Заседание пленума 05.03.2024 в 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ"ה באדר א' התשפ"ד, 5 במרץ 2024. הנושא הראשון על סדר-היום: נאומים בני דקה. חברי כנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשונת הדוברות תהיה חברת הכנסת קארין אלהרר. אני שואל איפה השרה התורנית. מישהו יכול להגיד לי?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני לא שרה תורנית.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. השרה נמצאת. מאה אחוז. תודה. בבקשה, חברת הכנסת אלהרר.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לרגל ציון יום האישה הבין-לאומי בכנסת אני רוצה לספר לכם על אישה צעירה שאני מלווה את משפחתה מקרוב בחודשים האחרונים, קוראים לה ארבל יהוד. ארבל נחטפה מקיבוץ ניר עוז יחד עם בן זוגה אריאל קוניו. אחיה דולב יהוד, גם הוא נחטף. הם מוחזקים בשבי החמאס 151 ימים. ארבל היא דור שלישי בקיבוץ, אוהבת אדם וטבע. לאחרונה טיילה עם בן זוגה בדרום ובמרכז אמריקה, טיול שהם חסכו לקראתו הרבה כסף בלא מעט זמן. לפני שש שנים חזרו לגור בקיבוץ שהיא כל כך אוהבת. ארבל מתעניינת מאוד בחקר החלל, באסטרונומיה, ועסקה בהדרכה במרכז גרובטק במועצה אזורית אשכול. המשפחה של ארבל מתארת אותה כצעירה עם אופטימיות שלא נגמרת, מלאה שמחת חיים, עם חיוך שממגנט את כל מי שהיא נתקלת בו, צעירה שתמיד תמיד מוקפת בחברים. ההורים מספרים שארבל ידועה כדודה מספר אחת, תמיד האחיינים מצפים ומחכים לה. עם כל האופטימיות הזאת שמאפיינת את ארבל, הם מאוד מודאגים ושואלים את עצמם אם זה נשאר בימים קשים שבהם היא מוחזקת על ידי חיות אדם בתנאים פיזיים קשים – האם נשארה לה האופטימיות, האם החיוך יחזור. כל רגע שארבל נמצאת שם היא בסכנה. הזמן שלה, של החטופים והחטופות, אוזל. חייבים להחזיר אותם הביתה עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, ואחריו – חבר הכנסת אלי דלל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, ואני רוצה לספר לכם על אישה אחת, עפרה קידר, בת 70, שנחטפה ב-7 באוקטובר. היא וג'ודי וינשטיין חגי נחשבו לחטופות המבוגרות ביותר. באותו יום בעלה נרצח בביתו, ומשפחתה קיבלה הודעה על הירצחה של עפרה בשבי החמאס. גופתה נמצאת בעזה עד היום. עפרה הותירה אחריה נכדים ושלושה ילדים. בבוקר 7 באוקטובר יצאה עפרה להליכת בוקר במסלול הקבוע שלה. כשהתחילו היריות בנה התקשר אליה, היא ענתה לו וצעקה שיורים עליה. לאחר מכן נותקה השיחה. עפרה הייתה תמיד חיובית. היא אהבה לשחות בבריכת הקיבוץ, את פינת החי של הקיבוץ ובעיקר את הליכות הבוקר המוקדמות והשקטות בין עצי הפרדס והשבילים שהיא כה אהבה. עפרה נמצאת בשבי החמאס כבר 151 ימים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת אלי דלל, ואחריו – חברת הכנסת שרן מרים השכל.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו מציינים שני ימים חשובים מאוד – היום הלאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית – אני מברך את העדה ומצדיע לה. היום השני שהכנסת מציינת הוא יום האישה הבין-לאומי, ואני רוצה לספר לכם על אישה אחת, דניאלה גלבוע, בת 19 מפתח תקווה. היא תוארה על ידי אימה אורלי כצעירה מלאת חיים, אור, צליל ואהבה, עם צחוק מתגלגל שנשמע למרחקים. חבריה קוראים לה דנה או נושי. מגיל צעיר דניאלה מנגנת בפסנתר, שרה וחולמת להיות מוזיקאית מקצועית. דניאלה נחטפה ב-7 באוקטובר ממוצב נחל עוז. בתאריך 26 בינואר 2024 חמאס פרסם סרטון תעמולה, שצולם שעות לאחר חטיפתה, שלה יחד עם חטופות נוספות: לירי אלבג, קרינה ארייב ואגם ברגר. בסרטון ארבעתן מדממות, חבולות ופצועות. התמונות הקשות פורסמו בשער העיתון של ה-Daily Mail. בחודש דצמבר המשפחה עשתה אירוע של הכנסת ספר תורה, ובו בן זוגה של דניאלה ביקש את ידה מההורים שלה והם ענו בחיוב, למרות שהם רק בני 20. דניאלה נמצאת בשבי החמאס כבר 151 ימים ומתפללים להחזרתה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל, ולאחר מכן – חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. בבקשה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לרגל יום האישה, לציון יום האישה, אני אקריא מילים על רומי גונן, שבאמת בגיל 23 כל כך מזכירה לי את עצמי, וכולנו מחכים לשובם של כל החטופים והחטופות בחזרה הביתה. היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי. אני רוצה לספר לכם על אישה אחת, רומי גונן, בת 23, במקור מכפר ורדים, שחברותיה מתארות כמרכז חברתי של ממש ועם התלהבות מידבקת שאנשים זוכרים גם זמן רב אחרי שפגשו אותה; בחורה שיודעת להתחמם בקלות אך באותה מידה גם לבוא עם המון אהבה, הכול מהלב. רומי חזרה מהטיול הגדול בדרום אמריקה, חלמה על הטיול הבא במזרח הרחוק שאליו תכננה לצאת בחודשים הקרובים. רומי היא אנרגיה גדולה, מתחברת תוך שנייה וחצי לכולם, יש לה חוש צדק מפותח, והיא מאוד דעתנית, כך מתארות אותה חברותיה. רומי נחטפה בשבת השחורה לעזה ממסיבת הטבע ברעים בעודה פצועה מירי בידה. החטופים ששוחררו הודיעו שראו אותה בחיים, אך הפציעה בידה קשה, והיא לא קיבלה טיפול רפואי בשבי. רומי נמצאת בשבי החמאס כבר 151 ימים. כולנו מחכים לרומי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, ואחריה – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי הכנסת היקרים, גם אני, כמו יתר חבריי, רוצה לציין את יום האישה הבין-לאומי ולדבר על לירי אלבג; ילדה חברותית, אוהבת לשיר, תכננה טיול מסביב לעולם וחולמת להיות מעצבת פנים. באפריל 2023 בן זוגה של לירי, ניר, נפצע קשה בפיגוע דריסה בגוש עציון. ניר סיפר שהיא לא עזבה אותו לרגע, והיא זו שנתנה לו כוח. בשבת השחורה מירי נחטפה מבסיס נחל עוז – שלושה ימים לפני כן סיימה את קורס התצפיתניות. אימה שירה סיפרה כי היא הספיקה לקבל ממנה הודעה אחרונה בקבוצה המשפחתית, ובה היא כתבה כי ירו עליה אבל היא לא נפגעה. אך מאז לא שמעו ממנה דבר. רק מאוחר יותר באותו ערב הם מצאו סרטון שהופץ בטלגרם ובו זיהו את הבת על הג'יפ בדרכה לרצועת עזה. לירי ציינה בפברואר את יום הולדתה ה-19, והיא ציינה אותו בשבי החמאס. לירי, כמו יתר החטופים, נמצאת בשבי החמאס כבר 151 יום. אני לא קוראת רק לנו לשחרר אותה, אלא לכל אומות העולם שמחזיקות מעצמן מדינות נאורות. לא יעלה על הדעת. צריך לקבוע אולטימטום לחמאס להחזיר אותם היום. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חברת הכנסת נעמה לזימי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברות וחברי הכנסת, אני כבר אגיע לנושא תאונות הדרכים, שאני מדבר עליו כל שבוע. אבל 151 יום, 19 חטופות – אובדן חופש וחירות בצורה המקסימלית ביותר. אנשים ונשים שנמצאים במצב הגרוע ביותר שבני אדם יכולים להימצא בו אי-פעם בהיסטוריה האנושית, וזה ממש לא רחוק מכאן. התפקיד שלנו, של המדינה, הוא להביא אותם עכשיו כמה שיותר מהר בלי שאלות ובלי לעשות מזה יותר מדי התחכמויות. זאת המשימה שלנו. אנחנו אשמים בזה שהן נמצאות שם, ועלינו האחריות להוציא אותם משם. לגבי תאונות הדרכים: 62 בני אדם נהרגו מתחילת השנה בדרכים. 62 מבוגרים, צעירים, ילדים, ילדות, נשים, גברים, ערבים, יהודים. המלחמה בדרכים גם לא פוסחת על אף אחד. בדרכים אנשים נהרגים סתם, והמשפחות לא שורדות את זה לעולם. אנחנו צריכים לדעת ולזכור גם את אלה שמתים וממשיכים למות. גם היום מת מישהו בדרכים. אלו תאונות דרכים שאנחנו יכולים למנוע. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חברת הכנסת נעמה לזימי, ואחריה – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי.

נעמה לזימי (העבודה):

כנסת נכבדה, יושב-ראש הכנסת, היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, ואני רוצה לספר לכם על אישה אחת – נעמה לוי, בת 19 מרעננה. היא חובבת טניס ותחרויות טריאתלון; היא בוגרת מכינה ואחות לשלושה אחים; אימא שלה מתארת אותה כילדה שמאמינה בטוב הלב של כל בני האדם. נעמה היא תלמידה מצטיינת במגמת הדיפלומטיה שבה למדה בתיכון וספורטאית שתמיד חתרה להגיע לקו הסיום. נעמה נחטפה בשבת ב-7 באוקטובר מבסיס נחל עוז, יומיים בלבד לאחר קליטתה בתפקיד. בתיעוד הקשה שפורסם מרגע החטיפה נראית נעמה כשהיא אזוקה, מדממת וחבולה מובלת לטנדר על ידי מחבל חמאס. במשך 50 יום למשפחתה של נעמה לא היה מושג באשר למצבה; עד שהגיע אות חיים מאחת החטופות ששוחררו במסגרת העסקה, ונאמר להם, בין היתר, כי נעמה היא זאת שקלעה את הצמות המיוחדות בשערן של החטופות שחזרו. נעמה נמצאת בשבי החמאס כבר 151 ימים. חייבים להחזיר את נעמה, אותם ואותן אלינו עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, ואחריה – חברת הכנסת שלי טל מירון.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, שרה נכבדה, כנסת נכבדה, היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, ואני רוצה לספר לכם על אישה אחת, נערה, בחורה צעירה – קרינה ארייב, בת 19 מירושלים. קרינה מתוארת על ידי המשפחה כילדה עדינה עם לב גדול, שאוהבת את המשפחה שלה ומאפשרת לילדה שבתוכה לצאת, לשחק ולרקוד. בכל הזדמנות אפשרית היא הייתה שמחה, עם נאיביות שממיסה את הלב ומיקוד במטרה בדרך להגשים את כל החלומות שלה. הוריה של קרינה – אירה, עולה מאוקראינה, ואלברט, עולה מבוכרה, הם עולים ותיקים. ויש לקרינה גם אחות גדולה – סשה. קרינה היא נכדה לניצול שואה, וכעת התהפכו היוצרות והוא זה שבדאגה מתמדת אם יש לה מים, אם יש לה אוכל. קרינה היא אחת התצפיתניות שנחטפו מבסיס נחל עוז. לפי הסרטונים שהופצו, היא נחטפה בעודה פצועה. בבוקר 7 באוקטובר קרינה הסתתרה עם בנות נוספות במיגונית כשברקע נשמעו יריות וצעקות בערבית. בסרטונים של השעות לאחר החטיפה קרינה נראית בתוך ג'יפ מוסע לתוך שטח רצועת עזה. קרינה נמצאת בשבי כבר 151 ימים. חייבים להחזיר אותה ואת החטופים האחרים עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חברת הכנסת שלי טל מירון, ואחריה – חבר הכנסת אבי מעוז.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, ואני רוצה לספר לכם על אישה אחת שיש לי הזכות לדבר עליה – שני ניקול לוק, בת 22 במותה, שתועדה נחטפת באכזריות ממסיבת הטבע ברעים בטנדר לעזה. כולנו ראינו את התיעוד הנורא והמזעזע של ההתעללות בגופתה – היריקות והחבטות שהיא חטפה מעוברים ושבים. שלושה שבועות אחרי התיעוד הנורא הזה עודכנה משפחתה של שני לוק שהיא איננה בחיים. שני, שנולדה בגרמניה אך גדלה בישראל, הייתה מקעקעת. בסרטונים ממסיבת הטבע בקיבוץ רעים לפני חדירת המחבלים היא תועדה רוקדת ליד מבלים אחרים כשהיא מחייכת למצלמה. שני נולדה במושב אדרת וגדלה עם שלושת אחיה. מגיל צעיר שני הייתה יצירתית מאוד ואהבה לצייר. היא חלמה לגור בדירה משלה בתל אביב והגשימה את החלום בגיל 18. שני סיימה בהצלחה קורס עיצוב גרפי ופתחה סטודיו לקעקועים אצלה בדירה, ולאט-לאט הצליחה להתפרנס מהכישרון שלה. שני כל כך אהבה פסטיבלים של מוזיקה. במסגרת אחד הפסטיבלים באירופה היא הכירה את בן זוגה. השיחה האחרונה שניהלה שני הייתה עם אימא שלה בשעה 6:40 בבוקר, והיא אמרה לה שהיא נוסעת למקום בטוח עם בן זוגה אוריון, שנחטף לעזה. שני נמצאת בשבי החמאס כבר 151 ימים, ואנחנו מתפללים להשבתה ולהשבת כל החטופות והחטופים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת אבי מעוז איתנו? לא. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, ואני רוצה לספר לכם על אישה צעירה, חיילת, תצפיתנית מנחל עוז שנחטפה ב-7 באוקטובר – אגם ברגר. כנרת מחוננת בת 19 מחולון, שלמדה בתיכון קריית שרת ולימים התגייסה לצה"ל לתפקיד תצפיתנית במוצב נחל עוז. כבר בכיתה ד' אגם החלה לנגן על הכינור בכישרון רב ובאצילות, והכינור הפך להיות חלק בלתי נפרד ממנה. אך התרומה של אגם לא הסתפקה רק במוזיקה. אגם הרבתה להתנדב עם אוכלוסיות מיוחדות ולסייע לילדים שחוו קשיי למידה וקשיים משפחתיים. אגם היא מודל לחיקוי, כאחות תאומה לליאם ואחות לבר ועילי. ב-7 באוקטובר חלה תפנית בחייה של אגם, שנחטפה על ידי ארגון הטרור הרצחני חמאס. היא נראתה לאחרונה בסרטון שפורסם בטלגרם כשפציעה בפניה. רגעים אחדים לפני החטיפה הספיקה אגם להתקשר לאביה ולספר לו על היריות במוצב. אות החיים הראשון מאגם התקבל בשיחת טלפון שאביה קיבל מאגם גולדשטיין-אלמוג, ששוחררה בעסקה בסוף נובמבר. אגם גולדשטיין ביקשה להעביר לאבא של אגם ברגר ברכת יום הולדת מאגם, וסיפרה לו כי היא בסדר, היא מרגיעה שם את כולם בשבי והיא שומרת שבת. בשבוע שעבר פגשתי את אימא של אגם, והיא סיפרה לי בגאווה שנודע לה שאגם שומרת על העקרונות והערכים שעליהם היא חונכה כאשר היא סירבה לבקשת המחבלים לבשל ולהדליק אש בשבת. סיפורה של אגם מחזק את המודעות לגבורה האנושית, ומבטא את התקווה לשחרורם ולשחרור כל החטופים. ביום האישה הבין-לאומי הזה, בואו נזכור את אגם ואת האומץ שלה. בואו נתפלל לשלומה, בואו נתפלל לשחרורה ולשובם של כל החטופים והחטופות. אגם נמצאת בשבי כבר 151 ימים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', ואחריו – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, ואני רוצה לספר לכם על אישה אחת, עמית אסתר בוסקילה, תושבת אשדוד, בעלת עסק מצליח לסטיילינג ועובדת כמלבישה. עמית בשלנית בחסד, וזמן קצר לפני מתקפת הטרור הגיעה לשלבים מתקדמים בתוכנית הבישול מאסטר שף. קרוביה מתארים אותה כבחורה יפהפייה, מלאת שמחת חיים, שמפיצה אור בכל מקום שאליו היא נכנסת; אוהבת לטייל בעולם, לבלות עם חברים, לרקוד ולשמוח; פייטרית שיודעת לעמוד על הרגליים. ב-7 באוקטובר נחטפה מהמסיבה ברעים. היא הספיקה לנהל שיחה עם דוד שלה לפני שנותק עימה הקשר. במהלך השיחה עמית הספיקה להגיד לשמעון, דודה, שהיא נורתה, ולאחר ששמע אותה צורחת, היא אמרה חלושות: אני אוהבת אתכם. בנובמבר האחרון ציינה עמית את יום הולדתה ה-28 בשבי חמאס. עמית נמצאת בשבי חמאס כבר 151 ימים. צריך להחזיר את עמית, צריך להחזיר את כולם, עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ואחריה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, ואני רוצה לספר לכם על אישה אחת. נועה ארגמני, בת 26, היא בתם היחידה של הוריה – יעקב בן 69 וליאורה בת 62. ליאורה היא ישראלית ממוצא סיני, שחולה במחלת הסרטן ונמצאת בימים אלו בטיפולים. נועה הייתה סטודנטית להנדסת מערכות מידע באוניברסיטת בן-גוריון, והתגוררה עם הוריה בבאר שבע; שם הייתה גם מטפלת מסורה באימא, שרק רוצה לראות אותה שוב לפני שאולי, חס וחלילה, זה יהיה מאוחר מדי. נועה השתתפה בפסטיבל הנובה עם בן זוגה אבינתן אור, בן 30. כבר ב-7 באוקטובר הופץ סרטון שבו רואים את נועה נחטפת לעזה על אופנוע ביחד עם אבינתן, כאשר היא מנסה בכל כוחה להמשיך ולהחזיק בידו עד שהופרדו באכזריות קורעת לב. הבעת פניה של נועה, שנחקקה בזיכרון הקולקטיבי של העם שלנו, סיפרה את כל הזוועה. נועה נמצאת בשבי חמאס כבר 151 ימים, והעולם שותק.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, ואחריה – חבר הכנסת אלון שוסטר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, כאשר 19 נשים נמצאות בשבי חמאס. אני רוצה לספר לכם על אישה אחת. כרמל גת, בת 39, שנחטפה לרצועת עזה יחד עם קרובת משפחתה, ירדן רומן גת, ועם אימא שלה, כנרת, זיכרונה לברכה, שנרצחה. בבוקר 7 באוקטובר כרמל הייתה בבית הוריה בבארי, מוכנה לריצת בוקר. הם שמעו את האזעקות ונכנסו לממ"ד. המחבלים חדרו לבית והוציאו את כנרת וכרמל מביתן. כרמל נחטפה ברכב של הקיבוץ, וכנרת הובלה עם קבוצה נוספת של חברי קיבוץ ונרצחה כמה מאות מטרים מביתה. כרמל היא מרפאה בעיסוק, פעילת זכויות אדם ומתוארת על ידי כל אוהביה כחברת נפש קרובה. החיוך שלה קורן ומאיר מכל תמונה. מי שמכיר את כרמל גת מתאר אישה יוצאת דופן, עם תעצומות נפש ונחישות. חטופים שהוחזקו איתה העידו כי יזמה תרגול יוגה ומדיטציה, ובזכותה שמרו על שפיות. כרמל נמצאת בשבי חמאס כבר 151 ימים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת אלון שוסטר, ואחריו – חברת הכנסת קטי קטרין שטרית.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, ואני רוצה לספר על אישה אחת – ג'ודי וינשטיין חגי, בת 70, שנורתה ונפצעה במהלך הטבח ב-7 באוקטובר. במשך כחודשיים משפחתה קיוותה כי היא עוד בחיים. ב-28 בדצמבר הודיע קיבוץ ניר עוז שג'ודי נרצחה באותה שבת. בעלה, גדי חגי, בן 72, נרצח גם הוא בטבח, וגופותיהם עדיין מוחזקות בידי חמאס. שניהם נחטפו כאשר יצאו להליכת בוקר. ג'ודי הספיקה לתעד בסרטון את תחילת המתקפה, ולהזעיק את מד"א כאשר ירו בבעלה. ג'ודי הותירה אחריה ארבעה ילדים, שבעה נכדים, וגם את אימה, בת 95. היא הייתה מורה לאנגלית עם התמחות בילדים עם צרכים מיוחדים ובעיות קשב וריכוז. היא טיפלה בילדים עם חרדות בעקבות המצב בעוטף בשיטות מדיטציה ומיינדפולנס. ג'ודי הייתה משוררת, יזמית והייתה מסורה לעשייה למען שלום ואחווה. ג'ודי נמצאת בשבי חמאס כבר 151 ימים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, ואחריה אני אומר כמה מילים – ברשותך, חבר הכנסת שקלים – ולאחר מכן הרשימה תימשך לפי הסדר. בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, ואני רוצה לספר לכם על אישה אחת. שירי ביבס, בת 32, נשואה כבר תשע שנים לבעלה ירדן; יחד הם גידלו את שני ילדיהם אריאל וכפיר – כולנו מכירים אותם, עם השיער הג'ינג'י הבולט כל כך – בקיבוץ ניר עוז. שירי וכל משפחתה נחטפו ב-7 באוקטובר, כאשר כפיר, שבימים אלו כבר בן שנה וחודשיים, נחטף בעודו בן תשעה חודשים בלבד, והוא החטוף הצעיר ביותר שנלקח על ידי חמאס. את יום הולדתו הראשון ציין בשבי – יום ההולדת העצוב ביותר בעולם. הוריה של שירי, אשר התגוררו במרחק של עשרה בתים בלבד מביתם בניר עוז, לא שרדו את הטבח. בדצמבר האחרון בני משפחתה הכניסו ספר תורה ששרד עוד מימי השואה אל בית הכנסת של הקיבוץ – תרומה שקיבלו מקהילה יהודית בארצות הברית. אנחנו כולנו תפילה שכל משפחת ביבס תחזור, בעזרת השם, בשלום, וכך גם כל החטופים. שירי נמצאת בשבי חמאס כבר 151 ימים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, גברתי. חברות וחברי הכנסת, כפי שהזכירו רבים מכם, הכנסת מציינת היום את יום האישה הבין-לאומי. מעבר לדיון המיוחד שאנחנו נקיים פה במליאה, היום הזה כלל גם דיון מיוחד שהובילה יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי חברת הכנסת פנינה תמנו שטה; יום מלא, שכלל אירוע גם בסימן תרומתן של נשים במלחמת חרבות ברזל, דקת דומייה לזכר הנרצחות, עדות מפיה של מיה רגב, אשר נחטפה וברוך השם שוחררה משבי חמאס; נערכו פאנלים שונים בהובלת ובהשתתפות נשים פורצות דרך ומומחיות בתחומן, והתקיים ממש כעת כנס נוסף של חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בסימן גיבורות בעורף – גיבורות בחזית. כפי שאמרתי בכנסים היום, בגבורתן ובעוז רוחן, הדור העכשווי של נשות ישראל יצטרף לשורה ארוכה של נשים שנשאו את גורל העם על גבן – דבורה הנביאה, אסתר המלכה, שרה אהרנסון, חנה סנש וגיבורות רבות מספור שמעשיהן משובצים בדברי ימי עמנו. לא ניתן לציין את יום האישה הבין-לאומי הנוכחי מבלי להזכיר את אחיותינו שכבר 151 ימים נמצאות בשבי החמאס – מיה, לירי, עפרה, ג'ודי, עדן, נועה, שירי, נעמה, רומי, ארבל, כרמל, דורון, דניאלה, ענבר, שני, עמית, קרינה ואמילי, שתמונותיהן מביטות עלינו כאן ממעל. הן נמצאות לנגד עינינו ועל לוח ליבנו בכל יום ובכל שעה, לא חדלנו מלפעול למען שובן, וכך נמשיך לעשות בכל הדרכים והאמצעים העומדים לרשותנו כדי להחזיר את כולן הביתה. מי ייתן שבקרוב נשמע כולנו בשורות טובות ושאחיותינו, וכמובן גם אחינו, ישובו אל חיק משפחותיהם. אמן. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, ואני רוצה לספר לכם על אישה אחת – עדן ירושלמי. עדן, בת 24 מתל אביב, היא בחורה אנרגטית, שאוהבת מוזיקה ומסיבות, ואפילו גם רוכבת על אופנוע. עדן נחטפה ב-7 באוקטובר מהמסיבה ברעים – שם עבדה כברמנית שבוע לפני יום הולדתה. עדן הייתה במכונית יחד עם שתי חברותיה שנרצחו והעמידה פני מתה כדי שהמחבלים, יימח שמם, לא יתקרבו אליה, אך תוך כדי שהטלפונים של שתי חברותיה החלו לצלצל עדן הבינה שצלצולי הטלפונים מסכנים אותה והיא החליטה פשוט לצאת מהרכב וברחה להתחבא מתחת לשיח. בשיחת טלפון משפחתה ביקשה ממנה לא לבכות כדי שלא ישמעו אותה, והיא סיפרה שהשיח פשוט לא מסתיר אותה מספיק ושאפשר לראות אותה. במשך שלוש וחצי שעות אחותה דיברה אתה בטלפון, עד שבשעה 11:00 היא אמרה לאחותה שתפסו אותה והשיחה נותקה. עד היום לא התקבל אות חיים שמעיד על מצבה. עדן נמצאת בשבי כבר 151 ימים. עדן יקרה, עם שלם מתפלל לשובך במהרה יחד עם כל אחינו ואחיותינו החטופים והחטופות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

היום הכנסת מציינת את יום הנשים הבין-לאומי, ואני רוצה לספר לכם על אישה אחת. ענבר הימן, זכרה לברכה, בת 27 מחיפה, שנחטפה ממסיבת הנובה ברעים. ענבר הייתה סטודנטית לתקשורת חזותית בשנה הרביעית לתואר וגם אומנית גרפיטי מוכרת בעולם תחת הכינוי "פינק". אומני גרפיטי בארץ ובכל העולם נרתמו לצייר על קירות וברשתות למען שחרורה מהשבי. למסיבה ברעים היא הגיעה בתפקיד ההלפרית, מתנדבת בצוות סיוע למבלים שחשים ברע וזקוקים לתמיכה. היא נמלטה עם שני צעירים נוספים ממחבלי החמאס. לפי עדויות חבריה, המרדף נמשך כשלוש שעות, ובסיומו אחד המחבלים איים על ענבר בסכין והיא נחטפה לרצועת עזה על גבי אופנוע. חודשיים אחרי שנחטפה התבשרו בני משפחתה כי ענבר נרצחה בשבי החמאס. ענבר הייתה בחורה מחוננת, מלאת אהבה והכלה, עם נתינה אין-סופית. בחורה יצירתית ומלאה בשמחת חיים. ענבר נמצאת בשבי החמאס כבר 151 יום וכל רצון המשפחה הוא שנחזיר את גופתה הביתה לקבורה בישראל. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי ואני רוצה לספר לכם על אישה אחת – אמילי תהילה דמארי, בת 27, שנחטפה לרצועת עזה מביתה שבקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר ועדיין לא ידוע מה עלה בגורלה. חבריה לשכבה שנפגשו מול ביתה קראו זה מכבר, וקוראים לממשלה ולקבינט לפעול לשחרורה. חשוב להם שאמילי תדע שכולם מחכים לשובה הביתה ושבני משפחתה נלחמים לחזרתה בכל כוחם. כשמגיע הרגע לתאר אותה, חבריה מספרים שאמילי היא הדבר הכי שמח וטוב שיש וכי היא הדבק של כולנו. היא מתוארת כחברה של כולם וכדמות מאוד פופולרית, אהובה, ואהובה באזור יישובי הדרום. חברתה הטובה ליקי משוכנעת שגם במנהרות החמאס היא מתגלה במלוא כוחה כי היא האדם הכי חזק שליקי מכירה והיחידה שמסוגלת לעמוד בדבר כזה. אמילי נמצאת בשבי החמאס כבר 151 ימים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

שלום, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי. אני דווקא רוצה לדבר על מיה גורן, אישה בת 56 מקיבוץ ניר עוז, שב-7 באוקטובר הלכה והייתה בגן, במקום הכי אהוב עליה, גן הילדים של הקיבוץ. מיה הייתה נחשבת כאחראית לכל ההורות בקיבוץ. אישה שמחה, אישה מקרבת, מאחדת, מכילה. בזמן האזעקות היא הספיקה להודיע לבן שלה שהיא נמצאת בגן שם. לצערנו בעלה אבנר נרצח על ידי המחבלים וכעבור דקות נותק הקשר איתה. כעבור כמה ימים עשו איכון לטלפון ומצאו שהטלפון נמצא ברצועת עזה. ולצערנו, ב-1 בדצמבר משפחתה קיבלה את הגרוע מכול, את ההודעה ואת הבשורה שלצערנו היא נרצחה בשבי חמאס. גופתה של מיה גורן כבר נמצאת 151 יום בשבי החמאס ואנחנו צריכים לעשות הכול, לבקשת משפחתה, כדי להחזיר את הגופה לקבורה בישראל. אנחנו רוצים להגיד מפה שתהיה נשמתה צרורה בצרור החיים, ובעזרת השם, שנזכה בקרוב להחזיר את כל החטופות והחטופים במהרה, ושכבר, בעזרת השם, נצליח אחת ולתמיד להכריע את החמאס.

היו"ר ניסים ואטורי:

אמן. תודה רבה. חברת הכנסת אתי חוה עטייה, בבקשה.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי וגם אני רוצה לספר לכם על אישה אחת, דורון שטיינברכר, בת 30 מקיבוץ כפר עזה, אחות וטרינרית במקצועה. דורון דודה מדהימה לאחיינים שלה, אוהבת בעלי חיים ואישה שכולה נתינה, כך תיארו מקורביה. ב-7 באוקטובר, דורון נחטפה מביתה בשכונת הצעירים של כפר עזה כשמחבלי חמאס משכו אותה מתחת למיטה, שם התחבאה. בהודעה הקולית האחרונה ששלחה בקבוצת החברות הכי טובות היא נשמעת אומרת: "הם פה, תפסו אותי". דורון נוטלת תרופה כרונית מדי יום, ומאז החטיפה לא ידוע אם לקחה אותה, ובשל כך היא נמצאת בסכנת חיים. מאז השבת השחורה אות חיים ראשון התקבל לאחר 112 ימים בשבי החמאס. חמאס פרסם סרטון ובו נראו דורון, קרינה ארייב ודניאלה גלבוע. דורון נמצאת בשבי החמאס כבר 151 ימים. יהי רצון שכל החטופות והחטופים יחזרו במהרה, שלמים ובריאים, לזרועות המשפחה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. השרה חברת הכנסת גילה גמליאל, בבקשה.

שרת המודיעין גילה גמליאל:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מלחמת חרבות ברזל וטבח 7 באוקטובר הפכו גם את יום האישה השנה לשונה לחלוטין. בעיניי יום האישה בשנים שעברו היה יום של אופטימיות ותקווה: תקווה לשינוי שכר הנשים, אחוז הנשים בתפקידים בכירים, דיברנו על משרות, על פיתוח אישי, על יותר נשים בממשלה, על החיים המטורפים בין בית לקריירה. על MeToo ועל הקשר שקיים בין כל הנשים בעולם בתמיכה הדדית, וגם כאן בבית הזה. אבל יום האישה השנה לא דומה לשום דבר אחר. יום האישה הנוכחי דורש מאיתנו לזעוק את הזעקה של כל הנשים ולהילחם על הזכויות הבסיסיות ביותר שלנו – על הזכות לחיות, הזכות שלנו על גופנו, הזכות להיות בטוחות ומוגנות. הזכויות האלה אמורות להיות מובנות מאליהן בעולם החופשי של היום. אבל לצערנו אנו עומדים כמעט בודדים במערכה, כששאר העולם שותק מול ההפרה המחרידה של זכויות הנשים ב-7 באוקטובר. מחובתנו, כל הנשים שיושבות בחדר הזה, כל האנשים שיושבים בחדר הזה, לזעוק את זעקתן של הנשים שנאנסו, שנפגעו, שנרצחו, שנשרפו, שנטבחו, שנחטפו ושהזכויות האלו נשללו מהן. דוח האו"ם בדבר התקיפות המיניות בטבח 7 באוקטובר מתפרסם באיחור ומוכיח את מה שאמרנו לעולם מתחילת המלחמה. התעלמות מזכ"ל האו"ם והשתיקה המבישה של ארגוני הנשים בעולם הן הרבה יותר מחרפה. הזכרנו היום בבית הזה את הנשים החטופות, את הסיפור שלהן ואת חובתנו להחזיר את כולן הביתה. אני נפגשתי עם המשפחות, הכאב זועק לשמיים, ואנחנו חייבים לעשות הכול על מנת להחזיר אותן כמה שיותר מהר.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: ציון יום האישה הבין-לאומי. אני מזמין את יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי חברת הכנסת פנינה תמנו. בבקשה, חמש דקות.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, שרות נכבדות, כנסת נכבדה, היום אנו מציינים בכנסת את יום האישה, יום הנשים הבין-לאומי. בשנים עברו ביום זה, כפי שציינה השרה גמליאל, היו שלל נושאים של העצמת האישה, קידום נשים, צמצום פערי שכר, אפליה. אך בזמן שיתר העולם יציין כבשגרה את הנושאים האלו, עלינו נכפתה מלחמת אין ברירה, מלחמת קיום. לפני הכול, ביום הזה, אנחנו זוכרות וזוכרים את כל הנרצחות והנרצחים, את 19 החטופות ויתר החטופים שעדיין נמצאים בשבי בידי מחבלי חמאס הארורים. אחרי 7 באוקטובר יום האישה בישראל לעולם לעולם לא יכול עוד להיות אותו הדבר. ביום הזה חובתנו שקולן של ישראליות רבות שנרצחו יישמע כזעקה גדולה, כי הן את קולן לא יכולות להשמיע אחרי שנרצחו, נשרפו, עברו התעללויות, נטבחו בצורה הכי ברברית שיש. ולצערי גם קולן של נשים שעודן בחיים ועברו את התופת הוכחש, הוכחש על ידי חלקים רבים בקהילה הבין-לאומית, שהפנו לנו כתף קרה ואוזן ערלה. גם את זה אנחנו חייבים להמשיך, לפעול כדי לשבור, לנפץ את השתיקה הרועמת. 7 באוקטובר טלטל את עולמנו וזעזע את יסודות קיומנו בביטחון בארצנו. האכזריות של אויבינו חצתה כל גבול וכל קוד אנושי. התמונות הקשות מאותו היום והמראות הרבים של הזוועות, נשים, גברים, ילדים, שהוצאו להורג בצורה הכי ברברית, בפשעים נגד האנושות – כשכל נפש וכל משפחה הן עולם ומלואו – אלו תמונות ומראות שילוו אותנו לעד. בשם הזיכרון הזה ובשם חובתה הבלתי-מתפשרת של מדינת ישראל ושלנו כנבחרי ציבור, עלינו לפעול לביטחון ולהשבת הבנות והבנים לגבולם. המראות האלו ישמשו בעבורנו כפקודה לפעול, ולא להפסיק, למען עתיד ילדינו בנחישות בארץ ומול כל העולם, בכל דרך אפשרית, כדי שאנחנו נדאג שלעולם לא עוד. לעולם לא עוד. לצד השכול והכאב העצום, ביום האישה הזה יש לנו גם את הזכות להאיר בזרקור את גבורתן ותרומתן של נשים רבות, אמיצות, גיבורות, במלחמה, במלחמת חרבות ברזל, שהן חלק בלתי נפרד מאחדותו, עוצמתו וניצחונו של עם ישראל. זה חודשים שבוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשותי – ובהנהלת דלית אזולאי, שנמצאת איתנו כאן, שעושה עבודה מסורה יחד עם הצוות הנפלא שלה, וכמובן גם הצוות האישי שלי – אנחנו פועלים ופועלות להנכיח את התרומה של הנשים, להוביל מדיניות ולתקן שינויים לטובת זכויותיהן של נשים; לשמור על המוגנות והביטחון, החל מהמפונות ודרך הקורבנות שבעודן בחיים; לחשוף לעולם כולו, כפי שאמרתי, את הפשעים המחרידים נגד האנושות, כלפי נשים, שביצעו חמאס וחיילי הנוח'בה, טרוריסטים של הנוח'בה, יימח שמם. היום הייתה לי הזכות להוביל את האירוע המרכזי של הכנסת. אתה גם הגעת, חבר הכנסת ואטורי, סגן היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

נכון, היה מאוד מרגש.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

היה מאוד מרגש. שמנו זרקור על גיבורות במלחמה, בחזית, בהסברה ובעורף. קיימנו פאנלים שבהם הראינו את היכולת והתרומה של עשרות נשים מדהימות אבל שמייצגות עשרות אלפי נשים מעם ישראל. את הכנס פתחה מיה רגב, שנחטפה לעזה. האישה הצעירה הזאת, מה שהיא עברה, ואיך היא עמדה שם, זקופה, גייסה את כל הכוחות, השמיעה את ההקלטה איך היא זועקת לאביה ב-7 באוקטובר: אבא תציל אותי. מי שלא שמע את ההקלטה המצמררת הזאת – היא אמרה שאת ההקלטה הזאת היא משמיעה מעל הבמה, אבל היא נמצאת איתנו, היא איתנו כאן היום בכנסת כדי להשמיע את זעקתן של מי שלא יכולות עכשיו להשמיע אותה, ועוברות תופת יום-יום בשבי החמאס. אני מודה למיה על תעצומות הנפש שלה ומודה לכל המשפחות שהגיעו, כדי לשתף אותנו. שאלוקים רק ייתן להן תעצומות נפש, באמת. אני רואה את עמידתן. הן באות יום-יום, המשפחות והאימהות הרבות, אימהות שכולות, אימהות החטופות, אימהות לחיילים, נשים של אנשי משרתי הקבע ומשרתי המילואים, כולן כולן נשים גיבורות. אני רק רוצה לסיים ולומר: בסוף עת צרה זו לישראל, אבל אסור לנו לשכוח שבזכות נשים צדקניות עם ישראל נגאל וגם עתיד להיגאל. כל יום עלינו לעשות טוב, לפעול לטוב, ובעזרת השם גם יהיה טוב. שנזכה לראות את החטופים והחטופות בבית בישראל, שננצח את אויבינו ונחזיר את הביטחון לגבולותינו. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת חוה אתי עטייה, בבקשה.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחות ואורחים נכבדים, גברתי השרה חברת הכנסת מאי גולן, השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, כפי שאמרה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שפועלת רבות למען קידום מעמד האישה, היום אנו מציינים את יום האישה הבין-לאומי, שיחול ב-8 במרץ ברחבי העולם. במשך כל היום ציינה הכנסת את היום הזה בסימן תרומתן של נשים במלחמת חרבות ברזל – גיבורות בחזית וגיבורות בעורף. אני מקדישה את דבריי ל-17 הנשים שעדיין מוחזקות בשבי החמאס ברצועת עזה. אני מתפללת להשבתם המהירה של כל החטופות והחטופים. מי ייתן ותחזרו במהרה לזרועות המשפחה. נמשיך להיאבק על חזרתכם, תהיו בטוחים בכך. את יום האישה יציינו בבתי הפרלמנט, שבהם יינשאו נאומים, יתקיימו יוזמות ורבי-שיח על זכויותיהן ומעמדן של נשים. יום האישה חשוב לי באופן אישי. את הסיבה מצאתי בצוואתו של עמית בונצל, זכרו לברכה, לוחם ומפקד שנפל בקרב ביום 6 בדצמבר: "הרבה אנשים אומרים שהם רוצים להצליח, אבל לא כולם מוכנים לשלם את המחיר שצריך כדי להצליח". אני מוצאת בצוואתו את אבני הדרך שעשיתי עד הגעתי לכנסת. שנים רבות חיכיתי להגיע למעמד של חברת כנסת. התמודדתי בשנת 2019, יחידה מול עשרה גברים, במחוז דן בליכוד. לשמחתי זכיתי. בבחירות המקדימות של הליכוד ניצבתי לפני אתגר: הייתי אחת מ-15 מועמדות לחמישה מקומות בכנסת. כפי שאתם רואים, הצלחתי להיכנס לכנסת. במקומות העבודה ובדירקטוריונים שכיהנתי בהם היה רוב מובהק של גברים. על בשרי למדתי את חוזקו של הכוח הנשי הכולל עיקשות ועבודה קשה. כידוע, שנת התשפ"ד איננה שנה רגילה. לצערנו היא נפתחה במלחמה איומה, אבל המשיכה בסימן של ביטחון וגבורה. ובשנה יוצאת דופן זאת, וכמוה יום האישה, אני מביאה את סיפור גבורתן של נשים אמיצות שנלחמו מול חמאס וסיכנו את חייהן למען הכלל – התצפיתניות מנחל עוז. במתקפת הפתע ב-7 באוקטובר נרצחו באכזריות 14 תצפיתניות ובקריות איסוף יבשתי מגדוד 414 במוצב נחל עוז, ושבע תצפיתניות נחטפו לעזה. למרות האימה הרבה, מספר תצפיתניות נעלו את עצמן בחמ"ל והמשיכו להילחם בגבורה. הטנקיסטיות מגדוד קרקל – כשבע נשים הרכיבו צוותי טנק בגדוד קרקל, לחמו בנחישות נגד מחבלי חמאס באותו היום, והרגו יותר מ-50 מחבלים. במהלך הלחימה הנשים הללו למדו להשתמש בתותחים מיוחדים ששימשו אותן. הן מעוררות השראה של ממש. אלו רק חלק מתוך עשרות נשים שלחמו בגבורה למען עם ישראל. אני מבקשת להודות להן מעל בימה זאת, בשמי ובשם עם ישראל. אני מקדישה להן את יום האישה. לצד הלחימה המתמשכת מול חמאס, החיים האזרחיים ממשיכים במלוא התנופה. הוכחה לכך קיבלנו בשבוע שעבר בבחירות לרשויות המקומיות. גילינו כי לא פחות משבע נשים חדשות נבחרו לכהן בראש רשות מקומית. שמונה מתוך 14 נשים שסיימו תקופת כהונה ראשונה בעיר או במועצה ימשיכו לכהן. אני מברכת כל אחת ואחת. הצלחתכן היא הצלחתנו. הזכות שנפלה בחלקכן לשרת את הציבור חשובה מאין כמוה. אני בטוחה כי בתקופת הכהונה שלכן תממשו את השליחות שלכן על הצד הטוב ביותר. אני רוצה לשתף אתכם בכמה פעילויות שקידמתי למען הנשים. בעקבות פנייתה של שדולת הנשים, חוקקתי את חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 6) – חובת פרסום דוח שנתי. יש עוד מה לשפר בו כדי לצמצם את פערי השכר המגדריים, תכלית החוק לא הושגה במלואה. אני חושבת שאם יוטלו סנקציות על מעסיקים, החוק ישיג את מטרתו. חוק נוסף שלי הוא חוק ההוצאה לפועל – הגנה מפני עיקול של כספי הסיוע של נשים חד-הוריות. חוק זה ישלב נשים בשוק העבודה, יקדם אותן ויוציאן ממעגל העוני. החוק מעודד ומציע הכשרות מקצועיות. דאגתי כי גם אזרחיות ותיקות ישולבו בשוק העבודה באמצעות הכשרות מקצועיות. עשיתי זאת בעת כהונתי כיו"ר ועדת עידוד תעסוקה והכשרות מקצועיות, אך עבודה רבה לפנינו למען האזרחיות הוותיקות. עד כה ציינתי חוקים פרטיים שלי, ועכשיו אני מזכירה חוקי ממשלה. חוק שעבר, שהתקבל במושב הקודם, הוא חוק האיזוק האלקטרוני לגברים אלימים. חוק נוסף – בימים אלו אנו שוקדים בוועדת הכספים על אישור תקציב 2024, עם מתן נקודות זיכוי במס הכנסה עבור עולים הורים לילדים בגיל הרך. אישור נקודות הזיכוי במס הכנסה יסייע לנשים להשתלב בשוק העבודה. אני מקווה כי החוק יוביל בסופו של דבר לעלייה בשיעור המועסקות במשק. אני חברה בארגון הבין-לאומי WPL, ארגון המונה 80 חברות פרלמנט מרחבי העולם הפועלות למען זכויות נשים והגברת נוכחותן של נשים במנהיגות פוליטית ובקבלת ההחלטות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

שנייה, אני כבר מסיימת. חברות וחברי הכנסת, נותרו עוד בעיות שיש לפתור: פערי השכר המגדריים צומצמו חלקית בלבד, אלימות נגד נשים היא תופעה קיימת, מספר הנשים בתפקידי מפתח בחיים הציבוריים והעסקיים נותר נמוך, ובוודאי שלא מייצג את חלקן היחסי של נשים באוכלוסייה, אולם אנו מתקדמים צעד אחר צעד לקראת מציאות שוויונית יותר. אשתדל להמשיך ולפעול, בעזרת השם, בכל כוחי למען שילובן ושגשוגן של נשים בחברה. יום האישה שמח לכנסת ולכל בית ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. אני מבקש לעמוד בחמש דקות. אני משתדל לא להעיר, בגלל היום המיוחד, בעיקר לא לנשים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היום יום שלישי, אתה יכול לתת גם שבע ושמונה, לא יקרה שום דבר. תמיד בימים מיוחדים נותנים קצת יותר, זה בסדר.

היו"ר ניסים ואטורי:

נתתי. לא, זה לא נגמר בשבע, אתה לא מבין. לא הבנת את זה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תמיד בימים מיוחדים נותנים קצת יותר, זה בסדר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אם הייתי יודעת, אז הייתי אומרת את הכול. אני תכננתי חמש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה רוצה שאני אחליף אותך, ואטורי?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

היו"ר ניסים ואטורי:

(אומר מילים ברוסית). לפי הצחוקים שם, כל ישראל ביתנו מבינים רוסית?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ברור, מה אתה חושב שאני עושה – – –

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

היו"ר ניסים ואטורי:

בהזדמנות זו נברך את המנצח בקצרין, יהודה דואה, ראש המועצה חדש. תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השנה יום האישה הוא גם היום ה-151 למלחמה. היום שבו עדיין נמצאים 134 חטופות וחטופים בשבי החמאס. זה יום טעון וקשה במיוחד. בשבת השחורה של 7 באוקטובר, מחבלי החמאס לא רק רצחו, התעללו, עינו ובזזו, אלא גם אנסו באכזריות נשים וגברים. אלימות מינית אכזרית במיוחד, שעל פי עדויות ממשיכה גם בימים אלו בשבי. אלימות מינית, שארגוני הנשים ברחבי העולם התעלמו ממנה עד שלא ניתן היה עוד להכחיש או להתעלם. גם אז לא נשמע קול זעקה – בקושי קול ענות חלושה. חמישה חודשים חלפו, ורק אתמול התפרסם דוח של שליחת מזכ"ל האו"ם לענייני אלימות מינית בסכסוכים פרמילה פאטן, שמאשר את מה שכולנו ידענו מזמן: ב-7 באוקטובר עשו מחבלי חמאס שימוש מכוון ושיטתי באלימות מינית, שכלל אונס, אונס קבוצתי, אונס גופות, הטלת מומים באברי מין, עירום וקשירת גופות, וזה קרה בשלושה מוקדים לפחות: אתר פסטיבל נובה וסביבתו, כביש 232 וקיבוץ רעים. עוד מתייחס הדוח לאלימות מינית גם אחרי 7 באוקטובר, וכך נכתב בדוח: על בסיס המידע שנאסף, צוות המשלחת מצא מידע ברור ומשכנע המעיד על כך שאלימות מינית, כולל אונס, עינויים בעלי אופי מיני ויחס אכזרי, לא אנושי ומשפיל, בוצעו כלפי חטופות וחטופים, ויש בסיס להאמין שאלימות כזאת כלפי החטופות והחטופים שעודם בשבי עוד נמשכת. ביום שבו אנחנו מציינים את יום האישה נשים עודן נמצאות בשבי והאלימות המינית כלפיהן, וגם כלפי הגברים, נמשכת. עכשיו האו"ם הכיר בזה רשמית. נותר רק לראות מה הוא יעשה עם ההכרה הזאת, אם בכלל. אך השפעת המלחמה על אלימות כלפי נשים לא נעצרת בגבולות עזה. מאז שפרצה המלחמה האלימות כלפי נשים בישראל נמצאת במגמת עלייה. 14 נשים נרצחו, שבע מתוכן רק מראשית השנה, עלייה של 75% מהתקופה המקבילה אשתקד. לפני יומיים נרצחו ביום אחד שתי נשים. גם מדיניות הממשלה לעידוד ההתחמשות האזרחית מעמידה נשים מאוימות בסיכון גבוה במיוחד. כל עוד חלוקת רישיונות הנשק ממשיכה להתבצע ללא בקרה מספקת וללא העברת מידע ממשרד הרווחה על גברים אלימים ומסוכנים, הסכנה רק תלך ותגבר. אני חייבת לומר שהוועדה הבין-משרדית למאבק באלימות נגד נשים כמעט שלא מתכנסת. במקביל בחר השר לביטחון לאומי, אותו שר שהתנגד לחוק האיזוק האלקטרוני וכעת מעכב את יישומו, להפסיק את שיתוף הפעולה של משרדו עם תוכנית ההגנה לנשים מאוימות של פורום מיכל סלה. הבוקר, ביום שבו הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, הדיון על הפסקת שיתוף פעולה זה הפך למחזה אימים של צעקות על נשים נפגעות אלימות ונשים מאוימות ועל נציגות פורום מיכל סלה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אף אחד לא צעק על נשים מאוימות ונפגעות. זה שקר. מישהו צעק על נשים מאוימות? בואו נגיד את האמת, זה לא בסדר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

במקום להילחם באלימות הגואה כלפי נשים, נלחמים במי שמנסה למגר אותה, במי שמנסה להציל נשים. במקום לפעול למיגור השחתת פניהן של נשים על שלטי חוצות – לא רק כאלה שהתמודדו בבחירות, אלא גם אפילו של שורדות שואה ושל חטופות בשבי חמאס. היום אנחנו מציינים את יום האישה הבין-לאומי בעולם. עולם שהבהיר לנו באופן חד וברור שגבולות ה-MeToo עוברים במקום שבו עומדות נשים יהודיות. Me too unless you’re a Jew. במציאות שבה נשים ישראליות נפגעות ונמצאות בסכנה מדי יום, מדי שעה, אני קוראת לממשלת ישראל, שכפי הנראה אין לה עניין ממשי לסייע להן, לעשות הכול למיגור האלימות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת משה רוט.

משה רוט (יהדות התורה):

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה חברת הכנסת מאי גולן, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, הערב, כ"ו באדר א', נציין את יום השנה ה-89 לפטירתה של אישה דגולה בשם שרה שנירר. שרה שנירר, אישה חרדית מבית חסידי בפולין, עבדה כתופרת בעיר קרקוב. היא נקטה יוזמה חלוצית מעוררת השראה ששינתה את חיי הנשים היהודיות באירופה ובעולם כולו עד היום הזה. בשנת 1918 שרה שנירר הקימה את בית הספר הראשון של בית יעקב לבנות. פחות מעשר ילדות היו בכיתה הראשונה, שהייתה בעצם חדר עבודה שבו היא תפרה ותיקנה שמלות, והיום רשת החינוך בית יעקב התפתחה, ברוך השם, וכוללת מעונות יום, משפחתונים, גני ילדים, בתי ספר, תיכונים וסמינרים לבנות בארץ ובעולם. החזון שלה לא היה פשוט להגשמה. היא נאבקה בכוחות חזקים, אבל היא הצליחה וניצחה. לא הייתה לה יומרה לשבור תקרת זכוכית. היא לא ניסתה להוכיח לאף אחד שום דבר. היא רצתה לחזק ולבנות את בית ישראל, את בית יעקב, ולתת לילדות ולנערות חינוך יהודי שורשי כדי למנוע התבוללות, חס ושלום. בנוסף, הקימה את ארגון בתיה לבנות. בפעילות של תנועת הנוער בתיה משתתפות היום מעל 100,000 בנות ונערות כל שבוע, שהשם שרה שנירר עבורן הוא מודל לחיקוי ולהערצה. שרה שנירר היא אישה שעשתה היסטוריה. היום אנחנו רואים הרבה גורמים שמנסים להסביר לנשים חרדיות איך נכון לחיות ואיך כדאי להן להתפתח. זאת לא הייתה שרה שנירר. היא ראתה את המצב הרוחני של החברות שלה ושל הנערות הצעירות בקהילות היהודיות והבינה את המחסור והחשיבות של חינוך יהודי אמיתי ושורשי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

באהבה ולא בכפייה.

משה רוט (יהדות התורה):

היא הייתה אישה משכילה, אבל היא פעלה כדי לשמר את החיים המסורתיים, את יראת השמיים של הנערות ושל הנשים החרדיות. על האישה הזאת אני רוצה להגיד את הפסוק במשלי: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה". לכל המציינים את יום האישה הבין-לאומי, אני רוצה לבקש ולהזכיר שיש, ברוך השם, בישראל מעל שני מיליון נשים שרוצות לחיות בדרך המסורתית והצנועה. את הרצון הזה אני מבקש שנכבד ולא לנסות לשנות אותן. הנשים החרדיות והדתיות הן מלומדות, חכמות, משכילות ומצליחות, וכולן שומרות על אורח חיים צנוע ומסורתי. הצניעות היא הכבוד והכתר שלהן. ובעניין שוויון הנשים, שימו לב לעוול שקורה בישראל בשנת 2024. 10,000 מורות חרדיות עדיין לא זכו לשוויון בין השכר שלהן לשכר של מורה שאינה חרדית. יש פקידים במשרד האוצר שנלחמים בכל דרך לעצור את השוואת השכר של מורות חרדיות, למרות שהמורה בבית יעקב עובדת את אותן שעות ואפילו יותר, ובנוסף הביאה הישגים מהגדולים במדינות ה-OECD. דווקא היום, יום האישה הבין-לאומי וערב יום פטירתה של המחנכת הדגולה שרה שנירר, זה הזמן הראוי לתקן את העוול ולהשוות סוף-סוף את שכרן של המורות החרדיות, שיקבלו את כל מה שמגיע להן. כבוד השרה גולן, אני מבקש ממך להשמיע את קולך בעוז, בממשלה ובכל פורום, למען שוויון בשכר של המורה שמחנכת בדרך היהודית והמסורתית. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברים נכבדים, "נשים דעתן קלה" – מה לדעתכם אומר המשפט התמוה הזה לכאורה? משפט שמקורו בתלמוד, במסכת שבת ל"ג. מסופר שם על רבי שמעון בר יוחאי שמסתתר ביחד עם בנו בבית המדרש, וזאת מפני הרומאים הרודפים אותו ואת בנו, כאשר אשתו דואגת למזונם. משגברו החיפושים, רבי שמעון טוען בפני בנו כי נשים דעתן קלה, ולכן הוא חושש מפני כך שאשתו לא תעמוד בלחץ העינויים ותגלה את מקום מחבואם. או אז מעתיקים רבי שמעון בר יוחאי ובנו את מחבואם למערה על מנת לא להעמיד את אשת רבי שמעון בניסיון של עינויים שלא תעמוד בהם ולבסוף תגלה את מקום מחבואם. רבי שמעון משתמש במשפט "נשים דעתן קלה" לא במובן של חוסר אינטליגנציה, לא במובן של חוסר, של משהו שהוא מזלזל, שהן, חלילה, טיפשות או פחותות ממאן דהוא; אלא במובן של כוח סבל, כוח לעמוד מול עינויים. אבל אני חשבתי על משהו אחר. אני חושבת שבמשפט הזה יש אפילו מחמאה גדולה, כי הרי דבר כבד – קשה להזיז אותו.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מיכל, את – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מה אני הכי?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אף אחד לא ישמע את ההמשך שלך – הם ישמעו רק את זה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

בסדר, אנחנו כבר רגילים לזה. אנחנו אומרים את מה שצריך להגיד. מה יעשו עם זה, את יודעת, זה כבר שלהם. בכל מקרה, אני רואה במשפט "נשים דעתן קלה" לא משהו שהוא פגם והוא נלעג, אלא להפך, ההפך הגמור, זו מחמאה גדולה. כי כשיש לנו דבר קשה, כבד, קשה להזיז אותו ממקום למקום. כשיש משהו קל, זה יותר פשוט. וכשנשים מגיעות לוויכוח, לדיון, להנהגה, הן באות אחרי שהן למדו וטרחו והשקיעו, והן מגיעות עם מסקנות ועם מחשבות מאוד מאוד ברורות. אבל הן מגיעות לדיון בראש פתוח ויכולת לנוע ממקום למקום. ממקום שהן יכולות להשתכנע ולהגיד: אוקיי, איך לא חשבתי על זה? אני יכולה לחשוב אחרת. זהו המשפט "נשים דעתן קלה" – זה אומר שהן לא עקשניות, הן לא עומדות על שלהן ורק האגו חשוב, אלא רגע, אנחנו יותר גמישים, יותר מסתכלים ומקשיבים ופותחים אוזן ועין כדי להנהיג כמו שצריך. אני חושבת שהתכונה הזו פועלת נהדר לטובת הקן המשפחתי – להיות הרבה יותר גמיש וקשוב ומכיל. אבל לא רק בקן המשפחתי, אלא בקן הקהילתי ובקן של המדינה. ואני חייבת לומר שהקשיים שפוקדים אותנו לאחרונה רק עוד יותר הביאו אותי לחשוב כמה נצרכת מנהיגות נשית. יסלחו לי הגברים פה באולם. אני מעריכה, אוהבת, מוקירה – –

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

היושב-ראש מסכים איתך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – אבל יש משהו בנשים שכשיש קושי, הן מסוגלות להיות גמישות יותר, הן מסוגלות להיות קשובות יותר ולהבין שלא כל הצדק אצלן, שיש כאן צדק שפרוס על פני עוד אנשים ואפשר לשמוע עוד דעות. ואני רואה את זה ממש מדי יום ביומו, מרגע לרגע. היום קיימתי בכנסת אירוע מיוחד לכבוד יום האישה, בשיתוף עם אמונה, תנועת הנשים הדתית. הנושא היה: גיבורות בעורף, גיבורות בחזית. ההקרבה והגבורה של נשים במלחמה התגלתה במלוא עוזה בכל החזיתות שנאלצנו להן. החיילות והמילואימניקיות שלחמו בגבורה, והנשים שפונו מבתיהן והנשים המבוגרות והסבתות – שהן לא לוחמות, הן אזרחיות – שנאלצו לשבת בממ"ד ולהילחם; להילחם על המשפחה שלהן, על המבצר שלהן, על הבית שלהן. ובסופו של דבר, במקרה הטוב, להיות מפונות; במקרה הפחות טוב, ללכת לשבי, ובמקרה הרע יותר, והגרוע ביותר, גם להירצח. אבל הנשים הצליחו להחזיק, וימשיכו להחזיק, את הבית שלהן תחת אי-ודאות, ואני מעריצה, ומעריכה ומוקירה. ואני רוצה לומר עוד דבר. גם חוק המאורסות, שאנחנו מקדמים פה בכנסת יחד עם חבר הכנסת אופיר כץ וחברת הכנסת מירב כהן – גם הוא, בעזרת השם, יעבור; גם הנשים הללו, המאורסות, שהיו עמוד התווך לארוסים שלהן, שיצאו לקרב – חלקם שבוע לפני החתונה, חלקם חודש לפני – שנשארו פה כדי לארגן ולסדר ולדאוג, והיו אוזן קשבת לאנשים הכי יקרים להן בחזית. החיילים המאורסים לא חזרו, והן נשארו פה, ואנחנו צריכים להילחם גם עבורן, כי הן חזקות והן טובות, אבל לפעמים גם החזקות והטובות צריכות את התמיכה ואת העזרה של כולנו. עם ישראל התברך וזכה בנשים מכל הקהילות ומכל המגזרים שתרמו, לחמו והקריבו למען המדינה, העם והארץ. הן תמיד היו שם, אבל בוודאי בתקופה הקשה הזו, ואני מעריכה, וגאה בהן ובכולנו. לצערי, אני חושבת שיש לציין ביום הזה גם יחס מביש כלפי נשים דווקא ממי שהיו אמורים להגן עלינו. אנחנו מציינים היום גם את יום האישה הבין-לאומי, אך כן, הקהילה הבין-לאומית, לצערי הרב, לא יכולה להתגאות בשמירה על נשים או בהגנה על זכויותיהן. העולם שתק וממשיך לשתוק – או שהוא משמיע קול, אבל ממש חלש – על פשעי מלחמה שביצעו נגד נשים ב-7 באוקטובר. גם לאחר שנודעו העדויות המזוויעות ולאחר שהתגלו מעשי הרצח והאונס והטבח וההתעללות מצד מחבלי החמאס בנשות עוטף ישראל לא נשמעו קול מחאה או זעקה מצד הקהילה הבין-לאומית וארגוני זכויות הנשים. אני הייתי מצפה שגם הם – אנחנו כמדינה, אבל גם הם, כולם – יעמדו ויגידו בצורה ברורה ובקול חד-משמעי לחמאס: תחזירו היום את הנשים, ואם לא, אנחנו נבוא בחשבון ולא נמצמץ. לא נמצמץ, ונעשה שם שמות עד שהנשים והאנשים האלה יחזרו. אני נאלצת להזכיר את החרפה הזו ביום האישה כי כן, ציפיתי למשהו אחר לגמרי, אבל ציפיתי. אנחנו נמשיך להיאבק על ההכרה באותן עוולות נגד נשים יהודיות בישראל, ולקוות שביום האישה הבא נבשר על הישגים משמחים יותר; בוודאי ובוודאי שהרבה לפני כן כל השבויים, כל החטופים, כולם יחזרו הביתה בשלום. אני רוצה, באמת במשפט אחרון, ככל שנותר לי, כבוד היושב-ראש – אני למדתי באולפנית בתל אביב שהקימה אישה צעירה, היא הייתה אז בת 24 והייתה נראית לי ענקית. אני הייתי אז בחמישית – היא הייתה המנהלת והיוזמת, הרבנית מגנס. לפני יומיים חגגנו לה 70 שנה. אישה ענקית, שהצמיחה דורות על דורות של נשים חזקות, מאמינות. היא חינכה אותנו לדרוש את הכי גבוה מעצמנו, לא לוותר אף פעם, להיאבק על המקום שלנו, להיאבק על מקום טוב יותר ולדרוש תמיד את הקדוש ברוך הוא. אז אנחנו נמשיך בדרכה של הרבנית. אני רוצה לאחל לה מזל טוב ענק. תודה על כל הצידה לדרך שהבאת, ואת ממשיכה להביא, לנשות ישראל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, בבקשה. לאחר מכן חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, "אשת חיל מי ימצא" – החכם באדם, שלמה המלך, חותם את ספר משלי בשיר הלל לאישה. האישה היא הן מושא להערצה של ילדיה, והן מושא להערצה של בעלה. לדורי-דורות היו נשות ישראל מושא להערצה. בספר בראשית אמר בורא עולם לאברהם אבינו: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה". בימינו נשים יוצרות רבות וטובות: גולדה מאיר, זכרה לברכה, ראשת הממשלה; כמובן, ביום זה שומה וחובה עלינו להזכיר את נשות משרתי המילואים, אשר מהוות מקור השראה ומושא להערצה בימים לא פשוטים. יום האישה בשבילי הוא גם יום פרטי להכיר טובה. הכרת הטוב לאימי, שגידלה אותנו לאחר שהתאלמנה בגיל צעיר, והעניקה לי ולאחיי את כל כוחותיה. בואו, כל אחד ואחת מאיתנו, נכיר טובה לאימהות, לאחיות, לבנות, וכל בעל לאשתו שלו. תודה לכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברשות השרה מאי גולן, ברשות אימה היקרה, שנמצאת פה איתנו, גם ביום האישה הזה עולות ובאות חברות הבית ומספרות לכם כמה קשה להיות אישה מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית, אפילו מבחינה חוקית. אני אספר לכם משהו, שהיום כולנו כבר יודעים – כמה קשה להיות אישה יהודייה, אישה יהודייה, במדינת ישראל ובכלל, המותקפת מינית על ידי ערבים, כמעשה לאומני, כמעשה של טרור. אונס, כל אונס, הוא דבר איום. אין צורך להסביר לכם את זה; נפגעות מין רבות יעידו שאחד הדברים הקשים ביותר, כמעט כמו האונס עצמו, הוא חוסר האמון של החברה, של המערכת, בהן ובסיפור שלהן. עד 7 באוקטובר כמעט שלא שמענו על אונס לאומני. לא שמענו עליו, ולא כי הוא לא היה קיים אלא כי הוא היה מושתק. נשים ונערות פגועות אלה נתקלו שוב ושוב בחוסר אמון, בהתעלמות מכוונת ובניסיונות השתקה, כי התופעה האיומה הזאת, המבחילה הזאת, לא עלתה בקנה אחד עם סדר-היום של ארגוני נשים רבים, עם סדר-היום של ארגוני זכויות האדם. ההתעלמות שהן חוו עלתה עשרת מונים על זו של נפגעות אונס שאינו לאומני. גם אני התמודדתי עם ההתנגדות הזו, עם ההשתקה הזו. לא כי חלילה עברתי אונס לאומני, אלא כי כבר בתחילת הקדנציה שלי הנחתי, יחד עם חברתי, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, הצעת חוק המבקשת להחמיר את הענישה על פגיעות מיניות על רקע לאומני. קראו לי גזענית. סוללת משפטנים טענה נחרצות שאין תופעה כזאת, ארגוני הנשים עלבו בי; אנשי זכויות האדם דיווחו על תופעה שולית עד לא קיימת. עמוק בלב רציתי לקוות שאני טועה והם צודקים, שבאמת אין דבר כזה. יש במאבק הזה קווים מוסריים אדומים שאותם לא חוצים. לא חוצים. שלא מחללים את הבנות שלנו, שלא מצלקים את נפשן לעד רק כי הן יהודיות. אבל ידעתי שיש. איך ידעתי? כי בכל פעם שביקרתי בערים המעורבות, באו אליי נשים ונערות מבוישות, דומעות, וסיפרו לי סיפורים איומים והשביעו אותי שאני אפעל כדי שלא יהיו עוד קורבנות כמותן. האמנתי להן. ועכשיו, אחרי זוועות השבת השחורה, כולנו מאמינים להן; כי ב-7 באוקטובר אנסו והשפילו את האומה שלנו, וכולנו הבנו. יש לנו, לכולנו, תפקיד. כמו אז, כשעמדתי מול המכחישים, מול ארגוני שמאל צבועים מגלגלי עיניים, שהשתיקו את התופעה כי היא לא הסתדרה להם עם האג'נדה – היום, אחרי 7 באוקטובר, כשכבר כולנו יודעים את האמת, יודעים עד כאב, היום אנחנו כולנו ניצבים יחד אל מול העולם השותק, המשתיק, המכחיש, הצבוע. העולם הנאור שלו ארגוני נשים בין-לאומיים, שנלחמים את מלחמתן של כל נשות עולם, מלבד את מלחמתן של הנשים היהודיות המחוללות. ואנחנו עומדות מולו בשמלה אדומה מדם, ובשם כל הנפגעות אנחנו דורשות הכרה, אנחנו דורשות גינוי, אנחנו דורשות עונש. אנחנו מישירות מבט מאשים ויציב, עד שהעולם ישפיל מבט ויודה: אונסים אותנו ופוגעים בנו כי אנחנו יהודיות. זה אונס לאומני. זה טרור, וזה חייב להפסיק. אבל אל לנו לסמוך על העולם. כבר הבנו מזמן, עוד מימי בלעם, שאמר עלינו "הן עם לבדד ישכון", וברגע האמת אנחנו יכולות לסמוך רק על עצמנו ועל אבינו שבשמיים. נציגי העם הזה קיבלו את הצעת החוק. חוק שיתקן במעט את העולם הפגום. יזקוף קצת את ראשן של הנפגעות ויעזור למנוע מקרים איומים כאלה בעתיד. בעזרת החוק הזה, בעזרת השם, נוכל לעשות קצת צדק. נוכל להוסיף קצת אור לחושך הגדול שנפל על העולם בסתיו האחרון. אמן, כן יהי רצון. יש לי עוד דקה, ואני רוצה לנצל את הבמה הזו ולהוסיף עוד כמה מילים בגלל היום הזה. מדהים שהעולם בחר לציין את יום האישה הבין-לאומי דווקא בחודש אדר, החודש שבו התחולל נס ההצלה של עם ישראל על ידי אישה בין-לאומית. אני כמובן מדברת על אסתר המלכה; אסתר שיודעת להבחין בין טוב לרע בלי להתבלבל או להסתנוור; שיודעת להגדיר את האויב שמבקש להשמיד את בני עמה גם כשהאיום לא נוגע בה. היא לא צועקת ברחובה של עיר ולא מחפשת כותרות – היא פועלת בחוכמה בין-לאומית, מבקשת: תצומו, תתפללו. היא מכירה בערך העצום של התפילה ויכולת השפעתה על השמירה וההצלה של בני עמה. אסתר היא האישה של המלך, אבל היא בעצם המלכה. על שמה נקראת המגילה. דווקא הכוח שלה, ככזו שלא רצתה לעמוד בפרונט אלא להשתמש בעוצמת הנסתר, ההסתר, הסמוי מן העין, בשילוב מסירות הנפש, הוא זה המביא להצלתו של העם היהודי ולסוף השמח שהיהודים חוגגים מדי שנה בשנה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום האישה הבין-לאומי אני מבקשת להעלות על נס את גבורתן של נשים לוחמות בחמשת החודשים האחרונים. בשבת השחורה צעירים וצעירות נאלצו להתמודד פנים מול פנים עם אכזריות, רוע ואימה שאין להם תקדים. החל מהשבת השחורה התברר לנו שבנקודות רבות ובמוקדים חשובים תפעלו את האירוע לא אחרות מאשר נשים; נשים גיבורות מעוררות השראה, שעוד רבות יספור על סיפור הגבורה שלהן. בנימה אישית אני רוצה לספר לכן שבמהלך שירותי בצה"ל, שהוא ארגון גברי במהותו, פעלתי לקידום נשים מוכשרות ובעלות יכולות וכישורים לתפקידי מפתח. אני מאמינה בכל ליבי שקיימת חשיבות אדירה לנוכחות נשים בעמדות מפתח. זוהי ערובה לכך שגם הבנות וגם הנכדות שלנו יחלמו הכי רחוק שאפשר. רק אתמול התבשרנו על קידומה של סגן אלוף ג', טייסת מצטיינת, שסוכמה להיות מפקדת בסיס עובדה. זו לא הפעם הראשונה שבה ג' היא פורצת דרך. בעבר היא הייתה האישה הראשונה שמונתה לתפקיד מפקדת טייסת מבצעית. סא"ל ג' ושכמותה הן דוגמה ומופת לבאות אחריהן. כעת יותר קל לנערות צעירות לדמיין את עצמן בנעליהן של כאלו שכבר כבשו פסגות. בתפקידי האחרון כיוהל"ם עסקתי רבות בשילוב נשים לוחמות ביחידות קרביות בצה"ל. הייתי מיוזמות הפיילוט לשילוב טנקיסטיות בחיל השריון – זה היה בשנת 2017. כשיצאנו לדרך עלו חששות וספקות באשר ליכולתן של נשים להיות לוחמות טנקים: אם הן יוכלו לפרוס זחל, אם הן יוכלו לטעון פגז. אני ידעתי בוודאות שהן מסוגלות לעשות זאת. ב-7 באוקטובר, בקרב שנמשך 17 שעות, הטנקיסטיות ניפצו את כל הספקות. הן ירו, דרסו והשמידו מחבלים בקור רוח ובתבונה מקצועית. לא כי הן נשים – פשוט כי הן מעולות. לשמחתי, הדיון הזה הפך להיות נחלת העבר. סיפורי הגבורה של נשים במלחמה, בשדה הקרב, ביישובי העוטף, בצוותי הרפואה, בשטח, הרופאות בבתי החולים, הורידו מסדר-היום את הספקות לגבי נשים. סימני השאלה במלחמה הפכו להיות סימני קריאה: סיפורה של עמית מן, הפרמדיקית המסורה, זיכרונה לברכה, שקפצה בבוקר השבת השחורה למרפאה בקיבוץ בארי על מנת להציל ולטפל בפצועים שהגיעו בהמוניהם, ולרוע המזל נרצחה; סיפורה של ענבל ליברמן, הרבש"צית מקיבוץ ניר עם, שבתושייה רבה הבינה מהר את גודל האירוע – הקפיצה את כיתת הכוננות, הורידה את השלטר כדי שלא יהיה ניתן לפרוץ את שער הקיבוץ, וניהלה קרב עיקש במשך שעות מול המחבלים, כשבסופו של הקרב רוב קיבוץ ניר עם ניצל מהטבח; סיפורה של סגן אלוף אור בן יהודה, המג"דית מגדוד קרקל שהוקפצה למוצב סופה לאחר שנכבש על ידי עשרות מחבלים והצילה אותו. היום אנחנו כבר יודעים ויודעות שגבורה היא לא רק תכונה גברית, גבורה היא תכונה אנושית. גיבור זה לא רק גבר, גיבור – זו יכולה להיות גם גברת. דעו לכם, אין תחליף לנוכחות הנשית – לא בצבא, לא במגזר הציבורי, לא בכנסת, לא בממשלה, לא בבתי משפט, לא בדירקטוריונים, בכל מוקדי קבלת ההחלטות. נשים מטייבות את השיח ומטייבות את תהליכי קבלת ההחלטות. נשים הופכות את החברה שלנו לא רק לטובה יותר – גם לחזקה יותר. ביום זה אני רוצה לייחל למנהיגות שמאמינה ומקדמת נשים. זאב ז'בוטינסקי, בשנת 1929, כך אמר: "בכל ליבי אני הייתי רוצה להשתתף בהוצאות ועד העיר, אבל עד שלא יהיה מקום וחלק גם לנשים בהנהלת עסקי העדה, שמי לא יימצא ברשימת משלמי המיסים של מוסדכם". זה מה שהוא אמר בשנת 1929. ולסיום, לגיבורות שלנו שחזרו מהשבי, לאלו שעדיין שם: אתן גיבורות והפכתן לסמל גבורה נשית בעל כורחכן. אדוני היושב-ראש, אני יודעת שזה לא נהוג, אבל התמונה הזאת של החטופות, התצפיתניות מקיבוץ נחל עוז, היא תמונה שפשוט לא יוצאת לי מהראש. מי ייתן ונזכה להשיב אותן במהרה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום מיוחד לציון יום האישה הבין-לאומי, ואני רוצה לציין קודם כול שתי נשים, שתי נשים שנרצחו רק השבוע: אמל עראבי, תושבת שפרעם, בת 53; אירנה גולדנברג, תושבת נהריה, בת 61. יהיה זכרן מהפכה. מי ייתן ובציון היום הבא נציין בלימה טוטלית ומיגור של המגמה הזו, רצח הנשים ואלימות כלפי נשים בישראל. במקור היום הזה הוא יום הפועלות הבין-לאומי. ביום הזה לאורך השנים היה נהוג לציין ולהוקיר הישגים של נשים בזירה הכלכלית, הפוליטית, החברתית, שהשיגו נשים באותה תקופה. אבל השנה הזו קשה במיוחד, כי נדמה שנסוגונו אחורה. בישראל הייתה מתקפת טרור חסרת תקדים; נשים נאנסו, נרצחו, נחטפו, גופן ודמן הותרו. ארגוני הנשים בישראל נאלצו לפעול להכרה בפשעים שנעשו, בעודנו מרגישות נבגדות מארגוני הנשים הבין-לאומיים, שהפנו לנו עורף ברגע הקשה ביותר. ארגוני הנשים בישראל והפעילות בישראל וכל מי שפעלו גם הצליחו לקבל את ההכרה הזו, אבל חבל ועצוב שהיא לא הייתה הכרה ברורה מאליה נוכח הפשע הגדול שנעשה לנשים בישראל. לצד הכאב הגדול, גם ביתר הנושאים המצב רק הורע. פערי השכר התרחבו, תקציבים לסיוע לנשים קוצצו. רק היום היה דיון מאוד מאוד סוער: פורום מיכל סלה שהקימה לילי בן עמי, חברה יקרה ואישה שבאמת, מהכאב הכי קשה קמה ועשתה מעשה, מעשה של תיקון; אפילו בתיקון הזה – קיצצו. הייצוג שלנו בכנסת ובממשלה הורע. הייצוג שלנו בעמדות מפתח צנח. הנוכחות שלנו בחדרי קבלת החלטות הועלמה. דווקא בעת הזו, בעת של מלחמה, בעת שבה צריך גם נוכחות של נשים בשולחן קבלת ההחלטות, דווקא עכשיו העלימו אותנו. אבל ישראל היא מדינה שנוסדה עם זכות ההצבעה לנשים. זה משפט שהייתי אומרת בכל הפגנה נגד ההפיכה המשטרית, בכל מוצ"ש, כדי להסביר עד כמה הנס הגדול הזה של ישראל כמדינת לאום לעם היהודי הוא נס שנוצר גם בזכות הנשים, שהיו חלק מבניינה וכינונה של הארץ הזו. ולא סתם המדינה הזו נוסדה עם הזכות החשובה הזו. על כן גם תקומתה של מדינת ישראל תלויה בנשים של המקום הזה. המדינה הזו, כפי שאנו חולמות וחולמים אותה, תלויה בשוויון המגדרי והתיקון העמוק שיש לעשות פה. אני רוצה גם להגיד משהו כאן: את התקומה שלנו ואת התיקון והריפוי שלנו לא נוכל לעשות בלא החזרת החטופים והחטופות שלנו. והייתי רוצה שתהיה פה ממשלה, ויותר נכון הנהגה, שתילחם הרבה יותר למען החזרת החטופים והחטופות מאשר להילחם בחוק גיוס שוויוני. הייתי רוצה הרבה יותר מוסר וערכים, ולזכור על מה קם המקום הזה. אסיים בשירה של מיה טבת דיין "והגדת לבתך": "אינך צריכה לדעת כלום בשום שלב / לא מה תהיי כשתהיי גדולה / לא מה תהיי עכשיו / לא אם הוא הגבר הנכון, / לא אם הוא יאהב או לא יאהב. / אינך צריכה לדעת מה ללבוש / לא מה לומר / האם היום מכין נכון את המחר. / ואל תתבלבלי מכל מי / שנראית לך בטוחה / יודעת, מתוכננת או יותר שמחה. / את נצר לשושלת של נשים שלא ידעו / אבל הרגישו בליבן גם כשכולם טעו / שושלת של נשים חסרות / ארגון וסדר ותוכנית / כאלה שבכל חניון תמיד / איבדו את המכונית / היי כמוהן, אל תפחדי לכעוס או לאבד / ותני ללב שלך לומר / מתי הוא באמת רוקד / היי לבד, היי ביחד / תמיד את עם עצמך / זכרי שאין מה להפסיד: / קולך הוא מקומך / תלדי שירים או ילדים ונודי בעולם / האוהבים אותך לא ימשכו אף פעם / את אהבתם. / בתי, / אינך צריכה לדעת כלום בשום שלב / כוחך טמון באהבה / ויש לך לב זהב". אני מקדישה את זה לבת הבכורה שלי, לרונה אסתר. מי ייתן ונעשה כאן עבור הבנות שלנו והילדים שלנו מקום טוב יותר, בריא יותר, שוויוני יותר. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מבקש לכבוד יום האישה הבין-לאומי להגביר את הטמפרטורה במזגן, יש כאן נשים שמתלוננות. שתי מעלות למעלה לפחות.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

נשים קופאות. זה ההתחלה של מה שצריך להיות ביום האישה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מאי גולן, השרה לקידום מעמד האישה ולשוויון חברתי, והבת של פלורה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

פלורה זה השם שלי, אני הבת של – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב בראש היקר והנכבד, חבריי, נשים נכבדות, חברותיי, אימא שלי היקרה, שאת, את הדמות שלי לעוצמה נשית מהי – בזכותך ובשבילך אני עומדת כאן היום בסגירת מעגל ביום האישה הבין-לאומי; מירב, המנכ"לית שלי, היקרה שלי, שהולכת איתי מהרגע שהקמנו את המשרד הזה, ומוציאה לפועל חזון אמיתי של העצמת נשים באשר הן, בכל צורה שהיא, עם חזון מדהים של קהילות – אני כל כך גאה שאת מנהלת את המשרד הזה, אין גאה ממני, אין ראויה ממך, תודה על כל מה שאת ומי שאת ומה שאת עושה. אם אני לא אומרת לך את זה מספיק, אני אומרת את זה עכשיו. ואני אנצל גם את ההזדמנות לומר לעדי שלי, עדי חודפי, שהולכת איתי כבר שלוש שנים ונמצאת איתי כאן היום, ומהרגע שעברנו פריימריז עד לעכשיו – יד ימיני, מנהלת לשכתי, היועצת שלי, אין הגדרה מספיק טובה. השם ישמור אותך. יש לי משרד מלא נשים מדהימות. יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, באמת דוגמה לאישה פורצת דרך, גם אם אנחנו חלוקות בדעותינו, אני מעריכה אותך מאוד על כל הווייתך, פועלך, מי שאת ומה שאת. כנסת נכבדה, 75 שנים שמדינת ישראל הרשמית היא תלמידה מצטיינת לשוויון מגדרי: פורצת דרך בחקיקה מגדרית ובהגנה על זכויות נשים, בודקת את עצמה אל מול האומות, מדווחת לארגונים גלובליים על מעמד האישה וייצוג נשים, מעבירה נתונים לכל מיני מדדים של ארגונים, שמעמידים סטנדרטים, נותנים לנו ציונים ומדרגים אותנו בגרפים צבעוניים ומעוצבים יפה. 152 ימים 14 נשים חטופות בעזה, חשופות לכל אפשרות מזוויעה שאפשר להעלות על הדעת וכאלה שאנחנו גם לא רוצות להעלות על הדעת, ונשאלת השאלה, חברתי היקרה חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שגם את בעיניי דמות מופת והשראה: היכן הן? ואת אמרת את זה כל כך יפה: היכן הן נשות העולם? היכן אתן? היכן ארגוני הנשים? היכן כל הדוברות הגדולות של זכויות הנשים ומובילות דעת הקהל? מי שמבקשות ומבקשים להיות סמכות לענייני נשים וזכויותיהן כדאי שיקפידו על זכויותיהן של כל הנשים גם אם הן יהודיות או ישראליות. מאז 7 באוקטובר אני עושה מאמצים רבים להשמיע את הקול של הנפגעות ואת קולן של החטופות גם מול ארגונים וגופים רשמיים, בפניות רשמיות שהוצאנו וגם בתקשורת העולמית, כמעט ללא הרף וכמעט ללא מענה. התראיינתי להרבה מאוד כלי תקשורת בעולם, ואני בכל פעם מחדש נדהמת מהעובדה שאני צריכה להיאבק על העובדות הבסיסיות ביותר. עיתונאים של גופי תקשורת מרכזיים בעולם מעבירים אותי חקירות נגדיות באיזשהו ניסיון קפקאי להטיל ספק בעובדות ששודרו – איפה? שודרו בלייב בפייסבוק לכל העולם במצלמות ה-GoPro של הנאצים בחמאס. הגדילה אפילו לעשות עיתונאית במסגרת פרויקט מיוחד של ה-BBC שאליו התראיינתי שעות ארוכות על 7 באוקטובר, ומה היא ביקשה ממני? היא ביקשה ממני ראיות פורנזיות למעשי האונס, ראית פורנזיות. עכשיו, למה אנחנו צריכות וצריכים להציג ראיות פורנזיות למעשי האונס של האחיות שלנו? מתי בהיסטוריה של פשעי המלחמה בעולם, בכל העולם, עיתונאיות ביקשו ראיות פורנזיות למעשי אונס? אני אענה לכם ואגיד לכם שמעולם זה לא קרה. לצערנו הרב, התגובה הרווחת בעולם היא קריאת תיגר על העובדות או התעלמות מהן, מתוך עיסוק באספקטים אחרים של המלחמה שנפתחה בעקבות ההתקפה, לצד הימנעות מלנקוט את הצעד האלמנטרי והמתבקש כל כך של דרישה נחרצת, מפורשת ורחבה לשחרור מיידי ללא כל דיחוי של כל החטופות – כל החטופות. כעת, ברצוני ביום הזה לתת לכם, חברי הבית הזה, ולכן במיוחד, האזרחיות של מדינת ישראל, סקירה חלקית על מה שעשינו למען נשות ישראל במהלך השנה האחרונה, שכן לצערי לא יגידו לכם את זה לא כאן ולא בשום אולפן או בשום עיתון כתוב כזה או אחר או בשום אתר כזה או אחר. אז כך: קידום תוכניות בעקבות עת החירום – המשרד לקידום מעמד האישה, טרם איחודו עם המשרד לשוויון חברתי, יצא יחד עם משרד העבודה בתוכנית פרויקט שחר נשי, שמטרתה עידוד תעסוקת נשים שפונו או התפנו ממקום מגוריהן בעקבות המלחמה. תוכנית נוספת, בשיתוף משרד הנגב והגליל והחוסן הלאומי, צפויה לסייע לאלפי צעירות שחוות קשיים פיזיים ונפשיים ובעיות התמכרויות שונות בעקבות אירועי המלחמה, ותיבנה מעטפת כוללת באמצעות מתן כלים וטיפול על ידי צוותים מקצועיים שיפעלו להקלת המצוקה של הצעירים והצעירות ובניית חוסן אישי. התוכנית מיועדת לשני המינים, כאשר המשרד והרשות שמים את התקציב והמשקל על מנת לתת מעטפת מותאמת לצעירות במסגרת הפרויקט. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר תודה לשר העבודה ולשר הנגב והגליל על שיתוף הפעולה הפורה – ולכלל השרים ששיתפו פעולה עם המשרד לקידום מעמד האישה, דבר שלא קרה קודם. אני מודה ומברכת על כך. תוכנית המנהיגות קדימה, אחרייך! שהרשות לקידום מעמד האישה הובילה בשנה החולפת, גם מתוך המשרד לקידום מעמד האישה וגם עכשיו ברשות, היא תוכנית הכשרה לקידום מנהיגות נשים במרחב הציבורי ובהפעלה של עמותת כ"ן – כוח נשים, שנפתחה בספטמבר האחרון ב-13 רשויות ברחבי הארץ. התוכנית כללה מגוון רחב של הכשרות מעמיקות, כלים תיאורטיים ומעשיים, קורסי בחירה בזום, ליווי ומנטורים. הבוגרות קיבלו במהלך ההכשרה גם כלים שיסייעו להן להיות כוח מוביל בקהילות שלהן ולבסס מנהיגות נשית, ובימים אלה ממש נעשית למידה של תוצרי התוכנית כדי להפיק לקחים ולהמשיך אותה בצורה הטובה ביותר. פרויקט הקורא לאיזון בית ומשפחה, שאנחנו במשרד מאוד מאמינות בו, על מנת לקדם את התאמת שוק התעסוקה למען העצמת נשים, לחיי משפחה כוללים – יצאנו בתוכנית ייחודית אשר כוללת ייעוץ לתאגידים גדולים במשק לשם אימוץ עקרונות תומכי בית ומשפחה. התוכנית תפעל עם ארבעה תאגידים ובחטיבת החקירות במשטרה. התאמת שוק התעסוקה לחיי משפחה היא כלי משמעותי ביותר לקידום שוויון, להכנסת הגברים למשוואה המשפחתית וצמצום מה שנקרא היום בשפתנו "קנס האימהות". קול קורא לחברות הייטק לחיזוק השוויון בחברה – מתן סיוע לחברות באמצעות מתן ייעוץ על ידי יועצים בכירים בעלי ניסיון בתחום. מטרת התוכנית היא קידום וגיוון ההון האנושי באמצעות העלאת ייצוגן של נשים בחברות ההייטק הישראליות, לצד שיפור תנאי העסקתן ושכרן. התוכנית המוצעת מבקשת לסייע לחברות הייטק לבחון את המדיניות הארגונית והתהליכים השונים הנהוגים בחברה והאם הם מובילים לקידום השוויון בחברה, ולהעמיד לחברה מסמך המלצות שמפרט פעולות מעשיות לקידום התחום. עוד נושא שחשוב לנו: לוח מחוונים של אלימות מגדרית. בשיתוף פעולה עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בימים אלו ממש אנחנו פועלות לגיבוש לוח מחוונים שיאגם נתונים בתחום האלימות המגדרית באופן מונגש לכלל הציבור – לא בצורה מינורית למקום אחד – כזה שיהיה זמין לעוסקים בתחום ויאפשר תכנון, קביעה ומעקב אחרי המדיניות. יצירת לוח המחוונים המקיף הזה בנושא אלימות מגדרית תקדם תמונת מצב אותנטית ואמיתית, תסייע לתכלול הבנה מעמיקה בנושא בין הגופים שפועלים בתחום מניעת האלימות ותהווה עוגן אמיתי וממשי ליצירת מדיניות מבוססת נתונים. קול קורא: נאבקות באלימות – כבר לפני שנה הופץ קול קורא לרשויות המקומיות לביצוע מיזם נאבקות באלימות. מטרת המיזם החשוב הזה הייתה ביצוע פעולות הסברה, הכשרות והדרכות בתחום מניעת האלימות נגד נשים בקרב התושבים ברשות המקומית, בשיתוף פעולה עם אגף הרווחה המקומי. מטרת התוכנית הייתה חיזוק החוסן האישי והקהילתי של תושבי הרשות המקומית ובפרט הנשים, וזאת באמצעות קידום פעולות הסברה, העלאת מודעות, קורסי הכשרה והדרכה בתחום מניעת אלימות כלפי נשים והעצמה אישית. בין הפעולות שהוצעו במסגרת הסל בקול הקורא, לבחירת הרשויות המקומיות – סדנה לזיהוי נורות אזהרה, סדנה להגנה עצמית לנשים, סדנה לגברים בנושא מבט לעולם הגבריות המודרנית והאבהות ועוד. תוכנית זו, בעזרת השם, תמשיך גם עכשיו לפעול ברשויות. העצמת מאגר נשים מומחיות – על מנת להגביר את נוכחותן של נשים בתפקידים בכירים ומוקדי קבלת החלטות מופעל מאגר נשים מומחיות שמטרתו היא הגדלת ייצוג נשים, והוא משמש כלי סיוע לגופים באיתור נשים מומחיות בעלות כישורים רלוונטיים לתפקידים בכירים, לוועדות מקצועיות, לפורומים שונים וכנסים. המאגר מכיל נשים מכלל המגזרים, נשים בעלות הכשרה וידע בתחומים שונים. בימים אלה – רציתי להגיד "ברוך השם", כי באמת לקח לנו זמן להגיע לזה – מצוי המאגר בתהליך פיתוח שמטרתו לאפשר עדכון פרטי הנשים הקיימות במאגר, וכן היערכות לעדכון המאגר באמצעות יציאה בקול קורא נוסף לנשים כדי שיוכלו להגיש בקשה להיכלל במאגר. תוכנית נוספת שלנו – מאמץ למיצוב תפקיד היועצת לקידום מעמד האישה ברשות המקומית. אני רוצה לומר, גם בשמי וגם בשם כל המשרד שלי, שאנו רואות בתפקיד היועצת לקידום מעמד האישה סוכנת אמיתית לשינוי וקידום שוויון בשטח, ומחוללת שינוי אמיתית של מגמות בחברה. ולכן אנחנו פועלות למיצוב תפקיד היועצות ברשות המקומית באמצעות מתן הדרכות, הכשרות ובאמצעות מעקב ובקרה אחר הפעילות והמשאבים העומדים לרשות היועצת ויצירת ממשקים מול גופים ממשלתיים שיש בהם בכדי להשפיע על פעילותן. ממשל ומדיניות – בדרך קבע פועלת הרשות להגשת חוות דעת המשלבות היבטים שוויוניים ופרספקטיבה רגישת-מגדר לתסקירי חוק והחלטות ממשלה. כמו כן, אנחנו פועלות לדיאלוג אמיתי כן ואותנטי, מה שנקרא, מול אגפים במשרדי הממשלה האמונים על הנגשת זכויות, ופועלות בשיתוף מלא עימם למען טיוב ושיפור אופן מימוש הזכויות לנשים באוכלוסיות שונות בישראל, עד כמה שניתן. כמו כן, אנחנו ממשיכות לערוך מעקב ובקרה באופן שוטף מול ועדות הכנסת בתחומי כלכלה, עבודה, רווחה, בריאות ועוד. כל אלה מעלים אתגרים במענים ממשלתיים לציבור, וזאת במטרה לחזק חיבורים וממשקים בין גופים ציבוריים האמונים על תחומי פעילות הרשות לקידום מעמד האישה. לצד זה כמובן נמשיך לפעול ביתר שאת כדי שהרשות תשקיע מאמצים לזיהוי מגמות בתחומי פעילותה, וזאת באמצעות איסוף מידע מגופים ציבוריים ומכוני מחקר, מה שהתגלה גם בזמן אמת וגם בדיעבד כדבר חשוב ומהותי ביותר. כעת נשאלת השאלה המהותית באמת בכל הסיפור: לאן פנינו מועדות? וזו שאלה שאני חושבת שחשוב שתישאל וגם חשוב שתיענה. ואני עונה עליה במיוחד מפה, ממקום שאי-אפשר לערוך ואי-אפשר לצמצם, ואי-אפשר, אתה יודע, להוציא בצורה פופוליסטית או דמגוגית אלא בצורה כנה, אמיתית ואותנטית לכל מי שירצה תשובה שהיא אמיתית, ולא שקר כלשהו באיזשהו אולפן כזה או אחר. אז כך, לאן פנינו מועדות? אז לראשונה במדינת ישראל משרדנו עמל על תוכנית חומש לאומית לקידום נשים ושוויון הזדמנויות. יעדי התוכנית הם, בין היתר, בחינת מסלול חייה של האישה, שיחקור ויאפיין את נקודות הציון במסלול החיים שלה שבהן ניתן באמת לעשות את השינוי האמיתי והאפקטיבי ביותר. חלק משינוי התודעה אומר בעצם מה זה עבור אזרח או אזרחית במדינת ישראל לחיות את החיים בתודעה שוויונית. איך אנחנו חווים את החיים? דרך קבלת ההחלטות, האופן שבו אנחנו בוחרים לחנך את ילדינו. למשל, ניתן לחנך את ילדינו באופן שבו גדלנו אנחנו, והוא יהיה פחות שוויוני, אבל אפשר להנחיל חיי משפחה, ערכים וחוויות שכן מביאים לידי ביטוי את שוויון ההזדמנויות האמיתי על פי האמונה שלנו ועל פי הצורה שאנחנו בוחרים לנכון, בלי כפייה כזו או אחרת. התוכנית, בעזרת השם, תיתן מענה לנשים מכלל האוכלוסיות ומכלל המגזרים. זו הייתה השאיפה שלי מהרגע שהוקם המשרד הזה, וזו תהיה השאיפה שלי לכל רגע שבו אמשיך לנהל את המשרד הזה. מרגע כניסתי למשרד וגיבוש המדיניות באופן מדויק יותר היה לי ברור שהמשרד בראשותי יפנה לכל אזרחיות ישראל. המשרד ייתן מענה לכל אוכלוסייה מתוך הכלה, הבנה והתאמה ייחודית המתאימה לו, לא שמתאימה לו מכוח דעתו של האחר. לשם כך הוקמו שולחנות עגולים, שבהם השתתפו למעלה מ-200 נשים ממשרדי הממשלה, השלטון המקומי, המגזר העסקי, החברה האזרחית ומכל האוכלוסיות – ערביות, חרדיות, בדואיות, נוצריות, דרוזיות והחברה הכללית כולה. שמענו מהן – מהן, לא ממישהו אחר האמון עליהן – את האתגרים הייחודיים של כל מגזר ומגזר. וכל החומרים האלו התרכזו לשישה תחומים עיקריים שבהם עסקנו ונמשיך לעסוק: רווחה, מניעת אלימות כלפי נשים, בריאות האישה, כלכלה ותעסוקה, חינוך, הסברה ותודעה. בעקבות שטף המידע הבאמת-מדהים הזה אנו פועלות מול כלל משרדי הממשלה כדי להציף את המידע, ולאחר מכן – כדי לבצע מעקב סדיר כדי לראות שהדברים באמת באמת מגיעים לכדי מימוש. מייד עם הקמת המשרד לקידום מעמד האישה, שכעת, בעזרת השם, ימשיך את פעילותו במלוא העוצמה במשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה – כשלראשונה הוקם משרד ממשלתי כחלק מראייה רחבה ואסטרטגית גם של ראש הממשלה, גם של המשרדים, גם של כלל השרים; אני אומרת לכם את זה באחריות, כחלק מראייה אסטרטגית ארוכת טווח – החלטנו להשקיע בהקמת קהילות נשים ברשויות ובמועצות המקומיות והאזוריות, קהילות נשים סביב מכנה משותף רחב, כמו נשים לאחר הלידה, פרלמנט נערות, פורום מנהלות בכירות, סבתות, נשים בעלות עסק עצמאי, נשים בהייטק, שומרות סף למניעת אלימות, אורח חיים בריא, בנות זוג של משרתי קבע ומילואים ועוד ועוד. המטרה של הקהילות היא יצירת חוסן אישי נשי, חוסן קהילתי נשי, ועל ידי כך בעצם בפועל חיזוק האוכלוסייה כולה, כל החברה הישראלית. באמצעות הקהילה הגענו למסקנה, הן מהשטח והן מחקרית, כי בעקבות כך מתפתחת אצל הנשים תחושת המסוגלות, הביטחון העצמי עולה, יש תחושת שייכות, חוסן נפשי, ואפילו, אפילו קבלת השראה מנשים אחרות, כשבמקביל הן מהוות השראה עבורן. אין תקדים לזה, תאמינו לי. בעצם אנחנו מייצרות את מסלול ההתפתחות האישי והמקצועי של כל אחת ואחת מנשות מדינת ישראל שבוחרת לעשות כך בשל אמונתה ובחירתה האישית שלה. באמצעות הקהילה הזאת שאנו, בעזרת השם, שואפות לבנות, האישה יכולה לזהות סיטואציות או מצוקות אצל חברותיה, או אפילו, באמצעות מה שהיא רואה אצל חברתה, לזהות אותן על עצמה. בזכות הקהילה והעשייה נשים מייצרות השפעה על הבית האישי והסביבה שלהן. באמצעות הקהילה ישנו פיתוח מנהיגות נשית מקומית, מעורבות והשפעה על מקבלי ההחלטות, שיוצרים בסיכומו של דבר קהילה חזקה שתחייב, תחייב אוזן קשבת אצל מקבלי ההחלטות, הן ברשות והן במועצה המקומית. חברות וחברים, נשים הן כוח. זה כבר לא משהו שצריך לומר, זה משהו שהוא מובן מאליו ובסיסי. נשים הן כוח עצום, בלתי מתפשר, חזק, אמיתי, אותנטי. והגיע הזמן, הגיע הזמן שהכוח הזה יקבל את מעמדו ומקומו בזכות ולא בחסד. זה יקרה, בעזרת השם, על ידי קהילת נשים חזקה, שם תוכלנה הנשים למקסם את זכויותיהן, את שאיפותיהן, את החלומות שלהן בהנהגה המקומית, ומשם לפרוץ ולהגיע לאן שליבן יחפוץ. במדינת ישראל ישנן 258 רשויות, מתוכן יש 240 יועצות לקידום מעמד האישה. המשרד בראשותי רואה את היועצת לקידום מעמד האישה המקומית כזרוע הביצועית של המשרד. היא זו שמכירה את הנשים ברשות ובמועצה, והיא זו שבעזרת השם תקים את קהילות הנשים המקומיות, שיהוו קהילות פורצות דרך בכל נושא, בכל עיר, בכל אוכלוסייה. לכל קהילה יש את הגוונים והצרכים האישיים והספציפיים והמדויקים שלה, ולכן עלינו לגשת לכל קהילה באופן רגיש לדרך שלה, לתפיסות העולם שלה, לא למדוד אותה בעיניים חיצוניות. כאן אני מבקשת לפתוח סוגריים, ולפנות דווקא לכל חברי הבית, ובמיוחד לכם, מנהיגי האופוזיציה. מה ששמעתם כעת הוא תוצאה של שיח מעמיק ומכבד של כלל חלקי החברה, שהרי אנחנו הבנו שעל מנת לגייס את כלל חלקי החברה, באוכלוסייה הכל-כך מגוונת והמיוחדת הזאת שלנו, נהיה חייבים להתאים את התוכניות אליהם, כי מה לעשות, אתגרי קהילת הנשים של אלעד הם לא אתגרי קהילת הנשים של תל אביב. זו עובדה. כך גם באתגרים העומדים לפתחנו, הקורעים מבפנים את החברה היום. בואו לא ננסה לכפות בכוח, בואו לא ננסה לחנך או לזלזל איש בערכי האחר. בואו נתאים את עצמנו ונקבל איש את רעהו. לדוגמה, הבנו ממש לאחרונה שעל מנת לעודד עוד נשים – מוסלמיות או חרדיות, לצורך העניין – לצאת לשוק העבודה, המעסיק הוא זה שיהיה חייב להתאים את תנאי מקום העבודה כדי לאפשר להן לעבוד על פי צו מצפונן והשקפתן הדתית. גם בסוגיית הגיוס, למשל, אין דרך אחרת. ניתן לקחת את המודל שעשינו כאן, במשרד לקידום מעמד האישה והשוויון החברתי, וליישם אותו בסוגיה הסבוכה הזו – להקים שולחנות עגולים, לזהות את הצרכים והקשיים האמיתיים, והכי חשוב, הכי חשוב, גם להתאים את עצמנו. כן, להתאים את עצמנו; כי כמו שדיברנו על קהילה ייחודית לאוכלוסיות, אז גם כאן – להתאים יחידות, בסיסים, מקצועות, על פי אמונתם ואורח חייהם. מי שמכיר את אחינו החרדים מבין עד כמה חוכמה יש שם, עד כמה בינה יש שם, כמה שליחות ומסירות; יכולת הלמידה היוצאת דופן, היושרה, האמונה בצדקת הדרך. זו תהיה המתנה של כולנו, בעזרת השם. 7 באוקטובר והצורך בתיקון שבא בעקבותיו הבהירו לכולנו שאנחנו כולנו יחד בסיפור הזה. כמו שאת מדינת ישראל לא נצליח להבריא מבלי לגשר על פילוג ומבלי למצוא את המאחד, גם מול האתגרים של קידום נשים בישראל נצטרך להתייצב יחד, קהילת הנשים הישראלית והיהודית כולה בעם ישראל. אנחנו עומדים היום לפני שני מועדים שבהם הגאולה הגיעה באמצעות נשים. הראשון, אסתר המלכה, שניצבה מול הכרזת השמד של המן הרשע, ומרים הנביאה, שבזכותה בא לעולם וגם ניצל מושיעם של ישראל, משה רבנו, זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל, בעזרת השם. הרבי מלובביץ' הדגיש לא פעם את קדימות הנשים לאנשים בעניינים של כלל ישראל. כפי שלמדים, הקדמת "בית יעקב" – אלו הנשים; ו"לבני ישראל" – אלה הגברים במתן תורה; אמר על הגאולה השלמה שאז "נקבה תסובב גבר", כלומר שאופן העבודה הרוחנית של האישה יתעלה על זה של הגבר. התגברות השפעתן של נשים בדור האחרון – נובעת מאיפה? היא נובעת מהיותנו קרובים מאוד לעידן חדש, שבו תיגלה עליונותה הרוחנית של האישה בלי הסתר וללא כל ספק. אם בכל הגאולות הנשים היו כעזר – בגאולה העתידה, בעזרת השם, נשים יובילו. אז כמו שכתב רוטבליט, בהקשר אחר לגמרי, "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום". בעזרת השם, יחד נעשה ויחד ננצח. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה לשרה מאי גולן.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: ציון היום הלאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית. אנחנו נעשה שינוי. אני מזמין את חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. האם אתה מוכן? חמש דקות לרשותך, בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המלחמה הנוראה שנכפתה עלינו גבתה מאיתנו חיי אדם של חיילים רבים, ובהם בני העדה הדרוזית: סא"ל עלים עבדאללה סעד, בן 41, מיאנוח ג'ת, סמח"ט 300, נפל בגבול הצפון; רס"ל ג'ואד עאמר, בן 23 מחורפיש, נפל בהיתקלות עם מחבלים בגבול הצפון; סא"ל סלמאן עמאד חבקה, בן 33 מיאנוח-ג'ת, מג"ד 53 בשריון, נפל ברצועת עזה; רס"ן ג'מאל עבאס, בן 23 מפקיעין, מ"פ בצנחנים, נפל ברצועת עזה; סמ"ר עדי מאלכ חרב, בן 19 מבית ג'ן, לוחם בסיירת הנח"ל, נפל ברצועת עזה; סמ"ר סופיאן ח'אלד דגש, בן 21 ממע'אר, לוחם בהנדסה קרבית, נפל ברצועת עזה; סמ"ר דניאל ראשד, בן 19 משפרעם, נפל ברצועת עזה; רס"ר במילואים אנואר סרחאן, בן 26 מחורפיש, נפל בתאונת דרכים מבצעית במרכז הארץ. יהי זכרם ברוך. ב-7 באוקטובר מדינת ישראל חוותה זעזוע ביטחוני קשה מנשוא, חסר תקדים. באותו יום נורא האויב לא הבחין בין אזרח מדינת ישראל היהודי, לדרוזי, צ'רקסי, מוסלמי, נוצרי. הקשר ההיסטורי האמוני בין דרוזים ליהודים הולך הרחק אחורה בזמן לקשר שבין משה רבנו לנביא יתרו. טרם הקמת מדינת ישראל סייעו בני העדה הדרוזית בדרכים שונות ומגוונות, ואף במקומות מסוימים הצטרפו ללחימה במלחמת העצמאות. ב-7 באוקטובר התגייסו בני העדה הדרוזית במטרה להגן על מדינת ישראל ועל אזרחיה; רבים מהם נלחמו ונלחמים בשעה זו ומסכנים את חייהם עבור ביטחון המדינה – בצפון ובדרום, חיילים לוחמים בסדיר ובמילואים, רבים מהם קצינים. גם בתקופה קשה זו חייבים להרים את הראש מעל המים הסוערים וליצור תמונת עתיד. אם לא נראה את הימים הקשים האלה כהזדמנות, כפתח לשינוי חברתי עמוק, לא ייסלח לנו, וגם לא אסלח לעצמי. אם לא נראה את הימים האלה כשלב בדרך ליצירה של חיים משותפים טובים יותר, הוגנים יותר, זו תהיה החמצה אדירה. אם לא נראה את הימים האלה כקריאת כיוון לעתיד של שוויון, שותפות בחובות ובזכויות, איזה עתיד אנחנו בונים לדורות הבאים? עבור חלק מבני העדה שנלחמים בשעות אלה על הבית של כולנו מחכה בבית הפרטי שלהם צו הריסה או קנס, וזאת למרות העובדה שכבר שנים רבות אין הסדרת תכנון בכפרים. האין זה הזמן לתקן? זה הזמן לעשות תיקון ושינוי. זה הזמן לתקן את חוק הלאום, שפגע שלא בצדק וללא הכרח אמיתי בשייכות ובתחושת השייכות. האירועים הנוראיים של 7 באוקטובר והמלחמה הקשה, שהיא מנת חלקנו מאז, הציבו אותנו בצומת החלטה. ולא רק שאין מנוס מהבחירה שאנחנו חייבים לעשות, יש לנו חובה ערכית. החובה הערכית היא לבחור בשינוי ולעשות את התיקון. והתיקונים – כולנו יודעים אותם; יודעים אותם, מדברים עליהם, אך נמנעים מלעשות אותם. כיצד אנחנו רוצים לחיות את החיים במדינת ישראל של השנים הבאות? האם במדינה שמתעדפת קהילה מסוימת בקרקעות, במענקים, ביחס – בגלל זהות, בגלל דת, בגלל מנהגים – או במדינה שרואה את אזרחיה שווים? אין שאלה ולא נשאלה מעולם שאלת הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי על ידי העדה הדרוזית. מעולם לא נשאלה השאלה הזאת. ולמרות העובדה הזאת, חוקק חוק הלאום, כאילו אצבע בעין – וכן, כן, אצבע בעין, אין מילה אחרת – כאשר מדינה הופכת את העניין הלאומי לעניין לאומני, ומהחשש ומהפחד מעצמה היא מייצרת לעצמה כאילו איזשהם שלייקעס; להגיד: הינה אנחנו. אנחנו צריכים לעשות את השינוי הזה. חוק הלאום – ואני אומר את זה מתוך הערכים היהודיים, שחל בהם שיבוש עמוק. כן, כן, שיבוש עמוק בבית הזה, במפלגות השלטון, גם במפלגת השלטון הזו. שיבוש עמוק, ואז חקיקתו של חוק זה; שיבוש שבין לאומי ללאומני. שוויון אזרחי לאזרחים כולם הוא נשמת אפה של דמוקרטיה. חוק הלאום פוגע בה. הרגישות לקבוצות מיעוט קיימת בכל דמוקרטיה, ובמיוחד במדינות לאום אתניות; אלה אשר מבטיחות בחוקתן שוויון זכויות לכלל האזרחים. ערך השוויון מהווה חלק חשוב מתעודת הזהות הערכית של המדינה, שעליה צריך לשמור מכל משמר. יש לשמור על ישראל כמדינה שוויונית ודמוקרטית, ברוח חזונם של נביאי ישראל וברוח מגילת העצמאות. 7 באוקטובר המיט עלינו אסון, והמלחמה עדיין נמשכת. מחויבות מדינת ישראל לעדה הדרוזית חייבת להיבחן במעשים ולא בדיבורים, כדי שהדור הצעיר יראה במדינה בית שלא רק נלחמים עבורו, אלא בעיקר טוב לחיות בו. נמשיך לקדם את אותה ברית של עתיד, צמיחה ושוויון, ברית של חיים. אני באופן אישי, ומפלגתי, מחויבים לזה במאת האחוזים. אבל כדי שזה יקרה צריך באמת לרצות, והגיע הזמן שהבית הזה ירצה לעשות את הדבר הנכון, כי את כל הטעויות הוא כבר עשה בקשר לעדה הדרוזית. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אלון שוסטר.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, תת-אלוף במיל' אמל אסעד נפגש איתי, אני נפגשתי איתו – זוטר ממנו בצנחנים – באמצע שנות השבעים. הוא היה מהקצינים הראשונים בצנחנים. זכור לי – עברנו את יום האישה, ואני אגיד: יום הגבר. ראיתי בו גבר יפה, קודם כול, חזק, נמרץ, קצין וג'נטלמן ובעל מקצוע ודרוזי. בעצם פגשתי פעם ראשונה דרוזי במערך הלוחם, איש משכמו ומעלה, תרתי משמע. בהמשך, כעבור כמה שנים, כשהייתי מזכיר הקיבוץ שלי, מפלסים, ומפקד החטיבה הצפונית של רצועת עזה היה אלוף משנה נביה מרעי – הוא היה ראשון הדרוזים שהתנדב לצנחנים. הוא היה לוחם, מאגיסט מהולל ב-73' בפלוגה של דורון אלמוג. הוא התקדם בצבא והיה מפקד החטיבה הצפונית. נפגשנו באירועים צבאיים. כידוע, ממש ביום הכניסה שלו, ביום החפיפה כסגן מפקד אוגדת עזה, שמוכרת עכשיו כל כך, הוא נפל עם המאג ביד כאשר עלה לעמדת התצפית בציר פילדלפי והחליף את החייל שהיה בעמדה בגבורה ובמקצוענות, וחטף כדור שהרג אותו במקום. אנחנו מדברים הרבה על קשר הדם, ואנחנו מייד אומרים: בואו נדבר על קשר החיים. אבל כדי ליישם את קשר החיים, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים לעשות את כל הדברים ששמענו קודם מחבר הכנסת יואב סגלוביץ', ונשמע, אני מניח, בהמשך; אנחנו צריכים לתת לדרוזים ולכל העדות והמגזרים במרחבים הלא-יהודיים לחיות בארץ הזאת בכבוד; לתת אפשרות – קודם כול, להאיץ את תוכניות המתאר, ואני מבין שיש התקדמות, אבל צריך להאיץ אותן עוד ועוד ועוד, משום שבמשך שלושה דורות אנחנו חטאנו להם; מצד אחד אמרנו: אתם לא רשאים – ואני מבין את זה – לבנות שלא כחוק, ומצד שני לא נתנו את הכלים. אנחנו צריכים לעודד יזמויות כלכליות, אנחנו צריכים לקדם את שיפור התשתיות. זאת המשימה שלנו. המשימה שלנו במדינת היהודים היא לתת למיעוטים – וכעת אנחנו עוסקים במיעוט שקשר את גורלו בגורל העם היהודי השב לארצו, העדה הדרוזית – לתת לבני העדה ולבנות העדה את התחושה שבבית הלאומי היהודי הם מרגישים בבית. זה הסיפור. איך מרגישים בבית? מרגישים; האם הם מרגישים בבית? לא. לא כמו שהיינו רוצים שיקרה.

אושר שקלים (הליכוד):

אני אתקן אותך, זה הבית בשבילם.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

בוודאי שזה הבית. אבל רבים מדי מהם, בקטעים קשים מדי בחיים, בצמתים חשובים, לא מרגישים. הדוגמה הקלסית היא חוק הלאום, שיש בו יסודות אמת – ודאי: מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי – אין ספק, אמרתי; רק רכיב השוויון שצריך להופיע בו חסר. ואנחנו מצווים לעשות את זה בהסכמה רחבה כדבר מובן מאליו – לא במקום האמירה, אלא בדיוק: במדינתו של העם היהודי אזרחיה הלא-יהודים הם שווי זכויות. אנחנו צריכים לאזן. אני הייתי בין העותרים נגד החוק, יחד עם כל משפחתי, בשם סבי וסבותיי, שחשבו שאנחנו באים למדינה שבה האזרחים הלא-יהודים ירגישו בבית, שלא כמונו בגולה. האזרחים הדרוזים נאמנים למולדתם. האסוציאציה – ואני מבקש לא לגלוש לעשורים מאוחרים – היא שסבא שלי וארבעה מאחיו היו חיילים בצבא של הקיסר הגרמני במלחמת העולם הראשונה, והם הסתובבו עם מדליה שלא עזרה להם בהמשך. הם היו כל כך גאים. זאת הייתה אחת הדרכים להיות חלק, חוץ מאזרחים מועילים כלכלית וכו'. אנחנו צריכים לחזק את התחושה הזאת, לא רק של חיילים – לא כולם חיילים. האזרחים הדרוזים זכאים לחוש כאן כמו בבית. אני מסיים ורוצה להזכיר את חברי לסיעה שהוא לא חבר כנסת כרגע – מופיד, אחיו של נביה, שגם הוא אלוף משנה בצבא, וגם הוא כמוני היה ראש רשות. הוא זכאי כמו עשרות אלפי הדרוזים לתחושה של שוויון מלא. אנחנו כיהודים, והם כדרוזים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, אני חוקקתי את החוק הזה, של ציון היום הלאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית במדינת ישראל. חוקקתי אותו בשנת 2018. להגיד לכם את האמת? אם הייתי יודע שחוק הלאום יחוקק אחרי זה, לא הייתי מחוקק את היום הזה. אני שמעתי שני חברי כנסת שאני מאוד אוהב ומעריך, שאמרו: לחוש כמו בבית, תחושת הבית. לא, זה הבית שלי – אין לי בית אחר.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אתה צודק.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

תבינו – אני לא מצליח להבין אתכם, באמת – שאין לנו בית אחר. זאת המדינה שלנו. אין לנו מדינה אחרת. נולדנו כאן, נמות כאן, נילחם למען ביטחונה של מדינת ישראל ונעשה הכול למען מדינת ישראל. אני רוצה להגיד לכם – יש לנו קצינים מעולים. שמעתי אתכם מזכירים את הקצינים שלנו; יש לנו נגדים מעולים, יש לנו חיילים מעולים. אבל יש לנו גם דברים אחרים: יש לנו מנהלי בתי חולים היום – שני מנהלי בתי חולים יש לנו; יש לנו רופאים מעולים, יש לנו חוקרים מובילים במדינת ישראל, יש לנו אנשי הייטק, יש לנו מהנדסים, יש לנו עורכי דין, יש לנו שופטים במדינת ישראל, גם במחוזי, ואני מתכוון שנגיע גם לבית המשפט העליון. העדה הדרוזית היא חלק ממדינת ישראל. אנחנו לא כאן בתחושה שזה הבית – זה הבית, ולא יהיה לי בית אחר. אני רוצה להגיד לכם – תשמעו, חוקק חוק הלאום, ואמרתי את זה יותר מפעם, שאין לי בעיה עם מדינה יהודית. לא רק שאין לי בעיה, אני גאה לחיות במדינה יהודית ולהיות חלק מהמדינה היהודית, אבל אני רוצה את השוויון שלי, את המקום שלי, את התחושה של אותו פצוע צה"ל עכשיו שמשתקם עם שתי רגליים קטועות, לחוש את השוויון שלו במדינה שלו. זה מה שאני רוצה. אני רוצה שאותה בחורה צעירה שאיבדה את בעלה ועם תינוק בבית – שאותו תינוק ואותה אישה יחושו שזה הבית שלהם, שזו המדינה שלהם, שזו המדינה שנותנת להם את הכול ושהם חלק מהמדינה. וחוק הלאום פגע. יכול להיות שאתם לא מרגישים את זה ואתם לא חשים את זה, כי אתם הרוב ואתם המחליטים. שמעתי הרבה חברי כנסת שאומרים: תשמע, זו המדינה של העם היהודי. אמרתי להם: אין לי בעיה, ואני אמשיך להגיד שאין לי בעיה לחיות במדינה יהודית. אבל תנו לי את השוויון שלי, את המקום שלי, את ההרגשה שאני באמת חלק מהמדינה הזאת, שאני מוכן לתת לה את הכול ולהיות חלק ממנה. מי שדוחה אותי זה אתם, הרוב. אומרים לי: תשמע, עד גבול מסוים זה המדינה שלך, ומעבר לזה אתה צריך להיות במקום אחר ולחוש אחרת. זה מאוד קשה. זה פוגע מאוד בצעירים. אני זוכר שכשחוקק חוק הלאום הרבה צעירים באו אליי ואמרו: מה אנחנו עושים עכשיו, מה המקום שלנו? אנחנו צריכים לחפש מקום אחר, להגר? אמרתי להם: לא, חבר'ה, מי שמחוקק חוק כזה הוא פוגע בעצמו, לא פוגע בך; כי זו המדינה שלך וזה המקום שלך, ואתה לעולם לא תרגיש סוג ב' – כי הם הרגישו סוג ב'. מי שחוקק את החוק הזה הוא סוג ב', לא אני. אני סוג א', אני אזרח נאמן למדינה שאני חי בה.

אושר שקלים (הליכוד):

א' פלוס.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני חי במדינה הזאת, ואני גאה להיות ישראלי – דרוזי ישראלי גאה. אני בעצמי ייסדתי את תנועת הנוער הדרוזית, שעובדת מאוד קשה עם הנוער הדרוזי; מחנכת אותו לנתינה, לתרומה, לגיוס לצה"ל, לעזרה לזולת, ואני תמיד אומר להם: אתם תחושו, ותרגישו ותחיו כדרוזי ישראלי; גאה בהיותו דרוזי, גאה בהיותו ישראלי, גאה בהיותו איש שנותן הכול למען המדינה שהוא חי בה. זה מה שאני מחנך וזה מה שאני מלמד את הנוער שלי, וזה מה שאני רוצה שהנוער שלי יהיה. אבל אני רוצה שתזכרו את הדרוזים לא רק בשעת צרה, לא רק בשעות מלחמה, לא רק כשנופל חייל או נופל קצין. אני רוצה שתזכרו את הדרוזים – זו הייתה מטרת החוק – ושתדעו מה זה דרוזי שקשר את גורלו לפני שהעם היהודי היה חזק. חבר'ה, אל תחשבו שהדרוזים קשרו את גורלם עם היהודים כשהיהודים היו כאן במדינת ישראל עשרה מיליון או שמונה מיליון, או תשעה מיליון, או שישה מיליון יהודים. היו 600,000, ואנחנו היינו 14,000, והחלטנו ללכת ביחד. ללכת ביחד זה אומר ללכת ביחד בכול, וגם להיות חלק מהמדינה הזאת. אני רוצה להודות לכל מי שתרם לקיום היום הזה. אני רציתי לקיים גם דיונים בוועדות ולא התאפשר, כי מי שהוביל את זה הוא לא אני. לקחו את ההובלה של היום הזה. רציתי גם להביא את המשפחות השכולות של העדה הדרוזית, רציתי להביא את ההנהגה של העדה הדרוזית, אבל מי שלקחו את ההובלה של היום הזה היו מהליכוד, ובליכוד החליטו לעשות מה שעשו. לקחו את היום, וגם לא הגיעו לדבר. לא אני לקחתי את היום הזה. על זה אני מאוד מצטער. אבל אני רוצה לסיים בזה שידנו תהיה על העליונה בסיום המלחמה, וכל החטופים ישובו הביתה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר כנסת אבי מעוז, בבקשה. כחבר ליכוד אני חייב להגיד לך, חבר הכנסת חמד עמאר, לא לקחנו כלום. ואם היית אומר, אני מאמין שהיושב-ראש היה מזמין לפה את כל העדה הדרוזית, שהיא קרובה גם לליכוד, לליבנו – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לא, יש אחראי ליום לאומי, ויש מי שלוקח את האחריות. מי שלקח אותו הוא מישהו מהליכוד. אני ביקשתי לקבל אותו בחזרה, ולא הסכימו.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, תשמע מה אני רוצה להגיד. אני חושב שהיה אפשר לעשות בשיתוף פעולה. זה לא משנה מי מוביל. העיקר שאנחנו מוקירים את העדה הדרוזית ונמשיך להוקיר אותה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

העיקר שהיום הזה מתקיים כאן, במליאה. זה מה שחשוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

בפעם הבאה תגיד, ואני אזמין באופן אישי את מי שאתה רוצה מהעדה, שאני נבחרתי על ידה, דרך אגב.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרה, מכובדי חבר הכנסת חמד עמאר, כאשר עם ישראל יצא ממצרים הוא הותקף על ידי עמלק ללא סיבה, רק בשל השנאה התהומית של עמלק לעם ישראל ולכל מה שהוא מייצג. מייד לאחר המלחמה עם עמלק והציווי למחות את זכרם, מגיע יתרו, כהן מדיין, חותן משה, שבוחר להידבק בעם ישראל מתוך הכרה של ערכם ושל ההשגחה האלוקית שמלווה ומובילה אותם. אלה שני הקצוות של התייחסות אומות העולם כלפי עם ישראל. מאות שנים לאחר מכן, כאשר שאול מלך ישראל יוצא לממש את הציווי להכרית את זרעו של עמלק, הוא פונה לקיני, צאצאיו של יתרו, במטרה לנתק אותם מהעמלקים כדי שלא ייפגעו במלחמה, וזאת בשל החסד שהם עשו עם ישראל בצאתם ממצרים. גם בתהליך שיבת ציון שבו אנחנו נמצאים מופיעים שני הקצוות הללו. מצד אחד מופיע עמלק המודרני בדמותו של הצורר הנאצי, ובמקביל האויב הערבי שמשתף איתו פעולה – החל מהמופתי הניאו-נאצי, שעשה ככל שהיה יכול במטרה לסייע לנאצים לממש את שאיפתם לחסל את העם היהודי, ועד לאסלאם הנאצי מעזה, שביקשו בשמחת תורה להשמיד, להרוג ולאבד את היהודים, וגם את הדרוזים וגם הלא-יהודים הנוספים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד. ומצד שני העדה הדרוזית בישראל, זו שבמסורת שלה יש מקום נכבד ביותר ליתרו, ושבחרה לקשור את גורלה עם העם היהודי ומדינתו עד כדי הקרבה ומסירות מופלאים, שבאו לידי ביטוי כואב ביותר בבתי הקברות. ברית דמים. בתווך נמצאים כל עמי העולם שבוחרים היכן להתמקם על הסקאלה שבין עמלק המקורי והמודרני לבין משפחת יתרו והעדה הדרוזית. מדינת ישראל קמה כמדינה יהודית וכמדינתו של העם היהודי, ודווקא משום כך, ולא למרות זאת, אנחנו חייבים למצות את כל הדרכים שבהן תבוא לידי ביטוי ההכרה בערך של ברית הדמים הזאת ושל נאמנותה ומסירותה של העדה הדרוזית למדינת ישראל ולכל מה שהיא מייצגת, גם בתור הבית של העדה הדרוזית. מי שנושאים איתנו בנטל לאורך שנות קיומה של המדינה צריכים לקבל את הזכויות במלואן. אומות העולם יכירו וידעו מהו יחסנו הנחרץ, התקיף והנחוש לנציגי הרשעה והרוע שקמים עלינו להשמידנו, ומהי הכרת הטוב שאנו מתנהגים על פיה כלפי מי ששותפים איתנו כתף אל כתף, ובזכות קונים את זכויותיהם. ובעזרת השם, תתקיים בשני הקצוות הללו של עמי העולם ברכתו של יצחק אבינו ליעקב "ארריך ארור", כלפי האסלאם או הנאצים וכלפי עמלק, "ומברכיך ברוך" כלפי יתרו ומשפחתו, והעדה הדרוזית פה בישראל. ברוכים תהיו, העדה הדרוזית.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, זהו יום השנה להוקרה לאחינו בני העדה הדרוזית, ואני עולה לנאום על הכבוד והערכה שאני באופן אישי רוחש לבני העדה הדרוזית, וכך אשתדל לנהוג גם בכל שנותיי, ככל שיהיו, בכנסת ישראל. היום נציין את יום ההצדעה לאחינו בני העדה הדרוזית, ברית אחים שנכרתה עוד בתקופת יתרו ומשה רבנו, צמחה בעיקר בימיה הראשונים של המלחמה על חירותנו, עוד לפני קום המדינה, במלחמת העצמאות, שבה השתלבו מספר כפרים דרוזיים בלחימה לצידם של בני היישוב היהודי. כשהמזרח התיכון עוד היה הרבה פחות ידידותי לעם היהודי קמה קבוצת מנהיגים בני העדה הדרוזית והושיטה יד אמיצה להנהגת המדינה שבדרך, מדינת ישראל. בעוד מנהיגי מדינות ערב השכנות קיוו לשיתוף פעולה של העדה הדרוזית, דווקא הימנעותם של בני העדה מלהירתם למלחמה נגד המדינה שזה עתה קמה היוותה תחילתה של שותפות נפלאה המלווה אותנו מאז ולתמיד. יד של שותפות גורל, יד אחים, יד של שותפות ואחווה; ברית ללא תנאים, בלי אם, בלי אולי, בלי לבקש. במשך כל שנות קיומה של המדינה שירתו בני העדה ובחרו להתנדב לשרת בכול – בכל החטיבות הלוחמות, בכל הדרגות, בכל היחידות. לוחמים וקצינים גיבורים עזי נפש שחירפו, ומחרפים, את נפשם בשדה הקרב והם מופת וסמל להקרבה, לשותפות ולנאמנות שאין להן סייג ואין להן אח ורע. יום זה הוא יום משמעותי בכל שנה, אך השנה יותר מתמיד, כאשר למדנו להבחין באמת מי אויב ומי אוהב. ואתם, אחינו היקרים בני העדה הדרוזית, אחים אוהבים ואהובים, שיחד, בחודשים האחרונים בפרט, נלחמים איתנו כתף אל כתף, שכם אל שכם, למען חירותנו באחוות אחים נדירה השמורה רק לאחים באמת, מטבע הדברים, בתוך משפחה. אך כמו במשפחה, לפעמים יש דברים שנלקחים כמובנים מאליהם ולא תמיד זוכרים לעצור, להכיר ולהגיד תודה, או שלא אומרים גם במהלך הדרך מספיק תודה. אני זוכר בנאום בשנה שעברה שדווקא אמרתי – התמקדתי בכך שביחסים של בני העדה הדרוזית והעדה היהודית כל פעם מדברים על הצבא ועל שותפות ביטחונית. בשנה שעברה התפללתי שאנחנו נראה יותר שותפות של המדינה בהכנסה של בני העדה הדרוזית לתעשייה, להשכלה הגבוהה, למערכת בתי המשפט, להנהגת המדינה, ולשאר הקטרים שלנו במדינת ישראל, ולא כל פעם לכוון את השיח על בני העדה דווקא לנושא הצבאי. גם בנושא הפיתוח של החברה הדרוזית. אני יודע שאתה, חבר הכנסת חמד עמאר, בוועדת הכספים עומד כמו חומה בצורה בכל פעם שנושא כזה עולה, ודוחף למען העדה הדרוזית בפיתוח, בתשתיות, בחינוך, ובכל מה שנדרש, ויש עוד הרבה עבודה – להשלים את הפערים האלו כלפי העדה. לדאבון הלב, יש תרומה אדירה של בני העדה לביצור ביטחונה של מדינת ישראל גם במערכה האחרונה; מחירים כבדים שבני העדה שילמו ועדיין משלמים מדי יום – המחיר הכבד של אובדן הלוחמים בני העדה בקרבות, גם ברצועת עזה, וגם בצפון, וכמובן ביהודה ושומרון. אך ברית החיים גדולה יותר וחשובה יותר מברית הדמים, ואתם חלק בלתי נפרד מחיי הארץ הזאת. השותפות עם אחינו בני העדה הדרוזית היא גם בחיי היום-יום בבניין הארץ, ובבניין הם שותפים מלאים בכל מרקם החיים בארץ ומהווים חלק בלתי נפרד מהעשייה הביטחונית והאזרחית בישראל; שותפים בחינוך, בחברה, בכלכלה וגם בפוליטיקה. שותפים, אבל לא מספיק. כפי שאמרתי קודם, לצערנו נעשו טעויות עבר, ועלינו לפעול לתקנן ולדאוג לשוויון ולשילוב מלא של כל בני העדה בכל מרקם החיים בישראל. מוטלת עלינו האחריות להודות לכם ולהוקיר את תרומתכם על היותכם שותפים נאמנים וידידים, אך עלינו להביא את זה לידי ביטוי מעשי, את המחויבות העזה ואת ההערכה הרבה, ארוכת השנים, שאנו רוחשים לכם על בניית מרקם החיים הפורח בתחומי העשייה הרבים. זאת החובה שלנו וחובת ההוכחה היא עלינו כנבחרי הציבור. החובה הזאת היא לחבר ולחזק את היסודות המשותפים שלנו, את יסודות הבית, בתעסוקה, וגם לדאוג ליצירת עתיד טוב יותר לדורות הנוכחיים, ובטח שגם לדורות הבאים של כולנו; לחיות בשותפות, באחווה, ולפעול לכך שהדור הבא ימשיך את השותפות ויצליח לבנות כאן את ביתו ועתידו בשלום ובשלווה, לפרוח ולהצליח במדינת ישראל הצומחת, המתפתחת והמשגשגת. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את השרה, שרת המודיעין חברת הכנסת גילה גמליאל, בבקשה, לסכם.

שרת המודיעין גילה גמליאל:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – חברי הכנסת בעיקר נמצאים פה היום – הכנסת מציינת היום את היום הלאומי לתרומתה ופועלה של החברה הדרוזית. עוד מימי טרום קום המדינה קשרו בני העדה הדרוזית את גורלם בגורלנו כאשר עמדו מנהיגי הדרוזים בגליל ובכרמל בקשר עם מנהיגי היישוב והחלה השתלבותם של לוחמים דרוזים בכוח המגן היהודי בארץ ישראל. אותם לוחמים כבר אז היו לחלק בלתי נפרד מעוצמתו של צה"ל, וכולם יחד פעלו במטרה אחת – להבטיח את ביטחונה של המדינה מתוך תחושת שליחות גדולה בהגנתה של מדינתנו. בשנת 1956 מוסד הקשר והוחל חוק שירות חובה של דרוזים בצה"ל. כיום 850 צעירים דרוזים מתגייסים לצה"ל מדי שנה. בצה"ל ובמערכת הביטחון משרתים כיום 3,201 מבני העדה בשירות סדיר וקבע, 25% מהם משרתים בתפקידי לחימה ומאופיינים במוטיבציה גבוהה במיוחד. נוסף על כך, בקרב העדה משרתים קצינים רבים בתפקידי פיקוד ומטה בדרגות גבוהות. לצד אלה, בשנים האחרונות ניתן לראות גם עלייה בגיוס ליחידות טכנולוגיות, מודיעיניות, טיס וחובלים. וראוי לציין כי מעבר להצלחתם הכבירה במערכת הביטחון הישראלית, בני העדה פורצי דרך בכל תחומי החיים – באקדמיה, בכלכלה, במגזר העסקי ובמגזר הציבורי במדינה. צה"ל והאגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון מחויבים להמשך שילוב בני העדה באופן גדל והולך בכלל ובמערכים בצה"ל, ופועלים כל העת על מנת לאפשר להם למצות את כישוריהם. לאורך השליחות הציבורית שלי גם באופן אישי זכיתי ללכת יד ביד עם העדה הדרוזית ולהוביל מיזמים למען שילוב בניה ובנותיה בחברה הישראלית. כבר בשנת 2017, יחד עם נשיא המדינה דאז, השיח' מוואפק טריף ויו"ר יד לבנים הדרוזים, חתמנו על אמנה של שותפות גורל. המסר שהעברנו יחד עם בכירי העדה ורבים ממערכת הביטחון נגע לכך שאנו אחים גם לחלומות ולתקוות. אני רוצה להודות לחברי, לשעבר יו"ר בית יד לבנים הדרוזים, אמל נסראלדין, על הדרך המשותפת, הקשר הקרוב, שיתופי הפעולה שאנחנו ממשיכים להוביל יחד. אני רוצה לומר שבהקשר הזה, לא רק בנושא הצבאי – אני אומרת את זה גם כאן לחברי, על כל הנושא שדיברת עליו קודם, שאין ספק שהתובנה הזאת צריכה להיות ברורה לכולם: אנחנו כאן, גם העם היהודי וגם הדרוזים, חובקים את הבית המשותף לנו יחדיו. האגף הביטחוני-חברתי מקיים מגוון רחב של פעילויות ערכיות וחינוכיות שמחברות את כלל חלקי החברה הישראלית, ומהדקות את הקשר גם בין המגזר העסקי היהודי למגזר הדרוזי. כך למשל, הוא מקיים פעילות לבני נוער מלש"בים תוך חיבור בין בתי ספר יהודיים ודרוזיים בפעילות משותפת. כמו כן, האגף מלווה את הקמת בית המורשת ללוחם הדרוזי. יש תוכניות גם בשיתוף של המשרד שלי. תוכניות של סטרטק, שבהן אנחנו בפעם הראשונה פתחנו גם כן כיתות לימוד לסייבר בישובים הדרוזיים, וגם תוכניות שמקדמות את כל ההיבט הטכנולוגי, ואנו מציעים לתלמידי חטיבות הביניים גם הזדמנות להיחשף לקורסים בתחומי ההייטק והטכנולוגיה. מטרת התוכניות הללו היא בדיוק לצמצם את הפערים כדי לפתוח את האפשרויות של הבחירה, להגדיל את ההשתלבות של הדרוזים בעולם התעסוקה העתידי, בהייטק, בטכנולוגיה, ואנחנו מצליחים ביחד להפוך חזון למציאות. לא צריך לדבר רק על ברית דמים, צריך ליישם את ברית החיים, ואלה דברים שאנחנו רואים, גם לצערנו, בברית הדמים במלחמה הנוכחית. במלחמת חרבות ברזל נפלו שמונה מבני העדה הדרוזית ונפצעו בפציעות שונות 53 מבני העדה. מעל במה זו אני מבקשת להשתתף בצער המשפחות ולחזק אותן בשעתן הקשה מכול. משרד הביטחון וצה"ל ימשיכו ללוותן, ואנחנו כאן חייבים להצדיע לחברה הדרוזית. אנחנו חייבים לתת – לא חייבים לתת את ההרגשה, כי עם כל הכבוד לנו, ההרגשה הזאת היא הרגשה מובנית של השייכות למדינה הזאת; כפי שאנחנו, העם היהודי, כך גם העם הדרוזי, באותה שייכות לעם הזה ולמדינה הזאת. ראוי ונכון להוקיר את הפעילות הענפה, את התרומה האדירה, את התמיכה שהייתה עוד טרם קום המדינה ועד היום הזה בחברה הישראלית כולה. אנחנו אוהבים את העדה, אנחנו משפחה אחת גדולה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק מטעם הכנסת לקריאה השנייה והשלישית. הצעת החוק הראשונה שנדון בה: הצעת חוק פיקוח על בתי הספר (תיקון מס' 11), התשפ"ד–2024. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל אייכלר, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, להציג את החוק. רק אל תריבו, אחד-אחד, בסדר? זה פשוט יום דינמי, דברים משתנים כל רגע.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

אדוני היושב-ראש, אתה לא צריך להגיד "אל תריבו", כי מה שהיה היה בדיוק הפוך. אני אמרתי לו: לך אתה קדימה, למרות שהייתי בסדר-היום קדימה. והוא אמר לי: לך אתה קדימה.

היו"ר ניסים ואטורי:

התבדחתי. כולם פה חברים, אתה יודע.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

בכל אופן, הכול בא על מקומו בשלום. אדוני היושב-ראש, אנחנו עוסקים בהצעת חוק פיקוח על בתי הספר (תיקון מס' 11), ואנחנו מדברים על נושא ספציפי, נושא של פיקוח תברואן. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק פיקוח על בתי ספר, התשפ"ד, שהגשתי. חוק פיקוח על בתי הספר, התשכ"ט–1969, קובע כי מתן רישיון או חידוש רישיון לבית ספר או גן ילדים וכל מוסד אחר שנכלל תחת חוק פיקוח על בתי ספר, מותנה בקבלת אישור מרשות הבריאות. היא מאשרת כי היא אינה מתנגדת לבקשה לרישיון מבחינת התברואה ומבחינת עמידה בדרישות חוק החזקת תכשיר אפינפרין, שמוכר כמזרק אפיפן – שניהם. מדובר בחוק החזקת תכשיר אפינפרין במוסדות חינוך ובמקומות ציבוריים, התשע"ח–2018. רשות הבריאות נדרשת להחליט בבקשה בתוך חודשיים. בשנים האחרונות חלו עיכובים במתן אישור רשות הבריאות, והדבר מנע קבלת רישיון ופגע במוסדות החינוך ובתלמידיהם, כי היו מתנים את מתן הרישיון ומתן התקצוב לפי האפינפרין או האפיפן. כדי למנוע עיכובים במתן הרישיון לבתי הספר מוצע לקבוע לעניין אישורי התברואה והבריאות שני מסלולים: במסלול אחד מדובר במתן רישיון ראשוני: בית ספר שרוצה רישיון חדש, בניין חדש, או לאחר שינויים מהותיים במבנה – גם זה נקרא חדש כי צריך לבדוק טוב אם כל התברואה בסדר; ויש מסלול נפרד לחידוש רישיון סטנדרטי. לגבי מתן רישיון לראשונה או לאחר שינויים מהותיים במבנה יישאר ההסדר הדורש את אישור רשות הבריאות. מוצע לקבוע כי אם רשות הבריאות לא נתנה את החלטתה בתוך חודשיים, יעביר מנכ"ל משרד החינוך את הבקשה לעובד משרד החינוך שהוא בעל כשירות של עובד בריאות הסביבה – יש דבר כזה, עובד בריאות הסביבה – שייתן את החלטתו בתוך 30 יום. אם הוא קבע כי אין מניעה לאשר את הבקשה מבחינת התברואה ודרישות חוק האפינפרין, יוכל מנכ"ל משרד החינוך לתת רישיון זמני לשנה אחת. לעומת זאת, בקשות לחידוש רישיון יועברו לעובד בריאות הסביבה של משרד החינוך, והעתק מהן יועבר לרשות הבריאות. אם במהלך 18 החודשים הקודמים נערכה ביקורת וניתן אישור של רשות הבריאות או של עובד בריאות הסביבה כי ישנה רמה נאותה מבחינת תברואה, מבחינת דרישות חוק האפינפרין, יוכל מנכ"ל משרד החינוך לחדש את הרישיון באופן רגיל על סמך האישור האמור. ואולם אם לא נערכה ביקורת במהלך 18 החודשים הקודמים, יוכל מנכ"ל המשרד לחדש את הרישיון לתקופה של שנה על סמך הצהרת מגיש הבקשה כי ישנה רמה נאותה מבחינת תברואה ומבחינת דרישות חוק האפינפרין, ובסוף אותה שנה יוכל לחדש את הרישיון לפי התקיימות התנאים באחת מהדרכים האמורות. בכל מקרה, נקבע לעניין חידוש רישיון כי אם ברישיון הקודם נכללו תנאים מיוחדים לעניין תברואה, כמו התנאים הנדרשים לקיומו של מטבח מבשל, ייכללו תנאים אלה גם ברישיון המחודש. עוד מוצע לקבוע כי התברואה בבית הספר ודרישות חוק האפינפרין יהיו מהתנאים למתן רישיון לבית הספר. מאחר שהצעת החוק דורשת היערכות של משרד החינוך, קבענו את תחולת החוק בשני זמנים. מוצע לקבוע את תחולת החוק כך: לבקשות חדשות, כפי שפירטתי לעיל – החל מבקשות שיוגשו מ-1 במאי 2024 המתייחסות לבקשות חריגות לשנת הלימודים תשפ"ה ואילך; בקשות רגילות מוגשות עד סוף חודש מרץ. לבקשות חידוש רישיון, כפי שפירטתי קודם – החל מהבקשות שיוגשו לשנת הלימודים תשפ"ו ואילך, המוגשות מינואר 2025. הצעת החוק נועדה לבטל ביורוקרטיה מיותרת ולהסדיר אחת ולתמיד את נושא ביקורות התברואנים במוסדות לימוד המותנים בקבלת רישיון משרד הבריאות. אני חייב להבהיר מה שחזרנו ואמרנו משך כל הדיון. בראש וראשונה, אנחנו דואגים לבריאותם ורווחתם של התלמידים והמורים. אנחנו לא מוכנים להקל בשום דבר שנוגע לתברואה. לכן, בית ספר שאין בו תנאי תברואה נאותים לא יוכל לקבל רישיון ואף ייכנס להליך של ביטול הרישיון. ההצעה הזאת, המדוברת עכשיו, נועדה להסדיר את הביקורות של המשרדים השונים ולחייב אותם להגיע לביקורות בזמן. לא ייתכן שמנהל בית ספר יהיה עסוק בביורוקרטיה מיותרת ולא יתוקצב בגלל רשלנות של משרד כזה או אחר. במסגרת התיקונים דבר ראשון ביטלנו את נטל הבאת התברואן על מנהל המוסד והעברנו אותו לרשויות המוסמכות. בנוסף, הורדנו למינימום את מעורבותו של משרד הבריאות, שאין לו מספיק כוח אדם והוא אינו מבין את משמעויות היעדר האישור, השולל את הרישיון ומבטל את תקציב המוסד כולו. אדוני היושב-ראש, עד היום עלול היה מנהל בית הספר להמתין חצי שנה ואף שנה לקראת האישור של משרד הבריאות, ובינתיים להתנהל בלי תקציב. לאחר אישור החוק, נטל ניהול הביקורות יועבר לאחריות משרד החינוך, שכבר נמצא בהליך של מכרז לקליטת כוח אדם מספיק וניהול ממוחשב של הביקורות, כפי שהוא עושה בנושאי הפדגוגיה והבטיחות. גם המעורבות של משרד הבריאות, שנותרה עדיין בחלק מהמקרים, כפי שפירטתי, תותנה בזמן קבוע, ואם הם לא יגישו את המלצתם תוך 60 יום, יועבר הטיפול למשרד החינוך, שיוכל לאשר רישיון זמני גם אם משרד הבריאות טרם הספיק להגיע לביקורת. אגב, אדוני היושב-ראש, בכל עת ובכל זמן יש סמכות למשרד הבריאות ולמשרד החינוך להיכנס לכל בית ספר, לבדוק את נושא התברואה. בנוסף, מוסד שכבר היה לו רישיון בעבר ורק צריך לחדש את רישיונו אך משרד החינוך, לפי ההסדר החדש, לא הספיק להגיע אליו לביקורת, יקבל חידוש רישיון אוטומטי לשנה על בסיס הצהרתו שלא נעשו שינויים מהרישיון הקודם כדי לא לעכב לחינם את רישיונו בגלל התרשלות של פקיד שהיה צריך להגיע לביקורת ולא הגיע בזמן. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד וללא הסתייגויות. בסיום דבריי אני מבקש להודות לאנשי משרד החינוך ומשרד הבריאות על ההבנה וההכרה בצורך בביטול הביורוקרטיה המיותרת הזאת; למנהלת ועדת העבודה והרווחה, גב' ענת כהן שמואל, הסגנית גב' אורית ארז, הרכזים שי גרשון מאיר ומעיין בן עמי; כמובן ליועץ המשפטית עו"ד נעה בן שבת, ולצוות לשכתי איציק פיליפ ואהרון פרישמן. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה.