ישיבת מליאה בתאריך 06/07/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת שלום, שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"א בתמוז התשפ"ו, 6 ביולי 2026. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6790/25 וכלה בהצעת חוק פ/6804/25: הצעת חוק משק החשמל (תיקון – תעריפים מדורגים ומונים חכמים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת נאור שירי; הצעת חוק יום ממלכתי לציון הסכמי השלום של מדינת ישראל, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור עיסוק ברבייה ובמכירה של כלבים ללא היתר), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – הצבעה חשאית בעניין חסינות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – הרחבת מטרות המאגר), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת עדי עזוז; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למכללה טכנולוגית מוכרת), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת אנשי צוות אוויר), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג) (תיקון – זקיפת חלקי ימים והרחבת הזכאות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תיקון – מיגון תקני כתנאי לרישיון והשתתפות במימון התאמת מיגון), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – בדיקה וטיפול על ידי קלינאי תקשורת בגן ילדים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון – הארכת צו בהיעדר התקדמות החקירה), התשפ"ו–2026, מאת חברות הכנסת מירב כהן ומרב מיכאלי; הצעת חוק בית הדין לעבודה (תיקון – סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה לדון בתובענות בין ארגוני עובדים או בתובענות בין ארגוני מעסיקים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – זכויות הוריות במקרה של מחלת בן זוג), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל ואבי מעוז; הצעת חוק אסדרת משק הפסולת בישראל והקמת הרשות הארצית לטיפול בפסולת, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יעל רון בן משה ומיכאל מרדכי ביטון. עוד הונחו, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק יד בן-צבי (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026. כמו כן, הונחה על שולחן הכנסת הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד משהו על מה שהממשלה עשתה אתמול. הם הודיעו שהם לא יצייתו לפסיקת בג"ץ, ואז הם חזרו בהם. אבל שיהיה ברור, זה לא נגמר שם. הם לא יעצרו. המטרה הראשונה היא להחליש את בית המשפט כדי שהם יוכלו לגנוב את הבחירות, אבל יש להם מטרה גדולה יותר: הם רוצים שנריב. הם רוצים שנריב ונכעס ונשנא אחד את השני. זו המטרה של ההחלטה הזו. זו המטרה של כל חוקי הכאוס והשנאה והפילוג והשסע והמחלוקת שהם מביאים הנה בשבועות האחרונים, שהם גם השבועות האחרונים לכהונת הכנסת הזו. זו ממשלה שהרי אין לה מה להציע למדינת ישראל. הם נכשלו בכל דבר שהם נגעו בו, אז הדבר היחיד שנשאר להם זה לבוא לבוחרים שלהם ולהגיד להם: תזכרו את מי אנחנו שונאים. הממשלה הכי קיצונית בתולדות המדינה הולכת ומקצינה עוד יותר ועוד יותר. לא הניחו על שולחן הכנסת אף חוק אחד שטוב לאזרחים, רק חוקים שיגרמו לנו לריב עוד יותר. הם אומרים לבוחרים שלהם: אנחנו לא רוצים ואנחנו לא יכולים לשפר את חייכם, אז בואו נשנא אחד את השני כמה שיותר. ועל זה אני רוצה להגיד מפה לבוחרים הישראלים: אנחנו כן רוצים ואנחנו כן יכולים לשפר את החיים שלכם. אנחנו לא שונאים אתכם. הדבר שמונח על הכף הוא לא המריבות על העבר שלנו, אלא העתיד של הילדים שלנו. הבחירות הקרובות עוסקות רק בשאלה אחת: מה אנחנו רוצים לעשות, להמשיך לריב או לתקן ביחד? להכאיב אחד לשני או להתחיל לרפא את הפצעים? לפצל עוד יותר את המדינה או להתחיל סוף-סוף לחבר אותה? אנחנו לא מוצלחים כמוכם בתחום השנאה. אנחנו כן יכולים להבטיח לאזרחי ישראל שנבטל את כל מה שהם שמים עכשיו על השולחן במאה הימים הראשונים של הממשלה הבאה. במקום זה ניתן לאזרחים חינוך טוב יותר, ופחות מלחמות ויותר ביטחון אישי, וגיוס לכולם והסכם חדש עם החברה הישראלית שיוביל לכלכלה שפועלת לטובת אזרחים שעובדים ומשלמים מיסים, וחוקה שתמנע אירועים כמו האירועים של היממה האחרונה. על זה הבחירות. אתמול זה היה יותר ברור מאי-פעם: הממשלה מציעה לנו משבר חוקתי, משבר ביטחוני ומשבר כלכלי. אנחנו מציעים לאזרחי ישראל תקווה ותיקון. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נוכל לחלק את זה בינינו?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אין לחלק לפי התקנון, אבל אם אתה רוצה לעלות, אתה מוזמן. לצערנו, אין דרך תקנונית לחלק. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני חייב לומר שאני שמח שנמצא כאן גם השר. כשאני מסתכל על ההתנהלות של הממשלה בשבועות האחרונים – באמת חשבנו שאין יותר נמוך, ובכל שבוע מוכיחים לנו שלחבית הזאת יש תחתית יותר עמוקה, ואפשר לרדת עוד ולגרד עוד מתחתית החבית. עכשיו, שיא השיאים באמת הוא החקיקה, ואני חושב שזה יהיה אולי הקלון הגדול ביותר על הכנסת הזו אם החקיקה לפטור ממעצר משתמטים תעבור. צריך להבין על מה מדובר. מדובר על אנשים שמשתמטים משירות צבאי בניגוד לחוק בזמן מלחמה, ואפילו את האקט הבסיסי לעצור אותם רוצים לשלול מבחינת הסנקציות שהמדינה מטילה. אני לא מדבר על כך שבנוסח החוק יש עוד סנקציות, שגם אותן גורעים מהמשתמטים. וכמובן שכל הצד שאומר: בואו נראה איך אנחנו מגייסים, או לפחות איזושהי קבוצה שתתגייס – כלום. רק דבר אחד: השתמטות. הממשלה הזאת והקואליציה הזאת – וכתוצאה מזה כנראה זה מה שיעבור בכנסת הזאת – מקדשת את ההשתמטות, כאילו זה הפך להיות ערך. אז קוראים לזה חוק-יסוד. אני אקרא לו חוק-יסוד: חילול השם, או חוק-יסוד: חילול תורה, לא יודע איך אתם רוצים להגדיר את זה. אתם יודעים, אלפי שנים היהודים שמרו את התורה תחת קשיים באמת גדולים, כשבאמת לא נתנו ללמוד תורה, והם עשו את זה בלי חוק-יסוד: לימוד תורה. הם הצליחו לעשות את זה. ואגב, גם כאן, עם כל הטענות וצעקות הקוזק הנגזל שזועקים פה חברי הכנסת החרדים, מעולם לא היה כזה prosperity לעולם הישיבות. הבקשה של החזון איש אחרי השואה לדוד בן-גוריון כדי להציל את עולם הישיבות: ניתן 400 יחידי סגולה, 400 גדולים בתורה, שילמדו תורה – הפכה להיות לזרם השתמטות של עשרות אלפים שלא רק שלא משרתים בצבא, אלא גם מבזים את התורה. ושיא-השיאים של הבושה הוא שבאים ומעמידים את הערכים כאילו אלה מול אלה. אתם יודעים מה, אני עוזב את החילונים המסורתיים שגם לומדים תורה וגם אוהבים את התורה וגם שומרים כשרות בלי לעשות מזה את ההופעה שצריכים לקבל בגלל הפרסים, אלא כי זה אורח חייהם. בואו נסתכל על בני הציונות הדתית, שלומדים ועובדים, שלומדים ומשרתים; שרגע לפני שהם נכנסים ללבנון הם לומדים גמרא, ואחרי שהם יוצאים הם עוד פעם לומדים גמרא. כשאין להם את השעות הספורות לישון, גם את הרגעים האלה הם מנצלים ללימוד תורה. למה הפכתם אותם, אם כאילו בשביל ללמוד תורה אתה חייב להיות משתמט? איפה זה כתוב? כל גדולי ישראל, כל גדולי ישראל היו לוחמים. דוד המלך – נגיד יותר מזה, השר אמסלם, היו גם לוחמות, דבורה הנביאה. ובכל אחד מהפרקים האלה גם מובאות הטענות כלפי המשתמטים. גם בפרקים בתורה שמדברים על דבורה הנביאה, יש שם טענות שהיא באה בהן לאלה שלא יצאו לקרב, לאלה שלא באו להילחם. וכשנקרא את פרשת מטות – אז הפסוק שכבר מצטטים אותו פעם אחר פעם אחר פעם: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה". מה יותר רלוונטי מזה למה שקורה היום? מה יותר רלוונטי מ"האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה", מלהביט בפנים של חיילי המילואים שעושים 300 ימי מילואים בשנה? דודי, 300 ימי מילואים בשנה, עשרה חודשים מהשנה – הם לא בשירות סדיר, יש להם עסק, יש להם עובדים, יש להם משפחה עם ילדים. עשרה חודשים בשנה הם נמצאים במילואים. אני עוד לא מדבר על סכנת החיים שהם שמים את עצמם בה; אני לא מדבר על הפציעות; אני לא מדבר על הטראומה. אני מדבר על העומס הבלתי-נתפס הזה. ואיך יכול יהודי לראות את האח שלו משרת בצבא, מסכן את חייו, ולהגיד לו: זו הבעיה שלך. נמות ולא נתגייס. ההקרבה הגדולה – נמות ולא נתגייס. נמות ולא נתגייס, זה מה שהם אומרים. איזה הקרבה באמת. על מה? לא תתגייסו להגן על עם ישראל? לא תתגייסו להגן על ארץ ישראל? תפקירו את האחים שלכם, שיושבים בגבולות, שיושבים ביהודה ושומרון, לא נעים להגיד – גם בכפר סבא, מהאיומים שחס וחלילה עלולים להגיע אלינו מכיוון יהודה ושומרון, בקו התפר. ההאדרה הזו שעשיתם להשתמטות – עד לאן תובילו את הספינה הזאת? לאן אתם רוצים להגיע? לאיזה נמל אתם רוצים להגיע? כשאתם לא מגינים על הערך הזה, מהצד השני, אתם עושים כל שלאל ידכם כדי לחרב את מערכת המשפט במדינת ישראל. ואני האחרון, אני חושב, שמערכת המשפט הייתה לוקחת להגן עליה, כי אני חושב שצריך פה רפורמה משפטית עמוקה. אבל מה שצריך פה, אדוני היושב-ראש, זו רפורמה משפטית, לא רפורמה משטרית. לא להפוך את הקערה על פיה. צריך לתקן את מה שלא עובד. אבל אם מישהו חושב שהוא יהפוך את בתי המשפט לכפופים לממשלה ובזה הוא פתר את הבעיות במערכת המשפט – הוא פשוט שינה את המשטר במדינת ישראל. וחמור מכך, כשבאה הממשלה ומקבלת החלטה שאומרת: פסיקת בג"ץ לא חלה עלינו, למה? כי אנחנו החלטנו שלדעתנו בג"ץ פעל בניגוד לחוק – אלה ימים שאיש הישר בעיניו יעשה. אם ראש הממשלה והשרים אומרים שמבחינתם, לדעתם, בג"ץ טעה אז הם לא צריכים לקיים את פסיקת בג"ץ – מה יגידו ראשי משפחות הפשע? בית המשפט טעה, אנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים לקיים את פסיקתו; מה יגיד מישהו שיש לו ויכוח עם רשות המיסים, ובית המשפט יפסוק שהוא חייב מאות אלפי שקלים למדינה והוא צריך לשלם? הוא יגיד: לא, בית המשפט פועל שלא כחוק, כי החוק אומר אחרת, מגיע לי פטור על חצי מיליון השקלים האלה, אני לא צריך לשלם אותם לרשות המיסים. אתם פשוט לא מבינים איזו שריפה אתם מציתים באירוע הזה. ואז לוקחים נושא כמו פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שאני חייב לומר, ברמה המהותית אין לי מחלוקת עם זה שיש מקום לייצר את הפיצול הזה. אבל זה לא מה שעושים. מביאים פה היום את פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, לא כדי לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה – כדי לעשות דבר אחד: כדי להכשיר את ההשתמטות. כדי לקבוע שחוות הדעת המשפטית של היועצת המשפטית לממשלה כשהיא מפרשת את החוק לא מחייבת את הממשלה, ומכאן, כשהיועצת המשפטית לממשלה אומרת שצריך להטיל סנקציות על המשתמטים זה לא מחייב את הממשלה, לא צריך להטיל סנקציות על המשתמטים. ובסוף, הממשלה הזאת, שתחת כהונתה אירע הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, שתחת כהונתה נרצחו אלפים, נחטפו מאות, נאנסו, נטבחו, נשרפו, כשהאויב חדר לשטחנו – בין היתר כי חסרים לנו חיילים – אז דווקא הממשלה הזאת, שלוש שנים וחצי אחרי, כשחמאס עדיין שולט בעזה, כשחיזבאללה עדיין נמצא על הגבול בלבנון, כשהחות'ים עדיין סוגרים לנו את נתיבי השיט לאילת, כשאיראן עדיין מאיימת על מדינת ישראל ברמה כזו שישראל לא תוקפת בדאחייה בין היתר בגלל האיומים האלה, דווקא בתקופה הזו, מה שאתם עוסקים בו זה השתמטות. דווקא בעת הזאת, כשאומר הרמטכ"ל שצה"ל קורס לתוך עצמו כי חסרים לנו חיילים, אתם מקדמים את ההשתמטות. אז רק על הדבר הזה, על קידום ההשתמטות בזמן מלחמה, ראוי להביע אי-אמון בממשלה הזאת, ולשלוח אותה הביתה עוד היום.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד ושל סיעות ישראל ביתנו, העבודה וכחול לבן – המחנה הממלכתי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, כי שני הנושאים הראשונים במשולב, והנושא השלישי הוא נושא אחר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה שתחליט.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא. זה לא מה שאני אחליט. זה התקנון. בדרך כלל אנחנו מגיעים להסכמות עם האופוזיציה שהכול יהיה מענה משולב. כמו בשבוע שעבר, לא הצלחנו לעשות את זה הפעם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא הסכימו. טוב. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני ארצה להתייחס למה שאמר לפיד. לפיד דיבר על זה שהממשלה החליטה לא לציית לפסיקת בג"ץ. א. זה לא מדויק – מזכיר הממשלה הבהיר. אבל האבסורד, חבר הכנסת מנסור, הוא שהעם בכלל לא מעניין אותם. יש להם, אצלם בשמאל, יש להם, מה שנקרא, את האפיפיור שלהם. זה מה שמעניין אותם, מה חושב עמית, זה לא משנה מה הציבור הישראלי חושב. זה כל פעם מזעזע אותי מחדש. הרי ההייררכייה – יש שלוש רשויות. אין ספק שהרשות החשובה ביותר זה הכנסת, היא נבחרה על ידי העם. הרשות היחידה שנבחרת על ידי העם באופן ישיר, בוודאי מעמדה הוא העליון; לאחר מכן זה הממשלה, בגלל שהממשלה נבחרת על ידי הכנסת; אבל שופטים שנבחרים על ידי ועדה כזאת או אחרת – הם היום הפכו להיות האינסטנציה הכי חשובה במדינת ישראל. ובאיזו טענה, אדוני היושב-ראש? טענת הקוזק הנגזל. איך אומר חבר הכנסת עודד פורר? אם לא ישמעו להם, אז מה יגידו העבריינים? דרך אגב, אם הם לא שומעים לממשלה, המשמעות היא שהם הממשלה. הם מצפצפים על הציבור. אם שופט במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, מעניק דרגה לקצינת משטרה – הוא העניק לה את הדרגה, שופט – מחר עמית יחליט שהוא גם נותן תוספות שכר לעובדי מדינה שבא לו עליהם. דרך אגב, היום אותו בג"ץ, אדוני היושב-ראש, גם החליט שזה לא משנה ששר המשפטים לא חותם על המינוי של אותו אחד שקורא לעצמו נשיא בית המשפט העליון. הם התכנסו, החבורה, החליטו: לא צריך, אנחנו מאשרים את זה. תראה את הבלוף הגדול. תראה את האנשים האלה, שחושבים שהציבור מטומטם, שאנחנו לא מבינים ומפגרים. מדובר בקומץ אנשים קטן שהשתלט בכוח הזרוע על המדינה. יש מישהו ששומר על החוק יותר מהימין, מאז קום המדינה? הרי אנחנו מחונכים לאהבת ישראל ואהבת המולדת, אנחנו מחונכים לממלכתיות. הם, דרך אגב, מעולם זה לא היה הערכים אצלם. אצלם, היה להם ערך אחד: לשלוט. וככה נהגו המפא"יניקים. ככה הם הקימו את המדינה, לכאורה, וככה הם נהגו. הכול בכוח הזרוע. ולכן הם באים וטוענים את הטענה של הקוזאק הנגזל. הרי מי שבעצם מחליט על מה שקורה במדינה זה רק מר עמית, חבר הכנסת מנסור. הוא קם בבוקר, מחליט. יש מינוי, ובוא נראה – דרך אגב, ממש קורה לנו, אני אומר את זה כל שבוע. אנחנו, קורה לנו סיפור איוב כבר ארבע שנים. אנחנו לא מספיקים להתמודד עם בעיה ראשונה, וכבר באה הבעיה השנייה. אין שבוע – דרך אגב, בג"ץ עוסק רק בליכוד ורק בממשלה. זה כל עיסוקו מהבוקר עד הלילה. אין מינוי אחד שעבר במדינה בארבע השנים האחרונות, לדעתי, שלא הגיע לבג"ץ. ואם לא הגיע, כנראה הג'ינג'י נרדם באותו יום או איזה עמותה אחרת. ובואו נראה מה קרה לנו השבוע, אדוני היושב-ראש. יש בג"ץ על מינוי הרשות השנייה. בא בג"ץ וטען שיש פגמים בפרוצדורה. לא משנה שעמית לא נבחר על ידי הפרוצדורה, אבל איך אמרנו כבר – להם מותר הכול. הפרוצדורה לא חשובה איפה שלדעתם הם מעורבים; והיא מאוד מאוד חשובה, היא הופכת להיות המהות, איפה שהם רוצים לפסול. אז באה הממשלה, טענה בבג"ץ: שמעו, חבר'ה, לפי החוק יש קוורום. אמרו להם: לא לא לא לא, עזבו קוורום. גם אם אין קוורום, אנחנו מאשרים את הקוורום. אבל כתוב בחוק. מה זה מעניין אותם – זה לא מעניין אותם בכלל. תראה, אני פשוט המום. הם מאשרים. מי אתם? מתוקף מה אתם מאשרים? טוב, פסלתם את הוועדה. לא הבנתי, אתם עכשיו מחליטים מי עולה למגרש? אתם באתם, הוצאתם את כל הנבחרת, את כל השחקנים, והחלטתם להביא את החבר'ה שלכם מהבית וגם חצי מהשחקנים. ואתם אומרים, זה בסדר? תראה, אף אחד בשמאל לא מזדעזע. תסתכלו על עצמכם, תסתכלו לאיזה אבסורדים זה מגיע, לאיזה מצב מגוחך. הרי בסוף כל תקדים יתהפך עליכם בסוף, זו רק שאלה של זמן. קח עשר שנים, 15 שנים. אבל כשהיה סיפור עם עמית, הוא אמר ב-2011, כשהוא פסק שנציב שירות המדינה לא צריך מכרז – אמרו לו – עכשיו הוא קבע שצריך מכרז, אמרו: הזמנים השתנו. בוודאי הזמנים השתנו, השעון התקדם ב-14 שנה. זה מה שהשתנה, זה הדבר היחיד שהשתנה. הגדילו לעשות עוד והתערבו כמובן במינוי של ראש רמ"י. ראש רמ"י בעצם נבחר על ידי ועדת איתור לפני איזה שבועיים-שלושה, לא זוכר. וכמובן, הג'ינג'י עוד פעם, יש לו את המשבצת, איך הוא אמר בבג"ץ? זאת המשבצת שלי. כמובן, הוא מרים את הקרן כרגיל, כשאנחנו יודעים – היועמ"שית במקום להגן על משהו – מעולם לא הגנה על שום עמדת ממשלה, עד כמה שאני זוכר, ושוב בית המשפט טוען שנפלו פגמים וכו' וכו'. אדוני היושב-ראש, הם טענו שאחת מחברי הוועדה עבדה פעם, נתנה שירות למשרד האוצר. קודם כול, אני רוצה להזכיר שיושב-ראש רמ"י בכלל כפוף למשרד השיכון. דבר שני, מנדלבליט בחר את מר לימון כשהוא היה עוזר שלו – שלו, לא תגיד עכשיו עבד במשרד אחר. שם אין ניגוד עניינים. דרך אגב, סוגיית ניגוד העניינים בכלל לא קשורה אליהם. הם מלאכים עם בייגלה. מנסור, לפעמים כשאתה יושב בבית ושותה כוס קפה במרפסת, מרים למעלה את העיניים, רואה איזה מלאך עם בייגלה כזה שבא מירושלים, אתה מבין, זה או עמית או ברק ארז. תרים את המשקפת, תבדוק רק אם זה מלאך או מלאכית. הם אנשים אחרים, זה לא בני אדם. הם מעל הכול, והם חושבים שאנשים לא רואים את זה. הרי בסוף הממשלה רוצה להתקדם. אנחנו בוודאי לא רוצים למנות אנשים – כל המינויים, וזה צריך להיות כתפיסת עולם – בדיוק כמו שעמית רוצה לבחור את האנשים שלו בבית המשפט העליון – אצלם זה קליקה; אני כשר רוצה לבחור תמיד את האנשים הכי טובים למדינת ישראל, אדוני היושב-ראש. אני מעולם לא אמנה בן אדם שאני חושב שהוא לא טוב למדינת ישראל, בגלל שאצלי המדינה מעל הכול, לא הממשלה – המדינה. אצלם המדינה לא חשובה. עכשיו, מר עמית, תראה את הטענה של מר לפיד, אנחנו, אדוני היושב-ראש, אסור לנו אפילו להתמרמר על זה שהם עוברים על החוק. אנחנו רוצים לריב. זאת אומרת אנחנו, דיננו זה לשתוק – בג"ץ ימשיך לנהל את המדינה. אבל אני רוצה לספר לך, כל פעם שבג"ץ התערב בסוגיה שקצת ככה לא מצאה חן – שופט, לא מצא חן בעיניו, כן? אני מדבר על שופט עליון בשבתו כבג"ץ – הם תקפו אותו בעיתון הארץ, עשו ממנו חוכא ואטלולא – הכול מותר. זה כבר לא שופט בבית המשפט העליון. אמר מי שאמר, זה נכון שקוראים לזה בג"ץ, בית דין גבוה לצדק, אבל הוא לא גבוה מעל הממשלה ומעל הכנסת. זה איזה מילה שהשתמשו בה. לכן מי שבעצם מושך למריבה, אדוני היושב-ראש, זו מפלגת בג"ץ, שיושבת עמוק בשמאל, וזה האינטרס שלהם. מר לפיד – מה יציע בבחירות מר לפיד? לא הבנתי. מנסור, אתה יודע, מה יציע בנט? אתה יודע מה? אפילו איזנקוט, אני אוהב אותו כבן אדם. עם איזה ניסיון הוא מגיע לכנסת? אני תמיד טוען – מדינת ישראל בשבילי זה קודש-הקודשים, אדוני היושב-ראש. אמיתי, מי שיודע – אני יכול לעשות פוליגרף על זה. אצלי המדינה מעל הכול. אני לא מצפה שמישהו שיבוא ויבקש להיות ראש ממשלה, שהיה שנה בכנסת, הוא אפילו לא יודע איך הכנסת עובדת.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל מי שהיה 50 שנה - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, דקה, דקה – שבקושי היה שר בלי תיק איזה שנה-שנה וחצי – גם אם אני מעריך אותו בתחום שלו, כשהוא היה רמטכ"ל. דרך אגב, גם על זה אפשר לדון, ואפשר לבדוק בתקופה. אני לא רוצה להיכנס לסוגיית הקונספציה שהתפתחה בצה"ל כמעט 30 שנה. היא לא התפתחה אצל גדי איזנקוט, היא הייתה לפניו – אבל זו הדרך, לזה הגענו ב-7 באוקטובר. אבל אני שואל שאלה פשוטה, אדוני היושב-ראש – יש לך פול טריילר חדש. אתה מסיע בפנים, בתוך הפול-טריילר הזה, הרבה מאוד אנשים. אתה לוקח מישהו שלא הוציא רישיון נהיגה, אתה אומר לו – תנהג בטריילר, גם אם הוא בחור נחמד? לכן אני רואה את זה כזילות, כל אחד מהם רוצה להיות ראש ממשלה. אני מפחד להוציא את המילה הזאת מהפה שלי בכלל, אדוני היושב-ראש. בן אדם שרוצה להנהיג את המדינה הזאת, בוודאי בעיתות הכי קשות שלה, בוודאי בסוגיות שנקלענו אליהן, כל מה שקרה לנו בשלוש שנים – צריך להגיד את זה באמת בחיל ורעדה, ולהיות בטוח שיש לך את הניסיון הבין-לאומי, את הניסיון, שהובלת דברים מהסוג הזה, כן, גם את המערכות הביטחוניות. זה לא מספיק שאתה בחור נחמד. לכן היום, כשאני מסתובב בכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מדליק טלוויזיה – כל בן אדם שני רוצה להיות ראש ממשלה כשהוא בכלל לא היה פה שנה, שנתיים, בקושי היה שר. זו זילות שלא נתפסת בעיניי. זה לא נתפס, חבר הכנסת מנסור עבאס. לכן אני אומר, בן אדם שרוצה להנהיג את המדינה בדחילו ורחימו – אהלן סימון, מה נשמע – צריך להיות הבן אדם הכי מוכשר, הבן אדם עם הניסיון הכי גדול במדינת ישראל, בוודאי בכנסת, שהיה שנים בכנסת, מכיר את הכנסת, מכיר את החקיקה, מכיר את כל הפוליטיקה של הכנסת. לכן אני חושב – ובאמת, אני אומר את זה ממקום טוב, את גדי איזנקוט אני מאוד אוהב ברמה האישית, בגלל שאני איש אוהב אדם. לא רק אותו אני אוהב, את רוב חברי הכנסת אני מאוד אוהב, אבל בסוף תפקיד ראש ממשלת ישראל זה דבר – אמרתי, בדחילו ורחימו. זה רק אנשים שיש להם את הניסיון הרב כדי להנהיג את המדינה היהודית, זה לא דבר פשוט. אחרי 2,000 שנה סוף- סוף יש מדינה, וכל אויבינו רוצים לחסל את המדינה הזאת מהיום הראשון, עוד לפני שהיא באה לעולם. ולכן אם אנחנו מסתכלים גם על ההנהגה – שגם חלקנו עליה, חבר הכנסת עבאס, אני חלקתי בתפיסה, אבל בן גוריון – הוא היה אישיות, אין שאלה כזאת. אשכול היה אישיות, גולדה מאיר – היו אנשים בעלי שיעור קומה. מנחם בגין, רבין, פרס – אתה יכול להתווכח על הדרך, אבל קודם כול זה אנשים עם מטען. אתה יכול להגיד, חבר'ה, הם טועים. אנחנו – להפך, אתה מחדד גם את העניין, במה אנחנו לא מסכימים. אבל קודם כול זה אנשים שבאים עם רישיון מוכרח להנהיג מדינה. אבל אני חושב שבשנים האחרונות זה הפך להיות ממש – הוזילו את המושג "ראש ממשלת ישראל". זה ראש ממשלה של העם היהודי. ובלי קשר, תראה מי היה ראש ממשלה, שאתה מינית אותו. אחד מהם זה מר לפיד, והשני זה מר בנט. אתה יודע, הם חושבים, הציבור לא מבין מה קרה פה. אתה יודע, אני שמעתי איזה משהו נחמד – לפיד ובנט – או אתה בעצם, מנסור, הלכת לים המלח, למה הדבר דומה? שאתה הלכת לים המלח יום אחד, הוצאת חכה, התחלת לדוג. בא בנט ולפיד, ראו אותך, אמרו לך, אדוני, מה אתה עושה? אתה אומר, תשמעו, אני דג כדי להביא פרנסה למשפחה. אמרו, אתה יודע מה? בואו נעזור לבן אדם הזה, כנראה אין לו פרנסה. נתנו לך 200 שקל, אצלך במקרה זה היה 50 מיליארד, ואמרו לך – התחילו ללכת – אתה שומע? הסתובבו, אמרו לך, אדוני, מנסור, תגיד, אתה לא יודע שבים המלח אין דגים? מה אתה דג? אתה אומר, חבר'ה, אתם השלישיים שדגתי אותם היום. אתה דגת אותם – הם חושבים שהם דגו אותך. אתה דגת אותם ב-50 מיליארד שקל. לכן אני אומר – ומה כואב להם? שבעצם החרדים, הילדים החרדים. עכשיו אני רוצה לבוא למהות של העניין, אדוני היושב-ראש. בוא נניח שאנחנו חולקים על זה שלימוד התורה – יש כאלה שחושבים שיש לו ערך במדינת ישראל, יש כאלה שחושבים שאין לו ערך. דרך אגב, אנשים אתאיסטים, אני מבין, הם לא מאמינים לא באלוהים, לא בתורה, לא בכלום. מבחינתם, לקרוא עיתון ולקרוא תהילים זה היינו הך. להפך, בעיתון אולי אתה מייצר לך איזו אינפורמציה, או בוודאי איזה אחד שקורא איזו ספרות סינית, מבחינתם זה כאילו אחד לומד, קורא גמרא – אותו דבר. את הלוגיקה שלהם אני מבין; אני לא מבין אנשים מאמינים. הרי בסוף אם אתה מאמין, כתוב: "והגית בו יומם ולילה". עכשיו, אני שומע גם את עודד פורר, שאני מאוד אוהב, לוקח לי איזה כמה פסוקים סלקטיביים וכו'. אני שואל שאלה מאוד פשוטה, כפי שאמרתי כאן – עם ישראל חי בזכות תורת ישראל. אם לא הייתה תורה, לא היה עם ישראל. שבט לוי היה שבט שלא הייתה לו נחלה. זה לא אני קבעתי, הקדוש ברוך הוא קבע. שבט לוי מעולם לא עבד – רק בקודש. כפוף לדוד המלך, שהוא מדבר, ומה שאמר משה – ואחיכם ישבו. שבט לוי זה שבט שבעצם עבד את השם בהגדרה. אבל מתי הוא עבד את השם? במלחמות שהיו, לא רק בשוטף. עכשיו אני רוצה להסביר איך אני רואה את הדברים, אדוני היושב-ראש. עם ישראל חי על רצף של זמן, אנחנו חוליה בשרשרת, 3,500 שנה, מעבירים מאב לבן את המסורת, מאב לבן, מאב לבן – עד שזה הגיע אלינו, אנחנו נמצאים עכשיו במשמרת שלנו. אנחנו צריכים להעביר את זה לילדים שלנו, והילדים שלנו יעבירו את זה לילדים שלהם וכו' וכו' – זה עם הנצח. הרי מי מחזיק את השלהבת בכלל בכל נושא כזה? עלה פה לפיד, תקף את לומדי התורה, והוא עוד מקריא את הפסוק: "לא בחיל ולא בכֹח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות". אימפריות נעלמו בגלל שהרוח נעלמה. הרוח של עם ישראל היא תורת ישראל. זו הרוח, זו הנפש וזה החיבור, אחרת למה באנו לארץ מכל קצות תבל? עד היום אנחנו עושים באמת מאמצים אדירים להביא כל יהודי לארץ ישראל לא רק בגלל שהוא נמצא בסכנה, אלא בגלל שחשוב לנו שיבוא לכאן וימשיך להיות יהודי. עם ישראל בהיסטוריה – אם הוא לא היה בין הגויים וחלקם לא התבוללו, היינו צריכים להיות היום לדעתי למעלה מ-300-200 מיליון לפחות, אבל בסוף אנחנו בארץ ישראל, שבעה מיליון וחצי יהודים, קרוב לשמונה, בארצות הברית יש חמישה מיליון יהודים שרובם רפורמים, שהם טוענים, לשיטתם, שהילדים שלהם 70% מתבוללים. העם הזה הולך, חס ושלום, ונמצא במצב לא טוב ברמה האובייקטיבית. עכשיו, מי בעצם מחזיק את הספרות התורנית? לומדי התורה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני מבטיח לך שאם מחר ייסגרו הישיבות וכולם ילכו לצבא, לעבוד, אני מבטיח לך שעוד 50, 60, 70 שנה לא יהיה עם ישראל, בגלל שבלי רוח, בלי הספרות התורנית, יש דעיכה. אם אתה לא מטפס בהר, אתה יורד למטה. לכן אני דואג לעתידו של עם ישראל לא מחר, לא בעוד עשר שנים; אני מסתכל קדימה 60-50 שנה, מה יהיה. לא יהיה עם ישראל, אנשים לא ידעו בכלל מה זה יהודים. דרך אגב, לשיטתם, אלה שאתאיסטים, אני שואל את עצמי – מה המשמעות שאתה יהודי? להפך, אני מציע לך הצעה: אם תהיה מוסלמי, גמרת את הסכסוך. הרי ממילא אתה לא מאמין, לא בזה, לא בזה – תגיד למוסלמים, אין בעיה, אני איתכם. הרי אם אנחנו לא יהודים, אין משמעות לכל זה שבאנו לארץ. גם אין משמעות לשום דבר שאנחנו עושים פה, בגלל שהמוסלמים רוצים להרוג את עם ישראל בגלל שאנחנו יהודים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דוד, היהודים חיו בתוך המוסלמים 1,400 שנים, עזוב אותך מההסתה הזאת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז אני אתן לך תשובה. אני – לא, אתן לך תשובה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עזוב אותך מההסתה הזאת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אתן לך תשובה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

1,400 שנים חיים ביחד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אתן לך את התשובה, מנסור.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש כאן סכסוך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אתן לך את התשובה. הבנתי מה שאתה אומר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שנייה, דוד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש כאן סכסוך, כמו שיש בכל העולם סכסוכים על קרקעות וכו' וכו', אבל לבוא ולהגיד: מוסלמים ויהודים נלחמים 1,400 שנים – איך? מתי היו מלחמות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מנסור, בוא אני אספר לך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

המוסלמים הצילו את היהודים מהרומאים, מהצלבנים ומהספרדים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הם לא היו אז. דרך אגב, אז האסלאם עוד לא קם, בתקופה הרומית.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז אתה לא מכיר את ההיסטוריה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יכול להיות.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ברגע שהמוסלמים - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי רק שנייה, אני אסביר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שוב, אתה לוקח את הדברים למחוזות שסותרים את ההיסטוריה כולה ואת הדת עצמה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל תן לי להסביר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

האסלאם מכיר ביהדות, מכיר ביהודים. אין אצלנו כפייה בדת; לכבד את האחר. זה קיים לאורך כל ההיסטוריה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני יכול לדבר?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש כאן סכסוך, ברור שיש סכסוך, אבל לבוא ולהעמיס את כל מערכת היחסים של מוסלמים ויהודים וכל העולם לאורך כל ההיסטוריה - - -

היו"ר סימון דוידסון:

תן לשר לענות, בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מנסור, אני טוען שהסכסוך – דרך אגב, למה האיראנים בכלל נלחמים בעם ישראל? יש להם סכסוך פה איתנו על גבולות? שואל. למה לבנון נלחמת בעם ישראל? יש לנו סכסוך איתם על גבולות? מעולם – בקום המדינה, כשקמה המדינה, למה פלסטינים נלחמו ביהודים פה? הם התחילו במלחמת - - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא נלחמו ביהודים כיהודים, גם בבריטים נלחמו, בסדר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי רק שנייה. כשהוכרז על הקמת מדינת ישראל, היא הייתה מדינה כזאת קטנה. למה הפלסטינים רצו – אני שואל - - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה סכסוך - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי להסביר, נו, אתה מפריע לי. שמעתי אותך. מאורעות תרפ"ט היו לפני קום המדינה בחברון, מי עשה אותם? הערבים על היהודים – שחטו יהודים. דרך אגב, גם במרוקו שחטו יהודים. אדוני, אני רוצה רק להזכיר לך, כשהם צועקים "ח'ייבר" – אתה מכיר לבד – מה זה ח'ייבר? אנשים לא יודעים. הייתה עיירה יהודית בתקופת מוחמד, שהוא עשה איתה הסכם הגנה, וברגע שהגברים יצאו מהעיר, הלכו לעבוד במסחר – באו, שחטו אותם.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תן לי להסביר. תן לי להסביר במשפט.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה תבוא ותגיד לי, עזוב – גם בקוראן - - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אלה דברים חמורים, דוד, תן לי להסביר לך במשפט. אם ח'ייבר לא היו יהודים – היו נוצרים, היו בודהיסטים – לא הייתה יכולה לקום מלחמה? תמיד קמות מלחמות בין יהודים ליהודים, בין מוסלמים למוסלמים, בין נוצרים למוסלמים, זה לא בגלל שהם יהודים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אני אסביר – אתה יודע לבד – בוא נעבור להיסטוריה –דקה. הרי בהתחלה - - -

היו"ר סימון דוידסון:

דווקא אני רואה פה דיון מאוד מעניין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז בוא נתחיל. בהתחלה - - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל בוא לא נדבר חצי מה - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. כשהנביא מוחמד בא, הרי לא קיבלו אותו, הוא הרי בא ממדינה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הנביא מוחמד אמר משפט: מי שפוגע ביהודי או בנוצרי, הוא פגע בי. הוא אמר את זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, תן לי. תן לי. כן, אבל אני רוצה להסביר. אבל אני רוצה להסביר משהו. הרי הוא בא לשבט שלו, שבט קורייש, שלא קיבל אותו, נלחם בו. לכן הוא חזר וארגן את התומכים שלו, והוא בא ונכנס, עשה איתם מה שנקרא הסכם שלום. על זה הם אומרים "הודנה" ו"תקייה", אלה המושגים שהוא המציא. הם באו לשם, ואחרי זה הפכו את כל אל-מדינה, והם נלחמו בהם. אבל הייתה עיר, עיירה, כפר, שקראו לו ח'ייבר, יהודים, עשה איתם הסכם. למוחמד – וזה לתשובתך – היו – הרי מבחינת האסלאם, אם אתה לא מוסלמי, אתה כופר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא נכון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן רק שנייה לדבר. תן לדבר. בגלל זה – ככה התפתח האסלאם. דין האסלאם בחרב. דקה – תן רק שנייה. תן לי רק שנייה לדבר. לכן, כשמוחמד, בתחילת דרכו – הם רצו שהאסלאם יתפשט, וזה בא בכוח הזרוע, הרי אין דברים אחרים. הייתה תקופה שמוחמד רצה שהיהודים יתאסלמו.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא נכון. דוד, דוד. לא נכון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן הוא דיבר אליהם ב"עם הספר" וכו', ניסה, מה שנקרא, "לגייד" אותם. כשלא הסכימו, הוא טבח בהם. איפה כתוב שהיהודים דומים לקופים?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה, אני אביא לך פסוקים. אז עכשיו אלה שתי תקופות, גם בתוך הקוראן אלה שתי תקופות. יש את התקופה הראשונה, ואחרי זה - - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חבל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל לא משנה, לא לשם אני רוצה ללכת. אני אומר דבר מאוד פשוט.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, חבל. אתה מדבר על דת של שני מיליארד אנשים, אתה מדבר על דת שהיא האחות של היהדות והנצרות – האחות. אתה צריך להיות ליד הנביא מוחמד, ולא עם קורייש, אתה צריך לתמוך במאמין ולא בכופרים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי, תן לי לדבר. לכן אתה יודע שאני את המוסלמים מאוד מאוד מחבב. אתה יודע שישבנו בוועדה – אתה יודע, יש לי כבוד גדול לאנשים שמאמינים, בוודאי מאמינים באל אחד, בדרכם שלהם, לא מתווכח. אלא מה? אני טוען שיש מיליארד וחצי מוסלמים בעולם.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שניים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שניים? גדלתם, אחלה. בוא תסביר לי אתה – הרי הערבים שוחטים אחד את השני כל רבע שעה. בוא תראה מה קורה באיראן –דקה – בוא תראה מה קורה בערב הסעודית, בוא תראה מה קורה בכל מדינות ערב, תראה מה קרה בסוריה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כל הזמן יש מלחמות, דוד, בכל העולם. באירופה לא הייתה מלחמת עולם ראשונה ושנייה? באירופה לא הייתה מלחמה של 130 שנה? לא טבחו ועשו שואה ביהודים באירופה? תזכיר לי מתי הייתה בהיסטוריה המוסלמית שואה כמו השואה הזאת של האירופים? מתי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי רק שנייה לסיים. אתה צודק במובן זה שהיו מסעות צלב, והנוצרים הרגו הרבה מאוד יהודים לאורך ההיסטוריה היהודית, אין שאלה. הם היו 670 שנה לפני שמוחמד נולד.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכון, ומנעו מהיהודים לגור בירושלים. אתה יודע את זה? ומי אפשר להם - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. תן לי רק שנייה לסיים. אתה יודע שהיהודים היו אמורים לשלם מס גולגולת איפה שהם היו, תחת חסות אסלאמית?

היו"ר סימון דוידסון:

אני רק רוצה לומר לקהל למעלה – בסוף הדיון יש שאלון שאלות אמריקאיות, ואתם צריכים להיבחן. להתכונן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני רוצה לומר לך, בוא נעבור לתוצאה האחרונה. לשיטתך, יש שני מיליארד מוסלמים בעולם. כמעט אף מדינה מוסלמית – דרך אגב, הרי בסוריה טבחו מיליונים, לא עניין אף מוסלמי; בלבנון אותו סיפור, לא עניין אף אחד בכל מדינות ערב. מתי זה מעניין אותם? אתה מבין, הם רבים בינם לבין עצמם, הכול טוב; כשמדובר ביהודים הם עוזבים את המריבות שלהם ובאים כולם כדי לשים את הכבש על המנגל. ולכן אני אומר לך, החמאס – תקרא את מה שאמר החמאס. מבחינתם, הסכסוך הוא סכסוך דתי, זו אדמת וקף, אף מוסלמי לא יכול לוותר עליה, לשיטתם. ולכן, כשאני שומע מדי פעם שהיהודים מטנפים פה את אדמת הווקף בזה שהם בכלל הולכים על האדמה הזו – עכשיו, לא כולם מנסור עבאס - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, תן לי רק שנייה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - היהודים היו כאן וחיו כאן תחת השלטון המוסלמי, זה לא - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הסברתי, לפי תפיסת האסלאם, הרי אתה יודע את זה יותר טוב ממני – זה או שאתה בן חסות, משלם מס גולגולת ומוריד את הראש – אתה יודע את זה – או במקרה הרע גם שוחטים אותך, והכול טוב.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני מסביר לך, גם במרוקו היו פוגרומים. אתה יודע מה? בוא אני אספר לך סיפור. אדוני היושב-ראש, סבא שלי, זיכרונו לברכה – תקשיב טוב – עלה ממרוקו, והוא היה בלי עין. אתה שומע, מנסור? עין אחת, ככה אני מכיר אותו. אני נולדתי, יום אחד שאלתי את אימא שלי: תגידי, אימא, מה קרה לסבא בעין? אז היא אמרה לי: בכפר יום אחד באו הערבים ונתנו לסבא מכה עם מסמר והוציאו לו את העין. עד עכשיו הכול טוב. מה שהדהים אותי – כששאלתי אותם: מה עשיתם? היא אמרה לי: נכנסנו לבית, סגרנו את התריסים, לא יצאנו שבועיים. זה לא שבא איזה שוטר. הם נכנסו לבית, סגרו את התריסים – כי היה לה רק עוד אח אחד. ישבו. זה מחיר יהודי במדינת ערב. אתה יודע לבד שזאת תפיסת האסלאם. דרך אגב, במובן הזה, או שאתה משלם מס גולגולת – אתה יודע לבד שהיום, כשאתה שומע אנשים מבחוץ, איך הם אומרים: אתם כופרים. מי שלא מוסלמי הוא כופר בהגדרה. הוא צריך להיות מוסלמי בתפיסה התיאולוגית.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא נכון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אוקיי. אם זה לא היה נכון, מה הסכסוך שלנו פה? על מה ולמה?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש סכסוך לאומי, יש סכסוך על קרקע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע מה? אני שואל שאלה: למה את הפקיסטני מעניין מה קורה פה עם 1.5 מיליון פלסטינים, ולא אכפת לו מה קורה עם 7 מיליון יהודים? לא הבנתי. אתה אזרח מדינת ישראל, למה מעניין אותך בכלל? אני שואל.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דוד, יהודי בארצות הברית – מעניין אותו מה שקורה עם יהודי בישראל או יהודי ביפן? מעניין אותו. יש הזדהות דתית, יש הזדהות לאומית. מה לעשות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מנסור, אני אסביר לך. אם בעולם היו 2 מיליארד יהודים בכל מיני מדינות, באמת לא היה חשוב. מתי אכפת לך? כשיש קומץ קטן. אבל הנוצרים נלחמו אחד עם השני – נוצרים. המוסלמים הורגים אחד את השני – אבל זה אח שלו, לא? מוסלמי כמוהו. לא מעניין. למה? הגודל. אני מניח שאם היו בעולם 2 מיליון מוסלמים, היו שומרים אחד על השני. לכן היהדות, יש בה – אנחנו עם מאוד מאוד קטן. אמרתי לך, עם ישראל בהגדרה - - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין לי טענה, אבל - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. לפי התפיסה היהודית, גרים כספחת לישראל. בתפיסה התיאולוגית הדתית אנחנו לא רוצים שיתגיירו. מי שרוצה להתגייר צריך להראות מאמצים גדולים מאוד כשהוא רוצה להיות יהודי – שומר תורה ומצוות, לא סתם יהודי. לכן מעולם ליהודים לא היה בראש, הם לא רצו שיבואו גויים ויתגיירו. ולכן, דרך אגב, זה היה הסיפור. ולכן עם ישראל – שחטו אותו לאורך כל ההיסטוריה. תחשוב לבד, עם בן 3,500 שנה, יצא ממצרים 60 ריבוא, 600,000 רק גברים. זה משהו כמו 2 מיליון איש עם נשים, ילדים וכו'. עברו 3,500 שנה – חצי מהעולם צריך להיות יהודים. איפה הם? אלא שלאורך ההיסטוריה הרגו את היהודים, שחטו אותם, איש-איש בתורו. אני לא אומר – הרומאים. הרי את רבי עקיבא סרקו במסרקות של ברזל. למה? הוא למד תורה. 24,000 תלמידים של רבי עקיבא מתו, בגלל שלא כיבדו אחד את השני. 24,000 תלמידים. מתי זה היה? בתקופת המרד של בר כוכבא. דרך אגב, הם לא היו בצבא, הם למדו תורה במלחמה, ועוד מלחמת קיום. בסוף גם את בר כוכבא בעצם הרומאים הרגו. אתה יודע? בספר – וירים משה את ידו וניצח ישראל, ויוריד משה את ידו וניצח עמלק. מה זה וירים את ידו? התפלל לקדוש ברוך הוא. ואתה יודע כמוסלמי שאנחנו מאמינים באותו אל.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה מה שאני אומר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר. היהודים מעולם לא הרגו אנשים. מעולם. אף פעם. דרך אגב, גם לא היה להם צ'אנס, בגלל שכמעט אף פעם לא היה להם מה שנקרא הגדרה עצמית. צריך להבין, לאורך ההיסטוריה היהודית פעמיים היהודים שלטו בגורלם: בתקופת דוד ושלמה 80 שנה, אחרי זה התפצלה הממלכה לישראל ויהודה; ובתקופת המכבים, גם סדר גודל של פחות מ-100 שנה. יש כאלה אומרים 110, לא חשוב. 100 שנה. זהו, הדא הוא – וכשבאנו פה לארץ. והעם הזה שרד את כל ההיסטוריה הזאת בפוגרומים, רציחות, כל הזמן. אז זה היה כי עשו ברית מילה וכי למדו תורה. זה היה הסיפור. בגלל זה נחרב בית המקדש. הרי אין מחלוקת על זה, ואני מניח שתסכים איתי, שבית המקדש היה כאן, איפה שהיום נמצא מסגד אל-אקצא. היסטורית. שמה היה. האסלאם עוד לא בא לעולם כשהקימו את בית המקדש הזה. האסלאם לא בא לעולם, 1,600 שנה לפני. אז תמיד טבחו ביהודים. וככל שזה יתקדם בהיסטוריה, זה הלך והעצים, הלך והעצים. גם כשהגענו לגירוש ספרד לפני כ-500 שנה, קצת יותר, רצחו, הרגו יהודים באינקוויזיציות, בעינויים קשים מאוד. עינו אותם. המציאו מכשירים מיוחדים, אכזריים ביותר, איך לענות יהודים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא רק יהודים, גם מוסלמים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, בעיקר היהודים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גם מוסלמים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, בספרד, האליטה – כל היהודים כמעט היו בספרד ובפורטוגל. אחרי זה הם עברו לפורטוגל, וגם משם גירשו אותם. ומשם היהודים נפוצו לעולם. היו מיעוטים קטנים, אבל הרוב היו בספרד, ואחרי זה עברו לפורטוגל.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה יודע שהאימפריה העות'מנית שלחה ספינות לאסוף יהודים מספרד, והביאה אותם למזרח. אתה יודע את זה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תראה, בסופו של עניין, אני מסביר עוד הפעם. אני לא נכנס עכשיו לסיפור הטורקי, תעזוב אותו שנייה.

היו"ר סימון דוידסון:

דרך אגב, אמרת פורטוגל, ספרד, נכון?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בהתחלה גירשו אותם מספרד.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, פשוט היום ב-22:00 זה פורטוגל–ספרד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

והיהודים הלכו לפורטוגל. ואחרי זה הם לחצו את פרננדו, שלדעתי היה מלך פורטוגל אז, כדי לגרש אותם גם מפורטוגל, והוא נאלץ גם לגרש אותם משם. ומשם הם הלכו ברגל לכל צפון אפריקה, אירופה וכו'. כל אחד לקח כיוון והלך, לקח את - -

היו"ר סימון דוידסון:

הצ'ימידן שלו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

- - הצ'ימידן והתחיל ללכת, הוא ומשפחתו, ברגל. כידוע לך, אז אין כלום. אז חלק הלכו יותר לכיוון של סוריה, עיראק וכו'.

היו"ר סימון דוידסון:

מזרח אירופה גם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חלק הלכו לאפריקה, שזה היה יותר קרוב. הם חצו את מה שנקרא מצר גיברלטר והלכו לאפריקה. וחלק הלכו לאירופה. זה כל הסיפור. משם בעצם התחיל המפץ הגדול של היהודים שם. אז לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהפעם הראשונה שרודפים יהודים שלומדים תורה על ידי יהודים זה רק פה. עכשיו, זה לא בגלל שהם לא הולכים לצבא, זה סתם תירוץ עלוב. בגלל שאלה שרודפים אותם, הם באמת באמת לא רוצים להיות יהודים. ישנה מחלוקת בעם ישראל, לדעתי זאת המחלוקת היסודית וזאת האמת: האם אנחנו רוצים להיות יהודים או ישראלים? אחרי 78 שנים יש פה חלק גדול מאוד באוכלוסייה, שאתה רואה אותם כל פעם בקפלן ובסביבה – הם רוצים להיות ישראלים. רובם לא מאמינים, אין להם משמעות לזה שהם יהודים. בגלל שבסוף יהודי זו הגדרה דתית, זה כמו מוסלמי. אתה לא יכול להיות מוסלמי, להגיד שאני מוסלמי אבל אני לא מאמין לא באללה ולא במוחמד. אז מה אתה?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה בהמשך הופך להיות תרבות והיסטוריה. זה לא רק דת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא קשור. אז סע לצרפת, תהיה צרפתי. בשביל זה אתה יושב פה בארץ ישראל? בשביל זה באת לארץ? ובוודאי שגם אין מחלוקת שהייתה גם התיישבות ערבית בארץ. אז מה? לא הבנתי, באת, מלחמות. למה לך? אתה רוצה לאכול ולשתות וליהנות? סע לאחת מהמדינות באירופה. למה באת לפה? ואם אתה פה עדיין – סע. אנחנו באנו לארץ ישראל בגלל שזה המקום שלנו. כשההורים שלי עזבו את מרוקו, ארץ ישראל הייתה כמעט רק ביצות ומלריה. לא היה פה מה לאכול. אבל היהודים באו לפה לא בגלל שהיה טוב פה, אלא בגלל שזה בעצם היה הבית של העם היהודי. הם כל הזמן התפללו, אלפי שנים, לירושלים ולארץ ישראל. אתה איתי, מנסור?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איתך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, זאת המחלוקת היום בעם ישראל. אני רוצה להגיד לך משהו – ודרך אגב, זאת המחלוקת, לא על חוק הגיוס. אתה איתי? שים שנייה את הטלפון. זה לא על חוק הגיוס ולא על הסיפור הכלכלי, נותנים להם או לא נותנים להם. זה שטויות. הם רוצים להיות ישראלים – אנחנו ככל העמים. וברגע שיש דבר כזה בעם ישראל והוא רוצה להיות ככל העמים – באותו רגע הוא נעלם. הוא נעלם. לכן אני אומר לך, הרבה פעמים יש לי קנאה לאנשים באסלאם. אני כמעט לא מכיר מוסלמי, גם כשהוא לא דתי, שאם אתה תפגע באסלאם רק קצת, הוא לא יצא מהכלים שלו. דרך אגב, בכל העולם מכבדים את הדת היהודית חוץ ממקום אחד – איפה? פה בארץ ישראל. אנחנו באנו אחרי אלפיים שנות גלות כדי שיבזו ויפרקו את הדת היהודית. ומי עושה את זה? בית המשפט העליון, בגלל שהם רוצים להיות פלורליסטים, הם אנשים מתקדמים, נאורים. כל הדת הזאת מבחינתם היא דבר פרימיטיבי, לא שייך לעניין. איך אמרת? זה פולקלור. דת זה לא פולקלור, דת זו דת. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר – ובזה אני רוצה לסכם: מערכת הבחירות הבאה, לדעתי, לתפיסתי, היא על נושא אחד ועל נושא אחד בלבד – האם העם קובע אם הריבון זה העם או שהריבון זה בג"ץ? זאת השאלה. אנחנו הגענו לאיזושהי נקודה מסוימת שהיא כבר נקודה רותחת. עכשיו אני שואל שאלה אותך, אדוני היושב-ראש: איפה אתה חושב שגם אתה היית אומר לבג"ץ: לא מקיים את הפסיקה שלכם?

היו"ר סימון דוידסון:

לא הייתי אומר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, שנייה.

היו"ר סימון דוידסון:

שאלת אותי, אמרת: אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול אותך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אתן דוגמה: בוא נניח שבג"ץ יפסוק - - -

קריאה:

היו"ר סימון דוידסון:

שאל אותי, לא?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני שואל שאלות תיאורטיות.

היו"ר סימון דוידסון:

אה, תיאורטית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוא נניח שמחר אתם תהיו בממשלה, ובג"ץ – כמה שופטים, שלושה – יפסוק שהבחירות הבאות יהיו בעוד מאה שנה. מה תאמר? אפשר לפסול, לקבל? להגיד להם חבר'ה, אנחנו לא מקבלים את זה, כן או לא? יכול להיות שבג"ץ יפסוק – ואני רוצה לומר לך, אנחנו לא רחוקים מזה. חבר הכנסת אבי מעוז, היות שברק כבר הגדיר שהוא מכוון לאיש הנאור, תאר לך מחר – ואני טוען שאנחנו קרובים לשם – הוא יגיד: חבר'ה, מי שאין לו השכלה אקדמית לא יכול להצביע, הוא לא מבין על מה; זה קרוב לשם. ואז מה תגיד? רק שנייה, נניח, אני שואל אותך עכשיו שאלה היפותטית. הרי גם אתה בסולם הערכים שלך מבין שמדובר בכמה בני אדם, ואתה מבין שיש גבול לכל תעלול. אז את הכנסת מגביל בג"ץ, את הממשלה מגביל בג"ץ. השאלה היא מי מגביל את אותו בג"ץ? עכשיו, אם לשיטתך אתה אומר, תראה, לא חשוב לי איזה החלטה הם יקבלו, אני איתם – אני חושב שאלף, זו תשובה לא אינטליגנטית; דבר שני, זה לא נכון; דבר שלישי, תמיד הגלגל יכול להתהפך. תחשוב שמה ששאלתי אותך קורה עכשיו בבג"ץ בהרכבים אחרים, אנשים אחרים שמחליטים שיש פה ממשלת ימין, וגם דתיים, ואנחנו יהודים, וכל מי שלא מאמין לא יכול להצביע. אני מניח שהיית אומר: חבר'ה, הבג"ץ הזה – צריך למחוק אותו. לכן זו שאלה של פוזיציה, זו לא שאלה עקרונית. השאלה היא כמה הוא מפריז בכל דבר. אני חושב שבית המשפט העליון הגדיש את הסאה. הוא, דרך אגב, מושך למלחמת אזרחים, הוא מנהל אותה הלכה למעשה, בגלל שבסופו של דבר ברגע שהוא בז לציבור, המשמעות היא שהוא לא מקבל את הכרעת הציבור, אנחנו כבר יודעים איזה ציבור הוא לא מקבל. פעם אמרתי למנסור עבאס וגם לחבר הכנסת טיבי – הם הלכו עם השמאל – אמרתי, אתם לא מכירים אותם, הם קודם כול יטפלו בנו, הספרדים, ואחרי זה הם יטפלו בכם. אל תדאגו, הם לא חושבים שאתם אנשים ברמה שלהם. הם בזים לכם לא פחות מאשר לנו, אבל בנו קודם כול אפשר לטפל. גם תורכם יגיע. אתה יודע, יום אחד הבוס שלי שאל אותי - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה חושב שעידן רול מעלינו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר.

היו"ר סימון דוידסון:

הוא כבר לא פה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה להסביר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר סימון דוידסון:

הוא לא פה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כשאהרן ברק אומר: הבאנו אותם, הם נחותים – למי הוא מתכוון? להורים שלי, והוא מתכוון גם אליכם. מה זה נחותים? התרבות שלכם נחותה. אחמד, היה לי איזה בוס שפעם שאל אותי, דודי – ובזה אני מסיים – תגיד, למה כשמוציאים תרנגולת אחת מהלול, כל השאר מקרקרות? שאלתי אותו, למה? הוא אומר: בגלל שהן יודעות שגם תורן יגיע. לכן, אתה צריך להבין, גם אתם תגיעו למשחטה, גם אתם תגיעו לרמיסה, הם רומסים למעלה מ-70% מהעם היהודי פה. הם מזלזלים בו, הם בזים לו ומשפילים אותו. כל פסיקה כזאת היא השפלה של בן אדם, והם לא מבינים את הראש, הם לא מבינים מה קורה לאנשים שנמצאים בדימונה, ירוחם, תל אביב, קריית מלאכי. הוא חושב שזה בינו לבינינו. הוא לא מבין שהשופט לא סופר את אותו אחד שבחר בקלפי, לא משנה באיזה מפלגה. ומפה בא הזעם, מפה באה כל הטרוניה. לכן, אדוני היושב-ראש, על זה אנחנו הולכים לבחירות.

היו"ר סימון דוידסון:

על זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן.

היו"ר סימון דוידסון:

זה הנושא?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה הנושא, ואין בלתו.

היו"ר סימון דוידסון:

לא גיוס, לא מלחמה, לא מילואימניקים, לא יוקר המחיה – זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה הנושא הבלעדי, בגלל שזאת אבן היסוד.

היו"ר סימון דוידסון:

טוב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כשאתה בא היום לבחירות ושואל אם אנחנו מדינה דמוקרטית, כן או לא. אם אנחנו לא מדינה דמוקרטית, אז אנחנו פועלים.

היו"ר סימון דוידסון:

אחמד טיבי, כפי שאתה רואה, ד"ר טיבי, השר אמסלם חזר חזק ובריא, אפילו כרופא מרחוק הוא מבחין, אדם שחזר לבריאותו. אנחנו נאחל לך הרבה בריאות, השר אמסלם, אני רואה שחזרת בכושר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תודה רבה, סימון.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כל עוד הוא ייצג את היישובים הערביים.

היו"ר סימון דוידסון:

את זה אני לא יודע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, נכון.

היו"ר סימון דוידסון:

נראה לי שכן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, על זה אנחנו הולכים לבחירות, ולכן הבחירות האלה הן גורליות, לא בגלל הנושא הכלכלי, אני יכול לנתח לך את הכלכלה במדינת ישראל ומה קורה, זה לא הסיפור. אני חושב שעל אבן היסוד אנחנו הולכים: האם אנחנו מדינה דמוקרטית, כן או לא? זה כל הסיפור. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לשר אמסלם. אני מזמין את חבר הכנסת מנסור עבאס לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל, אחרי שיעור היסטוריה מאוד מעניין בין מנסור עבאס ואמסלם. למדנו הרבה. אבי, אתה לא מופיע, רק שתדע, לא הכניסו אותך. אתה לא מופיע.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאתה מפעיל את השעון, תן לי הזדמנות לענות לו על כמה עובדות בהיסטוריה.

היו"ר סימון דוידסון:

הינה, אבל הוא הולך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דוד. אבל לפני כן, ברצוני לברך את משפחת דראושה - -

היו"ר סימון דוידסון:

ברוכים הבאים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - חבר הכנסת המנוח היקר, עבד-אלוהאב דראושה, שבמשך שנים רבות עמד כאן ופעל לטובת החברה הערבית באופן פרטני, אבל לטובת החברה הישראלית כולה, דרש שלום וקידם שוויון ופעל רבות. כמובן שאנחנו אחרי ההצבעה על האי-אמון - - -

היו"ר סימון דוידסון:

אתה נושא דברים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז אני בהחלט מברך אותם.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה יודע שאתה נושא דברים? אתה נושא דברים לזכרו היום.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, כן. אז דוד - - -

היו"ר סימון דוידסון:

אני אתן לך, בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש טעות אסטרטגית גם של מזרחנים יהודים, שמנסים להשחיר את הפנים של האסלאם כדת ושל המוסלמים וההיסטוריה המוסלמית. בהיבט הדתי – ואני איש דת ומכיר את השריעה האסלאמית על פרטיה ואת הקשר הדתי עם היהדות ובכלל תפיסת האסלאם, שהאסלאם ממשיך את דרכן של כל הדתות המונותאיסטיות. כל דת שנובעת מאמונה באל אחד יחיד ובנביאים ובספרי הקודש – אנחנו מאמינים בה, ואנחנו הולכים בדרכו של הנביא מוחמד, עליו השלום, ובדרכו של הקוראן. ואם יש מחלוקת, דוד, בין הנביא מוחמד לבין כורש – אתה צריך לעמוד לידו ולצידו של הנביא מוחמד, כי הוא ממשיך את דרכו של הנביא משה. ואתה לא צריך להיות נגדו ולא להאשים אותו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לא נגדו.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, אני לא מדבר באופן אינדיבידואלי עליך כדוד, אלא כתפיסה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ספר לנו מה הם עשו בח'ייבר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אספר לך ואתן לך תשובות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה הם עשו בח'ייבר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אתן לך תשובות. אתה צריך להיות לידו. אני אתן לך תשובה על הקשר - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מנסור, ספר מה הם עשו בח'ייבר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אתן לך תשובה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זאת תפיסה – ואני יודע שחשובים לך הדת והאמונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ולכן, דוד, לא לחצות את הקווים ולהיות עם האנשים שעינו ורדפו והאשימו את הנביא מוחמד. הוא בסך הכול ממשיך דרכם של כל הנביאים. אצלנו, בתפיסה הדתית, אומרים שהנביאים הם אחים, ובכלל כל האנושות היא משפחה אחת – לאב אחד ולאימא אחת. זאת התפיסה ההומניסטית באסלאם. התפיסה ההומניסטית באסלאם אומרת שאנחנו משפחה אחת. אחר כך הפכנו לשבטים ועמים וקבוצות וכו', כדי שנכיר אחד את השני. וזה תרגום חלקי של פסוק בקוראן. עכשיו, לקשר בין היהדות לאסלאם – בוודאי שהאסלאם מכיר ביהדות, ויש לה מעמד באסלאם. וכשמוסלמים רצו לאלץ, להכריח את הבנים שלהם, חלק מהבנים שלהם, או אחים שלהם, להתאסלם, אחרי שהם אימצו את היהדות או הנצרות – פסוק בקוראן קבע שאין כפייה בדת (חוזר על הדברים בערבית). ולכן, במשך שנים האסלאם קיבל את היהדות ואת היהודים. יש חילוקי דעות, יש חילוקי דעות בין הדתות בתחומים מסוימים, אבל לא בעקרונות של האמונה, של המוסר. גם מבחינת ההיסטוריה – הסיפורים של בני ישראל, של היהודים, נמצאים בקוראן, והביקורת שיש על התנהגותם של היהודים ושל המוסלמים בקוראן, זאת אותה ביקורת שיש לתורה על התנהגותם של בני ישראל. זאת ביקורת לגיטימית. אבל לשלול את זכותם לחיים, לביטחון, לחופש – זה לא נכון. עכשיו, מה שאתה מתרגם בני חסות - - -

היו"ר סימון דוידסון:

אני רק ממשיך עכשיו את הזמן.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, תן לי עוד שתי דקות. שתי דקות.

היו"ר סימון דוידסון:

שתי דקות, ואני ממשיך אחרי זה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

באמת, זה מאוד חשוב.

היו"ר סימון דוידסון:

זה מאוד מעניין. אתה מאשר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עכשיו, דיברת על מס גולגולת – אין דבר כזה מס גולגולת. כל מדינה גובה מיסים מהאזרחים שלה. מכיוון שהמדינה המוסלמית היא מדינה דתית, אז למס למוסלמים קוראים "זכאה" ולמס ללא מוסלמים קוראים "ג'יזיה", אבל זה בתמורה להיותך אזרח, והיא מחויבת להגן על ביטחונך. הנביא מוחמד אמר: מי שפוגע (אומר בערבית: באנשי הברית), בעם הספר, נוצרים ויהודים, הוא פוגע בי, בי – (אומר בערבית ומתרגם:) מי שפוגע ביהודי, נוצרי, הוא פוגע בי, ומי שפוגע בי פוגע באלוהים. ולכן יש תפיסה מאוד מושרשת באסלאם ובהיסטוריה על מעמדם של היהודים והיהדות והנוצרים והנצרות. ואנחנו מבדילים בין מסעות הצלב לבין הנוצרים עצמם. גם זה לא עוינות ושנאה בהיסטוריה. מלחמות קיימות – בין מוסלמים למוסלמים, בין יהודים ליהודים, בין יהודים לנוצרים – אנשים נלחמים אחד בשני, מה לעשות? וגם יש מלחמות אזרחים, בעידן המודרני וגם בהיסטוריה. זה קורה, זה קורה. אבל בסופו של דבר, אנחנו תמיד אומרים שצריכים לחזור למוסר, לשפיות, לחמלה, לערך הזה של השלום, שאף אחד לא רודף אותו היום, אף אחד. באסלאם יש מצווה לרדוף אחרי השלום, כמו שיש ביהדות. המקור – התפיסה האמונתית והמוסרית היא אחת. ולכן, ברגע שאתה בא ומשחיר את ההיסטוריה הזאת, מה יצא מזה? עכשיו, למען האמת, בהיסטוריה כולה יש נקודות שחורות, ויש עוול שנופל גם על היהודים וגם על המוסלמים וגם על הנוצרים, לא חשוב מי הם. קורה בהיסטוריה, ויש פשעים בהיסטוריה, אבל כגישה – אסור לבוא ולהגיד כקביעה ממש מוחלטת, אסטרטגית: עוינות, שנאה, בין יהדות לאסלאם, בין יהודים למוסלמים. למה? עכשיו, יש לנו סכסוך עכשיו. אנחנו חיים בצל סכסוך. צריכים להתמודד איתו, לפתור אותו, למצוא את הפשרה בין מוסלמים ליהודים, לנוצרים, לערבים, ליהודים בהיותם לאום. ויש אפשרות למצוא פתרונות. יש אפשרות למצוא פתרון. וגם בארץ הקודש חיו לאורך כל השנים יהודים, גם בצל שלטון מוסלמים לאורך 1,300–1,400 שנים. בסדר? אז בוא לא ניקח את הדברים לרמה שלא מאפשרת לנו להסתכל אחד על השני כבני אדם, שמקבלים ומכירים אחד בשני גם ברמה דתית, גם ברמה לאומית וכו'. טוב, אנחנו עכשיו - - -

היו"ר סימון דוידסון:

אני עוצר רגע. אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת מנסור, וגם לשר אמסלם. מה שהיה פה זה רגע היסטורי נדיר – לשבת ולהקשיב. מנסור הקשיב לשר אמסלם, אחרי זה אמסלם הקשיב למנסור. אני חושב שחברי הכנסת היו ככה עם העיניים פקוחות וגם הקהל למעלה. אם אנחנו יותר נקשיב, לא רק לערבים ויהודים – חרדים עם חילונים, כיפות סרוגות, בלי כיפות סרוגות. זה, בעצם – הבית הזה צריך ללמוד להקשיב. אני חושב שאנחנו רק נחכים ונעשה טוב לעם ישראל. ואני מודה לכם על השיח הזה. זה היה מרתק, אני חושב. אז זהו, רציתי להגיד. בבקשה, אדוני.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה, תודה. נחזור לענייננו. אני רוצה להודות לך, השר דוד אמסלם. אתה הובלת את הוועדה למינוי קאדים מוסלמים, ונהגת בצורה ממלכתית, ראויה, קידמת את הנושא על אף שהיו מכשולים פה ושם. ונהגת באחריות, ונהגת בממלכתיות. אני חייב להגיד את זה. לא יודע אם זה יעזור לך בפריימריז, אבל – רגע של אמת. עשית את זה. ואני בטוח שאם היית השר לביטחון לאומי היית נוהג אחרת. היית מתייחס לערך הזה של חיים וקדושת החיים של אזרחים יהודים ואזרחים ערבים באופן אחר – לא כגימיק פוליטי, אלא כמעשה קדוש של לשמור על חייהם ועל ביטחונם של האזרחים. החברה הערבית נמצאת במשבר לאורך שנים, ועל תחומים רבים בחיים שלנו השתלטו ארגוני פשע, תחת ריבונותה ומשילותה של ממשלת ישראל. מה לעשות, זאת עובדה, אי-אפשר להתעלם: 900 נרצחים בשלוש וחצי השנים האחרונות. 900. חצינו את ה-150 בשישה החודשים הראשונים, זאת אומרת שכנראה נחצה את הרף של 300 ב-2026. זה גם כישלון פנימי בחברה הערבית, אבל זה גם כישלון ברמת מדינת ישראל ומי שמנהל את מדינת ישראל בשנים האחרונות. ואני בטוח שאם היית השר לביטחון לאומי היית נוהג אחרת, היית מוביל את המאבק בפשיעה ובאלימות למקומות אחרים. ולא היית מעז, לא היית מרשה לעצמך להגיד: הנרצחים הם פושעים וחברי ארגוני פשע. יש חלקים מהם שהם פושעים וחברים בארגוני הפשע, אבל מה נגיד לנשים שנרצחו? מה נגיד לילדים? מה נגיד למשפחות שנהרסות? מה נגיד להם? מי נתן את גזר דין המוות ומי נתן את הזכות לארגון פשע לרצוח חבר מסוים בארגון אחר? הרי אנחנו נמצאים תחת מדינה דמוקרטית, עם מוסדות, שיש לה יכולות מדהימות. ולכן, כאשר אנחנו היום עומדים – ואני פוטר את השר דוד אמסלם מלתת תשובה. אתה לא צריך לעמוד, כי כבר נמאס לנו לשמוע את התשובות של השר לביטחון לאומי – הדבר היחידי שהממשלה הזאת הייתה צריכה לעשות זה לפטר את השר – מזמן, מזמן. להעביר אותו, להעביר אותו מהמשרד, לתת לו משרד אחר, ולהביא איש ראוי אחר לנהל את המשרד הזה. הוא לא מצליח – או שהוא לא רוצה. לא חשוב. בינתיים אנחנו נמצאים במציאות קשה ביותר, קשה ביותר. עכשיו, כל פעם שיש גל ועלייה ברציחות בתוך החברה הערבית, מצהירים שמכניסים את השב"כ לתמונה. זה לא נכון, כי החוק של השב"כ לא מאפשר לו להיכנס לתחום הזה. גם אומרים שאין לשב"כ מספיק כוח אדם להתמודד. יש לו כלים, בוודאי שיש לו כלים. ולכן אין לו הצהרות, אבל הכוונות הן לא כנות. שקריות. חוץ מזה, למה לא לתת למשטרה את היכולת? קודם כול, הממשלה צריכה לקבל החלטה, להציב יעדים, לאשר תוכנית, להקצות משאבים, לתת כלים, ואנשים שנכשלים – להחליף אותם, ואז תראה איך שכל רשויות המדינה והאכיפה יפעלו וישיגו תוצאות. עשינו את זה בשנה אחת ויחידה בממשלה הקודמת. עזוב את הפן הפוליטי. אני לא חושב – סגלוביץ', שפעל בנושא הזה – כי גם הוא איש מקצוע בנושא הזה, נוסף למשטרה. היא אותה משטרה, אבל שמו לה יעדים והתוו דרך שנה אחת – ושיעורי הפשיעה התחילו לרדת. העקומה – אתה זוכר שתמיד דיברנו על עקומת הקורונה שעולה, משתטחת ויורדת. עקומת הפשיעה לאורך שנים עולה ופתאום יש ירידה, ואז יש עלייה תלולה, אקספוננציאלית, בשפה המתמטית: 130% ב-2023, 2024, 2025, ועכשיו ב-2026 אנחנו חס וחלילה נחצה את ה-300%. ולמה? עכשיו, אתה שואל את עצמך – יש אנשים שנותנים לי תשובות של קונספירציה כזאת וכו'.

היו"ר סימון דוידסון:

עוד דקה, בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא יודע, יש כישלון שאנחנו צריכים להודות בו. ולכן, כל פעם שעמדתי מול חברי הכנסת, הריבון, הכנסת, וביקשתי להצביע אי-אמון בממשלה – ובצדק, בצדק, כי הממשלה נכשלה. לא רק בנושא הזה, יש נושאים אחרים. כמובן, גולת הכותרת זה 7 באוקטובר. ואני לא מסכים איתך, ראש ממשלה עם ניסיון. יש לנו ראש ממשלה עם ניסיון אדיר. אפילו לבן-גוריון אין את הניסיון במשרד ראש הממשלה כמו בנימין נתניהו. מה עזר לנו הניסיון שלו? דווקא הניסיון כנראה הביא אותו להירדם ב-7 באוקטובר ובכל מיני צמתים שהוא היה צריך להיות ער בהם, לדפוק על השולחן ולהתוות את הדרך והמדיניות לכיוונים אחרים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ולכן, אם לא תאשר לנו הכנסת היום את הצעת האי-אמון, אני מאמין שהציבור הישראלי כולו, יהודים וערבים, כן יצביעו אי-אמון בממשלה הזאת, נחליף אותה ונביא ממשלה שתשמור על המדינה ועל האזרחים כולם, יהודים וערבים.

טלי גוטליב (הליכוד):

תמשיך - - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואז תשמח, דוד, שיש ממשלה חדשה במדינת ישראל.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת מנסור עבאס. השר אמסלם, אתה – מוותר. אנחנו נעבור לדיון הסיעתי.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר סימון דוידסון:

אתה דיברת בשביל שבוע. אנחנו נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – יעלה ויבוא חבר הכנסת עוז חיים. שלוש דקות לרשותך. לאחר מכן אלון שוסטר – הוא לא נמצא במליאה. שרון ניר אחרי זה. בבקשה, אדוני.

עוז חיים (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, האורחים פה ביציע, את המילים המצמררות שאקריא אמר השבוע ירדן ביבס בריאיון לערוץ 13: כל לילה, אם אני בחוץ, אני מחפש את הכוכבים, מוסר להם שאני אוהב אותם. אני יודע שאין לי בעלות על הכוכבים, אבל מבחינתי, כשאני מסתכל על השמיים, אלו הכוכבים שלי, שלושה כוכבים אחד ליד השני. כשכל היום אני מרגיש גמור, אז אם רגע אחד בערב אני יודע מה אני מחפש, זה נותן לי רגע של רוגע, כאילו לשנייה אני מרגיש שהם פה. מה אומרים לאבא שאיבד את כל עולמו – את אשתו, את ילדיו, את חירותו? איך אנחנו מביטים לו בעיניים? באיזו זכות? אם היינו באמת רוצים להסתכל בעיניים של כל מי שאיבד את היקר לו מכול מאז 7 באוקטובר, סדר-היום של הכנסת היה צריך להיות שונה לחלוטין. כל יושבי הבית הזה ללא יוצא מן הכלל היו צריכים לעבוד שבעה ימים בשבוע למען מטרה אחת: הבראת והצמחת החברה הישראלית, למען המפונים, למען תושבי הצפון, למען הפצועים, למען הכלכלה, למען החינוך. אבל לא. כל מה שעוסקת הקואליציה הזאת הוא השתמטות והתחמקות מאחריות. אל תספרו לנו על לימוד תורה כערך עליון. כשאתם מעגנים בחוק את ההשתמטות, אתם לא מעודדים לימוד, אתם מעודדים הפקרה. מדברים פה הרבה על תורה לשמה, ממש כערך נעלה; תורה שנעשית מתוך מוטיבציה פנימית טהורה, לשם עצמה, לא על מנת לקבל פרס או איזושהי תוצאה. אבל מה קורה כאן, בחוקי ההשתמטות שאתם מקדמים? ממש ההפך הגמור. אתם הפכתם את לימוד התורה למקלט משפטי ממש, שהופך למסלול עוקף חובה אזרחית, שמתוגמל בתקציבים ופטורים. למרבה הצער, לימוד התורה הופך לכלי פוליטי. היכן האחריות, הערבות ההדדית, ערכים יהודיים שאנחנו נושאים כולנו בגאווה? היכן הם? איך הפכתם, חברי הקואליציה הציונים, למכשירי השתמטות? כיצד נביט בעיניהם של הלוחמים? כיצד נהיה ראויים לקורבן הגדול שהקריבו רבים? הממשלה הזאת כשלה. היא כשלה בניהול המלחמה, היא כשלה בשמירה על החטופים והיא כשלה בבניית חברה צודקת. ממשלה שמעדיפה להחזיק את השלטון באמצעות החרגת חלקים שלמים מהציבור מהחובה הבסיסית ביותר, ממשלה כזאת לא ראויה לאמון. הציבור הישראלי המשרת, העובד, המשלם, סיים לשאת על גבו את ממשלת ההשתמטות. הגיע הזמן שהממשלה תחזיר את הערבות ההדדית, שתכונן כאן הסכם חדש. העם הזה ראוי ליותר. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת עוז חיים. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלון שוסטר, ואחר כך – חמד עמאר. יש פה מהפך, שרון. החלפתם?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

כן.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כן, כן.

היו"ר סימון דוידסון:

איזו באסה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, השר, חבריי וחברותיי, אנחנו מציעים להביע אי-אמון בממשלה בעקבות שרשרת החקיקה, ולמעשה עמדת המוצא כפי שהיא באה לידי ביטוי בעניין מה שמכונה "כבודה של תורה". למעשה, זה תעלול פוליטי שלא ברור לי עד הסוף איך הוא משרת ואת מי, מתוך הנחה שיש כאן על פניו היתממות. מה הקשר בין אמירה עקרונית על כבודה של תורה ועל חשיבות הלימוד – שעל עצם הלימוד אין ויכוח, אבל ברור שמדובר פה בתופינים וכופתאות שמתחבאות בהמשך הדרך ורק שוכחים לחבר אותם.

היו"ר סימון דוידסון:

לא לצלם בווידיאו, בבקשה, במליאה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מזכיר שוב ושוב את תיאודור הרצל, היהודי שהיום היו אומרים לו "המתבולל", "הרפורמיסט", "הלא-יהודי", "האנטי-ציוני", ההוא שהמציא את הציונות, בקיצור. אני לא מוכן לאמירה הזו שיהודים חרדים הם לא יהודים רק מפני שהם התנגדו למדינה היהודית. גם החרדים הם יהודים טובים, גם הם כשרים. אבל לא הם ולא אתה, אדוני אמסלם, ולא אף אחד אחר - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - לא יטיף לתיאודור הרצל, לז'בוטינסקי, לבן-גוריון, לכל מי שאינו יהודי חרדי, על רמת היהדות שלו. היהדות היא שילוב של דת, לאום, עם. אנחנו מיוחדים, איננו כמו כל העמים, ובפרט בשאלה במה מתבטאת היהדות. אז החרדים, אחינו ושכנינו, הם יהודים. שדיר באלכ יחשבו הם ועושי טובתם כאן בבית הזה לגרום למיליוני אזרחים ישראלים – יהודים כפי שהם מבינים וכפי שהם חיים – להרגיש שהבית הזה, המדינה הזו, אינה מדינה שמבטאת את מלוא העוצמה של האחריות כפי שהם רואים להיסטוריה ולעתיד של העם היהודי. יהודים טובים לא נותנים ציונים ליהודים אחרים. ובאשר לעניין עצמו, ברור שישנם כאן יהודים דתיים לאומיים ציונים שמראים שאפשר ללמוד תורה וגם להתגייס. ולכן הפתרון היחיד שיהיה – ואני מקווה מאוד שהממשלה הבאה תצליח לעשות את זה – כולנו משרתים. יחידי סגולה – ספורטאים כתלמידי חכמים – יהיו פטורים. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, אדוני. אני רק אציין שספורטאים מצטיינים לא פטורים. הם עושים צבא בשעות מוגבלות, אבל הם לא פטורים, לא מצטיינים ולא פעילים. שוסטר, בסדר?

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

הם עושים עבודות רס"ר שעתיים.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היו"ר סימון דוידסון:

אני מגן על הספורטאים.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

הם עושים עבודות רס"ר שעתיים.

היו"ר סימון דוידסון:

חלק מהם מורים חיילים וחלק מרצים.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

יש אלפים כאלה.

היו"ר סימון דוידסון:

אני אתן לך דיווח שלם. אתה יודע כמה ספורטאים בסך הכול, מצטיינים ופעילים?

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

כמה?

היו"ר סימון דוידסון:

1,000. זהו.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

שאלתי. קבוצות הכדורגל. נראה לך – גם קבוצה לא רק בליגת-העל, בליגה לאומית, ליגה א'.

היו"ר סימון דוידסון:

הם לא מקבלים ספורטאי.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

לא הבנתי. אתה חושב שהם עושים צבא כמו כל חייל?

היו"ר סימון דוידסון:

לא. בסדר.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

אתה מבין?

היו"ר סימון דוידסון:

יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

אבל אלה לומדים תורה. בעיה.

היו"ר סימון דוידסון:

אבל הספורטאים לא פטורים, זה העניין, לא פטורים.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

זה - - - בעם ישראל.

היו"ר סימון דוידסון:

בוא לא נזלזל לא בספורטאים ולא בתלמידים. הכבוד שהספורטאים נותנים גם חשוב.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

יש פרופורציות בחיים, אני לא מזלזל בכלום.

היו"ר סימון דוידסון:

בסדר. אנחנו נשב ונדבר על זה. בבקשה, אדוני.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, 153 נרצחים מהתחלת השנה. זה לא חזות הכול. פעם רצח לא עניין אף אחד – את זה לא אני אמרתי, מי שאמר את זה זה המפכ"ל – אבל רצח של אדם זה אימא שאיבדה את הבן, אישה שאיבדה את בעלה, ילד שנהיה יתום, אז זה חזות הכול. ותפקידכם אתם כממשלה להגן על אותם אזרחים. נכון שהם ערבים ולא מעניינים אף אחד. ערבי הרג ערבי – פחות ערבי. אבל הם אזרחי מדינת ישראל, ואתם כממשלה אחראים על ביטחונם. ואני אומר לך, כשאתה מדבר על 153 נרצחים בשנה, אני לא מזכיר את הפצועים, הנכים, אנשים ששוכבים בשיקום חודשים עד שיוצאים מהשיקום. דיברו על כלכלה. מדינת ישראל מפסידה 23 מיליארד שקל, אבל אני לא מסתכל על ה-23 מיליארד שקל, אני מסתכל על אבא שאיבד את הבן שלו, על זה אני מסתכל, זה מה שמעניין אותי, ולא מעניין אותי אם הוא מרהט או מתל אביב או מפתח תקווה או מכפר קאסם, ואותך לא צריך לעניין ואת השר – שאתה יודע, ואני בטוח שאתה יודע, שהוא כישלון אחד גדול, שהוא יושב שם ומנצל את המשרד הזה. להגיד לך, כל הממשלה הזאת צריכה להתבייש, מראש הממשלה עד אחרון השרים, על מה שקורה בחברה הערבית. החברה הערבית היא חלק ממדינת ישראל, תרצה או לא תרצה. הם לא יתאדו, ומי שחושב שהם יתאדו, הוא טועה בגדול. הם לא יתאדו ולא ייעלמו, ולכן המדינה מחויבת לתת להם את הביטחון, את היכולת לחיות, את האפשרות לאימא לשלוח את הבן שלה לגן, בלי לחשוש; האישה שיושבת בבית, שתדע שבעלה חוזר, לא יבואו לרצוח אותו; ולא קבלן, בגלל שהוא לא משלם פרוטקשן, באים אליו הביתה, יורים בו והורגים אותו, ואצלו האורח, לא מעניין אף אחד, גם את האורח הורגים. לכן אני אומר לכם, אתם צריכים להתבייש כממשלה, ועדיף שהבחירות יהיו מחר וניפטר מהכישלון הזה שיושב במשרד לביטחון פנים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, ולאחר מכן – עאידה תומא סלימאן. את הבאה בתור.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה, מכובדי היושב בראש. תחילה נרצה לברך את משפחתו של חבר הכנסת לשעבר עבד-אלוהאב דראושה, אבו בסל, כל הבאים, אהלן וסהלן פיכום. השר אמסלם, במדינה מתוקנת, או לומר במדינה נורמלית, לא היינו צריכים לראות את שרשרת האירועים שפקדו את מדינת ישראל בשנים האחרונות כדי שראש ממשלה ייקח אחריות וילך הביתה, או שר ספציפי ייקח אחריות וילך הביתה, אבל זה כנראה קורה במדינה מתוקנת, במדינה נורמלית. מדינת ישראל במובן הזה, היושב-ראש, היא לא מתוקנת ולא נורמלית. גודל האירועים שפקדו את המדינה במשמרת של הממשלה האחרונה – לא רוצה לדבר על אותו אדם שמושל, עוד מעט כמעט 20 שנה – לא רק ששולחים ראש ממשלה או ממשלה הביתה מרצון. בלי ועדת חקירה ממלכתית, בלי ביקורת ציבורית, בלי שמישהו יקרא לו להתפטר, הוא לבד היה הולך הביתה עם ממשלתו כי במשמרת שלו קרו דברים איומים. אבל פה במדינת ישראל קורים דברים איומים ואף אחד לא לוקח אחריות – לא ראש הממשלה שמינה שר לביזיון לאומי, וברוב בושה קוראים לו השר לביטחון לאומי, שר שממונה על הביטחון האישי של האזרח, גם היהודי וגם הערבי. הפשע במדינת ישראל הגיע לממדים שחצו את כל השיאים של כל הזמנים, והשר לביזיון לאומי עדיין מחייך, וראש הממשלה שמינה אותו עדיין מחייך, כלומר יש פה משהו לא נורמלי, יש פה משהו לא תקין, יש פה תפיסה שמסתכלת על האזרחים כמובן מאליו, כעדר. איך אפשר להסביר שמי שממונה על ביטחונם האישי של אזרחי המדינה, אמסלם, קם כל יום או לרצח או לפיצוץ של רכב – לא משנה אם ביישוב ערבי או יהודי, כי זה מתחיל להיות גם ביישובים יהודיים – ומנהל עסקים כרגיל? אז אתה יכול להגיד לי שאנחנו במדינה מתוקנת? אנחנו במדינה נורמלית? אני לא רואה את זה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. תעלה ותבוא חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

עאידה.

היו"ר סימון דוידסון:

את בשבילי עאידה תמיד תהיי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר סימון דוידסון:

בסדר, את יכולה לקרוא לעצמך עאידה, אני אקרא עאידה. יש לי חסינות. מה תעשי? תעצרי אותי?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא, אבל מקווה - - -

היו"ר סימון דוידסון:

אני אוהב לקרוא לך עאידה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה שבוע אחרון, לפחות לבטא את השם שלי.

היו"ר סימון דוידסון:

גם בעוד שנתיים אני אקרא לך עאידה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

שבוע אחרון שלי בכנסת, לפחות תדעו את השם שלי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - - של המכבייה.

היו"ר סימון דוידסון:

זו לא דוגמה טובה. בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תנו לי קודם כול לברך את הנוכחות של משפחת דראושה, משפחתו של המנוח עבד-אלוהאב דראושה. האמת, אני חשבתי לי מה אפשר להגיד אחרי כל מקרי הרצח שחווינו, לא רק בשבוע שעבר, לא רק בשבועיים האחרונים אלא בשנים האחרונות, כאשר אנחנו רואים את הצעירים שלנו נטבחים, את הנשים נטבחות, את הרצח המתגלגל, ואני חושבת לא רק על הרציחות אלא גם חושבת, לצערי הרב, על החיים-מתים בתוכנו. יש דבר כזה, כבוד השר אמסלם, אתה יודע למה הכוונה "חיים-מתים"? לאנשים האלה שנעצרו החיים שלהם כי הם תחת איום של ארגוני פשיעה; לאנשים כאלה שיצטרכו לרדת למחתרת ולא לצאת מהבית שלהם חודשים על גבי חודשים; לראשי מועצות שצריכים להסתובב עם אבטחה צמודה וגם כן לסבול מניסיונות התנקשות; לעוד ועוד ועוד סיפורים קורעי לב, כאשר אתה רואה שלושה צעירים בני 17 ו-18 בחיפה נורים למוות. כאשר אתה שומע את האבא, כסאב מחאמיד מאום אל-פאחם, מספר בבוקר איך הבן שלו בדרכו לעבודה בבנייה נורה כאשר עצר לקנות לחם כדי שיאכל. אנחנו מדברים על משפחות וחברה מתמוטטת, ולהגיד לך את האמת: אין לי ציפיות מהממשלה הזאת. אני לא הולכת לדרוש כלום בדיון הזה, כי כבר צעקנו את צעקתנו וכבר אמרנו את אמרתנו, ודיברנו על זה בוועדות ודיברנו על זה מול ראש הממשלה. לרגע הוא אמר: בואו, תשבו איתי, בואו נראה איך פותרים את הבעיה. אבל היום אני אומרת לך: אני יוצאת מהכנסת הזאת עם לב ברור שהבין את הסיטואציה – יש תוכנית סדורה להטביע אותנו בדם שלנו. אני אולי אומרת דברים קשים, אבל האחריות על זה היא לא רק על השר המשוגע ששמתם אותו בתפקיד הזה. האחריות היא על הראש ועל הידיים של בנימין נתניהו, שהסכים שבמשך ארבע שנים הבן אדם הזה יישאר בתפקיד, שהפשיסט הזה יישאר בתפקיד, למרות כל מה שהוא עשה עד היום. זה גורם לי להבין שאם ראש הממשלה לא היה מסכים עם המדיניות הזאת, הוא היה עושה משהו. אנחנו יודעים איך נתניהו יודע לחסל פוליטיקאים כשהם לא טובים לו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הוא היה יכול לעשות את זה. לצערי הרב, אני חושבת שהגיע הזמן להבין שהנקמה הכי טובה על כל הדם שנשפך עד היום היא להעיף אתכם מהממשלה. זה מה שאנחנו מתכננים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת אבי מעוז, איש האופוזיציה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כל אלו שדיברו עד עכשיו – קואליציה.

היו"ר סימון דוידסון:

קואליציה עתידית. אני מדבר על העתיד, אמסלם.

מרב מיכאלי (העבודה):

כן, ובכן, ברכות לקואליציה. העברתם היום בוועדת החינוך בקריאה שנייה ושלישית את חוק ההפרדה באקדמיה, גם בתואר שני וגם בקמפוסים בכלל.

היו"ר סימון דוידסון:

הפרדה מגדרית.

מרב מיכאלי (העבודה):

כן, הפרדה מגדרית. תודה ליושב-ראש על התיקון. אני אתחיל מההתחלה: ברכות לקואליציה, שהעבירה היום בוועדת החינוך בקריאה שנייה ושלישית את חוק ההפרדה באקדמיה, ההפרדה המגדרית באקדמיה. מותר עכשיו לא רק בתואר ראשון אלא גם בתואר השני וגם בכל הקמפוס: גם בספרייה ובחצר וגם בקוד הלבוש - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה רק למי שרוצה, רק למי שמעוניין.

מרב מיכאלי (העבודה):

רוצה. אוה. רק מי שרוצה, אומר השר אמסלם. משום שנשים – באמת שואלים אותן מה הן רוצות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתן פמיניסטיות, אתן אוהבות שכל בן אדם יעשה - - -

מרב מיכאלי (העבודה):

הנשים בחברה החרדית ובחברה, ממש, מה שהן נשאלות זה: מה אתן רוצות? לכן, למשל, מעבירים להן את חוק-יסוד: לימוד תורה, שיוכל לתת לאברכים - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לפי מה שאת אומרת.

מרב מיכאלי (העבודה):

לא לפי מה שאני אומרת, הינה, יועמש"ית משרד השיכון אומרת: החוק הזה יוכל לאפשר לשר השיכון לתעדף אברכים על פני משרתים, על פני כל אחד אחר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי.

מרב מיכאלי (העבודה):

למשל, המפלגות החרדיות רוצות שזה יכשיר ויאפשר הפרדה מגדרית במרחב הציבורי באופן כללי. ושואלים נשים: על איזו מדרכה את רוצה ללכת? בואי תגידי לנו. כמה את רוצה לכסות את הראש שלך? האם את רוצה להיות כפופה יותר לבעל שלך? האם את רוצה להתגרש בבית דין רבני? האם את רוצה שהבעל שלך יוכל לסרב לך גט? ממש, כל זה נועד לקדם נשים, פשוט נועד לקדם נשים. השקר המשגע הזה הוא מהמם. הרי הסיפור הוא שכאילו רוצים לשלב חרדים באקדמיה, בעבודה ובכלל – העובדה שכל השנים האלה שבהן יש הפרדה בתואר ראשון לא קידמה אפילו לא חרדי אחד, בטח לא את הבנים. ואת הבנות לוקחים במיניבוס קטן מהבית לעבודה; הן יושבות בחדר נפרד, אוכלות בנפרד, חוזרות לחדר הנפרד, אי-אפשר לעשות איתן ישיבות צוות, אי-אפשר לפגוש אותן במסדרון. אי-אפשר כי יש גברים, רחמנא ליצלן, שלא יתערבבו עם הנשים. אז, בואו. חוק-יסוד: לימוד תורה הוא עוד חוק לעליונות גברית יהודית במדינת ישראל. זאת טינופת, זאת תועבה, זה עוד צעד בדרך להפוך אותנו למשטר דתי נחשל. נחשל, משום שבלי לימודי ליבה, בלי להגן על מדינת ישראל, בלי להבין ששוויון הוא ערך יסוד בין בנות ובני אדם – לא יהיה כאן הרבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. אמסלם, אתה רוצה אחרי זה לסכם? לא. אנחנו נעבור אחרי זה להצבעות, אחרי אבי מעוז. איפה מירב בן ארי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

פה.

היו"ר סימון דוידסון:

את מוכנה לבוא אלינו למזכירות? בבקשה, אדוני.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנשיא טראמפ אמר שראש הממשלה נתניהו יודע מי הבוס. נשמע מדבריו שהוא, הנשיא טראמפ, לא ממש יודע מי באמת הבוס, אז אני כאן כדי להזכיר לו וגם כדי להזכיר לנו, אדוני היושב-ראש: הבוס הוא בורא עולם, שבחר באברהם אבינו לשליחות הגדולה להקים עם שבקיומו כעם בארצו יביא ברכה לכל האנושות. הבוס הוא מי שהבטיח לאברהם אבינו: "ואברכה מברכיך ומקללך אאֹר". הבוס הוא מי שהוציא אותנו ממצרים והביא אותנו אל הר סיני כדי להביא לעולם על ידינו את התורה. הבוס הוא מי שהגדיר את ייעודנו להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. הבוס הוא מי שהכניס אותנו, העם הנבחר, לארץ הקודש כדי שנקים בה ממלכה ונבנה בה את בית המקדש, בית תפילה לכל העמים. הבוס הוא מי שבגלל חטאינו הגלה אותנו מארצנו בידי ממלכת בבל, החזיר אותנו לכאן על ידי כורש מלך פרס, והגלה אותנו שוב בידי הרומאים. הבוס הוא מי שבאופן שלא היה כדוגמתו בין העמים קיים אותנו לאורך אלפיים שנות גלות, גם כשהיינו כבשה בין 70 זאבים שניסו להשמידנו ולהכחידנו. הבוס הוא מי שבמהלך 200 השנים האחרונות הולך ומוציא אותנו מקבר הגלות ומשיב אותנו לארצנו – עוד דבר שאין לו תקדים בהיסטוריה האנושית. הבוס הוא מי שעל ידינו העיר את ארצנו והפריח אותה לאחר מאות שנות שממון. הבוס הוא מי שסיבב שמתוך מרחץ הדמים של מלחמת העולם הראשונה תבוא לעולם הצהרת בלפור, ובעקבותיה גם החלטת ועידת סן רמו, כשלראשונה הכירו העמים בזכות של הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. הבוס הוא מי שסיבב שלאחר השואה הנוראה ומלחמת העולם השנייה תחליט העצרת הכללית של האו"ם על סיום המנדט ועל הקמת מדינה יהודית. הבוס הוא מי שנתן לבן-גוריון ולמועצת העם את העוז, כנגד כל הלחצים מבית ומחוץ, להכריז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, שעצם הקמתה מהווה סטירת לחי לאותה דת שטענה שהבוס מאס בנו ועזב אותנו. הבוס הוא מי שנתן לנו את הכוח לעשות חיל ולנצח ניצחונות מופלאים במלחמת השחרור, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. הבוס הוא מי שנתן לנו את התבונה והגבורה לקום מתוך נוראות שמחת תורה תשפ"ד ולהכות מכות מחץ בחמאס, בחיזבאללה ובאיראן, ובעזרת השם, מסייע בידינו להשלים את המלאכה. ועצה אישית ממני אליך, אדוני הנשיא טראמפ: עם הבוס, ברוך הוא, לא כדאי להסתבך. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. השר אמסלם לא רוצה להשיב. אז חברים וחברות, אנחנו עוברים להצבעות. תחילה נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. ההצבעה תהיה שמית. הצבעה שמית. בבקשה להתחיל את ההצבעה. תודה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר סימון דוידסון:

פעם שנייה, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר סימון דוידסון:

האם יש חבר או חברת כנסת שלא הצביעו? לא. נא לסכם. שתי ההצבעות הבאות אלקטרוניות.

היו"ר סימון דוידסון:

28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, העבודה וכחול לבן – המחנה הממלכתי. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו, סיעת העבודה וסיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת ישראל ביתנו, סיעת העבודה וסיעת כחול לבן להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 31, אין מתנגדים, אין נמנעים אני קובע שההצבה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר סימון דוידסון:

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת מנסור עבאס. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אבל אם היינו יודעים מי מהמשפחה יושב פה – אלה הילדים?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כן, כן.

קריאה:

והנכדים גם.

היו"ר סימון דוידסון:

ואיפה הנכדים? שלום לנכדים. אתם הכי חשובים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בזה אתה צודק.

היו"ר סימון דוידסון:

כן. בהרבה דברים אני צודק.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. משתתפים בצערכם. תזכרו תמיד, הדבר שהכי מרתק אותי והכי בלט לי – הנושא של איש חינוך. זה, מבחינתי, דבר מדהים. לא כל אחד יכול להיות איש חינוך ברמה שאביכם היה אז. משתתפים בצערכם. שיהיו לכם בשורות טובות.

היו"ר סימון דוידסון:

אנחנו נעבור להמשך השיגעון פה, לצערי; לשמחתי. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית-לאומית לאירועי טבח שמיני עצרת התשפ"ד (טבח 7 באוקטובר 2023), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אריאל קלנר, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אריאל קלנר להציג את הצעת החוק. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק ועדת החקירה הלאומית שמוצג בפניכם היום נועד לפתור שתי בעיות יסודיות: אמת ואמון. החוק הנוכחי מאפשר הקמת ועדת חקירה ממשלתית שראש הממשלה ימנה את כל חבריה, זה נעשה בוועדת וינוגרד. הבעיה היא שרק לחלק מהעם יהיה אמון בוועדה מסוג זה, אדוני היושב-ראש. החוק הנוכחי מאפשר גם הקמת ועדת חקירה משפטית, כזו המכונה ממלכתית – אין מושג כזה בחוק – ועדה שיצחק עמית ימנה את כל חבריה. גם ועדה כזו לא תזכה לאמון הציבור, האמון הציבורי בבית המשפט העליון נמצא היום בשפל חסר תקדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, האמת שלא, האמת שלא.

אריאל קלנר (הליכוד):

רק ההצעה לוועדה שמונחת כאן לפניכם היום - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה נמצא בשפל גדול יותר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה נמצא בשפל, הכנסת נמצאת בשפל. בית המשפט העליון בינתיים מוביל על הכנסת הזו יפה מאוד למרות הניסיון שלכם להנדס אותה.

אריאל קלנר (הליכוד):

- - לוועדה שתמונה בצורה שוויונית. אני – בית המשפט העליון נמצא בשפל חסר תקדים יחסית לכל מה שהוא היה בו אי-פעם - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל אתה נמצא - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא נכון, זה לא נכון.

אריאל קלנר (הליכוד):

- - וזאת עובדה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מאוד מנסה, לא עובד לכם.

אריאל קלנר (הליכוד):

- - וזאת עובדה. מעולם לא היה שפל כזה. מעולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא עובד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה נמצא בשפל עמוק.

אריאל קלנר (הליכוד):

טוב, נמשיך. האמון הציבורי בבית המשפט העליון נמצא בשפל חסר תקדים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתם בשפל, הכנסת בשפל, התכוונת. אמון הציבור בכנסת בשפל.

אריאל קלנר (הליכוד):

- - ורק ההצעה לוועדה שמונחת כאן לפניכם היום, ועדה שתמונה בצורה שוויונית, תיתן מענה גם לנושא חקר האמת וגם לנושא האמון. זו תהיה ועדה שתוכל לחקור כל גורם שהשפיע על ליבת מדיניות הביטחון של מדינת ישראל. הוועדה תורכב משישה נציגים שימונו בהסכמה רחבה של 80 חברי כנסת, או בצורה פריטטית בין קואליציה ואופוזיציה, שלושה מכל צד; ועדה שבה כל שני חברים יוכלו לזמן כל אדם לעדות, לפתוח כל אפיק חקירה, וכל דיוניה ישודרו לציבור; ועדה שבה יהיה מעמד מיוחד לנציגי משפחות שכולות כמשקיפים ומפקחים; ועדה שבה הנחקרים לא ישבו על כיסא החוקרים. כל מי שכיהן ב-18 השנים שלפני הטבח, מאז הגירוש מגוש קטיף, בתפקיד מפתח שהשפיע על ליבת מדיניות הביטחון של מדינת ישראל, לא יוכל להיות חוקר – כי הוא צריך להיחקר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי היה הכי הרבה? מי היה הכי הרבה?

אריאל קלנר (הליכוד):

לא רמטכ"לים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

30 שנה הוא ראש ממשלה, הכניס כסף לחמאס. למה הוא לא הולך הביתה בכלל?

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני, היא לא תיתן לי לדבר? אני מבקש שגם תוסיף לי את הזמן אחר כך.

היו"ר סימון דוידסון:

אין בעיה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סימון, הפכת להיות מהאו"ם, מה? פתאום.

היו"ר סימון דוידסון:

למה? גם קודם, ישבת עם מנסור עבאס, היה לכם פה פינג-פונג.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בהסכמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רק מה שמותר לך?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה בהסכמה.

היו"ר סימון דוידסון:

מירב ואלעזר, נתתי לכם ככה להוציא קצת מרץ - - -

אריאל קלנר (הליכוד):

אני מניח שהם גם ידברו עוד מעט.

היו"ר סימון דוידסון:

קחו אוויר, קחו אוויר. קלנר, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אני חוזר שוב: כל מי שכיהן ב-18 השנים שלפני הטבח, מאז הגירוש מגוש קטיף, בתפקיד מפתח שהשפיע על ליבת מדיניות הביטחון של מדינת ישראל, לא יוכל להיות החוקר – כי הוא צריך להיחקר; לא רמטכ"לים ולא אלופים, לא ראשי שב"כ וסגניהם, לא שרים וראשי ממשלות, לא שופטי בג"ץ ולא יועצים משפטיים. כל אלה – כולם – חייבים לנו תשובות. רק מגוון השקפות יאפשר את בחינת כל הנושאים והגעה לאמת. רק העובדה שלכל אדם, ובפרט לכל משפחה שכולה, יהיה נציג בוועדה ששואל את השאלות הבוערות בהן – רק זה יאפשר אמון. איך אפשר להתנגד לזה? איך אדם הגון שמבקש אמת, שלא מזלזל ולא רומס את הכאב של האחר, יכול להתנגד לוועדה כזו? רק מי שהאמון הציבורי לא מעניין אותו, רק מי שלא רוצה אמת אלא מסקנות כתובות מראש – רק הוא יכול לדרוש ועדה שימנה יצחק עמית. הרי כולנו מבינים איך זה ייראה. יבוא יצחק עמית, אדוני השר, ימנה את הנשיאה לשעבר אסתר חיות ליושבת-ראש ועדת החקירה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נשיא בית המשפט העליון. מה זה יצחק עמית? מה, זה חבר שלו? נשיא בית המשפט העליון.

אריאל קלנר (הליכוד):

יחד איתם יכהנו בוועדה המומחים לביטחון ישראל זיו, נדב ארגמן; המומחים המשפטיים והחברתיים, הפרופסורים יניב רוזנאי, שקמה ברסלר – מומחית לחברה. התוצאות כבר כתובות: הימין אשם, ראש הממשלה נתניהו, שר המשפטים יריב לוין, ערוץ 14 – הם אשמים בכול. ואחים לנשק – הצילו את מדינת ישראל. המסקנות כתובות. וכמובן, המסקנה החמורה מכול – להעביר עוד סמכויות מהדרגים הנבחרים אל הבלתי-נבחרים. ועדה כזאת לעולם לא תאתגר את אתוס שומרי הסף. האם מידור הדרג הנבחר בליל 7 באוקטובר היה תקלה, או שיטה שבה לאורך שנים מתמרנים שומרי הסף את הדרג הנבחר? הרי בג"ץ הוא זה שיצר את האתוס הזה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה?

אריאל קלנר (הליכוד):

מה היו יחסי הגומלין שבין מערכת המשפט לראשי הדרגים הביטחוניים ערב 7 באוקטובר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר עם השקר הזה, די כבר. זה לא ייתכן.

אריאל קלנר (הליכוד):

האם ראשי מערכות הביטחון התייצבו לצד בג"ץ בתקופת הרפורמה, ובג"ץ בתמורה נתן להם את ההגנה של שומרי הסף של הדמוקרטיה, כדי שהדרג הנבחר לא יוכל לפטר אותם? חבריי, זה לא נראה לכם מוזר שרונן בר, הרצי הלוי, חליוה, רוצים רק ועדת חקירה של יצחק עמית? ועדה כזו לעולם לא תאתגר ולא תבדוק את מידת השפעת התערבות מערכת המשפט על ליבת מדיניות הביטחון של ישראל, מהפרקליטים הצבאיים במרכזי האש, עבור ביועמ"שים וכלה בבג"ץ. אדוני השר, זה מרתק ממש לראות איך זרועות התעמולה של מערכת המשפט יוצאות מגדרן להראות שהן בכלל לא התערבו בענייני ביטחון. וזה מרתק, כי רק ב-2022 במאמר לאוניברסיטת רייכמן אמר פרופסור אהרן ברק שבשום מקום בעולם המערבי אין התערבות של בתי משפט בענייני מלחמה, כמו שיש בישראל. לא פעם, הוא אומר, נלחמת הדמוקרטיה כשידיה קשורות לאחור. הוא מתגאה, הכהן הגדול של מערכת המשפט. אבל עכשיו, פתאום, הם כבר לא התערבו. בשלוש השנים האחרונות קיבלתי כחבר בוועדת החוץ והביטחון עשרות פניות בנוגע למגבלות שמטילים פרקליטים צבאיים במרכזי האש על לוחמינו. כמה דם נשפך כאן, דם לוחמינו, דם אזרחינו? אבל לא צריך להרחיק לכת בדמיון כדי לראות את פרקטיקת הטיוח של בג"ץ, אדוני השר, צריך רק לראות מה נעשה כאן לאחרונה: בג"ץ והיועמ"שית טייחו את פרשת הרוגלות, הפגיעה חמורה ביותר בזכויות אדם. את זה לא אני אומר, את זה אומר השופט דרורי, שהיה סגן נשיא בית המשפט המחוזי, יחד עם חבריו לוועדת הרוגלות. הוא אומר שהוא לא ישן בלילה מהחשש לפרטיותם של עשרה מיליון אזרחי ישראל. מול עינינו הם טייחו את פרשת הפצ"רית; השופטת דפנה ברק-ארז אמרה על יפעת תומר ירושלמי: הפצ"רית היא שומרת סף, ושומרי סף לעולם לא משקרים. רק בשבוע שעבר בג"ץ עצר את מבקר המדינה מלחקור את 7 באוקטובר, ואף הורה לו לקבור תיקים שהושקעו בהם אלפי שעות עבודה. שומרי הסף, אנשי מערכות הביטחון שסירבו לשתף פעולה עם המבקר, נשמו לרווחה. ראש הממשלה, אגב, שיתף פעולה. אבל ראשי מערכות הביטחון רוצים ועדת חקירה עם מי שיש להם איתו יחסי גומלין, אפשר להבין את זה, הם רוצים ועדת חקירה שימנו השופטים של בג"ץ. זו הסיבה שהם בלמו את תת-אלוף אורן סולומון מלחקור – הם הבינו שאורן סולומון לא עובד אצלם, ושהוא מגיע אל האמת שהם רוצים להחביא. ואם הנושאים החשובים לא ייחקרו ויטויחו, האסון הבא, אדוני השר, בפתח. והאסון הוא דם אחינו ואחיותינו שיישפך כאן. אדוני השר, אדוני היושב-ראש, לפני קום המדינה, בימי הסזון, כשיהודים רדפו יהודים ומסרו אותם לשלטון הזר, אמרו אנשי בגין לנציגי ההגנה: ההיסטוריה תשפוט אתכם. התשובה שנתן להם משה דיין הייתה: ההיסטוריה לא תשפוט אותנו – אנחנו נכתוב אותה. כנסת נכבדה, יש כאלה שלא מבקשים לחקור את האסון, אלא לשכתב את ההיסטוריה באמצעות ועדה לחיסול פוליטי של מתנגדיהם. כמו מחוללי הסזון הם מבקשים להשתלט על האמת שילמדו כאן ב-50 השנים הבאות בבתי הספר, באוניברסיטאות, בשירות המדינה ובמערכות הביטחון, שצריך להציל את המדינה מהאנשים שהעם בוחר. בנימה אישית, אני אסיים. שנתיים אני בעניין הזה. בשנתיים האלה פגשתי משפחות שכולות רבות. כל המשפחות השכולות חוו אובדן עצום ומבקשות תשובות, אבל מהר מאוד התברר לי שמרבית כלי התקשורת בישראל יצרו גם בין המשפחות השכולות אפליה – משפחות שכולות סוג א', משפחות שכולות סוג ב'. משפחות שכולות שדורשות ועדת חקירה משפטית, סוג א', יקבלו במה, חיבוק, הבנה; משפחות שכולות שלא נותנות אמון בכנסייה הקדושה של מערכת המשפט – משפחות אלו הן סוג ב'. בהתחלה השתיקו אותן, ואחרי שכבר לא היה אפשר להתעלם מהמספר, הציגו אותם כשטופי מוח, הגחיכו, לעגו. ככה ייעשה למי שלא נותן אמון בכנסייה הקדושה של בג"ץ. והמשפחות האלה, שאיבדו את היקר להן מכול, המשיכו להתנהג באצילות. הן היו שותפות לניסוח הצעת החוק שמונחת לפניכם, ובאצילות עמדו על כך שגם למשפחות שחושבות אחרת מהן, שגם למועצת אוקטובר – תהיה נציגות בוועדה ופיקוח עליה. הם לא ביקשו ועדה שמסמנת אשמים מראש ומזכה את האחרים, אלא ועדה מאוזנת, הוגנת, שמתבססת על המודל האמריקאי שלאחר אסון התאומים. שם זו הייתה ועדה פוליטית לגמרי, אגב – חמישה דמוקרטים, חמישה רפובליקנים. תוצאות הוועדה ההיא זכו לאמון וחוללו רפורמות. חבריי חברי הכנסת, היום, בעזרת השם, נעביר את זה בקריאה ראשונה. כולי תקווה שגם נספיק להגיע לקריאה שנייה ושלישית, אבל אם לא נספיק נחזור לכאן בעוד שלושה חודשים עם האמון של העם. בבחירות נציג לעם את האלטרנטיבות: ועדה שוויונית עם כל הסמכויות, או ועדה שאת כולה ימנה יצחק עמית, האיש נטול הפניות. אני, מכל מקום, אמשיך במאבק.