ישיבת מליאה בתאריך 24/12/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים ושלום גם לאורחינו שביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום רביעי, ד' בטבת התשפ"ו, 24 בדצמבר 2025. השאילתות שנקבעו להיום נדחו, בהסכמת חברי הכנסת השואלים, ועל כן נתחיל בנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), של חבר הכנסת איתן גינזבורג, ואני מתכבד להזמין אל הדוכן לנמק ולהציג את הצעת החוק. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים בבית הזה רבות על הרפורמה המשפטית – איך צריכים לראות את המערכת, איך היא צריכה להיראות, על מינוי שופטים, על פרקליטות, על מנגנון. אבל, לצערי, מדברים פחות מדי ועוסקים פחות מדי ברפורמות במערכת המשפט שידאגו לאזרח – איך אפשר לשפר ולייעל את המערכת כדי שהאזרח יקבל שירות טוב יותר, שהזכויות שלו לא ייפגעו. היום אני מבקש לדבר על האזרח, על זכויותיו כשהוא מתמודד מול מערכת המשפט. אחד האלמנטים החשובים ביותר בחייו של אדם הוא עקרון הוודאות. אדם בחברה חופשית רוצה וראוי לו לחיות בוודאות, ודאי אם אתה בתוך הליך משפטי שעשוי להשפיע על חייך – הזכות לדעת שלמשפט צדק שנעשה בעניינך יש התחלה אבל יש גם סוף. אבל בישראל, חברים, כשאתה נכנס להליך משפטי הסוף יכול להיות רחוק, רחוק מאוד, ולמעשה, יכול להגיע אחרי הרבה מאוד שנים וגלגולים משפטיים. לכן, הצעת החוק שאני מביא לפניכם היום מבקשת לעשות תיקון לחוק-יסוד: השפיטה, ולצמצם את זכות הערעור על זיכוי. בעיניי, זו הצעה שנוגעת בלב-ליבן של זכויות האזרח בישראל. כדי שיהיה ברור על מה אנחנו מצביעים, אדוני היושב-ראש – המצב החוקי כיום מאפשר למדינה לערער על זיכוי של אדם לאחר שזוכה במשפט, באופן אוטומטי. אגב, זו זכות מוקנית לשני הצדדים בהליך משפטי, אבל למדינה שמאשימה יש זכות לערער גם על זיכוי. כמובן שלאזרח המואשם שנמצא אשם יש זכות לערער גם כן. החוק הזה בא לתקן עיוות שקיים בשיטה שלנו, עיוות שמפר את האיזון העדין שבין המדינה החזקה לבין הפרט, לבין האזרח. בואו נסתכל למציאות בעיניים: ביחסי הכוחות שבין המדינה לבין האזרח בדרך כלל ידה של המדינה היא על העליונה. אין וכמעט לא יכול להיות שוויון כוחות בין מדינה לבין אזרח. למדינה יש עוצמה אדירה. בניגוד לאדם, היא פועלת כמעט ללא מגבלות – בלי מגבלת זמן, בלי מגבלת משאבים. יש לה יתרון מובנה בניהול המשפט – שפרית, זה ממש מפריע, אני פשוט לא מפסיק לשמוע אתכם. תודה. יש לה יתרון מובנה בניהול המשפט. בהליך משפטי ארוך פרקליטים יכולים להתחלף, עורכי דין מטעם המדינה מתקדמים לתפקידים אחרים, התיק עובר מיד ליד, אבל המערכת ממשיכה לנוע ולהתמודד. אין עליה שום השלכה בניהול המשפט. אבל האזרח – מה עם אותו אדם שנאבק על חפותו? הוא ניצב אל מול המדינה המאשימה, הוא חייב להמשיך להתמודד עם אותה מערכת כדי להוכיח את חפותו, ועל הדרך הוא ישלם מחיר כלכלי, נפשי, חברתי, גם כשהכוחות שלו כבר כלו. חשוב להדגיש: אין שום כוונה ושום רצון לפגוע בפרקליטות, או חלילה להטיל דופי באנשיה המקצועיים והמצוינים שעושים עבודה נאמנה – ואני בטוח שגם מתוך אמונה – למען הציבור והחברה בישראל, ואני ממשיך ומעודד אותם ומחזק את ידיהם בפועלם למען הצדק במדינה. אבל גם אי-אפשר להתעלם מהמציאות ומהכוח הרב שנתון בידי המדינה אל מול האזרח. הנתונים, אגב, מלמדים עובדה אחת פשוטה: המערכת בישראל חזקה, חזקה מאוד, אולי חזקה מדי. שיעורי ההרשעה בישראל הם מהגבוהים בעולם המערבי. המערכת שלנו יודעת להרשיע – אגב, וטוב שכך – אבל אנחנו רוצים לחיות בחברה שבה אדם שעבר עבירה יועמד לדין, יקבל את יומו בבית משפט, ובמידה שהוכח כי הוא חייב בדין, ישלם את חובו לחברה. אבל באותה נשימה, באותם מקרים שבהם בית משפט מחליט לזכות אדם, ההחלטה חייבת להיות בעלת משקל אדיר, כי אנחנו רוצים גם לחיות בחברה שבה אם קיים ספק ביחס לקיומה של עבירה לא ייווצר מצב, חלילה, של פגיעה בחירותו של אדם כשבית משפט לא בטוח בקיומה של עבירה. כאן אני מגיע לנקודה מרכזית נוספת, והיא עקרון הסיכון הכפול. יש מדינות, אדוני היושב-ראש, בארצות הברית למשל, שבהן העיקרון הוא מוחלט: אם זוכית, זה נגמר, המדינה לא יכולה לערער. שם, כידוע, השיטה מבוססת על חבר מושבעים. אנשים מן היישוב מכריעים ביחס לשאלה: האם אדם שעומד לדין נמצא חייב או זכאי? דווקא אצלנו, בגלל שהשיטה שונה, הטיעון הזה חזק שבעתיים. בישראל אין מושבעים. השיטה שלנו מבוססת על שופטים מקצועיים, שופטים שזה המקצוע שלהם, שלמדו, שזו המומחיות שלהם. הם ורק הם אלה שקובעים אם האדם הניצב לפניהם חייב או זכאי בדין. אז אם שופט מקצועי, לאחר שבחן את הראיות שהוצגו בפניו, שמע את העדים, התרשם מהמכלול, שקל שיקולים מקצועיים והגיע למסקנה שיש לזכות את הנאשם, אם שופט מקצועי קבע שקיים לכל הפחות ספק סביר באשמתו של אדם, זה הגיוני שאדם שזוכה על ידי בית משפט יחל את ההליך המשפטי מחדש, כי למדינה יש זכות לערער על קביעת בית המשפט? הרי מה המשמעות של זיכוי אם לא קיומו של אותו ספק? ואם קיים ספק סביר, החובה המוסרית שלנו היא להניח לאדם לנפשו. אתם יודעים, לפעמים התהליך המשפטי עצמו הוא העונש. הוא העונש, לא גזר הדין שייתן או לא בית המשפט, אלא עצם קיומו של ההליך המשפטי. ההשקעה הכלכלית, המעמסה הנפשית, לעיתים איבוד מקום עבודה, פירוק משפחות, הפגיעה בשם הטוב – עצם ההליך בפני עצמו הוא העונש. אבל כשאדם מזוכה על ידי בית משפט, לעבור שוב את אותו תהליך משפטי? תארו לכם מה אותו אדם עובר, לאיזו מערבולת הוא נכנס, לאחר שכבר שמע את בית המשפט מודיע שהוא מצא אותו זכאי. המצב היום, שבו הפרקליטות יכולה לערער על כל זיכוי בקלות בלתי נסבלת, מותיר את האזרח בחוסר ודאות משתק ומרוקן מתוכן את הזיכוי שבערכאה הראשונה. ולכן המסר שלנו היום צריך להיות ברור: אם זוכית, אז זוכית, המשך בחייך. הצעת החוק הזו, אדוני היושב-ראש, באה לאזן את המצב ואת יחסי הכוחות בין המדינה לבין האזרח.

היו"ר אמיר אוחנה:

קצת יותר שקט במליאה, בבקשה. תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היא באה לאזן את המצב ואת יחסי הכוחות בין המדינה לבין האזרח, ואני מודע לכך שהתמונה היא לא חד-ערכית – משפט הוא לא מדע מדויק, יש פרשנויות, יש תפיסות, יש אפילו השקפות, ולא דין עבירה אחת כדין עבירה אחרת. בוועדת החוקה, חוק ומשפט נצטרך לבחון היכן עובר הקו, היכן יהיה אפשר לערער על הכרעות בית משפט, מה הדרישות שמצדיקות ביטול זכות ערעור, בזיכוי של איזה מותב או איזה הרכב אפשר או אי-אפשר לערער, באילו סוג וחומרה של עבירות נרצה לצמצם את יכולת הערעור של המדינה בזיכוי. על כל זה ועל עוד דברים נצטרך בהחלט לדון בכובד ראש בוועדת החוקה, חוק ומשפט, וכמובן שיהיו מקרים שבהם תינתן למדינה אפשרות לערער על הכרעת בית משפט גם בזיכוי. אבל חייבים לדון במצבים שבהם עלינו לתת לאדם ודאות משפטית על המשך חייו. ועל כן, חבריי חברי הכנסת, ההצעה לא חוסמת את המדינה לחלוטין, אלא היא תקבע במקרים מסוימים מנגנון של אפשרות ערעור. מקרים מסוימים, שבהם המדינה תצטרך לשכנע את בית המשפט שיש הצדקה לגרור את האזרח להליך הנוסף. חברי הכנסת, לא מדובר בחוק פוליטי של קואליציה–אופוזיציה. אני ניצב היום בפניכם כנציג אופוזיציה, ומבטא את קולותיהם של אלו המבקשים לשמור על זכויותיהם של האזרחים, על זכויות אדם, ללא קשר לתמיכתם או להתנגדותם לממשלה. זהו חוק מוסכם, שבא להעניק לאדם ודאות במשפט, ואני שמח שגם הממשלה ושגם חבריי מהקואליציה מסכימים על העיקרון החשוב שהחוק הזה מייצג. זהו חוק שנועד להגן על כל אחד ואחת מאזרחי ישראל מפני כוח בלתי מוגבל, ולספק למי שהגיע למצב של העמדה לדין את היכולת לדעת כי גם להליך המשפטי במקרה של זיכוי יהיה סוף טוב. בואו ביחד, חבריי חברי הכנסת, נאפשר ודאות משפטית ונגן על האזרח בישראל. על כן, אני מבקש מכם וקורא לכם לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת גינזבורג.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד שנייה, השר, כי להצעה הזו הוצמדה הצעה. נאפשר גם לחבר הכנסת רוטמן להציג את הצעתו. אני חייב לומר, חבר הכנסת גינזבורג, כמי שעסק במשפט הפלילי, אני חושב שזו הצעה ראויה מאין כמותה. את עמדת הממשלה מייד נשמע, אבל אני תומך. בכל אופן, חבר הכנסת רוטמן יציג את הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), שהוצמדה להצעת החוק הזאת. אני מנצל את ההזדמנות גם לברך את חטיבת חלופות הכליאה של שירות בתי הסוהר, בראשות שלומי כהן, שנמצאים איתנו כאן. ברוכים הבאים לכנסת. תודה לכם. זה גם רלוונטי, אגב, למה שאתם עוסקים בו, אז האזינו נא. בבקשה, חבר הכנסת רוטמן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב ראש. כמה זמן לרשותי?

היו"ר אמיר אוחנה:

שלוש.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לחבר הכנסת איתן גיזבורג על כך שקידם את הצעת החוק שלו, מאחר שאני סבור שהיא כמובן הצעת חוק ראויה מאין כמותה. בנושא הזה, מספר אחד צריך לעמוד בראש של כולנו כשמדברים על הצעת החוק הזאת – 99.6%. 99.6% כשאתה שואל את עצמך כמה מהתיקים לא מסתיימים בזיכוי. לפי הנתונים, יש טבלאות – האמת היא שהמספרים שונים משנה לשנה ואולי מערכאה לערכאה, אבל זיכוי מלא שבן אדם מקבל בבית משפט זה אירוע נדיר מאין כמותו: 0.4% מכלל התיקים, לפי טבלאות מסוימות. אם מדברים על זיכויים חלקיים המספרים עולים קצת; אם מדברים על חזרה מכתב האישום המספרים עולים עוד קצת. כשמגיע בן אדם לבית המשפט והוא יצא ממנו עם פסק דין של זיכוי, זה אירוע נדיר מאין כמותו, זה ודאי לא האירוע הסביר. כאשר הוא יוצא בזיכוי, ואחר כך נהפך הזיכוי להרשעה – אנחנו פגענו בבן אדם הזה בצורה באמת בלתי נתפסת, כי הוא שייך לקבוצה מאוד מאוד נדירה של מזוכים. הוא יוצא מבסוט מבית המשפט, ופתאום אומרים לו: לא, לא, תחזור, הסאגה נמשכת. והיא יכולה להימשך לפעמים עוד שנים רבות בהמתנה בבית המשפט, אם זה בית המשפט העליון או בית המשפט המחוזי. יכול להיות שההכרעה של בית המשפט לא תהיה "אוקיי, אנחנו מאשרים את הזיכוי" או "אנחנו מרשיעים", שלפעמים אחרי כל כך הרבה זמן, גם זו איזו נחמה – אתה יודע שהורשעת, קובעים לך את עונש המאסר בחופף לימי המעצר, אחרי כל הזמן הזה, נגמר הסיפור. אלא לפעמים זה עוד יהיה להחזיר את האירוע לבית המשפט. כמה? שיתחיל תהליך מחדש או חלקית, ואז שוב אולי ערעור. עינוי הדין הזה, מלבד העומס האדיר שהוא מייצר על מערכת המשפט, מלבד הפגיעה האדירה בזכויות החשודים והנאשמים במדינת ישראל, הוא מנוגד למושכלות יסוד. אחד הדברים שהכניסו בתיקונים לחוקה הוא שלא יהיה double jeopardy, שבן אדם לא יעמוד בסיכון כפול. שלא יהיה מצב שבן אדם בסאגה בלתי נגמרת של להוכיח את חפותו. במקום שתהיה לנו מציאות שבה האדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו, בן אדם שנכנס לתהליך הזה הוא אשם עד שתוכח חפותו. הדבר הזה חייב להיפסק. תודה על הצעת החוק הזאת. אני מקווה שאנחנו נדייק אותה ונטייב אותה בוועדת החוקה ונהפוך אותה לחוק בהקדם האפשרי. תבורך על ההצעה, חבר הכנסת גינזבורג, ותודה רבה לשיח שהתנהל פה בין חבר הכנסת המציע, אני סייעתי, שר המשפטים כמובן, כדי שהצעת החוק הזאת תתקדם ונוכל להגיע עליה להסכמות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת רוטמן. וכעת אני מתכבד להזמין את שר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעות החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה לברך את חבר הכנסת גינזבורג ואת חבר הכנסת רוטמן על העלאת הנושא החשוב הזה, והצעות חוק שראוי בהחלט לדון בהן ולהעמיק בהן. אני חושב שהסוגיה הזו של זכות המדינה לערער על זיכוי היא באמת סוגיה שבליבת זכויות האדם והאזרח, ויש בה, בעיניי, כל מיני נקודות שמחייבות התייחסות, אבל אני אגע בעיקר בשתיים שהן חשובות, אדוני היושב-ראש. השאלה היסודית הראשונה שעולה היא מהו ספק סביר, שהרי כידוע, במשפט פלילי נדרש כדי להוכיח אשמתו של אדם שהדבר הזה נעשה מעבר לספק סביר. יש רבים שטוענים שאם התקיים דיון בבית משפט ונשמעו עדים, ושופט, ולו אחד, בין אם מדובר בדן יחיד ובין אם מדובר בשופט אחד מתוך מותב של שלושה, שמע את הדברים והגיע לכלל מסקנה שיש לזכות את הנאשם, הרי שהספק הסביר מתקיים. במצב כזה יש אפילו מי שטוענים, מרחיקים לכת ואומרים, שאם יש הרשעה בדעת רוב, פירושה המעשי הוא זיכוי, משום שהספק הסביר התקיים, נוכח העובדה שנמצא שופט ששמע את כל הראיות, הכול הובא בפניו ובכל זאת סבר שהנטל לא הורם. אל מול הדבר הזה יש גישה, שאפשר לומר שהיא קיצונית לצד השני, שמדברת על כך שאין שום משמעות לכך ששופט או שופטים זיכו נאשם בשלבים שונים של התהליך, ויש אפשרות תמיד למדינה להגיש ערעור. אם בערעור בסוף ערכאת הערעור תמצא את הנאשם אשם, אין כאן בעיה של ספק סביר באשמתו והדבר הזה מתאפשר. אני חושב שצריך למצוא איזשהו נתיב ביניים, שאגב, צריך לדייק אותו. אני מוכרח לומר, אדוני היושב-ראש, שהשכל הקולקטיבי שישנו בוועדת חוקה וישנו כאן במליאה, אני חושב יעשה בעניין הזה עבודה טובה יותר אולי מכל ניסיון של אדם בודד כזה או אחר, להגיע למסקנה נחרצת בעניין. צריך למצוא את שביל הזהב, את הנקודה הנכונה שבה יהיה אפשר לומר: כאן אנחנו כבר לא מאפשרים יותר הגשת ערעור על ידי המדינה. אני חושב שלדבר הזה יש גם הצדקה, כי צריך לזכור שבערכאה הראשונה שומעים את העדים, מה שלא קורה בערכאת הערעור. לכן מטבע הדברים גם במובן הזה יש טעם לתת משקל יתר לזיכוי שנעשה בערכאה הראשונה, בטח ובטח בסיטואציה, אם ניקח אותה כסיטואציה קיצונית, של זיכוי במותב שלושה פה אחד וכו'. ולכן צריך יהיה למצוא כאן את הנקודה הנכונה שבה צריך לשים את הדברים. יכול להיות שגם ניסיון החיים אחר כך ילמד אם צדקנו או לא במקום שאליו נגיע בסוף. הנקודה השנייה החשובה היא סוגיית העומס על המערכת והתמשכות התהליכים והדיונים. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאין הפנמה מספקת של העובדה שמשאבי המערכת הם מוגבלים, הן בשלב החקירה, הן בשלב ההעמדה לדין, הן משאבי הפרקליטות ובוודאי משאבי השיפוט ובית המשפט. ולכן העובדה שהליכים מתמשכים ומתמשכים, ואפשר להגיש ערעורים ואפשר להגיש אין-סוף הליכים אחרים, רק מייצרים מציאות של חוסר צדק, כי הניסיון הזה לדקדק עד הקצה בכל דבר ולתת אין-סוף אפשרויות למיצוי התהליך מביא לכך שהליכים נמשכים שנים, הצדק איננו. כאשר שומעים את התיקים כבר חלפו שנים מהמועד שבו קרו האירועים. והדבר הזה, לצערי, הוא תופעה נפוצה שאנחנו רואים אותה כל הזמן. לכן אני חושב שגם מבחינת משאבי מערכת יש היגיון לבוא ולגדר מקרים שבהם אומרים: בזה העניין נגמר, אנחנו לא מאפשרים ללכת להליך של ערעור. עם זאת, הייתי אומר שיש לי התנגדות חד-משמעית למרכיב אחד בהצעה הזו, וגם בהחלטה של ועדת השרים לחקיקה. תיקון העניין הזה הוא תנאי להמשך קידום הצעות החוק. אני חושב שעקרון סופיות הדיון הוא עיקרון קריטי – ואמרתי את זה גם מבחינת העומס על המערכת, אני חושב גם שמבחינת עשיית הצדק. ולכן, איפה שלא נעביר את הקו, אני חושב שברגע שקבענו שנקודה מסוימת מביאה למצב שהזיכוי מייצר את הספק הסביר, בנקודה הזאת העניין נגמר. הרעיון שנכביד על האפשרות לערער אבל לא נבטל אותה, ואז נפתח סשן חדש של הליכי בקשת רשות ערעור וכו' – אני חושב שהדבר הזה לא פותר את עינוי הדין של אותו נאשם שזוכה; הוא מעמיס על המערכת עוד הליכים ומייצר עוד חוסר ודאות, ומייצר עוד דיונים בפרקליטות, אם כן להגיש בקשת ערעור או לא להגיש, ואחר כך דיונים בבקשת רשות הערעור, ואחר כך, אם היא תתקבל, שוב דיונים בערעור. היא בוודאי לא מאפשרת לאותו נאשם שישב על ספסל הנאשמים ובית המשפט הודיע לו שהוא זוכה, לצאת משם בידיעה שהעניין נגמר, אלא הוא שוב תלוי באוויר. הקריטריונים – כמה שלא ננסה להגדיר אותם, תמיד יהיו להם פרשנויות ויהיו אמורפיים וייצרו תחושה של חוסר צדק, בגלל החלטה במקרה מסוים כן לבקש רשות ערעור ובמקרה אחר לא לבקש רשות ערעור. ולכן אני חושב שאיפה שלא נעביר את הקו – ובעניין הזה אני מאוד גמיש, כי אני אומר שוב: באמת נדרשת פה חשיבה מעמיקה – איפה שלא נעביר את הקו, במקום שבו הקו הזה עובר, העניין נגמר. כלומר, אין בקשות רשות ערעור ואין שום דבר, אלא במקרה הזה פשוט אין ערעור. נקודה. אני חושב שהדבר הזה הוא חשוב. אגב, צריך להסיק מסקנות למשל ממה שנעשה בעניין פירות העץ המורעל. בסוף מרוב הניסיונות לסייג ולאפשר במקרים חריגים, הגענו לתוצאה שלא השיגה בכלל את המטרה היסודית של התיקון. אני חושב שהדבר הזה נכון גם כאן. לכן, אני מברך על הצעות החוק. ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהן, בכפוף לכך שהן יקודמו בהסכמת שר המשפטים, בתיאום עם המשרד לביטחון לאומי, ובאופן שבו באותם מקרים שבהם ייקבע שאין מקום לרשות ערעור, הקביעה תהיה קביעה סופית ולא תהיה אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור וכו'. וכמובן, עוד הערה שהיא הערה חשובה: לא אחת נאשם מועמד לדין על כמה עבירות, ולפעמים מזוכה מחלקן ואיננו מזוכה מאחרות. כמובן שהכלל יחול ביחס לאותן עבירות שהיה בגינן זיכוי, לא ביחס לעבירות שבהן אדם הורשע; זה בוודאי לא רלוונטי לחוק או לתיקון הזה. וצריך להגיד לסיום עוד דבר אחד: אני גם לא שולל אפשרות שאנחנו נקבע כלל שיהיה לו מרכיב גם של סוג העבירות כחלק – כלומר לא תהיה אמירה, נניח: זוכה בערכאה ראשונה על ידי שופט אחד ואין ערעור, אלא תהיה אמירה: זוכה בערכאה ראשונה, פרט לעבירות מסוג מסוים, שמסיבות כאלה ואחרות אולי נראה לנכון כן להתיר את אפשרות הערעור. גם זאת בעיניי אופציה, אמרתי, ובלבד שאיפה שנחליט שאין ערעור – אין ערעור, לא בקשות רשות ערעור ולא שום דבר דומה. המציעים, כפי שאני מבין, מסכימים לכך שאלה תהיינה ההתניות, ועל הבסיס הזה אני מבקש לשוב ולהודות להם ולבקש מהכנסת לתמוך בשתי הצעות החוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים). אנא תפסו את מקומותיכם, מי שמעוניין להצביע. מי שמעוניין להצביע אנא תפסו את מקומותיכם. ההצבעה הראשונה תהיה על הצעתו של חבר הכנסת איתן גינזבורג. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

19 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), של חבר הכנסת איתן גינזבורג, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. כעת נצביע על הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), של חבר הכנסת רוטמן. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

16 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), של חבר הכנסת רוטמן, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור להצעה הבאה שעל סדר-היום –הצעת חוק הליכי שפיטה וייצוג של נוער (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלי דלל וקבוצת חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דלל להציג את הצעת החוק, בבקשה. אני מנצל את ההזדמנות גם לברך את אורחינו שביציע, תלמידי כיתה י"א ממקיף י"ג על שם יצחק נבון בראשון לציון. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. ואני רוצה עוד דקה, ברשותך, חבר הכנסת דלל. לאחר שעם ישראל חגג את חג החנוכה ובירכנו כאן במליאה וברחבי הארץ את אזרחי ישראל ויהדות התפוצות – סליחה, אפשר קצת שקט במליאה? אפשר קצת שקט במליאה? מי זאת עם הגב אלינו?

קריאה:

פנינה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אפשר קצת שקט שנייה? תודה. אני מבקש לאחל בשם הכנסת לכל אזרחי ישראל הנוצרים ולכל ידידינו הנוצרים ברחבי העולם חג מולד שמח ושנה אזרחית טובה. אני אומר זאת ברשותכם גם בשפה האנגלית. After the Jewish people celebrated the holiday of Hanukah, I wish, on behalf of the Knesset, to extend to all Christian citizens of Israel, and to all our Christian friends around the world, a Merry Christmas and a Happy New Year. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת דלל, עד עשר דקות לרשותך.

אלי דלל (הליכוד):

גם אני מצטרף לברכות לילדי תיכון ראשון לציון, וגם לכל העם הנוצרי או הדת הנוצרית בעולם. חג מולד שמח. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברים, אני מבקש שקט, זה פשוט לא ייתכן שחבר כנסת נואם מעל הדוכן ויש פה רעש. זה ממש לא בסדר. תנהגו כמו שאני נוהג.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמיר. אמיר, באמת.

אלי דלל (הליכוד):

מי שרוצה לדבר, שיצא החוצה וידבר. זה לא מכבד לא את הכנסת, לא אתכם ולא אף אחד אחר. תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מטרת הצעת החוק הליכי שפיטה וייצוג נוער לערוך תיקונים בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971 – זה מאוד חשוב לנוער שיושב שם ביציע – ובחוק הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו–1995, כמפורט להלן – כל התהליכים הם בעצם כדי לייעל את מה שקיים כרגע: קביעת אפשרות למינוי סגן נשיא לנשיא בית המשפט השלום לנוער המכהן כשופט נוער. כמו כן, מוצע לקבוע זכאות לייצוג על ידי סנגור ציבורי לקטינים בשלב השימוע עצמו בעל פה, בטרם הגשת אישום. היום בעצם נוצר מצב שניתן לקבוע שימוע ללא סנגור, ומבקשים סנגור תוך כדי התהליך, שייצר פרוצדורה ארוכה מדי. לכן יש צורך לעשות את התהליך הזה כבר בשלב השימוע. סעיף 2(ב) לחוק הנוער קובע כי נשיא בית המשפט העליון רשאי למנות, בהסכמת שר המשפטים, שופט מבין שופטי הנוער לנשיא בית משפט לנוער לתקופה שייקבע. ואולם, בניגוד לסעיף 2(ב) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995, בסעיף 26(ג) לפקודת התעבורה מאפשרים מינוי סגן נשיא לענייני משפחה או סגן נשיא בית משפט שלום לענייני תעבורה, אבל לא סגן נשיא לענייני נוער. לכן אנו מבקשים – לא נקבעה הוראה כזאת המאפשרת מינוי של שופט בית משפט השלום לנוער לסגן נשיא בית המשפט לנוער. לנוכח האמור לעיל, מוצע לקבוע – וזה מה שאני מבקש – בחוק הנוער כי נשיא בית המשפט העליון רשאי למנות, בהסכמת שר המשפטים, סגן נשיא בית משפט לנוער, וכי על מינוי של סגן נשיא בית משפט לנוער ועל כהונתו יחולו הוראות סעיף 9(ב) ו-9(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], 1984, החלות על מינויו וכהונתו של סגן נשיא בית משפט השלום. יצוין כי תנאי כשירות למינוי סגן נשיא לפי החוק הוא היותו שופט בית משפט השלום לנוער – תנאי שלא מתקיים לגבי סגן נשיא בית משפט השלום. באופן זה ייקבע כלל ברור ואחיד, שלפיו מינוי סגן נשיא לנשיא בית המשפט השלום לנוער מצריך הכשרה מיוחדת בתחום הנוער, מה שלא קורה היום. יש לציין כי לפי הנוהג הקיים כיום, סגני הנשיא לנשיאי בית המשפט לנוער, הממונים כסגני נשיא בית המשפט השלום, ממונים מקרב שופטי בית משפט השלום לנוער והם בעלי הכשרה לתחום הנוער. אולם כאמור, מוצע לעגן זאת בחקיקה, על מנת שתנאי זה יהיה מחייב ולא נתון לשיקול כזה או אחר. אנחנו מבקשים בעצם שהנושא הזה יהיה מחייב, כדי לא לפגוע בנוער. בנוסף, במסגרת התיקון מוצע לקבוע זכאות לייצוג על ידי סנגור ציבורי לקטינים בשלב השימוע בעל פה, בטרם הגשת כתב האישום – מה שלא קיים כיום אלא רק בבקשה מיוחדת. זכות הייצוג בהליכים פליליים היא זכות יסודית ומרכזית, אשר נועדה להבטיח שהנאשם – במקרה זה, לצערי, זה יכול להיות נער או נערה – יזכה למשפט הוגן ויוכל לנהל באמצעות סנגורו את הגנתו כראוי ולממש את זכויותיו העומדות לו על פי דין. ראו ע"פ 7335 הסנגוריה הציבורית, מחוז נצרת והצפון נ' מדינת ישראל – פ"ד ס(2) 346 ו-354. התיקון המוצע מבקש לתת ביטוי נוסף לחשיבותה של זכות הייצוג, ולאפשר ייצוג לקטינים בשלב השימוע בעל פה לפני הגשת כתב אישום לפי סעיף 60(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982. כיום, בנסיבות אלה מוגשת בקשה לבית המשפט לנוער בטרם שלב השימוע. במסגרת סעיף 18(ב) לחוק הנוער, עולה כי מדי שנה מוגשות לבתי המשפט לנוער בקשות רבות לייצוג קטינים בשלב השימוע וכי כל הבקשות מתקבלות על ידי בית המשפט. אם כל הבקשות מתקבלות, אז אין שום סיבה שלא נחייב את זה בחוק. בתיקון המוצע, אם כן, יש כדי לייעל את התהליכים, להקל על הפרוצדורה הנדרשת מקטינים, שלעיתים הם גם חסרי ישע, בטרם הליכי השימוע, ולייתר את הפנייה בעניין זה לבית המשפט לנוער לצורך קבלת אישור מקדמי לייצוג האמור. נראה כי טובת הקטין מחייבת זכאות למינוי סנגור ציבורי, כדי לאפשר ניצול אפקטיבי ומיטבי של זכות השימוע שהקטין נזקק לה, סנגור אשר בקיא בהלכות המשפט ויכול להעמיד בפני התביעה את הטיעונים העומדים לזכותו של החשוד – ובמקרה שלנו זה הנוער. לכן, הצעת החוק הזאת היא חשובה מאוד למען הנוער שלנו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת דלל. אני מתכבד להזמין שוב את שר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת דלאל על הצעת החוק. נדמה לי שהוא גם נימק והסביר אותה באופן שאין צורך לחזור על הדברים. ועדת שרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק כפוף לתיקונים הבאים: 1. מינוי סגן הנשיא צריך להיות מינוי של שר המשפטים בהיוועצות עם נשיא בית משפט עליון ולא להפך – כך נעשה גם במקרים אחרים; 2. אנחנו עוסקים בקידום הצעת חוק ממשלתית שמטפלת גם בנושא הזה, בין היתר, ולכן ככל שהצעת החוק הממשלתית תגיע ותעבור בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, טרם שנשלמה החקיקה, הצעות החוק או ההצעה הפרטית תמוזג אליה – ככל שזה יקרה; 3. אם לא תהיה הצעת חוק ממשלתית, או אם היא לא תגיע עד שתושלם הצעת החוק של חבר הכנסת דלל להכנתה לקראת הקריאה השנייה והשלישית, הרי שטרם הקריאה השנייה והשלישית הנוסח שיאושר בוועדת החוקה יובא שוב לאישורה של ועדת שרים לחקיקה. כפוף לתנאים האלה – שאני מבין שחבר הכנסת דלל מסכים להם – אני מברך אותך ומבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר המשפטים, ואנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת המעוניינים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הליכי שפיטה וייצוג של נוער.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

מה? אה, זה הצבעה במועד אחר? לא הודעתם לנו. סליחה, אתם מכירים את זה? אוקיי, הצבעה במועד אחר. הבנתי. היוזם והממשלה מסכימים שההצבעה תהיה במועד אחר? מסכים. והשר מסכים? מסכים.

שר המשפטים יריב לוין:

אני שומע את זה עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

גם אני שומע את זה עכשיו. אבל אם זה מה שמבקשים וכולם מסכימים אז בסדר.

קריאה:

- - - שנחזור - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז, אז ההצבעה תהיה במועד אחר. אם יש עוד כאלה אז תעדכנו בבקשה, שלא יהיה פער במידע.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון הנחה בארנונה למשרת בשירות מילואים פעיל) (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת שרון ניר להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו באמת עם של אריות ולביאות. בשנתיים החולפות תרומתם המוארת של לוחמי המילואים בכל גזרות הלחימה באמת מעוררת השתאות. המילואימניקים הגיבורים לא חשבו פעמיים ב-7 באוקטובר, הם יצאו להגן על כולנו. יש לנו חובה לעמוד על משמר הזכויות של אנשי המילואים. למרבה הצער, הממשלה המנותקת מקבלת אותם כמובן מאליו, ומחוקקת חוק השתמטות, שעה שפערי כוח האדם בצה"ל זועקים לשמיים. אני עומדת כאן היום ומביאה בפניכם הצעת חוק למען משרתי המילואים, והלב שלי פשוט נחמץ. לפני כשנה העליתי הצעת חוק פטור 90% מארנונה למגורים בעבור משרתי המילואים. מגיע להם, לדעתי, בזכות ולא בחסד. אבל אתם, חברי הקואליציה, אמרתם: לא. אמרתם שזה יקר, שזה מוגזם, שהקופה הציבורית לא תעמוד בכך. הצעת החוק של היום דורשת הנחה של 50% פטור בארנונה לאנשי המילואים ולמשפחות שמשלמות באמת את המחיר היקר מכול, וזאת כדי שלא תוכלו להסתתר, לא מאחורי טבלאות ולא מאחורי אקסלים ולא מאחורי פקידי האוצר. ההצבעה הזאת היא קודם כול על ערכים משותפים של סולידריות, אחדות וערבות הדדית, ועל סדרי עדיפויות, יותר מאשר היא החלטה על כסף. אנחנו בדצמבר 2025, למעלה משנתיים של מלחמה עצימה בשבע חזיתות, שבהן אנשי מילואים שירתו 500 או 600 ימים, ובהתבוננות קדימה, עדיין כל החזיתות פתוחות. אנשי המילואים ימשיכו לשרת 100 ימים, ואני מקווה שבשנה העוקבת נצליח להצטמצם לליין של 70 יום. חוק הרשויות המקומיות הקיים מעניק פטורים לכל מיני מגזרים. הוא נחקק בשנת 1953, אבל הוא לא לקח בחשבון אז 4% מהאוכלוסייה שמשרתת במילואים. שימו לב, בסוף זה רק 4% משרתי מילואים. האוכלוסייה הזאת נושאת על גבה את ביטחון המדינה, ובשנתיים האחרונות אנחנו רואים את זה ביתר שאת. אני פוגשת את המילואימניקים האלה כל הזמן בשטח, בוועדות, ברחוב. בשבוע שעבר פגשתי את התאחדות הסטודנטים. 70,000 סטודנטים שירתו במילואים. הם גם לומדים, הם גם עובדים, הם גם משרתים, והם אלו שאותם צריך לתגמל. כאמור, יש לנו דור של גיבורים וגיבורות; הם לא מתלוננים, אבל חובתנו לראות אותם, לראות אותם כי הם אלו שהותירו מאחור את הכול, את הבית, את הלימודים, את העבודה, את האישה, את הבעל, את החובות. אנחנו צריכים לתגמל אותם בהתאם. חשבון הארנונה במדינת ישראל הוא אחת ההוצאות הקבועות הכבדות ביותר על משק בית. האבסורד זועק לשמיים: בזמן שהמילואימניק שוכב במארב בגבולות ומגן בגופו על אזרחי מדינת ישראל, הממשלה לא מוצאת לנכון לסבסד – ולו במעט הנחה – את הוצאות הארנונה שלו. תעריפי הארנונה עלו בצורה דרמטית בשנה האחרונה, והם צפויים לעלות שוב בשנת 2026. יוקר המחיה חונק את אזרחי מדינת ישראל, ועבור משפחות של אנשי מילואים ונשות מילואים, שבהן המפרנס העיקרי נעדר מהבית חודשים ארוכים, זאת ממש מכה אנושה. הממשלה הזאת יודעת להעביר כספים למגזרים רבים, אבל למשרתי המילואים היא מעבירה רק גזרות. 5.5 מיליארד כספים קואליציוניים מתוכננים לתקציב הקרוב, ואין דבר יותר ראוי להפנות אליו מהכספים האלה מאשר המשרתים. הממשלה מתמחה, לצערי, בלתגמל את המשתמטים ולא את המשרתים. ממשלה שנלחמת גם בימים אלה וגם אתמול עד השעות הקטנות להעביר חוק השתמטות, להגן על משתמטים, מעבירה 36 מיליארד לציבור שלא משרת. אבל כשזה מגיע ללוחמים פתאום היד הופכת להיות קפוצה, פתאום 50% הנחה בארנונה זה המון, זה יותר מדי. הצעת החוק הזאת באה לתקן עוול היסטורי ולהגיד: אנחנו מתעדפים את אותם 4% שמשרתים לא רק שלוש או ארבע שנים בסדיר, אלא 20 ו-30 שנה בצבא הגנה לישראל. אנחנו רוצים להעביר מסר לאנשי מילואים: אנחנו מסתכלים לכם בעיניים, אנחנו רואים אתכם, אנחנו עדים לתרומה שלכם, ואנחנו מבינים שבמדינת ישראל הנטל הכלכלי על משק הבית הוא עצום. אי-אפשר לומר: ביחד ננצח, אבל במבחן המעשה לשים את המילואימניקים בצד ולא לתעדף אותם. חבריי חברי הכנסת, רק יצאנו מחג האור – בואו ניאחז בו. אל תהיו אלה שמכבים את האור בבתים של המילואימניקים. אני קוראת לכם, חברי הקואליציה, שימו את המשמעת הקואליציונית בצד. יש רגעים שבהם המצפון חייב לגבור על הפוליטיקה. צריך להצביע בעד החוק הזה כי הוא נכון. תנו למילואימניקים 50% הנחה בארנונה, תוכיחו למילואימניקים שיש להם גב לא רק בשדה הקרב, אלא גם כאן. גם כאן בבית המחוקקים אנחנו צריכים לעשות את הדברים הנכונים. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. את עמדת הממשלה יציג הפעם השר שיקלי. אני מתכבד להזמין את השר שיקלי לדוכן, להציג את עמדת הממשלה. בוקר אור, בבקשה, אדוני.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כבוד היושב-הראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שבנדון מבקשת לתקן את חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), לצורך קביעה של הוראת שעה שלפיה חייל מילואים אשר שירת שירות מילואים פעיל במהלך התקופה שמיום 7 באוקטובר 2023 עד תום תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף שניתנה באותו יום לפי חוק ההתגוננות האזרחית, יהיה פטור מתשלום בשיעור של 50% מארנונה שהיה חייב בה בתקופת שירותו. עוד ייקבע כי משרד הפנים ישפה את הרשויות המקומיות בגין אובדן הכנסות ארנונה בשווי הפטור המוענק לפי סעיף זה. יצוין כי חקיקה ראשית אינה קובעת כיום הוראה מיוחדת בדבר הנחה לחיילי מילואים. עם זאת, תקנות ההנחה בארנונה אשר בסמכות שר הפנים מסמיכות כיום מועצת רשות מקומית לקבוע, כסמכות שברשות, הנחה בשיעור של עד 5% מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק בנכס שהוא חייל מילואים פעיל, ובשיעור של עד 25% מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק בנכס שהוא מפקד מילואים פעיל, לגבי 100 מ"ר משטח הנכס האמור. עוד יצוין כי למשרד הפנים אין את המשאבים לשיפוי הרשויות, ולא הוקצו תקציבים בעניין הצעת החוק דנן. על כן, בהתאם להחלטת ועדת שרים לענייני חקיקה, מוצע לדחות בשלב זה את הצעת החוק, ולדון בה כשבועיים לאחר מינוי שר הפנים. עד כאן תשובת הממשלה. אני מבין שאנחנו נשארים פה. עכשיו אני אבקש לנצל את הבמה כדי לשתף את חבריי חברי הכנסת ברשמיי מהביקור הקצר שקיימנו באוסטרליה, שעברה את הפיגוע הקשה ביותר בתולדותיה, עם 15 חללים שנרצחו, בתוכם ניצולי שואה, בתוכם ילדה בת עשר, מטילדה, ובתוכם גיבורים שחירפו נפשם למות כדי להציל אזרחים אחרים. אני רוצה להעלות כאן בכנסת ישראל את שמם של בוריס וסופיה, שהסתערו על המחבל ראשונים, בידיים חשופות, ולקחו ממנו את הנשק. הם הגיעו מאוקראינה לסידני, כאשר הם רצו בעצם לברוח מאימת האנטישמיות שאיימה עליהם באוקראינה, ולכן הגיעו לסידני. היה לי הכבוד, בשם ממשלת ישראל ובשם הכנסת, להגיע לשם ולחזק את המשפחה, להשתתף בניחום אבלים. בוריס וסופיה היו רק חלק מהאנשים שנאבקו במחבלים. היה שם גם ראובן מוריסון. הוא אחד משלושה רבנים של חב"ד שנרצחו באירוע. הרב אלי שלנגר, השם ייקום דמו, שהוא בעצם הוביל את כל האירוע הגדול הזה של חנוכה. הרב שלנגר הגיע מייד לאחר 7 באוקטובר לכאן, לארץ, לחזק. הוא הגיע לשדרות – פגשתי אותו שם – והוא האיש שבעצם ארגן את כל האירוע בחנוכה, ונרצח. יחד איתו היה הרב יעקב לויטן, שגם הוא נרצח. והרב ראובן מוריסון נצפה בתיעוד כאשר הוא בעצם משליך חפצים על המחבלים במטרה לנסות ולהניס אותם. כמובן שמול השוטגאנים שלהם זה לא מאוד עזר. האחרון שנפצע – לא האחרון, אחד לפני האחרון – אחמד אל-אחמד, שכולנו ראינו את הפעולה שלו. האחרון זה גפן ביטון, שהוא חייל במגלן שהשתחרר, נמצא באוסטרליה, נקלע לתוך האירוע, והוא זינק לסייע לאותו אחמד אל-אחמד ונפצע קשה מאוד; כולנו מאחלים לו החלמה מהירה. זה רגע קצת להבין את האירוע ואת כל גילויי הגבורה סביבו. צריך להבין שהאירוע נמשך 12 דקות, שבהן באמצעות שני רובי שוטגאן אב ובנו יורים באין מפריע במשתתפים. זה אירוע שמבחינת המחדל האבטחתי הוא בלתי נתפס. 12 דקות יורים ואין מענה אפקטיבי. אומנם יש שוטר שנפצע, שמו סקוט, וגם לו נאחל רפואה שלמה, הוא נפצע קשה מאוד. אבל זה לא יצר את האפקט הנדרש. בהמשך הדיון פה יש שאילתה שמתייחסת לזה, אז אני לא אגנוב את הזמן של השאילתה – מה עושה הממשלה ומה עושים בהקשר הזה. זה יישמר לאחר כך. אבל רק צריך לומר שזה אירוע מאוד מאוד בעייתי מבחינת תגובת הכוחות. עוד צריך לומר, ארבעה חודשים לפני הפיגוע הקשה מתקיימת בסידני, על הגשר הגדול בסידני, מחאה חסרת תקדים – עשרות אלפים, ואולי אף מעבר לכך, של צועדים עם דגלי אל-קאעידה, עם דגלי דאעש, עם דגלי אש"ף, עם דגלי חמאס.

מאיר כהן (יש עתיד):

איפה?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

גשר סידני. והם צועקים Globalize the intifada ו-from the river to the sea, וכל אותן קריאות שבקצה שלהן האמירה היא מאוד ברורה, או טיהור אתני של היהודים מנחלתם, ממולדתם, או Globalize the intifada, שזה פשוט הרחבת האלימות כנגד היהודים אל כל מקום בעולם, לא רק בעוטף עזה ולא רק ביהודה ושומרון, אלא בכל מקום וכל אתר. וכאשר הדבר הזה מתרחש ועומדת ממשלת אוסטרליה – ראש הממשלה אלבניזי ושרת החוץ פני וונג, ובמקום לגנות את הדברים ובמקום להגן על הקהילה היהודית הם בוחרים לומר שהאירוע בסידני היה מפגן של אחדות, אז אנחנו נמצאים בבעיה. וכשממשלת אוסטרליה, גם אחרי הפיגוע, מסרבת לעשות שימוש במילים אסלאם קיצוני – לא מוכנים לומר אסלאם קיצוני – אומרים: יש לנו בעיה של hate speech, בעיה של שנאה, כללי, לא מדברים על העניין של האסלאם הקיצוני, של אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית פונדמנטליסטית, פשוט לא מוכנים להוציא מהפה שלהם את שתי המילים האלה, אסלאם קיצוני. אלבניזי מסרב לעשות. אז מה הבעיה, אומר אלבניזי? Hate speech או לחלופין, Gun control, זאת אומרת, התקנות הנוגעות לנשיאת נשק. כאילו השוטגאן הוא זה שרצה לפגוע באותם אנשים שהתקבצו לחגוג את הנר הראשון של חנוכה. וכאשר ממשלה – וזה לא משנה אם זו ממשלה במדינה ידידותית באופן יחסי או ממשלה – לא מסוגלת אפילו להגדיר את הבעיה ולהגדיר את האיום, אז אנחנו נמצאים לפני שוקת שבורה למול אותה ממשלה, ביכולת שלה להתמודד בעצם עם תופעות כאלה, וזה עוד לפני שאנחנו מזכירים את הבחירה הכל-כך אומללה של אלבניזי, יחד עם קרני, יחד עם סטארמר, יחד עם מקרון, בהובלה של מקרון, להכיר במדינה פלסטינית, כאשר אנחנו בעיצומה של מלחמה מול חמאס, כאשר החטופים נמקים במנהרות – דבר שהוא פשוט פשע כנגד מדינת ישראל, כנגד ערכי המערב, כנגד השלום. ואלה דברים שהם דברים חמורים מאוד. וכמובן, בכל מה שנוגע לפעולות הממשלה אני שומר את דבריי לשאילתה, כדי שהדברים האלה יקבלו את ההתייחסות במועדם. דבר נוסף, ראיתי בחדשות היום שמייחסים לי כל מיני קריאות וכל מיני אמירות, ואני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. אמרתי ביחס לתחקיר של אבישי גרינצייג, עיתונאי מעולה, שמה שהוא הציג בתכתובות שבין פלדשטיין לאיינהורן – אלה תכתובות מאוד בעייתיות, שמהן עולה לכאורה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, שנייה, השר. חברי הכנסת, תראו כמה שיחות צד יש. חברי הכנסת, סדרנים. חברי הכנסת, חבר הכנסת מרגי, השר קרעי, תראו כמה שיחות צד. חבר הכנסת גואטה, ברקת, עוד שיחת צד ועוד שיחת צד וזה מצטבר לכדי רעש שאי-אפשר לשאת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה הסטנדרט.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז קצת יותר שקט במליאה, בבקשה. בבקשה, השר שיקלי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אז אמרתי שבהחלט, הדברים האלה צריכים להיבדק. אבל יחד עם זאת צריך גם לשאול שאלות כבדות: איך ההדלפה לעיתון בילד של האסטרטגיה של סנוואר היא לכאורה פגיעה בביטחון המדינה, ואנשים נזרקים לצינוק, ולהבדיל, כאשר ב-00:05, כשרונן ברגמן מפרסם בידיעות אחרונות שמדינת ישראל, לפי מפקדים בכירים בצה"ל, עתידה לעשות מעשה פזיז – אנחנו מדברים על 15 וחצי שעות לפני מתקפת הביפרים – מפקדים בכירים בצה"ל מתדרכים עיתונאי ואומרים לו שמדינת ישראל הולכת למעשה פזיז שעלול להוביל להתלקחות של מערכה כוללת, לא רק בלבנון אלא באזור כולו – זאת הדלפה שמסכנת את המבצע אולי החשוב ביותר במלחמה, להוציא תקיפת מתקני הגרעין של איראן, ואולי לא פחות חשוב מכך, חיזבאללה זה אירוע מאוד מאוד דרמטי, כפי שכולם יודעים – מישהו חקר את זה? מיהם אותם גורמים בכירים בצבא שמדברים עם רונן ברגמן? מיהם אותם האנשים שהעבירו לו את המידע? מישהו ביקש מרונן ברגמן להגיע למשטרה לחקירה, כמו שלקחו את עורך הג'רוזלם פוסט צביקה קליין? מישהו לקח לו את הנייד? אז זאת אומרת שיש הדלפות שהן חמורות, כי הן לא נוחות לבכירי המערכת, ומאידך – יש הדלפות שהן אינן חמורות, כי בסך הכול אנחנו חושפים אולי כוונה של ישראל לצאת למבצע נגד חיזבאללה. בקטנה, מה הבעיה, בוא נפרסם את זה, נחשוף את זה בידיעות 15 שעות לפני המבצע. וזהו דבר שהוא בלתי נתפס, הוא באמת בלתי נתפס. והאיפה ואיפה זה דבר שהוא לא יעלה על הדעת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. תודה רבה לשר שיקלי. את רוצה להשיב? בבקשה. תשיב לעמדת הממשלה חברת הכנסת המציעה, חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני נדהמת מקהות החושים שלכם. אני מעלה פה הצעה חשובה שמדברת על פטור 50% בארנונה לאנשי מילואים, ללוחמים שלנו, שאגב, רק 4% מהציבור מבצע מילואים בגילים שבין 20 ל-45 – זה היקף האוכלוסייה שמבצע מילואים. הם לא עושים שלוש או ארבע שנים, הם עושים 25, 30 שנה, שירות בצבא. ועומד פה שר ולא מתייחס בכלל להצעה שלי. קהות חושים מוחלטת. עד מתי אנשי המילואים יישארו מובנים מאליהם מבחינתכם? איך יכול להיות שאנשי המילואים זועקים בדיונים על חוק ההשתמטות – כל פעם, זעקת שבר, הם, המשפחות שלהם, נשות המילואים – ואתם מנותקים? אתמול בשעות המאוחרות הגיע לוחם בן 45 מתנועת אל הדגל לוועדת ההשתמטות, וזה לא הזיז לאף אחד מחברי הקואליציה שהיו שם, לא ליושב-ראש ועדת השתמטות, שנמצא פה, ולא לחברי הליכוד, שקיבלו הנחיה מבנימין נתניהו להגיע דחוף לחוק ההשתמטות כדי להציל את הקואליציה – לא להציל את אנשי המילואים, לא לדאוג להם, לא לדאוג לחיילי הסדיר, לאנשי הקבע, לפערי כוח אדם בצה"ל. אני שואלת את עצמי, מה נהיה מכם? מה תהיה המורשת של הליכוד? מה יגידו עליכם בעת ההיסטורית הזאת? יגידו שאתם ממשלת 7 באוקטובר ושחוקקתם חוק השתמטות, זה מה שיגידו עליכם? אני אומרת לכם, חברים, ההצבעה פה היא הצבעה על ערכים משותפים, על סולידריות ועל אחדות. אנשי המילואים הם של כולנו, הם מגינים על כולנו. הם לא שאלו אם הם מגינים על הקואליציה או על אופוזיציה, או על אזרחים כאלה או אזרחים אחרים. הדבר שצריך לעשות עכשיו זה להצביע בעדם, בעד הנחה בארנונה לאנשי מילואים. תיקחו את 5.5 המיליארד של תקציבים קואליציוניים שתכננתם, ותחליטו שלאלתר התקציבים האלה מופנים קודם כול למשרתים. כל מי ששירת יותר צריך לקבל הנחה בארנונה, זה מה שצריך לעשות. זה מה שהצעת החוק הזאת אומרת. זה הזמן לקבוע סדרי עדיפויות במדינת ישראל. קודם משרתים. זה הכול. כי בזכותם אנחנו כאן, ואם הם לא יהיו, לא נהיה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת ניר. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אם כן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הנחה בארנונה למשרת בשירות מילואים פעיל) (הוראת שעה), התשפ"ה–2024. כאמור, לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אדוני המזכיר, אבקש לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת שנמצאים באולם, לא השתתפו בהצבעה ומעוניינים להשתתף בהצבעה? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

תמה ההצבעה. נא להגיש לי את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד הצעת החוק הצביעו 37 חברי כנסת, נגד הצעת החוק הצביעו 58 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הנחה בארנונה למשרת בשירות מילואים פעיל) (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק החברות (תיקון – פרסום דוחות כספיים של מונופול), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אני מזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, לפני שנדבר על הצעת החוק, אי-אפשר להתעלם ממה שיקרה כאן היום, מההצבעה הצפויה על הצעת החוק הבזויה, החצופה, המושחתת, על הקמת ועדת הטיוח, ועדה פוליטית, ועדה מפוברקת, שכל מהותה המשך הבריחה של ממשלת נתניהו ושל נתניהו עצמו מאחריות למחדל הגדול של 7 באוקטובר 2023. חברי הקואליציה, זה המבחן הגדול שלכם. תפסיקו לפחד, תסתכלו בעיניים הדומעות והכואבות של המשפחות השכולות. הרוב המוחלט של הציבור הישראלי תומך בוועדת חקירה ממלכתית על פי החוק הקיים. הרוב המוחלט בציבור הישראלי רוצה צדק וחקר האמת, והוא יקבל אותם. אני מבטיח, בשבוע הראשון לאחר הקמת הממשלה החדשה תקום ועדת חקירה ממלכתית, כי זו הדרך היחידה הנכונה לחקור את המחדל הגדול של השבת השחורה. ועכשיו אני מתכבד להציג בפניכם, האמת שבפעם החמישית, את הצעת החוק החשובה, הברורה, ההכרחית, המתבקשת הזאת: פרסום דוחות כספיים של מונופולים שהם חברות פרטיות. אני לא יודע אם שמתם לב, חברי הקואליציה וחברי הממשלה, אבל המחירים במדינת ישראל היום גבוהים ביותר מ-40% מהמחירים באירופה. בשלוש השנים האחרונות זה הולך ומחריף ומאמיר. למה? כי הם משחקים מול מגרש ריק, כי אין ממשלה. שר האוצר פתאום נזכר בסוף הקדנציה שהוא שר אוצר רק בשבועות האחרונים, רגע לפני הבחירות, כשהוא מתחת לאחוז החסימה. ואיך הוא אמר? המונופולים מגזימים ומעלים מחירים עוד ועוד, בלי שום סיבה. כן, כן, מעלים ומעלים. זה במשמרת שלך, בצלאל סמוטריץ'. שטראוס העלתה מחירים חמש פעמים, תנובה – ארבע פעמים, אסם – חמש פעמים, יוניליוור, קוקה קולה, טרה – ארבע פעמים כל אחת. למה? כי הם יכולים, כי אין ממשלה. ועכשיו שימו לב, תנובה היא חברה פרטית, טרה היא חברה פרטית, החברה המרכזית למשקאות – קוקה-קולה ישראל – היא חברה פרטית, וישנם עוד מונופולים שהם חברות פרטיות. וחברה פרטית, כידוע לפי החוק, לא מחויבת להציג את הדוחות הכספיים שלה לציבור. אנחנו לא יודעים, הציבור לא יודע, כמה הן מרוויחות, והן יכולות להמשיך להשתולל באין מפריע, באין ממשלה. כי יש כאן ממשלה שבמקום לסייע לציבור, מעניקה גב למונופולים. יכול להיות כאן זול יותר, אומר לנו שר האוצר, שבשלוש השנים האחרונות מתחזק 15 משרדים מיותרים; מחלק כל שנה בין 5 ל-6 מיליארד שקלים של הכספים הקואליציוניים הפוליטיים, כולל בימים האחרונים; מממן רבבות של בורים ומשתמטים; משקיע מאות אלפי שקלים מכספי מימון המפלגות, על פי הפרסום של יובל שדה בערוץ 12, בהקמת ארגון פיקטיבי – לא באזרחים – להורדת יוקר המחיה. ואז הוא מהדהד, כביכול, מסרים של הארגון הזה – שלא באמת קיים, כן? כי הכול בלוף, כי הכול פיקציה, כי הכול שקר, הכול יחסי ציבור בממשלה הזאת. אם באמת רוצים להיאבק ביוקר המחיה, אז יש דרכים רבות וכלים רבים לטפל בנושא הזה. אחד הכלים הוא לחייב את המונופולים שהם חברות פרטיות לפרסם את הדוחות הכספיים שלהם לציבור. בבסיס הצעת החוק הזאת עומדת התפיסה שלפיה עצם היותה של חברה מונופול ששולט בנתח שוק גדול, מצדיק לחייב אותה לפרסם את הדוחות הכספיים שלה לציבור, כחלק משמירת האינטרס הציבורי הרחב. אתם יודעים מי היה השותף שלי בקידום הצעת החוק הזאת, בדיוק הצעת החוק הזאת, בקדנציה הקודמת? השר אלי כהן, שר האנרגיה היום, שהוא תומך גדול של המהלך. לצערי לא הספקנו אז להעביר את הצעת החוק, העברנו רק בטרומית, ואז הכנסת התפזרה. אבל שימו לב, בראיון לג'רוזלם פוסט בשנת 2022, השר אלי כהן, שהיה אז חבר אופוזיציה מהליכוד, חבר הכנסת מהליכוד, טען כי פרסום הדוחות הכספיים של המונופולים יפזר את הערפל העסקי שבו החברות פועלות ויאפשר לציבור ולתקשורת לבחון בקפידה את ההתנהלות הכספים והעסקית של המונופול, ובכך יקשה עליו לפעול באופן הפוגע באינטרס הציבורי. צודק אלי כהן. בדוח מבקר המדינה משנת 2024 בנושא פיקוח על מחירי המזון נכתב כי מומלץ שמשרד האוצר, משרד המשפטים ורשות התחרות יחד עם משרד הכלכלה, שעליו הוטל לבחון בהחלטת הממשלה משנת 2011 את הצורך בפרסום דוחות כספיים של חברות מונופוליסטיות שאינן ציבוריות, ישלימו את בחינת נושא פרסום הדוחות הכספיים של ספקי מזון גדולים שיש להם פעילות כספית מהותית בענף המזון, ובהתאם לכך יקדמו הסדרה בתחום. מה תגובת ועדת השרים לענייני חקיקה? התגובה הייתה לדחות שוב, בפעם החמישית, את הצעת החוק הזאת. דווקא על רקע כל הצעות החוק ההזויות, המופרכות והבלתי-נתפסות שעולות כאן חדשות לבקרים בעיקר בימי רביעי – ולא רק, אנחנו יכולים לראות לאיזה תחתית מקצועית ירדה ועדת השרים לענייני חקיקה בקדנציה הזאת, וגם הפעם מדובר בהחלטה שגויה, מקוממת ולא סבירה. זו החלטה שבמקום לסייע לציבור, באופן לא מפתיע בממשלה הזאת מסייעת למונופולים, שעושקים את הציבור כל יום מחדש. כל יום מחדש כי שוב, אין ממשלה. הממשלה לא עושה שום דבר כדי להיאבק ביוקר המחיה. אני רוצה לשאול את חברי ועדת השרים לענייני חקיקה – מדוע אתם מעדיפים פעם אחר פעם לשרת את המונופולים בשוק המזון, ולאפשר להם להמשיך להשתולל? אני קורא לכל חברי הכנסת – באמת, זו הצעה לא פוליטית, זו הצעה כל כך מתבקשת, ועובדה שניסינו לקדם אותה יחד עם חברי כנסת מהליכוד בקדנציה הקודמת. זו הצעה נכונה, הצעה שבאה לעשות צדק עם הציבור הרחב גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה. אנחנו צריכים להיזכר בשם מה ובשם מי אנחנו נמצאים כאן. אנחנו נמצאים כדי לשרת את הציבור, ולכן אני קורא לכולם להצביע בעד הצעת החוק. יש לי עוד דקה וחצי, ואני רוצה לומר שלצערי אנחנו באמת לא מופתעים מכל הדברים הבלתי-נתפסים שקורים ונחשפים כאן לאחרונה, כי גם הבוקר ראש הממשלה ממשיך לתת גיבוי מלא לסוכני קטר בלשכתו. גם הבוקר הוא מסרב לפטר את היועץ המורחק, שקיבל שכר טרחה המגואל בדם של קורבנות הטרור, וגם הבוקר מפלגת הליכוד ממשיכה לממן את ההגנה המשפטית של היועץ הזה. אני רוצה לשאול אתכם: למה כספי מימון מפלגות, כספי משלם המיסים – למה הציבור צריך לממן את ההגנה המשפטית של התופעה שנקראת יונתן אוריך, למה? למה הליכוד ממשיך לממן את ההגנה המשפטית שלו? אני חושב שאחרי כל מה שנחשף ביומיים האחרונים ובשבוע האחרון, התמונה ברורה: יונתן אוריך צריך להיות במעצר, המינוי של צחי ברוורמן לשגריר ישראל בבריטניה חייב להיפסל, וראש הממשלה נתניהו חייב להיחקר בשב"כ. הפרשה החמורה הזאת חייבת להיחקר עד תום. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה, אדוני. אני מזמין את שר המשפטים, השר יריב לוין, להשיב להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, מאחר שהמציע כבר ציין שהוא מביא את ההצעה הזאת לא בפעם הראשונה, אני לא רואה טעם לחזור על הדברים שנאמרו על העניין הזה בעבר, ומכיוון שהוא החליט להקדיש חלק ניכר מנאומו לא להצעת החוק אלא בכלל לדברים אחרים, אז אני בוודאי לא נדרש להיות כבול לענות ולדבר דווקא על גוף ההצעה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להקריא מאמר שהתחלתי להקריא באחת הישיבות הקודמות אבל לא הספקתי לסיים אותו, מאמר חשוב מאוד שכתב עו"ד גיא בוסי, והתפרסם במעריב ב-28 בנובמבר 2025. אדוני היושב-ראש, לפעמים יש מין נקודה כזאת שבה האמת נאמרת וניצבת מול הפנים של כולנו בעוצמה מאוד גדולה. אני חושב שבמאמר היוצא דופן ויוצא מן הכלל הזה של עו"ד בוסי – כך קרה. אני חושב שהדברים כל כך מדויקים וכל כך חדים וכל כך נכונים, שראוי ונכון שאני פשוט אקריא אותם בשם אומרם, וכך אני מבקש לעשות. כותב עו"ד בוסי כך: "בתהליך זוחל הנמשך זה למעלה מיובל שנים, ששיאו בימים אלו, הפכה ישראל ממדינה שבה הייתה נהוגה שיטת משטר דמוקרטית, למדינה שבה קיימת שיטת משטר משפחתית מלוכנית, ובשפה פשוטה – משפחת מלוכה. בנאומו האחרון הגדיר זאת בעדינות יו"ר הכנסת, חבר הכנסת אמיר אוחנה, כשטען כי פתקו של הבוחר בקלפי הולך ונשחק. "מאמר זה ינסה לטעון כי הפתק כבר איננו נחשב כלל, וכי חלק הארי של הקושיות הפוליטיות בישראל כבר לא מתקבלות בכנסת. זו הפכה הלכה למעשה להתכנסות מיותרת של 120 נבחרי ציבור, שאינם יכולים לעשות דבר בלי אישור מראש או בדיעבד ממשפחת המלוכה, קרי שופטי בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. "הסיבות להפיכתו של בג"ץ לפוסק האחרון לכל דבר ועניין במקומותינו הן רבות ומגוונות, ואין זה המקום לעסוק בהן, אך חובה לציין שתיים השלובות זו על זו כזמורה על בד: חולשתם של נבחרי הציבור והתבטלותם הבלתי-מוסברת בפני שופטי בג"ץ, שכרסמו פעם אחר פעם בסמכותם, ואלו הראשונים נאלמו דום כמי שכפאם שד, אם ממוראם של השופטים ואם ממוראה של הפרקליטות, שהפכה ל'כוח חמוש' שתפקידו 'ליישר' כל נבחר ציבור שהעז להעלות על דל שפתותיו אבק ביקורת כלפי החברים במשפחת המלוכה. "העובדות הן חד-משמעיות – אט-אט הפך בג"ץ למושל בכיפה, המכריע היחיד בכלל הסוגיות הפוליטיות במדינת ישראל. אין הכוונה רק לדברי חקיקה של הכנסת או החלטות או מינויים של הרשות המבצעת, העוברים תדיר תחת שבט ביקורתו. בעשורים האחרונים הפכה דלתו של בג"ץ פתוחה לרווחה לכל עותר בכל נושא ובכל זמן. "לעת הזאת נניח בצד את התערבותם הבוטה של שופטי בג"ץ בניהול מלחמת חרבות ברזל ובכלל זה דאגה לזכויות יתר של מחבלי הנוח'בה המתועבים, אלא שכאשר בג"ץ מכריע מי יתגייס – אין ספור עתירות שביטלו כל חקיקה של הכנסת בקשר לחוק הגיוס, מי ייסע – תחבורה ציבורית בשבת; מה ייפתח בשבת – חוק המרכולים; מי יהיה שר – הלכת דרעי-פנחסי המנוגדת לחוק יסוד: הממשלה; מהי מדיניות ההגירה – ביטול שלוש פעמים של הסדר מתקן חולות לקליטת מסתננים, איך ייראו פרסומות על האוטובוס; איך צה"ל יילחם על הגדר – התערבות בפרימטר והוראות פתיחה באש; ואפילו מי נחשב יהודי – כרסום תמידי בחוק השבות. מדובר בהתערבות ישירה בהחלטות פוליטיות מובהקות. "ומכאן המסקנה האפשרית היחידה: בג"ץ הפך למערכת המעצבת את ערכי המדינה במקום ליישם את ערכי המדינה שנקבעו על ידי הציבור הרחב באמצעות נציגיו בכנסת, שהיא המקום היחיד הראוי לכך. "כל זה טוב ויפה, אלא מאי? היעדר הייצוגיות בבג"ץ והעובדה שבשאלות פוליטיות עמדתם של השופטים ידועה מראש – לבטח של מי שיכול להנדס הרכבים, כבוד השופט יצחק עמית – מייצרים סל ערכים צר שמנחיל לציבור תחושה שהמערכת כולה פועלת מתוך נקודת מבט אחידה, מנותקת ומנוכרת, או בשפה ברורה יותר – היעדר הייצוגיות מוביל לאכיפה בררנית. "חז"ל כבר ידעו להזהיר מפני מצב כזה. התורה קובעת את אחד מעמודי התווך של מערכת משפט: 'לא תכיר פנים במשפט'. זה הציווי העתיק ביותר נגד אכיפה בררנית, והמציאות הישראלית או ליתר דיוק התנהלותם של שופטי בג"ץ מוכיחה עד כמה הוא חיוני. לא ייתכן שלפי זהותו של אדם, אמונתו, עמדתו הפוליטית או מוצאו – יחול עליו דין אחר. אסור שהמשפט יראה פנים שונות לאנשים שונים. יפים ומתאימים לעניין זה דבריו החדים כתער של השופט אהרן ברק, שחייבים לשמש תמרור אזהרה לשופטי בג"ץ: 'אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות, היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה, היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם. "אכיפה בררנית אינה מתרחשת בוואקום, היא איננה 'טעות' ואיננה 'תקלה נקודתית'. היא תולדה ישירה של מערכת שבמקום להיות רב-תרבותית, רב-שכבתית ורב-ערכית, הפכה למונוליטית. אותה שכבה דקה חברתית, תרבותית וערכית שולטת ברוב מוקדי הכוח, מהיועץ המשפטי לממשלה ועד לשופטי העליון, מהפרקליטות ועד מח"ש, וכשמעניקים שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל לקבוצה הומוגנית – התוצאה הבלתי-נמנעת היא הפעלה סלקטיבית של כלים משפטיים. "לא צריך להיות מומחה למשפט חוקתי – מספיק להיות אזרח כדי לראות כלפי מי האכיפה נוקשה וכלפי מי היא 'מבינה את הנסיבות', כלפי מי מחמירים וכלפי מי מגלים גמישות. זו אינה מקריות – אלו ערכים. בחלקים רחבים בציבור התחושה שחוזרת מכל כיוון היא אותה תחושה: אנשים לא מרגישים שמערכת המשפט היא שלהם, עסקינן בריחוק שהפך לקרע עמוק. הציבור רואה אכיפה בררנית לא ככשל, אלא כהוכחה שהמערכת לא משרתת אותו. "כשהרכב העליון, הפרקליטות והיועמ"ש מגיע כמעט תמיד מאותו רקע, אותן שכבות מובילות, אותו עולם ערכים ליברלי – אין פלא שכאשר מגיע לפתחם תיק טעון, ההתייחסות לקבוצות שונות באוכלוסייה אינה זהה. לא משום שהם רעים, משום שהם אינם מייצגים. הם פשוט באים ממקום אחר, עולם אחר, חוויה אחרת. וברגע שהציבור משתכנע שהמערכת נגועה באכיפה סלקטיבית, נעלם התנאי הבסיסי לקיום שלטון החוק – אמון. "מדינה דמוקרטית לא יכולה להרשות לעצמה מערכת משפט שאינה מייצגת את כלל אזרחיה, בדיוק כפי שאיננו מוכנים לקבל כנסת שמורכבת מ-1% מהציבור".

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת גואטה. חבר הכנסת ששון גואטה, תודה. בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

"מדינה דמוקרטית לא יכולה להרשות לעצמה מערכת משפט שאינה מייצגת את כלל אזרחיה, בדיוק כפי שאיננו מוכנים לקבל כנסת שמורכבת מ-1% מהציבור. אסור לקבל מערכת אכיפה ושפיטה שרוב מוחלט מתוכה בא מרקע מצומצם. ייצוגיות אינה 'גיוון', היא תנאי יסוד לצדק. אכיפה בררנית לא תיעצר בחקיקה ולא תיעצר בהצהרות. היא תיעצר כשהמערכת תחזור להיות של הציבור, כשהשופט, הפרקליט והתובע לא יגיעו כולם מאותה חממה, כשהערכים שינחו את מקבלי ההחלטות יהיו תוצר של החברה כולה, לא של חלק זעיר ממנה". ומסיים עו"ד בוסי בדברים הבאים: "הגיע הזמן להבין: אכיפה שוויונית דורשת ייצוג שוויוני. בלי זה נמשיך להצמיד פלסטרים לשבר עמוק. אם נרצה להחזיר את האמון, עלינו להחזיר קודם את הציבור לתוך המערכת". אדוני היושב-ראש, אני חושב שאלה דברים כל כך מדויקים, ניתוח כל כך נכון, כל כך אמיתי וכל כך זועק. מה אנחנו מבקשים בסך הכול, חבר הכנסת מיקי לוי? אנחנו מבקשים שוויון, אנחנו מבקשים אכיפה שוויונית, אנחנו מבקשים ייצוג לכולם. לכולם. אנחנו מבקשים שלא תהיה קבוצה אחת מעל החוק; שלא תהיה קבוצה אחת שרק בניה ובנותיה יכולים להיכנס לתוך המערכת הזאת.

גלעד קריב (העבודה):

כמו הפורצים לבית ליד, נכון? כמו הסוכנים הקטריים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שר המשפטים יריב לוין:

אנחנו רוצים בית משפט עליון מגוון, עם ד"ר ביטון ועם ד"ר בקשי, ולא רק עם רות רונן ויצחק עמית.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לסיים.

שר המשפטים יריב לוין:

זה מה שאנחנו מבקשים, זה מה שעם ישראל דורש, זה מה שאזרחי ישראל דורשים. אנחנו דורשים צדק - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

שר המשפטים יריב לוין:

- - ואנחנו לא נוותר עד שנעשה צדק. תודה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תסתכל, זה המצב בישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה הצדק, זה הצדק. תסתכל עליהם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה הצדק.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת בליאק, אתה רוצה להשיב? אין מה להשיב. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני. אדוני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא רוצה להשיב.

היו"ר יעקב מרגי:

תחליטו, לי הוא אמר לא. תבקשו סליחה, לפחות, את תשומת ליבי. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רק רוצה לשים את הדברים על דיוקם. אני הצגתי הצעת חוק פרסום דוחות כספיים של המונופולים, שנועדה לתרום למאבק ביוקר המחיה. עלה שר המשפטים, לא התייחס במילה להצעת החוק, לא הציג את עמדת הממשלה, והקריא איזשהו מאמר של פרשן ערוץ 14 נגד מערכת המשפט. אני חושב שזה מייצג היטב את היחס של הממשלה הזאת ליוקר המחיה. אני חושב שאין דוגמה טובה יותר כיצד הממשלה הזאת מתייחסת לאזרחי מדינת ישראל. שר המשפטים, אתה צריך להתבייש.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. על פי בקשת האופוזיציה, הוגשו בקשות להצבעה שמית. בבקשה, אדוני המזכיר, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אדוני המזכיר, אבקש לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, ישנם חברי כנסת שנמצאים באולם ולא השתתפו בהצבעה ומעוניינים?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

תמה ההצבעה. נא להגיש לי את תוצאותיה. חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 38 חברי כנסת, נגד הצביעו 58 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק החברות (תיקון – פרסום דוחות כספיים של מונופול), התשפ"ו–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 14) (הוראות לעניין סייבר והעדפת מכס – ארץ המקור), התשפ"ו–2025. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק קבלת מידע לשם זיהוי חללים ונעדרים בשל אירוע רב-נפגעים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת צביקה פוגל. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

תודה, אדוני היושב-הראש. חברי חבריי הכנסת, כבוד השר, אזרחי מדינת ישראל, אני עומד היום כאן להציג בפניכם הצעת חוק חשובה, שלא נבצע עליה הצבעה היום, אבל זאת הצעת חוק כואבת והכרחית. הצעת החוק הזאת נולדה מתוך מציאות קשה, לצערי היא נכתבה בדם, אך נועדה להבטיח היערכות נכונה, אחראית ומכבדת, לעתיד. הצעת החוק קבלת מידע לשם זיהוי חללים ונעדרים בשל אירוע רב-נפגעים נועדה להסדיר באופן ברור וקבוע את הסמכויות הנדרשות לשם זיהוי חללים, אימות זהות ואיתור נעדרים ושבויים – אך ורק בעת אירוע רב-נפגעים שהוכרז כך כדין. ההצעה, אדוני היושב-ראש, מאפשרת שימוש ממוקד ומוגבל במידע ביומטרי לצרכים אלה בלבד. היא מגדירה מי מוסמך לפעול, באילו נסיבות ובאילו מגבלות. החוק גם מחייב תיעוד מלא, שמירה קפדנית על סודיות ומנגנוני פיקוח. כמו כן, החוק מבהיר במפורש כי המידע אינו מיועד לשימוש בשגרה, אינו משמש לחקירות פליליות, ואינו פוגע בפרטיות מעבר לנדרש לצורך ההומניטרי והלאומי הראשון במעלה. חבריי חברי הכנסת, כשנבחרתי לכהן כחבר כנסת לא הגעתי לכאן כדי לנהל את שגרת הוועדה לביטחון לאומי או לחמם את הכיסא המכובד במליאה, אלא בראש ובראשונה – להיות שותף בהכנת מדינת ישראל לרגעים המורכבים ביותר שלה במציאות המזרח-תיכונית ובמציאות הפנימית. למדינת ישראל, לצערנו, המונח "אירוע רב-נפגעים" אינו זר. לא מדובר במושג תיאורטי, אלא במציאות שחזרה ופגשה אותנו שוב ושוב לאורך שנות קיומה של המדינה, בזירות ביטחוניות ובזירות אזרחיות כאחת. לצערי, התמודדנו עם אסון המסוקים, שבו נספו לוחמים רבים ביום אחד; נאלצנו לתת מענה לאסון ורסאי, שבו קרס אולם שמחות, והקריסה גבתה חיי אדם רבים; נלחמנו באש התופת באסון הכרמל, שבו אש גדולה הותירה משפחות רבות ללא יקיריהן; לא שכחנו איך במירון אירוע של שמחה הפך לאסון – אירוע אזרחי המוני הפך לטרגדיה לאומית; ולצערי, ידענו יותר מדי גלי פיגועים קשים באוטובוסים ובמרכזי הערים. ואם כל אלה, חבריי חברי הכנסת, לא הספיקו כדי להעצים את הצורך בהצעת החוק, נכפה עלינו האסון הנורא ביותר מאז שואת העם היהודי, אסון שייזכר לדורות רבים כאסון הכבד שידעה המדינה – טבח שמחת תורה, שבו חווינו מתקפת טרור אכזרית, עם אלפי נפגעים, מאות נעדרים וחטופים, וריבוי זירות שלא הכרנו כמותו. בכל אחד מהאירועים האלה, אדוני היושב-ראש, המדינה לא נדרשה רק להציל חיים, להתאושש ולהשיב מלחמה, המדינה נדרשה גם למשימה אנושית וערכית מהמעלה הראשונה – זיהוי חללים, אימות זהות, איתור נעדרים ומתן ודאות למשפחות. ודאות שמאפשרת קבורה בכבוד, ודאות שמאפשרת תחילתו של תהליך אבל, שמכבדת את כבוד האדם גם לאחר מותו. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, מאחורי כל אירוע רב-נפגעים יש בני אדם. יש הורים שמחכים לתשובה, יש ילדים שמחכים לוודאות, יש משפחות שלמות שתלויות ביכולתה של המדינה לפעול נכון ברגעי המשבר הקשים ביותר. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, מבקש להבטיח שכאשר, חלילה, יתרחש האסון הבא, המדינה לא תפעל מתוך אלתור או מתוך אזור משפטי אפור, אלא על בסיס חוק ברור, מאוזן ואחראי. מי שעומדים בקו הראשון באירועים האלה הם חוקרי הזיהוי הפלילי, אנשי הרפואה המשפטית, מערכת הביטחון והגורמים המבצעיים. כל אלה, חבריי חברי הכנסת, יודעים לומר דבר אחד פשוט – הזמן והוודאות הם קריטיים. כל עיכוב בזיהוי, כל ספק בזהות, מעמיס כאב נוסף על המשפחות, ומקשה גם את ניהול האירוע עצמו. אדוני היושב-ראש, החוק הזה לא נולד על שולחן תיאורטי, אלא מתוך ניסיון מצטבר של עבודה בשטח, מתוך הבנה מה נדרש ברגעי האמת ומתוך אחריות לאפשר לאנשי המקצוע לבצע את תפקידם בצורה מדויקת, חוקית ומכבדת. לאחר אירועי 7 באוקטובר נאלצה המדינה לפעול באמצעות תקנות לשעת חירום והוראות שעה, שאפשרו אומנם למשטרת ישראל, לצה"ל ולגופי הביטחון לקבל מידע מהמאגר הביומטרי לצורך מלאכת הזיהוי. הסדרים אלה הוכיחו את עצמם בשטח, אך הם זמניים ועתידים לפקוע בחודשים הקרובים. המשמעות ברורה, חבריי חברי הכנסת. ללא חקיקה קבועה מדינת ישראל עלולה למצוא את עצמה שוב בעת משבר לאומי ללא מסגרת משפטית מסודרת שתאפשר פעולה מהירה ומדויקת.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אני תכף אראה אם את באמת גם שותפה להצבעה, למרות שהיא לא מתקיימת פה היום.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, אל לנו לחכות לאסון הבא כדי ששוב נעשה הוראת שעה. הצעת החוק מבקשת למנוע את הוואקום הזה, ולהפוך פתרון זמני שנכפה עלינו בעת חירום להסדרה אחראית, יציבה וברורה, המבוססת, אדוני היושב-ראש, על הניסיון שנצבר ועל הצרכים שהתגלו הלכה למעשה. היא מאפשרת שימוש ממוקד ומוגבל במידע הביומטרי לצרכים אלה בלבד, היא מגדירה מי מוסמך לפעול, באילו נסיבות ובאילו מגבלות. החוק גם מחייב תיעוד מלא, שמירה קפדנית על סודיות ומנגנוני פיקוח. חבריי חברי הכנסת, זה לא חוק למעקב וחדירה לפרטיות, זה לא חוק שמרחיב סמכויות ללא גבול, זה חוק למצבי קצה, להגברת מוכנות, וזה חוק שלוקח אחריות ומוסיף גם לכבוד האדם. לכן אני מבקש מחברותיי ומחבריי, גם מחבריי לאופוזיציה – חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, אפשר לפעמים להצטרף להצעות טובות, גם אם הן באות מהקואליציה. ולכן אני מבקש לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, למרות שהיא לא תהיה פה היום, ולהמשיך המשך דיון רציני, מקצועי ומעמיק בהליך החקיקה, לטובת מדינת ישראל ואזרחיה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש – אני רק אזמין את השר. אני מזמין את השר עמיחי שיקלי להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק החשובה המונחת לפנינו הובאה בפני ועדת השרים לחקיקה, והיא החליטה לתמוך בה בכפוף לתנאים הבאים: 1. הצעת החוק תקודם בכפוף להסכמה עם המשרד לביטחון לאומי, משרד הפנים, משרד הבריאות, משרד הביטחון, משרד האוצר, המשרד לשירותי דת, מערך הסייבר הלאומי ומשרד המשפטים. 2. הסעיף השני בהצעת החוק, שעניינו סמכות דרישת ידיעות ומסמכים בשל אירוע רב-נפגעים – יימחק. 3. הצעת החוק תקודם בכפוף להסדרת ההיבט התקציבי. 4. הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה השנייה והשלישית. בכפוף לתנאים האלה, אבקשכם לתמוך בהצעה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, כאמור הצעת החוק נומקה, והוצגה עמדת הממשלה. על פי הסיכום, לא תהיה הצבעה. מאחר שהממשלה נימקה את עמדה, יש מתנגדת להצעת החוק, והיא תעלה לנמק את התנגדותה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כדי להסיק מסקנות ממה שקרה בטבח הנורא של 7 באוקטובר צריך ועדת חקירה ממלכתית. אי-אפשר לבוא ולמרוח. לא משנה אם זה תיקונים מקומיים או שקרים ועסקנות ושחיתות, אי-אפשר למרוח. צריך ועדת חקירה ממלכתית, כזאת שתמונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, שהוא מכהן מתוקף חוק, וזאת העבודה שלו לעשות את הדבר הזה. צריך ועדת חקירה ממלכתית בשביל השורדות והשורדים, בשביל המשפחות השכולות, בשביל החטופות והחטופים, אלה ששבו ואלה שקבורות וקבורים פה, ואחד שעדיין מחכה, ואנחנו מחכות ומחכים לו. צריך ועדת חקירה ממלכתית בשביל התצפיתניות והמפקדות והמפקדים והחיילים, ובשביל צה"ל והמשטרה והשב"כ, ובשביל שזה לא יוכל לקרות שוב. חשיבותה של ועדת חקירה ממלכתית היא – באמת, אין אדם שעיניה בראשה שלא רואה את זה. אבל מה אתם עושים? אתם מורחים, אתם משקרים, אתם מתעסקנים. אתם עושים עוד שחיתות ועוד מסחרה ועוד טינופת ועוד שקרים ועוד שקרים. אבל כל זה לא משנה. כל זה פשוט לא משנה. כי כולם יודעים וכולן יודעות מי אשם. כן, כולן יודעות מי אשם, כולם יודעים מי אשם. נתניהו עמד בקמפיין 2009, עם החיוך הזחוח והמחליא, בעוטף עזה, ברוח, עם המעיל, ואמר: אני אמוטט את שלטון חמאס. מוטטת – או פינקת מימנת, טיפחת, ליטפת, נתת חסינות, מימנת ים של כסף. עד עצם הרגע הזה לא מיטטת את שלטון חמאס. כולן יודעות ויודעים מי אשם, מי גם עכשיו לא לוקח אחריות, מי היה האיש שכל השנים האלה נתן להם פרוטקשן. מי האיש שכשאנשים נחטפו לעזה בזוועה, כשנרצחו, ובאמת נטבחו פה – המספר הגדול ביותר של אזרחיות ואזרחים בתולדות מדינת ישראל – לא ידע את נפשו. הוא לא ידע, לא צלצלו אליו, אז מה הוא הלך לעשות? להתאפר, בשביל לחשוב איך הוא יסדר. איך ביבי יסדר? למי הוא יסדר? לעצמו. אז זה ממש לא משנה איזה שקר כלשהו תביאו כאן עכשיו. זה ממש לא משנה כמה עוד מריחה וכמה עוד טינופת תנסו למרוח על האמת. האמת לא הולכת לשום מקום, וכולן יודעות וכולם יודעים מי אשם. ביבי נתניהו, ראש ממשלת הטבח של 7 באוקטובר. וזה לא משנה שתבדוק אחורה לאוסלו ולהתנתקות ולתקופת בית שני ולכלניות, הכלניות שאתה זוכר אותן הולכות ברחוב – בטח.

קריאות:

- - - הזמן, הסתיים הזמן מזמן.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. הסתיים הזמן.

מרב מיכאלי (העבודה):

כולן יודעות וכולם יודעים מי אשם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברי הכנסת, כאמור, כפי שסוכם, לא תהיה הצבעה על הצעת החוק.

היו"ר יעקב מרגי:

אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הגנה על בתי תפילה ותיקים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון וקבוצת חברי כנסת. אני מזמין את חבר הכנסת בוארון להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על הצעת חוק שנולדה עקב התנהלות קלוקלת של עיריית תל אביב, שבמסגרתה העירייה פנתה לנאמני בתי כנסת וקהילות ודרשה מהם להתחייב לשוויון – פעילות תחת הכותרת שוויון. בכל מקום שיופר השוויון ותהיה הדרה, כפי שנאמר, תילקח זכות השימוש של אותה קהילה מהקרקע שהוקצתה לה, ולמעשה בית הכנסת, שפעיל כבר עשרות בשנים, יחדל מלהתקיים כבימים עברו. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת נועדה להסדיר את זכויות השימוש והקניין של בתי תפילה ולימודי דת שנבנו לפני עשרות שנים. חלקם לפני קום המדינה. הקרקע לעיתים הוקצתה על ידי העירייה, ולעיתים נרכשה אך לא נרשמה על ידי הקהילה המתפללת באותו מקום.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

- - - גם של העירייה, לא? מבנה ציבור - - -

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

כן, הם מבני ציבור. המבנים עצמם, דרך אגב, הם בבעלות הקהילה, לשאלתך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הקרקע - - - של העירייה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הקרקע היא של הציבור – נכון. כן, של העירייה. ואנחנו עומדים על כך שעיריות לא יפגעו, ברוח הפרוגרס והימים האלה, בקהילות אורתודוקסיות שעושות שימוש שנים רבות, עשרות בשנים, אותן קהילות. בחלק מהמקרים מדובר באמת בבתי תפילה שהוקמו ונבנו על ידי ציבור המתפללים, ובחלקם גם השטחים נרכשו על ידי המתפללים, כאשר איש לא ייחס חשיבות לרישומם בעת ההיא. מבחינה נורמטיבית הם לא נרשמו. מטרת הצעת החוק היא שמירה על המצב הקיים בשטח ועל הזכויות של קהילות המתפללים במבנים ובשטחים הנלווים להם בהתאם לכוונות ההיסטוריות. מוצע כי עירייה או רשות מקרקעי ישראל לא יוכלו להחליט על שינוי במקרקעין שבהם בית תפילה ותיק אלא באישור השר לשירותי דת ונשיא מועצת הרבנות הראשית. בנוסף מוצע שאם ישנו הסכם או ניתנת הרשאת שימוש לבית תפילה ותיק, הם יחודשו תחת התנאים המנויים. דהיינו, מה שקורה, הפרקטיקה הנלוזה שננקטת על ידי אותן עיריות או אותה עירייה פוגענית היא שאם לא חותמים ולא מתחייבים להתנהלות לפי דרישתה של העירייה, או-אז לא יינתנו שום אישורים להרחיב את בית התפילה, להרחיב את בית הכנסת – איסורים כאלה ואחרים. ולכן, הצעת החוק מציעה לראות כאילו יש לגבי אותם מבנים הסכם שמאפשר להגשים את המטרות הדתיות של הקהילה הקיימת. בנוסף, מוצע ששינוי ייעוד והריסת בית התפילה יהיו טעונים הסכמה של השר לשירותי דת ונשיא מועצת הרבנות הראשית. צריך להבין, אנחנו כעם ישראל, כעם שחזר לארצו אחרי אלפי שנים, בונה את בתי התפילה ובתי הכנסת, ובתי הכנסת משמשים קהילות ותיקות – לא יכול להיות שאחרי עשרות שנים תבוא עירייה או רשות ותפנה את אותה קהילה, שחיה ונוהגת על פי מנהגיה כבר שנים ארוכות. זה לא יכול לקרות. לצערי לא נצביע על ההצעה הזו אלא רק ננמק אותה, וההצבעה תיעשה בהמשך. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לעשות שימוש בדקות שנותרו לי כדי לדבר על שני נושאים נוספים: דבר ראשון, נושא שדובר בו לאחרונה. ראיתי סרטון של מי ששימש כראש ממשלה, נפתלי בנט, ובו הוא מדבר על בגידה שקרתה בלשכת ראש הממשלה. אני הלכתי למילון אבן שושן לבדוק מה אומרת המילה "בגידה". מילון אבן שושן, אדוני היושב-ראש: "בגידה" – מעילה, הפרת אמון, הולכת שולל, תרמית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני בדקתי - - -

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חבריי חברי הכנסת, האחרון שיכול לדבר על בגידה – כשמדברים על בגידה הוא צריך להתחבא – זה נפתלי בנט. הוא, שבגד בציונות הדתית, בציבור הדתי-לאומי, השתמש וזרק רק כדי לממש את מאווייו הפוליטיים ושאיפותיו האישיות; הוא, שבגד בבוחריו בימינה, בגלגול הנוסף, וחבר לתנועה האסלאמית, לאחים המוסלמים, תוך הפרת הבטחותיו והתחייבויותיו לבוחריו; הוא, שבגד בהתיישבות. אדוני היושב-ראש, מכלי ראשון אני יכול להעיד איך באותו לילה מר בחדרו של הרב הישיש, הרב דרוקמן, ישבנו שם איתו ועם החברותה שלו, הגברת איילת שקד, ואיך הוא מוליך שולל את הרב דרוקמן ומועל באמונו כשהוא מסביר לו למה יש חובה לפנות את היישוב נתיב האבות, ולמה יש חובה לפנות את היישוב עמונה – כשר בישראל הוא עשה זאת. הוא, שקיבלתי ממנו את הטלפון אי אז, והוא מבשר לי: דיברתי עם היועץ המשפטי יהודה ויינשטיין, ואין מנוס מלפנות את היישוב ואת כלל תושביו. גם בהתיישבות ביהודה ושומרון הוא בגד.

רם בן ברק (יש עתיד):

על מי אתה מדבר?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הוא, שבבגידה האחרונה לקח מאזרחי ישראל 20 מיליון שקלים – עכשיו אתה יודע על מי אני מדבר – 20 מיליון שקלים למימון הפעילות הפוליטית שלו, ובתרמית מקים מפלגה אחרת, חדשה, כדי לא להחזיר את חובו לקופה הציבורית.

רם בן ברק (יש עתיד):

אה, בנט?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

בנט, בנט. בוא נזכיר את שמו שוב – נפתלי בנט. הוא שמעל באמון הציבור, הוא שמעל בכספיו - -

רם בן ברק (יש עתיד):

והוא שיפרק אתכם.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - והוא שחבר לשמאל הישראלי תוך בגידה מוחלטת בכל משנתו – אם יש לו משנה כזאת – בכל עקרונותיו – כך הוא הצהיר בכל אופן – ואתם משתמשים בו כקוף כדי לקדם את מטרותיכם הפוליטיות.

רם בן ברק (יש עתיד):

אפרופו בגידה, בוארון, אפרופו בגידה – מה יש לך להגיד על מה שקורה בלשכת ראש הממשלה, בוארון? זו בגידה. זו בגידה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

כשמדברים, אני מוכן – רם בן ברק, אני מוכן לקבל ביקורת מאנשים רציניים, מהימנים, שלא דבק רבב במעשיהם. אבל הוא, שקופה של שרצים קשורה בו – הוא לא יכול לדבר איתנו על בגידה. זה דבר ראשון. דבר שני, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר מילה על בית המשפט העליון – בג"ץ ועל חקירת הפצ"רית. בג"ץ הרג את החקירה לאט-לאט ובשיטתיות תוך דיבור ושימוש בטכניקה הנלוזה של "כן, אבל". בג"ץ קבע שימונה חוקר אחר לחקירה הזאת, חוקר שהוא שופט מחוזי או שופט בדימוס, עובד מדינה. הלך שר המשפטים ומינה שופט בדימוס. קבע בית המשפט: הוא לא עובד מדינה בכיר. אדוני היושב-ראש, מבג"ץ לא היו לי ציפיות, הבנו את הטכניקה של "כן, אבל", הבנו את הטכניקה של "תמנה, אבל לא את השופט הזה", והבנו את הטכניקה של הפסיקה האחרונה, שאומרת: למה אתה לא ממנה כבר? אבל את הטכניקה של משטרת ישראל לא הבנו, ואת הטכניקה של דני לוי, שלא מחזיר, שלא עושה שימוש בסמכויותיו כדי לקחת את החקירה הזאת מהידיים של ראש אח"מ בועז בלט, ולהחזיר אותה, לתת אותה, לשים אותה, להפקיד אותה בידיים נאמנות – את הטכניקה הזאת, את הדבר הזה, לא הבנתי. לא הבנתי, אז שלחתי מכתב לדני לוי, ואמרתי לו: אדוני המפכ"ל, אתה יודע שהתיק הזה הגיע בחטא על ידי היועצת המשפטית לממשלה, הופנה בחטא לידיים של בועז בלט, אתה יודע שהיא פעלה נגד – מול שר הביטחון גלנט - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא ענה לך?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - ומול הרמטכ"ל, לשכת הרמטכ"ל – הכול כדי שהתיק הזה יגיע לידיים הנכונות מבחינתה – ידיו של בועז בלט. למה אתה לא לוקח את החקירה הזאת ומפקיד אותה בידיים נאמנות?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא ענה לך? הוא ענה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הוא ענה לי, ואני אגיד לך מה הוא ענה לי. אני רוצה להקריא לך - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל לי הוא לא עונה. למה לי הוא לא עונה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני רוצה להקריא לך מה הוא ענה לי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני כותבת לו על אלימות ובריונות, למה הוא לא עונה לי?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תשובתו: פנייתך אינה מדויקת. זהות צוות החקירה נקבעת על ידי פיקוד המשטרה, ולא על ידי היועצת המשפטית לממשלה, ומכלל לאו אתה למד על ההן. כן, החקירה לא נקבעה – לא נקבע איפה החקירה תבוצע על ידי היועצת המשפטית, אבל על מעורבות היועצת המשפטית בקביעת מקום החקירה הוא לא דיבר, ועל המעורבות של גברת גלי בהרב-מיארה לאן תלך החקירה הזאת – על זה, דני לוי, לא דיברת. ואני שואל אותך, דני לוי: ממה אתה מפחד? למה אתה לא נותן דין וחשבון לאזרחי מדינת ישראל ולוקח את החקירה הזאת ומפקיד אותה בידיים אמונות? למה אתה מונע את חקר האמת ואת הירידה לאמת? זה דבר שאזרחי ישראל לא יסלחו עליו – לא יסלחו למפכ"ל המשטרה, לא יסלחו לצמרת המשטרה. כשהחקירה הזאת הולכת ונופחת את נשמתה - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

עכשיו גם דני לוי יבין שכל מי שאומר משהו שלא מוצא חן בעיניכם – קוטלים אותו – ראש השב"כ, דני לוי, הפרקליטות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה שנוח לך – לחקור. מה שלא נוח לך – לא לחקור. זה פשוט לא יאומן. ראית אתמול את אלי פלדשטיין?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

רם בן ברק, חבריי מהאופוזיציה, החקירה הזאת הייתה צריכה להתנהל – החקירה הזו - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ראית אתמול את אלי פלדשטיין, ראית אתמול את אלי פלדשטיין?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתה צודק. צריך לחקור את אלי פלדשטיין, וחקרו את פלדשטיין - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אותו לא צריך לחקור - - - אה, את אלי פלדשטיין.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, הסתיים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

וחקרו את פלדשטיין, וגילו שוב ושוב - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תסתכל למעלה, תסתכל למעלה. בוארון, תסתכל למעלה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אם היה, אם היה – תקשיב לי טוב, סימון דוידסון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תסתכל למעלה. תסתכל להם בפרצוף.

היו"ר יעקב מרגי:

סימון, סימון דוידסון. חבר הכנסת, נא לאפשר.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אם היה במה להאשים, היה כבר כתב אישום.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תסתכל למעלה. תסתכל למעלה.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לאפשר לדובר לסיים, תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא לחינם – לא לחינם אין כתב אישום בתיק הזה. אנחנו מחכים. אני אחזור על מה שאמרתי: מי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, חבר הכנסת בוארון, תודה, הסתיים הזמן. לא צריך לחזור.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

מי שעבד עם קטר צריך להיחקר וצריך לעמוד לדין.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

קטר היא מדינת אויב. יחד עם זה, לא שמענו לרגע אחד - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא שמענו לרגע אחד, לרגע אחד לא שמענו - - -

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

אביחי בוארון, נא לסיים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לרגע אחד לא שמענו שלשכת ראש הממשלה הייתה מעורבת בדבר הזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - בוארון, תסתכל למעלה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים, הסתיים הזמן. לא, נא לסיים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני חוזר ואומר - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

סימון דוידסון, די.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - מפכ"ל המשטרה, זה מה שנדרש ממך. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתם רוצים שראש ממשלה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת עודד פורר, אתה מפריע לי. אתה מפריע ליושב-ראש כרגע.

קריאה:

ציוני, פטריוט.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אני מזמין את השר עמיחי שיקלי להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. תודה. עשר דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שלפנינו נוגעת בנושא שמצוי בלב הזהות של מדינת ישראל: שמירה על בתי תפילה ותיקים הפועלים מזה עשרות שנים, חלקם עוד לפני קום המדינה, ומשמשים קהילות מתפללים בכל רחבי הארץ. בהתאם לדברי ההסבר בהצעה, היא מבקשת להסדיר את זכויות השימוש והקניין של בתי תפילה ולימודי דעת שנבנו על שטחים הרשומים על שם רשויות ציבוריות, ואשר שימשו את המתפללים בהם במשך שנים ללא הקצאה מסודרת. במסגרת ההצעה מוצע לתקן את פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, חוק רשות מקרקעי ישראל, ולקבוע הוראות לעניין האפשרות להורות על שינוי שימוש במקרקעין שבהם מצויים בתי תפילה מהסוג שעליהם נועדה להגן הצעת החוק. בנוסף, הצעת החוק מתייחסת גם להיבטים שונים הקשורים באפשרות לפעול לשינוי הייעוד של מקרקעין מהסוג הזה בהליכי תכנון. ברור לכול שהנושא עצמו דורש התייחסות רצינית, טיפול מתאים, והצעת החוק שלפנינו מהווה בסיס ראוי לקיומו של שיח, התדיינות מעמיקה בין כלל הגורמים הרלוונטיים. הצעת החוק הובאה בפני ועדת שרים לחקיקה, והיא החליטה לתמוך בה בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת המשרד לשירותי דת, משרד הפנים, אוצר, בינוי-שיכון ומשפטים. עוד החליטה ועדת השרים כי אם לא יושגו הסכמות בין המשרדים, הצעת החוק תובא לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה לפני קריאה שנייה ושלישית, ובכפוף לתנאים אלה אבקשכם לתמוך בהצעה. תודה רבה. אני רוצה להתייחס אל המשפחות שנמצאות למעלה, ולהציג את עמדתי בצורה הכי רצינית שאני יכול בנושא של ועדת חקירה. קודם כול, אני מודה לכם שהגעתם לכאן, וחשוב לי להתייחס לנוכחות שלכם ולומר את הדברים הבאים: אנחנו במדינת ישראל נמצאים במחלוקת עמוקה; היא לא חדשה, אנחנו מכירים אותה עוד לפני המלחמה. היא התנהלה גם תוך כדי המלחמה, ואני חושב שיש דבר אחד שכולנו מסכימים – אירוע טקטוני כדוגמת 7 באוקטובר מחייב ועדת חקירה שתיהנה מאמון ציבורי רחב ככל הניתן. לפני הממשלה עמדו שתי אפשרויות בגדול: אחת, כמו לאחר מלחמת לבנון השנייה – להקים ועדת בדיקה ממשלתית, ועדת וינוגרד; השנייה, ללכת למודל שמכונה ועדת חקירה ממלכתית, הגם שלשון החוק אינה מציינת את המושג ממלכתית – אבל זה המושג הרווח, אז נעשה בו שימוש. עכשיו, בנושא של ועדת החקירה הממלכתית, בנושא של ועדת בדיקה ממשלתית, בעינינו, לנוכח עוצמת האירוע, זה לא מספיק. גם לדעתי זה לא מספיק. דרושה ועדת חקירה שהיא מתוקף חוק, שהיא לא ועדת בדיקה ממשלתית, אלא הרבה מעבר לכך. ראש הממשלה קרא לזה ועדת חקירה ממלכתית, לאומית. אני חושב שצריך רגע לצלול ללב המחלוקת. אני מבקש לצלול ללב המחלוקת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מה תוקף? צריך ועדת חקירה - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ואני בעד ועדת חקירה – מר פורר, במקום לצווח פה כאיזה כרובית, אתה יכול רגע לשבת בשקט ולהקשיב במקום לקפוץ? מה אתה קופץ? עוד לא שמעת משפט אחד. עוד לא שמעת משפט אחד. עוד לא שמעת משפט אחד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - - אני לא מכנה אותך בכינויים.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אתה שופט?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני לא מכנה אותך בכינויים. אל תכנה אותי, בסדר?

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת עודד פורר, בישיבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני לא מכנה אותך בכינויים, אל תכנה אותי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני רואה בן אדם קופץ וצורח.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשבת. נא לשבת, תקרא לו בקריאת ביניים בישיבה. בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני רואה בן אדם קופץ וצורח, אז אני מתייחס לזה בהתאם.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

דבי, תודה. קריאת ביניים, לא נאום. בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

יפה. אני שמח שאני יכול להמשיך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

- - - אין כמו מרגי.

דבי ביטון (יש עתיד):

אל תהיה שמח, תחזרו בכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, גברתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

גברת – אני אנסה להיזכר.

היו"ר יעקב מרגי:

דבי ביטון.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

גב' ביטון, תראי, תנו לדבר במשך דקה ואחרי זה תצעקו. לב המחלוקת - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

למה, לי לא נהרגו חברים? אני לא חלק? את חושבת שיש לך איזשהו פור בנושא הזה?

דבי ביטון (יש עתיד):

כן, יש לי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לך כואב יותר? לך כואב יותר?

דבי ביטון (יש עתיד):

כמעט רצחו לי את הבת בכפר עזה. יש לי, להבדיל ממך, כן.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לך כואב יותר? לא.

דבי ביטון (יש עתיד):

עליי ירו מחבלים בבית. את הבת שלי כמעט רצחו בכפר עזה, אז אל תדבר שטויות.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

גברתי, גברתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

לפחות תדע עם מי אתה מדבר.

היו"ר יעקב מרגי:

דבי ביטון, תודה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

גברתי, את יכולה לצרוח כמה שאת רוצה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני לא צורחת, האטימות שלכם - - - כבר.

היו"ר יעקב מרגי:

דבי ביטון, פעם ראשונה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

את יכולה לצרוח כמה שאת רוצה.

דבי ביטון (יש עתיד):

יש - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ב-7 באוקטובר חמאס לא הבחין בין תושבי בארי לבין תושבי שדרות.

דבי ביטון (יש עתיד):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

הוא לא הבחין בין תושבי ניר עוז לבין תושבי נתיבות. והניסיון של האופוזיציה, של גב' ביטון, כאילו לה יותר כואב, זה פשוט מגוחך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

דבי ביטון (יש עתיד):

כן, כואב לי, בטח שכואב לי. אל תשווה אותנו אליך. אל תשווה אותנו אליך, יש פה משפחות.

היו"ר יעקב מרגי:

דבי ביטון, תודה. בישיבה, אם את רוצה קריאות ביניים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לא, אבל שהשר יתייחס בכבוד.

דבי ביטון (יש עתיד):

תתייחס בכבוד.

היו"ר יעקב מרגי:

שרון, תודה. אל תסייעי לי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני מנסה להתייחס. אני באמת מנסה.

היו"ר יעקב מרגי:

אל תסייעי לי, את מכירה את הנוהג בדוכן, ועומדת לשר הזכות לדבר כראות עיניו בצורה מכובדת. נא לא להפריע לו.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז שלא יגיד שיש לו - - - כמוני.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

איך אומרים – ביקר לי, אני מנסה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני אחדד את הנקודה, קודם כול. אין פה בעלות פוליטית על השכול והכאב.

דבי ביטון (יש עתיד):

אין פה בעלות - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אין בעלות פוליטית.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

שמענו, גברתי.

היו"ר יעקב מרגי:

דבי, שמענו את המחאה שלך. אל תאלצי אותי לקרוא אותך לסדר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כבוד היושב-ראש.

דבי ביטון (יש עתיד):

הוא פונה אליי, מן הסתם אני צריכה לענות.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

סליחה על הטעות. אני מסיים, אני לא פונה אלייך.

היו"ר יעקב מרגי:

עצה באמת חשובה: אל תפנה אישית, לא יוכלו להגיב. בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תפנה למשפחות. תפנו למשפחות.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני מנסה, אני מנסה. תאפשרו לי לדבר, אז אני גם אדבר. אני אומר בפעם החמישית: אין לאף אחד מנדט בהקשר של אופוזיציה ובהקשר של קואליציה, זה לא קשור לזה. בוודאי שיש, לצערנו, משפחות שכולות שעמדתן כזו ויש שעמדתן כזו, והן כולן חלק מעם ישראל ולכולן יש קול שווה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל, אדוני, אתם מקדמים חוק - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לא להפריע לו. הוא לא רוצה לשמוע את דעתך. אמרת אותה, נגמר. בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

עכשיו, אני מאוד אעריך אם יתאפשר לי במשך דקה בלי שיצעקו מהאופוזיציה. זה מאוד יעזור לי, כי אני מדבר לא לחברי הכנסת אלא לאנשים למעלה, ואומר: בתוך מדינת ישראל ניטשת מחלוקת עזה באשר לבית המשפט העליון, באשר לשופט עמית, ואנחנו לא מוכנים לקבל את העיקרון שלפיו אדם פוליטי, שדרדר את בית המשפט העליון לתהומות של חוסר אמון בין חלקים נרחבים בעם ישראל לבין המוסד הזה, שהוא זה שימנה את הוועדה. אנחנו לא מוכנים לקבל את זה. אגב, זה מפתיע אותי - - -

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז אל - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

זה מפתיע אותי - -

היו"ר יעקב מרגי:

בישיבה, בישיבה. לא.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - שאדם שמגדיר עצמו כאיש ימין, לפעמים איש ימין, כמו מר פורר, מקובל עליו המודל שבית המשפט העליון הוא זה שיקבע מיהם בעצם חברי הוועדה. לכן, המודל שאנחנו מציעים - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי יקבע את המנדט?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אבל - - - הזה היה בוועדה הרוגלות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל מי יקבע את המנדט?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

שנייה תקשיב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, אבל מי יקבע את המנדט?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

המודל הוא מודל פריטטי. הוא מודל פריטטי, שבא ואומר - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי יקבע?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

המודל הוא פריטטי, קואליציה ואופוזיציה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - - המנדט?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני מסביר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא - - - המנדט?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני אתייחס גם למנדט.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא יצא כלום מהפריטטי, כי אין פיקוח.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

מיקי, אחי ורעי, המודל הזה כבר נוסה, יש ניסיון היסטורי. אחרי אירועי 11 בספטמבר יש גם דרישה לוועדה חקירה, אחרי מתקפת הטרור מהחמורות שידעה ארצות הברית, אולי החמורה ביותר. מחליטים שיהיו עשרה נציגים – חמישה יבחרו הדמוקרטים וחמישה יבחרו הרפובליקנים. זה היה בארצות הברית. הצעת החוק היום אומרת בגדול את אותו הדבר, שלושה נציגים - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל לנו אין סנאט. יש קונגרס ויש סנאט - - - אתה לא יכול להשוות.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

את האופוזיציה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

האופוזיציה לא מסוגלת לבחור שלושה נציגים? אין שלושה נציגים שאתם יכולים – לייצג?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, אנחנו לא רוצים, אנחנו לא רוצים לערב פוליטיקאים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אז אתם לא רוצים. אבל אני טוען - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

סנאט עצמאי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני טוען וטענתנו היא שהמודל הפריטטי זה המודל הנכון. זה לא פוליטיקאים, אלא יש קואליציה ואופוזיציה ובאים ואומרים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

עמד פה ראש הממשלה על הרוגלות. על מה אתה מדבר? איזה פריטטי?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

זה אירוע אחר, אתה משווה את זה לרוגלות, תגיד לי? זה הרבה יותר כבד מהרוגלות. זה רבה יותר כבד מהרוגלות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הוא עמד פה, ביבי עמד פה ואמר על הרוגלות. - - - מה קרה מאז, לאיפה נתניהו נעלם? מה קרה?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אבל זה אירוע אחר. להפך, סגלוביץ'. להפך, אני בא ואומר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

יואב סגלוביץ', לא ידעתי שיש לך יכולות ווקאליות כאלו?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הן קצרות מועד, קצרות מועד.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני אומר למר סגלוביץ', דווקא מכיוון שזה אירוע הרבה יותר דרמטי, אני חושב שצריך להיות פה מודל פריטטי כמו שהיה בארצות הברית.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

ארצות הברית היא המודל שלך? ארצות הברית היא המודל?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לא. המודל הפריטטי שהיה אחרי 11 בספטמבר הוא בעיניי המודל הנכון.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה לא פריטטי, זה פוליטי. הדבר היחידי שדומה זה שזה מתחיל בפ"א.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אתה לא רואה את הבעיה שיש עם בית המשפט העליון? זאת בעיה, זאת בעיה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני רואה שיש בעיה. אני אגיד לך מה אני רואה. אני רואה ממשלה בלתי לגיטימית, זה מה שאני רואה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

זאת בעיה, זאת בעיה, אנחנו לא מוכנים לקבל את זה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני רואה ראש ממשלה שבלשכה שלו יש סוכנים של קטר, זה מה שאני רואה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אנחנו לא מוכנים לקבל את זה, ולכן אני עומד מאחורי העיקרון הזה. ובאשר למנדט, פרסמתי את הדברים שאמרתי. אני חבר בצוות המנדט, ואמרתי את הדברים שצריכים להיבדק. בגדול - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי יקבע את המנדט?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לסיים.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

המנדט, על פי החוק, נקבע על ידי הממשלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לפי החוק יש שופט בית משפט.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

מה אתה חושב שאנחנו נבדוק?

היו"ר יעקב מרגי:

השר עמיחי שיקלי, כנראה שהוויכוח הזה לא יוכרע בדיון.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

בסדר, אני רק אומר מה אמרתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השר שיקלי - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אמרנו: אנחנו צריכים לענות על כמה שאלות. קודם כול - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יכול להיות שאנחנו לא מסכימים.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לאפשר לשר לסיים את דבריו, בליאק.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני אסיים את דבריי. השאלה הראשונה, איך התהווה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, לפני זה. אנחנו לא מסכימים.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר כנסת בליאק, תודה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

יכול להיות שלא מסכימים. מה לעשות, עדיין יש משמעות לממשלה.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אוקיי, אבל החוק קובע שנשיא בית המשפט העליון ירכיב את הוועדה. אתה לא יכול לקחת משהו שלא שלך.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

מבקשים לבדוק איך התהווה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אתם מתעשים שאני אתן לו תוספת זמן? אני אתן לו תוספת זמן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

חופשי, יש לנו זמן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא לא עונה לי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

איך התהווה איום כל כך חמור על יישובי מערב הנגב ברצועת עזה? מה היו ההחלטות המדיניות שהובילו לכך?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

מה שורשיו של הכשל המודיעיני? מה שורשיו של הכשל בערב 7 באוקטובר, ותגובת הכוחות לאחר מכן? ועוד כהנה וכהנה. אני חושב שהדיונים הם דיונים רציניים מאוד ומשמעותיים מאוד.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ניסיתי להציג את עמדתי בצורה הכי בהירה שיש, היה פה מורכב. תודה רבה על ההזדמנות, ותודה לכם למעלה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, לשר עמיחי שיקלי. להצעת החוק הזאת הוגשו מספר בקשות להתנגדויות. היה קשה להכריע, אבל נצמדנו לעיקרון של הראשון קודם. מי שביקשה ראשונה היא חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.