Заседание пленума 28.02.2024 в 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום רב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"ט באדר א' התשפ"ד, 28 בפברואר 2024. הנושא הראשון שעל סדר-היום: שאילתות דחופות. השאילתה הראשונה היא של חבר הכנסת נאור שירי; שואל מצטיין, אפשר לומר.

נאור שירי (יש עתיד):

מגיש שאילתות מצטיין.

היו"ר אמיר אוחנה:

ישיב עליה שר החינוך, שאני מזמין כעת לדוכן. הנושא: מצוקה חינוכית במועצה אזורית מבואות חרמון נוכח המלחמה. בבקשה, חבר הכנסת שירי, אתה מוזמן ליד המיקרופון. שלום, אדוני השר.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, במועצה אזורית מבואות חרמון יש קשיים רבים בקיום שגרה לימודית-חינוכית בצל המלחמה. קיימים פערים בהרכב הכיתות לתלמידי חטיבה ותיכון – שלומדים בכיתות המותאמות לגילי בתי ספר יסודי – בשעות הלמידה השבועיות, ויש מחסור במסגרות לגילים קריטיים אלו. רצוני לשאול: איך מתכנן המשרד להתגבר על השנה האבודה של תלמידי המועצה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת שירי, קודם כול שאילתה במקום, חשובה, ואני רוצה להתייחס אליה ואני גם אעמיק. צריך להבין שבתחילת השנה בית הספר עמק החולה עמד על קרוב ל-1,200 תלמידים. מ-7 באוקטובר, מהמלחמה, עד 17 בדצמבר המבנה של בית הספר לא היה פעיל בכלל על פי הוראות פיקוד העורף ופיקוד צפון – בשבועיים הראשונים פונו על ידי המדינה, פינוי כחוק, שמונה יישובים מתוך 22 יישובים שמזינים את בית הספר, ועוד ארבעה יישובים שמוגדרים יישובי קו עימות התפנו – חלקם הגדול עצמאית – ועדיין לא חזרו לביתם, בהמלצת המועצה האזורית גליל עליון. בתקופה זו נערך הצבא בבית הספר, ורק בשלב השני, עד 17 בדצמבר, בית הספר שימש כמקום לכינוס יחידות צבאיות, ולא היה ערוך לקליטת תלמידים. בעיה נוספת היא שלא ניתן לקיים הסעות בכל המרחב שנמצא צפונית לצומת כ"ח, ובכלל זה גם קיבוץ כפר בלום. מה זה עושה לבית הספר? צריך רגע אחד להבין את האתגר שבית הספר התמודד איתו. ראשית, צוות ההוראה של בית הספר עצמו, חלק גדול ממנו איננו נמצא, מפוזר, מפונה ברחבי הארץ, בגלל שהם ביישובים המפונים, יש מורים שבצו 8 גויסו למאמץ המלחמתי ולכיתות כוננות. ועם כל זה, אני אומר לך, חבר הכנסת שירי, צוות בית הספר נרתם למשימה הפדגוגית ועושה ככל יכולתו לתת מענה לכלל התלמידים עד כמה שאפשר. ואני רוצה להגיד מה נעשה לאורך התקופה: בשלב הראשון בעיקר הייתה למידה מרחוק, עד שיכולנו להיכנס בחזרה ללמידה בצורה סדורה. ובאופן טבעי הלמידה היא מצומצמת בגלל הנושא של תלמידים ומורים מפונים. בשלב השני הקמנו מרחבים חינוכיים ברחבי הגליל העליון. מעבר למרחבים שהוקמו למפונים, כמו במכללת כנרת, הוקמו 11 מרחבים חינוכיים ביישובי צפון, מרכז ודרום הגליל העליון, ונתנו שם מענה משלים מקרוב ללמידה מרחוק ותמיכה במשימות לימודיות. עם זאת, היה צריך להתמודד עם הרבה מאוד הגבלות – זמני פעילות מוגבלים, למידה במבנים מותאמים בהתאם להנחיות פיקוד העורף, מצבת מורים חסרה. ולא הייתה יציבות – היציבות עצמה באוכלוסייה של התלמידים, גם היא השתנתה. היום אנחנו נמצאים בשלב השלישי. בשלב השלישי הזה אנחנו ממוקדים בכמה מענים לבית ספר שהוא בעצם מחולק. במרחב צפון, איפה שפועל בית הספר בעמק החולה, בקיבוץ כפר בלום עצמו, הוא פועל בשעות הבוקר מ-10:00 עד 14:00, ומיועד רק לתלמידים שלא פונו בקו העימות. שם לומדים כ-16 שעות בשבוע בארבעה ימים. עוד פעם, גם בגלל תלות בכוח אדם. מה שכן אנחנו מצליחים – לאור שחרור המילואים, החל ממרץ, ואו-טו-טו מרץ, אנחנו נגדיל את זה ל-20 שעות שבועיות, וגם זה רק ארבעה ימי למידה. שם לומדים קרוב ל-300 תלמידים, שזה בערך 30% מאוכלוסיית בית הספר, אולי קצת פחות, סליחה, 25% מאוכלוסיית בית הספר; נכון ללפני כמה ימים, כשביקשתי את הדוח, לומדים שם 220 תלמידים מתוך אותם 1,200, ואני מאמין שנגיע ל-300. איפה לומדים הרבה מאוד מהתלמידים? מרחב מבוא הגליל. זו משמרת שנייה בבית הספר היסודי מבוא הגליל בקיבוץ איילת השחר. בהגדרה משמרת שנייה זה פחות טוב, זה ברור, אבל אני תכף אגיד מה האתגר: זה מיועד לכל התלמידים שהם במרכז ודרום הגליל העליון, ושם לומדים עד עכשיו רק 12 שעות שבועיות בארבעה ימים. זה בדיוק המקום הכואב שאתה מדבר עליו. החל ממרץ אנחנו נעלה ל-16 או 20 שעות בארבעה או חמישה ימים במשמרת שנייה. זאת אומרת, יהיו יותר שעות, אבל עדיין משמרת שנייה. היום לומדים במרחב הזה כ-550 תלמידים, זה 40% פלוס מאוכלוסיית בית הספר, וחלק מהמפונים שמצטרפים הם גם תלמידי קריית שמונה, דנציגר. במרחב כרכום, צריך גם להכיר, יש עוד מענה ספציפי שנותן מענה רק לתלמידי כיתות קשת, שזה תלמידי האוטיזם. משעות הבוקר, מ-10:00 עד 14:00, כ-50 תלמידים, אולי קצת יותר, וזה נושא נקודתי לחינוך המיוחד. יש לנו בפוריה, ברמת פוריה, בכנרת, מרחב מאוד גדול למפונים. יש שם גם תלמידים שהתפנו ולומדים באזור הזה, ואנחנו רואים שיש שם כרגע סביב 150 תלמידים מבית הספר. בנוסף, עוד כ-200 תלמידים נקלטו במסגרות חינוכיות בשאר רחבי הארץ, מפונים שעזבו. אני אגיד לך מה האירוע שמעורר את הסערה בתקופה האחרונה לגבי נושא מבוא הגליל – שהייתה חשיבה שפיקוד העורף יאפשר להחזיר לבית הספר בעמק החולה מספרים יותר משמעותיים, זאת אומרת לעלות מ-220 לאזור 600–700 ולצמצם את מבוא הגליל ולהחזיר אותם לבית הספר. בסופו של דבר במהלך חודש פברואר התקבלה החלטה על ידי הצבא לא לאפשר את ההחזרה בגלל המצב הביטחוני משתי סיבות עיקריות: זה אזור מאוים, יש פה מדי פעם תקיפות וסירנות. הם חוששים מאוד מההסעות והם חוששים מאוד שאם יש כמות ילדים גדולה, זה יכול לייצר חוסר שליטה והגעה למצב של פגיעות. למעשה זה מה שנאמר לנו מהצבא במהלך חודש פברואר, שלא ניתן לאחד למרחב אחד. ואז אנחנו בבעיה. דרך אגב, כל הנתונים האלה – חשוב לי לומר לך: בית הספר הוא בית הספר של החינוך ההתיישבותי. מנהלת אותו עירית ארנון, דיברתי איתה, באמת אישה מדהימה, עושה מעל ומעבר במציאות כמעט בלתי אפשרית. אמרתי לה: בכל מה שאנחנו יכולים לעזור לך מהמשרד, אנחנו נעזור. לאורך כל התקופה הזאת וגם כעת בית הספר והצוות ממשיכים על מנת למקסם את המענים הלימודיים עבור התלמידים ככל האפשר. הסיבות שאינן מאפשרות, אמרתי, זה כוח אדם בעייתי, נושא הפינויים ונושא המבנים. דרך אגב, זה מקשה מאוד גם על תלמידי י"א-י"ב בלימודים לבגרויות לקראת מועדי החורף ומועדי הקיץ. הקושי בבגרויות הוא החוסר במרחבים מותאמים וחוסר בכוח האדם, הפיזור והפיצול, שבסוף לומדים פחות את מקצועות ההוראה. יש פה פגיעה גם בכיתות הבוגרות, בגלל זה גם מתווה הבגרויות שנתנו למפונים ולבית הספר הוא מתווה מקל. אנחנו עדיין בוחנים אם יש צורך לתת הקלה נוספת. צריך לשים לב שיש אתגר נוסף, והוא תנועת תלמידים. המצב הוא עדיין לא יציב, במיוחד לאור חוסר היציבות הביטחונית בצפון. אתה רואה שיש כל הזמן תנועה ומעברים, ומדי פעם אתה קולט תלמידי מפונים מרשויות אחרות, כמו קריית שמונה, או לפעמים עוברים והולכים לרשויות אחרות תלמידים קיימים. מעבר לכל הנושא הפדגוגי שסקרתי לך, יש גם פגיעה חברתית ורגשית עקב המלחמה – זה שהם לא ביחד בכיתות ומפוצלים, ועם הלחץ וריבוי האירועים הביטחוניים והחשש מהרחבת המלחמה, זה גם כמובן פוגע בחוסן הנפשי ובאיכות הלמידה; כמובן, בהשוואה למקומות אחרים בארץ – יש מקומות שחוו את הטבח ועברו דברים יותר קשים, אבל בהשוואה למקומות שלומדים בהם באופן סדיר, יש פה פגיעה משמעותית בתלמידים. אני רוצה להגיד לך עוד שני דברים: מנהלת המחוז שוחחה עם ראש המועצה, וניסינו לבדוק איתו אפשרות לקחת – אני לא יודע אם אתה מכיר את המתחם שבנינו בפוריה, שדיברתי עליו, גדול מאוד – אמרתי, בואו נעשה גם לך אחד כזה. הוא לא חושב שיש לו היתכנות להקמת מתחם באזור שלו. אנחנו כן בודקים אפשרות של השכרת מבנים בראש פינה, כל מיני – הצוות שלי עובד כל הזמן על הנושא של השכרת מבנים קיימים, ממוגנים כמובן, כדי שאפשר יהיה להפעיל שם כיתות ובית ספר. אני עדיין בשיח מול פיקוד העורף להחזיר יותר תלמידים בכפר בלום, זו הייתה התקווה הגדולה, ולאור המצב הביטחוני, כרגע אי-אפשר. לסיכום, אם בדרום אנחנו מתחילים לראות ניצנים של חזרה – ובשעה טובה ובעזרת השם, ביום ראשון אנחנו נפתח בתי ספר בשדרות, ואנחנו כבר פתחנו לאשכול בית ספר ולחוף אשקלון, ומתחילה חזרה של ילדי הדרום למועצות ולעיר – דווקא בצפון האתגר ארוך וקשה, והמחיר הוא מחיר כואב. אנחנו עושים הכול, לא חוסכים. הינה, אני אומר לך – שום תקציב לא נחסך באירוע הזה. הבעיה הבסיסית של הדבר הזה היא המורכבות של המפונים, שלא יכולים להישאר איפה שהם תמיד לומדים; הנושא של כוח האדם, שמתחלק גם הוא, גם למפונה וגם לצו 8 וכל מה שכרוך בדבר הזה, ובסוף למצוא מקומות לאלפי תלמידים. פה כל בית הספר הוא 1,200, אבל כל הפינוי של אלפי תלמידים מייצר אתגרים שאנחנו מתמודדים איתם בשוטף.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר החינוך. האם יש שאלת המשך לחבר הכנסת שירי? אם כן, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה על המענה המפורט. זה לא סוד, להתמודד עם מצב שבו יש לנו מפונים בתוך הארץ, זה מצב תקדימי, אבל לא נאריך בזה ולא נפרט את הסיבות לזה. אתה מכיר את המציאות של תלמיד. תלמידים מתעוררים בצוהריים; ההורים כל היום טרודים – אני יודע שאתה מכיר, אני רק מתאר את המציאות. הם צריכים להעיר את הילדים שלהם בצוהריים. אין שום חינוך בלתי פורמלי, כי הילדים שאמורים להפעיל את החינוך הבלתי-פורמלי, גם מפונים. אני מבין את המצוקה של הצוותים, כי הם חלק ממציאות שהם גם מפונים וגם צריכים לטפל וגם להעיר את הילדים שלהם, ואין לי חצי תלונה על זה. אבל השנה הזו היא שנה אבודה. 12 שעות שבועיות בלימודים – אתה לא מצליח ללמוד. גם מספר המקצועות שהם מחויבים בהם לתעודת הבגרות ירד ביותר מחצי, זאת אומרת שהם לא מספיקים ללמוד, אז השנה הזו היא למעשה אבודה. הם לא יצליחו ללמוד, הם לא ייגשו לבגרויות, הדבר הזה יידחה. אני חושב שיש אפשרות כן לטפל בהמון דברים – למשל לתת תגבור בכל החינוך הבלתי-פורמלי, אם זה באמצעות החברה למתנ"סים, אם זה באמצעות יבוא אנשים מהמרכז, ולתת להם את היכולת לעבוד אחר הצוהריים, כי מה שקורה זה שהנערים – הם כבר לא ילדים – הנערים האלה כל הלילה ערים. זו המציאות שלהם. בזמן שאנחנו עכשיו פה מדברים ואני שואל אותך את השאילתה, הם ישנים. השאלה ששאלתי היא מה אנחנו עושים עם השנה האבודה, בהנחה שאנחנו יודעים שהשנה הזו גמורה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת שירי. בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

קודם כול, מחיר יש, אני לא מתחמק מזה, זה ברור. אנחנו כן מקילים על אותה אוכלוסייה ששילמה את המחיר, כמו שתיארת עכשיו בבית הספר עמק החולה, מקילים בצורה משמעותית בבגרויות. 12 השעות שעד עכשיו היו יעלו ל-16 או 20. יש שחרור של צו 8 ויותר אנשים נכנסים. אני בפירוש אבחן, בהתאם לשאלה שלך, שילוב של הבלתי-פורמלי, מה אנחנו יכולים לעשות בנוסף. אולי כל עוד אין לי מקום אחר והם מתחילים רק אחרי הצוהריים, לתת להם מקום בבוקר לאיזושהי פעילות בשביל להקל גם על ההורים.

נאור שירי (יש עתיד):

תהיה להם שגרה של בוקר.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, את הנושא הזה אני אבחן בהחלט. כרגע אין לי תשובה לתת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מודה לכבוד שר החינוך על המענה המפורט. אנחנו נעבור לשאילתה הדחופה הבאה, והיא של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית לשר הבריאות – אייהו? שר הבריאות היקר שלנו אוריאל בוסו. הנושא: העלאת הגיל לטיפול הפריה חוץ-גופית, IVF, בישראל. אני מזמין לדוכן את כבוד שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו. אני חייב לומר ברמה האישית, אני מברך אותך על ההישג המשמעותי מאוד בבחירות לרשויות המקומיות, אבל בשם – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ושהוא לא עזב אותנו. ושהוא לא עזב אותנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – אבל בשם עצמי אני שמח שאתה נשאר פה איתנו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יש לך סיבוב שני?

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, קודם כול בנושא הזה, כששאלו אותי: מה אתה רוצה, אמרתי: אנחנו אנשי ציבור ושליחים, ומה שטוב לנו – – –

קריאה

היו"ר אמיר אוחנה:

איפה שהציבור יחליט, אנחנו נהיה. אכן כן.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

כן. מה שטוב לו, זה מה שנעשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שטרית, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כולנו מכירים את טיפולי ההפריה החוץ-גופית, ה-IVF, שניתנת במדינות רבות בעולם עד גיל 50 ומעלה, בעוד שבישראל גיל הסף הינו 45. אדוני השר, ברצוני לשאול: א. מדוע בישראל גיל הסף עומד על 45? ב. האם משרד הבריאות מתכוון לשקול את העלאת הגיל בישראל בהתאמה למדינות העולם בנוגע לטיפול ה-IVF? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת קטי שטרית – קודם כול, אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני מבקש לשלוח תנחומים מעומק הלב למשפחותיהם של הלוחמים יפתח שחר ואיתי סייף, השם ייקום דמם, שנהרגו אתמול בקרבות ברצועת עזה. לוחמינו ממשיכים להילחם בעוז מול אויבינו, וההודעות הללו על מות חיילינו קורעות את הלב בכל פעם מחדש. הבוקר גם פורסם כי שבעה לוחמים נוספים נפצעו בדרגות פציעה קשות בלחימה. קיבלתי עדכון במהלך היום על האירוע עצמו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כך, אדוני, תרשה לי גם להצטרף לדברים הנכונים שלך וגם לברך את קבוצת החיילים והחיילות מבסיס ענתות, שמכבדים אותנו בנוכחותם כאן ביציע. ברוכים הבאים לכנסת.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

ברוכים הבאים. אתמול הפצועים הועברו לטיפול בבתי החולים השונים, וכל עם ישראל מתפלל להחלמתם במהרה ולשובם של כל חטופינו הביתה, בעזרת השם. חברת הכנסת שטרית, במדינות רבות בעולם וכך גם בישראל ניתנים טיפולי הפריה חוץ-גופית גם לנשים מעבר לגיל 50. טיפולים אלו כוללים החזרת עוברים מוקפאים, תרומות ביציות ופונדקאות. יחד עם זאת, במרבית מדינות העולם וגם אצלנו ישנה הגבלה על גיל המקסימום שבו מבצעים שאיבת ביציות. בישראל הגיל עומד על 45, מהגבוהים ביותר בעולם המערבי, יחד עם שבדיה. לצורך השוואה, בקנדה וצרפת הגיל המקסימלי עומד על 43, ובאנגליה – 42; במדינות כמו גרמניה, רומניה ופולין – 40. בתקנות בריאות העם (הפריה חוץ-גופית) נכתב כי נטילת ביצית מאישה שנמצאת בטיפולי פוריות תיעשה רק כאשר מנהל היחידה להפריה חוץ-גופית או רופא מומחה אחר ביחידה שהוסמך לכך קבע כי יש בנטילת הביצית משום קידום הטיפול באותה אישה. אין התייחסות בתקנות לגיל המקסימלי שבו בנטילת ביציות עדיין יש משום קידום הטיפול כאמור. ב-1998 מינה שר הבריאות דאז ועדת מומחים שהמליצה על קריטריונים רפואיים לטיפולי IVF. ההמלצות נכללו בנספח לדוח נציבת הקבילות לשנים 2000-1999, ובהן נקבע כי הגיל המקסימלי לשאיבת ביציות לא יעלה על גיל 45. לצד זאת, בחוק תרומת ביציות נקבע כי נשים שמקבלות תרומות ביציות מישראלית יכולות לעבור את הטיפול עד גיל 54. אסכם ואומר שבישראל כמו במדינות רבות בעולם הגבלת גיל טיפולי הפריון נובעת מסיבות רפואיות-ביולוגיות. בנשים מבוגרות עדיין אין בידי המדע ועולם הרפואה טיפול יעיל להשגת היריון יותר מאשר ביציות עצמאיות. ידוע כי בנשים מבוגרות שכיחים סיבוכים ליולדת וליילוד, ולכן, כדי למנוע את הסיכון, נקבעה מגבלת הגיל להיריון, ובישראל, כאמור, היא עומדת על 54.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש שאלת המשך לחברת הכנסת שטרית? בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כן, בוודאי, אדוני היושב-ראש. אני מחזיקה כאן את חוזר המנכ"ל בנושא של הטיפולים החוץ-גופיים, ואדוני השר, החוזה הוא מ-2014. לא היה עיסוק במשרד הבריאות מאז 2014 בנושא הזה, ואני חושבת שהגיע הזמן באמת לעשות חשיבה מחודשת. פנו אליי עשרות ומאות נשים שלא מצליחות להיכנס להיריון באמצעות הטיפול, מפני שמעל גיל 45 פשוט לא מטפלים בהן. אנחנו יודעים שיש התקדמות טכנולוגית, רפואית, וכן יש שינויים מ-2014, וכן יש סיכויים גדולים יותר להיריון מוצלח ולתינוק בריא. ובאמת אני רוצה לדעת אם – אדוני השר, אולי לעשות איזה שינוי בתקנה ולא להגביל את הגיל, ולנסות לתת את זה, כמו שיש בהרבה מאוד מדינות בעולם, עד גיל 50. אדוני השר, אני לא צריכה להגיד לך, אני אישה ואני אימא, ואני לא חושבת שהייתי יכולה, אתה יודע, להמשיך את חיי ללא שלושת הנסיכים שיש לי, כי זה ממלא את עולמה של האישה, וזו המצווה הגדולה ביותר שיכולה להיות. נשים רבות היום במדינת ישראל לא מתחתנות בגילאים צעירים מאוד. יש צבא, יש קריירה, יש לימודים, והן מוצאות את עצמן בגילאי 30 פלוס מנסות להיכנס להיריון, והתהליך הוא מאוד ארוך, מאוד ארוך, של הזרקות, של הורמונים. אני לא אלאה את השר עכשיו, את באי הבית, בכל הטיפולים הארוכים, אבל זה לוקח הרבה זמן והרבה שנים. ונשים רבות מוצאות את עצמן, כאילו סטופ – עומדים עם סטופר, גיל 45, זהו. אנחנו יודעים שאפשר להמשיך גם עד גיל 50, חברה טובה שלי, בת 48, ילדה ילד בריא והכול טוב. אפשר, אפשר לעשות את זה. אתם רק צריכים לשנות את הסוויץ' בראש, ולאפשר לנשים הללו באמת לזכות בחלום שלהן להיות אימא. אדוני השר, להיות אימא זה הדבר החשוב ביותר, אני חושבת, התפקיד החשוב ביותר שאישה יכולה לקבל בחיים שלה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שני נסיכים ונסיכה. בריאות טובה לכולם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כן, שני נסיכים ונסיכה. תודה רבה. אמן, אמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

חברת הכנסת שטרית, אני בהחלט מודה לך על העלאת הנושא הזה. הוא חשוב, אף אחד לא חולק על העובדות שדיברת עליהן מבחינת החשיבות. אני ציינתי כאן נתונים – קודם כול רפואיים, מדעיים, קליניים, לגבי הסיכונים והסיבוכים, ואת יודעת שזה אכן קיים, זה לא משהו שלא קיים. אולי את יכולה כן להגיד שזה אולי מחקר יותר ישן, כי תוחלת החיים היום במדינת ישראל עלתה, ו-70 של היום זה 60 של פעם וכו'. אני בהחלט אשקול למנות בדיקה נוספת במשרד, שיבדקו מחקרית מה השינויים, כמו שאמרת, הטכנולוגיות החדשות שקיימות. עדיין חשוב לנו לא לסכן אף אחד. וכפי שציינתי שם, לא רק שאנחנו קבענו את זה לפי ועדה, אנחנו גם מבחינת העולם המערבי נמצאים במקום טוב בנושא הזה, אז אנחנו לא נהיה פורצים. עכשיו, צריך לזכור – כשאת אומרת שיש טכנולוגיות, לפעמים אנשים קצת לא מבינים את המושג. למשל, יש אישור FDA לתרופה מסוימת; אישור FDA זה לא מחקרית טוב, יעיל, אלא FDA בעיקר אומר שאין סכנה בטכנולוגיה הזו. השאלה אחר כך עם מה ממשיכים, צריך לעשות לאורך כמה שנים טובות את הבדיקות הקליניות והמחקריות. אני תכף אספר גם קצת על מה שהכנסנו עכשיו לסל התרופות החדש, שהוגש לפני השבוע שעבר; קיבלתי את ההמלצות ואישרתי את זה במועצת הבריאות ביום ראשון, וכנראה שאביא את זה לממשלה בשבוע הבא. כמעט 320,000 איש חדשים יקבלו טיפולים חדשים, פורצי דרך, במדינת ישראל. למעלה מ-115 טכנולוגיות חדשות הכנסנו. אנחנו בהחלט, אמרת "לעשות סוויץ'" – אנחנו מהמתקדמים בעולם בלעשות סוויץ' בהרבה תחומים, וגם בנושא הזה, אנחנו רק נעשה את זה באחריות רבה. אני אשב עם הגורמים המקצועיים במשרד, אעלה את הנקודות, וככל שנראה שיש אופציות אני גם אבקש מחקר, לדעת בשנים האחרונות מבחינת ההסתבכות של נשים בהיריון בגילאים מסוימים. יהיה לנו, נגיד, נקצוב לזה שלושה חודשים, מחקר בדיקה – וכשיהיו לנו נתונים נדע לעבוד, ואם יהיה לנו צורך לשנות, אנחנו בהחלט נהיה קשובים לכך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לכבוד שר הבריאות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני רוצה להודות לכבוד השר. באמת, זו אמירה וזו תקווה לאותן נשים. אם אתה תמנה את זה – כי מ-2014 אין על זה דגש. ואדוני השר, תדע שמדובר בעשרות אלפי ילדים שנולדים לנשים בין הגילים 40 ל-45. בוא נעלה את זה וניתן תקווה לאותן נשים שרוצות, וכל יום הוא יום שמונע מהן להיות אימהות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בבקשה, אדוני השר, לוחות זמנים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת שטרית ותודה רבה לאדוני השר. כאמור, אנחנו שמחים שאתה איתנו כאן.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, אם כבר, כפי שהתחלתי להגיד, אז אני אספר טיפה, במה שנגענו. בשבוע שעבר קיבלתי את ההמלצות של ועדת הסל לאחר שהיא דנה בחודשים האחרונים. הסל עמד על 650 מיליון ש"ח – בסוף ימומשו שם בערך 550 כרגע, כי אנחנו מתחילים לשווק את זה כבר במרץ כמעט. ישבתי עם חברי ועדת הסל, עם פרופ' דינה בן יהודה, יושבת-ראש הוועדה, אישה משכמה ומעלה, מדהימה ביכולות שלה, בהסתכלות שלה ובאחריות כבדת המשקל שיש לה ולחברי הוועדה. אחת הוועדות החשובות ביותר, לדעתי, במדינת ישראל היא ועדת הסל, סל התרופות, שמורכבת כל כך נכון מגורמי הקופות, גורמים מקצועיים, אנשי רוח, אנשי דת, אנשי פילוסופיה, שייתנו את כל ההיבטים. אני תמיד אומר להם: אני לא יודע איך אני הייתי ישן בלילות – כי הם בסוף מקבלים החלטות מצילות חיים, או חלילה גוזרות על חיים. במהלך התקופה הזו קיבלתי אין-ספור פניות. התשובה שעניתי לכולן, כמובן, היא שהשר מנוע ואפילו אסור לו להתערב בשום אופן, אפילו לפנות למישהו מחברי הוועדה, כי בסוף זו ועדה שאני ממנה ואני צריך לקבל את ההמלצות, אז הם לא צריכים להיות לחוצים ממני או לעשות משהו שנוגד את ההחלטות שלהם. אבל למשל בנושא אחת מהטכנולוגיות שנכנסו, בנושא הטרשת הנפוצה, שהיה נושא נזנח יותר במדינת ישראל, ומחלת הדושן, שדיברו עליה עכשיו, והיה על זה הרבה תקשורת – ממש פנו אליי הורים לילדים, איך מקבלים החלטות כאלה, כי יש תרופות מאוד מאוד יקרות, רק 15 ילדים. אבל ישבו חברי הוועדה, ואז היא אמרה להם: תנכו כרגע את הנושא הכספי – 50 מיליון, 100 מיליון, לא משנה; בואו נראה אם אנחנו בשלים לקבל את זה, האם כבר יש מחקרים שעוזרים, בפרט שמדובר בתרופה מסוימת, שאם מקבלים אותה, ואחר כך באמת יש לנו תרופה שהיא באמצע נושא מחקר, שיכולה לקבל מענה עוד כמה חודשים, מי שקיבל אותה לא יוכל לקבל, וזה גם כן מתאים רק על פי בדיקות אם יש נוגדנים מסוימים, ולמספר חולים הסתבר שהם לא יוכלו לקבל אותה. אבל באמת הם ישבו ושקלו את השיקולים. אז אני רוצה באמת, בנושא הזה, גם לומר לאזרחי מדינת ישראל, ולאותם אנשים שציפו ומצפים, ויש הרבה אנשים שקיבלו בשורות אמיתיות, גם בנושא הפרעות קשב, בנושא הסוכרת, ועוד ועוד תרופות שאנחנו נפרסם אותן ופרסמנו אותן: הם יכולים להיות רגועים שהשיקולים שהיו בפני הוועדה והוחלטו בה היו המקצועיים ביותר, הנכונים ביותר, עם מכלול הרגישויות שהיה צריך להתייחס אליהן, גם בהתייחס לנושא הכספי, וגם כן, מה לראות, דברים שכבר נמצאים בסל ואיפה מוסיפים טכנולוגיות חדשות או מוסיפים טכנולוגיות לדברים שכבר קיימים. אלה השיקולים שעמדו בפני כולם, בפנינו. ואני חושב שסל התרופות של מדינת ישראל הוא מהמתקדמים בעולם, גם מבחינת הטכנולוגיות החדשות שאנחנו מכניסים, ומדינות אחרות מתווספות אלינו לאחר מכן, וגם ביעילות. יש שם צוותים מקצועיים שעובדים מול בתי החולים, פרופסורים, מחקרים. בנושא הזה ישנן תרופות, למשל, שקיבלנו החלטה שייכנסו במהלך השנה, למרות שכבר הוחלט, כי אנחנו יודעים שמחקרים מסתיימים, וזה לאחר בדיקות. אז גם בנושא הזה, כשיהיו לנו בדיקות קליניות אמיתיות מוכחות נוכל לעשות שינויים כאלה ואחרים, אבל לא לעשות דברים בלי אחריות. בסוף בסוף, אנחנו כמשרד הבריאות אמונים על בריאות העם, וכל שינוי כזה יכול להיות בסוף דרמטי. לאישה אחת זה בהחלט – יש נשים שיולדות בגיל 55, 60, וגם כן אין בעיה, אבל מצד שני אנחנו יודעים מה המשמעויות הביולוגיות אצל נשים מעל גיל 40 ללדת. ולכן אנחנו נעשה את זה באחריות רבה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר הבריאות על המענה המפורט, היסודי והמנומק, כדרכו וכהרגלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעות חוק לדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק זיכרון הלחימה והגבורה – מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, התשפ"ד– 2024, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת פורר, בבקשה, לרשותך עד עשר דקות לנמק את הצעתך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, חברי הכנסת, אני שמח להציג הצעת חוק זו, אחרי שאני עוסק בנושא כבר למעלה מ-11 שנים. מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה על שם חיים הרצוג כבר הוקם וקיים בלטרון. הנשיא המנוח חיים הרצוג היה גם אלוף בצה"ל, אבל היה גם לוחם במלחמת העולם השנייה במסגרת בעלות הברית. מי שלא מכיר את ההיסטוריה של הלוחמים היהודים במלחמת העולם השנייה, אני מזמין אותו ומציע לו ללכת לביקור רשמי שם במוזיאון. העם היהודי שנטבח בשואה – שישה מיליונים מבני העם היהודי שנטבחו בשואה – גם נלחם, ונלחם בגבורה. בקרב צבאות בנות הברית לחמו מיליון וחצי חיילים יהודים, אם זה בצבא האמריקאי, הבריטי. אפילו מארץ ישראל נשלחו לוחמים שהשתתפו בקרבות האלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בצבא האדום, אני מניח.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא רק בצבא האדום. כן, אני אומר, בצבא האדום ודאי, אבל גם מארץ ישראל, מהיישוב היהודי כאן, נשלחו לוחמים. בצבא האדום היה המספר הגדול ביותר גם של ההרוגים וגם של המעוטרים. כשאנחנו מסתכלים על העיטורים, על עיטורי הגבורה – הם ניתנו בצבא האדום באמת לגנרלים יהודים שלחמו במפלצת הנאצית ולקחו חלק, אני חושב, במלחמה המפוארת ביותר של המין האנושי על החופש שלו, כי כולנו יודעים מה היה קורה לו היטלר היה מנצח במלחמה הזו, אפילו קשה לדמיין את הדבר הזה. כאן בארץ ישראל, לאורך השנים, גבורת הלוחם היהודי לא נלמדה ולא הוזכרה עד שבאמת הגיע גל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר, ופתאום ראינו את הווטרנים האלה, את ותיקי מלחמת העולם השנייה מסתובבים עם המדליות. והתחילו לשאול: מה המדליות? פתאום מבינים שיש פה גם את האירוע של הניצחון והחלק של הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה. לכן אני חוקקתי פה בזמנו גם את חוק יום הניצחון, שקבע יום לאומי לציון הניצחון על גרמניה הנאצית.

היו"ר אמיר אוחנה:

רק להבהיר משהו, אדוני הזכיר לוחמים בצבאות, אבל אדוני ודאי מתכוון גם ללוחמים במסגרת המרד. הפרטיזנים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

גם לפרטיזנים. חד-משמעית, חד-משמעית. מי שיבקר בתוך המוזיאון ימצא. היו מחתרות בהרבה מאוד מקומות שלא מכירים את הסיפורים בהכרח, גם בצפון אפריקה. הסיפורים האלה באים לידי ביטוי במוזיאון, סיפורים של לוחמים יהודים – פחות מהמאסה הגדולה שאנחנו מכירים – היו כמעט בכל מקום. אפילו הסבא של שר החינוך – אני מניח שהוא ידבר על זה – היה ולחם במסגרת הצבא הבריטי בתפקיד בכיר. אנחנו פועלים למען הקמת המוזיאון הזה. כבר היו כמה החלטות ממשלה לאורך הדורות להקמת אותו מוזיאון. אני לא יודע אם צופה בנו עכשיו מהבית יושב-ראש ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה, אברהם גרינזייד, בחור צעיר בן 98 שעדיין מנהל ביד רמה את הארגון הזה. יצא לי לפגוש אותו במוזיאון וללוות אותו לסיור במוזיאון. ההנצחה כל כך חשובה למי שלחם באותו אירוע, לא כדי שיזכרו רק את גבורתם האישית אלא כדי שהילדים והנכדים שלנו ידעו ויבינו איזה חלק יש לעם היהודי בניצחון על גרמניה הנאצית. לכן אני פועל כבר באמת הרבה זמן כדי להקים את המוזיאון הזה וגם לתת לו יכולת לחיות ולהתקיים כמוזיאון ראוי שגם תלמידים וחיילים מבקרים בו. ולכן באה הצעת החוק הזו. היא באה להסדיר את המוזיאון הזה שכבר קם ולייצר מנגנון שבו אנחנו יודעים שהמוזיאון הזה ממשיך להתקיים ויש לו את היכולת לשרוד. לשמחתי, שר החינוך רואה איתי עין בעין את האירוע הזה ורואה את החשיבות של הקמת המוזיאון. חשוב לי להגיד, אדוני היושב-ראש, בבואי לחוקק את החוק הזה לא מעניין אותי להרוג את השומר, אני רוצה לאכול את הענבים. אני רוצה שיהיה מוזיאון ושהמוזיאון יעבוד. אני לא צריך חוק, ואם אפשר לעשות את זה בלי חוק, מה טוב. בזמנו ניסיתי וביקשתי שהמוזיאון הזה ייכנס תחת המוזיאונים של משרד הביטחון. הדבר הזה נגרר ונגרר ולא קרה מכל מיני טעמים – אלה התנגדו ואלה לא רצו. אני מבין שיש עכשיו נכונות במשרד הביטחון כן להכניס את המוזיאון לתוך המוזיאון של משרד הביטחון. אני, מגיש הצעת החוק, אומר פה מעל הבמה לאדוני השר: זה יקרה – אני אשמח, לא צריך לקדם את הצעת החוק מעבר לקריאה הטרומית. חשוב שנאשר אותה בקריאה טרומית כדי שאם באמת לא ייתנו את הנתיב הזה, שלדעתי הוא הנתיב המומלץ – שהוא ייכנס תחת משרד הביטחון, יש שם את יד לשריון וזה רק טבעי – אז נדע לקדם את זה בחקיקה במובנים האלה. אם לא, מצידי שהחוק הזה יעבור בקריאה הטרומית, ואחר כך נוכל לקיים את המוזיאון גם בלי חקיקה. חקיקה היא לא חזות הכול, אלא המהות במקרה זה. אני שמח שוועדת השרים והממשלה תמכו בהצעת החוק. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת פורר. אני מזמין את כבוד שר החינוך יואב קיש – כאמור, נכדו של הבריגדיר גנרל פרדריק קיש – להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. נכדו או נינו?

שר החינוך יואב קיש:

נכדו. תודה רבה, היושב-ראש. סבא שלי, פרד קיש, בריגדיר ג'נרל, היה היהודי עם הדרגה הכי גבוהה בצבא הבריטי. הוא נהרג במלחמת העולם השנייה, קבור בתוניס. אחד הדברים שאני הכי גאה בהם במורשת שלו הוא העובדה שהוא שחרר את גטו ג'אדו בצפון אפריקה, יהודי לוב. אפילו מצאנו מעגל – אתה מכיר את איציק דדוש?

היו"ר אמיר אוחנה:

כן.

שר החינוך יואב קיש:

סבא שלו היה ילד שהיה בגטו, ולפני שהוא נפטר הוא סיפר להם שבא בריגדיר יהודי, קיש, ושחרר אותם. אז שני הנכדים נפגשו פה בארץ.

משה סעדה (הליכוד):

איך הוא נהרג?

שר החינוך יואב קיש:

עלה על מוקש, הוא ושלושה קצינים בריטים. הוא היה מפקד חיל ההנדסה נגד רומל, כולל קרב אל-עלמיין. הוא היה מבוגר יחסית, בגיל 45. הוא היה בארץ, גויס בחזרה בעקבות מלחמת העולם השנייה, נלחם שנים. היה לוחם במלחמת העולם הראשונה, היה בהסכמי ורסאי, היה נציג הצבא הבריטי בהסכמי ורסאי, עלה לארץ כציוני, עזר להקים את המדינה, היה נציג של חיים ויצמן. כשהתחילה המלחמה הוא גויס בחזרה, יחסית בדרגה בכירה. הייתה לו פה חברת הנדסה גדולה, והוא מייד נהיה במקום הזה והיה בצמרת הפיקוד של מונטגומרי.

היו"ר אמיר אוחנה:

יהי זכרו ברוך וח"ח על השורשים התוניסאיים.

שר החינוך יואב קיש:

כן, בדיוק. בגלל זה אנשים קצת מתבלבלים. זהו. דרך אגב, גם הוא מונצח במוזיאון, יש פינה – זה מה שנקרא גילוי נאות. אני אגיד רגע בקצרה: אני חושב שהמוזיאון הזה הוא מוזיאון מאוד מאוד חשוב. אני ממליץ לכל מי שצופה בנו ללכת לבקר. הוא בתקופת הרצה. מה שיש שם, שלמעשה לא קיים בהרבה מקומות – אני חושב שבזה הם בחרו והקדישו את הדבר – זה באמת לדבר על גבורת היהודים. לא הרבה יודעים את זה שמיליונים של יהודים נלחמו בצבא ברית המועצות וגם נהרגו במלחמה נגד האויב הנאצי, מכל העולם – דיברתי על סבא שלי מבריטניה – מארצות הברית, אוסטרליה, יש הרבה מאוד יהודים שנלחמו ובאו בשביל לנצח את הנאצים. והפרויקט הזה הוא פרויקט מדהים. במסגרת החוק של יד ושם יש גם כן התייחסות לנושא הגבורה והלחימה של היהודים. חשבנו גם לעשות פה איזה שיתוף פעולה עם יד ושם, אבל בסוף הכיוון הוא כמוזיאון בפני עצמו. אני רואה פה גם את חבר הכנסת אלקין, השר לשעבר, וחבר הכנסת עודד פורר. שניכם באמת שנים ארוכות מעורבים בדחיפה והקמה וגיוס תקציבים למוזיאון הזה – – –

משה סעדה (הליכוד):

למה לא לעשות את זה ביחד עם הנושא משואה לתקומה?

שר החינוך יואב קיש:

רגע, אני אגיד לך, הוא הולך להיות על שם האבא של הנשיא הרצוג, על שמו של הרצוג, זיכרונו לברכה. גם משפחת הרצוג מאוד מעורבת במוזיאון. באמת, אחרי שהוא הוקם, השאלה הייתה מהי המסגרת המשפטית הנכונה בשביל לבסס את המעמד שלו. אז אני רוצה להודות לחבר הכנסת עודד פורר. עודד, אתה הצלחת להפוך את הברווזון המכוער לברבור. מהרגע שהצעת החוק הגיעה, פתאום כל המשרדים – –

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

כולם רוצים.

שר החינוך יואב קיש:

– – כולם רוצים. אז עשינו שולחן עגול בין משרדי הממשלה – חינוך, מורשת וביטחון – ובהסכמה של המשרדים הכוונה היא שזה יובל תחת המסגרת של משרד הביטחון. דרך אגב, זה עושה הרבה שכל. זה נמצא שם ביד לשריון, בתוך הקומפלקס, וזה חלק מאוד טבעי גם מגבורת ישראל שמשרד הביטחון יטפל בו. כמו שאמרת, הצעת החוק – באמת ההנחיה כרגע היא שהיא מוקפאת. היא תעבור טרומית, ורק בהסכמת משרד החינוך ובתיאום עם המשרדים האחרים היא תתקדם. אני מניח שלזה הסכמת, כי אמרת. לכן אם זה ייתקע עם משרד הביטחון ולא יתקדם, אז יכול להיות – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

רק אעדכן שהועבר לוועדת עלייה – – –

שר החינוך יואב קיש:

אבל אז אתה עושה בעיות. קודם כול, זה משרד החינוך, ועכשיו אתה – זה עושה בעיות. אני לא רוצה להעביר את זה לוועדת הכנסת. בוא ותשים את זה בוועדת החינוך או בוועדת הכנסת. אני מוכן לוועדת הכנסת, אם אתה רוצה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר החינוך יואב קיש:

אז ועדת הכנסת. אם אתה לא רוצה, אין בעיה שזה יהיה בוועדת הכנסת. באופן עקרוני אני אומר שהרעיון של הצעת החוק הזאת הוא באמת להניע קדימה. אבל רגע, אתה מסכים שהיא תקודם רק בהסכמת משרד החינוך?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – – מליאה – – – רק בהסכמה, מתוך הבנה שזה נכנס לתוך המוזיאונים של משרד הביטחון.

שר החינוך יואב קיש:

מאה אחוז, בדיוק. זה בעצם המהלך. אני אומר עוד פעם, יש פה באמת מוזיאון שמשדר – אתה יודע, במיוחד בימים אלה, כשאנחנו אחרי הטבח הנורא של 7 באוקטובר ואנחנו במלחמת חרבות ברזל – גם לדבר על הגבורה ולהבין שכמו שגם ב-7 באוקטובר זה היה אסון נוראי ושילמנו מחירים כואבים, יחד עם כל זה הייתה גבורה אמיתית של הרבה מאוד אנשים, לוחמים ואנשים רגילים. אני חושב שחשוב לציין גם את הדבר הזה, כמו שהיה חשוב גם בתקופת השואה; לא לדבר רק על הטבח והרצח של מיליוני היהודים אלא גם לדבר באמת על הגבורה והתקומה כחלק שאנחנו כמורשת צריכים לקחת איתנו קדימה. בהמשך להתחייבות המציע, אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא על הצעת חוק זיכרון הלחימה והגבורה – מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, התשפ"ד–2024. ההצבעה תתקיים כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זיכרון הלחימה והגבורה – מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, התשפ"ד–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא עובד. בשורה שלנו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בשורה שלנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

13 בעד, ואם יש תקלה טכנית, נוסיף גם את קולותיהם של חברי הכנסת בליאק, צרפתי הרכבי, טופורובסקי, שיר וכהנא, שמצביעים כולם – בעד? בעד.

קריאה:

כן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אני נרשמתי. אצלי זה רשום.

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר, אנחנו נבדוק. אם מישהו לא צוין, נוסיף את זה למסגרת הקולות. אני שומע שמבקשים שתי ועדות שונות, ולכן זה יועבר לוועדת הכנסת, כדי שתקבע לאיזו ועדה היא תעבור בהמשך לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה לחיילי מילואים בדרכם לשירות), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, שיעלה כעת לדוכן וינמק את הצעתו. בבקשה, אדוני.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני שר הבריאות, שלום. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק מאוד פשוטה: מילואימניק שנמצא בשירות מילואים ונקרא לשירות מילואים לא צריך לשלם אגרה על כביש 6. כביש 6 הוא כבר מזמן לא איזשהו כביש מותרות. המיקום שלו הוא כזה שהחיילים צריכים כדי להגיע לאן שהם צריכים, להגיע בזמן ולהגיע בבטחה. הוא חוסך המון זמן. לא מתקבל על הדעת שחייל מילואים שנקרא – וגם ככה מבחינת המילואים האחוז מהאוכלוסייה שמשרת הוא מאוד מאוד קטן, ואנחנו צריכים להכיר ולהוקיר אותו, ולכן לבוא ולתרום להם באמת עוד משהו קטן. זה רחוק מאוד מהחוב שאנחנו חייבים להם כחברה, אבל זה משהו קטן, לבוא ולהראות לכם: אנחנו סופרים אתכם, אנחנו רואים אתכם. הדבר הקטן הזה יכול לפעמים להצטבר בסכומים יותר משמעותיים, בגדול זה לא דבר שעליו יקום וייפול, אבל זה כן איזושהי אמירה של המדינה, שהיא שומרת על חיילי המילואים, שהיא רואה אותם ושהיא נותנת להם איזשהו צ'ופר קטן בזה שכשהם נמצאים במילואים הם לא צריכים לדאוג ולחשוב: האם אני אעלה על הכביש או לא אעלה על הכביש? אשלם או לא אשלם? יבוא לי הקנס או לא יבוא לי הקנס? אני גם מוכרח לציין שהנושא הזה נדון סביב חרבות ברזל בוועדת הכלכלה, ושם הזכיין של כביש 6 באמת הראה עקשנות וחוסר לויאליות מטורף בדיונים הללו, ולכן זה אחד הדברים שמצריכים קביעה של הדבר הזה בחוק. היה מצופה מזכיין לבוא ואפילו להעלות את זה על דעת עצמו, בטח באירוע כמו חרבות ברזל, אבל כשזה לא קורה, אנחנו נקבע את זה בחקיקה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני מקווה שתצטרף לזה, בועז, ולא תתנגד.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

בהחלט, חד-משמעית.

גלעד קריב (העבודה):

זה הזכיין היחיד?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

כן. אני אנצל את הזמן שנשאר לי כדי – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

שאלה טובה.

גלעד קריב (העבודה):

הזכיין של החלק הצפוני של הכביש הוא זכיין אחר. בשנייה ובשלישית תבדקו את הסוגיה כך שזה יכלול את כל הזכיינים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זה יכלול את הזכיינים. זה, אני מתחייב לך פה, זה יכלול את כולם. איש לא יינקה מהבחינה הזאת. כן הייתי רוצה לנצל את יתרת הזמן שנשארה לי כדי לפנות בבקשה. אנחנו כולנו נמצאים באיזושהי הידרדרות מחודשת למקום שבו היינו לפני 7 באוקטובר. אני אומר "כולנו", אני לא מוציא את עצמי מהכלל הזה. אני מדבר על כולם. מי שחושב שיש צד אחד שאשם במה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, שיש חלק שהם אשמים ושיש חלק שלא, לא הבין את האירוע. אנחנו כולנו אשמים, ובטח ובטח חברי הכנסת שנמצאים כאן. יש לכולנו חלק באשמה הזאת. דרך אגב, זה היה מאוד מאוד בולט אתמול בשטח בבחירות. מי שהסתובב וקצת דיבר עם האנשים ושמע וראה – רוב-רובו של עם ישראל נמצא במקום אחר. אנחנו צריכים להקשיב לו, ויותר מלהקשיב לו, אנחנו צריכים לבוא ולהשתדל כל הזמן להראות דוגמה. אני יודע שזה מאוד מאוד קשה, בטח פה, בטח עם כל היצריות, ובטח כשרובנו אנשים שאכפת להם, וכשאנחנו מדברים על הדברים, אנחנו רובנו לא מדברים כך שיהיה איזשהו משהו יפה, אלא מדברים מהבטן ומהלב, והרבה פעמים קשה לשלוט על כל מה שיוצא. אבל אני חושב שחשוב שנקפיד ונראה לכולם גם בבית שאנחנו מתווכחים ואנחנו לא מסכימים, ומותר להיות ציניים ומותר לחלוק בעוז, לעקוץ ולעשות כל דבר לגיטימי – אבל דה-לגיטימציה ושנאה אסור לעשות, דה-לגיטימציה ושנאה אסור לעשות. אני מאוד מקווה שכולנו נתאפס, נתעורר וננסה לדבר יותר לגופה של אידיאולוגיה, לגופו של עניין, לגופה של מדיניות, ופחות לגופם של אנשים, לגופם של מגזרים ולגופן של דתות. אני בטוח שכולנו נרוויח מזה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לך, חבר הכנסת מלביצקי. כמו שאתה יודע – שנינו בעוונותינו עורכי דין – כששופט מסכים עם קודמו אבל לא רוצה להסתפק במילים "אני מסכים", הוא כותב "יישמעו נא הדברים כאילו בקעו מגרוני". יישמעו הדברים כאילו בקעו מגרוני. תודה רבה. ישיב על ההצעה, בשם הממשלה, השר גולדקנופ. בבקשה, אדוני.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

ברשות היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, בתשובה על דבריו של חבר הכנסת חנוך מלביצקי, עמדת הממשלה היא חיובית ותומכת בחוק. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה. רבותיי חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו נעבור להצבעה. אני רק אציין לשורה הזאת, של חבר הכנסת טופורובסקי: אני מבין שיש בעיה טכנית. אם תרצו, כמובן נוסיף את הצבעותיכם לפרוטוקול ולתוצאות הסופיות. ההצבעה תתקיים – לאט-לאט, לא לרוץ, הכול בסדר. כעת הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה לחיילי מילואים בדרכם לשירות), התשפ"ג–2023, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אשמח שתרשום אותי ואותנו בעד. אותי בעד. אני גם הצבעתי עבור עידן רול.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוי. 15 בעד, ויחד עם חברי הכנסת טופורובסקי, צרפתי הרכבי וגלעד קריב, שגם הם מצביעים בעד – 18 בעד. אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור כעת לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה פסל. הינה הוא, חבר הכנסת פסל, שיעלה לדוכן לנמק את הצעתו. בבקשה, חבר הכנסת פסל.

משה פסל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, אני מציג בפניכם היום את הצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים, התשפ"ד–2024. מטרת החוק היא להקצות לאנשי המילואים והלוחמים הקצאה בתוכניות דיור מוזלות כגון מחיר למשתכן ודיור להשכרה – 20% מהדירות בכל פרויקט שכזה ללוחמים ועוד כ-20% נוספים למשרתי המילואים. חבריי חברי הכנסת, ברגעים אלו ממש, כשאנחנו נוכחים כאן במליאה, ישנם רבבות אנשי מילואים שנמצאים בשליחותנו ועבורנו בעזה, ביישובי העוטף ובגבול הלבנון. הם עזבו לימודים, עזבו עבודה, הם עזבו את העסקים שלהם, ומעל הכול, הם עזבו משפחה וילדים. הם לא עשו שיקולים של מה נוח, מה כדאי. המדינה הייתה צריכה אותם והם התייצבו. עכשיו, חברים, הגיעה העת לדבר על החובה שלנו להכיר להם תודה ולתגמל אותם, את משרתי המילואים, הלוחמים, כי הם הם אפוד המגן האנושי של החברה הישראלית. חובתנו לוודא שכל אותם גיבורים וגיבורות, המסכנים את חייהם הלכה למעשה לשמירה על ביטחוננו ועל מדינת ישראל, ידעו כי תרומתם אינה נעלמת מעיני הציבור ששלח אותם. לצערנו, למרות הרצון הטוב והשאיפה כי זו תהיה המלחמה האחרונה, המציאות הוכיחה מעל לכל ספק כי ישראל לא תוכל להניח את החרב בעתיד הנראה לעין. היום אנחנו יודעים שאין חיים ללא ביטחון, ואין מדינה בלי צבא חזק, ואין צבא חזק בלי לוחמים ומילואימניקים גיבורים ואמיצים. ועל כן עלינו לגבש מהלכים לעידוד, שימור והוקרה של אנשי מערך המילואים והלוחמים, כי הם עמוד התווך שעליו מסתמכת מדינת ישראל. לאור זאת, לקחתי על עצמי בחרדת קודש לעשות כל אשר ביכולתי כדי להקל ולסייע ככל אשר ניתן לאנשי מערך המילואים והלוחמים. זהו צעד ראשון מתוך צעדים רבים שאני מתכוון לעשות למען הלוחמים והמילואימניקים. אני מציע גם לכם, חברי הבית פה, להתעסק במילואימניקים ובלוחמים שלנו. אדוני היושב-ראש, ממש כמו שהציבור הישראלי בחנות פלאפל, בקניון, אתה יכול לראות, ממש – אתה יודע, אתה רואה אנשים שמשלמים על חיילים, רואים חייל וישר דואגים לו, אבל לא כי החייל הוא נזקק או צריך את זה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

בשביל לתת.

משה פסל (הליכוד):

– – אלא מכיוון שהם מעריכים, הם מוקירים, הם מכבדים את אנשי המילואים. והיה רצוי וטוב שהמדינה תעטוף את המילואימניקים ואת הלוחמים בדיוק באותה מעטפת. ממש כמו שזה קורה באופן טבעי עם מוכר הפלאפל, אותו דבר המדינה צריכה לצאת מגדרה למען הלוחמים האלה. אני רוצה להודות לוועדת שרים לענייני חקיקה, במיוחד לשר לוין, שנלחם על הצעת החוק הזאת. אני אומר לך, כבוד השר, לי אין בעיה בכלל שזה ייעשה דרך מועצת רמ"י ובכל פתרון שלא יהיה. מה שחשוב לי זה שהפתרון יהיה לאורך זמן, יוקיר את הלוחמים ואת המילואימניקים ויכיר בהם, ואני בטוח שגם כבוד השר בעד הדבר הזה. מה לעשות, אנחנו צריכים, בסופו של דבר, להכיר להם טובה על ההקרבה הבלתי-תיאמן שלהם עבור מדינת ישראל. הסיבה היחידה לכך שאנחנו יכולים פה בפרסה לשתות אספרסו בשקט זה אך ורק כי יש מי שנלחם כרגע בחזית. והמדינה צריכה להוקיר ולהכיר בזה. אז אני קורא לכם, כנסת נכבדה, לאשר את הצעת החוק ולהצביע בעדה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת פסל. ישיב על ההצעה כבוד השר גולדקנופ בשם הממשלה. יישר כוח. בבקשה, אדוני השר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני רוצה להשיב את תשובתי לחבר הכנסת משה פסל. אני רוצה, ברשותכם, להתייחס להצעת החוק של חבר הכנסת משה פסל בנוגע למתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי המילואים. חבר הכנסת מציע כי בכל תוכנית של מחיר למשתכן יוקצו 20% מיחידות הדיור עבור חיילים משוחררים, ועוד 20% עבור משרתי מילואים פעילים. ראשית, אני חייב לומר לכם כשר הבינוי והשיכון: אבקש להדגיש כי מדובר בהצעת חוק חשובה, שנועדה להוקיר את תרומתם החשובה של חיילי המילואים, אולם אציין כי עוד לפני המלחמה יזמתי הקצאה מיוחדת למשרתי המילואים במסגרת ההגרלות של דירה בהנחה. ההצעה אושרה על ידי מועצת רמ"י כבר ביוני 2023, ולראשונה נקבעה הקצאה ייעודית לטובת משרתי המילואים, עוד לפני 7 באוקטובר. בהגרלה האחרונה שקיימנו בשבועיים האחרונים הוגרלו 6,816 יחידות דיור – מתוכן כבר הוקצו 419 יחידות דיור לטובת חיילי מילואים, והם יוכלו, מתי שתתפרסם הודעת הזכייה, לקבל דירה בהנחה במגוון הערים שבהן התקיימות ההגרלות – במודיעין, קריית גת, רחובות ועוד ועוד. ולא די בזה. במסגרת החלטת ממשלה 1126 – הוקרה, סיוע ותגמול לחיילי מילואים המשרתים במלחמת חרבות ברזל – שעברה בפברואר 2024, כבר קבענו כי נגדיל את שיעור העדיפות במחיר מטרה לחיילי מילואים שאינם בעלי דירה. אני פועל גם לייעד מכסה ייעודית למשרתי המילואים בהגרלות של דירה להשכיר, על מנת לדאוג גם למשרתי המילואים שמעוניינים לשכור דירה לטווח ארוך. רבותיי, מאז שמחת תורה, שזה נקרא גם 7 באוקטובר, כולנו נמצאים במציאות של חירום לאומי. אנשים נטבחו, בתים נהרסו, ואני ושאר גורמי המקצוע במשרד עושים את הכול על מנת לסייע למצב במה שאנחנו יכולים. מאות אלפי חיילי מילואים שירתו ומשרתים עד עכשיו את מדינת ישראל ומחרפים את נפשם בעבור ההגנה על אזרחי מדינת ישראל, ובאותה העת הם מותירים מאחור משפחות, עבודות ועסקים. אני מוקיר ומעריך את תרומתם של משרתי המילואים, ועושה הכול על מנת לסייע להם בתחום פעילות המשרד שלנו, בין היתר גם בנוגע לדיור בר-השגה. כפי שציינתי, המשרד שלי עושה ויעשה עוד צעדים לטובת משרתי המילואים. ובכן, בנוגע ללוחמים משוחררים, אציין כי הזכאות לדירה בהנחה הינה רק לזוגות מאורסים או לרווקים מעל גיל 35, כך שאין סיבה לתת הקצאה של עוד 20% לאותה שכבה של אוכלוסייה, שמרביתם גם לא יוכלו לעמוד בתנאי הזכאות. כולי תקווה שבאמת כל חיילינו יחזרו לשלום הביתה, וכשיחזרו יוכלו אף לזכות בבית משלהם בדיור בר השגה. מילים אחרונות לחבר הכנסת משה פסל ולכולכם: אנחנו נעביר את החוק הזה בשלב זה בטרומית, ונמתין איתו עד קבלת ההחלטה במועצת רמ"י, שמתכנסת בישיבה שייעדנו ליום 19 במרץ 2024. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים, התשפ"ד–2024. חברים, חבר הכנסת משה סעדה, עוברים להצבעה, בבקשה. נא לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים, התשפ"ד–2024, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 25 בעד, אחד מתנגד.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אנחנו בעד. זה לא עובד לנו.

היו"ר ארז מלול:

כן, אני אוסיף את זה לפרוטוקול. אני קובע כי הצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנה לקריאה ראשונה. אני מוסיף לפרוטוקול את בועז טופורובסקי ומטי צרפתי בעד, ועאידה נגד.

קריאה:

למה אין מסכים?

היו"ר ארז מלול:

יטופל העניין.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל לנמק את הצעתה, בבקשה. לרשותך עד עשר דקות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, השר, חבריי הנכבדים, כבר רבות דובר על המאורסות, על אותן נשים צעירות ומדהימות שאהובי ליבן קשרו איתן קשרו קשר של אהבה. קשר של חיבור לנצח נפל בקרב, ואין להן כל מעמד על פי חוק. מדינת ישראל לא מכירה בהן. אהוב ליבן הציע להן נישואים, או אולי להפך. הרשתות היו מלאות בתמונות: תמונה כזו עם טבעת כזו, עם שמחה ואושר וכל כך הרבה אופטימיות. במקרים מסוימים אפילו הוזמן אולם והוזמנה תזמורת ואף נשכרה דירה, ובסופו של דבר הן נותרו לבדן עם חור ענק בנשמה ובלב. נעמה, הלל, נועה, רביד, שירה, יוענה – ולצערי הרב יש עוד שמות – אין לנו יכולת להחזיר לכן את בחירי ליבכן. אין לנו. הלוואי שהייתה. אבל יש לנו יכולת לסייע ולו במעט, לתת לכן הכרה – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ששון גואטה, זה מפריע.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – לתת לכן הכרה ראשית לכול, וגם זה משהו ענק, ואחר כך – –

היו"ר ארז מלול:

חברות הכנסת טלי ומירב, מפריע.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – ואחר כך מעטפת, גם כספית וגם נפשית ורגשית; לתת תמיכה שתחפה ולו במעט על התמיכה שהלכה ללא חזור. אני מתפללת בכל ליבי שתצליחו להשתקם, תצליחו לשים את הכאב הנורא הזה, את המחסור הענק הזה, את החוסר, שלעולם לא ייעלם, במקום של כבוד בתוך ליבכן, ותצליחו להמשיך הלאה בחיים כפי שאהוביכן היו רוצים שתעשו. הלוואי, הלוואי שתצליחו למצוא נחמה, תצליחו למצוא בן זוג חדש, להקים איתו בית בישראל, ללדת ילדים, והכול, אני יודעת, הכול מבלי לאבד את מקומו של אהוב ליבכן. התפילה הזו שאני מתפללת, ואני בטוחה שכל יושבי הבית שותפים איתי לתפילה הזו, איננה מורידה מחובתנו כמדינה לתת לכן הכרה ולתת לכן ליווי ותמיכה. אני רוצה להודות בכל ליבי לחברי יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ. אופיר, אני רוצה להודות לך על שהובלת את החוק הזה של הארוסות. אני יודעת כמה זה חשוב לך, כמה אתה נאבק. אתה לא מרפה. ממש ממש ממש תודה. אני רוצה להודות גם לחברת הכנסת מירב כהן, שהיא שותפה לעניין; גם לחברת הכנסת לשעבר עליזה לביא, שחוקקה את החוק – או לא חוקקה, הגישה הצעת חוק דומה; ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אייכלר, שעוזר לנו לקדם אותו, וכמובן לשר הביטחון ולשר האוצר, שגם להם הנושא חשוב, ואנחנו עובדים כדי לדייק אותו. זה לא דבר קל, זה מורכב, אבל בוודאי ובוודאי שלא המורכבות ולא קושי ימנעו מאיתנו לתקן עוול שלא נולד היום. אני כמובן רוצה להודות גם לארוסות עצמן ולמשפחות שלהן, ולתמר חיימוביץ, שהיא יושבת-ראש של עמותה נהדרת, שנקראת עמותת "הותיר אחריו חברה" – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ששון, זה מפריע.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – שעושה הכול כדי לתת מענה גם למאורסות, אבל גם לחברות שלא הגיעו לשלב של אירוסין. אני חייבת לומר ששמעתי גם את רביד, גם את נעמה וגם את הלל, והן מדברות עם כל כך הרבה כוח ועוצמה. ומצד שני, לצד הכוח והעוצמה, אנחנו רואים את השבר הענק, שבר של חלום שכבר היה בידיים. זה מזכיר לי את הסיפור של הר נבו – של משה רבנו שהוביל את עם ישראל במדבר 40 שנה ובסוף לא הצליח להיכנס. הוא עמד על ההר וראה את הארץ שהוא כל כך רצה להיכנס אליה ובסוף לא הצליח. כך אותן מאורסות מדהימות, שכבר ראו את זה ממש על האצבע שלהן, את טבעת האירוסין. הן כבר שכרו אולם, הן כבר הזמינו שמלת כלה לבנה, שכל אחד ואחד מאיתנו – או יותר נכון, אנחנו הנשים חולמות על זה מהיותנו קטנות. אנחנו עוד שנייה בפורים ואין ילדה בישראל שלא התחפשה אי פעם לכלה. ואני יודעת שהן ראו את זה מול עיניהן. הן כבר הזמינו – חלקן הגדול – שמלות כלה, ובסוף הכול נגדע באיבו בגלל מלחמה, בגלל שאהוביהן הלכו להגן עלינו, על כל אחד ואחד פה בכנסת, ובוודאי כל אחד ואחד במדינת ישראל. הם נתנו את חייהם, והחובה המינימלית, כבוד היושב-ראש, החובה המינימלית שלנו כמדינה היא – א. לתת להם הכרה. אני חייבת לשתף אותך ואת כל הנוכחים פה בסיפורים שאני שמעתי בעצמי – ומן הסתם גם חבר הכנסת אופיר, ואני בטוחה שכולכם פה – על איך חלקן קיבלו את ההודעה, ככה סתם פתאום. הן בדיוק היו ברכבת, הן בדיוק היו באיזשהו מקום – אחת הייתה במספרה, אחת הייתה באיזו התנדבות עם אבא שלה. אין שום הכרה רשמית, אף אחד לא מגיע אליהן באופן רשמי עם ההודעה הזו, וזה כשלעצמו אבל נורא ועוול נורא. אבל גם את התמיכה – מספרת לי אחת, ואני לא אנקוב בשמה, שהיא ובעלה לעתיד, שנספה, שכרו ביחד דירה וגם התייעצו ביחד מי ילמד ומתי. בעלה לעתיד היה אמור להיכנס לקבע כמה ימים אחרי שהוא נפטר, נהרג. הוא היה אמור לפרנס את הבית והיא התחילה ללמוד. שניהם לא הגיעו מבתים מאוד עשירים ואמידים, ולכן התכנון היה שהוא יהיה בקבע והיא תלמד – הוא יממן את הלימודים שלה. הם גם שכרו דירה ביחד, והחתונה הייתה קרובה, והוא כבר לא פה. וכבר אין – צר לי שאני מערבבת גם נושאים כלכליים – על כן, כבר אין משכורת. זאת לא המשכורת, זה הדבר הקטן, אבל תראו כמה דבר קטן – אנחנו לא שמים לב אליו. והיא נשארה ללמוד כשאין לה כסף לממן את הלימודים שלה, ועם דירה שכורה. עכשיו היא תלויה בטוב ליבו של המשכיר, כי אם הוא רוצה לעמוד על קוצו של יו"ד, הם חתמו על הסכם וצריך לקיים אותו. למה אנחנו לא יכולים, כמדינה, להכיר, לעזור למישהו שהקריב את חייו למען מדינת ישראל? ובת זוגו, שהם היו אמורים להיות תא משפחתי אחד, אמורה להישאר פה לבד, לא רק עם הכאב הענק, עם הצלקת שלעולם לא תתרפא, אלא גם עם ביורוקרטיות, גם עם חובות, גם עם תסבוכות משפטיות. התפקיד שלנו, של כל אחד ואחד מאיתנו, זה להכיר תודה ולהעביר את החוק הזה. אז אני מקווה שנעשה את זה כמה שיותר מהר. ואני שוב מודה לחבר הכנסת אייכלר, יושב-ראש הוועדה, שבהחלט מקדם, לאופיר וכל היתר. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ, הרב יצחק גולדקנופ, להשיב ולהציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך. בבקשה, כבוד השר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

בתשובה על השאלה של גב' מיכל וולדיגר, הממשלה תומכת בחוק. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

זהו? קצר וקולע. טוב. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024. חברים, אני עובר להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה התקבלה.

היו"ר ארז מלול:

מטי, את בעד? את בעד? אז כמה יצא עוד?

היו"ר ארז מלול:

עאידה, עאידה, את בעד? לא משתתפת. שרון? אתם לא הצבעתם. 24 בעד, מתנגד אחד.

היו"ר ארז מלול:

לפרוטוקול. אני קובע שהצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. כמה ח"כים לא הספיקו ויצורפו לפרוטוקול: שרון ניר – בעד; נעמה לזימי – בעד; השר קרעי – בעד. מי עוד? חבר הכנסת מתן כהנא – לא נמצא. זהו. אתה הצבעת כבר פעמיים?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

ניסיתי.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – איסור שימוש בתנורים המוסקים בדלק מוצק), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, עשר דקות לרשותך. הרכבי, הרכבי – אני אוהב לקרוא לה מטי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

יאללה, זה בסדר, מעולה. שלום, אדוני. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני מבקשת להשתתף בצער משפחותיהם של סרן איתי סייף, זיכרונו לברכה, ורב-סרן יפתח שחר, זיכרונו לברכה, שנפלו אתמול בצפון רצועת עזה, יהי זכרם ברוך. היום, 28 בפברואר, הוא היום ה-145 למלחמה. 145 ימים מאז אותה שבת שחורה שבה מחבלי החמאס פשטו על יישובי העוטף, אנסו, עינו, בזזו ורצחו 1,200 מאזרחי ואזרחיות המדינה. 145 ימים ועדיין 134 חטופים נמצאים בידי האויב האכזר. 145 ימים ו-150,000 מאזרחי ישראל עדיין מפונים מבתיהם וחיים בבתי מלון ודיור זמני. 145 ימים שאנחנו במלחמה. אני קוראת מעל בימה זו להשבת החטופים, כל החטופים – עכשיו. זו החובה שלנו כלפי אזרחי המדינה, ללא החזרת החטופים לא נוכל להשתקם מהמשבר הנורא שבו אנו נמצאים. ובמעבר חד אעבור לדבר על הצעת החוק שאני מעלה פה היום להצבעה בפני הבית המכובד הזה. כנבחרי ציבור יש לנו חובה לדאוג לחייהם ולבריאותם של אזרחי ותושבי המדינה ולצמצם את נזקי הפגיעה בסביבה ככל שניתן. בריאות הציבור כיום ובעתיד תלויה במידה רבה באיכות האוויר שאנו נושמים. זכינו בחוץ היום ביום שמשי ויפה כאן בירושלים, אבל בעלי הזיכרון הארוך יותר בינינו ודאי זוכרים את הרצף הארוך במיוחד של ימים גשומים וקרים שפקד אותנו אך לא מזמן – חורף אמיתי גשום וקר. ובימים גשומים וקרים אלה אך טבעי שאנשים רוצים לחמם את ביתם, ומה נעים ומחמם גוף ולב יותר מאשר אש מרצדת באח או קמין. לא בכדי חימום בקמין הפך ללהיט בשנים האחרונות בקרב בעלי בתים פרטיים. הבעיה היא שאח וקמין הם אמצעי החימום המזהמים ביותר שבנמצא. פי כמה וכמה יותר מכל אמצעי חימום אחר. הקמין פולט חלקיקים נשימתיים, תרכובות אורגניות נדיפות, ומתכות כבדות ופחמן חד-חמצני – מזהמים שגורמים למגוון רחב של תופעות בריאותיות, החל מגירוי בעור, בעיניים או בקנה הנשימה, דרך סחרחורת, כאב ראש והקאות, ועד לפגיעה בכבד, בריאות ובלב ומחלות סרטן למיניהן. ארגון הבריאות העולמי קבע כי בערת עצים במתקני חימום ביתיים גורמת לפלטה של לא פחות מ-14 חומרים ידועים או חשודים כגורמי סרטן. הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

סליחה, זה מדהים. אני לא ידעתי. ההסקה בעץ היא הכי מזהמת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ההסקה בעץ היא פי 200 מנפט ופי כמה אלפים מגז, בוודאי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה שונה מההרגשה של האנשים, שזה נותן תחושה – – – מזהמת פי 200 מנפט. מהסקה בנפט.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כן. בועז. ארגון הבריאות העולמי קבע כי בערת עצים במתקני חימום ביתיים גורמת לפלטה של לא פחות מ-14 חומרים ידועים או חשודים כגורמי סרטן. הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן סיווגה פליטות פנימיות בתוך מבנים משרפת עץ – פליטות פנימיות, בועז, בתוך החדר משרפת עץ – כחומר מסרטן סביר לאדם, שזה נקרא הקבוצה A2. הסוכנות הפדרלית להגנה על הסביבה בארצות הברית הגדירה את זיהום האוויר בבניינים כאחד מחמשת גורמי הסיכון החמורים ביותר לבריאות הציבור, וקבעה שהריכוז של חלק מהמזהמים בתוך בניין עלול להיות גבוה פי חמישה מזה שמחוצה לו. קמיני עץ פולטים יותר מסרטנים מכל ייצור החשמל והתעשייה גם יחד. קמיני עץ בארץ – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב, זה מפריע לחברת הסיעה שלך. היא מבקשת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – הם לבדם אחראים ל-40% מהזיהום החלקיקי העדין בעונת החורף. קמיני עץ פולטים 40% מהזיהום החלקיקי העדין בעונת החורף. כל הנתונים האלה מצביעים על עובדה אחת פשוטה, בוטה ומאוד לא נעימה – קמינים אומנם מחממים את הגוף ואת הלב, אבל הם גם הורגים בני אדם. קמינים הורגים בני אדם, זו האמת הפשוטה, המרה והמאוד-לא נעימה; בעיקר קמינים הפועלים על דלק מוצק, כמו עץ טבעי או עץ מיוצר, לבני כבול או פחם למשל, שמזהמים משמעותית יותר מאלה המופעלים בדלקים אחרים, כגון גז. אני גם אומר שתנור נפט נחשב פחות מזהם בהשוואה לכל דלק מוצק אחר. הן סביבתית והן כלכלית, שימוש בגז לשם הפעלת תנור הסקה ביתי עדיף משימוש בו באמצעות שרפה של כל חומר אחר. ב-2011 ערכה ועדת מומחים ציבורית בנושא איכות האוויר בישראל בראשות פרופ' מנחם לוריא השוואה בין סוגי מזהמים שונים. במסקנות שהוגשו למשרד להגנת הסביבה נקבע שאח ותנורי עצים והסקה באמצעות דלק מוצק על סוגיו השונים הם המזהמים ביותר, ואילו תנורים העובדים על גז מזהמים הכי פחות, עד כדי רמת פליטת מזהמים זניחה. הוועדה המליצה להפסיק כליל את השימוש בעצים להסקה ביתית. בשנים האחרונות יותר ויותר רשויות מקומיות בישראל מנסות למנוע את ההקמה של קמינים חדשים ולהסדיר את השימוש בקמינים קיימים. אך השארת האחריות לנושא ברמה המוניציפלית אינה מספיקה, ובעיניי לעניין זה נדרשת ומתחייבת חקיקה לאומית, שתקל על הרשויות המקומיות לאכוף את הנושא ותמנע את הצורך בחקיקת חוקי עזר נפרדים בכל רשות – מה שעשוי לעכב מאוד את תהליך ניקוי האוויר שאנו נושמים ממפגעי קמיני העץ – זה ממש קשה.

היו"ר ארז מלול:

חברים, זה ממש קשה. חברת הכנסת קטי שטרית, זה מפריע.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, זה בגלל החוק.

היו"ר ארז מלול:

גם בגלל החוק זה מפריע.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הצעת החוק שאני מביאה כאן להצבעה היום מסתמכת על הנתונים השונים ועל מסקנות ועדת המומחים, ומבקשת לאסור את השימוש בתנורי הסקה שמופעלים באמצעות שרפת דלק מוצק, כגון עץ, במטרה לצמצם ולמנוע מפגעי בריאות וריח, כאמור, וממש להציל חיי אדם. כן מוצע להטיל עיצום כספי על מי שיעשה כן בניגוד להוראות החוק. אני מבקשת לנצל את ההזדמנות גם להודות לשותפיי חבר הכנסת יוראי להב הרצנו ונעמה לזימי – אנחנו יו"רים משותפים בשדולה הסביבתית – וגם לעמותת נושמים נקי, שמקדמת בנחישות ובמקצועיות את נושא הקטנת זיהום האוויר בשכונות מגורים בישראל. אני מבקשת גם להודות לחברת הכנסת לשעבר יעל כהן פארן ולחכ"ל מוסי רז, שקידמו נושא חשוב זה בכנסות הקודמות.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת טסלר, זה מפריע. אפשר לחגוג גם בחוץ.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא מדובר כאן בסוגיה פוליטית שנויה במחלוקת וגם לא מדובר בסוגיה המצריכה תקצוב כלשהו. מדובר כאן פשוט בבריאות הציבור ובחיי אדם, נושאים שאני בטוחה שיש עליהם הסכמה רחבה כאן בבית הזה. על כן אני מבקשת מכם, חבריי, לתמוך בהצעתי. יחד אולי נצליח עד החורף הבא למנוע פגיעה נוספת בבריאות הציבור בישראל. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את שר התקשורת שלמה קרעי להשיב על הצעת החוק בשם השרה להגנת הסביבה, ולהציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מציעה לתקן את חוק אוויר נקי על מנת לצמצם ולמנוע זיהום אוויר ומפגעי ריח אשר נגרמים כתוצאה מהשימוש בתנורי הסקה שמופעלים באמצעות שרפת דלק מוצק. בנוסף מוצע לקבוע כי יוטל עיצום כספי בסך של 14,400 שקלים על מי שיעשה שימוש בתנורי הסקה בדלק מוצק. גורמי המקצוע במשרד עוסקים בנושא זה תקופה ממושכת, כך אומרת השרה סילמן. לעמדת גורמי המקצוע, חימום ביתי יכול להיעשות במגוון אמצעים, ולכל אמצעי יתרונות וחסרונות בהיבטים של דמי התקנה ושימוש, נוחות ההפעלה, מרחב ההשפעה, בטיחות וזיהום האוויר. מבחינה סביבתית, חימום הבית באמצעות מזגן הוא אמצעי החימום הנקי ביותר מבחינת פליטות מזהמים לאוויר, אחריו – תנור חימום הפועל באמצעות גפ"מ, גז פחמימני מעובה, ואחריהם ברשימה נמצאים תנורי החימום השורפים דלקים נוזליים. בסוף הרשימה – תנורי ההסקה המוסקים באמצעות דלקים מוצקים, ובעיקר עץ, אשר מביאים לפליטה מוגברת של חלקיקים נשימים עדינים ובנזן, שהוא חומר מסרטן. בנוסף, בשנים האחרונות מתקבלות במשרד תלונות רבות מאוד על מפגעי ריח הנגרמים מקמיני עץ. ניטור סביבתי שבוצע בכמה אתרים בארץ הצביע על עלייה בריכוזי החלקיקים לפרקי זמן קצרים וללא חריגה מערכי סביבה. עם זאת, לפי התוכנית הלאומית לצמצום זיהום אוויר לפי חוק אוויר נקי, שאושרה בהחלטת ממשלה 1282 מיום 14 במרץ 2022, נקבעו יעדי הפחתה לבנזן ולחלקיקים – –

היו"ר ארז מלול:

הפחתה למה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לבנזן. זה השם? בנזן?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ולחלקיקים נשימים עדינים. יעד ההפחתה לבנזן הוא הפחתה של 143 טונות לשנה, המהווים 30% מכמות הפליטות החזויה בשנת 2030 אם לא יישמו את התוכנית. לשם השוואה, היקף הפליטות המוערך בשנת – – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, די. אתם מפריעים לשר קרעי. גם ככה קשה לקרוא את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לשם השוואה, היקף הפליטות המוערך בשנת 2022 מקמיני עץ, על פי מקדמי פליטה, הוא 38 טונות. כלומר הפסקת השימוש בקמינים עשויה להוריד כשליש מפליטות הבנזן. המשמעות היא אפוא כי הפסקת השימוש בקמיני עץ יכולה לקדם את העמידה בתוכנית הלאומית לצמצום זיהום אוויר. עד כאן טוב.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בסדר? בזה אתה מסכים איתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לאור כל האמור, הגורמים המקצועיים במשרד סבורים כי יש לתמוך בעיקרון המוצע בהצעת החוק. עם זאת, הנוסח המוצע הוא נוסח גורף וכללי מאוד ואינו מתחשב בהיבטים שונים כגון מענקים לאוכלוסיות חלשות שייפגעו וזמן לתקופת הסתגלות כפי שניתן במדינות נוספות, וכן הוראות מעבר הנוגעות לקמיני עץ שהוקמו כדין, בהתאם לדיני התכנון והבנייה והתקן המחייב בעניין זה. כמו כן, ההצעה אינה מתחשבת במגבלות על אפשרויות הפיקוח והאכיפה ביחס לבתים פרטיים, הן לעניין הגבלת סמכויות כניסה והן לעניין האפשרות להטיל עיצומים כספיים, ואינה נותנת להן מענה יעיל. לאור האמור לעיל, הציע המשרד לחברי הכנסת המציעים לאפשר עבודה מקצועית נדרשת לדיוק ההסדרים המוצעים, ולהעלות את הצעת החוק בתיאום בעוד כשלושה חודשים. לפיכך, המשרד – המשרד להגנת הסביבה, כמובן – תומך עקרונית בנושא הצעת החוק, אך קורא להצביע נגד החוק אם יעלה להצבעה היום במתכונתו הנוכחית. השרה פונה פעם נוספת אל המציעים: משכו את הצעת החוק, נגיע להסכמות ונעלה אותו מחדש בתיאום. יש לך זמן להחליט. את מעוניינת להצביע או מעוניינת להגיע להסכמות, חברת הכנסת הרכבי?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני הייתי רוצה להגיב. היה מלא זמן, זה נשלח לפני יותר מחצי שנה למשרד, והמשרד בחר שלא לקיים את המשא ומתן הזה.

היו"ר ארז מלול: < < יור >>

את רוצה להגיב פה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, שנייה, לא סיימתי.

היו"ר ארז מלול:

השר לא סיים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת הרכבי, הרבה דברים מגיעים למשרד ולא מגיעים לסדר-היום של השר הממונה. עכשיו יש לך כאן הבטחה מהשרה הממונה, שאומרת: החוק שלך טוב, מקובל עליי, בואו נעשה אותו בתיאום.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני אענה, ואני אוריד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את תעני ותורידי? אוקיי. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

אני מזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי להגיב להצעתו של השר. עד שלוש דקות. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת שמחה רוטמן, זה מפריע.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני ממתינה, כי אני לא יכולה.

היו"ר ארז מלול:

אנחנו לא נתחיל. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש ואדוני שר התקשורת, ראשית אני רוצה להודות למשרד להגנת הסביבה על כך שהוא מסכים איתי – – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, זה מפריע. חברת הכנסת יסמין פרידמן, זה מפריע כל הרעש שם.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני מבקשת להודות למשרד להגנת הסביבה, לשר קרעי וכמובן לאדוני על כך שהמשרד מסכים עם הצורך בחקיקת חוק ברמה הלאומית. אני רוצה רק לציין שלפני כמה חודשים ההצעה הזאת נשלחה למשרדים הרלוונטיים ולא עלתה לדיון. כמו שציינת, הסוגיה ידועה כבר עשור לפחות עם הבנה שכדי לעמוד ביעדים זה אחד האמצעים להורדת היעדים של ההפחתה של המזהמים. כראש עיר לשעבר אני יכולה להגיד שהיה מאוד קשה גם לאכוף, גם לפקח, כי חוק אוויר נקי לוקה, וגם כמעט בלתי אפשרי לחוקק חוק עזר בתחום. הצורך הוא בהחלט צורך לאומי, ולכן אני מקבלת את הצעת השרה להגנת הסביבה שאנחנו נדייק את הנוסחים, נביא נוסח מוסכם ונאסור הסקה בדלק מוצק. אני אומר שגם בהצעת החוק יש פרק זמן קצוב להסבת תנורי העץ לתנורים עם דלק נוזלי, שהוא פחות מזהם. החיים מלמדים שמי שמתקינים קמין עץ הם בדרך כלל בעלי הכנסה גבוהה, ולא בעלי הכנסה נמוכה. אז ההצעה כן לוקחת בחשבון את הראייה ההוליסטית הזאת, ואני מקווה שבמהרה בימינו נביא נוסח מוסכם.

היו"ר ארז מלול:

אז את מסירה את זה מהצבעה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כן, אני מסירה מהצבעה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת קיבלה את בקשתו של השר קרעי לדחות את מועד ההצבעה, וההצבעה תהיה במועד אחר.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת יצחק קרויזר. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק קרויזר לנמק את הצעתו. עד עשר דקות לרשותך.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, מכובדיי כולכם, הצעת החוק שעברה השבוע בוועדת השרים לחקיקה ואותה אני מציג לפניכם, היא הצעת חוק המאבק בטרור, על שלל התיקונים שלו – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור – התשפ"ד–2023. הרשתות החברתיות הפכו לכר פורה להסתה ולתמיכה בטרור, ומי שנהנים לא אחת מהבמה להפצת השנאה נגד מדינת ישראל – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אופיר כץ, זה מפריע.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

– – הם לצערנו, בהרבה מהמקרים, לא אחרים מאותם אזרחים ישראלים הנהנים משוויון זכויות אזרחיות וחופש ביטוי. בטרור יש להילחם בכל הכלים האפשריים, ובמיוחד כשמרכיב ההסתה הוא אחד המשמעותיים בהם. לכן הגיעה העת לשלם עליו ביוקר. לצערנו כבר באירועי שומר החומות כולנו היינו עדים לאירועי הסתה רבים שהיו ברשת, ולצערנו אז לא היו מספיק חוקים ותקנות, וגם אולי כנראה לא יותר מדי יכולת או רצון של גורמי אכיפת החוק בזמנם לאכוף את החוק ולהעניש – לא במערך בתי המשפט. לכן ראינו את האירועים האלה רק צוברים יותר ויותר כוח, והתרגלנו להרבה יותר אירועים כאלה ולתופעות הקשות ברשת. לא חסרים סיפורים כאלה. הצעת החוק באה לתקן את סעיף 24 בהצעה. חוק המאבק הטרור ב-2016, ואני מקריא: "העושה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור, לרבות בדרך של ביזוי, לעג או שמחה לאידם של קורבנות טרור; או בדרך של פרסום דברי שבח או אהדה, הנפת דגל, הצגה או פרסום של סמל או הצגה, השמעה או פרסום של סיסמה, המנון, תעמולה או תכנים באחד מאלה" – דינו מאסר של עד שלוש שנים: "(1) בפומבי, לרבות במרשתת וברשתות החברתיות, במטרה להזדהות עם ארגון טרור". לצד המאבק ארוך השנים של גופי הביטחון והמודיעין בטרור, במבצעיו ובשולחיו, מאז ומתמיד נאלצו המערכות הציבוריות במדינה להתמודד גם עם נספחיו השונים של הטרור. בעוד המאבק במחבלים, בתשתיות הטרור ובאמצעי הלחימה זוכה להגנה מפורשת בחוק, תופעות הנלוות לו, כגון אהדה ותמיכה של אזרחים במעשי טרור ואף ביזוי, לעג או שמחה לאידם של נפגעים מהווים מעין "תופעת סל" – הם נמצאים בצד, הם לא מוגדרים בצורה מסוימת ומסודרת בחקיקה, והגדרתם אפורה. כפועל יוצא מכך כלי האכיפה שלהם קלים ובלתי מספקים. לצד האתגרים הרבים באכיפה ובמעקב אחר גילויי הזדהות עם ארגוני טרור, הרי שמאז חוקק ב-2016 חוק המאבק בטרור, שעיקרו הסדרת נושאים רבים בתחום במרחב הדיגיטלי, הוא עבר שינויים מרחיקי לכת, שהפכו את משימת הניטור והבקרה וכן את הוכחת הנזיקין לקשות אף יותר. בעידן שבו תעבורת התכנים וההודעות ביישומי המסרים המדויקים רק הולכת וגוברת, נראה כי המרחב הדיגיטלי – – אדוני היושב-ראש, קצת קשה פה עם כל הרעש שיש, חבריי חברי הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אברהם בצלאל, אתה מאלץ אותי. די.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

– – הפך לקרקע פורייה להסתה ולתמיכה בטרור, והדבר נכון הן בעת שגרה בימים של פעילות ביטחונית שוטפת והן במציאות ביטחונית בולטת ביותר בעיתות מלחמה – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מאיר כהן, זה מפריע.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

– – ובעיקר מאז 7 באוקטובר, כשראינו את התופעה הזאת הולכת וגדלה באמצעות הרשתות החברתיות תוך כדי שימוש בדגלים, בסמלים של ארגוני טרור. כפי שציינתי, התמיכה מאז 7 באוקטובר ברשתות בארגוני הטרור והפצת תכנים שפוגעים באזרחי מדינת ישראל, במדינה, בסמליה ובמוסדותיה – זה כבר עבר את כל הגבולות. לכן ההצעה הזאת מגיעה לדייק ולהיטיב עם היכולות של גורמי אכיפת החוק, של משטרת ישראל ושל בתי המשפט. הנקודה היא שמי שמסית – ישלם. ככל שאתה תפיץ את התכנים האלה ברשת ותשתף אותם, גם תכנים של נפגעים וגם תכנים של ארגוני הטרור – כאן אנחנו עושים את התפנית בחקיקה. אני מקריא את התיקון: "גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור – אחריות בנזיקין: הפר אדם הוראה מהוראות סעיף 24(א), יישא באחריות בנזיקין כלפי כל אדם שנחשף לפרסום כאמור בסעיף האמור, והוראות פקודת הנזיקין – – – יחולו עליו, בכפוף להוראות סעיף זה". בעצם אנחנו הופכים את החוק הקיים – לא רק אם יצליחו להוכיח, אלא כל אזרח במדינת ישראל שירגיש שהוא נפגע מהחשיפה לתכנים ששיתף פלוני-אלמוני ברשת החברתית, יוכל לתבוע אותו תביעת נזיקין. לכן זאת הצעת חוק תקדימית, חבריי חברי הכנסת. היא מאפשרת לכל אזרח ואזרחית שנחשפים ברשת לגילויי הסתה ותמיכה בטרור לתבוע את המפרסמים ולזכות בפיצוי כספי גם ללא הוכחת נזק בעקבות הפרסום. כמו כן, הצעת החוק הזאת איננה מגבילה את מספר התביעות אשר הוגשו בגין אותו פרסום, כך שכל אזרח אשר מרגיש שנפגע מהפרסום יוכל לתבוע בהצעה הזאת, וכך היא תרתיע את תומכי הטרור ואת אלה שמשתפים את התכנים שלו, ותביא לצמצום פעילותם במרחבי הרשת החברתית, במיוחד כאשר מדובר באזרחים ישראלים, שנהנים מזכויות אזרחיות וחופש ביטוי שהם מנצלים כדי לחזק את ארגוני הטרור ברשתות ולפגוע ברגשותיהם של אזרחי מדינת ישראל, בסמלי המדינה ובמוסדותיה. הדבר יפחית את הפגיעה באזרחי מדינת ישראל הנפגעים מפעולות ארגוני הטרור ומביזוי קורבנות הטרור בפומבי. אני מקריא מתוך הצעת החוק: "מספר התביעות שהוגשו בגין אותו פרסום"; "סכום הפיצוי הכולל שנפסק לחובת מבצע העבירה". ב-7 באוקטובר, בתוך האירועים הקשים שעברו עלינו, התחלנו גם להתעורר ולהתפכח. מערכות המשפט והאכיפה החלו להפנים שאת הטרור אסור להכיל, ובטרור צריך להילחם כדי למגר.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוני מישרקי, פתחת קבלת קהל במליאה, אני רואה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

סעיף (ג): "חייב בית המשפט את הנתבע בתשלום כאמור בסעיף (ב), ייפסק רבע ממנו לטובת התובע, ויתרת התשלום" – שימו לב פה, אדוני היושב-ראש, יש פה עוד תוספת בחקיקה – "תיפסק לטובת אוצר המדינה לשם פיצוי נפגעי פעולת האיבה, כהגדרתם בחוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה". ולכן, הצעת חוק זו, ברגע שהיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל – ואני מקווה שנעשה את זה ככמה שיותר מהר, בעזרתכם, חבריי חברי הכנסת. למעשה תחל רטרואקטיבית החל מיום כ"ב בתשרי התשפ"ד. 7 באוקטובר ייצרב בזיכרוננו לעד כיום שבו שום דבר לא יהיה כפי שהיה, ובאמצעות חוק זה יועבר מסר לכל המסיתים וייצרב גם בזיכרונם שלהסתה יש מחיר מופקע, ומי שמסית משלם. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לחברי עו"ד אורי אמיתי על היוזמה, על השותפות והסיוע בכתיבת הצעת החוק החשובה הזו. ולכן אני חוזר ואומר, לא רק שכל אזרח ואזרחית יוכלו לתבוע נזיקין ולהוציא כסף מאותו פושע, מאותו אזרח ישראלי שמשתף תכנים של טרור, אלא גם התביעה – והכסף לא רק ילך אל אותו התובע אלא גם יחזור דרך אוצר המדינה לאותם נפגעי עבירה, לאותם נפגעי פעולות האיבה. הצעת החוק הזו היא דרמטית, היא קריטית, היא חדשנית, ולכן אני חוזר ואומר תודה לעו"ד אורי אמיתי על היוזמה ותודה לצוות שלי על העשייה כדי לקדם את החוק הזה, וקורא לכם, חבריי חברי הכנסת, להצביע בעד הצעת חוק חשובה זו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד השר הרב יצחק גולדקנופ להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. חברי הכנסת, אני רוצה להבהיר כי הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024, שאושרה בקריאה טרומית, תעבור לוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה, ולא לוועדת הפנים כפי שציינתי. תודה רבה. כבוד השר, עד עשר דקות לרשותך.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אדוני היושב-ראש, שרים שנמצאים כאן איתנו, חברי כנסת, נכבדיי, כנסת נכבדה, צוהריים טובים כבר. הצעת החוק שלפנינו מבקשת לתקן את חוק המאבק בטרור בשני היבטים: פלילי ונזיקי. פלילי – ההצעה מבקשת לדייק את ההגדרה של הזדהות עם ארגוני טרור ולקבוע שגם מעשה של ביזוי, לעג או שמחה עם מעשה טרור או ביחס לקורבנות טרור ייכנס לגדרי הסעיף; נזיקי – הצעת החוק מבקשת לקבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פרסום זה לכל קורבן הנפגע מפרסום זה. רבותיי, צוות ההסתה בהובלתו של השר לביטחון לאומי חבר הכנסת איתמר בן גביר, שהוקם כבר בחודש פברואר 2023, הוכיח לנו כמה הדברים חשובים וחיוניים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קרויזר, מן הראוי שתקשיב לעמדת הממשלה ביחס להצעת החוק שלך.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

הסתה לטרור היא לא גזרת גורל, וניתן לטפל בה באופן מהיר ויעיל. טיפול מהיר ויעיל מהווה הרתעה חשובה ומונע מאחרים לבצע מעשים דומים. טיפול מהיר ויעיל מפחית את גובה הלהבות ומצמצם פעולות טרור. לצד זאת, מפעולות הצוות ניתן ללמוד שיש צורך לשפר מאוד את חוק המאבק בטרור ואת הפרשנות הניתנת לו על מנת ללכוד ברשת, תרתי משמע, את רוב המסיתים ולא רק מקצתם או חלקם. במובן הזה הצעת החוק היא חשובה, כי מטרתה לדייק את חוק המאבק בטרור באופן שייתן כלים נוספים לצוות ההסתות. רבותיי, הממשלה תומכת בהצעת החוק בסייגים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור), התשפ"ד–2023. נא לשבת, בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור), התשפ"ד–2023, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 27 בעד, שישה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור), התשע"ד–2023, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת חוץ וביטחון לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת פנינה תמנו. אני מזמין את חברת כנסת פנינה תמנו לנמק את ההצעה. עד עשר דקות לרשותך. בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב בראש, אני אשתדל לעשות את זה אפילו יותר קצר. שר המשפטים, השרים הנכבדים, כנסת נכבדה, חברי וחברות הכנסת, תחילה, לפני שאני נוגעת בעניין החוק, אני רוצה קודם כול להתפלל לשלומה של הילדה בת התשע היימנוט קסאו.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

היימנוט קסאו, ילדה, עולה חדשה, בת תשע, נעלמה מביתה בליל יום ראשון, ועד עתה לא מוצאים אותה, למרות מאמצי המשטרה, יחידת הכלבנים, מתנדבים, הסוכנות היהודית, המפכ"ל, שהגיע לשם אתמול, שלשום הגיע לשם שר הקליטה. פשוט אירוע הזוי, פרשה הזויה, שילדה בת תשע – נעלמים עקבותיה כאילו בלעה אותו האדמה. אני מאוד מוטרדת, היה לי קשה לישון בלילה. רק לחשוב שהילדה הקטנטונת הזו כבר – מירב, אני מדברת על היימנוט בת התשע שנעלמה ביום ראשון בלילה, חשוב לי שתשמעו – –

היו"ר ארז מלול:

מקרה מזעזע ביותר.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – ושאנחנו נעשה את כל המאמצים, גם לדרבן את המשטרה, גם לעשות הכול כדי שימצאו אותה. גם פרסמו את תמונתה כדי שבאמת גם הציבור יוכל להתגייס למאמצים, וכל מי שיודע ולו בדל מידע קטן על היימנוט, נא להעביר את המידע למשטרה. כולנו מתפללים שימצאו אותה בשלום. אדוני היושב-ראש, החוק הזה – הצעת החוק להפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה – הוא חוק צודק מאין כמותו. ב-2015 הייתי בין מובילי המחאה, ולאורך שנים אני מובילה מחאה. הילדים – גם ילדים בני 13, 14, 15 וגם בני נוער וצעירים, יצאו לרחובות כדי לזעוק את זעקתם אחרי שכבר כל מה שהם עשו לא עזר. אחרי שגם אנחנו, נבחרי הציבור שהעלינו כאן בבית הזה – אני נכנסתי לפה ב-2013, היו דיונים לפני המחאות; כל מה שנאמר מול המשטרה ומול המשרדים הרלוונטיים והשרים לא עזר. ורק לאחר מכן, אחרי אירועים מאוד קשים, פוגעניים, הפגיעות הכי חמורות בזכויות האזרח והאדם וזכויות קהילה שלמה שנרמסו – רק לאחר מכן הצעירים של בני הקהילה, אוהבי ישראל, אוהבי ציון ואוהבי עם ישראל, יצאו לרחובות כדי שהזעקה הזאת תטלטל, תזעזע את המדינה, כדי לומר: לא נהיה יותר דור נרמס, לא נהיה יותר דור שמשלם מחיר רק בגלל צבע עורו. אותם צעירים אמיצים ואמיצות שיצאו לרחובות – ואני הייתי איתם, צעדתי איתם וזעקתי את זעקתם יחד איתם – אני ראיתי כמה הם היו מוכנים לשלם כל מחיר כדי שהילדים הקטנים יותר לא ישלמו מחיר רק בשל צבע עורם, שלא היו מודרים, מופלים וסובלים מגזענות. והם סבלו וסובלים. לצערי את העבר אי-אפשר למחוק. יש אנשים ששילמו מחיר מאוד כבד, והם לא יוכלו לתקן את מה שקרה. אדוני היושב-ראש, לרבים נפתחו תיקים לא הצליחו להתגייס לצבא ולא קיבלו אותם לעבודה. יותר מכול רמסו להם את הביטחון העצמי ותחושת הפרודוקטיביות האזרחית. אמרתי את זה בפעם הקודמת כשהיה פה דיון על החוק, אותו חוק של חברת הכנסת צגה מלקו. היו מי שטענו שמפלים את יהודי אתיופיה לטובה. אני אומרת שאותם אנשים כנראה לא מבינים על מה מדובר כשהם מדברים על גזענות. כנראה אותם אנשים צריכים להיות אתיופים ליום אחד בשביל להבין מה זה להיות שחור במרחב לבן. 23,000 תיקים מתוך אוכלוסייה כל כך קטנה, שמונה קרוב ל-160,000, ומתוכם אם תורידו את הקשישים, את הנשים וכמובן את הדור היותר מבוגר, תבינו שמדובר על תיק לכל צעיר שני או שלישי. מה לעשות? הגברים יוצאי אתיופיה מופלים יותר. סוציולוגית הגברים יוצאי אתיופיה מופלים יותר. אני יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. אנחנו יודעים שלוקחים את הנתונים מכלל האוכלוסייה, ומי שמופלה יותר זה נשים, אבל כשמדובר ביוצאי אתיופיה צריך לומר ביושר שלא רק כלל האוכלוסייה מופלית – אם זה בשכר, הכנסה חודשית, תעסוקה, בוודאי הסללה בחינוך ועוד; אנחנו רואים שהגברים יוצאי אתיופיה הם החשודים המיידיים. אנחנו לא נעמוד מנגד – לא האימהות, לא הבנות, לא הנשים יוצאות אתיופיה. אנחנו לא נעמוד מנגד עד שנראה שהילדים והילדות שלנו מוגנים. כאשר אני מדברת על 23,000 תיקים, זה לא מסתיים שם. זה ממשיך בזה שאנחנו רואים שיש ייצוג יתר של בני הקהילה במוסדות הסגורים של הרווחה ובחסות הנוער; אנחנו מדברים על זה שיש יותר הוצאת ילדים יוצאי אתיופיה מהבית; אנחנו מדברים על זה שיותר ילדים יוצאי אתיופיה נענשים על ידי כך שמשעים אותם, על ידי כך שמסלילים אותם לבתי ספר פחות טובים, על ידי כך שגם כילדים קטנים בגנים הם החשודים המיידיים והנענשים המיידיים; אנחנו מדברים על כך שגם בצבא, לצערנו, יש תופעות חמורות של כליאת יתר, ולצערי גם התאבדויות בשיעור יותר גבוה. אנחנו רואים במובהק שכל הנתונים האובייקטיביים עדיין, עדיין לא טובים. על כן, מדינת ישראל וממשלת ישראל חייבות לעשות הכול הכול לתקן את המצב, כי מדובר בנתונים אובייקטיביים. אל תגידו לנו שמדובר בקיפוח ובתחושות קיפוח, ושעוד דור זה יעבור. אין לנו זמן, תמיד אמרתי את זה. אפילו בנאום הבכורה שלי אמרתי. אנשים שאומרים שעוד דור זה יעבור הם אנשים חסרי יכולת לראות חזון, אנשים שגוזלים תקווה ואת החלומות של כל הילדים. אנחנו לא מדברים על ילדים שעלו אתמול לארץ, אנחנו מדברים על ישראלים שנולדו פה, כמו הילדים שלי, הבן והבת שלי, ולהם יש זכות מיידית לשוויון זכויות. אבל בתוך זה, בצער אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש: ממשלת ישראל ושר האוצר כמי שמוביל את זה, החליטו דווקא עכשיו בצל המלחמה – כאילו כשיש מלחמה, מותר לרסק את החברה הישראלית ולהתעמר בחלשים – לקצץ 15% מהתוכנית לשילוב יהודי אתיופיה בחברה הישראלית. במקום לקחת ממקורות תקציביים אחרים, שהוא יודע שהם קיבלו יותר, במקום ללכת לחפש רזרבות במקומות שאפשר לתת, הוא בוחר להכניס את ידו לתוך כבשת הרש של הקהילה; לבוא ולומר ולמסור לקהילה, לאותם לוחמים שנמצאים בעזה בחירוף נפש, בחירוף נפש – אני לא אוהבת לדבר על הקורבנות בתוך הקהילה, כי אנחנו חלק בלתי נפרד מעם ישראל, אבל כולנו יודעים איזה לוחמים ולוחמות אמיצים יש לנו, וכמה חיילים אנחנו איבדנו. אמרתי את זה: כולם בנינו ובנותינו, אבל לא יהיה מצב שאנחנו נהיה שווי חובות ולא שווי זכויות. זכויות זה אומר שאסור לנו למסור מסר כזה לילדים שבחוגים, לילדים שזקוקים לעזרה. תוכניות התעסוקה, התוכניות למאבק בגזענות וכל התוכניות האלה – מה הוא רוצה בעצם, לקצץ בהן? זה לא יקרה. ממשלת ישראל, זה לא יקרה. אנחנו מדברים על 18 מיליון שקלים, אתם יכולים למצוא את המקור ממקור אחר, מאזורים אחרים. אנחנו לא רוצים את זה על חשבון אוכלוסיות מוחלשות, זה בוודאי לא. אני מדברת על משרדים מיותרים, על תפקידים מיותרים, על תחומים מיותרים – אפשר לקחת משם ולומר: אנחנו נמשיך לטפל באוכלוסיות הכי מוחלשות, כי גם כשיש מלחמה החברה הישראלית צריכה להישאר מאוחדת. "מאוחדת" זה גם לעשות תיקון, כי הלקח מהמלחמה הזאת הוא לדעת שחשוב שתהיה אחדות, חשוב שיהיה שוויון, חשוב שאנחנו נהיה עם חזק ומאוחד – אבל עם חזק ומאוחד זה כאשר לא דורסים ודורכים על הזכויות של אחרים. לכן החוק הזה הוא חוק מאוד משמעותי וחשוב. אני יכולה לומר שבתחילת הקדנציה הזאת גם פניתי לשר המשפטים, שנמצא איתנו כאן, שבאמת עשה מאמץ. הוא אמר לי שהוא רואה את החשיבות של החוק הזה והחשיבות של המהלך הזה. בעזרת השם, אני מקווה שבמהרה אנחנו נעביר את זה בקריאה שנייה שלישית, גם את החוק שלי, גם את החוק של צגה וגם את החוק של חבר הכנסת משה סלומון. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס לחוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר, חברות וחברי הכנסת, נדמה לי שאין צורך להכביר מילים – – –

היו"ר ארז מלול:

כבודו כבר דיבר ביחס להצעת החוק.

שר המשפטים יריב לוין:

אכן עברה כאן בתמיכתי האישית ובתמיכת הממשלה הצעת החוק של חברת הכנסת צגה מלקו שעוסקת בנושא הזה. על הרקע הזה בוודאי אנחנו מצטרפים גם ליוזמה של חברת הכנסת תמנו, על מנת שהחוק הזה גם יעבור וימוזג יחד עם החוק שעבר, זאת מתוך תקווה שוועדת חוקה, חוק ומשפט תשלים את חקיקת החוק הזה במהירות ותעשה צדק עם הציבור של יוצאי אתיופיה, שבאמת נפגע מאכיפה בררנית שאין לה מקום ואי-אפשר להשלים איתה, ואי-אפשר לקבל אותה. כפי שאמרתי בדיון שהיה בעניין החוק של חברת הכנסת מלקו, אני חוזר ואומר גם כאן: ראוי לבחון במסגרת הדיונים בוועדה גם את היחס שניתן כלפי אוכלוסיות אחרות בנושא של אכיפה בררנית. נדמה לי שגם שם נמצא נתונים בעייתיים מאוד. ככל שאפשר יהיה, כדאי יהיה להרחיב את הנושא ולתת פתרון הולם לכל אוכלוסייה שנפגעה מאכיפה בררנית ולא צודקת. לכן אני מבקש מהכנסת בהחלט לתמוך גם בהצעת החוק הזאת על מנת שאנחנו כולנו ביחד נפעל ונשלים את המהלך החשוב הזה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבל שאז, בזמן הפנתרים השחורים – השבוע הלך לעולמו חבר הכנסת צ'רלי ביטון – שלא היו חברי כנסת שחוקקו חוק גם על אכיפה בררנית. הרי הוא נעצר וישב בבית סוהר על אפליות וגזענות. תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת תמנו. חברים, הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 26 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: מדיניות המיסוי בנוגע להכנסות של רשתות חברתיות הפועלות בישראל. את ההצעה הגישו חברי הכנסת חנוך דב מלביצקי, נאור שירי ויצחק קרויזר. ראשון המנמקים – חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. נוכח? חבר הכנסת חנוך – אינו נוכח. נעבור לחבר הכנסת נאור שירי. בבקשה לנמק את ההצעה. עד שלוש דקות, אני מדגיש, לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

כפי שאני רואה יש לי שש דקות ו-19 שניות.

היו"ר ארז מלול:

תחליף משקפיים.

נאור שירי (יש עתיד):

תרכיב משקפיים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בעת משבר כלכלי. רק אני שומע את הצפצופים? כן?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

דבר – – –

נאור שירי (יש עתיד):

חשבתי שכולנו ביחד. אנחנו יודעים, בוועדת הכספים, ואנחנו מבינים את הצורך בזה, אנחנו מעלים מיסים ומשיתים מיסים גם על חברות ישראליות, גם על התושבים והתושבות שלנו. באחד הדיונים עלתה שאלה או תהייה על החברות הגדולות בעולם – פייסבוק, למשל, או חברת מטא – שלא משלמות מיסים. שאלנו את החבר'ה מהאוצר כמה מיסים משלמת מטא, שמגלגלת תקציב מדינה בערך, בטח בעולם, אבל גם תקציב עצום בישראל, וגובה המון המון המון כסף מהציבור הישראלי, מהחברות הישראליות – כמה מיסים הן משלמות בישראל. עד היום – אפילו היום שאלתי את נציגי האוצר בכניסה לוועדת הכספים – אף אחד לא יודע לתת את התשובה. אבל אנחנו מעריכים משיחות עם האוצר – יש לך את הנתון? אז אחרי זה אתה תספר. לדעתנו או לטעמנו, אנחנו מפסידים בין 2 ל-3 מיליארד שקלים מיסוי כל שנה כתוצאה מהמדיניות שפשוט אנחנו לא ממסים את החברות האלה. עכשיו, לא רק שאנחנו לא ממסים את החברות האלה – אנחנו גם גורמים נזק באופן ישיר למשק הישראלי, ואני אסביר. היום אם חברה מוכרת מוצר מסוים, אין לה את היכולת – היא משלמת את המיסים, היא משלמת את המע"מ, היא משלמת למדינת ישראל בעבור המוצר שאותו היא מייצרת. החברות האלה, הכי גדולות בעולם, שהן כבר בשווי של מדינות, הן מדינות גם מבחינת הרגולציה – יש אפס רגולציה עליהן. אתה יכול לפרסם מה שאתה רוצה, ומפרסמים, ואנחנו עדים לזה – במאבק בטרור, במאבק בגזענות, בכל מה שרוצים. יש אפס רגולציה. מדינת ישראל מושכת את ידיה מרגולציה על החברות האלה. כל אחד פוחד על החשבון האישי שלו.

היו"ר ארז מלול:

תגיד לי שם של חברה שלא משלמת.

נאור שירי (יש עתיד):

פייסבוק. לא משלמת, לא משלמת מיסים. אמזון – לא משלמים. אנחנו פוגעים במשק הישראלי. אנחנו לא ממסים את החברות האלה. הן יושבות במדינת ישראל – – –

היו"ר ארז מלול:

במשפט המשווה הם ממסים? בלונדון הם – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא בטוח לגבי מדיניות המיסוי בעולם. אני יכול להגיד שבארצות הברית כן – – –

היו"ר ארז מלול:

טוב, זו חברה אמריקאית. השאלה אם בלונדון משלמים, בבריטניה, בצרפת.

נאור שירי (יש עתיד):

לא משנה, היא פועלת במדינת ישראל. מהרגע שהיא פועלת במדינת ישראל, צריך למסות אותה. לא הגיוני בעיניי שיש חברות סופר-משמעותיות במשק הישראלי, בכל המשק בעולם, ואף אחד לא מדבר איתן. אין רגולציה. כשאני שואל בוועדת הכספים, ויש חשש – תסכים איתי, חנוך, היה חשש להגיד כמה הן משלמות. למה אנחנו צריכים להעלות את המע"מ כשאנחנו לא גובים את המיסים? למה הציבור הישראלי לא יכול לקבל את הרווח? מה, החברות האלה לא פועלות במשק? יש חשש מסוים בבניין הזה – במשך שנים, האמת, צריך לומר, זה ממש לא התחיל בשנה הזו – לדבר על רשתות חברתיות, כי מה לעשות, כולנו נבחרי ציבור, ומשתמשים בצינורות המקובלים האלה של רשתות החברתיות כדי שאתם בבית תשמעו אותנו. אבל אני רוצה להגיד – – –

היו"ר ארז מלול:

אני רומז.

נאור שירי (יש עתיד):

רמזת, ואני מסיים באמת. אני חושב שהגיע הזמן גם לשנות את זה במובן של המיסוי, אבל בטח ובטח במובן של הרגולציה. הרשתות החברתיות הן כלי נהדר, אבל הן פוגעות, בעיניי, ביחסים הבין-אישיים, הן פוגעות היחסים בחברה, הן פוגעות בציבור הישראלי, ולא רק בציבור הישראלי, והגיע הזמן לשנות את זה.

היו"ר ארז מלול:

הן מעצבות דעת קהל.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה על החריגה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. יופי, יפה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. לאחר מכן – חבר הכנסת קרויזר. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני לא אחזור על מה שאמר נאור, אני רק אגיד – נאור, אתה יודע מה הנוסחה שלפיה החברות האלה משלמות מס במדינת ישראל? כל אחד מוכן לחתום עליה. cost – 10%, 10% מה-cost הן משלמות מס, אתה מבין? מטורף לגמרי. אין חברה במדינת ישראל שלא הייתה חותמת על זה בעשר ידיים, לא בשתיים. הדבר הזה צריך להשתנות. לא יכול להיות. התקציב שמובא היום הוא תקציב כואב; הוא תקציב כואב, לצערי, בעיקר לשכבות החלשות. מדברים על מס נסועה, מדברים על מע"מ, מדברים על ימי ביטוח, על ביטוח לאומי, מדברים על ימי הבראה שלוקחים, והמיליארדרים של הרשתות החברתיות ממשיכים פה לשלם מס סמלי. 2–3 מיליארד, לדעתי, זה על דרך ההפחתה, מה שאנחנו מפסידים מזה כאוצר מדי שנה, והדבר הזה צריך להשתנות. ולכן, אני מבקש להעביר את הדיון כמה שיותר מהר לוועדת הכספים – נכון, נאור? כדי, אדוני, שאנחנו נוכל לדון בזה אפילו עכשיו ולנסות לראות מה אנחנו יכולים לעשות במסגרת הזמנים של התקציב הכואב מאוד הזה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. נעבור לדובר הבא. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. לרשותך עד שלוש דקות.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, חברי הכנסת המציעים, חברי הכנסת שירי, חנוך, הצעה לסדר-היום חשובה מאוד, אדוני היושב-ראש על מדיניות המיסוי בנוגע להכנסות של רשתות חברתיות הפועלות בישראל. אז כמו שני המציעים הקודמים וחברי ועדת הכספים – ובאמת, אנחנו נמצאים היום בתקופה שבה עובר תקציב לא פשוט. בדיונים שלנו אל מול נציגי האוצר ועם שאר המשרדים מדינת ישראל מחפשת מקורות תקציביים כדי להצליח לממן את המלחמה הקשה שאנחנו נמצאים בה – את המילואימניקים, את צבא ההגנה לישראל, את שאר המערכות, את השכבות החלשות, כמו שאתה נגעת, שהן הנפגעות העיקריות. ואנחנו רואים חברות שמספקות תוכן במדינת ישראל, נקרא להן "הגדולות", הרשתות החברתיות, שזה פייסבוק, גוגל – כלל החברות נמצאות ונותנות את השירות, אבל הן באיזשהו מיסוי מוחרג. אנחנו יודעים שבשאר מדינות העולם יש מיסוי על השירות, על התוכן שהן מספקות, ובמדינת ישראל אנחנו רואים שמעלימים. ולכן אני חושב שההצעה הזאת היא הצעה קריטית וחשובה, במיוחד בימים האלה, כשאנחנו נאבקים כדי למצוא מקורות תקציביים, כפי שאמרתי, לממן את המאמץ האזרחי ואת המאמץ הצבאי. אני לא רואה שום סיבה בעולם שהחברות הגדולות האלה לא ימוסו כמו שנהוג בשאר המדינות המתוקנות בעולם. ולכן, אני מצטרף לבקשה להעביר את הדיון הזה בצורה הכי שקופה שיכולה להיות, עם השאלות שנדרשות להישאל, והן יצטרכו לענות, על הרווחים שלהן, ומה המדיניות של מדינת ישראל ושל האוצר כרגע אל מול החברות האלה; לתת תשובות ברורות, ולהביא את הנהלים האלה, את שיטות המיסוי שיש במדינות אחרות, כמו שאמרתי, גם אלינו, אל מדינת ישראל, ובכך להביא עוד תשובה עבור אזרחי מדינת ישראל בנושא הזה. אז אני מצטרף לחבריי בדרישה הברורה והצודקת להעביר את הדיון הזה כמה שיותר מהר אל ועדת הכספים. אנחנו כמציעים של ההצעה החשובה הזאת לסדר-היום נהיה בוועדה, ונדון ונייצר את המתווה הנכון ביותר עבור אזרחי מדינת ישראל, עבור קופת המדינה וגם עבור אותן החברות, שמצד אחד ימשיכו לספק כאן תוכן, ומצד שני יצטרכו להיות ממוסות על השירותים שהן נותנות לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את השר הרב יצחק גולדקנופ להשיב על ההצעה. בבקשה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

טוב. תשובה בנוגע למדיניות המיסוי בנוגע להכנסות של רשתות חברתיות הפועלות בישראל. התשובה בשם שר האוצר. הסמכות למסות חברות בין-לאומיות אשר אין להן מוסד קבע בישראל, ובהן חברות גלובליות המספקות שירותים דיגיטליים של רשתות חברתיות או פרסום ברשתות החברתיות, על פי אמנות המס שישראל חתומה עליהן, אינה מובהקת. בעיה זו, של חברות גלובליות המוכרות את שירותיהן בכל העולם אך משלמות את מיסי ההכנסה במדינה אחת, שבה ממוקם המטה המרכזי שלהן – לרוב מדינה עם שיעור מס נמוך יחסית – היא בעיה גלובלית אשר ממנה סובלות רוב מדינות העולם. ה-OECD מקדם בשנים האחרונות את רפורמת PILLAR1, אשר אמורה להביא את החברות הגלובליות להיות ממוסות במדינות העולם באופן יחסי על בסיס מקור הכנסותיהן. לאחר שה-OECD יאמץ את רפורמת PILLAR1, תוכל ישראל להצטרף לרפורמה זו ולקבל מיסים מהחברות הגלובליות המספקות שירותים דיגיטליים לאזרחי ישראל. עד כאן. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני רוצה להשיב.

היו"ר ארז מלול:

רוצה להשיב? יש לך דקה. אתה רוצה להשיב מהצד? עד דקה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה על התשובה. אני רק רוצה לתקן: לחברות האלו יש מוסד – יש בניין בתל אביב, יש שבע קומות בשרונה. אתה מוזמן ללכת לראות. יש להן מושב קבע. יש מטא ישראל, יש מנכ"לית. הן מקיימות פה פעילות, הן לא רק גובות כסף על תוכן ומימון. אנחנו לא צריכים לחכות ל-OECD, אנחנו לגמרי יכולים למסות את זה. הן לא יהיו החברות העולמיות הגדולות – אני מניח שאתם מכירים את זה, כולם – יש חברות בין-לאומיות שמשלמות מיסים במדינת ישראל. גם הן צריכות לשלם מיסים. הכי פשוט בעולם. אבל בסדר, אנחנו נדבר על זה בוועדת הכספים. תודה רבה על התשובה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

עדיף.

היו"ר ארז מלול:

אז אתה היחידי שנמצא מבין המציעים. אתה לא מסתפק בתשובת השר. אתה רוצה להעלות את זה לוועדת הכספים. אז נעבור להצבעה אם לקבל את ההצעה להעביר את זה לוועדת הכספים. חבריי חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: שבעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תעבור לדיון בוועדת הכספים.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא, להצעה הבאה. ההצעה הדחופה הבאה היא בנושא: מחסור קשה ברופאים פסיכיאטריים בשירות הציבורי. את ההצעה הגישו חברי הכנסת נעמה לזימי, אחמד טיבי, ירון לוי ומתן כהנא. ראשונת המנמקים, חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. לרשותך עד שלוש דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה. תודה רבה, יו"ר הישיבה. כנסת נכבדה, על המחסור הקשה בפסיכיאטרים בשירות הציבורי אנחנו יודעים כבר כמה שנים. למעשה, המחסור הקשה ברפואת מומחים הוא משהו שמלווה את ישראל כבר תקופה ארוכה, והצפי הוא שהוא רק יחמיר, ובפסיכיאטריה בפרט. בעת הזו, כשאנחנו – חברים, אפשר רגע? בעת הזו, כשאנחנו נמצאים בעיצומה של טראומה לאומית קשה, המחסור הזה הוא קשה עוד יותר. אלא שממש לאחרונה, לפי הפרסום, 50 פסיכיאטרים עזבו את – אם אפשר.

היו"ר ארז מלול:

היה פה דיון על משהו שקשור למפלגה שלך.

נעמה לזימי (העבודה):

בסדר. 50 פסיכיאטרים עזבו את בתי החולים בחצי השנה האחרונה, ובכך המחסור גדל מ-400 ל-450 פסיכיאטרים. בעקבות המלחמה, כחמישית מאוכלוסיית ישראל סובלת מתסמינים של הפרעה פוסט-טראומטית. עלייה בשיעור הסובלים משמעותה היא מאות אלפי ישראלים הזקוקים לסיוע, רבים מהם לא בעלי האמצעים הכלכליים הנדרשים על מנת לפנות לטיפול, או שאינם מקבלים סיוע בגלל מחסור במטפלים באזור מגוריהם. בשעה קשה זו, מערכת שירותי בריאות הנפש, שגם בימים רגילים נמצאת באי-ספיקה, חווה עומס עצום. המחסור הקיים בפסיכיאטרים בשירות הציבורי קפץ מ-400 ל-450 בחצי השנה האחרונה, זאת לאחר ש-50 פסיכיאטרים בכירים עזבו את עבודתם בבתי החולים לקופות החולים או למגזר הפרטי. עזיבה זו, בנוסף למחסור הקיים בכ-400 פסיכיאטרים, מובילה לזמני ההמתנה ארוכים ולירידה משמעותית באיכות הטיפול בבתי החולים ובמרכזים הטיפוליים. לאור האמור, אבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת את נושא המחסור הקשה ברופאים פסיכיאטריים בשירות הציבורי. אני חושבת שבנושא הזה, בגלל שיש גם שותפים ושותפות הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה, אנחנו צריכים לראות מה אנחנו עושים כדי לצמצם את המחסור בהליך מזורז, בהוספת תקנים בלימודי רפואה ובתמרוץ הגעה לפסיכיאטריה כבחירת תחום ראשי ברפואה. אם לא נעשה זאת, אנחנו לא רק נעמיק את החוסר; האוכלוסייה רק גדלה, המחסור רק עולה, יש פה צורך לאומי. אנחנו גם מודעים יותר לחשיבות של בריאות הנפש. אני מאוד מקווה שנצליח גם לשים על סדר-יומה של הכנסת את הנושא הזה וגם לטפל. זה באמת נושא שבקונסנזוס ובלב של רבים מאיתנו. בואו נעשה את זה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי לנמק את ההצעה. שלוש דקות לרשותך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, כבוד השר, אין ספק, כבוד שר הבריאות, שהמחסור ברופאים פסיכיאטריים הוא מחסור בולט, מורגש, מובהק. בחודשים האחרונים הוא מורגש מאוד. יש מקרים שהתערבות מהירה יכולה למזער נזקים ולצמצם היווצרות של טראומות שאחר כך קשה יותר לטפל בהן; מקרים שבהם למטופלות ולמטופלים אין את הזמן הזה לחכות. המתנה ארוכה כל כך במקרים מסוימים כמוה כאילו השירות לא קיים. ואני מתכוון לשירות של מתן סיוע פסיכיאטרי וטיפול פסיכיאטרי. המחסור הקיים בפסיכיאטרים בשירות הציבורי קפץ מ-400 ל-450 בחצי השנה האחרונה, וזאת לאחר ש-50 פסיכיאטרים בכירים עזבו את עבודתם בבתי החולים לקופות החולים למגזר הפרטי. העזיבה הזו, בנוסף למחסור הקיים, מובילה לזמני המתנה ארוכים ולירידה משמעותית באיכות הטיפול בבתי החולים ובמרכזים הטיפוליים. עזיבת הבכירים הגיעה לאחר שחיקה והרעבה תקציבית של שנים רבות ועומס כבד. בימים קשים ומתוחים, כאשר מדינה בשלמותה מרגישה את המחסור הזה, ובעיקר אלה שצריכים את העזרה הנפשית הנדרשת, יש צורך להגדיל את מספר הסטודנטים לרפואה בבתי הספר. יש צורך להגדיל את מספר התקנים להתמחויות ברפואת הפסיכיאטריה, לרבות בחברה הערבית, כי יש מחסור במומחים בתחום הפסיכיאטריה, כבוד שר הבריאות. לכן נדרש תקציב ייעודי להתמחויות מסוימות בחברה הערבית, כמו שביקשתי ממשרד הבריאות, למשל ברפואת פסיכיאטריה ובהתמחויות אחרות שבציבור הערבי זקוקים להן. מול הקיצוץ בתקציבים, שיפגע גם בתוכנית החומש של משרד הבריאות, במערכת הבריאות בחברה הערבית – הדבר הזה ייפגע עוד יותר גם בחברה הערבית וגם בציבור בכללותו. זה מחייב החלטות מהירות של משרד הבריאות ומשרד האוצר. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. ישיב על ההצעה כבוד שר הבריאות הרב אוריאל בוסו, בבקשה. הצעה חשובה באמת, חבר הכנסת אחמד. אני מקווה שהשר כשיר לענות, כי הוא לא ישן כבר כמה לילות.

אופיר כץ (הליכוד):

אני כבר בירכתי אותו היום.

היו"ר ארז מלול:

גם הוא בירך את עצמו.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

כולם בירכו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – ההפסד כולו של העיר.

היו"ר ארז מלול:

כל עם ישראל שמח.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

חברת הכנסת לזימי – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אני לא מבינה איך אישרו את ההצעה הזאת לסדר-היום יום אחרי הבחירות המקומיות.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

וכבר עניתי על השאילתה בהתחלה, בשעה 11:00. חברת הכנסת לזימי וחבר הכנסת טיבי, והבנתי שאולי גם חבר הכנסת ירון לוי היה שותף להצעה הזו, אז כפי שאמרת, זה לא סוד שאנחנו נמצאים בימים מורכבים מאוד, ימים של מלחמה שנכפתה עלינו בעקבות מתקפת הפתע האכזרית שביצעו מחבלי חמאס נגד אזרחי ישראל. למצב הזה יש השלכות נפשיות רחבות מאוד: נשים, גברים, ילדים, פעוטות וקשישים, מכל רחבי הארץ – צפון, מרכז, דרום – חלקים גדולים במדינה נכנסו לאירוע בריאות הנפש הגדול ביותר שידעה ישראל מאז הקמתה. החוסן הנפשי של אזרחים רבים נפגע מאוד, ואנו מזהים עלייה ניכרת בביקוש לטיפול ולסיוע נפשי, וזה לא סוד. כיום אכן ישנו מחסור בפסיכיאטרים במגזר הציבורי. הוא נובע מ-20 השנים שבין חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ועד למימושה של הרפורמה בבריאות הנפש מ-2015 בהעברת התחום מהתוספת השלישית – כלומר, זה היה באחריות משרד הבריאות – לתוספת השנייה – כלומר, לאחריות קופות החולים. לאורך 20 השנים הללו, מתוך ציפייה מתמדת להעברת התחום לקופות, הכשרת כוח אדם בבריאות הנפש נזנחה. ברגע שידעו שהנושא הזה עובר לקופות אז ההכשרה של המקצוע הזה נזנחה; תקציבים להגדלת תקני מתמחים לא הועברו, ולמעשה הגענו לרפורמה בבריאות הנפש בחוסר גדול. חבר הכנסת טיבי, אני משיב גם לך.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת טיבי, השר פונה אליך.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

חבר הכנסת טיבי, אני משיב להצעה לסדר-היום שאתה – כדי לסבר את האוזן, ישנם כיום בישראל כ-1,600 פסיכיאטרים מומחים, מתוכם 1,300 בגילי עבודה, בחלוקה של כ-1,000 פסיכיאטרים למבוגרים וכ-300 פסיכיאטרים לילדים. משרד הבריאות החל להיערך לשינוי יסודי עבור צורכי בריאות הנפש עוד בטרם המלחמה; הוא פיתח מודל של תוספת תקני מתמחים בפסיכיאטריה של הילד דרך מימון קופתי בתמיכה של משרד הבריאות, וזאת בצד יוזמה של הקמת כעשרה מרכזי משבר לילדים ונוער בבתי החולים ברחבי הארץ, שקלטו כשלושה מתמחים חדשים לכל מרפאה. המשמעות הישירה היא הגדלה משמעותית של כמות המתמחים בפסיכיאטריה של הילד החל משנת 2022. מייד עם פרוץ המלחמה פעל משרד הבריאות בשני צירים מרכזיים: הציר הראשון היה מתן מענה נפשי מיידי למפונים ולעקורים, והציר השני היה גיבוש מיידי של תוכנית לאומית בבריאות הנפש לכלל האוכלוסייה, גם לאחר מתן המענה הראשוני. בנינו תוכנית מקיפה והדוקה, שבמרכזה עומדת סוגיית המחסור בכוח אדם רפואי ובכלל זה מומחים בפסיכיאטריה. התוכנית, שסוכמה לאחרונה, תוקצבה בתקציב הגדול ביותר שניתן אי פעם לתחום בריאות הנפש ומהווה נקודת מפנה בסדר העדיפויות הלאומי. ירון, אני חושב שגם אתה שותף להצעה הזו לסדר-היום, כמדומני. כעת, כשאנו עסוקים לילות כימים במתן מענים נפשיים לצרכים האדירים של האוכלוסייה בישראל, ברור שבעתיים כי נדרש שינוי יסודי ומהותי בכל הקשור להעסקת כוח אדם בבריאות הנפש, והפסיכיאטרים בראשם. בשל כך, משרד הבריאות בהובלתי, בשיתוף עם הממונה על השכר באוצר וההסתדרות הרפואית וקופת חולים כללית, עמלים בשבועות האחרונים על הסכם שכר מואץ בתחום הפסיכיאטריה, עם המלצה ברורה של המשרד להגדיר את המקצועות פסיכיאטריה של המבוגר ופסיכיאטריה של הילד כמקצעות במצוקה אקוטית, לשם קבלת תגמול הולם שיאפשר את הגדלת מספר המתמחים ואת שימור הרופאים המומחים במערכת.