ישיבת מליאה בתאריך 22/05/2024 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"ד באייר התשפ"ד, 22 במאי 2024. הנושא הראשון על סדר-היום – שאילתות דחופות ורגילות. השאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת סימון דוידסון לשר התקשורת, בנושא: דאגה חמורה לספורט הישראלי מההשלכות הנוראיות של ביטול מפרט שידורי הספורט. אני מתכבד להזמין את שר התקשורת שלמה קרעי לשאת את דבריו מעל הדוכן. לפני כן, חבר הכנסת דוידסון, אנא שאל את שאילתתך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי הכנסת, מר חגואל היקר, השאילתה שלי: ממש ממש בימים האחרונים, אחרי החלטה של מועצת הכבלים והלוויין – דאגה חמורה לספורט הישראלי מההשלכות הנוראיות של ביטול מפרט שידורי הספורט. ביטול שידורי הבסיס בספורט יפגע בחובבי הספורט, בספורטאים, שיתקשו לגייס ספונסרים, בספורט הנשים, בספורט הפראלימפי ובתרבות הספורט בישראל. ברצוני לשאול: מדוע בימים שבהם אנו נמצאים תחת מלחמה ובמצב כלכלי קשה, דחוף להעלות את מחירי שידורי הספורט בישראל לרווחת החברות הגדולות ולהרע לצופים? ואני רוצה להסביר בשתי מילים.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לא, אדוני. אדוני, אלו שאלות המשך, נא לדבוק בנוסח השאילתה. תודה. בבקשה, כבוד השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, חבר הכנסת דוידסון, מחירי הספורט לא יעלו. זהו סחריר של אותם גורמים בעלי עניין שרוצים להמשיך לגרוף עשרות מיליונים לכיסם על חשבוננו ומנסים להפחיד את הציבור. לצערי, יש להם גם כמה לוביסטים כאן, שמשרתים אותם נאמנה. להחלטה של מועצת הכבלים והלוויין אין משמעות, מכיוון שעד כניסתה לתוקף בעוד שנה, יעבור, בעזרת השם, חוק השידורים החדש, ויסדיר את שוק השידורים והספורט באופן כולל – כולל ביטול מועצת הכבלים והלוויין. חוק השידורים שיגיע בקרוב לכנסת יביא בשורה גדולה גם לצופי הספורט: יוסרו חסמי תחרות ותיאסר הבלעדיות בתחום הספורט; אירועי ספורט מקומיים וגדולים ישודרו בערוץ פתוח לכולם ללא עלות; ערוצי הספורט יהיו ניתנים לצפייה בכל ממשק ובכל טכנולוגיה. מחירי שידורי הספורט ירדו. רק דוגמה קטנה, כדי שנבין כולנו במה מדובר. RGE, שהיא הבעלים של כמה ערוצי ספורט, נמצאת בשותפות עם קשת 12, בבעלות של ספקית התכנים FreeTV. כשחוק השידורים החדש יעבור, הן תחויבנה למכור את ערוצי הספורט שלהן לכל ספקי התכנים במחיר זהה למחיר שהם מוכרים ל-FreeTV. יתרה מזו, הן תצטרכנה לפרק את חבילת הערוצים ללקוח – שלהן, של FreeTV – עם הספורט שלהן ובלעדיו. עכשיו, נניח ש-FreeTV מוכרת את כל החבילה, כולל ספורט, ב-40 שקלים ללקוח – היא תחויב לפרק אותה, כאמור. כל זה כדי למנוע בלעדיות, שלא תהיה להן בלעדיות על ערוצי הספורט, שאנחנו לא רוצים שתהיה בלעדיות עליהם. נניח שהיא תפרק כך את החבילה כך שהחבילה בלי הספורט תעלה 30 שקלים ללקוח. המשמעות היא שערוצי הספורט כולם, של RGE, עולים בעצם ללקוח 10 שקלים. כל ספקי התכנים לא יוכלו יותר לגזר קופונים על ערוצי הספורט. הם לא יוכלו להגיד: זה עולה לנו יקר מאוד, כי כולם יודעים שחבילת הספורט כולה עולה ללקוח עשרה שקלים ב-FreeTV, והיא מחויבת למכור, לפי החוק, במחיר בלתי מפלה גם להוט, גם ליס, גם לפרטנר, גם לסלקום וגם לכל הפלטפורמות שיקימו אחר כך. מחירי הספורט ירדו. זו רק דוגמה אחת של השלכות חוק השידורים על התחרות. רבים מבעלי העניין, בעלי ההון, מתנגדים בדיוק לזה. הם מתחילים, מתניעים את המאבק שלהם כבר בהחלטת מועצה שאין לה שום תוקף, אבל הם מכוונים לחוק השידורים. שלא כמוך – אני מקווה שלא, אבל שלא כמו שנראה מהפעולה שלך, חבר הכנסת דוידסון, לי אין עניין בבעלי העניין; לי יש עניין רק בכם, אזרחי מדינת ישראל. כאמור, ההחלטה לבטל את מפרט שידורי הספורט התקבלה באופן עצמאי על ידי מועצת הכבלים והלוויין. המועצה עצמאית, ואם הייתי מתערב בהחלטותיה, הרי היו אומרים: צפון קוריאה. אבל כאמור, מחירי שידורי הספורט לא יעלו במשמרת שלי. להפך, חוק השידורים יביא לתחרות בריאה בשוק ולהורדת מחירים. חוק השידורים יגיע לדיונים כאן בכנסת ויאושר, בעזרת השם, עוד לפני שהשנה הזאת תסתיים. חוק השידורים לא רק שלא יפגע בצופי הספורט, אלא יביא להקלה ולרווחה. מכל מקום, החוכמה כולה לא נמצאת אצלי, וגם לא נמצאת אצל גורמי המקצוע אצלי במשרד התקשורת. לכן, חלק מהערות הציבור שקיבלנו לתזכיר המקורי כבר מוטמעות בימים אלו בתזכיר החדש שיפורסם, בעזרת השם, בחודשיים הקרובים, ומה שעדיין לא יהיה מושלם, חבר הכנסת דוידסון – נבוא לוועדת הכלכלה, לוועדה שתדון בחוק השידורים, נשלב יד ביד ונתקן גם את מה שלא יהיה מספיק מושלם. אנחנו נשלים את המלאכה. החוק יביא לכך שערוצי הספורט יהיו ניתנים לצפייה בכל ממשק ובכל מקום – שזה, אגב, משהו שצ'רלטון, למשל, מסרבת לעשות היום לטובת לוחמי צה"ל שרוצים לראות משחקים בנייד. הם יחויבו לתת את זה בנייד, ואני אעמוד על זה שזה גם יהיה בלי תוספת מחיר. יותר מכך, אירועי הספורט המקומיים והגדולים ישודרו באמצעות ערוץ שפתוח לכולם וללא עלות. משרד התקשורת בראשותי ימשיך לקדם מדיניות של הרחבת המגוון, של תחרות באיכות ובמחיר, למען הציבור הישראלי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. האם יש שאלת המשך? שאלת המשך, בבקשה. לאחר מכן – שאלות נוספות לחברי הכנסת נאור שירי וואליד אלהואשלה. אתה מוותר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני השר, אני יכול ללמוד מכל אחד, אבל יש תחום אחד שכל חיי אני עוסק בו, ואתה יודע את זה. החוק הזה, התקנה הזאת שעכשיו עברה במועצת הכבלים – שדרך אגב, יש לך נציג שם וגם למשרד הספורט יש נציג שם, והם הצביעו בעד השינוי הזה – זה יפגע משמעותית בענפים האולימפיים, ואני אסביר לך למה. היום ילדה בקריית שמונה יכולה לראות את רז הרשקו בג'ודו, בתחרויות גרנד פרי ובעוד הרבה מאוד תחרויות ארציות; יכולים לראות את אנסטסיה גורבנקו שוחה בתחרויות שחייה. כל ענף שהיום מוצג בערוצי הספורט פשוט לא יהיה יותר. מה שאתם אומרים, מה שאתם רוצים להעביר בחקיקה – שאירועים כמו גמר גביע המדינה או משחקי כדורגל ברמה הלאומית נגד מדינות אחרות כן ישודרו, אבל רבע גמר גביע ליגת האלופות לא ישודר; חצי גמר ליגת האלופות לא ישודר; משחקי מכבי תל אביב בכדורסל לא ישודרו. רק אירועים לאומיים ומשחקים אולימפיים. מלבד זה יש הרבה מאוד בספורט הישראלי. אם רוצים להביא ילדים וילדות, במיוחד באזורים החלשים והמוחלשים, הצפייה בתחרויות זה הפורמט הבולט ביותר. הדבר השני, מלבד הנושא האולימפי, זה הפגיעה בצופים עצמם. היום הם משלמים בסביבות 10 שקלים לחבילה, וכשהם ירצו לראות גמר ליגת האלופות או חצי גמר ליגת האלופות, הם ישלמו הרבה יותר כסף. זה לא יהיה פתוח כמו היום, זה ייסגר. והדבר השלישי בנושא של הכסף – צריך להבין, זה מאוד מאוד פשוט: היום מי שאוהבים ספורט – ויש פה הרבה אנשים שאוהבים ספורט – פותחים את ערוצי הספורט ורואים את מרבית האירועים. יש אירועים שמשלמים כסף, נכון. מה שתעשו בחקיקה – ויש דברים שאתם עושים טוב מאוד; הנושא של צפייה בנייד זה מעולה, זה מדהים, מצפים לזה, אבל השינוי הזה, גם בכסף הרב שישלמו וגם בתכנים שישודרו – הרי ישדרו תכנים שהם רק פופוליסטיים, מבחינת הספורט, לא בפוליטיקה פרופר, ורק תכנים שיש להם רייטינג גבוה. אבל מה עם כל השאר? מה עם הספורט? יש אנשים שאוהבים ספורט גם מעבר לזה. לכן אני מבקש חשיבה בנושא הזה. אני אהיה חלק מוועדת הכלכלה, וצריכים לעשות שינוי בנושא הזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד שנייה. שאלה נוספת – לחבר הכנסת אלהואשלה, והשר ישיב במרוכז. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד השר, אדוני יושב-ראש הכנסת, אני רוצה לשאול לגבי היישוב ואדי אל-נעם: ביישוב יש כ-15,000 תושבים. ביישוב אין כמעט קליטה סלולרית, ופניתי לפני שנתיים למשרד התקשורת, פניתי בתחילת הקדנציה שלך גם לאנשים האחראים לאזור הנגב, כדי לשפר את הקליטה ביישוב. יש שלושה בתי ספר וגם אשכול אחד שהיעדר הקליטה בהם משבש גם את הנושא של הלימוד. אני אשמח אם אדוני השר יתערב גם בנושא הזה, ונצליח לתת מענה לתושבים בוואדי אל-נעם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. כבוד השר, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אני אתייחס קודם לגופו של נושא, ואחר כך לשאלה שלך, חבר הכנסת אלהואשלה. חבר הכנסת דוידסון, הדברים שלי היו ברורים, אני חושב. החלטת המועצה היא החלטה עצמאית, והיא לא תיכנס לתוקף. ההחלטה שלה יכולה להיות נקודתית, אבל היא לא נכונה בלי שמשנים את המכלול, את כל הנושא של השידורים והספורט, באופן הרמוני, וזה מה שיקרה בחוק השידורים החדש שנביא לכאן. אתה עוד לא ראית את התזכיר החדש שנפרסם, כי קיבלנו הערות ציבור, ואנחנו מטמיעים את הערות הציבור בתוך החוק החדש, שיפורסם בקרוב. החוק יגיע לכאן, ואתה תראה שלא רק שמחירי הספורט לא יעלו, הם ירדו. נתתי את הדוגמה של RGE – לא התייחסת אליה במה שאמרת – לא תהיה בלעדיות. היום הבלעדיות היא שגורמת לזה שכל פלטפורמה מגישה הצעות מחיר מאוד גבוהות כדי לרכוש זכויות שידור. זה לא יהיה יותר, מכיוון שלא משנה מי יקנה, הוא יהיה מחויב לנקוב במחיר בלתי מפלה לכל ספקי התכנים. יש עוד הרבה דברים שאנחנו עובדים עליהם כדי שהמחירים ירדו, שתהיה יותר תחרות ויהיה יותר מגוון. מה שיהיה חסר – אנחנו נשב ונעשה את זה ביחד בוועדה. כמו שמכירים אותי כאן, אני לא מביא חוק וזורק אותו עליכם. אני נמצא בוועדות עם החוקים שאני מגיש, ומגיעים למה שנדרש לטובת אזרחי ישראל. אז אני מציע שנשתף פעולה, שנחכה לתזכיר החדש, ואל תדאג מההחלטה הזאת – היא החלטה שלא תיכנס לתוקף. חבר הכנסת אלהואשלה, אני הגדרתי בתוכניות העבודה של משרד התקשורת את שנת 2024 כשנת הסלולר. מדינת ישראל – קיבלתי אותה כשהיא במקום 73 בעולם מבחינת תשתיות סלולר, ליד טורקיה ומרוקו. בשנה וחצי שעברו עלינו למקום 64. זה לא מספיק. עבדנו במלוא המאמצים ובמלוא המרץ לפרוס כמה שיותר. קשה מאוד, ויש צוות בין-משרדי שעובד כבר כמה חודשים יחד עם משרד האוצר, שמערים קשיים, וכנראה שלא תהיה לנו ברירה אלא להגיע למסקנות בצוות הזה. אני מבין שמשרד האוצר עומד חוצץ כנגד כל דבר שיאפשר לתמרץ ולפרוס תשתיות סלולר. זה באופן כללי, ואנחנו נפתור את זה. מסקנות הצוות הבין-משרדי צריכות להגיע אליי בקרוב, ויגיעו לראש הממשלה, שביקש אותן בישיבת הממשלה האחרונה שהייתה. באופן נקודתי אני אשמח אם תרענן את זיכרוני שוב, כי כשאתה מעביר פנייה אני מעביר לאנשי מקצוע, וזה מבחינתי מטופל. אם לא טופל, תעבור – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, כבוד השר, מאותתים לך מהאגף. אולי יש תשובה גם על השאילתה הזאת? מייד נשמע.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין קליטה בסלולר.

היו"ר אמיר אוחנה:

לצערנו, יש פה קליטה טובה דווקא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אגב, מה שמזכיר לי, אלעד, אתמול היינו בכפר ברא והיינו בעראבה, ואנחנו מבקרים בכל רשות. אין אצלי – אני משרת את כל אזרחי מדינת ישראל – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני יכול להעיד – – – ואני אף פעם לא פניתי למשרד שלך וגם לא למנכ"לים שלך. אני כל הזמן מקבל מענה, אבל בהתייחסות לחברה הערבית בנגב – כנראה שאין תקציבים לנושא הזה ואין שיתוף פעולה בין שיטות הסלולר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, תקציבים – אתה צודק, תקציבים עדיין אין, משרד האוצר לא מוכן בשום אופן. על זה אנחנו עובדים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו יכולים ברגע – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון. העניין הוא שגם הרשות המקומית צריכה לתמוך, ואני לא יודע אם זה המקרה, אבל ברשויות מקומיות רבות יש התנגדויות, ראש הרשות לא רוצה. לפני הבחירות אמרו לי: אל תביא לנו לפני הבחירות. עכשיו עברנו את הבחירות, יכול להיות שעכשיו יש כלי קיבול, ואנחנו נבחן את זה שוב.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסדר. אני אשמח מאוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מזמין אותך, שר התקשורת, להישאר על הדוכן גם לנושא הבא, שהוא שאילתה רגילה. השאילתה היא של חבר הכנסת עופר כסיף לשר התקשורת בנושא: הקלות רגולטוריות לערוץ 14 – הגדרה כערוץ זעיר ייעודי. חבר הכנסת כסיף, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, ערוץ 14 מוגדר כערוץ זעיר ייעודי בהתאם לחוק הרשות השנייה, ובשל כך נהנה מהטבות רגולטוריות נכבדות: הקלות בחובה להשקיע בהפקה מקומית ישראלית, פטור מהפקת סוגה עילית, תשלומים מופחתים למדינה ועוד. ברצוני לשאול: 1. על איזה יסוד מבוססת הגדרתו הנוכחית כערוץ זעיר ייעודי? 2. לאור קמפיין הערוץ המציגו כמתחרה לערוצים המסחריים, האם תורה לשנות הגדרתו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת כסיף שאל על בסיס מה מוגדר ערוץ 14 כערוץ זעיר ייעודי, ואם בכוונתי לשנות את ההגדרה שלו לאור הצלחתו. לפני שאני אתייחס לגופו של עניין, אני חייב לומר שזה מזכיר לי את הברכה שבירך הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו. הוא אמר לו: "ואברכה מברכֶיךָ ומקלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בך כל משפחות האדמה". רש"י אומר: מה זה "ונברכו בך כל משפחות האדמה"? שיהא אדם אומר לבנו: הלוואי תהא כאברהם. ועל זה שואלים: איך יכול להיות שכל משפחות האדמה יברכו ככה את הילדים שלך אם אמרנו "ומקללך אאור"? זאת אומרת שיש לו גם אויבים. יש לו אוהבים, מברכים אותו, יש לו אויבים, אבל עדיין – "ונברכו בך כל משפחות האדמה"? התשובה היא כן – גם מי ששונא ומקלל את אברהם אבינו יודע, היה רוצה שהבן שלו יהיה כמו אברהם. אז גם כשבא חבר הכנסת עופר כסיף וכואב לו על ההצלחה של ערוץ 14 ועל הכאילו-הטבות – עזוב שיש טעות בשאלה, ערוץ זעיר ייעודי זה לא ההגדרה שלו, זו הגדרה אחרת, ותכף אני אתייחס, אבל גם האויבים של ערוץ 14 היו רוצים שהערוצים שלהם יהיו טובים כמוהו, וזאת ברכה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לשאלת המשך, או שנסתפק בכך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, לגופו של עניין – –

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד לא סיימת. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ערוץ 14 מוגדר כערוץ זעיר ולא כערוץ זעיר ייעודי לפי הרשות השנייה, מכיוון שהוא לא עובר את רף ההכנסות של 80 מיליון שקלים בשנה. כמובן שקביעה זו לא מבוססת על גחמה שלי, אלא על ההגדרות בחוק של בעל רישיון זעיר בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, התש"ן–1990, שמוגדר כך: "בעל רישיון זעיר – בעל רישיון לשידורי טלוויזיה שהכנסותיו מביצוע שידורים וממתן שירותים כאמור בסעיף 100 אינן עולות על 80 מיליון שקלים חדשים בשנה החולפת" – ההגדרה בחוק. כפי שנמסר לנו מהרשות השנייה, הערוץ הייעודי-ישראלי בע"מ – עכשיו 14 או ערוץ 14 – מוגדר כיום כבעל רישיון זעיר, לא כבעל רישיון זעיר ייעודי. סיווגו כבעל רישיון זעיר נשען על היקף הכנסותיו, שאינו עולה על 80 מיליון שקלים. לצערך, חבר הכנסת כסיף, זו בדיוק ההגדרה של קטן הכמות ורב האיכות. בימים אלו פועל משרד התקשורת להשלים הכנה של הצעת חוק ממשלתית לעדכון מכלול היבטי האסדרה בתחום תוכני הצפייה והשמע. הצעה זו עוסקת במכלול סוגיות האסדרה של תחום השידורים, ובין היתר צפויה להפחית חסמי כניסה ולהקל על כניסה של מתחרים חדשים לשוק. הצעה זו נשענת על שורה של המלצות של ועדות ציבוריות שעסקו בנושא, ובהן ועדת פולקמן, ועדת פילבר, ועדת שכטר, ועדת אייל, ועדת מרדכי וכו'. במסגרת תזכיר חוק השידורים מוצע לשנות מהיסוד חלקים גדולים באסדרת השידורים, ובכלל זה לבטל את הסיווגים של בעלי רישיונות לפי חוק הרשות השנייה כבעל רישיון זעיר ובעל רישיון זעיר ייעודי. בהצעת החוק מוצע לקבוע רף להפעלת אסדרה על ערוצים ישראליים על הכנסות של 80 מיליון שקלים בשנה. נשארנו עם הרף הזה בלי הגדרות נוספות, בדומה להסדר הקיים היום. הערות שיתקבלו לעניין זה נשקלות בימים אלו במסגרת גיבוש הצעת החוק הממשלתית. כאמור, הצעת החוק נמצאת בשלבי הכנה מתקדמים, והיא תובא בפני הכנסת בחודשים הקרובים. חוק השידורים שאביא לכנסת בקרוב יביא שינוי משמעותי לשוק כולו: פחות אסדרה, פחות התערבות, הורדת מחירים ותחרות גדולה ובריאה, שתביא מגוון רחב יותר ותחרות באיכות ובמחיר לציבור כולו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. שאלה נוספת, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

רציתי לשאול אם לאור הידרדרותה של ישראל במדד חופש העיתונות, לאור הפיאסקו אתמול עם AP – שאם לא היה כל כך עצוב, הוא היה מגוחך – לאור דברי ההבל של השר בנובמבר האחרון, שבהם הוא אמר: "עיתון הארץ חותר תחת המאמץ הצבאי וחוסננו החברתי, תחת מדינת ישראל, מערער את רוח חיילי ישראל ותושביה בעמידתם בפני האויב" – בשורה התחתונה זה רק קצה הקרחון של דברי הבלע נגד חופש העיתונות – האם לאור מה שאמרתי, ובעיקר השטות שנעשתה אתמול כנגד AP, שוקל השר או לעשות U-turn וסוף-סוף לכבד את חופש העיתונות, או שאולי אנחנו צריכים לדעת מראש מה השלב הבא – מה אמצעי התקשורת הבא שהוא מתכוון לסגור, להשתיק או לרדוף? הארץ? איזשהו אתר? תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת כסיף, אני בטוח שהיית מעדיף לראות כאן את יאיר לפיד כשר התקשורת, שרוצה לסגור את ערוץ 14. זו השתקת פיות – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – אתה מדבר על לפיד, כי אפשר לראות מה הוא עשה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון, רשות הדיבור היא של השר קרעי ושלו בלבד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת ביטון, אולי כדאי גם שתעבירו שיעור בהבנת הנקרא ליושב-ראש הסיעה שלכם, שאתמול עשה מעצמו צחוק. הוא חושב – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות הכנסת פרידמן וביטון, אני לא רוצה להגיע לקריאות בשלב הזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רוצה לומר לך, יאיר לפיד חושב שאולי אני מנסה להשתיק אותו. למה שאני אנסה להשתיק אותו? כל ציוץ שלו מוסיף מנדט לליכוד, אז שימשיך ככה.

דבי ביטון (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

הינה, גם את רוצה לסגור את ערוץ 14. יפה, חופש ביטוי.

דבי ביטון (יש עתיד):

לא, יש חופש ביטוי ויש תרעלה וקריעה של העם. את זה אסור לעשות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשזה לא מתאים לעמדות שלכם, זה כבר לא עניין של חופש הביטוי.

דבי ביטון (יש עתיד):

הם עסוקים בלקחת את לפיד. תגיד לי, זה נשמע לכם נורמלי?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון, גם לגופו של עניין, גברתי עורכת דין והיא יודעת היטב שחופש הביטוי משתרע גם על ביטויים מקוממים.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני מסכימה, אדוני, אבל די לי בלהסתכל פעם אחת כדי להבין כמה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מסתכל הרבה פעמים על פעם אחת, אבל תודה רבה. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת כסיף, אני חושב שאזרחי ישראל מבינים שכשאתה הופך לסנגור של עיתון הארץ ושל כאלה שמנסים לתעד את כוחותינו ולנסות לפגוע בביטחון המדינה, הם מבינים עם מי הצדק ומה באמת נכון לעשות. לגופו של עניין, אף אחד לא ניסה לסגור את עיתון הארץ, אלא למנוע מימון ממשלתי מעיתון שמסית ומדיח נגד מדינת ישראל ומחליש את רוח הלוחמים שלנו. הדבר הזה בהחלט נתון לסמכות הממשלה, להחליט אם היא רוצה לממן את מי שתוקף את מדינת ישראל בשעת מלחמה. לגבי חופש הביטוי – להפך; כשתראה את חוק השידורים שלי וסגירת הרשות השנייה וסגירת מועצת הכבלים והלוויין, אתה תראה שלמעשה אני מושך את ידיי מכל התערבות ממשלתית בתכנים. לא יהיה יותר. היום לשר התקשורת יש סמכות להתערב דרך הרשות השנייה או הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. כשחוק השידורים החדש יעבור, לא תהיה סמכות להתערב בתכנים. לגבי מה שהיה אתמול עם הפעולה של משרד התקשורת – פעולה חשובה מאוד, שנעשתה על פי חוק ועל פי החלטת ממשלה והמלצות גורמי הביטחון – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – קיבל הוראה מראש הממשלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כאשר מצלמים את כוחותינו בשטח ומעבירים בשידור חי דרך ערוץ אל-ג'זירה, זה דבר חמור מאוד, ולכן הממשלה אישרה את הצווים להחרים ציוד שידורים כזה. לצערי, אתמול משרד הביטחון החליט שהוא רוצה לבחון מחדש אם הצילומים האלה מאותם מבנים בשדרות שמשודרים באל-ג'זירה באמת פוגעים בכוחותינו או לא. אני לא יודע למה משרד הביטחון או שר הביטחון החליטו לבחון מחדש את העניין ולא לומר בצורה מפורשת מאוד שכשמצלמים את כוחותינו בשידור חי ומעבירים בערוץ אל-ג'זירה, זה דבר שאסור שיקרה וצריך לעצור אותו, אבל אני נותן את הזמן. משרד הביטחון ביקש את הזמן לבחון את זה. אני מקווה שהוא יעשה את זה בהקדם האפשרי, כי הלוחמים שלנו בשטח מחרפים את נפשם, ואסור לנו להוסיף להם אפילו קמצוץ מזערי של סיכון. ברגע שמשרד הביטחון אמר שהוא לא רוצה לתקף את העמדה – אני מבין את הרגישות; אף אחד כאן לא מנסה לפגוע בשום עניין מדיני או ברמה הבין-לאומית. ברגע שמסכנים את כוחותינו, לא יעזור לאף אחד כלום, ואנחנו לא נאפשר את זה. ברגע שמשרד הביטחון, שהוא הגורם המוסמך, אומר: אנחנו רוצים לבחון את העניין – נותנים לו לבחון את העניין.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לכבוד שר התקשורת שלמה קרעי על המענה המפורט.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – ציון יום הרצל. אני מקבל בברכה את יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית ידידי יעקב חגואל ואנשי ההסתדרות, שנמצאים איתנו כאן ומכבדים אותנו בנוכחותם. "אם תרצו אין זו אגדה" – זהו הציטוט המפורסם ביותר של הרצל בהתייחסו למדינה יהודית, ציטוט השגור בפי כל ילד עברי; "ואם לא תרצו, אז הינה הדבר אשר סיפרתי לכם הוא אגדה, ונשאר רק אגדה" – זה המשכו הפחות-מוכר של הציטוט הזה. המסע חזרה לארץ האבות, אשר במשקפיים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נראה יותר אגדה ממציאות, תלוי היה בכוח הרצון שלנו. הרצל חי בעולם שבו ליהודים לא היה בית וארץ ישראל עמדה בשיממונה, כיספה לבניה. כאשר חלם על הארץ המובטחת, האמין בכל ליבו כי זה החלום יהפוך למציאות: "חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי בני האדם" – כך אמר הרצל – "בחלום יסודם וגם אחריתם – חלום היא". יחד עם דור מייסדי הציונות הפך הרצל עולמות שלמים כדי שקום תקום מדינת היהודים. כשאנו שרים יחד עם אריק איינשטיין, עליו השלום, ומיקי גבריאלוב, ייבדל לחיים ארוכים וטובים, "אני ואתה נשנה את העולם", בדרך כלל אנו מתכוונים למה שקרוי "חלקת האלוקים הקטנה שלנו". הרצל שינה את העולם ממש. אנו מציינים היום את יום הרצל, ביום הולדתו ה-164, על מנת להנחיל לדורות הבאים את חזונו, מורשתו ופועלו. אך לא רק את קיום המדינה חזה הרצל, אלא גם את תפקידה במגרש העולמי. שימו לב, כך אמר: בשביל אירופה עשויים אנו להוות שם, בארץ ישראל, חלק מחומת המגן בפני אסיה; אנו עשויים לספק את משמר החלוץ של התרבות נגד הברבריות. אמר וצדק. הינה, אנחנו היום בעיצומה של המלחמה הצודקת ביותר נגד הברבריות חסרת הגבולות של הטרור האסלאמיסטי הפונדמנטליסטי, שרצח, טבח, שרף, אנס וחטף את בני האור, עומדים כחומה בצורה, מגינים על ערכי העולם החופשי. הרצל לא אמר שהעולם החופשי ידע להעריך זאת. "כשתקום מדינה ביום מן הימים, ייראה הכול קטן ומובן מאליו" – גם בחזונו זה צדק. אנו, שנולדנו לתוך עולם שבו מדינת ישראל היא מציאות ולא חלום, שוגים בעוונותינו הרבים ולוקחים אותה כמובנת מאליה, ולא היא. על חלום הדורות שזכינו להגשים יש לשמור מכל משמר. הדור הזה, אשר זכה לחיות וחלקו גם לכהן בכנסת שבירושלים השנה, ולא בשנה הבאה, מחזיק בידו ובליבו פיקדון, פיקדון שהפקידו בידינו הרצל ומאה דורות של יהודים שאלפיים שנה לא רק חלמו והתפללו וייחלו וכיספו, אלא גם הפכו את האגדה למציאות ואת החלום למדינה. האיומים והסכנות מחוץ הם רבים ומורכבים, אולי רבים ומורכבים מאי פעם מאז מלחמת העצמאות. יחד, כתף לצד כתף, נצליח לשמור על הפיקדון שהופקד בידינו. אני מתכבד להזמין את שר המשפטים וסגן ראש הממשלה יריב לוין לשאת את דבריו.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, השר, חברות וחברי הכנסת, משפחת הרצל היקרה, אנו מציינים את יום הרצל כאן, בכנסת ישראל, בעודנו מפנים את מבטינו לשתי ערים באירופה שההבדל ביניהן זועק לשמיים – ההבדל בין בזל, שבה נרקם חלום מדינת היהודים, לבין האג, שבה רוקמים שונאינו את המזימה להשמדתה. לפני כמה ימים, כשציינו את יום העצמאות, הכרנו כולנו תודה לבנימין זאב הרצל, אדם דגול, שהיה הראשון להציב את החזון שבזמנו היה לא רק פורץ דרך, אלא בבחינת דמיון של ממש – חזון מדינת היהודים. בראייתי, חזונו של הרצל התבסס על שני אדנים חשובים: האחד – זכותנו, זכותו של העם היהודי למדינה יהודית, זכותו של עמנו העתיק לקיים קיבוץ גלויות, לנהל חיים עצמאיים, לקיים יצירה תרבותית ומעשית ברוחנו המיוחדת; השני – הצורך להקים מדינה יהודית על מנת להגן על עמנו מפני מבקשי רעתנו, על מנת למנוע את ההשמדה שהרצל חזה כאורבת בפתח, כדי להבטיח שנוכל להגן על עצמנו על מנת להתקיים ועל מנת לקיים את הדורות הבאים אחרינו. אומה מיוחדת, אבל בה בעת אומה ככל האומות, שוות זכויות ושוות מעמד. חזונו של הרצל הוגשם, ואף מונים רבים מעבר למה שהוא עצמו יכול היה לחלום. ההישגים של מדינת ישראל, היותה פורצת דרך ומובילה בשורה ארוכה של תחומים, מרפואה ועד חקלאות, היצירה התרבותית, המורשת שלנו, שנשמרת ומתווספים אליה נדבכים נוספים, קיבוץ הגלויות המתקיים כאן לצד החיבור לשורשים ולימוד התורה – כל אלה מהווים לא רק את התגשמות חזונו של הרצל, אלא גם הישגים אשר כל אומה בעולם הייתה מתגאה בהם. חשוב לומר דברים אלה, וחשוב להכיר בהם דווקא בימים הכל-כך קשים שעוברים עלינו, משום שמה שיש לנו הוא לא מובן מאליו בכלל. נוכח חזונו הגדול של הרצל ונוכח התגשמות החזון הזה, ביום הזה אני מבקש לשלוח מכאן ברכה נאמנה וחיזוק למי שבזכותם החזון הזה מתקיים וימשיך להתקיים, ובראשם חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון וההצלה העומדים על הגנת הארץ ונלחמים בחזיתות השונות. ביום הזה אני מבקש להתייחד עם זכרם של חללי מערכות ישראל ועם זכרם של הנרצחים בפעולות האיבה ולאחל החלמה מהירה לכלל הפצועים. מכובדיי, אנחנו זוכרים היטב כי 128 מבנינו ובנותינו היקרים עדיין נמצאים חטופים בידי החמאס ברצועת עזה. המאמצים להשבתם הביתה לא פוסקים לרגע. כפי שהרצל האמין, פעל והשיג, כך גם היום – לצד האמונה בשובם, אנו פועלים על מנת שכך יהיה. חברות וחברי הכנסת, מי שעומד היום על המרפסת בבזל אינו יכול שלא לחשוב בכיוונה של האג. המרחק הפיזי בין שתי הערים, המרחק בזמן בין הימים שבהם הניח הרצל את יסודות חזונו לבין ימינו אנו – כל אלה מתגמדים לעומת המרחק העצום שבין המפעל האנושי האדיר שצמח מבזל לבין החרפה הנוראה היוצאת מהאג. ההחלטה של התובע בבית הדין הפלילי בהאג, המעמידה את ראש ממשלת ישראל ואת שר הביטחון שלה בשורה אחת עם רבי-המרצחים של החמאס, היא קריסה מוחלטת של הערכים האנושיים הבסיסיים ביותר. אותה אנטישמיות שחווה הרצל שבה ומרימה את ראשה המכוער. ולא במקרה, כפי שאנטישמיות בתקופת הרצל באה לידי ביטוי במשפט דרייפוס ובשימוש הפושע במשפט ככלי להפצת עלילות ולרמיסת זכויות היהודים, כך היום אותה אנטישמיות בדיוק עושה שימוש נפשע במה שאמורים להיות בית דין בין-לאומי פלילי ובית דין בין-לאומי לצדק. כמו במשפט דרייפוס, גם כאן האצטלה משפטית; גם כאן ההליך מנסה להיות נחזה להוגן ולפי כללים משפטיים אמיתיים. אבל האמת היא שכמו במשפט דרייפוס, כך גם בבתי הדין בהאג וכך בהחלטת התובע אין שום ממד משפטי, יש רק רמיסה של כל ערך אנושי. שנאת היהודים באשר הם, חוסר היכולת לקבל את זכותנו לחיות בקומה זקופה ובביטחון, הרצון לשלול מאיתנו את זכות ההגנה העצמית כדי שנהיה טרף לרוצחים נתבעים, הם אלה שמניעים גם את גלגלי ההליך הכוזב שמבצע התובע בהאג. חברות וחברי הכנסת, אזרחי ישראל כולם, כוח החיים של עם ישראל יגבר על השנאה ועל ציר הרשע. אנחנו נמשיך לקיים בגאון את חזונו של הרצל, ונקיים כאן בארצנו כולה, אשר כשמה כן היא, ארץ ישראל, מדינה משגשגת, שהיא בית חם לעם היהודי כולו, אשר מכבדת את כלל אזרחיה ואשר תתגבר גם הפעם הזאת על אויביה השפלים. מבזל ועד האג נמשכת ביתר שאת בימים אלה ותמשיך לעולם להדהד הקריאה "עם ישראל חי".

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר לוין. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לשאת את דבריו.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כוחה של מדינת ישראל נובע מארבעה גורמים: עוצמתה הצבאית, עוצמתה המדינית, עוצמתה הכלכלית ועוצמת החברה הישראלית. אם הטקסט הזה נשמע לכם מוכר, אתם צודקים – שמעתם את נתניהו אומר את זה אלף פעם. אז אולי הגיע הזמן להסתכל על ארבעת מנועי העוצמה האלה ולראות מה מצבם. תשאלו את עצמכם מה קרה לכל ארבעת מנועי העוצמה האלה במשמרת שלו – מה קרה לעוצמתנו הצבאית ולהרתעה הישראלית, מה קרה למעמדנו בעולם ולכוחנו המדיני. איך קרה שמר ליגה אחרת הוריד אותנו ליגה?

אושר שקלים (הליכוד):

אתה לא יכול להתאפק יום אחד?

יאיר לפיד (יש עתיד):

מה קרה לכלכלה? ליוקר המחיה?

אושר שקלים (הליכוד):

אתה לא מתבייש?

יאיר לפיד (יש עתיד):

קחו עגלה, לכו לסופר; קחו את האוטו, לכו למלא דלק. אין נתון אחד שבו המצב שלנו לא הידרדר. כלכלת ישראל לא מנוהלת. אין יד על ההגה. העוצמה הצבאית שלנו והעוצמה הכלכלית שלנו יושבות על אותו משאב – על מעמד הביניים הישראלי, על שני מיליון אנשים בני 20 ו-30 ו-40 שהם גם הלוחמים וגם בעלי העסקים הקטנים וגם המורים וגם אנשי ההייטק. אלה האנשים שהמדינה תלויה בהם. הם מוכנים להקריב בשבילה הרבה. בשביל לנצח את החמאס הם מוכנים לסכן את חייהם, הם מוכנים לסכן את עתידם. הם התייצבו ביום פקודה, ואז גילו שאין להם מאחורי מי להתייצב, אין בישראל ממשלה. הם באו בשביל לנצח, ואז גילו שאין מי שיוביל אותם אל הניצחון. עם הממשלה הזאת לא ננצח. היא לא יכולה. לא ננצח עם בן גביר ולה פמיליה. לא ננצח עם חרדים שלא רוצים להתגייס. לא ננצח עם מיליציות ששורפות משאיות של סיוע הומניטרי. לא ננצח עם שרים שמדברים על השמדה מוחלטת ועל להפציץ את עזה בפצצות אטום. לא ננצח עם שני קבינטים שרבים ביניהם. לא ננצח עם אנשים שקוראים לנו בוגדים בערוץ 14. לא ננצח עם ראש ממשלה שמתחבא במקלט אטומי של מיליארדר זר כשאזרחיו מופגזים בידי האיראנים.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – נגד ראש הממשלה. אתה לא מתבייש?

יאיר לפיד (יש עתיד):

מה הרצל היה אומר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים. חבר הכנסת שקלים.

דבי ביטון (יש עתיד):

תתביישו לכם.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, חדל. תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

זה קשור – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

איזה מזל שהנורבגים פה מדברים.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה. חבר הכנסת שקלים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה קשור, היום. הרצל – מה הרצל היה אומר על ראש הממשלה הזה? מה הרצל, שלקח אחריות על כל העם היהודי – – –

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, אתה בקריאה ראשונה. חדל.

יאיר לפיד (יש עתיד):

מה הרצל, שלקח אחריות על כל העם היהודי, היה אומר על ראש ממשלה שלא מוכן לקחת אחריות על 1,500 יהודים שנרצחו ונהרגו במשמרת שלו? שלא מוכן להגיד: אני אשם, אני אחראי, אני הולך הביתה? העונש שלך, מר נתניהו, הוא שככה ההיסטוריה תזכור אותך. זה מה שיזכרו ממך – שלא לקחת אחריות, שלא הודית באשמתך, שלא ידעת אפילו לבקש סליחה ולעזוב בזמן. זה כל מה שיישאר ממך בתולדות האומה הזו. הבשורות הטובות הן שעם ממשלה אחרת כן ננצח. עם ממשלת מרכז שפויה, עם צבא ההגנה לישראל, עם הלוחמים המופלאים שלנו, עם היכולת לרתום את העולם כדי שהוא יתייצב מאחורינו, כן ננצח. כן ננצח אם נגדיר מה המטרה שלנו – מה צריך להיות בעזה ביום שאחרי; איך, למען השם, נחזיר הביתה את החטופים; איך נחזיר הביתה את המפונים; איך נקדם נורמליזציה עם הסעודים והיפרדות מהפלסטינים. לא רק מדינה יהודית הרצל רצה, אלא גם חברת מופת ליברלית, הוגנת ושוויונית. הוא רצה שתהיה פה ממשלה שתשמור על היהודים מפני גזענות ואלימות, לא ממשלה שתטפח גזענות של יהודים ואלימות של יהודים. אם הרצל היה קם היום ומסתכל על מדינת ישראל, מסתכל על המפעל הציוני, הוא היה גאה; אם הרצל היה קם היום ומסתכל על הממשלה הזו, הוא היה מתבייש. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד כאן ציון יום הרצל.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו כעת נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא ציון זכרו של חברנו חבר הכנסת לשעבר רפאל (רפי) סויסה. בטרם נעשה כן, אני מבקש לשתף אתכם, חברות וחברי הכנסת, בדילמה שהונחה לפתחנו. על פי הנוהג ועל פי התקנון, אנחנו מציינים את זכרם של חברי כנסת שהלכו לעולמם. נמנענו מלעשות זאת מאז 7 באוקטובר. חשבנו שכאשר בכל בוקר אזרחי ישראל פותחים את הבוקר עם החרדה מפני המילים הותר לפרסום – המילים הנוראיות האלה – זה יהיה מנותק לעשות זאת, לכן השהינו את הנוהג ואת הסעיף הזה בתקנון. לצערנו הרב, החודשים חלפו, והצטבר מספרם של חברי הכנסת שהלכו לעולמם, ועדיין זה נראה מנותק-משהו לקיים זאת. אבל טיכסנו עצה – בכל זאת התקנון עדיין קיים. חשבנו – ואני מודה למזכיר הכנסת ולכל מי שלקחו חלק בהתייעצויות – שנבקש מהמשפחה שם של מי שנפל ב-7 באוקטובר, או נפל מאז 7 באוקטובר, ואנחנו נכבד בקימה גם את זכרו. כך, גם נקיים את התקנון וגם נתחבר לאירוע, וכך אנחנו נעשה. חבר הכנסת לשעבר רב-גונדר בדימוס רפאל רפי סויסה, יליד קזבלנקה שבמרוקו, עלה למדינת ישראל בגיל 15, והיה מהגרעין המייסד של מושב קוממיות. הוא התגייס לצה"ל, לחם ונפצע במבצע קדש. הוא כיהן כחבר מועצת מזכרת בתיה, ולאחר מכן גם כראש מועצת מזכרת בתיה. בשנת 1981 נבחר לכהן בכנסת העשירית מטעם סיעת המערך. פעילותו הציבורית התאפיינה בעשייה חברתית בכלל, ובפרט בדאגה לזכויותיהם ולשיקומם של מי שמעדו וריצו עונשי מאסר בבתי הסוהר. אנא שבו, בבקשה. בזכות פועלו, לראשונה הוקם גוף ממלכתי ייעודי בתחום הטיפול והשיקום של אסירים, על מנת לאפשר להם להיקלט מחדש בעולם התעסוקה ולהשתלב בחברה. לפני שאעביר את רשות הדיבור לחברי הכנסת מיכאלי וכהן, שיישאו דברים לזכרו, אצטט דברים שהוא אמר כאן במליאה לפני 41 שנים, ונכונים אז כהיום: חופש הביטוי הוא הדבר הראשון והחשוב שיכול לשמש דגל במדינה דמוקרטית, ואכן, אנו חיים במדינה דמוקרטית. בבניין הזה אנחנו יכולים להתווכח ואפילו לצעוק ולזעוק אם יש צורך, אבל השנאה צריכה להיות רחוקה מאיתנו. אני מודה לבנות ולבני משפחתו של רפי, שמכבדים אותנו כאן בנוכחותם, ועל כך שבחרו לאזכר במעמד זה את חלל צה"ל סרן אדיר (פורטו) פורטוגל, זכרו לברכה, השם ייקום דמו, ממזכרת בתיה, שנפל ברצועת עזה בקרב על הגנת המולדת ב-19 בנובמבר 2023 והוא רק בן 23. יהי זכרם ברוך. נכבד את זכרם בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרם של המנוחים). תודה רבה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי לשאת את דבריה. ברוכים הבאים לכנסת, ברוכות הבאות לכנסת. שלום.

מרב מיכאלי (העבודה):

מרגש מאוד שאתם נמצאות ונמצאים איתנו, משפחת סויסה המורחבת, ותודה לכם. תולדות חייו של רפאל סויסה מייצגים את הצדדים היפים ביותר של הציונות ושל מדינת ישראל, של תהליך הבנייה שלה, של תהליך ההתכה שלה לכדי הישות המופלאה שהיא, שאני מאוד מקווה שתצליח להמשיך להיות. חבר הכנסת סויסה נולד בקזבלנקה ועלה לישראל בגיל 15. בישראל הוא למד בפנימיית שדה תמר, ואחר כך נמנה עם גרעין להקמת קיבוץ קוממיות בדרום. הוא עשה ממש את כל הדרך, את כל הדרך הזו של היות מי שעובר את תהליך הקליטה, אחר כך בונה ואחר כך נלחם. הוא נפצע במבצע קדש, ובאותה שנה כבר הסיק את המסקנות שהכול פוליטי, כמו שאנחנו יודעות ויודעים, והצטרף למפא"י, היה חבר לשכת העבודה, וכן גם יושב-ראש מחוז יהודה במפלגה. הוא היה איש עבודה, וניהל את לשכת התעסוקה ביבנה ואחר כך את חברת עמידר. אחר כך היה חבר מועצת מזכרת בתיה, ונבחר לראשות המועצה. הוא היה חבר הכנסת בכנסת שבה לליכוד היו 48 מנדטים, ולמפלגת העבודה, המערך, היו 47 מנדטים, אדוני היושב-ראש. צריך להגיד שבימים ההם הפערים בין שני הצדדים היו הרבה יותר על עמדות והרבה פחות על זהויות; הרבה פחות על איפה נולדת, באיזה צבע אתה, אילו בגדים אתה לובש ואיזה זקן יש או אין לךָ או לךְ – פחות בעניין של זקן – והרבה יותר באמת דיון וויכוח על בניין המדינה והארץ הזאת. אחד הדברים היפים ביותר על חבר הכנסת סויסה, זכרו לברכה, הוא העובדה שאדם שהיה נציב שירות בתי הסוהר הופך להיות ממייסדי האגודה לשיקום האסיר. ההבנה העמוקה שכל אחד וכל אחת יכולות ויכולים להפוך להיות אזרח מועיל או אזרחית מועילה בחברה, ושזאת באמת שאלה של הכלים שאנחנו כחברה, כמדינה, כממשלה וככנסת נותנים לכל אחד ואחת – היא מה שבונה לנו חברה ומדינה. לא אותות קלון על מישהו שבגלל שחייו הובילו אותו או אותה לדרך שהפכה אותם להיות גם פושעים, גם מזיקים, גם פוגעים – לא זה מה שצריך להכריע לא את גורלם האישי וודאי לא את גורל החברה והמדינה שלנו, אלא ההבנה שלא משנה כמה רע המצב, יש דרך לשקם. ברשותכם, אני רוצה לסיים בקריאה הזאת לכולנו: מהמקום המאוד-נמוך וקשה שאנחנו נמצאות ונמצאים בו היום יש דרך לשקם. כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, אפשר וצריך לוותר על השנאה, ולהבין שיש דברים שאי-אפשר לוותר עליהם. אי-אפשר לוותר על החזרת החטופות והחטופים שלנו, כאבן יסוד להתחלת השיקום של החברה הישראלית ושל מדינת ישראל, ולהיות ראויות וראויים לאלה שהם אבות ואימהות האומה הזאת ושמהם אנחנו נפרדות ונפרדים כאן היום. יהי זכרו של רפאל סויסה ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן. גם הוא יישא דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר רפי סויסה, עליו השלום.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, משפחה יקרה, שלום לכם. מה שלומכם? אנחנו שמחים שאתם כאן. כשביקשו ממני לשאת דברים לזכרו של רפי סויסה, הסכמתי, ואני מוצא חובה מכובדת להעלות דברים לזכרו של רפי. אני חייב לציין שמה שבלט אצלו – ואני הכרתי אותו גם כראש עיריית דימונה, גם כבחור צעיר שמתחיל להבין בפוליטיקה – הדבר שבלט אצל האיש הזה, ואני חושב שהוא בולט אצל המשפחה: רפי היה איש של אנשים. היה איש פשוט, איש של אנשים, עם לב טוב, עם לב גדול ועם נתינה חסרת גבולות לסובבים אותו, ועל כן אהבו את האיש הזה. הוא לא היה פוליטיקאי שמתחפר לו למעלה בכל מיני מקומות, אלא תמיד נמצא בשטח. רפי היה אחד מנבחרי הציבור שבאו לעבוד ועשו עבודה בשקט, בענווה, בלי לרוץ אחרי קרדיט ומחמאות. אין קיצורי דרך; יש עבודה קשה שהלב והנשמה מושקעים בה, ומעל הכול – פשטות כובשת לב. בפעמים שפגשתי אותו – פשטות כובשת לב. הוא דיבר בגובה העיניים, והיה פשוט תענוג לדבר איתו. הוא נבחר פעמיים לראשות המועצה. בזמן כהונתו בפעם הראשונה הוא פיתח מאוד את מזכרת בתיה, והפך אותה ממקום מוזנח למקום פורה. היו אחריו הרבה מאוד ראשי ערים, ראשי מועצה במזכרת בתיה, אבל אני חושב שהראשון באותה רשימה עם עוד ראשי ערים צעירים בדרום – הראשון שהתווה את השינוי במזכרת בתיה היה רפי סויסה, זיכרונו לברכה. הוא מינף את התעשייה, הכניס תכנים תרבותיים לתוך העיר הזאת, ובעיקר, הוא שם דגש על התכנים החינוכיים ופיתוח מערכת החינוך. רפי נולד בקזבלנקה ב-1935. ב-1950 הוא עלה למדינת ישראל. הוא למד ב"אם הבנים" בקזבלנקה, ול"אם הבנים" הגיעו – אני חושב שאתה יודע, כי פעם סיפרת לי שגם מהמשפחה שלך – ב"אם הבנים" למדו ילדים שהלכו למסלולים של רבנות וחקר. זה היה מקום מאוד מאוד בעל מעמד חינוכי בקזבלנקה. הוא הגיע לארץ והצטרף לגרעין. אני חייב להגיד שהרבה מאוד אנשים שעלו בשנות החמישים מצפון אפריקה, וגם בשנות השישים, הייתה בהם איזה כמיהה לחפש הגשמה עצמית, והוא הצטרף לגרעין להקים את קיבוץ קוממיות, היה בצבא ב-1956 ונפצע. הוא הצטרף למפלגת העבודה. זה כמעט כל מה שהיה אז – מפלגת העבודה. הוא הצטרף למפלגת העבודה. מי שהיה בגרעין וניסה להקים קיבוץ – המסלול היה מאוד ברור, והוא שימש יושב-ראש מחוז יהודה במפלגת העבודה. בתחילת שנות השישים הוא ניהל ביבנה הקטנה את לשכת התעסוקה ואחרי זה את עמידר. הבוקר התקשרתי למאיר שטרית ואמרתי לו: מאיר, כילד ביבנה, מה אתה זוכר מרפי? אז הוא ציין בפניי שני דברים: האחד, זאת הייתה שנה – אנחנו גדלנו במקומות כאלה – זו הייתה שנה שבה המדינה בנתה עשרות אלפי בתים לשיכון סוציאלי ציבורי. שערו בנפשכם שהיום המדינה הייתה חוזרת על זה. ונתנו לאנשים – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

עמידר.

מאיר כהן (יש עתיד):

עמידר וכל מיני גופים משכנים. רפי ניהל את זה, ומאיר שטרית אמר לי שמאוד מאוד אהבו את רפי, כי בתפקיד המורכב הזה, כשעולים באים ורוצים דירות, הוא ידע להקשיב לכל אחד, ותמיד יצאו ממנו עם הבטחות שקוימו. לימים היה אצלנו איזה סלנג: "מילה של עמידר". מה זה "מילה של עמידר"? שאומרים לך – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

פחות.

מאיר כהן (יש עתיד):

תשכח. אבל אמר מאיר: זה לא היה רפי סויסה. רפי סויסה פתר את הבעיות לכל אחד ואחד. על כן אני באמת חושב שמגיע לזכרו המון המון כבוד. מגיע המון כבוד לאיש הזה. אמרתי, הוא היה חבר במועצה במזכרת בתיה ונבחר לראשות המועצה. ב-1981 הוא נבחר לכנסת העשירית מטעם המערך, וב-1982 – אז היה מותר – הוא נבחר עוד פעם להיות ראש עיריית מזכרת בתיה. לכנסת השתים-עשרה הוא התמודד בראש רשימה שנקראה – איך לא – "התנועה למען חברה צודקת". עכשיו, תגידו לי, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, מי מכם היה מוכן היום לרוץ בראש רשימה כזאת, "הרשימה למען חברה צודקת"? אנחנו קצת שכחנו מה זה חברה צודקת, בניגוד לאיש הזה.

דבי ביטון (יש עתיד):

ישר היינו הופכים שמאלנים.

מאיר כהן (יש עתיד):

למרות עברו המפואר כראש המועצה וחבר כנסת, התפקיד הכי משמעותי בעיניי היה להיות נציב השב"ס. הוא מונה על ידי השר בר לב, וכל כך הרבה אנשים תמהו ואמרו: מה? אחיו, שמעון סביר, היה קצין בראש מחלק פשעים חמורים, היה קצין מוערך. סעדה, אתה שמעת את השם הזה.

משה סעדה (הליכוד):

אני מכיר אותם כמשפחה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

מזכרת בתיה.

מאיר כהן (יש עתיד):

שמעון סביר היה קצין משטרה, אבל הרבה פקחו עיניים ואמרו: מה, השר בר לב ממנה את רפי סויסה? אבל הטוב בדבר היה שהוא באמת מינה את האיש הנכון. באחד מהראיונות שלו הוא מספר: כשאני מרגיש צודק, אני מאוד קשוח. ופעם הוא אומר: סטרתי לאסיר. אומרים לו: למה? אז הוא אומר: השקעתי בו כל כך הרבה, רצנו בשבילו, ויום אחד, אחרי ששיקמתי אותו וליוויתי אותו אישית, הוא לא הגיע לעבודה. הלכתי וגערתי בו ואמרתי לו: מה אתה עושה לעצמך? והוא מספר: הרגשתי שאני מדבר אל הבן שלי, שאני מדבר אל האח שלי, שאני מדבר אל בן משפחה שלי. זה אולי הדבר המיוחד באיש הזה. באמת ובתמים הבחור הפשוט הזה, שהסתדר עם אנשים פשוטים, דיבר לכולם בגובה העיניים. אני חייב להגיד שכולנו זקוקים להסתכל אחורה, להיזכר באנשים האלה, וחס ושלום – לא גבהות לב, אלא לדבר עם אנשים פשוטים בגובה העיניים. זה היה רפי סויסה – אדם פשוט, אוהב את האמת שבאנשים ואוהב את הפשטות בהם. כאיש פריפריה אני גאה שמגלי העלייה האלה של שנות החמישים, שנות השישים, צמחו מנהיגים כמו רפי סויסה. אז למשפחה, בשם כל הכנסת, בשם החברים שיושבים פה – יהי זכרו ברוך. תודה רבה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן ולחברת הכנסת מרב מיכאלי על דבריהם החשובים והמכבדים. תודה לכם, בנות ובני משפחת סויסה, על שכיבדתם אותנו בנוכחותכם. יהי זכרו של רפי ברוך, ותנוחמו משמיים.

מאיר כהן (יש עתיד):

אמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תיקון – סוגי הדיור), התשפ"ד–2023, של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן לשאת את דבריה ולנמק את הצעתה. אגב, מאיר כהן, רפי סויסה אולי לא דרש קרדיט, וגם היועצת המשפטית של הכנסת וגם מזכיר הכנסת לא דורשים קרדיט, אבל חובה עליי לתת להם אותו. הם עבדו קשה במהלך השבועות האחרונים וניסחו גם את מה שאתם מחזיקים, דפי המידע שמונחים אצלכם, ומתמצתים בעצם גם את תקנון הכנסת וגם את החלטות ועדת האתיקה – עבודה יסודית, עבודה מקיפה. גם לנגד עיניכם יש את כל המסמכים בתוך המחשב. המסך שלפניכם מכיל את כל המסמכים, מה שפעם היה ניירות. אנחנו גם נמצא את הדרך לוותר על הניירות, להפוך את הכנסת ל-Paperless Environment. גם התצוגה של ההצבעות, שוודאי נוכחתם לדעת שהיא השתנתה, הרבה יותר ידידותית למשתמש. תודה לכם, מזכיר הכנסת והיועצת המשפטית, שראיתיה קודם; היא לא נמצאת כאן עכשיו. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, הבמה שלך. עד עשר דקות לרשותך.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה רבה, אדוני היושב-ראש. אני נרגשת מאוד מאוד להציג את הצעת החוק שלי בדבר תכנון הבנייה בישראל לגבי אנשים אשר סובלים מרגישויות נפשיות, מהפרעות נפשיות או ממצבים פוסט-טראומטיים. בישראל היום, תודה לאל, כל אדם שנמצא בהוסטל או בדיור מוגן או בדיור לווייני יכול להיכנס לתוך בית בתוך הקהילה; החוק מגן עליו ומאפשר לו לעשות זאת. אלא שהבתים המאזנים, אותם בתים חדשניים, חשובים מאין כמוהם, אותם בתים שנותנים מענה לאנשים שעברו חוויות של פוסט-טראומה, שעברו חוויות של כל מיני צורות של דחק רגשי, שהתפתחה אצלם הפרעת אישיות גבולית, כל מיני אנשים שלא ממש מתאימים לאשפוז פסיכיאטרי וכן מתאימים לבתים מאזנים שמספקים להם שיקום וטיפול סביב השעון – לאנשים האלה אין שום דרך לקבל הגנה מהחוק אם בשכונה מסוימת או בקהילה מסוימת לא מעוניינים לראות אותם בשכונה. אז החוק הזה הוא חוק מרגש, מכיוון שהוא מכיר בעובדה שישראל, בטח אחרי 7 באוקטובר, היא מדינה שצריכה לחבק ולא להדיר אנשים שמתמודדים עם טראומה מורכבת. אנחנו יודעים בוודאות עצובה מאין כמוה שלכשתסתיים המלחמה הזאת, יהיו רבבות של חיילים וחיילות שיזדקקו לכל סעד נפשי אפשרי כדי שהם לא יגררו טראומה מורכבת כל חייהם. החוק הזה יאפשר להם לשבת בתוך קהילות ושכונות בבתים מאזנים ולקבל את התמיכה הנפשית שהם זקוקים לה. בעצם החוק הזה בא וקובע שבתים מאזנים של מתמודדי נפש יוכלו להיות בקהילה, ולמגר מקרים כמו המקרה האחרון שהיה בעיר בישראל שבה היה אמור להיפתח בית מאזן באחת השכונות, והשכנים התנגדו לפתיחת הבית המאזן הזה, בגלל שהם טענו שהם לא רוצים שיסתובבו להם חולי נפש בתוך השכונה. כמדינה שהיא מדינת חמלה, כמדינה יהודית, כמדינה שמביאה את האור האנושי לעולם, אנחנו מחויבים לאנשים שהכנף שלהם נשברה בעקבות אירועים קשים בחייהם, בעיקר בעקבות אירועים פוסט-טראומטיים בצבא. אני נרגשת וגאה מאוד להציג את החוק הזה. אלא שעד כמה שהחוק הזה מרגש אותי, ועד כמה שהרגע הזה חגיגי עבורי, ועד כמה שאני יודעת שהצעת החוק הזו תעזור באופן מעשי לאלפי חיילים פוסט-טראומטיים, בטח אחרי המלחמה הזו, שיוכלו לקבל תמיכה בתוך הקהילה ואף אחד לא יוכל לומר עליהם, אם הם נכנסים לבית מאזן, אז הבית המאזן הזה לא יהיה בשכונה שלי, עד כמה שהחוק הזה אנושי, וחשוב וראוי מאוד להתמקד אך ורק בו – אני מוצאת את עצמי היום לא יכולה לשתוק אל מול מה שקורה באכיפה הבררנית הפושעת כרגע בימים אלה במדינת ישראל. לפני כמה חודשים, כשעוד כיהנתי כשרה, באחת מישיבות הממשלה הגיעה לממשלה היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה. זה כבר היה עמוק עמוק לתוך ההפגנות, עמוק לתוך האנרכיה, עמוק לתוך האנדרלמוסיה שפּשְׂתָה בישראל – ויועצת משפטית אין. פניתי אליה באותה ישיבת ממשלה ושאלתי אותה כמה וכמה פעמים: גברתי היועצת המשפטית לממשלה, אני מעוניינת לדעת, כמה כתבי אישום הגשת על המחאות האלה? כמה כתבי אישום הגשת? לא כלפי האנשים הטובים עם הדגלים, שהם אחים שלי מהשמאל שעמדו בהפגנות, לא פרעו חוק, הביעו את דעתם הדמוקרטית – אותם אני מכבדת, אין לי מילה רעה לומר עליהם, חס וחלילה, עשו את חובתם; אני מדברת על האנשים שביצעו פשע שנאה, כמו לדחוף שטרות של כסף לעבר חרדים. זהו פשע שנאה אוטו-אנטישמי. שאלתי אותה: גברתי היועצת המשפטית לממשלה, כמה כתבי אישום נתת לאנשים האלה? אפס? גברתי היועצת המשפטית לממשלה, כמה כתבי אישום נתת לאנשים שהשליכו פחי זבל מתגלגלים על מכוניות של שרים, שהיכו שרים בדגל, שירקו על שרים? כמה כתבי אישום נתת על כמעט 3 מיליון שקלים השחתת רכוש ציבורי כשפתחו קומזיצים באיילון, שרפות בעורק הכי ראשי במדינת ישראל, שחסמו לתשעה מיליון אזרחים, שיבשו להם את החיים יום ולילה? כמה כתבי אישום, גברתי? אפס, אפס כתבי אישום. היום אנחנו שומעים ששפי פז, האישה שהעזה לרסס גרפיטי אחרי שנים של עינוי דין – אותו גוף שגלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית שמגינה על פורעי סדר ופורעי חוק ומבצעי פשע שנאה, ואנשים שמאיימים לרצוח או אנשים שהלכה למעשה פוגעים פיזית בשרים – אותה יועצת משפטית, שלא מצאה לנכון להוציא כתב אישום אחד, אחד, כלפי האנשים האלה, הולכת ושמה את שפי פז, ממליצה לשים את שפי פז לחצי שנת מאסר כי היא ריססה גרפיטי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אותה יועצת משפטית לממשלה – אני מצטערת, פנינה, שפי פז מגינה על אזרחי דרום תל אביב. נקודה. היא מגינה על אנשים מהמיליה שלי. נקודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם הפקרתם את האזרחים האלה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

היא מגינה על ביטחון במקום שאין בו ביטחון. נקודה. את אוהבת אותה, את לא אוהבת אותה – זה לא רלוונטי. מה שהיא עושה – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

וחוץ מזה, זה לא מצדיק אכיפה בררנית. זה לא מצדיק אכיפה בררנית.

נאור שירי (יש עתיד):

תגידי, את חיה במדינה הזו?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אותה אכיפה בררנית, פנינה, שגם האנשים מהעדה האתיופית סובלים ממנה – אל תצדדי בזה. אל תצדדי בזה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני רוצה להמשיך, אל תפריעו לי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להמשיך.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני רוצה להמשיך. היום הבנו למה, חבר הכנסת שירי.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור. חבר הכנסת נאור.

נאור שירי (יש עתיד):

את לא חיה במדינה. את פשוט לא חיה במדינה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

היום הבנו למה. היום השופטת בבלי – – –

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

אני אמרתי לה. אתה לא מקשיב.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

היום השופטת בבלי, ששפטה את הפורעים שתכננו להצית רכבים, שנתפסו עם דלק, עם כפפות, עם רכבים, שתכננו להבעיר מכוניות באמצע העורקים הראשיים של ישראל, אמרה במילים האלה: אלה אנשים שלא אמורים לשבת במעצר. למה? למה יש אנשים שמתאימים למעצר ואנשים שלא מתאימים למעצר? ויותר מזה, אני רוצה בבקשה מהשופטת בבלי רשימה מי האנשים שמתאים להם ומי האנשים שלא מתאים להם, כי obviously, היא לא שופטת לפי המעשה, היא שופטת לפי הבן אדם.

נאור שירי (יש עתיד):

זה שדרס את המפגינים, אכפת לך שהוא גר – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אז תני לי רשימה, גברתי השופטת בבלי: זה צבע עור? זו שייכות פוליטית? זו ארץ מוצא? האם את שופטת לפי מי שאת מסכימה איתו, לפי מי שמוצא חן בעיניך? מה עושה השופטת בבלי? באה ואומרת בריש גלי – כמה חוסר מודעות בתוך האליטה הסגורה, בתוך הבועה המהדהדת, כמה חוסר נגישות לעם הזה – היא אשכרה יושבת ואומרת: הם לא מתאימים למאסר. לא בגלל שהם לא פשעו, לא בגלל שמה שהם עשו הוא לא נכון. האנשים האלה תכננו מעשה ונדליסטי חמור מהשורה הראשונה, אבל השופטת בבלי אומרת: הם לא אמורים לשבת במעצר כי הם משלנו. דיאלנה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, כי הם לא עברו על החוק. שקרנית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הם משלנו. גרפיטי – כן, אבל נפט ודלק – – –

נאור שירי (יש עתיד):

את פשוט משקרת. את לא עושה – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא יעזור לכם יותר, יהיה פה שוויון.

נאור שירי (יש עתיד):

את פשוט משקרת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

יהיה פה שוויון.

נאור שירי (יש עתיד):

שקרנית. את שקרנית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לך לאליטות שלך.

נאור שירי (יש עתיד):

לכי את לאליטות שלך.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתם לקחתם את הפרקליטות.

נאור שירי (יש עתיד):

אליטה, את מדברת?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתם לקחתם את העליון.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – במשרד – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתם לקחתם את האקדמיה. אתם לקחתם את התקשורת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

No more.

נאור שירי (יש עתיד):

את כישלון ואת שקרנית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא עוד.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה תגן על האליטות ואני אגן על העם.

נאור שירי (יש עתיד):

פשוט שקרנית.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני אילחם כדי שלא תהיה פה אכיפה בררנית.

נאור שירי (יש עתיד):

שקרנית. את שקרנית.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי, אתה בקריאה ראשונה. אתה בקריאה ראשונה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ואם אתה טוען שאין פה אכיפה בררנית – – –

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

לא, אין זמן.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אין זמן?

היו"ר ארז מלול:

אתה לא חייב לענות לה.

נאור שירי (יש עתיד):

אין בעיה, אז אני רוצה זכות דיבור אחרי זה

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

רגע. אם אתה טוען שאין פה אכיפה בררנית אחרי שבן אדם אחד במחאות האלה לא חטף כתב אישום, אז אתה השקרן ואתה עיוור.

נאור שירי (יש עתיד):

שקרנית. שקרנית. את שקרנית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ואנחנו נעמוד פה ונביא שוויון למדינת ישראל. לא יכול להיות שיש פה מדינה של קסטות. לא יכול להיות שיש פה מדינה שיש בה אזרחים שווים יותר ואזרחים שווים פחות. לא יכול להיות שחובשי הכיפות טובים למות בקרב אבל לא טובים כדי לעלות לערכאות בכירות בצה"ל. לא יכול להיות שמי שמזוהה עם הימין, אישה בת 70, אישה שעברה את מחלת הסרטן, נרדפת חצי שנה על ידי מערכת המשפט, ואותה גלי בהרב מיארה ממליצה שהיא תשב חצי שנה בכלא על גרפיטי – –

היו"ר ארז מלול:

טוב, תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – באותו יום שבו אנשים שתכננו – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – להבעיר מכוניות יוצאים מבית המשפט בלי כלום, כי הם האנשים הנכונים, וזה מה שהשופטת אומרת. זה פשוט לא יכול להיות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אנחנו נילחם עד הסוף. אנחנו נציל את המדינה הזו. אנחנו נביא שוויון.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחברת הכנסת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תצילו? מתי, גלית? מתי תצילו? כולנו מחכים שתצילו.

היו"ר ארז מלול:

אני מזמין את כבוד שר הפנים, ידידי משה ארבל, חבר הכנסת משה ארבל, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

שר הפנים משה ארבל:

מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת המציעה, חברת הכנסת דיסטל אטבריאן, הצעת החוק בנוסחה הנוכחי כוללת שני חלקים. החלק הראשון נוגע לתיקון לחוק שיקום נכי נפש בקהילה, ומוסיף את המסגרת בית מאזן לתוספת לחוק שיקום נכי נפש בקהילה כחלק מהסל שמשתקמים זכאים לו לפי חוק זה. החלק השני של הצעת החוק מוסיף את המסגרת בית מאזן לרשימת סוגי הדיור המפורטים בתוספת החמישית לחוק התכנון והבנייה, אשר מהווים מסגרת מגורים עצמאית או מוגנת בהתאם לסעיף 63א לחוק. לפי סעיף זה ייעוד למטרת מגורים בתוכנית מתאר או בתוכנית מפורטת כולל גם היתר למגורים במסגרות הקבועות בתוספת. זו גם הסיבה שאני משיב על הצעת החוק הזו – מכיוון שהיא נוגעת לענייני תכנון ובנייה. בימים אלו מבוצעת במינהל התכנון עבודת מטה מקצועית יחד עם משרד הבריאות ומשרד הרווחה לשם בחינת הצרכים השונים בהיבטים של מוסדות בריאות ורווחה ומתן מענה תכנוני לצרכים אלה. עבודה זו כוללת בחינה של התוספת החמישית ורשימת המוסדות המנויים בה. ראשית, אני רוצה להודות לחברת הכנסת המציעה על הצעת החוק החשובה הזו. אשר על כן, עמדת מינהל התכנון ועמדת משרד הפנים בוועדת השרים לחקיקה היא לתמוך בעמדה הזו ולאשר את ההצעה בקריאה הטרומית, ולהצמידה בהמשך להצעת החוק הממשלתית שתבוא ותתקן בצורה רחבה יותר את התוספת החמישית בהיבטים נוספים. ההצעה, כאמור, תקודם בהסכמת משרד האוצר, משרד הבריאות ומשרד הפנים. לגבי החלק הראשון בהצעה – הוחלט להפרידה מההצעה הכוללת ולהמתין להצעה ממשלתית בעניינה בהתאם לעמדת משרד הבריאות. בכפוף להתניות אלו, אני מציע לחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזו ולהעבירה בקריאה טרומית. בכפוף להסכמתה של חברת הכנסת המציעה על התנאים של ועדת השרים לחקיקה, אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין מתנגדת לחוק.

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

אימאן, סליחה. שלוש דקות לרשותך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה לפנות לשר הבריאות ולהודות לו על ההירתמות שלו בפתרון הבעיה של התינוק של משפחת אבו גאנם בג'ורג'יה. כולי תקווה שהוא יגיע מהר ארצה ויקבל את הטיפול הראוי לו – –

היו"ר ארז מלול:

שר הבריאות מקשיב?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – כאזרח ישראלי.

היו"ר ארז מלול:

היא מדברת אליך. היא מודה לך, כבוד שר הבריאות. הוא לא שמע.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כולי תקווה שאכן התינוק יקבל את הטיפול הראוי ויצא מהמצב שהוא נמצא בו ושרוי בו עכשיו. הדבר השני שאני רוצה לבקש משר הבריאות הוא בעקבות מה שראינו בתוצאות של מבחן הסיעוד האחרון, לגבי הנפילה של המחשבים בזמן הבחינה; וזה לא רק בבחינה בסיעוד, אלא זה קרה יותר מפעם אחת, גם במבחן הרפואה. כבוד השר, לא יכול להיות שבמדינה כמו מדינת ישראל, שמתגאה שהיא מדינת הייטק וטכנולוגיה, המחשבים נופלים באמצע בחינה כל כך חשובה יותר מפעם אחת למספר לא מבוטל של סטודנטים שניגשים למבחן. זה גורם מאוד שלילי, שמלחיץ את הסטודנטים, גוזל מהזמן שלהם ולא מאפשר להם להתפנות ולעשות את הבחינה ולבטא את היכולת והידע המקצועי שלהם. באותו הקשר של אותה בחינה בתחום הסיעוד – – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, בבקשה. חבר הכנסת אלון שוסטר, זה מפריע. חבר הכנסת אלון שוסטר, זה מפריע.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה שקרה בבחינה האחרונה – לגבי השיטה שהסטודנטים נבחנו בה. קודם כול, אני חושבת שזו פעם ראשונה, והיה מן הראוי להכין את הסטודנטים בצורה מתאימה לשיטה. למרות שאחרי שדיברתי עם אנשים שמבינים טוב מאוד בשיטה, הגעתי למסקנה – ולא רק אני – שהשיטה היא לא שוויונית, והיא פוגעת בצורה משמעותית בעקרון השוויון – שצריך שכל המבחנים יהיו באותו מקום ולקבל ציונים בהתאם. לא יכול להיות שהשיטה תדבר על הערכה, ובסופו של דבר היא תיתן ציונים שאי-אפשר להבין – איך ציון של 59, שהוא רחוק בנקודה אחת מהציון של מעבר, קובעים בשיטה אדפטיבית, ולאחר מכן המחשב נסגר ולא מאפשר לאותם סטודנטים, לפני תום הזמן, בשעה ועשר דקות – באחד המקרים שאני מכירה טוב מאוד – להמשיך ולהגיע לעוד נקודה? אז מן הראוי, כבוד השר – ואני בטוחה בראייה המקצועית שלך – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – לבחון את השיטה הזאת שוב, ולעשות צדק עם אותם נבחנים, לפחות לבדוק את מה שקרה מבחינת הנפילה ולאפשר לאותם סטודנטים שלא עברו לגשת למבחן הקרוב הבא. המון תודות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, לבקשת האופוזיציה, ההצבעה על החוק היא שמית. את רוצה להגיב, חברת הכנסת? לא. טוב, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תיקון – סוגי הדיור), התשפ"ד–2023. בבקשה, המזכיר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

יש ח"כים שהיו פה ולא הצביעו ולא קראו את שמם? נעשה סיבוב שני על כל השמות. רציתי לחסוך.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש עוד חבר כנסת שנוכח ולא הצביע ומבקש להצביע? אין. בבקשה, תוצאות ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 38 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תיקון – סוגי הדיור), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה טרומית ותעבור – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

ועדת הפנים.

היו"ר ארז מלול:

או לוועדת העבודה והרווחה.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא.

היו"ר ארז מלול:

תעבור לוועדת הכנסת שתחליט על הוועדה.

נאור שירי (יש עתיד):

אין או-או, רק את פנים רצו.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

עמדת הייעוץ המשפטי אמרה או ועדת הפנים או ועדה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אנחנו קובעים ולא הייעוץ המשפטי. חברי הכנסת קובעים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ועדת הכנסת. תעביר לוועדת הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

ועדת הכנסת. עמדת הייעוץ המשפטי: לוועדת הכנסת והיא שתקבע את הוועדה.

קריאה:

– – – ועדת הפנים.

היו"ר ארז מלול:

הינה, היא בוחרת ועדת הפנים.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הייעוץ המשפטי לא מחליט, אנחנו מחליטים.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

ועדת הפנים – שיהיה כל נושא – – – יש הסכמה. איך אני – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

ועדת הפנים. בכל הכבוד – – –

היו"ר ארז מלול:

אני שומע, אני שומע. כולם רוצים ועדת הפנים, אז בואו נקבע ועדת הפנים.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

ועדת הפנים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה צריך לריב?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אבל מה זה – – –

היו"ר ארז מלול:

בדיוק. טוב, אני קובע שזה יעבור לוועדת הפנים, בסדר.

נאור שירי (יש עתיד):

רק תיקון: ועדת הפנים והגנת הסביבה.

היו"ר ארז מלול:

והגנת הסביבה, צודק. תודה על התיקון.

היו"ר ארז מלול:

אני מזמין את חבר הכנסת נאור שירי, הוא רוצה להגיב על הדברים שנאמרו בהקשר אליו. חמש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

ואו, חמש. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

רון כץ (יש עתיד):

– – – אתה יכול לחזור על הדברים.

נאור שירי (יש עתיד):

חברת הכנסת דיסטל עברה מאוד מהר – בין לדבר על כמה התרגשת מהצעת החוק שלך, החשובה באמת, ולכן כולנו הצבענו בעד, באפס מתנגדים.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

שנה וחצי – – – יודעים שזה פייק – – –

נאור שירי (יש עתיד):

רק מה שמאוד אהבתי – את מוכנה להקשיב? לא, את יכולה לצעוק.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

שנה וחצי – אף – – – וכלום, אף – – – וכלום. מתי הצבעת לי – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה שמאוד אהבתי הוא המעבר שלך בין המהות לבין התרעלה, ועכשיו אני נורא שמח – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

זה הוגן? זה דמוקרטי? זה הגיוני – – – איפה ואיפה? לא.

נאור שירי (יש עתיד):

גם אני יכול לצעוק, אבל את יכולה שנייה – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת גלית, את ביקשת גם – – –

נאור שירי (יש עתיד):

הצבענו בעד, נכון? הצבענו בעד הצעת החוק שלך.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני לא מדברת על החוק.

נאור שירי (יש עתיד):

החלק השני שלך גרם לי להבין למה התפטרת מהתפקיד שלך, כי במקום ה-Minister of Explanation שהיית, הפכת להיות ה-Minister of Entertainment – למה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נאור שירי (יש עתיד):

לא משנה, הכול בסדר – כי היא דיברה על דרום תל אביב, ויש להם זמן לטפל בדרום תל אביב, והיה נורא נורא חשוב לך להדגיש את קשיי היום-יום בדרום תל אביב, וכמה שפי פז המדהימה, לוחמת זכויות הצדק, עובדת. אבל איפה את היית בשביל דרום תל אביב? וכמה נחמד היה לשמוע אתכם אומרים: יש לנו עוד זמן לטפל בדרום תל אביב, כי ב-2017 אמר ראש הממשלה, שעוד היה ראש ממשלה, וכיהן כתשע שנים – אני מצטט לך; חבל שהיא עזבה: אנחנו פה במשימה להחזיר את דרום תל אביב לאזרחי ישראל. יש לנו מדיניות נורא ברורה – אנחנו עוסקים במסתננים בלתי חוקיים, ואסור שמדינת ישראל תקבל אותם. האם אתם זוכרים, חבריי חברי הכנסת, את הסיבוב שלו ברחבי דרום תל אביב ואת התמונה המאוד-מפורסמת של מישהי שמנשקת לו את היד? איזה כיף. מ-2017, כשהוא כבר היה תשע שנים ראש ממשלה, הוא דאג, והממשלה הזאת לא דואגת בכלום ושום דבר לדרום תל אביב. ועוד לא מתביישת חברת הכנסת ex-Minister of Explanation ללא דיו במדפסות שלה, ששנה שלמה כשלה כישלון טוטלי בתפקיד שלה, ועוד הייתה לה האחריות המינימלית – היום זה הישג מאוד גדול בממשלה, לקחת את האחריות ולהגיד: ואללה, איני יכולה עוד, כי פשוט הייתי גרועה בתפקידי – איך אפילו את הבושה הזאת אין לה? אין לה את הבושה. ואז היא עוברת ומצטטת מהפסיקה של השופטת, שבאה ואומרת: האזרחים שנעצרו לא היו צריכים להיעצר, מעוותת את מה שכתוב, ואומרת, דווקא בגלל שהם מאחים לנשק אסור היה לעצור אותם – לא. אבל מה שהכי מצחיק אותי בשרה הזו או חברת הכנסת הזו הוא הדאגה שלה לשוויון: אנחנו נביא את השוויון – היא אמרה את זה – אנחנו נציל את המדינה.

קריאה:

שוויון.

נאור שירי (יש עתיד):

ממשלת הליכוד תציל את המדינה. איך היא לא מתביישת?

צגה מלקו (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך

צריך פה מחבר ומתאם דחוף למציאות לכל האגף הזה של הבית. אתם לא במדינה הזו. אתם תצילו את המדינה? איזו עוד חלקה יש לכם להחריב פה?

צגה מלקו (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

במשך 30 שנה שאתם שולטים – מה עוד נותר לכם להחריב? את הכלכלה חיסלתם, את החברה הישראלית פירקתם, את הביטחון – איזה ביטחון? איזה שוויון? איפה אתם והשוויון? מעולם לא היו רחוקים המחשבה שלכם והניתוק שלכם מהמציאות לגבי מה שקורה פה לאזרחים.

צגה מלקו (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

זה לא ברמה של מצחיק. היושבים בקהל, זה מדאיג. כל מה שאתם חושבים פה – זה פשוט צריך להדאיג אותנו. זה מדאיג אותי שאתם בניתוק כזה. אתם אשכרה חושבים שאתם מצילים מישהו? שאתם תביאו שוויון בחברה הישראלית? אתכם מעניינת אכיפה בררנית? איפה הייתם כשעוצרים מפגינים שמחזיקים שלט?

צגה מלקו (הליכוד):

איפה היית – – –

נאור שירי (יש עתיד):

ביום שבת בבוקר מגיעה משטרה, נכנסת בשבת בבוקר לבן אדם שתלה פלייר מול הבית של וסרלאוף, בשבת בבוקר הגיע צוות ולקח אותו לחקירה.

צגה מלקו (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

איפה הייתם כשמפגינה שהחזיקה שלט בקיסריה נגררה מעל מחסומים והשתינה על עצמה ולא נתנו לה ללכת לשירותים?

צגה מלקו (הליכוד):

צבוע.

נאור שירי (יש עתיד):

מה צבוע? את רצינית?

צגה מלקו (הליכוד):

בטח. איפה היית בבלגן של יוצאי אתיופיה?

נאור שירי (יש עתיד):

ואי, ואי, אלוהים ישמור. באמת – – –

צגה מלקו (הליכוד):

איפה היית?

נאור שירי (יש עתיד):

באמת, אני רוצה לסיים משפט אחרון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

צגה, זה היה בממשלת הליכוד. על מה את מדברת?

נאור שירי (יש עתיד):

אנחנו צריכים פה עזרה ומתאם למציאות, ושהשם יציל את מדינת ישראל מהשלטון שלכם. אלוהים ישמור אותנו.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה. טוב, מעניין לעניין באותו עניין – חברי הכנסת, חברי הכנסת – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

על מה את מדברת?

צגה מלקו (הליכוד):

איפה הייתם?

דבי ביטון (יש עתיד):

אתם אפילו לא יודעים מתי זה היה.

צגה מלקו (הליכוד):

אתם מנותקים. אתם מנותקים.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני צבוע? תגידי, את רצינית?

צגה מלקו (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

אתם תצילו את המדינה? איפה? אם ניתן לכם עוד חודשיים, כבר אין פה מדינה, לא יהיה מה להציל. אתם תביאו שוויון?

צגה מלקו (הליכוד):

כשאנחנו הפגנו, איפה היית?

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא – הצעת חוק הפסקת – חבר הכנסת נאור, די – הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין המחאה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה היה ב-16 ביולי 2020. אתם הייתם בשלטון.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סימון, אתה מפריע לי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתם הייתם בשלטון.

צגה מלקו (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סימון, חבר הכנסת סימון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

על מה את מדברת בכלל? אתם הייתם בשלטון.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סימון, אתה בקריאה ראשונה. נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין המחאה כנגד אלימות משטרתית כלפי יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה סולומון. אני מזמין את חבר הכנסת משה סולומון להציג את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה. אמרתי, מעניין לעניין באותו עניין.

משה סולומון (הציונות הדתית):

נכון. אבל העניין הזה הוא בקונסנזוס.

צגה מלקו (הליכוד):

זה החוק שלי?

היו"ר ארז מלול:

החוק שלך, כן.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לפני שאדבר על הצעת החוק, אני חייב לפתוח בנושא אחר: היימנוט קסאו, ילדה בת עשר – עשר, כבר לא בת תשע כפי שהייתה בהתחלה, כשהיא נעלמה מאוויר העולם – אנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום. מדינה שלמה עוסקת בחטופים בעזה, גורמי ממשלה, צבא, תקשורת, וכאן, בשטח המדינה, נעלמה ילדה, ואין קצה חוט. אני חוזר וקורא לשר הביטחון לרתום את היכולות של צה"ל ולסייע בחיפושים. זה נושא אקוטי, דחוף. כל יום שעובר מסכן את שלומה. ולהצעת החוק. אני עומד כאן לפניכם ומייצג את ציבור בוחריי. אבל החוק הזה לא נועד רק לציבור של הקהילה האתיופית, הוא נועד לחברה הישראלית כולה – החברה הישראלית, שעוד לא אימצה לקרבה את הקהילה האתיופית בצורה מספקת. אני עומד כאן בכל שבוע בנאומים בני דקה ומספר את סיפור הנופלים בני הקהילה במלחמת חרבות ברזל, מעל 5% נופלים מבני הקהילה – יותר מפי שניים מחלקם היחסי באוכלוסייה כולה. אז בשביל להילחם אנחנו חלק, בשביל לתרום למדינה אנחנו חלק, בשביל חלקות בבתי העלמין הצבאיים אנחנו חלק, אבל ביחס של המשטרה ומערכת המשפט אנחנו לא חלק? אזרח עם רישום פלילי הוא אזרח תקוע – תקוע במציאת עבודה, תקוע בהשתלבות בחברה. ועל מה, על עבירות קשות? על פגיעה בחפים מפשע? רק על הרצון שלו להביע מחאה על היחס של המדינה לקהילה האתיופית. ואיך מרגיש בן הקהילה שעומד לו רישום פלילי כזה? עוד חשדנות, עוד התגוננות, עוד מחשבות על זה שהוא חשוד טבעי. לכן הגשתי את הצעת החוק הזו. אני חייב לברך ורוצה לברך את שר משפטים הנוכחי, שנמצא כאן איתנו, שנרתם לנושא ותומך בהצעת החוק ובעוד הרבה דברים ביחס לקהילה האתיופית; את השר לביטחון לאומי הנוכחי, שנרתם לנושא, ורק אתמול מינה למפקד מרחב לכיש את סנ"צ מבורך אברהם, בן הקהילה, שזה חשוב להשבת האמון.

רון כץ (יש עתיד):

אבל לא הוא מינה אותו. המפכ"ל ממנה אותו, ניצב ממנה אותו, לא השר ממנה אותו. זה כאילו אין – – – במשטרה יותר.

משה סולומון (הציונות הדתית):

המפכ"ל מינה, ואתמול השר אישר את המינוי. נכון, המפכ"ל מינה.

רון כץ (יש עתיד):

זה אוטומטית, המפכ"ל הוא מפקד המשטרה.

ינון אזולאי (ש"ס):

– – – שעד עכשיו זה לא קרה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

כן, זה הנוהל.

רון כץ (יש עתיד):

– – – הקרדיט למפכ"ל.

היו"ר ארז מלול:

אפשר גם לפרגן לשר על משהו. על זה אפשר לפרגן. על זה אתה יכול לפרגן.

רון כץ (יש עתיד):

על מה? הרס את המדינה.

מיקי לוי (יש עתיד):

משה סולומון (הציונות הדתית):

חבר הכנסת רון כץ, אתה צודק. אנחנו בירכנו את המפכ"ל לפני חודשיים, כשהוא נתן את המינוי, ואתמול השר נתן את החתימה שלו לנושא.

ינון אזולאי (ש"ס):

רק תראה, עד שיש מישהו בן העדה, זה רע.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אנחנו צריכים שזה יזרום, בדיוק, גם במרחב הציבורי.

מיקי לוי (יש עתיד):

תן לראש הממשלה תודה על – – –

משה סולומון (הציונות הדתית):

וגם את נשיא המדינה יצחק הרצוג, שנפגשתי עימו, ונרתם אף הוא לנושא, בכל מה שקשור למחיקת רישום פלילי ככל האפשר. אבל עכשיו התור שלנו, כנסת ישראל, לסייע ולקדם את בני הקהילה, לעזור בשילוב שלהם בצורה מיטבית בכל מקום בישראל. ומכאן אני קורא לציבור הישראלי, ציבור שהתגלה ומתגלה בכל יום בעוצמות וביכולות כבירות, בערבות הדדית, בעזרה, בקבלת האחר – אנשי התנחלות שקפצו ב-7 באוקטובר לאחיהם בעוטף, אנשי שמאל שהגיעו עם תרומות ללוחמים ביהודה ושומרון, משפחות שתרמו משלהן לאחיהם מהצפון מהדרום – ועכשיו אני פונה לציבור: אמצו את אחיכם בני הקהילה. קבלו אותם כשווים בין שווים בכל המרחב הציבורי. ומכם, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש את תמיכתכם בחוק גם כאן בקריאה טרומית, ובעזרת השם בהמשך בהכנות ובקריאות הבאות, כדי שהחוק הזה ייכנס לספר החוקים, יתקן עוול ארוך שנים, ויאפשר לצעירים יוצאי אתיופיה שיש להם תיק פלילי להמשיך בחייהם ולהשתלב ולתרום לחברה הישראלית כשווים בין שווים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת משה סולומון. אני מזמין את כבוד שר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. חבר הכנסת סולומון, בדיון שקיימנו בוועדת החוקה – חבל שלא ציינת את מספר התיקים הרב שנפתח לבני הנוער האתיופים. כששמענו את המספרים האלה היינו בהלם.

משה סולומון (הציונות הדתית):

נכון, וזו הסיבה שהחוק הזה הוא חשוב. יש המון תיקים שנפתחים, והוועדה – – – עושה עבודה חשובה.

היו"ר ארז מלול:

נכון. אני הובלתי את הדיון. אני אמשיך לעזור. בכבוד, כבוד השר.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת סולומון היא המשך ובאותה רוח של הצעת החוק של חברתי, חברת הכנסת צגה מלקו, שעברה כאן, ונמצאת בדיונים בוועדת החוקה בהכנה לקריאה ראשונה, וגם תצורף אליה, כדי שאפשר יהיה לעשות תיקון של העוול הגדול והמקומם הזה שנעשה לרבים רבים מבין יוצאי אתיופיה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שכל הצעות החוק האלה חוסות תחת כותרת מאוד ברורה: הצעת חוק לתיקון של העוול הנורא של אכיפה בררנית – לפחות בדיעבד. זו מציאות שאי-אפשר להשלים עימה, מציאות קשה מאוד. היא מכה בנו כמעט כל יום. רק היום שמענו דברים מזעזעים, מקוממים, שעוד ייבדקו, ואני חושב שהם מחייבים התייחסות של גורמי אכיפת החוק. המציאות שכולנו מכירים – – –

היו"ר ארז מלול:

על מה כבודו מדבר?

שר המשפטים יריב לוין:

על אמירות על כך שיש כאלה שלא מתאימים להיות במעצר ודברים מהסוג הזה. ככל שהדברים האלה נאמרו באמת, אני חושב שהם בוודאי דברים מקוממים. אבל אני חושב שמה שחשוב הוא פחות הדברים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

השופטת שרון לארי-בבלי אמרה שאחים לנשק לא צריכים להיות במעצר. שרון לארי-בבלי.

שר המשפטים יריב לוין:

אבל אני חייב לומר שמה שחשוב הוא פחות מה שנאמר; מה שחשוב הוא בעיקר מה שקורה. ומה שקורה הוא נתונים מדהימים, בלתי נסבלים, של עוול עצום. אתם יודעים, הדבר הכי מדהים הוא שההפגנות של יוצאי אתיופיה היו ברובן באותו מקום בקפלן, שם, מתחת לעזריאלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה שמותר – – –

שר המשפטים יריב לוין:

אותה זירה, אותו דבר. כאן – מספרים עצומים – –

צגה מלקו (הליכוד):

– – – עשרות – – –

משה סולומון (הציונות הדתית):

שר המשפטים יריב לוין:

– – של כתבי אישום, ושם – כלום. ואני לא מדבר על מה שהיה בהתנתקות, זה דברים שקרו עכשיו. על זה אי-אפשר אפילו להסביר שזאת מדיניות אכיפה שונה, והשנים עברו, וכל מיני תירוצים עלובים שאי-אפשר לקבל אותם. ולכן, אני חושב שהמהלך הזה לתקן את העוול הזה – ואני חייב לומר, הוא לא העוול היחיד. בעיניי צריך לטפל – אני אמרתי את זה כאן כאשר העברנו את החוק של חברת הכנסת מלקו. אמרתי: צריך להרחיב וצריך לטפל בכל המקרים שבהם התברר שהייתה אכיפה בררנית. זה נכון לגבי הציבור החרדי, זה נכון במקרים לא מעטים גם ביחס לציבור הערבי. אני חושב שזה נכון לגבי כולם. אני בעד אכיפה חזקה, משמעותית – בטח בעולמות האלה של חסימת כבישים – כלפי כולם. אבל אם אין אכיפה כלפי כולם, לא יכול להיות שתהיה אכיפה כלפי חלק, מכיוון שזה הרס מוחלט של כל יסודות החברה ודבר שאי-אפשר לקבל אותו.

היו"ר ארז מלול:

זה גורם נזק לחברה.

שר המשפטים יריב לוין:

נכון.

היו"ר ארז מלול:

הרי ברגע שאתה מגיש כתבי אישום, זה נופל על החברה בסוף.

שר המשפטים יריב לוין:

נכון. כל העוול הזה, המצב, זה הרבה יותר עמוק בעיניי, במובן הזה שהבסיס לכול הוא העובדה שכולם שווים בפני החוק. אם לא כולם שווים בפני החוק, אז אנה אנו באים ובאיזה מקום אנחנו נמצאים? ואני אומר לכנסת ישראל: אנחנו מחוקקים חוקים, אבל אם בסוף אנחנו מחוקקים חוקים שאמורים להיות שווים לכולם, ומי שאמון על אכיפתם נוהג בדרך של אכיפה בררנית. זה מצב שאי-אפשר להשלים איתו, ואני חושב שהחוק הזה הוא מאוד חשוב. אני רוצה לפנות מכאן לחבריי בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ולבקש מכם: תקדמו את החוק הזה, תסיימו אותו. אני העברתי אותו בממשלה בקשיים אדירים, אתם מתארים לעצמכם שלא כולם אהבו את הצעת החוק הזו. אני חושב שצריך לסיים את החקיקה של החוק הזה ומייד, מייד. אני גם אפשרתי – – –

היו"ר ארז מלול:

זה בשלבי – – –

שר המשפטים יריב לוין:

אני גם אפשרתי להעביר הצעות, את ההצעה של חבר הכנסת סולומון ואת ההצעה, בשעתה, של חברת הכנסת תמנו, כדי שלא יהיו פה שאלות לא של קואליציה ואופוזיציה, לא של מאבק על – מאבקים אחרים.

היו"ר ארז מלול:

כן, אבל מי שהובילה את זה ראשונה – –

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא, אין בכלל ספק.

היו"ר ארז מלול:

– – זכות הראשונים היא – – –

שר המשפטים יריב לוין:

אבל אני אומר, אני אפשרתי את זה כדי שכל השאלות האלה יזוזו הצידה ואפשר יהיה לגמור את החקיקה הכל-כך חשובה הזאת, שאכן, כפי שציינת, אדוני היושב-ראש, הייתה יוזמה והובלה מהרגע הראשון על ידי חברת הכנסת צגה מלקו, בצורה הטובה ביותר והצודקת ביותר. ואני מבקש ומפציר בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת: סיימו את החוק, תכינו אותו לקריאה ראשונה, תעבירו אותו, ולאחר מכן – גם לקריאה השנייה והשלישית. אנחנו מוכרחים לתקן את העוול הנורא הזה. וכמובן שאני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, כאשר התמיכה היא כמובן בכפוף לכך שהיא תמוזג עם הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין המחאה כנגד אלימות משטרתית כלפי יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2023, ההצעה של חברת הכנסת מלקו, והצעה נוספת, כפי שהזכרתי קודם, של חברת הכנסת תמנו, ובכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמות עם משרד המשפטים והמשרד לביטחון לאומי. גם השר בן גביר וגם אני רתומים למאמץ הזה, כדי לסיים את העניין הזה. אנא מכם, זה בידיים שלכם. תעשו את המאמץ הזה, ועדת החוקה כאן, ותסיימו.

אליהו רביבו (הליכוד):

– – – מה כבוד השר – – – שווים בפני החוק, זה לא מה – – – כבוד השופטת שרון לארי-בבלי.

היו"ר ארז מלול:

ראיתי פה.

שר המשפטים יריב לוין:

התייחסתי, חבר הכנסת רביבו.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב הזכירה את זה בקולה הנאור.

אליהו רביבו (הליכוד):

היא לא רואה כמונו, עין בעין, מה הם שווים בפני החוק.

שר המשפטים יריב לוין:

גם אני התייחסתי. אומנם אמרתי שוב – – –

היו"ר ארז מלול:

ברמז.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא ברמז. אני אמרתי שמאחר שלא הספקתי לבדוק ולא ראיתי במו עיניי את הפרוטוקול, אז אני לא רוצה להתחייב על מה שעוד לא ראיתי בעיניי.

היו"ר ארז מלול:

אני סומך על טלי גוטליב.

שר המשפטים יריב לוין:

אבל אמרתי שגם בלי ההחלטה הזאת – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אמרה גם אמרה.

שר המשפטים יריב לוין:

– – גם בלי החלטה הזאת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

יש כאן אפליה בין ימין לשמאל במעצרים של ימנים ושמאלנים.

שר המשפטים יריב לוין:

אבל אני אומר שזה לא עניין נקודתי של איזו פסיקה בתיק מסוים. הבעיה פה היא בעיה עמוקה, עמוקה, עמוקה, רוחבית, של חוסר שוויון, של אכיפה בררנית זועקת לשמיים, מקוממת. ולכן, רבותיי, בואו נעשה את מה שאנחנו יכולים לעשות, ולפחות בדיעבד נתקן את העניין הזה במקרה של יוצאי אתיופיה, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר. חבר הכנסת רון כץ מתנגד לחוק. שלוש דקות לרשותך. אני בטוח שאתה לא מתנגד, אבל אתה רוצה לדבר.

רון כץ (יש עתיד):

לא מתנגד, אבל יש לי מה להגיד. תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, אני רוצה לנסות ולהעלות על סדר-יומה של הכנסת את מעמדה העגום של ישראל בקהילה הבין-לאומית, שהולך ונשחק מיום ליום. אני לא יודע אם זה מעניין אתכם, חבריי לקואליציה המאוד-הומוגנית ושפויה שיש במדינת ישראל, אבל בכל רגע שאתם יושבים פה ועושים עוד שטות, יש עוד מדינה בעולם שאומרת: טוב, אנחנו לא רוצים יותר קשר עם מדינת ישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה בגללכם.

רון כץ (יש עתיד):

וזאת מדינה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

זה בגלל המפלגה שלך.

רון כץ (יש עתיד):

ואלה מדינות סופר-חשובות, טלי. את יודעת למה זה קורה?

טלי גוטליב (הליכוד):

יאיר לפיד – – –

רון כץ (יש עתיד):

זה קורה כי השר לביטחון לאומי, או בשמות המוזרים האלה שהוא ממציא לו – –

טלי גוטליב (הליכוד):

יאיר לפיד – –

רון כץ (יש עתיד):

– – החליט היום לעלות להר הבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – הבוס שלך, הוציא דיבת הארץ רעה.

רון כץ (יש עתיד):

למה הוא עולה להר הבית בתקופה הכי נפיצה שיש?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא להאמין.

רון כץ (יש עתיד):

למה הוא עושה כל פעם – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא להאמין.

רון כץ (יש עתיד):

– – את השטויות האלה? כמו הציוצים שלו בטוויטר, כמו ילד בן שש. מתי הוא כבר יתבגר? אי-אפשר להכיל יותר את השטויות שהאיש הזה עושה. וזה הולך ומחמיר. כל דבר שקורה, הופך להיות עוד יותר פוליטי ועוד יותר אצבע בעין. וראינו את זה עכשיו עם שר התקשורת, שהחליט להחרים ציוד של הרשת הכי גדולה בעולם, ולקח פחות מחצי שעה עד שקיפלו אותו ואמרו לו: תחזיר את הציוד וגם תתנצל. מה אתם עושים, ממשלת ישראל? מה אתם עושים? יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כמה פופוליזם.

רון כץ (יש עתיד):

אתם תגמרו את המדינה הזאת.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כמה פופוליזם אפשר, רון? אתה – –

רון כץ (יש עתיד):

אתם תגמרו את המדינה הזאת.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – אתה, אתה, עליך? פופוליזם, פופוליזם.

רון כץ (יש עתיד):

עובדתית, לימור. עובדתית. תראי מה קורה בכלכלה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

פופוליסט.

רון כץ (יש עתיד):

תראי מה קורה ביחסי החוץ. תראי מה קורה בביטחון. הכול קורס במשמרת של הממשלה הזאת, ואין אחד – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם לא מסוגלים לשמור על כבודה של המדינה במלחמה.

רון כץ (יש עתיד):

– – אחד אמיץ שייקח אחריות ויגיד: נכון.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

טלי גוטליב (הליכוד):

לשמור על כבוד המדינה שלך.

רון כץ (יש עתיד):

נכון, זה מה שקורה. את יודעת מה עצוב?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

רון כץ (יש עתיד):

את יודעת מה עצוב?

טלי גוטליב (הליכוד):

תשמור על כבוד המדינה שלך.

רון כץ (יש עתיד):

טלי, זה גם אלייך.

טלי גוטליב (הליכוד):

תשמור על כבוד המדינה שלך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אתה פופוליסט – – –

רון כץ (יש עתיד):

זה גם אלייך. השרים של הליכוד – – –

אושר שקלים (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

השרים של הליכוד, בפגישות סגורות – –

אושר שקלים (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

– – אומרים את האמת – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אל תהיה פופוליסט – – –

אושר שקלים (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

– – אומרים: נכון, ראש הממשלה כשל – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אתה איש רשע.

רון כץ (יש עתיד):

– – נכון, הוא צריך לקחת אחריות.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – אל-ג'זירה.

רון כץ (יש עתיד):

ואז הם באים לפה כמו מחלקת הדגים הקפואים בסופר, אף אחד לא אומר מילה. איפה אתם? איפה אתם בספרי ההיסטוריה? בעוד 20 שנה מהיום יפתחו את ספרי ההיסטוריה ויראו מי ישב פה – יראו מי ישב פה וראה את המחדלים האלה וראה מה קורה במדינה ולא אמר כלום. ולמה הוא לא אמר כלום? כי נוח לו בכיסא, כי הוא אהב את הלשכה, הוא אהב את הרכב והוא אהב את העוזרים. הוא אהב את החיים הטובים. אז לא, חברים, לא בשביל זה שלחו אתכם לפה. אף אחד במדינת ישראל לא מצפה שתשבו פה ולא תהיה לכם שום עמדה. חייבת להיות לכם עמדה, כי שקט הוא רפש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת סולומון, חבר הכנסת, אתה רוצה להגיב על זה? הוא לא רוצה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה. כאמור, גם ההצבעה הזאת היא הצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה. אז כבוד המזכיר, בכבוד. הצבעה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

אלעזר שטרן, חבר הכנסת שטרן.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

נעבור לסיבוב שני. הצבעה, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש עוד ח"כים שרוצים להצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יישר כוח למשה סולומון ולפנינה, שהגישה את זה בעבר.

היו"ר ארז מלול:

למה אתה משמיט את צגה? צגה הראשונה. יש לה את זכות היוצרים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא ראיתי אותך, צגה.

היו"ר ארז מלול:

אה, בסדר.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

תמה ההצבעה. אפשר את התוצאות? תודה רבה. להלן תוצאות ההצבעה: 24 בעד, שלושה נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין המחאה כנגד אלימות משטרתית כלפי יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – קבלן שירות בתחום הסיעוד), התשפ"ד–2024, של ידידי חבר הכנסת אליהו רביבו. בבקשה, אני מזמין את חבר הכנסת להציג את החוק. עשר דקות לרשותך.

אליהו רביבו (הליכוד):

מיכאל, בוא, זה חשוב לך.

היו"ר ארז מלול:

אני מזדהה לא רק עם הח"כים. הנושא הוא נושא מאוד רגיש וכאוב.

אליהו רביבו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חבריי חברי הכנסת, כיצד תגיבו אם אגלה לכם שיש מעל 300 מיליון שקלים שיכולים להיכנס לקופת המדינה כל שנה בלי שום מאמץ? אדרבה, בשנה שבה תקציב המדינה נמצא בחסר לנוכח האתגרים הביטחוניים שעומדים בפנינו, כיצד תגיבו אם אגלה לכם שמשרדי הממשלה יודעים על האפשרות הזאת ובכל זאת לא השיבו את הכספים ששולמו וממשיכים להיות משולמים לא הרבה זמן – 16 שנים? 16 שנים שלפחות 300 מיליון שקל כל שנה משולמים שלא כדין ושלא לצורך, ועדיין אף אחד לא נוקף אצבע. אני מזועזע, ואני מודה שרוב הדמויות שחשפתי בפניהם את הנתונים שגיליתי במאמץ רב, הזדעזעו כמוני. אדוני היושב-ראש, לפני 16 שנה זכו חברות הסיעוד במכרז של הביטוח הלאומי. המכרז מגדיר את תחום הסיעוד הביתי, ולאמיתו של דבר הוא מהווה שיפור מסוים ממה שהיה לפניו. אבל לפחות דבר אחד חשוב אין בו: אין בו הפרדה בהעסקה בין עובדים ישראלים לעובדים זרים. כתוצאה מכך מעביר הביטוח הלאומי מעל 300 מיליון שקלים בשנה כל שנה, כאמור, שלא כדין לכיסי חברות הסיעוד, והן כמובן עושות הכול כדי שהמציאות הזאת תימשך. כמה עושים? ככל שיותיר לנו הזמן, אני אפרט. לדוגמה, הביטוח הלאומי מעביר לחברת הסיעוד כסף בגין הוצאות נסיעה לעובדים מהבית לעבודה, רק מה לעשות שעובד זר חייב לגור בבית המטופל? משכך, הסעיף הזה מתבטל; עדיין הסכום הזה משולם. לא שנטעה חלילה לחשוב שהחברה המעסיקה, שמקשרת בין המטופל למוסד לביטוח לאומי כנציג המדינה – מועבר הכסף לכיסו של העובד; זה נשאר אצל חברת הסיעוד. עוד דוגמה: הביטוח הלאומי משפה את חברת הסיעוד בעבור דמי ביטוח לאומי שמשולמים בעבור העובד, אך בפועל יש פער בין התעריפים שאמורים להעביר לעובד הזר לבין אלה שאמורים להיות מועברים לעובד הישראלי. כמובן – מיותר להבהיר, אבל נעשה את זה שוב – העודף עובר לחברות הסיעוד. נוסף לאלה, יש תשלומים על ימי מחלה שלא נלקחים, על הכשרות עובדים שלא מתקיימות, על העסקת מומחים שקשה לאתר. כל הסכומים האלה משולמים שקל לשקל במשך 16 שנים בלי שהחברות מוציאות על כך תשלום. אדוני היושב-ראש, באופן אישי חשפתי את הנתונים האלה במסגרת דיוני הוועדה לעובדים זרים שאני עומד בראשה. בתמימותי, תיארתי לעצמי שיקפצו על המציאה: 300 מיליון שקל בלי מאמץ – מה רע? בינתיים כולם מזועזעים, אבל הכסף ממשיך לזרום. חבריי, הצעת החוק שלפניכם מתכוונת להתמודד עם האתגר באופן יצירתי: להפריד בחקיקה בין חברת הסיעוד שמעסיקה ישראלים לבין חברת סיעוד שמעסיקה עובדים זרים. הצעת החוק הזאת מבקשת להסדיר את הנושא הזה אחת ולתמיד. הפרדה זו תיעשה בהטלת חובת רישוי על קבלן שירות סיעוד. חבריי חברי הכנסת, מטרות הצעת החוק הן, א. לעצור את העושק שמבצעות חברות הסיעוד בקופת המדינה; ב. להוריד את הנטל הביורוקרטי מהמטופלים הסיעודיים המעסיקים עובדים זרים – דבר הנובע מהרישיון שיינתן לחברות הסיעוד המעסיקות זרים; ג. לייעל את הרגולציה בתחום הסיעוד; ד. להעניק טיפול טוב יותר למטופלים על ידי התמקצעות החברות בסוג הטיפול ובסוג ההעסקה הרלוונטי, עם מתן אפשרות מעקב ובקרה אחר פעולת המטפלים. אם עובדי הקבלן אינם תושבי ישראל, כלומר עובדים זרים, אזי הרישוי יותנה בכך שזהו העיסוק היחיד של אותה חברה מעסיקה. מה מסובך? אני מבין כי להצעת חוק זו פוטנציאל גדול בשיפור השירות למטופל, וכדי שזה יקרה, באחריותי לתאם את העניין מול הנוגעים בדבר: משרד העבודה, רשות האוכלוסין, ביטוח לאומי ומשרד המשפטים. אני בטוח כי כולנו נעמוד יחד כאשר בראש מעיינינו טובת המטופלים הסיעודיים, בני משפחותיהם וקודש הכסף הציבורי, בוודאי כשבימים אלה הוא חסר. אני מבקש להודות לחברי היקר שר המשפטים יריב לוין על העזרה והתמיכה בהצעת החוק החשובה הזאת וגם לאנשי ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים על ההכוונה; למינהל עובדים זרים ברשות האוכלוסין ולשר העומד בראשם על היצירתיות, על הנחישות ועל האומץ הציבורי לגעת בנושאים שמזיזים את הגבינה לקבוצה קטנה ומצומצמת, אבל כוחנית מאוד; גם כמובן לאגף התקציבים, אשר לא רגיל שחברי כנסת מביאים אפשרויות למקורות תקציביים נוספים לקופת המדינה. אני מבקש, ומצפה מכל חבריי לבית לתמוך בהצעת החוק הזאת, לסייע למטופלים הסיעודיים ולשמור על קופת המדינה מפני מרוקניה המתוחכמים והאכזריים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רביבו, יש עוד עוולה: כאשר עובד עוזב את המשפחה, הם לא יכולים לקבל עובד אחר על האשרה שיש להם עד שהעובד שעזב לא מוצא עבודה אצל משפחה אחרת. לפעמים זה חודש וחודשיים.

אליהו רביבו (הליכוד):

אין צל של ספק שאתה נוגע באחת הנקודות הכואבות והרגישות שמחייבות הסדרה. לגישתי, כל נושא העסקת עובדים זרים חייב להיכנס תחת מטרייה רשותית אחת גדולה ומפוקחת.

היו"ר ארז מלול:

להקים רשות, דיברנו על זה בתחילת הקדנציה.

אליהו רביבו (הליכוד):

נכון. כך יהיה ניתן לבקר ולנטר את פעילות העובדים הזרים בכל הענפים, ובוודאי בענף הסיעוד הביתי.

היו"ר ארז מלול:

אני מזמין את שר הפנים משה ארבל להציג את עמדת הממשלה במקומו של מורו ורבו, השר יואב בן צור, שר העבודה.

שר הפנים משה ארבל:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, כן, אני תלמידו של הרב בן צור. ביוני 2014 זכיתי להיות יועץ פרלמנטרי שלו כאן, והתלמיד לא עלה על רבו. יש לי עוד הרבה מה ללמוד.

אליהו רביבו (הליכוד):

– – – אין ספק – – –

שר הפנים משה ארבל:

התייחסות הממשלה להצעת חוק העסקת עובדים זרים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו–2006: החוק קובע כי קבלן כוח אדם, מי שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם באמצעות עובדיו אצל זולתו, וקבלני שירות, דהיינו מי שעיסוקם במתן שירות באחד מתחומי העבודה הקבועים בחוק – שמירה, אבטחה וניקיון – חייבים ברישיון מאת שר העבודה, או מי שאליו הואצלו סמכויותיהם לצורך מתן שירותיהם. עוד קובע החוק כי קבלן כוח אדם הנותן שירותי כוח אדם באמצעות עובדים שאינם ישראלים, חייב בהיתר מיוחד מאת שר הפנים. כיום מקבלים היתר כאמור תאגידי כוח אדם העוסקים בהשמה של עובדים זרים בענף הבנייה. הצעת החוק שלך, ידידי חבר הכנסת רביבו, מבקשת לתקן את סעיף 10א לחוק, העוסק ברישיון לקבלני שירות, ומציעה שהוא יחול גם על תחום הסיעוד, וככל שהקבלן מעסיק עובדים שאינם ישראלים, יחולו ההוראות שבסעיף העוסק במתן היתר מיוחד מאת שר הפנים, ובכלל זה התנאי כי הקבלן נותן את שירותיו על ידי עובדים שאינם ישראלים. עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית בלבד, וזאת בשים לב כי מטרת ההצעה כפי שהיא באה לידי ביטוי בדברי ההסבר שלה, היא לשפר את השירות הניתן למטופל הסיעודי ולייעל את הבקרה של המוסד לביטוח הלאומי על השירותים הניתנים בתחום הסיעוד תוך כדי הפרדת ההעסקה בין עובדים זרים לבין עובדים ישראלים. ואולם, לצד קידום הצעת החוק, שהיא ראויה וחשובה כשלעצמה, יש צורך בתיקוני נוסח, מכיוון שהניסוח הנוכחי מעלה כמה קשיים משפטיים שיש לתת עליהם את הדעת בטרם תתקדם הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית. ראשית, כפל רגולציה: כאמור אף בדברי ההסבר, חברות הסיעוד מפוקחות במסגרת מכרז של המוסד לביטוח לאומי למתן שירותי סיעוד, וכדי לפתור את השאלה מדוע יש צורך להוסיף על הבקרה גם את משרד העבודה וגם את רשות האוכלוסין וההגירה, באופן שיידרשו כל אחד מהם לתת רישיון או היתר באופן עצמאי, צריך להסדיר את הסוגיה הזו. שאלה זו מתעצמת בשים לב להליכים שמובילה הממשלה במסגרת חוק עקרונות ההסדרה, התשפ"ב–2021, והחלטת הממשלה העוסקות ברגולציה שמבקשת לבחון אסדרות מיטיבות, ובכלל זה למנוע הסדרים כפולים כלפי המפוקחים. ככל שתוטל מטלה נוספת על המנהלים, ובפרט על מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד העבודה, יש לבחון גם את הצורך בהוספת משאבים בעקבות הצעת החוק על מנת לבצע את המטלה החדשה בצורה הטובה ביותר, וכדי הצעת החוק לא תיכשל אחר חקיקתה, לרבות תקני כוח אדם. כמו כן, הניסוח הנוכחי אינו ברור דיו באופן חלוקת הסמכויות בין משרד העבודה לבין רשות האוכלוסין וההגירה, ויש צורך לבחון באופן מעמיק תיקוני נוסח שיבהירו את חלוקת הסמכויות. כמו כן, יש צורך לבחון את השאלה המהותית העומדת כהנחה של הצעת החוק כפי שבאה לידי ביטוי בדברי ההסבר: האם יש בחלוקה שבין ישראלים לזרים כדי לתרום לשירות הניתן על ידי חברות הסיעוד? אשר על כן, אחר העברת הצעת החוק בקריאה הטרומית, משרד העבודה יהיה חלק מתיקוני הנוסח בהצעה, והמשך קידומה יהיה כפוף לתיאום והסכמה. בכפוף להסכמתו של חבר הכנסת המציע, אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה רבה.