Заседание пленума 20.05.2024 в 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ב באייר התשפ"ד, 20 במאי 2024. לא אוכל לפתוח את הישיבה בלי להתייחס להחלטה השערורייתית של התובע ב-ICC, ששם בכפיפה אחת את מדינת ישראל – תהא הנהגתה אשר תהא – יחד עם ארגון הטרור הרצחני חמאס, שחטף, עינה, שרף, שחט ורצח יהודים בשל יהדותם וישראלים בשל ישראליותם. בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג הוכיח לעולם כי איננו לגיטימי. מוסד שלא מסוגל להבחין בין התוקפן לבין המתגונן, בין דמוקרטיה המכבדת זכויות אדם לבין ארגון טרור המוקדש להשמדתה בשם ערכי האסלאם הקיצוני והקנאות הרצחנית, מהווה סכנה לאנושות. החלטתו של התובע קאן תיזכר לשמצה כנקודת המפנה שבה המוסדות המשפטיים הבין-לאומיים איבדו את המצפן המוסרי שלהם. ההחלטה כמוה כהחלטה השוללת את זכות ההגנה העצמית, ואני קורא לכל העולם ולחברות וחברי הכנסת להתנגד לה. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4561/25 וכלה בהצעת חוק פ/4588/25: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – טיפול באמצעות בעלי חיים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, ירון לוי, קטי קטרין שטרית, מטי צרפתי הרכבי, סימון דוידסון, משה פסל ומיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות להורה אומנה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בנושא זיהוי ודיווח על התעללות בילדים, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק שנת שירות, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מניין הימים לעניין מבוטח בשירות מילואים בנסיבות חירום), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – שלילת מימון ממפלגה שקוראת להטלת חרם על מדינת ישראל), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת למשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון – הנצחת גבורתם ופעילותם של יהודים שחירפו נפשם על מנת להציל את בני עמם בשטחים הכבושים על ידי הנאצים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות ביזה) (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, ינון אזולאי, יצחק פינדרוס, שמחה רוטמן, אפרת רייטן מרום, אלמוג כהן, צביקה פוגל, לימור סון הר מלך, מרב מיכאלי, נעמה לזימי וגלעד קריב; הצעת חוק הכנסת (תיקון – כינוס הכנסת במצב מלחמה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת דבי ביטון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר תחבורה ציבורית), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת דמי תיווך), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק מאבק בארגוני פשיעה (תיקון – הרחבת הנסיבה המחמירה לזיקה בארגון פשיעה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון – הגברת השקיפות של דיוני הוועדה לפטורים ולמיזוגים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק עיטור הפציעה הקרבית, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון – הכרזה על קיום מונופולין ואיסור על מחיר מופרז וטורפני), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – אימון מתמחים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת סימון מושיאשוילי, ינון אזולאי, ולדימיר בליאק, צגה מלקו ואושר שקלים; הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות (תיקון – הכרה בניסיון פיקודי כניסיון ניהולי), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים (שילוב אופניים בתחבורה ציבורית ותמריצים לשימוש בהם), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק-יסוד: שירות מילואים, מאת חברי הכנסת אוהד טל, אופיר כץ, דן אילוז, חוה אתי עטייה, עמית הלוי, משה טור פז, מיכל מרים וולדיגר, יצחק קרויזר, שרן מרים השכל, שלום דנינו, בועז ביסמוט, מירב בן ארי, נאור שירי, עידן רול, משה סולומון, מאיר כהן, אלי דלל, אלון שוסטר, דבי ביטון, יסמין פרידמן, שמחה רוטמן, מתן כהנא, מיכאל מרדכי ביטון, דני דנון, שרון ניר, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, צביקה פוגל, חמד עמאר, משה פסל, אלמוג כהן, אריאל קלנר, ניסים ואטורי, צבי ידידה סוכות, חנוך דב מלביצקי, קטי קטרין שטרית, אושר שקלים, צגה מלקו, אליהו רביבו, לימור סון הר מלך, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי ומשה סעדה; הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת דן אילוז, אריאל קלנר, צבי ידידיה סוכות, טלי גוטליב וגלית דיסטל אטבריאן; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – איסור על גביית תשלומי הורים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – איסור פיטורים של בן משפחה בשנת השכול הראשונה), התשפ״ד–2024, מאת חברת הכנסת דבי ביטון; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי הורים, יתומים ואחים שכולים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אלי דלל, ירון לוי, דבי ביטון, אושר שקלים, מיכל מרים וולדיגר, סימון דוידסון, צגה מלקו ויצחק קרויזר; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי הורים, יתומים ואחים שכולים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת משה סעדה, מתן כהנא, מיכל מרים וולדיגר, בועז ביסמוט, אריאל קלנר, דן אילוז, ניסים ואטורי, אפרת רייטן מרום, צגה מלקו, אלי דלל, קטי קטרין שטרית, אלמוג כהן, שרון ניר, טלי גוטליב וירון לוי; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – תינוקות בודדים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת דבי ביטון, מאיר כהן, בועז ביסמוט, חנוך דב מלביצקי, שלום דנינו ואוהד טל. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 10), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 18) (נפגעי עבירה בשל פעולות האיבה מ-7 באוקטובר), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת קארין אלהרר ואליהו רביבו. מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת נעמה לזימי, אחמד טיבי וירון לוי בנושא: מחסור קשה ברופאים פסיכיאטרים בשירות הציבורי; בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, ירון לוי, אימאן חטיב יאסין ויוסף עטאונה בנושא: שכר הפסיכולוגים במגזר הציבורי. הודעת שר הרווחה והביטחון החברתי על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ארז מלול, צגה מלקו, אפרת רייטן מרום, צבי ידידיה סוכות, מאיר כהן, אימאן ח'טיב יאסין, אורית פרקש הכהן ואחמד טיבי בנושא: מחסור בכוח אדם במקצוע עבודה סוציאלית בתקופה שבה הצרכים החברתיים גואים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מוצא חובה להצטרף אליך בגינוי המוחלט באשר לבקשת התובע בהאג. בושה וחרפה. זה פרס לטרור, אדוני. אנחנו צריכים להגיד את זה כולנו, כמו שאמרנו בסיעת יש עתיד מפיו של יושב-ראש המפלגה. בית דין שמשווה את ראש ממשלת המדינה, ראש הממשלה, ושר הביטחון של מדינה שמגינה על עצמה מול רוצחים, עורפי ראשים, אנסים – זו בושה וחרפה. אני וכולנו מצפים שלפחות הידידות שלנו – וארצות הברית בראשן, מדינות אירופה, שהן מדינות הוגנות – שיצאו ויגנו את ההחלטה הפושעת הזאת, האנטישמית הזאת, אין שום מילה אחרת להגיד. אין שום מילה אחרת, ואנחנו מצפים לגינוי שלך. אני משער שכל יושבי הבית הזה מבינים את המשמעות של הלא-כלום הזה שמקבל החלטות כנגד מדינה וראשיה שמתגוננת ונלחמת על חייה. אני אעבור להצעתנו. אני מוצא חובה, אדוני, לדבר ולציין שבסוף מושב החורף קיווינו כולנו שנחזור לכאן והחטופים יהיו כאן. חשבתי שבזמן שהכנסת הכריזה על הפגרה המיותרת וחסרת ההיגיון, נסיים את המלחמה בעזה, נעמוד ביעדים ונחזיר את תושבי הצפון לבתיהם ואת החטופים הביתה. לא מניה ולא מקצתיה. כשהממשלה, לצערי, היא קרקס כושל ובהתרסקות, מה הפלא שהכנסת פותחת את שעריה לכנס קיץ כשהמצב במדינת ישראל מעולם לא היה מורכב, מסוכן, עם תחושה של כל האזרחים מימין ומשמאל שהעסק הטוב שנבנה – המדינה הזאת צועדת לעבר התהום. ממשלת ישראל מסתובבת לכולם עם אות קין על כך שהחטופים עדיין שם, ועל כך שהחמאס חידש את הירי שלו, ותושבי שדרות מרגישים בדיוק כמו שהם הרגישו לפני. לצערי הגדול, בימים הקשים האלה, כשהצפון בוער והדרום מדמם, וכשבמדינה יש תחושה שהמנהיגים אומרים: שתתפוצץ המדינה, העיקר שתהיה ממשלה – ברגעים כאלה, במקום להקשיב לצבא ולהקשיב לכוחות הביטחון שבאים ומופיעים בפני הוועדות ואומרים לנו: אנחנו זקוקים לחיילים, אנחנו זקוקים לצבא; במקום שראש הממשלה ייתן מכה על השולחן ויגיד: רבותיי, מה שהיה לפני 7 באוקטובר הוא לא מה שיהיה, ואני מבקש להקשיב לצבא, ולפנות לחרדים, ולהגיד: רבותיי, אנחנו פותחים דף חדש – מתגייסים לצבא – במקום זה הוא יושב בחדרי-חדרים, ומנסה – בזה הוא מתעסק – לתפור כל מיני עסקאות איך לקחת ציבור שלם ולפטור אותו. מה שהיה לפני 7 באוקטובר הוא לא מה שהיום. חברים, תבינו את זה כולם. שום דבר לא נעשה. שום דבר לא נעשה. מישהו טיפל ביוקר המחיה? ראש הממשלה מטפל? סמוטריץ' מטפל? לא. העניים ומעמד הביניים קורסים, ואף אחד לא עושה כלום. דואגים למפונים? לכו תפגשו את אנשי הצפון, תחזירו להם קצת תקווה לחיים שלהם. תרשו לי להגיד: ימשיכו לא לעשות כלום, וימשיכו לשבת בחדרי-חדרים למצוא פתרון מביש לזה שלא מתגייסים לצבא. הכול תחושה של כישלון, בכל דבר שאתה נוגע; תחושה של כישלון, של מדינה שנמצאת בהתרסקות, של ממשלה שלא מתפקדת. הגליל הפך לרצועת ביטחון לחיזבאללה, לא לנו. שגרת הירי חוזרת – דבי יכולה לספר לכם על זה, היא נמצאת שם; הבן שלי שגר בשדרות יכול לספר לכם. אלוהים ישמור אותנו מהממשלה הזאת, שלא רוצה להתעורר ולקבל החלטה. אני פונה לחבריי בליכוד: אתם לא רואים את המראות? המדינה הזו חשובה לכם, אין לי שום ספק, אני לא מטיל דופי. הילדים שלכם והילדים של כולנו, הבנים והבנות, הולכים לצבא, נלחמים, מקיזים את דמם. אין לי ספק בזה. אחרי חודשים רבים של מילואים ולחימה בצפון ובדרום, בימים האלה, הילדים האלה, שלנו ושלכם – שולחים להם צווים שניים לבוא ולהתגייס. למה אתם שותקים? תגידו לי, הכאוס הזה פוסח עליכם? כשהילדים שלכם נכנסים לסופרמרקט, הם משלמים פחות? לא. הכאב צריך להיות גם הכאב שלכם, בלי קשר לפוליטיקה. יוקר המחיה פוסח עליכם? למה אתם שותקים? אני רואה ופוגש חברים בליכוד מכווצים כשאנחנו מדברים על זה, אבל זה לא מספיק להיות מכווצים. אני משוכנע שהמדינה הזאת חשובה לכם. אני יודע שאתם מבינים שהמדינה הזאת בסכנה. צריך אומץ ציבורי, צריך אומץ פוליטי לקום ולהגיד: צריך להפסיק עם זה. בואו נלך לבחירות. ראש הממשלה לא מצליח לנהל את המדינה, צר לי על כך. שום ציוני ושום אוהב המדינה הזאת לא היה רוצה לעמוד במקומי ולהגיד את זה. כואב הלב לראות את זה – קרקס. ראש הממשלה נותן לקיצוניים להשתלט עליו. זה רע לחיים שלנו, זה רע למדינה הזאת. זה מה שמגיע לנו? אני פונה לחבריי בליכוד: זה מה שמגיע לכם? לי? לילדים שלנו? התבטאויות אומללות וקיצוניות של שרים בממשלה; ציוצים מביכים שפוגעים בביטחון של המדינה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע את זה, האמן לי, גם אם לא תהנהן בראשך. מה, אנחנו לא רואים את זה? מה שבן גביר וסמוטריץ' – הם מובילים את המדינה הזאת? הם הממשלה? על פיהם יישק דבר? מה זה משנה מה אומר ראש הממשלה, מה זה משנה מה כולנו אומרים – העיקר שהם יצייצו ויקימו עלינו את אומות העולם. אז אני יודע שגורלנו בידינו, אבל יחד עם זאת אנחנו חלק ממשפחת עמים. כן, אנחנו צריכים את האמריקאים, וכל מי שאומר שלא, עיניו לא בראשו. למה להתגרות? למה לאיים על ראש הממשלה? ואתם שותקים. הסיפור הזה של הגיוס צריך להיות הדבר הרע ביותר. זה הדבר הרע ביותר, שהילדים שלנו מקיזים את דמם. לכל אחד יש במשפחה – דודי, גם אצלך יש עשרות, אני יודע – שמתגייסים. אז למה לשתוק כשרוצים להניח חוק כזה של השתמטות? למה? למה? אנחנו במלחמה על קיומה של המדינה הזאת, ואם מישהו חושב שזה יחלוף מחר בבוקר אם לא נעשה תיקון, הוא טועה. זה לא יחלוף. אנחנו צריכים להתכנס לתוך עצמנו ולקרוא לכל מי שציוני במדינה הזאת ושהמדינה חשובה לו: קומו, תלכו לבחירות, אבל אל תצביעו על כזה חוק. מעמד הביניים נשחק, ריבונו של עולם. אנשי מילואים שחוזרים הביתה מוצאים עסקים מפורקים, ואנחנו שותקים. הממשלה שותקת ומספרת לנו על כל מיני תיקונים קטנים של מי שנמצא בוועדות, ואני בין אלה שלמרות שהייתי שר פעמיים, מגיע לכל ועדה ומקשיב, ושום דבר לא קורה. ראש הממשלה, במה הוא עסוק? בלפטור סקטור – שהוא חשוב למדינה הזאת – לפטור אותו מלתת את חובתו היהודית. אני מכיר טוב את סיפורי התנ"ך ואת המסורת היהודית. מעולם לא תמצאו בשום מקום שכתוב שלא צריך להגן על המדינה היהודית או על ארץ ישראל. לא תמצאו את זה. זה רק בפוליטיקה, בפוליטיקת העובש, שבה יושבים אנשים בממשלה ומנסים להתעלם מכל מה שקורה. העיקר התקציבים; העיקר ש-3 מיליארד שקלים יעברו למערכת החינוך החרדי בלי לתת הסבר לאף אחד. היום ישבנו בוועדה לענייני ביקורת המדינה, אדוני היושב-ראש, וראינו את אנשי האוצר באים ואומרים שאין להם פיקוח על זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

עוד חצי דקה, אדוני, ואני מסיים. תודה על הזמן. אתם צריכים לעמוד כאן כולם ביחד איתי ולזעוק – לזעוק ולהגיד שאין דבר כזה. אף איש ליכוד ואף ציוני ואוהב המדינה הזאת לא ירשה שיהיה פטור לחרדים מגיוס. לא ביקשנו מחר בבוקר לקחת את כולם, לא ביקשנו להוציא את לומדי התורה, אבל כל אחד יודע כמה אנשים נמצאים בישיבות והם לא לומדי תורה, והם צריכים להתגייס.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מבקש, תצביעו כנגד ותצטרפו להצעת האי-אמון הזאת, כדי שהמדינה הזאת תמשיך להתקיים ונתחיל לתקן את מה שצריך תיקון. הממשלה הזאת נכשלה. תודה רבה, אדוני. סליחה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת כהן. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר דודי אמסלם, להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סימון, אני לא יודע אף פעם מה אתה רוצה. לא הבנתי, דיברת איתי?

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, עניתי לדבי.

דבי ביטון (יש עתיד):

לא, הוא ענה לי – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, שמעתי את הרישא של דברי חבר הכנסת כהן, ואני מברך על כך. בוודאי, כל אזרח ישראלי מרגיש היום שההחלטה של כרים קאן, התובע הבריטי המוסלמי – דרך אגב, דאגו גם שהוא יהיה מוסלמי – היא בוודאי סוג של אנטישמיות. אני לא יודע להגדיר הגדרה אחרת. אמרתי, אם אחרי מלחמת העולם השנייה הוא היה תובע בבית הדין, אז אני מניח שהוא היה מעמיד לדין את רוזוולט, טרומן וצ'רצ'יל יחד עם היטלר, מוסוליני וטוג'ו, שהיה יפני. אני מניח שהם היו נמצאים על אותו משקל. בושה וכלימה. תראה לאן התעוור העולם. הרעים הפכו להיות הטובים והטובים לרעים. פשוט לא יאומן כי יסופר. דרך אגב, אני לא מכיר תקדים כזה במדינה דמוקרטית. אני אומר את זה גם לך, כרים קאן, ולחברים שלך: היום נגמרו הימים ששוחטים יהודים וזה עובר ככה. נגמר. עם בריטניה או בלי, איתך, בלעדיך, עם בית הדין, בלי בית הדין – נגמר. איך אמרה גולדה לקיסינג'ר? יש לנו מזל גדול, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד, בגלל שאחרת כולנו בים. לכן, אני שמח שסביב הנושא הזה רוב חברי הבית הזה, אני מניח, רואים את הדברים עין בעין. ראש ממשלת ישראל הוא לא אדם פרטי בהיבט הזה. אנחנו מדברים על ראש הממשלה ועל שר הביטחון, לאחר מכן הם ימשיכו עם חיילי צה"ל, עם הרמטכ"ל וכו' וכו'. וכל זה בגלל שקמו לכלותנו, ואנחנו, בפעם הראשונה – דרך אגב, עם ישראל, ההיסטוריה שלו, חוץ מפעמיים, אחרי אלפיים שנה – עמדנו להגן על עצמנו. זה כל חטאנו. אין צבא מוסרי כמו הצבא הישראלי, רבותיי, לא הבריטי ולא האמריקאי. אני רוצה להזכיר לחברים כאן, אחרי פרל הארבור, האמריקאים נכנסו למלחמת העולם השנייה. נהרגו שם 2,200 ימאים, ובעקבות זאת האמריקאים הרגו שלושה וחצי מיליון יפנים. בקוריאה הם הרגו שני מיליון איש; בווייטנאם – מיליון אנשים. דרך אגב, גם עכשיו, כשהם עשו את הפעולה בעיראק וגם באפגניסטן, נהרגו 400,000 אזרחים. זה, הכול טוב, אבל כשהיהודים נכנסים להגן על עצמם מפני חיות מרצחות, שטבחו בחג, בחג שמחת תורה, 2,000 נערים, ילדים וטף ומבוגרים, ואנחנו קמים להגן על עצמנו – אנשים שפלים שנלחמים בתוך אוכלוסייה, וצה"ל עושה הכול כדי לבודד את האוכלוסייה – בזה בית הדין מוצא את הזמן לבוא ולהתעסק ולנסות להוציא צווים נגד ראש הממשלה ושר הביטחון. דרך אגב, אחד מארגוני האו"ם גם הוציא אתמול תנחומים לנשיא האיראני. אמרתי, התחלפו היוצרות. הכול פה התהפך לנו. זה מה שמעניין אותם. זו פשוט אנטישמיות וחנופה גדולה לעולם המוסלמי.

מאיר כהן (יש עתיד):

לרוע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לרוע. אתה צודק, רבי מאיר. עכשיו בוא נעבור לעניין. מאיר, תראה, אני קצת מאוכזב, גם ממך. מדוע? אנחנו נמצאים בעת מלחמה. אין ספק שאנחנו נמצאים במלחמה שהיא לדעתי הכי קשה שקרתה במדינת ישראל, ויש לה עוד המון זמן. זה לא קשור רק למלחמה. המצב האסטרטגי של מדינת ישראל השתנה מקצה לקצה. במלחמה עם ישראל מתלכד, ולא הגשנו הצעות אי-אמון.

מאיר כהן (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עזוב, ביקורת תמיד יש. תבינו, בסוף בסוף אויבינו מסתכלים עלינו. מחלוקות יש, אבל אנחנו לא צריכים עכשיו לכבס את זה בפרהסיה. בכל יום נופלים, לצערי הרב, חללים ופצועים, כמעט בכל יום, ואנחנו מדברים עכשיו על הצעות אי-אמון. מאיר, לפעמים היו אומרים לי: דודי, תעשה משהו, והייתי אומר: חבר'ה, את זה אני לא עושה, תנו למישהו אחר לעשות. יש דברים שאני לא עושה. עכשיו על מה שהעליתם. אין ספק, ואני מניח שכולנו מסכימים, שעם ישראל נקלע למלחמה שנכפתה עליו באכזריות עצומה, ולכן כל העם וכל הצבא וכל היכולות של כל מערכות הביטחון הם כדי להשיב מלחמה שערה, אין ספק בזה, תוך כדי המטרות של המלחמה. אני אומר לך, הקבינט התכנס באותו יום, ב-7 באוקטובר, וקיבל כמה מטרות. השתיים המרכזיות: האחת – מיטוט החמאס, קרי, להרוג כל חמאסניק שאתה יכול לראות, והדבר האחר הוא להשיב את החטופים. אין על זה מחלוקת, הכול בקונסנזוס. השאלה היא רק – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

דודי, בלי התלהמות, אפשר לשאול אותך שאלה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה באמת חושב שהכול בסדר? מאיר העלה כמה נקודות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אתן תשובה. להביא את החטופים ועכשיו, מי לא רוצה? לחסל את החמאס, מי לא רוצה? השאלה עכשיו, איך עושים את זה? זה לא זבנג וגמרנו.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז למה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה לא זבנג וגמרנו. מאיר, העסק הזה יכול להימשך – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל עברה כמעט שנה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע, כשאנחנו נכנסנו למלחמת השחרור, המלחמה הייתה יכולה להימשך עוד כמה שנים, זה לא תלוי בנו בכלל. אנחנו רוצים לחסל את אויבינו. המלחמה בעזה היא מלחמה שאף צבא לא נלחם בה. היא גם מעל הקרקע, גם מתחת לקרקע. אני אומר לך, הצבא כותב את תורת הלחימה של כל הצבאות בעולם. זו מלחמה אכזרית, קשה מאוד, עם מוסר לחימה הכי גבוה. איך אמרתי? אם הצבא לא היה רוצה שיהיו לו הרבה נפגעים, לא הייתה בעיה, היינו מחסלים את כל העזתים והכול בסדר, ואז בהאג היו מתחילים להאשים אותנו. לפעמים כשבכיתי כילד, הייתי מקבל סטירה מאימא שלי. היא הייתה שואלת אותי למה אני בוכה, והייתי ממשיך. היא הייתה אומרת לי: לא הייתה לך סיבה עד עכשיו, עכשיו קח, כדי שתהיה לך סיבה. אני חושב שזאת חוצפה. הצבא הישראלי משלם מחירים עצומים בחיי אדם, בפצועים, באלפי פצועים, כדי לא לפגוע באנשים, בעזתים, שרובם תומכי חמאס. החמאס נלחם בתוך אוכלוסייה עם בגדים אזרחיים. זה לא מעניין את מר כרים קאן, התובע המוסלמי. אני מניח שבריטניה הייתה מתנהגת אחרת. לכן אני אומר, מאיר, בגדול – כמו שאני שומע את גנץ, ושומע את כל ההדלפות שיוצאות מהקבינט, ואני שואל: תגיד, מה הוא רוצה? מה הוא אומר? אם יש למישהו איזשהו פתרון מבריק, שיבוא ויגיד: איך עושים?

מאיר כהן (יש עתיד):

סמוטריץ', שיתחיל לעבוד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, מאיר, דקה, תן לי.

מאיר כהן (יש עתיד):

בן גביר – להגיד לו: לך הביתה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי. ועכשיו, מה הוא עושה? הוא הולך ואומר: יש קבינט, ראש הממשלה נגרר אחרי אנשים קיצוניים, משיחיים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נו, זה לא נכון?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כולנו אנשים רציונליים, יהודים עם שכל ישר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בן גביר הוא אדם רציונלי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי.

דבי ביטון (יש עתיד):

להביא עשרה אוטובוסים – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, ההחלטות הן החלטות רציונליות – –

דבי ביטון (יש עתיד):

רציונלי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – כן, הגיוניות, אנחנו מקבלים אותן בשום שכל וכל הזמן. דרך אגב, גנץ שותף לאותן החלטות, וכנ"ל איזנקוט. אין לי מושג מה הם רוצים. לכן המסקנה שלי: הם עושים פוליטיקה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ביבי לא עושה פוליטיקה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ואם יש משהו שמוציא אותי מדעתי – במדרג שלי, יש את מדינת ישראל ואחרי זה ממשלת ישראל או ראש הממשלה והליכוד. אני קודם כול שם את מדינת ישראל מעל הכול, תמיד. אני רואה פה פוליטיקה, מאיר, לדעתי, פוליטיקה לא מכובדת.

מאיר כהן (יש עתיד):

דודי, מה שאני אמרתי – ממש לא פוליטיקה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה אמרת לעצמך את מטרות המלחמה? איך יכול להיות שלא ניצחנו עד עכשיו את החמאס?

מאיר כהן (יש עתיד):

לא את זה אמרתי. אמרתי שקיוויתי מאוד, וכולנו קיווינו, שננצח, וגוררים רגליים. ראש הממשלה צריך להחליט. אף אחד לא מנע ממנו להיכנס לרפיח לפני שהוא נכנס. תיכנס.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל מאיר, יש דברים שבאמת באמת אי-אפשר לפרט אותם, אמיתי עכשיו אני אומר. אם נפרט אותם, זה פוגע בביטחון מדינת ישראל. לכן, אני מניח – אתה הרי איש מחשבה, איש שכל, איש ישר והגון, אחד האנשים ההגונים בכנסת, לפחות שאני אוחז מהם. אתה יודע את האמת. אתה יודע שאם לא היו סיבות רציניות, אז הצבא אפילו דקה לא היה עוצר, ושוטף את כל העסק הזה. אבל היו סיבות בעלות משקל רציני שעמדו על הפרק, ולכן גם המשכנו. ראש הממשלה גם אמר: אנחנו ניכנס לרפיח, לכל מקום בעזה ניכנס. דרך אגב, שמעתי את האנשים ביום הראשון, כולל מהשמאל, בעיקר: צריך להרוג עכשיו 100,000 עזתים, למחוק את עזה. כל אלה שאני שומע אותם, גנרלים לשעבר – היום באולפנים אומרים: מה, אנחנו לא יכולים לנצח. אני שומע את רם בן ברק אומר – אתה יודע, אני המום; מצטטים אותו בכל הרשתות בעולם הערבי. צריך להבין, בסוף המלחמה היא על התודעה. התודעה היא בעצם ההרתעה. כאן יש אנשים, בעיקר בשמאל, שהם חסרי אחריות, ולדעתי, בהתבטאויות האלה הם פוגעים בביטחון מדינת ישראל.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני רק אוסיף: גם בימין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה?

מאיר כהן (יש עתיד):

בימין אין?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר. מה ההבדל? אני רוצה להסביר. תראה, בסופו של דבר, הממשלה, ובוודאי הקבינט, בוודאי קבינט המלחמה מקבל החלטות מושכלות ביחד עם הגורמים הצבאיים ועם כל גורמי המודיעין. יש דיונים מעמיקים. הם יושבים כמעט כל יום. בזה עוסק שר הביטחון כל יום; בזה עוסק ראש הממשלה כל יום וכל היום. ברור לך שאנחנו רוצים להגיע ליעדים שהצבנו. בלי זה, אין מדינת ישראל, זה ברור לך. לכן אני אומר – ברור לך גם שלא צריך לעשות את הדיונים האלה באולפנים ולספר למה ומה המגבלות של המדינה, אם ישנן.

מאיר כהן (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי. אז לכן, היות שאנחנו תמימי דעים בעסק הזה, אז אני אומר לעצמי: למה בכלל זה עולה בוויכוח? אין ויכוח. כולנו אותו דבר. אנחנו באגרוף אחד מול אויבינו. ככל שאנחנו נהיה באגרוף אחד מול אויבינו, ככה הסיכויים שנכריע אותם ומהר יותר יהיו יותר גבוהים. אז לכן באמת אני מבקש כמובן לדחות את הצעת האי-אמון. אני חושב שהיא לא במקום. תחשוב על מה שאמרתי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר אמסלם. אני מתכבד להזמין כעת את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום להציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, כבוד השרים, ב-4 בדצמבר נתניהו הודיע: אני אוביל את הממשלה עם שתי ידיים על ההגה. הגענו עד הלום. זה היה בדצמבר; אנחנו כבר באמצע מאי. הקשבתי לך, דודי. כתבתי כאן הרבה הרבה הרבה דברים. אבל קודם כול, הקשבתי לך, ואמרתי לעצמי: אם זה היה הפוך ואנחנו היינו בשלטון – הו, מה היה קורה. הו, מה היה קורה. אם היינו מגיעים למצב הזה שמדינת ישראל הצטמצמה, צפון ודרום; אם מתו ביום אחד מעל 1,500 אזרחים וחיילים; אם יש פה מלחמה שאין לה שום כיוון – אנחנו קוברים את מתינו מדי יום; אתמול לא ידעתי לאיזו לוויה ללכת, לחטופים שנרצחו בשבי? לחיילים? לאן ללכת קודם? איך הגענו למצב הזה? אם זה היה הפוך, דודי, תגיד לעצמך באמת, ביושר, לא היית עומד כאן וזועק את נשמתך על הממשלה שאין לה אופק ואין לה כיוון ואין לה שום יכולת לנהל את כל השבר הענק והגדול הזה? אחרי שמונה חודשים, כל העולם הפך להיות נגדנו. הוא לא התחיל ככה, זה לא התחיל ככה ביום הראשון. באו לכאן נשיאים וראשי ממשלות, באו לכאן אנשים והביאו לכאן ספינות מלחמה וטילים ותחמושת, הביעו כאן את אהבתם, וכל עזרה אפשרית. והינה, עברו שמונה חודשים, ותראה לאן הגענו. אין פה טיפת חשבון נפש? אין כאן הסתכלות על המציאות האמיתית בעיניים? על המפונים? על המפונים בצפון? על אלה שלא מפונים בצפון, שכל היום סופגים טילים ואף אחד לא מתייחס אליהם? על המשפחות של החטופים, שאתה שומע אותן באות לכאן יום אחרי יום אחרי יום וזועקות מדם ליבן? ואתם תשבו תגידו: לא, זאת רק בת הדודה; לא, זה רק האחיין; זה לא המעגל הקרוב; הם שמאלנים. לא יכול להיות דבר כזה. כאילו, טיפה של איזה היגיון אמיתי, של להסתכל ולהודות באמת המרה והכואבת, שברגע זה יש פה כישלון מוחלט. יש פה כישלון מוחלט, איך שלא מסתכלים על זה. הכישלון הוא מוחלט בכל היבט שהוא. ההחלטה היום, ההצהרה השערורייתית, המעוותת, השקרית, המזעזעת, של התובע בבית הדין בהאג, שכולנו סבורים שהיא פשוט איומה ונוראה, שפוגעת לא רק בראש הממשלה ובשר הביטחון אלא בכל אחד ואחד מאיתנו, כמובן בחיילינו, אבל גם בכל אזרח ישראלי – אתה יודע מה? בכל יהודי בעולם היא פוגעת. לשים אותנו בנשימה אחת עם ארגון טרור זה איום ונורא. זה קטסטרופה. אם זה היה הפוך ואנחנו היינו בשלטון, הייתם אומרים לנו: תראו מה הבאתם, כי לא ניהלתם את זה כמו שצריך, כי יכולתם לעשות הרבה מאוד דברים דיפלומטיים ומדיניים. איפה הייתם? ישנתם. נכשלתם. אתם מביאים לכליית מדינת ישראל. הרי זה מה שהייתם אומרים, ולא בצורה כזאת נחמדה ומנומסת כמו שאני עושה את זה עכשיו. אתה יודע את זה, דודי. אני זוכרת שהיינו כאן בשלטון – כמות הארס, כמות הסיסמאות וכמות השקרים שאנחנו ספגנו על ידי האופוזיציה שאתם הייתם אז הרי הייתה מטורפת. החרמתם את ועדות הכנסת – אגב, כמו שאתם מחרימים עכשיו את האי-אמון. אתם מחרימים את האי-אמון. למה? בואו תתמודדו. בואו, שכל חברי הכנסת והשרים יבואו לכאן ויקשיבו מה יש לאופוזיציה להגיד. זו מדינה שיש בה קואליציה ואופוזיציה, ככה זה בדמוקרטיה. צריך לבוא ולשמוע מה אומרים המבקרים של השלטון. בשביל זה אנחנו פה. הסיפור הזה עכשיו, שאנחנו מגישים אי-אמון – אתה יודע מה? זה אפילו מאוחר מדי. כשאנחנו בתחילת המלחמה הורדנו את הראש, כולם, כל האופוזיציה – לא הגשנו אי-אמון חודשים ארוכים; העלינו כאן חוקים רק בהסכמה ממש בחודשים הראשונים. היינו כאן האופוזיציה האחראית ביותר ever שקמה לאיזו קואליציה באיזו ממשלה או כנסת שהייתה פה. ככה התנהגנו, באחריות מלאה, ואפילו ספגנו על זה ביקורת מהבית, אבל כולנו התגייסנו, כי לכל אחד יש פה בעל בצבא וילד בצבא ומישהו שנרצח והוא מכיר ומישהו שהוא מפונה, וכולנו מרגישים את האימה ואת הפחד. לכולם מדינת ישראל חשובה והיא מעל הכול. אנחנו מתגייסים, תאמין לי, כולנו כאן, מעל הכול, כדי להציל את מדינת ישראל. להציל את מדינת ישראל, זאת התחושה שלנו, כי אתם לא מצליחים. אתם לא מצליחים. אילו תשובות יש לכם? איזו מציאות אתם רואים מול העיניים שלכם בלי לבוא, להסתכל החוצה ולהאשים את האחר? זה מה שאתם יודעים לעשות. בואו נאשים את המחאות; בואו נאשים את השמאל ונקרא: שמאלנים בוגדים. בואו נאשים – אני יודעת מה? את כולם, העיקר לא את עצמכם. אין חשבון נפש? אין משהו? איזושהי הסתכלות במראה, ולהגיד: טעינו, חטאנו, אנחנו אחראים, אנחנו עם שתי הידיים על ההגה, וזו האחריות שלנו. כל מה שמקולקל פה עכשיו במדינה, זה לא בגלל האופוזיציה. לאופוזיציה אין שום כוח, אתה יודע את זה טוב מאוד. אני מגיעה לוועדות, מגיעה כל יום לוועדות, עושה כמיטב יכולתי, אבל בסוף מה? אני המיעוט, לא יכולה להחליט, לא יכולה לבצע שם דברים; מעט מאוד. הכדור אצלכם, לגמרי אצלכם. וזה יכול להתחיל בדברים קטנים, ורק בנראות של לבוא ולהגיד – חוץ מלהגיד שאנחנו אחראים, לבוא ולהגיד: אנחנו מעכשיו והלאה עושים הכול, כל מה שביכולתנו, באמת לאחד, באמת לעשות ולאחד. לא להגיד: אנחנו מאחדים. נתניהו, שתמיד רצה להיות דומה לצ'רצ'יל – שיסתכל על הנאומים שלו במלחמת העולם השנייה, איך הוא דיבר, לא על ניצחון מוחלט אלא על דם, יזע ודמעות. איך הוא בא ואמר לכל העם ולכל האומה: בואו נתאחד, והצליח לגייס את כולם למאבק המטורף נגד הנאצים. הוא עשה את זה. למה עכשיו זה לא קורה? למה זה לא קורה? למה עוד פעם אנחנו מפולגים? למה עוד פעם אנחנו מקוטבים? איך יכול להיות דבר כזה? כולנו באותה סירה. כולנו רוצים להציל את מדינת ישראל. כולנו חוששים עד עמקי נשמתנו מהכיוון שאליו מידרדרת מדינת ישראל. היא מידרדרת לתהום בכל אספקט שהוא – הבין-לאומי, הכלכלי, הביטחוני, החברתי. בכל אספקט שהוא. את מי להאשים, את האופוזיציה? את משפחות החטופים? תאמין לי שאולי אם הן היו – משפחות החטופים – מנהלות את המשא ומתן, אולי זה כבר היה נראה אחרת. אולי אם כבר הייתה עסקה של משא ומתן של חטופים, אולי כבר היינו מגיעים לאיזה שקט בדרום, ואחר כך אולי לשקט בצפון, ואולי כן לנורמליזציה עם סעודיה, והיה יכול להיות כאן ניצחון על החמאס – ניצחון כזה שבו בעצם אנחנו בונים כאן ברית אמיתית עם המדינות שהן איתנו ונותנות כאן מהלומה ענקית לציר הרשע. זה יכול להיות הניצחון המוחלט, לקיים את מדינת ישראל לנצח-נצחים, חזקה, עם בעלות ברית חזקות. זה הניצחון המוחלט – להבטיח, להבטיח את קיומה של מדינת ישראל לנצח-נצחים, בצורה כזאת אחראית וחכמה וכזאת מנהיגותית, שרואה, שרואה את הקורבנות ורואה את המפונים ורואה כל האזרחים במדינת ישראל – שדודי, הם מפחדים. אתם מבינים את זה? אזרחי מדינת ישראל מפחדים היום, מפחדים, כי אין להם הנהגה, כי הם לא מבינים מה הכיוון וכי מדינת ישראל פשוט הולכת יגון תהומה. תראה, כל הנאום הזה שכתבתי – אני מוכנה לתת לך אותו, שתקרא אותו בנפרד – הוא לא דומה. אלה היו דברים הכי מהלב שיכולתי להגיד, להיות הפה של כל מי שלא נמצא כאן ולא יכול להיכנס לכנסת ובאמת זועק מדם ליבו. כשאנחנו מדברים על אי-אמון, אנחנו לא מבקשים את האי-אמון, אנחנו פשוט שמים לכם מראה. אין אמון היום בממשלה, ולכן אתם יכולים לומר: לא הצלחנו, נכשלנו, ולתת את זה למישהו אחר לנסות, כי מכם כנראה לא תבוא הישועה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת רייטן מרום. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר דודי אמסלם, להשיב בשם הממשלה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אשיב לך, חברת הכנסת אפרת רייטן, גם, מה שנקרא, מהלב. דרך אגב, אני תמיד אומר את הדברים, אני לא כותב כמעט כלום. אני מדבר את מה שאני מרגיש וחש. אני רוצה להגיד לך משהו. את שאלת שאלה: מה היה קורה אם אנחנו היינו בשלטון? אני אגיד לך. הרי מה קרה? השמאל היה בשלטון – דרך אגב, הרבה מאוד שנים – היו לנו מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון השנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

זה אולמרט.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מעולם הימין – תמיד – דרך אגב, זה משהו שטבוע – – –

נאור שירי (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. זה משהו שטבוע בערכים בימין. אם צריך, אני יכול לנאום לך ולנתח למה. דרך אגב, זה לא רק הימין הישראלי. אני אומר, זו תופעה עולמית – תמיד הוא יתמוך בממשלה ובצה"ל ובמערכות שבאות להגן על המדינה. תמיד. אין לו שום ביקורת.

קריאה:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי, תמיד, בכל מלחמה כלשהי. בכלל, כבן אדם, כל יום כשאתה מקבל החלטות – כל יום יש לך החלטות, פה לא טובות, שם לא טובות, ואתה הולך ומתקן אותן. אבל צריך להבין. אני מתפלא עליכם, באיזה מובן? לנו – אני שואל אותך שאלה: את חושבת שאין לי צער עמוק ביותר ונדודי שינה על זה שיש יהודים בעזה, ולא רק יהודים, אזרחים ישראלים, בתוך מנהרות, שמענים אותם?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל אנחנו – – – צער.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אנחנו לא צריכים את הצער, אנחנו צריכים אקשן. אתם – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה, דקה, אני אסביר. אני אסביר. אני לא רוצה שהמלחמה הזאת כבר תסתיים אחרי שהשמדנו את כל החמאסניקים ואת כל הג'יהאד האסלאמי ואת כל אויבי ישראל בעזה וגם בצפון? שואל. אלא מאי?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – – זה עניין של יכולת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני מסביר. הרי שנינו רוצים אותו דבר וגם מתפללים לאותו דבר. אני בכל יום מתפלל עליהם; בכל יום בתפילה, כשאני גומר, יש לי תפילה מאז המלחמה לשלום החטופים, שלום חיילי צה"ל ובכלל, שלום מדינת ישראל. אבל יש שיקולים. הרבה פעמים הווקטורים, חלק מהאנשים חושבים שהווקטורים הם מנוגדים. אני, לפי תפיסתי והבנתי – ודרך אגב, אמרתי את זה מהיום הראשון, בקבינט – ללא לחץ צבאי של צה"ל, חזק מאוד, על החמאס, ולחסל כמעט את כולם ולהגיע לסנוואר, לראש, וגם להרוג אותו, החטופים לא יגיעו, בוודאי לא כולם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מי אשם? מי אשם?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל דודי, זה הכול סיסמאות. אתה לא מסוגל לדבר על חוק הגיוס. יושב פה פרוש. אתה לא מסוגל לדבר על חוק הגיוס. אין לנו חיילים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן – רק שנייה, היא שאלה אותי משהו. אני אשיב על זה בהזדמנות אחרת. אני בכלל אמרתי את זה כבר מהיום הראשון: אני באופן אישי אצביע נגד כל עסקה חלקית, בגלל שאני מאמין שזה ירע את כל מצבם של האחרים. זה הגיוני כשאתה אומר: תראה, אני מוציא חלק וחלק אני משאיר במצב סטטי, אבל זה לא המצב. למה הדבר דומה? לאחד שטובע בים, הוא וחברו, הוא דורך על חברו כדי לעלות, אבל הוא מטביע אותו יותר. לכן אני אומר, המצב שנקלעו אליו, מדינת ישראל ועם ישראל, הוא מצב מורכב ביותר. אם הוא היה פשוט, מזמן היה פתרון, לכולנו. גם לא ראיתי אחד שיש לו פתרון – בגלל שהמצב הזה דורש הרבה סבלנות, הרבה אורך רוח, הרבה נחישות; ואת זה, דרך אגב, יש לחיילי צה"ל באמת בצורה שאני מניח שכל עם ישראל התפעם מהם ובאמת מסיר את הכובע ומצדיע. אז לכן אני אומר, אנחנו חייבים להמשיך במסלול הזה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתם לא מצליחים, דודי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. עכשיו יש לנו את צה"ל. צה"ל זה לא שלי, אז ברור לך לחלוטין שגם הרמטכ"ל וגם אלופי הפיקוד ועד אחרון החיילים רוצים להביא את המשימה ולסיים אותה, ואם היא לא מסתיימת, כנראה שהיא קצת יותר מורכבת מאשר חושבים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל אתה רואה מה אומר לנו הרמטכ"ל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הוא אומר: חסרה לי כאן הרגל המדינית. והמדינה – – – לא עוזרת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר – שנייה. כרגע – אני מסביר, אפרת – הרי יש לנו משימה. אנחנו הגדרנו יעד חד-משמעי: לחסל את החמאס ולמוטט אותו, גם אזרחית וגם צבאית, והמשימה השנייה שהגדרנו אותה זה לשחרר את החטופים.

נאור שירי (יש עתיד):

משימה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. לכן – צריך להבין, אני רואה את שניהם הולכים באותו וקטור.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, זה לא עובד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני – אני מסביר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אסביר לך למה זה לא עובד? אתה רוצה עוד עשר שנים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – – אבל תראה, הם לא הביאו חטופים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אספר לך, בלי התמרון של צה"ל – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה מוציא גופות.

נאור שירי (יש עתיד):

עובדתית, התמרון לא הביא חטופים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הם לא – – – חטופים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. בלי התמרון של צה"ל, גם אלה שחזרו לא היו חוזרים. דרך אגב, יש כמעט תמימות דעים גם על הנושא הזה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – – ימים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל לכן אני אומר, בסופו של דבר אנחנו בעצם – הממשלה, הקבינט, הצבא, כל גורמי הביטחון, השב"כ, המוסד, מי שאת רוצה – בוודאי עושים כל מאמץ.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל זה לא מצליח.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. אבל זה לא זבנג וגמרנו, זה לא עובד ככה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל אין זמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן השאלה היא כזאת – תראי, לפעמים אני לא מצליח להבין את הרציונל. כשהכניסו אותך לאירוע מהסוג הזה, אתה לא שולט על לוחות הזמנים שלך. הרי אתה הולך להרוג את האויב. זה יכול לקחת לך לפעמים חודש, לפעמים שלושה חודשים, לפעמים שנה, זה יכול להיות גם שנה, יכול להיות גם שנתיים. אני אגיד לך יותר מזה – המלחמה בעזה עם החמאס – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא – – – לא הייתה מלחמה – – – של חטופים? שנאנסות ומתעללים בהם – – – במנהרות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. המלחמה בעזה עם החמאס, להערכתי – לא רק להערכתי – היא תמשך בעצימות כזאת או אחרת עוד שנים. איך אמר גנץ? ילד שנמצא בכיתה ט' עוד יעשה שם מלחמה. אז לכן אני אומר, אני חושב שזה באמת לא הוגן. אני לא אגיד לך פופוליסטי; לא הוגן. הרי הטענה היא מול הצבא, לכאורה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מי – – – אתה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. לא, הרי כשאת שואלת אותי למה הצבא לא מצליח – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, זה לא מה ששאלתי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. זה מה שהעלית.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

להפך, אמרתי שאנחנו מצדיעים לצבא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אמרת: בכל נושא יש לנו כישלון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לכן הממשלה הזאת היא כישלון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. אני מניח שהממשלה לא נלחמת בעזה. הממשלה נתנה – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא. הצבא? הצבא עושה מה שהממשלה נותנת לו – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הממשלה נלחמת בעזה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אומר לך, הדירקטיבה של הצבא הייתה, אני אומר לך, מהיום הראשון למלחמה – אנחנו גם לא אומרים לצבא איך לעשות את הדברים, זה לא מתפקידנו. הצבא מקבל משימה ואנשי המקצוע של הצבא מתרגמים את המשימה לאופרציה צבאית. ככה צריך לעבוד.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מתי אמר נתניהו שהוא יאשר את התוכניות של רפיח? אתה זוכר מתי? סוף – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן יעדי המלחמה שנקבעו לצה"ל – ואף אחד לא כבל את צה"ל לשנייה, לא אמר לו גם מה לעשות ומתי להפסיק או לא להפסיק. בעצם בשביל זה יש צבא. זה צבא ההגנה לישראל. אתה כראש ממשלה לא מנהל את הרמטכ"ל ברמה הטקטית.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא טקטית, אבל אסטרטגית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני מסביר. את יכולה לחזור על זה, אבל אני אומר לך את זה מליבי ואמיתי, אני לעולם לא משקר. הצבא קיבל הנחיה ב-7 באוקטובר שממשלת ישראל אומרת לו: המשימה שלך זה עכשיו למוטט את החמאס, גם ברמה הצבאית וגם ברמה האזרחית, להשיב את החטופים ולהחזיר את השקט לצפון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אז זו ההחלטה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז לכן מכאן הרמטכ"ל מקבל את ההנחיה של הדרג המדיני והולך, עושה שיעורי בית, קודם כול, מתחיל לעשות עבודת מטה פנימית ומתחיל לפעול. אנחנו מעולם לא אמרנו לו איך להתחיל ואיפה לגמור. זה לא מהתפקיד שלנו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אז אחרי שבעה חודשים הגענו למצב שהגענו בגלל הצבא? מי אשם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אני מסביר. אני אגיד לך, אין אשמים. יש פה מצב מורכב.

נעמה לזימי (העבודה):

אין אחראים ואין – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה מה שאני מנסה להסביר לך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני חיה במדינה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא הבנת. יש פה מלחמה מורכבת. זו לא מלחמת ששת הימים, שארכה שישה ימים. זה גם לא מלחמת יום כיפור, שהייתה בערך שבועיים וחצי, שלושה. היום המלחמות בעולם הן כנראה מלחמות אחרות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל אנחנו לא יכולים לעמוד בזה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז לכן אני מסביר. אם יש למישהו רעיון יותר טוב, באמת, אופרטיבית, לא כדי לבוא ורק לנגח את הממשלה ואת המדינה ואת עם ישראל – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תוכנית ליום שאחרי. תוכנית, תוכנית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אני אומר, אם למישהו יש רעיון אופרטיבי טוב, אנא יואיל בטובו לשבת עם ראש הממשלה, שר הביטחון, ולתת להם את ההברקה שיש לו. יכול להיות שיש איזה קונץ פטנט שאנחנו לא מכירים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

דודי, אתה בעצם אומר לי במילים אחרות שלראש הממשלה אין פתרון – – – אתה רוצה שאני אבוא לקבינט?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר לך. לא, אני אגיד לך. עם ישראל נלחם עכשיו על חייו, ולכן זה לא זבנג וגמרנו. אנחנו צריכים אורך רוח.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אין אורך רוח. אין. אז אתה בעצם גוזר דין מוות על החטופים, דודי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז אני מודיע לך, בלי זה – הרי התוכנית של כל מדינות ערב סביבנו, מנסראללה ועד האיראנים וגומר בחות'ים וכולל מדינות אחרות שסביבנו, שאני לא רוצה לפרט אותן, הם בונים על זה שמדינת ישראל לא תהיה כאן, בגלל שאין להם סבלנות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אין דבר כזה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הם לא רוצים להילחם מספיק, ואין להם סבלנות. אבל לעם ישראל יש סבלנות. החיילים נלחמים באומץ ורוצים להמשיך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה צריך לשמוע את החיילים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני שומע. אבל לכן – אני לא רוצה להיכנס לזה. אני חושב, בגדול, שגם הצעת האי-אמון לא במקום, ואני גם חושב שזה חוסר הגינות לדבר ככה, ב-under-statement.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אנחנו לא צריכים להיות הגונים, אנחנו צריכים לצאת מהמצב הקטסטרופלי שאנחנו נמצאים בו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני חושב – אנחנו מבינים שזאת מלחמת קיום שנכפתה עלינו, ואנחנו צריכים לנצח בה וחייבים לנצח בה. אם לא ננצח בה, אנחנו לא פה, במזרח התיכון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ביחד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן – כמה זמן שצריך. צה"ל, יש לו כל הזמן שבעולם, עד שהוא מגיע להכרעה. ומלחמה בסוף מוכרעת על ידי צבאות. הצבא מכריע. ברגע שהצבא יכריע את החמאס ואת כל מה שצריך בעזה, אז בא השלב המדיני. מלחמה בעצם פותחת לך את האופק הדיפלומטי. אבל אם אתה עדיין מקבל היום, היום, אתמול, אתה מקבל טילים באשקלון, מה את מצפה שנעשה? לא הבנתי. את תוקפת את מה, אותנו?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שישבו ויתכננו תוכנית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו ירינו את הטילים והצבא לא רצה לעצור אותם?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, אבל אתם עם הידיים על ההגה, דודי. זה מה שאתה לא אומר. אתה מנסה לברוח מזה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני עוד פעם מסביר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

דודי, אתה לא מבין את האירוע. אתה חי בבועה. אתה לא מבין מה קורה במדינה.

נאור שירי (יש עתיד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה לא נותן תשובות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסוף יש הגינות בסיסית. יש בסוף הגינות בסיסית.

נעמה לזימי (העבודה):

תסביר לנו למה אתה אחראי. למה אתה כן אחראי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

את יודעת, יש הגינות בסיסית ביותר – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא לא אחראי לכלום.

נעמה לזימי (העבודה):

למה אתם אחראים? למה אתה אחראי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – בסוף, בזה שאנחנו נמצאים, אמרתי, בשעה הכמעט-הכי-קשה של עם ישראל, ואתם באמת – אני לא אגיד לך שאת עושה פוליטיקה קטנה – –

נעמה לזימי (העבודה):

למה אתם אחראים? למה אתה אחראי?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אבל את מעלה טענות שלא ממין העניין. ואמרתי, אם יש לך פתרונות, אהלן וסהלן. אני אסדר לך פגישה עם מי שאת לא רוצה בממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, תסדר לה עם ראש הממשלה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אמרתי, יכול להיות שיש לכם באמת.

נעמה לזימי (העבודה):

למה אתה אחראי? משהו אחד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

את, מרב מיכאלי, לפיד – יכול להיות שיש לכם פטנט שאנחנו לא מכירים – –

נאור שירי (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – ולכן אנחנו נשמח לשמוע את זה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר אמסלם. וכעת להצעת האי-אמון האחרונה, שאותה יציג חבר הכנסת אחמד טיבי מטעם סיעת חד"ש-תע"ל. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון שלנו, של סיעת חד"ש-תע"ל, כותרתה: המשך המלחמה והשלכותיה ההרסניות על הציבור בכלל, לרבות על הציבור הערבי. אתחיל בהריסות הבתים. גל של הריסות בתים, גם בנגב, בוואדי ח'ליל – טבח של בתים, 48 בתים, ויש עוד שבעה, שמונה יישובים שמחכה להם גורל דומה, הריסות בתים בעיר מע'אר, בכפר קרע, בירכא, וצווים בקלנסווה, בטייבה, בטירה. נמצא איתנו כאן ראש עיריית טייבה הנבחר, חברנו מר חאג' יחיא – אהלן, אבו פאדי – ראש העיר שלי. צווי ההריסה האלה הם צל כבד על כל היישובים הערביים. אנחנו רוצים שידברו איתנו בשפה של תכנון, כמו שאמרתי לך בפגישה שלנו ושל ראש העיר איתך לפני שבוע, לא בשפה של דחפורים. אפשר, אפשר אחרת. תנו לתכנן כדי שלא יהיו הריסות. הריסות הן לא ברירת המחדל. לצד ההריסות יש גם הפשיעה המתפשטת, רצח אחרי רצח אחרי רצח, ויש שר שהוא מחבל מורשע לפי החלטת בית דין, שהוא לא מתעסק בזה, לא מתייחס לזה, כאילו זה לא בתחום סמכותו. הוא רק מומחה לתת עצות לגנץ, לגלנט. בזה הוא עוסק. הוא כישלון גם בזה וגם בזה. סמוטריץ' הוא כישלון בנושא הכלכלה – תראו את הגירעון המתגבר והעולה – ובן גביר כישלון בתחום שלו, ביטחון אישי, פשיעה. אבל שניהם הם השרים הכי משפיעים בממשלה. הם מחזיקים את ראש הממשלה במנהרה, הוא שבוי שלהם במנהרה, במנהרת הממשלה הזאת, והוא לא מתנגד להם. הוא משתף פעולה עם שוביו. הנושא השלישי זה נושא קיצוץ התקציבים לחברה הערבית. יש שלושה סוגי קיצוצים שהממשלה החליטה עליהם: יש קיצוץ 5% רוחבי – זה חל על כולם, אחרי המלחמה; יש קיצוץ של 15% לגבי תוכניות, תוכניות החומש; יש קיצוץ של מענקי איזון, 200 מיליון שקל כל שנה, 600 מיליון שקל. זה קיצוץ אידיאולוגי גזעני, שסמוטריץ' מודה שהוא עושה את זה אידיאולוגית לגבי מענקי איזון. הרי בלי מענקי האיזון האלה הרשויות יקרסו, חלק גדול מהרשויות יקרסו.

מאיר כהן (יש עתיד):

חלק קרסו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

חלק קרסו. זאת ממשלת שקרים, ממשלת מחדל, ממשלת דמים, ביזה, גזל, מחדל, כישלון, ממשלת התנחלויות ומתנחלים, ממשלת הזויים. היא ממשלה מרובת ראשים אבל חסרת אחריות. נדמה לי שזו הממשלה שבה שרה אחת ב-7 באוקטובר אמרה: חג שמח. יש שרה כזאת, סטרוק, קוראים לה. חג שמח – זה מזכיר לי משהו. בטבח של גולדשטיין הגיע חבר כנסת – היה פורים – הגיע למקום ואמר לתקשורת: פורים שמח. מה שמו? שכחתי. הוא נפטר, חבר כנסת. הוא גם היה מהמפד"ל. למה האנשים ההזויים האלה, כשהם רואים דם הם אומרים: שמח, וחג שמח, פורים שמח? זאת הרגשה נוראית והתנהגות נוראית. זאת סטייה מחשבתית ורגשית. אדוני היושב-ראש, תראו מה קורה: חוץ מתקציבים שמקצצים, בתים שהורסים, שיעור התעסוקה והאבטלה – שיעור האבטלה עולה במיוחד בחברה הערבית, יותר מאשר בחברה היהודית, האי-מועסקים. בוועדת הכספים דיברנו על רהט, שלא מכלילים אותה בתוכנית תקומה. איך זה? למרות כל מה שקרה ברהט ב-7 באוקטובר ואחריו. עיר גדולה. ההשקפה של הממשלה הזאת ושל ממשלות קודמות, שמה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח. זאת אמירה שקורסת פעם אחר פעם אחר פעם. כמה אפשר לנסות את הכוח הטיפשי הזה? הפעלת כוח כדרך חיים. הגיע הזמן להגיד את האמת, גם כאן מעל הדוכן הזה: מלחמות הורגות. לחץ צבאי הורג פלסטינים בעזה בהרג המוני, מחריב את עזה, חורבן שלא היה. אלפי ילדים נהרגים, נשים. גם ההשתוללות בגדה המערבית, גם של הצבא אבל בעיקר של המתנחלים. הורג גם את החטופים. ראש הממשלה מסרב לעשות עסקה והסכם, והוא יודע לאיפה זה מוביל – לגורל מר, שחור משחור. מלחמות הורגות אפשרות של חיים אחרים. מתחילת המלחמה הציבור הערבי סבל מעצרים, התנכלויות, פיטורים, שימועים, רדיפה – כמעט ממשל צבאי; הריסת בתים, אמרנו. הציבור הערבי נמצא בין הפטיש של ארגוני הפשיעה לממשלה הנוראה הזאת – אני חוזר: שחלק מהשרים שלה הורשעו כמחבלים וכאנשים שלא ראויים לתפקיד הזה. יש צמצום בולט של המרחב הדמוקרטי. דיברנו על הגדה המערבית ועל מתנחלים. תראו מה קורה עם המשאיות שמעבירות מזון, או משאיות רגילות שלא מעבירות סיוע לעזה: יש חבורה של ויג'ילנטים, KKK, כנופיות, thugs, עבריינים, (אומר בערבית: צעירים, טרוריסטים,) שפוגעים במשאיות. הציתו שתי משאיות ופגעו בנהגים. דיברתי עם איברהים א-ראזם, נהג שנמצא עכשיו מאושפז בשערי צדק. התנפלו עליו עשרות; חלק מהשוטרים ואנשי הצבא עמדו מנגד. תארו לעצמכם מצב הפוך – הצבא היה יותר "יעיל". אומרים שלמתנחלים האלה, הפורעים האלה, יש מידע מוקדם על המסלול של המשאיות, מידע מוקדם מהמשטרה או מהצבא. ככה פורסם. אחרת, איך הם יודעים להגיע בדיוק למשאיות האלה? ומה התקשורת הישראלית מתארת באירועים האלה? הפגנות. מחאות. אלו מחאות? אלו מחאות? זה מעשי KKK ברור. התקשורת משתפת פעולה עם הפשע הזה. זו לא מחאה, זה פשע. דיברנו על הקיצוצים ועל הכלכלה והפיטורים והיעדר תעסוקה. עליית מחירים היא דבר נורא, משפחות לא יכולת לגמור את החודש.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני אסיים, ברשותך, אדוני. אני אתייחס לראש הממשלה ולהודעה של התובע הכללי בהאג.

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים. ראש הממשלה נתניהו הוא ראש הממשלה היחיד בעולם שנשפט גם בארץ שלו וגם מחוצה לה. כדאי לחשוב על זה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. ישיב על ההצעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר דוד אמסלם. בבקשה, אדוני השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי, אני רוצה להשיב לך: אתה צודק, לחץ צבאי הורג ומלחמות הורגות, ובאמת, יש בכוונתנו להרוג את כל החמאס, את כל הג'יהאד האסלאמי, את כל הנוח'בה ואת כל כוח רדואן, אם אנחנו יכולים, ומחר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

חברי המשפחה שלי, הרגתם אותם. הרגתם את המשפחה שלי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, דקה, דקה, תן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הרגתם ילדים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן, רק שנייה. הרי אתה מכיר, אתה מכיר את הנבלות האלה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אלפי ילדים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הם הרי מתחבאים ונלחמים מתוך בתי חולים. שום דבר לא יהיה חסין. מתוך בתים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

100,000 – – – 100,000, דודי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי אני מודיע לך, אתה יודע את האמת. הרי אם הם היו אנשים גברים, מה שנקרא – שיבואו להילחם נגד צה"ל. עיני עינאכ, שיבואו לאיזה שטח. שיבואו. לא, הם נמושות, עכברים, במחילות. איפה? מתחת לבתים. הרי כשאתה עושה פיצוץ של מנהרה, מה קורס? הבתים מלמעלה. הצבא לא הורס את הבתים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – איפה – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה אמיתי, לדבר ככה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן. אני שואל אותך. הרי אתה יודע שהם נמושות, אתה יודע שהם פחדנים. הרי הצבא הישראלי לא בא במנהרות, הוא בא ככה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אלפי ילדים. אלפי ילדים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל תבין, נרצחו ונטבחו 2,000 ישראלים, והצבא יצא להגן הגנת קיום על מדינת ישראל. דרך אגב, אף מחבל לא חסין, גם אם הוא נמצא בתוך בית עם משפחה ויורה ממנו. מה ציפית, שאנחנו נבוא ככה ונדפוק בכל דלת: סלח לי, תוציא את המחבל מהבית? הרי אתה יודע את האמת. אתה יודע מה הרשות הייתה עושה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – אני אומר את האמת – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע, אתה יודע מה האמריקאים עשו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – ילדים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע מה האמריקאים עשו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תבדוק כמה ילדים נהרגו בעיראק ובאפגניסטן; תבדוק מה קרה בסוריה; תבדוק כל מדינה ערבית, כמה ילדים הורגים היום.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – ולכן – – – בגלל הדברים שלך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אחרי זה תטיף לנו מוסר. אני אומר, אחרי זה תטיף לנו מוסר. הצבא הישראלי זה הצבא הכי מוסרי בעולם. אין צבא כזה. אין צבא כזה – דרך אגב, בגלל ערכים יהודיים. יש לנו ערכים יהודיים. אנחנו לא הורגים חפים מפשע, שלא קשורים. לא קשור, דרך אגב, לא האג, לא שמאג.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ככה היהודים תמיד נהגו. אתה מבין את זה? אז לכן אני אומר לך, של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על צבא ההגנה לישראל, שנלחם בטרור. עכשיו אני רוצה לומר דבר אחר, אדוני היושב-ראש, להתייחס לסוגיה אחרת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תתייחס גם לתקציבים, לקיצוצים. זה הנושא של האי-אמון – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני, אני, אני בעצם – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה נושא שצריך – – – לנגב, להריסות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – התחלחלתי לשמוע, לקרוא, אתמול, שלשום, שיושב-ראש הוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב – נאורים, אנשים חכמים, מלח הארץ – קוראים לו אילן גילמן, משהו כזה, אלי גילמן.

קריאה:

אלי גלמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אומר: חבל שנתניהו לא היה איתם בתאונה. תאונה אחת יכולה לסגור לנו ולעולם הרבה בעיות. אז חבר שלו כותב לו: תשמע, זה לא יפה, תמחק את ההערה. מוסיף הבחור: ברשותך אני אשאיר את זה, למה? בגלל שאני חושב, אני מפלל לתאונה שתמחק את הנבלה הזאת מחיינו. עכשיו, אני לא שמעתי לא את גנץ, לא את לפיד. אני חשבתי שזה יעצור את מדינת ישראל. הבן אדם הזה לא יכול לצאת מהבית, הוא צריך להיעצר היום, עכשיו, בזה הרגע. דרך אגב, יש הרבה אנשי שמאל שחושבים כמוהו, רק הוא, האהבל הזה, אמר את זה. לכן, אני אומר, אני מזדעזע. הוא רוצה שראש ממשלת ישראל ימות, עם מי? עם התליין מטהרן. הוא רואה אותם אותו דבר. זה בדיוק כמו הסנגור, זה בדיוק כמו התובע בהאג. ראש ממשלת ישראל. עכשיו, אני חשבתי, תעלו, תדברו על זה, תגנו את זה, שכל כלי התקשורת יפתחו עם זה, ועד שהוא לא הולך הביתה ונעצר לא מפסיקים. חס ושלום. ממשיכים לעצור את כביש ירושלים–תל אביב ולהביא כמה מכוניות, הבנתי, ככה איזה גרוטאות, כדי לנסות לשרוף אותן ולחסום את הכביש לבירה. בזה עסוקים – במלחמה, דרך אגב. טוב שאתם לא עושים את זה קרוב לעזה כדי לעצור את כוחות צה"ל מלהיכנס לעזה. זה פשוט בושה וכלימה, ההתנהלות הזאת. ואני שומע את רם בן ברק אומר – –

נאור שירי (יש עתיד):

אוה, מזמן לא דיברת על רם בן ברק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – המלחמה בעזה ללא תכלית ואנחנו חד-משמעית מפסידים. הבן אדם הזה צוטט בכל מדינות ערב, קיבלו כוח – – –

נאור שירי (יש עתיד):

כמה ציטטו אתכם? בהאג ציטטו אתכם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, הבנת, זה היה – איך אמרתי פעם? אמרתי לו שהוא מחזק לי את האמונה. למה? בגלל שאם הוא היה סגן ראש המוסד, אני בטוח שרק אלוהים שומר עלינו.

דבי ביטון (יש עתיד):

זו התקופה שבה הכי הרבה שמרו עלינו – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי הבן אדם, גם באמירה כזאת, תבין טוב – אני שואל את עצמי, רם בן ברק, כשאתה אומר אמירה כזאת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

לפני רגע דיברת עליו טוב, שנייה זה עובר לך?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן רק שנייה, תן לי לדבר. אני מנסה לצמצם נזקים שלכם.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה הנזק הכי גדול.

דבי ביטון (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי כשאתה אומר – אני מצפה, אתה יודע – אמרו חז"ל: סוף מעשה במחשבה תחילה. כשאתה פותח את הפה שלך, אני שואל את עצמי: האם אתה שואל את עצמך מה האפקט של הדברים שאתה עושה אצל אויבינו? האם, מה, אתה עכשיו באיזה פרלמנט נמצא, בקיבוץ, במושב שלך, באורווה? אני שואל. הרי אתה בא, אתה אומר שצה"ל מפסיד – זה מה שאומר נסראללה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני אענה לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הוא אומר: אתם מפסידים. כנ"ל חמאס. סנוואר שומע אותך ואומר: ואללה, היהודים כבר מרגישים שהם מפסידים. עוד קצת ואנחנו באמת נחסל אותם. תגיד לי, אין לך תבונה קצת? קצת דעה? קצת שכל בראש? הרי ילד בכיתה ג' מבין את זה. אבל אתה בא בטלוויזיה וברדיו, אני שומע אותך אומר את זה לפני האומה. אמרתי, אתה חושב שאתה מדבר באיזה פרלמנט קטן עם שלושה חבר'ה. זה לא מרכז המפלגה שלכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי העביר מזוודות לחמאס 15 שנה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה מדבר ואנשים מצטטים אותך, בגלל שהם מחפשים בדיוק אנשים כמוך. חיזבאללה מתעודד מאנשים שאומרים את האמירות שלך, זה הסיפור. הוא מבין שעם ישראל הרים דגל לבן, הפסיד, גמרנו, נגמר. אומר את זה סגן ראש המוסד, לא איזה ארחי-פרחי; בן אדם עם תפקיד רציני מאוד במדינת ישראל לשעבר בא ואומר: חבר'ה, צה"ל הפסיד. אז אני רוצה להגיד לך, רם בן ברק: צה"ל מנצח וינצח. מה שהצבא הישראלי עשה בשישה החודשים האחרונים עוד יסופר וידובר בתולדות מדינת ישראל ובתולדות הלחימה בעולם. אני מצדיע לצבא על ההישגים הבלתי-נתפסים מול תנאים כמעט בלתי מתקבלים על הדעת, בלחימה מטורפת, ואתה ככה מרפה את ידיהם של החיילים. תתבייש לך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לפני זה אמרת שהצבא לא עומד ביעדים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת נעבור לדיון הסיעתי. אני אאפשר לך בסוף הדברים, בסדר? חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמדתי פה וחיכיתי בזמן נאומו של השר אמסלם. קראתי את המכתב שחברי הליכוד מחתימים עליו עכשיו נגד ההחלטה של התובע בהאג להגיש נגד ראש הממשלה הישראלי צו מעצר. תביאו, נחתום. באמת, תביאו את המסמך ואנחנו נחתום איתכם, יהיה לנו מסמך של קואליציה ואופוזיציה. אבל אם כבר אתם כותבים מכתבים, איפה המכתב של כל חברי הליכוד שאומרים: לא נשקוט ולא ננוח עד שהחטופים יחזרו הביתה? איפה המכתב של כל חברי הליכוד – –

שר החינוך יואב קיש:

אם תביא – נחתום. למה סתם? יאיר, תביא – נחתום. למה סתם?

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – שאומרים: אנחנו נחזיר עד 1 בספטמבר את תושבי הצפון? איפה המכתב, השר קיש, של כל חברי הליכוד שאומרים: נדאג לחינוך הממלכתי במקום ההרס שאתה מעורר? איפה המכתב של כל חברי הליכוד שאומרים: 1 בספטמבר – מערכת החינוך בצפון עובדת? הרי הרסת אותה. איפה המכתב הזה? איפה המכתב שאומר: אנחנו מתחייבים לעזור למעמד הביניים, להוריד את יוקר המחיה, במקום לייקר את הבשר, לייקר מוצרי חלב, לייקר את הדלק שש פעמים בחצי השנה האחרונה? איפה המכתב הזה? ראיתי שהקימו חמ"ל במשרד החוץ, שמטרת החמ"ל הזה – להגן על ראש הממשלה מפני צווי המעצר. הייתם מקימים את החמ"ל הזה לפני חצי שנה – לא היו צווי מעצר. הייתם מקימים חמ"ל משפחות חטופים – אולי הם היו בבית. הייתם מקימים חמ"ל של היום שאחרי – אולי לא היינו תקועים בבוץ המדשדש הזה. עם הממשלה הזאת לא ננצח במלחמה. חבורה הרסנית, מקולקלת, שאין לה מושג על מה היא מדברת, והיא נוסף לכול גם רשלנית ולא מקצועית. אתם לא ממשלה של מדינה, אתם אסון שקרה למדינת ישראל. אני מציע לכנסת להצביע אי-אמון בממשלה הכושלת ביותר בתולדות המדינה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת לדובר הבא, חבר הכנסת יבגני סובה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אמרת כאן מהדוכן שאתה רוצה הצעות לניהול המלחמה. אז אני טועה? אתה יושב בקבינט, נכון? אתה משקיף בקבינט. אתה יודע בדיוק שבמשך שמונה חודשים גם ראש המפלגה שלי, גם אנחנו, כולנו, הצענו בדיוק מה לטעמנו צריך לעשות. אתן לך כמה הצעות שהיו כבר בשידור, היו בתקשורת. למשל, לסגור את הרצועה ולא להשתמש בנמל אשדוד לצורך פריקת סחורות לרצועה, בטח שלא להעביר אותן דרך מחסום ארז, אחרי שהם טבחו את האנשים שעבדו במחסום ארז. אני אתן לך עוד דוגמה. כשאתה מדבר על היום שאחרי – אני שואל אותך שאלה: מתי בפעם האחרונה ראש הממשלה, שהוא גם ראש המפלגה שלך, קיים דיון ענייני בקבינט על היום שאחרי, בשביל להציג את זה לעולם כולו ולקהילה הבין-לאומית? הרי זו מהות הביקורת כלפינו. מה שקיבלנו ב-7 באוקטובר, תמיכה מוחלטת – זה ירד למינוס 200, וזה לא פלוס 300. אין תשובה. אני יושב בוועדת חוץ וביטחון. אני, כמה שאני יודע אני יודע, ולכן אני אומר לך, זה לא נכון, מה שאתה אומר. אתן לך עוד דוגמה. אני כבר לא נכנס לאסטרטגיה, אבל רפיח, כמה אנחנו שמענו על רפיח.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה אתה מציע שיהיה – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני לא אמרתי מה אני מציע, אני רק עונה לך על מה שאמרת, שאתה לא שמעת הצעות ייעול.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן הצעות. אתה מציע שהרשות הפלסטינית תנהל את עזה? אני שואל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני אומר לך, אדוני השר – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה, הרי יש לך הצעות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם הוא יוסיף לי זמן אני גם אענה. אני רק אומר לך – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה ויושב-ראש המפלגה שלך מציעים שהרשות הפלסטינית תנהל את עזה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ממש לא. אני לא הגעתי לזה. אני רק אמרתי שראש הממשלה צריך לקיים דיון על זה. אני אתן לך עוד דוגמה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע כמה דיונים היו על זה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא נכון. אני שומע את שר הביטחון, אני שומע גם שרים אחרים, אומרים: לא היה דיון. לא היה דיון. זה שמתכנס קבינט המלחמה זה לא אומר שהיה דיון. אני אתן לך עוד דוגמה, אדוני השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תן לי, תן לי. תרשה לי – איך אתה אומר? תרשה לי. נכון? הסיפור של אונר"א – הייתה לנו הזדמנות, הזדמנות להחליף את אונר"א, כאשר מדינות שמממנות את אונר"א הפסיקו את המימון, כשהן הבינו ש-12, 16 – אני כבר לא זוכר כמה – אנשים שעבדו באונר"א היו מעורבים בטבח של 7 באוקטובר, לא כאלה שעובדים, משפחה, ממש כאלה שצולמו שלוקחים וגוררים את הגופות של החיילים שלנו. מה עשה ראש הממשלה? הוא ראש הפירמידה – ואת זה אני יודע בוודאות, ואני לא אפרט את כל הדברים – עד הרגע האחרון הוא לא קיים דיון מה לעשות. ברגע האחרון, אחרי שלושה שבועות, המדינות חזרו והתחילו לממן את אונר"א. עכשיו אני שואל שאלה. הרי דברים שאפשר לומר, אנחנו אומרים. דברים שאי-אפשר, אנחנו גם מעלים בדיונים הסגורים. לכן, אתה לא יכול לבוא ולהגיד שלא היו הצעות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני רוצה להגיד לסיום משפט אחד, אדוני. מאחר שהיה לי פה שיח מעניין עם השר, אני רוצה להגיד: חברך למפלגה, השר מיקי זוהר, אמר פעם: שלושת הכ"פים, נכון? כסף, כבוד ותעזור לי, נו.

מיקי לוי (יש עתיד):

כוח. כוח.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כוח, סליחה. אז אני מוסיף לך עוד כ"ף: כישלון. זאת ממשלה של כישלון. הינה, נתתי לך עוד כ"ף אחת לשימוש. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת ווליד טאהא. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, הממשלה הנוראית הזאת צריכה ליפול, צריכה לעבור מן העולם. זו הממשלה ההרסנית שמדינת ישראל ידעה אי פעם, מאז הקמתה. בכל תחום שהיא נגעה בו היא השאירה הרס מוחלט: גם בענייני פנים, גם ביחסי פנים של החברה הישראלית, גם בכל הקשור לרפורמות שפה ושם יזמו. אין סוגיה שהיא נגעה בה ולא השאירה הרס. אפילו שר בכיר בה, שהוא שר השיכון, הולך לנגב כדי לחגוג הריסות. בה בעת שהמדינה כבר מתויגת בעולם בהיבט של ההרס, הולכים שרים בכירים, אחד מהם שר השיכון, השר לביזיון לאומי ושרים אחרים כדי לחגוג הריסת בתים של אזרחים ערבים בנגב. נפלתם על הראש? אתם מדברים על משילות?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

של מי הקרקע?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הקרקע היא של התושבים הערבים. הקרקע שלהם עוד לפני שקמה מדינת ישראל. ככה לא מנהלים ויכוח. קודם כול, אל תלך לחגוג הריסת בתים, אחרי זה שב ותדבר. לעשות את הפסטיבלים האלה? להרוס 47 בתים? להגלות 400 בני אדם? להתגאות בכך שההריסות בתקופת הממשלה הנוכחית רשמו עלייה ניכרת? אחד הורס בשטחים הכבושים ומתגאה בכך; אחד הורס בחברה הערבית ומתגאה בכך. אתם לא מבינים לאן אתם מביאים את המדינה. הרסתם אותה טוטלית מבחינה פוליטית, מבחינה ערכית, מבחינת איך העולם מסתכל על המדינה. אין תחום שנגעתם בו ולא הרסתם בו. את המלחמה הארורה הזאת צריך לסיים, וצריך להיכנס למשא ומתן, לעסקה שתבטיח גם את החזרת החטופים. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני חייבת להגיד, מכובדיי חברי הכנסת, שזה לא חדש. אנחנו מלכתחילה היינו נגד הממשלה הזאת. אנחנו בחד"ש ותע"ל כל הזמן התרענו שממשלה בהרכב כזה היא ממשלה מסוכנת, אבל כנראה, כנראה, אף אחד לא צפה ולא הבין כמה הממשלה הזאת מסוכנת – קודם כול, גם לאזרחי מדינת ישראל, אבל גם לתושבים הפלסטינים, אם זה בעזה ואם זה בגדה המערבית. הממשלה הזאת, אי-אפשר לתאר אותה בלי שיקפוץ לנו לראש המושגים של ממשלת דמים, ממשלת הרס, ממשלת גזענות וממשלה שכוללת חברי כנסת ושרים שהורשעו – כבר לא ב-ICC אלא בבתי המשפט הישראליים – כתומכי טרור. אלה השרים שיושבים בה. הממשלה הזאת, גם כשהיו מי שקפצו ישר תחת הסיסמה שאנחנו מול סכנה גדולה ונכנסו לממשלה – במקום להעיף את הממשלה, כי ידעו מלכתחילה שהיא תוביל לחורבן – נכנסו לממשלה הזאת, היינו היחידים בכנסת הזאת שהצבענו נגד הרחבת הממשלה וכניסת עוד מפלגות אליה. אבל בכל זאת היו מי ששתקו ומי שחשבו שאם ימשיכו להתייחס ולהתנהג יפה, אולי הממשלה הזאת תתעשת. אני אומרת לכם, ממשלה שפספסה את האופציות לחתימה על עסקה להחזרת החטופים מיידית, צריכה לעוף; ממשלה שלא מפסיקה את המלחמה, שגובה מחירים בלתי מתוארים – מעל 120,000 פלסטינים, וצריך להוסיף לזה את כל הישראלים שנהרגים במלחמה הזאת – ממשלה שלא מפסיקה את המלחמה הזאת, צריכה לעוף; ממשלה שאין ביכולתה, בגלל הפשיסטים שבה, להתחיל תהליך מדיני שיסיים את הכיבוש, שישחרר את כל האזור מהכיבוש הארור הזה ומהדמים, לא צריכה להישאר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

דבר אחרון, כבוד היושב-ראש. מתפלאים שיש בקשה להוציא צווי מעצר על ראש ממשלה. תחזרו קצת אחורה, תשמעו את הנאום של השר, את התשובה שמסבירה איך אפשר להרוג ילדים. הגיע הזמן להתעשת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, כבוד השר, שבעה חודשים ארורים. שבעה חודשים ארורים קיווינו שהאסון ירעיד את אמות הספים של הפוליטיקה הישראלית. רצינו להאמין, אבל התבדינו בענק. שבעה חודשים ארורים, והוא, נתניהו, לא מוציא מן הפה את המילים: אני אחראי. שבעה חודשים ארורים, ומכונת הרעל שלו חזרה למסע ההרס במעורבות הישירה של זה שיושב על סיר הבשר במיאמי בעוד בני גילו אוכלים מנות קרב בטנקים ובנגמ"שים. שבעה חודשים ארורים, והוא ממשיך לגרור רגליים, מסרב להציג אפילו ראשית מתווה ליום שאחרי, ומטביע את מדינת ישראל בצונאמי מדיני. זמן רב השמענו את הזעקה בנושא הזה לבדנו. היום היא כבר בוקעת מן הפה של שר הביטחון. שבעה חודשים ארורים, והשרידות הפוליטית שלו יקרה לו יותר מכל דבר אחר; כן, גם מהשבת החטופים. והוא ממש לא לבד. שבעה חודשים ארורים, ולצידו הפרובוקטור, השר לביטחון לאומי, שמחדיר סוסים טרויאניים לתוך מערכת אכיפת החוק. שבעה חודשים ארורים, ולצידו שר אוצר כושל וקנאי, שמקדם סיפוח דה פקטו ומפר ברגל גסה את הוראות החוק כפי שמופיע במפורש בסיכום הדיון שהוציא אלוף פיקוד המרכז. שבעה חודשים, ולצידו שרים נהנתנים שהילדים שלהם לא משרתים בסדיר ובמילואים, והם עוד מעיזים לתהות בקול: מה כל כך רע פה? שבעה חודשים, ומסביבו חבורה כושלת של נושאי משרת אמון, בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שעוסקת במימון בתי ראש הממשלה ובמאבק ביועצת המשפטית לממשלה יותר מאשר במתן מענה למאות אלפי מפונים. שבעה חודשים ארורים, וחבורת החנפנים שלו נותרה אילמת ומוגת לב. איש התקשורת ידידיה מאיר אמר שהוא לא ביביסט, הוא אלוקיסט. נתניהו הוא חלק מההשגחה האלוהית, לא פחות. שמעת, הרב סולומון? הוא אלוהיסט, לא ביביסט. כל דור ומשיחי השקר שלו וכל דור ונביאי השקר שמכשירים להם את הדרך. אבל החמור יותר מכול, אדוני היושב-ראש – ובכך אסיים – שבעה חודשים ארורים, ואלו בסביבתו, בממשלה ובקואליציה, שיודעים את חומרת המצב, מסרבים לקום ולעשות מעשה. אתם, שרי הממשלה וחברי הקואליציה, שיודעים ושותקים, אתם הראויים לקלון העמוק ביותר. שבעה חודשים אזרחי ישראל לא מאמינים לכם, לא מאמינים בכם – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – מכל הסיבות שבעולם. הגיע הזמן לסיים את הכהונה של הממשלה הגרועה ביותר והמסוכנת ביותר בתולדות מדינת ישראל, ואנחנו נעשה את זה בכנס הכנסת שמתחיל היום. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת שרן השכל. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתקופה גורלית. ישראל נמצאת במלחמת עצמאות שנייה, ובמקביל אנחנו נמצאים במשבר כלכלי חמור שפוקד אותנו. חסרים אלפי חיילים בחזית. חיילי מילואים רבים שירתו שישה חודשים ויותר ויידרשו להתייצב שוב בקרוב. במצב הזה הניסיון לפטור את הבייס הפוליטי שלכם מהחובה להגנת המולדת הוא יריקה בפרצופם של מי שחירפו ומחרפים נפשם למען מדינת ישראל ולמענכם. בעוד רבים מאיתנו נושאים בזכות ובחובה לשרת את המדינה צבאית וכלכלית, הבייס הפוליטי שלכם פטור מגיוס, ונראה גם כי רק 55% מהם מועסקים, אז כנראה גם כלכלית. ברור לכולם שגיוסם לצה"ל ישפר את השתלבותם בשוק העבודה, יגדיל את שיעור התעסוקה ויתרום לכלכלת ישראל. הייתכן שאינכם מעוניינים בכך? הייתכן שההתנגדות העיקשת שלכם היא ניסיון שפל להשאיר אוכלוסייה שלמה פושטת יד ותלויה לחלוטין בחסדיכם? הייתכן שאתם מנסים לבנות בייס פוליטי שתלוי בכם על חשבון אזרחי ישראל? האומנם? כל חוק שלא יעמוד בצורך הצבאי הנחוץ לישראל בתקופת מלחמה פשוט אינו רלוונטי. גיוס החרדים יאפשר להפחית את משך השירות הסדיר בשבעה חודשים. כל שירות מילואים בן 36 ימים יהפוך לחמישה ימים בלבד. עכשיו תדמיינו את עליית המורל בקרב החיילים, את שיפור הביצועים בחזית, את האחדות שתשרור בקרב אחינו. עכשיו תדמיינו את המשפחות החרדות, ואיך זה ישפיע על בני הזוג ששורדים בקושי בבית; איך זה ישפיע על העצמאים ובעלי העסקים, עורכי הדין, שאין מי שיעבוד במקומם; איך זה ישפיע על הכלכלה. רוצים להפחית את המתח החברתי? חזקו את תחושת השותפות והאחריות המשותפת של כל אזרחי ישראל. רוצים לטפל בגירעון באמת ולא להעלות מיסים? גיוסם יוביל לגידול שנתי של כ-1.5% בתוצר הלאומי הגולמי, וישפר את יציבות המדינה לטווח הארוך. המדינה היא לא רק פרה חולבת שמעניקה זכויות, במדינה יש גם חובות. אי-אפשר לקבל ולקבל ולא לתת כלום בחזרה. אי-אפשר רק לקבל. כשלוחמים חוזרים פצועים ושבורים משדה הקרב, נהרגים כדי להשיב את החטופים, צעירים חרדים ממלאים את שדות התעופה, והם לא טסים לטיול אחרי צבא; לנופש לאומן, לברוקלין, העיקר לא עזה. דבריו של הרב הראשי לישראל פשוט גרמו – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

שנייה, שנייה.

היו"ר משה סולומון:

משפט אחרון, בבקשה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

רגע, תן לי עוד משפט. דבריו של הרב הראשי לישראל פשוט גרמו לאימהות שכולות לבכות. אלה דברים איומים, והוא חייב להתנצל בפניהן ובפני אזרחי ישראל. הוא, באמירתו, הפחית מכבודם של תלמידי הישיבות שהקריבו את חייהם בהגנה על המדינה. הוא הפחית מכבודה של התורה. הרב גרנות אמר, ובצדק: הצבא שלנו הוא צבא העם. הוא לא צבא החילונים, אלא צבא שמגן ושומר על אדמת המולדת הקדושה, על התרבות והמסורת והדת היהודית, על כל ילדי ישראל, בתל אביב ובבני ברק, באילת ובצפת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

יש עוד, אבל אני רק רוצה לומר עוד מילה. אנחנו החלטנו, לנוכח ההחלטה בבית הדין הבין-לאומי, שלא להשתתף בהצבעת האי-אמון. אנחנו רוצים לחזק, בטח את המערכה ביחסים הבין-לאומיים ובטח לנוכח ההתמודדות הקשה אל מול הקהילה הבין-לאומית. אבל אנחנו מבקשים מכם: תתחילו לקבל את ההחלטות הנכונות. תתחילו להוביל, להנהיג, באחדות אמיתית, שיתוף אמיתי, כולל בהגנה על המולדת שלנו. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. אדוני השר, אתה רוצה להשיב, לסכם? אדוני השר – לא מסכמים. חבריי, אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. נא תפסו מקומות. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

31 בעד, אין מתנגדים, שניים נוכחים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מכיוון שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

גלעד קריב (העבודה):

– – – פעם ראשונה – – – שהקואליציה לא פה.

היו"ר משה סולומון:

אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת העבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

35 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שגם ההצעה הזו לא התקבלה מכיוון שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חבר הכנסת מיקי, רצית משהו קודם? הצבעת למשהו.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, מה קרה? אי-אפשר לראות את המשפחות השכולות ביציע? צריך לגרור משפחות שכולות שמניפות שלט? מה קרה? חברי הקואליציה שלא פה, קשה להם לראות את המשפחות השכולות ביציע?

היו"ר משה סולומון:

היושב-ראש התייחס לזה בתחילת הדברים.

גלעד קריב (העבודה):

תתביישו לכם.

היו"ר משה סולומון:

היושב-ראש התייחס לזה בתחילת הדברים.

גלעד קריב (העבודה):

סדרנים גררו משפחות שכולות שהניפו שלט ביציע.

היו"ר משה סולומון:

אנו עוברים להצבעה על הצעת אי-אמון בממשלה של סיעת חד"ש-תע"ל. הצבעה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני יושב-ראש הישיבה, בושה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת האי-אמון – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה של סיעת חד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

32 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שגם ההצעה הזו לא התקבלה מכיוון שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר משה סולומון:

לפני הנושא הבא, אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת רם בן ברק להשיב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, הסדרנים גררו ביציע את אבא של עילי ברעם, שנרצח במסיבה בנובה – על מה? על זה שהוא החזיק שלט?

רון כץ (יש עתיד):

הוא ביקש להחזיר אותם, מה הבעיה?

גלעד קריב (העבודה):

היה כתוב שם משהו שנסתר מעינינו, אזרחי ישראל?

היו"ר משה סולומון:

נבדוק, נבדוק את העניין, בסדר.

גלעד קריב (העבודה):

– – – כשתחת הממשלה הזאת נרצחו הכי הרבה אזרחים.

היו"ר משה סולומון:

בוא נאפשר לחבר הכנסת רם בן ברק. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

ממשלת ישראל, אני בז לכם. חברי קואליציה, אני בז לכל אחד ואחת מכם. אתם חלק מממשלה שמחריבה, שכבר החריבה את מדינת ישראל. אתם אחראים לזה שבן גביר הוא שר לביטחון לאומי, שמיליציות שלו ושל המחריב הלאומי נתניהו עוצרות משאיות שחשודות כמשאיות סיוע ועל הדרך דופקים מכות רצח לנהגים ערבים, והמשטרה שלכם במקרה הטוב לא מתערבת. אתם אחראים לחוליגנים שמתגאים בבעיטה בראש של אב שאיבד את כל משפחתו. אתם אחראים לזה שאנחנו מפסידים בעזה – מנצחים בקרבות בזכות החיילים הגיבורים ומפסידים בגלל חוסר מנהיגות ושיקולים פוליטיים של ממשלת החידלון. אתם ממשלה אשר למעלה מ-60% מהעם לא נותן בה אמון, וזה בזמן מלחמה. אתם הנהגה בזויה, שקוראת לכיבוש לבנון כשהבנים שלכם – מי במיאמי, מי בלונדון ומי בישיבה. אז מי בדיוק יכבוש את לבנון? מי בדיוק יהווה את הממשל הצבאי שעליו אתם חולמים? מי? הבן של נתניהו? הבן של גפני? מי? אתם, כל חברי הקואליציה, בשתיקה שלכם, בחוסר המעשים שלכם, מבזים את כנסת ישראל, משמשים כחמורים של סמוטריץ' בדרך למדינת הלכה. אין לכם שום תירוץ בשתיקתכם. אתם חלק מהחורבן. מה אתם צריכים שיקרה עוד? ראש ממשלה שפועל כעסקן פוליטי סוג ז' מושחת, שמקדיש חלק ניכר מזמנו לכיסוי מושחת של הוצאות משפחתו, מוציא מיליונים על אבטחה מיותרת של בנו באתרי נופש, מזלזל באזרחים, צוחק על בתי המשפט ונותן לבריונים לנהל את המדינה – אין ולא יהיה ניצחון ללא החלפת הממשלה המופקרת הזאת. למרות הכול אני אופטימי, בזכות אותם אנשים שעומדים עכשיו מחוץ לכנסת ומוחים. הם הגיבורים שלי. הם התקווה של המדינה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

כעת, חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר המקשר, השר דוד אמסלם, להציג את הצעת החוק בשם חבר הכנסת ושר הפנים משה ארבל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

האמת – אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני אגע בהצעת החוק, אני רוצה להתייחס לדברים הבזויים שאמר עכשיו חבר הכנסת רם בן ברק.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

האמת כואבת, מה לעשות? זו רק האמת. תתמודד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בן אדם – איך אמרתי פעם? יש לך מפעל רדיואקטיבי של רעל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא רעל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה בן אדם הזוי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כמה שהוא תרם למדינה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יותר טוב?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא לצרוח, אני מבקש, אדוני היושב-ראש.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה לעשות? לא תהיה גבוה כמוהו, ולא תתרום רבע ממה שהוא תרם למדינה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת יסמין, תאפשרי לשר לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מספיק, את מפריעה עכשיו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני מפריעה? אני אמשיך להפריע לך כל עוד אתה מדבר עליו. אתה צריך לנשק לו את הרגליים.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת יסמין, אני מבקש לאפשר לשר לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה להגיד לך, רם בן ברק, אתה פוגע בביטחון מדינת ישראל. אתה יודע את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, ואתה לא?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תגיד לי, אתה לא מתבייש? הוא פוגע בביטחון? הוא פוגע בביטחון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, ואתה מה? אתה מה? מה אתה תרמת למדינה? מה? מה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

איך אמרתי? לא לקרקר. להנמיך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואתה לא תגיד לי "לקרקר".

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא להפריע. לא להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי אתה בכלל שתדבר אליי ככה?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי אתה שאתה מדבר עליו בכלל?

היו"ר משה סולומון:

בואו, תאפשרו לשר לדבר, בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, אתה לא מהאו"ם. הרי אם אני הייתי מדבר ככה – 20 שניות ומיקי לוי מוציא אותי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה אומר?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מבקש לאפשר לשר. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ולהגיד "לקרקר" זה בסדר? להגיד לחברת כנסת "לקרקר" זה בסדר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בגלל שאת מקרקרת, מה נעשה?

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש גם מהשר להגיב לעניין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר, אי-אפשר לשמוע את זה כבר. אי-אפשר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר, אז תשימי אטמים. עכשיו, בואו נמשיך. אתה אומר בעצם שאנחנו מפסידים את המלחמה, אבל – –

רם בן ברק (יש עתיד):

בגללך, בגלל אנשים כמוך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אבל בזכות חיילי צה"ל. הרי אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. הרי אתה לא יודע, הרי אתה בן אדם – תבין טוב, גם בן אדם שיכור לא מדבר ככה. הרי אתה לא הבנת, או שאנחנו מנצחים את המלחמה באמצעות החיילים – אנחנו לא נלחמים, אני כרגע לא נמצא בעזה כמו שאתה פה. החיילים נלחמים ומנצחים את המלחמה – –

רם בן ברק (יש עתיד):

החיילים מנצחים, אבל אתה ושכמותך גורמים לנו להפסיד. אין לכם שום תוכנית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – לכן אני רוצה להראות את הביזיון שלך.

רם בן ברק (יש עתיד):

אין לך שום דרך, שום דבר. אתה עסוק רק בשחיתויות ובמינויים פוליטיים, ותפסיק להטיף לי מוסר. יושב בממשלה הבזויה הזאת, כל הקואליציה הזאת, קואליציה שדואגת רק לעצמה, לא דואגת לחיילים, לא דואגת לאף אחד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה הרי תמיד תפגע בביטחון מדינת ישראל בשביל פוליטיקה קטנה, זולה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה מדבר? אתה לא מתבייש?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עשית למען ביטחון המדינה? מה עשית?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סימון, דקה. מה אמרת? עם מי להילחם? עם הילדים שלכם, שנמצאים במיאמי ובישיבות?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עם מי נילחם? עם מי נילחם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני, בוא אני אספר לך, רם בן ברק, רוב הלוחמים בצה"ל היום הם אנשי ימין, שתבין, הם באים מהפריפריה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה מבלבל את השכל שלך, מה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מהפריפריה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה מבלבל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ואם תסתכל טוב – אני לא רוצה להיכנס לזה, אתה מבין את האמת, אני אביא לך את המספרים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה בושה וחרפה לכנסת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אתה בושה וכלימה. במיאמי אנחנו נמצאים? עם מי נילחם? עם מי נילחם?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה בושה. אתה בושה. אתה בושה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בטח נילחם עם לפיד ודומיו, בטח נילחם עם גלי צה"ל, בטח נילחם עם עיתון במחנה.

רם בן ברק (יש עתיד):

הדבר האחרון שמפריע לי הוא שטיפוס כמוך אומר לי – זה לא מזיז לי, תאמין לי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, אנחנו, הילדים שלנו נמצאים במיאמי? הילדים שלנו נמצאים איפה, בהתנחלויות?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הילד של ראש הממשלה שלך נמצא במיאמי. איפה אתה חושב שהילדים שלו היו?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת, אני מבקש לאפשר לשר לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אמרתי לך, אתה מפעל רעל מתוסכל שאיבד גם את השפיות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? מה זה? תגיד לי, מה, הכול אפשר?

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש שהשר ידבר, זה מה שהוא – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בושה שככה שר מדבר. בושה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חוצפה שאין כדוגמתה.

היו"ר משה סולומון:

אני לא רוצה להוציא אנשים. אני מבקש – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין לתאר, שר במדינת ישראל – תרד כבר, תרד. בושה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מבין, במקום אלה שפורעים – היום סגרו את כביש 1, אתה אופטימי, כן.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני אופטימי לא בגלל – – – בגלל האנשים בחוץ.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם מממנים אותם בכסף, כן. בכסף אתם מממנים אותם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תמשיך, תמשיך עם השקרים. תמשיך עם השקרים.

רם בן ברק (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

טוב, אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר משה סולומון:

תנו לאדוני השר להציג את הצעת החוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, אנחנו נסדר גם תקציב לחתולים, רק להירגע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא מפסיק להסית.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הינה, יש לך משהו חכם להגיד? תגיד פעם משהו חכם. כיתה א'.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת יסמין, לאפשר לשר. אני לא רוצה להוציא אנשים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז תוציא.

היו"ר משה סולומון:

אני לא רוצה להוציא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל תוציא.

היו"ר משה סולומון:

בסדר, אתה צודק, בסדר. בוא נראה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הם לא נותנים לנו לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דבר על החוק, דבר.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב, לאפשר לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אל תגידי לי על מה לדבר, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דבר על החוק. אי-אפשר לשמוע – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב, אני מבקש לאפשר לשר לדבר, נו. תאפשרי לו לדבר. הוא ברשות דיבור, תאפשרי לו לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק עברת ליש עתיד – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז מה אם הוא ברשות דיבור? הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה? מה שהוא רוצה הוא יכול להגיד?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

גם אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא יכול להגיד לחברת כנסת "תפסיקי לקרקר"?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו לא במפלגה שלכם, אנחנו באמת אומרים מה שאנחנו רוצים, ואצלכם – באמת אתה צודק, סימון, אצלכם כותבים הכול, אומרים לכם מה לומר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא יגיד לי "תפסיקי לקרקר" וזה סבבה לך? זה אחלה? "לקרקר"?

היו"ר משה סולומון:

לכן עצרתי אותו, לכן ביקשתי לדבר על החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, מה זה הדבר הזה? הכול מותר בבית הזה? רד מהדוכן, רד, משרת של נתניהו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, היא, כשהייתה עם כחלון, בחיים לא דיברה ככה ולא צרחה ככה. עכשיו יש לה משימה – להיות, מה שנקרא, אתה יודע, האבא של האפיפיור. יותר מזה – היא משרתם של אדונים, אתה מבין?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה משרת, אתה משרת של בצלאל, של נתניהו. תראה מה נהיה ממך.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה בושה, אתה בושה למזרחים – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה להציג את הצעת החוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשפ"ד–2024. עניינה של הצעה זו בביצוע כמה תיקונים חשובים בחוק הנוגע לאמצעי זיהוי ביומטריים, ובהם דרכונים ביומטריים ותעודות זהות ביומטריות, על מנת להרחיב את השימוש בתעודות חכמות אלו ואת היתרונות הטמונים בו. סעיף 6(א) לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים – –

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט במליאה. בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – במסמכי זיהוי ובמאגר מידע מקנה לבעלי תפקידים שונים סמכות לבצע – אדוני היושב-ראש, אי-אפשר ככה.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט במליאה.

קריאה:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה תמשיך לבקש.

קריאה:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז תמשיך לבקש, נו.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, תן לי לנהל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נו, בבקשה, תנהל.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה "נו"?

היו"ר משה סולומון:

אתה לא תגיד לי את מי להוציא ואת מי לא להוציא. תן לי לנהל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה שקט.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה "נו"?

היו"ר משה סולומון:

אני אעשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נו, תעשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא היושב-ראש, לא אתה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה שהוא יעשה שקט כדי שאני אקריא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא היה בן אדם – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הבנתי.

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש מהמליאה לאפשר לשר להציג את החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שידבר על החוק.

היו"ר משה סולומון:

הוא מדבר על החוק. הוא דיבר על החוק כבר דקה וחצי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה לאל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ראשית, בתיקון זה מוצע להוסיף על בעלי התפקידים שנקבעו בסעיף את ממוני הביטחון והמאבטחים של הגופים המנויים בתוספת הראשונה ובפרט 1 לתוספת השנייה לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים. הגופים שמוצע להוסיף הם משרדי הממשלה ויחידות הסמך שלהם, וכן גופים הקשורים למעברי גבול, שבהם חשיבות רבה לאימות זהותו של אדם. תיקון נוסף, המתבקש נוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות ועל מנת לצמצם את הצורך בהתייצבות פיזית מול נותן שירות, הוא לקבוע בסעיף 6(ב1) שאימות זהותו של אדם מול מסמך הזיהוי שהוא נושא יוכל להתבצע גם באמצעים ממוכנים מרחוק, ולא רק בפני בעלי התפקידים. בגדול זה כל הסיפור של הצעת החוק, ואני מבקש מהכנסת לתמוך בה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה לשר. כעת נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מסע ההסתה לא מפסיק, השר אמסלם. אני מקווה שהקשבת למה שאמר רם בן ברק. ואתה חיללת, חיללת את שמם של הנופלים גם מיהודה ושומרון.

קריאה:

בורח.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תעשה בית ספר לאף אחד. הייתי שם יותר ממך גם אתמול. הם לא מקדשים את מיאמי, הם לא מקדשים את לונדון. וכן, יש להם טענות לאלה שלומדים בישיבות ולא מבינים על מה אנו מדברים; לא למיעוט שבאמת לומד – לעשרות האלפים שחרדים, אבל אתם יודעים למה הם חרדים, למה שאנחנו חרדים, לחיים שלהם. כל השאר תירוצים, השר גולדקנופ. אפשר ללמוד, אפשר להסתכן ואפשר לסכן חיים ולהקריב חיים, אבל לא עושים את זה כשלא מבינים – לא עליך, לא על הילדים שלך, לא על הילדים של האחיינים שלך, לא על הילדים של השכנים שלך – על מה אני מדבר. אז עולה לפה הרב אמסלם – השר אמסלם, הרב אמסלם – ומלמד אותנו, את רם בן ברק, מה זה להילחם. הוא לא שומע מה הוא אמר. אם הוא היה שומע קצת, הוא היה מבין שיש הבדל בין לנצח בקרב לבין לנצח במלחמה. בזכות הלוחמים שלנו אנחנו מנצחים בקרבות, ובגלל הממשלה, שהביאה עלינו את החורבן הזה, אנחנו מפסידים במלחמות. זה לא סותר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

איזה חורבן?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איזה חורבן? אתה שואל אותי איזה חורבן? תסתכל כמה זמן יש לי – עוד 55 שניות. אתה יודע, איפה אנחנו לא נוגעים ואין חורבן? במה שאתה רוצה. במה שאתה רוצה. לך לחבל הצפון. לך, סע – תדבר על חורבן; לך לדרום – תדבר על חורבן; לך לכלכלה – תדבר על חורבן. על מה אתה מדבר? אני מציע שלא תשאל, באמת, כבר נפלת על זה פעם.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא כדאי, לא כדאי. לך לאזרחי מדינת ישראל, לאלה שהילדים שלהם שם, תשאל אותם איך הם מרגישים. תשאל אותם ותגיד להם על איזה חורבן אנחנו מדברים – הם יענו לך. אל תלך רק לשכונות שאתה גר בהן; לך למקומות שאנחנו גרים בהם ותשאל גם את אלה שהצביעו לחלק מהממשלה הזאת. לא ניתן להם ולכם לעשות את זה שמאל וימין.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא שמאל וימין, זה לוחמים ולא לוחמים. זה לונדון וזה רמת השרון וקרני שומרון ועלי. שם ההבדלים, לא שמאל וימין.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, גם כשיושבים בראש הישיבה, לא צריך להכיל דברים שאומר חבר כנסת לחברת כנסת. לאף גבר לא היו אומרים "תפסיק לקרקר", לאף גבר לא היו אומרים "תרנגולת", והדיבור הזה הוא דיבור סקסיסטי, שוביניסטי, מיזוגיני – כל החבילה. גם אתה, כיו"ר הישיבה – אני מאוד מעריכה אותך באופן אישי, ואתה יודע את זה, אמרתי לך את זה לא פעם ולא פעמיים, לצערי שנינו גם נפגשנו בהרבה אירועים של שכול – אתה יכול לבוא ולעצור את זה. מה שאני חושבת על השר הזה ועל העמדות שלו לא רלוונטי. יש דרך לכבד את הבית הזה ויש דרך לכבד נשים בבית הזה. מה שאני עוברת ברשתות מכל הצייצנים ששמים לי כל היום "תרנגולת" ו"מקרקרת" – זה קטן עליי, זה לא מעניין אותי. אני מעיפה את זה, זה לא מעניין אותי. אבל שר בממשלה לא יעמוד פה ויפנה כך אל חברת כנסת מעל דוכן המליאה, וזה בסדר גמור לעצור את זה. לא כל דבר הוא בשם חופש הביטוי. לא כל דבר אפשר להגיד כי הוא שר בממשלה. לא. יש כבוד לבניין הזה, יש כבוד לבית הזה ויש כבוד לחברות כנסת בבית הזה. כל שבוע מחדש – ולצערי, עברנו את זה גם בכנסת הקודמת – עומדים פה ומלגלגים. מה היה כאן, נעמה לזימי? את זוכרת מה שהיה לשתינו כאן עם השר בן גביר? אותו דבר. צריך לעצור את השיח, את הדיבור השוביניסטי, המיזוגיני, המגעיל הזה.

נעמה לזימי (העבודה):

מירב, שוטרים חונקים אותי ומרביצים – – – מה את מצפה? הפרת חסינות פרלמנטרית – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לזימי, יש לי הרבה דברים לומר על ההתנהלות, אבל מה שהיה כאן עכשיו במליאה מגעיל אותי, והינה, אני אומרת לך, יש גם קטעים שבהם עוצרים ואומרים. ואני רוצה גם להגיד לו – כי זה התפקיד שלך, אתה שר. אתה שר – תקבל ביקורת. תעמוד פה ותקבל ביקורת, ואם אתה עומד כאן ומשתלח ברם בן ברק, שגם בעוד מאה שנה מהיום לא תגיע לתרומה שלו לביטחון המדינה, לעשייה שלו לביטחון המדינה – מי הוא בכלל? הבן אדם הגיע עם הג'יפ שלו לאמצע ג'נין – אני לא יודעת אם אתה מכיר את הסיפור – עלה על עץ, כי לא היה לו רישיון בכלל לג'יפ, ואחרי זה ברח מהמילואים. הבנתי שעכשיו הוא תובע, אבל הכול אמיתי, ובאו חיילים וקצינים ודיברו. יש לך בעיה – תתקוף את האירוע. מה אתה תוקף אותי ברמה האישית? ומה אתה מדבר על רם בן ברק? של נעליך בכלל, מי אתה? מה עשית למען ביטחון המדינה כמו שרם בן ברק עשה? מה עשית? כלום. הינה, אני אחסוך לך – אפס. גם על ההשתמטות שלו מהמילואים אנחנו יודעים וגם על הבריחה שלו הביתה באמצע ג'נין אנחנו יודעים. הוא לא יכול להכחיש את זה.

היו"ר משה סולומון:

תם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. תאמין לי, מגיעות לי איזה עשר שניות.

היו"ר משה סולומון:

אני אתן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ובמקום לבוא ולהתייחס לגופו של עניין, כל מה שהוא עושה – והוא אמר כאן דברים נוראים, לא יודעת אם שמעת, שרק החיילים הימנים – עזבו, לא איכנס לזה, מגעיל אותי. אתמול הייתי אצל שתי משפחות שכולות, אחת בקרני שומרון, אחת בכפר סבא – לא אכפת לי בכלל למי הצביע – –

גלעד קריב (העבודה):

שקרן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – הוא נפל למען המדינה הזאת – אני אבוא, ארכין ראש ואגיד תודה למשפחה שכולה. לא לעמוד פה ולהסית ולפלג. נמאס מזה כבר, נמאס.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת לדובר הבא, יוסף עטאונה.

קריאה:

– – – במקומו.

היו"ר משה סולומון:

אה. הוא פה, אבל.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר.

היו"ר משה סולומון:

נא לשמור על שקט. בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד השר, היום בדיון בוועדת הכספים הצעתי לך להוסיף להגדרת התפקיד של המשרד שלך, נוסף לשר משרד השיכון והבינוי, הצעתי להוסיף גם הריסות בקרב הערבים הבדואים בנגב. בדיון עצמו הנציג של מינהל מקרקעי ישראל ענה בצורה ברורה על שאלה ישירה שהפניתי אליו, שהצווים שייכים ליחידה הארצית לאכיפה, ששייכת למשרד האוצר. ישבתי ובדקתי את ההתנהלות לגבי ההריסות בנגב, ואכן, זה לא רק משרד השיכון. יש שישה משרדי ממשלה שמטפלים בחברה הערבית הבדואית בנגב בכל מה שקשור לקרקע והריסות. ולכן את אותה ההצעה שהצעתי לך להוסיף למשרדך – גם כותרת של משרד הריסות – אני מציע לחברים שלך בממשלה, לחמשת הנוספים: לשר האוצר כאחראי ליחידת האכיפה, שיוסיף גם הריסות בנגב; למינהל התכנון ולשר הפנים, שיוסיפו גם את הריסות בנגב כחלק מהתכלית של המשרדים שלהם; גם משרד החקלאות והסיירת הירוקה מתעסקים בהריסה; גם רשות ההסדרה, ששייכת לשר התפוצות ומשרד התפוצות, צריך להוסיף לו את הכותרת של הריסות בנגב; גם השר הביטחון לכישלון לאומי, על ידי יחידת יואב, שמתעסקת רק בהריסות בנגב. אי-אפשר רק להרוס בנגב. צריך לשבת עם האנשים ולתת פתרונות ולתכנן. לצערי הרב, כל הקטע של תכנון בנגב לא קיים. את כל המשאבים של ששת משרדי הממשלה בקשר להריסת בתים אתם משקיעים באיך להרוס. אני רוצה להגיד לך, כבוד השר, היה ויכוח ויש ויכוח לגבי הצווים בהאג. אבל הצווים על מה שקרה ב-8 במאי – –

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן. תם הזמן.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – בוואדי ח'ליל אצל משפחת אבו עסא – כשבאים כל משרדי הממשלה האלה, הורסים לאזרחי המדינה את הבתים שלהם, מחרימים – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

שנייה, תן לי שני משפטים.

היו"ר משה סולומון:

נתתי לך חצי דקה יותר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

תן לי שני משפטים. – – מחרימים את תכולת הבתים שלהם, משאירים אותם עד רגע זה ללא שום התייחסות מאף משרד ממשלתי.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

האם על דבר כזה – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת, צריך לסיים. זה כבר דקה יותר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – לא יהיו צווים? אכן, אכן, צריכים להיות צווים על פשע, פשע שאתם מבצעים – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – כממשלה – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – בקרב הערבים הבדואים בנגב. להרוס בתים ולהשאיר את האנשים עד רגע זה.