ישיבת מליאה בתאריך 01/07/2024 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ה בסיוון התשפ"ד, 1 ביולי 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4692/25 וכלה בהצעת חוק פ/4711/25: הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מינימום למתעלל בקטין או חסר ישע), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון – מסירת מידע על עמלות וריביות בידי נותן שירותים פיננסיים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – גביית קנסות ופיגורי תשלומים דרך המרכז לגביית קנסות), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – סיוע לחיילים בודדים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק עיקול מידתי של נכסים המוחזקים בידי צד שלישי (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי לידה עבור משרתות מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חובת הענקת הנחה בארנונה לבעלי עסקים של תושבי אזור הצפון שנפגעו בעקבות מלחמת חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת ולדימיר בליאק, ינון אזולאי ויצחק קרויזר; הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון – קיום בדיקת פוליגרף תקופתית לעובדי מערכת אכיפת החוק), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – הנפקת תעודות לבעלי מוגבלות בראיה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון – כתיבת האותיות הי"ד על מצבת חלל), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יונתן מישרקי, ארז מלול, סימון מושיאשוילי, משה רוט, עמית הלוי, יוסף טייב ורון כץ; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון – הוספת ביטוי אישי בקדמת המצבה לבקשת קרוב משפחה של חייל שנפטר), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי ואופיר כץ; הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון – חובות החלות בעת רכישה או מכירה של רכב ניזוק), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – קיצור תקופת הצינון למנהל כללי), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ששון ששי גואטה; הצעת חוק סגירה מוחלטת של מעברי הגבול לרצועת עזה (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק המשטרה (חדירה לחומר מחשב), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי יתומים, אלמנות וגרושות), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק מעמד המשרת בשירות צבאי או לאומי, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת משה סעדה, דן אילוז, זאב אלקין, משה פסל, מתן כהנא, משה טור פז, אורית פרקש הכהן, מיכל מרים וולדיגר ויצחק קרויזר; הצעת חוק ליישוב תחת איום מיידי (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת ששון ששי גואטה, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד, גדעון סער, דוד ביטן, יעקב אשר, יצחק פינדרוס, אליהו רביבו, עודד פורר, מאיר כהן, פנינה תמנו, משה סעדה, צביקה פוגל, קטי קטרין שטרית, משה פסל, שלום דנינו, יצחק קרויזר, ניסים ואטורי, אריאל קלנר, אלי דלל, יפעת שאשא ביטון, זאב אלקין, אלמוג כהן, רון כץ, יבגני סובה, דן אילוז, אושר שקלים, גלעד קריב, ולדימיר בליאק, נאור שירי, מטי צרפתי הרכבי, מיכאל מרדכי ביטון, חנוך דב מלביצקי, מתן כהנא, שלי טל מירון, סימון דוידסון, דבי ביטון, שרן מרים השכל, חוה אתי עטייה, טטיאנה מזרסקי, צגה מלקו, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, אפרת רייטן מרום ושרון ניר; הצעת חוק להגנה על אנשי ציבור ישראלים מפני פעילות של בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג כנגד מדינת ישראל, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת עמית הלוי. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 102), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק לדחיית הבחירות הכלליות לרשויות המקומיות (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 3), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 3), התשפ"ד–2024. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 11) (עבירת הסתה לטרור), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת צבי ידידיה סוכות, אליהו רביבו, יצחק קרויזר ולימור סון הר מלך. הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בעניין תיקון טעות בחוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024. לבסוף, לוח תיקונים להצעת חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) (תיקון מס' 3), התשפ"ד–2024. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת על הודעתו המפורטת. אנחנו נעבור להודעה טכנית לפני שניגש לסדר-היום. אני רוצה להודיע לכם, שמהיום אנחנו מתחילים ליישם את מדיניות paperless environment – סביבה נטולת נייר במליאה. כפי ששמתם לב, בעת האחרונה נוספו אמצעים טכנולוגיים המאפשרים לחברי הכנסת לצפות בהצעות החוק ובמסמכים הפרלמנטריים הנוספים על המסכים שניצבים מולכם במליאה, ובסדר-היום החכם, שמתפרסם בגרסה הדיגיטלית, כולל בגרסה המותאמת לטלפונים הניידים. לכן, מהיום המסמכים השונים יופצו באמצעים הדיגיטליים הללו ולא יחולקו במליאה. אבל חברי הכנסת המבקשים בכל זאת לקבל את העותק המודפס של כל מסמך שהוא, יכולים לקבל אותו בעמדת הסדרנים במליאה. כל המסמכים שלא מתפרסמים דיגיטלית יועברו אליכם על ידי מזכירות הכנסת באמצעות המייל.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעה להביע אי-אמון מטעם סיעת יש עתיד בנושא: סדרי העדיפויות של ממשלת נתניהו הכושלת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת בליאק להציג את הצעתו מעל הדוכן. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרים, מה אפשר כבר לומר לכל השרים של הממשלה הכושלת הזאת? אין לכם מצפון ואין בכם אמון. הממשלה הזאת קמה לפני קצת יותר משנה וחצי, היא קראה לעצמה ממשלת ימין על מלא, ובתוך זמן קצר התברר לכל עם ישראל כי מדובר בממשלת הכישלון על מלא; ממשלת החידלון על מלא; ממשלת ההפקרות על מלא. אחרי שנה וחצי לפחות 70% מאזרחי מדינת ישראל אומרים לשרי הממשלה הזאת, סקר אחרי סקר: אין לכם מצפון ואין בכם אמון. יש מדד מאוד פשוט לטיב פעילות הממשלה ושריה, ודאי אחרי שנה וחצי: האם החיים של אזרחי מדינת ישראל השתפרו? האם רמת החיים עלתה? האם הם מרגישים היום יותר ביטחון? יותר רווחה? האם יש שיפור במערכת החינוך? הבריאות? האם מדינת ישראל היום חזקה יותר? בטוחה יותר? עוצמתית יותר? בכל הפרמטרים שמניתי התשובה היא לא ברור וחד-משמעי, כי אין לכם מצפון ואין בכם אמון. אז מדוע אתם עדיין כאן? באיזה עולם מוזר ומשונה אתם יכולים להישאר כאן דקה אחת אחרי כל הקטסטרופה שהבאתם על מדינת ישראל? אני מסתכל על נתוני הפשיעה בחברה הערבית: 233 נרצחים בשנת 2023, עלייה של 114% לעומת 2022, והשנה המגמה העצובה הזאת נמשכת. באוכלוסייה היהודית בשנה שעברה היו 66 מקרי רצח, מול 38 מקרים בשנת 2022 – עלייה מפחידה של 74%. בן גביר, השר הכושל הזה, עם שלל העבירות הפליליות בהיסטוריה העבריינית הפרטית שלו, מתגאה בחלוקת נשקים לציבור – אלפי כלי נשק שחולקו, אגב, בניגוד לחוק. יש לי חדשות בשבילכם: זה לא מביא ביטחון, זה מביא אנרכיה. זה הביא עוד מקרי רצח. גם על ההפקרות הזאת אזרחי ישראל ישלמו בחיי אדם בשנים הקרובות. אין לכם מצפון ואין בכם אמון. לפחות עשרה שרים מיותרים מסתובבים כאן בחוסר מעש ובוזזים כספי ציבור בעת המלחמה. מדוע אנחנו צריכים שר מורשת שמפקיר את אתרי המורשת? מדוע אנחנו צריכים את שר התפוצות, שמרחיק את התפוצות? מדוע אנחנו צריכים שר למסורת שמאכיל את העסקונה החרדית הקיצונית? מדוע אנחנו צריכים שר לשיתוף פעולה אזורי שלא עוסק בשיתוף פעולה אזורי, שכל מהותו היא לטנף כאן על האופוזיציה, על המפגינים, על אשכנזים ועל בעלי הברית שלנו בעולם? מדוע אנחנו חייבים את זה בעת המלחמה? מדוע מאות מיליוני שקלים בשנה מממנים את הבטלנות, כאשר היום אנחנו חייבים כל שקל על מנת לסייע למפונים, למילואימניקים, למשפחות המילואימניקים, למשפחות אנשי הקבע, למשפחות החטופים, לבעלי העסקים הקטנים? למה במקום זה מדינת ישראל ממשיכה לממן את קיומם של השרים המיותרים? אין לכם מצפון ואין בכם אמון. לאחר הכישלון בשבוע שעבר, מחר הקואליציה שוב מכנסת את ועדת הכספים על מנת לנסות לאשר את העברת מאות מיליוני השקלים של הכספים הקואליציוניים למשרדים המיותרים והמומצאים. שוב יעשו גיוס של חברי כנסת; אולי יחליפו את המתנגדים; יועצו המיוחד של ראש הממשלה יתרוצץ באולם הוועדה על מנת להשליט משמעת קואליציונית. כל זה למה? כדי לרצות את שר האוצר הכושל והמשיחי ולאשר עוד 302 מיליון שקלים לקופה המפלגתית הקטנה שלו במשרד ההתיישבות – מיליונים רבים לזהות היהודית, לגרעינים התורניים, לחטיבה להתיישבות. הסכום הזה יצטרף לתקציב השוטף של המשרד בסך 331 מיליון שקלים בשנת 2024. הם אומרים לנו, שימו לב: מה אתם רוצים? מדובר בעודפים מחויבים. חייבים לאשר אותם. לא, לא חייבים. הם גם לא מחויבים. אפשר לקצץ גם בעודפים המחויבים, והאוצר עושה את זה בכל שנה, גם בשנת 2024. כאופציה, אפשר לא לרוץ בסוף שנת הכספים ולחתום על התחייבויות מיותרות ולא ליצור עודפים מחויבים יש מאין. אפשר גם לשלם את העודפים מהתקציב השוטף של 2024, לקצץ בכספים הקואליציוניים ולהפנות את הכספים למטרות הראויות, אבל אין שום דבר משותף בין המילה "ראוי" לבין הממשלה הזאת, כי אין לכם מצפון ואין בכם אמון. כיצד ייתכן כי בתקופה הקשה והמאתגרת הזאת אין למדינת ישראל שום זכר למנהיגות כלכלית? אין כאן שר אוצר. אין. במקרה הטוב יש לנו את שר המגזר, שר המגזר שבכהונתו יוקר המחיה משתולל, והיום קיבלנו שוב תזכורת לכך. גם במחירים בסופר, גם בתחנות הדלק, גם בתעריפי התחבורה הציבורית – הכול עולה, ולממשלה לא אכפת. היום, אגב, היה אמור להתקיים דיון בוועדת הכספים על יוקר המחיה, ומי לא הגיעו? חברי הקואליציה. אז הדיון לא התקיים, כי לא אכפת להם. שר המגזר, בתקופתו לראשונה ירד דירוג האשראי של מדינת ישראל פעמיים, הגירעון שובר שיאים שליליים, המשקיעים בורחים, המגמות בבורסה הישראלית התנתקו מהעולם, המשקיעים בורחים ובורחים שוב, ההייטק מתרסק, התמיכה במחקר ובפיתוח הישראלי התכווצה ב-20%, התמיכה בתעשייה ובעידוד ההשקעות ירדה ב-12%, אבל התמיכה בישיבות זינקה ל-1.7 מיליארד שקלים, ותקציב משרד ההתיישבות – במאות מיליוני שקלים, כפי שכבר הזכרתי. זו מדיניותו של שר המגזר: בזמן שכלכלת ישראל מתרסקת, הוא עוסק בהכשרת המאחזים הבלתי-חוקיים, מה שיעלה לנו בנוסף עכשיו עוד מאות מיליוני שקלים של כסף ציבורי על חשבון האנשים שבאמת צריכים היום עזרה מהמדינה. רק אתמול הממשלה החליטה במכתב לקחת עוד 360 מיליון שקלים מתקציב החינוך היסודי לכלל תלמידי מדינת ישראל, ולהעביר אותם באופן ממוקד ומושחת לרשתות החינוך הפרטיות של המפלגות החרדיות. אלו רשתות שלא מלמדות לימודי ליבה, ובמקרה הטוב מלמדות אותם באופן חלקי בלבד – זו הפקרות. זה סדר עדיפויות עקום ופושע – יותר למגזרים המקורבים לקואליציה, ופחות לעתיד מדינת ישראל בכל התחומים. הממשלה הזאת, שנכשלה בכל מקום והורסת כל חלקה טובה במדינה שלנו, לא ראויה לעם הנפלא הזה. אין לכם מצפון, ואין בכם אמון. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו והימין הממלכתי. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אפרופו ההערה על כנסת ללא נייר, באפליקציות – יש עדיין ח"כים עם טלפון כשר, בטלפון כשר אין אפליקציה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני יקבל את הכול מודפס, הכול בסדר. אבל יש במחשב ממול, אגב, לא רק בטלפון הנייד.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראש הממשלה שלנו נוהג להגיד שהוא בן של היסטוריון, והסוגיה שהכי מעסיקה אותו היום היא מה המורשת שלו. אני רוצה לדבר על המורשת של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. ניסיתי ככה לקצר, כתבתי 13 סעיפים של המורשת של בנימין נתניהו. הסעיף הראשון: מסרת את חברון, עיר האבות, לפלסטינים, אדוני ראש הממשלה. זה סעיף ראשון במורשת שלך. הסעיף השני: ישבת בחברותא יחד עם ערפאת ואחמד טיבי בוואי פלנטיישן, והסכמת להעביר 13% מהשטחים של יהודה ושומרון שהיו בשליטת ישראל לשליטתן של כנופיות של ערפאת, וגם הצלחת לבצע את זה. חלק מאותם שטחים שהיו בשליטה הישראלית נמצאים כרגע בשטחי C. הסעיף השלישי: 30 בספטמבר 1997, כמובן. מי שזוכר – אולי מיקי לוי זוכר – שחררת את אחמד יאסין, אדוני ראש הממשלה – אחמד יאסין, מייסד חמאס, אותו בן אדם שאחראי לכל התנועה הרצחנית הזאת שביצעה את כל הטבח ב-7 באוקטובר. אז טוב שהיה אחר כך אריק שרון שחיסל אותו, אבל אתה שחררת אותו. בתאריך 26 באוקטובר 2004 כאן באולם הזה הצבעת בעד ההתנתקות, אדוני ראש הממשלה. הצבעת בעד גירוש יהודים מגוש קטיף, הצבעת בעד הרס של כל ההתיישבות היהודית שם. אני חושב שבאמת כדאי שנזכור את החלק הזה מהמורשת שלך. באוקטובר 2011 שחררת את רב-המרצחים יחיא סנוואר ויחד איתו עוד 1,026 מחבלים, רובם רוצחים כבדים. השחרור הזה הפך את ארגון הטרור לצבא טרור. יחיא סנוואר ששחררת הוא מי שהוביל את הטבח ב-7 באוקטובר. אתה, אדוני ראש הממשלה, כאחראי העליון על ביטחונם של אזרחי ישראל, הגנת על אותה כנופיה ועל ראש הכנופיה ועל ראשי חמאס. עמדת על הרגליים האחוריות פעם אחרי פעם, מנעת סיכולים ממוקדים של ראשי חמאס. יכולים להעיד על זה גם ראשי השב"כ הקודמים יורם כהן ונדב ארגמן – פשוט נעמדת על הרגליים האחוריות ומנעת פעם אחרי פעם את חיסולם של ראשי הטרור. באוקטובר 2018, לאחר שבג"ץ התיר להוריד את ח'אן אל-אחמר ואני כשר הביטחון נתתי הוראה לפנות את ח'אן אל-אחמר, התקשרת בזעם ודרשת לבטל את זה. אמרתי: תשלח בכתב. שלחת אליי הנחיה בכתב לבטל את פינוי ח'אן אל-אחמר, למרות שבג"ץ אישר את זה. אתה תיכנס לדפי ההיסטוריה כמי שמימן את חמאס באמצעות הכסף הקטרי. זאת המצאה שלך – אתה נתת הוראה, אתה המצאת את זה, אתה הובלת את זה. בהסכם הקואליציוני שחתמנו בשנת 2009, בסעיפים 10–13, אתה, אדוני ראש הממשלה, התחייבת לפעול למיגור שלטון החמאס. החתימה שלך ליד החתימה שלי, אפשר לראות את זה גם במזכירות הממשלה, מי שירצה. התחייבת, ומה עשית מאז? מה שעשית מאז הוא רק לטפח את החמאס: שחררת מהכלא מחבלים עם דם על הידיים, מנעת סיכולים ממוקדים, וכמובן, העמדת להם מימון. כל ההתנהלות שלך היא כניעה לטרור. הכול כדי לשמור על השקט, הכול הכלה, הכול ויתורים – העיקר השלטון, שלא יפריעו לשלטון להמשיך ולשדוד את הקופה, ולפעול באופן הכי הכי לא מקצועי. בנובמבר 2018 התנגדת ומנעת מתקפה על חמאס, אחרי שספגנו יותר מ-500 רקטות על דרום הארץ, כולל פגיעה ישירה בבית בבאר שבע. אז בישיבת קבינט אתה, אדוני ראש הממשלה, עוד פעם נעמדת על הרגליים האחוריות, ולמרות שדרשתי כשר הביטחון לפתוח במתקפה רחבה למיגור החמאס – פשוט מנעת את זה. אתה תיכנס להיסטוריה כאחראי לאסון מירון, שהתרחש ב-30 באפריל 2021, אסון שבו נספו 45 גברים וילדים ונפצעו 102 בני אדם. ב-29 בספטמבר 2023, אחרי 12 יום של השתוללות של חמאס על הגדר כולל שיגור בלוני תבערה ופגיעה בגדר וירי באקדחים, עוד פעם החלטת להיכנע – אנחנו מדברים על 29 בספטמבר 2023, שמונה ימים לפני 7 באוקטובר – והסכמת להגדיל את מכסת הפועלים מ-18,000 ל-30,000. הסכמת להגדיל ב-50% את המימון הקטרי החודשי. הסכמת להגדיל את מרחב הדיג. וכשיחיא סנוואר ראה מי עומד מולו, בן אדם שחוץ מהשלטון לא מעניין אותו שום דבר – לא הביטחון של מדינת ישראל, לא אזרחי ישראל – ב-7 באוקטובר קיבלנו את המחדל הכי חמור מאז קום המדינה. אדוני ראש הממשלה, אתה אחראי על אותו מחדל ב-7 באוקטובר, כי ידעת מראש. ב-21 בדצמבר 2016, כמעט שבע שנים לפני אותו תאריך ארור, קיבלת מסמך מסודר משר הביטחון, במסירה ידנית, בנוכחות המזכיר הצבאי, עם תרחיש מדויק מה מצפה לנו, לאן אנחנו הולכים, מה יקרה. לא תרחיש בערך ולא דומה – אחד לאחד. כל מה שקרה ב-7 באוקטובר קיבלת שבע שנים לפני זה, ולמרות זאת העדפת להתעלם. ולכן, המורשת שלך תהיה כראש ממשלה, כמנהיג הכי כושל בתולדות עם ישראל, בן אדם שנכשל בכל דבר, בן אדם שהוביל אותנו, מנהיג שהוביל אותנו מאסון לאסון, בן אדם שאחראי למותם של אלפי ישראלים, בן אדם שלא נקף אצבע על מנת למנוע את הטרגדיה הזאת. אתה תהיה בהיסטוריה שלנו, וזאת המורשת שלך, המנהיג הכי כושל בתולדות עם ישראל. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את חברת הכנסת פנינה תמנו שטה לנמק את ההצעה מטעם סיעת המחנה הממלכתי. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, האורחים ביציע, המשפחות, תחילה ברצוני לפתוח בלשלוח תנחומים למשפחת חדד על נפילתו של סמל אורי יצחק חדד, בן 21, מבאר שבע, לוחם בגדוד 931, חטיבת הנח"ל. נפל בקרב בדרום רצועת עזה. ואי-אפשר שלא לפתוח את הדיון באי-אמון גם בלהזכיר שבראש מעיינינו יש 120 חטופות וחטופים, מיטב בניה ובנותיה של ישראל, מכל הגילים. ההצעה להביע אי-אמון בממשלה נובעת בעיקר מעצם העובדה שיש ניתוק מוחלט של הבית הזה, של הממשלה, מהעם. תשעה חודשים – ובימים האלה ממש הילדים, ילדי ישראל המתוקים, יוצאים לחופשת החופש הגדול, כאשר יש עשרות אלפי ילדים שכבר תשעה חודשים עקורים מבתיהם בצפון, בדרום; תשעה חודשים ששגרת הלימודים שלהם היא לא שגרה, אם בכלל. רבים מהם, נחשף לאחרונה על ידי מכללת תל חי, בכלל לא לומדים. לדוגמה, אחד מכל עשרה ילדים בחטיבה בגליל המזרחי אינו לומד; כשאנחנו יורדים לגילאי היסודי אנחנו מדברים על 50% ויותר. הילדים האלה שעקורים מבתיהם נמצאים בתוך סירי לחץ תקופה ארוכה, חלקם גם במלונות, אני יכולה לומר לכם שבוועדה שאני עומדת בראשותה, הוועדה לקידום מעמד האישה, נחשפו תופעות מאוד מאוד קשות. אבל איך אנחנו נתפלא אם הממשלה הנוכחית, שלא יודעת להחזיר להם ביטחון – ביטחון בסיסי, פיזי, כדי שיחזרו הביתה – לא מצליחה ונכשלת פעם אחר פעם בלתת להם ביטחון בחינוך, ביטחון ברווחה ואפילו ביטחון בבריאות? לפני כשבועיים יצאנו לצפון, לסייר בנאות מרדכי ובעוד מקומות, אני ויושבי-ראש סיעות האופוזיציה האחרים. זה היה כל כך מביש, אפילו מביך, יש לומר, שבכל מקום שהגענו אליו – ואנחנו מדברים על עשרות של יישובים שלא פונו ונמצאים תחת אש – אין שירות על ידי מדינת ישראל, כאילו ניתקו את היישובים האלה משירותי הממשלה, הממשלה הנוכחית. קופות החולים סגורות; אנחנו מדברים על רווחה – עשרות אלפי משפחות מתווספות כל יום לרווחה, ואף אחד לא חושב להוסיף לזה תקציבים; מדברים על חינוך – ילדים לא יכולים להגיע לבתי ספר, המקומות לא ממוגנים וגם לימודים מרחוק אין. אז בהתחלה הכניסו מורות חיילות – תקשיבו לאבסורד. אמרו להם: אתם לא מפונים, המדינה לא תעזור לכם. הממשלה בחרה לא לעזור להם ולהשאיר אותם שם. אבל אותה ממשלה שהכניסה מורות חיילות גם אמרה להם בשלב מסוים שהיא מפנה את המורות החיילות מכיוון שיש סיכון, סכנת חיים למורות החיילות. אז רגע, אין סכנה לחיים של אותם ילדים? אז מה אמורה לעשות אימא? מה אמור לעשות אבא? לשלוח את הילדים שלו ולהתפלל כל בוקר שחס וחלילה אף אחד לא ישלח טיל ביירוט מדויק על האוטובוס? אז אם זה המצב, הייתי מצפה שכל יום, כל יום, שר החינוך יהיה שם, שכל יום שר הבריאות יהיה שם, שכל יום מי מהשרים שאמורים להיות שם כדי לפתור את הבעיות יהיו שם. כי האנשים והתושבים עצמם הביאו פתרונות. אנשים לא צריכים להיות פליטים בארצם. יהודים לא יכולים להיות פליטים במדינת ישראל, וזה מה שקורה. זה מה שקורה. וגם אם האנשים האלה, התושבים האלה, היו מוכנים לקבל את עצם העובדה שיש מלחמה ושצריך להגיע להכרעה ביטחונית, הם מבינים דבר מאוד פשוט – שאין שום הכרעה, אין שום אסטרטגיה ואין שום מתווה לחזרה שלהם הביתה. אנחנו במחנה הממלכתי, אחד הדברים שהכריעו לגבי היציאה שלנו מהממשלה הזאת זה העובדה ששמנו את הדרישה – עוד כשהיינו בפנים, עוד לפני שאיימנו שאנחנו נצא – ש-1 בספטמבר הוא לא רק לילדים שגרים במרכז, הוא לא רק לילדים ישראלים שגרים במרכז, הוא לכל ילדי ישראל. פתרונות צריך לתת. אז במקום זה, מאיימים על מורים: נפטר אתכם אם לא תחזרו ללמד. אה, למורים במערכת החינוך זה לא מסוכן; למורות חיילות זה מסוכן. הילדים האלה, מי אמור לסגור להם את הפערים, שלא לדבר על הביטחון הנפשי, הרגשי? איפה התוכנית הסדורה? אני הייתי מצפה שבמקום שכנסת ישראל – כל יום, כל יום אנחנו מכנסים בכל הוועדות, כן, גם אופוזיציה, גם קואליציה, אנחנו מכנסים את כל הוועדות, ואנחנו לא הרשות המבצעת, אנחנו הרשות המחוקקת, ומנסים להתמודד עם חקיקה כדי לתת מענים ופתרונות לציבור. הייתי מצפה שהממשלה הזאת תכנס את כל הקבינטים החברתיים, את כל הפורומים של השרים, ושיתחילו לעבוד יד ביד כדי לתת פתרונות, כי זה אפשרי. איך אני יודעת? אני הייתי שרת העלייה והקליטה. תתפלאו, כשמדינת ישראל רוצה לעזור בקליטת 70,000 פליטים בפחות מחצי שנה, אנחנו יודעים לעשות את זה, בין אם זה קשישים, בין אם זה ילדים ובין אם זה מבוגרים שהגיעו רק עם בגדים ובגפם. אנחנו יודעים לייצר את התוכניות האלה. אבל גם זה – הממשלה הנוכחית מקימה עוד מינהלת ועוד מינהלת ועוד מינהלת, ואני לא מתפלאת שבכל מינהלת מי שעומד בראש ונבחר על ידי הממשלה הזאת, כמו אתמול, זה גברים. 34 שרים, שתי מנכ"ליות, כאילו היה מדובר בכך שעושים טובה לנשים. ברגע שלא ממנים נשים, פוגעים באופן ישיר בשירות לאזרח. אז אתמול הביאו חמישה מינויים, בתוכם עוד שני מנכ"לים, אף לא אישה, אבל העיקר להקים עוד מינהלת ועוד מינהלת ועוד מינהלת, כשהשרים לא עובדים ולא נותנים פתרונות. ואני מתביישת, אתם יודעים למה? בימים אלה אני עוסקת בסוגיה שאני בכלל לא מאמינה שאני צריכה לעסוק בה – קייטנות לילדי החללים שנפלו בקרב, קייטנות, סבסוד קייטנות. איזו בושה וחרפה. במקום לדאוג להם שיהיה להם את החופש שנותן להם הפוגה מהצער, מהשכול, מהכאב – צריך להתחנן לקייטנות לילדי נופלים. אני חושבת שפה הממשלה התבלבלה לחלוטין. הבעת האי-אמון היא גם קריאה לצאת לבחירות. צריך לצאת לבחירות. צריך לבקש את אמון העם מחדש. צריך שרים שעובדים בשביל הציבור. צריך שרים שגם אם הם צריכים לעזוב את הבית לתשעה חודשים ולהיות עם התושבים האלה – שזה מה שיעשו. שזה מה שיעשו. כי הילדים שלהם נמצאים בבית הספר; לא יכול להיות מצב שיש יהודים פליטים בארצם, ואף אחד לא יודע לקלוט אותם. כמו שאמרתי, ידענו לקלוט 70,000 פליטים מאוקראינה, זכאי שבות ויהודים – ואת זה לא מצליחים לעשות? את זה לא מצליחים לעשות? לפחות עד שיבוא הביטחון, עד שראש הממשלה יחליט על האסטרטגיה הביטחונית. מצער מאוד לשמוע את כל ראשי המועצות וראשי הערים כאשר בקריית שמונה – תקשיבו לנתון – 40% מהתושבים שוקלים אם לחזור בכלל. תקשיבו לדופק העם, תקשיבו לדופק העם. למעלה מ-10% אומרים: אנחנו באופן מוחלט לא מתכוונים לחזור. על זה נלחמנו על ארץ ישראל? על זה מחרפים החיילים שלנו את נפשם? אבל רבים מהם שואלים – איפה המנהיגות? הממשלה הזאת כשלה. אנחנו לא מדברים על חודש-חודשיים, אנחנו מדברים על תשעה חודשים. אנחנו מדברים על מצב שבו באמת צריך להתפלל שב-1 בספטמבר אותם ילדי הצפון וגם ילדי הדרום יגידו: אנחנו מקווים שאנחנו עוד ילדי ישראל, ושהממשלה הזאת רואה אותנו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מזמין כעת את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, כבוד השר דוד אמסלם, לסכם את הדיון. בבקשה, אדוני. אתה לא מוגבל בזמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני אענה ככה בקצרה לחבר הכנסת בליאק. אתה יודע, ינאי המלך אמר לשלומציון המלכה: היזהרו מהצבועים. אתה עולה לכאן כל פעם, אני רואה אותך מלא ארס, שנאה – אין לי מושג על מה. כל הפרצוף שלך מתכרכם, ומשקר בצרורות. אתה יודע, פורנוגרפיה היא שאלה של גיאוגרפיה. אתה מדבר על הממשלה שלנו? הרי לכם הייתה קואליציה של 56 איש. אתם מיניתם למעלה מ-30 שרים. אתם עשיתם את כולם נורבגים. לא היה אצלכם בן אדם פנוי להובלה. אתם נתתם למנסור עבאס 54 מיליארד שקל – ואתה מדבר עלינו? לכן, כל מילה שלך פה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה אתה משקר?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, עמדת פה, השר אמסלם לא הפריע. אנא.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל למה לחרטט?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי שמעתי את השקרים שלך בשקט. ואיך פעם אמר לי לפיד – שבדיוק נכנס למליאה, מר לפיד – למה אתה מדבר ככה? למה אתה מתלהם? מקלל, צורח, מעוות את קולך, כאילו אתה עכשיו באיזה פרסומות של בירה. חזרת לימי המשחק שלך, שמעתי אותך בשבוע שעבר. הוא אומר לראש הממשלה: לא יקראו כיכר על שמך, לא יקראו רחוב על שמך. כאילו זה מה שמעניין אותנו. כנראה זה מה שמעניין את מר לפיד.

נאור שירי (יש עתיד):

כבוד לא מעניין אותך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הדבר היחיד שמעניין אותו הוא שיקראו כיכר על שמו. והוא עוד מתעלה ואומר: אתה משקר כמו שאתה נושם. הרי כל ערב אזרחי מדינת ישראל רואים את הלפיד והיפוכו – כל יום. דרך אגב, הבן אדם שמשקר הכי הרבה בפוליטיקה הישראלית מאז שאני מכיר אותה, הוא מר לפיד. לא נפגשתי עם בן אדם שמשקר כל כך הרבה, באותה דקה פעמיים.

נאור שירי (יש עתיד):

לא נפגשת עם ראש הממשלה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן כל ערב אנחנו יושבים ומגחכים על המנהיג שלכם. הרי אתם יודעים את האמת. אין מילת אמת אחת שהוא מוציא מהפה – כל יום, דרך אגב. ולכן, אדוני, אני מציע לכם לא לדבר אף פעם על שקרים. בוודאי אתם לא אנשים שאמורים לדבר על אמירות אמת ודברים מהסוג הזה. לפיד אמר אתמול, אני חושב, בישיבת הסיעה – –

קריאה:

היום.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – היום או בשבוע שעבר – ועדת הכספים העבירה 60 מיליון שקל למשרד ראש הממשלה לסקרים. הוא משקר לציבור ואומר: ראש הממשלה עושה סקרים ב-60 מיליון שקל. הרי הוא היה פעם ראש ממשלה בטעות, הוא יודע שראש ממשלה לא יכול לעשות סקרים, בוודאי לא לגביו. ומה הסתבר? אני רואה בערוץ 11 דבר פשוט, רק תשמע את ההמשך של ההחלטה – כל הכסף הולך ללמ"ס ולמפקד האוכלוסין. אדוני היושב-ראש, זה, מבחינתו, משרד ראש הממשלה, ראש הממשלה. ואתה יודע, הפלא ופלא – שאל אותו הכתב אחרי שהוא הראה לו את זה: תגיד, אתה לא מתבייש? תקרא, זה ללמ"ס, זה למפקד האוכלוסין. אז מה הוא עונה לו? הקואליציה גונבים מיליארדים וכנראה גם משם, ותגידו, אתם בעד הציבור או בעד הגנבים? זה האיש שבאופן מעשי לא שירת בצה"ל, בקושי סיים 12 שנות לימוד, מעולם לא עשה דבר מועיל למדינת ישראל. זה הבן אדם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר, ברשותך. אתמול או בעצם בשבוע שעבר קיבלנו מהיועצת המשפטית איזושהי הצעה, הנחיה, לגבי הליך של נציב שירות המדינה, איך ממנים. מה בעצם כותב מר גיל לימון? דרך אגב, עד היום איך מינו במדינת ישראל 70 שנה, 75 שנה? זה בא לממשלה, הממשלה הצביעה עבורו – – –

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, אתה לא רוצה לדבר על הצפון?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא להפריע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא להפריע לי. הרי שמעתי אתכם בשקט, אתה לא צריך לנקר כל הזמן. אתה מנקר לי באוזן כל הזמן. עזוב, תירגע קצת.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אני? מנקה לך?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מנקר, מנקר.

נאור שירי (יש עתיד):

מי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שירי, די.

נאור שירי (יש עתיד):

איך קוראים לי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שירי, מספיק. ולכן אני אומר, 75 שנה בחרו כפי שהיה, הממשלה בחרה את נציב שירות המדינה, הביאה אותו להחלטת ממשלה, ובזה נגמר העניין. הם הוציאו חוות דעת – מניעה משפטית; מניעה משפטית, שמה אומרת? שכנראה נשיא בית המשפט העליון יעמוד בראש ועדת איתור, וכמובן, היועמ"שית גם תצרף את שופטי הקו, והינה לכם, השמאל משתלט על מדינת ישראל גם בבית המשפט העליון, גם בפרקליטות וגם בנציבות שירות המדינה. לופתים כל דבר, עוצרים כל דבר, חוצפה שאין כדוגמתה. דרך אגב, הוא כתב ונימק כמה התפקיד חשוב, ממלכתי. אז, חבר כנסת עמאר, אני שאלתי אותו: תגיד, הוועדה לבחירת שופטים, למה לא נבחר את הנשיא על אותה דרך? נקים לנו ועדה ציבורית. הרי שם הכול זה צלם בהיכל, גם הקצת שנשאר לממשלה. ככה בעצם הדרג המשפטי שואב את כל הסמכויות אליו, את כל הסמכויות. בסוף, כשאתה צריך דרגה למישהו, אתה צריך לדבר עם גיל לימון, וככה עובדת המדינה. אין בעצם ממשלה – הממשלה, נשללו ממנה כל הסמכויות. היא רק נבחרת. זה ישראבלוף. איך אמרתי, יש אנשים שנבחרים על ידי הציבור – זה לא מעניין אף אחד – ויש דרג שיושב בפרקליטות ובבית המשפט העליון בדיוק כמו אצל הקומוניסטים, והם מנהלים את המדינה איך שהם רוצים. אין חוק, אין דיין, לא מעניין שום דבר, לא משנה מה אתה מחוקק בכנסת, זה לא מעניין אף אחד. בימים אלה אנחנו רואים אנרכיה משתוללת ברחובות. אין יום, דרך אגב, שאין בו ארבע-חמש הפגנות. יום אחד אני רואה שלושה אנשים חוסמים – דרך אגב, שלושה אנשים עם שלט של 6 מטרים – חוסמים כביש.

נאור שירי (יש עתיד):

כי הם לא רוצים להתגייס.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה? בא להם. אתם מבינים איך זה עובד? אנרכיה ברחובות. דרך אגב, לית דין ולית דיין. אני רוצה להקריא לכם כמה דברים, רבותיי. כמובן, מה עושה היועצת המשפטית? כפי שאמרתי, בעניינים האלה היא לא רואה בעין ימין, רק בעין שמאל, והכול בסדר. היא מסתרקת. אני שומע את ד"ר אביב גפן – אתם מכירים אותו, פילוסוף גדול – אומר: אני מרגיש שטוב לביבי שהם שם מתים אחד-אחד. דרך אגב, אוניברסיטת בר-אילן לא התביישה לתת לפרחח הזה דוקטור לשם כבוד. בן אדם שגם אני לא בטוח שהוא שירת בצה"ל. כמדומני הוא לא שירת, לא תרם כלום למדינת ישראל ועוד נותנים לו דוקטור לשם כבוד.

נאור שירי (יש עתיד):

גם שר השיכון שלך לא שירת בצה"ל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי לדבר. הוא לפחות למד.

נאור שירי (יש עתיד):

מה הוא למד? למד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני שומע את ברק ופרדו קוראים לקונגרס האמריקאי, לחברי הקונגרס, לא להזמין את ראש הממשלה לשאת נאום בקונגרס. והגדיל לעשות – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברי הכנסת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני שומע את האלוף גיא צור אומר: נתניהו בוגד, אויב העם ונבל.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, סליחה, לשמור על השקט.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דן חלוץ, תבינו טוב מה אומר דן חלוץ לראש השב"כ, לרמטכ"ל ולראש המוסד: אתם צריכים להעמיד את נתניהו במקומו. רבותיי, זה השמאל. קומוניסטים לכל דבר ועניין. אתם תמיד כפרתם בדמוקרטיה. הבעיה שלכם, דרך אגב, שאתם אף פעם לא קיבלתם את הכרעת הרוב. אתם לא מקבלים בכלל את העיקרון שהרוב במדינת ישראל אמור לקבוע; הוא אמור לבחור את הכנסת והכנסת אמורה לבחור את הממשלה וכן הלאה. אצלכם זה לא קיים. זה אף פעם לא היה קיים. וזה קורה בשעת מלחמה. פשוט לא ייאמן. אבל מה כן ראיתי, אדוני היושב-ראש? שהוגש כתב אישום נגד תושב הוד השרון – –

נאור שירי (יש עתיד):

רמת השרון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – שפרסם ברשתות החברתיות תמונה בעלת אופי מאיים כלפי ראש הממשלה לשעבר בנט כשכיהן כראש ממשלה. את זה הם רואים, אבל איומים ברצח, איומים לשרוף את ביתו של ראש הממשלה, כולל אגירת חומרי בעירה, צמיגים – לא מזמן ראיתי שגם המשטרה גילתה שם איזה רימון עשן – – –

אושר שקלים (הליכוד):

חבל תלייה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חבל – הכול בסדר, לא רואים. אני רואה איזו דוקטורית – דרך אגב, אצלכם מי שנפצע גם יש לו תואר, דוקטור. מה זה משנה? הרי אם הוא הולך להפגין ופועל נגד החוק והמשטרה מבקשת לפזר את ההפגנה, מה זה משנה אם זה פרופסור או איזה פועל גינון? אבל אצלכם זה דוקטור. בכל הטלוויזיות פותחים איתם אולפנים. זה בעצם מה שקורה במדינת ישראל בעת מלחמה. אני פשוט לא מאמין. כל יום מחדש אני רואה את כל הדברים האלה, ואני אומר לעצמי: תראו, לפני כמה שנים, לפני שקמה הממשלה הזאת, אני חושב שאירועים כאלה לא היו קורים לנו במשך חצי שנה, והיום זה דבר יום ביומו. שופכים את דמו של ראש הממשלה, היועמ"שים עושים מה שהם רוצים. יש פה פקידים שכל מטרתם – מר גיל לימון והיועצת המשפטית לממשלה, כל מטרתם היא להפיל את הממשלה. הם עושים הכול, הכול. הם מתאמצים מאוד להפיל את ממשלת ישראל – פקידים שאמורים להיות היועצים של הממשלה, לעזור לממשלה. אין דבר, דרך אגב, שהם לא עושים כדי להפיל את הממשלה ולעצור בעצם כל דבר ודבר. עכשיו אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש – בואו נעבור לבג"ץ. תראו מה קרה רק בחודש האחרון, שנבין עם יש לנו עסק. בג"ץ הוציא כמה צווים על תנאי נגד המדינה ובואו תשמעו. האנשים הציונים הגדולים שיושבים כאן, ונקראים "שופטי העליון של העם היהודי", קודם כול אומרים – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

של נעליך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אספר לכם. היה ויכוח אם המחבל וליד דקה, שרצח את החייל משה תמם – דרך אגב, הוא לא רק רצח אותו באכזריות עצומה, הוא מת בכלא ויירקב שמו; החלטנו להשאיר אותו בגלל שהחמאס רצה את גופתו כחלק מהשו"ן. לא. דרך אגב, כל מערכות הביטחון הסכימו לזה, תמכו בזה, כל הקבינט. אבל יש בן אדם שהוא מעל הכול, קוראים לו השופט עמית, שופט בית המשפט העליון, שרוצה להיות גם נשיא. הוא החליט, בהרכב עם כבוב, להחזיר את הגופה. למה? ככה בא לו. מה זה מעניין אותו אם זה שו"ן מול החטופים? האם החזירו לנו גופה אחת? וזה קורא לעצמו שופט בית המשפט העליון של מדינת היהודים.

נאור שירי (יש עתיד):

כמה עצורים השתחררו היום?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שר המשפטים קיבל צו על תנאי. הוציאו נגדו צו על תנאי. דרך אגב, כל זה קרה, אמרתי, בשלושת השבועות האחרונים. על מה? לכנס את הוועדה לבחירת מי? אותו עמית. הרי הם נמצאים בניגוד עניינים מובנה. בכובע הזה הם שופטי העליון, בכובע הזה הם בג"ץ. הם רק עוברים מצד לצד, מחליפים את הכובע. הרי זו הסמכות שיש לשר המשפטים. הם מחליטים גם להכריח את הממשלה לכנס את הוועדה ולבחור את עמית, גאון הדור – וזה בניגוד לעמדתו בוודאי, וגם לאמונתו, של שר המשפטים. כמובן שהם הוציאו גם צו על תנאי, סיוע ללא הגבלה לתושבי עזה. כאילו מדינת ישראל לא נותנת סיוע הומניטרי, הגדילו לעשות אלה, אמרו: לא, הכול מכול כול. הם צריכים לקבל שם גם שוקולדים. הם חושבים שהם עוזרים לנו בהאג. משהו. סיפרו לנו פעם: יש לכם איזה מעטפת בין-לאומית. אני רוצה להגיד לכם, שופטי העליון: כל העולם בז לכם, בגלל שאתם בזים גם למסורת ישראל וגם לכנסת ישראל ולממשלת ישראל. אז למה אתם חושבים שמישהו מכבד אתכם בעולם? כולם יודעים שאתם ליצנים. אתם בזים למדינה, אתם בזים למסורת. אתם פעם ראיתם איזה מוסלמי שבז למסורת שלו? אבל אצלכם הכול מותר. כך אתם נאורים יותר. אתם חושבים שאתם יותר נאורים, יותר חכמים, אנשי העולם הגדול, אבל אל תדאגו, גם בעולם בזים לכם, בגלל שיודעים, מבינים בדיוק את הצביעות שלכם. כמובן, הכנסת העבירה את חוק אל-ג'זירה. אבל מי זאת הכנסת? אל-ג'זירה, תחנת שידור של מדינת אויב שמשדרת בתוך מדינת ישראל בשעת מלחמה. אני לא מכיר מדינה אחת בעולם – אחת – שמאפשרת לאויב שלה לשדר מתוך המדינה שלה איפה פגעו הטילים ולכוון אותם גם. העברנו חוק בכנסת, לאחר שהקבינט אימץ את זה, לסגור את אל-ג'זירה. אז מה עושה בג"ץ? כמובן, הוא אומר: רבותיי, אני רוצה – דרך אגב, כל מערכת הביטחון תמכה בזה, אבל מה זה מערכת הביטחון עכשיו מול בג"ץ? כשבג"ץ רוצה את מערכת הביטחון, אז הוא אומר: האם תומכים, כן או לא? כשזה לא מעניין אותו, מה מעניינת אותו מערכת הביטחון? כמובן, הוא הוציא צו על תנאי כדי לפתוח את אל-ג'זירה ובוודאי לא לסגור אותם לאורך זמן. כמובן, בג"ץ גם הוציא צו על תנאי נגד מבקר המדינה – פה אני מסכים, בעניין הזה, אבל לא משנה, רק ההתערבות שלו בסמכות מבקר המדינה – לא לבדוק את צה"ל, אבל את הממשלה אפשר לבדוק. דרך אגב, אני מספר לכם, כשהנושא עלה בקבינט אחרי כמה חודשים, הרמטכ"ל רצה לעשות את הבחינות בצה"ל, את הבדיקות ואת התחקירים. אני חשבתי שזה לא נכון בגלל שכרגע הצבא עסוק בלחימה, בוודאי לא בלבדוק את התחקירים. אנחנו לא מדברים על תחקירים טקטיים, אנחנו מדברים על תחקירים על 7 באוקטובר ולכן התנגדתי לעניין. גנץ כמובן השתולל, אבל בסופו של דבר כשבאו לבדוק את הצבא, פתאום הרמטכ"ל כתב מכתב שזה לא בזמן. אני מסכים עם הרמטכ"ל, זה לא בזמן – לא זה בזמן ולא זה בזמן. אבל עדיין, בג"ץ מתערב בכל דבר שזז לנו פה באזור. כמובן שבג"ץ הוציא גם היום צו על תנאי ורוצה לקבל את עמדת הממשלה מדוע אנחנו לא מכניסים עזתים לטיפול רפואי בישראל. תבינו, אני כבר לא יודע בג"ץ של מי זה, האם של מדינת ישראל או של תושבי עזה, אין לי מושג. לאיזה אינטרס הוא דואג? דרך אגב, אלה האנשים שאתם יוצאים להפגנות בשבילם. זה הנושא שרצינו לשנות ורוצים לשנות ברפורמה. אלה האנשים שמבחינתכם הם אדמו"רי-על. אצלכם בג"ץ זה הכול. על זה, דרך אגב, האנשים חוסמים את הכבישים. אף אחד שם לא חוסם את זה על החטופים, זאת לא השאלה בכלל. אין מחלוקת בכלל לגבי הנושא של החטופים, להביא אותם כמה שיותר מהר למדינת ישראל. אמרתי את עמדתי כמה פעמים. אני בעמדה שצריכים להביא את כולם יחד, ולא לחלק אותם בחלקים. אבל אתם בציניות מפצלים את העם. אתם פורטים באמת על הנימים הכי הכי רגישים, בוודאי של המשפחות אבל של כל הציבור, בגלל שכל הציבור נמצא במועקה קשה מאוד בנושא הזה. בגלל שאכפת לכם רק מפוליטיקה, ואכפת לכם להפיל את הממשלה. אני חושב שאתם ביזיון אחד גדול. מעולם לא ראיתי אופוזיציה כזאת בתולדות הכנסת עד היום. לכן, אני כמובן מבקש לדחות את כל הצעות האי-אמון הביזיוניות שלכם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לשר אמסלם. נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא פה, הוא פה, שנייה.

היו"ר ארז מלול:

נו, מה? הוא פה, זה לא עוזר לי שהוא פה. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נועה מרציאנו, זכרה לברכה, נרצחה ומתה בבית החולים שיפא, שמנהל שלו שוחרר בטעות מבולבלת של ממשלה שלא מצליחה לעשות שום דבר, כאילו היא לא אחראית לשום דבר. מאז יש מחול של האשמות: בן גביר אומר שהשב"כ אשם, השב"כ אומר שבין גביר אשם, וכולם אומרים שהמל"ל עשה את הרשימות. ראש הממשלה מייד הודיע שבג"ץ אשם, למרות שאף אחד לא יודע איך בשם אלוהים זה קשור לזה, במקום פשוט לעשות את הדבר היסודי ביותר – לעשות את העבודה שלכם ולשמור על ביטחון ישראל. אם מישהו צריך להיות בכלא, להשאיר אותו בכלא. אם מישהו אחראי למותה של ילדה כמו נועה, לא לשחרר אותו, כי הביורוקרטיה שלכם לא מצליחה לצפות אפילו את מה שהיא עצמה עושה. אנחנו הולכים לרגע שבו הממשלה הזו תגיד, מחוסר ברירה, שסיימנו את שלב הלחימה העצימה, ובעצם המלחמה נפסקת. אז מה קרה פה? מה שקרה הוא שאמרו להם פעם אחר פעם: תעשו עסקת חטופים. הם אמרו: אנחנו לא נעשה עסקת חטופים, כי זה כרוך בהפסקת המלחמה. עכשיו הם יפסיקו את המלחמה בלי עסקת חטופים. הם מתים שם, וכל התרגילים האלה וכל המריבות נועדו להשכיח מכולנו את זה שהם מתים שם, להוריד את זה מסדר-היום הרגשי של מדינת ישראל, להגיע למצב שאנשים לא מדברים על זה, להגיע למצב שבסיעת הליכוד, מפלגה לאומית – כשאני מדבר על נועה מרציאנו ועל החטופים שמתים שם הם עומדים ומפטפטים. הממשלה הזו לא מצליחה לנהל את המדינה, לא מצליחה לנהל את המלחמה, לא מצליחה לנהל את הכלכלה, לא מצליחה לנהל את היחסים עם ארצות הברית, לא מצליחה לנהל מדיניות. היא מאבדת אחד-אחד את החטופים שנמקים, נרצחים וגוועים מתחת לאדמה, כי הם לא מסוגלים לעשות את הדבר האנושי הפשוט כשהם באים לקבל החלטות הנוגעות לגורל המדינה: לחשוב על נועה מרציאנו, זכרה לברכה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר מסיעת ישראל ביתנו, שלוש דקות לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, הבוקר התבשרנו כולנו על עוד מחדל של הממשלה כששוחרר מנהל בית החולים שיפא יחד עם עוד 50 מחבלים. אז אנחנו רואים את הדבר שיותר מטריד מהשחרור עצמו, אדוני היושב בראש, והוא גלגול אחריות בין השרים, איך כל אחד בורח מאחריות. שר הביטחון אומר שזה לא הוא, זה השר ההוא; השר ההוא אומר שזה לא הוא, זה מזכיר הממשלה; מזכיר הממשלה אומר שזה זה, ההוא אומר שזה השב"כ, וההוא מעביר לזה. בסוף כמובן זה מגיע ליועצת המשפטית ולבג"ץ. אבל תראו, אתם ממשלה שהרי לא אחראית על כלום. אתם לא אחראים על 7 באוקטובר, לשיטתכם; אתם לא אחראים על הכישלון המוחלט הזה שכבר תשעה חודשים, תשעה חודשים בצפון אנשים הפכו להיות פליטים בארצם; אתם לא אחראים על השחרור של מנהל בית החולים שיפא; אתם לא אחראים על שחרור המחבלים; אתם גם לא אחראים על זה שסמוטריץ' הבטיח למילואימניקים מענק שהוא שכח להעביר; אתם לא אחראים על זה שהביטוח הלאומי מודיע למפונים שנגמר להם הכסף. אתם לא אחראים על כלום. אז יש קו אחד ברור שמחבר בין כל חוסר האחריות הזה וגרירת הרגליים שלכם – אתם פשוט ממשלה כושלת, רשלנית, שלא מסוגלת לבצע שום דבר. לא מסוגלת לנהל קיוסק, בטח שלא מסוגלת לנהל מדינה. באשר למה שקורה פה עם מחבלים, כולל אלה שכבר תשעה חודשים נמצאים במעצר ולא מעמידים אותם לדין, הייתם צריכים לעשות דבר אחד, ודיברנו על זה גם כאן בכנסת בוועדות משנה של ועדת חוקה: הייתם צריכים לייצר חקיקה שמתאימה כדי לשפוט את מחבלי הנוח'בה, בדיוק כמו שיצרו חקיקה לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. כי ברור לחלוטין שדיני הראיות במה שקרה ב-7 באוקטובר לא יכולים להיות אותם דיני ראיות רגילים. אין מה לעשות, הייתה שם השמדת ראיות מסיבית וברורה כחלק מהמדיניות של מחבלים. לכן צריך לייצר מנגנון שיאפשר את הסטייה מדיני הראיות. אבל מה עשתה ממשלת ישראל, חברת הכנסת רייטן? כלום, אפס.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

איזו הפתעה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היא לא התעסקה בחוק הזה. היא לא התעסקה בחוק לנוח'בות, היא התעסקה בחוק הרבנים וחוק הג'ובים. בשביל זה העסיקו את ועדת חוקה. בשביל חוק הרבנים וחוק הג'ובים מבטלים את סדר-היום של ועדת חוקה, ושמים אותו על סדר-היום. אבל חוק שיאפשר לשפוט את מחבלי הנוח'בות, כשכבר תשעה חודשים אתם לא שופטים אותם – למה? כי אתם רשלנים, כי אתם חסרי יכולת. על חוסר היכולת הזה ועל הרשלנות הזאת משלמים בחייהם אזרחי ישראל שנטבחו, אזרחי ישראל שפונו מהבתים שלהם, ולצערי עוד כאלה שאנחנו לא יודעים מה יעלה בגורלם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא מסיעת רע"מ, גם כן שלוש דקות לרשותך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, החברה הערבית, שמונה כחמישית מאוכלוסיית המדינה, חיה תחת הממשלה הנוכחית, ממשלת ביבי, סמוטריץ' את בן גביר – התקופה הקשה ביותר, האכזרית ביותר והפושעת ביותר מאז סיום הממשל הצבאי על האוכלוסייה הערבית בשנת 1966. לממשלה החשוכה, הגזענית והקיצונית הזו האזרחים הערבים הם בבחינת נוכחים נפקדים. הם נוכחים כרופאים, כאחים ואחיות בבתי החולים; הם נוכחים כרוקחים בבתי מרקחת; הם נוכחים כמהנדסים, כמורים, כנהגי אוטובוסים, כנהגי משאיות, כעובדי בניין וכל תחום שרק אפשר לחשוב עליו, אך הם נפקדים מהתודעה ונפקדים מסדר העדיפויות של משרדי הממשלה ושל תקציב המדינה. הם נפקדים מסדר-היום של המשטרה בטיפול בפשיעה, כשעד לרגע זה מספר הנרצחים, היושב-ראש, הגיע ל-115 נרצחים, שדמם על ידיהם של ראש הממשלה ושרי ממשלתו. האוכלוסייה הערבית בבחינת נפקדים מסדר-יום התכנון והבנייה. במקום תכנון יש מדיניות פושעת של רדיפה והריסת בתים. יש מקרים כל כך מזעזעים, אנשים נאלצים לעזוב בית כדי להרוס אותו. במקרה אחד אם המשפחה נפטרה – למוחרת היום שהיא נפטרה בו הרסו את הבית של הבן שלה. נהרס בית של אדם שסבל כל חייו ממחלות. הוא נפטר, והבית ששימש את הבן שלו – הרסו לו אותו. המדינה היחידה עלי אדמות שמשתמשת בהריסת בתים כמדיניות היא מדינת ישראל. הממשלה הזו צריכה ללכת הביתה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום מסיעת העבודה – בבקשה, שלוש דקות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, כבר בחודש דצמבר, אחרי מותם הטרגי בשוגג של שלושת החטופים, אמר ראש הממשלה: עם כל הצער העמוק אני רוצה להבהיר – הלחץ הצבאי הכרחי גם להחזרת החטופים וגם להשגת הניצחון על אויבינו. רק המשך לחץ צבאי יביא לשחרור כל חטופינו. בחודש פברואר אמר ראש הממשלה: רק המשך לחץ צבאי עד לניצחון המוחלט יביא לשחרור כל חטופינו, לא נחמיץ אף הזדמנות להשיבם הביתה; בחודש מרץ אמר ראש הממשלה לבני משפחות החיילים שנחטפו לעזה: רק המשך לחץ צבאי עוצמתי, שהפעלנו ונפעיל – הוא זה שהחזיר את חטופינו ויחזיר את כולם הביתה; ביוני אומר ראש הממשלה בפתח ישיבת הממשלה: בשילוב של לחץ מדיני ולחץ צבאי – וקודם כול לחץ צבאי – אנחנו נשיב את כולם, את כל 120 חטופינו החיים והחללים, הביתה. ככה תשעה חודשים מוכרים לנו את השקר הזה שהלחץ הצבאי הוא זה שיחזיר את כל החטופים הביתה. אז איך עכשיו מסיגים את כוחותינו? איך עכשיו מוציאים את האוגדות וצה"ל אומר, אנחנו מנצחים את חמאס? איך הלחץ הצבאי הזה לא הביא את החטופים? ואיך אזרחי מדינת ישראל – כולם ובעיקר המשפחות שהיקירים שלהן נמצאים בעזה – איך הם צריכים לחשוב? במה הם צריכים להאמין היום? ששיקרו להם, שהונו אותם, שמכרו להם סיסמאות סרק שאין מאחוריהן דבר וחצי דבר? כי עובדה – ועם עובדות אי-אפשר להתווכח – אחרי תשעה חודשים ואחרי אוגדות וחטיבות ואחרי למעלה מ-700 חללים, החטופים עדיין לא חזרו הביתה. הניצחון, לפי המילון למונחי צה"ל – התגברות על האויב ויצירת מצב שבו המנצח במלחמה, במערכה או בקרב השיג את מטרותיו הצבאיות במלואן או בעיקרן, במחיר שהוא יכול לעמוד בו. האם אנחנו כבר בניצחון? האם זהו הניצחון המוחלט? האם זה הניצחון המוחלט, שלא החזיר את החטופים הביתה? מדינת ישראל, ממשלת ישראל, שיקרת לציבור, שיקרת למשפחות האומללות, והאחריות כולה על ידייך.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל מסיעת הימין הממלכתי, שלוש דקות לרשותך.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

חבריי חברי הכנסת, חברי הקואליציה, אני רוצה להזכיר לכם שבעזה נמצאים עוד 120 חטופים: ילדים, תינוקות, אחים, אחיות, הורים, סבים, סבתות. הם נמצאים בצינוק של עינויים בחושך, ברעב, בתקיפות מיניות, באונס, בהיריון, ברעב וללא תרופות.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, זה מפריע. אביחי.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

אתם ממשיכים לדבר ולקשקש, אבל יש עוד 120 חטופים בעזה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אין איזה מחבל לשחרר, משהו?

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

והכישלון שלכם בניהול המלחמה, הכישלון העמוק הזה מוביל אותנו עכשיו להצהרות האלו כאילו הסתיימה המערכה הצבאית, כאילו אנחנו מנצחים את חמאס. קואליציה יקרה, יכול להיות שזה לא מעניין אתכם, אבל אין ניצחון צבאי בלי השבת בני המשפחות לביתם; אין ניצחון על חמאס בלי החזרת החטופים לחיק המשפחות שלהם. ואתם עומדים פה פעם אחר פעם, ואומרים שרק לחץ צבאי יחזיר אותם – והינה, אתם כבר מוכנים לעזוב את עזה, לשחרר משם כוחות. אז מי יחזיר אותם? אתם אפילו לא מסוגלים להגיב לכך או לענות להצעות האי-אמון האלה בכם, כי נכשלתם – נכשלתם בביטחון ונכשלתם בכלכלה ונכשלתם באחדות העם. נכשלתם בכול. אתם מביאים לכאן את השר לענייני קשקושים דודי אמסלם שיבוא ויקשקש את נשמתו לעד בהסתרה של המחדלים העמוקים שלכם. אז מה שמענו מהשר אמסלם? שכל העולם ואחותו אשמים, ואין ולו טיפת אחריות על הממשלה – ממשלת המחדל, ממשלה של כישלון, ממשלה של כניעה, ממשלה של ויתורים, ממשלה שלא מסוגלת לעמוד מול הלחץ הבין-לאומי, ממשלת כניעה אמיתית. והוא אומר, רגע, זה בכלל בגלל הקומוניסטים האלה. אתם אומרים שלחץ צבאי יחזיר את החטופים, אבל לא מפעילים לחץ צבאי, אז המשפחות הולכות להפגין. ואז, על פי ההיגיון המעוות של דודי אמסלם, הם אויבי מדינת ישראל ומסכנים את ביטחון המדינה כי הם מפגינים. אז הוא קורא להם "אנרכיסטים" – למה? כי הם מתוסכלים מחוסר היכולת של הממשלה הזו להחזיר את בני משפחותיהם הביתה. בושה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. השר קרעי יסכם את הדיון. בבקשה, כבוד השר. חבר הכנסת מיכאל ביטון, זה מפריע. השר וסרלאוף. אתה אוהב שאני אומר את השם שלך, הינה, הינה אמרתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, הרמב"ן אומר שכל מה שאירע לאבות זה סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בסיפור, וכולם באים ללמד על העתיד. בפרשת השבוע, פרשת שלח לך, קראנו על סיפור קשה מאוד, אחד הרגעים הקשים בתולדות עמנו. ערב הכניסה לארץ המובטחת, אחרי יציאת מצרים, מעמד הר סיני, עמוד הענן, כל מה שהיה לעם ישראל, העם מבקש מרגלים לתור את ארץ כנען.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת משה פסל, השר ברקת, זה דברי תורה, לא להפריע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. העם מבקש מרגלים לתור את ארץ כנען, לעמוד על טיבה, לראות את דרכי הכניסה הטובות ביותר. ומשה רבנו נעתר להם. הוא אומר כן, "וייטב בעיני הדבר". אבל הוא אומר: למה הסכמתי איתכם? כי זה כמו שאחד בא ומוכר לחבר שלו רכב, הקונה אומר למוכר: אני רוצה לקחת את הרכב לבדיקה, אני רוצה לקחת אותו למוסך שיבדקו לפני, אני רוצה לבדוק את זה. והמוכר אומר לו: קח, אל תדאג, תבדוק, הכול בסדר, כל מה שימצאו – עליי. כשהקונה רואה שהכול בסדר, אז הוא אומר: אם המוכר כל כך בטוח בעצמו, כנראה שבאמת הכול בסדר. אז משה אומר לעם ישראל: אני הסכמתי איתכם, כי חשבתי שתראו שאני מסכים איתכם, ותגידו, אוה, אם למשה רבנו אין בעיה לשלוח מרגלים, אז כנראה שהארץ טובה. אבל אתם התעקשתם. במבחן המנהיגות, אותם ראשי בני ישראל נכשלו במבחן המנהיגות כבר ברגע שהם יצאו לשליחות. אבל לא רק זה. כי אותם אנשים – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

קרעי, אתה יודע, זאת הוכחה שלפעמים הרוב טועה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון. נכון. "לא תהיה אחרי רבים לרעֹת", זה פסוק מפורש, שטרן, לא צריך הוכחה מסיפור. אותם אנשים שהיו ראשי בני ישראל, הם חוזרים מבוהלים ומפוחדים, ובפיהם תחזית קודרת. הם אומרים: "ארץ אֹכלת יושביה", "הערים בצֻרות גדֹלֹת מאוד, וגם ילִדי הענק – – – לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". הם אומרים: למרות כל הניסים, למרות כל מה שראינו עד היום, אנחנו אומרים לכם: אי-אפשר לכבוש את הארץ. יהושע וכלב, לעומתם, אומרים להם לא, מעודדים אותם, עומדים באומץ: "טובה הארץ מאֹד מאֹד", "ה' אתנו, אל תִיראֻם". אבל העם, שהיה עדיין שרוי בתחושות העבדות, לא היה מסוגל להבין את זה שכשהקדוש ברוך הוא איתו, מי יכול עליו? השם איתנו, מי יכול עלינו? אחד הלקחים המרכזיים שאנחנו לומדים מהסיפור של המרגלים זה איך להסתכל על עצמנו. הם אומרים שם לעם ישראל: "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". כאשר אתה מסתכל על עצמך כאיש קטן, כאיש חלש, כמי שלא מסוגל, גם האויב שלך רואה אותך באותה צורה, באותה הדרך. "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". אבל אם אנחנו נַראה את עצמנו כמו אריות, נחושים, בטוחים בצדקת הדרך, גם האויב שלנו יראה אותנו באותה הדרך, באותה הצורה. גם אויבינו יראו וייראו. ודבר נוסף שאנחנו לומדים מהסיפור של המרגלים זה שארץ ישראל היא לא ניתנת ככה, בעל כורחך; כדי לקבל את הארץ צריך להילחם עליה, צריך לרצות אותה. כשעם ישראל אמר: לא נוכל לעלות – אמרו להם: אין בעיה. אתם לא רוצים? תישארו במדבר. וגם אם תרצו עכשיו לעלות, לא תוכלו להיכנס. כי ארץ ישראל דורשת נחישות ודורשת רצון.

קריאה:

הייתה בכייה לדורות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון, הייתה בכייה לדורות. זה מלמד אותנו שמי שמפחד או מוותר על ארץ ישראל, בסוף יישאר במדבר. ואנחנו רואים את זה גם בהפטרה, שהגישה של מי שהם אנשי אמונה, של מי שהם אנשי ביטחון – המרגלים שנשלחו אל רחב חזרו ואמרו: "כי נתן ה' בידנו את כל הארץ, וגם נמֹגו כל יֹשבי הארץ מפנינו". כי כשהקדוש ברוך הוא איתנו, מי יכול עלינו?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ששון גואטה, אל תפריע לשר התקשורת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, רבותיי, ככל שהתמכרנו לשקט, התרפינו ונסוגונו – התעצמו אויבינו. אבל כשהתחזק הרצון במלחמה הזו, בעל כורחנו, לצערנו, ויצאנו ברוח גבורה לנצח ולהשמיד את אויבינו, הצלחנו לחזור. ואנחנו מתקרבים, בעזרת השם, לניצחון. רוח הגבורה של העם הזה, של הלוחמים, לא תמיד פוגשת את הרוח באולפנים ואת הרוח – כמו שראינו היום עם המקרה של שחרור המחבל, ועוד עשרות מחבלים איתו. הרוח של הלוחמים שלנו לא מצליחה תמיד לחלחל כלפי מעלה, להנהגה הביטחונית.

קריאה:

שר התקשורת שלמה קרעי:

מי שחרר? תסתכל מי חתום על השחרור. תת-אלוף משהו, הוא חתום על השחרור. אני לא יודע מי אחראי לזה. אבל מה שקורה כאן זה שאנחנו מקבלים תלונות מלוחמים שלא מאפשרים להם לירות על מחבלים שנמצאים על משאיות הסיוע, שמונעים מהם לבצע בנחישות את מה שמוטל עליהם. זה בא ממי שאחראי על הטקטיקה בשטח. הממשלה וראש הממשלה הגדירו בצורה מאוד ברורה את מטרות המלחמה. הן לא השתנו מאז שיצאנו למלחמה: להשמיד את היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, להחזיר את כל החטופים הביתה, ולוודא שרצועת עזה לא תישאר מקור לטרור. איך לבצע את זה? זה מוטל על הדרג הפיקודי, על הדרג המבצעי. ואנחנו רואים שצריך לשפר את העניין הזה. ואני בכלל חושב, רבותיי וגבירותיי, שחמאס, האויב שלנו, לא יורתע כתוצאה מזה שאנחנו נמשיך בדרך כזאת בלי לדבר באופן יותר תקיף, באופן יותר נחוש, עם רוח של גבורה יהודית. וכשמדברים על זה, צריך לדבר על להסיר את חרפת הגירוש מגוש קטיף, אותה חרפה שהביאה אותנו למה שקרה. כי כשהבור ריק, אין בו מים – יש בו נחשים ועקרבים. כשאין ביטחון, כשאין התיישבות יהודית, מה שצומח זה טרור. אנחנו ראינו גם בשבוע שעבר שממשלת ישראל, ראש הממשלה ושר האוצר, השתמשו בכלי הזה. הם נתנו תשובה נחושה, תשובה אמיצה לטרור, והקימו חמישה יישובים ביהודה ושומרון ועוד שכונות רבות חדשות. כי זאת התשובה. כי האויבים שלנו מפחדים מהמקום הרגיש, והמקום הרגיש שלהם זה התיישבות יהודית. זה, ככל שנרבה, הקדוש ברוך הוא אומר לנו: "מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ".

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה עם ההתיישבות היהודית במטולה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו עובדים על זה. הממשלה עובדת על זה – –

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ועובדת על תוכנית של מיליארדים להחזיר את תושבי הצפון בבטחה לבתיהם. וזה שאתם תצעקו ותקשקשו מהיציע זה בטח לא מחזק את האזרחים בצפון – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה עם ההתיישבות היהודית בקריית שמונה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שצריכים אחדות, שצריכים ממשלה, שצריכים אופוזיציה שמבינה שמדינת ישראל נמצאת במלחמה. לא אופוזיציה שעומדת כאן ומחזקת את האויבים שלנו. זה מה שתושבי הצפון צריכים.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם לכם אני מציע, חברי האופוזיציה – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – אתה מדבר על אחדות? מילים ריקות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – בואו נאמץ את דברי כלב בן יפונה: "עלה נעלה וירשנו אֹתה כי יכול נוכל לה". אנחנו יכולים, אנחנו מסוגלים לעשות את זה. אתם צריכים להפגין קצת אחדות, קצת נאמנות למדינה, שנמצאת במלחמת קיום על חייה, ולא לתדרך ולצאת כל הזמן נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה. אתם רואים הסתה כזאת חמורה נגד ראש הממשלה, מציעים לו חבל תלייה, למחות את זכר נתניהו, כמו באנלוגיה ל"תמחה את זכר עמלק". האם מי מכם קם וגינה את ההסתה הזאת?

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה אומר כן, זה "תמחה את זכר עמלק". תתבייש לך, חבר הכנסת בליאק. מישהו מכאן עמד וגינה את ההסתה הזאת?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שלחו לבן של בנט כדור, על מה אתה מדבר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מישהו כאן עלה וגינה את ההסתה לרצח נגד ראש הממשלה ומשפחתו?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – שלחו לבן של בנט כדור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם לא מסוגלים לנצח בקלפי, אז אתם שולחים אותם להסית לרצח?

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתביישו לכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שלחו לילד של בנט כדור, על מה אתה מדבר?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, זהו.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – לבן של בנט שלחו – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, קודם כול עד היום האישה הזאת, המבוגרת, יושבת בכלא. תגידו לי איזה כתב אישום אחד – –

דבי ביטון (יש עתיד):

למה לא עושים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – איזה כתב אישום אחד הגישו נגד מישהו – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת דבי ביטון, די.

דבי ביטון (יש עתיד):

לא מילים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

קודם כול, מי שקובע את ההגנה זה השב"כ. יש ועדת שב"כ שקובעת מי מגן על מי וכמה. זאת לא החלטה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זו לא החלטה של שב"כ.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זו החלטה של ועדת שב"כ בהמלצות של גורמי הביטחון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה בניגוד להחלטת שב"כ.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון, כי בסופו של דבר מי שאחראי – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – זו החלטה של שרים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יודע למה? כי בסופו של דבר מי שאחראי על מה שקורה במדינה זה נבחרי הציבור, זה השרים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – למה צריך לאבטח – – – במיאמי ובטיול שלו בגואטמלה. ילדים של חברי כנסת פה משרתים בצה"ל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היושב-ראש שלך, לפיד, אמר: אני לא צריך לדעת כלום בשום דבר. מספיק לי שיש סביבי יועצים, מה שהם אומרים לי אני מקבל. אז אנחנו לא ככה, אנחנו מקבלים החלטות. יש לנו אחריות ויש לנו סמכות כנבחרי ציבור.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה החלטה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואתם תמשיכו להתחבא מאחורי הנחשלות שלכם, מאחורי חוסר ההשכלה שלכם, מאחורי חוסר היכולת שלכם לקבל החלטות. תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – לא מקבלת שום החלטות בשום נושא, ולכן ככה אנחנו נראים. אפס החלטות ואפס – – – תתביישו לכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, לפני שנעבור להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה, נקיים הצהרת אמונים של ידידי, גם שכני, חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון. אני מתכוון להודיע לכנסת שעל פי סעיף 143 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת כהונתו בכנסת של דני דנון ביום ראשון כ"ד בסיוון התשפ"ד, 30 ביוני 2024, בא במקומו חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, ולסעיף 2 לחוק הכנסת – חבר שלכם נשבע אמונים. תכבדו את החבר שלכם. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, נקיים עתה את הצהרת האמונים. חבר הכנסת אביחי בוארון, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואתה תשיב: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

מתחייב אני.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. ברכות והצלחה. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

יש נאום בכורה כאן?

היו"ר ארז מלול:

לא כשאני פה. תודה רבה. חבר הכנסת אביחי בוארון, יהיה לך עוד הרבה זמן להתחבק ולקבל ברכות.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נוסף לשלוש ההצעות להביע אי-אמון שהוגשו, ישנה הצעה נוספת להביע אי-אמון בממשלה, אשר הוגשה על ידי סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ בסוף הדיון בקריאה השנייה והשלישית על הצעת החוק של חבר הכנסת ינון אזולאי, קידום התחרות בענף המזון (תיקון מס' 8 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, שהתקיימה ביום שלישי שעבר, י"ט בסיוון התשפ"ד, 25 ביוני 2024. לכן נקיים עתה ארבע הצבעות. ראשית נתחיל עם שלוש הצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה שהוגשו כסעיף נפרד בסדר-היום ולאחר מכן נצביע על הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון (תיקון מס' 8 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, בקריאה השלישית. תחילה נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. לבקשת האופוזיציה ההצבעה היא שמית. כבוד המזכיר, תתחיל בסיבוב הראשון של ההצבעה. בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

טוב, נעבור לסיבוב השני. בבקשה, כבוד המזכיר.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חבר כנסת שנמצא, קראו בשמו, לא הצביע ורוצה להצביע? חבר הכנסת אברהם בצלאל – לא משתתף. וחבר הכנסת ולדימיר בליאק – בעד.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 42 בעד, שלושה נגד. ההצעה לא התקבלה, כי לא התקבל הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה של סיעות ישראל ביתנו והימין הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה. גם ההצבעה הזו שמית?

קריאה:

שמי.

היו"ר ארז מלול:

בכבוד, המזכיר, סיבוב ראשון. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

נעבור לסיבוב השני.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי כנסת שהקריאו את שמם?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

זהו, תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 36 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה, כי היא לא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה של סיעת המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה. גם זו הצבעה שמית, כבוד המזכיר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מזכיר הכנסת, אנא קרא את השמות שנית.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חבר כנסת שנוכח במליאה, הקריאו את שמו, ולא הצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 36 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה, כי הרוב הדרוש לא התקבל.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור עתה להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון (תיקון מס' 8 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, כולל לוח התיקונים להצעת החוק. כאמור, סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ ביקשו לראות בהצבעה הזאת הצבעה להביע אי-אמון בממשלה. לכן, שימו לב, חברי הכנסת, זה שונה מההצבעות הקודמות. מי שמצביע בעד, הוא בעד הצעת החוק ונגד האי-אמון; מי שמצביע נגד, הוא נגד הצעת החוק ובעד האי-אמון. אני חוזר עוד פעם: מי שמצביע בעד, הוא בעד הצעת החוק ונגד האי-אמון; מי שמצביע נגד, הוא בעד האי-אמון ונגד הצעת החוק. ההצבעה היא שמית. בכבוד, המזכיר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

קריאות:

בעד, בעד.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

נעבור לסיבוב השני. בבקשה, כבוד המזכיר.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חבר הכנסת במליאה, שקראו בשמו ולא הצביע? השרה גמליאל.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

רון כץ (יש עתיד):

– – – נכנס – – – אתה יכול להצביע עכשיו – – –

היו"ר ארז מלול:

תם.

רון כץ (יש עתיד):

לא – – – לא הצביע – – –

היו"ר ארז מלול:

הכרזתי על תום הצבעה.

רון כץ (יש עתיד):

הוא לא אמר "שלישית". אתה לא אמרת.

היו"ר ארז מלול:

נעלתי, נעלתי. רון, אל תסבך.

רון כץ (יש עתיד):

אבל לא אמרת "שלישית", באמת.

היו"ר ארז מלול:

אמרתי. לא היית פה. להלן תוצאות ההצבעה: 45 בעד, ארבעה נגד. אני קובע כי הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון (תיקון מס' 8 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, התקבלה גם בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים, וכמובן שההצעה להביע אי-אמון בממשלה לא התקבלה. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי, המציע, לומר את דברו. שלוש דקות.

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

ניסיתם, לא הצלחתם.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האמת, הצעת חוק קידום תחרות בענף המזון אולי נמשכה לעוד שבוע כדי שיצביעו לה יותר – על כל דבר צריך להסתכל לטובה. וגם אם, טיבי, זה נהפך לאי-אמון, בסופו של דבר זה נהפך לטובה, כי 45 אנשים, חברי כנסת, שהצביעו בעד חוק חשוב כזה, חוק שבעצם בא ואומר שתהיה תחרות גם בפארם. לא יכול להיות שהם הוחרגו. עכשיו כולם יהיו בתחרות, בענף המזון, גם בשקיפות, גם במדפים. השקיפות כבר נכנסה מזמן, גם המרחק הגיאוגרפי. לא מונופול אחד ישלוט בשוק. זה דבר שבעצם יכניס – גם אם אנחנו היום הולכים לרשת פארם, יש שם גם מזון לתינוקות, גם טיטולים, ודברים בסיסיים שהיום כבר נכנסו. תהיה תחרות. תהיה תחרות, מכיוון שגם במרחקים לא יוכל כל אחד לפתוח איפה שהוא רוצה ומה שהוא רוצה. מדפים לא יוכלו להיות מסודרים איך שרוצים – שאיזו חברה תבוא ותשתלט על זה. הם נכנסו גם לדברים האחרונים בענף המזון שטרם הוסדרו, והפעם הוסדרו. על כך אני שמח. זו ברכה לעניין הזה. לכן אני אומר שבהצעת החוק הזאת, שעוברת, נמדדת ההצלחה של הצעת החוק. זה לא שאם העברנו אותה באיזה רוב ועשינו "וי", זו לא הצעת חוק שנמדדת וזו לא הצלחה. הצלחת הצעת חוק נמדדת ברגע שהיא עושה שינוי בשוק. נלחמנו פה במונופולים, נלחמנו פה באנשים חזקים במשק, בגוף חזק במשק שהיה עד עכשיו מונופול בלעדי כמעט. נכון שהייתה רשת אחרת שכן היו לה, אולי, יש לה גם סניפים, רשת Be מול רשת סופר-פארם, אבל רשת סופר-פארם הייתה, אני חושב, הרשת הגדולה ביותר כיום, עם 260 סניפים, משהו כזה. ויש את גוד פארם, שגם הגיע הזמן שירימו את הראש ויכנסו לתחרות הזאת. תחרות בריאה זו תחרות שיש בה עוד ועוד יותר אנשים שמשחקים במשחק. לכן אני אומר: אם הצעת החוק הזאת עברה או לא עברה, אם הצלחנו להעביר את הצעת החוק הזאת, אם זו הצלחה, זה רק כשנראה בעוד זמן מה אם הייתה ירידה במחירים. אז התחרות באמת תחרות. אם לא תהיה ירידה במחירים, אם לא נעשה דבר – שינוי מהותי במחירים – שאדם שנכנס לקנות טיטולים, נכנס לקנות מטרנה, נכנס לקנות כל דבר אחר, והוא לא יקבל מחיר יותר טוב, אז סליחה שאני אומר, אפשר להגיד שנכשלתי בהצעת החוק הזאת. לכן אני אומר: אני קורא לכל רשתות הפארם שנכנסו לזה, יש פה תחרות עכשיו. קדימה. אנחנו עשינו את הצעד שלנו ככנסת, במיוחד בזמן של יוקר מחיה – צעד קטן למקום גדול. הגיע הזמן שאתם, שעכשיו נראה את התחרות ביניכם. אני קורא גם ל-Be פארם להיכנס ולעשות הכול על מנת להוריד את המחירים, ולגוד פארם, לנסות לעשות הכול על מנת להוריד את המחירים. סופר-פארם, אתם אומרים שאתם זולים? גם אתם, כנסו לתחרות ותעשו. רגע אחד לפני שאני יורד אני רק רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת דוד ביטן. אני חייב להגיד לך, ניהלת את הוועדה – לא רק אני אומר את זה, כולם אומרים – בצורה, באמת מיוחדת. אני לא צריך לתת לך קומפלימנטים, אבל היו לנו הרבה ויכוחים, ולפעמים התביישנו שאנחנו רואים את שני הגופים מתווכחים ביניהם. אבל היה דבר אחד שתמיד אמרת: אני הולך עד הסוף. יש פה רשות תחרות, יש פה את משרד האוצר, משרד הכלכלה, משרד המשפטים. אמרת: את רשות התחרות ומשרד המשפטים – תחליטו ביניכם. אנחנו הולכים איתם. אנחנו, לא מעניינות אותנו חברות גדולות, אנחנו נלך ונילחם בחברות הגדולות ואת כל המונופול הזה נשבור. זה מה שאמרת תמיד, וכך אנחנו נעשה בכל דבר ודבר. על כן, תודה רבה לך על המקצועיות ועל מה שעשית על מנת לקדם את הדבר הזה; למען המלחמה ביוקר המחיה. תודה רבה לאיתי עצמון, היועץ המשפטי.

היו"ר ארז מלול:

דוד, איתי לא הצלחת.

דוד ביטן (הליכוד):

– – – בפעם השנייה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה ליועץ המשפטי של הוועדה איתי עצמון, על הליווי הצמוד, ולאביגל היועצת המשפטית מצוות הלשכה שלו; וכמובן למנהלת הוועדה, עידית חנוכה וצוותה, שעושים עבודת טובה כולם, תודה רבה. תודה רבה גם ליועץ אצלי, יועץ החקיקה, גיל גולן, שליווה את כל התהליך הזה, כרגיל, וכמובן לצוות הלשכה, שמלווה אותי, יוסף שקד ודניאל בן חמו, תודה רבה לכולם. אני מקווה שבעזרת השם נמשיך ונעשה הכול הכול על מנת להילחם ביוקר המחיה ולהביא בשורה. דוד ביטן, כל הכבוד שהצלחת במאמץ, ככה, ברגע האחרון, להביא גם עוד שני תקנים לרשות התחרות, שיעשו בהם שימוש כדי שגם יוכלו ליישם את זה. אתה יודע מה? בוא נפרגן גם לגל ברנס. אומנם כפינו עליו, אבל בסוף הוא עשה את זה. האמת, הוא בא ועושה עבודה טובה. תודה רבה לכולם, שבעזרת השם באמת נצליח להביא בשורה לעם ישראל.

היו"ר ארז מלול:

יישר כוח לחבר הכנסת ינון אזולאי. אבל אני מציע באמת שתעקוב שזה בא לשטח, או שהוועדה תעקוב.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 135), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, הרב אורי מקלב להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

בבית הכנסת, אם אני הרב או לא, אני לא יודע, נראה לי שלא, אבל כאן זה אורי מקלב, זו הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

בשבילי אתה רב.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

כאן יש לזה עוד קונוטציות, אז לא כדאי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תמשיך באמת לנהל את הישיבות בנועם, בחוכמה ובתבונה.

היו"ר ארז מלול:

יישר כוח.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

השר – אם נמצא פה או לא נמצא פה – אבל בכל אופן, מכובדיי חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש בפניכם הצעת חוק ממשלתית, שהיא הצעה לתיקון פקודת התעבורה (מס' 135), התשפ"ד–2024. במסגרת המאבק בתאונות הדרכים מקדם משרד התחבורה תוכנית להגברת הבטיחות ברכב ציבורי וכבד. רכיב משמעותי בתוכנית הוא המעבר לטכוגרף דיגיטלי. טכוגרף דיגיטלי הוא התקן לרישום ולתיעוד הנסיעה, אשר התקנתו ברכב כבד וציבורי מחויבת על פי חוק. המעבר לטכוגרף דיגיטלי ישים את מדינת ישראל בשורה הראשונה של מדינות מודרניות, שבהן קיימת חובת התקנה של טכוגרף דיגיטלי. המעבר הזה צפוי לשפר משמעותית את יכולת התיעוד והאכיפה, בין השאר בנושאי מהירות, שעות עבודה ומנוחה וסנכרון מידע. הסנכרון הזה הוא ייעול מול קציני בטיחות. לכן האפשרות לבדוק את זה, כפי שמופיע בהצעת החוק, תשפר גם את גורם ההרתעה וגם את גורם המציאות, את האופן המעשי. תהיה יכולת להוכיח אם נעשו עבירות תנועה בכל המרחב שיש בעבירות תנועה, או בכל אופן בחוקי התנועה שיש ברכב ציבורי וגדול – שאנחנו יודעים שהם צריכים תקנות מיוחדות ואכיפה מיוחדת ושמירה על חוקים מסוימים. ברגע שנוכל לבדוק את זה און-ליין – ששוטר יוכל לקבל את המידע הזה ויוכל לעכב את הנהג כדי לקבל את המידע – אנחנו מקווים מאוד שגורם ההרתעה ישפיע על תאונות הדרכים. אודה לכם מאוד, חבריי חברי הכנסת, אם תאשרו, ותצביעו בעד החקיקה הזאת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. קצר וקולע, ברור ונהיר, ובאמת הצעת חוק טובה. נעבור לדיון האישי. אני סוגר את הרשימה. עוד מישהו שנמצא פה ורוצה לדבר? אני סוגר את הרשימה. זהו. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. ראשון הדוברים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אני לא רואה פה שר. יש פה שר? אנחנו נחכה.

היו"ר ארז מלול:

רגע, רגע, אתה צודק. איפה השר? אתה צודק. אתה יכול לדבר. הזמן לא נחשב.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אכפת לך? בינתיים תדבר.

קריאה:

אתה יכול להמשיך לדבר כמה שאתה רוצה עכשיו.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני מחכה.

היו"ר ארז מלול:

הוא רוצה שהשר ישמע.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אוה, שלום כבודו. הינה, אתה יכול להתחיל להריץ את הזמנים. נתחיל מההתחלה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את שלוש הדקות שיש לי לדבר, גם הפעם, לצערי, על עניין יתומי צה"ל שמעל גיל 21. לצערי זה השבוע השני ברציפות שמשרד האוצר מסרב להעלות לוועדת שרים לענייני חקיקה את הצעת החוק הממשלתית – הצעת החוק הממשלתית שעולה על ידי משרד הביטחון – בעניין הטיפול ביתומי צה"ל שמעל גיל 21. במהלך השבועות האחרונים הגשנו, למיטב זיכרוני ארבעה חברי כנסת שונים, הצעות חוק פרטיות בקריאה טרומית. משה סעדה הגיש הצעה, צביקה פוגל הגיש הצעה, שרון ניר הגישה הצעה, אני הגשתי הצעה, וכולנו קיבלנו על עצמנו לחכות להצעה הממשלתית כדי להתחבר להצעה הממשלתית. ההצעה הממשלתית נכתבה ונשענת על מסקנות ועדת רובינשטיין, שהוקמה על ידי שר הביטחון דאז בני גנץ. אני רוצה רגע להסביר לך, אדוני היושב-ראש, ולכל מי שמאזין: יש פער מאוד מאוד גדול בדרך שבה מדינת ישראל מטפלת ביתומי צה"ל מעל גיל 21. הפער הזה, דרך אגב, הוא מובן. החוק נכתב בשנת 1951. בשנת 1951 היו בעיקר הורים שכולים. החוק דאז דן בעיקר בהם. לגבי אלמנות, בעיקר בזכות חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם, הנושא טופל; לגבי יתומי צה"ל הנושא לא טופל. בגדול, מגיל 21 ואילך לא מכירים בהם, או כמעט לא מכירים בהם, גם ברמת ההכרה הרשמית. נוצרים מקרים מאוד מאוד קשים. יש הצעה שנכתבה על ידי משרד הביטחון ומועלית ומוגשת כהצעת חוק ממשלתית, ומאיזושהי סיבה שר האוצר פעם אחר פעם מסרב להעלות אותה. אדוני השר, אדוני חבר הכנסת, ראינו בשבוע שעבר בוועדת כספים שיש הרבה מאוד כסף פנוי שלא השתמשו בו במשרדים, ונעשים פה דיונים איך לחלק את הכסף הזה, ואני באמת לא רוצה להיכנס לזה – פופוליזם, מה יותר חשוב ממה – אבל ראינו שהרבה מאוד כסף נמצא ואפשר לחלק אותו. איך אומרים? רק ליתומי צה"ל לא נשאר. עכשיו אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה. חיילינו הגיבורים, רבים מהם אבות לילדים. כשהם יוצאים לקרב, הם רוצים לדעת שאם הנורא מכול יקרה, מדינת ישראל תדאג לילדים שלהם. זה הדבר הכי בסיסי שאנחנו יכולים לעשות בעבור לוחמי צה"ל הגיבורים. אני קורא מפה לשר האוצר לא לעצור את קידום החוק שמטפל ביתומי צה"ל שמעל גיל 21. לא לעצור את החוק הזה. תודה, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מתן כהנא, אני רק מעדכן אותך שהיושב-ראש אישר שאילתה דחופה שהגשת בעניין הזה, והיא תידון בכנסת ביום רביעי. זה יעזור עוד, עוד דחף לקדם, בעזרת השם. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בעזרת השם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, השר קרעי, עמיתיי חברי הכנסת, עמד פה סגן השר מקלב, ודיבר על צעדים, איך מודדים למשאיות את המהירויות, ואנחנו כמובן בעד זה. אבל אי-אפשר להתעלם, וכשעומד פה סגן שר התחבורה – את שרת התחבורה לצערי או לשמחתי אנחנו לא רואים פה – לא להזכיר: רק מתחילת השנה הזאת, ביחס לשנה קודמת – בשנה הזאת נהרגו בכבישים 205 אנשים, ביחס ל-169 לפני שנה, עלייה של 21%; תאונות דרכים קטלניות מתחילת השנה – 188 תאונות ביחס ל-151, עלייה של 24%. ובמשרד התחבורה מתעסקים ברמזורים. אבל לא רמזורים שמונעים תאונות, אלא רמזורים שהם תאונה אחת גדולה. ואני אומר, במחילה, גם לידידי לשר מקלב – –

היו"ר ארז מלול:

סגן השר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – את מה שאמרתי היום גם למזכיר ראש הממשלה, שכשאתה יושב במקום מסוים ובתפקיד מסוים, וקורים לידך דברים – נגיד שהשר קרעי משתלח ביועצת המשפטית לממשלה – ואתה שותק ואתה אחרי זה אומר: אבל אני לא אמרתי – זה לא משנה אם אתה אמרת או לא אמרת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סעדה, זה מפריע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אנחנו מכירים את הגמרא – נדמה לי שהיא ממסכת תענית – על החורבן, שישבו ולא מחו בידם. חובת המחאה – אנחנו גם יודעים שלפעמים אי-אמירה היא אמירה יותר מאשר הערה כזו שאתה מממלמל בין השפתיים. השר קרעי, אני התרגשתי כשאתה עמדת כאן ודיברת על הסתה, אבל תסלח לי שאני אומר לך: אתה לא יכול דקה בלי להסית מייד, לפני זה ואחרי זה.

קריאה:

אבל כשאתה אומר את זה, אתה לא מסית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ואחרי זה – באמת אני אומר לך, אתה יודע כמה אני רוצה להזדהות איתך כשאתה מדבר נגד הסתה. אבל אתה באמת – אין גבולות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הסיתו – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מסית – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ואתה ישר משתלח, כאילו אנחנו חיים בעולם אחר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ביקורת היא לא הסתה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אומר לך, בוא נגיד את האמת – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

בואו נגיד את האמת – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – אני לא יודע כמה אתה הולך למשפחות שכולות, אני הולך המון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם אני הולך. שלא נצטרך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אחת הבקשות הגדולות שמבקשים מאיתנו – לדבר על אחדות.

היו"ר ארז מלול:

הקראת את זה פה בכנסת, מכתב של אב שכול.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן, בכל מקום. אני מדבר על אחדות, ואני אומר להן, הלוואי. והן אומרות לי, המשפחות השכולות – גם כשהן אומרות: לא הצבענו לכם – אנחנו שומעים אותך, אנחנו יודעים שאתה מדבר על אחדות ומתנהג באחדות.

היו"ר ארז מלול:

הבנתי, טוב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ועולים לפה שרים מהממשלה הזאת – ואני אומר את זה בכאב גדול, הלוואי וחמישה משפטים הם ידברו על אחדות באמת, בגלל שזה מה שאנחנו חייבים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – ללוחמים שלנו ובוודאי למשפחות השכולות. באמת רק ככה ננצח. הלוואי וגם בממשלה יתרחש נס ויפנימו את זה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

כתוב: "אל תזכר לנו עֲו‍ֹנת ראשֹׁנים", חבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מזכיר לך את הנאום שנתת פה בחוק היין, איך הסתָּ נגד ציבור שלם. אני ראיתי את זה הייתי בהלם, זה לא התאים לך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ברור, אני יכול עוד פעם. אני יכול עוד פעם. אני יכול עוד פעם.

היו"ר ארז מלול:

לא מתאים לך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

על היין, ועוד איך.

היו"ר ארז מלול:

הסתָּ נגד, אז טול קורה מבין עיניך.

נאור שירי (יש עתיד):

דווקא שתדע לך – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

על היין – על היין – – –

היו"ר ארז מלול:

טול קורה מבין עיניך כשאתה מדבר על השר קרעי.

נאור שירי (יש עתיד):

טול אתה, טול – – –

היו"ר ארז מלול:

אני נפגעתי מאוד. לא הייתי פה, אבל נפגעתי מאוד. ועוד ציבור שלם נפגע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אה, לא היית פה? לא, אני אגיד לך למה, בגלל שעל הגיוס לא דיברו מילה – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת דבי ביטון. דבי ביטון, בבקשה, שלוש דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – ועל יין ובני ברק דיברו חוק שלם ודיון שלם. אני לא מצטער על זה.

דבי ביטון (יש עתיד):

יואב עכשיו.

היו"ר ארז מלול:

יואב, סליחה, סליחה. חבר הכנסת יואב.

נאור שירי (יש עתיד):

בגלל שהוא אשכנזי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

צריך רק לדעת להבדיל בין ביקורת להסתה. חבל תלייה זה הסתה, ביקורת זה משהו אחר.

היו"ר ארז מלול:

יואב סגלוביץ' יותר מרוקאי ממך. אתה תגיד לי מי זה יואב?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, אתה יודע באיזו מפלגה אתם? אתם אשכרה הסתֶּם לרצח של ראש ממשלה, יא חסר מושג, חסר מושג.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור, אתה מפריע ליואב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה ההשכלה שלך, תגיד לי, שאתה אומר לי "חסר מושג"?

היו"ר ארז מלול:

די.

נאור שירי (יש עתיד):

עוד פעם, מה זה קשור? אתה לא יודע כלום ושום דבר – – – שום דבר, חצוף.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה ההשכלה שלך? כמו הבוס שלך – אפילו תעודת בגרות אני לא יודע אם יש לך.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת נאור שירי – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה מדבר על חסר מושג? מה ההשכלה שלך?

נאור שירי (יש עתיד):

אין לך מושג.

היו"ר ארז מלול:

– – אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. די.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה ההשכלה שלך? למדת באוניברסיטה? אתה יודע משהו מהחיים שלך?

נאור שירי (יש עתיד):

למה? מה? הוא יכול לדבר ככה? חצוף.

היו"ר ארז מלול:

כן. ככה, כן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בור ועם הארץ, זה מה שאתה.

נאור שירי (יש עתיד):

בבור אתה מבין. זה הדבר היחידי שאתה מבין בו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמו הבוס שלך.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת, אתה מפריע לי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חסר מושג, 777.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר היה אמור לעלות כאן חוק החשמל, ואז בן גביר וסמוטריץ' ניתקו את העדה הדרוזית מהרשת, הורידו את השאלטר. מי שהעביר את החוק, מי שהביא אותו – חתום עליו אופיר כץ, ראש הקואליציה. אבל אתם הורדתם את השאגלטר כמו שהורדתם את השאלטר על הרבה מאוד דברים שקשורים לשוויון במדינת ישראל. אז כל פעם שמגיע הרגע וצריך לדבר על נופלים, מדברים על הנופלים בקרב העדה הדרוזית, כן, והיו תשעה נופלים כאלה מ-7 באוקטובר. אבל אני לא רוצה לדבר על נופלים, אני רוצה לדבר על חיים. בן גביר וסמוטריץ' ניתקו את הזרם בגלל המחשבות הגזעניות שלהם, שאולי זה יפתח פתח לחבר עוד אנשים לחשמל. לכן אנחנו רואים צווי הריסה בחברה הדרוזית, בדאלית אל-כרמל, בעוספיא, בבית ג'ן, בכל מקום. אז זה טוב לדבר גבוהה-גבוהה, אבל כבר תקופה ארוכה אני מזהיר לגבי מה שקורה לאנשים שבקול רם קשרו את גורלם למדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל, בכל תחום, ואז אתה מגיע ואתה בודק אם יש תוכנית חומש; התשובה היא: אין. ולמה אין? כי זה לא מעניין אתכם, כי אתם ממשלה מגזרית, שמתעסקת רק במגזר שאתם חושבים שיצביע לכם, ולא בחובה הבסיסית שלכם לטפל בכלל האזרחים – ערבים, יהודים, דרוזים, מוסלמים, צ'רקסים, נוצרים, אזרחי מדינת ישראל. אז גבוהה-גבוהה אתם יכולים לדבר, אבל בפועל, כשצריך לפרוט את זה לפרוטות, אתם לא שם, כי אתם, לא מעניין אתכם דבר, לא הייטק ולא אזורי תעשייה ולא חוק הלאום – חוק הלאום, שהיה צריך לעבור שינוי כבר מזמן, שפוגע פה ב-20% מהאוכלוסייה. 20% מהאוכלוסייה לא מרגישים כשווים בין שווים, ואין סיבה שזה יהיה. רק אנשים חסרי ביטחון צריכים לעשות לעצמם חוקים שיגידו שהם כאלה; אנשים שיודעים שהם כאלה – לא צריכים. אני יודע שאני חי במדינה יהודית ודמוקרטית, ככה אזרחי מדינת ישראל. איפה אתם? חוסר ביטחון, פחד, גזענות. כן, בן גביר וסמוטריץ' ניתקו אתכם מהזרם, מזרם התודעה של מדינה יהודית ודמוקרטית – אתם פשוט לא כאלה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אמש הסתיימה באופן רשמי שנת הלימודים – שנת הלימודים 2024, השנה הקשה ביותר לילדי מדינת ישראל, מתוכם ילדי העוטף, שעברו את הטבח הנורא. חלקם גם לא זכו לסיים את שנת הלימודים, וחלקם המשיכו עם כל הקשיים, גם ילדי המפונים בצפון, וביניהם גם נכדיי שהיו בכפר עזה, אייל והילי. הם הציגו השבוע תעודה, תעודה שלא רשומים בה ציונים. רשום שהם פשוט סיימו ללמוד את השנה הזו. וברשותך אני רוצה להקדיש לכל תלמידי מדינת ישראל, בטח ובטח לגיבורים שחרף הקשיים וחרף האסון ידעו להרים את הראש ולסיים את השנה, "תעודת הצטיינות". זה מוקדש לכל הילדים הגיבורים. כתבה טל רייס: "השנה כולם צריכים לקבל תעודת הצטיינות / על כך שקמו בבוקר למרות הכותרות / על שהצליחו לחייך גם בשעות הקשות / על שיצאו לרחובות לחבק משפחות / על שהתפללו בכל יום על החטופים והחטופות / על שהלכו ללוויות וניגבו את הדמעות / בכיתה ובחצר היה מקום גם לבכות / על שצחקו, על ששיחקו, על שהיו בכל זאת ילדים למרות דאגתם לאלו במדים – –"

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מאיר כהן.

דבי ביטון (יש עתיד):

"– – על שהצליחו ללמוד למבחנים ולעשות קצת שיעורים ולזכור שבית הספר מציב גם יעדים / על שיצאו להתנדב בקהילה באהבה, על ששרו בקול גאה בגאווה, בקול רם את התקווה / תעודת הצטיינות מגיעה השנה לכל הילדים, לכולם / כי אין ילדים כאלה בכל העולם". אני רוצה לנצל את הבמה לאחל לכל תלמידי מדינת ישראל חופשה נעימה ובטוחה. שמרו על עצמכם, ואין לי ספק שנחזור לשנה פורה יותר, ואתם תמשיכו להיות תלמידים נהדרים. תודה רבה.