ישיבת מליאה בתאריך 17/01/2024 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ז' בשבט התשפ"ד, 17 בינואר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הודעת שר הבריאות על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת קארין אלהרר, קטי קטרין שטרית, פנינה תמנו, יוליה מלינובסקי, נעמה לזימי, מיכל מרים וולדיגר ולימור סון הר מלך בנושא: מענה טיפולי לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית באירועי 7 באוקטובר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום – שאילתות דחופות, והשאילתה הראשונה היא של חברת הכנסת אפרת רייטן מרום לשר הרווחה והביטחון החברתי, בנושא: פגיעה אנושה בתפקוד מערכת הרווחה בשל קיצוץ בתקציבי הרווחה. אני מתכבד להזמין את שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי אל הדוכן. ברוך הבא.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

ברוך הנמצא.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת רייטן, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. כבוד השר, בוקר טוב. השאלה שלי אליך, אדוני, היא כדלקמן: במקום להוסיף אלפי תקנים של עובדים סוציאליים, הנחוצים כל כך בתקופה הזוף ולתקצבם בהתאם, מובאת לממשלה החלטה לקצץ בתקציבי משרד הרווחה. ברצוני לשאול: 1. האם בכוונתך לפעול למניעת הקיצוץ ולהוספת התקנים החסרים? 2. האם תפעל להקדמת פעימת השכר השנייה לשם איוש התקנים?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת רייטן מרום. השר, בבקשה, הבמה שלך.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לשואלת, חברת הכנסת רייטן. חבריי חברי הכנסת, בטרם אשיב על שאלותייך החשובות, אתן רקע על הנעשה בנושא. ביום 7 באוקטובר, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, מדינת ישראל שינתה את פניה. הטבח בשמחת תורה, ומלחמת חרבות ברזל אשר באה בעקבותיו, השפיעו וישפיעו עוד שנים רבות על החברה הישראלית ועל החוסן החברתי. השלכות המלחמה נוגעות במעגלים רבים ורחבים, ואין בית בישראל אשר השפעותיה של המלחמה אינן ניכרות עליו. מתוך תפיסת גודל השעה והאחריות, וכמי שאמונים על טיפול באוכלוסיות במשבר, העובדים הסוציאליים נענו לקריאת המשרד ונכונו לכל משימה החל מהשעות הראשונות ללחימה, במסירות אין-קץ, במקצועיות ובעבודה מאומצת ואינטנסיבית בכלל מערכות הרווחה. העובדים הסוציאליים הם אלו אשר עמדו מתחילת המלחמה ולאורכה בחזית העורף האזרחית, בהענקת סיוע ראשוני וחירומי לכלל נפגעי הטבח והמלחמה בזירות רבות שאליהן פונו הנפגעים ותושבים מאזורי המלחמה והגבול. עובדים סוציאליים המתינו במלונות לתושבים אשר פונו מיישובי העוטף. העובדים הסוציאליים ליוו את כלל הבשורות המרות, הקשות, למשפחות האזרחים, למרות שזה לא תפקידם בשגרה; הודרכו ועשו את עבודת הקודש הזו לאותן משפחות ואזרחים אשר בני משפחותיהם נרצחו בטבח הנוראי. גם בימים אלו, מערכות הרווחה ממשיכות ללוות ולטפל בבני משפחות החטופים והנרצחים, בשבים, בבני משפחותיהם, בילדים שנותרו ללא הורים, בצעירים שורדי מסיבת נובה – בטיפול וליווי כל אזרחי ישראל שנפגעו במלחמה במעגלים השונים ומתן שירותים לתושבים אשר פונו מבתיהם. במערכת הרווחה אין הפוגה. אנשים עם מוגבלות, ילדים ונוער בסיכון, אזרחים ותיקים ועוד, נדרשים לשירותי רווחה 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה. במקביל למשימות האדירות אשר נוספו במלחמה לעובדים הסוציאליים ולמשרד, המשיכו אלו במתן שירותים ובליווי האוכלוסיות אשר זקוקות להם כל כך. כלל העובדים במערכת הרווחה – עובדי המשרד, העובדים במחלוקות לשירותים חברתיים והארגונים החברתיים אשר שותפים בעבודת המשרד – מחויבים לציבור בעיתות שגרה וחירום כאחד. אני מאלה שמאמינים שמה שעובד בשגרה יעבוד בחירום, ומשרד הרווחה – גם השגרה שלו היא כמעט חירום. לאור כל זאת, מתחדדת אצל אלו אשר לא היו חשופים למערכות הרווחה ההבנה – אשר בוודאי ידועה לי ולמשרד – כי מערכת הרווחה היא בעלת משקל הכרחי ומשמעותי בבנייה ובשיקום החברה, באיחוי השברים, בבינוי ובשיכון קהילות, בטיפול וליווי לאוכלוסיות הנזקקות ובמתן טיפול ושירותים בכלל תחומי החיים לכל מי שזקוק לכך. במענה על שאלתך אם בכוונתי לפעול למניעת הקיצוץ ולהוספת התקנים, תחילה, צר לי שאת לא עודכנת או לא מעודכנת בפרטים, כי עוד לפני המלחמה המשרד בראשותי פעל לקבל במסגרת תקציב 2024-2023 תוספת של 250 תקני עובדים סוציאליים לבסיס התקציב. במהלך המלחמה, כבר בחודש נובמבר הוקצו לרשויות המקומיות 150 תקנים – נוספים על ה-250 – של עובדים סוציאליים ו-40 תקני תומכי עו"ס, במימון מלא של המשרד, למתן מענה לצורכי המלחמה, זאת כדי לתת מענה לצרכים הקהילתיים של הרשויות המקומיות. מתוך הבנה כי קהילה היא רכיב משמעותי בחוסנה של החברה, יצר המשרד תפקיד חדש במחלקות לשירותים חברתיים, של מלווה קהילה – דבר שלא היה קודם – אשר יעסוק בבינוי הקהילות בשכונות, בערים וביישובים. כמו כן, במסגרת דיוני תקציב לשנים 2024-2023 פעל המשרד בראשותי לתוספת משאבים משמעותית למערכת הרווחה, ועל אף הקיצוץ שנעשה לצורכי המלחמה, תקציב המשרד לשנת 2024 יהיה גבוה במיליארד שקלים – יותר ממיליארד שקלים – מהשנה הקודמת, ויעמוד על כ-11.5 מיליארד שקלים תקציב משרד; תוסיפו את השתתפות הרשויות. העובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים החברתיים עומדים בחזית העשייה של מערכת הרווחה, ואנחנו פועלים למתן דגש על עובדים אלו בפעימה השנייה של הסכם השכר של העובדים הסוציאליים. אני סמוך ובטוח כי משרד האוצר והממונה על השכר ייענו לקריאה זו, ואני אוסיף משלי ואומר: בפעימה הראשונה היה דגש על עובדים סוציאליים. קבע מי שקבע – זה לא באחריות המשרד – שניתנו מענים לעובדים סוציאליים שעובדים בעמותות ובארגונים כאלה ואחרים. העובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים, משיקולים כאלה ואחרים, לא נכללו בפעימה הראשונה. אני אעשה הכול, אעשה הכול כדי שהעובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים, שראינו אותם 24/7 – מהיום הראשון לא נתקלתי בהרמת כתף של עובדת סוציאלית אחת שהייתה צריכה לעזוב את ביתה ולנסוע לאילת, להיתקל ולעמוד חזיתית אל מול מי שנטבחו בני ביתם, אל מול מי שביתם נשרף ונחרב. לא שמעתי לא זעקת איי, קשה לי, או איזו הרמת כתף. התנגדות אחת לא הייתה. עובדים ועובדות סוציאליות ירדו לים המלח, למלונות בצפון למלונות במרכז, כולם עמדו באתגר הזה, ולכן, טוב ששאלת על הפעימה השנייה. הפעימה השנייה היה תהיה. אנחנו נעשה הכול. אני בכוונה לא הבאתי את זה בדיוני התקציב, מבחינה טקטית, כי היו מכניסים לי את זה בסכום שקיבלתי בתקציב, ולא הייתי מקבל את הפעימה השנייה. אבל מייד אחרי אישור התקציב אנחנו כאן בכנסת נעבוד על הפעימה השנייה, והיא תיתן מענה וחוזק. אנחנו חייבים לתת תמריץ לעובדים ולעובדות הסוציאליים לעבוד במגזר הציבורי. זה אתגר לא פשוט, ואנחנו נותנים דעתנו גם על שימור העובדים, דבר שמתבקש לנוכח התחלופה והעומס, כדי להוריד מעמסה. אני אומר לך מה עשיתי, וטוב ששאלת. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, אני בדרך כלל אומר לעובדים שלי: תיזמו שאילתות, אל תחכו שישאלו שאילתות, זו הבמה הכי טובה. לפעמים – אני מכיר את זה, הייתי בזה – שרים לא אוהבים שאילתות. אני אומר לך, תיזמו שאילתות בתחום הרווחה, שאילתות קשות. אני מכיר את שני הצדדים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה, נכון?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

בדיוק ככה, זה מה שקורה. כשהייתי יו"ר ועדת החינוך אמרו לי בכירים במשרד החינוך: אתה לא יודע מה עשית למשרד. על כל שאילתה ועל כל סיכום – כל המשרד. גם כאן, כדי לענות לך, אנשי מקצוע ישבו, הכינו ובדקו את הנתונים. אני חושב ששאילתות זה דבר חשוב, ולכן אני מברך אותך על השאילתה. ולגבי הפעימה, כפי שאמרתי, היא היה תהיה, ואני אעשה הכול כדי שהיא תקרה, ויחד עם הארגון של העובדים הסוציאליים ניתן מענה גם למחלקות השירותים החברתיים. השאילתה שהופנתה אליי מעניקה לי הזדמנות, כפי שאמרתי, להודות לכלל עובדי מערכת הרווחה, אשר אינם נרתעים מאתגרים ומעבודה קשה, ועבודתם לא תסולא בפז, על המחויבות, על העבודה המקצועית והמסורה; לעובדות ולעובדי המשרד, לעובדות הסוציאליות במחלקות לשירותים חברתיים, לעמותות ולארגונים אשר פועלים מטעם המשרד ושותפים משמעותיים לעבודתו. עוד נכונו לנו שנים ארוכות של שיקום החברה בישראל. אני יודע שאתם, העובדות והעובדים הסוציאליים, אתם האנשים הנכונים למשימה זאת. אתם אלה שמסייעים במקצועיות, ברגישות, בעדינות, באיחוי השברים ובחיזוק החוסן החברתי של ישראל. כפי שאמרתי, משרד הרווחה – לא רק שלא קוצץ בתקציבו, אלא הוא זכה בשנת 2024 להגדלה משמעותית ביותר בתוספת של יותר ממיליארד שקלים. חברתי אפרת, לפני הסיכום – בשנה שמקצצים תקציבים בתקציב שכמעט כולו קיצוץ תקציבי, מגדילים את הגירעון, ומשרד הרווחה זוכה להגדלה של מיליארד שקל, יש לזה ערך של יותר ממיליארד שקל, כי האלטרנטיבה הייתה קיצוץ של מיליארד, 1.5 מיליארד, לכן ההישג הוא משמעותי. ועדיין, אם הייתי מקבל תוספת של 5 מיליארד – היה לי מה לעשות איתם. בזה אני אסיים. אדוני היושב-ראש, אנחנו נוהגים לחבוט בפקידי האוצר. אני רוצה לומר לך ששנה שלמה, מאז שאני בתפקיד, אני זוכה לקשב ולשיתוף פעולה. אותם פקידי האוצר שאנחנו קוראים להם לעיתים בציניות "נערי האוצר" הם אלה שהובילו במקצועיות להישג הזה לא פחות ממני. הם הכירו בצורך ובערך של זה. אני מוצא את ההזדמנות להודות להם מעל במה זו. עבודה לא קלה נעשתה כדי להביא את התקציב, והם שותפים להישג הזה בהגדלת תקציב לשירותי משרד הרווחה. תודה לשואלת, תודה לחברי הכנסת, תודה לאדוני היושב-ראש.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

רגע, יש לי שאלת המשך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה גם לשר על המענה המפורט. אם יש שאלת המשך לחברת הכנסת רייטן, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני השר, אני מודה לך מקרב לב על התשובה המפורטת, ואתה יודע את הערכתי אליך גם באופן אישי. ביקשת שאני אקשה בשאילתות, אז הינה, אני כבר לוקחת את זה קדימה וכבר מיישמת.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתמול יצאה הודעה של משרד הרווחה, שהתגאה בתוספת שאתה תיארת עכשיו של מיליארד שקל שסוכם עליה בתקציב הקרוב. אבל בדיקה שעשינו גילתה שכבר במאי האחרון – זאת בדיוק אותה הודעה – זה אותו תקציב של אותו מיליארד, אלה אותם תקציבים. אני אשלח לך ואראה לך – זאת פשוט אותה הודעה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אני אענה לך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

רגע, רגע. מתוך המיליארד הזה, 430 מיליון הם בכלל עבור יישום חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות. אתה זוכר שהעברתי אותו כשהייתי יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

העברנו אותו. העבירו אותו אנשים טובים – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

רגע, אני מסיימת. כך שזה לא באמת תוספת. וגם עבודתך הברוכה בהוספת התקנים – כשאנחנו עשינו בירורים כמה משרות נדרשות כרגע באופן דחוף, אנחנו מדברים על אלפים. אני קיבלתי תשובה של 3,700 שנדרשים באופן מיידי, כלומר גם 250 המבורכים שלך זה טיפה בים. ואנחנו יודעים שיש היום גם תקנים שאפילו לא מאוישים, כי אנשים לא רוצים לעבוד תחת התנאים הדלים שנותנים. אז איך זה מסתדר עם הכוונה והרצון המבורך?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אני אענה לך. אני אתחיל בסוגית התקציב. כפי שידוע לך, חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות עדיין לא נכנס לתוקף. משרד האוצר יכול היה לקחת את 430 מיליון השקלים האלה, יכול היה לקצץ ולמחוק את ההישג של מיליארד שהבאנו בדיונים על 2024 ולהגיד: עכשיו מלחמה, אני מגדיל את תקציב משרד הביטחון בעשרות מיליארדי שקלים – אין השנה, תדחה בשנה. גם על זה נאבקנו, והכירו בצורך. אז עכשיו זה עומד לרעתי שהשגנו את שימור החוק? קודם כול, כפי שאמרתי, משרד הרווחה הוא חירומי גם בשגרה. אותן אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, אוכלוסיית המוגבלים של מדינת ישראל לא צריכה להיפגע מהמלחמה. לכן נתתי הנחיה עוד טרם כניסת החוק – והתקנות הן כבר בפתחה של ועדת העבודה והרווחה – כבר השנה לייצר את המענים מאותם 430 מיליון. זה מענה רווחה, זה לא הלך לאיזה משרד אחר, זה למשרד הרווחה. קודם כול, זה הישג בפני עצמו. לגבי תקנים – אני מכיר אותך, יכול להיות שאת נשענת על נתונים – אין בדיקה יסודית, כל מספר מצליח: 3,000, 7,000, 9,000; שמעתי גם עמדה של 9,000, את יודעת? בעברי הייתי חובב כדורגל. הכי קל לשבת ביציע על קופסת פופקורן ולתת עצה לאותו שחקן שהשרירים בירך שלו כבר תפוסים, וכבר אין לו אוויר בריאות, ומתוך נינוחות להגיד: 3,000, 7,000, 5,000.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – – האיגוד.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

עם כל הכבוד לאיגוד, ואמרתי לאיגוד – תקשיבי, בפרקטיקה שלי, מי שמכיר אותי יודע, כל מספר שתביאי לי ותוכיחי לי שזה אכן הצורך, אני אקבל אותו. זאת העמדה שאמרתי. נעשית עבודה במשרד. אני אגלה לך סוד: שירותי הרווחה במדינת ישראל לא קרסו, לא קורסים ולא יקרסו בחודשים הקרובים. נעשית עבודת מטה. כשהודיתי לפקיד האוצר, אמרתי לו את הצורך הזה. הוא אמר לי: יעקב, אנחנו לא הולכים הביתה. אנחנו נדבר כל השנה, אנחנו כאן. אז מה הייתי עושה כדי לרצות? הייתי מתעקש על 3,000 שקלים. בואי נאמר שהייתי משכנע – את יודעת כמה כסף זה? הייתי מונע ממנו לתת את זה למשרדים אחרים. למה? כשהרפרנט שלי אומר לי: אני כאן, וכשיגיע הצורך אני איתך כל השנה – אני לא סתם הודיתי לו. אני אגלה לך עוד משהו: כבר ב-2023 סגרנו תקציב וחתמנו על תוספת של מיליארד ש"ח. זוכרים את ההסכם של השלטון המקומי בנוגע לסייעות, שהעלו את שכר הסייעות? התעורר צורך במעונות היום השיקומיים. באתי לאוצר ואמרו לי: אבל חתמת על תקציב; אמרתי: אבל זה שכר. הוא אומר לי: זה לא שכר שלך, זה חוזים, זה לא עובדים שלך. בכל זאת הוצאנו 30 מיליון שקל. קמו המסגרות לאנשים עם מוגבלויות – מה עם התעריף של הסייעות אצלנו? הם יברחו לשלטון המקומי. באתי לאוצר – 380 מיליון שקל. סגרתי תקציב של מיליארד. קיבלתי אותם. לכן אני עובד עם האוצר. אני יודע לעבוד עם האוצר, אני יודע לעבוד עם נתונים, אני יודע להתמודד. אמרתי בנאום שלי: עוד עשור ייקח לנו לטפל בהשלכות של מה שקרה לנו כאן ובתוצאות המלחמה. לכן, זה לא חכם להגיד: תן לי עכשיו מה שאני צריך להוציא מחר ומוחרתיים ובעוד שנה. אנחנו מדברים על מספרים, על צרכים. צרכים שהגשנו לאוצר – קיבלנו עליהם מענה, ואני עומד מאחורי כל מילה שהודיתי לאוצר על ההישג. זה הישג כביר בתקציב שכמעט כולו קיצוצים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לאדוני השר. אנחנו עובדים לשאילתה הדחופה הבאה, של חבר הכנסת ישראל אייכלר לשר לשירותי דת בנושא מיגוניות במירון. אני מזמין לדוכן את השר לשירותי הדת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה. שלום, כבוד השר. חבר הכנסת אייכלר, הבמה שלך.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, השאילתה הדחופה שלי נוגעת לעניין הבטיחות והביטחון של האנשים המגיעים לציון הרשב"י, ואני אקריא את השאילתה כלשונה: ציון הרב שמעון בר יוחאי במירון הוא המקום התיירותי השני בישראל. עשרות אלפים פוקדים את האתר במשך כל השנה, אך אין שם די מיגוניות במקרה של אזעקה. ברצוני לשאול: מתי יציבו מיגוניות בשטח למען ביטחון המתפללים, תוך שמירה על זכותם להתפלל במקום? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבר הכנסת הרב אייכלר, קודם כול אתה צודק. גם אני מגיע להתפלל הרבה במירון, וזה אחד האתרים המתוירים ביותר שיש בארץ. אין ספק שאתר מירון חייב להיות ממוגן כמו כל מקום מתויר אחר. יודגש: ביטחון הציבור הרחב, כמו גם הצבת מיגוניות כפועל יוצא, הוא באחריות משרד הביטחון והרשות המקומית, ואינו באחריות משרד הדתות כלל. למרות הדברים האמורים, אחרי 7 באוקטובר פנה מיוזמתו מנכ"ל המקומות הקדושים הרב שווינגר, באמצעות המרכז לפיתוח המקומות הקדושים, למשרד הביטחון, ודרש מענה למצב הביטחוני בדמות הצבת מיגוניות סביב המתחם, בדיוק כמו שהעלית בשאילתה. התשובה שהוא קיבל הייתה סירוב, בטענה שעקב המצב הביטחוני בדרום יש חוסר במיגוניות, שכן רובן ככולן מופנות לאזור הדרום. עם הסלמת המצב הביטחוני באזור הצפון, פנה שוב ומיוזמתו מנכ"ל המקומות הקדושים הרב שווינגר, באמצעות המרכז לפיתוח המקומות הקדושים, למשרד הביטחון, ודרש שוב מתן מענה למצב הביטחוני בדמות הצבת מיגוניות סביב המתחם, למען שלומו וביטחונו של הציבור הרחב. לבקשתו השנייה טרם התקבל מענה. למען הסדר הטוב יובהר כי המצב כיום הוא שעם הישמע אזעקות, הציבור נכנס למתחם הציון. עכשיו להגיד לך שכולם נכנסים או לא, שיש מקום לכולם, שזה מגן על כולם – אני לא יודע. אלא מה, יש לתת את הדעת בדבר החוסר בשטחים להצבת המיגוניות, ככל שיונחו, ואני מצפה שמשרד הביטחון יגיע למקום, ויחד עם המרכז לפיתוח המקומות הקדושים יאתרו מקומות וימצאו פתרונות לזה. למרות האמור, פנה בנוסף מנכ"ל המשרד לשירותי דת הרב יהודה אבידן אל פיקוד העורף על מנת שייתן מענה, כפי שהוא נותן מענה לכל מקום ציבורי אחר בארץ, והוא הבטיח לבדוק את הנושא בהקדם. המשרד ימשיך לעקוב אחר הנושא, בעזרת השם, עד למציאת פתרון, למרות שזה באחריות פיקוד העורף. אז אני בעצם אומר לך, הרב אייכלר, תודה על שאתה מעלה את הנושא הזה שוב. אנחנו, בעזרת השם, נפנה שוב למשרד הביטחון על מנת שימצאו את הדרך המהירה ביותר להצבת מיגוניות, לשלומו של הציבור.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. שאלת המשך? בבקשה.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

תודה רבה, כבוד השר. האמת היא שאני מלכתחילה ביקשתי שאילתה לשר הביטחון, אבל אני יודע ששר הביטחון עסוק עכשיו בדברים הרבה הרבה יותר מקיפים בעזה ובצפון. לכן חשבתי שאתה כממונה על המקום מטעם המדינה כשר הדתות, אולי אתה ואני, ואנחנו, והכנסת, נוכל להפעיל, כי שר הביטחון עסוק. אבל משרד הביטחון לא יכול לקחת מקום כזה, שאלפים מגיעים לשם, והוכח כבר בשבועות האחרונים שהוא מקום אסטרטגי לפגיעה, ולא לאפשר מיגוניות או כל דבר שצריך כדי להגן על אנשים. הדבר שאני הכי לא רוצה, מתוך ניסיון, זה שיסגרו את המקום. הרי הדבר הכי קל לעשות זה לסגור מקום. לא סוגרים מקום קדוש לתפילה, שזה חלק בסיסי של פולחן הדת. חופש הדת זה חלק ממגילת העצמאות ומשהו מאוד מאוד יסודי. אנחנו ראינו ניסים גדולים ביום הילולת הבאבא סאלי, כשהיו מכוונים 40 טילים, והקדוש ברוך הוא מנע את זה, ולמוחרת כן באו טילים. אבל אין סומכין על הנס. אנחנו חייבים לעשות כל דבר – לא רק מיגוניות, אחת, שתיים, שלוש, אלא מערך מיגוניות, וגם אזעקה, ששמעתי שהתקינו שם ולא פועלת כל כך. ולכן, אנא ממך, כשר הדתות, והמנכ"ל שלך, קחו את זה לידיים באחריות, שבכל עת ובכל שעה שחלילה יש אזעקה, יהיה לכולם לאיפה ללכת – בתוך המערה, מתחת למערה, במיגוניות, איפה שיש, אבל שלא יישאר אף אחד חשוף לפגיעה, חס וחלילה. תודה רבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני מקבל את דבריך. נפנה בעזרת השם שוב למשרד הביטחון. כמובן, לא נרוץ לפתרון היחיד – לסגור את המקום. לא צריך לסגור את הרשב"י, אלא למצוא פתרון ביטחוני שיהיה מקובל על דעתם של גורמי המקצוע – וכבר ציינת היטב את הילולת הבאבא סאלי בנתיבות. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין לשבח את משטרת ישראל, שאתה מכיר אותה מאוד מאוד טוב. המפכ"ל, הממ"ז, עשו עבודה מאוד מאוד טובה ויסודית, הרבה מאוד שעות של דיונים על מנת לאפשר את ההילולה. עברו מעל 120,000 איש עם אפס תקלות, ברוך השם, בסייעתא דשמיא, וצריך להודות להם על זה. גם בנושא האזעקה.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אבל מה שהדאיג אותי בדבריך, אדוני השר, זה ששלוש פעמים בשלושה חודשים כבר פניתם, ומשרד הביטחון לא השיב. אז אני מבקש שהפעם אין דבר כזה שלא משיבים ואין דבר כזה שלא מבצעים, כדי להגן על אנשים שבאים להתפלל במקום קדוש. תודה רבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נפנה שוב, בעזרת השם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לכבוד השר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לחברי הכנסת על השאלות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק פרטיות בקריאה הטרומית. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק אספקת החשמל (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, של חברנו חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, אני קורא לחבר הכנסת לעלות לדוכן. אני גם מברך את ראשי הרשויות הדרוזיות שנמצאים איתנו כאן. שלום לכם, ברוכים הבאים לכנסת. עד עשר דקות לרשותך.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ראשי הרשויות, שלום. העדה הדרוזית והצ'רקסית והעם היהודי קשורים יחד בברית אחים – ברית אחים להגנה על מדינת ישראל, ברית אחים להתיישב בארץ ישראל, ברית אחים עמוקה, ברית אחים שהיא גם, בכאב רב, ברית דמים. איבדנו במהלך השנים רבים מהעדה הדרוזית והצ'רקסית במלחמות ישראל, וגם במלחמה הנוכחית. מלח הארץ. הגיע הזמן לתת ביטוי לברית האחים הזו לא רק בחובות אלא גם בזכויות. אנחנו פועלים בשביל זה בחודשים האחרונים, וגם אני באופן אישי. קידמנו והעברנו בזריזות תקציבים לרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות שהיו תקועים באוצר, תקציבים שהיו אוויר לנשימה מבחינתם. במתווה הפיצויים האחרון, שמשום מה הוצאו ממנו הרשויות הדרוזיות בית ג'ן, כסרא-סמיע ויאנוח-ג'ת, אנחנו בוועדת הכספים, קואליציה ואופוזיציה, לא הסכמנו לאשר את המתווה בלעדיהם, ובסופו של דבר הרשויות האלה הוכנסו, והן זכו למתווה הפיצויים. ורק לפני כמה שבועות עברה הצעת החוק שלי שקובעת שכל חייל דרוזי או צ'רקסי יקבל תואר במימון מלא מהמדינה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כל החיילים, לא רק הדרוזים.

אופיר כץ (הליכוד):

לא. חבר הכנסת חמד עמאר, תקרא את החוק. החיילים היהודים – לוחמים, והדרוזים והצ'רקסים – חיילים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אופיר כץ (הליכוד):

גם אם אנחנו עושים את זה, אתה לא צריך לנסות לקלקל. עזוב, אתה צריך להיות שותף לזה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני שותף.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה יודע, אתה מהעדה הדרוזית. אתה צריך לשמוח על זה, לא לנסות לקלקל בכוח.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אל תעשו כאילו שאתם עושים את זה לדרוזים.

אופיר כץ (הליכוד):

אני יודע שלא נעים לך עכשיו שאנחנו מקדמים את זה. עזוב, תתעלה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

איזה מקדמים?

אופיר כץ (הליכוד):

תתעלה. עושים דבר טוב לעדה הדרוזית. תתעלה על הפוליטיקה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – – בוא נשמע איזה תנאים אתה מקדם – – –

אופיר כץ (הליכוד):

אך עדיין עומדים בפניהם אתגרי מחיה שחייבים לתקן. בסיורים שקיימתי באזור הצפון נחשפתי לבעיה קשה של היעדר חשמל בבתים רבים שבהם אבות או ילדי המשפחה המתגוררת בבית מגויסים בצו 8. לא ייתכן שאחינו הדרוזים והצ'רקסים, שנכנסים תחת האלונקה ונמצאים בחזית, יקבלו טלפונים מודאגים ממשפחותיהם בעורף שאין להם חשמל; שיחששו מהסיכון הבטיחותי בהיעדר חיבור החשמל בבית; שיחזרו בחופשותיהם הספורות לבית בלי חיבור חשמל. מדינת ישראל חייבת לאותן משפחות שיקיריהן נלחמים על ביטחון המדינה ושנשיהן וילדיהן שומרים על העורף ביישובים שלא אחת, בשל סמיכות לגבול, גם מצויים ממילא בסיכון ביטחוני. בשנת 1981 נחקק סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה, שקובע כי חברת החשמל לא תספק חשמל למבנה שלגביו לא ניתן היתר בנייה לפי חוק התכנון והבנייה. הוראה זו נועדה לצמצם ולאכוף בנייה לא חוקית. ועדת קמיניץ ותיקוני החקיקה בעקבותיה ב-2017 המשיכו בדרך זו. עם זאת, גם בדיונים בכנסת על חוק קמיניץ עלה הקושי במניעת החיבור לחשמל למבנים לא מוסדרים, וזאת בשל החיבור הפירטי שלעיתים קיים במבנים אלה, שפעמים רבות מוביל לאסון בטיחותי ולקושי בתכנון תשתיות החשמל. נראה גם ש-30 שנה אחרי חקיקת החוק, ובוודאי בימים אלה של מלחמה, החיבור לחשמל הפך מצרך חיוני אף יותר משהיה אז. בהיעדר חיבור לחשמל היכולת להתקיים קשה כיום עד בלתי אפשרית, והזכות לחשמל אף הוכרה מפסיקה שקשורה לזכות לחיים. מסיבה זו, אך לאחרונה, בכנסת העשרים-וארבע, תוקן חוק התכנון והבנייה והוקלו תנאי הסף לחיבור, כך ששר הפנים יוכל לקבוע בצו מבנים שמוחרגים מהכלל שלפיו חברת החשמל אינה רשאית לספק חשמל בלא היתר, אם הוגשה תוכנית מפורטת לגבי אותם מבנים. עם זאת, בעוד שיש מי שבידם זמן פנוי להגיש תוכניות מפורטות לפי הוראות חוק התכנון והבנייה ולהיות מוחרגים על ידי השר, ישנן אוכלוסיות שניצבות בחזית הלחימה מאז 7 באוקטובר. בעת הזו של המלחמה, לאוכלוסיות אלה אין פנאי ואפשרויות לכך, ולכן יש למצוא את הדרך להקל את הדרישות הניצבות בפניהן ולתת להן מענה על הצורך הבטיחותי הדחוף. הצעת החוק תסייע בצמצום הסיכון הנשקף לחייו ולשלמות גופו של מי שמתגורר במבנה שאינו מחובר באופן מוסדר לחשמל כיום, שכן היעדר חיבור לחשמל במהלך מלחמה מגביר את הסכנה הנשקפת למתגוררים במבנה באופן משמעותי. חוק דומה נחקק בעבר גם הוא בשל צורך בטיחותי – חוק אספקת חשמל, התשנ"ו–1996 – לתקופה זמנית. בימים אלה של לחימה משמעותית, אין לי ספק שעל הכנסת למצוא את הדרך המתאימה לסייע ליישובים הללו. הממשלה אף מצאה לנכון לייחד להם הטבות ייחודיות בשורת החלטות ממשלה, בין היתר לנוכח שירותם הצבאי המשמעותי ושיעורי הגיוס הגבוהים במיוחד בקרבם. בהצעת החוק מוצע להסמיך את שר האנרגיה והתשתיות, בהתייעצות עם שר הפנים, לקבוע בצו מבנים למגורים שיהיו זכאים לחיבור חשמל, לאחר ששוכנע כי חיבורם נדרש מטעמי בטיחות או נסיבות מיוחדות המצדיקות את חיבורם. הזכאות מוגבלת רק למתחמים עם מבנים למטרות מגורים שלא ניתן להם היתר בנייה בשל קושי תכנוני חיצוני. הרשות המקומית תעניק לדיירי המבנה במתחם שהשר פרסם לגביו אישור שיהווה אסמכתה עבור חברת החשמל לאספקת חשמל לאותו מבנה, לאחר שמולאו הדרישות של חברת החשמל. זה חוק חשוב, שיחול לתקופה של שנתיים, ובמהלכן הרשויות והמועצות של אותם יישובים יצטרכו לעשות מאמץ, בסיוע משרד הפנים, להגיש תוכנית מפורטת על מנת לעמוד בהוראות החוק הקיים. בהתאם להחלטות הממשלה ולהצעת החוק, היישובים הללו יקבלו לשם כך סיוע תקציבי, ובעיקר סיוע מקצועי, על מנת שיוכלו להאיץ את תהליכי התוכניות המפורטות אצלן ככל הניתן ועל מנת שבתום התקופה הן יוכלו להתחבר לחשמל באופן סדור. אני חושב שלהתנגד בעת הזו לפתרונות ולהקלות ולהנציח מצב קיים בשביל הסדרה עתידית זאת טעות שתביא להפקרה של העורף. נסיבות המלחמה מייצרות קושי ופגיעה ממשיים, והחיבור לחשמל חשוב שבעתיים בימים אלה. איננו יכולים להתעלם מהפגיעה הזו ביחס ליישובים שמיטב בניהם מחרפים את חייהם במלחמה שעה שבתיהם לא מחוברים לחשמל באופן המהווה סיכון בטיחותי למשפחותיהם. אני מודע לכך שמדובר בהצעת חוק שחותרת – לתקופה זמנית בלבד – תחת מטרות הסדרת הבנייה, ויש שיטענו שהיא תתמרץ בנייה לא חוקית. אך הצורך והמצוקה של האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית, בין היתר לנוכח המיקומים של היישובים שלהם באזורי גבול, הם אדירים, ואיננו יכולים להתעלם מהם בתקופה זו. החוק יחול על בתים שכבר מתגוררים בהם, ולתקופה זמנית, ובשל כך לא יהיה תמריץ לבנייה לא חוקית, מה גם שבתקופת הוראת השעה ייעשו מאמצים למצוא פתרונות שלא יפגעו בהמשך הסדרת הבנייה. בהכנת הצעת החוק אצעד עקב בצד אגודל ליצירת האיזונים המתאימים עם הגורמים המקצועיים במשרד הפנים והאנרגיה והתשתיות, ותוך קשב גם לייעוץ המשפטי של הכנסת, על מנת לייצר את הפתרון הזמני המיטבי שיתחשב במכלול השיקולים. ישנה חשיבות ביישום מהיר של החקיקה הזו, ובה בעת חשוב גם שהרשויות המקומיות של היישובים יפעלו ביתר שאת, בשיתוף ובתיאום עם משרדי הממשלה, בתקופת הוראת השעה של החוק להגשת תוכנית מפורטת. לסיכום, זו הצעה חשובה שפותרת עוול שתוצאותיו בתקופת המלחמה עלולות להיות הרות גורל. אני מודה לפורום ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות, לשייח' מוואפק טריף, לחבריי השרים, לשר הפנים משה ארבל, לשר המשפטים יריב לוין, לשר האנרגיה היוצא ישראל כץ, שסייע לי בתהליך ההתנעה, ולשר האנרגיה הנכנס אלי כהן, שנותנים לי רוח גבית להמשך קידום ההצעה ונכונים לסייע בידי ליישום העתידי של החקיקה. אני קורא לכם, חבריי חברי וחברות הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה עם החברה הערבית? למה החברה הערבית לא כלולה בהצעה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת אופיר כץ. אני מזמין כעת את שר האנרגיה אלי כהן לשאת את דברו ולומר את עמדת הממשלה. בבקשה, כבוד השר – אם אינני טועה, פעם ראשונה על הדוכן בתפקיד הזה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אכן כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אני מאחל לך הצלחה, כמובן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת. חברי חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, ראשי הרשויות שנמצאים איתנו כאן – חברי חבר הכנסת כץ, אני רוצה להודות לך על שזיכית אותי שהחוק הראשון שאני מתייחס אליו בתפקידי הנוכחי כשר האנרגיה והתשתיות זה קידום של החוק החשוב הזה, שיאפשר את הדבר שכל כך מגיע לאחינו בני העדה הדרוזית והצ'רקסית: להתחבר לחשמל. אחינו בני העדה הדרוזית קשרו את גורלם במדינת ישראל, מדינת העם היהודי. רואים את זה בכל אחד מתחומי החיים שבו הם לוקחים חלק. מדובר בעדה של אנשים איכותיים, שומרי חוק, שגם בשעה הזאת נלחמים כתף אל כתף באתגרים שמדינת ישראל נמצאת בהם בגבולות השונים שלנו. לכן חשוב שהברית בין העם היהודי לבין העדה הדרוזית לא תהיה רק ברית של דמים ולא תהיה רק ברית שקמה וקורית בזמן מלחמה, אלא הברית הזאת תבוא לידי ביטוי בכל אחד מהדברים שקורים. אני שמח שגם בתפקידים הקודמים שלי כשר הכלכלה והתעשייה פעלתי לקדם אזורי תעשייה ולפתח כלכלה ביישובים הדרוזיים. אני שמח שגם בתקופתי כשר החוץ וגם בקורס הצוערים האחרון שנפתח, מונו שלושה נציגים מקרב העדה בקורס צוערים, ולימים גם יגיעו ויהיו שגרירים. גם היום צריך לתקן את אותה עוולה, שנוכל להבטיח לאלו שחוזרים מהקרב ולאלו שחוזרים לביתם ובכלל את החיבור לאותו מוצר בסיסי, שזה למעשה החשמל. אני אומר בצורה ברורה גם לכל מי ששואל, וזאת גם עמדתי: מי שנותן יותר, מגיע לו יותר. מי שנרתם, מי שנמצא, מי שנלחם, מי שפועל לשמור על המדינה, אז כן, צריך לומר בצורה ברורה שמגיע לו. לכן אנחנו נמצאים פה בקריאה הטרומית, אבל אין לי ספק שאנחנו נפעל לקדם את הדבר הזה עד אשר הוא יקרום עור וגידים. שוחחתי כבר בשבוע הראשון גם עם מנכ"ל חברת חשמל על מנת להיערך ליישום החוק, ואנחנו נפעל בכל הכלים שעומדים לרשותנו על מנת לתקן עוול ארוך שנים ומאוד משמעותי. לכן אני כאן, גם כנציג הממשלה וגם כשר האנרגיה והתשתיות, קורא לכל חברי הבית לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת ולתקן את העוול הזה. חשוב שאנחנו נזכור לתקן גם את אותן עוולות ופערים לא רק בתקופת מלחמה, כי הברית בינינו והשותפות בינינו קיימות לאורך זמן. אני קורא לכולם לתמוך בחוק הזה. תודה רבה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה, כשר, מפלה את החברה הערבית.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר האנרגיה. ביקש להתנגד להצעת החוק חבר הכנסת ווליד טאהא. אני מזמין אותו לדוכן. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, ראשי הרשויות, חברי הכנסת, חשמל הוא מצרך חיוני בסיסי שבלעדיו אי-אפשר להתקיים בימים אלה. חשמל לא היה צריך להיות תלוי בשום קריטריון ששיקולים זרים יכולים לעמוד מאחוריו. אני הייתי רוצה לראות כל בית במדינת ישראל, בחברה היהודית ובחברה הערבית, כולל את אחינו ביישובים הדרוזיים והצ'רקסיים, מחובר לחשמל. אבל מה לעשות שהמדינה השתמשה בחשמל ככלי ענישה קולקטיבי כדי לנופף בו נגד החברה הערבית, ובכלל זה נגד היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. עלה לכאן חבר הכנסת אופיר כץ, המציע, ואחריו כבוד השר, ובעזות מצח וללא בושה דיברו בגישה עדתית. הרי חשמל הוא מצרך חיוני בדאלית אל-כרמל, במע'אר ובכל יישוב, כמו גם בטייבה, כפר קאסם, נצרת, רהט ובכל יישוב אחר. למה צריך להעניש ילד בטייבה, נצרת, רהט, ג'יסר א-זרקא, ולא לאפשר לו חיבור לחשמל? אנחנו הגשנו בקואליציה הקודמת – אני הגשתי – הצעת חוק מבוססת עקרון תכנון כדי לחבר את הבתים לחשמל. אתה יודע מה היה לכם, השר כהן, אופיר כץ? אז התחשמלתם. התנגדתם. השתגעתם שהיישובים הערביים הולכים להתחבר לחשמל. דאלית אל-כרמל למשל נהנתה מהתיקון. ועדיין היישובים יכולים להגיש בקשות מבוססות תכנון ולקבל אישורים לחיבור חשמל. אבל היום עליתם לכאן כדי לדבר עדתית. הלוואי שהיית עולה, אופיר כץ, כדי לומר שאתה רוצה להחיל את זה על כל היישובים במדינה – אז היינו תומכים בהתלהבות. אבל עלית לשקר לאנשים מהיישובים הדרוזיים – ראשית, בגלל שזאת רק הצעה טרומית, ומשרד המשפטים מתנגד לה והיא לא תתקדם מעבר לכך; שנית, חשבת שאתה עושה טוב ליישובים האלה, אבל אתה עושה להם עוול. השיח העדתי הזה הוא שיח מגעיל שלא היה צריך להתנהל מעל הדוכן, ובכלל במדינת ישראל. תודה רבה, היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת כץ, מבקש להשיב או שנצביע? מבקש להשיב. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

אופיר כץ (הליכוד):

אמרת שהצעת החוק הזאת תעבור אך ורק בקריאה טרומית.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכון.

אופיר כץ (הליכוד):

נחיה ונראה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא השבת על העדתיות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק אספקת החשמל (הוראת שעה), התשפ"ד–2024. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא שבו במקומותיכם. נאפשר לכל חברי הכנסת לשבת. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אספקת החשמל (הוראת שעה), התשפ"ד–2022, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

24 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק אספקת החשמל (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אופיר כץ, התקבלה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה הראשונה. ברכות גם לראשי המועצה של כסרא-סמיע, חורפיש ובית ג'ן, יאסר ג'דבאן, עבדאללה ח'יר אל-דין וראדי נג'ם.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא – הצעת חוק סיוע לסטודנטים המשרתים במילואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–-2023, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת ביטון איתנו, ואני מזמין אותו לנמק את הצעת החוק, בבקשה. תודה לראשי המועצה, תודה לחברי הכנסת. חבר הכנסת מיכאל ביטון, רשות הדיבור שלך. עד עשר דקות לרשותך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, מעטים הם הרגעים שבהם הכנסת מתעלה למעשה נכון, בשעה הנכונה, למען הציבור הנכון ובמהירות הדרושה. אנחנו מביאים לכאן את החוק שיסייע לסטודנטים במילואים לחזור לאוניברסיטה ולמכללה, לא להפסיד את שנת הלימודים ולקבל את כל השירות והעזרה, גם המימונית וגם התפקודית, כדי להצליח. אבל איך נולד חוק? קודם כול, צריך לומר דברים בשם אומרם. בטכניקה של הדפים, הייתי מציע גם למזכירות הכנסת, וגם לך כיושב-ראש – אם יש הצעת חוק ביוזמה של שני ח"כים, אני מציע שברשומות הם יופיעו יחד. לפעמים מופיע רק השם הראשון, אבל לעיתים זו עבודת צוות. אז אני חתום ראשון, אבל מי שיזם איתי את החוק הזה הוא חבר הכנסת יוסי טייב, והמפעל הזה הוא מפעל משותף של שנינו, והקרדיט שלו יותר גדול משלי על החוק הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

היות שאמרת את הדברים, הם יהיו חקוקים בדברי ימי הכנסת לעולמי עד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני רוצה שגם תהיה דרך לציין בחוק מסוים שני שמות, כי זה מפעל משותף. אבל לא נשארנו לבד. הלכנו פה מושב-מושב והחתמנו 85 ח"כים; גם היושב-ראש. אתה יודע כמה נחת לעם ישראל שבדף מופיעים יאיר לפיד ואריה דרעי וליברמן ומיכאלי וגפני, ובעצם כולם, 85 ח"כים – שרים וסגנים שרים לא יכולים לחתום – כל הבית הזה חתם, וזה הדבר הטוב. הדבר הפחות-טוב הוא שעברו 100 ימים מאז שחיילי המילואים נלחמים, והם בעננה כבדה. פגשנו את הנושא הזה כשראינו שחיילים וחיילות וקצינים וקצינות של מילואים באים לבית הזה, לפני חודשיים, בוועד פעולה של אנשי המילואים, ואומרים לנו: אנחנו מודאגים. זה לא שאין גופים אקדמיים שהתחילו להיערך – חלקם עשו מעשים טובים ונכונים ולא חיכו לממשלה ולא חיכו לכנסת – אבל היו פערים, הייתה אפליה. יכול היה לבוא מהנדס ממוסד מסוים ומהנדס ממוסד אחר, לצאת מהלחימה ולקבל סל אחר, עם פערים גדולים מדי. זה דבר שמדינה לא יכולה להרשות לעצמה. ואני אמרתי לחיילות ולחיילים ולמפקדים שאנחנו ניקח את זה, וניקח את זה בנחישות, ואם הממשלה לא רצה קדימה במעשה הנכון למען חיילי המילואים, אנחנו נריץ אותה קדימה. והבאנו חוק בקונסנזוס – וזה נדיר שמביאים חוק פרטי, ועכשיו נכנסנו לחוקים פרטיים – והוא מגיע בהסכמה של קואליציה ואופוזיציה. זה הזמן להודות גם לאופיר כץ, גם למירב בן ארי, גם ליאיר לפיד, כראש האופוזיציה, שביחד אישרו לנו להביא את החוק הזה. אנחנו גם הבטחנו לשלב בחוק הזה דברים של חבר הכנסת קינלי טור פז, שעוסק במלגה לסטודנטים, ולאחד את החוק שלנו עם חקיקה ממשלתית. היום במלחמה מעל 80,000, 100,000 סטודנטים במילואים, שמהווים שליש מהמוסדות האקדמיים. יש מוסדות אקדמיים בישראל שאנשי המילואים בקרבם 40%, 50%, זאת אומרת שהם שוממים ללא אנשי המילואים, ולאט-לאט אנשי המילואים ישובו. לא כולם ישובו, וגם עבורם אנחנו צריכים פתרון, שסל הסיוע הזה ילווה אותם גם לשנה הבאה ולעוד שנתיים, שהוא לא יהיה קצר מועד אלא חזרה נכונה למי שלא יוכל להשלים את שנת הלימודים הנוכחית. זאת ההזדמנות גם להודות לוועדת החינוך, שהיא בית – חבר הכנסת טייב, ועדת החינוך, שהיא בית; מנהלת הוועדה, שהלכה איתנו מהר; הייעוץ המשפטי הנהדר שלך בוועדה, שהביא רעיון יפה, לחבר חוקים, למזג אותם, להכין נוסח משותף לפני שמתחילים לרדת לפרטים בוועדה. יבואו על הברכה גם הייעוץ המשפטי, גם הנהלת ועדת חינוך וגם הממ"מ, שתמך אותנו במחקר מתאים – מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהביא לנו את המחקר המתאים. אנחנו נפעל לכך שבחוק הזה סטודנט יקבל עזרה גם עם היכולת לדחות קורסים שנה קדימה, לחזור על הקורס ללא תשלום נוסף, ללמוד אותו באופן מקוון, לקבל אותו מוקלט, להמיר חלק מהקורסים בהסכמה לציון עובר, אופציה להיבחן בעל פה, אופציה להמיר את המבחן בעבודה בכתב, סיוע בהשלמת הלימודים באמצעות הדרכה, שיעורי עזר, חומרי עזר, ושכר לימוד גם למקרים שבהם יש קושי כלכלי – לצד, ולא במקום, כל סיוע שהמדינה כבר נתנה; לא לעשות חילופים, שאם נביא פה לכסף לסטודנט במילואים, מישהו ייקח לו מלגה ממקום אחר, אלא כתוספת. גם אמרנו אמירה: סטודנט זה לא 10,000 שקלים של שכר לימוד במוסד ציבורי, במכללה או אוניברסיטה ציבורית; סטודנט עולה לעצמו ולמשפחתו בין 40,000 ל-50,000 שקל כשהוא חי צנוע – זה שכר הדירה והמעונות, זה המזון, זה הנסיעות, זה הספרים, זה חומרי הלימוד וכל הוצאה אחרת. דיברנו על כך שסטודנטים ישובו גם עם משבר נפשי, והאוניברסיטאות והמכללות נערכות למערך של תמיכה וליווי טיפולי ומנטלי עם החזרה לספסל הלימודים. דיברנו על בני ובנות הזוג של סטודנטים במילואים. הרי אנחנו יודעים שלוחם יצא למלחמה וזה קשה. אבל בת זוגו של לוחם, או בן זוגה של רופאה במילואים שהיא בעזה – ויש רופאות כאלה ברגעים אלה ממש – הוא נושא בנטל לא פחות: לטפל בשלושה, חמישה ילדים, לעבוד וללמוד. ולכן בני ובנות הזוג של אנשי המילואים יידרשו לקבל מענה בחקיקה הזאת. אנחנו לא יכולים לעבוד לאט בחוק הזה. היושב-ראש, ממך אני מבקש את הבקשה הבאה: כשאנחנו נסיים להעמיד מהר בוועדה את החוק הממשלתי ואת החוק הפרטי המוצמד בנוסח משותף – להביא את זה למליאה הכי מהר. חובתנו, חבר הכנסת טייב – סימון, סימון, אתה יודע שטייב עכשיו מגיש פה חוק? שהחוק הזה הוא שלו?

יוסף טייב (ש"ס):

אנחנו מדברים על זה – – – בשבוע הבא.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני יודע שסימון, אכפת לו מהסטודנטים, והוא איתנו עמוק בדבר הזה, והלך למכללות ולאוניברסיטאות. אני רוצה להגיד לך, ביקשתי מהמליאה שתתכנס מהר להעביר את החוק המשולב, שמצרפים גם את הפרטי וגם את הממשלתי יחד, אבל העבודה שלנו בוועדה צריכה להיות מואצת, יום ולילה, לגמור את הנוסח, ואנחנו נתקשה לגמור את הנוסח בלי גב של האוצר. אני לא רואה פה את נציגי האוצר, אבל כבר הצהירו על כ-9 מיליארד לאנשי המילואים, את אותה מלגה שקינלי טור פז ואנחנו יוזמים לאנשי המילואים – להעביר ראשונה בחבילה לאנשי המילואים, כדי שנוכל להביא את החוק הזה, שיהיו בו היבטים רגולטוריים של פיקוח ובקרה, ומוסדות אקדמאיים, בין שהם פרטיים, בין שהם ציבוריים, יעשו את העבודה, לצד מימון וסיוע תקציבי. עוד דבר אחרון. יש עננה של קיצוצים במוסדות האקדמיים כחלק מקיצוצי הממשלה, אבל אנחנו דרשנו מהאוניברסיטאות והמכללות לעבוד ולתת, והם הוציאו כסף, והם התחייבו לתת מלגות, והם הלכו לפילנתרופיה והביאו מיליונים מהעולם למלגות האלה. והפילנתרופים שואלים: איפה הממשלה? למה היא שולחת את האוניברסיטה להביא מלגה מהעולם ולא שמה מלגות שלה למילואימניקים שחוזרים מהקרב? אז אנחנו מבקשים מהאוצר לפתוח את הלב, לגבות אותנו בוועדה ולהביא פתרון מימוני כדי שהחוק הזה גג יגיע תוך שבוע. כי עברו 100 ימים, העננה והדאגה של הסטודנטים גדולה, ואנחנו רוצים להביא להם חוק ופתרונות כדי שאף אחד לא יישאר מאחור, כולם יגיעו לקו הסיום, ואף אחד לא יפסיד שנה אקדמית. זו חובתנו המוסרית מול הלוחמים והלוחמות הנהדרים כשהם בחזית. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לחבר הכנסת ביטון, ומתכבד להזמין את כבוד השר איתמר בן גביר להשיב על ההצעה בשם שר החינוך. בבקשה, עד עשר דקות לרשותו של אדוני. בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הכול בסדר. זה יהיה הרבה יותר קצר. אדוני היושב-ראש היקר, כנסת נכבדה, חבריי השרים, חברי הכנסת הנכבדים, חבר הכנסת ביטון, הממשלה לגמרי לגמרי איתך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

גם טייב.

היו"ר אמיר אוחנה:

ביטון וטייב. הצעה משותפת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

טייב. אם אני לא זוכר, יהיה לי מצפון על עצמי. חבר הכנסת טייב היקר, המוכשר, ויתר חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק המוצעת הינה לקבוע בהוראת שעה למשך תקופת המלחמה הוראות שונות שמטרתן לסייע לסטודנטים המשרתים בשירות מילואים. נדמה לי שכולנו יודעים שבממשלה הזאת נעשו דברים בשביל המילואימניקים שמעולם לא נעשו, והממשלה מובילה שינויים גדולים בתחום הזה. זה מגיע להם. הם נלחמים שם בשביל כולנו. בין ההקלות שהצעת החוק מציעה – לאפשר לסטודנט המשרת במילואים ונעדר בשל כך משליש מהשיעורים בקורס, לחזור על הקורס ללא תשלום נוסף, להמיר את הציון בקורס לעובר או להמיר את הבחינה לבחינה בעל פה או לעבודה. בנוסף, מוצע לקבוע כי המוסד יסייע לסטודנט המשרת במילואים בהשלמת חומר הלימוד שהפסיד, לרבות סיוע במימון לשיעורי עזר, כמובן בהתחשב ברקע החברתי-כלכלי של אותו הסטודנט. על מנת להבטיח את קיום הוראות החוק, מוצע לקבוע כי המל"ג תהיה רשאית להחליט על הפחתת תקצוב למוסד שהפר את הוראות החוק – ממש כך, סנקציות כנגד מי שפועל בניגוד לחוק הזה. עוד מוצע לקבוע כי הסטודנט המשרת במילואים בתקופת הוראת השעה יהיה זכאי למלגה בסכומים אחידים ולפי אמות מידה שייקבעו. סכומי המלגה ייקבעו בהתחשב בתקופה שבה שירת הסטודנט במילואים ובסיוע הכספי שקיבל ממקורות אחרים, ככל שאכן קיבל סיוע כזה. אפשר להרחיב כאן עוד ועוד ועוד, אבל גולת הכותרת, חבריי חברי הכנסת, היא שההצעה הזאת נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה, והוחלט בוועדת השרים לתמוך בהצעה בקריאה טרומית. אני רוצה רק להזכיר שיש הצעת חוק ממשלתית. הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (מתן עדיפות בסיוע לתלמידים ששירתו בשירות סדיר או בשירות מילואים) היא הצעת חוק ממשלתית. במסגרת הדיונים עלתה מצד ועדת החינוך האפשרות לשלב את הצעת החוק הנדונה, או חלקה, בתוך הצעת החוק הממשלתית, והצוותים עובדים בימים הללו על השילוב הנכון והראוי, ולכן ההסכמה לקריאה טרומית היא בכפוף למיזוג ההצעה עם הצעת החוק הממשלתית.

היו"ר אמיר אוחנה:

מקובל על היוזמים? מקובל.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

ובנימה אישית, אנחנו רוצים להגיד לכם תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שכולנו בבית הזה מאוחדים סביב הדאגה למילואימניקים שלנו, סביב הרצון לעזור, לתת. והאמת היא שזה לא שאנחנו עוזרים להם; הם עזרו למדינה, הם פעלו למען המדינה, וזה מגיע להם בזכות ולא בחסד. כל הכבוד לצה"ל. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר בן גביר. אנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, מצביעים על הצעת חוק הצעת חוק סיוע לסטודנטים המשרתים במילואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. לאט-לאט, נאפשר לחברי הכנסת להגיע לכיסאותיהם. אנחנו מצביעים כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סיוע לסטודנטים המשרתים במילואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אלהרר לא הספיקה להצביע, אבל היא מודיעה שהיא מצביעה בעד.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

רגע, רגע – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

יש בעיה טכנית? לא. אז אני מוסיף לפרוטוקול גם את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. התוצאה היא 23 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה, ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור להצעת החוק הבאה, הלוא היא הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – עובד סוציאלי או פסיכולוג חינוכי במוסד חינוכי ביישוב סמוך גבול), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת דבי ביטון, ואני מתכבד להזמין אותה לדוכן להציג את הצעתה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

דבי ביטון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, לפני שאני אתחיל את דבריי אני חייבת לומר שאני נבוכה. אני נבוכה, ואני אסביר למה. הצעת החוק המונחת היום לפניכם הוגשה בחודש יולי, כשהממשלה עוד חשבה שזה בסדר לנו לגדל את דור הקסאמים. הצעת החוק מציעה להסדיר בחוק מפגשים קבוצתיים לתלמידים על מנת להפיג חרדה ולהתמודד עם מצבי לחץ במשבר. מאחר שהיא נכתבה בקיץ, לפני הטבח הנורא, היא מצומצמת וכוללת רק יישובים הנמצאים במרחק של עד שבעה קילומטר מרצועת עזה, ועד תשעה קילומטרים מגבול לבנון. לצורך המפגשים הקבוצתיים יוצבו במוסדות החינוך פסיכולוג חינוכי או עובד סוציאלי לפחות עשר שעות שבועיות. אבל כנראה הממשלה עדיין נמצאת ב-6 באוקטובר, אחרת אני לא מצליחה להבין את ההחלטה השערורייתית של ועדת השרים להתנגד לה. זו הצעת חוק שברמה הערכית והמוסרית פשוט אי-אפשר שלא לאשר. פסילת הצעת החוק מוכיחה ירידה לשפל המדרגה של אנושיות בסיסית. כשנודע לי על החלטת ועדת השרים לחקיקה, שכאמור החליטה להצביע נגד הצעת החוק, הייתי חייבת לקרוא את ההחלטה כמה פעמים. רציתי להבין מאיפה האטימות הזו לדחות הצעה בסיסית כל כך; איזו רשעות צריך לגלות כדי לא להבין שהצעת חוק כזאת חייבת לעבור בקריאה טרומית כדי שעל הפרטים ניתן יהיה לדון בוועדה הרלוונטית. מה אתם לא מבינים? אתם לא מבינים שבעת הזאת ילדים ובני נוער זקוקים לסיוע נפשי קבוצתי? לא כל אחד מוכן ללכת לטיפול פרטני. חלק מהילדים חשים בושה ואי-נוחות, ולכן בדיוק לשם כך נוצרה המסגרת המאפשרת טיפול וייעוץ פסיכולוגי קבוצתי, כך שהילדים לא ירגישו אות קין על מצחם. אני אפילו מתביישת בחברי ועדת השרים לחקיקה, שהייתה להם החוצפה להתנגד. אדוני שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין, השר יואב קיש, חבר סיעתכם שלום דנינו חתום על ההצעה הזו; אדוני שר הביטחון הלאומי חבר הכנסת איתמר בן גביר, חברי סיעתך יצחק קרויזר וחברת הכנסת סון הר מלך חתומים על הצעת חוק זו; השרים חיים ביטון ויואב בן צור, חבר סיעתכם חבר הכנסת אברהם בצלאל חתום על ההצעה הזו. כן, תבינו, אנשים מהסיעה שלכם חתומים, כי הם מבינים את הצורך. אז במשרד החינוך טוענים שהנושא תוקצב לפני המלחמה בהחלטת ממשלה. הם רק שכחו לציין שהחלטת הממשלה מדברת רק על אזור הדרום. הם אף הגדילו את חטאם וטענו שאין מספיק עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, שבגלל בעיות כוח אדם לא ניתן בכלל לממש את הצעת החוק הזאת. אני אומרת לכם, זה עיוורון מוחלט. בעניין התקציב אתם אישרתם תקציב קטן, אבל זה היה לפני המלחמה. תגיד לי, שר החינוך יואב קיש, אתה ומשרדך, אתם באמת לא ערים לכך שב-7 באוקטובר קרה משהו? אתם לא קולטים שהצורך בשירות פסיכולוגי לתלמידים גדל עשרת מונים מאז תחילת המלחמה? איך אפשר לעצום עיניים בפני כל האירועים הדרמטיים שהתחוללו ביישובי עוטף עזה ובצפון ולהשאיר את התקציב כמו שהוא כי הוא כבר אושר בעבר? זהו עיוורון מוחלט. ואשר למחסור בפסיכולוגים ובעובדים סוציאליים, זהו שקר מוחלט. יש לי מכתבים גם מאיגוד העובדים הסוציאליים וגם מהתנועה למען הפסיכולוגים. שני הגופים האלה אומרים באופן מפורש: יש לנו פסיכולוגים ויש לנו מטפלים, יש לנו עובדים ועובדות סוציאליות, אבל הם לא מוכנים לעבוד בשכר נמוך. רק השבוע, ביום שני, אמרה אביגיל בר, פסיכולוגית בשירות הציבורי, בוועדה לביקורת המדינה: השכר שלי 53 שקלים לשעה; בעלי אמר לי: די, נלחמת מספיק. המון חברים שלי עזבו, אני בין הבודדות שנשארתי מהמחזור שלי. אני מבינה שבטבלאות האקסל של משרדי הממשלה ושל שר החינוך המספרים מסתדרים מצוין, ואם אף אחד לא מוכן לבוא לעבוד בשכר נמוך, אז לא יהיו מטפלים לילדים שלנו. איזה יופי, האקסל מסתדר מצוין. תגידו, אתם שם בממשלה, חשבתם פעם להפוך את הסדר ולשאול את עצמכם מה צריך לעשות עם עובדים ועובדות מקצועיות? השכל הישר אומר שיש מספיק עובדים פנויים, אבל הם מוכנים לעבוד בשכר ראוי, והילדים שלנו זקוקים לעובדים האלה. אדוני היושב-ראש, בשורה התחתונה, העובדות פשוטות: קיים צורך אדיר במטפלים ופסיכולוגים מקצועיים, והצורך גבר עוד יותר מהמלחמה. לפי הנתונים שברשותי יש בשנת 2022 1,500 משרות פנויות שאינן מאוישות. קיימים עובדים מקצועיים וראויים; צריך להעלות להם את השכר. רק לסבר את האוזן, פסיכולוג בחצי משרה משתכר 5,211 שקלים. התקציב שהעברתם לפני המלחמה חייב להתעדכן בעקבות פרוץ המלחמה. ממשלה שלא מסוגלת לממש את הנדרש ממנה, כמו הדוגמה הזו, לספק טיפולים רגשיים לילדים שלנו בעוטף ובצפון – שתלך הביתה. אתם, חברי הקואליציה, שמדברים גבוהה-גבוהה על הצורך בטיפול בנפשו של העם, אתם, שמדברים על הצורך באיחוד בעם, אתם, שמדברים על הצורך בעידוד תושבי היישובים הסמוכים, ואתם תכף תתמכו גם בחזרתם הביתה – איך אפשר להתעלם מזה? איך אנחנו נחזיר את הילדים שלנו ללימודים כשאנחנו לא מטפלים בהם? אני מציעה לכם ולכל חברי הכנסת מהקואליציה שמתכוונים להצביע על פי הכוונה מלמעלה, להסתכל בלבן של העיניים של הילדים, של ההורים, ולהצביע נגד. אותם הורים, אותם ילדים מהדרום, מהצפון, שהושיבו אתכם על הכיסא הזה – האם אתם פועלים נגדם? אני רוצה לשאול: כשאנחנו שולחים אותם לבית הספר – זה חשוב מתמטיקה, זה חשוב ספרות, זה חשוב גיאוגרפיה, אבל מה יעזור לנו אם יש להם 100 בבגרות והם לא ישנים בלילה והם משתינים? אתמול הייתי בסיור בשדרות, והרבש"ץ אמר: כל תושבי שדרות שחזרו ישנים עם אור דלוק. תגידו, אתם בכלל קולטים מה קורה באזור הזה? ולכן אני פונה בכל לשון של בקשה: תצביעו בעד, נביא את זה לוועדה טרומית ונתקדם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. בשם הממשלה ישיב השר איתמר בן גביר, בשם שר החינוך.

שר במשרד החינוך חיים ביטון:

יש הסכמה עם קיש.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת דבי ביטון, מסכימה לדחות את ההצבעה?

קריאה:

היוזמת – – –

היו"ר ארז מלול:

מה, היא צריכה לעלות ולהגיד את זה? חברת הכנסת דבי.

דבי ביטון (יש עתיד):

לעוד חודש.

היו"ר ארז מלול:

תשובה של השר והצבעה במועד אחר, בהסכמה של הקואליציה והאופוזיציה, וגם המציעה. בסדר גמור.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא – הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת מאיר כהן. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברות וחברי הכנסת – ואני מבקש לא להפריע לי, גברת. אני מבקש גם מכם, חברות וחברי הכנסת, תקשיבו. אני מציג הצעת חוק שמטרתה להיטיב כלכלית עם המילואימניקים הנפלאים שלנו, נשים וגברים. כולנו, אני מקווה, בסוף הצגת החוק, נחבק אותם ונגיד להם שאנחנו לא רק מצדיעים להם מול המיקרופונים ובכל מיני פאנלים בטלוויזיה אלא אנחנו באמת מצדיעים להם ותומכים בהצעת החוק הזאת. ואני מראש אומר, אופיר, שצר לי, צר לי שלהצעת חוק כזאת טובה ואמיתית אתם התנגדתם בוועדת השרים. צר לי מאוד. זה טוב לתת הטבות באוניברסיטאות, אבל כשזה עולה כסף, כשצריך להכניס יד לכיס ולעזור להם – שם אתם נעלמים. הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעורי המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים): לא ביקשנו להוריד להם מיסים כשהם נמצאים במילואים; ביקשנו שאם המדינה – ותקשיבו טוב – מחליטה לתת להם מענק, תפטרו אותו ממס. לאורך השנים, בכל המלחמות, מדי פעם נתנו תגמולים לפי אמות מידה מאוד מאוד ברורות, אבל מה, מה הוחלט עכשיו על התגמולים האלה? לנכות להם 25%. למה? הם משלמים מס על המשכורות שהם מקבלים, מס מלא על פי ההכנסה שלהם, אבל כשנותנים להם שקל כתגמול, אומרים להם: לא, אנחנו ניקח לכם מזה 25%. כל כך הרבה שנים מדברים על כך שצריך להוריד את זה. אתה נותן מתנה לחייל מילואים – לא מתנה, אתה נותן לו עזרה כספית, אז למה אתה מוריד לו 25%? עמית, זה גם לפתחך. למה לקחת לו 25% מהתגמולים? לצערי, קבוצה של שרים ציניקנים דברנים, שעולים כאן לדוכן ומדברים כמה הם תומכים באנשי המילואים, יושבים בוועדת השרים ומצביעים נגד, וכשאני פונה אליהם, אז הם מתפתלים ואומרים לי: תשמע, אישרנו לאוניברסיטה. לא מעניין אותי מה אישרתם. אנשי המילואים ונשות המילואים בימים האלה זה הדבר הכי חשוב, הם והחיילים שלנו. אין דבר יותר חשוב. ראיתי אותם משתחררים אחרי שלושה חודשים עם צו שבעוד חודשיים הם יבואו לעוד 45 יום. בוועדת השרים לחקיקה, יושבת שם קבוצה של מחוצפים. תתביישו לכם, כל אלה שהצביעו נגד. תתביישו לכם. יושבים קבוצה של שרים ומצביעים נגד. ניקח להם 25% מס. מה זה משנה שהם עזבו את הבית? מה זה משנה שהנשים שלהם קורסות? מה זה משנה שהעסקים שלהם קורסים? מה זה משנה שהם חוזרים אחרי תקופות קשות, אחרי לחימה קשה? מה זה משנה שהם אלה שמגינים על המדינה הזאת? אבל אנחנו? נצביע, ניקח להם 25% מס – על תגמול, לא על המשכורת. לא ביקשנו להוריד להם מס הכנסה; לא ביקשנו לתת להם שום דבר שהוא מיוחד. אבל נותנים להם תגמול? רבאק, תכתוב את זה עם כוכבית: אני נותן לך תגמול, אבל דע לך שאני מוריד לך 25%. עכשיו, ב-2018 – מדהים, אבל ב-2018 העלו את הצעת החוק הזאת, נדמה לי שהעלה אותה יריב לוין. ולפני זה, אני רוצה להגיד: תזכרו כולם; עמית ואופיר, תזכרו דבר אחד – ואני מציין אתכם כי אני שומע אתכם מדברים בכל מיני פורומים על משרתי המילואים: הפחתת המס הזאת, אם אנחנו נבטל אותה, האמינו לי שאף מילואימניק לא ישתמש בכסף הזה למותרות – אף אחד מהם לא יקנה טלפון חדש, אף אחד מהם לא יצא עם הכסף הזה לחופשה בחו"ל, ואף אחד גם לא יקנה מכונית חדשה, אלא זה יעזור להם עוד טיפה לשרוד, לשרוד מבחינה כלכלית. אתם יודעים כמה ילדים וכמה נשים יצטרכו עזרה? אז נותנים להם גמול – תעזבו את הגמול הזה. למה להיכנס להם לכיס ולקחת 25% מס? הציבור לא יודע את זה. אני פוגש אנשי מילואים – הם אומרים לי: מאיר, אתה יודע, אנחנו מקבלים תגמול כזה ותגמול כזה. אני אומר: כמה אתם מקבלים? 100 שקל, 200 שקל. אני אומר להם: אתם יודעים שלוקחים מזה מס? הם אומרים לי: מה פתאום? אני משלם מס מהשכר שלי. ואז אני אומר להם: כן, 25% לוקחים לכם. השר לביטחון לאומי, אני פונה אליך, בן גביר: אני שומע אותם מדבר על תמיכה בחיילים. לך יש זכות וטו בוועדת השרים, נכון? יש לך. ממך אני ציפיתי, באמת, שאתה תטיל וטו. בוא נשב לדון על זה. תגיד לשר האוצר: על זה דנים. זה אנשי מילואים, זה קודש-הקודשים בימים האלה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אין ממשלה שנותנת יותר למילואימניקים מהממשלה שלנו – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

תאמין לי – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני שואל כמה נתתם – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

תאמין לי שהניכוי הזה הוא הדבר שמעיד יותר מכול על הציניות שלכם. כן, היו שנתנו. אני הרבה יותר מבוגר ממך. היו הרבה שנתנו בלי ציניות.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא כמונו.

מאיר כהן (יש עתיד):

היו הרבה שנתנו דוגמה אישית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מאיר כהן (יש עתיד):

היו כאלה ממשלות שאמרו: לא ניגע בכסף הזה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא היה 7 באוקטובר.

מאיר כהן (יש עתיד):

אבל אתם טובלים ושרץ בידכם. תגמול לחייל מילואים או לחיילת מילואים, אסור שיטילו עליו מס. אסור שיטילו עליו מס. כן, בן גביר, נתנו ונתנו ונתנו – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא כמונו – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

– – ונתנו ברצינות, ונתנו בלי לעשות רעש וצלצולים. יריב לוין העלה את הצעת החוק הזאת. העלה את הצעת החוק הזאת. תאמין לי, בן גביר, אני יותר ממך כאן, ואני יודע בדיוק מה נתנו ומתי. תאמין לי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מאיר כהן (יש עתיד):

אני לא מדבר בשפה של פופוליזם, אני מדבר מתוך כאב אמיתי, מתוך כאב אמיתי. אסור היה – אני נחרדתי, זה כל כך הכעיס, וזה יכעיס את אנשי המילואים, כי כל מה שנתתם מתגמד לעומת זה שבכל תגמול אתם לוקחים 25%. השר סמוטריץ' מספר על 9 מיליארד שקלים הטבות למילואים. מעניין. רק שתדעו לכם שיש לזה מקור תקציבי – אתם יודעים לכמה? ל-3 מיליארד. פעם כתבו תוכנית לצפון, ואני הלכתי להיפגש עם אנשי הצפון ואמרתי להם: חבריא, עובדים עליכם. הם אמרו: למה? אמרתי להם: לקחו דברים שממילא קיימים במשרדי הממשלה ודחפו אותם. ואחרי שנה, אני חייב להגיד שקבוצה מקרית שמונה הזמינה אותי לבקש סליחה. אז גם התוכנית הזאת – מנופפים: 9 מיליארד שקלים מקבלים אנשי המילואים. אני אומר: תראו לי את המקור התקציבי – לא, לא, יש לנו בינתיים 2.8; השאר – יהיה. איך יהיה? נטיל מיסים על אותם אנשי מילואים שחוזרים הביתה. אחלה משחק. אני באמת אומר לאותם שרים ציניקנים: תודה רבה שאמרתם: אנחנו נדחה את זה בשלושה חודשים. אני כל כך מנוסה, שאני יודע שכל הצעת חוק שוועדת השרים לענייני חקיקה רוצה למסמס אבל לא נעים לה כי היא מתגרדת באי-נוחות – – –

היו"ר ארז מלול:

ידידי.

מאיר כהן (יש עתיד):

כן, אני מסיים. עוד מילה. לא נעים להם, מתגרדים באי-נוחות, כי אתם יודעים שההצעה הזאת היא אולי החשובה ביותר שעולה כאן היום – אז מה הפתרון? נדחה את זה בשלושה חודשים. אני אבקש ממך, אופיר, ואני אבקש ממך – כל חברי הכנסת, עמית ובועז – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – וחברי כנסת שאני באמת שומע את הדאגה האמיתית שלכם: אל תיתנו יד, אל תצביעו נגד הדבר הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

ואם מישהו רוצה לשבת איתי שבוע, שבועיים, ולא להפחית ל-10% אלא ל-15%, 12%, אני מוכן.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אבל אל תפגעו באנשי המילואים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר העבודה יואב בן צור להשיב בשם שר הביטחון. עשר דקות לרשותך.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבר הכנסת מאיר כהן, אני עונה פה בשם שר הביטחון בנושא הצעת חוק שירות מילואים (הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים). חבר הכנסת מאיר כהן מציע לתקן את חוק שירות המילואים כך ששיעור המס הקבוע בסעיף 19 לחוק זה יופחת מ-25% ל-10%. מערכת הביטחון וצה"ל מוקירים מאוד את משרתי המילואים שבעת קריאה עוזבים את מקום עבודתם ואת משפחתם ומתגייסים לשם הגנה על המדינה. אני יכול לספר מחוויה אישית שבשמחת תורה, 7 באוקטובר, כשנאלצנו לחלל את השבת ולנסוע לתל אביב, עברנו בכביש 443, וליד מחנה עופר היו מאות מכוניות של אנשים שבאו לקחת ציוד ולהגיע למקומות הכינוס של היחידות שלהם, כך שהיה צריך שם משטרת תנועה כדי לכוון את התנועה ולמצוא חניות לאנשים שנמצאים. אין ספק שאותם אנשים באו אפילו בלי צווי קריאה והגיעו לאותם מקומות. צה"ל ומערכת הביטחון מוקירים על כך שגם בשגרה וגם בחירום אנשים מתנדבים ומגיעים להתגייס לטובת הגנה על המדינה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז למה בתקציב המדינה אתם מעודדים השתמטות מצה"ל?

שר העבודה יואב בן צור:

מלחמת חרבות ברזל – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה בתקציב המדינה אתם מעודדים השתמטות מצה"ל?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אנא.

שר העבודה יואב בן צור:

אף אחד לא מעודד השתמטות מצה"ל, וזה כרגע לא הנושא, ואני מציע שתחפש נושאים אחרים לדבר עליהם עכשיו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מיליוני שקלים הולכים לעודד השתמטות מצה"ל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו.

שר העבודה יואב בן צור:

מלחמת חרבות ברזל הוכיחה את חשיבותו של מערך המילואים בהגנה על המדינה, והמדינה מחויבת לדאוג לצורכיהם של המשרתים ובני משפחותיהם. כידוע, לפני כמה ימים אישרה הממשלה חבילת סיוע ותגמול משמעותית ביותר בהיקף של כ-9 מיליארד שקלים המיועדת לסייע למשרתי המילואים ולבני משפחותיהם ברבדים שונים, הן במתן מענקים, הן בסיוע לסטודנטים, הן בסיוע לבעלי העסקים והן במתן מעטפת טיפולים למשרתים ולבני משפחותיהם – כן, גם נשות אנשי המילואים זוכות ויזכו להטבות מפליגות כדי שיוכלו לשרוד את התקופה הזאת, שבה הן צריכות גם לעבוד וגם לטפל במשפחה ובילדים. התכלית שביסוד הצעת החוק של חבר הכנסת מאיר כהן ראויה ומבורכת, אלא שבפועל אין בה שינוי בזכויותיהם והיא לא תשפיע כלל על כיסם של משרתי המילואים. כבר לפי המצב הנוהג כיום מקבלים משרתי המילואים את התגמול הנוסף כסכום מגולם, והמס משולם על ידי מערכת הביטחון לרשות המיסים. במילים אחרות, משמעות הצעת החוק היא שמשרד הביטחון יעביר סכום נמוך יותר לרשות המיסים, ובפועל משרת המילואים ימשיך לקבל את מלוא הסכום שהוא זכאי לו. זאת אומרת, הסכום של המס משולם ומגולם על ידי משרד הביטחון; משרת המילואים לא נפגע. לפיכך, לעמדת הממשלה – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מי כתב לך את התשובה הזאת?

שר העבודה יואב בן צור:

לפיכך, לעמדת הממשלה, אין מקום לקדם את הצעת החוק בנוסח המוצע, ויש מקום לדחות בה את הדיון בשלושה חודשים. ככל שבמהלך התקופה הזאת יעלו הצעות נוספות שיש להן השפעה ישירה לטובת חיילי המילואים, נשמח לבחון אותן ולשלבן בתוכנית נרחבת שהצגנו. ככלל, מאיר יקירי – גם אתה יודע את האמת – מעולם לא ניתן סכום כל כך גדול, כל כך גדול, לטובתם של חיילי המילואים. ההטבות שהם מקבלים עכשיו הן ללא אח ורע. הם מקבלים הטבות בשלל נושאים, בשלל פעולות, שגם להן הייתי שותף, הן במסגרת הביטוח הלאומי והן במסגרות האחרות. וגם לנשות אנשי המילואים – היינו קשובים לפורום נשות המילואים שישבו אצלנו; כמעט כל בקשה שהתבקשה על ידי אותן נשות המילואים התקבלה. ממש. אולי בקשה אחת או שתיים לא הייתה מציאות לקיים אותה. אבל השאר – גם ימי חופש נוספים, גם תוספת לאישה יולדת, שתקבל עוד חודש דמי לידה בממוצע במשק, 10,700 ש"ח – היא מקבלת חודש נוסף על דמי הלידה שהיא מקבלת – ועוד דברים אחרים. לכן, לצערי, מאיר, אני במקומך כן הייתי מוכן לשבת במקום שנתנגד להצעה הזאת. הייתי יושב. יושבים ביחד, מנסים להסביר, מנסים להבין, מנסים להגיע להסכמות. מה ייתן עכשיו שנצביע נגד? אני מציע – אני מבטיח שבוועדת שרים לחקיקה, ברגע שאנחנו נגיע לאיזשהן הסכמות, אני אקצר את התקופה.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, אני אצביע.

שר העבודה יואב בן צור:

אתה תצביע. טוב. כיוון שחבר הכנסת כהן החליט שהוא רוצה להצביע, אז הממשלה לצערי תתנגד להצעה הזאת. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, אתה רוצה להשיב? בבקשה. חבר הכנסת כהן משיב.

מאיר כהן (יש עתיד):

תודה רבה על התשובה. תודה רבה. אם הייתי עובד מולך, בוודאי הייתי מסכים, כי אני מאמין לך. לצערי הגדול, גם אתה יודע וגם מי שכתב לך את התשובה יודע שכל מה שנאמר כאן, אין לו אחיזה במציאות. שני דברים: האחד, אני יכול להציג – נער הייתי וגם זקנתי – מה שאני רוצה. כשאין לזה מקור תקציבי, זה ציור על בריסטול. אני אומר לך, תזכור דבר אחד: אם יש 9 מיליארד שקלים שאין ל-6 מיליארד שקלים מקור תקציבי, שני דברים אפשריים: 1. זה לא ימומש; 2. יטילו עוד מיסים. ואז הגלגל יסתובב – אתה נותן למילואימניק 100 שקל, אתה לוקח לו מזה לא 25 שקלים, בהצטברות של כל המיסים אתה לוקח לו כמעט את כל ההטבה. הדבר השני – יריב נכנס לכאן. נדמה לי ששר המשפטים הניח הצעת חוק כזאת – נכון, יריב? רק תהנהן בראשך – שאומרת שאתה ביקשת לדחות את המס על התגמולים. אל תגיד את דעתך, רק תהנהן בראשך. זו הייתה ההצעה שלך. וחבל שאתם, שחלק מכם – אני חייב להגיד שמי שאני מתוודע אליו בישיבות – ואדוני השר המשיב – בכל הישיבות בוועדת העבודה ועם הביטוח הלאומי ובוועדת החוץ והביטחון ובכל מקום שדנו בזה, אני נמצא שם ואני מצוי בפרטים, ועדיין אתם תצביעו על כך שעל כל שקל שאתם נותנים כתגמול, שהמדינה נותנת כתגמול, לוקחים לאותם אנשים 25 אגורות. המדינה יכולה למצוא מקורות כאלה ואחרים. עשו לי טובה, אל תהפכו את חיילי המילואים למקור תקציבי. תנו להם כסף; אל תיקחו מהם כסף. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. נא לתפוס מקומות. נא לתפוס מקומות. נעבור להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 38 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים) התשפ"ד–2023, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

27 בעד, 38 נגד, אין נמנעים, אין נוכחים. אני קובע שהצעת חוק שירות המילואים (תיקון –הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת מאיר כהן, לא עברה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור להצעת החוק הבאה – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגבלת שכר טרחה עבור הטיפול בתביעה לנפגעי איבה), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת ארז מלול וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני חבר הכנסת ארז מלול.

ארז מלול (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאז היווסדה של המדינה ועד היום היא ידעה פיגועי טרור קשים אשר הותירו נפגעים רבים בגוף ובנפש. אני עומד כאן היום מתוך תחושת שליחות למען כל נפגעי פעולות האיבה בישראל, ולצערנו ישנם רבים כאלה. אותם נפגעים, שחייהם השתנו לנצח באותו יום נורא, זכאים לקבל מאיתנו, נציגי הציבור, את הטיפול והתמיכה המרביים; זוהי חובתנו המוסרית כלפיהם. אני מבקש להציג בפניכם, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק זו, אשר נועדה לתקן עוול היסטורי כלפי אוכלוסיית נפגעי הטרור בישראל. הטבח של 7 באוקטובר היה אירוע טרור מזעזע שגבה את חייהם של אלפי בני אדם וגרם לפציעתם של אלפים אזרחים שנפגעו בגוף ובנפש, שחלקם נותרו נכים לצמיתות, וזקוקים כעת לתמיכה רבה כדי להחלים ולהתמודד עם הטראומה שחוו. אולם לצד זאת נפגעי הטרור נאלצים להתמודד גם עם ביורוקרטיה קשוחה ומנגנונים מסורבלים כדי לממש את זכויותיהם לתגמולים מהביטוח הלאומי, תהליך מורכב המצריך להסיט כוחות נפש גדולים אשר הם זקוקים להם לצורך שיקומם הרפואי. לפיכך, רבים ממי שתובעים גמלה או קצבה מהביטוח הלאומי מסתייעים בהגשת התביעות לצורך מימוש מלוא זכיותיהם בגורמים כגון עורכי דין, רואי חשבון, גורמים עסקיים הפועלים למימוש זכויות רפואיות ועוד. המצב העובדתי כיום הוא כי אין כלל הגבלה על שכר הטרחה שגובים עורכי הדין. מצב דברים זה יוצר עיוות שמתבטא גם בחוסר שוויוניות בין חזקים לחלשים. נוסף לכך, חלק ניכר מכלל התגמולים המיועדים לרווחתם ושיקומם של נפגעי הטרור נגזר מהם לצורך תשלום שכר הטרחה של מייצגם. הצעת חוק זו קובעת כי אדם התובע את המוסד לביטוח לאומי לקבלת תגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, ישלם שכר טרחת ייצוג בגובה מרבי בהתאם להוראות הקבועות כיום בסימן ב'1 לפרק י"ד לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו הגבלת תשלום בעד טיפול בתביעה. אציין כי הצעת חוק זו אינה באה להמציא יש מאין, אלא כבר ישנן קבוצות מסוימות המוגנות על ידי המחוקק. המחוקק, בצדק, בחר להגן על תובעי גמלאות שונות מלהעביר חלק ניכר מגמלותיהם לצדדים שלישיים שטיפלו בתביעתם על ידי הגבלת הסכום המותר לתשלום עבור טיפול בתביעה, וזאת לנוכח תכליות הגמלה. הגבלות אלו חוקקו בעשור האחרון במסגרת סעיפים 315א–315י לחוק הביטוח הלאומי, סעיף 22א לחוק נכי רדיפות הנאצים וסעיף 10 לחוק התביעות של קורבנות השואה. אלא שבמסגרת סדרת התיקונים שערך המחוקק לאורך השנים הושמטו מהגנה זו נפגעי פעולות האיבה, ודומה כי שכר הטרחה שניתן לגבות מהם עבור טיפול בתביעה לא מוגבל. אין לי מושג למה יש הבדל בין נכי עבודה לנפגעי פעולות איבה, ואין הצדקה להבחין בין גמלת נפגעי פעולות איבה לגמלת נכות כללית, נכות מעבודה או גמלת ניצולי שואה. מדובר בגמלאות הדומות במהותן מבחינת התכליות שהן מבקשות לקדם, ועל כן מוצדק וראוי לפעול למען השוואת ההגנות בין כלל מקבלי גמלאות ביטוח לאומי. הצעת החוק הזו היא צעד חשוב ונדרש כדי להגן על נפגעי הטרור. היא תבטיח שהתגמולים שיקבלו יופנו למטרתם העיקרית, שהיא שיקומם ורווחתם. ידוע לי כי ישנם הטוענים כי הצעת חוק זו עלולה לפגוע ביכולתם של עורכי הדין, ספקי השירות, לספק שירות מקצועי לנפגעים, אולם טענה זו מופרכת מיסודה לנוכח העובדה כי נותני השירות האלה לא נפגעו כאשר סיפקו שירות לקבוצות אשר מוגנות כיום על ידי המחוקק. הצעת החוק אינה פוגעת ביכולתם של ספקי השירות לספק שירות מקצועי, היא פשוט מבטיחה שהתגמולים שיקבלו הנפגעים יהיו מיועדים להם ולא לספקי השירות. לנוכח העובדה כי בשבועות הקרובים מאות ואלפי נפגעי פעולות איבה מאירועי 7 באוקטובר והאירועים שהתרחשו לאחריו יגישו לביטוח הלאומי תביעות להכרה בנכותם, והצפי הוא כי רבים מהם ישתמשו בשירותים של צדדים שלישיים לצורך זה, הצעת חוק זו חשובה, הכרחית ונחוצה, ובמיידי. לכן אני קורא לחבריי חברי הקואליציה והאופוזיציה לתמוך בהצעת חוק חשובה זו. בסיום דבריי אבקש להודות מכאן לידידי שר הרווחה הרב יעקב מרגי ועוזרו יוני אוחנה, אשר האירו את עיניי בנושא זה וסייעו בקידום הצעת החוק. הצעת חוק זו הגיעה לשר מרגי בעקבות הסיורים הרבים שערך במלונות המפונים, שם פגש את משפחות הנרצחים והנפגעים מאירועי 7 באוקטובר והם העלו בפניו את נושא שכר הטרחה, והבטיח להם כי יפעל בנושא. כמו כן, תודתי נתונה ליועץ שלי לענייני חקיקה, עו"ד רועי אברהם, שביעילות מקצועית עמל על הצעת חוק זו, והתוצר הטוב – בזכות פועלו. ואחרונים חביבים, אני רוצה לשבח את יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה בישראל מר אייבי מוזס והעומדת לימינו, רות, שדיברו איתי רבות, ואני יודע שהם עושים הרבה היום למען הנפגעים, ומסיירים בבתי חולים ובבתים. הבטחתי להם שהצעת החוק הזאת תקודם, וקיימתי. הבטחתי וקיימתי. לסיום אני חוזר ופונה לחבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעת חוק חשובה זו. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. משיב שר העבודה יואב בן צור. בבקשה, אדוני.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, ככלל, אני דוגל בצמצום ההתערבות שלנו כמחוקקים בכוחות השוק, ובכלל זה בקביעת שכר הטרחה של עורכי הדין, רואי חשבון או גופים כאלה ואחרים למיצוי זכויות. אני מאמין שלכוחות השוק יש חשיבות שלרוב באה לידי ביטוי בטיב ובאיכות השירות, בזמינות ובמקצועיות של נותני השירותים, וככל שנאפשר לכוחות השוק לבוא לידי ביטוי, כך השירות לאזרח יהיה טוב יותר, כי ברוב המקרים תחרותיות גורמת למצוינות. עם זאת, יש מקרים שעלינו להתערב כדי להגן על הנפגעים, והמקרה הזה של תגמולים לנפגעי פעולות איבה, שמציע ידידי סגן יו"ר הכנסת – אני מציע, ארז, שתשמע. אני מדבר אליך כמה מילים, לא חבל?

ארז מלול (ש"ס):

צודק.

שר העבודה יואב בן צור:

עד שהגעתי למציאות הזאת שאני מדבר אליך, ידידי הצעיר. המקרה הזה של תגמולים לנפגעי פעולות האיבה שמציע ידידי סגן יו"ר הכנסת, חבר הכנסת – החרוץ, יש לציין – ארז מלול, הוא מקרה מובהק למקום שבו אנחנו צריכים להגן על החלשים, כפי שכאמור זה נעשה בעבר לגבי תגמולים וקצבאות אחרות. כמחוקקים עלינו לדאוג לכך שנפגעי פעולות האיבה יקבלו את התגמולהמגיע להם בצורה המהירה והמיטבית, ובעיקר המרבית, כדי לסייע להם בשעתם הקשה, בלי שגופים חזקים או נותני שירות יגזרו על גבם קופונים שלא מגיעים להם. מגיע להם בהחלט שכר טרחה, אבל כזה שיותיר בידי נפגע האיבה את התגמול ההולם והראוי לו על פי חוק. נחשפתי לתלונות ולמקרים שעורכי דין או דומיהם מסתובבים בין בתי החולים, מחתימים את הפצועים או את הנפגעים בשעתם הקשה על כל מיני מסמכים ודברים שהם לא בחנו ולא הסתכלו, ולבסוף מגיעים למציאות כזאת שלעתים נשארים אחוזים בודדים לאותם נפגעים לעומת מה שמגיע להם באמת. ולכן אני קורא לכולם לתמוך בהצעת החוק הזאת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. יש מתנגדים? אין מתנגדים. חבר הכנסת מלול, אתה מעוניין להשיב או שלא צריך? נעבור להצבעה. תפסו בבקשה את מקומותיכם. אנחנו נצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגבלת שכר טרחה עבור טיפול בתביעה לנפגעי איבה), התשפ"ד–2023. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגבלת שכר טרחה עבור טיפול בתביעה לנפגעי איבה), התשפ"ד–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגבלת שכר טרחה עבור טיפול בתביעה לנפגעי איבה), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת ארז מלול וקבוצת חברי הכנסת, עברה בקריאה הטרומית, והיא תעבור לוועדת העבודה והרווחה. מזל טוב.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – אי-קיזוז ימי חופשה למתנדב במסגרת כוחות הביטחון וההצלה בשעת חירום), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת אליהו ברוכי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת ברוכי, בבקשה.

אליהו ברוכי (יהדות התורה):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התנדבות, על פי הגדרת המילון, היא מעשה שנעשה מבחירה חופשית של אדם ללא תמורה חומרית או אחרת. ההגדרה המדויקת הזאת היא בדיוק הסיבה שלשמה התכנסנו פה היום. התנדבות לא צריכה לבוא עם תמורה חומרית, אבל אסור לנו, כחברי כנסת, לאפשר שהתנדבות ללא תמורה בצידה תהיה עם הפסד בצידה; מתנדב לא חייב להרוויח, אבל מתנדב לא צריך להפסיד. כולנו מדברים על המציאות שחיינו בה לפני שמחת תורה ועל המציאות שבה אנחנו חיים אחרי. זה לא אותו עולם – איש-איש והקונספציה שבה הוא היה שבוי. עולם ההתנדבות נחשף במלוא העוצמה – ההקרבה שהייתה – ביום הטבח הנורא ובחודשים שאחריו. אם חשבנו עד אז שזה משהו שאפשר לעשות מהצד – לצאת לקריאה ולחזור לעבודה, לצאת לקריאה בעיצומה של סעודת שבת ולחזור אחר כך לסעוד עם המשפחה כאילו כלום לא קרה – התברר לנו שהיינו שבויים בקונספציה. בשעת חירום יש פה משהו הרבה יותר גדול, יש פה משהו שמצריך עבודה לאורך זמן. המתנדבים בארגוני ההצלה נאלצו לשהות במשך שבועות ארוכים ביישובים שנפגעו, להיחשף למראות קשים ביותר שבן אנוש יכול להעלות על דעתו, לדאוג לכבודם של הנרצחים, ועוד קודם לכן – לשמור על גופם של החיים, לפעמים תוך כדי סיכון החיים שלהם עצמם, והכול, הכול כמובן ללא תמורה, כי התנדבות, כפי שאמרנו, היא מעשה מבחירה חופשית של אדם ללא תמורה חומרית. אבל ככל שחלף הזמן התברר שיש פה הפסד. התברר גם שיש עוול. נכון, המתנדבים לא משתמשים במושג עוול, כי הם לא מחזיקים טובה לעצמם. אבל אנחנו, נבחרי הציבור, חייבים לומר זאת בקול: רבותיי, יש פה עוול שמחובתנו לתקן אותו ויפה שעה אחת קודם. אני עובד בחברת הסעות, כתב לי אחד המתנדבים. מ-8 באוקטובר התנדבתי רצוף במשך חודש שלם. כיליתי את כל ימי החופשה, והשאר זה כבר הפסדים. לשמחתי – הוא כותב – בשל הוותק שלי, לא יפטרו אותי, אבל הפסדתי המון כסף. מדהים. גם הידיעה שהוא לא יפוטר, בעזרת השם, היא לא מכוח החוק אלא רק בגלל הוותק. עוד מתנדב כותב לי: במשך 71 יום הייתי בעוטף במסגרת התנדבותי בזק"א. אני עובד בעסק של מיזוג אוויר. לא שילמו לי משכורת 71 יום. סיפור דומה וכמעט זהה, עם 51 ימי התנדבות, מספר עובד בתחום אבטחת מידע שהתנדב בדרום, והרשימה עוד ארוכה. המכנה המשותף לכולם: התנדבות ומתן והפסד בצידם. חשוב לי להבהיר, גם למתנדבים וגם לנו: החוק שעליו אנחנו מצביעים היום לא בא להוקיר את המתנדבים בארגוני ההצלה. הצעת החוק הנוכחית רחוקה מאוד מההוקרה שהם בהחלט ראויים לה. אנחנו מצביעים על החוק הזה כדי להפסיק את היריקה בפרצוף שלהם. אנחנו בסך הכול אומרים למתנדבים: מחובתנו לדאוג שלפחות לא תפסידו מכך שבחרתם להקדיש את חייכם לנתינה ללא תמורה. אני מברך את חבריי הרבים שהצטרפו להצעת החוק. קיבלנו כולנו ביחד תזכורת מרגשת שאין באמת קואליציה ואופוזיציה כשמדובר בנושא הזה. אני קורא לכל חברי הבית לתמוך בהצעה, ובעזרת השם נזכה לימים של שלווה וביטחון, שישובו חיילינו בריאים ושלמים משדה הקרב – –

היו"ר ארז מלול:

אמן.

אליהו ברוכי (יהדות התורה):

– – ואחינו הנתונים בצרה ובשביה יצאו במהרה מאפלה לאורה, השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.

היו"ר ארז מלול:

אמן ואמן. אני מזמין את חבר הכנסת יונתן מישרקי, בין מציעי החוק. שלוש דקות לרשותך.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, בפתח דבריי אבקש להעלות את זכרו של קרוב משפחתי רב-סמל לידור יוסף קרואני, שהיום מציינים את יום השלושים לנפילתו. לידור נולד כבן זקונים להוריו צביקה ונילי וכאח קטן לשתי אחיותיו הגדולות. שמו השני, יוסף, היה על שם סבו הרב יוסף קרואני, שהיה רב ודיין ומראשי הקהילה התימנית באשקלון. לידור היה איש של טבע, אהב את הארץ וטייל בה; בחור מלא בשמחת חיים, בעל לב גדול ורגיש, עניו וצנוע, איש אמת, ערכי ובעל עוצמה פנימית. לידור פעל כחניך ומדריך בתנועת בני עקיבא. אחד מחניכיו מספר: בזכותו אני היום בצה"ל. הוא כיוון אותי המון בחיים. הוא היה מבחינתי ומבחינת הרבה אנשים המלך של הסניף, עם החיוך המושלם. הוא לא אהב לדבר על עצמו ולספר על הישגיו. הרבה דברים שהוא עשה ופעל התגלו עליו רק לאחר השבעה. אימו כתבה עליו: בן זקונים שלי, בן אחרי שתי בנות, מפונק מכל הבחינות, אבל אתה דחית את כל הפינוקים ולא היית מפונק. רדפת אחרי החיים – לבלוע הכול. אהבת לטייל בארץ, דהרת על האופנוע שכל כך אהבת. באיזה מקומות מיוחדים היית. היית עניו, לא ביקשת הרבה לעצמך. לידור התגייס לשירות צבאי ונהיה למפקד כיתה בגדוד 603 בהנדסה קרבית. גם בצבא הוא תמיד שאף לעשות את הכול בצורה הכי טובה, וחיפש אתגרים ומשמעות בכל מה שעשה. בימים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל לידור היה מאושפז בבית החולים בעקבות אלרגיה שתקפה אותו, ובכל זמן השהות בבית החולים הוא חיכה רק לגמור את התהליך, ונלחם על כך שיגייסו אותו ליחידת המילואים. לאחר ששוחרר מבית החולים הוא גויס לגדוד הנדסה קרבית. בהודעה קולית שהשאיר לחבר שלא הגיע לאחד האירועים הוא הסביר לו מדוע בחבורה כל אחד חשוב. הוא אמר כך: אתה חסר. כל אחד זה צבע אחר, כל אחד מכניס משהו אחר. לידור, היום הצבע שלך חסר. יהיה זכרך ברוך.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אני רואה שלא נשאר לי זמן להציג את הצעת החוק. אבל היה לי מאוד חשוב להגיד את דברי ההספד הללו. כמובן שאני מצטרף.

היו"ר ארז מלול:

אמרת דברים הרבה יותר חשובים מהצעת החוק.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תודה רבה, אדוני. וכמובן תודה רבה לחבר הכנסת המציע ברוכי. כמובן שאנחנו מיוזמי החוק, ומבקשים לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר ארז מלול:

אני מזמין את כבוד שר העבודה יואב בן צור להשיב על החוק. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, ב-7 באוקטובר מדינת ישראל עברה מתקפת טרור רצחנית ואכזרית עם אלפי נרצחים ונפגעים, מתקפת הטרור הקשה ביותר בתולדות ישראל. בשעות הקשות שהכאוס שרר ביישובי העוטף, ארגוני ההצלה וכוחות הביטחון גילו תושייה ותעוזה וחירפו את נפשם בהגנה על האזרחים, בלחימה עיקשת מול המחבלים ובהענקת סיוע רפואי לפצועים תחת אש. בימים הראשונים למלחמה ביקרתי את הפצועים בבתי החולים. נחשפתי לסיפורי הגבורה על גבורתם ההירואית של מתנדבי סניף איחוד הצלה בשדרות, אשר חתרו תחת אש להעניק טיפול רפואי מציל חיים לפצועים בהתקפה הקשה של המחבלים על תחנת המשטרה בעיר. סיפור התעוזה והתושייה של הרב חיים סאסי, מתנדב בסניף, שרץ להציל את השוטרים ונפצע במהלך הטיפול, הוא תמצית המהות הייחודי של העם היהודי, אשר קדושת החיים היא ערך עליון וקדוש עבורו. גבורתו של ראש סניף איחוד הצלה בשדרות נהוראי דרשן והמתנדב יעקב ישראל, אשר פינו פצועים והצילו את חייהם, ייכתב בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל. דור שלא ידענו להעריך את ערכו ואומץ ליבו התגלה כדור עם הערכים המוסריים הגדולים ביותר. גם כוחות מד"א, בראשות המפקד אלי בין, חירפו ומסרו את נפשם בכל מרחב העוטף, וספגו אבדות של הרוגים ופצועים בבואם להציל חיילים, אזרחים ועוד כהנה וכהנה. ושבח נוסף למתנדבי זק"א, שהגיעו לאזור והתחילו לטפל ביקר לנו מכול – בגופות הנרצחים. מכובדיי, הצעת החוק לטובת מתנדבי ארגוני ההצלה וכוחות הביטחון היא הצעה ראויה וחשובה, אבל עלינו לתת את הדעת לכמה נושאים. על אף שראוי ונכון לקדם את ערך ההתנדבות בחברה, על אחת כמה וכמה במצבי חירום, נראה כי ההצעה, המבקשת ליצור סוג חדש של שירות לאומי לטובת הציבור – לא ניתן עוד להגדירו במסגרת ביטוח מתנדבים, שכן, אדוני חבר הכנסת אליהו ברוכי, כמוצע, המתנדב אמור לקבל שכר בדומה למשרת מילואים. צריך לשפר את נוסח ההצעה, מכיוון שהנוסח הנוכחי נותן מענה רק למתנדב שהוא שכיר, ולא למתנדבים שהם עצמאים, למשל. כמו כן, לבחון מי הגורם המוסמך שמפנה להתנדבות, היקפה ומועדה. לא כל אחד שבא, כמה שבא, איך שרוצה, מתי הולך, מתי חוזר, אלא ליצור איזשהו סדר גם ברמת המתנדבים, כמו בזימון לשירות מילואים, אשר נעשה בהתאם לצורכי צה"ל ובאישור צה"ל. בנוסף, להסדיר את אופן התגמול, שיעורו, חישובו ותנאי המתנדבים שנמצאים באותה התנדבות. כל זה צריך להגיע להסדרה. מכובדיי, קידום החוק הזה, בסיכום עם המציע, צריך להיות בעבודה משותפת עם ארגוני המעסיקים, עם ההסתדרות, עם האוצר. צריך לעשות עבודת מטה יסודית מה העלויות התקציביות של החוק הזה. ולכן, בסיכום, כיוון שאנחנו מבינים את חשיבות החוק הזה ותומכים בעיקרון של החוק הזה, אנחנו נעביר אותו בקריאה טרומית, ואחר כך נשב ונדון איך לשפר ולהכניס לתוך החוק הזה את כל הדברים שמניתי לאחור, וכמובן – לבדוק את העלויות התקציביות שלו. ולכן, אני קורא לכולם להצביע בעד. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני סמוך ובטוח שכבוד השר יקדם את זה בצורה הטובה ביותר. יש מתנגדים? אין מתנגדים. אני עובר להצבעה. הצבעה. חבריי, לשבת. אנחנו מצביעים על הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון אי-קיזוז ימי חופשה למתנדב במסגרת כוחות הביטחון וההצלה בשעת חירום), התשפ"ד–2023. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – אי-קיזוז ימי חופשה למתנדב במסגרת כוחות הביטחון וההצלה בשעת חירום), התשפ"ד–2023, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 19 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, והיא תעבור – לוועדת העבודה והרווחה?

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

לא. אני חושב שלא נכון יהיה – – – אלא דרך המהות, והמהות היא לוועדה לביטחון לאומי.

היו"ר ארז מלול:

אני מעביר את זה לוועדת הכנסת, שהיא תקבע את סוג הוועדה.

היו"ר ארז מלול:

אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – תביעה נגד מפגע), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת שמחה רוטמן. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן לנמק את ההצעה. עשר דקות לרשותך. בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, לימדו אותנו חכמינו זיכרונם לברכה: לא העכבר גנב אלא החור. העובדה היא שהרבה מאוד פעמים אנחנו מסתכלים בלוחמה בטרור על העכבר ולא על החור. יש כרגע ברצועת עזה – ולצערי, אנחנו מגלים יותר ויותר גם בתחומי יהודה ושומרון – הרבה חורים שבהם עכברי הטרור מתחבאים, ואנחנו עוברים חור-חור ומנסים לטפל באותם חורים, כדי שיהיה ברור לכל מי שמנסה לפגוע בנו ובאנשינו שאין להם שום חור לחזור אליו, ואנחנו נשיג, ונכה בטרור ובמבצעיו בכל מקום. אבל בכל ההשקעה האדירה שמדינת ישראל עושה באותם חורים – שהיום יש להם כל מיני שמות: פירים, מנהרות, דלתות הדף; אנחנו לומדים הרבה מאוד מושגים – בכל ההשקעה האדירה שמדינת ישראל עושה באותם חורים, יש חור מרכזי אחד שמדינת ישראל מפספסת, ולא רק מדינת ישראל, אלא למעשה העולם כולו מפספס. אני מתכוון, אדוני היושב-ראש, לחור שבגרוש. החור שבגרוש הוא המנוע המרכזי של הטרור. הכסף שעומד מאחורי פיגועי הטרור, התשלומים שמשלמת הרשות הפלסטינית למחבלים ולמשפחותיהם, סכומי הכסף האדירים שזורמים ממדינות העולם השונות, בין שלארגון הטרור חמאס, בין שלארגון הטרור אונר"א, בין שלארגון הטרור הרשות הפלסטינית – חורים-חורים שמגיעים. לצערנו, אם היו מגיעים רק החורים, היה פחות נורא, אבל מגיע גם מה שעוטף את החורים, הגרוש – גם הוא מגיע יחד עם אותו חור, והגרושים מצטרפים להם ללירות וללירות סטרלינג ולדולר ולשקל ולביטקוין ולעוד כל מיני אמצעי תשלום שמממנים את הטרור. וכפי שאמרנו, הדרך להילחם בעכבר היא באמצעות המלחמה בחור – זה נכון בחור שבעזה וזה נכון בחור שבגרוש, וזה מה שהצעת החוק הזו מתכננת לעשות, אדוני היושב-ראש. כאשר אדם מבצע פיגוע טרור, הוא כמובן עובר עבירה על חוק המדינה, על הדין הבין-לאומי, על האמנות הבין-לאומיות, אבל בנוסף הוא מבצע נזק מאוד מאוד משמעותי, והנזק הזה עולה למדינת ישראל הרבה מאוד כסף. הוא עולה לנפגע, שמאבד לפעמים – אם הוא נפצע, הוא מאבד את מקור פרנסתו, הוא מאבד ימי עבודה, הוא נכנס לנכות ועוד ועוד; אם כמובן אדם נהרג, אין מחיר לחיי אדם, אבל אנחנו יודעים שגם כאשר אדם נהרג, זה מייצר פגיעה כלכלית משמעותית למשפחתו, כמובן מלבד עוגמת הנפש וכל הדברים שנגרמים כתוצאה מאותו מעשה טרור. מי משלם? מי משלם על כל אותם מעשי טרור? התשובה, אדוני היושב-ראש, נמצאת בתלוש המשכורת שלך, נמצאת בתלוש המשכורת שלך, כבוד המזכיר, ושל כל אחד ואחד מכם. אתם משלמים על הטרור. אתם משלמים על הטרור לא לפני מעשה; יש מדינות שזה התפקיד שלהן, לשלם על טרור לפני המעשה – קטאר, ארצות הברית, שלצערנו מעבירה סכומי כסף אדירים לאונר"א ומלמדת את הדור הבא של טרוריסטים, ועוד מדינות רבות בעולם שמשלמות מראש על הטרור. ויש מדינה אחת בעולם שמשלמת על הטרור לאחר מעשה; קוראים לה מדינת ישראל. כל אחד ואחד מהנוכחים פה מוזמן להסתכל בתלוש המשכורת שלו, ואפשר לצבוע חלק ולהגיד: הינה, אני משלם על נזקי הטרור. כמובן שאנחנו דואגים לאזרחים שלנו, כך צריך, ולכן, כאשר מישהו נפגע מטרור, אנחנו משלמים על נזקי הטרור. אוקיי, משלמים, משלמים, אבל מאיפה יגיע הכסף? למעשה, מה שהיה צריך להיות בעולם מתוקן הוא שמדינת ישראל הייתה הולכת ומעקלת כל נכס של הרשות הפלסטינית שיש תחת ידה, והייתה לוקחת משם את הכסף; הייתה נוקטת צעדים בין-לאומיים. היום זה באופנה לפנות לערכאות בין-לאומיות, כך שמעתי – יש מדינות שלא קשורות לעניין בכלל, ופונות לערכאות בין-לאומיות. יכול להיות שאנחנו היינו צריכים לפנות לערכאות בין-לאומיות ולנקוט הליכים ולהקפיא נכסים של קטאר – יכול להיות שזה מה שהיה נדרש – ושל מדינות אחרות שתומכות בטרור; איראן, כמובן. אבל אנחנו לא עושים את זה, או שאנחנו לא עושים את זה מספיק. ולא רק שאנחנו לא עושים את זה כמדינה – ולנו יש תירוץ, אלה תהליכים שלוקחים הרבה מאוד זמן, השמיכה התקציבית תמיד קצרה, וקשה למצוא מי שיטפל בכל ההליכים שנדרשים כדי לתבוע בגין כל מעשה טרור את סכום הכסף המגיע. אבל לא רק שאנחנו לא עושים את זה – אנחנו גם יוצרים תמריץ שלילי לנפגע הטרור עצמו לתבוע את הכסף מהמחבל, לתבוע את הכסף על ידי עיקול ביתו של המחבל, של רכושו.

היו"ר ארז מלול:

אין מה לעקל – הורסים אותו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אפשר למכור את הבית. תחשוב מה היה קורה מבחינת הרתעה. טוב שאמרת את זה, אדוני היושב-ראש. תחשוב מה היה קורה מבחינת הרתעה אם במקום להרוס את ביתו של המחבל, היו מעקלים אותו, נותנים אותו – – –

היו"ר ארז מלול:

אתה היית מוכן לגור בבית הזה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה יודע איפה אני גר? אני מוקף כולי במחבלים.

היו"ר ארז מלול:

האמת, אני לא יודע. אף פעם לא הזמנת אותי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תבוא. תשאל את איתמר. אתה יודע איפה איתמר גר?

היו"ר ארז מלול:

גם אתה לא הזמנת אותי, איתמר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה יודע איפה השר גר?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כן, גם הוא וגם רבים אחרים – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תחשוב מה היה קורה אם במקום לקחת את הבית ולהרוס אותו, היו נותנים את הבית לנפגע הטרור. הוא היה מוכר אותו לכל המרבה במחיר, והיה קם יישוב יהודי פורח בביתו של המחבל. אני חושב שהאלמנט המרתיע היה הרבה יותר גדול. כמובן שאם היה קם שם גם יישוב יהודי, מן הסתם היה צריך לשמור עליו. גם זה היה מוביל להרתעה לסביבה. היה יכול להיות הרבה יותר טוב. אנחנו לא עושים את זה, אנחנו הורסים את הבית מכל מיני שיקולים; לא ניכנס לזה, זאת הערת צד. אבל גם את רכושו של המחבל אנחנו לא לוקחים, ונפגע הטרור עצמו לא יכול לתבוע. גם את התומכים, המממנים הישירים, העקיפים, שיכולים לתבוע אותם, לא תובעים. למה לא תובעים? הסיבה לכך מאוד פשוטה. הסיבה לכך היא שכאשר אדם תובע כסף מהטרוריסט או משולחיו או ממממניו, כל מה שהוא ישיג – הוא יצטרך מייד להעביר לקופת המדינה, כי הרי הוא מקבל כסף שוטף מקופת המדינה. ממילא אין תמריץ, זה דורש הרבה מאוד כסף, זה דורש הרבה מאוד עלויות, וגם אם תשיג בסופו של דבר פסק דין ותבוא לממש אותו, אתה לא תרוויח מזה דבר. ולכן, לא רק שאנחנו כמדינה לא עומדים בתביעה, אנחנו גם לא מייצרים תמריץ לנפגעי הטרור או לעורכי דין מטעמם לתבוע, או לארגונים שרוצים לעשות את זה, ויש הרבה שהיו רוצים ופשוט לא יכולים. ולכן הצעת החוק הזאת באה לומר דבר מאוד פשוט – כבר הוצג על ידי היועץ המשפטי הממשלה בתור עמדה, אבל צריך לקבע אותו בחוק: כאשר אדם תובע תביעת נזיקין בעקבות מעשה טרור, הוא יכול לקבל פיצוי עונשין מעבר לפיצוי הרגיל. הפיצוי העונשי, קובעת הצעת החוק, ייגבה על ידי התובע, ולא יבוא על חשבון קצבאות הביטוח הלאומי שלו, והוא לא יצטרך להתחשבן על זה. זה – מעבר לסכום שהוא משלם. בנוסף קובעת הצעת החוק שבשנייה שאדם יגיש תביעה נגד טרוריסט, הוא יקבל מהביטוח הלאומי תחשיב כמה כסף מגיע לביטוח הלאומי מהאירוע. נניח יגידו מיליון שקל, כל מה שישלמו לאורך כל החיים, או 2 מיליון, לא משנה מה יהיה הסכום, כל מה שבית המשפט העליון יפסוק מעל אותו סכום – אם יפסקו לו 5 מיליון, 3 מיליון, 4 מיליון – והוא יכול לגבות ישירות ממנו, לא בא בחשבון האירוע של הביטוח הלאומי. גם אם יגבו בדיוק את אותו מיליון, וזה מה שיקבע גם בית המשפט, אם יגבה נתבע הטרור, כדי לתמרץ אותו לפעול ולתבוע, הוא יקבל 30% מסכום התביעה, ואת השאר יעביר לביטוח הלאומי. כך הצעת החוק מבקשת לייצר תמריץ נכון שיסייע רבות. בעצם, בהצעת החוק הזאת אנחנו מגייסים ליחידה הכלכלית ללוחמה בטרור של מדינת ישראל צבא של עורכי דין, צבא של ארגונים, צבא של נפגעי טרור, שיילחמו בחור הגדול ביותר שתומך בטרור – כאמור, לא חור המנהרות, אלא החור שבגרוש. כך, בעזרת השם, הצעת החוק הזאת תכה בטרור. לכן, אדוני היושב-ראש, בחרתי שזאת תהיה הצעת החוק הפרטית הראשונה שאני מעלה מאז תחילת המלחמה. תודה רבה. אני מבקש מכולם לתמוך בהצעה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר העבודה, הרב יואב בן צור, להשיב על ההצעה. עשר דקות לכבודו.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה הינו מהחוקים הסוציאליים המרחיבים ביותר, והוא קובע כי זכויותיהם של נפגעי פעולות איבה ובני משפחותיהם יהיו זהים בהטבות הסיוע והמעטפת לאלה של חיילי צה"ל ובני משפחותיהם. עוד קובע החוק – – –

היו"ר ארז מלול:

עליזה, את מפריעה לכבוד השר.

קריאה:

זה לא אני.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, הקול שלך. חבר הכנסת יוני מישרקי, זה השר מהסיעה שלך ומהעדה שלך.

שר העבודה יואב בן צור:

לא רק מהעדה – הוא נורבגי שלי.

היו"ר ארז מלול:

הוא נורבגי שלך. תלתא דתיובתא.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא הבנתי – – – שלכם הוא נורבגי?

יונתן מישרקי (ש"ס):

– – – אשמת – – –

שר העבודה יואב בן צור:

חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה הינו מהחוקים הסוציאליים המרחיבים ביותר, והוא קובע כי זכויותיהם של נפגעי פעולות איבה ובני משפחותיהם יהיו זהות בהטבות הסיוע והמעטפת לאלה של חיילי צה"ל ובני משפחותיהם. עוד קובע החוק כי לנפגע עומדת הזכות לבחור בין פיצוי מכוח חוק התגמולים לבין פיצוי נזיקי, וכי מקום שנפגע בחר בפיצוי נזיקי או בכל תגמול אחר מאוצר המדינה, אינו זכאי עוד לפיצוי מכוח התגמולים, לדוגמה, אם אדם בחר במקום פיצוי של נפגעי פעולות איבה – נגיד שהוא היה בדרכו לעבודה – הוא בחר להיות נפגע תאונת עבודה, שבהרבה מקרים זה אולי יותר משתלם. החריג הקבוע בחוק התגמולים בעניין זה נוגע לגמלאות מכוח שירות המדינה, וכן חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל. לגבי גמלאות מכוח חוקים אלה קובע החוק כי גם מי שבחר בפיצוי מכוח חוק שירות המדינה או חוק שירות הקבע, עדיין יהיה זכאי לרבע מגמלאותיו על פי חוקי התגמולים. הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע כי מי שזכאי לתגמולים לפי חוק התגמולים יהיה זכאי לקבלם, ובנוסף יוכל לגבות פיצויים על הנזקים שנגרמו לו עקב אותו מאורע מהמפגע, בכפוף לכך שיישאר בידו רק סכום הפיצויים העודף העולה על שיעור הגמלאות המהוון שעתיד להשתלם לנפגע מכוח חוק התגמולים. הצעת החוק מבקשת למעשה לתת מענה למצבים שבהם נפגע פעולות איבה זכאי לתגמולים לפי חוק התגמולים מהביטוח הלאומי, ובנוסף יוכל לתבוע ולקבל גם פיצוי נזיקי מהמפגע או מצד שלישי המחזיק בזכויותיו של המפגע. כמו כן, ההצעה מבקשת לעגן את זכאותו של הנפגע לקבלת פיצויים עונשיים, וזאת בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון שלפיה אלו אינם באים בגדר סעיפים 17(ב) לחוק התגמולים ו-21(א) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י–1950, ומשכך, נפגעים הזכאים לתשלומים מכוח חוק התגמולים רשאים לגבות בנוסף ובמקביל פיצויים עונשיים אשר נפסקו להם בגין אותו האירוע שעליו נסבה הזכאות לתשלומים. אין ספק כי בהתאם לדברי ההסבר של הצעת החוק, התיקון ייטיב את מצבם של נפגעי פעולות איבה שיהיו זכאים לתגמולים לפי חוק התגמולים וכן לפיצוי נזיקי. העברת חוק חשוב זה היא המעט שאנו יכולים לעשות ולהיטיב עם הנפגעים הרבים ולהקל מעליהם. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן שהעלה חוק חשוב זה, ואני קורא לכל חבריי לתמוך. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר. יש מתנגדים להצעת החוק? אין. נעבור להצבעה על הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – תביעה נגד מפגע), התשפ"ג–2022. הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – תביעה נגד מפגע), התשפ"ג–2022, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 11 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – תביעה נגד מפגע), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת שמחה רוטמן, אושרה בקריאה טרומית ותעבור להכנה לקריאה ראשונה לוועדת העבודה והרווחה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

חוקה. ועדת הכנסת – – –

היו"ר ארז מלול:

חוקה? ועדת הכנסת תחליט איזו ועדה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא – הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (נכים ונספים), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת צביקה פוגל. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל לנמק את ההצעה. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, כבר 103 ימים שאנחנו נמצאים במציאות של מלחמה, ומדי יום אנחנו מתעוררים עם ההודעות הבלתי-אפשריות שהותרו לפרסום. עם זאת אנחנו נחשפים לסיפורי גבורה של לוחמינו האמיצים ומתמלאים בגאווה גדולה על הלוחמים והלוחמות המופלאים שמחרפים את נפשם למען המדינה, שומעים מהם על האמונה בצדקת הדרך ועל החתירה לניצחון. אנחנו יודעים, אדוני היושב-ראש, שבמלחמה הזאת לוקחים חלק רבים המשרתים בגופי הביטחון וההצלה של מדינת ישראל, ובתוכם גם כאלה שאינם לובשים את מדי צה"ל, ומחובתנו כנציגי הציבור למצוא את הדרך להוקיר, ולהודות על פועלם של אלה שמסתכנים ולעיתים, לצערי, גם מוסרים את חייהם למעננו. הצעת החוק הזו, אדוני היושב-ראש, שהנחתי על שולחן הכנסת, באה לתקן עוול היסטורי עבור לוחמי האש ברשות לכבאות והצלה כך שבדומה לחיילים, שוטרים וסוהרים שנפגעו או שנפלו במהלך ותוך כדי שירותם, יוכרו כנפגעי כוחות הביטחון ויהיו זכאים, הם ובני משפחותיהם, לזכויות ולהטבות המגיעות להם כפי שראוי.

היו"ר ארז מלול:

להזכירך, חבר הכנסת פוגל, אני הגשתי הצעה לסדר-היום ודנו בזה בכובד ראש. קיימת דיון ב-08:00 בעניין הזה בגלל חשיבותו.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

וציינת את זה שזה היה ב-08:00. חבריי חברי הכנסת, לוחמי האש עומדים מדי יום בפני סכנות וניצבים בפני אתגרים עצומים. הם פורצים ללהבות כדי להציל לכודים, נכנסים לבורות כדי לאתר נעדרים ומחלצים נפגעים בתאונות מורכבות, והם נפצעים ולעיתים אפילו משלמים בחייהם. כך קרה בחודש אוגוסט האחרון, באירוע שבו נחשפנו לאומץ ליבם של לוחמי האש בפעולה לחילוצו של צעיר שנפל לבור בדיר אל-אסד, שבמהלכה מצאו את מותם שני לוחמי האש, עדנאן אסאד ודקל מרציאנו, זיכרונם לברכה, וכך גם במתקפת 7 באוקטובר, שבמהלכה נהרגו חמישה לוחמי אש, שמצטרפים לעשרה לוחמי אש שנהרגו בעשור האחרון בפעילות מבצעית. אדוני היושב-ראש, במתקפה ב-7 באוקטובר נהרג סגן-טפסר שלום צבאן, זיכרונו לברכה, שהיה מפקד תחנת כיבוי בקריית גת, ומייד כששמע על חדירת המחבלים היה בין הראשונים להסתער מול אלפי מחבלים. כולנו מכירים גם את סיפור הגבורה של גיל תעסה, זיכרונו לברכה, מפקד צוות בתחנת כיבוי אשקלון, שסרטוני האבטחה מתוך ביתו תיעדו את הרגע שמחבלים נכנסו אליו הביתה, משליכים רימון לממ"ד, וגיל, כמו לוחם, בתושייה – –

היו"ר ארז מלול:

למה "כמו"? לוחם. למה "כמו"?

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

– – כלוחם, בתושייה ובקור רוח, קפץ על הרימון והציל את שני ילדיו שהיו איתו בממ"ד. כולנו גם ראינו בסרטון איך בדם קר ובברבריות שאין כמותה, לאחר שהם מוודאים הריגה בגיל, ניגשים המחבלים למקרר ומוציאים ממנו בקבוק קולה ושותים. איתם נהרגו גם אריק יהודה מרציאנו, זיכרונו לברכה, שהיה בדרכו למשמרת בתחנת כיבוי אשקלון, ויבגני גלסקי ורועי משה, זיכרונם לברכה, שנהרגו בחילופי אש בדרכם חזרה לביתם ממשמרת בתחנת הכיבוי שבה הם שירתו. בשנת 2012, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נחקק חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, שהסדיר את שירותי הכבאות בישראל ואת המבנה הארגוני והסמכויות, וכן הגדיר כי הרשות תפעל תחת המשרד לביטחון לאומי – ביטחון הפנים דאז. עם זאת, החוק לא הגדיר מהן הזכויות הבריאותיות, הסוציאליות והכלכליות של לוחמי האש ועובדי הרשות לכבאות והצלה, כך שלמרות שנציבות הכבאות וההצלה פועלת תחת משרד ממשלתי, לוחמי האש לא מוכרים כגוף ביטחוני, והם אינם זכאים לתנאים ולקצבאות שמעניקה המדינה לחללי צה"ל, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, שכן נכללים בכוחות הביטחון. מנתוני הביטוח הלאומי, אדוני היושב-ראש, וכוחות כבאות והצלה, עולה כי בתחנות הכיבוי ברחבי הארץ משרתים 2,100 לוחמי אש, מהם כ-2,000 בכשירות מבצעית. החוק לא קובע מהן הזכויות של לוחמי האש במקרה שייפגעו או חלילה ימותו. האבסורד הזה, שבו עובדי רשות מסכנים את חייהם על מנת לשמור על חיי אדם, על רכוש ועל סביבה ואינם מקבלים תנאים שווים ביחס לגופי החירום האחרים – לכן, חבריי חברי הכנסת ואדוני היושב-ראש, אני מבקש מכם להכיר בלוחמי האש בכבאות והצלה ככאלה השייכים לגוף ביטחוני וזכאים לאותן זכויות כמו החיילים, השוטרים והסוהרים. אני קורא מכאן לשר הביטחון חבר הכנסת יואב גלנט לפעול עוד היום ללא התנגדות על פי החלטת ועדת שרים לחקיקה, ולהתחיל בעבודת מטה מואצת, כדי שכבר במושב הנוכחי תוך כדי הלחימה נביא את החוק החשוב הזה לקריאה שנייה ושלישית, על מנת לוודא שלוחמי האש ומשפחותיהם ידעו כי מדינת ישראל דואגת להם, לנשותיהם ולילדיהם במצב של מחלה, פציעה או חס וחלילה פטירה, כי אלמנות לוחמי האש לא יכולות עוד לחכות רגע אחד. זוהי חובתנו לדאוג למשפחות לוחמי האש, וכמה שיותר מהר. אני אנצל את ההזדמנות ואודה לצוות הנפלא שלי, לכל מי שסייע בהכנת הצעת החוק הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

להצעת חוק זו הוצמדו שתי הצעות חוק נוספות – של חברת הכנסת מירב בן ארי ושל חברת הכנסת נעמה לזימי. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי לנמק את ההצעה. שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, את הצעת החוק החשובה הזו אני מלווה כבר קרוב לשלוש שנים, מהיותי יו"ר הוועדה לביטחון פנים. אני עולה לכאן לדוכן, אבל אני אגיד לך את זה גם, פוגל, בצורה קצת אמביוולנטית, כי מצד אחד אין חוק יותר חשוב מזה בעיניי, באמת – עוול שנגרם ללוחמי האש, first responders. חמישה כבר נהרגו בחרבות ברזל ב-7 באוקטובר. באמת, האנשים שהכי מגיע להם. ביקרתי גם אצל דקל מרציאנו, זיכרונו לברכה, אצל המשפחה שלו במעלות. באמת, הנושא הזה הוא בנפשי ובדמי. התחלתי אותו בכלל עם דדי שמחי, שהיה נציב הכבאות, גם הוא אב שכול, והמשכנו את זה גם עם כספי. עם זאת אני חוששת, מכיוון שאני חושבת שהצעת החוק הזו, ההיתכנות שלה היא מאוד נמוכה, לצערי הרב, והלוואי שאני אתבדה. אני חושבת שהדרך הראויה להכיר, אגב, גם בעדנאן, שנפל בדיר אל-אסד אל הבור ביחד עם מרציאנו – הדרך הנכונה הייתה בהחלטת ממשלה, כפי שנעשה ב-2011 באסון הכרמל, שבו הוכרו שלושה לוחמי אש כלוחמי צה"ל. כך הייתה צריכה לבוא החלטת ממשלה שקודם כול מכירה בחמישה לוחמים של חרבות ברזל שכבר נפלו. אגב, צריך לומר שהגיעו אליהם, הגיעו אל המשפחה – דיברתי גם עם מירב, האחות – הגיעו והציעו לה ללכת למסלול של לוחמי צה"ל, ויום למוחרת חזרו בהם. זאת אומרת, זה עוול מטורף שנעשה ללוחמי האש. מטורף. אבל עם זאת, יש דרך, והדרך הייתה צריכה להיות החלטת ממשלה. שמע, הכול פה מוקלט. הלוואי שאני אתבדה, הלוואי, באמת, אתה יודע כמה שזה חשוב לי. לוחמי האש עשו – – –

היו"ר ארז מלול:

אם תעבדו ביחד, בשיתוף פעולה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם כול, אין שאלה.

היו"ר ארז מלול:

שיתוף פעולה זה שם המשחק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם כול, זאת לא השאלה, כי יש בינינו שיתוף פעולה. עשינו גם את האיזוק האלקטרוני ביחד, עשינו דברים טובים מאוד למען הציבור.

היו"ר ארז מלול:

זהו. מה זה משנה אם זה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

על זה אין שאלה. העניין הוא לא מירב בן ארי וצביקה פוגל, העניין זה שר הביטחון והשר לביטחון לאומי, זה האירוע, ולא סתם הזכרת. משרד הביטחון חייב לשבת עם המשרד לביטחון לאומי ולמצוא פתרון, ממש ללכת אחורה מחמשת הכבאים כלוחמי חרבות ברזל.

היו"ר ארז מלול:

למה? רוחבי. אחת ולתמיד לסדר את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אבל – תסמוך עליי, אני פה הרבה שנים. ניסיתי בכל ליבי ובכל נפשי לסייע ללוחמי האש, והלוואי שאני אבוא לפה בקריאה שלישית ואני אגיד לך: צדקת. הינה, אני אומרת את זה גם למשפחות השכולות שצופות.

היו"ר ארז מלול:

תזכרי. את תגידי לי: צדקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא צריך לשכנע אותי. אני בן אדם שמודה כשהוא טועה, אני יודעת להודות. אבל לצערי, הדרך לסייע ללוחמי האש כיום, בטח לחמישה של חרבות ברזל, בטח לעדנאן ולמרציאנו, שנהרגו כשנפלו לבור – להציל חיים, first responder – הינה, אני אומר לך, אדוני היושב בראש, זה קודם כול להכיר בהם כלוחמי צה"ל. החוק הזה – שנייה, רק מילה אחרונה – עושה צדק גם לנכים, גם לנופלים, גם למשפחות שלהם. אני קוראת למשרד הביטחון לשים את כל – מטענים זו מילה לא כל כך טובה, אבל לשים את כל העמדות, הדעות הקדומות, בצד, ולבוא להתכנס לתת להם את מה שמגיע להם, כי מדינת ישראל – וצביקה דיבר על זה – חייבת ללוחמי האש לא פחות משהיא חייבת לסוהרים בשב"ס, לשוטרים וחיילי צה"ל. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

אני מזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי לנמק את הצעת החוק. שלוש דקות לרשותך. אני הייתי מוסיף גם את מד"א. הם לא היו פה לוחמים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מד"א וזק"א.

היו"ר ארז מלול:

מד"א היו הראשונים שם בבארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון.

היו"ר ארז מלול:

את מכירה את הסיפור על הפרמדיקים.

נעמה לזימי (העבודה):

בוודאי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

והלוואי שאני אתבדה והחוק הזה יצליח. אני אעשה כל מה שצריך כדי להעביר אותו.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה, כבוד יו"ר הישיבה. כנסת נכבדה, אכן חוק חשוב, שהיה צריך להיות מחוקק מזמן, החוק שיכיר בלוחמי האש כחללי כוחות הביטחון, כמו שהיה ראוי שיקרה. אז קודם כול אני רוצה להגיד לצביקה, היוזם, שהביא את ההצעה עד כה, וכמו שגם מירב אמרה, אנחנו נעשה הכול ביחד כדי שזה יקרה. אני מזדהה עם החששות שהבעת. אני חושבת שהדבר הנכון עכשיו, משלא נעשתה החלטת ממשלה וזה נעשה בחקיקה, להגדיר לוחות זמנים; להגיד שנוכח החובה המוסרית הלאומית נתכנס ותוך חודש ימים נדע להעביר את ההצעה הזאת בכל הקריאות, או כמה שיותר מהר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הלוואי.

נעמה לזימי (העבודה):

אני הייתי שמחה ששתינו נגיד: הינה הבית הזה עשה נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו האחרונות שיכולות לקבוע, אבל בסדר.

נעמה לזימי (העבודה):

אני אומרת את זה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תכף יעלה השר.

נעמה לזימי (העבודה):

אני אומרת את זה אל יו"ר הוועדה ואל השר, שאם אכן יש כוונה ורצון, אנחנו לא רק נעזור לזה לקרות אלא נברך, כי יש על מה לברך אם הדבר הזה קורה, כי יש על מה לברך. אני לא רוצה להאריך, כדי שכבר נצביע. אני כן רוצה רק בכל זאת לציין את שמות הנופלים שנפלו במבצע חרבות ברזל: שלום צבאן, יבגני גלסקי, אריק יהודה מרציאנו, רועי משה, גיל תעסה.

היו"ר ארז מלול:

יהי זכרם ברוך.

נעמה לזימי (העבודה):

יהי זכרם ברוך.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

נעמה לזימי (העבודה):

יהיה זכר הנופלים שלנו ברוך, ושיקבלו את הכבוד הראוי שהם זכאים לו. ואני אגיד שבחודש אוגוסט אכן היה המקרה הקשה מאוד של שני לוחמי האש שנפלו בניסיונם להציל – –