Заседание пленума 09.07.2025 в 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"ג בתמוז התשפ"ה, 9 ביולי 2025. זהו היום ה-642 למלחמה, שעודנה נמשכת. וזהו גם מניין הימים ש-50 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, סימון דוידסון, דן אילוז ויבגני סובה בנושא: הפסקת לימודים לסטודנטים משרתי מילואים במהלך צו 8; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, אוהד טל, יאסר חוג'יראת, צגה מלקו, אלון שוסטר, עופר כסיף ויבגני סובה בנושא: פער בזכויות והטבות בין סטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל לבין סטודנטים הלומדים בישראל. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום הוא שאילתות דחופות ורגילות לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. אני מבקש לציין שאנחנו ממשיכים גם השבוע להצמיד לשאילתות הדחופות שאילתות רגילות וישירות שלא קיבלו מענה במסגרת הזמן הקבועה בתקנון הכנסת, ומתכבד להזמין את סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב אל הדוכן. השאילתה הראשונה תהיה שאילתה דחופה של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים, בנושא ביטולי נסיעות מטעמים גזעניים ופגיעה בנהגי מוניות ערביים. חבר הכנסת אלהואשלה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי סגן השר, נהגי מוניות ערבים מדווחים על ביטול הזמנות מצד נוסעים יהודים, פעמים רבות לאחר הגעת הנהגים ללקוחות, דבר שגוזל מזמן עבודתם ופוגע בהם כלכלית. ברצוני לשאול: כיצד משרדך פועל להחרפת הענישה הכלכלית בגין ביטולי נסיעות מטעמים גזעניים ולהגנה על הנהגים מפגיעה כלכלית? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה לחבר הכנסת אלהואשלה על השאלה. אני מתכבד, חבר הכנסת ואליד, לענות לך כי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים רואים בחומרה כל גילוי של גזענות, ופועלים לקדם שוויון והגינות בתחבורה הציבורית ושמים על זה דגש מיוחד. מבדיקה שנערכה מול הגורמים המקצועיים, גם ברשות לתחבורה ציבורית וגם במשרד התחבורה, אין עדות לתופעה המתוארת בשאילתה. יכול להיות שהיא קיימת אבל אנחנו לא מכירים אותה. הנפגעים, במקרה הזה אתה מדבר על נהגי המוניות, לא הגישו – אנחנו לא מכירים, בכל אופן, שום תלונה בנושא הזה. אנחנו באמת מזמינים את הנהגים, אם הם מרגישים שנפגעו – יש לנו אתר מקוון, יש לי כאן גם קישור לאתר הזה, ואפשר להגיש. כמובן שכמו כל פנייה הפנייה תיבחן באופן רציני, מקצועי. צריך לציין, גם כתבו לי ככה, שגם פנייה למשרד היא לא בהכרח תחליף לקבלת סעד על פי כל דין. כפי שאתה יודע, בתופעות של גזענות מטפלים בחומרה ויש לזה גם תהליכים פליליים. זה לא קשור לתהליכים המינהלתיים שיש במשרד התחבורה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, אם יש. בבקשה. לאחר מכן – שאלה נוספת.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני סגן השר, אני לא מסתפק בתשובה שלך. אני חושב שהמשרד הטעה אותך מבחינת הנתונים. היו כתבות רבות והייתה גם שביתה של נהגי המוניות. אשמח אם תוכל לארגן ישיבה עם ועד נהגי המוניות הערבים על מנת שנשים הכול על השולחן. אני לא רוצה שהמשרד ואנשי המשרד יעלימו נתונים מהכנסת וגם מהציבור. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד רגע, שאלה נוספת לחברת הכנסת מירב בן ארי. סגן השרה ישיב במרוכז.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אמשיך את הנושא של האלימות, מכיוון שגם הבוקר קיימה הוועדה לביטחון לאומי דיון – אבל לגבי אלימות כלפי נהגי אוטובוס. אני מניחה שאתה מכיר את הנושא. אנחנו רואים בימים האחרונים ריסוס בגז פלפל, אגרופים. על רוב התקיפות הנהגים בכלל לא מתלוננים במשטרה. אגב, מסקר שפורסם ב-ynet, 41% מהנהגים חוו התעללות ותקיפות. אגב, 60% דיווחו על אלימות מילולית. 40% – על תקיפה פיזית, 60% – על תקיפה מילולית. רק השבוע הותקף עוד נהג אוטובוס. האם למשרד התחבורה יש איזושהי תוכנית למלחמה באלימות נגד נהגי האוטובוס? ומה אתה מציע לאותם נהגי אוטובוס שאיבדו את האמון ואפילו לא מתלוננים במשטרה? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, כבודו.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה על השאלה הנוספת. אתחיל בראשון – ראשון, ואחרון – אחרון. חבר הכנסת ואליד, אני לא יודע אם הטעו אותי או לא, אני מקווה מאוד שלא מטעים אותי. אבל גם אם היו כתבות בעיתון וגם כתבות בטלוויזיה וגם תחקירים בטלוויזיה, זה עדיין לא אומר שהפלטפורמה והתהליך בתוך משרד התחבורה היה. כתבות לחוד, ואנחנו עדים לכך, אבל אף אחד לא הואיל בטובו להתלונן.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש תלונות, יש תלונות שאתה לא – – – אני הלכתי צעד אחד קדימה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אתה מדבר על משהו אחד – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני סגן השר, בוא נלך צעד אחד קדימה, נארגן פגישה ונפתור את הסוגיה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

פגישה היא פגישה, מענה על שאילתה זה מענה על שאילתה. פגישות אני יכול לעשות גם בלי שאילתות. כי צריך להיות תהליך, אני צריך להגיד את הדברים, שיהיה רשום בפרוטוקול. אשמח מאוד לעשות פגישה גם בלי קשר לשאילתה, לפני השאילתה וגם אחרי השאילתה. אבל כדי שהדברים יישמעו ולא יישארו ככה מהדהדים בכנסת, אני צריך לענות על מה שאתה מעלה ואתה מלין על כך שמשרד התחבורה לא נותן לי את המידע הנכון. אני רוצה להאמין – ואין להם שום סיבה לא לתת לי את המידע הנכון כמו שיש להם – שאם היה להם את המידע שהיו תלונת, בתקווה, או שהם עשו או שהם לא עשו. אני מוכן לבדוק את זה עוד פעם. לכן אני אומר לך, כולנו יודעים שאנחנו לפעמים מודעים לדברים דרך כתבות בטלוויזיה ודרך העיתונים, ולא דרך פנייה ישירה. לפעמים הדרך היא גם לפנות. אבל, אבל – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

רגע, תן לי, תן לי. בכל אופן, קצת דיברתי עם חבריי בתוך הלשכה, מה קורה ואיך זה קורה. אני לא אעמיד את עצמי כנוסע מובהק במוניות, אבל שאלתי איך זה מתנהל. הם הניחו שהשאילתה שלך זה בעקבות מה שמאוד מצוי, גט טקסי. אנשים מזמינים ואז הם רואים את השם של הנהג, אני מניח שמזה, ואז הם אומרים: אני לא רוצה לנסוע. נכון? זה מה שהביא אותך לשאילתה, זו הסיטואציה, לכאורה. יכול להיות שגם מזמינים בתחנה, אבל לפי דעתי זה פחות מצוי, מכיוון שהתחנה עצמה יודעת לזהות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל בתחנה הוא לא יודע מי אמור להגיע.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

ואז הוא מגיע. אבל רוב הזמן גם מנהלי התחנה יודעים לזהות אדם שלא נוסע, ואז הם נותנים לו את – – – אבל אני מניח שאת רוב הנסיעות עושים בגט טקסי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני איתך, אין בעיה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני לא עניתי. אבל אתה איתי, זה כבר מעודד אותי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אולי תיתן לסגן השרה להשלים, כי הוא היה באמצע.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לא, אני מוכן לשמוע, אפילו באמצע. אני רק רוצה לענות שאלה כנראה הסיטואציות שקורות, שאדם מזמין בגט טקסי, שזה רוב ההזמנות, והוא מקבל את השם של הנהג, מזה הוא יודע כנראה את הזהות שלו, אם הוא ערבי או יהודי, ואז הוא אומר: אני לא רוצה אותך. ואתה גם כותב, וזו תופעה שיכול להיות שקיימת. השאלה היא גם אחרי שהנהג התלונן. אני עוד לא יודע מה הכוח ומה הסמכות של משרד התחבורה להעניש אזרח שבא – אני מניח שאם הוא היה אומר: אני לא רוצה אותך בגלל שאתה כזה, אז הייתה לו גם אפשרות להתלונן, זו גזענות שהוא יכול להתלונן עליה. וגם אם הוא עשה את זה, אני לא יודע – מה משרד התחבורה יכול לעשות, לפסול אותו מלהזמין יותר מוניות? אני לא רואה את הדרך, גם אם יתלוננו. לכן צריך להפעיל מחשבה, וכדי למנוע את זה צריך לעשות את זה הרבה יותר. עכשיו, מה שקורה, אם האדם עשה את זה אחרי שלוש דקות, זה התהליך בפלטפורמה הזאת, הוא מחויב. יש את כרטיס האשראי, אתה כבר יודע שזה לא יעזור, ואז הוא מחויב. אם זה נעשה אחרי שלוש דקות, מישהו ביטל, לא משנה מאיזה מניע הוא ביטל – הוא ישלם על זה. אז אני מניח שמה שקורה, אולי הוא עושה את זה תוך דקה או שתיים. אז יש גם להניח שעדיין לא נגרמו נזקים גדולים מאוד, כמו שקורה לבעלי חנויות פיצה, שמתלוננים בפניי שאנשים מזמינים אצלם חמישה מגשים, וכשהוא מגיע, הוא אומר: לא, לא אני הזמנתי, והם צריכים להתמודד עם הרבה הזמנות שווא והתנכלויות כאלה או אחרות מסיבות של המזמין או סתם מסיבות של מעשי שובבות של ילדים, שרואים את זה כמעשי שובבות, וזה הרבה יותר מזה. למעשה, שם צריך לבדוק את זה. אז בפלטפורמה הזאת יש איזה מנגנון שגורם לכך. מעבר לזה – וזאת הנקודה המרכזית: כשאדם מבטל נסיעות בגט טקסי, זה נרשם אצלו אחרי כמה פעמים. יש פלטפורמה לנהג, שכשמזמינים הוא כבר יודע שהאדם הזה מבטל, ושם לא כתוב מאיזה סיבות. אז זה מניע שהוא כבר גורם הרתעה למישהו שלא לעשות את זה, מכיוון שאז הוא נכנס לרשימה שחורה – שחורה או לא שחורה. כמו שאני הזמנתי מונית וראיתי שעל הנהג הזה יש תלונות, בפלטפורמה רואים על הנהג – הפקעת מחירים, פיקוח המחירים; כמו שרואים על הנהג, רואים גם על הנוסע. זו הסיבה שאדם לא יעשה את זה. בסופו של דבר, איך הם מתמודדים? אני מוכן לשבת, צריך לראות את זה. קודם כול, מה יעשו עם התלונות, אני עדיין לא יודע. אני מניח שלא כולם אומרים: אני לא רוצה לנסוע איתך בגלל שאתה ככה וככה. הוא אומר: אני לא רוצה לנסוע. ואז קשה גם למצוא אותו – אי-אפשר להגיש נגדו כתב אישום. עכשיו, לגבי מה שחברת הכנסת מירב בן ארי שאלה: זה נכון, זה קיים, ואנחנו מטפלים בזה. הסרטונים קיימים, גם של נוסעים וגם של נהגים. אנחנו יודעים שאת ההגנה הראשונה אנחנו צריכים לתת לנהגים כעובדי ציבור. אבל זה קיים לא מעט, וזו בעיה קשה מאוד. לאור התלונות – והייתי חלק מהפתרון הזה – עידן מועלם, שהוא ראש הרשות, הקים יחידה מיוחדת. הוא לקח את דורון תורג'מן, שהיה ממ"ז – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

דורון תורג'מן הוא ממשטרת ירושלים, אבל הוא בתפקיד מה?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

הוא בתפקיד הזה עם עובדים, למנוע אלימות, זה מה שהוא עושה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מטעם המשרד?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

מטעם המשרד, מטעם המשרד, מכסף שאין לו היום, מתקנים שקשה – הוא הלך על מהלך באמת גדול, ואני חושב שהוא משמעותי. מי שיודע על דורון תורג'מן, את בטח גם מכירה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מכירה, וגם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

מפקד יקר. מוכשר מאוד.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

יקר מאוד ומוכשר – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, מה לגבי מחיצות, כמו שהיה בקורונה?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

קיים, המחיצות קיימות. זה קיים בכל האזור, רק אולי לפעמים יש תגבורים, אבל זה קיים. אני לא חושב שיש איזה מחסור, אבל צריך לבדוק את זה. היה תקצוב בשביל זה, וברוב האוטובוסים אני חושב שזה קיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מציעה לכם לבדוק את המחיצות, כי חלק מהנהגים – אגב, 70% בסקר אמרו שזה גורם להם לתחושת ביטחון, המחיצות, ושהמחיצות – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני אבדוק. הייתה תקופה ששמו על זה דגש גם מסיבות ביטחוניות וגם מסיבות בטיחותיות, זה דבר חשוב מאוד לעשות. זה באמת מונע, עושה הפרדה בין הנהג לנוסע. אז היחידה הזאת מוקמת. הוא כבר נמצא, אני חושב שבחודש האחרון הוא פרש סופית מהמשטרה, אבל גם בתקופה הזאת הוא כבר ישב איתי, איתם, ויש לו תוכנית – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, ויהיה לנהג אוטובוס לחצן מצוקה? איך זה יעבוד?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

על כל זה אני צריך לדבר איתו ולשמוע ממנו. ודאי, גם אנשים, יחידת אופנועים, שתיתן מענה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, כי איך הוא ידע?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני חושב שכבר היום יש לו בפלאפון אפליקציה של חברה. יש לו מנגנון התרעה כבר עכשיו. כבר יש לו את הדברים האלה, אבל לא תמיד זה עוזר. יש גם דברים שבמסגרת העיריות והרשויות המקומיות פתרו. היינו בכמה ערים שאני ידעתי והייתי מודע לכך שהייתה בהן אלימות על ידי נערים. הדברים האלה טופלו בשיתוף פעולה גם עם הנערים וגם עם נציגויות אזרחיות. החברה הלכה לבתי ההורים של הילדים האלה, וזה גם היה גורם הרתעה. יש מקומות שמיגרו אותם, יש מקומות שהחלישו אותם, יש מקומות שלפעמים, מפעם לפעם, לפי מה שקורה באווירה הישראלית או במצב הביטחוני או משהו אחר – זה קורה. אבל אלימות קורית לגבי כל סוגי הנהגים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא דיברתי על מגזר מסוים.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אדם שחיכה שעה, שעה וחצי, הוא כבר מגיע באיחור, הוא כבר מגיע עצבני. הנהג עצמו גם כבר חסר סבלנות אחרי שהוא עמד הרבה זמן בפקקים. שני הצדדים נמצאים באמת במצב מתוח, וזה המפגש הראשון. הוא לא פוגש אותי – כשהוא פוגש אותי, הוא צועק עליי – אבל כשחם מאוד, והוא חיכה והאוטובוס הקודם לא עצר לו, הוא רואה את הנהג הבא, וככה זה מתבצע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תדע לך שעשינו את זה עם צוותים רפואיים, עם ליצמן אז – גם, אותו מטופל שחיכה שעה וחצי לרופא, וגם שם הם הפעילו את הכפתור בטלפון שמקפיץ את האופנוענים האלה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

במשפט אחד: הקמת יחידה מיוחדת לבטיחות ולביטחונם של נהגים על ידי דורון תורג'מן, כפי שאמרתי – אני חושב שזאת כבר אמירה שלפי דעתי יהיו לה תוצאות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מזמין את סגן השרה להישאר גם לשאילתה הבאה, שאילתה של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים בנושא: סכנה בטיחותית חמורה בכביש 7912. חבר הכנסת חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כבוד סגן שרת התחבורה, סכנה בטיחותית חמורה בכביש 7912. רק כדי שהשומעים אותנו יבינו – 7912 מחבר בין כביש 79 ליד שפרעם, עדי והכפרים שנמצאים באזור, כעביה ועוד יישובים כפריים. הכביש מסוכן בטיחותית, אין לו שום – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת חוג'יראת, אנא, בנוסח של השאילתה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אוקיי, אשאל את השאלה לפי השאילתה: האם משרדך מודע למצב החמור בכביש זה, והאם בכוונתכם לפעול בדחיפות לתיקונו?

היו"ר אמיר אוחנה:

סלאם עליכום (אומר בערבית: המכובדים), אורחינו שנמצאים כאן. ברוכים הבאים לכנסת. בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה על השאלה, חבר הכנסת חוג'יראת. אני חושב שאתה מעלה כביש שהוא בעייתי, שיש בו בעיות בטיחותיות. התשובה שיש לי מחברת נתיבי ישראל היא שהיא מקדמת תכנון להוספת מפרדת הארכה לכביש הגדול. את זה מתכננים עכשיו – הפרדה. חוסר מערכות בטיחות, חוסר תמרורים, שוליים וכמובן גם תאורה בשעות החשכה, אז הנושא של מפרדה עונה גם על כמה שאלות – של מערכות בטיחות וכו'. מתכננים, ועם סיום התכנון וקבלת האישורים הנדרשים, יתחיל הביצוע. אני לא אומר לך שיש רק תכנון בלי ביצוע, התשובה היא גם תכנון וגם ביצוע. בשנת 2021 בוצעה תוכנית צבע ותמרור, אשר יושמה בשטח – עשו ב-2021. בעניין התאורה – באופן כללי כל הצמתים בכביש 7912, לרבות צומת היישוב עדי, העקומה החדה, והכניסה ליישוב סוואעד חמירה, הרדוף, מוארים ומתוחזקים על ידי חברת נתיבי ישראל כנדרש על פי הנחיות התאורה. זה אומר שלא כל הכביש – יש הנחיות, יש כללים בדבר הזה, ולא כל הכבישים מוארים. אבל בכביש שאתה ציינת כל הצמתים, כל העקומות, כל מקום שיש בעיה בטיחותית שהיא יותר מרגילה – מאירים שם, וזה מואר. כמובן שתמיד טוב להאיר את הכול. אנחנו גם עושים בכביש 6 חלקים לא מוארים. גם בכבישים אחרים ודאי שצריכים לעשות את זה. בכל אופן, העברתי את הפנייה שלך שוב לגורמים המקצועיים, שייתנו מענה יותר דחוף לכביש הזה. כשמעלים בעיה בטיחותית, צריכים לראות מה עוד אפשר לעשות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלת המשך, אם יש? בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שתי שאלות, ברשותכם. שאלה אחת: אתמול הותקפה סטודנטית, נור שרבג'י, שנסעה בקו אוטובוס בתוך ירושלים. אנחנו רואים שיש עלייה בתופעה הזאת. האם משרדכם מתכוון לעשות משהו בנושא הזה, לטפל בכל התופעות האלה והתקיפות על רקע לאומני בתוך האוטובוסים? השאלה השנייה: לצערי זו שאילתה ששלחנו אליכם בפברואר, לגבי קו המטרו M1, שמתוכנן להגיע לאזור התעשייה של כפר סבא. האם יש תכנון שהקו הזה יגיע קצת יותר צפונה, לטירה, שייתן גם שירות ליישובים הערבים? תודה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

השאלה השנייה היא שאלה מאוד מקצועית והיא לא לפניי, אז אני בוודאי לא יכול להגיד לך. יש תכנונים, התכנונים הם רבים, בנושא של כבישים ורכבות. כמובן שהביצוע הוא החלק היותר-בעייתי, הוא גם יותר ארוך ולוקח יותר זמן, והוא תלוי תקציבים. לגבי השאילתה – אני נמצא פה בגלל שתשובות לא ניתנות. זה לא אצלי. אין שאילתה אחת על השולחן שלי שמתעכבת אצלי. גורמי המקצוע מעלים. מה שנכון, הביקורת שיש לנו על משרד התחבורה – צריך לעבוד יותר מהר. יש לפעמים סיבות כאלה ואחרות. זה לא בסמכותי לדאוג לתשובות, אבל יש גם שאילתות שאני מופיע פה בהן, ומתן התשובה היה ב-12 ביוני, לא לפני הרבה זמן, בסך הכול פחות מחודש, אדוני היושב-ראש, ואני כבר עומד פה ועונה, גם כשהייתה מלחמה באמצע. אז בסדר. אבל יש לי בעיה, אדוני היושב-ראש, יש לי מוטיבציה שלילית. טוב לי שאני עונה פה, זה לא עונש. זה שאני בא לכאן ועונה ופוגש חברי כנסת, זה בסדר מבחינתי. איך עושים מוטיבציה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

זה לא אמור להיות עונש. אם הייתי יכול לתת לסגן השרה תעודת הצטיינות, הייתי נותן לו תעודת הצטיינות, וחלילה לא עונש, להפך.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

באופן כללי יש הרבה שאילתות, צריך לענות יותר. אני עוד לא נגעתי בנקודה, יש הרבה אגפים, הרבה גופים במשרד התחבורה, ואין לי שליטה על זה כרגע. העליתי את זה בפני הגורמים במשרד, שצריך לקדם. אבל יש גם שיפור רב.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מקווה, כן, כן. אני מקווה, כי להבא לא נוכל – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לגבי השאלה הראשונה שלך לגבי אלימות, זה בעצם מתכתב עם השאלה הנוספת של חברת הכנסת מירב בן ארי, ואני חושב שהתשובה היא אותה תשובה: התופעות שקיימות, אנחנו כל הזמן מנסים, גם בהסברה ובעוד פעולות, למנוע אותן, אבל הבשורה – ואני חושב שזה דבר ללא תקדים כמעט, אולי במשרד הבריאות עשו את זה עם חדרי המיון – הוקמה יחידה מיוחדת ברשותו של דורון תורג'מן, שהיה ממ"ז ירושלים, איש רב פעלים ואיש עשייה ואיש מוכשר מאוד, ומומחה בשטח הזה. לקחו אותו עכשיו באופן מיוחד, בימים אלה, להקים יחידה מיוחדת. יש עלויות, זה לא פשוט – להעביר את זה משפטית, עם כל הסמכויות, איך הם יעשו את זה – וגם מתקצבים את זה עם אופנועים, שייתנו מענה, שימגרו את התופעה של אלימות מכל הצדדים. לא יכולה להיות תחבורה ציבורית פתוחה ותהיה אלימות בתוך האוטובוסים, בתוך התחבורה. זה דבר שכשלעצמו אסור שיהיה. דבר שפוגע באנשים, וזה בוודאי דבר שמרתיע וגורם לתחבורה הציבורית להפוך לזירת התגוששות, מה שאף אחד מאיתנו לא רוצה. יש לי בזה ויכוח גם בנושא הפקחים. גם הפקחים, מעבר לכל העבודה שהם צריכים לעשות – לא לקחתם בחשבון שפקחים שעולים על אוטובוס, ארבעה ושניים, ושואלים, גורמים לוויכוחים, ועוצרים, ומורידים מהאוטובוס, הם גורמים לוויכוחים, להרגשה לא טובה. עכשיו, זה לא רק כלפי זה שצריך להתמודד איתו, זה גם כלפי שאר הנוסעים. הנוסעים רוצים לנסוע רגוע, לא רוצים לנסוע בזירת התגוששות, במקום שיש צעקות, במקום שיש מריבות, ושכל חמש דקות או שלוש דקות צריך להוציא את הכרטיס לביקורת ולדעת – רגע, תיקפתי, לא תיקפתי. הנסיעה צריכה להיות רגועה. חוויית הנסיעה נפגמת בדברים האלה. ואנחנו צריכים, חובה עלינו למגר את זה. לכן הוקמה היחידה בנושא הזה, ולכן אני גם פועל בנושא הפקחים, אני פועל במקביל במישור אחר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים בנושא: החלטה מס' 627, בעניין העברת יחידות ארציות של הממשלה לירושלים. בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, ראשית אברך אותך על הכנס אתמול ליהדות מרוקו – זה היה מרגש, גם הנאום.

היו"ר אמיר אוחנה:

אותך, אתכם.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

באמת נעשית עבודה מדהימה, ויש לנו מחויבות. אתה יודע, חג הסיגד קיבל מעמד חוקי בישראל, המימונה עוד לא. הלדינו והיידיש קיבלו מעמד, היהודית המרוקאית עוד לא. אני אשמח לקדם את זה יחד איתך, שגם נביא מעשים, שהבית הזה מעגן את המורשת הזאת לפחות כמו אחרות, לא יותר. והריבוי שדיברת עליו הוא דרמטי. סגן השר מקלב, ידידי האהוב וממלא המקום הבלתי-רשמי שלי בוועדת הכלכלה, איש אמון וישר דרך, לגבי מצב הזה שבו יחידות של ממשלה עוד לא עברו לירושלים: על פי הנתונים שהוצגו, נראה שיחידות ארציות של משרד התחבורה לא הועברו לבירה. האם השרה ואתה תפעלו ליישום החלטה להעברת יחידות משרד התחבורה לירושלים? מדוע ההחלטה הזאת לא מיושמת עד כה? מה לוחות הזמנים ליישום ההחלטה ומה אופן הביצוע? אני רק רוצה להגיד לך, כשהייתי שר לנושאים אסטרטגיים, הודעתי שהמשרד הזה יעבור לירושלים. סגרנו משרדים יקרים בתל אביב, והפעילות הזאת עברה פה למשרד החוץ.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה, חבר הכנסת, ידידי חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. אני אגיד כאן ואהיה גלוי, אני מתייחס לכל שאילתה של כל חבר כנסת ברצינות. עכשיו זכיתי שיש כאן ארבע שאילתות וזה דבר טוב. אני לא מסתפק, באף שאילתה, וגם במקרה הזה, אתם גם רואים את זה, רק במה שהמשרד עונה, אני בודק ומבקש הבהרות ועוד תשובות. אתם יודעים, פקידים לפעמים אוהבים קצת לענות תשובות שטוחות.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני רואה את השאילתות כעוד מהלך או כלי מאוד מאוד חשוב של הכנסת שהיא נותנת לחברי הכנסת, וצריך לחזק את זה, שתרבו בזה, כי זה כלי עבודה מצוין. אבל כשזה מגיע אליך, אני אומר: ביטון, שואל שאלות מורכבות וצריך לענות תשובות שיהיו עוד יותר ברורות, כי אני בוודאי אישאל שאלה נוספת. אז אני כבר רוצה לתת לך את התשובה, אני גם מקווה שזה גם ייתן לך את התשובה הנוספת. אז קודם כול אני איש בשורה, והיחידות הארציות שהיו אמורות לעבור לירושלים, על פי החלטת הממשלה עברו לירושלים. יש שלוש קומות בהר חוצבים ששם יושבות היחידות שהן ביטחון, מידע ובקרה, ויחידת התביעות של משרד התחבורה, כולן עברו. יחידה אחת, יחידת מטה ארצית אחת עוד לא עברה, החלק של הארצי, זה אגף הרכב. כתוב כאן: במהלך החודשים הקרובים. טלפנתי היום פעמיים למשנה למנכ"ל לשאול אותו, הוא אומר לי שבאוגוסט הם יעברו. אז בעצם, טרם תשאל ואני אענה – זה לא נאמר פה, שאלת את זה בזמן הנכון; אבל עד שאני עניתי, התשובה היא חיובית, שברוך השם כל היחידות עברו. אם תרשה לי, אני רוצה להגיד שזה לא דבר פשוט, זה לא דבר של מה בכך. המשרד אומר לי שמקבלים את ההחלטות, אבל זה גרם לאנשים, לעובדים – הם עזבו את העבודה, יצאו לפנסיה. יש אנשים, מהנדסים, כאלה – דיברו איתי על דברים ספציפיים – שגרים בצפון, גרים בחיפה או באזור חיפה, והם מגיעים לתל אביב, זה המקסימום שהם יכולים. להגיע לירושלים – הם עזבו. קשה למשרד היום לגייס אנשים. יש מהנדסים, אנשי מקצוע שהם כבר עשרות שנים בתפקיד שלהם, שיש להם את הידע הייחודי, את הניסיון, את ההתמקצעות המיוחדת שלהם בנושאים מורכבים. והיום קשה גם לגייס, אי-אפשר לגייס. כולם יודעים שמשרות ממשלתיות, המחיר שמשלמים היום, המשכורות הן לא מהגבוהות שיש במשק בחלק מהדברים, וזה גורם לאנשים שלא להגיע, וזה לא פשוט. אני לא הייתי בהחלטה הזאת להעביר את המשרדים לירושלים, נראה לי שיש לך ידע בעניין הזה, מה הביא לכך. אני מבין את ההיגיון שמסביב להעלות את כולם, אבל זה לא דבר פשוט. אני רוצה גם להגיד בצורה שקופה שהחיוב הוא דווקא ליחידות ארציות, יחידות מטה ארציות; יחידות מטה אזוריות לא עוברות. זאת אומרת, עדיין נשארות יחידות מטה מחוזיות. אני רוצה להגיד לך יותר מזה: היה בניין שנקרא, אם אני לא טועה, "בית האומות" – תכף אגיד לך את השם – בכל מקרה, הוא היה ברחוב המלאכה 8, משרד התחבורה ישב שם 60 שנה. המשרד הזה לא קיים, חזר לבעליו, והבניין הזה נסגר, עם כל היחידות. אז בפועל זה נעשה מאוד – אנחנו גם חשים בזה, אנחנו רואים שבכניסה לירושלים בבוקר יש עומסים, אני מניח שחלק מזה זה אלפי עובדים שמגיעים מחוץ לעיר, מגיעים לירושלים, עובדי ממשלה. מרכז ההייטק לא נמצא פה, אז אני מניח שהעובדים הרבים שנמצאים פה זה עובדי ממשלה, וזה נכון שזה נעשה. אני לא זוכר את השם של הבניין הזה, אבל בסדר, זה לא העיקר. זה ברחוב המלאכה 8, זה ברור.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. יש שאלת המשך, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, השר, גם על התשובה, גם על התקווה של המעשים שאתם עושים. כמובן, זה לחזק את ירושלים, לחזק את מעמדה ומצבה הכלכלי, וזה על דעת ראש העיר משה ליאון, שעושה עבודה מדהימה, סגן ראש העיר חביליו, שדוחף את הנושאים האלה, ואחרים, ואנחנו רוצים להביא להם תשובה. שאלה נוספת שלי באה מהבית. לפני עשר שנים שיניתי את שמו של מכתש גדול ל"מכתש ירוחם" בוועדת השמות, ומשרד התחבורה הכיר בכך; אלא שהוא שם מספר שלטים עם השם "מכתש ירוחם", לצד שלטים ישנים של "מכתש גדול" ו"מכתש חתירה", ויש צמתים שונים בנגב שאין בהם שילוט למכתש ירוחם. למה זה חשוב? כי כשאתה בא לירוחם, זה לא ירוחם, זה אגם ומכתש, זה שלנו, זאת בעלות, זאת זהות. אז סגן השר, זאת שאלה איך עשר שנים לא עשו את זה, אבל זו יותר בקשה שבכל הצמתים שבהם לא משולט מכתש ירוחם לפי ועדת השמות – מישור רותם, צין אורון, שדה בוקר, כיווני הגעה מניצנה, מבאר שבע – בכל המקומות האלה, ומדימונה, צריכים שלט חדש, "מכתש ירוחם", ולתת מקום לזהות שלנו ולבעלות שלנו על נכס של טבע. אני מבקש את זה אישית ממך להמשך, תודה רבה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

חבר הכנסת ביטון, ראשית, אני לא אומר "משמיים ירוחמו", אני אומר, בידי אדם – עכשיו אנחנו צריכים להחליף את השלטים האלה. אני לא אומר "השם ירחם", אני אומר, אנחנו צריכים לעשות את השלטים. אני רק אבקש ממך את המיקומים שצריך לעשות את זה. אני באופן אישי אעקוב. אני חושב שבאמת זה גם גורם לבלבול, זה גם לא נכון לעשות את זה. שלטים שצריך להחליף, זו החלטה שצריך ליישם. אני מקבל על עצמי לעשות את זה. אני גם שמח שבשאילתה הראשונה, ובסופו של דבר משרד התחבורה מודיע שכמעט כל משרדיו עברו לירושלים, נעשות על ידיך – זה, מה שנקרא, מגלגלים זכות על ידי זכאי.

היו"ר אמיר אוחנה:

על זה נאמר: מודה ועוזב ירוחם.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

ירוחם גם כן. השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת סימון מושיאשוילי לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים בנושא: חיוב נוסף על נסיעות מעבר פנימיות בנסיעות בין-עירוניות. חבר הכנסת מושיאשוילי, בבקשה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

כבוד היושב ראש, אדוני סגן השרה, תודה. השאילתה שלי היא כך: בהמשך לרפורמת צדק תחבורתי ולהעלאת מחירי התחבורה הציבורית, ולאור העובדה כי נוסעים בנסיעות בין-עירוניות מעל 15 ק"מ אינם זכאים לנסיעת מעבר פנימית עד 15 ק"מ, זאת בניגוד לנסיעות פנימיות שבהן ניתנת אפשרות זו, ברצוני לשאול: 1. מה ההצדקה לכך שבנסיעות בין-עירוניות, על אף עלותן, הגבוהה יותר מנסיעה פנימית, לא ניתנת נסיעת מעבר פנימית? 2. האם משרדך בוחן אפשרות לשנות מדיניות זו על מנת להקל על הנוסעים בנסיעות בין-עירוניות ולאפשר להם המשך נסיעה פנימית במחיר סביר בדומה לנוסעים בתוך העיר?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה על השאלה. חבר הכנסת סימון, אני באמת חושב שהשאלות שלך גם תמיד מורכבות – מורכבות בשאלה – הן באמת מכריחות אותנו לתת מענה. אני חושב שצריך באמת לנצל את ההזדמנות לתת לציבור – הציבור שואל אותן, ושואל את זה, ועכשיו – ההזדמנות בכנסת היא לתת את המענה הנכון בעקבות השאילתה שלך. אז לפני שאולי אקריא מה שכתבו לי, אני אגיד, מה שנקרא, מידע אישי חינם בנושא הזה. נסיעות המעבר שניתנו, ניתנו באמת כמענה, כרצון טוב, לבוא לקראת הנוסעים ולתת להם נסיעת המשך שבאה מתוך צורך מסוים, מתוך כך שאדם שנוסע בתוך העיר לא יצטרך לשלם פעמיים – יכולה הייתה להיות מחשבה שאנשים שנוסעים בגוש דן מפתח תקווה, אפילו הרבה יותר צפונה, עד חולון – מרחקים כאלה שיכול להיות שלא נקראים נסיעה עירונית. המצב של היום הוא ש-15 ק"מ אווירי נחשבים לנסיעה עירונית גם אם לא בתוך המטרופולין, זה נקרא נסיעה עירונית. לא רק נסיעה עירונית – אתה גם יכול לבצע מעבר תוך 90 דקות, ואתה לא משלם על זה. לפי מה שאמרו לי כאן, זה בעצם מכסה גם 85% מכלל הנסיעות שכוללות 15%, בגלל שרוב הנסיעות הן עירוניות. אז רוב הנסיעות קיימות, ויש נסיעות מעבר. מעבר לכך, הרי למה עשו את נסיעת המעבר? אני רוצה להמשיל משל. זה כמו שהיו באים עכשיו ואומרים לי: תשמע, עשית אחד פלוס אחד בשמפו, בסבון – אם עשית מבצע, אדוני חבר הכנסת סימון – הסופר עשה מבצע אחד פלוס אחד, נתן לך שמפו או סבון אחד פלוס אחד. אתה בא ואומר לו: תגיד לי, למה אתה לא נותן לי גם בעוף? גם בעוף תיתן לי אחד פלוס אחד. אתה נותן לי את זה בסבון, למה אתה לא נותן לי בשמפו? אז אם אני אחייב אותו לעשות את זה, אז העוף לא יעלה 30 שקל – הוא יעלה 50 שקל, אם תחייב אותו לתת אחד פלוס אחד. עכשיו, הנסיעות האלה, העלויות – משרד התחבורה לקח על עצמו עלויות מאוד גבוהות כדי שאנשים יוכלו לנסוע מנקודה לנקודה בתוך העיר או בתוך 15 ק"מ בכרטיס אחד. מכיוון שהיום, לאור ריבוי הביקוש, לאור ריבוי הנסיעות בתחבורה ציבורית – ניקח כאן, מהמקום הזה, את שכונת גבעת שאול, השכונה הכי קרובה לכאן, או כמעט הכי קרובה. אם את כולם אני צריך להסיע מהשכונה הזאת לכל העיר – לנווה יעקב ולבית וגן ולגילה ולארמון הנציב ולרמת שלמה ולרמות, וכל היום כולם עם אוטובוסים – כל העיר תהיה פקוקה עם אוטובוסים. מה התפיסה המקצועית בעניין הזה, שהיא בעצם גם תפיסה בין-לאומית? עושים קישוריות. עושים אוטובוס אחד שלוקח את התושבים לאיזה מרכז; מהמרכז הוא לוקח אותם לעוד מקומות. כמו כן, משכונה קרובה אחרת לוקחים אוטובוס אחד שלוקח למרכז, נניח לתחנה המרכזית או למקום אחר, ומשם יש מה שנקרא מעברים. כשעשו את הדבר הזה כדי לייעל את התחבורה הציבורית, שלא מכל מקום יצא, שזה גם לא יעיל וגם מעמיס על הכבישים וגם העלויות מטורפות, ובסוף האנשים לא ייסעו, יעמדו בפקקים – אמרו: תהיה נסיעת מעבר. נסיעת המעבר באה ואומרת: אתה תעבור לאוטובוס השני בעקבות זה שאתה צריך להגיע. אני רוצה להגיד לך שבעקבות זה יש אנשים לא מעטים שיכולים לנסוע הלוך וחזור בנסיעת מעבר. אנחנו יודעים את זה, וזה בסדר. הרי כולם מבינים שאתה משלם על נסיעה אחת. רצית להגיע לנקודה, מגבעת שאול למרכז העיר, ואתה רוצה לחזור בנסיעה שנייה. מובן שאני צריך לחייב אותך בנסיעה שנייה. זה לא הלוך וחזור, ואנשים מספיקים ב-90 דקות האלה בזמנים לא עמוסים; לוקחים את הזמנים הכי עמוסים, לוקחים עוד מרחב ביטחון, ונתנו לך 90 דקות. שאני אגיד לך יותר מזה? יש אנשים שיכולים לנסוע מירושלים לתל אביב בכרטיס עירוני. איך עושים זאת? מאוד פשוט: אתה נוסע 15 ק"מ, יורד, מחכה לאוטובוס הבא, ואחרי זה עוד 15 ק"מ נוסע עד בית חורון; נוסע מבית חורון עד צומת שילת; מצומת שילת אתה נוסע, עוד מעט אתה מגיע לתל אביב, אתה מגיע בנסיעה עירונית. ב-90 דקות אפשר להגיע. אפשר להגיע מירושלים לתל אביב עם שלושה אוטובוסים, זה קורה. אבל אנחנו גם בזה לא – לכן, אנחנו עושים את זה. רוב הנסיעות מקבלות, וזה דבר נכון שנעשה, ויש בזה גם עלויות גבוהות. אבל מחוץ לעיר זו כבר פרשייה אחרת. אתה מגיע למקום, לתחנה מרכזית, והיה טוב לתת גם נסיעה עירונית בחינם, אבל אז היא לא תעלה 15 שקלים, הנסיעה הזאת, זה כבר יעלה 20 שקלים. זה הכול שאלה של עלויות ושאלה של אם זה נדרש או לא נדרש. אתה מגיע למקום, לתחנה מרכזית, אז יש לך עוד אפשרות, או שאתה הולך ברגל, אתה מגיע לתל אביב.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם תרצה שאלת המשך, אתה יכול לגשת למיקרופון.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

רק הערה: אין לחברה או לחברות נקודות איסוף או הורדה מכל מקום למקום, אתה מבין? זה שאתה לוקח קו מכאן לשם, אתה – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

נכון, אז לכן אם אני לוקח מנקודה מרכזית, נקודה אחת, משם אני אומר לך: תבוא באוטובוס אחר. אתה רוצה להגיע לשכונת רמות – אני לא עושה מגבעת שאול. יש, אבל נניח שאין מגבעת שאול ישיר לרמות – אני אומר לך: תיסע מגבעת שאול עד צומת ארזים או צומת רמות, משם תיקח אוטובוס אחר. לאנשים ברמות אני אומר, תיסעו עם אוטובוסים פנימיים, חצי פנימיים, או שאטלים, עד צומת רמות, בצומת רמות כבר יש, וגם אנשי רמת שלמה מגיעים – אלה שכונות שאתה מכיר, לכן אני מביא אותן כדוגמאות – וגם משם אוטובוס אחד לוקח מכמה שכונות. זה מה שנקרא קישוריות. לכן אנחנו אומרים: יש לך נסיעת מעבר. אל תשלם על הנסיעה. באת מרמות עד צומת רמות – תיסע בהמשך עם אותו כרטיס. לבוא לזה שאנחנו רוצים גם מחוץ לעיר ולתת גם נסיעות פנימיות בחינם, הלוואי שיהיו ימים – זו משאלה טובה, אני לא נגד זה, אבל כרגע זה ההבדל. אם שאלת – זו שאלה טובה, מה ההבדל, למה כאן כן וכאן לא? כאן זה בא לתת מענה לתפיסה הזאת, שאנחנו לא עושים מכל מקום לכל מקום, אלא בתוך העיר אנחנו עושים נסיעות מעבר גם כן, ואם יש נסיעות מעבר, אז גם לא תשלם על נסיעת המעבר. מה שכן, זה לא קורה מחוץ לעיר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מאוד מודה לסגן שרת התחבורה אורי מקלב על מעניו המפורטים והמצוינים והמעמיקים, כהרגלו, ומודה גם לח"כים השואלים.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני הבנתי שהיום לא יום עמוס, אז אמרתי שזה בסדר. אמרו לי שאמרו לחבר הכנסת להגיע ב-11:45, אז רציתי לענות.

היו"ר אמיר אוחנה:

בלי קשר לסדר-היום, אדוני תמיד נותן תשובות מעמיקות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

כן, תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום – הצעות חוק לדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מימון שכר לימוד למשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה טור פז וקבוצת חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת טור פז להציג את הצעת החוק, בבקשה. עד עשר דקות לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול קיימנו כאן את יום הסטודנט והעמדנו אותו בסימן המשרתים, הסטודנטים שלמעלה מ-20% מהם גם משרתים במילואים. אני רוצה להקדיש להם את החוק הזה. אני רוצה לבקש משלושת חברי הקואליציה, במיוחד הם, שחתומים על הצעת החוק הזו, שלא ישכחו שהם חתומים עליה, מייד נזכיר אותם. אני רוצה להקדיש את הצעת החוק הזו, כאמור, למעל 60,000 סטודנטים שמשרתים במילואים – מתוכם יושבת בקהל פה הקצינה שירה וימן, שהיא סטודנטית וקצינה באוגדת עזה – לה ולעוד 60,000 משרתי מילואים סטודנטים. אבל אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? לפני הכול, אולי נכון לפתוח בדברים מפרשת השבוע שנקרא השבת. כן, בפרשת בלק אנחנו נקרא ככה: "ויקָם בלעם בבֹקר ויחבֹש את אתונו וילך עם שרי מואב". קיש, אני ממש מקווה שאתה תקשיב לי כי זה ממש לך ולגולדקנופ, אבל זה לכולם. אז מה בעצם כתוב? "ויקם בלעם בבקר", מה שנקרא השבת בפרשת השבוע. בלעם הוא איש חזק. הוא קם בבוקר, הוא חובש את האתון שלו והוא חובר לשרי מואב. באופן מאוד מעניין, השורות האלה מזכירות לנו דברים מספר בראשית: "וישכם אברהם בבֹקר ויחבש את חמֹרו". גם אברהם וגם בלעם עושים לכאורה את אותו מעשה באותה התמדה – משכימים מוקדם בבוקר חרוצים, נחושים, אבל יש להם מטרות שונות. אולי כוונות שונות: אברהם אבינו קם מאהבה למלא את רצון השם, למסור את הנפש, טלי. מתוך אהבה, מתוך אמונה, מתוך נכונות להקריב למען העתיד של העם היהודי. הוא הצטווה – הוא קם והוא עשה. לעומתו, בלעם היה נביא, היה אדם חשוב, אבל הוא קם בבוקר כדי לקלל, כדי לשנוא. למרות שהוא לא חייב, הוא קם מתוך שנאה, תאווה וכבוד. מכאן אמרו חז"ל: אהבה מתקנת את השורה, שנאה מקלקלת את השורה. עכשיו אני רוצה לחבר את הדברים האלה ישירות לאותם עשרות אלפי ישראלים שקמים כבר למעלה משנה ותשעה חודשים. אותו מגש כסף; הם, שקמים כל בוקר מאהבה, קמים להגן על המולדת, קמים להגן על קיומנו במקום הזה. חיילי צבא ההגנה לישראל משרתי המילואים וכוחות הביטחון, אני רוצה לשאול אתכם, מה מניע אתכם כשאתם קמים בבוקר? אפשר להיות בלעם – צודקים בדרכנו, עקשנים, הולכים עם שרי מואב, מקשיבים לאויב, ליצר הרע, עומדים מנגד, נותנים לאחינו להיאנק תחת הנטל, לדמם בשדה הקרב; אפשר להיות כמו אברהם אבינו, אבי האומה – קוראים לו והוא בא, גם כשקשה, גם כשמאוד קשה, גם כשלא ברור, לוקחים אחריות ועושים את מה שצריך. התפקיד שלנו בעולם הזה, אדוני היושב-ראש, הוא לא להתחמק מהנטל, לא לחמוק מאחריות. כל ההנהגה היהודית בהיסטוריה – אברהם, משה, דוד וממשיכיהם, קמו ועשו, בחרו בפעולה, בחרו באחריות, גם ברגעים הקשים, במיוחד ברגעים הקשים. הם לא גלגלו אחריות אל אחרים, הם לא ביקשו תירוצים. הם קמו ופעלו, כי הבחירה – נכון, שירה – הבחירה היא שלנו. אז אני מביא היום, אדוני היושב-ראש, חוק נוסף עבור משרתי המילואים, כי הבית הזה צריך לדאוג להם לא רק בסיסמאות. אני מגיש חוקים שמתייחסים לממשק בין מילואים לאזרחות, כי זו הפגיעה החשובה ביותר, המשמעותית ביותר. לא מספיקים טקסים, לא די בשוברים לקפה, לא הוקרה חסרת תוכן – מעשים ידברו. שירתי במילואים באוגדת עזה. היו איתי המון סטודנטים שגם הגנו עלינו וגם היו חלק מהכלכלה הישראלית – מחויבות כפולה, לא רק לחיילים שבחזית, אלא לצמיחה של הכלכלה. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם ממי שנושאים על כתפיהם את הביטחון ואת העתיד; בלי כלכלה אין ביטחון. בשפה של החיילים: אנשים טוחנים, יש בישראל אנשים ששירתו לא 50, לא 100 – הם כבר ב-300, ב-400, ב-500 ימי מילואים. שירה סיפרה לנו לפני רגע, לעידו היועץ שלי ולי, שיומיים בשבוע כבר שנה וחצי היא נמצאת באוגדת עזה, אחרי החלק העצים הראשון. יומיים בשבוע כסטודנטית. כמוה יש מאות ואלפים. לא חופשות סמסטר, לא סופי שבוע, לא שנת ת"ש. מאות ימים במדים, מאות ימים של הקרבה, של ניתוק מהחיים, מהמשפחה, מהלימודים, מהעבודה, ובטח ובטח קשה לקיים ככה לימודים אקדמיים. סטודנטים במילואים הם חוד החנית הביטחוני, הכלכלי; הם העתיד של עולם הרפואה, עולם ההוראה, עולם המשפטים, העובדים הסוציאליים – כל תחום שהם לומדים. כשהם נלחמים, הכיתה, כמו גם האזרחות כולה, נמשכת בלעדיהם. המבחנים מתקיימים גם כשהם בשטח, וכשהם חוזרים החובות האקדמיים נשארים וגם החובות הכלכליים צומחים. רוב המוסדות האקדמיים בארץ, אדוני היושב-ראש, מתוקצבים על ידי משרד החינוך והמל"ג, שאתה, קיש, עומד בראשם.

שר החינוך יואב קיש:

אני לא עומד בראשות הוות"ת.

משה טור פז (יש עתיד):

המל"ג, יו"ר.

שר החינוך יואב קיש:

אמרת: מתוקצבים בוות"ת.

משה טור פז (יש עתיד):

במל"ג. במל"ג ובמשרד החינוך.

שר החינוך יואב קיש:

במל"ג כן, בות"ת זה לא – אבל אם אתה רוצה אפשר לשנות את זה.

משה טור פז (יש עתיד):

מן הראוי שנקצה חלק נוסף מהתקציב הזה – אתה תקצה חלק נוסף מהתקציב הזה – למי שמאפשרים לנו את האפשרות הזו, ללמוד ולקיים שגרה. קיש, אתמול ועדת הכספים העבירה תוספת של כספים קואליציוניים, אתה שומע? למעלה מ-140 מיליון ש"ח – לא למי שצריך, לא למשרתי המילואים, לא לסטודנטים – לצרכים קואליציוניים, בעיקר של החרדים, גם של הדתיים. הקואליציה הזו הוכיחה שיש לה מיליארדים, מיליארדים לצרכים מגזריים ולשימור הקואליציה, אז לתת החזר שכר לימוד למי ששמר על החיים שלנו זאת לא הטבה, זו הכרת תודה. זו השקעה ישירה בחוסן של החברה הישראלית. ואתם, חברי הכנסת מהקואליציה, חבר הכנסת אוהד טל, יו"ר סיעת הציונות הדתית, חברת הכנסת צגה מלקו וחבר הכנסת אלי דלאל – אתם, שלושה חברי קואליציה, חתומים על הצעת החוק הזו, כי חשבתם, ואני מאמין שאתם עדיין חושבים, שזו הצעת חוק חשובה, צודקת, הגיונית. אז מילא שמי שלא משרת ולא לומד אולי לא יצביע בעדה, אבל אתם מייצגי המשרתים והלומדים. אתה, קיש – כל ההסברים בעולם לא יעזרו. בואו ניתן את הכסף למי שמשרת, למי שבונה את העתיד ומחזיק את המדינה. עכשיו תורנו לתת להם, אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק שלי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין את כבוד שר החינוך יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה זוכר, בכנסת שעברה היינו באופוזיציה.

היו"ר אמיר אוחנה:

זוכר.

שר החינוך יואב קיש:

והיה חוק שנקרא ממדים ללימודים. בחוק ממדים ללימודים התקצוב ללוחמים למימון לתואר עמד על 50%, ואותה ממשלה בראשות בנט-לפיד הביאה הצעה להעלות את זה, נדמה לי, ל-66%. חבר הכנסת טור פז, אתה היית לדעתי בכנסת הזו. היה קטע שיצאת, חזרת, אני כבר לא זוכר. היה. אנחנו באנו ואמרנו: אנחנו נתמוך בחוק, אבל תנו 100% ללוחמים. אמרנו לכם את זה. לא הסכמתם.

משה טור פז (יש עתיד):

אז עכשיו תיתן אפס? זה – – – שלך?

שר החינוך יואב קיש:

לא. נתנו. אתה יודע מה הדבר הראשון שעשינו פה בקדנציה? איפה אופיר כץ? אופיר, החוק ממדים ללימודים, הראשון שעבר פה בקדנציה – 100% ללוחמים, נכון? אתה אפילו לא יודע על מה אתה מדבר. אתה אפילו לא יודע על מה אתה מדבר.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל הוא לא הולך למילואים. הוא לא הולך למילואים. קיש קיש מקשקש.

שר החינוך יואב קיש:

אתם מבינים את השקר והכזב, את ההמצאות האלה של האופוזיציה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל מה זה קשור?

משה טור פז (יש עתיד):

זה לא אותו חוק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא אותו חוק – זה לסדיר וזה למילואים. מה הקשר?

משה טור פז (יש עתיד):

אתה שר החינוך ואתה לא מבדיל.

שר החינוך יואב קיש:

אני מקריא לך. אני מקריא לך את התשובה.

משה טור פז (יש עתיד):

תקרא את החוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חברי הכנסת.

שר החינוך יואב קיש:

כואבת לכם האמת, כואבת לכם האמת. האמת כואבת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא אותו חוק.

קריאות:

שר החינוך יואב קיש:

אני מקריא לך לא את מה שאמר השר קיש, את מה שאומרים במועצה להשכלה גבוהה, הצוות המקצועי, בסדר? לא אותו חוק? אני מקריא לך: בבדיקה של גורמי המקצוע במועצה להשכלה גבוהה – טוב, קשה להם עם האמת, היושב-ראש.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה לא מבין בחוק.

שר החינוך יואב קיש:

מי שלא מסוגל להקשיב לאמת צועק, זה הכול.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה צועק כל הזמן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תראה מי שמדבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

צעקת פה שעה וחצי. שעה וחצי צעקת.

שר החינוך יואב קיש:

לא צריך לצעוק, אני עם הרמקול. אני לא צריך לצעוק, אני עם הרמקול.

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב, חברי הכנסת, אני מתחיל בקריאות. עד כאן, תודה רבה. תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

גינזבורג, אתה זוכר את הצעקות? שעה וחצי עם רמקולים.

שר החינוך יואב קיש:

הינה, מכיוון שהאמת כואבת לאופוזיציה, אז אני מקריא להם את עמדת גורמי המקצוע במל"ג. גורמי המקצוע במועצה להשכלה גבוהה אומרים כי לאור הצעת החוק, בפועל היא מתייתרת על רקע מסלולים קיימים, הנותנים מענה וסיוע לסטודנטים המשרתים במילואים, ומופיעים גם בהחלטות ממשלה מס' 1226 מ-1 ביולי 2024 – קרן ממדים ללימודים, לפי התיקון לחוק שאנחנו עשינו בתחילת הקדנציה. אתה מבין איזו בושה וחרפה? אתם אפילו לא מבינים במה אתם מתעסקים. אני רוצה לומר בצורה הכי ברורה: אנחנו נותנים וניתן למילואימניקים וללוחמים, באמת הרבה יותר – בוודאי הרבה יותר מאותה ממשלה שהייתה פה, שאני זוכר שכאופוזיציה נלחמנו לתת 100% בחוק מממדים ללימודים. אתם יודעים איך זה בסוף הסתדר? אתה היית אז, חבר הכנסת גינזבורג.

איתן גינזבורג (כחול לבן):

פשרת גינזבורג.

משה טור פז (יש עתיד):

נכון, פשרת גינזבורג. אבל האמת שהופתענו, אתה יודע למה הופתענו? כי עלה השר בני גנץ אחרי ערב ארוך של פיליבסטר – אני לא יודע אם אתה זוכר את זה, חבר הכנסת טור פז – עלה השר ואמר: אנחנו מקבלים את התיקון של הליכוד. כולנו שמחנו. אמרנו: תנו 100% ללוחמים, אבל הוא הכניס לנו את זה בקטנה ואמר: לא, יש לכם כמה תיקונים, רק 85%. מכיוון שהוא כבר הסכים לבוא לקראת ואנחנו שמחנו בתחילת דבריו והיינו בטוחים, אז הסכמנו. החוק עבר אז עם 85%. הדבר הראשון שחוקקנו בכנסת הזו היה 100% ללוחמים – ממדים ללימודים, שהליכוד הוביל. זה חוק שאני יזמתי עוד בכנסת הקודמת ואופיר כץ הוביל בכנסת הזו. נתנו את המענה ללוחמים, חד-משמעית. אני אגיד יותר מזה. תראה, חבר הכנסת טור פז, דיברת על נושא תקצוב ההשכלה הגבוהה בכלל, ובאמת תקצוב ההשכלה הגבוהה נמצא בידי ות"ת – הוועדה לתקצוב, שבראשותה עומד היום פרופ' יוסי מקורי, והוא מתחלף עם פרופ' עמי מויאל. ממש אתמול היינו בישיבה האחרונה של פרופ' מקורי. הם למעשה מממשים את מדיניות המל"ג, שאני מתוקף תפקידי כשר החינוך באמת עומד בראשותו. אבל הסמכות של התקצוב בסוף מתנהלת בוועדה עצמה, ולמעשה המל"ג אינו גורם מבצע בכל מה שקשור לתקצוב ותכנון. עכשיו, אם אתה חושב, ואתה רוצה לשנות את זה – אני יכול לומר לך שיש הרבה קולות שאומרים שלכן הגיע הזמן לעשות רוויזיה לאותה החלטה של הקמת ועדה לתקצוב ותכנון מלפני – אני חושב שזה היה ב-1975, ומאז זה מתנהל ככה. אתה מוזמן להביא את ההצעה שלך, ואני בהחלט מוכן לשקול ולראות, ואתה יודע מה? אם נלך למהלך שמאחד אופוזיציה-קואליציה, יכול להיות שזה יהיה מהלך שיותר נכון לעשות. בהחלט אפשר לבחון. אבל אני רוצה להגיד לך עוד כמה דברים שעשינו לטובת המילואימניקים והלוחמים. חברת הכנסת טלי גוטליב, כדאי שתכירי משהו. אני רוצה להגיד פה משהו שהציבור לא מספיק מכיר, ואני רוצה שכולם ידעו. הכנסת הזו, בוועדת החינוך – עם חבר הכנסת יוסי טייב, ראיתי אותו פה – העבירה תיקון לחוק שמאפשר למוסדות להשכלה גבוהה לתעדף ולקבל לוחמים ומילואימניקים על חשבון תנאי קבלה. זה אירוע ראשוני. אסטרטגי. עשינו את זה בניגוד לייעוץ המשפטי. לדעתי, עכשיו עדאלה כבר עתרו לבג"ץ. אני רוצה לתת לכם נתונים: בשנה שעברה נפתחו מסלולי רפואה ל-1,200 סטודנטים, בין 1,200 ל-1,300. מתוך 1,300 סטודנטים, חברת הכנסת גוטליב, 132 סטודנטים התקבלו בהקלות. מתוך ה-132 האלה, מעל 110 היו לוחמים ואנשי מילואים. זאת אומרת שנעשה שינוי דרמטי ממצב שאותו קריטריון יועד למגזרים כאלה או אחרים, הלכו המוסדות והכניסו את הלוחמים ואנשי המילואים שלנו. אני אומר, זה לזכותם ולזכותנו ולזכות הכנסת הזו, שאפשרה ודאגה, ונלחמה בייעוץ משפטי עוין להחלטה הזו, והביאה את זה למרות כל הקשיים. אני גאה בכך שאני השר שהוביל את זה, והשלים את זה ושינה את המציאות. בדיוק באותם מסלולים מאתגרים שבהם היה קשה להתקבל, היום לוחמים ומילואימניקים נכנסים. אז כשאתה מדבר על איך אנחנו עוזרים לסטודנטים במילואים – חבר הכנסת טור פז, אנחנו לא מדברים, אנחנו עושים. אנחנו עושים את זה גם בתקציבים מאוד מאוד משמעותיים – של מיליארדים – שנתנו במהלך המלחמה בתוכניות תמיכה לסטודנטים במילואים וללוחמים. אני רוצה לסיים באמת באמירה אחרונה על עוד מהלך משמעותי מאוד שהולך להיות בנושא ההשכלה גבוהה: הקמתה של אוניברסיטת קריית שמונה בגליל. פה למהלך הזה שותפים כמובן האוצר והשר אלקין. יחד עם משרד החינוך, או יותר נכון המועצה להשכלה גבוהה, הולכים ומקימים אוניברסיטה בקריית שמונה בגליל, עם תקציב של מאות מיליונים. המטרה של המהלך הזה היא להביא סטודנטים וסגל לעיר קריית שמונה, שהמבנים שלה ייבנו בקריית שמונה, והסגל יהיה מעורב ויתמוך בכל העירוב של ההון האנושי הגבוה בתוך חיי הקהילה בקריית שמונה. המטרה שלנו היא לייצר עוגן משמעותי לשיקומה וחיזוקה של קריית שמונה כעיר הבירה של הגליל, כמי שתוביל את כל השיקום של הצפון. אז זה מהלך שאנחנו יצאנו אליו לדרך, הודענו על הקמתו, בוחנים עכשיו את התקצוב. אתמול העברנו החלטה מאוד משמעותית במל"ג, שנוגעת בדיוק בדברים האלה: איך מגדילים את הקורסים, איך דואגים לכך שיגיעו סטודנטים והרבה סטודנטים לצפון ולגליל ולקריית שמונה. אני אסיים במילה, כי דיברנו קצת על נושא לימודי הרפואה. אני לא יודע אם אתם יודעים את זה, אבל, חבר הכנסת טור פז, אני גאה להיות השר שהוביל את פתיחתן של שלוש פקולטות חדשות לרפואה במדינת ישראל: פתחנו ברייכמן, בחיפה ייפתח בקרוב ובוויצמן – שחטף מכה מורכבת, מה שנקרא, במלחמה הזו. שלוש פקולטות חדשות לרפואה. זה לא נעשה מעולם במדינת ישראל. זה מהלך סופר אסטרטגי ומשמעותי, ואנחנו נמשיך לחזק את כל עולם הרפואה ואת כל עולם האקדמיה ואת הסטודנטים שלנו, המילואימניקים היקרים. אנחנו לצידם, משקיעים בהם מיליארדים, הם נותנים את הכתף במלחמה הזו, ואנחנו תומכים בהם ובמשפחות שלהם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר החינוך. חבר הכנסת טור פז, תרצה להשיב? בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש, אתה יודע, גולדקנופ בטוח יכול להרחיב לך, כשאנחנו נקרא את המילים – "ויחבֹש את אֲתֹנוֹ", חז"ל אומרים על זה: ויחבוש את החומריות שלו. אז בוא נשים את החומריות שנייה בצד. להתחבא מאחורי אנשי המקצוע שלך זו ממש גבורה גדולה. ראינו כמה אתה מקשיב להם, בתור שר שנתן חצי מהחינוך שלו לחינוך החרדים. השר חיים ביטון, שר חצי החינוך, מה אני אגיד לך? אתמול יואב קיש, חילקת 166.5 מיליון ש"ח לכספים קואליציוניים לחרדים, אבל לאנשי המילואים אתה לא משאיר שום דבר. 166.5 מיליון, אבל לסטודנטים במילואים אתה לא נותן שום דבר. מה שנתת פה זה הצהרות ריקות, זיכרונות מהכנסת הקודמת. אתה חי בעבר ומזכיר לנו איך היית באופוזיציה, אבל בקואליציה לא נתת כלום. אז בוא נדבר על עובדות: חוק ממדים ללימודים – חוק נהדר, ולכן היינו בעדו וגם חוקקנו אותו. כל הכבוד שאתה מעלה ל-100 מיליון, רק שלרוב הסטודנטים במילואים, חוק ממדים ללימודים לא עוזר. הוא לא נותן כסף, כי הוא חל רק על לוחמים ורק בשנתונים מסוימים. לכן, רוב הסטודנטים במילואים היום, יואב קיש, לא מקבלים ממדים ללימודים. אלו העובדות, מה לעשות? אתמול, יואב קיש, הגעת לוועדה של הסטודנטים והסתכלת להם בעיניים, כדרכך, בלי בושה, והבטחת לדאוג להם; אבל כשזה מגיע היום לביצוע אתה לא עושה את זה. אתה מדבר על חיבור קואליציה-אופוזיציה, יואב קיש? אז למה שלושה מחברי הקואליציה שאתה יושב בה, שלושה חברי קואליציה חתומים על החוק הזה? כנראה הם חושבים שזה חוק טוב. אבל אתה יודע מה? יואב קיש, כמו שלפני עשור ידעת להפגין בעד שוויון בנטל אבל שכחת את זה כשנהיית שר וחה"כ, נראה לי שגם היום, גם על החוק הזה "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם". או בשפה של היום: דיבורים כמו חול, אבל לסטודנטים במילואים אין מה לאכול. עשה לנו טובה, אל תטיף לנו מהכנסת הקודמת. עשה את העבודה שלך בכנסת הזאת. את הכסף לסטודנטים במילואים אתה לא הולך לתת. תתבייש לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא אלקטרונית. אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מימון שכר לימוד למשרתי המילואים), התשפ"ד–2024. חברי הכנסת המעוניינים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים כעת. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מימון שכר לימוד למשרתי המילואים), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

29 בעד, 48 נגד. אני קובע כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מימון שכר לימוד למשרתי המילואים), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת אנשי צוות אוויר), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יבגני סובה וקבוצת חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת סובה להציג את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אפשר רק קצת שקט? מי שלא צריך, שלא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

כן. חברי הכנסת, חברי הכנסת, יותר שקט. חברת הכנסת בן ארי, אנא, קצת יותר שקט. תודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאגע בתוכן החוק שאני מציג לכנסת, ואני מקווה שחבריי יתמכו בו, אני קודם כול רוצה להגיד מספר דברים ולפנות דווקא לטייסים הישראלים, מאחר שיש לי הכבוד לעמוד בראש שדולת התעופה שקיימת בכנסת. במסגרת השדולה הזאת אנחנו כאן בכנסת מקיימים באופן תדיר מפגשים עם טייסים, עם אנשי אוויר, עם הצוותים – צוותי אוויר, צוותי קרקע, טכנאים ונציגים מחברות התעופה הישראליות. אנחנו גדלים. יש יותר חברות תעופה ישראליות. קודם כול אני רוצה להגיד לכם תודה. תודה על העבודה שלכם, תודה על השירות שלכם, תודה על מה שאתם עושים גם בימים הקשים האלה. אדוני, יש פה רעש. אם אפשר. מי שלא צריך – אם אנשים היו מכבדים. הם מדברים, בוא – – –

היו"ר ארז מלול:

חברים, חברים, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל עם הקריאות, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, באמת. חבר'ה, יש עשר דקות, תנו לי לדבר בשקט.

היו"ר ארז מלול:

בצד שלך גם לא.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה לא הצד שלי.

היו"ר ארז מלול:

בצד של האופוזיציה. אתה באופוזיציה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה תגיד, בבקשה, שאנשים ישבו ולא ידברו – עם הגב.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב בן ארי, זה מפריע. חילי טרופר, זה מפריע.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תודה רבה. אני חוזר ואומר, בראשית דבריי אני רוצה להגיד תודה רבה לטייסים הישראלים, לצוותי האוויר, לצוותי הקרקע, לאנשים הטכניים – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – לכל אחד שעובד בחברות הישראליות – יש לנו חמש חברות כאלה – שעושים את העבודה גם מאז 7 באוקטובר כאשר יש משבר בענף התעופה, גם לפני המלחמה באיראן וגם בימים הקשים שבהם היו טיסות חילוץ. הטייסים התגייסו, הטייסים עשו את העבודה. הטייסים האלה עבדו סביב השעון ועשו את המקסימום שהם יכולים לעשות, כשחלקם גם מבצעים את הפעילות המבצעית. אנחנו יודעים מה כל אחד עושה, ויש דברים שעדיין אסור לדבר עליהם. אולי יעברו עוד שנים עד שנגלה איזו תרומה הייתה להם גם בהצלחה האדירה של מדינת ישראל. אני רוצה להגיד כמה דברים בנושא משבר התעופה. אין תחליף לטייס הישראלי; אין תחליף לתעופה הישראלית; אין תחליף למאמצים שרק טייס ישראלי יודע לעשות. אדוני, אי-אפשר להמשיך כך. אני מבקש, סליחה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת רון כץ.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה פשוט חוסר כבוד לכנסת.

היו"ר ארז מלול:

רון כץ, זה מפריע. סדרנים, אולי תתחילו להרגיע?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

צאו לשתות קפה ואל תתחילו עכשיו. גם מצביעים נגד וגם מפריעים. באמת, מה קורה לכם?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת פינדרוס, חבר הכנסת פינדרוס.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

קצת כבוד לטייסים. מה קורה לכם?

היו"ר ארז מלול:

זה מפריע.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

צאו החוצה, תשתו קפה ותיכנסו בחזרה. באמת. ביקשו מכם עשר פעמים, מה?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יבגני, בסדר. תן לי לנהל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אבל תנו קצת לדבר בשקט.

היו"ר ארז מלול:

תן לי לעשות – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אבל אתה לא עושה את העבודה.

היו"ר ארז מלול:

אני כן עושה את העבודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז תעשה את העבודה שלך.

היו"ר ארז מלול:

אל תחלק לי ציונים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני לא מחלק ציונים, אבל תעשה, בבקשה, שקט באולם. תכבדו קצת. כשאני אומר שתכבדו את הטייסים, אני מבקש שבאמת תיתנו כבוד לטייסים. תגידו להם תודה, תשלחו מכתב, תשלחו הודעות. יש לא מעט טייסים שבאים לכנסת במסגרת השדולה שאנחנו מקיימים כאן בכנסת, ויש לא מעט בעיות. אני חייב להודות גם ליושב-ראש ועדת הכלכלה דוד ביטן, שכן קשוב לבעיות של התעופה, וכן מקיים דיונים. מדי פעם אפשר להגיד מילה טובה. חייבים להגיד מילה טובה לטייס הישראלי, כי אין לו תחליף. המלחמה מול איראן וסגירת השמיים הציגו לנו תמונה קשה. נצטרך לדון ולראות כיצד אנחנו – מדינת ישראל, משרד התחבורה – מקיימים את העבודה השוטפת של התעופה הישראלית. ראינו שלא הכול תקין, ראינו שיש לא מעט בעיות, אבל הדבר החשוב שראינו הוא שברגע אחד כל חברות התעופה הזרות עוזבות את מדינת ישראל. בשנייה אחת. אנחנו, כמדינה, נשארים רק עם החברות שלנו; רק עם הטייסים הישראלים; רק עם אנשים שמבינים מהי ציונות; שמבינים מה זה לעשות טיסת חילוץ – ולא משנה אם זה קפריסין, יוון או כל מדינה אחרת – לחזור, להתרענן ולעשות שוב טיסת חילוץ. את זה רק טייס ישראלי מבין. רק ישראלים יכולים להבין את הדבר הזה. שום טייס זר לא מבין את זה. במשך שנים שבהן שדולת התעופה קיימת בכנסת, שמעתי הרבה דברים מהטייסים. שמעתי טענות כאלה ואחרות. יש כל הזמן, כמו שאמרתי, ועדה שדנה, אבל שמעתי מהם דבר אחד שהם ביקשו: הם ביקשו לתקן את העיוות שנוגע לזכותם הדמוקרטית להצביע בבחירות. כאן אני מגיע להצעת החוק שאני מגיש. אם יש דבר כזה קולות הימאים, למה אין דבר כזה קולות הטייסים? ימאי שיוצא לשליחות ונמצא בלב ים יכול להצביע לפני כן, אבל טייס שטס יום לפני הבחירות לטיסה טרנס אטלנטית, נשאר שם יום-יומיים להתרעננות, וחוזר אחרי הבחירות, למעשה מפסיד את זכותו הדמוקרטית להצביע. בכנסת הקודמת אמרתי – בלי התלהמות, בלי קואליציה–אופוזיציה, בלי ימין–שמאל ניגשתי לעניין ופעלתי על מנת לגבש את הצעת החוק שתעניק לטייסים הישראלים וגם לכל אחד – לא רק טייסים, גם דיילים שיוצאים מטעם העבודה בחברת התעופה הישראלית לחוץ לארץ ביום הבחירות, יום לפני הבחירות, או שחוזרים אחרי שמסתיים יום הבחירות. ואז ראיתי שהדבר הזה לא מסובך כלל, ועדת הבחירות המרכזית שיתפה איתנו פעולה. מצאנו נוסחה שמאפשרת להציב קלפי ייעודי בנתב"ג, ורשימות הטייסים שמקבלים משמרות ביום הבחירות יועברו מראש לוועדת הבחירות על מנת שהיא תוכל להיערך בהתאם; כמו שיש מעטפות כפולות בבתי חולים, כמו שיש מעטפות כפולות בבסיסי צה"ל, שמצביעים הרבה לפני יום הבחירות. אמרתי, בסך הכול זה דבר סמלי, דבר שנוגע לכמה מאות אנשים. שימו לב, לא מדובר על אלפים, לא מדובר על ניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות – מדובר על עיוות היסטורי ותיקון שביקשו קודם כול הטייסים וצוותי האוויר. לצערי, בכנסת הקודמת העברנו את זה רק בטרומית ולא הספקתי להעביר את זה. אני חושב, רבותיי – ואני קורא לחבריי בקואליציה – שאחרי מה שראינו במלחמת 12 הימים, כפי שמכנה אותה הנשיא האמריקאי, או מבצע עם כלביא, אני חושב שהדבר הקטן והמינימלי שאפשר לעשות זה לפחות להעביר את זה בטרומית, בהתניות. אפשר להגיד: בואו נשב, בואו נראה איך אנחנו מקדמים את זה, אבל לא לדחות את זה בוועדת שרים לחודש ולמעשה לירוק בפרצופם של הטייסים, כי בעוד חודש לא תתכנס ועדת שרים לענייני חקיקה. אז דחייה בחודש היא דחייה ללא הגבלת זמן. אני רוצה שהיום, כאשר תצביעו בעד החוק הזה – בעד או נגד החוק הזה – תראו את הטייס הישראלי. כולנו אוהבים לטוס, יש כאלה שאוהבים לקבל מחיר טוב, אבל הכי חשוב זה הביטחון של כולנו, ורק טייס ישראלי יודע לתת את התחושה הזאת, תחושת הביטחון, כאשר אנחנו עולים לטיסה של חברת התעופה הישראלית שמחזירה אותנו הביתה. אז אני מבקש מכם, כאשר תצביעו בחוק הזה שאני מציע, תחשבו על הטייס הישראלי שמחזיר אתכם הביתה ועושה את העבודה סביב השעון יחד עם הדיילים וצוותי האוויר. אני מבקש שתחשבו על זה בזמן ההצבעה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר הפנים ידידי משה ארבל להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

שר הפנים משה ארבל:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרים, אני מתכבד להשיב להצעת חוק הבחירות לכנסת (הצבעת אנשי צוות אוויר), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יבגני סובה. הצעת החוק המונחת לפנינו מבקשת להחריג את אנשי צוות האוויר מעקרון הריתוק לקלפי הנהוג במדינת ישראל. מדובר בשינוי שההשלכות שלו נוגעות להיבטים מבניים, תפעוליים, תקציביים ואף משפטיים ביחס לבחירות לכנסת. מבלי שנידרש לגופה של ההצעה בשלב הזה, מובן שכל דיון בנושא מהסוג הזה מחייב בחינה מעמיקה תוך התייעצות ותיאום מראש עם כלל הגורמים הרלוונטיים. ועדת השרים לענייני חקיקה דנה השבוע בהצעת החוק, והחליטה לדחות את הדיון בהצעה בשלושה שבועות לצורך השלמת התיאום הנדרש בנושא וקבלת – לחודש? אוקיי, אז אני אתקן לפי דבריו של המציע. החלטת ועדת השרים לחקיקה הייתה דחייה בחודש, כל זה לצורך השלמת התיאום הנדרש בנושא וקבלת כלל ההתייחסויות הדרושות לעניין. אני מבין שהמציע, אצה לו הדרך בעניין, והוא מבקש להביא את ההצעה להצבעה היום. בהינתן שטרם הושלמה עבודת המטה המקדימה החשובה מאוד לסוגיה הזו, הממשלה סבורה שבעת הזו עלינו להתנגד להצעת החוק. אחרי שציינתי את עמדת הממשלה, וכדי שנוכל לנצל את הזמן לנושא נוסף, אנצל את הדקות שעומדות לרשותי כדי לדבר על צום 17 בתמוז, שאמור להיות ביום ראשון הקרוב, בתפילה ובתקווה שכמובן ייהפך לששון ולשמחה. אומרים חז"ל: חמישה דברים אירעו את אבותינו ב-17 בתמוז: נשתברו לוחות הברית כשמשה רבנו ירד מהר סיני, בוטל התמיד, הובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. כשמשה רבנו היה על הר סיני וקיבל את התורה, ניגשו בני ישראל לאהרן הכהן בט"ז בתמוז ודרשו מנהיג חדש במקום משה, כיוון שלפי חשבונם היה משה כבר אמור לרדת מן ההר. אהרן דחה אותם ליום המוחרת, וביום י"ז בתמוז עשו את עגל הזהב. בעקבות מעשיהם הציע השם למשה שישמיד את עם ישראל ויקים שושלת חדשה אך ורק מזרעו. כך נאמר: "ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עֹרֶף הוא, ועתה הניחה לי ויחר אפי וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשה אותך לגוי גדול". משה רבנו כמנהיג לא חיפש את התהילה שלו ואת הכבוד שלו, אלא חיפש את המשך השושלת וההמשכיות של עם ישראל, ועמד והתפלל ונשא תפילה. אחרי תפילתו של משה ריחם השם על העם, ומשה רבנו ירד עם לוחות הברית, ואז השם אמר לו: סלחתי כדבריך. כשהוא רואה במו עיניו את פסל עגל הזהב ואת עם ישראל רוקד סביבו, השליך את הלוחות ושבר אותם. כך כתוב: "וְהַלֻּחֹת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלֻּחֹת"; "ויהי כאשר קרב אל המחנה וַיַּרְא את העגל וּמְחֹלֹת ויחר אף משה וַיַּשְׁלֵךְ מידו את הלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתם תחת ההר". חז"ל לומדים דבר פלא – משה רבנו עושה את הפעולה הזו מבלי להתייעץ. הוא מקבל החלטה של רגע, ואז השם אומר למשה: הלוחות אשר שיברת, יישר כוח ששיברת. זה המקור התלמודי למונח יישר כוח. אשר שיברת – יישר כוחך ששיברת, ובעצם השם הודה לו על שבירת הלוחות. הפעולה הזו שמשה רבנו מבצע היא פעולה שאפשרה את המשך קיומו של עם ישראל. כמו כן, אירעה בי"ז בתמוז שרפת ספר התורה בידי אפוסטמוס. ישנן כמה השערות לגבי זהותו. לפי אחת מהן, הכוונה לאנטיוכוס, שהיה בימי החשמונאים. כך מתואר בספר החשמונאים: "וספרי התורה אשר מצאו קרעו וישרפו באש". יש המזהים אותו עם אפוסטמוס, שהיה פקיד רומי בכיר במינהלת נציבות סוריה במאה השנייה, ואם כך, זה קשור ככל הנראה למרד בר-כוכבא. יש שקושרים אותו עם סיפורו של יוסף בן מתתיהו בספרו "מלחמות היהודים" על חייל רומי שמצא לו הרחק מבית חורון ספר תורה, קרע אותו לקרעים והשליכו לתוך האש, והיהודים באותה תקופה נזדעזעו מחילול הקודש, ודרשו מהמשגיח הרומי בקיסריה להעניש את הפורע, כי מוכנים הם למסור את נפשם מלראות תורת אבות מחוללת באופן כזה. ההשערה הזו נתמכת גם בעמדת רבי אחא בתלמוד הירושלמי, שטוען שמעשה השרפה אירע במעברתא דלוד, ובית חורון שוכנת באמת בדרך המעבר בין לוד לירושלים, בואכה כביש 443. לדעת חכמים המעשה אירע במקום אחר, במעברתא דטרלוסה. ביום י"ז בתמוז, כמו בכל התעניות, עוד ממנהג הגאונים, קוראים בספר התורה – – –

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר, זה דחוי או רגיל?

שר הפנים משה ארבל:

לא, לא, י"ז בתמוז השנה הוא ביום א'. קוראים שני קטעים שמופיעים בסמיכות בספר שמות: תפילת משה לרחמים על מעשה העגל והציווי השני שהשם ציווה את משה – לעלות להר סיני כדי לכתוב את הלוחות השניים במקום הלוחות הראשונים ששיבר; תפילת י"ג מידות של רחמים שנגלית בעליית משה אל ההר – תפילתו הנוספת לרחמים והבטחת השם לברית איתנה בינו לבין עם ישראל. האמירה הידועה, "עם שאינו זוכר את עברו, עתידו לוט בערפל", רלוונטית מאוד גם לימים הללו. כמובן, ידוע המעשה שמסופר על נפוליאון, שכאשר הגיע במלחמה למזרח אירופה ומצא קהילה יהודית בליל תשעה באב יושבת ומקוננת על חורבן בית המקדש, ראה אותם והתעניין על מה הבכי. הם סיפרו לו שנחרב הבית, אז הוא, באדיבות של מנצחים, הציע להם לבנות את הבית. הם הסבירו לו: לא, זה לא בית שנמצא כאן בקהילה, זה בית שנחרב לנו בירושלים לפני קרוב לאלפיים שנה, ואז נפוליאון התבטא – כך מסופר – שרק עם שזוכר כל כך הרבה שנים את ההיסטוריה והמורשת שלו הוא ודאי ודאי ישוב לארצו, ישוב למולדתו ויקום מהאפר. הזיכרון הוא כלי משמעותי לטובת היכולת שלנו לדעת עבור מה ולשם מה אנחנו נאבקים ונלחמים גם בתקופה הזו, בתקופה המאתגרת הזו, ואני בטוח שכשנתכנס כולנו בבתי הכנסיות, ביום ראשון בצום י"ז בתמוז, ובנוסף לתענית גם נזכור על מה ולמה אנחנו מתכנסים, תהיה בזה בוודאי יכולת לראות גם את התקומה. מי שמתאבל על ירושלים, בוודאי שהוא יזכה ויראה בשמחתה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יבגני סובה להגיד את תשובתו על תשובת הממשלה, אבל לפני זה אני רוצה לקדם בברכה את הנהלת הכנסת בראשות מנכ"ל הכנסת, ידידי ניצב בדימוס משה צ'יקו אדרי, על עבודתכם, עבודת הקודש, בבניין החשוב הזה, כדי שהבניין הזה יתפקד, שהשרים יתפקדו, הח"כים יתפקדו, שתהיה דמוקרטיה במדינת ישראל. יישר כוחכם, עלו והצליחו, וכל מה שתעשו – שהשם יהיה בעזרכם. תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני שר הפנים, אני הקשבתי לדבריך בקשב רב, משה. הקשבתי בקשב רב, נהניתי משבע וחצי דקות של הדברים שלך שלא קשורים לחוק הבחירות. ממש נהניתי. אני רואה בעיניים שלך שאתה לא נגד החוק; אני רואה בעיניים שלך שאתה מוכן לקדם את החוק. עכשיו, אני שואל את עצמי, אז למה לא לבוא ולהגיד – כי אתה כשר הפנים, מאוד חזק, דרך אגב; אני מאוד מעריך אותך, ופרגנתי לך גם בתקשורת – אתה אולי האור הקטן הזה בממשלה הזו של חושך. תבוא, תגיד: בואו נעביר את זה בהתניה, בואו נעשה עבודת מטה. אבל אתה יודע שדחייה בחודש לפני הפגרה זו דחייה לפחות לשישה חודשים. מה אתם תגידו לטייסים שאתם ככה מפילים את ההצעה, שהיא מגובשת על ידי ועדת הבחירות המרכזית? זה לא פוליטי. מתי לעסוק בחוק הזה אם לא לפני הבחירות? מה אתם רוצים, שאנחנו נעסוק בזה חודש לפני הבחירות? אז יגידו שאי-אפשר לעשות את הדבר הזה לפני הבחירות. אז ההיגיון אומר ככה: אם יש קולות הימאים, צריך גם שיהיו גם קולות הטייסים, מה לא ברור? מה ההחרגה פה? אז אני מתפלא על חברי, ידידי השר ארבל. אני ממש מתפלא עליו, כי אתה באמת – אתה יכול לעשות את זה. זאת הדרישה. בקשה של הטייסים הישראלים וצוותי האוויר. ודווקא אחרי מבצע עם כלביא, דווקא אחרי טיסות החילוץ שהם עשו, אתם פשוט באים ויורקים להם בפרצוף. למה, למה אתם עושים את זה? בפעם הבאה שאתם תעלו לטיסה ותפגשו את האנשים שלנו, תזכרו שאתם הצבעתם נגד הבקשה שלהם – לא שלי, אני לא העניין פה בכלל. אדוני שר הפנים, אתה אומר שצריך לעשות עבודת הכנה. אני מציע שאנחנו נצביע – אתם תצביעו כפי שאתם רוצים, ואנחנו נעלה את החוק הזה שוב, ובעוד שישה חודשים נעלה את זה שוב. בואו נראה מה תגיד אז. לא צריך פה שום עבודת הכנה, היא כבר נעשתה בכנסת הקודמת. היא נעשתה, והחוק הזה מאפשר להציב קלפי ייעודית בנתב"ג, כמו שיש קלפי בבתי חולים, כמו שיש גם קלפי לאותם ימאים שמצביעים הרבה לפני הבחירות. אז אני קורא לחבריי בקואליציה, למה אתם עושים בושה לעצמכם? זה היחס שאתם מעניקים לטייסים הישראלים? בושה וחרפה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת אנשי צוות אוויר), התשפ"ג–2023. נא לשבת, הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת אנשי צוות אוויר), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 33 בעד, 45 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק הבחירות לכנסת לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ארז מלול:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מספר 12) (איסור התקשרות עם ספק בשל מעורבות בפשיעה חמורה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הסדרת העיסוק בשירותי מסחר ניירות ערך, התשפ"ה–2025; הצעת חוק הסדרת הליכים לפני רשם קשרי משפחה, התשפ"ה–2025. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק משק החשמל (תיקון – הוזלת תעריפי החשמל בימי שבת), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות.

מאיר כהן (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, מי שרוצה להקשיב שיקשיב, מי שלא, שלא ירעיש. אני מגיש הצעת חוק פשוטה, הוגנת ומוסרית, מר גולדקנופ, הצעת חוק שבאה להקל ולו במעט על עשרות אלפי משפחות בישראל שנאנקות תחת יוקר המחיה המשתולל. הצעת חוק משק החשמל (תיקון – הוזלת תעריפי החשמל בימי שבת) מציעה לקבוע תעריף חשמל מוזל בשיעור של 15% בימי שבתות וחגים במשקי בית בלבד, רק במשקי בית – צעד קטן שיש לו השפעה גדולה מאוד, במיוחד על המשפחות הכי מוחלשות, הכי עמוסות, ולצערי בימים האלה הכי מותשות. משפחות שעובדות קשה כל השבוע, רודפות – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת שטרן, חבר הכנסת שטרן.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – אחרי המשכורת, מוותרות על נופש, חוסכות באוכל, מתקשות לשלם חשבונות, וגם שם, בחשבון החשמל הן נאלצות לחשב כל מכשיר חשמל כאילו מדובר במותרות. ואני שואל, למה צריך לעצום עיניים כנגד תופעות כאלה? למה אנחנו לא יכולים להקל ולו במעט? יוקר המחיה חונק את אזרחי ישראל. כל אזרח מרגיש את זה בארנק. אבל מה אנחנו עושים? כלום. הקניות מתייקרות, השכירות מטפסת, המים, החשמל, הארנונה, אדוני שר הפנים, מזנקת. הכול עולה. והציבור? הציבור נשאר לבד. אז אם הממשלה לא עושה, אני בא כאיש אופוזיציה ומציע. הצעת החוק שלי קובעת כי בכל שבת וחג החשמל יהיה מוזל במשקי הבית ב-15%. זאת רגישות חברתית. אבל יש כאן עוד ממד. היות שאני בא ממשפחה כזאת – שומרי השבת, המגזר החרדי, הדתי, המסורתי, כל אותם אזרחים טובים שנמנעים ממלאכה בשבת ומותירים מכשירים חשמליים פועלים במשך 25 שעות כדי לשמור על השבת כהלכתה. הם לא יכבו את המזגן, לא יכבו את האור, לא ינתקו מקרר ויפעילו פלטה כל השבת, כי זאת אמונתם – ואני מכבד את זה, באתי מבית כזה – והם נושאים בעול כלכלי של חשבון חשמל מנופח. אז מה בעצם מציעה ההצעה הזאת? להקל גם עליהם. אני פונה לחבריי מהמפלגות החרדיות: למה אתם מתנגדים לזה? למה אתם מתנגדים לזה? אתם פוגשים אותי ואומרים לי: זאת הצעה טובה. אז מישהו בא להגיד לי: אתה יודע, בשבת ממילא זה מופחת – לא. זה מופחת לכולם. זה מופחת לכולם, אבל על אותם שומרי שבת צריך לשים דגש. במקום זה אתם כאילו מפנים את הגב, והאנשים האלה – זה פוליטיקה, הם לא שלנו, אנחנו נקרא להם רק כשאנחנו רוצים שהם יצביעו. הגדיל לעשות מישהו שבא אליי עכשיו ואמר לי: אתם מיש עתיד, מה פתאום אתם לטובת החרדים? אנחנו לא נגד החרדים, מעולם לא היינו נגד החרדים, והצעות חוק כאלה באות מתוך הסתכלות על חיי היום-יום. אם אני הולך להתפלל בשבת, ואני פוגש את האנשים קשי היום באמת, שבשבילם השבת הופכת להיות למועקה מבחינה כלכלית, אז למה שלא נקל עליהם? כולם רוצים להוריד 15%, רק למשקי בית – לא למפעלים, לא לאולמות ולא לבתי מלון – למשקי בית, ולצערי הגדול, הצעה שרוצה לחסוך כסף לשומרי שבת – – –

היו"ר ארז מלול:

עליזה. עליזה, את מפריעה. למאיר לא מפריעים. דיאלנא.

קריאה:

זה לא אני. למה תמיד אני?

מאיר כהן (יש עתיד):

עליזה, בסדר. חבל. אני ממשיך. הצעה שקשורה באמת למשפחות נזקקות, למשפחות מוחלשות – זוכה שלוקחים אותה ואומרים לי: מאיר, ההצעה הזאת – אין בה שום דבר. אני מאוד מבקש מכם: זאת מלחמה ביוקר המחיה. אנחנו צריכים, לפחות כל חברי הכנסת החברתיים מהקואליציה והאופוזיציה, אנחנו צריכים לדבר על יוקר המחיה. לא הכול הוא פלפולים פוליטיים, לא הכול הוא "אתה עשית ככה אז אני אעשה ההפך". הגיע הזמן שנתכנס סביב יוקר המחיה. אם זה לא מעניין את שר האוצר, אם זה לא מעניין את שר הכלכלה, אם מרכולים הופכים להיות למושלים בכיפה ומאמירים מחירים ולית דין ולית דיין, אף אחד לא אומר להם כמה להעלות ואיך להעלות, וכולם עסוקים באיזו ביזה מהאזרח הפשוט – היה צריך לעמוד כאן שר הכלכלה ולהביא הצעות חוק ממשלתיות מהסוג הזה. היה צריך לעמוד כאן שר האוצר ולחשוב על האנשים האלה, שלא יכולים לקנות היום דברים אלמנטריים. היה צריך לחשוב על הקשישים עם המשכורות הנמוכות, עם הקצבאות הנמוכות, שצריכים לחשוב אם להדליק את דוד חשמל או לשלם את התרופות. אז אם הם לא עושים את זה, אז לפחות כל השדרה החברתית מכל המפלגות צריכה לעמוד כאן כל שבוע עם הצעות חוק שכולנו צריכים לתמוך בהן. וצר לי מאוד, יעלה כאן שר – אני לא יודע מי יעלה – ויפטפט ויגיד, לא יודע, לא יודע מה הוא כתב או מה כתבו לו, זה כבר לא מעניין, ויקרא לכם להתנגד. צר לי על כך. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, אני מזמין את שר החינוך יואב קיש להציג את עמדת הממשלה.

מאיר כהן (יש עתיד):

טוב, תעלה. השר קיש, אתה תדבר, ואנחנו נפריע לך, כי אתה לא יודע על מה אתה מדבר, אבל בסדר.

היו"ר ארז מלול:

אופיר, שידבר על הילולת אור החיים, שהיא מחר.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה מעליב, אני כבר אומר לכם.

שר החינוך יואב קיש:

לא, לא, זה לא מעליב.

היו"ר ארז מלול:

למה מעליב? מה מעליב? לא מעליב.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, חבר הכנסת מאיר כהן מעלה לפה תמיד דברים רציניים, משמעותיים. יוקר המחיה הוא גם נושא שקרוב לליבו וקרוב לליבנו כולנו.

היו"ר ארז מלול:

העיקר זלזלתם. אתה רואה?

שר החינוך יואב קיש:

לא, לא.

היו"ר ארז מלול:

הם זלזלו.

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד לך מה – מה שכן, יש פה אמירה, ואני מודה, מכיוון שאני לא מכיר לעומק את הנושא, אז זו אמירה שהם טוענים – הם לא מתנגדים לחוק כי הוא חוק לא טוב; הטענה היא שפריסת המונים לא הסתיימה, ומכיוון שכך אין אפשרות לדעת מתי הצריכה בכל חלקי הארץ משתנית. ויש עוד חשש, שזה עוד יכול להעלות את המחיר.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני לא אגיב. אני רק אסתכל על פניו של חברי הטוב יושב-ראש הכנסת. זה הכול.

היו"ר ארז מלול:

לא, אני לא מבין בזה. אני לא מבין את התשובה כי אני לא מבין בחשמל.

שר החינוך יואב קיש:

אני לא מבין בזה. אני אומר לך, השר אלי כהן העביר את התשובה. אני חושב שיש פה אולי אפשרות, מאיר – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, אני כבר דיברתי איתם.

שר החינוך יואב קיש:

דיברת? הם לא מוכנים. הבנתי. אז עכשיו יש לי תשע דקות לדבר על הא ודא. עליזה, תביאו את כולם, נעשה את זה מהר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם אוכלים עכשיו במזנון. רעבים.

שר החינוך יואב קיש:

תראי כמה האופוזיציה – יש פה עשרה.

מאיר כהן (יש עתיד):

יואב, תגיד, יש לך נתונים כמה בחרו לקבל את ציון המגן?

שר החינוך יואב קיש:

לא, אני אומר לך, אני כרגע שר תורן משיב.

מאיר כהן (יש עתיד):

עזוב, לא את זה. ציון המגן.

שר החינוך יואב קיש:

אני לא יודע להגיד לך, אין לי פה נתונים. זו כל התשובה שקיבלתי.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה לא שומע אותי. תעזוב.

שר החינוך יואב קיש:

אה, על המגן? אה, אתה מדבר איתי.

היו"ר ארז מלול:

שכחת שמאיר כהן איש חינוך.

שר החינוך יואב קיש:

חשבתי כמה עשו בפריסת המונים, כמה לא. מגינים, הבנתי.

מאיר כהן (יש עתיד):

זו תשובה מטומטמת.

שר החינוך יואב קיש:

עזוב. לא, מאיר, עוד פעם, אני לא מכיר את הנושא.

היו"ר ארז מלול:

לא מכובד.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני לא נוקט לשון כזאת, אבל מי שכתב את התשובה הזאת, שיתבייש.

שר החינוך יואב קיש:

טוב, אני לא מכיר את הנושא, ולכן אני לא מרחיב בו. אני כן רוצה להגיד לך שבאמת רוב מוחלט – אולי 10% הגיעו לעשות את המבחנים, כשאנחנו אישרנו להשתמש במגינים. זאת אומרת, אם למשל לבית ספר היו אמורים להיות עשר כיתות שהיו צריכות לבוא למבחן, כיתה אחת הגיעה. זה סדר הגודל של המספרים. זה קצת שונה בין מקצוע למקצוע, ממקום למקום. אני חושב שזו הייתה החלטה חשובה ונכונה, שנתנה שקט למערכת בתקופה מאוד מאוד עמוסה וקשה. ואני חושב שהייתה לי הזכות להוביל את המהלך הזה, שהיה מהלך מאוד משמעותי ואפשר באמת להרבה בני נוער לחזור לשגרה, לצאת רגע – אני יכול להגיד לך שהיו טענות קשות, רצו גם לאפשר למי שרוצה לגשת למועד ב' לא לגשת. עכשיו, פה זה אירוע אחר לגמרי. צריך להבין שזה היה מוזיל את זה לחלוטין. מועד ב' גם ככה, בניגוד לאוניברסיטאות, שכשאתה בא למועד ב' מה שתקבל זה מה שיוצא, בבתי הספר למועד ב' בהגדרה יש סעיף הגנה. זאת אומרת, אם מועד א' שלך יותר טוב ממועד ב' – מועד א'. ולכן לא ראוי ולא נכון היה לעשות פה הטבה נוספת, למרות שהרבה בני נוער רצו וניסו ולחצו, אז אני אומר את זה: לא יקרה. מי שרוצה לגשת למועד ב' מוזמן לגשת למועד ב', אבל במידה שהציון ישפר לו, זה ישתפר, ואם לא – תישאר לו התוצאה הקודמת כפי שהיה לו במועד א'. זה עד כאן. אני רוצה לומר מילה אחת על נקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה, שבעיניי היא נקודת זמן סופר-אסטרטגית. אנחנו בשבוע שבו ראש הממשלה נמצא בפגישה, בעצם פגישה שלישית, עם הנשיא טראמפ, אבל גם בנסיעה השלישית זו כבר פגישה שנייה. ואין ספק שכולנו מבינים שצריך לקחת את הניצחון בשדה הקרב האסטרטגי של מדינת ישראל בשילוב כוחות עם ארצות הברית ולממש את זה למהלכים מדיניים אזוריים כוללים – מהנושא של החזרת חטופים והכרעת חמאס לסוריה, לאיראן, למדינות נוספות באזור. ויש פה מצד אחד הזדמנות עצומה ואתגר עצום, ומצד שני הנהגה נחושה, שפועלת בשיתוף פעולה מלא, עם זהות אינטרסים כמעט מרבית בין ישראל לארצות הברית. ראינו את מערכת היחסים בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא טראמפ. אני חושב שהיה פה מישהו על הבמה שטען שמערכת היחסים הזו כנראה לא בכי טוב; אני חושב שאותה אמירה שלו התנפצה לו בפרצוף, אולי כמו הרבה אמירות אחרות.

קארין אלהרר (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

מה? כמו הרבה אמירות אחרות זה התרסק לו בפרצוף. ולכן אני יכול להמליץ לרבים מחבריי שעולים פה לדוכן להיזהר באמרותיכם, כי בסוף המציאות יכולה להתהפך על הדברים האלה. אנחנו מאמינים שראש הממשלה יוביל למהלך אסטרטגי משמעותי, שנדרש בשביל להיות הרגל המדינית המסיימת אחרי ההכרעה הצבאית הכל-כך דרמטית שהייתה במבצע עם כלביא יקום מול איראן. אני רוצה להתייחס – איפה חבר הכנסת שוסטר? חבר הכנסת שוסטר, אולי אני אנצל את הזמן שיש לי עכשיו בשביל לומר על מה שאנחנו הסכמנו, ואז אתה תעלה ותגיד? או שאתה רוצה שנדבר על זה – – –

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר החינוך יואב קיש:

מה? אני רוצה לנצל את הזמן שיש לי עכשיו. איפה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה? היא פה? לא רואה אותה. פנינה תמנו.

היו"ר ארז מלול:

היא לא פה, היא לא. הצעת החוק שלו ירדה מסדר-היום.

שר החינוך יואב קיש:

שלו?

היו"ר ארז מלול:

שלו לא. גולדה מאיר – ירד. על חינוך ממלכתי אתה מדבר.

שר החינוך יואב קיש:

אה, גולדה מאיר ירד. הבנתי. ושלו?

היו"ר ארז מלול:

עדיין כן.

שר החינוך יואב קיש:

אז מה שאנחנו עושים – הצעת החוק של אלון שוסטר – – –

היו"ר ארז מלול:

אגב, אתה תצטרך לבוא עוד פעם להשיב.

שר החינוך יואב קיש:

אבל הסיכום שלנו זה שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. זה הרעיון, ואנחנו נעלה את זה.

היו"ר ארז מלול:

אחרי שהוא יציג.

שר החינוך יואב קיש:

אני אבקש – שר המשפטים, שלום. השר לוין, יש פה הצעת חוק שצריכה לעלות, שאני אבקש שהיא תעלה ביום ראשון לוועדת שרים שוב, לבחון אותה.

היו"ר ארז מלול:

צריך לעשות את זה אחרי שהוא – – –

שר המשפטים יריב לוין:

שר החינוך יואב קיש:

בסדר. אז נבקש את זה באמת בהמשך, חבר הכנסת שוסטר, אבל אני חייב לומר שההצעה שלך היא בסך הכול הצעה שאני חושב שהיא נכונה. אנחנו נתקדם איתה עם תקנות, ואין סיבה לעכב אותה. ובכפוף לסיכום הזה אנחנו נאפשר להעלות בשבוע הבא להצבעה עם תמיכה אחרי שזה יעבור ועדת שרים לחקיקה. אופיר, אפשר לרדת?

אופיר כץ (הליכוד):

לא, לא.

שר החינוך יואב קיש:

אז זה לגבי חבר הכנסת שוסטר. לגבי הצעתו של חבר הכנסת מאיר כהן, אני מבין ממנו שהשיח עם משרד האנרגיה לא הבשיל לשום מהלך, והוא רוצה להביא את ההחלטה להצבעה בכל מקרה. אני הקראתי את – – –

היו"ר ארז מלול:

משהו לחופש הגדול, לילדים. אתה מטפל בכל כך הרבה נושאים. תן איזה – שהילדים – – –

שר החינוך יואב קיש:

אני לא נוהג לדבר על החינוך ככה כהרף עין. אני, גם יש לי – אני אגיד לך – – –

היו"ר ארז מלול:

אתה צודק, צודק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה מתכנן?

שר החינוך יואב קיש:

יש לי האמת גם את הצעת החוק של חבר הכנסת אבי מעוז.

היו"ר ארז מלול:

אה, יש לך עוד היום, פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה דעתך על הצעת החוק של אבי מעוז?

שר החינוך יואב קיש:

כשנגיע להצעת החוק של אבי מעוז אני – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי היא קיבלה התנגדות, אני חושבת.

שר החינוך יואב קיש:

היא לא קיבלה התנגדות, היא קיבלה דחייה. היא קיבלה שלושה שבועות דחייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה לא התנגדת?

היו"ר ארז מלול:

בואי, נגיע. דיה לצרה בשעתה, חבריי.

שר החינוך יואב קיש:

למה להתנגד?

היו"ר ארז מלול:

בואי, נגיע לזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא מדבר איתי, משעמם לו.

שר החינוך יואב קיש:

בזה אני מסיים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מאיר כהן, אתה רוצה? כן. שלוש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זהו, הצילו אותך. בדיוק בזמן.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לכל חברי הכנסת, גם לאלה עם הגב אליי, זה באמת היה מוסיף לנו כבוד אם היינו מתעסקים יותר בשאלת יוקר המחיה ולא הופכים את הסוגיה הזאת לסוגיה משנית. עושים כאן תחרות מי יביא הצעות בתחומים המשפטיים ומי יביא הצעות בתחומי הביטחון, אבל בינתיים נאנקים תחת הנטל. ותתעוררו קצת, שימו לב לנתונים האלה: מחירי המזון במדינה שלנו גבוהים ב-51% ממדינות האיחוד האירופי, וב-31% ממדינות ה-OECD.

מיקי לוי (יש עתיד):

מקום שני ביוקר המחיה.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא להאמין, המדינה שהיא מקום שני בעולם ביוקר המחיה, מדינת הסטרטאפ, המדינה שאזרחיה עובדים, המדינה שהראש היהודי ממציא בה פטנטים כל הזמן. ודבר אחד: אנחנו לא יודעים לעמוד כאן, ואולי מה שצריך – טלי, אני תמיד פונה אלייך, תרשי לי – מה שצריך זה שפעם אחת כל הכנסת תחליט שיש יום אחד שבו אנחנו מתעסקים רק ביוקר המחיה. רק ביוקר המחיה. עושים פה ימים שלמים לזה ולזה ומה לא; פעם אחת אנחנו צריכים כל חברי הכנסת לבקש מהשרים לבוא ולתת לנו תשובות.

היו"ר ארז מלול:

אתמול היה דיון בוועדת הכלכלה על זה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני לא מדבר רק על ועדת הכלכלה.

היו"ר ארז מלול:

והשר היה, והיושב-ראש ביטן העלה את הנושא הזה בצורה – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

כמו שהיום הייתי בדיון של יוליה. יש, אני לא אומר שחלילה הוועדות לא מתעסקות, אבל כשהכנסת כולה מתייצבת חזית אחת וזועקת ואומרת על יוקר המחיה, שחייבים לעצור את הדבר הזה, חייבים לעצור את ההשתוללות – תסתכלו לא על עניים, אני לא מדבר רק על עניים, אלא על זוגות צעירים, מעמד הביניים, שניים-שלושה ילדים עם דירה, עם משכנתה, עם ילד שמשרת בצבא, עם ילד שנמצא במערכת החינוך החינמית לכאורה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק משק החשמל (תיקון – הוזלת תעריפי החשמל בימי שבת), התשפ"ה–2025. בבקשה לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק משק החשמל (תיקון – הוזלת תעריפי החשמל בימי שבת), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 28 בעד, 47 נגד. אני קובע כי הצעת חוק משק החשמל (תיקון – הוזלת תעריפי החשמל בימי שבת), התשפ"ה–2025, הוסרה, תוסר מסדר-היום.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – איסור נשיאת דברים במוסד חינוך למורשע בעבירת טרור, גזענות או בגידה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק. חבר הכנסת שוסטר, לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

רגע, אלון, אתה עולה עכשיו? הוא עולה?

היו"ר ארז מלול:

הוא עולה להציג את החוק, ואז תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת אלון שוסטר, בוא. יעלה ויבוא לדוכן.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני וחברי היושב-ראש, חברותיי וחבריי, מטרת החוק שאני מציג היא למנוע מאנשים שהורשעו בסיוע לטרור, בהסתה לגזענות ובבגידה, להופיע פומבית במוסד חינוכי, בהרצאה, בנאום, כדי למנוע הסתה לאלימות מכל סוג. בשנים האחרונות אנחנו עדים לצערי למקרים שבהם אנשים שהורשעו בעבירות חמורות של טרור, הסתה לגזענות ואף בגידה במדינה, עומדים מול תלמידים, בני נוער וסטודנטים ונושאים בפניהם דברים לכאורה בשם חופש הביטוי – שגם לו צריך להיות גבול במשטר דמוקרטי. חופש הביטוי הוא אכן ערך יסוד בדמוקרטיה הישראלית; הוא מאפשר שיח פתוח, ביקורת, חידוד עמדות ולעיתים גם אמירות קשות. פעילות ציבורית במוסדות החינוך רצויה ואף חיונית, והיא מאפשרת לדור הצעיר לפתח עמדות פוליטיות עצמאיות, אלא שגם לכך יש סייגים. חופש הביטוי אינו זכות מוחלטת, אין בכך זכות מוקנית להשמיע ולומר אמירות קיצוניות בראש חוצות ובפומבי, ולא בידי כל אדם. זה לא מעניק פריבילגיה, אותה זכות לחופש דיבור, למי שפעל במכוון לחתור תחת יסודותיה של המדינה שלנו, לפגוע באזרחים, להסית לשנאה. אדם כזה שהורשע לא רשאי להיכנס ללב מערכת החינוך ולשאת דברים ללא בקרה. הצעת החוק, יש לומר, אינה אוסרת באופן גורף את הזכות הזו – היא קובעת מנגנון סביר, מאוזן. מי שהורשע בעבירות חמורות שנוגעות לטרור, גזענות או בגידה, לא יוכל לשאת דברים בפומבי במוסדות חינוך אלא אם כן קיבל לכך אישור מוקדם ממנהל, מנהלת המחוז במשרד החינוך. יש כאן אמירה ממלכתית ברורה: המרחב החינוכי של ילדינו אינו הפלטפורמה להלבין עבירות חמורות שנעשו כנגד מדינת ישראל ואזרחיה. אנחנו לא מציעים כאן סתימת פיות, אנחנו לא באים למנוע ביקורת או לשלול מורכבויות, אבל יש קווים אדומים, וגם במערכת החינוך, שבליבה אנחנו מבקשים לטפח חשיבה עצמאית, אחריות אזרחית ואהבת האדם והמדינה, יש לשים גבול ברור בין דיון לגיטימי לבין הטפה מזיקה. לכן אני פונה אליכם היום לקרוא את ההצעה, להיענות לה. היא אינה פוליטית, כמובן, היא הצעה ערכית כצעד מתון ונחוש להגן על ילדינו, על מרחב הלמידה. שמענו את שר החינוך, שיעלה או יתמוך בהצעה הזו, וכך אמר גם שר המשפטים, כאשר זה יידון ביום ראשון בדיון נוסף בוועדת השרים לחקיקה, מתוך כוונה לקבל את תמיכתה, מתוך ידיעה שהמשרד מקדם תקנות ברוח הזו, ולכן ההצבעה תידחה לשבוע הבא בהסכמה מתוך תקווה שההצבעה הטרומית הזאת תעבור, וההמשך יהיה מתואם עם המשרד. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אכן, הצעת חוק באמת טובה, חבר הכנסת אלון שוסטר. וכאמור, כמו שאני מבין, תשובה והצבעה – כן, כבוד השר – תשובה והצבעה במועד אחר.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – מניעת פגיעה בתלמיד עקב פעילות המתקיימת במוסד חינוך בניגוד לטובת הילד ורצון ההורים), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אבי מעוז. אני מזמין את חבר הכנסת אבי מעוז להציג את החוק. לרשותך עד עשר דקות. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

לא, הם יכולים תוך כדי נאום. לא, לא מכובד שנחכה לדיונים. חבר הכנסת אבי מעוז, בוא תציג את החוק, ואחרי זה תנהל את הדיונים.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

התשובה ושלוש הדקות יהיו בפעם הבאה.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

כן, כן, ודאי, רק אם הוא מתנגד.

אופיר כץ (הליכוד):

– – – שלוש דקות, לפני ההצבעה.

היו"ר ארז מלול:

כן, כן, אופיר, אתה לא זוכר שהיה לנו את זה שכבר ענו עכשיו?

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום נציג את הצעת החוק, והממשלה תיתן תשובה.

היו"ר ארז מלול:

וההצבעה במועד אחר.

אבי מעוז (נעם):

הצבעה במועד אחר, אם התשובה שלי על תשובת הממשלה תהיה במועד אחר. אומנם תיקון החוק שאני מציג היום הוא לחוק זכויות התלמיד, אבל בעצם מן הראוי לקרוא לתיקון "החוק להגנת התלמיד". הסיבה לכך היא שהתיקון לחוק בא להגן על התלמידים ולמנוע פגיעה בהם על ידי העברת תכנים שאינם מותאמים לגילם, או שהיא מנוגדת לרצונם של הוריהם, שלהם אמורה להיות וחייבת להיות הסמכות לבחור את אופן החינוך של ילדיהם. כפי שמופיע בתחילת דברי ההסבר להצעת החוק, מטרתה היא לעגן את זכותו הבסיסית של הורה לקבל החלטות בנוגע לטיפול וגידול ילדיו במסגרת מוסד הלימודים ואת חובת מערכת החינוך שלא לגרום לנזקים בלתי הפיכים לתלמידים. עד היום קיבלתי ואני ממשיך לקבל עשרות רבות של פניות מהורים מהחינוך הממלכתי, שרבים מהם אף נפגשו איתי, ובפיהם חזרה שוב ושוב הטענה על כך שהמערכת מסתירה מהם מידע חינוכי, והם מופתעים בכל פעם מחדש לגלות מהם התכנים שילדיהם נפגשים איתם בכיתות. בדיוק כמו בסיפור שנחשף לפני שנתיים וחצי, כאשר ביומן של תלמידי כיתה י"ב הופיע אירוע תחת הכותרת "עגבניות ירוקות ומטוגנות", שזה שם של סרט; רק לאחר התעקשות ההורים התברר שהפעילות היא של פורום משפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות, ארגון שמאל רדיקלי, שגורמים חינוכיים בתיכון ביקשו להסתיר מההורים את המפגש איתו. אדוני השר, זו בדיוק הסתרה. אימא מחולון שבנה לומד בתיכון בחינוך הממלכתי, סיפרה לי שהיא ניסתה לברר מה מעבירים בכיתה של הבן שלה בשיעורים לחינוך מיני, אך לא הצליחה לקבל מענה; אימא מתל אביב כתבה בתחילת השבוע על הצעת החוק הזאת כך, ואני מצטט: כפייה של תכנים על ילדים בניגוד גמור להשקפת עולמם של הוריהם היא תמציתו של משטר אפל, דכאני ודיקטטורי. הצעת החוק אינה אלא ניסיון לעגן את הברור מאליו במדינה שפויה – הורה הוא הסמכות העליונה על חינוך ילדיו מפאת העובדה שהוא האפוטרופוס הטבעי על ילדיו. אין לאיש זכות להפקיע מידיי את זכותי ולהנחיל לילדיי תכנים, גם אם הם עטופים באצטלת ערכים טולרנטיים, מבלי ידיעתי, מבלי הסכמתי ומעל לראשי. בתי הספר לא נועדו להנדסת תודעה ולא להטמעת אי אלו ערכים כחומר ביד היוצר – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

נו, אז תניח לבתי הספר. תניח להם, מה אתה מתערב.

אבי מעוז (נעם):

– – לא לחנך מחדש ולרכוש את המדריך המהיר לסירוס כימי וכריתת איברים שלמים ובריאים. כל חינוך ערכי, זהותי, מוסרי או מגדרי שמור בבלעדיות להורים. זהו הקו החד והבהיר שאמור להנחות כל הורה וכל מורה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה מפריע לך?

אבי מעוז (נעם):

– – זכותי ומחובתי כהורה להיות מודעת ולתת את הסכמתי לכל תוכן שאליו ילדיי נחשפים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל זה לא נוגע לילדיך. זה לא נוגע לבתי הספר שאתה שולח אליהם את הילדים שלך. זה נוגע לילדים שלנו.

אבי מעוז (נעם):

אין לאף איש את הזכות, ודאי לא למערכת החינוך, לכפות על ילדיי אקטיביזם מיני, בלבול מגדרי או ניתוק מהמציאות שבה – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, דבר ראשון, לא להפריע. דבר שני, חוק לא חייב להיות אישי. הוא דואג לכלל ישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה עושה אקטיביזם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה לא קשור לילדיו. החוק לא עוסק במוסדות שהוא שולח אליהם את הילדים שלו, הוא עוסק בבתי הספר הממלכתיים.

היו"ר ארז מלול:

הוא דואג לכלל ישראל.

אבי מעוז (נעם):

– – בן הוא בת ולהפך בשם קבלה – –

היו"ר ארז מלול:

לא קשור, זו לא טענה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, תעצור, בבקשה, את השעון. אני רוצה להגיד.

היו"ר ארז מלול:

אל תדאג. תקבל גם הארכה.

אבי מעוז (נעם):

אני בסך הכול מקריא מה שאימא כתבה. – – בשם קבלה שמנרמלת הסללה להשחתה עצמית בדרך שהיא אל-חזור, ואוי למי שיעשה זאת עם חוק או בלעדיו. ככה היא כתבה: כאישה חילונית הנמנית על הזרם המסורתי אני לא אמורה להכניס את בנותיי למסגרות דתיות שלא תואמות את אורח חייהן רק מחשש שתיחשפנה לתכנים משחיתי נפש. סוף ציטוט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וואי וואי וואי, משחיתי נפש.

אבי מעוז (נעם):

עד כאן, סוף ציטוט של אימא מתל אביב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אימא מתל אביב – – –

אבי מעוז (נעם):

זכותו הבסיסית של כל תלמיד שלא תהיה הסתרה מההורים שלו. ניקח לדוגמה את מערכת הגפ"ן שבמשרד החינוך, שקיימות בה מעל 30,000 תוכניות, שמתוכן יכולים המנהלים לבחור תוכניות להפעלה בכיתות. חלק מהתוכניות נמצאות במסלול הירוק, של תוכניות שעברו הליך שכלל בדיקה מינהלית ופדגוגית מינימלית, וחלק נמצאות במסלול הכחול, של תוכניות שלא עמדו בתנאי המכרז או לא ניגשו למכרז מאגר התוכניות והמענים, אך לא נמצאה מניעה לשלבן במערכת, כלומר תוכניות שרק על דרך השלילה לא נמצאה מניעה לשלבן במערכת. משם המנהלים יכולים לבחור מה שהם רוצים אם הם משיגים מימון, או שמפעילי התוכנית מממנים אותה על ידי מקורות עלומים מרחבי העולם, וההורים לא יודעים ולא יכולים לדעת כמעט כלום. כשהוקמה הממשלה הנוכחית סוכם שאקבל את האחריות על מערכת הגפ"ן. למרות כל השקרים, ההכפשות וההפחדות, האמת היא שהייתה לי מגמה אחת ויחידה – להחזיר את האחריות להורים ולאפשר למי מהם שמעוניין בכך לדעת מה מועבר לילדים שלהם בכיתות. אבל ההפחדות עשו את שלהן, והמערכת לא ניתנה לי. במקום זאת סוכם על משהו יותר בסיסי וצנוע – מערכת שקיפות להורים. אבל לצערי הרב, גם לדבר הזה שמו מקלות בגלגלים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי? מי שם לך מקלות?

אבי מעוז (נעם):

– – ולמרות שהתקציב הזעום למערכת כבר אושר, לאחר שעזבתי את תפקיד סגן השר משרד האוצר תקע את התקציב של מערכת השקיפות – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מתעניינת.

אבי מעוז (נעם):

– – כאילו שנושא השקיפות הוא עניין אישי של אבי מעוז.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה צריך שקיפות רק במערכת הממלכתית, ולא במערכת שאתה שולח אליה את הילדים שלך?

אבי מעוז (נעם):

לממשלה הנוכחית אין עניין בשקיפות? אם אבי מעוז לא בממשלה, אז לא משקפים להורים? אז לאחר שפרשתי מתפקידי בממשלה, התברר לי שמשרד החינוך מקים מערכת שקיפות בעצמו. אבל אדוני השר, באמת הצחקתם אותי – וכי יעלה על דעתכם שהדיפ-סטייט באמת ישקף להורים את התכנים שהוא מנסה להסתיר מעיני ההורים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי זה הדיפ-סטייט? שר החינוך? ארז, מי זה הדיפ-סטייט? מי מסתיר?

אבי מעוז (נעם):

לדעתי, מדובר במערכת הסתרה עמוקה במסווה של שקיפות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי מסתיר, ארז?

אבי מעוז (נעם):

המציאות הנוכחית היא תעודת עניות למערכת החינוך ולשר העומד בראשה. לפני שלוש שנים נחקק בפלורידה שבאמריקה חוק זכויות הורים בחינוך, שתוכנו דומה לחוק שאני מציג כאן היום. מטרתו היא למנוע העברת תכנים שאינם מתאימים לגילים מסוימים ואשר אמורים להיות מועברים על ידי ההורים או לפחות בידיעתם ובתמיכתם. גם הצו הנשיאותי שעליו חתם הנשיא טראמפ ב-29 בינואר, ימים ספורים לאחר כניסתו לבית הלבן, דיבר על כך שבשנים האחרונות בתי ספר באמריקה הטמיעו אצל הילדים אידיאולוגיות רדיקליות או חסימת פיקוח הורי במכוון. התלמידים נאלצו לקבל את האידיאולוגיות הללו ללא עוררין או בחינה ביקורתית, והדבר גזל את הסמכות ההורית הבסיסית. באמריקה חלה התפכחות מהתוצאות ההרסניות של תרבות מחיקת הזהויות הפרוגרסיבית. הצעת החוק שלי נכתבה עוד לפני הצו הנשיאותי של הנשיא טראמפ. אבל העיקרון הוא זהה – להפסיק את ההסתרה ואת האינדוקטרינציה במחשכים שקיימות במשרד החינוך, ולהחזיר את החינוך לידיהם של ההורים. הצעת החוק הזו היא צעד ראשון בישראל בדרך לחזרה לשפיות ולזהויות הטבעיות, האנושיות, המשפחתיות, הלאומיות והיהודיות שלנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה הטבעיות? אני משתגעת מדברי ההבל האלה.

אבי מעוז (נעם):

עד כאן ההסבר שלי להצעת החוק. עכשיו אני רוצה להגיד משהו, אדוני השר. אני באמת חושב שהזכות והחובה לחנך את הילדים נמצאות בידיים של ההורים, וההורים חייבים לחזור ולהיות אחראים על כך – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז אתה אומר, בואו נחנך לא לקבל את כולם? בואו נחנך להפלות אנשים, להדיר אותם, לעשות חרם? זה נשמע לך הגיוני, אני מבינה. מה זה? בושה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יסמין.

אבי מעוז (נעם):

– – ולפחות שידעו מה קורה במשרד החינוך, ומהם התכנים שמלמדים את ילדיהם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה מעדיף שילדים יתאבדו, שילדים – מה? אני לא מצליחה להבין.

היו"ר ארז מלול:

רגע, רגע. חבר הכנסת אבי מעוז, החוק הבא גם שלך. אז תישאר פה.

אבי מעוז (נעם):

לא, אבל יש תשובה של שר.

היו"ר ארז מלול:

לא – אה, יש תשובה? אמרו תשובה והצבעה במועד אחר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם כול השר משיב.

היו"ר ארז מלול:

אז תשובה של השר. אני מזמין את השר להשיב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ארז, אתה חדש פה?

היו"ר ארז מלול:

לא. הם הודיעו לי אחרת. כתוב לי: תשובה והצבעה במועד אחר.

שר החינוך יואב קיש:

לא, לא. ההצבעה במועד אחר. התשובה עכשיו. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. האמת שהגיע הזמן שהציבור בישראל ידע את האמת. יש לנו תקשורת ישראלית שהיא בעצם תקשורת מטעם, היא מזמן כבר לא מדווחת את האמת. יש לה אג'נדה, היא מייצרת מציאות מדומיינת, והעובדות לא משנות לה שום דבר. השיטה של אותה תקשורת זה פייק, פייק, פייק, פרובוקציות, ורק לתקוף את הממשלה. אני רוצה לתת דוגמה לדבר הזה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ערוץ 14, לדוגמה?

שר החינוך יואב קיש:

אחת הדוגמאות האחרונות היא המינוי של ד"ר מאיה לוגסי בן חמו לתפקיד מנכ"לית המל"ג-ות"ת. מדובר במינוי מקצועי, ענייני, בעקבות ועדת איתור, ואני הודעתי על המינוי לפני דיון בבג"ץ, שהיה אמור להיות היום. אמרתי, המינוי ייכנס לתוקף אחרי הדיון ולאחר ועדת המינויים. ומה קרה בתקשורת – תקשורת השקר הזו? עיתון כלכליסט, עיתון דה-מרקר, שאני קורא לו "עיתון דה-שקר", והארץ – שלושת המוסקטרים האלה: שר החינוך מצפצף על בג"ץ, מבוכה גדולה, אצבע בעין לבג"ץ. ומה קרה בפועל? אותו דיון שהיה אמור להיות היום בבג"ץ התבטל, התייתר ונדחה. המועמדת, אישה ראויה לכל הדעות, תעבור לוועדת המינויים בהקדם בדיוק לפי הנהלים, ולאחר אישורה תיכנס לתפקיד. שום עקיפה, שום מחטף, הכול by the book. אז מה כל הסיפור, הסערה והמשבר הזה? רק אצל דה-שקר, כלכליסט והארץ. אני אומר לכם, אזרחי ישראל: אל תאמינו להם, אל תיפלו בפח של הדיווחים המגמתיים האלה. עיתון הארץ, עיתון דה-שקר וכלכליסט הם תעמולה שקרית מכוונת שבאה לפגוע באינטרסים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רק בערוץ 14 הכול אמת, נכון? תגיד את זה, אם אתה כבר עושה – –

שר החינוך יואב קיש:

תקשורת השמאל איבדה את הציבור. ועכשיו אני רוצה – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – הרי אתמול הזמינו לחקירה עיתונאי מערוץ 13. אתם מתירים את דמם של כל העיתונאים, של כל התקשורת.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יסמין. יסמין, די.

טלי גוטליב (הליכוד):

הזמינו אותו לחקירה על תקיפה. מה הקשר? מה יש לכם? הם הזמינו אותו לחקירה על תקיפה, לא על היותו עיתונאי.

היו"ר ארז מלול:

אנא, אני אתחיל עם הקריאות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

וגם, איך זה קשור לחקיקה של אבי מעוז?

שר החינוך יואב קיש:

הינה, אני עונה לך. תקשיבי. ועכשיו אני עונה לך לגבי חבר הכנסת אבי מעוז. מה לא אמרו על חבר הכנסת אבי מעוז באותה תקשורת שקר? כשנכנסנו לממשלה, קמפיין של עיתון דה-שקר: שר החינוך אבי מעוז, אני מזכיר לכולם, הוא זה שמכתיב כל מה שיקרה במערכת החינוך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא לא קיבל אחריות על מערכת הגפ"ן?

שר החינוך יואב קיש:

זה היה הקמפיין השקרי הראשון של עיתון דה-שקר, שניסה לפגוע ולהכפיש את חבר הכנסת אבי מעוז.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא לא קיבל אחריות על מערכת הגפ"ן?

שר החינוך יואב קיש:

עכשיו, נכון, אבי מעוז לא נראה כמוך, הוא נראה אחרת, יש לו עמדות אחרות, הוא מאמין בדברים אחרים. אבל ההכפשה והגועל נפש והשחור של אותה תקשורת – אני אומר לכם – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא קיבל אחריות על מערכת הגפ"ן?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר לכם, פשוט בושה וחרפה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תענה. הוא טוען שהוא קיבל אחריות על מערכת הגפ"ן.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

אז אני אומר בצורה מאוד ברורה: מאותו קמפיין שקרי של הארץ ודה-שקר בפועל הכול שקר וכזב, הכול עורבא פרח, הבל-הבלים. מי שר החינוך? אני שר החינוך, האחריות עליי, אני מקיים את המדיניות של ממשלת ישראל בנושא וגם בנושא של הצעת החוק האחרונה, שנוגעת בנושא מאוד רגיש ומורכב של מיניות, זהות מגדרית. מה עשתה התקשורת? מכיוון שזה אבי מעוז, אז ישר – זה נגד להט"בים, זו פגיעה בזכויות – – –