ישיבת מליאה בתאריך 03/02/2025 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום שני ה' בשבט התשפ"ה, 3 בפברואר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5436/25 וכלה בהצעת חוק פ/5473/25: הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – שקיפות בתהליך קבלה לעבודה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק הנגישות הלשונית, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון – לקוח כשיר), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק כליאת אסירים ביטחוניים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק כליאת אסירים ביטחוניים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק חינוך טכנולוגי חובה, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק הממשלה (תיקון – בדיקת פוליגרף שנתית לבירור הדלפות מדיוני ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת מירב בן ארי ויאיר לפיד; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – פיצוי בגין האשמות שווא בדבר פשעי מלחמה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק גירוש מסתננים תומכי המשטר במדינת אריתריאה ומסתננים שביצעו עבירות במדינת ישראל, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת איתמר בן גביר; הצעת חוק גירוש מסתננים תומכי המשטר במדינת אריתריאה ומסתננים שביצעו עבירות במדינת ישראל, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק גירוש מיידי של מסתננים התומכים במשטר מדינתם, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק החזקת תכשיר אפינפרין במוסדות חינוך ובמקומות ציבוריים (תיקון – החזקת תכשיר אפינפרין בכלי טיס וברכבות), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה (תיקון – זכאות לאחר חזרת חטוף או נעדר), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת איתמר בן גביר, לימור סון הר מלך וצביקה פוגל; הצעת חוק-יסוד: זכויות בהליך פלילי, של חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הפיקוח הפרלמנטרי, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק עידוד עזיבה מרצון של תושבי חבל עזה, התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת איתמר בן גביר, יצחק קרויזר, צביקה פוגל, לימור סון הר מלך, עמיחי אליהו ויצחק שמעון וסרלאוף; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – טעינת רכב חשמלי באמצעות יישומון תשלום אחוד), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הודעה ללקוח בדבר הטלת עיקול על חשבונו), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון – התאמת השירות והפיצוי לצורכי הלקוח), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת יעקב אשר ואליהו ברוכי; הצעת חוק לצמצום הריכוזיות בענף הפרסום במדיה, התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת אביחי אברהם בוארון, ששון ששי גואטה, משה פסל וארז מלול; הצעת חוק להקמת מוסד להשכלה גבוהה בעיר רהט, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק יום המודעות למחלת הסרטן, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – פעילות ייצורית הכוללת אריזה), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק-יסוד: רמת הגולן, של חברי הכנסת יצחק קרויזר, צביקה פוגל ואיתמר בן גביר; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – החמרת ענישה על יידוי אמצעי פירוטכני באירוע ספורט), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי במוסדות להשכלה גבוהה, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק הגנה על מתחם הר הבית, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – עדכון הסיוע וההטבות לאלמנה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – אי-תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק אצל יחיד בענף הסיעוד), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת איתמר בן גביר ולימור סון הר מלך; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תיאום דמי ביטוח), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – תיקונים שונים), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מטרות המוסד, מינוי מנהל ופיקוח פרלמנטרי על מאזן ודוח כספי), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות לעבודה חלקית), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק טיפול בפעוט עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק מינהלת מילואים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק מניעת סיוע הומניטרי לאויב, התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת איתמר בן גביר, יצחק קרויזר ולימור סון הר מלך; הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון – אירועי חובה להקמת ועדת חקירה ממלכתית), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת אורית פרקש הכהן; הצעת חוק לקביעת תקציב למרכזי ההנצחה – מרכז בגין, מרכז רבין ומכון למורשת בן-גוריון (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת אופיר כץ, ולדימיר בליאק, נאור שירי, קטי קטרין שטרית ואושר שקלים. נוסח מתוקן להצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (הפניה לאפיון הרשויות המקומיות) התשפ"ה–2024. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. מי שמבקש לנאום מוזמן להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הנואמים, חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברות וחברי הכנסת, שחף דנינו ואליאב אבוקסיס מבאר שבע נהרגו בשבת בתאונה בצומת הנשיא, ארבעה חודשים לפני חתונתם. שני צעירים שנסעו לקטוף תותים עם חברים ולא חזרו. באותו היום רוכב אופנוע בן 40 נהרג בתאונת דרכים עצמית סמוך לצומת כפר יאסיף, ונער בן 16 נהרג בהתהפכות אופנוע במועצה האזורית גזר. ביום שלישי שעבר נהרג רוכב אופנוע נוסף, בן 30, בתאונה ליד כפר הרא"ה, ובה נפצעה גם הולכת רגל בת 60. ביום רביעי נהרג גבר בשנות העשרים לחייו בהתהפכות רכב בשדרות יוליוס סימון בחיפה. בלילה האחרון נהרג בכביש 6 פועל בן 65, שנפגע מרכב בזמן עבודתו. בשבוע שעבר מת מפצעיו הילד בראל לב סורוצקין, בן תשע בלבד. הוא נפצע אנושות בשבת שעברה כשהאופנוע הקטן שעליו רכב התהפך ליד קיבוץ חמדיה. 42 הרוגים מתחילת השנה. במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים חוגגים ועושים טקסים. היה לא מזמן טקס דירוג ערים מקדמות בטיחות בדרכים. השרה חילקה תעודות הצטיינות. זה היה על השנה הקטלנית ביותר ב-20 השנים האחרונות, עם 439 הרוגים. מתחילת השנה אנחנו כבר עם 42 הרוגים. הדבר האחרון שזה הזמן שלו הוא טקסים. הגיע הזמן לעבודה רצינית ופעילות להציל חיים – יכולנו להציל. יש עוד חיים שייקטפו, ואם לא נעבוד עכשיו לא נציל אותם. ואנחנו יכולים. זה הזמן – שהממשלה תתעורר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, ואחריו – חבר הכנסת יצחק שמעון וסרלאוף.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול פנו אליי תושבים בדואים מהיישוב אל-עוג'א, ליד יריחו. יש מתנחלים שנכנסו ליישוב לפנות בוקר ושרפו את המסגד ושרפו גם טרקטור. דובר רבות על הנושא הזה. פניתי גם לשר הביטחון וגם לגורמים שאחראים לנושא הזה. אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן להפסיק את האלימות הזאת, להפסיק את הטרור של המתנחלים בגדה המערבית. הגיע הזמן לשים סוף לנושא הזה. לא יכול להיות שאין צבא ואין משטרה על מנת לעצור את המתנחלים האלימים האלה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת יצחק שמעון וסרלאוף, ואחריו – חבר הכנסת משה סולומון.

יצחק שמעון וסרלאוף (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בנאומיי הקרובים אקדיש דקה זו לזכרם של הנופלים גיבורי האומה, שחירפו נפשם למעננו. אזכיר את שמותיהם, את סיפוריהם ואת גבורתם. לא נשכח אותם. נמשיך ללכת בדרכם. יהי זכרם ברוך. אני אפתח בחברי אביעד, אביעד ניימן, בנם של נעמה ואליקים. לאביעד 11 אחים. נישא לשיר ולהם ארבעה ילדים. הם התגוררו במצפה יריחו. אביעד שירת בחטיבת כרמלי, נפל בקרב בשמחת תורה האחרון בכיבוש ג'בל בלאט בדרום לבנון. בקרב זה נהרגו עוד שלושה מחבריו לפלוגה. אביעד נפל לאחר 240 ימי מילואים. הוא הספיק להילחם בדרומה ובצפונה של הארץ. בפעולתם האחרונה אביעד וחבריו מצאו מצבור גדול של אמל"ח ונשק רב שנועד לפגוע בתושבי זרעית. בכך הוא הציל חיים רבים. השיחה האחרונה שלי עם אביעד הייתה כשהוא היה בעזה. שלחתי לו הודעה שאני מתגעגע לנגב, כי גם אני הייתי נגביסט וגם הוא. הוא שלח לי תמונה של הנגב ואמר לי: יצחק, לך יש גם נגב וגם גליל. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה שהזכרת לנו. יהי זכרו ברוך. וכעת חבר הכנסת משה סולומון.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה, אדוני היושב-ראש. כמנהגי אני עומד כאן השבוע ומקדיש את הנאום בן הדקה שלי הפעם לזכרו של רב"ט אברהם פטנה, השם ייקום דמו, גיבור ישראל, שבמותו הציל חיים רבים. אברהם היה בן 20 בלבד בנופלו. הוא נולד בטירת כרמל להוריו איילנש ואווקה. הוא אח לשלמה, לנצנת ולאברש. באוגוסט 2023 התגייס לצה"ל והצטרף כלוחם מעברים לגדוד ארז של המשטרה הצבאית. אברהם אהב את השירות הצבאי, הוא השקיע בכל משימה, פעל במסירות ובנחישות, ואף סיים את הטירונות כחניך מצטיין. לצד היותו לוחם אמיץ, אברהם היה גם אוהד שרוף של מכבי חיפה. כדורגל היה אהבתו הגדולה, והקבוצה הירוקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו. ב-16 בנובמבר 2023, בעת שעמד על משמרתו במחסום כביש המנהרות, הוא הבחין ראשון בחוליית מחבלים חמושה. ללא היסוס חתר למגע, נטרל את האיום, ובכך מנע פיגוע כבד בירושלים. מפקדיו ציינו: אברהם הציל את ירושלים. מאז נפילתו אלפי אוהדי מכבי חיפה ממשיכים לפקוד את האנדרטה שהוקמה מחוץ לאצטדיון סמי עופר, שם הונחו תמונותיו לצד צעיפים ירוקים, כמחווה לאהבתו הגדולה לקבוצה ולרוח הלחימה שהפגין גם בקרב וגם ביציע.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אימו איילנש אמרה: הבן שלי גיבור, הוא זיהה ארבעה מחבלים ומנע אסון גדול. אביו החורג, באבי זגאייה, הוסיף: אנחנו מאוד גאים בו. הוא היה אדם אמיץ וחזק, הוא רצה להתקדם כקצין בצבא, זו הייתה השאיפה שלו. מעשיו יחיו בליבנו לנצח, ומהקרבתו נלמד את המשמעות האמיתית של אהבת המולדת. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה. חבר הכנסת אריאל, שיהיה האחרון הדוברים לשלב זה, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "עשינו ככל שנוכל, עד נפל האחרון ולא קם", כתב חיים גורי על מחלקת הל"ה. היום, ה' בשבט, לפני 77 שנים נהרגו 35 לוחמי הפלמ"ח תחת פיקודו של דני מס בדרכם לגוש עציון הנצור בידי האויב הערבי, אויב ערבי ששם לעצמו מטרה לסיים את עבודתו של היטלר, מטרה שהוא עדיין דבק בה גם בעזה, גם ביהודה ושומרון וגם במקומות נוספים. החיילים הלוחמים התגלו, נלחמו עד טיפה דמם האחרונה במסירות נפש עילאית, ועליהם ציטטתי את חיים גורי: "עשינו ככל שנוכל, עד נפל האחרון ולא קם". ארבעה חודשים לאחר מכן קמה מדינת ישראל. עוד 19 שנים חלפו, גוש עציון שוחרר, יחד עם חלקי מולדת נוספים. כמו שאנחנו רואים בימינו, מסירות הנפש של דני מס וחבריו עודנה מפעמת בעם ישראל. היא סוד כוחנו, היא עוצמתנו. 77 שנים אחרי – יהי זכרם של לוחמי מחלקת הל"ה ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. יהי זכרם ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. אני מתכבד להזמין את שר התקשורת חבר הכנסת שלמה קרעי להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, איפה – יצא חבר הכנסת קלנר. רציתי דווקא לפתוח בסוגיה שנוגעת אליו.

היו"ר אמיר אוחנה:

הוא עוד ישוב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא עוד ישוב. בכל מקרה, אני כן אפתח, אדוני היושב-ראש, כי אני שמח שאתה כאן איתנו. הצעת החוק הזו, ניסה חבר הכנסת קלנר להצמיד אליה הצעת חוק פרטית. עכשיו, לי זה לא משנה, כי הצעת החוק הממשלתית בסוף תעבור, בשינויים שאנחנו נידרש – אבל לא אפשרו לו להצמיד, מסיבה מאוד תמוהה, בעיניי, מכך שהצעת החוק שלו קצרה יותר וממוקדת יותר מהצעת החוק הממשלתית. הצעת החוק הממשלתית כוללת בתוכה גם את הארכת הוראת השעה וגם הסדרי מעבר בתוך הוראת השעה, כשהצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת קלנר כללה בתוכה רק הארכת הוראת שעה. למעשה, זו ההצמדה הכי טבעית שיכולה להיות. חבר הכנסת גם גילה את הבעייתיות שבתום הוראת השעה הנוכחית והוא ביקש להאריך אותה. מגיעה הצעת חוק ממשלתית שגם עושה את אותה הפעולה, ומה יותר מתבקש מלהצמיד?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא מכיר את פרטי המקרה הזה. מתי הוגשה הבקשה להצמיד?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אסביר. לא נתנו לו להצמיד כי התאריך של הארכת הוראת השעה אצלו שונה מהתאריך בהצעת החוק הממשלתית. זה דבר שאני, אני מספיק זמן בכנסת – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא מכיר את פרטי המקרה. אבל אם הוא הגיש אותה אחרי שהסתיים סדר-היום ביום שני, אז – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא, לא זאת הבעיה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא זאת הבעיה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הצעת החוק הממשלתית למעשה מאריכה רק בחודשיים את הוראת השעה, כשהצעת החוק שלו מאריכה עד סוף השנה. אנחנו, בוועדה, בכל מקרה נבקש חצי שנה ולא חודשיים. אבל שינוי תאריך? בגלל שינוי תאריך לומר שאי-אפשר להצמיד?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא הכרתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בעיניי זה דבר מאוד תמוה. לא היו דברים כאלה. מקשיחים את הכללים יותר מדי בכל מיני דברים שנוגעים לחברי הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא יכול להתייחס למה שלא הכרתי, אבל אם תרצה, אבדוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסדר. אני מעלה את זה בפניך, אדוני היושב-ראש. זו לא הפעם הראשונה שפתאום יש הקשחת כללים ממה שהיה נהוג לפני שמוניתי לשר, וזה קצת תמוה בעיניי. בכל מקרה, בואו נדבר לגופו של עניין. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפניכם היא צעד הכרחי, שנועד להבטיח את המשך הפצת השידורים במערך עידן פלוס תוך שמירה על אינטרס הציבור לקבלת מידע ותוכן מגוון באופן נגיש וללא עלות. הצעת החוק הממשלתית מבוססת על ההבנה כי עידן פלוס הוא מערך הפצה ממשלתי שנועד להנגיש שידורי טלוויזיה לכלל אזרחי המדינה, ובפרט לאוכלוסיות שאין להן גישה קלה לספקי תכנים מסחריים, בעיקר בגלל המחיר. זהו מערך שמאפשר לכל אזרח לצפות בשידורים ציבוריים ופרטיים הנכללים בו ללא תשלום. הצעת החוק למעשה מבקשת להאריך בחודשיים את הוראת השעה שנחקקה כאן בשנה שעברה. בעצם הוראת השעה נחקקה, ונקבע בה שהערוצים הפרטיים עולים בחינם על מערך עידן פלוס, והתנאי לכך היה סגירת המרבב הראשון – וגם על זה תכף אדבר. המרבב הראשון נסגר, עמדנו בתנאי הזה של החוק, אבל חוק השידורים שהיה צריך להגיע לכנסת ואפילו כבר להתקדם ולהיות בשיא הדיונים, עדיין נמצא, כבר למעלה מארבעה חודשים, בנסחות במשרד המשפטים. אנחנו עובדים קשה מאוד כדי להשלים את הפערים וכדי להביא את ההצעה הזו כבר בחודש הבא לכנסת. לכן, בוועדה נבקש להאריך את הוראת השעה לא בחודשיים, כי זה לא יספיק, כי אחרת נצטרך להעמיס על זמן הכנסת היקר עוד הצעת חוק שתאריך בעוד חודשיים ובעוד חודשיים. אנחנו נבקש להאריך אותה בחצי שנה, עד סוף חודש יולי, כשעד אז, להערכתנו, כן נצליח להשלים את חוק השידורים הכולל את הרפורמה, שתובא, בעזרת השם, בחודש הבא לכנסת. ההוראה קובעת – אותה הוראת שעה שנקבעה קבעה, כמו שאמרתי, שגופי השידור הפרטיים לא יחויבו בתשלום עבור הפצת תכנים במערך שידורים ציבורי. כך אנו מוודאים כי השידורים, מגוון השידורים, מגוון הערוצים – גם אותם הערוצים שעד להוראת השעה לא היו על המערך, אותם ערוצים זעירים, ארבעה ערוצים זעירים, שידוריהם ימשיכו להיות זמינים לציבור הרחב ללא חסמים כלכליים, תוך קידום חופש הביטוי של כל גוני האוכלוסייה ויצירת תשתית שתכיל מגוון רחב ככל הניתן של דעות ותכנים. חשוב להבהיר, הארכת הוראת השעה אינה פתרון קבוע אלא שלב ביניים הכרחי עד להבאת מסגרת חקיקתית רחבה יותר לכנסת, שתסדיר את סוגית הפצת השידורים, בין היתר, באופן מלא. אנחנו עמלים במלוא המרץ במטרה להביא זאת למליאה כבר בחודש מרץ הקרוב. פעלנו במשרד התקשורת לגיבוש פתרון מקיף לשוק השידורים כולו, כולל ההסדרה של אותו מערך ציבורי, מערך עידן פלוס. בהמשך, בהצעת החוק אנחנו קובעים שבתוך שלוש שנים הוא יהפוך ליישומון חינמי, לאפליקציה, שתהיה הרבה יותר נגישה ונוחה לכולם. אך עד להשלמת חוק השידורים, חובתנו לדאוג שהשירות החשוב הזה יימשך ללא הפרעה. אנחנו צריכים לזכור, חבריי חברי הכנסת, שהפצת השידורים במערך עידן פלוס היא נדבך מרכזי בשירותי התקשורת הציבוריים במדינת ישראל. יש לנו אחריות. מצד אחד, אנחנו משלמים מיליארד שקל לערוץ אחד, ומצד שני, כמה עשרות מיליונים כדי להנגיש לציבור את מגוון הערוצים הקיים במדינת ישראל. כדי לוודא שכל אזרח, ללא תלות ביכולת כלכלית או גישה לטכנולוגיות פרטיות, יוכל ליהנות ממגוון השידורים הקיימים, אני קורא לכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, להאריך את הוראת השעה ולהבטיח שבתקופת המעבר תישמר נגישות הציבור לשידורים חשובים אלו. אני רוצה להסביר מה יקרה אם לא תוארך הוראת השעה. אם לא תוארך הוראת השעה, החל מחודש פברואר ארבעת הערוצים שמוגדרים היום בחוק ערוצים זעירים, שהם ערוץ 9, ערוץ 14, ערוץ 24 וערוץ הלא TV, לא יחויבו להיות על המערך. הם בעצם לא יהיו על המערך, מכיוון שהעלות שנדרשת מהם לפי החוק הישן היא עלות גבוהה יותר מזו שנדרשים לשלם הערוצים הגדולים יותר, 12 ו-13. לכן בעצם עד להוראת השעה הזו כל אותם הערוצים הקטנים לא היו על מערך עידן פלוס. אני רוצה לומר מילה נוספת על תהליך שדרוג המערך. כחלק מהצעת החוק, מהוראת השעה שנחקקה בשנה שעברה, נדרשנו – בעצם, הרשות השנייה נדרשה, היא זו שמפעילה את מערך עידן פלוס – לסיים את פעולתו של המרבב המיושן, הוא נקרא המרבב הראשון, ולהעביר את הערוצים מהמרבב הראשון למרבב השני ולשדרג את המערך. המרבב הראשון אכן נסגר ב-31 בינואר. בתקופה הזו, בשבועיים הקרובים, בעצם החל מ-1 בפברואר ועד סוף השבוע הבא, יש צוותים שהגיעו מגרמניה להתקין כאן עוד משדרים נוספים. המשדרים הקיימים עוברים תהליך שדרוג. לכן, אנחנו באמת מקבלים – אגב, אנחנו נחשפים לראשונה; תמיד אמרו לנו באוצר, באגף התקציבים: מי צריך את המערך הזה? צריך לסגור אותו, לא צריכים אותו, היום הכול פתוח, הכול באינטרנט. קיבלנו אלפי פניות, אפילו אפשר לומר עשרות אלפי פניות, בימים הראשונים של סגירת המערך, הרשות השנייה קיבלה. רוב הדברים נפתרים בקלות בסריקה מחדש של התדרים. חלק מהם עדיין לא נפתרו כי המשדרים באותם מיקומים עדיין לא הותקנו, כי אנחנו בתהליך השדרוג הזה. חלק, אלה שרכשו את אותם הממירים לפני למעלה מעשר שנים, גם נדרשים לרכוש את הממיר החדש שמתאים למערך החדש. בעצם אפשר לומר שכל מי שיש לו טלוויזיה חכמה ובתוכה יש את הממיר של עידן פלוס, זה בוודאות, 99%, אפילו ודאות של 100%, לפי מה שנאמר לי, קולט את השידורים של המערך החדש. הוא, כנראה, יצטרך לחכות עד שהימים האלה יעברו והמערך ישודרג. מי שעדיין לא, מי שקנה את אותו ממיר מיושן מאוד לפני 15 שנה, כנראה שיצטרך לשדרג את אותו הממיר שלו, בעלות מינימלית מאוד, ויקבל שידורים מלאים שכוללים מגוון רחב יותר של ערוצים. כי מי שהיה לו את הממיר הישן לא היה יכול לקלוט את כל השידורים של הממיר החדש. היום כלל הערוצים עוברים להיות משודרים באותו ממיר חדש, ואנחנו מקווים, בעזרת השם, שעד סוף השבוע הבא תהליך השדרוג יושלם לטובת הציבור, לטובת כ-200,000 משפחות, לפי ההערכות של הרשות השנייה, שמחזיקות בבית את שידורי מערך עידן פלוס ולא מחוברות לאף אחד מהספקים. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו בוועדה, ולהאריך את זה עד סוף חודש יולי. עד אז, בעזרת השם, נספיק להעביר את חוק השידורים המלא כאן בכנסת, עם פתיחת השוק לתחרות וכל הרפורמה הקיימת בו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר התקשורת. אנחנו נעבור לדיון האישי. אני נועל בזאת את רשימת הדוברים. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 79 חטופים עדיין בעזה. היום היה צריך להתחיל המשא ומתן על השלב השני של ההסכם, משלחת לא יצאה. זה נכון שראש הממשלה נמצא בארצות הברית, אבל משלחת לא יצאה. ובמקביל אנחנו שומעים את הקולות. שומעים את הקולות של בן גביר מבחוץ, שמסביר את הסיפור שבמעבר רפיח יש אנשים שמזוהים כרשות פלסטינית, שזאת האמת, אבל את המילים האלה אסור להגיד לנתניהו, כי יש את סמוטריץ', וזה הסיפור. סיפור פוליטי. ואנחנו אומרים מכאן: לא ניתן לדבר הזה לעצור. חייבים להחזיר את האנשים לכאן. זה לא מחיר שמשלמים עבור החטופים, זה מחיר שהממשלה חייבת לשלם עבור ההפקרה שלה ב-7 באוקטובר. זה הסיפור האמיתי. ומאחורי הסיפור הזה יש אך ורק פוליטיקה קטנה. ואני מזהיר את חבריי לקואליציה: אל תיתנו לזה יד, לא לסמוטריץ' ולא לקולות של בן גביר שמתחרה עם סמוטריץ' על הבייס. יש דברים חשובים יותר מבן גביר וסמוטריץ'. אם דיברנו על חיי אדם, מה שקורה עם הפשיעה בחברה הערבית, שאני מזהיר ממנו כבר שנתיים, ממשיך ומתרחש. 27 נרצחים בחברה הערבית נכון להיום. האחרון, ילד בן 14 בלוד.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

יואב, 28.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שלושה נרצחים באבו סנאן אתמול בלילה. שלושה נרצחים באום אל-פחם ביום שישי. ואיזה פתרון הממשלה מוצאת, או ראש הממשלה מוצא? הוא ממנה את השר חיים כץ, שמקבל את ההודעה כשהוא נמצא בהודו, כשר תיירות. הוא הדמות שתהיה אחראית למאבק בפשיעה בחברה הערבית. אין מה לומר חוץ מזה שהממשלה הזאת מזלזלת בחיי אדם. ואני חוזר מדיון שהיה היום בוועדת הכלכלה בנושא של תאונות דרכים. עלייה של 21% בתאונות הקטלניות, ואין דיונים על זה בממשלה, למרות שראש הממשלה מינה את עצמו כיושב-ראש ועדת שרים ב-24 בנובמבר. זה לא רק קהות חושים, זה חוסר אכפתיות. ואני קורא שוב מכאן לממשלה להתעשת. אם יש חוט מקשר בזמן בין כל הדברים שאני מדבר עליהם, זו העובדה שיש קהות חושים וחוסר אכפתיות לחיי אדם. אפשר לעשות אחרת, עם אנשים אחרים, עם ראש ממשלה שירצה לעשות. ראש הממשלה הזה איננו רוצה לעשות. ליבו גס בחיי אדם. פשוט בלתי נתפס. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר – אני לא רואה, אבל בטח יש פה מישהו. יש? אין שר? טוב, בבקשה לעצור את השעון.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני עוצר את הזמן. איפה השר? תקראו לשר. השר פה. ממשיכים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה. אדוני השר, בוועדת חוץ וביטחון, צריך להגיד את האמת, אנחנו במקרה הטוב משחיתים את זמננו לריק על נושא חוק הגיוס. אני מניח שגם בצד הזה, בצד הפוליטי של הקואליציה, מבינים את זה. לפני שבוע, בניסיון להסביר למה צריך שההגדרה של חרדי תגדיר מי שלומד בישיבה לא רק מגיל 14 עד 16 או עד 18, אמרו איזה שני ח"כים חרדים – תשמע, כבוד השר, וגם אדוני היושב-ראש – שאם יבוא מישהו בגיל 17 ויחזור בתשובה, איך נוכל להבטיח לו שהוא לא יתגייס? זאת אומרת, אם במדינת ישראל יש כאלה שמחזירים בתשובה, אז הם אומרים כמה התורה יפה, כמה היא נכונה, כמה העם היהודי הוא העם הכי עתיק, איזה חגים יפים יש, מהם ערכי המשפחה. עכשיו הוא גם יוכל להגיד להם: וגם לא תעשה צבא. בוא, תחזור בתשובה, לא תעשה צבא, תראה כמה דברים טובים יש בלהיות יהודי. זאת יהדות אחרת, שונה, שמתגמדת. כבר לפני שבוע ראינו את זה כשריקי ברקוביץ, אימא של אייל זכרונו לברכה, שנהרג יחד עם גל איזנקוט בעזה, דיברה על היהדות שלה. והיום ברשותכם אני אקריא רק חלק מהדברים, בכמה דקות שנשארו לי, מראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן.

היו"ר אמיר אוחנה:

כמה דקות? אתה לארג'. כמה שניות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני סומך עליך. הרב יעקב מדן שותף לאמנת גביזון-מדן, מתנחל, מגדיר את עצמו – השר מיקי, תקשיב, זה חשוב – – –

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אני גם סומך עליו שתקבל את מסגרת הזמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אוקיי. שומע? אז כבר לקחת לי. אז אני רוצה להקריא – טלי, את איחרת היום, לא שמעת את הרב מדן, לדעתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

כבר שמעתי אותך ארוכות – – – מי שציטט את זה בוועדה היום.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא ציטטתי את הרב מדן. אז אני אקריא: אני מייחס חשיבות עליונה לתורה וללומדי התורה מכל המגזרים. האמונה שלי בתורה ובקדושתה כוללת גם אמירה ברורה שהתורה לא ניתנה בשום פנים כדי לחמוק מאחריות ישירה לנתינת כתף מתחת לאלונקה שמחזיקה את כל מדינת ישראל. אני חושב שהדברים האלה, אם מדינת ישראל תומכת בצורה כל כך מסיבית במי שלא מקבל את העיקרון הזה, היא למעשה אומרת אמירה פוזיטיבית לגבי הצבא. העובדה שחלק אחד בציבור נושא בנטל יותר מאחרים זה בלתי אפשרי ועלול לפגוע גם בגיוס בהמשך. אבל הדגש, אדוני, אני מסיים, וגם בתור שר תרבות – אולי צריך להעביר את הנושא של תורה לתרבות, בגלל שממציאים פה יהדות חדשה. זאת לא יהדות שהרב מדן – הבן שלו, דרך אגב, הוא קטוע שתי רגליים מעל הברך, גם כן במלחמות בעזה. הבן של ריקי, זכרונו לברכה, נהרג. שניהם תלמידי חכמים. זה לא יכול להיות, אדוני, שהבניין הזה ייתן יד להמצאת תורה שהיא תורה של השתמטות. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, השר זוהר, אני רק רוצה להגיד לך משהו שחשוב לי שתשמע. השר מיקי זוהר – טוב, אני אדבר, אני מניחה שתשמע את זה. היום בריאיון שלך בגלי צה"ל דיברת – אתה שומע? אני רק רוצה להגיד לך מילה אחת.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

מירב בן ארי (יש עתיד):

דיברת היום בריאיון בגלי צה"ל על חוק הגיוס; אני קוראת לו השתמטות – לא משנה, לא נסכים. אבל תבין משהו אחד, בתור מי שיושבת בוועדת חוץ וביטחון – אין חוק. גם השותפה שלך – אין חוק.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה את רוצה ממני?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, את גם בוועדת חוץ וביטחון.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

הכול בסדר, טלי, לא אמרתי שום דבר. רק אמרתי שגם את בוועדת חוץ וביטחון. אין חוק. אז אתה התראיינת היום ריאיון שלם על חוק – אין חוק גיוס. אז חשוב גם לדייק את הדברים, כי אי-אפשר לדבר על חוק גיוס כשאין חוק גיוס. חשוב ששרים בממשלה ידעו על מה הם מדברים. אבל אני רוצה לדבר על שרה בממשלה, אחרת. לפני כמה ימים השרה סטרוק קיימה פגישה עם משפחות חטופים. מה שנקרא, איתרע מזלה והיא פגשה משפחות חטופים. הרי לכיכר החטופים היא לא מגיעה, לעצרת בכרמי גת ברור שהיא לא מגיעה; היא אפילו לא הייתה בניר עוז ובעוטף או בקיבוצים. היא אף פעם לא הייתה במקומות האלה – בדקתי. היא פעם אחת הגיעה למלון של מפונים, ושם כמובן אמרו לה: אין צורך שתבואי. אבל היא קיימה שיחה עם משפחות חטופים, והייתה שיחה לא קלה. מן הסתם, המשפחות מודאגות. ואז היא אמרה להם את המשפט האלמותי, ואני מצטטת: אם לא אכפת לך – היא אומרת את זה לחטופה, כמובן – "את שוחררת מהשבי כי אני הרמתי את היד שלי בעד השחרור שלך". כן, זה מה שהיא אמרה. מה יש לומר אחרי משפט כזה, שהיא הרימה את היד? קודם כול, תודה רבה לשרה אורית סטרוק על זה שהיא שחררה חטופה שנפלה בשבי במשמרת שלה. הייתי אומרת שאולי נדאג לך לפרס ישראל, אולי למדליה? לא נראה לי. נראה לי שעשית את התפקיד האלמנטרי שלך בתור ממשלה שבה הופקרו החטופים. אבל מעבר לעניין הציני הנוראי הזה, היא גם אותה שרה שאמרה בגלי צה"ל בריאיון במאי, כשהייתה אותה עסקה, ואני מצטטת – אני רואה שאתה מקשיב – אותה עסקה, היא הייתה ב-1 במאי, ולדי, והיא אמרה בגלי צה"ל: זו עסקה איומה ונוראה. חיילים שעזבו הכול מאחור ויצאו להילחם למען מטרות שהממשלה הגדירה, ואנחנו זורקים את זה לפח – שים לב – בשביל להציל 22 איש או 33, אני לא יודעת כמה. אין לממשלה כזאת זכות קיום.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. לסיום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני נותנת משפט סיום. אני רק רוצה להגיד לך, השרה סטרוק, אני מתביישת בך. אני מתביישת בך כאימא, שאת מדברת ככה. אני מתביישת בך כאישה. אין דבר מוסרי יותר מלהחזיר את החטופות ואת החטופים שלנו הביתה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איבוד משילות לגמרי במדינת ישראל. בבוקר הגעתי למשפחות שהילדים שלהם נרצחו בלילה. אבא של אחד הנרצחים אומר לי: הבן שלי רק עכשיו השתחרר ממילואים, עובד באבטחת אוניות, פשוט סיים משמרת, הלך לאכול משהו בקיוסק, הוא והחברים שלו; מגיעים כמה ברכב, יורדים, לא אחד ולא שניים ולא שלושה, עם קָלאץ', מרסיסים את כל מי שיושב שם; הבחור מצליח לשלוף את האקדח וגם לירות. אבל אתה יודע, נשק ארוך מול אקדח וכמה אנשים – אין מה לעשות. רוצחים שלושה, פוצעים שניים ובורחים, ועוד שורפים את האוטו. תגיד לי, האם במדינה נורמלית יכול לקרות דבר כזה? אנחנו חייבים להפסיק להגיד: זה אירוע פלילי. זה טרור, ובטרור נלחמים, ובטרור מכניסים את השב"כ. אני לא יודע, אלה שמתנגדים להכנסת השב"כ – אני, כשהייתי שר במשרד האוצר והייתי חבר ועדת השרים למיגור הפשיעה, אמרתי את זה ליועץ המשפטי: אם לא נכניס את השב"כ, הטרור ישתלט, כי אין פשיעה יותר, זה טרור. ואני רוצה להגיד לך, הרבה כאן יושבים, ואומרים: זה אצל הערבים, שימשיך להיות אצל הערבים. אבל חבר'ה, זה אצל הערבים עכשיו. אבל זה יעבור ליהודים.

רם בן ברק (יש עתיד):

זה כבר אצל היהודים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה כבר אצל היהודים, זה יעבור ליהודים. אותם פושעים שיורדים, יודעים לפרוק מרכב, לרדת, לירות, לברוח, לשרוף אוטו – מקצוענים. ואותם מקצוענים, גם בזה – עכשיו פשיעה, יהיה טרור. וברגע שיהיה טרור, אז אולי המדינה תתעורר. נרדמתם, ממשלת 7 באוקטובר. נרדמתם ב-7 באוקטובר, אל תירדמו עכשיו ואל תיתנו לפשיעה להשתלט במדינת ישראל. זה טרור, ובטרור נלחמים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. בבקשה, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, אנחנו כל פעם עולים לכאן, ולצערי הרב המספרים רק עולים. אבל אני אגיד לכם את האמת: אני אישית כבר מתביישת בזה. אני אישית כבר לא יודעת מה אפשר עוד לומר כדי שתשמעו ותבינו ותעשו את מה שצריך לעשות. אני כבר לא יכולה לעקוב אחרי המספרים. מאתמול בלילה יש לנו חמישה נרצחים. חמישה נרצחים, ריבונו של עולם. ילד בן 14, מה הוא הספיק לעשות בחיים שלו כדי לקבל את העונש הזה? ומה עוד אתם יכולים להגיד לנו? שאתם לא יודעים מה לעשות? אני אגיד לכם בוודאות: אתם כן יודעים, אבל אתם לא רוצים. פשוט מאוד, אתם לא רוצים. אני אגיד עוד דבר, יותר קשה מזה: כשמישהו יכול לעשות ולא עושה, אז הוא שותף במעשה. כן, הוא שותף במעשה. מי שיכול למנוע עוד רצח ולא מפסיק את הרצח, הוא שותף למעשה. זה מה שקורה במדינת ישראל כלפי האזרחים הערבים. איפה השר לביטחון לאומי, שר הפנים, שאמור לשמור על האזרחים? אולי בהודו. אני צריכה להתכונן ולקרוא לפני מה קורה בהודו מבחינת פשיעה ואיך מיגרו את הפשיעה, אולי הוא יביא לנו פתרון משם, או אולי ראש הממשלה, שנמצא בארצות הברית – בכל מקרה אנחנו מקווים ומתפללים שהמהלך ימשיך, ושהמלחמה תיפסק ושהחטופים יחזרו – אבל הוא אולי יביא לנו עוד פתרון יצירתי מארצות הברית להפסקת הפשיעה והאלימות? אולי. אבל אתם יודעים מה? לא צריך, לא את ארצות הברית ולא את הודו. יש תוכנית קיימת, מפורטת, מגובה בתקציבים, שרק צריכה את האנשים הראויים, המקצועיים, שרוצים באמת לעשות את הדבר הנכון. זה מה שצריך, לא משהו אחר. אז מה עושה המשטרה במדינת ישראל? הולכת ואוסרת את קיומן של (אומרת בערבית: ועדות להפצת השלום,) שהמטרה של העבודה שלהם זה לעשות שלום בית, שלום בין האנשים, ליישר הדורים, למנוע דברים לפני שמתפרצים. אז הממשלה והמשטרה הולכות ואוסרות עליהם לפעול על פי חוק, והדם ממשיך לזרום בבית, לא רק בכבישים וברחובות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי, תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא יעלה ויבוא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת. הגענו למצב, היושב-ראש, שעולים לדוכן חברי הכנסת, בעיקר חברי הכנסת מהחברה הערבית, ומתריעים, מאיימים, שאם לא תעצרו את הפשיעה אז היא תזלוג לחברה היהודית. הם רוצים להפחיד את היהודים בזאת: שאם לא תטפלו בפשיעה, אז יום אחד זה יגיע גם אליכם. ואני אומר לאלה: אל דאגה, היהודים ידעו לטפל בפשיעה כשהיא הגיעה אליהם, ועשו את זה בהצלחה. אבל הם לא יודעים לטפל בפשיעה כאשר הקורבנות הם ערבים. וגם אני מאלה שכבר מתביישים לדבר בשפת המספרים: הגענו למספר כך ולמספר כך. זה אפילו מזעזע. אילו הייתה לנו ממשלה שאכפת לה מזה, שבאמת מעניין אותה חיי אדם, בעיקר חיי אדם של אזרחים ערבים, היא הייתה ממנה שר שבאמת יטפל בסוגיה באופן מסור, באופן מקצועי, ולא ראש ממשלה שיפקיד את התפקיד בידיו של אדם שיחד עם התפקיד המקורי שלו יש בידיו חמישה תיקים או ארבעה תיקים. מאז שהוא קיבל את מילוי המקום על התפקיד, הוא לא בארץ. אני לא שמעתי ממנו מילה, משפט, על מה שמתרחש בתוך הארץ בתחום הפשיעה. משחק המספרים הזה, זה משחק שמתחיל להיות משחק מזעזע. קודם כול זה צריך לעניין את המדינה, כי המדינה אמונה על ביטחונם האישי של אזרחיה, אלא אם כן המדינה תכריז ברבים שהאזרחים הערבים הם לא אזרחיה. אין בעיה, אבל שיגידו את זה. אז אנחנו נדע שאנחנו צריכים להסתדר, כי אנחנו לא אזרחיה של המדינה. אבל הם גם לא אומרים את זה, גם לא מטפלים בפשיעה, וגם מאפשרים זליגת נשק בכמויות מזעזעות לידיים של הצעירים הערבים, ואנחנו צריכים להתנהג כמו ילדים טובים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא, כעת חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, אדוני השר, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שאולי לרגע אחד יהיה מעבר לפוליטיקה, מעבר למריבות, אולי יצליח לחלחל פה ללב האנשים שיושבים בחדר הזה. אני רוצה לדבר איתכם דווקא על העדויות שמספרות ומספרים אלה ששבו משבי החמאס. הם אומרים שכשהם היו שם במנהרות, בזמנים הכי קשים שלהם, הם שמעו – בפיסות מידע שהיו להם – את המשפחות שלהם נלחמות עליהם, הם שמעו את ההפגנות וידעו שיש אנשים במדינת ישראל שלא שכחו אותם, שנלחמים עליהם, והם ידעו שהם צריכים להיאחז בחיים כי המדינה עושה מה שהיא צריכה לעשות כדי להחזיר אותם. ולמה אני מספר לכם את זה? אני מספר לכם את זה כי ראש הממשלה יצא לנסיעה מדינית ולפגישה עם הנשיא טראמפ, שהוא הכוח המניע מאחורי עסקת החטופים, ושם הולכים לדבר על שלב ב'. מהו אותו שלב ב' הזה, שאנחנו מתייחסים לזה כאילו במונחים טכניים? שלב ב' הזה אומר להחזיר עוד אזרחים ישראלים למדינת ישראל, אזרחים שהופקרו על ידי הממשלה הזאת. עכשיו דנים עליהם אם נמשיך במשא ומתן ונחזיר אותם לארץ או שנסנדל את העסקה. ראש הממשלה נוסע עם תרמיל בעייתי – הוא נוסע עם זה ששר האוצר שלו אומר לו: אני נותן לך קווים אדומים; הוא נוסע עם זה שבן גביר תוקף אותו כאילו מהאופוזיציה, אבל הוא לא באמת באופוזיציה, כי שר התיירות שלנו מחזיק את התיקים של בן גביר על תנאי. מחזיקים תיקים על תנאי בממשלה הזאת. יש שר אחד שמחזיק ארבעה תיקים. אין בעולם מקום ששר יכול להחזיק ארבעה תיקים ובאמת להגיע לעבודה. ביום ראשון הוא שר התיירות, ביום שני הוא השר לביטחון פנים, ביום שלישי הוא שר המורשת וביום רביעי הוא שר הנגב והגליל. אז אם צריכים לעשות follow up על פגישה בשבוע הבא, לא יודעים באיזה יום הוא אמור להיות השר. איזה הזיה הדבר הזה, ואיזה חוסר רצינות. אני רוצה לומר מפה מה שראש המפלגה שלי אמר לפני כמה שעות בניר עוז, אותו מקום שהקואליציה מסרבת להגיע אליו וראש הממשלה לא מוכן לדרוך בו: אנחנו ניתן רשת ביטחון אמיתית לממשלה, היא לא תתפרק. אז שנתניהו לא ייכנס לחדר ויגיד: אין לי ברירה. יש לך ברירה, לברירה קוראים "יש עתיד", לברירה קוראים "אופוזיציה אחראית". נעשה כל מה שצריך לעשות בשביל להחזיר את האחים שלנו והאחיות שלנו למדינת ישראל. אין לכם מנדט לסנדל את העסקה הזאת. תודה רבה, אדוני היו"ר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שלום גם לקהל, בהזדמנות הזאת אני רוצה לברך את הרמטכ"ל הנכנס זמיר. אבל אני רוצה שנייה לתהות ביחד איתכם, חבריי חברי הכנסת, על איזה לוגיקה מסוימת, כי אנחנו שומעים הרבה פעמים – גם על המינויים שהיו במהלך 15 החודשים האחרונים – שלרמטכ"ל הקונספציה ולצבא הקונספציה ולמפקדי האוגדות, ול-whatever, האוגדונרים של הקונספציה, קשה מאוד להסכים עם היכולת שלהם למנות אנשים אחרים. נכון? כאילו באים ואומרים: אנחנו רוצים לשנות דברים, ואתם – אני פונה אליכם, אבל למעשה זו מתודה מאוד-מאוד סדורה של הימין שבא ואומר: מי שכיהן, לא יכול למנות. כי יש איזה היגיון מסוים כשאתה אומר אני רוצה לשנות פרדיגמה של ארגון מסוים. אבל אני באמת תוהה על הצביעות, אני לא אגיד המסוימת, הצביעות שבעיניי מזעזעת. למה? כי בעוד שאת הצבא ואת כל שירותי הביטחון על שלל הזרועות תוקפים על המינויים, הממשלה – שהיא גוף שולי לחלוטין בחיים של האזרחים שלנו – היא מנועה, ובכלל יש לה איזה פטור, כמו פטור מתור – פטור ממינויים, היא פטורה מאחריות. היא יכולה למנות רמטכ"ל, היא יכולה למנות ראשי זרועות, היא יכולה למנות בכירים בשלטון הציבורי. אבל אני תוהה, ככה בהיגיון הפנימי, תגידו לי אתם, גם חבריי חברי הכנסת וגם מי שיושב בקהל: האם מישהו שראה בחמאס נכס יכול למנות מישהו אחר? האם מישהו שיצר מנגנון העברת כספים סדור ב-PayBox לחמאס, הוא יכול למנות? האם מי שיצר את כל שלטון הקונספציה, ניהול הסכסוך, הוא יכול למנות? האם מישהו שעשה למעלה מ-15, 16 מבצעים נגד החמאס ונכשל כישלון חרוץ באירוע שצריך היה לגדוע אותו עוד באיבו, בגראד הראשון או השני, האם הוא יכול למנות? האם ממשלה שאחראית למיטוט ביטחון הפנים במדינת ישראל עם למעלה מ-576 נרצחים בשנתיים של כהונה, היא יכולה למנות מישהו? האם שלטון שנמנע באופן סדור מלקחת אחריות או בכלל לבטא את המונח או את המילה "אחריות", הוא יכול להגיד לנו ולהרצות לנו על מינויים? האם מישהו שבזמן כהונתנו, בטבח הנורא ביותר מאז הקמת מדינת ישראל נחטפו 253 אזרחים, הוא יכול להרצות לנו ולמנות מינויים בכירים? במשפט אחרון: כל השלטון הזה יצר בצורה מאוד מאוד סדורה, בהתבטאויות אין-ספור בתקשורת, החל מחברי קבינט, ראש הממשלה, שרי ביטחון, שרי אוצר – אמרו ודגלו בניהול הסכסוך, בדחיית הפתרון, ב"חמאס הוא נכס", אז אתם יכולים להמליץ לנו או לדבר איתנו על קונספציה ומינויים?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. תקבל עוד חצי דקה להרמת המיקרופון.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני התלבטתי על מה לדבר היום כי יש המון נושאים לדבר עליהם, כי כנראה אין משהו אחד שהממשלה הזאת מתפקדת בו כמו שצריך. אז בחרתי לדבר על שלושה נושאים שמצביעים על זה שאנחנו מדינה בהתפרקות: הראשון הוא כמובן ההצהרות של חברי ממשלה, שר המשפטים, שרים אחרים, חברי כנסת, שמודיעים שהם לא יצייתו לבית המשפט העליון, לא ישתפו איתו פעולה. אני שואל אותך, חברת הכנסת טלי גוטליב, האם לדעתך אנשים שמודיעים שהם לא יישמעו לבית המשפט העליון, האם הם יכולים להיות שרים וחברי כנסת בכנסת ישראל?

טלי גוטליב (הליכוד):

בוודאי. האם שופטים בבג"ץ שפועלים בחוסר סמכות צריכים להישאר שם?

רם בן ברק (יש עתיד):

בעינייך, בוודאי. בעיניי, זה מראה שהמדינה הזאת בדרך להתפרקות. הדבר השני, חברת הכנסת גוטליב, לגבי חוק הגיוס. אנחנו שנינו חברים בוועדת החוץ והביטחון – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אתה לא נותן לי להשיב.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – אני בטוח שמה שאנחנו שומעים, שומע גם ראש הממשלה. ואם ראש הממשלה שומע את מה שאנחנו צריכים, מה צה"ל צריך, מה עומד מולנו בעשור הקרוב, האם הוא יכול להרשות לעצמו אפילו לחשוב על איזשהו דיל פוליטי שיפטור חלק מהעם הזה מלשרת? האם הוא לא מבין שקיום מדינת ישראל, תלוי באופן מובהק בגיוס של כל בני הגיוס במדינת ישראל, גם לשירות ביטחון, וכפועל יוצא מזה – גם לשיתוף בכלכלה? הוא לא מבין את זה? אז אולי אם הוא לא מבין את זה, יכול להיות שהוא לא כשיר לכהן כראש ממשלה. הדבר השלישי והאחרון – לא אחרון; אחרון במה שאני אגיד היום – עניין הפשיעה. כשאומרים "הפשיעה בחברה הערבית" – זה כבר מזמן לא פשיעה בחברה הערבית. אני אומר לכם, זה כמו סרטן שימוטט אותנו מבפנים. כמעט אין היום עסק, לא בצפון המדינה ולא בדרום המדינה – ואני לא אפתיע אותך אם אני אגיד לך: גם בפתח תקווה ובתל אביב – שלא משלם פרוטקשן למשפחות הפשע. תבינו – ואתה, אדוני, היית שר לביטחון פנים – תבינו שעסק צריך לשלם מיסים למדינה מצד אחד ומס למשפחת פשע מהצד השני. סופו של דבר שלא תהיה לנו כאן כלכלה והחברה הזאת תתפרק מבפנים. אני לא מדבר על מספר הרציחות המטורף, הבלתי-הגיוני, בעיקר בחברה הערבית, שלא ייתכן, לא ייתכן שאנחנו נאפשר לדבר הזה להשתולל. לא ייתכן שירצחו אנשים בבתים שלהם. דופקים לבן אדם בזרזיר על הדלת, הוא פותח את הדלת – יורים לו כדור בראש. זה נשמע לכם הגיוני במדינת ישראל? אני אומר לכם: המדינה הזאת תתפרק אם אנחנו לא נחליף את הממשלה הזאת ונתחיל לטפל בעניינים כמו שצריך, ולא נעשה כל היום שיקולים קואליציוניים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי איתנו? אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – גם כן אינה נוכחת. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. בבקשה, אדוני.

עידן רול:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, כפי שאמרתי כמה פעמים ושווה לומר זאת שוב: אחוז חסימה גבוה מונע מכוחות חדשים ואיתם רעיונות חדשים להיכנס לבית הזה. הרבה מתקשים לדמיין מה אנחנו מפסידים, אז אולי שווה להסתכל על העבר כדי ללמוד על העתיד, ובמקרה הזה אני מציע להסתכל על שולה וגאולה. שתי נשים, פרלמנטריות מצטיינות, חברות כנסת אידיאולוגיות שהובילו תמיד קו אידיאולוגי ברור, נטול פשרות, מימין ומשמאל, ושתיהן באחוז החסימה של היום לא היו נכנסות לכנסת. שולמית אלוני הקימה את רצ וקיבלה שלושה מנדטים. אחוז החסימה היום הוא, כפי שיודעים בבית הזה, ארבעה. לימים רצ הפכה למרצ ושולמית אלוני הפכה להיות מובילת שיח זכויות האדם במדינת ישראל, עשתה מהפכות של ממש, שינתה את ההסתכלות כאן בבית על הרבה נושאים – על פמיניזם, על זכויות אדם, על דברים שלפני זה לא קיבלו את אותו משקל. והיום היא לא הייתה מסוגלת להיבחר לכנסת בכלל. מנגד – כי זה ממש משמאל, נעבור לימין – יש לנו את גאולה כהן, זכרן לברכה, שתיהן. גאולה כהן הייתה קול ברור בימין האידיאולוגי ונטול פשרות על ארץ ישראל השלמה. היא התנגדה להסכם עם מצרים, היא לא היססה לפרוש מהליכוד ולפרוש מממשלות כדי לדבוק בדרך האידיאולוגית. היא התנגדה למשוואה של שטחים תמורת שלום, וגם היא, שהייתה ממקימי מפלגת התחייה – הם קיבלו שלושה מנדטים. שלושה מנדטים לא היו מספיקים לגאולה כהן, זכרה לברכה, כדי להיבחר לכנסת היום. כשאנחנו מסתכלים על אחוז החסימה הנוכחי, שהוא מאוד גבוה, אפשר לדבר על היציבות שלא הייתה – כי ב-2014 העלינו פעם אחת את אחוז החסימה וקיבלנו את העשור הפחות-יציב שהיה לנו בתולדותינו, והתרסקות של אמון הציבור בבית הזה, שחשוב לכולנו. אפשר לדבר על אובדן הקולות, אפשר לדבר על הקושי לייצר ממשלות רחבות ויציבות, אבל אני חושב שצריך לדבר על מה שהבית הזה מקדש, שזה שיח ורעיונות – כי אנחנו פרלמנט, אנחנו מדברים ואנחנו מציפים נושאים ואנחנו מאתגרים את השיח ומאתגרים את הממשלה ואת רשויות השלטון, ומפקחים. כשאני חושב על אחוז החסימה הנוכחי, אני חושב על שולה וגאולה, ואני חושב גם על שולה וגאולה של העתיד שנמצאות שם איפשהו בחוץ, או נמצאים שם בחוץ, ואולי לא ימצאו את מקומם כאן בבית הזה, ואיתם אותם רעיונות שעשויים לעצב מחדש את מדינת ישראל ולהוביל אותנו למקום חדש וטוב יותר, שלא ימצאו את מקומם בתוך הכנסת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני שר התרבות והספורט, תודה רבה שבאת היום לוועדה. אדוני השר, כיבדת אותנו, זה לא דבר מובן בימים אלה, והדגשת את זה ששרים נמנעים מלהגיע לוועדות הכנסת – חלק מהעבודה של כולנו. אז תודה רבה גם על התרומה וגם על ההתחייבות למיגור האלימות במגרשי הכדורגל והספורט בכלל, כולל הכדורסל, בהצבת מצלמות לזיהוי פנים. זה כנראה הפתרון הטכנולוגי הרצוי, זה יאפשר לנו להוציא את אלה שלא נכנסים, לאפשר לאוהדים שמגיעים כן ליהנות ממופע תרבות, כדורגל או כדורסל, להגיע עם הילדים שלהם והנכדים שלהם. העובדה היא שבאנגליה מיגרו כמעט לחלוטין. אני שמח על השותפות הזו עם הוועדה לביקורת המדינה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

חשוב לומר בנושא הזה ששיתוף הפעולה בין הכנסת לממשלה הוא זה שיוליד את הפתרון וכשזה מובן על ידי הוועדה לביקורת המדינה וועדת החינוך, התרבות והספורט יחד עם המשרד שלנו, אני חושב שזה מה שיביא את הבשורה לאוהדי הספורט בישראל, והאלימות תיפסק.

מיקי לוי (יש עתיד):

אנחנו נעבוד בעניין הזה ככל שנצטרך. תודה רבה גם על השותפות של המנכ"ל שלך. בדברי הסיכום שלי הוא התחייב להקים שולחן עגול ולתכלל את כל האירוע. אנחנו לא נרד מזה. אנחנו מבקשים גם ממשרד המשפטים וגם מהממונה במשרד ראש הממשלה לתת תשובות – היכן חונה החוק הזה. הוכח שאפשר להציב מצלמות במרחב הציבורי כשזה מיועד למטרות מסוימות. בשנת 2000 הצבנו מצלמות בסמטאות העיר העתיקה שכמעט מנעו לחלוטין את כל תקיפות היהודים בדרכם אל הכותל. כן, אפשר וצריך לעשות. אני שמח, ומברך אותך על השותפות הזו. כבר קבענו דיון המשך כדי לבוא ולראות אנה אנחנו הולכים. אני שמח על ההתחייבות שלך שהמשרד שאתה עומד בראשו ייתן את כל הגיבוי הכספי לטובת העניין הזה. ראינו מראות קשים, הגיעו מנכ"לי שלוש הקבוצות הגדולות – מכבי חיפה, בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב. יש גם התחייבות שלהם לשתף פעולה, לשבת עם המנכ"ל שלך, שביקשתי ממנו לתכלל את האירוע. לא מתכללים את האירוע – המעורבות שלך לא מספיקה. אם לא נתכלל את האירוע עם כל המעורבים, לא נצליח למגר את האלימות במגרשים. תודה רבה לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוודאי גם אתה שמעת על התביעה הענקית של שלמה פילבר, שבין היתר, בין ההאשמות שלו, משפט אחד שלא יוצא לי מהראש: הכריחו אותי להפליל את ראש הממשלה. זאת אומרת שיש פה אדם רציני מאוד שיוצא כרגע בתביעה מיוזמתו על זה שמשטרת ישראל הכריחה אותו להפליל את ראש הממשלה. אני חוזרת, כי אולי הדברים לא שוקעים: משטרת ישראל הכריחה אותו – הכריחה אותו – להפליל את ראש הממשלה. עכשיו, כאן יושבים אנשים נכבדים שהטיעון שלהם כבר שנתיים הוא שאנחנו מחבלים בדמוקרטיה; שאנחנו, בהפיכה משטרית, רוצים להרוג את הדמוקרטיה. בעיניי, זה פשע; לחבל בדמוקרטיה זה פשע. וכמו שאני רואה את זה בצורה קרה, שני הצדדים מאשימים באותו הדבר. אתם מאשימים אותנו, אנחנו מאשימים אתכם. ולכן, כמו בכל תעלומת פשע שמכבדת את עצמה, צריך למצוא למי באמת יש מוטיב או אינטרס לחבל בדמוקרטיה, ולמי לא. אז בצד הזה, של הימין, יושבת קבוצה שהדמוקרטיה מביאה אותה לשלטון כבר שלושה עשורים. הדמוקרטיה גורמת לקבוצה הזו, של הימין, לנצח פעם אחר פעם בקלות רבה, למעט מעשה נוכלות אחד של נפתלי בנט – לא ניכנס לזה. הדמוקרטיה משחקת לנו יופי-טופי. הדמוקרטיה מביאה לנו את השלטון בקלי-קלות. למה שנרצה לחבל בתהליך שגורם לנו להיות בשלטון פעם אחר פעם? מה אנחנו מדמיינים, שביבי מתקשר ליריב לוין ואומר לו: היי, יריב, אני נבחר דרך הדמוקרטיה פעם אחר פעם, בוא נחבל בדמוקרטיה; הדמוקרטיה היא אסון, היא גורמת לנו לנצח? או אולי, אולי, הצד שמפסיד כבר שלושה עשורים, הצד שמבין שישראל השנייה גוברת עליו בקלפי, הצד שלא יכול לשאת את השינויים החברתיים בתוך ישראל, מבין שדמוגרפיה זה דמוקרטיה, ודמוגרפיה ודמוקרטיה גורמות לו להפסד. אולי, רק אולי, הצד ששותק, שסותם את הפה כשהוא שומע שהמשטרה מכריחה עדים להפליל את ראש הממשלה; אולי הצד הזה, שמוציא אנשים במאות אלפים לרחובות, תחת אמתלת השווא, השטות שאין שנייה לה, שאנחנו עושים הפיכה משטרית; אולי הצד הזה, שפיתח כל מיני דרכי עורמה – רק לעקוף את רצון העם, רק לעקוף את הדמוקרטיה, ואם חלילה רצון העם לא מגיע למה שהצד הזה רוצה, אז בואו נפליל את ראש הממשלה, ואם לא נפליל אותו, בואו נמציא הפיכה משטרית. בואו נעשה הכול כדי שהדמוקרטיה תפסיד. אז אני רוצה לומר כאן לבית הקדוש והחשוב הזה: הקבוצה היחידה שיש לה אינטרס להפיל את הדמוקרטיה היא אתם, לא אנחנו. הדמוקרטיה טובה לנו מאוד, הדמוקרטיה מביאה אותנו לשלטון. וזה שאתם שותקים נוכח העובדה שמשטרת ישראל הפכה פוליטית – העיקר "המשטרה הפוליטית של בן גביר", אבל כשמשטרה מכריחה עד להפליל ראש ממשלה – שתיקה. פתאום שחיתות זה לא נורא, פתאום משטרה פוליטית זה לא נורא. הצד שלכם הוא הצד שגורם לדמוקרטיה בישראל להתמוטט. מערכת משפט לא מחליפה את העם, ואנחנו נילחם על האמת עד הסוף.

היו"ר ארז מלול:

אני פה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

שלום, תודה רבה, ארז.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הכנסת. חבריי חברי הכנסת, לפני שבוע היה משחק כדורגל בחיפה בין מכבי חיפה למכבי תל אביב.

היו"ר ארז מלול:

אתה אוהד של חיפה או תל אביב?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אוהד את שתיהן, אני אוהד ספורט. וכשהתפתחה שם אלימות בתוך המגרש, ישר מפקד המחוז, מחוז חוף, בהתייעצות עם המפכ"ל, בהתייעצות עם השר, החליטו להפסיק את המשחק, כי היו סימנים לאלימות, ואולי תהיה אלימות בתוך המגרש. והתקבלה החלטה, והייתה החלטה טובה. זה מראה – ואם נעבור עכשיו לפשיעה בחברה הערבית, אנחנו יודעים שהיום נרצחו חמישה אנשים; בסך הכול 28 אנשים מתחילת השנה, תוך 34 ימים. אנחנו לא שמענו שהתקשורת מדברת על זה. אולי בחדשות זה נאמר במשפט אחד, אולי ברדיו. לא שמענו שהכנסת או ועדות הכנסת – הוועדה לביטחון פנים או ועדת הפנים או ועדת הביקורת – קיימו דיון דחוף – –

היו"ר ארז מלול:

ועדת החינוך, היום התקיים.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – בנושאי הפשיעה והאלימות בחברה הערבית.

היו"ר ארז מלול:

ידידי, ועדת החינוך, היום התקיים.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ועדת חינוך – – –

קריאה:

היום זה היה על ספורט.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא הייתה הצהרה של השר. השר לביטחון לאומי התפטר לפני שבועיים בערך, ואין שר. התיקים הועברו לשר חיים כץ, וחיים כץ נמצא בחו"ל. שאלו אותו מה עם התיקים, והוא אמר: לא מעניין אותי, אני בסך הכול מקבל אותם כתחנת ביניים, עד שאולי, משיקולים קואליציוניים, עוצמה יהודית תחזור לממשלה. ככה מתנהלים כלפי החברה הערבית. זו האחריות של ראש הממשלה. זה אומר מה החשיבות של ביטחון הפנים והביטחון האישי בחברה הערבית. זה המצב. ככה בעצם מתייחסים לחברה הערבית – בתחתית סולם העדיפויות. אנחנו אולי אזרחים דרג ב', אולי דרג ג', וזה מה שקורה. הדם ממשיך לזרום ברחובות היישובים הערביים, ושום דבר לא מזיז, לא לראש הממשלה, לא לממשלה, לא לשרים, לא לחברי הכנסת, ובכלל – לא לחברה כולה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, ב-24 השעות האחרונות, חמישה מקרי רצח – חמישה בני אדם – שהינם כתוצאה מהפשיעה, מהנשק המשתולל, מחוסר ההרתעה, מהעובדה שפושעים ואנשים סתם לא מורתעים מהאפשרות שמי שביצע פשע יוענש. עכשיו אני רוצה לדבר בגלוי: לא לכל דבר המשטרה היא אחראית או המדינה. כאשר שכנים רבים, ומישהו רב על תור במרפאת כללית ומישהו מתחיל לירות על השני, זו אחריות חברתית של כולנו – כולנו: נבחרי ציבור, אנשי דת, אנשי חינוך, ראשי רשויות. או סכסוך שכנים – מה שקרה באום אל-פחם. נורא ואיום, אי-אפשר, אי-אפשר לתפוס את זה. התמונות של רכב שנכנס באנשים שמגישים עזרה, ורוצח אותם, הורג אותם. או הדקירה באבו גוש. זה לא ארגוני פשיעה. עכשיו, גם זה אחריות חברתית של כולנו. ארגוני הפשיעה, שזה רוב הרציחות – זאת אחריות של המדינה, אחריות של המשטרה, של הממשלה, של ראש הממשלה, של שר המשטרה. אין שר משטרה, היה שר כושל ועכשיו אין. יוק, אין שר.

רם בן ברק (יש עתיד):

אולי עדיף.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מתברר שלא עדיף. תראה, הרציחות ממשיכות עם שר, בלי שר. מי שמינה עבריין מורשע להיות שר לביטחון לאומי, כלומר אחראי לביטחון האישי, נושא באחריות להמשך ההשתוללות של מעשי הרצח האלה. יש דבר יותר נורא מאשר ילד בן 14 שנורה ונהרג בלוד היום? בליד? והדבר הכי קשה זה כל הזמן להגיד: 28, 25, כמה אפשר לספור? אלה בני אדם. יש מאחורי כל אחד משפחה. שלושה מקרי רצח באבו סנאן – ולפני זה, ולפני זה, ולפני זה. זה כישלון מדינתי, כי זה נושא ארצי. כישלון של הממשלה ושל העומד בראשה. יש אלימות חברתית, שהיא אחריות שלנו, ויש אלימות של ארגוני פשיעה, וזה אחריות של המדינה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. ממלא מקום יושב-ראש ועדת החינוך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יושב-ראש ועדת המשנה לספורט.

היו"ר ארז מלול:

לספורט, החינוך והספורט. איזה דיון ניהלת היום, ראיתי. יפה מאוד, כל הכבוד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אמשיך.

היו"ר ארז מלול:

וגם נושא כאוב ורציני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש. אחמד טיבי, בוא, אני רוצה דקה מזמנך. הסתכלתי עליך כשדיברת, ואני אגיד לך איפה הבעיה. כשהבניין הזה, כשמנהל – הוא הקטר של המדינה – לא עובד בזה יום-יום, באלימות בחברה הערבית, באלימות בחופי הים, באלימות במגרשי המשחקים, באלימות במגרשי הספורט; יום-יום, שיהיה מישהו על הדבר הזה. אתה יודע מה, אם השר החליט שזה לא מעניין אותו, שייקח בן אדם, ישים אותו כפרויקטור לדבר הזה, שיעבוד בזה יום-יום. אבל היום היינו ביחד בדיון בנושא האלימות במגרשי הכדורגל, וזה – אתה יודע מה, זה חלק מהחברה הישראלית, זה לא כולה. אבל כשאתה רואה שהמגרשים הפכו להיות מגרשי מלחמה, לא מגרשי ספורט, ואתה רואה שבכניסה למגרשים, למשחקים, תופסים גרזנים, אדוני, סכינים, רימונים, רימוני עשן, מה לא, ומצליחים עדיין להבריח, וזורקים אבוקות – בנס מישהו לא מת – אז העניין הזה פשוט צריך להיות תמרור האזהרה הכי גדול שיכול להיות, למה שאנחנו עושים פה. עכשיו, זה לא מספיק לעשות ועדה פעם ב-; זה לא מספיק לדון פעם ב-; זה לא מספיק שהשר יגיע ויגיד: אני אעשה ככה וככה. זה חייב להיות משימה. משימה של משרד הספורט עם המשרד לביטחון לאומי ושלנו חברי הכנסת. כי אם אנחנו עושים דיון על זה ומגיעים חמישה, שישה, חברי כנסת – כנראה זה לא מספיק חשוב. אז אני אומר לכם, אם אנחנו רוצים לשנות משהו אנחנו חייבים להיות חלק מהדבר הזה. אנחנו חייבים לדבר על זה, כי הדבר הזה יוצא גם החוצה. כי מה שקורה בחברה הערבית – ישבתי קודם עם נאור, אמרתי לו: תקשיב, זה פסיכי. ארבעה ביום, נכון? חמישה ביום. חמישה אזרחי מדינת ישראל נרצחו היום. אני חושב שהיינו צריכים לעצור את הפעילות שלנו בבניין הזה ולדון רק על זה. כל חבר כנסת צריך לעלות ולדבר רק על הדבר הזה. לא משנה אם אתה יהודי או ערבי, זה זועק לשמיים. ילד בן 14, על מה רצחו אותו בכלל? מה הוא עשה? ומי שחושב שזה יישאר איפשהו, באיזו שכונה בלוד או באיזו שכונה או באיזה כפר בצפון, הוא טועה. זה מגיע ומגיע והגיע כבר. ורק אז מישהו יתעורר, כי זה לא מספיק חשוב כשזה נמצא באיזו שכונה בלוד או באיזה כפר. צר לי להגיד את זה. אז אני קורא לכולם, גם לחברי כנסת מהליכוד, לעלות לפה כל הזמן ולדבר על הדבר הזה. האלימות בחברה הישראלית והחברה הערבית זה הדבר הראשון שאנחנו צריכים לטפל בו כדי שהמדינה הזאת תהיה נורמלית. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עושה ספורט עם שר הספורט, לראות מתי הוא מפסיק לדבר. כבוד השר, אם אפשר קצת קשב. אלה דברי טעם, נראה לי. לפני שנה ראינו כאן את המאבק של הצעירים בשנת השירות ובמכינות הקדם-צבאיות. היה כאן מאבק צודק שעמד כנגד החלטה שרירותית להקדים את הגיוס שלהם לצה"ל בגלל מחסור בכוח אדם בצבא. ולצערנו ראינו שהמאבק הזה לפני שנה לא צלח, ואותם הצעירים, הקדימו להם את הגיוס והם גויסו תוך הפסקת ההתנדבות שלהם במקומות ובמערכות שהם הובילו במקצועיות ובמסירות בחברה האזרחית. עכשיו בואו נריץ את השעון שנה קדימה, להווה שבו אנו נמצאים. לפני שבוע היה אמור להתקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון לגבי הקדמה – של המכינות ושנת השירות. לא למדנו כלום מהשנה שעברה. גם עכשיו יש מחסור בצה"ל, וראו פלא – אם לא תדאגו לחוק גיוס, ימשיך להיות מחסור בחיילים בצבא. ומי משלם את המחיר? אותם בני נוער שרוצים להתנדב ולתרום תרומה לחברה האזרחית, לקהילה, למפונים, לחרוש את השדות, לטפל בקשישים, ברשויות. אותם בני נוער, אתם אומרים להם: תקשיבו, תתחילו – נראה מה יהיה. המדינה צריכה אתכם. רק מה שאתם לא מסתכלים, חברי הבית הזה, חברי הכנסת, שרים בממשלה – שאותם בני נוער לא חיכו שהמדינה תקרא להם. לפני השירות הצבאי שלהם הם רוצים לעשות משהו עם ערך גם לחברה, אז הם בחרו בשנת השירות, הם בחרו במכינות. הם עושים את זה כי הם ערכיים. הם מעוניינים ליצור כאן חברה טובה יותר, ולסייע לכל מי שהם רק יכולים. הם דוחים את השירות הצבאי שלהם כדי לתת מעצמם למען החברה, להדריך, להתנדב ולעצב את פני המדינה. הקדמת הגיוס, למרות שהיא ירדה מהפרק – היא עדיין על הפרק. אסור שהיא תקרה. אסור לנו לפגוע במפעל הכל-כך ציוני הזה של שנת השירות והמכינות הקדם-צבאיות. הקדמת הגיוס לא רק תפגע בצעירים האלה, אלא גם תשלח מסר שגוי לכל מי שחושב על תרומה למדינה, במיוחד בימים שהיא כל כך צריכה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, מדינת נתניהו מתנהלת כמו רפובליקת בננות. ראש הממשלה, באמצע משפטו הפלילי, טס לביקור בארצות הברית. ביקור חשוב, אבל הוא טס לשבוע ימים, כאשר יש לו פגישה משמעותית אחת. אחת. הוא טס לשבוע. בשבת הקרובה שלושה חטופים אמורים לחזור הביתה, אבל ראש הממשלה מעדיף להישאר בארצות הברית לסוף שבוע. עלות הנסיעה, כמובן, עשרות מיליוני שקלים לפחות. הבן שלו ורעייתו שוהים כבר תקופות ארוכות בארצות הברית, העלויות ממומנות בחלקן על ידי משלם המיסים הישראלי ובחלק אחר כמובן על חשבון מיליארדרים עלומים שמפת האינטרסים שלהם אינה חשופה לעיני הציבור. במקביל – ותחשבו על זה – חרף העובדה כי בני משפחתו לא נמצאים בישראל זה תקופה ארוכה, המדינה ממשיכה לממן באופן בלתי נתפס שני בתים למשפחת נתניהו. והעלויות – עלויות נוספות, שהן מופרזות לכל הדעות. מבקר המדינה בתרדמת, התקשורת ברובה הושתקה, המשטרה מורתעת, העבדים הנרצעים, גם בכנסת וגם בממשלה, מוכנים להעניק גיבוי מלא לכל החרפה הזאת. וכמובן – ד"ש למבצר שלא נפל. אין שומרי סף, המאבק בשחיתות הציבורית בישראל בשנת 2025, חבריי חברי הכנסת, לא קיים. הכול פרוץ, הכול מותר. השחיתות מכרסמת ביסודות הדמוקרטיה, מרוקנת את הקופה הציבורית – אנחנו רואים את זה היטב – פוגעת בכל אזרח, מחריבה את המדינה בכל הרמות. ואני אומר לכם, אסור לשתוק. אסור להתעלם מזה. אסור להתקרנף. אנחנו לא נוותר. אנחנו נמשיך לומר את האמת לציבור הישראלי, והיום שבו אנחנו נתקן את זה הוא בהחלט מתקרב. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 509 נרצחים מאז כינון הממשלה הזאת. והיום הממשלה מתפקדת ללא שר. אין דבר כזה שר שיש לו או שהוא מחזיק בארבעה תיקים. לא יכול להיות. אי-אפשר לקבל את זה. והאזרחים נרצחים בכפרים וביישובים הערביים. יום שישי – שני נרצחים באום אל-פחם, ואתמול – שלושה נרצחים באבו סנאן. בשנייה אחת, בקליק אחד, שלושה נרצחים (אומר בערבית: כהרף עין.) אין משטרה, אין אכיפה. גם בבתי משפט הדלת מסתובבת ואין כלום. אף אחד לא יכול לעצור את הרוצחים, ואין לנו מי שיכול לטפל בפשיעה בחברה הערבית. ראש הממשלה בארצות הברית, השר נמצא בהודו והחברה הערבית מופקרת. היום בצוהריים – רצח בלוד. נער בן 14 נרצח. כנ"ל גם באבו גוש. אני לא יודע איך אתם באים חשבון עם הממשלה, הרי אתם חלק מהממשלה הזאת. אתם מרכיב בממשלה. למה אתם לא פונים לראש הממשלה? אתם, נגיד במפלגות הדתיות, איך אתם יכולים להרשות דבר כזה? הרי מי שמחריש נוכח רצח שותף לפשע. מי שמחריש נוכח רצח שותף לפשע, ולכן אני חושב שהממשלה צריכה להפיק לקחים בצורה מאוד מהירה. קודם כול, ראש הממשלה צריך למנות שר שאמור לטפל בפשיעה בחברה הערבית. לא יכול להיות שהוא משאיר את המשרד הזה כרזרבה אצל חיים כץ על מנת שהוא יעשה חישובים ושיקולים פוליטיים להחזיר את בן גביר לממשלה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו היקרים בחברה הערבית, הממשלה הזאת לא עושה דבר. אנחנו נצורים בגלל כנופיות הפשע, והממשלה לא נוקפת אצבע לטובת החברה הערבית כלל, והפשיעה היא יום ולילה בחברה הערבית. הגיע הזמן שהאנשים יפעלו, שהאנשים יצאו להפגין ולהתקומם נגד התעלמות המשטרה ונגד כל מה שנרקם נגד החברה הערבית. לא ניתן להסכים למצב הזה.) אדוני היושב-ראש, 509 נרצחים בחברה הערבית. 509 נרצחים. רבותיי, הממשלה – – –

היו"ר ארז מלול:

אסור. חבר הכנסת ואליד. ואליד, תוריד את זה מהר.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הממשלה לא מתפקדת. הממשלה לא מתפקדת.

היו"ר ארז מלול:

תוריד את זה מהר.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הממשלה לא מתפקדת בכלל.

היו"ר ארז מלול:

סיימת.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ולכן חשוב מאוד שהממשלה הזאת תסיק מסקנות למען הציבור הערבי.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אני אגיד דברים שאולי לא נהוג להגיד פה על הדוכן הזה, אבל מאז שחזרו החטופים אני חווה התקפי חרדה. דווקא מאז שהם התחילו לחזור. לא היו לי התקפי חרדה כל המלחמה, אבל ברגע שהם התחילו לחזור ושמעתי את הסיפורים, דווקא אז הגיעו לי החרדות. ואני אומרת: מי אני בכלל שאני אחווה חרדה? כאילו, מי אני? אני מנסה לחשוב מה מרגיש אבא של חטופה. הוא כבר יודע מה היא עברה בשבי. הוא לא משער, הוא לא מדמיין – הוא יודע שהיא הייתה לבד, לבד, כל הימים האלה, שהיא הייתה מורעבת, שהיא הייתה מבוהלת, שהיא לא ידעה מה קורה בעולם, מה עם מהשפחה שלה. ותחשבו על אבא שהבן שלו עדיין בשבי, שאחד מבני המשפחה שלו עדיין בשבי. חלק מהחטופים חזרו. הם מספרים בדיוק מה קורה. זה כבר לא משהו שאנחנו מדמיינים, זה כבר לא משהו שאנחנו חושבים שקורה – זה כבר משהו שאנחנו יודעים. ירדן ביבס ועופר קלדרון סיפרו כי המחבלים הכו אותם, כלאו אותם בתוך כלובים, בימים הראשונים בשבי. קית' עבר בין דירות מסתור ומנהרות. המחבלים נעלו אותו בכל פעם באחד החדרים כדי שלא יהיה ניתן למצוא אותו אם מישהו ייכנס פנימה. ארבל וגדי הוחזקו לבד, כל אחד בנפרד, כל ימי השבי, והפעם הראשונה שהם ראו במהלך השבי ישראלי נוסף הייתה רק כמה ימים לפני השחרור. לירי ואגם ששהו ביחד במהלך השבי חויבו לנקות, לבשל למחבלים, אבל לא הורשו לאכול מהמזון שהוגש להם. מספרות עוד התצפיתניות כי המחבלים אסרו עליהן לבכות או לתמוך זו בזו, והם היו מענישים אותן אם הן היו מפגינות את הרגשות האלה. גדי מוזס התוודע רק בשבי להירצחה של בת זוגו אפרת כץ, והוא התאבל עליה, ולא ידע מה עלה בגורל בתו מורן. אני יכולה לקרוא את זה מיליון פעם, ואנחנו לא נקלוט את זה. יושב אדם בשבי, מגלה שהבת זוג שלו נרצחה. איזו יכולת יש לו להתאבל? ועוד בזמן הזה שהוא צריך לשבת שם לבד ולהתאבל על הבת זוג שלו, הוא אפילו לא יודע אם הבת שלו בחיים. אני לא מצליחה לתפוס את זה. ואת כל זה אני אומרת מכיוון שיש לנו עוד חטופים בשבי. נסע ראש הממשלה לארצות הברית, והוא ייעדר בשבת, בזמן שחטופים אחרים אמורים לשוב. ואני רק רוצה לקוות ולהתפלל שבזמן שהוא שם הוא עושה הכול להמשיך את שלב ב' של העסקה, כדי לדאוג שכולם יחזרו קודם הביתה, כי אין דבר יותר חשוב מזה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב בראש, חברי הכנסת, היום 486 ימים מאז מתקפת הטרור האכזרית שהתרחשה ב-7 באוקטובר. נכון להיום 79 מבני עמנו עדיין מוחזקים בשבי החמאס האכזר ברצועת עזה. במהלך התקופה הארוכה הזאת חווינו רגעי התרגשות ושמחה עם שובם של יקירנו, של רומי גונן, של אמילי דמארי, של דורון, של קרינה, לירי, דניאלה, נעמה, אגם ברגר, ארבל יהוד, גדי מוזס, קית' סיגל, עופר קלדרון וירדן ביבס. שחרורם של החטופים הללו הביא עימו שמחה והקלה עצומה למשפחותיהם ולכולנו. עם זאת, ליבנו נשבר. ליבנו נשבר על אלו שעדיין לא שבו. אני כאן כדי להשמיע את קולם של אלה שעדיין כלואים, להזכיר את סבלם, ולהתחייב בפניהם ובפני משפחותיהם שלא ננוח ולא נשקוט עד להשבתו של החטוף האחרון. מדינת ישראל מחויבת להחזיר את כל בניה ובנותיה הביתה, ואנו נמשיך לפעול בנחישות ובאחדות למען מטרה זו. אני קוראת לכל הגורמים המעורבים, לרבות לראש הממשלה, לנשיא טראמפ, בארץ ובעולם: תתגייסו למען השבת החטופים. עלינו להפעיל את האמצעים הדיפלומטיים, המדיניים, הביטחוניים, העומדים לרשותנו, כדי להביא לסיום הסבל הבלתי-נתפס הזה. ביחד ובכוחות משותפים נוכל להחזיר את יקירינו הביתה, לחזק את רוח העם ולהוכיח שוב את עוצמתה של האחדות הישראלית. כבוד היושב-ראש, היום חנכנו את השדולה של נשות הברזל. קיימנו את זה יחד עם חברתי חברת הכנסת אפרת רייטן, ועם חברת הכנסת שרון ניר, והגיעו אימהות עוצמתיות. חלקן הן אימהות לילדים חטופים שמחכות שיחזרו, וחלקן – יש להן גופות בעזה, והן מבקשות דבר אחד: קבר לבכות בו, להביא בלון ביום ההולדת, להיות שם. ואני רוצה לומר לך, אדוני, אני ישבתי וחשבתי לעצמי: אלוהים ישמור, מאיפה הכוחות האלה? מאיפה הכוחות להביא אחרי ששמענו את סיפורי הזוועה? וכל חטוף שמגיע – הסיפורים שוברים את הלב, האכזריות, הפגיעה המינית, הפגיעות הפיזיות, ההשפלות. אנחנו עם ישראל, מדינת היהודים – פדיון שבויים, קודם כול. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

נכון. תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ספוילר: היועצת המשפטית לממשלה הולכת לעכב הליכים בתביעה האזרחית של פילבר. אני אגיד לכם איך אני יודעת את זה. אני פה, טלי גוטליב, חברת הכנסת – אהלן וסהלן, גברתי היועמ"שית – משתמשת בחסינות שלי, ומספרת את הדבר הבא: לפני תקופה ארוכה פניתי אלייך בבקשה לוודא שהמסמך שהגיע לידי, שממנו עולה שיש הוראה שלך לעכב הליכים; בתביעות אזרחיות או פליליות שבהן יש חשש שתהיה נגיעה לקביעה או יהיה חשש לקביעה לגבי עדים במשפט נתניהו, קביעות שעלולות לפגוע בתזות התביעה במשפט נתניהו, הרי שהיועמ"שית תורה להגיש בקשות לעיכוב הליכים. פניתי אלייך. שאלתי אותך אם המסמך הזה, שהגיע לידיעתי, הוא אותנטי. ענית לי בתשובה שזה עבר לטיפול פרקליט המדינה. עד עכשיו לא קיבלתי תשובה. את יודעת מה זה אין תשובה. אין תשובה זה יש תשובה, זה בדיוק אותנטי, וזה המסמך. יכול להיות שיש על המסמך הזה איסור פרסום. את אוהבת להוציא צווי איסור פרסום על דברים שאין סיבה שיוצאו עליהם איסורי פרסום. אגב, תוכיחי לי שיש על זה איסור פרסום. אגב כך, אני רוצה לדעת איך את מוציאה עיכובי פרסום על כל מיני מסמכים. איך את יודעת מה הוצא ממך, לא הוצא ממך. מעניין אותי. אבל לא מעניין. אני רוצה לשאול אותך את הדבר הבא, גברת יועמ"שית – יש תביעה בבית משפט מחוזי חיפה. יש עליה צו איסור פרסום גורף, והיא נוגעת לתביעה של אזרחית את חוקרי תיק נתניהו באשר לנזק שנגרם לה. לא רק שיש צו איסור פרסום גורף, שאת ביקשת, על כל התביעה הזאת – ואתם יכולים לנחש על מה מדובר – את גם עיכבת הליכים. היא עיכבה הליכים בתביעה אזרחית שמוגשת על ידי נפגעת על ידי חוקרי תיק נתניהו, והיא עיכבה הליכים. לא רחוק היום שהתיק של פילבר, יעוכבו בו הליכים. ותקשיבו טוב מה הוגש אתמול. אני, כמי שעקבה אחרי עדותו של פילבר עוד במהלך משפט נתניהו, זועזעתי לגלות את העובדה שנכנסים לו למקלחת. את ההשפלות הקטנות האלה. תראו, אני הייתי סנגורית, ייצגתי סוחר סמים וייצגתי יבואני סמים שהגיעו לישראל עם סמים בתוך גופם. כן, מוסלקים בתוך גופם. מכיר את זה, מר לוי – היית, לא גילו פה את אמריקה, נכון? ואז יש מידע מודיעיני. עוצרים אותם בנתב"ג. לא, לא, לא, לא מחטטים להם בגוף, ולא נוברים בנבכי גופם – לא. מחכים, מחכים, מחכים. שוטרי הימ"ר. גם כשיש סכנה לפגיעה תוך-גופית, אם החשוד לא רוצה שינתחו אותו או לא מסכים, לא מנתחים אותו; יושבים ומחכים עד שהוא פולט מגופו דברים כאלה ואחרים. והימ"ר מחפש את מה שהוא מחפש, וכך זה עובד. איזו סיבה בעולם יש, אדוני, בלי סמכות – כי אין סמכות לבצע חיפוש פנימי בעצור. אין סמכות כזו. אין חיה כזו. רשימת החיפוש הפנימי והחיפוש החיצוני, זה נקוב בשני חוקים: גם בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), גם בחוק סמכויות נטילת אמצעי זיהוי וחיפוש בגוף החשוד. שימו בצד. עצור שמגיע – לא מחטטים בנבכי גופו. אין סמכות כזו. בחיים לא. לעולם לא. איזה סיבה בעולם יש לקחת אדם נורמטיבי כמונו, כמוני, כמוכם – לוקחים אותו לחקירה, כשכל מה שרוצים להשיג זה מידע נגד ראש הממשלה, ומחטטים בגופו בהשפלה בלתי נתפסת. יום למוחרת הוא חותם על הסכם עד מדינה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היום אני יודעת להגיד לכם, אחרי שהסכם עד המדינה שהיה אסור בצו איסור פרסום – תעשו פרצוף מופתע – נפתח במהלך המשפט. רציתי לראות במה הוא הודה. הרי אדם שהופך להיות עד מדינה מודה בעבירה. אופס, הוא לא מודה בשום עבירה. זה אפילו לא הסכם עד מדינה – זה הסכם סוכן. אני אומרת לכם כאן בזהירות הראויה: כולם פה צריכים להזדעזע. ואוי לנו אם היועמ"שית תעכב הליכים בתביעה הזאת כדי שהאמת הזו לא תתברר ולא נוכל באמת להוקיע את התופעה המחרידה הזאת. לא נכנסים לנבכי גופו של אדם ולפתחי גופו בשום חקירה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. העניין הובן. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. למה הוא לא לקח אותך כעורכת דין?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא צריך – – –

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אני רוצה לומר לכל חבריי, מהימין ומהשמאל, שיצאו ב-16 החודשים האחרונים לרחובות: תראו כמה חשוב שלא ויתרנו. כמה חשוב שלא הקשבנו לקולות שאומרים: זה אבוד. כמה חשוב שלא הקשבנו לתדרוכים שכנראה רובם כבר מתים. וכמה חשוב שלא נרתענו כשהאשימו אותנו שאנחנו עוזרים לחמאס. ממש היו רגעים שהציגו את מי שיצא לרחובות למען חטופים והחטופות כבוגדים, כאנשים שעוזרים לחמאס. טוב שלא נרתענו. אני כל הזמן נזכרת, וזה לא יצא לי מהראש מהרגע הזה ששמעתי את הדיווחים, שגורמים מדיניים ישראלים תדרכו את הנשיא טראמפ וגרמו לו לחשוב שרוב החטופים כבר מתים, שאין כמעט אנשים חיים שם, בעזה, ולכן גם אין דחיפות לקיומה של עסקה. זה בלתי נתפס. בזמן הזה, בזמן שהיו דיווחים כאלה, קרינה, לירי, אגם, נעמה, קית', דניאלה, ועוד הרבה מאוד אנשים חטופים, חיים לגמרי, חיים, חיכו שנבוא ונציל אותם כבר. וגם כיום יש עדיין עשרות אנשים שמחכים שם, שמחכים שנבוא ונציל אותם. לראות את האנשים שלנו בבית שווה כל מאמץ שבעולם. ולא, לא אנחנו חיזקנו את חמאס. לא מי שיצא להפגין למען האחים והאחיות שלו, לא הוא חיזק את חמאס. מי שחיזק את חמאס הוא מי שסירב, ועדיין מסרב, להחליפו. מי שחיזק את חמאס זה מי שהעביר לו מזוודות דולרים מאז שנת 2018, ומי שחיזק את חמאס הוא מי שלמעלה משנה מעביר ישירות לחמאס משאיות עם מוצרים שנמכרים, והם כבר עשו מזה למעלה ממיליארד דולר. ועם הכספים האלה מגייסים עוד ועוד מחבלים חדשים. הם אלה שחיזקו את חמאס – לא המפגינים שבאו לחזק משפחות מסכנות שהיקירים שלהן שם. החטופים שחזרו סיפרו איך התמונות שלנו ברחובות נתנו להם כוחות ואפשרו להם להחזיק מעמד, להאמין, לא לאבד את התקווה. אז אני אומרת: אנחנו לא נעצור עד שכולם יחזרו הביתה. אנחנו נמשיך להפגין ולהילחם על כל אחד ואחת, על האחים והאחיות שלנו, עד שכולם יחזרו הביתה. אין מאבק ישראלי ציוני וצודק מזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כנסת נכבדה, להתעורר בבוקר ולדעת שהלכת להירדם 20 דקות לפני שרצחו שלושה צעירים בכפר ליד הבית, ולדעת שווג'די אנואר כיר, הייתם סולימאן זינאתי ונאתן אנואר משלב איבדו החיים שלהם. ואני לא הייתי אמורה לדעת אפילו את השמות האלה. לא הייתי צריכה לדעת אותם. גם אתם לא מכירים אותם. אתם לא מכירים את יעקוב גבר מאבו גוש או ואיל אבו זייד, בן 14 מלוד, או עז אלדין מחאמיד ואחמד ג'בארין וריבחי חאמד. אף אחד מהאנשים שיושבים לא מכיר אותם. אבל הייתי מצפה לפחות, אפילו אם אתם לא מכירים, שהנשיאות שישבה ודנה היום בבקשה לדיון מהיר על הפשיעה באוכלוסייה הערבית תתעורר באותו יום.

גלעד קריב (העבודה):

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

שקצת תהיה בושה בנשיאות הזו, להגיד: נרצחו בלילה שלושה, תוך יום עוד שניים, אז אולי, אולי כדאי לקבוע דיון מהיר. במיוחד כשיושב-ראש ועדת הביטחון הלאומי לא ראה לנכון לקיים דיונים על הפשיעה שנה וחצי, הוא רק ראה לנכון לקיים דיונים על איך לקדם חוקים שהשר רצה אותם, פעל כיד ימינו של השר, ולא כמי שמפקח על העבודה. אולי היה צריך לתת את הבקשה לדיון מהיר כדי לחפות על ממשלה שממש לא אכפת לה ממה שקורה באוכלוסייה הערבית. יש הצהרה סמויה בהתנהגות הממשלה הזו, כאילו אנחנו אקס-טריטוריה, לא שייכים.

גלעד קריב (העבודה):

עידוד הגירה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

בדיוק, עידוד הגירה. זה התוכנית הסמויה. אנחנו שומעים את הציבור. מי שמאבד את ביטחונו האישי, את ביטחון הילדים שלו, יחשוב על עזיבה. כנראה "התוכנית לעידוד הגירה", לטרנספר חיובי, מה שנקרא, היא לא רק בעזה והיא לא רק לשטחים הכבושים בגדה, אלא היא לאזרחי המדינה גם כן. הרי מעמידים את ההנהגה של האוכלוסייה הערבית כחסרת תועלת, מאבדים את התקווה שהמצב ישתנה, וכשמנסים לעזור לעצמנו בהקמת ועדות שיוציאו קצת מחומר הנפץ מכמה סכסוכים כדי שלא יגיעו עד כדי רציחות, מכריזים על הוועדות האלה מחוץ לחוק, לפי החוק למניעת טרור. לעזור לעצמנו זה גם כבר הפך לטרור. אז מה אתם רוצים מאיתנו? לא רוצים לעזור ולא רוצים שאנחנו נעזור לעצמנו. (אומרת בערבית: אני לא ארחם עליך, ולא אתן שרחמי האל ירדו עד אליך.) אז תדעו, אנחנו נגן על עצמנו, ואנחנו נגן על החברה שלנו, ואנחנו נצא להפגין ביום שבת באום אל-פחם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ואנחנו לא נירגע עד שנעזור לעצמנו ליצור מציאות אחרת לילדים שלנו.

היו"ר ארז מלול:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אבקש להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (מס' 9), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155) (איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני השר, אנחנו יושבים – מיקי, אנחנו יושבים על המדוכה בימים האלה בוועדת החוץ והביטחון ומדברים על חוק הגיוס, הלוא הוא חוק ההשתמטות במידה שהוא יעבור בצביונו, כפי שמנסים לדחוף אותו חלק מהפוליטיקאים. אני חשבתי שב-7 באוקטובר למדנו לקח. חשבתי שהחברה הישראלית על כל מרכיביה תבין שצו השעה לא מאפשר לנו לדבר בשפה של חנופה ושל התנצלויות, ובוא נצדיק, ובואו נבין, ובואו נבוא לקראת. ולצערי הגדול, כשאני נכנס לתוך הוועדה, עדיין יושבים חברי כנסת – חלקם לא היו בצבא, מיקי – יושבים חברי כנסת שלא היו בצבא, ומטיפים לוועדה עד כמה חשוב לא לגייס את החרדים, כאילו אנחנו נמצאים בשתי מדינות, בשתי חברות. ואני כאן פונה לחבריי מכל סיעות הבית. הרי רוב סיעות הבית כאן הן סיעות ציוניות, והילדים שלנו, של כולנו – הציונות הדתית והילדים של חברי הליכוד – –

היו"ר ארז מלול:

שאתם פסלתם אותן.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – וחבריי האלה וחבריי האלה, כולם – הילדים שלנו נמצאים בצבא. ואני מצפה שלפחות תפסיקו עם דברי החנופה וההתנצלות. שנים אנחנו מדברים על ליבם של הרבנים, ושנים הם אומרים לנו "כן", ודקה אחרי זה מוציאים תצהירים שהם קוראים למות ולא להתגייס, או: כשאתם מקבלים את צווי הגיוס תקרעו אותם. ואני שואל אותם: האם אתם נמצאים במדינה אחרת? האם אתם לא חשים את גודל השעה? האם אתם לא שומעים את זעקות ההורים והמשפחות של הנופלים? האם אתם לא שומעים את זעקות האנשים שנמצאים במילואים 250 ו-300 ימים? האם זה לא מידפק על אוזניכם? מה קורה? ואני קורא לחבריי, טלו קורה מבין עיניכם. מה שיפרק את החברה זה החוק הזה. אנחנו נמצאים שם. לא ניתן לשום חוק השתמטות לעבור. אני מברך אותך, אדוני הרמטכ"ל החדש. אתה ראוי, אני מכיר אותך. בחירה מצוינת, הצלחתך היא הצלחתה של המדינה. אני מבקש ממך, תשמע לצבא, רק לצבא. צורכי הצבא קודמים לכול. תודה, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחרי למעלה מ-480 ימים בשבי החמאס, עופר, ירדן, קית', גדי, אגם, ארבל ועוד חמישה אזרחים תאילנדים שבו סוף-סוף לחיק המשפחות. קצת אוויר נכנס לריאות, כמה רגעים של אור ותקווה. אבל עדיין יש חובה ל-79 החטופים והחטופות. 486 ימים שהם מחכים לנו שנשחרר אותם, 79 חטופים שהמשפחות שלהם מתגעגעות. כל עיכוב, כל דחייה, מסכנים את חיי החטופים. נחשפנו במהלך השבוע לאצילות הנפש של החטופים השבים. למרות שחוו תופת והופקרו על ידי המדינה, מצאנו פטריוטים, ציונים מרגשים. גדי מוזס, חקלאי בן 81, אומר למשפחתו: אעשה ככל יכולתי לשקם את ניר עוז. דורון שטיינברכר אומרת: ברגע הראשון שאוכל, אני יוצאת עם שלט למחות ברחובות למען החטופים. קרינה ארייב כותבת: לא שוכחת את הנרצחים בנחל עוז, אילחם על הצדק לצד המשפחות. באמת פער בלתי נתפס בין השבים – כל אחד ואחת מהם – לבין ההנהגה שלנו. ואתמול ראש הממשלה טס שוב לארצות הברית בכנף ציון, שצוחצח ונוקה – המטוס מספר אחת שלנו. הוא נסע לארצות הברית בפעם השלישית מתחילת המלחמה. קצת חבל שלבקר בניר עוז וביישובי הנגב המערבי לא היה לו זמן. אבל יאללה, אמריקה. נתניהו טס כנראה גם כדי להחזיר את רעייתו, שרה, משענת חייו, אבל גם כדי להתחיל במשא ומתן על שלב ב' בעסקה. האמריקנים מצפים מישראל לעמוד בהתחייבות שלה, לא למשוך זמן, לא לגרור רגליים, פשוט לסיים את המלחמה. ומסתבר, כשהאמריקנים מדברים ברור, נתניהו נאלץ להבין. הרי למרות הצהרות סמוטריץ', אי-אפשר להתיישב ברצועת עזה, אי-אפשר להעביר יותר משני מיליון עזתים למדינות אחרות. מה שצריך זה תוכנית ליום שאחרי, תוכנית שתכלול תהליך מדיני אזורי, יצירת אלטרנטיבה שלטונית לחמאס. כי אם לא, חלילה, יהיה עוד סבב לחימה, מילואימניקים יקרסו תחת הנטל, וחלילה, חלילה, חיילים וחטופים יכולים לשלם במחיר חייהם. אז אדוני ראש הממשלה, די להפקרה. הגיע הזמן לא להמשיך את המלחמה, להשיב את כל החטופים והחטופות הביתה. הניצחון האמיתי יקרה רק כאשר כולם ישובו הביתה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, דקה אחת על החוק הזה, שתי דקות על הנושא שכבר דיברו עליו קודמיי, לגבי המתרחש ביישובים הערביים. החוק הזה צריך להיות מכונה "חוק ההטבות הלא-חוקיות לערוץ 14". זו התכלית היחידה של החוק הזה. החוק הזה מאריך הוראת שעה שמלכתחילה הייתה לא ראויה, הצעת חוק שמגלגלת את ההוצאות של הכנסת ערוץ 14 לממיר עידן פלוס על ערוצים אחרים. עכשיו, אני לא מצליח להבין. יושב ערוץ 14, עם כל השופרות שמשדרים בו, ומודיע מבוקר עד ערב שהוא הערוץ השני ברייטינג שלו, שיש לו תוכניות דגל, שהוא ערוץ שמכה את כל הערוצים האחרים. אז מה הוא מקבל הטבות מהשר קרעי? למה? למה שבעלי השליטה בערוץ הזה לא יכניסו את היד לתוך כיסם ויממנו את הישיבה של הערוץ הזה בממיר של עידן פלוס? ולמה לא ניצלו את הצעת החוק או את הוראת השעה שהייתה עד עכשיו כדי להסדיר את העניין, ועכשיו מבקשים הארכה של עוד חודשיים? ומה, אנחנו לא זוכרים שבעוד חודשיים הכנסת תהיה בפגרה, ואז יבואו ויאמרו: צריך להאריך בחקיקה זריזה עוד פעם? כמה הטבות ערוץ 14 רוצה לקבל על חשבון ערוצים אחרים, כששר התקשורת מספר לנו על תקשורת הגונה ופלורליסטית?

היו"ר ארז מלול:

זה לא רק ערוץ 14. יש ערוץ 9, יש כל מיני – ערוץ הטבע – – –

גלעד קריב (העבודה):

כן, כן, שמענו. אתה רוצה להשוות את הרייטינג של – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, כי אמרת רק ערוץ 14.

גלעד קריב (העבודה):

ערוץ 14 ניצב בבסיס החקיקה הזו. את השר קרעי מעניין ערוץ 9? על מי אנחנו עובדים? זה חוק של הטבות מושחתות לערוץ שהוא לא ערוץ תקשורת, שהוא ערוץ תעמולה, ערוץ של פייק ניוז, ערוץ של הסתה נגד משפחות חטופים, נגד משפחות שכולות מהצד הלא-נכון, נגד קצינים בכירים בצבא, נגד השב"כ, נגד האופוזיציה, נגד הקהילה הגאה. ערוץ של הסתה, תעמולה, שלא כפוף לשום אתיקה עיתונאית בסיסית, והוא מקבל מהממשלה הזאת מתנות. ועכשיו לגבי הדברים שאמרה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. הגיע הזמן שנפסיק לדבר רק על בן גביר. הקואליציה הזו סירבה להקים ועדת כנסת מיוחדת לעיסוק בנהרות הדם ביישובים הערביים. בכל שבוע יש פה מתקפה של חברי כנסת מהקואליציה – מתקפה לא מילולית, מתקפה גופנית. חברי כנסת מהקואליציה מגיעים לפה כדי לאיים על חברי הכנסת הערבים. יושב-ראש הכנסת לא אישר שאילתה דחופה על שני מקרי רצח משולש בתוך 72 שעות, ועכשיו הצטרף רצח של בחור צעיר בן 14 בלוד ועוד רצח באבו גוש. כל הקואליציה שלכם מוכתמת בהתעלמות מהפשיעה הרצחנית, שהורגת ורוצחת אזרחים רק בשל העובדה שהם אזרחים ערבים ומתגוררים ביישובים ערביים.

היו"ר ארז מלול:

תודה, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אילו נהרות דם צריכים לזרום כדי שהקואליציה שלכם תתעורר?

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

קואליציה כהניסטית, ממשלה גזענית.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אמרתי טוב הפעם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אמרת נהדר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא נרגע מהדברים ששמעתי אתמול בחדשות 12 לגבי הדברים שאמרה השרה אורית סטרוק לשורדת שבי. אתה שמעת מה היא אמרה? לא, לא שמעת, ארז? היא אמרה: "אם לא אכפת לך, את שוחררת מהשבי כי אני הרמתי את היד שלי בעד השחרור שלך".

גלעד קריב (העבודה):

אתה מבין?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה בוז ורוע ואדנות יש במשפט הזה של אורית סטרוק. במקום להתחנן לסליחה ומחילה על כך שהשורדת, שהחטופה, שהאישה נחטפה מהבית שלה בפיג'מה ועונתה עשרות ימים בשבי במנהרות חמאס בעזה, אחרי שראתה את הקהילה שלה נטבחת, השרה אורית סטרוק משוכנעת שהשורדת חייבת לה את חייה כי היא עשתה לה טובה והרימה את היד בעד שחרורה. איזו בושה, איזו חרפה. בואו נעשה שנייה סדר. המחיר הנורא של שחרור מחבלים – והוא אכן נורא ואיום – הוא לא בעבור החזרת חטופים. המחבלים לא משוחררים בעבור או בגלל החטופים. המחיר הנורא שאנחנו משלמים הוא בגלל הקונספציה שקרסה לנו לנגד העיניים, בגלל מזוודות הדולרים שהוזרמו על ידי נתניהו וממשלותיו שנים על גבי שנים על גבי שנים. הרי ראש הממשלה שלה, של השרה סטרוק, קבע שצריך להתייחס לחמאס כאל נכס מניב. אתם גידלתם ומימנתם והאכלתם את המפלצת שגדלה בחצר האחורית של מדינת ישראל. מי שקבעה את המחיר הנוראי שאנחנו משלמים על שחרור מחבלים היא ממשלת הימין מלא מלא, שהפקירה נשים וילדים וניצולי שואה להיחטף בפיג'מות מהבתים שלהם. אתם הממשלה שבמקום לדאוג לביטחון של אזרחי ישראל קידמתם הפיכה משטרית מסוכנת ומופקרת. אתם השרים, כולל השרה אורית סטרוק, שסירבו להיפגש עם ראש אמ"ן ועם ראש אגף מבצעים פה בכנסת. מי זוכר אותם? בליל ההצבעה על ביטול עילת הסבירות הם הסתובבו פה במסדרונות, התחננו אליכם שתיפגשו איתם כדי שהם יוכלו להסביר לכם את הסכנות הביטחוניות. אתם התעלמתם. סטרוק התעלמה. ועכשיו האחראית לביטחון של אותה חטופה, שהפקירה אותה להיחטף, אותה ואת בני הקהילה שלה, דורשת עוד תודה שהיא הואילה בטובה להרים את היד שלה כדי להחזיר אותה לשטחי מדינת ישראל. מאיפה? תסביר לי אתה, מאיפה ממציאים את החבורה ההזויה והמסוכנת והקיצונית והנוראית הזאת, שבכל פעם שוברת שיאי ניתוק ורוע? למה זה מגיע לנו? כל מפלגת הגזענות הדתית הזאת, כל-כולה, החל מהשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', דרך רוטמן, דרך אורית סטרוק, כולכם צריכים להתחנן לסליחה ומחילה, לעוף מהכנסת ומהחיים של כולנו, ולהיעלם לתהום הנשייה הפוליטית. זהו מקומכם, ויפה שעה אחת קודם.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הוא היום ה-486 למלחמה. 486 ימים מאז שחיינו כאן פשוט התהפכו, ימים של כאב בלתי נתפס למשפחות, של המתנה מורטת עצבים, של מדינה שלמה שלא יכולה להשלים עם המציאות שבה אזרחיה עדיין מוחזקים באפלה, על סף מוות, רחוק מהבית. ובתוך המציאות הבלתי-נסבלת הזו, הבוקר בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בדיון מהיר שיזם חברי חבר הכנסת יואב סגלוביץ' בנושא היערכות המדינה להגירה שלילית והשלכותיה – דיון שרק שמו מטריד ביותר – שמעתי אישה צעירה, ישראלית שגדלה כאן, שירתה כאן בצבא כקצינה. בחורה שלמדה לימודים אקדמיים בחו"ל, אוהבת את הארץ, אבל שוקלת לא לחזור לכאן עם ילדיה. ואני שואלת את עצמי איך הגענו למצב שבו ישראליות וישראלים בני הארץ הזו מהססים אם יש להם כאן עתיד? איך קרה שהביטחון האישי הפך לחלום רחוק ולא למציאות יום-יומית? מדינת ישראל קמה מתוך חזון של ביטחון, של עצמאות, של קיום חופשי בארצנו. אתם יודעים, אני נזכרת בהיסטוריה שלנו, כאשר המדיניות של ממלכות אשור ובבל הייתה להגלות את האוכלוסיות. כל האליטה והמשפחות החזקות והמלומדות הועברו רחוק מארץ ישראל, ונשארו כאן אלה שלא היה להם חזון ולא היו להם שום שאיפות, היו מוכנים לחיות תחת השלטון הזר ולקבל נדבות. אני לא רוצה ארץ ישראל כזאת. דור שלם מרגיש שאין לו כאן אופק. משפחות צעירות חוששות להביא ילדים לעולם הזה. אנחנו מקבלים סבבי אלימות כגזרת גורל במקום לדרוש פתרון אמיתי לטווח ארוך. אנחנו זקוקים למנהיגות אמיצה; מנהיגות שלא רק מגיבה אלא מובילה, כמו ב"עלות השחר"; מנהיגות שרואה את טובת הדור הבא ודואגת לו; ממשלה שלא תתעלם מהחששות של אזרחי המדינה אלא תעשה הכול כדי להחזיר להם את האמונה בעתיד כאן. כי הביטחון האישי אינו פריבילגיה, הוא זכות בסיסית. ואני קוראת לממשלת ישראל, תתעסקו בדברים שחשובים באמת. תשנו את סדרי העדיפויות. אנחנו לא נוותר על הבית שלנו, לא נוותר על הזכות של הילדים שלנו לגדול כאן בלי פחד. כי אין לנו ארץ אחרת, ואסור שתהיה לנו מחשבה אחרת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בדיוני ועדת חוץ וביטחון העוסקים בחוק הגיוס היה רגע קצת אחר. אין הרבה רגעים כאלה בחוץ וביטחון, בטח לא כשעוסקים בסוגיה טעונה כמו חוק הגיוס. אפשר אולי להמשיל פה את השיר – של מי זה, נאור? של מי השיר "נאמר כבר הכול"?

נאור שירי (יש עתיד):

החברים של נטשה, ארקדי דוכין.

משה טור פז (יש עתיד):

החברים של נטשה, ארקדי דוכין. אז ארקדי דוכין שר "נאמר כבר הכול", אבל היום היה רגע בוועדת חוץ וביטחון שנאמר משהו שלא נאמר קודם. הגיע לוועדה ראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן. זכיתי ללמוד בישיבה הזו שבע שנים.

היו"ר ארז מלול:

אתה הבאת אותו?

משה טור פז (יש עתיד):

לא. לא. אני לא יודע מי הביא אותו.

היו"ר ארז מלול:

זכית ללמוד אצלו.

משה טור פז (יש עתיד):

הוא בא בעצמו או בתיווך של מישהו אחר. הרב יעקב מדן, יהודי בן 70 ומשהו, ראש ישיבה, בא ממשפחה חרדית במקור – כן, היה מישהו שם במשפחה מקול תורה, מישיבות בית וגן, הטופ של הטופ של הלמדנים. שוב, זכיתי גם ללמוד אצלו כמה שנים. רק משהו לאנקדוטה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, לתקופה קצרה אחרי הצבא למדתי בישיבה בכולל והייתי רכז ביטחון, סגן רכז הביטחון של היישוב שבו הייתה הישיבה. הלוחם הכי נועז, הכי מורעל והכי חותר למגע במועצה היה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

גולדקנופ.

משה טור פז (יש עתיד):

לא, לא גולדקנופ – הרב מדן. הרב מדן היה תמיד מתייצב עם אפוד, קסדה. אתה יודע, רב מכובד, אז הוא היה בשנות הארבעים לחייו, היום הוא בשנות השבעים לחייו.

היו"ר ארז מלול:

74.

משה טור פז (יש עתיד):

תמיד בכושר מדהים, תמיד מוכן. באמת, לא סתם בנו אלישע מדן, שנפצע קשה מאוד במלחמה, איבד את שתי רגליו – גם כן לוחם-על. הרב מדן חידש שתי נקודות שלא נאמרו עד היום בוועדת חוץ וביטחון.

היו"ר ארז מלול:

רגע, סליחה. ברוך הבא, דוד ביטן.

משה טור פז (יש עתיד):

חבר הכנסת דוד ביטן, שמחים שאתה חוזר.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דוד ביטן, רפואה שלמה, עד 120 רוצים אותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אמן.

נאור שירי (יש עתיד):

אל תיתן לקרעי לעקוף אותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אז הרב יעקב מדן דיבר היום בוועדת חוץ וביטחון על שתי נקודות שלא נאמרו עד היום, תאמינו או לא, בוועדת חוץ וביטחון. הוא פנה לציבור החרדי, והוא אמר: תראו, חברים, אי-אפשר לגייס לצה"ל; אי-אפשר לחנך תלמידים כשהם גדלים על ניכור לצבא ולמדינת ישראל. אתה שומע, אדוני היושב-ראש? כלומר, אם גידלת ילד שבגיל שלוש הוא לומד שהשוטר זה אויב ובגיל שש שהצבא הציוני זה דבר לא טוב, אין סיכוי שהוא יתגייס לצבא. כלומר, אי-אפשר להתחיל את הסוגיה הזו בגיל 18 או 22 או 26. חינוך – הוא קרא לזה לחנך לאנטי-ניכור, לא לניכור, ואת זה צריך להתחיל בגיל צעיר מאוד. בזה הוא פנה, נקרא לזה למחנכים של הצעירים, למלמדים של תלמודי התורה. אחר כך הוא פנה לראשי הישיבות ולראשי הקהל, והוא אמר: תראו, אני, בתוך עמי אנוכי יושב – זה פסוק שלי, אבל לזה הוא התכוון – והוא אמר: אני מסתכל ורואה שהרבה מאוד תלמידים רוצים היום להתגייס, וראשי הישיבות אומרים להם לא להתגייס. אחד הדברים שראשי הישיבות חוששים ממנו הוא חילון של התלמידים. אמר הרב מדן, כמו שהוא אמר לנו, כתלמידיו – תנו חופש לתלמידים; פעם אחת חופש להחליט אם הם מתגייסים, ופעם שנייה את התחושה – תשים לב – שאתם סומכים עליהם. כשתלמיד מרגיש שראש הישיבה סומך עליו פעם אחת ללכת לצבא, פעם שנייה לשמור על אורח חייו, הסיכוי שהוא יחזור חרדי הרבה יותר גבוה. אלה מילים של מחנך. אלה הדברים שהוסיף היום הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

משה טור פז (יש עתיד):

ראויים הדברים להישמע ולהילמד. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, היום נודע לנו שחנמאל דורפמן וצבי סוכות זומנו למח"ש עקב החשדות נגד נציב שב"ס ומפקד ימ"ר ש"י ניצב משנה אבישי מועלם.

נאור שירי (יש עתיד):

גם הוא הוזמן.

נעמה לזימי (העבודה):

גם הוא הוזמן.

היו"ר ארז מלול:

אני רואה שאתם בקיאים בפרטים.

נאור שירי (יש עתיד):

כדאי לך גם לנסות להיות בקי.

נעמה לזימי (העבודה):

תשמע, כשאנחנו אמרנו שהמשטרה נפלה ושבן גביר מרסק את המשטרה – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, אבל הם הוזמנו לעדות או לחקירה?

נעמה לזימי (העבודה):

לחקירה, למח"ש. תראה, בסופו של דבר, מה שאנחנו רואים כאן זה שהשתמשו במשטרה כדי לטרפד מידע מודיעיני ולטייח; השתמשו במשטרה כדי לטייח עבירות טרור של פעילים ימניים קיצוניים, טרור יהודי בשטחים, כדי לרצות את בן גביר – זה מטורף – כדי להתקדם בדרגות. כשאמרנו שהוא לקח את המשטרה והפיל אותה, ידענו מה אמרנו. כמו כן, צריך להגיד גם שהחשדות הם שהעבירו ללשכת בן גביר מידע מסווג. בפרשה הזאת נחקר גם נציב שירות בתי הסוהר קובי יעקובי בחשד לשיבוש מהלכי משפט והפרת אמונים כי גם הוא עדכן את מועלם בחקירה הסמויה של מח"ש נגדו. זה מטורף. זו משטרה שעובדת נגד החוק. מפקד ימ"ר ש"י חשוד גם כי הגיע אליו מידע על פשע מתוכנן הנוגע לעניין ביטחוני, והוא התעלם מהמידע. ובכאן 11 בחודש שעבר פורסם כי הוא נחשד שקיבל מידע מאיש עסקים מדובאי על כוונות לערוך פיגועים נגד ישראלים בחו"ל ולא דיווח על זה. אני רוצה להגיד לכם שהריקבון בסופו של דבר מרסק את כולנו. אבל אני לא יכולה שלא להתייחס גם אני לשרה סטרוק – השרה סטרוק, זאת שב-7 באוקטובר הגיעה לקריה ואמרה: קודם כול, חג שמח. בזמן שבקיבוצים, במסיבה ברעים, טובחים באנשים, במשפחות, היא באה – קודם כול, חג שמח. עולם מעוות ראיתי. לאחר מכן אמרה האישה הזאת: קרה לנו נס. האירוע הכי הכי מזעזע בתולדות עם ישראל, האסון הכי גדול שידענו, הוא הנס שלה. ואז היא אמרה לחטופה ששבה מהשבי – תראה איזה ריקבון, אלוהים: "אם לא אכפת לך, את שוחררת מהשבי, כי אני הרמתי את היד שלי בעד השחרור שלך". אלה שהפקירו, אלה שבגללם היה כאן הטבח – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

– – זאת שראש המפלגה שלה אמר: חמאס הוא נכס, אומרת לחטופה: תגידי תודה שהחזרנו אותך אחרי שחטפו אותך. תגיד לי, אתה עומד מאחורי האישה הזאת?

נאור שירי (יש עתיד):

הוא יושב מאחורי – – –

נעמה לזימי (העבודה):

היא מייצגת אותך? אתה מרגיש שייך לדבר הזה?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

מיקי זוהר, אתה מרגיש שאורית סטרוק מייצגת משהו מהערכים שלנו?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת נעמה לזימי, תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון.

נעמה לזימי (העבודה):

תקשיבו, תתנערו מהחורבניסטים האלה, כי איתם, איתם לא נדע לעולם, לעולם, חיים נורמטיביים. הם החורבן שלנו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

קודם כול, חג שמח.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ברוכים הבאים לעוד פרק במעללי השר קרעי ברצונו לכבוש את עולם התקשורת ולהשמיד אותו עד כמה שניתן. הרבה מהדוברים פה דיברו על כל מיני נושאים באמת מאוד מאוד חשובים, אבל החוק הזה שמובא בפנינו הוא חוק שבא לתת הטבות ספציפיות מאוד לערוץ הליטוף הממלכתי, והיה חשוב לי להגיד כמה דברים על החוק הזה ושאזרחי ישראל יכירו. קודם כול, אני שואלת את עצמי איך פתאום הקואליציה, השרים בממשלה ובראשם השר קרעי, לפתע יום בהיר אחד החליטו שהתקשורת החופשית במדינת ישראל הפכה להיות ציפור נפשם, משאת נפשם. אולי באתם לדיונים בוועדת הכלכלה, שאתם יודעים, זה לא בדיוק הפורטה שלכם והרקע שלכם, אבל פתאום זה הדבר שהכי חשוב לכם בעולם, להשמיד את התקשורת החופשית בישראל. אני, כאמור, בעוונותיי למדתי גם תקשורת באוניברסיטה והייתי דוברת של חיל האוויר, והיום אני מהצד השני שמתראיין בתקשורת, אז, ככה, צברתי במהלך ניסיון חיי קצת קצת הבנה בעולם התקשורת. אתם יודעים, הכול פה עובד בצורה של מדרון חלקלק. כשלא מצליחים להפריט את התאגיד, אז בואו ניגע בהכפפת התקציב שלו לחוק התקציב. כשלא מצליחים בזה, אז אומרים: יאללה, בואו נלך על מועצת המינויים. וכמובן, כמו שכבר אמרתי פעמים רבות כאן, לכל שלב יש צד ממשלתי, וכשזה לא מצליח, אז מביאים את זה בצד הפרטי. זה מה שנקרא שיטת מצליח הליכודניקית, הוותיקה והידועה: מה שאי-אפשר להביא בממשלתי, נביא בפרטי. הפריצות הזאת בכל מה שקשור לחוקי המשחק כבר לא – זה חוצה את כל מה שחשבנו שמקובל. לאחרונה, אם גזרות שר התקשורת לא עוברות את ועדת הכלכלה, וכמו שראיתם, הוא ולשכתו חווים קשיים רבים ולא מעטים בתקשורת אישית עם עיתונאים – ראינו איזו הדגמה כזאת לפני זמן לא רב, ממש תפורה למידותיו של המשרד – החוק הזה שאנחנו בעצם מדברים עליו היום, שהוא הארכת הוראת שעה, חוץ מפטור מתשלום לשידור בעידן פלוס מאפשר להמשיך לגבות תשלום לטובת שידור ערוץ המקורבים, בניגוד לערוצים אחרים; אם ערוץ 14 יורד וקורס ברייטינג, עושים חוק רייטינג; ההכנסות של ערוץ התעמולה בירידה, מחוקקים חוק של הטבות כלכליות; אם לא מצליחים לסגור את התאגיד, מחוקקים כדי להשתלט על הדירקטוריון; הערוצים המסחריים לא מתכופפים לדרישות ההזויות – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, הצדעתי לו. שנייה.

היו"ר ארז מלול:

אפשר להצדיע בשקט.

נאור שירי (יש עתיד):

מה שנקרא, מאחד שהצדיע הרבה – – –

היו"ר ארז מלול:

נכון, כל יום אני מצדיע לאשתי – כן, המפקדת.

שלי טל מירון (יש עתיד):

נתקדם?

היו"ר ארז מלול:

כן, כן. יש לך עוד 30 שניות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אז אני דורשת את 20 השניות הנוספות שלי.

היו"ר ארז מלול:

אז יש לך עוד, ואני מוסיף לך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אם לא מצליחים לסגור את התאגיד, מחוקקים חוק כדי להשתלט על הדירקטוריון; הערוצים המסחריים לא מתכופפים לדרישות ההזויות, אז מחוקקים חבילת חקיקה שתפגע בהם כלכלית; עיתונאים מסקרים אתכם בצורה ביקורתית, אז נדיח אותם מתא הכתבים. אני מבינה שריח הבחירות כנראה באף, וכנראה יש איזשהו לחץ בקואליציה, ואתם מרגישים את הכיסאות קצת רועדים, ובעיקר מבינים שחלקכם בדרך הביתה. אז אני עוד יותר מבינה כמה קשה ומפחיד להגיע לסיטואציה הזאת בלי אף הישג אמיתי ביד, מה שיכול להסביר מדוע שר התקשורת כל כך בלחץ. הוא לא הביא שום הישג. אז במה תתפארו בבחירות הקרבות האלה? בהצלחות הכלכליות שלכם? במצב הביטחוני הכל-כך טוב? בערכים הדמוקרטיים שאתם מביאים? אבל התוכניות ההזויות האלה לא באמת יעבדו, וכמו לערוץ הלקקנות שלכם גם לטרלול הזה אין קונים, והציבור בישראל לא מאמין ולא קונה את זה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

חבריי חברי הכנסת, לפני כשבוע עמדתי כאן במליאת הכנסת והעליתי הצעת חוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית. המטרה הייתה ברורה: לחייב את הממשלה לעשות את המובן מאליו, להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק סוף-סוף את המחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה, מחדל 7 באוקטובר. במקום להיענות לבקשת אלפי משפחות שכולות לדחות את ההצבעה, כדי להסתכל להם בעיניים, כדי לדבר איתם, כפי שדיברנו עם הקואליציה, בחרה הממשלה בשבוע שעבר להפיל את ההצעה הזו, באכזריות כלפיהם.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אותי הורידו מהדוכן בניגוד לכל נוהל בכנסת, פשוט סירבו לתת לי להציג את הסיכום – שהשר ישיב במועד אחר וההצבעה תתרחש במועד אחר – בבריונות ובניגוד לכללים. ולמה כל זה נעשה? רק כדי לבנות עוד ספין על הגב של המשפחות השכולות המסכנות, כאילו שעכשיו לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית למשך חצי שנה רק בגלל שנפלה הצעת החוק של האופוזיציה, הצעת החוק שלי; כאילו שהשקר לא ברור ושהאמת לא פשוטה: שלממשלה הזו יש סמכות בכל רגע נתון להקים ועדת חקירה ממלכתית, אלא שהיא פשוט מסרבת לעשות זאת. אז היום באתי שוב להסיר את המסכה ולא להרפות בנושא. הנחתי היום בבוקר הצעת חוק חדשה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, הצעה שתעלה להצבעה בעוד 45 ימים. ומה אומרת הצעת החוק הזו, בשם סיעת המחנה הממלכתי? שבעצם בלי צורך בהחלטת ממשלה, באופן אוטומטי מכוח החוק, ועדת חקירה ממלכתית תוקם במקרים של אירועים חריגים קרדינליים שמצדיקים ירידה לחקר האמת; למשל, מלחמה שנמשכה מעל לשלושה חודשים, מתקפת פתע שבה אויב השתלט על שטח ישראלי ריבוני ליותר מ-24 שעות, או אירוע שבו נהרגו או נחטפו מעל ל-30 אזרחים ו/או חיילים, בין שהוא צבאי ובין שהוא אזרחי. בכך, המנגנון שאני מציעה בהצעת החוק פותר את ניגוד העניינים שיש לכל ממשלה באשר היא – להקים ועדה שתרד לחקר האמת, שבאותה העת חוקרת אותה עצמה. ולכן, משיקולים פרסונליים, ממשלות כמו הממשלה הזו – לא מוכנה להקים ועדת חקירה. אז אני קוראת מכאן לממשלה: הינה, יש לכם 45 ימים לשבת על הצעת החוק הזו, לדבר עם המשפחות, ואולי להגיע להסכמה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. כמובן שזה רצוי עוד קודם לכן, אתם יכולים לעשות את זה בכל רגע נתון. זה מגיע להם, זה מגיע לנו, זה מגיע לכולנו, בטח בשבועות שבהם שבים אלינו אחים ואחיות שלנו מהשבי, חולים ורצוצים, והחזרה שלהם מזכירה לכולנו את גודל הצורך לרדת לחקר האמת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר. אני רק חייב להגיב לדברי השקר של חברת הכנסת אורית פרקש. לא נהגתי בבריונות, היא פשוט הגזימה עם הזמן שלה, היא המשיכה – – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אני רוצה להגיב, הודעה אישית.

היו"ר ארז מלול:

אני לא מאשר את זה. את כבר דיברת.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אבל אמרת "דברי השקר". אמרת "דברי השקר".

היו"ר ארז מלול:

ולא נהוג לדבר כשהיושב-ראש מנהל את המליאה, לא ראוי להגיב.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא חייב לאשר הודעה אישית. אין חובה לאשר הודעה אישית.

היו"ר ארז מלול:

אם לא הייתי יושב פה – – – ממש לא מכובד.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

לא ביקשתי שתשב פה.

היו"ר ארז מלול:

את לא ממלכתית ולא מכובדת. תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

הוא אמר לי "דברי שקר". אין לי זכות להודעה אישית? אני רוצה להגיב ל"דברי השקר".

היו"ר ארז מלול:

זה לשיקול דעתי, ואני לא מאשר. בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, כבוד השר, מי שטעה בערב שבת, שילם בשבת, באותה שבת. מי שכשל בשבת, שילם ומשלם וישלם. אנחנו משלמים על טעויות אנוש, על מדיניות שגויה ודחיינית, על זחיחות פוגענית. אנחנו משלמים במטבעות קשים של שחרור רבי מרצחים, של הפסקה, אולי זמנית, במאמץ להשמדת יכולות החמאס, ושל פגיעה באמונות של ישראלים ישרים שמתנגדים להסכם. התשלום כואב וחיוני. גובה המחיר, אדוני היושב-ראש, כגובה המחויבות – – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת וסרלאוף ודן אילוז. חבר הכנסת דן אילוז, אולי תכבד את החברים האחרים פה במליאה?

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. התשלום כואב וחיוני, גובה המחיר כגובה המחויבות לשחרר את האחים והאחיות. באיחור נורא של חודשים רבים מנשוא, אנו זוכים לשלם את המחיר הכואב שמביא הביתה את נפגעי הכישלון המדינתי. אין ראש ממשלה ואין ממשלה שישרדו את הפקרת החיים והמתים לחזיון התעתוע של הניצחון המוחלט. מי שחושל בלהט המאבק נגד ההפיכה המשפטית, ששרד את מתקפת שמחת תורה, ושחזר מהקרבות, לא יאפשר את הפקרת אהובינו החיים והמתים. אדוני היושב-ראש, יש לנו משימות חשובות רבות, של כולנו, של כל הבית הזה, של ממשלת ישראל, של המדינה כולה, של העם כולו – אבל רק משימה בהולה אחת. אנחנו צריכים להתמודד עם מניעת גרעין מאיראן, נורמליזציה עם סעודיה, אנחנו צריכים לפתוח את הערוץ הימי, את הנתיב הימי הדרומי, שחסום כרגע, צריכים לפרז את דרום לבנון וצריכים לשנות ולהחליף את השלטון ברצועת עזה. אבל להם, שנמצאים שם, אין את הזמן הזה. ולנו, לנו, למדינת ישראל, לעם כולו, אופוזיציה וקואליציה, אין את הזמן הזה. ולכן, בכך צריך להתמקד. ואני מייחל לכך שראש הממשלה יחזור עם הבנה, עם תמיכה, עם עוצמה, שתאפשר לנו לשחרר ולהחזיר הביתה את כולם מייד. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. חבר הכנסת משה פסל, זה מפריע.

רון כץ (יש עתיד):

אושר, אל תשכח לאחל בהצלחה לביבי, בלי זה הוא לא יעבור את הפגישה.

היו"ר ארז מלול:

כולנו.

אושר שקלים (הליכוד):

רון כץ, אני מרים לך להנחתה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראש הממשלה נמצא ברגע זה בשליחות חשובה ביותר בארצות הברית – הפגישה הראשונה של טראמפ עם מנהיג זר. ואין זה מקרה, זו הצהרה ברורה על עוצמת הברית בין המדינות ועל הנחישות המשותפת להביא לשינוי אסטרטגי במזרח התיכון. אני מעריך כי תוצאות המפגש יתוו את המדיניות הגיאו-פוליטית של ישראל וארצות הברית, אשר עתידות להכריע את עתיד המזרח התיכון לעשרות השנים הבאות. אני מאחל – ומקווה שרובנו ככולנו מחזיקים אצבעות לראש הממשלה – הצלחתו היא הצלחתנו, באשר מדובר בעתיד משותף של כולנו במדינת ישראל. לצורך המדיניות החדשה אני רוצה לאחל לרמטכ"ל הנכנס הצלחה רבה. ותפקידנו יהיה לסייע לו ככל שנוכל כדי שיוביל את הצבא להישגים ולהכרעה. מלחמת חרבות ברזל חשפה חוליים עמוקים שהשתרשו במערכת הביטחון שלנו במשך עשרות בשנים – תפיסה הגנתית שהפכה לפסיבית, מערכת שחוששת מהפעלת כוח, צמרת צבאית שחוששת להכריע את המערכה. דרושים לנו שדרת פיקוד חדשה, מטכ"ל התקפי שיודע להוציא לפועל את מדיניות הממשלה בנחישות ובאומץ, מטכ"ל שמבין את מקומו מול הדרג המדיני, מכבד את נבחרי הציבור ונותן גיבוי מלא לחייליו, גם כשהם טועים בפעילות מבצעית. בשנתיים האחרונות חזינו בתופעה מסוכנת שפגעה בעוצמתו ובתדמיתו של צה"ל. הפוליטיקה חדרה עמוק לשורותיו. ראינו את תופעת הסרבנות, שהפכה ללגיטימית, מערכת מינויים שהעדיפה את הנכון הפוליטי על פני המצוינות המבצעית, ומשפטיזציה שקושרת את ידיהם של כוחותינו ואף רודפת אותם, ומקבלת גיבוי אוטומטי ובלתי מוסרי מהרמטכ"ל. מעבר להנחלת ערכים של ניצחון והכרעה, על הרמטכ"ל החדש מוטלת המשימה הכבדה לבער את הפוליטיקה מתוך הצבא, ולהשיב את אמון הציבור ודרגי השטח בצמרת הפיקוד הצבאית. טוב עשה ראש הממשלה נתניהו שמינה את השר ישראל כץ לשר הביטחון, שר "אזרחי", שאינו מתוך המערכת, ולא מחויב לקליקות כאלה ואחרות שהשתרשו שם. כאשר הנשיא טראמפ מציע פתרון אסטרטגי אמיץ להגירתם של תושבי עזה, נפתח כעת חלון הזדמנויות. סוף-סוף יש כאן נשיא אמריקאי שמבין. אין כאן עוד טיפול במשבר, לא עוד ניהול סכסוך, אלא פתרון אמיתי שישנה את המציאות מהיסוד. אין זו תוכנית מדינית, אלא תוכנית שתשנה את פני המזרח התיכון. לצורך כך נידרש גם להסכמה ואחריות לאומית בתוכנו. ומכאן אני פונה לחבריי בימין – זה הזמן לחזור לקואליציה.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

שכן טראמפ שואף לממש את המדיניות שגם בן גביר דוגל בה. זהו רגע היסטורי שאסור לפספס – אני מסיים, ברשותך.

היו"ר ארז מלול:

יש לך עוד רגע לרגע ההיסטורי הזה.

אושר שקלים (הליכוד):

בקדנציה הקודמת מסמסנו את תוכנית המאה של טראמפ. שערו בנפשכם מה היה מצבנו כעת אם לפי תוכנית המאה כ-30% משטחי יהודה ושומרון היו כעת מסופחים לריבונותנו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. יש עוד חוקים היום.

אושר שקלים (הליכוד):

הגיע הזמן ללמוד מלקחי העבר ולהתקדם לעתיד מבורך יותר. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אושר, אתה יודע שתוכנית המאה של טראמפ כוללת הקמת מדינה פלסטינית?

אושר שקלים (הליכוד):

בתחבולות תעשה לך מלחמה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר הייתי שוב בניר עוז. הייתי שם בנובמבר 2023, כשהכול עוד היה שרוף ומוכתם בדם, ובאתי היום, וזה לא השתנה הרבה. את כתמי הדם ניקו, אבל הבתים עדיין שרופים. גרים שם רק שלושה מזקני הקיבוץ, וכמובן חיילים ששומרים עליו. בכל מקום, כשאתה הולך בשבילים, יש דגל צהוב או דגל שחור. דגל צהוב זה מקום שממנו מישהו נחטף, ודגל שחור זה מקום שבו מישהו נרצח. אתה הולך וליבך נשבר לרסיסים בכל צעד שאתה עובר. ואז חוזר הנה, ובמה אנחנו עוסקים? בהטבות כלכליות לאוליגרכים שעשו את כספם מבתי קזינו ברוסיה – שאחד מהם ישב אפילו בכלא על חטיפה ורצח, משפחת מירלשווילי – בשביל שאפשר יהיה להעביר מיליוני שקלים לברדוגו ומגל, ששניהם מיליונרים. בזה אנחנו מתעסקים? באותו זמן שאני הייתי בניר עוז הייתה בכרמי גת ישיבה על התקציבים לשיקום ניר עוז. ושם דובר על זה – – –