיום של "דרך האתגר" ו"דרך הגלים" שלי, המרכז הקטן שלי בנתניה והרצליה, כדי לחבק אותי ולחבק את הנערים. וזו תכונה מדהימה, כי כאילו, הייתי אומרת לו: אלי, יש לך פרויקטים של מיליונים. לא, מירב, את הבייבי שלי. זה מה שהרגשתי. אלי היה מגיע לראשי ערים, והוא היה אומר להם כל הזמן: אני אעזור לכם, אבל תיתנו משהו. עכשיו, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש ערים חלשות; לא היה להן. אז הוא אמר להם: תביאו מבנה, משהו שלכם, שתרגישו שאתם חלק. הוא כל הזמן אמר: אלה הילדים שלכם, לא שלי. אני רוצה שתהיו חלק. וכל מרכז וכל ילד שהצלחתי להציל וכל ילד שנתתי לו הזדמנות, זה בזכות אלי. כי כמו שהוא האמין בי, אני האמנתי בהם, וכל ילד צריך מבוגר אחד. בשנת 2015 נפגשנו כאן ביחד במפלגת כולנו. לא מפתיע שנפגשנו פה במפלגה שהתעסקה בצמצום פערים. ביחד עם אלי ועם חברי הכנסת החברתיים פה – מחייכת בצדק, אבל אל תתרגשי – נלחמנו קואליציה – אני הייתי בקואליציה – ואופוזיציה, למען המדינה הזאת. הוא היה יושב בוועדת העבודה והרווחה, וכולם היו איתו, והוא לא היה קל. הוא לא היה קל. הוא הרבה פעמים – איך הוא פעם היה אומר לי: אם שני הצדדים לא מרוצים, אז הצלחנו. ולמרות זאת כולם, כולם אהבו את אלי, ומי כמוך יודעת את זה. אני רוצה להגיד משהו לך, ג'יזל, ולמשפחה: אני זכיתי במנטור. אני זכיתי באדם מופלא. חלק ממי שאני היום פה זה בזכות אלי. אני יודעת שאת כל היום שומעת עליו דברים, אבל חשוב לי שתדעי שיש – את יודעת מה אימא שלי אמרה לי אחרי ההספד? אני אגיד לך את זה. אחרי ההספד – כתבתי אותו בפייסבוק – אימא שלי אמרה לי: תדברי על מאות אלפי ילדים שזכו בהזדמנות שנייה בזכות אלי. אני עומדת כאן היום, אני מרוגשת מאוד, גם התרגשתי בהלוויה שלו, אבל חשוב לי שתדעי שבמקום שאני עומדת עומדים אלפי ילדים, אלפי אימהות חד-הוריות, קשישים, נכים, דרי רחוב, מכורים לסמים, כל מאות אלפי האנשים במדינה הזאת שהוא הציל אותם ונתן להם הזדמנות שנייה וגורל אחר. אני יודעת, אלי, שאתה שומע אותי, אז תודה, תודה על כל מה שעשית למדינה הזאת, ותודה לך, ג'יזל, שהלכת איתו כל הדרך. אני מאוד מאוד אוהבת אותו. אני לעולם לא אשכח אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת בן ארי על הדברים המרגשים שנגעו בכל לב. אני מתכבד כעת להזמין ראש עיר נוסף לשעבר מהדרום, חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, שביקש אף הוא לשאת דברים לזכרו של חבר הכנסת המנוח אלי אלאלוף.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, ג'יזל, שי, הבן של אלי, המשפחה הקרובה והחברים, לא מזמן זכיתי להיפרד מאלי במיטת חוליו. אלי במידה מסוימת אסר על ג'יזל שיבואו מבקרים, והיא, שטיפלה בו וסעדה אותו עד יום מותו באהבת אמת מוחלטת, בכבוד, אמרה לי: מיכאל, יהיה לך קשה לראות אותו, אבל באתי אליו הביתה, ולא היה לי קשה. אלי לא דיבר הרבה. אלי בכלל היה איש שאם אין לך מה להגיד ואתה מדבר, זה עניין מיותר. דבר לעניין. הבאתי לו את הספר שכתבתי, שהוא מהמברכים, והברכה שלו שם לנצח. סיפרתי לו על החיים ומה קורה והרווחתי ממנו חיוך וחיבוק, וזאת הייתה הפעם האחרונה. וקיבלנו את הבשורה שאיבדנו את אלי אלאלוף. אלי אלאלוף זה מורנו ורבנו; אנחנו, דור בני העלייה, תלמידיו. אין-סוף פעמים בחיים פעלתי לפי האסטרטגיה של אלי, רק צפיתי בו ולמדתי בלי הפסקה, והייתי שלוב איתו משנות העשרים בחיי, מאז שאני קצין ומגיע לספרייה שהוא בונה לתפארת בירוחם עם מונטריאול והסוכנות היהודית או מרכז מדעים, ואני פשוט אדם צעיר, ואחרי זה אני בסוכנות היהודית עובד, והוא מנוסה וותיק וכבר סיים, ואחרי זה במגבית קנדה, אני רק צופה ולומד ממנו. לאלי הייתה תורה, תורה של צדק וצדקה, תורת חסד ורחמים, תורה של אחריות אישית ואחריות קהילתית ואחריות של מדינה, תורה של נקיטת עמדה של מנהיגות, ולתת לכולם חכות, אבל מי שעוד לא יודע לדוג, לעולם לא יהיה חסר לו מה לאכול, לא ליד אלי אלאלוף. אלי אלאלוף, מאז היותו בן ארבע, בגיל ארבע בפאס, שמע את שוועת העניים וזעקת הדלים, כל יום בחייו, בביתו ובקהילתו, במשפחתו הרחבה, במרוקו ובישראל. יש אנשים שמתביישים לדבר על עניים. יש אנשים שחושבים שעניים זה לא מעניין. יש אנשים שאוהבים לדבר על ביטחון, ועל מדיניות, ועל דמוקרטיה, אבל יש מישהו שדיבר וייצג את העניים בישראל ודיבר את קולם בכל מקום שהיה. אני רוצה להגיד לכם את עשרת הדיברות שלמדנו מאלי אלאלוף. למדנו להיות גאים במקום שבאנו ממנו. למדנו שאם אנחנו בני העלייה ואימא ואבא לא יודעים אנגלית ולא יודעים עברית ולא יודעים מתמטיקה, עדיין אימא ואבא הם האצילים שבאצילים. מהם אנחנו שואבים את גאוותנו, ובכל מקום שנפעל, ונלך להשכיל, ונלך לאקדמיה, ונהיה דור ראשון לאקדמיה, לא נתבייש באימא ואבא. הם יהיו בקדמת הבמה. הם יהיו עטרת ראשנו. כך אלי דיבר על משפחתו, על הוריו, על בית גידולו. למדנו מאלי להעז, אף פעם לא להיות כפוף לאף אחד, להוביל במדינה. הוא עולה לארץ, הוא צעיר והוא איש מקצוע, סוכנות, קרן היסוד, שליח. הוא רוצה להוביל. הוא יהיה חבר מועצה בעירייה, בלי לפחד ללכת לפוליטיקה. בסוף הוא יהיה חבר כנסת ויושב-ראש ועדה בלי לפחד, כי הדור הזה של העלייה צריך להוביל ולהנהיג, והוא נתן לנו דוגמה אישית בכל דבר שהוא עשה. אלי לימד אותנו לחשוב בגדול, לחזור עם הרעיון: לרומם את קרן רש"י, למזג אותה עם קרן סקט"א, להפוך אותה לקרן המשפיעה ביותר בישראל, הנוכחת ביותר בפריפריה, בנגב, בגליל, בחינוך, בבריאות, ברווחה, בהשכלה הגבוהה – בכל מקום. היו שנים שקרן רש"י הייתה ספינת הדגל בכל תחום של הפילנתרופיה הישראלית. אלי אלאלוף לימד אותנו לחבר בגדול. היה לו סוד שהדולר שלו היה שווה חמישה דולר. איך הוא עשה חמישה דולר? הוא היה מלמד פילנתרופים ופדרציות: אני יודע מה קורה במדינה, אני אבצע את הכסף שלכם. הוא למד לרתום פילנתרופים ישראלים ואנשי הייטק בכירים בישראל לפני שמישהו למד לרתום אותם, ולהפוך את הדולר שלו לחמישה דולר, ולהיות מקור ידע. פעם נסעתי עם האנשים שלו לניו יורק עם קרנות גידור, חבר'ה בני 30–40, שווים מאות מיליוני דולר. למה הם הזמינו את קרן רש"י, היחידה, ונציגיה לשם? כי הוא לא רק ביצע, הוא לימד איך עושים פילנתרופיה והשקעות אסטרטגיות. אלי לימד אותנו איך מביאים את הממשלה – איך עושים פרויקט בר-קיימא, איך לא עושים פרויקט של תרומה שנעלמת והמציאות נעלמת ולא עשינו כלום. הרי גדלנו בבית ספר שהיה בו אוכל, והמדינה הלכה וביטלה את ההזנה, ואלי אמר: בואו ניקח רק עשרות בתי ספר וניתן אוכל, אני מממן את האוכל. אמרו לו: יאללה, אנחנו איתך. אחרי זה הוא אמר: תשמע, זה לא בושה למדינה שאני 100% נותן את האוכל? אז אמרו לו: קח 30%–40% מהמדינה. אחרי זה הוא הלך לעיריות, הוא אמר להן: תגידו, אני צריך להביא את האוכל לילדים שלכם? לא תעזרו לי קצת? אז הם הביאו 30% לאוכל. אחרי זה יצא מצב שיש אוכל בבתי ספר עם עיריות, עם הורים ועם מדינה, והוא המנהל של זה, 90% ומשהו מהמימון הגיע, ובר-קיימא לדורות. ככה אלי עשה עם פרויקט הבגרויות, שכל אחד יכול, עם ניסים כהן. הוא אמר: בוא ניקח את אלה עם ציוני 5, נעשה להם בגרות. כסף שלי. אחרי זה משרד החינוך מקים את אגף שח"ר, ואחרי זה כיתות אמ"ץ, כל המתודה של "כל אחד יכול", כל המתודה של ניסים כהן, הפכה להיות בשער הראשי של משרד החינוך, במימון מלא. מתחיל, עושה, לא מחכה, מראה חדשנות ודואג שהממשלה תיכנס. הוא כאב את זה שאין תיכונים נחושים שיודעים להביא פילנתרופיה ולשדרג את מה שמשרד החינוך עושה. הוא היה נועז. הוא אמר: אני מקים רשת תיכונים. אמרו לו: אלי, אף אחד לא הקים רשת תיכונים 30, 40 שנה. הקים את "דרכא". הלך למייקל אואן בניו יורק, הלך לאחים פינטו, הלך לאנשי הייטק ישראלים: בואו נקים את זה, בואו נעמיד מיליון דולר לכל תיכון. כל החלומות של כל מנהל, כמו שמאיר אמר. מה שהוא למד כתיכון בדימונה – בוא נעשה 100 תיכונים כאלה, שאנחנו נוביל אותם. שאף אחד לא יעשה לנו טובה, שלא נחזר על הפתחים אצל איזה מנכ"ל רשת. אנחנו נהיה הרשת. ורשת דרכא מובילה, והתיכונים שלה, מ-50% בגרות מגיעים ל-90% בגרות, עם מדעים ועם כסף פילנתרופי ועם ממשלה. אלי לימד אותנו שצריך לשנות את המדיניות. והחוקים שלו בוועדת העבודה והרווחה, והעוולות, וההקשבה לכאב, כולל פגיעה – מביאים רופאים ורוקחים מצרפת ואומרים להם: עד שנכיר לכם במקצוע ייקח שנים, ותביאו טפסים – הרגו אותם. אלי פתח את השערים. הוא אמר: צרפת, האימפריה, הרפואה שלה לא טובה לישראל? ופתח את השער, שינה את המדיניות. אני עוד מעט מסיים, לא להתייאש. אלי לימד אותנו על אסתטיקה. כשבנו את הספרייה בירוחם שמו שטיח מקיר לקיר. שמו תמונות של משה סעידי, עבודות קרמיקה. אמרו לו: אלי, מה זה, זה אוניברסיטה, זה בית מקדש? והוא אמר: ילדי ירוחם יקבלו את הטוב ביותר. אבל הוא ידע שלעירייה אין כסף לתחזק. זו לא חוכמה לשים בניין פאר. אז שמו במגבית קנדה עם הסוכנות כמה מאות אלפי דולרים, וכל חמש שנים, אני, מנהל מתנ"ס, מקבל את הספרייה – אני יכול לקבל 40 דולר. לכו לספרייה של ירוחם היום, עם הכיסא שאלי קנה מרהיטי צרעה לפני 30 שנה – The best. הכיסא שם, החלפנו לו את הריפוד. לכו לספרייה של ירוחם, תבינו מה זה להגיד שילד בירוחם יקבל את הטוב ביותר שיש למדינה להציע. אלי היה איש קשה. כשהוא ראה זיוף וחוסר רצינות וחוסר מקצועיות ועוולות – הוא היה קשה. אבל הוא היה קשה בעוד דבר. אם קיבלת ממנו בניין ואתה תזניח ולא תנהל ולא תתחזק, הוא ייכנס ויגיד: מה זה הבושה וחרפה הזאת? ישר, בלי לחכות, בלי טקסים, לא משנה מי הגיע, ראש ממשלה – השירותים שלך על הפנים, אי-אפשר לעבוד איתך. ככה אלי אלאלוף. תעשו אסתטיקה, זכות יסוד של הילד בפריפריה לחיות בתנאים נאותים, וחלק מזה זה אסתטיקה. אלי לימד אותנו דוגמה אישית. פעם באתי אליו, אני וטל אוחנה – שהייתה אחרי זה ראש עיר, שהוא גידל גם אותה בקרן רש"י – אני וטל ועוד מישהו. ומגישים לו בקרן רש"י ארוחת צוהריים – תקשיב לזה, מאיר – בא לו לקחת ביס, הוא לא יכול, הוא רואה אותנו מולו. אז הוא אומר בשקט למזכירה: תביאי ארבע צלחות. אמרתי לו: אלי, כבר אכלנו צוהריים, תאכל. הוא לוקח סכין ומחלק את המנה לארבע. אמרתי לו: מה, אתה לא נורמלי? זו ארוחת הצוהריים שלך. לא, אני לא יכול לאכול. אלי שלח לי – כעובד במגבית קנדה, אני מקבל טלפון: תגיע לבאר שבע – מעטפה, 40 שוברי מזון למשפחות בפסח ובימים נוראים. אני אומר, מה זה? תיתנו את זה לעירייה, לרווחה. לא, מיכאל, הוא סומך עליך. אתה בירוחם – 40 משפחות עליך. תלך בית בית, תיתן להם, אל תגיד ממי קיבלת. כל שנה, בכל הארץ, אלפי שוברים. רק להדגים לכם מה זו מהפכה חברתית. אתה, מרגי, מכיר את באר שבע. באר שבע, אם אתה תתלוש את הפאר וההדר שאלי נטע בה – אין בה בכלל רווחה. היית שר רווחה. מרכז מרים גולדברג לנוער בסיכון – אלפי מטרים רבועים עם מוסדות והוסטלים ומקלט מיידי לנוער בסיכון ותעסוקה; ו"בית יציב", שהיה כושל והוא הפך אותו לפנינה, להארחה ולהשכלה; והוסטלים; ו"יחדיו", שהפעילה – עשרות מיליוני שקלים למען רווחה, בכל הגופים, לצרכים מיוחדים. גם אני זכיתי למתנות של אלי אלאלוף כשאני הייתי ראש עיר – השקעות של קרן רש"י; אבל הוא נתן לי עוד מתנה, הוא נתן לי את האחים פינטו. הוא אמר: בוא, תכיר, אחד עלה לארץ לא מזמן, בא לתל אביב, אחד גר פה בירושלים. וביחד עשינו עיר חינוך, והרמנו את ירוחם בחינוך, רווחה. ובזכותו האחים פינטו התאהבו בירוחם, ונטעו כרם ענבים ועשו את יקב פינטו, ועשו איתי את בית המלון בבעלות הקהילה. כמה מתנות הוא נתן לירוחם, לבאר שבע, לנגב – כל הנגב מלא, גם מועצות אזוריות: פנימיית עדנים – פוסט-אשפוזית; ריפמן – לנגמלים. אין מקום שהוא לא נגע. אנחנו נמשיך את מורשתו של אלי אלאלוף. למשפחה אני אומר: היו גאים באבא שלכם. היי גאה, ג'יזל, באיש שלך, בחסד שאת עשית איתו. היי גאה בדבר הזה. ראוי שאלי אלאלוף יונצח כאחד מגדולי האומה של מדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת ביטון, תודה לחברות וחברי הכנסת המספידים והמקשיבים, תודה למוקיריו הרבים של חבר הכנסת לשעבר, וכמובן לג'יזל, למשפחה, לחברים של חבר הכנסת אלי אלאלוף, זכרו לברכה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, במעבר חד נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום –הודעת הממשלה על העברת סמכויות לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2017, לעניין הארכת הוראת השעה, משר הפנים לראש הממשלה. וכבר עלה אל הדוכן נכבדנו השר אמסלם למסור את ההודעה מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, לנוכח היעדר שר הפנים, על מנת להבטיח מענה לצרכים דחופים וחיוניים בתחומי משרד הפנים, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי סעיף 20(ו) לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2017, לעניין הארכת הוראת השעה, וזאת עד למינוי שר פנים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מתי ימונה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מובהר שהסמכויות יועברו באופן אוטומטי לשר הפנים מייד כשימונה, ללא צורך בהעברה נוספת. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לשר אמסלם. ראשונת הדוברים – מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מוותרת, אני הולכת לג'יזל.

היו"ר סימון דוידסון:

קודם כול, אני מודיע שרשימת הדוברים נעולה. חבר הכנסת נאור שירי; חבר הכנסת עופר כסיף; חברת הכנסת עדי עזוז; חבר הכנסת רון כץ; חבר הכנסת חמד עמאר; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; חברת הכנסת טלי גוטליב; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני פה.

היו"ר סימון דוידסון:

טלי גוטליב פה, סליחה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. תעלה ותבוא חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

דדי ברנע, ראש המוסד, מתייצב בפני הוועדה למינוי בכירים, אומר את הדברים הבאים, ולא הייתם יודעים את הדברים שאני אומרת אם ראש הממשלה לא היה עושה שימוש בסמכות הבלעדית שלו, ומורה לחשוף את כל החומרים של ועדת הבכירים. ובכן, דדי ברנע, בהתייחס לרומן גופמן, אומר לוועדה את הדברים הבאים: אין לי שמץ של מושג, באירוע המדובר, אותה הפעלת סוכן. אין לו שמץ של מושג. הדבר היחיד שהוא יודע – הוא שאל את הרמטכ"ל זמיר מה העונש שקיבל האלוף גופמן. הוא קיבל הערה אישית, אמר לו הרמטכ"ל, כל כך קטנה, שאפילו לא נכנסה לתיק שלו. לא ייאמן. וזה לא הפריע לו, לדדי ברנע, ראש המוסד – לפני שהוא ידע שראש הממשלה יחשוף את החומרים האלה – לשלוח מכתב, מכתב נגד המינוי של האלוף גופמן להיות ראש המוסד. לא ייאמן. ובמכתב הזה הוא אומר שהאלוף גופמן, אלוף בישראל, עבר קווים אדומים, לא פחות ולא יותר. איך הוא התנהג, מה הוא עשה. הוא אומר את זה במקביל לדברים ההפוכים שהוא אמר בוועדה למינוי בכירים. תקשיבו, אני יושבת בבג"ץ, שומעת את הדברים האלה ומתפלצת. ראש מוסד. עכשיו, אני באתי לבג"ץ, קראתי את כל החומרים. ברגע שראש הממשלה התיר אותם והפך אותם לבלמ"סים, קראתי הכול. מה עוד קראתי? שבפני הוועדה למינוי התייצב גם הרמטכ"ל זמיר. הרמטכ"ל זמיר אומר על האלוף רומן גופמן שהוא קורץ מחומר של רמט"כלים, ושאם הוא היה נשאר בצבא, אפשר לצפות שהוא היה מתמנה להיות רמטכ"ל. אבל לא, ראש מוסד – זה היועמ"שית מיארה לא רוצה, וגם דדי ברנע לא רוצה, וזה עובר מתחת לקו הרדאר של כולם, העובדה שראשי מערכות הביון בישראל, גם רונן בר וגם דדי ברנע, הם יחליטו מי יהיה. המיליה שלהם, משלהם. הוא לא היה במוסד. ואללה? למה דגן היה במוסד לפני שהוא מונה להיות ראש המוסד? מה הולך פה? אני באמת שואלת מה הולך פה. ומה מדהים? תראו את התחבולנות של שופטי בג"ץ – עכשיו, אם לא הייתי עורכת דין, לא הייתי יודעת לספר לכם. כשהוגשה עתירה נגד המינוי של האלוף רומן גופמן – יו"ר הקואליציה, תגיד לי, אם אני צריכה להזדרז, להאט.