ישיבת מליאה בתאריך 03/06/2025 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חבריי חברי הכנסת, היום יום שלישי ז' בסיוון התשפ"ה, 3 ביוני 2025. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום הוא היום ה-606 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-58 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5868/25 וכלה בהצעת חוק פ/5888/25: הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 24) (הגברת התחרות בסיעוד הביתי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק נכסי המדינה (תיקון מס' 9) (הרשאת שימוש לשם הקמת מתקני שידור לתקשורת בשיטה התאית), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 42), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, חמד עמאר, יצחק קרויזר, אליהו רביבו ולימור סון הר מלך; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – מכירת דירה שמשמשת למגורי המוכר), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק חובת שליחת בקשת תשלום טרם עיקול ותפיסה של נכסים המוחזקים בידי צד שלישי (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק החלת הפחתת שכר על נושאי משרה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה רוט; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – אחוז החסימה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אבי מעוז; הצעת חוק דיווח לכנסת על העברת סיוע הומניטרי מכספי המדינה, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק שירותי אבטחה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק פיצוי נפגעי אסון טבע (פיצוי לנפגעי שרפה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון – מתווך במתן שירות רכב ומוסכי הסדר), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, שלום דנינו, אברהם בצלאל, דן אילוז, משה פסל, ששון ששי גואטה, אוהד טל, אלי דלל, יסמין פרידמן, אליהו ברוכי, רון כץ, אלון שוסטר ושלי טל מירון; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – מניעת טיפול רפואי למחבלים במערכת הבריאות הציבורית), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (גמול השתתפות בישיבות והחזר הוצאות לחברי מועצה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה למעסיק משרתי מילואים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אבי מעוז, גדי איזנקוט, מתן כהנא, ניסים ואטורי, ששון ששי גואטה, שלום דנינו, דוד ביטן, יצחק קרויזר, אריאל קלנר, אושר שקלים, טלי גוטליב, אלי דלל, קטי קטרין שטרית, אברהם בצלאל, מיכאל מרדכי ביטון ולימור סון הר מלך; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – עצמאות תקציבית ודיווח), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הקפאת הטבת מס לחייל משוחרר), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, אביחי אברהם בוארון, משה פסל, יצחק קרויזר, חילי טרופר, אלון שוסטר, אורית פרקש הכהן, ארז מלול, מישל בוסקילה, אוהד טל ואלעזר שטרן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת מספר שרים וסגני שרים), מאת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – סייגים לאחריות המדינה בשל פעילות טרור), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הגנה על פצוע מלחמה בתקופת האשפוז ולאחריה) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, אלון שוסטר, אורית פרקש הכהן, גדי איזנקוט, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, רון כץ, ירון לוי, נאור שירי, יסמין פרידמן, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יואב סגלוביץ', רם בן ברק, אלעזר שטרן, מאיר כהן, גלעד קריב, צביקה פוגל, עודד פורר, חמד עמאר, עידן רול, ששון ששי גואטה, משה טור פז, יבגני סובה, אלי דלל, דן אילוז ולימור סון הר מלך; הצעת חוק הכנסת (תיקון – צפיית חברי הכנסת בנתוני תקציב המדינה במערכת רוחבית כוללת במשרדי הממשלה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון – הבטחת הרציפות התפקודית של מגן דוד אדום), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אופיר כץ, עודד פורר וארז מלול. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 42), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (צו לשיקום כלכלי על יסוד הכתב) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק נכסי המדינה (תיקון מס' 9) (הרשאת שימוש לשם הקמת מתקני שידור לתקשורת בשיטה התאית), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 24) (הגברת התחרות בסיעוד הביתי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אליהו רביבו. מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואליד אלהואשלה, גלעד קריב ומירב בן ארי בנושא: מספר הנרצחים בחברה הערבית מאותת על שנה מדממת במיוחד. לבסוף אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת צביקה פוגל כי הוא חוזר בו מהצעת חוק חובת פרסום שמותיהם של אסירים ביטחוניים ששוחררו ממאסר, התשפ"ה–2025, שמספרה פ/5503/25. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעות להביא אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, שלשום, בליל שבועות, עשינו תיקון חצות במוזיאון תל אביב. היה מקסים: אנשים לבשו לבן; אני העברתי שיעור על אברהם אבינו; היו שיעורים והיו שיחות אל תוך הלילה. היה מלא באהבה ליהדות, למסורת ישראל, לעצם הרעיון של לימוד משותף בחג. רק דבר אחד לא היה שם – הממשלה. לא המשרד המיותר למורשת ישראל, לא המשרד המיותר למסורת ישראל, לא הרשות – המסוכנת – לזהות יהודית, לא המיליארדים שהם מעבירים אחד לשני על חשבוננו כדי לממן עסקנות ושחיתות והשתמטות וסרבנות. הם לא היו שם, והם לא הפריעו, והם לא אמרו לנו מה לעשות, אז יכולנו לעשות בחג מה שיהודים עושים בחג: ללמוד ולהעמיק וליהנות מתורת ישראל וחוכמת ישראל. אני שואל את הבניין הזה, את המליאה הזו: האם יש יהודי אחד בישראל – חרדי, חילוני, מסורתי או דתי – שחושב שהחיבור בין דת לפוליטיקה עושה טוב ליהדות? מעורר אהבה ליהדות? האם יש יהודי אחד במדינת ישראל שאומר לעצמו: זה טוב לדת היהודית ולמסורת היהודית להתערבב אל תוך הפוליטיקה? אני שואל את רבני ישראל, את גדולי ישראל: אם יש משהו שגורם ליהודים להתרחק מהדת, שגורם ליהודים לשנוא את הדת, לחשוב שהם לא רוצים שהיא תהיה חלק מחייהם, אתם בעד או נגד זה? כי יש דבר כזה. הפוליטיקה – זה מה שהיא עושה לדת: היא משחיתה אותה. דת היא מקור מוסרי, היא לא מנגנון שלטוני. היא היסוד הרוחני של חיינו, לא התקציב שמממן אותו. מורי ורבי הרב ג'ונתן זקס אמר: כאשר הדת שואפת לשלוט היא מחללת את עצמה. מה זה עושה לדת היהודית ולמעמדה הרוחני כשכמחצית מהדיינים החדשים שמונו לבתי הדין הרבני הם קרובי משפחה של בכירים, וזכו לקידום מושחת בלי שום קשר לידיעות שלהם בתורה, במצוות ובחוקי ההלכה? מה זה עושה לדת היהודית כשפוליטיקאים משתמשים בה בשביל לאפשר ליהודים לא לעבוד, לא ליטול חלק בבניין הארץ, לא לשלם מיסים, לא להיות חלק מהסיפור הישראלי? מה זה עושה לדת היהודית כשפוליטיקאים כופים אותה על אנשים בכוח – כפייה של נישואים וגירושים, כפייה של השבת, כפייה של מה מותר ומה אסור לאכול? אתם באמת חושבים שאלוהים זקוק לעזרתכם? שהוא לא יסתדר בלי הכפייה שלכם? כשהדת נשענת על המדינה, היא מאבדת את הרוח האנושית. "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות", כתוב בזכריה. ואז באה ממשלת ישראל ואומרת: כן בחיל, כן בכוח. כפייה דתית זה חילול השם. אלוהי ישראל לא צריך משטרה שהממשלה שולחת בשביל לכפות את מצוותיו. האם אפשר לכפות אמונה? האם יש אדם אחד בעולם שמאמין ביציאת מצרים, במעמד הר סיני, בזכותנו על הארץ הזו, רק כי הוא פוחד שייתנו לו קנס? מעל הכול, הפוליטיקה של הדת מנסה למכור לנו שהיהדות האמיתית אומרת שמותר לך לשלוח ילדים של אנשים אחרים להילחם ולמות על הגנת מדינת ישראל בזמן שהילדים שלך יושבים בטוחים בישיבה. אין יהדות כזו. מעולם לא הייתה. יש לכם בעיה איתנו – אנחנו יודעים לקרוא; אנחנו יודעים מה כתוב בתנ"ך ובתלמוד, ואנחנו יודעים שאין יהדות שמפלה בין דם לדם. אין, ומעולם לא הייתה. אני מאמין בחזון המוסרי של ישעיהו וירמיהו; אני מאמין בכוח המאגי והערכי של עשרת הדיברות; אני מאמין שזכות הקיום של הציונות נובעת מן התנ"ך, ולא משום מקור אחר. ואני מאמין שכל אלה הם של כולנו, אחרת הם לא יהיו של אף אחד. אין שום מקום בתנ"ך שבו כתוב שאלוהים נתן לעמו ישראל את ועדת הכספים; אין שום פסוק שמורה לתקצב את שירותי הדת במיליארדים על חשבון אזרחים עובדים, שגם ככה בקושי מפרנסים את עצמם ואת משפחתם. יש בלי סוף מראי מקום בכל התנ"ך נגד גזל, נגד גנבה, נגד גנבת דעת. לא האמונה מיוצגת פה בבניין בידי הפוליטיקאים של הדת. הם לא פה בשביל לעודד את היהדות. הם פה בשביל כסף; הם פה בשביל ג'ובים; הם פה בשביל ההשתמטות. הם לא פה בשביל היהדות – הם מנצלים את היהדות בשביל להיות פה. הממשלה לא הייתה שלשום איתנו בתיקון חצות, אבל הנביא עמוס היה. והנביא עמוס כבר אמר את דעתו על דת ממוסדת שמנצלת לרעה את מנעמי השלטון: "שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם". הסר מעלי המון שיריך ושיר תליך לא אשמע. "ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן". הנביא עמוס אמר לכם: רואים לכם. אנחנו רואים שאתם משתמשים בדת לרעה בשביל כסף, כבוד וכוח. זו לא יהדות. יהדות בלי חמלה היא לא יהדות; יהדות בלי ערבות הדדית ושותפות גורל היא לא יהדות. השתמטות היא לא יהדות, והפוליטיקה של היהדות היא לא יהדות. היא רק פוליטיקה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ואני מתכבד להזמין כעת את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה, אדוני.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לפתוח ולומר שאתמול קרה לנו אסון גדול. שלושה מגיבורי ישראל מחטיבת גבעתי נפלו בקרב בעזה: סמ"ר ליאור שטיינברג, סמ"ר אופק ברהנה, וסמ"ר עומר ואן גלדר, השם ייקום דמם. ואני באמת מנחם את המשפחות ומחבק אותם, כמובן בשם עם ישראל. תראה אדוני היושב-ראש, כרגיל, עולה לכאן ראש האופוזיציה ומתפרנס משנאה וגם שקרים. דרך אגב, מזה הוא מתפרנס. לא להפריע לי, אני פה שמעתי בשקט את דברי ההבל. קודם כול, באמת אנחנו לפני חג השבועות.

נאור שירי (יש עתיד):

אחרי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אחרי חג השבועות. כמובן.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא מתקן, לפני חג השבועות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

וכמובן בחג השבועות, חג מתן תורה, אנחנו גם אחרי התפילה הולכים לבית הכנסת, יש לנו תיקון ליל שבועות. מר לפיד, אנחנו לא הולכים למוזיאון ישראל, אנחנו הולכים לבית הכנסת ועושים תיקון ליל שבועות. אבל הפתיע אותי קודם כול, איך אמרת: העברתי שיעור בתנ"ך. אני מבין שאתה גדול הדור, איזה תלמיד חכם עצום. אתה אומר: הממשלה לא הייתה שם. למה שנהיה במוזיאון ישראל? כמנהג אבותינו אנחנו הולכים לבית הכנסת ולעשות תיקון ליל שבועות. ככה אנחנו מצווים זה מאות בשנים. אני רק רוצה להזכיר לך, מר לפיד, פעם שמעתי איזה טיקטוק שלך, כמה באמת בור ועם הארץ אתה. אדוני היושב-ראש, הוא חושב שהתנ"ך זה איזה סיפור מעשיות, בוודאי חמישה חומשי תורה. ופעם אני שומע אותו אומר: דווקא אני מחבב את עשו. אתה מבין כמה אתה לא מבין? אתה מחבב את עשו? הרי עם ישראל יצא מיעקב; אתה לא מבין אפילו את העומק של עשו והעומק של יעקב. אז בן אדם, איש כמוך, שאומר משפט כזה, אני בוודאי לא הייתי נותן לו למסור שיעור, אפילו לא בגן חובה, בכל מוסד של ילדים קטנים אפילו, בגלל שאתה עצמך צריך שילמדו אותך קצת יסודות בתנ"ך. אתה לא מבין, אתה בור ועם הארץ. דרך אגב, יכול להיות שזה לא באשמתך, אבל אתה לא מבין כלום. עוד לא שמעתי, שנים, מישהו שהוא בעצם מחבב את עשו. הרי חז"ל אמרו: הלכה היא עשו שונא ליעקב. הרי זה לא עשו, עשו זה סמל. עשו עובר בכל דור ודור. עשו זה גם החמאס. זה סימבול. הוא מחבב את עשו, חבר הכנסת כהן. אתה מבין, אין לי אפילו לפעמים – אתה יודע מה, לפעמים אני אפילו לא יודע איך להגיב על זה. ועוד הוא מוסר שיעור ואומר שהממשלה לא הייתה בשיעור שלו. אז מר לפיד, אנחנו מצטערים שלא היינו בשיעור שלך, באמת. עכשיו תראה לאן הוא מושך. הוא אומר: הדת היא יסוד רוחני – אכן נכון כך. איך אמר בן-גוריון: עם ישראל – דרך אגב, הוא קרא לעצמו: אנחנו פה באנו בגלל המשיחיות. הם קוראים לאנשים "משיחיים", ולפעמים אני שואל את עצמי למה הכוונה. אנחנו כל השנים עם ישראל, מאז הגלות, היה לו תמיד בראש חזון משיחי לישראל, לחזור לארץ. זו לא מילה גסה, אנחנו גם פה בארץ עדיין יש לנו את החזון של הנביאים שלנו. המשיחיות, כן? שעם ישראל יבוא כולו לארץ ישראל, ונקים לנו מדינה פה לתפארת. אז הם הפכו את הסיפור של המשיחיות לאיזה בדיחה. בן-גוריון אמר: אנחנו משיחיים, ואנחנו יהודים. בגלל התנ"ך אנחנו יהודים, בגלל התורה אנחנו יהודים. הוא טעה בדבר אחד, הוא אמר: מדינת ישראל היא פלטפורמה. יהודי שמבין יותר לעומק, מבין שמדינת ישראל היא אחד מהיסודות של היהדות, בגלל שהכול תלוי בכול. עם ישראל וארץ ישראל חד הם. עם ישראל לא יכול להיות בגולה. כשהוא בגולה הוא חסר. ארץ ישראל זו לא פלטפורמה, היא דבר הרבה יותר מהותי. אנחנו לא כמו האנגלים באנגליה שבאמת מבחינתם המדינה היא פלטפורמה. אז הוא מספר לי שבעצם דת היא יסוד רוחני. אבל מה הוא עושה, איך הוא ממשיך? זה הלפיד והיפוכו – תוקף את הדת, כמובן את הרוח. לא צריך לתקצב מוסדות דת. דרך אגב, אין לו בעיה שיתקצבו מוסדות תרבות שמעלים אפילו הצגות נגד מדינת ישראל; כל מיני מוזיאונים הזויים – עם זה אין בעיה; ענפי ספורט? אין בעיה, אבל דת? אתם מתקציבים דת? זה בניגוד לכול. ולכן הוא אומר ועוד מצטט "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'". זה בדיוק. כשאתה לא מבין אפילו את האירוע, אתה מצטט פסוק שאתה אפילו לא מבין אותו. זה היסוד של עם ישראל. בדיוק זה. לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוח. תמיד אנחנו אומרים, ותמיד אני אומר – לא רק אני, אני רק מצטט אנשים גדולים ממני: הרוח מחזיקה את עם ישראל והחזיקה את עם ישראל. למעלה מאלפיים שנה שלא הייתה לו מדינה, ומה שהחזיק אותו זה הרוח. אבל מה זו הרוח? זה הרוח היהודית. זו לא הפרשנות שלך, מר לפיד. איתך כבר מזמן עם ישראל היה מאבד את הקשר שלו לתנ"ך ולהיסטוריה היהודית. בגלל שהיהודים התעקשו לאורך השנים להיות דבקים במסורת ישראל, ברוח היהודית.

מאיר כהן (יש עתיד):

הסבא רבא שלו היה אחד הרבנים הגדולים. משפחתו הושמדה בשואה, אביו ניצול שואה. אתה יודע, קצת, קצת - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רבי מאיר, אגיד לך משהו: בסוף כשבן אדם פה עולה ומסית ציבור, מדבר ככה לכלל עם ישראל - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

הוא לא מסית, הוא אומר את דעתו. יש הבדל מלהסית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תקשיב, אני רוצה לומר לך - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

הוא ימני. אתה יודע מה, יכול ללמד הרבה ימנים מה זה ימין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לא נכנס לימני ולא ימני, זה לא קשור. אני טוען שלפיד מתפרנס כבר שנים – ולא רק הוא – מתקיפת מה שנקרא מורשת ישראל והחרדים. דרך אגב, אמרתי, בלי החרדים והשבת, אין לו מה לומר. שום דבר. איך הוא אומר? אתם לא תגידו לנו מה לאכול ומה מותר לא. לא תכפו עלינו את הדת. תגידו לי אתם, את האמת כולם יודעים: מה בעצם, איזה סממן יהודי יש במרחב הציבורי עד היום? דרך אגב, בקום המדינה היו הרבה יותר. כשהייתי ילד מעולם לא ראיתי חנות פתוחה בשבת, בוודאי לא כזו שמוכרת חזיר. מדינת ישראל בימי בן-גוריון – כמדינה, לא בפרטים – הייתה עם מסורת יהודית הרבה יותר רצינית מאשר היום. היום יש לנו רק פחות או יותר נישואים וגירושים, וקצת תחבורה בשבת, גם זה אין. אין כלום. אין כמעט סממן יהודי במרחב הציבורי. כלום. להפך, יהודים רצו להתפלל, כולל ביום כיפור, לא נתנו להם. מצעד הגאווה בתל אביב? זה כמובן 200,000 איש ומתגאים בזה, באים הרבה תיירים מהעולם. הכול פה הפוך. מדינת ישראל מעולם לא כפתה על אף בן אדם כלום. לאכול? תאכל איפה שאתה רוצה. מישהו אמר לא לאכול איפה שאתה רוצה, מר לפיד? לא הבנתי. כל יום אתה יושב באיזה מסעדה, אתה בודק אם יש לה תעודת כשרות? מניח שלא – ואם כן, אחלה. אבל מישהו מכריח אותך? למה אתה משקר? בוודאי בעשרת הדיברות לא כתוב שיושב-ראש ועדת הכספים צריך להיות גפני. אבל גם לא כתוב שאתה צריך להיות בכנסת, לא כתוב הרבה דברים בעשרת הדיברות. בוודאי לא דבר דבילי כמו שאתה מעלה, אם כתוב שגפני צריך להיות בוועדת הכספים. לכן אני אומר לך, מר לפיד, אמיתי, אתה נבנה בעיקר על שנאת ישראל. כשאתה עולה פה, אני כמעט לא שומע אותך אומר דבר חיובי על עם ישראל אף פעם. ותזכור, ואני חוזר למה שאתה אמרת, חבר הכנסת כהן: כשרדפו את עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה לא הבחינו בין דתי, לא דתי, אשכנזי, ספרדי. לכן, היא הנותנת. הוא היום רואה את גפני ורואה אויב.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה לא נכון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לפחות זה מה שאני שומע. מזה הוא מתפרנס. קצת קצת יהדות הורגת אותו. רוצה שר החינוך להכניס קצת ערכים יהודיים, טיפה, שעתיים בשבוע, שעה – דרך אגב, כשאנחנו למדנו, כשאני כשהייתי תלמיד תיכון, בכל התיכונים בארץ כולל הקיבוצים למדו שיעורי תנ"ך חובה; הייתה בגרות בתנ"ך חובה. הגענו למצב שיש ילדים שאתה שואל אותם איפה הכותל המערבי והם לא יודעים איפה זה. איפה זה קבר רחל? הם לא יודעים מה זה. מי זה דוד המלך? הוא לא יודע. איך אתה מצפה ממנו לבוא ולהילחם מול האויבים כשהוא בעצם לא מכיר את השורשים האמיתיים למה הוא נמצא פה ועל מה הוא נלחם.

מאיר כהן (יש עתיד):

תגיד לי, מתי שמעת מישהו מאיתנו או את יאיר יוצא נגד זה? ההפך הוא הנכון. ההפך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני מסביר, מאיר.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני לא יודע מה אתה מצטט, אבל בחייך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני עכשיו שמעתי. אני ממליץ לך לקחת את הסטנוגרמה של שבע הדקות כשהוא עלה לכאן ודיבר. חוץ משנאה, כלום לא היה פה. כלום. אני אומר לך, הוא דיבר על החרדים, על הדת, על מוסדות הדת, על התקצוב שלהם. לא הבנתי. הם פחות טובים ממנסור עבאס? לא הבנתי. עם מנסור עבאס, דרך אגב, אני אגיד לך – עזוב 52 מיליארד שקל.

מאיר כהן (יש עתיד):

שאתם נתתם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ישבתם איתו.

מאיר כהן (יש עתיד):

שאתם נתתם לו. דודי, אני לא מוכר לך לוקשים - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מאיר, תן לי להתקדם.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - אני ראיתי את המסמך שהובטח על ידי ביבי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי, תן לי להתקדם. דקה. אתם בממשלה שלכם. אבל אתה יודע איפה התביישתי כיהודי? שמנסור עבאס, בשפתו, אמר: כולם באו אלינו פה, לאום אל-פחם, וישבו עם מועצת השורא, כל אגף התקציבים. אני הייתי בהלם. אגף התקציבים?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תיקון – כפר קאסם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כפר קאסם. תאר לך שאגף התקציבים, מבחינתכם, יושב בישיבת פוניבז' – מה קורה במדינה? דרך אגב, אף אחד לא הזדעזע. פקידים מקצועיים נוסעים לכפר קאסם. מה קרה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אז מה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. פקידים מקצועיים לא נוסעים לאף מקום. באים ודנים אצלם. מועצת השורא ישבה איתם בכפר קאסם. אני שואל את עצמי, אתה יודע, אם זה היה הפוך, יושבים עם גדולי הדור של עם ישראל? ואללה, כל המדינה – עיתון הארץ היה שורף כמעט את כל המהדורות. אני לא מדבר על מה שהיה קורה בערוץ 12, מה היה עושה דרוקר, מה הייתה עושה היועצת המשפטית לממשלה. הייתה מוציאה להם מכתב: חבר'ה, אף אחד לא נוסע לאף מקום. אבל תראו כמה אתם התבזיתם, לאן לקחתם את המדינה. עכשיו, כשאני שומע אותו, כפי שאמרתי לכם: רק שנאה. ככל שהוא יורד בסקרים, אדוני היושב-ראש, הוא מוסיף עוד שנאה, ועוד תרעלה ועוד רדיואקטיביות. זה הבן אדם. כואב לי, שהוא אומר: בשבועות עברתי על עשרת הדיברות, היו עשרת הדיברות. לכן, אם באמת באמת אתה מבין בעצם את עשרת הדיברות, ואתה מבין את התורה, ואתה יודע שעם ישראל, "וכי ימוך אחיך" כתוב – מי זה אחיך? לא חילוני, ספרדי, כתוב: אחיך. כל היהודים הם אחים. אתם לא מקבלים את זה, דרך אגב. חלקכם בוודאי לא מקבלים את זה. אז חשבתי קצת שאולי אחרי חג השבועות הוא יביא לנו איזו בשורה, אבל הוא ממשיך להפיץ רעל – וזה באמת דבר שהוא לא נתפס – נגד כל לומדי התורה וכל האנשים, דרך אגב, שאוחזים במסורת. דרך אגב, תקצוב המוסדות זה חשוב וחיוני לעם ישראל. חשוב שיהיו מקוואות במדינת ישראל שיתוקצבו על ידי המדינה. חשוב שיהיו בתי כנסת ויתוקצבו. חשוב שיהיו דיינים. הוא לועג לדיינים שנבחרו, הוא לא לועג חס ושלום לשופטים, אדוני היושב-ראש, הרגו אותו הדיינים. לכן, דרך אגב, מועצה דתית או שירותי דת מוציאים אותו מדעתו. אמרתי, כל תיאטרון שמבזה את מדינת ישראל, אין להם שום בעיה לתקצב. יש להם גם את בג"ץ תמיד – גם אם אנחנו לא מאמינים בזה תמיד הוא נמצא כדי לעזור להם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך משהו לסיום. יש לי עוד הרבה נושאים כאן אבל אני רוצה לקצר בעניין. אתה יודע, כשאנחנו מדברים, או כשאנחנו מתפללים, בדרך כלל לקראת חגי תשרי – ראש השנה, יום כיפור, הסליחות – יש משפט שתמיד אני לא כל כך הבנתי אותו. זאת אומרת, הבנתי את הקטע המילולי אבל לא כל כך התחברתי – "אשמנו מכל עם בושנו מכל גוי". לא הבנתי למה אנחנו אשמנו מכל עם, למה בושנו מכל גוי. ימים אלה מסבירים לי את הפסוק לעומק: כשאני רואה גנרלים, ראשי ממשלה, מכפישים את חיילי צה"ל, מספרים שהם הורגים תינוקות כתחביב, פעם ראשונה שאני מבין את הפסוק, את העומק. בושנו מכל גוי. אין מדינה כזאת בעולם שמנהיגיה, חלק מהמנהיגים, אלה שעשו את הקריירה הצבאית הכי גדולה, הצבא הרים אותם על הכתפיים שלו, עשה אותם אלופים, רמטכ"לים – אתה לא חייב להיות רמטכ"ל, אתה נלחם לקבל את התפקיד הזה, יש עוד הרבה אנשים שיכולים להחליף אותך, אל תדאג, ואתה יוצא נגד חיילי צה"ל? עכשיו, מה יאמרו בגויים? אתם אומרים את זה, לא אנחנו. הרי אתם בעצם מפיצים את האנטישמיות הזאת בעולם. אז ברגע שבן אדם מודה בזה, מה תלין עלינו? לא הבנתי למה אתם באים אלינו כשאצלכם אלה לא זבי חוטם. איך אמר מישהו? זה לא עשבים שוטים, זה הגננים עצמם ששתלו את השתילים. ככה מדברים על חיילי צה"ל? ככה אתם מדברים? אני שומע – אתה יודע מה, אני כבר לא יודע מה קרה לו – את בוגי יעלון בהיפוך. הוא אומר: ישבתי עם רבנים, הם מסבירים לי את תורת העליונות וזה "מיין קאמפף" הפוך. אומר את זה רמטכ"ל של מדינת ישראל. הוא אפילו לא מבין, הבור ועם הארץ הזה. כשאנחנו אומרים בחגים, בכל חג, "אתה בחרתנו מכל העמים", זה לא רק שאנחנו – זו החובה שלנו להיות אור לגויים, זו מטלה. זה לא שאנחנו מתגאים ואומרים שאנחנו מעל כולם. להפך: לנו יש עול עצום על כל העולם, כדי להאיר את העולם בדרך הנכונה. דרך אגב, זה מה שהיהדות עשתה. מאז שהיהדות באה לעולם היא הביאה ערכים, מוסר וכו' לכל העמים. אז זו בדיוק החובה. "אתה בחרתנו" זה לא בסיפור שהקדוש ברוך הוא רוצה להגיד לנו: אני אוהב אתכם. לא, יש מטלה, יש משימה. זה כמו שאתה אומר לקצין מובחר שהוא הולך להוביל כוח לפשיטה, אתה אומר לו: אתה הכי טוב. זה לא כדי שהוא ישוויץ אלא בגלל שהאחריות עליו להוביל את כל הכוח. עם ישראל, יש לו שליחות בעולם. אחת השליחויות שלו היא להאיר אור, להפיץ אור בגויים, להפיץ את הערכים. אנחנו לא צריכים שהנוצרי יהיה יהודי. ביהדות זה לא ככה. יהדות היא לא דת שרודפת. להפך, גרים הם כספחת לישראל. כדי להיות גר מקשים עליך, כדי להבין שאתה רוצה להיות יהודי. דרך אגב, זה רק ביהדות ככה, לא באסלם ולא בנצרות. אבל ליהודים יש שליחות בעולם הזה, להפיץ את הערכים היהודיים בעולם. לא את המצוות, את הערכים היהודיים בעולם. ולכן, זה לא בא ממקום של התנשאות, זה בא ממקום של שליחות. יושב לי רמטכ"ל לשעבר של מדינת ישראל – וזה, דרך אגב, מתחבר לכול: כשלא לומדים תנ"ך, כשלא לומדים מסורת, כשלא לומדים ערכים יהודיים מגיל קטן, אז באמת מגיעים למה שאמר לפיד, שהוא מחבב את עשו, ואנחנו מגיעים לזה שיש לנו אנשים שאומרים שצה"ל, כתחביב – דרך אגב, הוא עשה חילוק בין המדינה לבין הצבא. לא הבנתי; אבל בסוף הצבא נלחם, לא הבנתי את הבלוף שאתה מנסה להסביר. כאילו, מה, הממשלה נמצאת בעזה? הרי ממה נפשך, אם החיילים קיבלו פקודה לא נכונה, אסור להם לעשות אותה. אבל אתה יודע את האמת. אתה יודע שאף אחד – להפך, אתה יודע שאין צבא מוסרי כצה"ל, אתה יודע שאנחנו בוודאי מקפידים לא לפגוע בחפים מפשע, כתפיסה. דרך אגב, זה חינוך, מאז ומעולם, של צבא ההגנה לישראל, וגם כיהודים. אבל כשאין לנו ברירה, אנחנו לא נאפשר לאף אחד להסתתר, גם תחת ילדים. הבא להורגך השכם להורגו. ולכן במלחמה כזאת אכזרית, שנכפתה עלינו – אנחנו לא החלטנו עליה. ביום חגנו באו, שחטו את ילדינו, נשינו, טפינו וזקנינו. לנו מעולם לא היה – כשצה"ל יצא מרצועת עזה גם פירקו את היישובים. אין לנו ויכוח טריטוריאלי שם בעזה. אבל הם קמו באיזה בוקר אחד והחליטו לעשות לנו אסון כל כך גדול. אז לכן זה צריך להיות, מה שנקרא, שהם יזכרו את זה. הם אמורים לזכור את זה מאות שנים קדימה. מאות שנים. מאות. איך ההוא שם, אדוני שר החוץ – אני רואה איזה עזתי עוד מראה את המפתח שלו בבית בעזה. ככה יהיה שמה עוד מאות שנים. זה מה שאנחנו רוצים. מי שמרים יד על יהודי, הורג יהודים סתם, זה מה שיהיה איתו. הוא לא יחיה, ובוודאי לא יהיו לו תנאי מחיה, כפי שבעצם אנחנו מייצרים היום בעזה. אז לכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע לאנשים, בוודאי אלה שציינתי, קצת לחזור למקורות. להפך, בליל שבועות הבא במקום ללכת למוזיאון או לגן החיות, תיכנסו לבית הכנסת הקרוב, תשמעו קצת, תלמדו קצת באמת, את הבסיס של היהדות. קצת. ואז אני מניח שתהיו קצת יותר שורשיים ויותר עמוקים, ותהיו באמת בטוחים בצדקת הדרך שלנו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר אמסלם. אני מזמין כעת את חבר הכנסת מתן כהנא לנמק את ההצעה הבאה להביע אי-אמון בממשלה, מטעם סיעות המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

רגע, חכה, תן לי עשר דקות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם תצטרך עוד כמה שניות גם תקבל. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, ראשית כמובן אני רוצה להשתתף בצער הכבד של משפחות שלושת ההרוגים, חיילי גבעתי הגיבורים שמסרו נפשם על קדושת העם והארץ אתמול ברצועת עזה. הבוקר התבשרנו כי המשטרה הפדרלית בקנדה פתחה בחקירה פלילית נגד חיילים יהודים קנדים בחשד לפשעים נגד האנושות. זו חקירה ממשלתית רשמית, והקהילות היהודיות בקנדה רועדות. אתמול בצעדה למען החטופים בקולורדו אזרח מצרי תקף את משתתפי ההפגנה בבקבוקי תבערה. שמונה פצועים, ובהם ניצולת שואה, שהאש אחזה בגופם פשוטו כמשמעו. לפני כשבוע שניים מעובדי שגרירות ישראל בוושינגטון, בני זוג מאורסים, נרצחו בפיגוע ירי מחוץ למוזיאון היהודי. והממשלה שותקת. אנו מגישים את הצעת האי-אמון הזו על רקע מחדל חמור ומתמשך של ממשלת ישראל – הפקרת הזירה ההסברתית והתקשורתית הבין-לאומית, דווקא בשעה שהמאבק על הלגיטימציה של ישראל בשיאו. אנחנו עדים לגל אנטי-ישראלי חסר תקדים ברחבי העולם, אנטישמיות גואה בקמפוסים, בתקשורת וברשתות החברתיות. שקרים, עיוותים והסתה נגד ישראל הופכים להיות הנרטיב המרכזי בתודעה העולמית, והעולם שומע רק את הצד של החמאס. אבל איפה ממשלת ישראל? איפה ההסברה הישראלית? אין קמפיין אפקטיבי, אין שיתוף פעולה עם ארגונים יהודיים בתפוצות, והצעירים היהודים, בארץ ובחו"ל, נשארים לבד במערכה. הקהילות היהודיות עומדות בחזית מול הפגנות, חרמות ואיומים, ובמקום חיבוק מהממשלה הן מקבלות שתיקה. ההפקרות הזו לא פוגעת רק בדימוי שלנו, היא שוחקת את הלגיטימציה שלנו להגן על עצמנו. ישראל מאבדת תמיכה ממדינות חשובות, והכישלון הזה מסכן את מעמדנו המדיני, הכלכלי והביטחוני. זו לא רק הצבעת אי-אמון, זו קריאה להתעשתות. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד בקרב על התודעה. הגיע הזמן שהממשלה תנהל את המערכה ההסברתית כמו שמנהלים מלחמה – עם אסטרטגיה, עם משאבים ועם שותפות אמיתית בתפוצות. אני רוצה מפה לפנות לראש הממשלה ולשאול את ראש הממשלה – ליתר דיוק להגיד לראש הממשלה: ב-7 באוקטובר לא העירו אותו.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אתה לא בשם יאיר גולן, שאמר שחיילי צה"ל רוצחים? לא, כי זה השותף שלך, זה השותף המועדף עליך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הגבתי גם על הדברים האלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלתך נשמעה. השר שיקלי, שאלתך נשמעה. אם ירצה חבר הכנסת כהנא, ישיב; ואם לא, לא. בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

ב-7 באוקטובר לא העירו את ראש הממשלה, ולכן ברור שהוא לא אחראי על שום דבר שקרה ב-7 באוקטובר. אבל מה קורה עם הגרעין האיראני? מה קורה עם הגרעין האיראני? הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית עדכנה שלאיראנים כבר יש מספיק חומר בקיע כדי לייצר עשר פצצות אטום.

מאיר כהן (יש עתיד):

תוך שבועיים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מה קורה עם הגרעין האיראני, גם פה ראש הממשלה ישן? 16 שנים ראש הממשלה הוא ראש ממשלתנו כמעט ברצף. דיברו: החיזבאללה מתעצם – לא, לא, אני צריך שקט כדי לטפל באיראן; החמאס מתעצם, הופך לנכס – ראש הממשלה צריך שקט כדי לטפל באיראן. כנראה שמרוב שקט ראש הממשלה נרדם. ראש הממשלה נרדם. תראו, כשמתלוננים כלפי אהוד ברק על עזיבת לבנון, על היציאה מלבנון, הוא יכול להגיד: אם אני הייתי ראש ממשלה אחרי זה, מייד הייתי מתנפל עליהם, איך שהחיזבאללה היו מתחילים להתעצם. כשאומרים שאריק שרון, זיכרונו לברכה, אחראי על הדברים שקרו אחרי ההתנתקות, הוא יכול להגיד: אם אני הייתי ראש ממשלה, איך שהם היו מפירים את השקט, מייד אחרי הפצמ"ר הראשון הייתי נכנס באימ-אימא שלהם ומשמיד את מה שצריך. אבל ראש הממשלה נתניהו, אתה ראש ממשלה 17 שנה. מה אתה יכול להגיד? זה לא הסרט "דלתות מסתובבות", שלא יודעים מה יכול לקרות. אנחנו יודעים מה קורה: אתה ראש הממשלה 17 שנה, קיבלת חיזבאללה קטנטן, הפכת אותו לחיזבאללה עם 200,000 ראשי קרב; קיבלת חמאס קטנטן, הפכת אותו לנכס, שהשפיל אותנו את ההשפלה הצבאית הכי נוראית מאז מלחמת יום כיפור; קיבלת איראן עם פרויקט גרעין קטן, בחיתוליו, בלי חומר בקיע, והיום עשר פצצות הם יכולים לייצר. עשר פצצות. והכול תחת המשמרת שלך. מי לא העיר אותך? מה יהיו התירוצים שלך הפעם? רונן בר, הרצי, יועמ"שית, פצ"רית, ביידן, אובמה, דיפ-סטייט – את מי תאשים הפעם? אני רוצה לשאול את ראש הממשלה עוד שאלה: מתי הכול התהפך אצלך? למה אצלך הכול הפוך? כשאני הייתי מפקד טייסת, ושנה אחרי שנה הגף הטכני שלי זכה בפרס רמת אחזקה, את כל הקרדיט נתתי למפקד הגף הטכני; כשהיה מבצע מוצלח או כשזכינו בתחרות, את כל הקרדיט נתתי לסגן שלי. אבל כשהייתה לנו תאונת אחזקה וחייל כמעט נהרג, רק אני הייתי אחראי. רק אני הייתי אחראי. וכאשר היו לנו רצף של אירועי בטיחות לא טובים, רק אני הייתי אחראי. לא שלחתי את הסגן שלי להסביר למפקד חיל האוויר מה קורה בטייסת, רק אני הייתי אחראי. אבל אצל נתניהו – "והחלטתי", "וביצעתי", "והנחיתי", "והוריתי" – ארבע לשונות המנהיגות של נתניהו. איפה ראינו מפקדים שעל כל דבר מוצלח לוקחים את הקרדיט אליהם ועל כל תקלה מחפשים את כל האחרים להיות אשמים? אני שואל אותך, השר אמסלם, היית לוחם בשריון, פגשת פעם כזה מפקד? פגשת פעם מפקד שאת כל הקרדיט על ההצלחות לוקח לעצמו ואת כל הכישלונות מטיל על האחרים? ואתה, שיקלי, באגוז, אלה המפקדים שאתה מכיר? זה המפקדים שאתה מכיר, כאלה שלוקחים אחריות רק על ההצלחות ועל כל הכישלונות הם מחפשים את האחראים? פשוט לא ייאמן.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני שואל פה את דיכטר, אולי בימים של דיכטר בסיירת מטכ"ל המפקדים היו מטילים אחריות על אחרים. אני שואל את קיש, פגשת פעם מפקד טייסת אחד שמטיל אחריות על כל התקלות על הסגנים שלו ורק על ההצלחות הוא לוקח קרדיט? איך אתם יכולים בכלל לתת לדבר הזה לקרות? זה פשוט לא ייאמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את שר החוץ גדעון סער להשיב על ההצעה מטעם הממשלה.

שר החוץ גדעון סער:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר לידידי חבר הכנסת כהנא, אני מרשה לעצמי לכנות אותך "ידידי" – אולי יגבירו את המיקרופונים, כי אני רואה שהוא מתקשה, חבר הכנסת כהנא, להאזין לדבריי.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

חשבתי שתקרא לי "חביב".

שר החוץ גדעון סער:

אני רוצה לומר לך במשפט אחד, שאפתח אותו יותר מאוחר: לא מתאים לך. הייתי קצת מופתע כשקראתי את הצעת האי-אמון מלכתחילה, שמאזכרת, בתוך הצעת האי-אמון, את הרצח של ירון לישינסקי ושרה מילגרים בפיגוע בוושינגטון בשבוע שעבר. זה גם הפך נושא לאי-אמון. זאת אומרת בעולם יש פיגועים אנטישמיים, יש רציחות אנטישמיות – אתה הזכרת את הפיגוע בקולורדו – ומי שאשמה זאת ממשלת ישראל?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא לא לא. אדוני השר - - -

שר החוץ גדעון סער:

כן כן כן, תן לי, אני אשיב לך. אני אשיב לך דבר דבור על אופניו. זה מה שאתם עושים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

זה לא מה שאמרתי. אדוני השר, זה לא מה שאמרתי.

שר החוץ גדעון סער:

אתה אמרת שהממשלה שותקת, ואני אגיע לכל האישומים שלכם. אני עכשיו אירחתי את המשפחה של ירון לישינסקי, השם ייקום דמו, בלשכתי, פה במשרד החוץ. הדבר האחרון שאפשר להגיד זה שהממשלה שותקת. אני ארחיב על זה. באים ואומרים ידידי ישראל הגדולים – תלמדו מה אמר מייק האקבי אתמול, שגריר ארצות הברית בישראל: הוא בא והאשים את אותם כלי תקשורת בעולם שמפיצים ללא בדיקה את גרסת חמאס ובזה מלבים את האנטישמיות. ככה עומדים יהודים ביחד. לבוא לממשלת ישראל – זה מה שעושים האנטישמים בכל העולם.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אז תגיבו, תגיבו. אתם מאשימים את הזירה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהנא, אתה דיברת ללא הפרעות. אנא.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

כמעט, כמעט.

שר החוץ גדעון סער:

עכשיו אני אגיד לך. אנחנו אירחנו – לא אמרת על זה מילה, אבל אני מאמין שאולי לא ידעת אז אני זוקף את זה לזכותך. בשבוע שעבר אירחנו כאן בירושלים ועידה ענקית נגד האנטישמיות – לא הייתה כזאת, לא הייתה כזאת – בהשתתפות נציגים מ-40 מדינות 15 בדרג מיניסטריאלי. מאות אנשים הופיעו פה, באמת, בכנס של יומיים, והעלו את נושא המאבק באנטישמיות על ראש סדר העדיפויות. היום אנחנו עושים – אני רק אתן כמה דוגמאות, אדוני היושב-ראש, כדי לסבר את האוזן, כי אי-אפשר להשאיר את כל השקרים האלה בלי מענה; תעשייה של שקרים של האופוזיציה, תעשייה של שקרים. אנחנו שותקים. אני אומר לך – אבל אני מודה שזה רק נציגי משרדי, ויש עוד אנשים שעובדים – שרק בשבועיים האחרונים קיימו נציגי משרד החוץ כ-150 וראיונות לכלי תקשורת ברחבי העולם. למעלה מ-70 תדרוכים של נציגי משרד החוץ וכלי התקשורת ברחבי העולם.

גלעד קריב (העבודה):

ראינו את הריאיון של השגרירה בלונדון.

שר החוץ גדעון סער:

תן לי. ריאיון מצוין של יהודייה גאה, לא כמוכם.

גלעד קריב (העבודה):

מצוין.

שר החוץ גדעון סער:

ריאיון מצוין של יהודייה גאה. אתם לא יודעים מה זאת גאווה לאומית. לא.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא כמו היושב-ראש שלך, שאמר שאנחנו רוצחים תינוקות. היושב-ראש שלך.

גלעד קריב (העבודה):

עזוב.

שר החוץ גדעון סער:

אני תכף אגיע ליושב-ראש המפלגה שלך, שמעודד אנטישמיות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כתחביב, כתחביב.

גלעד קריב (העבודה):

כן, כן, ראינו, ראינו. שמענו, שמענו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כן, שמענו וראינו אותו.

שר החוץ גדעון סער:

מעודדי אנטישמיות ברחבי העולם, זה מה שאתם.

גלעד קריב (העבודה):

כן, כן. שמענו, שמענו - - -

שר החוץ גדעון סער:

אני אגיד לך עוד, אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב.

שר החוץ גדעון סער:

אנא, האיש לא יודע מה זאת קריאת ביניים, הוא הופך את זה לנאום מהמושב. אני יודע לקבל קריאת ביניים.

אופיר כץ (הליכוד):

זאת ההתבטאות של היושב-ראש שלך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה היית צריך לתקן את מה שהיושב-ראש שלו עשה.

אופיר כץ (הליכוד):

ההתבטאות של היושב-ראש שלו עשתה נזק? אנחנו צריכים לדעת.

שר החוץ גדעון סער:

אי-אפשר לתקן את מה שהיושב-ראש שלו עשה. להאשים אותנו. אחרי זה הוא מתחכם: לא האשמתי את הצבא, האשמתי את הממשלה. כשהוא אומר: הרג תינוקות כתחביב – מי האנשים שאוחזים בנשק? החיילים שלנו, הבנים שלנו. אני מתפלא שאתם, חברי הכנסת של הסיעה שלו, עוד לא קמתם והתנערתם מהתועבה הזאת, שלא הייתה כדוגמתה בישראל.

אופיר כץ (הליכוד):

הם גיבו אותו.

שר החוץ גדעון סער:

אבל הוא לא לבד. אני אקריא רק מקצת ממה שאומרים נציגי האופוזיציה והאנשים שמגבים אותם, ממה שהם אומרים בעולם ותורמים את התרומה הישירה הגדולה ביותר לאנטישמיות בעולם. אומר יאיר גולן: מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב. אומר חבר הכנסת איימן עודה: מה שהצבא עושה שם, זה רצח, זה טבח, זאת הרעבה של ילדים. על זה לא היה לחבר כנסת כהנא שום דבר לומר. אומר ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט: איני מסוגל עוד להגן על ישראל מול האשמות של ביצוע פשעי מלחמה; ראש ממשלה לשעבר, שמתראיין בעולם כראש ממשלה לשעבר. והוא מוסיף במאמר ב"הארץ" בחודש שעבר – זה מתורגם לאנגלית, דרך אגב; זה אותו עיתון שהיועצת המשפטית לממשלה מתעקשת שימומן על ידי ממשלת ישראל. "הארץ" באנגלית גורם לנזק הכי גדול בהסברת ישראל בעולם, אבל על זה אתה לא מדבר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חס וחלילה.

שר החוץ גדעון סער:

שם כותב מר אולמרט: מה שאנחנו עושים בעזה הוא מלחמת השמד. הרג אזרחים חסר הבחנה, נטול מגבלות, אכזרי ונפשע. כן, אנחנו מבצעים פשעי מלחמה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא ייאמן, והם שותקים.

שר החוץ גדעון סער:

בוגי יעלון, אפילו בגלל הזיכרון שהוא היה פעם יחד איתכם באותה סיעה, יכולתם להגיד משהו כשהוא מאשים את מדינת ישראל בטיהור אתני, ואומר: זה לא שאנחנו בדרך לשם, אנחנו ממש כבר שם. ואת הרמטכ"ל הנוכחי הוא תוקף שהוא לא בולם פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה, הוא מטיל על חייליו להיות פושעי מלחמה. על זה לא הייתה לך מילה לומר. ומה המשמעות של זה להסברת ישראל בעולם? ואיך אפשר לעמוד כשמבית מעלילים את עלילות הדם האלו על צה"ל, על לוחמיו, על מפקדיו ועל ממשלת ישראל? אדוני היושב-ראש, מתחילת 2025 – עכשיו אנחנו רק בתחילת יוני – קיימנו 25 מסיבות עיתונאים לתקשורת זרה במשרד החוץ. אני רוצה לתת את ההשוואות: בשנה שעברה בכל השנה היו ארבע; לפני שנתיים בכל השנה לא התקיימה אפילו אחת. רק מתחילת השנה השקנו 20 קמפיינים, הפקנו יותר מ-300 סרטונים, שהביאו ללמעלה מ-500 מיליון חשיפות. זה נקרא ממשלת ישראל שותקת עבור מר כהנא. אני מודיע לכם – ותבדקו את זה, ואם תבדקו את זה ותעלו שאני לא צודק תגידו שהטעיתי את הבית – שמעולם לא הייתה הסברה בהיקפים האלה. אבל גם מעולם לא הייתה אופוזיציה שהמלחמה העיקרית שלה היא לא כלפי חוץ, היא כלפי פנים; היא לקעקע את המאבק שלנו מול אומות העולם בין על ידי הפצת עלילות דם, בין על ידי מתקפה על ממשלת ישראל. אתה מדבר על שיתופי פעולה עם ארגונים יהודיים? אני הבאתי לפה בשבוע שעבר לוועידה נגד האנטישמיות את כל הארגונים היהודיים בעשרות מדינות IRA, וישבתי איתם, וקיימנו שיח על איך אנחנו עובדים יחד. למה אתם משקרים בלי הפסקה? מה יש לכם? תגידו: אפשר לעשות יותר; תציעו הצעה קונסטרוקטיבית. לא שמעתי אחת כזאת בדבריך. אחת. כמו אותו חבר שלך, שאתה מכיר היטב, שראיתי מה כתב ערב החג כשאנחנו נאלצנו להתמודד עם האשמות שקריות – אבל צה"ל בדק אותן. אז הוא קופץ ישר אחרי ארבע שעות: מדוע, לא – צה"ל בודק. אנחנו, כאשר היו טעויות בעבר ופרסמנו גרסה לא בדוקה – ואני חייב להגיד שלפעמים לבדוק שקרים זה הרבה יותר קשה מלבדוק אירוע שבאמת קרה, אתה רודף אחרי הרוח.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

- - - מתעופף ברוח.

שר החוץ גדעון סער:

אבל אנחנו יושבים כל ערב החג, מדברים כל חצי שעה עם צה"ל, מבקשים. אבל אומרים לנו: אנחנו עדיין בודקים ואנחנו לא רוצים לטעות, חלילה, כי אם אנחנו טועים אנחנו מאבדים את האמינות שלנו בעולם. ואתם, במקום לגבות אותנו, רק חושבים איך אפשר לעשות עוד קצת הון פוליטי, עוד איזה רווח זעיר, עוד הסתה קטנה, עוד השמצה, עוד סכין. אז אני חייב להגיד לך, חבר הכנסת כהנא, לא הופתעתי מאהוד אולמרט. כשהייתי חבר בסיעה קטנה באופוזיציה, של 12 מנדטים. בשלב מסוים כשממשלת ישראל עמדה לעשות איזו פעולה חשובה, ועמדה על הפרק שאלת האפשרות להצטרף לממשלתו, יעצתי למי שהיום הוא ראש ממשלה ואז היה יושב-ראש אופוזיציה, אמרתי לו: אל תצטרף. אני זוכר איך באמצע מלחמת לבנון השנייה הוא בא ודיבר על תוכנית ההתכנסות, כשהיו חיילים שלנו שעוד נלחמים בחזית שצריכים לחשוב שממשלת ישראל תגרש אותם מהבית בזמן שהם נלחמים בלבנון. אז אני לא מופתע מאהוד אולמרט. אני אפילו לא מופתע מיאיר גולן, למרות שאני מצפה שתגידו, אתם, אנשי המחנה הממלכתי ואנשי ישראל ביתנו ואנשי הסיעות הציוניות באופוזיציה, שתגידו בצורה ברורה שהוא לא יהיה שותף בממשלה שאתם תשבו בה; אדם שאחראי לעלילות הדם האלה, לשקרים האלה. שעוד במדים הוא אמר שהוא מזהה בישראל תופעות שמזכירות לו את גרמניה הנאצית – ולא שתגנו באופן רפה וקלוש את האמירה, אלא תסיקו מזה את המסקנות הפוליטיות ההכרחיות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

די, נו, באמת.

שר החוץ גדעון סער:

ואני חייב להגיד לך עוד משהו, חבר הכנסת מתן כהנא: אם אתה רוצה להשתתף במאמץ ההסברתי תבוא ותגיד, תבוא, תפנה. אנחנו שבעה חודשים נלחמים יום ולילה ויום ולילה – היום בבוקר קיימה את זה סגנית השר לתקשורת הזרה – במערכה מול כל אויבי ישראל. אני לא זוכר שפנה אליי מישהו מכם ואמר: אני רוצה לעזור, יש בינינו המחלוקות שיש בינינו; אבל כרגע, כשהבנים שלנו נלחמים יחד בחזית, בואו נראה כיצד אנחנו יכולים לתרום, כיצד אנחנו רוצים לעזור. נניח שלשיטתך אנחנו לא עושים שום דבר. אז לפחות תתגייס. ואני מכיר אותך כאדם שיודע להתגייס; אתה יודע שאני מכבד אותך. אבל, לצערי, שום דבר. אני חייב להגיד: זה לא ממלכתי, ואל תחשבו שהציבור שעוקב אחרי הדברים האלה לא מבין מה קורה, ולא מסיק מה אתם עושים בזמן המלחמה הקשה ביותר שהייתה לעם ישראל מאז מלחמת השחרור.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר גדעון סער. אני מזמין כעת את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לנמק את ההצעה מטעם הסיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. עד עשר דקות לרשותך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, בשבוע שעבר הרסה המדינה בכפר א-סיר מעל 40 בתים. זה בהמשך לגל הריסות עצום מאז כינון הממשלה הזאת. גם היום בכסייפה הרסו הרשויות חלק מהבתים של משפחה מזרחית ליישוב. ביום חמישי בשבוע שעבר הייתה הפגנה היסטורית גדולה בבאר שבע, במחאה על התנהלות הממשלה ושילוב הידיים של שיקלי ובן גביר יחד נגד החברה הבדואית בנגב. אין ספק שאנחנו עכשיו תחת מתקפה של גורמים קיצוניים בממשלה, יחד עם שיקלי, כדי לפגוע במוחלשים וכדי לזכות בעוד הון פוליטי או מתוך הליכוד או עם בן גביר בעוצמה יהודית. לכן זה בא על חשבון הבדואים; להפקיר אותם, לפגוע בהם, להרוס, לא לשמוע אותם, לא להתייעץ איתם; לכפות תוכניות על הבדואים מלמעלה, להנחית עליהם. לא משנה מה יקרה, העיקר להתקדם עם רגבים ולהתנגח בחברה הבדואית, להרוס להם. כאילו אין מסורת לחברה הבדואית. כמה פעמים עלינו לכאן והסברנו שלבדואים יש מסורת? תרבות של מאות שנים. אבל לא רוצים לשמוע; העיקר להכריח אותם לגור בבלוקים כמו סרדין. זה לא מקובל. אנחנו לא מקבלים את הפתרונות האלה. לא לומדים מהעבר, מהתוכניות של אורי אריאל וכל התוכניות שהיו לפני זה. כל השרים שהיו מאז 2015 נכשלו, כי לא דיברו עם הרשויות הבדואיות, עם ראשי המועצות. אם רוצים להצליח עם הבדואים ולתת אופק לאנשים צריך לדבר איתם, לא להנחית תוכניות. התוכנית האחרונה של שיקלי, שהוא קידם בוועדה לענייני בדואים – הוא לא התייעץ עליה עם אף אחד מהחברה הבדואית, עם אף ראש רשות. שר בממשלה שמקדם תוכניות בלי לדבר עם נציגות של כמעט 400,000 בדואים. הדברים האלה לא יצליחו. אנחנו תולים הרבה תקווה בציבור שלנו, בחברה שלנו, בצעירים שלנו, שהגיעו ביום חמישי לנגב למחאה לגיטימית, שקיבלה את כל האישורים, ועמדנו במבחן, על מנת להשמיע את הקול שלנו. שאף אחד לא יספר סיפורים, ולא יעוות את המציאות ואת מה שהיה בהפגנה. ההפגנה שלנו הייתה נגד ההריסות של ממשלת נתניהו ובן גביר. ולכן, אני חוזר על הדרישה שלנו, על הבקשה שלנו, לנהל שיח עם החברה הבדואית על מנת להביא להפסקת הריסות, להכיר בקרקעות של הבדואים בנגב ולהכיר בכפרים הלא-מוכרים. בן גביר מדבר על תל אביב והכפרים הלא מוכרים. מי היה כאן לפני? אנחנו גרנו באדמה הזו לפני תל אביב, איך יכול להיות שהשר אומר: דין תל אביב כמו דין מה שמכונה הפזורה הבדואית? אנחנו אומרים, הכפרים שלנו, אנשים גרים על האדמות שלהם במשך מאות שנים, והמדינה הגיעה, עם הממסד ועם כל המערכת, ולא הכירה בכפרים הלא-מוכרים. מה אתם רוצים שנעשה? אנחנו נמצאים על האדמות שלנו. תנו לנו הכרה בקרקעות שלנו. תנו לנו הכרה בכפרים הלא-מוכרים. תפסיקו את ההריסות. אדוני היושב-ראש, אנחנו נמשיך לגור על האדמות שלנו, ונמשיך לכבד את החוק ונמשיך למחות עד שהממשלה תפסיק את הרדיפה של החברה הערבית בנגב, עד שהממשלה תפסיק את ההריסות, עד שהממשלה תטפל בפשיעה הגואה בחברה הערבית. השר מתעסק בהריסה אבל ביטחון הציבור מופקר. שישה נרצחים בשבוע האחרון בחברה הערבית, ואין שום התייחסות למה שקורה בכפרים וביישובים שלנו. שום דבר. אשכרה הפקרות. מספר הרציחות רק מזנק למעלה ואין שום התייחסות – לא מהדרג הפוליטי ולא מהדרג המקצועי. העיקר להעלות סרטונים למדיה על ההריסות בנגב. זה מה שמעניין את בן גביר. ולכן אני חוזר ומבקש, והשר שיקלי נמצא כאן: בשבוע הבא, ביום שישי, יש את חג הקורבן, אנחנו פונים לכל השרים שנמצאים בממשלה – שיקלי לא יכול להרים את הראש שלו ולהגיד שהוא מוכן להפסיק את ההריסות בשבוע הקרוב, כי אין לו שום חמלה על החברה הבדואית; אין לו שום חמלה לאנשים המוחלשים. ולכן הפנייה שלנו לראש הממשלה: לפני החג אנחנו דורשים הפסקת הריסות בחברה הבדואית בנגב. במיוחד כאשר אנחנו לפני חג הקורבן. אדוני היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים בערבית על הדברים שהתייחסתי אליהם בעברית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו המכובדים בכל מקום, אתם רואים מה התרחש בשבוע האחרון: עשרות בתים נהרסו בכפר א-סר וברוב הכפרים הלא-מוכרים בנגב. הינה, השר שיקלי יושב כאן עכשיו, באולם הזה, והוא האחראי להריסות – הרשות ליישוב הערבים בנגב, והוא למעשה מגרש את ערביי הנגב. הוא בקשר נפלא עם בן גביר, והוא מסית נגד ערביי הנגב, והוא רוצה להרוס את הבתים, והוא מכין תוכניות בניסיון לגרש את האנשים. זו ממשלת נתניהו. הם מתעלמים ממה שקורה בחברה הערבית. כל הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ושפיכות הדמים לא מעניינים את בן גביר. מה שחשוב להם עכשיו זה להתרכז במה שקורה בנגב – בהריסות. הם רוצים להרוס כמה שיותר בתים. ולמען האמת ייאמר, אני אומר, שהם חילקו אלפי צווי הריסה בנגב. זה דבר שלא היה כמותו בממשלה הזאת ובכל הממשלות שהיו. אך בשבוע האחרון אנו הוכחנו, בני ובנות החברה הערבית, ובייחוד באזור הנגב, שאנו יכולים לנהל מאבק עממי המוני מול האתגרים האלה ומול העוול הזה שמנהיגה ממשלת נתניהו. אנו נמשיך בתנועה הזאת, ותהיה שם הפגנה ב-12 ביוני באזור הנגב, כדי שהממשלה הזאת תפסיק את כל הפעולות האלה נגד ערביי הנגב. אני אומר זאת באופן ברור: אין מקום לפרשנות אחרת. אנו רוצים מאבק של שלום, לגיטימי וחוקי, כדי שתפסיק העבריינות הזאת כלפי הנגב, ושינהלו איתנו דו-שיח וידברו איתנו. זו הבקשה שלנו, ואנו אומרים בבירור שאנו רוצים לדבר עם כולם, עם כל מקבלי ההחלטות. אך עד עכשיו ממשלת נתניהו ובן גביר מתעלמת מהסוגיה המרכזית בחברה הערבית, סוגיית האלימות והפשיעה, שהיא בעלייה מתמשכת, ואף אחד לא מגלה עניין בעניין הזה. בשבוע האחרון אפילו ביטלו ישיבה עם יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי, מאזן גנאים, הם ביטלו את הישיבה הזאת. עניין נוסף הוא עניין ההריסות בנגב. הדחפורים שלהם הורסים סביב השעון באזור הנגב. אני רוצה שנמשיך בתנועה הזאת, ואני שולח ברכה לכל הגברים, הצעירים, הנשים והילדים שלנו ולכל מי שהגיע לאזור באר שבע. אני רוצה שנכין את עצמנו גם לשלב הבא, להפגנה הבאה, ב-12 ביוני, ביום חמישי בעוד שבועיים, בעזרת האל, לאחר חג הקורבן. תהיו בריאים.)

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. השר שיקלי, בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אגיד, עוד לפני שאני איכנס למענה הכתוב, לחבר הכנסת אלהואשלה: אי-אפשר גם לעמוד כאן להסית נגדי באופן אישי, וגם לבקש להיפגש ולקדם ביחד שיתופי פעולה. אז אתה תבחר, אם אתה רוצה ללכת בדרך של תומכי חמאס, כמו איימן עודה ואחמד טיבי; אם אתה רוצה ללכת - - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה לא נכון. זה לא נכון. אתה מושך לכיוון לא נכון. הוא לא הסית נגדך. הוא לא הסית נגדך. אל תקשר אותו לתומכי חמאס ותומכי אחרים.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אין בעיה - - -

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת עבאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תומכי חמאס אתם. העברתם להם 30 מיליון שקל במזומן מדי חודש.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתה קורא לנו תומכי חמאס? איך אתה לא מתבייש? העברת כסף לחמאס, אתה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אל תבלבל את הדברים. הוא דיבר כאזרח. הוא דיבר כאזרח, רוצה את הזכויות שלו.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת עבאס, זהו. חבר הכנסת עבאס, שב בבקשה. תודה, שמענו אותך. שב.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתה העברת כסף לחמאס. אתה העברת כסף לחמאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה הוא מערבב את הדברים?

היו"ר מאיר כהן:

חנוך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה הקשר? מה הקשר? זה נושא אזרחי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתה, תומך חמאס אתה.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת חנוך, בבקשה. אני מבקש שקט. גם אתה, מנסור, אל תפריע יותר. זהו. שמענו, הכול בסדר.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זה החבר שלך, אלה החברים שלך - - -

היו"ר מאיר כהן:

חנוך, אני מבקש ממך. השר, תמשיך את דבריך. אל תפריעו. רבותיי - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

משפט ביניים.

היו"ר מאיר כהן:

השר שיקלי ישב פה, הקשיב עשר דקות ולא דיבר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה הוא מבקש, שיתחנף אליו כדי שייפגש איתו? מה, זה הסגנון?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לא, לא. ממש לא.

היו"ר מאיר כהן:

הוא יסביר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה, זה הסגנון? הוא מאיים עליו?

היו"ר מאיר כהן:

הוא יסביר למה הוא התכוון, תנו לו לדבר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אפשר לדבר גם, או שזה עכשיו פרלמנט אני לא יודע איפה?

היו"ר מאיר כהן:

השר שיקלי, תמשיך, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אפשר לדבר. מה הקשר בין חמאס לבין הביקורת שלו עליך, שאתה עשית תוכנית - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

תן לי לדבר, אני אדבר. תשמע, אני קורא את התקשורת בערבית, הכול: הלא, Panet, אני קורא הכול - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, על הדברים שלו עכשיו, מולך.

היו"ר מאיר כהן:

ווליד, בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני מקשיב להפגנות, אני קורא את השלטים. אני קורא, אני קורא ולומד ומבין - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה מגיב לשלטים או לדברים שלו?

היו"ר מאיר כהן:

ווליד, יא חביבי. ווליד, רגע, תן לו לדבר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא מסלף.

היו"ר מאיר כהן:

מותר להעיר, אבל לא להשתלט על השיח. תן לו לדבר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני רואה תקשורת רשמית, טיקטוק, כולל הטרנדים האחרונים להחרים את הקניות בביג או דברים - - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מי אמר?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני לא אמרתי שאתה אמרת. יש טרנד כזה. יש טרנד. תראה: אני בא ואומר, אם רוצים להתייחס בצורה רצינית ולייצר שיתופי פעולה, אפשר לעשות את זה - - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל למה אתה לא שיתפת פעולה לפני התוכנית שלך?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

תן לי לסיים. אם רוצים ללכת לכיוון לאומני - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה אלה האיומים האלה? מה אלה האיומים האלה?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני לא מאיים. אני לא מאיים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל מי אמר את זה? מי אמר? שיקלי, למה אתה לוקח את - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני מייצג ממשלה - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לך מותר להיות לאומני? מה האיומים האלה?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני מייצג ממשלה. תשמעו, אין בעיה. מי שרוצה ללכת לכיוון לאומני, לכיוון של אחמד טיבי, לכיוון של איימן עודה, שאומר שעזה תנצח, וכל מיני דברים כאלה, אם רוצים ללכת לשם, ואללה, מה אני אגיד? אז אין הרבה על מה לדבר. אם רוצים - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שיקלי, אתה מערבב - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אם רוצים להתייחס ברצינות, אפשר לעשות את זה, אבל זה לא ביחד וצריך להיות עקיבים. כי אני אומר, כל דבר שנאמר, גם בשפה הערבית, גם בכלי תקשורת ערביים, אני קורא את זה, ואני לומד את זה. ואני בא ואומר שאני בסופו של דבר, אני לא אתייחס ואני לא אשתף פעולה עם אנשים שיביאו קו לאומני, שיביאו קו אלים, שיביאו קו שבסופו של דבר יש בו יסודות של הזדהות עם אויב מדינת ישראל וניסיון לגרור את האוכלוסייה הבדואית בנגב, לקחת אותה לכיוונים של תמיכה, חס וחלילה, באויבינו. אני, יש לי הרבה כבוד לאוכלוסייה הבדואית בנגב, ולא מזמן היינו גם ברהט וגם בחורה בניחומי אבלים של בדואים שלוחמים בשירות צה"ל. לכן אני מאוד מקווה, שלא נלך למקומות שאתם מבקשים לקחת אותנו אליהם, שהם מקומות רעים. עכשיו בואו רגע נדבר על העמדה שלנו כאחראים על רשויות הבדואים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צריך להגיד תודה רבה כל בוקר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ההצעה שלפנינו, שהצגתם פה, מציגה תמונה מסולפת, חסרת אחיזה במציאות באשר למדיניות של הממשלה. הממשלה הנוכחית פועלת מתוך מחויבות עמוקה לשלטון החוק ולהסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, באופן מוסדר ואחראי לטובת כלל תושבי האזור. קודם כול התחלנו עם תוכנית המיקודים, ועכשיו עברנו לרפורמת הקווים הכחולים. שתי התוכניות האלה, כל המטרה שלהן היא שבנגב לא תהיה סיטואציה שאנשים חיים כאילו שהם בבוליביה. אנחנו חיים במדינה מודרנית, במדינה דמוקרטית, אנחנו חושבים שאזרח בדואי צריך לקבל רמת חיים שהיא לא שונה ממה שיש – לא צריך להיות הבדל בין להבים, בין עומר, בין באר שבע לבין חורה לבין רהט. ככה אנחנו רואים את הדברים. הכול צריך להיות באותו סטנדרט. אגב, היישובים הבדואיים בצפון, מי שיגיע לכעבייה, מי שיגיע לביר אל-מכסור, מי שיגיע לזרזיר, גם אם יש פערים כאלה ואחרים, היישובים האלה הם ברמה מאוד מאוד גבוהה ביחס למה שאני רואה בנגב באופן כללי. ולכן מה אנחנו רוצים? אנחנו הבאנו רפורמה דרמטית - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה יכול לדבר על התוכנית של - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - תוכנית ממשלתית כוללת להסדרת תביעות הבעלות בנגב. תביעות הבעלות, באופן מסורתי – אתה אמרת, ואליד אלהואשלה, שזה מדורי-דורות ומאות שנים, אבל כשזה מגיע לבתי משפט וכשפותחים תצלומי אוויר וכשבודקים את הדברים, אני לא מכיר תביעות בעלות שהגיעו לבית משפט ואנשים בסופו של דבר הוכיחו באמת קניין חוקי על הקרקע. לא קרה הדבר הזה. אנחנו באים ואומרים לתובעי בעלות – זה 600,000 דונם של תביעות בעלות, ואנחנו באים, באופן חסר תקדים, ואומרים לאנשים, בתוך יישובים, בתוך תחום קו כחול: תגיעו לפשרה עם המדינה. יש מנגנון פיצוי שהוא מנגנון פיצוי הוגן. במקום ללכת לבתי משפט, לתהליכים שייקחו שנים על גבי שנים והתנגחות ראש בראש בין תובעי הבעלות לבין המדינה, להגיע לפשרה כדי שאפשר יהיה ליישב את המקומות האלה. בואו ניקח לדוגמה את כסייפה. 70% מהשטח של כסייפה, אי-אפשר לבנות בו. קח את מרעית – ב-80% משטח היישוב אי-אפשר לבנות בגלל תביעות הבעלות. בסופו של דבר, כשאתה מגיע למרעית, כשאתה מגיע לכסייפה, כשאתה מגיע לסעווה – מה ההבדל בין סעווה לבין מה שמחוץ לקו הכחול של סעווה? אין שום הבדל. יש שם כבישים מסודרים? יש שם תשתיות מסודרות? לא. למה זה קורה? בגלל תביעות הבעלות. אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מסדירים את תביעות הבעלות בתוך השטח הכחול כדי שאפשר יהיה לבנות שכונות מסודרות. אם זה הכול שטחים פרטיים, כמו שאתה רוצה להגיע לסיטואציה הזאת, וכל אחד עושה אבו עלי, ואי-אפשר להיכנס לשטח הזה במשך 20 ו-30 שנה – היישוב לא יכול לזוז. לא יכול לזוז ולא יכול להתפתח. אתה יודע מצוין מה קורה בסעווה, ואתה יודע מצוין מה קורה במרעית. האם אנחנו רוצים שיישובים בקו כחול ייראו בדיוק כמו הפזורה, או שאנחנו רוצים שיישוב ייראה כמו יישוב – שיהיו כיכרות, שיהיו עמודי תאורה, שיהיה שטח ציבורי, שיהיה בית ספר? איך יהיו כל הדברים האלה, אם אתה לא יכול לבנות ב-70% מהיישוב, ב-80% מהיישוב? איך? תגיד לי, איך אתה יכול לעשות את זה? לכן, מה שאנחנו באים לעשות זה אך ורק, אך ורק בראייה של טובת האזרחים הבדואים. אך ורק בראייה של טובתם. אתה עכשיו דיברת על ההריסות. אז קודם כול נבוא ונגיד שצריך לעשות הבחנה בין רשות ההסדרה לבין אכיפה נגד בנייה בלתי חוקית. אם מחר אני בונה מרפסת שחורגת ב-3 ס"מ מאיפה שמותר, יבואו ויהרסו לי. מה לעשות? אנחנו חיים במדינה שבה, באזורים שלמים יש בנייה בלתי חוקית בהיקפים חסרי תקדים. אז יש גם אכיפה. אגב, האכיפה מתבצעת במסורה. עד שמגיעים להרוס איזשהו צביר, יש הרבה מאוד תהליך לפני כן. והמקומות שבהם הורסים, או שזה בנייה חדשה לא חוקית, או שהיה הסכם, ואנשים אמרו שהם עוברים למקום שהוקצה בעבורם ולא עברו, אז הולכים לצו הריסה. זה לא כפי שאתה מתאר את זה, שבאים מתוך איזשהו רוע לב ובאים והורסים. אגב, אני בא ואומר, אלה שני כובעים שונים. יש את רשויות האכיפה, אני לא מדבר בשמן, אני מדבר בשם רשות ההסדרה, ואני אומר לך שהרפורמה של הקווים הכחולים יכולה לקחת יישובים שנמצאים בקיפאון מוחלט – נתתי את הדוגמאות של סעווה, של מרעית ושל כסייפה – ולהעיף אותם קדימה. להעיף אותם קדימה, זו המטרה, זה לא בא נגד. אתם סתם מסיתים את האוכלוסייה. באמת, זה מצער לראות שלוקחים את האוכלוסייה, מסיתים אותה לכיוונים לאומניים, יחד בכלל עם ח"כים אסלאמיסטים וח"כים עם אג'נדה של עזה ופלסטין, ובאים ומכניסים את זה לנגב, כאילו יש קשר בין האוכלוסייה הבדואית בנגב לבין פלסטינים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תסביר מה זה ח"כים אסלאמיסטים.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ח"כים אסלאמיסטים? כמוך. יאללה, תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה, אסור לי להביע דעה?

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

יש להיות מוסלמי ויש להיות איחוואן. הגישה שלך היא איחוואנית והגישה האיחוואנית היא אויב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נפלת על הראש? למה אני לא בכלא? למה אני בפרלמנט?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

למה? שאלה טובה, אגב.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, שלוש דקות, אנא הקפידו על שלוש דקות. אחריו – אלון שוסטר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ח"כים אסלאמיסטים, אתה לא מתבייש?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אסלאמיסט.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

האסלאם הוא אשמה?

היו"ר מאיר כהן:

ווליד, ווליד.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא רק גזען, אתה גם - - -

היו"ר מאיר כהן:

ווליד טאהא, בבקשה. חבר הכנסת טאהא. תודה, אדוני. בבקשה, ולדימיר, אני אאפס. בבקשה, אדוני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ממשלת נתניהו נושאת באחריות להפקרה מוחלטת של אזרחי מדינת ישראל בכל הזירות. במסגרת ועדת החקירה הממלכתית שתקום – ואני מבטיח שהיא תקום, השר שיקלי – ראש הממשלה בוודאי יטען: לא ידעתי, או אין כלום כי לא היה כלום, כי זו האסטרטגיה שלכם במשך שנים ארוכות. היום פורסם כי בחקירות שלו, ראש הממשלה אמר את המשפט "אני לא זוכר" לא פחות מ-1,788 פעמים. אז הינה אני כאן לומר לכל שרי ממשלת ההפקרה: לא תוכלו לומר "אנחנו לא זוכרים" או "אנחנו לא ידענו". אגב, השר שיקלי, אם אתה כבר פה, עם כמות הימים שאתה מבלה בחו"ל על חשבון הציבור, אני מציע לך באמת לבדוק ברשות המיסים האם אתה עדיין צריך לשלם מיסים כאן בישראל. בינתיים, בפחות מ-48 שעות של החג, אנחנו ספרנו לפחות שמונה נרצחים בכל רחבי הארץ. רחובות ישראל נראים כמו המקומות הכי פרועים בדרום אמריקה. זה טירוף מוחלט, ואתם, חברי הקואליציה, נושאים באחריות לאסון הזה. לפני שנתיים וחצי הצבעתם על מינויו של כהניסט, עבריין מורשע, סוכן כאוס, חסר כישורי ניהול לאחריות על ביטחון אזרחי מדינת ישראל. מה חשבתם שיקרה? גם לתפקיד שר האוצר מיניתם אדם קיצוני ומשיחי, חסר מושג בסיסי בכלכלה ובכספים. והתוצאות? התוצאות עגומות במיוחד. רק לפני חודשיים, רגע לפני אישור תקציב 2025 חזרתי ואמרתי כי התקציב הזה הוא שקרי, הוא לא רלוונטי. היום אנחנו עומדים בפני חריגה שנעה בין 15 ל-25 מיליארד שקלים ממסגרת התקציב, ומי שמשלם את המחיר זה הציבור הישראלי שעובד ומשרת. עוד מיסים, עוד גזרות, עוד השתוללות יוקר המחיה, עוד קיצוצים בחינוך, בבריאות, ברווחה, בתשתיות. שנתיים וחצי של צמיחה שלילית לנפש. שנתיים וחצי של ירידה חדה ברמת החיים. שנתיים וחצי תחת ממשלת נתניהו מדינת ישראל מתגלגלת מאסון לאסון.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הגיע הזמן לשים לזה סוף. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אלון שוסטר, בבקשה, ואחריו – חמד עמאר. שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני פונה לשר שיקלי. אין שום ספק שמותר לחבר כנסת אלהואשלה, חבר כנסת ערבי, מוסלמי נדמה לי, לתקוף – להביע את דעתו וגם בוודאי לתקוף – את עמדת הממשלה ולצפות לשיג ושיח ענייני על נושאים שעומדים על הפרק. כך מקובל בין אופוזיציה לקואליציה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני מדבר על הסתה. אני מדבר על הסתה - - -

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אני לא שמעתי הסתה. אני שמעתי אמירות נוקבות לגבי המדיניות. אגב, אני לא בטוח שאני מסכים איתו בכל מילה, אבל לומר על הרשימה שהייתה שותפה בממשלה ציונית, אם אפשר לומר, במשך תקופה משמעותית – לא היא גרמה לפירוק אותה ממשלה. זה דבר הזוי מבחינת הצורך האסטרטגי של מדינת ישראל לייצר שותפות יהודית וערבית, אדוני השר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - - על הקשר שבין רע"מ לבין עמדות שקשורות לחמאס על - - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שקר, שקר.

היו"ר מאיר כהן:

השר שיקלי, בבקשה. תנו לו להמשיך.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אם יש עניינים כאלו, אז שיבדקו את זה הגורמים המתאימים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שקר גס.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אני רוצה להתייחס למשפט חמור מאוד שנאמר – או על חוסר ההתייחסות של שר החוץ לגבי הדברים הקשים שאומרים שרים בממשלה וחברי כנסת מהקואליציה באשר למתרחש ברצועת עזה. לבוא בטענות לחברי אופוזיציה, שחלקם אפילו לא חברי כנסת, שאומרים את אשר עם ליבם, לפעמים לא בניסוח מתאים, אבל כאשר שר בכיר ושרים אחרים וח"כים מדברים על כך שמעבר לגבול שלידו אני חי אין חפים מפשע – אין חפים מפשע – ומחברים את זה לתוכנית להגליה ומחברים את זה למלחמת נצח - -

אופיר כץ (הליכוד):

רק לא בסדר הניסוח, שצה"ל הורג ילדים כתחביב? איך אתה קורא לזה בעיית ניסוח? זו בעיית ניסוח? שצה"ל הורג ילדים זו בעיית ניסוח?

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת כץ.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

- - ומחברים את זה לנפגעים אזרחיים רבים, בלי יכולת להביע אמפתיה לכך שיש אזרחים חפים מפשע ובלתי מעורבים שנפגעים במלחמה, שהיא מוצדקת – החיבור הזה ביחד גם פוגע בחוסן הלאומי שלנו לקיים את אותה מלחמה צודקת, וגם מחליש אותנו ברמה הבין-לאומית. מה שצריך לעשות, אדוני היושב-ראש, זה לעשות את מה שנתניהו אמר לפני שנה בקבינט ניהול המלחמה: לעצור את הלחימה, להחזיר את החטופים ולהביא שקט לאזור הזה. אנחנו כול-רוצים, אבל אנחנו לא כול-יכולים. בואו נכיר בזה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חמד עמאר, אדוני, בבקשה, ואחריו מנסור עבאס. יא מנסור, אתה אחרי חמד עמאר. חמד עמאר, ואחריו אתה. אז תשמור את כל האגרסיות. בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ראש הממשלה ביבי נתניהו מתעורר ואומר בישיבת צוות השרים שהקים למיגור הפשיעה בחברה הערבית: צריך להגדיר את ארגוני הפשע כארגוני טרור. מתי הוא מתעורר? אחרי שהדם זורם ברחובות במדינת ישראל. 13 נרצחים רק בשבוע האחרון במדינת ישראל. מצד שני, שמעתי את השר לביטחון לאומי אומר שצריך להביא למשילות במדינת ישראל. שר הכישלון, תתעורר. אתה השר, אתה שנתיים וחצי שר לביטחון לאומי, ואתה מדבר עוד: צריך להביא משילות? זה לא פרסומת בטיקטוק. אתה שר, אתה צריך לנקוט את האמצעים שיש לך על מנת להחזיר את המשילות למדינת ישראל, למגר את הפשיעה. אבל אתה לא עושה את זה. ולהגיד לך, היושב-ראש, ניסיתי למצוא כמה נרצחו במדינת ישראל מתחילת השנה. כל מה שחיפשתי וחיפשו כל העוזרים שלי, מצאנו כמה נרצחו ערבים במדינת ישראל. אתה לא יכול למצוא כמה נרצחו במדינת ישראל בשנת 2024–2025. אתה מקבל נתון ישר כמה ערבים נרצחו. אז נרצחו 103 ערבים מתחילת השנה. אבל יש 100 יתומים של הנרצחים האלה. 100 יתומים מתחילת השנה. אין משילות, אין מהלכים שמבצעים על מנת למגר את הפשיעה. אבל איך יכול להיות שאתה יכול למגר את הפשיעה? היית ניצב, מיקי לוי, במשטרה. אם אחוז הפענוח של המשטרה לא מגיע ל-10%, כל אי-פענוח של רצח מזמין את הרצח הבא. כאשר אתה לא מפענח את הרציחות העבריין יודע שמשתלם ללכת לרצוח, לקבל כמה אלפי שקלים וכמה מאות אלפי שקלים וללכת הביתה, כי אין לך פענוח. מצד שני, מסרסים את המשטרה, אין כוח אדם.

מיקי לוי (יש עתיד):

איום קיומי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה איום קיומי. ראש הממשלה הכריז שזה איום קיומי, אבל אני בטוח שלא ינקוט שום צעד ולא יעשה שום דבר בנושא. מצד שני, ישבתי עם קצין בכיר לא מזמן, והוא אמר לי בצורה ברורה: יש חוסר בכוח אדם – משהו שלא היה אף פעם. מגייסים 1,000 שוטרים, 350 שוטרים מתפטרים. זה מה שהוא אמר לי. אין להם משכורות כמו שצריך, אין להם תנאים,אין להם גיבוי. חוסר המשילות יביא לאובדן שליטה במדינת ישראל, יביא לחורבן במדינת ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. מנסור עבאס, בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה בסך הכול עמד כאן, גם בהיותו חבר כנסת נציג גם של רע"מ אבל בעיקר של הציבור הערבי הבדואי בנגב, והעלה את הסוגיה של האזרחים הערבים בנגב ודרש פתרון. ההפקרה וההזנחה שזכו לה האזרחים הערבים בנגב היא כבר מעל ומעבר, עשרות שנים, ואף אחד לא מצליח להתמודד עם האתגר הזה ולתת מענה. למה לערבב בין נושא שהוא קשור לאזרחים הערבים? האזרחים האלו יצאו ביום חמישי שעבר להפגנה הגדולה מאז עשרות שנים, לפחות שנים רבות. אולי מעל ל-10,000 מפגינים. ההפגנה התנהלה בצורה מופתית. מופתית. ללא הסתה, ללא אלימות, רק בדרישה צודקת: לתת פתרון לאזרחים האלה; לא להרוס להם בתים – צריפים, לא בתים – לפני שאתה נותן להם מענה צודק והוגן. למה לערבב את הדברים? הממשלה הזאת, כל פעם שהיא לא מצליחה להתמודד עם שיח צודק של חלק מהציבור כאן, היא מערבבת את הדברים. מכניסים את חמאס לתמונה ואת הטרור לתמונה ואת ההסתה ואת האחים המוסלמים ואת כל העולם – תתמודדו עם הבעיות האמיתיות של האזרחים. אותו סיפור בנושא של פשיעה ואלימות: לא מצליחים להתמודד עם ארגוני הפשע, למרות שהם יכולים. עכשיו אנחנו שומעים שמתקדמים להכריז על ארגוני פשע כארגוני טרור. איך עושים את זה? מה התשתית לנושא הזה? יש כאן כישלון ומחדל שהתפתחו לאורך שנים, ובעיקר אין תשומת לב, אין הנהגה, אין נחישות, אין משילות וגם אין ריבונות אפילו. בממשלה הקודמת הצלחנו להתמודד עם הבעיה הזאת כי היא הייתה בראש סדר העדיפויות, כי הממשלה הייתה מעוניינת, כי היא השקיעה משאבים, ולא רק כספיים אלא את המשאב האנושי, חשיבה, פעולות, ישיבות, עשייה אמיתית. לכן, כאילו, בכל פעם שוועדת המשנה של השרים מתכנסת, הם מחפשים פתרון שהוא לא התוכנית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הייתה תוכנית 549, החלטת ממשלה, וגם המסלול הבטוח, שהוביל אותו סגן השר יואב סגלוביץ', שמתמחה בנושא הזה. יש הבדל עצום בין להביא שר, סגן שר אז - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - מתוך המשטרה, שמבין את הנושא מבחינה מקצועית, ובין להביא את בן גביר. חייבים להודות בזה. בן גביר, רבותיי, לא מתאים להיות השר לביטחון פנים ולא לביטחון לאומי ולא השר לענייני המשטרה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה כל כך קשה? תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אחמד טיבי, בבקשה, ואחרון הדוברים – גלעד קריב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, לפרוטוקול, אני לא עניתי לשר שיקלי כי הוא שר לא חשוב ולא יהיה בכנסת הבאה. הוא גם נפגש עם מפלגות ניאו-נאציות באירופה, וזו הסיבה שלא אענה לו. כבוד היושב-ראש, אני אדבר על תופעות של גזענות, חלקן של אזרחים וחלקן של הממסד והממשלה, שהתרחשו לאחרונה. הראשונה היא שני נהגי אוטובוס ערבים, פלסטינים מירושלים המזרחית, אחמד קראעין ומוחמד א-סיאג', שעובדים בחברת סופרבוס. הם עשו את עבודתם באזור מלחה, ועשרות אוהדי בית"ר ירושלים מלה פמיליה התנפלו עליהם, קיללו אותם, ריססו אותם בגז, ניבלו את פיהם בביטויי גזענות ושנאה בגלל היותם ערבים, הכו אותם ופגעו בהם. הם טופלו בבית חולים. לקח זמן עד ששניים נעצרו; לקח כמה שעות עד שהשניים שוחררו על ידי בית המשפט, בית משפט השלום, וגם אגב, גם השופט – אלרון – מבית משפט השלום אסר את פרסום שמו של העצור, ששמו דומה לשמו של אחד מחברי הכנסת בספסלים האחוריים כאן, של הליכוד, שיש לו קשר עם מטבע. ואללה, יש לכם IQ גדול. מהר, במיוחד נאור שירי. חשבתי שהוא האחרון שיבין.

נאור שירי (יש עתיד):

- - - אל תכעס, תוציא.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עוד לא הגענו לסגירת חשבון. עכשיו, הם שוחררו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שיקלי גינה את האירוע - - -

היו"ר מאיר כהן:

חברים, זה זמנו של הדובר, אני אקפיד על זה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא שקל אחד אלא יותר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא יושב בין קטי לצגה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, יש מצלמה בתוך האוטובוס. דיברתי גם עם אחמד, גם עם מוחמד, והם אמרו לי שיש מצלמה בכל אוטובוס, הכול מצולם. רואים את כל הפנים. הוא אמר לי שהקצין של החברה מסר את הסרטונים. אני לא יודע אם זה נעשה, אבל אחמד אמר לי שהוא מסר. אם הוא מסר לכם את הסרטון, איך זה שעדיין הם לא עצורים? אם זה היה הפוך, איזה הפגנה בקפלן או בקיסריה, הייתם רואים עשרות נעצרים, ומאריכים להם את המעצר, או ערבים שמשתתפים בהפגנות, וזה כבר קרה. המקרה השני זה מקרה יותר טרגי, יותר קשה, יותר כואב. זה פואד עליאן, זכרו לברכה, מבית צפפא, שנרצח על ידי מישהו שרדף אחריו ברכב. מי זה ה"מישהו" הזה? אגב, השם שדומה לשקלים קשור לפרשה של פואד עליאן, לא של האוטובוסים. המישהו הזה בא אליו לגן ציבורי, ואמר לפואד עליאן ולבן דודו: אסור לכם להיות כאן, זה מקום של יהודים, ערבים מסריחים וכדומה.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת טיבי, עוד 20 שניות, בבקשה, כי אתה כבר ארבע דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה. הם יצאו, חזרו אחרי יומיים, שוב רבו, באו עם מקל. הכו אותם, רדפו אחריהם עם רכב וגרמו לתאונת דרכים ודרסו אותם. המשטרה אומרת שזה פלילי. איזה פלילי? זה פשע שנאה, רצח על רקע לאומני. יהודים גזענים רצחו את פואד עליאן. הייתי בבית שלהם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בית צפפא כולה אבלה, כועסת, זועמת, ובצדק. אני מצפה, אם לא מאלה, אז גם מכם. אגב, תג מאיר הפגינו, מאות יהודים הפגינו במקום הרצח, וכל הכבוד לאלה שבאו להפגין.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אחמד טיבי. בבקשה, גלעד קריב, אחרון הדוברים, ונעבור להצבעה. אחמד, היום דיברת על זה בוועדת הכספים, אבל באמת. בבקשה, אדוני. דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, שלוש משפחות נוספות קיבלו במהלך החג את בשורת האיוב. שלושה חללים נוספים במלחמה הארוכה ביותר בתולדות המדינה, מלחמה שאין לה שם, כי אפילו את הנושא הזה ראש הממשלה הפך לכלי תעמולה. אין לי ספק שכולנו, אנשי ימין ושמאל, חשים צער עמוק ואמיתי על נפילת הבנים וכי העצב הזה שובר יחד את החברה הישראלית כולה. אבל לנו, חברי האופוזיציה, יש תפקיד נוסף, תפקיד שגם הוא חלק מהחובה שלנו לדור המופלא של הילדים והילדות: בצד השותפות ביגון, נדרשים מאיתנו האומץ והיושרה להציב מראה ברורה מול מעשי הממשלה, ובעיקר מול מחדליה. 606 ימים, ואין לממשלת ישראל תוכנית אסטרטגית; אין כיוון לא רק ליום שאחרי – גם ליום הנוכחי. כל מה שיש לנתניהו לומר לציבור הישראלי הוא חזרה שחוקה על סיסמאות והצהרות. לנתניהו אין מושג לאן הולכים, לרון דרמר אין מושג לאן הולכים, לישראל כץ אין מושג לאן הולכים וגם לשר החוץ המתלהם שלנו אין באמת מושג. רק לסמוטריץ' ולבן גביר הכיוון ברור – הכיוון שייקח את כולנו אל התהום, תהום ביטחונית, תהום מדינית, וכן, גם תהום מוסרית. חיילי צה"ל גיבורים אבל נתניהו והשותפים שלו פחדנים גדולים: מסרבים להישיר מבט אל המציאות; מסרבים לקבל את ההכרעות הנדרשות, מתוך תאוות שלטון; מסרבים להבין שתוכנית ההכרעה של סמוטריץ', גם ברצועת עזה וגם בשטחים, באה על חשבון ההשתלבות של ישראל בברית אזורית חזקה שתתייצב מול איראן המתגרענת; מסרבים להבין שאין ניצחון אם בצד המהלך הצבאי אין גם חתירה ליוזמה מדינית; מסרבים להבין שהגל ששוטף אותנו הוא לא אדוות מים קלה אלא צונאמי מדיני, וגם כאן שר החוץ המתלהם לא טרח לומר דבר וחצי דבר; וכן, הם גם מסרבים להבין שמדינה יהודית ודמוקרטית לא יכולה לעצום את העיניים מול היקף הפגיעה באוכלוסייה אזרחית. אחרי מלחמת ששת הימים – כן, פעם מלחמות ארכו שישה ימים – מדינות ערב ייסדו את חזית הסירוב. היום חזית הסירוב שייכת לנתניהו, דרעי, סמוטריץ' ובן גביר, ואת המחיר משלם הנוער הישראלי הצעיר והמפואר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

לכן, אדוני – משפט אחרון – הראש שלנו מורכן לזכר הנופלים, אבל הקול שלנו יישמע גם כשהראש פונה כלפי מטה – קול של תקווה ודרישה להנהגה ישראלית אחרת, להנהגה ישראלית ראויה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. תודה רבה. אם כן, אדוני השר, אתה יכול לסכם. השר שיקלי, אתה רוצה לסכם? לא? הולכים להצבעה? השר שיקלי, תענה. להצבעה, אוקיי. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

36 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

33 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שגם ההצעה הזאת לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל, בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 23 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

23 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר מאיר כהן:

לפני שנעבור לסדר-היום, ואליד אלהואשלה, אתה ביקשת הודעה אישית. מגיע לך על פי התקנון. תעלה לחמש דקות, ואם תקצר – מה טוב.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להגיב לדבריו של שיקלי ולהגיד שקודם כול הוא צריך לטפל בסוגיות של החברה הבדואית, כי הוא ממונה על החברה הבדואית. אנחנו מסרבים בתוקף לתייג את החברה הבדואית כתומכת בכל מיני ארגונים. אנחנו דורשים מהממשלה להתעשת ולקבל החלטה למען החברה הבדואית ולקבל אחריות. לא כל פעם שאנחנו מעלים כאן ביקורת על הממשלה יעלה לכאן שר ויתייג את החברה הבדואית והמנהיגות הערבית בכל מיני תיוגים. זה לא מקובל, לא מתאים לשר בממשלה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

חברים, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: יום לציון אירועי הפרהוד. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ לפתוח את הדיון. לכל דובר מוקצות חמש דקות. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולהשתתף - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש, אחמד טיבי ומנסור. אנחנו מציינים את יום הפרהוד, אני מבקש להקפיד על שקט ולאפשר לח"כים לדבר. בבקשה, סליחה.

אופיר כץ (הליכוד):

ראשית – להשתתף בצער משפחותיהם של סמ"ר ליאור שטיינברג, סמ"ר אופק ברהנה וסמ"ר עומר ואן גלדר. יהי זכרם ברוך. ב-1 ביוני 1941, חג השבועות, פרצו הפרעות, הפרהוד. רחובות בגדאד הפכו לזירת טבח. צעקות "אטבח אל-יהוד" שטפו את השכונות. התושבים המוסלמים, שעד לפני רגע היו שכניהם הקרובים של אותם יהודים, הצטרפו לחיילים והשוטרים והחלו לטבוח ביהודים – הכו בהם, דקרו ושחטו אותם בחרבות ופגיונות לעיני כול, בזמן שנהגי אוטובוסים דורסים את הגופות. הנשים נאנסו, הרכוש נבזז, בתי הכנסת וחנויות יהודים הוצתו וספרי תורה הושחתו. 179 נרצחו, 2,118 נפצעו, 242 ילדים נותרו יתומים ומעל 50,000 בני אדם, רכושם נבזז. צ'חלה הייתה אז רק בת חמש. היא ומשפחתה נאלצו לעבור מבית לבית ולהתחבא על מנת להינצל, על מנת להישאר בחיים. היא לא הכירה שנאה כזאת, היא לא ידעה שקיים בעולם רוע שכזה. הפחד שיתק אותה ואת משפחתה, זה או לברוח או למות. צ'חלה ניצלה על ידי משפחה מוסלמית שהסכימה להחביא אותם, אבל בגדאד כבר לא הייתה המקום שבו גדלה. העיר הייתה חבולה ופצועה, היהודים לא יכלו להתגבר על הזוועות שעברו שם. אחרי כמה שנים צ'חלה עלתה לארץ, הכירה את ג'מיל עובדיה, הם התחתנו, התיישבו בעפולה והקימו משפחה. נולדו להם שמונה ילדים, 20 נכדים ועשרות נינים. צ'חלה היא סבתא שלי. את הסיפורים האלה שמעתי בילדות שלי. שמעתי את הכאב של מה שהיא עברה, שלעולם לא עזב אותה. סבתא שלי לא לבד. חיים היום במדינת ישראל 18,000 יהודים ניצולי פרעות הפרהוד, שגם אצלם הפצע מעולם לא הגליד. הם זוכרים את הכול. לכל הסיפורים ששמעתי וקראתי היו שני מכנים משותפים: האחד, תיאור החיים היפים והשמחים שהיו בעיראק לפני הפרעות. השני, שבעת הזוועות מי שהצילו אותם, את אותם יהודים, היו שכניהם המוסלמים. להבדיל, בעזה, לא שמענו עדות אחת כזאת שמוסלמי עזר לאחד החטופים שלנו. אף אחד מהחטופים שחזרו לא יכול להגיד על אחד שגילה אמפתיה, שניסה לסייע. אין בעולם עם רע ואכזר כמו העם העזתי. לכן אסור לנו לעולם לרחם עליהם או להתחשב בהם. ידוע מה סופו של מי שמרחם על אכזרים. העיראקים לא ביקשו לעצמם הרבה בארץ, אך את ההכרה על הסבל שהם עברו ועל הקשיים שליוו אותם טרם עלייתם לארץ לקחתי על עצמי לספר ולהנציח. זוהי חובתנו, על מנת שנזכור שהשואה הנאצית הגיעה גם לעיראק, והכאב ממנה נצרב בדנ"א של עולי עיראק וגם של דור ההמשך. תפקידנו הוא להנחיל לדורות הבאים את העבר, את מה שהסבים והסבתות שלהם עברו בתפוצות עד שקמה המדינה הזאת, מדינת ישראל, מדינת העם היהודי. אני מודה על שהייתה לי הזכות להעביר את החוק להנצחת זכר קורבנות הפרהוד, שכולל טקס מרכזי של הממשלה, יום ציון בכנסת – שזה היום, ובפעם הראשונה זה נעשה במסגרת החוק ולא בהצעה לסדר-היום – ולהנחיל את זה במוסדות החינוך. לא עוד טקסים וולונטריים ולא עוד בקשות לקיים טקסים, אלא טקסי זיכרון מכוח החוק, כי זו הבמה הראויה עבורם. השנה אני רוצה להנציח את זכרו של שלמה מנצור, זכרו לברכה, שנרצח בשבי חמאס. שלמה שרד את הפרהוד וסחב את המראות הקשים כל חייו. בטוח שהוא לא חשב לרגע שמראות כאלה יחזרו, בטח לא במדינה שאותה עזר להקים. אחותו הדסה סיפרה היום ברדיו על מראה מזוויע שהוא ראה וסיפר עליו רק בשנים האחרונות: הוא על הגג והוא רואה שני פורעים לוקחים תינוק וביחד הם זורקים אותו מאחד לשני, מתעללים בו עד שרוצחים אותו. כל זה מול האימא של התינוק, שמתחננת אליהם שיעזבו ויחזירו לה את התינוק, אבל הם החזירו אותו רק אחרי שרצחו אותו. אותם מראות שנחרתו בנפשם של שלמה וניצולי פרהוד נוספים, של רצח תינוקות, כריתת איברים, חזרו שוב. לצערנו הרב שלמה, ששרד את הרוע של הפרהוד, לא שרד את הרוע של חמאס. לא הצלחנו להגן עליו. אנו עדים להתקפות כלפי יהודים בכל העולם רק בגלל שהם יהודים: שרפת הצועדים שראינו אמש בארצות הברית; רצח שני עובדי השגרירות ירון לישנסקי ושרה מילגרם, זכרם לברכה. האנטישמיות והרצון לגדוע את תקומת עמנו לא יחלישו אותנו. נמשיך בצדקת דרכנו בקדושת החיים אל מול אלה שמקדשים את המוות. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת כץ. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר כהן. חמש דקות לרשותך, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אנחנו מציינים היום פרק כואב, כמעט בלתי נתפס.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר'ה, אני מבקש קצת לשמור על שקט באולם. תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אנחנו מציינים, כאמור, היום פרק כואב, כמעט בלתי נתפס בתולדות העם היהודי במאה ה-20 – פרעות הפרהוד, אשר התרחשו בבגדד ובערים נוספות בעיראק בליל חג השבועות תש"א, בחודש יוני 1941. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, פרעות אלה, שהיו מעשי טבח, שוד ואונס בקהילה היהודית בת כאלפיים שנה, גבו את חייהם של מעל ל-180 יהודים, ובהם נשים, ילדים, זקנים, והשאירו מאות פצועים ואלפי בתים, חנויות ובתי כנסת חרבים. משמעות הפרהוד בערבית היא התמוטטות הסדר, וכך היה. הוא לא היה אירוע מקרי; הוא נבע מהסתה אנטישמית מתמשכת, חדירה של רעיונות נאציים באותה תקופה. מלחמת העולם השנייה פרצה בספטמבר 1949, הרעיונות הנאציים חדרו, לצערי הגדול, גם לקהילות מוסלמיות: אמין אל-חוסייני בארץ, ובעיראק פרו-נאצים; הסתה אנטישמית מתמשכת, חדירה של רעיונות נאציים למרחב הערבי ושנאה אנטישמית כלפי מיעוט יהודי, שחי בשלום בקרב אחיו המוסלמים – כך הם חשבו. במשך יומיים, יומיים של אימה, נשרפו בתי יהודים, נשים נאנסו בפומבי, תינוקות נרצחו – הסיפור שהזכרת, אופיר – ומוסדות קהילתיים חרבו עד היסוד. הזוועה לא הסתיימה שם. לאחר מכן, כאשר שבו חיילי הצבא הבריטי לבגדאד, לא מוצה הדין עם הפורעים. האדמה לא רעדה, והצדק נדם. הפצע נשאר פתוח, עמוק ומדמם. עבור רבים מאחינו יוצאי עיראק, זה היה הרגע שבו התערער האמון בעתידם במולדת שבה חיו דורות על גבי דורות. ולמרות זאת, גם לאחר הפרהוד הם לא איבדו צלם אדם; הם נשאו את הכאב בגאון, בנו קהילות חדשות. חלקם עלו לישראל והעשירו את מדינת ישראל בתרבות מופלאה: במוזיקה, בשפה, במסורת, בפילוסופיה עשירה ומעמיקה. אדוני היושב-ראש, הפרהוד אינו רק פרק היסטורי; הוא לקח. לקח של שבריריות הקיום של מיעוט יהודי בגולה; הוא תמרור אזהרה מפני אנטישמיות, גם כשהיא לובשת כסות פוליטית, כמו שקורה היום. זאת תזכורת לכך שהשנאה ליהודים חוצה יבשות, עדות ותקופות. היום יותר מתמיד עלינו לחנך את הדור הצעיר על הסיפור הזה, לא מתוך רצון לנקום, אלא לזכור, כדי לחזק את תחושת השייכות של בני עדות המזרח והמערב כאחד, וכדי להיאבק באנטישמיות שמרימה ראש גם בימינו. אני קורא למשרד החינוך – בדקתי את זה, אגב, זה עדיין לא הוטמע – לשלב את סיפור הפרהוד בתוכנית הלימודים. אני קורא למשרד התרבות לעודד הפקת סרטים, מחקרים ותערוכות בנושא – אין עדיין. יש בתוכנו אנשים שחוו את הפרהוד, שעדיין לא הגיעו אליהם לעדויות. חשוב להגיע אליהם. מדינה שיש לה זיכרון, חבריי, היא גם מדינה שמחזקת את הזהות, ומדינה שמכבדת במיוחד את הכאב של בניה ובנותיה. יהי זכר הנרצחים בפרעות הפרהוד ברוך, תהא נשמתם צרורה בצרור החיים. ואני מקדיש את הדברים האלה גם לשלמה מנצור, זיכרונו לברכה, שהרבה לדבר ולדבר על זיכרונותיו. אני רק רוצה לקשור את זה עם האנטישמיות שגואה ברחבי העולם – לצערי, גם בעולם המערבי וזה הגיע גם לארצות הברית. זה נמצא בכל פינה. אצטט את מה שאמר – כדאי שנקשיב כולם – כשעלה לכאן שר החוץ, והוא הצליף באופוזיציה, ציפיתי ממנו שהוא יגיד, שבאמת יפרוס בפנינו מה הם עושים כדי להילחם באנטישמיות ולתת לראשי הקהילות היהודיות חומר – לעודד אותם, לחבק אותם ולהראות להם שאנחנו מאחוריהם לא רק באמירה אלא גם בהסברה. אלבר קאמי כתב את "הדבר" ב-1946. הוא השתמש במטפורה – מגפת הדבר – לאנטישמיות, לנאציזם, לפשיזם, ובוודאי לתורת הגזע. הוא הזהיר שהמגפה הזאת יכולה לשוב בכל זמן. והוא כותב: חיידק הדבר אינו מת ואינו נעלם. האנטישמיות לא מתה ולא נעלמת. לעולם. וכשהיום יבוא, ואנחנו עדים לימים כאלה, הדבר יעיר את עכבריו וישלח אותם למות בעיר המאושרת. לצערי הגדול, המאורעות מהימים האחרונים מזכירים לי את הספר הזה, שלמדתי כשהייתי בתיכון – למי שבגילי זה היה חלק מתוכנית הלימודים. זאת המטפורה. אם חשבנו שהאנטישמיות עברה מהעולם – היא חיה ונושמת, החיידק הזה נמצא בכל מקום, והוא מצפה לרגע להרים את הראש. והינה, הרגע הגיע. על מלחמה צודקת מול חמאס הנאו-נאצי אנחנו עוברים מתקפה חסרת תקדים. לשמוע את ממשלות ספרד וקנדה ואנגליה ואירלנד, מזמן – וככה, מצטרפים גם הצרפתים ומציגים אותנו כאויבי העולם והאנושות, ומאיימים עלינו. זה בדיוק הרגע שבו חיידקי הדבר האלה מתעוררים ומאיימים עלינו. תודה רבה לכם.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת כהן. תעלה ותבוא חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. ולחשוב שאנחנו 80 וקצת שנים אחרי השואה. לא ייאמן שהמילים האלה צריכות לחזור.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת קודם כול לפתוח בתודה עמוקה לחברי יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אופיר כץ, שנלחם על זיכרון שואת יהודי עיראק, והמאבק הזה איננו מאבק רק על העבר; הוא מאבק על העתיד, על הזהות שלנו כעם, על היכולת שלנו לראות את עצמנו כחטיבה אחת – עם אחד שעברו של חלק ממנו הוא העבר של כולו. אז לך, תודה, אופיר. היום אנחנו מציינים מעל בימת הכנסת את יום הפרהוד, הפוגרום הנורא שהתחולל בבגדאד בשבועות תש"א, יוני 1941. למעלה מ-1,000 יהודים נטבחו באכזריות, אלפים נפצעו, נשים נאנסו, ילדים נרמסו, בתי כנסת חוללו, בתים נבזזו, רכושם של היהודים נשדד, והכול בשם שנאה אחת – אותה שנאה שידענו לאורך כל הדורות; אותה שנאה שפושטת ולובשת צורה, אבל לא משנה את ליבה. אני ניצבת כאן היום כחברה בכנסת ישראל גם בשם סבתי האהובה, שולמית עיני, שתזכה לשנים ארוכות וטובות. היא הייתה שם, ילדה קטנה בבגדד. היא ראתה את הפרעות בעיניים. היא ראתה את ההמון המוסת שפרץ, אנס, צרח, רצח. היא ראתה את היהודים שנגררו ברחובות, את דמם שנשפך, את האכזריות הבלתי-נתפסת. והיא, כמו חברותיה ומשפחתה, נושאת את הזיכרונות הללו, ובחוכמתה הרבה היא הנחילה את הזיכרונות הללו גם לנו. אבל היא לא הסתפקה בלספר; היא הזהירה אותנו. היא הייתה אומרת לי: לימור, אל תאמיני לקולות השלום, אל תאמיני למילים יפות. יש כאלה שמדברים בשפה אחת אבל מתכוונים לדבר אחר לחלוטין. אל תשכחי מה ראינו שם, אל תשכחי מה הם מסוגלים לעשות. לפעמים כילדה אני זוכרת חלק מהמבוגרים סביבי שמיאנו להאמין. הם שאלו: למה היא כל כך נוקשה? למה היא תמיד חושדת? למה היא לא נותנת לנו להאמין? כשבגרתי, התחלתי לחזות במו עיניי איך אותה שנאה שוב מרימה ראש, והבנתי: סבתי האהובה לא הייתה נוקשה, היא הייתה פשוט מפוכחת. היא דאגה מפני העיוורון וניסיונות ההכחשה כי היא הכירה באמת הכואבת על בשרה היום. כי גם היום יש כאלה שאפשר לקנות אותם במילים יפות, שמתרגשים מכל הצהרה, מכל נאום על שתי מדינות, על דו-קיום, על עתיד משותף. אבל מתחת למילים היפות יש מציאות, ובתוך המציאות יש כוונה והכוונה לא השתנתה. גם היום יש מי שמחנכים את ילדיהם לשנוא אותנו; מי שחולמים על עולם בלי יהודים; מי שמהללים את רוצחי ילדינו וקוראים להם גיבורים. כן, גם היום, גם בבית הזה לצערי, יש מי שמעדיפים לעצום עיניים, להתכחש, להתבלבל, לשגות בתקוות שווא הזויות. אבל אנחנו לא נשתוק, כי מי שבוחר לשכוח את לקחי הפרהוד מזמין אותו שוב; מי שבוחר לא להקשיב למה שנאמר בין השורות יאכל אותה, כמו שסבתא שלי הייתה אומרת. את הלקח הזה אנחנו לא לומדים רק מעבר אנחנו לומדים אותו מההווה. שלמה מנצור, השם ייקום דמו, היה ילד בזמן הפרהוד. הוא שרד את הפוגרום בבגדד, חווה על בשרו שנאה אנטישמית פראית, ובגיל 86, בקיבוץ כיסופים, הוא נחטף מביתו ונרצח באכזריות על ידי מחבלי החמאס ב-7 באוקטובר. אותה שנאה, אותו רצון להשמיד, אותו רוע. אחותו הדסה לא חדלה לרגע מהמאבק למענו. בגילה המבוגר, למרות הקושי הפיזי והנפשי, הגיעה אלינו לכנסת פעמים רבות, במסירות נפש ואהבה בלתי מתפשרת, כדי להשמיע את קולו, לספר יש לנו מי היה שלמה ולהילחם עבורו. שלמה היה אדם של נתינה, של קהילה, של אהבה למשפחתו ולארץ ישראל. היא סיפרה לנו על התקווה שלא כבתה ואנחנו לא ניתן לה לכבות. שלמה הוא הביטוי הכי עמוק לדברי המדרש, שבו נאמר ש"הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב" ולכן אסור לנו לתת להם להשכיח את הדם שנשפך, אסור לתת להם למחוק את השנאה מתחת לחיוך ואסור לנו לשתף פעולה עם אשליות מסוכנות על שלום שאין בו אמת, רק אשליה. יש שלום שהוא שקר, ויש אמת, שהיא אולי פחות נעימה אבל היא מצילת חיים, היא מגינה ושומרת על בני עמנו. האמת היא, חבריי, שהשנאה היא אותה שנאה; המטרה היא אותה מטרה והרצון למחוק את זכר ישראל נותר בעינו וביתר שאת. לכן עם ישראל אינו יכול להרשות לעצמו להיות תמים שוב. רק מי שמקשיב מתחת למילים היפות, רק מי שמבין מה מסתתר מאחורי המילים הללו, רק הוא יוכל להתמודד באמת עם מה שמחכה לנו מעבר לפינה. אני מבקשת להקדיש את הדברים לסבתי שולמית עיני, לשלמה מנצור, להבדיל, השם ייקום דמו, ולכל ניצולי וניצולות הפרהוד, שרבים מהם כבר אינם איתנו; גם לכם, הדור הצעיר, שלא תשכחו, תזכרו את אשר עשה לנו עמלק, שלא תתבלבלו, שתביטו בעין מפוכחת ותזכרו תמיד לאיזה עם מופלא אתם שייכים; שתדעו לזהות את האויב האנטישמי גם כשהוא עוטף את שנאתו באגדות, מתק שפתיים וזכויות משפטיות. יהי זכרם של נרצחי ונרצחות הפרהוד ברוך. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

אמן. תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, יישר כוח על היום הזה. לפני 84 שנים התרחשו מהומות הפרהוד בעיראק בחג השבועות תש"א. לפוגרום הזה קדמה הסתה על ידי רדיו ברלין ששידר תעמולה נאצית בערבית, ופעילות אנטישמית שהובילו שגריר גרמניה הנאצית בעיראק והמופתי הפרו-נאצי אל-חוסייני.

היו"ר מאיר כהן:

חאג' אמין.

אבי מעוז (נעם):

במהלך הפוגרום, האספסוף המוסלמי, יחד עם חיילים ושוטרים, שחטו יהודים ברחובות, הטביעו וחתכו למוות תינוקות, בטנן של נשים הרות נבקעה, המוני נשים ונערות נאנסו באכזריות ומאות יהודים נרצחו. הצבא הבריטי עמד מחוץ לעיר ולא נקף אצבע למען היהודים. ההסתה במסגדים וברדיו התלבשה ככפפה ליד על האנטישמיות האסלאמית, ותורגמה למעשי הטבח המזוויעים. עברו 84 שנים. השנאה האנטישמית חיה ונושמת. ההסתה נגד היהודים ונגד מדינתם, שקמה שבע שנים לאחר אותו פוגרום, לא פסקה וחדשים לבקרים מופצות עלילות דם על חיילי צה"ל. היום, לצערנו, יש בקרבנו מי שמהדהדים את עלילות הדם ונותנים להן לגיטימציה. כלי תקשורת, גורמים במערכת אכיפת החוק, ולשעברים למיניהם שדעתם השתבשה עליהם, והפכו להיות אנטי-ציוניים חדורי שנאה לבני עמם. גם היום יש מי ששואפים, גם בארץ וגם בתפוצות, להשמיד, להרוג, לאבד את היהודים ולחסל את המדינה היהודית. גם היום מנהיגי מדינות ברחבי העולם, לא רק בעולם המוסלמי, בוחרים להתייצב לצד התוקפן האנטישמי ולגנות את מדינת ישראל על רצונה ועל ניסיונותיה פשוט לחיות ולהתקיים. גם היום ההסתה בתקשורת, ברשתות החברתיות ומעל במות מכובדות מתלבשת ככפפה ליד על האנטישמיות האסלאמית והנוצרית ומתורגמת למעשי אלימות אנטישמיים באירופה ובמקומות נוספים בעולם. אבל היום, להבדיל מאז, יש לעם ישראל מדינה. היום יש לעם ישראל צבא. היום יש ליהודים ברחבי העולם מכל קצוות תבל, מקום לבוא אליו. אבל מה שאין היום לעם ישראל, לצערנו, זה לשעברים אחראיים. מה שאין היום לעם ישראל זו אופוזיציה אחראית. כשרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, אדוני היושב-ראש, שהיה מ"פ שלי - -

נאור שירי (יש עתיד):

גם פה אתה מחרב. בשביל מה אתה מדבר את זה עכשיו?

אבי מעוז (נעם):

- - מדבר על טיהור אתני בעזה - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בוגי לא באופוזיציה.

אבי מעוז (נעם):

- - ואומר שיש אצלנו מי שהתפיסה שלהם היא "מיין קאמפף" במהופך, זה שמן למדורת האנטישמיות. כשראש ממשלה לשעבר אולמרט, העבריין המורשע, אומר שישראל מבצעת פשעי מלחמה בעזה וקורא לשרים בממשלה טרוריסטים ואויבי ישראל אמיתיים, זה שמן למדורת האנטישמיות. כשסגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן, שעומד היום בראש סיעה באופוזיציה, טוען שאנחנו הורגים תינוקות כתחביב, זה שמן למדורת האנטישמיות. כשהרמטכ"ל לשעבר חלוץ, קורא לראש ממשלת ישראל אויב שצריך לקחת בשבי, זה שמן למדורת האנטישמיות. אני מציע לכולם, לכל הלשעברים לשעבר, לקחת בחשבון איך אמירות חסרות אחריות שכאלה שופכות שמן על מדורת האנטישמיות. תזכרו את הפרהוד. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

ומשהו, משפט על אחדות? אדוני יגיד?

אבי מעוז (נעם):

בטח. ביחד ננצח, בעזרת השם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. השר שיקלי, בבקשה. השר שיקלי, אתה גם מסכם את הדיון הזה וגם מציג את החוק הבא, אז תעלה גם עם החוק הבא בבקשה, שלא תצטרך לעלות ולרדת.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מביא ברשותכם את נאומו של שר החינוך לציון 84 שנים לאירוע הפרהוד וזיכרון הקורבנות: לפני 84 שנים בחג השבועות, תש"א–1941, התרחש אחד הפרקים הכואבים בתולדות עמנו, הפרהוד. בלב בגדאד, בלב הקהילה היהודית העתיקה והגאה של בבל, נרצחו למעלה מ-180 יהודים. צריך לומר שהנתונים יכולים גם להיות הרבה מעבר לכך, אין שום תיעוד סטטיסטי של היקף האבדות – לפחות 180 יהודים. אלפים נפצעו, נשים נאנסו, הרכוש נשדד ובתי כנסת חוללו. הזוועה הזו התרחשה לא על ידי כובשים זרים אלא על ידי שכנים, אנשים שחיו בקרבת היהודים במשך דורות והוסתו לשנאה, לאלימות ולרצח. חשוב לציין שאיש ממבצעי הרצח, איש מהרוצחים, איש מהאנסים, לא נענש על מעשיו. הפרהוד היה לא רק פוגרום מזעזע בתקופת השואה וחלק משיתוף פעולה בין שלטונו של עאלי אל-כילאני בעיראק יחד עם המופתי הפלסטיני, ששמו הוזכר פה, צריך לומר. המופתי שידר מדי יום ברדיו של בגדאד נאומים מלאי שטנה וארס נגד היהודים. אחרי שעשה זאת בהצלחה במאורעות תרפ"ט, עשה זאת לאחר מכן גם בעיראק ולאחר מכן גם מברלין לכל העולם הערבי.

היו"ר מאיר כהן:

הוא גר בברלין.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

הוא גר בברלין, היה לו שם משרד, הייתה לו משכורת עתק מהשלטונות הנאציים. זה פרק שמרבים להסתיר אותו. נמשיך עם דברי שר החינוך. הפרהוד לא היה רק פוגרום מזעזע, אלא חלק ממגמה של הסתה, ניכור ואיבה כלפי היהודים בכל ארצות ערב; סמל לשבר עמוק ביחסים שבין היהודים לעולם הערבי ולהבנה שאין ביטחון לעם היהודי אלא בארצו שלו, במדינה ריבונית משלו. יהדות בבל, מהקהילות העתיקות ביותר בתולדות עמנו, שמנתה לפני מלחמת העולם השנייה כ-150,000 יהודים, נאלצה לעזוב את ביתה, להפוך לפליטה. גורל דומה פקד קהילות יהודיות רבות במצרים, בלוב, בסוריה וכדומה. זו גם המשמעות ההיסטורית של חוק יום הזיכרון הלאומי לקורבנות הפרהוד של חברי, יו"ר הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, שאושר בשנה שעברה, כתיקון מאוחר אך חשוב, לעוול של השכחה. במלחמה הנוכחית הטרגדיה הזו קיבלה ממד נוסף, כאשר שלמה מנצור, שורד הפרהוד, שניצל כילד מאותו פוגרום בבגדאד, עלה לארץ, בנה משפחה לתפארת, שירת את מדינת ישראל ונרצח באכזריות בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר בקיבוץ כיסופים. אותו ילד ששרד את זוועות הפרהוד איבד את חייו בפוגרום שנעשה על אדמת ארצנו, במלחמה נגד קיומנו כעם חופשי וריבוני. אגב, מתוך אותה משנה אידיאולוגית אסלאמו-נאצית, שהחל אותה המופתי וממשיכים אותה בדורנו חמאס ודומיו. מאז 7 באוקטובר כולנו חשים באופן עמוק ואישי יותר את המשמעות של מראות זוועה נגד יהודים בשל יהדותם. הפורעים שפרצו לבתים בשדרות, בכיסופים, בבארי ובניר עוז לא היו רחוקים באכזריותם, אם לא עלו על הפורעים שפרצו לבתי היהודים בבגדאד. כאז כן היום, עומדת מולנו אותה שנאה עתיקת יומין המבקשת למחוק את קיומנו. אבל כאן יש הבדל עמוק. אנחנו כבר לא עם חסר מגן. יש לנו מדינה, וצבא וריבונות. מדינת ישראל היא בית, מקלט, מבצר. זאב ז'בוטינסקי דיבר על קיר ברזל, שיגן על העם היהודי. היום הקיר הזה קיים, והוא בנוי מהחלטיות, מהקרבה ובעיקר מאמונה בצדקת דרכנו. רק בעזרת העוצמה הזו נוכל להבטיח את קיומנו, את שלומנו, ואת עתיד ילדינו. מערכת החינוך מחויבת לעצב דור שמכיר את ההיסטוריה היהודית במלואה, גם את גטו ורשה וגם את בגדאד, גם את מרדכי אנילביץ' וגם את הרב עזרא דנגור, רבה הראשי של בגדאד, שכאשר נשאל על ידי המלך פייסל, בשנות העשרים, האם היהודים בעיראק הם ציונים, הייתה תשובתו: כולנו ציונים, מפני שאנו מתפללים שלוש פעמים ביום לשוב אל ציון. בשנים האחרונות שילבנו את סיפור יהדות ארצות ערב בתוכנית הלימודים. בתיכון נבחן הסיפור כחלק מתוכנית הבגרות. כך למשל, במסגרת תוכנית יהלום בהיסטוריה בחינוך הממלכתי לומדים תלמידי ישראל תוכנית ייחודית, הכוללת יחידות הוראה מקוונות העוסקות בפרהוד, החיים בעיראק, העליות, משבר העלייה והבנייה בארץ. בחינוך הממלכתי-דתי הפרהוד נלמד כנושא חובה בכיתה י"א. ואציין כי המורים בחינוך הממלכתי ובחינוך הממלכתי-דתי עוברים ימי עיון שעוסקים ביהדות עיראק ובנושא הפרהוד. אנו עם אחד, עם היסטוריה אחת, ושורשים בארץ ישראל. חובתנו המוסרית והחינוכית לזכור, לספר וללמד. לזכור את הקורבנות, את הגבורה ואת הציונות שנולדה מתוך האפר. הפרהוד הוא סיפור ישראלי, סיפור יהודי וסיפור אנושי. אני קורא מעל בימת הכנסת למנהלי בתי הספר, למורים ולתלמידים: עשו את הזיכרון הזה לנחלת הכלל. שלמה מנצור, זכרו לברכה, כבר לא איתנו, אבל דרכו, סיפורו ולקחו כן איתנו. זה החוב שלנו. זו השליחות שלנו והייעוד שלנו. בברכה, יואב קיש שר החינוך. עד כאן דבריו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. תודה רבה לכל הדוברים. זה ציון של יום חשוב.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה. השר שיקלי. בבקשה, אדוני, תציג את הצעת החוק.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

דברי שר האוצר: כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ההצעה המובאת בפניכם מבקשת להפוך את הוראת השעה שנקבעה בשנת 2023 להוראת קבע, ולקבוע כי התקופה שבה משפר דיור יכול להחזיק בשתי דירות ולהיחשב בעל דירה יחידה תעמוד על 18 חודשים – ולא 24 חודשים כפי שנקבע במקור בחוק מיסוי מקרקעין. מדובר בתיקון נקודתי, מדוד ומאוזן, אשר מבוסס על ניסיון שהצטבר בשנתיים האחרונות. תקופת 24 החודשים שנקבעה בעבר יצרה בפועל תמריץ לדחיית מכירת הדירה הישנה, והובילה להצטברות מלאי משמעותי של דירות בהמתנה – דירות שאינן זמינות לשוק, אך ממשיכות ליהנות מהטבות מס ייחודיות. תופעה זו פוגעת בזוגות צעירים ובמשפרי דיור חדשים, מביאה לירידה בהיצע בפועל, ומשפיעה לרעה על מחירי הדיור, ויוצרת הטיה במס, המיטיבה בעיקר עם משקי בית בעלי הכנסה גבוהה, אשר יכולים להרשות לעצמם להחזיק שתי דירות במקביל לתקופה ממושכת. עד כאן, לשון החוק.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון האישי, היות שההצעה היא לקריאה הראשונה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת; חבר הכנסת מתן כהנא – לא נמצא. חבר הכנסת אלעזר שטרן. שלוש דקות. אחריו – רם בן ברק. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש. שיקלי, שמע משהו, יש לך הזדמנות, תקן נזקים. אני אסביר לך איזה נזק. אתה האשמת בנבזיות חסרת גבולות את ראש השב"כ, את היועצת המשפטית לממשלה, על ניגוד עניינים. אתה לא מתבייש?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

מה הבושה? קראת את הדברים? קראת את הדברים - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה לא מתבייש. תזכור, בסוף אתה רק שיקלי. נכון, עכשיו יש לך תפקיד. זה רק תפקיד. קראתי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כאשר יש - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

קראתי. קראתי. קראתי. קראתי. בוא אספר לך משהו. בוא אספר לך משהו, להבדיל ממך, להבדיל ממך, אני עשרות שנים וגם כל שבוע עכשיו – להבדיל ממך – אצל משפחות שכולות, בבתי חולים - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - - מטיף בשער. אתה רוצה לשמוע - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תרגיע. תרגיע. אני יודע איפה אתה. תרגיע. בבתי חולים, במחלקות שיקום.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני רוצה להסביר לך משהו: אף פעם לא חשבתי שאני או חלק מחברי הכנסת שאני פוגש שם, גם מהצד הזה של המפה הפוליטית, מישהו יעז לחשוב שאולי צריך לבקר פחות אם אנחנו כבר 40 שנה או יותר מ-40 שנה מלווים משפחה, שאולי אנחנו יוצרים ניגוד עניינים. תקשיב, הרי אתה יודע, כתבת לי. בוא נגיד את האמת, כתבת לי שאתה מכיר את האירוע, נקטת בצ'.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

קראתי. קראתי. קראתי. תרגיע. בוא נגיד, הבחור שמדובר עליו - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

היו"ר מאיר כהן:

אולי תאירו את עינינו על מה הוויכוח.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לא משנה.

היו"ר מאיר כהן:

לא משנה, אז קדימה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז אני אאיר. תיתן לי בבקשה דקה, אני אסביר, גם בגלל שהוא הפריע לי.

היו"ר מאיר כהן:

חצי דקה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש לוחם ביחידה הכי מבצעית של שירות הביטחון, שהיה במקומות שלא אני הייתי ושיקלי בטח לא היה שם, וקיבל אותות והערכות והכול. הבן אדם קיבל מחלה קשה מאוד, לפני כמה עשרות שנים. הלוחמים, המפקדים שלו, ממשיכים ללוות אותו. כל זמן שיכלו, והמצב הרפואי אפשר, הביאו אותו ליחידה. וכשלא, עמדו מסביבו. הוא לימד אותם, העביר להם את מה שהוא יודע. אני הייתי שם, אני התרגשתי מהמשמעות של רעות. והוא גם היום חלק מאותם אנשים שמלווים פצוע או חולה במצב מאוד קשה לאורך עשרות שנים. בא המודל הזה לחיקוי - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כתבתי כל הכבוד, יפה מאוד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בא המודל הזה לחיקוי, שהוא בית ספר לערכים בשביל כולנו, איך נהיים שר בממשלה, בממשלה, והוא לא מתבייש - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - - שהתלוננו על הטרדה מינית. אתה שדיברת - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - לקחת את הדבר הכי חשוב שישנו – הוא לא מתבייש לקחת את הדבר - - -

היו"ר מאיר כהן:

השר שיקלי, אתה יכול, יש לך זכות - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - - בצבא ההגנה לישראל, וכולנו יודעים למי הגיע - - -

היו"ר מאיר כהן:

השר שיקלי, אתה יכול - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

תתבייש.

היו"ר מאיר כהן:

השר שיקלי, אתה יכול לענות. זכותך. זכותך להתפרץ לדיון, אנחנו ניתן לך. בסדר, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בא שיקלי – שאני לא רוצה להיות המורה שלו, כולם יודעים איך הוא נהיה שר, איך הוא הרוויח את המקום שלו – ולוקח את הערך הכי מקודש שלנו, והכי קשה גם – בגלל שאפשר ללכת להלוויה, אפשר ללכת לשבעה, אפשר לבקר פעם בבית חולים, אבל לשמור על זה עשרות שנים זה אתגר מיוחד. והוא רוצה שהיחסים בין ראש השב"כ לבין היועצת המשפטית – שהוא בן זוגה – שיצהיר על ניגוד עניינים של טיפול בפצועים. תתבייש לך, ותתבייש בממשלה שאתה שר בה.

היו"ר מאיר כהן:

אני מקווה שאנחנו לא עושים נזק לאנשים המדוברים. השר שיקלי - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא כבר עשה נזק.

היו"ר מאיר כהן:

השר שיקלי, אתה מסתפק בדברים שאמרת?

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - אתה שר במדינת ישראל, תתבייש. קצת כבוד.