Аналитика (Microsoft Clarity) без личных данных. Только с вашего согласия.Этот сайт использует инструмент аналитики (Microsoft Clarity), чтобы понимать, как посетители им пользуются, — тепловые карты и шаблоны просмотра, без идентифицирующей информации. Он загружается только с вашего согласия. Подробнее
Официальная запись реестра. Текст файла извлечён из официального документа. Это не пересказ и не толкование — источником является файл.
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעה לדיון מהיר בנושא: "הנחיות בדבר מיקום הצבת צופרי אזעקה במסגרות חינוך מיוחד"
הצעה לסדר היום
הצעת חוק
הצהרת אמונים של חבר הכנסת עפיף עבד
פריטי מליאה · Обсуждение
הודעת הממשלה על העברת שטח הפעולה ממשרד הכלכלה והתעשייה למשרד העבודה של הכשרת מבוגרים, למעט מסלולי הכשרות מקצועיות בהובלה או בשיתוף מעסיקים, אשר ישארו במשרד הכלכה והתעשייה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה
פעולה על פי חוק · Обсуждение
הצעת חוק · Обсуждение
הצעת חוק · Обсуждение
הצעת חוק · Обсуждение
הצעת חוק · Обсуждение
הודעה אישית של ח"כ ניסים ואטורי
פריטי מליאה · Обсуждение
הודעה אישית של ח"כ גלעד קריב
פריטי מליאה · Обсуждение
Извлечение текста заседания из официального файла
Этот текст извлечён из официального файла. Официальным источником является файл.
Легенда
יא / מושב שלישי / ישיבה ר"מ /
ו'–ח' בטבת התשפ"ה / 6–8 בינואר 2025 / 11
חוברת י"א
ישיבה ר"מ
יום שני, ו' בטבת התשפ"ה (6 בינואר 2025)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעות סיעות יש עתיד, רע"מ וחד"ש-תע"ל, העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות ופוגעת במעמד הביניים;
2. ממשלת ישראל מפקירה את החברה הערבית;
3. ממשלת הכישלונות והמחדלים
יאיר לפיד (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
נעמה לזימי (העבודה):
הצהרת אמונים של חבר הכנסת עפיף עבד
עפיף עבד (הליכוד):
הצעות סיעות יש עתיד, רע"מ וחד"ש-תע"ל, העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות ופוגעת במעמד הביניים;
2. ממשלת ישראל מפקירה את החברה הערבית;
3. ממשלת הכישלונות והמחדלים
הודעה אישית של חבר הכנסת ניסים ואטורי
ניסים ואטורי (הליכוד):
הודעה אישית של חבר הכנסת גלעד קריב
גלעד קריב (העבודה):
הודעת הממשלה על העברת שטח פעולה ממשרד למשרד
שר החוץ גדעון סער:
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–
שר העבודה יואב בן צור:
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
טלי גוטליב (הליכוד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
ירון לוי (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
רון כץ (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אריאל קלנר (הליכוד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
עידן רול (יש עתיד):
אושר שקלים (הליכוד):
צגה מלקו (הליכוד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
רם בן ברק (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
נעמה לזימי (העבודה):
מאיר כהן (יש עתיד):
עמית הלוי (הליכוד):
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
שר התקשורת שלמה קרעי:
הצעת חוק תאגידי המים וביוב (תיקון מס' 17), התשפ"ה–
שר התקשורת שלמה קרעי:
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
רון כץ (יש עתיד):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
ירון לוי (יש עתיד):
נעמה לזימי (העבודה):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
דבי ביטון (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
עידן רול (יש עתיד):
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
שר התקשורת שלמה קרעי:
הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–
צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, שלום, שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ו' בטבת התשפ"ה, 6 בינואר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5303/25 וכלה בהצעת חוק פ/5323/25: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק חודשי לתושבי הצפון שלא פונו מבתיהם) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון ומתן כהנא; הצעת חוק ניוד מידע רפואי (תיקון – הוספת גופים ציבוריים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר עד תום ההליכים בגין עבירה של סחיטה באיומים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – הרחבת שיקול הדעת של הוועדה המוניטרית), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – ייצוג לנשים ברשימת המועמדים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הממשלה (תיקון – דיווח שר בדבר אי-התקנת תקנות במועד), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור פרסום שמו של נפגע), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק חובת פרסום הודעות באינטרנט, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אוהד טל, מיכל מרים וולדיגר, שמחה רוטמן, גלית דיסטל אטבריאן, דן אילוז ויצחק קרויזר; הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים, התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – עיגון מעמדה של העדה הדרוזית), מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח חשבונית ושובר זיכוי לצרכן בדרך מקוונת), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מינימום על החזקת נשק בלתי חוקי), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אליהו רביבו, משה סעדה, בועז ביסמוט, מיכל מרים וולדיגר, צביקה פוגל ומשה סולומון; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ממלכתי חרדי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – תלוש שכר אחיד בשירות המדינה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – סיוע טיפולי לבוגרי השירות הצבאי), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת משה טור פז ויאיר לפיד; הצעת חוק סיירות ביטחון ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – מתן צו הגנה בהליך פלילי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון – מניעת שחרור בעירבון כספי), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – טעינת רכב חשמלי באמצעות יישומון תשלום אחוד), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון – קידום תחרות בשוק שירותי הרכב), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר. עוד הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק הסדרת העיסוק בעבודה במערכת קירור או מיזוג אוויר, התשפ"ה–2024. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה למזכיר הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, במסגרת הדיון האין-סופי על עסקת החטופים, כן או לא, מגיעים הביתה, כן או לא, אנחנו כלואים בתוך הדיון: האם היה אפשר לעשות עסקה? מהם מחירי העסקה? האם זה נכון? האם זה לא נכון? ואנחנו שוכחים עובדה יסודית בהרבה: העובדה שהחטופים לא בבית היא כישלון נורא של הממשלה. זה כישלון. זה לא שיקול, זה לא דיון. היו לממשלה הזו כל האפשרויות להחזיר אותם הביתה. היה לה את הצבא הטוב ביותר בעולם, נלחם בארגז חול מול ארגון טרור קיקיוני, והם לא הצליחו להחזיר אותם הביתה. היה להם גיבוי מלא מהחברה הישראלית, במספרים שאני לא זוכר כמותם באף נושא, בשביל לעשות עסקה, והם לא הצליחו להחזיר אותם הביתה. הייתה להם, ועדיין יש להם, רשת ביטחון מלאה מהאופוזיציה, הבטחות שאופוזיציה לא נותנת לממשלה, ועדיין הם נכשלו בלהחזיר אותם הביתה. אם לירי אלבג עדיין במנהרות, הממשלה נכשלה; אם מתן צנגאוקר עדיין במנהרות, הממשלה נכשלה. זה כישלון. זה לא שיקול, זה לא דיון, זה לא הסבר על מה הם חשבו על הרשימות של משוחררים מאנשי חמאס. זה רק דבר אחד: זה כישלון של הממשלה בלהחזיר לביתם אנשים שבמשמרת שלה נחטפו על ידי ארגון טרור. אם אתה נכשל שוב ושוב ושוב ושוב ושוב במשך שנה ושלושה חודשים, 458 יום, בלהחזיר לביתם אנשים שנחטפו במשמרת שלך, אנשים שאתה חתום על גורלם, אז נכשלת באופן שאתה כבר לא יכול לערער עליו. אתה צריך לעשות את הדבר הפשוט, הצנוע, שהממשלה הזו לא מסוגלת – להניח את הכובע, להגיד: נכשלתי, אני הולך הביתה. אני אתן לאנשים טובים ממני לעשות את זה. אני לא מסוגל לעמוד במחיר הפוליטי – אני אתן לאלה שמסוגלים לעמוד במחיר הפוליטי. אני לא יודע להפעיל נכון את הצבא – אני אתן לאלה שיודעים להפעיל נכון את הצבא. אבל נכשלתי. אתם נכשלתם. נכשלתם בלהביא הביתה את הילד של עינב. אם נכשלתם בלהביא הביתה את הילד של עינב, אתם נכשלתם כממשלה, כהנהגה, כמדינה, ואתם לא ראויים לשבת על הכיסאות האלה שאותם אתם מאיישים כל כך בנוחות. זה כישלון, ועל כישלון – משלמים. אני קורא לכנסת ישראל לאשר את הצעת האי-אמון. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת גלעד קריב לנמק את ההצעה מטעם סיעות העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי. בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, שיא נוסף של חרפה נרשם היום בכנסת העשרים-וחמש, כאשר פעם נוספת נמנעה כניסתה של עינב צנגאוקר אל הבית הזה, הבית של כל אזרחי מדינת ישראל. אך אני אתייחס לחרפה הזו ולהשלכותיה בהמשך הערב. זהו יום עצוב וקשה נוסף. אני מבקש לשלוח מכאן תנחומים למשפחות הנרצחים בפיגוע הנתעב בשומרון ואת תפילותינו להחלמה מהירה לכל הפצועים. אבל בניגוד למה שחושבים בממשלת הדמים שמושלת בנו, לא די בתפילות, לא כאשר מדובר בהשבת האחים והאחיות החטופים ולא כאשר מדובר בהשבת הביטחון לאזרחי ישראל. יום מדמם נוסף בשרשרת הבלתי-נגמרת של ימי דם ושכול שהממשלה הזו הביאה עלינו בחדלונה, בשחיתותה, באוזלת ידע ובכישלונה. האשמה מוטלת כמובן על ארגוני הטרור הרצחניים, אבל האחריות, האחריות, מוטלת על כתפיה של ממשלת הכישלונות והמחדלים. אדוני היושב-ראש, אפשר לדבר במשך שעות על הכישלונות האדירים של הממשלה הזו בכל תחום. חלק מהשרים נכשלים בגלל הניתוק בין העמדות הפנאטיות שלהם למציאות. אחרים נכשלים בשל השחיתות שבה הם טובלים. יש בין שרי הממשלה כאלה שהם לא יותר ממריונטות של ראש הממשלה, ולצידם יושבים שרים ושרות שחושבים שהם מכהנים בממשלת הסקטור שלהם ולא בממשלה של כולנו. אבות רבים וסיבות רבות לכישלון הקולוסלי של הממשלה הזו, בכל תחום מתחומי חיינו, אבל התוצאה אחת: ממשלת הניצחון המוחלט על אזרחי ואזרחיות ישראל. אבל אדוני היושב-ראש, אני מבקש היום לא לדבר על הכישלונות של ממשלת הדמים, אלא על המחדלים; ליתר דיוק, על מחדל אחד שאין לו אח ורע בתולדות מדינת ישראל. מחר ימלאו 15 חודשים לטבח שמחת תורה ולמלחמה הארוכה ביותר בדברי ימיה של ישראל, 15 חודשים שבהם ממשלת ישראל לא טרחה לגבש ולו ראשית חזון ואסטרטגיה ליום שאחרי, למעברים האפשריים והנחוצים מהשלב הצבאי לשלב המדיני ולנקודת הסיום של המערכה. מעל הבמה הזו אמרנו פעמים רבות, ונאמר גם עכשיו: ממשלה חסרת אסטרטגיה ותוכנית, ממשלה שאינה חותרת לסיום המלחמה, ממשלה שמדדה על הרגל הצבאית ומנוונת בכוונה תחילה את הרגל המדינית – לממשלה כזאת אין זכות מוסרית לשלוח חיילים צעירים אל שדות הקרב. ממשלה שלא ממקמת את שחרור אזרחיה החטופים בראש סדר העדיפויות, ממשלה שהעומד בראשה ושותפיו עוסקים במניפולציות מול גופי תקשורת בעולם בעניין החטופים, ממשלה שהעומד בראשה לא צועד בשבילי קיבוץ ניר עוז כשראשו מורכן – ממשלה כזאת, אין לה את הזכות המוסרית להמשיך ולכהן. ממשלה שמאפשרת לשרים הקיצוניים שבה לדבר פעם אחר פעם בפומבי בזכות ביצוע פשעי מלחמה על פי הדין הבין-לאומי; ממשלה שמסרבת להקים ועדת חקירה ממלכתית בדרך שקבועה בחוק של הבית הזה כבר 55 שנים; ממשלה שמשתלחת תדיר בכל פעולת אכיפה וחקירה של רשויות אכיפת החוק; ממשלה שמפקירה את חיילי צה"ל ומפקדיו בטיול שלהם אחרי הצבא בדרום אמריקה, בעת הלימודים שלהם באוניברסיטה בחו"ל או במהלך נסיעת עבודה מעבר לים – ממשלה כזאת, אין לה זכות מוסרית לקרוא לעצמה ממשלה פטריוטית ולאומית. אבל הדיון שלנו אינו רק דיון מוסרי, זהו גם דיון מעשי ופרגמטי הנוגע להשגת מטרות המלחמה כפי שהוגדרו על ידי הממשלה עצמה. 15 חודשים חלפו מאז האסון ומפרוץ המלחמה, והאמת המטלטלת היא שלממשלה הזו אין שמץ של מושג לאן מתקדמים. אין רעיון מסדר, אין תוכנית, אין עבודת מטה ואין ראשית מעשה. רק סיפורים ומעשיות על הנסיעות הנסתרות של השר רון דרמר והבטחות עלומות לשחר של יום חדש אחרי 20 בינואר, מועד השבעתו של הנשיא טראמפ. ובאין חזון – ייפרע צבא. ובאין חזון, נעשים דברים שלא ייעשו. ובאין חזון, ההפקרה נמשכת. ובאין חזון, החמאס ממשיך לשלוט על חייהם של שני מיליון פלסטינים ברצועה וימשיך לשלוט, כי ראש הממשלה נתניהו יודע את המחיר הבלתי-נתפס של ממשל צבאי מלא ברצועת עזה, אבל הוא אינו מוכן לעשות דבר כדי לייצר מציאות שלטונית אלטרנטיבית לאחיזת המוות של הארגון הרצחני. האמת המטלטלת, שיש לזעוק אותה, היא שהברית הלא-קדושה והמזוהמת בין נתניהו לחמאס לא נעלמה מן העולם. הדברים קשים לשמיעה וגם לאמירה, אבל השקט בעניין הזה הוא הרפש הגדול ביותר. לפני 7 באוקטובר זו הייתה דוקטרינת הסיכון המחושב; אחרי 7 באוקטובר זוהי דוקטרינת השיקול המתועב – שיקולי ההישרדות הפוליטית, שבאים שוב על חשבון האינטרס הלאומי. בשעה שמדינת ישראל מתאמת עם הרשות הפלסטינית את פעילות מנגנוני הביטחון שלה במחנה הפליטים בג'נין, נתניהו עומד בסירוב שלו לכלול מעורבות כלשהי של הרשות בבניית החלופה השלטונית לחמאס ברצועה, ובהינתן הסירוב הזה, אין כל תנועה אמיתית קדימה עם מדינות האזור המתונות. 15 חודשים אחרי פרוץ המלחמה היינו אמורים להיות במצב אחר לגמרי. מנגנונים שלטוניים וביטחוניים אלטרנטיביים בהובלת קואליציה של מדינות האזור המתונות ובמעורבות של הרשות הפלסטינית צריכים היו לעמוד במצב של שגר ושלח, ראשית כפיילוט באזורים ספציפיים בצפון הרצועה, ולאחר מכן באזורים נרחבים בהרבה. 15 חודשים אחרי פרוץ המלחמה היינו אמורים להימצא אחרי סיכום עם המצרים על הקמת מכשול תת-קרקעי דרמטי בציר פילדלפי ולהתחיל בבנייתו. 15 חודשים אחרי פרוץ המלחמה היינו אמורים להימצא במצב שבו נשים, ילדים וקשישים שבים למתחמים הומניטריים בצפון הרצועה ובאזור ציר נצרים, שמנוהלים על ידי הקואליציה הבין-לאומית והרשות הפלסטינית. זו הדרך להכנעת החמאס – השילוב בין לחץ צבאי לבניית אלטרנטיבה מדינית. אבל ממשלת החורבן שלכם עסוקה בלשטח את צפון הרצועה, לא על מנת להקים אלטרנטיבה לחמאס, אלא כדי להכשיר את השטח לרעיונות השבתאיים, למשיחיות השקר של הימין הקיצוני. וכעומק המחדל ברצועת עזה, עומק המחדל ביהודה ושומרון. תחת הפנמת האסון שהביאה עלינו דוקטרינת הסיכון המחושב וריקוד הטנגו עם קטר, שעוד ייחקר על כל היבטיו המושחתים והאנטי-פטריוטיים, נתניהו ממשיך בהקרסת הרשות הפלסטינית. ומי נכנס אל הוואקום? החמאס והג'יהאד, איזה פלא. אנשי החמאס יושבים בדוחה, המקום שבו ביקשו יונתן אוריך ושרוליק איינהורן לעשות עסקים, ומוחאים כפיים לכסילות של ממשלת נתניהו. תחת ניצול ההישגים הדרמטיים של הפגיעה בציר האיראני הג'יהאדיסטי, ממשלת ישראל נלחמת בחמאס ברצועת עזה ומעניקה לו תקומה ביהודה ושומרון, בירדן, ומי יודע עוד היכן. יוהרה, סכלות, עצלנות, שחיתות וקנאות היו תמיד מתכון לאסון. זהו המתכון המנצח של ממשלת ישראל, המתכון לאסון המוחלט שלנו. את האי-אמון אנו מגישים נגד ממשלת הדמים והחורבן, אבל דברינו מכוונים גם לעבר חלק משותפינו באופוזיציה. אין יותר תירוץ לסירוב של יותר מדי מאיתנו לומר באומץ ובקול רם שהגיעה העת לסיים את המלחמה בעזה – למען החטופים, למען החיילים, למען העתיד הישראלי, למען מיליוני אנשים שחיים כאן, בארץ המובטחת. ממשלה שמנציחה מלחמה למען כיסא ושררה לא ראויה לאמון אלא רק לבוז ולחרפת עולם. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר דוד אמסלם, להשיב על ההצעות מטעם הממשלה. ואני מתכבד לברך את נכבדי העדה הדרוזית – השייח'ים, הקאדים, ראשי המועצות, ואת בני משפחתו הרבים, ברוך השם, של חבר הכנסת החדש עפיף עבד, שיושבע בעוד שעה קלה. ברוכים הבאים לכנסת. בלי מחיאות כפיים. תודה רבה. בעוד שעה קלה הוא יושבע לכנסת, עוד מעט. לפני ההצבעות.
גלעד קריב (העבודה):
לפני ההצבעות?
היו"ר אמיר אוחנה:
לפני ההצבעות, כן. השר אמסלם, בבקשה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני רוצה להצטרף לברכות של היושב-ראש על כניסתו של עפיף עבד כחבר כנסת. אני חושב שזו גאווה גדולה גם לעדה, גם לנו בליכוד וגם לעם ישראל. אני שמעתי, אדוני היושב-ראש, את חבר הכנסת גלעד קריב, ואני מדי פעם צובט את עצמי כדי להאמין, האם אני שומע דברים אמיתיים, או שבאמת אני הוזה איזשהו משהו, וכאילו חזרתי במנהרת הזמן ללפני כשנה וחצי? הוא מדבר עלינו, על הממשלה הזו, וטוען – אני כתבתי את מה שהוא אמר. דרך אגב, תמיד הוא מדבר ויוצא, בגלל שתשובה הוא אף פעם לא רוצה לקבל, כי קשה לו לשמוע את הדברים באמת, את העובדות. הוא טוען שהממשלה שלנו, אדוני היושב-ראש, עושה מניפולציות בין גופי תקשורת בעולם בעניין החטופים. הממשלה שלנו עושה הכול מכול וכול כדי להחזיר את כל החטופים, כבר אתמול או שלשום. מי שעושה מניפולציות בעולם, דרך אגב, זה השמאל. לא מזמן אני הולך ושומע איזה פרופסור, כמדומני הבן של שרת החינוך ממרצ שולמית אלוני, מטיף לגויים ומבקש מהם לעשות סנקציות על מדינת ישראל; מאשים את הצבא, את חיילינו – מי אלה חיילינו? אלה ילדינו – בפשעי מלחמה. והחצוף הזה, חבר הכנסת גלעד קריב, עוד עולה לכאן ומדבר על כך שאנחנו עושים מניפולציות. הרי החברים שלו – אנחנו שומעים; שמענו לפני כמה שבועות את הרמטכ"ל לשעבר, שכולו אכול שנאה, מאשים את צה"ל בטרנספר ובפשעי מלחמה. עכשיו, אני שואל את עצמי: מי זה צה"ל? בסוף אלה הילדים שלנו, ומפקדי צה"ל הם גם האחים שלנו. אנחנו עושים פשעי מלחמה? הרי שחטו את ילדינו ביום חגנו. אנחנו ישבנו איש-איש בביתו בשמחת תורה, רצינו לחגוג את החג, וחיות נכנסו ושחטו זקנים, נשים, טף ותינוקות באכזריות עצומה; הסתובבו כמה שבועות בתוך מדינת ישראל על מנת לטבוח בכל מי שהם יכולים. תוך כדי היה להם גם זמן לפתוח פריג'ידר, לשתות ולשחוט ילד. ועל זה הוא מדבר? שאנחנו עושים טרנספר? העם היהודי, מאז קום המדינה לא חווה חוויה כזאת. והנס הגדול, דרך אגב, הוא שיש לנו את מדינת ישראל. נגמרו הימים שיהודים נשחטים בעולם רק בגלל שהם יהודים, ושלאחר ששוחטים אותם שאר היהודים בורחים ומתחבאים. נגמר. לעם ישראל, ברוך השם, יש צבא חזק, ומי שיעז להרים יד על יהודי או על אזרח ישראלי רק בגלל שהוא יהודי או אזרח ישראלי, מדינת ישראל תפגע בו. לא משנה איפה הוא – הוא לא יחיה יותר. כידוע לכם, אלפי מחבלים נכנסו, חצי מעזה נכנסה, כל השבאב. עכשיו, צה"ל מנהל מלחמה מאוד מדויקת. אין לנו עניין – בהגדרה – לפגוע באנשים שהם חפים מפשע. כמעט אין בעזה חפים מפשע; כל אחד מהם זה או הבן שלו או אח שלו שמעודד את זה, אבל בואו נעזוב. בוודאי אנחנו מתכוונים לחסל את חמאס ולא לפגוע באזרחים, בוודאי לא בילדים. מה השאלה בכלל? אבל אם כאן, יהודים, רמטכ"ל לשעבר, ראש שב"כ לשעבר, בא ובעצם פוגע בביטחון מדינת ישראל, פוגע בחיילי צה"ל – לא מזמן אני שומע על איזה חייל שנסע לברזיל, הרי זה סיפור שהם מלבים אותו. אז אם אנחנו לא מגינים פה על ילדינו ויוצאים כל מיני גנרלים לשעבר, עלק, ובמסגרת זה שהם היו גנרלים גם נותנים חוות דעת מה צבא ההגנה לישראל פועל ואיך פועל, אז מה אתה מצפה? למה באים בטרוניות שיש אנטישמיות בעולם? לא הבנתי. האנשים האלה צריכים לשבת בבתי הכלא במדינת ישראל, להיות מועמדים לדין ולהישפט להרבה שנים. הם לא יכולים – הם הוציאו את עצמם מכלל החברה הישראלית. ואני שומע את קריב. בכלל, אני רק אספר לכם, מר קריב הדליף מוועדת החוץ והביטחון מסמך סודי ביותר, ולאחר בדיקה הסתבר – כנראה זה הוא. עד היום לא שמענו את המשטרה או היועצת המשפטית לממשלה בכלל מתערבת ומבקשת לחקור אותו. זה, הבן אדם הפטריוט הישראלי הגדול, הוא מדבר איתנו על פשעי מלחמה? הוא מדבר איתנו על ועדת חקירה ממלכתית? הרי מדוע אנחנו לא מסכימים לוועדת חקירה ממלכתית? הרי אנחנו חייבים לבדוק באופן הכי רציני שיש את מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, מה השאלה בכלל? כפי שאמרתי, זה האסון הכי גדול שקרה לנו מאז קום המדינה ועד היום. אבל אנחנו צריכים לבחור אנשים שהציבור הישראלי סומך עליהם ומאמין להם. אבל מה לעשות שעל פי החוק, מי שאמור להקים את הוועדה זה נשיא בית המשפט העליון – שאני טוען, דרך אגב, מה שקדם למלחמה, זה על פי משנתו ועל פי פרסומו של סנוואר עצמו, אני לא מנחש משהו. האיראנים תפסו לא מזמן כמה מרגלים ישראלים, חלקם יהודים, שמומנו על ידי האיראנים בכסף. מה הייתה המשימה שלהם? לכתוב כרזות נגד ממשלת ישראל. זאת אומרת, אחד מבסיסי התפיסה שלהם זה לפלג את החברה הישראלית ולייצר סכסוכים פנימיים. זו אחת המשימות של חמאס. דרך אגב, זה מה שחמאס ציפה. 7 באוקטובר התחיל כחלק מזה שהוא הבין שיש חולשה פנימית, לכן הוא בחר את העיתוי הזה. עכשיו, למה זה קרה לנו שנה ומשהו? הרי היה לנו כאוס במדינת ישראל, איש הישר בעיניו יעשה. כל זב חוטם שרצה לעצור איזה כביש – עצר; כל מישהו שרצה לסגור את שדה התעופה – סגר; כל מי שרצה לעשות כאוס במדינה – עשה; כל מי שרצה להרביץ לשוטרים – הרביץ. כל זה בחסות מי? בחסות היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט העליון והעומד בראשו, המתיימר לעמוד בראשו, השופט עמית. איך אמרתי? הפרק הראשון בוועדת החקירה שתקום, בעזרת השם, יוקדש ליועצת המשפטית ולשופטי העליון, איך הם יצרו אנרכיה במדינת ישראל במשך שנה וחצי כמעט, ואין מחלוקת שזה בעצם היה חלק מהרוח הגבית, שחמאס נכנס בעיתוי הזה למדינת ישראל וביצע את מה שביצע. אז במקום לחקור אותם, הם רוצים לחקור. לכן אני אומר, אנחנו רוצים ועדת חקירה של העם, שיש אמון באנשים. לנו אין שום אמון בשופטי העליון. לא רק לנו, דרך אגב – אני מניח שרוב החברה הישראלית היא שם. זו הכוונה שלהם, ולכן אנחנו לא נסכים לזה בשום פנים ואופן, בגלל שאמרתי, חלק מהמערכת שצריכה להיחקר זה הם עצמם. אני לא מכיר מישהו שבוודאי ובוודאי צריך לחקור את עצמו והוא ממנה את עצמו גם לשופט. אני שמעתי את מר קריב – שבין ראש הממשלה לבין החמאס יש ברית מזוהמת. תראו לאיזה שפל המדרגה הבן אדם הזה מגיע. בינינו לבין החמאס יש ברית. טוב שהוא לא המשיך ואמר שגם בינינו לבין חיזבאללה, בינינו לבין האיראנים. אבל בואו נעזוב שנייה את כל מקבץ השטויות שהוא דיבר ואת הארס שהוא זרק פה. בואו נעזוב את זה. אנחנו, מדינת ישראל, נמצאים היום באופן מעשי – כל אזרח יודע את זה, דרך אגב – מתוך התהום שהיינו בה, היום צה"ל היכה כמעט בכל אויבינו מסביב ועשה מהפך שאני חושב שמאז מלחמת ששת הימים, אדוני היושב-ראש, צה"ל, הצבא, צבא ההגנה לישראל, לא הייתה לו הרתעה כזאת מול אויביו. צה"ל נלחם, הדור הזה נלחם כמו אריות, אין דברים כאלה. לפני כמה שנים חלקנו אפילו זלזלנו בהם, חשבנו שאלה ילדים מפונקים. דרך אגב, מה שקרה בעזה זה דבר שלא קרה באף מקום בעולם. אף צבא בעולם לא נלחם בעיר מעל הקרקע ובעיר שלמה מתחת לקרקע. אין דבר כזה. צה"ל, בהקרבה – דרך אגב, תחשבו, כל אחד שיחשוב: חיילים יורדים למטה 10, 20 מטרים לתוך מנהרה, הם לא יודעים את מי יפגשו שם. איזה אומץ לב, איזו הקרבה צריכה להיות, כל זה כדי למגר את עמלק, ששחט, כפי שאמרתי, את ילדינו, אנס את נשינו, הרג את כל – מה שנקרא באמת, זקנים, נשים וטף, את כולם בלי שום הבחנה. דרך אגב, גם ערבים הוא הרג, לא הבחין בשום דבר, לא עניין אותו כלום. לכן, אדוני היושב-ראש, באמת, כמובן שיש בורא עולם שנתן את המטרייה, מה שנקרא, מהשמיים, ככה שצה"ל באמת פועל, ותראו איזה מזרח תיכון אנחנו מייצרים, פתאום מסתבר. דרך אגב, את רוב החמאס בעזה, כמסגרת צבאית, כבר פירקנו. יש עוד הרבה עבודה לעשות. חיזבאללה קיבל מכה ניצחת, כולם יודעים את זה. יש עוד עבודה, אבל עדיין – זה לא מה שקרה, בוא נגיד ככה, בוודאי זה לא מה שהיה מצבו לפני 7 באוקטובר. סוריה, תראו, התפרקה לה כחלק ממגדל הקלפים שקרה פה. איראן זו לא אותה איראן שהייתה לפני כן. כרגע אנחנו נמצאים במצב לא פשוט גם ביהודה ושומרון, ויש לנו את הגזרה של תימן, שגם בה בסופו של דבר נצטרך לטפל, בגלל שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו יותר לשלוח טילים על מדינת ישראל ולשבת ולעשן נרגילה ולאכול בקלאווה. לא יקרה יותר. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לכל המפקפקים פה ולכל האנשים שפוגעים באמת בעם ישראל: מדינת ישראל, ממשלת ישראל, מחויבת מהיום הראשון להחזיר את כל החטופים למדינת ישראל, מי בחיים ומי לקבר ישראל. אמרתי הרבה פעמים: גם אם נצטרך להישאר בעזה שנים ולחפור את כל עזה, אנחנו לא נצא עד שהאחרון מחטופינו לא יהיה כאן. אין דבר כזה. אין מציאות כזאת. זה מעבר לקטע המוסרי האמיתי. אין מציאות. אני חושב שבלי זה, זו פגיעה בביטחון מדינת ישראל, פגיעה בכלל בכבוד הלאומי של מדינת ישראל ובכלל בתפיסה הביטחונית של מדינת ישראל, לכן, אין מציאות כזאת. החמאס, דרך אגב, מתעלל בתושבי מדינת ישראל. הוא מעולם לא רצה לעשות עסקה מעבר לעסקה הראשונה. אני נמצא בכל ישיבות הקבינט, ואני מודיע לכם: רבותיי, מעולם לא הונחה הצעה על ידי החמאס שהוא הסכים לה. לא הייתה בכלל הצעה, גם האמריקאים אומרים את זה, רק קריב אומר הפוך; כל הצד הזה אומר הפוך. למה? החטופים באמת לא מעניינים אותם. הם עושים פוליטיקה קטנה מדבר קדוש, שלא קשור בכלל לשמאל או לימין. ולכן, כשאני שומע אותם, אני מצטמרר. אני לא זוכר שאי פעם בסיטואציה כזאת עלה לפה חבר כנסת מהבית הזה וככה דיבר. לכן אני דוחה בשאט נפש את כל האי-אמון הזה, ובוודאי ובוודאי את כל ההתבטאות של חבר הכנסת קריב, שתזכרו תמיד שהדליף מסמך סודי ביותר מוועדת החוץ והביטחון, מסווג ביותר, ועדיין מסתובב לנו פה חופשי בלי שאף אחד דיבר איתו. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין להציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, (אומרת בערבית: תחילה, שלום עליכם אנשינו, אחינו מהצפון, מהגליל. בעזרת השם ניפגש תמיד בשמחות, תהיו בריאים) ומזל טוב. אני מקווה שהכניסה שלו באמת תביא דברים טובים. (אומרת בערבית: בערבית אומרים שבעזרת האל הוא יביא איתו טוב.) לגבי הצעת האי-אמון שלנו, חשוב לי להגיד שמטרת-העל של כל מדינה או ממשלה היא להתוות מדיניות ותוכניות שמהותן ומטרתן העיקרית היא שיפור איכות החיים של האזרחים של אותה מדינה. זה אמור להיות במדינה נורמטיבית, כאשר באמת המדינה והממשלה, כמייצגת את מוסדות המדינה, מתייחסת לכלל האזרחים שלה שווה בשווה ומכבדת אותם במקום שהם נמצאים. לצערי הרב, במדינת ישראל זה לא המצב. במדינת ישראל חיים מלפני קום המדינה אזרחים, ילידים, בני המקום, שהם היום מהווים קרוב ל-21%. אממה, המדינה לא לוקחת אותם בחשבון. תסתכלו מסביב, מה שאנחנו רואים, שומעים בחדשות בכל יום, בכלל היישובים הערביים בלי יוצא מן הכלל, בדרום, במרכז, בצפון – כולם סובלים, כולם חיים במחסור, כולם מככבים בתופעות שליליות חברתיות וכלכליות. רוב מוחץ של הילדים חיים מתחת לקו העוני. הנשים – אני רואה כאן נשים מהחברה שלנו – הנשים שלנו, במיוחד אלו מעל גיל 50, אבל גם 40, הן הקבוצה הכי ענייה בין הנשים בחברה הישראלית. יותר מ-54% מהילדים שלנו חיים מתחת לקו העוני, שלא לדבר על זה שיש לנו שני מיליון נפשות, אזרחים במדינה הזאת, שחיים מתחת לקו העוני. אני אתמקד בחברה הערבית, כי זו המטרה והנושא העיקרי של האי-אמון. אני רוצה לחלק את הדברים שלי לכמה נושאים, ובראשם הנושא הכאוב והזועק עד לשמיים, שעד עכשיו לא מצא לא אוזן, לא לב ולא תוכנית שאפשר להפעיל. אגב, התוכנית נמצאת; רק צריך להפעיל אותה, לבצע אותה ולעשות את המעקב הדרוש עליה. 238 נרצחים בחברה הערבית ב-2024, מתוכם 12 ילדים עד גיל 18, מתוכם 69% אנשים ונשים מגיל לידה עד גיל 30, זאת אומרת הצעירים שבחברה, ולא רק זאת, מתוכם 22 נשים. לא שצריך להתאמץ כל כך ולראות מה הסיבות ואיך אפשר להתמודד. ישנה תוכנית סדורה, כתובה, שהוכיחה הממשלה הקודמת שהיא אפשרית וממשית. רק צריך באמת החלטה פוליטית של מי שיושב בממשלה כדי לטפל במגפה הזאת. ממשלת ישראל לא חסרת אונים ולא חסרת ידיים. ממשלת ישראל הפקירה את האזרחים הערבים גם בנושא הזה. אני אומרת את זה כי אני מסתמכת על זה שהיו ניסיונות קודמים להשתלטות – לא ניסיונות, הייתה מציאות קודמת של השתלטות של משפחות פשע בחברה היהודית, והצליחו למגר אותה. גם בסוגיה הזאת – כישלון טוטלי, מוחלט. חינוך, חינוך כמנוף מרכזי לחיים טובים, שמתחיל מגיל לידה, ולא רק כשמגיעים לתיכון – אם לא נמסד את החינוך בצורה טובה בשלוש השנים הראשונות, לא נצליח לקצור פירות טובים שיאפשרו חיים טובים לאותם אנשים, וכמובן, זו המעגליות שקשורה לעולם ולחיים שמתחת לקו העוני. אני רואה שהזמן רץ, אבל אני חייבת להספיק הכול, ואני רוצה לציין עוד סוגיה מרכזית שסובלים ממנה בחברה ערבית, וזאת כל הסוגיה של תכנון ובנייה. לצערי הרב, היא סוגיה מרכזית, ששמה חלק גדול מאזרחי המדינה תחת איום של הריסת בתים. אי-אפשר להרחיב תוכניות מתאר, אי-אפשר לבנות מבנים מורשים, רק בגלל סיבה אחת – שלא מעוניינים שאנחנו נהיה במקומות האלה. יש לנו 18 ועדות מרכזיות לתכנון ובנייה בתוך מדינת ישראל, ועד לפני כמה חודשים לא היה אף מנהל ועדה שנמצא שם. << אחרי_כן >> ברוך השם, יש לנו מנהל אחד, שזה 5%, שלא לדבר על ייצוג הולם בתוך רשויות ומוסדות המדינה. ואני לא מתכוונת לדבר על הרופאים והצוות הפארה-רפואי והאחיות, ולא על המורות והמורים והעובדים הסוציאליים, אני מתכוונת לדבר על המקומות של תפקידי מפתח, שאנשים יכולים לשבת מסביב לשולחן מקבלי ההחלטות ולהביא את תמונת המצב מתוך המציאות היום-יומית שלהם ולהשפיע על אותן תוכניות. אז אנחנו 20% ומשהו, אבל לצערי הרב שם אנחנו בקושי, עם כל העובדים, 1.5%, 1.75%. אז הגיע הזמן, ממשלת ישראל, מדינת ישראל, שתכירו בצרכים של 20% ומשהו מהאוכלוסייה. והדבר לא ישתקף רק בחברה הערבית, הדבר ישתקף בכלליותו בחברה הישראלית. אנחנו רואים שגם השנה הזו – והיא שנה קשה לכולנו, היא שנת מלחמה, נכון, ויש הוצאות מרובות – אבל גם בעדכוני תקציב, ארבעה עדכוני תקציב שהיו במשך השנה, החברה הערבית לא נלקחה בחשבון. היא נלקחה בחשבון כמקור לכיסוי הוצאות, ולא רק למלחמה, דרך קיצוצים. לא מספיק שאנחנו שותפים ברוחבי, ואנחנו כן מוכנים להיות שותפים ברוחבי של 5%, אבל להפיל עוד 15% רק על התוכניות של החברה הערבית? לא רק זאת – לא להוציא לפועל את מה שנשאר מאותן תוכניות? על כן, אני חושבת שהממשלה הזו, שמפקירה 20% מהאזרחים שלה, לא ראויה להיות ממשלה של אזרחיה. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר דוד אמסלם, להשיב גם על הצעת האי-אמון הזו – הצעות האי-אמון האלה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, אני רוצה לענות לך ברצינות. האמת היא שהרבה פעמים אני לא מבין את הטענה. מדינת ישראל היא מדינה שעובדת לפי קריטריונים. אני לא ראיתי – – –
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה, רק תני לי לדבר. שמעתי אותך. הרי בכל נושא ונושא יש תקצוב. אני לא ראיתי שכתוב: יהודי, ערבי, דרוזי, צ'רקסי, חרדי. כתוב: אזרח. אני מניח שיש מפתחות לחינוך, יש מפתחות לכל דבר ודבר – לעובדים סוציאליים. בוודאי.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כנראה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני לא מבין על מה אתם מדברים. אבל יש נושא אחד – – –
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
על תיעדוף. אז תמיד לא מבינים על מה אנחנו מדברים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תני לי. שמעתי. אבל יש נושא אחד שאני מבין בו קצת יותר, וגם כשהוא היה – כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים התעסקתי בו גם קצת יותר בוועדה: נושא תכנון ובנייה. אני אספר לך מה קורה. בואו נתחיל בתשתיות. כבר פעם שלישית שאני מסביר לכם את זה, אבל אתם עדיין חוזרים כמו קאטו הזקן: דופקים אותנו, לא נותנים לנו, וכו'. אז בואו, אני אסביר. אני גר בשכונה מסוימת. דרך אגב, מדינת ישראל לא השקיעה שם שקל. אני קניתי דירה. במחיר הדירה שלי גולמו הכביש, המדרכה, הגן, כל מה שצריך. מדינת ישראל עושה רק תשתיות-על. אני החזקתי את כל הכבישים. אני עבדתי בהחזקת כל התשתיות בירושלים 20 שנה. אני מספר לכם: אף שכונה העירייה, לא באה ועשתה לה כביש. אנחנו קיבלנו מפתח מהקבלן או מהחברה המפתחת – נתנו לנו שכונה קומפלט. והתושבים משלמים ארנונה, דרך אגב, לא כדי שנסלול להם – כדי שנתחזק להם את הכביש וננקה וכו' וכו'. המקום היחיד שעיריית ירושלים לקחה מדמי הארנונה והשקיעה זה מזרח ירושלים, מכספי תושבי מערב ירושלים. עכשיו, אני אומר את זה תמיד, ואני אומר לכם: כל יישוב ערבי על פי חוק יכול לגבות היטל כבישים, היטל סלילה, היטל חפירה, היטל ביוב, ולעשות הכול. הוא לא צריך אישור של אף אחד. הוא לא עושה את זה בגלל שהוא לא רוצה. ואז מתלוננים: הממשלה. מה זה קשור לממשלה? מה זה קשור לממשלה? אז לכן – – –
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כנראה שלא חיים באותה מדינה. בפרט בממשלה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה, דקה. אז אני מסביר לכם. תראה, קשה להבין את המציאות. קשה לכם להבין את העובדות. עכשיו, בואו תראו.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אתה מדבר על קריטריונים – – – איזה קריטריונים סטרוק עובדת? אתה יכול רק על השאלה הזו לענות? יש לך שרה בממשלה, סטרוק. על פי איזה קריטריון היא עובדת?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לגבי מה?
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
איזה קריטריון – השרה סטרוק.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני לא נכנס כרגע – – –
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
לא, אתה עונה בשם הממשלה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תראה, אני אומר, ישנם כל מיני נושאים שהם ייחודיים לגבי זה. כדוגמה, אני לא יודע למשל מה הטיפול בחקלאים. אבל החקלאים זה לא העירוניים, ואולי הם מהווים 1% במדינת ישראל. לא יודע. אבל אני רוצה להתעקש על תכנון ובנייה. כשאני הייתי יושב-ראש ועדת הפנים – – –
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אז אתה מתייחס לתכנון ובנייה. למה שאלתי על קריטריונים שלה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה, תן לי, רק שנייה. תן לי, אני אסביר.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
שנייה. היא מחלקת לבני המקום שמעולם לא היו שם במחירים שהיא רוצה, ואתה מדבר על שוויון, על קריטריונים?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אענה לך.
היו"ר אמיר אוחנה:
אבל חבר הכנסת עטאונה, גם אם לא תאהב את התשובה פה, הרב-שיח צריך להסתיים איפשהו.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
פה הוא מדבר על המציאות. אני מעמת אותו עם המציאות.
היו"ר אמיר אוחנה:
מאה אחוז. שאלת – הינה, השר משיב.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אמרתי, ישבתי חודשים על הנושא, כן? זוהיר בהלול היה איתי בוועדה. יום אחד ישב איתי, אמר לי: דודי, יש חצי מיליון בתים ערביים ללא רישיון בנייה. באנו, עשינו דיון רציני מאוד, כמעט חצי שנה עבדנו על זה. דרך אגב, אני גרמתי למשרד הפנים להקדיש 80 מיליון שקל לתוכניות מתאר. אנחנו גם סיכמנו בחוק שכל מה שנכנס בקו הדיקור, גם אם אין תוכנית והבן אדם יכול רק בעתיד להכשיר, נשאיר. אני מספר לך מה קורה בכפרים. אתה יודע את האמת, אתה יודע. ישבתי בטמרה – – –
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
הינה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק שנייה, תן לי.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת עטאונה, אנא ממך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עטאונה, עכשיו ישבנו בטמרה, בבקשה, הייתי שם. דוגמה. הרי ביישובים הערביים כל האדמות הן אדמות פרטיות, אדוני היושב-ראש. עכשיו, רוצים לבנות, אבל מה קורה? יש אנשים ששומרים את הקרקע לנינים של הנינים של הנינים, ויש אנשים אחרים שאין להם איפה לגור. וכולם רוצים בכפר. בעיר יהודית אין דבר כזה. עכשיו, מה קורה? אז הם באים למדינה ואומרים: תקצו קרקע. חבר'ה, אבל יש לכם. תמכור את זה לשכן שלך. לא. אז לכן אני אומר לך, אני מכיר את זה על בוריו. גם עבדתי בזה 20 שנה. אני מכיר כל כפר וכפר במזרח ירושלים, מכיר כמעט כל רחוב.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
זה תכנון שונה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה. בוודאי. בגלל שבמזרח ירושלים, אדוני היושב-ראש, כל משפחה יושבת על איזה 5 דונם.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מאיפה אתה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יש להם גפנים, יש הכול, והם רוצים לבנות במקום אחר, לא שם.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
– – – מצוקת דיור.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז אני אסביר לך. כמעט באף כפר ערבי – דרך אגב, עברתי, לא ראיתי איזה מגדל של 40 קומות. אני, בעיר שלי, בירושלים, אנחנו כבר שנה מצופפים. אני רוצה לספר לך משהו. אתה יודע שבירושלים שנים, עוד כמעט בתקופת המנדט, זה משם גלש שלא היינו בונים מעל שש קומות, בכל העיר, כמובן עם אבן, וזאת הייתה עוד פקודה מנדטורית, ולא בונים לגובה. היום תראה איך העיר – אין איפה לחיות. לא הבנתי, אתה ראית בבית צפאפא מגדלים למעלה של 40 קומות? לא תראה. אתה תראה וילות יפות. אני אעבור איתך כמעט בכל כפר שאתה רוצה. לכן – – –
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת עטאונה, אתה יודע כבר כמה פעמים קראתי אותך לסדר?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עטאונה, אני רוצה להתקדם. אני אגיד לך, בחיים אני אישית לא אוהב צביעות. אני אומר, תחליט איפה אתה רוצה לאחוז את המקל. אתה רוצה מפה? בבקשה. אתה רוצה מפה? בבקשה. אל תאחז אותו משני הקצוות ותתחיל רק להגיד: כמה רע לי, כמה רע לי. זה לא נכון. קודם כול, אני אומר עוד פעם, בתקופתי אנחנו קידמנו תוכניות מתאר כמעט לכל היישובים הערביים, בגלל שזה מה שהיה נדרש, אני אומר לך, תוכניות מתאר, כדי שהילדים יבנו ויחיו. הרי לאן הם ילכו?
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
איזה תוכניות?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אף אחד גם לא מצפה שמישהו ילך. למה שילך? אבל צריך להבין ולשנות טיפה את התפיסה. האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל חיה – – –
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל אתה מפריע לי.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת עטאונה, האם – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תעלה אחרי זה, תדבר כמה שאתה רוצה.
היו"ר אמיר אוחנה:
השר, שנייה אחת. חבר הכנסת עטאונה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני יכול לא לענות, אני יכול לרדת.
היו"ר אמיר אוחנה:
השר, תן לי שנייה. האם אתה יודע כמה פעמים קראתי אותך לסדר? יודע? גם אני לא יודע, אבל אני אתחיל לספור. פעם ראשונה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני אומר, אני באמת באמת – אנחנו בליכוד באמת אנשים של שוויון, אנחנו אנשים של זכויות אדם. תזכור, רק אנחנו דואגים לזכויות האזרח במדינת ישראל, לא החברים שלכם פה. אני אומר לכם את זה כל שבוע. הם לא סובלים אתכם בדיוק כמו שהם לא סובלים אותנו.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מי יותר?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, אנחנו לא שונאים – אני לא שונא ערבים. בחיים שלי לא שנאתי ערבים. ההורים שלי באו ממדינות ערב. לכן אני אומר, אזרח כאזרח, כתפיסה – צריך להבין, זאת תפיסה ליכודית שורשית, חרותית. אזרח הוא שווה זכויות וחובות באשר הוא אזרח, אין שאלה כזאת, ולכן אני בעמדה, בוודאי – דרך אגב, אבל מי שתורם לביטחון מדינת ישראל, מגיע לו יותר, בוודאי, מה השאלה? מי שנכנס יותר מתחת לאלונקה ומשלם בקורבנות ומשלם בדמים, בוודאי, בוודאי מגיע לו יותר, מה השאלה בכלל? אבל אני רוצה לומר דבר מאוד פשוט. אני גם אומר לגבי האזרחים הערבים – אני לא מכיר הרבה ישראלים יהודים שגרים בערים וחיים בתנאים של כפר. לא מכיר. בוא תראה באיזו צפיפות אנחנו גרים. אני גם לא מחפש משהו אחר, זה מה יש.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, אני רוצה לומר לך, היום בכלל בכל הערים, כל התוכנית של ציפוף הבינוי נמצאת כתוכנית כמעט אסטרטגית בכל עיר ועיר במדינת ישראל: הורסים את הישן, בונים מגדלים, למה אין לאן ללכת יותר. מצטופפים. אז לכן אני אומר, באמת באמת, אם יש איזו נקודה ספציפית – אהלן וסהלן, באמת.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תבנה עיר חדשה לערבים. תבנה לנו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני, אין לי בעיה. דרך אגב, לא בונים – אני אסביר לך.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
על יד חרדים, מרכז קהילתי – – –
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
– – –
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מוכנים לכול. תבנה לנו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני מסביר. אני בוודאי, אנחנו בוודאי ובוודאי דואגים לאוכלוסייה הערבית בדיוק כמו לאוכלוסייה היהודית. אמרתי, אזרחים זה אזרחים, אין בכלל שאלה. אני בכלל לא מבין את זה, בכלל, איך בכלל השאלה עולה? אבל מה, צריך להבין איפה אוחזים את המקל, את הכללים האמיתיים. ולכן אני אומר שאם יש קטע נקודתי, אני מוכן לענות עליו ברצינות. אבל פה אני באמת משתדל לענות לכם אמיתי את מה שאני מרגיש ומה שאני חושב, וככה חושבים כל חבריי במפלגה. אנחנו גדלנו על ערך האדם, בלי קשר למוצא שלו. אצלנו אדם זה אדם, בעל משפחה זה בעל משפחה, ובוודאי שהילדים שלו לא צריכים להיות ברחוב. מה השאלה פה בכלל? לכן אני אומר שאם אתם רציניים ויש בעיה נקודתית שאנחנו – אני בוודאי יכול לסייע, היושב-ראש, או כל אחד מהליכוד, אהלן וסהלן, בשמחה. אחמד, אתה יודע את זה. אני תמיד נרתם לכל נושא אזרחי בלב חפץ, ואני באמת, בעיניים שלי אני עיוור צבעים בסיפור הזה. אתה גם יודע את זה.
נעמה לזימי (העבודה):
רק אתה עיוור צבעים פה, תאמין לי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
איך קוראים לזאת שיושבת לידך? שכחתי, זאת שצעקה עכשיו.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא רוצה להגיד לך. לא רוצה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה יודע מה, בסדר.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אם אתה כל כך הרבה זמן ולא מכיר אותה, זה סימן שאתה לא נמצא פה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
את יודעת שאני לא מכיר את כל מי שבא כל שבועיים-שלושה לפה. לא מכיר, מה לעשות.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אם כך, אתה לא מכיר חצי ממשלה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן, חבר'ה, אני מוכן באמת גם להיות – אני, אבל בוודאי גם יושב-ראש הכנסת, באמת כולנו. אם יש משהו שאתם רוצים שנקדם אותו ובאמת הוא מוצדק, אני, יושב-ראש הכנסת וכל חבריי פה בליכוד, באמת אנחנו אנשים ליברליים אמיתיים. לנו באמת יש כבוד לכבוד האדם.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
השר – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני אומר: תבואו, דברו איתי, מה שאני אצליח – אהלן וסהלן, אבל צריך לזכור רק דבר – – –
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא, לא, שאלה: אתה זוכר שדיברנו על סכום כולל ואמרת שתקים ועדה? מה קרה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני רוצה להגיד רק משפט אחד. אנחנו עברנו מלחמה איומה, אבל מעבר למה שעברנו, המלחמה הזאת עולה למדינת ישראל כמעט 200 מיליארד שקל. צריך להבין את המשמעות של הכסף. זה בערך שליש מתקציב המדינה, ואנחנו נצטרך לשלם את זה – –
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – – השנה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – האזרחים, אנחנו, הילדים שלנו, כנראה. ולכן, השנה הזו זו שנה שהיא לא פשוטה בכלל לעם ישראל. המלחמה נכפתה עלינו. זאת ההוצאה הכי מוצדקת שעשינו, בגלל שבסוף היינו צריכים קודם כול לדאוג לחיינו, ואתם יודעים שקודם כול החיים קודמים לאיכות החיים. לכן, בעזרת השם, אני מקווה שנעבור את השנה ונייצב את הכלכלה הישראלית, ולקראת השנה הבאה אני מניח שהמשק – מקווים שהמשק יעלה כבר על מסלול של נסיקה, ואז נוכל לענות על הרבה צרכים והרבה נושאים חברתיים שבאמת יש מקום לטפל בהם. לכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, אדוני, שלוש דקות. אחריו – אלון שוסטר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, נאמר עכשיו שהמלחמה עלתה לנו עד עכשיו 200 מיליארד שקל, אבל זה לא גרם לקואליציה לוותר על 15 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים בשלוש השנים האחרונות. האסון הכבד שנפל עלינו ב-7 באוקטובר, במסכת שלמה של כישלונות שמלווה את פעילות הממשלה מאז הקמתה – כל זה לא הגיע במקרה, זה תוצאה ישירה של מדיניות הממשלה. שרת התחבורה עם הכי הרבה הרוגים בתאונות הדרכים מזה 20 שנה, משבר התעופה העצום וההזנחה המוחלטת של קידום התחבורה הציבורית; משרד האוצר, שנמצא בקריסה, עם חמש הורדות דירוג אשראי לראשונה בהיסטוריה, צמיחה שלילית לנפש וירידה דרמטית ברמת החיים; המשרד לביטחון לאומי עם שיאים של רציחות בכל המגזרים, גנבות רכבים, פשיעה, שחיתות, תיקים פליליים, בראשות השר העבריין המורשע בן גביר; המשרד להגנת הסביבה עם שרה מושחתת, בריחת הדרג המקצועי; השרה לשוויון חברתי, מסתבר, מעסיקה עובדים פיקטיביים, דואגת להעביר כספי ציבור למקורבים ומעכבת תקציבים לשורדי השואה. מה זה? אי-אפשר לעכל את הדבר הזה. אתמול בתחקיר על השרה גולן גם ראינו כיצד נציב שירות המדינה פועל להאריך מינויים פסולים כאשר הוא עצמו נמצא בניגוד עניינים חמור. השר אמסלם גם הוא עלה היום שוב עם דברי הסתה וגזענות. מישהו יכול להסביר לי למה אסמלם הוא שר בממשלה? למה משלם המיסים הישראלי צריך לבזבז בעת הזו, בזמן המלחמה, עשרות מיליוני שקלים בשנה על שר מיותר שמפיץ שנאה ורעל ועוסק אך ורק בסידור מושחת של ג'ובים לחברי מרכז הליכוד? בשנתיים האחרונות, אדוני היושב-ראש, הריקבון והזיוף חדרו לכל פינה בשירות הציבורי. מינוי עסקנים פוליטיים לא כשרים לתפקידי מפתח בממשלה מפרק את המדינה וגורם נזק עצום לכל אזרח. את הממשלה הכושלת הזאת אנחנו חייבים לסלק. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת שוסטר, שלוש דקות לרשותך, ואחריו – חבר הכנסת ווליד טאהא.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לא.
היו"ר מאיר כהן:
חמד עמאר, יא חביבי, סליחה. אתה צודק. בבקשה, כבודו.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מקווה שנביע אי-אמון בממשלה שמפרקת כל חלקה טובה במדינה, ומסתבר כעת שהיא גם מפורקת ומתפרקת מבפנים. אנחנו מביעים אי-אמון בעקבות 100 אחים ואחיות שנמצאים בעזה, בעקבות מלחמה שלא די לה על ידי ממשלה כושלת ומסכסכת. אני עומד כאן היום כדי לתבוע אי-אמון בממשלה שכשלה בתחומים רבים כל כך. היא כשלה קודם כול באי-החזרת החטופים, באי-הקמת ועדת חקירה ממלכתית ובאי-לקיחת אחריות; ממשלה שהפכה את שנת 2024 לאחת השנים הקשות בתולדות המדינה שלנו, שבה ראינו כיצד הפילוג החברתי מתעצם, החברה משוסעת והממשלה, שאמורה להיות זאת שמאחדת, הפכה לגורם מרכזי שמעמיק את הקרעים. במקום לעבוד עבור העם, עם העם, עם האופוזיציה, הממשלה בחרה לעבוד עבור עצמה, לחוקק חוקים שמקדמים אינטרסים צרים, סקטוריאליים, להילחם בכל מוסד שלא מיישר קו עם האידיאולוגיה שלה ולהקריב את עתיד האזרחים על מזבח האינטרסים האישיים ושרידותה. תושבי הדרום מחכים לאחיהם שבעזה, ותושבי הצפון מרגישים נטושים. אלה אנשים שחייהם הזדעזעו, שאיבדו את בתיהם. במקביל צה"ל ושב"כ, עמודי תווך של הביטחון הלאומי שלנו, סופגים מתקפות חסרות תקדים מצד חברי הממשלה, מתקפות שפוגעות בכשירות ובמורל של כוחות הביטחון. גם משרתי המילואים חשים מופקרים אל מול חוק ההשתמטות המופקר שממשמש ובא. מדינה חזקה שתקועה עם ממשלה חלשה, שמעדיפה לשמור על הקואליציה מאשר על הכלכלה הישראלית. במקום לעודד יציבות, יציאה לעבודה, הממשלה מקדשת משרדים מיותרים ותקציבים קואליציוניים סקטוריאליים. לא מדובר רק בניהול כושל וציני, אדוני היושב-ראש, אלא גם בניסיון מודע להרוס את מוסדות המדינה. ממשלה שנלחמת בבית המשפט העליון, בלשכת עורכי הדין, בתאגיד השידור הציבורי – כל מוסד שלא מיישר קו עם המדיניות נחשב לפתע כאויב העם. זו איננה מדיניות, זו איננה מנהיגות, זו הפקרות. שינויים עמוקים, אדוני היושב-ראש, יש וראוי לבצע לעיתים, אבל רק באחריות ובהסכמות רחבות. חברות וחברי הכנסת, יש לנו אחריות כלפי האזרחים שלנו. אני קורא לכם להביע אי-אמון בממשלה שבורחת מחקירת אמת ומתשלום מחיר על בניה החטופים. ממשלה כזאת צריכה לפנות את מקומה. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, כבודו. חבר הכנסת חמד עמאר, תפדל. אחריו – חבר הכנסת ווליד טאהא. אדוני.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, (אומר בערבית: חברינו בירכא,) משפחת עבד, אני רוצה קודם כול, עפיף, לאחל לך הצלחה. אני כאן לרשותך. כל מה שאתה תרצה, כל עזרה – אנחנו נמצאים כאן, נעבוד ביחד. הדבר החשוב בשבילי זה לקדם את העדה הדרוזית ואיך אנחנו מקדמים אותה ביחד, ורק בהצלחה שיהיה לך. (אומר בערבית: השייח'ים היקרים, השופטים, כל הנמצאים איתנו, ברוכים הבאים לכנסת.) אדוני היושב-ראש, כשמדברים על ממשלה כושלת, מתחילים בביטחון. הממשלה הזאת נכשלה בביטחון. במקום שתביא ביטחון – מה שהבטיחה – היא הביאה אסון. 7 באוקטובר ייזכר וימשיך להיזכר לדורות רבים שידברו על 7 באוקטובר. היא הבטיחה להילחם ביוקר המחיה – ראש המשלה עצמו, ביבי נתניהו, עמד בתחנת דלק ומילא דלק ואמר: אני אוזיל את הדלק, הסתובב בסופרמרקט ואמר: אני אוזיל את המחירים. ומה יש לנו? רק עליית מחירים. חוץ מעליית מחירים אנחנו לא רואים שום דבר. השר הכושל הזה, השר לביטחון פנים – אבל אני מתקן את עצמי: השר לביטחון לאומי, כי כך הוא קרא לעצמו; חשוב להגיד "לאומי" – שר הכישלון הזה עם הממשלה הכושלת הזאת לא נותנים ביטחון. ואני חייב לספר לך ולחברי הכנסת סיפור. לפני יומיים קיבלתי מכתב מאיש עסקים ערבי מצליח מאוד. אשתו מורה בבית ספר, הוא גר באחד הישובים בצפון. לפני שנה הוא קיבל איום, ביקשו ממנו דמי חסות. (אומר בערבית: דמי חסות, כמו שאומרים בערבית.) הוא לא התייחס. הלך למשטרה, הגיש תלונה במשטרה, אבל כולנו יודעים שהמשטרה לא מטפלת. זה לא מעניין אותה, כי ההנחיות של השר וסדר העדיפויות של השר הם אחרים לגמרי. עבר שבוע – ירו לו על הבית. הלך שוב למשטרה. שוב המשטרה לא עשתה כלום. עובר עוד שבוע – יורים וזורקים עליו רימון. הוא הולך למשטרה. אבל הוא אומר: אחרי האיומים האלה והחאווה שמבקשים ממנו, אין לי מקום במדינת ישראל. הוא תופס את הרגלים עם אשתו, עם המשפחה שלו, והוא חי עכשיו בחוץ לארץ. הוא לקח את האחים שלו, את הילדים שלו, את אבא, את אימא. הבן אדם הזה העסיק מאות אנשים, כי הוא היה איש עסקים מאוד מצליח. רק מדינת ישראל הפסידה. אבל כשיש לך ממשלת כישלון, וביטחון אפס, ואין משילות – זה מה שקורה במדינת ישראל.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני, תודה רבה. ווליד טאהא, חבר הכנסת, בבקשה, ואחריו – אחמד טיבי. כן, אחמד, אתה אחרי ווליד. לא ידעת? בבקשה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, (אומר בערבית: המשפחות שלנו מירכא,) חברות וחברי הכנסת, האמת – הקשבתי לשר דוד אמסלם, ושמעתי את הדברים שלו בתגובה על הצעת האי-אמון שהגישה חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, ולרגע חשבתי שהשר אמסלם מקריא דברים מספרו של אפלטון "המדינה", כי הוא עלה ודיבר על מצב כמעט אידיאלי שהאזרחים הערבים חיים בו – אגב, האזרחים הערבים והאזרחים המערופים וכל מי שאינו יהודי. מי שמקשיב לו חושב: או שאנחנו מסתלבטים על הממשלה ועל המדינה, או שאנחנו כפויי טובה, אנחנו לא מודים ולא אומרים: תודה על מה שאתם עושים לנו. השר אמסלם, אתה ישבת על הכיסא של יו"ר ועדת הפנים וגם אני ישבתי על הכיסא של יו"ר ועדת הפנים, ואתה כנראה הכרת מוסדות תכנון אחרים ממה שאני הכרתי. אתה לא יודע שב-2025, היום, מספר הנציגים הערבים בוועדות התכנון הארציות במדינת ישראל כמעט לא קיים, כמעט אין נציגות של האזרחים הערבים, ועל כן, הם עושים מה שבא להם בתוך מוסדות התכנון על חשבון האזרח הערבי. אתה כנראה לא יודע, אמסלם, שבשנת 2025 עדיין יש יישובים ערביים ללא תוכניות כוללניות, ויש יישובים ערביים עם הרבה מאוד שטחים, גושים, מתחמים, שלא אושרו בוועדות התכנון. אגב, היישובים המערופיים סובלים לא פחות משאר היישובים הערביים בכל הקשור לענייני תכנון. אז עולה אמסלם ומתחיל להקריא מספרו של אפלטון "המדינה", או "הרפובליקה", או כל שם אחר שמישהו מכיר אותו לפיו, ולרגע נותן לנו להתבלבל – אם אנחנו חיים את המציאות של הממשלה הרעה שלו או מציאות אחרת. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חברת הכנסת נעמה לזימי, אחרונת הדוברים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מכובדי היושב-ראש, (אומר בערבית: השייח'ים היקרים, האח סלמאן מולא, ראש המועצה, ברוכים הבאים.) אנחנו שוב נדבר על בעיות תכנון ובנייה. כשאנחנו אומרים "תכנון ובנייה", אנחנו אומרים "קמיניץ" – מכה בחברה הערבית, ביישובים הערביים והדרוזיים. קנסות של מאות אלפי שקלים, הריסות בתים בסוף, אכיפה בררנית. למה אני אומר "אכיפה בררנית"? כי איתמר בן גביר, שאחראי לרשות, לפני שבועיים צוטט כשאמר: לא להרוס בבני ברק אלא להתרכז ביישובים הערביים. זה משפט שהוא עבירה פלילית. גם עבריין וגם עושה עבירות כל הזמן, עבריין סדרתי. אין חוק שהוא אפקטיבית יותר קשה, יותר אכזרי, לחברה הערבית, כולל הדרוזית, מאשר חוק קמיניץ. פעם השרה שקד אמרה, ויש הקלטה: התכוונו שזה יהיה נגד ערבים, אבל זה פוגע במושבים. נצטרך לתקן. מאז זה לא תוקן. גם כשהיא הייתה שרת המשפטים זה לא תוקן, וגם בממשלה הזאת זה לא תוקן. גם לגבי חוק הלאום, שמתייחס כך: יהודים, לא יהודים; יהודים שווים ומי ששווה פחות. אי-אפשר לנהל כך מה שקרוי "מערכת דמוקרטית", שזה הפך להיות רק כותרת, ולאחרונה כותרת ריקה מתוכן. הנושא השני הוא ביטחון אישי – הרציחות, האלימות המתגברת, אוזלת היד של המשטרה, או הכישלון לעיתים במזיד של המשטרה במניעת פשעים ורציחות, או במעצר של מי שביצע את הפשע, או בהתפרצות כמויות אדירות של נשק בחברה הערבית. אין יישוב שלא נפגע, לא באזור רמלה, לוד והמרכז, לא באזור אום אל-פחם, לא בירכא. כל יישוב כזה נפגע, ולכן (אומר בערבית: אני אומר לשייח'ים היקרים, הסוגיות שלנו משותפות, הבעיות שהזכרתי משותפות, ואנו מקווים למצוא להן פתרון משותף לטובת כולם. ובעזרת השם עפיף יצביע איתנו כשנביא חוקים נגד קמיניץ ונגד חוק הלאום.)
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה. תודה, אדוני. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. זה הרבה זמן, 100 ימים. כן, יש לך זמן, בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה – – –
היו"ר מאיר כהן:
חברים, אני מבקש שקט.
נעמה לזימי (העבודה):
עינב צנגאוקר – אותה הפכתם לאויבת הכנסת. גידרתם את הכניסה, חסמתם בכל הכוח את האימא של החטוף מלבוא למשכן הכנסת, לבית העם. היא מפריעה לכם. הזעקה שלה לא נעימה. היא אימא לא מספיק מנומסת. אימא של מתן צנגאוקר, שחטוף בעזה כבר 15 חודשים, לא מוכנה פשוט לקבל את ההפקרה, וזה לא מתאים לכם. היא לא מוכנה לקבל שתקריבו את הבן שלה על החזון לווילה בעזה, וזה בא לכם רע. היא גם הסיפור על מה שקרה לכם, לוין, דיכטר: אם יחידנית מאופקים, אישה מזרחית, שהצביעה יחד עם משפחתה לליכוד, ואז חוותה את הטרגדיה שהאדם שלו היא הצביעה התגלה כפיקציה, כמי שמקריב את הבן שלה כדי לשרוד פוליטית. והיא לא שתקה ולא שותקת. היא אימא, אימא שלא תוותר בחיים על הבן שלה. היא מספרת את סיפור הבגידה שלכם בה ובכולנו, והאמת שהיא מביאה חזקה מדף המסרים. אז החלטתם לעשות ממנה, מעינב, עבריינית. הרי מי כמוכם יודעים איך להשתמש בסטראוטיפים, איך להפעיל מניפולציה בגזענות.
היו"ר מאיר כהן:
אני מבקש שקט, חברים. חברים, תודה רבה, אבל אני מבקש שקט.
נעמה לזימי (העבודה):
בטח, בטח. אתם המומחים הכי גדולים לזה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
למה בטח? למה?
היו"ר מאיר כהן:
קטי, זהו.
נעמה לזימי (העבודה):
את שומעת? יופי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
למה בטח?
נעמה לזימי (העבודה):
הכי מומחים למניפולציות וגזענות.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
את יודעת מה עשיתי היום בשביל זה?
נעמה לזימי (העבודה):
האימא הזאת והאמת שלה הן בעיה. היא בעיה, קטי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אבל למה להגיד בטח? למה להגיד בטח?
היו"ר מאיר כהן:
קטי, רק התחלנו את היום, רגע. יש עד הבוקר, קטי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
למה להגיד בטח?
נעמה לזימי (העבודה):
אז החלטתם להפעיל עליה, על עינב, מכונת רעל שלמה, אפילו מתוך הכנסת עצמה, שחלילה הקול שלה לא יהדהד פה, כי אם תשמעו אותה, תגידו לי, איך תישנו בלילה? אמסלם החליט לא לצפות באות החיים מהחטופה לירי אלבג. היא מפריעה לו, החטופה שהופקרה, התצפיתנית הגיבורה שהם מקריבים. מפריעה לו.
קריאה:
למה? למה?
נעמה לזימי (העבודה):
אסור להסתכל. ככה יותר קל להפקיר. סמוטריץ' טוען שלא הייתה בכלל הפקרה. בטח שלא הייתה הפקרה. בשבילו חמאס הוא נכס, על מלא נכס. הביאו לו נס, מאיר, נס הביאו לו. ואטורי – איפה הוא? ואטורי קורא אל עבר שורדת טבח: מה את רוצה, כפיים? היא מפריעה לו עם הסיפור שלה עם מה שעבר עליה. מי היא, שורדת הטבח, שתפריע לו? ורוטמן? רוטמן התעלה על כולם. הוא השאיר אבות שכולים לדבר עם עצמם בדמעות – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה, גב' נעמה.
נעמה לזימי (העבודה):
– – ועזב את הוועדה. השאיר אבות שאיבדו הכול, והפך אותם למטרד. מטריד אותו האבל שלהם.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
מי הם שיטרידו את הוד רוממותו? יש לו הפיכה לעשות, והם, עם הטרגדיה שלהם, החורבן הפרטי – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
– – והלאומי, באים להרוס – –
היו"ר מאיר כהן:
אה, ששש.
נעמה לזימי (העבודה):
– – באים לדרוש את האמת, את חקר האמת, ועדת חקירה. לא מתאים לו, לרוטמן. לא מתאים לכם. אני רק רוצה לומר דבר אחרון.
היו"ר מאיר כהן:
נעמה, נעמה.
נעמה לזימי (העבודה):
אין בעיה. דבר אחרון.
היו"ר מאיר כהן:
דקה אחרי. בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
אין בעיה. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
לא, יש בעיה. אנא ממך.
נעמה לזימי (העבודה):
אני אומרת: החמאס הוא ארגון הטרור המתועב שטבח בנו ורצח אותנו. לנצח נרדוף אותו. אבל אתם ממשלת הטרור הפסיכולוגי – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה.
נעמה לזימי (העבודה):
– – שמחריבה את ישראל יותר – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
– – מכל אויבנו. הפלה שלכם היא תחילת התקומה והריפוי. אתם אנשים בלי לב – –
היו"ר מאיר כהן:
נעמה, תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
– – בלי חמלה, בלי בושה.
היו"ר מאיר כהן:
נעמה.
נעמה לזימי (העבודה):
אתם תעופו עם כל השחיתות שלכם – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
– – המוסר הרקוב שלכם והנשמה הרעה שלכם – –
היו"ר מאיר כהן:
אה, נעמה, אני לא רוצה להוריד אותך מהדוכן.
נעמה לזימי (העבודה):
– – והשם שלכם יהיה לקלון לעולמי עד. ואטורי, לעולמי עד קלון.
ניסים ואטורי (הליכוד):
שקרנית. את שקרנית.
נעמה לזימי (העבודה):
אתה.
ניסים ואטורי (הליכוד):
את שקרנית. את אפס, שקרנית. אני מבקש הודעה אישית.
היו"ר מאיר כהן:
רגע.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אני מבקש הודעה אישית. מה שהיא אמרה זה חמור מאוד, מה שהיא אמרה.
היו"ר מאיר כהן:
אבל אם אתה תגיד את זה עם האצבע זה ישכנע אותי?
ניסים ואטורי (הליכוד):
לא, לא קשור, אבל מגיעה לי הודעה אישית.
היו"ר מאיר כהן:
שב. שב. מגיעה לך הודעה אישית – תקבל. שב.
נעמה לזימי (העבודה):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
עכשיו אני מבקש, אופוזיציה וקואליציה כאחד, לא עומדים כאן ומדברים דקה ושתי דקות יותר. אני מבקש מכם. גם לא נעים – – –
נעמה לזימי (העבודה):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
נעמה, נעמה, נעמה. יש דברים שהם הכללים של המקום הזה, אני מצטער. זה מאוד – – –
נעמה לזימי (העבודה):
הכללים של המקום – שהורים של חטופים לא מופקרים בחוץ.
היו"ר מאיר כהן:
נעמה, נעמה, את צודקת.
נעמה לזימי (העבודה):
הכללים של המקום – בחייאת, מאיר.
היו"ר מאיר כהן:
נעמה, נעמה, אין לי ויכוח איתך, אבל כשזה שלוש דקות זה צריך להיות שלוש דקות. אנחנו לפעמים מוסיפים חצי דקה. זהו. תודה. אדוני היושב-ראש.
היו"ר אמיר אוחנה:
שר מבקש לסכם או שאנחנו נעבור? אין שר מסכם, נכון? לא צריך. מאה אחוז.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, לפני שנעבור להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה, אנחנו נקיים את הצהרת האמונים של חבר הכנסת עפיף עבד. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עפיף עבד אל הדוכן, וכאמור, מקדם בברכה את נכבדי העדה הדרוזית, את השייח'ים, הקאדים, ראשי המועצות, בני משפחתו הענפה, ברוך השם, של חבר הכנסת עפיף עבד שמכבדים אותנו כאן בנוכחותם. אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת יואב גלנט, שנכנסה לתוקפה ביום ראשון ה' בטבת התשפ"ה, 5 בינואר 2025 – קצת יותר שקט במליאה ברגע הזה, זה בכל זאת רגע מיוחד, תודה רבה – בא במקומו חבר הכנסת עפיף עבד. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, נקיים עתה את הצהרת האמונים. חבר הכנסת עפיף עבד, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.
עפיף עבד (הליכוד):
מתחייב אני.
היו"ר אמיר אוחנה:
ברכות לחבר הכנסת עפיף עבד. אנחנו לא נוהגים למחוא מחיאות כפיים בכנסת. תודה רבה. (אומר בערבית: חבר הכנסת עפיף עבד, בהצלחה.) בהצלחה גדולה. תודה רבה.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, ביקשתי הודעה אישית.
היו"ר אמיר אוחנה:
תקבל, תקבל, אחרי ההצבעה. זה אחרי ההצבעה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, ההצבעה על הצעות האי-אמון תהיה הצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה. אני אעדכן שלאחר ההצבעה תימסרנה שתי הודעות אישיות – של חבר הכנסת קריב ושל חבר הכנסת ואטורי. ההצבעה הראשונה תהיה שמית, ההצבעות האחרות – אלקטרוניות, נכון לרגע זה. אם כן, נסיים את החיבוקים.
קריאה:
ויש הרבה מה לחבק.
היו"ר אמיר אוחנה:
ויש הרבה מה לחבק, נכון, צודק. אנחנו נצביע תחילה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. ההצבעה כאמור תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא מנה את שמות חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו משתתף בהצבעה
ינון אזולאי– אינו משתתף בהצבעה
גדי איזנקוט– בעד
ישראל אייכלר– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– בעד
זאב אלקין– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מישל בוסקילה– אינו משתתף בהצבעה
דבי ביטון– בעד
מיכאל מרדכי ביטון– בעד
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– בעד
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אברהם בצלאל– אינו נוכח
אליהו ברוכי– אינו נוכח
ניר ברקת– אינו נוכח
ששון ששי גואטה– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה נוכחת
מאי גולן– אינה נוכחת
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– בעד
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– בעד
אבי דיכטר– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו משתתף בהצבעה
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– בעד
משה טור פז– בעד
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– בעד
אלמוג כהן– אינו נוכח
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– בעד
מתן כהנא– בעד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– בעד
ירון לוי– בעד
מיקי לוי– בעד
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– בעד
יאיר לפיד– בעד
סימון מושיאשוילי– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– בעד
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– בעד
יונתן מישרקי– אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי– אינו נוכח
ארז מלול– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– בעד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– בעד
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– אינה נוכחת
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת
משה סעדה– אינו נוכח
גדעון סער– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו משתתף בהצבעה
עפיף עבד– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
יוסף עטאונה– אינו משתתף בהצבעה
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
חמד עמאר– בעד
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
יסמין פרידמן– בעד
אורית פרקש הכהן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אריאל קלנר– אינו משתתף בהצבעה
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
משה רוט– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
עידן רול– בעד
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– בעד
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– בעד
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– בעד
היו"ר מאיר כהן:
כן, בבקשה, קרא שוב בשמותיהם של אלה שלא ענו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
ישראל אייכלר– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
זאב אלקין– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
אוריאל בוסו– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אברהם בצלאל– אינו נוכח
אליהו ברוכי– אינו נוכח
ניר ברקת– אינו נוכח
ששון ששי גואטה– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה נוכחת
מאי גולן– אינה נוכחת
גילה גמליאל– אינה נוכחת
משה גפני– אינו נוכח
אבי דיכטר– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
ווליד טאהא– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
אלמוג כהן– אינו נוכח
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– בעד
סימון מושיאשוילי– אינו נוכח
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי– אינו נוכח
ארז מלול– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– בעד
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– אינה נוכחת
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת
משה סעדה– אינו נוכח
גדעון סער– אינו משתתף בהצבעה
עפיף עבד– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
משה רוט– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
אושר שקלים– אינו משתתף בהצבעה
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
היו"ר מאיר כהן:
האם יש מישהו או מישהי מחברי הכנסת – בבקשה, גברתי.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשם חברת הכנסת)
מרב מיכאלי – בעד
היו"ר מאיר כהן:
עוד מישהו? אם כן, ההצבעה תמה. בבקשה. מירב, אלקטרונית?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אלקטרונית.
היו"ר מאיר כהן:
שתי ההצעות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, שתי ההצבעות.
היו"ר מאיר כהן:
להלן תוצאות ההצבעה: 38 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. על שתי ההצעות הבאות אנחנו נצביע הצבעה אלקטרונית. אנו עוברים להצבעה על הצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעות העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 40 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות העבודה, ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
40 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הנדרש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון – – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
יבדקו את המסך שלך, יוליה. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעות סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
38 בעד, אפס מתנגדים, נוכח אחד. אם כן, אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הנדרש.
היו"ר מאיר כהן:
חברי הכנסת, שתי הודעות אישיות. חבר הכנסת נסים ואטורי, בבקשה. השנייה – של חבר הכנסת גלעד קריב.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עלתה לכאן חברת כנסת וכל פעם משמיצה, ואני אומר דבר אחד: השנאה הזאת שאתם שותלים בעם ישראל זה הבל הבלים. הדבר הזה הוא דבר שלא ייעשה; עבריינית עם תעודות, שאם היא הייתה במקרה חברה במפלגה אחרת אולי כבר הייתה נעצרת על המעשים שלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי העבריינית?
ניסים ואטורי (הליכוד):
היא. כן. כן, סליחה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי? מאי גולן? מי? על מי אתה מדבר?
קריאה:
טלי גוטליב?
מירב בן ארי (יש עתיד):
על טלי גוטליב? על מי? כל העבריינים זה בצד הזה.
ניסים ואטורי (הליכוד):
רגע, שכחתי את השם שלה. איך קוראים לה? לזימי? לזימי. כן, לזימי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
במה האשימו אותה? למה אתה אומר שהיא עבריינית?
ניסים ואטורי (הליכוד):
לזימי שרפה את איילון. עשתה מדורה, חסמה את איילון, סיכנה את השוטרים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
האשימו אותה? נפתחה נגדה חקירה?
ניסים ואטורי (הליכוד):
בטח שלא האשימו אותה. למה שיגישו כתב אישום? היא שייכת למחנה הנכון, מבחינת המשפט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה אומר? נפתחה חקירה?
ניסים ואטורי (הליכוד):
רגע, תני להסביר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה יודע שמותר לה.
ניסים ואטורי (הליכוד):
רגע, אני אסביר את העניין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מותר לה. זה חסינות חברי כנסת. אל תגיד סתם שהיא עבריינית.
ניסים ואטורי (הליכוד):
שירי ביקש הסבר. מה שקורה – אמרו לי שאני מתראיין מול חברת כנסת לשעבר מיש עתיד. זה לא העניין. בינינו תמיד יכולים להיות ויכוחים.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אבל ואטורי, אתה פרצת לבסיס צה"ל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
על מי אתה מדבר?
ניסים ואטורי (הליכוד):
לא דיברתי על ניצולה. היא אמרה שהילדים שלה משרתים. אמרתי: גם הילדים שלי משרתים. הכול לגיטימי ונכון. לא דיברתי על אף אחד זה. וחוץ מזה, ללזימי יש עוד הרבה להתקדם כדי לבוא ולהגיב לי על הדברים שלי. הדברים שהיא עושה, האלימות שהיא פועלת, גם באיילון – את הדברים האלה ראינו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש לה חסינות. מה לעשות, מותר. מה לעשות.
ניסים ואטורי (הליכוד):
גם כשאתה מוחה – מותר הרבה דברים; אסור למרוד במדינת ישראל. דרך אגב, שר האוצר סמוטריץ' נשפט על כזה דבר. הרי יש לו רישום, אתם מדברים על רישום על הדבר הזה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מי פרץ לבסיס צה"ל?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי פרץ לבסיס של הצבא? כל החבר'ה שם?
קריאה:
700 ליטר דלק – – –
ניסים ואטורי (הליכוד):
את מדברת עליי? לי יש ועדת אתיקה. אני סומך עליהם שיקבלו את ההחלטה הנכונה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה ועדת אתיקה? אתה פרצת לבסיס צבאי?
ניסים ואטורי (הליכוד):
אני לא פרצתי לשום מקום. ראו את זה, הבאתי סרטונים. זה לא קשור עכשיו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
בטח שפרצת.
היו"ר מאיר כהן:
מירב, מירב.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה פרצת – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
פרצת לבסיס צבאי.
היו"ר מאיר כהן:
מירב, תנו לו לסיים.
ניסים ואטורי (הליכוד):
את לא תסיטי אותי מהמחשבה הזאת. אתם גורמים להסתה בתוך עם ישראל ולשנאה, וממציאים דברים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה המסית הראשי.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אתם ממציאים דברים, וזה לא יעזור לכם – האמת נמצאת איתנו. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת קריב, בבקשה, הודעה אישית. חמש דקות, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, לפני זמן לא רב עלה לכאן השר המקשר. אולי צריך לקרוא לזה השר המשקר, בשיכול אותיות. עלה השר המקשר ודיבר על הדלפות, השר המקשר של הממשלה שחברי הקבינט שלה מדליפים מכל ישיבה. מכל ישיבה של הקבינט, לרבות בבור בקריה, יוצאים ציטוטים – על מה? על פרטים מבצעיים. השר המקשר, שמייצג קואליציה שחברי ועדת החוץ והביטחון מטעמה מדליפים מכל ישיבה – עוד פעם, פרטים מבצעיים, את ההשמצות הבלתי-נגמרות שלהם על מפקדי צה"ל וראשי מערכת הביטחון, ושיא השיאים – השר שהוא נאמן ביתו, החנפן של נתניהו, ראש ממשלה שנתן הוראה לעקוף את מערכת הצנזורה כדי לעשות מניפולציה עם מידע מסווג שמסכן מקורות, והלך לעיתון בילד; שאחד מנאמניו לא מעז לחזור לארץ, כי הוא יודע שהוא ייעצר. אז אמסלם מדבר כאן על פטריוטיות, ואז הוא ממשיך ותוקף את המחאה הדמוקרטית על כך שהיא מעודדת ומהדהדת מסרים שהאיראנים מנסים להחדיר כאן דרך סוכנים זרים, מסרים של פילוג. שמעתם? האדם שצריך לקבל את התואר "הסוכן האיראני הכי בכיר במדינת ישראל", האדם שתרם במו פיו להעמקת השסעים בחברה הישראלית לפני 7 באוקטובר ואחרי 7 באוקטובר יותר מכל חבר כנסת ושר אחר. אדם שלא מסוגל לעמוד על הבמה הזו ולא להפיץ שנאה, איבה ומדנים – הוא מדבר איתנו על הפגיעה של המחאה בלכידות החברתית. הרי הוא צריך לקבל תעודת כבוד מהאיראנים על מה שהוא מעולל כל יום בדברים שלו כאן לחברה הישראלית, והוא עוד עושה את זה בהתנדבות, על חשבון הקופה הציבורית. אז אני רוצה לומר למר אמסלם: אתם נלחצים מהעובדה שמכונת הרעל שלכם פסקה מלהפחיד אותנו. אתם מאבדים את העשתונות – שישנם כאן חברים וחברות באופוזיציה שגמרו לשתוק, שלא מפחדים להתייצב מולכם, שלא מפחדים ולא מהססים מלהיכנס בכם ובמנהיג המושחת והכושל שלכם ב-120 קמ"ש. אתם לא תפחידו אותנו ואתם לא תרתיעו אותנו, והציבור ראה מה קרה כאן בשבוע האחרון, איך איתמר בן גביר הפרחח והעבריין דורך ורומס את המנהיג הנערץ שלכם. כך נראית קואליציה בנפילה, כך נראית ממשלה שלא תצליח להחזיק מעמד, וזה עוד לפני הזעם הציבורי שיגיע כשתניחו על דוכן הכנסת את חוק ההשתמטות הבזוי שלכם. אז אנחנו לא מפחדים ממך, השר אמסלם, לא מניבולי הפה שלך, ולא מההסתה שלך, ולא מהערות הגזעניות שלך, ולא מהיחס השוביניסטי והמיזוגיני שלך לחברות כנסת מהאופוזיציה שעושות למען החברה הישראלית וכבודו של הבית הזה פי אלף לא רק ממה שאתה עושה היום, אלא ממה שעשית עד עכשיו. תתחילו להתכונן לבחירות, חבורת הרס וחורבן שכמותכם.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני.
היו"ר מאיר כהן:
אני עובר לנושא הבא על סדר-היום – הודעה מטעם הממשלה על העברת שטח הפעולה ממשרד הכלכלה והתעשייה למשרד העבודה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה. אני מזמין את שר החוץ גדעון סער, בבקשה.
שר החוץ גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר ממשרד הכלכלה והתעשייה למשרד העבודה את שטח הפעולה של הכשרת מבוגרים, למעט מסלולי הכשרות מקצועיות בהובלה או בשיתוף מעסיקים, אשר יישארו במשרד הכלכלה והתעשייה. בהתאם לסעיף 9(א)(11) ו-(ב) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה למסור הודעה בדבר העברת שטח הפעולה לכנסת.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1815).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מאיר כהן:
אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שר העבודה יואב בן צור להציג את הצעת החוק. אדוני, עלה נא לעשר דקות, בבקשה.
שר העבודה יואב בן צור:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני מגיש בפניכם הצעת חוק ממשלתית לתיקון הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשפ"ה–2024. מדובר בהצעת חוק טכנית ביסודה, שנובעת ממגבלות מערכות המחשוב של הביטוח הלאומי. כחלק מצעדי הממשלה לביצוע התאמות תקציביות לשם התכנסות למסגרות הפיסקליות לשנת 2024 ואילך, בוצע תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי המגדיל את שיעורי גביית דמי הביטוח כך שבמדרגה מלאה, מעל 60% מהשכר הממוצע במשק, השיעור הועמד על 5.165% במקום 5% בעבר, ובמדרגה המופחתת, עד 60% מהשכר הממוצע במשק, הוגדל השיעור ב-0.135%, מ-3.1% ל-3.235%. מדובר בהגדלה מינורית, שכבר עברה בחוק לפני כחודשיים. החוק הנוכחי בא לתקן את אחוזי ההעלאה: במקום 5.165% במדרגה הגבוהה יבוא 5.17%, ובמקום 3.235%% במדרגה הנמוכה יבוא 3.23%. הסיבה היא טכנית לחלוטין. לנוכח מגבלות מערכות המחשוב של הביטוח הלאומי, שכיום מסוגלות לבצע חישובים רק בנתונים שיש בהם שתי ספרות אחרי הנקודה העשרונית, תיקון שיש בו שלוש ספרות לאחר הנקודה העשרונית כרוך במורכבות רבה מאוד; ואל לנו לשכוח שדמי ביטוח הבריאות אינם נותרים במוסד לביטוח לאומי אלא מועברים ישירות למערכת הבריאות והביטוח הלאומי הוא רק הגובה. לכן, כדי שלא להכביד על המערכות של הביטוח הלאומי הכבדה מיותרת והוצאה מאוד גבוהה ומיותרת, שעלולה לגרום לבעיות בגבייה, הצעת החוק מבקשת לבצע התאמות מינוריות: להוריד את הספרה השלישית לאחר הנקודה העשרונית. השינוי נעשה בתיאום מלא עם ועדת הבריאות, ופה אני רוצה להודות באמת ליושב-ראש ועדת הבריאות, הנורבגי שלי, חבר הכנסת יוני מישרקי – – –
קריאה:
נורבגי שלי.
שר העבודה יואב בן צור:
נורבגי שלי, נו, מה? אני התפטרתי בשבילו. זה אחוות החות'ים.
היו"ר מאיר כהן:
הנורבגי שהעביר את יום ציון העלייה של יהודי תימן.
שר העבודה יואב בן צור:
נכון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
נורבגי – – –
שר העבודה יואב בן צור:
תראה איך הוא נראה, לא נראה נורבגי?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תגיד התימני שלי, הספרדי שלי.
שר העבודה יואב בן צור:
הכול בסדר. בכל אופן, באמת בעבודה מאומצת ויסודית – וכולם יודעים איך חבר הכנסת מישרקי מנהל את ועדת הבריאות בחן, בחוכמה וביעילות רבה – ועם יתר הגורמים הרלוונטיים. ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. כפי שאמרתי, מדובר בהצעה טכנית בשל מגבלות חישוב מחשוביות בלבד, ולכן אני לא רואה – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
למה מעגלים כלפי מעלה?
שר העבודה יואב בן צור:
שים לב, לא שמת לב מה אמרתי: במקום אחד, לנמוכים – כלפי מטה; של הגבוהים, מעל 60% שכר – כלפי מעלה, במאית האחוז. הבנתי. אני מקווה שזה לא ישפיע עליך בסופו של דבר בנטו. תודה רבה. אני מבקש מכולם להצביע, ותודה רבה לכם.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון אישי, וכהרגלנו נקפיד על שלוש דקות לכל אחד. בבקשה, חבר הכנסת מנסור עבאס, ואחריו – חברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה, מנסור.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להעלות לדיון את הבעיה השנתית שאנחנו פוגשים מדי שנה כאשר יש מבחן ללשכת עורכי הדין, אותה תופעה, אותה טענה לגבי אחוז הבוגרים שמצליחים לעבור את הבחינה הזאת. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שיש בעיה עם המבחן הזה כאשר רק 30% מהבוגרים שלמדו במשך שנים, השקיעו רבות, שילמו הון עתק כדי לקבל תעודת בוגר במשפטים, אם זה באוניברסיטאות ואם במכללות, שוב ושוב הם צריכים לעמוד מול מבחן בעייתי, שכנראה צריכים לבחון את אופן ניסוח השאלות ואת המבחן בכלל. ולכן – אנחנו שמענו את שר המשפטים, שמבקש לתת פקטור לבוגרים, לנבחנים, ויש כאלה מחברי הכנסת שרוצים לשנות בחוק את ציון המעבר. אני חושב שצריכים לבחון מחדש את כל השיטה, גם של המבחן עצמו, גם מי שעומדים מאחורי המבחן, גם צורת הניסוח של השאלות – האם באמת השאלות הן מכשילות? וכמובן וכמובן שזה הזמן שהמל"ג, אדוני היושב-ראש, יבחן גם את רמת הלימודים במכללות השונות, אם זה באוניברסיטאות ואם במכללות הרגילות – למה בוגרים שמצליחים לעבור את המבחנים של הקורסים השונים בתואר הזה לא מצליחים לעבור את מבחן לשכת עורכי הדין. ולכן, לדעתי – אולי נגיש בקשה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, לבחון את כל ההיבטים השונים של מקצוע המשפטים ועריכת הדין, כדי שלא נצטרך מדי שנה להתמודד עם המצב הזה, שהוא בכלל לא נעים, גם לבוגרים עצמם, גם למשפחות שלהם, גם לנו, כנציגי ציבור, שכל שנה צריכים שוב ושוב להתמודד עם טענות בהקשר הזה. ואני אסיים, אדוני היושב-ראש, בכמה מילים בערבית, כי המון בוגרים דוברי השפה הערבית פנו אליי. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: דיברתי כאן על תופעה חוזרת בנוגע לתוצאות של בחינת לשכת עורכי הדין והאי-יכולת של בוגרי המכללות והאוניברסיטאות בנושא הזה לעבור את הבחינה. יש טענות על הקושי של המבחן ועל שיטת הניסוח של השאלות. יש פתרונות שמוצעים – מתן פקטור לסטודנטים או שינוי ציון המעבר בבחינה. יש עוד הצעה – שיש לבחון מחדש את כל מערכת הלמידה. לכן, מה שנדרש מאיתנו כאן בכנסת הוא לבחון מחדש את כל העניין הזה, באמצעות ועדת חקירה פרלמנטרית. אנחנו ניגע בזה כדי ללמוד את כל העניין מהשורש.) תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת טלי גוטליב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
טלי הולכת במהירות – – –
היו"ר מאיר כהן:
סימון, אתה כמו שדר ספורט.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני מקדישה את הנאום הזה לאלון אלטמן, המשנה – –
היו"ר מאיר כהן:
שלום, טלי. שלום, גברתי.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים. איך זה עובד אצלכם? אתם לא אמורים לדעת את החוק? באמת, אלון אלטמן, רציתי להבין. זאת שאלה אחת: אתה לא אמור לדעת את החוק? השאלה השנייה שאני רוצה לשאול אותך: איך אתה בוחר את הכתבים שאתה מדליף אליהם מכתבים בבלעדיות? איך אתה בוחר דווקא את אביעד גליקמן להדליף לו מכתב שאתה מפנה אליי? ובכן, אדון אלטמן, קבל את הדבר הבא, אני אעשה לך שיעור קצר במשפטים. תגיד לי, אדוני החוצפן, מה אתה פונה אליי בכלל? אם אני מוזמנת לחקירה ואני נחקרת פוטנציאלית, איזו סמכות יש לך לפנות אליי? תגיד לי, אדוני, אתה ירדת מכל פס היגיון? בוא אני אזכיר לך: יש נוהל אח"מ, נוהל אח"מ לחקירת בעלי חסינות מהותית שמסרבים להתייצב לחקירה. מה כתוב בנוהל אח"מ, אלון אלטמן? אם אתה לא זוכר, אני אזכיר לך. כתוב שם שאם בעל חסינות מהותית מסרב להתייצב לחקירה, כותבים על זה זיכרון דברים, מגבשים עמדה וחושבים מה לעשות. מה אתה פונה אליי, אדון פרקליט, אם אני נחקרת פוטנציאלית? באיזו תעוזה אתה כותב לי חיווי דעה שלא מחזיק מים? עכשיו, בוא אני אזכיר לך: יש דבר כזה שנקרא אות כתובה בחוק. זה מאוד ברור. חוק החסינות קובע בסעיף 1 שחבר הכנסת יהיה חסין, יהיה לו פטור מאחריות פלילית וחסינות מפני כל פעולה משפטית על מעשה, אמירה או הבעת דעה שהוא אמר או עשה במסגרת או למען מילוי תפקידו. זה החוק הקיים. אבל גב' מיארה החליטה להטיל אימה על חברי כנסת. תראה, אני לא רוצה להגיד לך בבוטות שצריך להיות אידיוט גמור להיכנס איתי למאבק משפטי. אני תמיד אהיה צעד לפניך, אדוני; שאל את הפרקליטים שלך שניהלו מולי תיקים. אם אתה תהיה בור ותקשקש לי קשקושים על סעיפי החוק, אני אעמוד כאן על מליאת הכנסת ואני אגיד לך: אדון אלטמן, מי עשה אותך משנה לפרקליט המדינה? עכשיו בשיא הרצינות. מפנה אותי האדון אלטמן הזה – עוד פרקליט – הוא מפנה אותי להוראת סעיף 4, שממנה הוא מסיק: הגשת כתב אישום נגד חברי כנסת. אבל מה כתוב, אדוני, בסעיף 4 לחוק החסינות? כתוב שם: יוגש כתב אישום על עבירה שסעיף 1 לא חל עליה. מה זה סעיף 1? אותו סעיף שקובע חסינות מפני העמדה לדין פלילי ואחריות פלילית על מעשה, אמירה או הבעת דעה של חבר כנסת – אלף-בית של גימל-דלת. אה, למה הפנית אותי עוד במכתב שלך, אדון אלטמן? אתה גוזר את החסינות ואת החובה שלי להתייצב לחקירה מזה שאנחנו יכולים לבקש צווי חיפוש. אז אני אפנה אותך, אדוני, לסעיף 2 בחוק החסינות – בגין איזה עבירות אתה יכול לבקש צווי חיפוש לחברי כנסת? עבירות לפי סימן ב' וסימן ד' בפרק ז' לחוק העונשין, הלוא הן עבירות בגידה וריגול על נגזרותיהן השונות. תגיד, אתה ירדת מהפסים, אדוני פרקליט לעניינים מיוחדים? אתה גם מסיק את זה מהאזנות סתר – שם אפשר לעשות האזנת סתר לחבר כנסת בעבירות שיש בהן פגיעה בביטחון עמוק וכו', וצריך לזה אישורים מיוחדים. רד ממני. תעשה לי האזנות סתר, שב לי על הטלפון, תעשה מה שאתה רוצה. אני אחשוף מה שמותר לי לחשוף בשום שכלי. אם כתוב בחוק שיש לי פטור מאחריות פלילית, זה אומר שביצעתי עבירה פלילית במסגרת תפקידי. כן, אני אמשיך לפתוח צווי איסור פרסום שאתם מוציאים סתם כדי שעם ישראל לא ידע. אבל אני יודעת עוד משהו. אלטמן, תקשיב. אני רואה מה הולך פה. אני ראה את זה בסיפור של הנגד, ואני רואה את זה בסיפור של החקירה של פלדשטיין. מה לעשות, אדוני ראש השב"כ, אתה מוזמן רק לחסל אותי.
היו"ר מאיר כהן:
תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא יכול לשים אותי במעצר מינהלי, אתה לא יכול להפחיד אותי בחקירות. לא סותמים את הפה שלי. לא עשו אותי לא אתמול ולא שלשום. ואני אומרת לכם, אם אתם חושבים שאתם תפחידו אותי, באמת, אתם צריכים להיות – אני לא רוצה לומר – בעלי רפיון שכלי.
היו"ר מאיר כהן:
חברת הכנסת גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
נסכם ונאמר, להבא, אדון אלטמן, תמסור ד"ש למיארה, תמסור ד"ש לראש השב"כ. אם נדמה לכם שתקשקשו קשקושים מהחוק – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – דבר אחד תבינו: אני לכל הפחות צעד אחד לפניכם בהכרת האות הכתובה בחוק.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה. חברת הכנסת גוטליב. כמעט אמרתי: הפסקה בדיוני המשפט. זהו, תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
שיכתוב דברים עניינים, שיכבד אותי.
היו"ר מאיר כהן:
טלי, אמרת את הדברים שלך.
טלי גוטליב (הליכוד):
שישאל את הפרקליטים שלו מה קורה כשטוענים שטויות.
היו"ר מאיר כהן:
סימון, בבקשה, שלוש דקות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני קצת יוצא מהפוליטיקה למען אישה יהודייה מדהימה, אחת הנשים היהודיות המשפיעות ביותר במאה האחרונה בספורט העולמי. לפני שבוע ימים נפטרה אגנס קלטי. אגנס נפטרה השבוע לפני גיל 104, שבוע לפני גיל 104. חשוב שנזכיר אותה בבניין הזה, וחשוב שהיושבים פה ידעו מי הייתה אגנס קלטי וכמה היא השפיעה בכלל עלינו כעם היהודי. אגנס קלטי היא אחת המתעמלות הגדולות בהיסטוריה ואחת הדמויות הבולטות ביותר בעולם הספורט ההונגרי. היא נולדה ב-9 בינואר 1921 בבודפשט, הונגריה. היא ניצולת שואה שהצליחה לבנות קריירה ספורטיבית מרשימה, גם לאחר שחוותה תקופות קשות במהלך מלחמת העולם השנייה. קלטי זכתה בעשר מדליות אולימפיות: חמש מדליות זהב, שלוש כסף, ושתיים ערד, באולימפיאדת הלסינקי 1952 ובמלבורן 1956. היא נחשבת למתעמלת הוותיקה ביותר שזכתה בזהב אולימפי. היא זכתה במדליות כשהייתה בת 31 ו-35. זה נדיר – היום בגיל 20 כבר יוצאות לפנסיה בענף הזה. במהלך הקריירה שלה הצטיינה בעיקר בתרגילים על מקבילים מדורגים, קרקע וקורה. אגנס נולדה בתקופת מלחמת העולם השנייה. קלטי נאלצה להסתתר בזהות בדויה כדי להינצל מהנאצים. משפחתה, שהייתה יהודית, איבדה רבים מבניה בשואה. למרות הקשיים, היא חזרה להתעמלות אחרי המלחמה והתמידה בעבודה קשה שהובילה להצלחות גדולות. בשנת 1956, בזמן המהפכה בהונגריה, קלטי הגיעה למדינת ישראל. אגנס קלטי זכתה בפרסים רבים על הישגיה, כולל הכרה בין-לאומית מאוד גדולה, אבל מה שהיא עשתה במדינת ישראל באמת ייזכר בהיסטוריה של הספורט הישראלי. אגנס הגיעה לפה, ובעצם הקימה את ענף ההתעמלות, גידלה דורות של ספורטאיות בענף ההתעמלות, הגיעה איתן למשחקים האולימפיים. אנחנו, העם היהודי, חייבים לזכור גם את הכוכבים שלנו בעולם הספורט, שנותנים הרבה הרבה כבוד לעם היהודי. כמובן, היה לנו את מרק ספיץ ויש לנו אחרים, אבל אגנס קלטי באמת, אדוני היושב-ראש, הייתה אחת, יחידה ומיוחדת. הבניין הזה היום זוכר אותה. אני מבטיח לעשות בכנסת, במסגרת ועדת הספורט, דיון בנושא, ולהזמין את איגוד ההתעמלות כדי להוקיר את משפחתה – יש לה בן אחד – ולהגיד לה תודה על כל מה שעשתה. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבר הכנסת איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר, האלוף שטרן, מצאתי לנכון לעלות לכאן – אני חושב שיש כמה מביננו שמכירים את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. אני זכיתי לעבוד איתו כשהיה מפקד מחוז, או ראש מחוז ירושלים, כפי שהם קוראים ליהודה ושומרון. אתה היית מפקד האוגדה. לפני כחודשיים הביא יורם כהן גילוי באמת מרעיש, אבל אני לא מבין, במדינה הזאת כנראה כל יום מייצרים חדשות, וזה לא זכה לתהודה ועבר מתחת לרדאר, אדוני היושב בראש. לפיו, כשהיה ראש שב"כ ב-2018, התבקש על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו להשתמש ביכולות המיוחדות של שב"כ ולהאזין לשותפי סוד. רון, זוז משם, אני רוצה שגדי ישמע. בדיווח אז נאמר כי היעדים להאזנה היו הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ וראש המוסד לשעבר תמיר פרדו. עם שכל ישר, הוא לא אישר זאת. להאזין לרמטכ"ל ולראש המוסד? כנראה שהמדינה הזאת התחרפנה, השתגעה, או שראש הממשלה... ב-2018 לשכת נתניהו הגיבה על תחקיר עובדה שבו נחשפה לראשונה הבקשה שלו מיורם כהן לעשות האזנות סתר לרמטכ"ל ולראש המוסד בטענה שמדובר בשקר מוחלט, ואילו היום היא טוענת שזה היה לפי החוק. ראש הממשלה ביקש להגן על סוד מדינה חיוני, קיבל את המלצת הדרג המשפטי, ולא פגע בזכויותיו של איש. נשאלת השאלה, חברי כנסת יקרים, לאיזה נתניהו להאמין, של 2018 או 2022, עם גילוי הנושא הזה בתחקיר עובדה? לאיזה נתניהו להאמין? פעם אחת זה שקר מוחלט ופעם אחת – כן, היו דברים כאלה, אבל זה היה על פי החוק. אז אני בוחר, אדוני היושב בראש, להאמין ליורם כהן, ראש השב"כ, חובש כיפה, ציונות דתית. את מיטב מרצו, זמנו ושנותיו נתן לביטחון מדינת ישראל. יורם כהן, אני מאמין לך ולא לראש הממשלה. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
היו"ר מאיר כהן:
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה טור פז, סימון מושיאשוילי, מיכל וולדיגר, מתן כהנא וקטי קטרין שטרית בנושא: הנחיות בדבר מיקום הצבת צופרי אזעקה במסגרות חינוך מיוחד. הודעת שר האוצר על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אליהו רביבו בנושא: מאבק בהון השחור בישראל לצורך הגדלת הכנסות המדינה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, גברתי.
(קריאה ראשונה)
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מחר נציין 15 חודשים מאז הטבח של 7 באוקטובר. 15 חודשים שמדינת ישראל נמצאת במלחמה, 15 חודשים, ועדיין לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית. עדיין לא נחקר מה קרה שם, איך קרה שם, למה קרה שם ומה צריך לעשות כדי לתקן. דבר אחד כן קורה ב-15 החודשים האלה – ממשלת ישראל הנוכחית מתמחה בכל תרגילי האקרובטיקה, יותר טוב מהנבחרת האולימפית, כדי להתחמק מוועדת חקירה ממלכתית. אני רוצה לשאול אתכם, חברי הכנסת מהקואליציה: האמת היא שאלה של פוזיציה? רק ב-2022 עמד השר מיקי זוהר וצעק: לא נשתוק ונמשיך להתעקש עד להקמת ועדת חקירה ממלכתית. השרה מאי גולן אמרה שכל יום, כל שעה וכל רגע שעוברים בלי ועדת חקירה ממלכתית הם פשע נגד מדינת ישראל. חברת הכנסת גלית דיסטל, את אמרת שתרעידי את אדמה, תרעידי את האדמה עד שיבינו שצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
לא, לא בראשות העליון. לא בראשות העליון.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אז מה, רצח של אלפים, חטיפה של מאות, השתלטות על יישובים, זה לא מספיק טוב לוועדת חקירה ממלכתית?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
החקר הזה לא יהיה בשמאל הרדיקלי. לא בשמאל הרדיקלי. השמאל הרדיקלי לא יחקור את זה, כי השמאל הרדיקלי אחראי והעליון אחראי. אתה בכלל מקשיב?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
למה? כי זה קרה במשמרת שלכם? כי זה קרה במשמרת שלכם? פתאום ועדת חקירה ממלכתית היא לא טובה? היא לא טובה? למה היא לא טובה? כי היא עלולה לחקור את האמת. אבל אתם מפחדים מוועדת חקירה ממלכתית.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אתה רוצה שהשמאל הרדיקלי יחקור את זה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
למה אתם מפחדים מוועדת חקירה ממלכתית? למה אתם מפחדים מוועדת חקירה ממלכתית?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אתה רוצה שהשמאל הרדיקלי יחקור?
היו"ר מאיר כהן:
חברת הכנסת, את אמורה, אולי – הערה, אבל לא להפריע.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
את מפחדת מוועדת חקירה ממלכתית מהסיבה הפשוטה שבמשמרת שלכם אזרחי ישראל נחטפו מהמיטות שלהם, טבח נפשע בוצע הכולל מעשי אונס, ביזה ורצח. אנחנו לא ניתן לכם לטייח את האסון הגדול ביותר שקרה כאן מאז הקמת המדינה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
די לדבר שטויות. די כבר עם השטויות האלה. תתעמת עם הטיעונים שלנו. די עם הדמגוגיה. דמגוג, דמגוג, דמגוג.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מאז השואה לא היה יום שנרצחו בו כל כך הרבה יהודים כמו ב-7 באוקטובר, ואת עושה לוליינות כדי שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית, כי חס וחלילה, יגלו מי אשם.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
פורר, אתה ימני. אתה אמור להיות ימני. העליון.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
יש לכם פטנט: אתם רוצים שהנחקרים יהיו אלה שימנו את החוקרים, ואתם רוצים שהנאשמים יהיו אלה שיבחרו את השופטים. לא. תקום כאן ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
שאסתר חיות תנהל? אסתר חיות היא הבן אדם?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני אומר לכם שהיא תקום למען מדינת ישראל, למען עם ישראל, כדי שאפשר יהיה לתקן – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – כדי שאפשר יהיה לשקם. חייבים – ובזה אני אסיים – ועדת חקירה בלתי תלויה, כי רק באמצעות ועדת חקירה ממלכתית אפשר יהיה לתקן את מה שקרה כאן.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
פוליטית. היא לא ממלכתית. היא פוליטית, פוליטית, פוליטית. לא רק פוליטית – בידיים של השמאל הרדיקלי.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה. חבר כנסת וליד טאהא, בבקשה. חברת הכנסת.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ב-2022 היא לא הייתה פוליטית. ב-2022 הכול היה בסדר עם ועדת החקירה הממלכתית.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
איזה מין ימני אתה? איזה מין ימני צעצוע אתה? לתת לשמאל הרדיקלי, שהוביל לטבח, לבדוק את הטבח?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
זה בסדר – – – זה בסדר. את רוצה ועדה מטעם.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
פורר, תישאר מקום שני, נראה אותך.
היו"ר מאיר כהן:
שני חברי הכנסת, אתם מפריעים עכשיו. זהו, די. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, האזרחים הערבים במדינת ישראל מכירים את פרצופו הגזעני המכוער של השר לביזיון לאומי, שלא מסתיר את דעותיו הגזעניות נגד האזרחים הערבים. עד שהוא לא נכנס לתפקיד של שר, או בתקופה שבה הוא לא היה שר, הוא היה מדבר, מפזר סיסמאות. אבל אותו אדם, החניך של הגזען מאיר כהנא, הפך להיות שר מרכזי במדינת ישראל, ושר מרכזי, המופקד על הביטחון האישי של האזרחים, שתחת המשמרת שלו מספר הנרצחים הערבים חצה כל שיא שרק אפשר להעלות על הדעת. מבחינתי, כל אדם, כל אדם, הוא יותר מדי כדי שיירצח. אבל מדינה שמפקידה את הביטחון האישי של האזרחים בידי אדם שמכריז בריש גלי שלא מעניינים אותו החיים של האזרחים הערבים, זאת מדינה שנושאת באחריות. גם השותפים שלו לממשלה נושאים באחריות לדם שנשפך בחברה הערבית. גם השותפים שלו לממשלה שותפים למחדלים של מכירת נשק מבסיסי צבא לארגוני פשיעה – מה שנקרא נשק שנגב מבסיסי צבא. מה זה נשק שנגנב מבסיסי צבא? זה נשק שנמכר מבסיסי צבא לידיים של פושעים, ואתם, השותפים שלו, אחראים בדיוק כמוהו למחדל הזה. בשבוע שעבר השר לביזיון לאומי עשה מעשה פוליטי בעיני המחנה שלו. הוא היה מעשה לא ראוי. ערוץ 14 וכל הערוצים הביביסטיים התנפלו עליו שהוא חצה את כל הקווים והביא את ראש הממשלה ממיטת חוליו כדי שיצביע ובכך הוא התנהג התנהגות לא אתית. למה אנחנו לא שומעים אתכם כאשר כל יום הוא מתבטא נגד החברה הערבית, וכל יום הוא משמיע דעות גזעניות, והוא מאפשר לכנופיות הפשע להשתולל ולשלוט בחברה הערבית? לא פתחתם פה. כולכם שותפים לפשע הזה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה. בבקשה.
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, בפתח הדברים, אי-אפשר שלא להתייחס לפרסומים בנוגע לעסקת החטופים. אנו נמצאים בימים מכריעים ורגישים, אבל דבר אחד ברור: אסור שנשחק ברולטת שמות. צריכה להיות רק רשימת חטופים אחת, עם 100 שמות. גם אם זה ייקח זמן, גם אם יהיו לכך מחירים קשים, אסור לקיים מתווה חלקי מטעמים פוליטיים. ברור שכל מתווה יהיה כואב ויתבצע בשלבים, אבל זה הדבר הנכון מוסרית ואנושית. זה גם הדבר הנכון מבחינה אסטרטגית וחברתית. מי שחושב שנשלים עם חמאס על גבולנו, תקוע ב-6 באוקטובר. ייקח כמה זמן שייקח, אבל לחטופים אין זמן. בעניין הצעת החוק שלפנינו והקשרה – התקציב – אני רוצה לדבר פה היום על דוגמה אישית. הציבור הישראלי הוא ציבור חכם ומגויס. הוא מבין שאחרי למעלה משנה של מלחמה כל כך קשה, יש מחירים כלכליים. הוא מבין שכל אזרח יצטרך לשלם יותר כדי שיהיה לכולנו ביטחון, כדי שהדרום ישוקם והצפון ישגשג. אבל איך אפשר לבקש מהאזרחים לשלם יותר כשהממשלה ממשיכה לבזבז בלי הכרה? איך אפשר להגיד שחסר כסף למילואימניקים ולקדם חוק השתמטות שיעלה לנו מיליארדים? איך אפשר לבקש מהציבור לצמצם הוצאות ולא לצמצם משרדי ממשלה? איך אפשר לקצץ ביד אחת ולהעביר מיליארדי שקלים במחטפים בוועדת הכספים לצרכים קואליציוניים? איך אתם מעלים על דעתכם שלא תהיה שום רפורמה שתניע את הצמיחה? כדי לחלץ אותנו מהמשבר, ישראל חייבת הנהגה שתיתן דוגמה ותוביל את האזרחים. המע"מ עולה, החשמל עולה, מחירי המים עולים. איפה השר שיעמוד מול המצלמה ויגיד: קודם כול, האזרחים; שיגיד: אני מוותר על המשרד שלי כדי לשדר לציבור שקודם כול נדאג שלכל אזרח בישראל תהיה קורת גג, ואחר כך נדאג לי למשרד? איפה השר שיגיד: אני מניע עכשיו רפורמות שיביאו צמיחה ויחזירו את האמון בשווקים, ולא יתעסק בתקציבים סקטוריאליים? התיקון שאנחנו מצביעים עליו היום, שמאפשר להעלות את מחיר ביטוח הבריאות, הוא סימפטום למחלת העיוורון שהממשלה הזו לקתה בה. וכשלא רואים את האזרחים ממטר, לא רואים כלום, וככה אי-אפשר לנווט. בול שלוש דקות.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. בול שלוש דקות, אני חייב לציין, אכן ואכן. חבר הכנסת אבי מעוז – לא נמצא. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה, גברתי.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. את הנאום הזה אני רוצה להקדיש בעיקר להורים השכולים, להורי החטופים, להורים שהילדים שלהם נטבחו בנובה, ובעיקר – לאוזניים שלכם. כשאנחנו מדברים על ועדת חקירה ממלכתית, אנחנו מדברים על ועדת חקירה בראשות העליון. הינה סיפור: ב-2018 עשרות אלפי מחבלים צובאים על הגדרות בעזה ליד הקיבוצים שלכם, צובאים יום אחרי יום. הם מיידים אבנים, הם חותכים את הגדר, הם יורים, הם פוצעים, הם מבצעים חדירות או ניסיונות לחדירות, בחלקן הם מצליחים. שני ארגונים, בשם חמאס, פונים לבג"ץ, האחד עדאלה והשני יש דין. שני הארגונים האלה פונים לבג"ץ נגד התגובה של צה"ל מול מה שאחר כך גילינו – הנוח'בות של 7 באוקטובר. הם פונים לבג"ץ ואומרים לו ככה: תחיל את חוקי הוואנה על הגדר. חוקי הוואנה הם החוקים של ההתנהלות של צבא ארצות הברית בקובה. לא בפתח של מנהטן, לא על הגבולות של ניו ג'רזי – בקובה. מה שטוב לחיילים האמריקאים בקובה טוב לחיילים הישראלים מטר מניר עוז, מטר מבארי, מטר מתינוקות, נשים וגברים. הם בעצם פורשים שטיח אדום לסנוואר לתוך בית המשפט העליון של ישראל. ובית המשפט העליון מקבל את העתירה, פותח את דלתותיו. לא לעדאלה, לא ליש דין, לא ולא – לסנוואר, לחמאס. חמאס עמד ועתר פה מול בית המשפט העליון, והינה מה שבית המשפט העליון אומר – שימו לב, הוא פונה לצה"ל ואומר לצה"ל: תגידו לי, למה שאנחנו לא נחיל את חוקי הוואנה על הגדר בעזה? פה הונח האקדח, ואקדח שמונח במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית. צה"ל כרגע מסורס, אנוס ונאלץ להודיע לבג"ץ: אנחנו לא מתכוונים לירות. לא, לא, כי יש פה פחד שאולי האזרח הרגיל לא מבין וכדאי להתעכב עליו. כשבית המשפט שם פה על השולחן את חוקי הוואנה, הוא בעצם אומר: יכול להיות שתהיה פה עכשיו גישה גורפת לכל המקרים. וצה"ל מת מפחד, עם פצ"רים בוגרי קרן וקסנר שחושבים שהם חיים פה במדינה במערב אירופה ולא מבינים כמה הם מסכנים את ביטחון האזרחים. צה"ל סורס. הינה מה שאסתר חיות, האישה שצריכה כביכול לחקור את הטבח – ועדת חקירה ממלכתית זה אסתר חיות – אני אומרת לכם: אסתר חיות רעדה מפחד בבוקר של 7 באוקטובר. אתם יודעים למה? כי זה פסק הדין שלה, ואני מקריאה: "נוכח חשיבות הדברים, אדגיש שוב כי בהתאם למידע שנמסר לנו באשר להוראות הפתיחה באש – – – ירי לעבר רגליו של מפר סדר מרכזי" – היא סירבה לקרוא להם טרוריסטים. מה עם עשו אחרי חמש שנים? היא ממשיכה – "או מסית"; הם מסיתים או מפירי סדר, סירוב של העליון לקרוא להם טרוריסטים. והם יחקרו את הטבח? על גופתי המתה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
רק עוד משפט אחד. אמור להתבצע כמוצא אחרון ירי לברכיים – היא לא מרשה לחיילי צה"ל; כולנו ראינו מה קרה בסוף. ועדת חקירה ממלכתית היא פוליטית, והיא בידיים של העליון, שלא מבין את המקום שהוא חי בו, והוא האחרון, האחרון, שצריך לחקור. הוא צריך לתת תשובות, לפי 2018.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. ירון לוי, בבקשה, שלוש דקות, ואחריו – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, אני מבקש להקפיד על שלוש דקות.
ירון לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום עמדה מחוץ לכנסת עינב, אימא של מתן החטוף – גם אתה היית שם, חבר הכנסת כהן – ואני מודה שאני מתבייש. במשך שעות היא צעקה את נשמתה כדי להיכנס למקום הזה, ודווקא יום אחרי שפורסמה רשימה של חטופים שהם כן בעסקה – הם כן נכונים, הם לא נכונים – ולאימא שהילד שלה למעלה משנה – היא בסך הכול רוצה לראות אותו, היא רוצה לשאול את השאלות, את האנשים, את נבחרי הציבור, את בית העם. וכאן זה בית העם, מה לעשות? אנחנו נבחרנו כדי לתת תשובות ולא לברוח. היא עמדה שם, היא ישבה שם על הרצפה, משכו אותה לימין, לשמאל, ואנחנו, חברי הכנסת, חלקנו, עמדנו איתה שם. זה רגע של שפל של המקום הזה. בכל פעם, בשנה וקצת שאני נמצא כאן, אני אומר לאן אפשר לרדת מעבר לשיח המפלג, המבזה והרעיל שיש כאן. אימא של חטוף – לא להכניס אותה למשכן הכנסת? כי ממה אתם מפחדים? מה היא כבר יכולה לעשות? להסתכל לכם בעיניים? לשאול אתכם שאלות? הרי לדבר בוועדות, למשפחות החטופים, חלקכם כבר לא נותנים, מקציבים להן את הזמן. אם הבן של מישהו מאיתנו היה חטוף שם הייתם פועלים אחרת? הייתם מתנהגים בצורה שונה מעינב? למה אתם מצפים מאימא שבסך הכול רוצה לראות את הילד שלה בבית? אתם, ממשלת ישראל, כשלתם בהגנה עליהם. המעט שהיא יכולה לעשות זה לבוא לכאן ולזעוק את הכאב שלה, והמעט שאתם יכולים לעשות, בכלום שאתם לא עושים, זה רק להקשיב ולהנהן עם הראש ולחבק, לא לסגור אותה מחוץ לכותלי הבית הזה, שהפך להיות אטום לרגש. ביום ה-458 למלחמה ולאסון הגדול ביותר מקום המדינה אנחנו חייבים לזכור ולא לשכוח לרגע שיש לנו 100 חטופים וחטופות. חייבים לשחרר אותם, את כולם. חייבים להפסיק עם השיח הזה של ימין ושמאל. הם ילדים וילדות שלנו, הם משפחה שלנו. אנחנו לא נחזור להיות כפי שהיינו, לא נחזור להיות אותה מדינה ואותה חברה עד שלא נראה את כולם חוזרים. יום מביש, כבוד היושב-ראש, להיות בחוץ עם אימא שבוכה, שרוצה להיכנס ולדבר על הבן שלה, שהיא בסך הכול רוצה לראות אותו. חטפו לה את הילד. עצוב. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אכן, כל מילה. חברת הכנסת מטי הרכבי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; סליחה, ואחריה – חברת הכנסת מירב כהן.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 458 ימים למלחמה, 100 חטופות וחטופים עדיין נמקים בשבי החמאס. והיום עננה כבדה ריחפה מעל בית העם, בית הנבחרים, שלא נתן לעינב צנגאוקר, שכואבת וחושבת וכמהה לחבק שוב את הבן שלה – הבית הזה חסר חמלה, והבושה היא באמת בושה גדולה. מה עינב יודעת על הבן שלה? אני רוצה לשתף אתכם במאמר שדן באתגרי השיקום של החטופים המשוחררים, אלה שהיו רק 50 ומשהו ימים, וההשלכות על החטופים לאחר שנה. זה מאמר שפרסמו פרופ' חגי לוין, שמסתובב כאן במסדרונות, ד"ר עינת יהנה, יהונתן סבן.
היו"ר מאיר כהן:
מה אמרת? באיזה נושא?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
בנושא השיקום של החטופים המשוחררים בתום שנה. הצוות, צוות של רופאים, והמאמר נקרא: ההתאוששות של השבים בהמתנה. הם לא יכולים להתאושש. בנובמבר לפני שנה, במהלך שבוע אחד, שוחררו 105 חטופים, בעיקר נשים וילדים. לצד ההישג ההומניטרי, השחרור חשף את עומק האתגרים בשיקום החטופים ובני משפחותיהם, במיוחד לנוכח השארת חטופים בעזה, שהעצימה את הפערים בין השבים לאלו שנותרו בשבי. המשוחררים סבלו מתת-תזונה וירידה משמעותית במשקל, עד למצב מסכן חיים, מפחות מחודשיים; סבלו מבעיות עיכול, זיהומים כרוניים, פריחות ומחלות עור; פציעות שלא טופלו גרמו לנזקים מתמשכים ולנכויות. החטופים המשוחררים חווים טראומה פסיכולוגית. רבים חווים סיוטים, דריכות יתר, תחושת חוסר ביטחון, וכמובן, תחושות אשמה על שחרורם לעומת האחרים שנותרו בשבי. השבים מתקשים להשתלב מחדש בחיים הרגילים. הם עומדים מול אתגרים משפחתיים, תעסוקתיים, חינוכיים וחברתיים. משפחות רבות חוות טראומה משנית וזקוקות לסיוע מתמשך להתמודד עם המעמסה הרגשית. המבוגרים חווים הזדקנות מואצת בגלל טראומת השבי, והצרכים הרפואיים, הסיעודיים והנפשיים רק הולכים ועולים. המדינה חייבת במדיניות ומערך טיפול וסיוע מתמשך כדי להתמודד עם ההשלכות הפסיכולוגיות החברתיות והמעשיות של השבי. היעדר מעקב בריאותי עבור החטופים ששוחררו יוצר חסמים משמעותיים בהבנת התוצאות ארוכות הטווח של מצבם. קיים צורך בתוכנית שיקום לאומית, להקים קבוצות תמיכה, להתאים סיוע לצרכים מגוונים. כדי להתחיל בתהליך ההחלמה יש להחזיר את כל החטופים החיים הביתה לשיקום, ואת אלה שנרצחו יש להשיב לקבורה. החזרתם של כל החטופים הביתה היא לא רק חובה מוסרית, היא גם תנאי הכרחי להחלמה הקולקטיבית של משפחות החטופים, החטופים ששוחררו והחברה הישראלית כולה.
Официальный файл — скан без текстового слоя. Этот текст распознан автоматически (OCR) и может содержать ошибки распознавания — официальным источником является файл.
שר האוצר יייא תשרי תשפ"ה 3 אוקטובר 2024 לכבוד, דן מרזוק מזכיר הכנסת שלוס רב, הנדון: מענה למט קנות ועדת הכספים מיום 9.1.2024 בנושא: ''מאבק בהון השחור בישראל, לצורך הגדלת הכנסות המדינה'י להלן תשובת רשות המיסיס : רשות המיטיס רואה חשיבות רבה במלחמה בהון השחור ופועלת כל הזמן כדי לצמצס את התופעה הואת. כך לדוגמה, רשות המיסיס ומשרד האוצר מקדמיס את המודל להקצאת חשבוניות שנלחמת בתופעת החשבוניות הפיקטיביות, הרפורמה בהתקן תדלוק אוטומטי שתצמצס את תופעת ההון השחור בענף הדלק ורפורמות נוספות. בנוסף הרשות פועלת, בין היתר, לקידוס טכנולוגי של מערך המודיעין והתחקירות וכן ביצוע ביקורות וחקירות על מנת להילחס בתופעת ההון שחור. בבוד 3, בצלאל סמוטריצי רח'י קפלן 1 ירושלים 9103002 ת.ד 0 כל'י: 0 02 פקס': 02-5695335 אוצר ברשת : 01.50.11 אאא צס שער הממשלה: 60.11. אשיטעש