ישיבת מליאה בתאריך 24/03/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ו' בניסן התשפ"ו, 24 במרץ 2026. הנושא הראשון על סדר-היום הוא נאומים בני דקה. נמתין דקה קלה עד שתיכנס השרה, אני מבין שהיא בדרכה לאולם. אולי מישהו פשוט יתקשר לשרה?

משה אבוטבול (ש"ס):

אני יכול להיות במקומה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני חוזר לממשלה? אם אתה רוצה להיות במקומה, אתה צריך להיות שר. בודקים.

קריאה:

היא במדרגות.

היו"ר אמיר אוחנה:

במדרגות? יש הרבה מדרגות בבניין, באיזה מדרגות? שלום לשרה, למה ככה?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

כי יש שירותים ונסיעה ארוכה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אז צריך לבוא בזמן, אנחנו ב-16:00 פותחים את המליאה מדי יום שלישי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אין לי עדיין שיירה - - - היו פקקים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם אין לך שיירה, תבואי מוקדם יותר, תבואי בזמן, בסדר? מליאה שלמה יושבת פה חמש דקות ומחכה לשרה גולן. תגיעי בזמן.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

יש דברים שלא בשליטתי. היינו פה עד 07:00 בבוקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

כל המליאה הייתה. טוב, נפתח את הנושא הראשון שעל סדר-היום, נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, מכיוון שאני לא רואה אצלי חיוויים, אני אניח שחבר הכנסת אכרם חסון נרשם. בבקשה, הוא יהיה ראשון הדוברים.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש לנצל את הבמה הזאת כדי לחזק את שר החוץ גדעון סער על העבודה המשמעותית שהוא מוביל בזירה הבין-לאומית. כאשר אנו מתמודדים עם לחצים מדיניים, איומים ביטחוניים וניסיונות דה-לגיטימציה, משרד החוץ בראשותו פועל בנחישות, באחריות ובתבונה. יותר מדינות מצטרפות למאבק נגד הטרור, יותר קולות בעולם מבינים את צדקת דרכה של ישראל, וישנה התקדמות ממשית בבידוד גורמים עוינים ובראשם איראן ושלוחותיה. זו אינה עבודה של יום אחד, זו עבודה סיזיפית, שקטה לעיתים, אבל חשובה מאין כמותה לביטחון הלאומי ולמעמדה של ישראל בעולם. שר החוץ סער מוביל קו ברור, עמידה איתנה על האינטרסים של מדינת ישראל לצד יצירת שיתופי פעולה והרחבת מעגל הידידים. 40 מדינות הכריזו על משמרות המהפכה כארגון טרור מאז שגדעון סער מונה לשר החוץ. אני מבקש לומר כאן בצורה ברורה: יש לנו מדיניות חוץ אחראית, מקצועית ואפקטיבית, וצריך גם לדעת לומר מילה טובה כשהדברים נעשים נכון. יישר כוח לשר החוץ על העשייה, על הנחישות ועל התוצאות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה.

משה אבוטבול (ש"ס):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשכל עם ישראל נושא תפילה לבורא עולם שיצילנו מידי כל אויבינו הקמים עלינו בכל דור ודור לכלותנו, חס ושלום, ומאידך גם כולם עסוקים בהכנות לחג החירות, חג הפסח הבא עלינו לטובה, ראיתי לנכון לתת שבח והודיה בסייעתא דשמיא לכל הארגונים היקרים ברחבי הארץ – מאות ארגוני חסד, שאם אצטרך לומר את כל שמותם, יהיה נדרש נאום בן שעה. אותם הארגונים בימים אלו מחלקים רבבות של סלי מזון מלאים בכל טוב לכל אותן משפחות הנצרכות מבחינה כלכלית, ומסייעים בידם בסלים שמלאים כל טוב, בפירות, ירקות, מצות, יין, בשר ודגים, כדי שיוכלו לחוג את חג הפסח בשמחה. ויש גם כאלה שמעניקים בנוסף גם תלושי מזון, ביגוד והנעלה למשפחות, דבר שמאוד מאוד עוזר לנו, ואני מדמיין, לו היינו רק עם מחלקות הרווחה בארץ, בלי אותם ארגונים, היינו מתמוטטים מרוב קושי. על כן, הינני לברך את מנהלי כלל הארגונים בברכת שפע, ברכה והצלחה במישור הכללי והפרטי. וכאן המקום לקרוא לכלל תושבי ישראל להרים תרומתם ולתרום קמחא דפסחא, מעות חיטים, לכל הארגונים החשובים הללו, כפי שכתוב: "בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל", וכבר בירכו ומברכים אנו בתפילה את כל מי שעוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם ויסיר מהם כל נגע ומחלה וירפא לכל גופם. אמן ואמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת נעבור לחבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, היום בבוקר נפלו טיל ושברי טיל על משפחה בפזורה הבדואית, בחברה הבדואית בדרום, ליד ערד, בביתו של סלאמה אל-קשח'ר. ביתו של סלאמה אל-קשח'ר נשאר ללא גג בכלל. לפני כמה ימים אתם ראיתם מה קרה בערד ובדימונה, וכולנו היינו שם – רופאים, אחים, אחיות, כולנו עזרנו. גם במקרה הזה נפצעו שלושה ילדים, גם במקרה הזה אני רוצה שניתן סיוע מיידי ומהיר למשפחה הזו, ונפנה אותם בצורה הנכונה. עדיין, עד היום אנחנו מדברים על היעדר מיגון בחברה הבדואית, ובמיוחד בכפרים הבלתי-מוכרים. לפני כשעה קרה עוד אסון, חדש, בכפר א-סרה, בין חורה לכסיפה, גם שלושה פצועים, אחד מהם קשה מאוד, ועוד נזק, והנזק מתמשך. האחריות היא על המדינה. אחריות המיגון, אחריות השמירה על התושבים, על האזרחים – האחריות היא על המדינה. אני מבקש, אני פניתי מהבוקר, התחלתי להתקשר עם כל הגורמים הרלוונטיים וגם שלחתי מכתבים לגבי זה שאנחנו ניתן סיוע מלא לשתי המשפחות האלו. תודה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח, תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בלילה ראינו שלבית הזה – לקואליציה, לממשלה – אין מדיניות פנים; כאוס במערכת החינוך, פערי מיגון בלתי נתפסים, היעדר תוכנית פינוי של קשישים וישראלים עם מוגבלויות. עכשיו מתברר שלישראל גם אין מדיניות חוץ; שר החוץ, שזכה כאן לשבחים, תוקף בטוויטר את שגריר גרמניה, ידיד אמיתי של מדינת ישראל, שאתה מכיר היטב, שליחה של הממשלה הכי ידידותית באירופה. ראש הממשלה מתערב בבחירות בהונגריה, מי יודע, אולי מקורבים בלשכתו מקבלים תשלום מוויקטור אורבן, וסגן נשיא ארצות הברית נוזף בראש ממשלת ישראל על היעדר אכיפה ומשילות בשטחים בהקשר של אלימות המתנחלים הקיצוניים. אין מדיניות פנים, אין מדיניות חוץ, נראה שהדבר היחיד שיש בו מדיניות לראש הממשלה ושותפיו זה קידום החנינה הבלתי-חוקית שלו. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אכן, אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – מוותר, מאה אחוז.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור להודעת יושב-ראש ועדת הכנסת אופיר כץ, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה, אדוני היושב-ראש. אבקש להודיע על הוספת ממלאי מקום קבועים בוועדות הבאות: בוועדה לביטחון לאומי – חברת הכנסת עדי עזוז תכהן כממלאת מקום קבועה על מכסת סיעת ישראל ביתנו; חבר הכנסת אביחי בוארון יכהן כממלא מקום קבוע על מכסת סיעת ש"ס; חבר הכנסת אופיר כץ יכהן כממלא מקום קבוע על מכסת יהדות התורה. בוועדת החוקה, חוק ומשפט – חבר הכנסת עודד פורר יכהן כממלא מקום קבוע על מכסת סיעת יש עתיד; בוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים – חברת הכנסת יעל רון בן משה תכהן כממלאת מקום קבועה מטעם סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 263) (שיפוי מעסיקים בעד תקופת שירות מילואים של עובדים), התשפ"ו–2026, לקריאה הראשונה. את ההצעה הזאת תציג השרה מאי גולן, בבקשה. עד עשר דקות לרשותך.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עונה בשם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 263) (שיפוי למעסיקים בגין העלויות העקיפות הנובעות משירות מילואים של עובדיהם). הצעת חוק זאת נועדה להסדיר באופן קבוע ומערכתי את סוגיית השיפוי למעסיקים בגין העלויות העקיפות הנובעות משירות מילואים של עובדיהם. כידוע, סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי מחייב מעסיק להמשיך ולהפריש תשלומים לקופות גמל, פנסיה וקרנות דומות בעד עובד השוהה בשירות מילואים, כאילו הוסיף העובד לעבוד. על רקע הלחימה הממושכת מאז אוקטובר 2023 והעובדה שפרקי זמן ארוכים של שירות מילואים הפכו לחלק משגרת המשק, זיהינו כי הנטל המוטל על המעסיקים הפך לכבד ומשמעותי. עד כה, השיפוי למעסיקים בגין הפרשות אלו ודמי ביטוח לאומי ששולמו בעד העובד ניתנו במסגרת הוראות שעה זמניות. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לעגן הסדר זה כתיקון של קבע בחוק הביטוח הלאומי. צעד זה נועד לייצר ודאות כלכלית ויציבות למעסיקים, ולהבטיח כי הנטל בגין הוראות סעיף 283 לא יושת על המעסיק לבדו, ובכך לתמוך בשימור העסקתם של משרתי המילואים. עיקרי המתווה המוצע: מנגנון השיפוי – המוסד לביטוח לאומי ישפה מעסיק שאינו מעסיק ציבורי בשיעור של 20% מסכום ההכנסה היומית של העובד, כשהוא מוכפל במספר ימי המילואים שבוצעו. שיעור זה משקף בקירוב את תשלומי החובה שהמעסיק נדרש לשלם בעבור העובד בתקופה זו. 2. החרגת המגזר הציבורי – השיפוי לא יינתן למעסיק ציבורי, ובכלל זה המדינה, גופים מתוקצבים, תאגידי בריאות וקופות חולים. 3. עלות תקציבית ומימון – עלות הצעת החוק מוערכת בכ-1.4 מיליארד ש"ח בשנת 2026 וכ-1.1 מיליארד ש"ח בשנת 2027 ואילך. המימון יוקצה במסגרת תקציב משרד הביטחון בתוכנית הרב-שנתית לשנים 2027 עד 2029. 4. תחילה ותחולה – החוק ייכנס לתוקף ביום פרסומו או ביום פרסום חוק התקציב לשנת 2026, לפי המאוחר, ויחול על שירות מילואים שיבוצע החל מיום 1 באפריל 2026. לסיכום, התיקון המוצע מבקש לאזן בין החובה הסוציאלית כלפי העובד המשרת לבין הצורך לשמור על חוסנם הכלכלי של העסקים בישראל. עיגון ההסדר בחקיקה ראשית הוא מהלך אחראי הנדרש בעת הזו. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אנחנו נעבור לדיון האישי, וראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת סמיר בן סעיד – אינו נוכח. אם כן, נעבור לדובר הבא, חבר הכנסת עופר כסיף – גם הוא אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני יכול להחליף.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא ככה, צריך לעשות את זה מראש. חבר הכנסת אביחי בוארון – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – גם הוא אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה, הינה, הגיע תורך. עד שלוש דקות לרשותך.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בישיבת סיעת תומכי הטרור חד"ש-תע"ל עלה לנאום חבר הכנסת שנמצא כאן בחסות בג"ץ, אותו תומך טרור איימן עודה, המכונה עודה (אומר בערבית ומתרגם) הפחדן, העלוב, זה שמצד אחד תומך במשטר האיראני הרצחני, הנאצי, אבל גם מצד שני פוחד מהטילים שלהם ויורד איתנו למקלט. אותו עודה (אומר בערבית: הפחדן) ביקש אתמול להוסיף כמה שורות לפיוט "דיינו" כפרפרזה. מצאתי לנכון להוציא את הנוסח המעודכן מבחינתנו ל"דיינו" כנגד אויבינו: אילו הייתם מגדירים את חמאס כארגון טרור – דיינו; אילו לא הייתם מזדהים עם האויב בזמן מלחמה – דיינו; אילו לא הייתם תומכים במשמרות המהפכה ובחיזבאללה – דיינו; אילו לא הייתם מבקרים, רוצחים ומחבלים בבתי הכלא – דיינו; אילו לא הייתם רצים להמציא שקרים על חיילינו הקדושים בהאג – דיינו; אילו לפיד וגנץ לא היו נלחמים כדי להשאיר את עופר כסיף ועודה (אומר בערבית: הפחדן) בכנסת – דיינו; אילו בכנסת ישראל פשוט לא היו תומכי טרור – דיינו; על אחת כמה וכמה כפולה ומכופלת, עלינו לכופף את בג"ץ ולהעיף אתכם מכנסת ישראל, כשם שעם ישראל נלחם כעת על קיומו. ואתם, תומכי הטרור העלובים מהסיעות הערביות שכאן, בלב הריבונות היהודית, שמקבלים משכורת מהציבור הישראלי ומנצלים זאת כדי לשמש שופר של חמאס וחיזבאללה ואויבי ישראל, אני אומר לכם כאן, בשם הרוב השפוי של עם ישראל: דיינו. נגמר. הדמוקרטיה הישראלית חדלה מניסיון ההתאבדות. מי שלא נאמן למדינה, לא יהיה בבית הנבחרים שלה, עם בג"ץ או בלי בג"ץ. מקומו לא יהיה כאן, אלא בכלא או בצד השני של הגבול, או מתחת לאדמה. בפסח הזה אנחנו עושים סדר. עם ישראל חי, חזק ומבער את אויבינו ואת הרע מקרבנו. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. גברתי, שלוש דקות לרשותך. אחריה – דב מלביצקי. הוא לא פה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול הצבענו כאן על חוק הרחבת סמכויות לבתי הדין הרבניים, והיום מזל מועלם מערוץ הכנסת שאלה אותי מה דעתי ולמה התנגדנו, ולמה אני התנגדתי והצבעתי נגד. ואמרתי, קודם כול, שזה לא הזמן לעסוק עכשיו בהרחבת סמכויות של בתי הדין בזמן המלחמה כשתושבים, תושבי הצפון, תושבים במרכז ובדרום, בכל הארץ, נאלצים להיות צמודים וקרובים למרחבים המוגנים. כרגע, ממש לפני דקות ספורות, דיברתי עם ההורים שלי, שני אנשים נכים שנמצאים בכרמיאל עכשיו. יש אזעקות, והם שמעו בומים מאוד חזקים, והייתה נפילה בפארק בעיר, במרחב פתוח, אבל זה מפחיד. כל הבית רועד. היום בבוקר הייתה נפילה בתל אביב. ראינו תמונות ושמענו. זה מחריד. ועכשיו, דווקא עכשיו לעסוק בהרחבת סמכויות של בתי הדין? הם מנצלים את זה שאנחנו לא שקטים ואנחנו לא יכולים להילחם. זה לא עניין של משפט, זה לא עניין של ביורוקרטיה, זה עוד צעד שבו הממשלה הזאת פשוט משנה את האופי של המדינה שלנו. בשנה שעברה היו 87 חוקים לפי הדוח של המכון לדמוקרטיה – 78 חוקים שהיא ניסתה לקדם והניחה על שולחן הכנסת, הקואליציה, שהיו אמורים לשנות את האופי של המדינה שלנו ממדינה יהודית-דמוקרטית למדינת הלכה, שהיא פחות דמוקרטית ויותר דתית יהודית. אנחנו חייבים לעצור את זה. נכון, מאותם חוקים עברו רק שישה, אבל עכשיו אנחנו רואים – הינה, אנחנו ב-2026 ומקדמים עוד חוק ועוד חוק. אחרי הצעד הזה יהיה עוד צעד. מה אנחנו רוצים? להגדיל ולהרחיב את הקרע בעם, הקרע החברתי? נכון שהחוק שהצבענו עליו אתמול אומר: לפי הסכמה של שני הצדדים, הם יחליטו לאן לפנות, איפה לעשות בוררות; אבל כשאנחנו פונים לא לבית משפט אזרחי זאת אמירה שאנחנו לא סומכים על בית משפט אזרחי – אבל זה בית המשפט שהוא באמת הוגן. זה הרשות השופטת של מדינה. אם אנחנו מסובבים את הגב לרשות השופטת של המדינה, אנחנו לא מקבלים את הסמכות שלה, ואם אנחנו לא מקבלים סמכות, זאת סכנה, סכנה לאופי הדמוקרטי של מדינת ישראל. ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, אנחנו חייבים לשמור על ישראל יהודית-עברית, אבל דמוקרטית. ואנחנו נעשה הכול ונשנה את החוק הזה בממשלה הבאה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אלעזר שטרן, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת רון כץ.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, תגיד, היושב-ראש, אולי אתה יכול לעזור לי באמת? ראש הממשלה נתניהו, אנחנו בזמן מלחמה, הוא ראש הממשלה גם שלי, והוא אמר כמה פעמים שביחד ננצח – מה שאני כמובן מסכים לו, ואני רוצה להאמין לו שבאמת הוא מתכוון שביחד ננצח, אבל אני לא מאמין לו. אני חושב שהוא משקר לנו. אני חושב שהיחד לא מעניין אותו. אני חושב שאם היחד היה מעניין אותו, כל סדר-היום של הכנסת היה סדר-יום של יחד ולא של פלגנות ושל שיסוי ושל כספים קואליציוניים למשתמטים ועידוד ההשתמטות. ניקח רק את הלילה האחרון. פעם אחת, נגיד ב-2:15, נדמה לי, בין אזעקה לאזעקה, אנחנו מעבירים את הזמן על איך לחזק את בתי הדין הדתיים, שכמובן בהרכבים שלהם אין אפילו אישה אחת – ולא משנה, אפשר אולי היה להתווכח על זה, אבל אין ספק שזה לא יחד. יש על זה ויכוח ארוך שנים, ודרך אגב, הוא יכול היה להעביר את זה כל הזמן, חוץ מאשר בזמן מלחמה, אבל הוא כנראה רצה לנצל את האזעקות ואת השאיפה שלנו ליחד ולהעביר גם את זה. ואחרי זה הוא מעביר הצעת חוק על 7% הנחה לאלקנה, לאפרת – דרך אגב, לא לקריית מלאכי, לא לאשקלון, לא כספים למקומות האלה. וגם בזה כאילו הוא רוצה שנאמין שביחד. דרך אגב, אני בטוח, אני מכיר הרבה מאוד אנשים באלקנה ובאפרת. אם היו אומרים להם שב-02:30 מתכנסת כנסת ישראל להצעה של סוכות לתת הנחה, אני אומר לך שהתושבים בקרני שומרון, רבים מהם שאני מכיר באופן אישי, היו אומרים: עכשיו? למה משתמשים בנו לפגיעה ביחד? למה משתמשים בנו לשיסוי? ואני אסיים את הדברים. אני עכשיו בא יחד איתך, היינו בדיון בוועדת החוץ והביטחון. ואין ועדת חוץ וביטחון, חוץ מאשר לעשות דברים לטובת הקואליציה. מאריכים תקנות שירות לאומי מ-2014 כדי שציבור חרדי, לא משנה אם יש לו פרופיל קרבי או לא, יוכל להיות גם שם. וזה כשהמילואימניקים שלנו, דרך אגב, לחלקם הגדול מאריכים ומאריכים, הם לא יודעים אם בליל הסדר הם יהיו עם הילדים שלהם או לא. אבל אלה שהולכים לשירות האזרחי, והיו יכולים להיות לוחמים ולהחליף אותם, הם בטוח יהיו. ראש הממשלה יודע שזה מה שהקואליציה שלו עושה בדיוק בימים האלה. זו לא רק אחריות של יושב-ראש הקואליציה, של אופיר כץ; זו אחריות לא פחות, אולי מעל הכול, על כל אלה שעובדים אצלו, אצל נתניהו. הלוואי, ראש הממשלה, שאולי תתאושש. תחשוב, נכיר לך כמה מילואימניקים מהבתים שלנו, של האחרים, אני יודע שאין בבית שלך. תבוא, נכיר לך גם את אלה שחיים פה. אני יודע שכרגע לא כולם אצלך בבית בטוח בארץ, אבל תבוא ותראה מה המשמעות של יחד, אולי ננצח הרבה יותר. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת רון כץ, ואחריו – חברת הכנסת דבי ביטון.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, גברתי השרה, אני רוצה לדבר איתכם על מתווה הפיצויים ומתווה החל"ת שמוצג בימים אלה ולצערי הרב לא מדבר על אחת האוכלוסיות החשובות ביותר שנמצאת במדינה. אני רוצה לדבר על הגנים הפרטיים ועל מעונות היום. נמצא פה גם חבר הכנסת אופיר כץ, שהנושא יקר מאוד לליבו והוא שותף חשוב לנושאים האלה. אז אופיר, תקשיב גם אתה. מה שההצעה מדברת, מה שהאוצר הביא, מה שאנחנו דנים עכשיו, זה בעצם לעשות הפרדה בין מעונות היום הפרטיים לבין מעונות הסמל, כך שמעונות היום הפרטיים נחשבים כעסק לכל דבר – השוו אותם פה כבר לדוכן פלאפל, שמעתי גם לבריכות שחייה – אבל בסופו של דבר, מה שהם עושים זה שהם שמים את הגננות מול ההורים בהתנגשות הזאת, לפני החג – הורים שהם זוגות צעירים שמשלמים הרבה מאוד כסף עבור החינוך הפרטי של הילדים, שאומרים: תקשיבו, אין גן, תחזירו את הכסף. באות הגננות ואומרות: היינו מאוד רוצות להחזיר את הכסף, אבל אם אנחנו מחזירות את הכסף, הגן יפשוט רגל, כי בסוף השכירות לא מתבטלת, הארנונה לא מתבטלת והתשלומים השוטפים לא מתבטלים. ואם לא די בכך, יש להן בעיה נוספת: הן לא באמת יכולות להוציא את העובדים לחל"ת, כי גננת שתוציא את העובדות שלה לחל"ת, יש סיכוי גדול מאוד שהן כבר לא יחזרו, כי זו כבר פעם רביעית בשלוש שנים שמוציאים את אותן עובדות לחל"ת, והן יגידו לעצמן: עדיף ללכת לעבודה בטוחה יותר, עדיף ללכת לעבוד בסופר ולא להיות סייעת בגני ילדים. לשם דרדרו את המקצוע הזה במדינה. במקום להבין שהמקצוע הזה הוא מקצוע שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להשקיע בו כמשאב לאומי – זה איזשהו בור שחור, המדינה לא מתעסקת בגיל לידה עד גיל שלוש, ואחרי זה באה למעונות היום הפרטיים ואומרת להם: לא, אתם עסק. אבל הם לא יכולים להיות עסק. כי עסק שיש לו ממ"ד יכול לפתוח, והם לא יכולים לפתוח, כי פיקוד העורף והרשויות המקומיות לא נותנים להם לפתוח. אז מצד אחד המדינה אומרת להם: אתם לא יכולים לפתוח, ומצד שני היא אומרת להם: אבל אתם עסק לכל דבר. זה לא יכול לקרות, זה לא יכול לעבוד, ולא ההורים ולא הצוותים צריכים להיות בהתנגשות הזו. אני מצפה משר האוצר להבין את המצוקה הייעודית והייחודית של גני הילדים הפרטיים ולהביא מתווה אמיתי, מתווה ששומר על הצוותים אורגניים בתוך הגן – כי אנחנו מבינים, אחרי אין-ספור דיונים, שאין צוותים אחרים. גן שיאבד את הצוות שלו, אחרי המלחמה לא ייפתח. לא ייפתח כי לא יהיה צוות. גן שלא יהיה לו איך לשלם תשלומים לא ייפתח. אם הייתי רוצה להיות פופוליסט, הייתי אומר לבעלות הגנים הפרטיים: תגידו שאתם לא פותחים אחרי המלחמה, שהמדינה תמציא עכשיו עשרות אלפי מסגרות לגיל הרך מגיל לידה עד גיל שלוש. אבל זה לא יקרה, כי הם לא יעשו את זה, כי למדינה אין שום יכולת לעשות את זה, אז לפחות צריך להיות הגונים ולהגיד: יש פה מקרה ייחודי, אנחנו מחריגים אותם, ההורים יקבלו 100% החזר, והצוותים יישמרו בתור צוות אורגני, כמו מעונות הסמל. תודה רבה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת דבי ביטון, ואחריה – חבר הכנסת עמית הלוי. בבקשה, דבי.

דבי ביטון (יש עתיד):

תודה, כבוד היושב-ראש. בהמשך לדברי חברי רון, אנחנו חוזרים מוועדה שטרם הסתיימה, וההתנהלות מול ההחלטה לתשלומי חל"ת פשוט מבזה. אתמול בסביבות 03:30 סיימנו להעביר פה כל מיני כספים והטבות. אם תשאלו אותי, אני בעד הטבות לכל מדינת ישראל. המצב כל כך קשה, אנשים לא עבדו, אנחנו לפני חג, ומגיע הטבות. אבל לא יעלה על הדעת שכשאנחנו צריכים – כשהממשלה הזו צריכה להוציא תקציבים לשלם לציבור על ימי החל"ת שלהם, הם לא אשמים במלחמה, ומה שמגוחך, שהמדינה הזו כבר מעל שש שנים באירוע אחרי אירוע אחרי אירוע – עוד הוראת שעה. חברים, זה כבר לא הוראת שעה, זו כבר צריכה להיות חקיקה. צריך שיהיו לנו דברים מסודרים, איך פועלים בזמן אמת. עכשיו אנחנו מגיעים מוועדה, ולא יעלה על הדעת שאנשים עם צרכים מיוחדים צריכים לחכות 14 יום, ויש אנשים מבוגרים, ויש אנשים שיושבים בבית עם הילדים, ואנחנו לא יכולים להרשות – כל אזרח במדינת ישראל צריך לקבל מהיום הראשון, הוא לא אשם שיש מלחמה במדינת ישראל. יש הרבה כסף, קחו, ורק תסתכלו על המפה של העברת הכספים שלכם, ותאמינו לי, תסגרו שני משרדים – כל אזרחי מדינת ישראל יהיו מרוצים, כי הם יקבלו כסף, כי הם יוכלו לקיים את החג הזה כהלכתו. אז אני מבקשת, לתשומת לב כל מי שנוגע בדברים האלה. לסיום, אדוני, אני רוצה לברך את סגן-ניצב רינת סבן על קבלת הדרגה ההוגנת. אני רוצה בהזדמנות זו להודות לבית המשפט שיודע להגן ולשמור עלינו, כי אלמלא היה לנו גוף ששומר – ומה שמנסים פה לרסק ואנחנו לא ניתן – היא כנראה לא הייתה זוכה, ורק משיקולים זרים. אתמול עמד כאן השר אמסלם ודן בסוגיה הזו, והוא אמר: הרשות השופטת התבלבלה, היא הפכה להיות הרשות המבצעת. אדוני השר, אני חושבת שמי שמבולבל פה זה הרשות המבצעת, שרוצה להפוך להיות הרשות השופטת. אז זה לא יקרה, היא תישאר רשות שופטת, יישאר בג"ץ, נכבד את נשיא בית המשפט; וכעורכת דין – שיסתכלו כל אלה שצריכים לתת את הדין, וזה הזמן לעשות את זה. הגיע הזמן שאנחנו נשמור על טוהר המידות. זה התפקיד שלנו וזו מהותנו כאן. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת עמית הלוי; חברת הכנסת טלי גוטליב; חברת הכנסת נעמה לזימי; חבר הכנסת חמד עמאר; חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה, לעלות בלי טלפון. אני לא זוכר שמורה נותן את המשקפיים שלו לתלמיד.

רם בן ברק (יש עתיד):

בבקשה, תודה. לא כל מורה, אבל ה-מורה נותן.

היו"ר מאיר כהן:

שלוש דקות לרשותך, אדוני.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא אפתיע אתכם, כולכם יודעים שיש אלימות של פורעים יהודים ביהודה ושומרון, אבל אני לא בטוח, אדוני, שאתה מודע לכמות ומודע כלפי מי. כולנו יודעים, כלפי פלסטינים – ואללה, פסל, לא נורא, נכון? פלסטינים זה לא נורא. אבל זה לא רק פלסטינים, ואני רוצה להקריא לך את הנתונים כפי שפורסמו. בשביל זה הייתי צריך את המשקפיים שלך.

היו"ר מאיר כהן:

איפה הם פורסמו?

רם בן ברק (יש עתיד):

פורסמו בסטטיסטיקות שעושים. פשיעה לאומנית ביהודה ושומרון, רבעון ראשון 2026: בחודש ינואר – 60 אירועי פשיעה לאומנית בחודש, ובנוסף חמש תקיפות נגד כוחות הביטחון. כוחות הביטחון זה הבנים שלך ושלי שעושים שם מילואים, כן? חודש פברואר – 71 אירועי פשיעה לאומנית, שמונה תקיפות נגד כוחות הביטחון. חודש מרץ – החודש הזה עוד לא נגמר. עד היום – 24 היום, נכון? – 79 אירועי פשיעה לאומנית, שמונה תקיפות נגד כוחות הביטחון, שישה הרוגים פלסטינים, 18 הרוגים פלסטינים, במזל לא נהרג מישהו מכוחות הביטחון שלנו, כי כשאתה זורק אבן על כוחות הביטחון זה יכול להרוג גם. זאת אומרת, הכוונה הייתה כנראה להרוג. אני פונה לממשלה, לקואליציה, למשטרה ולבן גביר ולכל מי שאתם רוצים, לעמית הלוי – תעצרו את הפשיעה הלאומנית. תעצרו אותה. אתם אומרים 70, אני אומר 700 – זה לא משנה. מדובר לא במתנחלים, לא בהתיישבות, מדובר בפורעים. למה אתם לא עוצרים אותם? מה הבעיה שלכם? מה הבעיה לעצור אותם?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הם לא יכולים לגנות אותם, אתה רוצה שהם יעצרו את זה?

עמית הלוי (הליכוד):

מי שנוהג באלימות – צריך לעצור אותו.

רם בן ברק (יש עתיד):

אבל למה לא עוצרים? זה נחמד לשבת על הספסל – אתה הקואליציה – ולהגיד: מי שפועל באלימות, צריך לעצור אותו. תעצרו אותו, תחזירו את המעצרים המינהליים אם אתם לא מסוגלים להביא הוכחות. תעשו את זה. אולי אתם לא רוצים? אולי משטרת בן גביר לא רוצה? אולי זו הסיבה שלא עוצרים אותם? אולי יותר קל להגיד שאלוף פיקוד מרכז הוא בוגד, הוא שכח מאיפה הוא בא – כמו שסון הר מלך אמרה עליו. אולי פשוט תעשו את הדבר הנכון ותעצרו את התופעה הזאת? זה עושה לנו נזק. מעבר לזה שזה לא יהודי וזה לא מוסרי וזה מבייש את כולנו, זה עושה לנו נזק בין-לאומי שאי-אפשר לתפוס אותו בכלל. כשהולכים פלוגות סער – סלח לי על ההשוואה – הולכים פלוגות או חבורות של נערים ועושים שמות בערבים, איפה נשמע דבר כזה במדינה יהודית, במדינת ישראל? תעצרו את זה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת צרפתי, בבקשה. גם לך יש שלוש דקות, גברתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, למדינת ישראל יש ראש ממשלה נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. למדינת ישראל יש ראש ממשלה, ראש ממשלה יהיר, ששנתיים וחצי מספר לנו שניצחנו, כתשנו, ריסקנו, חיסלנו, מיגרנו. למדינת ישראל יש שר לביטחון לאומי שמאז שנכנס לתפקיד האלימות והרצח גואים, אירועי הטרור בעלייה מפחידה, אזרחים נרדפים פוליטית ועבריינים מקבלים תמיכה מהמשטרה. למדינת ישראל יש שר תקשורת שמרסק את התקשורת החופשית ועוזר לשופרות הממשלה להרוויח מיליונים על חשבוננו. למדינת ישראל יש שר חינוך שכשל ולא נערך לשעת חירום, שר ששותף לחינוך ילדי ישראל לסרבנות במסגרות חינוכיות של משתמטים. למדינת ישראל יש שר אוצר שמפקיר את המעמד שנושא בנטל, לא מטפל ביוקר המחיה, שותף לביזת התקציב, וכמובן לא נותן מענים לאזרחים בעת מלחמה. למדינת ישראל יש שרה לקידום מעמד האישה ושוויון חברתי, שבמשמרת שלה מעמד הנשים בישראל נסוג לאחור. למדינת ישראל יש שר משפטים שלא טורח למנות שופטים, וכבר יותר משלוש שנים גמר אומר לרסק את הרשות השופטת ואת הדמוקרטיה הישראלית. למדינת ישראל יש שרת תחבורה שמייקרת את עלות התחבורה הציבורית כשהגודש בכבישים בלתי נסבל, אבל כנוסעת מתמידה נחושה לתור בחו"ל על חשבון הציבור. למדינת ישראל יש עוד 30 שרים שקצרה היריעה מלספר על התפקוד הלקוי שלהם, אבל נראה לי, חבריי, שהבנתם: הממשלה שלנו עושה הכול הפוך, בלי הצלחות, בלי הישגים, רק דחיינות, התקרבנות ובכיינות. אז ברשותכם, חשבתי להציע הצעת ייעול – שהממשלה תעשה הסבה מקצועית. אם הממשלה תקבל למשל אחריות מינהלית על בתי העלמין בישראל, איש לא ימות. בכישרונם הייחודי לעשות הכול הפוך, יזכו אזרחי ישראל בחיי נצח. אבל ברצינות, אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. אי-אפשר להמשיך ככה. למדינת ישראל יש שרים שדואגים רק לעצמם ולמקורבים שלהם. הם לא עובדים למען אזרחי ישראל. לעם המופלא שלנו מגיעה משילות, מגיעה ממשלה נקיית כפיים, בלי רימוני עשן למיסוך המחדלים. הבחירות מעבר לפינה. לא ירחק היום וממשלת 7 באוקטובר תכלה ימיה. בקרוב תקום כאן ממשלת שינוי; נחזור ונתקן את כל מה שהם הרסו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת נאור שירי, ואחריו – ולדימיר. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני רוצה לשתף אתכם בחדשות לא נעימות שהיו לי היום אחרי הקמפיין שהשקתי אתמול. ואני אפילו חושש שאולי בגלל שהשקתי את הקמפיין להחתמה של כל חברי הכנסת שרה נתניהו תהיה בכל זאת משיאת משואה בטקס יום העצמאות השנה – בהלם ותדהמה, לצערי, מה שנקרא, האירוע חוזלש לנו. אני חושב שחבל, פספסנו מישהי שבאמת יכלה לאחד את עם ישראל ברגע הכי ציוני-ישראלי, שכולנו נושאים אליו עיניים. אני אישית כבר כתבתי את המייל לבקש – בפעם הראשונה בשלוש השנים האחרונות רציתי להשתתף בטקס השנה, ורציתי אפילו לפתוח בספסרות לכבוד האירוע, כי אני הייתי בטוח שמיליוני אזרחי ישראל היו רוצים להיות נוכחים ברגע ההיסטורי שבו – אני לא אגיד "אם האומה", אבל בטח "שנייה לאב האומה" משיאה משואה. אבל לצערי זה נמנע מאיתנו, ויש לי אך להתנצל בפני שרה. אני נשבע, בשיא הכנות, שכבר כתבתי את המכתב כדי להחתים אתכם, ואפילו אתגרו אותי פה, אבל מה שנקרא, לא יצא. מעניין לעניין באותו עניין, אני רוצה לשטוח בפניכם מקרה ולשאול שאלה. אני לא קובע לכם מה לומר, אבל אני רק רוצה שתגידו לי מה אתם חושבים על הנושא הזה. תראו, יש נפילות של טילים ברחבי המדינה, ולצערנו הרב יש גם הרוגים וגם פצועים. בטח ובטח הרשויות המקומיות עומדות בפני אירועים מאתגרים מאוד. היה אירוע של נפילה בדימונה ובערד. תקנו אותי, חבריי חברי הכנסת, על ההבדלים. בדימונה ובערד, תוך בערך עשר שעות, שימו לב, אדון ראש הממשלה היה נוכח באירוע, קיש הגיע לאירוע, אפילו סילמן, שלא ברור לי מה מעשיה, אבל הגיעה לאירוע; יו"ר ועדת החוץ והביטחון של כנסת ישראל הגיע לאירוע בדימונה, ואפילו, חבריי חברי הכנסת, יו"ר הוועדה לפניות הציבור בכנסת טרח - - -

קריאה:

מי זה?

נאור שירי (יש עתיד):

חבר הכנסת שקלים, שהגיע לדימונה וצילם סרטון עם ראש העיר. אותו כנ"ל בערד: נתניהו, שיקלי, בן גביר, גולדקנופ, וסרלאוף, ניר ברקת, ישראל כץ, וכמובן, על כולם מתאם הפעולות באזורים בערד, הלוא הוא בבצ'יק, שהכווין את הכוחות שם. היום לפנות בוקר, או בבוקר, היה אירוע בתל אביב. חבריי חברי הכנסת, כמה ממי שמניתי – ואגב, על כל שלל שריה של ממשלת ישראל – כמה הגיעו לדבר עם רון חולדאי, להציע לו עזרה, לפתוח לשכה פתוחה של יו"ר הוועדה לפניות הציבור בכנסת? אפס. ממשלת הבייס. או שזה רק הנתונים באופן מקרי לחלוטין. אבל בשאלה זו נסיים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בבוקר, בעקבות העברת חוק בתי הדין הרבניים, עלה יושב-ראש המפלגה שלי, ראש האופוזיציה יאיר לפיד, והודיע שבקדנציה הבאה, בממשלה הבאה, אנחנו נעביר אותו חוק בדיוק, אותו חוק בדיוק רק בכיוון ההפוך: כל מי שירצה להתחתן – זה מפריע לי. סליחה, יותר לא מגיעים לכאן, רק מנהלות הסיעות. סליחה. את מנהלת סיעה? אוקיי, סליחה. בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

גם לא מנהלות סיעות. רק חברי כנסת.

היו"ר מאיר כהן:

לא. נדמה לי שאני טועה, סליחה. רק חברי כנסת. במקרה הזה, רכזת אופוזיציה ורכזת קואליציה. זהו. ורק בהצבעות, אז תקפידו על זה. אני אתן לו דקה, בבקשה, תמשיך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אז היום בבוקר יושב-ראש המפלגה שלי, ראש האופוזיציה, בתגובה להעברת חוק בתי הדין הרבניים הלילה, הודיע שבממשלה הבאה, בקדנציה הבאה, אנחנו נעביר אותו חוק בדיוק, רק בכיוון ההפוך – כל מי שירצה להתחתן או להתגרש יוכל לפנות לבית משפט אזרחי. מי שלא אהב את ההודעה הזאת היה ידידי וחברי חבר הכנסת יעקב אשר, שהגיב – איך אני אגיד את זה? – בכעס או בציניות, שעכשיו אפשר להביא מיליון בלארוסים שיתחתנו פה וישביחו את מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. קודם כול, אני חושב שזה רעיון מצוין. אני חושב שזה רעיון מעולה, כי העלייה, שיש לי הזכות להיות חלק ממנה, בהחלט משביחה את מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. אני תוהה, מה יש לכם עם העלייה שלנו? מה יש לכם? מה הבעיה שלכם? בסוף מדובר באנשים שעובדים, שמשלמים מיסים, שתורמים למדינה הזאת, להבדיל מחלק גדול מהציבור שבמקרה חבר הכנסת יעקב אשר מייצג כאן. זה דבר אחד. הדבר השני, יש לי עוד הודעה בהמשך להודעה של יושב-ראש המפלגה שלי, ובמיוחד לחבר הכנסת יעקב אשר: בממשלה הבא, כל מי שלא עובד, לא משרת ולא משלם מיסים, לא יקבל שקל אחד מהמדינה. ואני באמת מציע לחבר הכנסת יעקב אשר בקדנציה הבאה לא לבוא, לא לבכות ולא להתלונן, כי את הזכות להתלונן אתם איבדתם הלילה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת טלי גוטליב.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר פה דווקא על רגע של נחת. בוועדת העבודה והרווחה היום, לאחר שנתיים וחצי בערך של מאבק שאני מנהלת על הכללת העובדים השעתיים במתווה הפיצויים, העובדים הכי מוחלשים, בשכר הכי נמוך, הכי פגיעים תעסוקתית וגם כלכלית במצב הכי פגיע, סוף-סוף אפשרו – בשיח עם הרשויות, הוועדה, האוצר וביטוח לאומי, אפשרו להם הכרה למתווה על ידי הצהרה וולונטרית ולא רק הסתמכות על המעסיק. וזה רגע ממש חשוב. אני רוצה לומר תודה ליושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה מיכל וולדיגר, שאפשרה את השיח הער הזה ואת הביעור של הדבר הזה. אני נלחמת על זה בכספים – בדרך כלל המתווה מגיע לכספים. כבר לפני יותר משנתיים הגשתי חוקים, החתמתי 40 חברי כנסת על החוק הזה, עשיתי דיון במליאה עם הצעה לסדר-יום ודיון בוועדה, ונלחמת – לא קרה עם זה. והינה, רגע של שיח והבהרה איך אפשר כן לאפשר את זה, והגענו לסעיף שיאפשר לעובדים הכי הכי מוחלשים. אני רוצה לומר תודה גם לקו לעובד, שמולנו – מול הלשכה שלי ומולי – על הדבר הזה תקופה מאוד ארוכה. אני אומנם לא ישנתי, כי יצאנו מפה ב-04:00, אז אולי ההתרגשות לא ממש ניכרת, אבל זה באמת באמת חשוב. בשביל זה אנחנו פה, בשביל הדברים האלה. אנחנו פה כדי לעזור לציבור, כדי לראות אותו, בטח בזמן מלחמה. אני רוצה לומר גם לציבור שצופה – זאת המשמעות של עבודה פרלמנטרית, זאת המשמעות של פיקוח פרלמנטרי: לבוא, להתעקש, להתעקש ולחפור ולדאוג ולתת חלופות לסעיף ואיך אפשר. מה כן אפשר לעשות ואיך אפשר להתאים.

טלי גוטליב (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

קודם כול, אני הוקרתי את מי שעזר, אבל את יכולה גם להגיד למה זה לא עבר שנתיים וחצי? את יכול להגיד למה זה לא עבר עד כה? את יודעת, קרדיט לוקחים גם לצד מה שלא היה. אז בבקשה, בהגינות. אני עליתי לפה כדי לומר דברים טובים שצריך להיאבק עליהם עבור הציבור, וגם לך זה מפריע, כמובן. אפשר, את יודעת מה, גם להסתכל על הדברים בצורה נכוחה והוגנת. אפשר לעשות את זה. בסוף מדובר בשכבות מוחלשות, בציבור שצריך שנראה אותו. אני יודעת שאת מעולם לא הגשת חוק עבור קבוצת אוכלוסייה מוחלשת. אין לך את זה, את לא באת בשביל זה לכנסת, טלי. אני כן באתי בשביל זה לכנסת. אני כן הייתי שבע שנים פעילה בארגון לזכויות עובדים. אני כן עוסקת בזה. זה חשוב לי, זה חשוב לי באמת, גם אם את צינית לגבי זה. אלה חיים של אנשים בקצה בסוף. והינה, רגע נחת קל, ואני רוצה לומר, יו"ר הכנסת, אני רוצה לומר לסיום: כן ירבו. אמן שזה יהיה התפקיד של הכנסת שהיא לוקחת על עצמה, ולא את השררה ואת הדיכוי. הלוואי.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, ואחריה – יסמין פרידמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

זהו, מערכת המשפט השתגעה לגמרי. אני פונה פה לעם ישראל, תבינו משהו: הכרה בכוח זה קודם כול בריסון הכוח. אם אתה לא מרסן את הכוח שלך, אתה מוביל אותנו לעברי פי פחת. תקשיבו טוב טוב, עם ישראל הנכבד, באשר אתם שמאל או ימין, לא משנה – פקודת המשטרה קובעת: השר רשאי למנות שוטר או אדם לתפקיד של קצין משטרה בכיר. קצין משטרה בכיר הוא סגן-ניצב.

נעמה לזימי (העבודה):

במי את נלחמת? בקצינה? במי את נלחמת?

טלי גוטליב (הליכוד):

הסמכות היא של השר לביטחון לאומי. הגישה רינת סבן – רפ"ק רינת סבן הגישה עתירה. האישה הזו מבצעת עבירה פלילית. מבצעת עבירה פלילית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

שקט. מבצעת עבירה פלילית, מקבלת טובת הנאה של עשרות אלפי שקלים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, אני מבקשת להשתיק אותם. עשרות אלפי שקלים טובת הנאה.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש, יוראי.

טלי גוטליב (הליכוד):

ייצוג חינם על ידי – התנועה לאיכות השלטון מייצגת חינם שוטרת, וכולם שותקים. שותקים. טובת הנאה של עשרות אלפי שקלים. מייצגת את רינת סבן התנועה שחותרת תחת הממשלה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ממש לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

מייצגת את רינת סבן היד הארוכה של מיארה. בין רינת סבן למיארה יש מערך יחסי שוחד. מערך יחסי שוחד. מיארה, שעשתה הכול כדי שלא יחקרו אותה, שהסתירה מכם, הסתירה מהעם הזה את העובדה שהיא פנתה לגלנט פעמיים, שלא יחקרו את פרשת הדלפת הסרטון. היא פנתה לגלנט, לא סיפרה לנו. מיארה גם לא סיפרה לנו ששני עובדים שלה – עו"ד גיא הרוש ואלון אלטמן, המשנה לפרקליט המדינה – הודיעו על ניגוד עניינים. היא לא סיפרה לנו את זה. היא לא סיפרה את זה ליועמ"שית משרד המשפטים. חבורה של פושעים. ורינת סבן, מס' 2 בצוות החקירה, מתדרכת את העיתונאים לא לחקור את מיארה, ולא דבק בה רבב.

מיקי לוי (יש עתיד):

איך את יודעת? מאיפה זה?

טלי גוטליב (הליכוד):

איך מחזירה לה מיארה? מיארה מחזירה לה בזה שהיא שולחת לתיק בית המשפט מסמך שמגבה את טענות רינת סבן. מדהים. יד רוחצת יד. מערך יחסי שוחד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

את יודעת הכול.

טלי גוטליב (הליכוד):

וכשאנחנו שואלים את אלעזר כהנא, יועמ"ש המשטרה, איך יכול להיות שהקצינה מקבלת ייצוג חינם, טובת הנאה של עשרות אלפי שקלים מהתנועה לאיכות השלטון, אלעזר כהנא, יועמ"ש המשטרה, משקר לנו. משקר. אני באתי לדיון, בדיון הוא אמר שהוא אישר לה. איך העזת לאשר לקצינה ייצוג בחינם על ידי התנועה לאיכות השלטון?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אם הוא אפשר לה, למה את מאשימה אותה? את - - - עלובה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה מדהים? מה מדהים? מה שמדהים זה – עם ישראל, תקשיבו לי טוב טוב. הצווחות והצרצריות מפה – תקשיבו טוב, עם ישראל. בית המשפט עשה טעות פטאלית כשהוא קבע בפסק הדין שהוא יכול להיות מעל השר והוא יכול להתערב בשיקול הדעת של השר. ובכן, ממש לא. פה אני רוצה להבהיר, אם מישהו כאן לא הבין: היום ממנים קצינה לסנ"צ. מישהו יודע פה מה זו חתימת קיום, לדוגמה? חתימת קיום הופכת מעשה למעשה עשוי. כשלבג"ץ נוח להתייחס להיעדר חתימת קיום כמו בחנינה – בלי חתימת קיום החנינה לא תקפה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כשממנים בהיעדר הסכמת השר – זה מדהים – הופכים את זה למינוי. ופה אני אומרת לכם, עם ישראל: בית המשפט עבר על הכללים הבסיסיים ביותר של הכרה בכוח שלו - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, חברת הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - ופעל בחוסר סמכות. אפילו השופט שהורה לשר בן גביר למנות אותה לא אמר שהיא תתמנה בלי ההסכמה שלו. הרי הם הגישו בקשה לפקודת ביזיון בית המשפט.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רדי כבר.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם ישראל, שיהיה כאן ברור, לא סתם אתם לא מצביעים לצד הזה של המפה הפוליטית.

היו"ר מאיר כהן:

יסמין, תני לה לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

החבורה הזו בזה לעם ישראל, בזה לכוח של נבחרי העם, בזה לרצון של הריבון. זה הצד הזה של המפה הפוליטית.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

קואליציה חזקה תוביל לריבונות חזקה ותחזיר את הכוח לרשות המחוקקת.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת גוטליב, את מדברת כבר דקה אחרי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - - את בזה לנשים ואין לך מעצורים.

היו"ר מאיר כהן:

חבריא, לכל אחד יש את הזכות לעלות ולדבר, אבל לא לכל אחד יש את הזכות לחרוג בדקה. בבקשה, יסמין, גברתי. הינה, את עונה לה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אני מדברת כרגיל.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שוב התעמרות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

יוראי, יוראי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

טלי, זה שאת צועקת פה לא אומר שאת צודקת. את דמגוגית. את עולה לפה ואת משקרת במצח נחושה אפילו על דברים שאת יודעת.

טלי גוטליב (הליכוד):

תתביישי לך. תתביישי לך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אתבייש? אני אתבייש? אני נגד נשים או שאת נגד נשים?

טלי גוטליב (הליכוד):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עכשיו את תשבי בשקט. תשבי בשקט, ואני בשם כל – אני אגיד לך - - -

היו"ר מאיר כהן:

לא, טלי. טלי, את לא מתקרבת לכאן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שבי בשקט. להתראות, ביי ביי.

היו"ר מאיר כהן:

הכול בסדר. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני יוצאת החוצה.

היו"ר מאיר כהן:

בסדר גמור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ביי ביי. תצאי, להתראות, ביי ביי. שלום. עכשיו אני אברך את הקצינה רינת סבן בשמי ובשם כל הנשים במדינה הזאת, חוץ מטלי גוטליב, שלא מצמצת מול מכונת הרעל, שלא נכנעת לקמפיין של הפחדות, של שקרים, של עוולה כזאת גדולה. אנחנו מצדיעות לך.

קריאה:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

גם אתה, שב בשקט. גם אתה אל תתערב לי כרגע.

היו"ר מאיר כהן:

יסמין, יסמין, יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אל תתערב.

היו"ר מאיר כהן:

יסמין, יסמין. כשאתם אומרים לזה "שב בשקט" ולזה "אתה משקר", אני צריך לתת להם אחרי זה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

רגע, את מפריעה לי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, את שיא העדינות, טלי גוטליב. מה זה, שיא העדינות את.

היו"ר מאיר כהן:

אחרי זה אני צריך לתת להם תגובה אישית, אז אנא מכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תסתכלי במראה לפני שאת מדברת ככה על יסמין. תסתכלי במראה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יוראי, אני לא רואה אותה ממטר, סליחה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

לא, אתה לא תקבל. אתה מקבל יותר מדי. לא, היא לא אמרה לך שום דבר. בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לכן אני אמשיך לברך את הקצינה. זה אפילו לא משהו שהתכוונתי לדבר עליו. עכשיו היא מתבכיינת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, פשוט אין לתאר. עכשיו, בואו - - -

היו"ר מאיר כהן:

יש לך עוד 20 שניות, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה לא בסדר, כי הם כל שנייה קטעו אותי. אני אשמור את זה לדיון הבא.

היו"ר מאיר כהן:

20 שניות. ברגע שהדובר מנהל שיח זה זמנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא ניהלתי שיח, היא קפצה לי לתוך הפריים.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יש נטייה לטלי: לא משנה מה – היא מתישה, היא נגד. זה בכלל לא משנה מה הסיפור, מה הבעיה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

את אישה – היא נגדך. יושב פה קצין במשטרה, הרבה יותר מקצין, שאמר: אפשר ומותר היה שייצגו אותה, זה חוקי. ועולה לכאן טלי וטוענת שבזה היא פשעה.

היו"ר מאיר כהן:

יסמין, תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לכן היא משקרת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, יסמין. חבר הכנסת מאיר כהן – לא פה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה, ואחריו – אכרם חסון, אדוני פה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להתחבר לדברים של חברי חבר הכנסת ולדימיר בליאק. הבוקר כתב יושב-ראש יש עתיד יאיר לפיד שעל בסיס החוק שעבר אתמול, שהנחת המוצא שלו היא ששני אנשים יכולים לבחור לפנות לבתי דין רבניים בעניינים אזרחיים, כך אנחנו נחוקק חוק ששני אנשים יכולים לפנות לבתי משפט אזרחיים כדי להתחתן ולהתגרש. זה העלה את חמתו של חבר הכנסת יעקב אשר, שיצא נגד העלייה של ברית המועצות ונגד המוסד של נישואים אזרחיים כמה שמנוגד למדינה היהודית. אז קודם כול, אני אומר לחבר הכנסת יעקב אשר: העלייה מברית המועצות, תרומתה למדינת ישראל לא תסולא בפז. הם תורמים לביטחון, לכלכלה, לחברה, למדע, לרפואה ולכל היבט של הקיום שלנו כאן במדינת ישראל. אז במקומך לא הייתי מטנף על יהודים שבוחרים להגר מארץ מוצאם ולהגיע לבית הלאומי של העם היהודי כדי לחיות בהתאם לאורחות חייהם. טוב שהם הגיעו, וטוב שרבים ונוספים יגיעו לכאן מכל רחבי תבל. זה הבית הלאומי של העם היהודי. שנית, לגבי נישואים אזרחיים. עם כל הכבוד, חבר הכנסת יעקב אשר, מי שואל אותך? מי שואל אותך עם מי להתחתן? מי שמך לקבוע לי או לכל בן אדם אחר במדינה עם מי להתחתן ואיך להתחתן? צפריר ואני פחות יהודים ממך? ברית הזוגיות שלנו פחות טובה מברית הזוגיות שלך ושל מרים? מי שמך? מי שמך לקבוע לאנשים עם מי להתחתן? מי שואל אותך מתי לנסוע בתחבורה הציבורית? אתה תקבע לי שאני לא יכול לנסוע בתחבורה הציבורית בשבת? למה, אני אומר לך מתי לנסוע לאן ומתי? אתה תקבע לי מה אני אוכל, מתי אני אוכל? צא לי מהצלחת, צא לי מהאוטובוס, צא לי מהחופה. זאת מדינה יהודית ודמוקרטית שהוקמה כדי שכל יהודי ולא יהודי יוכלו לממש את צו יהדותם ואת אורחות חייהם בחופש מלא. זאת הסיבה שהמדינה הזאת הוקמה.

עמית הלוי (הליכוד):

למה אתה נגד - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

נגמרו הימים שבהם אתם אומרים לנו מה ואיך. אנחנו שווים ומגיע לנו מקום שווה ומלא בחברה הישראלית, לכולנו. אתם לא תגידו לנו יותר עם מי ואיך להתחתן, נגמרו הימים האלה. הממשלה הבאה תחוקק חוק לנישואים אזרחיים, תחוקק תחבורה ציבורית בשבת באזורים החילוניים, תחוקק שוויון זכויות לקהילה הגאה, תחוקק שוויון מוחלט בפני החוק, כדי לוודא שכל צעיר וצעירה בגיל 18 מתייצבים לצה"ל ומשרתים את המדינה שלהם בשירות צבאי או אזרחי. מי שלא יעשה את זה, חבר הכנסת עמית הלוי, לא יקבל אגורה שחוקה מהמדינה, כי הם, המשתמטים, בוחרים להוציא את עצמם מתוך הסיפור הישראלי - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - ומשכך, הם לא זכאים לקבל מהמדינה שום דבר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, יוראי. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת משה טור פז.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שיפוי מעסיקים בעד שירות מילואים זה דבר הגון, זה צודק. המעסיקים שילמו תמיד מחיר כבד מאוד בשעת חירום ובשעת מלחמה והם נוטלים עול קשה מאוד על כתפיהם. הם משלמים את המיסים, הם מפסידים, והגיע הזמן באמת להיטיב איתם. אני מנצל את זה שאני מדבר על הביטוח הלאומי, ואני רוצה להגיד לאדוני היושב-ראש, במשך 40 שנה אני משרת את הציבור בישראל, ודעתי לא השתנתה על המוסד הזה: המוסד הזה הוא מוסד דיקטטורי שמנצל את הדמוקרטיה ופוגע באזרחי ישראל. לא ראיתי כזה דבר באף משרד ממשלתי, שאזרח יכול למות ולא לקבל את הזכויות שלו מהמוסד לביטוח לאומי. כאשר המוסד לביטוח לאומי צריך משהו מהאזרח, הוא ממרר את חייו, מעקל, גורם לו נזק בלתי הפיך. איך יכול להיות שהרופאים שבודקים בוועדות הרפואיות את האזרחים שבאים לבקש את הזכויות שלהם מועסקים על ידי הביטוח הלאומי? אני לא חושב שיש לרופא הזה אפשרות להיות אובייקטיבי, להיות ישר והגון ולהגן על האזרח מול המוסד שמשלם לו כספים. לכן קשה לי מאוד לשנות את דעתי על המוסד הזה, שבאמת מנצל את הכוח שלו בצורה קשה ביותר נגד אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה להגיד לכם גם מניסיוני, אישה בת 90 בדאלית אל-כרמל שלא יודעת קרוא וכתוב לא יכולה להיכנס במחשב לאזור האישי בצורה מקוונת, כי היא לא יודעת קרוא וכתוב. היא צריכה לנסוע לחיפה 25 ק"מ כל כיוון כדי לקבל את השירות, והיא גם לא דוברת את השפה. אני שואל: איך יכול להיות שמוסד שהיה לו משרד ונתן שירותים לתושבי דאלית אל-כרמל ועוספיא, שהם כמעט רבע מהאוכלוסייה הדרוזית בישראל ובכפרי הכרמל, אחרי שמנהלת המשרד יצאה לגמלאות המשרד הזה כמעט נסגר? קיבלו פעם את האוכלוסייה חמישה ימים בשבוע ונתנו להם שירותים, וכיום בקושי מקבלים אותם יום אחד. במקום שאנחנו נתקדם, נפתח את השירותים, ננגיש אותם ונשרת את האזרחים כמו שצריך, אנחנו חוזרים אחורה; לא נותנים שירותים נאותים, לא אכפת לנו מהאזרח, שירוץ האזרח אחרי האחראים. גם הפקידות עושה טובה שהיא משרתת את האוכלוסייה, כאילו שהיא לא מקבלת שכר מטעם המדינה כדי לשרת את האוכלוסייה. היא לא מכירה מה זה שירות למבוגרים, לאנשים שבנו את המדינה ונתנו את הכול למען קידומה, פיתוחה ושגשוגה של המדינה, וכאשר הם כבר חולים והם זקוקים לעזרה ותמיכה. אין עם מי לדבר. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת משה טור פז. עד שהוא עולה, אני רק אגיד לך, היות שפעמיים הייתי השר האחראי לביטוח הלאומי, יש דברים לתקן בביטוח הלאומי, אבל להגיד שזה מוסד שמתעלל, אני חושב שאדוני צריך טיפה להיזהר בלשונו. יש שם עובדים נהדרים – טועים, אבל נותנים, ורצים, והעובדים הסוציאליים עובדים יפה מאוד. כשעסוקים בכל כך הרבה – טועים. אני כבר רשמתי לי לבדוק בדאליה, כי אני הייתי חלק מזה שיש שירות לאומי בדאליה, ואם אתה אומר שמישהי יצאה לגמלאות ולא מינו, זה חמור. אתה צודק, זה חמור.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

כן, מאה אחוז. תודה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני, אתה בטח מכיר את המשנה במסכת אבות: "אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות". יש לי טענה פה לקואליציה. אתם מקיימים רק חצי. את "אהוב את המלאכה" אתם לא עושים. ואללה, אנשים פה לא עובדים, אבל משתלם לא לעבוד. אז את "אהוב את המלאכה" אתם לא מקיימים; את החצי השני אתם מקיימים למהדרין: "שנא את הרבנות". אין דבר שאתם עושים שלא גורם לשנאת השררה הדתית, אין. המשנה, מה היא אומרת? "שנא את הרבנות" – רק ניתן לה חסד – להתרחק משררה, מכבוד, מתפקידים רשמיים, להעדיף עבודה אמיתית על פני פרנסה שנשענת על הציבור. אבל כשהרבנות, השררה הדתית, הופכת ממלאכה לכלי לשליטה, אז היא מפסיקה לשרת את הציבור. והינה, קיבלנו השבוע שתי תזכורות; קודם כול מתקיים בליץ, אדוני היושב-ראש, בליץ, בשבועות האחרונים, של מפלגת ש"ס, לבחירות לרבנות בכל הערים הליברליות בישראל – בהוד השרון, בקריית אונו, רצו גם בתל אביב. נבחרים מועמדים שאין להם חיבור לאורח החיים של רוב התושבים, לא בציונות, לא בשירות, בטח לא בליברליות ופלורליזם, אז איזה מין שירות ציבורי זה? מה מקיימים? "שנא את הרבנות". מי נבחרים להיות רבני ערים? מקורבים, אנשים עם שמות משפחה זהים, חבר מביא חבר, אבא מביא בן, ככה בוחרים רבנים, אבל זו לא דרכה של תורה. ואם זה לא מספיק, אותם אנשים שמדברים בשם הדת ורוצים להכפיף תחתיה את כולם העבירו פה אתמול בלילה חוק שכל-כולו מביא לשנאה דתית. הרי כולם יודעים, כל ה"כאילו" הזה שכל כותבי הימין הדתי כותבים פה: לא, לא, זה בהסכמת שני הצדדים – אה, באמת? ומה קורה אם משכיר הדירה אומר לשוכר: התנאי לשכירות אצלנו הוא שאנחנו נדון בפני בית דין רבני? מה הוא יגיד?

קריאה:

הוא לא חייב.

משה טור פז (יש עתיד):

הוא לא חייב? אבל מה לעשות, יש כשל שוק. מה קורה כשבעל אומר את זה לאישה? מה קורה כשקהילה אומרת את זה לאנשיה? זה שוק חופשי כמו משק החלב ומשק הלול, בדיוק אותו דבר, נכון, אילוז? בדיוק אותו דבר. שוק חופשי, רק הוועדים שולטים. מה האירוניה פה? שהחרדים מבקשים מאיתנו חופש מצפון לקיים משפט לפי אורח חייהם. החרדים מבקשים, אבל כשהציבור מבקש מהם, נגיד, להתחתן לפי אורח חייו, לנסוע בקהילות חילוניות בשבת, לעשות כשרות שאנשים יוכלו לבחור בה, לעשות נישואים אזרחיים למי שמתאים לו – לא, עד כאן, פלורליזם נגמר כשזה לא מתאים לחרדים. ולכן, בתי דין רבניים שיכולים לדון בנושאים אזרחיים זה עיוות דמוקרטי, ומה שקורה פה שוב זה שאלה שנושאים בנטל, כורעים תחת הנטל, מרגישים שהרבנות שנואה עליהם. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת שלי טל מירון.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. האמת היא שחברת הכנסת גוטליב חיממה אותי ורציתי לדבר על מתן הדרגה לרינת סבן. אני אתייחס רק לנקודה אחת. הנושא של מתן סיוע משפטי מהתנועה לאיכות השלטון עבר – תשמעי, טלי – דרך מסדרונות המשטרה. היועץ המשפטי למשטרה אישר את העניין הזה, והכול נעשה בצורה חוקית לחלוטין.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הוא שיקר.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, אני אפשרתי לך הודעה אישית, אבל אל - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, הוא פנה אליי - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

ולכן הכול היה בצורה חוקית לחלוטין, הייתה בידייך האפשרות להגיש בג"ץ נגד הייצוג הזה, לא עשית את זה. אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר. אני רוצה לדבר על שוד הקופה הציבורית בחודש האחרון. לאחרונה אירעו מספר מקרים של העברת כסף מהקופה הציבורית לגופים מסוימים, למגזרים מסוימים. הייתי אומר, שוד הקופה הציבורית. כספים קואליציוניים, 5.8 מיליארד שקל – להבדיל, בממשלה שלנו, כשצעקו: הצילו, מה אתם עושים? זה היה 1.8. זאת אומרת, פי שלושה גנבתם כספים קואליציוניים בזמן מלחמה, בהיעדר תקציב בממשלה הזו. רזרבה ממשלתית – 5.5 מיליארד שקל ללא שום הסבר; העברת מיליארד שקל למפלגות החרדיות במסלול עוקף כנסת. בית המשפט העליון חויב להתערב בעניין, היועצת המשפטית של הכנסת אמרה שזו לא הדרך להעביר כספים. משרד האוצר והממשלה שיקרו, אין מילה אחרת. 400 מיליון שקל אתמול עברו ליהודה ושומרון, ללא קריטריונים, ללא שום קריטריונים להטבות מס. אני שואל: האם אריאל, האם גוש עציון, האם אלקנה, האם מעלה אדומים – הם זכאים להטבות מס? אמרו לי "ירושלים", אמרתי שבירושלים חבר הכנסת סוכות רקד על הדם, איפה יש יותר הרוגים – בושה וחרפה. זה הזמן להעביר 400 מיליון שקלים כשכסף כיס חסר? אין לכם בושה, נגמרה הבושה של הממשלה הזאת. ועוד דבר אחד קטן ברגע האחרון: 60 מיליון שקל לבחורי ישיבה שמגיעים מחו"ל ללמוד בישיבות במדינת ישראל – היי, הפלא ופלא, אבל בכדור הראשון, בפגז הראשון, בטיל הראשון, הפחדנים האלה חזרו לארץ מוצאם, העיקר 60 מיליון שקל על חשבון הציבור. בושה וחרפה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. בבקשה, תעלה חברת הכנסת שלי טל מירון, ואחריה – חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני עולה לפה גם כועסת וגם נסערת מאוד ממשהו שקרה במדינת ישראל היום, ולצערי לא מדברים עליו, בטח לא מספיק, בוודאי לא הממשלה, בוודאי לא השרים, ושבעיניי צריך לפתוח את ישיבת הממשלה היום, שאני אפרט עליה בהמשך. אני לא יודעת אם כולם פה יודעים שביממה האחרונה חייל מילואים של מדינת ישראל התאבד במקלט בבת ים. בזמן האזעקה התושבים ירדו למקלט ומצאו אותו ללא רוח חיים במקלט. ואחרי שעמדנו פה אתמול והתעסקנו בחוק הבוררות ובהטבות לאיו"ש ובכל החקיקה הדורסנית שלכם בזמן מלחמה, שלא קשורה בשום דבר לאזרחים שלנו, חייל במדינת ישראל לקח את החיים שלו. עכשיו, דמיינו לעצמכם את האנשים שירדו למקלט עם הילדים הקטנים שלהם על הידיים או אני לא יודעת באיזו סיטואציה, בזמן אזעקה, וכשהם באים להתמגן הם מגלים חייל שלנו שלקח את החיים שלו. אני רועדת כשאני מדברת על זה. אני חושבת שהניתוק שלנו פה בבית הזה, עם כל הדברים שעולים פה וכל הדברים שמדברים – הגיע הזמן להתעורר ולהתחבר למה שקורה לעם שלנו, להתחבר למה שקורה לאנשים האמיתיים במדינה הזאת – חייל שלנו שלא ראינו אותו, שלא עזרנו לא, שלא היינו שם בשבילו. ואתם יודעים? כולם כבר יודעים שיש מאהל מחוץ לכנסת של הלומי קרב. אנחנו בשנתיים של המלחמה חווים אותם פה בכנסת כל יום. הם באים לפה והם זועקים מדם ליבם והם נכנסים לוועדות והם צעקו פה. וזה לא מספיק שמצטלמים איתם, זה לא מספיק שעושים איתם פוטו-אופ ואומרים: נטפל בכם, נעשה לכם, אבל בפועל לא עושים. בפועל לא פותרים, והם מתים. הם מתים אחד אחרי השני, וזאת מכת מדינה, וזה משהו שהוא לצערי רק בפתחנו. אני לא יודעת כמה עוד פוסט-טראומטיים מחכים לנו, ומי החייל הבא שחס ושלום ייקח את החיים שלו, שאנחנו לא רואים אותו ולא עוזרים לו. וקשה לי מאוד, קשה לי מאוד עם ההתעסקות בבית הזה בזמן שהחיים האמיתיים קורים. החיים האמיתיים זה טילים מעל הראש שלנו. זה נפילות היום בתל אביב והשבוע בערד ובדימונה ואנשים שמתים במשגב עם ובקריית שמונה. מטפלות זרות שמטפלות באנשים והן מתות כי הן נשארו עם הבן אדם שרצו לטפל בו. ואתמול בחדשות זה הקשישים שנשארים בדירה כי הם לא יכולים להגיע למרחב המוגן, והם ברולטה רוסית – יפגע או לא יפגע. אלה הדברים שאנחנו צריכים להתעסק בהם. לא, אני לא צריכה לשבת בוועדת התקשורת, זה לא דחוף לאף אחד. החוק הזה לא יעבור בכנס הזה. זה לא מעניין את האזרחים. גם פיצול היועמ"שית לא מעניין את האזרחים. מעניין אותם שנעזור להם לעבור את המלחמה הקשה הזאת. מעניין אותם שאני אקח את עצמי היום, ובמקום להיות פה אשב בקריית שמונה עם שולחן וכיסא ואקרא לאזרחים לבוא אליי עם הפניות שלהם ואעזור להם, כי אני יודעת להרים טלפון למס רכוש ולמנכ"לי משרדים ולשרים ולפתור להם בעיות אמיתיות, ולמנכ"לים של חברות תעופה. אני יודעת לעשות את זה, יש לי את ההשפעה, יש לי את היכולת. למה שאני לא אתעסק בזה בחיים האמיתיים? למה שלא נמנע את חייל המילואים הבא, חס ושלום, שייקח את חייו במקלט? תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת גלעד קריב.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר הוגש דוח נגיד בנק ישראל לשנת 2025. הוא מדבר על הכלכלה במדינת ישראל בשנת 2025, והוא הציג את המשמעויות הצפויות של הוצאות המלחמה בשנת 2025 – 350 מיליארד, שזה לכל בר דעת סכום אדיר, המשמעויות הצפויות על הכלכלה הישראלית. אני רוצה רק להגיד לכולנו שהכתובת על הקיר. קודם כול, כדי לחזור לקצב צמיחה מואץ לאחר שנתיים וחצי של מלחמה רב-זירתית, המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל בעתיד הנראה לעין חייבת להשתנות מקצה לקצה. אחד הדברים שמתחבאים שם בין כל הביצועים הטובים – כי היו באמת יותר מיסים והכלכלה סך הכול באמת נשמרה עם מדדים טובים – אחת האמירות המאוד-מובהקות של הנגיד זה שכל צעיר ישראלי חייב ללמוד לימודי ליבה כדי שהמשק יצא ממצב של אי-צמיחה לצמיחה. כל צעיר ישראלי חייב להשתלב במעלה הדרך בשירות צבאי ומשם לשוק התעסוקה. זה סוג של רצף כזה, אם תרצו: לימודי ליבה, שירות צבאי והשתלבות בשוק התעסוקה. כל אלה מאיצי צמיחה במשק. בזמן שהמשק שלנו באמת בסכנה כי החוב הלאומי מזנק, לצערי הממשלה ממשיכה בשלה. מה שאנחנו רואים בתקציב 2026 זה שוב עוד מאותו דבר: מימון מוסדות שלא מלמדים לימודי ליבה, התעלמות מהגירה שלילית של אנשים שעובדים – הייטקיסטים, משרתים, משלמי מיסים, והפקרת הצמיחה במקום להשקיע במנועי צמיחה כמו AI כדי להצעיד את המשק קדימה. אז אי-אפשר, אי-אפשר להטיל עוד ועוד מיסים על הציבור העובד, כי בטווח הארוך הציבור העובד והמשרת יהפוך להיות המיעוט, והציבור הלא-משרת והלא-פרודוקטיבי יהפוך להיות הכלל. הממשלה חייבת להתעורר ולאמץ את המלצות הנגיד לפני שהכלכלה הישראלית תקרוס. ובזמן שנותר לי, אדוני, אני רוצה קודם כול לברך את רב-פקד רינת סבן, שהפכה היום להיות סגן ניצב. אני רוצה באמת, ממקום אישי, אדוני, להגיד לך: אני באה ממערכות, ממערכת הביטחון, מהצבא, וכך גם המשטרה. כדי שקצינה תהיה מועמדת לתפקיד בכיר, לתפקיד סגן ניצב, הרזומה שלה חייב להיות עשיר. אלה מערכות מקצועיות. מדובר בקצינה שחייבת לפעול לאורך שנים ללא משוא פנים. מדובר בקצינה שחייבת לפעול באופן מקצועי, ויש עליה ריבוי של חוות דעת והערכות, אם זה סוציומטרי ואם זה חוות דעת מפקדים מגוונים ואם זה הרבה מאוד כלי הערכה. והחליטו בתוך המשטרה להמליץ עליה כי היא כנראה צברה את כל ה-mileage כדי להיות קצינה ראויה לדרגת סגן ניצב. לא שפר מזלה, הייתה צריכה לחקור ללא משוא פנים חקירה מאוד רגישה. וכאן, הקואליציה המביכה הזאת חושבת שהיא במערב הפרוע. מחליט שר במדינת ישראל שלא מתאים לו לקדם אותה.

קריאות:

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז אני רוצה להגיד שזה לא יעזור לכם. אנחנו במדינה מתוקנת דמוקרטית, והמשטרה זה לא מערב פרוע. ואני רוצה להגיד לחברת הכנסת טלי גוטליב – כבר בשנות התשעים מדלן אולברייט אמרה שיש מקום מיוחד ששמור בגיהינום לנשים שלא עוזרות לנשים. אני יודעת שאת חסרת גבולות אבל פה, איפה שאר הרוח שלך? איפה שאר הרוח שלך?

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - בוז לכם - - -

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תתביישי לך. תתביישי לך. קצינה רצינית שממליצים עליה לאורך כל השרשרת. את עומדת פה כדי לצבור עוד כמה קולות בבייס, את לא מתביישת?

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

שרון ניר, תודה לך, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב.

טלי גוטליב (הליכוד):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

את לא מתביישת?

היו"ר מאיר כהן:

אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

הורדת את הראש, כשהוא דיבר אלייך בחוצפה - - -

היו"ר מאיר כהן:

טלי ושרון, סליחה. שרון, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

את תמיד מתחת לגבר - - - הודעה אישית - - -

גלעד קריב (העבודה):

מה זה הדיבורים האלה?

היו"ר מאיר כהן:

תת-אלוף במילואים שרון ניר, אני מבקש ממך לשבת. טלי, גם ממך אני מבקש. זהו, תודה. אדוני, שלוש דקות.

עמית הלוי (הליכוד):

שגלעד יקריא את פסק הדין.

טלי גוטליב (הליכוד):

שתשעה שופטים - - - תמשיכי - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש לאפשר לקריב לדבר. שלוש דקות, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

סליחה. אני מבקש, זהו. אני אוציא את שתיכן. קריאה ראשונה לשרון ולטלי. עכשיו, תקשיבו, אנחנו יושבים כאן, ותסתכלו על המסכים – כל הזמן טילים נופלים. תירגעו קצת. אפשר להתווכח, אבל תירגעו. כן אדוני, שלוש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, היום בערב, אחרי סיום המליאה, בלחץ אגרסיבי מאוד של השר איתמר בן גביר על הנהלת הקואליציה, הוועדה לביטחון לאומי צפויה לאשר את הצעת החוק של סיעתו של בן גביר לעונש מוות למחבלים. הצעת החוק מגיעה בנוסח מאוד מאוד קיצוני. המל"ל מתנגד לנוסח הספציפי הזה, צה"ל מתנגד. גם השב"כ מתנגד לנוסח הספציפי. שר המשפטים מתנגד לנוסח הספציפי. למה? כי לדוגמה, בניגוד לדין ההומניטרי הבין-לאומי, שישראל מחויבת אליו, אין אפשרות לבקש חנינה או המרת עונש. בניגוד לדין הבין-לאומי, למשל, יש חובה לבצע את פסק הדין תוך 90 ימים. הם הגדילו לעשות ואפילו לא צריך להרשיע את הנאשם פה אחד על מנת להוציא אותו להורג. זאת אומרת, יכול להיות מצב ששני שופטים מרשיעים, אדם אבל שופט שלישי לא מרשיע, ועדיין יתלו אותו, בניגוד למה שקורה בכל המדינות המתוקנות שבהן עדיין יש עונש מוות. עכשיו, למה בן גביר כל כך לחוץ? כי בסוף, עם מה יש לו לבוא לציבור הישראלי במערכת הבחירות הקרובה? הוא ידבר על משילות, הוא ידבר על נתוני הפשיעה, הוא ידבר על איך הוא חיסל את הפרוטקשן, איך הוא הגן על תושבי הנגב, על החקלאים בצפון. הרי אין לו שום דבר לבוא איתו חוץ מקמפיינים פופוליסטיים. אז בן גביר, אני מבין למה היום למרות כל מה שקורה ברחבי הארץ הוא התעסק רק עם שני דברים – חוק עונש מוות ועתירה שהוא כשל בה בעניין המינוי של רינת סבן, שעלתה כדרך אגב למשלם המיסים 120,000 שקל, כי זה עורך דין פרטי. אז אני מבין את בן גביר. הרי הכותרת שמתאימה לכהונה שלו זה "הינני העני ממעש". עם מה הוא יבוא לציבור הישראלי? עם מספרי הנרצחים? עם מספרי האנשים שאיבדו את חייהם באלימות בתוך הבית? עם מספרי ההרוגים בתאונות הדרכים? עם העובדה שהוא לא מצליח להגדיל את המשטרה, את הסד"כ שלה ולמלא את השורות של יחידות הסיור? אבל מה שאני לא מבין זה איך הליכוד, המפלגה הגדולה בקואליציה, מפלגת השלטון, הפכה להיות סחבה, סמרטוט של הכהניסטים. איך נתניהו בסופו של דבר רוקד "מה יפית ומה נעמת" לפני העבריין שהוא מינה לשר לביטחון לאומי? הליכודניקים, אתם סמרטוטים. סמרטוטים שנדרסים על ידי הכהניסטים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי. אחריה – אלון שוסטר. אחרון הדוברים הוא ינון אזולאי. אתה גם מסכם, ינון? איפה ינון? שלוש דקות, גברתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

ראיתי היום שהטרנד בקרב הקואליציה זה להסביר בכל מקום איך הסיפור הזה של הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים זה בהסכמה. זה הכול בהסכמה בכלל. עכשיו, אני באמת באמת שואלת אתכם ואתכן: האם אנחנו לא למדנו כבר את הבעייתיות של המונח "הסכמה"? שהסכמה היא רלוונטית רק כשבאמת מדובר בשני אנשים באמת בגובה העיניים, ולא כשאחד בא עם כזה גודל, כוח ואפשרויות בחיים, והשני – או במקרה הזה הרבה פעמים זה יהיה השנייה – עם הרבה הרבה פחות, ואז, איך לומר, ההסכמה היא פחות חופשית? מילא אם היינו אומרות: בסדר, יבואו שניים לבית הדין ויגידו: אנחנו רוצים להתברר אצלך. את זה, אגב, אפשר כבר היום. יש מלא בתי דין פרטיים שעושים את זה בשמחה. אני לא יודעת על מידת ההצלחה, אבל הם בהחלט עושים את זה. לא ברור למה המדינה צריכה לשלם על זה, היא לא משלמת על בוררויות אחרות. אבל מה שמדובר פה זה שגם אם יבוא אחד משני הניצים לבית הדין ויגיד: אני רוצה לעשות בוררות עם ההוא, אז בית הדין ישלח אליו מכתב, אל ההוא או אל ההיא, במקרים רבים – וזה אותו בית דין שלא מכיר בשוויון של ההיא, כן? אז איזו הסכמה יכולה להיות מלכתחילה בין מוסד שלא מכיר בשוויון לנשים, שפוסקים בו אך ורק לגברים; אך ורק גברים, שלא פוסקים לפי החוק של מדינת ישראל אלא לפי הלכה – תלוי מה השעה, מה מצב הרוח, מי הפוסק החביב עליך, מאיזו מאה, מאיזה חלק בעולם. איזו הסכמה יכולה להיות בין זה ובין אישה, שכאמור, לא מכירים בשוויון שלה, בזכויות שלה לשוויון והזכויות שלה לפי החוק הישראלי בהכרח? או בין סתם מישהו ששומר מצוות כמו הדיינים – או לפחות, בוא נגיד, לא נספור, תרי"ג, כמה תרי"ג, לא משנה, בסדר, אבל נגיד שהוא בעיקרון הולך עם כיסוי ראש – לבין מישהו שלא הולך עם כיסוי ראש? לא כל שכן, מישהו או מישהי שהם, רחמנא ליצלן, לא יהודים, ונאלצים למצוא את עצמם משלמים את מחיר מה שהקואליציה הזאת חושבת שהוא הוא הזהות היהודית. כי חוסר הביטחון המטורף ולחלופין הניצול המשוגע של הסנטימנט הציבורי שרוצה להיות יהודייה, מביאים אותנו לזה. עוד שחיתות. עוד מדינת הלכה. עוד פחות דמוקרטיה ועוד יותר כפייה על יותר חלשות ויותר חלשים. אל תגידו לי הסכמה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר. אלון נמצא כאן?

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, פה, פה.

היו"ר מאיר כהן:

ראיתי ושמעתי. בבקשה. ינון, אתה מסכם? ינון אזולאי אחרון.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ראשית, החוק שבו מדובר הוא חוק טוב, ראוי. עסקתי בו, אני מקווה שנמשיך לעשות טוב למילואימניקים ולבעלי עסקים. מילה לגבי הדיון שהיה כאן בין השר לרפ"קית, הסנ"צית החדשה. תראו, העקרונות הם פשוטים: המשטרה היא של כולנו. העצמאות של המשטרה היא של כולנו. בג"ץ, ומערכת המשפט באופן כללי לא תמיד צודקת, אבל היא תמיד הפוסקת. מה שמסתבר לי שוב ושוב בדיונים כאן זה שאמות היסוד האלה, הקונספציה הזאת, שהכנסת מחוקקת חוקים ובית המשפט מפרש אותם, כלומר הוא קובע מה עומד, מה טענת אמת ומה טענת שקר – אין דרך אחרת. אין דרך אחרת. אפשר לכעוס על פסיקה של שופטים; אפשר לשנות את דרך מינוי השופטים; אפשר לבקר בנימוס, רצוי בנימוס – אבל אין דרך אחרת. אני אומר את זה לחבריי שכועסים על הפסיקות השונות. אין דרך אחרת אלא להרכין ראש בפני פסיקה של בית המשפט, בדיוק כמו שנעשה בכל משחק כדורגל בשכונה, אם יש שופט רציני או לא רציני. הדרך היחידה הקיימת בחברה תרבותית היא לקבוע כללים מוסכמים. כפי שאמרתי, אפשר לשנות כל מיני שינויים, כולל כנראה כאלה שלא יהיו בהסכמה, אבל אי-אפשר, אי-אפשר לייצר מצב שמבקרים בחריפות את בית המשפט, ולא רק שמבקרים בחריפות אלא גם לא נענים לפסיקתו. זה מעבר על קו אדום בלתי אפשרי. ולכן אני ממליץ לשר הרלוונטי: במקום לעסוק בכלל במינוי קצינים זוטרים בניגוד להנחיות הברורות – לעסוק במניעת רצח ושמירה על רווחתם של אזרחי ישראל, דוברי העברית והערבית. במקום לבזות את שלטון החוק – לקרוע את הצורה לעבריינים ולרוצחים. במקום לכפות חוקי המתה בלתי חוקתיים, לשאוף לחקיקה בהסכמה, וזה ניתן. במקום לעורר מדנים בציבור, אני מציע לשר לנהוג כמו לפחות חלק מחברי סיעתו, שפועלים, בגבולות הסכמה רחבה, לאינטרסים המשותפים שלנו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אני מבקש מכולם לשבת. היות שאין שר מסכם, אנחנו מייד נעבור להצבעה. כל אחד שישב במקומו, בבקשה. אדוני, יושב-ראש ועדת החוץ. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 263) (שיפוי מעסיקים בעד תקופת שירות מילואים של עובדים), התשפ"א–2026, בקריאה הראשונה. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 263) (שיפוי מעסיקים בעד תקופת שירות מילואים של עובדים), התשפ"ו–2026, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת, נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

30 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים ונוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (שיפוי מעסיקים בעד תקופת שירות מילואים), התשפ"א–2026, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

מרב מיכאלי (העבודה):

עלייה וקליטה.

היו"ר מאיר כהן:

עלייה וקליטה. היא תעבור לוועדת הכנסת, שתחליט לאיזו ועדה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הודעה אישית.

היו"ר מאיר כהן:

את צודקת, הודעה אישית. אני מאוד מבקש, טלי, לא לגרום לעוד מישהו לבקש הודעה אישית. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם ישראל הנכבד, אדוני היושב-ראש, תקשיבו טוב: בוועדת חוץ וביטחון השר גלנט פונה לתת-אלוף לשעבר שרון ניר, אומר לה: תסתמי. כולם כולם יושבים כמו צרצרים, והיחידה שאומרת לגלנט: אתה לא תדבר אליה ככה – הייתי אני. כולם שותקים, כולם מרכינים את הראש בפני המולך. וזה בעצם מה שאני רוצה לומר פה בהודעה אישית. אני לא מתכוונת להתנגח עם מי שקורא לי בשמות או עם מי שקורא לי "שקרנית". האופוזיציה, באמת, תנחומיי לכם. אני נאמתי כאן על רינת סבן. אני אזכיר לכם, לאופוזיציה, שכשצריך אומץ לחשוב אחרת ולהתמודד מול הבכירים ביותר אתם צרצרים. כשאני דיברתי על הפצ"רית, אתם קראתם לה "שומרת הסף"; כשאני בוועדת חוץ וביטחון, ועדה חסויה, חוקרת את הפצ"רית עין בעין בערך שבוע אחרי הפרסום של הסרטון, ואני אומרת לה: את הדלפת את הסרטון, ואיך אני יודעת שאת הדלפת את הסרטון? כי חקרתי את התובע הצבאי הראשי, והוא אמר לי שלא זזים בתיק בלעדייך – ככה אמרתי לה בפנים – להזכיר לכם מה כולכם אמרתם? כולכם צעקתם: דברי אליה בכבוד, איך את מעיזה לדבר אליה ככה, תהיי בשקט, אל תתייחסי לראיות. ומה קיבלתי בתמורה? הוציאו אותי, עונש. כולכם שתקתם. שנה וחצי אני עומדת כאן, נואמת כאן בכנסת, מוכיחה לכם שיש מערך יחסי שוחד חמורים בין מיארה לבין הפצ"רית. אני מזכירה לכם את החשדות נגד הבן שלה; את העובדה שעורך דין משיבולת מתקשר למתלונן שגנבו לו את האפוד, וסוגרים לו את התיק. ואתם – צרצרים. יש לכם איזו בדיחה: פצ"רית, יועמ"שית, פצ"רית, יועמ"שית. אפס אומץ, אפס. ואני עומדת פה ומספרת לכם מתוך המקום על זה. כלום. מה שמותר לכם זה רק להוריד את הראש. ואתם בעד נשים. אתם כל כך בעד נשים, ובלבד שהן תעשינה מה שאתן אומרות. אם הן תחשובנה אחרת, אתן לא בעד נשים. ובכן, נשים שמקשיבות לי, צריך המון אורך רוח להיות כאן בכנסת, המון. אני לא עובדת תחת ליברמן, לדוגמה. ליברמן לא בחר אותי, למזלי הטוב, אני לא חייבת לו כלום. אני גם לא עובדת תחת לפיד – הוא לא בחר אותי, לא חייבת לו כלום. אני גם לא חייבת שום דבר לראש הממשלה האדיר שלנו. אני חבה לו הערכה אדירה. מכוח זה – לא, תתפלאו, הוא לא בחר אותי. אני לא שוריינתי. אני נבחרתי, 10,890 איש בחרו בי בבחירות ארציות בפריימריז, בלי פקודים. וזה הקפיץ אותי למשבצת אישה חדשה – 25 במקום 36.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

את הוקפצת ברשימה.

טלי גוטליב (הליכוד):

וואו, הייתי פה גם אם לא הייתי מוקפצת, תעשי חשבון. גם אם לא הייתי מוקפצת הייתי פה, בנורבגים. אף אחד לא עשה לי טובה.

היו"ר מאיר כהן:

אפשר לא לצעוק, טלי? שומעים אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אני רוצה לומר לכם, מה זה להיות ימנית. תקשיבו, לא כיף להיות פה, לא כיף. כל היום יטיחו בכם רפש. אז הינה, היום צרחה פה מישהי מיש עתיד, קראה לי "שקרנית", לא פחות, על הדברים הבאים. מדהים. על מה אני משקרת? חבר'ה, תחזיקו את הכיסא, כי אתם יודעים שאני אומרת אמת, העם הזה נבון – ותודה על האמון שהעם נותן בי, תודה. רינת סבן, רפ"ק רינת סבן - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

סנ"צ, סנ"צ.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - לכל הפחות קיבלה טובת הנאה של עשרות אלפי שקלים. התנועה לאיכות השלטון ייצגה אותה חינם אין כסף. < קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> קיבלה אישור.

טלי גוטליב (הליכוד):

האישור שהיא קיבלה - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מהייעוץ המשפטי.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - אני שומעת שפה אומרים שהיא קיבלה אישור. גם אתה, נגיד, מי שאומר את זה, אם היית מפקד שלי, והיית נותן לי היתר לקבל שוחד, זה הופך את השוחד למותר? לא, אדוני. זה הופך את עבירת הפרת האימונים למותרת? ממש לא. ואם אתה תיתן לי הוראה עכשיו לירות במישהו, זה בסדר? זה לא בסדר. אבל מה שמדהים, שאתם לא נותנים לצורך לשמור על חסינותה וחוסנה של החברה וניקיון כפיה באשר היא, כי מה שמתיישב עם האינטרסים שלכם אתם בעד, ומה שלא, לא. ולכן פה אני אומרת: שמעתי כל מיני דברים – שאנחנו נגד נשים. נשים, תקשיבו טוב טוב, וואי, לא כיף לבוא לפה. אבל מה מדהים? שכל אישה באופוזיציה עומדת תחת גבר. אני לא עומדת תחת אף גבר, אני עומדת תחת צו המצפון שלי, הידענות שלי. הכול תחת יראת אלוקים. אבל הכול נרכש, הכול נרכש. והידע נרכש, ואתה צריך להיות יותר טוב ממי שמולך, ואתה צריך לדעת יותר ממי שמולך – גבר או אישה. עכשיו, כל מי שמכיר אותי, וכל מי שרואה אותי בוועדות, החסויות או הגלויות, אני בין הבודדות, גברים או נשים, שמתעמתת מול הבכירים ביותר; שואלת שאלות שאף אחד לא רוצה לשאול. דרך אגב, לא אכפת לי להיחשב – גם אוויל מחריש חכם ייחשב. לא אכפת לי שיחשיבו אותי אווילה, ובלבד שאני אשאל את השאלות שאני צריכה לשאול עבור העם הזה. אז את תגידי לי: את שונאת נשים, את פוגעת בנשים? אתן הדוגמה החיה לנשים ששמות תקרות זכוכית לנשים. אצלכן נשים יכולות לייצג רק רופאים, רק חלשים, רק מוחלשים.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם אישה תהיה ותעשה בדיוק מה שגבר עושה, ותהיינה לה החוזקות שיש לגבר - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - אתם תפרשו את זה כחולשה. ולכן מי שהעיר לגלנט הייתי אני, ומי שמעיר לבכירי המערכת זאת אני.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זאת חובתי, וזה צו מצפוני. אף גבר לא יחליט עליי.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואף גבר לא יאמר לי מה נכון או לא נכון. אני ויראת אלוקים שמעל ראשי.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, טלי. אני רק רוצה להגיד משהו בלי שום קשר למה שטלי אמרה. אנחנו יכולים להסתתר מאחורי החסינות שלנו ולהגיד מה שאנחנו רוצים, אבל יש אנשים - - -

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הודעה אישית.

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

היא פנתה אליי.

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא, לא, לא.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

היו"ר מאיר כהן:

לא, את לא תוכלי לדבר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני - - - היא פנתה אליי.

היו"ר מאיר כהן:

לא, את לא תוכלי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, יש נוהל לבקש הודעה אישית. היא קיבלה הודעה אישית. את לא תוכלי לקבל הודעה אישית.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 142) (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת דן אילוז ומשה פסל לקריאה הראשונה. הוצמדה אליה הצעת חוק דומה של חבר הכנסת רון כץ לדיון מוקדם, והצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 143) (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת איתן גינזבורג, גם היא לקריאה הראשונה. אנחנו נעשה כמובן דיון משותף – נשמע תחילה את הנמקת הצעת החוק, ולאחר מכן נקיים דיון אישי משולב. חבר הכנסת דן אילוז, עשר דקות לרשותך, בבקשה.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בשנת 2026, ויש אנשים שעדיין חושבים שאנחנו בברית המועצות. היום אני וחברי חבר הכנסת משה פסל, יחד עם איתן גינזבורג ורון כץ, מביאים לכאן את הצעת החוק לתחבורה השיתופית המקוונת. אבל מעבר למילים היפות בואו נדבר על מה שבאמת מונח כאן על השולחן. מונחת כאן הזכות הבסיסית ביותר של אזרח במדינה חופשית, הזכות לבחור. זו פשוט הזיה שהמדינה מרשה לעצמה להתערב לצרכנים בזכות להחליט איך הם רוצים לנסוע ממקום למקום. כל ישראלי שטס לחוץ לארץ פותח מייד את האפליקציה בטלפון, מזמין נסיעה בלחיצת כפתור, ויודע מראש בדיוק כמה הוא ישלם, ונוסע בביטחון. אבל פה בארץ, פה המדינה אומרת לנו: לא, אנחנו נחליט בשבילך מי יסיע אותך וכמה תשלם. למה? כי יש קבוצות כוח, כי יש קרטלים שהתרגלו שהם מנהלים את המדינה ואותנו. אז אני עומד כאן היום כדי להגיד בצורה הברורה ביותר למען כל אזרחי ישראל: דור חדש הגיע לכנסת, סיימנו להתקפל מול הקרטלים, סיימנו לדאוג לקבוצות אינטרסים על חשבון מיליוני אזרחים שקורסים תחת יוקר המחיה. השוק החופשי הוא לא סתם סיסמה למאמרי דעה; השוק החופשי הוא הפתרון היחיד להורדת המחירים. כשאנחנו פותחים את שוק ההסעות לתחרות אנחנו לוקחים את הכוח מהעסקנים ומחזירים אותו לצרכן. אנחנו אומרים לאזרח שהוא הבוס. החוק הזה יאפשר סוף-סוף לכל נוסע להזמין נסיעה מנקודה לנקודה ולשלם בלי הפתעות או מיקוחים, ויאפשר לכל אזרח עם רכב פרטי לייצר לעצמו הכנסה נוספת. ולנהגי המוניות שרגילים שמפחידים אותם, ששוק חופשי יחסל אותם, אני אומר: אנחנו גם איתכם. בנינו מנגנון פיצויים מסודר בדמות קרן שתחזיר כסף למי שירצה לצאת מהענף. אבל יותר מזה, מי שרוצה להמשיך לנהוג, יוכל לעשות את זה ואפילו להשתלב ולהיות נהג תחבורה שיתופית בעצמו באפליקציות החדשות. היום אתם בני ערובה של תחנות ושל אפליקציות עם מונופול שלוקחות מכם עמלות מטורפות. וכשאנחנו פותחים את השוק, אנחנו לוקחים את הכוח מהמונופולים האלה ומחזירים אותו גם אליכם. תחרות היא לא האויב שלכם, תחרות תייצר עבורכם תנאים טובים יותר, עמלות נמוכות יותר ויותר אפשרות בחירה. אני קורא לכל חברי הבית, הגיע הזמן להפסיק לפחד וגם להפחיד. תבחרו בצרכנים, תבחרו בשוק חופשי, תבחרו להביא את התחבורה בישראל למאה ה-21. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת משה פסל, בבקשה. חמש דקות לרשותך, אדוני.

משה פסל (הליכוד):

תודה. אדוני היושב-ראש, חברים יקרים, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני גאה להציג בפניכם את הצעת החוק הזאת, הנקראת הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום תחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת). מה אני אגיד לכם, חברים, זאת בהחלט הצעת חוק ראויה, טובה, שאני עובד עליה זה תקופה, ואין הרבה מה להסביר, האמת. כל אזרחי ישראלי שטס לחו"ל, בלמעלה מ-80 מדינות הוא נוחת בשדה תעופה, מזמין אובר, מזמין ליפט, בולד, זולו, בלי סוף אפליקציות שמאפשרות לכל אדם להגיע מנקודה A לנקודה B בפשטות, ביעילות, בצורה זולה, בצורה נוחה. וזהו, אנחנו רוצים שמדינת ישראל תתקדם לעבר הקדמה. כמו שיש בכל העולם, ככה יוכלו אנשים לרכוש תחבורה זולה ויעילה. אני שומע בשבוע-שבועיים האחרונים שבעקבות הצעת החוק הזאת Uber Eats מתכוונת להגיע, וכבר מגייסת עובדים, להתחרות בוולט. זו דוגמה, אדוני היושב-ראש, למה תחרות עושה. ברגע שאתה פותח פתח קטן, הינה, אתה רואה שמגיעה תחרות גם לעניין הזה של משלוחי המזון; וולט היא כמעט חברה בודדת בשוק, יש לה כמה מתחרים קטנים, אבל הינה אובר הודיעה שהיא הולכת להתחרות גם בהם. לכן, הדבר זה של תחרות הוא סופר סופר חשוב. אני קורא מכאן לשר האוצר, כמובן, ולמשרד האוצר, שייתנו יד בנושא הזה, כי בסופו של דבר את החוק הזה לא יהיה אפשר להמשיך לקדם בלי פיצוי הולם – לא לנהגי המוניות, נהגי המוניות כולם בעד החוק הזה; בעלי הזכות הציבורית, שקנו לפני שנה, שנתיים, שלוש זכות ציבורית ממיטב כספם, יצטרכו לקבל איזשהו פיצוי. ולכן כששר האוצר אומר שהוא ימין כלכלי והוא בעד כמובן לפתוח את השוק לתחרות ובעד להוזיל את יוקר המחיה, זה הדבר העיקרי, ראוי שהוא יבוא וישים כסף גם פה בסיפור הזה, זה לא יעבוד בלי פיצוי הולם, ואזרחי ישראל יוכלו ליהנות מתחבורה ציבורית זולה, יעילה, מתקדמת. זו בסופו של דבר המטרה. אני כמובן מודה לחברי הכנסת – לחבר הכנסת איתן גינזבורג, על השותפות; לחבר הכנסת אילוז, על השותפות הרבה; כמובן לשרת התחבורה, שתומכת במהלך; ולחבר הכנסת ינון אזולאי, שנותן לנו תמיכה מאחורי הקלעים לדבר הזה, כל הכבוד. תודה גם לך, חברת הכנסת גוטליב, על הדברים.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמה חוקים הוא מעביר, הוא שיאן.

משה פסל (הליכוד):

ואם נותרה לי דקה אחרונה, אדוני היושב-ראש, אני אומר: בכלל, חברי הכנסת, זה זמן להתעלות לגודל השעה. אנחנו באמת באמת בזמנים היסטוריים. למען המלחמה הזאת מדינת ישראל הוקמה, הרעיון הציוני כולו היה שנוכל להגן על היהודים, נוכל להגן על העם היהודי.

רון כץ (יש עתיד):

יש לנו - - -

משה פסל (הליכוד):

תודה רבה, אבל כשהרצל הקים את הרעיון הזה, מה שעלה במוחו ומה שהוא התכוון לו הוא שהעם היהודי יוכל להישמר. ואני, כנכד לניצולי שואה, לניצולים של מלחמת העולם השנייה, כל ההבדל – אתה יודע מה, אמרתי את זה השבוע, ואגיד שוב: אח שלי קיבל צל"ש הרמטכ"ל, וסבא שלי, שהיה במלחמת העולם השנייה, הגיע לטקס הזה ופשוט בכה. הוא כולו היה בדמעות כי בשבילו לראות את אח שלי מקבל צל"ש הרמטכ"ל, יהודי מחזיק נשק, זה דבר שהוא צריך להודות עליו יום-יום.

רון כץ (יש עתיד):

זה האלוף משנה שקיבל?

משה פסל (הליכוד):

זה בן דודי, האלוף משנה. מה שאני רוצה להגיד הוא שבסופו של דבר – אתם יודעים, אפשר ליפול פה לעניינים הקטנים, לוויכוחים הקטנים, אבל בסופו של דבר אנחנו היום, כשאנחנו נלחמים באויב הנאצי האיראני, זה ממש ממש לקיים את תכליתה של מדינת ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

משה פסל (הליכוד):

ולכן ראוי שנתעלה לגודל השעה. תודה רבה לכם, חברי הכנסת, ואני כמובן קורא לכם לתמוך בהצעת החוק, תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, היום ישראל מצטרפת, סוף-סוף, לשנת 2026, כמו שצריך. כל מי שטייל בעולם, כל מי שהגיע לרוב המדינות בעולם ונחת, הדבר הראשון או השני שהוא עושה – נכנס לאפליקציות, מחפש אובר או אפליקציות אחרות, והפלא ופלא, יש לו תחבורה ציבורית זמינה, בטוחה, זולה, בלי כל התורים האין-סופיים האלה שאנחנו רואים ובלי כל התחבורה סטייל 2022. וזה מה שהחוק הזה בא להביא. החוק הזה בא להביא קדמה אמיתית למדינת ישראל תוך כדי מתן תשומת לב אמיתית להרבה מאוד דברים: לבטיחות של הנוסעים, לפיצויים של בעלי המוניות. באין-ספור דיוניים בוועדה דנו בכל אחד מהפרמטרים, שהם באמת היו בעייתיים בהתחלה עד שסידרנו את החוק. ואני רוצה לומר שהיום אנחנו מביאים מוצר מוגמר. חוק אמיתי, חוק טוב, שבעזרת השם, בעוד זמן קצר יצביעו עליו, ואחרי זה נעביר בשנייה ושלישית ותהיה אפשרות במדינת ישראל לקבל תחבורה ציבורית זולה, בטוחה וזמינה. כאילו, אני אומר עכשיו דבר מטורף, אבל לא, היום במדינת ישראל, שנת 2026, זה לא קורה. אנחנו יודעים להפציץ באיראן, לעשות דברים בלתי אפשריים, כל העולם מדבר על הטכנולוגיה הישראלית, אבל נסיעה בתחבורה ציבורית, לא, זה לא. בזה אנחנו נפתח ספר, נתקשר, נשאל אם אפשר להגיע. עכשיו יש אפליקציות קצת יותר טובות, אבל אנחנו עדיין תקועים אי שם בשנות השמונים של התחבורה הציבורית. אני מאוד מאוד שמח שהחוק הזה הולך לשנות את הדבר הזה, ואני רוצה להודות לחבר הכנסת איתן גינזבורג, אחד הפרלמנטרים היותר-טובים שיש בבית הזה, שדחף את זה בלי סוף; ליו"ר הוועדה, חבר הכנסת דוד ביטן, שדחף את החוק, קידם אותו, עמד בלחצים גדולים; לחבר הכנסת דן אילוז ולחבר הכנסת משה פסל, ששותפים יחד איתנו; לחבר הכנסת אופיר כץ, שמאחורי הקלעים יודע לתמוך בחוקים טובים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מאחורי הקלעים, בגלוי.

רון כץ (יש עתיד):

בגלוי, מאחורי הקלעים ובצדדים, יודע. אופיר הוא אח. יודע לתמוך.

דן אילוז (הליכוד):

אפשר להבין ממה שלא אמרת, שאנחנו לא פרלמנטרים טובים.

רון כץ (יש עתיד):

לא, לא, כולם פרלמנטרים טובים. איתן – אצלי הוא בטופ 5, הוא אפילו בטופ 3. לסיום אני רוצה לומר תודה גם למשרד התחבורה, למנכ"ל משרד התחבורה, שזמין ויודע לפתור בעיות בזמן אמת. אני קורא לכם לתמוך בחוק ולצרף את ישראל לקדמה הטכנולוגית גם בתחבורה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת גינזבורג. עשר דקות לרשותך. שתי דקות לכל אחד למחמאות ותציגו את החוק. בבקשה, עשר דקות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן היום יחד עם חבריי דן אילוז, משה פסל, רון כץ, ומביאים בשורה. לא עוד תיקון לחוק, אלא תחילתה של מהפכה צרכנית בסדר גודל שלא נראה כאן כבר שנים, מהפכה שתשנה את הדרך שבה כולנו צורכים שירותי תחבורה במדינת ישראל. כשאנחנו מדברים על חוק התחבורה השיתופית המקוונת, או בשמו הידוע יותר, חוק אובר, צריך ללכת אחורה קצת יותר מעשור. תזכרו את מהפכת הסלולר שאותה הוביל השר לשעבר משה כחלון. אני זוכר את הקולות אז. היו מי שחששו שהחברות יקרסו, שהשירות ייפגע, שהשוק יהיה פרוץ – ותראו איפה אנחנו היום: ישראל נהנית משירותי סלולר מהזולים והמתקדמים ביותר בעולם, ואולי אפילו הכי זולים בעולם לפי חלק מהמדדים. וזה בדיוק מה שיכול לקרות כאן בישראל גם בתחום התחבורה. אין לי ספק שהתחרות היא הכלי העוצמתי ביותר להורדת יוקר המחיה ולשיפור איכות החיים של האזרח. במשך שנים מדינת ישראל דשדשה מאחור. המודל של אובר ודומותיה הוא מודל שנכנס לרוב מדינות העולם כבר לפני יותר מעשור, והוא עובד, והוא עובד טוב. כמו שאמר פה חברי, כל ישראלי שנוחת בבירה אירופית או בעיר אמריקאית יודע איך זה מרגיש. בלחיצת כמה כפתורים אתה מזמין נסיעה, יודע מראש מי הנהג, מה הדירוג שלו, באיזה רכב הוא אוסף אותך, מה יהיה מחיר הנסיעה. ואז חוזרים למדינת ישראל, חוזרים לארץ, יוצאים מטרמינל 3 – ונתקעים בתור של שעות למונית, בזמן שלרוב אין חלופה אחרת. וזה לא רק בנתב"ג. גם בנסיעות בתוך הערים, בפריפריה, יש בעיה אמיתית של היצע, ודאי לטובת נסיעות של הקילומטר האחרון, להגעה עד דלת הבית או מקום העבודה. וגם כשתופסים כבר מונית, המחירים פשוט לא הגיוניים. המדינה קבעה אותם, ושם הם תקועים. חברים, מדובר בשירות שהיום בישראל הוא מותרות לכל דבר ועניין, וחלק גדול מאוד באוכלוסייה, אולי זה שהכי צריך את ההסעה ממקום למקום, לא יכול להרשות לעצמו לקחת מונית. בעולם כבר מדברים במונחים של מכוניות אוטונומיות, שחבר הכנסת פסל דוחף מאוד, ואנחנו בשנת 2026 בישראל עדיין נאבקים על הזכות הבסיסית להזמין רכב שיאסוף אותנו בזמינות, במהירות ובמחיר הוגן. הגיע הזמן שנגיד לציבור הישראלי: מגיע לכם בדיוק מה שמגיע לאזרחי מדינות אירופה ומדינות המערב. זה מה שאנחנו עושים היום. זה מה שהחוק הזה הולך להוביל. אני מבקש להתייחס שוב לטענות ששמעתי לא מעט בתקשורת – אנחנו כל פעם חוזרים על זה, וחשוב שזה ייאמר גם כאן היום – כאילו מדובר באיזה חוק להכשרת דרייברים. אז חברים, האמת שזה לא כך. האמת היא בדיוק הפוכה. תופעת הדרייברים הלא-חוקיים שמפעילים שוק פיראטי מקביל לחלוטין לשוק החוקי באמצעות אפליקציות של ווטסאפ או טלגרם, היא תעודת עניות למצב הקיים. אבל היא בעיקר הוכחה שהציבור דורש וצמא לשירות שאנחנו מציעים היום. הוא מוכן לקחת סיכונים כדי לקבל נסיעה במחיר זול יותר, כי אין לו עוד אלטרנטיבה אחרת חוקית. החוק הזה לא הולך להכשיר חאפרים. ההפך, הוא יוצר פעם ראשונה רגולציה קפדנית, אבל לא חונקת, בדיוק איפה שקיים היום ואקום. הדרייברים הלא-חוקיים ימשיכו להיות לא חוקיים גם אחרי שנעביר את החוק, אבל עכשיו לציבור ולנהגים תהיה אלטרנטיבה חוקית, נוחה יותר, בטוחה ושקופה. אחרי דיונים מאוד מעמיקים בוועדת הכלכלה של הכנסת, עם כל גורמי המקצוע והשחקנים בשוק, כולל כמובן בעלי המוניות, הכנסנו שינויים משמעותיים בנוסח לקריאה הראשונה כדי להבטיח שוק מסודר ושוק בטוח. דבר ראשון, אנחנו קובעים שיהיה סינון נהגים. לא כל אדם יוכל להסיע. קבענו חובת ותק נהיגה של לפחות ארבע שנים, סינון פלילי קפדני, חובת הכשרות והדרכות ייעודיות לנהגים, אישור רפואי מרופא שמכיר את העבר הרפואי של הנהג. הדגשנו גם את החשיבות של בטיחות הרכב. רכב תחבורה שיתופית יהיה רכב שטרם חלפו שמונה שנים ממועד ייצורו. בכך אנחנו מבטיחים שתהיה עמידה בתקני בטיחות ובתקני סביבה עדכניים. הכי חשוב – קבענו שקיפות מלאה. המפעיל יחויב להציג למזמין בצורה שקופה לחלוטין את מחיר הנסיעה, את פרטי הנהג, את הדירוג שלו, והמזמין גם יוכל לבטל נסיעה שהזמין בזמן סביר. ובסוף, גם התייחסנו כמובן לסוגיית הנגישות, כך שגם נוסעים עם מוגבלות יוכלו ליהנות מהשירות הזה. בהזדמנות הזו אני גם פונה מכאן לשחקנים הקיימים בשוק שאנחנו הולכים לפתוח אותו, נהגי המוניות. אנחנו שומעים אתכם, מקשיבים לכם בדיוני הוועדה, מדברים איתכם גם מחוץ לדיונים, בכל האמצעים, בפגישות, ואנחנו לא מפקירים אתכם. המודל שאנחנו מציעים יאפשר לכם ליהנות משני העולמות: תוכלו להתחבר לאפליקציות חדשות וגם להיות נהגי מוניות וגם נהגי אובר, כפי שקורה היום בכל רחבי העולם. ועם זאת, חשוב להדגיש, מתוך הבנה שמונית מוסדרת היא דבר חשוב, ושאנחנו רוצים אותו במדינה: לנהגי המוניות יישארו יתרונות מובהקים, שלא יינתנו לנהגי תחבורה שיתופית, למשל, האפשרות לאסוף נוסעים מזדמנים ברחוב באופן ספונטני והשימוש הבלעדי בנתיבי תחבורה ציבורית, יישארו נחלתם של נהגי מוניות בלבד. הנהגים בחוק שאנחנו מציעים לא יוכלו לעשות את זה. וגם, כפי שהזכיר פה חברי, הקמנו בחוק מנגנון של קרן החזרים.

היו"ר מאיר כהן:

סליחה שאני מפריע. אבל בהנחה שבעוד שנה-שנתיים יהיה קשה לנוע בנתיבי הארץ, וגם היום קשה למי שנוסע כל יום. אז אתה חושב שאנשים יהיו מוכנים, בשביל חמישה או עשרה או 20 שקלים, להזדחל שלוש שעות בפקק, כשהמונית האחרת מקבלת זכות לנסוע בנת"צ?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

פה בדיוק היופי, אדוני – עניין התחרות. אדם יבחר איך לנסוע ממקום למקום. ירצה לבחור מונית, יש לו נתיב תחבורה ציבורית.

היו"ר מאיר כהן:

אני חושב שאובר כן יכולים לנסוע עם האנשים האלה, כי זה חלק מההטבה. ולחפש דרך אחרת - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

להיטיב עם נהגי המוניות?

היו"ר מאיר כהן:

להיטיב עם נהגי המוניות. טוב, זאת קריאה ראשונה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אלה דברים שבאמת אנחנו דנים בהם בוועדה. לא תמו הקריאות, אנחנו לקראת שנייה-שלישית, וזה חלק מהדברים שצריך לדון בהם. אנחנו חושבים שעדיין את הנת"צים צריכים לתת למי שבאמת מוגדר כתחבורה ציבורית על פי חוק. אבל זאת בהחלט אחת מהסוגיות שצריכים לדון בהן. כפי שאמרתי, אדוני, הקמנו קרן החזרים לנהגי המוניות. הקרן תפצה בעלי רישיונות שיבחרו להחזיר למדינה את הרישיון שלהם. וכמו שהבהרנו במהלך הדיונים, החוק לא יובא לגמר החקיקה מבלי שנסדיר את פרטי הפיצוי המלאים מול משרדי האוצר והתחבורה, כדי לוודא שאף אחד לא ייפגע מהמהלך שאנחנו מציעים. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להתעלם מהמציאות שבחוץ. ישראל נמצאת היום במלחמה בקנה מידה היסטורי, ואנשים בחוץ כמהים לראות את ההנהגה שלהם עובדת ביחד, בצורה מאוחדת, קואליציה ואופוזיציה, ועושה טוב לציבור, כי באמת כבר נמאס לראות את הפוליטיקאים מתקוטטים בזמן שבחוץ אנשים נפגעים מטילים. אז הינה, היום זה אולי רגע אחד שמראה שזה אפשרי. הצעת החוק הזאת היא רגע נדיר של שיתוף פעולה חוצה מחנות. יחד עם חבריי חבר הכנסת משה פסל, שבאמת עשה עבודה נהדרת בוועדה – ותודה רבה לך, חבר הכנסת פסל, על הובלת הדיונים – חברי חבר הכנסת דן אילוז, חברי רון כץ, שעוזר ומשתתף בדיונים, ויחד עם חברים אחרים הוכחנו שאפשר לשים את המחלוקות הפוליטיות בצד כשמדובר במטרה צרכנית צודקת. בתמיכת שרת התחבורה ושר האוצר וכמובן יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן, ובתמיכה הבלתי-מסויגת של חבר הכנסת אופיר כץ יושב-ראש הקואליציה – בלעדיהם שום דבר לא היה יכול לקרות. אנחנו מביאים היום בשורה של שוק חופשי, קדמה וחיסכון לכל משק בית בישראל. אני גאה להגיש את הצעת החוק הזו לקריאה ראשונה בפני הכנסת, ומקווה שהיא תהפוך את החיים של כולנו לחיים קלים יותר וטובים יותר, ואני באמת מאמין שזהו צעד ענק בדרך להוצאת התחבורה בישראל מהפקק והפיכתה למערכת מתקדמת ומתוקנת, יעילה, נגישה וזולה. אני קורא לכם, חברי הכנסת, להצטרף אלינו ולתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה הראשונה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו נעבור לדיון אישי. חבר הכנסת סמיר בן סעיד – לא נמצא; חבר הכנסת עופר כסיף – לא נמצא. זה התחיל טוב. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

חבר הכנסת איתן גינזבורג וגם חבר הכנסת פסל, אני מעריכה ממש את הכוונות הטובות שלכם. באמת, אני בטוחה שאתם רוצים לעשות טוב. גם חבר הכנסת דן אילוז, סליחה, לא באתי לקפח, חלילה. אממה, כשאני הייתי שרת התחבורה אני בדקתי את זה – אנחנו בדקנו את זה באופן יסודי. אני לא מחויבת לנהגות או לנהגי המוניות בשום צורה – לא פריימריז, לא בייס, לא שום דבר. אנחנו בדקנו את זה. אני ביקרתי בערים סולידיות כמו לוס אנג'לס, כמו סן פרנסיסקו, שמכות על חטא ומתחרטות על היום שהן אפשרו להכניס אובר, כי זה גומר להן את התחבורה, כי זה הגדיל את הפקקים בצורה מטורפת; כי זה הוסיף מכוניות לכביש, לא הוריד. זאת הבעיה מספר אחת, אם תרצו. בסוף אתה רוצה להוציא את התחבורה הישראלית מהפקק, ואתה תתקע אותה עוד הרבה הרבה יותר עמוק. אני מאוד שמחה לשמוע שבאמת התקדמתם עם קרן הפיצוי לנהגי המוניות – שאגב, צריך להגיד, עוד הרבה לפני הסיפור של אובר, נהגות ונהגי המוניות בארץ מקבלים יחס מחפיר; לא טיפלו בהם שנים על גבי שנים. אני לא הספקתי לעשות את זה משום שהחליפו להם את המונים פחות משנתיים לפני שנגמרה לי כבר הקדנציה, ואי-אפשר היה לקבל את הנתונים לגבי שינוי התעריפים הלא-סביר שעשו להם בפעם הקודמת, והינה עכשיו על הראש שלהם עשו שינוי תעריפים נוסף בלי לדבר איתם, בלי להתייעץ איתם, בלי להבין מה הצרכים האמיתיים שלהם, והם רבים. האתגרים שהם מתמודדים איתם הם עצומים, ואיש לא טורח לדבר ולשמוע אותם. באמת, תאמינו לי. אגב, ראוי שיתייחסו לנהגי המוניות, כי הם נותני שירות חשובים, כי הם מפרנסים את המשפחות שלהם, וצריך שייתנו להם תנאים לעבוד כמו שצריך – אבל לא זאת הסיבה לא להכניס את אובר לישראל. סיבה מספר אחת היא שזה יתקע את ישראל בפקק עוד הרבה הרבה יותר. הדבר היחידי שיוציא את ישראל מהפקק הוא תחבורה ציבורית אמיתית – להוסיף אוטובוסים, לחשמל את התחבורה הציבורית, לקדם את המטרו, לקדם את בניית הרכבת הקלה, ולא לתקוע, לתקוע, לתקוע ועוד לתקוע, לקחת את כל הכסף שאנחנו שמנו על אוטובוסים ועל חשמול האוטובוסים, לתת אותו להתנחלויות או לישיבות או לכל מיני דברים אחרים שיוסיפו פקקים. עוד דבר אחד אחרון. בישראל אובר לא יהיה כל כך זול. אתם יודעות ויודעים למה? כי המיסים פה על מכוניות פרטיות בשמיים, כי הדלק יקר, כי הביטוח יקר נורא, כי יוקר המחיה של כוח האדם עצמו עצום, ולכן גם אובר לא יהיה כל כך זול, ככה שכל ההבטחות הגדולות שלכם יתפוצצו לכולנו בפנים, והמחיר יהיה כבד מאוד מאוד.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – לא נמצא; חברת הכנסת ח'טיב יאסין – לא נמצאת; חברת הכנסת דבי ביטון, גברתי, לא נמצאת; חבר הכנסת אושר שקלים – אושר כאן? לא נמצא. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני למשל לא מסוגלת לחשוב עכשיו לא על אובר ולא על פקקים. אני האמת בחרדה מהטילים, מהפגיעות. באמת, בא לי לבכות. אני מדברת עם אנשים, אני שומעת מצוקה. רבים לא מצליחים להגיע למקלטים, ואני בעצמי מפחדת. בכל פעם שאני נוסעת בכביש בין הכרמל לירושלים, אני מפחדת. בואו נחזור עכשיו ביחד לאירוע של הסופ"ש. במוצ"ש, 450 ק"ג של חומר נפץ התפוצצו בלב שכונת מגורים בערד. תוך דקות ספורות האירוע הוגדר כאירוע רב-נפגעים – מאות פצועים, כ-1,000 מפונים. מד"א הבינו מייד את גודל האירוע; צה"ל, משטרה, פיקוד העורף – כולם נכנסו לפעולה במהירות. באמת יש לנו כוחות אדירים, כך המדינה אמורה לפעול בשעת חירום. הפצועים פונו לבית החולים סורוקה, למרכז הרפואי היחיד בדרום.

היו"ר מאיר כהן:

טטיאנה, היה אירוע מקביל בדימונה באותו סדר גודל.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אז הינה, לשם הביאו גם את הפצועים מדימונה, מאותו אירוע שקרה באותו סופ"ש. הרופאים, הרופאות, האחים והאחיות עבדו בגבורה, במסירות אין-קץ, כמו תמיד, כמו ב-7 באוקטובר. הצוותים האלה, תאמינו, עובדים כבר שמונה חודשים בתת-תנאים, מאז הפגיעה הישירה בסורוקה. שליש מחדרי הניתוח לא פעילים, שליש ממיטות האשפוז לא זמינות – וזה לא רק בגלל המלחמה, זה בגלל סדר העדיפויות המעוות של הממשלה. המצב דומה גם בצפון. רק אתמול ניהלתי דיון עם חבר הכנסת עודד פורר על מצבו של המרכז הרפואי לגליל בנהריה. בזמן מלחמת חרבות ברזל, המשפחה שלי פנתה כמה פעמים לאותו מרכז רפואי וקיבלה טיפול מתחת לקרקע. אלה תנאים בלי אוורור, בלי אור, ממש במצוקה פיזית. זה משפיע גם על המצב הנפשי.

היו"ר מאיר כהן:

בנהריה?

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

בנהריה, המרכז הרפואי לגליל. פוריה זה בצפון, ובנהריה הייתה פגיעה במתחם של החניה מהטיל האיראני. האמת שהמצב מאוד מאוד קשה, ואני רוצה להגיד לכם, אני רוצה לפרגן לצוותים הרפואיים, למי שעובד למען הצלת חיים. הצלת חיים היא לא בסיסמאות ולא סיסמה על הניצחון המוחלט. אלה שמצילים חיים מגיעים למקום האירוע לא בשביל להצטלם – בשביל לעזור ולהציל אנשים. אני מצדיעה להם, מצדיעה ואומרת כל הכבוד.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

עכשיו הממשלה צריכה להעביר תקציבים ולדאוג לשלומם של מי שמצילים חיים באמת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי, תודה רבה. חבר הכנסת דב מלביצקי – לא נמצא. אלעזר שטרן, ואחריו – מירב כהן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני מסכים עם הסיפא של הדברים שנאמרו כאן, שסוג של שיתוף פעולה בימים האלה הוא דוגמה להרבה דברים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שאם החוקים שמגיעים לכאן היו רק חוקים כאלה שאין עליהם ויכוח - -

היו"ר מאיר כהן:

מחלוקת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - שאין עליהם התלהמות, שיש בהם באמת הסתכלות צרכנית על טובת אזרחי מדינת ישראל, אז כנראה – אני אגיד את זה ככה, בעיניי זה אולי אפילו סוג של מאפיין כשאומרים "ביחד ננצח" – נכון שזה מעל חוק אובר, אבל לפחות שיתוף הפעולה, רוח הדברים, ואתה רואה גם איך מתנהל כאן הדיון. אז הייתה לזה תרומה גדולה ואפילו היה לזה אמון. אני אומר למציעים שגם הטענות שהעלתה פה חברת הכנסת מיכאלי – כמו הטענות שלהם, שיש בהן היגיון רב, ועל פניו תחרות, כמו שאולי פתח חבר הכנסת פסל, זה דבר טוב. אבל באמת, כמי שמסתובב בכבישים וחושב שיכול להיות שאנשים יבחרו בבחירה חופשית וירדו מתחבורה ציבורית לתוך רכב פרטי, זה יוסיף עוד הרבה יותר עומס על הכבישים. זה דבר שאני מקווה שבתוך המשך הדיונים יוצגו המחקרים האלה, יבדקו אותם. אני מקווה שמה שנכון לעשות בסוף – אם זה נכון, אז שיהיה בהצלחה, ואם זה לא נכון, אנחנו יכולים ללמוד על חשבון ערים אחרות, על חשבון מה שנעשה בעולם בתוך זה, בהתחשב במערכת ההסעה הציבורית במדינת ישראל. אני חושב שאפילו אם רק לוקחים את העניין של מטרו ומסתכלים בתוך הערים שלנו, כמה חברים, כמה שכנים, כמה קרובים שלנו בעולם, שיש להם אוטו או מראש לא קונים רכב בגלל תחבורה ציבורית – אני חושב שהדברים האלה והסיבות צריכות להיות מנותחות בתהליך החקיקה, ובטוח שנעשה את הטוב בעניין הזה. תודה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מירב כהן – לא נמצאת; חברת הכנסת טלי גוטליב – מוותרת; חברת הכנסת נעמה לזימי – לא נמצאת; חבר הכנסת חמד עמאר – לא נמצא; חבר הכנסת מאיר פרוש. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. אחריה – נאור שירי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עופר מושקוביץ, זיכרונו לברכה, הוא עדות לישראלי היפה ביותר שיש. פושקו הוא איש אדמה שבחר לחיות על הגבול באזור אצבע הגליל, חקלאי במלוא רמ"ח אבריו.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש – רגע, רגע, תקשיבו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתחיל מההתחלה.

היו"ר מאיר כהן:

כן, תתחילי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

עופר מושקוביץ, זיכרונו לברכה, הוא עדות לישראלי היפה ביותר שיש. פושקו הוא איש אדמה שבחר לחיות על הגבול באזור אצבע הגליל, חקלאי במלוא רמ"ח אבריו, שבעצם עבודתו את האדמה שמר עלינו יחד עם חבריו לקיבוץ משגב עם. פושקו נטמן באדמת הארץ הזו שכל כך אהב. אני בליל הסדר הזה אגיש לצד צלחת הסדר הרגילה גם צלחת סלט אבוקדו, סלט אבוקדו ישראלי, לזכור את פושקו, מנהל גידול האבוקדו של משגב עם, להגיד תודה לחקלאים הישראלים הגיבורים ששומרים על הגבולות ועלינו. כמה ימים לפני שנהרג באופן כל כך טרגי, הוא התראיין ואמר: בכל מערכה אני אומר שמצידי זה יכול להימשך חצי שנה, אם אני יודע שזאת פעם אחרונה וזה נגמר. מבחינתי, שיגיעו עד לטורקיה. אני רוצה שיהיה לי שקט בבית, אני רוצה שהנכד החדש שנולד לי השבוע ישב אצלי במרפסת בבית וירגיש בטוח. הנכד של סבא פושקו כבר לא ישב עם הסבא שלו. החובה שלנו כמדינה, כנבחרי ציבור, כהנהגה, היא להבטיח שהנכד שלו ירגיש בטוח. תושבי הצפון שומרים עלינו בגופם, ואנחנו – חובתנו להבטיח להם סוף-סוף ביטחון. להם ולכולם, בכל מקום. לא עוד סבבים מדי כמה חודשים, אלא ניצחונות אמת ולא ניצחונות מדומיינים. ראש הממשלה נתניהו הכריז ביוני שעבר, רק ביוני שעבר, שניצחנו, ניצחון שיחזיק דורות. ככה הוא הודיע. תושבי ישראל ותושבי הצפון גילו מהר מאוד שהדורות נמשכו פחות מתשעה ירחי לידה. המלחמה הזו היא מהמוצדקות שידענו, מלחמת אין ברירה אמיתית. אבל האם המנהיגים שקלו מראש את המחיר שנשלם? את המשמעויות בהשגת היעדים שהם הגדירו, חיסול, מיגור, השמדה, ריסוק? עם ישראל חזק ומוכן לשלם מחיר יקר, אבל מגיעה לו לפחות כנות; הנהגה שאומרת את האמת, הנהגה שדואגת לכולם – כן, לכולם. המלחמה הארוכה הזו חייבת להוביל לשקט וביטחון אמיתי. לפני כמה ימים שמעתי את חבר הכנסת קלנר אומר: איך יש אנשים שמדוכאים באחת התקופות המופלאות של ישראל? אז לקלנר אני מבקשת לומר: תדאג שהממשלה שלך תחתור לניצחון ובאמת תעזוב בשקט את הישראלים. מותר שיהיה לנו קשה, מותר גם להיות מדוכאים. התפקיד של ההנהגה זה לעזור, לא להקניט.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת נאור שירי, ואחריו – חבר הכנסת בליאק. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה שהזכרת לי מה לומר. אדבר שנייה על הנושא, כי בכל זאת, תיקון פקודת התעבורה והרצון לייצר באמת תחבורה ציבורית וכאילו לצמצם את הנסועה. אני לא יודע אם זה כל כך תחבורה ציבורית, לא ניכנס לוויכוח הזה, איתן יענה למרב שענתה למירב. אבל אני רוצה לספר לכם משהו על תחבורה ציבורית במדינת ישראל ועל משילות. בירושלים בירתנו מנסים לייצר רכבת, רכבת המונים. יש כבר רכבת, הם מרחיבים את הקווים. ויש קו מאוד מיוחד, הקו הזה הוא בתחנת בר אילן – במשך ארבע שנים לא מצליחים לייצר שם תשתית לרכבת הקלה בירושלים. ארבע שנים, שעלו לנו מעל 400 מיליון שקלים בפרעות של חרדים, אין מה לעשות, שפשוט שורפים שם כלים. שורפים כלים, שורפים רכבים, שורפים שופלים, שורפים תשתיות, כל דבר. פרעות שאין לתאר. משילות. אנחנו מדברים הרבה על תחבורה ציבורית, ואנחנו משלמים על זה מעל 400 מיליון שקלים בתקציב, שעכשיו ביקשנו את תשובת משטרת ישראל לגבי כמה כתבי אישום הגישו. אגב, משטרת ישראל קיבלה 30 תקנים לתת מענה שם – תקנים של יס"מ ירושלים, לתת מענה לפרעות האלה. זה עובר במקום שאולי יש בו איזה קבר של משהו או עצמות – אבל נבדק ואין כלום, כן? המדינה מנסה לסלול את התוואי ופשוט לא מצליחה. שלוש שנים עיכוב בהתקדמות. אגב, התוואי הבא הוא תוואי שהוא יותר בעייתי מבחינת הלא-יודע-מה שיש להם שם. למעלה מ-326 מיליון שקלים נזק לקבלנים שם. הקבלנים רוצים עכשיו לעזוב גם את הקו, גם את העבודה, גם את המדינה, בטח נוכח המצב. 77 מיליון שקל בתחילת השנה, שנת 2025. המשטרה הגיעה לוועדת הכספים, רצתה עוד 77 מיליון שקלים. רצתה וקיבלה, כן? עוד 77 מיליון שקלים, מעל 326 מיליון השקלים. עוד 77 מיליון שקלים לחברת אבטחה פרטית, כי הם לא מסוגלים לתת שם מענה. בירושלים בירתנו, בטח ובטח בעוצמה היהודית עם המשילות, לא מצליחים לסלול רכבת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כתבי אישום?

נאור שירי (יש עתיד):

אחד הבשיל. תשעה הוגשו, אחד הבשיל. כתב אישום אחד. אף אחד לא שילם שם על כלום, אנחנו משלמים על הכול. שרפת שופל – אל תדאג, בנון ישלם. אנחנו, מה הבעיה? אתה מדבר על אובר? אתה יודע כמה כסף היינו חוסכים בירושלים? דן, יש לך קשר לירושלים, לא?

דן אילוז (הליכוד):

קשר עמוק.

נאור שירי (יש עתיד):

משילות, ירושלים. יושב לידך סעדה, יש לך גם את הרשות השופטת, גם את הרשות המחוקקת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

טוב, זה רק הרשות השופטת, היא מעל הכול. תביא לי שופט אחד שיחליט לי משהו.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, עוד לא הגעתי לרשות החותכת, שזה טלי גוטליב.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

המשך יום טוב.

היו"ר מאיר כהן:

ולדימיר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך את היוזמים על הצעת החוק. אני חושב שזה מהלך מתבקש, היה צריך לעשות אותו לפני הרבה שנים. אגב, אני בטוח שהצורך האקוטי בקידום התחבורה השיתופית לגמרי לא סותר את הצורך האקוטי בקידום תחבורה ציבורית. זה צריך להיעשות במקביל, בשום שכל. רק שבאמת הממשלה צריכה להתלבש על זה, כי המצב בכבישים במדינת ישראל הולך ונהיה בלתי נסבל כמעט. אבל אני רוצה לדבר על חוסר אחריות. אני חושב שביום ה-25 למלחמה, המצב שבו בעלי עסקים אפילו לא בדרך לקבל פיצויים – זה חוסר אחריות. המצב שבו אין עדיין מתווה פיצויים לעסקים על שולחנה של ועדת הכספים – זה חוסר אחריות. המצב שבו לקראת החג, 600,000 עצמאים במדינת ישראל, שהם הלב הפועם של הכלכלה שלנו, לא יקבלו שקל אחד פיצוי בגין המלחמה – זה חוסר אחריות משווע. אני גם חושב, בהמשך לדיון – היינו היום בוועדת העבודה והרווחה, וכנראה יהיה גם המשך לדיון על מתווה החל"ת – להביא את מתווה החל"ת במנותק ממתווה הפיצוי לעסקים ולמעסיקים זה חוסר אחריות, וזה מתכון בטוח לקידום מתווה חל"ת שישאיר מאחור עשרות אלפי שכירים. אני אומר לכם, יכול להיות, אגב, שזה לגמרי מכוון, יכול להיות שזו הדרך של האוצר ושל שר האוצר לחסוך כסף. זה נכון שלאוצר ולשר האוצר אין היום מספיק כסף, כי היה צריך לחלק 6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים וצריך 400 מיליון שקלים לחוק ההזוי של צבי סוכות, והכניסו גם חלק מהכספים הקואליציוניים לבסיס התקציב. הצלחנו, למזלי, לבלום בוועדת הכספים ניסיון להפוך עוד 5.8 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים. כי אין סוף לכספים הקואליציוניים ואין סוף לפזרנות ואין סוף לשחיתות של הממשלה הזאת. בסוף, ערב חג הפסח, 600,000 עצמאים נשארים ללא פיצוי, וזה חוסר אחריות משווע. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת תומא סלימאן – לא נמצאת. חברת הכנסת יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, עליתי למשרד שלי וחפרתי, חפרתי לראות אם הקצינה סבן הואשמה אי פעם בהפרת אמונים, כמו שנטען פה. לא, היא לא הואשמה אף פעם. מעולם לא. זה שייצגו אותה בחינם עמותה אזרחית – זה באישור. אז מה לעשות, עלית לפה ושיקרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש לא - - - שומרים עליה.