Заседание пленума 25.07.2023 в 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ז' באב התשפ"ג, 25 ביולי 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטה בדבר תיקון טעות בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023. לוח תיקונים להצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 32), התשפ"ג–2023. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום: נאומים בני דקה. חברי כנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע "בעד" כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת יוסף עטאונה. אבל אנחנו נמתין עוד דקה קלה לכניסתו של השר, ברשותך, חבר הכנסת עטאונה.

גלעד קריב (העבודה):

כל השרים תופרים חליפות לדוח המיוחד של מודי'ס הערב. מעניין אם הממשלה צופה בו במרוכז במסיבת צפייה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אתם מתקשרים? מתקשרים אל השר? השר הגיע, בשעה טובה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנראה מישהו לא חיכה הרבה זמן אחרי ביטול עילת הסבירות כדי לקבל החלטה לא סבירה. אני אקריא לך הודעה שקיבלתי היום בווטסאפ, על מנהלת מחלקה בבית החולים סורוקה, מה היא כותבת לעובדים שלה: בוקר טוב, מבקשת להעביר הודעה לכל מנהלות ומנהלי הסיעוד בבית החולים. השפה המדוברת הינה עברית בלבד. בהעברת משמרות ובכל השיחות בתוך המחלקה יש לדבר בשפה העברית בלבד. ההחלטה הזו – ההודעה הזו עברה היום על ידי אחת ממנהלות המחלקות בסורוקה. אני רואה בחומרה התנהגות כזאת בבית חולים ציבורי, היחידי באזור באר שבע, כש-37% מאוכלוסיית הנגב הם דוברי ערבית, וכמעט 30% מצוותי הרפואה שעובדים בתוך בית החולים הם גם דוברי השפה הערבית, ובאי בית החולים, בגלל המציאות הקשה בנגב, הם כמעט 50% – ובאים למנוע מהם לדבר בשפה הערבית? אני מבקש באופן אישי גם את ההתערבות שלך, כי אי-אפשר שיהיה דבר כזה. אני כבר פניתי לשר הבריאות, והוא הבטיח שהוא יברר את העניין. אנחנו לא נסכים למציאות הזו. השפה הערבית היא השפה שלנו, ועל בית החולים ועל כל מוסד ציבורי להנגיש את השירות לאנשים בשפה שלהם, כולל ערבית, אמהרית, רוסית וכל שפה אחרת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לך, חבר הכנסת אל עטאונה. וכעת יעלה ויבוא חבר הכנסת אלהואשלה, אם הוא באולם – איננו באולם. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. אם ייכנס חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, נאפשר לו, ואם לא, אז חבר הכנסת בועז טופורובסקי.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום ראשון, בכל הנאומים של רוב חברי הכנסת שדיברו על אלימות, פשיעה ורצח בחברה הערבית, ספרנו 129 נרצחים. היום המספר עלה ל-130. אתמול הגיע השר לביטחון לאומי וענה לחבר הכנסת מנסור עבאס על הצעת אי-אמון בגלל העלייה בפשיעה והרצח בחברה הערבית, ואז הוא אמר לו שאין לו שוטרים. בתקופה האחרונה, בשנה וחצי האחרונות, התפטרו הרבה שוטרים, ואין לנו שוטרים; השוטרים מטפלים במחאות. אני ציפיתי משר בממשלת ישראל להגיע ולהגיד: אלה התוכניות שלי, אלה התוכניות שלי למיגור הפשיעה והרצח בחברה הערבית. שתהיה תוכנית מובנית, כשר בממשלה שהוא לא רק חבר כנסת. אבל לצערנו, כנראה שאנחנו, החברה הערבית, עדיין לא בסדר עדיפויות עליון של הממשלה הזאת ושל השר לביטחון לאומי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה טרם חזר אלינו. אם כן, חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, גם השבוע אקריא את פרטי תאונות הדרכים הקטלניות שאירעו בשבוע החולף, ולצערי יש לא מעט: ביום שלישי 18 ביולי נהרג רוכב אופנוע בשנות השישים לחייו, לאחר שפגע בנוסע אופניים חשמליים, התהפך ונפצע קשה בכביש 40, כביש הדמים. מותו נקבע שעות ספורות לאחר התאונה. ביום רביעי 19 ביולי נהרג רוכב אופנוע נוסף לאחר שהחליק בכביש 667, הסמוך לקיבוץ מירב. בהמשך אותו היום נהרג הולך רכב בשנות השישים לחייו, לאחר שנדרס בעת שחצה את הכביש לא במעבר חציה, שוב בכביש 40. טרגדיה נוספת באותו יום – נהרג רוכב טרקטורון בן 50. רכב פרטי פגע בו ופצע אותו אנושות, וכעבור יומיים הוא נפטר מפצעיו. הרוג רביעי באותה יממה מדממת: רוכב אופנוע – עוד רוכב אופנוע – בן 20 נפגע מנהג רכב פרטי בכביש 20. ביום שישי 21 ביולי נהרגה ביסאן אבו ר'דיה, בת תשע מרהט, לאחר שנדרסה ברהט. מותה נקבע במקום. ביום ראשון 23 ביולי נהרג גבר בשנות השלושים לחייו לאחר שהתהפך עם רכבו בכביש 444. השבוע נפטרו עוד שני בני אדם פטירה מאוחרת לאחר שנפגעו בתאונות דרכים. מתחילת השנה נהרגו 214 אנשים בכבישים, עשרה בשבוע האחרון. יו"ר הרלב"ד התפטר מתפקידו. הסיבה להתפטרותו היא שלא נעשה מספיק, ולצערי, ממשיכים למות בכבישים. שנה מדממת ביותר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. כעת יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, שראיתי אותו כבר באולם. אחריו – חבר הכנסת עופר כסיף. חבר הכנסת אוהד טל, אני מבין שוויתרת על זכות הדיבור? מאה אחוז. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שלום לכולם. ראינו אתמול בלילה איך המשטרה מתייחסת למפגינים בתל אביב, וכך מתבקש. לעומת זאת, ראינו אתמול מפגן כוח משטרתי, אלים, ברוטלי, כנגד המפגינים הערבים בג'יסר א-זרקא שהשתתפו בהלוויית מוחמד עמאש ורשא עמאש. לא יכול להיות שהמשטרה מתנהלת בשתי פנים. הדרישה שלנו היא שתהיה אכיפה אחידה כלפי כל המפגינים, וזה מה שנדרש עכשיו. לא שבג'יסר א-זרקא המשטרה מתנהלת בצורה מסוימת ובתל אביב בצורה שונה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני חייב לומר שאני מצטרף לקריאתו של אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה?

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

אמרתי את זה גם כשר. ההתייחסות צריכה להיות שוויונית. לא יכול להיות שתהיה איפה ואיפה. חבר הכנסת עופר כסיף, ואחריו – חבר הכנסת סימון מושיאשוילי.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, היום חבורה של מנוולים, חלאות המין הלא-אנושי, מקן הטרור חוות מעון, פלשו לשני – אפילו קשה לקרוא לזה כפרים – באמת, האנשים הפלסטינים העניים ביותר בטובא ובמע'ייר אל-עביד שבספר העיירה יטא, בחסות כוחות הכיבוש במדים. הם פלשו לתוך האוהלים שלהם ולמערה – הם גרים במערה ובאוהל – חיטטו להם בדברים, הכול מצולם ומתועד, בזמן שהצבא מאפשר להם את זה, לא מונע מהם להיכנס לאיפה שגרים הפלסטינים ולחטט בחפצים האישיים שלהם. כך נראה בדיוק הכיבוש, כך נראה האפרטהייד, כך נראה הגועל נפש של פשעי המלחמה שמקבלים גיבוי בבית זה. אנחנו נמשיך להיאבק נגד הפשעים האלה, נגד הכיבוש והאפרטהייד, נגד המנוולים שעושים את זה, עד שיושג פה – עם סיום הכיבוש – שלום אמיתי, שיאפשר לשני עמי הארץ לחיות בשגשוג.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, ואחריו – חבר הכנסת אבי מעוז.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

מוותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

מוותר. חבר הכנסת סגן השר אבי מעוז, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

נאום הנדסת תודעה 96.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 95. הפעם פנייה אישית.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, רבותיי, רבותיי, נא לכבד את הדובר, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תוציא ספר הנדסת תודעה.

אבי מעוז (נעם):

בועז, אני עוקב אחרי הנאומים שלך, ואתה עוקב אחרי הנאומים שלי, סחתיין.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

נכון, אפילו לומד מהם.

אבי מעוז (נעם):

אתמול נשלף האקדח, אתמול נורתה ירייה ראשונה – לא על ידי פרחח, אלא על ידי קב"ט, וכפי שפורסם, הוא פעיל באחים לנשק. בהנדסת תודעה חסרת אחריות, מובילי המחאה, ובראשם אנשים פגומים מבחינה מוסרית כמו ברק ואולמרט, מעבירים את הציבור שטיפת מוח כאילו ישראל איננה דמוקרטיה עוד, העם קרוע ובדרך למלחמת אחים, הצבא מתפרק, הכלכלה קורסת ויחסי החוץ בשפל. נבואה שמבקשת להגשים את עצמה. חברי הכנסת גנץ, איזנקוט, סער, מאיר כהן, מזרסקי, סגלוביץ', אלקין, טרופר, כהנא, ביטון, שוסטר, תמנו, פורר וסובה, אתם יודעים שאלו שקרים. אנחנו חולקים זה על זה, וזה לגיטימי. לגיטימי גם לבקר את הקואליציה ואף למחות כנגדה, אבל אתם יודעים שזו ממשלה שנבחרה באופן לגיטימי בידי הציבור ושהיא מבקשת לעשות טוב למדינה על פי ערכיה ואמונתה. קחו אחריות. אל תניחו לחסרי האחריות לגרור את כולנו לתהום. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ואחריה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. היא נמצאת איתנו? נמצאת. למי מזל טוב, ללימור? מזל טוב.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

טוב, אז בגלל שיש לי יום הולדת, לפני שתתחיל את הדקה, אני רוצה לאחל באמת לכל חברי הכנסת – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד דקה עליי, לכבוד יום ההולדת.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אוקיי, אני רוצה לאחל לכל חברי הכנסת חברי הבית הזה שבעזרת השם לכולם תהיה בריאות שלמה ואיתנה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – כוחות, שמחה, אהבה, אחדות, ובעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא ימלא את כל משאלות ליבכם לטובה ולברכה. בעזרת השם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום קול המושתקים מס' 24. בכל שבוע אני עומדת כאן, מעל הבמה הזו, לספר לעם ישראל על פיגועי הטרור המושתקים. חלקם הושתקו לגמרי, וחלקם כמעט שלא דווחו. בכל שבוע אני מתפללת שהנאום שלי יתייתר ולא יהיה בו צורך, אך עד שלא נשנה את מדיניות ההכלה, לצערי זה כנראה לא יקרה. כדי להביא את כל הפיגועים המתרחשים מדי שבוע אצטרך לעמוד כאן כמה שעות, אבל יש לי דקה אחת, אז אספיק מה שאספיק. ביום שלישי שעבר ערבים זרקו אבנים סמוך למעבר אליהו. באותו יום, בלילה, מחבלים זרקו בקבוקי תבערה בכביש גוש עציון–חברון החדש. בדרך נס לא היו נפגעים. ביום רביעי שעבר ערבים זרקו אבנים על רכב שבתוכו יהודים שנסעו בכביש 90 ליד הכפר עוג'ה. נזק נגרם לשמשה. ביום חמישי שעבר בבוקר, סמוך לשעה 05:30, ערבים מכפר המרצחים אל-מוע'ייר הניחו מטען חבלה על כביש אלון, ליד צומת מלאכי השלום. זמן קצר לאחר מכן נמנע פיגוע בכניסה לשכונת גבעת האבות בקריית ארבע. בסייעתא דשמיא, ובזכות ערנות של חיילי צה"ל, נתפס מחבל חמוש בסכין שהיה בדרכו לפגע. בערב של יום חמישי נפצע בשכונת גילה בירושלים אור סייר, צעיר בן 25, באורח קשה מאוד. שלושה מחבלים דקרו אותו בכל גופו. מפה אני רוצה לאחל לאור בריאות, ומתפללת שיחזור לאיתנו כמה שיותר מהר. פיגוע טרור נוסף התרחש ביום חמישי בלילה בכביש גוש עציון. האמבולנס של קריית ארבע חטף בקבוק צבע מרכב חולף בצומת אל-חאדר. המחבלים, יימח שמם, ניסו כמה פעמים לעקוף ולחסום את האמבולנס, ובסוף זרקו עליו את הבקבוק. ביום שישי מחבלים השליכו מטען לעבר כוחותינו, סמוך לבית אומר. קצין צה"ל במילואים נפצע באורח קל. באום צפא התרחשו עימותים קשים, לאחר שבמשך שעה ארוכה פעילי שמאל קיצוני הפריעו לחיילי צה"ל ונתנו רוח גבית לטרור. ביום ראשון, ממש לפני יומיים, נזרק בקבוק תבערה על רכב שבו נהג יהודי בין פדואל לברוכין. ברוך השם לא היו נפגעים. שעה לאחר מכן דווח על זריקת אבנים על רכב פרטי בכביש 90 סמוך לעוג'ה. הנהג נפצע קל ונגרם נזק לרכב. גם אתמול, יום שני, אתמול בלילה, פיגוע ירי בכפר המרצחים חווארה. ערבים ירו ללא הבחנה לכיוון אוטובוס שבו נסעו יהודים. בנס לא היו נפגעים. הלילה, בהר חברון, ערבים יידו בקבוק תבערה דרומית לצומת זיף. הרכב התלקח, והנהג הספיק להימלט. הבוקר ניסיון לפיגוע ירי לעבר רכב צבאי ליד השומרונים. שלושה מחבלים חוסלו, ברוך השם, על ידי כוחותינו המסורים. אדוני שר הביטחון, משהו חייב להשתנות. לא ניתן להמשיך כך. אנחנו נמשיך לזעוק. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. בישראל 2023 זכויות הנשים בסכנת הכחדה. בקואליציה שבה מספר הנשים הנמוך זה שנים – רק שש שרות ורק שלוש מנכ"ליות מתוך 32 משרדי הממשלה – בעצם שנים של מאבקים והישגים נרמסים. לדוגמה: אי-חתימה על אמנת איסטנבול, הפסקת השימוש הדו-מגדרי במכרזים, הצעת החוק להעברת סמכויות בענייני מזונות לבתי הדין הרבניים, פעילות לקידום הפרדה מגדרית במרחב הציבורי במסגרת חוק ההסדרים, התנגדות לחוק האיזוק האלקטרוני, והשיא – ביטול הרשות לקידום מעמד האישה. השבוע פרסמו חברותיי ראשות הרשויות בישראל גילוי דעת, והן הביעו דאגה רבה מהפגיעה המכוונת והשיטתית בזכויות נשים. עוד 97 ימים, ב-31 באוקטובר 2023, יתקיימו הבחירות המוניציפליות, ולמרות שהקמפיין לעידוד נשים להתמודד בוטל, אני קוראת לכל מי שמתלבטת – תתמודדי, וקוראת לכל האזרחיות והאזרחים שלא להצביע לרשימות ללא ייצוג שוויוני לנשים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה. חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לנצל את הדקה שעומדת לרשותי על מנת לחזק את ידיה של היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב מיארה. ראש הממשלה מנחם בגין, עליו השלום, אמר: יש שופטים בירושלים, ואנחנו היום אומרים: יש שומרי ושומרות סף בירושלים. הבית הזה הוא אכן הרשות שמייצגת את הריבון, אבל הבית הזה גם חייב לפעול במסגרת הכללים הבסיסיים של השיטה הדמוקרטית, וכשהבית הזה מנצל את הסמכות המכוננת, אולי הסמכות הקדושה ביותר שהופקדה בידי הבית – כאשר אנחנו מנצלים את הסמכות הזו על מנת להעביר חקיקה פרסונלית ומושחתת, שכל תכליתה לחלץ את ראש הממשלה מהסכם ניגוד העניינים שהוא התחייב אליו, אז בהחלט ראוי ששומרי ושומרות הסף ימתחו את הקו האדום. ראש הממשלה ושותפיו הם אלו שהביאו אותנו אל פתחו של המשבר החוקתי, והם אלו שצריכים לתת את הדין על כך. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת יבגני סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשעה האחרונה מתפרסמת הידיעה על כך שהיום בערב סוכנות דירוג האשראי מודי'ס תפרסם דוח חריג באשר לכלכלתה של מדינת ישראל. אני לא יודע מה יהיה כתוב בדוח; אני רק יכול להניח ולשער מה יהיה בדוח, אבל אני לא יודע ולא שולט במידע קונקרטי. יש לי תחושה ובסיס, יסוד, להניח שזה לא יהיה דוח מחבב ודוח שנותן תקווה לכלכלתה של מדינת ישראל. אנחנו התרענו במשך חודשים מאז פרסום הרפורמה על כך שכלכלה של מדינת ישראל עלולה להינזק כתוצאה מהרפורמה, כתוצאה מהמהלכים כאן בכנסת ללא הסכמה רחבה. אני אסביר ממש בכמה שניות מה המשמעות של הורדה בדירוג האשראי. כולנו נשלם יותר, משום שהורדה בדירוג האשראי ובתחזית להשקעות לכל החברות הגדולות שמשקיעות בישראל – המשמעות שלה היא שנצטרך לשלם יותר על הלוואות שמדינת ישראל לקחה, והמשמעות היא שכולנו נשלם על כך, אם זה בהעלאת מיסים, אם זה בקיצוץ משמעותי של ההוצאות שלנו כמדינה, כאזרחים. אז כולנו נרגיש את זה בכיס שלנו. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת אוריאל בוסו.

גלעד קריב (העבודה):

השרה דיסטל הזמינה למסיבת צפייה הערב. יש פופקורן. אני לא דיברתי עם מודי'ס.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא להפריע לסגן יושב-ראש הכנסת לדבר. בבקשה, אוריאל.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לשר הבריאות הרב משה ארבל, שהתייצב היום בעצמו באופן נחרץ עם כל הלשכה המשפטית בבית הדין לעבודה, ודאג לכך שהשביתה הלא-מוצדקת של הר"י במרכזים הרפואיים, שבינה לבין בריאות אין שום דבר – ובין הטיפולים שהיו אמורים להתבטל: ניתוחים בעמוד שדרה, גינקולוגיה, עיניים, אף, אוזן, גרון, כריתת איברים ועוד, כולל בבתי החולים הפסיכיאטריים, וזה עלול לפגוע באנשים שמחכים להם חודשים – אנא מכם, תוציאו את הבריאות מחוץ לפוליטיקה. ובנימה אישית, אדוני היושב-ראש, בסיומו של מושב בערב תשעה באב – בית המקדש הראשון נחרב על כל העבירות האמורות בתורה: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אבל נבנה לאחר 80 שנה. בית המקדש השני נחרב רק על שנאת חינם, וכמעט אלפיים שנה אנחנו עדיין לא מצליחים לבנות אותו, כי הוא ייבנה רק באהבת חינם. אהבת חינם צריך להתחיל כאן בבית, ומכאן זה יוקרן החוצה. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו נזכרתם?

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

קריאה:

בוקר טוב, אליהו.

היו"ר ישראל אייכלר:

אנחנו עוברים לחקיקה, הצעות חוק מטעם הכנסת לקריאה השנייה והשלישית. נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 12), לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה למיזמים ציבוריים חבר הכנסת אוהד טל להציג את הצעת החוק, בבקשה.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשמי ובשם חבריי חברי הוועדה למיזמים ציבוריים, נציגי קואליציה ואופוזיציה, שעמלו יחד כתף אל כתף בשבועות האחרונים על החוק החשוב הזה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 12), התשפ"ג–2023. ההצעה הזו החלה את דרכה עוד בכנסת העשרים-וארבע, והיא מיזוג של כמה הצעות חוק פרטיות, של חברי הכנסת שמחה רוטמן, שרן השכל ויצחק קרויזר. הצעת החוק הזו כשמה כן היא – תיקון, והיא באה לתקף את תמיכתן של כל סיעות הבית הציוניות במפעל ההתיישבות בנגב, בגליל ובאזורי עדיפות לאומית, ולאפשר את המשך קיומם והתפתחותם של היישובים במרחבים אלו. חוק ועדות קבלה, שהוא למעשה תיקון מס' 8 לפקודת האגודות השיתופיות משנת 2011, עיגן לראשונה בחקיקה את האפשרות לקיים מנגנון לקבלת תושבים ביישובים קהילתיים. מאז אותה חקיקה, ועדות הקבלה פועלות רק ביישובים קהילתיים ובהרחבות קהילתיות של מושבים וקיבוצים בנגב ובגליל שגודלם עד 400 משפחות. בבואנו להעלות על נס את ערכה של ההתיישבות ותפקידה המרכזי בפיתוח ובצמיחה של מדינת ישראל, הקפדנו גם כי הזכות לשוויון לא תיפגע יתר על המידה. בחוק שגיבשנו מוצעים התיקונים שאפרט להלן, ואליהם הגענו לאחר דיונים ארוכים, הקשבה למגוון הדעות ולגורמי המקצוע ובחינת האתגרים והצרכים של הקהילות השונות במרחב הכפרי. בהצעת החוק שלפניכם מוצע להרחיב את האפשרות לקיים הליכי מיון באמצעות ועדות קבלה בשני היבטים עיקריים: ביישובים קהילתיים גדולים יותר ובאזורים נוספים. לגבי גודל היישובים, בשונה מרוב צורות ההתיישבות – ואת זה צריכים להבין – היישובים הקהילתיים בנויים על מנגנון של ניהול עצמי. השמירה על תפקודו של יישוב כיישוב קהילתי מצריכה את תושביו לקיים מערכת פנימית ייחודית של שיתופי פעולה בתחומי החיים השונים. החוק במתכונתו הנוכחית, זה שנועד במקור לשמור על לכידותה וחוסנה של הקהילה, שימש בפועל כחסם להתפתחות ולצמיחה, וכך נוצרה מציאות שיישובים קהילתיים ותיקים רבים החלו למעשה להזדקן במהלך השנים, והגיעו לנקודה שבה תפקודם כקהילה חיונית ופעילה נפגע. נוצר צורך גדול לאפשר לאותן קהילות להמשיך ולצרף משפחות נוספות, תוך שמירה על מנגנון ההתאמה והקבלה, שיאפשר את קיום המרקם הקהילתי המשותף שחיוני לתפקודו של היישוב, גם כשהישוב גדל מעל 400 משפחות, כמוצע בנוסח החוק הקיים. בדיונים הרבים שמענו גם את המורכבות שבשימור הליך קבלה ככל שהיישוב גדל, ועל כן ההצעה שהתגבשה היא קביעת הסדר מדורג במתכונת הבאה: לפי המוצע, יישוב קהילתי שהתפתח והתרחב מעל 400 משפחות יגיש בקשה להרחבה של עד 700 משפחות והכרה כיישוב קהילתי המשכי. ההכרה הזאת תינתן לאחר בדיקה של ועדה מינהלית חדשה, שתיקרא הוועדה ליישובים קהילתיים. ועדה זו תהיה מורכבת מגורמים מקצועיים בתחום ההתיישבות ומנציגי משרדי הממשלה הנוגעים בעניין, והיא תבחן אם היישוב האמור מתפקד כיישוב קהילתי ומצדיק בשל כך את המשך קיומן של ועדות הקבלה. בחלוף חמש שנים מיום כניסת החוק לתוקף ניתנת סמכות לשר הכלכלה, באישור הכנסת, להרחיב את האפשרות להמשך קיומן של ועדות קבלה גם ביישובים קהילתיים המשכיים שיבקשו להתרחב מעל ל-700 משפחות. בסמכות השר יהיה לקבוע בצו את הגודל המרבי של היישובים לעניין זה. תיקון נוסף לחוק נוגע בהרחבת האזורים שבהם יחול החוק. לפי ההצעה, בנוסף ליישובי הנגב והגליל, החוק יחול גם על יישובים קהילתיים באזורי עדיפות לאומית, יישובים אשר בעניינם החליטה הממשלה כי ישנו אינטרס לאומי לחיזוק מיוחד על פי מפת העדיפות הלאומית של משרד הבינוי והשיכון. בנוסף, על היישוב להיות מסווג באשכול 1 עד 5 במדד הפריפריאליות של הלמ"ס. כל זאת בשל הרציונל של החוק, שלפיו דווקא במרחב הכפרי בפריפריה ישנה חשיבות גדולה יותר לחיזוק המערכים הקהילתיים, הלכידות והחוסן של התושבים. במקביל להרחבת ההסדר הקיים של ועדות הקבלה, הוספנו מנגנונים מאזנים שנועדו לתת מענה לחלק מן הביקורות שהושמעו כלפיו לאורך השנים. בין התיקונים המוצעים ניתן למנות למשל את אלו: 1. מוצע לתקן את הרכב ועדת הקבלה כך שלא יתאפשר בה רוב מובנה לנציגי היישוב הקהילתי, וכך תצומצם השפעה של גורמים שאינם פועלים בתום לב; 2. מוצע להסדיר את אופן פעולת הוועדה, תוך הבהרה כי המועמדים זכאים לפנות ישירות לוועדה במועצה האזורית, והיא זו שתנהל את הטיפול בפניות המועמדים. גם כאן צמצמנו למעשה השפעה של בעלי אינטרסים, משקיעי נדל"ן למיניהם; 3. הוספנו בחוק הוראה שלפיה על ועדות הקבלה במועצות להעביר דיווח תקופתי לכנסת בעניין פעילותן, והן יהיו שקופות וחשופות לביקורת נבחרי הציבור. לסיכום דבריי, אני מבקש להודות לצוות הוועדה – ליוני בן הרוש, למיכל כהן, לדובר הוועדה קותי תנעמי; לצוות הייעוץ המשפטי – לגור ולניצן, שנמצאת כאן; לצוות הפרלמנטרי שלי, שעבד קשה מאוד כדי לקדם את הצעת החוק הזו; לחברי הכנסת יוזמי החוק, שהזכרתי אותם בתחילת דבריי. ואני רוצה להודות מאוד לשרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות חברת הכנסת אורית סטרוק, שהיא שותפה נאמנה, ועבדה יחד עם כל הצוות שלה באמת לילות כימים על מנת שנוכל כולנו לעמוד כאן היום כשהחוק מושלם. אני רוצה להודות גם לכל השותפים מחוץ לכנסת, במועצות ובארגונים הרלוונטיים, שפעלו יחד איתנו להביא את הצעת החוק כפי שהיא מוגשת בפניכם היום. לסיכום, משפט אחרון, אני רוצה לחזור ולהזכיר כי התיקון החשוב הזה, שנועד לחזק ולתת רוח גבית למפעל ההתיישבות בנגב, בגליל ובכל אזורי העדיפות הלאומית, התקבל בוועדה פה אחד ובהסכמה רחבה. אני וחבריי לוועדה – כאמור, קואליציה ואופוזיציה – המכירים בתפקידה החשוב של ההתיישבות – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה אתה לא אומר "ביהודה ושומרון"?

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

– – בחלקם האינטגרלי של היישובים, בחזון הציוני – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שוסטר, למה הוא לא אומר "ביהודה ושומרון"?

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

– – ובמחויבות שלנו כשליחי ציבור לסייע לקהילות לצמוח – –

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא מחביא את זה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה הבעיה? למה אתם לא אומרים?

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

– – כולנו גאים ונרגשים להביא את החוק בפניכם היום. במיוחד בימים אלו, כשרוחות המחלוקת סוערות, תהליך העבודה המשותף – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל תגיד את האמת, תגיד שגם ביהודה ושומרון, למה אתה לא אומר את זה? מה אתה מתבייש?

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

– – הוכיח את עצמו כרכיב מרכזי ומהותי בעבודת הבית הזה. אני באמת, כולי תקווה שהעבודה מהסוג הזה שהראינו בוועדה תחזור ותהיה סימן ההיכר של הפרלמנט הישראלי. ואסיים – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל חבר הכנסת טל, תגיד: אנחנו גם רוצים שזה יהיה תקף ליהודה ושומרון.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

גם יהודה ושומרון.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

אל תדאג. אתה דואג? חבר הכנסת לוי, אתה דואג?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה דואג?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, אבל תראה, הזכרת נגב, הזכרת גליל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לוי, אתה דואג? גם יהודה ושומרון.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

נכון.

מיקי לוי (יש עתיד):

אז בשביל הפרוטוקול תזכיר גם את זה.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

אל תדאג, אל תדאג.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, הוא קורא לזה – איך קראת להם? אזורים מיוחדים?

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

אסיים במילותיו של הנביא ישעיה: "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי", ובבניין הארץ ננוחם. אנו מבקשים מכולכם לדחות את ההסתייגויות שהוגשו ולאשר את ההצעה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח המוצע. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת אוהד טל. להצעת חוק זו הוגשו הסתייגויות, ואני רוצה לקרוא את הקבוצות שהגישו את ההסתייגויות לפני שהם יבואו לנמק: קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת עודה, טיבי, סלימאן, כסיף ועטאונה; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מיכאלי, לזימי, קריב ומרום; קבוצת רע"מ – חברי הכנסת עבאס, טאהא, אלהואשלה, יאסין וחוג'יראת; קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת לפיד, ברביבאי, כהן, אלהרר, כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, בן ארי, בן ברק, סגלוביץ', טופורובסקי, שיר סגמן, עידן רול, להב הרצנו, בליאק, כץ, צרפתי הרכבי, מזרסקי, פרידמן, ביטון, טור פז, דוידסון, שירי וטל מירון; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, סער, איזנקוט, תמנו, יפעת שאשא ביטון, טרופר, אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, כהנא, פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר. אלה המסתייגים, ולפי הרשימה שיש בידי, אלה ביקשו לדבר מהם – ראשון הדוברים, חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. חמש דקות.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מי שמסתכל על הצעת החוק הזו, בואו נגיד את האמת ובואו נקרא לילד בשמו: הפשיזם כבר כאן, האפרטהייד גם כאן – חי, קיים ונושם בהצעת החוק הזו. הצעת החוק, על מה היא מדברת? על ועדות קבלה ליישובים קהילתיים בנגב ובגליל. וכשמציעי החוק מדברים על התיישבות בנגב והגליל הם מונחים מתפיסת עולם גזענית, הם מבדילים בין אזרח לאזרח. אם הייתה בבסיס התפיסה הפוליטית-חברתית של האנשים האלה תפיסה אזרחית שוויונית, לא היו מביאים הצעה כזו. ההצעה הזו של ועדות קבלה תחת הכותרת "מרקם חברתי", "מרקם תרבותי", "אי-התאמה במרקם החברתי והתרבותי", היא להגיד לא ל-20% מאזרחי המדינה – לא להיכנס ליישובים הקהילתיים האלה בנגב ובגליל. כבוד היושב-ראש, תאר לעצמך מצב שאתה – אתה ולא מישהו אחר – בגלל איך שאתה נראה – ואני מכבד את זה – אם בצרפת או באנגליה או בארצות הברית, אסור לך לגור ביישובים מסוימים כי יש לך כיפה על הראש, כי יש לך פאות, כי אתה אדם דתי. וכל אדם באמונתו יחיה. בהצעת החוק הזו שאתה והקואליציה שלך הולכים להצביע עליה אין לך אפשרות לגור במדינה אחרת.

היו"ר ישראל אייכלר:

שאלת את השאלה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כל העולם היה קופץ.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת עטאונה, שאלת שאלה. יש ראשי ערים בישראל שאין להם שום בושה להצהיר שהם לא רוצים חרדים בעריהם ובשכונותיהם.

גלעד קריב (העבודה):

או שיש כאלה שלא רוצים חילונים.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אנחנו דוחים את זה. אני שותף איתך לדעה הזו. ולכן, אני קורא לכם להתנגד להצעת החוק הזו. אין במדינה דמוקרטית מקום להצעת החוק הזו, שבאה להפריד בין אזרח לאזרח. אין לנו התנגדות בתפיסה לפיתוח הנגב והגליל, אבל כשבאים לפתח את הנגב והגליל, צריך לפתח גם לערבים, גם ליהודים, וגם ליהודים ולערבים שיוכלו לגור יחד. ההצעה הזו היא הצעת אפרטהייד. היא לא באה לחזק את הנגב והגליל – היא באה להילחם באוכלוסייה הערבית בנגב ובגליל תחת הפרנויה של המאזן הדמוגרפי, ולכן אין מקום בדמוקרטיה להצעת חוק כזו. מי שביטל אתמול את עילת הסבירות רואה היום את התוצאות בהצעה הזו. אני קורא מכאן לכל מי ששותף לדמוקרטיה אמיתית: מי שעמד בצד, מי שנתן לגיטימציה לפני שבע-שמונה שנים לחוק ועדות הקבלה ולא היה שותף למאבק של האוכלוסייה הערבית, לא יכול לבוא היום בטענות לאוכלוסייה הערבית, למה היא לא משתתפת במחאה; מי שנתן לגיטימציה לחוק הלאום ולא יצא להילחם עם האוכלוסייה הערבית, לא יכול לבוא היום בטענות לאוכלוסייה הערבית, למה היא לא במחאה. מי שרוצה להילחם על דמוקרטיה צריך לשלב ידיים, ערבים ויהודים, בתפיסת עולם פוליטית, חברתית, אזרחית, שוויונית, שנילחם עליה יחד, יחד, למען עתיד טוב יותר. ועוד פעם, אנחנו התנגדנו בוועדה לחוק הזה של ועדות הקבלה. אנחנו נתנגד כאן. אנחנו קוראים לכל מי שבעד דמוקרטיה ונגד גזענות, שיירתם בחוק הזה ויצביע נגד. ולכם – אתם, כן – החרדים והדתיים, אין מקום לפי החוק הזה. יש הרבה יישובים שאתה לא יכול לגור בהם עם הכיפה שלך. יש הרבה יישובים – תחת הכותרת "מרקם חברתי", "מרקם תרבותי", אתה יכול לפסול אותו מלגור. ולכן, הצעת חוק זו היא גזענית, ואין לה מקום בשום ספר ובית מחוקקים לדמוקרטיה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב.

קריאה:

איך זה?

היו"ר ישראל אייכלר:

הוא מחליף את לזימי. עשר דקות.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, יש שר איתנו?

היו"ר ישראל אייכלר:

יש שרה, כן.

גלעד קריב (העבודה):

השרה פה? הינה השרה, בסדר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, טרם אתייחס להצעת החוק, אבקש, אדוני היושב-ראש, להתייחס לדבריו היפים של חבר הכנסת בוסו, יושב-ראש ועדת הבריאות, על כך שבימים אלו אנחנו צריכים להקפיד באהבת חינם. דבריו מתכתבים עם הדברים מעוררי ההשראה של יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מרגשים, מרגשים.

גלעד קריב (העבודה):

– – שדיבר היום על הצורך לנהוג במתינות, להקשיב איש לרעהו.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה היה מרגש מאוד.

גלעד קריב (העבודה):

ואני רוצה לומר כך: תראו, אנחנו מבינים שאתם בקואליציה חושבים שאנחנו אנרכיסטים; אני גם מבין שאתם חושבים שאנחנו אזרחים לא נאמנים, לא פטריוטים. אבל תעשו טובה, אל תחשבו שאנחנו מטומטמים. יש הבדל בין אנרכיסטיים לבין מטומטמים. מטומטמים אנחנו לא. אז אחרי חצי שנה של הסתה, של שנאה, של דריסת כל נורמה פרלמנטרית בבית הזה, אחרי שמיניתם את דודי אמסלם כשר המקשר בין הממשלה לכנסת, והאיש לא מסוגל להוציא מהפה שלו מילה אחת שהיא לא שנאה, הסתה והשמצה; אחרי שהשרה דיסטל הקימה – לא יודע אם שמעתם – את האגף ללכידות בחברה הישראלית – שמעתם? הדבר השני, אחרי שהיא חיברה את המדפסת – האגף ללכידות בחברה הישראלית. היא, דיסטל אטבריאן – תעשו לנו טובה, אל תדברו איתנו על אהבת חינם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

טוב שיש על מה לחייך היום.

גלעד קריב (העבודה):

קחו את הפגרה, תעשו קצת סדנאות משותפות לכל הקואליציה ותעבדו קצת על אהבת חינם. נדבר איתכם במושב הבא. בינתיים אל תוציאו את המילים הללו מהפה שלכם, כי אתם קואליציה של שנאת חינם ושל שנאת אחים. אחרי זה חשוב לומר שבניגוד למיתוס, הבית השני לא חרב בגלל שנאת חינם. אומנם הגמרא אומרת, באחת מאגדות החורבן, שירושלים חרבה על שנאת חינם, אבל ירושלים לא חרבה על שנאת חינם; היא חרבה מכיוון שהקנאים והקיצוניים השתלטו על עמדות ההשפעה והשלטון, והמתונים נסוגו לאחור או נהדפו לאחור. זו האמת. ירושלים חרבה מכיוון שחבורה של קיצוניים מחרחרי ריב, אנשים שלא היססו לטבוח באנשים מתוך עמם על רקע פוליטי, הם אלו שהובילו את עם ישראל לחורבן השני. וכשאני רואה את הזובור שאתם עשיתם אתמול לשר הביטחון ולרמטכ"ל – טוראי גלנט היה צריך לרוץ כמו פורפרה בין רב-אלוף איתמר בן גביר לאלוף בדימוס יריב לוין. למזלו, תת-אלוף סמוטריץ' לרגע ניסה לעזור לו. אבל אחרי שראיתי את הזובור שלכם, ואחרי שראיתי את הזובור שראש הממשלה, הגאון הביטחוני והגאון הכלכלי, עשה לרמטכ"ל כשהוא סירב לשמוע אותו, אז כן, יש לנו סיבה לדאוג מאוד לבית השלישי. כי הבעיה שלנו היא לא רק שנאת חינם, אלא שחבורה של קנאים, של בריונים, של אנשים שמכשירים כל סוג של אלימות לאומנית, השתלטה על עמדות ההנהגה. ממשלת ישראל הנוכחית היא ממשלה שבה הפונדמנטליסטים מנהלים את המופע. זאת לא ממשלת נתניהו השישית, זו ממשלת בן גביר הראשונה. בגלל זה אנחנו צועדים לעבר קטסטרופה. ואנחנו, חברי האופוזיציה, יחד עם מיליונים, מיליונים, של ישראלים נעשה הכול כדי להחזיר אתכם, הקיצוניים, לשוליים. עכשיו אחרי הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, לעניין הצעת החוק. אני אומר את הדברים, ולא כולם בהכרח קלים לי. על ההצעה הזו, אדוני היושב-ראש הוועדה חבר הכנסת טל, אפשר לומר את מה שאמר החכם למלך הכוזרי: הכוונה היא אולי רצויה, אבל המעשים מובילים למקום הלא-נכון. אני מאמין בערך ההתיישבות; אני מאמין גם בהיבט הציוני שלו, ואני מאמין גם בהיבט האזרחי שלו. אני חושב שמדינה מתקדמת צריכה לעודד פיזור אוכלוסין. אני מאמין שמדינה מתקדמת צריכה, בצד חוט השדרה של היישובים העירוניים, לקדם גם התיישבות קהילתית כפרית, בין שהיא חקלאית ובין שהיא לא חקלאית. אני חושב גם שמדינה מתקדמת צריכה לעודד את ערך הקהילתיות גם בחיים העירוניים, ובוודאי בפריפריה. קהילתנות היא ערך חשוב מאוד וראוי מאוד, וקהילתנות מוצלחת מחייבת גם איזשהו רצף דורי ותחלופה דורית והתחדשות. וכן, יישובים קהילתיים – יש בהם ממד מוגבר של ערבות הדדית. אבל הדרך לייצר את אותם חיים קהילתיים לא צריכה לעבור דרך חקיקה שפוגעת או מאיימת לפגוע בערכי היסוד של החיים הדמוקרטיים שלנו, ובראשם עקרון השוויון. ישנן דרכים רבות להבטיח את העתיד של היישובים הקהילתיים בנגב ובגליל. ישנן דרכים רבות להבטיח את היכולת של בני הדור השני, ואחריו בני הדור השלישי, לגור ליד הוריהם. יש דרך לעודד תושבים שגרים היום במרכזים האורבניים במרכז הארץ לבנות את חייהם בנגב ובגליל. אבל אף אחת מהדרכים הללו, אדוני יושב-ראש הוועדה, אף אחת מהן לא נדונה לעומק אצלך בוועדה כתחליף להצעת החוק המאתגרת הזו. כל הניסיונות לבחון אם יש כלים מתאימים יותר, שעולים בקנה אחד עם עקרון השוויון בצורה טובה יותר – כל הבקשות לדון באותם כלים למעשה נדחו על ידך ועל ידי הקואליציה. יותר מזה, לא טרחתם – – –

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

השתתפת בכל הדיונים? גלעד, היית? השתתפת בכל הדיונים?

גלעד קריב (העבודה):

לא, אבל קראתי את מה שהתפרסם. צפיתי בלא מעט מהם. ובאלה שהשתתפתי, סירבת, אדוני היושב-ראש, לאפשר דיון במנגנונים חלופיים. יותר מזה, הצעת החוק שאתה קידמת אינה נשענת על תשתית עובדתית ראויה. הדברים ששמענו בוועדה הם אכן דברים שבאו מן הלב. אני מגיע מתנועה שמחוברת בכל נימי נפשה להתיישבות העובדת. אני אומר כאן, יש לנו תפקיד – – –

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

– – – זאת הבעיה, שהתנתקתם.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא, לא. אדוני, אתה התנתקת.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

– – – חבל, חבל.

גלעד קריב (העבודה):

בוא, בוא, שמעתי, כן. אתה חבר בקואליציה שבמשך שנים – – –

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

– – – כשאין תשובה אתה מתחיל – – –

גלעד קריב (העבודה):

אוהד. אוהד, בוא, תן לי.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

חבל, גלעד.

גלעד קריב (העבודה):

תן לי, כי אני אומר את הדברים, אתה יודע, לא בתקיפות, אבל אומר אותם באמונה שלמה. אני מגיע מתנועה שמחוברת בכל נימי נפשה להתיישבות העובדת, להתיישבות בכלל. זו המפלגה, מפלגת העבודה, ביחד עם עוד שותפים, שהתייצבה תמיד לצידה של ההתיישבות הקהילתית. והדברים ששמענו בוועדה מפי נציגי ההתיישבות הגיעו מן הלב וחדרו אל הלב. אבל אתה כיו"ר ועדה לא טרחת להניח תשתית עובדתית ראויה, שהייתה נחוצה לנו על מנת לענות על השאלה לגבי הצעת החוק הזו, שיש בה קשיים חוקתיים גדולים, שהיא מדרון חלקלק – היא מדרון חלקלק גם ביחס לאזרחי ישראל הלא-יהודים, אבל היא מדרון חלקלק גם ביחס לאזרחי ישראל שהם חלק מהקהילה הגאה. ההצעה הזאת היא מדרון חלקלק ביחס לאזרחי ישראל ששייכים לקבוצות מוחלשות ומודרות. ההצעה הזאת היא מדרון חלקלק ביחס להורים יחידניים.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

– – – אתה מדבר שטויות, ואתה יודע שאתה מדבר שטויות.

גלעד קריב (העבודה):

תראה, אדוני, אתה יודע, בכל זאת, יו"ר ועדה בכנסת.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

חבל לי. אני באמת מכבד אותך בדרך כלל, אבל אתה מדבר שטויות.

גלעד קריב (העבודה):

ידידי – אנא, רק תוסיף לי עוד דקה, כי אני מוצא את עצמי – – –

קריאה:

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

למה?

היו"ר ישראל אייכלר:

אל תפריע, ואני לא מוסיף לו כלום.

גלעד קריב (העבודה):

למה לא?

היו"ר ישראל אייכלר:

כי ככה אני החלטתי.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

הוא פנה אליי. הוא פנה אליי.

גלעד קריב (העבודה):

כך החלטת, נו.

היו"ר ישראל אייכלר:

אל תפריע לו.

גלעד קריב (העבודה):

עוד אביר של שנאת חינם ואפליה. בכל מקרה, זאת לא הדרך. ההצעה הזו לא מתכתבת עם פסיקת בג"ץ. ההצעה הזאת לא נשענת על תשתית עובדתית ראויה. ההצעה הזו עוקפת פתרונות ראויים. ההצעה הזו היא מדרון חלקלק, כי בפעם הראשונה היא מאפשרת לשר בחתימה של צו להרחיב את מספר יחידות הדיור המשפחתיות.

היו"ר ישראל אייכלר:

נא לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

בקיצור, לא לילד הזה אנחנו מפללים כשאנחנו מדברים על חיזוקה של ההתיישבות.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

ומילה אחת אחרונה, ברשותך, היושב-ראש, היסטורית – היסטורית, אדוני – – –

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

אבל הסתיים הזמן.

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט אחד אני נותן לכולם.

גלעד קריב (העבודה):

נכון. בוא, אתה הפרעת, אז תמתין. אתה לא צריך ללכת בדרכיו של שמחה רוטמן. יש לך את הסגנון שלך, הוא קצת יותר ראוי וממלכתי. תעשה גם לעצמך שירות טוב. אדוני היושב-ראש, יש מנה גדושה של צביעות בכך שנציגי קואליציית הימין, הקואליציה בהובלת הליכוד, מדברים למען ההתיישבות העובדת בנגב ובגליל. אתם אלו שהצרתם את דרכה של ההתיישבות העובדת, הקיבוצית והמושבית, בנגב ובגליל, מתוך שנאה יוקדת – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – שבאה לידי ביטוי גם בדברים של השרים שלכם כאן מעל הדוכן. אתם האחרונים שאכפת לכם באמת מההתיישבות הקיבוצית והמושבית. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אוהד, לא מתאים לך. יש לך פנים יותר מדי נחמדות כדי – – –

קריאות:

היו"ר ישראל אייכלר:

לא להפריע לחבר הכנסת ווליד טאהא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ביום חמישי שעבר – – –

גלעד קריב (העבודה):

מספיק לכם רוטמן אחד – – –

קריאות:

היו"ר ישראל אייכלר:

נא לא להפריע. אני מתחיל עכשיו מחדש. אתה תקבל עוד דקה. יש לך ארבע.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ארבע דקות, לא?

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה תקבל עוד דקה. אני אוסיף לך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ביום חמישי בלילה נרצחו ביישוב ג'יסר א-זרקא מוחמד ורשא עמאש. גופותיהם של שני הנרצחים הצעירים שוחררו מהמכון לרפואה משפטית אבו כביר רק אתמול, והם הובאו למנוחות בשעות אחר הצוהריים. בעקבות ההלוויה, האנשים הכועסים – ובצדק כועסים – רצו להביע מחאה על המשך מקרי הרצח, להביע את הזעם ואת הכעס שלהם, ואז המשטרה נכנסה בהם בברוטליות, באכזריות, עם אלות, השתמשה ברימוני הלם, כאילו אנחנו בשדה קרב. בסך הכול התושבים בג'יסר א-זרקא רצו להביע מחאה וכאב על הרציחות המתמשכות ביישוב, וכך היה טיפול המשטרה בהם. כמה ימים לפני זה, ביישוב השכן פוריידיס, נרצח עוזר ראש המועצה, וגם אז התושבים יצאו להביע כעס על מקרי הרצח שלא מסתיימים, וגם אז המשטרה עמדה מולם עם נשק, אלות, ובברוטליות, כאילו הם מתכוננים לקרב. אז רבותיי, אתמול עקבנו אחר הנעשה באיילון בתל אביב, ולמען האמת ראינו מראות מזעזעים: כניסה של שוטרים עם פרשים, עם סוסים, באנשים; כיוונו את לחץ המים על האנשים, להרים אותם, לזרוק אותם מעל המחיצות שם. אבל השוטרים לא היו עם נשק ולא היו עם אלות, והשימוש ברימוני הלם – נעשו עליו 1,150 דיונים. ולא שאני מצדד בזה. המשטרה לא הייתה צריכה לעשות את זה. המפגינים – זכותם למחות, להפגין, להביע דעה, והמשטרה לא צריכה להתנהל מולם בברוטליות. כמה משפטים על החוק שבנדון. כבוד היושב-ראש – טוב שהתקנת את השעון – יש לי הצעה. האזרחים הערבים לא מתלהבים ללכת ליישוב קהילתי זה או אחר כדי לרכוש דירה. האזרחים הערבים רוצים, מתפללים, מייחלים ליום שבו שלטונות המדינה יתחילו באמת לתכנן את היישובים הערביים, להרחיב שטחי בנייה, להמציא פתרונות דיור לזוגות הצעירים. הם לא רוצים את היישובים הקהילתיים שהיהודים לא רוצים אותם בהם. אף אחד לא רוצה לעזוב את היישוב שלו. אבל תתכננו את היישובים, תאשרו תוכניות כוללניות, תאשרו תוכניות מפורטות, תקדמו תכנון. תפסיקו עם מדיניות התכנון הלאומי, אפילו הלאומני – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – התכנון הפוליטי, התכנון הלעומתי. האזרחים הערבים לא ירצו בכלל לחשוב להגיע ליישובים קהילתיים כדי לרכוש בהם דירה או לרכוש בהם אדמה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. אלעזר שטרן, חמש דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

דרך אגב, יש כאלה שמפחיד אותי שיגיעו ליישובים האלה יותר ממך. עמיתיי חברי הכנסת, יש חשיבות גדולה בעיניי להגדלת ההתיישבות בגליל, בנגב. אני רק רוצה להגיד דבר אחד – אמרתי את זה פה כבר כמה פעמים: כשאנחנו מגדילים את האפשרות עם חוקים כאלה גם ליהודה ושומרון, אז ביישוב אחד ביהודה ושומרון, שקוראים לו קרני שומרון, יש יותר מאשר בכל גוש קטיף יחד. למה? בגלל המרחק מכפר סבא. אני מאחל לשכנים שלי ולחברים שלי מהמצפים האחרים שבזכות החוק הזה גם הילדים שלהם יבואו לגור יותר קרוב. אני לא יכול להצביע בעד שום חוק שממשלת החורבן הזאת מביאה לכאן בימים האלה, וכך אני מסתכל על השמות שיושבים כאן מסביב. זאת ממשלת חורבן. אני רוצה להגיד עוד משהו. אל תגידו לי "אנשים אחים אנחנו" אם אתם מפסיקים ולא הולכים לפסוק הבא. הפסוק הבא, בראשית י"ג ט' – פסוק אחד אחרי "אנשים אחים אנחנו": "הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי" – לשם אתם מוליכים אותנו. מ"אנשים אחים אנחנו" – "היפרד נא מעליי". ואם אתם רוצים, עוד פעם, להמשיך קצת בפרשיות ולהגיע לפרשת וישב, אז יש אחד שהוא מיעוט. הוא אומר: "את אחי אנכי מבקש". ומה אומרים לו הרוב, האחים? אני אגיד לכם מה אומרים לו: "וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם"; "לכו – – – ונשלכהו באחד הברות". מתי זה משתנה? לא צריך את מודי'ס, לא צריך שום דירוג אשראי: "ויהי רעב בארץ" – ואז יורדים למצרים. וכשאין אוכל, גם הרוב שרצו להשליך אותו לבור יורדים להתחנן. אבל גם זה התחיל במיעוט שאמר: "את אחי אנכי מבקש". מספיק עם מחולות ה"אחוי" הזה. נבדוק אתכם רק במעשים. שר האוצר, לא ראית את התמונה של הורדת דירוג האשראי – אמרנו לך; לא ראית את שער הדולר – אמרנו לך; לא ראית את הבורסה – אמרנו לך; בנית על המשיח, כמו אז. מה לעשות, הקדוש ברוך הוא לא עובד לא אצלי, אבל גם לא אצלכם. תדעו את זה. אל תשחקו בעתיד של כולנו. ישב פה אתמול כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו – סליחה, לא ראיתי ראש ממשלה. קשה לי להגיד את זה. יש לי הערכה גדולה להרבה דברים טובים שהוא עשה, אבל לא ישב פה ראש ממשלה. ומה אתם מביאים היום, גפני? דירוג האשראי, אתה מבין? אני אגיד לך: יושב-ראש הכנסת אמר: הפעם הראשונה ששמעתי על המהפכה המשפטית הייתה במסיבת עיתונאים. לא היה אף דיון בממשלה. הינה, היום הגשתם, רוט, אייכלר, אשר, ברוכי, גפני, טסלר, פינדרוס, המבינים הגדולים בביטחון ישראל: "ולעניין זכויותיהם וחובותיהם יראו במי שקיבלו על עצמם להתמסר לתלמוד תורה לתקופה ארוכה כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי" – איך אתם יודעים מה זה? הייתם שם פעם? לא אומר לכם: כדור שרק עליכם. אתם יודעים מה זה להיות בהנדסה קרבית?

היו"ר ישראל אייכלר:

נא לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתם יודעים מה ההבדל בין פוניבז' לגולני? מי אתם שתגידו שזה אותו דבר?

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

והממשלה הזאת – אל תאמינו ליושב-ראש הקואליציה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

נא לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תאמינו לראש הממשלה. הממשלה הזאת – גם את זה תאשר.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

85% מההייטק ברחו. הקטר הישראלי ברח. הקטר הישראלי ברח. חורבן.

היו"ר ישראל אייכלר:

הנביא ירמיהו אומר שהחורבן הוא "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו. נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה'. נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת" – "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם". חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ה' עוזר למי שעוזר לעצמו.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אין ספק שהחוק הזה נותן הצדקה לאפליה, נותן הצדקה לגישות שיש בהן הדרה של קבוצות וגם של יחידים במישורים שונים. יגידו אזרחים אחרים שנמצאים לא רק ביישובים קהילתיים אלא ביישובים אחרים, בעיריות, בערים, שאנחנו רוצים את השכנים שלנו מזן מסוים, מקבוצה מסוימת, מדת מסוימת, מלאום מסוים, והם יכולים להישען על הטיעון הזה שיש חוק שמאפשר לקבל או לא לקבל בהתאם לפרמטרים או אמות מידה מסוימים. לכן, כעמדה עקרונית אני חושב שהחוק הזה – מלכתחילה הייתה טעות לחוקק אותו ולתת לגיטימציה לגישה הזאת. קל וחומר שהיום רוצים להרחיב את השימוש בחוק הזה. חברי הכנסת מודעים לזה שבחברה הערבית יש בעיית דיור קשה ביותר גם ברמת התכנון, גם ברמת הקצאת קרקעות, גם ברמת הרחבת היישובים לשכונות חדשות. ואם רוצים גם לדבר על הקמת יישוב חדש, שייתן מענה מודרני, שיאפשר לדלל, לתת פתרון לכמה יישובים יחד ולהקים יישוב חדש – זה גם לא על הפרק. לכן רבים מהצעירים בחברה הערבית נוטים היום לצאת ליישובים אולי סמוכים ואולי רחוקים ולקנות שם דירות או בתים, ואנחנו רואים שהתופעה הזאת הולכת ומתרחבת. אין לי דעה לגבי בחירתו האישית של כל בן אדם שמחליט לצאת מהיישוב שהוא גדל בו ורוצה לגור במקום אחר לגמרי. ברמה האינדיבידואלית אין לנו זכות לקבוע למישהו איפה הוא צריך לגור. אבל אין ספק שכתופעה חברתית, שבה המון צעירים משכילים ומצליחים מבחינה כלכלית בדרך כלל מעדיפים לנטוש את היישובים שלהם, ואז מחלישים את היישוב בהיבטים שונים, גם כלכלי, גם תרבותי, כדי לגור במקומות אחרים – התופעה הזאת, אין ספק שהיא פוגעת ביישובים הערביים ולא מאפשרת לקהילה בתוך היישוב להתמודד בצורה מיטבית עם האתגרים החברתיים שיש ביישוב. כמובן, האתגר העיקרי אצלנו עכשיו הוא הביטחון האישי והלכידות שיש בתוך היישובים בין קבוצות, משפחות וקהילות שונות. לכן, כעמדה עקרונית הגישה צריכה לתת מענה רחב לכל האזרחים, במיוחד לקבוצות ומגזרים שסובלים ממש מדוחק בתחום התכנון והבנייה. מתן מענים בתחום הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. הרב גפני, לא הקראתי תפילה, הקראתי ממגילת איכה, כי יש הרבה שאומרים שיש חורבן בגלל שנאת חינם, ויש כאלה שאומרים שבגלל הקנאים. אז הזכרתי מה שאומרים הנביאים ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, על אסון עזיבת התורה. על זה אף אחד לא מדבר. במגילת איכה הוא מזהיר ומקונן על זה, ולכן הזכרתי כמה פסוקים.

היו"ר ישראל אייכלר:

מזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יוסף טייב; הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק יום משפחות היתומים בישראל, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יוסף טייב. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי, חמש דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה. מכובדי היושב-ראש, ב-2011 החוק הזה הועלה והוצבע בפעם הראשונה. הצבענו נגדו, והיה שיח ברור שמדובר בחוק המפלה נגד ערבים כדי למנוע כניסתם ליישובים הקהילתיים. אז החוק הוגבל ב-400 משפחות לכל יישוב קהילתי. זה בא לאחר תקופה של פסק דין קעדאן. הרקע – מצוקה גוברת של שיכון, קרקעות ובתים ביישובים הערביים. מעולם לא הוקם יישוב ערבי חדש בגליל ובמשולש. אין תכנון כזה. יש מצוקה של קרקע לזוגות צעירים, חלקות קרקע. התכנון במדינת ישראל הוא תכנון אידיאולוגי ציוני, וכך הוא מדיר ועוין את האוכלוסייה הערבית, עד כדי כך שמדינת ישראל המציאה חוק שהפקיע סמכויות מבית המשפט והעביר סמכויות מינהליות – קראו לו חוק קמיניץ – שמגביר את האפשרות גם לתת קנסות וגם להרוס ביישובים הערביים. גם ליישובים הערביים יש זכות לתכנון עתידי, והתכנון הזה, העתידי, לא מתקיים. העתידי ביותר זה לראות יותר ויותר דחפורים, יותר ויותר קנסות של קמיניץ. אם תשאל צעיר ערבי, הוא ירצה להתיישב ולהמשיך לגור ביישוב שלו, אבל לפתח אותו, עם אורח חיים עכשווי, עדכני, נוח במידת האפשר, וזה לא המצב. ולכן חלק מהצעירים הערבים, מספר גדל, יוצאים ליישובים אחרים, יישובים מעורבים, יישובים יהודיים שכנים, ערים – פחות ליישובים קהילתיים. אבל החוק הזה מונע מהם להיכנס לכמעט 900 יישובים, ועכשיו מגדילים את המספר ל-700 משפחות, או יותר או פחות, ומרחיבים את זה ליישובים באזור עדיפות לאומית. אני יכול להציב כאן את החשש שהאיסור הזה יורחב בעתיד גם לערים מעורבות ולשכונות של יהודים. יגידו לו: יש פה, בשכונה הזאת, רוב x, רוב y וכדומה. גם לא בונים לערבים, גם הורסים לערבים, גם חונקים את הערבים, גם לא מתכננים להם, וכשהם רוצים לצאת לבדוק אפשרות אחרת – מחוקקים חוקים מפלים ומדירים כאלה, חוק שנקרא חוק ועדות קבלה. בזמנו, נדמה לי, האגודה לזכויות האזרח פנתה לבג"ץ, ובג"ץ דחה את העתירה בגלל חוסר בשלות. כך אמרו שופטי בג"ץ. כמה זמן לוקח לחוק להיות בשל? מ-2011 עד היום – 12 שנים, הוא התבשל או לא? מה זה התבשל? הוא התרחב, נהיה גזעני יותר, רחב יותר, מדיר יותר, מפלה יותר. אולי בג"ץ, שכולם מגינים עליו מול ההתקפות – וגם אנחנו הצבענו נגד ההפיכה המשפטית – ייזכר שיש קולקטיב ואוכלוסייה שהוא לא נותן להם סעד בדברים הגדולים – לא בחוק הלאום ולא בחוק ועדות הקבלה, שמתרחב באופן גזעני ומדיר, כפי שבא בהצעה הזאת של חברים בקואליציה הזאת. תודה רבה לך.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת זאב אלקין, חמש דקות.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, שמעתי את הנימוקים נגד החקיקה שדיבר עליהם כאן חבר הכנסת טיבי, וגם חברים אחרים, גם בחד"ש-תע"ל וגם ברע"מ. הם עקביים בהתנגדות להצעת החוק הזאת, אבל אני חייב להגיד שהם פחות עקביים בגישה, חבר הכנסת טיבי, ואני אסביר. קודם כול, הבסיס של החקיקה לא נולד בחקיקה הזאת. כפי שציינת, בצדק, זאת הייתה חקיקה שעברה בזמנו בכנסת, שנתנה את הבסיס המשפטי לכל המושג של ועדות הקבלה. גם אז הייתי כאן בכנסת, ותמכתי בחקיקה הזאת. נדמה לי שזה היה בתקופה שהייתי יו"ר קואליציה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לזכותך – – – שתמכת גם בחוק הלאום.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

הינה, אתה רואה, כמו שאתה עקבי, גם אני עקבי בעמדותיי. הן לא משתנות מפוזיציה. סברתי כבר אז שזה מהלך נכון, ואני סובר כך גם היום. ומה שעושה החקיקה הזאת, היא מרחיבה את המסגרות המספריות. אני יכול להגיד לכם, כמי שרק עד לאחרונה כיהן כשר הבינוי והשיכון, שכל היכולת של ההתפתחות של המגזר הכפרי במדינת ישראל ויכולת הבנייה בו תלויות בשני דברים: האחד הוא החוק הזה, והשני הוא שינוי של לוח 2 במשרד הפנים – מהלך שהתחלנו אותו בממשלה הקודמת, ואני מאוד מקווה שהממשלה הזאת תעשה אותו, כי יש הרבה יישובים שמוגבלים לא בגלל ועדות קבלה אלא פשוט כי הם הגיעו להיקף המקסימלי שלהם מבחינת היכולת של משרד הפנים. זה לוח שלא עודכן שנים רבות, וצריך לשנות אותו. כמו שאמרתי, התחלנו את ההליך הפורמלי בממשלה הקודמת, ואני מאוד מקווה שהממשלה הזאת תסיים את המהלך הזה ותוריד גם את המגבלה הזאת. שני השינויים – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

זה יותר מאוחר, אבל על זה לא בטוח שאני רוצה לדבר מעל דוכן הכנסת. גברתי השרה, אני אשמח לנהל על זה איתך שיח, בחנתי את זה לעומק, וזה הרבה יותר מורכב ממה שאת חושבת. אם תרצי – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה לא יודע מה אני חושבת, אז אתה לא יודע אם זה יותר מורכב.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אם תרצי, נדבר על זה. אבל שני החסמים הגדולים הם אלה: ההיקף של גודל היישוב מבחינת חוק פקודת האגודות השיתופיות – חוק ועדות הקבלה בפשטות, כפי שקוראים לו – ולוח 2. אז בלוח 2 אני מקווה שאתם תמשיכו לטפל ותסיימו. ואני שמח שגם החקיקה הזאת – שגם אותה, אגב, התחלנו להעביר בממשלה הקודמת – הבשילה ומגיעה כאן לקריאה שנייה ושלישית, כי בלי התיקון הזה – אני פגשתי הרבה מאוד יישובים כפריים, ביקרתי בהרבה מועצות אזוריות, ומכולם שמעתי: אם אנחנו חוצים את הרף הזה של ועדת קבלה אנחנו לא מוכנים להתרחב. אין דרך לחייב יישוב להתרחב מבחינה מעשית כשהוא לא רוצה בכך, ולכן הרבה מאוד יחידות דיור שיכלו להיבנות במגזר הכפרי ולשמש חלק מהפתרון הלאומי לנושא הדיור וגם לחזק את המגזר הכפרי, במיוחד במקומות שמדינת ישראל בפריפריה רוצה לחזק אותו, בצפון ובדרום – כל זה לא קורה בגלל המגבלה של חוק ועדות הקבלה. גם המציאות במדינת ישראל משתנה, ומספר שנבחר לפני יותר מעשור – הגיע הזמן לעדכן אותו. ולכן, אני מאוד שמח שאנחנו מביאים לכאן את החקיקה הזאת, ואני כמובן, כמו שאמרתי לחבר הכנסת טיבי, מתכוון לתמוך בה. אבל בסיום דבריי אני רוצה להגיד משהו – ודווקא נמצא פה חבר הכנסת ווליד טאהא, זה נוח לי – חבר הכנסת טיבי יצא – כי גם הוא היה מולי בסוגיה הזאת. אני, כשהייתי שר השיכון, באתם אליי ואמרתם: ביישובים הערביים אנחנו מבקשים לשנות דרמטית את המספר של בני המקום, כי היישוב צריך לשמר את הצביון שלו. עשינו ביחד מהפכה. עשינו ביחד מהפכה: העלינו את זה מ-25% עד ל-75% עד 100% בחלק מהאזורים. האמנתי בתפיסה הזאת. אמרתי, אם יישוב רוצה לשמור על הצביון שלו, המשפחות רוצות להישאר באותו מקום, אין סיבה שנריץ צעירים מפה לשם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – אמרתי, בואו תתכננו את היישובים הערביים, להשוות תוכניות כוללניות, תוכניות מפורטות – – –

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אני לא חולק עליך. חבר הכנסת ווליד טאהא, אתה יודע שאני לא חולק עליך. חבר הכנסת מנסור עבאס, אתם שניכם יודעים שגם דחפנו את זה מאוד בממשלה הקודמת, גם את התכנון וגם את הבנייה ביישובי המגזר, כי אנחנו מאמינים שזה נכון. אבל גם דחפתי – ולכן פה אני מציע לכם להיות עקביים – כשבאתם אליי ואמרתם שחשוב שיישובים ישמרו על צביון, במספרים הרבה יותר גבוהים מ-700, יישובים הרבה יותר גדולים מ-700 – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

– – אפשרנו להם לשמור את הצביון ולהשאיר שם רק את בני המקום. ועדת קבלה לא עושה את זה, היא לא משאירה רק את בני המקום, היא רק מאפשרת ליישוב לשמר באופן כללי את הצביון שלו.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אז מה שחשבתם לנכון ליישובים ערביים, אין סיבה שלא יהיה נכון גם ליישובים יהודיים. תהיו עקביים. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה לא עניין של צביון, זה גם עניין של צרכים – – – של האוכלוסייה הזאת. השיקול הוא לא צביון – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

גם חמש דקות.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני תומך בחוק הזה. אני לא אצביע בעדו, אחרי שווידאתי שיש לכם רוב, כי אני לא רוצה להצביע לשום דבר שהממשלה הגרועה הזאת מביאה לפה. אני תומך בו. אני תומך בו בלב כבד. יש בחוק הזה הרבה מאוד בעיות, אבל המציאות היא מורכבת, ואין לנו ברירה אלא לחזק את ההתיישבות בגליל ובנגב, ולכן אני תומך בו. אבל אני רוצה לדבר על דברים אחרים. יש לי הרבה מאוד חברים, חלקם כמו אחים שלי. הם חילונים, חרדים, ערבים, עם ישראל כולו, אזרחי ישראל כולם – לא רק עם ישראל – כולם חברים, ורובם חברים שלי כמו אחים שלי. אבל מי שפועל לפירוק המדינה הוא לא אח שלי; מי שפועל להשחתת המדינה הוא לא אח שלי; מי שקורא לי "אנרכיסט פריבילג" הוא לא אח שלי; מי שקורא להכניס לוחמים לכלא על אי-רצון להמשיך להתנדב הוא לא אח שלי; מי שפועל להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד הוא לא אח שלי; מי שרוצה יועצים משפטיים כנועים הוא לא אח שלי; מי שרוצה שופטים מטעמו, ומטעמו בלבד, הוא לא אח שלי; מי שממנה מנכ"ל רק בגלל שהוא קבלן קולות הוא לא אח שלי; מי שחושב כמוני שחבורה משיחית סוחטת את ראש הממשלה וממשיך לשתף איתם פעולה, הוא לא אח שלי; מי שחושב שישראל היא יהודית ולא דמוקרטית רק כי זה לא כתוב בתורה הוא לא אח שלי; מי שחושב שנשים – מקומן בספסלים האחוריים, הוא לא אח שלי; מי שבגללו הבת שלי שומרת על מאחז לא חוקי ומסכנת את חייה כשהוא מפר חוק, הוא לא אח שלי; מי שאומר לי, ועכשיו לילדים שלי: תשמור עליי, תמות בשבילי, ואני אלמד בינתיים, הוא לא אח שלי; מי שדורס מפגינים הוא לא אח שלי; מי שמתעקש לשמור בורות ולגדל דור של נזקקים, גם הוא לא אח שלי; מי שחושב שבמדינה אחת יש אזרחים סוג א', יהודים, וסוג ב' שאינם יהודים, הוא לא אח שלי; מי שזורק בקבוק תבערה לבית פלסטיני על הגרים בו הוא לא אח שלי; מי שמגבה אותו גם הוא לא אח שלי; מי שמתעקש לשים ישיבה תורנית באמצע יישוב ערבי או שכונה ערבית הוא לא אח שלי. האחים שלי יכולים להיות חרדים וחילונים, יהודים וערבים, מהקהילה הגאה ומהקהילה הסטרייטית, אבל בשביל להיות אח שלי צריך להאמין בישראל יהודית, דמוקרטית ושוויונית; ישראל שמכבדת ושומרת על הזכויות של כל האזרחים, גם של מהגרים וגם של פלסטינים; כזאת שהיא חלק מהעולם הנאור, הליברלי, ולא חלק מהעולם הפשיסטי. אני לא אח של כל אחד. אגב, האח הביולוגי שלי נהרג במלחמת יום כיפור בהגנה על המדינה היהודית והדמוקרטית. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת אלון שוסטר.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השרה, אני חושב שראוי להמשיך את סדר-היום אחרי היום הקשה שהיה אתמול. אני בעיקר אומר את זה משום שהתריתי כל החודשים הללו שמה שקורה זה שאנחנו בוזזים את הזמן הלאומי בנושאים מיותרים ומזיקים עד מאוד, ואין זמן לעסוק בדברים החשובים. ואלה הדברים החשובים, בין מי שמסכים לחוק ובין מי שאינו מסכים. אני קודם כול רוצה להודות לחבר הכנסת אוהד טל, יו"ר הוועדה, על הניהול ההגון והענייני, וגם לשרה סטרוק, על ההובלה המקצועית ועל היכולת לרדד את החוק או להתאים אותו כך שיהיה בר-קיום, בר-קיימא, גם במבחן משפטי. תראו, אני מזהה לגבי החוק הזה מהלך של ציור שדים על הקיר, ומתחילים לתקוף את השדים הללו. אני רוצה לומר דברים בצורה מאוד מפורשת: פה מדובר על הכפר שעיקר מרכיביו הם יהודים. הכפר העברי. לצד זה, הכפר הערבי והעיר הערבית והעיר היהודית בעיקרה – הממשלה חייבת להתארגן, לתכנן ולאפשר בהם בנייה כפי שצריך. אגב, גם יישובים יהודיים לא בונים עכשיו, אבל יישובים ערביים כן צריך, וצריך לאפשר את מה שנעשה, אני מקווה, מאוחר מדי, אבל לבצע תוך כדי האצה. אבל על מה מדובר כאן? קוראים לזה "חוק ועדות הקבלה". זה סלנג יפה של מי שרוצה להתנגד. אבל חברים, מדובר פה על חלק מפקודת האגודות השיתופיות. מבחינתי, זה לא חוק לייהוד הגליל, זה חוק למתן לגיטימציה ליישובים ייחודיים, בתנאי שהם מבססים באמת, כפי שכתוב ומצוין בחוק, את הייחודיות שלהם באופן ברור, בולט, מפוקח ומנוטר לאורך השנים. כפי שיש יישובים מהסוג שאני מכיר מקרוב, קיבוצים ומושבים, ששם האינטגרציה או הייחודיות והסולידריות החברתית והכלכלית היא חזקה, כך גם ביישובים קהילתיים או שכונות קהילתיות. יש מיסוי נוסף, יש התנדבויות, קבלת החלטות מרכזיות על אורח חיים מסוגים שונים וצביון חינוכי. החוק הזה, בין השאר, מאפשר – מי שמדבר על נושא השוויון, שימו לב: לא מוכנים ביישובים הקהילתיים לקבל אנשים שמה שהם רוצים זה עסקת נדל"ן טובה – לחיות במקום עם נוף יפה, להגיע בסופי שבוע בקיץ, או לחכות להאמרת המחירים ולמכור את זה למרבה במחיר. לא, אנשים רוצים לחיות ביחד בשותפות. כעומק הייחודיות האמיתית שלהם, שתיבחן על פי החוק, כך יהיה עומק האוטונומיה. כשאומרים "ייחודיות", אין זכר בדברים לנושאים חברתיים או תרבותיים, ולא לשאלות באיזו שפה שרים, במה מאמינים ובאיזה מגדר חושקים. אנחנו מדברים על התאמה קהילתית ולא על מקורות תרבותיים. אני רוצה לחדד את העניין: זאת תהיה עבירה על החוק – לא על החוק הכללי, הפלילי, על החוק הזה – אם יהיה מקרה אחד של אפליה על כל רקע שהוא. זה מה שהחוק אומר. ועדת הקבלה – אפשר לפנות אליה באופן ישיר ולא על ידי סינון מקדים ביישוב. ועדת הקבלה מורכבת מאנשים חיצוניים ליישוב, ועל זה אפשר להשיג אל מול אנשים נוספים מערכאות נוספות, מנציגויות אחרות לחלוטין. תראו, חוק הוותמ"ל, שאני מכיר אותו, מאפשר דיור ייחודי לחרדים, לערבים. אני חושב שבארץ שלנו – לפני שאנחנו הולכים אל מה שכרגע מדברים עליו יותר מדי, על היפרדות למדינות, לתת-מדינות ואוטונומיות, ובהינתן שאנחנו שבטים שונים – אחת המשימות היא לאפשר את הפריחה, את הגיוון תרבותי שקיים כאן. היישובים בגליל קמלים. הכיתות נסגרות, הגנים נסגרים. המשימה שלנו היא לפתוח חסמים. לפתוח חסמים זה לא רק מה שקורה קורה כאן ובחוק הזה, אלא גם תכנון מאפשר – אותו לוח 2, שיאפשר הגדלה – ועלויות קרקע נורמליות, וזה כבר קשור לרשות מקרקעי ישראל, שיאפשרו קליטה של אנשים מבחוץ ואנשים מתוך היישובים, ובכך תבוא בשורה לעוד רכיב – אנשים שרוצים לחיות בשיתוף, לצד אנשים שגרים בערים וביישובים רגילים שאין בהם רכיב שיתופי. אני אבקש להצביע בעד החוק הזה. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה לחבר הכנסת שוסטר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, חמש דקות, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, את האמת, ישבתי והקשבתי לדברי ההסבר שנתן חבר הכנסת אוהד טל על הצעת החוק הזו. אם הייתי מאלה שהם בעלי זיכרון קצר מאוד או שנמחק להם הזיכרון במיידית, הייתי באמת משתאה מהצעת חוק שנדונה באופן דמוקרטי, כפי שהסביר חבר הכנסת אוהד טל. הוא הסביר שנלקחו בחשבון כל ההערות שהובאו, רק מה, הוא שכח להגיד שהצעת החוק הזו היא בעצם תיקון של חוק, ואדבר קצת על ההיסטוריה של החוק שהוא כאילו מתקן אותו, שבעיניי אי-אפשר לקלקל את המקולקל יותר מאשר הוא מקולקל. החוק הזה גזעני מהיום שהוא נולד. וכל "תיקון" שאתה מדבר עליו זה להתגזען עוד יותר; זה להעמיק ולהרחיב את הגזענות בצורה אפילו יותר רחבה ממה שהיה עד עכשיו. אם דובר אז על יישובים שהם 400 בתי אב – או אֵם – או לא, בעצם, היישובים האלה לא כל כך אוהבים משפחות שהן לא מוגדרות בצורה הכי פטריארכלית, "בתי אב". "בתי אם" זה בספק; "בתי אם" – אני לא בטוחה שיקבלו אותם. אימא יחידנית, אני לא בטוחה שהיא תתאים לאורח החיים שלכם.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

אבל – – – את מדברת סתם. את מדברת סתם.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני לא מדברת סתם. אני יודעת. אתה מדבר סתם.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

– – – היה דיון שהוכח בו שמה את אומרת זה קשקוש מוחלט.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה עמדת על הדוכן הזה וקשקשת. פשוט מאוד קשקשת.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

לא. את מקשקשת.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כחבר כנסת חדש תלמד משהו.

היו"ר ישראל אייכלר:

הערת הביניים הסתיימה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אם אתה מביא תיקון לחוק, כדאי מאוד להזכיר על מה החוק מדבר, לא רק על הכאילו-פרוצדורה שניהלת.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

את לא היית – – – את לא יודעת על מה החוק הזה אפילו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מסך העשן הדמוקרטי שהפצת.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה תכף עולה לענות, נכון? אז תרשום לך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אם היית צריך לתקן את החוק, היית צריך לבטל את החוק הגזעני. חסר רק דבר אחד – אין סעיף בחוק הזה שמחייב כל יישוב קהילתי לשים שלט בכניסה שלו: אסורה כניסת ערבים, ואולי מזרחים, ואולי – אני לא יודעת מי עוד. כל אחד יבחר לעצמו את הקבוצה שהיישוב הולך להתגזען עליה. אז תשימו שלט. למה אין לכם סעיף שאומר שבכניסה ליישובים האלה ישימו את זה, את השלט הזה? שיהיה ברור, זה אחד מחוקי האפרטהייד הכי גלויים וברורים. השיח סביבו – אני מתפלאת שאנשים שנאבקים על הדמוקרטיה רוצים להצביע בעד החוק הזה. על איזו דמוקרטיה אתם נאבקים? על חוק שבעצם לא רק גוזל אדמות ובונה – אחד הסעיפים אומר שיש זכות לשר להרחיב את היישוב ולהקצות מקרקעין מקרקעות המדינה, אדמות המדינה. אז בואו נזכיר לכם, האדמות שאתם לא רוצים שאנחנו נשתמש בהן, ברובן הופקעו מאנשים, מהאבות שלנו, מהכפרים שנהרסו ב-48', מאנשים שגורשו ממולדתם. ועוד, לא רק שהמדינה גזלה את האדמות, היא עוד מונעת מאיתנו להשתמש בהן. זה אחד מהחוקים הברורים שגם בג"ץ – שכבר 30 שבועות מנהלים מאבק כדי להגן על בג"ץ – אתם יודעים שבג"ץ דחה את העתירה הזו. הוא ראה בה סבירה. הצעת החוק הזו כנראה הייתה סבירה. עילת הסבירות לא הייתה סיבה מספיקה כדי למחוק את החוק הזה, חוק התועבה הזה, הגזעני, מספר החוקים. אבל לצערי הרב, כאשר רואים שביסוס משטר אפרטהייד ועליונות יהודית והתיישבות קולוניאליסטית לא חושב איך לפתור בעיית הדיור אלא איך להפוך את המאזן הדמוגרפי – בצורת חשיבה כזו, זה כבר כנראה חוק נורמלי ורגיל וגם סביר.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

קריאה:

היו"ר ישראל אייכלר:

מה אמרתי? צריך להגיד ואליד או ואליד, זה w? ואליד זה שם יפה. גם לך יש שם כזה.

קריאה:

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל את זה למדתי כבר, אלהואשלה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למדת טוב.

היו"ר ישראל אייכלר:

ארבע דקות. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני חצי שנה הורכבה ממשלה, והממשלה אמורה לתת מענה לאזרחים, לתושבים. לצערנו הרב, מאז שהורכבה הממשלה היא לא מטפלת בנושאים הבוערים בחברה הערבית. אני בא מהנגב; אני רוצה להגיד לכם שמאז שהוקמה הממשלה, היא רק הורסת בנגב ולא בונה. לא מתכננת יישובים, לא נותנת אופק לאנשים ולא נותנת אופק לאזרחים. פשוט אין תקווה. אנחנו כל יום עולים לכאן ופונים לשרי הממשלה על מנת שהממשלה הזאת תיתן תשובות לאנשים. היא הורסת ברהט, באבו קרינאת, הורסת בא-זערורה ובתל ערד, והיא לא נותנת תשובות לאנשים על ההריסות שהיא מבצעת יום-יום. אנשים פונים אלינו ושואלים אותנו למה הממשלה הזאת לא נותנת מענה. מאות צווי הריסה אנחנו מקבלים כל חודש. תפקיד הפקידים במשרדים הממשלתיים הוא לתת מענה לאזרחים, לא להרוס לאנשים את הבתים בלי לתת להם אופק. יש לנו ארבעה יישובים במועצה האזורית נווה מדבר שהוקמו מאז 2003: ביר הדאג', אבו תלול, אבו קרינאת וקסר א-סיר. עד עכשיו אין אפילו שכונה אחת בכל היישובים. למעלה מ-20 שנה מאז היישובים האלה הוקמו, עד היום אין אפילו שכונה אחת, אין תשתיות, אין חשמל. ולכן, מוטלת על הממשלה הזאת האחריות המלאה לטפל בכל הנושאים האלה. במועצה אזורית אל-קסום, ביישובים תראבין, אום בטין, א-סייד, סעווה, כחלה, מכחול ודריג'את – כנ"ל, הממשלה והפקידים גם לא נותנים מענה לאנשים. מסע ההרס נמשך, אבל אין אופק לאנשים, לאזרחים. אין פתרונות. לכל היישובים בנגב יש אזור תעשייה גדול אחד, ברהט. בשאר היישובים – בחורה ובשגב שלום יש שני אזורי תעשייה קטנים. אבל איפה ההשקעה של המדינה? לפי דוח מבקר המדינה האחרון, אחד מכל שלושה צעירים בדואים חסר מעש. איך האנשים האלה לא ילכו לכיוון הפשיעה? איך נמנע מהם? מה אנחנו צריכים? אנחנו צריכים שהמדינה תשקיע באזורי תעשייה ותשקיע באקדמיה על מנת שיהיה אופק לצעירים שלנו. מכאן אני פונה לממשלה: אנחנו אזרחים שווים. הדרישה שלנו היא מהממשלה. אנחנו לא נגד המדינה. כל הזמן הושטנו יד לשרים בממשלה. אנחנו דורשים מהממשלה שתתייחס לאנשים בכבוד ושתיתן להם את הזכויות שלהם. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, חמש דקות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מכובדי היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמיתיי, הבוקר התעוררתי וככה חשבתי שאני אתמהמה בהגעה לכנסת, אבל קצת הרגשתי כמו אריה בכלוב, אז התלבשתי, עליתי על האוטו ועליתי לירושלים. למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית יש בעצם שני ערכים מאוד משמעותיים שמשלימים זה את זה: ה"יהודית" וה"דמוקרטית". שני הערכים האלה, "יהודית" ו"דמוקרטית", חיו בשלום 75 שנים בסטטוס קוו. אני חושבת שעל מנת שהמדינה תמשיך להתקיים ככזאת, יהודית ודמוקרטית, אנחנו חייבים – אבל חייבים – לשמור על האיזון הזה שבין היהודית לדמוקרטית. מעין מאזניים עם שני צידי המאזניים: באחד ה"יהודית" ובאחד ה"דמוקרטית", וזה מאוזן, ואסור לנו להטות את כף המאזניים לצד כזה או אחר. כבר עכשיו, באופן מובנה, יש איזשהו חוסר איזון בעצם זה שיש מגזר שלם, גדול מאוד, שלא משרת בצבא, לא עושה שירות לאומי, לא עושה שירות אזרחי ולא נושא בנטל. זה לא מגזר אחד, זה גם התושבים הערבים וזה גם כמובן החרדים, וזה לא בדיוק שוויון בנטל.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז נכון, זה לא אמור להיות כך. בעצם המטרה המקורית – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל אמרת ש-75 שנה חיינו כך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

חיינו כך, אבל החוכמה היא לא להפר את האיזון הזה, אדוני, ובאמת לשמור את הסטטוס קוו הזה.

היו"ר ישראל אייכלר:

דיברת על האיזון, נכון? זה היה חלק מהאיזון.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כן, נכון, נכון. אבל הפלח שלא נושא בנטל הולך וגדל ביחס לשאר הפלחים באוכלוסייה. ברשותך, אני אמשיך. הכוונה המקורית הייתה שיהיו כמה מאות תלמידי חכמים גדולים בתורה, שהם ישבו וילמדו תורה, כי יש לזה ערך, והם ישמרו את הגחלת של לימודי התורה. אבל במקור זה לא היה מיועד להיות כל כך גורף. ועכשיו, הבוקר, כולנו ראינו את הצעת החוק, חוק-יסוד: לימוד תורה, של יהדות התורה, שבעצם מבקשת לעגן את מעמד לימודי התורה כערך יסוד שווה ערך לשירות משמעותי למדינה. ערך יסוד שמהווה בעצם פטור מלסכן את החיים למען ביטחון המדינה.

היו"ר ישראל אייכלר:

זה פשוט הגנה מפני הבג"ץ.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מכובדיי, חוק-יסוד: לימוד תורה הוא פטור מהשכול. אני אומרת את זה בכאב, כיתומת צה"ל. פטור מהשכול. אפשר להסכים או לא להסכים על חשיבות לימוד התורה. אני מכבדת כמובן את מי שרואה בכך ערך עליון, אבל קצת לא סביר – אם מותר לי להשתמש במילה "סביר" – שהממשלה, שקוראת לגיבורי ישראל ששירתו את המדינה שנים ארוכות "משתמטים", באותה נשימה מבקשת לעגן בחוק את ההשתמטות משירות צבאי, לאומי או אזרחי עבור מגזרים שלמים. אני מכבדת את המגזר הדתי-לאומי, וגם את אלה שביהדות התפוצות – כן, גם האורתודוקסים ביהדות התפוצות – שיודעים ומשכילים לשלב תורה ועבודה; שמבינים שכדי להתקיים בכבוד חייבים לעשות גם וגם – גם לעבוד וגם ללמוד – כי כתוב "ששת ימים תעבד". אבל מדינה לא יכולה להתקיים כשמגזר שלם, מגזר שהולך וגדל עם השנים, מחליט בחקיקה שהוא שווה יותר, שדמנו מותר ושהוא לא נושא בנטל הקיומי של המדינה. אז כדי להגן על המדינה, כדי לייצר הכנסות למדינה, צריך מסה קריטית של אוכלוסייה שמשרתת ועובדת. החוק הזה שעלה היום מפר את האיזון העדין בין ה"יהודית" וה"דמוקרטית", את אותם מאזניים, ומסכן את עצם קיומנו כמדינה. אני יהודייה מאוד גאה. לא שומרת מסורת, מאמינה מאוד בדמוקרטיה. אני לא מוכנה לפגיעה במדינה שלי, באמונה שלי בדמוקרטיה, בשם ערך המדינה היהודית. זה האיזון. אז דעו לכם שהחוק הזה רק מרחיק ציבור שלם אזרחים יהודים מסורתיים, שיש להם זיקה וכבוד לדת ולתורה ושאינם רוצים לקחת חלק בביטול האיזון הזה. האחריות ההיסטורית תיחקק עליכם, כמי שמעמיקים את הקרע העמוק ותחושת הזרות כלפי תורת ישראל ומסורת ישראל.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, חמש דקות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, חוק ועדות הקבלה הוא חוק הסלקציה והאפליה. עמדת הייעוץ המשפטי לכנסת הייתה מפורשת: בחוק הזה ישנה מורכבות חוקתית, והוא מעלה קשיים משפטיים חוקתיים משמעותיים של פגיעה בזכויות יסוד, ובראשן זכות היסוד לשוויון. כך נאמר מטעם הייעוץ המשפטי לכנסת. ומה עומד מאחורי השפה המשפטית? החוק הזה נועד לאפשר עוד אפליה ולהחריף את האי-שוויון – האי-שוויון הלאומי בין יהודים לערבים, כחלק ממשטר דיכוי של עליונות יהודית, האי-שוויון החברתי והעדתי בתוך הציבור היהודי, והאי-שוויון המעמדי בין מי שידם משגת ומי שהפרוטה אינה מצויה בכיסם. זו הצעת חוק אנטי-דמוקרטית, שעומדת בניגוד להיגיון הבסיסי של שוויון מלא בין האזרחים. בראש וראשונה מופנית הצעת החוק נגד הציבור הערבי, כהמשך לתהליך הגזעני של מה שמכונה ייהוד הקרקע – ליצור עוד יישובים ליהודים בלבד, גם מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינה דמוגרפית: גיאוגרפית – באמצעות הרחבה של המחוזות שבהם ועדות הקבלה יפעלו מהפריפריה החברתית-כלכלית לכל רחבי המדינה וגם לשטחים הפלסטיניים הכבושים – כלומר, מדובר בסיפוח דה פקטו, בניגוד לחוק הבין-לאומי, ואלה כללים דמוקרטיים בסיסיים; דמוגרפית – מדובר בהגדלת מספר בתי האב ביישוב הקהילתי שבו תתבצע האפליה. השנה ימלאו 100 שנה לפרסומו המקורי של החיבור "על קיר הברזל" של ז'בוטינסקי. זכרו מה כתב שם על העם הפלסטיני – וכן, הוא במפורש מכנה את ערביי הארץ בשם עם שארץ זו מולדתו. הוא כותב: עם זה קשור למולדתו ולאדמתו ככל עם, ומי שינסה לנשלו מהן ייתקל בהתנגדות. זה מה שאתם עושים, לא רק עם הכיבוש אלא גם עם המפלצת הגזענית של "ייהוד". אך העוול הזה יפגע בכל קהילה מוחלשת: הוא יפגע במזרחים, ביוצאי אתיופיה ומדינות חבר העמים ובכל מי שאינו מגיע מהרקע הנכון ובעל הקשרים הנכונים. מדהים כיצד קואליציה שמדברת גבוהה-גבוהה על צמצום פערים מקדמת הצעת חוק שמטרתה המוצהרת היא להרחיב את האי-שוויון ולאפשר סלקציה גזענית. בהובלת המתנחלים משחזרת הממשלה את הגזענות והסלקציה המפא"יניקיות. בסרט "סאלח פה זה ארץ ישראל" מצוטטים פרוטוקולים משנות החמישים המעידים על הגזענות המובנית במדיניות היישוב הממשלתית. וכך אומרים הפרוטוקולים מתחילת שנות החמישים: "נכון שהחומר האנושי הזה" – הכוונה לצפון-אפריקאים – "פרימיטיבי מאוד. ייתכן גם שהוא ירוד מבחינה גופנית, אבל אין ספק שהוא ייקלט באזורי הפיתוח ביתר מהירות מאשר העירוניים, שרמתם התרבותית גבוהה יותר"; "את הפולנים אין אנו יכולים לקלוט בכל מקום יחד עם 1,000 מרוקאים". כך נאמר בפרוטוקולים בשנות החמישים כנגד המזרחים.

היו"ר ישראל אייכלר:

מי כתב את זה? מי אמר את זה?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

זה בפרוטוקולים שמאז.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל מי אמר? מי אמר?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מי אמר לו? אני לא זוכר. את הגזענות של מפא"י דאז הופכים עכשיו הליכוד והציונות הדתית לחוק. הצעת החוק הזאת שומטת את הקרקע מתחת לשקרים שהממשלה מלעיטה בהם את הציבור בחודשים האחרונים בעניין ההפיכה הדיקטטורית. מטרת חיסולם של בתי המשפט – להפוך את האי-שוויון להיגיון המארגן והמסדר של השיטה כולה. אלא שכאן חשוב לעצור ולהזכיר שההצעה שלפנינו היא למעשה מיזוג של שתי הצעות חוק, והראשונה ביניהן היא הצעת חוק מהכנסת העשרים-וארבע, שקודמה על ידי הקואליציה בשעתו בשיתוף פעולה עם הקואליציה הנוכחית. ואז, כבר אז, אנחנו התנגדנו. וחברי חבר הכנסת דאז ברשימה המשותפת אוסאמה סעדי אמר כך – אני מצטט אותו: "מה, באמת חשבתם שחוק גזעני כזה יעבור בלי שנגיד איזה חוק זה? בלי שנדבר על הגזענות שבחוק הזה? גם אם יש לו רוב משני הצדדים – –"

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

"– – גם רוב יכול להיות גזעני. תחזרו להיסטוריה. היו משטרים שלמים שהיו גזעניים. 'יש רוב' – 'עריצות הרוב'".

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים, כבוד היושב-ראש, משפט אחד. זה מה שבא ותוקף כעת את כולנו – משטר של עריצות שבבסיסו עליונות גזענית. ואני מזהיר ואומר שוב: הגזענות הארורה הזאת, שמגולמת גם בחוק האפרטהייד הזה, היא קודם כול נגד המיעוט הלאומי-הפלסטיני, אבל היא גם נגד היהודים המזרחים, שגם הם יצטרכו לעבור ועדות קבלה ביישובים מסוימים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה, תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תזכרו את זה. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, ארבע דקות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמו בכל יום שאנחנו נמצאים במקום הזה, עוד הצעת חוק, שגם היא תעבור.

היו"ר ישראל אייכלר:

אפשר לדבר, אבל בשקט, אם אפשר, בצד שמאל. חבר הכנסת קרויזר, אפשר לדבר אבל בשקט.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הצעת חוק שהיא גזענית, שבאה לשרת מגזר ספציפי ובו בזמן להתעלם ממגזרים אחרים. אין ספק שכל העיקרון של ועדות הקבלה הוא עיקרון פסול, כי הוא בנוי על הדרה ועל סלקציה ועל מתן זכות קדימה למישהו, ולרוב זה על חשבון מישהו אחר. בדברי ההסבר של יושב-ראש הוועדה שעסקה ועמלה על החוק הזה הוא מודה לשרה, שרת ההתנחלות, שידועה באג'נדה שלה ובמה שהיא מאמינה, ואחר כך הוא ממשיך ואומר שהחוק התקבל פה אחד.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

נכון.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, אני התנגדתי ואמשיך להתנגד.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

לא היית בהצבעה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ברוויזיה לא הייתי.

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

לא היית בהצבעה. לא היית בהצבעה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אוקיי. נמשיך להתנגד ולהגיד: אפילו שאתם תנסו לשווק לעולם, ולעצמכם קודם כול, שזה כאילו עובר בהסכמה – זה לא בהסכמה, ודברים כאלה לא אמורים לעבור בהסכמה. ולצערי הרב, יש רוב בגלל הרוב היהודי שנמצא כאן. אז אני רוצה לשאול את כל מי שיש לו נגיעה בהחלטה: במה שונים היישובים הקהילתיים האלו מהכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, עשרות כפרים, שחיים בתוכם מאות אלפי אנשים? אם העיקרון הוא מרקם תרבותי ושמירה על המרקם הקהילתי, אז יש לנו עשרות כפרים שנמצאים על אותו עיקרון, רק בהבדל אחד – שהם שם על אדמת אבותיהם מלפני קום המדינה, ועדיין הם לא מוכרים. והמשמעות של האי-הכרה היא לא רק בשם; זו אי-הכרה בזכויות הבסיסיות שלהם. האמת? אני אישית לא מופתעת, לא מהחוק הזה וגם לא ממה שיבוא אחריו. כי אנחנו רואים יום-יום איזה אנשים נמצאים במקום הזה ומה האג'נדות שלהם, ומה הם רוצים לקדם ועל מה הם מתחרים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואנחנו כאן נמשיך להגיד שהאפליה המובנית, שעכשיו היא גם מבוססת על חוקים, היא רק תעשה רע – לא רק למקום הזה בתוך הכנסת, אלא למדינת ישראל בכלל.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. חמש דקות.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אתמול נפל דבר במדינת ישראל: חקיקה שהורידה את מדינת ישראל על ברכיה, את הדמוקרטיה הישראלית, בכניעה. במהלך החקיקה הסתכלתי על פניהם של חברי הכנסת מהקואליציה הנוראה הזאת – כמעט כולם, חוץ מהקיצוניים, הביטו אל השולחן, טמנו את פניהם בבושה גדולה, לא ידעו את נפשם. ראש הממשלה, פניו אומרות הכול.

קריאה:

איזה מהם? << דובר_המשך > מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שניהם. אחד שמח, אחד – לא יודע. ראש הממשלה – פניו אומרות הכול. הבעת פניו אטומה, מבטו מבט חלול של קרח. אינו יודע את נפשו, רוצה להימלט. גלגלי השיניים במוחו עובדים שעות נוספות, והוא דן עם עצמו כיצד תזכור אותו ההיסטוריה, לא מה קורה למדינת ישראל. ראש ממשלה שנלקח בשבי על ידי קיצוניים משיחיים. ההיסטוריה תזכור את נתניהו כאחד שנתן את ידו לריסוק החברה הישראלית, לכאוס משתולל, לריסוק הכלכלה הרביעית בעוצמתה בעולם, לפגיעה בחוסן הלאומי, לפגיעה בעוצמתו של צה"ל, פגיעה ברוח צה"ל; ראש ממשלה שלא קיבל לשיחה את הרמטכ"ל, אבל קיבל לשיחה עיתונאי, בכיר ככל שיהיה, כי הוא יותר חשוב; ראש ממשלה שלא מטה אוזן לרחשי הצבא. ראיתי אותו בסיום ההצבעה האישית שלו, לא מחכה לסיום ההצבעה, אץ רץ – נמלט – אחרי שקראו בשמו, אל מחוץ למליאה, פניו מבוישות, פניו נפולות – אבל לא היה לו האומץ לעשות מעשה. בתוך-תוככם, חבריי חברי הקואליציה, אתם יודעים מה עשיתם. נתניהו והממשלה כולה נלקחו בשבי על ידי חבורה קיצונית משיחית שתביא עלינו חורבן. אתם, ממשלת החורבן, תיזכרו לדיראון עולם, כל אלה שהרימו את ידם והצביעו בעד החוק הנורא הזה. כמו שחשבתי, אתמול עלה נתניהו ואמר: זה טוב לדמוקרטיה. אחים אנחנו. תפסיק עם השטות הזו, תפסיק למכור לנו לוקשים, אנחנו לא טיפשים. הוא אמר אתמול "אזרחי ישראל" – אז זהו, נתניהו, אף אחד לא מאמין לך. רופאים מחפשים עבודה בחו"ל, רילוקיישן. מעל 1,000 רופאים נמצאים ברשימת הרילוקיישן מאתמול; השקל נחלש מול הדולר – נכון להיום בבוקר, 3.72; שוטרים פורשים; אזרחים מבקשים להוציא דרכונים בחו"ל; בעלי היכולת רוכשים נכסים מחוץ לגבולות המדינה; סוכנויות דירוג האשראי – מודי'ס ואחרות – מודיעות כי יוציאו הודעה חריגה לגבי עוצמתה הכלכלית של מדינת ישראל. אתמול הפסידו אזרחי מדינת ישראל כ-20 מיליארד שקלים. הוא לא רצה להאזין למה שהרמטכ"ל רוצה להגיד לו, לא רצה להאזין למה ששר הביטחון אומר לו. מדינת ישראל נמצאת בפני סכנה קיומית. איראן מתחזקת, הסנקציות הכלכליות של ארצות הברית אינן עוזרות, והאיום מהצפון על ידי חיזבאללה מוחשי ביותר – והכול בגללך, אדוני ראש הממשלה – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. << דובר_המשך > מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – וההיסטוריה לא תסלח לך.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מיקי, ראית את הגרף של החסכונות והפנסיה? כי זו קריסה.

היו"ר ישראל אייכלר:

יוסף עטאונה? יאסר חוג'יראת אחריו. דיברת כבר? אה, דיברת ראשון, אתה רשום פעמיים. טעות. אתה יאסר חוג'יראת?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אם אתה לא יודע מי זה יאסר חוג'יראת, זה לא טוב. זה לא טוב. זה לא טוב.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מחליף תמיד בין שניכם, זה מדהים.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה?

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה היית אצלי בוועדה?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו שני בדואים, נכון, מתחילים ביו"ד, בגלל זה. יאסר חוג'יראת יש רק אחד.

היו"ר ישראל אייכלר:

אחרון הדוברים, יאסר חוג'יראת. אבל עטאונה באמת רשום פעמיים. למה? טעות. ארבע דקות, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, כשמדברים על דמוקרטיה, אומרים: זו זכותו של הפרט לחיות בכל מקום שהוא רוצה בתוך המדינה שלו. זכותו להביע דעה. החוק הזה של הקבלה הוא בעצם חוק שרוצה לעשות יישובים הומוגניים, ובגנטיקה הומוגניים זה לא טוב. כשיש לך אוכלוסייה הומוגנית, זו אוכלוסייה מאוד רגישה. כל מחלה יכולה לפגוע בה. כנראה המשורר, כשהתכוון לחוק הזה, הוא התכוון לחוק כזה גזעני נגד החברה הערבית או נגד הערבים, אבל בעצם זה יכול להיות מכוון לכל חברה ולכל קבוצה בתוך החברה הישראלית, גם לחרדים. יכולים אחר כך להקים יישובים של מרוקאים, יישובים של תימנים, יישובים של אתיופים, ואי-אפשר יהיה להיכנס לתוך אותם יישובים. אז לדעתי הומוגניים זה לא טוב. זה חוק גזעני, ולדעתי צריך לשנות אותו ולהצביע נגדו. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אתייחס לעוד נושא של החברה הערבית. היום הייתי בוועדת הכספים, והגיעו לוועדת הכספים ראשי רשויות שרצו להשמיע את קולם לגבי תקציבים ועיכוב בשחרור התקציבים. תקציב תוספתי של מענקי איזון של 200 מיליון שקל; תקציבי פיתוח, שמשנת 2022 לא שוחררו, משהו כמו 600 מיליון שקל; עוד תקציבים של בניית כיתות לימוד שהם מאושרים – הכול מעוכב. בסך הכול יש לנו כ-74 מועצות מקומיות בחברה הערבית. יש לנו שלוש מועצות אזוריות, ורוב המועצות המקומיות הערביות הן מועצות עניות – רובן הן מדורגות בדירוג סוציו-אקונומי מ-1 עד 2, ובודדות נמצאות בסוציו-אקונומי 3. המשמעות היא שהמועצות המקומיות הערביות תלויות מאוד במענקי האיזון. זה כסף שמשרד הפנים נותן לעניים, ומענקי האיזון המשלימים, מענקי האיזון התוספתיים, הם מענקים שהוחלט עליהם בתוכנית 550, שאושרה על ידי הממשלה הקודמת וגם אומצה על ידי הממשלה הנוכחית. התקציבים מעוכבים, ולכן המשמעות היא שחלק מהמועצות לא משלמות שכר לעובדים, לא מקימות או לא נותנות את השירותים הבסיסיים לאותם תושבים – שגם להם מגיע לקבל שירות כמו כל תושב במדינת ישראל – למרות שהייתה ישיבה לפני חודשיים עם ראש הממשלה, שהשתתף בה גם ראש ועד ראשי הרשויות הערביות, והובטח לו אז שהתקציבים ישוחררו מיידית תוך 30 יום. הזמן עבר, ועדיין שום שקל לא שוחרר. פנינו, והיום בוועדת הכספים הובטח על ידי יושב-ראש הוועדה שייעשה מעשה כדי לקדם את שחרור הכספים למועצות הערביות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כסף, זה 550 – – –

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה מה שאמרתי, כסף, 550.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רק אסיים בסיפור.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא בסיפור, במשפט.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה במשפט. זה גם לחברי הכנסת, לבדוק את האינטליגנציה. יש מרצה אחד באחת האוניברסיטאות בעולם שפנה לסטודנטים שלו בשאלה. הוא אמר: יש לי ארבע ציפורים על העץ, שלוש החליטו לעוף. כמה ציפורים יישארו על העץ? סטודנט אחד אמר: ציפור אחת; סטודנט אחר אמר שיישארו ארבע ציפורים. התשובה הנכונה הייתה ארבע ציפורים, כי הציפורים החליטו לעוף, אבל הן בעצם לא עפו. לא כל מה שיוחלט – יבוצע. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. השרה אורית סטרוק תציג את עמדת הממשלה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים ערב תשעה באב, ובימים אלה של אבל על החורבן אין טוב יותר מלעסוק בתיקון ובבניין. בראש ובראשונה תיקון חטא המרגלים. חטא המרגלים הוא היסוד לכל החורבנות כולם. אומרים לנו חז"ל שאבותינו שבכו בלילה ההוא בכייה של חינם, בכייה של מאיסה בארץ חמדה, הם אלה שגזרו עלינו בכייה לדורות, וכשאנחנו באים לתקן את חטא המרגלים, הדרך לעשות זאת היא באמצעות חיבת הארץ ויישוב הארץ. כאן, בחוק הזה, שאנחנו נצביע עוד מעט בעדו, אנחנו מיישבים את הארץ בענק. אנחנו מייצרים תנופת התיישבות במקומות האסטרטגיים ביותר – בנגב, בגליל, ביישובים שבעדיפות לאומית, ביישובים שבשנים האחרונות עמדו מלכת כי פחדו לגדול, ועכשיו, בעזרת השם ובעזרת החוק הזה שכולנו שותפים לו, הם יוכלו לגדול סוף-סוף. בחוק הזה אנחנו מתקנים גם את החטא של שנאת החינם. זה תיקון שייעשה רק באהבת חינם. כשנכנסתי לתפקידי כשרת ההתיישבות הופעתי בכנס התנועה הקיבוצית. אתם יודעים שרוב חברי התנועה הזו הם לא מהמיליה שלי ולא יצביעו בעדי לעולם, אולי גם להפך. אמרתי בכנס הזה לחברי התנועה הקיבוצית: אני השרה שלכם, אני השרה של כל ההתיישבות הכפרית, ואני אפעל למענכם ללא שום משוא פנים. לא משנה לי בכלל אם אתם בשמאל או בימין, אם אתם דתיים או חילונים. לא משנה לי מה אתם חושבים על הממשלה שלנו. מצידי אתם יכולים ללכת להפגין נגדנו, אמרתי להם, ואני אמשיך לפעול עבורכם, כי אתם ההתיישבות, וההתיישבות באשר היא היא קדושה, היא ציונית, היא חשובה, וחובתי וגם זכותי העצומה לפעול למענה.

גלעד קריב (העבודה):

ראינו איך שר האוצר דאג למשקי החלב – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני רוצה להגיד מהמקום הזה לחברי חבר הכנסת רם בן ברק, שזה עתה הסביר לי ולאחרים שאנחנו לא אחים שלו – אני רוצה לומר לך, רם, אתה אחי. אתה אחי האהוב והמוערך גם אם אתה לא מרגיש כך. הכאב שלך הוא כאבי. אני לא מזלזלת בכאב הזה, אני בוכה עליו. מספיק שנים הייתי בצד של אלה שמפסידים, שנרמסים, ושנוסף לכול גם מזלזלים בכאב שלהם. אני לא אזלזל ולא מזלזלת בכאב של אחיי מהשמאל. אני רוצה לספר על הבנות שלי, שבימים ההם בזמן הזה, ערב חורבן גוש קטיף, שאלו אותי: אימא, איך לנהוג בחיילים שמגיעים לגרש אותנו? ואני אמרתי להם: תסתכלו על כל חייל ותחשבו שהוא בן – בן זה הבן של אחותי. הוא לא איש ימין, הוא לא גדל בציבור שלנו, והוא היה באותם ימים חייל. אמרתי להן: תחשבו שזה הבן דוד שלכן. אם תסתכלו על כל חייל כאילו הוא אח שלכן, בן דוד שלכן, תדעו איך לפעול כלפיו. אני מאושרת על הזכות להעביר את החוק החשוב הזה בערב תשעה באב. זה חוק אסטרטגי, חוק שפותח חסמים להתפתחות ההתיישבות הכפרית בגליל. החוק הזה נותן לנו צלע אחת מתוך שלוש: צלע אחת היא החוק הזה, שמאפשר ליישובים לגדול ללא חשש; הצלע השנייה תהיה הצלע של תיקון תמ"א 35, לוח 2; הצלע השלישית גם תגיע בקרוב, בעזרת השם – הנחה במחירי הקרקע. בשלוש הצלעות האלה אנחנו מאפשרים להתיישבות הכפרית ולהתיישבות בכלל, באזורים בעלי חשיבות לאומית, חשיבות אסטרטגית, לגדול ולהתפתח סוף-סוף, לא לקפוא במקומם מתוך חשש לאיבוד המרקם הקהילתי שלהם. החוק הזה, חבריי, מכיר בזכות של יישוב קהילתי להמשיך ולקיים את חיי הקהילה שלו, שהם בסיס החוסן שלו ושל תושביו. הוא מכיר בחשיבות של החוסן הקהילתי הזה במקומות המאותגרים האלה ומסכים שאין לפגוע בהם. חשוב לי לציין שבחוק הזה אנחנו לא ממציאים את הגלגל. הגלגל הומצא בשנת 2011 כאן במליאת הכנסת, כאשר על הדוכן עמד חבר הכנסת דודו רותם, זיכרונו לברכה. כבר ציינו שהחוק הזה עמד במבחן בג"ץ. טענו העותרים בפני בג"ץ שהחוק הזה יהיה חוק מפלה, ובג"ץ אמר במילים פשוטות: נחיה ונראה. ובכן, חיינו וראינו. עברו למעלה מעשר שנים, והוכח בכל ועדות ההשגה שהחוק איננו חוק מפלה, ואם חלילה יש אפליה – היא מתוקנת בוועדת ההשגה. הוכח שהגלגל הזה, שלא הומצא היום, נוסע מצוין, רק מה – הצמיג התבלה, וצריך לחדש אותו באופן שיתאים לימינו ויאפשר ליישובים להמשיך ולגדול. בעצת הייעוץ המשפטי לכנסת, חשוב לי לציין שהממשלה תומכת בהצעת החוק הזאת ומסכימה לעלות התקציבית שלה. חשוב לי לומר גם לאזרחי ישראל הערבים – ראשית, נכון, החוק הזה הוא חוק ציוני. אנחנו לא מתביישים בציונות שלנו. ציונות איננה גזענות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – – ציוני שווה גזעני – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כדאי שתקשיבי. ציונות איננה גזענות. ושנית – ואת זה חשוב לי לא פחות לומר לאזרחי ישראל הערבים – חשוב לי שתדעו שממשלת ישראל, שאני חברה בה, מחויבת גם לכם, גם לפתרונות הדיור שלכם, פשוט כי אתם אזרחים במדינה הזו, ואנחנו רואים בכם אזרחים שחייבים להיות שווי זכויות, כי זו דרכו של עם ישראל, זו דרכה של תורת ישראל – לדאוג לכל אדם באשר הוא. לכן הממשלה שלנו מתכוונת כבר בשבועות הקרובים לתכנן ביתר שאת גם ביישובים הערביים. אני מכירה את התוכניות האלה, ואני מקווה מאוד שכבר בשבועות הקרובים נוכל להביא בשורה גם בתחום הזה. אני מבקשת להודות מעומק הלב לכל אלה שליוו את החוק. ראשית, לאנשי החטיבה להתיישבות, שמראשית חקיקת החוק הזה עזרו בניסוח ובדחיפה ובהובלה שלו; לכל ראשי המועצות האזוריות בנגב ובגליל; ליושב-ראש פורום המועצות האזוריות שי חג'ג'; לפורום לב בגליל. תודה גדולה ועצומה ליועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק, שסייעה בכל יכולתה לכוון את החוק כך שהוא יהיה מידתי ונכון, ולמסייעים על ידה – עו"ד גור בליי ועו"ד ניצן רוזנברג, שאני רואה אותה מכאן ומודה לה מאוד מכאן; למשנה ליועצת המשפטית לממשלה עו"ד כרמית יוליס, ולצוות היועצים המשפטיים שאיתה. תודה מיוחדת ליועץ שלי, עו"ד שמואל שניידר, שממש זכיתי בו. תודה לשמחה היקר, לשמחה, שמחה רוטמן, שאפשר לי לקבל את עו"ד שמואל שניידר לשירותי. תודה. נהניתי ממנו מאוד בחקיקת הזה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לכל צוות המשרד שלי, תודה. לחברי האופוזיציה שליוו את חקיקת החוק, ובמיוחד לחבר הכנסת אלון שוסטר, שממש שקד עליו בהתמדה רבה ובשיתוף פעולה שמאוד נהניתי ממנו; לכל חברי האופוזיציה שתומכים בחוק, התמיכה שלכם חשובה מאוד. ותודה עצומה לחברי חבר הכנסת אוהד טל. אוהד, תודה גדולה על ההובלה של החוק הזה בוועדה בראשותך, וכמובן ליושב-ראש המפלגה שלנו בצלאל סמוטריץ', שהשכיל להכניס את החוק הזה להסכמים הקואליציוניים שלנו. בזכותו הגענו עד הלום. תודה לכולם. אני קוראת לכולם להצביע בעד החוק.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת אוהד טל, רוצה להשיב בקצרה למסתייגים?

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להשיב לכמה מחברי הכנסת שעלו כאן והציגו את הסתייגויותיהם. אני רוצה לפנות קודם כול לגלעד קריב – אני לא יודע אם הוא כאן, אבל גלעד האשים אותנו שהדיונים בחוק היו לא רציניים, לא מעמיקים ולא מקצועיים. אז אני רוצה, כדי שזה לא יהיה בסיסמאות – בחוק הזה השקענו שבעה ימי דיונים, השתתפו בו נציגים של משרד החקלאות, הכלכלה, הביטחון, המשפטים; שמונה ראשי מועצות אזוריות ישבו שם. שמענו סקירות מקצועיות מהראל ארנון, מומחה למשפט חוקתי, משלומית שיחור, לשעבר רשמת האגודות השיתופיות, מד"ר שי בן יוסף, מומחה ליישוב סכסוכים ותהליכי עומק קהילתיים, מאלוף במיל' איל בן ראובן, מנציגי החטיבה להתיישבות, המכון הישראלי לדמוקרטיה, פורום שילה, האגודה לזכויות האזרח, קולקטיב מזרחי אזרחי, האיגוד החקלאי, תנועת המושבים, לב בגליל ועוד ועוד ועוד. אי-אפשר להגיד שהדיון הזה היה לא רציני, לא מעמיק ולא מקצועי.

גלעד קריב (העבודה):

אמרתי שלא נבדק עובדתית הצורך – – –

אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):

זה מה שאמרת, גלעד קריב. עכשיו לגבי נתונים. אתה רוצה נתונים – תקבל נתונים, כדי שהסיסמאות הריקות מתוכן שלך ייתקלו בחומת המציאות, מה לעשות. כל שנה מתקיימות כ-4,000 ועדות קבלה; בין 2014 ל-2023, כמה הסתייגויות – כמה עררים הוגשו על ועדות הקבלה? 109 בלבד. 60 התקבלו, 49 נדחו. 109 השגות, הסתייגות, מתוך כ-36,000 ועדות. היישובים, בשונה מעלילות הדם שאתם משמיצים והסיסמאות הריקות, מקבלים ספרדים ואשכנזים, הם מקבלים דתיים וחילונים, הם מקבלים סטרייטים ולהט"בים, הם אפילו מקבלים יהודים וערבים. 97.5% מהפונים מתקבלים. אלה הנתונים, אלה העובדות. אתם יכולים לדבר בסיסמאות, אתם יכולים לעקם את האף, וכמו שאמר ראש הממשלה בגין, אז יהיה לכם אף עקום. ולחבר הכנסת רם בן ברק, שבאמת, אני חייב לומר, כאב לי מאוד לשמוע את הנאום שלו, בעיקר בגלל שדווקא בוועדה ובדיונים היה לנו שיתוף פעולה מצוין, ובכלל הוא חבר בוועדה שלי ויש לנו שיתופי פעולה מצוינים. אני רוצה לומר לרם, ההבדל בין להיות אחים לבין חברים זה בדיוק ההבדל שכשאתה משפחה של מישהו זה לא על תנאי וזה לא בערך וזה לא לבחירה. אנחנו משפחה. כן, גם כשאנחנו לא מסכימים. כשרועי קליין קפץ על הרימון, הוא קפץ על הרימון כדי להגן על חבריו בלי לבדוק אם הם מסכימים איתו או לא מסכימים איתו, אם הם תומכים בדעתו או מתנגדים לדעתו. זאת הערבות ההדדית של עם ישראל. ואני מתחנן בפניכם, חברי האופוזיציה, בואו ננהל שיח ענייני. קצת פחות סיסמאות, קצת פחות שיח מרחיק, וקצת יותר שיח מקרב, לפחות בימים האלו.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לאוהד טל, יושב-ראש הוועדה. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 12), התשפ"ג–2023. אני מבין שכל ההסתייגויות של קבוצת חד"ש-תע"ל, קבוצת העבודה, קבוצת רע"מ, קבוצת יש עתיד וקבוצת המחנה הממלכתי הוסרו.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הכול הוסר.

היו"ר ישראל אייכלר:

הכול הוסר, כל ההסתייגויות הוסרו. לכן אנחנו ניגשים להצבעה בקריאה שנייה על כל הסעיפים כנוסח הוועדה, מסעיף 1 עד 7, כולל. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–7 – 42 נגד – 12 נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו.

היו"ר ישראל אייכלר:

42 בעד, 12 מתנגדים, ולכן אני קובע שחוק פקודת האגודות השיתופיות התקבל בקריאה שנייה. מה רצית להגיד?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

למה הצבעת נגד?

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת שמחה רוטמן, מה אתה רוצה שאני אגיד, שהצבעת או שרצית להצביע?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מודיע לפרוטוקול ששמחה רוטמן רצה להצביע בעד. המזכיר, אפשר לגשת לקריאה שלישית? עכשיו אנחנו עוברים לקריאה שלישית על חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 12), התשפ"ג–2023. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד החוק – 42 נגד – 11 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 12), התשפ"ג–2023, נתקבל.

היו"ר ישראל אייכלר:

42 בעד, 11 נגד. אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות התקבלה בקריאה השלישית ותיכנס לספר החוקים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בושה, בושה, בושה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 154) (חלוקת הכנסות). יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה, חבר הכנסת אשר, עשר דקות לרשותך.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים):

מכובדי היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, אני שמח להעלות היום לאישור לקריאה הראשונה את הצעת החוק על צדק חלוקתי לכל הרשויות המתוקצבות במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, בפקודת העיריות ניתנה סמכות לשר הפנים, בהסכמת שר האוצר, ואחרי עיון בהמלצות של ועדת חקירה שהוא ממנה לצורך זה, להחיל מצב שבאזור תעשייה שאין בו מגורים אשר מצוי ברשות עירייה או מועצה מקומית מסוימת, ההכנסות המתקבלות באותו אזור תעשייה ומסחר – שהוא בדרך כלל אזור עתיר ארנונה – יחולקו בין אותה רשות לבין רשויות סמוכות או גובלות עם אותה עירייה או רשות מקומית. הרציונל של הסמכות לקבוע צו חלוקת הכנסות בא לבטא צדק חלוקתי: לקחת אזור שהמדינה הקצתה למסחר ותעסוקה, שהוא משרת ומתפרנס מכלל האזור ומערים אחרות – הכוונה היא שיש מקומות שבהם האזורים הללו מתפרנסים מכל היישובים והרשויות שנמצאות מסביב – ולחלק את ההכנסות עם יתר הרשויות הסמוכות אליו. דבר זה מחזק את החוסן הכלכלי של אותן רשויות, משפיע על הרווחה, על החינוך ועל פרמטרים נוספים. אנחנו רוצים שכל ילד או תושב יקבל את המגיע לו, גם אם הוא גר בעיר שיש בה פחות אזורי תעסוקה, מסיבות תכנוניות, או אזורי מסחר עתירי ארנונה וכו'. לאור זאת, הצעת החוק מבקשת לתת סמכות לשר הפנים למנות ועדת חקירה לעניין הכנסות, ולקבוע בהתאם חלוקת הכנסות גם במקומות שמעבר לקו הירוק – כיום לא ניתן לעשות זאת. אני רוצה לומר לכם, חבריי מהאופוזיציה, לא מדובר פה בשום חוק שנוגע למהלך מדיני כזה או אחר – שגם זה לגיטימי; מדובר פה על דבר מאוד מאוד פשוט: יש כלי ממשלתי – שאגב, הצליח להציל הרבה מאוד רשויות – שכל המטרה שלו זה לעשות צדק חלוקתי ושוויון של משאבי הקרקעות עתירות הארנונה. הקו הירוק זה ויכוח אחר, לא קשור לעניין. אותן רשויות מקומיות מעבר לקו הירוק מתוקצבות על ידי אותו משרד פנים שיושב כאן בירושלים. הוא קובע את מענקי האיזון, הוא קובע את מענקי הפיתוח, הוא מתקצב אותם. משרד האוצר אחראי על אותן רשויות. אז יש קו ירוק שנמצא, לא לוקחים מהן – – –

גלעד קריב (העבודה):

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים):

אל תהיה כזה שמרן, תהיה קצת רפורמי, תתקדם קצת. אתה מחזיק איזה קו כל כך הרבה שנים? ירוק – תהפוך אותו לוורוד. ולכן כל הסיפור פה – ואני אומר את זה גם לידידיי מהמפלגות הערביות, אין פה שום עניין מדיני – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – התנחלויות.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

הוא מחזק את ההתנחלויות, והוא אומר שאין עניין מדיני. מה זה?

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים):

אני אומר לכם שוב, אין פה שום עניין, לא מדיני ולא נגד אף אחד. ברור, אתם מסתכלים על זה מההיבט שלכם. חבריי, אתם מכירים אותי מהוועדה. אני בא מעולם הפרקטיקה – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אני מתפלא עליך. אני מתפלא עליך שאתה מביא הצעה כזאת.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים):

– – והפרקטיקה מבחינתי היא שהכול זה הצגה. למה? אותו משרד פנים מתקצב. ישב ווליד בכיסא שלי קודם וניהל דיונים על דברים שבהם משרד הפנים הזה, שיושב פה בירושלים, מתקצב את כל הערים מעבר לקו הירוק. כן. מה קורה? מדובר כאן על הכנסות שיכולות להגיע מפנים ישראל לאותן ערים, וגם יכול להיות שיהיו ערים שמשרתות ציבורים אחרים, ואני לא מתייחס לאף אחד במיוחד. אני יודע דבר אחד: כשאני כתבתי את הצעת החוק הזאת, וכשאני הצטרפתי להצעה הזאת – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

מה התכלית של ההצעה הזאת?

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים):

– – גם בקדנציה הקודמת, כשהגיש אותה חברי השר לענייני דתות – חבר הכנסת מלכיאלי, אני מזכיר אותך, שאתה יזמת את הדבר הזה – בקדנציה הקודמת, כשהוא היה כאן עוד חבר כנסת פעיל, רציני, מוכשר, מחוקק מוכשר, והיום הוא שר מוכשר ברוך השם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – להתנחלויות. אתה לא מבין.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים):

לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, ואני אומר את זה גם לחברים מהאופוזיציה – ואני גם שמח שלא כל האופוזיציה נגד העניין הזה, כמו שאני רואה – אני מבקש לתמוך בהצעה הזאת, בצדק החלוקתי הזה, שמונע מרשויות להתמוטט ולקרוס כלכלית. אני בא מעיר שהצליחה להרים אזורי תעסוקה במרכז הארץ. בני ברק – היום זה מה שמחזיק אותה. והערים האלה לא יכולות, כי כמו שאנחנו יודעים, בגלל שזה קו ירוק זה גם תלוי בחלק ההוא הרבה במינהל האזרחי, ופחות ופחות מאשרים להן אזורי תעשייה. ולכן הדברים האלה הם באמת חוסר שוויון משווע. אין פה שום עניין מדיני, אין פה שום עניין לאומני, ולכן אני מציע לכולם להצטרף להצבעה בעד. צדק חלוקתי זה דבר נכון מאוד בכל עניין.

היו"ר ישראל אייכלר:

להצעת החוק של חבר הכנסת יעקב אשר – תודה רבה לך – הוצמדו עוד שתי הצעות חוק: האחת של חבר הכנסת אוריאל בוסו והאחת של חבר הכנסת יונתן מישרקי. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה. שלוש דקות.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, בהמשך להצעות החוק שהגישו ידידי חבר הכנסת יעקב אשר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, וחבר הכנסת יונתן מישרקי – ונמצא כאן באולם גם השר מיכאל מלכיאלי, שלמעשה הצעת החוק שאני הגשתי היא הצעת חוק שלו במקור, ועקב התמנותו לשר המשכתי לפעול; אני לוקח חוקים כאשר אני רואה בהם היגיון וצדק אמיתי, ואני מאמין בזה, ולכן ראיתי לנכון לקדם אותו. כפי שהציג כאן מציג החוק חבר הכנסת יעקב אשר, אנחנו לא מדברים כאן על לקחת משאב מהאחד לשני סתם, אלא לסדר מצב קיים היום של אי-שוויון אמיתי בחלוקה. באחד המקומות שביקרתי, מבלי לנקוב באזורים ספציפיים – אני מבלה באיזה אזור תעשייה, מרכז מסחרי, משלם כסף, הולך, ואני בטוח שזה שייך לאותו שטח טריטוריאלי, אותו אזור, והארנונה מגיעה לאותו מקום. מסתבר שיש קו מפריד, נקרא לזה קו דמיוני, שלא נותן לעיר הסמוכה, שהיא למעשה המפרנסת של המקום הזה, ליהנות מאותן הכנסות של אותו מרכז מסחרי או אותו אזור תעשייה. אם אתה הולך להסתובב בדרום ובעוד מקומות – אזורים מסוימים מזינים ארנונה והכנסות למקומות שלא זקוקים להם בכלל, מלבד זה שהם לא חלק מהם. ואתה מסתכל על מקומות אחרים, שזה למעשה – מלבד פקודת הרשויות שעשו כאן בתקציב המדינה בוועדת הכספים, אני מדבר כאן על משהו שצריך להסדיר בשביל לחזק את הרשויות שזקוקות לאותן הכנסות. לפעמים מרכז מסחרי אחד, שניים, שלושה ואזור תעשייה יכולים להחזיק מועצה שלמה או עיר סמוכה שלמה. לכן אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה הראשונה. כפי שאמר יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, אין כאן עניין במקרה הזה בין יהודים לשאינם יהודים, או כניסה לסוגיית השטחים או לא שטחים, אלא זה במרכז הארץ, במקומות שאתה בחיים לא היית יודע שאם אתה נוסע, אתה עובר קו דמיוני שגורם לחלוקה לא שוויונית. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 11), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 67), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הבריאות. פרוטוקול בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם בדבר תיקונים להסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם בדבר שירותי אוויר, שנחתם ב-25 בינואר 2006. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

הצעת חוק מוצמדת של חבר הכנסת יונתן מישרקי. חבר הכנסת מישרקי.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כשאנחנו מדברים על צדק חלוקתי, אנחנו מדברים על סגירת פערים – פערים בין הפריפריה למרכז, בין עשירים לעניים, בין אוכלוסיות מיעוט לאוכלוסייה הכללית. צדק חלוקתי מבוסס על קריטריונים של שוויון, ומטרתו לתת מענה למצבים מסוימים של חוסר שוויון. לכן כאשר אנחנו מקדמים מהלך חקיקתי שבבסיסו עומדים עקרונות השוויון, על מהלך זה להיות שוויוני. אני אקצר, חברים, לאור לוחות הזמנים, ואני אומר שמטרת הצעת חוק זו כשמה כן היא – להביא צדק חלוקתי בכל הרשויות המתוקצבות במדינת ישראל, ולקבוע כי שר הפנים יהיה רשאי להחליט על חלוקת הכנסות, גם אם הרשויות המקומיות הסמוכות לרשות המקומית שבתחומה נמצא השטח האמור, או הגובלות בה, נמצאות באזור יהודה ושומרון. הצעת חוק זו הובאה בעבר, כמו שהוזכר פה על ידי השר לשירותי דת הרב מלכיאלי, והיום היא מגיעה בשנית לקריאה ראשונה. מדובר בהצעת חוק חברתית, שבאה לתת מענה לקיפוח של שנים. שימו לב, הצעת החוק הזו אינה מחייבת להעביר את ההכנסות בין הרשויות, אלא מכניסה את הרשויות ביו"ש למניין הרשויות שלשר הפנים סמכות לקבוע חלוקת הכנסות לגביהן מרשויות אחרות, לאחר עבודת מטה מקצועית ומשפטית – הנדרשת גם היום לגבי כל סוג של חלוקת הכנסות. ופה זה גם המקום לציין לשבח את הוועדות הגיאוגרפיות שמתנהלות במקצועיות רבה במשרד הפנים על ידי גורמי מקצוע בלבד. בשלב הזה ברצוני להודות לשר הפנים, כמובן, על תמיכתו בחוק החשוב הזה, ולידידי יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יעקב אשר, שקידם את הצעת החוק במסגרת ניהול הדיונים בוועדת הפנים. תודה רבה.