ישיבת מליאה בתאריך 19/11/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום רביעי כ"ח בחשוון התשפ"ו, 19 בנובמבר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הנצחה לאירועי 7 באוקטובר – שמיני עצרת, התשפ"ו–2025; הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2025. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

I want to warmly welcome the top leaders of AIPAC. Thank you for your service for America, for Israel and for the relations between two nations. On behalf of the Knesset, we dearly appreciate it, thank you.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות ורגילות לשר החינוך. אני מתכבד להזמין את שר החינוך יואב קיש אל הדוכן, בבקשה. בינתיים אני אמשיך ואומר שאנחנו גם השבוע ממשיכים ומצמידים לשאילתות הדחופות שאילתות רגילות וישירות שלא קיבלו מענה במסגרת הזמן הקבועה בתקנון הכנסת. השבוע הוצמדו שתי שאילתות כאלה. תשובה על אחת מהן נשמע כאן במליאה והתשובה על השאילתה השנייה תועבר בכתב בהסכמת חבר הכנסת השואל. לאחר שתסיים, אדוני השר, אנחנו נמסור לך את הרשימה המלאה של השאילתות שלא נענו בזמן. אנא, אם תוכל באמצעות משרדך לדאוג שחברי הכנסת יקבלו את המענים בהקדם ולא נצטרך לעמוד במצב הזה. שוב, השאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת משה טור פז בנושא השפעת ארגוני הפשיעה על מערכת החינוך בחברה הערבית. חבר הכנסת טור פז, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

רגע. ברשותך, אני אשמח דווקא להתייחס לנושא העקרוני שהעלית.

היו"ר אמיר אוחנה:

כן. מאה אחוז.

שר החינוך יואב קיש:

ראשית, המשרד שלי קודם כול מקבל המון שאילתות, בוא נתחיל מזה, וזה בסדר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמת, זה נכון.

שר החינוך יואב קיש:

אני חושב שיחסית לכמות השאילתות והדברים - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

יש רשימה, תקבל את הרשימה.

שר החינוך יואב קיש:

אז א. אני אשמח, כי אני מקפיד. בסוף אני חייב לומר לך שלפעמים גם לי האחריות, כי אני מאשר כל תשובה. אני לא מוכן שלפעמים תשובות יצאו, ואז התהליך מגיע אליי ואני עובר, ויכול להיות שלפעמים גם אני קצת בשרשרת העיכוב. אני חושב שחשוב שכל תשובה שיוצאת תהיה תשובה שאני ראיתי, ובסוף תסתכל על הכמות – באמת, אני לא יודע, תגיד אתה אם יש עוד משרדים עם כמות - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

יש משרדים עם יותר, אבל משרד החינוך הוא בהחלט בצמרת, זה נכון.

שר החינוך יואב קיש:

אני רואה את זה כמאוד חשוב. א. נפעל לתקן, ואני שמח גם על מה שהחלטתם פה, זה חשוב. אני לא מאלה שאומרים: במה הכנסת מציקה לי – ההפך. אני מאוד בעד. אני חושב שזה חשוב. אנחנו מקפידים, אני אומר לך עוד פעם – כל תשובה עוברת דרכי ומקבלת אישור. אני לא יודע אם זה קורה במשרדים אחרים, כי אפשר לתת את זה רק לדרג מקצועי שייתן תשובות, אבל בסוף זה אירוע של – אני לא יודע, אני מניח שהיו כבר מאות שעניתי עליהן, וכנראה יש עוד עשרות רבות, ואנחנו נטפל בזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מניסיוני, אדוני צודק. יש שרים שלא דורשים לראות באופן אישי את המענה. טוב שאדוני עושה כך, ואני מעריך מאוד את העובדה שאתה מגיע לכנסת ומשיב באריכות וביסודיות. את הרשימה תוכל לקבל מייד אחר כך.

שר החינוך יואב קיש:

מאה אחוז.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, חבר הכנסת טור פז. כן.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, אדוני השר, תודה. בחודשים האחרונים גוברת תחושת חוסר הביטחון בקרב תלמידים, מורים ומנהלים בבתי ספר בחברה הערבית על רקע היעדרם של אכיפה וריסון כלפי ארגוני הפשיעה. ברצוני לשאול: כיצד משרדך עוד מתכוון לפעול להגברת ההגנה על בתי הספר ותחושת הביטחון בקרב החברה הערבית? תודה.

שר החינוך יואב קיש:

טוב, ראשית, אני גם רוצה לומר בפתח דבריי, היושב-ראש – אני מגיע הבוקר אחרי ביקור במשכנה הראשון של הכנסת, מוזיאון הכנסת. מקום מאוד יפה ומרגש עם היסטוריה רבה. אני חייב לומר לך שכל הנהלת המשרד הייתה שם. יש לנו יומיים מקצועיים של חשיבה אסטרטגית ובדיקת עמידה ביעדים, ולבקשתך, תכננתי את היום הזה שם, וכל הנהלת המשרד הייתה שם ויקבלו את הסיור.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברוכים הבאים.

שר החינוך יואב קיש:

אני חושב שיש פה פרויקט של זכות גדולה של הכנסת שלקחה את זה והרימה. אני יודע, היושב-ראש, כמה אתה היית מעורב ושותף בזה, ועוד לפניך. זה פרויקט ארוך שבעצם התחיל מזה שעצרו אותו מלהפוך להיות עוד בניין במדינת ישראל, ויש שם היסטוריה מדהימה. אפילו ברמה האישית, יש שם את הקלסרים עם כל הספרייה, ממש תיקייה כזו. הסתכלתי בערך של קיש ומצאתי שם שני ספרים על סבא שלי, שהיו בתקופה ההיא, 1966, אז זה היה נחמד.

היו"ר אמיר אוחנה:

בריגדיר קיש.

שר החינוך יואב קיש:

כן, בריגדיר קיש. אז זה היה נחמד גם ברמה האישית, אבל אני ממליץ לכל חברי הכנסת, מי שעוד לא היה, ללכת ולבקר, וכמובן שאנחנו נשלב את זה במערכת החינוך. I would also like to welcome AIPAC leadership here. Thank you for all your support for the state of Israel and thank you for all that you are doing for the United States of America. שלום, חבר הכנסת קינלי. אני רוצה להתייחס לשאילתה שלך בשני אספקטים. 1. אני מתייחס לרמת האלימות בכלל במערכת החינוך, או בכלל במדינת ישראל; כאילו, אני שם רגע בצד את הנושא הכואב של ארגוני הפשיעה, שזו שאלתך, ואחרי זה אני אתייחס אליהם באופן ספציפי. למה אני אומר זאת? מכיוון שלצערי אנחנו רואים עלייה מאוד משמעותית באירועי אלימות במערכת החינוך. עכשיו, מערכת החינוך משקפת את החברה הישראלית, זה לא סוד. ארגוני פשיעה משפיעים על החברה הישראלית בהרבה מאוד אספקטים, כמובן גם על מערכת החינוך, וכך גם האלימות. רק לפני כשלושה שבועות, להערכתי, קרה משהו שזעזע אותי - -

גלעד קריב (העבודה):

בכפר קרע.

שר החינוך יואב קיש:

נכון. - - שלא קרה מאז שאני בקדנציה. אני לא יודע להגיד מתי כן קרה. אתה יודע, לפעמים יש מקרי אלימות – בוא נגיד ככה, רוב מקרי האלימות קורים מחוץ לכותלי בית הספר, זה נערים, לפעמים בשעות הלילה. אתה יודע, יש גם נוער אלים ומסוכן. אף אחד לא בורח מהדבר הזה. אבל מה שקרה זה רצח בכפר קרע של תלמיד בדקירת סכין; רצח מזעזע, מיותר, מטלטל. אני לא איכנס לפרטים, אבל כמובן שזה על ידי תלמיד אחר. באמת, זה שהוא מגיע עם סכין, קלות הדקירה, כל הדברים האלה בתוך המסגרת – זה אירוע שבעקבותיו הנחיתי לעצור את כל מערכת החינוך למוחרת ולדבר על נושא האלימות; כי זה לא היה רק האירוע הזה – הייתה גם דקירת סכין בבית ספר באשדוד, ואנחנו מוצאים יותר ויותר אלימות. עצרנו את כל מערכת החינוך ודיברנו שעה על סובלנות, סבלנות, איך מתמודדים עם קונפליקטים וכמה חשוב להימנע מאלימות. אני אומר עוד פעם: זו מראה של החברה הישראלית בעניין הזה, ואנחנו דנים בזה לא מעט במערכת החינוך – איך אפשר, מה אפשר. בסוף התפקיד שלנו פה הוא באמת לחנך למניעת אלימות. אני אומר שבעניין הזה זו לא רק השאילתה שלך בנושא ארגוני הפשיעה, כפי שאתה ציינת. עכשיו אני רוצה רגע להתייחס לנושא של ארגוני הפשיעה. אני רוצה לומר לך, רק שתכיר שבתוך המשרד כבר הקמנו צוות, כולל גם בין-משרדי, שבונה תוכנית לאומית כוללת למאבק באלימות במוסדות החינוך ובקהילה. יש נציגי שירות פסיכולוגי ייעוצי, גורמי חינוך וטיפול מכל החינוך, נציגי מחוזות, הנהגת הורים, תלמידים, נוער ארצית, נציגי הרשויות והבעלויות, וגם נציגים ממשרדי ממשלה נוספים. צוות זה בעצם מקיים ובוחן צעדים מעשיים לטיפול בטווח המיידי והארוך בהיבטים של בטיחות, אכיפה, מניעה וערכים, לצד טיפוח אקלים חינוכי מוגן, תומך ומצמיח. זאת אומרת, זה האירוע שאני יכול לטפל בו בכל מה שקשור לנושא אלימות. בנוגע לארגוני הפשיעה, אנחנו עשינו דיון עם משרד הבל"מ והמשטרה ונציגי הרשות לביטחון קהילתי והבכירים שלנו, ודיברנו על נושא ארגוני הפשיעה. כשאני מסתכל על מה קורה עם ארגוני הפשיעה, זו מכת מדינה. זה לא סוד ואני לא מספר פה משהו שלא יודעים. אנחנו באתגר לאומי עצום, שמקרין על המון מקומות. אני מתייחס עכשיו ספציפית לנושא משרד החינוך, כי זו הייתה השאילתה וזה תפקידי באירוע, אבל ברור שהאתגר הוא לפתחם – לטיפול המשטרה והמשרד לביטחון לאומי, ויכול להיות שצריך גם עירוב שב"כ. אני יכול לומר לך, אחד הדברים השערורייתיים בעיניי – ואני אומר את זה פה בצורה הכי ברורה – זה שהיועצת המשפטית לממשלה מונעת מהמשטרה להשתמש בכלים שחייבים להשתמש בהם בכל מה שקשור להאזנות מול ארגוני הפשיעה האלה, על סמך טענה שזה חייב להיות גם בבחינה של שחיתות כזו או אחרת. יש פה ויכוח מהותי. תשחררי את מה שכולנו מסכימים עליו. כמה רעה את יכולה להיות? כמה את לא מבינה שזה עולה בחיי אדם? אז קודם כול, אני אומר את זה בצורה הכי ברורה, לגנותה, היא מתנהלת פה בצורה לא עניינית. על זה אין ויכוח, בוא נלך קדימה. היא מנסה להשתמש בכלי הזה כדי להפעיל לחץ על מקומות אחרים. זו התנהגות לא ראויה, זו התנהגות שפוגעת ביכולת של מדינת ישראל להתמודד עם ארגוני הפשיעה. ואת זה שמעתי מהמשטרה, אני אומר את זה בצורה ברורה. אני באתי ואמרתי להם, אוקיי, אנחנו נשלב את השב"כ. למה? כי לשב"כ יש את הכלים האלה. צריך להגדיר את ארגוני הפשיעה האלה כארגוני טרור ואז אתה יכול להשתמש בזה. וזה רק בשביל לעקוף את המניעה, שהיועצת המשפטית לממשלה לא מאפשרת, כשיש הסכמה מלאה בשולחן להשתמש בדברים האלה. אני שם את זה בצד, כי בסוף אנחנו צריכים להשתמש במה שיש לנו כרגע. מה שיש לנו כרגע – אני רוצה להגיד לך איפה זה פוגש אותנו. מה שקרה בשנים האחרונות באלימות של ארגוני הפשיעה הוא שחיסולי החשבונות וקרבות החמולות עברו, או יצאו, מהמעגל של העבריינים עצמם, ומתחילים לטפל – כשהוא רוצה לסגור חשבון אז הוא מטפל במעגל של בני דודים, וקרוב כזה או אחר. ואז זה לא משנה אם זה מנהל בית ספר – שאין לו שום קשר ושום דבר לארגון פשיעה, רק איזו קרבה משפחתית כזו או אחרת – מחסלים אותו, כדי להעניש את אותו ארגון. וקרה לנו את זה עם מנהל בית ספר שחוסל עם רימון מתחת לרכב. לאיש אין שום קשר לארגוני הפשיעה מלבד קרבה משפחתית רחוקה, והוא נכנס לטווח חיסולי החשבונות. אז אני אומר עוד פעם, בדבר הזה חייבים להילחם. נגד זה לנו כמשרד החינוך אין כלים אפקטיביים, וזו מכת מדינה שחייבת מענה. יש נושא אחד נוסף שגם עליו אני רוצה להגיד מילה, ובזה אני מסיים את תשובתי אליך. זה מה שנקרא הגפ"ן במערכת החינוך הערבית. ואני אגיד עוד מילה, זה לא רק במערכת החינוך הערבית. הגפ"ן ככלי הוא כלי מצוין, בוא נתחיל מזה. אני חייב לומר שלולא הגפ"ן המענים של משרד החינוך במלחמה היו מגיעים מאוחר ובצורה לא מיטבית. הגפ"ן נתן לנו כלי – מי שלא מכיר, גמישות פדגוגית ניהולית, לכל מנהל בית ספר יש תקציב שהוא יכול לבחור מסל מוצרים רחב את הספקים שהוא רוצה, חיצוניים או פנימיים, כדי לתת מענה לצורכי בית הספר שלו. יש גם גפ"ן רשותי. איפה הבעיה בדבר הזה? הבעיה היא שאם אתה עוסק במערכת שיש בה לחצים פליליים אתה נכנס לאירוע רע מאוד, ובעצם המנהל מוצא את עצמו לפעמים מול לחץ של עבריינים שדורשים ממנו להפעיל תוכניות כאלה או אחרות. והתוכניות האלה גם לא תמיד ממומשות, זה לא תבחר רק את הספק הזה, כי בסוף הרי הכסף עובר – יש משפך שהם גוזרים ממנו כל מיני קופונים. לכן אנחנו באירוע של חשיבה, כי מצד אחד זה כלי מאוד חשוב, אנחנו לא רוצים לבטל אותו לרשויות שיש בהן נושאים פליליים – דרך אגב, זה יכול להיות גם בחברה היהודית. אנחנו פחות רואים את זה מבחינת ארגוני הפשיעה, אבל ברור שגם בחברה היהודית יש מקומות שבהם משתמשים בזה לרעה – ולכן יש חשיבה איך אנחנו יכולים מצד אחד לשמר את הגמישות של המנהל, ומצד שני, אני גם לא יכול להחליף את המנהל. אני לא יכול לבנות עכשיו 5,000 מנהלים שינהלו את הגפ"ן. זה לא רלוונטי. אז בתוך מכלול השיקולים האלה – מה הדברים שאנחנו עושים? יש מספר הצעות, הנושאים האלה נבחנים, ואני כן מעריך שלקראת שנת הלימודים הבאה יהיו הנחיות לגבי מיקומים ורשויות שבהם יהיה חשש להתנהלות לא תקינה בגפ"ן, שמטרתן תהיה כנראה פגיעה בגמישות במידה מסוימת, אבל מטרתה תהיה שהכספים לא יגיעו למקומות שאנחנו לא רוצים שיגיעו אליהם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נאפשר שאלת המשך לחבר הכנסת טור פז. אבל שנייה אחת, לגבי השאלות הנוספות – אני אאפשר לחבר הכנסת קריב מיש עתיד. אני רוצה לשמור על גיוון סיעתי. ביקשתם שלושה, אז תחליטו ביניכם מי מבין השלושה. בינתיים ישאל חבר הכנסת קריב. טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני השר, כידוע לך, בחודש האחרון אין ועדת חינוך, בגלל התפטרות היושב-ראש שלה. החוסר הזה מורגש מאוד לנו, חברי ועדת החינוך. חלק מהדברים שאני שולח לך כשאילתות זה בגלל שאין לי ועדה לנהל אותם בה. מה בעיניך צריך לקרות עכשיו? כי, אתה יודע, אומנם תפקידנו לפקח עליכם, המשרד, אבל בסוף זה אינטרס משותף שתהיה ועדת חינוך. יש חקיקה שתקועה, יש שאילתות שעולות, יש דיונים מהירים שלא קורים. ובסוף, נושא כזה – היה מן הראוי שנקיים עליו דיון בוועדת החינוך. איך אתה חושב שאנחנו צריכים להתמודד עם זה? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, בבקשה. מייד אחרי חבר הכנסת קריב – חברת הכנסת בן ארי.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מבקש לברך אותך, אדוני השר, על הצעד החשוב של השלמת התקציב למול תנועות הנוער הציוניות. אבל בהקשר הזה אני מבקש לשאול אותך אם בכוונתך להוביל למהלך דומה גם למול ארגוני הנוער, שיש להם מחסור של 15 מיליון ש"ח, וגם למול מכינות אופק. השאילתה המקורית הייתה על אלימות בבתי ספר במגזר הערבי. מכינות אופק משרתות קהלים פחות נגישים למכינות הרגילות, הייתי אומר, וגם שם יש בור תקציבי, שלא מגיע ממך אבל כן ממשרד הביטחון. ואני מבקש לדעת אם אתה מתכוון להוביל כאן מהלך לפתרון העניין. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו הייתה השאלה - - - כי גם היינו יחד בכנס - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אז חבר הכנסת דוידסון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דוידסון. בול, אותו דבר. אנחנו – קיש, השר קיש - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אני רק אגיד שיש היום הצעה דחופה לסדר-היום שתידון כאן במליאה בנושא – רגע, סליחה, חברת הכנסת בן ארי, אני מדבר – בנושא תקצוב מכינות אופק. זה גם יידון במליאה. וכעת שאלתו הנוספת של חבר הכנסת דוידסון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה שאמרת, אתה עומד במליאה בהצעה לסדר-היום?

שר החינוך יואב קיש:

אני לא אהיה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל המענה מגיע ממשרד החינוך, מן הסתם.

גלעד קריב (העבודה):

אבל ההצעה לסדר-היום לא כוללת את ארגוני הנוער.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני מחלק את זה לשניים. אחת, אני רוצה לתת לך איזשהו טיפ. אתה מכיר אותו, אבל אני אגיד אותו שוב. הנושא של האלימות – זה לא יעזור שהמחנכת תדבר עם התלמידים, זה לא יעזור שיצא איזה חוזר מנכ"ל. יש לך כוח אדיר בידיים והוא הספורט הישראלי. נמצאים אצלך גם החברה למתנ"סים, גם ההתאחדות לספורט לבתי הספר, שהעברנו למשרד החינוך בהובלתך. תשתמש בכוח הזה. לחינוך הבלתי-פורמלי ולפעילות של הילדים, במיוחד אחרי הצוהריים, יש כוח אדיר בנושא הזה של מניעת אלימות. זה אחת. שתיים, היושב-ראש יודע את הנושא הזה, העליתי את זה מספר פעמים. תשמע, אתה שר החינוך. זה באמת לא נורמלי שחודש ימים אין ועדת חינוך בכנסת ישראל. זה באמת אירוע – אני לא יודע אם היה בהיסטוריה אירוע כזה. ועדת חינוך היא אחת הוועדות החשובות – לדאוג לילדי ישראל, למורים, למערכת כולה, לעבוד ביחד עם המשרד וגם לבקר אותו ולפקח עליו, זו מהות הכנסת, זו המהות של העבודה שלנו בוועדות. והיא לא קיימת. אני חושב שאתה כשר חייב, חייב, חייב לפתור את הנושא הזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר.

שר החינוך יואב קיש:

כן. אני אתחיל דווקא מהסוף. לגבי הספורט הישראלי והחינוך הבלתי-פורמלי – חד-משמעית, מסכים לחלוטין. אנחנו משקיעים הרבה מאוד מאמצים. לא סתם דיברת על תנועות הנוער, שגם השקענו את התקציב ופתרנו – המענה. בדיוק מהסיבה – אחד הדברים המשמעותיים מאוד הוא שזו פעילות שבונה נוער איכותי, מחזקת אותו, נותנת לו אפשרות לבוא לידי ביטוי. והיא כמובן גם מפחיתה אלימות, בהרבה מאוד אספקטים של הדבר הזה. אם יש לך רעיונות ספציפיים לגבי הספורט הישראלי, תציע וננסה לקדם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש לי תוכנית, אני אעביר לך אותה.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר. בוא נדבר תכלס, אני לא רוצה סתם באוויר. כמובן שספורט וכל החיבור של נוער לספורט הם גם גורם משמעותי מאוד בהקטנת אלימות והפניה של האנרגיות למקומות החיוביים. אני בשמחה אשב ונראה, ומה שנוכל, נקדם. הנושא השני, או שהוא היה הראשון, הוא נושא ועדת החינוך. ופה, כבוד היושב-ראש, אתה שותף לדאגה כמוני. אני בסוף הגורם הממשלתי, ואני פחות עוסק בענייני קואליציה או בענייני כנסת. אני יכול להיות רק שותף לכך שאני מקווה שהנושא הזה ייפתר במהרה, ושותף גם לדאגתכם. אנחנו גם לקראת העברת תקציב מדינה, כשגם שם ועדת החינוך, מן הסתם, תידרש לעבודה כזו או אחרת. אנחנו פתחנו שנת לימודים אוניברסיטאית. יש הרבה מאוד נושאים. מקבל לחלוטין. אבל אני לא הכתובת, כי אני פשוט הגורם הממשלתי המבצע, ואני לא עוסק בהרכבת קואליציה או בפתרון בעיות בכנסת. אני מצטרף לאמירות המאוד ברורות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה אופיר כץ.

שר החינוך יואב קיש:

נכון. תעלו את אופיר כץ ותשאלו אותו. אולי הוא ידע לתת תשובה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יודע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אופיר, שמעת את השאילתה?

שר החינוך יואב קיש:

זה לגבי זה. ואני חייב עוד תשובה אחת לגבי ארגוני הנוער.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ומכינות אופק.

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו גם שם בבחינה מאוד מעמיקה. החוסרים – אתה יודע, זה בסדר שמתלוננים. אנחנו יודעים לטפל, ואנחנו נטפל גם שם. החוסרים שם הם לא בדיוק כמו שהם טוענים. אבל אנחנו לא שכחנו אותם, וגם מובילים, חד-משמעית, למהלך שיינתן מענה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, אבל אישרת - - -

שר החינוך יואב קיש:

אה, ומכינות אופק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

שר החינוך יואב קיש:

קודם כול, אמר היושב-ראש בצדק. כבר בחנו את זה. אני רוצה להגיד על הסטטוס שלהם, בסדר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו השתתפנו בכנס שלהם בפברואר, זוכר? ואמרת להם שתדאג להם.

שר החינוך יואב קיש:

אני אמרתי ככה – קודם כול, גם את זה לא אני אמרתי. אמרו את זה נציגים של תנועות הנוער. בשנה שעברה אמרתי שאני אדאג להשלים את כל החוסרים בתקציב. דרך אגב, היושב-ראש, זה גם משהו מעניין לקראת התקציב הבא. אתם יודעים למה נוצרים חוסרים בתקציב של ארגוני הנוער, תנועות הנוער ומכינות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי נתתם לאנשים הלא נכונים?

שר החינוך יואב קיש:

לא. למה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

כי אלה כספים קואליציוניים.

שר החינוך יואב קיש:

כי אלה כספים קואליציוניים, וזה צריך להיות בבסיס התקציב. וזה לא - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

חד-משמעית.

שר החינוך יואב קיש:

אבל למה אני אומר את זה? כי, מצד שני, כולם צועקים: תקצצו את התקציבים הקואליציוניים. זה מייד מגיע לשם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, אבל זה לא בבסיס.

שר החינוך יואב קיש:

מה לא?

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה צריך להיות בבסיס.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, אבל אל תתחמק מהעובדה שכשהיה קיצוץ בכספים הקואליציוניים, זה קיצץ גם בהם, נקודה.

גלעד קריב (העבודה):

אבל לא באחרים.

שר החינוך יואב קיש:

גם באחרים קוצצו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שב עם האוצר ותכניס את זה לבסיס.

שר החינוך יואב קיש:

ולכן, אני מסכים איתכם, חד-משמעית. הם צריכים להיות בבסיס. זו פעילות שהיא חייבת להיות בבסיס, כי כל פעם אנחנו משלימים. אני כל הזמן נלחם עליה. בשנה שעברה השגתי את היעד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כל שנה אותו הדבר.

שר החינוך יואב קיש:

השנה הייתי מאוד מודאג. אמרתי בתחילת השנה שבניגוד לשנה שעברה, אני לא יודע אם אני אצליח להשלים. ואמרתי את זה בצורה כנה. והצלחנו לתת מענה לשינשינים ולמחנכים ולתנועות נוער, ועשינו עבודה. ועם מכינות אופק עכשיו גם הוספנו מעל 10 מיליון, שהחזיר אותם – עשינו את שלנו, החזרנו אותם לבסיס. אבל איפה הבעיה? שהם גדלו. זו לא בעיה. איפה הטוב? הטוב הוא שהם גדלו. איפה הבעיה? שאין לנו תוספת תקציבית. סגרנו את הפער, אבל לא הגדלנו. ובזה גם משרד הביטחון צריך להיות שותף.

גלעד קריב (העבודה):

משרד הביטחון צריך.

שר החינוך יואב קיש:

נכון, נכון. אני מסכים איתך, ואני מקווה. אנחנו עושים את כל המאמצים לגייס אותם גם לעניין הזה, ותקבלו תשובה מפורטת בהמשך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בהצעה לסדר - - -

שר החינוך יואב קיש:

כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר. אני מזמין את השר להישאר על הדוכן, כי גם השאילתה הבאה היא שאילתה דחופה, ובמקרה הזה של חברת הכנסת יסמין פרידמן, בנושא: תקיפת תלמידים בבית הספר בבאר שבע. חברת הכנסת פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אני לא מוצאת את המשקפיים, אני לא יכולה להקריא, אז אני אעשה את זה בסגנון חופשי.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם את צריכה עזרה? יש לי את זה. אני יכול להקריא.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא. באמת רק שני משפטים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני יכול להקריא בשמך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה יכול. רק חשוב לי להוסיף שהשסע הגיע למערכת החינוך. חשוב שמערכת החינוך תתייחס לזה, כי יש אלימות על רקע פוליטי, וחשוב לטפל בה. מה שנעשה עד עכשיו לא עובד. צריך איכשהו לצאת מהקופסה ולחשוב על פתרונות אחרים. האם המשרד חשב על כך?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

האם אתה רוצה לחזור על השאלה בדיוק?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא.

שר החינוך יואב קיש:

כי זה היה מקרה ספציפי, שאני גם רוצה להתייחס אליו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל זה לא אחד.

שר החינוך יואב קיש:

היה מקרה ספציפי שבו תלמידים גודפו בקריאות: שמאלנים מסריחים, מוות לשמאלנים, והוספתם קריאה – ביבי המלך. לא יודע. מ"ביבי המלך" אני פחות מתרגש. אבל - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא אנחנו הוספנו. יש סרטונים.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, לא משנה. קודם כול, אני רוצה להפריד בין הקריאות. אבל מה שרציתי להגיד לך זה כך: ראשית, אני חייב לומר לכם שבסוף אנחנו במערכת חינוך עם מעל 2.5 מיליון תלמידים, מעל 250,000 עובדי הוראה. וכשאתה עוסק בציבור כל כך גדול, לצערי, יש מקרים קיצוניים מאוד מאוד משני הצדדים. דרך אגב, אותו דבר בהשכלה הגבוהה. אני יכול לתת לך לדוגמה את ד"ר סבסטיאן בן דניאל שקורא לחיילי צה"ל רוצחים, והוא בא ללמד מילואימניקים. בעיניי, שערורייה. הבן אדם הזה לא צריך להיות מרצה במדינת ישראל. אבל בסוף, לגבי ההשכלה הגבוהה, הסמכות היא בידי הנשיאים. לי אין ממש סמכות בהשכלה הגבוהה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ילדים גדולים.

שר החינוך יואב קיש:

לא, זה לא נכון. אני חושב שגם את זה צריך לתקן. אבל לא משנה, אני לא נכנס לזה כרגע. זה ויכוח ארוך טווח. שם צריך לפנות לנשיא של המוסד הספציפי ולבדוק ולטפל בכל מקרה לגופו של עניין. בנוגע למערכת החינוך, חד-משמעית, הסמכות היא בידיים שלי. גם פה יש מורכבות, כי כשזה בבתי הספר היסודיים וחטיבת הביניים, הם עובדים של מערכת החינוך. ברגע שזה בתיכון, אז זה כבר עובדים של הרשויות, או כל מיני רשתות כאלה או אחרות. זאת אומרת, אנחנו במפה מאוד מורכבת. ואני רוצה לומר לך בצורה מאוד ברורה: קודם כול, לשאלה שלך, לאירוע הספציפי – מחוז דרום במשרד החינוך ערך בירור מקיף מול הנהלת בית הספר במקרה. זה היה אירוע נקודתי של הקנטה מילולית בין תלמידי כיתה ח' במוסד. הנהלת בית הספר פעלה באופן מיידי, בהתאם לנהלים, תוך כדי זיהוי של 12 מעורבים, השעייתם על פי חומרת המעורבות שלהם באירוע, קיום שיחות חינוכיות ועדכון ההורים. הטיפול הזה מתבצע בליווי יועץ בית הספר, פסיכולוג חינוכי ופיקוח מחוזי. זאת אומרת, היה פה אירוע לא תקין, שטופל כפי שצריך להיות מטופל, במקרה הזה כנגד שמאל. יש מקרים שזה כנגד ימין. אני אומר עוד פעם, בכל המקרים חייב טיפול, ועושים את הטיפול, והטיפול הזה קורה. יש לנו פרוטוקול ברור ומסודר להתמודדות עם אירועי משמעת. ברור שיש הבדל גדול כשזה הופך להיות גם אלימות מעבר לאלימות מילולית. כמובן שגם אלימות מילולית. אבל ראית, דיברנו קודם, בשאילתה הראשונה, לאן האלימות, לצערי, מגיעה. ובמקרה הזה בדקנו. ההנהלה פעלה על פי נוהלי משרד החינוך. צוותי החינוך בכל רחבי הארץ מובילים באופן קבע תהליכים חינוכיים בתוך הכיתות לטיפוח שיח מכבד, עידוד סובלנות, חינוך לכל הדעות ומניעת אלימות כחלק מהלמידה הערכית השוטפת. עוד פעם, זה ההנחיות שלנו. אנחנו משתדלים שזה יהיה בכל מקום. להגיד לך שמתוך כל המספרים האלה לא קורה שיש מקרי קיצון? קורה. גם בהם אנחנו מטפלים. ובמקרה הזה, זה טופל כהלכה על ידי הנהלת בית הספר. וחשוב לומר, שוב, שאנחנו נמשיך לפעול בממלכתיות במערכת החינוך. דרך אגב, חינוך לכל הדעות – אני הובלתי כנושא שנתי בתקופת הרפורמה, כשהיו הרבה מאוד, אולי אפילו יותר מהיום, מקרים כאלו של שסע פנימי סביב נושאים פוליטיים; הנושא של סובלנות וסבלנות והיכולת לשמוע דעות, גם אם הן שונות ממה שאתה חושב, בלי להגיע לאלימות מילולית, זה כמובן הכרח, ואנחנו מקדמים את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אם יש שאלת המשך, נאפשר אותה. ושאלות נוספות. אני אומר שוב, יש פה מבקשים לא מעטים. למען הגיוון, אנחנו ניקח שאלה נוספת מחבר הכנסת איתן גינזבורג וחבר הכנסת אביחי בוארון. בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חשוב לי לציין, אדוני השר, לא היו לי טענות על איך טיפלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, טוב. שאלת על מקרה ספציפי, אז עניתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא. אני פשוט שומעת את זה יותר. לא היו לי טענות על דרך הטיפול. אני גם לא חושבת שמנהל או מורה יכול באמת להתמודד בצורה מיטיבה. הדבר היחיד שאני מנסה לעלות לסדר-היום הוא שהשסע הזה מאוד מעמיק, והייתי רוצה שתהיה איזושהי חשיבה. אני הצעתי לבית הספר הספציפי הזה להגיע עם חבר הכנסת שלום דנינו ולעשות שיח איך משתפים פעולה. פשוט לצאת מהקופסה לשנייה ולחשוב, כי זה ילך ויחמיר, ואנחנו חייבים לנסות רגע למנוע את זה – זה הכול.

שר החינוך יואב קיש:

טוב.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני חייב להגיד, רעיון יפה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, אבל הם לא ענו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת גינזבורג, ואחריו – חבר הכנסת אביחי בוארון. בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני השר, לפעמים צריך להגיד מילה טובה. וזה מה שאני רוצה לעשות עכשיו, להגיד תודה. אני יודע שתקנת הסובלנות הייתה השנה בתת-תקצוב, אם אפשר לומר כך, ובעקבות פנייתי אליך הסכמת והגדלת את תקנות הסובלנות באופן משמעותי, ל-2.65 מיליון שקלים. זאת תקנה חשובה מאוד, שנותנת מענה לנוער להט"ב ולצוותי חינוך שעוסקים בתחום, לראות איך אפשר להתמודד עם מצבים קיצוניים שונים ואחרים בבתי הספר. דווקא השנה הזאת, כשאנחנו יודעים על יותר בני נוער שחוזרים לארון; כשאנחנו עדיין שומעים שהקללה הנפוצה ביותר בבתי ספר היא הומו, אני קורא לך להמשיך באותה מגמה ולהעלות התקציב הזה. אני יודע שהוא היה קואליציוני בשנים קודמות. בממשלת החילופים, שכבוד היושב-ראש ואני כיהנו בה, הצלחנו להעלות את התקנה לראשונה ל-3 מיליון שקלים, היא המשיכה גם בממשלת השינוי. לצערי, השנה היא קצת פחתה. אנחנו עדיין קרובים לסכום, וצריך להמשיך ולהגדיל. זה כיוון נכון. אני רוצה להודות לך על כך ולעודד אותך להמשיך לתמוך בדבר הזה, כי זה מאוד מאוד חשוב. אין עוד מענים בבתי הספר לתחום הזה מלבד תקנת הסובלנות.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח. אכן, אני זוכר שפעלת למען הנושא הזה גם בכנסות קודמות שהשתתפת בהן. חבר הכנסת אביחי בוארון, שאלה נוספת, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

קריאת ביניים: אני רוצה להגיד לכם יישר כוח גדול על כך שעבדתם על זה ביחד. זה לא מובן מאליו.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני השר, בוקר טוב. פורסמה הבוקר ידיעה לפיה מחר תתכנס ישיבה מיוחדת אצל ראש הממשלה. בידיעה, לפחות, הופיע שיהיו שם שר הביטחון, שר האוצר והשר לביטחון לאומי בנושא נוער הגבעות, ומקומו של שר החינוך נפקד מהישיבה הזו – לפחות בידיעה. אני סבור, אדוני השר – ואני בטוח שאתה סבור כמוני – שעיקר הסוגיה פה היא סוגיה חינוכית, ומקומך, אדוני, לא יכול להיפקד מהישיבה הזאת. רציתי לשמוע מה דעת אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר.

שר החינוך יואב קיש:

אתחיל אז לגבי תקנת הסובלנות ולחבר הכנסת איתן גינזבורג, באמת, אני חייב לומר שהיה כבר מאמץ פה בכנסת, אבל לצערי היה מאמץ לעומתי שלא הוביל לשום תוצאה, והתקנה באמת עמדה על כמעט מיליון שקלים. פנית אליי אישית והערת את תשומת ליבי לחשיבות של התקנה. אני חייב לציין שגם היושב-ראש דיבר איתי באופן אישי – פנה וביקש שאתערב – וזה אחרי שלמעשה התקציב של שנת הלימודים התשפ"ו היה אמור להיסגר. באמת, מה שהיה בוועדה הוביל לאסון מבחינת התקנה, ודווקא היוזמה שלך, יחד עם היושב-ראש – עשיתי מה שנקרא מן היקב ומן הגורן והצלחנו. כמו שלפני רגע דיברנו גם על תנועות הנוער שהצלחנו, עדיין יש לנו עוד קצת בעיה עם מכינות אופק, אתה יודע, והארגונים. לפחות פה באמת הבאנו לרף ולתוצאה טובים. אני שמח באמת על שיתוף פעולה פורה, בניגוד להופעה המבזה בוועדת הכנסת, שרק גרמה לנושא הזה ללכת אחורה. ועדת החינוך בכנסת. לגבי, איפה היא, פרידמן, לגבי השסע, איפה היא, פה, יצאה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן איתנו? לא, היא תשמע את התשובה אחר כך, אבל אתה יכול להשיב, כמובן, היא בוודאי תעקוב.

שר החינוך יואב קיש:

אז כמובן שאנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות לטיפול בשסע. אמרתי שזה עוד מתחיל מתקופת הרפורמה, ששם גם הייתה הדלקה. דרך אגב, היה ניסיון – אני חייב לומר לך, היושב-ראש, לא יודע אם אתה זוכר – לכל אורך תקופת תחילת הכהונה של הממשלה הזו, היה ניסיון להכניס את המחאה לתוך בתי הספר, ואני עצרתי את זה ואמרתי בצורה מאוד ברורה, בתי הספר לא יהפכו להיות זירת הפגנות. שם לומדים. עכשיו, אני מפריד בין זה – וזה תלוי גיל, כמובן, אני לא מדבר על בתי ספר יסודיים – אבל בהחלט בבתי הספר התיכוניים, שיח מכובד ומכבד, שבו דנים בוויכוח החברתי, זה לגמרי לגיטימי. יותר מזה, אני דווקא רוצה להתייחס רגע לחברות וחברי הכנסת פה. אני אומר בצורה מאוד ברורה: אנחנו לא מאפשרי ביקור בבתי ספר של חברי כנסת או של שחקנים פוליטיים ללא אישור. מתי נותנים אישור? אם לא מדובר באירוע פוליטי – וזה בסדר, ויש מקרים כאלה; או לחילופין ההפך, אם יש ביקור מאזן. זאת אומרת, בקשר להצעה שלך, אני מאוד אשמח להוביל מהלך של נציג קואליציה ואופוזיציה, שבאים ביחד למסגרת בוגרת מספיק ועונים על שאלות. זה יכול להיות אירוע שאפשר לרוץ איתו בשוטף. עם זה אני מאוד בעד. אנחנו מוכנים, אני אומר. הרי יש גם חוזר מנכ"ל מפורט מאוד שמדבר בנושא ומסביר גם למורים איך – לכל מורה יש עמדה. אולי לא בכל נושא, אבל יש עמדה – אתה בא לשיח פוליטי בגיל מסוים, אפילו על תפקידה של הרשות המחוקקת מול תפקידה של הרשות השופטת, בסדר? אני לוקח נושא שמן הסתם יש בו עמדות שונות במדינת ישראל. מה צריך לעשות המורה? יש לו את העמדה שלו, ולא משנה מאיזה צד. כשהוא מגיע לשיח הזה והוא צריך ללמד בשיעור אזרחות, אז הוא צריך להציג את כל העמדות, לדבר על, מה שנקרא, הקונפליקטים המובנים בין עמדה אחת לשנייה, ולתת לתלמידים את ההרגשה שיש פה מגוון דעות. דרך אגב, לחשוב, כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה, ולנהל שיח סביב העמדות. לא לבוא בדוקטרינה אחת, לא לבוא ולהשתמש בכוח שלו כמורה או כמנהל ולנסות לשטוף את המוח בדבר כזה או אחר. לא לקחת תלמידים להפגנה פוליטית בטענה של – לא יודע מה – כל מיני המצאות. אלה דברים שנתקלתי בהם. אם נצליח לשמר בתוך מערכת החינוך שיח מאזן, מכבד, שבודק את העמדות מכל הצדדים, זו המטרה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זאת שנת בחירות השנה, יהיו הרבה מאוד עימותים בבית ספר, דבר שהיה מקובל בשעתו. האם זה חל באופן ספציפי גם השנה?

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני רק מתכוון לפאנלים, לא לעימותים, חלילה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כוונתי לפאנלים.

שר החינוך יואב קיש:

חד-משמעית, פאנל חייב להיות פאנל מאזן. לא יכול להיות שמביאים פאנל שיהיה שם – הינה, אני אלך מהכיוון, תהיה עוצמה יהודית, הבית היהודי והליכוד באים לפאנל. זה לא פאנל.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל - - - בממלכתיים-דתיים, כי שם אני יודע, ואתה יודע שמעולם לא הזמינו אותי.

שר החינוך יואב קיש:

מה שאתה אומר שאני יודע, אני אומר לך: אני לא יודע, ואני אומר לך חד-משמעית, בכל מקום כזה התמונה חייבת להיות מאוזנת ולהגיע בפאנל שכשאני אסתכל עליו, או שכל אדם רגיל יגיד : כן, יש פה שומעים מגוון דעות מכל הצדדים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר ולחברי הכנסת. אה, סליחה, נכון, חברנו, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

אתה רואה, אנחנו מזניחים את הקואליציה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חלילה, חלילה. עד שסוף-סוף מישהו מהקואליציה שואל שאלה נוספת.

שר החינוך יואב קיש:

נושא נוער הגבעות. אני רוצה להגיד, לשאלתך, אנחנו שם ואני שם ואתה יכול לעדכן את הכתבים שמשרד החינוך יגיע. אנחנו פשוט לא עושים, לא עובדים בשביל התקשורת, אנחנו עובדים בשביל העשייה. אז כן, כמובן, התפקיד של משרד החינוך חשוב מאוד מאוד. אנחנו נערכים לזה, אנחנו עשינו עבודה בעניין, יש לנו תוכנית מלאה. היא תוצג, כולל המשמעויות, המשאבים, כל מה שצריך בעניין הזה. צריך להפריד: יש מקרי קיצון, שבהם נוער עבריין – אתה יודע, זה יכול להיות גם בספסלים פה בירושלים; זה יכול להיות במקומות אחרים שנוער שהוא עבריין וצריך לטפל בו במסגרת עבריינית. נוער הגבעות, אני חושב שברובו צריך לטפל דווקא במסגרת החינוכית; צריך לדאוג שיהיה את הקצה שיטופל משמעתית, אבל יש ספקטרום רחב מאוד שבו אנחנו כמשרד החינוך חייבים להתערב. אנחנו שם, דרך אגב, אבל לא מספיק. בין השאר, זו הכוונה של הדיון הזה

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. השאילתה הבאה והאחרונה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת משה סולומון בנושא התאמות לתלמידים בתקופת מלחמה. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

הערת אגב, הינה אתה רואה, אני לא יודע למה, זו התשובה. סתם, תסתכל על התאריך, מתי השארתי אותה. אתה מבין?

היו"ר אמיר אוחנה:

יכול להיות שזה קצר בתקשורת, אבל צריך לפתור את זה.

שר החינוך יואב קיש:

זה חשוב לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

מעולה, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

רק שתדע, התאריך פה זה 28 באפריל. זאת אומרת, חצי שנה, לצערי, אחרי שיש לי פה כבר תשובה מוכנה, זה לא הגיע אליך. כן.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אז באמת השאלה שלי היא מינואר, כן, אני מבין, גם שוחחתי איתך ונתת לי תשובה בעל-פה, וניסיתי עוד לקדם את הצעדים הבאים ולא הצלחתי. כנראה, לצערי, זה יהיה רלוונטי גם לשנה הזאת, כי הבגרויות של השנה החולפת כבר היו. אני אשאל את השאלה ואנחנו נבין את ההערה שלי. תלמידי ישראל רבים, מכיתות י' עד י"ב, מתכוננים לבחירות הבגרות. בשל המלחמה, משרד החינוך נערך להתאמות למפונים ולנפגעי המלחמה, אך לא לשאר התלמידים שנפגעו גם הם. מדובר בעוול קשה בעבור תלמידים שנפגעו באופן עקיף, וזה נוסח השאילתה. אני אוסיף עוד שני משפטים: בגדול מדובר פה על מעגלים רבים של תלמידים שאדוני השר מכיר היטב: גם אלה שנפגעו בעקבות המלחמה עצמה, אבל גם אלה שנפגעו בעקבות זה שהוריהם יצאו למילואים והם לא פנויים לזה; גם בעקבות זה שמורים עצמם יצאו ולא יכלו ללמד, ולכן הם לא קיבלו את כל החומרים האלה. השאלה הזו הייתה לגבי הבגרויות בקיץ החולף, לפני הקיץ החולף, אבל היא נכונה גם כן לשנה הקרובה. אני אשמח לקבל תשובה על כך.

שר החינוך יואב קיש:

אז אני רק רוצה להזכיר לכולנו שבקיץ האחרון, בתקופת הבגרויות, היינו במלחמת עם כלביא, כחלק ממלחמת התקומה. ובסוף, ההחלטה שלקחנו אז – שהייתה החלטה לא פשוטה, אני חושב שזו הפעם הראשונה אי-פעם שקיבלנו אותה במשרד החינוך, אבל אני חושב שהיא הייתה החלטה נכונה, ונתנה גם מענה למצוקות – הייתה שניתן יהיה להשתמש בציון המגן שכבר הוגש, ולא לגשת למבחנים. אני חושב שזאת הייתה החלטה חשובה שעזרה מאוד, והוציאה הרבה מאוד לחץ. בכלל, אני רוצה לציין, לכל אורך מלחמת התקומה – דרך אגב, אני לא יודע להגיד אם היא הסתיימה. אנחנו מקווים, אבל יכול להיות שנצטרך לחזור אליה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

בעצימות נמוכה יותר.

שר החינוך יואב קיש:

בעזה עוד לא השלמנו את המשימות שלנו. יש עוד שלושה חטופים חללים שעוד לא חזרו, ואנחנו מחויבים להחזיר אותם. ואתה יודע, זו הזדמנות טובה וחשובה להגיד – להחזיר אותם, גם אור דרור וגם גואילי וגם יש אזרח תאילנדי. אנחנו מחויבים להחזיר את שלושתם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם יש שאלת המשך לחבר הכנסת סולומון בלבד, נאפשר זאת. אין שאלות נוספות במסגרת של שאילתה רגילה. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

רק להגיד - - -

משה סולומון (הציונות הדתית):

אני לא הבנתי את התשובה.

שר החינוך יואב קיש:

הוא שאל, אני עכשיו עונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, רק שאלת המשך לשואל.

שר החינוך יואב קיש:

אבל עוד לא סיימתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רק רוצה לומר שבעצם לאורך כל המלחמה עשינו מעגלי התאמה – וכמובן, המפונים קיבלו מענים ראשונים. ההתאמות האלה כללו שינוי ציון המשקל השנתי אל מול הציון של הבחינה, תוספת זמן, היבחנות בעל פה מול גורם אנושי בבחינה באנגלית, הקלות במקצועות ההגבר ובליב"ה. והיו הרבה חוזרים. זאת אומרת, אנחנו כל הזמן עשינו. לגבי השנה הקרובה, גם פה יש ועדת חריגים. אנחנו לא נותנים הקלות גורפות, אבל יש ועדת חריגים, וכל מי שחושב שהוא צריך לקבל הקלה בגלל מצב כזה או אחר יכול לפנות, להגיש את הבקשה, והיא תישקל ותאושר או לא תאושר לפי הדרג המקצועי. זאת אומרת, השנה אנחנו לא הולכים להקלות גורפות לשום סקטור, לשום מקום. אבל מי שמרגיש שברמה האישית הוא נפגע מ-א', ב', ג', יכול לפנות בצורה מסודרת, ונושא ההקלות ייבחן. אנחנו עשינו גם הרבה מאוד דברים נוספים במלחמה בשביל לצמצם את הפערים, כולל למידה דיגיטלית מרחוק, קורסים לצמצום פערים בשעות נוספות לתגבור לבגרויות, גם בחופשים. ובעצם הקלנו בכל מה שקשור בנושא תהליכי המישוב וההערכה בעת חירום לאור שיבוש הלמידה. עכשיו, כמו שאמרתי, אנחנו בחזרה לשגרה וללמידה רציפה ככל שניתן, כולל היבחנות במתכונת מלאה. יש בזה גם מסר חינוכי חשוב, זה חלק הכרחי בחיזוק החוסן והרציפות התפקודית של התלמידים, תחושת הביטחון והמשמעת. תודה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה, אדוני השר. זה בהחלט נותן מענה מאוד משמעותי לאותם מקומות שבהם מאוד ברור שהייתה פגיעה, למשל מפונים וכן הלאה. העניין הוא שיש בעיות אגביות. אדוני השר, אתמול היה דיון בוועדה לזכויות הילד בראשותה של קטי שטרית. הגיעו לשם גם ילדים של מילואימניקים, שעשו כאן 600 ימים ו-500 ימים. הנערים שהיו שם, שאמרו שהם תלמידים מצטיינים ורציניים, דיברו על כך שהפניות שלהם לעשות בגרות איכותית ורצינית לוקה בחסר. ולכן, תשובתך, שבה אתה אומר: נעשה התאמות בעקבות פניות – זה מאוד מאתגר, זה מאוד קשה. כי אותם חלשים אולי יפנו, אבל אותם תלמידים שהם באמת טובים ואיכותיים ויש להם יכולות, הם לא תמיד יפנו. השאלה היא האם אנחנו יכולים שיהיה מפתח אחר? כלומר, בסוף, אם יש משפחה שבה אחד מההורים נמצא מאות ימים במילואים, האם אנחנו נוכל לתת להם איזשהו מענה יותר ממוקד?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

תראה, אתה בעצם מכניס אותי לתפקיד ועדת החריגים. אני לא איכנס עכשיו, ואני לא אגיד לך על מקרה כזה או אחר. את מה שתיארת צריך להעלות על הכתב, לפנות לגורם הרלוונטי אצלנו – אם צריך אני אחבר אותך, אני מניח שאתה גם יודע – ופשוט שיגישו פנייה. הם יזמנו, יבדקו, ילמדו, ואם צריך לתת מענה – יינתן. אני לא יכול עכשיו להגיד כך או אחרת על מצוקה כזו או אחרת.

משה סולומון (הציונות הדתית):

מחילה. אני מבין את מה שענית לי, וגם הפניתי את אותם פונים אליי לוועדת החריגים, כמו שציינת. אני רק אומר שיש משהו שהוא לא חריג, אני אומר שיש באופן - - -

שר החינוך יואב קיש:

יכול להיות. אני אומר, אם נלמד מפניות חריגים שמדובר פה באירוע קטגורי, אז יכול להיות שאקטיבית נצא ונגיד: כל הקטגוריה הזו יקבלו הקלה כך וכך. זאת אומרת, זה מן הסתם יקרה. מה הכוונה? יכול להיות שיהיו לפעמים, לא יודע, מקרים קשים של אובדן במשפחה, חס וחלילה. ואז יכול להיות שנודיע: כל מי שהיה לו אובדן במשפחה במהלך השנה יקבל הקלה כזו או אחרת.

מאיר כהן (יש עתיד):

יש, יש את זה, אדוני השר, אני רוצה לחדש לך.

שר החינוך יואב קיש:

יש.

מאיר כהן (יש עתיד):

יש את זה.

שר החינוך יואב קיש:

יש, אני יודע. בשביל זה השתמשתי בזה. זה היה לשנה שעברה, אבל אני לא יודע אם זה ממשיך.

מאיר כהן (יש עתיד):

בוועדת חריגים – אובדן במשפחה.

שר החינוך יואב קיש:

נכון, אבל אני לא יודע אם זה ממשיך לשנה הבאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת סולומון. תודה לשר החינוך.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה. תודה רבה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רק רוצה להגיד, כי דיברת על תלמידי תיכון, ואני - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

זאת הזדמנות גם לברך את תלמידי התיכון ערערה, שנמצאים איתנו כאן ביציע.

שר החינוך יואב קיש:

שלום. שלום, שלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. אם דיברנו על מערכת החינוך – הינה, הם כאן איתנו.

שר החינוך יואב קיש:

זהו, דיברנו על מערכת החינוך. אז אני בא הבוקר מסיור שהוא לא ראשון שלי, אבל הוא מרגש, בעיר דוד. חבר הכנסת מאיר כהן, אני בטוח שאתה מכיר היטב את עיר דוד.

מאיר כהן (יש עתיד):

כולל החידושים.

שר החינוך יואב קיש:

כולל מה שקורה שם. יש שם באמת מיצג מדהים, זה לא מיצג - -

מאיר כהן (יש עתיד):

חדש.

שר החינוך יואב קיש:

- - זה דרך הולכי הרגל - -

משה סולומון (הציונות הדתית):

נכון.

שר החינוך יואב קיש:

- - מבריכת השילוח שמגיעה – אתה היית, היושב-ראש, כשפתחנו את זה יחד עם שר - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

מזכיר המדינה האמריקאי.

שר החינוך יואב קיש:

מזכיר המדינה רוביו. זה מרגש מאוד. הייתי שם. דרך אגב, היה שם ביקור של בית ספר הנדסאים מהרצליה, שבאו לראות את דרך עולי הרגל עד הכותל, ולרובע היהודי. אני שמח מאוד שהם הגיעו, זה קרה בהחלט בזכות ההתערבות שלנו. תודה רבה לתלמידי בית ספר ערערה, שלום. ואנחנו נמשיך לחזק את הזהות היהודית, את הביקורים בירושלים, בעיר דוד. זה באמת הבסיס של הבסיס שלנו כעם יהודי פה בארץ הקודש, ואני מאוד התרגשתי להיות שם, ושמחתי מאוד לראות אותם. תודה רבה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק לדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק שירות המילואים, התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת משה טור פז ויולי יואל אדלשטיין, שנמצאים איתנו. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת טור פז להציג את הצעת החוק. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשות חברי חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שעבדנו ביחד על החוק הזה, אני אומר כך – בשנת 2008, באמת באחד הרגעים החשובים בחקיקת כנסת ישראל, חוקק חוק המילואים הראשון, הגדול, שבעצם ערך ועדכן את כל תחומי המילואים הנכונים דאז. ברמה האישית הייתי אז בדיוק בכניסה לתפקיד מג"ד במילואים, והחוק באמת נתן סט שלם של הטבות ודאגות לאנשי המילואים. מי שכידוע דחף אותו – בסוף זו הייתה הצעה ממשלתית – היה חבר הכנסת דאז איתן כבל, איש שדולת המילואים, וגם איש מילואים עד היום, דרך אגב. היום בגיל 65, כמדומני, הוא כרגע במילואים בצפון, יחד עם החטיבה שלו. וחבר הכנסת אדלשטיין ואני בעצם לפני כשנה התחלנו לחקור ולבדוק את כל החוסרים בתחום המילואים. למי שלא יודע, עלו פה עשרות חוקי מילואים מתחילת המלחמה, תיקונים ותיקוני-תיקונים, והגענו למסקנה שאי-אפשר בלי לתקן את השורש. וישבתי עם איתן כבל, ודנו למעשה בחלקים השונים של הצורך. וכצפוי, מצאנו עשרות תיקונים נדרשים. ולכן הושבנו את הצוותים שלנו והבאנו את ארגוני המילואים, וחבר הכנסת אדלשטיין הציע את ההצעות שלו ואני את ההצעות שלי, וממש אבן אחרי אבן יחד עם חבריי למילואים, חבר הכנסת מאיר כהן, אלעזר שטרן ואחרים, עסקנו בתחום-תחום – נשות המילואימניקים, שזה תחום שב-2008 בכלל לא היה; נשים במילואים, שזה תחום שלא כוסה. היום כ-20% מאנשי המילואים הן נשות מילואים. ובוועדת החוץ והביטחון, אז בראשותו של חבר הכנסת אדלשטיין, הובאו קולות שלא דנו בהם בעבר – כל נושא הטיפול הנפשי-רגשי, שמקבל היום מענה מוגבר, אבל עדיין חסר, ועוד ועוד נושאים שאנשי המילואים הראו לנו, שארגוני המילואים הרבים שגם קמו מאז המחישו שלא מטופלים היטב. ואנחנו בהצעת החוק הזו – היא לא הצעת חוק רגילה, אני מדגיש, היא תופסת כמה עשרות עמודים ומאות סעיפים, ותתי-סעיפים – מתקנים מהיסוד את תחום המילואים. אדוני היושב-ראש, הגעתי למצב שפנה אליי הצוות המקצועי שלי ואמר לי – אתה שומע, ולאדי? קינלי, אתה חופר. למי שלא יודע, אתה חופר, כאילו אתה אובססיבי לנושא. הצוות שלי אמר: קינלי, אתה חופר. חפרת ברמות. זו הצעת החוק ה-12 שלנו בנושא המילואים. הכול נאמר. וגם: למה לך לנאום, אין קשב. זה נכון, האמת היא שזה נכון. נאמר כבר הכול, כמו ששר מישהו, ואני רק אוסיף פרט פיקנטי מהצוות שלי. זה שאמר לי את זה נמצא כרגע במילואים. נועם, היועץ הפרלמנטרי שלי. גם על זה כבר דיברתי, אבל זו הפעם השישית שהוא במילואים מתחילת המלחמה. שישית, הוא ועוד רבים ואחרים טובים. וכמו שהוא אמר לי פעם: אני יועץ פרלמנטרי במילואים וחייל בעבודה. אז איך זה מתכנס? ולמה בעצם אנחנו חופרים? ולמה בעצם גם לדבר, כמו שאומרים ללמפה, כי מה, רק לי אכפת מהמילואים? מה, לכם לא אכפת? בוודאי שאכפת לכם. מה, אתם לא שומעים את זה בוועדות? מה, אתם לא רואים מסביבכם? אז בואו נדבר על נתונים – גם על זה לא בפעם הראשונה. בתחילת המלחמה דיברנו על 20 ימי מילואים. הזכרנו את חוק המילואים ההוא, שדיבר על 54 ימי מילואים בשלוש שנים או 84 לקצינים. אלה המספרים שדיברנו עליהם. התחילה המלחמה, ופה, אני, דיברתי על 100 ימי מילואים. זה היה נשמע המון. ואז דיברנו על 200, והגענו ל-365, לשנה. היום אנחנו כבר מדברים על אנשי מילואים עם צווים פתוחים שנמצאים שנתיים במילואים. פגשתי אחד כזה השבוע. אנשים שאין להם לא לימודים, לא עבודה, לא שגרה, בטח לא זמן נורמלי למשפחה. התחושה היא שלמרות שנעשה הרבה, עוד יש המון עבודה. אנחנו כאילו חופרים, אבל בעצם עם ישראל עוד לא עשה את כל מה שנדרש לטובת אנשי המילואים שלו. אנחנו, נבחרי הציבור, שולחים את החיילים לשוחות – החיילים האלה הם אנשים בני 30 ו-40 ו-50. ברגעים אלה ממש, בן כיתה שלי בן 53, עומד במחסום ליד מודיעין. הגדוד שלו הוא כולו, מאיר, אנשים בני 40 עד 60. כל הגדוד – גדוד חדש שקם במלחמה, לא אחד ולא שניים. ובזמן הזה, אני מזכיר, אנחנו מתבשרים שבגלל שני רבנים הולך לחזור חוק ההשתמטות לדיון בוועדת החוץ והביטחון. כלומר, בני ה-40 וה-60 כרגע, כרגע, עומדים במחסומים. דרך אגב, החבר שלי אתמול עשה מעצר.

מאיר כהן (יש עתיד):

חבר הכנסת שטרן אמר לקרוא לו יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, הרב לנדו.

משה טור פז (יש עתיד):

הרב לנדו מונה – זה שטרן אמר – לראשות ועדת החוץ והביטחון, כי על פיו יישק דבר. הרב לנדו יקבע אם אנחנו חוזרים לדיונים או לא. באמת נהדר. צריך לומר - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

גם הירש - -

משה טור פז (יש עתיד):

גם הרב הירש. אבל צריך לומר, הם הרבנים, כבודם במקומם מונח - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

גם הירש, ביחד, ממלא מקום.

משה טור פז (יש עתיד):

- - הם בשנות התשעים לחייהם, אבל שלשום ישבתי בחתונה עם שני ראשי ישיבות הסדר מהציונות הדתית, שני ראשי ישיבות, אחד מעוטף עזה ואחד מעיירת פיתוח, והם אמרו לי: קינלי, בתי המדרש שלנו עדיין ריקים. החבר'ה לא חזרו. החבר'ה ההסדרניקים משרתים במילואים כמעט ברצף. גם כן הישיבה הציונית – שתי הישיבות שדיברתי איתן, ריקות. אז אני חופר, כן, אני מצטער. חבר, אני חופר. אני חופר לכם, נבחרי הציבור של עם ישראל, ששולחים את העם הזה לשוחות, ובמקביל נותנים פטור לצעירים אחרים, שמקורבים לשלטון. ואתם יודעים מה? זה לא סיפור של העבר, כי בצה"ל נערכים לעוד שנה – 2026 – עם 60,000 חיילי מילואים בכל רגע נתון. עכשיו תעשו איתי מתמטיקה, שיעור מהיר. אם יש כ-400,000 מקצה לקצה – זה מה שפורסם – ו-60,000 מתוכם במילואים, אז הצווים של שנה הבאה הם 70 עד 75 יום.

מאיר כהן (יש עתיד):

הם 70 יום בטוח.

משה טור פז (יש עתיד):

70–75 יום לחייל. לפני בלת"מים, בלי תמרון, בלי חזרה ללחימה בלבנון או בעזה. 70 יום, חודשיים וחצי. זה נושא חופר, נכון, כי החיילים כרגע חופרים שוחות, אבל יש בחורים אחרים – 100,000 במספר – ששוכנים באוהלה של תורה. כבר דיברתי כאן מספיק על כמה אין סתירה בין זה לבין שירות מבצעי, וכמה "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו" באהלן אהלן, כאילו זה לא נוגע אליכם. אז אני שואל: חבר הכנסת ביסמוט, שר הביטחון כץ, הרי אתם יודעים, אתם יודעים את האמת: שצריך חיילים וצריך גיוס מתפקד וצריכים לטפל בצורכי הביטחון. והינה אנחנו מביאים לפה חוק מילואים, ואתם יודעים מה? יבואו ויגידו לי: תקשיב קינלי, ועדת השרים דחתה את זה בשלושה חודשים כדי לדון בזה, אבל מה עצוב? שזה כבר קרה לפני שלושה חודשים. כן, את החוק הזה הגשנו, חבר הכנסת אדלשטיין ואני, לפני כמה חודשים, וועדת שרים לחקיקה דחתה אותו. אז חיכינו בסבלנות שלושה חודשים, והעלינו אותו מחדש, כי אין לנו ברירה. אז הבאנו אותו ביום ראשון, ומה אמרה הוועדה? עוד שלושה חודשים, כאילו שלאנשי המילואים יש זמן. אז אני כאן לומר לכם, חברי הכנסת בקואליציה, חייבים לתקן את חוק המילואים, חייבים חוק גיוס שיגייס את החרדים. חיילי המילואים צריכים להיות עטרה של הבית הזה, לא טורח, לא התעלמות, לא עצימת עיניים, היהלום בראש הכתר. ההתכחשות לזה היא ביזיון. ולכן, התיקון הגדול לחוק המילואים, שחבר הכנסת אדלשטיין ואני מביאים היום, הוא תיקון היסטורי, ומי שירים יד נגדו – לא משנה מה התירוץ שהוא נותן – מחזק את ההשתמטות, מחליש את אנשי המילואים ופוגע בהם. על זה שווה לחפור, על זה שווה להגיד. ואם חוק הזה לא עובר – סך הכול מדובר בטרומית, עוד יש עליו עבודה, אבל צריך לומר, עבדנו עליו שנה – מה שלא עובר היום בקולות של משתמטים, בקולות של מפלגה שקוראים לה ציונות דתית, בקולות של מפלגה שאמורה להיות ליברלית ולאומית, זה ביזיון אם החוק הזה לא יעבור היום. צריך כאן ממשלה שתצביע בעד המילואימניקים, קואליציה שתיקח את החקיקה הזו, שתבטיח שנים קדימה את עתיד אנשי המילואים. כל עוד זה לא יקרה, זו יריקה בפרצופם של אנשי המילואים. הגיע הזמן להצביע בלי שיקולים פוליטיים. אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתכבד להזמין את השר יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, נושא המילואים במלחמת התקומה, הוא נושא שגם הממשלה וגם הכנסת נגענו בו בהמון המון אספקטים, ובצדק. מדובר בציבור איכותי, שנכנס מתחת לאלונקה. חלקו מסכן את חייו, האחוזים שלו, מה שנקרא מכלל האוכלוסייה נמוכים מאוד, ונוצר מצב שנוכח התמשכות המלחמה, אותו ציבור שילם מחיר כואב בכל מיני אופנים. אנחנו פעלנו ופועלים כל הזמן לתת תגמול מאוד מאוד משמעותי לכל משרתי המילואים. ופה, מה שמציעים חברי הכנסת טור פז ואדלשטיין הוא להסדיר באמצעות חוק חדש את כל ההיבטים הנוגעים למערך המילואים בצה"ל, תוך התייחסות בין היתר למבנה מערך המילואים, היקפו, חובת השירות במערך, היקף ימי המילואים, זכויות והוקרה לחיילי המערך, ועוד. מבחינת המהות, אמרתי כרגע, אין פער. הממשלה עושה, עשתה ותעשה המון למען המילואימניקים. השאלה היא איך נכון שהבית הזה יוביל את המהלך הזה. הצעת החוק מעלה קשיים מהותיים, שכן המבנה של המילואים, ההיקף, היקף ימי השירות והאופי שלהם, כולם נושאים מהותיים המצויים בליבת אחריותו וסמכותו של צה"ל, וזה מחייב ומצריך את מעורבותם של כל גורמי המקצוע בצה"ל. מעבר לכך, נדרשת בחינה מעמיקה של עצם ההצעה לאגד את כל החקיקה בנושא מילואים לחוק אחד מקיף, יש לזה השלכות כבדות משקל רבות. ולכן, כמי שמכיר את עבודת הבית הזה, גם אם הכוונה ראויה – ואני בטוח שכוונתם של חברי הכנסת היא בהחלט ראויה ומשמעותית – הצעת חוק כזו חייבת להגיע כהצעת חוק ממשלתית ולא בהליך של חקיקה פרטית. עוד יצוין כי בכל הנוגע לתגמול והוקרת חיילי המילואים לאורך מלחמת התקומה, העבירה הממשלה החלטות הנוגעות להרחבה משמעותית של ההטבות שלהן זכאים חיילי מערך המילואים, עם דגש כמובן ללוחמים. עבודת המטה של הממשלה בעניין זה נמשכת אף בימים אלו. מעבר לכך, אני גם רוצה לומר שהיום זה לא רק אנשי המילואים, זה גם אנשי הקבע. גם פה, אנשי קבע בתקופת מלחמת תקומה – לא דין השירות שלהם, בטח לא של הלוחמים, כדין אנשי קבע בתקופה רגילה. גם פה הממשלה נדרשה להרבה הרבה מאוד היערכות והתייחסות, ורק לאחרונה העברנו בהחלטת ממשלה, עם היקפים של מיליארדים, מענה גם לנושא אנשי הקבע. ולכן, לאור המורכבות הגדולה של הנושא ולאור החשיבות שלו, קודם כול, אני רוצה לומר למציעים, ואני לא יודע אם היה שיח, אם התנהל שיח בעניין הזה, של החלטה של לדחות בשלושה חודשים את הדיון, על מנת שננסה להגיע להסכמה ולהצעת חוק ממשלתית שתיתן מענה לכל האתגרים. אני לא יודע אם הנושא הזה עלה. דיברו איתכם? לא. אז קודם כול אני רוצה, חברי הכנסת, ואני אומר עוד פעם, אני לא רואה את זה כאירוע אופוזיציה-קואליציה, לא סתם יש לנו גם את חבר הכנסת יולי אדלשטיין. יש פה קונצנזוס רחב בבית הזה שכל נושא המילואים צריך לקבל מענה מקצועי, מעמיק, מיוחד. והייתי מבקש, חברי הכנסת, תבחנו את הדבר הזה, ויכול להיות שנגיע להסכמה לדחייה בדבר הזה.

משה טור פז (יש עתיד):

לאור זה שקיבלנו שתי דחיות, זה לא נראה לי.

שר החינוך יואב קיש:

אוקיי. אז אני עכשיו ברשותך אעבור לדבר על דברים נוספים בחמש דקות שעוד יש לי, כי חשוב לי לומר מספר מילים. ראשית, אני אחזור על משהו שחשוב לי שיותר חברי כנסת ישמעו, כי הם פה ולא היו בבוקר, וזה שאני הייתי בבוקר במוזיאון הכנסת בבית פרומין. דרך אגב, מי מחברי הכנסת היה בו? אתם יודעים לומר? מי שהיה יודע? היית, יו"ר הכנסת לשעבר מיקי לוי, חברת הכנסת מטי צרפתי, גם אתה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

כולם מוזמנים.

שר החינוך יואב קיש:

מוזמנים. מהצד הזה מי ביקר במוזיאון? מוזיאון הכנסת. חבר הכנסת אדלשטיין, היית במוזיאון הכנסת?

קריאה:

בקיצור, רק אנחנו. רק מהאופוזיציה.

יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):

היושב-ראש יעיד שהקמתי אותו.

שר החינוך יואב קיש:

מה היושב-ראש?

יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):

היושב-ראש יעיד שהתחילו לעבוד עליו בתקופתי.

שר החינוך יואב קיש:

אני יודע. למה אני שואל אותך? אני אומר - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

קטי שטרית הייתה.

שר החינוך יואב קיש:

קטי שטרית הייתה. אז פה יש צדיקים בצד הזה, שהיו. אז אני אעבור רגע לצד השני ואני אגיד: חברים, חברי הקואליציה, אני רוצה לומר לכם שאני פתחתי את הבוקר בביקור במוזיאון הכנסת, לא רחוק מפה. שלוש הכנסות הראשונות בעצם פעלו משם, שם הייתה זריקת הרימון לתוך מתחם הכנסת והרבה מאוד אירועים היסטוריים. הכנסת לדורותיה דאגה לשמר את הבניין הזה והשקיעה בזה סכומים גדולים מאוד. הבניין הזה מחודש, יפה. אפשר לתאם סיורים. הוא עוד לא נפתח רשמית לציבור, אבל אפשר וצריך, ואני חושב שראוי שכל חבר כנסת ילך לשם, יראה. יש שם ממש היסטוריה לנגד עינינו.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, מה שיש שם זה לא היסטוריה לנגד עינינו.

שר החינוך יואב קיש:

מה?

נאור שירי (יש עתיד):

זה היסטוריה. ההיסטוריה לנגד עינינו זה אתה.

שר החינוך יואב קיש:

לא שומע. נארגן ביקור.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שהכנסת תארגן לנו ביקור.

שר החינוך יואב קיש:

אז א. ראוי. היושב-ראש יצא כבר?

היו"ר משה סולומון:

הינה, אני אחליף אותו.

שר החינוך יואב קיש:

אז תעביר לו את המסר שיש באמת בקשה לארגן ביקור מסודר של חברי הכנסת, זה ראוי. וכן, זו היסטוריה לנגד העיניים. כשאתה הולך לשם אתה רואה את ההיסטוריה לנגד עיניך. לא הבנתי מה הבעיה - - -

היו"ר משה סולומון:

זה פתוח לכולם. אדוני השר, זה פתוח לכולם, מי שרוצה מתאם ומגיע.

נאור שירי (יש עתיד):

זה לא נפתח.

שר החינוך יואב קיש:

לא, לא חושב שנפתח לציבור. צריך לתאם את זה.

היו"ר משה סולומון:

שבוע שעבר הוא הזמין את כולם.

שר החינוך יואב קיש:

אוקיי, אז הוא הזמין. אבל אני אומר עוד פעם, זה עדיין לא פתוח לציבור. בוודאי חברי הכנסת ראוי שיגיעו. אני רק לא יכול עם הרעש הזה, ברשותך.

היו"ר משה סולומון:

חברים, אני מבקש לשמור על שקט במליאה. נא לשמור על השקט במליאה, תודה.

שר החינוך יואב קיש:

אני יכול לספר שבחוויה האישית, אני לא יודע אם את זוכרת את זה. חברת הכנסת ביטון וחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, תגידו לי אם אתן זוכרות. בין הגג לקומה השנייה יש ארונית עם קלסרים ישנים כאלה של כל הספרייה, שאתה פותח ומדפדף, לפי ה-ABC, באנגלית. אז הסתכלתי על השם של סבא שלי, זיכרונו לברכה, בקיש, לראות אם יש. אני פותח שם את זה ומצאתי שני ספרים של בריגדיר קיש שהיו בספרייה של הכנסת ב-1966. אני לא יודע איפה הספרים, אבל התיעוד שלהם קיים. זה גם היה נחמד ומרגש לראות.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אני מבין שכולם נכנסו להצבעה. זה מפריע מאוד מאוד. סדרנים, אני מבקש לשמור כאן, לדאוג שיהיה כאן שקט. תודה.

דבי ביטון (יש עתיד):

השר קיש, אמרתי שיש זכות שאני אמצא את סבא שלי ואת הסבתות, כי הם באו, גרו בפחונים והיו צריכים להתמודד בחיים. לכתוב ספר זה היה גדול עליהם. אז נכבד את השכנים.

שר החינוך יואב קיש:

אני אסיים בעוד חוויה שחוויתי הבוקר, וגם אותה אני רוצה לשתף. נמצא פה ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. אולי קצת בנימה של אחדות, כי אני יודע מה דעתך על עיר דוד, אני יודע כמה אתה מעריך את זה ואוהב את זה. היה ויכוח עם ראש העיר של הרצליה, מסיעתכם, בעיניי ויכוח מטופש, איזושהי כניסה לתכנים שהם לחלוטין ברמת המנהלת. אני חושב שהמקום הזה הוא מקום מצוין. ראוי שכל תלמיד במדינת ישראל יגיע לעיר דוד, יחד עם הפעילות המדהימה של עמותת אלע"ד שם, יעשה את ההליכה מבריכת השילוח בשביל הולכי הרגל עד לכותל. תלמידי בית ספר הנדסאים זכאים לעשות את הדבר הזה בדיוק כמו כל בית ספר אחר במדינת ישראל. אני דאגתי כשר חינוך שזה יקרה. זה קרה. ואני מאוד שמח שבעניין הזה יש הסכמות, ואני מקווה שלא נכניס נושאים מיותרים ופוליטיים בכל מה שקשור לאהבת ארץ ישראל, לאהבת ירושלים, לחיבור שלנו לשרשרת הדורות, להבנה מאיפה העם היהודי הגיע, הזכות שלנו על הארץ. אני חושב שהמקום הזה, עיר דוד – אולי יש עוד מקומות כאלה – מסמל את החיבור הכל-כך עמוק שלנו למורשת. והיה מאוד מרגש לראות שם את התלמידים מגיעים ומקבלים את כל הידע הזה לנגד עיניהם. כמו שאמרתי בפתח דבריי: היסטוריה לנגד עיניי.

מאיר כהן (יש עתיד):

יואב, אני רוצה להגיד על ראש עיריית הרצליה. הוא לא אמר לא ללכת לירושלים. הוא ביקש שהמפעיל שאתם חייבתם יהיה מפעיל אחר. זכותו. הוא לא אמר: אני לא בא לירושלים.

שר החינוך יואב קיש:

אז אם ככה, בואו נסכם שכולנו מסכימים שביקור בירושלים, בעיר דוד, מקום מאוד חשוב, צריך להיעשות על ידי כל תלמידי ישראל. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לתת לכנסת ישראל דוח קצר על מצב הציונות. מצב הציונות הוא שכולנו יושבים פה ומחכים לקבל אישור משני רבנים בבני ברק על השאלה אם יהיה או לא יהיה גיוס לצה"ל. זה מצב הציונות. אתם קוראים לעצמכם ציונים? יושבים ומחכים לאישור רבנים אם חיילים יתגייסו או לא יתגייסו לצה"ל.

אושר שקלים (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

קוראים לעצמכם ימין על מלא, קוראים לעצמכם ציונים, קוראים לעצמכם פטריוטים, אתם לא מתביישים? כל הרעיון בהקמת המדינה הציונית היה שלא מחכים יותר לאישורי רבנים אלא מקימים צבא יהודי גאה בארץ ישראל, ומוודאים שהצבא הזה מאויש על ידי כל הצעירים שמגינים על מולדתם. ואתם כולכם עסוקים רק בלהתרפס - -

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברים, נא לשמור על שקט במליאה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

- - בפני כל מיני רבנים בבני ברק, שיגידו לכם אם מותר לכם או אסור לכם, לאשר או לא לאשר גיוס. אם יש דבר שמוודא סופית את העובדה שמה שהונח מול הכנסת הוא חוק השתמטות על מלא זה האישור של הרבנים האלה. הרי הם לא היו מאשרים את זה אילולא ידעו שמדובר בהשתמטות מחפירה. בשנה של יותר מ-900 הרוגים, יותר מ-20,000 פצועים, אתם, שקוראים לעצמכם המחנה הלאומי, הולכים לרבנים ומקבלים אישור לשחרר מצה"ל עשרות אלפי צעירים בריאים. זה אפילו לא בושה, זה פשוט כרסום ביסודות הציונות. תתביישו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. נא לא למחוא כפיים. סליחה, לא למחוא כפיים. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות המילואים, התשפ"ה–2025. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. אנחנו נאפשר לכל מי שנכנס לתפוס את מקומו. תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 54 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שירות המילואים, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

42 בעד, 54 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק שירות המילואים, התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

נעבור כעת לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מענק דמי מחיה ללוחמות משוחררות), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת רון כץ. הצעת החוק נומקה ביום 21 במאי 2025. אני מזמין את השר יואב קיש, שר החינוך, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, בבקשה. זה נומק במאי, וזה מה שמופיע בפרוטוקול. אדוני השר, ההצעה כבר נומקה בעבר. אתה רק מציג את עמדת הממשלה. חבר הכנסת רון כץ, תוכל לעלות לשלוש דקות לאחר השר כדי להוסיף.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, אני לא אאריך. גם פה, בדומה להחלטה הקודמת, מקיימים משרדי הממשלה עבודת מטה שעושה בדיוק את הדברים האלה. היה שיח עם המציע לדחות בשלושה חודשים את הדיון.

רון כץ (יש עתיד):

דחו, דחו - - -

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, תן לממשלה להוביל את המהלכים האלה, וזה מה שראוי לעשות. לכן אני מציע לדחות את ההחלטה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, הרבה פעמים אני עומד פה ואני אומר שהכנסת מזלזלת גם באינטליגנציה שלנו וגם בציבור. עכשיו קיבלנו הוכחה חיה. מה קרה פה עכשיו? עומד שר החינוך על הדוכן ואומר: ביקשנו מהמציע לדחות את ההצבעה בשלושה חודשים בשביל שנוכל לעשות עבודת מטה. מה שכח שר החינוך או מה לא הכינו לו בדפים? אנחנו כבר אחרי שלושה חודשים, פעמיים, כלומר חצי שנה שמשרדי ממשלה אומרים: תנו לנו זמן, נביא מענה אמיתי ללוחמות שלנו. והינה, שוב אנחנו פה, אחרי חצי שנה שלא הכינו את החומר, לא עשו עבודת מטה, כולם התרשלו, והלוחמות שלנו שוב לא יקבלו כלום. לא הספיק לכם לראות את הגיבורות האלה ב-7 באוקטובר, איך הן עשו הכול, הכול על מנת לשמור על מדינת ישראל, הגנו בגופן על כל אחד שיושב בחדר הזה. במקום שאתם תבואו לפה היום, חצי שנה אחרי שאמרתם לי: רון, תן לנו זמן למצוא פתרון, ותעמדו פה גאים ותגידו: מצאנו פתרון, אנחנו ניתן להן מענק דמי מחיה, כי רק 12% מתגייסים לתפקידי לחימה. אבל לא, אתם תבואו לפה היום ותגידו לי עוד פעם: קחו עוד שלושה חודשים דמיוניים. השיטה הזאת של הישראבלוף של הממשלה הזאת נחשפה הרגע. במקום לקדם דברים למען עם ישראל, אתם אומרים: תנו לנו זמן, בוא נראה מה יקרה. אז נתנו לכם זמן, נתנו לכם זמן, ושום דבר לא קרה. שום דבר לא קרה. איך אתם לא מתביישים לשלוח לפה שר שאין לו מושג מה הוא אומר? הוא הקריא תשובה כתובה בלשקר לכנסת ולעם ישראל. איך אתם לא מתביישים? יושב פה יושב-ראש ועדת שרים לחקיקה, שר המשפטים. אני רוצה לשאול אותך, אדוני שר המשפטים – יריב, אני אשמח לשאול אותך שאלה. אדוני שר המשפטים, אני אשמח לשאול אותך שאלה: ועדת שרים לחקיקה ביקשה ממני להמתין שלושה חודשים. המתנתי שלושה חודשים, ואחרי זה ביקשו ממני להמתין עוד שלושה חודשים. המתנתי גם אותם. אנחנו חצי שנה אחרי שהחוק היה בוועדת שרים לחקיקה, ואתה ביקשת ממני לחכות כי אתם עושים עבודת מטה למען הלוחמות שלנו. האם נעשתה איזושהי עבודת מטה?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא.

רון כץ (יש עתיד):

זאת התשובה, עם ישראל. זה מה שקרה פה היום. מבקשים לעשות עבודת מטה, מבקשים לעזור ללוחמות שלנו, ובסוף מסתלבטים עלינו ומעבירים בזמן הזה 80 מיליון שקלים לתלמידים בחו"ל. אין כסף ללוחמות, אין כסף לחיילים, אין כסף למילואימניקים – נעביר כספים שלא צריך בשביל חוק השתמטות שלא יקרה. ממשלה של בושה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנא תפסו מקומותיכם. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מענק דמי מחיה ללוחמות משוחררות), התשפ"ה–2024. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מענק דמי מחיה ללוחמות משוחררות), התשפ"ה–2024, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

39 בעד, 51 נגד. אני קובע כי הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מענק דמי מחיה ללוחמות משוחררות), התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת גלעד קריב, נעמה לזימי ואפרת רייטן מרום. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

גלעד קריב (העבודה):

מי השר? דיכטר?

היו"ר משה סולומון:

קיש.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, בואו נדבר על החיים בישראל, או ליתר דיוק עד כמה הם הפכו זולים, זולים כקליפת השום. הדם זורם ברחובות ובכבישים. אנחנו מצויים באחת מן השנים הקטלניות ביותר בכל הנוגע למספר ההרוגים בתאונות הדרכים. רק לפני שבוע העיר דובר שרת התחבורה בציניות שרק 399 אנשים קיפחו את חייהם בתאונות דרכים. השר לכישלון לאומי עסוק בחלוקת בקלאוות ובמופעי סטנד-אפ בזירות רצח ואובדן משילות. לשרה רגב יש יהלומים חשובים יותר לעסוק בהם, בעיקר בנסיעות מעבר לים. השר בן גביר, כמו שראינו הבוקר בוועדה לביטחון לאומי, עסוק בצילומים לקמפיין הבחירות של המפלגה שלו, מפלגת חולשה יהודית. אבל התפקיד שלנו הוא לדפוק על השולחן ולדרוש מהממשלה לעשות את מה שהיא צריכה. החיים בישראל זולים מאוד, אבל באופן אבסורדי הם גם נהיו יקרים באופן בלתי נסבל. בעוד הקואליציה שלכם שופכת עוד ועוד תקציבים באופן סקטוריאלי – מאחזים על פני קריית שמונה, ישיבת המשתמטים עטרת שלמה על פני מכינת רבין ומכינות אופק, הילולה במירון על פני שיקום סורוקה – עוד ועוד ישראלים חיים מתחת לקו העוני, מתקשים לסגור את החודש, נאנקים תחת הנטל, לא מסוגלים לשים מזון ראוי לילדים על השולחן; אחד מכל חמישה ישראלים, כמעט שני מיליון בני אדם. ומה הממשלה שלכם עושה בעניין? כלכלת בעזרת השם הבטיח לנו השר סמוטריץ'. השם ישמור אותנו ממנו ומהשותפים שלו שהביאו עלינו את תקופת הנס הזו. החיים בישראל זולים מאוד, אבל באופן אבסורדי הם נהיו גם יקרים באופן בלתי נסבל. בעוד הקואליציה שלכם שופכת עוד ועוד תקציבים באופן סקטוריאלי – מאחזים על פני קריית שמונה, ישיבת המשתמטים עטרת שלמה על פני מכינת רבין ומכינות אופק, הילולה במירון על פני שיקום סורוקה – עוד ועוד ישראלים חיים מתחת לקו העוני, מתקשים לסגור את החודש, נאנקים תחת הנטל, לא מסוגלים לשים מזון ראוי לילדים על השולחן. אחד מכל חמישה ישראלים, זה כמעט שני מיליון בני אדם, ומה הממשלה שלכם עושה בעניין? כלכלת "בעזרת השם", הבטיח לנו השר סמוטריץ'. השם ישמור אותנו ממנו ומהשותפים שלו, שהביאו עלינו את תקופת הנס הזו. החיים בישראל הפכו זולים – החיים בישראל הפכו ליקרים לכיס; החיים בישראל הפכו לבלתי נסבלים במיוחד לאזרחים קשישים, לאזרחים עם מוגבלויות, לתושבים בפריפריה, לצעירים שמנסים לפלס דרך לחיים בכבוד. הם אלו שעומדים לנגד עינינו כאשר אנחנו מניחים את הצעת החוק הזאת על שולחן הכנסת – הצעה שהונחה כבר לפני כמה שנים על ידי חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעה שהיא ניסתה לקדם בפועל כשרת התחבורה, השרה הראשונה שהעניקה עדיפות אמיתית לתחבורה הציבורית בטח למול שרת תאונות הדרכים והדם בכבישים. הצעת החוק שלפניכם מבקשת לספק פשרה הוגנת ביחס לדיון ארוך השנים אודות הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. כל הידע הרב שנצבר מלמד כי קיומה של מערכת תחבורה ציבורית שפועלת גם בימות המנוחה, היא תנאי הכרחי לקיום תחבורה ציבורית אפקטיבית, כזו שמובילה אנשים לוותר על השימוש ברכב הפרטי, שמאפשרת למשפחות עם ילדים לוותר על הרכב השני, שמובילה לצמצום במספר תאונות הדרכים ולירידה ביוקר המחיה, מערכת תחבורה ציבורית שמבטיחה נגישות לאוכלוסייה בגיל הזהב, זו שבנתה את המדינה – אבל זו שזוכה ליריקה בפרצוף פעם אחר פעם תחת הממשלה שלכם; לישראלים שנמנע מהם לאחוז בהגה בשל מוגבלויות; לבני נוער ולצעירים. כל עוד לא תפעל תחבורה ציבורית בשבת במתכונת מיוחדת ומצומצמת, לא תהיה תחבורה ציבורית יעילה במדינת ישראל. הצעת החוק הולכת בדרך של פשרה – היא מבקשת להעביר את הסמכויות לידי הרשויות המקומיות. הציבור הוא זה שיקבל את ההחלטות על המרחב הציבורי שבו הוא מתגורר; הצעת החוק הולכת בדרך של פשרה ומבטיחה שזכותם של נהגים ועובדי תחבורה ציבורית לנוח ביום המנוחה של דתם ועמם, לא תיפגע; הצעת החוק הולכת בדרך של פשרה בכך שהיא מתקפת פעילות שכבר מתקיימת ברשויות רבות – רק ללא תשתית הולמת ובאופן שמקשה על רשויות מועטות תקציב להעמיד פתרון דומה. הצעת החוק לא מבקשת להתריס; הצעת החוק מכירה בחשיבות השבת כערך דתי, חברתי, תרבותי ולאומי. ההצעה מבקשת לצעוד בצעדים מדודים וזהירים קדימה. ההצעה הזאת יכולה הייתה לזכות לתמיכה של רוב דרמטי בציבור הישראלי לרבות בקרב ציבור שומר שבת, אבל ההתנגדות של הממשלה להצעה הזו היא עוד הפניית עורף – הפניית עורף לחיילים שחוזרים לחופשה ונאלצים לנהוג בעייפות מסוכנת או להוציא כל סוף שבוע מאות שקלים על מוניות, רק כדי שהם יוכלו לבלות בימים המועטים של החופשה; הפניית עורף לסבא ולסבתא שלא יכולים לפגוש את הנכדים בסוף השבוע; הפניית עורף לישראלי בעל המוגבלות הפיזית, הנפשית או השכלית שרוצה גם הוא להשיב את נפשו במרחב הציבורי ביום המנוחה שלו; הפניית עורף לתושבת הנגב או הגליל שמבקשת להגיע בשבת לים עם ילדיה. 75% מאזרחי ישראל תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. 68% ממצביעי הליכוד תומכים במהלך הזה. כמעט 40% מהאזרחים שמגדירים את עצמם דתיים לאומיים לא מעוניינים בכפייה דתית, והם מעוניינים לאפשר לחילונים ולמסורתיים נסיעה בתחבורה ציבורית בשבת. אז למה לעזאזל חברי הליכוד מתכוונים להצביע נגד החוק הזה? אולי כי איבדתם קשר עם הציבור הישראלי לרבות הבוחרים שלכם. אתם מכירים את המציאות – משפחה שאין בבעלותה רכב לא יכולה להתנייד כראוי בסופי שבוע. החופש לנוע בישראל תלוי במעמד כלכלי, במצב הגופני ובגיל של האדם. זו הבשורה החברתית של הליכוד לצעירים, לחיילים, לקשישים, לבעלי הנכויות? הצעת החוק הזאת אינה מבקשת לדחוף אצבע בעין לציבור הדתי בישראל – אלא לאפשר לציבור החילוני והמסורתי את החופש להתנייד בשבת בלי תלות בתלוש המשכורת שלהם.

אושר שקלים (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

זמן רב מדי הרגשות של הציבור החילוני והמסורתי - - -

היו"ר משה סולומון:

מה אומר לך המונח מדינה יהודית?

גלעד קריב (העבודה):

מה המונח?

היו"ר משה סולומון:

כן, המונח הזה, מדינה יהודית. יש - - - בין עולם התורה לעולם התנ"ך?

גלעד קריב (העבודה):

רוב יהודי - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה הקשר? מה, אני לא יהודי?

גלעד קריב (העבודה):

רוב יהודי - - -

היו"ר משה סולומון:

שאלתי אותו.

גלעד קריב (העבודה):

תוסיף לי זמן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל זאת לא שאלה בכלל.

היו"ר משה סולומון:

אתה לא חייב לענות, אתה לא חייב לענות.

גלעד קריב (העבודה):

אז לא נענה.

היו"ר משה סולומון:

אוקיי.

גלעד קריב (העבודה):

זמן רב מדי הרגשות והצרכים של הציבור החילוני אבל גם המסורתי נרמסים תחת ההחלטה למנוע תחבורה ציבורית בשבת. תאמר לי, השר לשעבר גולדקנופ, השבת בחיפה היא פחות שבת? נציגי היהדות החרדית שיושבים בקואליציה בחיפה הם פחות דתיים? האם העובדה שהסטטוס-קוו בחיפה שונה גורם לשבת בחיפה להיות פחות מתאימה למדינה יהודית? הרי הפעלת תחבורה ציבורית בשבת תוריד את מספר הרכבים על הכביש בשבת. היא תתרום לאווירת השבת, היא תוריד את המתח בין חילונים לדתיים בתוך החברה הישראלית. אדוני היושב-ראש, מספר ההרוגים בתאונות דרכים זה לא ערך יהודי? שמעת על קדושת החיים, על פיקוח נפש? לא מעניין אותך שהעובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת מתרגמת להרוגים, להרוגים בכבישים? כל המחקרים מראים את זה. פיקוח נפש זה לא ערך יהודי? לא למדת על זה בישיבה? זה לא חלק מההלכות שלמדת?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, תם הזמן. אני אשמח להשיב לך כשאני אהיה שם.

גלעד קריב (העבודה):

ולכן אדוני, אני אומר לך – אסיים במשפט אחד: השר מיקי זוהר והשר אלקין הציעו הצעות דומות להצעה הזו. בוא תשמע מה אמר חבר הכנסת אמיר אוחנה, יושב-ראש הבית הזה, לפני תשע שנים - - -

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן, תם הזמן. אמרת משפט סיכום.

גלעד קריב (העבודה):

משפט. משפט, אני מצטט - - -

היו"ר משה סולומון:

זה לא נשמע משפט. או, או. כן, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אני מצטט את אמיר אוחנה – יש לברך כל הצעה שמוציאה את המדינה מתפקיד משגיח הכשרות ושמירת השבת. אמן, כן יהיה רצון.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה. תודה רבה. אני מזמין את השר יואב קיש.

אופיר כץ (הליכוד):

יש הצמדה.

היו"ר משה סולומון:

אה, אוי, סליחה. להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן להציג את הצעת החוק. בבקשה. עד שאתה עולה, אני אומר לחבר הכנסת גלעד קריב – אתה מתערב בתכונותיו ובמעשיו של קודשא בריך הוא. הקדוש ברוך הוא ציווה עלינו לשמור את השבת, כולל נסיעה בשבת. אני לא מכיר את הנתונים. אם בעקבות זאת יש תאונות דרכים, זאת לא הסיבה כרגע להתיר נסיעה בשבת. אני מבין את הצורך החברתי והחשוב לתחבורה ציבורית, אבל לא בשבת. תודה. בבקשה, אדוני.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה - - -

גלעד קריב (העבודה):

מה הקדוש ברוך הוא רוצה? ניקיון ידיים.

היו"ר משה סולומון:

הוא ציווה – שנייה, אני אעצור לך את הזמן, סליחה, מחילה – הוא ציווה, כך כתוב בפירוש, תודה. בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אני מאמין בעיקרון של חיה ותן לחיות. תחבורה ציבורית בשבת היא חלק מאותה התפיסה. אדוני היושב-ראש, אני הראשון שיתנגד לתחבורה ציבורית בשבת בבני ברק או בבית"ר עילית. אבל אין שום סיבה שבערים כמו בת ים, ראשון לציון, חולון, לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת. כל דבר שבא בכפייה תמיד גורר תגובה נגדית. לצערי, זה פוגע באותה אחדות העם שכל כך מרבים לדבר עליה מהשולחן הזה. אדוני צריך להבין שמה שבא מרצונו של אדם הרבה יותר חזק. ואני מסתכל, למשל, על הברית, ברית המילה – 99% מהגברים במדינת ישראל עושים ברית מילה. זה לא בחוק, זה לא בכפייה, אף אחד לא יכול להכריח, אבל כולם עושים, כי אין בזה שום כפייה. הדבר הזה שאנחנו בשבת, יש מוניות ונוסעות מכוניות פרטיות, ודווקא אלו שזקוקים לתחבורה ציבורית, אותם אנשים, אותן שכבות חלשות, פנסיונרים, עולים, אותם מילואימניקים שלא יוכלו להתנייד עכשיו, בזמן מלחמה, שהם זקוקים לתחבורה ציבורית בשבת, אין להם, זה טירוף מוחלט. אני אומר, יתרה מזאת, יושבות פה מפלגות שכביכול, אופיר, כביכול מפלגות ציוניות ולאומיות – הרי יש לנו תיאור של מדינה, יש ספר, אלטנוילנד של הרצל, והוא מתאר איך מדינה יהודית צריכה להתנהל. אין ספק, תחבורה ציבורית היא חלק מהתפיסה הציונית. אני מדבר על ז'בוטינסקי ועל טרומפלדור, האם הם היו נוסעים בשבת? ועוד איך היו נוסעים בשבת, ונסעו בשבת. יתרה מזאת, אתה יודע, כשהקימו פה אגודה פעם ראשונה עוד בשנות החמישים, אגודה כנגד כפייה דתית, מי הראשונים להצטרף לאותה אגודה? פרופ' ערי ז'בוטינסקי, בנו של ז'בוטינסקי.

היו"ר משה סולומון:

מגילת העצמאות – מדינה יהודית ודמוקרטית.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

והרב קוק. הרב קוק גם תרם כסף לאותה אגודה. כשאני מסתכל על כל הפסיפס של החברה הישראלית, לא יכול להיות שרוב האוכלוסייה במדינת ישראל חיה תחת כפייה דתית. כמו שהזכיר הדובר הקודם, קח לדוגמה את חיפה, קיימת שם תחבורה ציבורית בשבת מ-48', וסיעה חרדית, סיעות חרדיות נמצאות בקואליציה, וזה לא מפריע לאף אחד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אין שום סיבה שבמדינת ישראל לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר יואב קיש, שר החינוך, להציג את עמדת הממשלה, בבקשה. בבקשה, אדוני השר.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שלפני שאני מתחיל לענות עניינית – ואני גם אתייחס כמובן עניינית – אני רוצה לשאול את חבר הכנסת קריב. לדעתי, חברת הכנסת מרב מיכאלי הייתה שרת תחבורה. אה, היא נמצאת פה.

גלעד קריב (העבודה):

נכון.

היו"ר משה סולומון:

היא גם תגיב אחרי השר.

שר החינוך יואב קיש:

אה, היא תגיב. אז קודם כול, אתם יכולים להגיד למה, לשאלתכם, לא קודם בתקופתך כשרת תחבורה? למה החוק הזה לא קודם. שאלה טובה, אני אשמח לקבל עליה תשובה. ואותו דבר, האמת שחבר הכנסת ליברמן, אני לא זוכר, שר ביטחון – אני יודע; שר אוצר – אני יודע. אני לא זוכר אם היית שר תחבורה, היית בעברך?

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

כן.

שר החינוך יואב קיש:

כמובן. אז זו גם שאלה, למה לא קודם? אני אשמח לשמוע התייחסות, כי בסוף זה לא נושא שנולד אתמול, זה נושא שקיים – סטטוס קוו ישן וקיים הרבה מאוד שנים במדינת ישראל. אני חייב לומר לכם שבאופן עקרוני אנחנו לא מחפשים לפגוע בסטטוס קוו ללא דיון מעמיק, שמסתכל על כל ההיבטים ויוצא אולי באיזושהי מדיניות חדשה. לבוא באיזה מהלך חד-צדדי, שמנסה סתם לייצר, לפגוע במעמד השבת, זה כמובן לא עמדת הקואליציה הנוכחית. מעבר לזה שהצעת החוק הזו עושה סלט מכל מיני חוקים: מפקודת המסילות, פקודת העיריות, תשלום רק ברב-קו, לא ביישומונים, יש פה הצעה שהיא לא ממש מבושלת, ועושה קצת זילות, בוא נגיד ככה, למוסד החקיקה. אבל בוא נגיד רגע עוד דבר: אני חושב שכשמסתכלים עליה, זה נראה כאילו שבעצם היא רק רוצה לאפשר לרשויות לגבות כסף מהנוסעים. אבל בסדר, אולי זו הכוונה. אני גם רוצה לומר שיש פה מורכבות בין רשויות. זאת אומרת, מילא, אני יכול לומר לשר ליברמן, לדעתי אתה העברת שינוי, שבתוך רשות מקומית ערבית יכלו להפעיל בשבת – אם אני לא טועה, זה אתה הובלת אז בתקופתך – ופה מדובר כמובן על בין רשויות. זאת אומרת, אין פה אירוע רק של רשויות, אלא מסתכלים על שינוי בסיסי בסטטוס קוו בין הרשויות. לכן, מדובר פה על הסדר חברתי-משפטי חדש, ואנחנו במציאות שונה. אנחנו בממשלה הנוכחית מתנגדים להפוך את יום השבת ליום חול. אנחנו חושבים שזה לא נכון. חשוב שיישאר ייחוד ליום השבת במדינת ישראל. אתם יודעים, בעבר, בהיסטוריה ,היו כל מיני דברים, כמו שמפלגת העבודה הסכימה בשנות התשעים לבטל את כל התחבורה הציבורית בשבת, לרבות בחיפה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - מה ההבדל בין מוניות - - - מה ההבדל בין אוטובוסים למוניות?

היו"ר משה סולומון:

תודה.

שר החינוך יואב קיש:

אבל אנחנו, כפי שאמרתי, ובזה אני אסיים להתייחס לחוק ואמשיך לדבר על דברים נוספים, בסוף מדובר בהצעת חוק שנוגעת בבסיס זהותה של מדינת ישראל. לא עושים את זה בהינף יד לבקשת אופוזיציה, ולכן אנחנו מתנגדים. עכשיו אני רוצה לדבר על נושא שבעיניי – ופה אולי חברת הכנסת גוטליב, את גם שותפה לדעתי – על האופן שבו מערכת החקירה מתייחסת לעבירה הברורה של הפצ"רית בהדלפת מידע. זה התחיל בהדלפת מידע - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - -ושקרים - - -

שר החינוך יואב קיש:

- - והסתיים במסירת תצהיר שקרי לבג"ץ. לדעתי הסתה של עובדים זוטרים במערכת הפרקליטות הצבאית תחתיה, לא רק זוטרים, אבל שכפופים לה, וגרירתם לעבירה זהה, ולמעשה קלקול כל המנגנון של הפרקליטות הצבאית בצורה מבזה לדבר שקר, כחלק מתרבות ארגונית. אני חושב שזה דבר מזעזע. מה שלי מפריע זו האדישות ואוזלת היד שפתאום אנחנו רואים במערכת אכיפת החוק. איך יכול להיות שאחרי כל כך הרבה זמן אנחנו עדיין לא מקדמים את החקיקה, ופתאום הכול בסדר? הרי מה קרה כשזה היה אוריך? חבר הכנסת סעדה, כשזה היה אוריך או הנגד, מה קרה אז? איך התייחסו אז? מה פתאום? איזה הבדלים של שמיים וארץ, איך מתנפלים. ברגע שזה מהימין, יש התנפלות של כל מערכת אכיפת החוק, עם פגיעה בזכויות, עם לקיחת טלפונים. פה, עולם כמנהגו נוהג, יש זמן. שיבוש חקירה מוחלט. השותפה הראשית שלו זו היועצת המשפטית לממשלה, היא זו שהייתה שותפה לדבר הזה, היא זו שיצרה את כל ההתנהלות.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - עד עכשיו היא לא אשמה.

קריאה:

מה הבעיה - - -

שר החינוך יואב קיש:

הבעיה היא ברורה: יש פה איפה ואיפה באכיפת החוק – זו בעיה אחת. יש פה התנהלות מבזה של כל הפרקליטות הצבאית. איך נותנים לדבר הזה לקרות? השחתה מוחלטת של הדבר הזה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יש להם את הכלים, שמעת מה היא אמרה? לנו יש את הכלים.

שר החינוך יואב קיש:

הם שולטים בזה. וברגע שזה בא מהשמאל, וברגע שזה מתאים להם לאג'נדה, אז רק מטאטאים; אז הכול בסדר; אז מותר לשקר לבג"ץ; מותר לעשות תצהיר שקרי – הכול עובר, אז לא חוקרים. והם מקבלים גיבוי מהיועמ"שית, ויד רוחצת יד. אולי בגלל שכשהבן של היועמ"שית נתפס לוקח אפוד מחבר שלו בצבא במלחמה, אז הפצ"רית דואגת מהצד השני שיהיה פה שקט, וזו יד רוחצת יד. למה את זה לא בודקים? איפה זה נעצר? צריך להגיד את זה מעל הבמה הזו בצורה הכי ברורה: לא יכול להיות שהדברים האלה לא נבדקים, לא יכול להיות שכשזה נוגע לנגד, שרצה להעביר חומר שהוא בעל חשיבות לאומית לראש הממשלה, אז נכנסים פה לסרטים ולמעצרים ולחקירות שב"כ, וכשמדובר בעבירה כל כך ברורה, לא חוקרים, ויש גיבוי של היועמ"שית. מי יחקור את היועמ"שית? פה אני חייב לומר גם לשר המשפטים וגם לחבריי מהקואליציה, חבר הכנסת סעדה וחברת הכנסת גוטליב, אני לא נכנס לשיקולים של שר המשפטים בעניין הזה. אני חושב שהנזק מהדרדרות להשתהות בחקירה הרבה יותר גדול מכל דבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה השאלה - - -

שר החינוך יואב קיש:

בדיוק. ולכן צריך להתקדם הכי מהר שאפשר בחקירה של היועמ"שית. אי-אפשר לעצור, צריך לתת למינוי של שר המשפטים להתקדם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין מינוי. אין כרגע אף אחד - - -

שר החינוך יואב קיש:

אבל הוא הציג מועמד.

טלי גוטליב (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

אני לא מקשיב לבג"ץ בעניין הזה, ואני אומר לכם בצורה מאוד ברורה - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הרוב קובע, הרוב קובע.

שר החינוך יואב קיש:

- - כל עובדי המדינה משותקים היום על ידי היועמ"שית והפרקליטות.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - חוק - - -

שר החינוך יואב קיש:

אין היום עובד מדינה שיכול לעשות את זה. תראו לאן הגענו. התחלתי בדבריי – תראו את מערכת אכיפת החוק.

קריאה:

- - - תשובה - - -

שר החינוך יואב קיש:

אין היום, חוץ מהשופט קולה, שום אדם בתוך מערכת אכיפת החוק שיכול לנהל חקירה כנגד היועמ"שית, וזה מה שצריך לעשות: לבדוק מה עשתה היועמ"שית, איך היא פגעה באמת, איך היא פגעה בחקירה הזו ולראות מה המסקנות של הדבר הזה. את זה לא עושים עכשיו, כי כולם מפחדים מהיועמ"שית. דרך אגב, היועמ"שית שצריכה להיות מפוטרת, נמצאת רק תחת אצטלה של בג"ץ ותפקידה. אני חושב שאנחנו במצב חמור מאוד. במידה מסוימת, יש פה סכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית. זה הדבר הכי חשוב, שהבית הזה חייב להיכנס אליו: לתת מענה לחקירה אמיתית, שקופה, שהציבור ידע מה עשתה הפצ"רית, מה עשתה היועמ"שית, מה עשה פרקליט המדינה – כל אותה חבורה שמגבה אחת את השנייה. זה התחיל מאותה גנבה של אפוד של הבן של היועמ"שית – אני לא יודע למה זה לא הגיע לשום בדיקה ולשום מענה. אולי עכשיו אני יודע.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה רציני?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא ייאמן שאתה שר החינוך של הבנות שלי.

שר החינוך יואב קיש:

כן, שר החינוך, הינה, שר החינוך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא ייאמן. תתבייש - - - סמרטוט. בושה וחרפה. סמרטוט רצפה אתה - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה, חבר הכנסת בליאק, תודה רבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

אני עומד פה מעל הבמה הזו.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת בליאק, תודה רבה.

קריאות:

שר החינוך יואב קיש:

רוצה לשמוע את האמת.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

רוצה לדעת את האמת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - - לא ייאמן שאתה שר החינוך של הבנות שלי.

שר החינוך יואב קיש:

מה קרה בחקירת הפצ"רית?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת בליאק, קריאה שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה קרה - - - בממשלה שלך. בושה. מה לך ולאמת. אתם כולכם מושחתים, חקירות.

שר החינוך יואב קיש:

מה קרה - - - אתם לא תמנעו את האמת מהציבור - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תתבייש. תתבייש.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, קריאה ראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה? הוא מדבר איתי. הוא מדבר עליי. הוא מדבר על סיעת יש עתיד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סמרטוט. תתבייש.

שר החינוך יואב קיש:

חבורה שמחפשת - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, קריאה שנייה.

שר החינוך יואב קיש:

בושה וחרפה. בושה וחרפה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סמרטוט אתה. סמרטוט.

שר החינוך יואב קיש:

בושה וחרפה. אתם נותנים גב לשחיתות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סמרטוט אתה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת בליאק, קריאה שלישית. נא לצאת.

שר החינוך יואב קיש:

אתם, חברי הכנסת של יש עתיד נותנים גב לשחיתות - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סמרטוט רצפה אתה. סמרטוט.

שר החינוך יואב קיש:

- - גב להשחרה, גב לשקט. בושה וחרפה שאתם בכלל מגנים על הדבר הזה. אני אומר פה בצורה הכי ברורה, כן, אני כשר החינוך של מדינת ישראל רוצה את האמת, רוצה את השקיפות, אנחנו לא נוותר, אנחנו נרד לחקר האמת, אנחנו נשמע בדיוק את השיקולים, ואתם לא תגנו על המושחתים במערכת אכיפת החוק. אתם לא תגנו - -

נאור שירי (יש עתיד):

אתם כולכם מושחתים - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, אתה בקריאה שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא מדבר אליי.

היו"ר משה סולומון:

לא, הוא לא דיבר אליך, הוא דיבר אל הציבור. הוא לא הזכיר את שמך. תודה, תודה.

שר החינוך יואב קיש:

- - על המושחתים במערכת אכיפת החוק. האמת תצא לפועל, אנחנו נרד לחקר האמת, לא נוותר ואנחנו נגיע לכך שהכול ייבדק. נבדוק את מערכת אכיפת החוק, נראה למה היא התנהלה בצורה שהתנהלה, למה הגנו על היועמ"שית, למה הגנו על הפצ"רית, איך הפצ"רית משקרת לבג"ץ – כל הדברים האלה ייבדקו, ואנחנו לא נוותר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מרב מיכאלי (העבודה):

כן יופי, סבבה, תודה רבה. תראו מה זה, הצעת חוק בנושא תחבורה ציבורית – שרת תחבורה אין, כמובן, כי היא בדיוק בדובאי. היום היא בדובאי. זה קצת קשה לעקוב אחריה, איפה היא בדיוק, אז יש לה שבוע בדובאי. אגב, לא פעם ראשונה ולדעתי, לא פעם שנייה. חבל שהיא לא טורחת ללמוד קצת על תחבורה כשהיא נוסעת לדובאי. אז עולה שר החינוך, וכשמדובר בתחבורה ציבורית הוא מדבר על זה בשעמום, במן כזה: יש איזה מין כזה, יש טורח, אבל אז צריך להסיח את תשומת הלב של הציבור מהעובדה שאין לה תחבורה ציבורית לא רק בשבת, גם בימי חול אין פה תחבורה ציבורית. אז מה עושים? תראו, פצ"רית, יועמ"שית, אנחנו נרד לחקר האמת, הימין, הימין מופלה לרעה, הימין המסכן, רק 50 שנה בשלטון, והוא כזה קורבן. יאללה, יאללה, כמה עלוב, כמה. קודם כול, אדוני השר קיש קיש קריא, אני כשרת התחבורה הרחבתי מאוד את מספר האוטובוסים שמותר להם לנסוע בשבת, את מספר הקווים, גם בחברה הערבית וגם בבין-עירוני. יש לי עוד חדשה בשבילך, אין שום בעיה עם הבין-עירוני. יש תחבורה ציבורית שעושות הרשויות במרכז, הן מסתדרות ביניהן מצוין – האוטובוסים עוברים מרשות לרשות. אבל כאמור, עזבו תחבורה ציבורית בשבת, ספקו לציבור הישראלית תחבורה ציבורית בימי חול. לקחתם את כל הכסף שהיה מיועד לתוספות שירות; אתם לא מוסיפים אוטובוסים; אתם לא דואגים לשכר של הנהגים; לא אכפת לכם ממכות הרצח המטורפות שנהגי האוטובוסים חוטפים – זה בגלל שגם שר המשטרה הוא כל כך מצוין ואפקטיבי, אז אין שום בעיה. לקחתם את הכסף שהיה אמור לשמש את הציבור ונתתם אותו לאיזה קומבינה של הטבות למקורבים, שגם הם לא יכולים ליהנות מהן. ואגב, עוד דבר, קיש קיש קריא, אני חתמתי, השארתי לכם חתום ומסודר.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

סליחה, סליחה, חברת הכנסת, זה לא מכובד, על שר בישראל, לדבר באופן הזה.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני מסכימה איתך, זה מאוד לא מכובד איך ששר בישראל מתייחס לנושא.

היו"ר משה סולומון:

אז את אל תעשי אותו דבר.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני מסכימה, זה מאוד לא מכובד איך ששר בישראל מסית נגד היועמ"שית.

היו"ר משה סולומון:

אז נא לכבד את שר החינוך יואב קיש.

מרב מיכאלי (העבודה):

זה באמת מאוד לא מכובד. אין לי אלא להסכים איתך. חבל לי מאוד שהוא שר בישראל.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

לא ראוי, לא ראוי לדבר כך.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני אגיד לסיום, גם היום אתם יכולים לקחת את ההכנות שעשינו להפעלת הרכבת הקלה בשבת, ולהתחיל את זה מוחרתיים בבוקר. קדימה, בוא נראה אתכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנא תפסו מקומותיכם, אנחנו עוברים להצבעה. יש לנו מציע, סליחה. בבקשה, חבר הכנסת המציע רוצה להגיב על תשובת הממשלה. בבקשה, חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני שר החינוך, שאלת אותי שאלה מהדוכן, אני גם רוצה לשאול אותך שאלה: אתה בשבת נוסע או לא? מעניין. יושב-ראש הקואליציה, אופיר, יושב-ראש הקואליציה, אתה נוסע בשבת או לא? ברכב פרטי נוסע. אני מסתכל על רוב הח"כים של הליכוד – ואני מכיר את רובם – רובם נוסעים בשבת, לא ראיתי שום בעיה בזה. איך זה שאחרים שאין להם רכב פרטי, שאין להם רכב שרד, הם לא יכולים לנסוע? מה קורה עם חברות התעופה הישראליות? אולי גם נוציא איסור גורף גם על חברות התעופה לא לטוס בשבת? ומה קורה עם חברות הספנות הישראליות? הן מפליגות בשבת. אולי גם את זה אנחנו נאסור?

קריאה:

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אני חוזר ושואל את אותם האנשים שמתיימרים להיות מהמפלגה הלאומית, המתיימרת להיות ברוח של תורת ז'בוטינסקי, שאלו את עצמכם פעם נוספת אם ז'בוטינסקי היה נוסע בשבת, ומה הייתה עמדתו של טרומפלדור בנושא הזה. אז תפסיקו לספר לנו סיפורים. זה שאתם מוכנים, תמורת שלטון, להסכים לכפייה חרדית, זאת בעיה שלכם, אבל אתם לא מייצגים לא את הרוח של התנועה הלאומית; לא את החזון של הרצל. אני מאוד ממליץ לכולכם שוב – כשמדברים גם על ההיבטים השונים האחרים של החיים – לקרוא באלטנוילנד איך בדיוק מתוכננת להתנהל מדינה יהודית. תאמינו, כל מה שאתם עושים זה ההפך הגמור ממה שהייתה מתוכננת מדינה יהודית. ואני חושב שגם הרצל, גם ז'בוטינסקי וגם טרומפלדור היו יהודים לא פחות טובים מכל היושבים פה בבית הזה; היו יהודים טובים לפחות כמו כל האחרים שיושבים כאן. אז לכן, אדוני היושב-ראש, מה שאנחנו רואים פה זה מופע של צביעות, אנשים שמוכנים תמורת כיסא למכור את כל האידיאולוגיה, למכור את כל העקרונות. ולכן בסופו של דבר, אנחנו נזרוק אתכם מהשלטון.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנא תפסו מקומותיכם, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת גלעד קריב, נעמה לזימי ואפרת רייטן מרום. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 58 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2022, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

43 בעד, 58 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת גלעד קריב, נעמה לזימי ואפרת רייטן מרום, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי כנסת. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 58 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

39 בעד, 58 נגד. אני קובע כי גם הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אבי מעוז וקבוצת חברי הכנסת. הצעת החוק נומקה ביום 22 באוקטובר 2025. אני מזמין את השר יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני השר. אנא שמרו על שקט במליאה, זה מפריע מאוד מאוד. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברשותכם, רגע של שקט. אני מבקש רגע מכולם, סליחה, תעיפו רגע מבט, חברי הכנסת.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת.

שר החינוך יואב קיש:

חברי הכנסת, אני מבקש שתעיפו רגע מבט, אתם יכולים לראות שני דברים: אחד – חוק בריאות ממלכתי, הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק. מתחת לשלט אתם רואים כמה ילדים שהגיעו יחד עם ההורים שלהם והמשפחות, אפשר לנופף להם לשלום, באמת מרגש. ילדים שצריכים טיפול מאוד מאוד משמעותי. אני יכול לומר לכם שזה עומס גדול מאוד על המשפחות וההורים. אני רוצה לחזק אתכם, את כל המשפחות, על הטיפול המסור בילדים, ואני מאוד שמח לומר לכם שבעבודה מאוד מאוד משמעותית פה בכנסת הצלחנו להגיע להסכמות ולשנות את ההחלטה, שהכנסת כולה תתמוך בהחלטה הזאת. אני רוצה לומר תודה לשני אנשים שהובילו את המהלך הזה: קודם כול, חבר הכנסת אבי מעוז, שזאת הצעת החוק שלו – יישר כוח גדול.

היו"ר משה סולומון:

נא לא למחוא כפיים. תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

אמרתי שני אנשים. התחלתי עם יוזם החוק, ואם לא תפריעי, אני אלך לאדם השני – חבר הכנסת אופיר כץ, יו"ר הקואליציה, שהוביל את ההסכמות והשיג את התקציב הזה מהאוצר. יש לנו סיכום אוצרי שההצעה הזאת תחוקק עבור ילדים בגיל 12 עד 18, עם היקף תקציבי שהוגדר – 12 מיליון ש"ח ולאחר מכן 6.5 כל שנה. זה הקידום, יש הסכמות. אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. אתה לא יכול לעלות, כי יש תמיכה. אתה לא יכול לעלות להגיב, כי יש תמיכה. יש לך תמיכה, אין לך מה להגיב, תגיד תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 87 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק), התשפ"ה–2025, לוועדה הבריאות נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

87 בעד, אין מתנגדים. אני שמח לקבוע כי הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

כך כתוב. היא תעבור לוועדת הכנסת? יוזם החוק, מאחר שכרגע אין אפשרות לעשות דיונים בוועדת הבריאות, אנחנו מעבירים אותה לוועדת הכנסת, ושם תיקבע ועדה מתאימה. בשעה טובה, מזל טוב ובריאות איתנה לכל הנכים שזקוקים לכיסאות גלגלים.

מירב כהן (יש עתיד):

מבקשת להוסיף אותי.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב כהן ביקשה להוסיף אותה לפרוטוקול. בעד או נגד?

מירב כהן (יש עתיד):

בעד.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נוסיף לפרוטוקול שחברת הכנסת מירב כהן הצביעה בעד ההצעה.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק החובה למתן חינוך בלתי פורמלי לילדים ולנוער, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. אני מזמין את חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון להציג את הצעת החוק. חבר הכנסת מיכאל ביטון, נקראת לדוכן, בבקשה. לפני שאתה מתחיל – הדיון הקודם כן יעבור לוועדת הבריאות, ושם הוא יידון לקראת הקריאה הראשונה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, לפני הכול, אנחנו לא שוכחים שיש עוד שלושה חטופים חללים בעזה. אני מתפלל ליום שאני לא אלבש חולצות של חטופים בכנסת, ונשארו רק עוד שלושה, במאמץ לאומי ונחישות להביא אותם לקבר ישראל. היום אני לובש את החולצה של רן גואילי, בן 24 בנופלו, בנם של טלי ויצחק ואחיהם של עומרי ושיר, לוחם יס"מ נגב במחוז דרומי של המשטרה. נפל ב-7 באוקטובר בקרב ההרואי בקיבוץ עלומים, וגופתו נחטפה לעזה. רן היה שם עם הילדים של הרב שמואל סלוטקי, נועם וישי סלוטקי, גיבורי ישראל, משפחה מדהימה. אנחנו מתפללים שנצליח להחזיר את רן לקבר ישראל. אדוני היושב-ראש, פעם ראיתי אותך צעיר, רק עלית לארץ, באת לסמינר מנהיגות, לפני שהקמת את עמותת הנני. היית בבני עקיבא, ובני עקיבא פתחו דלת לעולים מאתיופיה. אמרתי, ייקח זמן עד שבחור אתיופי יתחתן עם אישה אשכנזית, אבל אמרת לי, כבר יש כאלה שעשו את זה. בני עקיבא שינו את חייך, ובני עקיבא שינו את חיי. הליכה לחוגי סיירות שינו את חיי. לא הלכתי לבית ספר, עזבתי ארבעה תיכונים. אנחנו גדלנו בדור שהמדינה ידעה לתת חינוך בלתי פורמלי, לדעת לתת – דנינו, אני רוצה שתקשיב לי לדבר זה. כשאנחנו היינו צעירים היה שיקום שכונות. היה כסף למתנ"סים לעשות חוגים בזול וקייטנות ותנועות נוער לכל ילד; היום חינוך בלתי פורמלי נהיה בתשלומי הורים. מעל 90% מהעלויות של חינוך בלתי פורמלי מושת על ההורים. עיריות עשירות שיש להן ארנונה שאיננה למגורים, שיש להן ארנונה עסקית, ארנונה מבסיסי צבא, מממנות את המתנ"ס, מסבסדות חוגים, מסבסדות קייטנות. אבל 200 עיריות שאין להן כסף, אין להן ארנונה שאיננה למגורים – נאבקות לקיים מתנ"ס, נאבקות לקיים חוגים, נאבקות לקיים תנועות נוער, קייטנות. עכשיו, משרד החינוך עשה דבר גדול – איפה שר החינוך? איפה הוא?

היו"ר משה סולומון:

מולך. ממול.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אחלה מיקום. אדוני שר החינוך, אחד הדברים היפים שמשרד החינוך עשה לפני כמה שנים – עיגן את תקציב רכזי הנוער בעיריות, השתתף בעלות שלהם, וקבע סטנדרט איך יהיו רכזי נוער. משרד החינוך, יש לו את מינהל חברה ונוער. משרד החינוך מושקע בחינוך הבלתי-פורמלי כרגולטור. יש לו גם חברה ממשלתית, את החברה למתנ"סים. אבל אתה בודק אם ישנה אפשרות שווה לחינוך בלתי פורמלי בישראל, אם ילד שנולד למשפחה בשכר מינימום יוכל לקבל שיעור במוזיקה, חוג בספורט, קייטנה, תנועת נוער – התשובה היא לא. התשובה היא לא, האחוז שמשתתף בחינוך בלתי פורמלי הוא נמוך, הוא יכול להיות 20%- 30%. יכול להיות ש-70% מילדי ישראל לא מקבלים הזדמנות שווה לדבר שישנה להם את החיים. כשהיינו ילדים, תנועות הנוער אספו אותנו מהרחוב ואמרו: בואו לנוער הדתי והנוער העובד והלומד, בואו למחנה קיץ; מסעודה ואליהו ביטון לא שילמו כסף. אחרי זה בני עקיבא אספו אותנו מהרחוב, ואמרו: בואו לבני עקיבא, ומסעודה ואליהו ביטון לא שילמו כסף. היום תנועת נוער עולה קרוב ל-3,000 שקל לילד. תנועת נוער משנה את הילד וגורמת לו לאהבת הארץ, גורמת לו ללכת לשירות משמעותי בצה"ל ומאפשרת לו חוויה של הנהגה וחוויה של הדרכה ומפגש. עם מי נפגשתי, אדוני היושב-ראש, כשהייתי ילד? המדריכה שלי ברחביה לקחה אותי לשבת ברחביה, והמדריכה שלי בקריית שמונה לקחה אותי לקריית שמונה. ראש העיר של בית שמש הייתה הקומונרית של קריית גת, ועשינו שבת בקריית גת. ככה נחשפנו, ככה נפגשנו, וככה נפתחו לנו העיניים וקיבלנו הזדמנות שווה לחינוך בלתי פורמלי. היום, אני אומר לכם שיש משבר, והדבר הזה נהיה מתנה למי שיש כסף. האם מדינת ישראל רוצה שחוג סיירות, שחוג מוזיקה, שחוג כדורגל יינתנו רק למי שעשיר? בא אליי מישהו, מנהל מתנ"ס מערד, מסכן, יש לו גירעונות והלוואות. הוא אומר לי, מיכאל, איך אני אעשה חוגים? אמרתי לו, כמה גירעון יש לך? אמר, איזה מיליון, שניים. אמרתי לו, תעשה גירעון – במקום 2 מיליון תעשה 2.2. אומר לי, אבל אני נגד גירעונות. אמרתי לו, גם אני. הייתי מנהל מתנ"ס, קיבלתי גירעון 3 מיליון שקל, כיסיתי את הגירעון על פני עשר שנים, סידרתי את המתנ"ס שלי. אבל למה מותר לך לעשות 200,000 שקל גירעון? כי תעשה פרויקט של להפוך חלום של ילד אחד למציאות. תודיע בערד – ויעיד על זה מנהל המתנ"סים בערד שהיה אצלי בכנסת – תודיע בערד שכל ילד בערד שרוצה חוג, יגיע לחוג. אנחנו נמצא את הכסף. למה? כי חוג הוא הזדמנות שווה, יסודית, בסיסית; כי הילד הולך עם תשוקה לחוג, הילד אוהב את המוזיקה, אוהב את הכדורגל. זה משפיע אחר כך על בית הספר, יש לו דימוי עצמי, הוא חווה הצלחה. הוא אמר לי, מיכאל, אני עושה את זה, לקחתי סיכון על 200,000 שקל, אני אסדר את בעיית הכספים של המתנ"ס. אבל אנחנו השארנו אותו לבד, את מנהל המתנ"ס בערד, לא גיבינו אותו. עכשיו, שר החינוך יכול להגיד לי בצדק, מיכאל, צורכי עמך מרובים. כמו שבאו לדוד המלך, ואמרו לו, דוד המלך - - -