Аналитика (Microsoft Clarity) без личных данных. Только с вашего согласия.Этот сайт использует инструмент аналитики (Microsoft Clarity), чтобы понимать, как посетители им пользуются, — тепловые карты и шаблоны просмотра, без идентифицирующей информации. Он загружается только с вашего согласия. Подробнее
Официальная запись реестра. Текст файла извлечён из официального документа. Это не пересказ и не толкование — источником является файл.
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
צו לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (הארכת תוקף), התשפ"ה-2025
פעולה על פי חוק
הצעת חוק
הצהרת אמונים של חברת הכנסת יעל רון בן משה
פריטי מליאה · Обсуждение
הצהרת אמונים של חבר הכנסת אכרם חסון
פריטי מליאה · Обсуждение
דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אביגדור יצחקי
פריטי מליאה · Обсуждение
בקשה להפסקת חברותו בכנסת של חה"כ איימן עודה, לפי סעיף 42א(ג) לחוק-יסוד: הכנסת
פעולה על פי חוק · Обсуждение
הצעת חוק · Обсуждение
הצעת חוק · Обсуждение
הצעת חוק · Обсуждение
הצעת חוק · Обсуждение
הצעת חוק · Обсуждение
הצעת חוק · Обсуждение
Извлечение текста заседания из официального файла
Этот текст извлечён из официального файла. Официальным источником является файл.
Легенда
לד / מושב שלישי / ישיבה ש"ז /
י"ח–כ' בתמוז התשפ"ה / 14–16 במאי 2025 / 34
חוברת ל"ד
ישיבה ש"ז
יום שני, י"ח בתמוז התשפ"ה (14 ביולי 2025)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעות סיעות יש עתיד, חד"ש-תע"ל ורע"מ, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. השבת החטופים וקידום עסקה מיידית לסיום המלחמה בעזה;
2. החברה הערבית תחת איומים מפשיעה מאורגנת משתוללת, צווי הריסה וממשלה שמתירה את דמה;
3. התקדמות חוק גיוס שמכשיר השתמטות כשלוחמינו בשוחות;
4. ממשלה שמקדמת חוקי השתמטות בזמן מלחמה היא ממשלה לא לגיטימית;
5. ממשלה המקדשת מלחמה על פני חיי חיילים וחטופים
יאיר לפיד (יש עתיד):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
גלעד קריב (העבודה):
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הצהרת אמונים של חברי הכנסת
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אכרם חסון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הצעות סיעות יש עתיד, חד"ש-תע"ל ורע"מ, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. השבת החטופים וקידום עסקה מיידית לסיום המלחמה בעזה;
2. החברה הערבית תחת איומים מפשיעה מאורגנת משתוללת, צווי הריסה וממשלה שמתירה את דמה;
3. התקדמות חוק גיוס שמכשיר השתמטות כשלוחמינו בשוחות;
4. ממשלה שמקדמת חוקי השתמטות בזמן מלחמה היא ממשלה לא לגיטימית;
5. ממשלה המקדשת מלחמה על פני חיי חיילים וחטופים
דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אביגדור יצחקי
היו"ר אמיר אוחנה:
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעת ועדת הכנסת בדבר הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת איימן עודה
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
טלי גוטליב (הליכוד):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עידן רול:
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
משה סעדה (הליכוד):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אליהו רביבו (הליכוד):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
צביקה פוגל (עוצמה יהודית):
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ניסים ואטורי (הליכוד):
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אושר שקלים (הליכוד):
גלעד קריב (העבודה):
נעמה לזימי (העבודה):
דן אילוז (הליכוד):
עמית הלוי (הליכוד):
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
בועז ביסמוט (הליכוד):
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
ארז מלול (ש"ס):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת ועדת הכנסת בדבר הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת איימן עודה
אריאל קלנר (הליכוד):
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מרב מיכאלי (העבודה):
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 6), התשפ"ה–
שר המשפטים יריב לוין:
מירב בן ארי (יש עתיד):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
טלי גוטליב (הליכוד):
נאור שירי (יש עתיד):
משה סעדה (הליכוד):
גלעד קריב (העבודה):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 18), התשפ"ה–
צביקה פוגל (עוצמה יהודית):
גלעד קריב (העבודה):
מירב בן ארי (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):
הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 6), התשפ"ה–
שר המשפטים יריב לוין:
עמית הלוי (הליכוד):
הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת הוראת השעה), התשפ"ה–
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, שלום, שלום גם לשרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ח בתמוז התשפ"ה, 14 ביולי 2025. היום הוא היום ה-647 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים שאחינו ואחיותינו, 50 מהם – שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל – עודם נמצאים בשבי, וכולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5979/25 וכלה בהצעת חוק פ/6040/25: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (רכישת תרופות על ידי קטין מגיל 15), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק טיפול בכתות פוגעניות, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק טיפול בכתות פוגעניות, התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – משפחה מלווה ליתומים בגירים), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק איסור טיפולי המרה לקטין, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק מסירת מידע לחברי הכנסת ולוועדות הכנסת (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – טיפול רפואי לקטין מגיל 15 ללא נוכחות הורה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה) (תיקון – עיגון כהוראת קבע), התשפ"ה– 2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – בחינת העלות לרשויות מקומיות), מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הודעה בדבר זכאות לנקודת זיכוי), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תיאום דמי ביטוח), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאי לגמלה ששוהה מחוץ לישראל בשל מצב מיוחד) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק טיפול בפעוט עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – כשירות לאמץ והתאמת מאמצים לילד), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בעד שכר עובדים המשרתים במילואים), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת דבי ביטון; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – צילום בבתי משפט), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת ניסים ואטורי, אופיר כץ, עודד פורר, חמד עמאר, אריאל קלנר, אושר שקלים, ארז מלול, צגה מלקו ומיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון – בני זוג מאותו המין), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק המוזיאונים (תיקון – מוזיאונים להנצחה ולהנחלה של זכר השואה והגבורה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק תמיכה במימון פעילות ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם ובארגון נפגעי פעולות האיבה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למקבלי קצבת ילד נכה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין במשפחה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אפרת רייטן מרום ולימור סון הר מלך; הצעת חוק דחיית תשלומי מס לעסק חדש (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון – הגדרת יד ושם כגוף מבוקר וחיזוק הפיקוח הפרלמנטרי עליו), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – תקופת צינון במועמדות חבר כנסת או שר למשרת שופט), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הודעה לפני גביית חוב), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק מחיקת רישומים בגין התקהלות אסורה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול פעולה מכוח הרשאה לחיוב בשל היעדר יתרה מספקת בחשבון והגבלת עמלות בשל הרשאה לחיוב), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מסירת מידע על עמלות וריביות בשל פירעון מוקדם של הלוואה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראות לעניין סככות המתנה בתחנות אוטובוס), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מתן שירותי הפקדה בכל כספומט בנקאי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – כניסת חתן וכלה ללא תשלום), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בריגול חמור ומגע עם סוכן חוץ), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הזכות לשוויון), מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום הורה נוסף), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק החזקת תעודת זהות והצגתה (תיקון – תעודה מזהה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – מינוי מנהל כללי ותקציב הרבנות הראשית לישראל), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת ביישובי קו העימות בצפון ובדרום), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – העלאת אחוז החסימה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הקאדים (תיקון – גיל פרישה לקאדי שילדו נפטר), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק הפיקוח על צעצועים מסוכנים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – אחריות לתשלום דמי תיווך), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לשמירה על בטיחות מעליות, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הוספת חלקו של חודש במניין), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק תרומת ביציות (תיקון – תרומת ביציות בין בנות זוג), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות שנאה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות לגבר), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון – מינוי נציגי יד בן-גוריון למכון), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק זכויות בעלי חיים (העברת סמכויות הוועדה בכנסת) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – סגנים נוספים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, ששון ששי גואטה, ניסים ואטורי, שלום דנינו ואליהו ברוכי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (גמול כספי לחברי מועצה בעירייה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת גלעד קריב ואפרת רייטן מרום; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, מנסור עבאס, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, בנימין גנץ, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ועדת מכרזים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק הגנת אזרח ישראלי שהוטלו עליו עיצומים כלכליים על ידי מדינה זרה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. עוד הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 69), התשפ"ה–2025, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 158) (אסון טבע, מלחמה ומצב חירום), התשפ"ה–2025; הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 11), התשפ"ה–2025. כמו כן אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 95(ד) לתקנון הכנסת, הודיע מזכיר הממשלה בכתב כי הממשלה מבקשת לחזור בה מהודעתה מיום 7 ביולי 2025 שלפיה היא חוזרת בה מהצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ה–2025. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה למזכיר הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו נעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. ההצעה הראשונה היא של סיעת יש עתיד. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק אותה, בבקשה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אתמול, בפעם הראשונה מאז שובו מוושינגטון, ראש הממשלה נתניהו עשה סרטון שבו הוא נתן עוד ריאיון אובייקטיבי ונוקב לטופז לוק, הדובר שלו, הניצול האחרון מהספינה הטרופה של קטרגייט, שמאיימת להטביע שם את כל הלשכה. ובסרטון הזה הוא אמר דבר מעניין – הוא אמר שהסקרים שפורסמו, שלפיהם רוב מוחלט של הציבור תומך בעסקת חטופים גם במחיר הפסקת המלחמה בעזה, הם מה שהוא קרא "סקרים מהונדסים". הוא הדגיש את זה פעמיים. הוא אמר: זה מהונדס לגמרי. אין בבניין הזה היום אדם שמכיר טוב ממני את הלשכה שבה נאמרו הדברים האלה. יש בחוץ איזה שלושה, ופה בבניין אני היחיד שמכיר את הניתוק, את הקולות המעומעמים שמאחורי הזכוכית המשוריינת בלשכת ראש הממשלה. הכינוי המפורסם של הלשכה הזו הוא "האקווריום", ולא במקרה, כי בלשכה הזו אתה דג הזהב. אתה לא מסתובב ברחובות, אתה לא יוצא לפגוש חברים. בינך לבין העולם יש מעגל של אבטחה, ואז מעגל של חנפנים, ואז מעגל של עובדים, ואז המעגל החשוב באמת, של האנשים שהכי קרובים אליך. כל האינפורמציה שלך, כל מה שאתה יודע על החיים במדינת ישראל, מגיע מהאנשים האלה. הם מסננים לך את המים באקווריום – הם מסננים לך את המידע, הם מספרים לך את הרכילות, הם יוצרים בשבילך את המציאות. יש עוד דבר שצריך לזכור לגביהם – הם גם תלויים בך לחלוטין לפרנסה שלהם, למעמד שלהם; הם לומדים מהר מאוד מה אתה מעדיף, אם אתה מעדיף שיגידו לך את האמת או שאתה מעדיף שיגידו לך רק מה שאתה רוצה לשמוע. חלק לא קטן מהעובדה שממשלת השינוי בזמנו תפקדה היטב, עשתה שם את העבודה, היא שאני התעקשתי לשמוע רק את האמת, לשמור על ערוצים פתוחים לעולם החיצוני. אפילו נשארתי עם אותו טלפון – חלקכם המשכתם להתכתב איתי – כדי שאנשים יוכלו להגיד לי מה הם חושבים. במקרה הנוכחי, של ראש הממשלה הנוכחי, הבחירה היא בדיוק הפוכה: הם אומרים לו רק את מה שהוא רוצה לשמוע. כי אחרת אין שום הסבר אמיתי לזה שהוא באמת ובתמים חושב שאין רוב מוחלט במדינת ישראל לעסקת החטופים. אדוני ראש הממשלה, האנשים היחידים שמהנדסים את המציאות הם האנשים שעובדים אצלך בלשכה. אם הם היו אומרים לך את האמת, הם היו אומרים לך: עם ישראל רוצה שהמלחמה הזאת תיגמר, ועם ישראל רוצה את החטופים בבית. אם הם היו אומרים לך את האמת, הם היו אומרים לך: זה לא שעם ישראל מוכן שהמלחמה תיפסק בשביל עסקת חטופים, זה הרבה יותר מזה. עם ישראל מבין שהמלחמה הזאת לא הולכת לשום מקום. עם ישראל מבין שלא ככה נשמיד את חמאס, כי להבדיל ממך, הוא לא מנותק. הוא פוגש אנשים שחוזרים ממילואים, הילדים שלו בעזה, הוא יודע בדיוק מה קורה שם, והוא יודע שזו לא הדרך. ההנדסה היחידה שיש בעזה היא ההנדסה של אנשי ההנדסה הקרבית שנהרגים שם במספרים מחרידים. עם ישראל יודע שאם לא נביא לעזה שלטון אלטרנטיבי, החמאס יישאר. הוא יודע שאם אין תכלית מדינית למלחמה, אז היא תימשך עוד ועוד – עוד הותר לפרסום, עוד גופה של חטוף, עוד שבר מדיני וביטחוני וכלכלי. אז עם ישראל אומר לעצמו: אם המלחמה הזאת חסרת תוחלת וחסרת תועלת, בואו לפחות נביא הביתה את החטופים שלנו, ניסוג לגבול, ניערך מחדש, נחליט מה עושים הלאה. את כל זה ראש ממשלת ישראל לא מכיר. הוא לא שמע על זה, כי טופז לוק וצחי ברוורמן לא סיפרו לו, כי השרים שלו הם שפנים שפוחדים להגיד לו את האמת. אז כמו שקורה הרבה פעמים, האמת לא מצליחה להיכנס מהדלת הקדמית בלשכה, אז היא מתגנבת מהדלת האחורית. כן, יש הנדסת תודעה, אבל זה לא של הסקרים וזה לא של הערוצים, זה של אדם אחד שיושב בלשכה מבוצרת, מנותק מהמציאות הישראלית, ניזון מפירורי מידע שקריים שהצוות שלו זורק לו. ככה לא מנהלים לשכה, ככה לא מנהלים מדינה וככה לא מנהלים מלחמה. את העסקה צריך לעשות ואת החטופים צריך להחזיר. את המלחמה צריך להפסיק. הסקרים אומרים את האמת: רוב מוחלט של עם ישראל רוצה שהממשלה, פעם אחת, לשם שינוי, בשם אלוהים, תעשה את הדבר הנכון, והרוב המוחלט של עם ישראל צודק לגמרי. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת לפיד. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת אחמד טיבי. הוא איתנו? לא איתנו. אז אנחנו – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, זה לא אותה סיעה בכלל, מה זה לנמק במקום?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אפשר להחליף – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אז אין מי שינמק את ההצעה מטעם – אה, הגשתם את זה ביחד, אז אתה יכול לנמק. אתה רוצה לנמק? אתה יכול לנמק, כי זה חד"ש-תע"ל ורע"מ.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
טוב, תמשיך.
היו"ר אמיר אוחנה:
להמשיך. אין בעיה, אז אנחנו – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יכול להיות שהוא בכניסה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
ווליד, בוא. סליחה, אם לא תעלה עכשיו, אז אנחנו מוחקים את ההצעה הזאת ועוברים להצעה הבאה. לבחירתך. יש גבול.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
טוב, גם חבר הכנסת יאיר לפיד ויתר על חצי מהזמן שלו וגרם לבלגן הזה. מכובדי היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, המון נושאים שאפשר לדבר עליהם שמצדיקים אי-אמון בממשלה. לגבי החברה הערבית – כמובן, הפשיעה המאורגנת; השתוללות ההריסות ביישובים הערביים בנגב ובישובים אחרים; מצב קטסטרופלי של הרשויות המקומיות, העיריות, המועצות המקומיות, הקשיים האין-סופיים שאיתם מתמודדים ראשי הרשויות בניהול הרשויות, בגלל הגזרות של האוצר על התוכניות של החברה הערבית – 5% לרוחב מכל משרדי הממשלה, נוסף על 15% ספציפי לתוכניות של החברה הערבית. על כן, גם ההתמודדות היא נוראית מאוד. אתמול בערב נרשם עוד מקרה רצח בחברה הערבית, ביישוב שלי, בכפר קאסם. ילד צעיר, בן 21, נורה ונהרג. יומיים לפני, אפילו יממה וחצי לפני – שני צעירים בשפרעם, אחד תושב היישוב כאבול ואחד תושב העיר שפרעם. הנושא הזה מתגלגל לא רק בין היישובים. אנחנו לא רואים, אדוני היושב-ראש, פעילות נמרצת הבנויה על תוכנית עבודה של הגוף האמון על חייהם של אזרחי המדינה, על חייהם של האזרחים הערבים. כלומר, אני לא רואה תוכנית פעולה סדורה של משטרת ישראל, של העומד בראשה, כדי באמת למגר את התופעה – להילחם בארגוני הפשיעה, לפרק אותם, לפרק את ארגוני הפשיעה. מי שמדבר על משילות, הכי הרבה מדבר על המשילות, הוא השר לביזיון לאומי. הוא מרבה לדבר על משילות ועל ריבונות בעוד שהדבר המתריס ביותר על משילות וריבונות הוא ארגוני הפשיעה. הם מתחרים עם המדינה על השליטה – על השליטה ביישובים, בערים, בכפרים – זורעים פחד, גובים פרוטקשן. השר אמסלם, פרוטקשן גם מיהודים וגם מערבים. יש שם שוויון. הם לא מבדילים בין גזע לגזע – הם גובים פרוטקשן מכולם. ואנחנו לא רואים פעילות אמיתית למגר אותם, לפרק אותם, להכניס אותם לכלא, כדי שהאזרח הממוצע, ערבי כיהודי, יהודי כערבי, לא ישלם את החאווה הזו. לא ישלם את הכסף. חראם שהוא צריך לשלם לאנשים שמאיימים על חייו, אבל בגלל שהרוב הם ערבים, מה אכפת לשר המורשע, שנהנה לראות ערבים נרצחים? הוא נהנה לראות ערבים מתים. על כן אתה אפילו לא שומע אותו מכנס צוות מקצועי כדי לדבר על פתרונות, על חלופות, על תוכניות עבודה, על מה עושים, איך עושים. הדבר לא מעניין אותו והוא מפזר הצהרות רק כדי לצאת ידי חובה. על כן אני אומר, הממשלה הזו פעלה הכי הרבה כדי להכאיב במתכוון לאזרחים הערבים בכל התחומים. היום למשל היו הריסות בנגב – בביר הדאג', בתל ערד, ברהט, בכסייפה. יש תוכניות להריסות מבנים כשהמבנים נכנסו לתחום תוכניות המתאר וכל רשויות התכנון המקומיות אומרות שאפשר למצוא להם פתרונות. למרות זאת, למרות זאת, הוא עורך שולחנות עגולים כדי לוודא כמה הריסות הם עשו, וכל זה לצורך בחירות ולצורך פנייה לבייס שלו בבחירות, והוא מפרסם את זה לעיתים קרובות תוך כדי שהוא מתגאה שההריסות בחברה הערבית עלו במאות אחוזים. ואנחנו עוברים על זה לסדר-היום, הכול בסדר. בתוך הקואליציה אין אף אחד שמרים זעקה נגד הפשע הזה שמתנהל נגד החברה הערבית. אפילו באופוזיציה אנחנו לא שומעים אותם מתקוממים על זה שבמקום להסדיר ולתכנן – גם לא מתכננים ולא מסדירים, וגם הורסים, יעני אשכרה רדיפה. הם מפחדים להציב חלופות, כי הם נרתעים מהרוח הפשיסטית שמישהו מנסה להפיל עליהם. רשויות שמתחילות להתפרק, ראשי רשויות שלא מצליחים לשלם משכורות לפקידים שלהם – אנחנו לא רואים שזה מעניין מישהו, וכל זה רק מגביר את הפשיעה, רק מגביר את הסחר בסמים, רק מגביר את ההליכה של הצעירים האלה באפיקים חשוכים. זה כאילו אנחנו לא רואים ולא שומעים, מבחינתנו הכול בסדר גמור. אז לא, היושב-ראש, לא הכול בסדר גמור. גם אתם בתוך הקואליציה צריכים להרים זעקה נגד העוול הזה, נגד הפשע הזה, שמתנהל נגד כ-20% ומעלה מאזרחי המדינה. רק בגלל ההבדל של הגזע זה מקובל עליכם, כי זה לא פוגע בכם, לא פוגע בגזע שלכם, אז זה לגיטימי. אם זה נגד הערבים, זה לגיטימי. משפט אחרון. אני רוצה לומר, אנחנו בפעם המי-יודע-כמה כבר מגיעים לעסקה לסיום המלחמה, ומתברר שאין אותה. אין אותה, כי לא באמת מישהו מתכוון לסיים את המלחמה, לא באמת מישהו מתכוון להחזיר את החטופים, וכל הנושא הזה הוא שימוש פוליטי לצורך הישרדות הקואליציה הנוכחית. רק מתחילים לדבר על התקדמות לכיוון עסקה, וכבר סמוטריץ' ובן גביר מתחילים לאיים שהם מפרקים את הקואליציה. אז צריך לסיים את המלחמה היום, עכשיו, לפני מחר. צריך להשלים עסקה שתחזיר את החטופים, וצריך לפתוח דף חדש גם לאזרחי המדינה המותשים. כבר שנתיים עוד מעט עם הדבר הנוראי הזה, וצריך לסיים אותו ולפתוח דף חדש ואופק חדש עבור כולנו. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. עלית באופן לא מתוכנן ועמדת בזה בכבוד. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת איתן גינזבורג לנמק את ההצעה מטעם סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי.
גלעד קריב (העבודה):
נאום בכורה, אסור להפריע.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני מצטרף לבקשה ומבקש מכולם לא להפריע לחבר הכנסת איתן גינזבורג בנאום הבכורה שלו, בכנסת הזאת לפחות. בבקשה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני ניצב כאן היום לא רק בשם סיעתי, אלא בשם חלק עצום מעם ישראל – צעירים וצעירות שמתגייסים, משפחות ששולחות את ילדיהן לשמור על גבולות המדינה, מילואימניקים שקמים מהשולחן המשפחתי לצו 8 ואימהות ואבות טרודים ששערותיהם מלבינות בלילות. אני מדבר בשמם של אלו שמאמינים בשוויון, בנשיאה משותפת בנטל ובאחריות הדדית. חברי הממשלה, איבדתם את הדרך. הצעת חוק הגיוס שאתם מקדמים אינה חוק גיוס – היא כתב כניעה. זהו כתב כניעה לציבור אחד על חשבון אחר, כתב כניעה קואליציוני שמעמיד את שרידותה של הממשלה מעל צורכי המדינה ומעל האינטרס הלאומי. חוק שמנציח פטור המוני תחת הכותרת גיוס, שמקבע עוול היסטורי בשם תהליך הדרגתי, זהו לא פתרון – זהו חוק השתמטות ממלכתית. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאז תחילת החודש, בחודש האחרון 30 לוחמים נפלו בקרבות בעזה. עשרה לוחמים נפלו שם רק מתחילת יולי, והחודש הזה רק התחיל. החודש רק התחיל והאדמה כבר ספוגה בדם בנינו. בזמן הזה ממש, כשלוחמים ולוחמות נמצאים עכשיו בשוחות בעזה, בבתים ממולכדים ובמנהרות, בגבול הצפון ובשמירה על עוטף עזה החרבה, כשמפקדים נלחמים כתף-אל-כתף עם פקודיהם, בזמן שמחזורי גיוס מתמלאים על אף הייאוש, אתם מקדמים חוק שמכשיר התחמקות ופטור משירות – לא ליחידים, לא למיעוט, לציבור שלם. כבר אי-אפשר לטעון שזה פצע ישן, כי היום הדימום הזה טרי, כי בכל יום שעובר הילד מרמת גן מתגייס וזה של בני ברק לא; הבת ממודיעין עושה קורס מ"כיות וזו של אלעד לא נדרשת לדבר. זהו לא עוד ויכוח ישראלי, זה לב הישראליות. והשאלה היא לא רק על החרדים, היא גם על כולנו. כי מה אומרים לחייל סדיר שמסיים תעסוקה מבצעית בעזה וחוזר לקו בשומרון, ואז מגלה שבכנסת דואגים לפטורים? מה תאמרו לחיילי המילואים שאחרי 300 ימי שירות הם נקראים שוב לשרת ומניחים מאחוריהם עסקים, כלכלה ומשפחה, כשהם יודעים שישלחו להם בקרוב הזמנה לעוד תעסוקה כשלאחרים מוותרים? ומה תאמרו לילדי כיתה י"ב כשישאלו: למה אני ולא הוא? כשהם שומעים שמאריכים להם את השירות בשנה ואת אחרים פוטרים מהתגייסות ונשיאה בנטל? אין מדינה מערבית אחת שמחילה חוק גיוס כללי על אזרחיה ואז פוטרת ציבור שלם בשם "עולם תורה", וזאת בלי להחיל עליו את עקרונות הצדק, השוויון והחובה. אין שום הצדקה מוסרית, משפטית או ציונית להמשיך בדרך הזו, בטח שלא במציאות הביטחונית שבה אנו מצויים. התירוץ הזה, שמדובר בתהליך רגיש, מתנפץ עלינו מול המציאות. זו אינה רגישות, זה אובדן דרך ופגיעה בלכידות הלאומית, כי במדינה שבה יש משבר אמון עמוק בין האזרחים לבין המדינה, חוק הגיוס החדש מעמיק את הקרע. אני יודע שיש רבים בקואליציה – שנפקדת היום מהמליאה – שמסכימים איתי בליבם, גם אם הם בוחרים לשתוק ולהיעלם מהאולם הזה. יש בליכוד חיילים, לוחמים, מפקדים, אנשי מילואים, חלקם עם דמעות בעיניים. יש גם בש"ס וביהדות התורה צעירים שמרגישים בליבם את הפער, את הסדק. אבל המנהיגים שלהם מקדמים משהו אחר – הם מקדמים אינטרסים פוליטיים צרים. אתם יודעים, בדרך כלל ממשלה מקדמת את מה שהיא מאמינה שטוב למדינה. אבל לעיתים יש הבדל בין טובת הממשלה לבין טובת המדינה, והפער הזה שנוצר ונפער ביניהם כבר לא נסבל. טובת המדינה מחייבת חוסן; היא מחייבת לכידות, ערבות הדדית. טובת הממשלה כפי שאתם מפרשים אותה מחייבת את שימור הקואליציה בכל מחיר. יש רגעים שבהם שני הדברים לא יכולים לחיות יחד, כי המחיר כבד, כבד מדי, כי יום אחד תצטרכו להסביר לנכדים שלכם מדוע ישבתם בשתיקה כאשר גיוס הפך לבדיחה מרה. לצערי, אתם ממשיכים לפעול לפי פוליטיקת העבר. אבל האמון של הציבור בכם כבר עבר, ולא כי הוא קיצוני, ולא כי הוא שונא – כי הציבור פשוט רואה מה קורה, ומבין שאתם כבר לא רואים. פעם הרכנתם ראש מול משפחות חטופים; היום כבר יש כאלה שכבר מכנים אותם "כת". פעם הצדעתם לחייל בשירות; היום אתם מחפשים דרכים לעקוף את השירות, לעכב, לדחות, לפטור, כאילו הגנת המדינה היא עול על כתפי בודדים שאפשר להשתיק עם תוספת של כמה שקלים. לצערי, התרגלתם לפוליטיקה. המדינה מתאבלת ואתם מתרגלים. הלוחמים שלנו באמת גיבורים, עם של אריות אמיתיים. עם של אריות, אומרים עליהם, אבל גם אריות לפעמים מתעייפים. גם גיבורים צריכים לדעת שלא זונחים אותם, לא בשדה הקרב וגם לא כאן, בכנסת. אני לא שונא חרדים, בכלל לא. אני מאוד מכבד אותם, בוודאי את אלה החכמים והעילויים שלומדים תורה. אני מדבר היום לא עליהם, אני מדבר על שוויון, על הצורך לחבר את החברה הישראלית. ואם תאמרו לי שאי-אפשר לכפות על הציבור החרדי, אומר לכם שאיש לא ביקש כפייה. בואו בהבנה, בנכונות, אבל אל תישארו מחוץ לחומה. אין אחרים שיעשו את זה במקומכם. תנו תמריצים, תבנו מסלולים, תשלבו שירות אזרחי, תשקיעו בשילוב, אבל אל תקדמו חוק שמנציח את הסטטוס קוו, משמר את האי-שוויון ומכה באמון הציבור, בטח שלא בתקופה כזאת. אנחנו מאמינים שכל אזרח במדינת ישראל חייב לשרת – בצבא, בשירות לאומי, בשירות אזרחי – יש הרבה דרכים לתרום, אבל גם יש הרבה דרכים לחמוק. ואתם, אתם מנסים להעניק דלת ראשית להתחמקות משירות במקום ליצור שער כניסה לשותפות, לערבות ולאחווה. לכן אנחנו כאן מביעים היום אי-אמון בכם – אי-אמון מוסרי, ערכי וקיומי. כי ממשלה שמקדמת חוק שפוגע בליבת ההסכמה האזרחית בשם הסכמים קואליציוניים אינה ראויה להוביל עם. היא איננה ראויה לעם. כי ממשלה שמקריבה את עקרון השוויון על מזבח הישרדותה, איבדה את דרכה. ממשלה ששמה את הפוליטיקה וההישרדות כחזות הכול, מעל צורכי הצבא, מעל טובת התושבים, מעל החוסן הלאומי, לא ראויה לאמון העם ולא ראויה לאמון הבית הזה. מדינה לא מתקיימת על בריתות פוליטיות אלא על אמון, שותפות ודוגמה אישית, ואת אלה, חבריי בממשלה ובקואליציה, אתם איבדתם מזמן. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת איתן גינזבורג. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק את ההצעה מטעם סיעת ישראל ביתנו.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, קשה בכלל לבחור על מה עוד ניתן לדבר, כשאני מסתכל על קצב האירועים, על הממשלה שנלחמת בצה"ל, על ממשלה שמשתלחת במפקדים. רק אתמול, בישיבת הקבינט – אנחנו רואים את ההדלפות – ראש הממשלה זועם, השרים משתלחים ברמטכ"ל שהם בעצמם מינו אותו לפני כמה חודשים, כי הרמטכ"ל מציג עמדה מקצועית. כל הטירוף הזה – אין מילה אחרת – להקים עיר הומניטרית ברפיח על חשבון משלם המיסים הישראלי בסכומי עתק – 15 מיליארד שקלים מחשבון מדינת ישראל אמורים להשקיע בעזה. האם זה לא טירוף? ובצדק שואל הרמטכ"ל: ומי יתפעל את אותה עיר? מי יעשה את התחזוקה? מי יאבטח? דבר פשוט מטורף. מי שמקים עיר ברפיח, עיר הומניטרית ברפיח, גם לא מתכוון לא להפסקת אש ולא להפסקת מלחמה. לכלום. מי שמקים את אותה עיר גם לא רוצה לשחרר את החטופים. ומי שמדבר על ניצחון על חמאס מדבר שטויות, כי הדרך לנצח את חמאס זה קודם כול להחזיר את החטופים. אין שום דרך אחרת. אומר את זה הרמטכ"ל בריש גלי. הוא אומר: המהלך הצבאי כרגע מיצה את עצמו. אנחנו פועלים ברצועת עזה עם סכין יפנית במקום לפעול עם גרזן. רק כשנחזיר את החטופים נוכל לפעול שם בלי מגבלות. לכן כרגע מה שמתבקש – קודם כול, פעימה אחת, להחזיר את כל החטופים בפעימה אחת, ואחר כך אנחנו נהיה חופשיים. אבל כרגע אנחנו כל הזמן פשוט מגבילים את עצמנו. איך יכול להיות שדווקא עכשיו, כשצה"ל אומר: חסרים לנו 12,000 לוחמים, שוקלים להאריך שירות סדיר בשנה לאנשי סדיר, לאנשי סיירות, לחיל הרגלים – דווקא עכשיו הממשלה מקדמת חוק השתמטות? מה זה, שיקול ביטחוני או שזה שיקול פוליטי לשרידות הקואליציה? זה נטו שרידות קואליציה. כשראש ממשלה אומר בקולו לרב הירש: פיטרתי את שר הביטחון והרמטכ"ל לא בגלל הכישלון ב-7 באוקטובר, לא בגלל האחריות שלהם על הטבח, אלא בגלל שהם התנגדו לחוק ההשתמטות – אומר את זה בקולו – האם זה באמת טירוף מוחלט? איך אפשר בכלל להאמין שראש הממשלה מסביר לרב הירש שהוא נגד חוק הגיוס משיקולים פוליטיים נטו? אני אומר לכם, חוק הגיוס זה החוק הכי צודק. ואני שומע באמת כמה אנשים, כנראה לא אחראים, אומרים: אתם ראיתם את הניצחון של צה"ל? הניצחון של צה"ל הוא בזכות האברכים שמתפללים, שהתפללו במלחמה עם איראן. בדיוק ההפך נכון – בזכות חיילי צה"ל אותם אברכים יכולים להתפלל, לא להפך. תפסיקו להתבלבל. צה"ל מנצח כי הוא צבא חזק, כי הוא צבא שנאמן באמת לערכים, לא בגלל שמישהו מתפלל. אלו שמתפללים, מתפללים בזכות ההגנה שהם מקבלים מחיילי צה"ל. כשאני גם מסתכל על כל יתר ההחלטות שמתקבלות – מה זה סיוע הומניטרי לעזה? הרי צה"ל מדווח: 90% מאותו סיוע נשדד על ידי חמאס. אז מה, אנחנו מממנים את חמאס מצד אחד ומצד שני שולחים חיילים להילחם איתם? גם היום שמעתי פה את הדוברים לפניי. מה זה, קואליציית ימין אפילו לא יודעת להתייצב ולהצביע נגד עוכר ישראל שיושב פה. אותה קואליציית ימין לא יודעת לגייס את כל האנשים כדי להעיף את איימן עודה מהכנסת? איפה כל הקואליציה? לפחות סיעת ישראל ביתנו כולה תצביע, כי אין מקום לעוכרי ישראל במשכן הכנסת. גם לגבי אותם אנשים שטוענים שצריך להתחשב בחרדים – אני לא יודע איזה חרדים אלו, אבל הם פועלים נגד היהדות. אין שום קשר בין היהדות לאותה דרישה שאותם לומדי תורה יהיו פטורים משירות צבאי. מאיפה לקחתם את כל הדבר הזה? כל גדולי ישראל היו לוחמים, והיו יהודים טובים, גם המלך דוד וגם יהושע בן נון וגם כלב בן יפונה וגם המכבים וגם בר כוכבא, וגם משה רבנו, שאומר לבני גד וראובן: אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה? אז אותו דבר אנחנו יכולים להגיד לאותם אנשים ביהדות התורה, בש"ס: מה, אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה, מוגנים על ידי חיילי צה"ל? מאיפה המצאתם את הדברים האלה? אומר הרמב"ם דברים מאוד ברורים: במלחמת מצווה גם חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה. אז מאיפה כל ההמצאות האלה? כל אלו שמנסים להגיד שיש סתירה בין לימוד תורה לבין שירות צבאי הם פשוט לא יהודים, אין להם מושג ביהדות. הם דואגים רק לעצמם – לכוח, לכבוד ולכסף של עצמם. הם לא דואגים לא ללומדי תורה, לא למדינת ישראל ולא ליהדות. הכול המצאות. וגם יש פה עוד שאלה באמת מתבקשת: איך יכול להיות שהמלחמה מול איראן לקחה 12 ימים, מלחמת יום הכיפורים – 19 ימים, מלחמת ששת הימים – שישה ימים, תש"ח – 597 ימים? איך יכול להיות שאנחנו כאן כבר ביום ה-647? זה פשוט לא יכול להיות. אני זוכר שבחודש יולי 2016 אלוף פיקוד הדרום אייל זמיר הציג בפניי, אז שר הביטחון, תוכנית לכיבוש מלא של רצועת עזה ומיטוט חמאס, תוכנית סלע איתן. זה היה אמור לקחת 45 ימים. אנחנו ביום ה-647. כנראה פשוט מישהו לא רוצה לסיים את המלחמה. מישהו שלא רוצה לסיים את המלחמה מנסה בכל הכוח לרצות מרכיבים כאלה ואחרים בקואליציה. כשאתה מנהל מלחמה, השיקול חייב להיות אך ורק ביטחוני. השיקול חייב להיות איך אתה מפסיק את הנרמול של אותה הודעה מצמררת "הותר לפרסום", השיקול חייב להיות איך אתה עוצר את השכול ואת הכאב, לא שיקולים של שרידות הקואליציה. ולכן לממשלה הזאת אין זכות קיום, כי גם בזמן מלחמה היא עושה אך ורק שיקולים פוליטיים, רק שיקולים של שרידות הקואליציה. שום דבר אחר לא מעניין אותה. אנחנו מקווים מאוד שאכן פעם אחת נראה סוף-סוף את ש"ס ויהדות התורה עומדים במילה ומפרקים את הקואליציה הנוראית הזאת. אני גם רוצה להגיד לחבר הכנסת השר דודי אמסלם: אי-אפשר כל הזמן לרצות את כל העולם. אי-אפשר פעם אחת לקבל החלטה כדי לרצות את ש"ס ויהדות התורה; אי-אפשר פעם אחרת לקבל החלטה כדי לרצות את סמוטריץ'; אי-אפשר לקבל החלטות כדי לרצות את הקהילה הבין-לאומית. מרוב הרצון לרצות את כולם, אנחנו מגיעים ל-647 ימי מלחמה, ואנחנו מגיעים למצב שעדיין 50 חטופים שלנו נמקים במנהרות של חמאס. ורק היום ראינו את אותן משאיות עם דובדבנים, עם כל מיני מוצרי מזון, שבאמת אתה רואה רק בסופר פה בירושלים, שמובילים אותן לעזה. עשרות, מאות, אלפי משאיות. דבר בלתי סביר. וכל מי שגם מסתכל על העובדות – אומרים שבעזה העזתים זורקים שימורים כאלה ואחרים כי הם לא אוהבים את זה. הם ביקשו כנראה שיכניסו להם שם יותר עוגות ויותר תפוחי אדמה, ובאמת כל מיני מוצרי מזון נבחרים. הדבר הזה, הטרלול הזה, חייב להיפסק. ואני בטוח שהממשלה הזאת באמת תיכנס להיסטוריה כממשלה הכי נוראית, הכי גרועה, בתולדות עם ישראל.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב לנמק את ההצעה מטעם סיעת העבודה. עשר דקות לרשותך, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, כנראה שעל קולב כובעי המצחייה של נתניהו יש עוד כמה ווים פנויים, כי אחרי הכובע המזהיר של הניצחון המוחלט, אותה סיסמה מטופשת שלא עומד מאחוריה כלום, ואחרי הכובע שעליו כתוב ציר פילדלפי, והכובע שכתוב עליו ציר נצרים, והכובע החדש מלפני כמה שבועות שכתוב עליו ציר מורג, עכשיו יש עוד כובע – הכובע של העיר ההומניטרית. כמה כובעים יש לראש הממשלה נתניהו? רק בגדים אין לו, כי הוא מתהלך כאן עירום לחלוטין, כמו במעשייה בגדי המלך החדשים – עירום מכל אסטרטגיה, עירום מתוכנית, עירום מקריאת כיוון לאן הולכים אחרי 647 ימים של לחימה, המלחמה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל. כובעים יש, חוץ מזה אין שום דבר. מתאים לו, לראש הממשלה, הפסוק: "והנחש היה ערום מכל חית השדה". ערמומיות יש לו, ברוך השם; תובנה לאן הולכים אחרי 647 ימים אין לו. אין לו שמץ של מושג לאן לקחת את האירוע הזה, שעולה בחיי החטופים, שעולה בחיי החיילים, שהופך את מדינת ישראל למצורעת באין-ספור זירות בין-לאומיות. ניצחון מוחלט? עוד ניצחון כזה ואבדנו. בשעה זו שר החוץ נמצא באירופה, בפגישות עם האיחוד האירופי. הבוקר התפרסמו ידיעות שמדינת ישראל מנהלת משא ומתן על שורת הסדרים עם הרשות הפלסטינית בתיווך אירופי ביחס למה שקורה ביהודה ושומרון. אז תאמר לי, השר אמסלם: אם זה בסדר לדבר על מה קורה עם הרשות הפלסטינית בחברון, בבית לחם, ברמאללה, אז מה פתאום כשמדובר על עזה, אחרי 21 חודשים אין לממשלה שלכם ראשית מהלך לבניית כוח שלטוני אלטרנטיבי לחמאס? אז תפסיקו להיות פחדנים, ותפסיקו להיות ממשלה של שקרנים, ובוא תעלה לפה לבמה, ובמקום דברי ההסתה הרגילים שלך, שאנחנו שומעים כל שבוע, תספר לציבור הישראלי מה התוכניות שלכם, לעזאזל. אם אתם מתכוונים לממשל צבאי, אז תהיה אמיץ – תאמר. תודיע לציבור הישראלי, תודיע לאימהות של הלוחמים, תודיע למשפחות החטופים, שמר נתניהו החליט לחדש את הממשל הצבאי על כל עזה. מדינת ישראל תהיה אחראית לאוכל, לשתייה, לבריאות, לתשתיות ולביוב של 2.3 מיליון פלסטינים. בוא תהיה אמיץ – תאמר. ואם אתם לא מתכוונים להחיל ממשל צבאי על כל עזה, אז בוא תאמר מה התוכנית שלכם אחרי 21 חודשים של מלחמה. תאמר. תאמר. תאמר למשפחות של החטופים מה התוכנית שלכם. תאמר למשפחות של החיילים ולחיילים עצמם. תאמר לנו איך אתם הולכים למגר את שלטון החמאס, כשמצד אחד אתה לא אמיץ דייך לומר שיהיה פה ממשל צבאי ומצד שני לא עשיתם כלום. 21 חודשים לא עשיתם שום דבר על מנת להקים אלטרנטיבה שלטונית לחמאס. באה סעודיה, הניחה יוזמה – זה לא טוב; באה מצרים, הניחה יוזמה – גם זה לא טוב; ממשל ביידן הניח מתווים; גם ממשל טראמפ הניח על השולחן אין-ספור הצעות. אבל לנתניהו שום דבר לא טוב מסיבה אחת – כי מה שמעניין אותו זה לא ציר פילדלפי, זה לא ציר נצרים, זה לא ציר מורג; הציר היחיד שמעניין את האדם המושחת, המסוכן והכושל שעומד בראש ממשלת ישראל זה ציר קיסריה-עזה-בלפור, הציר שכל תכליתו להנציח את השלטון שלו, גם אם זה בא על חשבון חיי החטופים ועל חשבון חיי החיילים שלנו. מדינת ישראל בדרך לבידוד בין-לאומי. לא יעזרו לנתניהו כל התמונות מהבית הלבן וכל ה-photo opportunities שלו עם בכירים אמריקנים. כל פרופסור באחת האוניברסיטאות בישראל, כל מנהל של מוסד תרבות, כל ראש עיר שיש לו מערכת של ערים תאומות עם ערים ברחבי העולם, יודע לאן הממשלה שלכם גוררת אותנו – לבידוד בין-לאומי. נתניהו מצטט מתוך פרשת בלק, "עם כלביא יקום". הציטוט המתאים זה עם לבדד בגויים ישכון. לשם אתם לוקחים אותנו – למדינה מצורעת, למדינה שאין לה הסכמים אסטרטגיים עם בעלות ברית מסורתיות שתוכלנה לעזור לנו בעת צרה. ואת מי אתם מאשימים בחוסר היכולת שלכם להביא את המלחמה הזאת לכדי סיום? את היועמ"שית. אותה אתם גוררים בוויה דולורוזה לעבר שימוע שמתאים לוויקטור אורבן, שמתאים לחבר של נתניהו פוטין. היא אשמה בזה שאתם לא יודעים לנהל את המערכה ולהעביר אותנו משלב צבאי לשלב מדיני. ואם היא לא אשמה, אז בג"ץ אשם. בג"ץ הוא זה שניהל את המלחמה, לא אתם. בג"ץ מונע מכם לסיים את המלחמה הארוכה בתולדות ישראל. ועכשיו על פי ההדלפות האחרונות יש לכם שם חדש – הרמטכ"ל ההתקפי. 100 ימי חסד לא נתתם לרמטכ"ל ההתקפי שלכם, וכשהוא בא באומץ ואומר: המערכה בעזה והתוכניות המגומגמות והלא-רציניות שלכם, התוכניות הפופוליסטיות שלכם, מובילות לשחיקת היכולות של צה"ל ולפגיעה במלאים, אז אתם עסוקים בהדלפות מישיבות הקבינט נגד הרמטכ"ל. פתאום האמירה של הרמטכ"ל שהתוכנית המופרעת לבנות עיר אוהלים של 600,000 איש תיקח חודשים, פתאום זה לא נראה לכם. בקריית שמונה יש 25,000 תושבים, ואתם כבר חודשים לא מצליחים לשקם את העיר. 25,000 תושבים יש בקריית שמונה, וכבר שמונה, תשעה חודשים אתם לא מצליחים ליישר כביש אחד בקריית שמונה. אז אתם מדברים על האמירות של הרמטכ"ל על עיר אוהלים, עיר הומניטרית של 600,000 איש? אתם בדיחה. אתם בדיחה, רק שהבדיחה הזאת היא על חשבון החטופים ועל חשבון החיילים. ממשלה כושלת. ממשלה כושלת שהתכוננה לתקיפות באיראן חצי שנה, אבל לא טרחה לעשות שום דבר עם העורף. עד הרגע הזה לא ברור מה הולך להיות עם 2,500 משפחות מפונים, כי גם לזה לא דאגתם. עובדים במדינת ישראל קיבלו משכורת מקוצצת בחודש יוני כי אתם לא טרחתם לטפל בזמן במתווים. אתם ממשלה שכל דבר שאתם נוגעים בו – חורבן. חורבן. זה קרה ב-7 באוקטובר וזה קורה גם מאז. ולא יעזרו לכם דברי הרב והשחץ על מה שקרה באיראן. אתם ממשלה שמסכנת את הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ולכן, אדוני היושב-ראש, לא צריך לדבר בלשון עתיד. לכן בכל סקר עולה שלרוב ברור בציבור הישראלי אין אמון בראש הממשלה; לרוב ברור בציבור הישראלי אין אמון בממשלה. רוב ברור בציבור הישראלי אומר שמה שמדריך את נתניהו זה שיקולים פוליטיים ולא הצלת החטופים ושמירה על חיי החיילים שלנו. ולכן, בעוד שבועות אחדים, ואם לא בתוך שבועות אחדים, אז תוך חודשים אחדים, אתם הולכים הביתה, ואנחנו נעשה הכול – –
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה.
גלעד קריב (העבודה):
– – כדי שקואליציית הדמים שלכם גם תפסיד בבחירות.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה.
נאור שירי (יש עתיד):
דודי, השבוע נאום בלי להגיד את שלוש המילים גלי בהרב מיארה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
למה?
נאור שירי (יש עתיד):
כדי לאתגר אותך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני עוד מעט אתייחס לזה.
אושר שקלים (הליכוד):
– – – בלי להגיד נתניהו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני בקצרה אשיב לכל אלה שעלו כאן וגידפו את הממשלה, את חיילי צה"ל. אז קודם כול, מר קריב, שיצא עכשיו, אתה לא שווה תשובה. אני בוודאי לא עונה למי שאומר – המנהיג שלך – שצה"ל הורג תינוקות כתחביב. לדעתי אנשים כמוכם לא יכולים להיות בכנסת. אתם רוצים להוציא את חבר הכנסת איימן עודה – אתם הראשונים שלא צריכים להיות פה. אתם הראשונים. בושה וחרפה. יהודי ככה מדבר? אתה עוד עולה לפה? חוצפה ועזות מצח. אני רוצה לענות לאביגדור ליברמן. בהתחלה החלטתי לא להשיב, אבל אביגדור אמר משפט חמור מאוד מבחינתי. הוא אומר: צה"ל עוזר לאלה שלומדים תורה; אלה שלומדים תורה לא עוזרים לצה"ל. אביגדור ליברמן, אני רוצה להזכיר לך: במהלך ההיסטוריה של העם היהודי נטבחו יהודים על לימוד התורה. על זה רדפו אותם. אתה הזכרת את בר כוכבא, אבל אני רוצה להזכיר לך שמי שהיה מורו של בר כוכבא זה רבי עקיבא, והוא למד תורה. זו תמיד הייתה החלוקה בעם ישראל – יש נלחמים ויש שלומדים תורה. זה מה שהיה תמיד בהיסטוריה היהודית. ללא תורה אין עם ישראל. קודם כול, אני רוצה לברך את חבר הכנסת אכרם, שהוא באמת גם חבר וגם זה – אני מאוד שמחתי שחזרת לכנסת, ואינשאללה, תהיה עוד הרבה שנים פה, בגלל שהתרומה שלך לעם ישראל גדולה. אתה יודע שאני אוהב אותך. אז קודם כול, ברוך הבא.
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
זה הדדי.
היו"ר ניסים ואטורי:
ברוך הבא.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני אומר, יש פה ערעור על היסוד היהודי. אני טוען שזאת בדיוק המחלוקת בין השמאל לימין. זה לא על ארץ ישראל. האם אנחנו יהודים, כן או לא? עכשיו עלה כאן אביגדור ליברמן והגדיר את היהדות – משהו אחר. לימוד התורה – זה לא שייך ליהודים, זה לא חשוב, זה בכלל לא חשוב.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
הוא לא אמר את זה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
התפילות – שאימא שלי הולכת כל בוקר לכותל, אישה בת 84, וקוראת את ספר התהילים, וכל הזמן מתפללת על חיילי צה"ל, על החטופים – זה לא חשוב, זה שטויות.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
הוא לא אמר – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זה מה שהוא אמר. אז אני אומר: אביגדור ליברמן, בוש והיכלם לך.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
למה אתה מעוות את הדברים – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הוא נגע בנושא, הוא נגע בנקודה שאני – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת יבגני סובה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
– – – למה אתה מעוות דברים?
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת יבגני סובה, קריאה ראשונה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תן שלוש. תתייחס, תתייחס לתוכן הדברים.
היו"ר ניסים ואטורי:
אל תזלזל, בסדר? אתה בקריאה ראשונה. כי גם תקבל את השלישית, אם צריך.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תגיד לו שלא יעוות דברים.
היו"ר ניסים ואטורי:
סליחה, אף אחד לא הפריע לבוס שלך קודם לדבר. כמו ששמרתי על זכותו של אביגדור ליברמן לדבר – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
הוא מעוות דברים – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת יבגני סובה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יש לך זכות דיבור אחר כך. אתה תמיד מפריע.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זו הבעיה שלך, שאתה מעוות דברים.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת יבגני סובה, קריאה שנייה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני אומר לאביגדור ליברמן, לימוד התורה בעם ישראל – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
– – – אותך, דבר לעניין. דבר לעניין.
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה בקריאה שנייה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי. לימוד התורה בעם ישראל, לפי תפיסתי והבנתי, לא – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
שעה הוא מדבר – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
כשאביגדור ליברמן דיבר, אף אחד לא הפריע לו. אתה מבין?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה רוצה להוציא אותו? כן או לא?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
הוא מדבר שעה שטויות.
היו"ר ניסים ואטורי:
קריאה שלישית. צא החוצה.
קריאה:
למה שהוא יצא החוצה? מה קרה?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
וואו, מה קרה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה מתערב? בבקשה, הפרעת פה בשלוש קריאות. צא החוצה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
למה? אתה מנהל את הישיבה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא, לא. אני רוצה שלא תפריע.
(חבר הכנסת יבגני סובה יוצא מאולם המליאה.)
שרון ניר (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת שרון ניר, אתם החלטתם שהוא לא ידבר? אז אתם לא תהיו פה, פשוט.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
לא, לא. אתה – – – אמרת שכיפת הברזל זה לומדי תורה. תודה לטייסים. תודה לטייסים, תודה ללוחמים. אל תתבלבל.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני רוצה לומר את זה עכשיו. שנייה, דקה. אל תלמדי אותי מה זה להיות לוחם.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אל תתבלבל.
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת שרון ניר, קריאה ראשונה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז אני רוצה לומר, כיפת הברזל של לוחמי צה"ל וחיילי צה"ל זה לומדי התורה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק שנייה. שלא נתבלבל לשנייה, לומדי התורה היו לפני שהייתה מדינה ולפני שהיו חיילי צה"ל בגלל שלא הייתה מדינה. זה מה ששמר על עם ישראל 3,500 שנה, כשלא הייתה לו מדינה, לא היה צבא, לא היה כלום, אבל היו לומדי תורה. אבל אתם רוצים לעקור את היסוד. ועכשיו אני רוצה לומר משהו. היה – – –
שרון ניר (ישראל ביתנו):
תגיד תודה ללוחמים. תגיד תודה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
למה את מפריעה? קשה לך לשמוע לך את האמת.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
כי אתה לא אומר תודה – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת שרון ניר, את לא רוצה שנמשיך בקריאות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני שמעתי את הבוס שלך, לא הפרעתי לו למרות שזה קרע את ליבי, מה שהוא אמר פה. עכשיו אני רוצה לספר לך סיפור קטן. אני רוצה לספר – – –
שרון ניר (ישראל ביתנו):
תגיד תודה ללוחמים ולטייסים, משהו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אל תלמדי אותי מה זה להיות לוחם. עד גיל 42 הייתי בצה"ל כלוחם, אז אל תספרי, תטיפי לנו, מה זה לוחם.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אז אל תטיף לי – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני רוצה לספר לך משהו. היה מחבל בשם סאלח תעמרי בשנות השמונים. חבר הכנסת, הוא בפסח ראה סוהר אוכל פיתה. אמר לו: תגיד, אתה לא מתבייש? בדת שלכם אסור. אמר לו: עזוב אותך משטויות, אני אוכל פיתה. הוא העיד שזה הרגע שהוא הבין שהם ינצחו את היהודים – בגלל שאין ערכים, אין מסורת, הכול כמו עלה נידף ברוח.
נאור שירי (יש עתיד):
אולי הוא לא היה יהודי בכלל, הסוהר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אם חייל יהודי לא מבין מה השורשים שלו פה, אז הוא לא יודע על מה הוא נלחם.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
הוא לא נלחם על השורשים שלו פה. תעריך אותו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ולכן – זה לימוד התורה.
קריאה:
איך בסוף הכול מתכנס – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק שנייה, תן לי. זה לומדי התורה.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
למה, לציונות הדתית, החיילים – אין להם ערכים? הם לא יודעים על מה הם נלחמים – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הספרות התורנית, צריך להבין אותה – אם היא לא מתפתחת היא הולכת אחורה. בלי לומדי תורה אנחנו נקום פה איזה יום אחד בעוד 100 שנה, ואנשים פה ישאלו האחד את השני: מה זאת אומרת, מה זה יהודי? מה הכוונה שאנחנו יהודים פה? ולכן אני מסכים איתך. ואת זה הציבור צריך לדעת: אתם רוצים לעקור את היסוד של עם ישראל. אתם לא רואים חשיבות בלימוד התורה של עם ישראל, ולכן – – –
שרון ניר (ישראל ביתנו):
– – – אולי אנחנו – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זה בדיוק מה שאמר עכשיו אביגדור ליברמן.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
תורה, עבודה וגמילות חסדים. ככה כתוב. שלושה יסודות: תורה, עבודה וגמילות חסדים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בואו נתקדם. אני רוצה לענות עכשיו לחבר הכנסת גינזבורג. תראה, לא ציפיתי. קודם כול, ברוך הבא, אבל האמת, ציפיתי שתעלה לכאן ותיתן איזה נאום קצת יותר הגיוני. הרי אתה אומר דבר והיפוכו. אתה אומר – ואני מסכים איתך – שהסיפור של חוק הגיוס הוא חשוב בהסכמה עם החרדים וההבנות. נכון. אני רק רוצה לספר לכם כמה דמגוגיה יש כאן. אני הייתי יושב-ראש ועדת חוק הגיוס כשאביגדור ליברמן היה שר הביטחון. והוא הביא את החוק, ואז – – –
שרון ניר (ישראל ביתנו):
מי ברח? מי ברח מהחוק?
היו"ר ניסים ואטורי:
די, חברת הכנסת שרון ניר. מה, את מקנאה ביבגני?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
את לא היית כאן, אז אני מספר לך את הסיפור. אז אני מספר לך. הבאנו את החוק לכאן, למליאת הכנסת. רצינו להעלות אותו ככתבו וכלשונו. בדיוק מה שאביגדור ליברמן – בדיוק הוא פרש מהממשלה, הוא ולפיד היו כאן ורצו להצביע נגד החוק, ולכן לא העלינו אותו פה למליאה. זו הייתה הסיבה. בואו, נבוא לסעיף עובדות, קודם כול.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
– – – החוק לא עבר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא. קודם כול, בואו נבוא לסעיף עובדות. עכשיו, מבחינתכם, אם חוק הגיוס עובר, זה אסון. למה? אני אסביר לכם למה – בגלל שאז לא יהיה לכם ממה להתפרנס. איך תסיתו את עם ישראל? על מה? אתם מתפרנסים על השבת, בגלל זה אתם הולכים בדרך כלל בשבת, או חלק מהקמפיין שלכם – ללכת בשבת לאיזה טיב טעם ולהביא את הטלוויזיות ולהצטלם. וכמובן – הגיוס.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
– – – חוק גיוס – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו אני רוצה לעבור לעניין ברמה העקרונית. אני רוצה לומר לכם משהו עקרוני. תראו, יש גדוד חרדי שהוקם שקראו לו נצ"ח יהודה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אלה ציונים – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני פגשתי את מקים הגדוד, תת-אלוף יהודה דובדבני, איש אוהב ישראל, ציוני שנלחם על האירוע הזה ולקח את זה כמשימה אישית, בעל עיטור העוז. הגדוד הזה הוקם ב-1999. היום נלחמת בעזה חטיבת חשמונאים, חטיבה חרדית. דרך אגב, נצ"ח – הכוונה: נוער צבאי חרדי. עכשיו, אני שואל את הציבור ואתכם ואת כולם. הרי כל שלוש שנים מתגייסים. הגדוד הזה משתחרר כל שלוש שנים. הרי יש כניסות ויציאות. מאז ועד היום עברו למעלה מ-20 שנה ומשהו. לכאורה כבר יש עשרות אלפי מילואימניקים חרדים. למה מהמסגרות האלה הצבא לא הקים – כבר היו צריכות להיות כמה אוגדות של חרדים. בגלל שהצבא לא מביא אותם למילואים. לא רוצה, לא רוצה להשאיר את המסגרת.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מבקש לא להפריע.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הרי לכאורה – תראו, אני רוצה להסביר איך זה הולך. יש גדוד, יש חייל, נניח טנקיסט. עושה שלוש שנים, יוצא מהצבא, מהגדוד שלו, ונכנס לגדוד מילואים. הרי החרדים – ב-1999 הוקם הגדוד, ב-2002 הם השתחררו. מה עשו איתם? לא זימנו אותם. לא הקימו מסגרת חרדית.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
הקימו – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת שרון ניר, קריאה שנייה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
לא, כי הוא מדבר – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
את לא יכולה לדבר איתו כל הנאום שלו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז זו הדרך. עכשיו, כל שלוש שנים משתחרר גדוד. בהיגיון, כל שלוש שנים משתחרר גדוד. אם מאז ועד היום עברו בערך 26 שנים – שכל אחד יחלק: 26 חלקי שלוש, ויבין שיש לנו כבר שתי אוגדות. איפה הם? אנשים שהוכשרו, הצבא כבר השקיע בהם, הם לוחמים חרדים. הצבא לא רוצה אותם. חבר'ה, הצבא עשה את זה אז כמי שכפאו שד. לכן יש פה צביעות עצומה. הצבא שלח עכשיו 50,000 צווים, לכולם. אני שואל: הרי יש פה הסכמה כמעט מפה לפה, שמי שלומד תורה שילמד תורה – יש הרבה מאוד שלא לומדים תורה, למה אתה לא שולח רק להם? דרך אגב, איך תגייס 50,000? מחר יבואו לך לבקו"ם 2,000, אתה לא יודע איך להתמודד איתם. 50,000? אני אומר, חרדים, תבואו מחר כולכם, תראו מה יקרה בצה"ל. הכול שקר. הצבא לא רוצה לגייס אותם. דרך אגב, למה הצבא לא גייס אותם עד היום? מי מנע מצה"ל לבוא אל בחור חרדי שלא לומד בישיבה ולגייס אותו? אף אחד. לכן יש פה דמגוגיה, יש פה הכפשה, דווקא – שכואב לי הלב – דווקא על לומדי התורה. ולכן, רק שידעו את האמת – אני הייתי יושב-ראש ועדת חוק הגיוס, ניהלתי את כל הדיון עם צה"ל. כל חוק הגיוס לא בא לפתור את הבעיות של חיילים בצה"ל. אמרתי: יש מספיק חרדים שהוכשרו להיות לוחמים והם פנויים להובלה בחוץ, רק אף אחד לא קורא להם למילואים.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
למה אתה מאשים את הצבא?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ולכן אני מאשים קודם כול ובראש ובראשונה את צה"ל, בגלל שצה"ל, בשבילו הסיפור הזה קשה. הוא לא יכול לארגן את המסגרות האלה בשביל חרדים. בג"ץ כבר יגיד לו. אתם זוכרים, היה סיפור שפעם ההסדרניקים – הביאו זמרת לאחד הגדודים, היא שרה, קמו ההסדרניקים, יצאו. העמידו אותם לדין. אבל מה לעשות, את זה, לפי ההלכה, מבחינתם הם לא יכולים. הצבא לא יכול לסבול את זה ולא רוצה את זה. הצבא לא יכול, לא רוצה לייצר שתי מסגרות. ואמרתי, אני מתפלל לזה, ביום, ברגע שהצבא יתחיל לקלוט חרדים, הזרם ילך ויגדל וצה"ל יהפוך להיות ברובו, אני אומר לכם, דתיים-לאומיים וחרדים. ואז מי יתנגדו לזה ראשונים? זה השמאל. אותו עמית, בעצם, בבית המשפט העליון, הוא כבר ייחרד ויעצור אותם, ייתן להם להיות עד סמל, סמל ראשון, לא יותר מזה. לכן אני בכוונה מציף את הצביעות בכל הסיפור הזה. ולכן, איתן, מה שאני אומר: תחשוב על זה, אי-אפשר לרקוד על כל החתונות. אתה אומר לנו: זה החוק. דרך אגב, אני גם מתפלא שאתה תוקף את החוק בלי שאף אחד יודע מה החוק. אני לא ראיתי טיוטת חוק, אף אחד לא ראה טיוטת חוק, אבל אתה נגד החוק עוד לפני שבכלל ראית אותו. זה יפה מאוד, אתה נביא. אתה יודע מה החוק אמור לומר. ווליד טאהא, אני רוצה להגיד לך משהו לגבי הסיפור הזה של הפשיעה במגזר הערבי ולא רק בערבי. אתה צודק בכל מה שאמרת. הוא לא כאן, אבל אני מפנה את הדברים שלי – – –
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
עאידה תעביר לו.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – – לא דוגמה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לתומא סלימאן. תקשיבי, ארגוני הפשיעה בחברה הערבית זה צבאות, זה לא ארגון פשיעה של שלושה, ארבעה, 20, 100 איש. ולכן אנחנו העלינו את זה הרבה פעמים. אני העליתי את זה. המלחמה בהם יכולה להיות רק – אין יותר – הכלים במלחמה איתם צריכים להיות כלים של טרור, בגלל שהם הורסים את המדינה לא פחות מטרור. זה בעצם ארגוני פשיעה כשהמשחק הגדול זה כסף. הם סוחטים את היהודים, הם סוחטים את המדינה. אספר לך, כל פרויקט שהמדינה מנהלת, חלקו הולך לדמי חסות. בדמוקרטיה אני רואה את זה כדבר הכי חמור שיכול להיות.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
למה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אלא מאי, היועצת המשפטית, הרועצת, לא בא לה להחיל את כל הכללים על ארגוני הפשיעה כמו שאתה עושה על ארגוני טרור. זה הסיפור האמיתי. ולכן אין כלי אחר.
נאור שירי (יש עתיד):
החזקת 12 דקות.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
לא, לא בשביל נשים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זה לא קשור לשר כזה או אחר. הרי ברור, אמר ווליד טאהא דבר חמור מאוד, אני לא רוצה להתייחס לזה, לגבי השר בן גביר, שהוא שמח על כל ערבי – את יודעת, אני נדהם מאיך אזרח ישראלי מדבר. אבל עזוב.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
מה, אתה לא נדהם מאיך ששר מתנהג?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
סלחי לי, אני אמרתי – – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אמר באמת – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
חברת הכנסת תומא סלימאן, לכן אני אומר, כדי להתמודד עם התופעה של ארגוני פשיעה במגזר הערבי, שהם ארגוני פשיעה של מדינת ישראל, והם לדעתי הסרטן בתוך המדינה, הם לא פחות גרועים ומסכנים את המדינה ממחבלים, מהנוח'בות – – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אז למה לא – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז לכן אני אומר, הכלים שאמורים לטפל בהם אלה כלים אחרים. זה לא פושע רגיל. ומי שעוצר את זה, שעם ישראל יבין, זה גלי בהרב מיארה. כשאמרתי לכם שזאת האישה הכי מסוכנת במדינה, זו האמת, תבינו. ועוד לא התחלנו לדבר עליה. לגבי מר לפיד, אני אתייחס רק בדבר אחד. אתה תיארת את השבועיים שהיית ראש ממשלה. אמרת איך זה באקווריום, יש שם מעגלים-מעגלים, והגעת לאיזה מעגל של חנפנים. סתם מעניין אותי מי היו החנפנים שלך. פעם תספר לנו מי היו החנפנים שלך. וכמובן, יש לך כישרון אדיר תמיד להיות מחובר לציבור. זה שהשארת את הטלפון – אתה מחובר לציבור. ראש הממשלה נתניהו מנותק, רק אתה מחובר. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר לגמרי, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לדבר על זה. תראה, בספר בראשית, בפרשת ויצא, מסופר על יעקב ולבן. ויעקב אומר, ואני מצטט: "ביום אכלני חֹרֶב וקרח בלילה, ותִדַד שנתי מעינׇי." זה בדיוק מה שקורה לנו, רבותיי. כל שבוע אני בא לכאן וכבר לא יודע על מה לדבר, מרוב שכל שבוע יש פה דרמה של אירועים, שאני מניח שאחד מהם היה מכיל – במדינה דמוקרטית היו מדברים עליו.
נאור שירי (יש עתיד):
בעיקר כשכבר שאין לך מה לומר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ובוא נראה, בוא נעבור לעניין, נראה מה קרה לנו השבוע. רק שבוע. הממשלה החליטה להקים ועדת שרים ולעשות לגלי שימוע. דרך אגב, אני רוצה לספר לכם, הייתי עובד מדינה כמעט 30 שנה; זה ההליך הרגיל – עובד שלא עושה את תפקידו, עושים לו שימוע. דרך אגב, אני רוצה לספר יותר מזה – כשראש הממשלה רצה לפטר את ראש השב"כ, מה הייתה הטענה שלה? למה לא עשו לו שימוע. אתם מכירים את הבדיחה שיום אחד האריה והשועל ישבו ביער ואמרו: עוד מעט יעבור כאן השפן, בוא נעשה עליו איזה דחקה. אמר השועל לאריה: אם הוא יבוא בלי כובע, נשאל אותו למה הוא בלי כובע, ואם הוא יבוא עם כובע, נשאל אותו למה הוא עם כובע. עבר השפן בלי כובע, אמרו לו: מר שפן, למה אתה בלי כובע? לא ידע מה להשיב – נתנו לו כמה סטירות. למוחרת ישבו עוד פעם, ואמרו: תשמע, עוד מעט השפן יעבור פה עוד פעם, הפעם נעשה לו קטע, נגיד לו: שפן, תן לנו סיגריה. אם הוא ייתן לנו סיגריה עם פילטר, נשאל אותו: למה עם פילטר? אם בלי פילטר, נשאל אותו: למה בלי פילטר? השפן עבר מאחור ושמע את זה, הסתובב, אמרו לו: שפן, בוא, בוא רק שנייה לפה. בא השפן. אמרו לו: אפשר לקבל סיגריה? אז הוא שאל אותם: עם פילטר או בלי פילטר? אמרו לו: עוד פעם באת בלי כובע? זה הסיפור כאן. זה לא משנה מה נעשה. לא עשינו שימוע, לטענתם, לראש השב"כ – הטענה בבית המשפט הייתה: למה? כשרוצים לעשות שימוע, הם עותרים לבית המשפט נגד השימוע. עכשיו בכלל סברתי – בכלל דרך אגב, על מה העתירה? מדוע בית המשפט העליון בכלל קיבל עתירה מהסוג הזה? הרי עושים שימוע לעובד, יכול להיות שנגיד לו: הכול בסדר, תמשיכי בעבודתך. מה כתבה היום רוית הכט? דרך אגב, אצלם, בג"ץ – תלוי מי השופט. אצלם בג"ץ – הכוונה לעמית ודפנהל'ה, אלה הבג"ץ אצלם. אם זה סולברג – מה פתאום. החלטה מבישה של סולברג, בתמימות סולברג פותח את הדלת לניתוץ שלטון החוק. כל זה למה? הממשלה רוצה לעשות שימוע ליועצת המשפטית, הבן אדם שפגע במדינת ישראל באופן מעשי מתחילת הדרך ועד היום בצורה הכי מסוכנת. המדינה הגיעה לאן שהיא הגיעה בגלל החידלון של היועצת המשפטית לממשלה. אז קודם כול, לא הצלחתי להבין, על מה על מה אתם בכלל פונים? מר סולברג, לא היית צריך לדון בכלל בסוגיה. הממשלה החליטה לעשות שימוע – עושים שימוע. יכולת – דרך אגב, הג'ינג'י תמיד בכוננות. הוא יגיש לך עתירה אחרי זה. אם החליטו, אם הממשלה תחליט לפטר אותה, בוודאי תהיה עוד עתירה, מה השאלה פה? הכול בסוף מתנהל דרך עמית. אז, אני מבטיח לך שאתה לא תהיה בהרכב. עמית ישתלט על האירוע, הוא ודפנל'ה, ויובילו את זה עם החבר'ה שלהם. עכשיו אני רוצה לומר עוד משהו. מה קרה לנו עוד השבוע? היועצת המשפטית הודיעה שבדעתה להעמיד את יונתן אוריך לדין כפוף לשימוע. על מה? פגיעה בביטחון מדינת ישראל. אני רוצה להזכיר לציבור על מה מדובר. אתם זוכרים את אותו נגד ששלח, הוציא מכתב. הוא העביר, רצה להעביר, לראש הממשלה מכתב – בעצם חומר מודיעיני שלא הגיע לראש הממשלה על כך שהחמאס רואה בהפגנות כאן דבר חיובי ושצריך לעודד את ההפגנות, בגלל שזה בעצם מעודד, זה בעצם עוזר לחמאס – דרך אגב, דבר שידענו אותו גם בהיגיון. זה מידע שלא הגיע לראש הממשלה. במקום לחקור את מי שלא העביר את זה לראש הממשלה, עצרו את הנגד. למה? נקמה. איך יכול להיות? דרך אגב, אני חושב שחובתו של הנגד הייתה להעביר את החומר לראש הממשלה, בוודאי. אני אספר לכם, יש הדלפות חמורות שמתפרסמות בעיתון כאן. מר ברגמן, דרך אגב, הוא עיתונאי שמדליף בחוץ לארץ הכול. עיתונאי ישראלי. הוא טס לאמריקה, מדליף שם, וחוזר לפה. אני נחרדתי. דרך אגב, אני יכול לספר את זה היום. היה אירוע בתחילת המלחמה – וזה כבר פורסם כמעט בכל כלי התקשורת – שהחלטנו בעצם שהייתה כוונה לחסל את נסראללה, הייתה הזדמנות. המטוסים היו באוויר, ובסוף החזרנו אותם. הוא הלך והדליף את זה; דרך אגב, לא הוא, אני לא זוכר אם זה הוא במדויק, אבל אני קורא על זה פתאום בעיתון. אני כמעט התעלפתי בבית. איך בכלל דבר כזה מגיע לעיתון? את זה היועמ"שית תחקור? מה פתאום. שדה תימן. עד היום – הכפישו את חיילי צה"ל. עד היום – מדינת ישראל, לדעתי, לא תוכל להשתקם ממה שקרה שנים. כל האנטישמים בעולם חוגגים עד היום הזה ועוד עשורים קדימה. יהודים ימותו בגלל ההדלפה הזאת. חיילי צה"ל אנסו, אונסים, אנסים? מאיפה זה יצא? מהפצ"רית. אני, דרך אגב, אני מספר לכם, אני נדהמתי. עכשיו אני מספר. בקבינט אני שואל את הרמטכ"ל: תגיד, אתה לא מתבייש? אתה הרמטכ"ל של חיילי צה"ל. הוא אומר לי, דודי, הגיע המידע, אנחנו לא צריכים לבדוק? הייתי בהלם. לבדוק הכול, אבל למה להוציא את ההאשמות האלה כלפי חוץ? אני לא האמנתי לרגע, לשנייה. עליתי אחרי יומיים ברשת ב' אצל קלמן. הוא שאל אותי ואמרתי לו: לא הגיוני. 11 חיילי צה"ל אנסו, כשיש מצלמות? זה המוסר היהודי? זה המוסר של חיילי צה"ל? אבל עד היום, דרך אגב, תיסעו בכל העולם ותשמעו את האנטישמיים: חיילי צה"ל אנסים. אין צבא. הרי אתם יודעים, זה הילדים שלנו. מי זה חיילי צה"ל? זה לא שכירי חרב, זה הילדים שלנו. הילדים שלנו אנסים? הילדים שלנו? הם הדליפו סרטון, דרך אגב, שבישלו אותו. צריכים לחקור את זה בחקירה של שבוע בדיוק; פחות. הייתי מפעיל את השב"כ, את המוסד, הכול, על הדבר הזה. עד היום אנחנו לא יודעים כלום. אבל את אוריך, את הנגד – על ביטחון, פגיעה בביטחון מדינת ישראל? תגיד לי, מר בר, במה הידיעה הזאת פגעה? להפך, היא חשפה את ערוותכם. במקום שאתם, כארגון שממונה על הביטחון, ואמור לצאת החוצה – אם אני ראש השב"כ, אני יוצא החוצה ואני אומר לציבור: רבותיי, החמאס רוצה את ההפגנות בקפלן. זה תומך בו. אזרחי מדינת ישראל, אל תעשו את זה, אל תעזרו לחמאס. אתה מעמיד לדין וחוקר את מי שבעצם צעק שהילד הוא עירום, הבן אדם שרצה להגן על המדינה? תראו, אנחנו חיים בעולם ערכים הפוך. זה לא יאומן כי יסופר. ובמה מאשימים אותו? בפגיעה בביטחון מדינת ישראל. עשו אותו מחבל. תבינו, אני לפעמים נדהם, צובט את עצמי להאמין שאני חי במדינה אמיתית. ואני אמשיך. דרך אגב, כשאנחנו רואים בטלוויזיה סרטון שהבן של היועמ"שית גונב שכפ"ץ –הוא לא סתם גנב שכפ"ץ. חבר'ה, היינו בצבא. זה לא השלמת ציוד. במלחמה לא עושים השלמת ציוד. מדוע? בגלל שחייל במלחמה לרוב ישן עם מדים ועם נעליים, כי הוא יודע שבכל רגע יכולה להיות היתקלות. כל חייל שם את האפוד שלו, את הנשק שלו, במקום מסוים. יש לו בדיוק 20 שניות להגיע אליו. הבן אדם הזה גנב אפוד פרטי. זה חייל ישראלי שהיה בארצות הברית, רכש לעצמו אפוד ועוד ציוד אישי שלו. קם כדי לעשות פעולה – איפה האפוד שלי? אין. באים למצלמות, רואים שהבן שלה גנב את זה. דרך אגב, אין לי טענות אליה במובן הזה שהבן שלה גנב. זאת לא השאלה. אני לא שופט ילדים על אבות, זה לא האירוע. אבל היא יועמ"שית. היא הייתה צריכה להתקשר לפצ"רית ולהגיד לה: תטפלי בבן שלי כמו שאת מטפלת בכל חייל. אין פרוטקציות. אבל מה עושים? המג"ד נמצא עורך דין. זה מג"ד מילואים, ומג"ד המילואים הזה הוא בעצם, קוראים לו שימרי, סגן אלוף או אלוף משנה. הוא מתקשר לחבר שלו בנקל ממשרד עורכי הדין בתל אביב ואומר לו: תשמע, בנקל, יש לנו פה אירוע, הבן של היועמ"שית גנב אפוד. מה אנחנו עושים? אנחנו צריכים לסגור את האירוע בינינו, ומהר. והבנקל הזה ממשרד שיבולת שועל, כי כולם שם שועלים, מתקשר לאותו חייל ואומר לו: תשמע, עזוב, בוא נסגור את זה בשקט. אני מכיר את המשפחה. החייל, פטריוט ישראלי, ראה שככה מטפלים בזה וחזר לארצות הברית בעוגמת נפש. זה חייל שבא להילחם פה, ואמר: אם ככה מתנהלים איתי – דרך אגב, על מה הוא התווכח איתו בסוף? על גובה הכסף. זאת אומרת, הוא אומר: תשמע, גנבת לי אפוד, קניתי אותו ב-3,000 דולר. הבן שלה לא רצה לשלם לו, למרות שכבר צילמו אותו. כבר תפסו אותך. גם על זה הסיפור הזה פתוח עד היום, לדעתי. אז תבינו טוב, במקום שהפצ"רית, כן, תבוא ותחקור, במיידי – דרך אגב, יש לזה משקל, יש פה איזה עניין ציבורי. מהרגע שזה פורסם בציבור, יש פה את העניין הציבורי. כולנו שווים בפני החוק, לכאורה, אבל זה הכול שקר. יש אנשים מורמים מעם ויש עמך ישראל שאפשר לחבוט בו, ובוודאי אם אתה מהימין – עליך הכאפות הכי גדולות, ואם אתה ראש הממשלה, בכלל לגלגל אותך בנוצות ובזפת זו מצווה. תראו את הצביעות של המדינה. עכשיו, מר בנקל הזה, עו"ד בנקל, את מי הוא מייצג? הוא מייצג את נדב ארגמן. במה? בכל סוגיית הרוגלות. ומי מקבל החלטה בנושא של הרוגלות? היועמ"שית. וכשפנה חבר הכנסת בוארון לבג"ץ ואמר: היא נמצאת בניגוד עניינים, אז המשטרה אמרה: תשמע, את הבן שלה – בשבוע שעבר עליתי לכאן, אמרתי: האם מותר לגנוב או לא במדינת ישראל? אם מותר לגנוב, מותר לכולם, ואם אסור, אסור לכולם. לכן, עד עכשיו אני אומר, הפצ"רית, אם מותר לגנוב, מותר לכולם לגנוב, ואם אסור לגנוב, אסור לאף אחד לגנוב, ובוודאי לא לבן של היועמ"שית, על אחת כמה וכמה. לכן היא הייתה בניגוד עניינים מובנה. גם המכתב שהמשטרה כתבה – ואני אומר את זה כרגע לדובר המשטרה – זה נכון שלא התפקיד של המשטרה לחקור חייל במילואים שגנב; בשביל זה יש מצ"ח. אבל אתה יודע שהמכתב שבוארון הפנה למשטרה – אם היא הייתה כותבת לו: אנחנו לא צד בעניין, תפנה למצ"ח, התשובה של המשטרה הייתה: בדקנו ואין מקום לחקירה. התכוונו לניגוד עניינים, ובית המשפט שקיבל את זה חשב שמדובר על הגנבה של האפוד עצמה, ולכן אתם הטעיתם גם את בית המשפט העליון. לכן הצעתי לבוארון קודם כול להתחיל את התהליך מההתחלה, לפנות לפצ"רית ולקבל תשובה. אני העליתי את זה בקבינט לפני כמה חודשים, הפניתי את זה גם לרמטכ"ל. אמרתי לו: אדוני, מה קורה פה? היה אירוע צה"לי, התפרסם. אם זה לא היה מתפרסם בתקשורת, ניחא. התפרסם, כל עם ישראל יודע. זה כבר הופך להיות אירוע ציבורי לאומי. תן תשובות, מה קורה עם זה? עד היום, דרך אגב, לא מצאנו. אבל אוריך – בוודאי. אני נדהמתי אתמול לשמוע גם שהיא מתכוונת להעמיד לדין את רב-גונדר קובי יעקובי, נציב שירות בתי הסוהר. אני רוצה להזכיר לכם, קובי יעקובי קצין מצטיין – אני מכיר אותו ממחוז ירושלים, עבדתי פה הרבה שנים בעירייה – קיבל עיטור על פעולתו במשטרה, ואין מחלוקת – איש ישר דרך, איש אמיץ. עד היום הוא מסתובב עם אבטחה בגלל שהוא עושה סדר בבתי הסוהר – ארגוני הפשיעה מאיימים עליו ועל משפחתו. סיפור ניצב משנה מועלם – אתם מכירים? שמעתם? תראו איך המדינה מתנהלת. ניצב משנה מועלם הוא מפקד מרחב. אתם שומעים בטלוויזיה – ראש המחלקה היהודית בשב"כ מתקשר אליו ואומר לו: תעצור את האנשים האלה והאלה. אומר לו: אבל אין לי ראיות. אומר לו: לא משנה, תעצור אותם. והוא לא רוצה לעצור אותם, הוא אומר לו: אדוני, אין לנו ראיות, על מה נעצור? במדינה מתוקנת, ברור לכם לחלוטין, אם מנהל המחלקה היהודית נשמע ככה בטלפון, זה כתפיסת עולם. הוא מספר לו שזה גם על דעתו של ראש השב"כ. אז ברור לכם שעשרות שנים הם עוצרים יהודים סתם, בלי ראיות. הוא מודה. אבל הוא רצה להראות לניצב משנה מועלם מה זה, אנחנו נטפל בך. הלכו לחברה שלהם, היועמ"שית, כרגיל, ופתאום נפתחה חקירה נגד ניצב משנה מועלם. הרי בהיגיון שלנו צריכה להיפתח חקירה נגד אותו ראש המחלקה בשב"כ, אבל היות שאנחנו חיים בעולם הפוך, השקר הוא האמת והאמת היא השקר – ועכשיו הם הגדילו לעשות והם מאשימים בעצם, באו ועצרו – אתם זוכרים איך עצרו את רב-גונדר קובי יעקובי, באו אליו הביתה באמצע היום, כמעט עם אקדחים, עצרו אותו ברחוב כאחרון העבריינים. צאו וחשבו שנייה – אני מפנה את זה לגליקמן וחבריו: האם הם היו עושים את זה להרצי הלוי? גם אם הרצי הלוי היה מואשם באמת בעבירה של פשיעה, הם היו מתקשרים אליו בטלפון ואומרים לו: תשמע, כבוד הרמטכ"ל, תבוא אלינו לשיחה. האם הם היו עושים את זה לרונן בר? בחיים לא. דרך אגב, צריכים לעשות לו את זה אחרי מה שהוא עשה לניצב משנה מועלם. אחרי השיטה – שדרך אגב, לשיטתם, עצרו עשרות יהודים סתם, מעצרי שווא, הם מודים בזה, זו השיטה – שום דבר. היו עושים את זה לראש המוסד? חס ושלום. אבל מי זה קובי יעקובי, כורדי מהקטמונים? יודע מה, שטויות, מי זה קובי יעקובי? אצלו, הכול בסדר, שום דבר, עם אקדחים באמצע הרחוב. ככה עובדת המדינה שלנו. בשלטון שלנו עוצרים את האנשים שמזוהים בעיקר – אני לא מדבר על קובי, על ראש הממשלה, שככה מתייחסים אליו, על שרים, על חברת כנסת. תראו מה קורה סביבנו, הכול בוער. וכל זה – הגברת גלי בהרב מיארה יוצאת במסע נקמה. אנחנו רוצים לפטר אותךָ, אנחנו מבקשים לעשות לה שימוע – היא תעצור את כל הסביבה שלנו. לא משנה מי, לא משנה מה, לא משנה על מה, נלביש לו כבר אירוע. הרי גיל לימון שיקר בבית המשפט. זה לא אני אומר, זה השופט. עד היום הוא משנה ליועץ המשפטי לממשלה, והוא גם אומר מה לעשות. דרך אגב, כשאני רציתי למנות את טפסר משה סויסה, זיכרונו לברכה, למנכ"ל של המשרד שלי, אני שומע בחדשות: היועצת המשפטית הגישה תלונה. פנתה לראש אגף החקירות של המשטרה לפתוח בחקירה נגדו, על מה? היא טוענת שהוא דילג על שורה בטופס שהוא מילא. תבינו, אתם מכירים איזה עובד, פעם אחת, שהתמודד במכרז במדינה ולא מילא איזו שורה או אפילו כתב משהו שהוא לא נכון בשורה, שראש יחא"ה הלך וקרא לו לחקירה? אתם מכירים דברים כאלה? בשביל זה יש את נציבות שירות המדינה. זה נעשה חדשות לבקרים, מדינת ישראל מעסיקה עשרות אלפי עובדים, בשביל זה יש נציבות, יש נושא משמעתי. לא, אמסלם דוד לא ימנה את סויסה. איך זה עובד? אני אספר לכם. קוראים לסויסה לחקירה. מאותו רגע הוא חשוד בקבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, כל הסריה, שאף אחד לא מבין מהי בכלל. ואז אמסלם דוד לא יכול להעלות אותו, מה שנקרא, אמסלם דוד לא ימנה את סויסה. גיל לימון החליט: אתה לא תמנה אותו. מי אתה, שר בממשלה? אתה סתם ג'וק. מי אתה? אני קובע פה. ולכן, הם השאירו את זה שנתיים ככה, עד שמשה סויסה נפטר בעוגמת נפש לפני כחצי שנה. הייתי אצלו יומיים לפני. אני מתקשר לראש יאח"ה ואני אומר לו: הלו, מה קורה עם התיק הזה? אני אומר לו: תקשיב, אתה לא מתבייש? אתה ראש יאח"ה. אתה שפוט של היועמ"שית? לא הבנתי, אתה איש מקצוע. פעם חקרת דבר כזה? לא הבנתי. זה העיסוק שלכם – לחקור עובדי מדינה? דרך אגב, הוא גם לא עובד מדינה. לחקור עבירות משמעתיות אולי – למה שלא תחקור את כל עובדי המדינה שיצאו שנייה באמצע העבודה לאכול סנדוויץ' וחזרו ולא החתימו כרטיס? זה הרבה יותר גרוע. תבינו מה קורה פה, איזה ציד, איזה סזון יש פה, משהו מטורף. משהו חסר היגיון. וכשאני הולך ברחוב ואומרים לי אנשים, דודי, תעשו משהו, אני אומר להם: חבר'ה, אנחנו מנסים, אבל מה אתם מצפים שנעשה? אנחנו רוצים להזיז את ראש הנחש ולא מצליחים. כרגע השופט סולברג אישר לעשות את השימוע, ובואו נראה מה יקרה. אתם תראו שמייד אחרי שתבוא החלטה לממשלה, אם תהיה החלטה של השימוע שהיא פעלה הכול בסדר – אין לנו עניין בעניין. אבל אם הם ימליצו לנו לפטר אותה בגלל שהיא מועלת בתפקידה עד היום ופועלת נגד הממשלה בכל נושא ונושא, מאיפה נקנה שתייה ועד אם נמנה את ראש השב"כ. תראו גם מה קורה עם זיני, שימו לב, פתאום יש פשרה. מה הפשרה? פשרה על חשבון עם ישראל – חודשיים לא יהיה ראש שב"כ. דרך אגב, למה שלא יהיה שעה? זה ביטחון מדינת ישראל. מה זה, הכבוד שלך, עמית? לא הבנתי. זו המדינה. כשהיא החליטה, דרך אגב, למנות את הרצי הלוי בתקופת בחירות, מה היא טענה? אין מה לעשות, זה ביטחון מדינת ישראל. דרך אגב, ראש השב"כ – מה היא ביקשה מהשופטים? שאם נהיה בבחירות, אז לא נוכל למנות. כל התכלית שלה זה להפריע לנו מבוקר עד לילה. האישה הזאת קורעת את המכנסיים שלה בבוקר, היא וגיל לימון, כדי להפריע לממשלה ולהפיל אותה. עכשיו, זה מה שהיא עושה מבוקר עד לילה, מתאמצת, הכול, מזיעה. על מה? לא לעזור לעם ישראל – להכשיל את הממשלה כל הזמן בכל צעד. ראש השב"כ במדינת ישראל – אני פונה לציבור, אני פונה לשמאלנים, אני פונה לערוץ 12: למה שמדינת ישראל תהיה בלי ראש שב"כ חודשיים? באיזו הצדקה? למה? הביטחון של מדינת ישראל זה כבודו של עמית? לא הבנתי. גם את עמית, אם היא רוצה כבר לחקור, והיינו מדינה מתוקנת – רק תקראו מה כתבו עליו, באיזה ניגודי עניינים הוא מצוי. דרך אגב, ניגוד עניינים זו מילה מכובסת. לרוב זה משהו – שוחד, טובות הנאה. תראו איך הוא פוסק כשופט, תקראו כתבות של קלמן ליבסקינד על השופט עמית – כמה וכמה אירועים שהוא אישית פוסק בנושאים שמשפיעים עליו כלכלית. רק תחליפו את השמות בכתבה ותכתבו דוד אמסלם במקום עמית, אתם יודעים מה קורה? כל יחא"ה אצלי בבית, ובצדק, עוצרים אותי, גם כשאני שר, לא חשוב מי. זה לא סיגרים לראש ממשלה, זה שופט בבית המשפט העליון שמצוי בניגוד עניינים חריף, הוא דן על תיקים שיש להם השפעה עליו עצמו, על הנכסים שלו ושל אח שלו. עכשיו אני רוצה לקנח בעוד דבר כדי שתבינו, רבותיי. לא מזמן ראיתי ריאיון עם רוני קובן. רוני קובן, את מי ראיין? את אהרן ברק. שאל אותו שאלה טריוויאלית, אמר לו: תגיד, איך יכול להיות שאתם שנים פעלתם בנפוטיזם? אחד העסיק את הבן של השני. תראו את המפה שמופצת גם באינטרנט, בכלל ברשתות – כל שופט סידר את הבן שלו אצל השופט השני בסטאז' כזה, סטאז' אחר. מה עונה לו הגאון מווילנה? אומר לו: אתה יודע מה? אתה צודק, לא חשבנו על זה.
נאור שירי (יש עתיד):
דודי, הם רוצים – – – כל המשפחות – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כבר. אני שואל את עצמי: אתה נשיא בית המשפט העליון, מה זה לא חשבת על זה? נתתם שוחד אחד לשני. על זה הכנסת עשרות אנשים לבתי סוהר. מה זה לא חשבת על זה? אתה וחבריך נתתם שוחד אחד לשני. מה זה לא חשבת על זה? אתה שופט, הכנסת אנשים מדלת העם, בוודאי, לבתי סוהר על דברים פעוטים הרבה יותר מזה. אבל ככה זה עובד, רבותיי, להם מותר הכול, הם נשואים מעם, המדינה זה הם. מה שנקרא "אדוני הארץ", וכל השאר זה וסאלים שצריך לטפל בהם, וזה אנחנו. אז לכן, אדוני היושב-ראש, אני דוחה בשאט נפש את כל הצעות האי-אמון שהם פועלים – דרך אגב, כשמדינת ישראל נמצאת בלחימה עצימה היום, היום, כל יום. זה מעולם לא קרה במדינה. תמיד כשהמדינה או כשצה"ל נלחם, תמיד הכנסת גיבתה את צה"ל, ולא דיברה על הממשלה בכלל. הם חכמים, דרך אגב. כל אחד מהם פה גאון הדור, כל אחד מהם פה משהו מבריק. עצות יש להם מפה עד באב אל-ח'ליל. מעולם לא עשו שום דבר. לפני שנתיים הם היו בממשלה בערך שנה וחצי והרסו את המדינה עם מנסור עבאס. צאו וחשבו, ואני פונה אל כל עם ישראל: תארו לכם שמנסור עבאס עדיין נמצא איתם בממשלה, מתחזק אותם, ממנה אותם. מי שמינה אותם זה מנסור עבאס, צריך להבין, בגלל שבלעדיו אין כלום, אין ממשלה. וחס ושלום, יש לנו את 7 באוקטובר, ומה הם עושים? חומר למחשבה. הם, החצופים האלה שנשענו על התנועה האסלאמית – דרך אגב, בכל מדינות ערב הם מחוץ לחוק, רק במדינת ישראל הם בחוק – והם מטיפים לנו מוסר, הם נותנים לנו רעיונות. אני תמיד אומר, אם הם באים לשם שמיים – לפיד נפגש עם ראש הממשלה, שייתן לו את הרעיונות בארבע עיניים. אבל זאת לא הכוונה שלהם. הכוונה שלהם היא לפגוע במדינה, בממשלה. בעת הזאת זו פגיעה בצה"ל, במדינה, וכמובן, הם מוציאים את דיבתה של מדינת ישראל בעולם. אז אני מבקש לדחות בשאט נפש את כל הצעות האי-אמון שעלו פה.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה הגעת כבר לבחירות. אה, הרגת אותם. דודי, חשבתי שאין לך מה להגיד היום. שתהיה בריא.
היו"ר ניסים ואטורי:
נעבור לדיון הסיעתי. אני מזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – ולשר אמסלם, הבורח, שהסתבך פה בשקרים של עצמו, אבל היות שאין שום ערך לקשקושים שלך, אז אפשר להמשיך. ראשית, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לחזק את היועצת המשפטית לממשלה בהחלטה שלה שלא להתייצב לשימוע המושחת והמפוברק מטעם הממשלה הכושלת, שפעם אחר פעם עוברת על החוק, מפרקת את הדמוקרטיה הישראלית ופוגעת בזכויות הפרט. מדובר בהליך מומצא, לא לגיטימי, לא חוקי, ובסופו של דבר הוא גם ייכשל. אבל זו מהות הממשלה הזאת, ממשלת החורבן, ממשלת הכישלון – הכישלון בביטחון, בכלכלה, גם בפן החברתי. רק ממשלת הכישלון, חסרת אחריות ובושה, לאחר שהטילה על מעמד הביניים הישראלי מיסים וגזרות בסך 24 מיליארד שקלים, היא בוחרת לבזבז אותם על כספים פוליטיים למשרדים מיותרים ולממשל הצבאי ברצועת עזה. לממשלה הזאת לא אכפת מישראלים שעובדים, משרתים, משלמים מיסים. אני שמעתי אתמול את שר המשפטים שוב משתלח בייעוץ המשפטי לממשלה, ומזהיר לא להגיע למצב שבו החבל ייקרע. מישהו צריך לחבר את האיש המנותק והמסוכן הזה למציאות ולעדכן אותו כי כתוצאה מההפיכה המשפטית המטורללת שהוא יזם וקידם, החבל כמעט נקרע עוד לפני 7 באוקטובר, והחבל לגמרי נקרע והתפורר בשבת השחורה עם 1,200 שנהרגו ונרצחו. לאחר כל זה שר המשפטים שוב מאיים עלינו? אנחנו, אדוני שר המשפטים, לא רוצים משבר חוקתי. הציבור לא רוצה משבר חוקתי. רוב הישראלים מעוניינים בבחירות בהכרעת העם, בהקמה של ממשלה מתפקדת. אבל, אבל, אם שר המשפטים מתעקש להמשיך ולרסק את החברה הישראלית, אני רוצה להבטיח לו רק דבר אחד: זה הולך להיגמר באופן שונה לגמרי ממה ששר המשפטים מדמיין לעצמו. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל ביטון.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה לקדם בברכה את הגעתה של חברתי חברת הכנסת יעל רון בן משה לכנסת – שבה הביתה, ברוכה הבאה – יחד עם חבר הכנסת איתן גינזבורג, שהוא כבר ותיק פה, כמה ימים, ועשה היום נאום רציני. משפחתה של יעל נמצאת איתנו, כל הדורות, הסבים, הסבתות, דורון, בן הזוג, הילדים המדהימים.
היו"ר ניסים ואטורי:
ברוכים הבאים.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יעל, את ברכה למדינה, ברכה לגליל, את לוחמת אדירה של כלכלה וחברה וביטחון, ואני בטוח שאת תעשי טוב למען עם ישראל והמדינה בחזרה בכנסת. אנחנו מדברים פה על גיוס לצה"ל, והיום היה לנו דיון קורע לב של קבוצת אימהות מדהימות שנלחמות למען הנכים, אולי הקשים ביותר – פגועי ראש. אנחנו עכשיו מאבדים בצה"ל, מעבר לחללים – הייתי אתמול אצל משפחת רעי בירן המדהימה בשורשים, שכל הדודים שלו סגני אלופים בצה"ל, ואחיו קצין בצה"ל; הייתי בבוקר אצל מאיר עמר, משפחה חרדית מנצח יהודה. ומה אנחנו עושים פה לפעמים? דיבורים של ריב ומחלוקת, דברים שמפלגים אותנו, ולא זוכרים שכל יום בעוונותינו אנחנו קוברים את לוחמי צה"ל. איבדנו מעל 17,000 לוחמים פצועים ופצועות בגוף ובנפש, ומתוכם 300 פגועי ראש. עד שלא מבינים מה זה פגוע ראש, לא מבינים עם מה המשפחה צריכה להתמודד. לפעמים השיקום של פגוע ראש הוא עשרות שנים; לפעמים באבחה אחת, מאדם מדהים, מפקד, קצין, אתה צריך להביא משפחה שלמה שתסעד אותו. אני דיברתי היום עם האימהות האלה, ועשינו דיון היום בשדולה יחד עם חבר הכנסת קרויזר. אורנה, אימא של ניר בוימפלק, סמג"ד 13, שנפצע אנושות בקרב של נחל עוז – שומעים אותו בעובדה נותן פקודות, איזה קור רוח, איזו מנהיגות – ובאותו יום נפצע אנושות. סמדר אוקמפו, אימא של עוז, לוחם בחטיבת כפיר – עוז דיבר היום, עוז אמר: למדתי מההורים שלי, למדתי מה עשיתי בצבא, למדתי לדבר. הזיכרון בוגד בי. אבל עוז עמד היום ודיבר איתנו ועשה דרך אדירה. ענבל נחמד, אימא של עידו, לוחם נח"ל שנפצע מירי צלף, צריכה לעבור עשרה בתי חולים כדי שמישהו יסכים לתת לה מיטת אשפוז, ובית חולים אחד אומר לה: הוא סיעודי מדי, ואחד אומר לה: הוא מונשם, ואחד דוחה אותה, והיא צריכה להביא תורם כדי לשים את פצוע צה"ל בבית חולים. הכאב הזה של נפגעי הראש הוא כאב רציני, הוא מיוחד, הוא חייב מענה מיוחד. גם ניב אלפא רכס, אימא של אורי, לוחם בגדוד 50 שנפצע בראשו מהדף של פיצוץ מטען, ועוד עשרות אנשים, דיברו איתנו היום והגיעו. יש מעל 300 פגועי ראש, 100 מתוכם קשה. המענים עבורם לא שלמים ולא טובים, והם עדיין על תנאי. יכול להיות פגוע ראש שאנחנו רואים שהוא לא יכול לדבר או שהוא מונשם, והנכות שלו זמנית, ולכן הוא לא יקבל את כל הזכויות שלו. אגף השיקום נאלץ לטפל בעשרות אלפים חדשים, מתוכם 17,000 נכי צה"ל, כולל נפגעי פעולות האיבה שהוא צריך לאשר, ואין לו עובדים. ועדיין, פגועי הראש צריכים טיפול מיוחד. את קוטעת אותי? לא הבנתי.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. נגמר הזמן. לא, היא עוזרת לי. אני ביקשתי ממנה לסמן לי.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מה זה היה? לא הבנתי.
היו"ר ניסים ואטורי:
נגמר הזמן מזמן. תודה רבה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני הבנתי, אבל עד שהיינו באמצע הדברים. לפחות תן לי משפט סיום.
היו"ר ניסים ואטורי:
משפט סיום.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני רוצה להגיד לך שאנחנו יודעים שאגף השיקום עושה עבודה גדולה למען נכי צה"ל וכל ה-17,000, אבל הם חסרים בצבא, ולכן כולנו צריכים להתגייס. אני נלחם לעשות מילואים, ואנשים בני 60 ו-70 עושים מילואים. אבל אנחנו צריכים לטפל גם ב-300 פגועי ראש טיפול מיוחד וכוללני, כי הפגיעה הזאת היא נדירה ומשמעותית – –
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
– – כי בעצם משפחה שלמה נאלצת להפסיק הכול למען אותו פצוע. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר. כמו שאמרת למשפחות, ברוכות הבאות. חברת הכנסת יעל רון בן משה תכף תושבע, וכמובן, לאכרם חסון, חברנו היקר, ומשפחת חסון הענפה, שנמצאת כאן, והחברים, אחינו הדרוזים, שהגיעו לברך אותו.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר יריב לוין, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך את אנשי דאליית אל-כרמל: ברוכים הבאים לכנסת. אני מאוד שמח לפגוש אתכם, לראות אתכם. אני רוצה לאחל הצלחה לחברי חבר הכנסת אכרם חסון. לחברת הכנסת יעל – שיהיה לך גם בהצלחה. שתצליחו לקדם דברים למען העם בישראל. לדברים החשובים שאני רוצה להגיד כאן – היושב-ראש, מה שקורה עכשיו בסוריה, רצח העם בסוריה והרג הדרוזים בסוריה, זה דבר בלתי נתפס. מצד שני, אני שומע שראש המל"ל נפגש עם הטרוריסט בחליפה שבמו ידיו שחט אנשים, רצח אנשים, אנס נשים, ומשלחת ישראלית נפגשת איתם בחוץ לארץ כדי לקדם שלום עם ארגוני טרור. הם נכנסים עכשיו לכפרים ורוצחים ילדים, נשים, זקנים, הם רוצחים כל מי שנקרה בדרכם, שורפים בתים. מתבצע עכשיו רצח עם בסוריה נגד הדרוזים. ואיפה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהבטיח לעזור לדרוזים בסוריה, לעמוד לצידם, לא לאפשר רצח של דרוזים בסוריה? איפה אתה, ראש הממשלה? איפה ישראל כץ, שר הביטחון? לי עצמי הוא אמר: אנחנו לא נאפשר. הוא ישב איתי יותר מחצי שעה ודיבר. הוא אמר: לא נאפשר רצח של בני העדה הדרוזית בסוריה; אנחנו לא נאפשר לדאעשים האלה להגיע ליישובים הדרוזיים. תתעוררו – יריב לוין, שר המשפטים – תתעוררו. מיליונים של דאעש יהיו על הגבול הצפוני. מה שהיה ב-7 באוקטובר יהיה אפס לעומת מה שיהיה בצפון עם הדאעשים האלה, עם הנוסרה, עם הקיצוניים האלה, עם הג'יהאדיסטים. אנחנו מדברים על קבוצה של טרוריסטים, קבוצה שלא מבינה שום דבר חוץ מרצח, קבוצה שחושבת שאלוהים הוא רק בשבילם. אני לא מבין באיזה אלוהים הם מאמינים. אלוהים שאומר: תרצח? אלוהים שאומר: תאנוס נשים? אלוהים שאומר: תשרוף בתים? אלוהים שאומר: תגנוב? זה האלוהים שלהם? אם זה האלוהים שלהם, אני לא רוצה אלוהים כזה. אבל זה לא האלוהים. אלוהים זה שלום – –
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
– – אחווה, אהבה, בן אדם שאוהב בן אדם, חיים ביחד. לכן אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולזה שיושב לידך, שר הביטחון ישראל כץ: תתעוררו לפני שיהיה מאוחר.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
תתעוררו לפני שאנחנו – אני אומר לך, העדה הדרוזית בישראל לא תשתוק ולא תאפשר את הרצח של הדרוזים בסוריה. לא נאפשר את זה בשום מצב. אתה גר ברמת הגולן, היושב-ראש, וגם אתה מטרה ותהיה מטרה בשביל הדאעשים האלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לכן אני דורש מראש הממשלה התערבות מיידית בעצירת הרצח בסוריה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס. ראוי לציין שתמיד ראש הממשלה ושר הביטחון הגנו על הדרוזים וימשיכו להגן. וימשיכו להגן
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
– – – כבר תקפו – – – יישובים. אני – – – ראש הממשלה. אני רוצה מעשים, לא רוצה הצהרות, לא מעניין הצהרות.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) זאת לא פעם ראשונה שאנחנו מגישים הצעת אי-אמון על רקע העלייה המתמדת בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, לנוכח ההפקרה המתמשכת מהיום הראשון של הקמת הממשלה הנוכחית. 1 בינואר 2023 הוא בעצם היום שבו עקומת הפשיעה והאלימות התחילה להתהפך אחרי הירידה היחידה שהייתה ב-2022 בצל ממשלת השינוי, שדרכה קידמנו תוכנית מיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות, מס' 549, נוסף לתוכניות הכלכליות-חברתיות שבאות לטפל בגורמי העומק של הפשיעה והאלימות בתוך החברה הערבית. ב-1 בינואר 2023 הוא נכנס למשרד לביטחון פנים, ואז הפך אותו לביטחון לאומי. אני לא מבין איזה ביטחון לאומי יש במשרד הזה חוץ מלהפקיר את חייהם ואת ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל כולם, במיוחד האזרחים הערבים. ב-2023 – עלייה של 130%: אם ב-2022 נרצחו 106 אזרחים, ב-2023 – 247; אותו דבר ב-2024, וב-2025 אנחנו לקראת עלייה נוספת – קיבלנו את הנתונים של ששת החודשים הראשונים: 134 נרצחים לעומת 114 ב-2024 ו-111 ב-2023. ולכן, כאשר אנחנו מגישים הצעת אי-אמון בממשלה, אין יותר מוצדק מההצעה הזאת, שבאה להמחיש את כישלונה של הממשלה הזאת. והאמת, הכישלון הזה הוא לא הכישלון היחידי בממשלה הזאת. הממשלה הזאת התעסקה במשך כמעט שנה שלמה בהפיכה המשטרית, והיום, אחד השיאים של ההפיכה המשטרית-שלטונית נגד הדמוקרטיה – גם ניסיון או מהלך של הדחת היועצת המשפטית לממשלה, גם הדחת חבר כנסת וגם מהלכים אחרים, בהמשך להפקרה של 7 באוקטובר ובהמשך להפקרת החטופים, שעד היום אנחנו קוראים להחזיר אותם, כולם, ולסיים את המלחמה הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אורחים נכבדים, האמת, אנחנו מגישים כל שבוע הצעת אי-אמון. לא בגלל שאנחנו סתם אופוזיציה שרוצה להתנגח עם הקואליציה, אלא באמת מגיע לממשלה הזו, לא רק שנציג את האי-אמון כל שבוע, אלא נצביע אי-אמון נגדה כל שבוע, וננסה יום אחרי יום להפיל אותה, מאחר שהממשלה הזו מסוכנת – מסוכנת לכלל אזרחי מדינת ישראל, מסכנת את כלל האזרחים. אבל מעבר לזה, אם אנחנו כבר מדברים על החברה הערבית, הממשלה הזו לא רק מסוכנת, אלא מרושעת ופושעת. כי האמת, לפעמים אפשר להיות מסוכן בלי להתכוון לכך, אבל להוביל מדיניות שמטרתה להתעלם ולפעמים אפילו לתת חסות לארגוני הפשיעה, זו כבר מדיניות ברורה ומרושעת, המכוונת למוטט את החברה הערבית מבפנים. זאת לא פשיעה בחברה הערבית, כבוד השר, זאת פשיעה נגד החברה הערבית. עצם העובדה שיש שר שהפקרתם בידיו – לא הפקדתם, הפקרתם בידיו – את ביטחוננו האישי, והוא לא מוכן להזיז כלום בנושא הזה – באותו יום שיש ראש מועצה, ראש עיר, רהט, שמגלים מתחת למשרד שלו חומר נפץ אדיר, אפשר לחשוב שהשר יקפוץ על הרעיון ללכת לבקר נציג ציבור שמאוים. לא. הוא מגיע עם הגדודים והכנופיות שלו לעיר כדי להרוס בתים, לפקח על הריסת בתים. שני הנושאים האלה, הריסת בתים והשתוללות הפשיעה נגד האוכלוסייה הערבית, הם שני פנים של מטבע אחד, מטבע של מדיניות שמטרתה להוביל את הצעירים שלנו, את החברה שלנו, להרגשת חוסר אונים, אובדן של ביטחון. אי-אפשר להיות עם תקווה, לא לפתוח עסק, לא להתפתח ולהיות בתפקיד בכיר, כי מה שתעשה, אתה תהיה מאוים, נסחט ובסכנת חיים, אתה והמשפחה שלך. המטרה היא שיגיעו לטרנספר שקט. אתם מכירים את המושג "הגירה מרצון"? השתמשו בזה נגד העזתים. זאת בדיוק המדיניות נגד האוכלוסייה הערבית. כנראה רוצים שנגיע להגירה מרצון.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אז אני אומרת לכם, זה לא יקרה. אנחנו נעמוד ואנחנו נילחם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חבר הכנסת גלעד קריב.
גלעד קריב (העבודה):
גלעד קריב כבר דיבר. זו אפרת רייטן. אבל אם אתה רוצה שאני אעלה לדבר עוד פעם, אני אעלה. יש לי מה לומר לדודי.
היו"ר ניסים ואטורי:
החלפתם? בסדר. האמת, דיברת מספיק היום.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, ברכות, יעל ואיתן. ברוך שובכם. אני שומעת שברגעים אלה ממש יש דיונים קדחתניים אצל ראש הממשלה, פה בכנסת, עם כל הסיעות החרדיות, על חוק הפטור מגיוס. הוא הגיע במסוק לכאן, לכנסת, כדי לפתור את המשבר שעומד לפניו. ואני רק חשבתי לעצמי איך גם להקדים את הנסיעה חזרה מארצות הברית ולהגיע במסוק מתל אביב, מהמשפט שהוא מנהל, בשביל חוק הפטור מגיוס. הילדים שלכם משרתים? בוודאי שכן; גם הילדים שלנו. אבל הוא הגיע לכאן כדי לתת פה את הפטור מגיוס לחרדים. ואני חושבת על כך שאם החרדים היו מפעילים את מנוף הכוח שלהם כפי שהם מפעילים עכשיו כדי לפטור אותם מהגיוס, אם היו עושים אותו הדבר על החטופים ועל סיום המלחמה, כבר מזמן זה היה מאחורינו. איך אמר שמחה גולדין? לפני 11 שנים, 4,000 ימים, הפקרתם את הבן שלי. היום זה הוא ומחר תהיו אתם. וכן, הינה, זה נהיה אנחנו. הוא חזה את העתיד המעוות. ואיך אמר חיים פרי, חיים פרי היקר מניר עוז? הוא נחטף ונרצח והוחזק בעזה. מבחינתו – הוא אמר לעדינה משה כשהם היו בשבי: אנחנו נהיה פה שנתיים – זה ביבי, ואנחנו שמאלנים. אמר וצדק. הממשלה הפקירה אותם. והינה השבוע, ארז וינר, תת-אלוף, ראש צוות התכנון המבצעי של פיקוד דרום, ההוא שהדליף מסמכים לשר סמוטריץ' והודח מצה"ל, אמר: "עד מתי נהיה עבדים של דת החטופים?" זה הפך להיות הדבר הנורמלי עכשיו במדינת ישראל – לא להציל את החיים, להפקיר את החטופים? זה מה שכמעט שנתיים עשו לאנשים במדינת ישראל? להעדיף את המלחמה, להעדיף את המוות, להעדיף איזו אידיאולוגיה משיחית? להעדיף איזה אידיאל, איזה פחד, איזה חזון מטורף, על פני היכולת האמיתית שלהם לבוא היום ולהציל את האחים שלנו, אזרחים וחיילים שנשארו כבר מעל 640 ימים בשבי. אתמול קיבלתי, ביום שבת קיבלתי, סיכת חטופים, מחבר של נמרוד כהן, החייל החטוף. הם עיצבו מין סיכה מיוחדת, צבאית כזאת, של חטופים. והוא אמר לי: אל תשכחו את החיילים שלנו. את החיילים אפשר להחזיר אתם יודעים מתי – רק בסיום המלחמה. ולכן אנחנו דורשים בצורה ברורה: אל תוותרו על אף אחד. נמשיך להילחם עבור האזרחים, עבור החיילים ועבור החללים. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחברת הכנסת רייטן. השר אמסלם מעוניין לסכם או שאנחנו – אוקיי.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, לפני שנעבור להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה, אנחנו נקיים את הצהרות האמונים של חברת הכנסת יעל רון בן משה וחבר הכנסת אכרם חסון. אנא שימרו על השקט. תחילה נקיים את הצהרת האמונים של חברת הכנסת יעל רון בן משה. אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת מתן כהנא, שנכנסה לתוקפה ביום שלישי י"ב בתמוז התשפ"ה, 8 ביולי 2025, באה במקומו חברת הכנסת יעל רון בן משה. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, נקיים עתה את הצהרת האמונים. חברת הכנסת יעל רון בן משה, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואת תעמדי במקומך ותשיבי: "מתחייבת אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מתחייבת אני.
היו"ר אמיר אוחנה:
ברכות ובהצלחה רבה.
(מחיאות כפיים)
וכעת אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת גדעון סער, שנכנסה לתוקפה ביום חמישי י"ד בתמוז התשפ"ה, 10 ביולי 2025, בא במקומו חבר הכנסת אכרם חסון. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, נקיים עתה את הצהרת האמונים.
חבר הכנסת אכרם חסון, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואתה תעמוד במקומך ותשיב: "מתחייב אני".
וזה נוסח ההצהרה:
אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.
אכרם חסון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מתחייב אני.
היו"ר אמיר אוחנה:
ברוך שובך. בהצלחה גדולה. אנחנו מברכים כמובן גם את בני המשפחה הרבים והחברים שנמצאים איתנו כאן ביציע.
(מחיאות כפיים)
היו"ר אמיר אוחנה:
וכעת, חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעות. אולי ניתן עוד דקה. בסדר. אוקיי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות, את הברכות אפשר גם לאחר מכן. ההצבעה הראשונה תהיה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
42 בעד. זה היה קרוב, אבל לא עד כדי כך. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה כי היא לא קיבלה את הרוב הדרוש. יש מישהו שירצה שנוסיף אותו לפרוטוקול? את מי?
משה טור פז (יש עתיד):
את רם.
היו"ר אמיר אוחנה:
מי לא הספיק? פנינה. בסדר. נוסיף גם את רם. חבר הכנסת בן ברק וחברת הכנסת פנינה תמנו, מוסיפים אתכם לפרוטוקול. זה לא משנה את תוצאת ההצבעה. ואנחנו עוברים להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חדש-תע"ל ורע"מ. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
38 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. וכעת נעבור להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי. הצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
37 בעד, ארבעה נוכחים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. ונעבור להצביע על הצעת האי-אמון של סיעת ישראל ביתנו. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
38 בעד, חמישה נוכחים ואין מתנגדים. אני קובע, כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. ולבסוף נעבור להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת העבודה. ההצבעה כעת. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 45 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
45 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי גם הצעה זו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, בהתאם לתקנון הכנסת, נציין כעת את זכרו של חבר הכנסת לשעבר. אביגדור יצחקי. אבקש מכם לשמור על השקט. אנחנו מקדמים בברכה את בני משפחתו של אביגדור יצחקי שנמצאים איתנו כאן ביציע. זכרו לברכה, כמובן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
רגע, רגע, קודם אני אגיד כמה דברים ואז אני אקרא לך, בסדר? מאה אחוז.
חבר הכנסת לשעבר אביגדור יצחקי נולד בראשון לציון בשנת 1949. הוא החל את שירותו למען המדינה עם גיוסו לצה"ל עד שהגיע לתפקיד מ"פ בשריון, תפקיד שבו גם לחם במלחמת יום הכיפורים. במרוצת השנים הוא שירת בתפקידים משמעותיים במילואים, הן כמג"ד והן כסמח"ט, ואף קודם לדרגת אלוף משנה. הוא היה שריונר ברמ"ח איבריו, ועל כן היה זה אך טבעי שיהיה מראשיה של עמותת יד לשריון, שפועלת להנציח את לוחמי החיל ומורשתם, מורשת הנכתבת בימים אלה ממש, שבהם לוחמי השריון כותבים פרק מפואר בתולדות החיל במסגרת מלחמת חרבות ברזל.
לאחר שחרורו למד ראיית חשבון באוניברסיטת תל אביב והיה שותף במשרד רואי חשבון. הוא התבלט במהרה בתפקידים ציבוריים שונים, ובהם מנהל הרשות לעסקים קטנים ויושב-ראש מכון התקנים, ולבסוף הם הובילו אותו גם אל לשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת אריאל שרון.
בשנת 2006 נבחר לכנסת מטעם סיעת קדימה בכנסת השבע-עשרה, ובה הוטל עליו התפקיד של יושב-ראש הקואליציה. ב-5 בפברואר 2007 אמר מעל דוכן הנואמים במליאה מילים שכוחן יפה גם היום: נכון עשו האבות המייסדים כשהקימו את הפרלמנט הישראלי וקראו לו כנסת, והביאו לידי כך שייבחרו 120 אישים שייצגו את הציבור על כל גווניו. כשאני רואה את התמונה הזאת של הסיעות ושל האנשים שמכהנים בכנסת הזאת, אפשר לומר כמעט בפה מלא שהיא אומנם מייצגת את כל, כל, כל שכבות העם, העדות בעם, האנשים שרכשו השכלה גבוהה, כמו אנשים שלא רכשו השכלה גבוהה, דתיים וחילונים, יוצאי עדות המזרח ויוצאי עדות אירופה. באמת יושבת לפנינו קשת שלמה של אזרחי ישראל שמייצגת את העם, קודם כול בהיבט האנושי ולאחר מכן בהיבט המהותי. עם פרישתו מהחיים הפוליטיים, אביגדור המשיך בפעילותו הציבורית בתפקידים נוספים, כראש מטה הדיור הלאומי במשרד האוצר ולאחר מכן כיושב-ראש דירקטוריון מפעל הפיס.
אני מודה לבנות ולבני משפחתו של אביגדור יצחקי, זכרו לברכה, שהם מכבדים אותנו בנוכחותם.
לפני שנעביר את רשות הדיבור, אבקש להזכיר לחברות ולחברי הכנסת כי ברוח התקופה, אנו ממשיכים במסורת של אזכור שם נוסף של מי שנפל או נרצח ב-7 באוקטובר או במלחמה המתחוללת מאז. המשפחה ביקשה להזכיר את רב-סרן במילואים אליאב אביטבול, השם ייקום דמו. אליאב, בן 36 ממושב איתן, נפל בקרב בדרום לבנון בעת ששירת כסגן מפקד פלוגה בגדוד 8207. הוא גויס בצו 8, הצטרף ללחימה מתוך אמונה עמוקה בצדקת הדרך ולקח חלק בפעולות שהגנו על יישובי הצפון. מהנדס, אב לארבעה, איש משפחה, תורם כליה ואדם של חסד. יהי זכרם ברוך. נכבד את זכרם בקימה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרם של המנוחים.)
תודה רבה.
אני מתכבד כעת להזמין את השר דוד אמסלם לשאת דברים לזכרו של חבר הכנסת המנוח אביגדור יצחקי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משפחת יצחקי היקרה, בראשית דבריי אני רוצה לחבק אתכם, מנחם אתכם כמנהג אבותינו. מהשמיים תנוחמו ולא תדעו דאבה עוד ובבניין ירושלים תנוחמו. כשנתבקשתי לשאת דברים בכנסת ישראלית לזכרו של אביגדור, התרגשתי מאוד. הרגשתי שנפלה בידי זכות גדולה, לדבר על אדם בעל שיעור קומה כאביגדור. ככה אני גם אומר תודה למשפחה. לפני שלושה חודשים וחצי קיבלנו את הבשורה על הסתלקותו של אביגדור מהעולם. הבשורה הכתה בי בעוצמה, למרות שידעתי שהוא חולה במחלה ארורה, אולם תמיד האמנתי שהוא חזק מהכול והוא ינצח את המחלה, כפי שהוא ניצח כל נגף ומכשול שהפריעו לו לבצע את משימתו. הוא היה פשוט בולדוזר. נכתב עליו טור בידיעות אחרונות לפני מותו – זה היה ממש בכנס שעשו, ומשם הוא פונה לבית החולים – על ידי כתב מוכשר מאוד בשם מאיר תורג'מן. קראתי את הכתבה והתרגשתי מאוד, עד דמעות. הוא תיאר את אביגדור ממש בפירוט ממש, והוא הצליח לגעת בי ברגש; אני חייתי את אביגדור דרך הכתבה. על כך קודם כול, מאיר, שאפו גדול. דרך אגב, זה היה הריאיון האחרון של אביגדור. משם הוא פנה לבית החולים, ולצערנו הרב, שם בעצם הסתיים מסע חייו. אני בקצרה אגע במסע חייו של אביגדור, ואחרי זה אני אדגיש כמה נקודות. כפי שאמר היושב-ראש, אביגדור נולד ב-1949 בראשון לציון. הוא סיים את לימודיו התיכוניים והתגייס לצה"ל, לחיל השריון, היה מ"פ טנקים, ונלחם במלחמת יום כיפור כמ"פ טנקים. אני טנקיסט, דרך אגב, לכן התחברנו גם על הרקע הזה. במהלך שירותו במילואים הוא היה גם מג"ד, גם סמח"ט וגם ראש אגד תחזוקה, והוא סיים בדרגת אלוף משנה. דרך אגב, זה לא דבר פשוט במילואים, זה הרבה השקעה במילואים עצמם. עם שחררו הוא למד באוניברסיטת תל אביב כלכלה, חשבונאות, ופתח לעצמו משרד קטן שהלך וגדל. הוא צירף אליו את משה ליאון, ידידנו. שם בעצם אני מתחיל להכיר את אביגדור ברמה האישית. איך? זה היה המשרד שהיה משרד רואי החשבון של הליכוד. זו התנועה שגדלתי בה, ושם מטבע הדברים יש חיכוך. אני הייתי בסניף הליכוד בירושלים, יושב-ראש הסניף בתקופה מסוימת, ומטבע הדברים יש תמיד חיכוך בין המצודה לבין הסניפים, בוודאי, על רקע של תקציבים – כמו שקורה פה בכנסת גם קורה במפלגה. עם היבחרו של אריאל שרון, זיכרונו לברכה, לתפקיד ראש הממשלה מטעם הליכוד, למי הוא קורא? לאביגדור. ומה קורה? הוא מבקש ממנו להיות מנכ"ל משרד ראש הממשלה. כשהמדינה קוראת לאביגדור, הוא מתייצב. דרך אגב, כולנו יודעים, הוא היה בעל משרד גדול מאוד, זו לא שאלה כספית פה. כשהמדינה קוראת לאביגדור, הוא מתייצב. כששרון מקים את קדימה, הוא מבין שהוא צריך את אביגדור לידו. הוא מציב אותו ברשימה לכנסת השבע-עשרה. הוא גם ממנה אותו להיות יושב-ראש הקואליציה. דרך אגב, אז יושב-ראש הקואליציה זה תפקיד אמון כמעט של ראש הממשלה. הוא סמך רק עליו. כרגיל, אביגדור מתייצב. לאחר נבצרותו של שרון, אביגדור הבין שבמקום הזה, מבחינתו, חבל לו על הזמן, הוא יכול לתרום במקומות אחרים, והוא החליט שהוא לא מתמודד יותר לכנסת. תמיד כשהיה מדובר – אמרתי – בתפקידים שמדינת ישראל קראה לו, אביגדור עזב את עיסוקיו האישיים והתפנה לטובת הכלל. כך היה כששימש גם כיושב-ראש נאמני מרכז שניידר. זה דבר מאוד נקי, מאוד מאוד מאוד קדוש. למי שלא יודע, מרכז שניידר זה בית חולים לילדים חולי סרטן, ואביגדור התגייס לשם בכל נשמתו ועשה הכול כדי בעיקר לגייס משאבים לטובת המרכז החשוב הזה במדינת ישראל. בשנת 2015 שר האוצר כחלון הציב יעד, לדעתי, כמעט דמיוני, כמעט לא בר-השגה – אתה זוכר את זה, חבר הכנסת כהן? לפתור את בעיית הדיור של הזוגות הצעירים ושל משפרי הדיור במדינת ישראל. לקח עליו מטלה רצינית. אני רוצה גם להתעכב כאן ולספר – למי הוא קורא? לאביגדור. עכשיו אני רוצה לומר משהו – דרך אגב, פה בעצם אנחנו מתחילים לעבוד באופן צמוד. אני יושב-ראש ועדת הפנים ואביגדור יושב-ראש מטה הדיור הלאומי. אני חושב שזה התפקיד הכי קשה שאי פעם אביגדור לקח על כתפיו. הוא יצר יש מאין. צריך להבין, אנחנו – בעצם אביגדור וכחלון, ללא כחלון, שהביא את אביגדור, ושניהם כצמד, לא היה קורה הדבר הזה. זו המציאות. אנחנו עבדנו ימים כלילות, לילות כימים, לא משנה איך שתיקח את זה. ביצענו פה עשרות שינויי חקיקה, תקנות, הכול בהובלתו של אביגדור. זה לא פשוט לקחת סמכויות ממשרדים, לאגם אותן במקום אחד – אתם יודעים מה זה רק להזיז כיסא מפה לשם, ואני לא מדבר על סמכויות. אני קובע באופן חד-משמעי: אם אביגדור לא היה בצריח, זה לא היה קורה, לכן, כחלון ידע מה הוא עושה, משה כחלון ידע את מי הוא מביא. באמת האינטראקציה הייתה שבועית. כמעט לא היה שבוע שלא התעסקנו בנושא. זה היה הנושא המרכזי כמעט במדינת ישראל. כאן אני רוצה לפתוח חלון ולהסביר ככה בסיפור קטן את סיפורו של אביגדור. אני יושב-ראש ועדת הפנים. פתאום באים ואומרים לי: תשמע, דודי, יש שכונת הארגזים בתל אביב. אמרתי: איפה זה? לא שמעתי על דבר כזה. נסעתי לשכונה, אני פתאום רואה דבר מדהים.
היו"ר אמיר אוחנה:
לקחת את כל הוועדה. גם אני הצטרפתי אליך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן, נכון. לקחתי את כל הוועדה. אמרתי: חבר'ה, בואו נלך נראה על מה מדובר. במרכז תל אביב, אנחנו רואים איזה אי של חושות, פחונים, וגרים שם אנשים בלי ביוב, בלי מים, בלי ניקוזים. משהו מטורף. לידם אנחנו רואים שני מגדלים שצמחו, חדשים. האנשים, התושבים האלה פונים אליי, אומרים לי: תשמע, חבר הכנסת אמסלם, אנחנו חייבים את העזרה שלך. אני שואל אותם: חבר'ה, ממתי אתם פה? אומרים לי: משנות החמישים המוקדמות. הביאו את ההורים שלנו – חלקם, דרך אגב, זקנים שעדיין גרים שם. הם אומרים לי – נכנסנו לבית של איזו אישה מבוגרת, אתה זוכר? איזה בת 80. אני נחרדתי, איך בכלל אישה כזאת חיה בתנאים כאלה במרכז תל אביב. לא ידעתי שיש דבר כזה. בסוף אני מבין שמדינת ישראל מכרה את הקרקע, היא ועיריית תל אביב, עם האנשים, בלי שהם יודעים. כולם עברו בתי משפט – דרך אגב, תפתחו את האוזן קצת על בתי המשפט – כולם קיבלו צווי פינוי מבתי המשפט. הם אמרו לי: שמע, דודי, אנחנו גרים פה כמעט מקום המדינה. הביאו אותנו כעולים חדשים. אז אני מבין שיש פה אירוע דרמטי. כנ"ל, דרך אגב, אני מספר לכם את סיפור ליפתא. באו לתושבי ליפתא, פה בירושלים – אותו סיפור. 20 משפחות – הוציאו להן צווי פינוי, דרך בתי משפט, שופטים עם גלימה, של מדינת ישראל. אמרו להם: אתם פולשים. עשיתי דיון בוועדת הפנים. אני מביא את היועצת המשפטית של המינהל ואני שואל אותה: תגידי, איך מחלוצים הפכתם אותם לפולשים? תסבירי לי. אז היא אומרת לי – ותקשיבו, המשפט הזה לא יוצא לי מהראש. היא אומרת לי: בשנות החמישים – דרך אגב, מולם היה כפר ערבי. הרי בליפתא לא היה חשמל, לא היו מים, לא היה כלום, איזה 20 שנה הם היו עולים את העלייה הזאת ברגל בשבילי עיזים. היא אומרת לי: בשנות החמישים פרסמנו מודעה בעיתון דבר והם לא באו. אמרתי לה: אם הם היו יודעים לקרוא אז בעיתון דבר, היו להם שני בניינים בבית הכרם. לא הבנתי, על זה אתם קוראים להם פולשים? אלה חלוצים, אלה צריכים להדליק משואה. כאן בעצם התחבר אביגדור למשה כחלון. ניהלנו מאבק עצום נגד עיריית תל אביב. אביגדור עצמו כמעט הפך למנכ"ל שם את השולחן. התוצאה האחרונה – בסופו של דבר, אחרי מסע של כמעט ארבע שנים, כמעט כל התקופה שלי כיושב-ראש ועדת הפנים, שלא הרפינו, ובסוף האנשים האלה קיבלו כל אחד דירה ושיכנו אותם בדירות ראויות, כמו שמגיע לחלוצים במדינת ישראל. דרך אגב, שאלתי אותם: אם זה היה קורה בצפון תל אביב, הייתם מתנהגים לאנשים האלה ככה? בחיים לא. להפך, הם היו היום בעלי מגדלים. רק האנשים המסכנים האלה – הייתי נותן להם את הקרקע, הקרקע שלהם. למה שהם לא יעשו את עסקת הקומבינציה? אבל שם אביגדור נרתם לסיפור, עם הלב הענק שלו. והיה לנו קושי עצום עם עיריית תל אביב, שלא הסכימה, ואטימותה, אבל בסוף אביגדור, בחיפוי של משה כחלון – וכאן אני אומר לכם, בלי משה כחלון ואביגדור יצחקי, האנשים האלה היום היו זרוקים בבתי אבות, אני לא יודע איפה, או ברחובות, הם וילדיהם. את זה אני רוצה להגיד לך, אביגדור, יש לך זכויות עצומות בשמיים, אפילו רק בגלל המקרה הזה. מה שעשית, מה שעניין אותך באמת, למעלה מ-100 משפחות, דלת העם – אתה לא דאגת למיליארדרים. אתה ידעת שהם ידאגו לעצמם. הם יודעים לדאוג יותר מדי טוב לעצמם. המסכנים האלה שם – אם אתה לא היית להם לפה, ומשה כחלון, ביחד איתנו בוועדה, עד היום הם היו זרוקים. ועל כך אתה היום יושב למעלה. אתה יודע את האמת ואתה יודע את הזכויות שלך. ועוד פעם, דרך אגב, אביגדור מתייצב למשימה, משימה, אמרתי, קשה מנשוא. פשוט ראיתי אותו באותה תקופה, ראיתי, וזו פשוט משימה בלתי נתפסת על כתפיים של בן אדם אחד. אני רק רוצה לספר לכם קוריוז. היו כמה חבר'ה צעירים סביבו שהוא אימץ. אני פוגש אותם עד היום. לפעמים אני מתבלבל בפרצופים. אני אומר לו: תזכיר לי מאיפה? הוא אומר לי: דודי, אתה לא זוכר אותי עם אביגדור? אני אומר לו: כן, נכון. פתאום נופל לי האסימון. כמובן, כשאביגדור נקרא לתפקיד יושב-ראש מפעל הפיס, הוא נרתם בכל מאודו ומעוזו, ומה שעניין אותו תמיד זה לעזור, כפי שאמרתי, לדלת העם. גם בנושא של החינוך, גם בנושא של הבריאות – שם הוא נרתם בכל נשמתו. זה לא תפקיד – זו שליחות. הוא הרגיש בכל הדברים האלה שליחות. אני שאלתי את עצמי: מדוע כל האנשים האלה פנו לאביגדור יצחקי? משרון ועד כחלון, וגם בליכוד. והתשובה שהגעתי אליה היא פשוטה – לדעתי, אביגדור היה חכם לב. כשהקדוש ברוך הוא ביקש ממשה רבנו לבנות את כלי המשכן, הוא אמר לו: תיקח את בצלאל חכם לב. מה זה חכם לב? יש לך שכל ויש לך לב – זה השילוב האמיתי, הנכון. אם אתה עובד רק עם השכל, אתה סוג של מחשב; אם אתה עובד רק עם הלב – לא עובדות ההחלטות. השילוב הכי האנושי. זה הקדוש ברוך הוא ביקש, לא אנחנו. אנחנו לומדים את זה מהמקורות. אביגדור באמת היה חכם לב. הייתה לו חריפות בלתי רגילה, עם בהירות מחשבתית. לא התפלספויות – הוא ראה ישר את האמת וחתר אליה בלי שום פקפוק. דרך אגב, מי שהפריע לו – הוא הזיז אותו: אל תפריע. הוא היה באמת בולדוזר עם לב ענק. זה בולדוזר, מה שנקרא, עם רגישות בכף, הכי הכי קטנה. הוא יודע גם לגעת באבן קטנה ולהרים אותה. זה היה אביגדור. הייתה לו אהבת אדם. הוא היה איש אוהב אדם, אדם שבאמת אהב את עמו ואת ארצו ואת מולדתו. הוא היה תמיד רגיש, כפי שאמרתי, לחלשים בחברה. הוא ידע שהחזקים תמיד יסתדרו. תמיד כשהייתי מדבר איתו ראינו עין בעין את הדברים. הרבה פעמים לא היינו מדברים; הייתי מסתכל עליו, הוא היה מסתכל עליי, והיינו מבינים על מה מדובר. הוא תמיד דאג – היה לו חשוב מאוד לתת לאנשים חכות במקום דגים, כדי לשקם אותם, כדי שיעלו למעלה וינועו בכוחות עצמם. אני רוצה להגיד לכם משהו. בריאיון האחרון שהוא נתן, אותו ריאיון שאני מדבר עליו, הוא אמר שם: אני אדם אופטימי מטבעי. זה נכון, אביגדור היה בן אדם אופטימי. אחרת הוא לא היה מתעסק עם הדברים האלה. הוא לא היה יכול להיות יושב-ראש המטה הלאומי לדיור עם בעיה מהסוג הזה אם הוא לא היה אופטימי. בן אדם סביר לא היה נכנס לאירוע. אני מאמין שהעם הזה יותר חכם ממה שהוא נראה – והוא ידע בסופו של דבר להביא את הדברים למקומם. דרך אגב, הוא הוסיף גם לגבי הממשלה וכו', איך ההתנהלות מול הממשלה, אבל היות שאנחנו פה בנאום, מבחינתי, מאוד מרגש, אני רוצה להשאיר את זה ברמת הקונסנזוס. כפי שאמרנו, התפקיד האחרון שלו היה יושב-ראש מפעל הפיס. תוך כדי מילוי תפקידו זה הוא החזיר את נשמתו לבורא. יכולתי לספר על אביגדור עוד שעה פה, אבל זמננו קצר. בעזרת השם, כשיהיה ערב יותר משמעותי לזכרו, נוכל לדבר עליו הרבה יותר זמן. בעיניי, מדובר באדם ענק, נשמה גבוהה ולב עצום. קשה עלינו פרידתך, אביגדור יקר. נוח בשלום על משכבך, חבר יקר ואהוב. אני סמוך ובטוח שאתה מסתופף תחת כיסא הכבוד. תתפלל על משפחתך היקרה, תבקש רחמים על עם ישראל, תבקש מהקדוש ברוך הוא לשמור על חיילי צה"ל הגיבורים, על כל כוחות הביטחון. תבקש רפואה שלמה לכל חיילי צה"ל, ובוודאי תתעקש בשמיים לבקש את השבת כל החטופים הביתה במהרה. זכרך יישמר איתנו לעד, איש יקר ואהוב. תודה.