Заседание пленума 15.04.2024 в 12:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ז' בניסן התשפ"ד, 15 באפריל 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 24) (תיקון) (דחיית המועד לצו דמוי כלי ירייה והארכת תוקף צו איסור יבוא כלי איירסופט), התשפ"ד–2024; הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד–2024; הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 40) (סמכויות קצין ביקורת הגבולות ופקח), התשפ"ד–2024. הודעות שר האוצר על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן, אברהם בצלאל ואפרת רייטן מרום בנושא: פגיעה כלכלית קשה בזכויותיהם של ילדים עם מוגבלויות עקב ביטול הזכאות לקבלת פנסיית הורה בעת ניוד קרנות הפנסיה; על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב כהן ואלון שוסטר בנושא: קריסת מרכזי היום לקשישים; על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון בהצעתם לסדר-היום של חברי הכנסת נעמה לזימי, מיכאל מרדכי ביטון, צגה מלקו, מאיר כהן, אברהם בצלאל, ואליד אלהואשלה ואחמד טיבי בנושא: קריסת הביטוח הסיעודי. הודעת שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יאסר חוג'יראת, חמד עמאר, בועז טופורובסקי, אחמד טיבי, ארז מלול וניסים ואטורי בנושא: מעונות הסטודנטים בזמן המלחמה. עוד אודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96(ה) לתקנון הכנסת, ביקש חבר הכנסת גדעון סער לחזור ולהיות מציע של הצעות חוק שמספרן פ/2361/25, פ/2901/25, פ/3212/25, פ/3344/25, פ/3482/25 ופ/3883/25. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת על הודעתו המפורטת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום: הודעות הממשלה על העברת שטחי פעולה בין משרדים, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר דוד אמסלם, להציג את הודעות הממשלה. בבקשה, אדוני. אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, אני רואה שהאופוזיציה היום לא הגיעה. הם רצו לכנס את הכנסת בפגרה אבל הם לא פה. כנראה נסעו לחוץ לארץ קצת, כמו לפיד. הם קיטרו עליי, שנסעתי למשהו אישי, פרטי, מכספי, לשלושה ימים, אבל מכספי המדינה – הכול בסדר. דרך אגב, אם בשמאל נוסעים, הכול בסדר. מה שנקרא: לא אמסלם, הכול טוב. הרי גנץ נסע לחוץ לארץ, לארצות הברית, בלי אישור, בלי כלום. אני קראתי באחד המקומות שהנסיעה עלתה 20,000 דולר מכספי המדינה. זה – אין בעיה. אני מניח שהוא לקח איתו מצות מכאן ואכל שם. גם לפיד נסע מכספי המדינה – אני מניח שהוא לא הוציא את זה מכיסו, בטח ממימון המפלגות שלו – לארצות הברית. זה, הכול בסדר, קושמרו, אין בעיה. אבל אם דוד אמסלם נוסע לאיזה משהו פרטי אישי שלו ויושב באיזו מסעדה כדי לאכול בעשרה דולר – זה: ישב בטברנה, ואיך הוא חוגג. בושה וחרפה. כל הערוצים – 12, 13 – בושה וחרפה פשוט. תתעסקו בעיקר ולא בטפל, זה מה שאני מציע לכם. אני רוצה להקריא את הודעות הממשלה. בהתאם לסעיפים 9(א)(11) ו-9(ב) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה של הרשות לאכיפה במקרקעין, הפועלת לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, ממשרד האוצר למשרד לביטחון לאומי. על זה אנחנו לא צריכים להצביע, נכון?

היו"ר אמיר אוחנה:

ההצבעה על זה תהיה אחר כך, נכון?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני יכול לקרוא את כל ההודעות? אוקיי, עכשיו לגבי משרד התרבות והספורט ומשרד החינוך. בהתאם לסעיף 9(א)(11) ו-9(ב) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר ממשרד התרבות והספורט למשרד החינוך את שטח הפעולה הנוגע לפעילויות הספורט בבתי הספר, לרבות תמיכה בהתאחדות הספורט לבתי הספר בישראל, ובכלל זה כל הנוגע לתחרויות ספורט בבתי ספר ובמועדוני ספורט בית ספריים. לגבי משרד המדע והטכנולוגיה והחדשנות, בהתאם לסעיף 9(א)(11) ו-9(ב) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר ממשרד ראש הממשלה למשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה את שטח הפעולה: מינהלת המודיעין הלאומי. על הדברים האלה אנחנו מצביעים?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אלו רק הודעות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק הודעות, אוקיי. אדוני היושב-ראש, עד שיתארגנו פה החבר'ה לגבי החוק, אני רוצה, ברשותך, לדבר על כמה נושאים שלדעתי הם חשובים מאוד בהיבט הציבורי. לא מזמן קראנו, אני לפחות קראתי, שהיועצת המשפטית לממשלה – אני מחפש להקריא את זה – ביקשה לדעת, הבהרות. דרך אגב, חבר הכנסת פוגל, קראתי באחד העיתונים שהיועצת המשפטית לממשלה ביקשה הבהרות לגבי תנאי הכליאה של המחבלים בישראל. אתה יודע, אני צובט את עצמי כדי להאמין שזה אמיתי. מה שמעניין אותה עכשיו – האם המחבלים של הנוח'בה שרצחו, שחטו, עשו – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

לא התגעגענו.

גלעד קריב (העבודה):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עזוב, המדליף. עזוב. צא החוצה, מדליף.

גלעד קריב (העבודה):

לא יוצא, לא יוצא. וגם מדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מציע לך לא לדבר ולהיעלם מפה, המדליף.

גלעד קריב (העבודה):

תזכיר טוב טוב – – – לא שמעתי אותך. עזוב, שמענו. שמעתי אותך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

המדליף שפוגע בביטחון מדינת ישראל. אצלך הדלפות זה הכול.

גלעד קריב (העבודה):

כן, כן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תמיד יש לך פרצוף כאילו של איזה צדיק. אבל אתה בא ומדליף מוועדת חוץ וביטחון, לא מתבייש.

גלעד קריב (העבודה):

כן. השר מדבר – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

אמסלם – – –

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא – – – מהקבינט, ולא מתבייש. ולא מתבייש. חשוב לך להתסיס.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עזוב אותך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

היה צריך להעמיד אותך לדין. דרך אגב, בכל פרלמנט היו מעמידים אותך לדין.

גלעד קריב (העבודה):

עזוב, נו, באמת. בדיחה עצובה – – – של בדיחה עלובה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מציע לך, באמת, אל תצא מהבית הרבה זמן ותבקש סליחה ומחילה מעם ישראל. עכשיו, במה בעצם הם מתעניינים? כפי שאמרתי, האם למחבל הנוח'בה יש מזרן, האם הוא קיבל שעה של טיול בחצר. זה מה שמעניין אתכם. דרך אגב, אני רוצה לספר לכם שיש אסירים ישראלים, עצירים על דברים פשוטים, שלא מקבלים את התנאים האלה בבתי המעצר. את זה אתם אפילו לא בודקים. אבל הנוח'בה? בוודאי צריך לדאוג להם. בושה וכלימה, איך זה בכלל עולה במחשבתכם?

דבי ביטון (יש עתיד):

אתה רציני?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שיימקו שם, מה זה מעניין אתכם בכלל?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

על מה אתה מדבר? אתה בונה לעצמך איזו תיאוריה ותוקף אותה?

דבי ביטון (יש עתיד):

את מי אתה בדיוק מאשים? מי אשם בכל – – – האלה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מקריא. אני מקריא לך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה אתה מקריא? קראת באיזשהו עיתון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני מקריא לך את זה עכשיו, מכתב ששיגר עו"ד אפק, שבו ביקש הבהרות משב"ס על תנאי כליאתם של אסירים ביטחוניים בישראל – בין היתר ביקורים, תאורה בתאים, אוכל ויציאה לחצר. ואללה, אתה יודע מה? איך אמרתי, הכול התהפך.

דבי ביטון (יש עתיד):

וסיגריות.

גלעד קריב (העבודה):

על מי אתה מדבר, על אלוף במיל' בצה"ל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הכול מתהפך פה. אתם מבינים מי זו הרועצת שלכם? זאת הבחורה שאתם מגינים עליה מבוקר עד לילה.

גלעד קריב (העבודה):

לא, אבל אתה. יש לך מה לומר לה, אז הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם מבינים עם מי יש לכם עסק.

גלעד קריב (העבודה):

תזכיר לנו מה עשית עם הנגמ"ש.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני עוד עובר – יש שופט בבית משפט השלום בחדרה – –

רם בן ברק (יש עתיד):

אולי לקריב יש פרצוף של חסיד – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מקריא. – – בשם אהוד קפלן. הוא אומר למפגינים שעצרו אותם, פורעי החוק שעצרו אותם: הגיע הזמן שתגישו תביעות אזרחיות נגד המשטרה. לפחות זה מה שאני קורא.

גלעד קריב (העבודה):

הם לא פורעי חוק, שחררו אותם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שופט במדינת ישראל. מר קפלן, אתה מציע להם לתבוע את משטרת ישראל? הרי בסוף הם היו פורעי חוק, למה המשטרה עצרה אותם?

גלעד קריב (העבודה):

זהו, זה העניין. בית המשפט שחרר אותם. מה אתה חושב, שאתה תקבע מי פורע חוק?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה המשטרה עצרה אותם? זה שאתה משחרר אותם זה בגלל שאתה חושב כמוהם. הרי אתה יודע שאם זה היה מישהו ממאה שערים היית שם אותו עד תום ההליכים. אבל בדיוק על זה אנחנו מדברים. ואני שומע את רם בן ברק, רק אתמול, שלשום, כותב על הסיפור הזה של ההצלחה שהייתה כאן: ואני מצדיע לכל מערכות הביטחון, ובעיקר לתעשיות הביטחוניות של מדינת ישראל – שזה למרות נתניהו.

רם בן ברק (יש עתיד):

מה לעשות? נכון. נכון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ואללה, אתה לא מתבייש. בושה וכלימה. הרי מה קורה כאן? מה שרע זה נתניהו, מה שטוב זה אתם. אתה לא היית בכלל. מי היה, לפיד? מי עשה את זה?

גלעד קריב (העבודה):

כמה כסף העברתם לחמאס?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מי קיבל, דרך אגב, את ההחלטות לגבי הנושאים האלה?

גלעד קריב (העבודה):

כמה כסף העברתם לחמאס? כמה כסף העברתם לחמאס?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה מבין? אתה מבין את השפלות שלך? אתה מבין איזה איש קטן אתה?

גלעד קריב (העבודה):

השותפים של החמאס. טוב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תפרגן, פעם אחת.

גלעד קריב (העבודה):

כמה כסף העברתם לחמאס?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עזוב. הצבא – אל תזכיר את נתניהו. אל תזכיר כלום. תגיד: חבר'ה, אני מצדיע לצה"ל, למערכות הביטחון – –

רם בן ברק (יש עתיד):

לכתוב לך מה להגיד?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, רק שנייה. – – לחברות הממשלתיות, לטכנולוגיה הישראלית. אבל אצלך אין דבר כזה. בסוף, בשורה האחרונה: למרות נתניהו. בגלל שהסיפור הוא באמת נתניהו מבחינתכם. לא חטופים, לא מלחמה, לא התקפה על ישראל, לא כלום.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם פשוט לא מקבלים את זה. הקיבה מתהפכת לכם כל הזמן. רק נתניהו. דרך אגב, גם את הבוס שלך אני שומע. אותו סיפור כמוך. מה שנקרא גזור-הדבק, גזור-הדבק.

רם בן ברק (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עזוב, עזוב. בושה וכלימה. כל מה שאתם עושים זה בושה למדינה. אנחנו נמצאים במלחמה, תראה איך אתה מדבר. תראה איך אתם מפגינים.

גלעד קריב (העבודה):

הפקרתם את תושבי הצפון, הפקרתם את חיילי המילואים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תראה איזה כאוס אתם עושים; תראה איך ההוא מדליף – המדליף מוועדת חוץ וביטחון.

גלעד קריב (העבודה):

איך נגמר האירוע שלך בצה"ל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרב הרפורמי. הרב, עלק, הרפורמי, מדליף מוועדת חוץ וביטחון סודות מדינה ועוד בא לכנסת.

רם בן ברק (יש עתיד):

המדליף הראשי, המדליף הראשי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אין סודות מדינה בוועדת חוץ וביטחון.

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא מתבייש? כל המדליפים מהקבינט. אתה לא מתבייש?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני רוצה להגיד לך, רם בן ברק – עוד לא דיברנו ובדקתי, אבל אני אספר לך גם מה אתה וגנץ עשיתם במימד החמישי. אני הבנתי שהיה עוד איזה קטע קטן.

רם בן ברק (יש עתיד):

בוועדת חוץ וביטחון – – – לא ממשלה, לא חטופים – – – במימד החמישי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה אתה וגנץ עשיתם במימד החמישי, גם לפה אני אעלה יום אחד ואני אספר לציבור מה אתה וגנץ עשיתם.

גלעד קריב (העבודה):

על מה זרקו אותך מהמילואים? דודי אמסלם הגיבור.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר אמסלם.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את שר ירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש להציג את הצעת החוק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

לפני הצעת החוק הזאת, שמי שהיה ממונה עליהם שילך הביתה. שייקח אחריות – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה שהתכנסתם כאן היום על אף הפגרה וערב החג. אלו ימים לא פשוטים לעם ישראל. כולנו ראינו את הניסים הגדולים שהתרחשו, בחסדי שמיים, במוצאי שבת – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

רק שמיים, רק שמיים. התרחשו.

מיקי לוי (יש עתיד):

רק שמיים, בעזרת הטייסים והטכנולוגיה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ברור. ברור.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

– – בלילה של מוצאי שבת לראשון בבוקר, ומבינים כמה עלינו להיות דרוכים לקראת ההמשך. תפילות לקדוש ברוך הוא, השתדלות מקסימלית. עלינו לזכור – – –

גלעד קריב (העבודה):

וגיוס לצבא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שירות בצבא. שירות בצבא.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן.

גלעד קריב (העבודה):

גם חיילים יודעים להתפלל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שיגיד מילה אחת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, לא להפריע, תודה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

עלינו לזכור גם כל הזמן – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שמעת איך הוא מתחמק?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

– – שלפני הכול יש לנו אחים ואחיות ששבויים ברצועת עזה – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם לפני השואה היה הקדוש ברוך הוא וגם אחרי, ואין חיילי צה"ל.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

– – בידי אויב רע ואכזר, ומוטלת עלינו האחריות והחובה להחזיר אותם הביתה. אין יום שבו אנחנו לא מתפללים לשלומם. מקווים מאוד לראות אותם כאן בחזרה בארץ. אנחנו לא מתיימרים, חלילה, לדעת חשבונות שמיים, ולא שאני כן מחבר באופן ישיר בין הדברים – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

התכנסנו על מירון. למדו שם תורה, התפללו. על מירון אתה עומד פה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

– – כי גם אני לא המוסמך לומר דבר כזה, אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שלראשונה מאז קום המדינה, במדינה בשלטון של יהודים אין חוק ואין תקנה שמסדירה באופן חוקי את הזכות ללמוד תורה בארץ ישראל. אנחנו מדברים על ארץ ישראל, ארץ שהקדוש ברוך הוא נתן אותה לעם ישראל. יש בעם ישראל גם כאלה שלומדים תורה, ומאז קום המדינה, מי שהתחיל את ההסדר הזה היה בן-גוריון, שהבין שצריך להביא הסדר – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

על כמה תלמידים.

גלעד קריב (העבודה):

אז נתחיל לגייס את אלה שלא לומדים, נכון?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

– – למי שיושב ולומד. מאז קום המדינה היה חוק, הייתה תקנה, היה הסדר. לאחרונה, בשבועות האחרונים, לא שהכנסת דחפה לכך, לא שהממשלה הכריעה כך, אלא דווקא מהכיוון של היועצת המשפטית לממשלה ואולי גם בג"ץ, אין היום שום הסדר שמסדיר שיהודי בארץ אבותיו, בארץ אבותינו, שרוצה לשבת וללמוד – שיהיה בשבילו הסדר. מהו ההסדר? אני מבין שהדעות חלוקות. אבל היום אין הסדר ליהודי שרוצה להיות כאן בארץ ישראל וללמוד תורה, שבו הוא יכול ללמוד לפי מדינה שנשלטת בידי יהודים. זה דבר שצריך להביא בחשבון. בעיניי זה קטרוג על מדינת ישראל. קטרוג. ובמובנים שלנו, קטרוג – כל אחד מבין מה הכוונה של קטרוג על מדינת ישראל, על יושבי ארץ ישראל – יהודי שרוצה לשבת כאן וללמוד תורה, ואין לו חוק, אין לו תקנה שמסדירה לו את הדבר הזה. ולכן אני אומר שצריך לפעול בזריזות כדי למחוק את החרפה הזו ולחזור לימים שבהם מעמדם של בני הישיבות ואברכי הכוללים מוסדר, והם שוקדים על תורתם ואמונתם ללא הפרעה. לפני שאציג בפניכם את החוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, שמונח בפניכם על סדר-היום לאישור בקריאה ראשונה, אדגיש כי חוק זה לא בא להתייחס לתרחישים הביטחוניים בצפון. ככל שגורמי הביטחון – אני אומר את זה כאן – יקבלו החלטות הנוגעות לקיום ההילולה, יש בידיהם את הכלים החוקיים לאכוף זאת ואין צורך בחוק הזה, אשר עוסק בתרחיש של קיום ההילולה במתווה דומה לשנה שעברה, ככל שזה יתאפשר, ובהתאם – מבטיח גם את העמידה בכללים הבטיחותיים הנדרשים להבטחת שלום הציבור. החוק למעשה תואם את המלצות גורמי הבטיחות וועדת החקירה לחקר אסון מירון, שלפיה כמות העולים להר מירון תנוהל כדי להבטיח את ההגעה הבטוחה של ההמונים. מספר המשתתפים המרבי ייקבע לאחר הערכה מקסימלית של קיבולת האתר מתוך התחשבות בשטחים החדשים שהוקצו להתכנסויות הקהל. בהתאם להמלצת ועדת החקירה, תתקיים הדלקה אחת בלבד על גג הציון, כמסורת רבת-השנים, והיא נערכת על קדושת האדמו"ר מבויאן, כך זה גם בהמלצות ועדת החקירה. הדלקות נוספות יתקיימו במתחמי ענק ייעודיים שיוכנו מראש במתחם 89 וגם במתחם בני עקיבא. שם יתכנסו אלפי אנשים למעמדים מיוחדים בראשות גדולי ישראל ואדמו"רים, ואני מדגיש שוב – כפוף לתנאים שיהיו באותה עת. בעקבות לקחים מהאסון הקשה, נקבעו בחוק סמכויות נרחבות לגורמי הבטיחות. אלו יוכלו להזהיר בזמן אמת מפני התפתחות התקהלויות מסוכנות ואף לקצר את האירועים ולפזר את הקהל בבטחה במקרים קיצוניים. הצעת החוק מחריגה את עבודת הבנייה וההכנות הזמניות הנדרשות לצורך ההילולה מהמגבלות הרגילות של דיני התכנון והבנייה, ומטילה עליהן הליכים בטיחותיים אחרים שינוהלו על ידי הפקת ההילולה ויבטיחו את בטיחות הציבור. המתווה השנה מבוסס על המתווה שהונהג בשנה שעברה וזכה גם להצלחה מרובה. אז הציבור הרחב נשמע להוראות והגיע בהמוניו לחגוג את הילולת הרשב"י בשמחה ובבטחה. ככל שהמצב הביטחוני יאפשר זאת, ההילולה השנה תתקיים עם מקצה שיפורים נוספים ביחס לאשתקד. אציין עוד כי החוק הזה הוא פרי עבודה של כמה חודשים בין הצוות המקצועי במשרדי ומול משרדי ממשלה נוספים הרלוונטיים להסדרת ההילולה. מאחר שהוא גובש לפני פרסום ההמלצות הסופיות של ועדת החקירה, מדובר רק בהוראת שעה, ובעזרתם השם, בשנה הבאה נוכל לעמוד כאן זמן רב יותר לפני ההילולה עם חקיקת קבע, שתסדיר לטווח ארוך את כל ענייני ההילולה. מירון זה נושא שבקונסנזוס. גם בשנה שעברה אישרנו את החוק ללא עיכובים, בהסכמת כלל החברים, ואני מבקש שנשמר זאת גם השנה. על כן אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה הראשונה, ולאחר מכן להעבירה לדיון בוועדה לביטחון לאומי בראשותו של חבר הכנסת פוגל להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר פרוש.

גלעד קריב (העבודה):

למה לא לשנתיים, השר? למה זה רק לשנה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דבי ביטון, את תרצי – – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני אתן רק תשובה אחת. מאחר שהשנה מדובר במוצאי שבת, המועדים לתחילת ההילולה הם שונים מבשנה הבאה, ואנחנו כפופים למה שמבקשים מאיתנו במשרד המשפטים. בשנה שעברה אמרו לנו שזה רק זמני, וגם השנה, ואנחנו פועלים לפי הרצון שלהם; לא שיש לנו עניין להגיע לפה כל שנה עם הצעת החוק הזאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר פרוש. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

דבי ביטון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 192 ימים שהחטופות והחטופים שלנו שוהים במנהרות החמאס המתועב, שיש למגרו מהעולם הזה. בעוד כמה ימים ערב פסח, חג החירות. איך אפשר בכלל להשתמש בכלל במילה "חג"? ובמציאות שלנו – גם על איזה חירות? להם אין חירות, לנו אין חירות. מגילת הזכויות של האו"ם פותחת בהצהרה: כל בני אנוש נולדו בני חורין ושווים בערך ובזכויות, וכך גם במגילת הזכויות הישראלית, שהעלתה את החירות עטרת לראשנו בחוק כבוד האדם וחירותו. ואני שואלת היכן חירותם של חטופינו? היכן חירותם של תושבי שדרות והעוטף? היכן חירותם של אלפי המפונים מהצפון? השנה אקיים את מצוות הסדר, אך אני ובני משפחתי לא נחגוג. לא נחגוג את חג הפסח, כי אנו לא חשים שהוא חג חירות, ובטח ובטח לא חג האביב. אי-אפשר לחגוג בזמן שיקירינו שבויים ברצועת עזה. הלב כואב, כאבם וסבל המשפחות הוא של כל אחד ואחת מאיתנו. לאור האירועים הלא-פשוטים שמדינת ישראל חווה, אבקש לסיים את נאומי דווקא בחלק ממה שאנו מברכים בחג הפסח: "אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא" – וגם אוסיף שצבא ההגנה לישראל וכל שלוחותיו – "מצילנו מידם". תודה רבה, והלוואי ונתבשר שבשולחן הסדר כל חטופינו ישובו הביתה, אמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן, תודה רבה לחברת הכנסת ביטון. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא מצליח להבין למה אנחנו זקוקים לחוק הזה. למה הילולה צריכה חוק, למה אלה לא יכולות להיות תקנות? לא יכול להיות שהמשטרה תוציא נהלים לפני ההילולה, באיזה פרמטרים מדליקים את זה? ממתי עושים חוק לאירוע? עוד מעט לפסטיבל זמר יעשו חוק – כי חס וחלילה יכול להיות שם אסון – במקום למלא אחרי ההוראות הקבועות בחוק לאירועים המוניים. אבל לפני הכול, הייתה ועדת חקירה על אסון מירון ויש לה המלצות. תיישמו את ההמלצות שלה, ובעיקר את ההמלצות האישיות. הרי היא קבעה שמי שאישר את זה – ראש הממשלה, השרים שהיו אמונים על זה – כשלו בתפקידם. למה הם עדיין בתפקידם? למה אנחנו עושים ועדת חקירה? משה סעדה, למה עושים ועדת חקירה, אם אף אחד – אם לוקחים את הדוח ושמים אותו במגירה?

משה סעדה (הליכוד):

אני קראתי את הדוח כולו, לא יודע אם קראת. יש פה עבירות פליליות, שקרה מוות ברשלנות. מנעו פה חקירה בזמן אמת מאנשים שביצעו עבירות פליליות.

רם בן ברק (יש עתיד):

מי מנע?

משה סעדה (הליכוד):

מי מנע? האם אתה רוצה לדעת באמת?

רם בן ברק (יש עתיד):

כן.

משה סעדה (הליכוד):

המחלקה לחקירות שוטרים התחילה לחקור. בגלל שהוקמה ועדת חקירה, הפסיקו את החקירה בהתחלה – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

אבל מינו ועדת חקירה, לוועדת החקירה יש המלצות? למה לא מיישמים את ההמלצות?

משה סעדה (הליכוד):

אבל זה אירוע של חקירה פלילית. זו עבירה פלילית, נהרגו אנשים.

רם בן ברק (יש עתיד):

יש המלצות של ועדת חקירה. ישבו שלושה חודשים – יותר מזה, שנה – אנשים מכובדים, רציניים מאוד, ואני לא אומר, אני מתכוון לזה, אנשים מאוד מאוד רציניים. הם עשו חקירה, הוציאו מסקנות, איפה הדוח? למה לא מיישמים את מה שכתוב בדוח?

משה סעדה (הליכוד):

אבל מיישמים. הממשלה קיבלה החלטה ליישם.

רם בן ברק (יש עתיד):

מה מיישמים? יש שם הצבעה על אשמים – מי לא מילא את תפקידו כמו שצריך. למה הוא לא לוקח אחריות? לוקחים אחריות. הלוקח הראשי – כתוב שם במפורש: ראש הממשלה – למה הוא לא לוקח אחריות?

משה סעדה (הליכוד):

הוא דרג נבחר, ולכן הם לא ממליצים בעניינו.

רם בן ברק (יש עתיד):

תבדוק, אני חושב שהחוק הזה הוא מיותר, לא צריך אותו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, במקום חבר הכנסת ירון לוי, נכון? כן. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על הצפון בהקשר של מר ביטחון, ואני אסביר: הממשלה האחרונה הושבעה ב-29 בדצמבר 2022. אנחנו נמצאים במציאות ביטחונית – אין מה להכביר במילים, ואני שם את זה בצד, כי אנחנו נוטים מהר מאוד לשכוח במדינת ישראל, בגלל קצב האירועים, מה שקורה או מה שקרה לפני שנה, לפני שבועיים, לפני שלושה חודשים. אנחנו מדברים על רפיח, אבל כבר שכחנו את זה, כי עכשיו איראן על הפרק. ב-23 בינואר 2023 התחיל חיזבאללה לפרוש מגדלי שמירה בכל הגבול הצפוני של מדינת ישראל, בטח מול שתולה, התושבים שם דיברו ודיווחו על זה. ב-23 במרץ 2023 חיזבאללה כבר נפרס לאורך הגבול בעמדות תצפית ובעשרות מוצבים. גם ראש מועצת מטולה דוד אזולאי התריע על זה שלא עושים שום דבר. כבר אז הוקם אוהל בשטח ריבוני של מדינת ישראל, שדובר בו רבות בכנסת הזו, בטח מעל הדוכן הזה, שלא הייתה מסוגלות למדינת ישראל וממשלת ישראל לקחת בעלות ולעשות מעשה טריוויאלי ולהגן על שטח ריבוני שלנו. ההפקרות – יש עוד הרבה: ב-6 באפריל היו שיגורים, פתחו מקלטים בנהריה וכרמיאל; ב-21 ביוני גם דיברו על האוהלים ועל כל זה, אני שם את זה בצד. מה הבעיה במדינת ישראל? שהממשלה הזאת יודעת לדבר טוב מאוד על ביטחון, ולהגיד: מר ביטחון, נחזיר את הביטחון, נביא משילות; שום דבר ממה שאתם עושים פשוט לא קיים, לא קיים במציאות. תקן אותי אם אני טועה, חבר הכנסת צביקה פוגל, אתה תושב הצפון וחווה את זה על בשרך ברמה היום-יומית. איפה הייתם חכמים מול שני אוהלים מסכנים שלא יכולתם לטפל בהם? ולמה מישהו עכשיו חושב, או איך אתם מעיזים עכשיו למכור לנו איזה קונספציית ביטחון? אתם הבעיה, אתם לא הפתרון. אתם לא הפתרון בכל הנוגע לכל הסוגיות בצפון. העובדה היא שלא רק שלא הבאתם ביטחון – יצרתם את רצועת הביטחון הביזיונית בתוך המדינה שלנו. דחיתם את כל הצעות הממשלה. 3.5 מיליארד שקלים. לפני שלושה חודשים עמדתם עם ראשי הראשיות בצפון – שלושה חודשים – ו-3.5 מיליארד שקל אתם לא מסוגלים להעביר. לפני שלושה חודשים – לא דואגים לא לכלכלה, לא לעסקים, לא למפונים, לא לבתי המלון, לא למשפחות שנמצאות בתוך בתי המלון. יושב פה שר התיירות, והמשפחות מתפרקות ברמה היום-יומית בחדר עשרה מטרים רבועים. מי יכול לתפקד ככה? למה אתם לא קמים ואומרים, די, תטפלו בצפון? מה הבעיה? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת שירי. כעת ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד – רגע, חבר הכנסת איימן עודה אינו נוכח, נכון? אינו נוכח. בבקשה, חבר הכנסת לפיד.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר מפה משהו על ידידיי בני גנץ וגדי איזנקוט. בכנסת נהוג שכשאתה אומר על מישהו "ידידיי", סימן שאתה הולך לרדת עליו – לא, ידידיי. אני מאמין להם שהם יושבים בממשלה כי הם חושבים שזו הדרך הנכונה להשפיע, רק שזו לא הדרך הנכונה להשפיע. להיות שרים ללא תיק בקבינט שלא מקשיבים להם – זו לא דרך להשפיע על המציאות. אני בטוח שהם רוצים לעשות טוב למדינת ישראל. הדרך להשפיע היא שהם יעזרו לנו להפיל את הממשלה הזו, ונקים ממשלה, ובממשלה הזו הם ישפיעו הרבה יותר. בני גנץ אולי יהיה ראש הממשלה; גדי איזנקוט, אני חושב שאין אזרח ישראלי שלא יברך על זה אם הוא יהיה שר הביטחון של מדינת ישראל. זו הדרך להשפיע. זו הדרך ליצור פה מציאות אחרת – מול האמריקנים, מול הכלכלה, מול הביטחון, מול כל מה שמעסיק אותנו בימים האלה. לשבת שם ובסך הכול לתת לגיטימציה לנתניהו לשבת עוד ועוד ועוד, להשמיד את ההרתעה הישראלית, להשמיד את היחסים שלנו עם האמריקאים, לפרק את הכלכלה ואת מעמד הביניים הישראלי, לפרק את הביטחון, לפרק את האמון בין מערכת הביטחון לבין המדינה – זו לא השפעה. כל פעם מפרסמים לנו את ההצעה החדשה שהם הציעו בקבינט ואף אחד לא הקשיב להם. אני אומר: הם יכולים באמת להשפיע על גורלה של המדינה הזו באופן חיובי, מהותי, עמוק, מתמיד. כל מה שהם צריכים לעשות זה לעזור לנו להפיל את הממשלה, ואין ספק שבממשלה הבאה הם יהיו אנשים לא רק משפיעים אלא מכריעים בגורלה של מדינת ישראל. יחד נוכל לעשות פה ממשלה נכונה וטובה. אנחנו יודעים לנהל מדינה. עשינו את זה טוב בהרבה מהממשלה ההזויה הזו. בואו נעשה את זה שוב. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות כנסת וחברי כנסת נכבדים, במוצאי השבת האחרונה מדינת ישראל חוותה מתקפה משולבת של כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים, וכל זה מכמה נקודות תקיפה שונות: איראן, החיזבאללה, החות'ים בדרום, סוריה, עיראק, איפה לא. לפני חצי שנה מדינת ישראל חוותה טבח – 1,300 אזרחים ואזרחיות נרצחו באכזריות בתוך הבתים שלהם; לפני חצי שנה נחטפו לנו 250 איש ואישה מתוך היישובים והבתים שלהם, המושבים שלהם, הקיבוצים שלהם. כבר חצי שנה שחבל שלם – הצפון, ערים ויישובים שלמים – מפונים. תושבים לא יכולים להיכנס לערים שלהם, ומי שנוסע לשם – אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר הייתי באביבים – לפני כל יישוב מחסום שמונע מאנשים להיכנס, ואנשים לא נמצאים שם כי הם חוששים מטילים; חצי שנה שנשברו כל השיאים בביטחון שלנו. ואתה, ראש הממשלה ביבי נתניהו, מר ביטחון, תראה לאיזה מציאות הבאת אותנו: טבח ב-7 באוקטובר, רקטות, חטופים, מפונים, כטב"מים, טילי שיוט, טילים בליסטיים. כל הדברים האלה התרחשו במשמרת שלך. אני כותב את זה כי אתמול ראיתי סרטון מהבחירות שעברו, מיקי, ובבחירות קראו לסרטון הזה: ישראל הולכת אחורה. האשמת בו את הממשלה הקודמת, שאנחנו היינו בה, כממשלה החלשה ביותר בתולדות מדינת ישראל והמסוכנת ביותר – זה מה שהוא אמר על הממשלה הקודמת. ואתה, מר ביטחון, תטפל בזה. על זה נאמר: לא מניה ולא מקצתיה. שום דבר ממה שאמרת לא נכון. ראה לאיזו מציאות הבאת אותנו. רק שלשום דיברת על התגובה הקשה שלנו. אתה אמרת, לא אנחנו, אתה אמרת. מר ביטחון נתפס ככלי ריק. אני מקווה שהצבא והחוסן הלאומי שלנו הם אלה שיעמדו לנו בימים הקשים האלה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. בבקשה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזו עליבות, תחושת עליבות גמורה יש בי, ובוז מוחלט. באמת, אני חייבת להגיד לכם – נותנים לי סטירה לפנים, סטירה מצלצלת, ואני שותקת, לא עושה כלום. למה? כי לא כאב לי מאוד, ולא בכיתי, אז אני לא עושה כלום. אני מוחלת על סטירה. אבל זו לא סטירה; איראן, מדינה ריבונית, האויבת המושבעת של מדינת ישראל, יורה לעבר ישראל 600 טון – טילי קרקע-קרקע, קרקע-אוויר, טילי שיוט, כטב"מים. אבל מה, בנס גמור אין אבדות בנפש, ולכן אנחנו לא מגיבים. זה נשמע לכם הגיוני או שזה צ'יזבט כמו שלי זה נשמע? ואני פונה מכאן לחברי הממשלה – כי אני לא מתקפת את החלטות הממשלה. אני פונה לשרים להתקומם, כי במשמרת שלכם מעמדה של מדינת ישראל בוזה בביזיון מוחלט. דנים פה: חוק מירון, לא חוק מירון – אגב, לא צריך את החוק, אני מצביעה במשמעת קואליציונית, תקנות וכללים יכלו להסדיר את זה כמה וכמה פעמים. אנחנו נמצאים פה היום, ואני שואלת אתכם את השאלות הבאות: אדוני ראש הממשלה, האם אתה לא תקפת באיראן כי איראן החזירה לנו את החטופים? לא. האם לא תקפת באיראן כי הגעת להסכמה עם חיזבאללה שהוא יידחק 15 קילומטרים לתוך לבנון? לא. האם אתה לא תקפת באיראן כי הגיעו להסכמה שקשורה לכל החזיתות שאנחנו מתמודדים איתן? לא. האם לא תקפת באיראן כי פתרת לי את הבעיות ביהודה ושומרון? לא. קבלו מה שיש כאן, ארצות הברית ואיראן, זה מה שיש כאן. איראן. לפי טענותיה של איראן, אנחנו חיסלנו את מהדווי רב-המרצחים. כך אומרת איראן, אנחנו אפילו לא לקחנו על זה אחריות. ארצות הברית אישרה לאיראן לתקוף, ארצות הברית יודעת מתי תוקפים אותנו, איפה תוקפים אותנו. אנחנו נערכים, ברוך השם, יש לנו מערך הגנה אדיר. ודובר צה"ל – תקשיבו טוב, דובר צה"ל מפרסם נ"צ של פגיעה. מישהו מוכן להגיד לי ממתי מפרסמים נ"צ של פגיעה? אף פעם לא, אבל דובר צה"ל מדגיש שהייתה פגיעה בבסיס צבאי, נבטים. למה דובר צה"ל אומר את זה? כדי להפיס את דעתם של האיראנים. הינה, פגעתם לנו במעוז צבאי. זהו, סטופ. עכשיו תקשיבו טוב. נתניהו ראש הממשלה מדבר במשך 15 שנים על איראן כגדולת ציר הרשע. הינה, קיבלנו הזדמנות, הזדמנות להתקיף מתקני גרעין של איראן. זה – עבר זמנו בטל קורבנו. מה שלא עשינו באותו היום כבר לא נעשה. ואני לא שותפה לאמירות האלה של "בתחבולות תעשה לך מלחמה", ואני לא שותפה לאמירה של: זה יקרה, אנחנו רק לא יודעים מתי. זה לא יקרה כי ככה ארצות הברית החליטה, ואם אנחנו הפכנו להיות קולוניה, אז אני עומדת כאן בבושה מוחלטת, כי ארצות הברית החליטה לא לאפשר לנו לנצח – אדוני, אני עוד 20 שניות מסיימת. ארצות הברית החליטה שאנחנו לא נטיל מצור על עזה ואנחנו לא נקבל תוך כך מידע על החטופים, וארצות הברית החליטה שאנחנו נכניס דלק לעזה, וארצות הברית החליטה שאנחנו נפתח את כרם שלום, וארצות הברית החליטה על כמות המשאיות ההומניטריות שנכנסות לעזה, ואנחנו עוד לא קיבלנו את החטופים. וארצות הברית החליטה לשנות את שיטת הלחימה בדרום הרצועה, וארצות הברית החליטה שאנחנו נקים נמל בעזה, ולבסוף ארצות הברית החליטה שאנחנו לא נתקוף את איראן. וכל פרשני הימין שאמרו שחובה לתקוף, וחובה לתקוף, מתרצים לזה תירוצים. אין תירוצים, בושה וחרפה שמדינת ישראל מאפשרת תקיפה בלתי רגילה שלה על ידי מדינת אויב והיא לא משיבה, ואני אומרת לכם, זאת בכייה לדורות, בכייה לדורות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – לא צריך את החוק הזה, לא בכל דבר צריך חוק.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

את לא שואלת, תתענייני למה צריך.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש. סליחה, אדוני היושב-ראש. אני מתנצל – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא צריך, לא צריך את – – – אבל אני אצביע, משמעת קואליציונית. לא צריך חוק. לא צריך את החוק הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, רבותיי.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

מה את צועקת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא צריך את החוק הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, עלית – באריכות. האזנו, שמענו, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום קיימתי דיון שני בנושא שביתת המורים העל-יסודיים. אדוני שר החינוך, אני מבקש את תשומת ליבך, כי חלק מהדברים מופנים אליך. לפני שבוע קיימתי דיון וביקשתי לשבת למשא ומתן בין המורים העל-יסודיים לבין האוצר, הוועדה ביקשה. מתוך שבועיים של ימי עבודה, כדי לרצות את הוועדה, ביום חמישי זימנו את מר ארז לדיון בארבע עיניים. זה לא דיון משא ומתן. היום זימנתי את שר החינוך, את שר האוצר או המנכ"לים של משרדם מתוך דאגה לתלמידי ישראל. לצערי – לא הגיעו. מי שהגיעה והופיעה בזום הייתה מישהי ממערך האסטרטגיה במשרד החינוך. חלילה לי מלזלזל בה ובמעמדה, אני משוכנע שהיא מאוד חשובה במשרד החינוך. לדיון היום הוזמן שר האוצר. לדיון היום הוזמן הממונה על השכר באוצר. אף אחד לא הגיע. קראתי היום שחבר הכנסת רוטמן הפסיק את דיוני הוועדה שלו מכיוון שלא הופיעו קציני משטרה, לא הופיעו קציני משטרה. במשמרת הזו יש זלזול מתמשך בוועדות הכנסת. במשמרת הזו לא מגיעים כי לא אכפת. הרשות המחוקקת, שממונה על ביצועיה של הרשות המבצעת – לא נשמעים לבקשות שלה, לא להוראות שלה. אין ציונים, אין טיולים. הדיון היום התקיים עם תלמידים. אדוני שר החינוך, לא תרצה, אני מזמין אותך לקחת – מפאת כבודך כשר החינוך אינני רוצה להגיד מה אמרו ההורים עליך ומה אמרו התלמידים על משרדך, אך ורק מפאת כבודך. אתה מוזמן להזמין את הפרוטוקול של הוועדה, נאמרו שם דברים קשים, קשים עליך וקשים על משרדך. אין ציונים, אין טיולים. הדיון התקיים עם תלמידים, עם ארגון ההורים ועם ארגון המורים ומוזמנים נוספים. איני נכנס לפרטי המשא ומתן, אבל – כן, הוועדה לביקורת המדינה יכולה לחייב אתכם לשבת למשא ומתן. פניתי לראש הממשלה, גם זה לא עזר. פניתי לשר האוצר, גם זה לא עזר. פשוט לא יושבים. ואיני נכנס לעניין מי צודק ומי לא. אדוני שר החינוך, אני מפנה אצבע מאשימה אליכם – –

היו"ר ארז מלול:

לסיים, גם.

מיקי לוי (יש עתיד):

משפט לסיום. – – כי תלמידי ישראל לא חשובים לכם. זה הדור שחווה את הקורונה, זה הדור שחווה את המלחמה, זה הדור שהופך להיות הדור האבוד כי אין לו ציונים, כי אין לו ציוני מגן לבגרות, כי הוא לא יוצא לטיולים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אלה חיילי העתיד ומנהיגי העתיד. מה שאני מבקש ממך, אדוני שר החינוך, להיכנס בעובי הקורה, לחייב את אנשי האוצר, אתה בעצמך – –

היו"ר ארז מלול:

תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – לשבת – תן לי משפט אחרון – ולנהל את המשא ומתן. לדיון הבא, שאתה מוזמן אליו, אולי תבוא עם בשורה טובה. ב-1 במאי דיון נוסף בוועדה לביקורת המדינה. מאוד נקווה שאני אצטרך לבטל אותו, ואגיד לך תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. שר החינוך ביקש להשיב לחבר הכנסת מיקי לוי. אני מזמין את שר החינוך. חמש דקות לרשותך, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביקשו שאחליף פה שר תורן והגעתי בדיוק בזמן שחבר הכנסת מיקי לוי, יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, עלה והתייחס לכך שלא הגעתי לדיון בוועדה. אז אני פשוט רוצה להתייחס למכתב שקיבלת בעקבות פנייתך, נדמה לי שהיא הייתה בשבוע שעבר. קיבלת מכתב תשובה מסודר שאומר בצורה ברורה שוועדת ביקורת המדינה עוסקת בנושא שאינו בתחום אחריותה. כל המשא ומתן עם ארגון המורים הוא בליבת העשייה של ועדת החינוך. המלצתי לך לפעול לדיון משולב יחד עם ועדת החינוך, ואמרתי שאגיע בשמחה. צריך להבין, הכנסת עובדת – ואתה מכיר את זה היטב; אולי קצת, לפעמים, כשאתה בכיסא של יו"ר ועדת ביקורת המדינה נוח לשכוח. הכנסת עובדת בצורה מסודרת, יש סמכויות לכל ועדה. הדיון בכלל נגע בדוח מבקר, נדמה לי שמשנת 2020 או דיון אחר.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא קשור.

שר החינוך יואב קיש:

ולכן זה בדיוק לא קשור, והמשא ומתן עם ארגון המורים הוא בליבת העשייה של ועדת החינוך. אני בקשר ישיר גם עם יושב-ראש ועדת החינוך בעניין הזה, ואני ממליץ לך, מיקי, לפנות ולעשות דיון משותף יחד איתו, כי כך ראוי שכנסת תפעל. זה דבר אחד שחשוב לי לומר, ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה. הוועדה שלך בנטייה – לפחות כלפי משרד החינוך, באופן רציף – לפעול בנושאים שבסמכות ועדת החינוך. אני בשמחה אבוא לדיונים משותפים, אבל כך צריך לפעול כשפועלים בניהול תקין. זה – 1. 2. לגבי הנושא של המשא ומתן עם ארגון המורים, אני לא רוצה להאריך, אבל בוודאי ובוודאי שכל האמירות שלך מנותקות מהמציאות. הפעילות של משרד החינוך ומשרד האוצר ביחד היא לנסות לפתור את המשבר לאורך כל הזמן, מסיכום שהיה, שאפשר את פתיחת שנת הלימודים לאור המלחמה וההתקדמויות, ולמעשה נסיגה של ארגון המורים מהסיכומים שהיו. אנחנו באירוע שמונע את החזרה להסכם הכתוב. גם עכשיו כל הזמן מתנהלים שיחות ומגעים בין הדרגים השונים. אפילו קיבלתי דיווח מהצוות שלי על שיחה שהייתה עם הצוות של ארגון המורים רק לפני כמה ימים. אז אתה לא מכיר, לא הכול צריך לצאת לתקשורת כשעושים משא ומתן. אבל אני ממליץ לך לפעול ביחד עם ועדת חינוך, ואז אולי תיגע במקומות שהם באמת בתחום האחריות של הוועדה, ולא לפנות באופן שוטף במקומות שאין לך סמכות בהם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

רק להביא לידיעתך כי אני דן בכל נושא שמבקר המדינה הוציא. ויש דוח של מבקר המדינה – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני שר החינוך, אינך מתמצא בחומר – לך תלמד.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לברך את כוחות הביטחון, את התעשיות הביטחוניות, את אזרחי מדינת ישראל, על השותפות, על גילוי החוסן במניעה או בצמצום כמעט לאפס, להשתתף באיחולי רפואה שלמה לילדה מהפזורה שנפצעה באורח קשה. אני חושב שאנחנו צריכים להיות מספיק מפוקחים ולהסתכל על כל האירוע. מהאירוע בדמשק, שאנחנו לא יודעים מי עשה אותו אבל אין ספק שחסן מהדווי, כשהוא לא בעולם, זו תרומה עצומה לביטחונה של מדינת ישראל. יש לזה מחיר גם של דמים. מי שמכיר קצת את ההיסטוריה שלו, את הרקע שלו, את היחסים שלו עם נסראללה ועם חמינאי, את היכולות המקצועיות שלו – הוא לא היה צריך להיות בעולם הזה, ולא משנה מי עשה את זה. אני חושב שזה חלק מהאירוע הגדול כולו, חלק מהדברים הטובים שקרו לנו כאן, ואני מקווה שנדע לקחת את זה. זאת גם הזדמנות למעמדנו הביטחוני בעולם, המדיני בעולם, שיתוף הפעולה עם מדינות האזור. אני צריך להגיד בכאב גדול: אני סקפטי אם הממשלה הזאת מסוגלת לקחת את זה ולא להפעיל כרגיל את השיקולים הקואליציוניים העלובים שמונעים מאיתנו להתקדם בכל הזירות, כולל בעזה, כמובן. אדוני היושב-ראש, אנחנו התכנסנו כאן על אסון מירון, נס לא קרה לנו, לא במירון וגם לא במוצאי שבת האחרונה. במוצאי שבת האחרונה לקחנו את גורלנו בידינו, התפללנו, אבל בסוף אנחנו לא שופטים את ריבונו של עולם לפי מה הוא עושה לנו ומה לא. אנחנו פשוט לא מבינים אותו, אבל מי שחושב שבמירון, או מי שחושב שעל מדינת ישראל נגן בגלל ש"רבנן לא צריכי נטירותא", שילך למירון. תלמידי חכמים, בחורי ישיבות, כל מה שאתם רוצים – והינה, הם מתחננים כאן עכשיו למדינת ישראל שתעשה חוק. מה המשמעות של הדבר הזה? שאנחנו בסוף הולכים לרופאים – גם הרבנים הכי גדולים הולכים לרופאים; לא על תפילות סומכים ולא על בחורי הישיבות – גם את זה עושים – אבל בסוף הולכים לרופאים, ובסוף צריכים להחזיק נשק, ובסוף צריכים להיות מוכנים לחרף את הנפש ממש. לא למות רק באוהלה של תורה, השר פרוש; למות ממש, כדי לאפשר את אוהלה של תורה. לא הכול חסדי שמיים. אתה עכשיו יושב פה על מירון. למה אתה מביא חוק? תגיד: חסדי שמיים, תגיד: נתפלל יותר, נלמד יותר, לא יקרה מירון. אתה בא לכנסת ישראל ומבקש חוק מיותר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. בבקשה לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני קורא לחרדים להבין את גודל השעה, את העוצמה של הדברים, לשאת יחד איתנו בנטל הביטחוני כדי לאפשר גם את קיומו של עולמה של תורה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לפתוח את דבריי בהצדעה מתוחה וחזקה לכוחות הביטחון של מדינת ישראל, לחיל האוויר, להגנה האווירית ולקואליציה, שעמדה לצידנו ומנעה אסון אדיר למדינת ישראל.

אושר שקלים (הליכוד):

גם להגיד בעניין הזה לראש הממשלה, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אני מודה גם לראש הממשלה יאיר לפיד, שבזכות ההסכם הקודם שהוא עשה – – –

אושר שקלים (הליכוד):

מה? ראש ממשלת המעבר.

נעמה לזימי (העבודה):

– – – היה לנו קל יותר לקבל את הגב הזה.

אושר שקלים (הליכוד):

מה עם ראש הממשלה?

רון כץ (יש עתיד):

ואם אתה כבר מעלה את הנושא הזה של ראש הממשלה, אני באמת רוצה לדבר איתכם על ראש הממשלה.

אושר שקלים (הליכוד):

אבל תן לו קרדיט.

רון כץ (יש עתיד):

אתה מבין שלמרות הנזק שעשו השרים שלכם עם האמריקאים – – –

אושר שקלים (הליכוד):

תן לו קרדיט על ההישג. רגע, רון, תן לו קרדיט על ההישג. יש לו קרדיט על ההישג?

רון כץ (יש עתיד):

למרות הנזק שהם עשו עם האמריקאים – –

אושר שקלים (הליכוד):

יש לו קרדיט על ההישג?

רון כץ (יש עתיד):

– – למרות הדברים הקשים שהם אמרו על הטייסים, למרות העובדה – –

אושר שקלים (הליכוד):

למה אתה לא עונה? אם כבר אתה – אם אתה משבח, אז תשבח.

רון כץ (יש עתיד):

– – שיש פה חצי ציבור שאומר: אני, לא מעניין אותי, אנחנו לא נעשה צבא, ואתם לכו תסכנו את החיים שלכם – –

אושר שקלים (הליכוד):

מגיע לו קרדיט – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – למרות כל זה, היה פה נס גלוי.

אושר שקלים (הליכוד):

אבל למה אתה לא עונה? למה אתה לא עונה?

רון כץ (יש עתיד):

אם מדברים איתי על ניסים גלויים, אני אומר להם: לכו תראו מה קרה במדינת ישראל.

אושר שקלים (הליכוד):

מגיע לו קרדיט על המהלך.

רון כץ (יש עתיד):

שלחו 70 טון חומר נפץ, וזה עדיין נעצר, למרות כל הנזק הזה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – לא מפריע לך – – – תגיד כל הכבוד לראש הממשלה נתניהו.

רון כץ (יש עתיד):

אם אתה רוצה לדבר איתי על יחסי החוץ של מדינת ישראל, רק לפני כמה ימים השר לביטחון לאומי העלה ציוץ שבעל הבית צריך להשתגע. אז אני רוצה לומר לכם בצורה הכי ברורה שיש: בעל הבית כבר השתגע ביום שבו הוא הכניס אותו לממשלה. למרות כל זה כנראה שהקדוש ברוך הוא באמת מאוד אוהב את מדינת ישראל, כי למרות הנזק חסר התקדים שהממשלה הרעה הזאת עושה למדינת ישראל, עדיין, עדיין צלחנו את האתגר הזה. אם אתה כבר רוצה, אני אשאל אותך גם שאלה.

אושר שקלים (הליכוד):

בשמחה. אני אענה לך כמו שאתה ענית לי.

רון כץ (יש עתיד):

הגנה היא לא התקפה, אושר. זה שספגנו ועצרנו – אחלה. תראה מה נהיה מאיתנו.

אושר שקלים (הליכוד):

אין בעיה.

רון כץ (יש עתיד):

ההרתעה של מדינת ישראל נעלמה לחלוטין. העובדה שפינינו מאות אלפי אנשים בצפון ובעצם הזזנו את הגבול של מדינת ישראל אחורה – –

אושר שקלים (הליכוד):

רגע, אבל הקרדיט על המהלך מגיע לראש הממשלה נתניהו? על הקרדיט אתה לא עונה לי.

רון כץ (יש עתיד):

– – היא אולי הסיבה העיקרית למה שאנחנו רואים פה עכשיו.

אושר שקלים (הליכוד):

אני עניתי לך, אתה לא עונה לי. אני עניתי לך, אתה לא עונה לי.

רון כץ (יש עתיד):

אני אשמח לענות לך, מה השאלה?

אושר שקלים (הליכוד):

האם מגיע קרדיט לראש הממשלה נתניהו – –

רון כץ (יש עתיד):

איזה קרדיט מגיע? בוא תסביר לי איזה קרדיט מגיע.

אושר שקלים (הליכוד):

– – על המהלך – – –

רון כץ (יש עתיד):

תגיד לי אתה, בוא נלך הפוך. על מה אתה רוצה שהוא יקבל קרדיט? חוץ מזה שזה טוב לפריימריז ולחברי מרכז ליכוד.

אושר שקלים (הליכוד):

רגע, שיבחת את הצבא. שיבחת את הצבא. שיבחת את הקואליציה, שיבחת את החיילים.

רון כץ (יש עתיד):

על מה?

אושר שקלים (הליכוד):

שיבחת את הצבא.

רון כץ (יש עתיד):

מה הוא עשה? תסביר לי מה הוא עשה.

אושר שקלים (הליכוד):

שיבחת – אה, הוא לא עשה כלום?

רון כץ (יש עתיד):

תגיד לי מה הוא כן עשה.

אושר שקלים (הליכוד):

הוא לא עשה כלום?

רון כץ (יש עתיד):

אני שואל אותך, אתה מבין? אין לך תשובה בשבילי.

אושר שקלים (הליכוד):

אולי הוא גיבש את הקואליציה? מי גיבש את הקואליציה?

רון כץ (יש עתיד):

אני שואל אותך: מה הוא עשה? מה הוא עשה?

אושר שקלים (הליכוד):

מי גיבש את הקואליציה?

רון כץ (יש עתיד):

אושר, אתה מכיר את הסכם ירושלים?

אושר שקלים (הליכוד):

מי גיבש את הקואליציה? אתה לא עונה לי. הוא לא עשה כלום, נכון?

רון כץ (יש עתיד):

אתה מכיר אותו?

אושר שקלים (הליכוד):

כל דבר בשלילה. אתם רק שוללים. הוא לא עשה שום דבר, כלום.

רון כץ (יש עתיד):

אני חושב שאתה לא מכיר אותו. אולי כדאי שתכיר אותו, ואז תשאל אותי את זה?

אושר שקלים (הליכוד):

אז תהיה אמיתי, אז תהיה אמיתי.

רון כץ (יש עתיד):

ספציפית לגבי הקואליציה הזאת יש תשובה מתי עשו את זה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אושר שקלים, זה לא עכשיו – – –

אושר שקלים (הליכוד):

תהיה אמיתי. הוא לא עשה שום דבר?

רון כץ (יש עתיד):

אושר, אני רוצה להסביר לך.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אושר שקלים, לא, לא, זהו.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אני רק אענה – – –

היו"ר ארז מלול:

תדבר איתו אחרי שהוא יורד.

רון כץ (יש עתיד):

אני רק אענה.

היו"ר ארז מלול:

זהו. אין זמן, זהו.

רון כץ (יש עתיד):

אני מציע לך ללמוד את שני ההסכמים שמדינת ישראל חתמה עליהם, אחד היה ב-2008 – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

– – שוב, לא כשראש הממשלה הזה היה בשלטון – –

אושר שקלים (הליכוד):

אני אראה לך גם את הסכמי הגז שישראל חתמה עליהם.

היו"ר ארז מלול:

תמשיכו, תמשיכו – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – והשני היה ב-2022.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – לפיד.

רון כץ (יש עתיד):

ספוילר – אתה רוצה לדעת מי היה ראש הממשלה? אתה רוצה לדעת מי היה ראש הממשלה?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

גם לפיד חתם על הסכמים, נכון?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

הסכמי הגז.

רון כץ (יש עתיד):

למרות הנזק האדיר שלכם – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת רון כץ, בבקשה לסיים.

אושר שקלים (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

– – עדיין מדינת ישראל ניצלה. היעד הבא שלנו צריך להיות להחליף אתכם.

אושר שקלים (הליכוד):

אתה לא מסוגל להגיד מילה אחת טובה על ראש הממשלה נתניהו, זאת הבעיה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר. עכשיו אתה מופנה לשאול אותו שאלות. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, עדיף שלום קר ממלחמה חמה. הסכם השלום שלנו עם ירדן לפני יומיים מוכיח את עצמו. הוא ההוכחה שהקיום שלנו, של מדינת ישראל, שהיא אכן נס גדול, תלוי ברצף של מהלכים שחוברו להם יחדיו. הוא תלוי בבעלות הברית המחויבות שיש לנו, שגידפו בממשלה הזו פעם אחר פעם אבל יודעים לקחת מהן את ההגנה כשצריך, בלי הכרת הטוב מצד הממשלה, עם כפיות טובה. אבל אני כן רוצה להגיד לבעלות הברית ובטח לאמריקאים: תודה. תודה שאתם עוד מחויבים למדינת ישראל, לביטחונה ולשלמות אזרחיה; תודה על הסכמים מדיניים. היו פה לא מעט שהציעו רעיונות בחודשים האחרונים, שממש יכלו להחריב את ההסכמים שכן נחתמו פה עם מצרים, עם ירדן, אנשים ששוכחים שהסכמים מדיניים הם חלק מביטחון, הם רשת הביטחון שלנו. תודה על מערכת ביטחון חזקה, על מחקר ופיתוח ביטחוניים, למרות שהממשלה הזאת פוגעת במחקר ובפיתוח בכל פרמטר – בתקציבים ובכול; תודה על דיפלומטיה חכמה שנעשית בחדרי-חדרים, לא ברהב, לא בפוזה, אלא אמיתית, כזו ששומרת עלינו בחוכמה; תודה על כל מה שהממשלה הזו נגדו; תודה על התשתית של המדינה הזו, שהייתה פה לפניהם, לפניכם, ותהיה פה גם אחריכם. אז תודה לבעלות בריתנו הדמוקרטיות הליברליות, תודה לירדן – כן, כן; תודה לחיל האוויר ולטייסים שלנו, שגידפתם וגיניתם; תודה למערכת הביטחון שלנו, המפותחת והטכנולוגית; תודה לציבור הישראלי שבלם הפיכה משטרית והשאיר אותנו, את ישראל, חלק מהציר הדמוקרטי לרגע החשוב הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא כתבתי לעצמי נאום, אני באתי לשפוך את מה שיש בליבי. כרגע יצאתי מהדיון של הוועדה לפיתוח וחיזוק הנגב והגליל. אתם יודעים, זה היה כאילו דיון המשך של מה שהתקיים בשבוע שעבר, ביום חמישי בוועדת הכלכלה. אני שומעת את משרדי הממשלה, אני שומעת נציגים ונציגה של משרד ראש הממשלה, שאמור לתכלל את תוכניות השיקום גם לדרום, גם לצפון. אני רואה כיוונים, אני רואה מטרות. חצי שנה עברה, ועדיין אין תוכנית קונקרטית, אין נתונים, אפילו מיפוי אין. אתם מבינים שעד עכשיו משרד הכלכלה לא ביצע מיפוי עסקים ומפעלים בצפון? לא אכפת להם מי נסגר, מי עדיין עובד, איך להעריך את הפיצויים. יכול להיות שמישהו עובד, וחלק מהעובדים פונו וחלק נמצאים שם. כדי לעשות תוכנית וההערכה של פיצויים גם כעסקים וגם לתושבים, צריך לקבל נתונים, ועדיין אין את הנתונים. זה פשוט מזעזע. אני לא מבינה איך אפשר להמשיך. אני אוהבת סדר, ואמור להיות סדר. ביורוקרטיה גם אמורה לסדר את העניינים, יש פרוטוקולים לנושא כזה, לנושא אחר, כמו שברפואה יש פרוטוקול לכל מחלה, איך מטפלים במחלה. בכלכלה שלנו אין פרוטוקול. אפילו אם יש פרוטוקול, יש מקרים חריגים, וכאן אני לא רואה התייחסות למקרים חריגים. אני רוצה להביא לכם דוגמה לעסק אחד של פודטק בקריית שמונה, שעדיין עובד גם בימי המלחמה. חלק מהעובדים בטח עזבו כי הם פונו, אבל חלק ממשיכים להישאר שם ומגיעים לעבודה. הוא לא נחשב הייטק, הוא לא מתאים לתוכנית הפיצויים של הייטק, הוא לא נחשב ללואו-טק – הוא לא נכנס לשום מסלול, לשום תוכנית שיכולה לתת לו פיצוי עבור זה שהוא ממשיך לעבוד. בתקופה כזאת קשה משקיעים הפסיקו להשקיע בעסק, הם מציעים לו: תיקח את העסק שלך, תעתיק אותו לארצות הברית, אנחנו ניתן לך את כל מה שאתה צריך, את כל ה-facilities, עובדים, הכול. תעביר ותיקח את זה אלינו לארצות הברית. אבל גלעד אהרונסון, בעל העסק, נולד בקריית שמונה. הוא אומר: אני רוצה להמשיך לעבוד בקריית שמונה, אני רוצה שכאן יהיו מקומות תעסוקה לתושבי קריית שמונה, לתושבי הגליל. למה אני צריך לקחת את העסק ולהעביר ולחזק את הכלכלה במדינה אחרת? אבל המדינה שלנו לא מעוניינת בו. כנראה שאין מסלול מיוחד בשביל עסקים כאלה. אני קוראת לממשלה – אני מסיימת, אדוני היושב-ראש – אני קוראת לממשלה לפעול מיידית, ללא שום דיחוי, לשים כסף לפי תוכנית קונקרטית – לא כיוונים ולא מטרות כלליות, קונקרטית – ולתת יד לאנשים שנמצאים במצוקה מזה חצי שנה, 192 יום.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

החטופים שלנו לא הוחזרו, עסקים לא מקבלים תמיכה, ואין ניצחון בכלום.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. חברת הכנסת שלי טל מירון.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, היום אנחנו ביום ה-192 למלחמה הזאת, ואני רוצה להזכיר לכולנו שיש 133 חטופות וחטופים בעזה. עם כל מה שעברנו בשבוע הזה ועם הקושי העצום של המתקפה האיראנית, יש לנו 133 חטופים בעזה, ואסור לנו להפסיק לדבר על זה, אסור לנו להפסיק לפעול בעניין הזה לרגע. רציתי לפנות לחברי הממשלה והקואליציה, לדבר על ההצלחה הגדולה שהייתה בבלימת ההתקפה של איראן על מדינת ישראל. זה בהחלט היה הישג מרשים מאוד, ללא ספק, וכמובן גם קריטי להשבת האמון של הציבור בישראל בצבא שלנו, בחיל האוויר. זה בהחלט היה ערב היסטורי, חסר תקדים – כמובן שלא באופן חיובי. ומנגד, זה כן עורר גאווה גדולה ברבים מאזרחי המדינה וגם בי באופן אישי, כמי ששירתה בחיל האוויר שבע שנים. אני זוכרת את ההכנות המרובות שעשינו לתרחישים שכאלה, ואת העבודה המאוד-אינטנסיבית שחיל האוויר עושה כדי להתכונן לדברים כאלה. לצערנו, זה קרה וזה התממש, והיינו צריכים לממש את התוכניות. יחד עם זאת, יכולות ההגנה המדהימות שהופגנו בשמי המזרח התיכון בלילה שבין שבת לראשון רשומות בעיקר כהצלחתם של צה"ל וחיל האוויר וכוחות הביטחון, וזה על אף מה שנאמר על ידי חברי הממשלה והקואליציה בשנה האחרונה. אני רוצה להזכיר לכם, רק לפני חצי שנה יצאתם בקמפיין של הטייסים הבוגדים, זוכרים את הקמפיין? קידמתם סרטונים שמציגים את טייסי חיל האוויר כמי שסייעו לחיילים ואזרחים רק לפי ההתנהלות של הממשלה הכושלת הזאת. אתם בעצמכם שלחתם את מרבית צבא המילואים והסדיר שילכו לעזאזל, זוכרים את זה? אבל הם לא הלכו. קראתם להם "נפולת של נמושות", זוכרים גם את זה? ראש הממשלה גם הגדיל ואמר שאפשר להסתדר גם בלי כמה טייסות. אבל הם התגייסו ב-7 באוקטובר באמונה שלמה כדי להציל את המדינה מהכישלון והמחדל הנוראיים שהיה פה – –

היו"ר ארז מלול:

כמעט אמרת "ממשלה".

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – שקרה במשמרת שלכם. התיאום של חיל האוויר עם חילות אוויר ממדינות זרות גם היה מרשים מאוד, אבל זה לא בזכות היכולת הדיפלומטית שלכם, שאתם הולכים ומחריבים לנו מיום ליום, כשהגדולה מכולן בהיבט הזה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

כבר, אני מסיימת. – – היא כמובן עם בעלת בריתנו, ארצות הברית, הנכס האסטרטגי הגדול ביותר של מדינת ישראל. משפט אחרון לסיכום: הנכס האסטרטגי הגדול ביותר של מדינת ישראל הוא החזרת החטופות והחטופים. משם הכול מתחיל, משם הכול יתרומם. תחזירו אותם הביתה עכשיו. תודה.

היו"ר ארז מלול:

אמן. תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אעשה את זה קצר. מכיוון שאתם טוענים שהבחירות הבאות יהיו רק בשנת 2026, חשבתי לעשות על קצה המזלג איזשהו סיכום קצר של ההישגים המרשימים שהצלחתם לחולל בשנה וחצי. אז ממש, ככה, טעימות: חקיקות – ביטול עילת הסבירות, שיפגע בנשים, בחיילים ובדמוקרטיה; חוק קרן הארנונה, שהוא גזל והלאמה של כספי הרשויות – למי שלא יודע, המרוויחה הגדולה תהיה בית שמש, באר שבע למשל מאבדת 3 מיליון שקלים כל שנה מכספי הארנונה; חוק נוסף מאפשר לאדם מורשע לכהן כשר; חוק המתנות מאפשר לראש הממשלה, אשתו וילדיו לקבל מתנות; העלאת המע"מ; עוד שפע של חקיקות מושחתות, פופוליסטיות, שפוגעות בציבור. בהיבט הביטחוני – שלוש חזיתות: צפון, דרום, יהודה ושומרון. עלייה של יותר מ-100% אחוזים במקרי הרצח בחברה הערבית; עשר נשים נרצחו מתחילת השנה – ואנחנו רק באפריל, כן? עוד לפני 7 באוקטובר שנת 2023 הייתה השנה הקשה ביותר מבחינת פיגועים מאז האינתיפאדה השנייה; עלייה מטאורית בגנבות רכב, שבעקבותיה עלו כמובן מחירי ביטוחי הרכב בצורה חדה. ועל כל זה אחראי שר שהוא בעצמו עבריין תנועה. עליות מחירים – עלייה של 8% במחירי החשמל, שיא במחירי הדלק מאז יולי 2022; מחירי מוצרי החלב עלו ב-10%; מחירי הפירות – עלייה של 10%; סוגת, אוסם ועוד יבואנים ויצרנים, כולם העלו מחירים תוך ניצול מצב המלחמה. ממשלה מנופחת, משרדים מיותרים שלא נסגרו – זה מה שנקרא חלק א' של קצה המזלג. בואו נוסיף על זה 1,200 נרצחים ביום אחד, מעל 200 חטופים ביום אחד, 100,000 עקורים מביתם, לראשונה הותקפנו על ידי איראן, ואפס – אפס – זה הציון ביחסי החוץ של מדינת ישראל, כשכמובן יחסי החוץ משפיעים על הביטחון. בקצב הזה, עד 2026 לא יהיה את מי או את מה להציל. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת כסיף – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני הכול צריך להזכיר ולזכור את החטופים והחטופות שלנו, שעדיין נמקים אי שם בעזה, ואנחנו צריכים לעשות הכול ולא להרפות לרגע עד שהם יחזרו הביתה. אני רוצה להתייחס להצעת חוק שצפויה להגיע היום – אני שומעת שיש קצת בעיות בקואליציה – אבל זו הצעה שראוי שלא תגיע. מהפח אל הפחת – אין מימוש יותר מדויק כרגע לביטוי הזה מאשר העברת סמכויות האכיפה במקרקעין משר המגזר בצלאל סמוטריץ' אל השר לכישלון לאומי, הפירומן בן גביר. יש כל כך הרבה דברים דחופים שצריך לעשות עכשיו: החזרת החטופים – הכי דחוף; חיזוק הביטחון והצבא; פיתוח הכלכלה; שיקום הנגב המערבי והצפון; לרפא את החברה שלנו. אבל למה לעשות את מה שצריך? זה לא בשביל הממשלה הזו, זה מה שנקרא obvious. אם תשאלו את השר בן גביר, נער הגבעות בחליפה, מה שצריך לעשות כרגע הוא להגביר את הלהבות, אין לנו מספיק להבות במדינה. כשיש לך פטיש, כל בעיה נראית כמו מסמר, וכשאתה פירומן, כל סוגיה רגישה משמשת כחומר תבערה. איתמר בן גביר הוא העקרב שעוקץ את הצפרדע באמצע הנהר. הוא לא יכול וכנראה גם לא רוצה להתאפק. תנו לפירומן גפרור, והוא ידליק מדורה; תנו לפירומן סמכויות ומשטרה, והוא ינסה להבעיר את כל המזרח התיכון. לבן גביר יש תוכנית אופרטיבית לקדם כאן מלחמת גוג ומגוג, והוא לא יעצור עד שכדברי הנביא זכריה, כל הגויים יתאספו עלינו למלחמה. הוא לא יירגע עד שזה יקרה. אין חזית אחת שתומך הטרור הזה לא ניסה להצית מאז שנכנס לתפקידו, אין ברית אחת שהוא לא ניסה לערער, אין ציבור אחד בישראל שהוא לא ניסה להתסיס. לא מעניינת אותו משילות, מעניינות אותו הגזענות והאלימות, כי הוא כאן כדי להחריב, זו המטרה שלו. בן גביר הוא בריון שלעולם לא יבוא על סיפוקו, מכור לכאוס, וכל פעם צריך להעלות לו את רמת הגירוי. הוא לא רוצה לקדם שמירה על החוק או אכיפה; הוא רוצה לקחת את ערביי ישראל ולהפוך אותם מאזרחי המדינה לשמן על המדורה. הטירוף המסוכן הזה חייב להיפסק. הממשלה הרעה הזו, המסוכנת הזו, חייבת להסתלק מחיינו. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה, אדוני. חבר הכנסת טיבי, אתה רוצה לדבר?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כן.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 192 יום למלחמה – 133 חטופים בעזה עדיין שם. 192 יום גם למלחמה בצפון – הצפון, שיש בו רצועת ביטחון פנימית בתוך שטח מדינת ישראל שלצערי רחוקה מן הלב.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא רחוקה מהלב.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתמול הייתי בביקור בחלק מאותם יישובים שנפלו בין הכיסאות, דובר עליהם לא פעם בוועדות; 18 יישובים, ומשהו כמו 24,000, 25,000 אנשים שגרים וחיים שם עכשיו. אתמול הספקתי להיות בשלושה מהם – בכפר סאלד, בשדה נחמיה ובכפר בלום. אתה מדבר עם התושבים שנמצאים שם, אתה מסתובב במקומות ורואה, ואתה רואה בעין את הדברים שאתה דן עליהם פה בוועדות הכנסת. אתה נכנס ואתה רואה שבתי הילדים בחלקם לא ממוגנים. עברה חצי שנה מאז, ויש שם אנשים ויש שם תושבים. הייתי פה, וגם חברי היה בחלק מהישיבות לגבי השדולה של הצפון, אבל בינתיים לא קרה דבר. הממשלה מתכננת להביא הצעת מחליטים בימים הקרובים לגבי הצפון, כפי שפורסם, אבל יש דברים שלגביהם לא צריך הצעת מחליטים מסודרת – אפשר לעשות כאן ועכשיו את מה שיש, ולתת לאנשים שנמצאים שם ומחזיקים את האזור הזה עבור כולנו את התחושה שהם חלק מהמדינה. אני אתן אולי דוגמה אחת פשוטה שאפשר לטפל בה כך, אם רוצים: אדם שלכאורה לא מפונה מהאזור זכאי לשירותים ממדינת ישראל בכל התחומים. מה הבעיה של משרדי הממשלה, של המשרדים החשובים – משרד הבריאות ומשרד הפנים ומשרד החינוך – להפעיל איזו ניידת שתגיע ותראה מה הצרכים? למה צריך לנסוע עד טבריה? קריית שמונה, שהיא עיר המחוז, אין בה את כל השירותים האלה. האם ממשלת ישראל לא יכולה לעשות משהו שהוא מעבר לכסף, מעבר לתקציב? לשנות את האפליקציה של כל קופות החולים שהם יוכלו לקבל תורים, גם אם הם לא בקריית שמונה? אלו הבעיות. זו לא שאלה של כסף ותוכניות ארוכות טווח. אי-אפשר לשים מיגוניות מחר בבוקר ליד גני המשחקים, שאין שם? האם צריך להגיע לכך שבסוף גואטה, בתוכנית רדיו, ידאג שתגיע מיגונית? אפשר לעשות את הדברים האלה. אפשר, אם יהיה מישהו אחד – מישהו או מישהי – שלוקח את הפרויקט הזה של 18 יישובים, ובודק, תכליתית, מה אפשר לעשות – בקטן, לא בגדול, לא במיליארדים; בקשב, בתשומת לב, באכפתיות. מה קורה עם החל"ת של האנשים שנמצאים שם? יש תוכניות להגדיל את החל"ת למפונים, מה עם אלה שנמצאים? אלה 24,000 איש, ומדינת ישראל, אם היא רוצה, היא יכולה. המדינה פשוט לא רוצה או שלא אכפת לה. אבל אפשר, אם רוצים. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. חבר הכנסת הרצנו, ברכות ותודה על האושר הגדול הזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה. אין דברים כאלה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אושר שנעמי כאן איתנו. ברכות, יוראי. תראו, אני באמת שמחה שכנסת ישראל מתכנסת לדיון פגרה במליאה, אבל צריך לומר את האמת: כנסת ישראל לא באמת פעילה. אי-אפשר לקדם הצעות חוק פרטיות וממשלתיות באותה מהירות ובאותה נחישות שבהן הדבר נדרש לטובת אזרחי מדינת ישראל. למשל, אדוני היושב-ראש, יש הצעת חוק שאמורה לקדם את זכויותיהם של החטופים השבים, כי זה לא הגיוני שהמדינה תשלם להם 1,300 שקלים בחודש. שמעת את המספר? 1,300 שקלים. למה? אתה יודע כמה צרכים יש להם? אבל את זה אי-אפשר לעשות, למרות שיש הצעת חוק. או הצעות בעניין המפונים מהצפון. אני לא מדברת על זה שיש לנו רצועת ביטחון בתוך מדינת ישראל; לא מדברת על זה שאין בתי ספר לילדים; לא מדברת על זה שהם נמצאים במלונות לא לוקסוס, בחדרים של 25 מטר מרובע, משפחות שלמות. אף אחד לא אומר להם מתי הם יחזרו, אם הם יחזרו ובאילו תנאים. במקום זה התאספנו כאן כדי, למשל, להעביר תחום אחריות משר האוצר לשר לביטחון הפנים. לא מבינה את זה. פתאום שלטון החוק נורא נורא מעניין את השר לכישלון לאומי. זה הדבר שמעניין אותו: הוא רוצה תחום אחריות נוסף. ואני שואלת את עצמי, האם הוא כל כך הצליח בתחום האחריות שנמצא אצלו? האם הפשיעה מוגרה? האם הכול בסדר? המשטרה מתפקדת לעילא ולעילא? אין בעיות בתחום שלו? הוא רוצה עוד סמכויות כדי לייצר עוד כאוס בעוד מקומות? אני אומרת לכם, זה לא הנושא להביא היום. טוב היה אם היינו מביאים הצעות חוק חשובות לטיפול בשורדי הנובה, לטיפול במשפחות נרצחי הנובה, לטיפול בחטופים השבים, לטיפול בתושבי הצפון. אלה הדברים שהיינו אמורים לעסוק בהם היום, ולא דברים שלא מקדמים שום דבר בעבור שום אזרח במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת ואטורי, בבקשה. חבר הכנסת טיבי, אני הוספתי אותך פשוט בסוף.

ניסים ואטורי (הליכוד):

שמת את חבר הכנסת טיבי בסוף?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן, כי הוא פספס את המקום שלו.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אה, אוקיי. שלא ייפגע, אתה יודע, זה פולניות קצת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, הוא לא נפגע.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה – כמה מפתיע – לדבר על החוק עצמו, על חוק הסדרת הילולת רבי שמעון. אני חושב שראוי ונכון לעשות את החוק הזה. יש לי רק בעיה אחת: לאורך התקופה האחרונה, מאז הוקמה הוועדה ודנים בנושאים האלה, יש את הקבוצה שקוראים לה – אני לא גזען, אני לא מרוקאי, אבל אני ספרדי – הקבוצה המרוקאית. כך קוראים לה. הם הורדו מההר והועברו מעבר לכביש. זאת אומרת, אמרו להם: שמעו, הפינה שלכם זה שם בסוף, בצד ההוא, הרחק מהציון. אני חושב שראוי, אם כבר מסדירים חוק כזה, לתת לכל עם ישראל אפשרות – גם למסורתיים, גם לדתיים שהם לא חרדים עד הסוף – למרות שכולנו חרדים היום, כן? חשוב לתת מקום לכולם. אין מצב כזה שיזרקו איזה מישהו כי הוא לא קרוב למקום הזה, וצריך לתת מקום לכולם, עוד פעם אני אומר, גם למסורתיים, גם למרוקאים, מה שנקרא, שזה הספרדים. צריך לתת מקום לכולם. חשוב לדון בעניין הזה, ואני חושב שזה חשוב מאוד. אי-אפשר להצביע באופן אוטומטי על חוק שאינו נותן פתרון לכולם אלא נותן בעיקר למי שמוביל פה בדברים האלה. חשוב, אדוני השר, לתת מקום גם למרוקאים. אני אומר עוד פעם – לשקול את הדבר הזה, לתת להם מקום ראוי. לא לדחוק אותם ולהגיד: פתרנו את הבעיה, אלא אפשר קצת להכניס את כל עם ישראל לתוך המקום הזה. רבי שמעון הוא של כולם. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לשבח את צבא ההגנה לישראל, חיילינו, מערך ההגנה, את כל מי שלקח חלק בלילה הדרמטי הזה, בלילה ההיסטורי הזה והגן על עם ישראל ועל מדינת ישראל. כמובן, גם כל קהילת המודיעין, חיל האוויר, כל צה"ל וכל כוחות הביטחון. אדוני היושב-ראש, בכדורגל אומרים שאם אתה טוב בהגנה, זה עדיין נגמר בתיקו, כי אתה חייב להבקיע. בברזיל מלמדים ילדים, וכבר כשהם מגיעים לגיל שלוש-ארבע אומרים להם: לא משנה כמה גולים אתה תספוג, העיקר שאתה תבקיע גול אחד יותר. זו תפיסת העולם של כדורגל בברזיל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

למרות שאתה יודע שיש שינוי אדיר בהגנה הברזילאית בשנים האחרונות. גם השוערים הברזילאים – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בינתיים זה לא עוזר להם, כי הם כל הזמן חושבים איך להבקיע. ברגע שאתה מבקיע, לא משנה כמה אתה סופג, אתה מנצח את המשחק. המשמעות היא שהגנה זה מצוין, אבל אם אנחנו לא נחשוב איך אנחנו מבקיעים בהתקפה, אז מקסימום נגיע לתוצאת משחק שהיא תיקו. תיקו זה לא ניצחון. זה צריך להיות ברור לכולם. זה טוב להתגונן, זה מצוין לחשוב על שיפור מערך ההגנה, אבל הדבר הזה בהחלט לא מספיק בשביל ניצחון, ואפילו בשביל תודעת הניצחון בקרב אויבינו. האויבים שלנו מסתכלים על כל הזליגות האלה וכל פעם מושכים עוד קו ועוד קו, ובודקים אותנו ובודקים אותנו. פעם זה היה עם הטפטופים של החמאס, היום איראן מנסה בכל פעם להגדיל את הקו האדום: הינה, שלחנו 331 כטב"מים, בואו נראה; לא מגיבים? בפעם הבאה נשלח עוד, ובפעם הבאה נעשה את זה גם באמצעות הפרוקסי. אדוני היושב-ראש, השבוע לפני 50 שנה, ב-11 באפריל 1974, על הדוכן הזה עלתה ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר והודיעה לעם ישראל שהיא מתפטרת מתפקידה כראשת הממשלה. היא עשתה את זה אחרי ניצחון סוחף של המערך ב-31 בדצמבר 1973, חודשיים אחרי מלחמת יום הכיפורים, כשהמערך קיבל 51 מנדטים. 51 מנדטים היו לה. כל החברים שלה ישבו באולם הזה ושמעו את הנאום שבו היא הודיעה לעם ישראל, שלמרות שוועדת אגרנט לא הצביעה עליה כאשמה היא לקחה אחריות והודיעה על התפטרותה מתפקיד ראש הממשלה. מהכנסת היא התפטרה רק כעבור כמעט חודשיים, ב-10 ביוני 1974. מה קרה אז, לפני 50 שנה? תבדקו בהיסטוריה: הכנסת לא התפזרה, העולם לא חרב, אלא קמה ממשלה בתוך הכנסת בלי בחירות. כשאנחנו מסתכלים היום על הסיטואציה שנוצרה, על האתגרים שיש לנו, גם אתגרים מבחוץ וגם אתגרים בתוך החברה הישראלית – ואני מדבר על חוק הגיוס ואני מדבר על אתגרים כלכליים – מי שצריך לעשות מעשה הוא ראש ממשלת ישראל; להודיע על סיומה של הממשלה הזאת, על פירוקה והקמת ממשלה ציונית מקיר לקיר בכנסת הזו. בכנסת ה-25 אפשר להקים את הממשלה הזאת. אבל בלי המעשה של גולדה מאיר לפני 50 שנה שום דבר לא יקרה בכנסת הזאת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הזמן נגמר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ולכן אני קורא לראש ממשלת ישראל: חזור על מעשה של גולדה מאיר, התפטר, והכנסת הזאת תבחר ממשלה ציונית מקיר לקיר. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת טור פז – אינו נוכח. חבר הכנסת קריב – סליחה, לפני כן הודעה למזכיר הכנסת. אתה יכול לבוא בינתיים.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות היושב-ראש, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לייעל האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אין ספק שהצעת החוק הזו היא הצעת חוק חשובה, באשר היא מבקשת להסדיר אירוע המוני רב-משתתפים, אולי האירוע הגדול ביותר מבחינת מספר משתתפים בתא שטח במדינת ישראל. אבל לא ניתן לדון בהצעת החוק הזו מבלי להזכיר קודם לכן שאנשים רמי-מעלה שוועדת החקירה הממלכתית מצאה אותם כנושאים באחריות אישית למותם של 45 מתפללים באותו אסון נורא, אותם אנשים עדיין נושאים תפקידים בכירים – מהתפקידים הבכירים ביותר במדינת ישראל – והאמת היא שלא שמענו אותם – –

עמית הלוי (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

– – באמת לוקחים אחריות. אגב, מעניין יהיה לבדוק בכמה מוועדות הכנסת שמוחזקות בידי נציגי הקואליציה התקיים דיון אמיתי ומהותי במסקנות ועדת אסון מירון. אני שמח שלפחות הצעת החוק מבקשת לתכלל חלק מאותן המסקנות. אבל, האזנתי בקשב לדבריו של השר פרוש, שעסק לא רק בענייני הצעת החוק אלא גם במה שאירע במוצאי שבת, בליל יום ראשון. השר פרוש הוא אדם מאמין, ולכן ברור שכמו כל המאמינים הוא תולה את הדברים החשובים שאירעו באותו ערב גם בחסדי שמיים, והדבר כמובן מקובל. אבל חסדי שמיים מתבצעים בידי שליחים – על פי רוב בידי בשר ודם, וראוי להכיר גם בהם. אחרי שמודים לקדוש ברוך הוא, ראוי לציין את חיילי וחיילות מערך ההגנה האווירי, את הטייסים ואת הטייסות, את כל המדענים שטרחו והשתדלו לקנות את המיומנות המדעית כדי שיוכלו לפתח את אותם אמצעי הגנה. אלה, אלה הם חסדי השמיים: זכינו להקים מדינה ריבונית שבה יש תעשייה, שבה יש מדע, שבה יש אנשים שמוסרים את מיטב שנותיהם להגנה על גבולות הארץ. בדברים הללו באים לידי ביטוי חסדי השם לעמו. ואז אומר השר פרוש שדווקא כאן, במדינת העם היהודי, אין חוק שמאפשר למישהו ללמוד תורה. וכי צריך חוק כדי שהאדם יוכל ללמוד תורה? כל תקציב המדינה מלא בסעיפים שמטרתם להעמיד את עולם התורה על רגליו, אלא שבמדינת ישראל יש דרישה שגם מי שמבקש למסור את נפשו לתורה ימסור את שעותיו גם להגנת גבולות הארץ שניתנה לעם ישראל, כי הדברים אינם סותרים. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת מיכאלי – אינה נמצאת. זה התור שלי. חבר הכנסת טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה. כבוד היושב-ראש, שלשום השתתפתי בלוויה של המנוח יעקוב טוחי מן יאפא – מיפו. יעקוב הוא פקיד בשגרירות ארצות הברית בתל אביב ומתנדב באיחוד הצלה. הוא נחשב לאחד האנשים הטובים, תרתי משמע, ביפו. הוא תרם לחברה. אין עליו ולו רבב אחד. כאשר הוא היה בלבוש של איחוד הצלה הוא נכנס לוויכוח, או שאדם עם קסדה – הוא היה עם קסדה ולאחר מכן עם כיסוי פנים, מתברר שהוא מסתערב – ירה בו לאחר ויכוח. מי שראה את הסרטון, ראה וספר כמעט עשרה כדורים, כאשר בכדור האחרון היה רווח בין הכדור האחרון, אחרי שהוא רצח אותו – וידוא הריגה. זה היה אכזרי, נפשע, מכוער. אירוע של ויכוח בכביש יכול להסתיים אחרת, צריך להסתיים אחרת, לא באופן אלים. אבל כאן מסתערב הלך, הביא את הנשק שלו, אחרי הריב, שם כיסוי פנים וירה בו, רצח אותו. הוא עצור היום, בהחלטת מח"ש, אבל הכעס של תושבי יפו ושל כלל החברה הערבית רב. חשתי את זה בלוויה, והדרישה היא ללוות את החקירה עד שהרוצח הזה יבוא על עונשו. בעוד כמה ימים הוא יובא לבית משפט, מי שמואשם ברצח, ורבים מתושבי יפו ילוו את המשפט הזה, כי האיש הנורא הזה, הרוצח שלמד לקפח חיי אנשים במקום אחר וחושב שחיי ערבים הם זולים בכל מקום, כולל ביפו, צריך לבוא על עונשו בכל חומרת הדין. בכל חומרת הדין. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת צגה מלקו. בבקשה, גברתי.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, היום 51 ימים להיעדרותה של היימנוט. היימנוט קסאו, בת תשע, עדיין לא יודעים איפה היא – עוד לא חודשיים, אבל כמעט – חוץ מהמשפחה, חוץ מכמה אנשים, היא נשכחה. תקשיבו לזה, אני כל פעם מדברת עליה, בת תשע נכנסה למרכז קליטה, איפה שהיא גרה, ואחרי זה נעלמה. מה אפשר לעשות? תחשבו על זה, כל אחד שיש לו ילדה בגיל תשע או נכדה או אחיינית, לא משנה, תרגישו את זה. אף אחד לא זוכר אותה. נשכחה. כלי התקשורת כבר הפסיקו מזמן לדבר עליה. והיא, כאילו האדמה בלעה אותה. המשפחה, עם הקושי של הקליטה, נשארה ללא מענה. אין שום מענה. אני אומרת את זה, זה מדיר שינה. איך אפשר לישון בשקט? איך אפשר? תחשבו על זה. אתם יודעים, יש אנשים שאומרים לי שהרבה נערים באזור יוצאים מהבית ולא מוצאים אותם. אבל ילדה בת תשע? תחשבו על זה, חבריי. אל תשכחו אותה. תזכירו אותה בכל מקום, בכל מקום, עד שהילדה הזאת תחזור הביתה, עד שנדע איפה היימנוט. זה יכול לקרות לכל אחד. אני מדברת עם המשפחה, והמשפחה חסרת אונים. אפילו היה חפ"ק של המשטרה במרכז הקליטה, כי במרכז הקליטה מתגוררים רק יוצאי אתיופיה – 360 נפשות, עולים חדשים במרכז הקליטה, שהיום לא מרגישים בטוח במקום שצריך להיות הכי בטוח. הם פוחדים כאשר הילדים שלהם יוצאים, וגם הילדים פוחדים. איך יכול להיות שבמדינת ישראל ילדים פוחדים לצאת ממקום בטוח, מהבית? תחשבו על זה: הילדה הזאת לא בבית 51 ימים. בהזדמנות זו אני פונה גם לכלי התקשורת, לעיתונאים: תזכירו אותה, אל תשכחו אותה. תדברו עליה, תראו את התמונה שלה. תזכרו כמה ימים היא לא איתנו. בכלל, אנחנו לא יודעים מה מצבה. הילדה בסך הכול בת תשע, רוצה לגדול בארץ. משפחתה הם עולים חדשים, לא מבינים את השפה, לא מבינים את התרבות. אין להם כסף, אין להם יחצ"נים. והילדה שלהם עדיין לא איתם. אני אומרת בהזדמנות זו לחברה הישראלית כולה: אנא, אל תשכחו את הילדה הזאת עד שנמצא אותה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבוע שעבר הגשתי יחד עם חברי צבי סוכות מכתב לשר הביטחון, שאליו הצטרפו עוד 17 חברי כנסת מהקואליציה, ובו דרישה להדיח את ה"פרופסור" אסא כשר מהקוד האתי של צה"ל. לא יכול להיות שאיש אקדמיה כה בכיר שמסית ומבזה קהלים כה גדולים וחשובים בחברה שלנו, בצבא שלנו – שאדם כזה יהיה מזוהה עם הערכים של חיילינו הקדושים. יתרה מזו, אדם שתמך והאדיר את הסרבנות ואף ניסה להכניס את הפוליטיקה לתוך הצבא – עלינו להתנער מאנשים כאלה בחברה בכלל, ובפרט כאשר מדובר בצבא ההגנה לישראל. דבריו הטמאים של מר כשר, שלפיהם אחינו מהתיישבות הם "הטבעת העכורה במרק", ראויים לכל גינוי, במיוחד בתקופה שבה אנו נמצאים במלחמה ונדרשים לשמור על אחדות וקירוב לבבות. דרך אגב, אני לא ראיתי מישהו מהצד השמאלי מגנה את הדברים שלו. כנגזרת של הוצאתו של כשר מהקוד האתי אני קורא גם לניסוח מחדש של רוח צה"ל, אשר תכלול ערכים כגון אחדות, אהבת העם, אהבת הארץ, רוח קרב וניצחון. ואם כבר מדברים על ניצחון, שלשום הראה צבא ההגנה לישראל תצוגת תכלית בהגנה על אזרחינו ועל ארצנו. קודם כול, יישר כוח לכל העוסקים במלאכה על ההישג המרשים. אני כמובן מדבר על החיילים, על המפקדים, על כל כוחותינו, על הממשלה, על הקבינט, וכמובן, על ראש הממשלה נתניהו, שניצח על התיאום בזירה הבין-לאומית. עם כל הכבוד להגנה – וגם אני מתחבר לדברים שאמרו פה חבריי לפניי – בהגנה לא מנצחים, מנצחים רק בהתקפה.

גלעד קריב (העבודה):

אמרת את זה לראש הממשלה?

אושר שקלים (הליכוד):

וכאשר אנחנו מדברים על ניצחון, חייבים להכריע את המערכה בכל הזירות שאנו מתמודדים איתן. אכן הראינו יכולות הגנתיות משובחות, אבל עכשיו צריך ליישם גם יכולות של התקפה מוחצת כנגד אויבינו. אני קורא מכאן לראש הממשלה נתניהו: העם מאחוריך. מכאן אני מחזק ידיך לתקוף בכל הכוח את מי שבא להשמידנו. אנא, התעלם מכל רעשי הרקע הפנימיים של אלו שאינם מאמינים בניצחון, או עושי דבריהם של הממשל הדמוקרטי הנוכחי – –

גלעד קריב (העבודה):

קודם חיזבאללה או – – – מה הסדר?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, די להפריע.

אושר שקלים (הליכוד):

– – אלא חתור לניצחון המוחלט כפי שאתה מאמין. אם צריך לשנות את הרכב הקבינט הנוכחי, זה הזמן לעשות זאת ובדחיפות.

גלעד קריב (העבודה):

אני מציע – – – לשר גולדקנופ – – –

אושר שקלים (הליכוד):

ולכן, אני שוב קורא לצרף לקבינט את ישראל ביתנו ואת תקווה חדשה. יחד נוכל להציג חזית אחידה ומנצחת.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מוותר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מוותר. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, החוק הזה – אני אתייחס אליו בשנייה, כי בכל זאת ליוויתי את האירוע של מירון כיושבת-ראש הוועדה. פתאום הקואליציה גילתה שיש הר שקוראים לו מירון, שהיה בו אירוע אזרחי, אם אפשר לומר – האסון האזרחי הגדול ביותר. היא נזכרה להביא את החוק חודש לפני, כאילו עד עכשיו לא היה מירון ואי-אפשר להביא, ועוד ביקשה שלושה פטורים על החוק לראשונה, שנייה ושלישית. טוב שלפחות יו"ר הקואליציה עצר את השנייה והשלישית. יש לי חדשות בשבילכם: יש הר, קוראים לו הר מירון. מהרגע שהסתיימה ההילולה הקודמת, היה צריך לעבוד על החוק – אגב, לא עוד פעם הוראת שעה, אלא חוק אמיתי כדי לעשות את זה כמו שצריך – אבל כרגיל, הכול עקום בקואליציה הזאת. אבל אני כמובן לא יכולה שלא לנצל את הבמה הזאת ולומר תודה, תודה לחיל האוויר. איזה ניצחון, החזה ממש מתפוצץ מגאווה. אבל לפני שנתחיל בברכות – ובירכתי אותם גם בחשבון הטוויטר שלי – כמובן יש איזשהו עניין קטן לסגור בכל מה שקשור לטייסים, וכמובן דברים שנאמרו בבית הזה שאי-אפשר לשכוח ולמחוק אותם, לצערי, כי הם נאמרו פה, ולא ברחוב. עכשיו, אני אומרת לעצמי, זה הרי הכול התחיל מראש הממשלה, הוא אמר: המדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות, מה היא תעשה בלי הממשלה? חבל מאוד שהממשלה הזאת לא הלכה. אבל בואו נתחיל ונתגלגל הלאה לנציגי הבית הזה ומה שהם אמרו על חיל האוויר ועל הטייסים – ולא, לא שכחנו. נתחיל עם בן גביר – אין כמו הכישלון הלאומי להתחיל בו – שפרסם סרטון מזעזע, סרטון שבו נראים לוחמי יבשה מבקשים סיוע אווירי, והטייסים בתגובה שואלים אותם אם הם תומכי רפורמה, ולא מסייעים להם. זה מה שעשה השר לביטחון לאומי על הטייסים, שם סרטון שבו הם מסרבים לחלץ את החיילים. נעבור לשר התקשורת קרעי, שפנה לסרבנים המחוצפים, ואמר להם: עם ישראל יסתדר בלעדיכם, ואתם תלכו לעזאזל. כמובן, מה עם השרה לשעבר, שכבר התפטרה, כמובן, עכשיו היא חברת כנסת – דיסטל אטבריאן, שאמרה שהטייסים הם לא פטריוטים, לא מלח הארץ, לא ציוניים, לא מטובי בחורינו, לא אנשים נפלאים, לא עם ישראל. היא קבעה שהם נפולת של נמושות, שלא מעניין אותה מה הם עשו למען המדינה, כי גם סייעות של גננות עושות לא מעט למען המדינה. כמובן, טלי גוטליב, זה בזבוז זמן, אני ממשיכה הלאה.

מיקי לוי (יש עתיד):

היא אמרה משפט אחד: אני בזה לכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, עזוב, טלי גוטליב זה בזבוז זמן. אמסלם, על טייס הקרב לשעבר אל"מ אודי אורי, שנפגע בעין ממכת"זית – אמר: אחד צפונבון שנפצע ליד העין.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

את צריכה לסיים, חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמובן, אני כבר מסיימת, כי יש לי את ניסים ואטורי. יש לי את ניסים ואטורי – – –

גלעד קריב (העבודה):

מתי אתם תסיימו?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עוד שנתיים בערך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, כמה שפחות יותר טוב. גם אתה יודע את זה. רגע, אני רק רוצה להתייחס בעשר שניות לניסים ואטורי, שהשווה בין איומי הטייסים שלא להגיע לימי מילואים למעשי בגידה. ודברי ואטורי: ולוחם שבגד בך, יורים בו, פשוט מוציאים אותו להורג בשדה הקרב. הוא המליץ להדיח את הטייסים שקראו לא להתייצב, לתת להם בעיטה בתחת, לעוף מהצבא.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה רק להגיד לסיכום – כי לצערי יש לי עוד הרבה ציטטות: לא שכחנו, לא שכחנו את הדברים שנאמרו בבית הזה. תודה רבה לחיל האוויר, תודה רבה לכל אותם לוחמים שהגנו על מדינת ישראל ובזכותם אנחנו יושבים כאן יום-יום בבית הזה. מגיעות להם סליחה והתנצלות מהרבה אנשים בצד הזה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. רק הדברים לא נאמרו לגבי לוחמים, הם נאמרו לגבי מי שסירב, ויש הבדל גדול בין השניים.

גלעד קריב (העבודה):

אף אחד לא סירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אף אחד לא סירב. מי סירב?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

טוב, בסדר. רבותיי חברי הכנסת, אני מזמין את השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש לסכם את הדיון, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי סירב? היה מישהו שלא בא? פרוש, אני מקשיבה לך, כי אתה יודע שהיינו בקשר טוב, אבל למה כל כך מאוחר?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני עולה לענות לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מקשיבה לך, בגלל זה אני פה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, סיימה את הדיון או את הוויכוח חברת הכנסת מירב בן ארי – והיא שואלת אותי גם פה, תוך כדי שאני עולה והיא ירדה מן הדוכן – למה כל כך מאוחר. אז קודם כול אני רוצה לומר לך שציינתי בפני כמה וכמה את האופוזיציה בשנה שעברה, בראשות גב' מירב בן ארי, שהודיעה פה מעל הדוכן שעל חוק מירון הם לא הולכים לעשות בעיות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם לא נעשה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני ציינתי את זה לשבח. אני מסביר לך גם: למה הגענו עכשיו? יש כאלה שגם עלו ושאלו שאלה: בשביל מה בכלל חוק, על כל התכנסות של המונים צריך חוק? אז נזכיר לכולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, זה לא אותו הדבר.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

היה פה אחד מחברי הכנסת מהאופוזיציה, שאני מגן עליו – אני מסביר לך, תמסרי לכולם, אני רוצה שכולם יבינו. קרה אסון, לצערנו, 45 נפטרו שם במקום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם נהרגו. "נפטרו" זה שקורה לך דום לב.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

"נהרגו" זה נקרא שמישהו הרג אותם. הם נפטרו. נפלו, התמוטטו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הרשלנות הרגה אותם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת בן ארי, אנא ממך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו מדברים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אז תשבי גם.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

לצורך העניין הזה הנושא נחקר. ואז נשאלה השאלה: מיהו האחראי? מי האחראי? אז יש את התשובה שאת אומרת, ועדת החקירה אמרה. אבל ועדת החקירה קבעה שהממשלה צריכה לקבוע מי יהיה האחראי לאתר הזה וצריך לקבוע שר. הממשלה, בשנה שעברה, לפני ל"ג בעומר, קבעה שמאיר פרוש יהיה השר האחראי. כשמאיר פרוש הוא השר האחראי הוא יכול לבקש סמכות שמותר להתקהל בפינה הזאת של ההר כך וכך אנשים, לפי מהנדסי בטיחות; כאן מותר שיהיה כך, במתחם 89 יהיה כך. זו בעצם מטרת החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני יודעת.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אבל אנחנו עשינו חוק בשנה שעברה, מתוך תקווה – ועשינו את החוק מכיוון שוועדת החקירה כיוונה אותנו לעשות חוק. אני לא יכול לפעול בלי חוק, בלי חקיקה ראשית. אבל אני גם לא יכול לפעול כאשר יש לי ועדת חקירה שעדיין לא סיימה את דיוניה, אני מדבר על לפני חודש-חודשיים. ואני לא יכול לחיות מהחוק של שנה שעברה, כי הוא היה הוראת שעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל גם זה הוראת שעה. אבל גם זה הוראת שעה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

כשאני הכנתי את זה, זה בא אומנם לפה עכשיו – זה אומנם בא לפה עכשיו מכיוון שאני כבר בהכנה ובדיונים עם משרד המשפטים כמה וכמה חודשים, והתוצר הזה יצא לאוויר העולם סמוך מאוד לימים שוועדת החקירה הודיעה את זה. ואני צריך לפרסם את זה לציבור, הציבור צריך לומר – תיאומים עם משרדי ממשלה, משרד המשטרה חושב ככה, ותחבורה חושבים כך, משרד המשפטים חושב אחרת והמשרד לענייני דתות חושב אחרת. הכול זה דיונים. ואני בהליך של הכנת החוק הזה כאשר אין לי עדיין מנדט מוועדת החקירה כי היא עוד לא סיימה את דיוניה כשאני מכין את החוק הזה, ולכן הוא בא כהוראת שעה. כאשר ועדת השרים או צוות השרים שנתמנה על ידי הממשלה לדון במסקנות של ועדת החקירה – שדרך אגב, מוחרתיים מתחילה לדון, צוות השרים מתחיל לדון בעניין הזה. וכאשר יהיו מסקנות והממשלה תדע את אשר לפניה ותחליט את מה שהיא מחליטה, אם זה השקעה וכמה השקעה ואיפה משקיעים ומה צריך להשקיע – יש דברים שצריכים להשקיע כתוצאה מוועדת החקירה שמחייבת כך לעשות, ואני מקווה שאכן ייתנו את הכסף – אז, בעזרת השם, בשנה הבאה, אם המשיח לא יבוא – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה ייקח זמן.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

– – נוכל בשנה הבאה להביא לפה הצעת חוק, שיהיה באופן קבוע – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה חיכית חודש לפני? אין לי בעיה, רק לא הבנתי למה חיכית עד חודש לפני? הסברת את עצמך, אני מקשיבה לך.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

יפה, אז הסברתי את עצמי. הסברתי את עצמי. כי לא יכולתי לפעול אחרת, אני מחכה לוועדת חקירה, והיא לא סיימה את דיוניה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לתוצאות של ועדת החקירה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

רק שתביני, את אותה הצעת חוק אי-אפשר לקיים בשנה הבאה, כי השנה ל"ג בעומר במוצאי שבת ולכן ההילולה מתחילה רק ב-23:00.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא נראה שיהיה בכלל, אתה יודע. כי בסוף זה אזור מאוד בעייתי.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

בדברי ההסבר כתוב: הכול לפי מה שצורכי הביטחון יאפשרו. לכן, אני מבקש שוב מכולם, כולל גם האופוזיציה, להתחשב באירוע – אם, בעזרת השם, נוכל לקיים אותו, שנוכל לקיים אותו בבטחה ובשמחה. אנחנו כבר נתנסינו בשנה שעברה, עשינו את זה טוב, ונקווה גם שהשנה נוכל לעשות את זה, שצורכי הביטחון יאפשרו את זה ונוכל לעשות את זה טוב, בשמחה ובבטחה. אנא תאשרו את זה היום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נאשר.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

מחר הוועדה של חבר הכנסת פוגל דנה בעניין הזה כהכנה לקריאה שנייה ושלישית.

גלעד קריב (העבודה):

השר פרוש, השאלה אם הפעם לא יתערבו שיקולים שלא מן העניין בהחלטה של גורמי הביטחון?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

לי לא אכפת שוועדת חקירה תבדוק אותי אם היה בשנה שעברה שיקולים.

גלעד קריב (העבודה):

לא בשנה שעברה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני לא חושב שהשנה, אם אני בתוך העניין הזה – אני לא חושב שמישהו ניסה – אבל לא יהיה. אני רוצה כן לומר לגבי המרוקאים, גם אם אני לא מרוקאי, אני רוצה מאוד לכבד את המרוקאים. מה אני יכול לעשות שוועדת החקירה קובעת בהמלצות ראשונות, שניות וגם סופיות, שאסור שיהיה משהו מהסוג הזה של אוהלים שבהם אפשר לישון ולאכול? אז אני נגד המרוקאים? אין לי שום אפשרות. אבל יש לנו כן שיג ושיח, הראשונים שקראנו להם השנה, לפני כמה חודשים – את המרוקאים. ויש לנו התנהלות מולם כדי לתת להם מקום בתוך מה שקרוי מתחם מירון, ואני מקווה שהם יקבלו את זה. אני רק כן אומר משפט אחד – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אתה יודע, הם לא נפטרו על ההר, הם נהרגו על ההר.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

נהרגו – הכוונה שחיזבאללה יורים טילים והם הורגים. פה לא היה חיזבאללה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי שנפטר, הוא נפטר מדום לב, הוא לא נפטר מזה שהרגו אותו.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

את רוצה לקחת ממני את האמונה? אני אומר שהם נהרגו?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

לא נהרגו, הם נפלו תוך כדי שהם היו שם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה נפלו תוך כדי? מה, הם קיבלו דום לב? עזוב, אני לא אסכים איתך על זה, חבל על הזמן. אף אחד לא נפטר במירון.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

על כל פנים, מה שאני רוצה לומר: אני מדבר פה ואני עונה משפט לאלעזר שטרן. אני אומר פה כיהודי שמאמין בלימוד תורה, שזה מגן. אני לא אומר שמישהו הולך לצבא, חלילה – אנחנו כולנו מודים ומהללים ומשבחים, אני לא נכנס לעצם הוויכוח הזה. אבל תארו לעצמכם: במדינה בשלטון של יהודים – זה לא באוקראינה, זה לא בפולין, במדינה בשלטון של יהודים – אין חוק, אין הסדר איך מי שרוצה ללמוד תורה יכול ללמוד תורה? אין הסדר כזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל רוצים לעשות הסדר.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

כל חבר כנסת שעולה לפה, אני יכול לקבל את מה שהוא אומר בעמדה הפוליטית שלו, אבל אלעזר שטרן, הוא היה ראש אכ"א, הוא במו ידיו חתם ודחה שירותם של בני ישיבות. למה הוא צריך להשתלח היום?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל מה עם להתגייס?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

הרי מה שהוא עשה, לפניו עשו כל ראשי אכ"א ואחריו עושים כל ראשי אכ"א, למה להשתלח בדיבור הזה, בניסוח הזה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אתה לא מוכן שגם חלק יתגייסו.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

מדינה של יהודים, מדינה של שלטון יהודים – אני אומר לכם שזה קטרוג עלינו שאין חוק שמסדיר לימוד של בני ישיבות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה לא אומר שמי שמשתמט מלימודי תורה, שילך לצבא?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני לא מדבר על מי שמשתמט, אני מדבר על מי שיכול לשבת ללמוד ורוצה ללמוד. אין לו היום – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי שמשתמט.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

מי שרוצה ללמוד, ואת יודעת שהוא לומד, אין לו הסדר חוקי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא לומד. אם הוא לא לומד?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אבל היום אין הסדר חוקי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אתה לא רוצה שחרדי שלא לומד תורה – – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני מדבר עכשיו דברים ברורים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מוכן להגיד שחרדי – – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אין במדינת ישראל הסדר למי שאת חושבת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תעשה הסדר.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

את נותנת לי לסיים? אין במדינת ישראל היום אדם – שגם את מאמינה שהוא הולך ללמוד – שיוכל לקבל הסדר מהמדינה, עם נייר: אתה יכול לשבת ללמוד. אין את זה במדינה של יהודים. אין שום דבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה לא עשית הסדר?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

מ-30 באפריל אין שום הסדר לאחד שיושב ולומד, במדינה של יהודים. זה קטרוג גדול.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי לא עשית הסדר.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני מפחד להיות במדינה כזאת שאין לה הסדר ללומדי תורה. אני מפחד. אני מפחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ממה אתה מפחד, פרוש? מה יכול לעצור אותך? שום דבר לא יעצור אותך, פרוש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

השם ישמור מה יכול להיות, השם ישמור מה יכול להיות.

גלעד קריב (העבודה):

השר פרוש, הפעם צריך – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור להצבעה על הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. לפני שנמשיך, נציין לפרוטוקול שהרב גפני הצביע בעד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת מיקי לוי, רצית הודעה אישית? בבקשה, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

טיפונת שקט. רק טיפונת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת לוי מבקש קצת להוריד ווליום, כדי שניתן יהיה לשמוע אותו. תודה רבה לכולם.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. בנאום הקודם שלי דיברתי על הוועדה לביקורת המדינה, שדנה בשביתה של המורים העל-יסודיים ובניסיון לגשר בינם לבין האוצר, ובאתי בטענות למשרד החינוך, שלא נכנס בעובי הקורה. היה כאן שר החינוך. חשבתי ששר החינוך יעלה, כי מפאת כבודו גם לא אמרתי מה אמרו עליו ההורים והתלמידים. מפאת כבודו. הוא עלה לכאן. חשבתי שהוא יבוא ויגיד: אני נכנס לאירוע. במקום זה, במה עסק שר החינוך של מדינת ישראל? שר החינוך עלה ואמר שהטענות היו על אי-מיצוי המשא ומתן והוא אינו נכנס בעובי הקורה. במה עוסק שר החינוך? האם מותר לוועדה לביקורת המדינה לדון או לא לדון בנושא. איזו בושה. זה מה שאתה טוען? במקום לבוא ולהגיד: אני נכנס בעובי הקורה, אני הולך לגשר בין המורים לבין האוצר. תשמע את התלמידים, מה אמרו עליך היום בוועדה. הטענות הן אם מותר לוועדה לביקורת המדינה לדון או לא לדון. ובכן, אני רוצה להסביר לשר החינוך של מדינת ישראל: לוועדה לביקורת המדינה מותר לדון בנושאים שמופיעים בדוח מבקר המדינה. ומכיוון שזה מופיע בדוח מבקר המדינה, מותר לוועדה לדון בנושא הזה. לפני כשבועיים ביקשתי מהאוצר לשבת עם המורים; להיכנס לחדר עד שיצא עשן, מתוך דאגה לתלמידי מדינת ישראל העל-יסודיים, שלא מקבלים ציונים, שלא ניגשים כמו שצריך לבחינות, מקבלים רק הערכות, אין ציוני מגן, לא נוסעים לטיולים. הדור הזה הוא דור אבוד. זה דור שעבר את הטראומה של הקורונה; זה דור שעובר עכשיו את הטראומה של המלחמה; זה הדור שמשרד החינוך צריך לטפל בו; זה הדור שצריך לטפל בו. ואדוני שר החינוך: איני נכנס בעובי הקורה בנושא המשא ומתן, מי צודק ומי לא – במקום לבוא ולהרים את הכפפה ולהגיד: אני נכנס לעובי הקורה. אחד המורים שהיה שם נתן עדות ממקור ראשון על שרת החינוך הקודמת. גם היה סכסוך עבודה, והיא לא הפסיקה לרוץ בין חדר לחדר כדי לגשר, ואחרי שבוע ימים של משא ומתן זה נגמר. אתם, הממשלה הזו, שר החינוך הזה, מתעללים בתלמידי התיכון של מדינת ישראל. אני מפנה אצבע מאשימה למשרד החינוך, למשרד האוצר, שלא מסיימים את הסכסוך הזה, על גבם של תלמידי מדינת ישראל. ארגון ההורים בעל-יסודי מצטרף ומפנה אצבע מאשימה אליכם. הילדים האלה, שנמצאים כרגע בתיכון, אינם מקבלים לא ציונים אלא הערכות, לא ציוני מגן, לא יציאה לטיולים. היו שם כמה תלמידים מהחינוך הפרטי, שבאו ואמרו: אנחנו, להורים שלנו יש כסף, ולכן לוקחים לנו מורים פרטיים. שר החינוך של מדינת ישראל עולה לכאן ודן אם מותר לוועדה לדון או לא לדון, במקום לבוא ולהגיד: יש סכסוך, אני נכנס בעובי הקורה. שלח לך מכתב שאין סמכות – לא הגיע שום מכתב. הדברים לא נכונים, אלא אם כן אני לא ראיתי אותו. במקום לבוא ולהגיד: אני מרים את הכפפה, אני נכנס בעובי הקורה ומגשר בין ההורים, המורים והתלמידים, האוצר ומשרד החינוך, טענה הזויה, לא ראויה לשר במדינת ישראל. כן מותר לך לדון, לא מותר לך לדון, במקום שיעלה לכאן ויגיד: הבעיה היא בעיה קשה; יש פגיעה בתלמידי מדינת ישראל העל-יסודיים, ואני נכנס בעובי הקורה כדי לפתור את זה. לא רציתי להגיד לו מה אמרו ההורים והתלמידים על שר החינוך, והבית הזה – לא ראוי שהוא ישמע את זה. הוא מוזמן להזמין את פרוטוקול הוועדה כדי להבין מה דעתם של ההורים והתלמידים עליו. איזו בושה, שר החינוך.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תיכנס בעובי הקורה ותפתור את הבעיה.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

רגע, רק משפט סיכום, עוד לא הגיע אפס.

היו"ר ארז מלול:

חמש דקות – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

קצת נימוס. תודה.

היו"ר ארז מלול:

יופי, תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 24) (תיקון) (דחיית המועד לצו דמוי כלי ירייה והארכת תוקף צו איסור ייבוא כלי איירסופט), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר לשירותי דת הרב מיכאל מלכיאלי להציג את החוק במקום השר לביטחון לאומי. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בעוד כמה ימים, בעוד שבוע, נשב כולנו, כל עם ישראל, סביב שולחן ליל הסדר. נשב ונקרא את ההגדה, וכשנתבונן בהגדה, אנחנו נראה באירוע הזה סתירה מוחלטת בין ההנהגות שיש לנו בתוך ההגדה, בתוך הסדר של אותו יום. מצד אחד, אנחנו נשב בהסבה, כבני חורין, נשתה ארבע כוסות של יין – יין מביא שמחה לעולם. מצד אחר, נאכל מרור, אנחנו נאכל מצות, לחם עוני. מה החג הזה מביא לידי ביטוי? את השמחה, את האושר, או את העוני, את המרירות, את העבדות, את הגלות? העם היהודי, יש בו את התכונה של "וגילו ברעדה" – מצד אחד לשמוח, מצד אחר לרעוד. אנחנו נאמר, כולנו ביחד נשיר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. הבוקר הייתי יחד עם הרב ישראל מאיר לאו באיזשהו כינוס, ואמרתי לו שאולי במשך השנים הוא כילד זכר את אותם נאצים בשואה "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". אבל אחרי מה שאנחנו עברנו בימים האחרונים, על כל יהודי, כל אזרח ישראלי, לחשוב מה זה "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". החג של עם ישראל הוא חג שבו מצד אחד אנחנו נזכור היטב את החירות, נזכור את החג, אבל נזכור גם את החטופים. אנחנו נזכור את אותם אנשים שלא יזכו לראות הגדה, לאכול איתנו מצות, וארבע כוסות. והחובה עלינו היא לזכור אותם, כי זה החג. מצד אחד חירות, מצד אחד שמחה ויין והסבה, אך מצד שני גם מרור וגם מצות. אני עליתי לכאן בשם השר לביטחון לאומי. חוק כלי הירייה. אבל לפני זה, רק לשאול: האם אני צריך לדבר או לא? איפה אופיר?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

יש רשימה של – – –

היו"ר ארז מלול:

דוברים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אוקיי, אז אני אגיד רק מלמעלה, אני אתמצת את החוק.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מציג בשם בן גביר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני מציג בשם השר מהמשרד לביטחון לאומי. לא מציג מלשון הצגה, אלא מציג את הדברים.

גלעד קריב (העבודה):

צריך להגיע לחג הפסח עם טהרה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אז בשביל זה פתחתי בדברי תורה, על מנת שגם לך או לכל אדם שמאזין יהיה דבר תורה טוב ואמיתי לשולחן ליל הסדר.

גלעד קריב (העבודה):

רק שבניגוד להגדה, אתה מתחיל בשבח ומסיים בגנות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני מתחיל בשבח את דברי התורה, מסיים בשבח את דברי התורה. אתה רואה – –

גלעד קריב (העבודה):

מה? אז – – – הוא בעייתי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – שנרשמה הסכמה בינינו, ולאו מילתא זוטרתא היא.

גלעד קריב (העבודה):

זה נכון.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה. ובכן, אני מתכבד להציג לפניכם לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 24), התשפ"ג–2023. חוק כלי הירייה, שנכנס לתוקפו ב-2023, מסדיר בין השאר פעולות ייצור, יצוא, יבוא אחסנה וכו'. התיקון לחוק נחקק במסגרת תוכנית רחבה לטיפול בתופעת הפשיעה בחברה הערבית, זאת על רקע התמודדות גורמי האכיפה עם הפשיעה החמורה וכו'. במשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל החלה עבודת מטה לצורך גיבוש רשימת דימויי כלי הירייה על פי החוק, אולם על רקע מצב המלחמה שבו מצויה מדינת ישראל, שמשפיע באופן ישיר על עבודת המשרד ובכלל זה על פעילות אגף לרישוי ופיקוח כלי ירייה וכן על משטרת ישראל, הוקפאה עבודת המטה והיערכות האגף לכניסתו לתוקף של ההסדר וכו'. לפיכך, בהצעת החוק המונחת לפניכם כעת מוצע לדחות באופן רטרואקטיבי את מועד הפרסום וכו'. בהתאם, מבקשת ההצעה לקבוע – – –

היו"ר ארז מלול:

כתוב לך "וכו'"?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני מחליט מתי אני קורא "וכו'". בהתאם, מבקשת ההצעה לקבוע כי איסור היבוא והיצוא של כלי איירוספט – – –

היו"ר ארז מלול:

איירספוט, איירסופט.

גלעד קריב (העבודה):

איירסופט.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

או-אה, הייתה כאן בדיקת ערנות, ועמדתם בה.

היו"ר ארז מלול:

איירסופט.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

עניין אותי אם אתם סתם אופוזיציה שמתנגדת או מקשיבה – ואתם עמדתם בזה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – היה כאן פער – – –

היו"ר ארז מלול:

נאור מומחה לכלי הזה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

נאור, אתה יורה בכלי הזה, מתאמן בזה.

גלעד קריב (העבודה):

זה כלי נשק, הם לגנאי, זה לא תכשיט. והשר לביטחון לאומי חושב שכלי נשק הם תכשיט.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא יודע, אבל זה בסדר – – – אתה לא יודע הכול.

קריאות:

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני יודע. היה חשוב לי לשמוע את התיקון ובאיזה צורה הוא נאמר.

טלי גוטליב (הליכוד):

איירסופט, רובה אוויר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הדחיפות בקידום הצעת החוק – שירי, זה שאין לי מידע בכלי נשק, זה לא חוסר בהשכלה. הדחיפות, הדחיפות – – –

היו"ר ארז מלול:

ברוך השם שהוא לא מבין בדברים האלה.

גלעד קריב (העבודה):

השכלה ישראלית – – –

נאור שירי (יש עתיד):

– – – זה פער גדול, ואני שמח שאתה עומד על הפער הזה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ברוך השם. מצד שני, אתם צריכים לדעת שאולי המשרד לביטחון לאומי יודע דברים שאני לא יודע. במונחים של משרד הדתות לא תפיל אותי, אבל במשרד לביטחון לאומי – – –

נאור שירי (יש עתיד):

זה לא משרד הדתות, זה המשרד לדת היהודית, כי אתה לא מייצג דתות, אתה רק דת יהודית.