ישיבת מליאה בתאריך 12/03/2024 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ב' באדר ב' התשפ"ד, 12 במרץ 2024. נקבל בברכה גם את האורחים שלנו ביציע. שלום לכם, ברוכים הבאים לכנסת. על סדר-היום – הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024, וחקיקה הנלווית לתקציב, לקריאה השנייה והשלישית. הישיבה תתקיים בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני לומר את דבריו. אחריו יעלה חבר הכנסת אייכלר. נא לוודא שהוא באזור או בדרכו. בבקשה, אדוני.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק התקציב הנוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024, וכן חקיקה נוספת, במסגרת התוכנית המאזנת שהביאה הממשלה עקב הימשכות הלחימה וההוצאות האזרחיות הנובעות ממנה, שבשלהן – –

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה רגע, סליחה רגע, אדוני. אני מבקש מהסדרן ביציאה, אל תיקח את זה משם. תשאיר את זה, רק שלא יהיה הפוך על הרצפה, בסדר? תשאיר את זה איפשהו, שנוכל לראות את זה. בבקשה, חבר הכנסת גפני.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – נדרשה הממשלה לשנות את סדרי העדיפויות ביחס להוצאה הממשלתית ולהגדיל את מסגרת התקציב שנקבעה ביחס לשנת 2024, בחוק התקציב לשנת הכספים 2024–התשפ"ג, שהתקבל בכנסת במהלך חודש מאי 2023. בהתאם לסעיף 3(ג) לחוק-יסוד: משק המדינה, במקרה הצורך רשאית הממשלה להגיש בתוך שנת הכספים הצעת חוק תקציב נוסף. בהמשך לתקציב הנוסף שהתקבל בחודש דצמבר בשנת 2023, הביאה הממשלה הצעת חוק תקציב נוסף לשנת 2024, שבו הוגדלה מסגרת ההוצאה לסכום של 724.047 מיליארד שקלים – הסכום המלא בהצעת חוק התקציב – ההוצאה מותנית בהכנסה – לסכום של 108 מיליארד שקל, ו-113 מיליון ועוד תוספות. ההרשאה להתחייב היא בסכום של 215 מיליארד, 799 מיליון ו-734,000 ש"ח. הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024 – חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב–1992, קובע את תקרת הגירעון כאחוז מהתוצר. בהצעת החוק מוצע להגדיל את תקרת הגירעון לשנת 2024 ולקבוע כי בשנת 2024 שיעור הגירעון הכולל לא יעלה על 6.6%, במקום שיעור של 2.25% מהתוצר המקומי הגולמי. כמו כן, בהצעת החוק מוצע להגדיל את ההוצאה הממשלתית המותרת לשנת 2024 בשיעור של 11.35% לצורך מימון ההוצאות הדרושות לצרכים צבאיים, המשקף סכום של 55 מיליארד ש"ח, ובשיעור של 3.2% לצורך מימון ההוצאות הדרושות לצרכים אזרחיים הנובעים במישרין ממצב הלחימה, המשקף סכום של 15.3 מיליארד ש"ח. אגב, אדוני היושב-ראש, אנחנו עוסקים בזה כל הזמן – עם הסקטורים השונים, עם היישובים השונים – ואנחנו נמשיך לדון בזה גם אחרי אישור התקציב, בעזרת השם. יש בעיות שצריך לטפל בהן.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

תכף אדבר על העניין הזה, בגלל שהיו דרישות מהאופוזיציה – שאני מקבל אותן ואני עובד – ופתאום באים אליי בטענות על למה אני מעביר הכול, אז תכף נדבר על העניין הזה. קצת משונה. מוצע לקבוע כי הגידול בסכום ההוצאה הממשלתית לא יובא בחשבון לצורך חישוב ההוצאה הממשלתית בשנים הבאות. הצעת חוק תשלום מיוחד לשם השגת יעדי התקציב (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 – הצעת חוק זו הובאה במקור על ידי הממשלה כחלק מפרק ו' להצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), שעניינו במיסוי רווחי הבנקים. בעקבות שיח שהתקיים בין הממשלה, הבנקים והוועדה, הוחלט לתקן את הצעת החוק ולהביאה בהסכמה של כל הגורמים האמורים, יחד עם צעדים נוספים שעליהם סוכם מול הבנקים ובנק ישראל, ובהם הקמת קרן ההלוואות על ידי הבנקים בסכום של כ-100 מיליון שקלים והארכת מתווה הסיוע על ידי בנק ישראל. אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, שהגענו להסכמה, קואליציה ואופוזיציה, עם הבנקים ועם בנק ישראל, והעברנו את המתווה הזה של מס היתר של הבנקים. בהתאם להצעת החוק, ונוכח העלייה החריגה שרשמו הבנקים בשיעורי הרווחיות, שנבעה מגידול בהכנסות מריבית של הבנקים בעקבות העלאות שיעורי ריבית בנק ישראל, מוצע לקבוע תשלום שנתי של בנקים לאוצר המדינה, על התקופה שמיום 1 באפריל 2024 ועד תום שנת 2025, בסכום השווה ל-6% מהרווח שהפיק בנק על פעילותו בישראל. הוראה זו לא תחול ביחס לבנק ששווי נכסיו, בצירוף שווי נכסים של בנק ששולט בו, נמוך מ-5% משווי הנכסים של כלל הבנקים בישראל. מוצע כי סכום התשלום השנתי של כלל הבנקים לא יעלה על 1.2 מיליארד שקלים לגבי שנת 2024, ועל 1.3 מיליארד שקלים לגבי שנת 2025. כמו כן, מוצע להסמיך את שר האוצר, באישור ועדת הכספים, לקצר את התקופה, בצו שיתקין עד יום 31 באוקטובר 2024, כך שלא תחול בשנת 2025, אם נוכח כי חל שינוי מהותי בתנאים הכלכליים המשקיים הצפויים לשנת 2025 לעומת התנאים הכלכליים המשקיים שהיו צפויים לאותה שנה ערב תחילת החוק, ובכלל זה בשיעור ריבית בנק ישראל, בשיעור האינפלציה או בשיעור הבלתי-מועסקים מכוח העבודה, באופן שיש בו כדי לפגוע משמעותית ביכולת הבנקים להפיק רווחים בשנת 2025. המפקח על הבנקים ידווח לוועדת הכספים במהלך השנים 2024 ו-2025. לאחר מכן, צו תעריף המכס והפטורים, מס קנייה על טובין וצו הבלו על הדלק (הטלת בלו) (תיקון – הוראת שעה), התשפ"ד–2024 – במהלך שנת 2021 הוחלט להטיל מס קנייה בגובה המס המוטל על סולר על חומרים ממיסים ועל חומרים נוספים המתאימים לשמש להנעת רכב או כחומר בעירה – בעצמם או בתערובת – וכן על שמני סיכה, ובמקביל לקבוע פטור מותנה ממס על תעשיות המשתמשות בחומרים ממיסים לייצור מוצרים. הרבה זמן זה מונח אצלנו בוועדה. יש בזה גם הטבות כלפי אלה שיש להם פטור – מכיוון שזה נעשה על מנת להפעיל את התעשייה ולא לשלם מס מיותר – ולעומת זאת, להטיל מס על הממיסים. בסופו של דבר, עקב המצב שאנחנו מצויים בו, אנחנו במסגרת צווים אלה, שנכללו גם הם כחלק מהתוכנית המאזנת שהביאה הממשלה – הוחלט להטיל מס קנייה בגובה המס החל על תחליפי דלק ולתת פטורים לכל האחרים הנעשים לצורך התעשייה. אותו הדבר בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5) על מוצרי עישון. אנחנו הטלנו מס על סיגריות, ובסופו של דבר המציאות היא שהממשלה לא הביאה מס על סיגריות אלקטרוניות, ואנחנו הוספנו את זה. עשינו בזה גם פשרה שזה יהיה בתאריך מסוים. בכל הדברים האלה, בימים רגילים אולי את המס על הסיגריות כן היינו מביאים, אבל הדברים האחרים הם בעייתיים מאוד. הבאנו את זה בגלל המצב שאנחנו מצויים בו. אבל עדיין לא הבאנו את המס על הפחמן, התעשייה, התעשיינים. כולם נגד כל העניין הזה, והם טוענים שיכול להיות מזה נזק, ולא רק נזק – זה יעלה את מחירי החשמל ויעלה את מחירי המים. לא הבאנו – על הדלקים, על הדלקנים האלה. לא סיימנו את הדיון בעניין הזה, ואנחנו עדיין דנים בו. אני אומר שנצטרך להגיע לאיזושהי מסקנה. אנחנו נקיים את הדיון הזה. דרך אגב, נמצא פה ולדימיר. אני הבטחתי שמייד אחרי אישור התקציב אנחנו נביא סדרה של דיונים בנושא הזה – שאנשים לא מקבלים את התשלומים שהתחייבנו להם, גם הממשלה וגם ועדת הכספים; שאין עדיין פתרון לכספים והסחורות, החובות האבודים שנמצאים בעזה; שאנשים מאבדים את זה, כל אותם אלה שבשנת 2024 אין להם פתרון. אין להם פתרון מכיוון שנמשך הנזק של המפיקים, של התיירות, כל אלה. אנחנו נצטרך לקיים את הדיון הזה. אני מקווה שמחר נכין סדר-יום, ובשבוע הבא אנחנו נקיים את הדיון הזה. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לומר משהו קצת רגיש, אבל אני חושב שחובתי להגיד אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא נוהגים לשמוע דברים רגישים בבית הזה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא חשוב, אבל אני חושב שצריך להגיד אותו – –

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, אדוני.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – מכיוון שיש לי מחויבות. יש לי מחויבות כלפי המורה בשדרות שהיא אישה חרדית ומורה בבית ספר חרדי באחת הרשתות, המורה באופקים, המורה בנתיבות, והיא רואה שהחברה שלה שעובדת בחינוך ממלכתי מקבלת אופק חדש, והמשכורת שלה הרבה יותר גבוהה, והיא שואלת אותי: למה אני לא מקבלת? למה? אני לא מלמדת את התלמידות את כל מה שצריך? התלמידות שלי לא היו עכשיו במבחני המיצ"ב הטובות ביותר במערכת החינוך? קיבלו את הציונים הגבוהים ביותר באנגלית? אפילו במדעים, התלמידות שלה היו כמעט – הגבוהים ביותר. למה היא לא מקבלת? למה פתאום נהיו כתבות בעיתונות החילונית – לא מפסיק, כל יום – נגד החינוך החרדי? שיש חובות, ולא משלמים כמו שצריך, ולא מגיע לאן שצריך. למה? מה ההתאחדות הזאת, שכל הזמן גורמים לכך? אם זאת הייתה מורה בבית ספר אחר או עובד במקום אחר, היו שותקים על זה שלא משלמים את הכסף? מישהו היה מעז להגיד מילה? לא רוצים חינוך חרדי – תגידו. אבל יש חינוך חרדי בחוק. חוק יסודות התקציב קובע שצריך לשלם להם כמו כלל ילדי ישראל – חוק יסודות התקציב, סעיף 3א. משרד החינוך ומשרד המשפטים ומשרד האוצר עוברים על החוק. למה לא משלמים? למה? שואלת אותי המורה. מה אני עונה לה? אני יושב-ראש ועדת הכספים, אני מביא את תקציב המדינה לאישור, ואני מבקש מהחברים שלי שמתמרמרים על זה: תצביעו בעד התקציב, מכיוון שזה תקציב של מלחמה, ואנחנו לא עומדים מהצד. אבל שידעו כולם שנעשה פה עוול שלא ייסלח, ואני אמשיך בעזרת השם להיאבק על זה שיקבלו משכורת שווה על עבודה שווה. לא יכול להיות אחרת. אם מישהו הולך להגיד לעיתונאי שבגלל אופק חדש אני לא מביא את התקציב ואני לא מביא דברים, אז הריני מודיע, אדוני יושב-ראש הכנסת: אני מביא תקציב – ולא בגלל שמישהו אמר, אלא בגלל שאני חושב כך, תקציב כזה שצריך להעביר אותו. אני מביא את כל הצווים שהיו; הקראתי את חלקם עכשיו. אני לא מביא שניים שעליה יש ויכוח – התעשיינים נגד, הגופים השונים במהלך הדיונים בוועדה היו נגד – ואני אמשיך את הדיונים האלה כראות עיניי. אבל למה צריך להיות כאלה רשעים למורים ולמורות האלה שנמצאים בעוטף, שנמצאים בשדרות, בנתיבות, באופקים, בבאר שבע, בכל המקומות? אז מה אם הם מורים בחינוך העצמאי או במעיין החינוך התורני, לכן לא מגיעה להם משכורת רגילה? תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת ישראל אייכלר לשאת את דבריו מעל הדוכן. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יונתן מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות. בבקשה, נכבדי.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית שני פרקים. הפרק הראשון הוא הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024. הצעת חוק זו הוגשה כפרק ג' מתוך הצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), התשפ"ד–2024. הפרקים האלה פוצלו מן התקציב לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. במסגרת הצעת החוק מוצע להקפיא את עדכון השכר הממוצע לעניין שיעורי גביית דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח בריאות בשנת 2025. החוק הזה נוגע רק לשנת 2025, לא לשנה הזאת. חוק הביטוח הלאומי קובע בפרק ט"ו הוראות לעניין גביית דמי ביטוח לאומי ושיעור דמי הביטוח משולם כאחוז מההכנסה לפי לוח י' לחוק. לוח י' קובע שתי מדרגות שונות לאחוזי גבייה: מדרגה ראשונה לגבי שיעור הביטוח שייגבה מהשכר שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע במשק; המדרגה השנייה קובעת את שיעור דמי הביטוח לחלק השכר שעולה מעל 60% מהשכר הממוצע במשק. על פי הוראות החוק, השכר הממוצע מתעדכן אחת לשנה בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כעת מוצע להקפיא את השכר הממוצע, ולקבוע כי השכר הממוצע לעניין שיעור דמי הביטוח ולעניין שאר הוראות פרק ט"ו יהיה בשנת 2025 השכר הממוצע שנכון ליום 31 בדצמבר 2024, זאת אומרת בסוף השנה הזאת. באופן הזה יגדלו דמי הביטוח שייגבו בשנת 2025, כיוון שמבוטחים שמשתכרים יותר מ-60% מהשכר הממוצע ישלמו את השיעור הגבוה של דמי הביטוח לחלק הכנסה גדול יותר. הקפאה זו משליכה באופן ישיר על דמי ביטוח בריאות, שכן הגדרה של הכנסה לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994, היא ההכנסה שממנה חייב מעסיק בתשלום דמי ביטוח לאומי, לכן ההוראות לגבי גובה השכר הממוצע יחולו גם על גביית דמי הביטוח. במקביל מוצע לתקן את סעיף 32 לחוק הביטוח הלאומי, שקובע את שיעור הקצבות האוצר למוסד לביטוח לאומי בכל שנה. אדוני היושב-ראש יודע שהאוצר משפה את הביטוח הלאומי כל שנה על התשלומים שהוא מעביר לאזרחים. סכום הקצבת האוצר נקבע כאחוז מהתקבולים שגבה המוסד באותה שנה. כעת מוצע לתקן את שיעור ההקצבות שיביא האוצר למוסד לביטוח לאומי בשנת 2025 ולהקטין אותו, כדי לשקף את הגידול בתקבולי המוסד לביטוח לאומי בשל הקפאת השכר הממוצע בשנת 2025. במהלך דיוני הוועדה הציגו נציגי הממשלה נתונים שלפיהם בעקבות הקפאת השכר הממוצע בשנת 2025 צפויה גבייה עודפת בסך 400 מיליון שקלים. נציגי הממשלה הסבירו כי הסכום האמור ישמש למימון חלק מהתוכנית הלאומית לבריאות הנפש. אדוני היושב-ראש, עמדנו על כך בוועדה שכל הכסף הזה – 400 מיליון – יוקדש לבריאות הנפש. אנחנו יודעים שכבר הרבה שנים בריאות הנפש זקוקה לעידוד גדול מאוד, אבל עכשיו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

עכשיו ביתר שאת.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

בדיוק. אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר אנחנו צפויים לתביעות, דרישות וצרכים מאוד מאוד מקיפים של צרכני בריאות הנפש. אנשים שמעולם לא היו צריכים להגיע ולגעת בנושא הזה, עכשיו הם יהיו ממש תלויים בהרבה הרבה עזרה. היום המערכת לא בנויה, אין לה את האנשים המקצועיים, אין לה את היכולת לתת את התשובות. על ידי 400 מיליון השקלים האלה אנחנו מקווים שבעזרת השם, נוכל לתת תשובה לכל אחד שיזדקק, ויהי רצון שאף אחד לא יזדקק לשירותי בריאות הנפש. נציגי הממשלה הסבירו כי הסכום האמור ישמש למימון חלק מהתוכנית הלאומית לבריאות הנפש. על מנת לוודא את השימוש בכספים האלה ביקשה ועדת העבודה והרווחה להוסיף להצעת החוק סעיף דיווח. זאת אומרת אנחנו רוצים לדעת ולראות לאן הלך סכום הגבייה הנוסף בשנת 2025 בעקבות הקפאת השכר הממוצע, וכן פירוט על התוספת התקציבית לתוכנית הלאומית לבריאות הנפש ולמבחני התמיכה למערכת לבריאות הנפש באותה שנה. זאת אומרת, אנחנו נרצה לראות היום איך זה מגיע לקצה, לאותו נזקק; את כל המערכת – הרי הם בונים מערכת – איך זה יגיע, כמה אנשים יהיו, כמה פסיכיאטרים חדשים, כמה מטפלים, כמה פסיכולוגים. אולי גם יצטרכו להרחיב את המושג "עזרה נפשית" לא רק לפסיכולוגים ופסיכיאטרים. יש כל מיני אנשים שיש להם גישה לאנשים, להקשבה, לעזור ולסייע, יש להם כל מיני רעיונות איך לעשות את זה, ואנחנו נעקוב אחרי זה ונבקר את זה כדי לדעת שהדברים אכן נעשים. אנחנו נרצה פירוט על התוספות התקציביות לתוכנית הלאומית לבריאות הנפש ומבחני התמיכה למערכת בריאות הנפש באותה שנה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק הזאת בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. את התודות אני אתן אחרי הפרק השני, אדוני היושב-ראש. זה פרק ג', אבל יש עוד פרק אחד, פרק ה'. פרק ה' – הצעת חוק ההקפאה וההפחתה של דמי הבראה לשם תקציב הטבות לחיילי מילואים. פה מדובר בהסכם שנחתם בין המעסיקים וההסתדרות לבין הממשלה לגבי ימי ההבראה של העובדים. יש עובדים שיש להם עשרה ימי הבראה בשנה, ויש עובדים שיש להם חמישה ימי הבראה בשנה. אדוני היושב-ראש, אנחנו עמדנו על כך שאלה שמרוויחים מתחת ל-6,000 שקל – למרות שהחוק אומר שכולם נותנים יום הבראה – מי שמרוויח עד 6,000 שקל ויש לו רק חמישה ימי הבראה, ההיגיון אומר שהוא ייתן רק חצי יום. אם יום הבראה זה בערך 450 שקל, אז חצי יום, כפי שביקשנו שזה יהיה, זה 210 שקל, כי אדם שמרוויח 6,000 שקל, 210 שקלים הם סכום מספיק מכובד בשביל לתרום לשנה. אדוני היושב-ראש, אני אפרט עכשיו את הצעת החוק הזאת לקריאה שנייה ושלישית. זה חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לשם תקצוב ההטבות לחיילי המילואים. גם פה הדגשנו שאנחנו רוצים שהכסף יהיה – אני לא יודע אם לקרוא לזה צבוע, אבל שיהיה מוגדר להטבות שניתנות עכשיו לחיילי המילואים. זה הוגש כפרק ה' להצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2024), התשפ"ד, ופוצל ממנה לפי סעיף 84 לתקנון הכנסת. הצעת החוק הובאה על בסיס הסכם קיבוצי שערכה הסתדרות העובדים עם מעסיקים שונים במשק בחודש ינואר 2024. היא מעגנת את עיקרי הסדר הפחתת דמי הבראה והקפאתם, שנקבע בהסכם הקיבוצי, כאמור, לשם מימון הטבות לחיילי מילואים עקב מלחמת חרבות ברזל. אקדים ואסביר כי חובת תשלום דמי הבראה לעובד מקורה בהסכמים קיבוציים בצווי הרחבה החלים במשק, ולפיהם ככלל, אחרי השלמת שנת עבודה אחת, קמה לעובד זכאות לדמי הבראה. תעריף יום הבראה נקבע גם הוא בהסכם קיבוצי בצו הרחבה, אך יש מקומות עבודה שבהם חלה על המעסיק חובה לעדכן את הסכום משנה לשנה, וכך מחושב בהם הסכום בכל שנה. הזכאות לדמי הבראה מחושבת לפי מספר ימים הולך וגדל בהתאם לוותק של העובד וגם בהתאם לחלקיות המשרה של העובד במשרה חלקית. לגבי מי שעובד במועד הזכאות לדמי הבראה, אך עבד רק בחלק מהשנה שבעדה מחושבים דמי הבראה – בהתחשב בחלקיות ההעסקה וחלק מהשנה. עד כאן תיארתי את ההסדר הכללי של דמי הבראה. הכלל שקובעת הצעת החוק שבפניכם הוא כי בשנת 2024 מעסיק יפחית מכל עובד הזכאי לדמי הבראה מחיר של יום הבראה אחד – בכל מקרה לא יעלה על יום הבראה אחד. אם חלה עליו חובת עדכון של סכום יום ההבראה בשנת 2024, המעסיק לא יעדכן את הסכום האמור, וישלם את דמי ההבראה בעד שאר ימי ההבראה לפי התעריף שהיה נכון בשנת 2023. מוצע כי ההוראות יחולו גם לגבי חייל בשירות קבע וגם לגבי נושאי משרה, ובכללם חברי כנסת ושופטים, ולגבי נושא משרה שאינו זכאי לדמי הבראה, יופחת ממשכורתו סכום של 471.40, השווה לסכום יום הבראה בשירות המדינה. הצעת החוק קובעת כי המעסיק יעביר לפקיד השומה כניכוי מס במקור, במועד שבו היה עליו לשלם לעובד את דמי ההבראה בשנת 2024, את מחיר יום ההבראה שהפחית, כאמור, בתוספת תשלומי החובה החלים עליו לביטוח לאומי, למע"מ, לקרן ההשתלמות. אם חלה על המעסיק חובת עדכון של תעריף דמי ההבראה בשנת 2024, יעביר לפקיד השומה גם את הסכום שחסך בשל אי-עדכון תעריף יום הבראה בשנת 2024 לגבי שאר ימי ההבראה ותשלומי החובה החלים לגביו. אדוני היושב-ראש, דעתה של ועדת העבודה והרווחה בראשותי לא הייתה נוחה מכך שהפחתת יום ההבראה נעשית ככלל בסכום קבוע של תעריף יום הבראה בלי הבחנה בין עובד שהכנסתו גבוהה לעובד שהכנסתו נמוכה, כי בכל זאת מדובר בחיוב רגרסיבי. אנחנו רצינו שזה יהיה יותר פרוגרסיבי, לפי גובה ההכנסה. לכן, הוועדה עמדה על כך שלעובד שהכנסתו החודשית הממוצעת בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2024 אינה עולה על 6,000 שקל, שזכאי רק לחמישה ימי הבראה בשנת 2024 – יופחת רק חצי ממחיר יום ההבראה שהיה מופחת לגביו לולא הוראת הצעת חוק זו. אם העובד לא עבד כלל בחודש מהחודשים האמורים, למשל משום שהיה בחל"ת – ויש הרבה כאלה – במקום שלושת החודשים האמורים יובאו בחשבון לחישוב ההכנסה דווקא שלושת החודשים האחרונים, לפני עליית שכר המינימום באפריל 2024, שבהם היה זכאי למשכורת. הצעת החוק כוללת הוראות לעניין דרך חישוב הסכומים בכל אחת מהצורות האפשריות לתשלום דמי הבראה, כתשלום חצי שנתי, כחלק מהתשלום החודשי או התקופתי או בדרך שהפסיקה הכירה בה, כגון מימון חופשה או הטבה בעין – כל מיני אפשרויות אחרות במקום ימי הבראה. החוק מפרט את דרכי החישוב לגבי עובד במשרה חלקית, עובד העובד חלק משנה, עובד שעתי. הצעת החוק גם מסמיכה לקבוע תקנות לגבי אופן חישוב ההפחתה מדמי ההבראה, ככל שאינם משולמים כרכיב נפרד. זאת אומרת, קבוצה או חברה שנותנת חופשות ודברים כאלה במקום דמי הבראה – יעשו את התחשיב, כמה השווי של יום ההבראה של אלה, ומזה יורידו שווי יום אחד. הצעת החוק גם מבהירה שלמרות ההפחתה הדמי ההבראה – ולגבי חלק מנושאי המשרה הפחתה ממשכורת חודש יולי 2024 – הרי שלעניין החישובים ארוכי הטווח, כגון תשלומים פנסיוניים וקצבאות פנסיוניות וכן הטבות למקבלי גמלאות מסוימות שפורטו בחוק, ההפחתה לא תבוא בחשבון, כך שלא תפגע לאורך שנים בזכויות רק בשביל ההפחתה החד-פעמית הזו. בהצעת החוק כפי שהובאה לוועדה הוצע לאפשר קביעת הסכמים קיבוציים שיאפשרו הפחתה מעובד בדרך אחרת, אבל בלי לגרוע מחובת העברת התשלומים שהופחתו לפקיד השומה. חששנו כי אפשרות זו תפתח פתח להטבה רק עם העובדים במקומות העבודה המאורגנים. דנו הרבה זמן בעניין הזה, אם יש איזו קבוצה שמעוגנת באיזושהי הסתדרות, שיכולה לעשות הטבות שונות, לעומת העובד הפשוט, שאין לו את ההתארגנויות האלה. לא רצינו שתיווצר אפליה. לכן, בהתחשב באופי האחיד של הסדר ההפחתה שהוצע, הוחלט למחוק אפשרות זו, זאת אומרת, לא תהיה אפשרות לעשות קומבינות שבהן אחרים, אלה שמאורגנים וחזקים, לא ישלמו, והעובד הפשוט כן ישלם. כל העובדים במשק ישלמו אותו הדבר, חוץ ממי שיש לו חמישה ימי הבראה והוא משתכר לא יותר מ-6,000 שקל, שישלם שווי של חצי יום. יחד עם זאת, מאחר שכאמור, ההסתדרות כבר חתמה על ההסכם הקיבוצי – שהיה המניע לחקיקה כולה וייכנס לתוקפו במועד תחילתה של החקיקה – וכדי למנוע חיוב כפול מהעובדים שאותו הסכם חל עליהם, מוצע לקבוע כי ההסכם הקיבוצי שחתמה ההסתדרות יחול במקום הוראות ההפחתה על העובדים שעליהם הוא חל. ואולם, על העובדים שלפי החוק המוצע זכאים להפחתה חלקית, יחול ההסדר המיטיב של הפחתה חלקית לפי החוק. כמובן, ההוראות המחייבות הקפאת סכום דמי ההבראה והעברת התשלומים לפקיד השומה, חלות גם על העובדים לפי ההסכם הקיבוצי האמור. נוסף על כל אלה כוללת הצעת החוק הוראות המונעות עקיפה של חיוב התשלום הקבוע בה, ובכלל זה הפעלת סמכויות בחוק יסודות התקציב על מעסיק ציבורי שפועל שלא בהתאם להוראות החוק. כאמור, וכעולה משם הצעת החוק, הפחתת דמי הבראה מהעובדים נועדה לשם מימון ההטבות לחיילי המילואים. בדיוני הוועדה הוסבר כי היקף ההטבות לחיילי המילואים גדול יותר מהסכום של 2 מיליארד שקלים שההפחתה המוצעת מהעובדים אמורה להכניס לאוצר המדינה. אולם כדי להבטיח שהנטל שהוטל על העובדים אינו לשווא, הוועדה עמדה על כך שהחל מחודש יולי 2024 ועד תום 2026, שר האוצר ידווח לוועדת העבודה והרווחה אחת לשלושה חודשים על ביצוע התקציב למתן הטבות לחיילי המילואים ועל ההטבות והמענקים שניתנו לחיילי המילואים והתנאים להם, בפירוט לפי הרכיבים השונים של תוכנית מתן ההטבות לחיילי המילואים, וכן ידווח לוועדה על הסכומים שגבה פקיד השומה בפועל עקב הוראות החוק המוצע. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אדוני היושב-ראש, לפני התודות אני חייב להצטרף לדברי חברי יושב-ראש ועדת הכספים הרב משה גפני. יש לנו הרבה מה לומר על התקציב הזה, ולא אעשה את זה עכשיו. אבל העובדה שיש קמפיין תקשורתי – הייתי אומר אגרסיבי, כי אני לא רוצה להשתמש במילים יותר קשות – שדווקא מורים ומורות בחינוך החרדי, שעושים את אותה העבודה ואת אותה המשימה כמו כל מורה אחר, לא יקבלו אופק חדש אך ורק בגלל שהם חרדים – אם הייתי חושב ששר האוצר רוצה את זה, הייתי תוקף את המדיניות; אם הייתי חושב ששר החינוך רוצה את זה, גם הייתי תוקף את המדיניות. הצרה היא שהממשלה כן רוצה לעשות את ההעשרה הזאת, ופקידים מסוימים לקחו לעצמם את הבעלות על החינוך מחדש של העם היהודי. הם חושבים שעל ידי הכסף הם יוכלו לכפות על הציבור החרדי את האג'נדה שהם למדו בקרנות ששם הקוד שלהן הוא קרנות וקסנר, אבל זה לא רק וקסנר. הם פשוט – יש פה עניין של גזל, עושק, עוול ואוון. אנחנו מוחים על כך, ואנחנו לא נאפשר את זה. בעזרת השם, אנחנו נביא את זה לתיקונו. בסופו של דבר העם בחר בכנסת, בחר בממשלה, והיא צריכה להחליט ולא להפלות ילדים בחינוך החרדי משאר ילדי ישראל. לפני שאסיים אני מבקש להודות ליועצת המשפטית לוועדה עו"ד נעה בן שבת, לצוות הוועדה בהנהלתה של המנהלת הגב' ענת כהן שמואל ולצוות לשכתי בהובלת יצחק פיליפ. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אייכלר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הבריאות, חבר הכנסת יונתן מישרקי, לשאת את דבריו. בהזדמנות זו אני מבקש לברך את חברי קרן Roadburg מוונקובר, קנדה, שמכבדים אותנו כאן בנוכחותם – משקיעים, מחזקים את מדינת ישראל גם בשעתה הקשה. I welcome you, members of the Roadburg Foundation from Vancouver, Canada, coming for this solidarity visit and strengthening our country in its difficult times. Welcome to the Knesset, welcome to Jerusalem. בבקשה, חבר הכנסת מישרקי.

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ברוכים הבאים, welcome. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשפ"ד–2024. ההצעה הוגשה כפרק ד' להצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), התשפ"ד–2024, ופוצלה ממנה לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. סעיף 13 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994, קובע כי מימון עלות סל שירותי הבריאות, עלות שלפי סעיף 9 לחוק מקודמת מדי שנה לפי מדד יוקר הבריאות וקידום דמוגרפי, תיעשה משלושה מקורות עיקריים: המקור הראשון הוא גביית דמי ביטוח בריאות מהמבוטחים; המקור השני הוא גביית השתתפויות עצמיות ממקבלי השירותים; המקור השלישי הוא מימון מתקציב המדינה. סעיף 14 לחוק האמור קובע את חובת תשלום דמי ביטוח הבריאות, שנגבים בידי המוסד לביטוח לאומי עבור קופות החולים. השיעור הקבוע בחוק לתשלום דמי ביטוח כיום הוא 5% מההכנסה, אולם בתקנות שהותקנו מכוח סעיף 14 נקבע כי לגבי עובדים ועובדים עצמאים וכן לגבי מקבלי גמלאות מחליפות שכר כגון אבטלה, לידה ומילואים, בעד הכנסה עד 60% מהשכר הממוצע שיעור הגבייה הוא 3.1%, ואילו על כל שקל שמעבר להכנסה האמורה ועד תקרה של פי חמישה מהסכום הבסיסי יהיה השיעור 5%, כאמור. בצד זאת כבר היום קבועים חריגים. כך למשל שיעור דמי הביטוח לעובד במשק בית עומד על 1% בלבד – סכום המינימום לתשלום עבור מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, שברגיל משלם 5% מהכנסתו, 116 שקלים. בסכום זה מחויב גם מי שמקבל גמלה לפי חוקי השיקום, או מי שבנוסף לזכאותו לקצבת אזרח ותיק מקבל גמלה נוספת לנכה או השלמת הכנסה, בעוד מקבלי קצבת אזרח ותיק אחרים משלמים סכום של 223 שקלים ליחיד או 321 ש"ח לזוג. בהצעת החוק שנכללה בחוק ההסדרים הנוכחי הוצע להעלות את שיעור דמי ביטוח הבריאות ב־0.15% לגבי שתי רמות הגבייה, כך ששיעור דמי הביטוח על ההכנסה עד 60% מההכנסה יהיה 3.25% לפחות, ושיעורם על כל שקל שמעבר לכך יהיה 5.15%. במהלך הדיונים שוועדת הבריאות קיימה בהצעת החוק, הוסבר לוועדה כי המהלך של העלאת דמי הביטוח משנת 2025 ואילך מממן חלק מהתוכנית הלאומית לבריאות הנפש, וכי הוא מהווה תנאי למימון התוכנית. למרות שאין חולק על כך כי הגדלת דמי ביטוח הבריאות לטובת תקצוב בריאות הנפש היא כעת כורח המציאות, עמדתי על כך שתצומצם הפגיעה באוכלוסיות החלשות. בהזדמנות זו אני רוצה לומר: העולם של בריאות הנפש סבל גם ככה, גם קודם למלחמה שנכפתה עלינו, מחוסר תקצוב קשה מאוד, שבא לידי ביטוי בזמני המתנה ארוכים ועוד. אנחנו מבינים, ואנחנו עושים את זה בלב כבד. הטלת המס כרגע, בשלב הזה, היא הכרחית, ולכן הסכמנו להוביל את התהליך הזה ביחד עם משרד האוצר וגופים נוספים. אבל כפי שציינתי, עמדתי על כך שהפגיעה באוכלוסיות החלשות תצומצם למינימום הנדרש. מעבר לכך שלא חל כל שינוי בסכומי המינימום ובשיעור הגבייה החל על עובד במשק בית, התבקשה הממשלה להפחית את העלייה בשיעור הגבייה הנמוך שחל לגבי בעלי ההכנסות הנמוכות. השלמת התקציב שנגרע כתוצאה מצמצום הגדלת השיעור הנמוך שבהצעת החוק שבפניכם, תעמוד על תוספת של 0.135%, שתמומן מהגדלה של השיעור הגבוה החל על בעלי ההכנסות הגבוהות יותר. אני שמח שהצלחנו להביא בוועדה להסדר מאוזן זה, שהפחית את הפגיעה באוכלוסיות המוחלשות יותר. כמו כן, לפי דרישת ועדת הבריאות, נשמרה הסמכות של השרים לקבוע בתקנות שיעור מופחת שונה לגבי חלק מההכנסות. כאמור, לוועדה הוסבר כי ההצדקה למהלך היא הצורך לפתח שירותים בתחום בריאות הנפש, וכי כדי לפקח על השימוש של קופות החולים לפיתוח שירותים בתחום בריאות הנפש, וכן לשם מימון שיפורים נוספים בתחום בדמות פיתוח תשתיות אשפוז, מרפאות והסכמי שכר למטפלים בתחום זה ותחומים נוספים שפורטו במסמך משותף שמשרדי האוצר והבריאות הגישו לוועדה, יש צורך בהקצאת התקציב מחוץ לסל שירותי הבריאות. דרשנו שיהיו מנגנוני פיקוח ברורים, כדי שנוכל לעקוב אחר השינויים המבוצעים בתחום בריאות הנפש ואחרי הגידול בגביית דמי ביטוח הבריאות, וכן לבחון את ההלימה ביניהם. לאור זאת, מוצע לקבוע בהוראת שעה כי שר הבריאות ידווח לוועדת הבריאות ב-1 בנובמבר בכל שנה החל משנת 2025 עד שנת 2032 – דהיינו, ככל הניתן במהלך דיוני התקציב לשנה שאחריה – על התוספת התקציבית לתוכנית הלאומית לבריאות הנפש ולמבחני התמיכה למערכת בריאות הנפש המוצעת בחוק התקציב השנתי שהונח באותה שנה וכפי שמומשה באותה שנה עד למועד הדיווח, תוך פירוט ההוצאות לפי התחומים שנכללו במסמך המשותף שהגישו המשרדים. כמו כן, מוצע כי במועד האמור שר הבריאות ידווח, על בסיס נתונים שיקבל מהמוסד לביטוח לאומי, על הגידול בגביית דמי ביטוח בריאות שנובע מתיקון החוק המוצע באותה שנת תקציב עד למועד הדיווח, וכן על תחזית הגידול הצפויה בגבייה בשנת התקציב הבאה. כפי שאמרתי, עוד לפני פרוץ המלחמה מערכת הבריאות בישראל הייתה במצב חסר משמעותי, שבא לידי ביטוי בחוסר תקצוב, מחסור בכוח אדם, זמני המתנה ארוכים ותשתיות ירודות בבתי החולים לבריאות הנפש. המקור התקציבי שהוצע לטובת העניין הוא הגדלת שיעורי מס הבריאות. אני שמח שהצלחנו לצמצם את הפגיעה בשכבות החלשות, מתוך הבנה שכל שקל שיוצא מהן לטובת תשלומי מס בא על חשבון הצרכים הבסיסיים שלהן – תרופות, מזון וכו'. לצד צמצום הפגיעה בשכבות החלשות, במהלך הדיונים דרשנו שיהיו לנו מנגנונים ברורים כדי שנדע שהתשלומים מגיעים בסופו של דבר לטובת תקצוב מערכת בריאות הנפש, ולשם כך הוספנו להצעה את חובת הדיווח, כפי שאמרתי, שתחייב את שר הבריאות למסור דיווח לוועדה בכל שנה על התוספת התקציבית לתוכנית הלאומית לבריאות הנפש. להצעת החוק הזו הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להצטרף לדברים של חבריי חבר הכנסת הרב גפני וחבר הכנסת הרב אייכלר בנוגע לאפליה קשה בנושא תקצוב המורות בחינוך החרדי. מתוך אחריות בזמן מלחמה אנחנו נצביע בעד התקציב הזה. הבאנו פה כרגע תוספת תקציב מתוך הבנה שעם ישראל זקוק לזה בעת הזאת. אבל יחד עם זאת, אני בא ואומר, המורה באופקים, כפי שכינה אותה הרב גפני, שהתלמידות שלה עברו את מבחני המיצ"ב בצורה מעוררת התפעלות גם בהשוואה לחינוך הממלכתי – האפליה הזאת באי-מתן התקצוב בו בזמן שמורה אחרת באותה רמה שלה, עם אותה השקעה, עם אותה הסתכלות על התלמיד, אפילו באותה מסגרת לימודים, מקבלת שכר הולם עבור העבודה שלה – המורה הזאת נשארת מקופחת. אני אומר, אנחנו לא נוותר על הדרישה הזאת. אנחנו נעמוד על כך שהמורות שלנו יקבלו את מה שמגיע להן בדין. כל העליהום התקשורתי שמנסים לייצר, כביכול אנחנו מנסים לעשוק כספים קואליציוניים – אין בתקציב הזה כספים קואליציוניים. אין פה גם את אופק חדש, לצערי הרב, אבל אנחנו נעמוד על כך שזה יתקבל. בשלב הזה אני מבקש להודות למי שהיו שותפים בקידום הצעת חוק זו והכנתה לקריאה שנייה ושלישית: נציגי משרד הבריאות והאוצר והביטוח הלאומי, היועצת המשפטית לוועדה עו"ד נעה בן שבת, שליוותה את הצעת החוק הזאת, וכמובן צוות הוועדה ובראשו מנהלת הוועדה, הגב' מיכל דיבנר כרמל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מאוד מודה לחבר הכנסת מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות. בשלב זה נתחיל מהנמקת ההסתייגויות, כאמור, על פי סדרי הדיון שקבעה ועדת הכנסת. ראשון הדוברים יהיה חבר ועדת הכספים חבר הכנסת ולדימיר בליאק, שאני מתכבד להזמין לדוכן. מסגרת זמן – עד 40 דקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, שבטח תכף יחזור – –

היו"ר אמיר אוחנה:

הוא מייד ישוב, הטבע קורא לו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – אנחנו מדברים על התקציב הנוסף, שהוא בעצם לגמרי חדש לשנת 2024, אבל אני רוצה דווקא להתחיל מנושא אחר, שהוא לחלוטין קשור גם לתקציב וגם להתנהלות הכלכלית הדי-מופקרת של הממשלה הזאת מאז הקמתה. אתם זוכרים את החגיגה הילדותית והמגוחכת של שר האוצר סביב הנפקת אגרות החוב הדולריות של מדינת ישראל על סך 8 מיליארד דולר, בלונדון? הצלחה אדירה; ביקוש חסר תקדים; הוכחה נוספת לאמון המשקיעים בכלכלת ישראל – בישרה לנו בשם השר הדוברות של משרדו. אז אני קראתי את ההודעה, ועשיתי את מה שאני בדרך כלל נוהג לעשות: הלכתי ובדקתי. בעקבות הגירעון התקציבי העמוק והורדת דירוג האשראי לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, מדינת ישראל הציעה למשקיעים ריביות מאוד מאוד אטרקטיביות בהנפקה הזאת, אטרקטיביות אפילו ביחס לדירוג האשראי החדש שלנו, A2. למה? זוכרים את התחזית השלילית של מודי'ס בדוח שלהם? זה למה. כנראה גם בחשב הכללי מבינים היום כי השווקים כבר מתמחרים בכל העולם את הורדות הדירוג הנוספות, לצערי, שכנראה בדרך. יש לזה מחיר לא פשוט, חבריי. עד כמה לא פשוט? על פי ההערכות, מדינת ישראל הולכת לשלם על ההנפקה הזאת – אני מזכיר, על סך 8 מיליארד דולר בלבד – כ-40 מיליון דולר ריבית עודפת כל שנה. היות שמדובר באגרות חוב ארוכות טווח, לאורך כל התקופה, תשלום הריבית העודף עלול להגיע גם למיליארד דולר, וזאת רק הנפקה אחת, על סך 8 מיליארד דולר בלבד. אני רוצה להזכיר, הגירעון הצפוי בתקציב הזה של 2024 – 129 מיליארד שקל. אנחנו נצטרך עוד הרבה הנפקות כאלה גם השנה. תחשבו על סכומי העתק שאנחנו הולכים לשלם על החוב שלנו. רק השנה אנחנו נשלם 208 מיליארד שקל על החוב: 48 מיליארד שקל על הריבית, 160 מיליארד שקל על החוב עצמו, שזה בסך הכול 4 מיליארד שקל יותר ממה ששילמנו ב-2023 – והסכומים האלה יגדלו. בעצם לא בדיוק אנחנו הולכים לשלם על זה – הילדים שלנו הולכים לשלם על זה; הנכדים שלנו הולכים לשלם על זה. על חשבון מה זה יבוא? על חשבון החינוך, על חשבון הבריאות, על חשבון הרווחה, על חשבון הביטחון האישי. לא זאת אף זאת, שימו לב, אנקדוטה: ממשלת פולין, המדורגת היום על ידי מודי'ס באותה רמה, A2, הנפיקה אתמול חוב דולרי בהיקף של 8 מיליארד דולר, בדומה להנפקה של מדינת ישראל, אבל בריביות נמוכות יותר משמעותית. לדוגמה – כי אני אוהב דוגמאות – אג"ח דולרי של ממשלת פולין לחמש שנים הונפקה במרווח של BP70 מעל לאג"ח של ארצות הברית, לעומת BP135 בהנפקה של ישראל. למען הסר ספק – וחשוב לציין את זה – אני לא מאשים את החשב הכללי. אני מאוד מעריך את העבודה המקצועית שלהם, אבל האנשים הנהדרים האלה, משרתי ציבור, נאלצים לעבוד תחת הנהגה כלכלית שהיא פשוט חסרת אחריות. אם שר האוצר היה מבין משהו בתחום ההנפקות והגיוסים, הוא היה מתחבא היום במשרד. הבעיה של כולנו היא שהוא לא מבין. עכשיו אני חוזר לתקציב המדינה החדש לשנת 2024. התקציב הזה, על פי חוק-יסוד: משק המדינה, היה אמור לעבור כאן במליאת הכנסת עד 19 בפברואר, אבל הממשלה הפרה את חוק-היסוד. למזלה, לא היו סנקציות על ההפרה הזאת למעט הקיצוץ הרוחבי ושיבוש פעילות משרדי ממשלה בעת המלחמה, שהן לא סנקציות על הממשלה, הן סנקציות על היציבות. מכיוון שטובת הציבור היא הדבר האחרון שעומד לנגד עיניה של הממשלה, היא לא היססה להטיל את הסנקציה, כפי שהיא לא מהססת מצד אחד לחלק מיליארדי שקלים מהכספים הקואליציוניים, מצד שני להטיל מיסים על הציבור; ראינו את זה אתמול בהעלאת מס ערך מוסף. הינה, סוף-סוף היום, אולי מחר, אנחנו מגיעים לרגע המיוחל של אישור התקציב. אני מכהן בכנסת קצת יותר משלוש שנים, ותמיד הימים האחרונים לפני אישור התקציב במליאה הם הימים הכי לחוצים בוועדת הכספים. עברתי את זה בתקופה של ספטמבר-נובמבר 2021 בקואליציה וגם באפריל-מאי 2023 באופוזיציה – שעות אין-סופיות של דיונים, לילות ארוכים ללא שינה. אנחנו רגילים לזה בכנסת. אלא מה, ביום שלישי ורביעי בשבוע שעבר רוב הצווים והחוקים שמרכיבים בין היתר את המקורות, את הכנסות המדינה בתקציב, ומהווים את עיקר תוכנית ההתכנסות, הקיצוצים, של הממשלה, לא עלו בכלל להצבעה בוועדה בעקבות ההוצאות הכבדות של המלחמה; ביום חמישי הישיבה בוטלה; בימי ראשון ושני השבוע היא לא נקבעה. תשאלו אותי למה – ביום רביעי בשבוע שעבר הגיע לוועדת הכספים ראש אגף התקציבים יוגב גרדוס, וסיפר כי באוצר מחכים לשני דוחות נוספים של סוכנויות הדירוג פיץ' ו-P&S. גם מתנהלים במקביל דיונים מול קרן המטבע העולמית. העולם הפיננסי מצפה מממשלת ישראל לצעדים אמיתיים לריסון הגירעון לפני שיקבל בהמשך השנה החלטות בהקשר להמשך בחינת הדירוג. חשוב להדגיש: ראש אגף התקציבים, בישיבה ביום רביעי בשבוע שעבר ממש התעקש להקריא דברים לפרוטוקול, כנראה לקראת, אולי, ועדת חקירה ממלכתית על נסיבות התרסקות המשק. הוא כמעט התחנן לחברי הוועדה לאשר בהקדם את הצעדים הנחוצים להגדלת הכנסות המדינה בסך 6.6 מיליארד שקל – מס פחמן, מס על הסיגריות בדיוטי פרי, שינויים במיסוי שכר דירה, מס רכישה, אגרות רכב חשמלי ועוד. אציין שנוסף למקור ההכנסה, לצעדים הללו יש חשיבות מכרעת ליכולת של המשק לצלוח במהירות את המשבר הכלכלי והפיסקלי. ניתן היה להבין מדבריו כי הדרג הפוליטי – קרי, ראש הממשלה ושר האוצר – פעלו כנראה בניגוד להמלצות המקצועיות של אגף התקציבים. סביר להניח כי מדובר בסירוב לקצץ בכספים הקואליציוניים ולסגור משרדים מיותרים – מה שהיה, אגב, מונע את הצורך להטיל חלק מהגזרות על הציבור, חלק מהמיסים שהממשלה מעלה. אלא שבזמן ההופעה של ראש אגף התקציבים, יושב-ראש ועדת הכספים כלל לא נכח באולם הוועדה. מיום רביעי בשבוע שעבר הוא החרים את הדיונים וסירב להתקדם בהצבעות. תשאלו אותי למה – כי המפלגות החרדיות לא הצליחו לקפל את הייעוץ המשפטי, גם של משרד האוצר וגם של משרד המשפטים, ולאשר עוד 590 מיליון שקלים לחינוך החרדי הפרטי, לרשתות הפרטיות הפוליטיות של ש"ס ויהדות התורה ליישום התוכנית אופק חדש; כי זה לא חוקי, כי אין דיווח ואין פיקוח, ואין לימודי ליבה, למרות כל זעקות השבר כאן. זה פשוט לא חוקי. עכשיו, חבר הכנסת גפני – שלצערי הלך – דיבר פה על חוק יסודות התקציב, סעיף 3א. אז אני רוצה לצטט לחבר הכנסת גפני ולכל הדוברים שדיברו לפניי סעיף מחוק יסודות התקציב, 3א(ח) – שימו לב: "לא יוצא סכום שנקבע בחוק התקציב השנתי לצורך התמיכה במוסד ציבורי, אלא אם הוא מואגד ומקיים את הוראות הנוהל ובמידה המתיישבת עם המבחנים". בסוף זה הסיפור – הסיפור זה החוק, הסיפור זה הנהלים, הסיפור זה השוויון, הסיפור זה המבחנים, ותפסיקו לסלף את העובדות. ואז החליט בשבוע שעבר מי שהחליט לקחת את תקציב המדינה, את דירוג האשראי, את מוניטין כלכלת ישראל, את רווחת אזרחי ישראל, כבני ערובה. ראש הממשלה לא מתעניין, כהרגלו, שר האוצר כנראה מעודד מאחורי הקלעים, וישראל בדרך להורדות דירוג נוספות, להעמקת המשבר, לירידה מוצהרת בתקציב ולירידה דרמטית ברמת החיים. וכן, אתם, חברי הקואליציה, כל אחד ואחת מכם נושאים באחריות לכישלון הכלכלי המחפיר הזה. התנהלות הממשלה מעלה שאלות רבות. על פי התקציב המוצע, ההוצאה צפויה לגדול בכ-70 מיליארד שקלים לעומת התקציב שאושר במאי בשנה שעברה, ולהגיע ל-584 מיליארד שקלים. הגידול הזה נועד לממן את הוצאות המלחמה, כך נאמר, אלא שלפחות 9 מיליארד שקלים בסעיפי ההוצאות כלל לא נובעים מצורכי המלחמה אלא מהחישוב השגוי של האוצר לגבי ההוצאות הצפויות השנה. כלומר, הממשלה הזאת מוציאה, בלי קשר למלחמה – בלי קשר למלחמה – הרבה יותר כסף לעומת התחזית. שימו לב: בחודשים הראשונים של השנה, של 2024, הממשלה הוציאה כ-90 מיליארד שקלים, שזה כ-40% יותר מהמתוכנן, אפילו טיפה יותר מ-40%. מכיוון שמדובר בממשלה בת 38 שרים ו-33 משרדים – הכי מנופחת והכי בזבזנית בהיסטוריה של מדינת ישראל – לא ניתן, ואנחנו לא ניתן, ולא נכון להפיל את הגידול החד הזה בהוצאות רק על המלחמה. אפשר רק לקוות שהגידול הזה לא יהיה ליניארי ושזה לא מהווה אינדיקציה להמשך השנה. לומר לכם, חבריי, שאני סומך על הממשלה בהקשר הזה? ממש לא. סימן שאלה גדול נוסף הוא על יכולת הממשלה לעמוד ביעד הגירעון, יעד הגירעון שנקבע השנה, שגם כך הוא מאוד מאוד גבוה – 6.6%. נכון לעכשיו הגירעון, אם שמתם לב, כבר מסוף השנה שעברה, עולה במהירות מסחררת. בינואר-פברואר השנה הוא זינק כל חודש ב-0.7%, ואם הקצב הזה יימשך, אנחנו עלולים להגיע לשיעור גירעון של כמעט 8%, 9%, ואולי גם לדו-ספרתי. עכשיו, הגירעון הדו-ספרתי לא זר לממשלות נתניהו. אנחנו זוכרים שהם סיימו את הקורונה עם גירעון של מעל 11%, וזו בעצם הירושה שקיבלנו מממשלת נתניהו עם הקמת ממשלת השינוי ביוני 2021, והחזרנו להם את המשק עם עודף תקציבי של 10 מיליארד שקלים. עכשיו תראו מה הם עשו עם זה: הגירעון המצטבר ב-12 החודשים האחרונים כבר הגיע ל-5.6%. אני מזכיר שהיעד השנתי הוא 6.6%, ואנחנו כרגע – בסוף פברואר כבר היינו על 5.6% גירעון. אני גם רוצה להסב את תשומת ליבכם לכך שהגירעון מחושב כאחוז מהתוצר, משמע, הוא תלוי לא רק במונה אלא גם במכנה. במידה שהתוצר ימשיך להתכווץ, הגירעון עלול לזנק הרבה הרבה מעבר למצופה, עם ההשלכות החריגות והחמורות של התופעה הזאת. בהקשר הזה אני רוצה לדבר על שני מנועי הצמיחה העיקריים של המשק הישראלי בשנים האחרונות, ענף ההייטק וענף הבנייה. ההייטק הישראלי מתקשה להתאושש לאחר המכה שספג מהממשלה הזאת כתוצאה מההפיכה המשפטית שהייתה בשנה שעברה – ניסיון הפיכה משפטית. ההשקעות הזרות בהייטק ירדו כמעט ב-70%, והן המפתח; סטרטאפים רבים העבירו את פעילותם לחוץ לארץ. אין בתקציב הזה – בדקתי וחיפשנו ולא מצאנו – אין בתקציב הזה צעדים שאנחנו כמדינה חייבים לנקוט היום על מנת לאושש את הענף, שהוא קטר המשק. גם ענף הבנייה נמצא במשבר עמוק. זה לא חדש, אני מניח, גם לשרי הממשלה. במשך חמישה חודשים, מאז 7 באוקטובר, הממשלה מודעת למחסור הקיצוני בעובדים בענף הבנייה, ולא רק בענף הבנייה; בעיקר בענף הבנייה. כבר בחודש אוקטובר דיברנו עם נשיא התאחדות הקבלנים. נפגשתי איתו, אני מניח שגם הגורמים בממשלה פגשו אותו ומודעים לנושא. מה הממשלה עשתה מאז ועושה היום בנדון? בונה פה ושם, בונה דירות, אבל בעיקר למגזר המקורב לשר השיכון. באמת שאין לי כבר מה לומר. העסקים הקטנים, הלב הפועם של הכלכלה שלנו, לא מקבלים מענה הולם החל מחודש דצמבר. אני רוצה להזכיר שאנחנו – אגב, יחד, קואליציה ואופוזיציה – העברנו בוועדת הכספים באמצע נובמבר מתווה של 17 מיליארד שקלים, מתווה סיוע לעסקים לחודשים אוקטובר ונובמבר 2023. הממשלה הלכה למעשה הפסיקה אותו כבר בדצמבר, וכרגע מתמהמהת גם לגבי ההמשך, לפחות בענפים מסוימים, החל מינואר. לפי כל ההערכות – ואנחנו יודעים לקרוא מספרים – אנחנו בפתח של גל גדול של סגירת העסקים הקטנים. ענפי התיירות, המסעדנות, האירועים, מתקשים לחזור לשגרה. אנחנו רואים את זה לפי כל המדדים. במשך חודשים אני דורש בוועדת הכספים פיצויים לעסקים בענף האופנה והחקלאות, שספגו הפסדים כבדים וחובות אבודים בעזה, ולא מקבל שום מענה ממשרד האוצר. שמחתי לשמוע היום מיו"ר ועדת הכספים שאנחנו כנראה נקיים עוד דיון בנושא בשבוע הבא. אני לא מתכוון לעזוב את הנושא הזה, אני לא אעזוב אותו. מדובר בסכום שהמדינה יכולה לעמוד בו. המדינה הייתה בין היתר זאת ששלחה את העסקים לעשות עסקים עם עזה. היא לא יכולה לעזוב אותם עכשיו. אנחנו חייבים לפצות אותם. אני אומר שוב, אני לא מתכוון לעזוב את הנושא הזה. מילואימניקים עצמאים, בני משפחותיהם, משפחות אנשי הקבע, למרות כל ההצהרות ומסיבות העיתונאים של הממשלה, לא מקבלים פיצוי הולם. חודשיים הנושא הזה היה תקוע בקרן הסיוע של משרד הביטחון, למרות שמייד עם פרסום התוכנית של הממשלה אמרתי גם לשר האוצר: זה לא יכול לעבוד – קרן הסיוע של משרד הביטחון לא יודעת לפצות עסקים; אין להם ידע, אין להם מידע, אין להם מתודולוגיה; הכול נמצא ברשות המיסים. אז אחרי חודשיים שדיברתי על זה כמעט כל יום בוועדת הכספים, הנושא עבר מקרן הסיוע לרשות המיסים, ועדיין – אני חושב שזה כבר לפחות ארבעה, חמישה שבועות מאז שזה עבר – מנגנון הפיצוי לא עובד. הכסף לא מגיע לעסקים שב-7 באוקטובר אותם אנשים, בעלי העסקים, מילואימניקים ונשות אנשי הקבע, עזבו הכול, יצאו להגן על המדינה. אני חייב לומר שמדובר בכשל ערכי ומוסרי בלתי נתפס של הממשלה הזאת. אני שואל אתכם, קואליציה, הממשלה: כיצד נצא מהמשבר הזה עם ההתנהלות הזאת? כיצד נחזור לפסי הצמיחה? אי-אפשר להמשיך עם זה. על פי התקציב הזה תוכנית החומש לחברה הערבית, החלטות 550, 549, המאבק בפשיעה בחברה הערבית – ואנחנו רואים מה קורה עם גל הרציחות – התוכניות האלה, וגם, אגב, תוכנית לחיזוק יוצאי אתיופיה, הכול יקוצץ ב-15%. תוכניות לארגוני הקהילה הלהט"בית יקוצצו ב-40%. תקציב משרד החקלאות צפוי לספוג את אחד הקיצוצים החדים ביותר, אולי החד ביותר, מכלל משרדי הממשלה – 12%, מול קיצוץ רוחבי של 5% ברוב המשרדים. אחרי כל מה שקרה, אחרי כל מה שהחקלאים ספגו מ-7 באוקטובר, גם בדרום וגם בצפון – אגב, ממשיכים לספוג, כי הממשלה איבדה את הצפון – זה הפרס, הקיצוץ החד הזה במשרד החקלאות. זה הפרס שהממשלה הכינה לחקלאי ישראל. מכון וולקני – הבוקר התקיים דיון בוועדת המדע והטכנולוגיה – מכון וולקני, הנכס הכי משמעותי של המדע הישראלי בתחום החקלאות, סופג קיצוץ דרמטי של 25% וצפוי להיסגר, עם 75 חוקרים ו-700 מחקרים פעילים שכבר היום נעצרו. כבר היום 700 מחקרים פעילים במכון וולקני נעצרו. אני אומר, ואמרתי גם היום בדיון לסגן שר החקלאות: אם שר החקלאות וסגנו לא מסוגלים לעצור את הקיצוץ הזה – תתפטרו, לכו הביתה. מול הכישלון הזה אין שום הצדקה להישארות שלכם בתפקיד. אתרי מורשת על סף קריסה, כי מי צריך אתרי מורשת, מי צריך מורשת אם יש משרד המורשת? החינוך הממלכתי, התרבות והספורט, המחקר והפיתוח – הממשלה החשוכה הזאת דורסת את ישראל הדמוקרטית והליברלית. ולצד זה משרד ההתיישבות המיותר, הקופה הקטנה – פעם אמרתי עליו שהוא הקופה הקטנה של הציונות הדתית; מאז, אחרי שהוא קיבל מיליארד שקלים בשנתיים האחרונות, הוא הפך לקופה שהיא לא קטנה בכלל. אז משרד ההתיישבות המיותר יקבל 331 מיליון שקלים גם השנה; המשרד לשוויון חברתי המפורק יקבל 92 מיליון שקלים; משרד המורשת ההזוי יקבל 71 מיליון שקלים; משרד התפוצות, בתפקודו המוזר והמשונה, יקבל 34 מיליון שקלים; משרד המסורת המושחת – אין לי מילה אחרת – יקבל 26 מיליון שקלים; המשרד לשיתוף פעולה אזורי – לשיתוף פעולה בין אזורי הבחירה במרכז הליכוד – יקבל 18.5 מיליון שקלים. אבל יש בכל זאת תחום אחד, למעט הוצאות הביטחון, שמוחרג מהקיצוצים וגם מהקיצוץ הרוחבי: תקציב הקצבאות לתלמידי הישיבות. 1.7 מיליארד שקלים, אחרי העלייה בתקציב שקרתה בשנה שעברה, ללימוד ישראלים שלא מתגייסים, שלא עובדים, שלא משלמים מיסים. למה? כי יש להם כוח פוליטי בקואליציה הזאת. מאות מיליוני שקלים מופנים לתחום הזהות היהודית, עוד שם קוד לשחיתות פוליטית חסרת בושה. תקציבים לזהות יהודית ניתן למצוא בתקציב במשרד ההתיישבות, ובמשרד התרבות הספורט, ובמשרד החינוך, ובמשרד המורשת, ובמשרד המסורת, ובמשרד לשירותי דת, וברשות לזהות יהודית של אבי מעוז; מאות מיליוני שקלים, אני חושב שזה בסוף מגיע כמעט למיליארד שקלים, בעת המלחמה, על חשבון מעמד הביניים, על חשבון העצמאים, על חשבון המפונים, על חשבון משפחות המילואימניקים, על חשבון משפחות אנשי הקבע, על חשבון הציבור הישראלי. אבל בואו נעשה סדר במושגים. זו לא זהות יהודית, זו זהות מפלגתית. התקציבים הללו מועברים לעמותות או לארגונים שמקורבים לליכוד, לציונות הדתית, לעוצמה יהודית, למפלגות החרדיות, לארגונים שבסוף מעסיקים פעילים פוליטיים בתקופות בין הבחירות. זו האמת. אם היה כאן מבקר מדינה שנלחם בשחיתות, הוא ודאי היה מוציא דוח ביקורת חריף בנושא הזה, אבל לצערי אין כאן מבקר מדינה שנלחם בשחיתות, ולכן השחיתות חוגגת גם בממשלה הזאת וגם בתקציב הזה. אני לא יכול שלא להתייחס, מההיבט הכלכלי, לאמירות המקוממות של הרב הראש הספרדי: אם יכריחו אותנו ללכת לצבא, נקנה כרטיסים וניסע כולנו לחוץ לארץ. אני כמובן קטונתי מלהתווכח עם הפן הרוחני והדתי של ההבטחה הזאת, אבל בהיבט הכלכלי לפחות, האיום הזה ממש, אבל ממש, לא מפחיד. בשנת 2022 בשירות התעסוקה פרסמו מחקר אשר הוכיח כי התוצר לנפש של יהודים שאינם חרדים בישראל הוא 49,000 דולר בשנה, לעומת 15,000 דולר בלבד בחברה החרדית, ולא ארחיב מעבר לזה. ההפרש – יותר מפי שלושה, כך שהאיום הזה הוא ממש לא איום. כולם צריכים להתגייס. כולם צריכים לעבוד. כולם צריכים לשלם מיסים. הוויכוח הזה נגמר. בעוד 24 שעות, אולי קצת יותר, חבריי, יתחילו כאן ההצבעות על התקציב הזה. 76 חברי הקואליציה, מתוכם 38 שרים ב-33 משרדים, יצטרכו לבחור כיצד להצביע. רובם, אני מניח, לצערי יצביעו בעד; חלקם נגד. יהיו אולי כאלה שיבחרו, כמו אתמול, להיעדר מההצבעה. אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות לכל 76 חברי הקואליציה. אם התקציב הביזיוני הזה יעבור, כל אחד ואחת מכם יישא באחריות לו. כל אחד ואחת. על הכספים הקואליציוניים בעת המלחמה, על המשרדים המיותרים, על הרס המדע והמחקר, על קריסת ההייטק, על הצמיחה השלילית, על הגירעון המזנק, על יוקר המחיה, על הורדת דירוג האשראי – אתם נושאים באחריות, כל 76 חברי הקואליציה. ואם כבר, אז לא רק בנושא של התקציב. כאשר בן גביר הופך את משטרת ישראל למיליציה פוליטית, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות; כאשר לחברי הליכוד בוער לאשר שכר גם לסגן השלישי של ראש עיריית לוד, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות; כאשר שר התקשורת והשר במשרד המשפטים מנסים לפתוח מחדש את מפעל הג'ובים בדואר ישראל, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות; כאשר מבטלים את פרס ישראל רק כי בין הזוכים יזם מדהים ואב שכול שלא בא בטוב למשפחת המלוכה, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות; כאשר השרה להגנת הסביבה מבקשת למנות ליושב-ראש רשות הטבע והגנים אדם חסר כל רקע סביבתי או ממשלתי, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות; כאשר מפרקים את נבחרת הדירקטורים ופוגעים והורסים את השירות הציבורי, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות; כאשר הממשלה בוחרת לשתק את הוועדה למינוי דירקטורים בבנקים ופוגעת במערכת הבנקאית בתקופה מאוד מאתגרת, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות. צריך להבין ולהפנים: התקציב הזה הוא הרסני לעתיד כלכלת ישראל, לעתיד מדינת ישראל, לעתיד העסקים שלנו, לעתיד הילדים שלנו. אין זכות קיום ערכית, מוסרית וגם מקצועית לממשלה שמקדמת אותו, ודאי חמישה חודשים בעת המלחמה הכי קשה בתולדות מדינת ישראל. כל מי שמעניק היום חמצן לממשלה הזאת יישא באחריות מלאה לאסון הכלכלי שבדרך. אני קורא לכל חברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, להצביע נגד התקציב. אנחנו יכולים, גם בכנסת הזאת, להביא תקציב אחר, אחראי; תקציב שיביא לצמיחה, תקציב שיסייע לאנשים, לאנשים שהכי צריכים את זה היום – למילואימניקים, למפונים, לבעלי העסקים, לשכבות החלשות. אנחנו יכולים לעשות את זה. אנחנו יכולים, בתקציב, לחזק את כלכלת ישראל. אנחנו יכולים ביחד להביא תקציב אחר, צודק, מקצועי ונכון לעם ישראל. תצביעו נגד, וביחד נביא תקציב אחר. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. גם לך יש 30 דקות.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים היום על תקציב בתקופת מלחמה של מה שנקרא ממשלת הימין על מלא מלא. מדובר על תקציב בכאילו של ממשלת ימין בכאילו. השם עצמו הוא שם מטעה. על פניו זה נראה שאתם מנסים להעביר פה תקציב מדינה, אבל הוא תקציב בכאילו, כי רק בכאילו מתקצבים פה את המדינה, כשבפועל אתם בעצם שודדים ובוזזים – שודדים את הציבור משלם המיסים והנושא בנטל; בוזזים את הכספים שאמורים ללכת למשפחות הנרצחים; שודדים את הכספים שאמורים להיות מופנים למשפחות החטופים, כולל המעגלים השניים והשלישיים שלהם, שלא עובדים כבר יותר מ-150 יום, והם בכלל, אבל בכלל, שקופים בעיניכם. אתם בוזזים תקציב שאמור ללכת לאחים שכולים, לאחים שב-7 באוקטובר נאלצו במשך חודשים להחליף את הממשלה שלכם ולברר בעצמם מה עלה בגורל יקיריהם. אבל האחים השכולים האלה – לאותה אחות שעברה על סרטוני החמאס במשך חודשים לחפש יד שדומה ליד של אח שלה, לה אתם לא מוצאים תקציב – כי היא לא עבדה במשך חודשיים ושלושה. לה אין מקור תקציבי. אתם שודדים את הכספים למילואימניקים ולמשפחות של המילואימניקים; אתם בוזזים כספי שיקום למרכזי החוסן, שקורסים; שודדים את הכסף למפונים שהפקרתם בבתי מלון, אחרי שבהצלחה רבה יצרתם רצועת ביטחון, פשוט מהצד ההפוך של הגבול – מה שהופך אתכם גם לשודדים וגם לחלמאים. שלא לדבר בכלל על תושבי שדרות והעוטף, שאתם מאיימים עליהם – ממשלת ישראל מאיימת עליהם לחזור הביתה כשעדיין יורים עליהם שם. לא טיפלתם בהם, הפקרתם אותם אז, ואתם מפקירים אותם גם היום. וכשהם מתחננים, והם עולים לפה לכנסת ומתחננים ומספרים לכם שהילדים שלהם עדיין לא מסוגלים לחזור הביתה כי הם עדיין בטראומה מהאירועים שקרו בגללכם, במשמרת שלכם, אז אתם מאיימים על התושבים האלה? אתם מאיימים לקצץ להם בקצבאות, כי פשוט הכסף שלהם צריך לעבור לכיסים של המקורבים שלכם? אתם גם ממשלה בזויה, אבל גם ממשלה עם לב של אבן. אני יכולה להמשיך לדבר פה עוד שעות ולמנות ממי אתם בוזזים וממי אתם שודדים. לא חסר – חינוך, רווחה, בריאות; באמת אפשר להמשיך פה לנצח, אני כנראה אצטרך לעזוב את המליאה רק עוד שנה. הרי אין דבר אחד כמעט שמתפקד במדינה, והמלחמה בסך הכול חשפה את ערוותכם. אני יכולה להמשיך עוד ברשימות ארוכות, אבל בסוף, בשעת המשבר הגדולה ביותר בתולדות המדינה, שבאופן הזוי אתם מתייחסים אליה כאילו היא לא קשורה אליכם, אתם, ובפרט עגל הזהב מקיסריה, אתם מנצלים את המלחמה כדי להזרים לכיסים של המקורבים שלכם מיליונים, אם לא מיליארדים. אתם יודעים שעוד מעט אתם כבר לא תוכלו להתחבא מאחורי המלחמה. יהיו בחירות והעם שלנו יזרוק אתכם בדיוק למקום שראוי לכם, וזה לפח האשפה של ההיסטוריה, אחרי שגרמתם לנזק העצום ביותר למדינת היהודים. אתם יודעים את זה, ולכן אתם מנסים מהר מהר, כמו גנבים בלילה, למלא את הכיסים, מהר לפני שיגמר. הציבור לא ישכח לכם את החוצפה שלכם, את עזות המצח שלכם. הרי כבר לא מדובר רק על הבריכה בקיסריה שאתם משפצים על חשבון משלם המיסים או המיליונים שאתם מעבירים למשתמטים בתקופת מלחמה; אתם פשוט חיסלתם בתקופת מלחמה את המימון לכל דבר שהוא ציוני במדינת ישראל: לאנשים עובדים, לחינוך ממלכתי אמיתי, למשפחות חטופים, למאות אלפי מפונים, למאות אלפי משרתי מילואים ובעלי עסקים שקורסים. אתרי מורשת כמו גבעת התחמושת, למען השם, כמעט סגרתם כי לא היה תקציב. לא היה תקציב לגבעת התחמושת, זה הגיוני. ואת המע"מ, ברוב חוצפתכם, אתם מעלים לתושבי מדינת ישראל, כי חלילה זה לא נוח לסגור 30 משרדי ממשלה מיותרים. יותר טוב להעלות מיסים. ואת כל זה אתם עדיין עושים כשאתם קוראים לעצמכם ימין ציוני יהודי? אין כלום ושום דבר במדיניות שלכם שאפילו מזכיר ימין. חצי מהממשלה שלכם לא ציונית בכלל, ואת היהדות מזמן הפכתם לכת משיחית. ממשלת ימין, עלק, עם מדיניות ימין. עד כדי כך הפכתם את השקר לאמת ואת האמת לשקר. אתם ימין אתם? במה אתם בדיוק ימין? כי לפי מה שאני רואה מהמעשים שלכם, עבורכם להיות ימני זה לממן את החמאס. עבורכם להיות ימני זה להוביל מדיניות של ריסוק מערכות השלטון. עבורכם להיות ימני זה לטעון שהצבא, המוסד, המשטרה והפרקליטות הם בעצם דיפ סטייט שמושך בחוטים במקום הממשלה שלכם. עבורכם להיות ימני זה לקדש אי-שירות בצה"ל של מאות אלפי יהודים. עבורכם להיות ימני זה לתמוך במדיניות הומופובית. עבורכם להיות ימני זה לפרסם במצע שלכם שהדבר הכי טוב שאישה יכולה לעשות בישראל זה להתחתן ולהביא ילדים – ולא, לא שכחנו לכם גם את זה וגם לא נשכח. עבורכם להיות ימני זה להיות גזען. עבורכם – אני אכתוב לך את זה, השר קיש, אני שומעת שאתה בטלפון. אני מוכנה לרשום לך ולהעביר לך את הנאום הזה כתוב על מנת שתשנן את זה כל יום בלילה. עבורכם להיות ימני זה להסית – – –

שר החינוך יואב קיש:

קיבלתי שיחה ממנהל בית ספר שיש לו בעיית חוסר במורים וצריך לעזור לו ולראות איך – – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

יפה מאוד שאתם עדיין עובדים על חוסרים, חמישה חודשים למלחמה. עבורכם להיות ימני, השר קיש – – –

שר החינוך יואב קיש:

את אולי מנותקת, אבל זו בעיה שלך.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אני לא מנותקת. אני מסיירת שם, אני עונה להם על בעיות. אני רואה בדיוק את מצב החינוך בארץ, ואני גם מוכנה לומר, אגב, שכנראה הרוב יסכימו איתי במקרה הזה, גם אם הם הצביעו לכם. עבורכם להיות ימני זה להסית יוצאי עדות המזרח – יוצאי עדות אשכנז; חבל שדודי אמסלם לא פה, גם הוא היה מסכים איתי על המשפט הזה. עבורכם להיות ימני זה לרסק את תושבי הפריפריה ולומר להם בסוף שזה בכלל באשמת מישהו אחר. עבורכם להיות ימני זה להקים רצועת ביטחון נגד פלישה של החיזבאללה אבל להקים אותה פשוט מהצד הישראלי, מהצד ההפוך; זה הזוי, להקים רצועת ביטחון לא מהצד של האויב. עבורכם להיות ימני זה להוביל קמפיין הסתה נגד משפחות החטופים, שבמשמרת שלכם, תחת המדיניות הרקובה שלכם, נכנסו להם הביתה וחטפו אותם מהמיטות, ואתם ורק אתם אשמים בזה. עבורכם להיות ימין זה להסית נגד חיילים וחיילות, אזרחים ואזרחיות, כי חשוב לכם יותר שביבי לא ייכנס לכלא מאשר שיגלה אחריות כלשהי וילך, כי אם הוא ילך, איש לא יאפשר לכם יותר להמשיך בחגיגה המשיחית והאנטי-ציונית והמושחתת שלכם. עבורכם להיות ימני זה להתייחס לחמאס כאל נכס; הרי ככה שרים בממשלה הזו, ממשלת הימין על מלא מלא, ככה השרים בממשלה הזו התייחסו אל החמאס – כאל נכס. הם קראו לו "נכס". תראו ממש איזה נכס מניב הבאתם על הראש של עם ישראל. כל הכבוד לכם. עבורכם, ממשלת ישראל, להיות ימין זה לשכוח את חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי ולהחליף אותם בשלושת הכ"פים, כוח, כסף וכבוד, וזה לא השתנה, לצערנו, גם אחרי 7 באוקטובר. עבורכם להיות ימני זה להפוך אמת לשקר ושקר לאמת בהפעלת מכונת הרעל וההסתה הגדולה ביותר בהיסטוריה – הכפשות, אלימות, הסתה ופייק ניוז, הכול בשירות הביביזם והבן גביריזם. אבל הסברה ישראלית? חס וחלילה. לשם אנחנו לא מפנים לא אנרגיות ולא תקציבים. המדינה הזאת לא מעניינת אתכם, ומה שעצוב זה שגם האזרחים של המדינה הזאת לא מעניינים אתכם. עבורכם להיות ימני זה לחסל את התקציבים לרוב הציוני משלם המיסים והמשרת בצה"ל, ולהזרים את הכסף לגופים אנטי-ציוניים שמעיזים עוד לאיים בשעת מלחמה שאם ידרשו גם מהם לשרת בצבא, חס וחלילה, אז הם יעזבו למדינה אחרת. איזו עזות מצח, איזו יריקה בפרצוף של אזרחי מדינת ישראל. זה לא נתפס בכלל שמשפטים כאלה נאמרים בכזאת קלות ועוד מקבלים גיבוי מהממשלה. ואם כבר אנחנו מדברים על לעבור למדינות אחרות, ובכלל על מדינות אחרות, אז עבורכם להיות ימני זה להוביל אותנו לא רק לאסון ולטבח הגדול בהיסטוריה הישראלית אלא גם להגיע למצב של מדינה כמעט מבודדת בין-לאומית, כמעט מצורעת, כי אתם הרי חזקים מול העולם. כמעט חיסלתם את ייצור הנשק העצמי בישראל והפרטתם אותו למדינות אחרות שהיום אנחנו תלויים בהן, כי אתם מה? ימנים. יש לי חדשות בשבילכם: אתם לא ימנים. לא תישאו את שם הימין לשווא. אתם קודם כול פוגעים בציבור הימני האמיתי בישראל ובתומכי המרכז ובמשרתים ובתורמים, בכל מי שעוד איכשהו יש לו קצת מחשבה עצמאית. אפשר לכנות את הממשלה הזאת בהרבה מאוד כינויים, לכנות את התקציב הזה בהרבה כינויים, אבל כל קשר בינם לבין ימין הוא מקרי בהחלט. אני רק שואלת את עצמי עד כמה אתם מאמינים לעצמכם כשאתם עומדים מול מיקרופון, פונים לציבור וקוראים לעצמכם "ימין" או "ממשלת ימין" או "מובילי מדיניות ימין". הרי המדיניות של נתניהו היא לא ימין בכלל, היא בכלל מדיניות של לשרוד. זוהי ממשלת שלום נתניהו על מלא מלא, וככה גם נראה התקציב הזה, תקציב השרידות של הממשלה הזאת, ולא משנה בכמה מילים פטריוטיות תנסו לעטוף את זה. אתם אך ורק ממשלת שלום נתניהו, משיח השקר, שהתגלה כסכנה הגדולה ביותר לביטחון הלאומי הישראלי, זה שהיה רגיל לחיות על חשבונם של אחרים ועכשיו פשוט מאוד רוצה שכספם של אזרחי ישראל ינשים אותו פוליטית. בכל פעם שאזרחי המדינה נאנקים תחת העול, לא מסוגלים לעשות קניות בסופרמרקט או לשלם למורה פרטי, השר קיש – כי הרי הזנחתם בין היתר גם את החינוך – בכל פעם שאיש ואישה יורקים דם על תשלומים, שיזכרו שזה אך ורק כי יש קואליציה מושחתת שצריכה להחזיק ראש ממשלה מושחת, וזה בא באופן ישיר על החשבון שלהם, כי הם פשוט לא חשובים בעיניהם. מיליארדים, מיליארדים של גזל בשעת מלחמה נגד האינטרסים של רוב העם, על גבו הכואב של הציבור הקורס; תקציב שהופך את מי שעני לעני יותר, ומי שעשיר יהיה עשיר פחות ואולי יפנה את הכספים שלו החוצה בלית ברירה; תקציב שיקבור סופית – סופית – את החינוך במדינת ישראל; תקציב שיחסל את מערכת הבריאות הגוססת שלנו; תקציב שיהרוס את כל מה שאיכשהו נותר משירותי הרווחה; תקציב שיוביל לכך שמי שעובד יעבוד פשוט יותר קשה ויקבל משמעותית פחות. כי לממשלה הזו, בשנת 2024, אחרי האסון הלאומי הכבד ביותר שידענו – שהם הובילו אליו בעשר אצבעות – אין גבול ואין בושה. אין ולא תהיה לכם סליחה או מחילה. כשרואים תקציב שכזה בשעה הקשה הזו אפשר להבין – ואגב, די בקלות – איך הגענו לסיטואציה ההזויה הזו. כשבתחילת המלחמה האזרחים מימנו מכיסם את האפודים, את הכוונות, את הנשק, את הביגוד, את האוהלים, את המים, את המזון, את הטואלטיקה, את הרכבים – ואללה, אם היה כאן ציבור הוא היה ממשיך את הרשימה הזאת, כי הציבור בישראל – ציוד רפואי לבתי חולים, מכונות MRI, מכונות CT, מה לא? מה הציבור הישראלי לא מימן מכספו האישי לא בשבוע הראשון, לא בשבועיים הראשונים, לא בחודש הראשון – חודשים שלמים, כשממשלת ישראל הייתה בשוק, בהלם, בלי שקל, והציבור הישראלי הלך, נלחם, תרם ומימן. והחודשים הראשונים האלה הם אלה שהמחישו הכי טוב את הסיטואציה של איך זה נראה בפועל כשיש ממשלה לא מתפקדת שהפנתה תקציבים לניפוח כיסים עד שלא נותר דבר לציבור. ואז, בשעת חירום שאותה הממשלה הובילה אליו, הציבור הוא זה שהציל את המצב ונלחם, ומימן, וניהל את המדינה במקום הממשלה. איך יאיר לפיד אמר? נשארו רק הישראלים, וטוב שכך. אתם ממשלה שמובילה לייאוש. אבל אין ייאוש בעולם, ועם הנצח האהוב והחזק שלנו לא מפחד מדרך ארוכה. אנחנו נחליף אתכם ונוביל לעתיד של תקווה ויציבות, לעתיד של ערבות הדדית וחמלה ואחדות אמיתית, שלא מתחילה בשאלה אם אתה ספרדי, אם אתה מזרחי, אם אתה אשכנזי, גבוה, נמוך. לא, ממשלה שתאחד אותנו באמת, כי לעם הטוב בעולם מגיעה הממשלה הטובה בעולם, וגם זה יגיע, בעזרת השם, בקרוב. אני רוצה לנצל את הרגעים האחרונים של הנאום שלי כדי לדבר על החטופים, כי אין דבר כזה בימים האלה, כשאנחנו כבר מריחים את פסח מקרוב, והילדים כבר הולכים לחפש תחפושות לפורים, והציבור מתכונן בעצם לחגים. אנחנו רואים את זה, אנחנו מרגישים את זה, אנחנו שומעים את השגרה שחוזרת לחיים שלנו, למרות הלחימה, גם בעזה וגם בצפון – הם עושים עבודה מבורכת, כי אחרת כנראה חיי השגרה שלנו לא היו מצליחים לחזור במרכז. חבר הכנסת חמד עמאר, אני זוכרת שסיפרת לי על הבן שלך – אם אני לא טועה זה היה הבן שלך – שהסתובבתם, והוא אמר לך: אבא, פה לא מרגישים מלחמה. זה נכון, ואמרתי לך: תגיד לו שהם עושים עבודה מדהימה, כי אם הם היו עושים עבודה לא טובה, אנחנו עדיין היינו מרגישים את המלחמה במרכז, וזה הדבר הכי מבורך שהצבא שלנו יכול לעשות עבורנו, אזרחי מדינת ישראל. ועדיין, בזכות כל הטוב שהחיילים שלנו עושים, שהשגרה חוזרת, זה מלווה גם בכאב, כי יש הרבה מאוד אנשים שנותרו מאחור. עדיין יש את החטופים ואת החטופות, שאנחנו לא יודעים מה מצבם, אנחנו לא יודעים מה קורה איתם. הבוקר בדרך לירושלים אני דיברתי עם אחת המשפחות, והשאלה הראשונה שלי הייתה: מה שלומכם היום? שזאת שאלה קצת לא נעימה, כי בכל פעם שמתקשרים למשפחות החטופים, אתם לא יודעים בעצם מה לשאול. שלומכם טוב – איזה טוב? הילד שלי בעזה, איזה טוב? מה טוב בזה? אבל בסוף אותה אימא ענתה לי בתשובה אחת: אני מחכה. אז יש לנו את החטופים ואת החטופות, שאנחנו לא יודעים מה מצבם הבריאותי, הפיזי, הנפשי, אם קר להם, אם חם להם. הם נחטפו עם מכנסיים קצרים, והינה, היום אנחנו ביום חם, והחורף עבר, ואנחנו חוזרים שוב לביגוד קיצי יותר. זה פשוט הזוי שעונות השנה עוברות ככה והם עדיין שם, ואפילו אין לנו קצה חוט לדעת מה קורה איתם. ממשלת ישראל לא מצליחה אפילו להביא רשימה, לדעת מה קורה איתם. זה פשוט הזוי. אפילו עוד לפני שמחזירים אותם – לדעת מה מצבם, לדעת מי חי, מי מת. זה נראה לי כמו איזשהו אירוע שהוא בסיסי. והם עדיין שם, והחיים שלנו לא יימשכו עד שהם לא יחזרו, כולם כולל הגופות של החיילים והחטופים שאנחנו יודעים שכבר אינם איתנו. יש הורים שעדיין לא יושבים שבעה על הילדים עד שהגופה של הילדים לא תחזור. אנחנו לא שוכחים אותם – לא בחגים, לא בחודש אדר, למרות שכשנכנס אדר מרבים בשמחה. אני בטוחה שיסלחו לכולנו שאנחנו לא נרבה בשמחה עד שאנחנו לא רואים אותם חוזרים הביתה אל המשפחות שלהם, ועד שהאימהות והאבות והאחים והאחיות יקבלו את הנחמה שלהם בכך שהאהובים שלהם יחזרו. אז אני מבקשת שלא נשכח אותם, אבל יתרה מזו, אני גם מבקשת שנדאג להם. הציבור בישראל יוצא מנקודת הנחה שמשפחות הנרצחים בסדר – בסדר, אחרי שהם ישבו שבעה, אבל הם מטופלים. הכוונה היא מטופלים. הציבור בישראל יוצא מנקודת הנחה שמשפחות החטופים בסדר, הוא יוצא מנקודת הנחה שהחטופים שחזרו מטופלים, ולא כך הדבר. בפועל, יש משפחות של חטופים שלא גומרות את החודש, כי התקציב שהמדינה הביאה להן מתחלק בין הורים גרושים, מתחלק בין אחים או קרובי משפחה במעגלים שניים ושלישיים. כי הרי לרוב למשפחה עצמה קשה לתפקד, ולא כל ההורים מסוגלים להוציא את עצמם מהמיטה בכלל על מנת להגיע לכנסת ועל מנת באמת להילחם למען הילדים שלהם – הם מפורקים לגמרי – והרבה מאוד פעמים אלה יהיו החברים או בני הדודים או בני הזוג שאינם נשואים, כלומר אנשים ממעגלים רחבים יותר. אותם אנשים לא עובדים 150 יום. לכן אותו תקציב שהמדינה נותנת מתחלק בין כולם, ובסוף הוא לא מספיק כדי לגמור חודש, לא אצל כולם. כי אתם יודעים, זה כמו משחק כיסאות כזה: החיים עוברים, עוברים, עוברים, ופתאום – freeze; איפה שתפס אותך, תפס אותך. תפס אותך בנקודה טובה וחזקה בחיים, אז אתה כנראה תסתדר קצת יותר כלכלית. ויש כאלה שזה תפס אותם במקום מאוד מאוד רע. אני יכולה לספר שיש משפחות של חטופים שממש נאלצות ללכת למטה החטופים כדי לאכול ארוחות חמות. זה מצב שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה. ומשפחות הנרצחים מגיעות לכאן, לכנסת, ובוכות בוועדות בכנסת על כך שהמדינה עדיין לא שחררה להן כספים. ומגיעה אימא שהבן שלה בן 16 נרצח במיטתו, הבת שלה הייתה חטופה וחזרה, והיא אומרת, והיא מתחננת: אני לא מסוגלת להרים את עצמי. אני לא מסוגלת להילחם יותר. אני עדיין צריכה לשלם ארנונה. אני עדיין צריכה לשלם בסופרמרקט. תשחררו לי את הכסף. איך יכול להיות שבמדינת ישראל שלנו, האהובה, יותר מ-150 יום אחרי האירוע הארור הזה, אימא שכולה עם בן שנרצח ובת שחזרה מהשבי צריכה להגיע לכנסת ישראל כדי להתחנן שתשחרר לה כסף לאוכל? איפה זה בכבוד שלנו כמדינה? איפה זה בכבוד הלאומי שלנו? אנחנו תכף חוגגים את יום העצמאות. איך נוכל להניף דגל – לא על המחדל של 7 באוקטובר, אלא על הטיפול שלנו באותן משפחות נרצחים, באותם אחים שכולים, באותן משפחות חטופים. הטיפול בחטופים עצמם. החטוף עצמו – הם מקבלים כבר טלפונים להתחיל להחזיר את החובות. זה נחמד שחזרת מהשבי, אבל אתה זוכר את ההלוואה שלקחת קודם? הקפאנו לך, ועכשיו בוא, תמשיך לשלם. לקבל 1,594 שקלים או משהו כזה לחודש, ועוד איזה 10,000 שקלים בתלושים לקנות רכוש, ואחרי זה – לך לביטוח לאומי. יש כאלה ששולחים אותם לביורוקרטיה, את החטופים. חזרת מהשבי? לך, תתחיל לחתום עכשיו. ביורוקרטיה. ביטוח לאומי – לך תשיג 100% נכות. רק אז תתחיל לקבל בכלל קצבת נכות. אף אחד לא חושב לתת להם פיצוי על העובדה שחטפו אותם ממסיבה או מהמיטה שלהם בשבת בבוקר. הדבר המאכזב ביותר, אחרי כל הנאום שנתתי פה ב-25 הדקות האחרונות, הוא שמדינת ישראל – אני אתקן, לא מדינת ישראל; ממשלת ישראל, שבמשמרת שלה קרה האסון הזה, לא מוכנה לקחת אחריות, וגם לא מוכנה לשלם, לשלם כסף על זה. וזה כל כך – באמת, לא כי אני אופוזיציה, ולא כי אני נהנית להתנגח בממשלה. תאמינו, לי, אגב, שאני ממש לא נהנית להתנגח באף אחד. זה לא באופי שלי, וזה בוודאי לא היה מי שהייתי לפני שנבחרתי לכנסת, עוד לפני שהדבר הזה שקוראים לו ממשלת ישראל עלה לשלטון והביא באמת את הגיהינום על הראש של כולנו. זאת בושה. זאת בושה לנו כאזרחי מדינת ישראל. הרי יבואו ימים אחרים, אנחנו יודעים שיבואו ימים אחרים. באו ימים אחרים אחרי מלחמת יום כיפור; באו ימים אחרים אחרי השואה. יבואו ימים אחרים, אבל לחשוב על זה שאנחנו לא מטפלים בהם? בהם. קרה, היה – טפלו. גם בזה הממשלה הזאת נכשלת, אבל פה היא כבר נכשלת בשם כולנו, בשם הציבור הישראלי. ופה אני חושבת שהציבור הישראלי צריך להיות מודע לעוולות שממשיכות להתקיים, גם אל מול הציבור היקר והאהוב, שכולנו כל כך רוצים לחבק, בלי קשר לדעה פוליטית או לאידיאולוגיה. וכך זה צריך להיות, כדי שנוכל לחזור ולומר: לתפארת מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר סגמן. הדובר הבא – חבר הכנסת חמד עמאר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד שר החינוך, קודם כול, פעם ראשונה שאני מדבר כשאתה מנהל את המליאה. דיברתי כבר כשאתה ניהלת את המליאה?

היו"ר יבגני סובה:

גם בכנסת הקודמת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

על הכנסת הזאת אני מדבר, לא על הכנסת הקודמת. אני חושב שלא דיברתי אף פעם כשאתה ניהלת את המליאה בכנסת הזאת. אני רוצה לברך אותך.

היו"ר יבגני סובה:

אם אתה אומר, אתה צודק. אתה תמיד צודק. אני תמיד מוותר לך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני זוכר. אני לא זוכר שדיברתי כשאתה היית, אז אני רוצה לברך אותך כיושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ראיתי איך ניהלת את המליאה במושב הקודם. אתה תנהל את זה בצורה הכי טובה שיש. נכון, אנחנו מעבירים תקציב; בעצם, לא אנחנו מעבירים תקציב, כי אנחנו מצביעים נגד התקציב הגרוע הזה. הממשלה מעבירה תקציב. אבל לפני שאני אדבר על התקציב, על התקציב הגרוע הזה, אני חייב להתייחס לצפון, למה שקורה בצפון עכשיו, כי אני מהצפון. אתה רואה הודעות על הבוקר: יותר מ-100 רקטות נורו לצפון. הפקירו את הצפון לגמרי, ואני מאשים בהפקרת הצפון, בוויתור על הגליל, את נתניהו ראש הממשלה, את בני גנץ, את גלנט, את איזנקוט, את יריב לוין, את סמוטריץ', בן גביר, מרגי – כל שר ושר שיושב כאן אשם במה שקורה אצלנו בצפון. צה"ל הגיב וצה"ל תקף, אבל כל זה אחרי שירו עלינו, ואחרי שלקחנו את התושבים ושמנו אותם בבתי מלון ורוקנו את היישובים. במדינת ישראל לא היה דבר כזה. יותר מ-155 יום אנשים מחוץ לבית שלהם בצפון. אנשים חיים בבתי מלון, בחדרים של 18 מטר. זוג עם שני ילדים – 18 מטר. וזאת לא הבעיה בלחיות בבית מלון. הבעיה היא שאתה בכלל לא יודע אם תחזור לבית שלך או לא תחזור לבית שלך, אם פגעו בבית שלך או לא פגעו בבית שלך. מה תאריך החזרה לבית שלך? מתי אתה יכול לחזור לעבודה שלך, אם אתה עובד בקו העימות? מתי אתה יכול לחזור למשק שלך? והממשלה – כאילו כלום לא קורה. תארו לעצמכם שהדבר הזה היה קורה בתל אביב, היה קורה במרכז הארץ – כל העולם היה קם על הרגליים. אבל בצפון? זה לא מעניין אף אחד. אני נוסע לבתי מלון, אני נפגש עם המפונים, אני שומע אותם, אני מכיר את הסבל שלהם. והם סובלים, סובלים בצורה בלתי רגילה. אנשים איבדו תקווה. אנשים אומרים לך: אנחנו לא חוזרים לבית שלנו עד שהממשלה הזאת תחליט בדיוק מה היא רוצה. ממשלה שלא יודעת להחליט, לא יודעת לקבל החלטה. לא יודעת שמדינת ישראל עכשיו היא בין חדרה לגדרה, כי בדרום אין ביטחון, ובצפון אין בכלל ביטחון. אנשים רוצים לדעת אם באיזשהו שלב הם יחזרו לבית שלהם או בכלל לא יחזרו לבית שלהם, אם הממשלה הזאת תקבל החלטה או לא תקבל החלטה, ותחליט – או שאנחנו נכנסים למלחמה, כי אין לנו ברירה. יש דברים שבהם לממשלה יש ברירה, אבל עם ארגון טרור כמו חיזבאללה אין לממשלה ברירה חוץ מלהחליט החלטה אחת – שהיא הודפת את חיזבאללה 40 קילומטר מגבול מדינת ישראל, ולא תאפשר לו להיכנס ליישובים שלנו, כי מה שקרה ב-7 באוקטובר בדרום, אסור שיחזור בצפון. אבל עם התנהלות גרועה של ראש הממשלה, קבינט המלחמה, הקבינט הביטחוני-מדיני והממשלה, דבר כזה יכול לחזור על עצמו, ויכול לחזור על עצמו מהר מאוד. לכן, אדוני השר, שר החינוך, אני מכיר את העמדות שלך, ואני מכיר את העבר שלך. אני לא מבין איך אתם מסכימים שאותם תושבי הצפון שפונו מבתיהם לא יחזרו לבית שלהם כמה שיותר מהר, ושלא תיפול החלטה על מה שאנחנו עושים בצפון בדיוק. אנשים מבולבלים ולא יודעים, ואתה שומע אותם אומרים לך: אני לעולם לא אחזור לבית שלי כל עוד חיזבאללה יושב לי על הגבול. והם לא יחזרו לבית שלהם, אני אומר לך, לא יחזרו, כי הם מפחדים. כשאזרח מפחד במדינה שלו, זה אומר שהמדינה כושלת. בעצם לא המדינה כושלת, כי יש לנו את הצבא הכי טוב שיש, יש לנו את האזרחים הכי טובים שיש, אבל הממשלה, מי שעומד בראשה וכל השרים, הם הכושלים. לא המדינה כושלת. אני אגע קצת בתקציב, אני אדבר קצת על התקציב. אדוני היושב-ראש, התקציב הזה מביא נזק לכלכלה הישראלית יותר מאשר מביא תועלת למדינת ישראל, ואני אסביר. אני עברתי על כל התקציב, ישבתי בכל הדיונים בוועדת הכספים, לא פספסתי דיון אחד ולא יצאתי מהוועדה. בתוך התקציב אין מנועי צמיחה. ובתקציב גירעוני, כשאנחנו מדברים על 6.6% גירעון – ואני אומר לך, אנחנו לא נגמור ב-6.6% גירעון, אנחנו נעבור את ה-7%, ויש מצב שנחצה גם את ה-8% גירעון – אתה חייב מנועי צמיחה. אתה חייב להשקיע בקטר שמניע את הכלכלה הישראלית. ההייטק הוא המניע של הכלכלה הישראלית. ואתה מחפש לראות בתוך התקציב הזה, ואתה לא רואה את התקציב של הצמיחה להייטק, להתחדשות, לתשתיות. ואתה אומר, כאשר בונים תקציב גירעוני בצורה כזאת, ללא מנועי צמיחה, אתה אומר קודם כול שאתה תסיים את התקציב בגירעון אדיר, ודבר שני, ייקח לך הרבה מאוד זמן לצאת מהגירעון הזה. אני מקווה ואני מאמין שהממשלה הזו לא תעשה את תקציב 2025, כי היא לא תהיה, תיעלם מהעולם, הממשלה הזאת, ותהיה ממשלה חדשה, שתיקח אותנו למקום אחר. ואני רק אזכיר לך, כשאנחנו נכנסנו לממשלה ואני הייתי שר במשרד האוצר ואביגדור ליברמן שר האוצר, היינו – מעל 140 מיליארד שקל גירעון, מעל 10% גירעון. סיימנו אחרי שנה וחצי במשרד עם יתרה מעל 10 מיליארד שקל בתקציב. אבל אני לא רואה אף אחד בממשלה הזאת שמסוגל לעשות מה שאביגדור ליברמן עשה במשרד האוצר – הציל את הכלכלה של מדינת ישראל אחרי הקורונה ותוך כדי קורונה. אם ניקח רק את התקופה המקבילה, אדוני היושב-ראש, היינו ביתרה של מעל 16 מיליארד שקל, ואנחנו עכשיו בגירעון מעל 107 מיליארד שקל. חודשיים בשנת 2024 – אנחנו בגירעון של מעל 106 מיליארד שקל. וכאשר דירוג האשראי של מדינת ישראל יורד – וזו הפעם הראשונה שדירוג האשראי של מדינת ישראל יורד – זו לא תוצאה רק של המלחמה, כמו שאמר ראש הממשלה. זה לא רק מה שאמר שר האוצר, שזו החלטה פוליטית נגד מדינת ישראל. זה לא נכון. זה בגלל ההתנהלות התקציבית והכלכלית של מדינת ישראל ושל מי שמוביל את הכלכלה היום במדינת ישראל – נתניהו וסמוטריץ'. כאשר אתה לוקח 5.8 מיליארד שקל לשנת 2024 ומשאיר אותם לכספים קואליציוניים, אדוני היושב-ראש, דירוג האשראי ירד. וכאשר כל צמרת משרד האוצר אומרת לך שיש לך עשרה משרדים מיותרים, שהעלות שלהם היא 1.2 מיליארד שקל, תסגור אותם – ואתה לא סוגר אותם, ואתה לא מפטר שרים, ומשאיר שרים נורבגים במצב הכלכלי הקשה של מדינת ישראל, דירוג האשראי ירד, ולכלכלה ייקח הרבה זמן לצמוח בחזרה. והפגיעה של ירידת דירוג האשראי היא פגיעה מאוד קשה בכלכלה הישראלית. אני אגיד לך, בתוך תקציב מדינת ישראל אנחנו מחזירים חובות – חובות עבר, חובות שיהיו לנו עכשיו – 208 מיליארד שקל, אנחנו מחזירים חובות. מתוך 208 מיליארד השקלים, אדוני היושב-ראש, 48 מיליארד שקל, חבר הכנסת עטאונה, 48 מיליארד שקל זה ריבית, וכשאתה מוריד את דירוג האשראי, אתה תשלם יותר ריבית. אנחנו עכשיו משלמים 48 מיליארד שקל ריבית, אבל נשלם 3.7 מיליארד שקל יותר בשנת 2024, עוד ריבית, אז אנחנו לא נשלם 48 מיליארד שקל – אנחנו נשלם 51.7 מיליארד שקל ריבית בשנת 2024, כי הקרן היא 160 מיליארד שקל. אבל זה לא נגמר כאן: בשנת 2025 נשלם עוד 7.5 מיליארד שקל ריבית, אבל בשנת 2026 נשלם 10 מיליארד שקל ריבית. אתה יודע, בשלוש השנים האלה, בגלל ירידת דירוג האשראי וההלוואות שאנחנו לוקחים עכשיו בגלל המלחמה, נשלם מעל 21.7 מיליארד שקל רק ריבית. ויושב איתנו שר החינוך, שאני מאוד מעריך, והוא יודע עם 21.7 מיליארד שקל מה אתה יכול לעשות ובמה אתה יכול להשקיע. תארו לעצמכם, רק תוספת הריבית שאנחנו משלמים בשלוש שנים בגלל דירוג האשראי, כמה בתי חולים, אדוני היושב-ראש, אנחנו יכולים לבנות. ב-21.7 מיליארד שקל ריבית תוספת על 48 מיליארד השקלים ריבית שאנחנו משלמים עכשיו, כמה בתי חולים אנחנו יכולים לבנות, כמה בתי ספר אנחנו יכולים לבנות. הרי יש מחסור אדיר בכיתות לימוד, והשר יודע כמה כיתות לימוד חסרות לנו במדינת ישראל, כמה יכולים להשקיע ברווחה. ש"ס, מפלגת ש"ס, מפלגה חברתית, אכפת לה מיוקר המחיה. כמה יכולנו לתת לרווחה בכסף הזה; כמה יכולנו להשקיע בתיירות, בהייטק, בתשתיות, בכבישים. אני מגיע מהצפון, ובכל פעם שאני נוסע מהצפון לכאן לוקח לי יותר משלוש שעות, וכשאין פקק ואין עומס בכבישים לוקח לי שעתיים, ואפילו פחות משעתיים. תארו לעצמכם, בכסף הזה של הריבית, כמה כבישים יכולנו לסלול במדינת ישראל. ואני לא רוצה להגיד כמה אנחנו צריכים את הכסף הזה בשביל הביטחון של מדינת ישראל ובשביל משרד הביטחון. בהתחלת המלחמה – אני בא מהמגזר הדרוזי, ואני יודע מה עשינו, ומה גייסנו, וכמה תרמנו בכל היישובים בהתחלת המלחמה, כי היה מחסור בסיסי לחיילי צה"ל, ודאגנו לספק כל מה שאנחנו יכולנו וכל מה שביקשו מאיתנו מהיחידות. תארו לעצמכם כמה דברים יכולנו לעשות בכסף הזה וכמה יכולנו לעזור לחיילי צה"ל. לכן התקציב הזה הוא תקציב גרוע, תקציב שלא מביא צמיחה, תקציב שלא נותן פתרונות לא ברווחה, לא בחינוך – בשום דבר. חבל שהממשלה הזו מביאה תקציב כזה. אני חייב להתייחס גם לתקציב המגזר הדרוזי. אני חייב – ואמרתי את זה יותר מפעם כאן במליאה, ועם זאת, אני אחזור על זה לא פעם ולא עשר ולא מאה. כשהביאו את התקציב עברתי על כל סעיפי התקציב וקראתי את כל הסעיפים בתוך התקציב. חיפשתי במטרה למצוא תקציב למגזר הדרוזי. כידוע לכם, במיוחד לחברי הכנסת ולשר, התוכנית התלת-שנתית שאני הכנתי למגזר הדרוזי לשנת 2021, 2022 ו-2023 הייתה 3 מיליארד שקל לשלוש שנים. היא הייתה בעצם בסוף 2021, אז היו 3 מיליארד שקל לשנתיים, מתוכם 1.5 מיליארד שקל תוספתי מתוך משרד האוצר. דאגתי להעביר את כל הכסף הזה למשרדים וגם לרשויות. כל ה-1.5 מיליארד תוספתי הועברו למגזר הדרוזי כשאני הייתי במשרד האוצר. אבל מה לעשות, התוכנית הסתיימה בסוף 2023, ב-31 בדצמבר 2023 הסתיימה התוכנית התלת-שנתית שאנחנו בנינו. ואז מגיע תקציב 2024, שאמור לתת פתרון ולתת תקציב למגזר הדרוזי, וכמו שאמרתי, עברתי על כל התקציב ולא ראיתי שקל אחד למגזר הדרוזי. ראש הממשלה עצמו, שר האוצר, השרים הכי בכירים במדינת ישראל, הבטיחו וישבו עם ההנהגה של העדה הדרוזית – ראשי רשויות, המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית – מנכ"ל של משרד ראש הממשלה הגיע ליישוב מע'אר, והבטיחו להם תוכנית חומש לחמש שנים, כל שנה מיליארד שקל, ומתוכם שני שלישים כסף תוספתי ממשרד האוצר ושליש מהמשרדים עצמם. שני שלישים, אם אני לא טועה, זה מעל 666 מיליון שקל ממשרד האוצר, והם היו צריכים להופיע בספר התקציב, בספר של תקציב 2024, התקציב החדש. אבל מה לעשות, חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי את הכסף הזה. הגדיל לעשות שר האוצר והוא הגיע לוועדת הכספים. כשאני דיברתי על התקציב של המגזר הדרוזי ועל זה שאני לא מצליח למצוא את התקציב הזה בתוך התקציב – מה הוא עונה לי, אדוני היושב-ראש? על גופתי המתה נקצץ מהתקציב של הדרוזים. אני אומר לו: אדוני השר, אין תקציב. אתה לא יכול לקצץ בתקציב שלא קיים. איך תקצץ מתקציב שבכלל לא מופיע בתוך התקציב? התקציב של העדה הדרוזית לא מופיע בתקציב. אתה לא צריך להגיד: על גופתך המתה. אתה צריך לשים תקציב, ואז נדבר על זה שלא מקצצים מהתקציב שאתה שמת בתוך התקציב.

היו"ר יבגני סובה:

אין תקציב – אין גופה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בדיוק. ואין תקציב. ואז מגיעים לוועדת הכספים גם מהאוצר, ואני לא מוותר, כי העדה הדרוזית מאוד חשובה לי, כי אני בא משם, ולעולם לא אוותר על תקציבים לעדה הדרוזית ולא אוותר בדאגה לכל דבר קטן עבור העדה הדרוזית. אומרים לי באוצר: תשמע, התקציב של המגזר הדרוזי נמצא בתוך סעיף 54. אני פותח את סעיף 54 ומחפש בתוך סעיף 54, ומה אני מוצא שם? מוצא תקציב של המגזר הערבי, שקוצץ מ-1.238 מיליארד שקל בתקציב המקורי ל-832 מיליון שקל. זה יותר מ-15% קיצוץ, ואני אדבר גם על התוכנית של המגזר הערבי. זה קיצוץ של יותר מ-15%. כי דיברו על קיצוץ של 15% מהתוכנית של המגזר הערבי, ואני אומר להם: מצאתי רק 830 מיליון שקל בתוכנית של המגזר הערבי – תשתיות במגזר המיעוטים, ככה כתוב. בשביל להיות מדויק – 834 מיליון שקל. ואז אומרים לי – כי דיברתי הרבה על התקציב של המגזר הדרוזי: תשמע, אנחנו לוקחים מכאן 200 מיליון שקל ונותנים אותו למגזר הדרוזי. אז אחרי יותר מחודש וחצי שאני כל הזמן מדבר על התקציב של המגזר הדרוזי, ודואג שהמגזר הדרוזי ייכנס לתוך התקציב עם 200 מיליון שקל, מתברר לי שעדיין לא שינו את הסעיף. הסעיף שעדיין נמצא הוא תשתיות למגזר הערבי. והקיצוץ במגזר הערבי הוא לא 15%. חברי הכנסת, גם מהרשימה המשותפת, הקיצוץ הוא לא 15%, כי הכסף שמופיע בסעיף 54, אחרי שלקחנו את ה-200 מיליון למגזר הדרוזי, הקיצוץ שם הוא 50%, מ-1.238 מיליארד לקרוב ל-630 מיליון.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הם – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אז הקיצוץ הוא יותר מ-50% בכסף התוספתי שם. לכן, גם למגזר הערבי קוצץ תקציב אדיר. כשאנחנו מדברים על 15% מהתוכנית עצמה, אנחנו לא מדברים רק על ה-15%, כי יש קיצוץ רוחבי של עוד 5%. ו-5% בקיצוץ הרוחבי הם לא כמו שאומרים קיצוץ רוחבי של 5%, כי יש דברים שאתה לא יכול לקצץ. אני הייתי באוצר, ואני אומר לכם שבשכר אתה לא יכול לקצץ 5%. אתה הולך על תוכניות אחרות. אתה לא יכול לקצץ פרויקטים שהם כבר בביצוע ויצאה הרשאה או בתקציבים שכבר התחילו לעבור, אתה מקצץ בכספים שאתה יכול לקצץ בהם. יש סעיפים שמקצצים בהם 20% ולא 5%, יש סעיפים שמקצצים בהם 30% ולא 5%, יש סעיפים שמקצצים בהם 40% ו-50%. ולכן, אני אומר לכם שהקיצוץ בתוכנית של המגזר הערבי יהיה מעל 50%. ה-200 מיליון שקל שלקחו לרשויות המקומיות, מה שנקרא מענקי איזון, זה לא כסף קואליציוני. אני הייתי שם, ואני ישבתי אותו לילה בדיון הזה, ומנסור עבאס ייצג את המגזר הערבי שם, ודובר על תיקון הנוסחה של מענקי איזון. יש נוסחה למענקי איזון, והמגזר הערבי נפגע מאוד בנוסחה, והוא לא יכול לקבל כמו רשות יהודית. גם המגזר הדרוזי נפגע שם. לכן אני דאגתי והעברתי לרשויות הדרוזיות 200 מיליון, כדי לכסות את הנוסחה הזו שמחסירה להם במענקי איזון. ואמרו: ניתן 200 מיליון כל שנה. ובאמת, כשהיינו בממשלה, העברנו את ה-200 מיליון שקל. פעמיים ה-200 מיליון הועברו: גם ב-2022 עבר, וגם ב-2023, אחרי קשיים רבים. שר האוצר, שיושב כאן, לא רצה להעביר אותם, אבל בסוף הועברו ה-200 מיליון. אבל שר האוצר החליט לבטל את ה-600 מיליון שנשארו, לבטל אותם לגמרי, ואני לא יודע למה לבטל אותם. ואומרים לך שמשפחות הפשע וארגוני הפשע השתלטו על הכסף הזה. במקום למגר את ארגוני הפשע, מוותרים על הכסף לרשויות המקומיות, שבשבילן זה האוויר – זה לפנות את האשפה, זה לתת לגננת, זה לתת את הכסף הדרוש לרשויות. כמה כל רשות מקבלת, 3 מיליון? 4 מיליון? עיר גדולה – 5 מיליון? זה כסף קטן, אבל זה אוויר לאותה רשות קטנה, שממילא ההכנסה שלה מארנונה היא נמוכה. אין לה אזורי תעשייה והיא מתקיימת מהכסף הזה. לכן, כשתעלו לדבר כאן על התקציב, חבריי, תבינו שהקיצוץ שלכם יגיע ליותר מ-50%, וכל מי שאומר לכם 15% – כי שר האוצר הגיע לוועדה וניסה להסביר לנו ש-15% הם פחות מ-5%. עד היום אני מפעיל את הראש ומנסה להבין איך 15% הם פחות מ-5% ואני לא מצליח – או שאני לא הצלחתי להבין את השר, או שהוא לא הסביר את עצמו טוב. הוא נמצא כאן איתנו. אני מקווה שהוא יעלה לכאן לדוכן ויסביר לנו איך 15% הם פחות קיצוץ מ-5%, ואז יכול להיות שאני אצליח להבין, כי אז בוועדת הכספים לא הצלחתי להבין. אולי נצליח להבין. אבל אני אנצל את ההזדמנות ששר האוצר נמצא כאן – הוא לא היה נוכח כשדיברתי על התוכנית של המגזר הדרוזי. הוא אמר שם שלא יקוצץ למגזר הדרוזי, ואני עדיין לא רואה תקציב למגזר הדרוזי. לכן אני אומר לשר: תכינו תוכנית חומש למגזר הדרוזי. אנחנו באמצע חודש מרץ, ועד שנכין את התוכנית ונאשר את התוכנית, זה ייקח הרבה זמן, שנת 2024 תהיה עם אפס תקציב למגזר הדרוזי – ואז נצטרך אנחנו לבוא. אתה יכול לצאת, אני אמשיך לדבר, אל תדאג.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני רק לוקח קפה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני מרשה לך, תצא, אני אומר לך שאתה יכול לצאת. אז המגזר הדרוזי יהיה בלי תקציב לשנת 2024, ואני לא יכול לפנות לאותם צעירים וצעירות ולהגיד להם: תשמעו, לשר האוצר, לראש הממשלה, לממשלה הגרועה הזאת, לא היה זמן להכין לכם תוכנית חומש בשביל לפתח את התשתיות במגזר הדרוזי, ואני חייב לגעת ב-200 מיליון שהצלחתי להשיג בתקציב של המגזר הדרוזי. הם לא יספיקו לשנת 2024, כי חברים, 200 מיליון סבסוד חלקות לחיילים משוחררים – כשאני נכנסתי למשרד האוצר וישבתי עם משרד השיכון, כי משרד השיכון לא משקיע אף שקל, אני סגרתי איתו שאני לוקח ממנו. אין לך בעיה של זמנים, והיא יכולה לתת לי גם עשר דקות על חשבון מישהו אחר.

היו"ר יבגני סובה:

אתה, אל תדאג, יש פה מנהל שמנהל את האירוע. אתה יכול לדבר, אתה יכול להמשיך עד ששר האוצר יחזור, וגם אז אני אתן לך עוד דקה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ה-200 מיליון לא יספיקו לסבסוד חלקות לחיילים משוחררים. כשנכנסתי למשרד, ישבתי עם משרד השיכון, ונאמר לי שמשרד השיכון צריך 550 מיליון שקל, ומתוכם 300 מיליון לחלקות לחיילים משוחררים, סבסוד לשנת 2023-2022, וכאשר דיברתי עם משרד השיכון עכשיו, שאלתי אותו אם נשאר כסף לסבסוד לחלקות לחיילים משוחררים דרוזים – אמרו לי שלא נשאר כסף. ואם לא יהיה כסף ממשרד האוצר – אדוני השר, אם לא יהיה כסף לסבסוד חלקות לחיילים משוחררים דרוזים לשנת 2024, לא ניתן לחלק חלקה אחת במגזר הדרוזי. חלקה אחת לא ניתן לחלק במגזר הדרוזי. אני לקחתי ממנו, אני דיברתי איתו.

היו"ר יבגני סובה:

זה בסדר?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר יבגני סובה:

תודיע לי מתי אתה רוצה לעלות, זה מהחצי שעה שלך – אה, יש לך 20 דקות, יוסף.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אין בעיה, מבחינת זמנים יש הרבה זמן. ה-200 מיליון לא יספיקו לחלקות לחיילים משוחררים, לכן צריך להכין את התוכנית של המגזר הדרוזי מהר מאוד. אני חייב לגעת בנקודה האחרונה שכואבת – היא כואבת לכל אחד ואחד מאיתנו, והיא הוכיחה את זה רק ביממה האחרונה. כל הזמן דיברנו על הרציחות במגזר הערבי, ועד עכשיו נהרגו – ואני לא רוצה לטעות במספר, כי שלשום דיברתי על 36 נרצחים מתחילת השנה, ושמעתי על עוד רצח אחד – 37 נרצחים. ומה הממשלה הזאת עושה? מה השר לביטחון לאומי עושה? אתה יודע, יכול להיות שלא כואב לבן גביר שערבי נרצח, אבל לערבי הזה יש את האימא, יש את האבא, יש את האישה, יש את האחות, יש את הילד, יש את הבן, יש לו את החברים, יש לו את המשפחה, שכואבים את מותו בטרם עת, כי הוא נרצח. שר ביטחון לאומי – היה שר לביטחון הפנים – רצית לקרוא למשרד שלך "השר לביטחון לאומי"; כשיש רצח בתוך המדינה הזאת – ואני אשאל אותך, אדוני היושב-ראש, באיזה מדינות בעולם אנשים נרצחים בכביש, ביציאה ממועדון, בבית שלהם, והרוצח לא נתפס? כי אחוז הפענוח של הרציחות במגזר הערבי הוא אפסי. במה השר לביטחון לאומי מתגאה? במה? לא שמעתי אותו אומר מילה אחת על זה. יכול להיות שעל ערבי מת לא כואב לך, או על ערבי שנרצח לא כואב לך, אבל ביממה האחרונה שלושה נרצחו, ערבי אחד ושני יהודים. לא כואב לך גם על אותה אישה, אימא לחמישה ילדים שנרצחה? אתה לא אומר כלום? תתעורר, אתה שר לביטחון לאומי. אתה צריך להחזיר את המשילות למדינת ישראל, כי איבדנו את המשילות במדינת ישראל. אין משילות, אין ביטחון אישי לאנשים. אזרחי מדינת ישראל מפחדים, הפשע משתולל בכבישים, ברחובות, בבתים, ואתם לא עושים כלום. וכשאני אומר שאתם לא עושים כלום, אני אומר לכם שכאשר אנחנו היינו בממשלה, הצלחנו להוריד את הרציחות במגזר הערבי ל-116 נרצחים. כל אחד הוא שווה, כל אחד הוא עולם ומלואו, אבל כשאתם בממשלה – את שנת 2023 סיימנו עם 244 נרצחים; שנת 2024 עוד בהתחלתה, ויחסית לתקופה המקבילה, יותר נרצחים השנה. שיא השיאים ברציחות במגזר הערבי היה בשנה שעברה, שנת 2023 – 244 נרצחים. השנה, אם המצב יימשך ככה, המצב יהיה יותר גרוע ויהיו יותר נרצחים. אבל אני גם לא פוטר את המגזר הערבי. אני מאשים גם אותו. עד מתי, עד מתי אנחנו נוכל לסבול את הרציחות האלה? עד מתי אנחנו נוכל לסבול את זה שמי שיוצא מהבית לא יודע – אפילו אם הוא לא שייך לשום פשע, כי הכדור לא מבחין בין חף מפשע ללא חף מפשע. וכשאנחנו מדברים על 37 נרצחים מתחילת השנה, עוד לא נגעתי בכלל במספר הפצועים, כי יש עשרות פצועים מתחילת השנה. אני רוצה לסיים את הנאום שלי, כי חבר הכנסת מחכה והוא רוצה לדבר. לקחתי ממנו אולי חמש דקות; אולי פחות, אני לא יודע.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

יותר? אני לא יודע לספור יותר. חמש דקות או פחות – אני לא יודע כמה לקחתי מהזמן שלו. אבל אני רוצה לפנות עוד פעם לשר האוצר ולדרוש ממנו להכין תוכנית חומש למגזר הדרוזי ושלא תרד מ-5 מיליארד שקל לחמש השנים הקרובות, ומתוכם שני שלישים יהיו כסף תוספתי ממשרד האוצר ושליש משרדי, כי אם התוכנית לא תהיה ככה, לא יהיה פיתוח ביישובים הדרוזיים. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. הדובר הבא – חבר הכנסת יוסף עטאונה. בבקשה. אז רגע, עשיתם שינוי שם בזמנים, שפרה? תעדכנו אותי אם יש שינויים שם. אני משאיר 20 דקות, בסדר. בבקשה, אדוני.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא צריך להיות איש כלכלה או איש כספים כדי לעלות על השקר ועל הביזיון שנקרא תקציב המדינה. לבוא לכנסת ולהגיש את התקציב הזה זה מצג שווא, זה אשליה. לתקציב הזה צריך לקרוא לא תקציב המדינה – זה תקציב קואליציית ה-64 של ביבי נתניהו. תקציב המדינה שמביאים, שגונבים בו את כספי הציבור והמדינה, הוא תקציב הישרדות פוליטית של נתניהו. התקציב שמביאים, יש בו פגיעה קשה בכל האוכלוסיות בארץ, ובמיוחד בחברה הערבית, לכן הוא תקציב גרוע. הוא תקציב שמשרת פוליטית את נתניהו. הוא תקציב שבא לתחזק את הקואליציה שלו. כל מי שיסתכל בתקציב יראה בצורה ברורה שהתקציב הזה בא לתחזק את הקואליציה הזו, בא כדי שנתניהו יישאר בשלטון. ההסכמים הקואליציוניים שהונחו בתחילת דרכה של ממשלה זו על שולחן הכנסת הראו בצורה ברורה שהתקציב של המדינה הוא תקציב – עוד פעם – הישרדות פוליטית של נתניהו. דובר רבות בתקופה האחרונה גם על קיצוץ בתקציב לגבי החברה הערבית. דובר גם על קיצוץ רוחבי בכל התקציב, בכל משרדי הממשלה, של 5%, וכשבאו לדבר על קיצוץ מתוך החברה הערבית, דובר על קיצוץ של 15%. והשאלה שנשאלת – קודם כול, אנחנו לא מתפלאים שיושב פה שר האוצר, שהוא הממונה והוא אחראי לקיצוץ, כי אין לנו שום ציפייה מהשר הזה וממה שהוא משקף, ולכן ההחלטה שלו מובנת מאליה. אבל הוא עוד פעם מטעה את הכנסת, ואת הציבור הישראלי בכלל, כשהוא מדבר על התקציב הזה, של ה-15%, כתקציב ייחודי, כי זה תקציב – או הסכם – קואליציוני. הרי מה מטרת התקציב הייחודי לחברה הערבית? החברה הערבית סבלה במשך 75 שנים מהזנחה, מאפליה, בכל תחומי החיים. באים לתקן עוול היסטורי בכל תחומי החיים, ולכן, התוכניות האלה באו בראש ובראשונה לתת מענה לסגירת פערים בחברה הערבית, ואין להן קשר לשום הסכם קואליציוני עם אף ממשלה. שנים רבות היו תוכניות חומש למיניהן. המטרה של תוכניות החומש היא לסגור פערים בכל תחומי החיים – בחינוך, בבריאות, בתעסוקה, בדיור – ולכן התוכניות האלה הן גם אינטרס של הכלכלה הישראלית. כי אי-אפשר לדבר על כלכלה מוצלחת, אי-אפשר לדבר על צמיחה כלכלית בתוך מדינת ישראל, כש-20% מהאוכלוסייה הם מחוץ לתקציב המדינה. התקציב שמביאים היום בא להעמיק את הפערים בין יהודים לערבים במדינה. התקציב הזה בא גם לפגוע בכל המוחלשים במדינה. לכן, אנחנו נצביע נגד התקציב. בתוספת תקציב באים בטענה שיש צורך לתחזק את המלחמה. הרי המלחמה הזו – כולנו יודעים שנתניהו רוצה בהמשך הלחימה, בהמשך המלחמה, למטרה אחת ויחידה, וזה מתחבר לתקציב ולהסכמים הקואליציוניים ולתקציב ששר האוצר מחלק לשותפים שלו. גם לגבי המלחמה – מטרת התקציב, ההסכמים הקואליציוניים, המשרדים המיותרים, שאין בהם שום תועלת לאף אחד, לא ליהודים, לא לערבים, המטרה של התקציב היא לשמור עוד פעם על הישרדות פוליטית. גם המלחמה שנתניהו ממשיך בה, למרות שכל העולם מתנגד, באה לשרת את ההישרדות הפוליטית שלו. מהיום הראשון אמרנו מעל דוכן זה לגבי המלחמה, שיש קבינט מלחמה ויש קבינט הישרדות פוליטית של נתניהו. ואמרנו אז שלצערנו הרב, ידו של קבינט ההישרדות הפוליטית של נתניהו היא על העליונה. ולכן בחסות המלחמה המיותרת הזו – שצריך להפסיק אותה מיידית, ולהשקיע את הכסף באוכלוסיות המוחלשות – הוא ממשיך בה כדי להישאר בכיסא שלו כראש ממשלה, כי הוא יודע שיום הדין יבוא, תהיה ועדת חקירה, והוא לא יהיה בכיסא שלו. ולכן הוא לא ממהר. למרות הדרישה הכל-כך צודקת של משפחות החטופים, הוא לא מוכן ללכת לעסקה של חילופי אסירים, כולם תמורת כולם עכשיו, כי הוא רוצה להמשיך בתפקיד שלו עם השותפים שלו. ולכן, לבוא ולהגיד שתוספת התקציב שמבקשים בשביל המלחמה – אמרנו שהמלחמה, הדבר הטוב ביותר בה הוא לסיים אותה מיידית. אני רוצה לדבר על השלכות התקציב הזה על החברה הערבית בכלל ועל החברה הערבית הבדואית בנגב. אין ספק שמי שנפגע מהתקציב הזה, בכל התחומים, הוא החברה הערבית. בחברה הערבית הבדואית בנגב המצב הוא יותר קשה. ראינו את המצוקה האמיתית של החברה הערבית הבדואית בנגב בעת המלחמה, במיוחד בכפרים הלא-מוכרים בנגב, ושהאוכלוסייה הזו שילמה מחיר כבד מאוד במלחמה הזו. המלחמה הזו הראתה בצורה ברורה ביותר שבמאזן בין מדינה יהודית לדמוקרטית, מדינת ישראל בנגב היא רק יהודית ולא דמוקרטית, כי מדינה דמוקרטית – צריך להיות בה שוויון; ובנגב, כלפי החברה הערבית – אין שוויון בין ערבים ליהודים בכל מה שקשור למשאב של הקרקע. התפיסה של המדינה לגבי הקרקע בנגב ולגבי הכפרים הלא-מוכרים בנגב היא תפיסה גזענית, תפיסה שמסתכלת בעין אחת על יהודים ובעין אחרת על הערבים הבדואים בנגב; תפיסה שמתכננת בצורה אחת ליהודים ובצורה אחרת לערבים הבדואים בנגב. מדינה גזענית, שאין בה שוויון, כי ליהודי בנגב מותר להתיישב איך שהוא רוצה, והוא יכול לבחור בצורת ההתיישבות שהוא רוצה להיות חלק ממנה, ולגבי החברה הערבית הבדואית בנגב – באים בתכנון כפוי, במטרה אחת ויחידה: לרכז מקסימום ערבים על מינימום קרקע. את התפיסה הזו אנחנו לא קיבלנו ולא מקבלים. אנחנו לא מדברים בסיסמאות כשאנו מדברים על תכנון מפלה בנגב. אנחנו לא מדברים בסיסמאות כשאנחנו מדברים על אי-שוויון ועל תכנון מפלה בנגב. בנגב יש מועצות אזוריות יהודיות. יש כמה כאלה, ואני אקריא אותן: יש את המועצה האזורית אשכול, בני שמעון, ערבה תיכונה, חבל אילות, מרחבים, רמת נגב, שדות נגב, שער הנגב ותמר. יש נוסף על המועצות האזוריות האלה, כבוד היושב-ראש, שתי מועצות אזוריות בדואיות בנגב, מועצה אזורית אל-קסום ומועצה אזורית נווה מדבר. התכנון בשתי המועצות האזוריות הבדואיות בנגב הוא תכנון שונה מבכל שאר המועצות האזוריות היהודיות בנגב. התכנון באל-קסום ובנווה מדבר הוא תכנון שונה מבשאר המועצות האזוריות היהודיות גם בנגב וגם בכל הארץ, כי בכל המועצות האזוריות בארץ, ובמיוחד בנגב – במועצות האזוריות היהודיות יש רצף טריטוריאלי בכל השטח, במועצות האזוריות היהודיות, ובמועצות האזוריות הבדואיות אין רצף טריטוריאלי, דבר שמייצר את הבעיה של אי-הכרה בכפרים הלא-מוכרים בנגב. כשאתה פונה לכל משרד ממשלתי, אומרים לך, בשיא החוצפה, שאי-אפשר לתת לכל בדואי יישוב איפה שהוא נמצא. זה שקר. זו עזות מצח. זה לשקר בעזות מצח. המציאות בנגב היא כזאת: מי שמותר לו לגור איפה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, זה היהודי; לבדואים אין את האפשרות הזו. אני רוצה להגיד לכולם, ולנפץ את השקר הזה: השטח לאזרח יהודי במועצות האזוריות היהודיות הוא פי 85 מהשטח לאזרח הבדואי בכפרים הלא-מוכרים, אם יכירו בהם. תשמעו טוב את המספרים: השטח לאזרח יהודי במועצה אזורית יהודית בנגב הוא פי 85 מלאזרח ערבי בדואי במועצה אזורית בנגב. ולכן, אם זה לא אפרטהייד, אם זו לא גזענות, אם זה לא להסתכל על אנשים, אזרחי המדינה, בעלי המקום, בעלי הקרקע, שיש להם את כל הזכות להתפתח ביישוב שלהם – במקום להכיר בכפרים, במקום לתכנן את היישובים. ואנחנו, בשם החברה הערבית הבדואית, לא מבקשים תכנון שונה, לא מבקשים לייבא לנו חוקי תכנון ובנייה מחוץ לארץ. אנחנו מבקשים דבר אחד ויחיד: שיהיה שוויון בתכנון, בהתייחסות, בין ערבים ליהודים, ושהמשאב הזה שנקרא קרקע בנגב יהיה לכולם, לערבים וליהודים. ולכן, הדרישה החד-משמעית שלנו היא להכיר בכפרים הלא-מוכרים. ההכרה צריכה להיות הכרה בשיתוף עם הקהילה המקומית. צורת ההתיישבות וההכרה – צריך לתת לאנשים את האפשרות לפתח חקלאות מותאמת להם, להכיר גם באפשרות ליישובים חקלאיים. עד שזה יקרה, הדרך ארוכה, אבל על המדינה, על משרדי הממשלה – ולגבי זה כבר פנינו, ועובדים על זה ולוחצים בכיוון, שיוקמו מרכזי שירות בכל הכפרים הלא-מוכרים בנגב. בגלל המלחמה, המצוקה של האוכלוסייה הזו מאז 7 באוקטובר מראה בצורה ברורה שבהיעדר הכרה מוניציפלית ביישובים הלא-מוכרים בנגב, אנשים יישארו מופקרים. ראינו את זה בזמן המלחמה, ראינו שאין שום התייחסות לאוכלוסייה הזו; ראינו שעד היום, ברגע זה, אין שום מענה בנושא המיגון ביישובים האלה. כבוד היושב-ראש, התקציב שמביאים עוד פעם, נוסף לכל הקיצוץ שפוגע בחברה הערבית, בא לפגוע פגיעה ישירה בתוכניות שיכולות לצמצם את הפשיעה בחברה הערבית. החברה הערבית, בשנה האחרונה, מתחילת השנה, מאוד מדממת. הרבה נרצחים – מתחילת השנה יש 38 נרצחים בחברה הערבית. במקום לטפל בהם – האחריות היא על אחד ויחיד: ראש הממשלה. הוא מינה את שר הכישלון, שכנראה טוב לו שערבים רוצחים ערבים, הוא כנראה נהנה מזה, אחרת אי-אפשר להבין מצב – שהממשלה והשר הממונה – שבו נרצחים ערבים כל יום והחברה מדממת ואין שום פעולה. ראינו את אותו שר שמנחה את המשטרה ומוציא הודעה מיידית לעיתונות כשאזרח הרים דגל פלסטין. הוא פותח בחקירה, ומביאים אותו לבית המשפט. אבל כשצעיר אחרי צעיר, צעירה אחרי צעירה, נרצחים בחברה הערבית, הוא לא עושה שום דבר. אני רוצה להעלות שאלה אחת לכולם – לערבים, ליהודים, לקואליציה, לאופוזיציה: 38 נרצחים מתחילת השנה. אתמול הקראתי את השמות שלהם, לכל אחד יש שם. תארו לעצמכם מצב שבמקום 38 נרצחים – באותו נשק, באותו נשק ואותו רוצח, אבל השמות שלהם לא היו השמות שהקראתי אתמול אלא היו מהחברה היהודית. אני חושב שכל הכנסת הזו, כל הממשלה הייתה עומדת על הרגליים, לא עוסקים בשום דבר אחר אלא להפסיק את הרציחות. אבל כשמדובר בחברה הערבית, מותר להם. אני רוצה לסיים בדבר מאוד חשוב, וזה נושא החינוך. כאיש חינוך שנים רבות, הסתכלתי על התקציב, וחבל ששר החינוך יצא לפני שעליתי על הדוכן – הייתי מראה לו את המצוקה האמיתית של מערכת החינוך הערבית הבדואית בנגב. אני מאמין במערכת החינוך, בתרומת החינוך כערך מרכזי בכל חברה, כערך ונושא שאם מפתחים אותו, אפשר להתגבר על הרבה אתגרים, ובפנינו הרבה אתגרים. בתקציב הזה שהסתכלתי עליו אין מענה לילדי הכפרים הלא-מוכרים בתחום הגיל הרך. כ-5,000 תלמידים נמצאים בבית כי אין מסגרת חינוך, ובמקום לבוא ולתת פתרונות, משרד החינוך ממשיך להתעלם. יש מצוקה אמיתית בכל המבנה והתשתית הפיזית בבתי הספר בכפרים הלא-מוכרים בנגב שצריך להתייחס אליה ומיידית. התקציב שמביאים הוא תקציב, עוד פעם, של הישרדות פוליטית של ביבי נתניהו. אנחנו נצביע נגד התקציב הזה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. הדובר הבא – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. גם לרשותך 20 דקות. נכון?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא אגיע ל-20. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התקציב הזה הוא תקציב שלא רואה את החברה הערבית וגם את החברה הבדואית. בדיוק כמו שסמוטריץ' לא רואה ולא רוצה לראות את הנשים הערביות עם אשתו במחלקת יולדות, כך הוא לא רואה ולא ראה את הערבים בתקציב הזה. במקום לקדם סגירת פערים, התקציב הזה ירחיב אותם. במקום להקצות משאבים למאבק בפשיעה, התקציב הזה והמדיניות של הממשלה נותנים לה אור ירוק. לזכות עושי דברו של סמוטריץ' באוצר – הם יודעים לתת לזה שמות יפים. קיצוץ של 15% מתקציבי תוכניות הממשלה, הם קוראים לזה. הם שוכחים לציין שרוב התקציב של אותן תוכניות ממשלה מיועד לצמצום הפערים ולמאבק בפשיעה בחברה הערבית, אדוני היושב-ראש. לכולם מקצצים 5%; לנו מקצצים 15%, ועוד 5% כמו כל השאר. יש תקציבים שסוגרים פערים; זה תקציב להרחבת הפערים. יותר למקורבים – הרבה פחות לאזרחים הערבים. זו ממשלת בת יענה שמרוב שהיא עסוקה בעצמה ובמגזריה היא לא רואה מה קורה מסביב, לא רואה את עליית המחירים שאנחנו רואים יום-יום. לאחרונה ראינו שיש הרבה עליות במשק – בדלק, במוצרי חלב. ולכן, גם האזרחים של המדינה נאלצים להכניס את היד שלהם עמוק לכיס ולהוציא, ולממשלה לא אכפת. הממשלה הזאת לא רואה את הפשיעה, ששוברת שיאים חדשים, אחרי ששנת 2023 שברה את כל השיאים לפניה; לא רואה את החינוך המקרטע. ואם אתם חושבים שיש בעיה בחינוך אצל היהודים, כדאי לכם לבוא לבקר ביישובים הבדואיים בנגב. אין תקציבים להסעות, יש מחסור אדיר בכיתות, אבל הממשלה לא רוצה, ולא רואה את הנגב. חבריי, יש בנגב עשרות תלמידים או אפילו מאות תלמידים שלא מגיעים לבתי הספר מכיוון שאין הסעות, ודובר רבות על הנושא הזה. איך יכול להיות ואיך ייתכן שיש תלמידים שעד עכשיו לא מצליחים להגיע לבתי הספר בגלל מחסור בהסעות, ואין תקציבים לנושא הזה? יש מרחק אדיר בין היישובים לבין בתי הספר, קילומטרים ארוכים. יש מחסור גם בכיתות, כיתות הלימוד. אנחנו מדברים על עשרות בתי ספר שבתוך בתי הספר האלה יש מעל 1,000 תלמידים בבית ספר אחד. אני לא חושב שיש מגזר שיש בו את מספר התלמידים כמו שיש באזור שלנו בנגב. הממשלה הזאת לא רואה כלום חוץ מעצמה. אבל אתם יודעים למה כן יש תקציב? להריסת בתים בנגב יש תקציבים. ואפילו יותר מזה – בממשלה הזאת כמות ההריסות בנגב עלתה בצורה אדירה, לצערי הרב, והממשלה חושבת רק איך להרוס. מאז שנכנס הצמד-חמד בן גביר וסמוטריץ' לממשלה הזאת, עליית ההריסות התעצמה, וגם ההריסות הן בהתאם. יש עלייה חריגה מאוד בהריסת בתים של אזרחים, ולממשלה לא אכפת – הממשלה משאירה הרבה אזרחים, משפחות, ילדים, ללא קורת גג, תחת השמש, גם במזג אוויר חורפי, משאירה אותם בלי שום פתרון, ואפילו הפקחים שנמצאים בדרום לא נותנים פתרונות לאנשים. דיברנו הרבה על איך להסתכל על החברה הבדואית, איך לדבר עם האנשים, אבל לאף אחד לא אכפת. האנשים רק רוצים להדביק צווי הריסה על הבתים, לחלק צווי הריסה, בלי לתת פתרונות לאנשים. העיקר להרוס, לא חושבים על משהו אחר. השר בן גביר מגיע לנגב ומתפאר, משקיף על ההריסות של האזרחים, של המדינה. למה? איפה הם גרים, האזרחים האלה? במקסיקו? בנורבגיה? הם גרים במדינה. למה לא דואגים להם? מי אחראי לזה? מי אמור לתת פתרונות לאנשים? מי אמור לספק פתרונות לבדואים? איפה השרים? למה אנשים בוחרים בממשלה הזאת? אני חושב שכל ממשלה, אחרי שהיא מורכבת, היא צריכה להציל את כל האזרחים, אדוני היושב-ראש, ולא לשרת חלקים מהאזרחים. זה חבל מאוד. אנחנו גרים בנגב, וכל הזמן דרשנו להכיר בכפרים הלא-מוכרים, אבל במקום להכיר ולהפסיק את ההריסות, בוחר בן גביר להרוס אצל הבדואים. הבעיה היא שהוא מקבל גיבוי. הוא מחשק את ראש הממשלה, וראש הממשלה לא מצליח לקבל החלטות מבן גביר. אלמלא גופי הביטחון, שהתעקשו בשבוע האחרון על הנושא של מסגד אל-אקצא, הוא היה מבעיר את האזור. לא חושב פעמיים – העיקר להופיע במהדורות החדשות. אבל הוא שוכח שיש פה אזרחים, שכח את האנשים בעוטף, שכח את האנשים בצפון, שכח את האנשים בבאר שבע, בבקעת באר שבע, בערד, בדימונה. לא מעניין. כל הזמן דיבר על משילות. איפה המשילות? כשאנחנו מדברים על 244 נרצחים ב-2023 – איזו משילות? זה צחוק מהעבודה. שר שלא מקיים דיון אחד על הפשיעה בחברה הערבית; ראש ממשלה שמזמין חברי כנסת ערבים אליו ללשכה, מתחייב לטפל בנושא הזה. על איזו ממשלה אתם מדברים? על איזו ממשלה? ממשלת הרעב. מעלים מחירים יום ולילה, הורסים יום ולילה. לא מעניין אתכם כלום. הפקרתם את אזור הדרום והפקרתם את הצפון. האזרחים נמצאים במלונות. אין לכם פתרונות. העיקר לשמוע לבן גביר, לחפש מלחמה. תיתנו פתרונות לאנשים, לאזרחים. יש אזרחים שמחפשים פתרונות, רוצים להפסיק את מרחץ הדמים בחברה הערבית. מה אנחנו דורשים? דורשים שיהיה שר, כמו שהתחייב בהתחלה בכינון הממשלה, שיקיים. הוא עלה לנצרת ועשה דאווין. הדאווין שלו לא עובד עלינו. אנחנו רוצים שר אוצר ושר לביטחון לאומי שייתנו תשובות לאנשים, ייתנו תשובות לאזרחים, שיתייחסו לכולם כמו לכלל אזרחי המדינה. השר לביטחון לאומי הפקיר את המדינה, הפקיר את החברה הערבית. אני זוכר שכשהייתי בתקופה הקודמת, בממשלת בנט-לפיד, היה סגן שר לביטחון פנים מגיע – לא מחפש תארים. הוא, כשרק נכנס, הוא רצה שם תואר אחר – לביטחון לאומי. איזה ביטחון לאומי ואיזה בטיח? נרצחים אצלנו יום ולילה ברחובות בערים ובכפרים. מה הוא עושה? אדוני היושב-ראש, בשבוע האחרון נרצחו בחברה הערבית שישה אנשים. הוא בחר לצייץ על בני סח'נין, הוא בחר לצייץ על דברים שוליים, ואפילו דיון אחד וציוץ אחד הוא לא עשה על הנרצחים בחברה הערבית. לא מעניין אותו. העיקר לצייץ, העיקר להוציא סרטונים בטיקטוק. איזה שר לביטחון לאומי? איך אתם משאירים אותו, ריבונו של עולם? תפקידו לתת ביטחון לאנשים, לשרת אותם. נכשל. כמו שר האוצר, שנכשל ב-550 – העיקר לקצץ לערבים. הגיעה רע"מ בקדנציה הקודמת, בממשלה הקודמת, והביאה תקציב הוגן, תקציב שהתבקש לחברה הערבית, על מנת לצמצם פערים, לסגור פערים. המועצות וראשי הרשויות התקדמו עם זה. בא שר האוצר – מההתחלה הוא לא רוצה להעביר את תקציבי האיזון, 200 מיליון שקל, לרשויות המקומיות. החלטה פוליטית. העיקר לעשות פוליטיקה קטנה, פוליטיקה זולה, על חשבון האזרחים. חשוב מאוד שהממשלה תסתכל על כולם בצורה שווה, תתייחס לכלל האזרחים בצורה שווה. מה אנחנו דורשים? אנחנו דורשים קודם כול שיהיה ביטחון לאנשים. אין היום ביטחון לאנשים, והאחריות מוטלת על ראש הממשלה. מפקירים את הביטחון של האנשים בכל היישובים הערביים. ב-2023 – 244 נרצחים, ומאז תחילת 2024 אנחנו ב-38 נרצחים, ולא שמענו על דיון אחד ולא על הקמת ועדת חקירה. כלום. העיקר להיות בכותרות. מכובדי היושב-ראש, יש בנגב עשרות כפרים לא מוכרים. הדרישה שלנו כל הזמן הייתה להכיר בכפרים הללו, להכיר בכפרים הללו כדי שהמדינה תיתן פתרונות ותפסיק את ההריסות. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים לקבל יחס שווה. כמו שהמדינה מתייחסת ללהבים ועומר ודימונה, שתתייחס לרהט וחורה וכסייפה ותל שבע. זה מה שאנחנו דורשים – שהמדינה תכיר. היום כשהייתי בדרך לכנסת, לכאן, אני מקבל טלפון מאנשים שגרים ביישוב אל-בקיעה. הרבה אנשים נמצאים בבתי משפט בגלל הצווים שהפקחים מחלקים להם. העיקר לחלק צווים, אבל לא נותנים פתרונות. כנ"ל היום ברהט יש הריסות. השר מעביר הנחיות למחוז על מנת להרוס אצל הבדואים, למרות שפנינו פעמים רבות ללשכת ראש הממשלה כדי לטפל בנושא הזה, לעצור את הטירוף הזה, הטירוף של בן גביר, ולהפסיק להרוס. הגיע הזמן להתנהלות אחרת. במקום להרוס כפרים צריך להכיר בכפרים בנגב. זה מה שאנחנו דורשים, זה הקול של האנשים בנגב. מכובדי היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה להגיד כמה מילים בערבית לאזרחים הערבים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו עוברים תקופה קשה. האזרחים הערבים, אנשינו היקרים בכל מקום, זוהי הממשלה הגרועה שעכשיו אנחנו דנים בה בדיון בתקציב המדינה – תקציב גרוע מאוד, שיש בו קיצוצים גדולים, בייחוד בתוכנית 550 ובתוכנית הנגב 1279, אשר בה החליט השר הגזעני הזה, סמוטריץ', לקצץ בתקציב הזה בשיעור גדול יותר לערבים. כשבאנו ורע"מ הייתה בממשלה הקודמת, היא הביאה תקציבים גדולים עבור החברה הערבית. היום אתם רואים מה מתרחש – קיצוצים בכל התקציבים לחברה הערבית. זה מה שהוא רוצה, הקיצוני הזה, השר הגזעני הזה. כמובן, הוא והשר בן גביר, שניהם אחראים לכל מה שקורה בחברה הערבית – קיצוצים ופערים והגדלת הפערים האלה. מה שאנו רוצים היום הוא שכל הערבים במדינה ידעו שהממשלה הזאת רוצה לקצץ בתקציבים, אשר חלק גדול מהם מיועד למאבק באלימות ובפשיעה. לפיכך, הממשלה הזאת לא רוצה להילחם באלימות ובפשיעה בחברה הערבית, ולפיכך, האחריות נופלת עלינו במקרה הזה, אנחנו, בני החברה הערבית. אנחנו, הצעירים, עלינו נופלת האחריות לעצור ולדרוש מכל מי שנושא נשק לעצור את הדימום הזה, לעצור את מפל הדמים בחברה הערבית. נופלת עלינו אחריות גדולה. היום עלינו לחשוב טוב על כל מה שמתרחש סביבנו. לא ניתן בכלל להמשיך במצב הזה. המצב הזה גרוע, המצב הזה מעציב. אנחנו מאבדים הרבה מהצעירים שלנו ומאבדים רבים מהמשפחות שלנו. הגיע הזמן שנדבר בשפה אחרת חוץ משפת הנשק, שנדבר בשפת השיח. עלינו לעצור את הרצח שמתרחש לילות וימים בחברה הערבית שלנו. זו הממשלה אשר אחראית לביצוע ההריסות בנגב. תסתכלו על השר הקיצוני הזה – הוא השר שאחראי גם להריסות ולפיקוח בנגב, וההריסות עכשיו עלו במידה רבה בנגב בגלל הגזענים האלה שנמצאים בממשלה הזאת, ממשלת נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' – השניים האלה, אשר רוצים להגדיל את הפערים בחברה הערבית; השניים האלה, הקיצוניים, אשר פועלים ימים ולילות בפריצה למסגד אל-אקצא הקדוש; השניים האלה, בן גביר וסמוטריץ', אשר פועלים בזלזול כלפי חיי האזרחים הערבים; השניים האלה, אשר רוצים לחנוק את הכפרים והיישובים הערביים במדינה. בשל כך אנחנו נדרשים ברמת החברה הערבית לקחת על עצמנו את מלוא האחריות ולפעול כפי שפעלנו בבחירות המקומיות הקודמות. עלינו להשתמש בכוח ההצבעה שלנו כמו בפעם הקודמת, ושתהיה אפילו גבוהה יותר מאחוזי ההצבעה לרשויות המקומיות. ולמה? למה אני מדבר על עניין הבחירות? אני מדבר על עניין הבחירות כי מי שנמצאים בממשלה היום הם אלו אשר שולטים, והם מחליטים מה יקרה במדינה, בנוגע להחלטות הקשורות לתקציב, קשורות למאבק באלימות ובפשיעה וקשורות גם להריסות ולהכרה באזור הנגב. לכן נדרש מאיתנו לפעול בפעמים הבאות באופן נרחב מאוד, שנצא להצביע באינטנסיביות רבה, כדי למנוע מהגזענים האלה לקבל עמדות שליטה במדינה הזאת. מה עושה השר הזה במדינה? השר העבריין הזה, השר הזה אשר לא עוקב ולא נאבק באלימות ובפשיעה, השר הזה ישן בזמן ביצוע הריסות בנגב ומתעורר בזמן ביצוע הריסה אחרת ביישובים ערביים אחרים. הם רוצים לשלוט דרך שליטה בעניין האלימות בנגב, ובעניין האלימות והפשיעה, הם רוצים שהמצב הזה יימשך. אולם אנו אומרים להם שזה לא יועיל להם. עלינו לקחת את עצמנו בידיים, לעמוד בציפיות של כולם ולהיות במעקב. אנו מאחלים לחברה שלנו ימים ושבועות טובים יותר בצל הממשלה הגרועה הזו. זו ממשלה אשר לא רוצה בטוב עבור החברה הערבית. זו ממשלה אשר לא רוצה להיאבק ולהילחם באלימות ובפשיעה בחברה הערבית. זו ממשלה בהנהגת סמוטריץ' ובן גביר, אשר רוצה להמשיך בהריסת הבתים של הערבים באזור הנגב.)