ישיבת מליאה בתאריך 07/11/2024 בשעה 20:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום חמישי ו' בחשוון התשפ"ה, 7 בנובמבר 2024. שלום גם לשר. על סדר-היום: הודעות מטעם הממשלה על הפסקת כהונתו של שר, שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים וצירוף שר לממשלה. ככל שהכנסת תצביע בעד, נקיים גם הצהרת אמונים של השר. אני מתכבד להזמין את שר החקלאות אבי דיכטר למסור את ההודעות מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

דיכטר, תפתיע אותנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע כי חברותו של שר הביטחון יואב גלנט בממשלה נפסקה ביום ו' בחשוון התשפ"ה, 7 בנובמבר 2024, בשעה 19:57, בחלוף 48 שעות מהמועד שבו הודיע ראש הממשלה על כוונתו להעביר את השר יואב גלנט מכהונתו – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, חבר הכנסת שטרן.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

– – בהתאם לסעיף 22(ב): לחוק-יסוד: הממשלה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא יום חג.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. השר, כבוד השר, שנייה אחת. רבותיי חברי הכנסת, אני לא אתן לדיון להתנהל באופן הזה. אני אתחיל בקריאות. מי שיוצא בקריאה השלישית – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כתוב בסדר-היום – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

שטרן, מי שיוצא בקריאה השלישית לא יחזור עד ההצבעה. בסדר?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל כתוב שהשר אמסלם מדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא להפריע. אני מרגע זה מתחיל בקריאות. השר, בבקשה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

עד כאן הייתה הודעה מס' 1. הודעה שנייה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מי שר הביטחון עכשיו?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה כדלקמן: בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, ועל פי הצעת ראש הממשלה – לצרף את חבר הכנסת זאב אלקין לשר בממשלה; בהתאם – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

– – לסעיף 31(ג1) לחוק-יסוד: הממשלה – לקבוע כי השר זאב אלקין ישמש שר נוסף במשרד האוצר; בהתאם להוראות סעיף 24א לחוק-יסוד: הממשלה, השר זאב אלקין יהיה אחראי לתחומי הפעילות של מינהלת תקומה ומינהלת שיקום הצפון, שיועברו ממשרד ראש הממשלה למשרד האוצר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

במקום השר וסרלאוף?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

החלטת הממשלה בדבר העברת שטחי הפעולה מינהלת תקומה ומינהלת שיקום הצפון תובא לאישור הממשלה בהחלטה נפרדת בתוך 14 יום מאישור קביעת השר זאב אלקין כשר נוסף במשרד האוצר. בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, קריאה ראשונה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

– – למנות את השר ישראל כץ לתפקיד שר הביטחון במקום השר יואב גלנט, לאחר כניסת פיטורי השר גלנט לתוקף בהתאם לסעיף 22 לחוק-יסוד: הממשלה, ביום 7 בנובמבר 2024, בשעה 19:57. בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, לקבוע כי ממועד כניסת פיטורי השר גלנט לתוקף ועד אישור הכנסת את מינויו של השר ישראל כץ לתפקיד שר הביטחון, ימלא השר ישראל כץ את תפקיד ממלא מקום שר הביטחון, נוסף על תפקידו כשר החוץ.

משה טור פז (יש עתיד):

שר התות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – לא שמעתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז תיעזר בעזרים, אם יש לך בעיית שמיעה. אל תפריע.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

הודעה נוספת: למנות את השר גדעון סער לתפקיד שר החוץ במקום השר ישראל כץ, במועד האמור בסעיף שהקראתי קודם לכן. בהתאם לסעיפים 15 ו-31(א) לחוק-היסוד האמור, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטות אלה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר דיכטר. אנחנו נעבור כעת לדיון האישי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני מרחמת עליך.

מיקי לוי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

הדיון האישי יהיה דיון משולב על הודעות הממשלה, ובסופו נקיים שתי הצבעות נפרדות: על מינויו של השר ישראל כץ לתפקיד שר הביטחון במקום השר יואב גלנט, ועל מינויו של השר גדעון סער לתפקיד שר החוץ במקום השר ישראל כץ.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא להפריע לי, חבר הכנסת שטרן. קריאה שנייה. השנייה, על צירופו של חבר הכנסת זאב אלקין כשר בממשלה. ראשון הדוברים חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש פה דברים שלא היו מעולם. למה אי-אפשר להסביר לנו? למה אי-אפשר להסביר לנו? אני לא מבין. אני לא מבין. שר האוצר, שר במשרד הביטחון. אני לא מבין. עכשיו יש שר ביטחון?

היו"ר אמיר אוחנה:

הסברתי כל מה שצריך. חבר הכנסת לפיד, חמש דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר כץ, אני חושב שמכל שרי הליכוד, אם יש מישהו שתמיד הייתי איתו ביחסים טובים, גם מקצועית וגם ברמה האישית, זה איתך. ואני רוצה שתאמין לי, אין לי עניין להתנגח בך, ומה שאני אומר, אני אומר בעיקר מכאב. זה לא נכון שממנים אותך היום לשר הביטחון. ממנים אותך היום לשר לענייני חוק ההשתמטות. אחרת הם היו משאירים את יואב. בסוף, היות שאני מכיר אותך, יש לך דרך למנוע את זה, והדרך למנוע את זה היא לא להיות השר לענייני חוק ההשתמטות. אם אתה תסכים היום להתמנות לשר הביטחון ולהעביר את חוק ההשתמטות, זה אומר שאתה מתמנה לשר הביטחון – הכיסא השני בחשיבותו במדינה הזאת – בשביל לבזות את עצם הכיסא הזה; בשביל לעשות דברים, שאני יודע שלא נמצאים לא בסולם הערכים שלך, ולא ככה אתה רוצה להיזכר. לא זו הדרך שבה אתה רוצה שאנשים ידברו ויגידו: הוא היה, כן – הביאו אותו בתור איזה תרגיל, לא כי מישהו האמין בו, אלא כאיזה תרגיל של נתניהו להעביר את חוק ההשתמטות, ולגרום לזה שחיילי צה"ל יסתכלו ויגידו: אז למה הייתי ב-150 יום או 200 יום מילואים? פצועי צה"ל, 12,000 פצועי צה"ל יגידו לעצמם: למה מבזים את ההקרבה הנוראה שלי? אני כבר לא מדבר על ההרוגים. יש לנו 900 הרוגים, אבל אם אתה תקום למוחרת המינוי הזה ותגיד: אני לא מעביר חוקי השתמטות, לא בשביל זה באתי לחיים פוליטיים; לא בשביל זה רציתי להיות שר הביטחון, אני לא מעודד השתמטות; אני מעודד לא את המשתמטים אלא אני מעודד את המשרתים, התפקיד שלי זה לא להעביר פה חוקים שממשיכים להעביר כסף לאנשים כדי שהם בזמן מלחמה ישתמטו משירות צבאי – אתה תיזכר בהיסטוריה כמי שעמד על שלו. ויש משהו מעניין ברמה הפוליטית, כי אתה פוליטיקאי מאוד מיומן. אין לנתניהו שום אפשרות לפטר אותך. הוא לא יכול לפטר שני שרי ביטחון באמצע מלחמה. כל מה שיקרה זה שיסתכלו עליך ויגידו: הינה אדם עם עמוד שדרה, וייעלם החיקוי הזה – שאני לא אוהב אותו – בארץ נהדרת. כי אני מכיר אותך, אתה לא באמת כזה. פשוט תעשה את הדבר הנכון. תושבע להיות שר הביטחון של מדינת ישראל ותגיד לעצמך: אני אכן שר הביטחון של מדינת ישראל. לא של נתניהו, לא של השיקולים הפוליטיים, אלא רק של הביטחון. שר הביטחון האמיתי של מדינת ישראל. עד שלא תעשה את זה, לא תהיה שר הביטחון האמיתי, שהוא אדם שאומר: אני, תפקידי להיאבק נגד השתמטות; אני תפקידי לוודא שכל חייל בצה"ל יודע שאני עומד מאחוריו; שאני מתנגד להשתמטות של אנשים, ושאני לא אתן לצעירים החרדים להמשיך לשבת בישיבות ולהפלות בין דם לדם בזמן מלחמה. אתה תגיד: יכול להיות שכולנו הסתכלנו על העולם בצורה אחת לפני 7 באוקטובר, אבל היה 7 באוקטובר. ובחודש שקדם למינוי שלך, בחודש אוקטובר האחרון, שנה אחר, כך נהרגו 88 חיילים ואנשי כוחות הביטחון. אתה לא יכול להיכנס לתפקיד הזה ואז לעזור להעביר חוקים של השתמטות, כי אתה לא תוכל להסתכל על עצמך בראי. ואתה תגיד לעצמך אחר כך שנים: הייתה לי הזדמנות אחת – כי יש הזדמנות אחת בתפקידים האלה – הייתה לי הזדמנות אחת להשפיע באמת על ביטחון ישראל, להיות באמת השר של החיילים, להיות באמת השר של הלוחמים, להיות באמת השר של מוסר הלחימה של צה"ל. ומה עשיתי? פספסתי אותה בשביל לשרת את הצרכים הפוליטיים של מישהו. אני לא אתן לזה יד. הוא לא יוכל לפטר אותך לעולם, השר כץ, וכולנו נסתכל עליך ונגיד: אנחנו רואים ששר הביטחון של מדינת ישראל הוא אדם עם עמוד שדרה אמיתי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היושב-ראש, אבל אל תיתמם – – –

גלעד קריב (העבודה):

הוא היה השוטר הטוב, ראש האופוזיציה שלכם. אני השוטר הרע.

מיקי לוי (יש עתיד):

אל תדאג, יש היום הרבה שוטרים רעים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אל תיתמם, חבר הכנסת שטרן. אל תיתמם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה משרדים שלא מכירים. אני מבין, אבל למה אתה מגן עליהם?

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה יודע שאני מאוד סובלני בדרך כלל, אבל אל תיתמם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, מה הבעיה עכשיו להיות סבלני?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

היושב-ראש, סבלנות אין פה במשכן הזה, ממש אין.

היו"ר אמיר אוחנה:

סובלנות?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

סבלנות וסובלנות.

מיקי לוי (יש עתיד):

גם וגם. גם וגם.

נאור שירי (יש עתיד):

יש פה בעיקר סבל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אותו שורש.

היו"ר אמיר אוחנה:

רשות הדיבור כרגע לחבר הכנסת גלעד קריב ולו בלבד, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – על זה לא תקבל ממני תעודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד חמש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעוד רגע קט אגש אל נושא הדיון. אך קודם לכן עוד הערה אחת נוספת בעניין מינויו של השר כץ, ועצה בצידה. ישנה תופעה פסיכולוגית מוכרת שבמסגרתה אדם נוטה לעסוק באופן מוגזם דווקא באותם עניינים שאינם סגורים אצלו עד הסוף, ואינם באים לו באופן טבעי. בהקשר הזה מעניין לשים לב לאינפלציה של משרדי הביטחון בממשלת נתניהו. ליבו של השר דיכטר היה גס בתואר שר החקלאות, ואשר על כן הוא הפך עצמו לשר לביטחון תזונתי. השר מרגי אינו רק שר הרווחה אלא גם השר לביטחון חברתי, ויורשו של כהנא ידוע בדרישתו התקיפה להיקרא השר לביטחון לאומי. כמספר שרי הביטחון בממשלת נתניהו, כך עומק תחושת חוסר הביטחון שחשים אזרחי ישראל בכל תחומי חייהם מאז הושבעה ממשלת הדמים שלכם. ולכן הצעתי לשר הנכנס היא לא להתפשר. לא ייתכן שהתארים של עמיתיו ארוכים מתוארו החדש. כל עמיתיו אינם שרי ביטחון סתם, הם שרי ביטחון למשהו: השר לביטחון לאומי, השר לביטחון תזונתי, השר לביטחון חברתי. ורק השר כץ צריך להסתפק בתואר קצר שיכול להיכנס בחצי כרטיס ביקור. הרי בניגוד גמור למתואר בשיר על פרת משה רבנו, ששמה ארוך כל כך והיא הרי קטנה, השר שלנו הוא גדול, יש שאומרים כמו הורדוס, ולא ייתכן שתוארו יהיה קצר כל כך. על כן אני מציע לשר כץ לדרוש בתקיפות עוד הלילה מראש הממשלה לשנות את תוארו, ולכנותו בתואר הממלכתי המכובד והארוך: השר לביטחון קואליציוני, או לחלופין: השר לביטחון המשתמטים. ועתה, אדוני היושב-ראש, לעניינם של שני חתני השמחה, שבחרו להינשא פעם נוספת לכלה שממנה הם התגרשו בגירושין מוצדקים, כואבים והכי מכוערים בעולם. מן הראוי היה שהם אלו שיישאו דברים ארוכים ולא חברי האופוזיציה. שהרי הם, השניים האלה, הם שחייבים תשובות לציבור. גדעון סער ודאי יודע שתפקידו של שר חוץ בזמן מלחמה הוא יצירת מציאות מדינית שתקצר את ימיה של המלחמה, תתרגם את ההישג הצבאי להישג מדיני ותבטיח את ביטחון ישראל לשנים ארוכות באמצעות הסדרים דיפלומטיים. אז אמור לנו, השר סער, שלא טורח לשבת כאן בקבלת הפנים של חתונתו השנייה, מה עמדתך בעניין ההסדרה בלבנון? מה עמדתך בעניין ההסדרה המדינית שתביא לסיום המערכה בעזה? האם אתה תומך בעסקה כוללת להשבת החטופים או שאתה מצטרף למדיניות של נתניהו להמשיך ולהפקירם, כפי שהודה ואמר היום במפורש השר גלנט בפגישתו עם משפחות החטופים? כיצד בכוונתך, השר לעתיד סער, שר החוץ לעתיד, להתמודד עם האינדיקציות ההולכות ומתרבות לכך שפניה של ישראל לנוכחות קבועה בצפון הרצועה, דבר שיעמיד אותה במתיחות ישירה מול בנות בריתה וכרוך ברמיסת הדין הבין-לאומי? ואתה, השר לעתיד זאב אלקין – עוד לא הצלחתי לתפוס את התואר ואת השם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שר המינהלות.

גלעד קריב (העבודה):

המינהלות. אתה דרשת להיות שותף מרכזי בכל דיון על היום שאחרי ברצועת עזה, זה כתוב בהסכם. כאילו אתה לא יודע שממשלת ישראל כלל לא טורחת לעסוק בסוגיה השולית הזו כבר 400 ימים. מה החזון שלך, השר לעתיד אלקין, ליום שאחרי? האם אתה שותף לחזון ההרסני של סמוטריץ' להקים התנחלויות בלב אוכלוסייה של 2.3 מיליון פלסטינים? לא מגיעה לנו על כך תשובה? האם גם אתה מעוניין בחידוש הממשל הצבאי באופן שיעמיד בסכנה ישירה אלפי חיילי צה"ל ועובדי מדינה מדי יום? האם גם אתה תומך בהתעלמות המוחלטת והרשלנית מהרשות הפלסטינית? השר סער וחבר הכנסת אלקין, עמדו לרשותכם מספיק ימים כדי לתת לציבור הישראלי תשובות. מהר מדי נדבקתם במידותיו של ראש הממשלה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

– – שכבר 70 ימים, אדוני היושב-ראש, 70 ימים לא התייצב לפני הציבור הישראלי וענה על שאלות. מה התשובות שלכם למשפחות החטופים, לעשרות אלפי חיילי המילואים, לתושבי הנגב המערבי וצפון הארץ, לכל אזרחי ישראל? כי כידוע לכם – ובכך אסיים – ההימצאות מתחת לאחוז החסימה היא לא תשובה מספקת. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת קריב. כעת חבר הכנסת מיקי לוי. בלי מחיאות כפיים. אולי זה המקום להזכיר את חבר הכנסת המנוח אורי אורבך, שנשא פה נאום מופלא על ההבדל שבין השר ל- ובין שר ה-, אבל לא נחזור על דבריו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם לא כדאי.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא כדאי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא מכבד אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

לימים, אגב, הוא מונה לשר לאזרחים ותיקים. חבר הכנסת, מיקי לוי, חמש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

אפשר להסביר. אנחנו לא מכירים.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, נתניהו מסכן את ביטחון מדינת ישראל ועתיד מדינת ישראל. לא פחות מכך. באמצע מלחמה, אדוני היושב-ראש, ערב תגובה של תקיפה איראנית, מוצא ראש הממשלה זמן למהלך מסריח – אין לי מילה אחרת – עבור אינטרסים אישיים הישרדותיים. זהו רגע קריטי למדינת ישראל בצפון ובעזה. הישגים צבאיים מדהימים של קצינים וחיילים גיבורים, אם לא יהפכו למהלכים מדיניים, זאת תהיה בכייה לדורות – אם החטופים יופקרו לגורלם, והם הופקרו לגורלם. הם הופקרו ב-7 באוקטובר, הם מופקרים במשך שנה שלמה. הזזתו של שר הביטחון גלנט היא הגשת מנחה לחרדים עבור חוק ההשתמטות. האסון הגדול ביותר שאירע במשמרת שלכם לא מזיז לכם. מה אומרים אויבי ישראל כשראש ממשלה מפטר את שר הביטחון כאשר אנחנו נמצאים תחת איום תקיפה מאיראן? היכן האחריות של ראש הממשלה? אין לו. האמריקאים לא מאמינים לראש הממשלה, ואת כל התיאומים עשו מול שר הביטחון גלנט. הופיעה היום אחר הצוהריים או הערב ידיעה קטנטנה של העיתונאי ברק רביד. דווח כי ראש הממשלה הבטיח לנשיא ביידן לא לפטר אנשים נוספים במערכת הביטחון. לא נותר לי אלא לפרוץ בצחוק רועם. מי יעשה את כל התיאומים מול האמריקאים? מי ידבר על חימושים מתאימים? מי ידבר אל ראשי המטות כדי להזיז לכאן נושאות מטוסים בטייסות אמריקניות כדי להושיט לנו סיוע ועזרה מול התקיפה האיראנית? מי? ראש הממשלה כנראה מחכה בכיליון עיניים לינואר שנה הבאה. איך חשים ראשי מערכת הביטחון, חיילי המילואים, שהשר שלהם מפוטר בשנייה וחצי? אין כאן עניינים מקצועיים, אין כאן עניינים של "לא מסתדר איתי", כמו שטוען ראש הממשלה; ראשו של גלנט הונח כמנחה על שולחנם של החרדים, של המפלגות החרדיות, חד וחלק. שר הביטחון, שהיושרה שלו נתנה את אותותיה והוא הצהיר: לא מוכן להתפשר על כאילו חוק גיוס, על כאילו חוק השתמטות – דקה וחצי אחרי שיצאו 7,000 צווים לכלל האוכלוסייה החרדית הודיע ראש הממשלה על הפיטורים שלו, ויוצא אחר כך לתקשורת ואומר: לא הסתדרנו. איזה בולשיט, אדוני ראש הממשלה. עכשיו אתה תפטר את הרמטכ"ל, את ראש השב"כ, את אלה שהם לא יסמנים. האיראנים, אויבי ישראל, חיזבאללה, חמאס, חוגגים את פיטורי שר הביטחון, מזהים חולשה של ישראל פעם נוספת, ראש ממשלה שרואה אך ורק את טובתו האישית. איך אמר סמח"ט בחטיבת אלכסנדרוני? שוב נבחרי הציבור עושים קומבינה על חיילי המילואים, שוב חיילי אלכסנדרוני שברו שיא של ימי מילואים מפרוץ המלחמה. הסמח"ט, סגן אלוף אביה בן אלחנן, זועם על המסחרה הפוליטית, כהגדרתו, של הגיוס ושל החרדים שכלל אינם נושאים בנטל. אדוני היושב-ראש, ההיסטוריה תשפוט את כל ה-120 ובפרט תשפוט את הממשלה הזו, את ראש הממשלה נתניהו ואת שרי הממשלה – אני מסיים בזמן. זוהי ממשלת החורבן, ונתניהו הוא האדריכל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת לוי. כעת – חבר הכנסת אבי מעוז. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהסכם הקואליציוני בין סיעת הליכוד לסיעת הימין הממלכתי קיבלו השר גדעון סער וחבריו חופש הצבעה בכל הנוגע לשינויים במערכת המשפט. האמת? מאכזב. העיקר חסר מן הספר. אומנם כעת הנושא החשוב, הקריטי, הוא המשך המלחמה והניצחון, אבל בלי תיקונים של העיוותים במערכת המשפט אנחנו יכולים לשכוח מלממש את התפיסות שבשמן נבחרנו, גם בתחום המלחמה וביטחונה של מדינת ישראל וגם בתחומים רבים נוספים. אם יימשך המצב המעוות שבו היועמ"שית יכולה לתקוע מקלות בגלגלים של כל פעולה ממשלתית גם ללא שום סמכות חוקית לכך, ואם שופטי בג"ץ ימשיכו להיות אדוני-העל, שפועלים דה פקטו כרשות מחוקקת וכרשות מבצעת תוך ביטול יסודות המשטר הדמוקרטי ועקרון הפרדת הרשויות – אז מה הועילו חכמים בתקנתם? כבוד השר גדעון סער, לפני למעלה מחודש, כאשר החלטת להצטרף לקואליציה, עמדתי כאן ובירכתי אותך על ההשתחררות מהיהירות והגאווה של השמאל, שפוסלים באופן גורף את הימין ואת ראש הממשלה נתניהו. צריך להתקדם עוד צעד בהשתחררות הזאת. אי-אפשר להתנגד באופן גורף לתיקון במערכת המשפט. הצטרפת? תן כתף לתיקון, כפי שלמשל הצהרת בעבר על התנגדותך לאקטיביזם השיפוטי, וכפי שניסית להוביל לפיצול תפקיד היועמ"ש. לא יכול להיות שמערכת המשפט תישאר לעומתית לעם ולנציגיו הנבחרים. אגב, הידעתם שבחלק מהמדינות בארצות הברית האזרחים בחרו השבוע גם את שופטי בית המשפט העליון של המדינה שלהם? אזרחים פשוטים בוחרים שופטים עליונים, ועוד בדמוקרטיה הגדולה בעולם? מי היה מאמין. אבל התיקון הנצרך הוא לא רק במערכת המשפט; במערכת הבחירות בארצות הברית עמדו על הפרק בין השאר תפיסת העולם הפוסט-מודרנית, הטרלול הפרוגרסיבי שהיא הביאה לעולם המערבי וטשטוש הזהויות האישיות, המשפחתיות והלאומיות. הנשיא הנבחר טראמפ דיבר למשל על תוכניתו להשבת השפיות לחברה האמריקנית לעומת אי-השפיות של השמאל בענייני מגדר, שאותה הגדיר כהתעללות בילדים. הוא הצהיר, ואני מצטט: נקדם חינוך חיובי על המשפחה הגרעינית, תפקידי אב ואם וחידוד השוני והייחודיות של גברים ונשים במקום לטשטש אותם. אבקש מהקונגרס להעביר הצעת חוק הקובעת שהמגדרים היחידים המוכרים על ידי ממשלת ארצות הברית הם זכר או נקבה כפי שנולדו. עד כאן, סוף ציטוט. הציבור האמריקני הבהיר שלשום בצורה ברורה ונחרצת מה עמדותיו. ומה איתנו? האם לא הגיע כבר הזמן שממשלת ימין על מלא, כפי שמכנים אותה, שכעת נהנית מתמיכה של 68 ח"כים, תתחיל לטפל בטרלול הפרוגרסיבי? כמה אפשר עוד לחשוש מכותרות בהארץ או ב-N12? האם לא הגיע הזמן שנאזור אומץ ונחזיר את מערכת החינוך להיות יהודית וציונית, ושההורים יוכלו לבחור חינוך שתואם את השקפת עולמם ואת עולם הערכים שלהם? מכאן אני רוצה לפנות לשר הביטחון ולראש הממשלה: השר כץ, ראשית, אני מאחל לך הצלחה בתפקידך החדש. שנית, לו אני הייתי בנעליך, הייתי קורא עוד היום לרמטכ"ל ואומר לו, אדוני הרמטכ"ל, אחת מהשתיים: או שאתה מתקן את הקוד האתי של צה"ל, מכניס אליו את ערך הניצחון, מתחיל לדבר עליו, מביא תוכניות להשגתו וממנה קצינים בכירים שרוצים ויכולים לממש אותו, או שתשים את המפתחות ותן – –

מאיר כהן (יש עתיד):

תגיד לי, מה, הם צריכים אותך בשביל שזה יהיה?

מירב כהן (יש עתיד):

הם צריכים אותך בשביל לנצח?

מאיר כהן (יש עתיד):

אין גבול לקשקושים שלך, תגיד לי?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

מאיר כהן (יש עתיד):

מה, אין גבול?

אבי מעוז (נעם):

– – למי שמסוגל לכך – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה היית לוחם בשב"כ – – –

מירב כהן (יש עתיד):

לא היה ערך ניצחון – – –

אבי מעוז (נעם):

– – להביא לעם ישראל את הניצחון המיוחל על אויבינו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, לא להפריע.

אבי מעוז (נעם):

ואתה, אדוני ראש הממשלה, אל תעצור בצעד החשוב – –

מאיר כהן (יש עתיד):

תשנו גם את בית הכנסת, תשנו את אלוהים.

אבי מעוז (נעם):

– – שביצעת בפיטוריו של גלנט. כבר מזמן היה צריך להחליף גם את ראש השב"כ, מי שהיה שותף מלא לקונספציה שאפשרה את התרחשות הטבח בשמחת תורה התשפ"ד ומי שכשל בצורה נוראה באותו לילה. אין לנו את הפריבילגיה שלא לעשות את הכול – אבל את הכול – כדי שהפעם באמת ננצח ולא נשוב עוד לאותן תפיסות הרסניות שעליהן שילמנו בכל כך הרבה דם יקר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חברת הכנסת מירב כהן. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.

מירב כהן (יש עתיד):

אני רוצה לפנות מכאן לשר ישראל כץ: איך אתה מרגיש, השר ישראל כץ? דרך ארוכה עשית מאז ימי התאחדות הסטודנטים באוניברסיטה העברית, אתה חבר כנסת כבר 26 שנים ברציפות. היית שר תחבורה, היית שר אוצר, היית שר חקלאות, היית שר המודיעין, היית שר החוץ – דרך ארוכה מאוד עשית עד למשרד הביטחון. תראו איזה קטע. בדיוק היום שלחו לי איזשהו גזיר עיתונות עליך, על השר כץ, מחודש יולי 1983 מערב כינוס היסוד של תנועת צעירים למען ישראל, שהוא הקים, שהשר כץ הקים אז – תנועה שביקשה לאחד את הישראלים סביב הדגל וסביב העיקרון הציוני. באותו ערב דובר מעל הבמה בלהט כנגד הסרבנות, ובמיוחד נגד סרבנות בזמן מלחמה. ואתה, אתה הרי יודע דבר או שניים על שירות. התגייסת לתפקיד לחימה, התנדבת לצנחנים, יצאת לקורס קצינים. אז תגיד לי, השר כץ, איך אתה מרגיש? איך אתה, שלפני 40 שנה הטפת כנגד סרבנות בזמן מלחמה, ממונה עכשיו, הערב, להיות שר הביטחון, כאשר יש לך ידיעה ברורה שהגעת לתפקיד הזה רק כדי להעביר את חוק ההשתמטות? איך אתה מרגיש עם זה שהפכת מנבחר ציבור ציוני לקבלן הביצוע של המפלגות החרדיות? יסמן, שבאמצע מלחמה נדרש להנציח סרבנות, להנציח סרבנות גיוס של כ-60,000 משתמטים? יסמן שיניח עכשיו את היסודות החוקיים להשתמטות של מספרים הרבה יותר גדולים והרבה יותר מסוכנים, כי הרי החברה החרדית מכפילה את גודלה כל 16 שנים? בין ערכי צה"ל נמצא ערך הרעות, שבו החייל נדרש לפעול מתוך אחווה ומתוך מסירות לחבריו ולהיחלץ תמיד לעזרתם אפילו במחיר של חירוף נפש; השר כץ, איך אתה מרגיש עם העובדה שהמינוי שלך לשר הביטחון מגיע לאחר סיכול ממוקד שנעשה לחבר המפלגה שלך יואב גלנט? איך אתה מרגיש עם העובדה שזה נעשה תוך כדי מלחמה ולא מטעמים ביטחוניים, אלא רק כחלק מדיל פוליטי רקוב שנועד לשרת את המשתמטים תוך כדי לחימה? ובהמשך ישיר לזה, כשתסתובב עם היוניקלו שלך בין הבסיסים הצבאיים, איך אתה חושב שיסתכלו עליך כל החיילים והקצינים מסביב? מה הם יחשבו? עשית דרך ארוכה, השר כץ, אבל בסוף, אחרי שנתניהו יזרוק גם אותך מתחת לגלגלי האוטובוס, זה כל מה שיזכרו ממך, את החלק שלך בתרגיל מסריח ואנטי-ציוני תוך כדי מלחמה קשה מנשוא.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת כהן. כעת, חבר הכנסת אושר שקלים. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פרשת השבוע היא פרשת לך לך, אבל אני רוצה לעסוק בפרשת ואלה שמות: ואלה שמות חברי הכנסת בישראל שהצביעו כנגד חוק גירוש משפחות מחבלים, ואני קורא לפי סדר האל"ף-בי"ת: גדי איזנקוט, קארין אלהרר, ולדימיר בליאק, מירב בן ארי, רם בן ברק – –

מירב כהן (יש עתיד):

זה נגד הממשלה מחריבת מדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

נצביע נגד כל החוקים של הממשלה שמחריבה את המדינה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – בני גנץ, סימון דוידסון, אימאן ח'טיב יאסין – –

מירב כהן (יש עתיד):

נצביע נגד כל החוקים שלכם, כי אתם מסוכנים, אתם מסוכנים למדינה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שנייה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – ווליד טאהא, משה טור פז, אחמד טיבי, חילי טרופר, מאיר כהן, מירב כהן, עופר כסיף, רון כץ – –

מירב כהן (יש עתיד):

נגד הממשלה הגרועה בתולדות מדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שלישית, נא לצאת.

אושר שקלים (הליכוד):

– – יוראי להב הרצנו, ירון לוי, מיקי לוי, נעמה לזימי, ראש האופוזיציה יאיר לפיד – –

מירב כהן (יש עתיד):

נגד הממשלה שמחריבה את מדינת ישראל.

אושר שקלים (הליכוד):

– – טטיאנה מזרסקי, מרב מיכאלי, שלי טל מירון, יואב סגלוביץ', מנסור עבאס, איימן עודה, יוסף עטאונה, יסמין פרידמן, אורית פרקש הכהן – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מלמד אותנו ציונות.

אושר שקלים (הליכוד):

– – גלעד קריב, עידן רול, אפרת רייטן, אלון שוסטר, אלעזר שטרן, מיכל שיר, נאור שירי, עאידה תומא והמספר הנוסף – פנינה תמנו שטה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בית ספר לציונות תעשה לנו.

אושר שקלים (הליכוד):

רק להזכירך, מר שטרן, בשנת 2016 – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה, בית ספר לציונות תעשה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – הצטרף מר לפיד יחד עם יעקב פרי, שהיה ראש השב"כ, לחוק זהה שדיבר על גירוש משפחות מחבלים, הוא הצטרף לחוק של ישראל כץ, אם אני לא טועה. החוק הזה נועד להגן על אזרחי מדינת ישראל במאבקנו נגד הטרור. אני מבין שיש בקרבנו תומכי טרור שלא משנה מה נעשה, הם תמיד יחשיבו עצמם כאויבים של מדינת ישראל, אבל הטענה שלי היא כנגד מי שמגדיר עצמו ציוני, פטריוט, כתומך בעם ישראל, כמי שתומך בחיילים שלנו. איך הפכתם עניין כל כך בסיסי וערכי, שהוא צעד מתבקש עבור דמוקרטיה מתגוננת, לנושא שהוא שיקול פוליטי מכוער ומגעיל? ראשי האופוזיציה לפיד וגנץ, אתם לא מתביישים? אין לכם בושה? אתם חושבים להיות אלטרנטיבה שלטונית בכלל? ירקתם בפרצופם של האזרחים שלנו, של החיילים, של משרתי המילואים. הרי אתם רוצים לשמר את האופציה לדיל פוליטי מושחת ו/או להיות כגוש חוסם יחד עם תומכי הטרור שמכהנים בכנסת ישראל בחסות בג"ץ, וזו בדיוק הסיבה שטרפדתם גם את הדחתו של עופר כסיף. אתם לא מנהיגים, אלא פוליטיקאים קטנים חסרי אידיאולוגיה ועמוד שדרה. אז אני אומר לכם שאנחנו נמשיך לדאוג ולהעביר חוקים לטובת עם ישראל, ושהציבור יראה וישפוט.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה. עד חמש דקות לרשותו של אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת שאת משק כנפי ההיסטוריה במשכן הכנסת הרבה זמן לא הרגשתי – אני לא יודע אם זה הנאום של אושר שקלים או המינויים המדהימים שהולכים לבוא על מדינת ישראל. אני תוהה, אדוני השר דיכטר, איך אתה מרגיש היום כראש שב"כ לשעבר, מי שהיה שר לביטחון פנים, שישראל כץ הופך להיות שר הביטחון, ואתה נשאר שר החקלאות, הביטחון הגולמי, התזונתי והטחינה – אני כבר לא זוכר מה זה היה. אני רוצה לדבר על נושא ולברך – אני לא יודע אם לברך – את אלקין, כי באמת יש לו יכולת מופלאה, וציינה את זה גם חברת הכנסת מירב כהן. יש לו יכולת מופלאה – ולזה, חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר להתכחש – להמציא שמות של משרדים ותפקידים. אין שני לו. משר המים ושר להשכלה גבוהה ומשלימה ואחראי על משק הנוזלים וועדות בכנסת. יש ועדה – לא שמתם לב, אבל נפתחות עוד שלוש ועדות בכנסת במיוחד לזאב אלקין: ועדה מיוחדת לגולן, ועדה מיוחדת לגליל המזרחי ועכשיו עוד איזו ועדה – איזו ועדה נפתחת עכשיו, ראש הקואליציה?

היו"ר אמיר אוחנה:

הוד השרון.

נאור שירי (יש עתיד):

ועדה להוד השרון. בסדר גמור, אולי אני אזכה להיות חבר בה או ממלא מקום. אבל צחוק בצד, כי זה לא מצחיק. תודה שנכנסה פה עכשיו חברת ועדת הכספים אורית פרקש – את זוכרת שהשבוע טבריה עלתה על שולחנה של ועדת הכספים. אממה, היה חוק הרבה יותר דחוף, של הרבנים, ואז כמובן שוועדת הכספים של הכנסת ידועה בתור ועדה שמחוקקת ומאוד קשורה להרחבת סמכויות של הרבנים – היה דחוף מאוד לקואליציה לבטל את הדיון על טבריה, שהעסקים שם קורסים ברמה היום-יומית. זה לא משנה לכם. הרי כשצריך לדבר על טבריה, מדברים עליה רק בקונוטציה שעמית הלוי עושה סיור ארכיאולוגי, ואז הוא מגלה שצריך למנות ראש עיר בטבריה, ואז טבריה עולה על שולחן הכנסת כי אנחנו רוצים למנות ראש עיר, אבל זה שהעיר קורסת במשך שנה, העסקים נסגרים וירידה בסליקה של 75% – זה לא מעניין אף אחד. עכשיו, למה זה לא מעניין אף אחד ובמיוחד את הביזיון ששמו אלקין? האמת, אני מאוד חיבבתי אותו, אבל מה שהוא עושה פה הוא מעשה בזוי, כי עכשיו הוא הולך להיות ולהוסיף עוד רובד שלטוני מקביל, שערורייתי, שלא יפתור שום דבר, על השר וסרלאוף. יש נטייה לחשוב שהשר וסרלאוף הוא שר מצטיין. אני חייב להגיד לכם – כי אני הסתובבתי הרבה בשטח – הוא מקבל הרבה פרגונים, אבל הסיבה שהוא מקבל כל כך הרבה פרגונים היא שכל ה-37–38 פשוט גרועים. השר וסרלאוף עושה את עבודתו, כי הוא אחראי על הנגב והגליל במקביל לשר הפנים, במקביל לראשי רשויות, במקביל לעוד שתי מינהלות שאתם הקמתם. ואז אתם באים ושמים את שר הצפון, הלוא הוא ג'ון סנואו אלקין – כי מה הוא יעשה עכשיו שדוד אזולאי ממטולה לא יודע לעשות טוב ממנו? מה אלקין הגאון יעשה? מה, הוא יבנה איזה חוצה ישראל חדש? הוא יביא איזה פתרון חדש לשיקום מטולה, קריית שמונה? יישב את הגליל? מה הוא יעשה? איזה ביזיון. זו יריקה בפנים – עשרות מיליוני שקלים. הרי בשבוע הבא נגיע לוועדת הכספים, וטבריה תגיע, אם היא תגיע. לוחמי הגטאות יגיעו ויבקשו 3 מיליון שקלים על אובדן הכנסות של 100% כמעט. אנשים יגיעו, מילואימניקים עצמאים, שלא מקבלים כסף, ושורדי הנובה, שלא מקבלים כסף. מצמצמים את הטיפולים הפסיכולוגיים של כל משפחות החטופים, ולזה אין כסף כי זה מיליונים ומאות אלפים קטנים. אבל למשרד למשק המים, שמשתין על כל אזרחי ואזרחיות ישראל, יש 20 מיליון שקלים. הביזיון האמיתי הוא שהוא הרי לא יעשה כלום, שום דבר חדש, שום דבר חדש. עוד אומרים, שיוסיפו חצי מיליארד שקל תוספתי למשרד החוץ, אבל שוב השאירו את כל ההסברה אצל ראש הממשלה, בהמשך לגדעון סער והחידוש המסיבי שהוא בטוח יביא למדיניות החוץ. אני רוצה לומר לכם שאלקין עושה את עבודתו נאמנה, ולא סתם הוא הגה את משרד המים ומשק הנוזלים של מדינת ישראל. אמרתי את זה אתמול ואני אחזור: זו יריקה בפנים של כל הציבור הישראלי. אנחנו משלמים עשרות אלפי שקלים בשנה ללחימה הזו ועל ניהול הכלכלה הזו. בזמן הזה הם מוצאים לעצמם, חבורת המנותקים, שכבר אין מספיק מקום להכיל אתכם בכנסת פיזית – אני מצטער בפני עובדי משק הכנסת שיצטרכו להמציא פה עוד מקומות, אני רוצה לומר לכם סליחה. משפט אחרון: הביזיון הגדול ביותר והיריקה הגדולה ביותר, שמשתינים עלינו בזמן שלוקחים לנו עשרות אלפי שקלים לכיבודים שלכם. זה עוד דבר לדיראון עולם של כנסת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אושר שקלים, ישבתי פה ושמעתי את הנאום שלך. אושר, אני מדבר אליך. אני הסתכלתי עליך – דיכטר, אדוני השר, דקה. ישבתי ושמעתי כל מילה שלך, וגם אתמול עשיתם את זה.

אושר שקלים (הליכוד):

יש משהו לא נכון במה שאמרתי?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים. לא אפשרתי להפריע לך, וגם לך לא אאפשר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז בוא אני אגיד לך. אושר, זה נכון, אבל אני אגיד לך איפה הצביעות והטעות וזריקת החול שאתה זורק על כולם: אני מסתכל פה על שולחן הממשלה, ואני מסתכל על הקואליציה – אתה יודע מה אני רואה? אני רואה שתי מפלגות שלמות שלא מוכנות לגייס את הילדים שלהן; אני רואה ראש מפלגה שלא עשה יום אחד בצבא; אני רואה עוד הרבה אחרים, שאני לא רוצה לנקוב בשמם, שגם כן לא עשו צבא – – –

אושר שקלים (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

רגע, תקשיב.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כשאני מסתכל פה על השולחן הזה – אתה טוען שאנחנו לא ציוניים, שאנחנו תומכים בטרור ושאנחנו לא מצביעים – – –

אושר שקלים (הליכוד):

לא אמרתי את זה, לא אמרתי את זה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז יושב פה, סתם ככה, ניצב במשטרה מיקי לוי, תכיר – –

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – ניצב במשטרה יואב סגלוביץ' – תכיר; אלוף בצה"ל אלעזר שטרן – תכיר; רם בן ברק, המשנה לראש המוסד – תכיר; קצין בצבא, סגן אלוף במילואים, שעשה 100 ומשהו ימים בצבא; קצינה, קצין, קצינה; עוד קצינה שיושבת פה. כולם בלי יוצא מן הכלל גם עשו צבא, גם קצינים וגם ברמות הכי גבוהות. אז קצת צניעות וקצת הבנה למה שאתה אומר ולשטויות שאתה מוציא מהפה. גם אלמוג כהן, שלא ידעתי אם הוא יושב או עומד אתמול, כשדיבר אלינו בצורה כזאת – קצת צניעות, קצת.

מאיר כהן (יש עתיד):

למה אתה נעלב מהם?

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא נעלב. עכשיו אני רוצה לדבר לענייננו: חיפשתי פה את חבר הכנסת אייכלר – אתמול עקבתי אחריו. האמת, חשבתי שהוא נמצא פה באיזה אירוע של המשפחה שלו. הוא הסתובב פה עם חיוך מאוזן לאוזן כמה שעות בכנסת. כי בעצם אייכלר הוא זה שגרם לזה שאין לנו שר ביטחון שקוראים לו גלנט. בואו נהיה אמיתיים, בואו נשים את הדברים על השולחן: באמצעות הכוח של המפלגה של אייכלר ובראשה אייכלר, שבעצם הציב את החוק הזה, ראש הממשלה התקפל ומכר אותנו, מכר את מדינת ישראל, ופיטר שר, אלוף בצה"ל עם אין-ספור תפקידים שעשה – והציב במקומו את ישראל כץ. אני לא יודע אם ראיתם אתמול את ארץ נהדרת, אבל כשאני הגעתי לכנסת אחרי ארץ נהדרת, חשבתי שאני עדיין בארץ נהדרת. זה פשוט לא נתפס, הדבר הזה, ששר ביטחון במדינת ישראל מפוטר – –

משה סעדה (הליכוד):

ליברמן היה שר ביטחון – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה, לא להפריע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – ובמקומו נמצא היום ישראל כץ. מה חושבת על זה אימא של לוחם שנמצא עכשיו בצפון או בדרום? מה חושבים הילדים שלך, סעדה, שנמצאים היום בלבנון, שיודעים שבאמצע לחימה מפטרים את שר הביטחון שלהם?

משה סעדה (הליכוד):

הם יודעים שיש ראש ממשלה שמוביל אותם לחוף מבטחים. הם שמחים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני בטוח שלא.

משה סעדה (הליכוד):

הם סומכים על ראש הממשלה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין לי ספק שהם לא שמחים. מה חושב הבחור שהולך לבקו"ם בעוד כמה ימים ומתגייס להיות לוחם כשהוא רואה שמפטרים את שר הביטחון באמצע מלחמה? מה עובר לו בראש? אתכם זה לא מעניין. אתם לא רואים מה קורה מחוץ לבניין הזה. אתם חיים באיזו בועה. באמת, אני מרגיש שאתם בתוך איזו בועה, לא חושבים מה קורה מחוץ לבניין הזה. מה קורה לאותן 101 משפחות של החטופים, שנמצאים עוד מעט 400 ימים מתחת לאדמה ללא אוכל, ללא שתייה, כשהם רואים שאין עתיד לילדים שלהם? כי חלק מהדבר הזה, גם לשכוח את משפחות החטופים, וגם את זה צריכים לשים על השולחן. כל הדבר הזה הוא למען הביטחון הקואליציוני של בנימין נתניהו – ביטחון קואליציוני לפני מדינת ישראל, ביטחון קואליציוני לפני החיילים שלנו, ביטחון קואליציוני לפני החטופים שלנו, ביטחון קואליציוני לפני כל משפחות החטופים. איזה מסר זה מעביר לאויבים שלנו? מה חושבים האויבים שלנו, שבאמצע מלחמה מפטרים את שר הביטחון שלנו? איך זה עובר מתחת לרדאר שלכם? אתם אנשים שיש להם שכל, אתם חושבים. איך אתם לא מדברים על זה? הדבר היחיד הוא הכיסא? הדבר היחיד הוא להישאר במקום הזה? גדעון סער – אני חייב לומר כמה מילים על גדעון סער: אני אישית הייתי עם גדעון סער במספר רב של הפגנות. נאמתי לידו, הוא נאם לידי. שמעתי מה יצא לו מהפה בפני אלפים רבים במדינת ישראל. משפט אחרון – אם גדעון סער היה פה, הייתי אומר לו מה אני חושב על זה. אבל אני אומר לכם שהבושה הכי גדולה שתהיה לגדעון סער היא להסתכל על הילדים שלו ולספר להם מה עשה גדעון סער בפוליטיקה הישראלית, בושה שאין שנייה לה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת דוידסון. כעת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 398 יום מאז האסון הנורא שנפל על ראשנו והופל על ראשנו על ידי הממשלה הזאת – על ידיכם ועל ידי ראש הממשלה נתניהו; 398 יום עדיין נמקים 101 חטופים. ככל שעוברים הימים, הממשלה הזאת בתכנון מחושב ומאורגן מורידה את הנושא הזה מסדר-היום הציבורי. היא עושה את זה באלף ואחת דרכים, אבל הדרך הראשונה היא התעלמות, קהות לב, חוסר הקשבה, חוסר אמפתיה ושקרים – ולשקרים האלה יש רגליים. נלך אחורה בזמן: בסוף אוגוסט נרצחו שישה חטופים במנהרות – ראש הממשלה לא דיבר באותו ערב; הוא כן דיבר בהמשך: בהזדמנות ראשונה העלה את ציר פילדלפי על ראש שמחתנו, אי-אפשר בלעדיו. שר הביטחון היוצא יואב גלנט אמר רק היום שזה לא נכון. אנחנו אמרנו את זה כל הזמן. אבל בנימין נתניהו – אני לא יודע מה הוא עושה בבית, אבל כנראה הוא גם מדבר עם רעייתו על ציר פילדלפי, כי גם היא מאבדת את זה. בהמשך הדרך אותו ראש ממשלה בנימין נתניהו, שסיכל יותר מפעם אחת אפשרות לעסקת חטופים בגלל שיקולים קואליציוניים – אך ורק כאלה; בכל פעם שקורה משהו, סמוטריץ' מתבטא, ואחרי זה זה יורד. האם סמוטריץ' קיבל סיפורי בדים ושקרים מנתניהו או ממקום אחר? לפני 12 יום – ועדיין עצור דובר של נתניהו בפרשה של מסמכים שהוצאו, לא כמו שמתאר נתניהו, כהדלפה. לא הדלפה; פעילות שנעשתה בתוך הצבא, שעדיין נמצאת בחקירה והגיעה אי פה אי שם לעיתון בילד. אותו "מסמך סנוואר", שגם אותו – נתניהו עושה מסיבת עיתונאים. אותו מסמך שנחזה, ועל זה יש חקירה ושומעים גם היום, ככה, תוך כדי, שרודפים אותו. את מי? את נתניהו רודפים. אותו רודפים? המפקיר הלאומי? 101 חטופים, והוא המופקר? הוא המופקר והמפקיר. ואז הגיע הרגע, לפני כמה ימים, שפתאום משהו התערער. יש כמה חברי כנסת בליכוד וגם בציונות הדתית שאמרו: אולי זה לא בסדר בעת מלחמה לגרום לעוד אנשים לעשות עוד מילואים ולפטור את החרדים בטריק. אז חוק המעונות התנדנד. ואייכלר עמד זקוף כברוש, ואז הכול התחבר ביחד: נזיז אבן נגף שקוראים לה יואב גלנט, נקבל עוד קצת דחייה, עוד קצת זמן לעוד דילים. ואז הדיל הגיע: גדעון סער, זאב אלקין שר המים – הוא כנראה התגעגע להיות רב-סמל פלוגתי בצבא; רק שם יש מינהלות – וישראל כץ כשר ביטחון. ויואב גלנט – החוצה. הדבר הראשון שנכון להגיד הוא בראש ובראשונה תודה ליואב גלנט. אני לא מהמפלגה שלו. הוא היה שר ביטחון במדינת ישראל, ותודה. הוא לא קיבל את זה מחבריו; נאצות הוא קיבל. אני מאחל הצלחה לישראל כץ, כי הוא שר הביטחון של כולנו, אבל אני אומר עכשיו לישראל כץ: יעד המלחמה הבא זה השבת חטופים. ביום שתשב על הכיסא, וזה היום, זו צריכה להיות מטרת-העל שלך, לא חוק ההשתמטות, לא שום דבר אחר. זה תפקידך וזו משימתך, וכך אולי תציל את כולנו מהדבר הנורא הזה, מהביזיון, מהכתם הנורא של ההפקרה של הממשלה, שגם אתה חלק ממנה, ושל ראש הממשלה. ועוד ימים יגידו אם באמת ציר פילדלפי או ציר המשפט, שיימשך ב-2 בדצמבר, שבו יעמוד אותו ראש ממשלה, עם עוד חקירות – כי אותו רודפים. האחרון שאמר שצדים אותו – אני מכיר אותו טוב – שהשתמש באותם מונחים – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

– – שמו משה קצב. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח, נכון? אינו נוכח. חבר הכנסת טור פז, בבקשה. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברכות לשר החוץ החדש. בשביל המינוי הזה נתניהו היה צריך להזיז את שר הביטחון גלנט כדי שכץ – שאני מזכיר, החליף את אלי כהן ברוטציה עם משרד האנרגיה תמורת החוץ – ייאות לזוז לשר הביטחון. אז אלי כהן התפטר, ישראל כץ התפטר כדי שסער ייכנס במקום גלנט, שפוטר בשביל ישראל כץ. אם זה לא מזכיר לכם את דזבין אבא בתרי זוזי, חד גדיא – וכל זה, כל זה בשביל מה? בשביל ביטחון ישראל? כי לא רציתם לגייס צעירים חרדים בריאים בזמן שמאות אלפים נאנקים תחת הנטל השנה. אגב, השר כץ החזיק השנה כבר בשלושה משרדים: אנרגיה, חוץ וביטחון. כנראה יש בו יכולות-על למלא ברצינות רבה את כל התפקידים האלה. אבל אולי משחק הכיסאות הזה מלמד רק על זלזול, זלזול בכולנו. אז כץ נכנס למשרד הביטחון, וסער מקבל את תיק החוץ, ואלקין, מי שכיהן כשר המים, פיצול ממשרד התשתיות, מקבל את תיק המינהלות. ואיך, סגלוביץ', איך חשבת גם אתה – זה פשוט מזכיר לי כל כך: שר המינהלות זה פשוט רס"פ. חבריי היקרים, מי שהמציא – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

הלו, הלו, יש עוד רס"פים – – –

משה טור פז (יש עתיד):

יש פה עוד כמה רס"פים. אז רגע, תראה את הצעתי, חבר הכנסת כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

ההשוואה הזאת לא טובה.

משה טור פז (יש עתיד):

לא עושה טוב לרס"פים, גם אני חושב. אז היה לנו – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היא פוגעת ברס"פים.

משה טור פז (יש עתיד):

– – שר למשימות לאומיות, חוסן לאומי, ביטחון לאומי, מורשת, מסורת, חרטא, ועכשיו יש שר המינהלות, כי הרי יש המון מינהלות, מישהו צריך לנהל את כל המינהלות האלה. לא באמת לשנות, לתקן, לשפר, להחזיר מפונים הביתה, להחזיר חטופים לביתם, לשקם 12,000 פצועים, להחזיר אנשים מהמילואים, מערכת החינוך שלא עובדת כבר יותר משנה, לפרוץ את המצור האווירי, להחזיר את חברות התעופה לכאן, לתקן את הכלכלה הקורסת, לעצור את הגרעון התופח. אין עבודה לעשות, חברים. שר המינהלות. אז שר המינהלות הוא הרס"פ. יודעים חבריי כאן שעשו צבא, בעיקר בחלק הזה של המשכן, שרס"פ זה ראשי תיבות: רב-סמל פלוגתי. אבל אני רוצה, אולי, להציע לך, אלקין – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – – יודעים מזה רס"פ.

משה טור פז (יש עתיד):

אהלן. הינה, יש פה עוד רס"פ. אז לך, חבר הכנסת בוארון, אני אגיד שרס"פ, לדעתי, זה בכלל ראשי תיבות אחרים: רכז סידורים פוליטיים. הינה, אני חושב שאין דבר יותר מתאים מתפקיד כזה לחבר הכנסת אלקין. הרי אני יכול להקריא ציטוטים שלך ושל גדעון סער, מה אמרתם, מה חשבתם, אבל בינינו, אלונה עושה את זה יותר טוב ממני. אני בטוח שאתם יודעים את זה, כולם יודעים את זה. שום סיפור יפה או הודעה מסוגננת לא יכולים לשנות את זה. בשביל למכור את הערכים בשביל עוד שנתיים – כל כך הרבה תפקידים, כל כך מעט עבודה, כל כך מעט בושה. אין כאן אלא נזיד עדשים קואליציוני. אחרי זעקות על הכשלים, אחרי ששירתם את הציבור נאמנה מהאופוזיציה כדי להיאבק בשחיתות, להיאבק בשררה, יכולתם להישאר באופוזיציה, אבל ויתרתם. יש הרבה דברים להתבייש בהם, ויחד עם זאת, בצד הזה של המשכן יש כל כך הרבה גאווה. אתמול בערב ראינו מצעד בושה של גאווה – אנשים שמרימים את ראשם על שום סיבה. כן, להעביר חוקים זה נורא נחמד, אבל תוצאות זה נוצות של טווס והתנהגות של קוקוריקו. הכפשות, רעל, ארס; כל תחום שנוגעים בו נהרס. והינה, איזה יופי, יש גם אשמים חדשים. איזה מזל, איזה מזל שעדיין היועצת המשפטית בתפקידה, כי יש עדיין את מי להאשים. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. אז תראה, משה סעדה, אתם לא חייבים לאופוזיציה דין וחשבון, גם לא למבקר המדינה – –

משה סעדה (הליכוד):

– – – תשריינו לה מקום.

משה טור פז (יש עתיד):

– – גם מערכת המשפט – הבושה שלך צריכה להיות, שלכם – – –

משה סעדה (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה, תודה. פעם, פעמיים. מספיק.

משה טור פז (יש עתיד):

הבושה שלכם צריכה להיות בפני המעסיקים. המעסיקים שלכם הם מי ששלחו אתכם לכנסת. אתה באמת חושב שעשיתם משהו טוב בשבילם? שיפרתם את חייהם? עכשיו בנובמבר, בדיוק שנתיים לבחירות, האם המציאות של אזרחי ישראל שבחרו בכם השתפרה מתחילת כהונתכם? דע מאין באת, לאן אתה הולך, לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. החשבון מתארך, הפנקס פתוח, היד רושמת. אני בטוח שהציבור יגיד את דברו. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. עד חמש דקות כעת לרשותך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. לפני שאני אתחיל את הדברים שלי, קודם כול רציתי להגיד לכם שאני ממש רוצה לתת לכם המלצה לצפות במערכון ששודר אתמול בארץ נהדרת. מערכון קשוח שכולנו חטפנו ממנו – הוא לא מצחיק – כולנו חטפנו ממנו צמרמורת. אני אתן לכם טיזר – הוא מתחיל במילים: ישכח עם ישראל את בניו ובנותיו. אז אם פספסתם, אני ממליצה לכם לרוץ ולצפות. דבר שני, אני חושבת שיש לי פה איזשהו חוב פתוח לשר לביטחון לאומי, שעלה לפה ואמר: תניחו לבן שלי, תעזבו את הבן שלי. עד לפני חודשים ספורים לא ידעתי מי הבן שלו. לא ידעתי איך קוראים לבן שלו, עד שהבן שלו התחיל להיכנס לי לפוסטים ודיבר וכתב בצורה אגרסיבית, מעליבה ונוראית למישהי שהיא בגיל של אימא שלו. אז לפני שהוא מדבר על זה, שיגיד לבן שלו שאולי יניח לנו, כי כנראה משהו היה לקוי קצת בחינוך שלו את הבן שלו, כי אם שלי היה עושה את זה, הוא היה נענש בחומרה. אבל מה אני יכולה לצפות מילד שגדל עם תמונה של רוצח המונים בסלון? ועכשיו אני רוצה להקריא לכם הודעה שמקבלים לאחרונה כמה מחבריי, הודעה שהם מקבלים בסמ"ס. זה לשון ההודעה: שלום רב, זוהי הודעה בדבר הכוונה לבטל את הפטור שניתן לך בעבר ולהחזירך לשירות מילואים. צה"ל מצוי במלחמה מזה חודשים רבים; בשל הצרכים הביטחוניים ועל מנת להגדיל את מעגל המשרתים, הטעמים שבגינם ניתן לך הפטור משירות המילואים אינם מתקיימים עוד. על כן, ובהתאמה לנתונים העומדים לרשותנו ביחס אליך, הוחלט לבחון את ביטול הפטור שניתן לך, בהתאם לסמכותי לפי חוק השירות שהואצלה לי על ידי שר הביטחון. ואני שואלת, מה עוד נותר כדי שלא נגייס את הגברים, בריאים, מה עוד נותר? את מי עוד תזמנו, את קטועי הגפיים תזמנו בנגלה הבאה? כי הולך ואוזל לנו כוח האדם בשירותי המילואים, ועדיין אנחנו פה ביום חמישי, באירוע שכמעט ולא קורה בכנסת, ולמה? כדי לאשר פטור. ודבר אחרון, אנחנו ממנים פה שר מינהלות, שר מינהלות. הפעם האחרונה ששמעתי את השם הזה – אני לא זוכרת את זה מהצבא, אני זוכרת מינהלות מהתיכונים. החדר הזה שבו היו משכפלים דפים, זה מינהלות בשבילי. עכשיו, מרוב שרים, כי יש שר המינהלות ויש שר נגב-גליל, לא רואים את הנגב. אני מנסה להבין, איך לא נדרוך אחד על הרגליים של השני? ותנו לנחש מי הולך להיפגע שוב בפעם הנוספת והנוספת? תושבי הנגב. תושבי הנגב, שגם ככה החקיקה הולכת לגזול מהם את התקציב של הרשות לפיתוח הנגב לטובת תושבי יהודה ושומרון. אז עכשיו יהיה לנו עוד שר, כנראה עם אותם תקציבים עלובים, ותושבי הנגב ישלמו את המחיר. אז איך אומרים? שיהיה לנו בהצלחה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה לצטט – מקיאוולי כתב את "הנסיך", והוא אומר משהו מאוד יפה. בדרך כלל אנשים שופטים יותר על פי ההופעה מאשר על פי העיניים: לכל האנשים עיניים אך למעטים הכושר לראות פנימה. רק למעטים הכושר לראות פנימה. זה מה שחסר בכנסת הזאת. זה מה שחסר לדיכטר, זה מה שחסר לאנשים שהיו אנשי ביטחון, שמכירים לפני ולפנים את המערכת, שמכירים את הצרכים, שמגיעים לכאן ומתקרנפים. אני אומר לכם שאם אני הייתי בצד השני והיו מחייבים אותי להצביע על חוק ההשתמטות, הייתי עוזב את הכנסת. הייתי עוזב את הכנסת. לא נשארה טיפת בושה, מפרקים את הרוח הישראלית. אני לא רוצה להתייחס לסיבוב המכוער הזה שעושה ראש הממשלה. גם אני מחר בבוקר אתעורר, וכמו אדוני היושב-ראש, ישראל יהיה שר הביטחון שלי, ואני בליבי רק אאחל לו הצלחה. רק הצלחה. אבל אני אומר לכם, חברי הכנסת, שלאט-לאט מפרקים אתכם, כי אתם הולכים רועדים מפחד. מה, הטירוף אחז בכם? אתם לא מתביישים? אתם לא מתביישים לראות אנשים שנמצאים 200 ימים, בסבב החמישי, ואתם כאן תרימו את ידכם בעד חוק ההשתמטות? אתם יורקים בפרצופים של משפחות שכולות, של הפצועים, של החיילים והחיילות, של אנשי המילואים. ותבואו לכאן ותתהדרו ותספרו לנו: אני הייתי קצין, אני הייתי חייל. קשקוש. שאף אחד לא ידבר על סולידריות. מי שמרים את ידו ונותן גיבוי לראש הממשלה, לכל הטריקים והשטיקים האלה, שלא יצייץ. עולה לכאן אבי מעוז – אתה לא מתבייש, אבי? היינו ביחד בצבא, אתה לא מתבייש לעלות ולהגיד שהדבר הראשון שצריך לעשות שר הביטחון – ללמד את צה"ל מהו ניצחון? החיילים שלנו, שמראים לכל העולם מהו ניצחון, שממגרים את החמאס – אתם יודעים מה זה להילחם שנה שלמה במנהרות? האמריקאים במוסול – עשירית מזה, זה לקח להם שנתיים. החיילים שלנו לא יודעים מה זה ניצחון? צריך שבן אדם משיחי יעלה לכאן – ואתם שותקים, כל הכנסת, שותקים, דגים. זה עלבון לצה"ל. הקוד האתי של צה"ל, צריך לשנות אותו, אבי מעוז? אבל מה לעשות, הגענו למציאות שבה הרע הופך להיות לטוב והטוב הופך להיות לרע. אתה נכנס לוועדה, ואתה אומר לחבר כנסת: תקשיב, החוק שאתה מעלה, בג"ץ דחה אותו, היועצת המשפטית דחתה אותו. הוא אומר: לא, בגלל זה אני אביא אותו עוד פעם, להראות להם. אנחנו מראים לצבא, אנחנו מראים לטייסים, אנחנו מראים לילדים ולילדות שלנו, שעושים כבר 200 יום.

מיקי לוי (יש עתיד):

יותר. הבן שלי כבר 240 יום.

מאיר כהן (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה? ואתם, הפטריוטים, שותקים. אדוני, אני חייב להגיד לך, אדוני היושב-ראש, זה באמת מדהים. כואב הלב, אני באמת לא מדבר בגלל שאני מיש עתיד או אני מהליכוד, אני מדבר מתוך כאב, ואני רואה מה קורה כשמגיעים לפוליטיקה, איך אנשים מתקרנפים, איך ראשי שב"כ, קצינים בצבא, חיילים פשוטים אבל לוחמים, שאומרים: אנחנו בעד צה"ל, אנחנו פטריוטים – מגיעים לכאן, יושבים בכיסאות ומפחדים. אומץ פוליטי הוא הרבה יותר מאומץ בשדה הקרב, וזה מה שאתם צריכים. מילה אחרונה אני רוצה להגיד לגדעון ולשני האופורטוניסטים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שלושה.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, שניים, הם הובילו את זה. בשבוע שעבר, אדוני היושב-ראש – וסליחה, אני תכף מסיים – התראיינתי, ושאלו אותי: האם אתה לא חושב שגדעון סער עושה תרגיל פוליטי? האמינו לי, כנראה שאני נאיבי, אמרתי: לא. עכשיו שמעתי אותו, עכשיו שמעתי אותו אומר – הוא נגד חוק ההשתמטות. שעה אחרי זה הוא רקם את הדיל וכל ההבטחות וכל הפטריוטיות נעלמו, לצד זה שאתה דופק את החבר שלך, את שר הביטחון, ולחבר השני אתה נותן להיות שר המינהלות. תודה רבה, אדוני, מבקש את סליחתך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה שקורה כאן היום זאת חציית קו אדום, וכולנו צריכים רגע לעצור ולהבין מה זה האירוע הזה. בזמן מלחמה, חמישי בערב, אנחנו מתכנסים כאן כדי לדון בנושא מאוד מאוד חשוב, החלפת שר ביטחון. זה לא סיפור של ימין ושמאל. שר הביטחון גלנט הוא מהמפלגה שלכם, הוא מהקואליציה. הפעם אין לכם שום סיבה להאשים את האופוזיציה בדבר הזה. ראש הממשלה בכל הזדמנות, מעל כל במה, אומר שאנחנו במלחמה על עתיד קיומנו. עתידו של העם היהודי בארץ ישראל בסכנה קיומית. אנחנו נמצאים בימים, בחודשים של מלחמה ארוכה. המלחמה הזו גובה מחירים כבדים, מחירים יקרים בחיי האדם. ואני שואל אתכם, חבריי חברי וחברות הכנסת, איפה הכבוד שלכם ללוחמים? לאן נעלמה הבושה? איך אנחנו יכולים להסתכל, כולנו, בעיניים של הלוחמים ולהגיד להם שאנחנו מתעסקים רק בדברים החשובים בזמן המלחמה? האם זה צעד חשוב או שזה צעד חסר אחריות? אין שום הצדקה, ולא הייתה שום סיבה לפטר את שר הביטחון בזמן שאנחנו בעיצומה של מלחמה רב-זירתית. בעצם יכולה להיות סיבה אחת – חוק ההשתמטות. הסיבה שראש הממשלה בחר לפטר את גלנט היא שהוא לא היה מוכן לתמוך בחוק ההשתמטות. שר הביטחון הפגין ערכים ועקרונות שמצופים מכל בן אדם, מכל אחד ואחד בבית הזה. אין אדם אחד שלא מודאג מההחלטה ההזויה הזאת, שהולכת לעבור כאן הלילה. אין שום סיבה למהלך הזה של פיטורי שר הביטחון גלנט. אין שום הסבר. אני רוצה לשאול את שר הביטחון הנכנס ישראל כץ: איך אתה מתכוון להצביע בחוק ההשתמטות? האם אותם 7,000 צווי גיוס שנדרשו לצאת לצעירים החרדים עדיין בתוקף? האם אתה הבנת שכל חייל שמשרת בקרב, בין אם יש לו כיפה או אין לו כיפה, הוא צריך לשרת את המדינה? ביום הזה, בעוד כמה שעות, אנחנו נקבל שר ביטחון חדש. וכמובן שהצלחתו היא הצלחתנו. אבל אני מצפה משר הביטחון, כמו שאמרו קודמיי, שהוא יבין את החשיבות ואת צו השעה, ולא יהיה בשקט במחשכים מעל כל החלטה שנויה במחלוקת של הממשלה הזאת. ישראל כץ, אתה לא אשם שמי שמינה אותך במצב הזה מינה אותך כדי לקבל עוד כמה חודשים בשלטון. הוא זה שצריך לספק לנו את התשובות. אני חושב שאחרי כמעט 400 ימי מלחמה מגיעות לנו, בישראל, לעם בישראל, תשובות. איך ייתכן שעדיין לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית? לזה אין זמן, אבל לפטר את שר הביטחון יש זמן. לפטר אותו בזמן שאנחנו במלחמה הקשה ביותר בתולדותינו, מלחמה רב-זירתית עם 101 חטופים וחטופות, עם מאות הרוגים ואלפי פצועים – לזה יש זמן. ולכם, חברי הכנסת מהקואליציה, סעדה, איך אתם נותנים לזה יד?

משה סעדה (הליכוד):

יד אחים.

ירון לוי (יש עתיד):

יד אחים. הרי אנחנו מכירים, ואנחנו מדברים. איך אתה הולך להצביע, בן אדם כמוך, עבור הדבר הזה? אני שואל ברצינות.

משה סעדה (הליכוד):

אני באמת חושב שזה מהלך נכון.

ירון לוי (יש עתיד):

אתה חושב שזה מהלך נכון. זה הדבר, זאת השעה.

משה סעדה (הליכוד):

אני מ-2 ביולי אומר לראש הממשלה לפטר את גלנט. אני חושב שהערב ראינו כמה זה נכון, אחרי שהוא ניסה לשסות את משפחות החטופים בראש הממשלה.

ירון לוי (יש עתיד):

הבנתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אם זה לא היה יואב גלנט, היינו במקום אחר. אין לכם הערכה – והוא יריב פוליטי שלי.

ירון לוי (יש עתיד):

שר הביטחון – – –

משה סעדה (הליכוד):

היינו כבר נמצאים אחרי המלחמה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתם רוצים לשריין אותו איפשהו בפעם הבאה?

ירון לוי (יש עתיד):

כן.

מיקי לוי (יש עתיד):

כן, כן. תגידו לו תודה רבה על כל מה שהוא עשה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בסדר. תהיה לכם הזדמנות. יש לך זמן? איך זה הולך? הוא התחיל? נגמר הזמן.

ירון לוי (יש עתיד):

תוסיף לי חצי דקה. הם הפריעו. עוד כמה דקות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יאללה, קח דקה וחצי וסיים, יקירי.

ירון לוי (יש עתיד):

עוד חצי דקה, אני מבקש. הייתה כאן הפרעה קלה. הרי אתם יודעים בדיוק כמוני שפיטורי שר הביטחון במהלך המלחמה, הם קרו רק בגלל שהוא התעקש לגייס את אחינו החרדים לצבא. הוא התעקש על החזרת החטופים והחטופות, על מימוש עסקה. זאת הסיבה היחידה. וזה ערב עצוב, כשאנחנו רואים שבסופו של דבר הפוליטיקה מנצחת את הכול. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת ביטון, בבקשה, אדוני. אני מתרגש לשמוע אותך. חיכיתי לזה הרבה זמן.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, היום יום חמישי בלילה. כמה פעמים הכנסת, המליאה, נפתחת בחמישי בלילה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא הרבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מי זוכר בכלל?

משה סעדה (הליכוד):

נראה לי שאתה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא נראה לי שאתה מספיק עוזר במטבח בשבת.

משה סעדה (הליכוד):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל אנחנו לא נפגשים בחמישי בלילה – הייתי רוצה שניפגש בחמישי בלילה על הקריסה של אנשי המילואים, על 400 יום שהם עושים מילואים בלי הפסקה. יש כמה עשרות אלפים שעשו את כל ה-400 יום.

משה סעדה (הליכוד):

ויעשו עוד ימים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יש אחרים שיש להם צו 8 רביעי בדרך אליהם. עכשיו, ממילא זה קורס וממילא הם חייבים והם יבואו, אבל הם צריכים אותנו שנתקן חוק שלא יגנבו להם כסף בביטוח הלאומי. בשבוע האחרון הביטוח הלאומי מבקש מאנשי המילואים החזרים, כי שיטת החישוב המקורית היא לפי ההכנסה מהפעילות העסקית שהייתה להם עובר המילואים – זה לפי המילואים – אז הוא יורד בהכנסה. ואז אומרים לו: תחזיר כסף על התמלוגים שקיבלת. אז אתה בא לביטוח לאומי, ואתה אומר להם: איך יכול להיות דבר כזה שלקחתם כסף לאנשי מילואים? ביומיים האחרונים יש שלושה-ארבעה מקרים רק בטלוויזיה. זה אלפי מקרים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה החוק. צריך לשנות את החוק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הם אומרים: החוק. אבל חוק לא משנים ביום חמישי. על מינוי שר פוליטי – ביום חמישי הכנסת תתכנס, אבל להביא כסף מביטוח לאומי בתיקון חקיקה, שלא יגנבו כסף למישהו שעשה 400 ימי מילואים – לא מכנסים את המליאה ביום חמישי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – – לקחו לה 50,000 שקל. עכשיו פורסם.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אנחנו פוגשים את המקרים האלה השבוע. השבוע הם קיבלו גל של החזרים כספיים על לא עוול בכפם. הביטוח הלאומי מודה. הוא אומר: זו טעות, אבל אני לא יכול, אני צריך שהחוק ישתנה. אז איך מתקנים חוק? במליאה. אז למה אנחנו לא חרוצים ומביאים תיקון חוק במליאה ביום חמישי בלילה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שר האוצר מתנגד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז זה עוד יותר גרוע. הוא לא מתנגד לשר המינהלות. הוא הבטיח שיצמצם משרדי ממשלה, אז הוא פותח משרד חדש. אבל לתקן את החוק שמחזיר להם את הכסף לכיס לא עושים ביום חמישי בלילה. למה אנחנו כאלה? למה אנחנו יודעים לעסוק בלהביא סמכות לבית דין רבני – כן טוב, לא טוב – מיידית, עכשיו, ואנחנו לא מביאים חוקים לאנשי המילואים יום ולילה?

אופיר כץ (הליכוד):

הבאנו אתמול, הצבעת נגד, שלושה חוקים. הצבעתם נגד, אתם. אתם הצבעתם נגד. שלושה חוקים הבאנו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה הבאת אותם אחרי שנה ויותר שלא עשיתם את זה. אגב, אתה רוצה – – –

משה סעדה (הליכוד):

לא, לא. לא, מיכאל. מיכאל – – –

אופיר כץ (הליכוד):

מיכאל, אתם הצבעתם נגד – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רגע, אדוני אופיר כץ. אופיר כץ, אתה איש הגון. אנחנו הבאנו לך חוק עכשיו, ממדים ללימודים ללוחמים – 200%. תצביעו בעדו. אני הבאתי את חוק 100%, והוא עבר פה בקריאה שלישית.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה העברת אותו?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כן.

אופיר כץ (הליכוד):

בממשלה שלכם לא העברתם אותו. אתם העברתם 75%.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רגע, חכה. אתם לקחתם חוק שלנו, אבל החוק שלי, 100% ממדים ללימודים, הוא חוק שעבר פה.

אופיר כץ (הליכוד):

ממדים ללימודים זה הרבה לפניכן.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

עכשיו אני אומר לך, גדי איזנקוט מביא חוק של 200% ללוחמים, 100% למי שלא לוחם. בוא, תביא אותו. בוא, תביא את החוק. אבל למה לא הביאו את התיקון של הביטוח הלאומי?

אופיר כץ (הליכוד):

כשאתם באופוזיציה, אתם מעלים חוקים. כשאנחנו בקואליציה אנחנו מעבירים אותם.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אופיר, למה לא מביאים את התיקון של הביטוח הלאומי, ואנחנו צריכים לראות בטלוויזיה שבוע כתבות שלקחו להם כסף? פתחתם את המליאה ביום חמישי? תביאו את החוק הזה. אם כבר באנו לפה ביום חמישי, תביאו מה שצריך לעשות לאנשי מילואים. אני עושה ביום שני – תקשיבו לי. סעדה. אני מזמין את כולם. ביום שני אנחנו עושים דיון חירום בוועדה שלי על קריסת משפחות המילואים, ויהיו שם אימהות ואבות וילדים, ואתם צריכים לבוא.

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו רואים את זה בבית שלי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רואים את זה בבית שלך. רואים את זה גם בבית שלי. יש לי בן עכשיו בלבנון בסיירת גולני, יש לי שתי בנות קצינות ומפקדות במודיעין. אחת סיימה עם הבת שלך.

משה סעדה (הליכוד):

נכון, גאווה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יש לי חתן ב-669 ויש לי חתן לוחם בגבעתי בעזה, עם מאות ימי מילואים, שהשאיר את הנכדה שלי בבית. כשהיא נולדה, אחרי שבועיים הוא יצא לעזה.

משה סעדה (הליכוד):

כל הכבוד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל הם קורסים.

משה סעדה (הליכוד):

נכון. צודק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז בואו נעשה משהו. אני רוצה – הם הפריעו לי, מלביצקי. אני אקרא רק סיפור אחד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, אי-אפשר. אני לא יכול.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

סיפור אישי. איך לא יכול? אתה תאהב את זה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני בטוח אוהב את זה, אבל אני לא יכול.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני אומר לך, אתה תיתן לי דקה ורבע, אני קורא מהר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא דקה ורבע, אי-אפשר. סליחה, מיכאל. סליחה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז תוסיף לי חצי דקה על הוויכוח שרבו איתי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אבל אתה עכשיו חצי דקה על הוויכוח שלך איתי. נו, חבר הכנסת ביטון, אנא, אני לא יכול עליך, אתה יודע.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני מצטער. אני רציתי באמת לספר סיפור אישי של לוחם מירוחם, אבא לשני תינוקות, שהספיק להיות בבארי ולחלץ גופות, להילחם בעזה, להיות ביהודה ושומרון, להיות בגולן, להיות בלבנון, והוא לפני צו 8 רביעי. והוא כתב לי את כל מה שעובר עליו, עם הילד שלו שמרביץ בגן ועם הילד שלו שאומר לו: אתה כבר לא אבא של הבית, אני האבא. שתבינו מה זה הדבר הזה של 400 ימי מילואים. אבל אנחנו נמשיך לטפל בנושא הזה ביום שני בשעה 09:00.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני אגיע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

קח שתי דקות מהזמן שלי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, אי-אפשר לעשות את הדבר הזה. יש לי פה מזכיר כנסת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אפשר הלוואות, משהו? מענקים של זמן? אבל הרצנו, הלב שלך גדול. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חבר הכנסת ביטון, תודה רבה. חבר הכנסת סובה, בבקשה. בוא, חבר הכנסת סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בשעה די מאוחרת ביום חמישי, שאנחנו לא רגילים להתכנס בו, בשביל לאשר את הקומבינה הפוליטית הזאת, ואני דווקא רוצה להשוות אותה למשחק האהוב עליי, שזה משחק שחמט. אני עד גיל 17 שיחקתי בצורה מקצועית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שיחקת מול אלקין?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני קורא לאלקין כבר כמה פעמים לשחק, אבל כנראה הוא מתחמק. הוא מתחמק מהמשחק איתי. הינה, אני משתמש בבמה הזאת – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

פה הייתה קריאת תיגר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – וקורא לשר המיועד אלקין, שהוא ידוע כשחמטאי: תשחק איתי, כי גם אני שיחקתי, ואני מועמד לאומן, ולכן אני קורא לו לעשות משחק, וכך נכריע מי השחמטאי הטוב כאן בכנסת. בשחמט יש כמה מושגים שאוהבים להשתמש בהם בפוליטיקה, מלבד זה ששחמט ופוליטיקה זה אותו דבר. יש מושג אחד שקוראים לזה הצרחה. מישהו שמכיר שחמט יודע מה זה הצרחה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כן, כאשר אתה עושה חילוף בין מלך לצריח, אז יש לך – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

בין מלכה – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מלך, מלך. קלנר, תלמד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מלך, לא מלכה. מלך וצריח.

אריאל קלנר (הליכוד):

אה, סליחה, סליחה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם אתה לא בטוח עד הסוף, אל תדבר. אתה לא תזכה למשחק מול אלקין עכשיו, אחרי ההתבטאות שלך.

אופיר כץ (הליכוד):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בדיוק. אז הצרחה אתה יכול לעשות, אם אתה לבן אתה יכול לעשות הצרחה קצרה לימין, או הצרחה ארוכה לשמאל.

אופיר כץ (הליכוד):

ואם אתה שחור, אתה לא יכול?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם אתה שחור, את הקצר אתה עושה לשמאל ואת הארוך לימין, אוקיי? רק צריך לבחור בצד הנכון.

אופיר כץ (הליכוד):

אני אישאר בשש-בש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בחילופי שרים שמעתי שבתקשורת בין-לאומית וגם בשפות שונות השתמשו במושג השחמטאי הצרחה. ואני אמרתי: לא, זו לא הצרחה. כי הצרחה זה כאשר אתה מחליף שר, והשר הזה עובר להיות שר במקום אחר. זו לא הצרחה, זו הקרבה. כי נתניהו, מה שהוא עושה כרגע, הוא פשוט זורק את שר הביטחון שלו מתחת לגלגלים של האוטובוס ועושה – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

עכשיו הוא עושה שחמט.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, תן לי שנייה. אריאל, אל תפריע, שנייה. אתה תבין. תשמע את כל הסיפור. הוא עושה הקרבה, אבל לא בשביל לנצח במשחק, בשביל לשפר את מעמדו. כי אתה לא בטוח שבהקרבה תנצח במשחק. אתה עושה הקרבה. הוא מקריב את שר הביטחון שלו, ששנה ניהל איתו מערכה בעזה, רק בשביל לשפר את מעמדו, כי הוא חושב שהוא מלך. זה הסיפור של הפוליטיקה הישראלית ביחס לשחמט. כשאני מסתכל על ההתנהגות של חלק מחבריי בקואליציה – אני לא אצביע עכשיו על כל אחד באופן אישי, אבל שמעתי מהבוקר התבטאויות – אני שואל את עצמי: זאת צורת הדיבור לשר הביטחון שהיה שנתיים בממשלה שלכם?

משה סעדה (הליכוד):

שמעת מה הוא אמר בערב?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא מעניין מה הוא אמר, מעניין אותי מה אתם אומרים על שר הביטחון.

משה סעדה (הליכוד):

זה יפה לשסות בין משפחות חטופים לבין ראש הממשלה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מעניין אותי איך אתם מדברים על שר הביטחון שלכם. הוא עדיין חבר ליכוד.

קריאה:

הוא רופס.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הוא עדיין חבר מפלגה שלכם. טיפה של כבוד לבן אדם שהיה סגן הרמטכ"ל – –

אופיר כץ (הליכוד):

תגיד לי, וכשיו"ר האופוזיציה אומר על שר הביטחון – – – "ארץ נהדרת", זה יותר טוב?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – אלוף פיקוד, שר הביטחון. איזו דוגמה אתם נותנים לדור הצעיר, לחיילים, לקצינים, לאנשים שמחר יתגייסו? ככה מדברים לשר הביטחון של מדינת ישראל?

משה סעדה (הליכוד):

שפוגע בביטחון של מדינת ישראל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

באמת, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל אתה חייב לתת מינימום של כבוד לבן אדם שתרם כל חייו למדינה.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה קרה עם כל ההישגים שהיו עד עכשיו? מי שפוגע זה רק ראש הממשלה – – – מנהרות בגללו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מסתכל על צורת הדיבור של אנשים שלא תרמו אפילו גרם אחד לביטחונה של המדינה, ואני לא מהמפלגה שלכם ואני לא דובר של גלנט, אבל מינימום של כבוד צריך להיות לשר שמשרת את המדינה הזאת 40 שנה. ואז אתם מתפלאים למה אין אחדות, למה פתאום אנשים מדברים בצורה לא יפה אחד לשני, כאשר אתם, אתם בוחרים, יש לכם זכות הבחירה לבחור במילים. אוקיי, לא מסכימים איתו, חושבים שהוא צריך להיות מפוטר, תומכים בראש הממשלה, עשה את החילופים. אבל חברים, אני אגיד את זה בגסות: תשמרו על הפה שלכם. מה קורה לכם? מה קורה לכם? ככה לדבר לבן אדם שעדיין שר הביטחון?

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו שומרים על ביטחון המדינה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בהיסטוריה של המדינה היו שרי ביטחון שגם עזבו את תפקידם, פוטרו, התפטרו, לא משנה. אני לא זוכר שהייתה כזאת שנאה מהמפלגה, כשהוא עדיין חבר שלכם במפלגה, וככה אתם מדברים עליו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז אני אבקש מכם רק – – –

משה סעדה (הליכוד):

דבי ביטון (יש עתיד):

לא אתה, סעדה, אני לא דיברתי אליך, אבל תסתכלו רק בשידורים החוזרים איך אתם, חברי הקואליציה, מדברים, ואולי תלמדו קצת מצורת הדיבור שלכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביזיון כזה עוד לא היה במדינת ישראל. לפטר שר ביטחון באמצע מלחמה, ולמה? בשביל לשמר את הקואליציה של ההשתמטות. זה בדיוק מה שקורה כאן בכנסת. כל המהלך הזה וכל הישיבה הזאת וכל הדיון הזה בשביל לשמר את קואליציית ההשתמטות. לחוקק את חוק ההשתמטות. אם שר הביטחון גלנט, שהוא כבר לא שר ביטחון כי הפיטורים שלו נכנסו לתוקף בשעה 20:00, היה מסכים לקדם את חוק ההשתמטות, הוא היה ממשיך לשבת כשר הביטחון. אבל מה שמפתיע כאן, חברי יבגני, שלא רק שתקפו את שר הביטחון – אף אחד בכל הקואליציה הזאת לא עמד ואמר ושאל את עצמו איך דבר כזה קורה באמצע מלחמה. לראש ממשלה יש זכות לפטר שר, לראש ממשלה יש זכות להזיז שר מתפקיד לתפקיד, אבל לעשות את זה בשביל לשמור על הקואליציה שלו באמצע מלחמה? לא להתחשב באותם חטופים שנמצאים במנהרות כמעט 400 יום ולא להתחשב באותם חיילים שמ-7 באוקטובר הם במילואים ולא להתחשב באותן משפחות שכולות – והם מסתכלים עלינו, הפוליטיקאים, איך אנחנו מתנהלים – זו בושה. אני, אם הייתי בקואליציה, הייתי מתבייש. ואני לא יודע איך אתם לא מתביישים בדבר כזה. שמעתי את שר האוצר, שאומר שהוא רוצה לקצץ ולסגור חמישה משרדים. ולדימיר, במקום לקצץ ולסגור חמישה משרדים, מה עושים?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מוסיפים שניים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מוסיפים שני משרדים, כי מוסיפים סגן שר ושר.

דבי ביטון (יש עתיד):

ואיזה משרדים? אחרי שר המים – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

שר שהיה פעם שר המים ועכשיו שר המינהלות. אני לא מצליח להבין. ולהגיד לכם את האמת? מי שקבע את השם הזה הוא אומן. מישהו מכם חשב על השם הזה? אני אתמול כל הלילה ישבתי וחשבתי וחשבתי מי הגאון הזה שהמציא את השם הזה "שר המינהלות" – מינהלת הנגב, מינהלת תקומה ומינהלת הצפון? שר שאחראי על המינהלות. הרי יש משרד הנגב והגליל, ויש רשות הנגב ורשות הגליל, ויש שם עובדים שמקבלים משכורות, שכפופים לאותו של הנגב והגליל, אז למה אנחנו צריכים עוד שר? במקום כל הכסף המבוזבז הזה, שהולך על אותם שרים מיותרים ועל אותם כספים קואליציוניים, בואו נשקיע באותם חיילים, באותם מילואימניקים, באותן נשות מילואים, שהם נותנים כל החיים שלהם יותר משנה בשביל מדינת ישראל. אבל לא. בשביל לשמר את הקואליציה הכי גרועה ואת הממשלה הכי גרועה שהייתה למדינת ישראל – כי בממשלה הזאת היה 7 באוקטובר, ואין יותר גרוע מ-7 באוקטובר; אפילו מלחמת יום הכיפורים לא יותר גרועה ממה שקרה ב-7 באוקטובר. אבל אנחנו צריכים לשמר את הממשלה הכושלת הזאת ואת ראש הממשלה, שימשיך להיות ראש ממשלה. ביזיון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת פורר, בבקשה, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, לצערי אנחנו מתכנסים כאן היום שוב כדי לקדש את אותה השתמטות מצה"ל שהממשלה הזאת מקדשת. אני חייב לומר, הרי ברור לכולם שהסיבה האמיתית לפיטורי שר הביטחון היא אחת – הוציאו 7,000 צווים כדי לגייס את הציבור החרדי; הוציאו 7,000 צווים, ושר הביטחון המפוטר סירב לקדם חקיקה שלא באמת תגייס את הציבור החרדי בזמן מלחמה. לצערי זה מצביע על דבר אחד, זה מצביע על כך שבבחירה בין החיילים לבין המשתמטים בחר בנימין נתניהו לתמוך במשתמטים; בבחירה בין גולדקנופ לגלנט בחר נתניהו בגולדקנופ; בבחירה בין ביטחונה של מדינת ישראל ושלומה – בחר נתניהו בשלום הקואליציה. היום אתם אומרים דבר אחד, אתם כממשלה, אתם כקואליציה ונתניהו כראש ממשלה: אזרחי ישראל פשוט לא מעניינים אתכם. זה הסיפור, ולשם כך מתכנסת הכנסת היום בערב. אני אומר לכם שלממשלה הזאת אין זכות קיום, בגלל שהיא מקדמת חוק השתמטות; לממשלה הזאת אין זכות קיום, כי אחרי שנה של מלחמה היא ממשיכה להעביר דלק וחשמל לרצועת עזה; לממשלה הזאת אין זכות קיום, כי היא מכניסה את היד לכיס של האזרחים ומעלה להם מיסים כדי להמשיך ולממן את המשתמטים. זה כל הסיפור שבגללו התכנסנו כאן היום. לכן, תעשו את הקומבינות הפוליטיות הגדולות ביותר ואת הלוליינות הפוליטית המרהיבה ביותר; אולי קניתם לעצמכם עוד כמה שבועות, אולי אפילו הצלחתם לקנות עוד כמה חודשים, אבל לא הצלחתם ולא תצליחו לנקות את החרפה, את החרפה של מה שאתם עושים בשעת מלחמה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת שטרן, בבקשה, אדוני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר – יש?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש. השר דיכטר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עמיתיי חברי הכנסת, אני קודם רוצה לנצל את הבמה להודות לשר הביטחון, עד לפני כמה דקות יואב גלנט, על שירות בשורות המדינה, צה"ל, על חירוף הנפש לאורך שנים, על עמידה איתנה, ובמידה מסוימת הצלת מדינת ישראל ברגעים הכי קשים שלנו, ועל היכולת לעמוד בראש מערכת הביטחון, עד שאייכלר פיטר אותו. כשאני אומר שאייכלר פיטר אותו – אתה לוקח מצד אחד דוגמה למי שתרם כל החיים לאחרים ומהצד השני מישהו שחי כל החיים על חשבון אחרים. אני רציתי להודות לראש הממשלה בגלל שבציניות שלו ובחוסר האכפתיות שלו מאיתנו, מהלוחמים שלנו, הוא היה יכול גם למנות את אייכלר לשר ביטחון. ואולי הוא גם עוד ימנה אותו. אין לו גבולות. ראש הממשלה הזה, על מה הוא מפטר שר ביטחון? אני אגיד לכם. הוא רצה שיואב גלנט יבוא ויגיד לו: אדוני ראש הממשלה, יש לנו 150% התייצבות במילואים, ואנחנו לא צריכים את החרדים. כנראה ששר הביטחון בא אליו ואמר לו: אדוני ראש הממשלה, יש לנו פחות מ-80% התייצבות. אז ראש הממשלה אמר לו: אני אפטר אותך. אז הוא אמר לו: אדוני ראש הממשלה, יש לנו מחסור בחיילים סדירים, נאריך את משך שירות החובה, וצריך חרדים. ראש הממשלה אמר לו: מה פתאום? אין מחסור. אז נאריך את השירות. אז יבוא עכשיו שר ביטחון שיגיד לראש הממשלה את מה שראש הממשלה רוצה לשמוע – על חטופים, על שבויים, על פעולה בלבנון, על סיום המלחמה בעזה. הוא יגיד לראש הממשלה רק את מה שראש הממשלה והקבינט שלו – זה לא קבינט המלחמה, אנחנו יודעים, זה קבינט של בני משפחה – את מה שהם רוצים לשמוע. זה מה שאנחנו רוצים שיהיה. אבל אם ראש הממשלה הזה היה הולך, כמו שהוא מצטלם לנו, ליחידות צה"ל – לא שמנקים שם פלאפונים ואומרים להם מה להגיד ובוחרים אותם – אלא הולך למפקדים אמיתיים שכבר עשו 250 ו-280 ו-300 ימים ושומע אותם, הוא לא היה מזלזל בהם וממנה באמצע מלחמה שר ביטחון. כאב לי הלב הערב. מאוד. שמעתי שלשכת ראש הממשלה מייללת – איך חוקרים באמצע מלחמה בלשכת ראש הממשלה. אין לו בושה. איך חוקרים בלשכת ראש הממשלה באמצע מלחמה? זה מעלה שאלות, אי-אפשר דבר כזה; לפטר שר ביטחון באמצע מלחמה, זו לא שאלה. אם ראש הממשלה היה הולך לבתי משפחות שכולות – אז מה אם הוא ניסה פעם אחת ואמרו לו את האמת בפרצוף – לא מבוימות, לא כאלה שבוחרים פה לטקסים רק לפי העמדות הפוליטיות, אלא הולך כמו שאנחנו הולכים: בהתנחלויות, בקיבוצים, בערים, בעיירות הפיתוח; לא שואלים מה העמדות הפוליטיות קודם, מוכנים לקבל הכול. אבל ראש הממשלה לא יודע את האמת, הוא גם לא רוצה לדעת את האמת. מכיוון שהזמן שלי נגמר, אני אגיד רק דבר אחד. אדוני היושב-ראש, אני רוצה שתשמע: ראש הממשלה יילל בהצהרה שלו על מה אומרים אויבינו על זה שגלנט לא עשה בדיוק את מה שהוא אמר. אני אגיד לך מה אומרים אויבינו: תראו את ראש הממשלה מפטר את שר הביטחון שלו – יש הודעה של חמאס. ואני שאלתי את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ואת השר לביטחון לאומי, שעמד פה: תגידו לי דבר אחד מהקבינט שיואב גלנט לא מילא. הרי זה מה שראש הממשלה אמר. נגמר לי הזמן, אני לא יכול לצטט. אני אגיד לך: יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אני, שיושב כל הזמן בוועדת החוץ והביטחון, השר שאמר פה "אני חבר קבינט", בן גביר – אף אחד מהם לא מצא אפילו שורה אחת בהנחיות ראש הממשלה ששר הביטחון לא מילא. וכל השאר – זלזול בלוחמים שלנו. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה, גברתי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, מה שלומך? איך אתה מרגיש?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

ברוך השם. בסדר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כן? יפה. מי השר פה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

השר דיכטר נמצא שם.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

איפה השר דיכטר? הוא לא מורגש. אני עדיין מחכה לרעידת אדמה בסולם דיכטר. זה כנראה כמו השלום, מתישהו יבוא. אני זוכרת את ההתבטאות המפורסמת שלך שתהיה רעידת אדמה בסולם דיכטר, שמונה. אבל בסדר, נחכה. גבירותיי ורבותיי, חבריי חברי הכנסת, אני לא חושבת שהשר גלנט הוא צדיק והכי טוב שניתן ושאי-אפשר למתוח עליו ביקורת. והוא לא מלאך, וגם מהעמדה הלא-מקצועית שלי יש לי הרבה שאלות לשר הביטחון על מה שהיה, על מה שקרה, על מה שאנחנו רואים, וזה לגיטימי. אגב, כן אפשר לפטר את שר הביטחון אם הוא לא מתאים בנושאים המקצועיים שקשורים לתפקידו. לגמרי. אבל משהו פה לא מסתדר. משהו פה לא מסתדר, כי זה לא קרה ב-8 באוקטובר, לא ב-10 בנובמבר ולא בדצמבר ולא בשום דבר. זה קרה עכשיו, וזו השאלה. השאלה היא למה זה קרה עכשיו, מה היו הנסיבות לפיטורים האלה. אם הנסיבות הן שהוא לא מקצועי, לא מבין בתפקידו, לא מתנהל כמו שצריך, אז כנראה שזה היה כבר קודם. אז מה קרה עכשיו שראש הממשלה החליט לפטר אותו? אולי זה קשור לחקירות שמתנהלות בלשכת ראש הממשלה? אולי יש עוד דברים שאנחנו לא יודעים? אבל ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקרוא פרסום בעיתון "קהילה". כשהתעסקתי בנושא אונר"א הלכתי וקראתי כתבות וידיעות בערבית, כדי להבין מה ערבים חושבים על זה. לא מעניין אותי מה אומרים ערוץ 12 או ערוץ 14 או פרשן כזה או אחר. הלכתי למקור, נעזרתי באנשים שמבינים עניין. גם פה אמרתי שאני אלך למקור, אני אלך ואסתכל מה כותבים בתקשורת החרדית, איך הם רואים דברים. פרסום של ריבלין ב"קהילה": בלשכת ראש הממשלה נחרדו כשאייכלר הוציא את ההודעה, שהקפיצה את הכנסת, שבה נאמר שחוק המעונות יעלה גם אם לא יהיה רוב. נתניהו חשש מתסמונת כדור השלג – אם החוק נופל, אז אחריו נופלים עוד חוקים באותו יום. כך בדיוק החלה ממשלת בנט-לפיד לחשב את קיצה לאחור. אייכלר קיבל שיחות קשות מלשכת רוה"מ, כולל מהבכירים ביותר וכן מכל גורמי הקואליציה, כולל מעמיתים מש"ס, שלא ששו לראות את המשרדים מתנדנדים. התעקשותו על חוק המעונות גרמה לנתניהו להבין שהוא חייב לעשות משהו לטובת החרדים והוא זירז את פיטורי גלנט ואת הסגירה עם סער. זה הסיפור. גלנט היה שר הביטחון. היו שרי ביטחון לפניו ואחריו, ויכול להיות שישראל כץ יהיה אחלה שר ביטחון, ימים יגידו. אני רק מקווה מאוד שהוא לא יהיה חותמת גומי לחוק ההשתמטות. כנראה שזו ההיתכנות. אבל לפחות לא נשקר: כל הסיפור עם גלנט והעיתוי שלו עכשיו זה חוק המעונות, זה האולטימטום של אייכלר. אני אגיד לכם עוד משהו: ראש הממשלה שלנו לא מפחד מסנוואר, שאיתו הוא התכתב מצוין בפתקים; הוא לא מפחד מחיזבאללה, כנראה שגם איתם היו בקשר; לא מאיראן ולא מטרמפ ולא משום דבר. הבן אדם היחיד שראש הממשלה באמת חושש ממנו ומפחד ממנו זה הרבי מגור. זה הסיפור – אם הרבי מגור ידפוק על השולחן ויאיים על ראש הממשלה, על האינטרסים הפוליטיים הצרים של ראש הממשלה, על תפקידו, כהונתו ועתידו הפוליטי – שם נתניהו משתטח, שם הכול כבר כשר, והכול מותר והכול בסדר. אז אני רק שואלת: מה אני צריכה ראש ממשלה? אגב, הרבי מגור מבין אחלה בכסף, בן אדם עשיר מאוד. במצב הכלכלה של היום הייתי בכלל ממליצה למנות אותו לשר האוצר, אולי הוא היה פותר לנו הרבה מאוד בעיות. לפחות הוא מבין בכסף, הוא לא קורא כלכלה למתחילים, הוא בן אדם שיודע את ערך הכסף. לאן הגענו? לא האינטרס הלאומי, לא הביטחון, לא הדברים החשובים באמת, אלא אינטרסים צרים פוליטיים ומה יגיד הרבי מגור. על סער ואלקין – באמת, איך אתם קמים בבוקר ומסתכלים במראה? זו כבר שאלה גדולה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת ניר, בבקשה, גברתי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הערב הזה הוא נקודת שפל נוספת לממשלה הזאת, שאיבדה את הדרך ואיבדה את הכיוון. ממשלה שמאשרת חילופי שר ביטחון בשעה שזירת איראן פתוחה, בשעה ש-101 חטופים נמקים במנהרות, רבבות חיילי צה"ל בשבע זירות פתוחות, ועל זה תוסיפו חיילים אמריקאים וסוללת הגנה אמריקאית שנמצאת כאן. וזאת על מה ולמה? רק כדי להכשיר את השרץ, את חוק ההשתמטות? רק בגלל שהוא הוציא 7,000 צווי גיוס לחיילים שחייבים להגיע, לצעירים בריאים? אני אומרת לעצמי שזה לא מצב לא נורמלי; זו ממשלה לא נורמלית. בשעת המבחן הזאת אנחנו חייבים יציבות ביטחונית. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיקלע לקלחת ולקומבינות הפוליטיות. זה כל כך עלוב. המטרה היחידה של המהלך הזה היא לרצות את השותפים הפוליטיים שלכם ולהשלות את הציבור. ממשלת העולב כל כך מנותקת מהמציאות, מהכאב, מהחרדה שיש בציבור הישראלי, מהמצוקות של תושבי קו העימות בצפון, בדרום בעוטף, משפחות שכולות, משפחות חטופים, אימהות של חיילים שלא ישנות בלילה ונשות מילואימניקים. איך ההחלטה הזאת מקדמת את הציבור הזה? כיצד הטריק הפוליטי הקטן הזה של ראש הממשלה משרת את אזרחי מדינת ישראל? ואם לא די בתכסיס קידום חוק ההשתמטות, אז כדי לקדם באמת את אזרחי ישראל הוספתם עוד מינוי של שר וחצי. שר וסגנית שר, ככה, בכיף – במקום לסגור חמישה משרדים מיותרים, נוסיף עוד משרד וחצי. זה בטח לא יסגור את פערי התקציב האדירים. המינוי של זאב אלקין לשר המינהלות, שינגוס בסמכויות השר לפיתוח הנגב והגליל, זה אבסורד. יש לכם מיליונים מיותרים למשרד וחצי נוסף? תעבירו אותם ישירות למינהלת תקומה, במקום לקצץ במינהלת תקומה. אולי כדאי שתיסעו קצת לצפון, למטולה, לשתולה. תיסעו לבקר בכפר עזה, תבינו איך כל שקל יכול לעזור שם. לשם צריך לנתב את כספי הציבור, לא למשרדים מיותרים; לא למטרות פוליטיות; לא למינויים; לא למשרדים ולא לכיבודים. ממשלה שאמורה לפעול עבור הציבור הישראלי ולמען עתידו הפכה לממשלה קטנה שמונעת משיקולים כל כך צרים ופוליטיים. אני מבקשת מעל הבמה הזו לתת לציבור במדינת ישראל התראה אסטרטגית. הבא בתור הוא חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. למה? כי הוא הצהיר בוועדה מול המצלמות שהוא יפעל אך ורק לטובת צה"ל וביטחון המדינה. אז עתידו הפוליטי לוט בערפל. אין לי ספק שהוא הבא בתור, ותבדקו אותי. בזמנים קשים כאלה, כשהממשלה חייבת להיות אמיצה, צנועה וממוקדת במטרותיה, אנחנו רואים ממשלה מטורללת, חסרת רגישות ומנותקת מהעם. נמאסתם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת שטרית, בבקשה, גברתי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, התלבטתי אם לעלות לדוכן, אבל אני כבר יומיים שומעת כל כך הרבה רעל, כל כך הרבה רוע, כל כך הרבה שנאות, שפשוט החלטתי – כמי שהייתה ראש מטה של שני שרים שמיועדים להיות בתפקידים, גם ישראל כץ וגם גדעון סער. להזכירכם, הייתי ראש המטה של גדעון סער בהיותו שר חינוך, ואני רוצה רק להזכיר את העשייה המדהימה שלו כשר חינוך, עם שתי רפורמות שקודמיו לא הצליחו, כמו אופק חדש ועוז לתמורה. כולם היום נהנים מהרפורמות האלה. או שלא נשכח גם את שר התחבורה שנים רבות, הבולדוזר של המדינה, ככה קראו לו – כבישים, מגרשים, מחלפים, כיכרות. כל פני המדינה השתנו בשנים שבהן הוא היה שר תחבורה. אני שואלת את עצמי: הרי זה לא הגיוני שאני שומעת באוזניים שלי את מה שנאמר על גדעון סער. הרי אך לפני קדנציה הוא היה איתכם, שר המשפטים, ופתאום היום הוא מוקצה. או שאך לפני כמה זמן הוא היה חבר במפלגה אחת יחד עם המחנה הממלכתי, אבל ברגע שהוא לא בדיוק באג'נדה, אז כל הדברים – איך קראו לו? קראו לו "עציץ", קראו לו מיליון ואחד דברים ביומיים האחרונים. אני אומרת לעצמי, האם זה נובע אך ורק ממכונת הרעל שעובדת 24/7, או שיש משהו שמסתתר? אני נזכרת שכל הזמן נאמר לנו במשך שנה שלמה שאו-טו-טו ארבעה חברי ליכוד עוברים לצד השני. אז ברוך השם, קיבלנו. לא יצאו מאיתנו – קיבלנו. מדברים, ויש מופע אימים לגבי יולי אדלשטיין שאו-טו-טו גם הוא הולך. אז יולי אדלשטיין בליכוד; יולי אדלשטיין יישאר בליכוד עוד הרבה הרבה שנים, לעומת חברי הכנסת פה שיכול להיות שאפילו לא יישארו בתפקידם. מדברים על זה שמדובר בשר ביטחון שלא מגיע מהצבא, אז אני פתחתי קצת דפי היסטוריה וניסיתי להיזכר מי באמת היו שרי הביטחון, ואז מצאתי. יש הרבה, אבל מצאתי שלושה נורא מעניינים, בעלי הישגים אדירים. אני דווקא רוצה להתחיל מעמיר פרץ, שבדוח הביניים של ועדת וינוגרד, בסעיף 163 לפרק המסקנות, מופיע עמיר פרץ, שקיבל ב-2006 את תיק הביטחון למרות שלא החזיק בניסיון צבאי. עוד הוסיפו בדוח הזה שהיו לו יתרונות, והיתרון החשוב ביותר הוא להבטיח שצריך לתת מקום רחב לשיקולים מדיניים כאשר נשקלת הפעלת כוח. שר ביטחון אזרחי ודאי שאינו צריך להיפסל. עוד נאמר שם שיש להקים קבינט מלחמה שבו צריכים להיות חברים, בין השאר, שרי ממשלה שיביאו ניסיון מדיני. זאת אומרת שניסיון מדיני הוא לא פחות חשוב מניסיון ביטחוני. אני עוברת למשה ארנס. מי לא מכיר וזוכר את משה ארנס, זיכרונו לברכה, עם הפרויקט שהגה, פרויקט הלביא? אני עוברת לפרס. מי לא זוכר את שמעון פרס? זה לא ממפלגתי, זה לא מהמחנה שלי, אבל אחד משרי הביטחון הטובים ביותר, סגן שר ביטחון, יועץ, מנכ"ל. ואז אני מגיעה למסקנה הפשוטה ביותר: זה לא משנה מה אנחנו נעשה, תמיד תמיד תמיד אנחנו ניחשב למי שעושים צעדים לא נכונים, כי זה לא בדיוק מתאים לאג'נדה. אני רוצה לומר לכם, חבריי חברי האופוזיציה שהחליטו, לצערי הרב, אתמול בהצבעה האומללה על גירוש מחבלים, להיות אופוזיציה לאזרחי מדינת ישראל – כן, אופוזיציה לאזרחי מדינת ישראל: גירוש משפחות מחבלים זה must, זו חובה, מפני שכולנו יודעים שבלגרש מחבלים יש סוג של הרתעה, יש סוג של השבת הביטחון האישי לאזרחי מדינת ישראל, וחבל מאוד שהציבור רואה לכם ומאוד מאוכזב. אני לא מפסיקה לשמוע מה עשיתם למשפחות החטופים. אני ככה לרגע אמרתי: בואו ניזכר במשפחות שאני לפחות טיפלתי בהן ברמה האישית – משפחת שגב, משפחת זכריה, משפחת זיו, משפחת ליפשיץ, משפחת כלפון, משפחת שם טוב, משפחת ביבס, ועוד רבים אחרים. אז תפסיקו לנכס לעצמכם את הטיפול במשפחות החטופים. אנחנו לא עושים מזה קמפיין. אנחנו לא עושים ממשפחות החטופים קמפיין. אנחנו משאירים להן כבוד, משאירים להן מקום של כבוד. משפחות החטופים הן קדושות, ואת יודעת טוב מאוד, שלי, ועוד חברים, שכשאנחנו הקמנו את החמ"ל בכנסת כולנו עבדנו, עבדנו בשיתוף פעולה. את, שלי, גייסת תרומות; חבר'ה הלכו לשורה; הייתה כיתת כוננות של עודד פורר יחד עם מושיקו פסל. למה אי-אפשר לחזור למצב הזה, שטובת המדינה עומדת מעל האינטרסים האישיים?

שלי טל מירון (יש עתיד):

כי אתם עושים פוליטיקה על הגב של עם ישראל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני אומרת את זה כאימא לשני מילואימניקים. שני מילואימניקים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

כי אתם עושים פוליטיקה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם עושים פוליטיקה, וחבל.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אנחנו?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אנחנו יכולים לעבוד ביחד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לעשות דברים ביחד. כי כולם מסתכלים עלינו ומחכים לזה. יש לי הרבה חברים באופוזיציה, ואני גאה להיות חברה שלהם, אבל זה קורה בחדרי-חדרים. אני רוצה שתראו לכל מדינת ישראל שאנחנו גם יודעים לעבוד ביחד, אנחנו יכולים לעבוד ביחד. וכדי לקבל מקום ברשימה, לא צריך להיות עם מכונת רעל ועם כיעור כזה. לא, צריך להיות טובים לעם ישראל, כי גם הוא מסתכל עלינו יום-יום, שעה-שעה. וטובה שעה אחת קודם, שאנחנו נוכל קצת להתעשת, כי אני שומעת אתכם וכואב לי לשמוע אתכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כואב לי לשמוע את כל הרעל הזה. פשוט כואב לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת שטרית, וכעת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 398 ימים למלחמה. 101 מאחינו ואחיותינו עדיין נמקים בשבי החמאס. ממשלת ישראל, הם נחטפו במשמרת שלכם, ואתם אחראים להחזרתם. לחטופים אין זמן. הם סובלים ומתים. בהחלטה לפטר את שר הביטחון שוב הוכיח ראש הממשלה שהוא לא כשיר והוא אינו לגיטימי. נתניהו בחר בעיתוי המתאים לנתניהו, ופיטר את שר הביטחון של מדינת ישראל. עוד ספין מבית היוצר, פיזור רימוני עשן, על מנת לחפות על ההתנהלות המחפירה והמסוכנת של הממשלה הזאת. מה השתנה? הרי כל המחלוקות עם שר הביטחון, שעליהן הצביע ראש הממשלה, קיימות כבר מעל שנה. אז למה עכשיו? אספר לכם מה השתנה. נתניהו מהנדס את המציאות לפני שממנים ועדת חקירה ממלכתית על המחדל שעליו הוא עצמו חתום. החבל מתהדק סביב הצוואר בכל הנוגע להתנהלויות במשרד ראש הממשלה ולהתנהלות ראש הממשלה בעת המלחמה. חקירה בחשד לפלילים של שכתוב פרוטוקולים, חקירת שב"כ על העברת מידע ביטחוני לעיתונות זרה ובניית נרטיב שקרי. ואל תתבלבלו, נתניהו ידע ויודע הכול, וידו עוד נטויה. ומה עוד השתנה? חייבים לאשר תקציב, אבל לחמדנות ולביזה אין גבול. והסיעות החרדיות הרי הצהירו – נמות ולא נתגייס. אז גולדקנופ לובש את חליפת האיומים של לואי ויטון ונתניהו החלש והסחיט נבהל. נתניהו נבהל ומייד נחוש להכשיר את חוק ההשתמטות. ללמדנו שלנתניהו הכי חשוב נתניהו, והכי חשובה שרידות הקואליציה. הוא חייב תקציב, ולכן חייב בהכשרה של חוק ההשתמטות. הוא חייב להימנע מוועדת חקירה ממלכתית, ולכן הוא חייב לסלק את גלנט. גלנט עתיר זכויות. אותו גלנט, שרחמנא ליצלן, נהנה מאהדה גוברת בקרב הציבור הרבה יותר מנתניהו בסקרים. באמצע המלחמה הכי קשה מאז הקמת המדינה, נתניהו מאבד עשתונות – מפטר שר ביטחון מוערך, מהמר על ביטחון המדינה, והכול למען נתניהו ושרידותו הפוליטית. ומה עוד עשה נתניהו? מתגבר על תחושת הקבס, הבחילה, וחובר לגדעון סער, יריבו הפוליטי המר. הליכודניק שהעז בחוצפתו להתמודד מולו והוקע בליכוד. אבל המטרה מקדשת את האמצעים. נתניהו, במתק שפתיו, מודיע קבל עם ועדה: שנינו שמנו מאחורינו את כל משקעי העבר. וגדעון סער מצקצק: נעתרתי לבקשת ראש הממשלה נתניהו להצטרף לממשלה. זהו המעשה הפטריוטי והנכון לעשות כעת. מה לא מקבל גדעון סער בהסכם הקואליציוני? ארצות הברית היא מחוץ לתחום. הרי ידוע ששר החוץ בענייני ארצות הברית הוא רון דרמר. ומה עם מערך ההסברה הלאומי? מערך ההסברה הלאומי נשאר במשרד ראש הממשלה, והמחלקה הבין-לאומית במערך ההסברה הלאומי כפופה למדיניות ראש הממשלה. אז סער נפל למלכודת הדבש – הוא מקבל משרד חוץ חבוט ואנורקטי, עם מחסור בעשרות תקנים בעולם. נכון שהובטחה תוספת תקציבית של יותר מחצי מיליארד, אבל אין כסף, הקופה ריקה, וממתי נתניהו עומד במילתו? אז בהצלחה לחברת הכנסת שרן השכל, סגנית שר החוץ ומחזיקת תיק ההסברה. ולך, אדוני שר החוץ, בהצלחה לך בשיקום הנזקים שגרמה הממשלה. תדמית ישראל בעולם בשפל חסר תקדים – ירידה בהשקעות זרות, חרם תרבותי, חרם אקדמי, שגרירים שהוחזרו מהמדינות, מדינות שהכירו במדינה פלסטינית, וברקע צווי מעצר נגד ראש הממשלה. ודרך אגב, מילה לאלי כהן: אתה יכול לשכוח מלחזור למשרד החוץ במסגרת הרוטציה שהובטחה לך. אז במקום שמשרדי הממשלה המנופחים יתחילו לעבוד, ממנים עוד שר – חבר הכנסת אלקין, שיכהן כשר המינהלות, שיקום הצפון ותקומה. ואני שואלת, אם זה תפקיד חיוני ולא סתם עוד ג'וב, אז מה בעצם עשתה הממשלה עד עכשיו? ברשותכם, אני אסיים במילותיו של סער עצמו מלפני שנה וחצי: "החלטת נתניהו לפטר את שר הביטחון יואב גלנט היא מעשה של טירוף, המעידה על היעדר מוחלט של שיקול דעת. אין תקדים בתולדות ישראל לשר ביטחון שפוטר בגלל שהתריע, כמתחייב מתפקידו, על סכנה ביטחונית. נתניהו נחוש לדרדר את ישראל לתהום. בכל יום שבו מכהן נתניהו בתפקידו מסכן את ישראל ועתידה". צדק גדעון סער.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת צרפתי הרכבי. כעת – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההשבעה של השרים החדשים היום היא אירוע חגיגי, כפי שהוא אמור להיות, אבל הוא לא. במדינה מתוקנת מינוי שרים לא צריך להוציא את האזרחים לרחובות. לצערי, היום ברחובות ישראל שוררת תחושה קשה, ויש זעם ותסכול. מה לדעתכם אמור להרגיע את אזרחי ישראל כששר הביטחון שלהם מפוטר באמצע המלחמה? מה אזרחי ישראל אמורים להרגיש כשמתבצע מהלך כל כך חסר אחריות מצד הממשלה? אני שומעת מהלוחמים, מהמילואימניקים, מהחיילים על תחושה של ירידה במוטיבציה. על אכזבה. 48 השעות האחרונות של יואב גלנט בתפקיד שר הביטחון נגמרו לפני שעתיים. האם תהיה או הייתה חפיפה מסודרת בין שר הביטחון היוצא לשר הביטחון הנכנס? בכירי מערכת הביטחון, שבזמן המלחמה צריכים להיות עסוקים בלהגן על המדינה ועל אזרחיה, צריכים עכשיו להפסיק את עיסוקיהם ולהתחיל לכתוב מצגות חפיפה, להכין קלסרים עם מידע לצוות החדש של השר החדש. כל זה כשאנחנו עדיין במלחמה בשבע חזיתות. אבל אם חושבים על זה, לחבר הכנסת ישראל כץ ניסיון מרשים בהשתלבות ובתחלופה של משרדים.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הכי חמודה בארץ.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תוך שנתיים חבר הכנסת כץ הספיק לכהן כשר במשרד האנרגיה, שר החוץ, וכעת שר במשרד הביטחון – שר הביטחון. לאור ההישגים המרשימים של השר בתחלופה ובתרגילים פוליטיים, אני רוצה לשאול את השר החדש: כיצד תפתור את הבעיה במחסור כוח האדם בצבא? מה אתה מתכוון לעשות כדי להקל את הנטל של משרתי המילואים, שמשאירים את המשפחה, את העבודה, את החיים שלהם מאחור בשביל לעשות מעל 200 ימי מילואים בשנה? כולם מבינים שפיטורי שר הביטחון היוצא גלנט אינם אלא עניין פוליטי. הממשלה וראש הממשלה ממשיכים לזלזל במערכת הביטחון ובעקרון השוויון בנטל. החבורה הזאת לא עושה ולא תעשה דבר בשביל לגייס את כולם לצבא, גם את החרדים. המסר של ראש הממשלה ברור. הוא רוצה להנציח את ההשתמטות. הממשלה כולה, לצערנו, מנציחה את ההשתמטות, בניגוד מוחלט לכל אינטרס של מערכת הביטחון הישראלית, שנמצאת עכשיו במלחמה. בעוד הם משתמשים בביטוי "ביחד ננצח", הם עושים בדיוק ההפך. לא מדובר כאן בעניין פוליטי בלבד; יש אנשים שיום-יום נאבקים בשדה הקרב, נפצעים, נהרגים, נשחקים וממשיכים לשרת את המדינה שלנו. האפליה המכוונת הזאת לא יכולה להימשך. כולם צריכים להיכנס מתחת לאלונקה ולהשתתף בזכות לשרת בצה"ל. כל מי שנותן יד לאפליה מעשית בין דם לדם, פוגע במכוון בביטחון של המדינה. במקום לקבל עכשיו החלטות היסטוריות שישנו את פני המדינה, הממשלה הזאת מתעסקת בהוספת שרים – עוד תיקים, עוד ג'ובים, עוד תקציבים מיותרים. הנזק של ההחלטה לא לגייס עכשיו את כולם הוא עצום. שמענו אתמול מיושב-ראש הקואליציה מה קורה כאשר מישהו מעז לצדד בערכים של שוויון בנטל בקואליציה. הפניית הגב הבוטה והמזלזלת באנשי סדיר ומילואים שמחרפים את נפשם בהגנה על המולדת לא יכולה להימשך. לכלל ציבור המשרתים, לכל העם שנמצא היום במלחמה, פשוט מגיע יותר, הרבה יותר. יש לי גם חדשות טובות: הרגע שבו בועת ההזנחה והזלזול יתפוצצו, הרגע הזה מתקרב. הרי זה יקרה בסוף. ההתנהלות המופקרת הזאת לא יכולה להימשך לנצח. לאזרחי ישראל נמאס, והם יבואו לכאן וידרשו שינוי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. לפני שאני אתייחס לנושא הדיון, אני רוצה לומר כמה מילים על מה שראיתי היום ברשתות. ראיתי ניסיונות די עלובים של כמה שרים וחברי הקואליציה לעשות סוג של שיימינג לאופוזיציה על ההצבעה אתמול. ראשית, למען האמת, אני חייב להגיד, לא מאוד אכפת לי מה אתם חושבים על זה, לא מעניין אותי. אבל אני רוצה לומר עוד משהו: הממשלה שלכם היא בת שנתיים. מה הבאתם לעם ישראל, למעט מלחמת התשה, מוות, שכול וחורבן? מה הבאתם? אתם מדברים על מאבק בטרור, והטרור משתולל במשמרת שלכם, ואזרחי ישראל משלמים מחיר חסר תקדים בחיי אדם על העובדה שאתם בשלטון. כל חוק חדש ומקושקש שאתם מחוקקים כביכול למאבק בטרור, רק מגדיל את מספר הקורבנות, ולא בגלל החוקים, זה לא מוסיף ולא גורע; אלא שבמקום לתפקד ולדאוג לביטחון האזרחים אתם מתעסקים בשטויות, מחוקקים שטויות ורצים לגרוף לייקים, כי רק זה מה שמעניין אתכם באמת. אז אף אחד לא מתרגש מכם, ופשוט תתביישו. רק לפני חודש עמד כאן גדעון סער והשתלח בחברי יש עתיד וכינה אותנו חבורה של שקרנים שנתנה יד להשמצות ולעלילות. איך הוא אמר? "אני אעביר את חוק ההשתמטות?" אני מצטרף ללא הסכם קואליציוני, הוא אמר. והינה חלף לו חודש, ויש הסכם קואליציוני, שלא כולל זכות וטו או חופש הצבעה בנושא של חוק ההשתמטות. אז כן, גדעון סער, אתה גנבת ארבעה מנדטים של המחנה הליברלי, נתת יד לדיל מושחת להחלפת שר הביטחון בעת המלחמה, ובאת לקדם את חוק ההשתמטות. אתה זוכר מה הבטחת לבוחרים שלך רק לפני שנתיים? הבטחת שלא תשב בממשלה של נתניהו, כי הוא, נתניהו, מייצג גישה שמסכנת את עתיד המדינה. ככה אמרת. הבטחת שתשמור על הפרדת רשויות וביצור שלטון החוק. הבטחת שתקדם מתווה חדש, מתווה שירות חדש, שיאפשר לכלל המגזרים לשרת שירות צבאי או לאומי אזרחי. ככה הבטחת, השר גדעון סער. בהצטרפות שלך הערב לממשלת נתניהו, אתה מפר את כל ההבטחות שלך. אם אתה רוצה לחזור לחיק גוש השחיתות וההפקרה, אתה צריך להחזיר ארבעה מנדטים למחנה הליברלי שהכניס אותך לכנסת; כי אף אחד, אף אחד, ב-1 בנובמבר 2022 לא הצביע לגדעון סער שמצטרף הערב לממשלת נתניהו בן גביר. אף אחד לא הצביע. זה עוד ערב רע וחשוך לכנסת ישראל ולפוליטיקה הישראלית, אבל אני אופטימי: יש בעם הזה מספיק אנשים מצוינים. דווקא מהמקום הנמוך הזה אנחנו נקום ונצמח. ישראל יכולה לחזור ובגדול. הציונות יכולה לנצח את הציניות, ואנחנו נגיע למקומות הרבה יותר טובים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה. יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, תשמעו, יש פה תקדים. זאת הפעם הראשונה בעולם שממנים שר ביטחון למדינה כדי לפגוע בביטחון. אני לא מכירה מצב כזה – מינוי שר ביטחון כדי לחוקק חוק השתמטות, מינוי שר ביטחון כדי לבצר את הפקרת החטופים, מינוי שר ביטחון כדי להאריך את המלחמה בלי סיבה ביטחונית. את זה עושה ראש ממשלה, נאשם בפלילים, שתוך כדי מלחמה קשה הוא ולשכתו מנסים לעשות מניפולציות של תודעה, מדליפים חומרים מסווגים, רק כדי להכשיל עסקה להשבת החטופים והחטופות. חודשים אנחנו אומרים שהוא מסרב להחזיר אותם בלי סיבה, חודשים שאומרים לנו: אתם חושבים שהוא לא רוצה להחזיר אותם? אז מה מסתבר? שלא רק שהוא לא רוצה להחזיר אותם – הוא עושה הכול כדי לא להחזיר אותם. ראש ממשלה בישראל שבמשמרתו נחטפו חטופים וחטופות עושה הכול כדי להשאיר את האחים והאחיות שלנו בעזה. אז כן, יש לנו ראש ממשלה שעובד נגד ביטחון ישראל. צריך להגיד את זה בפה מלא. אבל אני רוצה לשאול את חברי הקואליציה, אני רוצה לשאול את אבי דיכטר, השר התורן – מה הגבול האדום שלכם? האם יש לכם גבול אדום? מה קרה שאתם בורחים? כנראה שאין גבול אדום. דיכטר, האם מימון חמאס, שהוביל ל-7 באוקטובר, האם הוא גבול אדום מספיק? האם הפיכה משטרית תוך כדי מלחמה, האם זה גבול אדום? האם ביזה תקציבית על חשבון תקציב לנגב המערבי ולצפון, האם זה איזה גבול עבורכם? האם חקיקת השתמטות בזמן שהצבא זקוק ללוחמים, האם זה איזה גבול אדום? האם פיטורי שר ביטחון כדי להפקיר את החטופים והחטופות ולחוקק חוק השתמטות, האם זה יגרום להניף דגל? או האם ראש ממשלה שדרכו מדליפים חומרים מסווגים כדי להנדס תודעה נגד החזרת החטופים, האם זה גבול אדום? אני שואלת, מה הגבול האדום שלכם? האם יש כזה? האם פגיעה בביטחון ישראל? האם אובדן צלם אנוש או הפקרת החטופים? אני רוצה להגיד גם לעם ישראל, השאלה הכי גדולה שצריכה להיות לכולנו בבחירות הבאות לגבי נבחרי ציבור היא: מה הגבול שלכם? האם הכיסא חשוב יותר מהכול? האם המשכורת, השררה, הכבוד, הכוח – האם יש לכם גבול אדום? כי פה, בצד הזה, אין גבול אדום. לא מדינת ישראל, לא אהבת ישראל, לא אהבת הלוחמים, לא אהבת האדם – אין להם גבול אדום. וכשאין גבול אדום, קיבלנו את הממשלה האנטי-ציונית הראשונה. הממשלה שעושה הכול הפוך, שהולכת נגד הציונות בכל מובן. כי הרי מה זה המפעל הציוני? ערבות הדדית, דמוקרטיה, חוזק וחוסן, שאיפה לאחדות, ממלכתיות, חינוך לערכים וביקורתיות, יהדות הומניסטית.

מיקי לוי (יש עתיד):

חירות.

נעמה לזימי (העבודה):

חירות וחופש לבחור. וכמובן, כמובן לזכור שאומת העם היהודי אמורה לזכור את המצווה החשובה ביותר של פדיון שבויים בכל מצב שהוא. זו המהות של ישראל. זה הבסיס של האומה שלנו. ואם אתם שואלים מועמדים בבחירות הבאות והם לא יודעים להגיד את זה, ולא יודעים להתחייב לגבול אדום, תזכרו את הממשלה הזאת, ואיזו סכנה המקום העצוב הזה יכול להביא, המקום שבו אדם שכח את ערכיו ואת הסיבה שבגללה הוא בא לשרת ציבור; בשביל כיסא – שכרגע כולם כאן ריקים, הם ריקים גם מנפש האדם, גם כשיושבים על הכיסאות הללו. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת לזימי. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. שלום, גברתי. עד חמש דקות לרשותך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אני מסתכלת על האולם – אני לא רואה את חתני השמחה. איפה חתני השמחה שלנו? אני רק יכולה לשער שהם יושבים עכשיו בלשכותיהם, צופים בנאומים. הם לא רוצים להסתכל לנו בעיניים ובטח לא לעם ישראל, וחושבים מה הם יגידו בנאומי הפתיחה שלהם, לאור מה שאנחנו מכינים להם כאן. אבל אתם יודעים, הכנתי כמה דברים שאני רוצה להגיד, וממש רגע לפני שעליתי לפה ראיתי את הפוש החדש – ראיתם? על הפרשייה החדשה. באמת, אין בחילה גדולה מזאת. אין בחילה גדולה מזאת. למה אנחנו, עם ישראל, אזרחי ישראל, למה זה מגיע לנו? למה מגיע לנו ראש ממשלה ולשכה שמתנהלת כמו ארגון פשע, שמוציאה סרטונים של מצלמות האבטחה כדי לאיים על שר הביטחון במדינת ישראל, חבר סיעתו ומפלגתו בזמן מלחמה כדי לסחוט אותו? תגידו לי אתם, זה נורמלי? זה מה שמגיע לעם ישראל? בושה וחרפה. אני רוצה להמשיך רגע למה שתכננתי להגיד קודם – פשוט לא יכולתי שלא לציין את הדבר. בדקתי במילון את ההגדרה לחסרי חוליות, ולדי. אני רוצה להקריא לך את ההגדרה: חסרי חוליות הם יצורים ללא עמוד שדרה. אתן דוגמאות: חרקים, סרטנים רכיכות ועוד. ואני שואלת את עצמי: האם יש מישהו בממשלת הרכיכות חסרות החוליות האלה או בקואליציה הזו שמסוגלים לבוא ולהגיד את האמת לציבור בפנים? ומהי האמת הפשוטה שכולנו מבינים? שבזמן הזה, בזמן מלחמה מוחלף שר הביטחון – למה? בגלל חוק ההשתמטות. למה? כי מחפשים שר תורן שיהיה יסמן לתוכניות של ראש הממשלה, שיעשה הכול – אבל הכול, אבל הכול – כדי להישאר על הכיסא הקדוש. בממשלה הזאת יהיו כעת 38 שרים וסגנים. שמעתם, אזרחי ישראל? אתם משלמים על 38 לשכות של שרים וסגנים, שחצי מהם לא יודעים בכלל מה התפקיד שלהם ומה הגדרת המשרד שלהם או מה בכלל הכתובת בווייז למשרד שלהם. בושה וחרפה שאנחנו, אזרחי ישראל, משלמים על הביזיון הזה. שר הביטחון מתייצב היום ואומר שאין מניעה לקיים את עסקת החטופים, והסיבות שלא מתבצעת עסקת חטופים הן סיבות לא לגיטימיות. זו רעידת אדמה. זו מהפכה של ממש, ואסור לנו לרגע לשכוח את רעידת האדמה הזו. כן, יש פה כל רגע פוש חדש ואירוע חדש וטרגדיה חדשה וספין חדש, אבל זו – זו המהות. זו המהות, שראש הממשלה מקבל החלטות פוליטיות, ולא החלטות שמתאימות לביטחון ישראל ושומרות עלינו, אזרחי ישראל. היה לנו ספין פילדלפי וספין רפיח. כל פעם יש לנו איזה סיפור חדש, והינה עומד שר הביטחון, שעוד רגע הוא כבר לא שר הביטחון, ואומר לנו את האמת בפנים. ועל זה מגיע לו כל הכבוד. לפחות לו יש עמוד שדרה. הוא לא אחד מחסרי החוליות. עכשיו, אתם יודעים, הסתכלתי קצת על אמירות של חברי הסיעה החדשה שהצטרפה לקואליציה ולממשלה – אגב, כל הארבעה קיבלו ג'ובים, כל הארבעה קיבלו ג'ובים, ולא ג'וב אחד – ג'ובים כפולים: גם שר במשרד הזה, גם – הווייז שלהם מתבלבל לגמרי, הם לא יודעים לאן לנסוע בבוקר לעבודה – אבל בחרתי לכם כמה ציטוטים קצרים, קצרים, כדי שניזכר מה הם אמרו על הממשלה הזאת בזמן המלחמה. חברת הכנסת שרן השכל אמרה: ועכשיו על זה – דרעי – הוא מאיים לפרק את הממשלה. על זה – לא על יותר מ-1,300 הרוגים, לא על 256 חטופים, לא על 130,000 מפונים בצפון, לא על הקריסה הכלכלית, לא על ביטחון – על ג'ובים. אני מחזיקה את עצמי שלא לגחך ולצחוק, כן? זו פשוט אירוניה שאין לה אח ורע. חבר הכנסת גדעון סער, השר החדש שלנו, אמר: אנחנו היחידים שלא עשינו פוליטיקה אתמול, ואני מאוד גאה על כך. אנחנו אף פעם לא ניקח חלק בפופוליזם הרדיקלי העלוב הזה. תגידו, מתה האירוניה? הם חושבים שאנחנו, אזרחי ישראל, מטומטמים ולא מבינים מה קורה סביבנו. אז אני רוצה להזכיר לאזרחי ישראל – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, גברתי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

כבר מסיימת. – – כל הדבר הזה קורה על הגב שלכם. על הגב שלכם. משקרים לכם ומורחים אתכם ומבזים אתכם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, גדעון סער נמצא במשכן הכנסת, אבל הוא מפחד לשבת פה במליאה, מפחד כנראה להסתכל לחברי הכנסת בעיניים. הוא כנראה גם מפחד להסתכל ללוחמי צה"ל בעיניים, כי, גדעון סער, מכרת את הלוחמים. עשית דיל מסריח ובזוי ומושחת, ומכרת אותם. המילואימניקים, שכבר עשו 250 ימים, ימשיכו לטחון מילואים, לא לראות את המשפחות שלהם, לוותר על הפרנסה שלהם, לחרף את נפשם וליפול, ובתמורה אתה ואלקין ושרן ומישל תקבלו ג'ובים מפנקים, לשכות ויועצים ותקציב ביגוד ונסיעות לחו"ל. אתם תקבלו ג'ובים ושלטון – והחרדים יקבלו בתמורה חוק השתמטות, שיוודא שילדים של אחרים יוצאים להילחם בשדה הקרב ולמות בו. ישראל כץ הוא לא שר הביטחון, הוא שר ההשתמטות. אתה יודע את זה, גדעון, אני יודע את זה, כולם יודעים את זה. כולנו יודעים שהפיטורים של גלנט לא קורים בשביל ביטחון ישראל, אלא למרות ביטחון ישראל. גלנט פוטר כי הוא בלם את חוק ההשתמטות. הוא בלם את חוק מימון ההשתמטות, כי הוא סירב להכניס שיקולים פוליטיים לתוך קודש-הקודשים של ביטחון ישראל. גדעון, בגלל הדיל המסריח שאתה חתמת עם החרדים ועם ביבי, אף חרדי לא יתגייס לצבא. אתה מגש הכסף שעליו יחוקק חוק השתמטות המונית של 70,000 צעירים חרדים בריאים וכשירים, שבמקום לתת כתף לאנשי ונשות המילואים הם ישתמטו משירות המדינה בשעתנו הקשה ביותר – וזה מה שיזכרו ממך: אדריכל חוק ההשתמטות, שקרע לגזרים את החברה הישראלית, שפירק אותנו מבפנים, שהפלה בין דם לדם. זאת המורשת שלך לעולמי עד, גדעון סער. לפני שעליתי לכאן לדוכן קיבלתי מחברי חבר הכנסת מיכאל ביטון סיפור קורע לב של בני בולק מירוחם, חברו הטוב. אני רוצה להקריא את הדברים ואת הסיפור, שאולי משקף את היחס של המדינה, של הממשלה הזאת למשרתי המילואים. בני בולק משרת בגדס"ר צנחנים 6646. הוא עבר עם משפחתו לירוחם, ובאחת מהשיחות המשותפות שלו עם חבר הכנסת ביטון, הוא סיפר לו כך: בשמחת תורה ב-10:00 התחילו אזעקות בירוחם. לחברים – הוא הלך למצוא מקלט, ואז המ"פ התקשר להקפיץ אותו. הוא השאיר את האורחים שלו בבית, 20 אורחים נשארו שם. הוא עלה על מדים. בזמן הזה הילד של בני היה בן שנתיים וארבעה חודשים. עד היום הוא זוכר את הרגע הזה שבו הוא ירד למטה – הילד נתן לו חיבוק וכל המשפחה זרקה עליו אורז כשהוא יצא למילואים. בחודשיים הראשונים למלחמה הוא לא חזר כמעט בכלל הביתה. מה זה, לא חזר בכלל? הוא היה מנותק. רק אחרי חודשיים התחילו סבבי יציאות קצרים. הוא היה במילואים עד 15 במרץ, שישה חודשים שלמים. בזמן הזה בהתחלה הם היו בג'נין, הם עשו שם כל מיני פעולות. אחר כך הם היו כמה חודשים בעזה. הבית בשוק טוטלי, מספר בני, והעבודה בשוק טוטלי. ביום-יום בני מנהל יישוב. במקביל הילד מתחיל להרביץ בגן, והמנהלת של המעון מתקשרת ואומרת שהילד מרביץ. מנסים להסביר לה שהוא לא ראה את אבא שלו כבר כמה חודשים. ואז מתחילה לחימה יותר אינטנסיבית בעזה ולאט-לאט הוא לומד את האסטרטגיות איך להתנהג עם הבית. בהתחלה בכל פעם שקורה משהו בגדוד – יש פצועים, יש הרוגים – אז כל הבית נכנס להיסטריה. הוא מתקשר להגיד שהוא בסדר ואז הוא קולט שהטלפון הזה עושה התקף לב, ועדיף לא להתקשר. לאט-לאט לומדים את האסטרטגיות. הוא אומר: עברנו המון המון חוויות קשות בגדוד. סתם לדוגמה פעם אחת יצאנו מעזה אחרי אירוע קשה מאוד, והייתי ממש ממש מלוכלך מעפר של מטען חבלה שהתפוצץ קרוב אליי – הוא היה כולו שחור. הוא זוכר את הקטע הזה שבו הוא אמר לעצמו: אתה לא יכול לחזור ככה הביתה. החוויה הזאת של בין חיים למוות היא חוויה מאוד לא פשוטה למשפחה. באחת היוזמות בני עקיבא דפקו בדלת להביא למשפחות המילואים פרחים. כשדפקו בדלת אשתו כמעט חטפה התקף לב, כי היא חשבה שהמבשר בא לבשר לה את הבשורה. מאז הוא למד להגיד שיוזמות שכוללות דפיקה בדלת הם מעדיפים שלא יהיו. כל המלחמה הזאת אשתו בעצם בהיריון. הוא משתחרר ב-15 במרץ כשאשתו בשבוע 40. עם השחרור נולדה להם בת, קראו לה נעמי, כמו עמי ישראל, ילדת מלחמה.