ישיבת מליאה בתאריך 19/11/2024 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי י"ח בחשוון התשפ"ה, 19 בנובמבר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת דוח מבקר המדינה בנושא הפריה חוץ-גופית בישראל – היבטי הסדרה ופיקוח. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת נעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום: נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. בבקשה. עד שאקבל לידיי את הרשימה ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת יואב סגלוביץ', אבל אנחנו נמתין לשר, שאני מבין שאמור להיכנס ממש בעוד רגע קט למליאה. אנחנו ממתינים לשר, כן? לא, לא, לא חמש דקות. מה זה חמש דקות? מה זה חמש דקות?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

38 שרים – כמה יש, אדוני? ואחד לא הגיע בזמן.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני יסגור את הישיבה וילך להפסקה, והשר יחכה.

היו"ר אמיר אוחנה:

רעיון. אבל אני לא רוצה לפזר את כל חברי הכנסת שכבר יושבים, בוא נראה אם זה לוקח עוד דקה או יותר מזה. לא. אז אני אקבל את עצתך, חבר הכנסת לוי. אנחנו נצא להפסקה, נחדש את הדיון בהתראה של עשר דקות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, השר, אני מחדש את הדיון לאחר הפסקה. אני לא אוכל לפתוח בלי לציין, כבוד השר, שאנחנו פותחים אותה באיחור של 22 דקות. הדבר הזה מאוד לא מקובל, בטח לא בממשלה שחרתה על דגלה את ריבונות העם ואת כיבוד הכנסת. הדבר הזה לא יוכל לעבור לסדר-היום. אני מאוד לא רוצה להגיע למצב שאנחנו מביאים שרים לוועדת האתיקה, אם כי הדבר הזה הוא אפשרי, ומקווה שזו הפעם הראשונה והאחרונה. אנחנו, כאמור, בנאומים בני דקה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. חברי כנסת שלא נרשמו בגלגול הקודם ומעוניינים להירשם, נא הסבו את תשומת ליבו של המזכיר – נרשום אתכם. חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ענבר הימן הגיעה למסיבת הנובה על תקן הלפרית, מתנדבת לעזור למבלים שנמצאים במצוקה. היא נמלטה יחד עם שני ישראלים נוספים ובמשך שלוש שעות שני מחבלים רדפו אחריהם. רק בסמוך לשעה 13:00 בצוהריים המחבלים הצליחו להדביק את השלושה. היא נראתה בסרטון כשהיא נלקחת מחוסרת הכרה על ידי המחבלים לתוך עזה. ענבר – סטודנטית לתקשורת חזותית, אומנית גרפיטי שפעלה בארץ ובעולם עם חתימה מוכרת הנושאת את הכינוי שלה, פינק. ב-15 בדצמבר התבשרה משפחתה שענבר נרצחה בשבי חמאס וגופתה מוחזקת בעזה. המשפחה מחכה להביא את ענבר לקבורה, להניח פרח, להדליק נר, לבכות על הקבר של בת שנקטפה בידי אויב אכזר. ענבר צריכה לחזור הביתה כמה שיותר מהר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת סגלוביץ'. כעת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אחריו – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, אתמול נהרגה ספאא עואד מהיישוב שפרעם מפגיעת טיל שנורה, והיום געשה הרשת בתגובות שהן תגובות גזעניות. אני רוצה להקריא חלק מהתגובות האלה: אם היא מוסלמית היא לא מעניינת; לכל טיל יש כתובת; גול עצמי; כן ירבו. אנחנו מדברים על אזרחית מוסלמית – תודה להשם; רק בשורות כאלה, הלוואי. אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן שהדרג הפוליטי יגנה את כל התופעות האלה – למרות הפניות של ההנהגה הערבית ליועצת המשפטית לממשלה וגם לחברי הכנסת מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. אין מקום לתגובות כאלה ברשת. אנחנו מבקשים ודורשים התייחסות גם מראש הממשלה. לא יכול להיות שהחברה הערבית מופקרת וחשופה. אנחנו גם ראינו אחרי 7 באוקטובר – אזרחים ערבים הועמדו לדין על כתיבות בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. ולכן הגיע הזמן שגם המשטרה תחליט ותקבל החלטות ותעמיד יהודים שמשתלחים באזרחים הערבים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת אלהואשלה. כמובן שהמחויבות של מדינת ישראל היא לשלומם ולביטחונם של כל אזרחי ישראל, יהודים וערבים כאחד. אני מצטרף לגינוי. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, אחריה – חבר הכנסת מיקי לוי.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אספר את סיפורו של אופיר אנגל, בן 18 מרמת רחל, שנחטף מקיבוץ בארי ושוחרר ב-29 בנובמבר לפני שנה. אנגל מעיד כי עבר התעללות נפשית בשבי החמאס. אני מצטטת: אמרו לנו שלא רוצים אותנו בישראל, שהמשפחות לא רוצות אותנו ושגם בעוד שנה לא נחזור הביתה. הרגשתי שיש לי עוד יום ועוד יום לשרוד. לא אכלנו, היינו חלשים מאוד ואפילו התעלפתי פעם אחת כשקמתי. נשברתי פעם אחת ובכיתי, בשבוע האחרון כבר לא היה לי כוח. הוא הוסיף וסיפר כי ביום שחרורו הוא הופרד מיוסי, אביה של בת זוגו. אין שמחה גדולה כל עוד יוסי עדיין מוחזק שם. אנשים לא יודעים איזו התעללות הוא עובר, התנאים בשבי נוראיים. כל יום מרגיש כמו נצח, שוברים אותך מנטלית ופיזית. יש לשחרר את כל החטופים במהירות האפשרית.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חברת הכנסת שלי טל מירון. בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום 410 ימים בשבי, ואחינו ואחיותינו בידי מפלצות החמאס. שירי ביבס, עובדת בהנהלת החשבונות ולפני זה טיפלה בילדי קיבוץ ניר עוז, נחטפה מביתה בניר עוז עם שני ילדיה הקטנים, אריאל בן הארבע והתינוק כפיר, שנחטף כשהוא בן תשעה חודשים בלבד, עוד לא למד ללכת ולדבר. שירי נראתה בסרטון כשמבטה אימה צרופה, והיא עוטפת ומגוננת על שני ילדיה שראשיהם הג'ינג'יים חשופים. ירדן, בעלה, נראה בסרטון אחר כשהוא מובל בידי מחבלים לרצועה, ולאחר מכן נראה בסרטון מהשבי כשהוא חי ומתחנן על חייו ועל משפחתו. מצלמות המחבלים תיעדו את הפריצה לבית של משפחת ביבס. המחבלים פרצו את הדלת במברגה. ירדן סימס לאחותו: פרצו לנו הביתה, זה מרגיש כמו הסוף, אני מת מפחד. אני עם אקדחים, והם עם נשקים אוטומטיים. הוריה של שירי, יוסי ומרגיט סילברמן, נרצחו בידי מפלצות החמאס. את משפחת ביבס מוכרחים להחזיר הביתה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. חברת הכנסת שלי טל מירון, ואחריה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להקריא את עדותה של עלמה אור, בת 13 מבארי, שנחטפה מביתה עם אביה ואחיה ושוחררה ב-25 בנובמבר 2023: במשך 50 ימים לא ישנו בלילות. הרעיבו אותנו בימים, התעללו בנו, גרמו לנו לתחושה שלא רוצים אותנו בישראל – אימה של אור, יונת, נרצחה ב-7 באוקטובר ואביה, דרור, עדיין חטוף. אתה לא יודע באיזו התמודדות להתרכז. אתה חושב על מישהו אחד ומרגיש לא נעים על הבן אדם האחר. יש הרבה יותר מדי. זה לא מרגיש כאילו הזמן עבר, כאילו עבר רק שבוע; ויש אנשים שממשיכים את החיים שלהם כרגיל, אבל לנו אין באמת חיים עכשיו. על אלו המוחזקים עדיין בעזה, אמרה אור כי הם לא תמיד היו חטופים – הם היו בני אדם, והם עדיין בני אדם. בנימה אישית אני רוצה לספר: אני בחרתי את העדות של עלמה כי אחד הדברים שאני אזכור כל ימי חיי זה את ההלוויה של אימא שלה. אני הייתי בהלוויה של יונת אור בקיבוץ פלמחים, קבורה זמנית. ואני לא אשכח את התמונה של בנה הבכור, יהלי, שהיה שי"ן-שי"ן ובמקרה לא היה בבית באותה שבת. הוא עמד שם בהלוויה לבדו. אימא שלו נרצחה, אבא שלו ושני אחיו נחטפו לעזה. התמונה הזאת שלו עומד שם בהלוויה, זה לעולם לא יעזוב אותי. לימים הגעתי לשבעה של אביו, שנודע לנו שגם הוא נרצח, וראיתי שם את עלמה ונעם, האחים החטופים ששבו. זה סיפור אחד מני רבים, אבל זה ילך איתי תמיד. זה רק כדי להזכיר לכולנו שאנחנו חייבים להחזיר אותם כמה שיותר מהר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה ילך איתנו תמיד. תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. כעת – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה, כבוד היושב-ראש. 410 ימים למלחמה, 101 חטופים וחטופות עדיין נמקים בשבי החמאס. אני מבקשת להקריא את סיפורה של מיה שם, בת 21 משוהם, שנחטפה מהמסיבה ברעים ושוחררה ב-30 בנובמבר 2023. מיה שם נורתה בידה מטווח קצר בעת חטיפתה. כשהגיעה לעזה משכו אותה בשערה וקשרו את ידה לחתיכת פלסטיק – ככה הייתי במשך שלושה ימים. לאחר מכן הלבישו אותי ולקחו אותי לחדר ניתוח בלי משככי כאבים, בלי כלום. המנתח אמר לי: את לא תחזרי בחיים הביתה. במשך 54 ימים אחר כך היא הוחזקה בחדר קטן על מזרן מול מחבל ששמר עליה 24 שעות ביממה – העיניים שלו והפנים שלו עדיין בראש שלי. פחדתי שהוא ידפוק לי כדור בראש פתאום. זרקו לי אוכל פעם ביום. היו ימים שלא קיבלתי אוכל. האזור שהייתי בו הופצץ כל הזמן. החלונות של הבית שהייתי בו נשברו עליי. עפתי מההדף. לא שמעתי איזה שלושה ימים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר; אחריה – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת להקריא את עדותה של עמית סוסנה, אשר נחטפה מביתה בכפר עזה ושוחררה בעסקה ב-30 בנובמבר. לימים עמית העידה באו"ם שהותקפה מינית במהלך שהותה בשבי: הוכיתי קשות. כל הפנים והגוף שלי היו מלאים חבורות ונפוחים. הייתי לבד במשך כמה שבועות, וכל הזמן שמרו עליי חמושים. היה מעט מזון והחזיקו אותי בחשכה. אפילו לא הרשו לי לסגור את דלת השירותים. אחרי זה העבירו אותי לכמה מקומות אחרים. הוחזקנו בתנאים כל כך לא אנושיים. שום אדם לא צריך להיות חשוף ליחס כל כך אכזרי וחסר רחמים. להיות בשבי חמאס פירושו לפחד כל דקה וכל רגע. כשאתה בשבי חמאס הכול פשוט כל כך שביר, אתה כל הזמן על הקצה. דברים יכולים להשתבש בקיצוניות בכל שנייה. אסור לדבר, אסור לבכות ואפילו לא לנחם זה את זה כשהזמנים ממש קשים. היא סיפרה שכיסו לה את העיניים, אזקו אותה והכו אותה בקתות ורובים. לאחר מכן, אמרה, כיסו את פניה בנייר דבק; קשרו לה את הידיים ואת הרגליים ותלו אותה בין שתי ספות, "כמו תרנגולת", במילותיה. השומרים איימו לעקור לה את העיניים, ודרשו שהיא תספר להם מידע שהם האמינו שהיא מסתירה מהם. לפי סוסנה, אחת החטופות כל כך פחדה לחייה שהיא שאלה אותה אם יש משהו שברצונה למסור למשפחתה אם היא תמות. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חברת הכנסת לימור סון הר מלך; אחריה – חבר הכנסת משה טור פז.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת לשתף את עדותה של ספיר כהן, בת 29 מרמת גן. היא נחטפה בניר עוז בעת ביקור אצל משפחת בן זוגה סשה טרופנוב, שנחטף אף הוא. היא שוחררה ב-30 בנובמבר 2023. הלוואי שישוחרר גם הוא. אני רוצה לפנות לסשה. אני כל כך מחכה לו שיחזור כבר. אני כל כך פוחדת ממה שהוא עובר שם, כי כל הגברים החזקים אלה הגברים החלשים שם. אלה האנשים שעוברים הכי הרבה ייסורים. כל יום יכול להיות שאנחנו מאבדים עוד ועוד חטופים כי הם לא יכולים להישאר בתנאים האלה. הם פשוט לא יכולים להמשיך לחיות ככה, וצריך להחזיר אותם הביתה עכשיו. העלו אותי על אופנוע, ובדרך תושבים בעזה עמדו עם מקלות, צרחו וזרקו עליי סיגריות. ניסיתי להגן על עצמי במהלך השבי. היו ימים שלא ידעתי אם אצליח לשרוד. המנהרות שיש שם זה דבר מטורף. תודה לאלוהים שניצלתי, ואני מקווה שהמדינה תחזיר את החטופים ואת החטופות שנשארו שם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז; אחריו – חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים פונות אליי משפחות חטופים ואומרות לי: קינלי, מה יהיה? 410 ימים – מה עשינו? מה לא פעלנו ומה לא עשינו עד עכשיו שאפשר לעשות? ואמרתי להם, בכנות – יש רק דבר אחד: בחודשיים האחרונים קורה אחד השינויים הדרמטיים בפוליטיקה הישראלית של הדור האחרון; קבוצת הציונות הדתית – המגזר, לא המפלגה – פונה ואומרת: אנחנו לא מוכנים להמשך המצב הזה עד עכשיו; אנחנו לא מוכנים שהאחים שלנו ימותו ואחרים ישבו ולא יהיו שותפים בנטל. אמרתי להם: תראו, השינוי הזה קרה מעצמו. אף אחד לא פיתח אותו, אף אחד לא דחף אותו. אין לכם ברירה – תפנו אל הלב היהודי של המפלגות החרדיות, של המפלגות הציוניות הדתיות. אין ערך יותר יהודי מפדיון שבויים. בהיסטוריה היהודית יהודים עשו הכול כדי לשחרר אנשים מהשבי. כשזה עמד – החיים עכשיו מול סיכון אחר כך – עמדת פוסקי ההלכה, כולל הרב עובדיה בדורנו, הייתה חד-משמעית: העבירה שברי שהיא עכשיו גדולה מהסיכון של "שמא". תפנו אל היהדות – שם צריך להיות השינוי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אתמול בשעות הלילה המאוחרות נשרף הרכב של ראש עיריית רהט. זאת העיר הערבית השנייה בגודלה בישראל. וזאת לא פעם ראשונה שהרכב של ראש העיר מאוים. גם לפני כמעט חודש ירו על הרכב שלו, וציפינו ממשטרת ישראל לעשות מעשה ולתפוס את האנשים, את משפחות הפשע שמנסות להשתלט על העיריות והמועצות בחברה הערבית. זה רק מעיד שכנראה אין הרתעה של משטרת ישראל על ארגוני הפשע. ומה שאנחנו אומרים: המשטרה ושר המשטרה הם חזקים על חלשים – חלשים על משפחות הפשע. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת חוג'יראת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: יום לציון 80 שנה להכרזת מרד האצ"ל על הבריטים. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עמית הלוי לפתוח את היום המיוחד.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, ובעיקר אתם, מפקדים וחיילים גיבורים חברי ברית חיילי האצ"ל, בוגרי תחנות המשטרה הבריטית, בוגרי ליל הרכבות, בוגרי משרדי הבולשת, שדות התעופה, משטרת רמת גן, מלון המלך דוד, כמובן בוגרי כלא עכו, והעיקר – בהקשר שאנחנו מציינים היום בכנסת, כפי שציינו, ועכשיו במליאת הכנסת – בוגרי המרד; בוגרי אותו יום קדוש, ז' בשבט תש"ד, 1 בפברואר 1944, היום שבו מנחם בגין הכריע בדרכו של מי שהוא כינה אותו מורו ורבו, אכן מורנו המופלא זאב ז'בוטינסקי, היום שבו הוא הכריע למען ריבונות מלאה וחופשית – לא אוטונומיה בחסות בריטית, חברותיי וחבריי לכנסת, לא קהילה באישור הפריץ, לא הרעיונות שהשמיע ראש ממשלתנו הראשון דוד בן-גוריון בוועדת פיל – ריבונות מלאה, עצמאות מלאה של עם חופשי בארצנו. זאת הייתה התביעה היסודית, הראשונית, של מייסד התנועה הציונית בנימין זאב הרצל. זאת הייתה התביעה של ז'בוטינסקי, שבגללה הוא פרש מההסתדרות הציונית בשנות השלושים, וזאת הייתה התביעה הפנימית של מנחם בגין באותה הכרזת מרד, הכרזה שנעשתה אחרי הרבה מאוד שנים של הבלגה, הרבה מאוד שנים של שיתוף פעולה, או תקופה ארוכה של שיתוף פעולה – בגלל המלחמה – עם השלטון הבריטי. למרות כל שיתופי הפעולה של השלטון הבריטי עם האויבים שלנו, למרות כל העלמת העין מכל קיני הטרור של חאג' אמין אל-חוסייני, שאותו הם מינו בכסילותם למופתי של ירושלים, למרות שהאימפריה הבריטית בגדה בצורה הכי גסה במנדט שניתן לה בסן רמו, מעלה בהצהרת בלפור – למרות כל אלו, האצ"ל הבליג עד אותו יום, עד 1 בפברואר 1944, כשמנחם בגין הבין שאם אנחנו לא נתבע את ריבונותנו, את עצמאותנו, לא נוכל לקיים פה את חיינו הלאומיים במולדת שלנו. אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, שלושה מעקרונות המרד, אני חושב, כמו ההמנון של בית"ר – ששמתי לב שאתה שר אותו בעל פה וגם, כמוזיקאי מחונן, ללא זיוף – ששרנו כאן לפני שעה: בית"ר, הדר ותגר. בית"ר, כיוון שבית"ר הנלכָּדה – כמו בהמנון – כמו יודפת ומסדה, הן מייצגות את הזכות ההיסטורית שלנו כאן, הזכות התנ"כית, את יסוד הצדק של הרעיון הלאומי שלנו. ז'בוטינסקי הגדיר אותו כרעיון הכי צודק מהתנועות הלאומיות, הרעיון הכי צודק. הרעיון הלאומי של התנועה הציונית, זה הצדק שבלעדיו כל כוח יתפוגג – שאי-אפשר להשתמש בכוח. כמו שאמר מנחם בגין: אנחנו כאן קודם כול בכוח הזכות, ולא בזכות הכוח. ולכן, הדבר הראשון זאת הזכות ההיסטורית, התנ"כית. וכמה היא חסרה היום. אני אומר כבר עכשיו את מה שרציתי לסיים בו: כמה ביום הזה, ציון 80 שנה להכרזת המרד של בגין, כמה היא חשובה היום. כמה התביעה הזאת לריבונות מלאה, לא לקהילה, לא לאוטונומיה – ואני אומר את זה כמי שמשתתף בישיבות הוועדה והרבה פעמים מרגיש שיש לנו יותר ניסיון בגלות מאשר במדינה, וזה עדיין בעוכרינו. אנחנו לא מתנהגים כמו מדינה ריבונית באופן מלא, והדבר הראשון שעליו נשענת מדינה ריבונית זה על הזכות ועל הצדק. וכשאנחנו לא תובעים את הצדק, כשהנציגים שלנו עומדים בהאג ולא אומרים קודם כול: עזה היא מולדתנו; קודם כול – אפשר לדבר אחר כך, רוצים לעשות משהו אחד, משהו אחר – קודם כול את תביעת הצדק, לומר קודם כול: אנחנו הצודקים. אחרת, באים אלינו אנשים ואומרים לנו: תראה, בסדר, רצחו, טבחו, אבל יש שני צדדים. הצדק נמצא בצד אחד. האמת היא אחת ולא שתיים, ולכן זה היסוד הראשון. היסוד השני הוא ההדר, הכבוד.

מאיר כהן (יש עתיד):

גם אצ"ל לא אמרו "עזה היא מולדתנו", ואני מומחה לאצ"ל. לא אמרו.

עמית הלוי (הליכוד):

ודאי שאמרו. בוודאי.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא אמרו מעולם. לא תמצא שום ציטוט.

עמית הלוי (הליכוד):

From the river to the sea Israel will be free.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, לא, לא – – –

עמית הלוי (הליכוד):

בזכות הזאת, התנ"כית, לא הייתה שום שאלה, לא מהגבולות התנ"כיים, מאיר, לא מהגבולות התנ"כיים.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מסכים איתך שאנחנו – אני מסכים שאנחנו – – –

עמית הלוי (הליכוד):

ואם אתה רוצה להזכיר את המורה של האצ"ל, זה ז'בוטינסקי, אז אתה יכול כבר ללכת לא רק לגדה המערבית אלא לשתי הגדות של הירדן – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אמרתי עזה, לא אמרתי – – –

עמית הלוי (הליכוד):

– – שכמו שאתה יודע, זו שלנו זו גם כן. הגבול הבין-לאומי תמיד היה, תמיד היה עד רפיח. תמיד, תמיד עד רפיח.

נאור שירי (יש עתיד):

מה עם הפרת והחידקל, עמית? למה אתה חושב תמיד בקטן? הפרת והחידקל.

עמית הלוי (הליכוד):

תמיד עד רפיח.

מאיר כהן (יש עתיד):

יהודה ושומרון – אתה צודק. עזה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

בואו נאפשר לחבר הכנסת הלוי לסיים את דבריו.

עמית הלוי (הליכוד):

כן. אז אני אומר, מעבר לזכות ולצדק – –

נאור שירי (יש עתיד):

לא, הוא אמר – – –

עמית הלוי (הליכוד):

– – ככה גם להדר, לכבוד הלאומי, וככה גם לתגר. לתגר, כלומר אנחנו פה בכוח הזכות, אדוני היושב-ראש, אבל אם לזכות לא יהיה כוח, אם לצדק לא יהיה כוח, הוא יירמס. ולכן, ברוך השם, כשיש לנו מדינה ריבונית, כשיש לנו כלים של מדינה ריבונית, אנחנו צריכים לממש אותם כדי לבטא, כדי לממש באופן מלא את ריבונותנו. עמד פה ראש הממשלה – אני מסיים בזה, ברשותך – עמד פה ראש הממשלה אתמול וסיפר מעל הבמה שמתקשר אליו נשיא ארצות הברית ואומר לו: You are alone, הוא אומר לו: אם תיכנס לרפיח, You are alone, ואומר לו ראש הממשלה: So we will do it alone, אנחנו נעשה את זה לבד; אחרי יומיים הגיע מזכיר המדינה בלינקן, ואני זוכר את זה בזמן אמת, הוא נשלח כאילו לוודא שהנשיא ביידן אמר את הדברים בצורה ברורה, ונותן רשימה של האמברגו האמריקני, וראש הממשלה נתניהו אומר לו: אז אנחנו נילחם בציפורניים. אני חושב שזה אחד הרגעים, לפחות במלחמה הזאת – שיש לי הרבה ביקורת עליה ואפשר להילחם בה ביתר תגר – אבל העמדה הזאת של ראש הממשלה מבטאת, מהדהדת גם את הדרישה הזאת לריבונות. כפי שהוא אמר בקבינט – מישהו אמר לו: אנחנו תלויים בחימושים בארצות הברית. ענה לו ראש הממשלה: החימוש הכי חשוב שלנו זה היכולת שלנו לפעול באופן עצמאי. אם יש משהו ביום הזה שבו אנחנו מציינים את 80 שנה למרד – זה לחזור על הדברים המובנים מאליהם: בית"ר והדר ותגר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

על כל מעצור ומצר. תודה רבה לחבר הכנסת הלוי. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת שלי טל מירון, וגם לציין שמכבד אותנו בנוכחותו שלמה גולדהור, יושב-ראש ברית חיילי האצ"ל בן ה-94. נאחל לך, שלמה, אריכות ימים, עוד הרבה ימים טובים, ארוכים, בבריאות טובה ובנחת. בבקשה, חברת הכנסת שלי טל מירון.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מכובדים יקרים ביציע, אנחנו מציינים היום 80 שנה לרגע חשוב ומכונן בהיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל, 80 שנה להכרזת מרד ארגון האצ"ל על שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. ודווקא היום, ביום הזה, אנחנו מציינים 410 ימים מאז פרצה המלחמה הזאת, ובראשית דבריי חשוב לי מאוד להזכיר את אחינו ואחיותינו שנמצאים עדיין בשבי מפלצות החמאס בעזה, 101 אחים ואחיות שלנו שעדיין שם. ההכרזה הזו לא הייתה רק צעד של התנגדות אלא קריאה לחירות, לקרב על עצמאותנו. האצ"ל פעל בשנים הקשות של המנדט הבריטי תחת דיכוי כבד ואווירה של רדיפה, ולחם למען זכותו של העם היהודי לשוב למולדתו, תוך שאיפה להקמת מדינה ריבונית ובבניית עתיד בטוח לבניו ובנותיו. האצ"ל לא נרתע מלפעול לעיתים בדרכים נועזות וקשות כדי לשבור את כבלי השעבוד ולפתוח את שערי הארץ לפני פליטי השואה. אחד האירועים הזכורים ביותר בהיסטוריה של האצ"ל הוא הפיצוץ במלון דוד המלך ביולי 1946. פעולה זו, שהייתה חלק מהמאבק בממשל המנדט הבריטי, התמקדה במפקדה של שלטון המנדט בירושלים. מטרתה הייתה לאותת על נחישות היישוב היהודי במאבקו לעצמאות. למרות הביקורת הרבה שהושמעה על הפעולה, היא סימנה רגע חשוב של התנגדות והתקוממות מול המנדט הבריטי, וסייעה להאיץ את תהליך ההכרה בזכותנו להקים מדינה עצמאית עד היום. האצ"ל הוכיח אז שבשעת מבחן עלינו לפעול באומץ ובנחישות למען עתידנו, בדיוק כמו בתקופה הזאת, בתקופת חיים זו, שבה כולנו מתמודדים עם הנורא מכול. עדיין 101 מבני עמנו נמצאים בשבי החמאס בעזה, חפים מפשע, אזרחים כמוני כמוכם, ובהם ילדים, נשים, קשישים, שמוחזקים בניגוד לכל חוק בין-לאומי, רחוקים ממשפחותיהם ומבני עמם. המאבק לשחרורם הוא לא רק חובה מוסרית אלא גם ביטוי לאחדות הלאומית שלנו, לערבות ההדדית שעליה הוקמה מדינת ישראל. כפי שהאצ"ל חתר להחזיר את השליטה על גורלנו לידי העם היהודי, כך גם אנחנו מחויבים להחזיר את כל החטופים היקרים אלינו בחזרה הביתה למשפחותיהם. כפי שבאותם ימים חשוכים ידע האצ"ל לגלות אחריות ולבצע את הנדרש עבור העם היהודי למטרה אחת משותפת כדי ליצור חזון אחד ברור, כך גם עלינו לעשות היום. זוהי לא משימה של קבוצה אחת או מגזר אחד, זוהי משימתו של כל עם ישראל, מקצה לקצה. ואני כמובן קוראת מכאן לממשלת ישראל ולכל הגורמים הרלוונטיים לדבר לעשות הכול, אבל הכול, כדי להשיב את אחינו ואחיותינו מהשבי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

שלי טל מירון (יש עתיד):

חשוב רק במשפט אחד לציין, 80 שנה אחרי, את המנהיגים והלוחמים שעמדו בראש הארגון והובילו את מאבק החירות של עמנו. כמובן, בראשם עמדו מנחם בגין וזאב ז'בוטינסקי, מנהיגים נועזים בעלי חזון, לצד דמויות מופת כמו דוד רזיאל, מפקדו הראשון של האצ"ל, ויעקב מרידור, שהנהיג את הארגון ברגעי משבר. מנהיגים אלה, יחד עם אלפי לוחמים ולוחמות אמיצים, היוו את עמוד השדרה של המאבק להקמת מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל. הם הוכיחו שבאומץ, במסירות ובאמונה עמוקה בצדקת הדרך ניתן לשנות את מהלך ההיסטוריה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עודד פורר לשאת את דבריו. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, ציון ימים מיוחדים זה איזשהו רגע שבו אנחנו מסתכלים לאחור כדי להבין מה אנחנו יכולים ללמוד בימים האלה ממה שהיה בעבר. לציין 80 שנה להכרזת מרד האצ"ל על הבריטים – אירוע חשוב שאני חייב לומר שיש לו חלק נכבד ביכולת שלנו לחיות כאן במדינה עצמאית וריבונית – אי-אפשר בלי כל התהליכים שעברו על היישוב באותה העת. כל הוויכוחים, כל המלחמות – וברוך השם, במלחמות היהודים העם הזה מצוין. את זה אנחנו עושים נפלא. דווקא בתקופה הזאת – ואני אומר את זה לחבריי שיושבים מימין ומשמאל – צריך לחזור לדוקטרינה שקבע מי שהיה מנהיג האצ"ל, מי שהכריז את המרד, מנחם בגין. וכשהולכים לספרו של מנחם בגין "המרד", יש בו הרבה מאוד פסקאות ששווה לקרוא אותן, אבל אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולהקריא קטע אחד ממה שהוא כותב על מלחמת האחים: הבריטים התנבאו כי עם סילוק שלטונם תפרוץ מלחמה בין הערבים ליהודים. הדבר היה תלוי בהם, בבריטים, והמלחמה הזאת פרצה. אך הבריטים התנבאו והתנחמו בסתר ליבם כי עם עוזבם את הארץ תתלקח מלחמת דמים בין היהודים עצמם. הדבר לא היה תלוי בבריטים והמלחמה הזאת לא פרצה. "שני גורמים הצילו את האומה מאסון המלחמה הפנימית: ראשית, לא חינכנו את לוחמינו לשנוא את יריביהם, אף על פי שיריבינו חינכו את חבריהם לשנוא אותנו. שנאה חד-צדדית היא איום לשלמות האומה, שנאה הדדית מביאה למלחמת אחים. ואנחנו לא שנאנו. כל פעם שראינו את גילויי השנאה אלינו – נדהמנו. התיתכן שנאת אחים כזו? שאלנו את נפשנו ולא העלנו על הדעת כי 'שם' נאמר שאין אנו אחים. גם בימי הרדיפות הנוראות קראנו לנוער שלנו לא לשנוא אלא לזכור כי עוד נעמוד בחזית אחת עם אחינו המוטעים נגד אויב משותף. לא ייפלא אפוא כי בבוא היום לא היסס צד אחד לירות בנו ולירות אפילו בפצועינו, ואילו הצד השני, ידו לא התרוממה אפילו להפנות ולהפעיל נשק נגד... אח". מנחם בגין, כששאלו אותו איך ירצה שיזכרו אותו, אמר שהוא לא רוצה שיזכרו אותו על הרבה מאוד דברים גדולים שהוא עשה כראש ממשלה, אלא על ההחלטה שלו כמפקד האצ"ל על אלטלנה לא לירות בחזרה ולמנוע מלחמת אחים, ובפירוש זו צוואתו: מלחמת אחים – לעולם לא. אז אם אנחנו מציינים היום 80 שנה להכרזה על מרד האצ"ל, ואני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, המקום שלי במליאה – אני יושב במרכז. אני רואה את הצד הזה ואני רואה את הצד הזה, ואני שומע את ההשתלחויות כשעולים לכאן – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

ישבנו פעם יחד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ישבנו שנינו אחד ליד השני. אני שומע את ההשתלחויות של אלה שעולים לכאן מכל הצדדים, ושאף אחד לא יבוא ויגיד: הצד השני הוא הלא-בסדר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

זה הכי קל.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני אומר את זה לחברים שלי באופוזיציה ולחברים שלי בקואליציה, ויש לי חברים גם בקואליציה. אתם עומדים על הדוכן הזה ונלחמים על אמונתכם, מדם ליבכם. אחד מאמין בדבר אחד, אחד מאמין בדבר אחר. תניחו את השנאה ההדדית בצד. יש דבר אחד ברור: כולנו יחד צריכים להילחם יחד כנגד האויב המשותף, והאויב הזה נמצא מחוץ לגבולות ישראל. וכשאני אומר "כולנו יחד" – כולנו ביחד: דתיים, חילוניים, עירניקים, קיבוצניקים, מושבניקים. אדוני היושב-ראש, בדיוק כמו שבטנק בצפון ובטנק בדרום היום יושבים מכל גוני הקשת הישראלית – אגב, גם לא יהודים, גם דרוזים יושבים שם, גם אחרים – אנחנו צריכים לזכור את הצוואה הזאת היום. מלחמת אחים – לעולם לא.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח על הדברים החשובים, חבר הכנסת פורר, אחי. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אנו מתכנסים כאן היום כדי לציין את יום האצ"ל, יום שבו אנו זוכרים את גבורתם של לוחמים עזי נפש, שבמאבקם חסר הפשרות סללו את הדרך להקמת מדינת ישראל. במאבקם זה הם ידעו היטב שהקמת מדינה קשה, אך קיומה קשה עוד יותר. גם אז, כמו היום, היו מי שביקשו להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים אך הדבר לא עלה בידם. אותם גיבורי חיל נלחמו והקימו את מדינת ישראל נגד כל היגיון ונגד כל הסיכויים. וכדבריו של מנחם בגין, מפקד האצ"ל וראש ממשלתנו: "מקץ שנים רבות של מלחמה במחתרת, של רדיפות ועינויים, עינויי גוף ונפש, מתייצבים לפניכם המורדים במלכות הרשע כשברכת הודיה בפיהם ותפילה למרום בלבד. הברכה היא זו שאבותינו בירכו ביום חג ומועד, הברכה היא זו ששפתותיהם דובבו על פיר חדש. והן חג במשכנותינו; ופרי חדש ורך עולה לנגד עינינו. המרד העברי של השנים תש"ד–תש"ח הוכתר בהצלחה. המרד העברי הראשון, אחרי התקוממות החשמונאים, שנסתיים בניצחון. שלטון השעבוד של בריטניה בארץ מולדתנו הוכה, עורער, פורק וסולק. קמה, תוך מלחמה דמים, תוך מלחמת כיבוש, מדינת ישראל. נסללה הדרך לשיבת ציון המונית. הונח היסוד – רק היסוד הונח – לעצמאות עברית ממשית. נסתיים שלב אחד – – – של מלחמת השחרור העברית, שמטרתה הנצחית להחזיר – – – את עם ישראל כולו לארץ מכורתו ולהחזיר את ארץ ישראל – את ארץ ישראל כולה – לעמה בעליה. "ואם נזכור כי מאורע כביר זה קם והיה אחרי 70 דורות – 70 דורות – של פיזור, של פירוק נשק, של שיעבוד, של נדודים בלי סוף ורדיפות בלי קץ; אם נזכור כי הדבר קם והיה בעצם תקופת ההשמדה הטוטלית של היהודי באשר הוא יהודי; אם נזכור כי המעטים שוב ניצחו את הרבים שקמו על ישראל לכלותו והוא יכול להם, אזי אף על פי – – – שלא תמה כוס הייסורים של אימהותינו – –" – סליחה, אני אמשיך מפה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לאט-לאט, הכול בסדר, אם תצטרכי עוד כמה שניות, תקבלי.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תודה רבה. "– – וילדינו, הזכות בידינו והחובה עלינו להודות, מתוך הכנעת הלב, לצור ישראל וגואלו על הניסים והנפלאות שעשה עמנו בזמן הזה, כמו בימים ההם. ועל כן, בכל ליבנו ובכל נפשנו נאמר היום, היום הראשון להשתחררותנו מעול השיעבוד הבריטי – ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. "קמה מדינת ישראל והיא קמה 'רק כך': בדם, באש, ביד חזקה ובזרוע נטויה, בייסורים ובקורבנות, אחרת לא הייתה יכולה לקום. והינה, בטרם תספיק המדינה להקים את מוסדותיה התקינים, היא נאלצת להילחם – או להוסיף להילחם – בתוקפנות האויב השטני – – – ואכן, אחים בציון, לנו קשה, הוי, מה קשה, היה להקים את מדינתנו. היו דרושים עשרות דורות של נדודים מארץ שחיטות אחת למדינת פוגרומים שנייה. היו דרושים גירושים ומוקדים ומרתפי עינויים – – – היו דרושות אזהרות – שלא נשמעו – של נביאים וחוזים; היה דרוש עמל של דורות חלוצים ובונים והייתה דרושה התקוממות מורדים, מוחצי אויב, עולי גרדום, נודדי ימים ומדבריות כדי שנגיע עד הלום, עד קיבוץ שישים ריבוא עברים במולדת, עד סילוק שלטון הדיכוי הישיר, עד הכרזת העצמאות בחלקה של המולדת, שהיא כולה שלנו, כולה שלנו. "קשה היה להקים את מדינתנו, אבל בוודאי יהיה עוד יותר קשה לקיים את מדינתנו. סבונו גויים גם סבבנו, והם רוצים להכחידנו מגוי. ואותו משעבד, שהוא גם מורו של היטלר וגם תלמידו, אותו משעבד נוכל שהוכה על ידינו במישרין, מנסה עדיין להכותנו בעקיפין; להכותנו ולהכניענו בעזרת שכיריו, מדרום, מצפון וממזרח. על כן עומדת מדינתנו בת היום בלהבות המלחמה. על כן יסוד ראשון לקיום חרותנו הוא הניצחון, הניצחון המלא במלחמה המשתוללת עתה בכל רחבי הארץ". חבריי, נאומו של מנחם בגין ביום קום המדינה מהדהד ומפעם גם היום, שעה שמדינת ישראל מתמודדת עם אויבים אכזריים המבקשים להכות בנו שוב ושוב, להשמיד את החלום הציוני ולגדוע את תקומת העם היהודי בארצו. אך כפי שבגין אמר, הרוח היא שקובעת. הרוח, רוח האמונה שהובילה את לוחמי האצ"ל לעמוד מול בריטניה האדירה, היא אותה הרוח שמובילה אותנו היום, שמובילה את לוחמינו מול אויבינו הסובבים והצרים עלינו במלחמת הקיום. גם היום אנו עומדים באחדות, באמונה ובנחישות מול אותם כוחות רשע. גם היום אנו נעמוד איתן, ננצח ונמשיך לבנות את ארצנו בידיים אמיצות ובלב מלא אמונה בצדקת דרכנו. יהי זכרם של לוחמי האצ"ל ברוך, ויהי חלקנו עימם, לוחמים למען עתיד של ביטחון, צדק וגאולה לעם ישראל בארצו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן, תודה רבה. ואני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, היום אנו מציינים 80 שנה להכרזת מרד האצ"ל על הבריטים, ציון דרך היסטורי שלא ניתן להמעיט בחשיבותו במאבק של העם היהודי על עצמאותו. הכרזת המרד באה על רקע תקופה קשה ומורכבת, שבה העם היהודי בארץ ישראל נאבק על עתידו, כשברקע ממשלת המנדט הבריטי הגבילה את עליית היהודים והקשתה על התבססות היישוב היהודי. מרד האצ"ל סימן שינוי מהותי באסטרטגיית המאבק הלאומי – מעבר מפעולות מחאה והתנגדות פסיבית לעמדה נחושה ופעולה אקטיבית מול שלטון זר. ההכרזה על המרד לא הייתה צעד פשוט אלא ביטוי לאומץ לב ולתעוזה בלתי רגילה של לוחמי המחתרת, אשר פעלו מתוך תחושת שליחות עמוקה ואמונה בזכות ההיסטורית של העם היהודי לשוב לארצו ולהקים כאן מדינה עצמאית. לוחמי האצ"ל, ברוחם הנחושה ובאמונתם בצדקת הדרך, הקריבו את חייהם למען חירות העם ומימוש חזון הציונות. פועלם תרם תרומה ייחודית ליצירת הלחץ שהוביל לשינוי היסטורי, להכרזת מדינת ישראל. יום זה מזכיר לנו את גבורת הנוער והלוחמים, שפעלו מתוך הקרבה אין-סופית, ואת הערכים שהנחו אותם: נחישות, מסירות ואהבת המולדת. אדוני היושב-ראש, ברגע זה אני רוצה להזכיר גם את אחי מקסים, זיכרונו לברכה, לוחם גולני, שנלחם על שחרור מוצב החרמון. אחי מקסים, זיכרונו לברכה, נלחם ונפצע בניסיון הראשון לכבוש את מוצב החרמון. הוא נפצע וביקש מבית החולים להשתחרר. הוא אמר: אנחנו חייבים להשלים את העבודה. הוא השתחרר, חזר לגולני, ובניסיון השני הוא היה בין הלוחמים הנועזים ששחררו את מוצב החרמון במבצע קינוח. ופה אנחנו רואים בעצם איזה נוער מדהים היה לאורך כל הדורות, איזו נחישות ואיזו הקרבה הייתה להם. לימים הוא נהרג במובלעת הסורית. אנחנו רואים פה מה האצ"ל, איזו נחישות הייתה להנהגה הראשונה שהעם הזה זכה בה להגיע לציון. בזכותם ובזכות רבים כמותם אנו עומדים כאן היום בכנסת ישראל הריבונית, חופשיים ובטוחים במדינה יהודית משגשגת. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

בן כמה היית כשאחיך נפל?

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

שמונה. ואיציק נהרג כשהייתי בן 13.

היו"ר אמיר אוחנה:

יהי זכרו ברוך. יהי זכרם ברוך. תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. לפיכך, אני מתכבד להזמין את השר שלמה קרעי לסכם את הדיון מטעם הממשלה. גם חבר הכנסת לוי הוא אח שכול שאיבד שניים מאחיו. בבקשה, השר קרעי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, ותיקי האצ"ל היקרים, כנסת נכבדה, אנו מתכנסים כאן היום לציין פרק מפואר בתולדות עמנו, 80 שנה למרד האצ"ל בשלטון הבריטי, מרד שנחקק לעד בדפי ההיסטוריה כנקודת ציון מרכזית במאבק על עצמאותנו הלאומית. מרד האצ"ל, בהנהגתו האמיצה של מנחם בגין, היה מופת של עמידה עיקשת, נחישות ואמונה בצדקת הדרך. את ניצוצות ההשראה למאבק הזה הדליק מי שהיה המפקד העליון, אבי התנועה הרוויזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי לא היה רק מנהיג, הוא היה מחנך, הוגה חזון ופורץ דרך. הוא הנחיל את ערכי הריבונות, החירות והעוצמה הלאומית שהיו ליסוד שעליו עמד האצ"ל במאבקו, יסוד שעליו אנו ממשיכים לבנות את עתידנו גם היום. אני גאה לעמוד כאן היום כחלק מתנועה הממשיכה את דרכו של זאב ז'בוטינסקי, דרך של מחויבות עמוקה לעם, לארץ ולמורשת היהודית. לוחמי האצ"ל לא היו רק לוחמים במובן הצבאי, הם היו סמל לרוח היהודית. צעירים חדורי שליחות, שלחמו לא מתוך חובה אלא מתוך אמונה עמוקה בצדקת מאבקם ובזכותו הנצחית של העם היהודי על ארצו. הם עמדו מול כוחות עדיפים בהרבה, מונעים מאהבת הארץ, ממסירות לעם ומהבנה שאין חירות ללא מאבק. המרד הזה לא היה רק פעולה צבאית, הוא היה הכרזת עצמאות רוחנית, ביטוי לעמידה גאה מול כוחות זרים ולשאיפה לחירות, ריבונות ועצמאות. ממש בימים אלו אנו קוראים בפרשות השבוע על אבי האומה אברהם אבינו, שנקרא גם אברהם העברי בשל עמידתו הבלתי-מתפשרת על אמונתו.

היו"ר משה סולומון:

איתן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, נכון. הוא מעבר אחד של הנהר, וכל העולם כולו מן העבר השני. ומי כמו לוחמי האצ"ל יודע ששני הצדדים שלנו הם. כך, לוחמי האצ"ל כללו צעירים אמיצים וחדורי תחושת שליחות, אשר פעלו מתוך אהבת העם והמולדת, מתוך ערבות הדדית ואמונה בצדקת הדרך, בגאון והדר. הם לקחו על עצמם סיכונים אדירים ועמדו מול כוחות גדולים, מתוך הבנה שעתיד העם היהודי בארץ ישראל ומחוצה לה תלוי בנחישותם ובכוח עמידתם. היום אנו עומדים שוב למבחן במלחמת התקומה, במלחמה על עצם קיומנו. אנו רואים את אותה רוח גבורה ואת אותה תעוזה שפיעמה בלוחמי האצ"ל בוערת כיום בלוחמי צה"ל, אלה המגינים על מדינת ישראל בחירוף נפש, בעוצמה ובגבורה עילאית, יחד עם יתר כוחות הביטחון. המורשת שהותירו לוחמי האצ"ל ניכרת עד היום בנחישות חיילינו ובשאיפה הבלתי-מתפשרת להבטיח את ביטחון עמנו ומולדתנו. כפי שמרד האצ"ל סימל את תחילת סופה של תקופת המנדט הבריטי, כך נבטיח אנו היום, להבדיל, את סופו של שלטון הטרור ונמשיך להבטיח את חירותו וביטחונו של העם היהודי בארצו. 80 שנה אחרי אנו חיים את חזונם של לוחמי האצ"ל. מדינת ישראל עצמאית היא התגשמות חלומם של ז'בוטינסקי, בגין וכל אותם לוחמים אמיצים שלא נרתעו מכוחו של האויב ולא חששו לשלם את המחיר. מכאן, מעל בימת הכנסת במדינה היהודית והריבונית, אני מצדיע לכם, ותיקי האצ"ל, בשם העם כולו. בזכותכם ובזכות הרוח שהנחלתם אנו עומדים היום כעם גאה, חזק ועצמאי. אני רוצה לסיים בתפילה לשובם של לוחמינו הגיבורים עטורים בכתר ישועה ובעטרת ניצחון, יחד עם יקירינו הנמצאים בשבי, שבימיכם ובימינו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח, ובא לציון גואל. תודה.

היו"ר משה סולומון:

אמן. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

כעת נעבור לנושא הבא על סדר-היום, נושא חשוב מאוד: יום זכויות הילד. אני מזמין את חברי חבר הכנסת אלי דלל, יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, לפתוח את היום המיוחד הזה. בבקשה. לרשותך חמש דקות.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן היום ביום הבין-לאומי לזכויות הילד כיו"ר הוועדה לזכויות הילד בתחושת גאווה ואחריות עמוקה. גאווה על ההישגים המשמעותיים שהשגנו בשנתיים האחרונות בקידום זכויות הילד במדינת ישראל, ואחריות להמשך המחויבות שלי ושל הוועדה לעתיד ילדינו. לפני כחודשיים הופיעה משלחת ישראל בראשות מנכ"ל משרד המשפטים מר איתמר דוננפלד בפני ועדת האו"ם לזכויות הילד בז'נבה והציגה את הדוח התקופתי המשולב החמישי והשישי של מדינת ישראל. אני שמח לבשר לכם כי הוועדה הבין-לאומית הכירה בשורה ארוכה של הישגים משמעותיים שהובלנו יחד בשנים האחרונות. הרב הראשי של צה"ל לשעבר, הרב יעקב פנקס, אמר: הדרך היחידה להגן על ילדינו היא להקשיב להם. והיום קיימתי כמה ועדות. באחת הוועדות כינסתי עשרות ילדים בגילי שש עד 17, ישבנו בוועדה ורק הקשבנו לילדים. זה היה דבר נפלא, כמעט שעתיים. זה פשוט להקשיב לילדים. יש לנו ילדים מקסימים, נוער מעולה. נתתי למשרדי הממשלה בסוף להגיב, אבל היה חשוב להקשיב לכל הילדים, עשרות ילדים, אחד-אחד. ממש, זה היה מרגש מאוד. אלה היו ילדים שבעצם פונו, אלה ילדי מפונים. לכן בראש ובראשונה חוקקנו שורה של חוקים מתקדמים, המגינים על זכויות ילדינו, החל מחוק חסיון ראיות בהליכים פליליים הנוגעים לעבירות מין ואלימות במשפחה, דרך חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות, ועד לחוק המועצה לגיל הרך וחוק האומנה לילדים. תיקנו את חוק זכויות התלמיד, את חוק עבודת נשים, את חוק עדות קטין ואת חוק הסיוע המשפטי – את כל החוקים האלה – במטרה להבטיח הגנה מיטבית על זכויותיהם של ילדי ישראל. בדחיפה של קודמתי בתפקיד הוקמו היחידה הממשלתית לתיאום זכויות ילדים ונוער וועדת המנכ"לים הייעודית, המתכללת את כל הפעילות הממשלתית בתחום. יצרנו תוכנית חומש שאפתנית, הנקראת תקאדום – התקדמות – שתפעל עד שנת 2026 ותקדם את זכויות הילד בכל המישורים. אך ההישג הגדול ביותר שלנו הוא ביצירת שינוי תודעתי, תפיסתי ומהותי. הטמענו את העיקרון שטובת הילד חייבת להיות שיקול מרכזי בכל החלטה מינהלית או שיפוטית או חוק הנוגעים לילדים. כפי שאמר ראש ממשלת ישראל לשעבר דוד בן-גוריון: הילדים הם הפנינים היקרות ביותר שלנו. הצוואה הזאת והעיקרון הזה מנחים את כולנו בכל צעד, מרמת החקיקה ועד לרמת היישום בשטח. אני גאה במיוחד בכך שהצלחנו להגדיל את המשאבים המוקצים לילדים במצבי סיכון ומוחלשות ולקדם מדיניות המבטיחה שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה במדינת ישראל. אך אל לנו לנוח על זרי הדפנה, אדוני היושב-ראש. לצד ההישגים המשמעותיים עוד רבה הדרך לפנינו. היום חיים במדינת ישראל כ-3.3 מיליון ילדים ובני נוער מגיל לידה ועד גיל 18, שליש מהאוכלוסייה במדינה. אנו מחויבים להמשיך ולפעול במרץ לקידום זכויותיהם, תוך שיתוף פעולה הדוק עם כל הגורמים הרלוונטיים – משרדי הממשלה, החברה האזרחית, עמותות והקהילה בין-לאומית. אני מאמין כי כל ילד זכאי לסביבה בטוחה, תומכת ומאפשרת, שתאפשר לו לממש את מלוא הפוטנציאל שלו. אני מאמין כי חינוך איכותי וערכי הוא המפתח לעתיד טוב יותר, ועלינו להשקיע את מרב המאמצים על מנת להבטיח לכל ילד וילדה בישראל חינוך טוב, איכותי, ערכי, ללא הבדל דת, גזע, מין, לאום, מוצא או כל מעמד אחר, וגם לא מיקום גיאוגרפי. אני קורא לכולם להתגייס למאבק שלנו בוועדה כדי להילחם בכל תוקף בתופעות מגונות של אפליה, חרמות, אלימות ופגיעה בזכויות הילד. קידום זכויות הילד הוא משימה לאומית, והיא מחויבת מתוקף חתימתה של ישראל על האמנה הבין-לאומית לזכויות הילד. היום, ציון היום הבין-לאומי לזכויות הילד, אני קורא לכולנו להתחייב מחדש למשימה חשובה זו. גם ביום הזה אני לא יכול ולא רוצה להתעלם מהשנה האחרונה, שנה מהקשות בתולדות מדינת ישראל, שנה שבה ישראל נמצאת במערכה קשה בכמה חזיתות. ביום 7 באוקטובר נפגעו באחת זכויות הילד ביישובי הדרום: הזכות לחיים, הזכות לחירות, הזכות של ילד להתפתח ולגדול עם הוריו, הזכות להיות מוגן מפני כל סוגי האלימות, הגופנית או הנפשית. הזכות לחינוך, הזכות להגנה מפני חטיפה. לצד האירועים הקשים מנשוא שחוו ילדי עוטף עזה ביום הנורא מכול, התעשתה ממשלת ישראל ופינתה את הילדים למקומות מוגנים, הקימה מסגרות חינוך, שילבה תלמידים במערכות קיימות ודאגה לפעילות רווחה. הכנסת מצידה עקבה ופיקחה מקרוב על פעולות הממשלה. כך, הוועדה בראשותי הקדישה את רוב ישיבותיה בשנה האחרונה לפיקוח על הטיפול בילדים מפונים, מדרום ומצפון, על שירותי החינוך שהם מקבלים, על הסיוע הנפשי והפעילות הרווחתית שלהם הם זכאים, על השלכות המלחמה על נוער בסיכון, על זכויות הילדים שהוריהם במילואים חודשים ארוכים ועל זכויות הילדים שנותרו יתומים בשל המלחמה. בצער ובכאב גדול אני אומר שהמדינה עדיין לא קיימה את המחויבות הגדולה שלה להשיב את הילדים כפיר ואריאל ביבס מהשבי, כמו גם את יתר החטופים הנוספים. היום, כשאנו מציינים את היום הבין-לאומי לזכויות הילד, אנחנו חייבים להמשיך ולהסתכל קדימה. הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בראשותי תמשיך להוביל את המאבק למען עתיד טוב יותר לכל ילדי ישראל, תוך הקפדה על יישום מלא של עקרונות האמנה הבין-לאומית לזכויות הילד. כיו"ר הוועדה אני מחויב באופן אישי להמשך עבודה לשיפור, לכידות ולהעמקת המאמצים. נשיא מדינת ישראל לשעבר מר שמעון פרס ז"ל, אמר: אם אינך מאמין בילדים, אתה אינך מאמין בעתיד. לסיום, אני מאמין בהם כל מאודי, ולכן אני מתחייב להמשיך ולפעול ללא לאות לקידום זכויותיהם של הילדים בישראל. ילד הוא ילד. בואו נפעל יחד בנחישות, ברגישות ובאחריות כדי להבטיח שכל ילד וילדה בישראל יזכו לעתיד הראוי להם, עתיד של הגשמה, של צמיחה, של כבוד וערכים ובעיקר של תקווה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת לדוברים: חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה, לרשותך חמש דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפתח דבריי נזכיר שגם היום, 409 ימים מתחילת המלחמה, יש לנו שני ילדים בשבי ועוד רבים אחרים שחזרו, ואנחנו צריכים לראות ששלומם יחזור להיות טוב. הם סובלים מהרבה מאוד מצוקות בעקבות ישיבתם בשבי החמאס. היום, ביום הבן-לאומי לזכויות הילד, אנחנו צריכים לדבר על הנוער שלנו, נוער שחי במציאות בלתי אפשרית, נוער של מדינת עולם ראשון שמתמודד עם צרות של מדינות עולם שלישי. בחודשים האחרונים מוצגים נתונים בוועדת הכנסת על תלמידות ותלמידי ישראל בזמן מלחמת חרבות ברזל, והנתונים מזעזעים. 45% מהנוער בישראל מעידים שהם סובלים מסימפטומים נפשיים. מעל מחצית מבני הנוער מדברים על מצוקה נפשית ולא פונים לעזרה. אתמול התקיימה שיחה עם יושבת-ראש מועצת התלמידים רוני קמאי, והיא נשאלה: אם היו לך שלוש דקות לדבר במליאה ביום זכויות הילד, על מה היית מדברת? היא ענתה: על בריאות הנפש של ילדים וילדות ועל היעדר מענה נפשי מצד מערכת החינוך. התשובה שלה מזכירה את סיפורו הקשה של מנחם מנדל בולטון בן ה-12, סיפור כואב בלב, שמראה איך פגיעה רגשית ונידוי חברתי יכולים לגרום למוות, ואדוני היושב-ראש, יצא לי לספר כאן בכנסת, גם מעל בימת מליאה זו, על חרם שאני עברתי כשהייתי תלמיד בבית ספר יסודי. כשמסתכלים על מבוגר שנמצא כבר במלוא שנותיו, קשה לדמיין את אותו ילד שעובר חרם בעצמו. אז מנחם סיפר שמכיתה ד' הוא סבל מחרמות מבני כיתתו, מהצקות ומהעלבות קבועות בבית הספר בשעות הצוהריים. לפני כחודשיים הוא הלך לאירוע בר-מצווה של אחד מבני כיתתו וגם שם סבל מנידוי חברתי, מהשפלות ומעלבונות מחברי הכיתה. הוא יצא מהאולם, התיישב בספסל התמוטט ומת. הלב שלו לא יכול היה להכיל את הכאב. על פי הנתונים, כל ילד שישי בישראל עובר חרם. 82% מהילדים הם קורבנות לאלימות מילולית. מחציתם לא יספרו על כך למורים או להורים שלהם. מה שהציל אותי, דרך אגב, היה מורה אחד ששם לב. הנתונים שהתגלו במחקר בישראל מדברים על כך שישנה היום עלייה של 50% בצריכת האלכוהול – השנה מ-18.9% ל-28.3%. אדוני היושב-ראש, ילדים צריכים מסגרת. נער צריך מקום שבו הוא ירגיש שייך ויוכל לפרוק. המחקרים מראים שילד שנחשף לתכנים קשים במדיה נמצא בסיכון של פי 6 ומעלה להשתתף בבריונות ברשת ופי 4.7 לשתות שתייה מופרזת. פעילות חברתית וספורטיבית יכולות להשפיע לטובה – וכאן אתם שומעים את נימת קולו של חברי חבר הכנסת סימון דוידסון, שהדברים כאן הובלו על ידו. פעילות כזו מונעת הידרדרות לסמים ואלכוהול ועוזרת לנערים ונערות למצוא מסגרת מקבלת, תומכת. ודווקא עכשיו, דווקא השנה, כשיש את הצורך הגדול ביותר בפעילויות ספורט וחינוך בלתי פורמלי; דווקא עכשיו, כשצריכים את המסגרות האלה יותר מתמיד, מקצצים בפעילויות שלהן בתקציב. ההשלכות על הקשיים הנפשיים של הנוער שלנו הן אדירות. יש לנו היום דור פוסט-טראומטי. אנחנו נלחמים על המדינה, אבל מדינה היא לא רק שטח וגבולות, מדינה היא קודם כול האנשים שחיים בה, הילדים שגדלים בה. אם לא נדאג לעתיד ילדינו, לא יהיה לנו בשביל מה להגן על המדינה. אדוני היושב-ראש, בציון היום הבין-לאומי לזכויות הילד אני קורא לממשלה: אל תקצצו בעתיד הילדים. תחזירו את המסגרות, תחזקו את מערכות התמיכה הספורטיביות והחברתיות. הילדים שלנו זקוקים לנו יותר מתמיד. אסיים את הנאום עם דבריו של סבו של מנחם בולטון, הנער המקסים שלקה ומת בעקבות חרם: "אני פונה להורים" אומר הסב, "זה הילד שלכם. אל תקומו בוקר אחד ותגידו: לא ידענו שהוא כזה. שבו איתו, דברו איתו, תשאלו אם יש ילד שהוא פחות אוהב, איך זה מתבטא? מה הוא עושה בנדון? יש ילד שאחרים מציקים לו? תבדקו – – –" בבית: "האם אתם מדברים רעה באנשים אחרים, מזלזלים בהם, מחשיבים אותם פחות? הילד שלכם רואה ועושה – – – אל תשאירו את האחריות אצל האחרים". תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. בהחלט דברים חשובים, שמצילים נפשות רבות. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, בבקשה, לרשותך חמש דקות.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר, מכובדיי כולם, נושא הילדים בכלל ונושא זכויות הילד בפרט הוא נושא חשוב ביותר עבור כל אחד ואחת שיושבים כאן, וכמובן גם לי, כאב לחמישה ילדים וכשליח ציבור, כחבר כנסת. אדוני היושב-ראש, הילדים הם לא רק ההמשכיות שלנו אלא גם ההשתקפות של ההשקעה שלנו, ההשקעה הפרטית שלנו, כל אחד בביתו וכשליחי ציבור – בחברה כולה. ככל שנחשיב אותם, את הילדים והילדות, לא רק כאנשים של מחר אלא גם כאנשים היום, כך נפנים את החשיבות של הילדים ובני הנוער. חברים, מצער שהאימפקט, התגובה של הטבח מיום 7 באוקטובר לא פסחה גם על הילדים ועל בני הנוער. אדוני, כמה נתונים שמסרה המועצה לשלום הילד, שחברי משה הזכיר וציין את חלקם קודם: כשני-שלישים מהילדים מפחיתים יציאה מהבית או נמנעים מיציאה מהבית בגלל המצב הביטחוני. כ-40% מהילדים סובלים מעצבנות, הפרעות בשינה וחוסר שקט. מחריד. חברות וחברים, כאשר ילד נמצא במצוקה המשפחה כולה סובלת וחווה צער ועוגמת נפש. אגב, חברים, אני אציין שילד לפעמים לא יודע להביע את המצוקה שלו. אנחנו נתקלים בתופעות שהילד או הילדה בשקט יום, יומיים; אנחנו מאשימים את המצב, אבל בעצם עובר עליו מן משבר, משברון. חברות וחברים, אנחנו כשליחי ציבור חייבים להיות קשובים לרחשי הציבור, בדגש על התקופה הלא-פשוטה שבה אנו נמצאים. אני מבקש לנצל את הבמה הזאת ולציין את אותם ילדים וילדות יתומים, שלעיתים אין להם משענת לפרוק שם את רגשותיהם. המדינה, באמצעות המוסדות שהיא מפעילה ותומכת בהם, חייבת לספק להם משענת לפרוק את רגשותיהם. המדינה חייבת לפעול בנושא הזה וליתן להם את המעט שהורה בחייו מעניק לילדיו. עלינו לזכור שילדים וילדות בכל מקום – בנהריה, בקריית שמונה, בפזורה הבדואית, בתל אביב – ילדים הם ילדים, בכל מקום. תודה, אדוני.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. תודה רבה. כעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, הייתה פה – אינה נוכחת. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. לרשותך חמש דקות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד ח"כ אלי דלל, אני חייבת לציין את פועלך ואת הרגישות שלך לכל הסוגיות, וגם של כל אלה שנאמו לפניי. אני גם מצדדת ומחזקת את האמירה שבאמת ילד הוא ילד, ערכים אי-אפשר לחלק, ולכל ילד מגיעות הזכויות הבסיסיות, אם זה בחינוך, אם זה בקורת גג, אם זה באוכל, אם זה בבית ספר, בכל דבר. לא צריך לשאול את עצמנו מאיפה הילד הזה, לאן הוא שייך. אבל, ויש פה אבל אחד גדול, לצערי הרב, אנחנו יודעים בוודאות שבפריפריה החברתית הגיאוגרפית של מדינת ישראל – קודם כול נדבר על מה שקורה כאן. יש לנו קרוב ל-900,000 ילדים שחיים מתחת לקו העוני. מרביתם הגדול של אותם ילדים, האחוז הגדול הוא מתוך החברה הערבית ומתוך המגזר החרדי. זה אומר דרשני. לא רק זה, יש לנו אחוז די גדול יחסית – ישראל היא מהראשונות במדינות ה-OECD לגבי השמנת יתר. השמנת יתר זה עתיד לא טוב, לא בריא לילדים שלנו. זה אומר מחלות לב, זה אומר מחלות לחץ דם, זה אומר חיים לא בריאים, וזה אומר עוד משאבים שצריך להשקיע כאילו כדי לרפא. לכן יפה שעה אחת קודם. לכן חשוב מאוד מכאן, מהמקום שאתה נמצא בו, כבוד היו"ר של הוועדה, להתריע כל הזמן ולנסות, כי אנחנו עכשיו לקראת תקציב חדש לשנת 2025. למרות המלחמה וכל הצרכים של המלחמה, הילדים שלנו הם היקרים מכול. הילדים שלנו הם העתיד של כולנו, ולכן חשוב להשקיע בהם את המשאבים הנדרשים, כדי לחסוך בכאב ובהתמודדויות הקשות, גם שלהם וגם של רשויות המדינה בעתיד. אי-אפשר לפסוח על התקופה הקשה החשוכה הזאת, של המלחמה הארורה, ולא להזכיר גם את הילדים החטופים של משפחת ביבס, אריאל וכפיר, שיחזרו בשלום הם וכל החטופים, בעזרת השם, ושתיגמר, שתסתיים המלחמה הזאת, שתסתיים. בכל מקום יש כאב, יש רעב, יש רצח, יש דאגות. יש משפחות שלא יודעות רגע של שמחה, רגע של נחת. אז אני חושבת שגם זה דבר מאוד חשוב לעשות לקראת השנה החדשה בשביל כל הילדים שלנו, בשביל ילדי האזור, ערבים ויהודים, ולא משנה מאיפה הם באים. אני חייבת לציין שאסור לנו גם לשכוח שיש לנו קבוצה מוזנחת ביותר, במיוחד אם אנחנו נדבר על הילדים שהם כמעט חסרי ישע במובן הזה – הילדים בחברה הבדואית בדרום, במיוחד בכפרים הבלתי-מוכרים. יש לנו אלפים של ילדים בגיל גן חובה שלא מגיעים ללימודים, שהם לא נמצאים במערכות חינוך; לא כי הם לא רוצים, לא כי ההורים שלהם לא רוצים, פשוט מאוד כי אין מסגרות בקרבת מקום שאותם ילדים יכולים להגיע אליהן בבטחה, כי אין תחבורה ציבורית. לכן חשוב גם לשים את הזרקור על זה ביום הזה. הרי מה כל המטרה לציין יום כזה או יום אחר? כדי להזכיר למי שהם בעלי ההחלטה, לקובעי המדיניות, מה צריך לעשות כדי להתעלות על עצמנו וכדי להגיד באמת שאנחנו ראויים למקום ולתפקיד שאנחנו נמצאים בו ולעשות את הדרוש. אני כבר לא מדברת על הטוב. כשאנחנו מדברים על זכויות בסיסיות זה לא עניין של טוב ורע, זה לא עניין יחסי. אני מסתכלת על זה כעל עניין של חיים או מוות. ידוע לכולנו, אם אנחנו נדבר – סליחה, כל כך לא מעניין, נכון?

היו"ר משה סולומון:

חברים, חברים, זה מפריע.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אם אנחנו קצת נחשוב על הדברים, אנחנו יודעים בוודאות שכל המחקרים בכל העולם מדברים על זה שההשקעה בגיל הראשון היא השקעה ראויה, והיא מחזירה אפילו למדינה, למדינה, פי כמה וכמה מההשקעה שצריך לשים בתחילת החיים של הילדים. אז כולי תקווה שבאמת מהיום הזה יצאו דברים טובים ואכן הם ישתקפו בתקציב הבא. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

יותר מדי כיסאות בממשלה.

היו"ר משה סולומון:

כן ירבו. בבקשה, לרשותך חמש דקות.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, שר השיכון, יו"ר הועדה לקידום מעמד הילד, זכויות הילד, מנהלת הוועדה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מציינים היום את היום הבין-לאומי לזכויות הילד כאן בכנסת. אני רוצה לומר לך שמאז פרוץ המלחמה זו פעם שנייה שאנחנו מציינים אותו, כאשר היום הזה נקבע לפני 65 שנה, והוא מבוסס על העקרונות שהוכרו באמנה הבין-לאומית לזכויות הילד, שטובת הילד היא עיקרון של אי-אפליה, הזכות להתפתחות, הזכות להשמיע קול, הזכות לחינוך, למזון, למדור, לביטחון נפשי, ויותר מכול – לביטחון פיזי. לצערי, אנחנו נמצאים במציאות שבה הזכויות של ילדי ישראל מופרות בצורה קשה, יום-יומית, ומאז 7 באוקטובר נחצו כל הקודים האנושיים שלא יכולנו אפילו לדמיין: ילדים נרצחו, נשחטו, נשרפו, נשרפו בחיים, נחטפו ונגררו לעזה. בהקשר הזה הזכירו חבריי לפניי את שני הילדים כפיר ואריאל ביבס, שצריכים להיות לנגד עינינו; התמונה של שני הילדים המתוקים האלה – תינוקות, אפילו לא ילדים – שנחטפו בעל כורחם מקיבוץ ניר עוז על ידי מחבלים ארורים, אשר גוררים אותם עם אימם, ואביהם המבועת שמוברח, נחטף על אופנוע. כפיר ואריאל היו צריכים עכשיו להיות ילדים שמשחקים בגן השעשועים או מציירים ציור או סתם משחקים בגשם. במקום זה, כמו שאמרתי, הם מוחזקים על ידי מפלצות האדם, ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלם. עופרי ביבס, דודתם, הגיעה השבוע לכנסת, ובאמת במעט הכוחות שנשארו למשפחות היא זועקת זעקה חרישית, שצריכה להדהד בבית הזה, בממשלה, אך לא רק. דיברנו הרבה, אדוני היושב-ראש, על כך שאתה עושה עבודה מסורה, פוגש את ילדי ישראל. הוועדה פתוחה לכולם, ואם יש לי צער גדול בכנסת הזאת זה שאין לי יותר אפשרות וזמן להגיע לוועדה שלך, כי אני עצמי מנהלת במקביל את הוועדה לקידום מעמד האישה. דיברנו על ארגוני הנשים ששמרו על שתיקה אחרי שהיו עבירות מין, פשעים נגד האנושות, פשעים אכזריים כלפי נשים, אונס, הטלת מומים, הפשטה, חטיפה ומה לא. אני שואלת: איפה ארגוני הילדים בעולם? איפה הם, שיודעים לזעוק בהרבה מאוד מקרים אחרים זעקה בין-לאומית? היכן הם נרדמו? אני רוצה לומר להם שבמקום שבו הם שותקים כשחוטפים לנו ילדים – בסוף יכול להיות שהילדים שלהם הם שנחטפים. מי שנכנע לטרור, מי שנכנע למפלצות אדם, שלא יחשוב ושלא יגיד שלו זה לא יקרה או שזה לא יקרה במקומות אחרים. אז שיחסכו מאיתנו את הצביעות, ואם הם רוצים לעשות דבר מה, דבר מה שאולי יסייע, זה להמשיך ולהפעיל לחץ לשחרור הילדים האלה וכל החטופים והחטופות מהשבי. לצערי, כפי שאמרתי, הזכויות של ילדי ישראל, גם אלה שנמצאים כאן, בבית, כביכול מוגנים – הזכויות שלהם מופרות. יש ילדים שלא גרים בביתם זה למעלה משנה, לא בצפון ולא בדרום. טרור. אויבינו קמו לעשות טרור והם מפירים כל קוד של זכויות ילדים כשהם רוצחים ילדים, אין דרך אחרת להגדיר את זה. ראינו מה קרה במג'דל א-שמס, ואנחנו כל הזמן נוכחים לראות איך ילדים נרצחים על ידי מחבלים ארורים. לצערי, בזמן שבמקומות אחרים בעולם ידונו על הרבה מאוד זכויות, חלקן פריבילגיות, אצלנו אין את הפריבילגיה אלא להמשיך ולהילחם על הזכויות של הילדים שלנו, של הנשים שלנו, ולא לשתוק מול עולם צבוע. אין דרך אחרת לומר את זה. אדוני היושב-ראש, כמובן יש גם את ילדי המילואימניקים המתוקים וילדי אנשי הקבע ונשות הקבע שאנחנו לא שוכחים, שבאמת מתמודדים עם אתגר קשה. בימים אלה אני עוסקת גם בנושא נשות הנופלים, האלמנות ויתומי צה"ל, שגם להם אנחנו צריכים לדאוג כאן, מבית. חשוב לי גם להזכיר – למרות שהזמן נגמר – את היימנוט קסאו, הילדה הקטנה, שעכשיו היא כבר בת עשר, שנחטפה מצפת. זה צריך להיות כל הזמן בחדשות, כי ילדה בת תשע לא נעלמת ככה סתם. האדמה לא בולעת אותה ככה סתם. אתה וגם אני היינו בדיונים, גם חסויים. לצערנו הם לא מיצו את כל הכלים שיש לרשותם. אני יכולה לומר לך: מעבר למעקב שצריך לעשות, ועושה גם חבר הכנסת עודד פורר בוועדת העלייה והקליטה יחד איתנו, אני גם רוצה לשאת תפילה שהיא תשוב בהקדם הביתה יחד עם כל שבויי ישראל. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אמן. תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה, לרשותך חמש דקות.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אלי דלל, יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, אני חושב, היום אנחנו מציינים את היום הבין-לאומי לזכויות הילד, וזה יום מאוד חשוב. אני מאמין שבכל חברה טובת הילד היא מעל לכול. אני רוצה גם לומר שילד הוא ילד ולא משנה מה הזהות הלאומית שלו או איפה הוא חי. ביום חשוב זה אני רוצה לדבר דווקא על הילדים השקופים בנגב, שלצערי ממשלות ישראל – גם הנוכחית – לא רואות אותם. כבוד שר השיכון, אני פונה אליך באופן ישיר: ביום חשוב זה כשאנחנו מציינים את יום זכויות הילד, אני רוצה לפנות אליך כשר הממונה על הבינוי והשיכון, ולצערי הרב, גם על ההריסות בנגב. בתקופה האחרונה אתה מוביל מדיניות שאתם מתגאים בה, שאנשים – הורסים את הבתים שלהם. תאר לעצמך ילד מהמגזר שלך, מהחברה שלך, שאתה מאלץ את ההורים שלו להרוס את הבית, והוא חוזר מבית הספר – ואין בית. הזכות לקורת גג היא זכות בסיסית לכל ילד ולכל אזרח. לצערי בשנה האחרונה, תחת המשמרת שלך כשר הבינוי והשיכון, בחברה הערבית הבדואית בנגב אתה רק הורס להם, ואתה משאיר ילדים – אני לא ממציא דברים. כולם יודעים, גם יושב-ראש הוועדה אלי דלל היה בביקור וראו את הדברים, הורסים את הבתים ומשאירים את הילדים ללא קורת גג. זו פגיעה ישירה בזכות הבסיסית. הדבר הזה לא נעשה רק לגבי הבתים. כמעט כל הזכויות הבסיסיות – הזכות לחינוך, הזכות לבריאות, הזכות למים, הזכות לחשמל – בכפרים הלא-מוכרים בנגב הזכויות האלה, כבוד היושב-ראש, נמנעות מהילדים. הממשלה, רשות ההסדרה לבדואים, משתמשת בילדים הערבים הבדואים בכפרים הלא-מוכרים בנגב כבני ערובה. היא מונעת מהם חינוך, היא מונעת מהם שירותי בריאות, היא מונעת מהם חשמל, היא מונעת מהם מים, כדי ללחוץ על האנשים ולנסות לרכז אותם. בשנה האחרונה ניסיתי בכל דרך לספק להם את שירותי הבריאות, את שירותי החינוך. עד שתהיה הכרה בכפרים הלא-מוכרים אנחנו מנסים לקדם מרכזי שירות, לתת את השירות הבסיסי לילדים האלה, אך לצערי הרב, מי שמטרפד את מרכזי השירות, את שירותי החינוך, ומונע מהילדים האלה – היא הרשות להסדרת הבדואים, ובעיקר השר הממונה שיקלי. ביום חשוב זה – הזכות לחינוך, כבוד היושב-ראש, היא זכות בסיסית ואנחנו צריכים לפעול יחד. אי-אפשר לסבול מצב שכמעט שנתיים, לפי נתוני משרד החינוך, כ-5,000 ילדים בגיל שלוש עד חמש ללא מסגרת חינוך. מי שמבקר בכפרים הלא-מוכרים ומבקר בבתי הספר רואה את התנאים, התת-תנאים שיש שם. אי-אפשר לקיים תהליך חינוך ומערכת חינוך ולדאוג לילדים האלה בתנאים האלה. דבר נוסף: לפי דעתי, הממשלה מפקירה את הילדים האלה גם בזמן מלחמה. בכל הכפרים הלא-מוכרים, בכל בתי הספר של מערכת החינוך, של משרד החינוך, אין אפילו מטר אחד של מיגון. בכל מערכת החינוך הערבית הבדואית בנגב אין חדר מיגון או מקלט אחד לילדים האלה. בשנה האחרונה הילדים האלה שילמו מחיר, גם באל-באט, גם באל-פורעה וגם במקומות אחרים. לכן ביום חשוב זה אני חושב שהגיע הזמן – כי ילד הוא ילד, אם הוא ערבי או אם הוא יהודי, ומגיעה לו הזכות לחינוך, לבריאות; מגיעה לו הזכות להתקיים בכבוד; מגיעה לו הזכות להתפתח כמו שאר הילדים. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. אם כן, אני מזמין את שר השיכון יצחק גולדקנופ לסכם, לתת את תגובת הממשלה בשם שר הרווחה. בבקשה, אדוני השר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אשיב בשם שר הרווחה מר יעקב מרגי. חבריי חברי הכנסת, בטרם אסכם, לא ניתן שלא להזכיר ביום מיוחד זה את היעדרם של 101 החטופים, בהם ילדים וילדות, המטיל כבר 410 ימים צל כבד עלינו ועל כלל החברה הישראלית. אנו מחזקים את המשפחות הללו בתקופה קשה זו. ובכן, אודה בראש ובראשונה לחבר הכנסת אלי דלל על תכלול יום מיוחד וחשוב זה. שנית, יום זכויות הילד הוא הזדמנות להביט קדימה ולשאול את עצמנו: מה נוכל לעשות כדי להבטיח שכל ילד וילד בישראל יגדל בסביבה תומכת ומעצימה? כיצד נוכל לספק לילדים את החינוך הטוב ביותר, את הטיפול הרפואי הנדרש ואת ההגנה מפני כל סוג של פגיעה?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה הורס להם את הבתים, ואתה רוצה לתת – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

התשובות לשאלות הללו הן המטרה שלנו.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה משאיר אותם תחת כיפת השמיים.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

רווחתם של ילדי ישראל עומדת לנגד עינינו תמיד. אנו – זאת אומרת משרד הרווחה – מספקים שירותי טיפול לילדים בסיכון ותמיכה למשפחות במצבי משבר – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

תתייחס לילדים שאתה הורס להם את הבתים, תתייחס.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

– – שירותי חינוך מיוחדים, טיפול נפשי וסיוע בהתמודדות עם מצבי חירום.

היו"ר משה סולומון:

לאפשר לשר לסיים את דבריו.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

שיתייחס לדברים שאמרתי.

היו"ר משה סולומון:

הוא מתייחס, תן לו להחליט למה להתייחס.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

בשנים האחרונות הרחיב – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

למה הוא לא מתייחס?

היו"ר משה סולומון:

אני קורא אותך בקריאה ראשונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

למה הוא לא עונה לי?

היו"ר משה סולומון:

הוא יענה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

בשנים האחרונות הרחיב משרד הרווחה משמעותית את סל השירותים שלו, והושקעו משאבים רבים בפיתוח תוכניות ייחודיות, כגון תוכניות למניעת אלימות במשפחה, תוכניות לקידום שוויון הזדמנויות לנשים, פיתוח תוכניות למעבר של אנשים עם מוגבלות לקהילה, שותפות פעילה של המשרד בחקיקת חוק האקלים לרווחתם העתידית של ילדינו, ותוכניות להתמודדות עם ההשלכות של המלחמה האחרונה שנכפתה עלינו. המלחמה הזו יצרה מציאות מורכבת ומאתגרת עבור ילדים רבים. משרד הרווחה פועל ללא לאות כדי לספק מענה לצרכים המיוחדים של ילדים שנפגעו מהמלחמה. בין היתר, פיתח משרד הרווחה תוכניות ייעודיות לסיוע נפשי לילדים, תוכניות לתמיכה במשפחות שנקלעו למצבי משבר, וגם תוכניות לשיקום קהילות שנפגעו ומענים ומעטפת לילדים שחזרו מהשבי. משרד הרווחה הקים בתחילת המלחמה מועדוניות במלונות המפונים, זאת, מתוך צורך שעלה מהשטח לספק לילדים מסגרת על מנת לאפשר להוריהם הפוגה לטפל בכל הקשור לפינוים למלונות. המענה פותח עבור הילדים במלונות, לעבודה איתם כדי לפנות את ההורים וכדי לסייע להם בהכלת אירועים טראומטיים, ולתת להם מענים משלימים לחינוך, כאשר הפעילויות לילדים הותאמו לגיל הילד או הנער. כעת אבקש, ברשותכם, לפרט את המענים שניתנים על ידי משרד הרווחה. בתחילת המלחמה הוקם במשרד הרווחה והביטחון החברתי אגף ייעודי לתכלול המענים ותוכניות הסיוע לנפגעי המלחמה ולמשפחות החטופים והשבים: אגף חרבות ברזל. כמו כן, הוקם צוות משימה בין-משרדי לתיאום הטיפול בילדים ונוער שנותרו ללא שני הורים, לא עלינו, סך הכול 23 ילדים ונוער עד גיל 18 – בהובלת משרד הרווחה ובהשתתפות נציגי משרד המשפטים, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הביטחון, הביטוח הלאומי ומשרד ראש הממשלה. מטרת הצוות ליצור ממשק נתונים מלא ומשותף אודות ילדים ונוער שנותרו ללא שני הוריהם. אנחנו רצינו ורוצים להבטיח בזה רצף טיפולי ותיאום בין כל הגורמים הממשלתיים. הצוות יצר מפת זכויות של כלל הזכויות שלהן זכאים ילדים ונוער שנותרו ללא שני הורים בעקבות המלחמה, ובוצעה עבודת מטה על מנת לזהות את הזכויות המגיעות להם מכל משרד ורשות ממשלתית. כלל הילדים והנוער שנותרו ללא שני הורים הושמו במשפחות אומנה. הוסדרו באופן מהיר הליכי אומנה זמנית אצל בני המשפחה לאחר קבלת החלטת בית המשפט בעניין, ונעשו פעולות להסדרה קבועה של מקום שהותם עד הגיעם לגיל 18. ההכרה כאומנה נותנת למשפחות מעטפת כלכלית וסוציאלית עבור הילדים. לכל משפחה המגדלת ילד או נער שנותר ללא שני הורים הוצמד עובד סוציאלי מתכלל מהמחלקה לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות, המלווה את המשפחה והילד או הנער, ומסייע במתן מענים לצרכים וגם בתיאום הקשר עם משרדי הממשלה הרלוונטיים על מנת למנוע כפילויות ועומס על אותן משפחות. כמובן שבמקביל לכך טיפלו המחלקות גם בילדים שנותרו עם הורה אחד עם מורכבות בקשר. באשר לתקנים ולתקציבים, משרד הרווחה הוסיף כ-500 תקנים לעובדים סוציאליים ברשויות המקומיות שנפגעו במלחמה או שקלטו מפונים, בעלות כוללת של מעל 137 מיליון ש"ח. המשרד העביר מאות מיליוני ש"ח לתקציב גמיש לרשויות המקומיות לסיוע לאוכלוסיות נפגעי מלחמת חרבות ברזל ולפרויקטים שונים. עוד – טיפול בילדים שחזרו מהשבי. לכל ילד שחזר מהשבי ולמשפחתו הוצמדה עובדת סוציאלית מהרשות המקומית שמלווה אותם באופן צמוד ומסייעת להם בכל צורכיהם. אנו שם עבור הילדים והמשפחות ככל שיידרש. אני רוצה להוסיף עוד כמה דברים שהמשרד עושה. משפחות אומנה – 130 משפחות אומנה פונו מבתיהן; מעני נוח"מ לנוער חרדי מנותק; מענים לטיפול בהתמכרויות נוער; מענים אינטנסיביים המספקים מענה למשך מרבית שעות היום במהלך חמישה ימים בשבוע, ומהווים חלופה למסגרת הלימודים. לצד המענה הלימודי ניתנים גם טיפולים וכן מענים תעסוקתיים ותזונתיים למי שנדרש. למשרד הרווחה יש גם את התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. מדובר בתוכנית בין-משרדית המשותפת לחמישה משרדי ממשלה בהובלת משרד הרווחה והביטחון החברתי ובשיתוף עם משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד העלייה והקליטה והמשרד לביטחון לאומי. כמו כן, שותפים בתוכניות הרשויות המקומיות ומכון ג'וינט ברוקדייל – אשלים. התוכנית החלה לפעול בשנת 2008 ונכון למועד זה פועלת ב-183 רשויות מקומיות ברחבי הארץ. התוכנית מכוונת לצמצם את היקף מצבי הסיכון בקרב ילדים ובני נוער בקהילה ואת חומרתם. שוב – תקציב התוכנית הזו עומד על 250 מיליון ש"ח בשנה כולל השתתפות הרשויות, כאשר במימון התוכנית הלאומית מופעלות בכל שנה כ-1,700 תוכניות שבהן מטופלים למעלה מ-70,000 ילדים בגיל לידה עד 18. ההמשך הוא גדול, ארוך, אבל כעת אבקש לפרט על מענים הניתנים לילדים ונוער בעלי מוגבלויות. במינהל מוגבלויות במשרד הרווחה מקבלים שירות כ-20,070 פעוטות, ילדים ובני נוער מגיל לידה ועד 21, מהם כ-18,033 מקבלים שירות במסגרות הקהילתיות וכ-2,037 ילדים ובני נוער עד גיל 21 מקבלים שירות במסגרת הדיור של המינהל – רשימה שלמה של כל השירותים הניתנים לילדים, כמו שירותי תמיכה נפשית ורגשית, מידע נגיש ומותאם, ליווי של עובדים סוציאליים, פתרונות נגישות במקלטים ובמרחבים מוגנים, אספקת חבילות מזון וציוד אישי, מתן אפשרות לילדים ממשפחות עם מוגבלויות להיעזר בשירותי תחבורה מיוחדים ומותאמים בעת הצורך לפינוי מהיר ובטוח לאזורים מוגנים יותר, הקמת קווי חירום טלפוניים ו/או מקוונים מיוחדים שבהם אפשר היה לפנות לקבלת ייעוץ תמיכה נפשית והכוונה לטיפולים, תוך מענה על שאלות של משפחת של ילדים עם מוגבלויות. מעבר לכל הנאמר, עובדי המקצוע במשרד הרווחה והביטחון החברתי מבצעים באופן שוטף חשיבה ותכנון לעתיד הכוללים: א.דיוק העבודה והתאמתה לצרכים ולהבנות המתפתחות; ב. פיתוח, הרחבה והעמקה של גופי ידע מקצועיים, מותאמים וחדשניים; ג. המשך קידום תוכניות הכשרה, ליווי ותמיכה לעובדים בשטח; ד. עבודה בין-משרדית עם הרשויות המקומיות, מינהלת החטופים, שבים ונעדרים, החברה האזרחית, האקדמיה והמגזר השלישי, לתיאום וסנכרון העבודה ומתן מענים לצרכים פרטניים ורוחביים באופן מהיר, תוך הסרת חסמים; ה. פיתוח מענים ייחודיים וחדשניים בהתאם לצרכים שעולים מהשטח ולסוגיות מקצועיות שיזוהו; ו. ימי הפוגה למשפחות החטופים והשבים וליתומי איבה מאירועי 7 באוקטובר; ז. ליווי משפחות החטופים והשבים על ידי העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות, ובניית תוכנית ליווי לכל אחד – מותאמת באופן אישי. אלה הדברים שנמסרו על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי כתשובה לכל הדברים שעלו כאן בסדר-היום. תודה רבה. כל טוב.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר.

מיקי לוי (יש עתיד):

בכל הכבוד, אדוני השר, מה עם פדיון שבויים? אתה בממשלה. תחזירו אותם הביתה. מה עם פדיון שבויים?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

כל מה שתגיד שנצטרך לעשות נעשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תתפטרו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 251), התשפ"ה–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל אייכלר – חוה אתי עטייה, במקום יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, תציג את הצעת החוק. בבקשה.

חוה אתי עטייה (בשם ועדת העבודה והרווחה):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר הבינוי והשיכון מר יצחק גולדקנופ, מכובדיי כולם, בראשית דבריי אני מברכת את חבר הכנסת אלי דלל על יוזמתו לציון היום הבין-לאומי לזכויות הילד בכנסת. אנו מציינים בימים אלו למעלה מ-400 יום שבהם ילדי משפחת ביבס עדיין בעזה, בשבי האכזרי, וכלל הילדים בישראל מתמודדים עם המלחמה ותוצאותיה, ובהם רבים מפונים. מי ייתן שנוכל להפיק את המרב ולעשות כל שביכולתנו למען ילדים אלו, דור העתיד של מדינת ישראל. בשם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת ישראל אייכלר, אני מתכבדת להביא לפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 251), התשפ"ה–2024, שהגיש חבר הכנסת אריאל קלנר. כחלק מהמאבק של מדינת ישראל בטרור הגובר על רקע מלחמת חרבות ברזל, מתוך רצון להוקיע מעשי טרור, וכדי להצהיר על אחריות ההורים להשגיח על ילדיהם לבל יבצעו פעילות טרור, מוצע לתקן את חוק הביטוח הלאומי ולקבוע בסעיף 325(ב) שבו כי בתקופה שבה ילד שהורשע בעבירת ביטחון שהיא עבירת טרור חמורה נמצא במאסר בשל הרשעתו, לא ישולמו להוריו קצבת ילדים ומענק לימודים וכן תוספות תלויים בעבור הילד – לעניין קצבת נפגעי עבודה, קצבת נכות, קצבת אזרח ותיק וקצבת שאירים – ותוספות בעבור הילד לגמלת הבטחת הכנסה או לתשלום לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום). כמו כן, בתקופת המאסר הילד לֹא ייכלל במניין ילדיו של ההורה לעניין חישוב גמלֹאוֹת כאמור. הוראה דומה לגבי ילד שהורשע בעבירות מסוימות שנדרשה לגביהן הוכחת מניע לאומני או זיקה לפעילות טרור נקבעה כבר בסעיף 325(ב) לחוק הביטוח הלאומי, במסגרת תיקון מס' 120 לחוק העונשין. בפסק דין בבג"ץ 3390/16, המכונה בג"ץ עדאלה, בית המשפט העליון קבע בשנת 2021 לגבי הוראה זו כי היא בטלה מחמת פגיעה לא חוקתית בזכות לשוויון, משום שנשללת גמלה המשולמת להורים של הילד, בשונה מהוריו של ילד שעבר עבירה אחרת. הבטלות הושעתה לתקופה של שנה ממועד פסק הדין, אך במהלך התקופה האמורה לא נקבע הסדר חקיקתי מתוקן. כעת אנחנו מבקשים לתקן עניין זה. פגם נוסף שעליו עמדו כמה מהשופטים באותו פסק דין היה חוסר בהירות לגבי זהות הגורם שיקבע אם מתקיים המניע לעבירה. כדי לתת מענה לפגם הזה, הצעת החוק שבפניכם קובעת, באמצעות תיקון ההגדרה "עבירת ביטחון" שבסעיף 326(ג) לחוק הביטוח הלאומי, כי ההרשעה שבגללה תישלל הגמלה בעד ילד שנשלח למאסר, וכן שבגללה יישלל חלק מהגמלה לפי סעיף 326(ג) האמור, היא עבירת טרור חמורה כהגדרתה בחוק המאבק בטרור – דהיינו עבירות מסוימות בחוק המאבק בטרור או עבירה שבית משפט קבע כי היא מעשה טרור כאמור בהגדרה זו. כלומר בית המשפט הוא שיקבע בפסק דינו אם מתקיימת העבירה המצדיקה את שלילת הגמלה. כמו כן, מוצע לקבוע כי ההוראות האמורות יחולו על מי שנמצא במאסר ביום התחילה של החוק או לאחריו. אומנם הייעוץ המשפטי של הכנסת העיר לפני הוועדה והמציע כי נכון היה לדעתם לגבש הסדר חלופי, ואף הציע מספר הסדרים חלופיים; עם זאת, המציע סירב לכך וביקש להותיר את ההסדר שבהצעתו על כנו, משום שציין כי יום 7 באוקטובר מהווה שינוי נסיבות. הוועדה קיבלה את עמדתו, ונותרה איתנה בעמדתה בדבר חשיבות ההסדר המוצע בהצעת החוק. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד, והוגשו לה הסתייגויות. אני מבקשת מהכנסת לדחות את ההסתייגויות, ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, המחנה הממלכתי והעבודה. קבוצת יש עתיד, מי פה איתנו? חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; מאיר כהן – אינו נוכח; קארין אלהרר; מירב – בואו נקרא את כולם, אני רואה מי לא נמצא. קארין אלהרר; מירב כהן; אלעזר שטרן. מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

כמה יש לי?

היו"ר משה סולומון:

אתה לא חייב לנצל את הכול, יש לך עד חמש.

מיקי לוי (יש עתיד):

את הכול.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אם יש לך תוכניות הערב, אני מציע שתבטל אותן.

היו"ר משה סולומון:

יש לי בכל מקרה זמן לניהול המליאה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, "לא ידענו שאפשר ככה לכאוב. לא ידענו שאפשר ככה להיחטף, להיאנס, לא ידענו שאפשר ככה להפקיר, לא ידענו שאפשר ככה למות. מה שקרה לנו בשבת ההיא חרג כל כך מגבולות הדמיון, שכבר שנה וחודש אנחנו מחפשים את המילים – – – לא – – – שיש לי את המילים המדויקות, אבל את השאלות אולי אצליח לנסח. השאלות שדחוף שנשאל. את כולן. עכשיו. "זה בעצם מה שבאתי לומר. מתוך אהבת המקצוע שבחרתי והיה לי לשליחות, מתוך אהבת המולדת הפשוטה, מתוך החיבור העמוק שלי לארץ הזו ולאנשיה, את השאלות אנחנו חייבים לשאול, גם כדי לנסות לקבל תשובות, אבל בעיקר כדי לוודא שאנחנו לא מפסיקים לשאול. כי אין תקומה למקום שבו גם השאלות מתות. כי את מה שנשבר כאן חייבים לתקן. וכדי לתקן צריך לדעת. וכדי לדעת צריך לשאול. "לכן מעשה השאלה הוא המעשה הפטריוטי בימים האלה, ולא מיותר לומר את זה. עשה את זה אבא של הדר כהן, תצפיתנית שנפלה בנחל עוז, לפני כחודש בטקס הזיכרון הלאומי, כשעמד על הבמה ואמר בקול סדוק: 'דם הבנות שלנו זועק אלינו מן האדמה – – – לא נשכח ולא נתעייף. בשארית הכוחות נדאג שהאחראים יקבלו עליהם אחריות'. ראיתי אותו עם דמעות בעיניים, והבנתי: מכל חטאי האחראים לאסון, מכל כשלי המנהיגים ששרדו את האסון, אין הסבר לחטא הסירוב להקים ועדת חקירה ממלכתית, שפשוט תשאל ותבדוק את הנורא באסונות שנחתו עלינו. כי איך אפשר להחליף שר ביטחון בזמן המלחמה, אבל להקים ועדת חקירה ממלכתית, הכלי האחד שהחוק מסדיר והציבור מפציר שיקום כדי לשאול שאלות ולקבל תשובות – אי-אפשר, גם במלאת שנה וחודש למחדל הכי גדול שהיה כאן? "בדקתי: ועדת אגרנט קמה ב-21 בנובמבר 1973, חודש וחצי לאחר שפרצה מלחמת יום הכיפורים שאותה מונתה לחקור. ועדת כַּהַן קמה ב-1 בנובמבר 1982, חודש וחצי אחרי הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה – – – ועדת אור קמה ב-8 בנובמבר 2000, חודש ושבוע אחרי שפרצו המהומות בגליל – – – ועדת שמגר קמה ב-8 בנובמבר 1995, ארבעה ימים אחרי רצח רבין, שאותו מונתה לחקור. "הסירוב להקים ועדת חקירה שתבדוק איך קרה אסון 7 באוקטובר מקטין בכל יום שעובר את הסיכוי לברר את העובדות, לחשוף את האמת ולהחזיר את אמון הציבור באנשים שמקבלים כאן החלטות של חיים ומוות. "תשאלו: למה – – – להיטפל דווקא לזה, מכל השערוריות ומופעי האטימות שמסביב? בגלל הסירוב העיקש והציני, ובגלל שהסירוב הזה לא מקרי. ובעיקר בגלל שהוא חותר תחת שני עמודי התווך שבלעדיהם לא תהיה חברה בריאה וחופשית – – – האמת היא תוצאה של בירור עובדות והסכמה שאלה אכן העובדות. והאמון – באלה שמתווכים לנו את העובדות: לפעמים זה המדען, לפעמים השוטר והחוקר, לפעמים העיתונאי". אנחנו אמורים לסמוך עליהם. את הדברים האלה כתבה אילנה דיין בטקס קבלת דוקטורט כבוד במכון ויצמן. והתוספת שלי לדבריה של ד"ר אילנה דיין – הרי נתניהו אמר בעצמו לפני כשנתיים: "כל יום שעובר בלי ועדת חקירה ממלכתית מגדיל את הסיכוי לשיבוש חקירה, תיאום עדויות והעלמת ראיות". לכן אנחנו דורשים בקול ברור וצלול: ועדת חקירה ממלכתית כאן ועכשיו. אדוני ראש הממשלה, אתה פוחד מהאמת. לא נשתף פעולה עם שום הצעת חוק מופרעת ושקרית להקים ועדת חקירה אחרת מלבד ועדת חקירה ממלכתית – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – על פי החוק. לא נרפה.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הצדק ינצח. ההיסטוריה תשפוט את כל מי שיצביע נגד. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. מירב בן ארי – אינה נוכחת; רם בן ברק – אינו נוכח. יואב סגלוביץ', בבקשה. בבקשה, לרשותך חמש דקות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול עמד פה על הדוכן הזה בנימין נתניהו ונתן לנו הרצאה מאלפת – או ניסה לתת הרצאה מאלפת – על הדלפות: איך זה שחוקרים הדלפות רק כשזה קשור אליו, וכל היתר נקיים? כמו קוזק נגזל הוא כל פעם עומד וחושב שאנחנו שכחנו איך הוא עמד על הדוכן הזה שנים רבות קודם עם מסמך שטאובר, מי שזוכר, או שדיבר על הפצצת הכור בסוריה.

גלעד קריב (העבודה):

אתמול הוא חשף – – – סודיים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתמול הוא דיבר על דברים נורא סודיים בוועדת החוץ והביטחון. מי ששכח את מצגת צוק איתן ב-2014. והוא כתב מכתב שהוא רוצה חקירה. מפאת כבודו של ראש הממשלה – או התפקיד, יותר נכון – אני לא אגיד מה אני חושב על אנשים שמשקרים, אבל ראש הממשלה אמר דברים שהם אינם אמת. אבל זה לא חדש. אתה צריך לברור היטב היטב במה שראש הממשלה הזה אומר, למצוא דבר אמת, לא למצוא דבר שקר. איזה מזל יש לכולנו שפלדשטיין עשה את הכול על דעת עצמו. מזל. איזה מזל שיונתן אוריך לא מעורב. איזה מזל שאדם שהכינוי שלו "חוסיד", שהוא על פי מיכאל שמש ישראל איינהורן, לא מעורב. איזה מזל שראש הממשלה לא ידע דבר, ואיזה מזל שפלדשטיין לא קשור אליו. איזה מזל שהוא לא הדובר שלו. איזה מזל שהוא לא פגש אותו. איזה מזל שהוא לא ישב איתו. איזה מזל שהוא לא טס איתו במסוק. איזה מזל יש לכולנו. איזה מזל שנתניהו במקרה עשה מסיבת עיתונאים על סמך פרסום בבילד; במקרה הוא ראה אותו. אם זה לא היה באמת כזה מזל גדול, שוו בנפשכם, מה היינו חושבים? היינו חושבים אולי שזה משהו מאורגן? אולי נתניהו עומד מאחורי העניין הזה? אולי כל זה קרה בגלל שנרצחו שישה חטופים, ואז פתאום מסמך – לא הודלף, לא הודלף; אולי היינו חושבים שמישהו שלח מישהו לאסוף מסמכים ספציפיים על מנת לייצר מבצע תודעה. איזה מזל שכל הדברים האלה לא קרו. איזה מזל שפלדשטיין לא מעורב. אה, לא, בעצם פלדשטיין, הבנתי שהוא עצור. אז איך זה קשור לנתניהו? זה לא קשור. הרי מייד אחרי המעצר ואחרי שאפשר היה להגיד את שמו, נתניהו אמר: אני לא קשור, הוא לא קשור אליי. איזה מזל. איזה מזל. איזה מזל שיש את פלדשטיין והוא לבד. אני אומר לך, ראש הממשלה, ואני אומר לכם, כל הכוורת שנמצאת לידו: אתם אולי חושבים שהדברים עוברים ליד העין וליד האוזן, אבל אנחנו רואים בדיוק מה קורה, ואנחנו יודעים שיש 101 חטופים בעזה במשמרת שלכם, וזה היום ה-410 שהם יושבים שם, וזה על הראש שלכם. ולא יעזור שום דבר, זה במשמרת שלכם. והנורא מכול, אתם מנהלים מבצעי תודעה כל הזמן. ומבצע התודעה החדש-ישן הוא היועצת המשפטית לממשלה. ואז אתה שומע את השר עמיחי אליהו, שזה אקסמפלר מיוחד בממשלה שלכם, השר גולדקנופ; הוא אומר היום בריאיון – ראיתי את זה: היועצת שמה את פלדשטיין במרתפי השב"כ. ואני כל חיי הבוגרים חשבתי ששירות הביטחון הכללי הוא זרוע של המדינה, וחשבתי שגם שרים הם זרוע של המדינה. אבל בממשלה הזאת שרים הם משהו מוזר. שר המורשת – המורשת היחידה שהוא מציב בפנינו כל יום, כל הזמן, היא מורשת של גזענות ושקרים. זאת המורשת. ולדעתי צריך לתקצב אותו יותר, כי הוא עושה את זה בצורה רשלנית. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. בועז טופורובסקי – אינו נוכח; מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; עידן רול – אינו נוכח. יוראי להב הרצנו, אתה בטח מוותר. בבקשה. לרשותך חמש דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – השר גולדקנופ, אני רוצה לשאול אותך: מה הסיפור של חוק המעונות? מה הסיפור של המעונות? למה אתם לא מפרסמים את התבחינים שיאפשרו להורים – – –

קריאה:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הממשלה, כן. אתה שר בממשלה. אתה כרגע מייצג את הממשלה, ואתה גם זה שדרשת להעלות את חוק המעונות.

היו"ר משה סולומון:

שר העבודה אמר אתמול שהוא מפרסם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז אני שואל למה אתם לא מפרסמים את התבחינים.

היו"ר משה סולומון:

הוא שאל עכשיו שאלה. שר העבודה אמר אתמול שהוא מפרסם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני שואל את השר גולדקנופ: למה אתם לא מפרסמים? אתה לא מכיר את האירוע. יש 70,000 משפחות צעירות – בתוכן משפחות של מילואימניקים, בתוכן משפחות של אימהות חד-הוריות – שכבר חודשיים מחכות לאלפי שקלים סיוע במימון מסגרות החינוך לגיל הרך. אלפי שקלים כל חודש. משפחות שבחלק מהן אחד מההורים במילואים כבר 250 יום, בקריסה. למה אתם לא מפרסמים את התבחינים, השר גולדקנופ?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

זה בבג"ץ, לא?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זה "בבג"ץ"? אתם הממשלה, אתם יכולים לפרסם את התבחינים אתמול, לפני חודשיים.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

נמצא בבג"ץ, נכון?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זו התשובה שלך – זה נמצא בבג"ץ?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

– – – התשובה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מבין שאתם מחזיקים את כל המשפחות שזכאיות לסיוע של אלפי שקלים במימון מסגרות לגיל הרך עד שהקומבינה של המשתמטים תסתדר. לא כך? אתה שר בממשלה. מה אתה זורק את האחריות לבג"ץ?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת הרצנו, אבל קיבלת תשובה עכשיו. אבל קיבלת תשובה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני לא קיבלתי תשובה, כי השר אומר לי – – –

היו"ר משה סולומון:

אתמול נשאלה השאלה הזו. שר העבודה אמר שהוא מפרסם. הוא אמר את זה אתמול.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז זה לא פורסם. אז זה לא בבג"ץ? השר הולך לפרסם?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

הוא – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני, השר גולדקנופ, אתה יכול להגיד: אני לא יודע. אבל תקשיב – יש עשרות אלפי משפחות שקורסות תחת הנטל הכלכלי. יש הורה אחד בבית כי ההורה השני במילואים – קונספט שכנראה זר לך – ולכן אין שני הורים בבית. הם זכאים, הם עומדים בתבחינים, רק אתם לא מפרסמים את זה. למה אתם לא מפרסמים?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אני מניח שאתה יודע את התשובה, אתה לא רוצה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אינני יודע את התשובה. יש סברה שמסתובבת שאתם מחזיקים את כל המשפחות האלה כבנות ערובה, כקלף מיקוח, עד שהקומבינה – שגם המשתמטים יקבלו.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

זה לא תשובה, זו דמגוגיה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה התשובה, אדוני? מה התשובה?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אתה יודע את התשובה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני לא יודע. אני שואל אותך. אולי תציע לי את התשובה?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

– – – ואני אסביר לך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני חושב שמגיע לציבור לדעת, אדוני השר. 70,000 משפחות – בוא.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אני הדובר? אבל אני הדובר של הממשלה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה שר בממשלה, ויש 70,000 – אני לא ארפה מהנושא הזה, אדוני השר, כי מדובר במשפחות שקורסות בגלל אלפי שקלים שמגיעים להן. הן עומדות בתבחינים. הסיוע הזה יכול למנוע את קריסתן הכלכלית. אחד מההורים במילואים כבר מאות ימים. למה אתם לא מפרסמים את זה? מה זה העניין הזה?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

זו שאלה טובה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה שאלה טובה, ומה התשובה?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אתה יודע את התשובה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני יודע את התשובה. תגיד, אתה עושה צחוק?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

– – – צחוק?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני שואל. זה לא מצחיק. אני שואל. אותי זה לא מצחיק, אדוני השר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אבל אתה שואל. אתה עושה צחוק?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני שואל אותך מה התשובה. אתה אומר לי שאני יודע. אני אומר לך שאני לא יודע, ואתה לא נותן תשובה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת, שאלת את השאלה. קיבלת תשובה. תתקדם הלאה. אין צורך לעשות את הוויכוח הזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה פשוט – – –

היו"ר משה סולומון:

שאלת שאלה. השאלה ברורה. נתן לך תשובה. ואם זה לא מוצא חן – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין, אין מילים. אני חושב שהתשובה ללמה משפחות לא מקבלות אלפי שקלים של סיוע מהמדינה והן קורסות כשאחד מבני הזוג נמצא במילואים מאות ימים – השר עונה לי: אתה עושה צחוק, ואני חושב שהוא עושה צחוק על כל המדינה, בעיקר על האזרחים שהוא נשבע לשרת. אתה שר בממשלה, אתה לא שר לעניין המגזר שבאת לייצג כאן. אתה לא חבר כנסת, אתה שר. ואני לא מצליח להבין איך יש לך את הבושה ואת האומץ לעמוד לפני חבר כנסת ששואל אותך למה ממשלתך לא מפרסמת את התבחינים ומונעת אלפי שקלים מכל משפחה – 70,000 משפחות צעירות עם ילדים קטנים, שמנסות לשרוד את התקופה הקשה הזו עם הראש מעל המים – אתה אומר לי שאני עושה צחוק? תגידי לי, אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש?

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא מתבייש.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז אני לא יודע מה התשובה. אני לא יודע. אינני יודע מה – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

למה אתה לא שואל את שר העבודה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כי שר העבודה לא יושב כאן כרגע. אתה יושב כאן, ואתה מייצג את הממשלה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אני – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ואם אתה יודע מה התשובה, אז אני אשמח, ומבקש שתשיב לי ותשיב ל-70,000 משפחות צעירות מה התשובה, מה הסיבה שבגללה הן לא מקבלות אלפי שקלים.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אז אני משיב לך. אתה לא רוצה לקבל את התשובה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אוקיי, עכשיו אתה רוצה להשיב לי.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

התשובה נמצאת אצל שר העבודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה וחרפה, בושה וחרפה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

היו"ר משה סולומון:

לפני כן, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. הודעת שר הבריאות על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אושר שקלים, יאסר חוג'יראת, טטיאנה מזרסקי, משה רוט, אחמד טיבי ואברהם בצלאל בנושא: התפרצות זיהומים עמידים לאנטיביוטיקה בבית החולים רמב"ם. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. לרשותך חמש דקות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול, איפה שאני עומדת עמד ראש הממשלה ונאם במשך 45 דקות. הוא דיבר על ביטחון, על ניצחון, מלחמת התקומה. "מלחמת התקומה" הוא קורא לזה, שם מאולץ, מנותק, כפוי, שלא משקף ולו במעט את גודל המחדל שהיה כאן ב-7 באוקטובר ואת רצף המחדלים מאז 7 באוקטובר. אז אני לא קניתי את זה. מלחמת 7 באוקטובר – כך היא תישאר בהיסטוריה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אין ויכוח. שלא יבלבל לנו עם הנרטיב החדש שלו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נתניהו נואם, ואחרי שעה אזעקות במפרץ חיפה, גוש דן, אילת. חצי מהמדינה נכנסת למרחבים המוגנים. אזרחים נפצעים, אש ברחובות, פחד, אימה. ובזמן הזה מצעד נאומים של שרים וחברי כנסת שמהללים את ראש הממשלה באין מפריע. ממשלה של מנותקים. אתמול אישה נהרגה בשפרעם – ספאא קט עואד?

קריאות:

ספאא קוט עואד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ספאא קט עואד, זכרה לברכה, מורה, אימא לילדים. היו מעט גינויים אל מול אלפי הודעות גזעניות ברשת, ששמחו במותה של אזרחית במדינת ישראל, מוסלמית, אזרחית שוות זכויות. 30 פצועים בשפרעם, עשרה פצועים במרכז, היום חמישה פצועים בצפון – הכול ביממה אחת, זוכרים?

גלעד קריב (העבודה):

תקומה, תקומה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זוכרים? ביטחון, ניצחון, תקומה. זה הביטחון שדיבר עליו נתניהו? זה הניצחון שכץ הכריז על חיזבאללה? בכל יום אזרחי ישראל חווים תופת של אזעקות, טילים, כטב"מים. אין ביטחון. ממשלה שפשוט לא עובדת. ראש הממשלה אמר אתמול: אתם הורסים חיים של אנשים צעירים. ומה עם שאר ההדלפות, ההדלפות שפוגעות פגיעה עצומה בביטחון ישראל? מה, הוא התבלבל? מי מדליף? מי מדליף מתוך הקבינט? מי מדליף מהלשכה שלו? מקור ביטחוני בכיר מודיע. אז יש שם רשת של הדלפות מכוונות לנרטיב הציבורי. אז הוא מאשים אותנו? והוא עוד אומר: מה עם החיים של החטופים והחטופות? מה עם ההדלפות בלשכת ראש הממשלה? אז ראש הממשלה הוא האחראי. הוא האחראי על המדינה, ובטח אחראי על עובדי לשכתו.

גלעד קריב (העבודה):

הוא אחראי להדלפות של הפוליטיקה הישראלית, המושחת הזה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא אחראי. אדריכל ההדלפות. אז, שוב – רק דיבורים. הרי בשם שרידות הקואליציה המקודשת שלהם הם נותנים יד לעשרות אלפים של משתמטים. כן, משתמטים משירות צבאי. אין ערבות הדדית, אין ערכים. רק תקציבים. תקציבים, תקציבים. אתם זוכרים שראש הממשלה אמר: הם שכחו מה זה להיות יהודים? זוכרים? אז מצוות פדיון שבויים זה לא מצווה? כל ישראל ערבים זה לזה – גם לא? ומה עם ואהבת לרעך כמוך? כנראה שיש כן מצוות תקציבים, משהו חדש בתורה. אתמול ראש הממשלה עומד כאן ומדבר על שלוש מטרות: חיסול היכולת הצבאית והשלטונית של חמאס, תנאים לשחרור החטופים ושעזה לא תהיה איום על מדינת ישראל. ואת מי הוא שולח לעשות תוכנית ליום שאחרי? את צבא ההגנה לישראל. צבא ההגנה לישראל צריך להכין תוכנית לשליטה האזרחית ברצועת עזה ביום שאחרי? אדוני, זה ממש לא התפקיד של צה"ל. זאת מדיניות. זאת מדינאות. זאת מנהיגות. מי שצריך לעשות את זה היא הממשלה. הממשלה צריכה לדבר על המענים השלטוניים ביום שאחרי. אז אני לא הבנתי, כנראה אנחנו רוצים לחזור לעזה והצבא נערך לשלטון הצבאי בעזה, כי אם עושים הסכם עם לבנון וחיזבאללה כשחיזבאללה עוד חי ובועט ויורה טילים ובטח לא חוסל, אי-אפשר להפסיק את המלחמה ולעצור את הלחימה בעזה כשחמאס כבר מרוסק, כתוש? יש זמן, אם יהיה משהו אפשר תמיד להיכנס שוב, אבל צריך לשחרר את החטופים, לסיים את המלחמה בעזה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

משפט אחרון, אדוני. בדבר אחד חמאס נחוש – בזה שהחטופים ישוחררו רק בעסקה ורק עם סיום המלחמה. משפט אחרון, אדוני. אז ראש הממשלה יושב מחויך וזחוח במליאה, ואפילו לא מפנה מבט אל משפחות החטופים, שזעקו כאן ביציע בכאב, והמשפחות מפונות כאחרוני העבריינים. אני התביישתי אתמול.

היו"ר משה סולומון:

נראה שזה היה קשור באופוזיציה, שעלו למעלה ויצרו את המצב הזה, אבל תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

משפט אחרון.

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נתניהו אמר שהציבור לא מטומטם – בזה הוא צדק. הציבור לא מטומטם, והוא לא יסלח לעולם על ההפקרה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. בבקשה, לרשותך חמש דקות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, השר גולדקנופ, אני עומדת כאן גם כנבחרת הציבור, גם כאזרחית חילונית וגם כאימא לבן שהתגייס לפני כחודש וישרת את המדינה בכל כוחותיו, בכל כישרונותיו, שנים רבות קדימה. השבוע נשלחו 7,000 צווי גיוס לצעירים חרדים, והתגובה הייתה בעיניי בלתי נסבלת. אנשים יצאו לרחובות בהפגנות, קריאות מתריסות: נמות ולא נתגייס. פשוט השתלחות במדינה ששולחת את מיטב בניה ובנותיה להגן על גבולותיה. החל מ-7 באוקטובר אנחנו עדים לגבורה האמיתית של לוחמי צה"ל ואנשי מילואים, שמגלים אומץ לב ונלחמים באויב. אתם יודעים, לפני שבוע ביקרתי את הפצועים בבית חולים רמב"ם בחיפה. הלב נצבט ומתמלא בגאווה בו זמנית. אנשים רבים שמו את חייהם, הכול שמו בצד – עזבו את העבודה, את העסקים, את המשפחות, ביטלו את הלימודים, חזרו מחו"ל במיוחד כדי להגן על המדינה, כדי לשרת בצבא ולהגן עלינו. מדינת ישראל עומדת בפני האיום הגדול ביותר בתולדותיה, וברור לכולנו – בלעדיהם לא יהיה מי שיגן על הבית שלנו. לעומת זאת, ישראלים צעירים, חבר'ה צעירים חרדים, שנהנים מההגנה הזאת, ממשיכים להתחמק מהחובה הבסיסית של כל אזרח במדינה דמוקרטית – להתגייס לצבא. הרי צה"ל הוא צבא העם. איך אפשר להצדיק את המציאות הזאת? איפה הערבות ההדדית? זו אינה רק סוגיה פוליטית או ביטחונית; זו פצצה חברתית מתקתקת. השוויון בנטל הוא עקרון היסוד. הגיע הזמן להפסיק את הפחדנות הפוליטית, להתעמת עם ההשתמטות ולחוקק חוקים שיבטיחו שכל אזרח תורם – אם בצבא, אם בשירות לאומי משמעותי. אתם יודעים, לא ייתכן ואנחנו לא נסכים שמדינה אחת תגן על עצמה רק בחצי כוח. הגיע הזמן לשנות את המציאות הזאת וליצור חברה שוויונית יותר. בלי שוויון אין סולידריות, ובלי סולידריות אין לנו עתיד כעם אחד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת.

נאור שירי (יש עתיד):

היא פה.

היו"ר משה סולומון:

היא פה? סליחה. הסתכלתי לשם. אם לא היית יושבת ליד נאור שירי, הייתי מזהה. בבקשה, לרשותך חמש דקות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אם אתה כבר פה, אני מנצלת את ההזדמנות, מכיוון שנושא הדיור הציבורי הוא בנפשי ובליבי, ואתמול ישבתי בוועדת הכספים כמה שעות כי חיכיתי שיגיע הסעיף שלבסוף לא הצלחנו להגיע אליו – כנראה זה יקרה בשבוע הבא. בסעיף הזה מבקשים להעביר עודפים של הדיור הציבורי לשנה הבאה לדיור הציבורי; הוא נשאר בדיור הציבורי, שזה טוב וזה חשוב, אבל התקציב הזה, בשנת 2021–2022, ממשלת השינוי תקצבה את רכישת הדיור בדיור הציבורי ב-1.7 מיליארד, וההעברה שעכשיו רוצים לבצע היא על סך מיליארד שקלים של עודפים, משמע נרכשו דירות בארבע שנים רק ב-700 מיליון. עכשיו, אני יודעת ואתה יודע שיש מעל 30,000 ממתינים בדיור הציבורי, ולכן אני אומרת, איך יכול להיות שאנחנו לא משתמשים – כשכבר יש תקציב למשהו חשוב? אני מניחה שאתה יודע שבדיור הציבורי נותרו רק 47,000 דירות, והמשמעות של רכישת דירות חדשות ונוספות, והן לא צריכות להיות חדשות אלא חדשות למאגר – הן אלף-בית של מי שהכי זקוק לו. זה דבר אחד. אני מביאה את זה לתשומת ליבך. דבר שני, יש עודפים של 640 מיליון על תחזוקת דירות בדיור הציבורי. עכשיו, אני כמי שידועה שעוסקת בזה, מקבלת מדי שבוע פניות על דירות שמוחזקות, שרמת התחזוקה שלהן כל כך נמוכה שהם גרים שם בתנאים נוראיים. הינה, אני אומרת לך, בוא תעשה איתי סיבוב בבאר שבע, תראה מה קורה שם. אני כל היום שולחת פניות.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

תביאי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אביא. לכן איך יכול להיות שיש עודפים של 640 מיליון, בזמן שאנחנו נזעקים ומתחננים שיבואו לשפץ דירות של אנשים שגרים – אנשים שבאמת אין להם יכולת לתקן, לא כספית ולעיתים לא נפשית, לתקן בעצמם את הדירות? והינה אני שוב פונה אליך ולתשומת ליבך, אנא – תידרש לעניין הזה ושים לב. למזלי נותר לי עוד קצת זמן, ואני רוצה לדבר על הדוח שיצא, איך מבחינה בריאותית החטופים הולכים לעבור את החורף, ואני רוצה לדבר דווקא על מתן צנגאוקר, שהוא במקור בכלל מאופקים. הוא נחטף יחד עם חברתו אילנה מביתם בניר עוז. הוא התכתב עם בני משפחתו מהממ"ד. בהתחלה הוא עוד ניסה להרגיע את אימא שלו, אך בהמשך הוא כתב: הם כאן, הם בבית. אני אוהב אתכם, אל תבכו. שלוש ההודעות האחרונות שלו היו "כאן". המשפחה מספרת שבשל גירושי הוריו מתן תמיד היה בוגר, בעל מוסר עבודה גבוה, תורם לפרנסת המשפחה ומסייע לאחיותיו הצעירות, מופנם, צנוע ורואה אחרים לפני רווחתו שלו. אילנה הוחזרה מהשבי בחודש נובמבר. דוח שפורסם בתחילת החודש על המצב הרפואי של החטופים מציג תמונת מצב מסוכנת. החטופים עומדים בפני חורף שני בשבי לאחר יותר מ-400 ימים של החזקה בתת-תנאים. הם סובלים מתת-תזונה כרונית, בידוד מוחלט, חשיפה לקור ומחלות זיהומיות. מערכת החיסון שלהם נחלשה באופן משמעותי, והם איבדו מסת שומן ושריר שאמורים להגן עליהם. התוצאות של מצבם הפיזי הרסניות לבריאותם. אני אפילו לא מדברת על האנשים המבוגרים. ולכן, זאת חובתנו המוסרית, זה הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעסוק בו, להחזיר אותם בימים הקרובים. השבוע הזה הולך להיות קר וגשום, ואני לא יכולה לחשוב ולשאת מה עוברים החברים שלנו, האחים שלנו והאחיות שלנו בשבי. אין דבר אחר שאנחנו צריכים לעסוק בו לפני הדבר הזה. אני כועסת עליכם, אני מתחננת אליכם, אני כבר לא יודעת מה לומר. זה לא רק בשבילם, זה בשביל כל מדינת ישראל. תנו לנו להשתקם, תנו לנו להמשיך הלאה, לנו ולכל האזרחים, להמשיך הלאה בחיים שלנו, להמשיך הלאה בשיקום. להתחיל איזשהו תהליך של שיקום, שלא יקרה לפני שהם חוזרים הביתה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז. בבקשה, לרשותך חמש דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היושב-ראש, אני חושב שאתה מכיר את מי שכתב את הדברים הבאים. קיבלתי אותם היום. שמו חמי אבנרי, משפחה מאלון שבות, משפחה עם הרבה זכויות, ילדים בצבא. והינה מה שהוא כתב בחרוזים: "מלחמת פטור מצווה מצבא", חמי אבנרי התשפ"א, 2024. אתה שומע, חבר הכנסת שירי? פני הכלב כפני הדור, חרדים עומדים בתור – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

יצא לך חרוז.

משה טור פז (יש עתיד):

זה לא שלי. ציונות דתית. – – בגין לימוד לקבל שחרור ופטור צועקים: הב הב, תן לי פטור מצו. אני ירא מן המלחמה, אני הביתה שב. ואין חתן מחדרו ואין כלה מחופתה למלחמת מצווה יוצאים מביתם ומתייצבים בצבא, להיות מגן ולהיות תוקף מול אויבי ערב, כי כך דרש פוליטיקאי, כי כך ציווה הרב. אוי אויה, שם תורה נושאים לשווא, ושלל תירוצים להשתחרר מציגים להצדיק: אני תלמיד חכם, או: אני צדיק. ואין לוחם, ואין פצוע, ואין גידם, ואין קטוע. ואין, חלילה, נופל ומת אלא שיירה ארוכה של משתמט אחר משתמט. ואין בהם אחד שנשמתו עולה השמיימה כשגופו אל קבר יורד, כי כל אחד צועק: אני חרד, אני חרד. אין פיוס, אין גיוס, אין צו, זה המצב. דבר איום, דבר נורא, זאת תורה וזו מסח'רה. אין מצפון ואין בושה, אין כבוד ואין קדושה. אין פיקוח נפש ואין נופל על קידוש השם, אך בשפע יש ויש, בשמיים ממעל ועל הארץ, חילול שם השם. אדוני היושב-ראש, הדברים קשים, אני מודה. קשים אפילו לי, שהדברים בנפשי, כמוך. אבל אני רוצה לקרוא לך משהו שפורסם היום בעיתונות החרדית, מאמר מערכת. אני לא אסיים לקרוא את כולו, אז אני אמשיך אותו בקריאה הבאה, אני מאמין. שים לב, "קיימת גם אפשרות שלישית".

גלעד קריב (העבודה):

באיזה עיתון? כדאי שנדע.

משה טור פז (יש עתיד):

חבר הכנסת שירי, אתה יכול לעזור לי? איפה זה פורסם היום?

גלעד קריב (העבודה):

ביתד נאמן או במודיע?

משה טור פז (יש עתיד):

אני חושב המודיע. חבר הכנסת גולדקנופ – – –

גלעד קריב (העבודה):

שנדע איפה הממשלה לא צריכה לפרסם.

נאור שירי (יש עתיד):

המודיע, זה לא של יתד.

משה טור פז (יש עתיד):

המודיע, היום: "קיימת גם אפשרות שלישית" – כותב מאמר המערכת בעיתונות החרדית – "בעקבות המשך ההתנכלות ללומדי תורה שתורתם אומנותם". השר גולדקנופ, אני מניח שלא הזדהית עם מה שהקראתי קודם, אולי עם זה יותר: "המספרים נזרקים בחלל האוויר, 7,000 צווי גיוס, כולל גם לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, משוגרים בימים האלה על ידי שלטונות הצבא, ירושה שהשאיר שר הביטחון המוצא לשר הביטחון הנכנס, והיא יוצאת אל הפועל לקול מצהלות האופוזיציה ותומכיה. יש הסברים על האין-ברירה; יש דיבורים על החוק שעוד יחוקק; מדברים על 'חטיבה חדשה', ועוד כיוצא בהנה. העובדות לפי שעה מדברות ומכאיבות בעד עצמן. לא שיהיה בהן כדי לעקור בחור אחד מעולמה של תורה, אבל הן קיימות. "רודפיו של הציבור החרדי מימין (לא כולם, בלי הכללות, אבל יש לצערנו לא מעט) יוצאים מנקודת הנחה שאין לציבור החרדי ברירה או אופציה ללכת עם השמאל. לטעמם בשמאל כל כך הרחיקו לכת, הן בהזיות המדיניות שלהם והן בהתנכרות שלהם לקודשי ישראל, כך שלחרדים אין בכלל אפשרות ללכת איתם. ומכיוון שכך, מותר להם, לאותם אלה מימין, להתנגח בציבור החרדי, לפגוע בבבת עינו, לומדי התורה, לבוז להשקפת עולמם, ולחרדים בלאו הכי לא תהיה ברירה אחרת. ייתכן בהחלט שיש ממש בהערכתם" – אומר מאמר המערכת של המודיע היום – "השמאל הישראלי אכן הרחיק לכת. אומנם נכון שכאשר השמאל שלט" – שימו לב – "הוא עמד בדיבורו יותר מאשר עמיתיו בימין; ואומנם נכון שאם השמאל יחתום על הסכם קואליציוני דוגמת זה שהימין חתם בעניין חוק הגיוס, הוא יעמוד מאחורי הדברים בלי לתעתע כמו שאלה הרודפים אותנו לפתע פתאום נוהגים; אבל עדיין, עמדותיו הכלליות ובפרט בענייני דת מאוד קיצוניות, והקיצוניות שלו מרחיקת לכת עד מאוד ותקשה לחבור" איתו.

היו"ר משה סולומון:

תמשיך בפעם הבאה.

משה טור פז (יש עתיד):

רק אני אסיים פיסקה ואז: "קיימת אפשרות שלישית" – אומר המודיע – "שאותה הרודפים אותנו פחות מביאים בחשבון, והיא: הציבור החרדי בהידחקו לפינה בצורה כה מבישה על ידי מי שאמורים היו להיות שותפיו בליכוד ובציונות הדתית, יגיע למסקנה שעליו להעמיק את ההיבדלות שלו ולא לחבור לא לימין ולא לשמאל – עם השמאל בגלל ההתנכרות הכה-מבישה לקודשי ישראל לצד הזיות באשר לעתיד ארץ ישראל, ועם הימין בגלל שבשעת מבחן רבים מדי מתוכו אינם עומדים בדיבורם, מפנים עורף ומצטרפים לרודפים". המשך יבוא.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. הוא חשב לוותר, מה אתה אומר לו "יאללה"?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא מוותרים.

היו"ר משה סולומון:

לוותר זה לא בלקסיקון של נאור שירי. בבקשה, לרשותך חמש דקות תמימות.

נאור שירי (יש עתיד):

תמימות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה שנייה להצטרף לספורט הלאומי החדש, בואו נאשים את גלי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

גלנט אשם.

גלעד קריב (העבודה):

שעשועון: בוא נאשים את גלי.

נאור שירי (יש עתיד):

אגב, אני לא אצטט אותו במדויק, אבל היום ראיתי סרטון בטוויטר, או שמא נאמר X. אגב, שמעתם שיש אפליקציה חדשה, Bluesky, שמעתם? זה כאילו מנכ"ל של טוויטר – לא משנה, לא נכניס אתכם לעוד מדיה חברתית, גם ככה אנחנו ב-overflow. היום ראיתי סרטון של האופוזיציונר המדהים בצלאל סמוטריץ' בשנות הקורונה – אולי זה יעניין אותך, חבר הכנסת טל. עלה לפה סמוטריץ', הוא היה קצת יותר לוחמני, אני חייב לומר, עם הרבה פחות שיערות שיבה, והוא צעק ואמר על ממשלת ביבי – מי שהעלה אותו היה פעם בערוץ הכנסת, פריאל – הוא צעק ואמר: אתם, בגלל שאתם לא יודעים לקבל החלטות קשות, בגלל שאתם לא יודעים לעשות החלטות לא פופוליסטיות והחלטות משמעותיות, אתם זורקים הכול על היועמ"שים ועל הפקידים. כי זה קל לכם, כי זה תירוץ טוב, תמיד טוב שיש אותם, כמו איזה דחליל שאתה זורק עליו חיצי מטרה כי אתה כושל בתפקידך. עכשיו, מילא נאור אומר את זה – מה אנחנו, שארית הפליטה בקושי – אבל כשבצלאל אומר את זה? אז אם כבר אנחנו זורמים על כל נושא גלי בהרב מיארה, אני רוצה אם כבר לשתף אותה באשמה להמון המון חוליים נוספים שיש בעולם ובחברה שלנו. אני רוצה לומר – שמעת, חבר הכנסת טל, שבצלאל האשים? טוב, לא משנה, אני לא אחזור על זה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

כן.

היו"ר משה סולומון:

שר האוצר, שר האוצר.

נאור שירי (יש עתיד):

בצלאל, ידידי, שר האוצר והשר במשרד הביטחון, לא משנה, לא נחזור על זה. אז אם כבר באמת סיכמנו שגלי אשמה בכול, כי זה הפך להיות הספורט הלאומי, אז אני רוצה לומר שהיא גם אשמה בתהליך המדבור שקורה בעולם ובהתחממות הגלובלית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ברור. ברור.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זאת אומרת? נכון? חוק האקלים. ואני מתפלא, אגב חוק האקלים, שהיא לא טסה לדוכן שלנו בבאקו, כי היא מאוד משמעותית. אגב חוק האקלים, השנה, בפעם הראשונה, חבר הכנסת הרצנו, הייתה תופעת הלבנה של אלמוגים במפרץ אילת. האלמוגים במפרץ אילת הם הייחודיים בעולם, ולא הלבינו בגלל העמידות שלהם, הטמפרטורה של המים – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – – הטמפרטורה של המים – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אז גלי, את אשמה בטמפרטורה של המים, גברתי היועמ"שית. אני רוצה לומר שהיום גם היו הצפות במישור החוף.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

היא אשמה.

נאור שירי (יש עתיד):

סליחה, לא היוזר "שלמה מזג האוויר" אשם. אתם מכירים את היוזר הזה? מומלץ לקראת ההצפות. גלי בהר -מיארה, את אשמה בזה; ביוקר המחיה לא שר האוצר אשם ויו"ר קבינט הדיור הכלכלי חברתי, לא לא לא, הוא לא אשם – גלי בהרב מיארה. בכל הקמת מערך התשלומים הסדיר בפייבוקס לחמאס אשמה גלי בהרב מיארה. בגנבת המסמך – ולא הדלפת המסמך או הדלפת המצגות של צוק איתן מהמדליף הראשי – בגנבת המסמך אשמה היועצת המשפטית לממשלה. יש האומרים, חבר הכנסת גלעד קריב, שיש לה אשמה ויד ברצח של ארלוזורוב וקנדי, כן, כן, כן.

גלעד קריב (העבודה):

– – – כל זה מחוויר.

נאור שירי (יש עתיד):

היא, אגב, גם מינתה את זה שלא יהיה שר בממשלתו; היא אשמה בכך שמי שהובטחה לו המלוכה, ניר ברקת – הוא יהיה שר האוצר בממשלתי – היא אשמה בסיכול שלו; היא מינתה את בני גנץ, והיא מינתה את איזנקוט, והיא מינתה את כוכבי – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אלקין, אלקין.

נאור שירי (יש עתיד):

– – ויש לי גם המון תלונות אליה בהיותה יו"ר ועדת תכנון ובנייה בהוד השרון – יש המון המון דברים ב-15 השנים האחרונות שהייתי עושה שונה. חברת הכנסת יסמין דיברה איתך על הדיור הציבורי – אני לא יודע אם אתה מכיר את המונח, אבל מי שאשמה בחיסול הדיור הציבורי במדינת ישראל היא היועצת המשפטית לממשלה. ובחמש שניות של רצינות, אתם חבורה של בכיינים. אמרתי לכם את זה מהיום הראשון שלי בכנסת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם בכיינים. תמיד אתם מחפשים להאשים מישהו אחר – –

היו"ר משה סולומון:

תמו להן חמש דקות תמימות.

נאור שירי (יש עתיד):

– – והאמת היא שקצת נמאס לנו. ואם היית רק נותן לי לסיים, הייתי אומר לך – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – תודה רבה ושבת שלום.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. נתתי לך חמש דקות תמימות לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

אבל סיכמנו שזה חמש דקות תמימות.