ישיבת מליאה בתאריך 13/12/2023 בשעה 09:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, בוקר טוב. אני פותח את ישיבת הכנסת היום, יום רביעי א' בטבת התשפ"ד, 13 בדצמבר 2023. בטרם נתחיל בסדר-היום, אדוני השר, יש חוב שלקחתי על עצמי ואני מבקש לקיים אותו בישיבת המליאה הזאת – חוב לאב שכול ולמשפחה שכולה. סמל ראשון עמית בונצל, זכרו לברכה, הקדיש את כל-כולו למען עם ישראל בחייו ובמותו. כבר בגיל 16 החל עמית להתאמן, יצא לכל הגיבושים, ולא ויתר עד שמצא את מקומו בסיירת הצנחנים. הוא נלחם בעוז ב-7 באוקטובר ונלחם בעוז מאז ועד שנפל בקרבות בעזה. גם בחייו וגם בנופלו עמית הציל חיים. הוא הספיק לחתום על כרטיס אדי לתרומת איברים. בפיהם של הוריו, נועה ואיציק בונצל, יש בקשה שהשמיעו בפניי ובפני רבים ממנחמיהם, כל כך צנועה וכל כך מתאימה לאופי של עמית – די לרעל, די לארס, די לשנאה בינינו. הדברים של איציק עוצמתיים וחשובים, וראוי שנהרהר בהם כולנו, דברים שיצאו מהלב ונכנסו היישר לתוך הלב. הלוואי ונמצא כולנו דרך חדשה להמשיך את החיים המשותפים כאן, לא בלי מחלוקות אך כן בלי שנאה, בלי הרבה מהדברים שהיו כאן לפני 7 באוקטובר. עמית בונצל, זכרו לברכה, גיבור ישראל, תודה שהיית, תודה שנלחמת, תודה שנתת את כולך למען העם והמדינה. הלוואי ונהיה ראויים לכך. משפחת בונצל, תודה שגידלתם גיבור שגם בחייו וגם אחרי לכתו מוסיף להציל חיים ולהוות השראה לכולנו. נברך את כל חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון שיצליחו במשימתם הקדושה וישובו בשלום לבתיהם. ננחם מכאן את משפחות כל 442 גיבורינו החללים שנפלו, המשפחות השכולות, ובהן גם החללים שנוספו הלילה: סא"ל תומר גרינברג, רס"ן רועי מלדסי, רס"ן משה אברהם בר-און, סמל אחיה דסקל, סרן ליאל חיו, רס"ן בן שלי, רס"ל רום הכט, סמ"ר אוריה יעקב, השם ייקום דמם. נאחל איחולי החלמה מהירה לפצועים. יהי זכרם של עמית ושל כל הנופלים ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה השנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 14) – שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 24), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2023, התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת הכספים. מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, עופר כסיף, שרון ניר, יונתן מישרקי, פנינה תמנו ואפרת רייטן מרום בנושא: חלוקת הנשק ללא מעורבות של משרד הרווחה והביטחון החברתי עלולה להחריף את האלימות בתוך המשפחה. הודעות שר האוצר על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חוה אתי עטייה, יוסף עטאונה, זאב אלקין, אימאן ח'טיב יאסין ומשה טור פז בנושא: הגנה על זכויות הסטודנט ושכר לימוד בשל שביתות של סגל אקדמי או מקצועי באוניברסיטאות; על מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי בנושא: ההליך התכנוני המוקדם על ידי עיריית טירה באזור החקלאי הפתוח; על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אביחי אברהם בוארון, שמחה רוטמן וזאב אלקין בנושא: הונאות יבוא של הרש"פ, נזק של מיליארדים לישראל; על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עופר כסיף, אברהם בצלאל, גלעד קריב, סימון דוידסון, משה רוט, מיכאל מרדכי ביטון וואליד אלהואשלה בנושא: התייקרות מחירי התחבורה הציבורית. הודעת שר האוצר על מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת בנושא: חסמי בנייה של רשות מקרקעי ישראל מונעים פיתוח המרחב הכפרי שבנגב ובגליל. הודעת שר הרווחה והביטחון החברתי על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אורנה ברביבאי, מיכאל מרדכי ביטון, גלעד קריב, יוסף עטאונה וואליד אלהואשלה בנושא: התמודדות הממשלה והשלטון המקומי עם המחסור בסייעות בגני הילדים. הודעת שר הבריאות על מסקנות הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יונתן מישרקי, משה רוט, יצחק קרויזר, אושר שקלים ורון כץ בנושא: מחדל חברתי: מאות קשישים מתים בבתיהם כשאיש לא יודע על כך בזמן אמת; על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חבר הכנסת אחמד טיבי בנושא: הצעת חוק פיקוח על מחירים, שיווק וסבסוד של מזון ללא גלוטן, התשפ"ג–2023, ושל חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין בנושא: הצעת חוק סבסוד מוצרים ללא גלוטן, התשפ"ג–2023.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

על סדר-היום, רבותיי, דיון משולב בהצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 14), הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 24), התשפ"ד–2023, והצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2023, התשפ"ד–2023. הישיבה תתקיים בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת אליהו רביבו להציג את הצעות החוק בשם יושב-ראש ועדת הכספים. בבקשה, אדוני.

אליהו רביבו (בשם ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, קמנו לבוקר קשה עם בשורות נוראיות מרצועת עזה, עוד בוקר נוראי. בראשית דבריי אני מבקש לשלוח את תנחומיי הכנים למשפחות ההרוגים שהצטרפו למעגל השכול. יהי שמם וזכרם של הנופלים הגיבורים ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

אליהו רביבו (בשם ועדת הכספים):

לא ניתן לנאום מעל במה זו בלי לחזור ולהזכיר את 135 אחינו ואחיותינו המוחזקים בשבי של ארגון טרור רצחני. עלינו החובה לעשות הכול כדי שהם יחזרו לחיק משפחותיהם. חשוב לי לומר, אדוני היושב-ראש, שקשה להתקדם וקשה לדבר על נושאים ולשאת נאומים אפילו בנושא תקציב, שאמור להשליך באופן ישיר על הצורך של מדינת ישראל להתקיים בצל ימי המלחמה, מבלי שנזכיר גם כן את כל אלפי הפצועים והפצועות, אשר חלקם נפצעו תוך כדי כך שהם נלחמו למען המולדת, ויישאו צלקות, הם ובני משפחותיהם, על גופם ועל נפשם. אנחנו נילחם עד הניצחון, למען גיבורי ישראל וכלל אזרחיה. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 24), התשפ"ד–2023, את הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2023, התשפ"ד–2023, וכן את הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 14). אדוני היושב-ראש, 7 באוקטובר הוא יום שחור שייזכר לנצח בתולדותינו. מדינת ישראל קיבלה דרישת שלום כואבת מההיסטוריה של העם היהודי, ואנחנו, כולנו כאן, כל אחד במילותיו שלו מבהיר שלא עוד. מאז אותו היום גם סדרי העדיפויות הכלכליים של מדינת ישראל השתנו באופן משמעותי, ולפיכך לא היה מנוס מהגשת תקציב חדש לשנת 2023, כזה שיהיה מותאם למציאות החדשה שנכפתה עלינו. בנוסף, כפי שדרשתי מאז תחילת המלחמה וכפי שהתחייב משרד האוצר בעקבות דרישתי, גם לא יהיה מנוס מהגשת תקציב חדש לשנת 2024, וארחיב על כך בהמשך. משרד האוצר הציג לוועדת הכספים את מצבה הכלכלי של המדינה ערב המלחמה. המצב היה יחסית טוב – האבטלה הייתה כמעט אפסית, האינפלציה במגמת ירידה, ונראה היה שפנינו לעבר צמיחה גבוהה מהתחזיות. מצב זה אפשר למדינת ישראל, ועדיין מאפשר לה, להתמודד כלכלית עם הוצאות המלחמה הביטחוניות והאזרחיות. תקציב המדינה הוא תקציב אין ברירה. חובת כולנו להתאחד ולהבין כי מציאות חיינו מאז פרוץ המלחמה הביאה ללוחות זמנים צפופים, וכי צורכי המשק מחייבים אותנו לנהוג באחריות. בשל המלחמה נדרשה הממשלה להגדיל את מסגרת התקציב שנקבעה במאי לשנת 2023, וזאת כדי שניתן יהיה להוציא סכומים נוספים לצורכי הלחימה ולצרכים האזרחיים הנובעים ממנה, אשר לא ניתן היה לחזות בעת שהתקבל חוק התקציב שהעברנו לשנת הכספים 2023 כאמור. הצעות החוק שלפנינו מטרתן להתמודד עם ההשלכות התקציביות הנובעות ממצב המלחמה כאמור. חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב–1992, קובע את תקרת הגירעון כאחוז מהתוצר. מוצע להגדיל את תקרת הגירעון לשנת 2023 ולקבוע כי בשנת 2023 לא יעלה שיעור הגירעון הכולל על 7.7%, במקום שיעור של 2.75% מהתוצר המקומי הגולמי. כמו כן, מוצע בהצעת החוק להגדיל את ההוצאה הממשלתית המותרת לשנת 2023 בשיעור של 3.75% לצורך מימון ההוצאות הדרושות לצרכים צבאיים, ובשיעור של 1.95% לצורך מימון ההוצאות הדרושות לצרכים אזרחיים הנובעים במישרין ממצב הלחימה. שיעורים אלה משקפים 17 מיליארד ש"ח ו-8.8 מיליארד ש"ח, בהתאמה. מוצע לקבוע כי הגידול בסכום ההוצאה הממשלתית לא יובא בחשבון לצורך חישוב ההוצאה הממשלתית בשנים הקרובות. אדוני היושב-ראש, סעיף 3(ג) לחוק-יסוד: משק המדינה, קובע כי במקרה הצורך רשאית הממשלה להגיש בתוך שנת הכספים הצעת חוק תקציבית נוספת. בהתאם לכך, ונוכח שינוי הנסיבות שמקורו במלחמה כאמור, המצריך תיקונים משמעותיים ברוב סעיפי התקציב, שינוי בתיעדוף הוצאות הממשלה והגדלת מסגרת ההוצאה הממשלתית, מוצע לראשונה לקבוע חוק תקציב נוסף לשנת 2023, שהוראותיו יובאו במקום הוראותיו של חוק התקציב שהעברנו לשנת הכספים 2023. יחד עם התקציב המקורי, שאושר במאי לשנת 2023, תוקן גם חוק-יסוד: משק המדינה, ונקבע בו מנגנון התכנסות שיחול בשנה שבה הונח חוק התקציב במועד מוקדם משישה חודשים לפני תחילת שנת התקציב, לדוגמה במצב שבו ישנו תקציב דו-שנתי. בהתאם לחוק-היסוד יוקצה תקציב התאמות, אשר ישמש את הממשלה במעבר שבין שתי שנות התקציב. לשנת 2024 נקבע תקציב התאמות בסכום של כ-2 מיליארד ש"ח. כמו כן, נקבע בחוק-היסוד כי הממשלה, לפי הצעת שר האוצר, תגיש לכנסת, בתקופה שבין 15 באוקטובר ל-1 בנובמבר, דוח הפרשים, שהוא דוח מקצועי לעניין קיום או אי-קיום הפרש הוצאות או הפרש גירעון הצפויים בשנת התקציב, אשר יכלול את התחזיות המעודכנות לגבי שנת התקציב עצמה. דוח ההפרשים לא הוגש על ידי הממשלה במועד שנקבע כאמור בחוק-יסוד: משק המדינה ועד היום, ועל כך אכן יש להצר. במקום דוח ההפרשים הגישה הממשלה הצעת חוק שמטרתה הייתה לדחות בהוראת שעה את המועד שנקבע להגשת דוח ההפרשים, ובהתאמה – את המועדים שנקבעו בחוק-יסוד: משק המדינה להגשת תוכנית מאזנת לכיסוי ההפרשים ולביצוע תוכנית זו. בנוסף, בהצעת החוק הציעה הממשלה לבטל את סמכותה של ועדת הכספים להציע שינויים בתוכנית להפחתת ההוצאה הממשלתית המותרת. בדיון שהתקיים בוועדת הכספים הסבירו נציגי הממשלה כי נוכח חוסר הוודאות לגבי משך הלחימה והשפעותיה על המצב הכלכלי של המשק לא ניתן היה באותה עת להגיש דוח הפרשים שישקף תחזיות מעודכנות ביחס לשנת 2024, ולצערי אפילו דוח שהיה אמור להיות מונח גם אם לא הייתה פורצת המלחמה לא הוגש כנדרש וכמבוקש. חברי הוועדה סברו כי יש לקבל הבהרות לעניין אופן התמודדות הממשלה עם החריגות התקציביות הצפויות בטרם יקודם הליך החקיקה לשינוי חוק-היסוד. במהלך דיוני הוועדה הוחלט לשנות את הצעת החוק כך שייקבע בה מנגנון קבוע, שלפיו במצב שבו מתרחש אירוע חריג ובלתי צפוי שיש לו השלכה פיסקלית משמעותית המשפיעה במישרין על הנתונים שבבסיס דוח ההפרשים, ובשל סמיכות האירוע לא ניתן להגיש במועד שנקבע בחוק-היסוד דוח הפרשים הכולל נתונים מעודכנים כנדרש, הממשלה תהיה רשאית, לפי הצעת שר האוצר, באישור הכנסת, לאחר שקיבלה את המלצתה של ועדת הכספים, לדחות את המועד להגשת דוח ההפרשים ואת יתר המועדים שנקבעו בחוק-היסוד בהתאמה, לתקופה אחת שלא תעלה על 50 ימים. אני מודה מכאן לחברי הוועדה, אשר קיבלו את המלצתי זו. אם החליטה הממשלה להביא הצעת חוק תקציב נוספת לשנת התקציב, הצעת החוק תונח על שולחן הכנסת 30 ימים לפחות לפני תום התקופה כאמור. חבריי חברי הכנסת, התקציב החדש לשנת 2023 יעמוד על 636.6 מיליארד ש"ח. מדובר בתוספת של 25.9 מיליארד והסטה של 3 מיליארד לצורכי המלחמה, ומתוכם 17 מיליארד להוצאות ביטחוניות, ימי מילואים והצטיידות; 6.1 מיליארד ש"ח סיוע לנפגעים ולמפונים, שיקום במלונות, מסגרות חינוך חלופיות ומינהלת תקומה; 1.8 מיליארד לתגבור מערכי הביטחון האזרחיים – משטרה, שב"ס, כיתות כוננות והצטיידות לרשויות מקומיות; 1.8 מיליארד נוספים להלוואות בערבות המדינה, תמריצים לתעסוקה, סיוע לחקלאות ולמעונות היום, פיצוי מוסדות תרבות ועוד; מיליארד ש"ח למערכת הבריאות, למיגון בתי חולים ולמערך בריאות הנפש ולמטרות חשובות נוספות. יש בתקציב החדש הרבה מאוד בשורות רבות, ובכל אופן, בימים שבהם אנו צופים סביבנו בקריסה של קונספציות רבות, בתחום הביטחוני, בתחום המדיני ובתחום הכלכלי, הגיע הזמן לשנות גם את הקונספציה סביב תקציב המדינה ותהליכי ההבניה שלו ושל עוד כמה בדרך. מדינת ישראל הצליחה להוכיח שהיא יודעת לצאת ממשבר כלכלי ואף להיות הראשונה מבין מדינות המערב שעושה זאת בכמה מקרים, לדוגמה בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את העולם בתקופת הקורונה. עם זאת, נכון להיום, התהליכים להעברת התקציב הם תהליכים חולים. לא יכול להיות שבעקבות התנגדויות תהליכיות ארוכות שנים של פקידי האוצר, חכמים ומוכשרים ככל שיהיו, תקציבים חשובים ומשמעותיים נקראים "כספים קואליציוניים", וכך הם נותרים מתחת לשולחן ומסומנים כפוליטיים עם ניחוח של לא לגיטימיים. כספים שמקצה ממשלה נבחרת, אדוני היושב-ראש, למטרות ראויות בעיניה צריכים להיות – ונכון שיהיו – מונחים על השולחן בבסיס התקציב. במקביל, ובמיוחד בעת הזו, על כספים לא חיוניים והכרחיים מספיק יש לוותר. בדרך הזו, מצד אחד נחסוך כסף למדינה, ומצד שני נדאג באופן שוויוני לכלל המגזרים. לפיכך הגיע הזמן לוותר על קונספציית הכספים הקואליציוניים. אני דורש זאת במפגיע במשך תקופה ארוכה, ואני שמח שהקריאה הזאת קורמת עור וגידים ומקבלת גיבוי מכלל סיעות הבית. בשנת תקציב התקציב הבאה, 2024, עלינו לומר באופן ברור: או לבסיס התקציב או לפח. פשוט ולא מתחכם. אסור לנו לסמן לדוגמה את זק"א, את הגרעינים התורניים, את המשכורות למורים, את המכינות, את ביטחון היישובים ביהודה ושומרון ויעדים ראויים וחשובים נוספים כלא מספיק לגיטימיים כדי להיות בבסיס התקציב. בדיוק כפי שתושבי יהודה ושומרון נלחמים ומקריבים את חייהם למען המולדת כמו כל שאר עם ישראל, כך גם מגיע ליישובים ביהודה ושומרון להיות מוגנים ובטוחים כמו שאר היישובים בארץ ולהיות מתוקצבים לצורך כך על ידי המשרדים הרלוונטיים, בדיוק כפי שפועלים ומגיבים כלפי כלל היישובים בארץ. בכלל זה אבקש לציין שוב כי לא נעשה מספיק גם למען אחינו הדרוזים, אשר נלחמים איתנו שכם אל שכם ושוכלים את מיטב בניהם למען מדינת ישראל. חברים, תקציבים ופתרונות תקציביים עבור הדרוזים הם לא פוליטיים – הם הכרחיים, הם ראויים, הם מוסריים וצודקים, והגיע הזמן שבעזרת השם הם יהיו בבסיס התקציב, ושניתן על כך את הדעת לא רק כאשר אנו מקבלים בשורת איוב בנפול עוד אחד מבני העדה הדרוזית הנפלאה. מפרוץ המלחמה קראתי לחוקק את תקציב 2024 מן היסוד, ואני איאבק על תוכנו, על היקפו ועל התהליכים להשגתו. בתקציב 2024 אסור יהיה לנו ללכת לפתרון הקל ולהגדיל את הגירעון; עלינו לבצע חריש עמוק בתוך משרדי הממשלה על מנת למצוא מקורות תקציביים למימון המלחמה. להגדיל גירעון ולשחק על המינוס כמוצא יחיד או עיקרי אלו לא ערכי הליכוד, אדוני היושב-ראש, ואלה לא ערכיי שלי. לצד הקיצוצים הקשים שנידרש להם בתקציב 2024, עלינו לבצע כולנו סדר עדיפויות לאומי חדש ולהחליט החלטות קשות ואמיצות – מה בפנים ומה בחוץ. מכיוון שאני מייחל כי אז כבר לא יהיה יותר המושג "תקציבים וכספים קואליציוניים", אז לא יהיה שיח רעיל שימשיך ללבות את המחלוקת בתוך סיעות הבית ויפשוט אל תוך הרחוב. בכלל זה אבקש לציין שוב ולהבהיר שכסף שלא צריך להיות בעת הזו, לא יהיה. לצד הביקורת – ומי שעוקב אחרי הדיונים יכול היה להיווכח בכך לא פעם – אנחנו מוכרחים לנהוג באחריות: מדינת ישראל במלחמה, וכך צריך להגיב אליה. מדובר כאמור בתקציב אין ברירה. אנחנו מוכרחים להניע את המשק ולספק לו מנועי צמיחה ואסור לנו לפגוע בתהליכים מחויבי המציאות ולעכב כספים. לכן השינוי האמיתי יהיה בתקציב 2024. זהו היעד שהצבתי, ואני מתחייב לעשות כל שביכולתי כדי גם להגיע אליו, בעזרת השם, ביחד עם חבריי מהקואליציה והאופוזיציה בוועדת הכספים. קיבלתי לכך התחייבויות מראש הממשלה ומשר האוצר, וסיכמתי זאת גם כן עם יושב-ראש ועדת הכספים, שבשליחותו אני מדבר מעל במה זו. אנחנו לא נאפשר תהליכים עקומים; מגיע לעם ישראל תקציב שמבטא את צורכי השעה באופן שקוף, ענייני ומוסדר. רק ככה נוכל לצאת מהמשבר חזקים ומאוחדים יותר. אני מבקש לנצל את ההזדמנות הזו ולקרוא מכאן גם כן ליושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד: זוהי עת לאחדות ולא לצעקות מהיציע; אם אתה באמת מעוניין להשפיע ולהיות חלק מהתהליכים הביטחוניים, המדיניים והכלכליים, בוודאי בעת הזו – היכנס מתחת לאלונקה, תראה מנהיגות. הגיע הזמן. ברצוני להודות, אדוני היושב-ראש, ליושב-ראש ועדת הכספים כבוד הרב חבר הכנסת משה גפני, לחברי ועדת הכספים, ליועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק, ליועצת המשפטית לוועדה עו"ד שלומית ארליך, שעבדה עד לפנות בוקר כדי להכין את כל החומר הנדרש שיאפשר לנו לפתוח בדיון הזה; למנהל הוועדה עו"ד טמיר כהן ולצוותו, על עבודה מאומצת מסביב לשעון, כדי שנוכל להגיע למעמד הזה. אני מודה מכאן לראש הממשלה, לשר האוצר ולאנשי אגף התקציבים. לסיום אני מבקש להודות מעל במה זו ללוחמות וללוחמים המסורים שלנו. במהלך השבוע התרגשתי לראות אותם מדליקים נרות חנוכה בלב-ליבה של רצועת עזה. אתם תמשיכו להדליק אור בתוך החושך, בלב המקום האפל ביותר בעולם. את הרוח של העם היהודי אף אחד לא יכול לעצור, ואף אחד לעולם לא יצליח לעצור. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. האמנתי בכך תמיד, אדוני היושב-ראש, וכיום אני בטוח בכך עוד הרבה יותר. אבקשכם, כמובן, לאשר את הצעות החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ולהצטרף לתפילתי לבורא עולם שיגיד די לצרותינו וייתן את ידנו על העליונה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה לחבר הכנסת רביבו. יעלה ויבוא כעת חבר הכנסת ולדימיר בליאק. הוא ראשון מנמקי ההסתייגויות בהתאם לסדרי הדיון שקבעה ועדת הכנסת. הרשימה מונחת בפניי להמשך, והבאה בתור – אורית פרקש הכהן. בבקשה, עד 30 דקות לרשותך, אדוני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברות הכנסת, אדוני השר, זה בוקר קשה. בפתח דבריי אני רוצה לשלוח מכאן את תנחומיי הכנים למשפחות הנופלים ולאחל החלמה מהירה לפצועים. האמת היא שמאוד קשה לעשות את המעבר לתקציב המדינה, ובכל זאת; 68 ימים מדינת ישראל במלחמה, 1,400 הרוגים ונרצחים, אלפי פצועים. החיילים הגיבורים שלנו נלחמים בחזית גם בשעות האלה. עשרות אלפי אנשים פונו מבתיהם, הפכו לפליטים בארצם, וחווים קשיים משמעותיים יום-יום. 135 חטופים, אזרחים שלנו, עדיין נמצאים בידי החמאס בעזה. אני פוגש ומדבר עם המשפחות שלהם כל יום גם בכנסת, גם בכיכר החטופים, בכל מקום בעצם. בכל יום זה יותר ויותר קשה. והחטופים הם לא הבעיה של המשפחות – הם הכאב שלנו, של כולנו. מבחינתי, ואמרתי את זה לא פעם, שחרור החטופים, כל החטופים עד האחרון, הוא המטרה הכי חשובה של המלחמה הזאת. זו מטרה מספר אחת, הראשונה במעלה. 68 ימים מדינת ישראל במלחמה, ויש לה מחיר כלכלי לא פשוט; מחיר יקר, מחיר כבד. על פי ההערכות האחרונות של בנק ישראל מדובר ב-190 מיליארד שקלים לפחות. המשק בהאטה, ואגב, היה בהאטה עוד לפני המלחמה, מסיבות שכולנו זוכרים. האזרחים מתקשים לסגור את החודש; מילואימניקים עצמאים חרדים לגורלם של העסקים שלהם; הגירעון התקציבי בחודש נובמבר הסתכם ב-17 מיליארד שקלים. מתחילת השנה הוא כבר הגיע ל-3.4%, וזו רק ההתחלה, לצערי. באנו לדון היום לא בעוד תקציב; באנו לדון בתקציב המלחמה, בתקציב המלחמה שהקואליציה הפכה – ואני אומר את זה בצער ובכאב – לתקציב הבושה. לתקציב מלחמה במדינה מתוקנת יש כללים מאוד פשוטים ומאוד ברורים. כל שקל מקופת המדינה בעת הזאת מופנה לצורכי החזית והעורף. רוצה לומר, את רוב הכספים הקואליציוניים – והשנה מדובר בלא פחות מ-5.8 מיליארד שקלים – יש להקפיא ולהפנות למטרות חדשות, בהתאם לנסיבות. בנוסף, לסגור לפחות חמישה-שישה משרדים מיותרים, גם בזה ניתן לחסוך 1.5 מיליארד שקלים לפחות. מדוע זה חשוב? משתי סיבות: ראשית, מול ההתגייסות המופלאה של הציבור הישראלי למאמץ המלחמתי ראוי שגם הממשלה תפגין דוגמה אישית. סיבה נוספת, הצורך החיוני לנהל גם בעת המלחמה מדיניות פיסקלית אחראית, כי אם לא, אנחנו עלולים לקבל תגובה חריפה מאוד מהשווקים הבין-לאומיים ואף להסתכן בהורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל, עם כל ההשלכות החמורות הן לתקציב והן למשק. נגיד בנק ישראל, קרן המטבע העולמית, קהילת הכלכלנים הבכירים בישראל, כולם המליצו לממשלה לקצץ 70% מהכספים הקואליציוניים לפחות. גם שר האוצר, שר האוצר של מדינת ישראל, הבטיח לקצץ 70% מהכספים הקואליציוניים לשנת 2023 – הבטיח, ולא הבטיח לקיים. בסופו של יום השנה, שנת 2023, בתקציב המלחמה הממשלה בחרה לשמור על כמעט 5 מיליארד שקלים – ליתר דיוק, 4.96 מיליארד שקלים – מהכספים הקואליציוניים הסקטוריאליים. זה מעל 85%, 85% מהסכום המקורי. המשרדים המיותרים, לא זו בלבד שלא נסגרו – התקציבים שלהם גדלו. כמובן, הדוגמה הכי בולטת והכי מקוממת היא תקציב משרד ההתיישבות של השרה סטרוק, אשר קפץ מ-133 מיליון שקלים לסכום אסטרונומי של 543 מיליון שקלים, כאשר עוד 110 מיליון שקלים מחכים בקוצר רוח להכשר משפטי בסעיף הרזרבה במשרד ראש הממשלה. תקציב משרד התפוצות של השר שיקלי הגיע ל-91 מיליון שקלים; משרד המורשת של השר אליהו – ל-101 מיליון שקלים; משרד המסורת של השר פרוש – ל-68 מיליון שקלים, כולל, כמובן, 40 מיליון שקלים להילולה במירון – המדורה היקרה בהיסטוריה בפער משאר העולם. מדובר בבזבוז בלתי נתפס של כספי ציבור תוך כדי המלחמה. שר האוצר טען כי התוספת למשרדה של השרה סטרוק – אני רוצה להזכיר שוב, מדובר ב-410 מיליון שקלים, אדוני היושב-ראש – משמשת למרכיבי הביטחון של הרשויות ביהודה ושומרון; טען ושיקר. שימו לב, מתוך 543 מיליון שקלים בתקציב משרד ההתיישבות אין שקל אחד למרכיבי הביטחון – לא ביהודה ושומרון ולא בשום מקום אחר ברחבי הארץ. לעומת זאת, יש בו כמובן הרבה דברים אחרים: 98 מיליון שקלים לפרויקטים בתחום הזהות היהודית; 94 מיליון שקלים לחטיבה להתיישבות; 52 מיליון שקלים לגרעינים התורניים, ועוד. בואו נודה על האמת: בעת המלחמה שר האוצר עשה בחירה מושכלת לשמור על השמנת הקואליציונית במשרד, שמשמש בתור קופה קטנה – לא כזאת קטנה – של מפלגת הציונות הדתית, על חשבון האינטרס הציבורי הרחב. אני רוצה לשאול מכאן דווקא את חברי הליכוד: חברים יקרים, היכן המחויבות שלכם לתושבי הפריפריה, שהממשלה הזאת פשוט הפקירה – לנתיבות, לאופקים, לאילת? הבטחתם לאלי לנקרי, ראש עיריית אילת, לקדם מתווה סיוע מיוחד לעיר. מה קרה עם זה? הייתי פעמיים בעיר אילת בתקופה האחרונה. נפגשתי עם המפונים, עם בעלי העסקים, עם ראש העיר. העיר אילת קלטה בשיא כ-60,000 מפונים. נוצרה איזושהי תחושה כי היות שהעיר הכפילה את עצמה, יש בה כוח צריכה מוגדל. אז הייתי באילת, ונוכחתי לדעת שזה בדיוק ההפך – העיר ספגה ועודנה סופגת פגיעה כלכלית משמעותית. העליתי לא פעם בוועדת הכספים את הצורך במתווה סיוע מותאם. חברי הליכוד, הבטחתם לסייע, ושוב הפקרתם את אילת. העדפתם להיכנע לגחמות הסקטוריאליות של שר האוצר. באזור הכינרת פגשתי את מפוני קריית שמונה – עוד עיר בפריפריה שבה הליכוד קיבל בבחירות תמיכה נרחבת. פגשתי ילדים בגילי בית ספר יסודי שכבר חודשיים לא לומדים. הפקרתם אותם. יש יישובים בצפון – אני מדבר על דלתון, סער, עבדון ועוד – שלא פונו; התושבים לא זכאים לשום פיצוי. שגרת החיים ביישובים הללו לא קיימת: אין תעסוקה, אין חינוך, הכול נעצר – ואין פיצוי. הפקרתם אותם. אני מתקשה להאמין כי מתוך 32 חברי סיעת הליכוד אין אחד או אחת שלא רואים את גודל הביזיון שבתקציב הזה ולא חשים את הבושה. אני לא מאמין. אז מדוע אתם שותקים וממשיכים לתמוך בדבר הזה? שמעתי כי שר הכלכלה עשה קולות ואיים להצביע נגד התקציב. בסוף הוא קיבל 240 מיליון שקלים למשרד שלו, וכצפוי התקפל. זה כמובן עצוב, אבל גם משעשע למדי. מדוע זה משעשע? אתם זוכרים כי כאשר שר האוצר הציג את המתווה הראשון, העלוב, לפיצוי לעסקים, 4.5 מיליארד שקלים לחודש אוקטובר, הגיח לוועדת הכספים שר הכלכלה עם מצגת משלו – הייתה תקופה שכל שר כלכלי הסתובב בכנסת עם מצגת משלו – ושר הכלכלה מחה, ובצדק, כנגד המתווה. בסופו של דבר, לא מעט ואפילו הרבה בזכות חברי האופוזיציה בוועדת הכספים, המתווה גדל, שימו לב, מ-4.5 מיליארד שקלים לחודש אוקטובר לכמעט 17 מיליארד שקלים לחודשים אוקטובר ונובמבר. הוא גם הוארך לחודש דצמבר. 17 מיליארד שקלים מול 4.5 מיליארד שקלים. אז עכשיו שר הכלכלה קיבל כ-5% מהסכום שהוא מחה נגדו והסיר את ההתנגדות שלו לתקציב, נו באמת. התקציב הרע הזה גורר את מדינת ישראל לאסון כלכלי כבד. בנק ישראל מזהיר שוב ושוב כי הגדלת הגירעון במקום הסטת הכספים הקואליציוניים רק מעמיקה את המשבר. פיזור הכספים הלא-אחראי עלול בנוסף גם לעכב את הורדת הריבית ולפגוע משמעותית ברמת החיים של האזרחים. השפעת ההתנהלות הכלכלית המופקרת של נתניהו וסמוטריץ' כבר מורגשת היטב בכיס של כל אזרח: המשכנתה, שזינקה בשנתיים האחרונות יחד עם הריבית, כנראה לא תרד בקרוב; הקושי להחזיר הלוואות רק ילך ויחריף; היכולת לגייס אשראי לעסק שבקשיים תישאר נמוכה מאוד, ויוקר המחיה, עוד כישלון חרוץ של הממשלה הזאת, יוקר המחיה יוסיף לעלות. אני רוצה לומר עוד אמירה משמעותית, שמוסכמת על רוב מוחלט של כלכלנים בישראל וגם על הגופים שמסתכלים מחו"ל על כלכלת ישראל: העובדה שהממשלה לא הביאה תקציב אחראי לשנת 2023, עם קיצוץ משמעותי בכספים הקואליציוניים וסגירת המשרדים המיותרים, בהכרח משליכה גם על תקציב 2024, שגם בו הממשלה הזאת בהרכב הנוכחי שלה תתקשה מאוד לעשות את ההתאמות הדרושות. אפרופו תקציב 2024, ברור לכל בר-דעת כי תקציב 2024 כפי שאושר בחודש מאי השנה לא רלוונטי. הוא לא רלוונטי מסיבות ברורות. אגב, אני אגלה לכם סוד על מדיניותה הכלכלית המופקרת של הממשלה הזאת: הוא היה לא רלוונטי עוד לפני המלחמה, וכולנו ידענו את זה בוועדת הכספים, שבכל מקרה, עוד לפני המלחמה, הממשלה תצטרך להגיש דוח הפרשים ותוכנית מאזנת בהתאם לחוק-יסוד: משק המדינה. על אחת כמה וכמה הוא לא רלוונטי היום, 68 ימים בתוך המלחמה. ביום רביעי בשבוע שעבר בישיבת ועדת הכספים נדהמנו לגלות כי הממשלה מבקשת לדחות את מועד אישורו של התקציב החדש לשנת 2024 עד 1 במרץ, ובנוסף מסרבת להתחייב על מועד הנחת התקציב החדש, המתוקן והרלוונטי על שולחן הכנסת. וזה לאחר שהממשלה הפרה ברגל גסה את הוראות חוק-יסוד: משק המדינה, לא הגישה במועד החוקי את דוח ההפרשים, וגם לא את התוכנית המאזנת. רק בזכות מאבק האופוזיציה – אגב, גם חלקים מהקואליציה – בוועדת הכספים, הצלחנו להקדים את מועד אישור התקציב – תקציב 2024, אני מזכיר – וגם להגדיר באופן ברור בתיקון לחוק-היסוד, שעולה כנראה מחר להצבעה, את המועד החוקי להגשת התקציב החדש לכנסת ל-19 בינואר 2024. התקציב החדש אמור להיות מאושר כאן בכנסת עד 19 בפברואר 2024. כפי שכבר הבנתם, ניחשתם, אין לי הרבה ציפיות מהממשלה הזאת, ודאי מהבלוק הכלכלי-החברתי שלה. ועדיין, בתקציב החדש לשנת 2024, שיהיה תקציב קשה מאוד ומאתגר מאוד, הממשלה חייבת, פשוט חייבת, לשנות לחלוטין את סדרי העדיפויות, מה שהיא לחלוטין לא עשתה בתקציב 2023 המתוקן, וב-2024 לבטל לחלוטין את כל הכספים הקואליציוניים – מדובר בכ-8 מיליארד שקלים; לסגור את כל המשרדים המיותרים, למנוע בזבוז, להימנע מהעלאת מיסים, ואני שוב אומר: להפנות כל שקל מקופת המדינה הן לצורכי הלחימה והן לעידוד הפעילות הכלכלית במשק, לצמיחה. חשוב לציין כי בכל משבר יש גם הזדמנות, חברים, וכל ממשלה שהיא טובה, סבירה ואחראית – להבדיל מממשלת ישראל הנוכחית – הייתה הופכת כל אבן על מנת לנצל את ההזדמנות הזאת לטובת הכלכלה, לרווחתו של האזרח. ממשלה טובה הייתה מחפשת כל דרך להשקיע באנשים הנכונים. ב-22 ביוני 1944 נשיא ארצות הברית רוזוולט חתם על חוק החיילים המשוחררים, החוק ששינה את ארצות הברית והזניק את הכלכלה שלה למעלה אחרי מלחמת העולם השנייה. החיילים המשוחררים קיבלו סט רחב מאוד של הטבות במגוון תחומים, אשר עזר להם לשוב לחיים ולשוק העבודה ולתרום באופן מיטבי לצמיחה במשק. היה מצופה גם מהממשלה שלנו, במקום לבזבז 5 מיליארד שקלים ועוד 1.5 מיליארד מהמשרדים המיותרים על משחקים קואליציוניים פסולים בעת המלחמה, לנקוט צעדים דומים. אתם שמעתם על צעדים כאלה? לא שמעתם, כי זה לא מעניין אותם. מה כן מעניין אותם? עוד משרד מיותר, עוד ג'ובים, עוד 100 מיליון שקלים לעסקנים פוליטיים. אגב, אנחנו ביש עתיד רואים את תפקיד ההנהגה, גם מהאופוזיציה, להציע לציבור פתרונות יצירתיים לשיפור רמת החיים. ולכן כבר בשבועות הקרובים אנו נפרסם את התוכנית הלאומית שלנו להשקעה בלוחמים ובמילואימניקים. היא כמובן תהיה מעשית ומפורטת, ובה אנו נסמן את הדרך הנכונה להחזרת מדינת ישראל למסלול להצלחה – כל מה שהתקציב הזה לא מציע. הוא מציע, ואני אומר בצער, את ההפך הגמור. אני רוצה לפנות מכאן לאיש שאני מכבד ומעריך, לשר בני גנץ. לאורך השנים בין המפלגות שלנו היו וישנם לא מעט חילוקי דעות. יחד עם זאת, אנחנו בהחלט שותפים למאבק למען מדינת ישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית. לפני חודשיים יש עתיד סירבה להיכנס לממשלת המחדל של נתניהו. אתה סברת אחרת, אני מכבד את זה. היום אתם מתנהלים בתור קואליציה בקבינט המלחמה ובתור אופוזיציה בוועדת הכספים. בעיניי זה מוזר ומשונה, אבל זו הבחירה שלכם. אבל תקציב המדינה הוא לא סתם מסמך, לא עוד מסמך, לא עוד החלטה של הממשלה והכנסת, לא עוד הצבעה; תקציב המדינה מגדיר את סדרי העדיפויות ומסמן את דרכה של מדינה שלמה, ומשפיע על כל אחד ואחת מאיתנו. השר גנץ, התקציב הזה הוא תקציב בלתי אחראי, סקטוריאלי, הרסני. מחר – לדעתי זה יהיה מחר – לא מספיק רק להצביע נגד, כאשר אתה יודע כי הרוב הקואליציוני בעד מובטח, לכאורה; אתה, השר גנץ, אתם, המחנה הממלכתי, צריכים להצטרף אלינו ולעשות הכול – הכול – על מנת לעצור את התקציב הרע הזה. באופן מעשי זה אומר להודיע כי אם התקציב הזה לא ישונה, אם לא יבוטלו הכספים הקואליציוניים, לא ייסגרו המשרדים המיותרים ולא ישונו סדרי העדיפויות – אתם תעזבו את הקואליציה ואת ממשלת המחדל, שאגב, ממשיכה לצבור מחדלים. רק כך יש לנו סיכוי יחד – יחד – לשנות את המצב. אני קורא לכם לא להסס ולעשות את המהלך המתבקש, ולהודיע עוד היום כי אם התקציב הזה בגרסה הנוכחית שלו יעבור, אתם עוזבים את הקואליציה. יש לי עוד כמה דקות, אני רוצה לנצל אותן למשהו אישי. בחודשיים האחרונים אני בכיתי כפי שלא בכיתי מעולם – בערבים מול הטלוויזיה, באמצע הלילה, בדרך לעבודה בכנסת – על המשפחות שנטבחו באכזריות, על ילדי חבריי שנפלו, על היישובים שנהרסו, על הכאב הבלתי-נגמר של משפחות החטופים, על המדינה שלי, שהנפש שלה, הנפש שלה, נשרפה. אמרתי את זה עוד בהתחלה, מאוד קשה לי מדי יום לעשות את המעבר בין הודעות דובר צה"ל ב-6:00 לוועדת הכספים לעיסוק בענייני הכלכלה. הרי לכאורה, את מי זה מעניין הבוקר? אבל אני רוצה לומר לכם משהו: הבעיה שלנו היא לא רק חמאס. אנחנו הרבה יותר מוכשרים מהם, טובים מהם, חזקים מהם, ערכיים מהם ומבריקים מהם. הבעיה שלנו היא גם הריקבון שהתפשט כאן בשנים האחרונות בכל התחומים – הריקבון בשיח, בהתנהלות, במינויים וגם בתקציבים, במיליארדי שקלים שהופנו, ומופנים גם בימים אלה, לפח אשפה של עסקנות פוליטית בזויה ואנטי-ישראלית. זה בלתי נסבל, בלתי נסלח. בואו נעצור את זה ונשנה את זה ביחד, בואו נפסיק לשתוק כנגד זה. בואו ניאבק ביחד למען מדינה שהיא טובה יותר וצודקת יותר, כי זו המדינה שאני רוצה להבטיח ולבנות למען הבנות שלי, רומי ומיה; כי רק אם נשכיל להבריא מבפנים ולנקות את הריקבון לגמרי, נצליח להביס את אויבינו ולצאת לדרך חדשה, לדרך של ניצחונות והצלחה. בואו נתחיל כבר היום, היום ומחר. התקציב הזה הוא רע, וצריך לעצור אותו. אזרחי ישראל ראויים לתקציב טוב יותר וגם לממשלה טובה יותר. אני קורא מכאן לכל חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה להצביע נגד התקציב הזה עד שיתוקן. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת אורית פרקש.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל בלהרכין ראש ולהזכיר את שמות הנופלים בבוקר הקשה הזה – עכשיו התבשרנו על עוד שניים – בקרבות בשג'אעיה אתמול בצפון רצועת עזה: מג"ד 13, סגן אלוף תומר גרינברג; רב-סרן רועי מלדסי מעפולה, מפקד פלוגה בגדוד 13 של חטיבת גולני; רב-סרן משה אברהם בר-און, בן 23 מרעננה, מפקד פלוגה בגדוד 51 של גולני; סמל אחיה דסקל, בן 19 מחיפה, גם לוחם בגדוד 51 של גולני; סרן ליאל חיו, בן 22 משוהם; רב-סרן בן שלי, בן 26 מקדרון, מפקד ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד, 669; רב-סמל רום הכט, בן 20 מגבעתיים, לוחם ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד, גם מ-669; סמל ראשון אוריה יעקב, בן 19 מאשקלון, מגדוד 614; אלוף משנה יצחק בן בשט, מפקד חפ"ק מח"ט גולני; סמל ערן אלוני, בן 19, עוד לוחם בגדוד 51 של גולני. יהיה זכרם ברוך. במעבר חד: אנחנו נמצאים בימים חריגים, בימים רגישים, בימים שבהם מדינת ישראל היא לא אותה מדינה. ב-7 באוקטובר נפל דבר במדינת ישראל. ב-7 באוקטובר פתחו ארגוני הטרור ברצועת עזה במתקפת פתע רצחנית נגד אזרחינו, ילדינו, זקנים וטף; רצחו, פצעו, אנסו. זה אחד הימים הקשים של מדינת ישראל ושל תושבי הדרום, וכולנו בטלטלה גדולה מאז – בין עצב לגבורה לגאווה בעיצומו של מבצע חרבות ברזל, שעדיין נמשך. אדוני היושב-ראש, גם אנחנו במחנה הממלכתי הבנו שמדובר בימים לא רגילים. נכנסנו תחת האלונקה והצטרפנו לממשלה בהזדמנות הראשונה שיכולנו במטרה להתאחד מתוך שותפות גורל בימים הקשים הללו, מתוך הבנה שכולנו ביחד אגרוף אחד – אין ימין, אין שמאל. ההחלטה אצלנו התקבלה פה אחד, כי המסר היה ברור: רק ביחד ננצח. אנחנו צריכים לעשות ריסטרט לכל הכיעור והלכלוך שהיה כאן בשנה האחרונה לטובת העם הנפלא שלנו. גם ראש הממשלה הצהיר שאנחנו פותחים דף חדש, ואמר: הפילוג בתוכנו נגמר. כולנו מאוחדים, כי כשאנחנו מאוחדים, אנחנו מנצחים. שר האוצר הגדיל לעשות – יום אחרי הטבח הגדול הוא אמר: "אחדות ולכידות הן צו השעה כדי לנצח את אויבינו", אנחנו נקים ממשלת חירום לאומית, נאחד את העם. היא תרים את הרוח, תעניק גיבוי מלא לחיילי צה"ל. ועוד הצהיר, ב-15 באוקטובר, שבוע אחרי הטבח: צריך להודות ביושר, נכשלנו. סדר העדיפויות השתנה. ואלו הדברים המפורטים שלו, שחשוב לי להזכיר אותם. אומר שר האוצר שבוע אחרי הטבח: "בימים האחרונים האגף" – אגף התקציבים – "עורך מיפוי מדוקדק של כלל התקציבים שלא חיוניים לתמיכה במאמצי הלחימה, תמיכה באזרחים, ולתפקודו הרציף של המשק, על מנת להסיטם בהתאם לצרכים הדחופים של המשק. במסגרת זו נבחנים", אומר שר האוצר אז, שבוע אחרי הטבח, "כלל התקציבים שטרם שולמו וחויבו, וביניהם גם תקציבים קואליציוניים לשנים 2023–2024. חלק מהתקציבים כבר הוסטו, והיתר יוסטו בהתאם למיפוי"; "אני מבטיח לכם, אזרחי ישראל", אמר שר האוצר שלנו, "אף אזרח לא יישאר לבד; הביורוקרטיה תצומצם למינימום. כבר בשבוע שעבר, עם מעבר המשק למלחמה, הוריתי על עצירת כל התקציבים כולם וניתובם לדבר אחד בלבד: ניצחון ישראל בעורף ובחזית. אני מתכוון לפקח על כך ולטפל בכך. זו לא העת לפייק ניוז. כל אזרחי ישראל ביחד". ועכשיו, בבוקר הזה, בדיון על התקציב של שנת 2023, הכאילו-תקציב מקוצץ של שנת 2023 – בואו נדמיין רגע. חשבתי לעצמי על כל הביקורות הקשות שיש לי על התקציב הזה, עוד נגיע אליו, אבל באמת חשבתי להציג תמונה בדברים שלי: בואו נדמיין ביחד איך באמת היה אמור להיראות תקציב כזה, שבאמת אומר: נכשלנו, אנחנו משנים את סדרי העדיפויות, מה שדיבר עליו שר האוצר. אז בואו נתחיל בכלל: קודם כול היינו אמורים לשבת פה בכנסת ולעשות תקציב כולל לשנת 2023 ו-2024 ביחד, יש רק חודש מ-2023; לתפוס את הכספים המיותרים בשנה הקרובה, לעשות תוכנית כוללת ולא להיכנס לעוד פיגור בהיעדר תקציב 2024. היינו צריכים באמת לראות הסטה אגרסיבית של כספים קואליציוניים וסגירת משרדים מיותרים. היינו אמורים לראות השקעות במנועי צמיחה ושינוי בסדרי העדיפויות כדי שהציבור, החיילים, המילואימניקים, שיושבים כבר 60 יום בעזה ומקריבים את חייהם, וכל העורף, וכולנו, שנמצאים מאחור, והכלכלה תסתכל ותראה איך אנחנו באמת ביחד, עם ערבות הדדית, כדי שלא נסבול מעשור אבוד כמו שהיה אחרי מלחמת יום כיפור. אז קודם כול, תוכנית אחודה היינו צריכים לראות ל-2023. דבר שני, היינו צריכים לראות סגירת משרדים מיותרים: מורשת, שיתוף פעולה אזורי, תפוצות, מסורת וירושלים. צמצום משרדים כמו נגב וגליל, משימות לאומיות, למינימום של המינימום. אנחנו היינו צריכים לראות תוכניות עומק אמיתיות כבר עכשיו למילואימניקים ולסטודנטים, שהרוב המוחלט שלהם נמצא במילואים. מאות אלפי ישראלים נמצאים בחזית, הרבה מאוד מהם עם עסקים קטנים, עצמאים – מפגינים מסירות נפש וגדלות נפש בגופם, מסכנים את החיים שלהם. אנחנו היינו צריכים לראות כאן עוד עשייה, עוד העמקה של תוכניות הפיצוי. אני הייתי, למשל, חושבת על קרן ממשלתית בריבית מסובסדת, הרבה הרבה הרבה פחות. כן, הממשלה תכניס יד לכיס ותסבסד את הריבית לאנשים, שתיתן להם סיוע ועזרה ועוד מענקים. המפונים – היינו שוב עושים סיבוב מחודש על הדבר הזה. יש לנו כאן אירוע סוציאלי וכלכלי ממדרגה ראשונה, שמשפיע גם על הרשויות המקומיות שקולטות עשרות אלפי אנשים, וגם על המפונים עצמם. העיר אילת מ-7 באוקטובר מארחת עשרות אלפי מפונים, לא רק מהעוטף – מהצפון, מהדרום. בתי המלון בעיר נמצאים בתפוסה מלאה, אבל בפועל הנתונים מראים שמאז 7 בנובמבר ירדו הפדיונות בחנויות במרכז העיר אילת כבר ב-50%. ראש עיריית אילת התריע כבר בסוף החודש, והוא אומר: בסוף דצמבר תהיה פה, בעיר אילת, 75% אבטלה. מסלול מיוחד לעיר אילת ולערים נוספות. זה מה שהייתי עושה. דבר שלישי – חינוך. תוכנית לאומית לחינוך. אנחנו מדברים על ילדים במדינת ישראל. ולא, לא רק ילדי המפונים. הם אחרי תקופה של קורונה, בימים של מלחמה, עם טראומות, וכל הבעיות והמחלות שכבר ידועות וקיימות במערכת החינוך שלנו רק יתגברו. חינוך ברחבי הארץ – מבחני פיז"ה שלנו התפרסמו השבוע, ואנחנו במקום 35. המתווה שפורסם הוא לא מתווה מספק. גם המתווה לנוער המפונה לא מועיל. התפרסם לפני שבועיים שביישובים שקלטו תלמידים מפונים, עשרות אלפי תלמידים מתקשים לחזור למערכת החינוך, שיעור נוכחות רק של 20%, בעיות של למידה מרחוק. בחינוך, כן. שירותי רווחה – נמצא פה שר הרווחה – להגדיל את המשרד הזה בצורה דרמטית. בריאות הנפש – אנחנו מדינה בטראומה. המערך הזה, יש תוכנית, אבל ממה שאני מבינה, התקציב לא מתקדם ולא מועבר בצורה אמיתית לטווח ארוך. בואו נדבר על מנועי צמיחה. ההייטק – אני הייתי מזרימה מאות מיליוני שקלים נוספים, אם לא יותר, ונותנת המון המון כסף לכל הסטרטאפים, לכל החברות שנמצאות ב-Pre-Seed כדי לשים את הכסף שלנו, עם הבור התקציבי שנגיע אליו, שלפחות חלק מהביצים של הכסף תושמנה במקומות שיחזירו לנו תשואה. ואנחנו הרי רואים מה המצב. מכון המחקר של SNPI כתב ופרסם ממצאים שיותר מ-80% מהחברות שהשתתפו במחקר דיווחו על פגיעה במצבן. קשיי מימון בחברות הייטק – 70% מהחברות דיווחו על פגיעה ברציפות התפקודית בעקבות גיוס המילואים. תוכנית לאומית בתחומי התשתיות במדינת ישראל, אנרגיה סולרית, מים, פרויקטים אסטרטגיים, שיתוף פעולה אזורי, אקלים, ביטחון אנרגטי – כל הדברים האלה הם גם הזדמנות. הם הזדמנות גם לייצר קשר עם המדינות המתונות – ושוב, בתוכנית נורמלית, שכוללת גם את שנת 2024. אפשר לחשוב רחוק, אפשר לחשוב אמיתי. חקלאות – בהינתן הבריחה של העובדים הזרים, היינו מטפלים בזה hands on. יש, מתניעים איזה משהו, אבל שוב, זה לא בא לידי ביטוי בתקציב. מרבית החקלאות מגיעה מעוטף עזה; 75% מהירקות מגדלים בעוטף עזה. ואנחנו כבר צופים עלייה במחירי הירקות. ועכשיו בואו נדבר על הפיל שבחדר: השירות הצבאי והחלוקה בנטל בחברה בישראל. כבר מדברים על זה. בשיחות שלי עם השרים בני גנץ וגדי איזנקוט לכולם ברור, והם מדברים על זה, שהשמיכה הקיימת לא מספקת. מדברים על הארכת השירות לסדירים, מדברים על הרחבת ימי המילואים. והנושא הזה, בימים כאלה, האם זה לא הזמן להעביר מסר? להעביר את החוק שלנו, של המחנה הממלכתי, חוק השירות בצה"ל, שכולם יעשו שירות צבאי או שירות במילואים? האם זה לא הזמן לעשות את הדבר הזה בדיוק במדינת ישראל? כולנו עם לב אחד ולב נשבר. אנחנו נסתכל על המילואימניקים ונאריך להם את ימי השירות? לא מספיק העסקים שלהם קורסים? אנחנו נבוא ונאריך לסדירים? איך נסתכל למדינה, לעם שלנו, בעיניים? אז אני בתור שרת אוצר וראש ממשלה, זה מה שהייתי עושה: מנצלת את ההזדמנות הזאת ועושה את חוק השירות הישראלי; משנה את סדרי העדיפויות; עושה שירות חובה לכל אזרח ואזרח במדינת ישראל; נותנת תמריצים לאנשים מכל האוכלוסייה בישראל – כן, גם החרדים – להתגייס לצה"ל, למי שבוחר בכך. אלו הדברים שהייתי עושה. עכשיו בואו נחזור למציאות הקשה והכואבת, לצערי, במעמד הזה, בדוכן הזה, על איך נראה התקציב המופקר וחסר האחריות הזה שאנחנו הולכים להצביע עליו. אין לי מילה חוץ מבושה, אין לי מילה חוץ מתרמית. הדבר הזה באמת אוכל לי את הלב. קודם כול פיצלו, כמו נוכלים גדולים, בין שתי השנים. עושים את 2023 בנפרד ואת 2024 בנפרד. למה? אני אספר לכם למה – כדי שב-2023 יוכלו להמשיך לנפח את הכספים ולגנוב כספים קואליציוניים, כי עומק הבור לא ממש ברור. אם היינו עושים את זה ביחד, כל הציבור היה מחזיק את הראש ואומר: מה, אתם לא נורמליים; עוד מעט תבואו אלינו עם מיסים, תבואו עם גזרות, איך אתם משאירים את כל הכספים הקואליציוניים האלה ב-2023? דבר שני, כדי לדחות את העבודה הקשה – להכניס את היד לכיסים ולטפל בצורה אחראית ולהדק את החגורה כשכל חברות הדירוג מסתכלות עלינו; כי עד 2024 אלוהים גדול, והינה, ננסה להעביר בוועדת הכספים חוק שגם דוחה את תקציב 2024, את העבודה הקשה, למרץ, לאפריל, אם בכלל. בזכות הצעקות שלנו בוועדת הכספים, לפחות – אולי, אולי, בואו נחיה ונראה – אולי נראה ב-20 בפברואר תקציב. לא סגרו משרדים מיותרים; להפך, כשאנחנו מסתכלים על המשרדים למשימות לאומיות, מורשת, שיתוף פעולה אזורי, שוויון חברתי, תפוצות, מסורת וירושלים, הנגב והגליל – התקציבים שלהם עלו. זה פשוט לא ייאמן, לא ייאמן, הם עלו. המשרד למשימות לאומיות בכלל הפך לתוכנית בלשות, מככב כל ערב במהדורה, ממשרד של 133 מיליון שקלים בתקציב המקורי, אתמול גילינו בוועדת הכספים שהתקציב שלו כבר מתנפח לא רק לחצי מיליארד שקלים, כמו שהיה נכון לאתמול – נכון לאתמול בוועדת כספים אני יושבת ומגלה כזה סעיף קטן, שכתוב עליו "רזרבה לטובת הגירעון הפיסקלי". ואללה, משפט יפה, סעיף יפה. נשמע, ככה, אחראי. אני שואלת את אגף התקציבים: מה זה ה-256 מיליון רזרבה בגין גירעון פיסקלי – לא זוכרת – לשמירת הגירעון הפיסקלי? אומרים לי: תקשיבי, חברת הכנסת פרקש, אלה עוד כספים קואליציוניים, ומתוכם עוד 110 מיליון שקלים למשרד למשימות לאומיות, זה פשוט עוד לא עבר את חוות הדעת המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה. לראות ולא להאמין. ועכשיו בואו נראה לאן הולכים הכספים הקואליציוניים שהשאירו. מתוך 5.6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים, השאירו כמעט 5 מיליון, 5 מיליון השאירו. אלה הדיבורים היפים של שר האוצר וראש הממשלה שלנו. זו ההנהגה בימים כאלה. וכן, אנחנו בתוך הממשלה. אנחנו בתוך הממשלה ובני גנץ וגדי איזנקוט, מזל שהם בקבינט המלחמה, אבל זה – זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, זאת בושה וחרפה, זה ליקוי מאורות. בואו נתחיל לקרוא לאן הולכים הכספים שלנו, כספי המיסים שלנו, בימים של מלחמה, בימים של עוד 10 הרוגים, שאנחנו מתבשרים עליהם בבוקר: זהות יהודית – 146 מיליון שקלים; חטיבה להתיישבות – עוד 94 מיליון שקלים; התעצמות וכוננות ביהודה ושומרון – שאף אחד לא מצליח להבין מה זה, דרך אגב, כי הרי יש תקציבים למשרד הביטחון ויש תקציבים למשרד לביטחון פנים, וכשבאמת באמת באמת רוצים לטפל בהתעצמות, נותנים את זה למשרדים המקצועיים, שיכולים להגיד בדיוק לאן הכסף הולך; ועוד 255 מיליון שקלים להתעצמות דרך משרד הפנים גם, גם משרד הפנים צריך עוד להוסיף. חינוך – משרד החינוך, זוכרים שדיברתי אתכם על משרד החינוך, שאם הייתי שרת אוצר היינו עושים תוכנית לאומית לחינוך לילדי ישראל, שקורסים במבחני פיז"ה, ושיש בעיות נורא קשות עם ילדי המפונים? בואו נראה לאן הכסף הלך בתוספת התקציבית של 806 מיליון שקלים כספים קואליציוניים: תוכנית למניעת נשירה מהישיבות – 27 מיליון ש"ח; 155 מיליון ש"ח למוסדות הפטור החרדיים; לגרעינים התורניים – 10 מיליון ש"ח; לתוכנית למניעת התבוללות – 15 מיליון ש"ח; למינהל החינוך הדתי – 55 מיליון ש"ח; לתרבות יהודית – 157.5 מיליון ש"ח; למוסדות תורניים – 21 מיליון ש"ח; למענק ירושלים לחינוך – 63 מיליון ש"ח; לחינוך עצמאי חרדי – עוד 52 מיליון ש"ח. המשרד להתיישבות גם מעביר ותורם את חלקו, כי שם יש כל כך הרבה כסף שהוא כבר יוצא לה מהאוזניים, אורית סטרוק – 67.4 מיליון ש"ח להעמקת התרבות התורנית. להמשיך? להמשיך? זאת ערבות הדדית? זאת ערבות הדדית? משרד ראש הממשלה מצא את הזמן להגדיל בחזרה את התקציב למורשת גנדי. יש לו תקציב של 4 מיליארד שקלים, למשרד ראש הממשלה. המשרד לשירותי דת לא רק שלא קטן, אלא הוסיף כספים קואליציוניים ב-100 מיליון שקלים למועצות דתיות ועוד. ומה? בואו נדבר על הפיל שבחדר, על הגדלת תקציבי האברכים לישיבות ב-700 מיליון שקלים, שבהיעדר תקציב ל-2024 – כי לא אצה להם הדרך, כמו שהסברתי – משתרשר בטייס אוטומטי בערך ל-2 מיליארד שקלים בשנה הבאה. מילא, אל תשנו את הסטטוס קוו בימים של מלחמה, אל תעשו את הדברים האלה, אבל לעשות להפך? לתת עוד כסף כדי שעוד אנשים לא ישרתו בצבא גם אם הם רוצים? אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, הימים האלה הם ימים קשים מאוד, אבל התקציב הזה באמת לא מבטא את ההבנה של הימים הללו. ובואו נדבר על המשרדים החשובים שבהם קיצצו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הזמן עבר, גברתי, נא לסיים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אני מסיימת. במשרד החקלאות קיצצו, קיצצו מאות מיליונים שקלים; במשרד הבריאות, בסעיפי הבריאות – קיצצו; ברשות החדשנות בהייטק – קיצצו; בחקלאות קיצצו 18% מהמשרד ו-33% מהתמיכות בחקלאות. ואני אסיים בסיפור. כשאני יצאתי אתמול מוועדת הכספים מעוד דיון של מפח נפש, הגיעה אליי אימא בשם דורית שיש לה ילד שלוחם בעורב בשג'אעיה, ואמרה לי: אני נמצאת פה בכנסת כי החיילים של היחידה של הבן שלי צריכים 300 חולצות תרמיות, אדוני היושב-ראש. אולי מכל הכסף הזה אפשר למצוא 300 חולצות תרמיות לחיילים שנלחמים ביחד עם הבן של דורית בשג'אעיה? תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת חמד עמאר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד שר הרווחה, יום קשה, יום קשה לכולנו כאן בכנסת, יום קשה לעם ישראל ולכל אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה להשתתף בצערן של המשפחות שאיבדו את יקיריהן ולאחל החלמה מהירה לכל הפצועים, ומהר מאוד אני רוצה לראות את כל החטופים כאן אצלנו. זאת משימה של כולנו, של כל מדינת ישראל. היום שוב שמעתי, פרסמו את השיחה שהייתה בין מג"ד שריון 53 סלמן ומג"ד 13 של גולני תומר. אומר לו תומר: חילצתי אותך, ואתה בא עכשיו לעזור לי. שניהם אינם, יהי זכרם ברוך. שניהם חתרו למגע, שניהם נלחמו בגבורה, שניהם מסרו את חייהם למען ביטחוננו כולנו. כמה קשה לעבור מהדברים שמדינת ישראל נמצאת בהם, המלחמה הקשה הזאת, לתקציב המעוות הזה. זה מאוד קשה לי, אבל אין לי ברירה. אבל לפני שאני עובר לתקציב, אני חייב להגיד – כי אני שומע הרבה בזמן האחרון: למה אתם, ישראל ביתנו, לא נכנסים לממשלה? למה אביגדור ליברמן לא תורם מניסיונו לממשלה? מהיום הראשון של המלחמה אמרנו, ואמרנו בצורה ברורה, בקולו של איווט: אני מוכן להיות מתחת לאלונקה. אני מוכן לתרום את ניסיוני – כשר הביטחון לשעבר, כיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון לשעבר, כשר אוצר לשעבר – למען המלחמה הזאת, אבל אני רוצה להיות בקבינט המלחמה. תזמינו אותי לקבינט המלחמה, אני אתייצב מייד. אנחנו לא רוצים תפקידים, לא רוצים תפקידי שרים, לא כספים קואליציוניים, כלום. אנחנו רוצים דבר אחד: כשאנחנו נכנסים לממשלה, לבוא ולתרום למען הניצחון של כולנו. אבל עד עכשיו לא הגיעה ההזמנה, עד עכשיו ראש הממשלה לא הזמין את אביגדור ליברמן לממשלה ואת ישראל ביתנו לממשלה. ואני אומר שוב, אנחנו רוצים להיות מתחת לאלונקה, אנחנו רוצים לתרום לניצחון שלנו; שראש הממשלה יתעורר, יזמין אותנו ויראה אותנו באותה דקה מתייצבים כחיילים בתוך הממשלה, בתוך הקואליציה. אבל יום אחד אחרי המלחמה לא נישאר בקואליציה. וזה דבר שמאוד חשוב שכולם ידעו. התקציב הזה, אדוני היושב-ראש, ואתה נכחת בהרבה ישיבות שהתקיימו על התקציב הזה – בשעת מלחמה ובאי-ידיעה איך תתפתח המלחמה בדרום ועד איפה נגיע ואיך יתפתח המצב בצפון, כי אנחנו במלחמה גם בצפון. בונים תקציב שיביא צמיחה. בונים תקציב לא לשבועיים, כאשר יש תקציב 2024 בפתח, שאנחנו חייבים גם להביא אותו מחדש – הולכים ובונים תקציב 2023 ו-2024 ביחד, עם צמיחה, עם השקעות בהייטק, השקעות בבנייה, השקעות שיביאו לצמיחה. לא מתרכזים בתקציב של 2023 ובאיך לחלק את הכספים הקואליציוניים. האם מישהו יכול להבין את הממשלה ואת מר כלכלה ביבי נתניהו, איך הוא מביא תקציב לשבועיים, כאשר יש לו את 2024 בפתח והוא נמצא במלחמה? איזה מר כלכלה זה? ואני מדבר לכיסא ריק עכשיו, כי באמת הוא לא מביא שום דבר לנושא הכלכלי עכשיו. היינו צריכים ללכת על תקציב של 2023–2024, ודבר ראשון שהיינו צריכים לעשות – לדבר את האמת; אני שמעתי את שר האוצר ושמעתי את ראש הממשלה, שמקצצים 70% מהכספים הקואליציוניים, ושמעתי את נציגי משרד האוצר ואת הנתונים שנתנו לנו ממשרד האוצר, שמדברים על קיצוץ של פחות מ-15% מהתקציבים הקואליציוניים. כספים קואליציוניים – ואתה יודע את זה – זה 6 מיליארד שקל לשנת 2023, ו-8 מיליארד שקל לשנת 2024. ב-2023 קוצצו 940 מיליון שקל, מתוך ה-6. כל ילד קטן יעשה חישוב. שר האוצר, אם היית עושה חישוב קטן היית יודע שזה פחות מ- 15% ולא 70%. אני עוד שומע את שר האוצר אתמול – אתמול או שלשום, שאני אהיה מדויק, אני לא זוכר – והוא אמר שכל הכסף שנמצא במשרד ההתיישבות יהיה לצורכי ביטחון של יו"ש. ואתמול בוועדה אנחנו יושבים ושומעים מנציגי משרד האוצר לאן הולך הכסף במשרד ההתיישבות. שתדעו, משרד ההתיישבות, התקציב שלו בתחילת השנה היה 133 מיליון שקל. אישרו אתמול בוועדת הכספים – "אישרו", כי אני הצבעתי נגד – 543 מיליון שקל, ועוד איזה סעיף מוחבא שם של רזרבות בעוד 110 מיליון שקל למשרד ההתיישבות. ביחד נגיע למעל ל-650 מיליון שקל למשרד ההתיישבות. אמרתי, צורכי ביטחון של יו"ש, בואו נשמע – שקל אחד לא הולך לצורכי ביטחון של יו"ש. אפילו להפך, רוצים עוד 75 מיליון שקל להעביר למשרד הפנים, ורצו להביא לנו את זה אתמול מעל הראש של כולם, לצורכי הביטחון של יו"ש. כולנו רוצים את הביטחון של יו"ש, של אזרחי יו"ש. אין אחד שלא רוצה את הביטחון שלהם. ואני אומר לכם, אני הייתי מצביע בעד, אבל לא בעד השחיתות ששר האוצר רוצה להביא. אז תתארו לעצמכם, משרד שהתקציב שלו היה 133 מיליון שקל – התקציב שלו עכשיו מעל 650 מיליון שקל. מה יעשו עם כל הכסף הזה? לאיזה עמותות ילך הכסף הזה? למה מיועד הכסף הזה? ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אם אני אתחיל לספור את המשרדים המיותרים שיושבים במשרד ראש הממשלה, אני לא אצליח לזכור את השמות שלהם אפילו, כמה שאני אפעיל את הזיכרון שלי. כל כך הרבה משרדים עם כל כך הרבה כספים קואליציוניים, עם כל כך הרבה חלוקה של כספים קואליציוניים, עם כל כך הרבה משרדים מיותרים שאין להם צורך, רק בשביל למלא ולהכניס שם עוד כספים קואליציוניים לטובת אוכלוסייה מסוימת, קבוצה מסוימת, סקטוריאלית, לא לטובת כלל מדינת ישראל. ואז אני אשמע אחד מהקואליציה שיגיד לי: תשמע, גם כשאתה היית שר במשרד האוצר היו כספים קואליציוניים. אז אני אעדכן אתכם, הכספים הקואליציוניים שהיו בממשלה הקודמת היו 700 מיליון שקל, והלכו לתנועות נוער, לחיזוק הפריפריה, לארגוני נוער, לצרכים שיכולים לעזור לכלל אוכלוסיית ישראל – לא כספים סקטוריאליים. ואמרתי גם אתמול: שנים רבות אני יושב בבית הזה, מעולם שר אוצר לא תקע תקציב; שר האוצר עבד יום ולילה שהתקציב שלו יעבור. שר האוצר הנוכחי מיום רביעי שעבר תוקע את התקציב, עד אתמול, כי הוא רצה לקחת כספים ולהעביר כספים לסקטורים מסוימים, ומי שהתנגד לו זה היועץ המשפטי. אבל בסופו של דבר, מה שהוא רצה להעביר הוא הביא לוועדת הכספים, והעברנו את הכספים הקואליציוניים. אז אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, קודם כול, את כל הכספים הקואליציוניים היינו צריכים לזרוק לפח בשעת מלחמה זו, גם של 2023 וגם של 2024, שמדובר שם על קרוב ל-14 מיליארד שקל; לזרוק לפח את כל המשרדים המיותרים שיושבים בהם היום שרים ולא עושים כלום. אפילו, שרים שאני דיברתי איתם לא ידעו מה התקציב שלהם ואיזה תקציב יש להם. כל משרדי השרים המיותרים הנוספים – כי יש לנו בממשלה היום, אני לא יודע, חיפשתי ולא הצלחתי לדעת, או 38 או 37 או 39; אבל הצלחתי להגיע לכך שיש לנו חמישה סגני שרים – גם אותם צריך לצמצם ולקצץ, זה הדבר הראשון שצריך לעשות. כספים קואליציוניים, משרדים מיותרים ושרים מיותרים. דבר שלישי, היה צריך לבנות תקציב של 2023–2024 עם סעיפי צמיחה למען כלל אזרחי מדינת ישראל, שאנחנו נצא מהמלחמה הזאת ונגיע לצמיחה במשק, כי קשה מאוד היום בכלכלה ובכלכלת ישראל. כולם יודעים כאן שהריבית היא 4.75% והגירעון שאושר הוא 3.7% ויכול להגיע ל-4%. כשאתה מחבר ריבית עם גירעון זה אינפלציה, זה יוקר מחיה. את זה כל אזרח ואזרח ישלם, כל צעיר וצעירה ישלמו, הכול יעלה. לכן, אין מצב כזה להכין תקציב ל-2023 בלבד, ואין מצב כזה להכין תקציב של 2024 לבד, ואין מצב להשאיר את הכספים הקואליציוניים והמשרדים המיותרים שנמצאים היום במדינת ישראל. אני אומר לכם, אם היו באים, אומרים לי – ושר הרווחה יושב איתנו כאן, לא שומע אותי, אבל חשוב שתשמע אותי, שר הרווחה; שר הרווחה, חשוב שתשמע: כל שקל שהיו צריכים להוסיף בתקציב, היה צריך להוסיף למשרד הרווחה, לא למשרדים המיותרים האלה. אני אומר לך, אני מכיר אותך שנים רבות, היית צריך להילחם שהמשרד שלך יהיה משרד ענק, כי כל המפונים היום, כל היישובים שנפגעו, צריכים כל שקל. בשיקום שלנו – גם נפשי, גם כלכלי – למשרד הרווחה יש תפקיד מאוד חשוב, ואני סומך עליך שאתה יכול לעשות את זה. היית צריך להילחם ולקחת את כל התקציב המיותר הזה למשרד שלך, ואני מקווה שתעשה את זה בתקציב 2024, כי אנחנו צריכים לשקם את האוכלוסייה שלנו. זה הזמן של כולנו, זו השעה שבה כולנו צריכים להתאחד ביחד ולעבוד ביחד למען מטרת-על. אני רוצה להגיד לכם, לא רציתי לדבר על חוק הלאום, כי אמרתי, אנחנו בשעת מלחמה ובמלחמה מתאחדים ביחד, ואני יודע ומכיר אנשים מאוד קרובים אליי במלחמה, אבל חוק הלאום פוגע בכולם. חוק הלאום, צריך או לבטל אותו או לתקן אותו, וחייבים לעשות את זה. אני אומר לכם, חברי הקואליציה, שמעתי אתכם אחרי שביקרתם ביישובים הדרוזיים, כולכם דיברתם וריגשתם אותי כי דיברתם מתוככם, אבל הבעיה שלי איתכם היא שאתם שוכחים מהר את מה שאמרתם, ושוכחים שאותם חיילים שנלחמים עכשיו, חוק הלאום פוגע בהם, ואנחנו חייבים לתקן את זה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, אדוני, ואני מקווה שיהיו לנו בשורות בקרוב בנושא הזה וגם בנושא של קמיניץ. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לפתוח בלשלוח תנחומים למשפחות הנופלים הלילה: סא"ל תומר גרינברג, זיכרונו לברכה, בן 35, מג"ד 13 בחטיבת גולני; רס"ן רועי מלדסי, זיכרונו לברכה, בן 23, מפקד פלוגה בגדוד 13 של חטיבת גולני; רס"ן משה אברהם בר-און, זיכרונו לברכה, בן 23, מפקד פלוגה בגדוד 51 של חטיבת גולני; סמל אחיה דסקל, זיכרונו לברכה, בן 19, לוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני; סרן ליאל חיו, זיכרונו לברכה, בן 22, מפקד מחלקה בגדוד 51; רס"ן בן שלי, זכרו לברכה, בן 26, מפקד פלוגת לוחמים ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד 669; רב-סמל רום הכט, זכרו לברכה, בן 20, לוחם ב-669; סמל ראשון אוריה יעקב, זכרו לברכה, בן 19, לוחם בגדוד 614 של בית הספר להנדסה קרבית; אל"מ יצחק בן בשט, זיכרונו לברכה, בן 44, מפקד חפ"ק מח"ט גולני; סמל ערן אלוני, זכרו לברכה, בן 19, לוחם בגדוד 51 בגולני. יהי זכרם ברוך. אני שולחת רפואה שלמה בגוף ובנפש לפצועים ומייחלת לשובם של כל אהובינו החטופים. חברי הממשלה, לא צריך להיות פרופסור לכלכלה כדי לראות עד כמה התקציב המיוחד שאנחנו מתבקשים לאשר כעת מהווה יריקה בפרצופם של הנושאים והנושאות בנטל – החיילות והחיילים, המפונים, בעלי העסקים, תושבות ותושבי קו העימות. לא צריך ללמוד ב-MIT כדי לדעת שרווחת החיילים קודמת למשרד מורשת, שרווחת המפונים קודמת לכסף לשימון הקואליציה, אבל בסוף זה לא רק הביזה; זה להגדיל את תקציבי המשרדים המיותרים בסכומים שמסתכמים במיליארדים ללא בקרה לכספים סיבוביים, הבוז שלכם לציבור שאתם חושבים שהוא מטומטם ולא מבין שאין סיבה לתת למשרד להתיישבות או פרויקטים לאומיים או מודיעין או השד יודע איזה עוד משרד המצאתם – מיליונים שנניח שמשרד הביטחון יכול לנצל ביהודה ושומרון טוב יותר, מיליונים לכאילו משכורות למורים שאיש לא יודע שהם קיימים בכלל, כי אין כל בקרה בעמותות הפרטיות שאליהן תעבירו את כל הכסף הזה; זה האפודים לחיילים, שעמותות פרטיות והורים מממנים במקום המדינה; זה הציוד למפונים שנתרם מחו"ל במקום מתקציב המדינה, כי אחרי שהבאתם לטבח הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, חשוב לכם גם להוסיף חטא על טבח, ואת כספי הציבור התורם והנושא בנטל, משלמי מס ההכנסה ומשרתי המילואים – את הכסף שלהם אתם מעבירים למשרדים המיותרים במקום לסגור אותם, לתת את הכסף הזה למשל לאחות שכולה שצריכה לגדל את הילדים של אחותה שנרצחה במשמרת שלכם בגלל הקונספציה שלכם. אז היה לכם חשוב יותר להעביר מזוודות כסף לחמאס, ועכשיו חשובות לכם יותר מזוודות כסף למקורבים. יש לי חדשות בשבילכם: מזוודות החמאס לא קנו לנו כסף, ומזוודות הכסף למקורבים לא יקנו לכם שלטון. העם הזה מימן את המלחמה מתחילתה – הסתדר נהדר, מאוחד, נלחם, מתנדב – ואז אתם התערבתם. ומה עשיתם? לא חלילה תרמתם או עזרתם – לא, לא, לא – גנבתם מהציבור תוך כדי קרבות ולחימה. לא גנבתם רק מהשמאלנים הבוגדים, מר דודי אמסלם, או האשכנזים המרגלים או הקיבוצניקים המשת"פים, כמו שמכונת הרעל שלכם קראה להם גם כשהם נרצחו ונחטפו ונטבחו – אלא גם גנבתם ואתם גונבים גם כעת קודם כול מהציבור שהצביע לכם, אלו שהבטחתם להם ביטחון. ועכשיו מה? מה נראה לך, אדוני ראש הממשלה, מר נתניהו, שאתה תנבח על הציבור "אוסלו ומדינה פלסטינית" והציבור ישכח 1,300 נרצחים ונופלים? שנשכח לך את נאום בר-אילן, מר נתניהו, או שנשכח לך את נאום וואי? אחרי שאתה התחייבת בעצם לממש את הסכם אוסלו; אתה, מר נתניהו, ויתרת על חברון; אתה, מר נתניהו, חיבקת את ערפאת; אתה, מר נתניהו, קראת לו שותף וחבר, והתרגשת עד עמקי נשמתך כשהוא איחל לך מזל טוב ליום הולדתך. את המחליף של ערפאת, אגב, אתה הזמנת אליך הביתה לביקור ולארוחת ערב. ואללה, המשותפת לא פועלת כמוך. אתה, אדוני ראש הממשלה, באמת חושב שמישהו ישכח לך את זה וייתן לך לפזר מסך עשן בזוי שכזה, כדי שלא יראו איך אתה שודד את הנושאים בנטל והנפגעים מהטבח? מי האמין, ביבי, שאחרי שהפכת להיות סייען חמאס ומימנת אותו, אתה עושה בשבילו כעת את העבודה ופוגע הלכה למעשה באלו שנלחמים נגדו? כך תיזכר לדיראון עולם, בנימין בן בנציון וצילה נתניהו, סייען החמאס ומחריב ישראל המודרנית, מחבק רבי-מרצחים. אבל זה מי שאתה. אתה צבוע ולא רק – אלא בדרך חייך. אתה באמת חושב באיזשהו תסריט שאחרי שהבאת עלינו שואה, מישהו בליכוד או בעם ישראל יאפשר לך להגיע לתקומה? אני קוראת לכם, חברי סיעת הליכוד, כל מי שמצביע בעד תקציב הגזל מהנושאים בנטל, מסייע לקרע בעם; כל מי שלוקח מהמילואימניקים ומעביר ללא בקרה למשתמטים, הוא סייען חמאס ובושה למחנה הלאומי; כל מי שלוקח מהאימהות המפונות שאין להן איך להאכיל את ילדיהן ומעביר לעמותות עלומות במשרדים מיותרים; כל מי שמדבר אחדות, אבל עובד רק עבור אחדות הקואליציה ונגד הציבור. מי היה מאמין שהשקעת כל המשאבים של ישראל היא לא במלחמה, במשק ובנושאים בנטל, אלא בקומבינות הקואליציוניות שלכם, חברי ממשלת המחדל. אין מספיק דרכונים דיפלומטיים שתוכלו לחלק כדי לקנות את דרככם החוצה מפנתיאון הבושה הלאומי. הבוחרים שלכם מתביישים בכם, בזים לכם, כי אתם סייעני אויב. פגיעה במשרתים בשעת מלחמה היא סיוע לאויב; מניעת מקסימום תקציבים ואי-שינוי סדרי עדיפויות הם סיוע לאויב; השקר, הקומבינה, ההסתרה והעטיפה של כל זה במילים פטריוטיות – הם סיוע לאויב. ומה תגידו שלפני ההצבעה קנו גם אתכם, שרי הליכוד? בכמה לירות קנו אתכם, דיכטר, ברקת, בכמה? תקציב בלי הוד ובלי הדר; תקציב שבעצם יקים קיר ברזל בין אלה הבוזזים לבין אלה שנשבעו לשרת. איפה הבושה? איפה הערכים? איפה האמונה? לא האמונה במשיח השקר שמחבק פושעים רבי-מרצחים, אלא אמונה בנצח ישראל, בעם ישראל, במדינת ישראל, בצבא ההגנה לישראל, במשטרת ישראל, במערכת אכיפת החוק של ישראל – ואני מעיזה לומר – גם בכנסת ישראל. ממשלת המחדל, ככל שזה תלוי בי, אנחנו נתראה אחרי המלחמה לא רק בוועדת חקירה ממלכתית, אלא בטריבונל שישפוט אתכם על סיוע לאויב בשעת מלחמה. כי היחידים שישמחו שתקציב כזה יעבור הם החמאס והאיראנים, שמבינים שבגלל סדר העדיפויות המעוות שלכם, החובבני שלכם, הקומבינטורי שלכם, תאוות הבצע ושימור השלטון שלכם – הבאתם אותנו, את המדינה האהובה שלנו, את העם המדהים שלנו, אל הטבח והגיהינום הגדולים ביותר בתולדות מדינת ישראל. ובמקום להרכין ראש, במקום לבקש סליחה, במקום לעשות את מה שנכון, אתם מתגלים בשיא אפסיותכם וגונבים ובוזזים את העם שלכם, את הלוחמים שלכם. היום שבו התפשרנו על מנהיגים נגמר. אתם לא ראויים לעם הזה. מצד שני העם הזה מסתדר לבד יפה מאוד כבר חודשיים: מממן את עצמו לבד, מגן על עצמו לבד – לא צריך אתכם. אבל אם אתם לא עוזרים, ואללה, לפחות אל תפריעו. ומכם, עם מדהים שלי, אני מבקשת סליחה. סליחה שבעת הזאת נכפה עלינו לדבר גם על פוליטיקה. ההתלבטות כחברת כנסת היא קשה מאוד. כואב, לא מתחשק – אבל אין ברירה. אז אני מבקשת מכם סליחה, כי לא מגיעים לכם הריבים האלה, לא מגיע לכם שנדבר פוליטיקה. כל כך מגיע לכם יותר. סליחה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש לפתוח במילות הערכה ויראה למשפחות החטופים שהגיעו בימים האחרונים לכנסת והרימו קול זעקה ותחינה למען שחרור יקיריהן המוחזקים בשבי החמאס הנורא. המשפחות חיות ומרגישות יום-יום, שעה-שעה, את מחיר הדמים האיום של המשך הקטל והמלחמה, ודורשות לעצור את האש ולחזור לשולחן המשא ומתן. כשחבריי ואני מפגינים למען הפסקת האש ולמען השלום, אנו עושים זאת במחשבה ובדאגה עמוקה לחטופים שנותרו מאחור בשבי מתוך ידיעה שרק במשא ומתן ניתן להצילם ולהשיבם לביתם, בעוד המלחמה רק מסכנת אותם ומביאה עוד שכול וכאב, כמו שראינו שוב גם היום. כפי שאמר שחר מור, שדיבר מדם ליבו בוועדת הכספים: עסקת השבויים נתנה לנו קצת תקווה, והחזירה לנו שלושה בני משפחה הביתה. אבל נותרו גם שבויים בעזה. החזרה למסלול המלחמתי מאוד קשה, וכשהצבא אומר לנו שהדרך להחזרת השבויים היא מנוף לחץ קרקעי, אני לא מאמין לו. יש לנו חובה מוסרית אחת – השבת השבויים. כך אמר שחר מור, שבני משפחתו חטופים. אלא שזעקתו וזעקת המשפחות נפלה על אוזניים ערלות בעיקר של ראש הממשלה ושר הביטחון, שהחליטו להגביר את עוצמת האש, ולמעשה לסגור כל ערוץ ודלת להידברות. הם מקריבים את החטופים, הם מקריבים אלפים שיהפכו פצועים, הלומי קרב ונכי מלחמה; הם מקריבים מיליוני בני אדם, ילדים ומבוגרים, ישראלים ופלסטינים, במלחמה של נקמת דם פרימיטיבית שכל מטרתה היא הצלת הכיסא שעליו הם יושבים. וכך גם התקציב – הוא לא נועד להביא מזור לניצולים, למפונים, לנצרכים ולכל מי שעולמו קרס עליו בחודשיים האחרונים, אלא להעניק חמצן לקואליציה מושחתת ונפשעת. במאמרו על התפרקותה של מדינת הרווחה כתב ב-2008 פרופ' אליעזר שביד את הדברים הבאים: "מול הצורך לשקם את מצבם של יחידים, משפחות וקהילות שנפגעו מהמלחמה" – הוא מתכוון פה ל-1948 – "הורגש הצורך הדחוף לנקוט עוד כמה אמצעי סעד נוסף למרכיבי הרווחה המקובלים: עבודה, שכר צודק ושירותי חינוך, בריאות ורווחה חינם; ואלו הם: שיכון לחסרי בית, סבסוד מצרכים חיוניים, השקעה בתברואה ובמוסדות חסות, קצבאות לנכים וכדומה. כל אלה נחשבו כפירעון חוב המדינה לאזרחיה שנפגעו במלחמה", כתב שביד. כך צריך היה התקציב לעשות גם היום – לתת את המענה הראוי שלו זקוקים כלל אזרחי ישראל, בראש ובראשונה נפגעי השחיטה בדרום וכלל אלה שפונו מבתיהם. בל נשכח שהתקציב איננו עניין של סכומים גרידא, אלא בעיקר עניין של שוויון מהותי, אזרחי, פוליטי, חברתי ולאומי. חלוקת המשאבים בתקציב מבטאת את יחס המדינה ליושביה, או כפי שכתב שביד, "את מידת נכונותה לפרוע את חובה לאזרחיה". התקציב שלפנינו הוא כולו ביטוי להפקרת הציבור בידי מדינתו ובגידתה בחובתה כלפיו. הפילוסוף אריסטו הגדיר עוד במאה הרביעית לפני הספירה מושג בסיסי של צדק שאותו אמורה המדינה לממש – ש"יסוד הצדק", כתב, בחלוקות, "אינו אלא התאמת חלקו של המקבל לזכות – – – שמצויה בידו". כך כתב אריסטו. זהו מושג הצדק החלוקתי שהפך למרכיב עיקרי, אם לא בלעדי, של הצדק החברתי. צדק חברתי משמעו חלוקת משאבי החברה בידי המדינה על שלל זרועותיה באופן ראוי, כלומר שכל אחד יקבל את אשר לו הוא זכאי. חוק התקציב וחלוקת כספי הקופה הציבורית, אסור שיהפכו למסחר שבו כל דאלים גבר, אלא הם חייבים להיות מונחים על ידי עקרונות של צדק, גם ביחס למה שמכונה מושא הצדק – אלו המשאבים והטובין החברתיים שמחלקים, וגם ביחס לבסיס הצדק – למי הזכות, למה ומדוע, קרי: על פי מה נקבעת החלוקה, מהם הקריטריונים לקבלת משאבים וטובין. כשהחלוקה אינה הוגנת, כשאנשים מופקרים לגורלם, כשבתי הספר באשקלון ובכפרים הבלתי-מוכרים בנגב עדיין לא ממוגנים, כשמרכזי החוסן בהתנחלויות זוכות לתוספת על חשבון המרכזים בגליל ובדרום, כשדיירי הדיור הציבורי מחויבים לשלם שכירות על הדירות כי האוצר לא מעביר כסף למשרד השיכון בזמן שמשרדים מומצאים, כמו מודיעין, משימות לאומיות ומורשת, זוכים למאות מיליונים, כשמשרד ראש הממשלה מקבל ביום האחרון תוספת של 40 מיליון ש"ח להסברה ומקים לעצמו אולפן טלוויזיה פרטי לפרופגנדה במטה ראש הממשלה בעלות של לפחות 200,000 ש"ח לחודש – אין צדק ואין חלוקה צודקת. יש רק שוד וביזה של הקופה הציבורית. 5 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים, זהו בסיס החלוקה של התקציב; הקרבה הפוליטית למרכיבי הממשלה והכוח של כל אחד מהשרים, זה הקריטריון הבלעדי. תוספת בלתי נתפסת של 410 מיליון ש"ח למשרד ההתנחלות של אורית סטרוק, שתקציבו מגיע לחצי מיליארד שקל. 101 מיליון למשרד המורשת בשביל להבטיח את תמיכת הכהניסטים בראשות הגזען חובב האטום. 43 מיליון נוספים למשרד ירושלים, 90 מיליון לזהות יהודית של סטרוק, ועוד 368 מיליונים לזהות היהודית של אבי מעוז ותרבות יהודית במשרד החינוך. כל אחת מהזהויות היהודיות הללו, הסיקריות והחשוכות ביותר שבנמצא, זכתה להקצאה תקציבית עצמאית, כשבמקביל תקציב החטיבה להתיישבות יעמוד על 399 מיליון שקלים, ועוד כסף יוזרם למאחזי הטרור הכהנאיים בשטחים הפלסטיניים הכבושים, שאינם חוקיים אפילו לפי חוקי ישראל המפלים. מי שהסתכל על דיוני ועדת הכספים ראה בדיוק מה סדר העדיפויות של הממשלה הזאת, אילו אזרחים שווים יותר ואילו פחות. וכך, בהתחלה העבירו גדודים מהעוטף לגדה. אחר כך את הנשק של כיתות הכוננות לקחו מהקיבוצים ונתנו למתנחבלים. ועכשיו את הכסף שותים מהציבור בתוך מדינת ישראל ומעבירים לעבריינים שחיים מחוץ לשטח הריבוני. בפלילים קוראים לזה הלבנת הון, בפוליטיקה קוראים לזה הציונות הדתית. למרכז מורשת הטרנספריסט העבריין זאבי, שממוקם אף הוא בהתנחלות – 15 מיליון ש"ח. מרכז מורשת גוש קטיף יזכה לעוד 4 מיליון ש"ח. ועבור הנחלת מורשת דרוקמן, תומך הטרור היהודי הרצחני ואליל העליונות היהודית הגזענית, 4 מיליון. איפה שיש מרוויחים יש גם מי שמפסידים. קיצוץ של 3.4 מיליון ש"ח מהרשות למלחמה בעוני. קיצוץ של 15 מיליון ש"ח מתקציב למען בעלי מוגבלויות. 2 מיליארד ו-550 מיליון מתוך תוכנית החומש לצמצום פערים בחברה הערבית נשדדו בידי הממשלה. 80% מאוכלוסיית הגליל ו-20% מאוכלוסיית הנגב הם ערבים, אבל 66 מיליון שקלים שמקצה משרד הנגב והגליל לפרויקטים מחוללי צמיחה כלכלית ברשויות שבפריפריה החברתית, מוזרמים כולם לרשויות יהודיות; אפס שקל לרשויות ערביות, למרות שמצבן גרוע במיוחד ושיעור האבטלה בחברה הערבית כפול מאחוז האבטלה בחברה היהודית מאז המלחמה. כך זה כשהשר האחראי הוא כהניסט שרוצה מדינה ליהודים בלבד. עוד קיצוץ נעשה בתמיכה בארגוני מתנדבים, אלו שבמשך חודשיים מחזיקים את העקורים ושאר נפגעי הטבח מעל המים. באשר למינהלת החטופים, זו טרם הוקמה, חודשיים מאז הטבח וחודש מאז החלטת הממשלה על הקמתה, ותקציבה, התיאורטי לעת עתה, עומד על 15 מיליון ש"ח בלבד. יש אלטרנטיבה – חלוקה צודקת והוגנת של המשאבים בחברה, כפי שכתב מרקס בחיבורו "ביקורת תוכנית גותהא": מכל אחד כפי יכולתו, לכל אחד על פי צרכיו. נכון שכוונתו הייתה לחברה הסוציאליסטית המתוקנת, אבל מה שעדיין תופס גם בחברה המקולקלת שלנו הוא ראיית הצורך של האדם, של כל אדם, כבסיס הצדק, כקריטריון לחלוקת המשאבים הראויה ודרך להשגת שוויון אמיתי. הכלכלן זוכה פרס נובל אמרטיה סן כתב כי צדק מחייב שכל אדם ייהנה מאפשרות לממש את אנושיותו, לחקור ולהתפתח כראות עיניו, ומכאן הכרחי שתהיה לו גישה למשאבים ולהזדמנויות. ההקצאה הצודקת של אלו על ידי המערכת הציבורית היא בסיס מאבקנו לשוויון – בין יהודים לערבים, בין מזרחים לאשכנזים, בין נשים לגברים, וכן הלאה. הכספים הקואליציוניים מושחתים לא רק בשל פגיעתם בשוויון בין חברי מרכז הליכוד ופורעי סמוטריץ' ובן גביר לשאר הציבור הרחב, אלא גם משום שהם מייבשים את המערכות הציבוריות ומחליפים אותן במערכות המבוססות על חסדי השלטון ובעלי ההון. במקום מאבק למען מימוש הזכויות האלמנטריות והאנושיות המשותפות לכול, שאותן המדינה מחויבת לספק, האתנן הפוליטי של הכספים הקואליציוניים – מה שכיניתי בשם "אתנניהו" – יוצר מאבק של התושבים אלו באלו על קרבתם לצלחת, נדבך נוסף בפירוק החברה לגורמיה ותקיעת טריז של עוינות ושנאה בין מרכיביה. אבל איך אפשר לדבר על הזדמנויות שוות בחברה כשאחד הכלים הבסיסיים לנגישות להזדמנויות, מערכת החינוך הממלכתית, הפכה תחת נתניהו וקיש קיש קריא לסמרטוט וסחבה מעופשת? ההשקעה בחינוך איכותי ונגיש לכול היא תנאי להצלחת האזרחים והצלחת החברה כולה. מדיניותה הניאו-ליברלית של ממשלת הזוועות מחריבה גם את חינוך ילדינו ומפקירה את דור העתיד, ובכך למעשה את כולנו. כבר היום ישנו מתאם חזק מאוד בין המעמד הסוציו-אקונומי לבין יכולת והישגים לימודיים. מבחני פיז"ה האחרונים חשפו ש-40% מתלמידי ישראל לומדים ברמה של עולם שלישי, והפערים הולכים וגדלים בין העשירונים העליונים והתחתונים. בארבע השנים האחרונות, שבהן מינה נתניהו חמישה שרי חינוך שונים, נמצא כי הפערים בין תלמידים מהעשירון העליון לתחתון הלכו והתרחבו. ההישגים של תלמידים ממעמד חברתי כלכלי גבוה עלו ב-8 נקודות במתמטיקה, בעוד אלה שבמעמד נמוך ירדו ב-12 נקודות. במדעים נרשמה עלייה של 11 נקודות בקרב החזקים, לעומת החלשים שנותרו במקום. יש גם מתאם לאומי מובהק. בתי הספר המוחלשים ביותר הם של החברה הערבית. וכך, במקום שנעצים ונתקצב דווקא את המוחלשים כדי לצמצם את הפערים, תקצה המדינה תקציבים וסמכויות מרחיקות לכת דווקא לבתי ספר של העשירים. עם מה ייוותרו העניים? עם תקציב בסיסי ומועט, ללא כלים שייתנו מענה טוב יותר לתלמידים ולצורכיהם. האפליה הזאת לא רק מעמדית, היא גם ללא ספק גזענית נגד החברה הערבית ונגד יהודים יוצאי אתיופיה ויוצאי ארצות ערב והאסלאם. ומה עושה הממשלה בתקציב הזה בתגובה? האם היא מציעה רפורמה בחינוך? מהפכה במעמד המורה? לא, היא מעבירה כספים למערכות פרטיות, לבתי ספר שעושים סלקציה מעמדית וחברתית, לא לבתי ספר שפותחים את שעריהם בפני כל הילדים. היא ממשיכה להזניח את מערכת החינוך הממלכתית-ערבית ואת המורים והמורות הערבים, שמשוועים לעבודה אך מוצאים רק אפליה בשוק התעסוקה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עבר הזמן. נא לסיים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מייד מסיים. אנו נמשיך וניאבק למען תקציב חברתי, דמוקרטי ושוויוני, שישרת את השכבות המוחלשות, העובדים, המפונים, הרשויות המופקרות, דיירי הדיור הציבורי, ערבים, מזרחים, חרדים וכל יושבי ויושבות הארץ הזאת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נאור שירי.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, בוקר טוב. בפתח דבריי אני מבקש להשתתף גם מעל הדוכן הזה בצער ובכאב של חברנו ועמיתנו השר גדי איזנקוט, היושב שבעה יחד עם בני משפחתו על בנו גל שנפל בקרבות בעזה, וכמובן להשתתף בצערן של כל המשפחות השכולות – ולצערנו מספרן רק הולך וגדל. גם הבוקר הזה בפתח דבריי אומר שתמונותיהם של החטופים שניצבות לנגד עינינו ביציע משקפות את האמת היסודית שאנחנו צריכים כנבחרי ציבור להציב לנגד עיננו 24 שעות ביממה, את גורלם של אותם אזרחים, אזרחיות, תושבים ותושבות, ולדעת שהשבתם בשלום לחיק משפחותיהם זהו יעד אסטרטגי שבלעדיו לא תנצח ישראל במערכה הזו. אדוני היושב-ראש, בטרם אגש לדברים שאבקש לומר, אינני יכול שלא לציין את העובדה שמלבד שר הרווחה והביטחון החברתי, שנמצא כאן עימנו, וגם אתה כמובן, כיושב-ראש הבית בעת הזאת, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שאף אחד מחברי וחברות הקואליציה לא טרחו לשבת ולהאזין לדברים שנאמרים כאן על התקציב הזה – לא יושב-ראש ועדת הכספים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני רק אתקן אותך, אדוני, היה פה חבר הכנסת אליהו רביבו.

גלעד קריב (העבודה):

אני מדבר על הרגע שבו אני מדבר. אני בטוח שמצלמות ערוץ הכנסת יכולות להראות היטב כיצד נראית המליאה בשעה הזו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא יהיו פה קריאות ביניים, אדוני. לא יהיו.

גלעד קריב (העבודה):

מדובר בתופעה פרלמנטרית מכוערת. כולנו יודעים שבנאומים מן הסוג שאנחנו נואמים היום לא כולם יושבים כל העת במליאה, הדבר מקובל בבית הזה, אבל באמת, מצב שבו אף אחד מחברי ועדת הכספים מטעם הקואליציה שחתומים על התקציב הזה לא נמצאים פה, ששר האוצר לא טורח להיות בשעות הראשונות של הדיון במליאה בהצעת התקציב, זאת תעודת עניות לקואליציה, תעודת עניות לבית הזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חוץ ממני.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מחויב כיושב-ראש, בסדר. גם השר יושב פה מכוח החובה של הממשלה לשלוח נציג, אבל לא כך ראוי להיראות דיון במליאה כאשר אנחנו מעדכנים תקציב. אדוני, ראה, הבוקר הזה התבשרנו בשורות קשות מאוד על נפילתם של מפקדים וחיילים בקרב הקשה, באירוע הקשה ברצועה אתמול בלילה. פעם נוספת רוחו של צה"ל, שמציבה את המפקדים הבכירים ביותר בראש הכוחות – פעם נוספת הרוח הזאת משתקפת גם ברשימות הנופלים, בשמותיהם ובדרגותיהם. ואני, כאמור, כמו כולנו, משתתף בכאבן הגדול של המשפחות. בעת הזו טרם התפרסמו סיפורי חייהם של כל אותם נופלים, ודברי ההספד והפרידה טרם הושמעו, אך די ברשימת הערים והיישובים שבהם גדלו וחיו אותם הגיבורים כדי להעיד עד כמה מתקיימים בימים הללו בדרך נוראה דברי חומש דברים "יחד כל שבטי ישראל". המשורר נתן יונתן, אב שכול, כתב בשירו "שירים עד כאן": "יפים ממני וממך האדמה לקחה", ופעם נוספת הבוקר הזה אנחנו רואים כיצד המילים הכואבות הללו של המשורר, ששכל את בנו במלחמת יום הכיפורים – עד כמה המילים הללו מדויקות, כואבות ונכונות גם למציאות חיינו. לצערנו הרב, אדוני היושב-ראש וגם אדוני השר – וצריך אולי לומר שלדאבון ליבנו – לא זה המסר העולה מתקציב המדינה המעודכן לשנת 2023. המסר הזה, יחד כל שבטי ישראל, הוא הכול חוץ מכותרת התקציב המעודכן שהממשלה והקואליציה הניחו על שולחננו, וזה לצערנו גם עתיד, ככל הנראה, להיות המסר שיעלה מתקציב 2024 המעודכן שיונח בשבועות הקרובים על שולחנה של הכנסת. מאז הקמת המדינה לא הונחו על שולחן הכנסת תקציבים כל כך סקטוריאליים כדוגמת התקציבים המקוריים של שנת 2023 ושל שנת 2024. התקציב המעודכן שאנחנו דנים בו היום יכול היה להיות ראשית תיקון, סימן מעיד חיובי, אבל האמת המחרידה שבוקעת מבין סעיפיו של התקציב המעודכן היא שראש הממשלה, שר האוצר, יתר שרי הממשלה והרוב המכריע של חברי הקואליציה מסרבים להפנים את המציאות הנוכחית של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית, המציאות אחרי זוועות שמחת תורה. לא זה התקציב שמגישים נבחרי ציבור שמפנימים את חשיבותה של הלכידות החברתית, של תחושת היחד, של תודעת ההוגנות הבסיסית, שחיוניות כל כך לניצחון במערכה. לא כך מתנהגים נבחרי ציבור בתקופה שבה הדוגמה האישית, המנהיגות האחראית וההתעלות מעל לשיקולים הפוליטיים הצרים צריכות להכריע את הכף בבית הזה ובממשלה הנבחרת. וכאשר קוראים את תקציב המדינה המעודכן מבינים שכף המאזניים נוטה לשבט ולא לזכות, לדין ולא לחסד. ומה מונח על הכפות, על מאזני התקציב הרע והלא-מוסרי הזה? על הכף האחת מונחים צורכי הביטחון והצרכים האזרחיים, החברתיים והכלכליים הבוערים והדחופים, שגם הם דיני נפשות של ממש. ראש הממשלה ושר האוצר מבקשים מאיתנו להסתכל רק על הכף הזו, שאכן הועמסה בתקציב נוסף וחשוב, שאיננו מתעלמים ממנו, אבל במאזניים הללו ישנה גם כף נוספת, ואנחנו, חברי האופוזיציה, איננו מוכנים להתעלם ממה שהועמס על הכף הנוספת במאזניים. איננו מוכנים ואיננו רשאים, כי זוהי חובתנו כנבחרי ציבור, גם ובמיוחד בזמן לחימה. ועל הכף הזו – על הכף הזו מונחים שישה משרדי ממשלה מיותרים לחלוטין, על שריהם, על יועציהם ועל לשכותיהם. על הכף הזו מונחים חצי מיליארד ש"ח שמופנים להגדלת המלגות ל-120,000 אברכי ישיבות, שראויים לתמיכה, אבל בהיותם נמצאים בגילי הגיוס ובגילי השירות במילואים, לא ניתן שלא לשאול אם זה הזמן להגדיל את מלגות הקיום שלהם. על הכף הזאת מונחים גם 100 מיליון שקלים למינהלת הזהות היהודית במשרד ההתיישבות, למרות שבתקציבי משרד החינוך ומשרד התרבות מוקצים כבר חצי מיליארד ש"ח לתרבות יהודית תורנית וחרדית. על הכף הזו מונחים גם רבע מיליארד ש"ח למענקים ייחודיים לרשויות ביהודה ושומרון, למרות שהן נכללות בתוכניות המענקים הכלליים של הרשויות המקומיות. על הכף הזאת, אדוני השר, שר הרווחה והביטחון החברתי, מונחים גם 50 מיליון ש"ח במשרדך שהם ייעודיים לטיפול בנוער חרדי בסיכון, וכשפותחים את מבחני התמיכה מבינים שהם בעצם בגדר מענקים נוספים לישיבות. לא הגדלה של התקציב הכללי לטיפול בנוער בסיכון ובתוכו גם הנוער החרדי, שיש להתייחס אליו, אלא בסופו של יום, במבחן התוצאה, כספים ייעודיים וייחודיים לישיבות, שנושאים את שמם של הנערים בסיכון לשווא. על הכף הזאת מונחים גם 40 מיליון ש"ח למערך ההסברה במשרד ראש הממשלה, שמוסט כיום במידה לא מבוטלת להסברה פוליטית ולא לאומית, לקמפיין ולא לצורך אסטרטגי. על הכף הזו, שמעו, חבריי וחברותיי, מונחים 15 מיליון שקלים להנצחת מורשת השר רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה, בשעה שהתקציב לשיפוץ בית בן-גוריון בתל אביב קוצץ לחלוטין, לאחר תחילת השיפוץ, כי לא מדובר בצורך הקשור במצב החירום. אבל מורשת גנדי, לשיטת הקואליציה והממשלה, קשורה גם קשורה למלחמה בעזה. על הכף הזו מונחים 6 מיליון ש"ח ייעודיים למרכזי החוסן ביהודה ושומרון, כאילו מרכזי החוסן בגבול הצפון ובעוטף עזה לא ראויים כיום, אחרי 7 באוקטובר, לאותו היחס. וכן, על הכף הזו גם מונחים הקיצוץ בתקציבי השירותים הקהילתיים לאזרחים ותיקים, הקיצוץ הנפשע בתקציבי החקלאות – כן, כן, קיצוץ אדיר בתקציבי החקלאות דווקא בעת הזו – ושורה ארוכה נוספת של קיצוצים בשירותים לאוכלוסיות שזקוקות הכי הרבה לסיוע המדינה. ואנחנו, אדוני היושב-ראש, גם בזמן מלחמה ובמיוחד בזמן לחימה, אנחנו לא מוכנים להתעלם מהכף המכוערת הזו של מאזני התקציב ומכל מה שמונח עליה. שר האוצר יכול לזעוק מבוקר עד ערב מעל הדוכן הזה שהסכום שהוסף לצורכי הביטחון ולצורכי המפונים גדול בהרבה מהסכומים המגזריים, הסקטוריאליים, שמונחים על הכף השנייה. אבל הדבר ממש אינו רלוונטי. מה מבקש השר סמוטריץ', שנאמר לו תודה על כך שיש תקציב נוסף לצה"ל? שנשתחווה לפניו בהכרת תודה על כך שהמדינה משפה את המפונים ואת העסקים הנפגעים? שנקשור לו זרי תהילה על תגבור התקציבים החברתיים שדרושים להתמודדות עם האסון הנורא הזה? מה הוא רוצה, שבגלל הדברים הללו, שכל שר אוצר אמור לבצע בזמן לחימה, אנחנו נעצום את עינינו ונראה כיצד הוא מתעלם מהאזהרות של נגיד בנק ישראל, מכל חוות הדעת המקצועיות של פקידי האוצר, מהדברים שנכתבים שחור על גבי לבן בדוחות של חברות הדירוג? שנתעלם מהדרך שהוא מבקש להרדים אותנו לקראת תקציב 2024 המעודכן, שבו ישנם 8 מיליארד ש"ח של כספים ייחודיים? שנתעלם מהעובדה שבשעה הזו, בזמן הלחימה, הוא לא מתפקד כשר האוצר של כל מדינת ישראל אלא בראש ובראשונה כשר האוצר של מגזרים מסוימים? לא אנחנו נתעלם ולא אזרחי ישראל יתעלמו, כשרואים את התקציב הזה, שאין בו בדל אחד של אותו מסר העולה משדות הקרב, ממרכזי המפונים, ממרכזי ההתנדבות שפרוסים לכל הארץ; אין בו גרם אחד של אותו מסר קדוש של יחד כל שבטי ישראל; כשרואים את התקציב הרע והמעוות הזה – שישנם בקואליציה לא מעט חברים שמתביישים בכך שמחר הם ירימו את ידם בעדו בשל שיקולים פוליטיים או משמעת קואליציונית – כשרואים את התקציב הזה, מה יש להתפלא על דבריה של השרה סטרוק אתמול באולפני הטלוויזיה על הכיסים השמנים של קציני המילואים, אלו שכבר בבוקר שבת, מבלי שהם נקראו, נכנסו לרכבים ונסעו עם שדות הקרב. עמדה כאן השרה סטרוק לפני שבוע וקוננה על מסע ההסתה נגדה. והיא, שרה בממשלת ישראל, הולכת לאולפני הטלוויזיה להגן על תקציב של חצי מיליארד ש"ח, שחלק גדול ממנו – לא כולו, אבל חלק גדול ממנו – כסף מיותר וכסף מגזרי, ועל הדרך, כלאחד יד, באותנטיות, נפלטים לה דברי ההסתה נגד קציני צה"ל. העובדה שארבעה מילדיה של השרה סטרוק וארבעה מחתניה משרתים עכשיו במילואים ראויה להערכה, אך היא איננה מהווה תשובה מדוע באופן אינסטינקטיבי יצאו לה דברי ההסתה הללו. כשם שאין מחילה לדבריו של שר האוצר בהתייחסו לפקידי משרדו הבכירים כאנטישמים, או לדבריו של ראש הממשלה. התקציב הזה משקף לכל אורכו ורוחבו את אופייה של הממשלה הנוכחית, שמסרבת לתפקד כממשלה הנבחרת של כל אזרחי ישראל ובעבור כל אזרחי ישראל, ממשלה שעסוקה בקמפיין פוליטי, ממשלה שעסוקה במתן מענה למגזרים וסקטורים מסוימים, ממשלה רעה שאינה ראויה לאמון הציבור. תודה רבה אדוני.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת נאור שירי, ואחריו – חברת הכנסת שרן מרים השכל.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הייתי אומר "חבריי חברי הכנסת", אבל יש פה – אוקיי, חבריי, שניים זה גם טוב. אדוני השר, בגדול אני איש של בוקר. אני אוהב לקום מוקדם. פעם אהבתי לקום מוקדם, והיום אני חייב לקום מוקדם כי יש ילדים קטנים. הרבה פעמים אתה יוצא עם העגלה ב-05:00, יש חושך בכבישים, אפילו מנקי הכביש אומרים: תגיד, אתה נראה לך בסדר? האמת שבחודשיים האחרונים הבוקר הפך להיות הזמן הכי נוראי ביום. אתה קם ב-06:00, אני קם כבר ב-05:00 ומשהו, ואז אתה מסתכל בטלפון ואומר, לא בא לי לקבל את הפוש של – כי זה פשוט מחרב את הבוקר. אין, איך שאתם לא הופכים את זה, ככל שהמספרים גדולים, ככל שהגילים, לא יודע, היכרות, פשוט הבוקר שלכם נהרס. ואז אנחנו מגיעים לפה, וכל דיון נפתח עם משפחות החטופים שמגיעות לפה ומייצרות לנו תזכורת פעם אחר פעם, ובצדק, כי הנושא הזה לא צריך לרדת מסדר-היום. אבל מייצרים לך תזכורת גם לנושא הזה. ואז אתה צריך גם להיות אופוזיציה. זה בכלל תענוג, בטח בתקופה כזאת, שכל ביקורת שאנחנו משמיעים הופכת להיות אצל חלק מכם, או חלק מהעם, איזה מושא – כאילו אנחנו נגד הזרם או נגד הרוח של העם ופוגעים ברוח המלחמה. כל מילת ביקורת, בין אם היא חריפה או בונה או אמיתית, כבר הופכת להיות לא רלוונטית, כי עכשיו מלחמה ובמלחמה כולם שותקים. אז היכולת שלנו גם לקום לבוקר נוראי כל יום, לעבודה, וגם לנסות להיות פרודוקטיביים בעבודה שלנו, לפגוש את הציבור ולעשות את העבודה שלשמה בחרו בנו, היא משהו שמדי יום גובה מחיר. זה בנימה אישית. היום זה גם יום ההוקרה לחיילי וחיילות המילואים. אני חושב שלהגיד היום הוקרה לאנשים כאלו שעוזבים משפחות, ילדים קטנים, חיים, עסקים, באמת עולם שלם, וחודשיים לא נמצאים בבית, אז מפה, לפני כל מילת ביקורת – המון המון תודה לכם. גם אם נראה לכם וגם אם לא, אנחנו כולנו בבית הזה נלחמים להיות ראויים לקורבן האישי שלכם ושל המשפחות, הנשים והגברים שנשארים בבית ומנהלים משק בית, אז זאת מלחמה לא פשוטה ולעיתים המדינה די מתעלמת מהם. טוב, עד פה מה שנקרא החלק האישי והפתיחה, כי בכל זאת יש תקציב. אבל אני רוצה לייצר איזו שיחה או חזון, או לומר מה יכול היה להיות פה ביום הזה, או האמת כבר לפני שבוע, בתקציב אלטרנטיבי. עכשיו, אני לא אזרוק מספרים, כי אני חושב שכולם יעשו את זה, וכולם יגידו לאן הכסף הולך, או לאיפה הוא הולך. אבל אני האמנתי, אולי בתמימות, שאחרי 7 באוקטובר אנחנו נוכל בכנסת להבין מה באמת חשוב. אני לא אומר שכל התקציב לא באמת חשוב. אני גם מניח שאנחנו לא נסכים על כל הסעיפים, אבל יש דברים שאנחנו יודעים שהם חשובים, ויש דברים שאנחנו יודעים שהם לא חשובים, ובבית הזה 90% מחברי הכנסת יסכימו שיש דברים לא חשובים בתקציב הזה. ברמת ההתקטננות – 15 מיליון שקלים, 10 מיליון שקלים, 11 מיליון שקלים, 5 מיליון שקלים, 1.4 מיליון שקלים לוועד המקומי בחברון, או כל מיני כאלה – תמיד אני תוהה עד כמה נכון להתקטנן נגיד בתקציב של 600 מיליארד שקלים. אבל אז אני קורא – ואני מניח שגם אתה, אדוני היושב-ראש, מקבל – כולנו פה מקבלים הודעות על ביגוד שחסר, על משקפי מגן שחסרים, על דברים לסניטציה שחסרים, על היגיינה. על דברים בבית שחסרים, על מפונים שחסר להם – אתה רואה שיש צורך. אתם רואים שיש צורך, ואתם רואים שיש דרישות כאלה, ועדיין אנחנו מקבלים את זה בשלווה שלמשל 15 מיליון שקלים הולכים היום להעלאת המודעות להשפעת ההתבוללות בקרב יהודי ארצות הברית. עכשיו, יש דברים יותר מעצבנים בתקציב הזה, אבל דווקא מהמקום הזה הייתי לוקח את ה-15 מיליון שקלים ומנסה לייצר איזה מהלך אסטרטגי בקמפוסים בארצות הברית, ואני אסביר. יש לנו נטייה להגיד שכל העולם שונא אותנו, ולרוב, אגב, אנחנו צודקים. העולם לא מת עלינו, והוא לא מת עלינו לא מהיום, הוא לא מת עלינו גם לפני הספירה. אבל מה לעשות, ואני רוצה לחדש לכם פה, למי מהעולם ששומע, כי אין הרבה ששומעים פה – האמת, היחידים שבאמת מקשיבים זה אתם פה ביציע, והיושב-ראש, כי הוא חבר טוב – אנחנו נישאר פה; היינו לפניכם, ואנחנו גם נישאר אחריכם. אבל הנזק שקורה לנו היום בקמפוסים בארצות הברית – אנחנו תמיד לוקחים את האמרה של מנהלת או נשיאת הרווארד, או אוניברסיטת פן או כל מיני כאלה, או MIT, ואנחנו כאילו מסתכלים לנקודות הקצה, ואומרים: טוב, היא שונאת אותנו. אבל אנחנו לא עושים שום דבר כדי לשנות באופן אמיתי את דעת הקהל בארצות-הברית, בטח ב-Ivy League, באוניברסיטאות האלו. למה אנחנו לא עושים את זה, ואנחנו לא מתייחסים לזה נכון? כי זה, אדוני היושב-ראש, אירוע אסטרטגי במדינה. למה? כי יום אחרי, אם אתם זוכרים, ב-8 באוקטובר, היה פה הצי השישי או התשיעי, אני לא זוכר בדיוק; הנשיא ביידן עמד לידנו, מה שנקרא, כמו שאתם אוהבים לומר, על מלא: צוללות, חיפוי מדיני, הכול. הידידה הכי טובה שלנו בעולם זו ארצות הברית, המנהיגים של אותה מדינה צומחים באותן אוניברסיטאות, ואם אנחנו לא נתייחס לזה שעוד 20 שנים מהיום, או 10–15 שנים מהיום, אותם אנשים ינהלו את המדינה או את הידידה הכי טובה שלנו – אנחנו מתייחסים לזה בשלווה, ואף אחד לא עושה כלום עם זה, חוץ מארגונים אזרחיים ביוזמות פרטיות, המדינה לא מתייחסת לזה כאירוע אסטרטגי. אבל מה כן היה חשוב? ה-15 מיליון שקלים להעלאת המודעות על התבוללות בקרב יהדות ארצות הברית. זה חשוב. זה 15 מיליון שקלים. אצבע בקהל – מה הייתם עושים כל אחד עם 15 מיליון שקלים? אנחנו מתייחסים לזה כאילו זה, אני לא יודע, קלפים של סופרגול; ככה, מיליונים עפים פה, אבל אנחנו לא מתייחסים לזה. אירוע ההסברה במדינת ישראל, למה הוא כישלון? אני ניסיתי במהלך השבוע וחצי בוועדת הכספים להבין על כמה משרדים פזור מערך ההסברה של מדינת ישראל. שישה משרדים, והאוצר לא יודע לסכום לי את כולם לסעיף אחד. ולא מספיק, בשבוע הזה החליטו במשרד ראש הממשלה – שיש לו, אגב, אגף הסברה – להקים אולפני טלוויזיה להסברה. מה אתם מקימים אולפן טלוויזיה להסברה ואתם מביאים לשם את מנכ"לי המשרדים או את מנכ"ל ראש הממשלה להסביר לי? מה אתה מסביר לי? אני לא צריך שתסביר לי, אני בעד ישראל. מה אתם מסבירים לי? למה זה צורך מלחמתי? עכשיו, זה החל מ-200,000 שקל בחודש, זה מיליונים בשנה; על מה? למה? אני לא מצליח להבין. במשרד ראש הממשלה יש שני אגפים שעוסקים בהסברה. משרד ההסברה שבוטל, אגב, עלה לנו 15 מיליון שקלים בתשעה חודשים, מה הוא עשה? אף אחד לא יודע. יש עוד אגף הסברה במשרד החוץ. יש עוד משרד הסברה אצל שיקלי. אחרי זה אנחנו מתפלאים למה אנחנו לא מצליחים לייצר דעת קהל בקרב צעירי וצעירות העולם, שזה משמעותי. הם דור העתיד של המנהיגים בעולם, איתם אנחנו נצטרך לעשות עסקים בסוף, ואנחנו מוותרים על זה. ואני משתגע, למה לא עושים את זה? אני לא מבין. גם אחרי 7 באוקטובר, כשראינו כמה דעת הקהל חשובה בעולם – אבל גם חשוב לנו הצידוק שלנו – גם אז נפלנו; שבוע העולם היה איתנו – זהו. נגמר הסיפור.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אחרי הזמן, אני לא רוצה לקחת לך, אני אתייחס לזה, כי יש לי מה להגיד בדיוק על הדבר הזה.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר. בסדר גמור. יש מה להגיד על הכול. מהיותי אופוזיציה, בשבוע האחרון נחשפתי, אני מודה שלא שמתי לב, למשהו מאוד מעניין – שחברת הכנסת לימור סון הר מלך מפגינה נגד אלוף פיקוד מרכז. אתה ידעת את זה? הפגנה נגד אלוף פיקוד מרכז בזמן המלחמה. ועלינו, שאנחנו צועקים בוועדת הכספים, או צועקים עכשיו פה מעל דוכן הכנסת, כאילו על לייצר פה אופוזיציה, אומרים לנו שאנחנו פוגעים ברוח המלחמה. אבל היא מפגינה נגד אלוף פיקוד מרכז – בוא'נה, זה לא נתפס – בזמן לחימה, שהוא שומר על הביטחון של אבא של החברים שלה, ושל כולנו, וזה בסדר. אף אחד פה לא מדבר על זה. לא יעלה שר האוצר ויגיד: איך אתם מעיזים להפקיר את דם ביטחון אזרחי ואזרחיות יישובי העוטף. עכשיו, למה גם שר האוצר מעצבן אותי? מעבר לתכונה הנוראית שלו שהוא פשוט שחצן, יהיר, מדבר מהר מאוד, זורק נתונים וחושב שכולם לידו לא מבינים כלום לא משנה מה – זו תכונה שלו מאז שהוא שר התחבורה. הוא עושה את זה מעולה, אגב, בראיונות. שמתי לב לזה, וכבר שמעתי איזה עשרה ראיונות שלו, הוא עושה את זה. הוא יורה מלא מלא נתונים, ואם משהו לא מסתדר לו – כמו שהוא אמר לאהוד יערי, איך הוא אמר לאהוד יערי? לא עובד אצלך – ככה, הוא חותך. או: אין לי זמן, וחותך. אבל עמד פה שר האוצר, שהציג את התקציב, ואמר: איך אתם הופכים את אורית סטרוק – נכון? הוא גם דיבר על זה בישיבת הסיעה שלו – איך אתם הופכים את המשרד שלה למלחמת דם. הוא הביא לפה ראשי מועצה מהשומרון, גוש עציון, מועצה אזורית שומרון, ולדעתי גם מועצה אזורית מטה בנימין. ואז, אתמול, סוף-סוף, אחרי שבוע וחצי שאנחנו מבקשים, הגיע הפירוט של אותו משרד של אורית סטרוק. אני עכשיו מקריא נתונים. עכשיו, נמאס לי כבר בעולם הזה שכל פעם יש איזו אמת אחרת. אין אמת אחרת. יש שורה תקציבית בספרים של משרד האוצר, זה תקציב המדינה. אני לא ממציא אותה, אני לא משער, אני לא מעגל למעלה, אלא עיגלתי למטה, בסדר? אין אמת אחרת מהמספרים האלה, ותבדקו את זה. בטוויטר יש "בודקים", יש "בודקים פלוס", נכון? כל אחד בצד שלו של הבודקים – תבדקו. אתמול הרפרנט של משרד ההתיישבות והמשרד של סטרוק פירט ככה. קודם כול, המשרד הזה קיבל אקסטרה כסף מאז 7 באוקטובר. זה לא משרד שתוקצב – הוא כל פעם אומר: מפעל הפיס, תרבות, וגם זה, שר אוצר במדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי, שקידש ומקדש השכלה לאורך כל שנות קיומנו, מזלזל במה שנקרא מדעי הדשא, פילוסופיה, והוא אוהב להגיד טימבוקטו, וכל מיני כאלה. רק עשב שוטה כמו שר האוצר שלנו יכול לזלזל באנשים שלומדים, אבל את זה אני כבר שם בצד. 71 מיליון שקלים ממשרדה של אורית סטרוק בכספים הקואליציוניים, שהועלו ב-200 מיליון שקלים, הולכים לגרעיני המשימה. אפס שקלים מתוך ה-71 מיליון שקלים האלה הם לצורכי ביטחון. החטיבה להתיישבות שעוסקת בהתיישבות צעירה – אני שם בצד אם אני מסכים או לא – אפס שקלים לצורכי ביטחון. אכיפה לבנייה – 71 מיליון שקלים, אכיפה לבנייה בלתי חוקית בשטחי C; אפס לביטחון. אין מצלמה אחת שתולים מהכסף הזה. 20 מיליון שקלים לצח"י. אז באו אנשים ואמרו: צח"י זה ביטחון. לא, צח"י זה לא ביטחון; זה הולך לצרכים אזרחיים, חמ"לים, כמו בעיריות, וסטים, אפודים, כל מיני כאלה, לא צורכי הביטחון של יו"ש; 12 מיליון שקלים זה לשירות הלאומי, שזה לא ביטחון; 32 מיליון שקלים למכינות, ו-98 מיליון שקלים למינהלת זהות לאומית. בהמשך לזהות היהודית אנחנו צריכים גם זהות לאומית. אפס שקלים בתקציב 2023 הולך לביטחון. עכשיו, שר האוצר, הוא יודע את זה. אתה גם היית בדיון. אנחנו יודעים את זה. הוא יודע שהמספרים בסוף יתגלו, הוא יודע שיהיה מישהו שיבוא ויגיד שזה מה שמחולק, ובכל זאת הוא בוחר להמשיך לשסע את העם ולהגיד: אלה פה לא רוצים אתכם ורק אנחנו דואגים לכם. והאמת צריכה להיאמר, הוא האחרון שדואג להם. אם היה רוצה לדאוג להם, יש משרד אחד במדינת ישראל שאמור לדאוג לביטחון שלנו, כמו שיש משרד אחד במדינת ישראל שאמור לדאוג לביטחון האישי שלנו, וזה משרד הביטחון והמשרד לביטחון לאומי. אני לא רוצה לראות פלנגות ברחובות בחסותו של בן גביר ומספר 7 ברשימה שלו, שעוצרים רכבים בניגוד לחוק, ואף אחד פה בכנסת לא מתייחס לזה למרות 600 פעמים שניסיתי להעלות את זה, גם בוועדה, וצביקה פוגל עושה פה פאוול רציני. ואני לא רוצה לראות אנשים שמתאגדים ומקבלים אקסטרה כספים במקום שהם לא צריכים לקבל כדי לשמור על הביטחון שלהם. ואני בטח לא רוצה לראות שר אוצר שעולה פה ומשסע את העם, אחרי מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר. ומה שאני חושב שבסוף שר האוצר הזה לא הבין – הוא פשוט לא הבין שהדיסקט התהפך, והוא לא מבין ששעון החול שלו בממשלה הזאת התהפך, כי העם לא יקבל כזה דבר. וזה הלקח המרכזי, שאסור לנו לקבל אנשים כמוהו, שמשקרים לציבור, פשוט משקרים לציבור. ואני רוצה בכל זאת לסיים, בגלל שהיום זה יום המילואים, ולאחל למילואימניקים, גם ביחידה שלי ובים, ביבשה, באוויר, לכולם, שיחזרו הביתה בשלום. גם לחברים האישיים שלי, שאני אוהב אותם – עדיין כולם עם "וי" אחד, שזה מעצבן, הווטסאפ הזה הוא נוראי – ולאחל לכולנו שנצא חזקים מהאירוע הזה. יש עוד המון דברים בתקציב שצריכים להיעשות. אני מצטער שלא עשיתם את זה, אני עוד יותר מצטער לשמוע את רובכם מאחורי הקלעים מסכימים איתנו אבל עדיין זורמים עם זה. יכולנו להעביר את זה בשבוע הראשון של החודש הזה, לסיים את האירוע ולהתחיל לעבוד על תקציב 2024. לצערי, אנחנו לא שם. אבל מה אני אגיד לכם, עוד יגיעו זמנים טובים למדינת ישראל. סיימתי. אתה רוצה להתייחס למה שאמרת, על ההסברה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן, אני רק אגיד שכשהייתי לפני שלושה שבועות, או חודש, בוושינגטון, ישבנו עם הסנטורית, אני לא זוכר את שמה, שהיא נשיאת השדולה או הוועדה הבין-מפלגתית שם בארצות הברית, שמתעסקת באנטישמיות, נגד אנטישמיות. והסיפור הזה בקולג'ים בארצות הברית הוא לא סיפור ישראלי, הוא סיפור יהודי בין-לאומי. יש שם חשש גדול שצעירים יהודים כבר מתחילים בעצם לא רק להצניע אלא לוותר על הזהות היהודית שלהם, בגלל ההסתה הגדולה מאוד מאוד שיש נגד יהודים. זה לא רק אירוע ישראלי. והם עובדים שם, ועובד שם משרד התפוצות, ועובדת שם הסוכנות היהודית. אני מסכים איתך שזה מגה-אירוע שצריך להתייחס אליו, אבל זה לא נכון שהוא מוזנח ולא מסתכלים עליו.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה דווקא חיזקת את הטענה שלי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

זה לא היה לסתור את הטענה שלך.

נאור שירי (יש עתיד):

זה מראה לך שיהדות ארצות הברית ומדינת ארצות הברית – ואתה אומר שנפגשת עם סנטור, זאת אומרת, נציג ציבור יודע ומכיר ומטפל בבעיה. אבל מדינת ישראל, תסכים איתי, זה לא מעניין אותה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, אני לא מסכים איתך בזה.

נאור שירי (יש עתיד):

אוקי, אני אתקן, זה לא מעניין אותה מספיק כדי לתקצב את זה בהתאם כאירוע אסטרטגי. המדינה הזאת קמה לא רק בשביל העם פה בישראל והתושבים פה בישראל. היא קמה לכל העם היהודי. ואם מישהו במדינת וושינגטון מוריד מזוזות ומוריד מגן דוד, יש למדינת ישראל – שזה הרעיון הבסיסי שלנו פה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רצחו מישהו, על מה אתה מדבר? זה רצח. רצחו, ירו על בתי כנסת, זה הרבה מעבר לזה.

נאור שירי (יש עתיד):

איפה זה בתקציב?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תבדוק בתקציב של משרד התפוצות, ואחר כך תחזור אליי.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אבדוק. אני רק רוצה לומר שבדקתי. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בבקשה, חברת הכנסת שרן השכל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

בוקר טוב לכולם, חבריי חברי הכנסת, השר מרגי, שלום. אני אולי אקח את אותה נקודה של הסברה. אחד האתגרים שעומדים בפנינו אל מול הקהילות הבין-לאומיות, וחנוך, אתה מכיר את זה – זה לא מתוקצב בהתאם. היו מאות מיליוני שקלים שהיו יכולים להגיע ספציפית לנקודה הזאת, בטח של ההסברה, לא רק למאבק נגד האנטישמיות אבל להסברה בכלל, קמפיינים, שזאת חובה על המדינה שלנו לצאת ולהוציא, והם לא כאן. העדיפו כספים קואליציוניים על פני אותו אינטרס לאומי של מדינת ישראל, וזה בא לביטוי כאן בתקציב. יותר מזה, חנוך, אנחנו לקחנו פה סיכון ונכנסנו איתכם לתוך הקואליציה, כי אנחנו מבינים מה עומד על כף המאזניים. העתיד שלנו כאן במדינת ישראל מונח על כף המאזניים. המלחמה הזאת תעצב את העתיד של הילדים שלנו, של כולנו. ובתוך מקום כזה אנחנו באים ואומרים, חבר'ה, אל תעבירו אותו ככה; יש מתווה שבו אנחנו יכולים להעביר אותו ביחד, באחדות, כמו שהעברנו פה כל כך הרבה חוקים בחודשיים האחרונים, ביחד, פה אחד, וגם את זה היינו יכולים להעביר, אם כל התקציב היה מוקדש אך ורק לצורכי המלחמה. ברגע שאתם פניתם משם – איבדתם אותנו. והאמת היא, איבדתם גם רבים מאזרחי ישראל. ובתוך המצב הביטחוני הנוכחי, שבו לא מעט מאזרחי ישראל איבדו אמון במוסדות, אגב, גם בצבא – בנבחרים זה כבר משבר ארוך טווח של כמה שנים – אנחנו היינו צריכים לראות איך אנחנו מחזקים את האמון הזה. ואתה יודע מה? אנחנו יכולנו לעשות את זה עם התקציב הזה, אבל אתם בחרתם שלא. זו הייתה בחירה מודעת לא לעשות את זה. ואתה יודע מה, אתם לא רוצים להוציא מאות מיליונים עכשיו על הסברה, על מאבק אסטרטגי על התודעה במלחמה, לתת לנו אורך נשימה מול הקהילה הבין-לאומית? בסדר, יש דרך הרבה יותר פשוטה: שהשרים יסתמו את הפה שלהם. אתה יודע, אני רואה שלטים בהפגנות פרו-פלסטיניות, עם תמונה של שרים וציטוטים שלהם, עם תמונה של גוטליב וציטוטים שלה. את הנזק הכי גדול בהסברה הממשלה הזאת עושה. כל המיליונים האלה שאנחנו צריכים להוציא כדי להגן עלינו בחזית ההסברה, אתה יודע מה היינו יכולים לחסוך, אם כמה שרים וכמה ח"כים היו יודעים לשמור על הפה שלהם? זה הכול. לא נדבר לבייס, לא ננסה לייצר יריבויות, לא לנסות לייצר אש. פשוט להיות אחראיים, אחראים לאזרחים שלהם, אחראים למדינה שלהם, להבין באיזה מצב אנחנו נמצאים. אבל גם את זה הם לא עושים, אתה יודע את זה. אנחנו מדברים כאן על תקציב שבו הועברו מאות מיליונים, מיליארדים, לכספים קואליציוניים, כשהחיילים שלנו, בני המשפחות שלנו, בני הדודים שלנו, אחים, בעלים, כולם נמצאים בחזית, חלקם במחסור של ציוד, בחזית הצפונית, בחזית הדרומית. אנחנו כרגע מחשבים את התחמושת כדי לחשב אורך נשימה. במקום להשקיע את זה בחימוש, משקיעים את זה בלא מעט דברים שדיברו עליהם כאן לפני כן, אני לא אחזור יותר מדי, אבל מדברים על מניעת התבוללות, על זהות לאומית. אתה יודע מה? יכול להיות שגם חלק מהדברים האלה מאוד חשובים. לא בעת הזאת. היה נכון להמתין כמה חודשים, לסיום המלחמה, ואז לכו תתפרעו לבד, תמשיכו בדרך שבה התחלתם, עם ראש בקיר, ותבזזו כמה שאפשר לכל איזה בייס פוליטי או מטרה פוליטית. זה היה הדבר הנכון לעשות, אבל גם את זה לא יכולתם. ואתם יודעים מה? החיים של אותם חיילים נמצאים בידיים שלנו. ואני יודעת שבתקציב הזה לא נעשה הכול, אבל הכול, כדי לוודא שאנחנו שומרים על החיים שלהם כשהם שומרים עלינו ועל הילדים שלנו, בחזית. ופה יש שבירת אמון. אחת הסיבות העיקריות שבגללה בעצם גם החלטתם להביא את זה היא לשמר את הכספים הקואליציוניים של שלוש מפלגות פוליטיות, כדי להגיע לתוך רשתות החינוך הפוליטיות שלהן. ומרגי, מי כמוך יודע שזה הולך לרסק את העתיד של הילדים החרדים. אתה יודע, כי אתה מכיר את הבעיה לעומק. לעומק. אנחנו דיברנו על ממ"חים, נכון? על איך אפשר לתת לילדים חרדים לממש את הפוטנציאל האדיר שטמון בהם. הם לא פחות מוכשרים. זה שהם נמצאים בתוך מעגל עוני – זה עסקנים פוליטיים שגזרו את זה עליהם. הם לא פחות מוכשרים מכל תלמיד אחר; ההפך – יותר. הם שקדנים יותר, הם מוכשרים, הם חכמים, הם יצירתיים, הם חושבים מחוץ לקופסה. אתה יודע איזה נכס אדיר? הם היו יכולים לבוא ולתרום פה בכל תחום שהם יבחרו – גם אם זו דת – אבל עם כלים נכונים שמפתחים אותם, שמפתחים את האנושות כולה. ובתקציב הזה אתם מנציחים את אותה הבעיה בחינוך הפוליטי. איך אנחנו נשנה את זה? איך, אחרי שאתם עושים את מה שאתם עושים עכשיו? מכניסים אותם לתוך אופק, שלא בתנאים של כל בתי הספר האחרים – איך אנחנו נשנה את זה אחר כך? איך מישהו יבחר ללכת לממ"ד על פני אותן רשתות? אתה מכיר את הלחצים. ועוד מה אומרים לנו בוועדת הכספים? אתם אומרים: אוקיי, אנחנו רוצים לדאוג למורות; גם אנחנו רוצים לדאוג למורות. אני בטוחה שגם אליך פנו – כמו שפנו גם אליי – מורות חרדיות שקיבלו תלוש שכר מאותן רשתות, ואחר כך באים אליהן ודורשים מהן להחזיר חלק מהכספים, אחרת יפטרו אותן. הן פוחדות. הן פוחדות להתלונן, הן פוחדות לדבר. למה? כי יעשו עליהן שיימינג ויפטרו אותן מהעבודה, ומה הן יעשו אחר כך? ואת אותה בעיה – מילא הייתם פותרים את זה עם הפיקוח של משרד החינוך, אבל אתם מנציחים את אותה בעיה. אתה הרי יודע שהכסף הזה בסוף לא יגיע למורות. אנשי האוצר אמרו לנו בצורה מפורשת שהכסף מגיע לרשת. אין להם פיקוח על מי מקבל את זה, הם לא קובעים, כמו בשאר מוסדות החינוך באופק חדש. כי משרד החינוך מוציא להם תלוש שכר, אבל לזה אתם מסרבים; אתם לא מוכנים שמשרד החינוך יוציא להם תלוש שכר – שהרשת תוציא להם, בלי פיקוח. אז איך אנחנו נדע, אם חס וחלילה – והיו מקרים מעולם שהרשת לא דיווחה כראוי, שנלקחו כספים בתוך הרשת ולא הגיעו ליעד שלהם.

קריאה:

שיפנו לגפני.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

שיפנו לגפני? אה, את דיברת אליו. הם לא יכולים. גם בהקשר הזה, הם לא יכולים לפנות לאותם אנשים, כי הם חלק מהבעיה, הם חלק מאותה מערכת פוליטית. זה בעצם מוסד חינוך פוליטי, והם לא יתקנו את הבעיה שהם יצרו. ואז מה אנחנו מגלים? שאם נגנב כסף מהרשת ואותה מורה לא קיבלה את תלוש השכר שלה או את כל הסכום שהיה אמור להגיע אליה לפי אופק חדש, אלא קיבלה רק 50%, יעשו איזושהי בדיקה ואיזושהי חקירה. סנקציות – בכלל לא מדברים על זה, נכון? כי הרי אנחנו מכירים את המקרים שהיו עד היום והתקדימים לזה. לא נעשו סנקציות אמיתיות שימנעו את זה, אלא בעצם המדינה – משרד האוצר יהיה האחראי למלא את הפער הזה. איך אתם מסוגלים להסכים לדבר כזה? חוסר אחריות בכספים של אזרחי ישראל. ומרגי, היה עוד תקציב של כמה עשרות מיליונים, שנאמר לנו שהגיע למשרד שלך, גם באיזשהו סוג של דמות של כספים קואליציוניים לנוער בסיכון. ואתה יודע – – –

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אין. אין.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

עבר, עבר, אתמול הצבענו על זה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אין לי כספים קואליציוניים לנוער בסיכון. נקודה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אני לא יודעת אם בסוף הפכו את זה, עשו עם זה איזשהו משהו. היה לנו תיקון, שורה – – –

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

הגיע אליך תקציב של 75 מיליון שקלים למטרה של נוער בסיכון. עכשיו, תקשיב, אנחנו לא נתנגד לדבר כזה. תקשיב, בטח עכשיו – –

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

נוער בסיכון – – –

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

– – כשנוער בסיכון הוא במצב הרבה יותר קשה. אנחנו מבינים את המצבים הכלכליים, ואנחנו מבינים שחלק מההורים נמצאים במילואים וחלק נמצאים במצב מאוד קשה, וחלק מהילדים, שראו כל מיני סרטונים כאלה, נמצאים במצב קשה. המצב בבית זה כמו סיר לחץ. אין ספק.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

שרן, אין תקציב לנוער בסיכון בקואליציוני. נקודה. לא בקואליציוני.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז לא בקואליציוני. אז העבירו לך את זה עם איזשהו תיקון. לקחו את זה ממקור מסוים והעבירו לך את זה למשרד הרווחה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

זו פעולה טכנית של האוצר. אני, מבחינתי, זה תקציב שהיה קיים כל השנים בבסיס התקציב.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז לא, הם הוסיפו את זה. הם עשו לנו תיקונים והוסיפו את זה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אני לא יודע על מה את מדברת.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז אני אומרת לך שאתמול הם הביאו את זה והצביעו על זה, והם הוסיפו את זה. וכשאנחנו שאלנו את האנשים לאן זה מגיע, לאיזה נוער בסיכון, אמרו לנו שזה לפנימיות של חרדים. 95% – אני אומרת לך, אני אראה לך את הסעיף הזה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אני אענה לך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אני אראה לך את הסעיף הזה. הם הצביעו על זה אתמול. חנוך, אתה היית אתמול איתנו בדיון? זה מה שהם אמרו.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

שרן, אני אתן לך, לטובת הפרוטוקול.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אני אשמח. כי האוצר, מה שהוא אמר לנו ועל מה שאנחנו הצבענו, זה היה זה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אני ראיתי בזום את הקרקס שהיה בדיון. אי-אפשר לקבל את הנתונים. אני אסביר לך. קודם כול, כספים קואליציוניים לנוער בסיכון – זה לא קיים. זה נמצא בבסיס התקציב, מחולק. חלקו מבוצע דרך הרשויות המקומיות, חלקו לנערים שנמצאים במוסדות, הם נערי רווחה במוסדות, נקודה. התקציב שאת מדברת עליו זה תקציב לילדי רווחה בפנימיות הישיבתיות. נקודה. לצערנו הרב, 20–30 שנה זה נמצא בתקציב קואליציוני במקום שיהיה בבסיס. זה אותו תקציב שהיה בשנה שעברה וחולק הסכום הזה, והשנה יחולק הסכום הזה. לא היה שום דבר.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

מרגי, יש לי שאלה. יש נוער בסיכון שהוא לא מהמגזר החרדי, שהוא גם נמצא עכשיו במצוקה מאוד גדולה בעקבות המלחמה? לא מגיע לו?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

כולנו במצוקה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

לא מגיע לו גם?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

הוא יקבל והוא מקבל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תקשיב, אני עכשיו בקשר עם פנימייה של קציני ים עכו. אלה חבר'ה שאוספים אליהם המון המון נוער בסיכון; נוער שוליים מכל האזורים, מכל העדות, מכל המגזרים. כל מה שאתה מדמיין, אוקיי? הם אוספים אליהם לבית ספר הזה. אתה יודע מה מטפחים שם? הם מטפחים שם דור של קצינים בכירים של הצבא, של גנרלים, שהם מלח הארץ, אנשים שהם מקימים של חברות ההייטק, אנשים שהם – אני אומרת לך, הם מוציאים אותם מלמטה והופכים אותם להון האנושי של מדינת ישראל.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

תבואי, אני אחשוף לך את העשייה של משרד הרווחה, לכלל – – –

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

רגע, מרגי. פנו אליי כי רוצים להפסיק להם את הפעילות.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

מי? מי רוצה להפסיק?

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

פיקוד העורף. למה רוצים להפסיק להם את הפעילות? למה? כי אין להם מקלט. מאות של ילדים בסיכון, נוער בסיכון, לא יכולים להגיע לבית ספר כי אין להם ממ"ד. אני, ביחד איתם, עכשיו עובדת לגייס תרומות של 1.5 מיליון שקל כדי לבנות להם ממ"ד. ואז אני שומעת – – –

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

זה לא נכון.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אני הולכת כמו איזו פושטת יד, ואני שומעת בוועדה ש-75 מיליון שקל עוברים לנוער בסיכון. ואני אומרת: אבל רגע, יש עוד נוער בסיכון שזקוק לזה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

הוא מטופל. הוא מטופל במאות מיליוני שקלים.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז הוא לא מטופל. הינה, הוא לא מטופל. הוא לא מטופל, והילדים האלה ילכו הביתה לתוך בתים, שתאמין לי – אתה לא רוצה לראות אותם שם, בטח לא בתקופה כזאת.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

סליחה, זה לא נכון. את עושה עוול, זה לא נכון. נוער בסיכון מטופל. אם חסר לו מבנה, מבנה ממ"ד, פיקוד העורף יתכבד וייתן לו, לא יסגור את המוסד.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אבל התקציב, גם של משרד הביטחון, הוא מוגבל. אם אין להם מספיק אפודים לגזרה הצפונית, אתה חושב שעכשיו פיקוד העורף ייתן להם ממ"ד, יבנה להם ב-1.5 מיליון שקל ממ"ד?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

מה עם אפודים, מה עם קסדות, מה עם מכשירי קשר כמו שצריך? אתה יודע כמה מחסור בציוד יש בחזיתות?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שרן, אתם זורעים פה מידע שהוא לא נכון. אתם באופן עקבי וקונסיסטנטי זורעים פה מידע ומכניסים אנשים להיסטריה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אני אשמח שתבוא ותגיד מה לא נכון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כל מה שאמרת עכשיו.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תן לי משהו אחד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא חסר – לא אפודים ולא קסדות ולא ציוד צבאי. זה לא נכון.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

יש לי שאלה, חנוך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

זה חד-משמעית לא נכון. אתם עושים את זה פעם אחרי פעם. אתם מציגים פה כאילו מישהו החליט לא לקנות ציוד צבאי, ובמקום זה לקנות משהו אחר. זה שקר. כל מה שמשרד הביטחון, כל מה שהצבא ביקש – הוא מקבל פה. זה חד-משמעית לא נכון – –

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז בוא נעשה עסק, אוקיי?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

– – גם בדיונים בוועדות שאני נמצא בהם – אני אומר לך שזה לא נכון.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

חנוך, אז בוא נעשה עסק, אוקיי? אם אתה צודק, נשב פה עכשיו ביחד, נרים טלפון למישהו אחד שנמצא בחזית הצפונית, מישהו אחד. תעשה איתו שיחה, ואם הוא אומר שחסר ליחידה שלו ציוד, וציוד קריטי, אתה מצביע נגד התקציב. עשינו עסק?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

את יודעת כמה אני מכיר את זה, כמה טלפונים קיבלתי, ואתה מעביר את זה לצבא, ואז מתברר שזה לא בדיוק ככה, שהוא רוצה קסדות מסוג אחד ולא קסדות מסוג אחר.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

נהדר. אתה יודע מה? אם זה לא ככה, אני מצביעה איתך בעד התקציב. אם זה לא ככה, אתה מצביע נגד התקציב, עשינו עסק?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש למפלגה שלך נציגים – –

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

למה אתה לא רוצה לעשות את העסק הזה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

– – בוועדת החוץ והביטחון, שם יושב נציג של הצבא שבין היתר מטפל בדברים האלה, ואם היה בזה ממש, היה אפשר להעביר את זה לטיפול מיידי שלו.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

קודם כול, חנוך, את כל הדברים האלה אני מעבירה לטיפול מיידי, והם אומרים שצריך לנווט את הכסף לאיפה שצריך קודם כול – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא שמעתי תשובה כזו אף פעם. אף פעם לא שמעתי תשובה כזאת. לא שמעתי תשובה שחסר ציוד לכוחות לוחמים. לא שמעתי אפילו פעם אחת.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז הינה, אתה יודע מה? אני מוכנה להצביע בעד התקציב, בעד התקציב – אם אתה מוכיח שזה נכון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה שמעת פעם שחסר ציוד לכוחות לוחמים?

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

ואני אומרת לך, חנוך, אם הדבר הזה נכון – אתה מוכן להצביע נגד התקציב? אתה מוכן? לא. למה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הדבר הזה הוא לא נכון – –

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

כי גם אתה יודע שהדבר הזה נכון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

– – ואתם עושים פה עוול גדול. אנחנו יושבים פה, ואני לא דיברתי על זה שחברת כנסת פה האשימה אותי שאני מסייע לחמאס ושאני מסייע לאויב בזמן מלחמה, ולא דיברתי על הרבה דברים, אבל פה, כשאתם אומרים שמישהו מעדיף משהו אחר על לקנות ציוד צבאי – זה שקר, וזה שקר חמור.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז הינה, אתה יודע, באנגלית יש אמרה: put your money where your mouth is – ואני אומרת לך, בוא תוכיח. אני אשים אותך עכשיו על הטלפון עם יחידות בצפון, ואם הם אומרים לך – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לך אני לא צריך להוכיח שום דבר, גברת. אני נותן דין וחשבון לציבור. בואי, תמשיכי. תמשיכי, יש לך עוד שתי דקות.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

– – ואם הם אומרים לך שחסר ציוד, תצביע נגד התקציב הזה, כי אם לא – אתה משקר פה, ואתה חוזר בחזרה לאותו דבר, כאילו יש לי קונספציה שהכול בסדר, שהכול טוב והכול יפה ואין שום בעיות. אבל בתכלס בסוף אנשים מאבדים את החיים שלהם בגלל הקונספציות האלה ובגלל שהם לא מוכנים להילחם על הדברים האלה.