ישיבת מליאה בתאריך 24/12/2024 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ"ג בכסלו התשפ"ה, 24 בדצמבר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום – נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים – חבר הכנסת משה סולומון. בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום אני רוצה לדבר על המלחמה הנוראית הזאת שאנחנו נמצאים בה ועל כ-890 הגיבורים והגיבורות שנפלו בזמן ההגנה על המולדת. אני שולח תנחומים, חיבוקים וחיזוקים למשפחות שאיבדו את יקיריהן בהגנה על המולדת ושמירה על אזרחי מדינת ישראל. בעזרת השם, שהכול יהיה לטובה. הנתון הבא כנראה יפתיע אתכם: מספר הנופלים מקהילת יוצאי אתיופיה הוא פי שלושה מחלקם היחסי באוכלוסייה. מ-7 באוקטובר כל עם ישראל התגייס ונרתם למען המדינה, ובפרט קהילת יוצאי אתיופיה, ששולחת את טובי בניה לחזית הלחימה, ומשלמת את המחיר הכבד ביותר. אני מתפלל שכשהמלחמה תיגמר ואנחנו נכריע במלחמה הזאת, כשהלוחמים, הקצינים והמילואימניקים יורידו את המדים ויגיעו לאזרחות, מדינת ישראל – עם ישראל – תחבק אותם, תיתן להם יחס הולם והוגן כמו לכולם. כשיצאו לבלות – יחבקו אותם; כשיגיעו למוסדות ההשכלה – יחבקו אותם; כשיגיעו לראיונות עבודה – יחבקו אותם. כמו שאתם יודעים, מדי שבוע אני מקדיש את הנאום בן הדקה שלי לנופל אחד מקהילת יוצאי אתיופיה, אך היום אני אדבר על כנס מיוחד להנצחתם והוקרתם של 32 גיבורים וגיבורות מקרב יוצאי אתיופיה, כנס שיתקיים ביום חמישי הקרוב, בנר שני של חנוכה, בתיאטרון ירושלים. בהזדמנות זו, אני מזמין את כל עם ישראל להגיע לכנס המשמעותי הזה, לחזק ולחבק את משפחות הנופלים. בעזרת השם, שיהיה לכל עם ישראל חג אורים שמח.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אחריו – חברת הכנסת דבי ביטון. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לנושא שנוגע לדואר ישראל. לפני שנתיים ביקרתי בדואר המרכזי בבאר שבע עם מנהל רגולציה. הייתה תופעה שם שהמוכרים והעובדים בדואר מכריחים את הקשישים לקנות מוצרים מעל 100, 120 שקל. טיפלנו בסוגיה באותו זמן. בתקופה האחרונה אני מקבל דיווחים מכל מיני תושבים ואזרחים על כך שהדואר חזר לעשוק את האזרחים ולהכריח אזרחים לקנות מוצרים על מנת לקבל תור, אדוני היושב-ראש. לכן, מכאן אני פונה להנהלת הדואר להפסיק לבקש מאזרחים לקנות ולהכריח אותם, במיוחד בדואר המרכזי בבאר שבע, דואר דימונה, ערד ועומר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון. אחריה – חבר הכנסת סימון דוידסון.

דבי ביטון (יש עתיד):

תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד חברי הכנסת, כבוד השר, אמש בערך בשעה 02:00 חווינו שוב מטח לאזור המרכז ולדרום הארץ. כחלק מהדיווחים דווח על אישה בת 60 שבדרכה לממ"ד נחבלה בראשה, והיא במצב קשה. כמו כן דיווחו ממד"א על כ-20 אנשים שנפגעו ונחבלו, לרבות נפגעי חרדה. כבוד היושב-ראש, כמי שחיה את התקופה ואת הסיטואציה לאורך שנים רבות, ולא אחת סיפרתי גם מהם מנגנוני ההגנה שאנחנו נאלצים לעשות על מנת שלא להיחבל, על מנת לתווך לנו את הזמן, אני פונה מכאן לכל אזרחי מדינת ישראל: זה כבר לא עוטף ולא צפון. אנחנו גם במרכז. תיערכו, תימנעו ותשמרו על עצמכם מחבלות. הניצחון המוחלט עוד רחוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון. אחריו – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני שמח מאוד שאני עכשיו בדקה הזאת נואם בפני היושב-ראש, ואסביר לך למה. אני יוצא עכשיו מדיון נוסף בנושא בעיית ההתמכרויות לסמים ואלכוהול במדינת ישראל. זו מחלה, וזה בסוף יתפוצץ לנו בפרצוף בצורה כזאת שלא נוכל להתמודד איתה – מספרים מטורפים של בני נוער שמשתמשים בסמים, גם קנביס וגם סמים אחרים, ואלכוהול בכמויות שבן אדם לא יכול ללכת אחריהן. אלפי ילדים מאושפזים מזה, נכנסים למיון; מקרים נוראיים. עכשיו, במדינה היה דבר אחד מצוין – זו הייתה הרשות למניעת סמים ואלכוהול, עד 2018, לדעתי. ב-2018, בזמן גלעד ארדן פירקו אותה, והיא התפזרה ונכנסה למשרד – היום זה המשרד לביטחון לאומי. אבל זה לא אותו דבר. היא לא מתפקדת, היא לא מתוקצבת, היא לא עושה את מה שצריך לעשות. מה שהרשות עשתה בזמנו – היא עשתה פלאים. ראינו גרפים, ראינו תוצאות לדבר הזה. אני הגשתי הצעת חוק בזמנו, לפני שמונה חודשים; לא העבירו אותה בוועדת שרים. יש לי הרבה מאוד מחברי הקואליציה, כולל יוסף טייב, שנמצא פה, יושב-ראש הוועדה, שעכשיו היה דיון אצלו – חייבים להחזיר את הרשות למניעת סמים ואלכוהול, אחרת נשלם בריבית-דריבית על הדבר הזה. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אחריה – חבר הכנסת אבי מעוז.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי נושא מאוד מאוד חם, שבוער בי ובהרבה עולים חדשים וותיקים דוברי שפות שונות, הנושא של רדיו רק"ע. לפני שבוע, בדיון של ועדת הכלכלה, שר התקשורת הציג מתווה חדש של השינויים שהוא מתכוון לעשות בתאגיד ובתחנות הרדיו. רדיו רק"ע, רשת קליטת העלייה, משדר כרגע בתחנות בעשר שפות שונות. המסר מועבר לעולים תושבי מדינת ישראל, לאזרחים במדינת ישראל וגם ליהודי התפוצות במדינות שונות באנגלית, ברוסית, באמהרית, בטיגרית, אפילו בפרסית. המתווה שהוצע הוא לקצץ את השידורים לשלוש שפות בלבד: רוסית, אמהרית וערבית. אני רוצה להגיד שנפגשתי אישית עם השר קרעי והסברתי לו שרשת קליטת העלייה נועד לחבר את העולים ויהודי התפוצות למה שקורה במדינת ישראל, לחברה הישראלית. הוא מלא תוכן בתוכניות אינטראקטיביות ובאקטואליה ובחדשות, ואסור לבצע שינוי ולקצץ ולצמצם את הפעילות של רדיו רק"ע. לשמחתי, השר קרעי אמר שהוא מסכים והוא ישמח לשמוע את הנימוקים בדיון הבא של ועדת הכלכלה. אבל אני רוצה לציין שלא מדובר ברדיו שהוא עצמאי – זה לא רדיו עצמאי ולא תחנה עצמאית; הם קשורים לרשת ב'. אז חשוב לשמור על השלמות של הדבר הזה ולשמור על זכויותיהם של העולים להיות מאזינים, לשמוע ולקבל מידע אמין ממדינת ישראל דרך רדיו רק"ע. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת אבי מעוז. אחריו – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. מחר יתקיים כנס תחת הכותרת: כינוס חירום להוצאת אבי מעוז ממערכת החינוך. ממה הם מפחדים? מה בסך הכול ביקשתי? שתהיה שקיפות בחינוך, שהורים ידעו מה מלמדים את הילדים שלהם בתוכניות החיצוניות בבתי הספר. אני מבין שיש קושי להבין את זה, אז אתן שתי דוגמאות. אם ילד בנהריה או בצפון תל אביב חוזר הבית ומספר להורים שהייתה להם בכיתה הרצאה על יהדות, כי סיפרו להם על חג החנוכה או על תקיעת שופר, או בדוגמה אחרת, לימדו אותם לקראת חנוכה על חג החגים, שכולל גם את חג החנוכה וגם חגים של הנוצרים והמוסלמים, או בקיצור, "חנוכריסמס" – תְּצִלנה אוזניים שכך שומעות – מדוע שהורים לא יוכלו לדעת על כך מראש? בדיוק בשביל זה אנחנו מקימים את מערכת השקיפות. מאוד פשוט: שקיפות להורים ולכל מי שרוצה. מי שלא רוצה שקיפות, יש לו מה להסתיר. מי שנלחם כנגד שקיפות, רוצה להמשיך לפעול בחושך. וברוח חג החנוכה הקרב ובא – באנו חושך לשקף, להורים, כמובן, שסוף-סוף האחריות לחינוך ילדיהם היא שלהם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אחרונת הנרשמות לדבר בשלב זה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 2024 היא השנה הקטלנית ביותר בתאונות דרכים מזה 20 שנה. 428 אנשים נהרגו השנה – זינוק של 22% בהשוואה לשנה שעברה. רק בעשרת הימים האחרונים נהרגו 12 אנשים. היום הכנסת מציינת את יום משפחות היתומים. אני הייתי בת שנה כשהתייתמתי מאבא בתאונת דרכים. אבא שלי לא זכה לראות אותי מתגייסת; לא זכה להתרגש יחד איתי במעמד קבלת התואר דוקטור; אבא לא זכה לראות אותי מקימה משפחה, יולדת ילדים – הנכדים שלו; זוכה אני בעצמי לנכדים – הנינים שלו; אבא לא ליווה אותי בתחנות חיי, בין השאר בהחלטה להיות נבחרת ציבור; אבא לא זכה לראות אותי עומדת כאן כחברת הכנסת ומספרת עליו. בשנה האחרונה נשבר שיא: עוד 428 משפחות עם סיפורים דומים לשלי, משפחות שהצטרפו למעגל השכול.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה על המילים המרגשות. משתתפים בצערך. כן, בכל זאת, זה עדיין צער. זה מלווה כל החיים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

להכיר אבא בשחור לבן, בדו-ממד, כי אלו התמונות שהיו לפני 61 שנה. תאונות דרכים.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוחך על המאבק הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – ציון יום משפחות היתומים בישראל, שאותו אנו מציינים לראשונה במליאת הכנסת בהתאם לחוק יום משפחות היתומים בישראל, התשפ"ד–2024, אשר התקבל בכנסת הנוכחית, בחודש מרץ 2024. אנחנו מתכבדים לארח כאן את חבר הכנסת לשעבר חברי היקר יהודה גליק ורעייתו הדס, שפעלו ודחפו ויזמו את החוק הזה. אנחנו מודים לכם על המאמצים שלכם למען היתומים במדינת ישראל ולמען המשפחות ומעריכים את זה מאוד. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יוסף טייב לפתוח את היום המיוחד. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך, אדוני.

יוסף טייב (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום אנו מציינים בכנסת את יום משפחות היתומים בישראל. זהו יום שבו אנו זוכרים את האחריות הלאומית והמוסרית שלנו כלפי הילדים, האלמנות, האלמנים, שחוו אובדן כה קשה בפטירת האב או האם, האישה או הבעל. מות אחד ההורים מותיר חלל ריק ותחושת חוסר שלא ניתן לתאר במילים. זוהי צלקת שתישאר איתם לתמיד. אבא או אימא הם האנשים שתמיד מקבלים אותנו בשמחה ובמאור פנים ותמיד שם בשבילנו, בכל גיל ובכל מצב. לצערנו, במלחמה האחרונה נוספו מאות יתומים אשר חרב עליהם עולמם, והם נאלצים להתמודד עם האובדן הקשה מכול ולהמשיך את חייהם ללא התמיכה של האב או האם, הבעל או האישה. לצערי, אנחנו לא שמים מספיק דגש על האוכלוסייה הזאת, אוכלוסיית כלל האלמנים והאלמנות בישראל, היתומים והיתומות. אל לנו לשכוח את היתומים והיתומות, האלמנים והאלמנות, שהוריהם או הבעל או האישה נפטרו מכל סיבה: תאונות דרכים, מחלות ועוד. לפני כמה חודשים אישרנו סופית את הצעת החוק שזכיתי להוביל לציון יום משפחות היתומים בישראל. החוק הזה לא מייחד רק עזרה טכנית למשפחות; הוא בראש ובראשונה מיועד לכך שהחברה הישראלית כולה תכיר בקושי שחווים אותם יתומים, אלמנים ואלמנות ובחשיבות התמיכה בהם, ולא פחות – שאותם יתומים ואלמנות, יתומות ואלמנים, ידעו שהחברה הישראלית כולה עומדת מאחוריהם ותומכת בהם. הצעת החוק הזאת חידדה זאת היטב בכך שלראשונה במדינת ישראל יש הכרה רשמית במעמדם, ושל לא רק היתומים ולא רק של אוכלוסייה מסוימת של יתומים אלא גם של משפחות היתומים בישראל. כאן המקום, אדוני היושב-ראש, להודות להדס ויהודה גליק, שעמדו לצידי ודחפו כדי להעביר את הצעת החוק הזאת. כל השנה הם פועלים למען משפחות היתומים בישראל. תודה רבה לכם. אבל זה לא מספיק. יש אלפי יתומים ויתומות במדינת ישראל אשר אינם מקבלים את המענים הרבים שנדרשים להם בחינוך, ברווחה, בתעסוקה, מענים נפשיים שהם זקוקים להם. עלינו להמשיך לפעול בכל המרץ על מנת שהם יקבלו את המענים הטובים ביותר. התורה מצווה אותנו לעזור, לתמוך באלמנות וביתומים, שהם בניו הקרובים של הקדוש ברוך הוא. ידידי שר הרווחה, השר מרגי, מסור כולו לנושא הזה ושם זאת בראש מעייניו על מנת לתת ליתומים וליתומות, האלמנים והאלמנות, את כל התמיכה שהם זקוקים לה. משום מה אנחנו רגילים לחשוב שיתומים ואלמנות צריכים מעני רווחה. אני חושב שכולנו, בוודאי כל שרי הממשלה וכל חברי וחברות הכנסת, צריכים להבין שיתומים ויתומות, אלמנים ואלמנות, צריכים מענה מעבר למעני רווחה: מענה בחינוך, הטבות והתאמות בתעסוקה, בליווי, חוקים רבים שהאוכלוסייה הזאת זקוקה להם. קיימים אומנם חוקים ליתומים ולאלמנות של חללי צה"ל, אבל אני חושב שאנחנו לא שמים מספיק דגש על היתומים והאלמנות בכללם. לא משנה מה הסיבה שהאבא או האימא הלכו לעולמם; אבא הוא אבא, אימא היא אימא, וכל מוות של אבא או אימא בסוף הוא מוות טרגי. אנחנו נמשיך להוביל שינויים וחקיקות על מנת לדאוג למחסורם של המשפחות, ונעקוב מקרוב ונוודא שיקבלו את המענים הראויים מכלל משרדי הממשלה. זוהי חובתנו המוסרית, הלאומית, לא להשאיר את אותם הילדים, האלמנים והאלמנות מאחור ולהושיט להם יד לעזרה ותמיכה, לא מתוך מסכנות אלא מתוך חובה וזכות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת טייב. כעת חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך, גברתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, היום אנו מציינים יום חשוב. תודה, כבוד היושב-ראש, לכל מי שהוביל את החוק החשוב הזה. תודה גם לחבר הכנסת לשעבר יהודה גליק.

היו"ר אמיר אוחנה:

וגם הדס.

דבי ביטון (יש עתיד):

והדס, כן. תכף אני אעלה גם את זה. היום הייתה לי הזכות להוביל את הוועדה המיוחדת לזכויות הילד ולדון ולשמוע אם את נציגי השכול, היתמות האזרחית, ואם סבתא יקרה מאוד משדרות שדיברה על היתמות של נפגעי איבה. היום אירחנו בוועדה את הגב' אלינה סויסה. בשבת השחורה הודיה ודולב סויסה ניסו להימלט מאימת הטרור, אך נתקלו במארב אכזרי ונורו למוות. בנותיהם הקטנות, רומי וליה, ניצלו בדרך נס כשהסתתרו תחת סדין ברכב, לאחר שנחשפו לזוועה של רצח הוריהן. הם ניצלו בשל מעשה תושייה של שוטרי שדרות. מאז המשפחה עוטפת, והיא מתמודדת עם הקשיים. הסוגיות שעלו ומוצדקות – ואני חייבת לומר שאולי לראשונה ככה קצת נחשפתי לזה – זה באמת חוסר האיזון בין יתומי טרור וחללי צה"ל לבין יתומים אזרחיים, משמע ילדים, אלמנות ומשפחות שאיבדו את היקר להן בתאונות דרכים או במחלות שגורמות למוות. אני הצהרתי בוועדה ואני מצהירה גם כיום: חוסר האיזון הזה זועק לשמיים. יתום ויתומה הם יתומים לכל דבר, ואל לנו להפריד לפי סיבת היתמות. בסוף אותו ילד איבד את היקר לו מכול, ואנחנו צריכים להיות שם, כי כל מה שנחסוך, כבוד היושב-ראש, על הילדים האלה עכשיו, כשהם קטנים, אנחנו נקבל את זה בהרבה יותר כשהם יגדלו. כמה שנשכיל לעטוף – בין שזה טיפולים רגשיים ובין שזה בעזרה כלכלית לאותן אלמנות ואלמנים. אני חייבת, כבוד היושב-ראש, רק לומר שאחד הדברים שגורמים לי קצת לכעס – ואתה יודע, אנחנו נמצאים באיזושהי תקופה כל כך קשה בהתנהלות, בכעסים, במריבות, ויצאה מן אמירה כזאת בוועדה, לצערי דווקא מיוזם החוק, שלכאורה היתומים של משרד הביטחון או של נפגעי האיבה הם סוג של פריבילגים, משום שהם מקבלים יותר קצבה, כי אותם מלווים הלאה. להגיד את זה ליד אם שכולה שעברה את האסון הנורא מכול, כאילו היא אשמה או שהיא בחרה כיצד הבן שלה והכלה שלה יירצחו, זה היה עצוב, מעליב. האמת שגם לא יכולתי לספוג את זה, כי אני בהחלט בדעה שאסור לרגע להפריד בין היתומים והמשפחות. ביום בהיר אחד, כשאתה אמור פתאום לטפל בנכדים שלך או לטפל באחיינים שלך, זה כאוס מטורף של אובדן. עלינו לשנות כמובן את החקיקה, ולא תהיה חקיקה שהיא רלוונטית רק ליתומי צבא ההגנה או משרד הביטחון. אנחנו צריכים כמובן לחשוב על כל היתומים. כשאנחנו גם רואים את המציאות – אם זה בתאונות דרכים, אם זה במחלות קשות – גם אותו אבא שיצא לעבודה לא בחר להיהרג בתאונה. הוא לא הביא בחשבון שמישהו ייכנס בו ודברים מעבר. בסוף, הטיפול שלנו והחובה שלנו הם להגן על אותן משפחות, ילדים, אם זה במעטפת כלכלית לאותן אלמנות, כי לא צריך להפלות ביניהן, ובטח ובטח בואו נזכור את בני המשפחה שעולמם חרב. אני חייבת לציין, כבוד היושב-ראש, שאני לא זוכרת ששמעתי לפני 7 באוקטובר את נושא היתומים, אולי זה משהו שלא נחשפתי אליו, אבל כן שמתי לב שהוא קיבל דגש מאוד מאוד חזק דווקא אחרי 7 באוקטובר, כי פתאום אנחנו מבינים את גודל האסון. למרות שדווקא יתומי האזרחי הם במספר הרבה יותר גדול, חבל שדווקא הנסיבות האלה הביאו אותנו לחשוב. אבל זה המקום לקרוא לממשלת ישראל כמובן להגן ולתת את אותן זכויות ולשמר ולסייע, כדי שנמשיך לגדל דור ומשפחות יציבות ונהיה שם בשבילם. זו חובתנו. לסיום, כבוד היושב-ראש, אנחנו 446 ימים, 100 חטופים, ואני שוב קוראת: עסקה עכשיו. שחררו אותם. תנו לנו להשתקם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת מתן כהנא. אחריו – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק ורעייתו הדס, אני רוצה להגיד לכם תודה על כל מה שאתם עושים, באמת, למען אלמנים, אלמנות ויתומים בארגון "אמיצים" שהקמתם. עבודה מבורכת. אני הולך להקריא פה משהו שכתבה לי הדר קס. היא הקימה את עמותת "חמניות", גם היא עמותה שעוסקת ביתומים. אני פשוט אקריא את מה שהיא כתבה לי לרגל הציון החשוב הזה כאן בכנסת של הנושא הזה. "שמי הדר קס, מייסדת עמותת חמניות – הבית הלאומי ליתומי ישראל. העמותה שלנו כיום מובילה בתחום השכול ומשלבת טיפול בשכול אזרחי לצד שכול ביטחוני, תוך הכרה בהשפעתה המכרעת של היתמות על המרקם החברתי הישראלי כולו. "חזוני נולד מתוך כאב אישי עמוק ובלתי נתפס, כאשר בגיל 14" – אומרת הדר – "איבדתי את אבי בתאונת דרכים טרגית. חוויתי על בשרי את תחושת הבדידות המנקרת, את הניתוק מהמעגלים החברתיים והמוסדיים ואת הציפייה המתמשכת לסיוע שלא הגיע. כנערה צעירה מצאתי את עצמי נוקשת על דלתות משרדי הרווחה, מתחננת למענה, להקשבה ולהכרה בכאבי. בהיעדר מענה מערכתי הולם, כמו יתומים רבים אחרים, מצאתי את עצמי על סף תהום של סיכון והידרדרות, כשאיש אינו רואה את מצוקתי האמיתית. "בזכות מורה בבית הספר אשר ראתה את כאבי והכווינה אותי, התחלתי את מה שלימים הפך לעמותה זו, שמטרתה היא לתת מענה רגשי ולוגיסטי ליתומים בישראל. מניסיוני האישי והמקצועי לאורך השנים, אני יכולה להעיד בוודאות מוחלטת, כי יתום ניצב בפני צומת דרכים גורלי: מתוך עומק כאבו, הוא עשוי לצמוח ולהפוך למנהיג ומוביל חברתי, אך באותה מידה הוא עלול להידרדר לתהומות של התמכרות והרס עצמי. זוהי אחריותנו הלאומית והמוסרית כחברה מתוקנת השואפת לצדק חברתי, להבטיח כי אף יתום לא יישאר בודד במערכה הקשה מנשוא של התמודדות עם השכול. "כיום במדינת ישראל חיים 29,782 יתומים עד גיל 18 ו-44,864 יתומים עד גיל 21. ממצאי סקר מקיף שערכה העמותה במסגרת דוח 'יתמות בצל המלחמה' מעלים תמונה מדאיגה ומטרידה: 70% מהורי היתומים מדווחים על תסמינים נפשיים משמעותיים בקרב ילדיהם, הכוללים חרדה להורה הנותר, פחד קיומי מתמשך, דיכאון עמוק, הרטבה ונטיות אובדניות מדאיגות. יתמות היא לא רק שבר גדול, אלא גם הרבה פעמים מובילה לתחושת בדידות, לפגיעה בדימוי העצמי שעלולה להוביל למצבים קשים של בדידות וניכור אם אינה מטופלת כראוי. "המציאות הכואבת והבלתי-נסבלת הזו החריפה שבעתיים מאז מתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר, שהוסיפה למעגל השכול מעל 900 יתומים חדשים, כאשר 29 מהם נולדו לתוך השכול ולא זכו להכיר את אביהם שנפל בקרב. נתון מזעזע ובלתי נתפס במיוחד מגלה כי 62% מיתומי פעולות האיבה עד גיל 18 הם יתומי מבצע חרבות ברזל. "הנתונים הקשים הללו מחייבים אותנו לפעול, ולתת מענה לכל אלו ששילמו את המחיר הגבוה ביותר, כדי שאנחנו נוכל להיות כאן היום ולציין את היום המיוחד הזה. אובדן של הורה הוא שבר גדול ביותר ומטלטל את כל מערך חייו של הילד היתום. כל המבנה המשפחתי משתנה ומטיל מעמסה משמעותית על ההורה הנותר, זה שנשאר לבדו לטפל בילדים, לפרנס את המשפחה, תוך כדי ההתמודדות האישית שלו עם השבר האישי והכאב. "לא סתם היהדות הדגישה את חובתנו כלפי היתומים והאלמנות, וברור כי חוזקה המוסרי של החברה נמדדת ביחסה לחלשים ולאלה הזקוקים למעטפת ומענה של המדינה והעם. אני מודה לכם" – אומרת הדר – "מקרב לב על ההקשבה ועל נכונותכם לפעול למען עתידם של ילדי ישראל היתומים". כאמור, הקראתי את דבריה של הדר קס, מייסדת עמותת "חמניות" – בית לאומי ליתומי ישראל. אני רוצה להוסיף כמה מילים משל עצמי. אנחנו לקראת חקיקת תקציב לשנת 2025, ואנחנו כולנו יודעים שיתומי צה"ל שמעל גיל 21 לא מטופלים כמו שמגיע להם מאז הקמת המדינה. מאז הקמת המדינה יש פער באופן שבו מדינת ישראל מטפלת ביתומי צה"ל המבוגרים. אני חושב שמגיע להם – בטח עכשיו, לנוכח המלחמה הזאת, שכל כך הרבה יתומים נוספו, שגיל חלקם מעל 21 – מגיע להם שנכיר בהם, מגיע להם שנפצה אותם, כי כל חייל, כל מילואימניק שיוצא לקרב, יודע שמדינת ישראל תהיה שם אם יקרה לו הנורא מכול, ואנחנו צריכים לעמוד מאחורי ההתחייבות הזו. אני אומר במילה אחת: נדרשים שמונה חברי כנסת מהקואליציה שיבהירו שהם לא יתמכו בתקציב שלא מטפל באתגר הזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, וכעת – חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אחריה – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. עד חמש דקות לרשותך, גברתי.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תודה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשות חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק ואשתו הדס, היום, ביום שבו הכנסת מציינת את יום משפחות היתומים בישראל, אנו עוצרים לרגע כדי להתבונן בעומק האחריות המוטלת עלינו כחברה. התורה מצווה אותנו באופן חד וברור: "כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו כי אם צָעֹק יצעק אלי שָׁמֹעַ אשמע צעקתו". פסוק זה אינו רק פנייה לאדם פרטי אלא קריאה לכלל החברה היהודית בכל דור ודור להגן על היתום, לחזק אותו ולהעניק לו תחושת שייכות וביטחון. בשנה האחרונה נוספו לעם ישראל מאות יתומים ויתומות, ילדים שאיבדו את הוריהם במלחמה קשה וכואבת. אובדן ההורים הוא כאב שאין לתאר, תחושת אובדן שמלווה את הילד לכל חייו. אנחנו כחברה לא יכולים להשלים עם מצב שבו יתום ירגיש לבד ולא מוגן. התורה הקדושה מצווה אותנו להקשיב לזעקתם האילמת, ואנחנו מחויבים להיות כתף תומכת בעבורם – לחבק, לחזק ולהיות בעבורם כתובת לכל צורך. חז"ל הרחיבו את החובה הזו וציינו במפורש: "כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". הציטוט הזה ממסכת מגילה הוא בעל משמעות רחבה. דבריהם של חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שהדאגה ליתום אינה מסתכמת רק בעזרה חומרית; זו קריאה לקחת חלק בחייו של היתום, לתת לו בית חם, אוזן קשבת ולהיות בעבורו מקום של "יש" בכל ה"אין" שהוא שרוי בו. דאגה ליתומים היא מעשה של תיקון עולם, הבאת אור למקום שבו שוררת החשכה. זו זכות גדולה שמעטים זוכים לה, והאחריות עלינו כחברה היא לוודא שלכל יתום בישראל יחוש מוגן ויהיה מי שיעמוד לצידו. בעבורי באופן אישי הנושא הזה איננו רק עוד יום לציון; זהו נושא אישי וקרוב מאוד לליבי. ביום שבו נולדה ביתי שרה, שלוש שעות בלבד לאחר שאביה נרצח, היא הפכה ליתומה. אותה שנייה שבה חיים חדשים מתחילים, ולנגד עיניי התערבבו החיים והמוות, דמים בדמים נגעו – דם המיתה ודם הלידה. שרה בתי נולדה לתוך היתמות. אני זוכרת כיצד כאימא אלמנה צעירה הגעתי למעון לאסוף את שרה ואהוביה הקטנים. המטפלת ביקשה שאישאר רגע עד שכל ההורים יאספו את ילדיהם, כי יש לה משהו לברר איתי. כל אימא, ובמיוחד אלמנה, מכירה את החשש הזה כשמטפלת מבקשת לדבר איתך ביחידות: מה שכחתי? איפה החסרתי? מה לא זכרתי? המתנתי והמתנתי, ולאחר שאחרון ההורים הלך, היא חזרה אליי, הביטה בי במבט מחויך ושאלה: אני פשוט לא מבינה מדוע קראתם לה שרה. צריכים הייתם לקרוא לה שמחה. לילדה המדהימה הזאת מרוח חיוך תמידי ענק על הפנים. ואז הבנתי. תודה ה', תודה לך ה'. באותה תקופה רק תפילה אחת קיננה בלב שלי: בורא עולם, רק שילדיי יגדלו להיות אנשים מלאי שמחה וחיות, למרות שאין להם אבא. אתה אבי יתומים ודיין אלמנות, שילדיי יחושו את החיבוק וההגנה שלך. כשהייתי במקומות הכי עמוקים שבן אנוש עלול להיות בהם, הייתה תחינה שפשוט הילדים שלי יהיו שמחים. באותו רגע הבנתי שאבא שבשמיים פשוט נענה לתפילתי. שרה שלי, וכך גם אהוביה, אחיה הגדול, הם דוגמה לחוסן, לכוח שמגיע מתוך כאב ולתקווה שמתחדשת, אבל הם גם תזכורת חיה לכך שאף יתום לא יכול ללכת את הדרך הזו לבד. אני כאן היום לא רק כאם אלא גם כחלק מהעם שנושא באחריות לדור הבא, כדי לומר בקול ברור: אנחנו חייבים להיות שם עבור היתומים היום ולתמיד. אחד התיקונים הגדולים שמדינת ישראל מחויבת לתקן ספציפית בחוק יתומי צה"ל ובנפגעי האיבה זה הניתוק המוחלט לאחר גיל 21. רגע אחד הילד הוא יתום שזכאי להטבות מסוימות שמקלות מעט את אתגריו, וברגע אחר, פתאום כלום. הדאגה ליתומים, שמשקפת את הערבות ההדדית, מייחדת את העם שלנו. התורה אומרת: "לא תטה משפט גר יתום ולא תַחֲבֹל בגד אלמנה". אזהרות אלו ממקמות את היתום במרכז המעגל החברתי ומזכירות לנו שחוסנה של חברה נמדד על פי הטיפול בחלשים וחסרי ההגנה בקרבה. בנוסף, הפסוק בתהילים מזכיר לנו: "אבי יתומים ודיַן אלמנות אלוהים במעון קדשו". אם הקדוש ברוך הוא מתואר כאב ליתומים, איך אנחנו, שנבראנו בצלם, יכולים להפקיר אותם? פה זה המקום להזכיר מעט מהארגונים שפועלים למען יתומים, אם יתומי צה"ל ופעולות האיבה ואם הם יתומים מכל סיבה אחרת – יתומים הם יתומים, ולא משנה הסיבה – ובהם יהודה גליק ורעייתו הדס, שעומדים בראשות עמותת "אמיצים" ופועלים רבות בעבור מענים מכבדים ומחבקים ליתומים, וכמו קיום היום הזה, שגם הוא אחד מהמשימות שהם הציבו לעצמם, וברוך השם התיקון הזה בא על תיקונו; ארגון "חמניות", שאף הוא עושה עבודת קודש בתחום זה; ארגון "משפחה אחת" וקרן קובי מנדל, שפועלים רבות בעבור יתומים ובני משפחותיהם. היתומים בישראל אינם רק עובדה סטטיסטית, הם הפנים של עתידנו, של התקווה ושל ההבטחה הלאומית. אני קוראת לכם, חבריי חברי הכנסת, ולעמנו כולו, להפנות מבט ולפתוח לב לכל ילד וילדה שנושאים את כאב האובדן. עלינו לוודא שהם יקבלו לא רק סיוע חומרי אלא גם תמיכה רגשית, הגנה, חינוך מעולה והזדמנות שווה לחלום ולהגשים. ביום הזה ובכל יום אני מחויבת להמשיך ולפעול כדי שהיתומים הללו ירגישו חלק בלתי נפרד ממשפחת עם ישראל. חבריי, היתומים האלה הם התקווה שלנו, דור העתיד של מדינת ישראל. אני מבקשת לומר להם מכאן, מתוך אולם הכנסת: אנחנו איתכם. אנחנו מחויבים לדאוג לכם. נלווה אתכם ונבנה יחד עתיד טוב יותר בעבורכם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, טוב עשתה הכנסת כאשר ציינה את היום הזה ואת הצורך בהבאת הנושא הזה לדיון כאן בכנסת. הנושא חשוב מאוד במיוחד בתקופה הזאת, כאשר אנחנו בדיוק כמה ימים אחרי דוח העוני של הביטוח הלאומי. אין ספק שאנחנו חיים בתקופה לא פשוטה, בתקופה מורכבת, גם בתקופה של מלחמה. חשוב מאוד שגם הדרג הפוליטי ישים לב לנושא הזה וישים אותו על סדר-היום. אני רוצה להתייחס ליתומים במדינה בכלל. חשוב מאוד שתהיה מסגרת שתיתן דיווח מתמשך לממשלה וגם לכנסת, ואני יודע שיש כאן ועדה בכנסת ואנחנו דנים במשך השנה, אבל זה לא מספיק לדון בוועדה לזכויות הילד, כי יש יותר מ-870,000 ילדים עניים ב-2023, ואנחנו לא רוצים שהיתומים האלה יגדלו בסביבת עוני קשה בלי שאף מסגרת או אף גורם דואג להם. ואני רוצה להגיד לכם, מכובדיי, שאנחנו רואים שבחברה הערבית, לפחות בנושא של הפשיעה, כולנו כל יום עולים לכאן, חברי כנסת, אדוני היושב-ראש, ומדברים על הפשיעה, אבל מעט מאוד אנחנו מזכירים את המשפחות השכולות, את הילדים היתומים, שנשארים ללא מסגרת, ללא שום טיפול. ואני רוצה להגיד לכם שהיום במדינת ישראל יש ילדים שהולכים יחפים. לא דואגים להם, מחלקות הרווחה לא רואה אותם, לא מטפלות בהם, וזה עצוב. יש ילדים היום שהולכים יחפים. אני רואה את זה בעצמי. ואנחנו לא צריכים לראות מראות כאלה. אדוני היושב-ראש, כל המסגרות של הפשיעה – וכנציג של החברה הערבית, אני מדבר על הסוגיות המורכבות אצלנו בחברה – הפשיעה, והילדים היתומים כתוצאה מתאונות הדרכים בכלל, והילדים היתומים כאשר הורסים להם בית בנגב – אנחנו צריכים לדאוג להם. ויושב כאן השר שאחראי לחברה הבדואית בנגב. אדוני השר, חשוב מאוד שהמשרד שלך יסתכל ויטפל בילדים שנשארים ללא בית. אני בטוח שאתה שם לב לזה, כי כל הילדים כאן במדינה הם אזרחי המדינה, הם תושבי המדינה, ולכן חשוב מאוד שאנחנו נסתכל על כולם בצורה שווה. מכובדי היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים בערבית על הנושא הזה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הכנסת דנה היום בעניין היתומים בארץ. אני דיברתי על הילדים הערבים שנותרים ללא הורה או הורים, אב ואם, ובמיוחד במה שקשור בעניין הפשיעה והאלימות ועניין תאונות הדרכים. גם דיברתי על השארת ילדים בנגב ללא מחסה וללא בתים. וטוב שביום הזה הכנסת מתייחסת לנושא הזה, בעקבות היעדר המוסדות, בעקבות היעדר הממשלה. מה שדרשתי כרגע מהממשלה מעל במה זו זה שהממשלה תסתכל על כל הילדים. אנחנו מדברים על שלב עדין, שלב מורכב, לאחר המלחמה, וכאן על המדינה להתערב ולהוציא את כל המשפחות ואת כל הילדים האלה מהמצב שבו אנו נמצאים היום, שהוא הימצאותם מתחת לקו העוני.). אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

(אומר בערבית: מאה אחוז.) תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תודה לאורחים, תודה לכל מי שהגיעו לכאן ויזמו את היום הזה ופועלים עבורו. היום הזה מבחינתי אינו רק יום מיוחד. הייתי רוצה שזה יהיה יום של מחויבות – מחויבות חברתית ומוסרית כלפי מי שהחיים שלהם השתנו לעד, מי שגם איבדו את היקר להם, אבל גם את העוגן שלהם. השנה החולפת הייתה קשה במיוחד. מאז אירועי 7 באוקטובר נוספו למעגל היתומים כ-1,000 יתומים. מעל 60% מכלל יתומי פעולות האיבה הם יתומי חרבות ברזל. יש תינוקות שנולדו יתומים, ילדים שאיבדו איבדו את שני הוריהם. נתונים אלו אינם רק מספרים – הם ייצוג של כאב, של משפחות שהתפרקו ושל ילדים שנאלצים לגדול לבד. אני רוצה לספר איך הגעתי לנושא הזה בשנה שעברה, בכלל ליתמות. מעבר לסיפור שכמובן פוגש את כולנו עם יתומי צה"ל, יתומי פעולות האיבה והסוגיות הקשות הברורות, הייתה לי יועצת, קוראים לה אופיר. היא עכשיו בטיול גדול שלפני התמחות, אז בטח היא תראה את זה בדיעבד. היא התייתמה בגיל נעוריה מאביה, והיא הכירה לי את הסוגיה הזאת מהמקום הפרטי. היא הכירה לי גם את הדר קס מעמותת "חמניות". אופיר פעילה בעמותה כבר זמן רב, ובאמת קיימנו בוועדת הצעירים, לפני כחצי שנה, דיון בתוך הוועדה שקשור בכלל ליתמות משכול אזרחי, וחיברנו את זה גם לשכול הלאומי, הביטחוני, שפוגש את כולנו. ובישיבת הוועדה שהתקיימה גם היום הגיעו – רגע, אני מצטערת, זה ממש אי-אפשר, יש פה רעש, אי-אפשר לשמוע.

היו"ר אמיר אוחנה:

שקט במליאה, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

זה ממש קשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

לוועדה הגיעו יתומים צעירים בגירים, גם יתומים משכול אזרחי אבל גם יתומי פעולות האיבה. ואני רוצה לספר על מיקה קלדרון. מיקה קלדרון, שהייתה גם היום בדיון בכנסת, בוועדת הצעירים – עשינו דיון מעקב – היא איבדה את אביה בגיל 14 בתאונה, ואימא שלה נרצחה בבארי ב-7 באוקטובר. למה הסיפור שלה כל כך פוגש אותי וחשוב בעיניי? בשיחה הראשונה שלי עם מיקה, כשנפגשנו לפני הוועדה, היא אמרה לי: אני, נשרף לי הבית שגדלתי בו. אין לי זיכרון. נשרף הכול – התמונות; צריך להבין מה קרה פה לאנשים – ואין לי שני הורים. כן, אני כבר לא בת 18, אבל העסק העצמאי שלי התפרק בשנה הזאת, ויש לי בני קהילה שעוד בשבי ואני נאבקת להחזיר אותם. והכול פגש, וזה פשוט לא נתפס. ותגידו לי, אם לא פה צריכה להיות מדינה, איפה צריכה להיות מדינה? ממש פה. ואני אומרת, זה התפקיד שלנו. התפקיד שלנו הוא שיקום במובן העמוק ביותר, הוא הושטת היד הזאת. וכשלא טיפלנו בסוגיית היתמות בכללותה, היא פוגשת אותנו גם המקומות הכי כואבים. יתומי צה"ל, יתומי הגיבורים שלנו, נגיד, הגיבורים שלנו שחירפו נפשם – הילדים שלהם אחרי גיל 18 יישארו ללא מענה? זה לא נתפס. ויתומי פעולות איבה, אם לא נרצחו להם שני הורים, אז לא מכירים בנזק של הורה אחד שנרצח, העוגן המשפחתי הזה? העוגן האישי הזה? ואחד הנתונים שהיו קשים לי – אלה נתונים מעמותת "חמניות" – ש-40% מהיתומים, מהיתמות, מתמודדים עם עוני וקשיים כלכליים חמורים. בוודאי שזה באחוזים גבוהים יותר בחברה הכללית. לפני כמה שבועות נפל פה חוק שהגשתי על הכרה ביתומי פעולות איבה מהורה אחד. ומה שכאב לי עם החוק הזה זה שאני מבינה שאני אופוזיציה, ויכול להיות שזה חוק שהוא חריג יותר בעלויות שלו, אבל ציפיתי שבנושא הרגיש הזה נייצר איזשהו שיח, אפילו על מענה חלקי או כל דבר שהוא, וזה לא קרה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אין הכרה?

נעמה לזימי (העבודה):

אין הכרה. יתום אחד – אין הכרה, רק על שני יתומים; סליחה, סליחה, על הורה אחד אין הכרה, רק על שני הורים.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

בפעולות איבה?

נעמה לזימי (העבודה):

בפעולות איבה. ומה שקורה זה שיתומים מפעולות איבה, אם נהרג או נפטר הורה לפני כן ויש הורה אחר שנרצח, הם חשופים, הם ללא כול – החל מגיל 18, כן?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אוקיי.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל זה בדיוק מה שאני אומרת, יתומים בגירים, על זה דיברתי. ואז כתבה לי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיים, גברתי.

נעמה לזימי (העבודה):

כן, אני רק אספר על משהו שכתבה לי לאחר מכן וטלטל אותי. כתבה לי לאחר מכן שורדת השבי אגם גולדשטיין אלמוג – היא כתבה לי ככה: היי, נעמה, מה שלומך? התכתבנו כבר לפני כן. ראיתי את הפוסט שהעלית באינסטגרם על החוק שאת מקדמת לתגמול לילדים שאיבדו הורה אחד במלחמה. כואב לי לראות את כל רשימת המתנגדים – ניתוק מוחלט מהם וממני, שרק מייחלת לתמיכה והזדהות מהמדינה, לי אישית. מצפה מהם לסליחה על מה שעברתי ואעבור כל החיים. רציתי לשאול אם תתקיים עוד הצבעה על החוק הזה, אם אוכל להגיע לדבר מולם. אני לא מבינה בכנסת ובאיך הדברים האלה עובדים, ואם בכלל יש הזדמנות לדבר על חוק שנפל שוב. אשמח לתשובה. אגם גם שקלה להגיע היום לדיון ובסוף לא הגיעה. ואני רוצה להגיד כאן משהו. באמת אפשר לעשות. לא חייב להיות הכול הכי נרחב שיש, הכי נדיב, אני מבינה שיש לפעמים מגבלות, אבל הדבר הזה בין הכול או כלום – הכלום הזה לא ייתכן. ואני מחברת פה גם את יתומי צה"ל. הפרד ומשול – אני לא אוהבת אותו. חוקים הם נפרדים, אבל המחויבות המוסרית היא מחויבות קולקטיבית כחברה וכאומה להכיר ביתמות ולהכיר את האוכלוסיות הללו של יתומי פעולות האיבה ויתומי חללי צה"ל, שלא פעם, יו"ר הכנסת, זה יכול להיות מהורה יחידני, שזו קטגוריה שלא הכרנו בה לפני כן, והסיפור של הורה אחד וכל מה שיש כאן. תקדמו חקיקה, תעשו משהו טוב בדבר הזה. אני רוצה להגיד לכם, כל עם ישראל – יש אחדות. פה נראה אחדות, פה נראה את כולנו. אלו המקומות שבהם אנחנו עובדים כחברה משותפת. תודה רבה, יו"ר הכנסת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את שר החקלאות והביטחון התזונתי אבי דיכטר לסכם מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מביא את הדברים בשמו של שר הרווחה מרגי, שרצה מאוד להיות כאן אבל הוא לא הצליח להגיע; אולי הוא יצטרף עוד מעט. אנחנו עומדים כאן היום לסיכום יום משפחות היתומים בכנסת. ציון יום מיוחד זה מציף את החובה המוסרית של כל אחד ואחת מאיתנו לתמוך בילדים אשר איבדו את היקר להם מכול. רווחתם ועתידם תמיד עומדים לנגד עינינו. בשנה ושלושת החודשים האחרונים חווינו, ואנו ממשיכים לחוות, את אחד האירועים הטרגיים ביותר בתולדות מדינת ישראל, אירוע שגבה ועדיין גובה מחיר כבד מאלפי משפחות, והותיר מאחוריו ילדים יתומים רבים. 7 באוקטובר היה נקודת מפנה. אותה שבת שחורה, שהותירה חלל עמוק בליבנו, הדגישה יותר מתמיד את הצורך הדחוף להעניק מענה ותמיכה מתמשכים לילדים היתומים ולבני משפחותיהם. במשרד הרווחה והביטחון החברתי פועלים מתוך הבנה עמוקה של האחריות המוטלת עלינו. פעלנו במשרד הרווחה מייד עם פרוץ המלחמה, הקמנו צוותי חירום ייעודיים, סיפקנו סיוע נפשי וחומרי, ליווינו מהרגע הראשון את הילדים והמשפחות לאורך כל הדרך, ונמשיך לעשות זאת ככל שיידרש. להלן חלק מעשיית המשרד: אירועי 7 באוקטובר הותירו 23 ילדים מתחת לגיל 18 שנותרו ללא שני ההורים. הוקם צוות משימה בין-משרדי לתיאום הטיפול בילדים ובנוער שנותרו ללא שני הורים בהובלת משרד הרווחה והביטחון החברתי ובהשתתפות נציגי משרד המשפטים, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הביטחון, הביטוח הלאומי ומשרד ראש הממשלה. מטרת הצוות היא ליצור ממשק נתונים מלא ומשותף על אודות ילדים ונוער שנותרו ללא שני הוריהם, להבטיח רצף טיפולי ותיאום בין כלל הגורמים הממשלתיים ולהסיר חסמים בטיפול, תוך מתן מענים לסוגיות רוחב. הצוות הבין-משרדי יצר מפת זכויות של כלל הזכויות שזכאים להן ילדים ונוער שנותרו ללא שני הוריהם בעקבות המלחמה. בוצעה עבודת מטה על מנת לזהות את הזכויות המגיעות להם מכל משרד ומכל רשות ממשלתית. כלל הילדים והנוער שנותרו ללא שני הורים הושמו במשפחות אומנה. נעשתה הסדרה מהירה של הליכי אומנה זמנית אצל בני משפחה, לאחר קבלת החלטת בית המשפט בעניין, ונעשו פעולות להסדרה קבועה של מקום שהותם עד הגיעם לגיל 18. ההכרה כאומנה נותנת למשפחות מעטפת כלכלית וסוציאלית עבור הילדים. לכל משפחה המגדלת בה ילד או נער שנותר ללא שני הורים הוצמד עובד סוציאלי מתכלל מהמחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, המלווה את המשפחה והילד או הנער ומסייע במתן מענים לצרכים, וגם בתיאום הקשר עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, על מנת למנוע כפילויות ועומס על אותן המשפחות. המשפחות המגדלות קיבלו גם ליווי מגופי האומנה בבניית תוכנית טיפול וייעוץ לאומנים ולכל המשפחה. מתקיימת הדרכה צמודה וקבועה לכל העובדים הסוציאליים מהרשויות המקומיות המלווים את הילדים שנותרו ללא שני הוריהם, וימי למידה משותפים עם מנחות האומנה. כמובן שבמקביל לכך מחלקות הרווחה טיפלו ומטפלות בילדים שנותרו עם הורה אחד, עם כל המורכבויות שיש בקשר הזה. בנושא האומנה, אדוני היושב-ראש, כ-130 משפחות אומנה פונו מבתיהן, והמשרד המשיך ללוות את הילדים והמשפחות ולסייע במיצוי זכויות לילדי אומנה. מעבר לכך, השירות לאומנה פועל להבטחת מיצוי זכויות של משפחות מילואים שהן משפחות אומנה. בין היתר, בחודש מאי 2024 התקבלה כאן בכנסת בקריאה השנייה והשלישית הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשפ"ד–2024. המשמעות שיש לתיקון זה היא השוואת תנאיהם של הורי אומנה במילואים לאוכלוסייה הכללית של הורים משרתי מילואים. בין השאר, תנאים אלה כוללים מענק חד-פעמי במקרים המתאימים, וכן הגנה מפני הוצאה לחל"ת ללא היתר. בנוסף, אירועי 7 באוקטובר הותירו עשרות צעירים בגילים 18–30 ללא שני הוריהם, ובנוסף – מאות צעירים שאיבדו הורה אחד. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, היתמות בגיל הצעירות מקבלת אופי אחר. לצד האובדן והאבל, יש התמודדות עם חוסר בעורף משפחתי לליווי במשימות החיים האופייניות לגיל, כמו התמודדות עם שירות צבאי, כניסה לעולם העבודה, הקמת משפחה, וכל אלה ללא תמיכת הורים ויד מכוונת. המחלקות לשירותים חברתיים מאתרות את הצעירים ומציעות ליווי בהתאם לצורך. מעבר לכך, על מנת לספק מענה כוללני לצעירים שורדי המסיבות של 7 באוקטובר, המשרד הקים את אתר "עטופים באור", המרכז את כל המענים והתוכניות עבור השורדים ובני משפחותיהם, בשיתוף פעולה עם הביטוח הלאומי. הוקם גם מיזם "יובלים" לפיתוח מענים עבור משתתפי המסיבות בעוטף וצעירים מאזורי הלחימה. בנושא ילדים בעלי מוגבלות – במהלך המלחמה, מלחמת חרבות ברזל, ניתנו מגוון שירותים וסיוע לילדים עם מוגבלות ולמשפחותיהם כדי להבטיח את רווחתם, בטיחותם והמשך קבלת תמיכה נדרשת במצב החירום. בין השירותים שניתנו יחד עם מחלקת הרווחה בהובלת המשרד ניתן לציין: 1. המשרד הציע טיפולים פסיכולוגיים ורגשיים מותאמים, במקרים רבים מרחוק, כדי לסייע לילדים להתמודד עם הלחץ, החרדה והפחד הנובעים מהמצב הביטחוני; 2. הופץ על ידי גורמים שונים מידע נגיש ומותאם לילדים עם מוגבלות קוגניטיבית או תקשורתית שכללו שימוש בשפה פשוטה, סרטונים עם תמיכה ויזואלית וסמלים, ולעיתים גם שירותי תרגום לשפת הסימנים; 3. עובדים סוציאליים סייעו למשפחות בהדרכה ותמיכה יום-יומית תוך שימת דגש על צורכי הילדים עם מוגבלות במצבי חירום; 4. הנגשת מקלטים ומרחבים מוגנים כך שיתאימו לילדים עם מוגבלות פיזית, הצבת רמפות, הרחבת פתחים וסיוע בנגישות למרחבים המוגנים; 5. סופקו חבילות מזון וציוד אישי מותאמות לילדים עם מוגבלות ולמשפחותיהם, תוך התייחסות לצרכים הייחודיים; 6. הוקמו קווי חירום מיוחדים שבהם אפשר היה לפנות לקבלת ייעוץ, תמיכה נפשית והכוונה לטיפולים, תוך מענה על שאלות של משפחות לילדים עם מוגבלויות; 7. שירותי הנופשונים לילדים ולבני המשפחה או לבן משפחה מלווה הורחבו במטרה לאפשר הפוגה והקלה לילדים ולבני משפחותיהם, כאשר מטרת שירותים אלה לספק תמיכה מיוחדת כדי לשמור על תחושת הביטחון ולהתמודד בצורה מיטבית עם מצבי חירום ומצבים בלתי צפויים המורכבים לכלל הילדים, וביתר שאת לילדים עם מוגבלות. כמו כן מינהל מוגבלויות במשרד הרווחה מפתח מודלים הנותנים דגש על פיתוח מיומנויות לחיים עצמאיים בקהילה, חיזוק החוסן האישי והמשפחתי והעצמה. בתכנון לעתיד וחשיבה קדימה גורמי המקצוע במשרד הרווחה מבצעים פיתוח מתמיד, הרחבה והעמקה של ידע מול גופי ידע מקצועיים מותאמים וחדשניים. המשרד ממשיך לקדם תוכניות הכשרה, ליווי ותמיכה לעובדים בשטח. כמו כן, המשרד פיתח מענים ייחודיים וחדשניים בהתאם לצרכים שעולים מהשטח וסוגיות מקצועיות שיזוהו. במשרד מקיימים ימי הפוגה למשפחות החטופים ולמשפחות השבים, ליתומי איבה מאירוע 7 באוקטובר, ומלווים את משפחות החטופים והשבים באמצעות העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות ובונים תוכנית ליווי מותאמת ואישית. נוסף לכל אלה, אדוני היושב-ראש, משרד הרווחה לא שוכח כי יש עוד עבודה רבה לפניו. הדרך להחלמה מלאה היא ארוכה ומורכבת, ותדרוש מכולנו מאמץ בהמשך. המשרד מחויב להמשיך ולספק לילדים היתומים ולמשפחותיהם את כל הכלים ואת כל התמיכה הדרושה להם כדי שיוכלו להשתקם ולבנות את עתידם. לסיום מבקש השר, שר הרווחה יעקב מרגי, להזכיר את אחינו ואחיותינו הנתונים בצרה ובשביה, בקור ורעב. אסור לנו לשכוח את חובותינו אליהם לפעול יום-יום, שעה-שעה, לשחרורם, להוציאם מצרה לרווחה, מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה. אני כמובן מצטרף לכל מילה של השר. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לאדוני השר.

היו"ר יבגני סובה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – ציון יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות. אני מזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן לפתוח את היום הזה. בבקשה, חבר הכנסת שטרן. חמש דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השרים, אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות הוא יום חשוב, הוא אתגר חשוב. אני חושב שבשנה הזו האתגר הזה נצבע בצבעים אחרים. חלקם, יש בהם בשורה, חלקם, יש בהם כאב, וחלקם מסמנים לנו כיוונים לעתיד. אני חושב שהקשר התאפיין בשנה הזו בשני תחומים עיקריים: ההשפעה של מה שקורה כאן, בחבל הארץ שלנו, במדינת ישראל, וההשפעה של זה על מה שקורה בתפוצות – השנאה, האיבה והטרור שאנחנו חווים כאן, ומהצד השני האנטישמיות והטרור, אם כי בממדים אחרים, שאחינו ואחיותינו חווים בגולה: בתי כנסת שמותקפים שם, מצבות שמנתצים שם, סטודנטים יהודים שחוששים לבטא את הזהות שלהם ומנהיגים, כולל מנהיגים דתיים כמו האפיפיור, שמשמיעים אמירות אנטי-ישראליות, אמירות אנטישמיות, שזה ברור שזה משפיע בכל מקום. אני לא יודע אם אני מדייק, אבל יכול להיות שבית הכנסת האחרון ששרפו היה במלבורן. אבל זה היה רק עוד אחד מתוך רשימה כואבת. סטודנטים יהודים בכל העולם פגשו אנטישמיות, אוהדי ספורט – אי-יכולת לשחק בחוץ. ואני אומר את הדברים האלה בגלל שבמידה מסוימת האנטישמיות והאיבה איחדו אותנו בדרך שלא רצינו שזה מה שיאחד אותנו, גם לא בשנה הזו. מהצד השני, אני חושב שהתחזק מעמדה של מדינת ישראל כמקום הכי בטוח, גם אם לפעמים, לעיתים, הספינה מיטלטלת, כמו בשנה הזאת. ויש מקום שנציין גם את תחושת האחדות והקשר לא רק במשלחות שהגיעו לכאן, לא רק בבעלי המקצועות שהעשירו אותנו כאן, אלא אולי בדוגמה הכי מובהקת – חיילים עולים, חיילים בודדים שעלו ונלחמו, וצריך להגיד את זה בכאב, גם נפלו על ההגנה שלנו על המקום הזה. אני חושב שאם המדינה צריכה להבין משהו באתגרים שניצבים לפניה זה שני דברים: האתגר הראשון הוא צמצום בביורוקרטיה, הכרה במקצועות העולים, זירוז התהליכים, בעיקר כשמדובר מחבר המדינות, ושם יש לנו עוד מה להשתפר. ואני אומר, גם אנחנו כאן עסוקים כל הזמן בצמצום הביורוקרטיה, בעיקר בהכרה במקצועות שלהם, בהתאמה שלהם לכאן, דבר שאין ספק שהוא יכול להשפיע. דבר נוסף שאנחנו צריכים לשים לב אליו כאן, בוודאי בקואליציה הזו – לאורך שנים יצאו אמירות. הן מרחיקות, אמירות משפילות, אמירות מבזות, אמירות מפלגות בין יהודים רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוקסים. קואליציה – ממשלה שמנסה וניסתה לקחת בעלות על מהי היהדות האמיתית. שמרנים. אני אומר, אתה יכול לקחת את זה לאן שאתה רוצה. מקום שלי כואב במיוחד זה כמובן סוגיות הגיור, ואם אני צריך לגעת במשהו, אז אני חושב שזה מתווה הכותל. ב-7 באוקטובר התביישנו להסתכל איך ממשלת ישראל, לנוכח גילויי ההזדהות שם, עוד לא יישמה את מתווה הכותל, כשכולנו יודעים שמי שעשה בו את הפשרות הכי גדולות זה הרפורמים והקונסרבטיבים. זה נעשה בתיאום עם האורתודוקסים, כולל בקואליציה, והם אחרי זה נסוגו מהעניין הזה, כמו שתמיד אנחנו עושים את זה, כאילו של מי היהדות ומי לא. אני רוצה להזכיר לכולנו שבמתווה הכותל הסכימו הזרמים לקבל מקום שאף אחד מהח"כים שמתנגדים לפשרה הזו לא התפלל שם מעולם, בחלק הדרומי, וגם זה כדי לשמר ניכור. צריך להסתכל על הדור הבא. זה לא משנה אם הם באים להתפלל או לא, משנה מה הם אומרים שמדינת ישראל מסמנת להם. וברשותך, אולי בשביל לציין עוד ממד אחר של חשיבות היום הזה, ובכאב גדול, אנחנו מכירים את הפוטנציאל הגדול של העולים החדשים של עוד שנתיים ושלוש. אתה יודע מי אלה, אדוני היושב-ראש? הישראלים שיורדים.

היו"ר יבגני סובה:

נכון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הכמויות הבלתי-נתפסות של בעלי מקצוע, של רופאים, של הייטקיסטים, שלוקחים – – –

ארז מלול (ש"ס):

שם הם חוזרים ליהדות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שם הם חוזרים ליהדות, אבל שם הם עוזבים אותנו. אנחנו רוצים שיהיו יהודים פה. כשאנחנו מסתכלים – ואנחנו כמובן מכבדים אותם שם, זה נכס, אבל הכי טוב שיהיו פה. ואני אומר, כשאנחנו מסתכלים על הירידה, על אנשים שאורזים את המשפחות שלהם, זוגות של רופאים, זוגות של מהנדסים שיורדים מכאן לניו זילנד, לארצות הברית, לא משנה לאן – כאילו מי שיכול יורד. כדאי שנדע, אנחנו לא רוצים שהעולים של השנים הבאות יהיו כאלה שאנחנו הברחנו אותם מכאן. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מזמין את חבר הכנסת ארז מלול. יש ילדים של ישראלים שחוזרים לארץ, ויש כאלה שלא מצליחים להיקלט כאן וחוזרים חזרה למדינות שבהן ממשיכות המשפחות לגור.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה אולי יותר מזה – יש כאלה שחוזרים לארץ, נלחמים בארץ.

היו"ר יבגני סובה:

זו הסוגיה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן, לא רק שחוזרים – חוזרים ונלחמים עכשיו ממש, ברגעים האלה.

היו"ר יבגני סובה:

כן, זה נכון. בבקשה, חמש דקות לרשותך.

ארז מלול (ש"ס):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת הנכבדים – – –

היו"ר יבגני סובה:

רק מנהל את הישיבה, לא יושב-ראש הכנסת.

ארז מלול (ש"ס):

בשבילי אתה עכשיו יושב-ראש הכנסת. אנו מתכנסים היום לציין את חשיבותו של הקשר המיוחד והבלתי-ניתן לניתוק בין מדינת ישראל לבין אחינו בתפוצות. קשר זה היה אבן יסוד בהיסטוריה של העם היהודי. גם בתקופה שאחרי חורבן הבית היו יהודי ארץ ישראל משענת בעבור יהודי התפוצות, עד לתקופה שבה הידלדל מאוד היישוב היהודי בארץ ישראל. עם שובנו לארצנו, שב המקום המיוחד שלנו בתור נקודת החוזק של היהודים בתפוצות. בתקופה מאתגרת זו, המציאות מחייבת אותנו להתבונן נכוחה באירועים המדאיגים המתרחשים בקהילות ברחבי העולם. לפני שבועות אחדים נחרדנו לשמוע על שרפת בית הכנסת במלבורן, אוסטרליה. מקום שאמור להיות מקדש מעט, בית תפילה, מפגש קהילתי, הפך למטרה לשנאה ולאלימות. זוהי לא רק התקפה על מבנה אלא פגיעה בלב-ליבה של הקהילה היהודית. מזעזע לא פחות הוא שבקנדה, מדינה המתפארת בערכי הסובלנות והפלורליזם, נאלצים יהודים להסיר מזוזות מבתיהם מחשש לביטחונם. המזוזה, המלווה את העם היהודי אלפי שנים כסמל לזהות ולמסורת, הופכת בימים אלה לסמל שמסכן את ביטחונם של יהודים. זוהי מציאות שאינה מתקבלת על הדעת. דווקא בימים אלה של אתגרים, הפרויקט תגלית ממשיך במשימתו החיונית. מאז הקמתו הביא הפרויקט מאות אלפי צעירים יהודים לביקור משמעותי בישראל, ובכך חיזק את זהותם היהודית ואת הקשר למדינת ישראל. והייתה עוד משימה: למנוע התבוללות. המכה של ההתבוללות פוגעת בעם היהודי בתפוצות, וכל המסלולים האלה של תגלית ומסע הם עוד חלק מהמלחמה בהתבוללות. בימים של עלייה באנטישמיות, חשיבותו של פרויקט זה מקבלת משנה תוקף. עלינו להבין, כאשר יהודי בסידני חושש להגיע לבית כנסת, כאשר יהודי במונטריאול מסיר את המזוזה מביתו, זו לא רק הבעיה שלהם אלא הבעיה של כולנו. האחריות שלנו כמדינת הלאום של העם היהודי היא להיות הקול החזק שמגן על יהודי התפוצות, לפעול בכל הערוצים הדיפלומטיים והבין-לאומיים כדי להבטיח את ביטחונם ולחזק את הקשר עימם. עלינו להמשיך לפעול יחד, ישראל והתפוצות, למען עתידנו המשותף, להעמיק את הדיאלוג בין הקהילות, לחזק את ההבנה ההדדית, ולטפח את התחושה שכולנו משפחה אחת גדולה. זוהי לא רק חובתנו המוסרית אלא גם האינטרס האסטרטגי של מדינת ישראל ושל העם היהודי כולו – להזכיר לכם את היהודים שנלחמו בכל האנטישמיות באוניברסיטאות, קולומביה וכו'. אלה היו יהודים שנתנו מכספם ובכל כוחם נלחמו באנטישמיות. דרך אגב, יש הצעה לסדר-היום, אדוני היושב בראש, רוב חברי הכנסת הם יושבי-ראש אגודות ידידי פרלמנט. אם הפרלמנט, לדוגמה באוסטרליה ובקנדה – להכניס במשימות של התפקיד קשר עם היהודים; עושים את זה, אבל רק ככה על הדרך. אתה היית בארגנטינה, נפגשת עם רוב הקהילות היהודיות שם. ראיתי איך הם אהבו אותנו ונהנו והרגישו תחושה של ציונות כשבאנו אליהם. הקשר בין ישראל לתפוצות הוא נכס לאומי ממדרגה ראשונה. בימים אלה, יותר מתמיד, עלינו לטפח אותו, להשקיע בו ולשמור עליו מכל משמר. יחד, מאוחדים, נעמוד באתגרים העומדים בפנינו ונבנה עתיד טוב יותר לעמנו, בישראל ובכל מקום בעולם. יהודי הוא יהודי בכל מקום שהוא נמצא בו. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ארז מלול. אני מזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. יכול להיות שיצאה? חבר הכנסת אוהד טל, בבקשה. אתה תדבר, כי אחר כך אני אדבר.

קריאה:

– – – היא הלכה להתווכח עם – – –

היו"ר יבגני סובה:

לא, התשובה היא לא. בבקשה. אתה מוכן, אני לא הפתעתי אותך. בבקשה. הנושא הזה בשום מצב לא יפתיע אותך. גם אם נעיר אותך בלילה, אתה תדבר על הנושא הזה. בבקשה, חמש דקות לרשותך.

אוהד טל (הציונות הדתית):

זה נכון. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, השנה החולפת, זה לא סוד, הייתה שנה מלאת תהפוכות, קשיים ואתגרים. המציאות המורכבת הזו לא דילגה גם על האחים והאחיות שלנו בקהילות היהודיות בתפוצות. לפי הדוח האחרון של ההסתדרות הציונית העולמית, בשנה האחרונה חל זינוק של מאות אחוזים בתקריות האנטישמיות במספר רב של מדינות בעולם. בארצות הברית – עלייה של 360%; באוסטרליה – 433%; בהולנד – 450%; בקנדה – 733%; בשבדיה – 800%. מחצית מיהודי לונדון אמרו שהם שוקלים להגר מאנגליה. בגרמניה אחד מכל שלושה מוסדות יהודיים הותקף. כמו שאמרת אדוני, בנאומך קודם, בהרבה מדינות בעולם אנחנו רואים היום יהודים שמפרקים מזוזות ומסתירים את הזהות היהודית שלהם.

היו"ר ארז מלול:

מחזיר אותנו לתקופות חשוכות.

אוהד טל (הציונות הדתית):

לא האמנו. ראינו בשנה האחרונה מחזות שבאמת לא דמיינו שאנחנו נראה, שהפעם האחרונה שפגשנו, ראינו אותם, הייתה לפני 100 שנה או לפני 80 שנה בגרמניה. ההתפרצות האנטישמית הזו, במקביל למלחמה כאן בארץ, מבליטה שוב את הקשר הבלתי-ניתן לפירוק בין מדינת ישראל לבין היהודים בתפוצות. הגורל שלנו אחד כי הזהות שלנו אחת. היטיבה לתאר זאת הסופרת והמשוררת מיה טבת דיין. בחודשים שלפני 7 באוקטובר היא התגוררה בארצות הברית והרצתה שם באוניברסיטה. אני מביא פה דברים שהיא כתבה קצת פחות מחודש לאחר המתקפה. היא כותבת כך: מאז הטבח אני כל הזמן מזהה יהודים. קיבלתי בשבוע האחרון כמעט 200 הודעות ומכתבים מיהודים מכל רחבי ארצות הברית, דרום אפריקה וקנדה, כולם בעקבות המאמרים שכתבתי. בלילות, לפני השינה, אני יושבת במיטה ומנסה לחזור לכמה עשרות מהם בכל פעם. למרות שלכל אחד אני עונה דברים שונים, לכולם אני כותבת גם את המשפט הבא: יש בינינו קשר נשמה. אני מזהה אותך. אנחנו לא לבד. פעם, כלומר עד לפני 26 ימים, לא היה לי עניין מיוחד ביהודים. גם כשחייתי בקנדה, לא הייתה לי חברה יהודייה קנדית אחת; לא הלכתי לאירועים יהודיים; לא השתייכתי לכלום. עכשיו אני יודעת שיש לנו את הדבר הזה שאני לא יודעת אם יש לעמים אחרים. הנשמות שלנו יודעות להיפגש. אני חושב שהתיאור הזה של מיה הוא מדויק. הקשר בינינו לבין יהודי התפוצות הוא קשר של נשמות, ולכן הוא כל כך חזק. קשר הנשמות הזה הוא שיוצר את המחויבות ההדדית של מדינת ישראל כלפי יהודי התפוצות ושל יהודי התפוצות כלפי המדינה. הוא זה שמסביר את ההתגייסות של יהודי העולם עם תחילת המלחמה, הצעירים הרבים שראינו שהגיעו לארץ במיוחד כדי להתגייס. אגב, אדוני היושב-ראש, זה נראה לי אירוע חסר תקדים בהיסטוריה האנושית שמדינה שיש בה מלחמה, לא רק שאין ממנה הגירה גדולה של אנשים, כמו שאנחנו רואים בכל מקום אחר בעולם, אלא להפך. מאות אלפי ישראלים ויהודים מכל העולם באו בתחילת המלחמה לישראל. ואנחנו רואים את הפעילות של הקהילות היהודיות בעולם שנרתמות לעזור ולסייע לחיילים ובכל צורך שרק עולה. הדבר הזה מסביר גם את ההתגייסות של המדינה להגן על כל יהודי באשר הוא, בין שזה ברחובות הולנד, בית שזה בבתי הכנסת באוסטרליה או באוניברסיטאות בארצות הברית. לצערנו, גם אחרי אלפי שנות היסטוריה יש קבוצות, עמים ותרבויות שמסרבים לקבל את עובדת קיומו של העם היהודי. אותה אנטישמיות ישנה פושטת צורה ולובשת צורה. פעם היא מתבטאת בגירוש יהודים בפקודת המלך, פעם בחוקי גזע, פעם בטבח המוני לקול קריאות "אד'בח אל-יהוד" ופעם בעצרות המוניות בקריאה "מהירדן ועד הים פלסטין תהיה חופשית" – חופשית, כמובן, הם מתכוונים חופשית מיהודים, מנוכחות יהודית. אל מול שנאת ישראל ושנאת מדינת ישראל אנחנו עומדים איתן, איתנים בזהות היהודית שלנו, מאמינים בזכותנו לקיים מדינה ריבונית בארץ ישראל, בטוחים בשליחות שלנו להביא ברכה גדולה לאנושות כולה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה שהסכמת להחליף אותי בנושא כל כך חשוב.

היו"ר ארז מלול:

בשמחה. העונג כולו שלי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

נכון. כנסת נכבדה, יום החיזוק – קוראים לזה יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות – הוא יום שבעיניי צריך לציין כל חודש לפחות, לא פעם בשנה – כל חודש, אפילו כל שבוע, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. אנחנו בבית הזה ניהלנו ויכוחים קשים במיוחד. בשנה שקדמה למלחמה היו פה ויכוחים נוראיים סביב הרפורמה המשפטית, סביב נושא הכותל, נושא הגיור, מיהו יהודי, מי יכול לקבוע מי יהודי. אני עומד יחד עם חבריי חבר הכנסת דוד ביטן וחבר הכנסת מאיר כהן בראש שדולת העם היהודי. זאת השדולה הכי גדולה בכנסת, המאחדת למעלה מ-70 ח"כים, והשדולה הזאת, שנתמכת על ידי הסוכנות היהודית, באה לחזק את הקשר. בשנה שקדמה למלחמה יצא לנו להיות בכמה מקומות בעולם ולפגוש את הקהילות היהודיות. שמענו טענות קשות, שמענו מהן טענות קשות כלפי המדינה וכלפי הבית הזה. אני זוכר, בניו יורק אמר לי מישהו: כשאתם יושבים בלילה באולם ריק במליאה ורבים אחד עם השני, קחו בחשבון שגם אנחנו בניו יורק עוקבים אחרי הדיון הזה, וכל ניצוץ קטן של ויכוח – אצלנו זה סערה ושרפה. ואז חזרתי מהביקורים האלה ודיברתי כאן והדגשתי ואמרתי: אנחנו צריכים להיות פי כמה וכמה זהירים כשאנחנו מנהלים את הוויכוחים, כי כל ויכוח שנראה לנו טריוויאלי ופשוט עלול לפגוע בקשר שלנו עם יהודי התפוצות. וכשאני אומר עלול לפגוע בקשר, הכוונה פחות עלייה פחות תמיכה, פחות עידוד וגם פחות תקווה. ואז, אדוני היושב-ראש, הגיע 7 באוקטובר, היום הנוראי, מלחמה שנכפתה עלינו. כמה שעות מאז המלחמה – אני אומר את זה בלי זהירות, בדוק, מוחלט – כל יהודי התפוצות נעמדו לצידה של מדינת ישראל. זו הייתה תמיכה בלתי מסויגת. אחר כך גילינו את הנתון הזה: למעלה ממיליארד דולר נתרמו על ידי יהודי התפוצות רק בחודשים הראשונים של המלחמה. ראיתי את הסרטונים, ראיתי את הראיונות, ראיתי את המטוסים שבאו לישראל, איך אנשים בתפוצות שילמו כסף לחיילי צה"ל שקיבלו צו 8 וחיפשו כרטיס בשביל לחזור ולהילחם בעזה. זה היה מעשה פשוט של גבורה. אני חושב שיהודי התפוצות, כל יהדות התפוצות הוכיחה באותם ימים נוראים שהקשר שלה למדינת ישראל הוא קשר שלא ניתן לסייג בשום דבר. זה קשר בלתי מסויג, אהבה, פשוט אהבה למדינת ישראל, וקוראים לזה במילה אחת, אדוני היושב-ראש, קוראים לזה ציונות. ולכן אני חושב שאנחנו, כשמדברים על החיזוק ומדברים על הקשר שלנו עם התפוצות, קודם כול צריכים לדעת שציונות זה שם המשחק. כולנו ציונים. אגב, ציונות – אפשר גם לחזק קהילה. לא כל ציוני חייב מייד לעלות. הוא יכול להיות ציוני, לחזק את הקהילה שם בחו"ל, ובכך לתרום גם לתודעת הציבור במדינת המוצא שלו. הרי אנחנו רוצים שהקהילות יהיו חזקות. למה אנחנו רוצים? כי אנחנו רוצים, א. שהם יוכלו להגן על עצמם; ב. שהמדינות שבהן הקהילות האלה מתקיימות ידעו מה כוחה של מדינת ישראל וכוחה של הקהילה היהודית. ולכן זה הדדי. כאשר מדינת ישראל חזקה, גם הקהילה חזקה; כאשר הקהילה חזקה, גם הקשר של מדינת ישראל למדינה שבה מתקיימת הקהילה הזאת הוא קשר חזק. עוד דבר אחד חשוב לי לציין. כל עולה שמגיע לארץ – ואני זכיתי לעלות בגיל 17 – עובר את התהליך הזה. הוא יודע מה זה להיות בתפוצות, הוא יודע מה זה לסבול ממקרי אנטישמיות. אני לא יכול להגיד שאני סבלתי כל החיים מאנטישמיות, אבל היו מקרים שכן קראו לי יהודון ואמרו לי דברי נאצה. אבל יש אנשים שסובלים יותר. יש אנשים שממש חרדים לחיים שלהם, יש אנשים שמפחדים לשלוח את הילדים שלהם לבתי ספר יהודיים, שמנסים להצניע את הסימנים היהודיים שלהם. ואני תמיד אומר: אל תתערבו להם, הם יודעים הכי טוב להגן על הילדים שלהם. מדינת ישראל לא צריכה להגיד להם איך הם צריכים לחיות. מדינת ישראל צריכה לעשות הכול בשביל שהם ירגישו את הביטחון, וקודם כול לשמוע מהם מה הם חושבים, כיצד צריך להתנהג במדינה שהם קודם כול האזרחים של אותה מדינה, אחר כך הם יהודים, ציונים, ואולי גם פוטנציאל לעלייה. אני חושב שהשר שקלי עוד מעט ישיב. אדוני השר, היו לי לא מעט שיחות איתך, גם בנושא השינויים, גם בנושא של שינוי חוק השבות. אמרתי לך את דעתי. אני חושב שמלחמה בהתבוללות לא באה דרך ביטול סעיף כזה או אחר בחוק השבות. להפך. אתה רוצה להילחם בהתבוללות? תביא אותם לפה, תביא את הנכדים לפה, תביא את הילדים שהם ממשפחות מעורבות, תביא אותם לפה, תקל עליהם את תהליכי הגיור, את כל תהליכי הקליטה פה – אתה תראה שהם יהיו יותר ישראלים, יותר ציונים מאלה שאולי יושבים שם רחוק רחוק ופעם בכמה שנים נזכרים שיש להם דרכון. וגם זה בסדר, אני לא נגד. אני בעד כולם, אני רוצה להכיל את כולם, אבל אני חושב שהדרך למלחמה בהתבוללות עוברת בקירוב ולא בפגיעה בחוק השבות. תודה רבה לך.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה. אנחנו ביחד כל היום.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

צמודים אחד לשני.

היו"ר ארז מלול:

מוועדת הכנסת, הפנים – ועכשיו.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

לא משעמם לנו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הקשר בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות הוא עמוד תווך מרכזי בחוסנה הלאומי, הערכי והתרבותי של מדינתנו. זוהי מערכת יחסים עמוקה שנבנתה על בסיס זהות משותפת, ערכים היסטוריים משותפים ואחריות הדדית שמלווה את עמנו מאז ומעולם. העם היהודי פזור בכל קצוות תבל, אך ליבנו תמיד פועם בירושלים. החיבור הרוחני והרגשי לישראל אינו רק זיכרון היסטורי אלא מציאות חיה ונושמת שמחזקת את תחושת השייכות והגאווה של מיליוני יהודים ברחבי העולם. הקשר הזה מבוסס על הברית הנצחית שנכרתה בהר סיני ועל הערכים המשותפים של צדק, חמלה ואחדות. לאורך השנים הייתה יהדות התפוצות עוגן מרכזי בתמיכה במדינת ישראל, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית. כל אלו היו ועודם מרכיב חיוני בעוצמתנו הלאומית. אחד האתגרים המשמעותיים הניצבים כיום בפני מדינת ישראל הוא חיזוק הקשר עם הדור הצעיר בתפוצות. הפערים בתפיסות העולם ואורחות החיים עלולים לייצר ריחוק, אך דווקא כאן טמונה הזדמנות, אדוני היושב-ראש, להעמיק את החינוך היהודי ולהדק את שיתוף הפעולה עם קהילות וארגונים יהודיים ברחבי העולם. בתקופה שבה האנטישמיות גוברת והלחצים על ישראל בזירה הבין-לאומית מתחזקים, אנו מחויבים לשמר את האחדות בין ישראל ליהדות התפוצות. אחדות זו אינה רק ערך מוסרי אלא גם צורך אסטרטגי ראשון במעלה. עלינו לזכור כי העם היהודי הוא משפחה אחת גדולה. האחריות ההדדית בינינו, הן בישראל והן בתפוצות, היא צו השעה. חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות מבטיח את המשך קיומנו כעם מאוחד, גאה וחזק מול כל האתגרים שעומדים בפנינו. אדוני היושב-ראש, בתקופה מאתגרת זו, כשאנחנו רואים את הר הגעש שהתחיל לבעבע בחלק ממדינות העולם, אנחנו רואים לאחר מכן איך האנטישמיות פורצת ביתר שאת, ללא מעצורים, ללא חשיבה, אלא רק כי אתה יהודי, כי אתה יהודי, ועל כך אתה צריך לשלם. לא הייתה תובנה, לא הייתה חשיבה, לא הייתה דרך, לא היה מצפון, אלא לקחו זהות והחליטו שזה הדבר שצריך להשמיץ, להוקיע. להתעלל. אדוני היושב-ראש, אנחנו מזהים פה חזית נוספת שעליה אנחנו צריכים לתת את הדעת. לקחנו כמה חזיתות וספרנו אותן, אך את החזית הקשה לעם היהודי בתפוצות לא לקחנו בחשבון, וזוהי תקלה חמורה מאוד. עלינו לחבק אותם ולהיות איתם. בימים מטורפים אלה אנחנו רואים איך משרד החוץ, בראשותו של שר החוץ גדעון סער, נרתם להוביל, לתמוך ולהעביר מסרים ברורים וחדים: בכל מקום אשר תהיה בו אנטישמיות, שם נהיה, שם נוקיע, שם נהדוף את זה ושם נעמוד לצד היהודים. אנחנו צריכים להיות מלוכדים לא רק בישראל. אנחנו צריכים להיות מלוכדים ולחבר את כל קהילות ישראל בעולם למען היהודים. הם צריכים אותנו. הם זקוקים לנו. הם היו לצידנו כשאנחנו היינו צריכים אותם בהקמת המדינה, בהתבססות, במלחמות שעברנו, והם לא נטשו אותנו. אל לנו לנטוש אותם. אל לנו לעזוב אותם. זהו צו השעה, זמן הזמן להיות עם יהודי התפוצות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מישל בוסקילה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, חמש דקות.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת מקץ, שמובילה אותנו לקראת היציאה לגלות הראשונה, גלות מצרים. היו צריכות לעבור 210 שנים עד לגאולתנו מאותה גלות ביציאת מצרים. במקביל, מחר בערב יחל חג החנוכה, שמהווה נקודת שיא בגאולה מהגלות השנייה, גלות בבל, גאולה שהחלה בהצהרת כורש אבל הגיעה לשיאה בעקבות ניצחון יהודה המכבי ובית חשמונאי. מסכם זאת הרמב"ם, ואני מצטט: "בבית שני כשמלכי יוון גזרו גזרות על ישראל וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטימאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם. והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים עד החורבן השני", סוף ציטוט. אדוני היושב-ראש, המילה "תפוצות" מטעה קצת. יש לי תחושה שלא לחינם פסקו אצלנו מלהשתמש במונח "גלות", אולי כי הוא נושא משמעות שלילית ואנחנו חוששים מלהישמע ביקורתיים או בעלי עמדה כלפי אחינו שבחרו להישאר בכל אותן הארצות. אבל זו אכן מציאות שלילית, היא לא בריאה. "מפני חטאינו גלינו מארצנו", כפי שמסביר רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי במשל הכרם, שכפי שהכרם מצליח דווקא כאשר הוא נטוע בהר שהכי מתאים לו מבחינת כל התנאים הסביבתיים, כך עם ישראל יכול להגיע למימוש ייעודי הרוחני דווקא בארץ ישראל. כך כותב המהר"ל מפראג בספרו "נצח ישראל": "אין ספק כי הגלות הוא שינוי ויציאה מן הסדר, שה' יתברך סידר על אומה במקומה הראוי לה וסידר את ישראל במקום הראוי להם, שהוא ארץ ישראל. והגלות מן מקומם הוא שינוי ויציאה לגמרי. וכל הדברים כאשר הם יוצאים ממקום הטבעי, והם חוץ למקומם, אין להם עמידה במקום הבלתי-טבעי להם, רק הם חוזרים למקום הטבעי. כי אם היו נשארים במקומם הבלתי-טבעי להם, היה הבלתי-טבעי נעשה טבעי, ודבר זה אי-אפשר שיהיה הבלתי-טבעי נעשה בטבעי". הגלות היא לא רק המקום הבלתי-טבעי לעם ישראל, אלא, כפי שמתאר הנביא יחזקאל בחזון העצמות היבשות – הגלות כבית קברות ענק, בקעה מלאה עצמות שממנה הקדוש ברוך הוא גואל ומחיה אותנו. הגלות היא מציאות זמנית, שהתקיימה אומנם קרוב לאלפיים שנה, אבל באה לסיומה. הטיות שונות של השורש של "תפוצות" אכן מופיעות בתנ"ך, אבל בהקשר של הפצה ברחבי העולם, כזו שבסופו של דבר תתקבץ בחזרה לארץ ישראל. אני לא שופט אף אחד לגבי החלטתו להישאר בגלות. כל אחד וההתמודדויות והקשיים שלו. עלינו לעסוק בהסברה ובחיזוק התודעה של מעלת הארץ, מעלת ארצנו הטובה. מדינת ישראל צריכה, כמובן, לחזק את הקשר עם הקהילות השונות שבגלות ולסייע להן, אבל הגיע הזמן שנחזור אל מושגי היסוד, שהיו פשוטים ומקובלים בעם ישראל לכל אורך הגלויות, לכל אורך הדורות, גם במהלך הגלות וגם בתהליך שיבת ציון, התנועה הציונית והקמת המדינה. אתמול התפרסם סקר גאלופ על המדינות המאושרות בעולם, מאושרות באל"ף, לאנשים מתחת לגיל 30. ישראל במקום השני, למרות כל מה שעברנו השנה. מקומם של כל היהודים הוא בארץ ישראל, ולאחינו שבגלות אנו קוראים: שובו הביתה. פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות, וכמאמר הנביא: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמיך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. אם יהיה נידחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם ייקחך. והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשת, והיטיבך והרבך מאבותיך". תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז, שהיה אחרון הדוברים. אני מזמין את שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי, בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין זה סוד, בטח לא ליושבי הבית הזה, שמאז מתקפת הטרור האסלאמו-נאצית של חמאס ב-7 באוקטובר, חל זינוק של מאות אחוזים בתקריות אנטישמיות חמורות כלפי יהודי התפוצות, כפי שצוין כאן גם בהרחבה קודם. כבר למוחרת הטבח, שבועות לפני שצה"ל פתח במתקפת נגד, צעדו מאות אלפים ברחבי לונדון, פריז, ניו יורק, בקריאות המצדיקות את מעשי הטבח הברבריים של חמאס: לשחרר את פלסטין מהים עד הנהר או לסיים את הקולוניאליזם בכל האמצעים, שם קוד מסוכן להצדקת מעשי אונס, התעללות ורצח ילדים, נשים, חפים מפשע. אין להוציא, אגב, מכלל אפשרות שהמחאות הבלתי-ספונטניות בעליל האלה היו חלק אינטגרלי מתוכנית חמאס. שגרת חייהם של סטודנטים יהודים בקמפוסים בצפון אמריקה – ולא רק בצפון אמריקה – הפכה לסיוט: הטרדות, חרמות, השפלות, והכול כביכול בשם ההגנה על זכויות אדם. ברשתות החברתיות אנו עדים להסתה גוברת ולרנסנס של ממש בתופעה של הכחשת שואה – הפעם לא משולי האקדמיה אלא בידי כל מיני משפיענים עם עשרות מיליוני עוקבים. חלקם מגיעים אומנם מהשוליים, מהמרים לשעבר, וחלקם ממש לא. חלקם אנשים רציניים מאוד, עם השפעה לא מבוטלת. מחוץ לקמפוסים, בתי כנסת ומוסדות קהילתיים מותקפים באופן תדיר, ולשגרת הוונדליזם, ההצתות, הגרפיטי, מצטרפים מקרי אלימות ורצח כלפי יהודים. ראינו זאת לאחרונה במתקפה החמורה על אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם, בתקיפות של עוברי אורח יהודים בברוקלין וכמובן ברצח שליח חב"ד צבי קוגן, השם ייקום דמו, באיחוד האמירויות. בקנדה התרחשה השבוע תקרית ירי שלישית כנגד בית הספר "חיה מושקה" בטורונטו; במונטריאול הותקף בבקבוקי תבערה בית הכנסת של קהילת "בית תקווה" זו הפעם השנייה; באוסטרליה הוצת לפני כחודש בית הכנסת במלבורן, ולפני שבועיים הוצת רכב גנוב בשכונה יהודית ולצידו רוססו כתובות אנטישמיות. גם הממשל בקנדה, ברשות ג'סטין טרודו – היחיד ממנהיגי ה-G7 שבחר שלא לבקר בארץ לאחר הטבח – וגם ממשלת הלייבור באוסטרליה בחרו שניהם לאמץ גישה אנטי-ישראלית מובהקת. הדבר מתבטא בהצהרות עוינות חוזרות ונשנות של בכירי הממשלים, באימוץ החלטת בית הדין הפלילי בהאג, שגוזרת גזרה שווה בין ארכי-טרוריסט, רוצח אסלאמו-נאצי ארור, למנהיגים דמוקרטים, לראש הממשלה ושר הביטחון. והשיא: שלילת ויזה משרת פנים לשעבר, כפי שראינו באוסטרליה. יש זיקה חדה וברורה בין ממשלות המאמצות רטוריקה אנטי-ישראלית ונוהגות ברפיון, תוך תשלום מס שפתיים מול אנטישמיות ואסלאם קיצוני, לבין היקף התקריות האנטישמיות וחומרתן באותן מדינות. זה לא מקרה שבקנדה, בבריטניה ובאוסטרליה קשה היום לחיות כיהודי. זה לא מקרה, זו לא גזרת גורל; זה מחדל. לעומת זאת, ראינו ממשלות שלקחו ברצינות את המאבק באנטישמיות: ממשלת גרמניה, שהוציאה אל מחוץ לחוק את השימוש בביטוי "מהנהר ועד הים" בהפגנות, מתוך הבנה שהכוונה היא קריאה לטיהור אתני של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל; הממשל השמרני הנכנס בארצות הברית, שעוד לפני השבעתו מפרסם דוח מקיף על מצב האנטישמיות והדרכים להתמודדות עימה. בין הצעדים נמנים גירוש מהגרים שמשתתפים בפעילות אנטישמית; שלילת מימון פדרלי למוסדות שמחרימים את ישראל ומאפשרים התנהגות אנטישמית; הגברת שקיפות בנוגע למימון זר, כדוגמת המימון הקטרי המפורסם לקמפוסים. בהקשר הזה, אי-אפשר שלא לציין את גבורתן של וירג'יניה פוקס, יושבת-ראש ועדת החינוך בקונגרס האמריקאי, ושל חברת הקונגרס אליס סטפאניק, שתיכנס בקרוב לתפקיד שגרירת ארצות הברית באו"ם. השתיים הצליחו – וזו אגב דוגמה מאלפת לפרלמנט מתפקד – להביא לפיטוריהן של נשיאות האוניברסיטאות של הרווארד, פן וקולומביה, שהפכו לחממות של שנאת יהודים קשה. למתקפות הפיזיות והאלימות כנגד קהילות יהודיות מצטרפת גם המתקפה האנטישמית כנגד מדינת ישראל – מתקפה שאין עניינה להביע ביקורת לגיטימית אלא לערער את זכות קיומה של מדינת ישראל באמצעות עלילות דם מודרניות, דמוניזציה, דה-לגיטימציה וסטנדרטים כפולים כלפי מדינת ישראל. מצער וכואב לראות את האפיפיור, העומד בראש אותו מוסד ששתק כאשר שישה מיליונים מבני עמנו נרצחו ונשרפו על אדמת אירופה, הופך לשחקן מוביל בקידום אותן עלילות דם מודרניות נגד מדינת היהודים. הוא טען רק עכשיו לרצח ילדים פלסטינים במכונות ירייה על ידי חיילי צה"ל – עלילה, לא היה ולא נברא – וקורא לבדוק טענות ארגוני זכויות אדם על רצח עם, תוך שהוא משתתף במצגים המציגים את ישו עטוף בכפייה משל היה מדובר באיזשהו פעיל אש"ף. פניתי אליו השבוע והזכרתי לו את המסופר בפרק ב' של הבשורה על פי מתי: ויהי בימי הורדוס המלך, כאשר נולד ישוע בבית לחם יהודה. בית לחם – אותה העיר שבה נפטרה רחל אימנו בלידתה את בנימין, אותה העיר בצפונה של נחלת שבט יהודה שבה נולד דוד בן-ישי בית הלחמי, שהפך למלך ישראל, קבע את ירושלים כבירת ישראל הנצחית, בנה את המזבח בהר המוריה, שעליו הקים בנו את בית המקדש. ישו נולד לאם יהודייה, חי כיהודי, מת כיהודי. ידוע גם שהמונח יהודי מקורו ביהודה – בנה הרביעי של לאה, שממנו צמח שבט יהודה. לאורך ההיסטוריה היו רבים שניסו למחוק את הקשר שבין העם היהודי ליהודה. בין הבולטים שבהם היה הקיסר הרומי אדריאנוס. 70 שנה לאחר המרד הגדול שבו החריב טיטוס בית המקדש השני, פרצה מרידה קשה עוד יותר בין השנים 132 ו-135 לספירה. אנחנו מכירים את המרד הזה כמרד בר כוכבא, מרד של אומה קטנה נגד אימפריה אדירה, אומה שהייתה נחושה שלא להשתחוות לפסלים, שלא לוותר על לימוד תורה, שלא לוותר על זהותה. תוצאות המרד היו הרסניות, כפי שכתב ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס: 985 מכפריהם החשובים ביותר נחרבו, 580,000 איש נהרגו בקרבות ובהתקפות ומספר המתים מרעב, ממגפה ומאש – אין להם מספר. מעטים בלבד שרדו. אדריאנוס לא הסתפק בהרס הפיזי של היישוב היהודי. הוא צפה לעתיד, אל היום שבו יבקשו היהודים לשוב ליהודה, ולכן שינה את שמה של פרובינציית יהודה לפרובינציית Syria Palaestina, על שמם של הפלישתים, אויבי ישראל המושבעים, אויביהם של דוד, של שאול, של שמואל. את שמה של ירושלים הוא שינה לאיליה קפיטולינה, ועל יהודים נאסר לבקר או להתיישב בעיר קודשם. קללת אדריאנוס, אנו מכנים את ההחלטה הזו מאז ועד היום. כתבתי לאפיפיור: 13 דקות בלבד מהבזיליקה של סן פייטרו ברומא חקוק באבן על שער טיטוס מצעדם של לגיונות רומא הנושאים את כלי מקדש ירושלים, כולל המנורה, סמל מדינת ישראל כיום, סמל כנסת ישראל החקוק על הדוכן הזה. טיטוס גם טבע מטבע עם הכיתוב: יהודה שבויה – Judaea Capta – המתאר את יהודה כאישה שנפלה בשבי. חשתי מבוכה רבה, כתבתי לו, לראות אדם במעמדך משתף פעולה עם מיצג המבקש לטעון כאילו ישו היה פלסטיני תומך אש"ף. אני בטוח שכבודו מכיר את התנ"ך, את הבשורה על פי מתי ואת דברי ימיה של רומא. לו הייתה זו מעידה חד-פעמית, לא הייתי מטריח את עצמי לכתוב לו, אולם שבועות ספורים לפני ההומאז' המשונה לאש"ף, אירע דבר חמור לא פחות: האפיפיור בחר להדהד את עלילת הדם החדשה כאילו מדינת ישראל מבצעת רצח עם בעזה. כאומה שאיבדה שישה מיליון מבניה בשואה ברצח עם מהאיומים שידעה האנושות, יש לנו רגישות גבוהה במיוחד לזילות השימוש במושג רצח עם, זילות שהמרחק בינה לבין הכחשת שואה קטן מאוד. ציינת בדבריך, כתבתי לו, את הצורך לבחון טענות שך ארגוני זכויות אדם לרצח עם. נזכיר כי אחד מראשי הארגונים וראשי החץ של עלילת הדם הזו הוא ארגון אמנסטי. אמנסטי, חבריי, פותח את הדוח שלו בטענה מדהימה שלפיה מדינת ישראל פתחה ב-7 באוקטובר במתקפה על עזה. איזה שקר מתועב. כל אדם שהיה בהכרה מלאה ב-7 באוקטובר 2023 יודע שבאותה יממה ארורה ישראל לא פתחה בשום מתקפה; ההפך הוא הנכון, הייתה זו עזה שפתחה במתקפה. בראש החץ ארגון הטרור חמאס, ואחריו לא רק ארגון הטרור חמאס, כי אם גם קשישים עם קביים וילדים שבאו להשתתף במעשי ביזה, אונס ורצח, שלקחו חלק במתקפת שמד בעלת מוטיבציה ג'נוסיידית נגד יישובי הנגב המערבי וביצעו פשעי מלחמה מחרידים כנגד האנושות: טבח נפשע של משפחות שלמות שעשו את דרכן לטיול בבוקר שבת, טבח של משפחות בביתן, ביצוע מעשי אונס והתעללות סדיסטיים איומים בקורבנות, רצח ברברי של פועלים זרים. כל מי שהיה בשטח וראה את העדויות לא יכול היה שלא להיחרד מהמראות. טבח המוני במאות מבלות ומבלים צעירים במסיבת הנובה; חטיפה של ילדים, נשים וטף, קשישים, גברים, ש-100 מהם עדיין מוחזקים במנהרות חמאס. רבים מהם כבר אינם איתנו, ומי ששרד נתון גם ברגע זה לייסורים קשים, לרעב, לקור, לצמא. זוהי זכות וחובה מוסרית להילחם ברוע, באסלאם הנאציזם החמאסי, ומדהים שצריך להסביר את זה בכלל, אך לעולם לא נתנצל על כך, כבוד האפיפיור. תם העידן שבו יהודים שותקים לנוכח עלילות דם. תם העידן שבו יהודים עומדים חסרי אונים לנוכח שפיכת דמם. יהודה איננה שבויה עוד. עם ישראל חי. חנוכה שמח ו-Merry Christmas לחוגגים.

היו"ר יבגני סובה:

חנוכה שמח. תודה רבה לשר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי.

היו"ר יבגני סובה:

לפני שנעבור לנושא הבא – הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 27), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני להציג את הצעת החוק, בבקשה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להגיש לכנסת את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024. אדוני היושב-ראש, אני מבקש, תכף אני אומר את מה אני מבקש – – –

היו"ר יבגני סובה:

אתה לא מוגבל בזמן, יש לך את כל הזמן.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא, אני לא רוצה להאריך.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, תאריך, אנחנו רוצים לשמוע את צעדי ההתייעלות הכלכלית.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

תכף תשמע, תגיד לי שלא.

היו"ר יבגני סובה:

תרצה את ההשתתפות שלי, תגיד, אני גם אשתתף, למרות שאני נמנע מלהשתתף בשיח. כסגן יושב-ראש הכנסת אני לא עושה את זה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אני תכף אציג, אבל לפני כן – – –

היו"ר יבגני סובה:

כולי הקשבה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

נדמה לי שאתמול חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, הוציא הודעה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

בוא'נה, אתה – מה היית עושה בלי יאיר לפיד? על מה היית מדבר?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

הוציא הודעה שאני אגיד את מה שהציעו לי, את מה שהוא הציע לי, את מה שאחרים הציעו לי, ונביא את זה לדיון, נדבר. אני רוצה להגיד לכם, היות שאנחנו פה – – –

היו"ר יבגני סובה:

לא הבנתי מה תוכן ההודעה, רק תעדכן את עם ישראל.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אני רוצה להגיד לכנסת, אני לא מספר את הדברים האלה, עד היום לא סיפרתי, אני גם אשתדל לא לספר את זה היום, אבל אני רוצה להגיד לכם את האמת. אני לא אומר דבר שהוא מוגזם או שהוא לא נכון, אני אומר לכם את האמת. מה שהציעו לי באותה עת – זה היה עוד לפני הקמת הממשלה הנוכחית – מה שהציעו לי: יש מתח נורא עם נתניהו, מתח נורא, מרגישים את זה בכל נושא, בכל תחום, ורוצים לעשות הכול להוריד אותו מהשלטון. מה שהציעו לי – זו הייתה רעידת אדמה חברתית במדינת ישראל, אם הייתי מסכים לזה. אני אדם חרדי, ומה שהציעו לי – אני אומר לכם את האמת, אני לא אספר את זה. בעזרת השם, אני אכתוב ספר – יהיה על זה פרק.

נאור שירי (יש עתיד):

מי הציע לך?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זאת פעם שנייה שאני שומע שאתה רוצה לכתוב ספר. תכתוב כבר, תכתוב ספר.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אבל זאת האמת. הציעו את זה מהצד השני של נתניהו. כדי להוריד אותו מהשלטון הציעו לי הצעה שאם הייתי מסכים, היה מהפך חברתי שחרדי מקבל את מה שהציעו לו. אני אומר לכם את האמת.

היו"ר יבגני סובה:

רק לחדד את הנקודה, זה לא דף ריק, נכון? כי אני שמעתי שבעבר היו דפים ריקים שהוצעו. זה לא דף ריק שבו אתה כותב מה שאתה רוצה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא, לא, תפקיד שהציעו לי, חבל על הזמן. זה היה מהפך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שר הביטחון?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא חשוב. אני אומר לכם, ואני לא אומר את זה סתם, בעזרת השם, כשאני אכתוב את זה, כשלא אהיה בכנסת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

איפה לא תהיה?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אל תגיד לי לא, מה אתה חושב, אני אהיה פה לעולם ועד?

נאור שירי (יש עתיד):

כן.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא. ואני אומר לכם את האמת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

תראה – – – היה איתך והלך. פגשת אותו, היית איתו בכנסת.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

זה היה מהפך, אורית.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ואתה עדיין בכנסת.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

תשמע מה שאני אומר לך, חמד, זה היה מהפך חברתי, מה שהציעו לי, אם הייתי מסכים, הייתי מקבל את מה שהציעו לי.

נאור שירי (יש עתיד):

מה רע במהפך חברתי?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

מהפך חברתי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גפני, שמת לב, לא משנה לאן אתה הולך, זה אותם אנשים?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

ולכן, אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר יבגני סובה:

אין ספוילר טוב מזה לספר של משה גפני, הרב משה גפני.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

היות שהוא אמר אתמול שאני אגיד את מה שהציעו לי – – –

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אני אומר לכם, זה היה מעניין מאוד. המליאה לא הייתה ריקה, המליאה הייתה מלאה, והיו צעקות מכאן ולכאן. זה היה נורא ואיום, אבל – – –

נאור שירי (יש עתיד):

עוד לא הבנתי, מה רע במהפך חברתי? אתה מציין את זה כאילו זה משהו רע. תראה מה עשיתם למדינה. מה רע?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

היו כאלה שמבחינתם זה היה נורא ואיום – –

נאור שירי (יש עתיד):

מבחינת ביבי זה היה נורא ואיום.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – שאדם חרדי יקבל תפקיד כזה. אבל בסדר, אני סירבתי. העניין לא בא – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יכול להודות בטעות, מודה ועוזב ירוחם.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

סירבתי והעניין לא בא לידי מימוש, אבל הוא יהיה פרק מאוד מעניין שנצטרך לדון עליו כולנו.

נאור שירי (יש עתיד):

בעזרת השם.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

בעזרת השם. אדוני היושב-ראש – –

נאור שירי (יש עתיד):

ועכשיו לענייננו.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – האמת היא, כולנו הכנו את החוק הזה, גם הם, רק הם היו נגד ואני הייתי בעד.

נאור שירי (יש עתיד):

לא רוצים את החוק הזה, מה זה "הכנו"?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024. מדובר בהצעת חוק ממשלתית שהובאה במסגרת חקיקת ההסדרים לשנת 2025 שעסקה בשלושה נושאים: שינוי המתווה ההדרגתי ביחס להטבת המס במשיכת קצבה פנסיונית; הקפאת עדכוני המס; מס יסף נוסף על הכנסות ממקורות הוניים. החלק הראשון, שעניינו שינוי המתווה ההדרגתי ביחס להטבת המס במשיכת קצבה פנסיונית, פוצל מהצעת החוק ואושר בהצעת חוק נפרדת. אישרנו את זה כאן לאחר שזה פוצל. הצעת החוק המונחת בפניכם עוסקת בשני העניינים האחרים. בהצעת החוק מוצע לקבוע, בהוראת שעה לתקופה של שלוש שנים, כי יוקפאו תיאומי הסכומים לעניין תקרות ההכנסה, נקודות זיכוי וקצבה, סכומי תקרה, מיסוי מקרקעין וכיוצא בהם. במסגרת הצעת החוק התבקשה הקפאת הסכומים גם ביחס למענק מס הכנסה שלילי, אך לנוכח התנגדותם של חברי הוועדה הוחלט שלא להקפיא סכומים כאמור. נאור, נכון התנגדתם לזה?

נאור שירי (יש עתיד):

נמנענו בזה, להזכירך.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא, לזה התנגדתם, ואנחנו באמת ביטלנו.

קריאה:

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

בנוסף, בהצעת החוק מוצע לקבוע מס יסף נוסף בשיעור של 2% על הכנסה חייבת ממקורות הוניים בלבד, דוגמת הכנסה מדיווידנד, מריבית, מרווח הון ומדמי שכירות. בהתאם לנתונים שהתקבלו מרשות המיסים, מס היסף הנוסף יחול רק בגין הכנסה ממקורות הוניים שעלתה לבדה על סכום של 721,560 שקלים חדשים, נכון לשנת 2024. זה גם מאשש את הטענה שעיקר הגזרות האלה הן גזרות על אנשים שאינם ממעמד הביניים אלא ממעמד גבוה יותר מבחינה כלכלית. בהצעת החוק מוצע לבטל החרגה שקיימת היום ביחס למס היסף לגבי שבח שנצמח ממכירת זכות במקרקעין, ככל שמדובר בדירת מגורים ששוויה נמוך מ-5 מיליון ו-382,285 שקלים חדשים. חברי הוועדה סברו שאין לבטל החרגה זו, ולכן הוחלט לפצל את נושא מס היסף על השבח, כאמור, מהצעת החוק. זה לא יחול, אדוני היושב-ראש, על מס השבח. אני מניח שכל הוועדות ככה, אבל ועדת הכספים באופן מיוחד, דנה באופן מקצועי בנושאים השונים. יש דברים שאנחנו משנים, מבטלים, מעלים. זה אחד הדברים. לכן, לאחר ההחלטה בוועדה, גם פיצלנו את הצעת החוק. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש לאשר את הצעת החוק כפי שהוגשה על ידי הוועדה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על ההקשבה ועל הסבלנות. ואני אומר לך, באמת, עוד יהיה מעניין כשאספר את זה.

היו"ר יבגני סובה:

לא, כשתכתוב בספר. אל תספר.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

כשאכתוב את זה.

היו"ר יבגני סובה:

חשוב. לספר – הייתה לך הזדמנות לספר, אבל העדפת לכתוב את זה בספר, נכון?

ינון אזולאי (ש"ס):

יכול להיות שהוא יכתוב בספר, וכשהוא יצטרך לעשות פיליבסטר, הוא יעלה להקריא את זה מהספר.

היו"ר יבגני סובה:

אוקיי. כי הוצע ליושב-ראש ועדת הכספים לספר. הוא לא רצה לספר אבל עשה ספוילר לספר שטרם נכתב. תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים. להצעת החוק אכן הוגשו הסתייגויות, של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, הנמקת ההסתייגויות ובקשות רשות הדיבור תהיינה במסגרת זמן של ארבע וחצי שעות לכל היותר. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה. עשר דקות נכון?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני השר, אני רק רוצה לתקן את ידידי יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. אנחנו לא הכנו את הצעת החוק הזאת, אנחנו התנגדנו להצעת החוק הזאת בוועדה, מכיוון שמדובר בעוד מס. אני אפשט את זה לכמה משפטים. מדובר בהקפאת מדרגות מס הכנסה והקפאת נקודות הזיכוי ממס. זה בעצם, הלכה למעשה, העלאת מס הכנסה, היות שזה שוחק את הנטו, גם של העובדים השכירים וגם של העובדים העצמאים. זאת התוצאה של החוק הזה. זה עוד מס בסדרה ארוכה מאוד של מיסים וגזרות שהממשלה הזאת מטילה על הציבור, כאשר מהצד השני היא מסרבת פעם אחר פעם לקצץ בכספים הקואליציוניים ולסגור משרדים מיותרים. רק על זה אפשר היה לחסוך הרבה מאוד כסף – לפחות 10 מיליארד שקלים – ואז למנוע חלק משמעותי מכל הגזרות שעולות פה להצבעה חדשות לבקרים בתקופה האחרונה. לא הכנו את הצעת החוק. האופוזיציה התנגדה, ובצדק. אני רוצה לדבר על הפער הבלתי-נתפס בין המילים למעשים, בין הצהרות לבין תוצאות. כאשר אני מדבר על הפער הזה, אני מדבר על הממשלה הזאת, ממשלת נתניהו-סמוטריץ'. שר האוצר אולי כבר שכח, מרוב שהוא מדבר ומצהיר, אבל בינואר 2023, בתחילת הקדנציה, הוא ישב במסיבת עיתונאים ליד ראש הממשלה ונשאל על שילוב החרדים בשוק העבודה. הוא נשאל, והכריז: אני מאוד אופטימי בעניין הזה, מאוד אופטימי, ואני חושב שאנחנו יודעים לעשות את זה, זאת הממשלה הטובה ביותר כדי לעשות את זה. כלומר, זאת הממשלה הטובה ביותר לשלב את החרדים בשוק העבודה. אדוני שר האוצר, מה קורה? מה עם שילוב החרדים אחרי שנתיים? אם תשאלו אותו, לא תקבלו תשובה. אולי השר דיכטר יודע? כנראה שגם לא. אני אעדכן אתכם מה קורה, חבריי חברי הכנסת: שום דבר, נאדה, כלאם פאדי. אתמול בלילה דיברתי כאן על המכתב בעניין חוק הגיוס ששלח הממונה על התקציבים ליועצת המשפטית של משרד הביטחון. ממשלה אחראית וממשלה ציונית, במקום לערוך אתמול עוד מפגן הסתה נגד היועצת המשפטית לממשלה ונגד מערכת המשפט, הייתה כבר אתמול מקיימת דיון חירום על ממצאי המכתב, מכתב שאני באמת שוב ממליץ לכל חברי הכנסת להכיר אותו. 16 עמודים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

קראתי אותו בעיון רב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה. הנתונים והתחזיות הכלכליות אשר מובאים במכתב הזה חייבים להדיר שינה מעיני כל אזרחי המדינה, ובוודאי מעיניהם של מקבלי ההחלטות. רק אחזור בקצרה על הממצאים העיקריים. היום הגירעון בתקציב המדינה אשר נובע מאי-תעסוקת הגברים החרדים נאמד, אדוני היושב-ראש, ב-25 מיליארד שקלים. 25 מיליארד שקלים, שימו לב. תוכנית ההתכנסות של משרד האוצר בתקציב 2025 – אם אני שם בצד את החוק האגדי של הרווחים הלא-מחולקים, תוכנית ההתכנסות – מיסים זה 27 מיליארד שקלים. כלומר, אנחנו מדברים פה על 25 מיליארד שקלים. אם הגברים החרדים היו משתתפים בשוק העבודה בשיעור סביר של 75%, של 85%, לא היה צריך להעלות מיסים בכלל. אבל זה לא הכול. ניקח את המגמות הדמוגרפיות. בתוך 40 שנה המספר הזה צפוי לגדול בכ-500%, ל-140 מיליארד שקלים בשנה. אם המדיניות הזאת, המדיניות הנוכחית של הממשלה הזאת – בעצם המדיניות של כל ממשלות נתניהו ב-20 השנים האחרונות – תימשך, ב-2065 יהיה צורך בהעלאת מיסים ישירים, כלומר, מיסי הכנסה, ב-16%. המצב הנוכחי, שבו משק בית חרדי מייצר אפקט גירעוני בתקציב המדינה בהיקף של עשרת אלפי שקלים בחודש, אינו יכול להימשך. הכלכלה שמבוססת על המודל הזה אינה בת-קיימא. ממשלה אחראית וציונית הייתה מקדמת צעדי חירום למען גיוס בחורי ישיבות ויציאת הגברים החרדים לשוק העבודה, אבל ממשלת נתניהו-סמוטריץ' ממשיכה במסלול שמביא אותנו, את הכלכלה שלנו, את עתיד הילדים שלנו, להתרסקות, פשוט להתרסקות. אבל מה אכפת להם? מה אכפת לקואליציה הזאת? אבל אגיד לכם היכן שר אוצר כן מצליח. הוא מצליח בפוליטיקה המגזרית הקטנה שלו. הפוליטיקה אומנם קטנה, אבל הסכומים ממש לא, הסכומים גדולים מאוד. המשרד של אורית סטרוק, משרד ההתיישבות, שבאמת הפך לאגדה, ואני כבר באמת לא יודע מה להגיד – כמות הכסף שמוזרם לשם היא בלתי ניתנת לספירה: מעל 700 מיליון שקלים בשנת 2023, מעל 330 מיליון שקלים בשנת 2024. עכשיו שימו לב, לא משנה לאן אני הולך, לא משנה איזה מסמך אני מקבל מהנהלת ועדת הכספים, אני מוצא שם עוד כסף לאורית סטרוק. היום הגיעה עוד פנייה תקציבית, מספר פנייה 313, פנייה של משרד ראש הממשלה. הפנייה נועדה לתקצוב 111 מיליון שקלים עבור – שימו לב – היערכות לשיבה הביתה ליישובים המפונים בצפון. עכשיו, כמובן שצריך להשקיע עכשיו הרבה מאוד כסף כדי להחזיר את התושבים שלנו לבתים שלהם בצפון, שזה כמובן אחת ממטרות המלחמה. יש לי רק שאלה אחת: למה דרך משרד ההתיישבות? יש לנו את המשרד של השר וסרלאוף ולא מזמן התווסף עוד משרד, של שר המינהלות אלקין, שאני מבין שהוא אחראי לשיקום הצפון. למה צריך להעביר את זה דרך המשרד של סטרוק? שמישהו באמת יסביר לי למה הכסף הזה צריך לעבור דרך הקופה הקטנה של מפלגת הציונות הדתית של שר האוצר. זו פשוט התנהלות ביזיונית של הממשלה, שפעם אחרי פעם, עם כפילות המשרדים – כפילות זה באמת במקרה הטוב. אבל זה לא הכול. באותה פנייה של משרד ראש הממשלה שהתקבלה הבוקר בוועדת הכספים יש 11 מיליון שקלים מהכספים הקואליציוניים למשרד ההתיישבות עבור הקמת עוגנים חינוכיים וחברתיים באזור שדרות ועוטף עזה, שאני באמת לא יודע מה זה. זה כנראה מבני ציבור, כך אני מבין את זה. גם כאן, אני בעד הקמת מבני ציבור בדרום, ושוב, אני לא מבין למה זה צריך לעבור דרך המשרד להתיישבות. למה? למה זה צריך לעבור דרך הכספים הקואליציוניים? אם צריך להקים מבני ציבור, אז תקימו מבני ציבור מהכסף שנמצא בבסיס התקציב. למה זה צריך להיות דרך הקופה הקטנה של שר האוצר? ואני אסיים, אדוני היושב-ראש, בתחזית המדהימה שנתן השבוע פרופ' אבי שמחון, שהוא היועץ הכלכלי הבכיר לראש הממשלה, אבי רפורמות רבות שהביאו את כלכלת ישראל פעם אחר פעם להתרסקות טוטלית, גם בתקופת הקורונה וגם בשנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה הזאת. הוא הופיע אצל חברי חבר הכנסת מיקי לוי בוועדה לביקורת המדינה ואמר את המשפט הבא – שימו לב, היועץ הבכיר של ראש ממשלת ישראל: בינואר 2025, אדוני היושב-ראש, יעמדו אזרחי ישראל בפני צונאמי של עליות מחירים. תודה רבה, שר האוצר.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. אתה קיבלת 15 דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

אוקיי, טוב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שהאמת, זה רק חבר כנסת אחד ושר. אני אדבר אליך, ולדי, אני מניח ששר החקלאות וביטחון התזונתי – נכון תזונתי?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

ביטחון המזון.

נאור שירי (יש עתיד):

ביטחון המזון, סליחה. קשה לי עם כל שמות המשרדים החדשים – – –

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אתה יכול לומר food security. בעולם מאוד מכירים את זה. מה שנוח לך.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, food security. בסדר, תדע לך שלפני ששיניתם – משרד החקלאות וה-food security, לפני ואחרי, זה עולם אחר. אני מרגיש שינוי מהותי. אבל בסדר גמור.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

עד 2050 יש תוכנית לביטחון המזון. יקום מינהל לביטחון המזון. יש שישה משרדים שעובדים על תוכנית בזה.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, מינהל לביטחון המזון זה תחתיך או אלקין? הוא מינהלות.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

מינהל המזון זה במשרד החקלאות ושר החקלאות.

נאור שירי (יש עתיד):

יפה. ברוך השם. תראה, חבר הכנסת בליאק, חבר הכנסת גפני חושב בקטן. הוא מדבר על לכתוב ספר; לפי כמות הפרומואים שהבן אדם עושה, ואללה, לך לנטפליקס. מה זה ספר היום? תחשוב. הוא בטח בפרסה. הוא מדבר פה כאילו מה הציעו לו, להיות סגן ראש הממשלה? אני לא יודע כבר איזה שינוי. גפני, אם אתה שומע אותי מאחור, אתה מוזמן לבוא ולהציג את זה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא לא פה.

נאור שירי (יש עתיד):

זהו, הוא הלך? יופי, כל הכבוד לו. יום עבודה קצר. אז לך על נטפליקס כבר, מי ישמע מה הציעו לך. הוא גם מדבר על שינוי חברתי משמעותי, שהחרדים יתפסו – איך הוא אמר? אני חרדי – שהמליאה הייתה גועשת מהמקום שהוא היה תופס בממשלה. מי ישמע. הכול בסדר. אני לא יודע, אני שם את זה בצד. אני רוצה לדבר על תופעה, חברי חבר הכנסת בליאק, שלדעתי נצפה בה מ-1 בינואר 2025. אנחנו נראה הרבה אנשים שהולכים ככה ברחובות ונכנסים לסופר, כי מה שהממשלה עושה, היא פשוט שודדת אותנו. אין לתאר. החל מ-1 בינואר המע"מ עולה, החשמל עולה, הארנונה עולה, מס הבריאות עולה; ביטוח לאומי, תחבורה ציבורית, ימי ההבראה, מס על הרכבים החשמליים, מס על הכנסות גבוהות, צמצום מס הקליטה. ואני באמת, אני מנסה להבין כשאני קורא את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025), ההקפאה – מה ההתייעלות פה? ממתי הפך מנגנון גביית המיסים להתייעלות כלכלית? לא הבנתי את האירוע הזה, כי אני לא כמוך, ולדי, לא למדתי כלכלה ואני לא רואה חשבון, אבל מה התייעלות כלכלית בלקחת מיסים לאנשים? מה זה האירוע ההזוי הזה? עכשיו, אתה זוכר את הדיון בוועדת הכספים. שאלתי את נציגי האוצר – הם דיברו הרבה על עליות המחירים ביוניליוור, בשטראוס, באסם, וכולם רואים ששר הכלכלה עסוק במדבקות, וזה בכלל עסוק בהתיישבות בעזה. אז שאלתי אותם: תנו לי מוצר אחד שירד, מוצר אחד שירד בתקופה הזו. ואז, באמת יבורך מי שאמר לי – הוא קופץ ואומר: יש מוצר אחד שירד, אננס. אננס. חברים וחברות, אם אתם לא יכולים לקנות לא לחם, לא עוגה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אגב, זה בזכות הרפורמה של – – –

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, אתה מקדים את המאוחר. אם אין לכם כסף לא לחם, לא לעוגות, לא לפירות, לא לירקות, לא לעגבנייה, לא למלפפון, שום דבר, תדעו לכם שאנחנו הולכים עכשיו לעבוד לפי תזונה של רק אננס. בוקר טוב. אננס בארוחת הבוקר, אננס מצופה בקרם אננס בארוחת צוהריים, ולקינוח – אננס מצופה בלא יודע מה של אננס לארוחת ערב, כי זה ירד. עכשיו, מה הכי מצחיק? כמו שחברי חבר הכנסת בליאק אמר, הרפורמה שנעשתה ב-2022–2023 למשרד החקלאות עם היבוא-יצוא באמת הורידה את מחיר האננס. זה היה פשוט עצוב, באמת. חשבתי שיהיה פה שר האוצר, או לפחות יו"ר ועדת הכספים, והייתי רוצה לקבל ממנו, מאלה שדואגים לחלשים בחברה, את ההתייחסות לדוח העוני, כי ועדת הכספים פספסה את הייעוד המרכזי שלה בחיים, שהיא אמורה לטפל במצוקות של האזרחים, לטפל ולראות איך אנחנו מצמצמים פערים בחברה הישראלית. לא היה אפילו דיון אחד על דוח העוני המזעזע שהתפרסם. אני לא יודע, אדוני השר, אם אתה יודע כמה ילדים עניים היום מוגדרים במדינת ישראל. אתה יודע כמה? 1.2 מיליון. אתה מדבר על תוכנית לתזונת מדינת ישראל ל-2025 אבל אתם לא שמים לב שאתם רק מגדילים את מספר העניים במדינת ישראל, אתם מגדילים את העוני במדינת ישראל. אני רוצה להתייחס לעוד משהו. אתה רוצה להתייחס למה שאמרתי? קראת את דוח העוני?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

נאור שירי (יש עתיד):

נו, בבקשה. מה זה משנה? מילים זה כלאם פאדי פה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אני מקשיב לך – – –

נאור שירי (יש עתיד):

כן, כן. תודה רבה על ההקשבה ברוב קשב. שמעתי היום – רגע, עוד משהו, 80,000 משפחות ויתרו על הצהרונים. שמעת על זה? ויתרו על צהרונים במדינת ישראל. כשאתה מוותר על צהרון במדינת ישראל, אתה יודע מה זה אומר? שאתה עובד פחות שעות. עובד פחות שעות – פחות פריון למשק. אבל זה בסדר, מה זה 80,000? מה זה 1.2 מיליון?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שר החקלאות יצא דקה. הוא ביקש ממני למלא את מקומו.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, אתה ממלא את מקומו? בוא תצטרף למחאת הסרדינים שאני אתמול פתחתי בכנסת ישראל. אין להם מקום בשולחנות, ולכן הם פתחו במחאת סרדינים. הם רוצים שירחיבו להם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

רגע, איך אלקין יושב שם?

נאור שירי (יש עתיד):

אלקין במגמה לוולה. הוא בהכנה לוולה מהממשלה. כולם יודעים בסוף שהכול אצלו זה עניין של זמן, אתה יודע. אבל בסדר, אני שם בצד. לא באמת מעניין אותם ה-80,000 שוויתרו על הצהרונים. אבל אתה יודע איזה עוד סעיף גדל? זה מדהים. בתקציב הראשון שהגישו ב-2023–2024, כמה כספים קואליציוניים היו? זוכר?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

14.

נאור שירי (יש עתיד):

14. אחרי המלחמה וכל הדיבורים והממבו-ג'מבו של שר האוצר שנקצץ וניכנס מתחת לאלונקה ומשרדים, בכמה בסוף סך הכספים הקואליציוניים ב-2023–2024 מסתכמים? 11 מיליארד. אין לתאר את הממשלה הזאת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

יותר, יותר.

נאור שירי (יש עתיד):

11.2, לדעתי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

יותר.

נאור שירי (יש עתיד):

יותר. לא משנה, בוא נלך על בית הלל המקל – 11 מיליארד. אני איתך.

היו"ר יבגני סובה:

בית הלל הדרוזי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בית הלל הדרוזי זה 12.4.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע. אם אתה דרוזי, קודם כול 50% יורד, כי למה שהיה לכם חשמל? אל תגזים. לא חשמל, בוא נוריד פחת, אתם כולכם עברייני תכנון ובנייה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתה אולי מדבר בצחוק, אבל אלפי בתים – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני אומר בצחוק? יבוא לפה שר המשפטים ויגיד לך: מה אתה רוצה? יש לך רמזורים, יש לך רחובות, מה אתה מתלונן?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

הוא פיתח את חוק החשמל שהקואליציה מקדמת.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, כן. כמו שהקואליציה הזו מתקנת תיקון לחוק הלאום, שקשקשו ואמרו וכולם הולכים להצטלם בלוויות, אבל את זה כבר סיכמנו. אז אחרי שעברנו לאננס ולמחאת הסרדינים של הממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה, אני רוצה לספר לכם על הרעיון של שר הכלכלה. חבר הכנסת טור פז, אני לא יודע אם שמעת על שר הכלכלה, שבימים שבאמת הכלכלה שלנו, בוא נגיד, על עברי פי פחת, הוא מצא לעצמו זמן להתבטא בנוגע ועדת החקירה, ואני מצטט אותו. כששאלו אותו אם הוא בעד ועדת חקירה, הוא אמר: אני רוצה ועדה שכולנו נרגיש בנוח עם התוצאה שלה.

משה טור פז (יש עתיד):

הוא לא רוצה ועדה, לא ועדה ולא חקירה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא. באמת, אתה יודע, אני לא יודע אם זה מצחיק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה אומרים?

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה "מה אומרים"? לא נעים לי להגיד מה עושים. שר במדינת ישראל, אומנם שר בשולחן הסרדינים, אבל שר שאומר: אני רוצה ועדה שכולנו נרגיש בנוח עם התוצאות שלה – תנו לזה לחלחל. תגידו, זה בן אדם רציני? באמת אני לא יודע. מה זה שתרגיש בנוח עם התוצאה שלה? מה זה הדבר הזה? מאיפה נחתם עלינו? מאיזו פלנטה או יקום מקביל הגעתם למדינת ישראל? הטבח הכי גדול אי פעם שהיה במדינה הזו, ויושבת ממשלה שרוצה להרגיש בנוח עם התוצאות של ועדת החקירה. אז בואו, תתחילו ללטף אחד את השני פה שתרגישו בנוח, בואו לא ניתן לכם סטירות לפנים. מה זה הדבר הזה? והכול עובר. זה לא משנה בכלל. הכול עובר פה. אתם פשוט חבורה שאין לה מושג מה זה מנהיגות ואחריות. ואם היה לכם אי פעם מושג, ברגע שהגעתם פה לאגם הסרדינים, זה נמחק לכם, כי נוח לכם מדי בכיסא הזה. ואתם – מי ישמע, גם כשוועדות חקירה מוקמות ומדברות ספציפית נגיד על אסון מירון, שהוא האסון האזרחי הגדול ביותר, גם מזה לא אכפת לכם, כאילו, מה זה משנה? אז אמרו שמצאו אשמה עקיפה, והם מתנסחים תמיד בעדינות כזאת גדולה; אתם האשמים, והייתם צריכים לטוס הביתה ולהיות מפוטרים בכל מדינה נורמטיבית. אבל אצלנו, אם אתה לא עושה פאול שבגינו יש מחיר בחיי אדם, אתה לא מתקדם. כל מי שהיה אחראי באסון מירון קיבל בוסט למעלה, כולל כולם. הם רוצים להרגיש בנוח עם התוצאות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

איזה תוצאות?

נאור שירי (יש עתיד):

בדיוק – איזה תוצאות, איזו ועדה. אתה יודע, אני שומע היום הורים שכולים – אני לא תופס את זה, אני לא מצליח לתפוס, אני לא מצליח, באמת אני לא מצליח. יושבות משפחות חטופים פעמיים, שלוש פעמים, שנה שלמה הן יושבות פה לפני כל דיון, מדברות אל יושבי-ראש הוועדות – כי חס וחלילה שזה יהיה מהאופוזיציה. הרי מה אנחנו פה? כלום, שטיחונים כולנו, כמו אלמוג. הן מדברות אל יושבי-ראש הוועדה כאילו מזיז להם משהו, כאילו מזיז להם שהן בוכות את החיים שלהן, כאילו מזיז להם שהן דורשות לקבל אחריות, שהן רוצות את הבנים והבנות שלהן. והם מנענעים בראש, מסתכלים באיזו הבנה כזאת: אוי, כואב לנו, שתי דקות הפסקה – וחוזרים לדרוס את המדינה. רק שיהיה נוח לכם, רק שיהיה נעים לכם. זו הדבקות בכיסא. בזמן שאנחנו פה – לא יודע אם ראית, אדוני היושב-ראש, כי אתה בכל זאת מנהל את הדיון שנוגע להתייעלות כלכלית, וזה דיון כל כך חשוב, שכל הכנסת עוסקת בו, וראיתי גם את הנוכחות של חברי הקואליציה, שהשוק החופשי מאוד בוער בעצמותיהם – הם היו ארבע דקות וחצי בממוצע כולם ביחד חוץ מינון וגפני. אבל בזמן שאנחנו מדברים, צועקים "אללה אכבר" – שים לב – בכביש 4. ומי צועק את זה?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אבל לא אמרת ששורפים להם את הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

מי צועק "אללה אכבר"? חרדים. "אללה אכבר", הם צועקים, וטלי לא צועקת עליהם – היא לא פה; איזה כיף להגיד "טלי גוטליב", והיא לא פה.

משה טור פז (יש עתיד):

זה כי יש יותר ערבים מחרדים בצה"ל. זה הסיפור.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, הם צועקים: אללה אכבר, לא נתגייס. תגידו, בוא'נה, אני לא – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

נמות ולא נתגייס.

נאור שירי (יש עתיד):

נמות ולא נתגייס. סליחה, לא שמעתי את כל הציטוטים, אבל "אללה אכבר" שמעתי. תגידו –אני לא יודע אם כולנו נמצאים במופע של טרומן, כי אחרת אני לא מצליח להבין מאיפה לאנשים יש כל כך הרבה יצירתיות בלייצר פה מציאות. באמת בא לי להקיא כל יום מחדש פה. בזמן שאתמול נופלים לוחמים, היום מוצאים את הזמן חבורה של בטלנים, משתמטים, שיש להם נציגות בכירה בקואליציה ובהנהגה של מדינת ישראל, יושבים על הכביש וצועקים: אללה אכבר, נמות ולא נתגייס – ואנחנו, הפראיירים, מממנים את הדבר הזה. אנחנו פשוט פראיירים. אנחנו מקבלים את כל הדבר הזה בכיף. אחד שרוצה שיהיה נוח לו עם ועדת החקירה, אחד שעדיין לא החליט אם וואלה זה אתר לקואלה וחתולים וכלבים ומשתמטים. אנחנו טובים כדי לשלם מיסים, לעבוד, והם יושבים להם בכבישים, והכול בסדר. חבריי חברי הכנסת, מדינת חנמאל 2024.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת נאור שירי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. 20 דקות לרשותך, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, תקציב 2025 בנוי רק על מיסים. שום דבר אין בתקציב 2025 חוץ ממיסים. אנחנו כבר קרוב לחודש מתעסקים בחוקי מיסים, כי חוקי מיסים צריכים לעבור לפני 1 בינואר 2025 בשביל שייכנסו לתוקף. כשאתה בונה תקציב רק על מיסים, בלי מנועי צמיחה, זה תקציב כושל, תקציב שלא יביא לשום דבר. שאלתי גם את האוצר בוועדת הכספים: תראו לי חוק אחד או סעיף אחד בחוק שמדבר על צמיחה בתקציב 2025. הם לא יכלו לענות לי, כי אין בתקציב 2025 מנועי צמיחה. שאלתי אפילו שר שישב כאן במליאה – אמרתי לו: תקציב 2025 עבר בממשלה. תגיד לי אתה, כשר, איזה סעיף, איזה חוק בחוק ההסדרים, מדבר על צמיחה ב-2025. גם הוא לא ידע לענות לי, כי אין. אין שום מנועי צמיחה בחוק התקציב לשנת 2025. ישבנו שעות רבות על חוק כספים כלואים, רווחים לא מחולקים. אני אגיד לכם, הרבה שנים אני בכנסת, לא עבר אצלי חוק לא מוכן כמו החוק הזה, שהאוצר בעצמו לא יודע אפילו להציג, האוצר בעצמו לא יודע להציג. וכשאנחנו אומרים להם: כמה כסף יכניס החוק הזה? אומרים לנו: 10 מיליארד שקל. אתמול מי שישב כאן כיושב-ראש הגדיל ואמר לנו: מחלצים מהציבור 10 מיליארד שקל בחוק. גם הוא ישב שם, והוא יודע שאין 10 מיליארד שקל. אגיד לכם את האמת, במצב הכי טוב אולי יהיו לנו 2 מיליארד, 3 מיליארד, אבל אין 10 מיליארד שקל. לכן אתמול אישרנו תיקון שלישי לתקציב 2024. זה היה התקציב הרביעי שמאושר. כשאתה מאשר תיקון שלישי – זה הרביעי שמאושר כאן במליאה. אני אומר לכם, וחבריי יושבים איתי בוועדת הכספים כל הזמן וגם הם יודעים: בחוקי המיסים שהביאו לנו, עם התיקונים שעשינו שם, הורדנו מהתקציב שהביאו הרבה כסף. ואנחנו שואלים אותם: בואו, תגידו לנו מהיכן תכסו את 120 המיליון שהורדנו שם, מהיכן תכסו את 7 מיליארד השקלים שירדו שם – גם הם לא יודעים לענות לנו. לכן אנחנו גם נאשר את תקציב 2025 – בעצם אנחנו נצביע נגד, כי הוא תקציב גרוע, תקציב של מיסים.

אליהו רביבו (הליכוד):

– – – אבל ראש האופוזיציה שם הצביע בעד.

נאור שירי (יש עתיד):

זה אפילו לא מצחיק.

משה טור פז (יש עתיד):

בדיחות של ערוץ 14.

אליהו רביבו (הליכוד):

למה? אבל הוא הצביע בעד.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני אספר לכם – אתה יודע מה, אני אצא מהתקציב לשנייה. טוב שאתה התערבת, אני אצא מהתקציב לשנייה. חברים, אני אצא מהתקציב לשנייה. הייתי היום בריאיון בערוץ 14. שאלו אותי איך ישבתי עם מנסור עבאס. אמרתי להם: פשוט, מנסור עבאס – חבר'ה, בואו תשמעו. הייתי בערוץ 14 – –

משה טור פז (יש עתיד):

כל הכבוד.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – ושם שאלו אותי: איך ישבתם עם מנסור עבאס? צחקתי ואמרתי לו: תשמע, מנסור עבאס לא ביקר בבית שלי, לא ביקר בבית של אביגדור ליברמן, אבל ביקר בבית של ביבי יותר מפעם, ונפגש עם ביבי יותר מאשר נפגש איתי ועם ליברמן. אז מי ישב עם מנסור עבאס יותר?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ארבע פעמים בבלפור.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ארבע פעמים בבית שלו. אני אפילו פעם אחת לא התכבדתי לארח את מנסור עבאס.

אליהו רביבו (הליכוד):

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה מסוג הדברים שאתה אומר, שהוא הצביע נגד או בעד – – –

אליהו רביבו (הליכוד):

אני לא רוצה לגזול לו זמן נאום.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

חבר'ה, אתם לא קולטים? איש מפלגתו של מנסור עבאס אומר שהוא ישב איתו ארבע פעמים, ואנחנו נשאלים איך ישבנו עם מנסור עבאס? זה לא מצחיק, זה מאוד מצחיק. אבל אני אחזור לתקציב. אתה חבר ועדת הכספים, ואני אומר לך – – –

נאור שירי (יש עתיד):

איפה היית כל החוק?

אליהו רביבו (הליכוד):

עכשיו תשובה? עכשיו תשובה. כל הגעה – – – להטריל אותנו יותר – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כל החוקים שהגיעו לוועדת הכספים – רכז הקואליציה בוועדת הכספים, קודם כול, אתה לא יודע להגן על הכיסא שלך, על מה אתה מדבר? אפילו על הכיסא שלך אתה לא יכול להגן. על מה אתה מדבר? אתה צריך לשתוק. אתה לא מצליח להגן על הכיסא שלך, יושבים במקומך ואתה לא יודע לקחת את הכיסא שלך. אתה בא עכשיו להסביר לנו? נכון או לא? הוא לא יודע להגן על הכיסא שלו, על מה הוא מדבר? לכן אני אומר לך, אתה חבר בכיר בוועדת הכספים, כי אתה רכז הקואליציה. אבל אתה יודע שעד עכשיו אנחנו מעבירים מיסים, מיסים ועוד מיסים ועוד מיסים בתקציב 2025, כי הם חייבים להיכנס לפני 1 בינואר. אני אומר לך, אני במקומך לא הייתי מסכים לדבר כזה – הייתי אומר להם: חבר'ה, אני רכז הקואליציה בוועדת הכספים, איפה הכספים הקואליציוניים, 5.2 מיליארד שקל?