ישיבת מליאה בתאריך 03/12/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת שלום, שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"ג בכסלו התשפ"ו, 3 בדצמבר 2025. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות ורגילות. אני מתכבד להזמין את השר יריב לוין אל הדוכן. ואני מוצא לעצמי חובה נעימה לשבח את השר על שבמשרדיו השאילתות נענות בזמן, ולכן השאילתות הרגילות שהצמדנו היום זה לבקשת השר, וכך יהיה. בבקשה, השאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לשר העבודה בנושא הקמת הרשות הלאומית לבטיחות ובריאות תעסוקתית. חברת הכנסת סלימאן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. אני יודעת שאני צריכה להתחיל עם השאילתה, אבל אני רוצה להודות במיוחד על אישור השאילתה הדחופה. זה נושא מאוד מאוד בוער. מתחילת 2025 נהרגו עד כה 72 עובדים בתאונות עבודה, מתוכם 40 בענף הבנייה, ונפצעו באורח בינוני ומעלה מאות עובדים נוספים. נציגי האוצר מסרו בוועדה לעובדים זרים כי ישנה טיוטה מוכנה להקמת הרשות. אנחנו מדברים על רשות לאומית לבטיחות ובריאות תעסוקתית. ברצוני לשאול: האם בכוונתך, כבוד השר, לקדם את הקמת הרשות במסגרת חוק ההסדרים הקרוב?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה השר.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, תודה על העלאת הנושא הזה, שהוא בהחלט נושא חשוב. בהחלטת ממשלה 230 מיום 24 בפברואר 2023 נקבעה מפת דרכים לאומית לצמצום תאונות העבודה במשק הישראלי, מתוך תפיסה שלפיה תאונות עבודה אינן גזרת גורל וחובתנו, חובתה של המדינה, לעשות הכול כדי שעובד שיצא לעבודתו יחזור בריא ושלם. זה נכון לגבי העובדים כמובן, קודם כול, וחיי אדם. וצריך לומר שזה גם בוודאי נכון בנזק הכולל שהדבר הזה גורם לענף הבנייה ולענפים אחרים. ובוודאי, העלויות שנלוות כי צריך לזכור שמדובר לא רק במקרים של מוות, אלא בלא מעט פעמים גם בפציעות קשות וכולי. ההחלטה עברה טרם תחילתה של מלחמת חרבות ברזל, שבעקבותיה בוצעה עבודה בין-משרדית רחבה עם נציגי משרדי האוצר, המשפטים, המוסד לביטוח לאומי וכמובן משרד העבודה. כאשר היו שני צוותי עבודה – האחד שהובל על ידי מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, והשני על ידי מנכ"ל משרד העבודה דאז. למרות המלחמה, מתוך הכרה בחשיבות העניין, העבודה הזו נמשכה למרות הקשיים, כולל העובדה שגורמים רלוונטיים נמצאו בשירות מילואים, וכמובן כל הנושאים האחרים שגורמי המקצוע נדרשו להם כתוצאה מהמלחמה. בחודש דצמבר 2024 ממצאי הוועדה הוגשו לשרי העבודה והאוצר. במסגרת עבודת הוועדה הוכנו הטיוטות הנדרשות להקמת הרשות הלאומית לבטיחות ובריאות תעסוקתית, שמפרטות את הרכבה, דרכי פעולתה, תקציבה וכו'. הדבר הזה נעשה לאחר עבודה מאומצת שבחנה מספר רב של מודלים בעולם, ולבסוף הוועדה גיבשה את המודל שבראייתה הוא הטוב והנכון ביותר להקמת הרשות. צריך לומר – ואני אומר את זה בצער, ולכן חשוב שאת מעלה שוב את הנושא החשוב הזה – שר העבודה דאז ומי שאני מקווה שיחזור למשרד בקרוב, חבר הכנסת יואב בן צור, סבר שניתן להניע את המהלך של הקמת הרשות כבר בחוק ההסדרים לשנת 2025 מאחר שהמסקנות כבר פורסמו קודם. אבל בסופו של דבר, בגלל מגבלות גודל של חוק ההסדרים – וכידוע גם אני בכובעיי השונים כשהייתי בכנסת ולא בממשלה, ובוודאי זה נכון מבחינת גישתם של חברי כנסת מהאופוזיציה שמבקשים להגביל את גודלו של חוק ההסדרים ולא לפתוח אותו באופן רחב – כתוצאה מהעניין הזה, בסופו של דבר, הנושא הזה לא נכלל בחוק ההסדרים הנוכחי. אני מסכים לגמרי שיש צורך להשלים את המהלך הזה, להשלים את הקמת הרשות. אני אשתדל לנסות לקדם את העניין מול משרד האוצר, ככל שיתברר שיש לי פרק זמן של ממש במשרד, גם אם לא בדרך של הכללתו בחוק ההסדרים אלא בהליך מסודר בנפרד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. שאלת המשך לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. לאחר מכן – שאלות נוספות לשר העבודה מפי חברי הכנסת יעל רון בן משה וחבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לפני יומיים ניהלתי דיון בוועדת העבודה והרווחה בנושא של תאונות עבודה. אחד הדברים שבלטו בדיון הוא שלפי החוק, משרד האוצר צריך להעביר 30 מיליון שקל, או אפילו יותר, לפעילות מונעת. לצערנו, בשנתיים האחרונות משרד האוצר מקצה רק 7, 8 מיליון למרות שהחוק מחייב 30 מיליון. נוסף לכך, יש קיצוצים בתקנים של הפקחים ושל תקציב הפעולה בנושא. האם יחול שינוי? האם מתכוננים לדרישה קודם כול למלא אחרי החוק ב-30 מיליון, וגם בעניין התקנים של פקחים ומכוניות לפקחים וכו'.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. שאלה נוספת – לחברת הכנסת יעל רון בן משה. השר, אם אפשר, תשיב במרוכז לאחר שמיעת השאלות.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, כבוד השר, ברכות על המינוי החדש. אני רוצה לשאול אותך שאלה לגבי עבודה מועדפת לחיילים משוחררים. אני יודעת שעסקת בנושא הזה בעבר, בשנים קודמות. האם לא הגיעה העת לעדכן את רשימת המקצועות שבגינם זכאי חייל או חיילת משוחררים לקבל מענק עבודה מועדפת? אנחנו יודעים, לפי נתונים של הביטוח הלאומי, שהמיצוי התקציבי של זה הולך ויורד מאוד עם השנים, בלי להתייחס לשנות המלחמה שכמובן היו אחרות, אבל נגיד אפילו עד 2023. פשוט החיילים המשוחררים לא משתמשים במענק הזה. מצד שני, אתה מכיר את זה גם כשר העבודה, שיש הרבה מאוד תפקידים פנויים במשק שמשוועים לידיים עובדות בתחומים כמו תיירות, כמו חינוך, חינוך ערכי בלתי-פורמלי. האם לא הגיעה העת לשנות את התפקידים והמקצועות? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני. שאילתה לשר הרווחה, שהוא גם שר המשפטים - - -

שר המשפטים יריב לוין:

לא שר הרווחה – שר העבודה.

אבי מעוז (נעם):

שר העבודה, סליחה. שר העבודה ושר המשפטים, חבר ממשלה. כחבר ממשלה, אדוני השר, התוצאות של הבג"ץ בעניין המינוי של השופט בן חמו כחוקר פרשת הפצ"רית ידועות מראש. אני מציע, ואני שואל מדוע הממשלה לא תקים ועדת בדיקה ממשלתית בראשות השופט בן חמו, תיתן לה סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית כדי שתבדוק את הקשרים בין הפצ"רית, היועמ"שית, השופט עמית וכל החיפוי ההדדי ביניהם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר.

שר המשפטים יריב לוין:

אני אשתדל לענות בקצרה. ראשית, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אני אשמח אם תוכלי להעביר לי איזשהו מכתב קצר עם תמצית הממצאים שהיו בדיון אצלך, ואני בוודאי אבדוק את זה. מה שקבוע בחוק, בוודאי חייבים לעמוד בו. ודברים אחרים כמובן נתונים למשא ומתן, שמן הסתם, כרגיל, יימשך בטח עד מחר בלילה, אם לא יותר מאוחר, במסגרת דיוני התקציב. באשר לעבודה מועדפת – אני אכן עסקתי בנושא הזה לא מעט, ובעיקר בתקופה שהייתי שר תיירות והיינו זקוקים לכוח אדם בענף התיירות. אני חשבתי שצריך לשנות ולהרחיב את הנושא הזה בגלל שבעיניי הוא מהווה תועלת כפולה – הוא גם תועלת למשק במקומות שצריך את זה, וגם נותן זכות מסוימת נוספת לחיילים המשוחררים, ולכן בעיניי זה מנגנון שיש לו יתרונות משני הכיוונים. באופן עקבי, לאורך כל השנים, הדבר הזה נבלם בגלל התנגדות עקבית של משרד האוצר. יש לה הסברים מקצועיים שונים, ואני חושב שחלקם גם נובעים מזה שבמצב שבו אין ניצול תקציבי מלא של העניין, בראייתם, כל שינוי יביא בסוף להוצאה תקציבית יותר גדולה. אני בהחלט חושב שצריך לעשות בחינה של הנושא הזה, צריך לשנות אותו. אבל אני אומר שוב, בסופו של עניין, כדאי לשאול את השאלה הזאת בשאילתה לשר האוצר, כי בלי ההסכמה של משרד האוצר ונכונות שלו לפתוח בכלל, באופן אמיתי, את הדיון על העניין הזה – שוב, מניסיון העבר אין דרך לעשות את זה שלא על דעתם. דעתי האישית היא שבוודאי יש צורך, בטח יש לבחון את זה, וגם לעשות שינויים. חבר הכנסת מעוז, לצערי, אין חכם כבעל ניסיון. אני הקמתי – הממשלה הקימה, אבל ביוזמתי – לפני למעלה משנתיים את ועדת החקירה לעניין הרוגלות, ואז הייעוץ המשפטי לממשלה, בניסיון לסכל את עבודת הוועדה הזו, תמך בעתירה שהוגשה כנגד עבודתה, בטענה שהוועדה לא יכולה לעסוק בתיקים פתוחים, שעודם תלויים ועומדים ונמצאים בחקירת משטרה – כי לא יכול להיות כפל, או מקביל, לאלה שנמצאים בהליכי דיונים בבתי משפט. זו, כמובן, טענה שאין לה שום בסיס, ולו משני נימוקים: האחד, מוזר שאף אחד לא חשב עליה כאשר הקימו את ועדת החקירה לעניין הצוללות – שם, אגב, בניגוד לנושא הרוגלות שבו דנים בשימוש בלתי חוקי ברוגלות, אבל לא דנים לגופן של הראיות או לגוף הטענות בתיק כזה או אחר ולכן ברור שאין שום השפעה – בנושא הצוללות, דנים באותן סוגיות בדיוק, גם בהליכים הפליליים, בחקירה ובכל התהליך שמתנהל וגם בוועדת החקירה. למרות זאת, שם זה אושר ללא בעיה, וכאן פתאום צצה לה טענת הסרק הזאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

מניסיון, הם תמיד מתנגדים לבדיקה שעלולה להגיע אליהם.

שר המשפטים יריב לוין:

ברור, ברור. ותראה מעשה, הרי זה פלא: למעלה מ-20 בקשות דחייה הוגשו בתיק הזה על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה. כולן נענו בחפץ לב על ידי בית המשפט, בדפוס פעולה מאוד דומה למה שאנחנו רואים עכשיו בחקירה בעניינה של הפצ"רית וכל הפרשה הנלווית לה. התוצאה של הדבר הזה היא שעד עכשיו, עד רגע זה – בטענה השקרית והשערורייתית הזאת – לא אפשרו לוועדה הזו להתחיל לעבוד. אנחנו עדיין מחכים שההליך שם ייגמר. כנראה, אם נקים את הוועדה בדגם שהצעת, גורלה יהיה דומה. צריך לומר בצורה ברורה: הבעיה איננה בלקבל את ההחלטה; הרי כבר קיבלנו גם החלטה למנות קודם את השופט קולה ואחר כך את השופט בן חמו ללוות את החקירה. הבעיה היא שהמשטרה איננה מאפשרת להם לעשות את זה. אגב, היא לא אפשרה את זה אפילו לפני שהיה צו של בית משפט. וכמובן, גם האנשים שמתמנים, הם עצמם לא רואים מצב שיפעלו כאשר יש צו תלוי ועומד של בית המשפט שמונע את הדבר הזה. לכן, כנראה, אם נלך בנתיב שאתה מציע, תהיה תוצאה דומה למה שקורה בוועדת הרוגלות, ואני לא מוכן להגיע לשם, לא רוצה להגיע לשם ולא חושב שנכון להיות שם. לכן, צריך להמשיך ולדרוש, ביתר שאת, את מתן האפשרות לכבוד השופט בדימוס בן חמו לבצע את המלאכה החשובה, שביקשתי ממנו לבצע. אני חושב שהציבור כולו רואה את הטיוח, את ההסתרה, את השערורייה הזו שאין למעלה ממנה. אני יכול לנצל את הבמה הזו, אדוני היושב-ראש, לומר לשופטי בית המשפט העליון ולכל מי שמנסה למנוע מהאמת לצאת לאור: זה לא יעזור לכם, זה לא יצליח לכם. בסופו של עניין האמת תצא החוצה, הדברים יתבררו עד תומם והמאמץ העצום הזה שנעשה – למנוע דבר שלגמרי נראה הכי פשוט בעולם: ששופט מחוזי בדימוס, בעל ניסיון בעולם הפלילי, יבדוק את הדברים וילווה את החקירה, והציבור כולו יידע שהאמת אכן נחשפת. זה מעורר שאלות מאוד קשות: מי מפחד? ממה אתם מפחדים? ולמה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר וגם לחברי הכנסת השואלים, כמובן. השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת איתן גינזבורג לשר המשפטים בנושא שחרור אסירים על תנאי. בבקשה, חבר הכנסת גינזבורג.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, תכלית שחרור על תנאי היא מתן תמריץ לשיקום, התנהגות טובה, הפחתת מסוכנות. לפי נתונים שהגיעו לידיי, בשנת 1990 שוחררו כ-63% מהאסירים שעניינם נדון בוועדת השחרורים, בעוד שבשנת 2024 עמד שיעורם על כ-16% בלבד. רצוני לשאול: 1. מדוע חלה ירידה חדה כל כך בשיעור השחרורים על תנאי? 2. מה מדיניות המשרד והשר ביחס לשחרור על תנאי? 3. האם בכוונת המשרד לשנות מצב זה, וכיצד? תודה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, חבר הכנסת גינזבורג, על העלאת נושא שמטריד אותי מאוד, ואני עוסק בו כל הזמן. אני לגמרי שותף לכל מה שהצגת כהנחות מוצא בשאלות שלך. אכן, המנגנון הזה חשוב, דרוש, זה מנגנון נכון גם מבחינה שיקומית. אגב, אני יכול לומר ששיעור החזרה לפשיעה אצל מי שהשתחררו במה שנקרא שחרור מותנה – כלומר טרם סיום תקופת המאסר – או, מה שיותר מוכר כשחרור שני שליש – אחרי שני שליש מהמאסר או כשנותר שליש – שיעור החזרה לפשיעה אצל אותם משוחררים נמוך בהרבה מאשר אצל אלה שנשארו במאסר עד תום התקופה. אני חושב שהדבר הזה מצטרף גם למצוקת הכליאה הקשה. בכלל אני חושב שכל הטיפול בסוגיה הזו מחייב שינויים לא מעטים מצד כל הגורמים שעוסקים בו. בכל אופן, חבר הכנסת גינזבורג, אני מסכים. אני חושב שהנתונים הם נתונים לא טובים ולא מתאימים. מאחר שבראשית השנה הקרובה, קרי ממש בתוך חודש, נדרש להרכיב מחדש את ועדות השחרורים, למנות את החברים מחדש וכו', התקיים איזשהו תהליך על ידי הנהלת בתי המשפט לאיתור האנשים. מתברר לי שרובם ככולם הם אותם אנשים שישבו עד עכשיו ויושבים בהרבה מקרים במשך שנים. ביקשתי, למרות שהדבר הזה מורכב ומסובך, כי מדובר במספר מאוד גדול של אנשים, לנסות לעשות מאמץ גדול של איתור חברים אחרים, חדשים, עד כמה שניתן, כולל גם בחינה של זהות השופטים בדימוס שעומדים בראשות ועדות השחרורים האלה, כדי לנסות ולהביא לכך שיתמנו אנשים עם גישה אחרת; עם הבנה של חשיבות הכלי הזה, ובאופן שבו באמת נראה נתונים אחרים. אני שותף לגמרי לעמדתך, שלא לתכלית הזו נועד נושא השלישי ולא כך הוא אמור להיות מופעל. הציפייה היא שנראה כאן מספרים אחרים. תראה, צריך להגיד בגילוי לב, ואת זה אני אומר להגנתם של העוסקים בעניין הזה, שבסוף – וזה חלק מהבעיה שאנחנו סובלים ממנה במדינה בכלל, בכל מה שקשור לעולמות האחריות האישית של אנשים שנושאים במשרות ציבוריות, בגלל המשפטיזציה הזו, וההעמדה לדין על כל דבר והתפיסה הזו, שכל מי שעשה איזה טעות מייד צריך להוקיע אותו אל עמוד הקלון – דרך המלך היא לא לעשות. מבחינת מי שיושב בוועדות האלה, אם הוא לא שחרר, אז לא יכול לקרות כלום; אם הוא שחרר מישהו והוא עשה אחר כך איזשהו מעשה פשע, יגידו לו: אתה אשם, אתה שחררת; ומי יודע באיזה תהליך הוא ימצא את עצמו. ואז נוצר שוב תמריץ שלילי להשתמש בכלי הזה ורואים תוצאה הפוכה. באמת נדרשים אנשים עם כתפיים רחבות, עם אומץ לב, ואנחנו נידרש לתת גיבוי להחלטות שלהם. צריך להבין שבכל החלטה כזו טמון באופן טבעי סיכון. ואנחנו, כמו בכל דבר, צריכים לנהל סיכונים ולנהל את העניין הזה בשום שכל. בשורה התחתונה, אני מסכים לגמרי והיעד הוא להגיע למצב שבו המספרים יהיו גבוהים יותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש שאלת המשך? בהזדמנות הזאת נברך את אורחינו שביציע, שזה גם רלוונטי הנושא משום שהם נלחמו בפשיעה שנים רבות – גמלאי וגמלאיות משטרת ישראל, שלום לכם, ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. ואני רואה גם תלמידות מימין ממדרשיית עמליה בירושלים, ברוכות הבאות לכנסת. שלום. חבר הכנסת גינזבורג, בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שיבורכו כל האורחים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, תודה על התשובה. אני רוצה בהזדמנות הזאת גם להודות לך על התמיכה בהעברת חוק איסור צילום חשודים בבתי משפט, שעבר אתמול בקריאה השנייה והשלישית. אני חושב שזה צעד מאוד מאוד חשוב וטוב למען כבוד האדם וזכויות חשודים. אני בטוח שגם יושב-ראש הכנסת, ששימש בעברו כסנגור ופרקליט, עורך דין פלילי, יכיר בחשיבות החוק ויסכים שבשעה שנלקחת חירותו של אדם אסור שיילקח גם כבודו. ואני מקווה, בהקשר הזה, שנצליח לשפר את מצבם של חשודים שזוכו על ידי בתי משפט, ולשנות את המצב של סיכון כפול, שבו אחרי שהם זוכו, לוקחים אותם ומענישים אותם ומערערים על הזיכוי הזה, ובכך הם בעצם נענשים בעוד הליכים. לראות איך אפשר לצמצם את כל מנגנון הזיכויים הכמעט-אוטומטי שנמצא בפרקליטות המדינה, ולאפשר להם - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

את מנגנון הערעורים, אתה מתכוון?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הערעורים. אמרתי - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

לא הזיכויים. מנגנון הזיכויים הוא מאוד לא אוטומטי.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, לא. חלילה. לא לא לא. 98% הרשעה – זה ממש לא מנגנון זיכויים, להפך. מנגנון הערעורים, שבעצם הופך להיות תהליך של עונש, אפילו כלפי אלו שזוכו. אני מקווה שנקבל את תמיכתך גם בנושא הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נקודה יפה מאוד. אני מצטרף.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מקווה שגם השר יצטרף. יש לנו שיחות על כך. אני רוצה לפנות אליך, אדוני, בכובעך כשר העבודה, אם כבר התחילו בכך. לאחרונה הגיעו לא מעט פניות מעסקים קטנים, עסקים קטנים בענפי מלאכה ותעסוקה, שמקבלים דרישות תשלום של אלפי שקלים, עד 20,000 שקלים, מטעם התאחדות המלאכה והתעשייה, גוף עות'מאני שהוקם בשנת 1908, שלא מתאים לדעתי לימינו. גבייה שנעשית מתוקף צווי הרחבה, ששרי העבודה – לא אתה, חלילה, אבל קודמיך – הרחיבו לכל עיסוק כמעט שיש במדינה – מספרית, קוסמטיקאית, זגגים, whatever – בלי שבעלי עסקים ביקשו או בחרו להיות מיוצגים, דבר שיוצר תחושה קשה מאוד של עושק ופרוטקשן. נטל כלכלי כבד על העסקים, שלא מבינים מאיפה זה הגיע אליהם. פשוט על פי חוק חייבים לשלם משהו, כי בשנת 1979 היה איזה הסכם קיבוצי והם נזכרו 40 שנה אחרי – לבוא ולגבות על כך דמי טיפול. אדוני, אני חושב שצריך לטפל בזה. ואני רוצה לשאול אותך האם תפעל לצמצם את הנושא של צווי ההרחבה, ולראות עד כמה הוא מתאים לימינו. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה על השאלה. קודם כול, כפי שאמרת, מדובר בעניין ישן נושן. אני בהחלט מוכן לבחון אותו ולראות גם את המקרה הספציפי וגם באופן כללי אם נכון ומה אפשר לעשות בעניין הזה. אני מציע שוב שתעביר לי מכתב מסודר עם החומר, נעשה בדיקה מקצועית של העניין, ונידרש לו. בהחלט נושא שראוי לבדיקה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. הייתה שאלה לגבי הזיכויים.

שר המשפטים יריב לוין:

כן. אני אומַר, אם רוצים להתייחס – א. אני מברך כמובן על הצעת החוק החשובה, שהשלמת את תהליך החקיקה שלה, שהתחיל עוד בקדנציה הקודמת. זה בהחלט שינוי חשוב ומבורך. אני אומַר, אדוני היושב-ראש, אני מסכים עם חבר הכנסת גינזבורג לגמרי על הרעיון ועל העיקרון. יש לנו חילוקי דעות על דרך היישום. אני טוען שאם עושים אז עושים, הווי אומר, קובעים כלל ברור. במצבים – אפשר להתווכח איזה, אבל במצבים מסוימים שבהם היה זיכוי, למשל, דוגמה, פה אחד במותב תלתא – אין יותר, לא ערעורים ולא שום דבר. בזה הדבר הזה נגמר. משום שאחרת אנחנו נייצר מנגנון שאומר – ההצעה שהביא בפניי חבר הכנסת גינזבורג מדברת על כך שיהיה ערעור ברשות וכו', אז אנחנו עכשיו ננהל הליכים חדשים, אין סופיות, נעמיס על המערכת עוד הליכים של בקשת רשות ערעור וכו'. אני חושב שבעומס שיש על המערכות האלה, בתפיסה העקרונית שאומרת שאתה צריך להרשיע כאשר הוכחת את הדברים מעל לכל ספק סביר, ומצב שבו בוודאי – שוב, אני לוקח בכוונה את הדוגמה הכי קיצונית, מותב שלושה בבית משפט מחוזי קבע בערעור על פסק דין של השלום וזיכה. זאת אומרת שיש בוודאי ספק סביר ברמה הגבוהה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אני חושב שבמצבים כאלה לא צריך רשות ערעור ולא צריך שום דבר, צריך קביעה סופית שמסיימת את העניין. אגב, אני יכול לומר, אדוני, יש שאלה גדולה, והיא באמת מצריכה לדון, איפה עומד המנעד. למשל, האם זיכוי של דן יחיד בבית משפט שלום די בו כדי להקים את החזקה הזאת של ספק סביר? אלה דברים שאני בוודאי מוכן לדון בהם, ויכול להיות שצריך לעשות את הצעדים האלה באיזשהו תהליך מדורג. אבל אם עושים – עושים. ללכת ולעשות איזשהו מהלך, שבסוף יחזיר אותנו חזרה לאותו מקום של דיונים אין-סופיים ושל כוח בידי הפרקליטות בכל זאת להחליט בכל תיק מה היא רוצה לעשות, כן להגיש או לא להגיש – אני לא חושב שזה נכון. זה מהות הוויכוח. אגב, יש לנו דוגמה כזאת, זה גם לא עניין תאורטי, מהנושא של פירות העץ המורעל. אני אזכיר לך שבקדנציה הקודמת אנחנו סברנו שהחוק כמו שהובא היה צריך לעבור שינוי ולהיות הרבה יותר חד וברור, ולא להשאיר בסוף את שיקול הדעת לבית המשפט. כי אנחנו רואים שברגע שזה המצב, בסוף זה לא עשה שום השפעה של ממש. אני חושב שגם הרעיון הזה של פירות העץ המורעל – היה צריך בסוף לחתוך, לקבוע קביעות ברורות. במצבים x – התוצאה חד-משמעית היא y. אגב, זה אולי ליבת חלק גדול מהוויכוח בין התפיסה השמרנית יותר לתפיסות האחרות. אני, כמי שדוגל בתפיסה הזאת, חושב שהוודאות היא הכרחית. ואגב, לא רק משיקולי עומסים, אלא אני חושב שבסוף חוסר הוודאות מייצר חוסר צדק גדול מאוד. אנחנו נוכל לדון בזה, אני מקווה שבהרחבה, ברגע שיבוא לכאן התיקון המפורסם לחוק החוזים לקריאה שנייה ושלישית, שגם הוא חלק מאותה דרך. אבל אני אמרתי לך, חבר הכנסת גינזבורג, אני מאוד בעד להוביל מהלך כזה, אבל על הבסיס הזה שעליו דיברתי – אם עושים אז עושים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר ותודה לחבר הכנסת גינזבורג. השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת עודד פורר בנושא השתלמות שופטים במשפט העברי. חבר הכנסת פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כידוע, סעיף 1 לחוק יסודות המשפט קובע כי במקרה של לקונה משפטית יש לפנות לעקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. רצוני לשאול: האם מתקיימות כיום השתלמויות מסודרות לשופטים בתחום זה? האם בכוונתך או בכוונת משרדך לפעול ליישומן? אבקש מידע על היקפן, תוכניהן ומידת השתתפותם של שופטים בהשתלמויות מסוג זה, ככל שישנן.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה לחבר הכנסת פורר, שמעלה נושא חשוב, הייתי אומר גם כאוב. אני מוכרח לומר כאמירת פתיחה שאני חושב שמעטים העמים שיש להם מורשת משפטית כזאת, כמו שלנו יש, וחבל מאוד שהיא נדחקה לקרן זווית וכמעט מתעלמים ממנה לחלוטין. אני רוצה להתנצל על הזמן שלקח לי לענות, אבל זה לא היה מקרי. משום שאני, כאשר קיבלתי תשובות, לא הסתפקתי בתשובות האלה ורציתי לראות שדברים גם נעשים, כדי שאני אוכל לבוא לכאן ולא רק לומר לך שאתה צודק, אלא גם לדווח בכל אופן על איזושהי תנועה לכיוון יותר טוב בעניין הזה. קודם כול, אני חייב לומר שהנתונים שקיבלתי היו כאלה: בשנת 2025, הנהלת בתי המשפט קיימה רק יום עיון אחד בנושא המשפט העברי, מתוך כלל ההשתלמויות שהיא קיימה. היה יום עיון אחד גם ב-2024, רק שהוא בוטל – אז היה אפס; ב-2023 – בגלל המלחמה בכלל דברים בוטלו; ב-2022 היה יום עיון אחד; בשנת 2021 – יום עיון אחד; ב-2020 לא היה בכלל; וכך גם היה ב-2019 וב-2018, יום עיון בודד. יש בעלון החודשי לשופטים מדור של משפט עברי. אני חושב שהדבר הזה הוא לא מספיק, רחוק מאוד מאוד מלהיות מספיק. לכן, קודם כול קיימתי ישיבות עם מנהל בתי המשפט, והגעתי איתו לסיכום על תגבור המערך שנוגע להשתלמויות ולהכשרה בתחום המשפט העברי. בין היתר, בשנה הקרובה, ב-2026, יתקיים יום עיון בנושא דיני הנזיקין במשפט העברי, שיועבר על ידי כבוד השופט יוסף ברכיה, מבית המשפט המחוזי בתל אביב; יוספו בהשתלמויות הרלוונטיות הרצאות בשורה של נושאים שקשורים למשפט העברי, כלומר, מה שאנחנו ננסה לעשות – לקחת השתלמות בדיני חוזים, לשים בה פרק על המשפט העברי, השתלמות בדיני נזיקין, חדלות פירעון, מקרקעין, יישוב סכסוכים וכו'; מרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים יבנה קיט הדרכה בנושא המשפט העברי. ויהיה כמובן ניסיון באמת להעמיק את העניין, מעבר לזה שמתקיימים גם שיעורים שבועיים בחלק מהמחוזות בנושא הזה. אבל אני חייב לומר שגם הדברים האלה, שהם כמובן הרבה יותר ממה שהיה עד עכשיו, בעיניי הם לא מספיקים; הם עדיין סוג של טיפה בים. אבל אני אומר לך איפה בעיית היסוד בעניין הזה. בעיית היסוד היא שבסוף גם השתלמות במשפט העברי חסרת תכלית, אם מישהו איננו בעל ידע בסיסי מעמיק בעניין הזה. כי בסוף, כאשר שופט יצטרך ליישם בפסיקות סוגיות מהמשפט העברי, אם אין לו באמת ידע מעמיק, אז העובדה שהוא השתתף באיזו השתלמות, אני לא באמת מאמין שהדבר הזה יכול לפתור את העניין הזה. זה לא סוד. זה מתחיל עוד באקדמיה, שבה המשפט העברי כמעט ולא מקבל ביטוי. ממי שמסיים את לימודי המשפטים היית דווקא מצפה שדווקא בלימודים בצד האקדמי הוא ייצא עם ידע הרבה יותר מעמיק, בעניין הזה. הדבר הזה לא קיים. אז הוא מתחיל לעבוד כעורך דין ואחר כך מגיע לכס השיפוט בשלב מסוים, ללא הידע הזה. במקביל לכניסתך לעבודת השיפוט, להתחיל ללמוד מהתחלה את רזי המשפט העברי, זו כנראה משימה מאוד מורכבת וקשה. אני ביקשתי מהמחלקה במשרד המשפטים, שאמונה על הנושא הזה, לנסות לייצר איזשהו מערך הדרכה מקוון – ממש קורסים שיהיו פתוחים בכלל לקהל הרחב, ובוודאי יוכלו לשמש את המשפטנים בהקשר הזה. אני חושב שבהחלט נדרשת כאן פעולה משולבת גם של העמדת כלים מצד המשרד, גם של מאמץ של הנהלת בתי המשפט, אבל ללא ספק גם של פעולה באקדמיה בתחום הזה. הייתי אומר אפילו, שאולי השורש, הבסיס, מתחיל משם. אני אשתדל להמשיך ולעשות בעניין הזה. שוב, אני מודה לך על השאילתה, כי היא בהחלט חשפה פער מאוד גדול שקיים גם בדברים שבעיניי אפשר לעשות, ואת הפער הזה אנחנו סוגרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

יש שאלת המשך. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ראשית, תודה רבה. אני חושב שבאמת גם הפעולות האלה חשובות. רק מהדברים שנאמרו: ההשתלמויות שמשולבות בתוך השתלמויות כלליות בעיניי הן חשובות יותר מיום השתלמות ספציפי. הרי בסוף הוא לא בא להחליף, הוא בא באמת להוסיף ולתת את הפתרון איפה שישנה לקונה, איפה שבאמת יש מחסור. לכן זה חייב להיות מחובר כל פעם – בין אם זה לחוזים ובין אם זה לנזיקין – בהקשר הזה. שאלה נוספת בעניין אחר, אדוני השר. אתם כל הזמן עושים פה העברת סמכויות בין השרים נוכח המשברים הקואליציוניים שלכם, אבל את סמכויות שר הפנים – שאתה לא קיבלת אותן – העברתם לראש הממשלה. הבוקר פורסם שבאופן חריג בכוונת הממשלה לאשר העלאה נוספת של הארנונה בשנת 2026 לרשויות. עכשיו, זה נכון שזה לא בתחום משרדך – מלא-מלא – אני כן חושב שלשר משפטים באירוע הזה יש עמדה: א', להבין האם ההחלטה הזו היא חלוטה או שהממשלה עוד צריכה להביא אותה לדיון – כי להגיד: אנחנו מעלים את הארנונה בעת הזו, כשיוקר המחיה כל כך משתולל, כשהאזרחים נאנקים תחת יוקר המחיה, נראה לי קצת מנותק מהמציאות.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה על השאלה, אבל נדמה לי שאתה מספיק מנוסה וותיק - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אם שר האוצר היה מגיע בתדירות שאתה מגיע - - -

שר המשפטים יריב לוין:

לא, בסדר, אני משתדל לבוא ואני רואה בזה גם זכות, לא רק חובה. אני רק אומר לך, באופן טבעי – אתה גם היית שר בממשלה, אתה יודע שההבדל בין שרים לבין חברי הכנסת הוא שחבר הכנסת יכול לעסוק בכל נושא שהוא רוצה, אבל אין לו סמכויות ביצועיות, ולשר יש סמכויות ביצועיות בתחומי משרדו, אבל הוא איננו יכול לנהל את המשרדים האחרים ולעסוק בענייניהם. אני לא חושב שזה נכון. השאלה היא באמת שאלה שראויה להתייחסות, אבל ההתייחסות צריכה להינתן מצד מי שאמונים על הנושא הזה, מי שמוסמכים לכך בממשלה, ובאופן טבעי הם גם בוודאי בקיאים בפרטים, מאחר שהנושא הזה איננו בתחום סמכותי. לכן, לא רק שאני לא קובע בו את המדיניות, אלא גם לא בקיא מספיק בפרטיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חברת הכנסת מירב כהן בנושא זינוק במספר תיקי עבירות מין שנסגרו בשל התיישנות בשנת 2023. חברת הכנסת כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

טוב, קודם כול, רק נקדם בברכה גם את השוטרים והשוטרות וגם את התלמידים. תודה לכם - -

היו"ר אמיר אוחנה:

שירות בתי הסוהר, אם אני לא טועה? שירות בתי הסוהר. שלום לכם.

מירב כהן (יש עתיד):

- - תודה לכם על השירות החשוב שאתם עושים ותודה לנוער שמגיע, העתיד שלנו, שנמצא כאן, שבא לבקר, אז ברוכים הבאים וברוכות הבאות.

שר המשפטים יריב לוין:

אני מצטרף לברכות.

מירב כהן (יש עתיד):

כבוד שר המשפטים, השאילתה היא בנושא זינוק במספר תיקי עבירות מין, שנסגרו בשל התיישנות בשנת 2023. לפי נתוני פרקליטות המדינה, לפחות 43 תיקים של עבירות מין נגנזו בשל התיישנות בשנת 2023 לעומת 20 תיקים בשנת 2022. ברצוני לשאול: 1. מה יכול להיות ההסבר לזינוק הזה במספר התיקים שנסגרו בשל התיישנות? 2. האם הגדלת כוח האדם בפרקליטות המדינה – שזה הגוף שעוסק בתיקי עבירות מין – יכולה לצמצם את מספר התיקים שנסגרים בשל התיישנות?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. גם אני מצטרף לברכות ומקדם בברכה את משתתפי קורס קציני ניהול אסירים של שירות בתי הסוהר, ברוכות וברוכים הבאים לכנסת, וגם כמובן את תלמידי ותלמידות כיתה י"ב מבית חינוך קהילתי גאולה, תל אביב. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת, שלום לכם. בבקשה, השר.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה, אדוני. אני כמובן העברתי את השאילתה להתייחסות של פרקליטות המדינה והתשובה שקיבלתי מלשכת פרקליט המדינה, בתמצית, היא כדלקמן: הנתונים שהוזכרו בשאילתה מתייחסים למספר התיקים שנסגרו מחמת התיישנות והם כוללים הן תיקים שנסגרו מחמת התיישנות לפי חוק סדר הדין הפלילי והן תיקים בעניינם של קטינים, שחל עליהם הסדר שונה של התיישנות קטין. בהתאם לסעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971, אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה שביצע בהיותו קטין אם עברה שנה מיום ביצועה, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. התיקים, ובפרט אלה בעניינם של קטינים מגיעים לא פעם לפרקליטות לאחר שתקופת ההתיישנות שקבועה בחוק כבר חלפה. יש אומנם הליך שמאפשר להגיש בקשה לאישור הגשת כתב אישום על חלוף הזמן, אבל באופן טבעי הדבר הזה מורכב יותר ולכן היכולת לבצע פעולה כזאת, בשים לב גם להשלכות שלה על היבטי השיקום של מבצעי העבירה, מביאה לכך שהדברים האלה אומנם קורים, אבל לא במספרים גדולים. לפי זה, אני חושב שצריך לעשות חלוקה של הנתונים בין התיישנות בעניינם של אלה שאינם קטנים לבין קטינים. הנתונים הם כאלה: מ-43 עבירות מין שנסגרו בהתיישנות בשנת 2023 – על פי הנתונים שאני קיבלתי – ההתיישנות בתיקים שעסקו בבגירים, לא בקטינים, 24 ובקטינים 19. ב-2022 היה מדובר ב-20 תיקים, שמהם 15 היו של בגירים וחמישה של קטינים.

מירב כהן (יש עתיד):

כמה ב-2022?

שר המשפטים יריב לוין:

ב-2022 היו 15 וחמישה. יש כאן פער, הפער הזה באחוזים נראה גדול, אבל צריך להגיד שבמספרים מוחלטים הוא קטן, ואני גם לא בטוח שאפשר להסיק מסקנות מהשוואה שנעשית רק בין שתי שנים מסוימות. לבקשתי – וזה גם היה מוסכם על פרקליטות המדינה – נוכח החשיבות של העניין הזה – ואני חושב שהדבר הזה באמת מחייב איזושהי בחינה שהיא מקבילה גם לבחינה שאנחנו עושים בכלל בכל הנושא של סוגיות התיישנות בעבירות מין – הפרקליטות נתנה הנחיה פנימית לתעדף את התיקים האלה, לנסות לטפל בהם בפרק זמן קצר ככל הניתן. זה הוצב כיעד בתוכנית העבודה הרב-שנתית של פרקליטות המדינה, וגם הוקם צוות ייעודי שפועל כדי להכשיר פרקליטים, כדי לעסוק בתחום הרגיש הזה. אני חושב שאנחנו רוצים בהחלט להמשיך לעקוב אחר הנתונים, נראה את הנתונים הרלוונטיים לשנת 2024, ואחר כך, כשנקבל גם את נתוני 2025, יכול להיות שבאמת אם נראה שהמגמה הזאת נמשכת, אין ספק שהדבר הזה מחייב התייחסות ותיקון. אני מקווה שגם הפניית תשומת הלב לעניין – ובכל זאת המאמץ וההבנה שצריך לעשות כאן איזשהו מאמץ מיוחד – אני מקווה שהדבר הזה גם יבוא לידי ביטוי בסוף בתוצאות שנראה בפועל.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

בהקשר זה הייתי רוצה לדעת – הרי הונחה ביולי הצעת חוק להארכת תקופת ההתיישנות. מה עמדתך בנושא? האם אתה פועל בנושא? גם לא הבנתי עד הסוף בתשובה למה אתה מחלק בין בגירים לקטינים, למה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

כי זה שנה.

מירב כהן (יש עתיד):

לא, אבל בשניהם - - -

שר המשפטים יריב לוין:

אני אסביר. אז אני אסביר, אני אסביר עוד פעם. הסיבה היא פשוטה: מדובר בשתי פרוצדורות שונות, ובעניינם של הקטינים, מאחר שהתקופה היא שנה, נוצר מצב שהרבה פעמים התיקים מגיעים לפרקליטות או אחרי שהשנה בכלל עברה, או במצב שבאמת לא הספיקו להשלים את התהליך. ואז בעצם באופן אמיתי נחסמת הדרך לפעול להגשת כתב אישום.

מירב כהן (יש עתיד):

הבנתי.

שר המשפטים יריב לוין:

לכן אמרתי, מנסים – יהיה ניסיון לתעדף את הדברים האלה. אני חושב שכדאי שגם תפני בשאילתה מקבילה למשטרה, על מנת שבתהליכים שהיא עושה, גם היא תתעדף את התיקים האלה כדי שהם יגיעו, והחקירות יושלמו בזמן מול הפרקליטות. לכן צריך להתייחס לשני המרכיבים האלה בנפרד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

לגבי החקיקה, רק לא אמרת על הארכת התיישנות.

שר המשפטים יריב לוין:

לגבי החקיקה, אני עוסק בנושא הזה רבות. אני קיימתי שורה ארוכה של פגישות, כולל עם חברות כנסת שהציעו הצעות חוק בנושא הזה. באופן עקרוני אני חושב שיש מקום לשינוי בעניין הזה. אני רוצה להזכיר את הפעילות החשובה שעושה הילה צור בהקשר הזה, אבל אני עדיין לא שוכנעתי. אני מוכרח לומר שביטול מוחלט של ההתיישנות הוא דבר נכון. אני חושב שלעניין הזה יש הרבה מאוד בעיות, לא רק בהיבט הזכויות של מי שמתלוננים נגדו, אלא, לדעתי, בסוף בהרבה מקרים עלול להשיג תוצאה הפוכה, משום שממרחק של שנים ארוכות סביר להניח שבגלל הקשיים הראייתיים כמעט כל המקרים לא יסתיימו בסוף בכתבי אישום או לא יסתיימו בהרשעות. ואז אנחנו נימצא בעצם במצב שאנחנו מייצרים מין מסר שלילי שגם יכול בסוף להיות מתורגם להימנעות מהגשת תלונות גם במועדים יותר מוקדמים. יש כאן המון היבטים לעניין הזה. אני מקווה שנצליח למצוא בסוף איזושהי נוסחה מוסכמת. אני חושב שצריך לעשות פה תהליך הדרגתי, אגב, כפי שנעשה לאורך השנים. מפעם לפעם היו הארכות של תקופות ההתיישנות. אני חושב שבאמת צריך לנהוג בעניין הזה מצד אחד במשנה זהירות, אבל כן להתקדם בכיוון הזה. אני מקווה שנצליח לגבש – אני רוצה בסוף להגיע לתוצאה מוסכמת. אני לא רואה טעם להעביר פה חוק שחלק מהמציעות יתנגדו לו וכו', אני לא חושב שזה נכון. אם נצליח לגבש הסכמה כזאת, אז נוכל לקדם את העניין ולהשלים אותו. כפי שאמרתי, אני לא רק רואה בזה חשיבות רבה, אני גם השקעתי בעניין הזה ומשקיע בו תשומות זמן לא מעטות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. השאילתה הבאה גם היא של חברת הכנסת מירב כהן, שאילתה רגילה בנושא: עלייה במספר התלונות כלפי שוטרים על עבירות מין שלא הגיעו לכדי חקירה במח"ש. בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

תודה. לפי נתוני המחלקה לחקירות שוטרים, בשנת 2023 – טלי, אפשר שקט?

קריאה:

כן, שקט.

מירב כהן (יש עתיד):

תודה, תודה. אני חוזרת: לפני נתוני המחלקה לחקירות שוטרים, בשנת 2023 66% מהתלונות נגד שוטרים על עבירות מין לא הגיעו לכדי חקירה לעומת 54% מהתלונות בשנת 2022, למרות שמספר התלונות הכולל היה זהה. השאלות הן: 1. האם נעשה שינוי במדיניות מח"ש בנוגע לתלונות על עבירות מין? 2. האם נעשה שינוי בכוח האדם במח"ש המטפל בתלונות על עבירות?

שר המשפטים יריב לוין:

תודה. כידוע, מח"ש כפופה לפרקליטות המדינה, דבר שאני חושב שהוא שגוי מיסודו. הפרקליטות אכן בדקה את הטענות האלה מול מח"ש. התשובה שקיבלתי הייתה שהנתון שמתייחס לכמות התיקים אינו משקף את מלוא עבודת המחלקה לחקירות שוטרים. בהתאם לנתונים שבידי הפרקליטות, שנמסרו גם לאיגוד מרכזי הסיוע במסגרת בקשה לפי חוק חופש המידע, מתוך 181 תיקים הנוגעים לעבירות הטרדה מינית שנפתחו בשנת 2023, 57 תיקים לא הובילו לפתיחה בחקירה פלילית. המשמעות היא שמדובר ב-31% מהתיקים ולא ב-66%, כפי שנכתב בשאילתה. שוב, אין לי – אני חי מהנתונים שאני מקבל מהם. אני לא יודע מניין הנתונים שאת הבאת. יכול להיות שיש פה - - -

מירב כהן (יש עתיד):

שר המשפטים יריב לוין:

כן, כן, אני לא יודע. אני אומר לך, אלה הנתונים כפי שאני קיבלתי אותם. בנסיבות אלה הפרקליטות סבורה שלא חל שינוי במדיניות מח"ש בנושא הטיפול בעבירות מין, ואין שינוי בעניין הזה. אני אנצל את ההזדמנות ואני אומר בקצרה – הנושא של מח"ש הוא נושא כאוב. אנחנו רואים מה מתרחש שם ממש בימים אלה. אני הקמתי ועדה ציבורית רצינית, שבין חבריה היו גם שני שופטים מחוזיים בדימוס, שהגישה המלצות חד-משמעיות לשינויים עמוקים במבנה מח"ש, החל בהוצאתה מהפרקליטות וכלה בדברים שנוגעים לאופן החקירה. אני אתן דוגמה: הרבה מאוד כלי חקירה שמח"ש זקוקה להם, כמו מז"פ, לדוגמה, בסופו של עניין ניתנים לה על ידי המשטרה, אז המצב מאוד בעייתי בכל מבנה העבודה של הגוף הזה. הביקורת עליו היא רבה, ובעיניי, בהרבה מאוד מקרים גם מוצדקת. כידוע, יש הצעת חוק שיזם חבר הכנסת סעדה בעניין הוצאת מח"ש מהפרקליטות ושינויים שונים שאמורים להיעשות. אני ביקשתי מיושב-ראש ועדת החוקה חוק ומשפט, חבר הכנסת רוטמן, לתת קדימות להצעת החוק הזו ולנסות לעגן בתוכה את ההסדרים או לפחות חלק חשוב מההסדרים שהוצעו בדוח הוועדה שמונתה לעניין הזה. אני מקווה שהדבר הזה יטופל וישפר את התפקוד של מח"ש באופן כללי לרבות בנושא החשוב הזה, כמובן, שגם הוא מחייב תשומת לב. צריך לוודא שהדברים באמת מטופלים ונעשים כפי שצריך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר המשפטים והעבודה על המענים המפורטים והמעמיקים ולחברות וחברי הכנסת השואלים. אנחנו נעבור לשאילתה הבאה – שאילתה דחופה של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר לשר החוץ בנושא: קונסוליות זרות בירושלים. אני מתכבד להזמין אל הדוכן את סגנית שר החוץ חברת הכנסת שרן מרים השכל. בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד רגע. בבקשה, חברת הכנסת וולדיגר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד סגנית השר, שאילתה דחופה בנושא: קונסוליות זרות בירושלים שפועלות ללא כתב אמנה – את כתבי האמנה שלהן הן נותנות לרשות הפלסטינית, מניחות שם. רציתי לשאול: 1. איך ממשלת ישראל מתכוונת לפעול כלפי קונסוליות של מדינות שהכירו במדינה פלסטינית, והכי נורא – אני מוסיפה – פועלות בירושלים ללא כתבי אמנה? 2. מה המדיניות המתוכננת לאכיפת חוק-יסוד: ירושלים לאחר ההחרפה בעמדות המדיניות של ספרד, צרפת, טורקיה ואחרות?

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

מדינת ישראל מצויה במערכת מדינית כללית, ודאי בשנה האחרונה. העשייה מול מערכה זאת מורכבת מאוד ודינמית. יש לציין כי ננקטו שורה של צעדים שכבר פורסמו מול נורבגיה, כמו סגירת משרדי הייצוג; ספרד, שבה הייתה הגבלה של תחום הפעולה של הקונסוליה, ואירלנד – סגירה של ממש של השגרירות הישראלית, בשל פעילותן נגד ישראל. כמו כן, שר החוץ שלח מכתב לראש הממשלה ביום 14 באוגוסט בנוגע לסגירת הקונסוליה הצרפתית בירושלים, ובנוסף כבר התקיים דיון בנושא. כמו כן, יש לציין כי נעשתה עבודת מטה וגובשה רשימה של מנעד צעדים אפשריים בכל דרגות החומרה, ומפרט הצעדים נדון ועדיין נדון, תוך לקיחה בחשבון, והתייחסות להתפתחויות המשמעותיות והשפעותיהן הנבחנות על פי מכלול השיקולים הלאומיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. יש שאלת המשך, בבקשה. אני רק אנצל את ההזדמנות להגיד שאנחנו מייד נעבור להצעות בדיון המוקדם, וחברת הכנסת מרב מיכאלי היא הראשונה. אני לא רואה אותה במליאה. קוראים לה? בסדר. בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה. אני מבינה את הרגישות, ואני אנסה לא לפלוש לתוכה. ועדיין, כדי שתהיה קונסוליה, היא צריכה לענות על דברים בסיסיים כמו להגיש כתב אמנה, להניח את כתב האמנה לראש הממשלה, למדינה שאליה הוא נשלח. אני יודעת – בלי להתייחס לכזאת או אחרת – שיש בירושלים מוסדות שנקראים קונסוליות, אבל הם לא הגישו שום כתב אמנה. את כתב האמנה הם הגישו לרשות הפלסטינית, והרשות הפלסטינית הוקמה אחרי 67'. לכן, מן הסתם, זאת לא אמורה להיות קונסוליה בכלל, כי היא לא עונה על הקריטריונים. לכן, שאלתי היא מה המדיניות כלפי אותן מסגרות שמכנות את עצמן קונסוליות, מתנהגות כאילו הן קונסוליות, מקבלות את כל ההטבות כקונסוליה, אבל הן לא כאלה, כי את כתב האמנה הן הניחו בפני הרשות הפלסטינית ולא בפני מדינת ישראל וראש הממשלה שלנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד רגע, סגנית השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת אילוז, בבקשה.

דן אילוז (הליכוד):

סגנית השר, שלום. קודם כול, כמי שהעביר את תיקון החוק לאסור פתיחת קונסוליות חדשות, אני מסכים איתך, אבל חשוב להגיד שזה המינימום הנדרש. זה לא אומר שממשלת ישראל –הכתובת היא החלטה מדינית כבדה, ולכן זה לממשלת ישראל, לא רק לסגנית השר – לא יכולה לנקוט צעדים ובאמת לסגור קונסוליות קיימות. אני רוצה לשאול מהם הצעדים שנעשו כלפי צרפת במיוחד, שהובילה את ההחלטה המבישה של הכרה במדינה פלסטינית, ואני חושב שראוי שתהיה לה תגובה מאוד נחרצת. אני אשמח לשמוע מהם הצעדים שנעשו.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

אז ככה. כמו שהיה חלק במענה לשאילתה של חברת הכנסת מיכל וולדיגר, קודם כול, חשוב להבין שלא מעט מאותן קונסוליות, גם המעמד שלהן, גם המבנה, הכול – חלקן אפילו עוד מלפני קום המדינה. לכן, החוק לא אמור לשנות את הסטטוס-קוו. אני מבינה, ומתקיימים – אני רק אומרת, מיכל – מתקיימים דיונים בעניין הזה, כמו שאמרתי. שר החוץ גדעון סער כבר שם מכתב עם המלצות מבחינתו על שולחן ראש הממשלה. זה כבר נדון. אני אומר יותר מזה, בגלל הפורום הזה – התקיים דיון בוועדה לביטחון פנים בראשותו של חבר הכנסת צביקה פוגל בדיוק בעניין הזה. שר החוץ הגיע כדי לתדרך וכדי לדבר ספציפית בנושא הזה, כולל גורמים במשרד החוץ. למיטב ידיעתי, מתוכנן עוד דיון בעניין הזה, ואני מציעה שעל השאלות הספציפיות, הקונקרטיות, אפשר לדבר בפורום קצת יותר מצומצם, שחלקו גם חסוי. תוכלו לקבל תשובות יותר מדויקות פנימה על דברים שאנחנו לא יכולים בהכרח לדבר בפורום הזה. הדברים נמצאים, נדונים, ואני מזמינה אתכם להגיע לוועדה של חבר הכנסת צביקה פוגל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מודה לסגנית שר החוץ ולחברות וחברי הכנסת השואלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא חקיקה, הצעת חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון – הרחבת ההסדרים הקבועים בחוק לילדים אשר עברו את גיל 14 במועד העדות), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן להציג את הצעת החוק.

מרב מיכאלי (העבודה):

בוקר טוב.

היו"ר אמיר אוחנה:

בוקר אור. עד עשר דקות.

מרב מיכאלי (העבודה):

בוקר – כבר צוהריים, מפה לשם, מה שנקרא.

היו"ר אמיר אוחנה:

בעוד חמש דקות. בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

כן, בדיוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חייבת להגיד שאני מתרגשת מאוד להציג את הצעת החוק הזאת. אתה יודע, אדוני, גם אתה ורבות ורבים מאיתנו פה שותפים לדבר הזה, שאתה הרבה פעמים בשאיפה נאבק או נאבקת על דברים הרבה לפני שבאת לכנסת. יש מהלך חיים שאתה מנצל, או את מנצלת, או משתמשת במובן - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

קצת יותר שקט, קצת יותר שקט במליאה. תודה.

מרב מיכאלי (העבודה):

מהלך חיים שבו את באמת משתמשת בכל הכלים העומדים לרשותך, ואת נלחמת על הדברים שאת מאמינה בהם. הצעת החוק הזאת, שתמוזג לתוך הצעה ממשלתית שעברה כאן בשבוע שעבר, ואם תרצה השם, תעלה להצבעה סופית היום בסוף סדר-היום, היא תוצאה של מאבק בן עשרות שנים שאני הצטרפתי אליו לפני כ-30 שנה, לשינוי היחס והתפיסה שלנו את נפגעות ונפגעי עבירות המין. האמת היא שצריך להגיד נפגעות ונפגעי עבירה בכלל, אבל נפגעות ונפגעי עבירות מין בפרט. בהקשר הספציפי הזה אנחנו מדברות ומדברים על ילדות וילדים שהם אולי, וזה ברור, החוליה החלשה ביותר, חסרות וחסרי הישע ביותר, אלה שנפגעות ונפגעים בצורה הקשה ביותר. כל פגיעה מינית היא טראומה, אבל על אחת כמה וכמה כשהיא נעשית כשאת רכה בשנים, כשזה בדרך כלל מישהו קרוב, מישהו עם סמכות, מישהו עם גישה, מישהו שמספר לך סיפור אחר לגמרי ממה שקורה באמת במציאות. ואז, במקרים הנדירים, והם עדיין נדירים, אדוני היושב-ראש, שבהם האדם הזה מגיע בכלל לעמוד לדין, בסוף יש שם ילדה או ילד שנפגעו על ידי האיש הזה והם צריכות וצריכים לעמוד ולהעיד נגדו בבית משפט? אתם תסכימו איתי שלבוא לתת עדות בבית משפט, להיחקר על דוכן העדים, זה דבר מלחיץ מאוד. זה מלחיץ בכל גיל, בטח ובטח כשאת רכה בשנים, כשאתה קטן; בטח ובטח כשאתה צריך לעמוד מול מי שיש לו סמכות עליך; מי ששנים ארוכות, בזמן שהוא פוגע בך, היה אמור להיות זה שמיטיב איתך, זה שקרוב. ואז אתה צריך לעמוד מולו בבית משפט ולהעיד נגדו? לילדות ולילדים זה ממש כמעט בלתי אפשרי, אבל מעבר לזה, זה מחמיר בצורה אנושה את הפגיעה בהם; זה מעמיק את הטראומה, זה משחזר שוב ושוב ושוב בצורה נוראה את הפגיעה. לאורך השנים, המאבק שלנו להכיר במעמד הייחודי של נפגעות ונפגעי עבירות מין והמצב הייחודי בתוך זה של ילדים וילדים נושא פירות. לפני כמעט עשור הוקמה ועדה בשם ועדת ברלינר, בראשות השופטת בדימוס ברלינר, שישבה על המדוכה הזאת. ועדה בין-משרדית. הייתה לחברת הכנסת לשעבר מיכל רוזין ולי הזכות להוביל את המאבק שהביא להקמת הוועדה הזאת. היא המליצה המלצות רבות מאוד ורחבות מאוד על התאמה של כל המערכת כולה, כך שאנחנו נוכל גם לשמוע את הנפגעות והנפגעים כמו שצריך, גם לשמור עליהן, להגן עליהן בתהליך ובשאיפה אפילו להפוך את התהליך – מה שאפשרי – להיות תהליך מעצים, להיות חלק מהשיקום שלהן. שנוכל לטייב את התביעה, שלתביעה יהיו סיכויים. שאנשים יוכלו לבוא על עונשם, שצדק ייעשה. הטיפול הראוי בנפגעות ובנפגעי עבירות מין בהליך המשפטי הוא קריטי לכך שהתביעה תצליח. זה אינטרס ציבורי ראשון במעלה משום שבסוף, מה שאנחנו רוצות ורוצים זה למנוע עבירות מין; זה למנוע עבירות אלימות. לשמחתי, הדוח התקבל. אנחנו כבר העברנו כאן לפחות עוד פרק אחד ממנו שאני יכולה לזכור: סיוע משפטי, ליווי של הנפגעות והנפגעים על ידי נציגות ונציגים מהסיוע המשפטי על חשבון המדינה מתחילת ההליך, כלומר משלב התלונה והחקירה. עכשיו עובר עוד פרק, והוא הפרק שמרחיב את ההגנות שכבר יש לילדות וילדים נפגעים במערכת – להרחיב אותם ככה שהם לא יסתיימו בגיל 14 אלא יימשכו לגיל 15. עכשיו תאמרו: למה דווקא 15 ולא 16 – כפי ששאל אתמול בצדק יו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן, אני אומרת למה רק עד גיל 16 ולא נניח עד גיל 18, שהוא הגיל שבו אתה מפסיק להיות קטין, או את מפסיקה להיות קטינה להרבה צרכים אחרים. נכון, יש לנו דרך מאוד ארוכה לעשות, יש לנו דרך ארוכה לעשות בלחוקק את שאר הפרקים ולהרחיב את ההגנות שניתנות, אבל כל שינוי כזה הוא ממש מבחינת הצלת חיים. כל ילדה או ילד שנחקרו לפני גיל 14 ואז עברו את גיל 14, ופתאום מוצאים את עצמם כאילו הם צריכים להעיד בתנאים של אדם מבוגר – למרות שאת החקירה שלהם הם עשו עם ההגנות שניתנות להם כילדה או ילד – עכשיו יוכלו, בכל זאת, לעשות את זה עד גיל 15 – כל אחת וכל אחד כזה זה עולם ומלואו. יש פה גם הגנה על הילדות והילדים האלה. יש הכרה בהם; הכרה במה שהם עברו ובמה שנדרש כדי לשקם אותם, ולתת להם סיכוי לחיים שלא יוכתבו על ידי הטראומה שהם עברו. יש כאן הבנה של המערכת שהיא חייבת לעשות את השינוי שיאפשר לילדות והילדים האלה את הסיכוי הזה. זה צעד מתוך הרבה צעדים שצריכים להיעשות, אבל זה צעד חשוב בצורה בלתי רגילה, מה גם שהרבה פעמים הזמן שעובר מהחקירה ומהתביעה הוא זמן שלקח למערכת ולא בגלל הנפגעת או הנפגע. הם בוודאי לא צריכים להיות אלה שישלמו את מחיר המורכבות של המערכת ואת הזמן שלוקח לה להגיע לדבר הזה. אני רוצה להשתמש בהזדמנות הזאת כדי לחזור למושכלות היסוד: פגיעה מינית היא על אלימות ועל כוח. על ניצול של כוח שיש לך על מישהי חלשה יותר ממך. ילדות וילדים עד גיל 12 נפגעות ונפגעים כמעט באותה מידה, משום שהם חסרי ישע, משום שהן רכות ורכים. אחר כך הם גדלים להיות גברים ונשים והתפקידים של קורבנות משתנים, או נותרים על כנם, בהסללה החברתית של המערכת שלנו, של החברה שלנו. אבל כילדות וילדים, גם בנים פגיעים בצורה בלתי רגילה וחשופים לפגיעה מינית. אני רוצה להודות לשר המשפטים שהתגייס, לא רק באופן כללי – בתקופה הזאת, משרד המשפטים עושה עבודה על דוח ברלינר – אלא גם ספציפית לעזור לי להעביר את ההצעה הפרטית הזאת, שמחכה כל כך הרבה שנים, וסוף סוף יש לה הזדמנות לעבור ולהפוך להיות חלק מספר החוקים. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה, ליושב-ראש ועדת החוקה, באמת, רבות ורבים בלשכה המשפטית, שלאורך השנים – אגב, הצוות המשפטי של ועדת החוקה שמגויס לטובתם של נפגעות ונפגעי עבירה לאורך שנים, צריך להגיד באמת, הוא חוליה חשובה מאוד בדרך הזאת. לנשות, בעיקר, משרד המשפטים, שעושות את העבודה הזאת תוך ניסיון לתכלל כל הזמן את המגבלות של שאר המערכת. באירוע הספציפי הזה אני רוצה להגיד תודה רבה למי שמאפשרת לי לעמוד כאן היום ולהעביר את הצעת החוק הזאת, ואני קוראת לכן ולכם להיות שותפים לדבר החשוב כל כך הזה: הזכות של ילדות וילדים לקבל יחס ראוי ממערכת המשפט כדי שיוכלו לספר את הסיפור שלהם, כדי שיוכלו לזכות בהכרה, כדי שיוכלו להשתמש בהזדמנות הזאת, להתגבר על הטראומה ולא להעמיק אותה; כדי להחלים מהתופת הפרטית שלהם ולא להפוך אותה לפצע גדול עוד יותר. פגיעה מינית היא רעה חולה בחברה שלנו, ובחברה האנושית בכלל; היא רווחת בבתים הרבה יותר רבים ממה שאתן אוהבות ואוהבים לחשוב על זה בשוטף. פגיעה מינית מאפשרת בהמשך החיים את תעשיית המין; מאפשרת חלק ניכר מתעשיית הפשע. כשנתחיל לטפל כמו שצריך בפגיעה מינית בילדות, אנחנו נתחיל להבריא את החברה האנושית שלנו בכלל. זה צעד קטן, אבל זה צעד חשוב בדרך לשם. אני קוראת לכם לתמוך בהצעת החוק, תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. אני מתכבד להזמין את שר המשפטים יריב לוין אל הדוכן להשיב בשם הממשלה על הצעת החוק. עד עשר דקות, לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני לא צריך להוסיף הרבה על הדברים שאמרה כאן חברת הכנסת מיכאלי, גם ביחס לחשיבות הנושא, שאנחנו באמת עוסקים בו ומנסים לתת לו מענה נכון. בימים אלה מקודמת בכנסת הצעת חוק ממשלתית רחבה שעוסקת בתיקון דיני ראיות הגנת ילדים (תיקון מס' 20), שכוללת, בין היתר, גם מרכיבים שמוצעים בהצעת החוק שמובאת לפנינו כעת. אני סברתי שבהחלט טוב שנקדם את הנושא הזה בתיאום, בשיתוף פעולה רחב כאן בבית. מאחר שחברת הכנסת מיכאלי עוסקת בנושא הזה מזה שנים, ראיתי לנכון להביאו. עשינו באמת הליך מהיר כדי לאפשר להצעה הזו לעבור כאן היום, ולהתמזג לתוך ההצעה הממשלתית. ועדת השרים אכן החליטה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לכך שהקידום שלה לא יעכב את קידום הצעת החוק הממשלתית בנושא. אנחנו פשוט תחומים בזמן, אבל הבעיה הזו, אני מעריך מאחורינו, כי ברגע שעברנו היום את הקריאה הטרומית, אז אפשר יהיה למזג את זה בוועדה. כמובן, בכך שהצעת החוק תמוזג עם ההצעה הממשלתית – ואני מקווה שבאופן מיידי ומהיר – התהליך הזה יושלם וההצעה הממשלתית תאושר כאן בקריאה השנייה והשלישית ביחד עם ההצעה של חברת הכנסת מיכאלי. על כן אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק, תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

יישר כוח הגדול. דוגמה נפלאה לשיתוף פעולה פורה שניתן להגיע אליו גם בין קואליציה לאופוזיציה. האם יש מי שמתנגד להצעה ומבקש לנצל את זכותו? מכיוון שלא, חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון – הרחבת ההסדרים הקבועים בחוק לילדים אשר עברו את גיל 14 במועד העדות), התשפ"ג–2023.

קריאה:

רגע - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אני מחכה. אנא, תפסו את מקומותיכם, כל המעוניינים להצביע. אנא תפסו את מקומותיכם, כל המעוניינים להצביע.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

למה לא מצביעים?

היו"ר אליהו רביבו:

כנראה שיש שיקול דעת שמצדיק זאת. תסמכי על שיקול הדעת. תודה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

סומכת. סומכת בעיניים עצומות.

היו"ר אליהו רביבו:

אני מעריך את זה ומודה לך. חבריי חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון – הרחבת ההסדרים הקבועים בחוק לילדים אשר עברו את גיל 14 במועד העדות), התשפ"ג–2023, לוועדת החוקה חוק ומשפט., נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע בזאת כי הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון - הרחבת ההסדרים הקבועים בחוק לילדים אשר עברו את גיל 14 במועד העדות), התשפ"ג–2023, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדה החוקה חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אליהו רביבו:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למשרת מילואים פעיל) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה טור פז. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז היעיל, שכבר הגיע להציג את הצעת החוק. לרשותך עשר דקות, אדוני.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, ראית את הסרט גבעת חלפון?

היו"ר אליהו רביבו:

מי לא?

משה טור פז (יש עתיד):

יפה. לדעתי, עם כל ערכיו הישראליים הרבים הסרט גבעת חלפון עשה נזק מאוד מאוד גדול לשם של אנשי המילואים. תמיד כשהיינו באים למילואים, היו אומרים: זה גבעת חלפון. אני רוצה לספר לך סיפור מהימים האחרונים, אבל הוא סיפור אמיתי, שהוא הכי הפוך מגבעת חלפון. יש לי חבר, נקרא לו מ', מהקיבוץ שלי, בן 49. הוא נפצע קשה מאוד בהיתקלות לפני כמעט 30 שנה. בימים אלה הוא נמצא במילואים בסוריה, והוא חלק מהכוח שהיה בהיתקלות בבית ג'ן לפני כמה ימים. כתבתי לו: היי, מה שלומך? מבין שהיית בהיתקלות. תקשיב, ככה הוא עונה לי: אני בסדר, מורל גבוה, במיוחד אחרי שהפצועים יצאו מכלל סכנה. יש להם שישה פצועים. הייתה ממש סצנה מ"בלאק הוק דאון". מי שגדל כמונו בשנות התשעים – "בלאק הוק דאון", למי שלא מכיר, זה סרט פעולה על האמריקאים בסומליה, קרב הירואי של איך הם מצילים את עצמם. הוא אומר: סצנה מ"בלאק הוק דאון". שאלתי אותו אם זה עשה לו פלשבק לפציעה. לא משנה, הוא אמר, תקשיב – ואני מצטט: היה ירי 360 מעלות. הורדנו מחבלים מטווח של 5 עד 8 מטרים. סך הכול 20 הרוגים בכפר. הצלפים שלנו ברתק עשו עבודה מעולה. היה מג"ד בשטח, היה מח"ט – קרב לתפארת אנשי המילואים. זה מה שהוא כתב לי. זה, מה שנקרא, חבר שהיה שם לפני כמה ימים. עכשיו אני מקריא לך – זה כבר פורסם – קצת יותר על הקרב הזה, מדברים שפורסמו בתקשורת: שמונה דקות חלפו מהרגע שלוחמי גדס"ר 55, צנחנים במילואים, פשטו על העיירה הסורית-סונית בית ג'ן, 11 ק"מ מגבול ישראל – עד שראש חוליית המחבלים הוצא ממיטתו באמצע הלילה ונאזק על ידי חוקרי יחידה 504 של אמ"ן. איתו נעצרו עוד שני פעילים. המבצע קיבל תפנית אלימה ביציאה החוצה עם שיירת ההאמרים. עשרות מחבלים פתחו באש מכל עבר. שישה לוחמים נפצעו, שלושה מהם באורח קשה. עליהם הוא אמר שהם יצאו מכלל סכנה. הם עשו שבועות של הכנות ומודלים. ראש התארגנות הטרור של ארגון אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה, שהוציא פיגועים נגד מוצבי צה"ל, היה בביתו עם אחיו. עד לפני כמה שנים זו הייתה פעולה של סיירת מטכ"ל, לא פחות, ולא היינו יודעים עליה; במלחמה הזו אנשי המילואים עושים את זה. אני לא נכנס לכל הפרטים. הם הגיעו, כמו שנאמר, בצורה רכובה, עם טנקים קרובים, עם זיקים באוויר, מסוקי קרב. המבצע השקט הפך לגלוי כשברשת הקשר הגדודית הכריזו: "ג'וני בידינו". התחלנו להתקפל – אומר הסמג"ד – אחרי זה שמענו ירי ספורדי די מרחוק. הפעלנו את המעטפת החטיבתית, ואז התחילו להגיע מחבלים ופתחו עלינו באש. עשרות מחבלים יורים ממקלעים ומנשק קל. הראשונים להיפגע הם לוחם וקצין מחוליות הסגירה. מי שמזנק לעברם הוא מ"פ שמפקד על הפעולה. הוא נפצע באורח קשה כשהוא הסתער – אני מדגיש, מ"פ במילואים. אחר כך הסגן שלו ומפקד הצוות נפגעים גם הם. מי שמחליף אותם הם הפקודים שלהם במילואים, לוחמים שתפסו פיקוד, הכווינו כוחות וניהלו לחימה מטווח אפס, כאילו הם בח'אן יונס או במחנה הפליטים של שכם. בין 13 ל-20 מחבלים חוסלו. ששת הפצועים פונו. הקרב עבר לדעתי מתחת לרדאר הישראלי. נכון, בסוף השבוע הרמטכ"ל ביקר אותם, גם ראש הממשלה, ודיבר עם הפצועים – אחד הפצועים הוא סטודנט בן 25 שהיה בשירות מילואים, כאמור. גם אחיו התאום וגם הוא נלחמו בסוריה. אדוני, למה טרחתי להקריא את הקרב הזה כולל העדויות של החבר? כי אמרתי, גבעת חלפון אינה עונה הוא סרט פאר, אבל מה – הוא תיאר מילואים של פעם, של לפני 50 שנה, וכבודו במקומו מונח. מאז, המילואים ובמיוחד ממלחמת חרבות ברזל הם לא רק בחזית הלחימה. שוב, מה שנעשה בסוריה לפני כמה ימים הוא מבצע שפעם סיירת מטכ"ל הייתה עושה אותו. הייתה עושה אותו ומתכוננת אליו חודשים. חטיבה 55 של הצנחנים, שגם עכשיו במילואים בסוריה, נמצאת שם – סליחה על הביטוי – על הדרך שולפת שני מחבלים בכירים מהבית שלהם, קרב מול עשרות מחבלים פנים אל פנים, שישה פצועים שגם עכשיו בבית החולים. למה אני מספר לכם את זה? כי זה קשור ישירות לחוק הזה. כי שבוע אחרי שבוע - - -

היו"ר אליהו רביבו:

ברשותך, פאוזה קטנה: אני חייב להתוודות בפניך שהנתון המרכזי שצד את אוזניי הוא זה שהם מצאו את עצמם מכותרים 360 מעלות. לכל הפחות צריך לבדוק מה מביא כוח צבאי עם פיקוד בכיר למציאות שבה בנוהל קרב הם מכותרים ב-360 מעלות על ידי אויבים שצולפים בהם.

משה טור פז (יש עתיד):

כן, כן, אני מסכים איתך. אני יכול לומר לך שבכוונה לא הבאתי לפה את התחקיר הצה"לי אלא רק את הדברים הפומביים.

היו"ר אליהו רביבו:

- - - למה שאתה אומר.

משה טור פז (יש עתיד):

יש פה מה ללמוד, אבל שוב – תמיד אומרים שלקרב גבורה תמיד יש גם הקשרים של מה היינו עושים טוב יותר, או איך היינו מתכוננים טוב יותר. אבל בסוף בסוף – תראה, הייתי מג"ד של גדס"ר 646. נכנסתי במקביל לגדס"ר 55 למבצע – לא משנה איזה – יותר מפעם אחת. אני מכיר את החבר'ה, מכיר את הלוחמים. דרך אגב, אח של ניר ברקת היה מג"ד במקביל אליי, הוא גדס"ר 55, אני גדס"ר 646. אני יכול להרגיש כמעט את הזיעה של החבר שלי מ-55 בווטסאפ שהוא תיאר לי עמוק משם. שוב, למה אני מביא את הדברים כאן ומוציא עליהם זמן כנסת יקר? כי, אדוני היושב-ראש, אני לא חושב שאפילו עכשיו, אחרי שנתיים ורבע של מלחמה, הפנמנו את השינוי של מקום המילואים במדינת ישראל. זה 180 מעלות מגבעת חלפון – לא 360. זה הכי הכי הכי מסוכן ומקריב שיש. זה הפוך מהשתמטות, זה הפוך מגבעת חלפון. ועכשיו אני שואל אתכם באמת – יש פה הזדמנות להישג לממשלה. עוד מעט יעלה לפה שר תורן כזה או אחר, אני לא יודע אם סטרוק או לוין או מישהו אחר, ויסביר לי למה לא צריך את זה, כי עושים את ההוא, ובעצם כבר חוקקנו ודאגנו – לא. לא חוקקנו מספיק, לא דאגנו מספיק. הרבה מהדאגות למילואים הן רק הוראות שעה. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, אני אשאל אותך שאלה יותר רחבה: מתישהו – בעוד חודש, בעוד שלושה או שישה חודשים – נלך לבחירות. ואז ישאלו אתכם, אותך, אותנו, הבוחרים: מה עשיתם? סכמו לנו קדנציה, זו לא קדנציה קצרה, קדנציה כמעט מלאה. יש פה אפשרות להישג, תיקון לפקודת מס הכנסה שנותן פטור ממס הכנסה לחיילי מילואים. זה לא איזה תיקונון, זו לא זכות קטנה. ממשלת ימין על מלא מלא, שלוש שנים של קדנציה, והרביעית התחילה. מינויים – יש. ג'ובים – יש. אבל הישגים, הישגים – לא שמאלנים, לא חילונים, אין פצ"רית, אין יועמ"שית, אין תירוצים, אין סיפורים. אל תגיד לי, שינינו את השיח; אל תגיד לי, התחלנו תהליך; אל תגיד לי, בג"ץ לא נתן לנו. באנו לעבודה – מה עשינו? הכלכלה – לא, אדוני היושב-ראש, המחירים יורדים? לא. השכר עולה? גם לא. המשק צומח? ממש לא. בחינוך – מה קורה בחינוך? המצב של ילדי ישראל השתפר? הרי אפילו ועדת חינוך אין. משרד חינוך מתפקד? בטח שאין. הפערים הרי רק גדלו. אתה יודע מה, משילות – נושא נורא חשוב, הכריזו עליו לפני הבחירות. פשיעה – הפשיעה עלתה או ירדה? עלתה, בכל המגזרים, דרך אגב. שלוש שנים – ואפס תוצאות. תאונות דרכים – ואללה, הממשלה תגיד: זה חשוב לי. יש לנו מאות הרוגים, עשרות אלפי פצועים בשנה. מה מצבנו בשלוש השנים האחרונות, התקדם או ירד? יורד. אתה יודע, אני מחובר לקבוצות של ליכודניקים – אתה יודע, פעם הייתי מצביע ליכוד, עד גיל 40; עבר לי – והיו פעם סטיקרים: הליכוד הוא בלב, הליכוד הוא בראש. אתה בטח מכיר את הסיסמה. שמישהו שיש לו סטיקר כזה בבית יגיד מה הליכוד עשה בלב או בראש, כי בנתונים התשובה היא כלום. שלוש שנים של שום דבר. ואני אומר כאן, יש הצעת חוק שיכולה להיות הישג – לא רק לי, תהפכו אותה לממשלתית, תגבשו אותה. אבל אם אין כלכלה ואין משילות וגם אין ביטחון, ומשרתי המילואים נושאים בנטל, והדבר היחיד שמבטיחים להם ב-2026, אדוני היושב-ראש, זה עוד נשיאה בנטל, עוד חודשיים, חודשיים וחצי של מילואים – אז לא הגיע הזמן, חבריי בקואליציה, כמו ש-12 מתוככם שתו מיץ אומץ ומצאו את עמוד השדרה שלהם - -

קריאה:

משה טור פז (יש עתיד):

תודה עליזה. - - בנושא חוק הגיוס, אולי הגיע הזמן לעשות את זה גם בנושא אנשי המילואים? אין לנו אנשי מילואים אחרים, אין מי שיחליף אותם, אז בואו לפחות נתגמל אותם.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. מי שתעלה להשיב בשם הממשלה – גברתי השרה אורית סטרוק, בבקשה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני צריכה להתמודד עם הגובה הזה. נוריד.

היו"ר אליהו רביבו:

אנחנו ממתינים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן. שלום, כבוד יושב-ראש הישיבה - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, השרה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - החביב, היקר, חבריי חברי הכנסת, איפה המציע? חבר הכנסת קינלי, משה טור פז היקר. קודם כול, כמובן, אני תכף אקריא את התשובה הרשמית שיש בידי, אבל אני קודם אומרת לך, קינלי, שכל מי שחושב על חיילי המילואים בימים אלה – טוב הוא עושה. בזכותם אנחנו מצליחים, מנצחים. אנחנו מצליחים ומנצחים בזכות המשפחות שלהם, המסורות, שהן אגב שקופות. מה שסיפרת קודם על המילואימניקים בסוריה, כן – שעושים עבודה, שפעם היו שולחים סיירת מטכ"ל, ושולחים מילואימניקים, והם עושים עבודה פנטסטית, ממש פנטסטית – אז אותם לפחות אנחנו רואים – הם על מדים, יש להם דרגות, הם מסתובבים עם נשק, דובר צה"ל מדבר על מה שהם עשו. בטלוויזיה מראים לכולנו לאיזה הישגים הם הגיעו. עומד חבר כנסת מכובד על הבמה, הוא מצדיע להם, ואנחנו כולנו שותפים להצדעה. מה שעובר על הנשים שלהם בבית, שהן שקופות – הן מתמודדות לבד עם כל העול ששני בני זוג אמורים להתמודד איתו, הן מתמודדות עם זה לבד. על הילדים שלהם עוברים שבועות וחודשים, מאות רבות של ימים ללא אבא. את זה אף אחד לא רואה ואף אחד לא מתעד, ולזה אף אחד לא מצדיע ואף אחד לא מריע – לנשים וילדים שראויים לצל"ש גם הם. אז קודם כול ישר כוח שאתה מעלה את הדברים האלה. זה חשוב ביותר, ובעניין הזה אנחנו תמימי דעים לחלוטין. ברשותך אני אקריא את התשובה הרשמית שיש לי, ואחר כך נוסיף עוד כמה דברים. ובכן, לפני כשבועיים אישרה מליאת הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת שר האוצר למתן הטבות מס דרמטיות בהיקף של עד ארבע נקודות זיכוי למשרתי המילואים. מן הסתם אתה מודע לכך, ומן הסתם ישבת גם איתנו כאן והייתה לך הזכות להצביע בעד ההטבה המאוד-חשובה הזו. שווי ההטבה מגיע לסכום של עד 1,000 ש"ח ברוטו בחודש ועד 12,000 ש"ח נטו בשנה כתלות במספר ימי המילואים. זו בשורה חשובה והיסטורית שמבטאת מקצת מההוקרה וההערכה העצומה שחבה מדינת ישראל למשרתי המילואים הגיבורים – אני מוסיפה ואני בטוחה שתסכים איתי – ולמשפחותיהם, שעזבו הכול פעם אחר פעם כדי להגן על הבית ולבצר את ביטחונה של מדינת ישראל. צעד זה הצטרף - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אני מבקש מכם לשמור על השקט. תאפשרו לשרה להשלים את תגובתה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא, מילא אני, אבל אנחנו מדברים על חיילי המילואים, אז אם אפשר לכבודם שיהיה יותר שקט באולם.

היו"ר אליהו רביבו:

מה זה? סדרנים, אני מבקש, אני לא צריך לבקש מכם. תפעלו באופן יזום, זה בלתי מתקבל על הדעת.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני בטוחה שכל אחד ואחד ממי שכעת מפטפט באולם יכול לגזור על עצמו שקט לכבודם של חיילי המילואים שלנו ומשפחותיהם. צעד זה הצטרף לתוכנית מעטפת רחבה ומשמעותית למשרתי המילואים ובני משפחותיהם בהיקף של כ-20 מיליארד ש"ח, שאישרה הממשלה. אגב, אני מזכירה שאנחנו העברנו כאן החלטות גם לטובת משרתי הקבע, שגם עליהם עוברים ימים מאוד לא פשוטים, עליהם ועל המשפחות שלהם, אנשים שבקושי ראו בית בשנתיים פלוס האחרונות, בקושי ראו בית. המסירות שלהם היא מעל ומעבר. לעניין הצעת החוק הספציפית הזו, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את המשך הדיון בארבעה חודשים. התקנון לעבודת הממשלה קובע כי הצעת חוק פרטית שתובא לדיון במליאת הכנסת בטרם שנקבעה עמדה לגביה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, עמדת הממשלה תהיה להתנגד. לאור זה, אבקש מחברי הכנסת להסיר את ההצעה מסדר-היום. זה הטקסט הכתוב שהונח בידי. עכשיו ברשותך אני אוסיף כמה דברים מטעמי. אני רוצה להגיד בהקשר שדיברת עליו, ידידי חבר הכנסת טור פז – דיברת בצדק כמובן על הנטל שמונח על כתפיהם של המשרתים. אני רוצה לומר כך: זה אומנם נטל, אבל כמו שאנחנו אומרים לילד שנכנס לעול מצוות – אנחנו נוהגים – לפחות ככה כתבנו במשפחה שלנו על ההזמנה לבר מצווה – שהילד נכנס בנועם עול מצוות. זה לא שהמצוות אינן עול – הן עול; אבל זה עול שאנחנו מקבלים אותו בנועם, אנחנו מקבלים אותו באהבה, אנחנו מקבלים אותו בהכרה ובתחושת זכות עצומה. כתלמידה של הרב דרוקמן, זכר צדיק לברכה, אני יכולה לומר שכל חייו היו עשייה ועשייה כל הזמן, האיש הזה לא נח לרגע, אבל כל הזמן יכולת לראות על פניו שמחה. הוא לא אמר, אוי, כמה קשה, אוי, אין לי זמן, אוי, אני – לא. הוא היה מלא שמחה על הזכות לעשות ולפעול. גם אנחנו והילדים שלנו, ואני מניחה שאתה חווה את זה כמוני – בעזרת השם בנר שמיני של חנוכה הילדים שלי מתגייסים – עוד לא זוכרת בדיוק לכמה, 60 ומשהו ימי מילואים, שני בנים שלי וחתן אחד. זה כבר סבב – אני לא סופרת, אני חושבת חמישי או שישי שלהם – והם הולכים. זה לא שלא קשה להם, קשה להם, אבל הם שמחים לעשות את זה. אני אגיד לך שאחד משלושתם הוא מאלה שהיה בפטור שלא באשמתו ולא משום סיבה עניינית, פשוט המערכת, כמו שהיא זרקה רבים החוצה לפטור – אני חושבת שחבר הכנסת שטרן גם טיפל בזה במסגרת התפקיד שלו בוועדת חוץ וביטחון – היו הרבה חיילים שנזרקו לפטור בלי שהם ביקשו את הפטור הזה בכלל, הלכו לנו לאיבוד והיו חסרים לנו. כשהם ניסו לחזור, הם נתקלו בקיר, היה להם קשה לחזור.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל כבר חזרו הרבה אלפים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הרבה חזרו עכשיו. אני אגיד שלאחד הבנים שלי לקח חודשים רבים להצליח בכלל לעבור את הקיר הזה ולהיכנס, וכמה הוא רצה וכמה הוא התאמץ – ועכשיו כשהוא יוצא לסבב נוסף, אז נכון, זה קשה לאישה מאוד, זה קשה לילדים, זה קשה לו, זה קשה בפרנסה, אבל אנחנו לוקחים את זה כזכות גדולה מאוד.

היו"ר אליהו רביבו:

אשריו שהצליח. אחיין שלי, מהנדס בהכשרתו, במשך שנה וחודשיים – עשרות מכתבים, מנסה להבין איך זה שלא קוראים לו. מבקש לכל תפקיד, מהנדס בהכשרתו. לא הצליח להבין למה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זה אירוע שאי-אפשר להבין אותו.

היו"ר אליהו רביבו:

נאלצנו להפעיל קשרים, שגם לא צלחו, אגב.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז בסוף באמת הבן שלי הפעיל קשרים. הוא הפעיל את אח שלו, שהיה במילואים, ומהמילואים הוא משך אותו אליו. אז צריך היה לחתום ששני אחים יכולים לשרת יחד באותו מקום. אבל זה מה שיש, מה לעשות. כל אחד כזה נחוץ לנו מאוד מאוד. אז אנחנו מתייחסים לדבר הזה כזכות. אני אגיד לך, חבר הכנסת טור פז, שהסבא שלי, זיכרונו לברכה, כשאני הכרתי אותו, היו לו אצבעות שבורות. האצבעות היו שבורות. למה הן היו שבורות? הוא שבר לעצמו את האצבעות כדי לא להתגייס לצבא של הצאר ברוסיה. הוא שבר לעצמו את האצבעות כדי להיות נכה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

סבא שלי ירה לעצמו ביד.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הינה. וכל חייו הוא היה עם אצבעות כאלה, כי הוא שבר לעצמו. ביום שהבן שלו, אבא שלי, זיכרונו לברכה, התגייס לצבא ההגנה לישראל, אף על פי שהוא היה רק בן 16 וחצי, הסבא הזה עמד ובירך שהחיינו, שהוא זוכה שהבן שלו מתגייס לצבא של עם ישראל, לצבא ההגנה לישראל. הוא הסתובב ככה עם האצבעות. עכשיו, מה גיליתי בימים האחרונים? בימים האחרונים גיליתי ספר מדהים שכתב החפץ חיים. שמעתם פעם על הספר "מחנה ישראל", שכתב החפץ חיים? בשנת תרמ"א החפץ חיים כתב ספר בשם "מחנה ישראל", שבו הוא נותן הנחיות הלכתיות לחיילים יהודים ששירתו בצבאות זרים. מה היה הפחד הכי גדול? למה סבא שלי שבר את האצבעות? הוא שבר את האצבעות כי הוא פחד – ממה? הוא פחד שבמלחמה הזו הוא יירה ויהרוג חייל יהודי בצבא שממול. זה היה הפחד הגדול. שהוא יירה, הוא יילחם, והוא יהרוג יהודי בצבא שממול. תודה רבה, אופיר.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. האם חבר כנסת המציע, חבר הכנסת טור פז, מבקש לממש את זכותו להגיב? חבר הכנסת טור פז מבקש? בבקשה. שלוש דקות לרשותך. אני מניח שתעשה את זה בפחות, נכון?

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, כשהאולם עוד היה ריק, תיארתי כאן – אפשר שקט, אדוני היושב-ראש? תיארתי כאן קודם היתקלות קשה מאוד שבה נפצעו שישה קציני וחיילי חטיבה 55 לפני כמה ימים בסוריה. גברתי השרה, כאן בחוק הזה אני מציע תיקון אמיתי, שדואג להרבה מאוד אנשי מילואים, שמנסים גם לעבוד, גם ללמוד, גם לגדל משפחות וגם לשרת את המדינה. דיברת בצדק על המשפחות השקופות, גברתי השרה סטרוק. אז אתמול בערב, שתדעי, ביקרתי שתי משפחות כאלה. מה זה ביקרתי? הלכתי להביא להן ארוחת ערב. יש לנו תורנות קהילתית, והכנו אשתי ואני ארוחת ערב, והלכתי להביא להם. דפקתי בשתי דלתות אצלנו ביישוב, נכנסתי הביתה; בבית אחד יש שלושה ילדים, בבית שני יש חמישה ילדים. האישה לבד כבר חודשים ארוכים, מחכים שהאיש יחזור ממילואים. הבאתי ארוחת ערב, פתק קטן של מילה חמה. מה אני אגיד? זה המעט שאפשר לעשות. אבל עכשיו, גברתי השרה, אני פונה אליכם כממשלה – אתם הממשלה. אם אנחנו לא דואגים למשפחות המילואים – תדאגו; אם אנחנו לא דואגים מספיק לאנשי המילואים – תעשו. את יודעת, הזכרת את נשות המילואים – מעניין, אבל לוועדת החוץ והביטחון הגיעו אתמול נשות מילואימניקים, ומה הן אמרו? חברים יקרים, לפני שאתם מרימים יד בעד המשך ההשתמטות החרדית, תסתכלו עלינו, עלינו, נשות המילואים. עמדה שם מישהי ואמרה: אני, האיש שלי הולך להיעדר עוד 70 יום השנה, ב-2026, כי יש פה מישהו שהילד שלו, שהוא בן 20, לא משרת. אז בסוף זה אותו דבר. חוק הגיוס כרגע, שהוא חוק השתמטות, מביא לזה שב-2026 אנשי המילואים ישרתו עוד 70 יום. זה קשור אחד לשני. אי-אפשר להסתובב ביד אחת ולומר "אנשי המילואים", "אנשי המילואים", וביד השנייה להרים את האצבע בעד חוק השתמטות. זה לא עובד. אז יפה שהעברתם 1,000 שקלים, השרה סטרוק, זה מצוין. אני מציע פה עוד אלפי שקלים. ואני אומר לכם, כל שר, כל ח"כ, כל חבר קואליציה מהציונות הדתית שירים את ידו בעד המשך ההשתמטות – אנחנו יודעים, הציבור לא יסלח לו. הציבור שלנו לא יסלח למי שלא ידאג לאנשי המילואים שלנו. תודה רבה, ואני קורא לכם לתמוך בחוק.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. אנא תפסו את מקומותיכם, אנו עוברים להצבעה. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למשרת מילואים פעיל) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 55 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למשרת מילואים פעיל) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

בעד ההצעה – 38, נגד – 55. אני קובע בזאת כי הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למשרת מילואים פעיל) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025, לא עברה בהצבעה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – מתווה בן-גוריון לדחייה ופטור משירות מטעמי לימודי דת), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת מירב כהן. גברתי, את מוזמנת לשאת את דברייך. עשר דקות לרשותך. תמתיני רגע, ברשותך. אני מבקש מחברי הכנסת לכבד את הדיון, את הנואמת ואת הבית הזה. מי שמעוניין לדבר, שיעשה את זה בפרסה – סדרנים. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, סביב קום המדינה, בשעה שבאמת כל זוג ידיים נדרש להגנה על היישוב, דוד בן-גוריון הגיע להסדר זמני – אני מדגישה, הסדר זמני – שבמסגרתו - - -

היו"ר אליהו רביבו:

הוא אמר שזה זמני?

מירב כהן (יש עתיד):

הוא אמר שזה זמני. לא עבד לו כל כך.

היו"ר אליהו רביבו:

אני זוכר אמרות אחרות שלו.

מירב כהן (יש עתיד):

אז באמת איך שקמה המדינה, בשעה שבאמת כל זוג ידיים נדרש להגנת המדינה, דוד בן-גוריון הגיע להסדר זמני עם הנהגת המגזר החרדי. וזה אמר את הדבר הבא: כל הצעירים יתגייסו, כולם יתגייסו, ורק 400 עוקרי הרים – ככה הוא הגדיר אותם, עוקרי הרים – העילויים הנדירים ביותר, הם אלה שימשיכו ללמוד. זה היה הסדר מצומצם, חריג, שנוסד בשנים שממש הגיעו אחרי חורבן עולם הישיבות בשואה; הסדר שנועד לשמור על הגחלת – ככה הגדירו את זה – גחלת פעילה של לימודי תורה גם בעיתות חירום ומלחמה. אבל כמו הרבה דברים בישראל, הקבוע, הדבר הכי קבוע – הוא הזמני. כדי להבין את הכוונה המקורית, צריך לזכור: אז, בימים ההם, במדינת ישראל חיו 600,000 יהודים, כלומר – אני מזכירה – זה היה הסדר שנתן פטור רק ל-400 מאות "עוקרי ערים". זה אומר שהפטור ניתן בזמנו ל-0.07% בלבד מהאוכלוסייה, שימו לב, פחות מ-1%, 0.07% בלבד מהאוכלוסייה. זה כוון לאליטה של האליטה. אבל ההיגיון הזה התעוות. ההסדר הזמני ההוא הלך ותפח ואיבד כל פרופורציה. מה שהחל כפטור ל-400 תלמידי חכמים, התנפח, שימו לב, פי 200, עד שהיום מדובר כבר בבין 80,000 ל-90,000 צעירים בגילי גיוס שלא מתגייסים מטעמי תורתו אומנותו. רובם, בואו נגיד את האמת, ממש לא "עוקרי ערים", ורבים מהם, אם נהיה דוגרי, אפילו אינם תלמידי ישיבה פעילים. זה כבר מזמן לא תורתו אומנותו, זה השתמטות שהפכה למדיניות והפכה את הציבור המשרת במדינת ישראל לציבור של עבדים. במקום לעצור את ההידרדרות הזו, למרות המלחמה הקשה, הממשלה הנוכחית עושה את ההפך הגמור – היא מעגנת את המנגנון הזה, שהשתולל, משמרת את חוסר השוויון ומעדיפה שיקולי קואליציה על פני ביטחון המדינה. וכאן מגיע בעצם האבסורד הגדול ביותר. שימו לב, אם במקור הפטור ניתן ל-0.07% מהאוכלוסייה, הרי שהיום מתווה חוק ההשתמטות של הממשלה קובע יעד גיוס מהמגזר החרדי של 0.07% מהאוכלוסייה היהודית בלבד, כלומר, הפוך – במקום שהפטור יהיה ל-0.07% מהאוכלוסייה היהודית, שמים יעד גיוס של 0.07% שיגיעו מהמגזר החרדי. מדובר על 5,440 מתגייסים חרדים בלבד בשנה הראשונה, וגם את זה כבר הנמיכו יותר, שזה בדיוק 0.07% מהאוכלוסייה היהודית. שימו לב איך העולם התהפך. וחשוב לי להזכיר את זה בימים שבהם חסרים לנו 12,000 חיילים, מתוכם 7,000 לוחמים. אלה הצרכים שהצבא דורש. ובזמן הזה יש עשרות אלפי חרדים שיכולים להתגייס מחר בבוקר ופשוט לא מתגייסים. אנחנו קוראים להם והם לא באים. אנחנו מתחננים לחילוף מתחת לאלונקה והם מפנים לנו את הגב. לכן הצעת החוק שמונחת לפניכם משנה כיוון, היא מחזירה את ההיגיון המקורי. על פי ההצעה, שר הביטחון, באמצעות ועדה ייעודית, יוכל להעניק פטור מטעמי לימוד דת, אבל פטור רק למי שהוא באמת עילוי ורק בשיעור של 0.07% מהאוכלוסייה היהודית, כפי שהתכוון במקור בן-גוריון – שאגב, ראוי לציין, נפטר בדיוק לפני 52 שנה. לא עוד העמדת פנים. לא עוד התחמקויות. מי שאומר תורתו אומנותו, שיעמוד בסטנדרט של "עוקר ערים". הוא גם יצטרך על פי ההצעה הזו לעמוד למבחן בפני אותה ועדה ולהוכיח את היכולות שלו, ורק הטובים ביותר יבחרו. ובואו נהיה מדויקים: אין סתירה בין קיום מצוות ובין שירות צבאי. ממש לא. משה רבנו, יהושע בן נון, גם הנביאים, גם כל גדולי התורה, כולם היו גם מצביאים. וגם אצלנו נזכיר את אלישע יהונתן לובר, זיכרונו לברכה, רועי קליין, זיכרונו לברכה, עמנואל מורנו, זיכרונו לברכה – איש מהם לא היה פחות תורני מאשר הפושטקים שצועקים בהפגנות "נמות ולא נתגייס". אם מטרת הפטור היא באמת לשמר את החכמים ביותר, אין שום סיבה שהזכות הזו תהיה סקטוריאלית. היא שייכת גם לדתיים, גם למסורתיים, לכל הציונים, לכל מי שהוא אכן "עוקר ערים" וגדול בתורה. כולם יכולים להיבחן, ובאמת לפי היכולות שלהם יחליטו אם הוא עילוי בתורה, אם הוא באמת מקדיש את חייו ללימוד. ולכן, עילויים מכל הסקטורים, על פי הצעת החוק הזו, יוכלו להיות כלולים בתוך אותה מכסת פטור לעילויים. אז מי שמאס בצביעות, מי שבאמת אכפת לו מביטחון המדינה, מי שבאמת מאמין בשוויון, מי שמאמין בהגינות, חייב לתמוך בהצעת החוק הזו. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. אני מבקש להזמין את נציג הממשלה, שר התקשורת, ד"ר שלמה קרעי, להשיב.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, יש כאן ילדים - - - וישבו בוועדה. אני מציעה שכל חברי הכנסת ינפנפו להם, כי הם גיבורי העם, גיבורי-על.

היו"ר אליהו רביבו:

וואו, וואו, תודה רבה. תודה רבה. שלום, יקירים, ברוכים הבאים. תהיו חזקים, אנחנו איתכם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

יישר כוח. תודה רבה לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, כנסת נכבדה – אדוני יושב-הראש, יש פריימריז ביש עתיד, שחברת הכנסת מירב כהן התחילה להעלות לכאן, לדוכן, שאילתות, הצעות לסדר-היום, חוקים? מה קרה?

אושר שקלים (הליכוד):

אין מספיק מקומות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה? אין מספיק. כן, כל חברי יש עתיד מוותרים לה על הבכורה להעלות עם הצעות פופוליסטיות. מה קורה איתכם, חברת הכנסת טל מירון? מירב כהן לוקחת לכם את כל הבמה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין פריימריז, אבל אתם צריכים לקנות את ליבו של הדיקטטור.

מירב כהן (יש עתיד):

למה אתה לא מדבר על הגיוס?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם צריכים לקנות את ליבו של הדיקטטור שלכם, שחושב שבעוד חודשיים, שלושה - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתה שר בממשלת ישראל, אתה שר, אתה שר, תדבר לעניין.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון, ואת לא. נכון, גם זה נכון.

מירב כהן (יש עתיד):

לא שפכתם מספיק דם? לא יצרתם מספיק שנאת חינם? בכל מקום רק שנאה, שנאה. מאסנו בזה. עם ישראל לא רוצה את השנאה הזאת יותר. די.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מבין שאת התקשורת אתם כבר לא מצליחים לשכנע.

מירב כהן (יש עתיד):

כמה שנאה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יאיר לפיד, ביום שני – כבר דיברנו על זה – במחזה מחמיר לב - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא נמאס לך? לא נמאס לך? לא נמאס לך?

שלי טל מירון (יש עתיד):

תתפטר.

מירב כהן (יש עתיד):

אתה שר במדינת ישראל - - - תתבייש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - הוא מתפלא למה העיתונאים לא שואלים אותו איפה הם יהיו בעוד חודשיים כי הממשלה הולכת לסגור את התקשורת ולבטל את הדמוקרטיה.

מירב כהן (יש עתיד):

מה עם הגיוס והחרדים? מה עם הגיוס והחיילים - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

איך אומרים? על ראש הגנב בוער הכובע. מי שניסה לסגור כאן כלי תקשורת זה אתם, זה יאיר לפיד שניסה לסגור.

מירב כהן (יש עתיד):

למה אתה לא מתייחס לעניין שלשמו עלית? למה אתה לא מתייחס לחוק - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אתייחס אלייך כשיתחשק לי להתייחס, חברת הכנסת כהן, לא כרגע. אני אתייחס כשאת תאפשרי לי לדבר, ואם לא תאפשרי לי לדבר, אז אני לא אגיע לגופו של עניין.

מירב כהן (יש עתיד):

שלי טל מירון (יש עתיד):

רואים שיש פריימריז.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני יושב-הראש, אני מבקש, זה בלתי אפשרי.

מירב כהן (יש עתיד):

למה לא להתייחס לגופו של החוק? למה עוד שנאה? כמה שנאה אתה יכול להפיץ, כמה?

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת כהן, חברת הכנסת כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

כמה? כמה? אלוהים ישמור.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת כהן, תקשיבי לי רגע.

מירב כהן (יש עתיד):

תצילו אותנו מהרוע הזה, מהשנאה, מהרעל.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

כל היום רעל, רעל, רעל. כמה? כמה?

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

תתייחס לגיוס, לחוק הגיוס.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, עד עכשיו קראתי לך - - -

מירב כהן (יש עתיד):

מה זה קשור?

היו"ר אליהו רביבו:

רציתי לומר לך מילה.

מירב כהן (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

תקרא לה קריאה ראשונה, היושב-ראש. מה זה?

היו"ר אליהו רביבו:

רציתי לומר לך מילה.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אליהו רביבו:

טוב, אוקיי, את בקריאה ראשונה, והשנייה תהיה מאוד קרובה, כי את לא רוצה להקשיב גם כשאני פונה אלייך באיפוק.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל תראה איך הוא מדבר, תראה איך הוא מדבר. למה כל כך הרבה שנאה ורעל? על מה?

היו"ר אליהו רביבו:

גם כשאני פונה אלייך באיפוק את לא מסכימה להקשיב.

מירב כהן (יש עתיד):

העלינו הצעת חוק עניינית.

היו"ר אליהו רביבו:

מיצית את אפשרות קריאות הביניים שלך. תודה. תמשיך, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

דרך אגב, לפחות שיתחיל, אם הוא רוצה לשפוך קיתונות של שנאה – מה שהוא עושה כל הזמן – לפחות שיתחיל בהתייחסות לחוק. זאת כבודה של הכנסת.

מירב כהן (יש עתיד):

לפחות זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מבין שאתם רגילים להנדס פיות, להנדס את התקשורת, להגיד לכל אחד מה לומר ואיך לומר, וכשמישהו אומר משהו שלא מוצא חן בעיניכם, אז את בהתקף טנטרום, כמו חברת הכנסת כהן - -

מירב כהן (יש עתיד):

לנו לא מגיע שר כמוך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עוד לא קם מסית כמוך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - שבדקה האחרונה שלך, כמעט מאבדת את העשתונות כאן במליאת הכנסת.

מירב כהן (יש עתיד):

עם ישראל יותר מדי טוב - - - כמוך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תראי איך את מאבדת עשתונות. את לא מסוגלת לשמוע משפט אחד שלא מוצא חן בעינייך.

היו"ר אליהו רביבו:

מכובדי השר. חברת הכנסת כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

אתה פשוט עונש לעם ישראל. אתה עונש. למה לעם ישראל מגיע העונש כזה?

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת כהן, אני פונה אלייך פעם נוספת, תקשיבי לי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את מאבדת עשתונות.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל הוא פונה אליי, הוא פונה אליי פעם אחרי פעם. הוא פונה אליי, מנסה לריב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את מאבדת - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת כהן, ניסיתי לומר לך משהו.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל הוא פונה אליי.

היו"ר אליהו רביבו:

לא אפשרת לי, אבל. תאפשרי לי רגע לומר לך משהו.

מירב כהן (יש עתיד):

מה זה?

היו"ר אליהו רביבו:

לא לאבד עשתונות.

היו"ר אליהו רביבו:

לאור העובדה שהשר בדבריו פנה אלייך, אפשרתי לך לבטא את עצמך בקריאת ביניים, אחת, שתיים, חמש. יש מיצוי גם לזה.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אליהו רביבו:

אני מבקש ממך לעצור פה. מכובדי השר, תתכבד, בבקשה, להמשיך במשנתך בסדורה. אני בטוח שיש לך מה לומר שעות רבות גם בלי להזכיר את מציעת החוק ואת הנסיבות שהובילו אותה להציע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אוקיי.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. השיטה שלכם, חברי יש עתיד, לנסות להנדס פיות, לנסות לחולל מהומה, לאבד עשתונות כאשר מישהו אומר משפט שלא מוצא חן בעיניכם, כאשר יש קהלים גדולים בציבור שכבר מתעבים אתכם, שאתם לא עוברים את אחוז החסימה אפילו בקרב הקפלניסטים והחברים שלכם, שיחד איתם אתם חוסמים כבישים – הדבר הזה לא משפיע עלינו. הציבור כבר לא מאמין לכם. הציבור כבר לא מתייחס ליאיר לפיד במסיבת העיתונאים, אפילו העיתונאים שלכם - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בוא נלך לבחירות. בוא נלך לבחירות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - אפילו אלו שמאתרגים אתכם. אנחנו נלך. אנחנו נלך לבחירות באוקטובר 2026, כמו שהחוק קובע, כמו שהמנדט שקיבלנו מהציבור קובע.

מירב כהן (יש עתיד):

זה שר? זה שר במדינת ישראל? זה מכונת רעל של בן אדם אחד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני בטוח - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ב-7 באוקטובר - - -

היו"ר אליהו רביבו:

קריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני בטוח - -

נעמה לזימי (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - שאתם ממש בסתר ליבכם - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה פחדן. אתה טרול.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - כן, חבר הכנסת בליאק – בסתר ליבכם אתם ממש משקשקים מפחד מהבחירות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה טרול. לעבוד אתה לא יודע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הרי יש בכל זאת גרעין של אמת - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שלוש שנים לא הצלחת להביא חוק אחד.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת בליאק. חבר הכנסת בליאק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הרי יש איזשהו גרעין של – חברים - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא הצלחת - - - משפטים. לחוק הכי פשוט - - - לעבוד אתה לא יודע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - אתם מביישים, אתם מביישים את עצמכם בעיני הציבור - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה טרול.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת בליאק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - בעיני האורחים הנכבדים שנמצאים כאן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה יורק רעל.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת בליאק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם ממש מביישים את עצמכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה טרול.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת בליאק, אתה בקריאה ראשונה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עוד רעל ועוד שנאה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תלמדו. אני יודע שאתם רגילים שהתקשורת - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ועוד רעל. אתה טרול.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת בליאק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת בליאק, לנוכח העובדה שיש איזשהו כשל במערכת ההגברה, אני מכריז עוד פעם - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הכשל לא במערכת ההגברה, הכשל הוא בזה שהוא שר בממשלה.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת בליאק, אתה בקריאה ראשונה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה הכשל האמיתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הכשל האמיתי הוא בזה שאתה עוד כאן.

קריאות:

שלי טל מירון (יש עתיד):

וואו, איזה רמה גבוהה.

קריאה:

מה זה הדיבור הזה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מבין – אה, אה, הוא יגיד: הכשל האמיתי זה שאתה שר בממשלה, זה בסדר. כשאני מחזיר לו באותו משפט: מה זה הדיבור הזה? אתם חבורת צבועים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה אכן כשל. זה אכן כשל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם חבורת הזויים, והציבור כבר לא מאמין למילה שיוצאת לכם מהפה. ואני יודע שאתם התרגלתם – אדוני היושב-ראש, אם אתה לא – או שתשתיק אותם או שתיתן לי לדבר, בבקשה.

היו"ר אליהו רביבו:

אני אשמח להשליט סדר, רק שבשביל טנגו צריכים שניים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, רק קריאות שניות, ראשונות. לא צריך, אין צורך בדו-שיח, אני מסתדר בדו-שיח. מי שמגזים, כמו חברת הכנסת כהן - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לפחות לא שלחת אותנו לעזאזל כמו ששלחת את חיילי חיל האוויר, את טייסי חיל האוויר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - אפשר לקרוא לו. אם לא, אני אסתדר.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני יודע שאתם התרגלתם לזה שהתקשורת מהדהדת את המסרים שלכם, שהתקשורת לא אומרת דברים שלא מוצאים חן בעיניכם – יאיר לפיד, זה שניסה לסגור כאן כלי תקשורת בעצמו, את ישראל היום ואת ערוץ 14, וסותם פיות למ"פ שריון ששירת מאות ימי מילואים בעזה – וכאן אני אעבור לחוק שעומד כאן על סדר-היום – היושב-ראש שלך, סותם פה למ"פ שריון. מה המ"פ הזה יגיד? מה יאמרו החיילים שלו בעזה ובלבנון? שאותו אחד שמנסה כאילו לעזור להם בגיוס סותם פיות למפקד שלהם. אתם מעיזים לבוא ולדבר כאן על תקשורת חופשית? אפילו העיתונאים במסיבת העיתונאים שלך, יאיר, לא מקשיבים לך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

עוד פעם? די. מחזרת ומחזרת ומחזרת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא מקשיבים. אנחנו נגיד את זה עד שכולם ישמעו וכולם יבינו - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

בלתי נסבל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - את הצביעות שלכם. אתם מדברים על תקשורת חופשית, ואתם מנסים לסתום פיות. אתם מדברים על חופש ביטוי, ואתם רוצים שליטה של יועמ"שים ושל פקידים שימשיכו לשלוט בתקשורת, שימשיכו לחסום קולות בלתי רצויים, שימשיכו להדהד את המסרים של לפיד וחבורתו. הדבר הזה נגמר. בעזרת השם בשבוע הבא מתכנסת כאן ועדה מיוחדת להעביר את רפורמת השידורים שתפתח כאן את השוק לתחרות, שתאפשר למגוון דעות להישמע, ושלעולם, לעולם לא תאפשר – לא תהיה עוד רשות שנייה שיאיר יוכל לפנות אליה ולבקש ממנה - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

16 פעם כבר יאיר. מתי תגיע ל-50?

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - לסגור ערוץ כי הוא לא מוצא חן בעיניו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יש לך מה להגיד?

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת יסמין פרידמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא תהיה רשות כזאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה יורק בפנים של כל הצבא.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת יסמין פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מי אתה שתדבר? מי אתה?

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת יסמין פרידמן, קריאה ראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה יורק על כל הצבא עם ההשתמטות שלך.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת יסמין פרידמן, קריאה שנייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא תהיה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

שנייה, לפני שאתה ממשיך, אדוני השר – תקשיבו, תקשיבו, חבריי חברי הכנסת, לאור העובדה שאני לא ממהר לקרוא בקריאות, אם אני כבר הגעתי לקריאה הראשונה – השנייה והשלישית יהיו קרובות. קבלו את זה ממני כטיפ. אני לא ממהר לקרוא בקריאות. בבקשה, תסיים בבקשה את דבריך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. לא תהיה לך, יאיר, רשות שנייה לפנות אליה. לא תהיה לך רשות שנייה לפנות אליה ולהתלונן על תוכן ולהתלונן שערוץ 14 עושה עליך לפיד לילי. לא יהיה לך, כי לא תהיה רשות שתהיה לה סמכות להתערב בתוכן.

דבי ביטון (יש עתיד):

- - - ביבי. גועל נפש, מה שקורה כאן. תתביישו לכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ומזה אתם מפחדים. אתם מפחדים שהפקידים והיועמ"שים לא יגנו על התקשורת שלא תאמר דברים שלא מוצאים חן בעיניכם. הדבר הזה נגמר. ומכאן אני רוצה לעבור לחוק הפופוליסטי שנמצא כאן על סדר-היום. אותה חבורה שיושבת כאן, אזרחי ישראל – המצלמות לאופוזיציה - -

מאיר כהן (יש עתיד):

די, די, די עם הרעל. די עם הרעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - אותה חבורה שיושבת כאן הגישה הצעת חוק, והסכימה לתת נייר ריק, רק תחתמו למטה ותמלאו כל מה שאתם רוצים. זה הדבר, זה חוק הגיוס האמיתי של יאיר לפיד, של ליברמן, של בנט הנוכל, של כל החבורה הזו.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

איך אומרים? בימים ההם אין מלך לשמאל, איש הישר בעיניו יעשה. אין לכם מנהיג. אתם חסרי עמוד שדרה, אתם חסרי ערכים, אתם חסרי לאומיות. אתם מוכנים למכור את הכול ורק לבוא לכאן כמה חודשים לפני הבחירות עם הצעות חוק פופוליסטיות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תתייחסו אליו, באמת, שידבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו מעבירים כאן חוק גיוס היסטורי, חוק גיוס שאתם לא חלמתם להעביר. אנחנו משנים כאן את ההיסטוריה, משנים את המציאות לטובת מדינת ישראל ולטובת ביטחון ישראל.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. זכות התגובה נתונה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

איי, שלמה, שלמה, תיזהר שלא יקרה לך משהו מהרעלת שנאה. זאת תופעה ידועה.

היו"ר אליהו רביבו:

לכל הפחות כשראש האופוזיציה רוצה לשאת את דבריו, תאפשרו לו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה, מישהו מנע ממנו את דברי הבלע שלו? הוא הרי - - - השמאל - - -

היו"ר אליהו רביבו:

קריאות הביניים - - -

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בכותרת הראשית של ידיעות אחרונות נאמר שראש הממשלה נתניהו עומד לנהל בעצמו את הישיבה של ועדת הטיוח שהוא הקים לנושא חקירת אסון 7 באוקטובר. הוא ינהל את זה בעצמו כדי לוודא שיאשימו את אוסלו, את בג"ץ, את היועמ"שית, את ההתנתקות, את כל העולם – העיקר שזה לא חס וחלילה יגיע לשאלה החשובה והמעניינת והמסתורית – הרי יש מסתורין - -

אושר שקלים (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

- - יש מסתורין סביב 7 באוקטובר, יש משהו שאף אחד לא יודע – אף אחד לא יודע מי היה ראש הממשלה. זאת כל מטרת הוועדה. מטרת ועדת הטיוח שמקימה הקואליציה היא לנסות לפצח את התעלומה מי היה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר. מי היה אחראי למערכת הביטחון? מי היה אחראי לצה"ל? מי העביר את הכסף לחמאס? מי חיזק את החמאס ודיבר על זה בכל מקום? מי זה היה? טוב שאתם מקימים את ועדת הטיוח הזו, מפני שאולי יתברר לנו סוף-סוף מי היה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת כהן, הוא לא דיבר על החוק בכלל.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - לדבר על החוק.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. אנו רוצים לעבור להצבעה על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – מתווה בן-גוריון לדחייה ופטור משירות מטעמי לימודי דת), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 3 ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 56 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – מתווה בן-גוריון לדחייה ופטור משירות מטעמי לימודי דת), התשפ"ו–2025, לא נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

אני קובע בזאת כי הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – מתווה בן-גוריון לדחייה ופטור משירות מטעמי לימודי דת), התשפ"ו–2025, נדחתה, ולכן תוסר מסדר-יומה של הכנסת.

היו"ר אליהו רביבו:

לפני שנעבור לנושא הבא, חבר הכנסת ולדימיר בליאק ביקש אפשרות להגיב, הואיל והוא הוזכר. הצהרה אישית. שלוש דקות לרשותך, בבקשה, קיבלת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לך, שלמה קרעי, אפשר להיות חלוקים בהשקפת עולם, בהשקפה פוליטית, אפשר להתווכח, אפשר לנהל דיון ענייני. אולי פעם גם עשינו את זה, עד שהפכת לסוכן שנאה, עד שהפכת למכונת רעל שלא מפסיקה לרגע להזריק עוד ועוד ועוד רעל בחברה הישראלית, שגם ככה היא מחולקת ושסועה. אבל זה גם מעבר לזה. אתה שר התקשורת הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל שמנותק מהמציאות. לא ראיתי שר תקשורת מנותק – והינה, עד שהגיע השר שלמה קרעי – ברמת התוצאה, ברמת המציאות. אחרי שלוש שנים במשרד התקשורת לא הצלחת להעביר חוק אחד – אחד – הכי בסיסי, חוק השידורים. שלוש שנים לא הצלחת לקבל את ההכשר המשפטי של הייעוץ המשפטי לממשלה. ניסית לקדם חוקים פרטיים; עשית פה הטרלות אין-סוף; הקמתם ועדה מיוחדת בניגוד לכל הכללים. בסוף, עם כל הקשקושים שלך ועם כל הרעל שלך, אתה שר תקשורת כושל, מנותק, שפשוט לא יודע לעבוד. לכן, אתה לא תטיף לנו מוסר; ולכן המציאות העגומה הזאת מדברת רק עליך. אמרת, אדוני היושב-ראש, שיש פה תקלה בהגברה. האמת היא שאין פה תקלה בהגברה. התקלה האמיתית היא שיש לנו שרים כמו שלמה קרעי. את התקלה החמורה הזאת אנחנו נתקן. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה על סיוע לאויב במלחמה), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת חילי טרופר ואופיר כץ. אני מזמין את חבר הכנסת חילי טרופר להציג את הצעת החוק. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בשנתיים האחרונות, בחסות המתקפה שנערכה על מדינת ישראל ב-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה, התגברו מאמצי מדינות אויב וארגוני טרור לגייס את התושבים ואזרחי ישראל לפעילות חתרנית נגד מטרות צבאיות ואזרחיות במדינה. מאמצי הגיוס הפכו נגישים ופשוטים יותר באמצעות התקדמות בתחומי התקשורת, ופוטנציאל הסכנה הטמון בהגעה לאזרחים מן המניין, המהווים מטרות נוחות הפך לחמור יותר. שיטת הפעולה של מדינות האויב הפכו למתוחכמות מבעבר, תוך שהן מפתות אזרחים, על-ידי תמריצים כלכליים, לנקוט פעולות ברף חומרה וסיכון עולה. רק אתמול שמענו את ראש עיריית בת-ים צביקה ברוט מדבר על הסכנה שהוא מזהה בתוך עירו, וזה, כמובן, היה בתיאום עם השב"כ. התרחבות התופעה מגבירה את הצורך לחזק את ההתרעה, ולהתאים את האיסורים בחוק למאפייני התופעה העכשוויים. התיקונים המוצעים מבקשים לממש את תכלית חיזוק ההרתעה על ידי החמרת הענישה ביחס לפעולות הנערכות בתקופה של פעילות צבאית נגד מדינת ישראל. התפיסה העומדת ביסוד התיקונים המוצעים היא כי לפעילות חתרנית יש פוטנציאל נזק חמור לאין-שיעור, כאשר היא נערכת בעת התקיימות פעילות צבאית נגד המדינה. לכן יש הצדקה להגביר את הענישה, הן ביחס לעבירות המצויות ברף החמור של פעילות גרם למלחמה, סיוע לאויב במלחמה וריגול חמור, והן ביחס לעבירת כניסה למקום צבאי. בנוסף, מוצע לתקן את הגדרת החוק לידיעה בסעיף 91, כך שתכלול במפורש גם מפה, תצלום, רשימה – זה יותר עדכני לימינו. כמו כן, מוצע גם לתקן את סעיף 44 לחוק השיפוט הצבאי, כך שתוחמר הענישה על עזרה לאויב מצד חייל. אדוני שר המשפטים, כרגע החוק – שהוא בהסכמה גם עם יושב-ראש הקואליציה – הוא נדחה בוועדת השרים לשלושה חודשים. אני הגעתי לסיכום עם יושב-ראש הקואליציה שלא נקיים היום הצבעה אם זה יוקדם וזה יאושר בחודש הקרוב. אז מבחינתי - - -

שר המשפטים יריב לוין:

חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שיעלה חזרה בוועדת שרים.

שר המשפטים יריב לוין:

חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אין בעיה. זה בהסכמה. מה שחשוב לי – פשוט העניין עצמו – גם משיחות עם שירותי הביטחון, אתה רואה מה שקורה: הרבה אנשים מתגייסים לבגוד במדינת ישראל, והם מחפשים כלי הרתעה נוסף. עצם העברת החוק הזה, שמחמיר את הענישה, זה כלי נוסף בארגז הכלים שלהם. מבחינתי, אם יש הסכמה שזה יעלה בחודש הקרוב לוועדת שרים אפשר לא לקיים את ההצבעה, אבל לשיקולך. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

אדוני שר המשפטים מתכבד להשיב בשם הממשלה את עמדתה. עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני כבר אומר, אני בהחלט מסכים. נחזיר את זה לוועדת שרים לחקיקה תוך חודש. אני אומר לחבר הכנסת טרופר: לא סתם ביקשנו שהות נוספת לבחון את הנושא יותר לעומק, משום שעל פניו צריך לומר שההצעה הזאת מציעה לעשות תיקונים בשורה של עבירות בחוק העונשין, וכן בעבירה הקבועה בחוק השיפוט הצבאי, שעניינם החמרת ענישה הקבועה בהם כיום, והוספה של עבירה חדשה של מעשה שיש בו כדי לסייע לאויב. כמו כן מוצע להוסיף להגדרת ידיעה בחוק העונשין גם מפה, תצלום ורשימה. תכלית ההצעה היא להגביר את ההרתעה מפעולות המסייעות לאויב במלחמה ולהחמיר את הענישה ביחס לעבירות שמבוצעות בשעת מלחמה – וזה, בוודאי, ראוי וטוב – עם זאת צריך לומר שעלו טענות מקצועיות, שאני חושב שמחייבות בדיקה לעומק, שהעבירה החדשה הזאת – כמו שאתם מנסחים אותה כאן – היא לא מספיק ברורה. היא עדיין עמומה מידי, ועלולה דווקא להביא בניגוד לכוונה שיש, לצמצום של התחולה הרחבה שיש היום לעבירה החמורה יותר שכבר קבועה, ועונשה מאסר עולם ואפילו עונש מוות. לכן, התיקון שמוצע, בעיקר בהיבט של הגדרת המילה ידיעה, עלול דווקא לצמצם את הפרשנות המרחיבה שקיימת להגדרה הזאת. לאור זה, אנחנו רצינו פרק זמן כדי לבחון את הדברים לעומק. אני גם רוצה לבקש ממך, חבר הכנסת טרופר, שתבוא ותדבר על העניין הזה עם עורך דין שרון אפק, שעוסק בתחום ומבין בו היטב. נסו לדייק את הדברים ולהגיע לאיזושהי תוצאה שנוכל על בסיסה להתקדם. לאור ההודעה, אדוני היושב-ראש, אני בוודאי מסכים שהנושא יבוא בעוד חודש לוועדת שרים לחקיקה, ולא תתקיים כרגע הצבעה. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי. לאור ההסכמה המבורכת בין המציעים לבין שר המשפטים, ההצבעה תתקיים במועד אחר. בהצלחה.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג הולם לנשים ברשימת מועמדים לכנסת). אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי.

מרב מיכאלי (העבודה):

לא. שלי מוצמדת לשלה.

היו"ר אליהו רביבו:

שלך מוצמדת? אוקיי. אז חברת הכנסת שרון ניר מוזמנת להציג את הצעת החוק. אחרי כן נעבור למרב. לרשותך, גברתי, עד עשר דקות, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מעלה היום נועדה לתקן עוול מתמשך בחברה הישראלית – ייצוג חסר של נשים במוקדי קבלת החלטות, ובייחוד כאן, בכנסת. מהות ההצעה היא לקבוע בחוק שבכל עשירייה ברשימות המתמודדים לכנסת יוצבו לכל הפחות שלוש נשים. ככה, קל ופשוט, נשים ברשימות לכנסת. למרבה הצער, הממשלה הנוכחית מוכיחה פעם אחר פעם שהיא לא סופרת נשים. בכנסת העשרים-וחמש ייצוגן של נשים עומד על רבע בלבד, קרי, 29 חברות כנסת מתוך 120. בממשלת ישראל יש היום רק חמש שרות, לעומת, אגב, ממשלת השינוי, שהיו בה תשע שרות. בכנסת יש רק שלוש נשים שעומדות בראשות ועדה פרלמנטרית לא מיוחדת, ועדה – מה שמציב את ישראל במקום ה-103 מתוך 185 מדינות בעולם בייצוג נשים בפרלמנט, ובמקום ה-32, הלא-מכובד, מתוך 38 מדינות ה-OECD. הנתונים האלה מציגים רגרסיה מתמשכת ותמונה עגומה מאוד. יש כאן החמצה אידיאולוגית צורמת במיוחד, כי מפלגת הליכוד, שהיא מפלגת השלטון, שלאורך שנים אחזה באידיאולוגיה ליברלית, שוויונית, איבדה את זה. אם רק נזכיר את משנתו של זאב ז'בוטינסקי, זיכרונו לברכה, שכתב בראשית המאה הקודמת: "האישה היא נפש ארוגה מחוטי פלדה וחוטי משי", כפי שכתב ב"סיפור ימיי", והדגיש: "מחשיב אני את האישה על הגבר בכל שטח יסודי של חיי הציבור והבית, חוץ מיגיע כפיים גס ופראי, שבו מכריע כוח השרירים". והוסיף ואמר: "אין תפקיד ומקצוע שלא הייתי מעדיף אישה על הגבר". כן, זאב ז'בוטינסקי, במאה הקודמת. ז'בוטינסקי היה הלוחם הגדול ביותר למען זכויות מלאות לנשים. עוד בשנת 1929 הוא כתב לוועד העיר בירושלים: "בכל ליבי הייתי רוצה להשתתף בהוצאות ועד העיר, אבל עד שלא יהיה מקום וחלק גם לנשים בהנהלת עסקי העדה, שמי לא יימצא ברשימת משלמי המיסים של מוסדכם". יש את זה ממוסגר, באמירה מאוד מאוד ברורה. אגב, גם אריאל שרון, זיכרונו לברכה, אמר בפתח ישיבת הממשלה השלושים: "אני גאה על כך שהממשלה בראשותי היא הראשונה בתולדות המדינה שרבע ממנכ"לי משרדיה הם נשים. אבל הנתון הזה הוא לא מספיק" – הוסיף ואמר אריאל שרון – "אנחנו צריכים להגיע ליום שבו רבע מהמנכ"לים יהיו גברים". זאת אומרת, הוא הכיר, והצהיר על חשיבותן של נשים במוקדי קבלת החלטות. ואני שואלת: איפה חברי הממשלה? איפה חברי מפלגת הליכוד? מה קרה לכם? כנראה ששכחתם את הדרך. שכחתם גם את הערכים? דמוקרטיה ליברלית מערבית מתקדמת לא יכולה להרשות לעצמה לאפשר למפלגות להדיר נשים בשעה שנשים הן יותר מ-51% מהאוכלוסייה. ארגונים בין-לאומיים רבים המליצו על ייצוג שוויוני של נשים במוקדי קבלת החלטות, ואף לקבוע שוויון מוחלט של 50:50. לא מדובר פה רק בתיקון עוול, אלא במבחן עמוק לערכים הבסיסיים ביותר שלנו. המצב שבו קיימות בכנסת ישראל מפלגות, כמו ש"ס ויהדות התורה, שלא מאפשרות לנשים להתמודד לרשימות שלהן, הוא פשוט חריג ובלתי נתפס. אני שואלת את עצמי: איך נשים חרדיות יכולות לקדם את האינטרסים שלהן או להיאבק ולהביא למודעות ציבורית את הצרכים הייחודיים שלהן, כאשר הן אפילו לא זוכות למינימום של ייצוג פוליטי? מה השלב הבא? נגיד לנשים החרדיות גם לא להצביע? השתגענו לגמרי? במהלך 30 השנים שבהן שירתִּי בצבא, פעלתי ביתר שאת לקידום נשים למוקדי קבלת החלטות – אגב, נשים מוכשרות ומצוינות – וקידמנו אותן לתפקידי פיקוד וקצונה. בתפקיד האחרון שלי, כשהייתי יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, עסקתי רבות גם בשילוב נשים בתפקידי לחימה שבעבר היו סגורים בפניהן. ב-7 באוקטובר, בקרב שנמשך 17 שעות, הטנקיסטיות מעוררות ההשראה נלחמו במחבלי חמאס שפלשו לארץ. אותן טנקיסטיות ניפצו את כל הספקות: נשים יכולות לעשות הכול. מלחמת 7 באוקטובר הוכיחה מעל לכל ספק שהדרת נשים מתפקידי לחימה היא נחלת העבר, ויש עוד דרך ארוכה ללכת, אבל זה ערך חברתי ראשון במעלה. זו מגמה שהופכת את צה"ל להיות חזק יותר. צה"ל כבר הבין שאם יש נשים בצבא, הן מחזקות את צה"ל, הן הופכות אותו לעוצמתי יותר. לנשים מגיע להיות בתפקידי לוחמה ופיקוד לא בגלל שהן נשים – בגלל שהן קודם כול מעולות והן תורמות ומעלות את האפקטיביות המבצעית. ייצוג הולם לנשים במוקדי קבלת החלטות רק ישפר ויגוון את תהליך קבלת ההחלטות. אגב, חברות כנסת לאורך השנים עושות פעילות עצימה למען נשים בכל הסוגיות החשובות: אלימות במשפחה, אלימות כלפי נשים, רצח נשים, קידום נשים בתעסוקה ועוד. חברות כנסת מהוות מודל ודוגמה לנשים צעירות אחרות להובלה ולמנהיגות בתחום הציבורי, אבל ממש לא רק לזה. ברור שאם זה מתחיל מהכנסת, זה מקרין הלאה. אז קביעת סף מינימלי לייצוג נשים ברשימות לבחירות היא תיקון עוול חשוב, ונדרש בעת הזאת. זה אמור להיות מובן מאליו, ועצוב לי שהדבר הוא לא מובן מאליו. עצוב לי שהמליאה עכשיו לא מלאה באנשים שמסתכלים, מתבוננים ואומרים: ואללה, זה עיקרון שצריך ללכת עליו עד הסוף. אין זכות קיום להנהגה שהיא לא מגוונת. אין זכות קיום להנהגה במדינת ישראל שהיא ללא נשים. אנחנו לא בימי הביניים, ומי שחושב שהוא יכול להסתיר נשים או לא לקדם נשים ממניעים שונים והזויים או ממניעים מגדריים, אין לו לגיטימציה להתיימר להיות נבחר ציבור במדינה מתוקנת. אנחנו מדינה דמוקרטית, ליברלית ומתקדמת, ולכן אנחנו צריכים לקדם נשים למוקדי קבלת החלטות ולעגן את זה גם בצורה חלוטה בהצעת חוק. תודה רבה לכם.