ישיבת מליאה בתאריך 01/12/2025 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום חברי הכנסת, שלום גם לשר, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום שני, י"א בכסלו התשפ"ו, 1 בדצמבר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6322/25 וכלה בהצעת חוק פ/6335/25: הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון – הוראות מעבר בעניין המועצה האזורית שדות נגב), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת ששון ששי גואטה; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (חשבונות ללא תנועה), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול פעולה מכוח הרשאה לחיוב בשל היעדר יתרה מספקת בחשבון והגבלת עמלות בשל הרשאה לחיוב), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – הגדלת מענק שנתי), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק איסור הכחשת אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת) (תיקון – איסור הכחשת חטיפה והחזקת חטוף בשבי), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק שלילת הטבות מבכירים במדינת ישראל, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק הגנה בסייבר על תלמידי מערכת החינוך, התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת דבי ביטון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – מניעת ניגודי עניינים בחקירת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על עובדים סוציאליים, התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר ושמחה רוטמן; הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מרכזים אקוטיים), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת עדי עזוז, מירב כהן, מירב בן ארי, פנינה תמנו, יסמין פרידמן, נעמה לזימי, קארין אלהרר, טטיאנה מזרסקי, שלי טל מירון, יואב סגלוביץ', שרון ניר, עאידה תומא סלימאן, קטי קטרין שטרית, צגה מלקו, שמחה רוטמן, רון כץ ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מרכזים אקוטיים), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון – הגברת האכיפה), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת יונתן מישרקי, ינון אזולאי וצביקה פוגל. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2025. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת משה סולומון, לימור סון הר מלך וקבוצת חברי הכנסת. בנוסף, הונחו על שולחן הכנסת ההסכמים הבאים: הסכם בין המשרד לכלכלה ותרבות של טאיפיי בתל אביב לבין המשרד לכלכלה ותרבות של ישראל בטאיפיי בדבר שיתוף פעולה בתחומי הבריאות והרפואה; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל וממשלת הרפובליקה של הודו בדבר שיתוף פעולה בתחום החקלאות. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיעה חברת הכנסת לימור סון הר מלך כי היא חוזרת בה מהצעת חוק חכירה הוגנת, התשפ"ד–2024, שמספרה פ/4337/25. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה, ואני מתכבד להזמין את חבר הכנסת טור פז לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד, בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, פיני גרשון, המאמן האגדי של מכבי תל אביב בכדורסל, אמר פעם שכשאתה עושה 30 עבירות על הקבוצה היריבה – שורקים לך 20; כשאתה עושה 50 עבירות – גם שורקים לך 20. אז שווה לכסח, כי בכל מקרה ישרקו לך 20. יש לי תחושה ביממה האחרונה שזה מה שעושה ראש הממשלה נתניהו. הוא מביא גם חוק השתמטות כדי לכסח לנו את הגיוס לצה"ל; הוא מביא גם בקשת חנינה, בלי לבקש סליחה, בלי להודות על חטא, ועל הדרך מכסח לנו את מערכת המשפט, את מוסד הנשיאות ואולי גם את אמון הציבור. הרי שווה לעשות הרבה עבירות. נכון, השר אמסלם? ממילא אפשר לדבר בתקשורת ברגע נתון רק על נושא אחד. אז נתניהו, אנחנו רואים.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש הממשלה.

משה טור פז (יש עתיד):

ראש הממשלה נתניהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון, מה לעשות.

משה טור פז (יש עתיד):

בואי תלמדי משהו. ברמב"ם, בהלכות תשובה, נכתב מסלול ברור. אתה שומע, דודי, השר דודי אמסלם? ברמב"ם בהלכות תשובה כתוב ככה: כדי שאדם יחזור בתשובה צריכים לקרות הדברים הבאים: הכרה בחטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. ככה נראית תשובה אמיתית, ככה נראית אחריות, ככה נראית מנהיגות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כמו היועצת המשפטית.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל במכתב של ראש הממשלה מה קיבלנו – אוה, מזל שיש יועמ"שית – מה קיבלנו במכתב של ראש הממשלה? הוא בא לבקש חנינה. איך המכתב שלו הולך? לא הכרה בחטא, הכרה בעצמו; לא חרטה, האדרה; לא וידוי, חברת הכנסת שיר, אלא הכחשה וניסיון לכתוב מחדש את המציאות. ומה המסר המרכזי של בקשת החנינה? אני עושה טובה לציבור בכך שאני מבקש חנינה. טובה. כאילו החנינה היא זכות שהעם צריך להודות לו עליה. כאילו נתניהו מעניק לנו מחילה. המדינה היא אני, אני הוא המדינה. אני עושה טובה לציבור בכך שאני מבקש את החנינה הזו, לא פחות. הצעת האי-אמון הזו היא לא רק בגלל כתב האישום ולא רק בגלל שאנחנו אופוזיציה; לא בגלל סדרה מתמשכת של מחדלים, ובראשם 7 באוקטובר; לא רק בגלל בקשת החנינה. האי-אמון הוא בגלל הגישה. הגישה שמשקפת את כל מה שרע בישראל ואת כל הסיבות שבגללן הגענו עד הלום. ראש ממשלה שמסביר לציבור שהוא הקדוש המעונה, שכל מה שקורה לו קורה לכם. הוא קורבן למען המדינה. כל ביקורת היא רדיפה, כל חוק הוא המלצה וכל מוסד אפשר למלא באנשים מטעם. ככה לא מתנהגת הנהגה יהודית במדינה יהודית. זה לא מה שהגדיר הרמב"ם, זו לא תשובה ובטח שזו לא מנהיגות. עכשיו עזבו את הרס הממלכתיות, את הפגיעה באמון הציבור ואת החורבן המתמשך של הפרדת הרשויות. מדינה היא לא אדם אחד, מדינה היא האזרחים, מדינה עובדת בשביל הציבור. וראש ממשלה שמאמין שהמדינה היא הוא, שהמדינה שייכת לו – לא יכול להוביל אותה. וזה האי-אמון הכי גדול שיכול להיות בין ציבור למנהיג. כי מדינת ישראל, כי האנשים הטובים במדינה הזו, צריכים הנהגה שמסוגלת לבקש סליחה מהציבור, לא לעשות טובה לציבור בעצם קיומה; הנהגה שמכירה בחטא, לא מכריזה על קדושתה; הנהגה שמבינה שהכיסא שהיא יושבת עליו הוא קדוש, הוא משרת את האזרחים. והבסיס הכי גדול של הנהגה הוא אמון, אמון שאתה באמת עושה את הטוב ביותר בשביל הציבור ששלח אותך לכנסת. איך מתחילות הלכות תשובה לרמב"ם? כך כתוב: כיצד מתוודה? – אני מצטט מהלכות תשובה לרמב"ם – "אומר 'אנא השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'". אומר הרמב"ם: "זהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתוודות ומאריך בעניין זה, הרי זה משובח". זה לשון הרמב"ם, ככה עושים תשובה: מכירים בחטא, מתחרטים עליו, ולא חוזרים לעשות אותו שוב. ואומר הרמב"ם, כל המרבה להתוודות הרי זה משובח. לא לומר: אה, לא, אני לא חוטא, אני עושה לכם טובה, מה פתאום, איזה חטא? לא עשיתי שום דבר. אז נתניהו, אתה בדבריך דיברת על פיוס. בוא תתחיל בלהכיר בחטא, ומשם נתקדם. אדוני היושב-ראש, אני לא יכול לעסוק כאן באי-אמון בלי לדבר כאן, בהזדמנות הזו, על היעדר ועדות החינוך והבריאות. בעיניי, אדוני היושב-ראש, מה שקורה פה בכנסת הוא מחדל מתמשך. מזה חודש ויותר אין ועדות קריטיות וסטטוטוריות בכנסת. יותר מחודש. ובזמן הזה, מה תקוע? בואו תקשיבו, יקשיב הציבור מה תקוע רק בוועדת החינוך: 28 הצעות חוק בקריאה ראשונה, כולל הצעת החוק שהגישו ח"כ מהקואליציה וח"כית מהאופוזיציה בנושא חרמות ואלימות במערכת החינוך – עברה כבר טרומית, היא תקועה בראשונה יותר מחודש. וזה נושא שעליו כינסתי היום את ועדת החינוך האלטרנטיבית; יש שש הצעות חוק שתקועות בקריאה שנייה ושלישית; יש חמש הצעות לסדר-היום; יש 13 דיוני שליש; יש 24 נושאים יזומים, או מטעם ח"כים או מטעם יו"ר הוועדה, שלא נידונים; יש שמונה סיורים מתוכננים; ועוד 24 ישיבות מעקב. אדוני היושב-ראש, השר אמסלם, אם הייתם היום מגיעים לוועדת החינוך האלטרנטיבית – נכון, מה לעשות, כי אין ועדת חינוך סטטוטורית – הייתם שומעים את ליאל, תלמידת כיתה י"א, שסיפרה על חרם שהיא עברה עוד ביסודי ואחר כך בחטיבת הביניים. היא סיפרה על הטלטלות החברתיות, הנפשיות והפיזיות שהיא עברה, וההורים שלה – איך הם הצילו אותה, איך הם היו שם בשבילה. אבל המערכת לא הייתה, לא הייתה מערכת. ואיך עד היום הילדה הזו, בכיתה י"א, בחינוך ביתי. למה היא בחינוך ביתי? כי אין בית ספר שייקח אותה. אז מי ישמע את ליאל? מי יקשיב לה, אם לא תהיה ועדת חינוך? אדוני היושב-ראש, ועדת החינוך דרושה לא לנו, חברי הכנסת, לא למשרד החינוך. אולי בכנות משרד החינוך היה מעדיף שלא תהיה ועדה. ועדת החינוך נחוצה לאזרחי ישראל. הזכרתי כאן את כל הדיונים שלא קורים, כי מי ישמע את ליאל אם אין ועדת חינוך? ואני בטוח שגם לוועדת הבריאות יש כמה נושאים אקוטיים. אז אדוני היושב-ראש, וכן, גם אתה, מזכיר הכנסת וכל עובדי הכנסת, קיימתי כבר שני דיונים בוועדת החינוך האלטרנטיבית, עם עשרות הורים, אנשי מקצוע; חלקם הגיעו מאוד מרחוק, מצפון הארץ, מהדרום. הם באו, הם דיברו. יצא בשבוע שעבר סיכום מסודר לוועדת החינוך. יֵצא גם השבוע. אני קורא לך, אדוני היושב-ראש, לשים סוף לפארסה הזו, עם ש"ס או בלי ש"ס, עם ביבי, בלי ביבי. אתה יו"ר הבית הזה, אתה אחראי למה שקורה כאן. זו תקלה שלא הייתה צריכה להתרחש. אם אין יו"ר ועדה – ממנים יו"ר אחר, כי לא אלמן ישראל – הילדים לא יחכו, לא החרמות, לא ההסעות, לא החינוך המיוחד, לא החינוך הרגיל, לא האלימות, לא תשלומי ההורים. כל הדברים האלה ועוד, לא יכולים לחכות. לכן, לצד האי-אמון בממשלה, אני קורא לך, יו"ר הכנסת, להקים מחדש את הוועדות – ועדת החינוך, ועדת הבריאות, יפה שעה אחת קודם. ראויים אזרחי ישראל שתהיה להם כנסת מתפקדת גם כשהממשלה שלהם כושלת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טור פז. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון לנמק את ההצעה מטעם סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא יכול להחליף אותי?

היו"ר אמיר אוחנה:

ראוי לבקש מראש. אבל אנחנו נאפשר את זה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא הספקנו. לא הספקנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

נאפשר, נאפשר. אם כן, חבר הכנסת אלון שוסטר ינמק את ההצעה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כשעוסקים באחריות, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברים וחברות, אני תמיד נזכר בשיר של – מי זה היה? לכו תדעו, אתם תחפשו שם בטלפונים שלכם, על המכנסיים של – אה, זה שלונסקי בטח, "פיט ופוט", הכפתורים. כשניסו להסביר אחד לשני מהי האחריות, אז הגיעו למסקנה שכשיש כפתורים במכנסיים שנושרים תוך כדי המשחקים של הילדים ונשאר בסוף כפתור אחד, אז אחריות זה מה שמוטל על הכפתור היחיד שנשאר כדי להחזיק את המכנסיים. האחריות היא תענוג, היא עונג והיא מטלה קשה. אנחנו רואים, לצערי, בכמה סוגיות מאוד אקטואליות, ממש פה בבית הזה, שמתנקזים אליו כל הצרות וכל התקוות וכל החלומות – רואים את ההתנהלות המאוד-קלוקלת, בראש ובראשונה של ראש המובילים, של ראש הממשלה, אדם בעל יכולת גבוהה, בעל יכולות אישיות, בעל ניסיון, בעל זכויות בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה, בכלכלה. אבל אין אנשים מושלמים. ראש הממשלה הוא אדם שבאופן בהיר הוא ההגדרה של ברוך כישרונות שלא מסוגל לקחת אחריות, שנכשל כישלונות גדולים, כמו רבים, כמו כל אחד. אבל בניגוד לאחרים – לא מסוגל להודות בכך. תראו, האירוע שהיה רק אתמול, של ההצעה הנדיבה שהוא מציע, בחסות הרתק האסטרטגי של נשיא ארצות הברית לנשיא מדינת ישראל: תחון אותי, ואני אחון אתכם, אזרחי ישראל, בחיים יותר שלווים ובפחות מתיחות ופלגנות, כאשר בעצם אני לא יודע מה אתם רוצים ממני – היא הצעה פסולה. היא הצעה פסולה לא מפני שהוא רוצה להימנע ממשפט – את זה אני מבין – ולא מפני שעצם ביטול סיום משפט בתנאים מסוימים לא יכול להיות מרגוע לנפשה המיוסרת של האומה הזו, אלא משום שחלק אינהרנטי מהבקשה הזו, בקשת החנינה, הוא הכרה באחריות – הכרה באחריות למעשים שנעשו, המעשים האישיים שלו, שחלקם נעשו במישור הפרטי וחלקם נעשו במישור הציבורי כממלא תפקיד. הדבר הבסיסי שאני למדתי לאורך חיי – כמוכם, היו לי הקשרים שונים, החל מנער ובתור איש צבא, בחובה, בקבע, במילואים המון שנים, בפעילות ציבורית ביישוב שלי, במועצה האזורית, במישור הארצי – זאת העובדה שכיוון שאני לא כול יכול, כיוון שבהגדרה אנחנו נכשלים, אין דבר פשוט מלהרים יד. ואגב, אם אני משווה את האירוע המשפטי המדובר, ואת כללי המשחק המשפטיים בכלל, למשחק ספורט, משחק כדורסל, נגיד – יש מין נוהג שאני מאוד מכבד בכדורסל. בניגוד למקומות אחרים – תגיד היושב-ראש, אתה אולי בקי – אבל בכדורסל, כששורקים לעברך עבירה, אני ראיתי שמרימים יד, כאילו: אני מכיר בזה. לא תמיד זה בסדר, לפעמים זאת הרמת יד כעוסה.

היו"ר אמיר אוחנה:

להבדיל מכדורגל, אתה אומר?

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, שם מרימים יד – ולך תדע איך זה נגמר, אולי. אבל עצם ההיגיון שאומר: יש כללי משחק, יש שופטים, שגם הם בני אדם וגם הם טועים וגם הם לא מושלמים, אבל זה המנגנון שאנחנו סידרנו פה כדי שלא איש את אחיו חיים נבלע. זה מה שקבעו השופטים נגדי בעבירה בכדורסל, או בכדורגל, רחמנא ליצלן, וזה מה שקבעה מערכת האכיפה שלנו, שבמקרה הזה ראש הממשלה עומד בראש מערכת הרשות המבצעת, והרשות החוקרת והפרקליטות נמצאות תחת חסותו. ובצער רב ראיתי לאורך כל התגלגלות השנים הללו את המצב שבו אבי האומה, מי שהיה צריך לומר: חדלו, אני לא חושב שזה ראוי, אני חושב שיש כאן טעות, אבל כך החליט השופט. פעם אחת זה חוקר במשטרה ופעם שנייה זה פרקליט, ואחר כך זה בית משפט, ואולי באמצע יש עוד שלבים, ויש מערכת עיתונאות שאפשר לא להסכים איתה ואפשר להתווכח איתה, אבל צריך לשמור מכל משמר על המבנה הבסיסי, המבנה הבסיסי שאומר שאנחנו חיים בחברה מהוגנת, וחברה מהוגנת נלחמת בג'ונגל, נלחמת באיזושהי סטיכיה, נלחמת במלחמת הכול בכול. ובראש האחריות על המבנה, על שמירת המבנה, נמצא ראש הממשלה, בוודאי בשיטת הממשל שלנו. אנחנו רואים את זה כמובן באופן בולט בכל מה שקשור בהתגלגלות החקר העצמי שאנחנו התחלנו לעשות. זה לא שלא התחלנו, יש כמה ארגונים שהתחילו לחקור את האסון הגדול, את התקלה האדירה. ורק התחלנו. רק התחלנו, וזה לא הולך פשוט, זה לא הולך קל. אני מכיר את זה ממבקר המדינה, בוועדה כאן, בבית. לא קל, לא קל לרשות הזו. אני לא יודע אם היא השלישית שלנו או הרביעית, אבל כשהיא רוצה לקיים את הבקרה מול הצבא, לא קל לה. אבל הינה, בא דרג ממשלתי, דרג מדיני, ולא עושה את המובן מאליו. המובן מאליו בהקשר הזה, קרי ועדת חקירה ממלכתית, אדוני היושב-ראש, זה לא משום שזה הפתרון הטוב ביותר. וזה לא מעשה של דווקא כלפי – איך אומרים היום? חצי עם שחושב, שלא מאמין. יש כללים, ואנחנו חיים בתוך הכללים, ומשחק הכדורגל המסוים הזה נעשה תחת הכללים המסוימים. הדרך לקיים את החקירה על האסון הנורא הזה – ועדת חקירה ממלכתית. ברור שכל ועדת חקירה אחרת, נגיד ממשלתית, תהיה פחות משמעותית, פחות מובנת מאליה. מה שכואב לי, מה שלא נכון, מה שמחנך לא נכון, זה לא העמדה השונה מהעמדה שלי, אלא אי-כיבוד כללי המשחק. אי-כיבוד כללי המשחק. אני אומר לכם, אני בודק את עצמי כל הזמן בנושא שהוא נורא אקוטי פה, הוא מאוד משמעותי, וזה חופש הדיבור – מה אני, שיש לי עמדות, מה אני מסוגל לעכל, לאפשר לעצמי לשמוע שלא חורג מכללי החוק או מכללים הוגנים. אני חושב שכללים שאנחנו קבענו לעצמנו חייבים להישאר עד שאנחנו משנים אותם. כאשר ראש וראשון לשרי ישראל לא נאמן לאותם כללים, לאותה מערכת שנוהגת באותו רגע, זה משדר בפועל לעם ישראל שבכל רגע נתון אפשר לחרב. זה מזכיר לי את הנכדים שלי, שכשאחד מהם לא אוהב את מה שקורה, אז הוא מפזר את אבני הדומינו או את הלגו. לא טוב, לא נכון, לא בסדר. אני רואה את חוסר לקיחת האחריות, אדוני היושב-ראש, כנושא קריטי. אפשר לומר בוודאי שכפי שאני מתהדר בהצלחות, במקרים רבים בצדק – ומי שעומד בראש זכאי לקחת לעצמו את הקרדיט על הצלחות, והיו בחודשים ובשנים האחרונות הצלחות מפוארות – כך באופן טכני כמעט, הייתי אומר, צריך גם לקחת אחריות על המעשים הבעייתיים, על המחדלים. אני מאמין ששום דבר לא נעשה ברוע. גם מהלך שאני לא יכול לקבל אותו, מתנגד לו, של הקטנת הרשות הפלסטינית, ובפועל חיזוק החמאס – אני לא חושב שמישהו התכוון לחזק את החמאס כעיקרון מכונן, אלא כברירה שמתאימה לאסטרטגיה ממערב לירדן, כמו שהוא מבין. אבל אני מוכרח לקחת בחשבון שמעשים, גם אם הם נעשים בכוונת מכוון, הם מעשים שלעיתים נכשלים. במקרה הזה הטובים ביותר נכשלו – זה קרה בצבא, זה קרה בסוכנויות הביטחון האחרות וזה קרה גם ברשות המדינית. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת שוסטר. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה. מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, פעם אחר פעם כשהוא נלחץ, נזקק ראש הממשלה לקמפיינים של הפחדה, הפצת שקרים ודה-לגיטימציה של ציבור שלם ושל נציגיו. מדובר במהלך שמטרתו לדלל את הייצוג הפוליטי של הציבור הערבי באמצעות דיכוי הרצון להשתתף בבחירות. יש לו את הקסם הזה, הוא יודע מתי להשתמש בקסם הזה. פעם הוא יוצא בהצהרות שהערבים נוהרים לקלפיות, וכל מערכת בחירות הוא מוצא את הסיסמה המתאימה לצאת עימה. מטרתו היא ליצור מציאות פוליטית מעוותת המבוססת לא על עובדות כמובן, אלא על הפיכתם של 20% מאזרחי המדינה לאויבים. התנהלות זו, בנוסף להיותה שקר מוחלט, שכן אזרחי המדינה הערבים אינם אויבי המדינה ופועלים למימוש אזרחותם בכל התחומים, יש בה גם משום פגיעה ישירה במהות הדמוקרטיה כמובן. התנהלות זו פוגעת בזכות לייצוג, בזכות לבחור ולהיבחר, בזכות למימוש האזרחות ובעיקרון ההשתתפות בבחירות, כמעוגן בסעיף 4 לחוק-יסוד: הכנסת, הקובע, בין היתר, כי הבחירות לכנסת יהיו שוות. אבל ראש הממשלה יודע היטב שאין עילה חוקית ועניינית לטענות שלו כלפי האוכלוסייה הערבית, או לחתך גדול מאוד של האוכלוסייה הערבית, ורק השאיפה להשפיע על התוצאות ולהטות את הכף לטובתו, חרף הסקרים הלא מחמיאים, היא זו שמניעה אותו. יחד עם זאת, ולמרות זאת, ולמרות שהמשחק שלו שקוף – פעם, כפי שאמרתי, "הערבים נוהרים לקלפיות", פעם: האחים המוסלמים, כבר הוצאנו חלק מהם אל מחוץ לחוק, ואנחנו נשלים את המשימה. מדובר בהתבטאויות מסוכנות אשר עלולות להוביל לפגיעה קשה בזכויות היסוד של חמישית מאזרחי המדינה, פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר, עמוד התווך של כל דמוקרטיה אמיתית. פעם אחר פעם הוא מנסה להדיר את אזרחי מדינת ישראל הערבים, שגם ככה סובלים מאפליה, הזנחה, גזענות והיעדר תכנון ועוני. נתניהו נמצא בשותפות עם אנרכיסטים, עם מפלגות פשיסטיות קיצוניות. הוא למעשה מונע מהשפעתן של אידיאולוגיות חשוכות וגזעניות. הוא עומד בראשות ממשלה שמאפשרת לדברי שטנה להפוך למדיניות, שמחזקת קולות של קיצוניים ומנצלת אותם לצרכים פוליטיים צרים. הוא עומד בראשות ממשלה שמיישמת בפועל מדיניות גזענית כלפי חמישית מאוכלוסיית המדינה ומחוקקת חוקים שמגבילים עוד יותר את האוכלוסייה הערבית מלממש את הזכות שלה להשתלב בחברה הישראלית. נתניהו מוביל ממשלה שלא יודעת להילחם ביוקר המחיה, השר אמסלם; לא יודעת לטפל בבעיות הבלתי נגמרות של החברה הערבית שאיבדה את השליטה על החוק ועל הסדר. הוא מוביל ממשלה שמקצצת – תכף אני אקריא רשימה של סכומים שקוצצו מהתוכניות של החברה הערבית – ומסיטה תקציבים מהחברה הערבית, רק בשל היותם ערבים. תשאלו את השרה מאי גולן, היא תסביר לכם. הוא עומד בראשות ממשלה שלא מסוגלת להילחם בארגוני פשיעה, מפחדת מארגוני פשיעה, נרתעת מארגוני פשיעה. למעשה הממשלה הזאת אפשרה לארגונים האלה להקים מדינה בתוך מדינה. ממשלה שמפנה את כוחה אל מול אזרחיה במקום לפעול למענם איבדה את זכותה להמשיך לכהן ולהתקיים. בזמן שנותר לי, היושב-ראש, יש לי רשימה חלקית – אגב, לא כל הרשימה – של הכספים שקוצצו מהמשרדים השונים, ספציפית מהתוכניות של החברה הערבית, מתוכנית תקאדום ומהתוכניות האחרות של החברה הערבית. תקשיב, השר אמסלם: משרד החינוך – קיצוץ של 388.9 מיליון ש"ח; משרד הרווחה והביטחון החברתי – קיצוץ של 49.3 מיליון ש"ח; משרד הבריאות – קיצוץ של 17.2 מיליון ש"ח; משרד המשפטים – קיצוץ של 5.7 מיליון ש"ח; משרד התרבות והספורט: קיצוץ של 84.4 מיליון ש"ח; המערך הדיגיטלי הלאומי: קיצוץ של 5.1 מיליון ש"ח; משרד העבודה: קיצוץ של 186.9 מיליון ש"ח; רשות החדשנות, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה: קיצוץ של 42.8 מיליון ש"ח; משרד הכלכלה והתעשייה: קיצוץ של 65.9 מיליון ש"ח; מינהל התכנון – בהיעדר תכנון – מקצצים ממינהל התכנון, מהתקציבים של החברה הערבית: 78.2 מיליון ש"ח; משרד הבינוי והשיכון: 176.2 מיליון ש"ח; רשות המים: 91.2 מיליון ש"ח; משרד התחבורה – היושב-ראש, עד עכשיו הגענו ל-420 הרוגים מתאונות דרכים: קיצוץ של 93.6 מיליון ש"ח; הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: קיצוץ של 9.2 מיליון ש"ח; משרד התיירות: קיצוץ של 2.4 מיליון ש"ח; משרד האנרגיה: קיצוץ של 8.5 מיליון ש"ח; משרד החקלאות: קיצוץ של 30.6 מיליון ש"ח; הרשות הארצית לכבאות והצלה – למרות החוסר: קיצוץ של 20.4 מיליון ש"ח; המשרד לשוויון חברתי: קיצוץ של 69.5 מיליון ש"ח; משרד הפנים: קיצוץ של 66.8 מיליון ש"ח; המשרד להגנת הסביבה: קיצוץ של 61.6 מיליון ש"ח; משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי: קיצוץ של 63 מיליון ש"ח, החשב הכללי: קיצוץ של 2.58 מיליון ש"ח. אדוני יגיד אם הקואליציה הזו והממשלה הזו ראויות לאמון, לפחות של חברי הכנסת של החברה הערבית, וכמובן של כל חבר כנסת שחושב שלכל אזרחי המדינה מגיע יחס ומדיניות שווה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טאהא. אני מתכבד כעת להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר דוד אמסלם, להשיב בשם הממשלה על הצעות האי-אמון. בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אשיב לך, חבר הכנסת ווליד טאהא. דיברת על כך שהייתה התייחסות של ראש הממשלה לגבי תנועת האחים המוסלמים. כנראה הציבור במדינת ישראל לא כל כך בקי מי אלה האחים המוסלמים; האחים המוסלמים זו תנועה שהתחילה לפני כ-80 שנה במצרים. דרך אגב, זו תנועה כמעט מחתרתית בכל המדינות האלה על מנת כמעט לערער את יסודות המשטר. אין מדינה ערבית אחת שהתנועה הזאת לא מחוץ לחוק בה, אין דבר כזה. אלא מאי? איפה התנועות האלה מתחילות ובאמת פועלות, אדוני היושב-ראש? במשטרים דמוקרטיים. הדמוקרטיה בסוף כאילו מכילה את כולם, חופש הדעות, אבל יום אחד היא מתעוררת ומבינה שנפער בולען עצום וכולם נופלים פנימה. לכן גם באירופה התחילו להבין את זה; אני מקווה שזה לא מספיק מאוחר שם. בארצות הברית הנשיא התחיל להבין את האיום הממשי. דרך אגב, חלק מפעולות הטרור הקיצוניות ביותר מובלות על ידי אותה תנועה ואותה אידיאולוגיה בעצם. לכן, במדינת ישראל, על פי המלצת הגורמים הביטחוניים, התנועה הצפונית הוצאה מחוץ לחוק בגלל שהיא הוגדרה כארגון טרור. ולכן מי שבעצם, מה שנקרא, דואג לדמוקרטיה הישראלית ולחיי אזרחי המדינה שלו, בוודאי שכל תנועה שתטיף, תדגול בכל מה שנקרא פעולות טרור כאלה ואחרות, תמצא את עצמה מחוץ לחוק. דרך אגב, זה לא קשור. גם תנועות יהודיות, של יהודים, אם הן פועלות ומדגישות – גם כהנא הוצא מחוץ לחוק, אז לכן לבוא ולהתקרבן ולהגיד - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

החניכים של כהנא שרים בכירים בממשלה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. דקה. תן לי. לא סיימתי. לכן, בסוף מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. האזרחים הערבים שבה, רובם המוחלט אזרחים נאמנים למדינה, אזרחים טובים ותורמים למדינת ישראל כמו כל אזרח יהודי. אין על זה מחלוקת. אבל לבוא כל פעם ולהטיף כמה פועלים נגדנו וכו' – אתה יודע שזה לא נכון. זה לגבי השאלה ששאלת. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס בקצרה למה שאמר חבר הכנסת משה טור פז. משה טור פז דיבר על בקשת החנינה – דרך אגב, זה מתחבר לי, מה שעניתי לך: שמענו את לפיד אומר לא מזמן בחדשות אצל טלי מורנו, אני מצטט: מי שלא יתגייס – לא נאפשר לו להצביע. ואז הוא המשיך ואמר: אנחנו לא מתכוונים לציבור הערבי הישראלי. אל תדאג, חבר הכנסת טאהא, הם דואגים רק שאנחנו לא נצביע. אתם תצביעו. אל תדאג, לא משנה מי, אתם תמיד תצביעו, אתם בגוש שלהם, אל תדאגו. הבעיה זה איתנו, היהודים. הם רוצים להוציא למעלה מ-20% או 30% יהודים מהאוכלוסייה, על מה? תנחש על מה? לא על פעולות טרור, לא על אידיאולוגיה מסוכנת, על זה שהם קמים בבוקר ולומדים תורה.

נעמה לזימי (העבודה):

בטח. בטח. ברור, זה הסיפור. לא ההשתמטות שלכם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא להפריע לנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אספר לך את ההיסטוריה של העם היהודי, אני לא יודע אם אתה בקי בה. למעלה מאלפיים שנה העם היהודי – דרך אגב, חלקו נכנס למשרפות, כבשני אש; את רבי עקיבא סרקו במסרקות של ברזל; עברנו אינקוויזיציה רק בגלל שאנחנו יהודים; שואה – ותמיד היהודים שמרו על תורתם. דרך אגב, זה מה ששמר עליהם – התורה. וכשהם באו לארץ ישראל, קם היום דור שמה שמעניין אותו זה למחוק את הערכים של התורה, שלא ילמדו תורה. אני מבין, אני מבין שגם אתה מבין שכנראה עוד 70–80 שנה, בלי כדור אחד, לא יהיו פה יהודים, בגלל שיהיו פה אנשים שיגדלו כאן, לא יבינו מה הם עושים, לא יבינו מה זו יהדות, ומטבע הדברים יהיו פה כמו כל הגויים בעולם. לכן הם רוצים להוציא אותם כרגע מחוץ לחוק. מה שאמרת. אם הם היו יכולים להגלות אותם מחוץ למדינה, זה מה שהיו עושים. דרך אגב, אני רוצה לומר לך עוד דבר, אלה היהודים הכי ותיקים במדינת ישראל, עוד לפני שההורים שלי הגיעו, לפני שהעלייה הגיעה. הם שמרו על רצף התיישבות בארץ ישראל, בוודאי בארבע הערים הקדושות, במשך אלפיים שנה, בייסורים, במדינה קשה, ברעב, בעוני. ומה הם עשו? הם למדו תורה כל היום, בוודאי בחלקם, ומי שלא הצליח ללמוד תורה בוודאי פרנס את אלה שלמדו תורה, בוודאי כיבד אותם ושם אותם על עטרת ראשו. אבל שים לב איך פתאום מתהפך פה הגלגל; לא האמנתי אי פעם בחיי כיהודי, שיעלה לפה יהודי ויגיד: מי שלומד תורה אנחנו נוציא אותו, לא נאפשר לו להצביע; עוד מעט – לא ניתן לו לקנות בסופר, לא יעלה לאוטובוס, בדיוק כמו שהגויים עשו ליהודים במהלך אלפיים שנות גלות. זאת בושה וחרפה. אתה יודע, אני לא מצליח להאמין שזה אמיתי. זה – אפרופו, אתה דואג. אתה אל תדאג, אלה ידאגו לכם תמיד. אנחנו צריכים להיות מוטרדים מהם, לא אתם. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת קינלי – אני מכיר אותו הרבה שנים, באמת, בן אדם הגון, ישר ואיש טוב – בא ואמר: תראו, הרמב"ם הגדיר מהי חזרה בתשובה. אנחנו מכירים את הרמב"ם, אותו רמב"ם, ואנחנו יודעים מה הליך החזרה בתשובה. ואני מסכים איתו, בוודאי. קודם כול, אנחנו מכירים בחטא, מתחרטים עליו ומקבלים על עצמנו לא לעשות אותו שוב. אבל מה עושה בן אדם שלא חטא? בן אדם שלשיטתו לא חטא, על מה הוא צריך להכות על חטא? הרי הוא לא חטא. להפך, הוא טוען שאחרים חטאו כלפיו. אז אתה צודק, חבר הכנסת משה טור פז, קינלי, חברי קינלי, אתה צודק. תקריא את הרמב"ם לפרקליטות – הם באמת צריכים להכות על חטא, לחזור בתשובה ולקבל על עצמם לא לעשות עוד פעם את העבירות האלה; את חוקרי המשטרה, שהופעלו באותה תקופה עם כל העבירות שאנחנו רואים היום. אם על ראש הממשלה עוברים בחקירת ראש ממשלה – אבי מעוז – עוברים ורומסים זכויות אדם של נחקרים, מה יגידו אזובי הקיר? חקירה רגילה. לכן אתם מעולם לא דאגתם לזכויות אדם, מעולם לא עלה על ידכם פה אף חוק שנוגע לזכויות אדם ואזרח, בגלל שאתם נמצאים במקום אחר. בכם אף פעם לא נוגעים – נוגעים רק באוכלוסיות שלנו. אתם מוגנים באופן טבעי בגלל שאתם זה העם. אתה אומר: זו פגיעה באמון הציבור. לפעמים אני לא מצליח להבין את מה שאתה אומר. צא החוצה, תשמע את הציבור, הרי תבין טוב. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת כהן, משהו חשוב שקינלי לא מבין: הרי אנחנו לא הולכים ופוגשים כל אחד, מכירים אותו ומשכנעים אותו – זה לא שם. הציבור רואה בדיוק את מה שאנחנו רואים. אין לנו איזה מוח ביוני. רוב הציבור רואה, רואה את כל העוולות, – הוא רואה, זה לא רק אנחנו, זה לא איזה קואליציה-אופוזיציה. דרך אגב, גם מי שבאופוזיציה ומצביעים לאנשי השמאל רואים את מה שקורה פה, אבל להם זה מתאים מבחינת הפוזיציה. 100% מהעם רואים את כל העוולות, את כל מה שקורה כאן. לכן, כשאתה אומר לי "אמון הציבור" – אין אמון הציבור במערכות האלה משני הכיוונים. בגלל שהמערכות האלה, ואני אמרתי, חבר הכנסת מאיר כהן – לפני כמה שנים, עשו מזה רעש גדול, ואמרתי: תקשיבו, הפרקליטות בעיניי, דימיתי אותם לזאבים שיוצאים בלילה לטרף ביער וטורפים את כל מי שהם יכולים. אני אז אמרתי שצריך לשים איזו מכלאה קטנה כדי לעצור אותם. היום – אתה המום, חבר הכנסת מישל בוסקילה, המום. אני היום רואה שאתמול בלילה כמעט עצרו את ניצב מני בנימין, ראש יאח"ה. לא יודע מי זה הבן אדם, אבל ראש יאח"ה ניצב במשטרה? תבינו טוב, אני קורא ידיעה שחנקה אותי. אני לא מכיר את הבן אדם, אין לי מושג מי זה. הוא התחבא בחדר המכונות – למה שיתחבא? על מה רציתם לעצור אותו? הרי לא מזמן עצרתם ברחוב ניצב אחר, את ראש שירות בתי הסוהר קובי יעקבי. חבר'ה, הזאבים כבר טורפים אתכם. אני שואל את עצמי – עכשיו כשעליתי לכאן, אני מקבל ידיעה, קפצה לי ידיעה שמפכ"ל המשטרה החליט להחזיר אותו למשטרה. הרי לכאורה, אתם מבינים שיש פה בעיה של כוחות פנים-משטרתיים, שאחד רוצה לחסל את השני. אם המפכ"ל היה חושב שמני בנימין עבר עבירה, הוא לא היה מחזיר אותו. איך הוא יכול להחזיר אותו? הוא מבין שיש פה איזה בלוף, אבל מה לעשות שמח"ש עובדת אצל הפרקליטות, וכנראה מר בלט עובד אצל היועמ"שית. והיות שהמפכ"ל רצה שמר מני בנימין ילווה את החקירה של הפצ"רית, הוא אמר לו: מר בלט, ניצב בלט – שהוא ייקח מישהו מסוים לחקירה. הוא אמר לו: למה אתה מתערב? זה תחום שלי, אני קובע. על הרקע הזה כנראה – לפחות זו הסברה שלי, אני לא יודע, אבל אני מתחיל לחבר דברים; למה זה קורה במשטרה? יש מאבקים פנימיים בתוך המשטרה. חלק רוצים לעצור את החקירה בגלל שהיא תגיע ליועמ"שית. והיועמ"שית מנהלת אותם, הרי ככה זה עובד. אדוני היושב-ראש, אתה מכיר – להב, והיחידה הזאת בכלל, היא יחידה שעובדת אצל היועמ"שית, אין לי מושג למה. בכל מדינה דמוקרטית – אם אני הייתי שר לביטחון פנים, הייתי אומר להם: רבותיי, משטרה חוקרת; לא מדברת כרגע עם שום פרקליט, לא מדברת, לא צריכה יועץ משפטי. ראיתם עבירה? תחקרו. סיימתם? תעבירו את החומר לפרקליטות. דרך אגב, זה היה חוק ההמלצות שהעברתי פעם, בגלל שזה ההיגיון – אלה חוקרים, אלה בודקים את החומר; רוצים השלמת חקירה, מחזירים. היועמ"שית מפעילה אותם. כשאני רציתי למנות את משה סוויסה, היא התקשרה לראש יאח"ה על זה שהוא לא מילא טופס לטענתה ברובריקה, ואמרה לו: תפתח בחקירה פלילית. משהו מזעזע. יש פה יחידת חיסול שקשורה ליועמ"שית. עכשיו, יש לנו עוד יחידה שקוראים לה מח"ש. ראשת מח"ש אז – אנחנו זוכרים את מי מינו אז; אישה שלא הייתה ראויה לתפקיד בכלל, ואת זה יספר לכם גם סעדה. הם, כל התפקיד שלהם הוא לחסל כרגע את מי שרוצה לחקור את הסיפור הזה. למה? בגלל שהם יודעים שאם יחקרו באמת, בסוף זה יגיע גם ליועמש"ית, ואז באמת נפל, הבסטיליה נפלה מבחינתם. לכן עושים הכול, גם עוצרים ניצב במשטרה. דרך אגב, גם אם אתה חושב שהוא עשה משהו לא ראוי, הוא ניצב במשטרה. נראה לך, אדוני היושב-ראש, שמישהו היה מעז לעצור את הרמטכ"ל? את ראש השב"כ? את זה כן, את הקודם? שימו לב את מי עוצרים. זה סוג מסוים של אנשים שבאו מאזורים מסוימים. את ראש המוסד היית עוצר? כמובן שאת מר יעקובי שטויות, אפשר באמצע הרחוב עם אקדחים לא שלופים, ואת מר מני יצחקי, למה לא? דרך אגב, גם להדליף את הסרטון שאצלכם במח"ש, הרי זה בבניין שלכם. איך אנחנו רואים את זה בכלל בחוץ? הוא ניצב במשטרה. אין כבוד למשטרה, לארגון. לכן אני אומר, רבותיי, לדעתי הגענו לפי פחת. הכול כבר נסדק. כולם לא מאמינים לכולם. כולם נלחמים בכולם. זה כבר לא קשור עכשיו לראש הממשלה ולליכוד ולבית המשפט. הכול. כולם נגד כולם. לזה התכוונתי אז, כשהזאבים יוצאים הם טורפים את כולם. אם אתה לא עוצר אותו ומסביר לו בדיוק מה מגבלת כוחו, הוא יטרוף גם אותך. והיום, תאמינו לי, רבותיי, אין כמעט אחד פה שלא מפחד. פה, פה, בכנסת. אין כמעט ניצב במשטרה שלא מפחד. אין כמעט שופט, הרי רצינו בסופו של דבר למנות שופט לפי פסק בית המשפט העליון, שופט מלווה לחקירה – לא הצלחנו, למה לא הצלחנו? באו לשופטים, הציעו להם ואמרו: חבר'ה, עזבו אותנו. באו לעובדי מדינה בכירים, ואמרו להם: בואו – לא, לא, מפחדים. תראו לאן הגענו. כשאני אמרתי – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – לפני ארבע שנים, שהיועמ"שית היא הבן אדם הכי מסוכן במדינת ישראל, אנשים לא הבינו למה אני מתכוון אז. היום הלכה למעשה הכול מעורער, כל המדינה בכאוס, כולם חוקרים את כולם, כולם מכשילים את כולם. זאת הכוונה. והכול התחיל מאותה אישה שהחליטה שאין חוק, אין כלום, לית דין ולית דיין – אני פה קובעת הכול. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר אמסלם. כעת אנחנו נעבור לדיון הסיעתי. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חשוב לי לתקן: חוק הגיוס, כפי שהממשלה קוראת לו, הוא לא רק חוק השתמטות, זהו חוק הסלקציה. לאן הגענו, שמדינת היהודים של שנת 2025 תוביל לסלקציה בין יהודים? כי זהו חוק שמחייב סלקציה בין יהודים, סלקציה מוחלטת, רשמית, כתובה בחוק. עומדים להם נתניהו, ביסמוט וגולדקנופ, וקובעים מי למוות ומי להשתמטות. ציונים ישראלים תורמים – שמאלה, לצבא ואולי למוות, וחרדים אנטי-ציונים – ימינה, לחיים בטוחים, להשתמטות ולמימון על חשבון המדינה. מי למספר שילווה אותו, אולי עד למוות, המספר האישי – ומי למספר העו"ש של תקציבי מדינה, הממומנים על ידי אלה המוקרבים לעולה על מזבח הקואליציה. מאז 7 באוקטובר יותר מ-900 חיילים נפלו; מעל 17,500 פצועים; 12,000 חיילים חסרים עכשיו לצה"ל; שתי חזיתות בוערות; מעל 270 ניסיונות התאבדות של חיילים מאז תחילת 2024. והתשובה של הממשלה? לא גיוס, לא שוויון, לא אחריות, אלא חוק שבא להסדיר, לעגן ולהלבין את ההשתמטות. 60 מיליארד שקל בשנה עולה ההשתמטות למדינה; 50,000 צווי גיוס עומדים לצאת; התגייסו? 240. וזה לא כי הם לא יכולים, זה כי הממשלה עושה הכול, אבל הכול, כדי שזה לא יקרה. החוק הזה שובר את קדושת החיים. הוא מחוקק היררכיה רשמית: יש דם שמותר להקריב ויש דם שחובה להגן עליו; יש אימא שמחכה לבן שיוצא למילואים ויש אימא שממשלת המשתמטים מבטיחה לה מראש שלא תדאג לעולם. וזה לא רק בלתי מוסרי, זו גם הונאה. סנקציות על ישיבות ולא על משתמטים; יעדים שלא קשורים למציאות; פטורים בגיל 21, שמבטיח שלא יהיו חיילים חדשים. מי שיצביע לחוק הזה מחלק את העם לשניים: ציונים למוות, חרדים לחיים; והמדינה כולה לתהום ערכי ולסכנה ביטחונית. חוק הסלקציה חייב ליפול. ממשלת הסלקציה חייבת ליפול. אין דרך אחרת להגדיר את מה שאתם עושים. אני, סמלת מיכל שיר, מספר אישי 5635676, רעיה ללוחם במילואים ואם לשני ילדים קטנים שיתגייסו בעתיד כדי להגן על העם ועל המדינה, בָּזה לכם, בשמי ובשם כל ציבור המשרתים בישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. ואני מזמין כעת את חברת הכנסת יעל רון בן משה לשאת את דבריה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך, גברתי.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ישבתי פה בזמן דבריו של השר המקשר, השר אמסלם. אני רואה שהוא עדיין כאן. אני רוצה להמשיך אולי את דבריו לגבי משבר האמון של חלקים גדולים מהציבור בחלק ממערכות המדינה, ורוצה להסכים. יש אכן משבר אמון גדול, אבל המשבר הזה חוצה מפלגות, חוצה עמדות פוליטיות, וצריך להקשיב לרחשי ליבם ולכאבם של כלל המגזרים. טוב, אדוני, אפשר – פשוט זה מסיט את תשומת ליבי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היום בוועדת החוץ והביטחון, אחרי הדיון המתוקשר מאוד על חוק הפטור מגיוס, התקיים דיון על עתיד היישובים בעוטף עזה עם התקדמות ההסכם. והביעו שם תושבים מעוטף עזה דאגה מאוד מאוד עמוקה מהסדרי הביטחון בבית שלהם. הנושא הזה הוא חוצה מפלגות, ישבו שם אנשי העיר שדרות, ישבו שם מושבניקים, ישבו שם קיבוצניקים, באמת, האנשים הטובים ביותר של הארץ הזו. ישבו שם ראשי מועצה וראשת מועצה, ישב שם ראש העיר שדרות, כולם מאוד מאוד מודאגים, וחלקים גדולים ממי שדיברו באותה ישיבה דיברו על חוסר אמון במערכות. לצערי, חוסר אמון גם אפילו בצה"ל ובגורמי ביטחון. ואנחנו נצטרך בוועדת החוץ והביטחון לקבל באמת תשובות מצה"ל על מה שקורה שם, אבל, כמובן, גם מהדרג המדיני. בתוך משבר האי-אמון הגדול הזה – שלחלק ממנו, לחלק קטן, התייחס השר אמסלם, אבל אנחנו שומעים את זה בציבורים רחבים כלפי מערכות רבות, כולל הממשלה – על זה אנחנו הולכים להלביש עוד חוק, שיוצר עוד אי-אמון, עוד פילוג ועוד הסתה. אנחנו מדברים כאן ימים שלמים, לילות שלמים, בינתיים אלפי מילואימניקים מקבלים עוד צו גיוס, לשנת 2026, לא ל-30 ימים, שגם זה המון – ל-60 ימים, ל-70 ימים, ולא נראה שחוק הפטור מגיוס שמונח כרגע על שולחן ועדת החוץ והביטחון הולך לשפר את מצבם גם לשנת 2027, 2028. אני אומרת את זה כאשת מילואימניק שנלחם בחטיבה מתמרנת, ונקרא עכשיו שוב למילואים בינואר-פברואר, יחד עם כל אלפי חיילי החטיבה. אני רואה איזה אתגרים עצומים זה יוצר אצלנו בבית – איך אני יכולה לבלות פה לילות כשהוא יהיה אי שם בפרימטר? איך חברתי חברת הכנסת מיכל שיר יכולה לעשות את זה? איך חברתי לסיעה פנינה תמנו, שבעלה ציון גם משרת במילואים, יכולה לעשות את זה? הנושא הזה הוא נושא שכואב לציבורים רבים בחברה הישראלית. אני בטוחה שגם בבתים שלכם יש משרתים – גם בבית של השר דודי אמסלם – איך אנחנו ביחד מביאים פתרון לדבר הזה? בוודאי לא במסגרת חוק הפטור מגיוס, שאפילו נציגי צה"ל אומרים שהוא לא הולך לתת מענה לבעיית המחסור בחיילים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ואני מזמין כעת את חבר הכנסת חמד עמאר לשאת את דבריו. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בדיון ועדת החוץ והביטחון בנושא חוק ההשתמטות שמקדמת ממשלת 7 באוקטובר, שמעתי את חבר הכנסת פרוש אומר שגם חלק מהדרוזים לא משרתים וגם בדואים לא משרתים. והוא הסתמך על הנתונים של מרכז המחקר והמידע. אני בעצמי הלכתי והוצאתי את מה שהוא הסתמך עליו, מרכז המחקר והמידע. חבר הכנסת פרוש, הלוואי שאחוז השירות של החרדים, אפילו של החברה הישראלית, היה כמו השירות אצל הדרוזים. אחוז הגיוס בעדה הדרוזית – מעל 80%. כמעט כל צעיר בעדה הדרוזית מתגייס; דיברת על הדתיים הדרוזים שלא מתגייסים – אז, קודם כול, אני רוצה להגיד לך: דתי דרוזי, בשביל שיקבל פטור מגיוס, הוא צריך לקבל דחייה של חמש שנים, ובחמש השנים האלה הוא לא מקבל משכורת משום מקום. ההפך מבחור חרדי שמחליט להשתמט ולא להתגייס. אז ההבדל הוא קטן – אנחנו משרתים, אתם מקבלים כסף. הרבה הרבה כסף. ואני יושב בוועדת הכספים, ואני רואה את ההעברות, וכמה העברות אתם מקבלים בכל חודש, בכל יום שמגיעות העברות כספיות לוועדה. לכן, לך תלמד קצת על אחוז הגיוס של העדה הדרוזית, לך תלמד קצת על העדה הדרוזית. כי זו לא פעם ראשונה שאתה מדבר ואומר שגם בעדה הדרוזית לא משרתים. אז דתיים בעדה הדרוזית שלא משרתים ומקבלים פטור, אחרי חמש שנים, לא מגיעים – בין 50 ל-70 – בחור צעיר דרוזי שמצהיר שהוא דתי צריך להגיע כל שנה ולקבל אישור מהמועצה הדתית, שעומד בראשה השייח' מוואפק טריף, ואחרי שהוא מקבל אישור שהוא דתי הוא נדחה לעוד שנה ועוד שנה ועוד שנה ועוד שנה, חמש שנים שהוא תקוע עם העתיד שלו. ואם הוא לא דתי באמת הוא לעולם לא ייגש בשביל לקבל פטור בהיותו דתי. אז אני אומר לך, חבר הכנסת פרוש, לפני שתגיד משהו על העדה הדרוזית, תלמד קצת על העדה הדרוזית.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת מנסור עבאס. לרשותך שלוש דקות, אדוני.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בעברית כנראה שלא נצליח לשכנע להביע אי-אמון בממשלה, אבל אני אעבור לערבית, כי הסיכוי שלנו להחליף את הממשלה הזאת – כאשר הציבור הערבי יצא, יצביע בהמוניו ונצליח להפיל את הממשלה הזאת ולהחליף אותה בממשלה אחרת. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. הלוואי שהייתי יודע מה אתה אומר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה יודע.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה יכול לנחש - - - בית המקדש.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, הבוקר, לפני הגעתי הנה, ביקרתי בכפר יאסיף, אצל משפחת ספיה שאיבדה – וכולנו איבדנו – את הבן שלהם ושל החברה שלנו, נביל אשרף ספיה. אשרף ספיה הוא חבר שלי, למדנו ביחד בשנות התשעים, וראיתי את הדבר הטבעי – משפחה שכל כך כואבת את זה שהיא איבדה את היקר מכול, את הבן שלה בן ה-15, שנהרג עקב ירי. והעניין הזה של הנשק הבלתי-מורשה בתוך החברה הערבית – אנחנו זועקים מדם ליבנו שאנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק, אנחנו לא זקוקים לנשק הזה, אנחנו לא רוצים כלי נשק אחד שיהיה בידינו, לא רוצים נשק, אנחנו יכולים להסתדר בלי נשק. כמה פעמים אמרנו שאם הנשק הזה מופנה לערבים זה רע, ליהודים – זה רע, במישור הפלילי זה רע, במישור הביטחוני זה רע. אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. לפני שבוע ביקשתי ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. השר שנמצא פה, במקום שיענה על השאלה הפשוטה מי אמור לטפל בכנופיות פשע מאורגן – בכל מקום בעולם, בישראל, בעולם הערבי, באירופה, בארצות הברית, באפריקה? המדינה. מי אמור לטפל בנשק בלתי מורשה? מי? מי הכתובת? המדינה. ובמקום שהשר יענה באובייקטיביות, הוא תקף את האוכלוסייה הערבית, את התרבות של האוכלוסייה הערבית. ואני שאלתי אותו: אז למה לא היה רצח בקרב האוכלוסייה הערבית לפני שנת 2000? ושאלתי אותו אם עושים השוואה בין הרצח בקרב הערבים בתוך מדינת ישראל לבין הפלסטינים בגדה המערבית או בירדן. מה, המשטרה הפלסטינית יותר חזקה מהמשטרה הישראלית? או שהתשובה היא לא התרבות של האוכלוסייה הערבית, אלא תרבות הגזענות בתוך מדינת ישראל כלפי האוכלוסייה הערבית, שרואים בנו, במצב הטוב, חצר אחורית, ובמצב הרע – לא אזרחים אלא אויבים? ואנחנו דורשים גישה אחרת לגמרי, גישה אזרחית, שרואה שאין סתירה בין האינטרס של המיעוט הערבי לבין האינטרס של החברה כולה בתוך מדינת ישראל. זה אינטרס משותף, לחיות בביטחון אישי. ליבי עם משפחת ספיה, אבל זה לא מספיק, הלב שלי לבדו לא יעזור. יש דרך אחת ויחידה – לנהל מאבק עיקש, חסר תקדים, שכולל כן, כן, כן, מרי אזרחי.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אין דרך אחרת. אני רוצה לסכם, כבוד היושב-ראש, אם החיים שלנו לא נורמליים, לא טבעיים, החיים של המדינה כולה לא צריכים להיות חיים טבעיים ונורמליים. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כנסת נכבדה, היושב בראש, אתה יודע מה אני מחזיקה פה?

קריאה:

נעמה לזימי (העבודה):

אני מראה את זה ליושב בראש, אם הוא מסכים.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, אל תראי.

נעמה לזימי (העבודה):

אוקיי, אז אני אגיד לך מה זה. זה מכתב סחיטה באיומים של ראש הממשלה. הוא שלח אותו אתמול. נתניהו למעשה הודה, במכתב שהוא שלח לנשיא המדינה, שהוא סוחט באיומים מדינה שלמה. או שתבטלו את המשפט שלי או שהוא ימשיך לקרוע את העם, זה מה שהוא אומר. מי שרוצה אחדות – רק אם הוא מבטל לי את המשפט. לא תבטלו את המשפט – נגמור את עם ישראל. אז אל תתבלבלו ממתק השפתיים. נתניהו הודה שריסק מדינה שלמה כדי לחמוק מהרשעה. הוא גם הודה שהוא ימשיך לרסק את המדינה כדי לחמוק מכלא. המכתב הזה הוא לא פטור ממשפט, הוא אסמכתה שהוא לא כשיר. ראש הממשלה לא כשיר. אז בואו רגע, כולנו, תומכי נתניהו ומתנגדי נתניהו, בואו נדבר על אמת מול שקר. לקרוא לזה חנינה זה שקר. חוננים אדם שהורשע והודה באשמה. האמת היא פשוטה: זה ביטול משפט, דבר שהוא בניגוד לחוק ולא קיים. בואו נמשיך. לכנסת לא הוגש חוק גיוס – זה שקר. כבר יש חוק גיוס חובה בישראל. הוגש לכנסת חוק השתמטות, חוק גרוע מזה שרצה להביא יולי אדלשטיין. הוא כל כך גרוע שתשעה מחברי קואליציית טבח 7 באוקטובר, שלא מחו על כלום עד עכשיו, אמרו שיתנגדו לחוק הגרוע הזה. נתניהו זה האיש שמימן את חמאס ולשכתו עבדה עם קטר. הוא לא מנסה להקים ועדת חקירה – זה שקר. הוא מקים ועדת טיוח כדי לחסום ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה לאסון 7 באוקטובר. נתניהו, לא ניתן לך. לא תצליח לשכתב ולמחוק את הטבח. עוד שקר: ניצחון מוחלט – בדיוק כמו מלחמת התקומה. זה שקר של מי שרוצים לשכתב את המציאות ולמחוק את ההפקרה ואת המחדל הכי גדולים שהיו לנו. האמת הכי ברורה היא שזו מלחמת 7 באוקטובר. לספר שמימון ארגון חמאס כנכס זו טעות של כולם – זה שקר. זאת מדיניות שהוליד נתניהו. הוא דגל בה, דבק בה, וממשלתו רצתה בה, ממשלת חמאס הוא נכס. האמת היא שהוא העדיף לבנות ארגון טרור רצחני, שרוצה להשמיד אותנו, וסירב לחסל את ראשי חמאס בשש הזדמנויות שונות, במקום לייצר הסדר מדיני שייתן שקט אמיתי וביטחון. כשנתניהו אמר: "שמונה שנים חיכיתי לרגע הזה", בפתח העדות שלו במשפט, הוא שיקר. לראייה, מאז הוא עשה הכול כדי לחמוק מעדות, כולל בשבוע שעבר, שבו הוא שיקר לבית המשפט וטען שהוא חייב להגיע לכנסת. אבל לכאן הוא לא הגיע, הוא לא הופיע, כי הוא משקר כמו שהוא נושם. אני רוצה לומר, ואני מסיימת – בלי הודאה באשמה, קלון ויציאה מהחיים הציבוריים, יש פה עסקת הונאה בין הרצוג לנתניהו, שום דבר אחר. לא ניתן. הגיע הזמן להעיף את השקרן ולהכניס אמת לחיינו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. השר אמסלם נמצא פה? אתה עונה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן. לא, אין - - -

היו"ר סימון דוידסון:

לא, יש. יש סיכום דיון של שר, אם אתה רוצה. זה בהחלטה שלו.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האצבע שלי ממש לא מובטחת להצבעה בעד חוק הגיוס. כפי שאמרתי בעבר, שני עקרונות חייבים מבחינתי לעמוד בבסיס החוק הזה. בלעדיהם החוק יזיק ולא יועיל. העיקרון הראשון, כפי שהגדיר אותו רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בפגישה בין ראשי ישיבות לבין שר הביטחון דיין – שלא מדובר ואסור שיהיה מדובר כאילו יש כאן שני צדדים. הוא זה שהנחיל את השקפת עולמנו שעל פיה אין פטור מהצבא אלא רק דחייה לבחורי ישיבה. האינטרס של כולנו הוא תקומת הצבא ותקומת התורה. קיום הישיבות נוגע לכולנו. עוד הוא הוסיף שם שאין להעלות על הדעת סידור עניינים אלה מתוך כפייה, שכפייה סיטונית כללית תוביל לאסון למדינה. בגדולתו ובחוכמתו הוא הבין את מה שלצערי כל מיני תמימים שנלחמים היום למען גיוס חרדים לא מבינים: כפייה על ציבור שלם בנושא תרבותי שנוגע בעצבים חשופים, לא תועיל אלא רק תזיק. כפייה שכזאת אולי תמלא את בתי הכלא הצבאיים, אבל בטוח שלא תמלא את שורות חטיבות החי"ר והשריון. מי שמעוניין לדחוף בכוח את המיינסטרים החרדי לזרועות נטורי קרתא, שימשיך כך. העיקרון השני הוא עיגון בפקודות מטכ"ל את תנאי השירות של חיילים חרדים, אבל לא רק שלהם אלא של כל מי שמעוניין לשמור על אמונתו ונאמנותו לתורה ולמצוות. בדיוק כפי שברור שצה"ל מספק לחייל צמחוני אוכל מותאם, כך צריך להיות ברור ומעוגן שחייל שמגדיר את עצמו דתי, ידאגו ליכולתו לשמור את התורה והמצוות. כפי שהעיד בעבר אלוף בצה"ל, בכל המסגרות שקמו בעבר בתוך הצבא לחיילים חרדים שהוא בדק, צה"ל לא עמד בתנאי השירות שהוא התחייב עליהם. כל עוד זה לא יקרה, כל עוד אג'נדות פמיניסטיות רדיקליות מבית היוהל"ם ימשיכו לכפות על צה"ל הזיות על מגדר, כל עוד ייכפה על חיילים דתיים או חרדים לשרת בצורה שנוגדת את אמונתם, לא ייווצר שום אמון שיוביל לגיוס, כי יהיה ברור לכולם שהרצון הוא לא באמת לגייס חרדים, אלא להכניס אותם לכור היתוך כדי שהם יהיו פחות חרדים, פחות נאמנים לתורה, וכמובן יותר "ליברליים" ו"נאורים". ללא שני העקרונות הללו, אין משמעות לחוק הזה והוא לא יוביל לשום תועלת. ללא שני העקרונות הללו, מובטחת האצבע שלי שתצביע נגד.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. אני מזמין את השר עמיחי אליהו לסכם את הדיון, אם אתה רוצה, ולאחר מכן נעבור להצבעה. חבר הכנסת מעוז, כשהתחלת את הנאום שלך, אמרתי: וואי, אני מתחבר לכל מילה. הרסת הכול בסוף עם המגדר. לפחות אני יודע מה תצביע.

אבי מעוז (נעם):

היו"ר סימון דוידסון:

בבקשה, אדוני. חברים, קצת שקט, בבקשה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רק רוצה להתייחס לסוגיית הגיוס מנקודה ומזווית אישית שלי כחייל שיצא לו להילחם ברב א-ת'לאת'ין ב-2006 מול טרוריסטים. יצא לי לעמוד מאחורי מחסה כשהמחבלים ירו עלינו מהגגות, תחת הפיקוד של חברי היקר ארז אשל. ולמה אני רוצה להזכיר את הנקודה הזו? כי אם יש מישהו שחושב שיש איזשהו חוק אחד בעולם שיכול לגרום לחייל לצאת מאחורי מחסה ולסכן את חייו בשביל חבריו, הוא טועה ומטעה. להילחם על מדינת ישראל זו זכות. להילחם תחת חיילי צבא ההגנה לישראל זו זכות. זו אומנם חובה גדולה, אבל היא זכות. שום כפייה, שום כפייה לא יכולה לעזור לנו כמדינה להביא חיילים לקחת חלק בנטל הלחימה. והדבר המרכזי שאנחנו צריכים זה לוחמים. לוחמים, ולא אנשים שמשרתים בעיתון במחנה, ולא אנשים בלהקת הנח"ל, ולא אנשים שתופסים סיבוב ועושים לעצמם יחסי ציבור על חשבון הצבא. וכן, בשביל להביא לוחמים לצבא ההגנה לישראל – זה תמיד חוזר לשאלה של חינוך וערכים. לחנך לציונות – זה ייתן לנו עוד לוחמים. לחנך לציונות – זה ייתן לנו את היכולת להביא עוד חיילים קרביים לטובת אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה לכם. שלום.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, אדוני. רק שאלה. להיות טכנאי מטוסים בטייסת, זה בסדר?

קריאות:

לא, לא - - - שירות צבאי - - -

היו"ר סימון דוידסון:

גם לא. חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. נא לתפוס את מקומותיכם. טלי גוטליב, אנחנו עוברים להצבעה על אי-אמון. חבר הכנסת איתן גינזבורג, הצבעה. אתה מפריע לטלי להצביע אי-אמון. אסטרטגיה. חברים, הצבעה. יש עוד הצבעות, לפיד, יש שלוש. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 46 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 46, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה, מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, יש פה – בעד – 39, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לא אושרה. מיכאל ביטון, להצבעה הראשונה, של יש עתיד – אנחנו מוסיפים את הקול שלך. יש פה שינוי דרמטי, מהפך.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יש. יש שינוי.

היו"ר סימון דוידסון:

אז נא להוסיף את הקול של מיכאל ביטון, עקב תקלה טכנית.

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה לעניין מסוים, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת אופיר כץ, להציג את הצעת הוועדה. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.

רון כץ (יש עתיד):

זה נחשב לפתוח חזית עם ביטן, או שזה לא קשור אליך?

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, נא לשמור על שקט במליאה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

רון, את זה תשאל אותו.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אופיר, לא השתכנעת?

היו"ר סימון דוידסון:

חברת הכנסת שלי טל מירון, את מאוד רועשת.

רון כץ (יש עתיד):

אני רק רוצה להגיד שאני - - -

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת רון כץ.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

לא, אתה רק רוצה לחמם, אתה אומר.

היו"ר סימון דוידסון:

בבקשה, אדוני.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור הכנסת את הצעת ועדת הכנסת להקמת הוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, מ/1898, בהתאם לסעיף 108 לתקנון הכנסת. סמכויות הוועדה: הוועדה תדון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, מ/1898. הרכב הוועדה: בוועדה יכהנו 13 חברי כנסת, על פי ההרכב הבא: סיעת הליכוד – ארבעה חברים: גלית דיסטל אטבריאן, טלי גוטליב, צגה מלקו ואושר שקלים; סיעת יש עתיד – שני חברים: מירב בן ארי ושלי טל מירון; סיעת כחול-לבן – המחנה הממלכתי: איתן גינזבורג; סיעת הציונות הדתית: אוהד טל; סיעת עוצמה יהודית: צביקה פוגל; סיעת ישראל ביתנו: יבגני סובה; סיעת רע"מ: ואליד אלהואשלה; סיעת העבודה: אפרת רייטן; סיעת הימין הממלכתי: מישל בוסקילה. מוצע כי יושבת-ראש הוועדה תהיה חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. אבקש לאשר את ההצעה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. מישל בוסקילה, יפה. טוב, חברים, אנחנו נעבור לדיון האישי. אני מזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן. תעלה ותבוא חברת הכנסת פרידמן. לרשותך שלוש דקות. אני רוצה לברך את אשת מישל בוסקילה, שנמצאת איתנו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כל המשפחה.

היו"ר סימון דוידסון:

נעשה לה כבוד. כל המשפחה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

באמת?

היו"ר סימון דוידסון:

ברוכים הבאים לכנסת ישראל. תראו איפה מישל נמצא כל יום. אל תרחמו עליו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ותראו איך אוהבים אותו באופוזיציה.

היו"ר סימון דוידסון:

זה אשקלונה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. היום נאלצנו להתפצל בבוקר לשתי ועדות, שעשו אותן במקביל, ולא סתם עשו אותן במקביל. חצי מחברי הסיעה שלנו היו בחוק ההשתמטות; חצי מחברי הסיעה שלנו היו בוועדה החדשה שמקימים לענייני תקשורת, בזמן שוועדת החינוך וועדת הבריאות לא מתכנסות יותר מחודש – שזו עבירה על החוק, אלה ועדות סטטוטוריות, זה לא תקין, אבל מה אכפת לממשלה הזאת לעבור על החוק. בזמן שהם דנים על חוק ההשתמטות, באותו זמן בדיוק, מתפרסם שכמה שעות לפני כן שרי הממשלה אישרו במשאל טלפוני דחוף לגייס 280,000 חיילים. באותו זמן גם התפרסם שיש משבר כוח אדם, החמור ביותר שהיה כאן אי פעם בצבא: 1,300 קצינים בדרגת סגן וסרן חסרים בצבא, 300 קצינים בדרגת רב-סרן חסרים בצבא, נטישה של מאות חיילים מפרויקט אופק, מילואימניקים צפויים לעשות 60–70 ימי מילואים. אבל הם? הם עסוקים בחוק ההשתמטות. בחוק שלא יגייס חרדי אחד נוסף. כולם יודעים את זה. אנחנו יודעים את זה, הם יודעים את זה, החרדים יודעים את זה, וכולם עכשיו בהצגה. תרשו לי רק לעדכן אתכם, כולם עכשיו בהצגה. אלה עושים שרירים – מה פתאום, אנחנו לא מסכימים; אלה עושים שרירים – אנחנו לא מסכימים. הכול סגור ביניהם. הכול סגור ביניהם, איך הם משתמטים בזמן שיש פה חיילים – כמו היועצת שלי, שנה וחצי מילואים, הגיוני בסך הכול, קצינה בת 30, צריכה להיות שנה וחצי במילואים בעזה. מאוד הגיוני. אז יש פה חלק מהעם שימשיך לשרת במילואים, שימשיך להפסיד כסף, לשלם בנפשו, בכספו, במשפחתו, ויש פה חלק מהעם שפשוט יקבל פטור גורף מהכול, אבל עדיין ימשיך להצביע, ימשיך לקבל תקציבים, ימשיך לקבל כספים, ואנחנו אלה שמשלמים את המחיר. אז לפני שאתם בכלל מקימים ועדת השתמטות, אולי לרגע, לרגע, לעצור ולחשוב שוב, ולהתייעץ עם מילואימניקים ולהתייעץ עם נשות מילואימניקים ולהתייעץ עם הצבא ולהתייעץ עם הגורמים שבאמת באמת נותנים מעצמם – ולא עם הגורמים המשתמטים. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת פרידמן. יעלה ויבוא חבר הכנסת ווליד טאהא.

שלי טל מירון (יש עתיד):

כל מילה, יסמינה.

היו"ר סימון דוידסון:

לאחר מכן – נאור שירי, ואחרי נאור – אורית פרקש הכהן. אני מכין אותך נפשית. יש פה שירות. בבקשה, אדוני.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, ההצבעה שלנו על ההצעה הזו היא למעשה הצבעה על סוגיה שהייתה אמורה להיות בדיון בוועדת הכלכלה. הקואליציה רבה בינה לבין עצמה, יו"ר ועדת הכלכלה לא רצה – או לא השלים עם כל הסעיפים בהצעה המוגשת, ואז רצו להוציא את זה ממנו, ואז החליטו שהם מקימים ועדה מיוחדת – מיוחדת – לצורך הצעת החוק הזו. ועדה מיוחדת - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

מיותרת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - למרות התנגדותו של הייעוץ המשפטי לכנסת ולמרות התנגדותו של יו"ר הוועדה, שההצעה הייתה צריכה להידון שם. זאת אומרת, כאשר קואליציה, ממשלה, רוצה לעשות משהו, יש לה את הכלים לעשות זאת, יש לה את הרוב לעשות זאת. אבל מה הקואליציה הזאת לא רוצה לעשות? היא לא רוצה לעשות כלום בכל הקשור בפשיעה בחברה הערבית. עד כדי כך, שעד סוף נובמבר, אתמול, מספר הנרצחים, מספר קורבנות הפשיעה בחברה הערבית, הגיע ל-251 קורבנות, שדמם נמצא על ידי מקבלי ההחלטות במדינת ישראל – על ידיו של ראש הממשלה והשר לביזיון לאומי שלו, שיודע לבוא ליישובים הערביים לעשות הצגות וסרטונים כדי להריץ בטיקטוק וברשתות החברתיות. אבל לעשות ועדות, להקים צוותים, להפוך עולם כדי למגר את התופעה הזאת, כדי לפרק את ארגוני הפשיעה, כדי למנוע פרוטקשן, כדי לאסוף נשק – הוא לא עושה. במדינת ישראל היום יש מדינה בתוך מדינה. יש מדינת ארגוני הפשיעה, שבזה למדינת ישראל ולראש הממשלה שלה ולשר לביזיון לאומי שלה. בזו להם, והם עושים כאוות נפשם ומשתוללים כאוות נפשם. ומספר הקורבנות הגיע עד סוף חודש נובמבר ל-251 קורבנות. בושה וחרפה למדינה שמרשה לעצמה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי. לאחר מכן – אורית פרקש הכהן, ואחר כך – חברת הכנסת דבי ביטון. שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, מישל, המשפחה עדיין פה? שלום, אחלה מישל. אבל טוב, אני לא אפגע בך בפריימריז. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו באמת התכנסנו פה כולנו כדי לחגוג מאורע חשוב – היום בוועדה אפילו השוויתי אותו, אדוני היושב-ראש, למעמד הר סיני. מקימים ועדה מיוחדת שתעסוק בחוק של שר התקשורת שעדיין לא הצליח לדאוג לקליטה בכביש 1 בין תל אביב לירושלים, אבל רוצה להעביר רפורמה מאוד מאוד משמעותית שתחסל את התקשורת הישראלית ואת יכולת הביטוי החופשית, שעוד איכשהו נשארה לנו פה במדינה, ואתם יודעים, אירוע מיוחד. אבל אני מאוד מאוד שמח לשמוע שאתם יכולים להקים ועדה מיוחדת בכנסת, כי באמת, חבריי חברי הכנסת, יש עוד כמה נושאים שאני חושב – אני לא יודע, אולי אני היחידי פה שחושב –שצריכים לטפל בהם, כי הוועדות לא מצליחות. היום בוועדה, בוועדת הכנסת, כשדיברנו על זה, דיברנו על מעל 420 הרוגים בתאונות הדרכים. מי שאחראית לתאונות הדרכים, או מי שאחראית לפקח על משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – לא הפעלת לי את הזמן. אה, הפעלת לי. שם לא עובד.

היו"ר סימון דוידסון:

אני לא טכנאי פה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, בסדר. אני רק אומר, ראדה, כי את יודעת, משום מה אני נוטה להסתכל רק לשם. אבל מי שאחראית, מי שאחראית לפיקוח של משרד הבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, זוהי ועדת הכלכלה. ונוכח הכישלון המהותי של השרה, שהיא פרזנטורית של הדיוטי-פרי, הייתי מצפה שאולי נקים ועדה לבטיחות בדרכים שתעסוק בזה. אולי הייתי מצפה שמישהו יקים ועדה מיוחדת שתטפל בכל פגועי הנפש שיש פה בכיכר, וכולנו יודעים לצאת אליהם, ולחבק אותם, ולאהוב אותם ולהראות להם כמה הם חשובים לנו. אבל בסוף, כשמגיע הזמן שצריך לשים את הכסף או לשים את תשומת הלב, אין. אותו כנ"ל לגבי חיילי המילואים, אותו כנ"ל לגבי המשפחות, אותו כנ"ל החרמות שעכשיו מסתובבות במערכת החינוך, שילדים מתאבדים. אין בכלל ועדת חינוך בכנסת, ועדה מיותרת ושולית, אבל יש את הוועדה המונפצת הזו בראשות חברת הכנסת דיסטל אטבריאן. כשיש חרמות ומתאבדים ילדים במדינת ישראל – אף אחד לא מטפל. שר החינוך מחלק ספרי תורה, שאחלה; עושה מזה סרטון, אחלה; אבל מי מטפל בילדים, מי מטפל בילדים? למה אף אחד לא מדבר על זה? למה אין, נגיד, ועדה מיוחדת בכנסת שתעסוק בהשכלה הגבוהה? חברת הכנסת פרקש יודעת שהיום קיצצנו 150 מיליון שקלים – "קיצצנו", כאילו זה אני – קיצצו 150 מיליון שקלים בהשכלה הגבוהה. למה אין ועדה מיוחדת שתעסוק ברצח בחברה הישראלית? עמד פה מקודם חבר הכנסת טאהא ודיבר על זה. רצח בחברה הישראלית, תאונות דרכים בחברה הישראלית, כישלון מוחלט ביכולת שלנו, של הכנסת או של הממשלה, לייצר מציאות נורמטיבית. למה אין ועדה שתעסוק בעוני, במלחמה בעוני, למה אין ועדה מיוחדת כזו? רק הוועדות המוזרות שלכם, שאתם באים ודורסים את הכנסת כמו מפעילי כלי צמ"ה, D9, כולם פה דורסים את הכנסת על ימין ועל שמאל. מילא חברי הכנסת, אבל גם את חבר הכנסת שלכם אתם דורסים, גם את חברי הקואליציה אתם דורסים? הכול בשם איזה פלופ מסוים. אתם רוצים להאכיל עכשיו את כל מרכז הליכוד, כי זה מה שמעניין, כי הרי חוק לא יצא מזה, אבל כותרות לקרעי יצאו. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת נאור שירי. תעלה ותבוא חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. יש לי קול רדיופוני.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד יום במשכן הזה שלא מכבד את עצמו. אין ועדת חינוך, אין ועדת בריאות – משתי הוועדות החשובות ביותר בכנסת ישראל – אבל מה? ועדת הכנסת בראשות יו"ר הקואליציה מתכנסת לדיון בהול כדי להקים ועדה מיוחדת לחוק התקשורת. 112 עמודים – יש בהם דברים מאוד חשובים, אבל כדרכה של הממשלה הזאת כוללים גם על הדרך פגיעה בתקשורת החופשית ואיומים ומנגנונים שיוכלו להחליש את חופש הביטוי במדינת ישראל. תשעה חוקים משמעותיים בתחום התקשורת נידונו בוועדת הכלכלה בשנים האחרונות. רק בכנסת הזו, הוועדה הזו אישרה לקריאה שנייה ושלישית שמונה הצעות חוק בתחום התקשורת. אז מה קרה? יו"ר הקואליציה, יו"ר ועדת הכנסת עצמו, הצהיר בכנסת הזו שבשני תנאים, רק בהתרחשותם, הוא יעביר נושא מיו"ר ועדה אחד למשנהו – אם יו"ר הוועדה הסכים ואם אין מניעה משפטית והתנגדות משפטית. והינה, כולנו התכנסנו היום לעוד דיון מבזה, שבו שני התנאים שיו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת הכנסת עצמו הציב אינם מתקיימים. אבל בממשלה הזו, כמו בממשלה הזו, אין כללים שמקיימים אותם, ובעצם ההחלטה בכל זאת התקבלה בניגוד לחוות הדעת המשפטית. והשאלה היא מה השתנה. מה השתנה שפתאום צריך לקחת את הנושא הזה ולהעביר אותו מהוועדה שנושא הליבה שלה, אחד מנושאי הליבה שלה במשך שנים ארוכות הוא תחום התקשורת, וצריך להעביר את זה מחברי הכנסת שכבר מכירים בוועדה את הנושאים הללו, מיו"ר הוועדה שהתמקצע בנושא הזה אל הגברת גלית דיסטל. מדוע? התשובה היא מאוד ברורה. לממשלה הזו אצה לה הדרך להשלים את החקיקה המשטרית. טיפלו כבר ברגל של השופטים, טיפלו כבר ברגל של פקידי המדינה, טיפלו כבר בשומרי הסף, ברוך השם פיצול היועמ"שית מתקדם, טיפלו כבר במערכת שלטון החוק – במח"ש ובפקודת המשטרה – ועכשיו הם מתלבשים על התקשורת ועל הבחירות. ואנחנו רואים את הכול במקביל. וזה פשר החוק הזה. הגיע הנציג – אתה יודע, אדוני היושב-ראש – ממשרד התקשורת, והוא אומר: אני רוצה להגיד לכם בוועדה שעמדת כל גורמי משרד התקשורת היא שנורא נורא חשוב כבר להעביר את החקיקה הזו. שאלנו אותו כולנו: איפה היועצת המשפטית של משרד התקשורת? שנית, מה הטענה הזו קשורה להזזה מהוועדה? יו"ר ועדת הכלכלה, נכון, מוכן ומזומן להעביר את החוק הזה בוועדת הכלכלה. למה לעקוף אותו? אז כולנו יודעים – ובזה אני אסיים – פשעו של חבר הכנסת דוד ביטן, יו"ר הוועדה, הוא שהוא העז להביע הסתייגות מסעיפים בהצעת החוק הזו שבאים לפגוע בחופש הביטוי ובתקשורת החופשית, והוא התחייב לדיון עמוק וחופשי. ובממשלה הזאת, מה לעשות? לא מעניין שהכנסת אמורה לפקח על הממשלה ולא מעניין חופש הביטוי. הם רוצים משטרת דעות, ובדרך הם ידרסו גם את הוראות החוק, גם את שלטון החוק וגם את יו"ר הוועדה, גם אם הוא מהקואליציה – הכול כדי להיות מוכנים ולשבש את הבחירות הקרובות. אז אנחנו לא ניתן לזה יד. ואני אומרת לך, חוות דעת כזו בוטה וחד-משמעית לא ראיתי מעולם אצל הייעוץ המשפטי של הכנסת, שהוא הייעוץ הכי מאפשר שיש. וזו באמת הבושה שלהם. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת פרקש הכהן. תעלה ותבוא חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. אנחנו בלי שר. השר יחזור עוד שנייה, הוא יצא לשירותים, אז את רוצה להמתין? את יכולה לדבר. חברתי, דבי ביטון, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מהבוקר אנחנו מתעסקים במין חנינה שעושים לנו, שמנסים לעשות לנו אזרחים, ובחוק ההשתמטות, שאני כאימא לילות לא עוצמת עיניים, ולפעמים מאוד מקנאה באימא הזו שיכולה להיכנס למיטה, לנתק את הטלפון ולדעת שאין לה מה לדאוג, שכולם בבית. עכשיו אני רוצה – באמת קצת למציאות שלנו. אני רוצה להקריא פוסט של עדה שגיא, שנחטפה ב-7 באוקטובר מביתה בניר עוז ושוחררה משבי החמאס לאחר 53 ימים. כך היא כתבה: "שנתיים חלפו, היום, 28 בנובמבר, יום הולדתי השני... נראה כאילו רק אתמול שבתי מהשבי מח'אן יונס, אבל כבר עברו שנתיים. קשה להאמין. אני נאחזת בכל כוחי בחיים ואומרת: אשריי שזכיתי. אני קמה בכל בוקר ויכולה לדבר עם בני משפחתי היקרים, עם חברים, לקרוא ספרים, לצפות בסרטים, לשמוע הרצאות חובקות עולם, לנסוע לטייל. בחרתי להיאחז במה שיש ולא במה שאין. "ביום 7 באוקטובר האין שלי הפך ענקי. איבדתי את ביתי, את קהילתי בניר עוז. גיליתי, לדאבון ליבי, שגם המדינה שלי, שכל כך אהבתי, איננה. עד היום אני מרגישה נבגדת. הופקרנו איש לנפשו ביום השחור ההוא. איש לא שמע את זעקותינו, הצבא לא הגיע, וגם עתה תחושת ההפקרה אינה מרפה. "רק עכשיו הושב לקבורה דרור אור, אחרון תלמידיי מבין רבים מקהילת בית הספר שלי מעלה הבשור. שנתיים ארוכות חלפו עד שהושב לקבורה באדמת בארי, ועדיין נותרו שני חטופים, וחובתנו המוסרית להחזירם לקבורה ראויה לאלתר. דיברתי, כתבתי, התראיינתי וזעקתי: להשיב את כולם עכשיו! ועכשיו אני זועקת: להקים ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה, כדי שמשהו מהאמון במדינת ישראל יוכל לחזור אלינו, שמישהו מלבד הצבא ייקח אחריות למחדל הנורא שאת תוצאותיו נישא עוד שנים רבות צרובות בליבנו. באותה אהבה שאנחנו התגייסנו לצה"ל לפני 50 שנה ויותר, כך אנו מבקשים שנכדינו, שצפויים להתגייס, יוכלו לעשות זאת מתוך הידיעה הגמורה שנשיאת אחריות היא חובה ולא בחירה. חשוב לומר בקול רם שמישהו חייב לקחת אחריות ולתת את הדין על אירועי 7 באוקטובר 2023".

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון.

דבי ביטון (יש עתיד):

עדה שגיא, אנחנו אוהבים אותך, ואנחנו שמחים שחזרת, את וכל החטופים. תודה, אדוני.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. לאחר מכן – רם בן ברק וולדימיר בליאק. אתם עולים ביחד כזוג? כן. כל אחד דקה וחצי.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, אל מול הכאוס של הימים האלה, אל מול ההשתמטות, אל מול מאות אלפי צווי המילואים שנשלחים אל אותם אנשים שוב ושוב, אל מול ניסיון ההשתלטות על התקשורת החופשית, הרמיסה של מערכת המשפט, אל מול תורים המתארכים לדרכון זר, אל מול הפחד בכבישים, אל מול התרסקות החינוך, אל מול היריקה בפנים של הציבור שמשרת ומשלם, אל מול כל אלה, מה היינו רוצים שיהיה? אנחנו רוצים לדעת שגבולותינו מוגנים על ידי המדינה, ולא משתלחים במפקדי הצבא, מנהיגי המדינה; רוצים להיות מסוגלים להסתובב בבטחה בארץ ולא מחלקים נשק לאזרחים על מנת שיגנו על עצמם, אלא המדינה מגינה על אזרחיה ולוקחת אחריות על הביטחון שלהם; שילדים יוכלו לשחק ברחובות בלי חשש בכל מקום; שהתנועה תזרום בכבישים, תחבורה ציבורית איכותית ויעילה, שגם עובדת, שנוכל להגיע כמעט לכל מקום בארץ, ליהנות מנופיה, לטייל בשביליה; רוצים רפואה מתקדמת, שוויונית, גם למי שלא שפר עליהם גורלם; רוצים שדרום הארץ וצפונה יהיו על סדר-היום לא רק בתקופות מלחמה, אלא שנדבר על תנופת פיתוח שתמשוך אנשים לקשור את גורלם בחבלי ארץ אלה; שאנשים יוכלו להגשים את החלומות בידיעה שהמדינה עוזרת להם להצליח להגשים את החלומות האלה; שנשים יהיו בעמדות השפעה ציבורית בכל התחומים, ומעמד האישה לא יהיה רק שם של ועדה בכנסת, אלא תפיסת עולם של ממשלה; רוצים מדינה שבה פגיעות מיניות ואלימות כנגד נשים יעניינו את הממשלה באמת; מדינה שבה ההשכלה הגבוהה, המחקר והפיתוח יהיו ערך מרכזי שמקודם על ידי הממשלה; מדינה שבה כלל האזרחים תורמים והמדינה היא הגב המרכזי; מדינה שדואגת לכלל אזרחיה, כולל המיעוט הערבי, שהוא הופך להיות קטר מרכזי לשגשוגה ולא חצר אחורית שבה מסתובבים קיצוניים וכהניסטים להלהיט את הרוחות; מדינה שבה גם הציבור הערבי נושא בעול ומוביל מהלך עצמי של שירות אזרחי, מאתגר את המדינה ואומר לה: אנחנו רוצים להיות שם, ומכין תוכנית ומחייב את הממשלה, במקום להשתלח – לתקצב, לתת תקנים ולאפשר את העניין הזה; מדינה שבה התרבות והאומנות הם נושאים מרכזיים; מדינה בה קברניטים דואגים לכלל האזרחים ולא רק למי שהצביע להם; מדינה שבה ההנהגה מרחיקה ראות. לכל הדברים אפשר להגיע בעבודה קשה עם ממשלה שרואה את אזרחיה ולא את עצמה. עם הממשלה הזו זה לא יקרה. אנחנו רוצים מקום שטוב לחיות בו, לא רק להילחם עליו, וזה יהיה בממשלה הבאה, זה לא יהיה איתכם. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת סגלוביץ'. יעלה ויבוא חבר הכנסת רם בן ברק. לאחר מכן – ולדימיר בליאק.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את מה שאני אקרא כאן עכשיו שלח לי חבר טוב, חבר שעבד איתי הרבה שנים במשרד, אנחנו חייבים לו הרבה: כבוד הנשיא, אנא חון אותי כדי שאאחד את העם. כבוד הנשיא, אני מחוקק חוק השתמטות, חוק שיפלה בין יהודי ליהודי, שיחזק את אחדות השורות החרדיות. כבוד הנשיא, אם אקבל חנינה, אינני מתחייב שאפסיק את ההפיכה המשפטית; אינני מקבל את סמכות בית המשפט העליון למינוי ועדת חקירה ממלכתית, גם לא בשיתוף השופט סולברג, כפי שכבודך הציע. כבוד הנשיא, אינני מודה באף אשמה. אתה חייב להיענות לדרישת טראמפ לשחרר אותי מכל אשמה ואחריות. כבוד הנשיא, אני, שאינני אחראי ל-7 באוקטובר, אדאג שכל מי שאיננו נבחר ציבור ישלם את מחיר המחדל ולא ישוב לשום תפקיד ממלכתי. כבוד הנשיא, אני, שפילגתי את העם, והסתי זה כנגד זה, רק אני יכול להפסיק את ההסתה ולאחות את הקרעים. כבוד הנשיא, לעולם לא אפרוש מהחיים הפוליטיים כי רק אני, בני ורעייתי, ראויים לשלוט בעם הזה. כבוד הנשיא, היום זהו היום האחרון להנחות בלאק נובמבר, אז זו ההזדמנות האחרונה שלך. אדוני, אל תשכח שמה שעשיתי, אני יכול לעשות עוד יותר, ואם לא תיענה לבקשתי, נחרב את המדינה הזאת לחלוטין. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת בן ברק. יעלה ויבוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת ביטן דיבר היום בוועדת הכנסת, ובין היתר אמר משפט שהוא די מדהים: קיימתי 60 דיונים בוועדה מתחילת הקדנציה בנושא התקשורת – ואני אוסיף, ביטן נאלץ לקיים 60 דיונים בוועדת הכלכלה בנושא התקשורת. בואו נחשוב על זה, במקום לעסוק ביוקר המחיה, בפירוק המונופולים, בעידוד התחרות במערכת הפיננסית, ועדת הכלכלה, בלחץ של השר קרעי וחבריו, קיימה 60 דיונים בנושא של התקשורת מתחילת הקדנציה, ועדיין לא סיפקה את הסחורה.

היו"ר סימון דוידסון:

60 דיונים? למה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה? זה מה שביטן אמר, 60 דיונים.

היו"ר סימון דוידסון:

הינה, קרעי פה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ועדיין, מבחינת קרעי היא לא סיפקה את הסחורה, למה? כי טרם הצלחתם להשמיד את התקשורת החופשית במדינת ישראל. להתעסקות האובססיבית הזאת ולחוק השידורים של קרעי יש מטרה אחת ברורה ומוגדרת: לצמצם את חופש הביטוי במדינת ישראל ולחזק את ערוצי התעמולה ולהשפיע על תוצאות הבחירות. כן, להשפיע על תוצאות הבחירות. זו הסיבה האמיתית לנטרול ועדת הכלכלה ולהקמת הוועדה המיוחדת והמפוברקת. גם היועצת המשפטית של הכנסת מבינה את זה, ודעתה על ההליך הפגום הזה הובאה בחוות הדעת החריפה שהופצה אתמול. והאמת היא, האמת היא שאתם פשוט לא לומדים. אני יכול להחזיר אתכם לכנסת העשרים, לכנסת שלא הייתי בה, לחוק מס על דירה שלישית, או לכנסת הזאת, לוועדה מיוחדת עם אותו קרעי וחוק דרעי המושחת. אתם פשוט לא לומדים. עם כל הזחיחות שלכם והיהירות שלכם, בשיכרון הכוח, אתם הולכים להתבזות. בין אם חוק השידורים של קרעי יתקדם בוועדה המפוברקת של דיסטל, שתקום או לא תקום היום, ובין אם לא, זה ייפסל בבג"ץ עקב הליך חקיקה פגום שקודם על ידי קואליציה פגומה וכושלת. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב כהן. חמד עמאר, אתה הבא בתור, תתכונן, תעשה חימום.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אם נתניהו יודה באשמה, יביע חרטה ויפרוש מהחיים הפוליטיים לאחד מבתיו – יש לו הרבה כאלה – אז כנראה שהוא יוכל לקבל חנינה על אותו שוחד, מרמה והפרת אמונים. אבל חשוב לי להעביר מסר מכאן לראש הממשלה: על ההפקרה ועל המחדל של 7 באוקטובר לעולם לא תקבל לא מחילה, לא סליחה ולא חנינה. ועל חוק ההשתמטות שראש הממשלה הזה ממשיך לקדם אחרי כל מה שקרה לנו, על זה לא תהיה מחילה ולא תהיה חנינה לעולם. זה חטא על פשע. מה שראש הממשלה הגיש אתמול זו לא בקשת חנינה, זה מכתב כופר, מכתב כופר עם איומים: אם לא תבטלו לי את המשפט ואת האישומים הפליליים, אני אלחץ על האקדח שמוצמד לרקה של מערכת המשפט. אם אתם לא תבטלו לי את המשפט, אני אמשיך לזרוע הרס ורעל ולקרוע את מדינת ישראל מבפנים, למצוא כל סדק ולהרחיב אותו. הוא מהלך על כולנו אימים כדי שנבטל לו את המשפט. כמובן שבבקשה לחנינה של ראש הממשלה לא היה שום דבר שקרוב להודאה באשמה, לנטילת אחריות. אבל מה כבר אפשר לצפות מבן אדם שבמשמרת שלו קרה הטבח הנורא ביותר לעם ישראל מאז השואה, ש-2,000 איש נטבחו במשמרת שלו? ולו אין שום קשר לאירוע. הוא בטח לא לוקח אחריות, הוא לא קשור לזה. לקיחת אחריות, הפקת לקחים – איך הוא אומר? מה? מה פתאום. רחוק ממנו. עם ישראל, בואו נתעורר ונשתחרר מהכבלים של האיש המסוכן הזה שלוקח אותנו רק מאסון לאסון.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש דברים שמזעזעים אדם – כשאתה רואה הודעה שיוצאת מהמשטרה על נער בן 15 בשם נביל אשרף ספיה, שנורה למוות, בעצם נרצח; ועוד בהודעה של המשטרה: "קורבן תמים" שלא קשור לשום דבר. הנער הזה הוא נער מצטיין בבית ספר, מהיישוב כפר יאסיף. הוא למד כל היום למבחן שלו בביולוגיה. ב-20:00 ביקש מאימא שלו לצאת לעשות הליכה ולחזור ולהמשיך ללמוד, ולגשת למוחרת למבחן. יצא וחזר להורים שלו גופה, ילד עם הרבה שאיפות, ולפי אבא שלו, הוא רצה ללמוד רפואה. אז אנחנו במדינה, אדוני היושב-ראש, שבה משפחות הפשע וארגוני הפשע שולטים, והעבריינים יכולים לרצוח ילד וקורבן תמים, ואף אחד לא נעצר. ממשלה שהדבר הזה לא מעניין אותה. אתה יודע, ממשלה נורמלית, ממשלה שדואגת לציבור שלה, הייתה מתכנסת ומקיימת דיון על הנושא, ובודקת מה קורה. אבל שום דבר לא עושה הממשלה הזאת – לא מתכנסת, לא מעניין אותה, ולא חושבת בכלל על כל הנושא הזה. ערבי הורג ערבי – פחות ערבי. 237 נרצחים מתחילת השנה, חלק מהם ילדים מתחת לגיל 18, תמימים. לכן, אני לא אבקש מהממשלה הזאת ולא אדרוש מהממשלה הזאת, כי אין לי שום תקווה מהממשלה הזאת. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תתחלף ותחלוף מהעולם הזה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ממש קריין. אני מחכה לשמוע את השם שלי.

היו"ר סימון דוידסון:

ככה זה אצלנו בספורט, עאידה, אנחנו לא סתם מזמינים. את מחכה? איפה את? את כאן. תזכי לזה. הבאה בתור שתזכה לזה זו את. 20 דקות לרשותך, אדוני – שלוש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, כמה סמלי ששר התקשורת לא טורח להתייצב בדיון הזה.

היו"ר סימון דוידסון:

הוא היה שם.

גלעד קריב (העבודה):

הוא היה ויצא. כמה סמלי שהטוענת לכתר ראשות הוועדה, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, לא נמצאת כאן בדיון. כמה ברור הדבר שחבר הכנסת דוד ביטן לא מוכן ליטול חלק בדיון הזה, שכל-כולו חרפה וביזיון למפלגת השלטון. הדיון שאנחנו מקיימים היום וההחלטה של ועדת הכנסת היא ההוכחה שמי שעסוק בלהתפרע על D9 סופו שידרוס את הכול, כולל את חבריו, כולל את הבית שבו אנחנו יושבים. המסע, מסע הנקמה של נתניהו, הנאשם והעבריין שמתחנן לחנינה, המסע שלו ושל שותפיו לדריסת בית המשפט העליון, לדריסת התקשורת החופשית, המסע הזה מוביל אותם לדרוס גם את אחד מבכירי המפלגה שלהם, את חבר הכנסת דוד ביטן, ועל הדרך גם לדרוס את הייעוץ המשפטי של הכנסת, והאמת היא – את הכנסת כולה. החבורה הנפשעת הזו, שאיבדה כל פרמטר ערכי, מצפוני, מוסרי, מדברת שנים על כך שבית המשפט העליון פוגע במעמדה של הכנסת, אבל אין לחבורה הצבועה הזו שום בעיה, שום בעיה להעניק לראש הממשלה ולממשלה כרטיס חופשי, חופשי חודשי, לדרוס את הנורמות שנוהגות בבית הזה, לדרוס את תהליך החקיקה. אקטיביזם שיפוטי? זו הבעיה של הבית הזה? הבעיה של הבית הזה היא שחיתות אקטיביסטית של ממשלה עבריינית. ועכשיו, בדהרת D-9, הם מנסים להעביר בחקיקת בזק חוק של מאות סעיפים, חוק שמן הראוי לדון בו במשך חודשים בפרמטרים הכי מקצועיים. העיקר שראש הממשלה, העבריין, נאשם מספר אחת, כותב לנשיא: אני אפעל לאיחוי הקרע בעם. זו הדרך שלך לפעול לאיחוי הקרע בעם? להמשיך את חוקי ההפיכה המשטרית כאילו לא קרה כאן שום דבר מאז 7 באוקטובר? ממשלה עבריינית, מושחתת, והחוק הזה ייפסל בבג"ץ.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. תעלה ותבוא חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא הצליח להגיד את כל שלושת השמות - - - הוא הצליח להיאבק.

היו"ר סימון דוידסון:

צריך להגיד סלימאן, לא סולימאן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הצליח להגיד אותם נכון.

היו"ר סימון דוידסון:

אז למה אין פה וי"ו? זה סולימאן?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

סלימאן.

היו"ר סימון דוידסון:

סלימאן. אתה רואה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

נכון. בלי ה-ו'. "סולימאן" זה לעשות אותו אשכנזי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה עידית? עידית זה עידית סולימאן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה יודע שפעם התבלבלו בין שתינו. כשהיה חוק החמץ פרסמו בעיתונות הערבית, במדינות ערב, כולל סעודיה: חברת כנסת ערבייה הפילה את הממשלה בגלל החמץ. עידית סילמן, עאידה סלימאן. הם פרסמו את התמונה שלי עם השם שלי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

באמת ראיתי אותך בכניסה לבתי חולים מפשפשת.

מיקי לוי (יש עתיד):

מדהים.

היו"ר סימון דוידסון:

הזמן עובר, רק שתדעי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא, לא, לא.

היו"ר סימון דוידסון:

מה לא? אז יאללה, נו, מהתחלה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

סליחה.

היו"ר סימון דוידסון:

יוראי, אתה מפריע פה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אנחנו אמורים לדון בעניין של הקמת עוד ועדת משנה ועוד ועדה בכנסת הזו, שעברה את כל השיאים בכל ההיסטוריה של הכנסת במספר הוועדות שקיימות בבניין הזה, שדנות בסעיף, בתת-סעיף בחוק, בכל מיני – לכל אחד יצרו כיסא, ולכל אחד יצרו ועדה, כדי שכולם יהיו מרוצים. אבל הבעיה העיקרית היא לא ביצירת הוועדה, אלא בתהליך שמובילה הממשלה הזו, הקואליציה הזו, כאשר כל העולם, כולל מכתב החנינה שמר נתניהו רוצה לתת למדינה – בעצם הוא רוצה לתת לנו חנינה. הוא מדבר על המערכת המשפטית, והוא מדבר על התקשורת, והוא מבטיח שאם יקבל את החנינה הוא יטפל בשני הנושאים האלה. הוא השמיט דבר אחד. הוא לא אמר לנו מי יטפל בשיפור מעמדה של הכנסת, שהתכרסם לאורך כל הקדנציה הזו. הכנסת הפכה לעוד מקום שתוקפים בו את כל הסמכויות שלה, מורידים מכל אפשרות באמת שהכנסת תעבוד ותתפקד כרשות מחוקקת; כי הממשלה הזו מובילה למצב כזה שיהיה שלטון סמכותני במדינה הזו, שיהיה רק בידיים שלה. הכנסת היא מצג שווא – הדברים לא באמת מתקבלים ומחליטים עליהם בתוכה. ואם במקרה מישהו יתעקש כן לקבל את ההחלטות וכן להתנגד לדברים שמביאה הממשלה, ייצרו לו דרך עקיפה. אנחנו כולנו מכירים את הדרכים העקיפות שיצרו בגדה המערבית, ומעבירים את זה עכשיו לכנסת. ביטן לא רוצה להסכים עם כל דבר – יוצרים דרך עקיפה, בונים עוד ועדה שאפשר להביא לה את הדברים ולדון בהם ולקבל את ההחלטות שהם רוצים. המערכת המשפטית לא מוצאת חן בעיניהם וצריך לתקוף אותה – עושים דרך עקיפה. הולכים לנשיא, מבקשים חנינה, ואז מערבים גם את נשיא ארצות הברית כדי שיקבל את ההחלטה גם באופן עקיף. הייעוץ המשפטי בוועדות אומר שזאת הצעת חוק שאי-אפשר לעבור עליה ואסור שתתקיים הצבעה בנוסח הקיים – עושים דרך עקיפה, ובכל זאת מחליטים להביא את זה להצבעה. ממשלת המעקפים עוד תהרוג אותנו באחד מהמעקפים שהיא יוצרת.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה. בבקשה, אדוני.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אנחנו דנים היום בפרוצדורה, כמו שהיה אומר איתן כבל. הפרוצדורה הזאת לא רלוונטית. החוק הזה לא יעבור. וגם אם החוק הזה יעבור, אנחנו נבטל את החוק הזה בכנסת הבאה כשנחזור לממשלה, כמו שנבטל את רוב החוקים הבזויים שעברו כאן בבית הזה שקשורים לדת ומדינה, שקשורים לנושאים של יחסים בין הרבנות הראשית לציבור, חוקים של מהפכה משפטית. כל החוקים שהממשלה המטורללת הזאת מנסה להעביר בכוח, ובכך מפלגת את העם – אנחנו נבטל אותם מייד כשנשוב לממשלה, משום שזאת הדרך לפיוס. אין דרך אחרת להתפייס. אם אתם, הממשלה המטורללת, לא מסוגלים להעביר את חוק הגיוס שלוש שנים, ובמיוחד אחרי מלחמה, אתם לא מסוגלים לעשות שום דבר טוב לאזרח. אתם רק מתעסקים במשהו שנראה לכם שקצת יסיט את תשומת הלב. אם בחוק הגיוס אתם לא מצליחים, אז בא הסיפור של החנינה. לא מצליחים להקים ועדת חקירה ממלכתית – כי אתם לא רוצים להקים ועדת חקירה ממלכתית – אז מדברים על חוק התקשורת. אני רוצה להגיד דבר אחד על החוק עצמו. אני חייב להגיד שאני קראתי במסגרת דיוני ועדת הכלכלה – שזאת הוועדה שצריכה לטפל בחוק הזה, ואני יושב בוועדה הזאת – קראתי, לא את הכול, אבל קראתי את רוב הדברים. אני אומר לכם שהחוק הזה הוא מסוכן. הוא מסוכן, קודם כול, לתקשורת הישראלית משום שהדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא פיקוח ממשלתי על התקשורת. אולי גיוון, המילה שאתם מנסים לקדם, זה דבר טוב, אני גם בעד גיוון, כי יותר ערוצים יספרו את האמת, יותר ערוצים יספרו עד כמה אתם ממשלה כושלת, יותר ערוצים יספרו על זה שאתם לא מסוגלים לעשות שום דבר טוב לאזרח ורק מתעסקים בדברים הלא חשובים לאזרח. אבל לכם זה חשוב, כן, כי אתם מתעסקים בהישרדות הפוליטית. והדבר הכי אחרון, אני מאוד מקווה שהגיוון שאתם כל כך רוצים להשיג בתקשורת יחשוף את הממשלה האנטי-ציונית שלכם. על איזה קולות אתם רוצים להעביר את חוק הגיוס? על הקולות של האנטי-ציוניים, גם בתוך הממשלה וגם מחוצה לה. אתם מדברים עם הגורמים האנטי-ציוניים באופוזיציה ובודקים את האפשרות להעביר על קולם את חוק הגיוס. תגידו לי, אנשי הקואליציה, זה לא בושה? אין בושה יותר גדולה מזה להעביר את חוק הגיוס, שהוא החוק הכי חשוב היום ללוחמינו, לחיילי צה"ל, למילואים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מסכים איתך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כן, אין דבר כזה. הינה, בבקשה, השר אליהו מסכים איתי שזו בושה וחרפה לפנות לגורמים האנטי-ציוניים בתוך הממשלה וגם מחוץ לממשלה ולנסות לקדם את חוק הגיוס.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לפנות לגורמים האנטי-ציוניים זאת בושה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז הינה, אם שר המורשת מסכים איתי, אז אולי זה לפחות יישאר במורשת, שלפחות אתה לא תיתן לבושה הזאת לעבור כאן בכנסת. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

זה כבר סקופ. תודה רבה לחבר הכנסת יבגני סובה. איימן עודה נמצא פה? לא. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. לאחר מכן יוראי, ואחר כך עדי עזוז – היא לא נמצאת פה. שרון ניר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בוועדת חוץ וביטחון היינו עדים לניסיון המביש של חבר הכנסת ביסמוט, יושב-ראש ועדת השתמטות, למכור לנו את חוק האי-גיוס לצה"ל. זה ממש נארז בצורה של מוצר, עם פשקוויל מסודר, ממש עם עלון שמתאר איך לא מגייסים חרדים לצה"ל. כל בר דעת מבין שמתווה אטיאס נועד אך ורק לגייס את ש"ס ויהדות התורה לקואליציה, אבל הוא לא יגייס אפילו לא לוחם אחד לצבא. מדובר בבלוף השתמטות על מלא, שמתעלם לחלוטין מפערי כוח האדם בצה"ל ומהתצהיר שנתן ראש אכ"א בוועדת חוץ וביטחון שחסרים היום, היום, בצה"ל, 12,000 איש. המשבר הגדול ביותר שיש לצה"ל היום הוא בעיית כוח האדם. זאת לא הערכה – זו מציאות, זה מספרים מוחלטים. אנחנו נמצאים במצב שבו 600 קצינים רוצים להפסיק את שירות הקבע והמוטיבציה לשירות ירודה. יתרה מכך, כולנו שומעים – רק מי שהאוזניים שלו ערלות לא שומע – את זה שמשרתי המילואים ומשפחותיהם זועקים זעקת שבר. יש פה ממשלה מנותקת שלא מבינה, לא קשובה, ורק אתמול מאשרת עוד 230,000 צווים, כאילו, אתם יודעים, מדובר באיזה דבר של מה בכך. עד מתי הממשלה הזאת תשחק את הציבור המשרת? כמה אפשר למשוך את החבל מבלי שייקרע? ברור לחלוטין שהמהלך המשלים לחוק ההשתמטות הוא הארכת השירות הסדיר ל-36 חודשים, וקביעה קטגורית, אדוני היושב-ראש, שאלה שמשרתים ישרתו יותר, ואלה שמשתמטים ישתמטו יותר. במקום להתמודד עם משבר כוח אדם, קורה ההפך הגמור – הממשלה הזאת מפלגת ומשסעת את העם, ופוגעת בערכים המשותפים ביותר שעליהם גדלנו. הם פוגעים באחדות העם. צר לי שבמדינת ישראל – ותקשיב לי, אדוני השר – יש קואליציה אנטי-ציונית שמובילה חוק שפוגע גם בערבות ההדדית, אבל גם בביטחון המדינה. אני קוראת מכאן לכל חברי הקואליציה: כל מי שמחשיב את עצמו ציוני חייב להתנגד לבלוף הגיוס, אדוני השר, באופן אקטיבי, לא בתצהירים ולא מהפה לחוץ – בפועל. הדבר היחיד שהחוק הזה יעשה – הוא יחסיר 600 מיליון שקלים לתקציבי הישיבות. לא נראה בקצה לא לוחמים, לא תומכי לחימה, לא שוויון בנטל ולא בשורה לחיילי המילואים ולמשפחותיהם. התוצאה של החוק הזה היא הרת אסון, לא פחות. בלוף הגיוס שלא סופר את לוחמי המילואים, וצריך לומר לכולם: דמם של לוחמי המילואים אינו סמוק פחות מדמו של אף מגזר אחר. צריך לגייס את כולם.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. יעלה ויבוא חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-הראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, שמעתם מה מירי רגב אמרה היום? שמעת? אם קשה לכם בפקקים, סעו בתחבורה ציבורית. סעו בתחבורה ציבורית. אני תוהה אם הגברת רגב נוסעת בתחבורה ציבורית. אני מעריך שהתשובה היא לא, כי אם היא הייתה נוסעת בתחבורה ציבורית, היא הייתה יודעת שהמחיר בממשלת השינוי היה 5.5 שקלים לכרטיס, עלה ל-8 שקלים לכרטיס, והחל מהחודש הבא יעלה ל-9 שקלים לכרטיס. אני שם את זה בצד שהממשלה הזאת מצד אחד אומרת לאנשים "סעו בתחבורה ציבורית", ומן העבר השני מייקרת את הנסיעות של התחבורה הציבורית. זה מילא. אבל היא מייקרת את המחיר של השירות ומשאירה את השירות בינוני להחריד. התחבורה הציבורית בישראל מקולקלת, יש פחות מדי קווים, פחות מדי אוטובוסים, יש ביטולים ועיכובים וצפיפות בלתי נסבלת. השבוע חוויתי את זה לא על בשרי, אלא על בשרו של בן זוגי שעובד ברחובות. הוא לקח רכבת, והיה אמור להגיע ב-9:00 לעבודה. את יודעת מתי הוא הגיע, עאידה, בתחבורה הציבורית של מירי רגב?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

11:00?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ב-13:00.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן. הוא נסע לאשדוד, ואז חזר בחזרה, וניסה לתמרן בקורקינט בין לבין. אבל מירי רגב אומרת: אם אין עוגות, קחו תחבורה ציבורית. מה השלב הבא? אם אין תחבורה ציבורית, לכו ברגל? ככה נראה הניתוק של הממשלה הזאת, שהשרים שלה לא חיים בקרבנו. זה מזכיר לי שהשר ברקת, אני לא יודע אם אתה זוכר, אמר כאן ביום בן-גוריון: אנחנו משקיעים בנגב, בנינו בתי חולים בנגב. שאלתי את השר ברקת: תן לי את הכתובות של בתי החולים, מה לשים בווייז? ניר ברקת משוכנע שבמציאות שלנו יש בתי חולים בנגב. אבל המציאות היא שסורוקה, בית החולים היחיד שמשרת מעל למיליון תושבים בנגב, לא שוקם כבר חצי שנה מאז שפגע בו טיל. בדומה לניר ברקת שמבלה, אני חושב, את רוב זמנו בחו"ל, כך השרה רגב שמבלה את רוב זמנה בחו"ל משוכנעת שמה הבעיה? אם יש פקקים, סעו בתחבורה הציבורית. היא רק לא קולטת שהתחבורה הציבורית שלנו מקולקלת.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

היא לא אמרה באיזו מדינה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז זהו, היא לא אמרה באיזו מדינה.

עדי עזוז (יש עתיד):

בדובאי, בדובאי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כנראה שכשאתה נמצא בשחקים, אתה לא רואה פקקים, אתה לא רואה את המצוקה של הנהגים שחוטפים מכות במשמרת שלה. היא לא רואה את כל הבעיות שהופכות את התחבורה הציבורית לפשוט לא סבירה במדינת ישראל. זאת המציאות שלנו – שרים שבמקום לפתור את הפקקים, פקוקים בעצמם.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. תעלה ותבוא חברת הכנסת עדי עזוז. זה הזמן להזמין את כולם ליום רביעי ב-9:00, בוועדת הכלכלה, לדיון שיזמתי עם חבריי בנושא המחיר של התחבורה הציבורית, להביע את מחאתכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זה עוזר לנו? לא אכפת להם מהכנסת, אפרופו הדיון.

היו"ר סימון דוידסון:

אנחנו נצליח, נצליח. בבקשה.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בוועדת הכנסת, בדיון על ההצעה להקים ועדה מיוחדת לחוק התקשורת, חזינו בשלב חדש של תיאטרון האבסורד. הממשלה הזאת מלינה חדשות לבקרים שבית המשפט דורס את הממשלה ברגל גסה, ומה עושה הממשלה? בדיוק אותו דבר, דורסת ברגל גסה את הכנסת. תפקידה של הכנסת הוא לבקר את עבודת הממשלה. זה חלק אינהרנטי מניהול תקין, מהפרדת רשויות ומחיזוק אמון הציבור במוסדות השלטון. 77 שנים הבית הזה התנהל ככה, ולא בכדי. מכירת החיסול שאתם מובילים לכנסת – ואני חייבת להגיד, אתם מוכרים אותה בזול, ממש ממש בזול – היא הרת אסון לכלל אזרחי ישראל, ובפרט לאוכלוסיות מוחלשות שהכי זקוקות לבקרה ופיקוח של עבודת הכנסת. אבל בממשלה הזאת, לבקר – מה פתאום? אני ערכתי החודש עשרה ביקורים בהוסטלים, בדירות חירום ובעוד מסגרות רווחה לנוער בסיכון, לקטינות במעגל הזנות ולאנשים עם צרכים מיוחדים. הביקורים הללו נולדו מפניות ללשכתי, גם מהחברה האזרחית וגם מהאנשים עצמם שמקבלים את השירותים. אתם יודעים מה גיליתי בביקורים האלה? למשל, גיליתי ש-70 קטינות חרדיות ישנות ברחוב, בקור ירושלמי, ותוך חשיפה למצבי סיכון קשים וקיצוניים. הרי משרד הרווחה כבר ידע שיש לו 70 נערות חרדיות ברחוב. הוא גם יודע שהוא פתח הוסטל לפני שלושה חודשים שאוכלס תוך 60 שניות עם 14 קטינות חרדיות. הוא גם יודע שלאותן 14 קטינות חרדיות אין פסיכיאטרית כל אותו הזמן, והן ממתינות לתור שיש להן רק לחודש ינואר. ובזמן הזה, כל ערב, אדוני היושב-ראש, כל ערב, יש ניסיונות אובדניים בבית הזה, וזה מטריד, וזה מטריד אותי מה עוד לא גילינו. אבל מה שמטריד את משרד הרווחה זה הבקרה. אני לא יודעת ממה הם חוששים, אבל כנראה שחשש יש, כי אתמול הם פרסמו נוהל להצר את צעדי חברי הכנסת בביקורים במסגרות חוץ-ביתיות. הנשמע דבר כזה? כשהממשלה אומרת בריש גלי: אני מצפצפת על בקרת הכנסת, זו בושה וחרפה שלא נראתה כדוגמתה; ניסיון למחיקת הפרדת רשויות באופן בוטה וגס שהוא תעודת עניות למשרד הרווחה שמוציא נוהל כזה תחת ידו. אני מודיעה מכאן: אמשיך לעשות את העבודה שלי ואמשיך לבקר ולסייר בכל רחבי הארץ, ואם יש לממשלה חשש מהביקורים האלה שתעשה בדק בית אצלה. בקרוב מאוד תלכו הביתה, ממשלת ישראל, אבל במקרה שלכם, עם חתיכת אות קלון. אנחנו נחזור ואנחנו נתקן. תודה, אדוני.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חברת הכנסת עזוז. גם בחינוך עשו את זה, דרך אגב. את לא יכולה היום, כחברת כנסת, להגיע לבית ספר. את צריכה אישור של השר, לא של המנכ"ל.

עדי עזוז (יש עתיד):

זה בניגוד לחוק, אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת. יעלה ויבוא חבר הכנסת אביגדור ליברמן.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, הצבא מגדיר את המשבר בכוח האדם החמור ביותר מאז שנות השמונים. חסרים כרגע כ-12,000 חיילים, חסרים 1,600 קצינים. הצבא מדבר על כך ש-30% מהמילואימניקים כנראה לא הולכים להתייצב. דווקא באווירה כזאת, לנסות ולהוביל חוק השתמטות – זה טירוף הדעת. היום, בדרך לכנסת, התקשר אליי אחד מחיילי המילואים וסיפר לי שהוא התחתן לא מזמן, קיבל זימון לעוד מילואים – אחרי שעשה מאות ימי מילואים בזמן המלחמה – וביקש לדחות, אמר שהוא לא פנוי כרגע נפשית ומבקש שלא להתייצב. התשובה של הצבא הייתה: אם אתה לא מתייצב אתה הולך למעצר, ואנחנו נשלח אותך לכלא 10. זו ההתייחסות לאנשים שעשו מאות ימי מילואים, ומצד שני – פטור גורף לאנשים צעירים, בריאים, שלא מוכנים לתרום לחברה שום דבר. הגישה הזאת זו בגידה בחיילי צה"ל, זו פגיעה בביטחון, וזו מכה קשה לסולידריות החברתית. אדוני היושב-ראש, ברור שהממשלה הזאת מוכנה להקריב את ביטחונם של אזרחי ישראל בתמורה לכיסא. זה כל מה שמנחה אותם – שרידות הקואליציה מעל ביטחונם של אזרחי ישראל. האם אפשר להמשיך? האם אנחנו מסוגלים באווירה הזאת להמשיך ולהתמודד בכל החזיתות הפתוחות? אני חושב שהממשלה הזאת כבר באמת הביאה את הציניות לשיא ולכן אין לה זכות קיום. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת ליברמן. תעלה ותבוא חברת הכנסת פנינה תמנו.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אביגדור ליברמן – שר הביטחון, שר האוצר לשעבר ועוד מיני תפקידים, מי שיושב בראש ישראל ביתנו – דיברת על חוק הגיוס ועל חוסר הפרופורציה, על האפליה המשוועת בין דם לדם, אבל לא רק בין דם לדם, בצורה שבסופו של דבר מתרגמים גם בצה"ל את הרוח של הממשלה הזאת, שמצד אחד נותנת רוח להשתמטות, ורוח להפקרות, ורוח לאנשים שגם רצחו וגם ירשו בזה שלא רק שהם לא מתגייסים, גם מקבלים הטבות וגם פוגעים פיזית בנבחרי ציבור, שאגב, עם כל זה שליבי ליבי איתם, עם אותם נבחרי ציבור שהותקפו, בסופו של דבר אנחנו מבינים שאת אשר יגרו בא להם. לצד זה, אני באמת אומרת, פתחנו את הבוקר הזה עם דיונים בוועדת הכנסת על חוק פגיעה בתקשורת ובחופש הביטוי. ברור לנו שבמקום שפוגעים בתקשורת, פוגעים בסופו של דבר בחופש הביטוי של האזרחים. ואני שואלת את עצמי: איך ייתכן שבסוף, אחרי שנתיים של מלחמה, ודם, וטבח, ופגיעה, ורצח, ושכול, וילדים שנחטפים ונגררים, ונשים שנאנסות, וחיילים שמתים, ונלחמים בחירוף נפש, בסוף אנחנו עומדים בבית הזה, ובמה עסקינן? במה הממשלה הזאת עוסקת? במה הם עוסקים? לא בשיקום, לא בריפוי, לא בעזרה לאלמנות, ליתומים, לפגועי הנפש, להלומי הקרב, לא בחרמות בין ילדים, לא ברפורמה ביוקר המחיה, לא ברפורמה בחינוך. מה עם רווחה? לאן הולכים התקציבים? לאן הולך כל הקשב של הממשלה הזאת וחברי הקואליציה, שמזמן הם הפכו להיות לבובות? ומתי המעט שמצליחים לגלות אומץ לב, גם הם חוטפים את זה בדמות דמוניזציה והם פתאום הופכים להיות שמאלנים, עורפים להם את הראשים, מזיזים אותם מתפקידים. באיזה ימים, באיזה ליקוי מאורות אנו חיים? במה אתם עוסקים? במה אתם עוסקים? ריבונו של עולם, כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה מצוקה. צאו, צאו מאזור הנוחות שלכם. הרי הפוליטיקה – אם זו הקריירה שלכם ולא השליחות, ולא המנהיגות ולא הסיוע לעם ישראל, הרי אתם לוקחים אותנו לאבדון. והעיקר חנינה. והעיקר בקשת חנינה. באיזה ימים אנחנו נמצאים? אני אמרתי הבוקר: לא רק ההיסטוריה תשפוט אתכם, גם ההווה חייב לשפוט אותם. גם כל עם ישראל בימים אלה צריך לדעת, כל האזרחים והאזרחיות, עם מה אתם מתעסקים ואיזה סדר-יום יש בבית הזה. חוץ מהישרדות פוליטית, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת מציעה קרע ושסע ותו לא.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו. יעלה ויבוא חבר הכנסת ירון לוי.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפעמים יש החלטות שאי-אפשר להבין אותן. היום השתתפתי בדיון שיזמה חברת הכנסת קארין אלהרר בנושא קיצוץ במרכזי חוסן, 50% קיצוץ. יש לנו אלפי נפגעי פוסט-טראומה שעדיין מנסים לעמוד על הרגליים, לאחות את השברים בנפש העדינה שלהם, והמדינה מודיעה ביום אחד, בלי הודעה מוקדמת: אין כסף. כאילו שהכול הסתדר. זה לא בגלל שהם סיימו תהליך, עברו טיפול ומצבם השתפר, זה לא בגלל שמצאו להם חלופה בשירות הציבורי, בקופות החולים – זה בגלל שהחליטו לקצץ 50% מהתקציב כי אין כסף. במרכזים האלה עדיין מטופלים אלפי ישראלים, משפחות שכולות, שורדי המסיבות, מפונים מהדרום והצפון, אנשים שחוו זוועות, כאב וצער, שמנסים לעמוד על הרגליים, ובחרו לטפל בעצמם. אלפים מהם נמצאים כרגע בטיפול שב-1 בחודש, ב-1 בינואר 2026, הולך להסתיים כי אין למדינה כסף לטיפול נפשי. זה הדבר האחרון שצריך לעצור אותו. זה דבר שצריך לתקצב אותו. אנחנו יודעים שכל מי שנמצא בטיפול נפשי – אסור לעצור את התהליך. ואנחנו יושבים בוועדה ואף אחד לא מבין איך הגענו למצב כזה שבמקום שנשמע על גידול תקציב אנחנו שומעים על פגיעה בתקציב. וזה צריך להדאיג את כולנו, כי בסופו של דבר אלפי אנשים הולכים לאבד את רשת הביטחון שלהם, את החמצן שלהם. ואני שואל, אדוני היושב-ראש, איך לזה אין כסף למדינת ישראל, לטפל באנשים שהחליטו לטפל בעצמם? לג'ובים, למשרדי ממשלה מיותרים – יש כסף; לבריאות הנפש, למרכזי החוסן – אין כסף. מה שקורה כאן הוא תוצאה ישירה של סדר עדיפויות מעוות שפוגע בכל מי שנפגע ורוצה לטפל בעצמו. ואני קורא לשר האוצר, לסמוטריץ': 160 מיליון שקל עוד היום צריך לאשר למרכזי החוסן, ולהסיר את חוסר הוודאות מהמטפלים ומהמטופלים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לך, חבר הכנסת לוי, ישר כוח על הטיפול בנושא הזה, כל כך חשוב. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל את דבריי ונאומי בפתגמים בערבית, ואני אתרגם מייד. הראשון, (אומר בערבית ומתרגם). מה זה אומר? כמי שמחפש מקלט מפני החול הלוהט באש. והשני, (אומר בערבית ומתרגם), הרואה את האדם, רואה את המאוכזבים. למה אני אומר את זה? קודם כול, זה מצב האופוזיציה השבירה היום – סליחה, חלק גדול ממנה בכנסת היום, חוץ ממפלגת העבודה וכמה חברים שיש לי, שאני מוריד בפניהם את הכובע. בפחדנות הזאת רוצים להפיל את נתניהו? אני מפחד שתיפלו לפניו. נתניהו חזק, כי אנחנו, כי אתם חלשים. למה? אתם בורחים בזמן ההצבעה על חוקים אנושיים כמו הדרישה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית למאבק בפשיעה ואלימות בחברה הערבית – זה היה בשבוע שעבר. איך תוכלו להקים ממשלה עתידית, אני לא יודע. לממשלה אני אומר, אנחנו לא אזרחי המדינה? עד מתי ההרס בנגב? עד מתי ההסתה בנגב? עד מתי הגזענות בנגב? אנחנו בנגב חזקים, אנחנו נגיב בקלפי. לא תחזור, יא איתמר בן גביר, מולך כל החבר'ה של בן סעיד סמיר. אנחנו נגיב בוודאות. (אומר דברים בערבית, להלן תרגומם:)

טלי גוטליב (הליכוד):

סלאמאת, סלאמאת. נגמר הזמן, רד, תודה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

סלאמאת, סלאמאת.

היו"ר סימון דוידסון:

טלי, אני רוצה לתרגם לך. מה שאמר דוקטור - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אין צורך. שמעתי - - -

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

תרגמתי הכול.

היו"ר סימון דוידסון:

הוא דיבר על הקרמבו, על המחיר של הקרמבו, שעלה בצורה דרמטית.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - הדגל מאחוריך.

היו"ר סימון דוידסון:

בסדר - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

חוק הלאום אומר: העברית היא שפת המדינה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אני סיימתי. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת בן סעיד.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

תודה לך, דוד.

היו"ר סימון דוידסון:

אני מזמין – יעלה ויבוא חבר הכנסת משה טור פז, המכונה קינלי. "יעלה ויבוא" זה מיתוג. כל דבר בחיים זה מיתוג, מר מרדכי ביטון, כשאתה תהיה פה סגן יושב-ראש, ממחר, אתה גם כן צריך למתג את עצמך משהו. משהו במרוקאית, אז'י, אז'י. איך אומרים "יעלה ויבוא" במרוקאית?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - פעם דיברתי במרוקאית ואמרו לי שאסור לי, אבל לא הבינו שמרוקאית זה ערבית. לא הבינו את האפשרות הזו.

היו"ר סימון דוידסון:

זה סגנון של ערבית, זה סלנג.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה אפשר. זה מותר.

היו"ר סימון דוידסון:

כשדיברת במרוקאית, טלי צעקה עליך? לא צעקה עליך?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא. היא - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא רקד איתי ריקוד במרוקאית.

היו"ר סימון דוידסון:

ריקודי עם במרוקאית. תודה רבה. חבר הכנסת קינלי, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

טוב. הצבא לא מתאים לכולם, מכיר את זה, אדוני היושב-ראש? קלישאה שחוקה שאנחנו שומעים כבר עשורים במסגרת התירוצים למה לא להתגייס לצה"ל. אז אני אגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש. ביקרתי בחשמונאים, החטיבה החרדית הראשונה מאז ימי בר-כוכבא, ואני אגיד לך משהו, הלוואי על כולנו. שמונה כיורים, ארבעה משגיחים, שני בתי כנסת, בית מדרש אחד – תנאים חלומיים לחייל החרדי. ואתה יודע מה? השבת פרשת וישלח, אנחנו נקרא על יעקב אבינו. יעקב אבינו היה יכול רק לחלום על התנאים שיש בבסיס חשמונאים. מה אומר יעקב אבינו כשהוא עומד לחזור לארץ ישראל? הוא אומר בתחילת הפרשה לעשו, "עם לבן גרתי" – משלימים חז"ל, רשי מביא את זה: "עם לבן - - - גרתי" – את שומעת, טלי? "ותרי"ג מצוות שמרתי". מה זה ותרי"ג מצוות? גרתי, בחילוף אותיות זה תרי"ג. כלומר, כשיעקב אבינו אומר "עם לבן גרתי" –אני שמרתי על אמונתי, שמרתי על דרכי. עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי. כלומר, יעקב אבינו גר עם גדול עובדי האלילים בהיסטוריה, לבן הארמי, אבל הוא עדיין שמר על תרי"ג מצוות. אז עדיין הצבא לא מתאים לחרדים. יעקב אבינו חי בבית עובדי עבודה זרה 20 שנה ושמר מצוות. אם יעקב אבינו יכול להתמודד בתנאים האלה, אני חושב שזו דוגמה לנו לדורות, ולכן הטיעון השחוק של "הצבא לא מתאים לנו" – כשהצבא באמת באמת עושה הכול כדי להתאים: חשמונאים, חטיבות למהדרין, כל המאמצים האפשריים – בעיניי זה טיעון עלוב. אבל אני רוצה לומר לך עוד שיעור גדול מיעקב אבינו, שיעור של אחריות. כשיעקב מתכונן למפגש עם עשו, אומרים חז"ל שיעקב התכונן בשלוש דרכים: דורון, תפילה ומלחמה. מה זאת אומרת? הוא הולך להיפגש עם האח שלו, אבל הוא יודע שאח שלו לא תמים, הוא מגיע עם גדוד של 400 לוחמים. אז הוא מכין דורון, שבשפה שלנו זה דיפלומטיה, משא ומתן, מדיניות כדי לא להגיע לעימות; הוא מתפלל, חיזוק רוחני, עמוד שדרה ערכי; ומלחמה, כי הוא גם מתכונן למלחמה. יש רגעים שאין ברירה, יש רגעים שהתפילות לא מספיקות. וזה בדיוק הסיפור שלנו: מדינה לא בונים רק עם תפילות, ביטחון לא שומרים רק עם כוונות טובות, וחברה לא יכולה לשאת על גבה חצי מהעם כשהחצי השני אומר "לא מתאים לי". אז יעקב אבינו, שבא אחרי בית עבודה זרה, עשה דורון, עשה תפילה, עשה מלחמה; גם אנחנו לא יכולים יותר לשמוע את השטויות האלה, לא יכולים יותר לראות חוק שאין בינו לבין שוויון בנטל דבר. הגיע הזמן, הגיע הזמן להסתכל לאמת בעיניים, ללמוד מיעקב אבינו. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, ממחר סגן יו"ר הכנסת, חביבי.

משה טור פז (יש עתיד):

בשעה טובה.

היו"ר סימון דוידסון:

אני רק אומר לך שיש לך שלוש דקות, כי ממחר אתה תהיה אחראי על הטיימר. מר ביטון לעולם לא מסיים בשלוש דקות, אז אני אומר לו מראש, מכין אותו מראש. שלוש דקות,Three minutes.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

קודם כול, זאת הזדמנות בשבילי, היושב-ראש, להשתתף בצערה של העיר נתניה על אובדן ראש העיר, ולאחל לה הנהגה עתידית טובה. כל אחד שיצטרך לקבל החלטות.

משה טור פז (יש עתיד):

גם יש צער על 4:2 אתמול. להבדיל, אתמול נתניה הפסידה 4:2 לבית"ר ירושלים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תשמע, אנחנו על דברים שמחים מדברים, על הנהגה.

משה טור פז (יש עתיד):

לא, בסדר. גם אני מדבר - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז לא, אני יודע שסימון – נתניה היא אהובת ליבו של סימון.

היו"ר סימון דוידסון:

נתניה בדמי ובנשמתי, כמו שאומרים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

נכון. אתה נתנייתי כמו שאני ירוחמי. פעם שמעון אדף, המשורר, אמר - - -

היו"ר סימון דוידסון:

אתה יודע, אתמול – אני אמשיך לך את הזמן – אתמול קיבלתי טלפון, קינלי, מרגש. התקשר אליי מוטל'ה שפיגלר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

וואו.

משה טור פז (יש עתיד):

נתניה ועוד 15.

היו"ר סימון דוידסון:

נתניה ועוד 15. מוטל'ה שפיגלר התקשר אליי ואמר לי: סימון, אני אעשה הכול כדי – שלוש נקודות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה זה הביטוי "נתניה ועוד 15"?

היו"ר סימון דוידסון:

כשמוטל'ה שפיגלר היה מאמן מכבי נתניה, אז הם היו הרבה הרבה הרבה לפני כולם. זכו באליפות ובגביע.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עודד מכנס ואחיו.

היו"ר סימון דוידסון:

בתקופה של עודד מכנס. אז מוטל'ה אמר שיש נתניה ועוד 15.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אתה יודע, אני רוצה להגיד לך - - -

קריאה:

מה עם - - -

היו"ר סימון דוידסון:

הפסידה 4:2.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מבקש לא להתערב מהיציע. זה לא היציע של האצטדיון.

היו"ר סימון דוידסון:

יש לך את זה ביותר עקיצה?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא. אבל – אני רציתי להגיד לסימון שהוא נתנייתי ואני ירוחמי. ויש אדם בשם שמעון אדף, תושב שדרות. הוא משורר, סופר, הוגה דעות, כותב מסות. והוא כתב שיר על שדרות, והשיר הזה ככה אומר: לקח לי זמן להתאהב בחור הזה באמצע שום מקום – ואז הוא מפרט כמה דמויות ותיאורים, ואז הוא מסיים ככה – רק מקומות שלא זכו לאהבה זוכים לאהבה מוחלטת. אני חושב שבנתניה יש אתגרים והיו אתגרים, וגם בירוחם. אבל אלה שגדלו בהם אוהבים אותם אהבה מוחלטת. אי-אפשר להסביר את האהבה שלנו למקומות שלנו, למרות - - -