ישיבת מליאה בתאריך 11/03/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ב באדר התשפ"ו, 11 במרץ 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (מסירת מידע לצורך זיהוי או אימות זהות של אדם או גופה ולצורך איתור נעדרים) (תיקון), התשפ"ו–2026. הודעת שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת לימור סון הר מלך בנושא: היעדר פיקוח של משרד החינוך על אישורי העסקה של ספקים חיצוניים במערכת החינוך. בנוסף, בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת, הודיע חבר הכנסת יעקב אשר כי הוא חוזר בו מהצעת חוק העונשין (תיקון – איסר שידול להמרת דת), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/1526/25. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת. אני מזכיר לחברות וחברי הכנסת שאנחנו נמצאים סמוך למרחב המוגן של הכנסת. במקרה של אזעקת אמת, אנא הישמעו להוראות הסדרנים ואנשי משמר הכנסת, שיפנו אותנו בדרך המהירה ביותר למתחם המוגן, ונצא להפסקה.

עדי עזוז (יש עתיד):

זה לא המרחב?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, זה לא מרחב מוגן, אבל בסמוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות. השאילתה הראשונה היא של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו לשר החוץ, בנושא: גירוש אזרחית ישראלית מגאורגיה. אני מתכבד להזמין את סגנית שר החוץ חברת הכנסת שרן מרים השכל אל הדוכן, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה רבה. ברשותך, היושב-ראש, מאחר שהשאילתה הוגשה ואושרה לפני המלחמה, אני אבצע שינויים שנוגעים רק למועד של התוכן. בחודש שעבר סורבה כניסתה לגאורגיה של אזרחית ישראלית על רקע זהותה המגדרית. היא עוכבה שעות, הושפלה, אוימה, נלקח ממנה הטלפון הנייד והיא גורשה חזרה לישראל. ברצוני לשאול: 1. האם משרד החוץ הביע מחאה בפני גיאורגיה? 2. כיצד בכוונתך לפעול למניעת הישנות מקרים דומים?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

תודה רבה. קודם כול, באמת מקרה מאוד מאוד מצער. כל מקרה של השפלה, סירוב, הוא מקרה לא פשוט וקשה. אני אשיב ככה, גם בשם המשרד. בראשית דבריי אני מבקשת להודות לך, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, על הצפת המקרה והבאתו לידיעתנו. אנו שולחים חיזוק לאור אזולאי ומצירים על האירוע שאירע בגאורגיה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לין.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

לין, סליחה. משרד החוץ, באמצעות חדר המצב והנציגויות הישראליות ברחבי העולם, פועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, על מנת להעניק מענה לכל פנייה של אזרחי ישראל הזקוקים לסיוע בחו"ל. מדי יום מתקבלות עשרות פניות, וחדר המצב מאויש בכל שעות היממה ופועל בשיתוף פעולה עם מחלקת הישראלים במצוקה בחו"ל באגף הקונסולרי, כדי לסייע לכל אזרח ואזרחית הנזקקים לעזרה. לצד זאת, חשוב להבהיר כי במקרה הנדון לא התקבלה שום פנייה לחדר המצב או לנציגות הרלוונטית בזמן אמת, ואף לא לאחר האירוע. גם אנחנו למדנו על כך בעצם מהתקשורת. משכך, לצערנו, לא הייתה בידי משרד החוץ האפשרות לפעול ולטפל במקרה גם במועד התרחשותו. נוסף על כך, חבר הכנסת הרצנו פנה למשרד החוץ באמצעות סמנכ"ל אירו-אסיה ועדכן כי שלח מכתב לממונה הזמנית בשגרירות גאורגיה בישראל בעניין המקרה הזה. הגורמים הרלוונטיים במשרד החוץ קיימו בדיקה מול הממונה, אשר מסרה כי פנייתו של חבר הכנסת התקבלה ומטופלת, וכי התלונה הועברה לגורמים המוסמכים בגאורגיה לשם קבלת התייחסות והנחיות. יודגש כי אין אנחנו מכירים מקרים דומים קודמים כאלו בגאורגיה, שהיא מדינה ידידותית מאוד כלפי ישראל. משרד החוץ ממשיך לעקוב אחר ההתפתחויות ומטפל בנושא מול שגרירות גאורגיה. עם קבלת מענה רשמי הוא יועבר אליך, חבר הכנסת הרצנו, בהתאם. כמובן שאנחנו ממליצים לכל ישראלי שנקלע למצוקה בחו"ל לדבר ישירות עם חדר המצב – הטלפון מפורסם באתר שלנו – ועם הנציגות הישראלית המקומית, ומשרד החוץ ייתן מענה מיידי בזמן האירוע. המקרה הנ"ל נמצא בתהליך קבלת התייחסות מגאורגיה. כמובן שמשרד החוץ דואג ככל שביכולתו שמקרים דומים כאלו לא יקרו בעתיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, אם יש, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לפני השאלה, אני כן רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לך, סגנית השר שרן השכל, שהצוות שלך ואת זמינים ומסייעים ככל שניתן בכל פניות הציבור שקשורות גם לקהילה הגאה וגם לאזרחי ישראל באשר הם. תודה רבה לך על זה, את תמיד זמינה ומסייעת ככל שניתן, את והצוות שלך.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

תודה. באמת היו לא מעט פניות לאורך השנתיים האחרונות, גם בנושא של הילדים והכול, שפנית ישירות. תמיד, אתה יודע, הדלת תמיד פתוחה, הטלפון עובד 24 שעות, והם באמת מטופלים במטה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לכן רציתי להודות לך באופן אישי. לשאלה אחרת. כידוע לכול, בימים אלה משרד החוץ מתוח עד קצה גבול היכולת, אנשי המשרד עושים עבודה חשובה ומשמעותית בהסברת המלחמה הצודקת שישראל מנהלת. אתמול, גברתי סגנית השר, אישרה הממשלה קיצוץ של למעלה מ-12 מיליון שקל בתקציב משרד החוץ, כדי לממן כמעט 6 מיליארד שקל, שכוללים 1.5 מיליארד שקל לישיבות של משתמטים, 49 מיליון שקל למניעת נשירה מישיבות, מאות אלפי שקלים להדרכות בנושא טהרת המשפחה, על חשבון תקציב משרד החוץ. האם זה מקובל עלייך? איפה זה פוגש אותך?

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

קודם כול, אתה יודע, גם שר החוץ גדעון סער ואני נלחמנו כדי שיהיה תקציב למשרד החוץ, בשנה האחרונה שבה אנחנו נמצאים, לטובת הסברה. הכסף שאותו הבאנו – אם אתה מסתכל ביחסים או מול משרדי חוץ אחרים, הוא אומנם סכום גדול כאן במדינת ישראל, אבל הוא סכום מאוד זעום לעומת מה שנדרש. עם אותו סכום – הצלחנו להגדיל אותו פלאים ביחד עם הרבה מאוד ארגונים, כדי להרים את ההסברה של מדינת ישראל – רכשנו מערכות AI שמנטרות סוף כל סוף, עשינו מחקרי עומק כדי להבין איזה מסרים עובדים, לא עובדים. אני חושבת שבאמת גם מאות, מאות של נציגים של משרד החוץ ברחבי העולם, דוברים, אני, שר החוץ, שמתראיינים ללא הפסקה, רואים את ההבדל ושומעים אותו. ברור לך שגם בתקציב הנוכחי ביקשנו – והיה אמור להיות מועבר – תקציב גדול יותר עבור אותה מערכת שתפעל, שתיתן את אורך הנשימה המדיני עבור מדינת ישראל. לצערי, גם במלחמה הזו – ואתה ראית – ראש הממשלה מעביר משאבים, ורוב המשאבים כן הולכים למערכת הביטחונית. בטח בעקבות אותו מבצע שאנחנו נמצאים בו היום, של להסיר את האיום הקיומי ארוך הטווח של איראן. אין מלחמה צודקת מזו, באמת. זו הבטחת דורי-דורות קדימה, ויש לזה מחירים, יש לזה מחירים צבאיים, יש לזה מחירים כלכליים. אומר ככה, גם בזהירות: לו אתה שואל אותי ברמה האישית, אני הייתי מחלקת דברים אולי גם קצת שונה. אומר לך יותר מזה, הייתי גם מצמצמת הרבה יותר מאותן הוצאות ממשלתיות. אני חושבת שהציבור גם יודע לקבל את זה, וצריך לקבל את זה, שבתקופת מלחמה כולם בעצם מהדקים את החגורה, וצריך לצמצם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גם הממשלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

רק אוסיף שבאמת אל תשכח גם את ההודעה החשובה של ידיעה לשים חלק מהדברים האלו בצד. המאבק שאני הובלתי, גם על העניין הזה, כנגד חוק הגיוס, שהיה מייצר באמת אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב' – ראש הממשלה ידע גם בתקופה הזו לשים את זה בצד. אני מברכת אותו על המהלך הזה, שאגב, יצר קרע בתוך הכנסת וגם בתוך הקואליציה, כי זה משהו שאנחנו נלחמנו עליו, והיינו נלחמים עליו, והוא לא היה עובר. וחבל שבתקופה כזו, בטח כשכולם נקראים לחזית, נשים וגברים שמשלמים את המחירים הכי יקרים, בין אם זה בהרוגים, בפציעות, בבית, בעורף, הילדים – ולכן בסוף זה היה הדבר הנכון לעשות. אני מברכת על כך. אני גם מודה ללא מעט ח"כים שעמדו על העניין הזה כנגד החוק הזה. אנחנו מוצאים את הדרכים לאזן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לסגנית שר החוץ ולחבר הכנסת להב הרצנו. אנחנו נעבור לשאילתה הבאה, שאילתה דחופה של חברת הכנסת מירב בן ארי לשר החינוך, בנושא: פער תקציבי בהכנת בנות החינוך הממלכתי-דתי לשירות לאומי לעומת גיוס לצה"ל. אני מתכבד להזמין את שר החינוך יואב קיש אל הדוכן, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, על פי פרסומים בתקשורת, משרד החינוך מתקצב הכנה לשירות לאומי בסכום הגבוה פי 7.8 מתקצוב להכנה לגיוס: 898 שקלים לבת שירות לאומי לעומת 114 שקלים למתגייסת, למרות עלייה – צריך לומר מבורכת – מתמשכת במספר המתגייסות מקרב בנות החמ"ד. ברצוני לשאול: מה בכוונתך לעשות כדי לתקן את הפער? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

תודה לחברת הכנסת בן ארי על השאלה. זה נותן לי את ההזדמנות להבהיר את המשמעות של התקנה. שם התקנה הוא "מבחנים לחלוקת כספי תמיכות של משרד החינוך לפעילות לא פורמלית לחיזוק זהותם הדתית של תלמידי החינוך הדתי לקראת שירות משמעותי". למה אני מדגיש את זה? כי שם בעצם אנחנו מטפלים גם בהכנה לשירות לצבא וגם בהכנה לשירות לאומי. יש לנו תקנה נפרדת, שהיא תקנה ייחודית לעידוד של פעילות לא פורמלית לשירות סדיר בצה"ל. התקנה הזו, כשאני התחלתי את הקדנציה, הייתה על 350,000 שקלים, ואני העליתי אותה ל-500,000 שקלים, והיא באמת ייעודית אך ורק לשירות צה"ל. התקנה שאת תיארת, יש בה גם הכנה לצה"ל וגם הכנה לשירות לאומי. ובסוף הרעיון הוא הכנה לשירות משמעותי, כאשר נותנים לבנות ולמוסדות את הוויסות והבחירה, כי יש שונות בחברה הדתית. אנחנו רואים באמת עלייה בשירות המשמעותי לצה"ל של בנות. אני עכשיו מדבר רק על בנות. אני, דרך אגב, כמובן גם תומך במגמה הזו, אבל יש כאלה בחברה הדתית-לאומית שחושבים שהמענה הנכון של שירות נשים בצבא זה דווקא שירות לאומי. אני לא נכנס ומנסה לכפות את דעתי, אנחנו לא עושים פה איזו דוקטרינה. אנחנו כן רוצים לאפשר לכל נער ונערה – עם הנערים זה פחות מורכב, אבל לכל נערה, אז בואו נדבר בלשון נקבה – לכל נערה למצוא את המסלול הכי משמעותי שהיא יכולה ורוצה ללכת בו, בין אם זה בשירות סדיר בצה"ל ובין אם זה שירות לאומי. כמערכת אנחנו לא פועלים להסללה לכאן או לכאן, ובעניין הזה יש גמישות למוסדות, גמישות לבנות, וכל אחת בוחרת את מה שהיא רואה לנכון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלת המשך, אם יש. בבקשה. יש גם שאלות נוספות מייד לאחר כן. נרשמו כמה חברי כנסת. אני אבחר בשניים הראשונים מסיעות שונות: חברת הכנסת עדי עזוז וחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. בבקשה, שאלת המשך, לאחר מכן – שאלות נוספות, והשר ישיב במרוכז.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הקשבתי כמובן למה שאמרת. אני גם יודעת איפה אתה בנושא הזה של שירות משמעותי. כמה נתונים: קודם כול, 4,000 בנות דתיות בשנת הגיוס האחרונה. מספר שיא. בשנת 2013 – רק 935. בכל רגע נתון יש 9,000 חיילות דתיות. אני כן רוצה שתענה לי ספציפית על חיילות דתיות, כי קראתי גם את התגובה שלכם לכתבה, שאמרת שהדבר ייבדק. האם אתה כשר החינוך, לאור הגידול העצום – הראיתי לך את ההבדלים במה שקורה היום בשירות צבאי אצל נשים דתיות. אגב, צריך לומר, רובן הולכות ללחימה. צריך לומר גם את זה. האם אתה כשר החינוך רואה את המגמה הזאת ואומר – ראיתי בכתבה שכתבת שהנושא ייבדק – כשאתה אומר שהנושא ייבדק, עד כמה אתה חושב אפשר לתת, גם לאור הפערים העצומים בתקצוב, בין 114 שקל ל-898 שקל?

שר החינוך יואב קיש:

זה לא נכון, אבל בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה רואה כשר, כמדיניות, את הנושא הזה של בנות דתיות? כי הן מצביעות ברגליים.

שר החינוך יואב קיש:

מאה אחוז. אני רק אגיד לך, שתכירו, "הנושא ייבדק" נאמר בדרך כלל כשכתבים פונים אלינו: עוד שעה אני יוצא, תן את התגובה שלך. זה לא רציני לפעמים. אני רוצה לבדוק את הדברים. ולכן אומרים: פנית עכשיו, אנחנו נבדוק ונחזור, וטוב שאנחנו נותנים פה את התשובה, ולפעמים כתבים יודעים שהתשובה היא לא בדיוק מה שהם רוצים לשדר, אז הם מייצרים את הסיטואציה הזאת. לכן אמרו שהנושא ייבדק. אני לא רואה סיבה אף פעם לתת תשובה שהיא לא מוסמכת ובדוקה, ואני צריך באמת לראות אולי אני מכיר משהו אחד ויש טעות. אנחנו בודקים את הדברים ועובדים בצורה רצינית. ספציפית למה שאמרת, אני אחזור רגע על הדברים שלי. אני רואה תופעה, ואני מסכים איתה, מבורכת, של עלייה במספרים של הבנות בחינוך הדתי-לאומי לכיוון מסלולי צבא ושירות בסדיר. אני ברמה האישית מברך על כך. יותר מזה, אני העליתי, נדמה לי שזה סדר גודל של 40%, את אותה תקנה שעוסקת באופן ממוקד אך ורק בשירות סדיר לצה"ל לבנות. אמרתי שמ-350,000 ל-500,000. לקחת את כל התקנה סביב ה-8 מיליון ולהגיד שהיא רק הולכת לשירות לאומי זה לא נכון – היא מחולקת בשביל שירות משמעותי בכל כיוון שהנערה תבחר. אני רוצה להזכיר לך עוד משהו. בנוגע לחינוך דתי, יש לי את מועצת החמ"ד, יש שם מדיניות, זה לפי חוק. זה לא אירוע שאני עכשיו יכול להגיד: זו מדיניות שאני מתנער לחלוטין ממועצת החמ"ד. ממש לא. ובמועצת החמ"ד, התפיסה היא באמת שכל נערה תבחר את דרכה. יש כאלה שחושבים שהשירות הלאומי זה הדבר הנכון, ויש כאלה שאולי חושבים ההפך. אני לא נכנס להסליל בעניין הזה. אנחנו רוצים לוודא שכל אחת תקבל מענה לכל מסלול שהיא רוצה ללכת בו, שיהיה לה את כל המידע והיא תחליט מה שמתאים לה באופן אישי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלה נוספת – לחברת הכנסת עדי עזוז. לאחר מכן – ואליד אלהואשלה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רק חייב לומר, ברשותך, היושב-ראש, שהיה לנו דיון בוועדת החינוך, הייתה חברת הכנסת עדי עזוז, לצערי הפסדנו את השאלה שלך. אני לא יודע מה קרה שם בוועדה, אני מקווה שכולם בסדר.

עדי עזוז (יש עתיד):

כולם בסדר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אולי זאת ההזדמנות.

שר החינוך יואב קיש:

זאת ההזדמנות. אמרנו, רק שאני מאוד מופתע שחברת הכנסת מירב כהן – מירב בן ארי, אולי את יכולה להגיד לה, היא הייתה כל כך עם אנרגיות – נעלמה פתאום. תגידו לה שתבוא, נשמח לראות אותה פה.

עדי עזוז (יש עתיד):

לקחתי יוזמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למרות שלשתינו קוראים מירב - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

הן שתי ישויות נפרדות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - אנחנו ישויות נפרדות.

שר החינוך יואב קיש:

ישויות נפרדות, אוקיי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לי מושג מה קורה איתה.

שר החינוך יואב קיש:

אין לך מושג. גם לי אין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא מירושלים, אני מתל אביב.

שר החינוך יואב קיש:

היה זמן לשאלות, כמו שחברת הכנסת עזוז עכשיו תשאל אותי, ומירב כהן – אולי היא תבוא, הלוואי – נתנה נאום חוצב להבות, ובסוף שאלתי אותה: אז מה השאלה? היא לא ידעה להגיד לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, חברת הכנסת עדי עזוז.

מירב בן ארי (יש עתיד):

העיקר שהבנת את השאלה שלי.

שר החינוך יואב קיש:

את שלך הבנתי יפה.

עדי עזוז (יש עתיד):

קודם כול, אדוני השר, אני שמחה שאני פוגשת אותך, כי עכשיו אני שומעת אותך. בזום לא שמענו אותך טוב, היית מקוטע.

שר החינוך יואב קיש:

יש בעיה בכנסת. אני לא יודע מה הייתה הבעיה במנגנון של הזום של הכנסת, הוא לא עבד. אנחנו במשרד החינוך מטפלים ביותר ממיליון משתמשים שמתחברים כל יום לזום.

עדי עזוז (יש עתיד):

גם אני, לשני ילדים. אותו דבר.

שר החינוך יואב קיש:

יש להם טענות שזה לא עבד, אז אני לא יודע. בסוף זה יסתדר, אז אולי פתרנו את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ייבדק.

עדי עזוז (יש עתיד):

יש לי שאלה, אדוני השר. הנטל על משפחות החינוך המיוחד הוא קשה במיוחד בימים אלה. בשנת 2023 הונח מתווה של אגף החינוך המיוחד במשרד החינוך ללמידה פיזית בחירום לילדי החינוך המיוחד. בין היתר ניתנו שם כל מיני מענים, למשל למידה במרכזים טיפוליים, למשל לשלוח להם אנשי טיפול וחינוך הביתה, על מנת להקל על ההורים ולהקל על הילדים, כשבאמת יש שם מרחבים קשים וגם על רצף האלימות במרחב מאוד מאוד מורכב. שאלתי אליך: מדוע 12 יום אל תוך המלחמה הנוכחית המתווה הזה עדיין לא מיושם?

שר החינוך יואב קיש:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

שר החינוך יואב קיש:

אתה לא רוצה שאני אענה קודם? זה היה ארוך. תן לי קודם.

היו"ר אמיר אוחנה:

ארוך. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כן. זה ארוך. יש ביטוי שנקרא "הרימה להנחתה". אתה מכיר את הביטוי הזה. קודם כול, שאלה מצוינת, אני רוצה לומר רגע מה עשינו. התחלנו את המלחמה בשבת זכור, בלי ידיעה מוקדמת שהמלחמה פורצת באותו בוקר, ומצאנו את עצמנו עם חברה ערבית שלומדת, מצאנו את עצמנו עם 17,000 תלמידים בטיולים.

עדי עזוז (יש עתיד):

הופתעת מהמלחמה?

שר החינוך יואב קיש:

מנקודת הזמן, בניגוד לערוץ 12, שידעו להזמין את יונית מאופרת, אני לא ידעתי שזה בשבת בבוקר, אוקיי? באותו שבוע קודם עשינו תרגיל היערכות חירום בדיוק לדברים האלה, אבל את נקודת הזמן הספציפית, לא ידעתי.

עדי עזוז (יש עתיד):

ותוכנית המגירה הייתה מוכנה.

שר החינוך יואב קיש:

לא.

קריאה:

למה לא? היה איזה - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה להסביר: פינוי התלמידים, על מה שאת מדברת, שתופס אותנו בשבת – שבת זכור, זה שבת אחת בשנה – זה יצא בדיוק בשבת שיש לנו עשרות אלפי תלמידים של מערכת החינוך הדתי בתוך המוסדות, ועכשיו אנחנו בהנחיה לפנות, אני מזכיר לכם – כאשר זה ציבור שומר שבת - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

אני אשמח על החינוך המיוחד דווקא.

שר החינוך יואב קיש:

הכול, את תקבלי תשובה על הכול. אמרתי, הרמת לי להנחתה, תודה רבה, אני רוצה להסביר. יש לי הזדמנות. אני פה בכנסת, אני רוצה לשתף את הציבור, שידעו מה עשינו, מה הדברים בדיוק – היה מאוד מעניין לשמוע גם אתכם, ואני מקווה שגם קיבלתם מידע בוועדה, ואני רוצה לעשות את זה גם פה. והינה, אני רואה גם את קינלי. אני רק מחכה לחברת הכנסת מירב כהן, שהיה לה חשוב מאוד לבוא. תסמסי לה, תסמסו לה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תכתוב לה, תכתוב.

שר החינוך יואב קיש:

אני רק רוצה לומר ככה: עשינו את כל הפינויים האלה. באותה שבת השלמנו את כל הפינויים, למעשה, עד למוחרת בשעות הקטנות של הבוקר. אירוע מורכב, מאתגר, שעבר בשלום, ברוך השם, כולל גם חשש מפעילות קרקעית, שהייתה יכולה להתפתח בנקודות זמן. אני לא רוצה לעומק של הדבר הזה, אבל כך התחילה המלחמה. בהמשך החזרנו קרוב ל-1,000 תלמידים מחוץ לארץ תוך שלושה ימים. חלקם הגדול היו במשלחות בפולין, במבצע מתואם עם השב"כ. גם זה אירוע שעבר בשלום, ברוך השם. זה היה מאוד מאוד מאתגר. נכנסנו ללמידה מרחוק, והתחלנו ביום שני השבוע להגדיר מתווה דיפרנציאלי, שקראנו לו "המתווה הצהוב", שמטרתו ברורה. אחד, אני רוצה לומר פה, מעל הבמה הזו, לכל תלמידי ישראל: אני לא אפתח את מערכת החינוך כשתהיה סיטואציה שתסכן אתכם. מעל הכול – ביטחון ובטיחות התלמידים, נקודה. ואף אחד לא יזיז אותי מהקו הזה. המתווה שדיברנו עליו הוא מתווה שבא להקל על המקומות שבהם ניתן, כלומר הינה, אני אומר כבר עכשיו: מרכזי האוכלוסייה הגדולים כולל באר שבע, כולל המרכז, בוודאי חיפה והצפון, שגם כפופים לאיום חיזבאללה – כל עוד כמות הטילים שאנחנו רואים היום מגיעים אלינו מאיראן – לא ייפתחו ללמידה פיזית, נקודה. אנחנו לא נאפשר את זה. איפה כן? ופה פונה אליי ראש מועצת אשכול, ויש פה איזה סמליות, דרך אגב, שדווקא המועצה שאולי הייתה בליבת האסון ב-7 באוקטובר, אומרת לי במכתב: אנחנו לא מאוימים, כל בתי הספר שלנו ממוגנים. הילדים שלנו עברו מה שעברו. תחזיר אותם, בבקשה, למערכת החינוך במתווה מגן – ואני הסכמתי, אני הסכמתי. ויחד איתה היו עוד לא מעט רשויות בעיקר פריפריאליות, אמרתי, עוד פעם, זה לא הולך לריכוזי האוכלוסין הגדולים. ריכוזי האוכלוסין הגדולים – כל עוד האיום יימשך, ימשיכו בלמידה מרחוק, נקודה. זה שחלקם קפצו – בסדר, לא משנה. זה המתווה. והמתווה כרגע מתוכנן ליום ראשון. הוא כולל חינוך מיוחד. תכף אתייחס לחינוך המיוחד, כי שאלת אותי ספציפית על זה. אבל אני רוצה להסביר מה הוא אומר ומה הוא עושה.

עדי עזוז (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

המתווה מאפשר לאותן רשויות שהן באמת באיום נמוך, בכפוף להערכת מצב של פיקוד העורף – אני רוצה לחדד – מי שמחליט על הסיכון וקובע אם אפשר להתקדם או לא הוא אלוף פיקוד העורף – דרך אגב, לפי חוק, זה לא משהו שהמצאנו. הוא חשוף לכל ההערכות המודיעיניות, הוא מתכלל את כל הדברים האלה. אני לא חשוף אליהן. בסוף מה שקרה ביום שני, אחרי שכבר בנינו יחד עם פיקוד העורף את כל האלטרנטיבה הדיפרנציאלית הזו – איפה כן, איפה לא, מעלה אדומים ומקומות אחרים – אמר לי האלוף שלמרות שגם האנשים שלו בשטח אמרו שהם תומכים, כי זה עבד מול כל מחוז, וגם בשטח לכל רשות יש את היקל"ר שלה, כך נעשה – החליט אלוף הפיקוד אולי בגלל חשיפה למודיעין שאנחנו לא מכירים, אולי בגלל שאותו יום שני היה גם יום קשה – אני לא נכנס לשיקולים שלו – הוא אמר: אנחנו לא נפתח ללמידה פיזית עד יום ראשון. כרגע המתאר שאנחנו מדברים עליו מדבר על יום ראשון, ויום ראשון – זה גם כפוף להערכת מצב של מוצאי שבת.

משה טור פז (יש עתיד):

הגיע הזמן שזה לא יהיה צבא שיש לו מדינה, אלא מדינה שיש לה צבא.

שר החינוך יואב קיש:

לא. במקרה הזה אלה הנחיות הצבא קובעות. קינלי, אם לא הבנת, זה בחוק.

משה טור פז (יש עתיד):

לא, בסדר. למה - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני לא יכול להתווכח עם אלוף הפיקוד העורף, שהאחריות עליו, והוא חשוף למודיעין והוא רואה את כל תמונת המצב, שאני לא חשוף לכולה, לא אני ולא אתה, והוא לוקח החלטה ב-20:30 שלא. יכול להיות שהוא טעה, דרך אגב, יכול להיות שהוא טעה, אנשים טועים - - -

משה טור פז (יש עתיד):

יואב, החינוך הלא-פורמלי גם שלך.

שר החינוך יואב קיש:

אנשים טועים. יש הבדל בין חינוך לא פורמלי, שנעשה בקבוצות קטנות, לבין לפתוח את כל מערכת החינוך ולשים אותה.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - אנלוגיה. למה לא?

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לחדד עוד פעם את נושא החינוך המיוחד, גם זה חשוב. וחברת הכנסת עזוז, שאלת – החינוך המיוחד – כבר במלחמת התקומה הגדרנו כמה מתארים. למשל, אם אתה ראש רשות ויש לך ילדים שאמורים לצאת לרשויות אחרות, וברשות שלך אתה יכול לפתוח, במתווה מוגן כמובן, והרשויות מסביב לא, ואתה רוצה לפתוח אצלך מרכז זמני לחינוך המיוחד כדי לתת מענה לאותם ילדים, אז אתה יכול לעשות את זה – זו דוגמה למתווה אחד. כל המתווים האלה – ויש לא מעט – כולם פתוחים ומאופשרים. אנחנו נותנים לראשי הרשויות לבחור ולהחליט את מה שהם רוצים לעשות, נקודה. נקודת הזמן שזה יתאפשר היא ברגע שאותן רשויות יהפכו להיות צהובות. אני אומר לכם בצורה הכי ברורה שכיום כל המדינה היא אדומה. אנחנו לא נסכן את הילדים. בריכוזי האוכלוסין הגדולים זה עוד יותר מורכב, ועכשיו זה בוודאי לא הזמן לדבר על זה. ולכן, רשויות קטנות, פריפריאליות, שלא היו חשופות והן לא מטרות – זו הזדמנות לשחרר ולהקל. בעניין הזה יש להן שיתוף פעולה מלא של משרד החינוך – זה דבר אחד.

משה סעדה (הליכוד):

- - - תגיד שבמקום מסוים מותר לפתוח, ואז האיראנים יודעים את זה כי הכול יתפרסם חיצונית, ואז - - -

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, אבל הם לא יכוונו עכשיו על קיבוץ, לא יודע מה, בעוטף.

משה סעדה (הליכוד):

אבל על שדרות הם יכולים - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני לא חושב – לא, אני אגיד לך, קודם כול, שדרות וכל העוטף, אלו מקומות ממוגנים כולם - - -

משה סעדה (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

תראה, מול פגיעה ישירה של טיל, זה אירוע שאני לא רוצה להגיד איפה ומה, ומה יכול להיות. אבל אנחנו מדברים על מיגון תקני, רשמי – לא הכי מוגן שיש, היה לנו את זה, אתה זוכר? הכי מוגן שיש, אני לא יודע אם אתה זוכר, לא – אנחנו מדברים על ממ"דים, ממ"קים – במידה מסוימת הוא יכול להיות גם בבית, או אפילו כאלה שאין להם את זה בבית.

משה סעדה (הליכוד):

- - - יש פה 400 תלמידים.

שר החינוך יואב קיש:

נכון, אז אין, אז אנחנו לא מאפשרים 400 תלמידים, וזה יהיה בקבוצות. בוודאי, חד-משמעית. למשל, אני אגיד לך על מה דיברו איתי בעוטף ועל איזה מתווה. הם אמרו שהם רוצים את גני הילדים, כי גן ילדים, שיכולים להכניס אותו לממ"ד שלו, זה גן - - -

קריאה:

שר החינוך יואב קיש:

יפה. חינוך מיוחד, שגם הוא במסגרות קטנות יחסית. בבתי ספר דיברו על כיתות א' וב' בלבד ביסודי, והתיכונים – על י"א, י"ב.

משה סעדה (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

נכון. זו החשיבה. תקשיב, אף אחד לא מוכן להסתכן. לא מוכנים – בצדק. ולכן, כל המתווה הזה לא רלוונטי, לא לתל אביב, לא לחיפה, לא לבאר שבע.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - שלחינוך המיוחד כן רלוונטי. דרך אגב, אדוני השר, שלחת לך עכשיו לווטסאפ כי נראה לי - - - אז תסתכל עליו.

שר החינוך יואב קיש:

יש ארבעה סעיפים, מאפשרים את כולם, אני אומר לך. עכשיו, אני אגיד מילה אחת שכן חשוב לי לומר על החינוך המיוחד גם במתווים המאפשרים.

עדי עזוז (יש עתיד):

אני מדברת רק על החינוך המיוחד.

שר החינוך יואב קיש:

אחד הנושאים המורכבים זה נושא ההסעות. בשלב ראשון אנחנו לא מאפשרים הסעות. ההורים יסיעו את הילדים. זה מייצר אירוע, ותכף אדבר עליו. אבל צריך להבין – לא יכולה להיות הסעה שלוקחת, אוספת ילדים עם מלווה אחד – ועכשיו יש אזעקה. זה פשוט מסוכן. ולכן, כשייפתח המתווה של החינוך המיוחד, הילדים יוסעו על ידי ההורים ויוחזרו על ידי ההורים. איפה זה מייצר בעיות? יש משפחות שלא מסוגלות, אין להן רכבים, ויש פה מורכבות. ראשי הרשויות קיבלו הנחיה איך לטפל במקרים הבודדים האלה. אבל ברמה גורפת ההסעות הן באחריות ההורים – דרך אגב, זה היה גם במתאר קודם במלחמה. זה לא חדש - -

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - מתווה.

שר החינוך יואב קיש:

- - זה לא חדש, המתווה נמצא. יש מסמך מסודר. אני יכול להביא לך אותו. יש לך אותו.

עדי עזוז (יש עתיד):

שלחתי לך בווטסאפ. אתה לא - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני יכול להביא לך אותו. זה מסמך שאנחנו הוצאנו.

עדי עזוז (יש עתיד):

נכון.

שר החינוך יואב קיש:

אני שמח שאת מקבלת את המסמכים שלנו, ואני שמח שאתם עובדים לפי הנהלים של משרד החינוך.

עדי עזוז (יש עתיד):

יש מתווה מיוחד לחירום.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, חבר הכנסת אלהואשלה המתין בסבלנות, ואני מקווה שהוא ימשיך להמתין בסבלנות עוד דקה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לתת לכם דוגמאות לעוד כמה אתגרים. זאת חתיכת הנחתה, מה אתה רוצה?

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה רצית, אני רציתי לקחת במרוכז, אז בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

לא, לא. אחרי זה, הוא בא בטח על – הגיעה חברת הכנסת מירב כהן, יופי, אני שמח. קראתם לה. הייתי בטוח שהיא תהיה הראשונה להיות פה.

מירב כהן (יש עתיד):

אני חייבת לך - - -

שר החינוך יואב קיש:

את יכולה, כשאסיים את הדברים שלי, מפה לא אקח שום דבר. את יכולה לקחת את זה ואחר כך לתת לי את זה, אני לא מתעסק עם זה עכשיו.

מירב כהן (יש עתיד):

בשמחה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לומר להורי החינוך המיוחד, וזה נושא סופר-מורכב ורגיש, ואנחנו רוצים לתת את הפתרונות והמענים, ואנחנו גם מבינים – דרך אגב, אני רוצה לתת דוגמה, וטלי מכירה את זה היטב, כשיש פתאום אזעקה, וילד – אני לא מדבר על ילד בן שלוש או בן ארבע, אני מדבר על ילד מבוגר, נער, נקרא לו, או נערה – שנלחץ מהרעש הזה ולא מוכן להיכנס לחדר המוגן. חבר'ה, אני רוצה לומר לכם, אני מצדיע קודם כול לצוותים. זה אתגר לא פשוט, ואנחנו לא רוצים לסכן לא את הילדים ולא את הצוותים. המקומות האלו הם מקומות שאנחנו צריכים לבחון בשום שכל, וחס וחלילה שלא יהיו טעויות. אני אומר עוד פעם, אני מאוד מאוד שמרן, ואני לא לוקח סיכונים. אנחנו פועלים בצורה מסודרת, לפי כל ההנחיות – לפי הנחיות פיקוד העורף, ובכפוף להערכת מצב שתתקיים בערב של מוצאי שבת. וכמו שקרה לנו, שרצינו לעשות ביום רביעי ולא עשינו, כך יכול להיות - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל אתה לא יכול לפתוח את מערכת החינוך מהלילה לבוקר, צריכים להתארגן על זה - - -

שר החינוך יואב קיש:

קודם כול, הרי זה מה שאמרתי לך בדיון. אמרתי, למה דיברנו על להחליט ביום שני כדי לעשות את זה ביום רביעי? כדי שלא נגיע למצב שבשלישי יגידו לפתוח, ואנחנו, כמו שאת אומרת, לא יכולים לפתוח. דרך אגב, הינה, אני אומר לכם, אותו דבר יקרה ביום ראשון: אם פיקוד העורף לא ייתן הנחיות מאפשרות שייתנו לנו להיערך, אני במוצאי שבת אגיד: המערכת בראשון לא יכולה להיפתח, כי אנחנו לא פועלים בזבנג וגמרנו. צריך להכין את הצוותים, צריך להכין את המיקומים, לראות שהכול ערוך, לעשות סיורים, לראות שאין נפלים. זה אירוע מורכב, זו מערכת גדולה, אולי הכי גדולה במדינה, ואנחנו צריכים את הזמן הזה, לכן אני כבר אומר לכם שעד יום חמישי בבוקר אנחנו מנסים לייצר את תמונת המצב שתהיה, אם תהיה, ליום ראשון. דרך אגב, זה מה שעשינו ביום שני – בנינו הערכה ליום רביעי, כדי שאם ביום שלישי יגידו לנו לפתוח, לא ניתקע. החליט פיקוד העורף לחתוך – חתך. אבל אנחנו חייבים את הזמן הזה, אני לא רוצה לייצר, לא לצוותים שלנו, לא לרשויות, לא להורים ולא לילדים, סימני שאלה. הכול צריך לבוא בתיאום. דרך אגב, ראשי רשויות – חלקם רוצים 48 שעות, אני אמרתי 24 שעות לפחות, ואנחנו נעמוד בדבר הזה. עד כאן.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה נוספת לחבר הכנסת אלהואשלה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, השתתפתי היום בישיבה בוועדת החינוך וגם בביקורת המדינה ורציתי לשאול, אבל קרה מה שקרה.

שר החינוך יואב קיש:

מה קרה בסוף לאותה הגברת? מה היה שם? אתה יכול לשתף אותי?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הייתה בחורה שישבה בוועדה, התעלפה, וטופלה.

שר החינוך יואב קיש:

היא בסדר?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, כן, בסדר גמור. בריאות.

שר החינוך יואב קיש:

אתה ידעת על זה, אדוני היושב-ראש?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אבדוק.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי השר, יש צו לשר הפנים מ-2024 לגבי הצבת מרחבי מיגון בבתי ספר ישנים בחברה הבדואית. עד עכשיו הדבר הזה לא בוצע. תלמידים נאלצים להישאר בבתים, ולא יכולים – עכשיו, אין מיגון גם בבתים ואין מיגון בבתי ספר. השאלה שלי, איפה זה עומד מבחינת משרד החינוך? הדבר השני – ידוע לך שיש בעיית תקשורת, אין כיסוי אינטרנטי בחלק מהיישובים הבדואיים בנגב. האם הייתה ישיבה או התייעצות עם משרד התקשורת על מנת לפתור את הסוגיה הזאת?

שר החינוך יואב קיש:

קודם כול, דיברת על צו של משרד הפנים, אני אגיד לך את עמדת משרד החינוך. ראשית, יש – ואתה יודע את זה היטב – לא מעט מוסדות שלנו, ממוקלטים, שמשמשים מיגון לאוכלוסייה, שהאוכלוסייה נמצאת בהם ונעזרת בהם. אנחנו – נדמה לי שזה היה משנת 1993 או לא זוכר מה הייתה השנה שהוגדרה – משרד החינוך תקצה ובנה מוסדות חינוך עם מיגון, נקודה. והסיכום היה שהמיגון הישן יושלם על ידי מערכת הביטחון בהובלת פיקוד העורף. אלה לא תקציבים שאנחנו כמשרד החינוך קיבלנו, ואין לנו. זה לא אירוע שאנחנו יכולים לעשות אותו, בטח לא בתקופת לחימה, וגם בשגרה. זה לא בפתחנו. כשאנחנו בונים בית ספר חדש אנחנו מוודאים – כולל כמובן בחברה הבדואית, בפזורה, בכל מקום ומקום – שיש שם את כל המיגון הנדרש. ואתה צודק, לאור זה שדווקא באמת לחברה הבדואית אין מיגון כמעט, ברובה מוחלט, אנחנו מוצאים יותר ויותר שבתי הספר שלנו משמשים למיגון לאוכלוסייה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני השר, יש עודפי תקציבים בבינוי. אפשר להסיט את זה גם למיגון. למה אני אומר את זה? אנחנו - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר עוד פעם, התקציבים האלה הם של משרד הפנים. אני בעד, אין לי בעיה, צריך להביא את משרד הפנים ולראות מה אומרים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו לא יודעים כמה זמן תימשך המלחמה, ולכן אנחנו צריכים להיערך. ואני אשמח גם שתענה לעניין של התקשורת.

שר החינוך יואב קיש:

גם בנושא התקשורת, אני לא מכיר איפה המתאר הבעייתי בנושא של התקשורת. עוד פעם, זה אירוע של שר התקשורת. ואתה צודק, אני מציע שתגיש שאילתה לשר התקשורת, שהוא יתייחס לזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר החינוך יואב קיש. תודה לחברות וחברי הכנסת השואלים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לפני שאצלול להצעת החוק שאני מעלה כאן, אתמול הייתה מסיבת עיתונאים – לא מסיבה, הצהרת תקשורת – של ראש הממשלה ושר האוצר. לשמחתי הם הכריזו שהם שמים בצד את רפורמת החלב המקולקל – רפורמה שלא הייתה באמת מורידה את יוקר המחיה, רפורמה שלא באמת מטפלת בריכוזיות, רפורמה שהייתה חלילה פוגעת בהתיישבות, פוגעת בביטחון המזון, ובעיקר פוגעת בביטחון לאורך הגבולות והפריפריה. אז אני מאוד מאוד שמחה שהרפורמה הרעה הזאת של החלב מאחורינו. אני גם שמחה שחוק ההשתמטות – או כמו שאני נוהגת לכנות אותו, חוק הפטור משכול – גם הוא ירד מסדר-היום. אני הייתי בכל הדיונים, גם ברפורמה של החלב וגם בחוק ההשתמטות, באמת אני חושבת שמגיעות הרבה ברכות לחברי הכנסת מהקואליציה שדקדקו בתכנים ובסופו של דבר אולי שיקפו עד כמה גם חוק ההשתמטות הוא באמת חוק השתמטות ולא חוק גיוס אמיתי, כשחסרים לצה"ל 17,000 לוחמים. באותה הצהרת תקשורת גם דיברו על כך שחייבים לאשר תקציב בעת מלחמה. אני באמת רוצה לשאול למה לא אושר התקציב עד דצמבר. אני, כראש רשות, לא היה מצב שהייתי מאשרת תקציב בסוף מרץ. אני באמת חושבת שזה חוסר אחריות שבעצם מושכים את התקציב עד הסוף, קל וחומר שבעת מלחמה מטים 5 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים. הייתה כאן עמימות לגבי אותם כספים במשך חודשים, כדי באמת למנוע דיון ציבורי ודיון משפטי בתקינותם של אותם כספים, כשברקע יש את הבג"ץ שאוסר להעביר תקציבים למי שלא מתגייס. זה תקציב – אני חושבת שכל הזמן נאמר גם – תקציב שלא באמת מטפל ביוקר המחיה, הוא לא באמת מסייע למעמד הביניים, לאלה שנושאים בנטל, לאלה ששוב ושוב משרתים במילואים. אבל כמו תמיד, השרידות של הקואליציה מעל הכול, וממשיכים בביזת הקופה. באותו תקציב, רק 6 מיליון שקלים הוקצו למיגון בתי חולים; רק 10 מיליון שקלים לביטחון תזונתי ולחלוקת סלי מזון; רק 206 מיליון שקלים לטובת פיתוח הנגב והגליל; רק 30 מיליון שקלים לסיוע למחלקות פנימיות בבתי חולים. קיצצו 150 מיליון שקלים ממינהלת שיקום הצפון. קיצצו. אנחנו יודעים טוב מאוד באיזה מצב נמצא עכשיו הצפון. לא כולם חזרו, וחלילה אולי עוד יעזבו. אבל באמת ישמע עם ישראל איזה סעיפים סקטוריאליים יש בכספים הקואליציוניים: מיליארד ו-620 מיליון שקלים למוסדות תורניים; 160 מיליון שקלים למשרד המורשת; 138 מיליון שקלים לחטיבה להתיישבות; 95 מיליון שקלים למרכיבי ביטחון וסיוע ביהודה ושומרון. אולי זאת הזדמנות להטות חלק למיגוניות בבתי הספר בנגב, של הפזורה. 87 מיליון שקלים מענקים ביטחוניים לרשויות ביהודה ושומרון; 78 מיליון שקלים לפיתוח כלכלי-חברתי של המגזר החרדי; עוד 77 מיליון לתמיכה בתרבות יהודית חרדית; 75 מיליון לשעות תמרוץ וטיפוח במוסדות פטור. אתם שמים לב לישראבלוף של המוסדות שלא לומדים לימודי ליבה? 56 מיליון לחיזוק הזהות היהודית; עוד 50 מיליון מרכיבי בטיחות בהתיישבות הצעירה; 50 מיליון להגברת הסבסוד לצהרונים במוסדות המוכרים שאינם רשמיים ומוסדות הפטור של החינוך החרדי. שוב לכאלה שלא מתגייסים; 30 מיליון לעמותות תרבות יהודית; 25 מיליון לגרעינים משימתיים; 17 מיליון לבתי הספר של החופש הגדול במוסדות הפטור. אנחנו 12 ימים במלחמה – מלחמה, לא מבצע. למרות שקוראים לזה מבצע שאגת הארי, זאת מלחמה לכל דבר. אנחנו כל הזמן, לאורך כל הימים האלה, מחזקים ומאוחדים, באמת, למען מטרה משותפת. אבל ללא בושה, ממשיכים לגנוב את כספי הציבור למטרות פוליטיות שלא קשורות למלחמה. כמה ציני, כמה לא מוסרי, כמה מושחתים אפשר להיות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לעבור ברשותכם להצעת החוק שאני מציגה בפניכם היום, שעוסקת במחויבות של מדינה לאזרחים, שמבטיחה את ביטחונה ואת קיומה. הצעת החוק עוסקת בערכים – ערכים ציוניים, ערכים ישראליים, ערכים שאני יודעת שיש עליהם הסכמה רחבה, ולכן אני בטוחה שכולם יצביעו בעדה. הערך הראשון הוא ערך הערבות ההדדית. ההוקרה לאלה שמשרתים את המדינה. גם עכשיו במערכה הזאת אנחנו עדים לעוצמת המחויבות והאחריות של חיילות וחיילי המילואים, שפעם אחר פעם נקראים ובאים. עוזבים את הבית, את המשפחות, את מקומות העבודה, את העסקים, מגיעים לבצע את המוטל. ולא רק החיילים והחיילות, גם בני המשפחה ובנות הזוג והילדים, משפחות שנותרות מתפקדות באמת בתנאים בלתי אפשריים. אז אנחנו חייבים להודות להם, לתמוך בהם, לפצות אותם, להוקיר אותם. ערך נוסף כמובן זה ערך יישוב הארץ. יישוב הארץ בכלל, והפריפריה בפרט. המדינה חרתה על דגלה את הרצון לפתח את הנגב והגליל. בתחילת המלחמה קיבלנו מתושבי העוטף הגיבורים את ההוכחה עד כמה ההתיישבות לאורך גבולות המדינה – דרך אגב, גם ההתיישבות וגם הרפתות – מהווה מגן; עד כמה יישוב הארץ חייב להיות לכל אורכה ורוחבה, ולא רק במרכז. לצערי, לפעמים נראה לי שהממשלה מתקשה להבין את זה. וגם בימים האלה, כשהצפון כולו מטווח, ללא זמן התרעה, ללא ביטחון, אני באמת סומכת על צה"ל כמובן ועל כוחות הביטחון שיחסלו את האיום. אבל המצב הזה רק מעצים את החובה שלנו להודות למי שחיים בצפון ובדרום ולתת תמריצים לאחרים להצטרף אליהם, ולא לפגוע בהם יותר, וכמובן לא לחוקק כל מיני רפורמות הזויות. אז מטרת הצעת החוק היא לחבק את אותם אזרחים אוהבי הארץ שהוכיחו את תרומתם למען הכלל ולתת מענה לאותם שני ערכים: תגמול למשרתות ומשרתי המילואים מחד ופיתוח הפריפריה מאידך. לעודד התיישבות בגליל ובנגב, מתוך הכרה בכך שההתיישבות באזורים האלה חיונית לביטחון שלנו ולעתיד שלנו. בשבת השחורה של 7 באוקטובר הותקפנו במתקפה אכזרית ורחבת היקף. היה זה האסון הגדול ביותר שהתרחש עלינו מאז שקמה המדינה, ומאז חיילות וחיילי צה"ל ונשות המילואים משרתים, מגינים על המדינה ללא הפסק. אז מטרת הצעת החוק הזו היא לתת בידי הציבור התורם והמשרת אפשרות לתרום יותר גם באזרחות, כי מי שבוחר להתיישב בפריפריה בוחר להיות חלק מחומת המגן של מדינת ישראל. חובתנו להודות לו ולסייע לו, ולא להערים עוד קשיים. לא צריך להסביר את הנחיצות הגדולה של משרתי המילואים שנושאים בעיקר הנטל. בלעדיהם אין לנו ביטחון, אין לנו מדינה, אין לנו תקומה. החוב שלנו כלפיהם הוא חוב עצום. לכן, אנחנו צריכים למצוא כל דרך אפשרית להוקיר אותם, לתגמל אותם, ועל פי הצעת החוק שאני מציגה היום, תתעדף רשות מקרקעי ישראל הקצאת קרקעות בנגב ובגליל לחיילי מילואים לשם בניית בתי מגורים. במסגרת החוק, ב-50% מכלל המגרשים תינתן עדיפות לחיילי מילואים פעילים, ומתוכם תינתן עדיפות לחיילי מילואים בעלי משפחות. עוד מוצע כי ב-10% מכלל הקרקעות בנגב ובגליל תינתן עדיפות לנכי צה"ל. חיילי מילואים ונכי צה"ל. בנוסף, תתנה רשות מקרקעי ישראל את הקצאת הקרקע לזוכה במכרז כך שב-50% מיחידות הדיור שישווקו תינתן עדיפות לרוכשי יחידות שהם חיילי מילואים בשירות פעיל. יהיה זה יותר מראוי להעדיף משרתות ומשרתי מילואים פעילים בהקצאת קרקעות כתגמול על מסירותם, באופן שיאפשר להם להמשיך ולממש גם בעתיד ערכים חברתיים נוספים הנובעים מעצם ההתיישבות במקום. עם פרוץ מלחמת שאגת הארי כולנו התאחדנו. אמרנו שבמלחמה הצודקת הזו נגד משטר הטרור האיראני אין קואליציה ואין אופוזיציה. אז אני מקווה שלנוכח הבסיס הערכי המשותף, המהותי כל כך בינינו, נצליח להתאחד גם היום כאן כולנו יחד לתמוך בהצעת החוק הזו ולתת ביטוי מעשי ומשמעות אמיתית לצמד המילים "ביחד ננצח". אני קוראת לכולם להצביע בעד הצעת החוק הזו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. ואני מתכבד להזמין את השרה סטרוק להשיב בשם הממשלה. בזמן שהיא תעשה זאת, אנצל את השהות לשלוש הערות לסדר. ההערה הראשונה היא שהצעת החוק הבאה אמורה להיות מוצגת על ידי חבר הכנסת רון כץ, שאני לא רואה באולם. כדאי לקרוא לו. ההערה השנייה היא שאין לנו את הצלצול שקורא לחברי הכנסת להצבעות, מסיבות טכניות, אז כדאי להיות ערים לדבר הזה. אנחנו ננסה לארגן את זה לישיבות הבאות. וההערה השלישית היא שאנחנו קיבלנו בקשה מסיעות האופוזיציה להעביר את עובדי הסיעה לצד שלכם. אנחנו נקבל את הבקשה בהמשך הדיונים היום, אם נצליח, ואם לא, אז בוודאי לישיבה הבאה. בבקשה, השרה סטרוק.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

חבריי חברי הכנסת, מכובדי היושב-ראש, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי היקרה, שהגשת הצעת חוק מאוד מאוד ראויה וחשובה, אשרייך שזה מה שחשוב לך. אני מתכבדת להציג את הדברים ששלח לי בכתב שר הבינוי והשיכון, השר חיים כץ. אני אשלב גם דברים מטעמי. אני אקדים ואומר, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, שהשר כץ סבור שהצעת החוק שלך ראויה, אבל בגדול הוא אומר: אנחנו כממשלה עושים מעבר למה שאת מציעה. אבל הוא כן בהחלט משבח אותך על הצעת החוק שלך, שתביני שזה הקונספט. אז אני מקריאה מדבריו, ואני אשלב קצת מדבריי. ובכן, אומר השר כץ כך: הצעת החוק שלפנינו מבקשת לתקן את חוק רשות מקרקעי ישראל ולקבוע כי למשרתי מילואים פעילים תינתן עדיפות בשיעור של 50% מסך הקרקעות המשווקות לבנייה עצמית בפריפריה, ולנכי צה"ל – עדיפות של 10%. כמו כן, מוצע כי זוכי מכרזים לבניית יחידות דיור בפריפריה יחויבו להעניק עדיפות של 50% מיחידות הדיור למשרתי מילואים פעילים שש-שנתיים – לקחת בטח את השש-שנתיים האלה מההגדרה גם בחוק של צה"ל וגם בחוק של רמ"י, מה שהיה לפני המלחמה. המטרה המבוקשת ראויה, אומר השר כץ. משרתי המילואים שלנו עזבו משפחות, עבודה וחיי שגרה, ויצאו להגן על כולנו. הם ראויים לכל הכרה ולכל עדיפות. אני רוצה להעיר כאן כאמירת ביניים מטעמי שאני מכירה היטב את שירות המילואים – תשעה מילדיי וחתניי משרתים נון-סטופ בשירות מילואים. וכל מה שכתב פה השר חיים כץ נכון, אבל זה הרבה הרבה מעבר לזה. הרבה מעבר לזה. משום שהמילואים המתמשכים האלה, שזה לא שאתה נקרא למילואים כמו שפעם היה באותם ימים, שאמרו שש-שנתיים – שנתיים עד שש שנים. היום אנשים עושים כבר שנתיים וארבעה-חמישה חודשים מילואים כמעט ברצף. מגיעים הביתה לכמה שבועות, והופ – יוצאים לסבב נוסף. זה שוחק הכול – זה שוחק את הזוגיות, זה שוחק את המשפחה, זה שוחק את הקשר עם הילדים, זה שוחק את היכולת להתפרנס בכבוד, זה שוחק את היכולת ללמוד ולהתקדם בלימודים. וכמה הקלות שלא ייתנו לסטודנטים שהם חיילי מילואים זה לא מועיל, כי בסוף אתה לא מספיק ללמוד, אתה לא מספיק להתקדם עם החומר שאתה רוצה ללמוד. וייתנו לך אלף ואחת הקלות, אתה לא מתקדם. זה באמת קושי עצום, עצום, ולכן אני אומרת לך – אני עוד בראשית המלחמה, עוד בפברואר 2024 – היום לפני שנתיים – לא היום, אנחנו כבר במרץ – בפברואר 2024, כשקיימנו דיון בממשלה על הנושא של הטבות לחיילי מילואים, ביקשתי משר האוצר ומשר השיכון דאז, השר גולדקנופ, שנשנה את ההגדרה, שזה לא יהיה שש-שנתי, אלא אמרתי, כל מי שמשרת במילואים בחרבות ברזל אפילו יותר מ-45 יום, הוא כבר ייכנס לפול, וכך היה. זאת ההגדרה שלנו מפברואר 2024. זו היוזמה שלי, ואני חושבת שזה היה המינימום המתבקש. ועוד לא תיארנו לעצמנו, לא דמיינו לעצמנו כמה זה יימשך כבר אז.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

מודה באשמה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

הינה, השר גולדקנופ הסכים. באותו זמן, בישיבת הממשלה, אמר השר גולדקנופ: אני מסכים לדבר הזה – כבר אז, בפברואר 2024.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מישהו מילדיו משרת - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אולי לא משרתים, ולמרות שהם לא משרתים הוא הסכים, כי הוא הבין את עומס העול הגדול שמוטל על האנשים האלה, ואת העובדה העצומה שכל החברה הישראלית חייבת להם. אגב, אנחנו מדברים ומדברים, חברת הכנסת מטי – אני תכף - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מקשיבה לך. אנחנו מנסים להבין, את אומרת שזה כבר קיים?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן, זה מה שאני אומרת. אני תכף אקריא. לא רק שזה כבר קיים – קיים מעבר למה שחברת הכנסת מטי צרפתי - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בחקיקה?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

בחקיקה ובהחלטות רמ"י, זה כבר קיים. אני כבר מגיעה לזה ואספר. אנחנו חייבים את החיים שלנו, הרי ככל שהמלחמה הזאת מתקדמת, אנחנו הולכים ומבינים שזאת מלחמת שמד נגד מדינת ישראל, והחיים שלנו הם בזכותם – כפשוטו. הרי הייתה פה קונספציה של צבא קטן וחכם – אם לא היו לנו חיילי מילואים, לא היינו מתגברים על האירוע הזה בחיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את מכירה את המצוקה של רכישת הקרקעות על ידי חיילי מילואים בגליל.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני עכשיו מספרת לך. תקשיב, כשאני אסיים לספר, תגיד לי אם יש - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני יודע שאת נאבקת בנושא, אבל אנשים צעירים לא מסוגלים לרכוש קרקעות - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מגיעה לזה, הדבר הזה הוא בנפשי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני יודע.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מקדמת את זה לאורך כל המלחמה הזו ועוד לפניה, ועוד לפניה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל זה לא - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

רגע, תכף נתקדם. אני רק אומרת שמה שחברת הכנסת הרכבי מציעה פה זה המעט ממה שכבר עשינו, בסדר? אני מקריאה רגע מהתשובה של השר, הוא אומר ככה: חשוב שנדע את העובדות לפני שנצביע – העדיפות הזו כבר קיימת, והיא חזקה יותר ממה שמוצע כאן. מועצת מקרקעי ישראל כבר קבעה הסדרים מקיפים לטובת משרתי המילואים. אחד – את שומעת, חברת הכנסת צרפתי הרכבי? אני אלייך, כי אנחנו באותו ראש, אז חשוב שתכירי. אחד, במכרזי הרשמה והגרלה באזורי עדיפות לאומית ניתנת היום עדיפות של עד 100% ולא 50% כמוצע – 100%, זה אחד; שתיים, בתוכנית מחיר למשתכן או בשמה כיום "דירה בהנחה" כבר קבענו עדיפות של עד 50% למשרתי מילואים פעילים. יתרה מכך - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לתקרה של איזה סכום?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

רגע, אנחנו נדבר על מחיר הקרקע, אתה צודק שאתה מעלה את מחיר הקרקע, אני מסכימה איתך. תכף נדבר על זה, שנייה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, יותר שקט במליאה. חברי הכנסת, בעיקר אלה שעומדים ועומדות, יותר שקט במליאה, בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

יתרה מכך, המסגרת הקיימת כוללת גם את כל מי ששירת במסגרת חרבות ברזל, כפי שהסברתי זה עתה, ולא רק מילואים פעילים שש-שנתי, כמוגדר בהצעה. עליזה, יקירתי, אנחנו מדברים על משרתי מילואים, אם אפשר. אנחנו מדברים על חיילים שמשרתים, שמתגייסים למילואים, בסדר? אלה האנשים שאנחנו חייבים להם את החיים שלנו, כפשוטו, ממש את החיים שלנו. אדוני היושב-ראש, אם אתה יכול לעזור לי קצת, אני ממש אשמח.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני יכול לבקש מהסדרנים שיעזרו לנו לעשות שקט באולם. חברות וחברי הכנסת, כל אחד עושה שיחה קטנה, אבל הרעש המצטבר הוא באמת בלתי נסבל. בבקשה, יותר שקט במליאה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

כותב השר חיים כץ שבעצם ההצעה עלולה להצר את מעגל הזכאים ולהחליש את הזכות הקיימת היום. נקודה אחרונה – הוא כותב – מועצת מקרקעי ישראל יודעת להגיב במהירות ובגמישות לשינויים בשטח. כשפרצה מלחמת חרבות ברזל, הורחבו ההטבות בתוך ימים. עיגון קשיח בחקיקה ראשית ישלול מאיתנו את הגמישות הזו בדיוק כשאנחנו הכי זקוקים לה. עכשיו אני רוצה לדבר פה רגע על מחיר הקרקע, כי העליתם את זה, כמה מהיושבים כאן העלו את הנושא הזה של מחיר הקרקע. בסוף, אני אומרת לכם, יש מכרזים שמפורסמים עם כל ההטבות שרשומות כאן, והם נכשלים – למה הם נכשלים? בגלל מחיר הקרקע, כפי שהערת לי בצדק. אז אני רוצה לומר, אני כבר שוחחתי על הדבר הזה גם עם שר האוצר, גם עם שר הביטחון, גם עם ראש הממשלה, דיברנו על זה בישיבת ממשלה – אני מסיימת, אופיר – ומנוי וגמור איתנו – באזורי העדיפות הלאומית, לא באזורי הביקוש, להוריד מאוד, ממש להוריד דרמטית את מחיר הקרקע, כי בסוף אנחנו רוצים שהאנשים האלה באמת יקבלו את זה. אנחנו רוצים שזו לא תהיה רק הצעה מוסרית, אלא הצעה מעשית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מתי זה יקרה?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

בקרוב מאוד מאוד מאוד. כן, כן, בקרוב מאוד, כבר דיברנו על זה בישיבת ממשלה, זה בדרך, אנחנו הולכים להוריד את מחירי הקרקע לרף מאוד מאוד נמוך שיאפשר לאיש מילואים פשוט, שהוא לא איזה עשיר, באמת לקנות מגרש, באמת לקנות דירה, באמת לקבל את מה שכולנו – כולנו, יש פה קונצנזוס מלא מלא – רוצים להעניק לאנשים היקרים האלה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשרה סטרוק. אנחנו עוברים להצבעה, חברות וחברי הכנסת. אני מבקש מחברות ומחברי הכנסת לשבת במקומות המיועדים לסיעות על פי הסימון, זה מאוד מאוד יקל על המזכירות לספור את הקולות כראוי, אופוזיציה, קואליציה. דבר שני, להשאיר את ידיכם מורמות עד שהמזכירות תסיים לספור. ההצבעה, כידוע, תהיה בהרמת יד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

המציעה יכולה להגיב שלוש דקות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, לא שמעתי את זה. לא שמעתי את זה, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת צרפתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני יכולה להעביר את זה לחבר הכנסת שטרן?

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב, בבקשה. מייד לאחר מכן נעבור להצבעה. אנא, הישארו במקומותיכם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שמעתי את השרה סטרוק. אני יודע שהיא דיברה מעומק ליבה, ואני יכול גם לומר שמי שיש לה תשעה מבני המשפחה בשירות מילואים – זר לא יבין זאת. אני אגיד לכם משהו, קיבלתי הרבה ברכות על זה שחוק ביסמוט נפל אתמול – נקבר קבורת חמור. וחשבו שיש שמחה בליבי, בגלל שישבתי בוועדה הזאת למעלה מ-80 דיונים. ואין שמחה בליבי, בגלל שהוא נפל כשבאותו זמן סמוטריץ' ונתניהו מעבירים מאות מיליונים למוסדות שמחנכים לא להתגייס. אני רוצה להגיד לכם משהו: רוב מוחלט של הנכדים שלי לא קראו קריאת מגילה עם האבות שלהם, אבל זה היה. אתם יודעים מה הבעיה? שאף אחד לא אומר להם שאת ליל הסדר, כמו הילדים של נתניהו ושל עוד ח"כים חרדים שיושבים כאן – הם יכולים לדעת, הם יהיו מסביב לשולחן הסדר. הילדים שלנו והנכדים שלנו לא. מישהו שמע אתמול איזושהי מילה ערכית מסמוטריץ' או נתניהו על חשיבות השירות? אני אגיד לכם מה אני שמעתי. אמרו: אם יעבור החוק – 8,500 מתגייסים השנה, אבל לא כאלה שלומדים. אז אם יש לשנה הזו 8,500 שיתגייסו והם לא לומדים בישיבות, למה הם לא באים להחליף את הילדים שלנו? ראש הממשלה, אין לך בושה? אולי אם היית אבא של משרת מילואים היית מבין. ואני אומר לחרדים: למה אתם לא מביאים את ה-8,500 שאמרתם שהם לא לומדים, שאותם תביאו אם יעבור חוק ההשתמטות? איזה מצפון יש לכם? איזה מצפון יש לרבנים שלכם? איזו יהדות אתם מייצגים? יהדות של אגואיזם? יהדות של תעמוד על דם רעך? תחגוג את פורים, תחגוג את פסח – שאחרים ישמרו עליכם? איזו יהדות? זאת יהדות מקרבת או יהדות משניאה ומרחיקה? אז כן, החוק של ביסמוט נקבר קבורת חמור, אבל הערכים שלנו לא נקברו. הערכים שלו, של ביסמוט, ושל החברים שלו נקברו קבורת חמור. ואנחנו נדאג שכספים לא יועברו למוסדות שמחנכים להשתמטות, כמו שהקואליציה הזאת עושה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנא שבו במקומות המיועדים לסיעות, זה יקל מאוד על המזכירות לספור את הקולות כראוי. שבו, בבקשה. חברת הכנסת תמנו שטה, זה מאוד מקשה על המזכירות כשיושבים במקומות שונים. אנא שבו במקומות המיועדים לסיעות, והשאירו את ידיכם מורמות עד שהמזכירות תסיים לספור. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי המילואים), התשפ"ד–2024. מי בעד? תודה. מי נגד? מי נמנע? אין נמנעים. נא לסכם את הקולות ולהעביר לי, תודה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי המילואים), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

29 בעד, 47 נגד. אני קובע כי הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי המילואים), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. הנושא הבא הוא הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת רון כץ. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת כץ אל הדוכן להציג את הצעת החוק שלו, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אני עומד פה ומציג את מה שאמור להיות מובן מאליו. שר הביטחון דיבר על זה, הרבה מאוד שרים אחרים דיברו על זה. אבל כמו שאומרים במקום הזה, הרבה דיבורים – מעט מעשים. הצעת החוק שלי בעצם מדברת על אלו שאת הפציעה שלהם אנחנו לא רואים, את אלו ששלחו לקרב. הם חזרו, הם נראים כמו כולנו – קרויזר, אני יודע שאתה יודע על מה אני מדבר, אני מקווה שגם תצביע פה נכון – הם נראים כמו כולנו, אבל לצערי הם צריכים טיפול. משרד הביטחון מדווח על עלייה של 40% בפגיעות הפוסט-טראומטיות. כאשר הם כבר חוזרים ומבקשים לקבל טיפול, הם עוברים בסבב של ביורוקרטיה שאני לא מאחל לאף אחד שיושב בחדר הזה. אנשים שצריכים אותנו, שהמאהל שלהם נמצא 400 מטר מפה – יוצאים מהכנסת, לוקחים ימינה, אתם תראו אותם; נמצאים בוועדות. ביסמוט דווקא כיבד אותם ונתן להם מקום יפה מאוד בוועדה שלו. ביסמוט, אני מפרגן לך על החלק הזה, שנתת להם מקום אמיתי בוועדה.

קריאה:

חבר הכנסת ביסמוט.

רון כץ (יש עתיד):

חבר הכנסת ביסמוט. ולכן, הצעת החוק הזו לא אמורה להיות של קואליציה–אופוזיציה. בדיוק כמו שידענו לשים בצד את כל המחלוקות בשעת מלחמה, אנחנו צריכים לשים בצד את כל המחלוקות עבור הלומי הקרב, עבור אלה שאין להם כתובת אחת. אתם צריכים להבין מה הם עוברים: הם עוברים בין משרד הביטחון לבין ביטוח לאומי, לצבא, לרלוונטיים בתוך הצבא, לרלוונטיים בתוך משרד הביטחון, במקום שתהיה רשות אחת שמטפלת בהם. עכשיו, היה רצון לזה. אתם יודעים מה חסר בין העובדה שתהיה להם כתובת אחת, רשות אחת, טיפול אחד אמיתי, לאלו שאנחנו שלחנו להילחם כדי שאנחנו נוכל לעמוד פה? תקציב. ולא מדובר על הרבה כסף. מדובר על כמה תקנים, על מחלקה שאמורה לטפל בנושא הזה. ובמקום להעביר 6 מיליארד שקל בכספים קואליציוניים שלא מעניינים אף אחד מאזרחי מדינת ישראל – להם לא נשאר כסף, ללוחמים האלה, שנכנסו לקרב וראו דברים שאף אחד לא אמור לראות, חזרו כשהם צריכים טיפול, כשהם לא יכולים לחיות את חייהם כמו שהם היו, כשהם לא יכולים לטפל בילדים שלהם, כשהם לא יכולים לחזור למקומות העבודה שלהם, כשהם לא יכולים להתנהל כמו שהם היו לפני שאתם שלחתם אותם לקרב. מדובר על 100 מיליון שקלים – זאת ההערכה של האוצר – 100 מיליון שקלים מתוך 6 מיליארד שקלים קואליציוניים שאתם הולכים לחלק. ולאן אתם שולחים אותם? לאן אתם שולחים את הכספים האלו? לאלו שמבקשים להתחמק משירות צבאי. ואני קורא מפה למי שאני חושב שעדיין יש בליבו חמלה ועדיין יש לו את הערכים הנכונים בשביל לקבל את ההחלטה הנכונה: תתעלמו מהעובדה שהאופוזיציה הציעה את ההצעה. אני אפילו הולך יותר מזה – קחו אתם את ההצעה, תגידו שהיא שלכם. יש פה אנשים כמו דיכטר, כמו ביסמוט, אנשים שעשו צבא, אנשים שאמורים להבין – כשאתם זורקים את הלומי הקרב, כשאתם זורקים את אלו שלא יכולים לעמוד פה ולזעוק לעזרה, כשאתם זורקים אותם ומתעלמים מהם, התוצאות לצערי הן תוצאות קשות, הן תוצאות שאנחנו אחרי זה נקיים עליהן ועדות חירום ונגיד, איך זה הגיע למצב הזה שהפצוע עמד מול משרדי אגף השיקום והצית את עצמו? איך זה קרה? כי אתם לא מוכנים לקחת אחריות על מי שאתם שולחים לקרב. אתם שלחתם אותם לשם. מה הם ביקשו מכם? הם ביקשו טיפול. אתם יודעים איך נראה היום-יום של פצוע כזה, שלא רואים את הפציעה שלו, שצריך להסביר את עצמו כל פעם מחדש, מה הוא עובר? יש לכם מושג איך נראה יום בחיים של נער, של גבר צעיר, שיצא להגן על המדינה, והנפש שלו לא עומדת במה שהוא ראה שם? אתם מסוגלים לתאר לעצמכם מה עובר אותו בן אדם שצריך להסביר את הסיפור שלו, ולספר אותו פעם אחת בביטוח לאומי ובפעם השנייה לצבא ובפעם השלישית למשרד הביטחון, ואז הם אומרים לו – אבל אנחנו לא מתואמים בין הצבא למשרד הביטחון, וביטוח לאומי בכלל לא בלופ, אז תשכור עורך דין – שגם לוקח לו אחוז ניכר מתוך מה שהוא אמור לקבל? בסוף אותו לוחם או לוחמת צעירים, שהם הדה-בסט של הדה-בסט של העם שלנו, במקום להתפתח, להתקדם ולהיות כמו שאר בני גילם – הם מידרדרים לתהום חשוכה, חשוכה מאוד, של ביורוקרטיה. ואין, אין יד שמושיטה להם מתוך ממשלת ישראל, מתוך קואליציית ישראל, שתגיד להם – אנחנו רואים אתכם, אנחנו איתכם, אנחנו לא נתעלם מהפציעה שלכם כי היא שקופה, אנחנו מבינים שאתם צריכים פסיכולוג, אנחנו מבינים שאתם צריכים התאמות, אנחנו מבינים שאתם צריכים שנראה אתכם עכשיו, גם כשאחרים לא רואים. ובמקום זה, מה עושה ממשלת ישראל? מתכנסת בזום סודי ומעבירה מיליארדים מהכספים של אותם נפגעים – לעמותות, למוסדות שמעודדים לא להתגייס, למשרדים הזויים.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

זה לא נכון.

רון כץ (יש עתיד):

אני אומר לך, זה נכון, תבדוק אותי – למשרדים הזויים שאף אחד לא יודע מה הם עושים. עמדה פה השרה למשימות לאומיות וניסתה להסביר מה המשרד שלה עושה. למה היא התנגדה? היא התנגדה לזה שמילואימניקים יוכלו לקנות קרקעות בזול, והיא אומרת, אבל אני רוצה שהם יקנו קרקעות בזול. השרה לשוויון – סליחה, לא לשוויון חברתי, השרה למשימות לאומיות, קיבלת אתמול מאות מיליונים. כמה מזה מוקצה לאלו שלא רואים את הפציעה שלהם? האם זה מעניין אותך? את יודעת שממש פה מחוץ לכנסת יש מאהל של הלומי הקרב?

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - - שזה לא מעניין - - -

רון כץ (יש עתיד):

בוא נראה, יש הצבעה. יש הצבעה. אתה יודע איך בודקים אם משהו מעניין? אתה יודע איך בודקים אם משהו מעניין? מצביעים עליו. מצביעים עליו, ועכשיו, מה אני אומר? תעבירו את זה בטרומית, תנו לנו להתקדם לוועדה, תנו לנו לעשות עבודה בנושא הזה. אתה יודע מה, אני אגיד לך יותר מזה – אני מסתכל פה על אנשים, ואני יודע שזה מעניין אתכם, אני יודע שזה מעניין הרבה מאוד מהאנשים שיושבים פה, אבל אני אומר לכם, תגלו אומץ בנושא הזה. איך נסתכל עליהם אחרי זה? הם באים לכנסת, הם מסתובבים פה, אנחנו רואים אותם, ומה נגיד? הפלנו את הצעת החוק שהייתה אמורה לבנות לכם רשות, כתובת אחת. נפצעת? אתה צריך עזרה? תתקשר למספר הזה, זהו – בלי ביורוקרטיה, בלי תהליכים ארוכים, בלי: תיקח עורך דין והוא יגבה ממך מה שהוא יגבה – בלי כלום, בלי שום דבר, רשות אחת שתדע לעשות בדיוק את הנושא הזה. יש פה חברי כנסת שמתעסקים בנושא, זה מה שהכי אבסורד. כל היום מדברים פה ומדברים ומדברים, אבל ברגע שאפשר להרים את הכפפה, אתם נעלמים. אתם נעלמים. הם ייקחו את ההצבעה הזאת – אני יודע כי הם מדברים איתי – הם ייקחו את ההצבעה הזאת ויראו מי הצביע עבור הפוסט-טראומטיים, ומי ברח מההצבעה. ונמצא פה – לא נמצא פה – ירון לוי, שחי את הנושא הזה ועובד יום-יום בנושא הזה. אני אומר לכם, לפני שבאתי לפה הוא קיבל טלפון ואמר מה הקואליציה הולכת לעשות. ואני לא רציתי להגיד להם, ברור לי מה הקואליציה הולכת לעשות, אבל אני פונה אליכם בשמם – אל תפקירו את הלומי הקרב בפעם השנייה והשלישית. תיצרו להם מנגנון אחד, בלי ביורוקרטיה, בלי קשיים, בלי עורכי דין שמנצלים אותם, בלי כלום. נפצעת? אתה לא יכול לתפקד? יש כתובת אחת במשרד הביטחון שמתכללת את הצבא, את הביטוח הלאומי, את כל מי שאתה צריך. תפנה אליהם, הם ידעו לעזור לך, הם יראו אותך. זה מסר מפה שכנסת ישראל רואה אותם, שממשלת ישראל רואה אותם, ושאנחנו לא מתעלמים מפציעות, גם כשאנחנו לא רואים אותן בעיניים. אז אני מאוד מאוד מקווה שהשר דיכטר, שיושב פה, ואנשים טובים ונוספים יתעלמו לרגע משיקול קואליציוני ויצביעו בעד הלומי הקרב. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת כץ. אני מתכבד להזמין את השרה סטרוק להשיב בשם הממשלה על הצעת החוק ולהציג את עמדתה. בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

חבר הכנסת רון כץ, איפה הוא? תראה, אני רוצה להציע לך, חבר הכנסת רון כץ, אני מדברת איתך, בבקשה. חבר הכנסת דוידסון, אם אתה יכול בבקשה לאפשר לי לדבר עם חבר הכנסת רון כץ.

רון כץ (יש עתיד):

אני איתך.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני רוצה להציע לך לא לדבר על אנשים לפני שאתה מכיר את מה שעבר עליהם, ומה באמת קרוב לליבם.

רון כץ (יש עתיד):

- - - בסוף זה תוצאה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

רק רגע, אני שמעתי אותך, תן לי בבקשה לדבר.

רון כץ (יש עתיד):

אני אענה אחר כך, אין בעיה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

תאפשר לי בבקשה לדבר, ותקשיב לי בבקשה טוב-טוב. אני מכירה את הנושא של הלם קרב ממגע ראשון, ממגע ראשון. אני יודעת על בשרי, אוקיי? כמה זה קשה, לאיזה תהומות זה יכול - - -

רון כץ (יש עתיד):

אז תצביעי בעד.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה תקשיב לי עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, רגע. חבר הכנסת כץ.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

עכשיו אתה תקשיב – לי.

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

לפני שאתה סונט בי, אתה תקשיב לי, ואל תדבר עליי לפני שאתה יודע מה כואב לי.

רון כץ (יש עתיד):

אני שאלתי מה תצביעי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה תקשיב לי עכשיו.

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה, תקשיבי לי אחר כך.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

הרי תהיה לך זכות דיבור, תוכל לדבר כאוות נפשך. אני מכירה את הנושא הזה מכלי ראשון - -

רון כץ (יש עתיד):

גם אני.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - על בשרי, אני יודעת כמה הוא נורא. למרות שזה לא קשור בשום דרך למשרד שלי, כשהתכנסה כאן בכנסת באב, לפני שנתיים וחצי, אוגוסט 2023, השדולה של חבר הכנסת ביטון וחבר הכנסת קרויזר בנושא הלם קרב – איפה ביטון? לא פה עכשיו, אבל קרויזר, ראיתי אותו – אני הגעתי לפה ברגע ששמעתי שיש שדולה כזאת. חבר הכנסת לוי בדיוק נכנס לכנסת, ימים ספורים אחרי שהוא נכנס, הוא גם הגיע – הוא, מאוד אכפת לו מהנושא הזה, הוא מטפל בזה לאורך כל הדרך, פעיל מאוד – ויבורך על כך. אני הגעתי לפה וסיפרתי את הסיפור האישי שלי ושל משפחתי, אוקיי? הוא קשה, ואני יודעת בדיוק עד כמה אז הרשויות היו במידה רבה אטומות, אטומות לכאב הנורא הזה של אנשים, שפשוטו כמשמעו מסרו את נפשם עבורנו, והחברה בישראל והרשויות בישראל לא ראו אותם, לא ראו אותם. אז בי אל תסנוט בעניין הזה, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

רק לדעת מה את מצביעה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני הבטחתי אז לחברי השדולה, הבטחתי אז - -

רון כץ (יש עתיד):

את מצביעה איתנו?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - שאני אביא את הדברים לממשלה. הבאתי אותם לממשלה, היה דיון בממשלה אז, לפני המלחמה - -

רון כץ (יש עתיד):

היום יש הזדמנות.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - והתקבלה החלטה, אוקיי? עכשיו אני אגיד לך, כי אני שאלתי לפני רגע את חברת הכנסת וולדיגר, שאצלה בוועדה מתנהלים דיונים על כך: מי פעיל? היא ישר אמרה לי, ירון לוי הוא פעיל בעניין הזה; היא ישר אמרה לי, ביטון פעיל בעניין הזה, קרויזר פעיל בעניין הזה. יש חברי כנסת שהם מאוד פעילים בעניין הזה, וטוב שכך. אני גם אגיד לך, המלחמה מצד אחד פירקה לחלוטין, כי כל כך הרבה הלומי קרב עוד לפני הקרבות – כל מי שהיה ב-7 באוקטובר זה לא הלם קרב? מה זה אם לא הלם קרב? היכולות של הרשויות בישראל – שכבר אז לא היו קיימות – להתמודד עם המסה הזו, עם הטירוף הזה, לא היו קיימות, אבל הן מתארגנות על עצמן.

רון כץ (יש עתיד):

אורית, אז אני באמת שואל - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אני עונה לך.

רון כץ (יש עתיד):

- - - אין פה הרבה כסף.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אני עונה לך, אני עונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כץ, אתה ודאי תרצה להשיב בצורה מסודרת, אבל לא ככה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אני עונה לך, אבל אני רק מציעה לך, בפעם הבאה שאתה מדבר עם איזשהו אדם שאתה לא מכיר ברמה האישית, אתה מדבר איתו בצורה ישירה וסונט בו - -

רון כץ (יש עתיד):

שאלתי מה התוצאה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - אז קודם תברר מה עבר עליו ומה הוא מכיר ומה כואב לו - -

רון כץ (יש עתיד):

שאלתי מה - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - ואל תגיד לי, כמו שאמרת לפני רגע, לא אכפת לך מהם בכלל. אם יש מישהו שאכפת לו - -

רון כץ (יש עתיד):

לא אמרתי שלא אכפת לך. שאלתי מה את עושה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - שמכיר את זה מקרוב – נכון שאני לא כל יום מפרסמת על זה פוסט ולא כל יום מתראיינת על זה – אתה יודע למה? כי זה כאוב, כי זה אישי, כי זה אינטימי, כי אלה דברים שלא כל אחד רוצה לפרסם - -

רון כץ (יש עתיד):

יש הזדמנות לעזור להם - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - אבל אני מכירה את זה מאוד מאוד מקרוב.

רון כץ (יש עתיד):

אז תצביעי בעד.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

עכשיו אני אגיד לך מה עושים. בסדר, עליזה, אני עונה לו בקצרה מה עושים. תדע שיש פעילות מאוד מאוד נמרצת גם של ועדה בראשות מנכ"ל משרד הבריאות בנושא הזה וגם פעילות מאוד נמרצת בוועדת העבודה והרווחה בראשותה של חברתי, חברת הכנסת - - -

רון כץ (יש עתיד):

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני עונה לך, אבל אל תסנוט, יש לך זמן דיבור. בזמן הדיבור שלך תגיד מה שאתה רוצה.

רון כץ (יש עתיד):

אני לא - - - באופן אישי - - - אני נותן אותו לירון.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

תן לירון, מצוין. אני בעד שתיתן לירון.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אם אתה נותן אותו לירון, אז תן אותו לירון, אבל אתה לא יכול לעשות את זה. די.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

מספיק. זה שאני מדברת איתך אישית לא מאפשר לך לקטוע אותי כל חצי דקה, בטח לא כשאני מדברת מדם ליבי.

רון כץ (יש עתיד):

אורית, את מדברת איתי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מדברת מדם ליבי, ואתה מזלזל, זה לא במקום.

רון כץ (יש עתיד):

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

תראה, יושב לידך ירון ולא עושה את זה. עכשיו אני אגיד לך מה התקדם – וזה לא מספיק, מה שהתקדם – אבל זה מתקדם, זה מתקדם. קודם כול, נושא עורכי הדין – ניתנו כבר בשלב זה 40 מיליון שקלים לסיוע משפטי. אם אתה שואל אותי, צריך יותר, וצריך בכלל שיהיה לינק מחבר בין הרגע שהחייל משתחרר מהסדיר או מהמילואים ויודעים שם שהוא נפגע לבין משרד הביטחון ישירות, כדי שלא יהיה בכלל צורך בסיוע משפטי. אבל ניתנו 40 מיליון כדי לתת סיוע משפטי. ניתן שיפוי לדלתא הזאת שנוצרת אצל חברות הביטוח, שהן לא מוכנות לבטח אנשים במצב הזה, השיפוי הזה ניתן.

רון כץ (יש עתיד):

בדיוק זה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

יש עוד הרבה מאוד עבודה לעשות. חברת הכנסת וולדיגר מנהלת את זה אצלה בוועדה. אני מציעה לך לבוא לדיונים ולתרום ככל יכולתך. כי הנושא הזה – אני אגיד לך משהו – הנושא הזה חשוב לכולם, והשאלה היא מה הדרך לתקן – לא אם צריך לתקן, אלא מה הדרך הנכונה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשרה סטרוק. אני מבין שאתה הסמכת את חבר הכנסת ירון לוי? בבקשה, להשיב על עמדת הממשלה, שלוש דקות לרשותך.

ירון לוי (יש עתיד):

תודה רבה. היושב-ראש, חברי הכנסת – רון, תודה לך שאתה מעלה את הנושא הזה לסדר-היום. אני רוצה לענות לסטרוק ביחס לתשובת הממשלה. הקצו כסף לסיוע משפטי, אבל בגלל כשלים ביורוקרטיים, הכסף הזה לא יכול לשמש באמת ולתת מענה. אז היום כל חייל שחזר מהקרב והשאיר את הלב שלו בשדה הקרב, צריך לקחת סיוע משפטי ולשלם עשרות אלפי שקלים לעורך דין כדי למצות את הזכויות שלו. אני רוצה לתת כמה נתונים, כי הזמן כאן קצר. אני אשמח לשקט.

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, חברות וחברי הכנסת, אומנם כל אחד מנהל שיחה קטנה, אבל הרעש המצטבר קשה מאוד. חברות וחברי הכנסת, אני מדבר אליכם. חבר הכנסת אבוטבול, חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה, תודה.

ירון לוי (יש עתיד):

עלה כאן לפני כמה דקות חבר הכנסת אלעזר שטרן ואמר שהוא היה נוכח בלמעלה מ-80 דיונים בחוץ וביטחון. אני רוצה לשאול, בועז ביסמוט, חבר הכנסת ביסמוט, למעלה מ-80 דיונים בחוק הגיוס, חוק ההשתמטות, כמה דיונים ניהלתם בנושא הלומי קרב בוועדת חוץ וביטחון? על יד אחת אפשר לספור את זה, בקטנה. במשך כמעט שלוש שנים, שלוש שנים אנחנו במלחמה. 1,500 חיילים פונים היום מדי חודש לאגף השיקום. יש שם רק 150 עובדים סוציאליים, 150 אנשים שאמורים לשמוע את הסיפורים, את הכאב, ולתת מענה – זה לא באמת אפשרי. במקביל אנחנו שומעים על העברת התקציבים שיש כאן, ואי-אפשר לבוא ולהגיד שיש כאן סדר עדיפויות לקוי. אם יש כסף לאנשים שמשתמטים, ואם יש לממשלה ולראש הממשלה דאגה לאנשים שלא יעזבו את הישיבות שלהם, צריך להיות כסף גם לאנשים שנלחמו בקרב וגם לאנשים שמאפשרים לנו להיות במקום הזה. ואי-אפשר להגיד שזה – ביסמוט, אני אשמח. טלי. אתה מפריע לטלי להקשיב, בדרך כלל היא מקשיבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

דווקא אני מקשיבה. אני יודעת שביסמוט – בדיוק על זה דיברנו, בדיוק דיברנו על זה בוועדה שלו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

ירון לוי (יש עתיד):

אני יודע, תראו, אני, אתה לא צריך להיות איתי, אתה צריך להיות עם החיילים, זה לא עוזר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא עוזר, תצביעו בעד.

ירון לוי (יש עתיד):

זה לא עוזר, והשרה סטרוק - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא לא מבין מה קורה. המשרד שלך - - -

ירון לוי (יש עתיד):

- - אני מבין לליבך, אני מבין לליבך, וכל אחד שיש לו בבית או במעגל הלום קרב, חייל או חיילת, מכיר את זה. השאלה מה אנחנו עושים עם זה שאנחנו מכירים את זה – לא עושים, לא עושים. קרוב לשלוש שנים לא הוספו תקנים לאגף השיקום, יש מחסור בכוח אדם, ואני רוצה מכאן לעובדים - -

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

ירון לוי (יש עתיד):

- - במשפט אחרון. לעובדים באגף השיקום, אני רוצה להגיד לכם גם בשם החיילים והפצועים שאני פוגש, למעלה מ-20,000 חיילים וחיילות פצועים ופצועות במלחמה הזאת – תודה לעובדי אגף השיקום, שמתחו את קצה גבול היכולת שלהם במלחמה הזאת, הם עושים עבודת קודש. ואנחנו כאן, גם ממשלת ישראל – אתם צריכים לדאוג לעובדים האלה גם לתנאים, גם לשכר וגם לכוח אדם. זו חובה מוסרית, וכרגע המוסר כאן נעלם מהבניין הזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת לוי. אנחנו עוברים להצבעה. אני מזכיר לחברות וחברי הכנסת, יקל מאוד על המזכירות לספור את הקולות כראוי אם תשבו במקומות המיועדים לסיעות על פי הסימון, כמו כן, אם תותירו את ידכם המורמת עד שמזכיר הכנסת יסיים לספור את הקולות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשפ"ו–2025. מי שבעד, ירים את ידו.

רון כץ (יש עתיד):

- - - תרימו יד בעד החיילים, כן. וסרלאוף, אתה, הלוחם, מה קורה לכם? מה קורה לכם? כן, תגיד את זה ללוחם בחוץ, שיש לכם משמעת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סוכות, לא לצלם וידאו במליאה. תודה. תודה רבה. כעת מי שנגד ירים את ידו. מי נמנע, אם יש נמנעים? נא לסכם את הקולות ולהעביר לי. תודה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשפ"ו–2025, לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, 28 בעד, 46 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשפ"ו –2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד) של חברי הכנסת ולדימיר בליאק וקארין אלהרר. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת בליאק להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אשמח לקצת שקט.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, האקוסטיקה באולם הזה לא מן המשובחות כשיש רעש. כשיש שקט, הכול נשמע כמו שצריך. עליזה, עליזה, תודה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה. חבריי חברי הכנסת, המציאות שבה שר עומד בראש של יותר ממשרד אחד פוגעת - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

עליזה, עליזה, זה מפריע, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מספיק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

המציאות שבה שר עומד בראש של יותר ממשרד אחד פוגעת בתפקיד המשרדים ובמכהן. אנחנו רואים את זה היטב כמעט כל יום בממשלה הזאת. התפקיד של השר הוא לרכז את הטיפול במרבית הנושאים הנוגעים לניהול עבודת המשרד: התוויית מדיניות, הקצאת משאבים, ייצוג עמדת המשרד בישיבות הממשלה. שר אשר עומד בראש של יותר ממשרד אחד אינו יכול להקדיש את מלוא הזמן ותשומת הלב לעבודת המשרד, ובכך נפגע התפקוד השוטף של המשרד. כפועל יוצא נפגע גם השירות שאותו המשרד מעניק לאזרח – רפורמות ושינויים אשר חורגים מהתפקוד השוטף שמתבצע על ידי הפקידות. מעבר לכך, ריכוז סמכות של כמה משרדי ממשלה בידיים של אדם אחד עומד באופן מובהק בניגוד לכללי מינהל תקין, ופותח פתח לניגוד עניינים. למשל, במקרה שבו שר האוצר עומד בראש של משרד נוסף, עולה חשש כי השר יאשר את העברת התקציבים ביתר קלות למשרד הנוסף, כמו למשל שר האוצר שאחראי במקרה גם על המינהל האזרחי ביהודה ושומרון. אנחנו רואים את זה, נכון? על כן, מוצע בהצעת החוק שאני מעלה היום, ששר, למעט ראש ממשלה, יוכל לכהן כשר במשרד אחד בלבד. ואפרופו הלילה האחרון, שהוא ליל הביזה הקואליציונית, אנחנו ראינו כי שרים שמחזיקים במשרד בכמה תיקים, פשוט לא מתעניינים בקיצוץ הרוחבי ההרסני במשרדים שהם כביכול שלהם. בואו נדבר על מה שהיה בלילה, בישיבת הממשלה. בימים אלה אנחנו 12 ימים במלחמה. הלוחמים בחזית, המילואימניקים עוזבים את העבודה ואת המשפחה. עצמאים סוגרים עסקים, שכירים נמצאים בעלטה מוחלטת בהיעדר מתווה פיצויים שכבר הובטח אבל איננו. ובזמן הזה, בזמן הזה הממשלה לא עומדת לצידו של הציבור, הציבור שעובד, משרת, משלם מיסים. לא רק שהיא לא עומדת לצידו של הציבור, היא מפקירה את הציבור. התקציב החדש הוא ביזה קואליציונית בזמן המלחמה. כ-6 מיליארד ש"ח מועברים ככספים קואליציוניים בזמן שמקצצים בשירותים שכל אזרח חייב היום, בטח היום, לוקחים מהכלל ומעבירים למקורבים, מחלישים את מנועי הצמיחה, פוגעים בעתיד הביטחוני והכלכלי של מדינת ישראל. וזה לא, זה לא כסף קטן, אלא סכומי עתק בכל קנה מידה שמדכאים צמיחה לשנים קדימה, כסף שיכול היה לממן ביטחון, מחקר ופיתוח, בריאות, חינוך, כסף לחיל האוויר, למדע, לחדשנות, ליכולת שלנו לנצח גם בעתיד. במקום זה – מיליארדים למשתמטים, לחינוך פרטי שלא מלמד ליבה ולמשרד המפלגתי של שר האוצר, שמקבל שוב תוספת שמנה לפוליטיקה. ובמקביל – במקביל אנחנו רואים קיצוץ רוחבי הרסני שפוגע בכלל הציבור: 105 מיליון בחינוך, 84 מיליון שקלים ברווחה, 67 מיליון שקלים בבריאות, 55 מיליון שקלים בתרבות ובספורט, 266 מיליון שקלים בתחבורה, 46 מיליון שקלים בהשכלה הגבוהה, כמעט 2 מיליון שקלים – 2 מיליון שקלים – ברשות לניצולי שואה – כן, קיצוץ ברשות לניצולי שואה. והאבסורד ממשיך; המשרדים המיותרים ביותר מוחרגים בפועל מהקיצוץ. המשרד של אורית סטרוק, ירושלים והמסורת, המורשת, שיתוף פעולה אזורי ועוד – מוחרגים. יש כסף לפוליטיקה – אין כסף לאנשים. כך נראית אחדות לאומית בגרסה של בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ'. מיליארדים לחינוך הפרטי הסקטוריאלי, מיליארדים למסלולים של השתמטות, מיליארדים לעסקנים, ומנגד, פחות לחיילי מילואים, פחות למשפחות עובדות, פחות לילדים בכיתות צפופות, פחות לחולים במסדרונות, פחות לסטודנטים, פחות לתחבורה ציבורית, פחות למחקר ופיתוח, פחות לעתיד שלנו. זו לא מדיניות כלכלית, זו העדפת פוליטיקה צינית, פוליטיקה צינית ומושחתת. הממשלה דורשת היום הקרבה מהציבור אבל לא מעצמה; היא דורשת אחריות אבל לא נושאת בה; מדברת על אחדות ומחלקת כסף, מיליארדי שקלים, לפי כוח פוליטי. בזמן המלחמה הממשלה הזאת מנסרת את הענף הדק שעליו יושבת מדינת ישראל – המדע, החדשנות, ההשכלה, הבריאות, התחבורה, החוסן החברתי שלנו. וזה לא המאבק בין חילונים, דתיים וחרדים, זה מאבק בין אחריות לאומית לבין הישרדות פוליטית. תקציב – תמיד, בטח בזמן מלחמה – הוא בין היתר מסמך ערכי. הוא אומר מי חשוב, מי קודם, מי נספר ומי לא. וכאן המסר הוא ברור: מי שמשרת – משלם יותר, מי שעובד – מקבל פחות, מי שמתחזק קואליציה – מתוגמל היטב. זו לא אחדות, זו יריקה בפרצוף למשרתי מילואים, זו בגידה בציבור עובד, זו הפקרת העתיד. וכאן אני פונה לאזרחים: אסור לנו לשתוק כי ישראל, ישראל שלנו, לא שורדת ולא מנצחת רק מכוח הצבאי; ישראל שורדת ומנצחת מכוח הכלכלה שלה, ההשכלה שלה, המדע שלה, הלכידות שלנו. ומי שמייבש באופן מודע וציני את המערכות הללו, מחליש את הביטחון, מסכן את העתיד ואת היכולת שלנו להמשיך לקיים כאן מדינה משגשגת ולנצח. בסוף זה הסיפור, היכולת שלנו לנצח גם בעתיד. התקציב הזה הוא בחירה, וכמו כל בחירה – בחירה אפשר לשנות. זה הרגע לדרוש תקציב שמשרת את מי שמשרתים את המדינה; זה הרגע לדרוש ממשלה שלא מפקירה את האזרחים בזמן מלחמה. אתם זוכרים כיצד השר קרעי, אחד האנשים הרעילים והמסוכנים היום לעתיד המדינה, שלח את הטייסים שלנו לעזאזל? בתקציב החצוף הזה, בכספים קואליציוניים, בקיצוץ הרוחבי הנורא בכל השירותים לאזרח, הממשלה שולחת לעזאזל את כל הישראלים שעובדים, משרתים ומשלמים מיסים, והממשלה, ששולחת את הציבור לעזאזל בזמן המלחמה ודואגת רק לעצמה – היא ממשלה לא לגיטימית. על הלילה האחרון, על ליל הביזה, יהיו הבחירות. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. בלי מחיאות כפיים, רבותיי. גם על ההצעה הזו תשיב בשם הממשלה השרה אורית סטרוק. בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, אני אשמח אם תעשה לי שקט, כי אני רוצה לומר משהו חשוב – קצר וחשוב.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, עובדות ועובדי הסיעות, קצת יותר שקט באולם, קשה להתנהל כך. סדרנים, עזרו לנו בזה. בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

חבריי חברי הכנסת, היום יום רביעי בשבת קודש. בשבת הקרובה נסיים בבתי הכנסת את חומש שמות. החומש הזה, שמתחיל בשעבוד מצרים, במצב הכי מדוכא וקשה של עם ישראל, מסתיים בהקמת המשכן ובפסוק" "כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם". חבריי חברי הכנסת, לפני 82 שנה, בעת הזו בדיוק, בימים ההם ובזמן הזה, הובאה בפני נשיא ארצות הברית דאז, הנשיא רוזוולט, תוכנית משורטטת של מחנה ההשמדה אושוויץ, ששרטטו שני יהודים שהצליחו לברוח משם, ותיאור מדויק איך משמיד שם הצורר הנאצי את היהודים בגז. יהודי ארצות הברית התחננו בפני הנשיא רוזוולט להפציץ את תאי הגזים ולהפציץ את מסילות הברזל שהובילו את הרכבות עם מאות אלפי יהודי הונגריה להשמדה. הנשיא רוזוולט לא הפציץ; מאות אלפים מאחינו הושמדו. בימים האלה ארצות הברית של אמריקה, הנשיא טראמפ שעומד בראשה, עושה תיקון ענק ושכם עם שכם, יחד עם המדינה שהקימו פליטי השואה, שורדי השואה, נלחמים יחד, כתף אל כתף, נגד הצורר האיראני. זה התיקון הכי גדול. זה בדיוק התיקון של חומש שמות – המעבר משפל המדרגה, שהיינו צריכים להתחנן על נפשנו, למצב שבו אנחנו שותפים יחד במלחמה בצורר. ענן השם שנמצא על המשכן הוא הענן שמלווה היום את הטייסים הגיבורים שלנו, את החיילים הגיבורים שלנו בלבנון, את חיילינו כולם ואנשי המוסד וכל אנשי כוחות הביטחון שלנו. כולנו יחד נתפלל שענן השם ימשיך לשמור עליהם, שלא תיפול שערה משערות ראשם, ושיחד כולנו ננצח בעזרת השם. חזק חזק ונתחזק.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשרה סטרוק. אנחנו נעבור להצבעה. אם כן – מה גברתי רוצה להמליץ לחברי הכנסת לעשות?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן, סליחה, מכיוון שוועדת השרים לא דנה בהצעת החוק, אז כמובן, הממשלה, עמדתה להתנגד.

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר. הסמיך חבר הכנסת בליאק את חבר הכנסת דוידסון להשיב ולהתנגד לעמדת הממשלה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. מה קורה, גולדקנופ, אתה מבסוט? אבוטבול, אתה מבסוט? אה? אתם מבסוטים? יום נפלא, יום נפלא לסיעות החרדיות. אתם מבסוטים, הצלחתם לגנוב את הכסף של חיילי המילואים. יום נפלא, שהקואליציה מאושרת שלא נשאר כסף לבייביסיטר לחיילי המילואים. איך אתם יכולים להסתכל בפרצוף של הלוחמים של צבא ההגנה לישראל כשאתם גוזלים וגונבים את הכסף שלהם?

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

מזה אתם מרוצים, נכון? ינון, אתה מבסוט, נכון? חבורה של גנבים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חברי הכנסת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חבורה של גנבים שגונבת את הכסף של חיילי המילואים.

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

גם אתה גנב.

אושר שקלים (הליכוד):

- - - מסית, מסית - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת. חבר הכנסת שקלים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כל אחד שמצביע בעד התקציב הזה הוא גנב.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

גם את גנבת. כל אחד גנב.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת גואטה. חבר הכנסת גואטה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היום קיבלתי הודעה – אתה גנב ואתה גנב, שבו בשקט. מצאתם מיליארד ו-260 מיליון שקל, מיליארד ו-260 מיליון שקל לחרדים, בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת גואטה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מצאתם עוד 470 מיליון שקל לאורית סטרוק. תקשיבו, אתם חבורה – כל הקואליציה. גם יושב-ראש הוועדה מתבייש.

משה אבוטבול (ש"ס):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אספר לכם משהו שלא ידעתם. ישבתי שלשום בוועדת הכספים – תקשיב, תקשיב. ישבתי בוועדה ומה גיליתי?

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

שב, גנב. גנב. כולכם גנבים. לא מתבייש, לא מתבייש לרגע. לא מתבייש לרגע. אתה הגנב הכי גדול.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עכשיו תקשיבו טוב - - -

משה אבוטבול (ש"ס):

אתה גם גונב וגם - - -

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אי-אפשר לדבר ככה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת גואטה, חבר הכנסת גואטה, קריאה ראשונה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אדבר איך שאני רוצה. האם ידעתם שהשר דרמר סיים את תפקידו? ידעתם? האם ידעתם שיש עדיין 14 תקנים שמשלמים עבורם כסף ממדינת ישראל למרות שאין משרד כזה? האם ידעתם את זה? תקשיבו טוב, תבואו לוועדת הכספים ותבינו - - -

משה אבוטבול (ש"ס):

אתה כועס כי הוא חזר - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אבוטבול.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לאן הוא חזר? איזה דרמר חזר? איפה אתה חי? אתה לא יודע איפה אתה חי. בקיצור, מה שאני רוצה להגיד לכולכם, אתם אחד-אחד – מי שיצביע, בהצבעה לתקציב, ידע שהוא גוזל וגונב כסף ממי שבאמת עובד ומשרת את עם ישראל. אתה האחרון לדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברות וחברי הכנסת, אנא, שבו במקומות המיועדים לסיעות על פי הסימונים, והשאירו את ידיכם מורמות עד שהמזכירות תסיים לספור. בבקשה, אנחנו מצביעים על חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד). מי בעד? שירים את ידו. מי נגד? שירים את ידו. כעת מי שנגד ירים את ידו. מי שנמנע ירים את ידו, אם יש נמנעים. אם אין נמנעים, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות ולהעביר לי. אני אאפשר לאחר מכן הודעה אישית לחבר הכנסת אזולאי. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 48 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד) לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

30 בעד, 48 נגד. אני קובע כי חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד) לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה אישית לחבר הכנסת אזולאי, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. דוידסון - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

כן, אדוני.

ינון אזולאי (ש"ס):

- - איש קטן, חסר עמוד שדרה אתה, עומד ומכפיש פה ציבורים שלמים, קורא לנו גנבים, תתבייש לך. אתה, בממשלה שלך, אתם הייתם באים אלינו, מבקשים לסגור עסקאות, אתה והיושב- ראש שלך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני?

ינון אזולאי (ש"ס):

אתם, אתם. אתה מאותה מפלגה, אלא אם כן אתה מתנער מהמפלגה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה באת אליי, אני לא באתי אליך. ינון, אני באתי אליך?

ינון אזולאי (ש"ס):

אתם, אם אתם מתנערים מהמפלגה. אתם כמפלגה תתביישו לכם, הרי באתם – אני ישבתי בוועדת כספים בלילות, קראתם לי בוועדה, סגרתם, תסתכלו את הכספים הקואליציוניים של אז - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

די, תפסיק - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

- - אותם כספים קואליציוניים יש.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נכון.

ינון אזולאי (ש"ס):

אנחנו על האופוזיציה – למה אתה אומר לי "לא נכון"?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, זה לא נכון. למה אתה - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

אתם, כי אתם הבנתם דבר אחד. הבנתם דבר אחד - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

כמה היה? היה מיליארד. עכשיו יש 5 מיליארד. על מה אתה מדבר?

ינון אזולאי (ש"ס):

- - שאתם אנשים קטנים, ואתם חושבים – חשבתם אז לקנות אותנו בכסף, לא הצלחתם. אתם מכרתם את המדינה. אתם מכרתם את המדינה, אתם אלה האשמים במה שקורה. אתם מכרתם את המדינה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למי מכרנו את המדינה?

ינון אזולאי (ש"ס):

אתם יודעים מה הבעיה שלכם?

קריאות:

ינון אזולאי (ש"ס):

בוא תסתכל על החינוך החרדי, חינוך שמעולם לא נכשל.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא. בלי מחיאות כפיים, רבותיי. בלי מחיאות כפיים.

ינון אזולאי (ש"ס):

תראה כמה פשיעה יש בחינוך שאליו אתה שולח את הילדים שלך. הילדים שלי, אתה יודע, הילדים שלי לומדים תורה. הילדים שלי לומדים תורה, אתה יודע למה? אתה יודע למה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

הילדים שלך הולכים, הילדים שלי לא הולכים. למה?

ינון אזולאי (ש"ס):

אני אגיד לך, אתה כל פעם בא ואומר - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

לך מותר ולי אסור?

ינון אזולאי (ש"ס):

אתה כל פעם בא ואומר: החיילים שלנו נהרגים. אז זה הזמן שלומדי התורה, גם תחת טילים, ילמדו למען עם ישראל. גם תחת סיכון, גם תחת סיכון שיקרה.

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה משווה לוחם ללומד תורה?

ינון אזולאי (ש"ס):

אני משווה. אני משווה גם לוחם ללומד תורה, כן, אני חושב שזה העולם היהודי - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגיד את זה לחיילים - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

- - זו היהדות, שאני יודע לקחת אחד עם השני ביחד, שאנחנו יודעים לרקוד ביחד, שאנחנו יודעים לשמוח ביחד, ולצערי שאנחנו יודעים גם להיות עצובים לפעמים ביחד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רק למות ביחד - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

גם למות ביחד אנחנו יודעים. גם למות ביחד, לצערנו, אנחנו יודעים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה משווה - - - לתלמיד תורה? אתה משווה לוחם?

ינון אזולאי (ש"ס):

זאת הבעיה, הרי מה אתם מבקשים? רוצים לראות ארונות שיוצאים מבני ברק. אתם רוצים לראות אותנו מתים, אתם לא רוצים לראות אותנו חיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ינון אזולאי (ש"ס):

אבל במשפחה שלי – שאף אחד לא יספר לי – בואי, בואי, אני אספר לך. יש לי במשפחה דוד נכה צה"ל, אבא שלי עשה צבא, אני יודע מה זה ריח של מדים. יש לי בני דודים עכשיו בלבנון, יש לי בגבול סוריה, יש לי בעזה, יש לי בכל המקומות. אני בן משפחה שמייצג את הכול. נמצאים תחת סכנה, אני מקבל מהם גם ב-04:00, מההורים שלהם, כשקרה פיצוץ בעזה ואמרו לי: הילד שלי היה שם, אתה יכול לבדוק לי מה קורה? מה אתם חושבים, שאני ישן טוב? יש לי במשפחה דודה שכולה, שהבן שלה נרצח, אז אני גם יודע מה זה משפחה שכולה, אני יודע הכול. ולכן אני יכול להגיד לכם את מה שאני מרגיש, כי כשאני לוקח, כשאני עובר ברחוב ואני רואה חייל, אני מחבק אותו, אני מנשק אותו, אני עושה איתו ביחד, אני דואג לו, אני איתו ביחד. אני לא אבוא ואכפיש פה ציבור שלם. אם אני מדבר על החינוך, החינוך שלנו הוא חינוך טוב, אני לא מתחרט עליו, וגם אם לא ייתנו לנו שקל ולא נקבל שקל אנחנו נעשה את זה, כי אנחנו מאמינים בחינוך הזה, כי אנחנו מאמינים שהחינוך הזה – תלכו ותראו כמה פשיעה יוצאת מהחינוך שלנו – כמעט אפס. למה? כי יש לנו חינוך טוב, חינוך לערכים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - זאת הבעיה. אבל מה, אני רק מבקש מכם דבר אחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - מה זה? - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

אני רק מבקש דבר אחד. עלה פה השבוע שלמה קרעי, ואז צעקה מי שצעקה גם עכשיו, צועקת וצעקה עליו, ובואו, ואני כעסתי ואני גם כעסתי, כי זה במלחמה ואנחנו רוצים ביחד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? תתנצל על זה.

ינון אזולאי (ש"ס):

יש לי בקשה. אתם מכירים אותי, מה שאני תמיד – אני אמרתי יותר פושעים? שמעת אותי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מה שאמרת.

ינון אזולאי (ש"ס):

שמעת אותי אומר דבר כזה? לא אמרתי. אמרתי שהחינוך החרדי - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

ינון אזולאי (ש"ס):

אוקיי. אני רק - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

ינון אזולאי (ש"ס):

את יודעת מה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה.

ינון אזולאי (ש"ס):

את יודעת מה? אני לא אומר כלום. אני לא אומר כלום. אני אמרתי נתונים. תצאי, תבדקי. אם טעיתי, אני גם אעלה לדבר פה. ולהתנצל אני יודע. אני רק רוצה להגיד דבר אחד. אנחנו נמצאים בזמן של מלחמה. רק האחדות תנצח, לא משהו אחר, ולכן אני חושב - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא תעזור לאחיין שלי - - - 300 ימי מילואים - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מה זה כסף - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

אני חושב שגם – הכסף לא ינצח. כסף לא מנצח.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

ינון אזולאי (ש"ס):

הכסף לא ינצח – האחדות תנצח, אהבה תנצח. ואני קורא פה לכל חברי הבית לגלות רגעים, גם אם כואב, להתאחד ולהגיד תודה רבה לחיילי צה"ל, שעושים כל מה שהם עושים למען עם ישראל, על חירוף הנפש. ותודה רבה ללומדי התורה, שזה חלק מהמדינה היהודית שלנו. ותודה רבה לכל מי שלוקח חלק באחדות הזאת, כי רק באחדותנו ננצח. תודה רבה לכולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני תכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 286), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הבא על סדר-היום הוא הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: פתיחת המשק לתעסוקה תוך התעלמות ממערכת החינוך: חוסר תיאום ממשלתי והיעדר הקשבה והבנה להשלכות ולצרכי משקי הבית, הילדים, ההורים ונשות ואנשי החינוך. את ההצעה הגיש חבר הכנסת נאור שירי, שאני מזמין אל הדוכן לנמק את הצעתו, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש החדש. אה, ינון יצא? ואללה, חבל, אבל בסדר. אני מבין את הקצף והשצף שיצא. החלק השני היה אחדות. בחלק הראשון הוא אמר משפט כאילו: אתם רוצים שאנחנו נמות, שיצאו ארונות. תגיד לי, מה, אתה לא נורמלי? באמת. חבל שהוא לא פה, היה חוזר בו.

היו"ר יעקב מרגי:

מדוידסון אתה לא מבקש לחזור? על גנבים, כולם גנבים. המוסר, מוסר כליות. לעצמי אמרתי את זה, לא לך. אל תגיב לי, לא צריך. לעצמי, לעצמי אני אומר.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יכול לתת לי לדבר? אתה יכול לתת לי לדבר?

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני, לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבקש עוד זמן, 20 שניות, כי אמרת לעצמך ובטעות נפלט לך לפרוטוקול. אבל בסדר, אף אחד לא רוצה. יש הבדל בין לומר שאחד גנב והשני גנב לבין לומר שאנחנו רוצים לראות אנשים מתים, שיצאו בארונות. אבל זה מוסר הכליות שלך. לא יודע, אולי זה משהו שמאפיין אתכם. אני לא רוצה להיות בוחן כליות ולב, מה שנקרא, אבל כל אחד והזה שלו. אני לא מתערב. ינון אחלה, וכן, יש גם בעיניי קצת ביזה, מה שנקרא, אבל אנחנו עוד נגיע לזה במהלך עשר הדקות. אני מבטיח לך שאני יכול להראות לך נאומים שלך ושל אחרים, איך ידעתם לומר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תמצא לי את שלי, בבקשה, ב-23 השנים האחרונות.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לפני שנתיים.

היו"ר יעקב מרגי:

ב-23 השנים האחרונות תמצא לי נאום שלי שפוגע ברמה הזאת, אישית, בקבוצה או בבן אדם.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אמצא, ואתה תאמר מחילה על זה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אתנצל פה.

נאור שירי (יש עתיד):

אין בעיה, זה בסדר, כל אחד נפגע מהכיוון שלו. הצעתי לסדר-היום קשורה בקריאה המדהימה לחזרה לחינוך, למשק, בזמן מלחמה. בניגוד לעם כלביא, לאחר 12 ימים שבהם המשק היה מושבת, פה אחרי ארבעה ימים החליט שר האוצר סמוטריץ' שאפשר לצאת לעבודה ואין שום בעיה והכול בסדר, ומה שנקרא, ביחד ננצח, וידה ידה ידה. אני רוצה להראות לכם, חבריי חברי הכנסת, ולך, אדוני היושב-ראש, איך נראה לילה ממוצע של אזרח בצפון, למרות שגם הלילה היו לא מעט אזעקות גם באזורי המרכז, אבל תראו לילה באזור הצפון, בגליל העליון. החל מהשעה 23:30 – התראה במנרה; 23:31 – התראה במשגב עם; 00:00 – התראה כללית בצפון מאיראן; 00:01 – בחד-נס; 00:01 – בראש פינה; 00:02 – בקריית שמונה; 00:03 – מאיראן, שוב, כל הצפון; 00:06 – במבוא חמה; 00:58 – במלכיה; 01:00 – בחורפיש; 01:02 – בכפר ורדים; 01:03 – ביאנוח-ג'ת; 01:04 – במעלות תרשיחא; 01:05 – ביחיעם; 01:37 – באביבים; 01:45 – במנרה; 01:53 – במשגב עם; ב-02:42 – בקריית שמונה; ב-02:42 – בקיבוץ הגושרים; ב-03:49 – במטולה; ב-3:52 – ביפתח; ב-03:54 – שוב אזעקה ביפתח; 07:00 – אזעקה ביערה ובשלומי. ואחרי כל הלילה הנהדר הזה, שר האוצר שלנו בא ואומר: בוקר טוב שיהיה לכם, ממש. ישנתם כל כך טוב בלילה – צאו לעבודה. איזה אושר זה. באמת, זה לילה כל כך נעים, שכשאומרים למישהו בוקר טוב, הוא בכלל לא יודע להבדיל אם כבר בוקר או ערב או צוהריים, אבל צא לעבודה. ובמהלך הלילה, בזמן שיש אזעקות, מצופה מתושבי ותושבות הצפון, אנא, לתרגל את הילדים לפתוח דלת של ממ"ד, לסגור דלת של ממ"ד, לרדת למקלטים. מה הבעיה? אם כבר יש אזעקה, בואו נרוויח איזה אקט לימודי מזה. לפחות נוכל לתרגל את כל ילדי וילדות ישראל בסגירה ובפתיחה של דלת ממ"ד, או לעשות פזצט"ות מהאוטובוס הצהוב – שעדיין, חבר הכנסת בליאק, עדיין לא הגיע התקציב לאוטובוסים הצהובים לגשר על 12 שנים של הפערים. אבל גם שם צריך ללמוד לעשות פזצט"ות, ואי-אפשר סתם להגיע. ומה הבעיה לנשות ואנשי החינוך באזור הצפון? אחרי לילה ממוצע כזה, מה הבעיה לפתוח את הבוקר, להגיד לכולם בוקר טוב ופשוט ללמוד בזום? היום גם קיבלנו שיעור מעולה איך נראה שיעור בזום, כששר החינוך לא מצליח לומר ארבע מילים וחצי ברצף, וכל שנייה נתקע כאילו הוא עושה את זה מהחללית הבין-לאומית במאדים. ככה זה נשמע. אמרתם לו את זה נכון, סימון, אמרתם לו את זה בדיון: אתה נשמע כאילו אתה בסיבוב סביב כדור הארץ ומנסה להעביר לנו שיעור. וראיתי מחברת הכנסת בן ארי שיש שיעורי ספורט בזום. שמע, זה פשוט מעולה. מה עוד גילינו? אחרי 2020 – אתם זוכרים את פרויקט מחשב לכל ילד? גילו שלילדי ישראל, הפס האינטרנטי ותשתיות האינטרנט צריכות להיות ראויות למדינה מערבית מתקדמת. ב-2020 הובטח על ידי הוד מלכותו מחשב לכל ילד, וגם גילינו בדיון בוועדת החינוך שללמעלה משליש מילדי ישראל אין באמת מחשבים. ומה עושה בית שיש בו שלושה ילדים, ארבעה ילדים בבית, וכולם צריכים לעבוד במחשב? אתה נהיה product manager, לראות איך עושים שיעור, באיזו שעה עולה כל ילד ומתי הוא צריך לעשות, נכון? אין, פשוט תענוג. אני אומר, מילא, שר האוצר אומר: טוב, אתם יודעים מה? כולם צאו לעבודה. הרי הדיון בכלל לא מהותי, הוא דיון פיננסי, כי הוא פשוט מתקמצן. באמת. או שהוא אומר: עכשיו יש מלחמה, אי-אפשר להוציא הרבה כספים, אבל הוא כאילו לא רוצה לפצות; לא כאילו, אלא לא רוצה לפצות את התושבים, בגלל זה הוא אומר להם: צאו, צאו, תעבדו. אני אמרתי לכם לעבוד. ואז הוא מחליט באיזו הודעה לתקשורת לפני שבוע: יש פיצוי. אתם יכולים כולם לצאת לחל"ת. ואז יש עוד הודעה שאומרת שחל"ת זה רק 14 ימים; ואז הודעה לתושבי הצפון שכולם יכולים להישאר בבית ויקבלו את הכסף; ואז הודעה על 15 יום. תגיד, יש איזו פרוצדורה – אני יודע שהיא קצת מוזרה – שנקראת ועדת כספים וחקיקה. כל מתווה שאתה רוצה לעשות – תגיש חוק. מה אתה שולח את – אני לא יודע – הדובר שלך להוציא הודעות? תגיש חוק. מי ישמע, המבצע הזה נפל עלינו משמיים, לא ידענו שזה הולך לקרות. לא יכולתם להכין מראש מתווה? לפני שמונה חודשים אומנם הבטיחו לנו שזה יהיה לדורי-דורות של הדורי-דורות. לפני שמונה חודשים היה בדיוק אותו דבר, בדיוק אותו דבר, גם במתווים. אבל למה שמישהו יעבוד פה בצורה מסודרת? למה שסמוטריץ' יעבוד בצורה מסודרת? אגב, מי השר המשיב? אין בכלל שר במליאה.

היו"ר יעקב מרגי:

יש, יש.

נאור שירי (יש עתיד):

אורית סטרוק? איפה היא?

היו"ר יעקב מרגי:

עכשיו הייתה.

נאור שירי (יש עתיד):

היי, מה שלומך? זה בסדר. ברוך השם? יופי. בקיצור, לא ציפיתי ששר האוצר יגיע, והוא שר במשרד האוצר. אני טוען שיש באמת נתק מוחלט בין מה שחווים ההורים, מה שחווים העובדים במשק, מה שחווה אותו עצמאי שצריך להחזיק משפחות, מאכיל משפחות, צריך לדאוג להם לעובדים, צריך לדאוג לזה שתהיה להם פרנסה, צריך לדאוג שתהיה לו הכנסה. אנשים כבר לא סומכים על המדינה, לא מגישים בכלל פיצויים, לא חושבים בכלל לקבל פיצויים ולא שום דבר. אבל מה שנקרא, זה עוד בקטנה. אני רוצה להתייחס לכסף הגדול שכן קיים במדינת ישראל, ולומר – אתמול נורא התלהבתי מההודעה לתקשורת, ממסיבת העיתונאים או ההודעה המצולמת של שר האוצר וראש הממשלה. הם אמרו: אנחנו שמים עכשיו את המחלוקות בצד – והם שמים את הגיוס בצד. אני לתומי חשבתי שהגיוס זה משהו שאנחנו צריכים, לא צריכים לשים אותו בצד. זה לא הישג לומר שלמען האחדות אנחנו דוחים את הגיוס. זה צורך קיומי של מדינת ישראל. אם אנחנו מדברים על תקציבים, זה 60 מיליארד שקל שיכולים להיחסך למשק הישראלי. 60 מיליארד. עזבו את הצורך הקיומי. ועל זה אתם לא מדברים. קיצוצים מטורפים שעושים עכשיו במשרדים; מקצצים בימי עיבוד של המילואימניקים, ודיברו פה קודם על כל פגועי הנפש; מקצצים בימי התארגנות; מקצצים 257 מיליון שקלים בחינוך, 186 מיליון שקלים בבריאות, 120 מיליון שקלים ברווחה. אדוני שר הרווחה לשעבר, תגיד לי איך אתה יכול בכלל לקצץ 1.30 שקל, לא 120 מיליון שקלים. 860 מיליון שקל בתחבורה; 150 מיליון שקל למינהלת תנופה, אחרי שהייתם, כל הממשלה ירום הודה – היו בקריית שמונה ואמר נתניהו על קריית שמונה: עמוד התווך של הגליל; ניתן מענקים, עסקים, תושבים, תחבורה, אקדמיה. סמוטריץ' אמר: התחייבנו שקריית שמונה ומטולה לא יישארו מאחור. המנהיגות שלנו נבחנת ביכולת שלנו להפוך אתגר להזדמנות היסטורית. אז מה עושים בהזדמנות ההיסטורית הראשונה? מקצצים 150 מיליון שקלים – 80 מיליון שקל במל"מ, 60 מיליון שקל לחירום אזרחי ועוד 20 מיליון שקלים לרשויות מקומיות. ואני אפסיק. אבל במה לא נוגעים? בכספים הקואליציוניים, הגביע הקדוש, כי חס וחלילה. 56 מיליון שקלים לחינוך זהות יהודית; 5 מיליון שקלים למינהלת לזהות יהודית; 24 מיליון שקלים למכרזים להעמקת החינוך היהודי; 30 מיליון שקלים לעמותות תרבות יהודית; 34 מיליון שקלים לתרבות יהודית ברשויות המקומיות; 49 מיליון שקלים למניעת נשירה מהישיבות; 4 מיליון שקלים למכוני מחקר תורניים; 17 מיליון שקלים לבית ספר של החופש הגדול, כשאין חופש גדול במוסדות הפטור, ואז עוד 17 מיליון שקלים לגרעינים תורניים; עוד 50 מיליון שקלים לסבסוד של 100% בתוכנית צהרונים במוסדות הפטור. למה אני לא זכאי לזה? למה? עכשיו אני סכמתי קצת, באמת, כ-6 מיליארד שקלים – שני משפטים אחרונים. 6 מיליארד שקלים נשמע הרבה, ועובר הרבה פעמים מעל הראש. הסכומים שאני סכמתי פה זה בערך 400 מיליון שקלים. אני רוצה לומר לכם מה אפשר לקנות ככה סתם לצבא בחצי מיליארד שקלים: 40 טנקים מרכבה סימן 4; 90 נגמשים של אית"ן; 45 נגמ"ש של נמ"ר.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

4,600 מיירטי תמיר; 55 מיירטי קלע דוד; 45,000 פגזים – שני משפטים אחרונים; וסט, קסדה, מדים, נעליים, הכול טקטי, ל-50,000 לוחמים; 200,000 כוונות טקטיות של Meprolight.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

16,000 מערכות לראיית לילה. זה סדר העדיפויות.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היקר וחבריי חברי הכנסת שנמצאים פה, זה סדר העדיפויות של מדינת ישראל. שקל לא נגעתם בכספים קואליציוניים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תשיב על ההצעה השרה אורית סטרוק, בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי המציע של ההצעה לסדר-היום, אני מתכבדת לקרוא את המענה שקיבלתי ממשרד האוצר, משר האוצר, תחת הכותרת: פתיחת המשק לתעסוקה תוך התעלמות ממערכת החינוך. ההחלטה על מדיניות ההתגוננות נמצאת תחת סמכותו הבלעדית של פיקוד העורף. אני מניחה שאתה מכיר ויודע את זה, חבר הכנסת כץ.

נאור שירי (יש עתיד):

נאור.

היו"ר יעקב מרגי:

נאור שירי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

נאור, סליחה. חבר הכנסת נאור שירי, סליחה, סליחה. אתה צודק. הכול בסדר. סליחה, נאור. אני אתחיל מההתחלה.

נאור שירי (יש עתיד):

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני אתחיל מההתחלה, חבר הכנסת נאור שירי. אני מניחה שאתה יודע את הנתון הזה, שההחלטה על מדיניות ההתגוננות נמצאת תחת סמכותו הבלעדית של פיקוד העורף, שאמון על הערכת הסיכונים ופרסום הנחיות מתאימות. מדיניות זו אוסרת או מאפשרת, לא מחייבת, בשום אופן לא מחייבת, אלא אוסרת או מאפשרת פעילות ביחס לשיקולים ביטחוניים בלבד. ככלל, ובדומה לכל המקרים בעבר, מדיניות העורף מבחינה בין איסורים על מסגרות חינוך ובין מקומות עבודה, שכן הסיכון במקרים אלה שונה. לא דומה חינוך למקום עבודה. בעוד מקומות עבודה נבדלים במספר המועסקים, בגילם ובאמצעי המיגון העומדים לרשותם, כך שלכל מעסיק מתאפשרת גמישות ביחס ליכולתו לפתוח את העסק בהתאם להנחיות פיקוד העורף, בבתי הספר, ובעיקר בשכבות הגיל הצעירות, האחריות להגעה של כלל התלמידים נמצאת תחת אחריות אנשי החינוך. אין עוררין על ההבדל בין אדם מבוגר, הנשמע להנחיות פיקוד העורף ואחראי לגופו וחייו בלבד, לבין האחריות המוטלת על עובד חינוך בהישמע אזעקה, כשהוא אמון על חייהם של נפשות רבות; ואני אוסיף: לא רק נפשות רבות, אלא גם כאלה שלא תמיד יכולות לדאוג לעצמן.