חוק לפינוי שדות מוקשים ושטחי נפלים (תיקון מס' 2), התשפ"ג-2023

החוק הופך להוראת קבע את האפשרות של יזמים, כולל חברות תשתית, ליזום ולממן פינוי של שדות מוקשים ושטחי נפלים. עד כה, אפשרות זו הייתה מוגבלת לפינוי זמני או רק לשטחי נפלים. החוק מבטל את הצורך באישור הרמטכ"ל או אלוף הפיקוד להכרזה על שטח כשטח מוקשים או נפלים, וכן את החובה של צה"ל להסיר גדרות סביב שטחים מפונים. כמו כן, בוטל הצורך בצו סגירה של הרמטכ"ל לפני תחילת פינוי שטח נפלים. החוק מבטל את הפטור מאחריות פלילית שהיה לעובדי הרשות לפינוי מוקשים ולצה"ל במקרה של פגיעה ממוקש או מנפל לאחר שחרור השטח. במקום זאת, נקבע כי אדם שנפגע משדה מוקשים או מנפל בשטח שפונה, רשאי לתבוע את המדינה. החוק מרחיב את הסמכות לפנות מוקשים ונפלים בים ללא הגבלת עומק. החוק מוסיף שני נציגים לוועדה המייעצת שליד הרשות לפינוי מוקשים: נציג משרד האוצר ונציג משרד האנרגיה. שר הביטחון יחויב לצרף את חוות דעת הוועדה המייעצת לדיווח שלו לממשלה על התוכנית הלאומית לפינוי מוקשים. החוק קובע כי פינוי שדה מוקשים או שטח נפלים שנעשה לבקשת יזם ימומן מדמי פינוי שישלם היזם לרשות. השר, בהסכמת שר האוצר, יקבע את ההוראות לעניין דמי הפינוי, כולל רכיביהם, כללי חישובם ואופן גבייתם. החוק קובע כי צו סגירה על שטח שפונה ממוקשים או נפלים יפקע בתוך 30 ימים מהודעת הרשות למפקד הצבאי על קיום התנאים. אם השטח שפונה בפועל שונה מהשטח המקורי, צו הסגירה יפקע בתוך 60 ימים. אם הרשות בדקה שטח וקבעה שאין בו מוקשים או נפלים, צו הסגירה יפקע במועדים אלו.

Источник: חוק - פרסום ברשומות