האתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
ישיבה מיוחדת לציון 77 שנים לכינון הכנסת בט"ו בשבט, בסימן 60 שנים לחנוכת משכן הכנסת
פריטי מליאה · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב
פריטי מליאה · דיון
חילופים בוועדות הכנסת
פריטי מליאה · דיון
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
הנוסח כאן חולץ מהקובץ הרשמי. המקור המחייב הוא הקובץ.
מקרא
טז / מושב רביעי / ישיבה שס"ד /
ט"ו–י"ג בשבט התשפ"ו / 2–4 בפברואר 2026 / 16
חוברת ט"ז
ישיבה שס"ד
יום שני, ט"ו בשבט התשפ"ו (2 בפברואר 2026)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:06
ישיבה מיוחדת לציון 77 שנים לכינון הכנסת בט"ו בשבט, בסימן 60 שנים לחנוכת משכן הכנסת6
היו"ר אמיר אוחנה:
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
יאיר לפיד (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעות סיעות יש עתיד, העבודה, ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי, חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. ממשלה שמקדמת חוק השתמטות מחפיר ופוגעת בלוחמים ובחיילי המילואים;
2. כישלון ערכי ומוסרי חסר תקדים, הפקרת ביטחון המדינה וקבורת ערך השוויון בנטל;
3. הפרות מצד המשטרה בנגב, ובמיוחד תראבין א-סאנע
רם בן ברק (יש עתיד):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
עדי עזוז (יש עתיד):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
גלעד קריב (העבודה):
אבי מעוז (נעם):
הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 21) (אימוץ הוראות מחייבות החלות בארצות הברית), התשפ"ו–
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:
רם בן ברק (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 21) (אימוץ הוראות מחייבות החלות בארצות הברית), התשפ"ו–
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
דבי ביטון (יש עתיד):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
נאור שירי (יש עתיד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
טלי גוטליב (הליכוד):
מאיר כהן (יש עתיד):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
משה טור פז (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
עדי עזוז (יש עתיד):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
רון כץ (יש עתיד):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
משה סעדה (הליכוד):
ירון לוי (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
צגה מלקו (הליכוד):
מיקי לוי (יש עתיד):
עמית הלוי (הליכוד):
ינון אזולאי (ש"ס):
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב
טלי גוטליב (הליכוד):
הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 12) (איסור התקשרות עם ספק בשל מעורבות בפשיעה חמורה), התשפ"ה–
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
טלי גוטליב (הליכוד):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
הצעת חוק הנוטריונים (תיקון מס' 12), התשפ"ה–
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חילופים בוועדות הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לראש הממשלה, שלום גם לשרים ולשרות. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ט"ו בשבט התשפ"ו, 2 בפברואר 2026.
זו ישיבה מיוחדת לציון 77 שנים לכינון הכנסת בט"ו בשבט, בסימן 60 שנים לחנוכת משכן הכנסת הנוכחי. ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, שרות ושרים, חברות וחברי הכנסת, ראשי הנציגויות הזרות, וגם אורחת מיוחדת שנמצאת איתנו כאן, שרת החינוך של פנמה, Panama's Minister of Education, Welcome to the Knesset - -
(מחיאות כפיים)
- - אורחות ואורחים, אני רואה פה רבות ורבים מכוחות הביטחון, ברוכים הבאים לכנסת ומכובדינו כולם.
(מחיאות כפיים)
בט"ו בשבט תש"ט, לפני 76 שנים, עמד יושב-ראש הכנסת הראשון יוסף שפרינצק, והגדיר עבורנו את הקשר החזק שבין נטיעת האילן וכינונה של הדמוקרטיה הישראלית. הוא אמר אז דברים שיפים גם לימינו: "בהשראת בנינו שנפלו על אדמת ישראל - - - בפקודת הדורות שחלפו ולמען הדורות שיבואו, נטענו היום את - - - אילן עצמאות ישראל". דבריו של שפרינצק על הכנסת מזכירים לנו כי בית העם לא קם בחלל ריק. הוא צמח מתוך אדמת ארץ ישראל, הושקה ביזע, בדמעות ובדם, ונשען על שורשים עמוקים המגיעים עד לאבות ולאימהות של האומה שלנו.
היום, יותר משנתיים אחרי שפרצה המלחמה הקשה והמתמשכת על תקומת המדינה, שנתיים של לחימה על זכותנו לחיות בארץ הזאת בביטחון ובחירות – ועדיין, חרף כל ההישגים הרבים בשדות הקרב, חיסולם של רבים מאויבינו והשבתם של כל חטופינו, ציר הרשע הרצחני ממשיך במזימתו הנושנה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. וככל שאויבנו מבקשים לשלוח זרועות של מוות, כך עלינו לשלוח שורשים של חיים הנטועים בהיסטוריה, בזהות, במורשת ובצדקת הדרך. אילן ששורשיו מרובין, "אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו" – קבעו חכמינו במסכת אבות – ושום זרוע תמנון לא תוכל לעקור עץ ששורשיו נטועים אלפי שנים באדמה הטובה הזאת.
ביסודו של העץ הנפלא הזה שנקרא מדינת ישראל עומד משכן הכנסת, המציין 60. כולנו לקראת פתחה של שנת בחירות, והוויכוחים, כדרכן של דמוקרטיות בכלל וזו שלנו בפרט, יש להניח, עוד ילכו ויחריפו. והוויכוח התורן שבסימנו אנחנו עומדים היום ובעטיו נעדרים רבים מחברי הכנסת נוגע לנוהג שלפיו נשיאי בית המשפט העליון הוזמנו בשנים עברו לציון ימי ההולדת של הכנסת.
יש, למרבה הצער, עוד מנהגים שהופרו; למשל, הנוהג המעוגן בחוק שלפיו נשיאי בית המשפט העליון נבחרו בוועדה לבחירת שופטים שהתכנסה בהוראת היושב-ראש שלה, ולא בצווי בית משפט שהוציאו חבריו של הנשיא המיועד. הנוהג והחוק הזה הופרו אף הם. היה נוהג שלפיו אין מעלים על הדעת ביטול של חקיקת-יסוד, נוהג שנרמס אף הוא ברגל גסה, בעיצומה של המלחמה, בהחלטה לא סבירה בעליל.
צר לי ששוב יש מי שרואים באי-הזמנה לאירוע חגיגי פגיעה מהותית בשיטה הדמוקרטית הנהוגה בישראל. אבל צר לי אף יותר שאותם אנשים מקבלים בשוויון נפש את הפיכת הרשות השופטת לרשות על שיכולה לשפוט, לחוקק ולבטל חוקים וחוקי-יסוד, ממש מלך כול-יכול. חריג אחד כן יהיה בעניין ההזמנות, והוא בימי הזיכרון הלאומיים, כפי שהיה בשנה שעברה. לא נגרור את המחלוקת אל הימים המקודשים הללו.
ואני חוזר ואומר: הכנסת בראשותי פתוחה לשיח עם מערכת המשפט, וכל אימת שראשי המערכת יבקשו להיפגש, לשוחח, ללבן ולנסות לגשר על הפערים, הריני מתחייב שידם המושטת לא תושב ריקם. מי שמכבד – יכובד. אך כיבוד רשויות אינו חד-סטרי. אי-אפשר לדרוש מהרשות המחוקקת לכבד את הרשות השופטת בזמן שזו ממשיכה לרוקן את סמכויותיה מתוכן. זהו עניין מהותי לקיומה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. הכנסת לא יכולה להתעלם מרמיסת הציבור ועליה לעמוד על זכויותיו. דווקא עכשיו, לפני הבחירות, עלינו לזכור כי הכנסת היא המוסד המייצג את ריבונותו של העם. כאן, בין הכתלים הללו, מתברר רצון הבוחר. כאן נשמרת היכולת שלנו לחיות יחד, גם כשאנחנו חלוקים עמוקות.
שפרינצק ודור המייסדים נטעו את האילן למען הדורות שיבואו, למעננו. יש לנו חובה לשאת את אש הריבונות ולהעבירה לדורות הבאים, לבל תכבה.
אני מאחל לכולנו שנצליח להבין טוב יותר איש את רעהו בשנה הקרובה ובכלל. כדאי לנסות. לא לייחס כוונות זדון אחד לשני; להקשיב לטיעונים ולהימנע מלהתייחס לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין, מתוך ידיעה כי כולנו רוצים עתיד טוב יותר למשכן הכנסת ולמדינת ישראל.
ט"ו בשבט שמח לכנסת ולכל עם ישראל. תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
ואני מתכבד להזמין כעת את ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו לשאת דברים. בבקשה, אדוני, ראש הממשלה.
(מחיאות כפיים)
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
מכובדי היושב-ראש אמיר אוחנה, שרות ושרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר, ומכובדיי כולם, קהל נכבד, אני מקווה שבשנה הבאה נתגבר על כל המכשולים, נשיג הבנות – אפשר להשיג את ההבנות ברצון טוב, אם זה קיים, ובוודאי קיים, בוודאי קיים מהצד שלי. ואני אומר מהצד שלנו: אנחנו רוצים להגיע לאותן הבנות שהובילו את מדינת ישראל במשך עשרות שנים. לא היו חסרות מחלוקות נוקבות, אבל ידענו שאנחנו פועלים במסגרת דמוקרטית. ואני ארחיב על כך את הדיון. אני חושב שהדבר הזה נשחק. חלק גדול מהעם מצר על כך, זועק על כך, וצריך למצוא את הדרך להחזיר את האיזון בין שלוש הרשויות. זה, לצד שלטון הרוב, זה המפתח לקיום הדמוקרטיה – הדרך לשמור את זכויות הפרט לצד הכרעת הרבים, והדרך להבטיח שאין רשות אחרת דורסת את השנייה. האיזון הזה היה כאן והאיזון הזה, בעזרת השם, גם יחזור לכאן.
אני חייב להגיד לכם שלפני כמה חודשים הייתה לי הזדמנות לערוך מסע בזמן; מסע בזמן אל השנים הראשונות של הכנסת, במוזיאון הכנסת כאן, בירושלים. אדוני היושב-ראש, אתה היית איתי שם וחנכנו יחד בהתרגשות רבה את המוזיאון החדש בבית פרומין, ברחוב המלך ג'ורג'. הבניין המיוחד הזה שימש את הכנסת במשך 16 שנים. אני זוכר אותו היטב מנעוריי. הוא עמד בטבורה של מה שאני מכנה "ירושלים של פעם". ירושלים מחולקת. לפני מלחמת ששת הימים היא הייתה קטנה, ואזרחים סקרנים נהגו להתקבץ שם סביב הבית – מול זה היה גם בית קפה – וצפו בנבחרי הציבור שעשו את דרכם פנימה והחוצה. ואיך נהגו לומר כבר בראשית ימיה של הכנסת? לחם חוקם של הח"כים הוא חוקים. זה נכון, לחוקק חוקים משלך פירושו להיות אדון לגורלך. וכך אנחנו עושים עד היום הזה, או לפחות מנסים לעשות, בהצלחה שהולכת וננגסת. אפרופו, זה פתח דבריי.
והייתה לי זכות נוספת שקשורה לבית פרומין. כשהייתי שר אוצר, לפני למעלה מ-20 שנה, פעלתי להציל את הנכס ההיסטורי הזה מהריסה, ואנחנו השגנו מימון, הבטחנו את השימור. סללנו דרך להנצחת תולדות הכנסת, לאור היותה מוקד הדמוקרטיה שלנו, כשהעם הריבון בוחר באופן חופשי את נציגיו.
הכנסת פה מייצגת את העם. העם בוחר את נציגיו פה, ונציגיו כאן ממשיכים הלאה בשיטה הפרלמנטרית שלנו ובוחרים את הממשלה. וגם מכאן, לפחות כך נהוג, פעם זה היה חלקית, בוחרים את הרשות השופטת.
הכנסת פעלה בתל אביב, ואחר כך בירושלים, כשברקע השפעות מלחמת העצמאות, התרוממות הרוח של עמנו, שהחזיר לעצמו את חירותו הלאומית לאחר דורות ארוכים, באה לצד האתגר הקשה של עיצוב סדרי המדינה. ושוב, אני, צריכים לדעת את זה – ויכוחים והתנצחויות היו כבר אז, ולעיתים הוויכוחים הללו היו חריפים מאוד, לא פחות מאשר היום. אני חייב להגיד לכם שהסגנון היה קצת יותר מחודד, ובסופו של דבר גם יותר אפקטיבי. פה הוא יותר רועם ויותר שוצף. אבל גם בסערת המחלוקות, ולא חשוב באיזה נושא, דבר אחד היה ברור לכול: הבטחת הקיום הלאומי היא המשימה הראשונה במעלה. כי ישראל, מאז יומה הראשון, היא דמוקרטיה עם חרב ביד. אנחנו מוקפים אויבים, סביבנו רוחשות סכנות, כוחות עריצים שאינם משלימים עם קיומנו מבקשים להניח טבעת חנק על צווארנו.
ודווקא על רקע כל זה, הדמוקרטיה הישראלית שומרת על חוסן ויציבות, כי ישראל היא אחת הדמוקרטיות האיתנות במערב. תגידו – לא מושלמת. יש דמוקרטיה מושלמת? יש דבר כזה? אבל יש דמוקרטיה מאותגרת כמונו? אני לא מכיר עוד דמוקרטיה שעומדת במבחנים כה תכופים וכה משמעותיים כמו מדינת ישראל. אז נכון, אני אמרתי, הכנסת גועשת ורועשת, לפעמים גם צעקנית. ואני, במידה שהדבר תלוי בי, הייתי אומר לכם – אני לא הייתי אומר לכם: בואו נמתן את הוויכוח. בואו נמתן את השפה של הוויכוח, כך לפחות אני מנסה לנהוג.
אבל בעיניי זה פחות חשוב, ואני אגיד לכם למה. תמיד עדיפה כנסת כזאת על פרלמנטים שבהם אסור לנבחרים לפתוח את הפה. ולסתום את הפה לנבחרים, או לסתום את הפה לציבור באמצעי תקשורת – זה סוף הדמוקרטיה. זה גם לבחור, וגם שיהיה לך חופש לדבר וחופש לחשוב, זה הבסיס של הדמוקרטיה. בבית הזה יש לנו אי-הסכמות בנושאים מהותיים, אי-הסכמות על דרך, על אידיאולוגיה, על חזון. חילוקי הדעות הללו אינם פגם בדמוקרטיה, הם יתרון בדמוקרטיה – זו מהות הדמוקרטיה. זה לא שיושבים כולם, כולם מסכימים. לא, ממש לא. הדעות השונות צריכות להיות מוצגות לציבור, והציבור מכריע. איפה הוא מכריע? בקלפי. ואם יש פה חילוקי דעות, או שהרוב מכריע, או שעושים דבר אחר – מגיעים לפשרות, מגיעים להבנות. וכך, אני מקווה ומייחל, ובמידה שיתאפשר לי גם אפעל כדי להביא להבנות האלה בשאלות היסודיות שקשורות לאיזון בין הרשויות.
ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, אנחנו פועלים בהתאם לעיקרון הבסיסי, המהותי ביותר בדמוקרטיה, של הכרעת הרוב, כשבבת אחת או בד בבד נשמרות זכויות הפרט. ושיווי המשקל הזה – ואני אגיד את זה פעם נוספת, אין-ספור פעמים, עד שהדבר הזה יוטמע. שיווי המשקל הזה יכול להיות מושג רק בדרך אחת: באמצעות איזונים ובלמים בין הרשויות – הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השופטת – כל רשות וסמכותה, כל רשות ותפקידה. ואני רוצה להבהיר, אין ממשלת-על בדמוקרטיה. יש ממשלה נבחרת, ולכל אחת מהרשויות תפקיד, ולכל אחת מהן צריכים להיות לפחות זיזים, או גלגלי שיניים ברשויות האחרות. כך היה בשחר עצמאותה של מדינת ישראל, כך צריך להיות היום.
ולצערי, יש אנשים שחושבים שהסכנה הכי גדולה בדמוקרטיה היא הדמוקרטיה, ולכן צריך לעקר את רצון הרוב. אז מה אם נבחרתם? הכנסת, הממשלה, סליחה על הביטוי, מי אתם? יש מורמים מעם? אנחנו נכריע. את זה אולי חשב אפלטון באתונה כשהוא ביטל את הדמוקרטיה, כי הוא ראה את האסון של מורהו האהוב אריסטו. והרעיון הזה התגלגל במהלך הדורות, הוא הגיע גם לימי הביניים, איכשהו הגיע לזמן החדש. וכשאמרו: יש מורמים מעם, והלכו לאמריקה, לג'ורג' וושינגטון – הוא היה מורם מעם, דרך אגב, הוא היה 1.90 ס"מ ומשהו – ואמרו לו: היה לנו מלך, כך אמרו הווטרנים שלו, הוא גלגל אותם מכל המדרגות. אבל אתה מורם מעם – הוא אמר: אין דבר כזה. ואז כתבו שלושה אנשים, באמת מורמים מעם, גאונים – ג'פרסון, מדיסון, המילטון – כתבו את החוקה האמריקנית. אז אמרו להם: אולי ניצור כאן איזו קסטה מורמת מעם, והיא תחליט בשביל האחרים? הם גלגלו אותם מכל המדרונות וכל המדרגות וכל הצוקים, הגאונים האלה. הם אמרו: אין דבר כזה. יש איזון, איזונים, איזונים ובלמים.
המהות של הדמוקרטיה היא שלטון הרוב, עם האיזונים והבלמים להבטיח את זכויות הפרט. המהות של הדמוקרטיה היא לא ביטול דמוקרטיה. הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה היא ביטול הדמוקרטיה. ואפשר להחזיר את זה למסלול תקין, כי זה היה פה. זה היה פה לפני כמה עשרות שנים עם שופטים שאיש לא כפר ביושרם, באינטגריטי שלהם, אבל יותר – אני מתכוון לא באינטגריטי האישי דווקא, אדוני, אני לא מדבר על זה – הייתה הבנה שכל רשות יש לה את חלקה. לא רומסים ולא נרמסים, לא באים לדרוס ולא באים להידרס. ואני חושב שהדבר הזה יכול להיות מוחזר, ושוב, במידת האפשר, במידה שאני אוכל לעשות זאת מבחינה משפטית, אני אעשה זאת, כי זה דרוש. לא צריך ללכת מכאן לכאן. היה אמצע, היה שביל זהב, ישראל הלכה בו במשך עשרות שנים, ואנחנו נחזור אליו.
מכובדיי, ישראל יצאה ממלחמת התקומה כשהיא חזקה מאי-פעם. אנחנו מעצמה אזורית שכל הזמן מתחזקת. בתחומים מסוימים, אנחנו נוגעים ביכולות מעצמתיות עולמיות. גם הדמוקרטיה שלנו, שידעה לחצים כבירים, התחשלה בתקופת המלחמה. אנחנו קיבלנו החלטות גורליות, החלטות שמשנות לנגד עינינו את פני המזרח התיכון.
אני יכול לומר לכם שלמרות האילוצים, הקפדתי להגיע לכל דיון חשוב בכנסת, ופעמים רבות עמדו ביציע – אני אומר את זה לקהל היקר שנמצא שם – עמדו ממש לנגד עיניי בני משפחות החטופים, הן החטופים החיים והן החללים, ופעמים רבות הבטחתי מעל הדוכן הזה שנחזיר את כולם. וכך אכן עשינו, החזרנו את כל החטופים, עד האחרון שבהן.
(מחיאות כפיים)
בחודשי המלחמה נאמו בכנסת מנהיגי העולם. קודם כול, הנשיא טראמפ, נשיא ארצות הברית, והיו פה נאומים אחרים שמאוד מאוד נגעו לליבנו גם כן. נשיא פרגוואי סנטיאגו פניה; נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי; ראש ממשלת אלבניה, שביקר אותנו בשבוע שעבר, אדי ראמה. כל אחד מהם נשא נאומים נפלאים מול הקהל הזה. לפחות הלב שלי מאוד שמח לראות שהיינו מאוחדים, גם האופוזיציה, גם הקואליציה, כולם קמו כאיש אחד לתת כבוד לאנשים האלה שנותנים כבוד לנו, למדינה שלנו. כולם בלי יוצא מן הכלל, וכמוהם מנהיגים רבים אחרים, כולם שיבחו את יכולת העמידה של ישראל, ואת ההישגים המזהירים שלנו בשבע החזיתות.
כדמוקרטיה עוצמתית עמדנו מול ציר הרשע, ויכולנו לו. חיילינו ומפקדינו הגיבורים הגנו בעוז רוחם על ביתנו ועל חירותנו מפני איראן ושלוחות הטרור שלה, וגבינו מחיר כבד, כבד מאוד מכל מי שחרת על דגלו את השמדת ישראל. ושוב, אני תמיד אומר – ואני חושב שזה ברור לכולם – יש עוד אתגרים לפנינו. צפויים לנו עוד רגעי מבחן, אבל אנחנו דרוכים וערוכים לכל התפתחות. אנחנו עוקבים אחר המתרחש, ואנחנו ערוכים לכל תרחיש. מי שיתקוף אותנו יישא בתוצאות בלתי נסבלות מבחינתו.
העיתונאי הבריטי דאגלס מארי, ידיד גדול של ישראל ושל המערב, כתב ספר לאחרונה, הוא קרא לזה "על דמוקרטיה וכיתות מוות" – ישראל הדמוקרטית, שניצבת מול כיתות המוות של האסלאם הקיצוני בהובלת איראן. והוא אומר, מארי, שישראל מגינה על עתיד הציביליזציה. הוא כותב: קנדה, בריטניה, אירופה, אוסטרליה או ארצות הברית יהיו בנות מזל אם יצליחו להצמיח דור כמו זה שגידלה ישראל. זה כל כך נכון. כל מי שיוצא לשטח, כל מי שפוגש את חיילינו, אם זה בעזה או בלבנון או ביהודה ושומרון או בכל מקום אחר, מבין איזה דור נפלא גידלנו כאן. איזה דור כביר. דור הטיקטוק קראנו לו? ממש לא. זה דור של גיבורים. דור הניצחון. דור שיירשם בתולדות האומה שלנו לדורי דורות. "ובחרת בחיים" הוא אחד הציוויים החשובים ביותר של העם היהודי. זה הבסיס לניצחונה של האנושות, כותב מארי.
מכובדיי חברות וחברי הכנסת, בשנה האחרונה נפגשתי שש פעמים עם הנשיא טראמפ, ובאחד המפגשים האלה הייתה לי חוויה מאוד מרגשת, כי הוא לקח אותי לחדר השינה של הנשיא אברהם לינקולן, שלא שונה מאז יום הירצחו. ולינקולן, כידוע לכם, הציל את ארצות הברית במלחמת האזרחים, והוא הותיר לנו את הצו הדמוקרטי. וזה הדבר שאני מנסה להחדיר כאן, לא רק בנאום הזה, אלא בכל הזדמנות. צריך להבין את זה. מה זה דמוקרטיה? הוא אמר. זה ממשל של העם, בידי העם, למען העם. ובהזדמנות אחרת, בביקור האחרון שלנו, ביקרנו, רעייתי ואני, בביתו ההיסטורי של הנשיא השלישי תומאס ג'פרסון בווירג'יניה. ג'פרסון ניסח את הכרזת העצמאות של ארצות הברית, שיסודה הוא רצון העם.
אי-אפשר שלא לחוש יראת כבוד כלפי ענקי הדמוקרטיה הללו, ג'פרסון ולינקולן. אבל דווקא שם, דווקא בהיכלי המורשת הדמוקרטית של ארצות הברית הגדולה, חשבתי על הדמוקרטיה הקטנה והאמיצה שלנו כאן בישראל. אנחנו שואבים השראה מהדמוקרטיה באמריקה, ובו בזמן אמריקה שואבת השראה מאיתנו. במלחמת התקומה קיבלנו יחד החלטות נחושות ואמיצות, שתכליתן למגר את הרוע, להבטיח את עליונות הטוב. דבקנו בדרכנו. לא נכנענו ללחצים. נאבקנו באין-ספור שקרים והשמצות שהוטחו בנו. צה"ל, צבא העם, ואיתו זרועות הביטחון, פעלו באחדות מטרה. השבנו הביתה את כל חטופינו. החזרנו למסלול את הכלכלה שלנו. היא מדורגת היום כאחת משלוש הכלכלות הדינמיות בעולם, אחרי שנתיים של מלחמה. המשכנו לבנות ללא הרף את המדינה שלנו.
ביום חגה של כנסת ישראל, שמבטאת את תקומת ישראל בארץ ישראל, נוסיף לפעול כדי להבטיח את נצח ישראל. תודה רבה לך, אדוני.
(מחיאות כפיים)
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לראש הממשלה. אני רואה את ראש האופוזיציה נכנס. האם הוא מעוניין לשאת דברים?
יאיר לפיד (יש עתיד):
כן.
היו"ר אמיר אוחנה:
בבקשה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
מה עשיתם? מה עשיתם? זה מה שרציתם – חצי מדינה? חצי עם? חצי כנסת? זו הייתה המטרה שלכם? לא תעצרו עד שלא תפרקו אותנו באופן טוטלי? מה עשיתם?
קריאות:
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
לא להפריע. חברות וחברי הכנסת, לא להפריע.
יאיר לפיד (יש עתיד):
מה, לא ידעתם שזה מה שיקרה? לא ידעתם שלא נבוא? ידעתם. היה ברור לכם שאם אתם תחרימו את נשיא בית המשפט העליון, אנחנו לא נוכל לבוא. זה מה שרציתם?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
מה הקשר?
יאיר לפיד (יש עתיד):
זו הייתה המטרה שלכם – לוודא שלא נבוא, כדי שגם ביום חגה של הכנסת תדעו שהוצאתם אותנו מפה?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
סגן השר כהן.
יאיר לפיד (יש עתיד):
תדעו שפירקתם את המדינה הזאת? תדעו שיש עוד פעם פיצול, שסע ופילוג? מה עשיתם? בשביל מה עשיתם את זה? לא היה ברור לכם שזה מה שיקרה?
טלי גוטליב (הליכוד):
למה אמרת לאנשים לא להגיע?
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת גוטליב.
יאיר לפיד (יש עתיד):
זה מה שאתם רוצים? אתם רוצים שסופית לא נחיה פה ביחד, וכל אחד יגדיר לעצמו את העם שלו, המדינה שלו, הפרלמנט שלו, הערכים שלו?
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא אמר לאנשים שלא יבואו. אנחנו נשארים פה. אנחנו מכבדים את הפרלמנט.
יאיר לפיד (יש עתיד):
על זה החלטתם לפרק את מדינת ישראל? אתם לא מתביישים?
קריאות:
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, לא להפריע, בבקשה. תודה, חבר הכנסת קלנר.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אתם לא מתביישים? אדוני ראש הממשלה, אתה לא מתבייש? אדוני יושב-ראש הכנסת, אחרי זה אתה אומר לי: למה אתה קורא לי "יושב-ראש חצי הכנסת"? בגלל זה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה אחראי לזה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדר-היום הרגיל של הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6516/25 וכלה בהצעת חוק פ/6534/25: הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – הארכת מועד לתביעת גמלה והתקופה שבעדה תשולם), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הפחתת אגרות), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת חוה אתי עטייה, חנוך דב מלביצקי, ינון אזולאי, נעמה לזימי, נאור שירי, יעקב מרגי, יצחק קרויזר, אורית פרקש הכהן, אופיר כץ, מירב בן ארי, עודד פורר, צגה מלקו, אריאל קלנר, ניסים ואטורי, דן אילוז, סימון דוידסון, יעל רון בן משה, עאידה תומא סלימאן ואלי דלל; הצעת חוק תרגום תעודות ציבוריות, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – שקיפות, כללי אתיקה וחובת התקשרות עם סוכני ביטוח), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת יצחק פינדרוס ומשה גפני; הצעת חוק לעידוד השימוש בתחבורה ציבורית על ידי עובדים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת גלעד קריב, חוה אתי עטייה ומיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל (תיקון – הכרה בגיבורי מלחמת השחרור), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת חילי טרופר ואופיר כץ; הצעת חוק ביטוח פיקדונות בתאגיד בנקאי, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אוהד טל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיקום בעלי חיים כעבודה מועדפת), התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – הגבלת כהונה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – היערכות עסקים המחזיקים חומרים מסוכנים לצמצום סיכונים באירועי חירום), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק מעמד המשרת בשירות צבאי או לאומי, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק חובת קבלת דיווח של קרוב משפחה בעניין חייל במצוקה נפשית, התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק הכרזה על קטר כמדינת אויב, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – זכות של אזרח ישראלי המתגורר מחוץ לישראל לקבל תעודת זהות), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק העונשין (תיקון – מניעת קבלת טיפול רפואי במסגרת יחסי ניצול ושליטה), התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – פטור מעמידה במבחן הכנסה לשם סיוע משפטי להלומי קרב), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת גלעד קריב וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – פיצוי ללא הוכחת נזק, חובת פנייה מוקדמת ותביעות השתקה), התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק שיקום, חיזוק ופיתוח העיר קריית שמונה, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת יעל רון בן משה, בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אלון שוסטר ואיתן גינזבורג; הצעת חוק איסור שימוש בבוטים להטעיית הציבור ולהטיית הליכים דמוקרטיים, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת מיקי לוי. כמו כן, הונחה לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 262 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה; הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. לבסוף אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת ולדימיר בליאק כי הוא חוזר בו מהצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס מופחת על מוצרי מזון בסיסיים) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, פ/3486/25. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה למזכיר הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת רם בן ברק לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד, בבקשה. עד עשר דקות לרשותך.
רם בן ברק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כל שבוע אנחנו עומדים כאן במליאה ומציגים אי-אמון בממשלה, ובכל שבוע חברי הכנסת של הקואליציה עוזבים את המליאה ולא באים להצביע. וגם אם היו באים, כולם היו מצביעים כמובן נגד, כי מדובר באנשים שכל מה שמעניין אותם הוא השרידות הפוליטית שלהם. לא מעניינת אותם המדינה, לא מעניין אותם המוסר – מעניין אותם איך להישמע למנהיג העליון, ולא לסטות לא ימינה ולא שמאלה. ואני מקווה שאותם חברי כנסת לא מסתמכים רק על ערוץ 14 ועל הסקרים שהם רואים, כי אם הם היו מסתכלים על הסקרים האמיתיים, הם היו בוודאי רואים שלא צריך את האי-אמון כאן בכנסת – צריך לראות מה קורה בציבור. מה שקורה בציבור זה שרק 27% תומכים בממשלה, מאמינים לממשלה. אני חוזר: 27% נותנים אמון בממשלת נתניהו, כל השאר לא. אבל 68 המנדטים שלהם שמוקפים, אגב, באותם – איך אני אקרא לזה? – כלבי שמירה של מכונת הרעל, שדואגים שאף אחד לא יעז לסטות ולו לרגע מהמסרים של ראש הממשלה. ומי שחס וחלילה סוטה לרגע מהמסרים של ראש הממשלה, הוא מייד מוחלף, הוא מייד מותקף; עשרות ומאות בוטים יתקפו אותו, הוא ינודה מהמחנה, והוא יאבד את הקריירה הפוליטית שלו, רק בגלל שהוא הצליח להגיד איזושהי עמדה ערכית, בסיסית, ולא זרם יחד או לא הביע נאמנות מוחלטת למנהיג העליון. נתניהו בכלל הוא משהו לא יאומן. האמת, זה לא דבר שהוא מכיר. אתן לכם כמה דוגמאות לראש הממשלה שלכם. כשהוא מתראיין באנגלית הוא ראש ממשלה מאוד הומני, ליברלי. הוא – איך אני אגיד? – נגד הפצצות שטיח, כי זה לא מוסרי. הוא בעצמו בלם את ההפצצות. הוא במו ידיו בלם את צה"ל מלעשות הפצצות שטיח, שזה כמובן שקר גס. אלא מה? הוא חוזר לארץ, ואז הוא מבין שהבייס שלו דווקא אוהב הפצצות שטיח, הבייס שלו דווקא אוהב חיסול של אנשים חפים מפשע. ואז לא, לא – הוא היה בעד הפצצות שטיח. ביידן הוא הבעיה. ביידן עצר אותו. אילולא ביידן הוא היה מכסח את האימ-אימא שלהם. רק ביידן עצר אותו. מה אני אגיד לכם, לא להאמין. עומד על הדוכן פה, איפה שאני עומד עכשיו, ואומר בקולו, אך לפני שבוע: אני הייתי אצל מבקר המדינה, אני נחקרתי. מי לא נחקר? רונן בר לא נחקר – ראש השב"כ; הרצי הלוי לא נחקר – הרמטכ"ל. אלא מה? הם נחקרו, ויותר מפעם אחת, וענו על שאלות, והגישו מסמכים, לא את אותו תחקיר שעשה לו המבקר המלטף – תחקיר אמיתי. אבל מה, ראש הממשלה חשב שכולנו מטומטמים, הוא יגיד וכולם יאמינו. אז לא. תדעו לכם, הוא נחקר ברכות, הם נחקרו ממש, על ידי מבקר המדינה. אני אתן לכם עוד דוגמה. יום אחד מעבר רפיח חשוב, ממש חשוב, זה הצינור שממנו נכנסת העזרה לחמאס, הנשקים לחמאס, הכספים לחמאס. אבל זה היה, עכשיו? עכשיו הכול בסדר. זה בסדר שמעבר רפיח יהיה פתוח, זה לא מזיק לאף אחד, הכול בסדר. פעם אחת עומד כאן נתניהו – נדמה לי, אפילו בט"ו בשבט, לפני כמה שנים – ובנאום תקיף מגן על מערכת המשפט; קורא לעצמו: אני מגן מערכת המשפט. היום הוא הורס מערכת המשפט. למה? כי זה לא מתאים לו, זה לא מתאים לו, זה לא באינטרס שלו. היום האינטרס שלו זה לחרב את מערכת המשפט, כדי שלא יהיה משפט. כדי שהאמירה המקוממת שלו: "לא היה כלום, כי אין כלום" – לא היה כלום, כי אין כלום, אז מה אתה מחרב את בית המשפט? מה אתה בורח ממשפט? תעמוד למשפט. גם בזה אתה משקר? אתה יודע שהיה, ועוד איך היה, ובגלל זה אתה כל כך מפחד. קטר – פעם אחת היא שותפה נאמנה, פעם אחת היא אויב. הכול תלוי באינטרס; חמאס – יום אחד הוא נכס, למוחרת – כוח נגדי לרשות הפלסטינית, ופתאום הוא אויב. מממן אותו 30 שנה, עומד ואומר: אני חושב שזה אינטרס ישראלי להעביר כסף לחמאס, ויום אחד חמאס זה האויב. אז תחליט, נתניהו, חמאס זה האויב שלך או הידיד שלך? כי במשך שנים חשבנו שהוא ידיד שלך – כמויות הכסף שהוא קיבל ממך. וגם דברים אחרים. עמד והתחייב לאלמוג כהן שהוא יקדם שדה בדרום, ורק שדה בדרום, ואולי אחרי שיהיה שדה בדרום, אם יצטרכו עוד, אולי יהיה גם שדה בצפון. ומה עכשיו? אמר, פירק את המוקש הקטן הזה, ועכשיו – שום דבר. עכשיו אני רואה בחוק ההסדרים שני שדות תעופה במקביל, אחד בדרום, אחד בצפון. הולך לשים לנו בעמק יזרעאל, על יישובים, בהתנגדות נחרצת של המשרד לאיכות הסביבה של סילמן – התנגדות נחרצת, שאומרת: לא יכול לקום שם שדה תעופה. מעבר להרס של החקלאות, מעבר להרס של הפינה היפה הזאת שתיירים פוקדים אותה, מעבר לזה שזה אסם התבואה של מדינת ישראל, מעבר לזה, היא אומרת, 14,000 איש לא יוכלו לחיות שם. אבל מה זה משנה? מה זה משנה? את מי זה מעניין? כל זמן שזה לא מעל קיסריה הכול בסדר, מה זה משנה? העיקר לעשות את מה שהוא חושב שטוב לו. עושה הסכם להחזרת החטופים – וחוזר בו; כופים עליו הסכם שנה אחרי – חוזרים 46, יותר ארונות מאנשים חיים. ומה? הוא לוקח את כל הקרדיט: אני, אני החזרתי את החטופים. לא, אתה לא החזרת את החטופים, נתניהו, אתה משקר. מי שהחזיר את החטופים זה העם, המחאה וביידן שהקשיב לה. לא אתה שהקשבת, כי אתה לא הקשבת, אתה רק ניסית כל הזמן לסכסך אחד עם השני, זה מה שעשית. מי שהחזיר אותם – אני אחזור על זה – זה המחאה וביידן, שהקשיב למחאה. זה הסיפור.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
טראמפ, טראמפ.
רם בן ברק (יש עתיד):
סליחה, טראמפ, שהקשיב למחאה, תודה. ואל תיקח לעצמך קרדיט שלא מגיע לך. כי אם אתה היית עובד כמו שצריך בממשל ביידן, אגב, ועושה את אותה עסקה שנה לפני, 46 אנשים היו חוזרים לכאן חיים, ולא בארונות. העיקר, אתה עושה מסיבות עיתונאים, ומתגאה, והינה הניצחון המוחלט. לא ניצחון מוחלט, כישלון מוחלט, כישלון מהדהד. מי מנהל את עזה היום? טורקיה וקטר. איפה היית שנתיים וחצי? שום יוזמה לא הייתה לך. ההצעה הזאת של טראמפ היום הייתה כבר שלושה, ארבעה חודשים אחרי תחילת המלחמה. איפה היית? נתת את כל – לא עשית כלום. כלום לא עשית. ואז מה קרה? טראמפ בא עם תוכנית. רק שטראמפ בא עם תוכנית לא כל כך טובה: במקום שהאמירתים והמצרים יהיו בעלי הבית, הקטרים והטורקים בעלי הבית. מממני חמאס ותומכי חמאס הם בעלי הבית, והם יהיו השכנים שלנו בגבול עזה, והם ימשיכו לממן את חמאס. כישלון מוחלט, לא ניצחון מוחלט. ובכול אתה אשם. אבל לא משנה. אתה אמרת ב-2024: אני לא מימנתי את חמאס. רק שכחת שב-2019 אמרת, ואני מצטט: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס". זה אתה אמרת, לא אני אמרתי. ועכשיו אתה אומר: חמאס? אני לא אמרתי. בושה לך. ב-2022, לפני הבחירות – בטח תגיד את זה גם לפני הבחירות האלה – אתה אומר: נוריד את מחירי החשמל, המים והארנונה. אנחנו עכשיו בינואר 2026, מחירי הארנונה קפצו בעשרות אחוזים, מחירי המים – בעשרות אחוזים, מחירי החשמל – בעשרות אחוזים. אבל מה אכפת לך? אמרת. ואתה יודע מה הבעיה, נתניהו? אתה תגיד את זה גם לפני מערכת הבחירות הזאת. אתה תגיד את זה, ואתה תגיד חינוך חינם מגיל אפס לגיל שלוש. ואתה יודע מה הבעיה? לא אתה הבעיה, אתה שקרן מועד, כולם יודעים את זה. לא אתה הבעיה, הבעיה היא שיש אנשים שמאמינים לך, ואת זה אני לא מצליח, לא מצליח להבין איך 68 הכבשים שיושבים כאן בשמאלי עדיין ומאמינים לך; איך יש אנשים בכת שלך, הביביסטית, שעדיין מאמינים לך ועדיין נופלים, ובינתיים המדינה הולכת פייפן. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. אני מזמין את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום לנמק את ההצעה מטעם סיעות העבודה, ישראל ביתנו וכחול לבן – המחנה הממלכתי. תעלה ותבוא אפרת רייטן.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
תודה רבה, אדוני יו"ר הישיבה. יום הולדת לכנסת, איזו חגיגה של ריקנות, כמה חבל. אדוני יו"ר הכנסת, במקום לחלק היום תעודות הוקרה, היה צריך לבקש סליחה – סליחה מהכנסות הקודמות שפעלו להקים כאן פרלמנטריזם, וסליחה מהדורות הבאים, שיקבלו כאן כנסת חבולה, מוחלשת, מדממת. הכנסת לא באמת צריכה היום עוגה, היא צריכה יותר מכשיר החייאה; היא צריכה גם עמוד שדרה; היא צריכה יושב-ראש שיזכור שהוא עובד אצל הריבון, כלומר העם, ולא אצל ראש הממשלה. אנחנו מציינים היום את יום הולדתה של הכנסת, אבל בואו לא נשלה את עצמנו, זה לא יום חג, זה כישלון. כמו שנהוג לומר בז'רגון שלהם: הכישלון המוחלט. זה יום של חשבון נפש נוקב על המקום הזה, שהפך מבית הנבחרים של כל הישראלים למועדון פרטי ומדיר, שפועל בשיטת הרשימות השחורות. ארגונים וחברי כנסת ואזרחים שמבקרים את השלטון נזרקים החוצה, לפעמים ממש בכוח, בבושת פנים, מהמשכן. כן, רציתי לדבר עם יו"ר הכנסת, לצערי הוא ירד מהמליאה. רציתי לשאול אותו איך הוא מדיר פעם אחר פעם את נשיא בית המשפט העליון.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
כל הכבוד.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
כן, כן. איך קרה שבחגיגה הדמוקרטית הישראלית מוחרם ראש הרשות השופטת? הרי זו לא טעות פרוטוקולית, וזו גם לא בחירה תמימה של סגל א' מצומצם, כמו ששמעתי. וראינו את התוצאה, הבטנו סביבנו – ככה נראית המליאה, זאת התוצאה תחת ההנהגה של יו"ר הכנסת. זאת התמונה שלא תימחה לעולם מימי הכנסת ותולדותיה. ריק, ריק. אפילו הקואליציה והשרים לא הגיעו. היה צריך לקרוא להם מהר מהר מבחוץ, כדי לא להלבין את פניו של ראש הממשלה שנאם פה לכנסת ריקה. הביזוי הזה וההדרה, ההחרמה הזו, הן בעצם ביזוי מתמשך של מערכת המשפט והדרה של שלטון החוק מהבית הזה. כי כשלא מזמינים את נשיא העליון, בעצם מה הם אומרים לאזרחי מדינת ישראל? אנחנו לא מכירים בביקורת, אנחנו לא מכירים באיזונים; אנחנו הריבון המוחלט והחוק הוא אנחנו. והיושב-ראש שותק, לא עושה שימוש במילים קשות, מסיתות וקיצוניות. אבל השתיקה, אוי השתיקה, היא האלימות, היא הגואה; היא, השקט הזה, השתיקה הרועמת, מול האלימות שגואה במסדרונות הכנסת; כשחברי כנסת מהקואליציה משתלחים בנציגי ציבור בביטויים שגם הנייר לא סובל; כשמופצות כאן הרשימות השחורות; אחים לנשק, שנזרקים פעם אחר פעם מכל הוועדות, והוא מחריש. והזעם הזה, הזעם הקדוש, שמור כמובן רק לצד אחד; כי כשחבר אופוזיציה מרים את הקול בכאב הוא מייד נזרק החוצה לאלתר, אבל כששרים וחברי קואליציה הופכים את הדוכן הזה לבימת הסתה, ביזוי ושקרים, פתאום הוא לא שומע, לא רואים, לא מתערבים. צורה לכנסת הזאת שתחת הנהגתכם הפכה למקום שבו האלימות משתלמת והממלכתיות נרמסת. יום הולדת. יום הולדת הוא זמן לבחון את המורשת שאנחנו משאירים אחרינו, והמורשת של הכנסת הזו היא מורשת של פירוד, של רדיפה, של חורבן המוסדות המשותפים לנו. כמו שאמרה לימור: רק פילוג יביא אחדות. אז אל תבקשו מאיתנו לחגוג איתכם את הריסוק של כל מה שקדוש בדמוקרטיה הישראלית. הבית הזה שייך לציבור, לכל הציבור, משני צידי הבית, לא רק למי שחבר בצד הנכון, של הקואליציה. קשה מאוד לחגוג את היום הזה. קשה מאוד לחגוג יום הולדת בבית שנראה יותר כמו חורבה דמוקרטית. עומדים כאן בחוץ, במסדרונות, מחייכים, מצטלמים, צלמים, נושאים פה נאומים על חג האילנות, יום ההולדת של הכנסת. זו לא באמת חגיגה. הציבור מסתכל בחוץ וזאת האמת. תראו פעם אחר פעם את הסקרים של האמון הציבורי בכנסת ובפוליטיקאים. הציבור מסתכל על הבניין הזה בתערובת של ייאוש ובחילה. יום הולדת הוא זמן לחשבון נפש ולא רק למסיבות. תחת המשמרת הזו הפכה הכנסת מחוד החנית של הריבונות הישראלית לחותמת גומי של ממשלה דורסנית; לרופסת, לכנועה, ללא באמת חשובה, מראה שחורה לציבור הישראלי האדיר. מבית של מחוקקים הפך המקום הזה לבית של משרתים. מבית של דיון ענייני הפך המשכן לזירה של צרחות, של שיסוי וביזוי. ויו"ר הכנסת – שאמור להיות המגן של הבית הזה, של כל חלקיו, ממלא מקום נשיא המדינה – רואה את כל מה שקורה כאן ושותק? איך אפשר להתעלם מהעובדה שחברי כנסת מהאופוזיציה, וגם אני ביניהם, לעיתים חשים פה לא מוגנים, חשים פה התעמרות, יום-יום, איומים, ביזוי, כוחנות ואפילו אלימות? למה יו"ר הכנסת, שוודאי רואה את הנאום שלי עכשיו, לא עונה למכתביי פעם אחר פעם? אני כותבת מכתבים מכובדים, מכתבים אישיים, מכתבים חשובים, ולא מקבלת מענה. למה פעם אחר פעם מתאפשרת כאן רמיסת הוועדות? למה פעם אחר פעם מקצרים פה את הליכי החקיקה בצורה דורסנית והופכים את המליאה לקרקס פוליטי שמשרת איש אחד בלבד? ראש האופוזיציה מוחה כשמכנים אותו ראש חצי כנסת, אבל מה עם המחאה שלנו, של האופוזיציה, שפעם אחר פעם מתעלמים מאזהרותינו? כל שיתוף הפעולה הזה עם הממשלה הוא החלשה שיטתית של כנסת ישראל. פעם אחר פעם פוגעים בכנסת ובתפקיד הכל כך חשוב, מכובד ורם, להיות יושב-ראש הרשות המחוקקת. הכנסת חוגגת 77, אבל מעולם היא לא נראתה חלשה יותר. איזו בשורה הכנסת הזו הביאה לאזרחים? אילו זכויות שמרתם? רק לעסוק בחוקים פרסונליים. בסוף, זה יום הולדת, בכל זאת, אז נאחל לכנסת הזו, לחברי הכנסת ולכל אזרחי מדינת ישראל, שבשנה הבאה אנחנו נעמוד כאן ונחזיר להיכל ולמשכן את הממלכתיות ואת התקווה; נחזיר שיח, כבוד ועתיד משותף; שנוכל באמת לעמוד כאן ולחגוג ביחד את השיקום. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. אני מזמין את חבר הכנסת סמיר בן סעיד לנמק את ההצעה מטעם סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. בבקשה, אדוני. לרשותך עשר דקות.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
תודה לך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, היום סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ מגישות הצעת אי-אמון בממשלה הזו, לא כהצעה טכנית, לא כאקט סמלי, אלא כצעקה חוקתית, מוסרית ואזרחית נגד ממשלה שאיבדה את הבלמים, את המעצורים ואת האחריות. אני עומד כאן היום לא רק כחבר כנסת, אלא כקול של ציבור שלם שמופקר לאלימות יום-יומית.
מאז תחילת שנת 2026 נרצחו כבר עשרות אזרחים ערבים. היום הגענו ל-30 קורבנות, ברוב המקרים בלי כתב אישום, בלי חשודים ובלי צדק. שיעור פענוח מקרי הרצח בחברה הערבית נותר נמוך ומזעזע לעומת שאר המדינה. זו לא סטטיסטיקה, זו מדיניות. מי שלא שמע את הזעקה בכפרים ובערים הערביים לא היה יכול להתעלם ממנה במוצאי שבת האחרונה. בתצוגה היסטורית של סולידריות צעדו בלב תל אביב 100,000, עשרות אלפי מפגינים, ערבים ויהודים כאחד. ראינו שם כ-100,000 בני אדם שמסרבים להשלים עם ההפקרות. ראינו שמשפחות שכולות אוחזות בתמונות יקיריהן לצד צעירים יהודים וערבים שדרשו יחד: דם ערבי אינו זול.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
זו לא הייתה רק מחאה מגזרית – זו הייתה הצהרה של הציבור הישראלי כולו, ערבים ויהודים. הביטחון האישי בטייבה, בלוד, ברהט ובסח'נין הוא הביטחון האישי של כל אזרח במדינה הזו. ומכאן, אדוני היושב-ראש, וגם ראש הממשלה, שלא פה, אני שואל בצורה ברורה: איך ייתכן ש-100,000 איש יוצאים לרחובות וצועקים די להפקרה, והממשלה ממשיכה בשלה? למה החלטות הממשלה על מאבק באלימות אינן מיושמות והתקציבים ממשיכים להיחתך? מדוע תוכניות לאיסוף נשק נתקעות בלי יעדים ובלי לוחות זמנים? מתי תבינו שזו לא בעיה שלנו, הערבים? זו לא בעיה שלנו.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) זהו כישלון לאומי שחורת קו אדום בלב החברה שלנו. הדם הזה אינו פחות אדום. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:).
הדם הזה אינו פחות אדום, החיים האלה אינם שווים פחות. ההפגנה בשבת הייתה תמרור אזהרה אחרון לפני ימי השיבוש המתוכננים. הממשלה אחראית. והציבור, ערבים ויהודים יחד, כבר לא ייתן לכם להסיט את המבט. מבצע המשטרה בנגב, המבצע האחרון, לא הסתיים בדוח משטרה, לא הסתיים במסיבת עיתונאים, אלא בגופתו של אזרח המדינה מוחמד חוסיין תראבין אל-סאנע, זכרונו לברכה. אזרח – לא אויב, לא חמוש. ובמקום שהוא נפל – בביתו, מול ילדיו – לא נמצא כלי נשק.
ומכאן, אדוני היושב-ראש, השאלה איננה רק מה קרה, אלא מי אישר, מי ידע ומי נתן גיבוי. השר לביטחון לאומי מיהר להציג את המבצע כהצגת כוח, אבל האמת חמורה יותר. זה לא היה מבצע של שר אחד – זה היה מבצע עם רוח גבית ממשלתית. לפני כמה שבועות הגשתי שאילתה דחופה לראש הממשלה. שאילתה היא הכלי הבסיסי ביותר לפיקוח פרלמנטרי. מי השיב? בפועל, ראש הממשלה לא השיב לשאילתה, אלא סגן השר. הוא אכן השיב, אך בלי לספק תשובות. לא קיבלתי תשובות – קיבלתי התחמקות ממוסדת. וכשראש ממשלה בוחר להתחמק מאחריות זו כבר לא טקטיקה; זו מדיניות. בתקופה האחרונה שלחתי גם כמה מכתבים, לעשות הפסקה בהריסות אצלנו בחברה הערבית, ובמיוחד בדרום, בתחילת חודש הרמדאן, בעוד כמה ימים, ואני מחכה לתשובה.
אדוני היושב-ראש, כשאזרח נהרג ולא נמצא נשק, כשאין תשובות וכשאין כתובת ברורה לאחריות – אנחנו כבר לא בשיח של משילות. ואת זה צריך לומר כאן בצורה הברורה ביותר: מדינה שמפעילה כוח בלי אחריות חדלה להיות דמוקרטיה, גם אם היא קוראת לזה משילות. וכאן אני מבקש להרחיב את התמונה: שום דבר מכל זה איננו מקרי. המהפכה המשפטית לא הייתה יוצאת לדרך אם חוק הלאום לא היה עובר קודם. אותה יד קשה שפועלת היום במבצעי המשטרה נגד ילדינו, נגד בני עמנו, היא אותה יד שמחריבה כפרים בלתי מוכרים בנגב, שוללת קורת גג ממשפחות שלמות. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:).
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אלמוג, אל תנהל אותי.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אני לא רוצה לשמוע אותך, אלמוג.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אני לא מבין מה הוא אומר.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
זו אותה תפיסה - - -
היו"ר סימון דוידסון:
רגע, שנייה. אתה, כשתעלה לפה, תדבר על מה שאתה רוצה ואיך אתה רוצה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
תפסיק את הזמן.
היו"ר סימון דוידסון:
יש לך זמן.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
רגע, אדוני היו"ר, לא כל אזרחי ישראל רשאים להבין מה הוא אומר?
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אני לא רוצה לשמוע אותו. תעצור אותו.
היו"ר סימון דוידסון:
אלמוג כהן, אני מאשר לו לדבר גם בערבית. אישור שלי, בבקשה.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
לא, אבל תעזור לו לדבר בעברית, מה זה?
היו"ר סימון דוידסון:
הוא אמר בעברית, ועכשיו הוא מתרגם לערבית.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
בדיוק. זו אותה תפיסה שמאפשרת אלימות משטרתית גם הרחק מהנגב נגד תאמר אל-מסרי בטייבה, ונגד עיתונאים שממלאים את תפקידם הציבורי – דיאא חאג'-יחיא מהארץ, תאמר כילאני מכאן וסמיר עבד אל-האדי במסגד אל-אקצא. כששוטר מרים יד על עיתונאי הוא לא פוגע רק באדם, הוא פוגע בזכות הציבור לדעת. האמת צריכה להיאמר כאן בגלוי: החברה הערבית הפכה לשדה ניסויים. ניסוי בכוח, ניסוי בהחלשת זכויות, ניסוי בטשטוש הקו בין אזרח לאויב. אבל היעד האמיתי איננו הערבים בלבד. היעד האמיתי הוא כל מי שמעז להתנגד. היום זה ערבי, מחר זה פעיל חברתי, מוחרתיים זה שמאלני. גלעד, נעמה ואתה, סימון, תיזהרו. ואחר כך, כל אזרח שיחשוב אחרת. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) ולכן צריך לומר זאת בלי פחד ובלי גמגום: כשהערבים הופכים לשדה של ניסויים, הדמוקרטיה כולה היא הקורבן הבא. היום זה מוחמד חוסיין תראבין אל-סאנע, זכרונו לברכה, ומחר אף אחד לא יכול להתחייב איפה זה ייעצר. אדוני היושב-ראש, מדינה דמוקרטית לא נמדדת בכוח האש שלה, אלא ביכולת שלה לרסן אותו, לפקח עליו ולתת עליו דין וחשבון. הצעת האי-אמון שאני מגיש היום בשם סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ איננה רק נגד מבצע אחד, היא נגד תפיסת עולם. תפיסה שמחליפה חוק בכוח, אזרחות בחשד ושלטון דמוקרטי בשתיקה פחדנית. ומי שנותן לזה גיבוי יישא באחריות. הכנסת תזכור.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
הציבור יזכור וההיסטוריה תכתוב מה. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. אני מזמין את סגן השר אלמוג כהן להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. הינה, יש לך עכשיו אפשרות לדבר, מה אתה צועק מהיציע?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
כשבן אדם מדבר בכנסת ישראל, שכל האזרחים יבינו מה הוא אומר - - -
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
בממשלה הבאה - - -
קריאות:
- - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
חשבתי שאתה מבין, הפתעת אותי. חשבתי שאתה יודע ערבית.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אני מבין מצוין. אני חושב שאזרחים - - -
היו"ר סימון דוידסון:
הוא דואג לאזרחים. אלמוג כהן דואג לאזרחים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, אני יודע שאתה מבין ערבית, אז לא הבנתי מה אתה מתפלא.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אני מבין, אבל האזרחים לא מבינים. אנחנו משרתים פה.
היו"ר סימון דוידסון:
סגן השר לענייני שפה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אבל לפחות אתה יודע מה הוא דיבר.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, הבוקר נפל דבר בישראל, שימו לב לברייקינג ניוז הזה: עבריין הבנייה הטבול בעניינים, הנשיא מטעם עצמו, יצחק עמית, הוציא צו שמונע מממשלת ישראל לסגור את גלי צה"ל. אני מזכיר לכולם: גלי צה"ל הינה יחידה צבאית לכל דבר ועניין.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
רק חבל שהוא לא יושב באולפן - - - אבל מה זה משנה.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
גלי צה"ל הינה יחידה צבאית לכל דבר ועניין. עכשיו, קודם הגיע לכאן יו"ר האופוזיציה, שאני מאוד מסמפת אותו - -
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - - הוא לא יושב שם.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
- - והוא אמר, מה אתם עושים? עם הקול הצרוד הזה, הדרמטי. ואללה, האירוע הזה לא פגש אותי. לא פגש אותי. אני מנסה להבין, אתם, איפה הגבול שלכם לרמיסת הדמוקרטיה?
עדי עזוז (יש עתיד):
זה שהמציאות לא פוגשת אתכם זה מה שכואב.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
איפה אתם באים ומציבים גבול לרשות השופטת ואומרים לה: עד כאן, מכאן את כבר לא יכולה להמשיך לרמוס את רצון העם ואת רצון הבוחר? כיום בראשות בית המשפט העליון יש נשיא מטעם עצמו, שלא רק שאיננו מגדלור של מוסר, הוא דה-פקטו עבריין בנייה. אם כל אחד מאזרחי המדינה היה עושה עבירות בנייה, כאשר הוא נכנס לביתו ללא טופס 4, כנראה היו אוכפים עליו את החוק, מה שנקרא. אבל יש לנו כאן כאלה שהם בני האלים שיושבים באולימפוס ורואים את העם שלהם כקטנים, כנמלים קטנות, ולהם מותר לעשות הכול. מותר ליצחק עמית, שכולו טבול בניגודי עניינים – הוא ישב בארבעה דיונים על נבחרת הדירקטורים, כשאח שלו דירקטור. אח של יצחק עמית דירקטור והוא לא פוסל את עצמו מלדון בכלל. מאי נפקא מינה? שכאשר הרשות השופטת לוקחת לעצמה את הכוח, ללא שום איזונים ובלמים, ומתנהלת כמו אחרוני הפושעים, מה המסר לאזרחי מדינת ישראל? מותר לכם. הינה, אני קורא לאזרחי מדינת ישראל: תעברו עבירות בנייה, תעברו ניגודי עניינים. אם ליצחק עמית מותר, גם לכם מותר.
היו"ר סימון דוידסון:
רק להזכיר לך שהכול לכאורה.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אתה תדבר בשם עצמך, אדוני היו"ר, ואני אדבר בשם עצמי. כל אחד במילותיו שלו ואחריותו על מילותיו שלו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אבל מה אתה - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אני קורא לכם, אזרחי מדינת ישראל - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - - לאזרחים לעבור על החוק, מה קורא איתך? מה זה?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
- - כל חוק שעבר עליו יצחק עמית, הנשיא מטעם עצמו, תעברו עליו גם אתם, כי מותר לכם.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אתה אומר לאנשים לעבור על החוק? מה זה?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אם לו מותר, גם לכם מותר. בפעם האחרונה שבדקתי, חברי יבגני סובה - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
בפעם האחרונה שבדקתי, חברי יבגני סובה - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
חברי, בפעם האחרונה שבדקתי, לאזרח יש אותו צבע של דם כמו ליצחק עמית, בדיוק אותו צבע, אחד לאחד.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - - אבל תקשיב לעצמך, מה שאתה אומר.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אני שומע מצוין מה שאני אומר.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
עברו על החוק - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
עכשיו אני גם רוצה לפנות מכאן לחבריי בממשלה. אני מזמן מזמן אמרתי שכלו כל הקיצין ושאי-אפשר לקיים את פסיקותיו של בג"ץ בראשות עבריין בנייה שטבול בניגודי עניינים, אי-אפשר, אסור לנו לקיים. ואני גם אסביר מדוע.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - - אתה קראת - - - תענה על השאלה. תענה על השאלה, אתה קראת את צו הביניים או לא?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
כאשר אנחנו מקיימים את פסיקתו של עבריין הבנייה יצחק עמית, אנחנו אומרים לאזרחים: זה לגיטימי להיות עבריינים. אנחנו, תפקידנו - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
סגן השר כהן, אתה קראת את החלטת בג"ץ? קראת או לא? תענה על השאלה תגיד כן או לא. קראת את צו הביניים, כן או לא? קראת את זה בכלל שאתה מדבר על זה? תגיד בכנות, כן או לא? כן או לא. אתה לא קראת ואתה מדבר על זה. אתה אפילו לא קראת את זה. תענה כן או לא - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
תפקידנו הוא לשמש דוגמה לאזרחים. וכאשר יו"ר הרשות השופטת הוא נשיא מטעם עצמו, הוא עבריין בנייה, הוא טבול בניגודי עניינים, אז מותר גם לאזרחי ישראל להיות כך.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
קראת או לא? תענה בכנות, הלו.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
ואני קורא לשר הביטחון - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
קראת את החלטת הביניים של בג"ץ? אפילו לא קראת את זה.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אני קורא לשר הביטחון - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
בוא'נה, איזה בושה - - -
היו"ר סימון דוידסון:
תודה, יבגני. הוא לא עונה לך.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה קורה לך? אתה סגן שר.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אני קורא לשר הביטחון, חברי ישראל כץ, אל תקיים את פסיקת בג"ץ. הגיע הרגע לומר שבג"ץ הוא גוף שלא מתנהל על פי החוק, ולא יכול - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
לא לא לא לא. הם לא מעל החוק. מעל בג"ץ יש חוק, וכאשר נשיא מטעם עצמו עומד בארבעה דיונים – לא אחד, לא שניים, לא שלושה, ארבעה דיונים - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אלמוג, שנייה. אנחנו נמצאים פה - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זה לא מתאים לך.
היו"ר סימון דוידסון:
שנייה, יבגני, הוא שמע אותך.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - - על צו ביניים שעל הממשלה לנמק את ההחלטה – לפחות תקרא. אתה מדבר על משהו שקשור לבג"ץ, מן הראוי שאתה, סגן שר - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
איזה לנמק את ההחלטה? לא נימקו מספיק בהחלטת הממשלה?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אתה לא מכיר את מה שהם נימקו.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
לא נימקו מספיק בהחלטת הממשלה? חברי יבגני סובה, האם החלטת הממשלה, שהייתה חמישה עמודים, אם אני זוכר נכון, לא נומקה? לא נומקה מספיק טוב? באמת, אני שואל אותך.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, אבל מה שמשגע אותי, שאתה לא קראת - - - תבקש מהעוזרים שלך שיכינו לך משהו.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
אני רוצה להגיד משהו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
רגע, יבגני, שנייה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אבל הוא לא קרא את זה.
היו"ר סימון דוידסון:
הוא לא קרא, מה לעשות.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אבל הוא מדבר על זה בביטחון מלא לאזרחי ישראל. אתה יודע מה? היית קורא, מנמק, הייתי מוריד את הכובע ואומר, ואללה, צודק - - -
היו"ר סימון דוידסון:
יבגני, הבנתי, הבנתי. סגן השר אלמוג כהן, אתה יודע, אני יושב פה, אני נושך שפתיים, ובסוף אני חייב להגיד לך משהו אישית. אנחנו נמצאים פה במקום שכל המדינה רואה אותנו, כל האזרחים רואים אותנו - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
כן.
היו"ר סימון דוידסון:
- - ואנחנו חברי כנסת, סגני שרים ושרים. כשאתה עומד פה ואתה קורא לא לקיים החלטות בג"ץ, אתה בעצם אומר שנגמרה הדמוקרטיה. וזה מאוד מסוכן. ואני חושב שעליך, כסגן שר, להיות זהיר מאוד במה שאתה קורא לאזרחים. לקרוא לאזרחים להפר את החוק – זה לא תפקידנו. זה מסוכן. זה מה שאני רציתי להגיד לך.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אדוני היושב-ראש, אני מאוד מאוד מכבד אותך. חופש הביטוי, בפעם האחרונה שבדקתי, הוא לא נמצא בצד אחד.
היו"ר סימון דוידסון:
רק להמליץ.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
הוא לא נמצא בצד. אני שמעתי את המלצתך. היא איננה מתקבלת, אדוני היו"ר, מהסיבה הפשוטה: אני אמרתי לאזרחי מדינת ישראל שכאשר ראש הרשות השופטת מטעם עצמו הוא עובר עבירות, הוא למעשה יוצר לגיטימציה לאזרחים לעבור עבירות, ולנו הוא יוצר חובה מוסרית שלא לקיים את פסיקתו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה זה קשור - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
עכשיו בנוגע לשאלתך, יבגני. מה שבג"ץ עשה היום – הוא הוציא בעצם צו ארעי שאומר: תעצרו רגע ותנמקו לי למה צריך לסגור את גל"צ.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
נכון - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
נכון. מה זה? תשמע, אתה דמוקרט גדול, אתה דמוקרט דה לה שמאטע, אבל גדול.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
שנייה, תן לי. הקשבתי לך, חברי ורעי. חברי ורעי, הקשבתי לך, אנא תקשיב לי.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, אני מקשיב - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
קודם ראש הממשלה היה כאן, והסביר בדיוק מהי מהות הדמוקרטיה: שלטון העם על ידי העם, שלטון הרוב על ידי הרוב – דמוס קרטוס. עכשיו, כאשר אתה בעצם בא ואומר לי שממשלה שמקבלת החלטות לגיטימיות, כמו לסגור יחידה צבאית עם נימוק של שישה עמודים, שישה עמודים, בג"ץ מוציא צו, אחרי – אבל שים לב, זה לא לבד – אחרי שמבקר המדינה, שמעוגן בחוק-יסוד, גם אז הוא הוציא צו להפסיק את עבודתו – כאשר זה נגע לבדיקה של צה"ל, שהוא גוף מפוקח, שמפוקח על ידי - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא קשור - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
שנייה, תן לי לסיים. - - על ידי מבקר המדינה, ולפני זה - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זה לא קשור לגל"צ, לא קשור לגלי צה"ל - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
- - לפני זה הוא גם פסק, הוא גם פסל חוק-יסוד.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אתה לא מכיר את הנוהל של צו ביניים - - - אתה מדבר כאילו אתה עכשיו נפלת מהירח. אתה סגן השר, תגיד - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
יבגני, יבגני, אני יודע מצוין מי אני.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
נו?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
כדאי שגם אתה תדע מי אתה. אם אתה כזה דמוקרט גדול, ומקבל - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא קשור לדמוקרט - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
שנייה, תן לי לסיים. - - ומקבל בשוויון נפש את העובדה - - -
היו"ר סימון דוידסון:
יבגני, נתתי לך לתת פה נאום. די. תן לו להשיב.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - - הוא פונה אליי.
היו"ר סימון דוידסון:
לא, אין בעיה. שאל שאלה, הוא יענה לך. מה השאלה, יבגני? אין שאלה?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אתם דמוקרטים איפה שנוח לכם. אבל כשזה קשור בפסילת חוקי-יסוד אז אתם פתאום לפתע, מה שנקרא, שלושת הקופים – אתם לא שמעתם, לא ראיתם, לא דיברתם - -
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
- - אתם בסדר גמור. כשפוסלים ורומסים את הדמוקרטיה על ידי עוטי הגלימות, אלה המורמים מעם, שיכולים לעבור על החוק. אם אני הייתי עובר עבירות בנייה היו צולבים אותי – אגב, בצדק. בצדק. בצדק.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
איזו עבירת בנייה?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אני לא עברתי עבירות בנייה, יצחק עמית עבר עבירות בנייה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
איזו עבירת בנייה הוא עבר?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אני לא טבול בניגוד עניינים, יצחק עמית טבול בניגוד עניינים.
היו"ר סימון דוידסון:
אבל, רגע, אלמוג. הוא הורשע? יש הרשעה?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
מה זה, יש הרשעה? מי ישפוט אותו?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
איזו עבירה הוא עבר?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
מי ישפוט אותו? מהם האיזונים והבלמים?
היו"ר סימון דוידסון:
לא, אבל אתה בא ואתה כבר שפטת אותו, אתה כבר הענשת אותו, הוא אשם.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
כן. השופט - - -
קריאות:
- - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
השופט אשר קולה רשם בפירוש שנשיא בית המשפט העליון מטעם עצמו עבר בארבע פעמים מקרים של ניגוד עניינים. מה, זה לא מספיק טוב, אדוני היו"ר?
קריאות:
- - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
השופט קולה לא מספיק טוב בשבילכם לפתע? אז אני גם אומר לחבריי בממשלה: תסגרו את בג"ץ. בלי בג"ץ ובלי גל"צ – תסגרו את גל"צ, סליחה. לא להקשיב, לסגור את התחנה שמזמן לא משרתת את חיילי צה"ל. הנושא השני שעליו רציתי לדון, אדוני היו"ר הנכבד: במוצאי שבת הייתה הפגנה מאוד מרגשת. אנשי קפלן חיבקו את החברה הערבית, כי מאוד מעניינת אותם העובדה שבאמת נרצחים אזרחים רבים ערבים – נרצחים רבים, נשים וילדים וטף. יש לי בעיה עם האבולוציה שקרתה שם, ואני אתאר אותה בחצי דקה. זה התחיל בעילת הסבירות, שזה מאוד מאוד הפריע להם, אז בשלב כלשהו הם החליטו להקריב את הצבא שלנו, לא לסרבנות, לאי-התייצבות. ואז הם בעצם החליטו שיש להם לגיטימציה מוסרית מספיק גדולה כדי להקריב את הילדים שלי, שלי, באופקים, לא שלהם, שלי. ואז התקדמנו למלחמה, ותמיד הם צעקו: חטופים עכשיו. כמו שהם צעקו לפני זה שלום עכשיו ואוסלו עכשיו – הכול עכשיו, הכול מיידי, אינסטנט. ואז חזרו אלינו החטופים – האחרון שבהם זה גיבור ישראל רני גואילי, אחי לנשק, אהובי – ואז עכשיו יש קמפיין חדש: מחבקים את הערבים. עכשיו, אין לי בעיה שמחבקים את הערבים. אני בעד. הבעיה שלי היא שבמסגרת החיבוק יש שם אחד, מנסור עבאס לדוגמה. לפני חודש בריאיון הוא נתבקש לגנות את חמאס. שחטו, רצחו, אנסו, שרפו, ביתרו – תגנה אותם. הוא לא הצליח. וסימון, המבט שלך אומר לי המון, כי אני יודע כמה רבים מכם מרגישים לא בנוח עם האירוע הזה. כי אם היו באמת דואגים לחברה הערבית – תשמע, זה לגיטימי - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אני יודע שב-7 באוקטובר הוא כבר גינה. לא יודע.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
לא יודע. לפני חודש הוא לא היה יכול לגנות. הוא לא גינה, אגב, הוא גם סיים את הריאיון – אני מזמין אותך להאזין לו. אם אינני טועה – עם אסף ליברמן.
היו"ר סימון דוידסון:
אם מנסור עבאס נמצא פה, אני אשמח שיבוא להגיב.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
כן. נשמח לשמוע אותו מגנה את חמאס. ואחמד טיבי, ושו אסמה – אימאן ח'טיב יאסין, שאמרה שארגון גוב האריות איננו ארגון טרור, ועכשיו קפלן מחבקים אותה. עכשיו תסבירו לי, איך זה פוגש את הנושא, המאוד חשוב, אגב, של הפשיעה בחברה הערבית? האם אתם מאמינים בתום ליבכם שאותם אנשים שמצדדים בטרוריסטים הנאצים הגרועים ביותר, הם יפתרו את הבעיות, יש לומר, הקשות מאוד, בחברה הערבית? לא, סימון, הם לא יפתרו את זה. וכאשר אתם קוראים לאחדות מזויפת עם אלה שחושבים שהשחיטה של הילדים שלנו זה היה, מה שנקרא, דבר לא כל כך נורא, וכשחיילי צה"ל נופלים הם קוראים להם קלגסים – איפה אתם והמצפון שלכם? איפה אתם והמצפון שלכם? הילדים שלכם הולכים לצבא, הילדים שלכם משרתים ביחידות הכי קרביות שיש. הכיצד אתם מרשים לעצמכם לצעוד ביחד עם תומכי הטרור הגרועים ביותר, אלה שרוצים להחנות מדינה פלסטינית על הדם של ילדינו, להשקות את האדמה עם דם הילדים שלי ושלך? ולכן, אני אומר לאחיי בשמאל – קשה לי לומר, כי אין שמאל, אין שמאל. הלוואי שהיה שמאל. אין שמאל במדינה הזאת, לצערי הרב. אם היה שמאל, הייתי מזדהה עם חלקים ניכרים בו, על אהבת הארץ, אהבת האדמה, שירות משמעותי, אגרסיביות בשדה הקרב. אני אוהב את – אין, היום יש רק שמאל קיצוני. עכשיו, חבריי מסיעת יש עתיד. הסיבה שאתם נעלמים זה לא בגלל שאתם לא מספיק יפים או אטרקטיביים, זה בגלל שהמצביעים שלכם, שחוו את 7 באוקטובר ראו את בני משפחותיהם נשחטים, נטבחים ונשרפים, ואז רואים אתכם צועדים – ראיתי את לזימי, מבעירת המדורות, זאת שכל יום אצלה הוא ל"ג בעומר.
היו"ר סימון דוידסון:
היא לא מיש עתיד, רק - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אתה יודע, אותה גברת בשינוי אדרת. צעדתם כולכם ביחד.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה הקשר? מה קשור?
היו"ר סימון דוידסון:
לא, הוא אמר יש עתיד ולזימי.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה הקשר? מה קשור?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
לא, אבל אז עברתי ללזימי.
היו"ר סימון דוידסון:
אז בוא, אתה רוצה - - -
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
העובדות לא חשובות, העובדות פה לא חשובות.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה קשור העובדות? מה זה חשוב עובדות?
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אז עברתי ללזימי. אז עברתי ללזימי.
היו"ר סימון דוידסון:
זה לא קשור, זו המהות.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
ולנעמה לזימי הייתה שם תמונה הזויה, כאילו, היא החזיקה ידיים כך. היא החזיקה את הידיים כך עם תומכי הטרור הגרועים ביותר שיש.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה זה חשוב עובדות? מה זה חשוב?
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
מה זה, ריבים באופוזיציה? שנייה, רגע, אני אביא פופקורן.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא, זה לראות אותך. אתה אומר דברים לא קשורים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה זה חשוב? מה זה משנה?
היו"ר סימון דוידסון:
לא, הם אומרים לך. הם מתקנים אותך שיש מפלגות שונות באופוזיציה. רק שתדע.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
לא, אני יודע. אבל דיברתי על חבריי מיש עתיד.
היו"ר סימון דוידסון:
לזימי היא מהעבודה.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
דיברתי על חבריי מיש עתיד ואז עברתי ללזימי. אגב, לזימי זה לא העבודה - -
היו"ר סימון דוידסון:
מה זה?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
- - כי אין היום העבודה.
היו"ר סימון דוידסון:
אה, הדמוקרטים.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אין היום מפלגת העבודה, יש היום מפלגת הדמוקרטים, מטעם עצמם, שרוצים לחנך מחדש את ילדי החרדים. הם רוצים לא להעביר כסף לילדי המתנחלים, שמתו באחוזים הגבוהים ביותר ביחס לאוכלוסייה במלחמה האחרונה. אלה שקמים להסתער ביחד איתנו. אגב, אינני אדם דתי. אלה – לא צריך להעביר להם כסף. הם דמוקרטים דה לה שמאטה. אבל דיברתי על יש עתיד, ואז דיברתי על לזימי. ואני רוצה לומר לכם שהציבור שלכם מאוד חכם, הציבור שלכם לא מאמין לכל הבלוף הזה שנקרא – שפתאום אכפת לכם מהפשיעה בחברה הערבית. אני אומר לכם, גם את מנסור עבאס ואת אחמד טיבי, ואת אימאן ח'טיב יאסין, ואת כסיף ואת עאידה תומא סלימאן, הפשיעה בחברה הערבית לא מעניינת. זה לא מעניין אותם שילדים נרצחים, זה לא אכפת להם, זה לא פוגש אותם בכלל. אני גם אומר בצורה הברורה ביותר, אדוני היושב-ראש, אחדות אמיתית היא איננה אחידות. הוויכוח הוא דבר בריא בעיניי. הוויכוח – אני, אצלי בצוותים, הייתי אומר להם: תתווכחו, זה מביא אתכם למצוינות. חילוקי הדעות זה מה שמביא אתכם למצוינות.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה יש לך על עזה? מה התלונה שלך על עזה? תן עוד הסבר. תסביר לנו מה קורה בעזה.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
קיבלתם, אתה מבין? הינה, שנייה. הוא מכין לי - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תגיד לנו מה קורה בעזה? קשה לנו להבין.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אתם מה ביקשתם? אתם ביקשתם: עכשיו, בכל מחיר. אתם אמרתם: בכל מחיר.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תגיד לנו מה קורה בעזה?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
עכשיו מקבלים את המחיר, ושואלים למה זה התעריף? תגיד לי, אתה שומע את עצמך?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תעשה לנו סדר. באמת, בבקשה, תעשה לנו סדר, מה התוכנית שלכם לעזה היום?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אני רוצה לומר לכם, ברשותכם, אף אחד לא קונה את הבלוף הזה של גלעד קריב וחבריו, אלה שהקריבו את ילדי מדינת ישראל, ביודעין, באסון הסרבנות הארורה. אני מעל הפודיום הזה אומר, אדוני היושב-ראש: לא משנה, לא משנה מי תהיה הממשלה אי-פעם, לעולם לא אסחור בביטחון ילדיך, לעולם לא אסחור בהם. ילדיך הם כמו ילדיי, לעולם לא אסחור בהם, ובטח לא אצא בקול קורא ואומר שאין לנו צבא, ואין לנו חיל אוויר ואין לנו כשירות. אז אני רוצה לומר לכם, אחיי מהשמאל הקיצוני – שאני מקווה שיחזרו לשמאל האמיתי, ושם נוכל להתווכח בצורה אמיתית – תתעמקו בנבכי נפשכם, תתעמקו בנשמותיכם, תתעמקו במקומות שמהם באתם ולאן אתם הולכים, ותשאלו את עצמכם האם לכאן רצינו בכלל להגיע? תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לסגן השר אלמוג כהן. אוי. אנחנו עוברים - - -
מיקי לוי (יש עתיד):
אחלה נאום, אלמוג.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
דווקא על גורלה של עזה מאוד רציתי לשמוע. מאוד.
היו"ר סימון דוידסון:
חברי הכנסת, נעבור לדיון הסיעתי.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מבין כל מה שאמרת - - - מאוד רציתי לשמוע.
היו"ר סימון דוידסון:
ראשונת הדוברים תהיה חברת הכנסת עדי עזוז. בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
ימין על מלא מלא.
היו"ר סימון דוידסון:
בבקשה, תעלה ותבוא עדי עזוז.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אולי תביאו לו עוד חמש דקות, שיסביר לנו מה קורה בעזה. חשוב לי להבין את התובנה שלו. אני רוצה לשמוע - - -
היו"ר סימון דוידסון:
רגע, הוא לא צריך להישאר פה?
עדי עזוז (יש עתיד):
אלמוג צריך להישאר, או שמה עושים?
היו"ר סימון דוידסון:
מה? מי? אה, דיכטר פה.
גלעד קריב (העבודה):
הוא עשה ב-AI - - -
היו"ר סימון דוידסון:
טוב, חברים, אלמוג ירד. אנחנו חוזרים לדיון הסיעתי. עדי, בבקשה.
עדי עזוז (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני לא יכולה להגיד, לצערי, כנסת נכבדה. וגם לא מפתיע אותי שאלמוג כהן יצא. באמת, אני ישבתי פה, הכנתי נאום ותהיתי על בזבוז כספי הציבור. באמת, על מה האיש הזה מקבל שכר ממדינת ישראל? עומד פה, מדבר כאילו, כאילו מדבר עובדות – שום קשר בין המציאות למה שהוא אומר. לא יודע אפילו במפלגות מי נגד מי, לא יודע מי בבית המשפט העליון, מי חתום על הצו, מי אמר מה. אבל זה אפילו לא שהנייר סובל הכול, זה הכול ממוחו הקודח. מדבר, מדבר, משתלח בחברה הערבית, אי-אפשר לדבר ערבית, אי-אפשר זה. מה, מאיפה באתם? לאן אתם רוצים ללכת? באמת, יושב פה גם אתה, השר דיכטר. אני חייבת להגיד לך, אני חברת כנסת חדשה, אני פה חמישה חודשים. כשאני שירתי בצבא – אתה היית יו"ר השירות כשאני שירתי שם. והמדינה הזאת הייתה מקום אחר לגמרי. היום זה ט"ו בשבט, ובכנסת בבוקר היה מקסים. אני חייבת להגיד, הכנסת לבשה יום חג. היה כיף. היה רגע של נורמליות. היה נראה כמו איזה פרלמנט בשיא תפארתו ושמחתו. ניהלתי הבוקר שני דיונים בוועדת החינוך, רצתי בין לבין, כי היו ילדים קטנים בכיתה ג'. הלכתי להקריא להם ספר שאני מקריאה לילדים שלי על דמוקרטיה, רחוב ללא שם, היה כיף. אבל אז מגיעים למליאה ומבינים שיו"ר הכנסת – שלא רוצה שיקראו לו יו"ר חצי הכנסת, אבל הוא האימ-אימא של יו"ר חצי הכנסת, כי אם הוא גרם לזה שחצי בית לא יהיה כאן, זה לבושתו. אגב, הוא הלבין את פניו של ראש הממשלה.
היו"ר סימון דוידסון:
גם שם לא היו.
עדי עזוז (יש עתיד):
ראש הממשלה עמד פה מול מליאה ריקה, וזה על אמיר אוחנה. ומגיע לראש הממשלה שזה יו"ר הכנסת שלו. אני מצטערת בשבילך, מזכיר הכנסת, ואני מצטערת בשביל כל עובדי הכנסת, שצריכים לחזות בביזיון הזה. ואלמוג כהן, שנמצא פה ומגבב שטויות על הדוכן, באמת מקיא מהפה על הדוכן. ואחר כך מה קורה? איזה עבריין צעצוע מרדכי דוד הולך ותוקף את נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק. פותח לו את הדלת, האדם ניצול שואה בן 89, שראש הממשלה שלח אותו רק לפני שנה להאג לייצג אותנו. מה אתם חושבים שיקרה? לאן ההסתה הזאת שאתם מקיאים מהפה, האלימות וההסתה כל היום – לאן היא תגיע? אני אגיד לכם לאן היא תגיע – לשלושה כדורים.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, את כבודה של הכנסת אני מבקש. את כבודה של המערכת המשפטית, אני מבקש. את כבודם של יצרני החלב ויצרני המזון בישראל אני מבקש. לאחר שיושב-ראש הכנסת ביזה את נשיא בית המשפט העליון, מחר יש סיכוי לכנסת לפצות במהלך שפוי, הגיוני, על מה שקרה היום. מחר ועדת הכנסת מתכנסת, ויונחו על שולחנה של הוועדה ההמלצות המפורטות, הנוקבות של היועצת המשפטית לכנסת. אני רוצה להתייחס לסוגיה אחת, והיא נושא חוק תכנון משק החלב. אומרת היועצת: יש לפצל, כמו שהיא אומרת על נושאים רבים – "מדובר ברפורמה מקיפה משנה סדרי עולם במשק החלב, המתנהל כמשק מתוכנן מאז קום המדינה". והיא מסבירה בהמשך שמותר לשנות, אבל שינויים עושים בדרך שלא מעלה קשיים משפטיים מהותיים, בעיקר בשל פגיעה קשה בזכויות הקניין של יצרני החלב. הפחתת מחיר המטרה עלול לפגוע בבעלי רפתות קטנות. וביטול משטר התכנון, שאפשר לדון בו כמובן, שאמור להיכנס באופן מיידי לתוקף – דבר לא סביר, לאחר שהוא נחקק בכנסת וצריך לעבור דיונים רציניים ביותר. בשל כל הטעמים שלעיל, עמדתנו: לא ראוי ולא נכון לקדם רפורמה כזו, כל כך מעמיקה, בלוחות זמנים קצרים ובהליך חקיקה של חוק ההסדרים. ומוסיפה היועצת המשפטית ואומרת שבנסיבות החקיקה המפורטות, ככל שוועדת הכנסת תחליט על העברה לוועדה קבועה שאיננה הוועדה המוסמכת, עלול להתקיים בהחלטתה ובהליך החקיקה חלק מהקשיים שהיא עמדה עליהם בעבר. יותר מזה, אם ראש הוועדה שייך למפלגה של שר האוצר – עוד יותר חמור. ולכן, כאשר מועברת הצעת החוק במצב עניינים כזה, יש סכנה שהדיון יהיה דיון שאינו ענייני, ומדובר בחשש מפני זירוז מוגבר של הליך שדורש חקיקה או דיונים מסודרים ורציניים. מחר ועדת הכנסת תוכיח לנו אם היא מבינה שהמוסד של הייעוץ המשפטי הוא לא ייעוץ במובן של advisor, אלא הוא קובע, הוא מחליט, הוא מפרש עבור שרים, עבור ח"כים, עבור הבית הזה, עבור מדינת ישראל, את החוק. אני מקווה שוועדת הכנסת מחר תעמוד בחוק, תפצל מה שצריך לפצל, ובוודאי לא תעביר לוועדה שאינה הוועדה הקבועה של הנושא. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אתייחס להצעת האי-אמון, אני רק רוצה להבין. אם סגן השר משיב על הצעות אי-אמון, מן הראוי שסגן השר גם ישב באולם ויקשיב, ואחר כך הוא יחליט אם הוא רוצה להגיב או לא. נכון, אדוני המזכיר, אדוני היושב-ראש?
היו"ר סימון דוידסון:
אני שאלתי. אמרו לי שיש פה שר – אבי דיכטר.
קריאה:
יש שר פה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
בסדר, אבל סגן השר בחר להשיב על הצעת האי-אמון, ועזב לפני שהסתיים דיון סיעתי. אז אני מניח שהשר דיכטר לא ירצה להגיב על הדיון.
קריאה:
- - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני רק אומר שמבחינה פרוצדורלית זה לא בדיוק נכון. אבל אני רוצה להתייחס דווקא לדבריו של סגן השר אלמוג כהן, ידידי אלמוג כהן. אני חושב שברמה האישית אנחנו די מסתדרים ואין לי שום בעיה, ואני חושב שהוא גם פעל נכון ב-7 באוקטובר. אני מוקיר ומעריך את האומץ שלו, ואני חושב שהוא גם מייצג ציבור, כפי שכולנו מייצגים את הציבור. אני רק לא מצליח להבין מה גורם לסגן השר כל פעם לדבר דברים – שאל"ף, הוא לא בקי בהם, כי הוא לא התעמק, ודבר שני, כל הזמן להסיט את הדיון מהנושאים העיקריים. במקום לדבר על מה שקורה היום בעזה, ובמקום לדבר על עתידה של עזה והחלטות שמתקבלות בממשלת ישראל, סגן השר בוחר לדבר על נשיא בית המשפט העליון. אגב, לדבר דברים שהם פשוט לא מציאותיים; המציאו פייק על עבריין בנייה, וככה מכנים את נשיא בית המשפט העליון, ואחר כך מתפלאים למה בעצם חצי הכנסת לא משתתפת ביום החג של הכנסת.
קריאה:
- - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כן, כן, משום שככה לא מתנהגים. גם אני, גם אני כחבר כנסת מטעם ישראל ביתנו, לא אוהב התערבות של בג"ץ בהחלטות של הכנסת. אבל כשהכנסת רומסת, רומסת את האופוזיציה, רומסת את הציבור שלא בחר בה, והשרים הופכים לשרים של הציבור שלהם ולא שרים של כלל אזרחי ישראל, הדבר היחיד שנשאר זה בעצם שבג"ץ, כבלם הזעזועים, יעצור את הטירוף הזה. הרי אין לי דרך אחרת להסביר, אבל כשהממשלה מתעסקת בדברים שלא לטובת הציבור אלא בדברים רק לטובתו האישית של ראש ממשלת 7 באוקטובר, אז מה אתם מתפלאים אחר כך? לכן אני מתפלא על ההתנהגות הזאת, על הניסיון כל הזמן להסיט את הדברים מהעיקר. חבל שסגן השר יצא, כי רציתי לשאול אותו שאלה פשוטה: האם סגן השר כהן מרוצה מזה שיש היום מס חמאס, מזה ש-4,000 משאיות סיוע נכנסות כל שבוע לרצועת עזה משטחה של מדינת ישראל דרך המעברים כרם שלום, כיסופים, זיקים? האם סגן השר מרוצה שיש 35,000 מחבלים שיכולים בכל רגע נתון לפלוש, חלילה, כמו שהם עשו ב-7 באוקטובר? הוא תושב הדרום, לא אני תושב הדרום. אז אני רציתי לשמוע מסגן השר כהן התייחסות רצינית. במקום זה שמענו שבן אדם בוחר להשתלח בנשיא בית המשפט העליון. אין לו מושג מה זה החלטת ביניים, אין לו מושג מה זה צו ביניים. הוא גם לא קרא את המסמך; אחרת הוא היה משיב לי: כן, קראתי ולכן אני מדבר. מן הראוי – ובזה אני מסיים – שחבר כנסת, סגן שר בישראל, שעולה כאן בכנסת, שייתן כבוד לכנסת, שידע ויתעמק בנושא שהוא מדבר עליו. אחרת זה פשוט נראה ליצן, זה נראה קרקס גדול. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת סובה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, ואחריו – איימן עודה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבת האחרונה עמדנו בתל אביב אלפי אזרחים, ערבים ויהודים, ואמרנו בקול ברור: די לפשיעה, די להזנחה, די למרחץ הדמים בחברה הערבית. לא עמדנו שם בשביל סיסמאות, אלא בשביל החיים שלנו. 27 נרצחים מתחילת השנה, חמישה נרצחים, אדוני היושב-ראש, רק בשבוע האחרון: תימור עטאללה מירכא, מוסעב אבו ג'והר מיפיע א-נאצרה, חאלד ג'מאל מחאמיד מזלפה, עומר שמאלי מרמלה, ראוף מריסאת, (אומר בערבית: היום,) מאעבלין, (אומר בערבית: רחמי אללה עליהם). אלה לא מספרים קרים, אלה אחים, אחיות, ילדים והורים. אלה בתים שנשארו עם כאב שאין לו מילים. עמדנו בתל אביב כי לא היה אפשר להמשיך לשתוק, כי השתיקה הפכה לאדישות מסוכנת, כי הפשיעה בחברה הערבית אינה גזרת גורל אלא תוצאה של מחדל מתמשך והזנחה. המסר שלנו היה חד וברור: אנחנו דורשים ביטחון עכשיו, לא עוד הבטחות, לא עוד נאומי ניחומים, לא עוד ועוד ועדות. לא ניעלם אחרי הפגנה אחת או שתיים. נמשיך לעמוד, נמשיך לזעוק, נמשיך להיאבק – נמשיך להיאבק עד שהמדינה תיקח אחריות ועד שהחיים שלנו יקבלו ערך אמיתי. ראיתי לפני זמן קצר בחדשות שבית המשפט נעתר לבקשת ראש הממשלה לדחות את הדיון שלו מחר על מנת לפגוש את ויטקוף בעניינים אזוריים. אני מצפה מראש ממשלה לבקש דחייה על המלחמה בתוך החברה הערבית, על עניינים פנימיים, על הרציחות בתוך היישובים שלנו. אבל משום מה, ראש הממשלה משחרר את הרסן לבן גביר לעשות מה שבא לו. הפשיעה לא מעניינת את השר; רק לרעשי המסגדים הוא מפנה ומיישם את המדיניות – קובע מדיניות ונותן הנחיות להנמיך את אל-מואזין, המואזין במסגדים. אנחנו רוצים ודורשים שראש הממשלה יכנס את הוועדה ויקבל החלטות למען החברה הערבית. הגיע הזמן שאנחנו נחיה בחברה שיש בה שלום, שיש בה ביטחון, שיש בה שלווה. וכולנו רוצים את זה, יהודים וערבים כאחד. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת גלעד קריב.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה לברך על השתתפות 70,000 אנשים בהפגנה ביום שבת בתל אביב נגד הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. זו הייתה הפגנה ערבית-יהודית משותפת. אני ראיתי מימוש של אידיאולוגיה שהיא בדנ"א של המחשבה הפוליטית שלי – ערבים ויהודים יחדיו נאבקים למען הדבר הטוב לכולם. הרי האינטרסים האמיתיים – ואני מדגיש את המילה: האמיתיים – של שני העמים הם אינטרסים משותפים, לחיות בשלום, בשוויון, בדמוקרטיה, בצדק חברתי, בוודאי ללא פשיעה. אני רוצה לברך גם את השתתפות גלעד קריב ונעמה לזימי, מירב בן ארי ויואב סגלוביץ' – שהשתתפו בהפגנה, ואני קורא לאופוזיציה שנהיה כולנו ביחד מול הממשלה הזו, באומץ, ביושרה. אני רוצה להגיד מילה על התוכנית לשיבושים כלכליים שוועדת המעקב לומדת ליישם. השיבוש הכלכלי העיקרי הוא הפשיעה. אתם יודעים כמה הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית עולה לתקציב המדינה? למשל, לביטוח לאומי – ילדים יתומים, משפחות חד-הוריות, אנשים עם מוגבלות, כמה זה עולה לביטוח לאומי? אנשים שמגיעים לבתי חולים, מזומנים לא מדווחים, פרוטקשן שמבריח עסקים ומבריח תיירות. כמה זה עולה לתקציב בכלל? השיבושים הכלכליים באו לתקן את המצב הזה. לכן צריך לתמוך במאבק הכל-כך צודק הזה. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה, חבר הכנסת איימן עודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר – אדוני היושב-ראש, כמה חבל שאתה יושב עכשיו בראשות הישיבה ולא היושב-ראש של הבית חבר הכנסת אמיר אוחנה, וכך נגזלת ממני ההזדמנות להרים לו על חגיגת יום ההולדת המופלאה שהוא ארגן לכנסת ישראל. באמת, מאז מסיבת היום הולדת בסרט "הקיץ של אביה" לא ראינו מסיבה כל כך יפה, כל כך חגיגית, כל כך משמחת. תשואות ומחיאות כפיים לחבר הכנסת אוחנה על המסיבה שהוא ארגן. איזה יופי. בפינה אחת מציגים את הישגיה של החקלאות הישראלית לרגל העובדה שבחוק ההסדרים ובתקציב מנסים לחסל את החקלאות הישראלית; בפינה אחרת עסוקים ביצירות קרמיקה – בונים ומחריבים, בדיוק כמו שהממשלה עושה לקריית שמונה. איזה יופי, איזה רעיונות, איזו פעלתנות. בפינה אחרת עושים לנו דוכן מחזור, בדיוק כמו עם הפייק ניוז והשקרים שנתניהו הציג כאן על הבמה: סותמים לי את הפה, לא נותנים לי לדבר. ראש ממשלה שעשרות פעמים מעבירים את מסיבות העיתונאים שלו בשידור חי כשהוא לא נותן לאנשי תקשורת לשאול שאלות. כל הכבוד, אמיר אוחנה, על מסיבת יום ההולדת. איך הפכת את כנסת ישראל לליכודיאדה באילת. כל הכבוד לך על שהפכת את הבית הזה, שנחנך לפני 60 שנה, לסניף של הליכוד, למקום שבו משה מירון מסתובב לו כמלך, כגביר. אני מודיע לך, אמיר אוחנה, שאחרי הבחירות, אחרי המהפך, אנחנו נבדוק איזו לשכה הוציאה כל יום למשה מירון את אישורי הכניסה, כי אנחנו כבר יודעים באיזו לשכה הוציאו את אישורי הכניסה לוויקטור שריקי, שמקלל משפחות שכולות. אני מודיע לך, אמיר אוחנה, אנחנו נפתח את כל הרשימות אחרי המהפך, נבדוק מה עשית לבית הזה שהפכת אותו לחרפה וביזיון. הבאת אותנו למצב שביום חגה של הכנסת, אחרי שנתיים ארורות של מלחמה, קואליציה ואופוזיציה לא יכולות לשבת ביחד. הכול ייפתח אחרי הבחירות הבאות, ואנחנו נדרוש דין וחשבון איך לקחת את הבית הזה והפכת אותו לאסקופה נדרסת - -
היו"ר סימון דוידסון:
תודה.
גלעד קריב (העבודה):
- - של ממשלת ההפיכה המשטרית ושל מכונת הרעל. יום הדין יגיע, חבר הכנסת אמיר אוחנה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. חבר הכנסת אבי מעוז נמצא? בבקשה, אדוני.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרמטכ"ל מופז יכול היה לסגור חטיבה; הרמטכ"ל יעלון יכול היה לסגור חטיבות ואוגדות. כך גם הרמטכ"לים אשכנזי, גנץ, איזנקוט וכוכבי. גם בדיעבד הם לא נדרשו לתת דין וחשבון על הפגיעה הקשה בכשירותו של צה"ל וביכולתו להתמודד עם אתגרים מורכבים כמו מתקפת שמחת תורה והמלחמה מרובת החזיתות שהגיעה בעקבותיה. רמטכ"לים יכולים, כידוע, גם להחליט על פיילוטים שבהם מנסים בכל הכוח להתעלם מהפיזיולוגיה ומנתוני הטבע ולהכניס חיילות ליחידות עילית קרביות, גם אם בשביל זה מנמיכים רף נדרש. אבל שרמטכ"ל יוכל להחליט על סגירת גלי צה"ל? שומו שמיים. מי יכשיר עיתונאים עבור 12, 13 ו-ynet? מי יהדהד את המסרים של הפרקליטות? אז באים שופטי בג"ץ ומוציאים צו ביניים כנגד סגירת גלי צה"ל, אבל באותו זמן ששופטי בג"ץ רומסים את הדמוקרטיה ואת היכולת של נבחרי הציבור למלא את תפקידם, הנשיא מטעם העליונים, השופט עמית, קונן בשבוע שעבר מול לשכת עורכי הדין על כך שפוגעים בעצמאות הרשות השופטת. עם משפט אחד שאמר שם השופט עמית אני בהחלט מזדהה, רק חבל שהוא לא מקשיב לעצמו. וכך הוא אמר שם – אני מצטט: "אם החוק אינו שווה לכולם, החוק אינו שווה כלום". באותו הרגע האירוניה מתה. ראש המערכת הכי צבועה, עם האכיפה הכי בררנית, קורא לחוק ששווה לכולם? אכיפת החוק שווה למרדכי דוד ולקפלניסטים האנרכיסטים? ניגוד עניינים מוחל על שופטים כמו שהוא מוחל על נבחרי ציבור? היועמ"שית מתייחסת אותו דבר לממשלה הקודמת ולממשלה הנוכחית? הפצ"רית העבריינית קיבלה אותו יחס כמו לוחמי כוח 100 הגיבורים שעליהם היא העלילה עלילת דם מזעזעת? אני רוצה לומר מכאן לשופט עמית ולחבריו: כמאמר השיר, "ולפעמים החגיגה נגמרת". רוב הציבור כבר מבין טוב טוב את הפוזיציה הפוליטית שלכם; לרוב הציבור כבר ברורה התנהלות תפירת התיקים שלכם – עיין ערך הפרשייה הביטחונית שחוסה תחת איסור פרסום. מהיכרות קרובה ואישית עם העצור, שהוא אחיו של ראש השב"כ, ברור לי ולרוב הציבור שזו עלילת דם שפלה שכל מטרתה לפגוע בראש השב"כ ודרכו – בראש הממשלה. רוב הציבור כבר הפנים שאתם חותרים להפלת הממשלה ולדרדור מדינת ישראל להיות מדינת כל אזרחיה.
מיקי לוי (יש עתיד):
היועמ"שית - - -
אבי מעוז (נעם):
ומכאן אני קורא לפרקליטות ולעומדים בראשה: הפסיקו לאלתר את התרגילים המלוכלכים שלכם, די, נמאסתם. תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה עניינו של בית המשפט העליון? מה עניינו? במקום לקחת אחריות, חבורה של כלומניקים.
היו"ר סימון דוידסון:
אדוני השר, אתה רוצה להשיב? ניר? לא.
קריאה:
מוותר. מוותר.
היו"ר סימון דוידסון:
חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. מירב?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, נעבור להצבעה.
היו"ר סימון דוידסון:
הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר סימון דוידסון:
בעד – 32, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות העבודה, ישראל ביתנו וכחול לבן – המחנה הממלכתי. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות העבודה, ישראל ביתנו וכחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות העבודה, ישראל ביתנו וכחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר סימון דוידסון:
בעד – 33, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 15 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר סימון דוידסון:
בעד – 15, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1922).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר סימון דוידסון:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 21) (אימוץ הוראות מחייבות החלות בארצות הברית), התשפ"ו–2026, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר ניר ברקת להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, אדוני.
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השר דיכטר, חברות וחברי הכנסת, בראשית דבריי אני מבקש לאחל מזל טוב לכנסת ביום חגה ה-77, ולמשכן – 60 שנה. זה בהחלט מכובד וראוי. אני מבקש להביא בפניכם את הצעת חוק התקנים (אימוץ הוראות מחייבות החלות בארצות הברית), או בשמה האחר: "מה שטוב לארצות הברית – טוב לישראל". הצעת החוק הינה מרכיב נוסף ומשלים במדיניות הממשלה בכלל, ושלי בפרט, למלחמה בריכוזיות, בלפתוח את השוק הישראלי ליותר תחרות, להרחבת היצע ומגוון המוצרים לצרכן. וברור שלמהלך הזה תהיה השפעה בהורדת מחירי המוצרים והשפעה על יוקר המחיה. אני מביא את הרפורמה הזו לאחר שעברנו בהצלחה את הרפורמה "מה שטוב לאירופה – טוב לישראל", ואת הרפורמה "לא עוצרים בנמל", רפורמות שהובילו לשינוי תשתיתי ויסודי בתחום היבוא. משרד הכלכלה והתעשייה עומד בלוחות הזמנים שנקבעו בחוק, והמגזר העסקי מקדם, עקב בצד אגודל, יותר ויותר יבוא של מוצרים חדשים. כמו כן, נכון להיום - - -
היו"ר סימון דוידסון:
סליחה, רגע. חברי יש עתיד, אפשר בבקשה לשמור על שקט?
קריאה:
אם זה אתה - - - בשקט.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לך. בבקשה.
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:
כמו כן, 90% מהיבואנים היום כבר לא עוצרים בנמל. הם משתמשים במהלך שמאוד מאוד מקל על הביורוקרטיה בתהליך היבוא. אני מבקש להודות לחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד, שפעלנו יחד להעביר את הרפורמות הללו ללא מתנגדים. הצעת החוק שלפניכם מבקשת כעת לאפשר יבוא וייצור של מצרכים, שחל עליהם תקן רשמי, במסלול יבוא חלופי של עמידה בדרישות האסדרה בארצות הברית, ובלבד שהם מיוצרים בארצות הברית או בישראל. מעבר לתועלות למשק ולציבור הישראלי מקידום הצעת החוק, הצעת החוק חשובה גם משיקולים מדיניים-אסטרטגיים, ומתחברת להסכם הסחר עם ארצות הברית שאנו מקדמים בימים אלו. במסגרת הסכם הסחר, ישראל התחייבה לקדם את החקיקה שתאפשר למוצרים אמריקאיים שעומדים באסדרה האמריקאית להיכנס לישראל, בין השאר, לאור ההסכמה עם האמריקאים לצמצום הגירעון המסחרי עימם. על כן ישנה חשיבות רבה לקידום הצעת החוק גם בכנסת, ואני סמוך ובטוח כי חברי חבר הכנסת דוד ביטן, שמוביל את ועדת הכלכלה ביד רמה, ביחד עם חברי הכנסת בוועדה מהקואליציה והאופוזיציה כאחד – שנקדם את הצעת החוק בהקדם לקראת אישורה בקריאה שנייה ושלישית. לאור אמור לעיל, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה, אדוני השר. נעבור לדיון האישי, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת רם בן ברק. יעלה ויבוא רם בן ברק. לאחר מכן – חמד עמאר.
רם בן ברק (יש עתיד):
כמה זמן עומד לרשותי?
היו"ר סימון דוידסון:
15 דקות לרשותך.
רם בן ברק (יש עתיד):
כמה?
היו"ר סימון דוידסון:
שלוש דקות.
רם בן ברק (יש עתיד):
חבריי חברי הכנסת, אל תפריעו לי, כי יש לי רק שלוש דקות. אתם יודעים, אנחנו מתעסקים עם שדה התעופה בעמק יזרעאל הרבה מאוד זמן. עכשיו, זה נכון שאני צד בעניין. אני גר לא רחוק משם, במושב נהלל. אם מישהו ייפגע, אני אפגע באופן ישיר. אבל לפעמים, אתה יודע, צריך לתת להיגיון לנצח, כי כמוני, שייפגע באופן ישיר, יש עוד כ-15,000 תושבים שייפגעו באופן ישיר. זאת אומרת, אני לא מייצג רק את עצמי. אני אומר, מדינה שמחליטה לבנות שדה תעופה – יש לה שטחים פתוחים, ויש לה שטחים מיושבים. מה ההיגיון? אדוני היושב-ראש, מה ההיגיון לקחת אזור שהוא גם חקלאי, הוא גם תיירותי, וגם גרים בו 15,000 תושבים, ולשים את השדה עליהם? המשרד של הממשלה הזאת, המשרד לאיכות הסביבה, אומר בדוח שאי-אפשר יהיה לגור שם. הוא אומר בדוח שעל 8,000 בתים או משהו כזה יצטרכו לשים זכוכיות מיוחדות כדי שאפשר יהיה לחיות בתוך הבתים. אני לא מדבר בחוץ – בוודאי שלא. יש שם את בית הספר בנהלל. יש את בתי הספר בשריד, ברמת ישי, במגדל העמק. מה הם יעשו, הילדים בבית הספר? יחליפו לכולם את החלונות בבתי הספר? מה ההיגיון בלקחת אזור מיושב, אזור חקלאי פורה שמספק ונותן ביטחון תזונתי לתושבי מדינת ישראל, ולהרוס אותו, ולהרוס את החיים של התושבים? הם יצטרכו לעזוב. במקום ללכת לנגב, ששם יש שטחים פתוחים – אתה יכול לבנות את השדה, ואחרי זה לבנות את ההתיישבות סביב השדה, כשאתה יודע את מפת הרעשים, ולא לשים את זה על. אני לא מצליח להבין את ההיגיון בזה. אנחנו רוצים לפתח את הנגב ואת הגליל. יש לנו הזדמנות בנגב להקים איזשהו משהו שירים את המקום כולו, ייצור אזורי תעשייה, יבנה כבישים מהירים, רכבת, הכול סביב אותו שדה תעופה. במקום זה הולכים למקום מיושב ומחרבים אותו. אני לא מצליח להבין את ההיגיון בזה. אדוני היושב-ראש, יש לממשלה הזאת את האפשרות לעשות את הדבר הנכון. אגב, כל ראשי המפלגות, בלי יוצא מן הכלל – מנתניהו עבור לציונות הדתית, לעוצמה יהודית, אלינו, למחנה הממלכתי – כולם בלי יוצא מן הכלל רוצים שדה תעופה בדרום. למה לא עושים אותו בדרום? כי צה"ל אומר שזה יפריע לו לאימונים? נו, באמת. מה זה, מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה? אני קורא מכאן לראש הממשלה: תעמוד בהבטחות שלך לציבור; תעמוד בהבטחות שלך לחברי הכנסת; תעמוד בהבטחה שלך לכל ראשי המועצות, החברים שלך, ותבנה את שדה התעופה במקום שהוא צריך להיות – בנבטים או בצקלג או בכל מקום אחר בדרום. שדה תעופה שקם וסביבו בונים התיישבות, ולא שדה תעופה שקובעים על התיישבות. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר.
היו"ר סימון דוידסון:
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת אביחי אברהם בוארון וחילי טרופר; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12) (התאמות עקב מחלה קשה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת יוסף טייב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלות הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת קארין אלהרר וינון אזולאי. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
(קריאה ראשונה)
היו"ר סימון דוידסון:
בבקשה, אדוני.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה הזאת הושבעה לפני יותר משלוש שנים. ומאז שהושבעה הממשלה לא חולק מגרש אחד לחיילים משוחררים בעדה הדרוזית. אנחנו מדברים על יותר משלוש שנים שמגרש אחד לא חולק. צעירים שרוצים לבנות את הבית שלהם ביישובים שלהם – הם לא יכולים, כי אין חלקות לחיילים משוחררים ואין מכרזים לחיילים משוחררים. ועכשיו, כשהוציאו מכרזים לחיילים משוחררים, התברר שההחלטה על 90% הנחה במחיר הקרקע לא קיימת. כי מינהל מקרקעי ישראל צריך להביא החלטה במועצה שלו ולהוזיל את הקרקע ב-90%, לתת הנחה של 90% – שזה קיים כל הזמן. כל הזמן היה קיים 90% לחלקות לחיילים משוחררים דרוזים, וגם אנחנו הבאנו 90% לסבסוד על התשתיות. עכשיו יש סבסוד לתשתיות, אבל אין סבסוד לקרקע. ברגע שאין סבסוד לקרקע, המחירים זינקו פי שלושה; דיברתי על זה רק לפני שבוע. אבל גם כשהייתה החלטה על 90%, לא חולקו מגרשים. שלוש שנים עברו ואף מגרש לא חולק בחברה הדרוזית. בא השר סמוטריץ' עם השרה סטרוק, והם הכניסו להחלטה של הדרוזים – עשו החלטה לדרוזים, תוכנית חומש, נתנו תקציב לתכנון, אבל הכניסו לשם סעיף שנקרא 8ג, שאומר שהפיתוח של היישוב והרחבת היישוב תלויים בגודל הטבעי ובקרקע פנויה בתוך היישוב. ברגע שאתה מכניס סעיף כזה לקרקע פרטית, אתה לא יכול להרחיב את היישוב אף פעם. בלתי אפשרי להרחיב את היישוב, כי איך אתה יכול להרחיב את היישוב? יש קרקע פנויה בתוך היישוב, אבל הקרקע היא פרטית, ובעל הקרקע לא רוצה למכור, והוא לא ימכור לעולם כי זו עתודה לילדים שלו, לנכדים שלו. אבל יש יותר מ-80% שאין להם את העתודה הזאת, והם לא יכולים לבנות, כי הכניסו להם בתוך תוכנית החומש את סעיף 8ג, שלא מאפשר להם להרחיב את היישובים הדרוזיים. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה, ולאחר מכן – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היישוב עומר, ששוכן ליד היישוב תל שבע, נוסד ב-1949. היישוב תל שבע נוסד ב-1969. כל הזמן היו יחסים טובים בין היהודים לבין הערבים, עד שהגיע שר הפשיעה איתמר בן גביר, הליצן, והורה למשטרה לאכוף את המואזין במסגדים. לאחרונה זה מקבל תאוצה ביישובים שלנו, ורק לפני שעתיים התקשרו תושבים מתל שבע ואמרו שהמשטרה מגיעה למסגדים ומבקשת להוריד את הרמקולים בטענה שיש רעשים. עומר הוכרה כמועצה מקומית ב-1956, תל שבע – ב-1994, ואף פעם לא הייתה תלונה אחת, עד שהשר התחיל לתת הנחיות לעיירות, למחוז, לטפל בנושא הזה. אמרנו שצריך לתת חופש פולחן לכולם, ויש פגיעה, יש פגיעה ברגשות של המוסלמים בעניין הזה. אבל כל הכוורת הממשלתית – נותנים לבן גביר לעשות מה שבא לו בעניין הזה. אנחנו אומרים לבן גביר לא להתערב בעניין הזה. כמובן שאנחנו מתחשבים בשכנים שלנו, אבל אסור לו לתת הנחיות למשטרה לעשות את זה – זה עניין של איכות הסביבה.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: )
היו"ר סימון דוידסון:
תודה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: )
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני היו"ר, בגלל שאני מבינה את השפה - - -
היו"ר סימון דוידסון:
את מבינה?
טלי גוטליב (הליכוד):
פחות או יותר, אחרי שנה.
היו"ר סימון דוידסון:
את אומרת שאת לא מבינה. שנה שלמה את אומרת שאת לא מבינה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה רוצה להקשיב לי עד הסוף?
היו"ר סימון דוידסון:
חברים, סקופ: טלי גוטליב - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
סליחה, רגע, אדוני היו"ר, אני לא צוחקת עם זה, אני מבקשת ממך.
היו"ר סימון דוידסון:
כן, אני איתך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא מבינה מספיק טוב, אבל אני יכולה לומר לך שמה שהוא אמר בערבית, לפחות בדקה האחרונה, לא היה מה שהוא אמר בעברית. זה הכול, תעשו עם זה מה שאתם רוצים. חבורת צרצרים.
היו"ר סימון דוידסון:
אני לא יודע ערבית.
טלי גוטליב (הליכוד):
ברור, מה אכפת לך? הינה, עוד אחת תבוא, תנבל את פיה על מדינת ישראל. בבקשה, אחת, שתיים, שלוש, בואו נמתין, הינה זה בא.
היו"ר סימון דוידסון:
בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, מסקנה ראשונה - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
הינה זה בא, הינה זה בא, עוד סיבה לחורבן המדינה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מה קרה לך - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
עוד סיבה לחורבן המדינה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מה קרה?
טלי גוטליב (הליכוד):
אל תגיד לי מה קרה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מה קרה?
טלי גוטליב (הליכוד):
אל תגיד לי מה קרה. אל תגיד לי מה קרה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כנראה צריך להמשיך לדבר בערבית כדי שכולם ילמדו ערבית ויתחילו להבין ערבית.
היו"ר סימון דוידסון:
רגע, שנייה. שנייה, שנייה, נעצור ואיפוס.
טלי גוטליב (הליכוד):
את לא תדברי בערבית בפרלמנט ישראלי. לכי לגרמניה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
טלי, את לא יכולה, את לא יכולה לשתוק קצת?
טלי גוטליב (הליכוד):
אני יכולה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מה קרה?
טלי גוטליב (הליכוד):
זה - - -
היו"ר סימון דוידסון:
חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, הבנו את הנושא. טלי גוטליב.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכאיב לך שאנחנו מדברים בערבית?
טלי גוטליב (הליכוד):
בעברית, אני אבין מה שמדברים פה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תירגעי ותשתי כוס מים.
טלי גוטליב (הליכוד):
בעברית.
היו"ר סימון דוידסון:
אבל טלי, את אמרת שאת מבינה ערבית.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא מספיק טוב.
היו"ר סימון דוידסון:
אוקיי.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא מספיק טוב.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מה קרה?
טלי גוטליב (הליכוד):
מה קרה? אתה מוזמן ללכת למדינה ערבית. אתה מוזמן ללכת, אני לא חייבת אותך פה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
מה עושים מי שלא יודעים משהו מאוד טוב? לומדים, לא?
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא חייבת אותך פה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יש מים קרים בחוץ.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא חייבת אותך פה. בירדן, בפרלמנט, אני לא אדבר בעברית.
היו"ר סימון דוידסון:
הבנו את האירוע. תודה רבה. שלוש דקות לרשותך. טלי, תודה. בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
ביום שבת התקיימה - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - צרצרים - - - כל חברי הכנסת בישראל.
היו"ר סימון דוידסון:
טלי, קריאה ראשונה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מה קרה?
טלי גוטליב (הליכוד):
כל חברי הכנסת.
היו"ר סימון דוידסון:
טלי גוטליב, קריאה ראשונה. די, מספיק עם זה, נתתי לך לדבר. בבקשה, מההתחלה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אם אדוני קורא לי קריאה, זו זכותו.
היו"ר סימון דוידסון:
בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
ביום שבת התקיימה הפגנה עוצמתית. כל מי שהשתתף בהפגנה, שכנראה מספר המשתתפים בה הגיע ל-100,000, חווה חוויה שאולי כלל הישראלים לא חוו בשלוש השנים האחרונות: תקווה – תקווה והחזרת המושכות לידיים, לידיים של הציבור שיצא להגן על החיים של הערבים במדינה הזו. כי כן, חיי הערבים חשובים לא פחות מכל חיים אחרים. העוצמות של מאבק משותף יהודי-ערבי בתוך תל אביב, בצעדה שצועקת בדרישה לחיים, הן דבר גדול. אבל אולי הציבור לא ידע שגם בשולי ההפגנה היה בחור שנעצר, חאלד אבראהים מבאקה אל-גרביה, שלא יכול היה לסבול את העובדה שהקרוי מרדכי דוד הגיע עם חבורה של כ-20 גזענים כמוהו, והם קיללו, גידפו, דחפו את האנשים שהשתתפו בהפגנה וקרעו את הסיסמאות והפלקטים שהיו בידיים של המשתתפים. הבחור צעק עליהם, ביקש מהם להתרחק, ואז, כשעטו עליו, הוא ניסה להוציא גז פלפל שהיה לו כדי להגן על עצמו. הוא נעצר במיידית, למרות שהמשטרה עמדה שם וראתה איך החבורה הזו תקפה את ההפגנה ואת המפגינים ולא עשתה להם כלום. אבל הבחור הערבי חאלד אבראהים, נעצר, שוחרר למחרת למעצר בית והוא נמצא בביתו. ככה בדיוק פועלת השיטה: בחסות המשטרה, הם לא רק חוסמים מכוניות, הם גם תוקפים. זה לא התפרסם הרבה, אבל לפני שבועיים הם ניסו לעשות אותו דבר איתי כשהופעתי להרצאה בתל אביב. הם עשו את זה גם לחבר הכנסת טיבי, ניסו לחסום את דרכו. הגיע הזמן שמשטרת ישראל – כנראה, התפקיד העיקרי שלה להגן על הפושעים ועוברי החוק. בינתיים, היא נותנת להם חסות, אם זה ברחוב היהודי ואם זה ברחוב הערבי. אנחנו יצאנו למאבק על החיים ולא נשתוק עד שנשיג את הביטחון לילדים שלנו.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחברת הכנסת סלימאן. חבר הכנסת אבי מעוז – לא נמצא. תעלה ותבוא חברת הכנסת דבי ביטון.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל היקרה, ט"ו בשבט שמח. מי ייתן והצמיחה והפריחה יביאו איתן שינוי, אחדות, וסוף-סוף דברים טובים יקרו במדינת הזו. כבוד היושב-ראש, החטוף האחרון חזר, אבל עכשיו צריך לטפל בבעיות האמיתיות שיש בעוטף, בצפון, בשדרות. אני רוצה להקריא לכם את דבריה של נעם פרי, בתו של חיים פרי, זיכרונו לברכה, שנחטף מביתו בניר עוז ונרצח בשבי, מתוך ריאיון שקיימה בערוץ 11. אם האיום לא השתנה, למה אתם שולחים אנשים לגור כאן? כאן בונים את שכונת החלוץ של ניר עוז, ולבתים האלה אימא שלי אמורה לעבור לחזור לגור בניר עוז בשבועות או בחודשים הקרובים. נכנסנו פנימה סיור ונדהמתי לגלות שדלת הממ"ד היא אותה דלת שאני מכירה מ-7 באוקטובר; תארו לכם, הבית נשרף, נחטפו, אבל דלת הממ"ד נותרה. וכששאלתי למה – פיקוד העורף לא עשה עדיין תקן חדש, זה התקן שיש לדלתות של הממ"ד. כששאלנו למה לא השתנתה התקינה של הדלתות, התשובה הייתה: האיום לא השתנה. אם האיום לא השתנה, אז למה אתם שולחים אנשים לגור כאן, ועוד בלי דלתות שחסינות לירי? מה זה אומר שהאיום לא השתנה? את אבא שלי הם לא מיהרו להחזיר מהשבי והוא נרצח שם בגלל איזה קשקוש על ניצחון מוחלט שאנחנו עוד מחכים לו. בסוף, אחרי שנתיים ורבע, מחזירים לכאן את אימא שלי ואומרים לה שהאיום לא השתנה. זה כישלון מוחלט, האמת, אין מילים אחרות לומר – כישלון מוחלט, האיום לא השתנה. אז אם אתם לא מסוגלים, אז תלכו הביתה, תנו למישהו אחר, שיוכל להנהיג פה את המדינה. אני באמת תוהה מה יהיה עלינו כשאנחנו יודעים שדלתות הממ"ד שלנו הן לא חסינות לירי, ומי יודע, אם יקרה משהו, איזו הגנה תהיה לנו. משמע, היום אנחנו נמצאים בדלת ממ"ד שהיא קישוט, היא לא מגינה, וירי עובר דרכה. אז אני רוצה לאחל שלא נחווה את הנורא מכול, שראש הממשלה ייקח כבר אחריות, יניח את המפתחות וילך הביתה. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחברת הכנסת ביטון. יעלה ויבוא חבר הכנסת אחמד טיבי, שהציל אותי ביום רביעי באמצע הלילה. יצאתי מהמליאה – האוטו לא מניע. אחמד טיבי מגיע עם סוללה באמצע הלילה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
דו-קיום.
היו"ר סימון דוידסון:
וצבי סוכות עבר ועשה לי שלום.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, אלה היו חברי הכנסת סמיר בן סעיד ואחמד טיבי.
היו"ר סימון דוידסון:
נכון.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
עבר מישהו, ח"כ יהודי ימני, שאמר לך שלום והמשיך. מי זה?
היו"ר סימון דוידסון:
צבי סוכות.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אנטישמי. בא לי להקיא. ולמה אתה משתף פעולה? הוא ידע בדיוק במי המדובר, אדוני היו"ר. הוא ידע בדיוק על מי הוא מדבר.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
די.
טלי גוטליב (הליכוד):
אל תגידו לי די. אל תגיד לי די.
היו"ר סימון דוידסון:
טלי, זה היה בהומור, זה היה בהומור.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מה את עושה בכנסת חוץ מלשבת פה ולצעוק על ח"כים ערבים וח"כים? את לא עושה כלום.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא אומרת - - - ערבים מהפה שלי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
זה מהפה שלך, ואת יש לך התמיכה של הבן, ועוד מדיום תקשורת אחד שתומך בך, ערוץ הכנסת.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא דואג לערבים. ערביי ישראל, אל תצביעו לו. אל תצביעו לו. אסור להצביע לו.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
בלי ערוץ הכנסת אף אחד לא היה מכיר אותך. ערוץ הכנסת החליט לקדם את טלי גוטליב בפריימריז, כמו שערוץ 13 הכניס את בן גביר לכנסת. ערוץ הכנסת – כל פעם שהיא מצייצת זה מופיע בכתוביות ירוקות.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
האנשים האלה מגיבים, אומרים קריאות ביניים – נאדה, ערוץ הכנסת כמעט מתעלם מהם. מה יש לערוץ הכנסת עם טלי גוטליב?
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא אתן לך. אני לא אתן לך, חנפן ליהודים. חנפן ליהודים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
גם הדנ"א שלכם השתנה. עכשיו אני מדבר על מס רכוש.
טלי גוטליב (הליכוד):
מקבל כסף מיהודים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מחר יש ישיבת ועדת הכנסת שתדון במס רכוש.
היו"ר סימון דוידסון:
די, טלי, מספיק. טלי, די.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא מקבל כסף - - -
היו"ר סימון דוידסון:
טלי, אני אקרא אותך בקריאה שנייה ואז בשלישית ואז תצאי. מה יצא מזה? די.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא צועק לי - - -
היו"ר סימון דוידסון:
נתתי לך לדבר, באמת. נתתי גם לחבר הכנסת טיבי. היה לכם עימות. מספיק.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא היה בינינו שום עימות - - - אתה הערת לו?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא, זה לא עימות. עימות עם ערוץ הכנסת, לא איתה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - סדר, אדוני היו"ר.
היו"ר סימון דוידסון:
זו זכותו. הוא עומד פה ויש לו זמן דיבור. ברגע שאת תעלי לפה, יהיה לך זמן דיבור, אבל את לא יכולה לעצור אותו מלדבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני היו"ר, לו הכול מותר.
היו"ר סימון דוידסון:
טלי, תודה רבה. אני אוסיף לך את הזמן, אל דאגה. תודה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תודה. מחר בוועדת הכנסת יש דיון על פיצולים של חוק ההסדרים וחוק התקציב. יש כמה נושאים חשובים לפיצול. אחד מהם הוא מס רכוש. יש תמיכה, גם בקואליציה גם באופוזיציה, לפצל את החוק הזה כדי לא להעביר אותו, כי הוא חוק נורא. אני רואה שיש אחידות דעים בין ח"כים יהודים לח"כים ערבים, קואליציה, אופוזיציה - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
טלי, די.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - על הצורך לא לאשר את החוק הנורא הזה, שפוגע בבעלי קרקע פרטית – גם ערבים, גם יהודים, גם בחברה הדרוזית. אני רואה פה את חמד עמאר, שגם הוא מתנגד. רואה גם – היו כאן עפיף עבד ואכרם חסון, גם מתנגדים לחוק. כולם מתנגדים לחוק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אבל יש אבל?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
זה לא כולל קרקעות לרוסים, כפי שאתה ביקשת. ואין יותר, כמו שאמר אופיר כץ – אגב, הביקורת שלי על אופיר כץ, לא על אחרים – שרוצה לייחד קרקע של עדה מסוימת.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לא, למשוך את הסעיף של העדה הדרוזית - - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אין. אז הביקורת שלי היא על יושב-ראש הקואליציה, שחושב – עזוב, לא עבר. לא עבר. מחר כולנו צריכים להיות מגויסים בוועדת הכנסת כדי לפצל את החוק הזה ולשלוח אותו לאיפה שצריך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אני אהיה שם.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
למרות שזה לא – כל הכבוד.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אני לא סקטוריאלי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
נכון. גם אנחנו לא. לא רק שזה לא טוב לערבים, זה לא טוב ליהודים, ולכן אני אמרתי, אחידות דעים. הנקודה השנייה – לגבי ההפגנה העוצמתית שהייתה בתל אביב. כמעט 100,000, אבל אני רוצה לציין את ההשתתפות של יהודים. אלפי יהודים היו שם. כחבר כנסת, באופן קולגיאלי אני רוצה להגיד תודה לחברי הכנסת שהגיעו, מירב בן ארי וסגלוביץ' מיש עתיד, מרב מיכאלי, גלעד קריב ונעמה לזימי מהדמוקרטים. מגיעה לכם תודה שבאתם. אני מקווה שאחרים יפנו את היומן בפעם הבאה כדי להשתתף. זאת הייתה אמירה אזרחית וזעקה אזרחית נגד הפשיעה, הפושעים והממשלה הפושעת. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי, ולאחר מכן – אביחי בוארון, שלא נמצא פה.