ישיבת מליאה בתאריך 15/01/2024 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, ה' בשבט התשפ"ד, 15 בינואר 2024. 101 ימים לחטיפה של כל הפנים היפות שנמצאות פה מעלינו, ומביטות עלינו. אנו כולנו מתפללים ומייחלים לשובם במהרה הביתה. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4183/25 וכלה בהצעת חוק פ/4206/25: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – החשבת תקופת מילואים לעניין עבודה מועדפת), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון ודוד ביטן; הצעת חוק המפלגות (תיקון – חובת הקמת גוף פנימי בוחר), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – מנגנון נעילת דלת מרחב מוגן דירתי), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת לימור סון הר מלך, מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל, יוסף טייב, יונתן מישרקי, מיכאל מרדכי ביטון, יצחק קרויזר, אברהם בצלאל, משה סולומון, חנוך דב מלביצקי, טלי גוטליב, חוה אתי עטייה, קטי קטרין שטרית, צגה מלקו, ניסים ואטורי ואושר שקלים; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (העברת מידע לבקשת הנישום), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על דירה ראשונה ללוחם משוחרר), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק שמאי ביטוח, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שיחה למוקדי חירום), התשפ"ד–2024, מאת חברות הכנסת נעמה לזימי, קטי קטרין שטרית וטטיאנה מזרסקי; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הפחתת אגרה לעובדים בענף המלונאות), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הכללת בתים מאזנים בהיתר מגורים לחוסים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, משה סולומון, אוהד טל, טטיאנה מזרסקי, אחמד טיבי, ניסים ואטורי, לימור סון הר מלך, יונתן מישרקי, ששון ששי גואטה, יצחק קרויזר, אלון שוסטר, אפרת רייטן מרום, קארין אלהרר, מירב בן ארי, מטי צרפתי הרכבי, נעמה לזימי וצבי ידידיה סוכות; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מתן מענה מנומק על ידי קופת החולים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מימון שכר לימוד למשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת משה טור פז, אפרת רייטן מרום, סימון דוידסון, צגה מלקו, יסמין פרידמן, מיכל שיר סגמן, שלי טל מירון, מתן כהנא, יואב סגלוביץ', נעמה לזימי, אוהד טל ואלי דלל; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – היטלי השבחה במתקני אגירת אנרגיה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יעקב אשר ואליהו ברוכי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (דחיית מימוש נקודות זיכוי לחייל משוחרר עצמאי), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ביצוע בדיקת פוליגרף לחברי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת רון כץ, מאיר כהן, דבי ביטון, יוראי להב הרצנו, סימון דוידסון, מטי צרפתי הרכבי, מיקי לוי, יאיר לפיד, דוד ביטן, מיכאל מרדכי ביטון, דן אילוז ובועז ביסמוט; הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון – תגמולים לכבאים ועובדים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, דוד ביטן, מיכל מרים וולדיגר, קטי קטרין שטרית, יונתן מישרקי, מיכאל מרדכי ביטון, שרן מרים השכל, לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר, משה סעדה, ינון אזולאי, יאסר חוג'יראת, שלי טל מירון, דבי ביטון, עידן רול, נאור שירי, בועז טופורובסקי, שמחה רוטמן, יסמין פרידמן, ירון לוי, רון כץ, ניסים ואטורי, צגה מלקו, דן אילוז, טלי גוטליב, אושר שקלים ואברהם בצלאל; הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (נכים ונספים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (נספים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע לבן משפחה של נכה עם הפרעה בתר-חבלתית), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – סנקציות על מוסדות פיננסיים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק טוס כחול לבן, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ששון ששי גואטה; הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת משה גפני, אופיר כץ, ינון אזולאי, ולדימיר בליאק, אורית פרקש הכהן, חנוך דב מלביצקי, אליהו רביבו, חוה אתי עטייה, יצחק קרויזר, נאור שירי, אלי דלל, נעמה לזימי, אברהם בצלאל, יצחק פינדרוס, רון כץ, מיכל שיר סגמן וסימון דוידסון; הצעת חוק מימון הוצאות למשפחות שבויים, חטופים ונעדרים (תיקון – זכאות למענק לאחים ולילדים מעל גיל 21), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, ישראל אייכלר, אופיר כץ, משה גפני, ולדימיר בליאק, אברהם בצלאל, דן אילוז, חמד עמאר, סימון דוידסון, יבגני סובה, נאור שירי, אחמד טיבי, רון כץ, יסמין פרידמן, סימון מושיאשוילי, דוד ביטן, ניסים ואטורי, עודד פורר, מירב בן ארי, אושר שקלים, חוה אתי עטייה, משה רוט, יצחק פינדרוס, יעקב אשר, מירב כהן, מיקי לוי, משה טור פז, פנינה תמנו, ארז מלול, נעמה לזימי, יונתן מישרקי, אלון שוסטר וצגה מלקו; הצעת חוק לדחיית הבחירות הכלליות לרשויות המקומיות (תיקון – מועד הבחירות), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, מנסור עבאס, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון), התשפ"ד–2024. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. הודעת שר הרווחה והביטחון החברתי על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת קארין אלהרר, קטי קטרין שטרית, פנינה תמנו, יוליה מלינובסקי, נעמה לזימי, מיכל מרים וולדיגר ולימור סון הר מלך בנושא: מענה טיפולי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית באירועי 7 באוקטובר. הודעת שר הבריאות על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יצחק קרויזר, דבי ביטון, יצחק פינדרוס, גלעד קריב וצגה מלקו בנושא: סגירת מרכז חוסן בגולן. דוח שנתי של מבקר המדינה בתחומי הכלכלה והתשתיות הלאומיות. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום – נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, בכל שבוע אני משתדל להזכיר כאן במליאה את אחד הנופלים בקרבות, מבני הקהילה האתיופית, שמקריבים במלחמה הזו פי-שניים מחלקם היחסי באוכלוסייה. לצערי, בכל שבוע, עם העלייה במספר הנופלים, אנו מתבשרים על עלייה במקביל גם במספר הנופלים מהקהילה האתיופית – מה שמעיד על מעורבותם, השתלבותם והשירות המשמעותי שאותו הם עושים. השבוע התבשרנו על עוד נופל בן הקהילה, ומספרם עומד כעת על 22 נופלים. היום אני רוצה להזכיר את סמל ראשון יהונתן יצחק סמו, השם ייקום דמו, שנפצע בקרב ברצועת עזה ב-8 בנובמבר ונפטר יומיים לאחר מכן. יהונתן הוא בנם של חבריי היקרים משה ואיילת סמו מכרמי צור. בחייו הסתער ראשון בהיתקלות עם מחבלים בקרב כדי להציל את חבריו, וכך גם במותו: יהונתן חתם על כרטיס אדי מיוזמתו. זה היה יהונתן. כל דבר עשה בחיוך מתוך הבנה, מחויבות ורצון לעזור. לאחר שחתם על כרטיס אדי לתרומת איברים החליטה משפחתו לתרום את איבריו, ובכך להציל את חייהם של שישה אנשים נוספים, מתינוקת בת שמונה חודשים ועד המבוגר שבהם, בן 51. רוחו ודרכו המיוחדת יישארו עימנו, ואף חלק פיזי ממנו ימשיך לחיות ולעזור לאחרים, כמו שעשה בחייו. כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא. יהונתן זכה לקיים עולמות רבים. אתמול ציינו 100 ימים למלחמה ולחטופים הנמצאים בשבי. היום אני מציין 100 ימי מילואים של יועצי הפרלמנטרי, שיצא למילואים ב-8 באוקטובר, וממשיך במילואים גם בימים אלה. זו ההזדמנות להכיר תודה לאלה שעדיין נלחמים, ולהודות למשפחותיהם על העוצמה והגיבוי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון. אחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום הלך לעולמו אחד המאמנים הגדולים ביותר בכדורגל הישראלי, דרור קשטן. דרור קשטן, המאמן האגדי שזכה בשש אליפויות, שישה גביעים ושלל תארים נוספים, היה מאמן המעוטר ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל בכדורגל. דרור התחיל את דרכו בכדורגל, כקשר בהפועל כפר סבא, שגם איתה זכה בתואר, והרשימה של התארים שלו היא גדולה ביותר: עם הפועל כפר סבא – אליפות ואלוף האלופים; עם הפועל לוד – גביע המדינה ואלוף האלופים; בית"ר ירושלים – שלוש אליפויות, שני גביעי מדינה, גביע הטוטו ואלוף האלופים; עם מכבי תל אביב – אליפות וגביע; הפועל תל אביב – אליפות, שני גביעים וזכייה בגביע הטוטו; עם הפועל פתח תקווה – גביע הטוטו. קשטן גם היה המאמן הלאומי של נבחרת ישראל, ואת תעודת ההוקרה האחרונה בחייו הוא קיבל פה, בכנסת, לפני כמה חודשים, בשדולה שעשיתי למען מאמני הספורט במדינת ישראל. יהי זכרו ברוך. יש הרבה מה ללמוד מהקריירה של דרור קשטן. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. תודה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי. אחריו – חבר הכנסת אבי מעוז.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות הכנסת וחברי הכנסת, שבועיים חלפו מתחילת השנה, והקטל בדרכים לא מפסיק. אני יודע שכולנו במלחמה, וליבנו עם החיילים וכמובן עם החטופים, אנחנו דורשים להביא אותם כמה שיותר מהר ולחסל את החמאס, אבל בכבישים אנשים מתחילים – ממשיכים – למות סתם. אתמול נהרג צעיר בן 22 ועוד צעיר בן 18 נפצע בתאונה קשה סמוך למעבר ארז. הלילה מתו אנשים בכבישים – וזה לא מפסיק. אנחנו בוועדת המשנה לבטיחות בדרכים קיימנו כמה ישיבות ב-2023. כל גורמי המקצוע התריעו שזו הולכת להיות השנה הקשה ביותר, ועדיין לא נעשה מספיק. היום, כאשר אין יו"ר לרלב"ד – עדיין לא מונה – ואין מנכ"ל לרלב"ד, אחרי ששניהם התפטרו, כבר התחלנו את הימים הראשונים של שנת 2024 עם 12 בני אדם הרוגים, שבעה הרוגים רק בשבוע החולף. אני לא מקריא את השמות בגלל המלחמה ובגלל שיש לנו מספיק שמות של הרוגים, אבל הקטל בכבישים לא נפסק. מחר אנחנו מכנסים שוב פעם את ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, בפעם הראשונה מאז המלחמה, כדי לראות מה המדינה עושה, כדי שהשנה הזאת תהיה שונה מהשנה הקודמת בדרכים. אני מקווה מאוד שאוכל לבוא ולספר לכם – לספק לכם כאן תשובות, ולא רק לבוא בטענות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חבר הכנסת יוסף עטאונה.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש, נאום הנדסת תודעה מס' 102, והפעם על רבנים. על פי החוק, בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים לישראל יש 80 רבנים, שמתוכם הרבנים הראשיים בוחרים עשרה. מה זה רבנים? הרבנים הראשיים שבוחרים אותם אמורים לקבוע. אבל מי שמפרשים כרצונם כל חוק, רגיל או יסוד, וגם פוסלים אותו אם בא להם, החליטו בהנדסת תודעה, שהם יקבעו שהמושג רבנים כולל גם נשים. רק שופט אחד, השופט מינץ, אמר בדעת מיעוט, שלשון החוק ברורה מאוד. איך אמר הגשש החיוור? אנחנו רוצים לקבוע מי יהיה השופטים, מי יהיה המאמנים, מי יהיה השחקנים, מי יהיה התוצאה ומי יהיה מזג אוויר. אם לא, נשרוף את המועדון. בדיוק כמו בדיון שהיה במחוזי בשבוע שעבר, כאשר השופטת שלחה את נציגי אגודת ישראל לגבש עמדה באשר לשילוב נשים במפלגה שלהם. נכון שדעת מועצת גדולי התורה היא אחרת, אבל מה פתאום שהם יחליטו מי מתמודד אצלם במפלגה? בשביל זה יש שופטים. אני ממליץ לשופטי העליון להסיר ידם מהרבנות הראשית ולחזור למה שהם אמורים לעסוק בו, כלומר, משפט על פי לשון החוק, ותו לא. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, ואחריו – חבר הכנסת אריאל קלנר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר על מצוקת החקלאים הערבים בכלל והבדואים בנגב בפרט. אני תוהה האם אנחנו אותם אזרחים גם בעת מלחמה? כולם זוכים לאותו יחס? ראינו איך המדינה מתייחסת לחקלאים בעוטף, וגם מסביב לעוטף, ואיך נותנים להם את העזרה והתמיכה ואפילו שטחים חלופיים כדי לפתח חקלאות, עד שהמצב יירגע. במקביל יש בחברה הערבית הבדואית בנגב חקלאים שעוסקים בחקלאות, ובעיקר כאלה שמגדלים עדרי צאן וגמלים. במקום שהמדינה תבוא לקראתם – דווקא בעת חירום, להגיש להם עזרה ותמיכה וגם לתת להם שטחי מרעה חלופיים במקום המקומות שאסור לצאת אליהם בגלל המלחמה, בעיקר בנגב המערבי. לכן, אני קורא לכך שהחקלאים הערבים בכלל והבדואים מגדלי הצאן בפרט יקבלו תמיכה, עזרה ושטחי מרעה כשאר החקלאים בארץ. ראינו בכמה ועדות בכנסת איך מתגייסים כדי לעזור לחקלאים. הגיע הזמן לעזור גם לחקלאי הערבי הבדואי בנגב. במקום את התמיכה והעזרה הסיירת הירוקה ומשרד החקלאות מגבירים את יחידת הביצוע, ומחלקים קנסות במאות אלפי שקלים לחקלאים בנגב. מדיניות זו צריכה להיפסק ומייד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, חבר הכנסת אריאל קלנר. אחריו – חברת הכנסת מיכל וולדיגר. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – לתת שטחים חלופיים למרעה? אבל לא – – – שטחים חלופיים למרעה, לפי מה – – – רק – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – – בטוח – – – מחלקים כנסות – – – במקום לתת שטחים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – זה ועדה של המשרד – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי ורבותיי, רשות הדיבור לחבר הכנסת אריאל קלנר, ולו בלבד. אחריו – חברת הכנסת מיכל וולדיגר.

אריאל קלנר (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אתמול ביקרתי ביישוב גרנות הגליל בצפון, יישוב שגם הייתה לי זכות לסייע להרחבה א' ולהרחבה ב' שלו. היישוב – רפאים; מרוקן לגמרי. כל התושבים עזבו; הוא מאוים על ידי השטן של חיזבאללה, שמאיים על היישוב ואתמול גם גבה מאיתנו מחירים. זאת מציאות בלתי נסבלת. אני התחייבתי לתושבים – ופגשתי שם גם את החיילים הגיבורים שלנו והתחייבתי – כי זאת מחויבות שלנו כמדינה, זה א"ב של מדינה – לבוא ולתת את הביטחון ולהחזיר את הביטחון לתושבים שם, למגר ולהעיף את הסכנה; להסיר את הסכנה הזאת מתושבי הצפון. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, ואחריה – חבר הכנסת יצחק קרויזר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברים נכבדים, יש ארגון שנקרא "אמונתך", ארגון משפחות נפגעי תחלואה כפולה – סמים ובריאות הנפש. בשנים האחרונות חמישה ילדים סיימו את חייהם באובדנות, עוד ארבעה נהרגו מכדורי כוחות הביטחון בעת שהיו במשבר אקוטי, ורבים מהם נעצרו ונכנסו לכלא רק בגלל שהם חולים. הכול היה יכול להיות אחרת – והוא יהיה, כשיקום מוקד נפשי ארצי וצוותי משבר. אחד מאלה שמתו מאובדנות הוא יובל. הלכתי לנחם את הוריו במוצאי שבת. אביו ספד לו על קברו באלו המילים: יובל, גיבור שלנו, פגשתי אותך שלשום בבוקר, עלה קטן שלי, נע ונד לאיטו ברוח הבוקר אך לא מלבלב עוד, כמו מחכה לנשור מעץ החיים הוא היה תלוי. אני שואל למה, או בעצם אינני שואל למה. אני מבין ולא כועס, רק עצוב מאוד. כמה נלחמת על חייך, על שפיותך, על מקומך בחברה. אבל המחלה הארורה ניצחה אותנו. סליחה שלא הבנתי את נשמתך המעונה ולא עניתי לאף שאלה שלך. סליחה, יובליק, פשוט לא הצלחתי להבין. היית חכם ומורכב מדי. תנוח בשלום, ילד יקר, עכשיו אתה רגוע, עכשיו אתה בבית ליד המשפחה שתבין אותך טוב מאיתנו. עכשיו אתה מלאך בין מלאכים. נזכור את רגעיך היפים והכואבים ואת החיוך התמים והנבון שלך ברגעי השפיות. היה שלום, בן אהוב ומקסים שכמוך, ונוח בשלום על משכבך. קח איתך על הדרך את ברכתי. עוד ניפגש. אני רוצה להגיד בהזדמנות לאביו אברי ולאימו: אנחנו עוד נקים את המוקד הזה, אפילו עוד בשנה הקרובה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר. אחריו – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, רס"ר במילואים רועי אברהם מימון, השם ייקום דמו, בן 24 מעפולה, פרמדיק לוחם ביחידת יהל"ם, נפל בקרבות ברצועת עזה בקרב גיבורים בכ"ז בטבת. ביום חמישי האחרון הגעתי לנחם את משפחתו. אביו של רועי הקריא לי את ההספד שנשא בהלווייתו, וביקש ממני להקריא מעל בימת הכנסת את ההספד כדי להנחיל את צוואתו של רועי, ואני מרגיש זכות וחובה למלא את בקשתו: לרועי אברהם, הבן היקר שלנו, בין הדברים החזקים ביותר שאנחנו זוכרים ממך הוא המוסר הגבוה וכוח הרצון החזק שלך. הם אלה שעזרו לך לזהות מהם הדברים החשובים ביותר בחיים שלך וליישם אותם עם כוח רצון חזק. היה לך חשוב לא לפגוע באף אחד, אפילו לא בחיות, ולכן הפכת לטבעוני. האמת, השלום, האהבה והאכפתיות היו חשובים לך, ולכן פעלת הרבה כדי להפיץ אותם סביבך. נפגשתי שלשום עם המוות שלך. הפגישה הייתה לי מאוד מאוד עוצמתית – כל כך עוצמתית שאפילו קשה לי להבין אותה. בזמן המוות הקליפות נעלמות, הגוף הולך ואז מופיע האור החזק שנמצא מאחורי הקליפות. זה מאוד עוצמתי. מצד אחד אני פוגש את העוצמה הזאת, ומצד שני יש לי געגועים מאוד עוצמתיים. לא רצית לפגוע באף אחד, אבל היה לך כל כך חשוב להגן על המולדת שלנו. הכאב חזק מאוד. הדבר העיקרי שמנחם אותי זה להתחבר לאור האלוקי. באור הזה יש אמת, שלום ואהבה מאוד גדולים. באור הזה אני מוצא נחמה. עכשיו אני מבין היטב את הביטוי "מן השמיים תנוחמו", היות שרק משם מגיעה הנחמה. לכן החלטתי לא לצעוד בדרך של השכול, של הדרמות והכאב, אלא להתחבר לאור האלוקי, שהוא כל כך מרפא. מהמקום הזה אני עדיין מצליח להתחבר אליך, רועי. אני מרגיש אותך היטב ויודע שטוב לך. ברור לי שהמלחמה שלנו עם האויבים מבחוץ היא לא רק עם הערבים, אלא היא השתקפות של המלחמה שמתחוללת בתוכנו. יש לזכור שהמלחמה מבחוץ נפתחה עלינו לאחר מלחמה מבפנים – מלחמת קיום קשה בין ימין ושמאל, בין דתיים לחילונים, בין דעות מסוימות או נגד. בעיקר אני זוכר את המלחמה המבישה ביום הכיפורים האחרון. בכיתי כל הלילה, ולא מצאתי מנוחה. איך אנחנו נלחמים אחד בשני? המלחמה בתוכנו היא זאת שהביאה עלינו את המלחמה מבחוץ. לכן איבדנו את רועי אברהם, בני בכורי אשר אהבתי. בתקווה שבקרוב יגיעו הימים שבהם ישכנו שלום, אהבה וכבוד בינינו. זה מה שאני רוצה להנחיל כצוואתו של רועי. את המסר הזה אני מעביר לכם בשמו של אביו של רועי הי"ד ובתקווה ובתפילה שהשלום, האהבה והכבוד ישררו בינינו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה יהיה אחרון הדוברים בשלב זה. לאחר מכן נעבור להצעת החוק.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. בימים האחרונים אנחנו רואים שיש קיצוצים במשרדי הממשלה בדבר תוכנית 550, שקשורה לחברה הערבית ובאה כדי לסייע לאזרחים הערבים במדינה – למרות שיש דוחות וגם חוות דעת של בנק ישראל – על מנת להביא לתנופה בכלכלה של המדינה. זה מסתמך גם על כך שאנחנו נשקיע בחברה הערבית. מכאן אני פונה לממשלה וגם לכבוד היושב-ראש להתערב בנושא הזה, לשקול שוב את כל הנושא הזה. גם מתחילת השנה יש תוכניות הקשורות לפשיעה ולאלימות בחברה הערבית, ורוצים שכל מה שקשור לתוכניות האלה יימשך, כדי שנביא להפחתה במספר הנרצחים בחברה הערבית – וגם להעצמה וגם להשקעה בכל בתי הספר בחברה הערבית. אנחנו מדברים על עשרות בתי ספר בחברה הבדואית, ובהם מספר התלמידים הוא מעל 1,000. לכן אנחנו צריכים את הכספים שם, ולא לצמצם אותם על ידי הממשלה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לאדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת, חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק יום האחדות, התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. את ההצעה יציג שר החינוך יואב קיש, ואני מזמין אותו אל הדוכן להציג את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותו של אדוני, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כנסת נכבדה, אני לא יכול שלא להתחיל – כשאנחנו רואים לנגד עינינו את תמונותיהם של 136 החטופים והחטופות שעדיין מוחזקים בידי מחבלי חמאס, כולנו תפילה לחזרתם בריאים ושלמים מהר ככל שניתן – וגם להצטרף לתקווה להחלמת הפצועים מהפיגוע ברעננה. חוק האחדות. החוק הזה נולד בעקבות יום האחדות, שהתחיל בעקבות חטיפתם של שלושת הנערים ורציחתם, ובחירה מודעת של המשפחות להסתכל איך מזה צומחים ואיך מזה בונים משהו שיחזק אותנו פה כעם במדינת ישראל. התחיל אירוע שנקרא יום האחדות, שהובל על ידי עיריית ירושלים – וזה המקום גם להודות לראש העיר לשעבר ניר ברקת, שהתחיל את האירוע החשוב הזה, שציין את האחדות והעניק את פרס האחדות – ולאחר מכן הגיע גם לבית הזה, כששני חברי כנסת אז, והיום השר חילי טרופר וחבר הכנסת אברהם בצלאל, הגישו הצעת חוק פרטית שעברה – ובעצם פה מדובר בהצעת חוק ממשלתית, ואותה הצעת חוק פרטית תמוזג אליה ותקודם לסיום החקיקה. מה בעצם החוק בא לומר? החוק בא לומר משהו מאוד פשוט. יש יום אחד בשנה שבו אנחנו חושבים על האחדות בינינו. אנחנו יודעים כמה מחירים שילם עם ישראל כשהיינו לא מאוחדים, כשהיינו לא מאוחדים בעבר, כשהבאנו חורבן בית והתפזרנו לגולה, ולמשבר הארוך שחזר כשהקמנו את הבית שלנו בחזרה. ואני גם לא מפסיק לחשוב על אותו 6 באוקטובר, כמה הפער והשנאה שהייתה בעם ישראל, מה היא עשתה לנו ואיך היא – ואני לא בא לחלק פה ציונים לאף אחד ואני לא שופט אף אחד, אבל איך היא כגורם שהפריד בין העם וייצר אולי תקוות שווא לאויבינו, אולי חשיבה שיש פה איזו חולשה. אני יודע לומר שכשאנחנו מאוחדים שום דבר לא עומד בפנינו. והאחריות הזו היא אחריות על כולנו. יום האחדות בא בדיוק לומר את הדבר הזה, להזכיר לנו כמה חשוב להיות ביחד, כמה חשוב שלא נשכח שיש לנו לצערנו גם שונאים, והשונאים שלנו זה לא מתוכנו, השונאים שלנו נמצאים מעבר לגדרות המדינה. השונאים האלה, לא מעניין אותם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, קצת יותר שקט במליאה.

שר החינוך יואב קיש:

השונאים האלה, לא מעניין אותם אם אתה ימני או שמאלני, אם אתה חילוני, חרדי, אם אתה גיי, אם אתה סטרייט. לא מעניין אותם אם אתה אשכנזי, אם אתה מרוקאי. הם מסתכלים עלינו כמקשה אחת, כעם אחד מאוחד, וגם אנחנו בתוכנו חייבים לראות את המאחד כחלק שמחזק אותנו ומוביל אותנו לעמוד באתגרים שלפנינו. אז, כבוד היושב-ראש – נכנס השר חילי טרופר; הזכרתי אותך ואת חבר הכנסת אברהם בצלאל, שניכם כיוזמי החוק שכבר עבר קריאה טרומית. אני חושב, השר חילי, שאתה כבר לא על החוק, מרגע שנהיית שר איבדת את הזכות. אז זה ימשיך. אני לא יודע אם יש עוד חותמים בבית הזה בחקיקה מעבר לשניכם, אבל אני חושב שזו בשורה חשובה דווקא בימים אלה, שנמשיך לזכור כמה חשוב היחד הזה. "ביחד ננצח" זה לא סיסמה, זו המציאות וזו אמת לאמיתה. והקולות ששומעים לפעמים שמנסים להשכיח את זה מאיתנו לא באים לעזור לאף אחד, הם רק עושים נזק. אנחנו צריכים להיות ביחד. יש לנו אתגרים, אנחנו חייבים להיות מאוחדים, אנחנו לא סיימנו את המלחמה. אנחנו לא יכולים לעסוק בשנאת חינם, שהייתה פה קשה מאוד לפני 7 באוקטובר, ואנחנו חייבים להיות ממוקדים בניצחון, ביחד ובאחדות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר קיש. ואנחנו נתחיל כעת בדיון האישי. אני מזמין את חברת הכנסת טלי גוטליב, ראשונת הדוברות. עד שלוש דקות לרשותה של גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם ישראל הנכבד, כנראה ממשלת ישראל לא למדה כלום. כי ממשלת ישראל שכחה שבתופת 7 באוקטובר היו בישראל עשרות אלפים של עובדים פלסטינים מיהודה ושומרון ומעזה גם יחד, ושירות הביטחון הכללי, הלוא הוא השב"כ, אמר להם שחמאס מורתע בעזה ולא כדאי לו לתקוף בגלל הכסף שהוא מקבל ממדינת ישראל. ב-3 באוקטובר, אני רק אזכיר כאן לעם ישראל, אני קיבלתי מקור שיש התקפות, אימונים ארטילריים בעזה, על ידי חמאס וג'יהאד אסלאמי פלסטיני, שהמטרה של האימון הארטילרי זה לפגוע במעוזים צבאיים. מה עשה השב"כ ומה עשתה צמרת צה"ל? המליצו לממשלה להמשיך להעביר כספים לעזה. לא ייאמן. הממשלה יכולה להגיד לנו: תראו, אנחנו קיבלנו את מה שהשב"כ אומר ואת מה שצמרת צה"ל אומרת, שחמאס מורתע ולא כדאי לו לתקוף, והוא לא יכבוש את מדינת ישראל וגם לא ייכנס אליה, וכל שאר התהיות על מה ידע שב"כ ומה ידעה צמרת צה"ל – זה בוועדת חקירה ממלכתית. אבל היום אנחנו לא ב-6 באוקטובר וגם לא ב-7 באוקטובר. מה זה לאשר 90,000 עובדים פלסטינים מיהודה ושומרון לתוך מדינת ישראל? היום אושר פיילוט. ואז יש לנו פיגוע ברעננה. יהיו לנו גם פיגועים בכפר סבא, יהיה לנו פיגועים בכל הארץ. אבל מה אומר השב"כ?

אברהם בצלאל (ש"ס):

חס ושלום, חס ושלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אומר השב"כ? אתה יודע מה אומר אלוקים? ונשמרתם לנפשותיכם מאוד, נכון, אדון בצלאל? אז בוא תגלה לי איך הממשלה הזו מאשרת ל-90,000 פלסטינים מיהודה ושומרון להיכנס לישראל בזמן לחימה, בזמן שכוחותינו בדרום ובצפון פרוסים? אין בושה. אבדה הבושה. סכנת נפשות שאני לא מצליחה לתפוס אותה. תסלחו לי. ואני אומרת לכם כאן, יש לנו חובה, חובה אמיתית, לצאת נגד החלטות קבינט הזויות שאין לתאר. הם לא למדו כלום, הממשלה. שכחתם? אותו שירות ביטחון כללי ואותה צמרת צה"ל אמרו: חמאס מורתע ולא כדאי לו. תגידו לי, כולנו הפכנו להיות נסחטים? משלמים פרוטקשן לארגוני טרור שלא יפגעו בנו? צריך להיות מטורפים על כל הראש בזמן לחימה לאשר הכנסתם של פלסטינים מיהודה ושומרון. ואת כל זה הממשלה עושה במחטפים על מחטפים. אז אני אומרת לך, אדוני ראש הממשלה, אני יודעת, אתם פה משחקים משחקי כוחות, פעם גלנט, פעם אתה, פעם ההוא – לא מעניין. כל הממשלה אחראית לביטחון מדינת ישראל, וכל הפגנת הרפיסות הזו וההשפלה הקולוסלית הזו לא מובילה אותנו לשום מקום, לא לגאווה לאומית, לא לחוסן לאומי ולא לביטחון. אין לקבל כניסה של עובדים פלסטינים לשטחי מדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. וכעת יעלה ויבוא חבר הכנסת רם בן ברק, אם הוא נוכח; אם לא – חבר הכנסת נסים ואטורי – אינו נוכח. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. אני גם נועל את רשימת הדוברים בשלב זה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. חברת הכנסת גוטליב, נשמעת היטב, תודה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי אזרחי ישראל, יום האחדות זה הנושא. "יחד ננצח" היא סיסמת המלחמה, אבל הפסדנו, אי-אפשר לנצח, אומרים בעיקר באולפנים מסוימים. בקושי 101 ימים עברו ואנחנו חוזרים לשיח תבוסתני נוראי, שחשבתי שנגמלנו ממנו ב-7 באוקטובר. "הינה מוטלות גופותינו" כתב חיים גורי, לא על בארי וכפר עזה, לא על מסיבת הנובה; הדברים נכתבו על מחלקת הל"ה. היום, ה' בשבט, לפני 76 שנים בדיוק, 35 לוחמים של הפלמ"ח וההגנה בפיקודו של דני מס נפלו בדרכם לגוש עציון הנצור. על קרב הגבורה כתב חיים גורי את המילים: "עשינו ככל שנוכל עד נפל האחרון ולא קם". הל"ה היו למיתוס של גבורה, גבורה שהביאה לתנופה ציונית. רוח ציונית שהיא כל כך הכרחית לחיינו כאן, לקיומנו כאן; רוח ציונית שלדאבוננו נסדקה עם השנים. סדיקה שהביאה לרפיון, לשיח של אי-אפשר לנצח את הטרור. שיח שהביא למפולת אחר מפולת: לאוסלו, לבריחה מלבנון, לגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, להבלגה אחרי הבלגה. אז, במלחמת השחרור, הרוח הייתה איתנה. מלחמה שנפתחה על ידי האויב הערבי, 19 שנה לפני הכיבוש וכתגובה להצעה שארץ ישראל תחולק לשתי מדינות, לא השאירה לנו ברירות. מטרת האויב הייתה רצח עם ומה שנשאר מהעם היהודי שלוש שנים לאחר השואה. רוח הגבורה היהודית גברה על האויב, אבל עם הזמן היא נשחקה. אולם המציאות לא השתנתה. האויב עדיין לא מקבל ישות יהודית, לא על סנטימטר רבוע אחד בארץ ישראל. גם חילול הגופות הברברי של לוחמי הל"ה עבר במסורת, והוא מפעם גם בדור החדש של שונאינו. הים אותו ים והברברים אותם ברברים. המציאות השתנתה רק באולפנים מסוימים ובמערכות עיתונים מסוימות. כעת, בשעת המלחמה, יש להוקיע את דברי התבוסה. לא ניתן לדברי החולשה לרפות את ידינו.

מאיר כהן (יש עתיד):

מי מפריע לכם? מי מפריע? תעשו.

אריאל קלנר (הליכוד):

אנחנו שומעים את השיח. חבר הכנסת מאיר כהן, כל הזמן שומעים את השיח הזה: הפסדנו, אין לנו סיכוי לנצח.

מאיר כהן (יש עתיד):

עזוב את השיח. מי מפריע לכם?

אריאל קלנר (הליכוד):

אני אומר – אני הולך בין הלוחמים, חבר הכנסת מאיר כהן. אני הולך בעם, אני הולך בכל המקומות. אנחנו רואים שבעם הרוח לא השתנתה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מסכים איתך. נעשה מה שצריך, לא את התבוסתני.

אריאל קלנר (הליכוד):

דני מס – והיום זה 76 שנים, אגב, גם העברי וגם הלועזי מתאחדים – ושאר החברים, אתם שמסתכלים עלינו שם מלמעלה, תהיו גאים. השיר של חיים גורי מסתיים: "הינה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה ואיננו נושמים / אך הרוח עזה בהרים ונושמת". ואכן, הרוח עזה. הרוח היהודית והזהות היהודית איתנות מאי פעם. את רוח התבוסה יש לעקור. אלה שניסו לבצע בנו רצח עם הובסו. כך יובסו גם הפעם, בעזרת השם.

מאיר כהן (יש עתיד):

אמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, היום בבוקר קיימנו דיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא המשבר במערך בריאות הנפש. חברת הכנסת גוטליב, את היית שם. שמענו את אביגיל מהתנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית מספרת בכאב על הקשיים שהיא עוברת במילוי התפקיד, על העומס הרב, על השכר הנמוך ועל כך שכבר שנים הם מחכים להעלאת שכר. ועכשיו, בצילו של האסון הנורא הזה, הנורא בתולדות המדינה, הם מגלים כי ממשלת ישראל מתכננת לקצץ בתקציב הבריאות. אני רוצה להגיד כמה דברים. אל תיקחו את זה כביקורת על המפלגה, זאת ביקורת על הממשלה, אתם צריכים להיות שותפים לביקורת הזאת. לנגד עינינו אנחנו רואים את ממשלת ישראל מתכננת תקציב לא נכון, לא ראוי, והוא שערורייתי. קיצוץ של 890 מיליון שקל מהחינוך הממלכתי הציבורי. שמעתי את שר החינוך אומר: הצלחתי לצמצם. בינתיים לא רואים את זה. מקצצים בחינוך הממלכתי 890 מיליוני שקלים. אגב, לא שכחו להוסיף לחינוך החרדי הפרטי 790 מיליון ש"ח. אם מישהו חושב שכל ענייני לצאת כנגד זה – לא, אבל זה לא הזמן. קיצוץ של 440 מיליון שקלים מתקציב הבריאות, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

108 מיליון, אני לא אחזור על זה. 108 – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

440 מיליון שקלים מתקציב הבריאות. אני רואה את שר הבריאות בוסו עובר במסדרונות ומתחנן. בשעה שאנחנו בשבר כזה, למה צריך לקצץ? צריך להוסיף לתקציב הבריאות. איזה מין תקציב זה? מה, אין שם אנשים שמסתכלים? אתם, השרים, לא בודקים את התקציב? לא אומרים בקול נחרץ: זה לא יקרה? 166 מיליון שקלים קיצוץ בתקציב ההשכלה הגבוהה, אבל נותנים 150 מיליון לחיזוק הזהות היהודית. עכשיו? זה מה שצריך לעשות? 162 מיליון שקלים מתקציב הרווחה, ואדוני היושב-ראש, הייתי שר רווחה פעם. אנחנו בשכונה היינו אומרים "חראם". באמת חראם. אני מסתכל על המשרד הזה, על האנשים שלו שרצים. הם הראשונים שפגשתי במלונות המפונים. ביום ראשון בבוקר הגעתי לשם, אחרי השבת הארורה הזאת, והם עמדו שם, אנשי הרווחה, עם החלוקים שלהם, עם הווסטים שלהם. היה תענוג לראות איך הם רצו ממקום למקום. במקום להוסיף עובדים סוציאליים, במקום לתקנן אותם יותר, 166 מיליון שקלים מקצצים. למה? אני קורא לשר הרווחה: אנחנו רוצים לעזור לך. אני קורא לשר הבריאות: אנחנו רוצים לעזור לך. בואו, באמת, יד אחת, כל אוהבי המדינה, וזה הרוב המוחלט כאן, נגיד לא לתקציב הזה. נשב עליו ונבדוק אותו. אמרו שיהיה גירעון של 2.2%; ניחא, הגענו ל-6.2%. אמרו שלא יהיה קיצוץ; יש קיצוץ.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן, חראם על הזמן.

מאיר כהן (יש עתיד):

כן, אתה צודק. לא, לא חראם, זה טוב שאני מדבר. אבל אני אומר לכם שבשעה שאנחנו רואים את הכספים הקואליציוניים האלה, שזה ממש לא זמנם, אי-אפשר לשבת ולשתוק על תקציב כזה. אני מאוד מבקש לשמוע אתכם, ולהצביע נגד התקציב הזה, אלא אם כן ישבו ויתקנו אותו. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אולי פחות. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום על החברה שלי, החברה הערבית בנגב, החברה הבדואית. היו לנו ציפיות גבוהות מהממשלה אחרי 7 באוקטובר, במיוחד אחרי שהחברה שלנו הייתה עם יותר אחריות והיו לה דברים שהיא עמדה בהם בצורה מאוד מכובדת וטובה יותר. אבל לצערי הרב אנחנו היום עדים להחלטות של הפקידים בנגב להרוס את הבתים של האזרחים שלנו, של האנשים שלנו, למרות כל הפניות שלנו לממשלה ולגורמים בממשלה לא להרוס את הבתים שלנו, של האזרחים, לפחות בתקופה הזאת, תקופת המלחמה, במיוחד באזורים שנמצאים בכפרים הלא-מוכרים בנגב. לכן אנחנו גם פנינו הרבה – אני גם ממשיך ואמשיך לפנות לראש הממשלה נתניהו על מנת להורות לפקידי המקרקעין, רמ"י, בנגב, להפסיק לאלתר את חלוקת צווי הריסה לאזרחים. זה לא הזמן. אפשר לנהל את זה בשיח, בהידברות עם אנשים, לא דרך דחפורים והריסות. לכן הציפייה שלנו היא יותר מהממשלה. מכובדי היושב-ראש, בנגב יש עשרות בתי ספר, מעל 1,000 תלמידים. דיברתי על זה לפני כמה דקות בנאום שלי מהצד. דיברתי על מחסור בכיתות לימוד, דיברתי גם על עלייה דרסטית בנרצחים בחברה הערבית בשנה שעברה. היה לכם אתגר, היה לממשלה אתגר להפחית את המספר הזה ולהביא להורדת מספר הנרצחים בחברה הערבית, אבל השר לביטחון לאומי לא עמד בזה והמספרים רק עלו ועלו. אנחנו רואים היום שהממשלה מקצצת בתקציבים של החברה הערבית של 550, תקאדום; החלטה לא נכונה, החלטה אומללה. החברה הערבית יכולה להיות מנוע צמיחה לכלל החברה הישראלית. ולכן הדרישה שלנו – לחשוב, לחשב מסלול מחדש ולקבל החלטות בהתאם לכלל אזרחי המדינה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, ואחריו – חבר הכנסת יבגני סובה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כותרת יפה: יום אחדות – אחדות, ביחד. אבל נראה לי שזה נשמע אחרת. כנראה שזה ביחד לאזרחים כן, ולאזרחים לא. כנראה שהאחדות שאתם מתכוונים אליה זה לחוד כשמדובר באוכלוסייה הערבית. אחרת, אי-אפשר להבין איך מדברים על אחדות ועל תקופה קשה זו ובאים לקצץ בתקציב המדינה. יש תקציב רוחבי, ואפשר לקבל – מה שרוחבי חל על כל האוכלוסיות בזמן מלחמה, זה דבר שאפשר שכולם יקבלו. אבל מי יכול להסביר לי על איזו אחדות מדברים כשיש כסף ייחודי וייעודי לאוכלוסייה הערבית ובאים לקצץ 15% מתקציב שמיועד לאוכלוסייה הערבית? איזו אחדות יכולה להיות כאשר הפגיעה מכוונת ל-20% מהאוכלוסייה, ובאים ופוגעים בתקציב – שמיועד למה? הוא מיועד למערכת החינוך, למערכת הבריאות, מיועד לטפל בפשיעה בחברה הערבית – ובאים לקצץ. זו לא אחדות. אחדות זה שמתייחסים, גם בעת מלחמה, לכל האזרחים אותו דבר. אי-אפשר להסביר אחדות כאשר 100 ימים אחרי המלחמה עדיין כל בתי הספר בכפרים הלא-מוכרים הם ללא מיגון. אחדות – אי-אפשר להסביר אותה כשבעת זו, עת של מלחמה, עת של חירום, מינהל מקרקעי ישראל מחלק בנגב 200 צווי הריסה. זו לא אחדות, זו פגיעה מכוונת באוכלוסייה הערבית גם בעת מלחמה. אחדות היא גם לא לפגוע, ולא לראות את החקלאי הבדואי, הערבי, שונה מכל חקלאי בארץ. מגיע לו אותו דבר. כולנו רוצים אחדות. אבל צריכה להיות אחדות גם במילים, במעשים, במציאות, ובמדיניות. המדיניות שקיימת היום היא מדיניות שמובילים אותה גזענים בתוך הממשלה הזו, שמכוונים פגיעה ישירה באוכלוסייה הערבית. למדיניות הזו אנחנו נתנגד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, רק עכשיו העברתם את תקציב 2024 בממשלה – 2024 בממשלה – תקציב גרוע, תקציב שימור הקואליציה. אבל אני לא אדבר על התקציב עכשיו. אני אדבר על מה שבתוך התקציב, על הקיצוץ של 15% מהתוכנית התלת-שנתית לעדה הדרוזית שהייתה אמורה להסתיים ב-2023. ב-2023 לא העברתם שקל אחד משרדי לרשויות המקומיות הדרוזיות, ומתוך מה שלא העברתם – אתם מקצצים 15%. אני לא מצליח להבין את הממשלה הזאת. מצד אחד מנכ"ל ראש הממשלה, עם שרים, מגיע לעדה הדרוזית, נפגש עם ההנהגה של העדה הדרוזית – מה, אתם עושים צחוק מההנהגה? הוא מבטיח להם – ואני קראתי את הפרוטוקול – מיליארד שקל תוספתי לשנים 2024, 2025, 2026, 2027, 2028. איך הוא יכול לתת להם שקל אחד תוספתי ב-2024, אם זה לא מופיע בתוך התקציב? מאיפה יביאו את הכסף? הרי כל שקל שאתה רוצה להביא אחרי התקציב, אתה צריך להגיד מאיפה המקור שלו. ואם אין במקור, בתוך בתקציב, אתה לא יכול להביא להם כסף. למה להגיע ולשקר? למה לתת להם לחיות באשליות? למה לתת להם את ההרגשה הטובה ביותר? ומצד שני, ראיתי את החוק של אופיר כץ על חיבורי החשמל, וראיתי את החלטת ועדת השרים, שמדברת על תנאים בטרומית. כשכותבים תנאים בטרומית, זה אומר שזה לא יקודם לקריאה הראשונה, זה לא יקודם לקריאה השנייה והשלישית. זה אומר שעושים להם "וי" וגמרנו. תפסיקו לעשות צחוק מראשי רשויות דרוזיות, מראש העדה הדרוזית. אל תגיעו אליהם, אל תבטיחו להם. אם אתם מבטיחים להם, תעמדו בהבטחה. אני רוצה לראות בתקציב 2024 מיליארד שקלים בתוך תקציב משרד ראש הממשלה שמיועד לעדה הדרוזית, כי מה שהבטחתם זה תקציב תוספתי. בושה לממשלה הזאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת רם בן ברק. בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, צריך לומר את האמת המרה: הממשלה הזו, בהרכב הנוכחי ועם העומד בראשה, לא מסוגלת, לא יכולה, לא רוצה לקבל שום החלטה שתהיה נכונה למצב הביטחוני, המצב הכלכלי ובעניין החטופים. היא לא רוצה. טוב לה ככה. סוף-סוף אחרי שנים מצאו את חמורו של המשיח, מצאו את מי שיכול; בגלל סיבות אישיות שאין להן קשר עם מה שצריך בשביל המדינה אלא למה שצריך בשביל לשרוד, מצאו את האחד שיוביל אותם – כל אחד לגאולה שלו: החרדים – לקבלת פטור מלא מחובות אזרחיות בסיסיות; החרד"לים סוף-סוף מצאו מי ייתן להם את מדינת ההלכה שלהם, את סיפוח יהודה ושומרון.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה הזמן לדבר על החרדים ועל אנשי הציונות הדתית?

רם בן ברק (יש עתיד):

יחזיר אותם לעזה, יתקצב להם סכומי עתק שכל-כולם חיזוק זהות יהודית משיחית שתקרב את החזון.

קריאה:

– – – לא משיחי?

רם בן ברק (יש עתיד):

ואנחנו? כן, אנחנו, אתם, אתם משלמים את זה.

אריאל קלנר (הליכוד):

משלמים את מה?

רם בן ברק (יש עתיד):

והכי עצוב זה שכולם יודעים את זה. אני לא מחדש לאף אחד שום דבר. גם מי שצועק עכשיו יודע את זה.

אריאל קלנר (הליכוד):

יודע מה – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

השאלה היא לא נתניהו ותפיסתו על ידי סמוטריץ' ובן גביר וחלק מהחרדים כחמורו של המשיח; השאלה היא איפה חברי הכנסת האחראיים – מהליכוד, מש"ס; חברי כנסת חרדים אחראיים, איפה הם?

אריאל קלנר (הליכוד):

יש עתיד – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

איפה אתם, תגידו לי, מה; אתם עיוורים במקרה הטוב, או מופקרים שלא מעניינת אתכם טובת המדינה הזו. לא יכול להיות ששיקולים של תפקיד, פחד מראש המפלגה ודאגה למקורבים הם אלה שיובילו אתכם, פחד מהמרכז הביביסטי.

אריאל קלנר (הליכוד):

יש לי פחד שאחד כמוך יגיע לשלטון, זה הפחד. שאחד כמוך, שמפלג עכשיו – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

שום דבר לא מצדיק את ההתנהלות שלכם. מדינת ישראל זקוקה לממשלה אחרת, ממשלת חירום – –

אריאל קלנר (הליכוד):

נכון.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – לראש ממשלה אחר. ממשלה רחבה בשותפים, צרה ויעילה במספר השרים שלה, שתקבל את ההחלטות הנכונות בענייני ביטחון, כלכלה, חברה, ותשקם את אמון הציבור. אין לנו ברירה אם חפצי חיים אנחנו. אין לנו ברירה אם אנחנו רוצים לגדל פה את הילדים שלנו ואת הנכדים שלנו במדינה. אני יודע שיש בקואליציה לא מעט שחושבים ככה. תעשו מעשה, תהיו אמיצים. גורל המדינה בידיכם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בטרם נעבור לדובר הבא, שר הפנים, בשם הממשלה, מבקש להגיב, ואנחנו נאפשר לו זאת על פי התקנון.

קריאה:

– – – לשמוע את התגובה שלך.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה. לכן הוא מבקש להגיב. כבוד השר, עד חמש דקות לרשותך.

שר הפנים משה ארבל:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עלה כאן ידידי – ואני אומר "ידידי" – חבר הכנסת חמד עמאר ודיבר על סוגיית הרשויות הדרוזיות. כאב לי מאוד לשמוע את הדברים, כי אני רואה את החשיבות הרבה של צמצום פערים ושוויון בין כלל הרשויות בישראל, דרוזיות, מוסלמיות, יהודיות – כולן כאחת. בין לבין, בשלוש הדקות שנותרו לי: פשוט הוצאתי את הנתונים של תקצוב משרד הפנים בלבד של הרשויות המקומיות הדרוזיות במדינת ישראל בשנת 2023. ובכן, עוספיא – 17.5 מיליון; אבו סנאן – 19.2 מיליון; בוקעאתא – 11 מיליון ו-754,000; בית ג'ן 16 מיליון ו-874,000 – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – – ל-2021, 2022 – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת חמד עמאר.

שר הפנים משה ארבל:

– – ג'וליס – 10 מיליון ו-184,000; דאלית אל-כרמל – 22 מיליון ו-915,000; חורפיש – 13 מיליון; ינוח – 12 מיליון ו-250,000; ירכא – 21 מיליון; כסרא – 15 מיליון; מג'דל שמס – 17 מיליון; מסעדה – 9 מיליון.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה תקציב שאנחנו העברנו.

שר הפנים משה ארבל:

לא עשינו טובה לאף אחד.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה תקציב שאנחנו העברנו, זה לא תקציב חדש – – – שהעברנו ב-2021.

שר הפנים משה ארבל:

אנחנו חייבים לעשות את זה. אנחנו מחויבים לכל רשות ורשות. אני באופן אישי מיניתי את אלוף-משנה במילואים עצאם חמד לפרויקטור לסוגיית תכנון ובנייה הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות. עשיתי את זה בלי לדעת בכלל את הזיקה הפוליטית שלו, אם יש לו כזאת. אני לא רואה את עצמי בכלל מסתכל על הסוגיות האלה בעיניים מפלגתיות. אני רואה בני אדם, אני רואה אזרחים, אני רואה אנשים שאנחנו מחויבים שתהיה לילדים שלהם יכולת לחלום ולהגשים חלומות. לא מעניין אותי לחלוטין אם מדובר בילד. אני לא מדבר – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה תקציב שאני העברתי. אתה לא מדבר איתי על תקציב חדש. אתה מדבר על תקציב שאנחנו העברנו בממשלה הקודמת, כשהייתי סגן שר האוצר.

שר הפנים משה ארבל:

יחד עם זאת, אני יודע לומר שגם בסיכום התקציבי של 2024 – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – – הם מופיעים בתקציב. איפה מופיעים המיליארד שקל – – – שקל אחד לא – – – אני עובר על התקציב, אני יודע לקרוא תקציב.

שר הפנים משה ארבל:

אני יודע לומר שחרף הצרכים וחרף המלחמה, עמדנו על כך שלא תהיה פגיעה ברשויות חלשות. אנחנו מחויבים לדבר הזה. אנחנו מחויבים לאזרחי ישראל כולם: יהודים וערבים, דתיים, חילונים, חרדים. ואנחנו נעמוד על זה שמי שנמצא במצב סוציו-אקונומי נמוך יוכל לתת לילדים שלו את כל הכלים להגשים חלומות ולהצליח. הזמן הזה הוא זמן לאחדות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה. כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, במדיניות כלכלית נורמלית במדינה נורמלית היו יושבים הוגי הדעות והמחליטים ומסתכלים על הצרכים – במיוחד שלא מזמן יצאו דוחות שמראים מה הצרכים באמת, במיוחד אם נדבר על הצד החברתי. אבל סליחה שאמרתי בהתחלה "במדיניות נורמלית", כי אנחנו לא נמצאים כנראה במקום הזה בכלל. פשוט מאוד, השכל מתקשה לעכל ולקבל שדווקא את האנשים המוחלשים, שבמשך עשרות שנים דווקא הייתה להם נקודת אור קטנה כזאת – ניצוץ כזה שאפשר משהו; שהביא תוצאה, ושהראה שיש אפשרות לעוד דברים, שבסופו של יום לא רק מגזר אחד ייהנה מהם, אלא כלל המגזרים במדינת ישראל. וכן, אני מדברת על החברה הערבית; אני מדברת על הקיצוץ שנופל עכשיו על גבה. אני מקווה מאוד – והזמן עוד לא חלף – שיש אפשרות רק אם רוצים לשנות את הגזירה. יש אפשרות אחרת ויש אפשרות לחשיבה אחרת ויש אפשרות להתעשתות ולראות שאם טוב בתוך החברה הערבית, אז טוב לכלל החברה הישראלית. החברה הערבית, שסובלת, בפער של לפחות שלוש שנים בתחום החינוך – והינה, שר החינוך הנמצא כאן – ודווקא בתחום הזה באים לקצץ. זה תחום שהוא כזה חיוני ובסיסי, שהוא מנבא עתיד, ולא רק מדבר על היום ועל מחר אלא על העתיד בכלליותו. הקיצוץ ברווחה, הקיצוץ בתקציבי הרשויות, אני אומרת לכם מהמקום הזה שהרשויות הערביות, אם הקיצוץ הזה באמת ייפול ויהיה – אפילו למעט מאוד שעד היום אפשר לתת שירות לתושבים, לאסוף את האשפה – גם זה לא יהיה. אז אני באמת שואלת את עצמי אם במקרה עכשיו מדברים ומביאים הצעת חוק על יום האחדות. אני שואלת, ויש לי את התשובה הברורה. לי כבר ברור על מה מדברים ולמי מתכוונים כשאומרים "אחדות", כנראה; ה-20% בטוח שלא נמצאים שם. אבל אפשר אחרת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, נכבדיי השרים, אני רוצה להקריא לכם ציוץ של השר לביטחון הלאומי: "דם יהודי הפך להפקר". אני רוצה לשאול את השר לביטחון לאומי: הכול זה עניין של פוזיציה? כשהיית באופוזיציה אז דם יהודי הפך להפקר, אבל כשאתה בקואליציה אתה פתאום שותק? דנים בממשלה שלך – אתה חבר בכיר בממשלה – על הכנסת פלסטינים לעבודה בחזרה בשטח ישראל. חוץ מלהוציא כותרות בטוויטר, אתה עושה עוד משהו? בזמן שיורים עלינו מצפון ואנחנו דה פקטו במלחמה – תושבים מפונים, לוויות לא יכולות להתקיים לאור יום – שומעים אותך או שזה עדיין ציוצים בטוויטר? בזמן שאזרחי מדינת ישראל מפחדים ללכת ברחוב, שומעים אותך או שזה עדיין ציוצים בטוויטר? עד לא מזמן, כשהיית חבר אופוזיציה, טרחת להגיע לכל זירה, לכל אירוע; הבטחת הבטחות גדולות. מאז, מה עשית עם ההבטחות הללו? נכון, ציוצים בטוויטר. כך נראה את הממשלה הזו: אפס מדיניות, אפס יכולת לקבל החלטות, אפס ביצוע, ודם יהודי הפך להפקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כשבוע וחצי פורסמה בעיתון הארץ כתבה על כך שישראל היא אחת המדינות הנפלאות בתבל – וזה למרות שמדובר במדינה שנמצאת מאז הקמתה במלחמת עצמאות, ושכל הזמן נדמה לנו שאין מפולגים מאיתנו. העיתונאי שכתב את הכתבה מעיד על עצמו שבתור שמאלני חמצמץ המפגש עם הדברים היה בעבורו סוג של טיפול בהלם. הכתבה מספרת על ספר חדש שהוציאו שני יהודים מאמריקה בשם: הגניוס של ישראל, שהגיע לרשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס. בספר מובאים נתונים רבים שמוכיחים את הטענה המרכזית. למשל, ישראל נמצאת במגמת שיפור תמידית מבחינת האושר של תושביה, מס' 4 בעולם; ישראל נמצאת במקום השני מהסוף בצריכת אלכוהול בקרב המדינות המפותחות. בעוד המערב שוקע בבדידות, תופעה שיש לה השלכות בריאותיות חמורות, בישראל ישנה דווקא ירידה משמעותית בתופעה. בעמק הסיליקון יש משבר בריאות נפש בקרב בני הנוער וזינוק גבוה בכמות ההתאבדויות, אבל בישראל לא רק שלא ידוע על תופעה שכזאת, אלא שהיא ניצבת בכבוד בסוף רשימת המדינות כשמודדים מוות מתוך ייאוש – כלומר מסמים, אלכוהול והתאבדויות. אין צורך כמובן להזכיר את הנתון הידוע, שלפיו ישראל עוקפת בענק את כל המדינות המפותחות בכמות הלידות לאישה. בניגוד לכל העולם רמת השכלה גבוהה לא מובילה לילודה נמוכה – נתון שמעיד יותר מכל על האופטימיות של החברה היהודית, לעומת הייאוש שהעולם בכלל והמערב בפרט נתונים בו. ומהן הסיבות, לפי צמד החוקרים? המשפחתיות, שולחן השבת, הקשר עם הסבים והסבתות, השירות בצה"ל, שמחזק מאוד את החיבור למדינה ולקהילה, ועוד. אבל האם כל זה רלוונטי גם אחרי שמחת תורה תשפ"ד? לדבריהם, זה נכון כנראה אפילו יותר, לאור גילויי הסולידריות המופלאה, וההתאחדות של החברה בישראל. אסיים במילותיו של ישי ריבו: "אני שייך לעם הכי עתיק בארכיון; / אני שייך לעם שלא הבין כל היסטוריון. אני שייך לעם; / אפילו הטבע מתחתיו. אני שייך לעם שֶׁים גדול נס מפניו. // אז מה נשתנה העם שלי מכל העמים, מכל העמים?/ שבכל העמים אליליהם לא רואים ולא שומעים; / והעם שאליו אני שייך, / השם הוא אלוקיו". ואסיים במילים של נעים זמירות ישראל: אשרי העם שככה לו אשרי העם שהשם אלוקיו. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה – אינו נוכח. חבר הכנסת אלמוג כהן, חבר הכנסת אלמוג כהן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, הבדיחה הקבועה היא שאני צריך להוריד את זה עד הסוף. הורדתי עד הסוף. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, שר החינוך, אתמול למעשה ציינו את יום פטירתו, את יום לכתו של הבבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא, אשר קבור בנתיבות. הבבא סאלי נולד במרוקו, במחוז תאפלאלת. משפחתו, משפחת אבוחצירא, משפחה ידועה של מקובלים, ובהם אחיו של הבבא סאלי וכן אביו וסבו ר' יעקב אבוחצירא. כבר מצעירותו הבבא סאלי היה לומד תורה בדבקות, ביום ובלילה. אלפים היו נוהרים לפתחו לקבל ברכה ודברי חוכמה, ימין ושמאל, מזרחים ואשכנזים, בני הפריפריה, בני הכפר ובני העיר. על הבבא סאלי היו סיפורי ניסים רבים – –

היו"ר משה סולומון:

חברים, נא לשמור על השקט במליאה, בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – והוא בשבילנו – בשביל תושבי הנגב – למעשה חלק מהפסיפס התרבותי, ההיסטורי שלנו והקשר לאדמתנו הקדושה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להקריא מכתב ששלחתי אתמול לחבריי שר המשפטים יריב לוין, שר הביטחון יואב גלנט, השר לבל"מ איתמר בן גביר וחבר הכנסת יואל יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים.

היו"ר משה סולומון:

חברים, זה נורא נורא מפריע ביציע. נא לא לדבר, בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הנדון של המכתב הוא: מעצר אזרח בעבירות ביטחוניות. מכובדיי, כמה ימים לאחר 7 באוקטובר התחלתי לקבל ממספר רב של מקורות אינדיקציות בנוגע לאירוע – לטענתם מוזר – אשר קרה בבסיס בדרום הארץ. מאז תקופה זו חקרתי את הפרשה לפני ולפנים, עד שלפתע, ב-10 בינואר, הוציאה פרקליטות המדינה, בדוברות משותפת עם שב"כ, צה"ל ומשטרת ישראל, הודעה לתקשורת שבה הותר לפרסום כי אזרח ישראלי נעצר בחשד לעבירות ביטחוניות. קיים בי חשש ממשי באשר להתנהלות הקלוקלת של החקירה, ואף לפגיעה בזכויותיו האזרחיות של החשוד. השאלות שעולות, אדוני היושב-ראש, במכתב – לנוחיותכם אשתמש באות הראשונה של האל"ף-בי"ת, האות א'. 1. אם לטענת סנגורי הנאשם א' הוא קצין בצה"ל, מדוע הוא נחקר בלהב 433 ולא במצ"ח? מדוע ההליך המשפטי נגדו מתקיים בבית משפט ולא בבית דין צבאי? 2. השאלה השנייה היא, האם שב"כ ומערכת ביטחון מידע של צה"ל זיהו בעבר את א' כבעייתי? 3. לפי הודעת הדוברות המשותפת, א' העביר מידע לגורמי פנים; אם כך, מדוע נחקר ביאחב"ל – יחידה לחקירות בין-לאומיות? 4. מדוע בהודעה המשותפת לא צוין תאריך מעצרו של א'? כמה ימים הסתובב במקומות האסורים? 5. מהו מדרג המידע המסווג שאליו הגיע א'?

היו"ר משה סולומון:

נא לסיים.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כמה שניות, כי קצת הפריעו לי. האם בזמן מעצרו א' התחכך עם גורמים ביטחוניים בכירים מאוד? מה הכוונה בהודעת הדוברות: "תיעד את המידע"? האם בכתב? בצילום? בווידיאו? בהקלטה? מיהם הגורמים האזרחיים שאיתם חלק א' את המידע? האם אותם גורמים נחקרו בשירות, כפי שנהוג בחקירות מסוג זה? מכובדיי כולם – אני מסיים, אדוני, 15 שניות – אני דורש מכם לבדוק את ההתנהלות במשרדיכם בפרשייה החמורה הזו, בשל חששי הממשי לפגיעה בזכויותיו הבסיסיות של הנאשם ולפגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית וביטחון המדינה – בלי חלילה להטיל דופי בגופים המבצעים. העתק המכתב נשלח לראש הממשלה מר בנימין נתניהו, למבקר המדינה מר מתניהו אנגלמן וליועצת המשפטית לממשלה גב' גלי בהרב מיארה. על תשובותיכם המהירות אודה. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה לחבר הכנסת. עתה – חבר הכנסת ווליד טאהא. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, הממשלה כמובן אישרה את התקציב שיובא לאישור המליאה. תקציב רע מאוד, שמקצץ בתוכניות של החברה הערבית – תוכניות תקאדום, שעבדנו קשה כדי להשיגן – לצמצום פערים ולקידום היישובים הערביים. התקציב המוצע מכה במכה קשה את התוכניות האלה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, איפה שיש בעיה זה אומר שכנראה מישהו הזניח את המקום הזה וגרם לבעיה להיווצר. המצב העגום, אם ביישובים הערביים ואם בכל סקטור מוחלש, הוא לא התפתחות של הטבע. מצבים לא תקינים הם לא התפתחות טבע אלא הם מדיניות או היעדר מדיניות; או שיש מדיניות שמכוונת לזה, או שאין מדיניות שמונעת את זה. זה המצב בחברה הערבית. הפשיעה בחברה הערבית, מכת המדינה שקיימת בחברה הערבית בדמות הרציחות, מקרי הרצח שחוזרים על עצמם הם לא התפתחות טבע. הם לא דבר טבעי שקרה, אלא זה בגלל הזנחה, בגלל שמישהו הפנה גב לחברה הערבית ונתן לארגוני הפשיעה לקרום עור וגידים, ואז גם להכות באזרחים. כך גם לגבי כל הנושאים האחרים, היושב-ראש. תשתיות רעועות הן לא התפתחות טבע, זה לא דבר טבעי בעבור יישוב. זה נעשה בגלל חוסר תקצוב, והיעדר תקציבים לדבר הזה. אז באנו והבאנו את תוכנית תקאדום כדי לצמצם פערים ולסייע ליישובים הערביים להתקדם. עכשיו מתבשרים, שהולכים לפגוע בתוכנית הזו – פגיעה אנושה, אולי – למרות האזהרות של כל בעלי המקצוע. גם השב"כ הזהיר שזה מעשה שאסור לעשות אותו, גם נגיד בנק ישראל אמר שאסור לפגוע בתוכניות המיועדות לחברה הערבית. אבל מה לעשות, כאשר פוליטיקה מדברת ולא נושאים מקצועיים, אז בפוליטיקה יש גורמים שהם עוינים לאזרחים הערבים וליישובים הערביים.

היו"ר משה סולומון:

נא לסיים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

וחבל שהם מביאים את כל המדינה למקום הרע הזה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

עתה הודעה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת היבוא והיצוא (מס' 6), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הבריאות. מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת קארין אלהרר, יוליה מלינובסקי וגלעד קריב בנושא: הכרה בנפגעי נפש ממעגל שני. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

עתה לדובר הבא, חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, היום מציינים את יום ההולדת של מרטין לותר קינג, מנהיג תנועת זכויות האזרח בארצות הברית וחתן פרס נובל לשלום. לכבוד זאת אני רוצה לקרוא קטע מנאום שנשא קינג באפריל 1967, בשיאה של מלחמת וייטנאם: זה אמור להיות ברור כשמש שאדם שקיימת אצלו טיפת דאגה ליושרה ולחיים של אמריקה לא יכול להתעלם מהמלחמה המתחוללת כיום. אם הנשמה של אמריקה תורעל לחלוטין, בדוח הניתוח שלאחר המוות בוודאי יהיה כתוב וייטנאם. נשמתה של אמריקה לעולם לא תוכל להינצל כל עוד היא משמידה את התקוות העמוקות ביותר של בני אדם מסביב לעולם. אז אלה מאיתנו שעדיין נחושים להוביל את אמריקה לדרך אחרת, אנחנו מובילים לדרך המחאה וההתנגדות, אנחנו עובדים למען בריאות הארץ הזאת. זה אמור להיות ברור כשמש לכל אדם שיש בליבו טיפת דאגה לעתידה של החברה פה במדינה, שהרעבתה של אוכלוסיית עזה, המונה כשני מיליון אנשים, הריגתם של כמעט 30,000 עזתים, 70% מתוכם נשים וילדים, הפקרתם של חטופים ישראלים במשך יותר מ-100 ימים ואי-קיום עסקת שבויים, ובראש ובראשונה חיסול ההליך המדיני והאופק לשלום – כל אלה הם רעל לנשמתה של החברה. היום קרב שבו שנשמתו של המרחב הדמוקרטי תורעל לחלוטין, ובדוח הניתוח שלאחר המוות בוודאי יהיה כתוב: עזה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. ועתה לדובר הבא, חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בזמן האחרון אנחנו נחשפים לקמפיין של בכירי מערכת הביטחון לשעבר שבו הם קוראים לעם ישראל ללכת לבחירות בהקדם, וזאת תוך כדי המערכה, שגובה מאיתנו קורבנות ונפגעים רבים. האם הגיוני הדבר שנקיים מערכת בחירות תוך כדי מלחמה? הרי מה המשמעות של כל הנושא הזה? הפסד במלחמה, פרימת האחדות בתוכנו וסיכון של הסכמי השלום מול מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות. אני רוצה לשאול את אותם בכירים שהנהיגו את הצבא ואת שירותי הביטחון: מה המניע שלכם? הרי טיפשים אתם לא. האם יש כאן מניע נסתר שאתם לא מספרים לנו? האם באמת אתם דואגים לציבור? האם אין כאן דפוס שחוזר על עצמו פעם אחר פעם אחר פעם? אין שום חשבון נפש שאתם עושים? כיצד אתם תורמים למאמץ המלחמתי ולאחדות העם? זה מה שאנחנו צריכים עכשיו, בחירות שיפרקו את העם? אולי יש כאן מניע אישי? ניקח לדוגמה, מתוך אותם 170 חותמים – משה בוגי יעלון, שהיה עבורי לפחות דמות מוערכת, רמטכ"ל, שר ביטחון, אשר מרגע שהוצע לו תפקיד יוקרתי של שר חוץ במקום היותו שר הביטחון, כתוצאה מסיטואציה פוליטית מורכבת, שינה כביכול את תפיסת עולמו וזאת כנגד בן אדם אחד בלבד, ראש הממשלה נתניהו. האם העלבון הפוליטי, האגו שנפגע, האם זה שמוביל אותו, או דאגה לעתידה ולשלומה של מדינת ישראל? דוגמה נוספת, מתן וילנאי, יו"ר "מפקדים למען ביטחון ישראל". בשנת 1998 הוא היה המועמד הכמעט-ודאי לרמטכ"לות, אך מרגע שאיציק מרדכי בגיבוי של ראש הממשלה דאז נתניהו החליט למנות את שאול מופז לרמטכ"ל, הוא החל לתקוף את ראש הממשלה אישית, ואף השבוע אמר אמירה מקוממת כאשר הגדיר את 7 באוקטובר כ"טבח נתניהו". בושה וחרפה. מר וילנאי, גם אם היית מתמנה לרמטכ"ל זו הייתה ההגדרה שהיית משתמש בה? דוגמה אחרונה, כי הרשימה עוד ארוכה. אסף חפץ, מפכ"ל המשטרה לשעבר, שאף תמך בנתניהו בבחירות 2009, מתוך תקווה שאולי יתמנה לתפקיד או איזה שר בכיר, ובסוף לא מונה. אז עם כל הכבוד לכל הלשעברים למיניהם, וגם לאלו שממלאים את האולפנים ומנסים לזרוע פירוד בינינו, אתם שוב טועים בהערכת העם הנפלא שלנו, שהוא מספיק חכם כדי להבין שאת דבריכם צריך לקחת, כפי שאתם אומרים, עם כמה גרגירים של מלח. מה שנדרש עכשיו הוא לחזק את החיילים ואת העם שלנו, לתת להם תקווה לקראת הניצחון במערכה. אנחנו חייבים לשמר את האחדות בינינו, זה צו השעה וזה הלקח המשמעותי מאירועי 7 באוקטובר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

בעזרת השם, אנחנו לקראת ניצחון גדול.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. ועתה לדוברת הבאה, חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך, לדעתי זו הפעם הראשונה שאני פה ואתה יושב בכיסא, אז בהצלחה. כבוד השר, חברים נכבדים, אני רוצה להתחיל, כן, עם תנחומים למשפחתה של הנרצחת בפיגוע הנורא שהיה היום ברעננה, ואני שולחת את כל התפילות האפשריות להחלמתם של הפצועים. אנחנו צריכים להמשיך ולפעול ולהפעיל יד קשה ואפס סובלנות כלפי טרור. אני מקווה שנבוא חשבון עם כל המפגעים בנו. החוק הנוכחי – יום האחדות, יום לציון וקידום הלכידות החברתית והערבות ההדדית בחברה הישראלית ובעם היהודי בארץ ובתפוצות. אני רוצה להודות לבת גלים שער, חברה יקרה, שבאמצעות עמותה שהיא הקימה, Sunshine, פעלה ופועלת ללא לאות עבור אחדות העם ועבור החוק הזה. זה בדיוק החוסן שכל כך כל כך חסר וחשוב לנו – היכולת להישען אחד על השני, היכולת לדעת שאם לי קשה, יש לי חבר, שכן, משפחה, אח, חבר שאפשר להישען עליו, ולהפך. זוהי האחדות, זוהי באמת האחדות האמיתית, ואני מקווה להצליח להעביר את החוק הזה לא רק בקריאה ראשונה אלא גם בשנייה ושלישית. הוא חשוב, הוא הכרחי, הוא קריטי. ובאותה נשימה, אני חייבת לומר שלצד החוסן הקהילתי, לצד האחדות החשובה כל כך, חייבת להיות גם מערכת של בריאות נפשית איתנה וחשובה ונגישה, כי מי שלא מספיק לו ואין בכוחו החוסן לעמוד בכל האתגרים שקיימים, אז כן, הוא יצטרך לעבור למערכת המקצועית יותר, והיא צריכה להיות נגישה, היא צריכה להיות מקצועית, היא צריכה להיות באמת קרובה אליו שתהיה יכולת לקבל את הטיפול שמגיע לו. ואני רוצה בהזדמנות זו גם לומר תודה לשר האוצר ולשר הבריאות על העברת התקציב בממשלה. לא, אין קיצוץ, אמרנו שלא יהיה קיצוץ ואין קיצוץ בתחום בריאות הנפש; יש תוספת, תוספת משמעותית. כמובן, תמיד צריך יותר, ונדאג שיהיה יותר, אבל כן מדובר בתוספת משמעותית, שבעזרת השם באמצעותה נוכל לעשות דברים טובים יותר, מקצועיים יותר, שיתאימו לכלל האזרחים; כל אחד ברמתו, כל אחד על פי צרכיו. אז תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, דבר ראשון החוק הזה הוא חוק מצוין. הוא חוק שאני העליתי כבר בכנסת העשרים. אומנם מדברים הרבה על אחדות, אבל זה חוק מ-2014 – שלוש משפחותיהם של שלושת הנערים, יפרח, שער ופרנקל. ליוויתי גם אז את המשפחות. צריך להגיד וגם לתת קרדיט לניר ברקת, שהיה אז ראש עיריית ירושלים. יש כל שנה פרס של ירושלים לאחדות ישראל. האירוע כבר מתגלגל. אני מקווה שהחוק הזה יוסיף, אבל בעיקרון הוא כבר קיים ונמצא. כמובן שאנחנו נתמוך ונצביע בעד. אומנם אנחנו עוסקים הרבה באחדות, אבל בסוף מי שהוביל את המהלך הזה של יום האחדות, אלו באמת שלוש המשפחות – אז היו חטופים, שכמובן רצחו אותם. מי חשב שנים אחרי זה כמה חטופים יהיו לנו. אבל אני רוצה לנצל את זה שהשר המקשר, השר לשיתוף אזורי, השר – סליחה, אני לא זוכרת את כל התפקידים. אני מניחה שהוא שומע במקביל. מה פספסתי? מקשר, שיתוף פעולה אזורי. שמע, אתה יודע, כל כך הרבה תפקידים אצל איש אחד, איזו אישיות מתפרצת. מה חסר לי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לא ראש ממשלה חלופי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אתה מקשר ושיתוף פעולה אזורי. יש עוד? אה, שר במשרד המשפטים, איך שכחתי. הדבר הכי חשוב. אני רוצה לשאול אותך, דודי, דודי שלנו, איך נהיית משקיף בקבינט? איך זה קרה? איזה הפלא ופלא? האם יכול להיות שעשו לך קיצור דרך לאור ההצטיינות שלך בתפקיד? אני חייבת להבין, כי הרי משקיף בקבינט צריך הצעת מחליטים – הציבור צריך לדעת שאתה משקיף בקבינט. אתה יודע, בממשלה שלנו, שאתה תמיד אוהב כמובן לרדת עליה – בסדר, אני שמחה שאתה נהנה, שאני דואגת לך לבידור – נורא היה חשוב לכם מי משקיף; שלא יהיו יותר מדי משקיפים. מסתבר שאפשר לעשות דרך עקיפין אם קוראים לך דודי אמסלם. תשמע, דודי, דודי: העם רוצה לדעת – הוא נהנה – איך נהיית משקיף בקבינט. איך זה קרה בלי אישור של הממשלה, בלי הצעת מחליטים. אגב, צריך לתת קרדיט לכתב מיכאל שמש מכאן 11, בכל זאת חשיפה חשובה. אתה יודע, הלוואי שהייתי יכולה לצחוק. אבל להיות משקיף בקבינט יש דרך בממשלה ובמדינה. זה שעשו לך קומבינה – צריך לומר את זה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה צריך לעשות עוד?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תסביר לי את ההיגיון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך הציבור לא יודע? איך אין הצעת מחליטים? איך אין החלטת ממשלה למינוי שלך למשקיף? אני רוצה להגיד לך משהו. תראה, יכול להיות שהוא מביא אותך כדי שתשמש לו לפה, נתניהו? יכול להיות שהוא מביא אותך כדי שתצעק את הצעקות?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דקה.

היו"ר משה סולומון:

דקה אין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנייה, שנייה. אתה צודק. יכול להיות שהוא מביא אותך כדי שתדבר בשמו? שתצעק על הרמטכ"ל בשמו? ואלכ, דודי, למה? למה? אני הרי אמרתי לך, אתה לא עובד אצלו, אתה עובד אצל הציבור. למה? למה?

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן. חברת הכנסת מירב, תם הזמן. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קרה לאמסלם? מה קרה לאמסלם המזרחי הלוחם שלי? איך נהיית באמת? איך אתה עובד אצלו? אתה עובד אצל הציבור.

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הציבור מינה אותך. לא יכול להיות שאתה משקיף בלי מינוי. אני מניחה שאתה תענה, אני מחכה לשמוע. הציבור רוצה לשמוע איך דודי שלנו נהיה משקיף בקבינט בלי שום תהליך של הממשלה. חוצפה. תודה, אדוני, תודה רבה לך.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, חברת הכנסת מירב בן ארי. ועתה הדוברת הבאה, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. נראה לי שהיא כבר קיבלה תשובות במבטים של השר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני אשמח. אני רואה שהוא נהנה, אני נותנת לו קצת עניין. הוא יושב פה משועמם.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 101 ימים חלפו מאז הטבח הנורא שהתרחש בעוטף עזה, שהסיר את אחרוני הספקות בנוגע לרצחנות של האויב שנלחם מולנו. כל נערה ונער בישראל יודעים היום, שברצועת עזה חי לו אויב נאצי אכזר, צמא דם וחסר צלם אנוש שכל מטרתו עלי אדמות היא מחיקת מדינת ישראל מהמפה. אך לצערי, בעוד בכל הנוגע לחמאס חלה התפכחות בקרב כלל הציבור בישראל, ישנו אויב לא פחות מסוכן, שבעיני חלקים בעם עדיין מהווה פרטנר ודמות מתונה. במשך שנים סיפרו לנו כי בשונה מהחמאס – הרעים – הרשות הפלסטינית שוחרת שלום ונאבקת בטרור, אך בכל יום שחולף נחשף רק יותר ויותר עד כמה היה מדובר בשקר גס שנועד לעוור את עינינו. מאז מבצע שומר החומות חזרה תנועת הפתח של אבו מאזן לבצע פיגועים רצחניים ביהודה ושומרון ובעומק ישראל. ארגון הטרור גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של תנועת הפתח, הוציא בשנתיים האחרונות מאות פיגועים רצחניים תוך לקיחת אחריות רשמית על הפיגועים. ארגון הטרור הזה פועל בשיתוף פעולה מלא עם מחבלי החמאס והג'יהאד האסלאמי בערים הערביות במסגרת גדוד מאוחד של כל פלגי הטרור שהוקם בשנים האחרונות. למרות השיוך הארגוני שלהם והקשר המובהק לאבו מאזן, דובר צה"ל נמנע פעם אחר פעם מלציין את שיוכם הארגוני, כדי לא לפגוע חלילה בשלום המדומיין. לא רק שהזרוע הלא-רשמית של אבו מאזן שותפה לפעילות הטרור, אלא גם הזרוע הרשמית, זאת של אנשי המנגנון החמושים ברובי קלצ'ניקוב – שאנחנו הענקנו להם ברוב טיפשותנו, הענקנו להם נשקים – גם היא לוקחת חלק בפעילות בטרור. כמעט בכל פעילות של צה"ל בערים הערביות מדווחים כלי התקשורת הפלסטיניים את מה שהתקשורת אצלנו מנסה להסתיר: שאנשי המנגנון לוקחים חלק בלחימה כנגד כוחות צה"ל, לצד המחבלים מגדודי הטרור. כל מי שרק יערוך בדיקה קצרה בזהות המחבלים שחוסלו בשנתיים האחרונות יגלה כי עשרות מהם שירתו במנגנוני הביטחון הפלסטיניים. תוסיפו לזה את העובדה שהמשטרה הפלסטינית צמחה מזמן לממדים מפלצתיים של צבא לכל דבר ועניין, שמונה עשרות אלפי חמושים. תבינו שהמחדל הנורא הבא נמצא מעבר לפינה. תרחיש היפוך קנים מלא מצד הרשות הפלסטינית וכוחותיה נגדנו הוא לא שאלה של אם אלא שאלה של מתי. זוהי רשות שמממנת מחבלים, מוציאה פיגועים ותומכת בטרור באופן מלא. כשתהיה לה שעת הכושר היא תעשה זאת. אנו נחווה זאת על בשרנו, חלילה, בצורה קשה בהרבה מהטבח בעוטף. אני קוראת מכאן לראש הממשלה ולשר הביטחון להיערך באופן דחוף לתרחיש היפוך קנים ולפתוח במכת מנע כנגד הרשות הפלסטינית, שתכלול פירוק הכוחות החמושים שלה והחזרת השליטה הישראלית לשטחים, שהופקרו בהסכמי אוסלו הארורים. המחדל האחרון קרה במשמרת שלנו.

היו"ר משה סולומון:

נא לסיים.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

את המחדל הבא מחובתנו למנוע מבעוד מועד. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. ועתה הדובר הבא, חבר הכנסת משה רוט, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

משה רוט (יהדות התורה):

תודה רבה. ברשות כבוד היושב-ראש, כבוד השר, ידידנו, קודם כול תודה רבה למציעים, לאלה שהציעו את חוק יום האחדות. אחדות – מילה כל כך יקרה וחשובה, מושג כל כך נחוץ, תמיד, ובמיוחד בימים אלה. חז"ל אומרים, ואני מצטט: "אמר רבי שמואל בר נחמן: דורו של אחאב" – המלך – "עובדי עבודות כוכבים היו, והיו יוצאין למלחמה ונוצחין. ולמה כן? שלא היה ביניהן דילטורין" – מלשינים, הכוונה – "לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין". כשמתבוננים בדברי חכמינו, מבינים שהאחדות, ביכולתה למנוע את ים הדמעות ונהרות של דם שנשפכו. טוב נעשה שנעלה על נס את ההגנה הטובה והיעילה ביותר, הלוא זו האחדות. ההצעה מדברת על קביעת ראש חודש סיוון כיום אחדות. יאה ונכון לקבוע בתאריך זה את יום האחדות. ראש חודש סיוון חל בשבוע האחרון של ימי העומר שנקבעו לימי אבל על פטירתם של 24,000 תלמידים של רבי עקיבא. וחז"ל אומרים: "מפני שלא נהגו כבוד זה בזה". בראש חודש סיוון, השבוע שחל בו החג, חג מתן תורה, נאמר שם: "ויחן שם ישראל נגד ההר". חז"ל אומרים: "כאיש אחד בלב אחד". מי ייתן שכנוסח התפילה של הרבי, רבי אלימלך מליז'נסק, זכותו יגן עלינו, נראה מעלת חברינו ולא חסרונם, ובזכות זה יקוים בנו הפסוק: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אמן. תודה רבה. ועתה לדוברת הבאה, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, "איני יכול עוד", אמר ראש הממשלה בגין באוגוסט 1983, לפני שהתפטר אכול אשמה. 40 שנה לאחר מכן, אני עומדת כאן ואומרת לראש הממשלה: האזרחים אינם יכולים עוד. כבר 100 ימים שעם שלם – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בגין לא היה אכול אשמה. בגין לא היה אכול אשמה. בגין לא היה אכול אשמה, הוא היה אכול – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

טלי את מפריעה לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, בסדר. פשוט לדייק בעובדות – – – חבל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כבר 100 ימים – – –

נאור שירי (יש עתיד):

– – – שראש הממשלה שלך חושב שהוא היה יו"ר האופוזיציה בהתנתקות?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, זה לא קשור. בגין – – –

היו"ר משה סולומון:

נא לא להפריע, נא לא להפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגין הדגול לא היה אכול אשמה. היה אכול צער. זה משהו אחר.

היו"ר משה סולומון:

אני עוצר, אני אאפס לך. טלי, נא לתת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, אני מצטערת.

נאור שירי (יש עתיד):

תגידי, מה, את עשית לו טיפול? את יודעת מה הוא היה – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שירי, בוא ניתן לה להמשיך.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע. חברת הכנסת פרידמן, סליחה שהפרעתי.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, תוסיף לה זמן.

היו"ר משה סולומון:

אני מוסיף לה.

נאור שירי (יש עתיד):

צריך לעשות מושג: זמן טלי גוטליב.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

הזמן לא זז.

היו"ר משה סולומון:

גם זמן שירי?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כבר 100 ימים שעם שלם מתעורר בבוקר אל תוך מועקה, שכל ג'ינג'י ברחוב שולח בוקס נוראי לבטן במחשבה: איך יכול להיות שילד בן שנה עדיין חטוף? 100 ימים שבהם אימהות לא יכולות להימנע מהמחשבה: מה אם הבן שלי היה שם? מה הייתי עושה? האם הייתי מצליחה לשמור על שפיות, על איפוק? האם הייתי יכולה לקבל בנימוס ובאצילות בקשות לא להתראיין בתקשורת? מה הייתי אומרת לו, לבר, הבן שלי, ברמקולים הענקיים שעמדו מול עזה בשבוע שעבר? צועקת לו בכל הכוח: רק עוד קצת, בר, תחזיק מעמד? אבל האם זה באמת עוד קצת? האם יש להם בכלל עוד קצת זמן או שזה יהיה מאוחר מדי? כל ילד, אישה, קשיש שנמצא שם הוא עולם שלם של משפחה, של זיכרונות, של חיים יחידים שיהיו לו. אין הזדמנות שנייה. אי-אפשר לתקן חיים שהסתיימו באכזריות. האזרחים שבורים, שותתי דם וכעס אל מול ממשלה שאפילו ישיבה לא מצליחה לקיים בצורה מקצועית; אל מול חלוקת כספים חסרת אחריות, שתכניס גם את הדור הבא לחובות; אל מול סדרי עדיפויות המעדיפים עתיקות על לוחמים, מסורת על תרופות, וקיצוניות על מתינות והסכמות רחבות. אדוני ראש הממשלה, איננו יכולים עוד. ואתה?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, ועתה לדובר הבא. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. עכשיו תוכל להשמיע את קולך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא להתרגש. אל תתרגש.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – טלי, את רוצה להגיד משהו לפני שמתחילים את הטיימר? בואי נפרק את זה. יאללה, תגידי מה שאת רוצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

קודם תגיד משהו חכם, ואז אני אתייחס. יסמין אמרה משהו שראוי להתייחסות – התייחסנו. אם אני לא אתייחס, סימן שאתה לא מעניין. תרשום בפניך.

נאור שירי (יש עתיד):

אוקיי, סיימת? אפשר להתחיל לי את הזמן. תודה רבה. טלי – יש לה כמו תוספת זמן מהשופט של ה-VAR, זו תוספת זמן של טלי.

היו"ר משה סולומון:

זה כבר על הזמן שלך עכשיו.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה. אני רוצה להקריא משהו שכתבה יובל ארד. אני מהוד השרון, כמו שדודי אמסלם יודע; בהוד השרון גדלתי ממש מול הבית של רון ארד. כמובן שלא הייתי חי בתקופה שהוא נחטף, נולדתי בדיוק באותה שנה, אבל כל שנה בהוד השרון, בזמן יום ההולדת שלו, היו שולחים אותנו מבתי הספר לשים בלונים כחולים. אחרי זה נדבר על למה וכמה. "החלטתי היום להשתמש לאימא שלי בפייסבוק. אני לא פעילה ברשתות החברתיות ובאופן כללי משתדלת לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך עד לא קיים. אבל היום אני חורגת ממנהגי. מהשבוע הראשון שאחרי השבת השחורה ההיא, כשהתחלתי להבין את גודל האסון שקרה לעם שלנו, אני משחזרת את ההיסטוריה המשפחתית, וכל מה שאני רוצה לעשות זה לצעוק. שיננתי בשלושת החודשים האחרונים את שמות כל החטופים, קראתי את סיפור חייו של כל אחד ואחת והרגשתי איך החור בלב שאבא שלי הותיר בי רק מתרחב. כל הצער הזה מלווה כל העת בסצנות היסטוריות אם תרצו, של מהלך השבי של אבא שלי ואיך תמיד, אבל תמיד, היינו צעד אחד מאחור, איך תמיד היו חכמים בדיעבד, איך הם תמיד ידעו לשער איפה הוא היה ומתי ו'עד לפני מספר חודשים' ואיך לא הבנו שזמן בשבי הוא חלון הזדמנויות שבכל רגע עלול להיסגר לעד. לצערי, אבא שלי היום הוא פוסטר, 'הנווט השבוי רון ארד', שאף אחד לא רוצה להיות. "וזו נקודת המוצא שלי לדברים הבאים. אולי חלקם יתקבלו אצל הקוראים כקלישאה. אולי חלקם יתקבלו כאמירות לא רלוונטיות, אבל בכל זאת. הזמן רץ, עוד מעט יחלפו 100 ימים של שבי של צעירים, צעירות, מבוגרות, חיילים וחיילות, נשים, גברים, אחים, אחיות, אבות ובני זוג. המשפחות מחכות. אומרים להן 'עוד קצת לחץ צבאי ונהיה במקום יותר טוב להחזיר', או 'אל תדברו עם התקשורת כי זה משפיע על המשא ומתן', 'אנחנו עושים הכול, אנחנו גם רוצים אותם בבית'. גם לנו אמרו 'כולם חוזרים, ראיתי את הטייסים ממלחמת יום כיפור'. גם לנו אמרו 'אנחנו עושים הכול' – – – 'סבלנות'. גם אנחנו ספרנו ימים, לילות, שבועות, חודשים ושנים. וגם אנחנו התחננו לצלב האדום. טסנו ברחבי העולם להיפגש עם בכירים בין-לאומיים כדי שיפעילו לחץ. היו סרטים צהובים ובלונים כחולים, סרטונים להעלאת המודעות, ראיונות לתקשורת ובקשות לעזרה. ולכן אני כותבת את הדברים האלה, כשאני רואה שההיסטוריה חוזרת על עצמה מול העיניים שלי. נראה שמסרבים ללמוד מההיסטוריה, ואני לא יכולה לשאת את זה יותר. "כדי להחזיר את החטופים הביתה, מקבלי ההחלטות, הממשלה והעומד בראשה, צריכים לקבל החלטות קשות. צריך לשאת ולתת עם ארגון טרור רצחני, ובעיקר לתת. בנתינה לארגון טרור יש ויתורים כואבים. הם יכאיבו לנו כעם, כמדינה. הם יכאיבו לשרי הממשלה מבחינה פוליטית. וזו בדיוק הסיבה שאין עסקה. ישלפו שוב את הדיונים על הפרסונות שהשתחררו בעסקת שליט במקום לעסוק בגורמים להתעצמות הארגון המפלצתי הזה. ואני מניחה שיהיו מי שידמיינו שלחטופים יש זמן של חמש שנים וארבעה חודשים" – זה הזמן שגלעד שליט ישב בשבי – "ועל פי העדויות מהשבי והתמונות האחרונות של החטופות שהתפרסמו, זה לא נראה כך".

היו"ר משה סולומון:

נא לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון, האמת זה כמה שורות אחרונות. "על עסקה צריך לקחת אחריות, להתייצב מול המצלמות, להישיר מבט ולהגיד 'קיבלנו החלטה'. וזה לא קורה, כי המנהיגות והאחריות הן שתי תכונות שנפלו גם הן בשבי. צריך להחזיר אותן הביתה יחד עם 136 אזרחי ישראל פצועים וכואבים, כי אנחנו עם ישראל ואנחנו צריכים ויכולים לשאת בכאב הוויתור, כדי שכולנו נוכל להתחיל להחלים". לסיום אני רק אגיד מילה אישית. אימא של רון ארד הייתה מנהלת החווה החקלאית בהוד השרון. כילדים אף אחד מאיתנו לא ידע שהיא אימא שלו. היא לא עמדה בצמתים, לא עשתה רעש, לא עשתה הפגנות, לא צעידות, היא הייתה סופר-ממלכתית. רק כשבגרתי וידעתי כבר את הנוהל, שהולכים לרון ארד ביום ההולדת שלו, יום אחד בתיה פתחה לנו את הדלת וראיתי שזו היא, ואז עשיתי את ההקשר. אנשים שישתקו ויהיו ממלכתיים כמו בתיה – היא עשתה בדיוק את זה – ככה בדיוק ייראה הגורל. על 1,500 דולר – כולנו יודעים שרון ארד לא בבית על 1,500 דולר. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. עתה הדובר הבא, חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במציאות הביטחונית המורכבת שנקלענו אליה אזרחי ישראל כמהים למנהיגות, שתוביל אותנו להשגת המטרות של הלחימה, להשבת החטופים ולעתיד בטוח יותר. אך די להתבונן בקבינט ולהבין שלצערי אי-אפשר לסמוך על האוחזים במושכות. כקצינה בכירה בצבא ידענו כולנו, אני וחבריי לשירות, שהקבינט המדיני-ביטחוני הוא קודש-הקודשים של מערכת הביטחון בעבור צה"ל ובעבור מוסד הרמטכ"ל. בשבועות האחרונים הקבינט הכל-כך חשוב הזה, דווקא בעת לחימה רב-חזיתית, הופך לקרקס בניצוחו של ראש הממשלה. ראשית, הדבר שצורם לי יותר מכול הוא ההדלפות. מדובר באחד מההרכבים הסודיים ביותר במדינה, סודות גדולים נאמרים שם. למרבה הצער שרי הממשלה שלנו מעדיפים רווח פוליטי זול על פני ביטחון המדינה. האבסורד הגדול הוא שהמרוויחים הגדולים ביותר הם אויבי ישראל, שמחככים ידיים בעונג אל מול הפארסה של הקבינט. הדיסוננס בין גבורתם של הלוחמים בשטח לבין ההתנהלות המנותקת של הקבינט הוא בלתי נתפס – משקיות פופקורן, עובר למריבה למי מותר להכניס יועצים ולמי לא, והחמור ביותר: תקיפת הרמטכ"ל משל היה שק חבטות כדי לייצר כמה כותרות בתקשורת ורווח פוליטי זול. המתקפות חסרות השחר האלה, שמסווגות כשאלות תמימות, מספקות לאויבים שלנו דלק. האויבים שלנו לומדים כך על כמה ראשי המדינה שלנו לא מאמינים זה לזה, ועד כמה ההנהגה מפלגת ומשסעת אותנו. הם לא צריכים מודיעין; המדליפים מהקבינט נותנים להם מידע על מגש של כסף. ככה לא מנהלים מלחמה. שמעתם פעם שיח כזה אצל האויבים שלנו? תנסו לאתר מידע דומה לגבי תהליך קבלת ההחלטות אצל האויב; תתאמצו ולא תצליחו. הם משחקים פוקר ואנחנו מנהלים קרקס. עצוב שבזמן שצה"ל נלחם בשבע חזיתות, נפתחה נגדו חזית שמינית, והיא הקבינט.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. עתה הדובר הבא, חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי מר דודי אמסלם, שמח לראות אותך פה, כמו תמיד. תבוא יותר. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא אומנם הצעה ממשלתית, אבל אני גאה ושמח שאני מיוזמי החוק הזה: חוק האחדות. זה המקום להזכיר פה גם את השר חילי טרופר, שהיה מיוזמי החוק – כרגע הוא לא בתוך החוק הזה, כי היום הוא כבר שר – ואת בת גלים שער, אימו של גיל-עד שער, שנלחמה למען החוק הזה כבר משנת 2014. בכל שנה מקיימים יום מיוחד בעבור המילה שנקראת "אחדות". אני חושב שלכל יום אנחנו צריכים לקרוא יום האחדות, אבל לפחות לציין פעם אחת בשנה יום אחד, שיצוין גם בבתי ספר, רק בתור משהו סמלי. אנחנו מבינים עד כמה האחדות היא חשובה. הדבר החשוב מאוד, בפרט בתקופה קשה זו, הוא אחדותה של החברה הישראלית. זה המרכיב החשוב ביותר בביסוסה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, למרות שאנחנו בדעות שונות, מאפיינים שונים. הדבר היחיד שיכול להחזיק אותנו, ושחשוב לכולנו, זה להכיר באחדות כערך עליון. לכן אני שמח שזה מגיע לפה היום – –

היו"ר משה סולומון:

נא לשמור על השקט במליאה, בבקשה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

– – לקריאה ראשונה, ואני מקווה שעד סוף השבוע הזה זה כבר יגיע גם לקריאה שנייה ושלישית ויציינו את היום החשוב בא' בסיוון בכל שנה, את יום האחדות. אני מקווה שאנחנו רואים את זה כסמל יום אחד בשנה, אבל כל יום ויום אנחנו צריכים פה, מהבית הזה, להקרין לשאר העם כולו במדינת ישראל ולכל העולם כולו שהאחדות היא הדבר הכי חשוב; היא הדבר שיכול להחזיק אותנו ולקדם אותנו ולשמור אותנו פה, כיהודים במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. עתה הדובר הבא חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, הקיצוצים שהוחלט עליהם בממשלה, הקיצוץ פלאט של 15%, הם פגע רע, כי הם פוגעים בפרויקטים לאורך ולרוחב בכל משרדי הממשלה. הפגיעה במשרד הבריאות היא פגיעה קשה; הפגיעה במשרד החינוך היא פגיעה קשה. אין משרד שלא נפגע. הפגיעה בחברה הערבית היא פגיעה קשה, אבל היא קשה שבעתיים כי נקודת הזינוק של החברה הערבית – בעיקר בנושאים כלכליים, תשתיות, חברתיים וכדומה – היא נקודת זינוק נמוכה יותר. זו הסיבה שרבים בציבור מתנגדים לקיצוץ הזה – רבים בציבור היהודי, ואנחנו, כסיעה, גם מתנגדים. בסופו של דבר גם הנושא הזה יבוא לוועדת הכספים. אני מקווה שהגישה שהתחילה ב-2015, של מה שקרוי תוכנית 15 המיליארדים – למרות שהיא לא הספיקה; היא הייתה היענות לקריאה של ה-OECD. לכן, אני מקווה שה-OECD יתערב כמו שהתערב גם אז, ויאמר שהקיצוצים האלה הם נוראיים. יש אוכלוסייה אחת שהקיצוצים האלה לא חלים עליה, והיא המתנחלים. ראינו בשבועיים האחרונים שיש העברות תקציביות של מאות מיליונים – למשרד של סטרוק, למשל – ולכן נשאלת השאלה: למה? התשובה ברורה, אבל זה נורא. נקודה שנייה שאני רוצה לדבר עליה, מכובדי היושב-ראש, היא הפועלים הפלסטינים. תראה איזה מצב אבסורד יצא. הרי יש כיבוש. זה מצור, כיבוש הוא מצור. יש פגיעה בזכות התנועה, אין השקעות, כי מדובר בכיבוש, הכלכלה הוקרסה. הם, אחרי שהיו מקבלים אישורים, היו עובדים בישראל, בתחומים חיוניים בישראל. יש הכרה כללית שהפועל הפלסטיני הוא המוכשר ביותר בהשוואה לאחרים. הנתינה שלו גדולה יותר. לכן גם פוגעים בהם בתוך הגדה המערבית, וגם מונעים מהם, ואז פוגעים – הפועלים הפלסטינים – בכלכלה הפלסטינית, וגם פוגעים בתחומים חיוניים רבים במדינת ישראל, למשל תחום הבנייה, השיפוצים, החקלאות ועוד ועוד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים. לכן בסופו של דבר הם יוכנסו והם ייכנסו. עדיף לעשות את זה כמה שיותר מהר. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. עתה לדובר הבא, חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, בואו נדבר רגע על הקונספציה שלפיה אנחנו יכולים ואולי אפילו צריכים להתרחק מארצות הברית, הידידה הטובה שלנו בעולם. כן, אני מדברת על דוגמאות כמו משפט ההתרסה של השר בן גביר שלפיו אנחנו לא עוד כוכב בדגל האמריקאי; או ההצעה המנותקת של מנכ"ל פורום קהלת שלפיה אפשר לוותר על הברית האסטרטגית עם ארצות הברית לטובת קואליציה עם צרפת – ואללה, רעיון; או האמירה החצופה השבוע של מגיש בערוץ 14 שנועדה להבהיר למזכיר המדינה האמריקאי שהוא רק אורח פה. הבנתם? לא חבר נאמן, לא שותף על מלא. אורח. הם כנראה שכחו שבזמן שממשלת המחדל עדיין לא יצאה מהשוק, מההלם של השבת השחורה, נשיא ארצות הברית כבר עמד מול המצלמות והעולם כדי להזכיר שהוא עומד לצידנו, להבהיר שיש לנו גיבוי מוחלט וצ'ק פתוח ולהזהיר את כל הגורמים שעוינים אותנו בשכונה הקשוחה שבה אנו חיים שלא יעזו לתקוף. ואלו לא היו רק מילים. הוא לא אמר רק: Don't. ארצות הברית שלחה לכאן נושאות מטוסים, היא פתחה רכבת חימוש אווירית, היא העבירה לנו ציוד חיוני ללחימה, והיא נתנה לנו חבילת סיוע שוות ערך לתקציב הביטחון של שנה שלמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב כהן (יש עתיד):

כל זה בנוסף להגנה עלינו במועצת הביטחון של האו"ם, והעובדה שיחד עם בריטניה היא מפציצה את החות'ים בתימן. ארצות הברית הגדולה, כן, טלי? ארצות הברית הגדולה, זאת שהכריעה את המלחמה נגד הנאצים, זאת שהייתה הראשונה להכיר בעצמאות שלנו 11 דקות אחרי שבן-גוריון אמר "אנו מכריזים בזאת", 11 דקות אחר כך הם היו איתנו. אלה שבאו לעזרתנו גם במלחמת יום הכיפורים, עומדים איתנו כתף אל כתף גם היום. הגיע הזמן שכל הברי-כוכבא בעיני עצמם, כל גיבורי המקלדת וההצהרות הריקות לתקשורת, ילמדו שיעור בצניעות ובהכרת תודה. I would like to thank our dearest friend. God bless America and God bless the American people. Thank you.

טלי גוטליב (הליכוד):

God bless את חיילי צה"ל הגיבורים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. ועתה לדובר הבא, חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה לא אחד על חשבון השני.

מירב כהן (יש עתיד):

אפשר להודות גם לחיילי צה"ל וגם לחברה שלנו, שעוזרת לנו – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב כהן (יש עתיד):

מזל שיש לנו אותה. אם היינו סומכים על הממשלה שלנו, איפה היינו?

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר, די.

היו"ר משה סולומון:

בינתיים, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 132 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

עתה הדובר הבא, חבר הכנסת עידן רול, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני לא נוהג לעשות את זה הרבה, אבל האמת שאחמד טיבי אמר משהו בעל טעם, וזה שבסוף, אם הממשלה לא תייצר מדיניות לגמילה מיידית של המשק הישראלי מעובדים פלסטינים, בסוף זה באמת מה שיקרה – ייכנסו לפה עובדים פלסטינים, וזה כבר התחיל לקרות. אני רוצה לחזור לשורש הבעיה. כולנו מבינים שיש פה גם חלון הזדמנויות וגם חובה של ראש הממשלה לייצר מדיניות, וגם אם זה ייקח זמן וגם אם זה יהיה בהדרגה, המשק הישראלי לא יהיה תלוי יותר בפועלים פלסטינים. אתם צריכים להבין, מעבר לאלמנט הביטחוני, גם באלמנט הכלכלי, גם באלמנט של חוסן לאומי, להבין עד כמה מטורף זה לומר גם היום, אחרי 7 באוקטובר, שבמדינת ישראל המשק שלנו, ענף הבנייה, ענפים שלמים, חקלאות – כולם תלויים בפועלים פלסטינים. לכל מי שאומר שזה ייפתר, המצב הביטחוני – נניח שהמלחמה תימשך פחות זמן, נניח שנדע ימים יציבים יותר, נניח; מה יקרה בתרחישים שמוגדרים היום כתרחישי קיצון, במירכאות, ויכולים להיות התרחיש של מחר? מה יקרה במידה שתהיה קריסה של הרשות הפלסטינית? האם גם אז נמשיך לפתוח את השערים, להסתמך על פועלים פלסטינים בשביל שאנחנו נוכל לקיים את הכלכלה שלנו? מה יקרה ביום שבו אבו מאזן יוחלף? מה יקרה בתרחיש תיאורטי, שיכול לקרות, של היפוך קנים? מה נעשה אז? מה יקרה בפעם הבאה שיהיה משבר ביטחוני? בואו ניקח את המשבר הבא. מה יקרה אם תהיה פה אינתיפאדה, ואם אנחנו נצטרך לסגור עכשיו לחצי שנה או לשנה את המעברים ולא לאפשר לפועלים פלסטינים להיכנס? באיזה מקום אנחנו נהיה, כאשר מעבר לצורך ביטחוני בוער ולאתגר ביטחוני עצום אנחנו נמצא את עצמנו גם באתגר כלכלי עצום? זה חוסר אחריות של הממשלה הזו ושל העומד בראשה להעלים עין מהבעיה הבוערת הזאת. חייבים לגמול את המשק הישראלי מפועלים פלסטינים. מדינת ישראל כמדינה ריבונית גאה ועצמאית לא יכולה להרשות לעצמה שהמשפט: אנחנו לא יכולים להתקיים כלכלית בלי עובדים פלסטינים – ימשיך להיות אמת. לא יכולה. ואני אמשיך לעמוד פה ולהתריע נגד זה, כי אנחנו נמצאים פה במצב שכולנו מבינים איך הוא ייגמר. הלחץ יגבר, גם הלחץ ברשות יגבר וגם הלחץ של תעשיינים פה יגבר, ואז הממשלה תגיד: אין מה לעשות, חייבים להכניס אותם. הרי כבר הכריזו על פיילוט. חייבים למצוא פתרונות, יש פתרונות, וכן, יש בעיות שהן מורכבות מספיק וחשובות מספיק שפשוט חייבים לתת עליהן את הדעת. מה שצריך זו מדיניות מוצהרת, עבודה בין-משרדית מתוקצבת, בגיבוי ובדרישה של ראש הממשלה, שבסופה, גם אם היא תהיה הדרגתית, המשק הישראלי לא יהיה תלוי יותר בפועלים פלסטינים, נקודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. ועתה לאחרונת הדוברים, חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. אדוני השר, תרצה לסכם? אני מזמין את השר דודי אמסלם לסכם את הדיון, בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חבר'ה, זה לא נורא. הסיכום לא יהיה חצי שעה. קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני מאחל לך מזל טוב ובהצלחה בתפקיד. זאת פעם ראשונה. אני רואה אותו פעם ראשונה.

קריאה:

לא, הוא כבר היה.

היו"ר משה סולומון:

זאת פעם ראשונה בינינו. תודה רבה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, שאני רואה אותו על כיסא סגן היושב-ראש. בשבילי זאת גאווה גדולה.

נאור שירי (יש עתיד):

הרבה עבודה יש במשרד לשיתוף פעולה אזורי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רבותיי, אני שומע אתכם כאן, והאמת היא, אני לא יודע איפה להתחיל ואיפה לגמור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מהתחלה תתחיל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז בואו, רק שנייה, אני אספר לכם מה קורה בשלושת השבועות האחרונים. אנחנו פותחים ערוצים – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

דודי, אמרת: לא חצי שעה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אתן כמה נקודות, וגם אני אענה לך, חברת הכנסת שרון ניר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני – – – שרון ניר? חשבתי שכבר המצאת לי שם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לעולם לא משקר, ואומר רק את האמת. דרך אגב, מעולם לא הדלפתי שום דבר ואני עכשיו מזמין עיתונאי בכל עיתון בארץ שיתקשר אם מאז שאני נכנסתי לכנסת ועד היום דיברתי איתו פעם בטלפון, ביוזמתי, או דיווחתי לו על משהו. הינה, הם לא אוהבים אותי, עיתון הארץ, ערוץ 12, 13, 14 – כולכם. אני מרשה לכם לבוא ולומר – –

רון כץ (יש עתיד):

גם 14?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

14 זה בסדר, אבל גם להם אני מרשה. – – אם פעם אני התקשרתי עם עיתונאי או עיתונאי התקשר אליי ושוחחתי איתו על סוגיה כזאת או אחרת. אני, כשאני מדבר, אני מדבר בטלוויזיה. אני מדבר, מה שנקרא, לציבור; את מה שאני חושב. דרך אגב, אני גם אגיד לכם, אף פעם אף אחד לא דיבר איתי ולא אמר לי מה לומר וכן לומר. אתם יודעים את האמת, אצלנו בליכוד זה לא עובד כמו אצלכם. אצלכם, בדרך כלל, יש אישורים. מי שעובר את הקו לא נמצא. לפחות מה שאני רואה בשנים האחרונות. אבל אני רוצה לספר לכם מה קרה בשלושת השבועות האחרונים. בואו נתחיל מהגברת בן ארי, אני שומע היום את דנה וייס המהוללת, מאור הגולה, מבינה בביטחון – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל למה אתה מזלזל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – שאמרה לי, אתה מדבר עם הידיים – וראיתי, דרך אגב, את השנאה ואת הגזענות שלה בעיניים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא אמרת את המילה גזענות כבר עשר דקות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, אני גם יודע מאיפה זה בא. היא אומרת: מה שהיה בקבינט לגבי הזמנת אמסלם וכו' וכו', יש חבות של נתניהו לאמסלם ולכן הוא שיבח אותו, וזה פוגע במדינה. אז בואו נעבור לעובדות: אני נכנסתי לממשלה באפריל. יכולתי להיכנס לפני כן, לקבל כל תפקיד שאני רוצה בממשלה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, לא ממש כל תפקיד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תני לי.

נאור שירי (יש עתיד):

אז בחרת בשר לשיתוף פעולה אזורי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, שירי, אל תפריע לי. אתם רוצים לדעת את האמת, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה מסכם את החוק?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מדבר על מה שאני רוצה, שירי, ועדיין. אני לא צריך לקבל ממך אישור, לא מלפיד, לא מבן כספית, לא מדנה וייס אם להיות בקבינט או לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מהציבור כן צריך?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, יש חוק, אני לא צריך, דרך אגב, הציבור שלח אותי להיות בקבינט גם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

האמת שלא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ודרך אגב, הציבור שלכם, מיצי הקיבה אוכלים אותו, אבל אמסלם דוד יושב בקבינט. ואני מצפצף על כל אלה שמזלזלים בזה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמסלם דוד יושב בקבינט מתוקף מה? מתוקף מה אתה יושב בקבינט?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – ועל כל הגזענים הקטנים האלה והעלובים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קשור גזענים? מה, אני גזענית?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, בגלל שזה בא משם. היו הרבה אנשים שהיו משקיפים בקבינט מימים ימימה, אף אחד לא שאל עליהם כלום. רק בא אמסלם, ובואו אני אספר לך מה קורה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני אמרתי לך את זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אני אספר לך. אני, דרך אגב, כשנכנסתי, סיכמתי עם ראש הממשלה שאני חבר בקבינט. חבר. הוא בא לאחר מספר ימים ואמר לי: תשמע, דודי, יש אילוץ כזה או אחר. אמרתי לו: אני לא איש של כבוד, לא מעניין.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה אילוץ?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא חשוב, זה לא משנה כרגע. שירי, אל תפריע כל הזמן כמו איזה נקר. תן לנו לדבר.

נאור שירי (יש עתיד):

מי זה "לנו"? רק אתה מדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני. בקיצור, בסוף הוא אמר לי: תשמע דודי, תהיה משקיף בקבינט. אמרתי לו: בסדר, לא מפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה "תהיה משקיף בקבינט"? מה זה? מה זה תהיה משקיף בקבינט? מה זה, זה בחבר'ה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תני לי לסיים.

היו"ר משה סולומון:

תני לו לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

מה לסיים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הסמכות של ראש – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? תגידו, ירדתם מהפסים? אין דבר כזה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני הפרעתי לך?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – רק בגלל שהיא אישה. מס שפתיים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מי שקובע מי יהיה משקיף בקבינט זה ראש הממשלה. דרך אגב, גם חברי הקבינט, ראש הממשלה קובע מי הם. גם לפיד קבע מי יהיה חברי הקבינט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תתפלא, הוא לא קבע את כל חברי הקבינט.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה, דקה. עד הסוף – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אבל למה לא חבר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, לכן השתתפתי בכל ישיבות הקבינט. אני חושב שאני השר היחיד שהשתתף בכל ישיבות הקבינט מאז אפריל.

נאור שירי (יש עתיד):

אדרבה, למה לא חבר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. ראש הממשלה, דרך אגב, בסמכות החוקית שלו להזמין כל שר גם קבוע לקבינט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא צריך לפרסם לציבור?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא. הוא יכול להזמין עוד חמישה שרים קבוע בכל ישיבת קבינט. כידוע לכם, לחברי הקבינט אין זכות הצבעה, אבל הם מביעים את עמדתם. אבל מה כאב לכם בבטן? אמסלם דוד שמביע את עמדתו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה חושב שזה בגלל שאתה מזרחי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בגלל שאתם התחרפנתם. אתם בדיוק מה שאני אומר כל השנים; ובשעת מלחמה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה חושב שזה בגלל שאתה מזרחי? תגיד את האמת. בגלל שאתה מזרחי? זה הסיפור?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תני לי לדבר, אל תפריעי לי. אני שמעתי אותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני שמעתי אותך, אמסלם דוד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני שמעתי אותך עם דברי ההבל שלך ושמעתי והסתכלתי אלייך, לא עניתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני, יש לי דברי הבל? מה, ישבת פה וחייכת חבל על הזמן.

היו"ר משה סולומון:

תני לו לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני חייכתי, לא עניתי, יכולתי להפריע לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תפריע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל את לא מכבדת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני? אמרתי את האמת. שאלתי מי מינה אותך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אומר את מה שאני אומר כדי שתביני איך זה עובד. ראש הממשלה במדינת ישראל וכל ראש ממשלה, סמכותו ולדעתי גם חובתו להזמין לקבינט את מי שהוא חושב שהוא רוצה לשמוע את עמדתו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מעניין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו, את יודעת לבד שכל החלטה עכשיו בממשלה שאני רוצה להביא, בוודאי בקבינט, למה שלא יתמכו בזה? זאת לא השאלה בכלל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי אמר שלא יתמכו בזה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז לכן אני אומר לך: אני מופיע בכל ישיבות הקבינט, על פי בקשה. אני לא נוסע ברחוב, נכנס פתאום לחדר, רואה את הרמטכ"ל, ואומר לו: תגיד, לאן אתה הולך? אומר לי, פה, איזה קבינט, אז אני אומר לו: אתה יודע מה, בוא אני איכנס איתך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, נראה לך שאנחנו – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה, הכול בסמכות וברשות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אהה, באיזו סמכות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אתם מתפוצצים מזה. שלושה ימים באולפנים – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

וואי, תגיד לי, אתה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

נראה לך שאנחנו מתפוצצים מזה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שלושה ימים. לא מה קורה בעזה – שלושה ימים במלחמה. אבל עכשיו מה הם אומרים? אמסלם דוד, רומזים – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – – באולפנים לא היית – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אין לו כל כך הרבה שכל, אין לו כל כך הערות בקבינט – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי אמר עליך שאין לך שכל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. זה פוגע, איך היא אומרת? זה פוגע בביטחון של המדינה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, מישהו אמר שאין לך שכל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה מבין, אתה מבין איפה אנחנו חיים, מאיר? וזה לא ישתנה אצל אותם אנשים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מעניין, אתה אומר שזה נובע ממניע גזעני, בגלל זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אמשיך. דרך אגב שלושה ימים באולפנים, כאילו. עכשיו אנחנו נמצאים במאבק מול החיזבאללה, אנחנו צריכים לפרשן אותו – דוד אמסלם בקבינט, הלכו, בדקו. היום קיבלנו מהג'ינג'י שאלה: בכמה ישיבות הייתי בקבינט. דרך אגב, הם לא שאלו את זה לפני שלושה חודשים, לפני ארבעה חודשים, לפני חמישה חודשים. דרך אגב, אני מקווה שיום אחד הסטנוגרמות יצאו, וגם אתם תבינו מה התרומה שלי לדיונים בקבינט. הלוואי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תספר לנו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה לספר, אני לא מספר שום דבר. אני לא מדליף כמו הבוס שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי שמענו רק שאתה רב עם הרמטכ"ל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נעבור לסיפור של הרמטכ"ל. גם שקר עלוב. עלוב. אנחנו בעצם סיכמנו – ראש הממשלה קבע שהדיון יהיה עד שעה 24:00 מלכתחילה. הגענו לדיון ב-23:45, השרה רגב אמרה לרמטכ"ל: עכשיו בחדשות אומרים, בחדשות – ניר דבורי – שאתה מקים ועדה לבדיקת 7 באוקטובר. אז אני – לא אגיד מה אחרים – אמרתי לו: אדוני הרמטכ"ל, ואני עומד על כך, אתה עכשיו עסוק בלחימה. סיכמנו מהיום הראשון. ביום הראשון שהתכנסנו, באותו 7 באוקטובר, אנחנו לא עוסקים בעבר, אנחנו מסתכלים קדימה. אני אומר לו את זה. ההחלטה הזאת תהרוס את הצבא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה? בגלל שאם אנחנו – הצבא חוקר את עצמו בכל יום בכל אירוע, זה התפקיד שלו, ומסיק מסקנות. 7 באוקטובר זה קריסת כל המערכת, ואתה לא מצפה עכשיו לבוא ולהתחיל לתחקר אלוף כזה, תת-אלוף, תצפיתנית וזה, מה היה. כל אחד מביא לו עורך דין. אנחנו עסוקים בלחימה. זה מתבקש בשכל הישר. שום דבר שם לא טקטי, הכול קרס, ואת זה צריכים לבחון בעומק. כל דבר. אבל ברור לי מה יקרה. אני אומר לו: אני זוכר את מלחמת הגנרלים בצבא בעבר.

מאיר כהן (יש עתיד):

ועדה ממלכתית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לא נכנס לזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא נכנס לזה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אומר כרגע, מאיר, שצריך לבדוק כל דבר ודבר עד הסוף. לגבי כולם.

מאיר כהן (יש עתיד):

ועדה ממלכתית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה לא מסוגל להגיד שצריך ועדה ממלכתית?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לגבי כולם, כולל אני, מה היה בקבינט. הכול.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה לא מסוגל?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז מה הבעיה? מה הבעיה? תחקיר זה נשמת אפו של הצבא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז תנו לי רק שנייה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מה הבעיה שרמטכ"ל יבדוק רמטכ"ל, שראש אמ"ן יבדוק ראש אמ"ן?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

פעם בני גנץ קפץ – אני אומר לך, אף פעם לא ראיתי אותו משתולל ככה. ואנחנו מדברים על הרמטכ"ל. משתולל, קצף של אמסטל יצא לו מהפה, כמו שאומרים בגשש.

נאור שירי (יש עתיד):

של מה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

של אמסטל. כמעט יצאו לו העיניים מהחורים. קפץ כמעט על השולחן; דפק איזה עשר דקות, צרח. אני אומר לו: מה אתה צורח? מה אתה צורח? זו העמדה שלנו. שלי. אחרים לא הסכימו, אחרים כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי זה שלנו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שלי. שלי. אני לא יודע מה זה שלנו. אני אומר: אני, ואני מדבר רק בשם עצמי. וכל הסיפור הזה היה שבע-שמונה דקות. ב-24:00 הוא הגיע, נגמר הלו"ז של הישיבה והתפזרנו. מה אני רואה בבוקר? ארבעה ימים: תקפו את הרמטכ"ל אמסלם, בן גביר, מירי רגב. הכול שקרים. היחיד שיצא מהאיזון, והוא הזכיר לי את האוהדים של הפועל תל אביב בדרבי, זה היה גנץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה מדבר עליו כשהוא לא יכול להגן על עצמו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אמרתי לו את זה בפנים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יכול להגן על עצמו כאן. מה זה הדבר הזה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. יגיד לך טרופר, אמרתי לו את זה בפנים בישיבת הממשלה האחרונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא לא יכול להשיב לך עכשיו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בגלל שאני מתאר עובדות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בסדר, אתה מתאר עובדות – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מתאר עובדה. ומה עשו?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אתה תקפת את מוסד הרמטכ"ל, לא את הרמטכ"ל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ומי הדליף? דרך אגב, אני תמיד שואל את עצמי מי הדליף. אז אני מסתכל, מי נהנה מההדלפה, למי יש אינטרס, מי תיאר את הסיטואציה השקרית? אז אני אומר לכם: בראש שלי זה הם הדליפו – טרופר, והשני, גנץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל איך אתה לא מתבייש? תגיד לי. אתה יודע בכלל שהוא הדליף?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בגלל שהם רצו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע בכלל שהוא הדליף?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. בגלל שהם רצו להגחיך אותנו. ואני אגיד לך משהו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, מה אתה חושב – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה אומר על בני גנץ; הוא לא יכול לבוא לפה ולהעיד על הדברים שאתה אומר, אז תפסיק עם זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה מהכיוון שלהם. מהכיוון שלהם, בגלל שזה הסיפור שהיה, או בכיוון של האנשים האחרים שנמצאים במערכת הצבאית.

מאיר כהן (יש עתיד):

דודי, אתה משער. אתה לא יכול – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני משער. לא הבנתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא אומר שאתה משער.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אומר שאני משער. הרי אני שואל את עצמי – אמרתי, אמרתי שאני משער. אני שואל את עצמי – בהדלפות, מי זה הנהנה? מי משקר כאן ומדליף באופן מגמתי? אני מסתכל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אולי זה מישהו אחר? אולי זה המדליף הלאומי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אמרתי, אולי זה מישהו אחר. אבל אני משער, את יודעת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה משער – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי, אני משער.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – שזה בני גנץ וטרופר. מעניין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. הצד של בני גנץ או הצד – אני מודיע לך – או צד אחר שיושב שם, מקצועי, שאסור לו לדבר.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני אומר לך שחילי טרופר בחיים לא הדליף.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלא הוא ולא חילי הדליפו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

טוב. טוב, מאיר, בוא נתקדם.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני אומר לך, חילי טרופר בחיים לא הדליף.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוא נתקדם. ואחרי זה אנחנו מגיעים – שבוע אחרי זה, ארבעה ימים אולפנים, ואחרי זה אנחנו מגיעים לישיבת קבינט. השרה מירי רגב הוציאה כזאת חבילת פופקורן, אחרי שבע שעות, לאכול. זה מקובל. דרך אגב, כמדומני גם העברתי לו את הפופקורן. אמיתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל יום אני יושבת בדיון ומוציאה פופקורן. כל יום, זה חלק – – –