ישיבת מליאה בתאריך 06/11/2023 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ב בחשוון התשפ"ד, 6 בנובמבר 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4043/25 וכלה בהצעת חוק פ/4049/25: הצעת חוק יום לציון אירועי כ"ב בתשרי ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מרחבים מוגנים), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים ימיים של צאן חי לשחיטה), התשפ"ד–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מימון תרופות שאינן בסל שירותי הבריאות לילדים שהוריהם מקבלים גמלת הבטחת הכנסה), התשפ"ד–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – אדם הנזקק לטיפול רפואי בשל מעשה טרור), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הכנסת מקצועות הסיעוד לקרן ממדים ללימודים), התשפ"ד–2023, מאת חברת הכנסת אורית פרקש הכהן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הצגת מחיר בשעת חירום), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת יעקב אשר. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 10), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. לקריאה הראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק חינוך מיוחד (הוראת שעה – חרבות ברזל) (הארכת זכאות), התשפ"ד–2023; הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023; הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (החלטות מינהליות ופעולות כלפי רשות ציבורית, אומנה לילדים, תקופות כהונה, תאגידים, בתי דין מינהליים ותכנון ובנייה), התשפ"ד–2023; הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023; הצעת חוק העברת מידע לצורך זיהוי או אימות זהות של אדם לרבות גופה, ואיתור נעדר או שבוי, הנדרשים בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין פיצול הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (צריכת פרסומי טרור), התשפ"ד–2023. תקנות שעת חירום (דיוני מעצרים) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2023; תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה) (תיקון), התשפ"ד–2023. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום: נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. הצבעה כעת. תמה ההצבעה. עד שאקבל לידי את הרשימה – ראשונת הדוברים, חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, היום הבאנו להצבעה בוועדת העבודה והרווחה את חוק החטופים והנעדרים. המשפחות עברו תקופה קשה, לילות ללא שינה, לא ניתן לתאר את הכאב והתסכול שהם חווים בימים אלו. החוק מאפשר קצת אוויר לנשימה בימים טרופים אלו. היה לי חשוב שהחוק יכלול גם את אברה מנגיסטו, המוחזק מעל תשע שנים בארגון טרור רצחני, חמאס, ובאמהרית (אומרת בשפה האמהרית: אחינו היקר אברה מנגיסטו נמצא כבר תשע שנים בשבי החמאס, ארגון טרור, בתנאים קשים.) החוק מאפשר קצת למשפחות שדואגות ליקיריהן, מתרוצצות בכל מקום, בשגרירויות זרות, בכל מיני מקומות, למצוא פיסת מידע על היקירים שלהן.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

כולי תפילה ותקווה שהחטופים והנעדרים ישובו אלינו בריאים ושלמים כמה שיותר מהר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. חבר הכנסת סימון דוידסון, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתקופה, אחת הנוראיות של מדינת ישראל. כולם נכנסים מתחת לאלונקה, כולם – עמותות, חברה אזרחית, אזרחים פשוטים, חיילים, חיילות, כל מי שיכול. מי לא נכנס מתחת לאלונקה? הבנקים. הבנקים פשוט מרגישים שהם לא חלק מהמשחק. ואני אספר לכם שאתמול צפיתי בטלוויזיה וראיתי איזושהי פרסומת של אחד הבנקים, ופשוט חוזרים על זה כל הזמן: אנחנו, הבנק, נותנים אפשרות לשלם משכנתה לאנשי עוטף עזה. אבל מי נמצא בעוטף עזה? רוב האוכלוסייה היא בקיבוצים בכלל. איזה קיבוצניק לוקח משכנתה בכלל? מי צריך משכנתה בקיבוץ? אז אני קורא לבנקים להיכנס מתחת לאלונקה, להיות חלק מהמאמץ של מדינת ישראל בלחימה בתקופה הנוראית, שאנחנו רק בתחילתה. הגיע הזמן שגם הבנקים יעזרו למדינת ישראל. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה מהקשות ביותר שידענו מול ארגון טרור בעל שאיפות להשמיד אותנו. יש לנו משימה לאומית להתאחד, לנצח. אני מאמין שגם בימים אלה חשוב לציין את המאבק בקטל בכבישים. לצערי, אנחנו רואים עלייה במספר תאונות הדרכים וההרוגים מפרוץ המלחמה בשנה שגם כך הייתה קשה בדרכים. זו תקופה מורכבת לעלות על הכביש, זאת תקופה מורכבת להתעסק בכך, אבל חשוב לזכור ולהקשיב להוראות פיקוד העורף – הן מצילות חיים גם בכבישים. 305 בני אדם נהרגו מתחילת השנה בכבישי ישראל, תשעה מהם רק בשבוע החולף. אני רוצה להשתתף בצער משפחות הנרצחים והנופלים מפרוץ המלחמה ובצער המשפחות ששכלו את יקיריהן על כבישי ישראל, יש כאלה שגם וגם; לשלוח איחולי החלמה לפצועים, לא נשכח אותם, ולעולם לא נשכח את החטופים עד שנשחרר אותם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חבר הכנסת איימן עודה.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. מאז פרוץ המלחמה התקבע בחלק מהשיח הציבורי שמה של המלחמה כ"מלחמת 7 באוקטובר". אפשר להבין זאת בשל הסמיכות של התאריך הלועזי הזה לתאריך הלועזי של מלחמת יום כיפור. אבל נראה לי שכשם שבמלחמה ההיא אז, לפני 50 שנה, השם שהתקבע אצלנו נקרא על שם היום הקדוש שדווקא בו בחרו אויבינו לממש את שאיפתם לנסות להשמיד, כך שמה של המלחמה הנוכחית ייקבע בתור "מלחמת שמחת תורה". אל מול האויב האכזר שביקש ומבקש להפיל את רוחנו, עם ישראל נלחם על השמחה; אל מול המפלצתיות שכל שאיפתה להשמיד, להרוג, לאבד ולהרבות מוות, עם ישראל נלחם על החיים, על תוספת חיים ועל קדושת החיים; אל מול הרוע הצרוף עם ישראל נלחם על זהותו, על התורה ועל שמחת תורה. יהי רצון שיתקיים בנו במהרה הפסוק בישעיהו: "וּפְדויי ה' ישובון וּבָאו ציון בְּרִנָּה ושמחת עולם על ראשם". תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, ואחריו – חברת הכנסת קטי שטרית.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, פג'ר ג'מאל, ילד בן עשר מרמלה, סובל מאוטיזם. לפני שבועיים המורה בבית הספר, בית ספר יהודי, שאלה אותו: עם מי אתה, עם ישראל או עם עזה? הילד חייך ולא הבין את הנושא. אז היא גירשה אותו מבית הספר. אני כבר שבועיים במעקב יומי, מדבר עם הוריו כל הזמן. עירבתי הרבה אנשים, אבל לצערי הרב לא הצלחנו להחזיר אותו לבית הספר. היום הוא התקבל לבית ספר אחר. פג'ר זה שחר בעברית. תפקידנו שיהיה שחר של יום אחר, ללא גזענות, ללא רדיפה. זהו תפקידנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

תחזירו את החטופים. להחזיר את החטופים. להשיג לנו מידע על החטופים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת קטי שטרית, ואחריה – אחרונת הדוברות לשלב זה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ב-7 באוקטובר יחידת הקומנדו אגוז עזבה את אזור חווארה, אזור השומרון, ועברה להציל את התצפיתניות והחיילים שנשארו בחיים במוצב כיסופים, ביניהם ילד חמד בשם יונתן סביצקי. יונתן גדל בנעלה ולמד בתיכון במודיעין; ילד יפה תואר, בן יחיד להוריו. יש לו עוד אחות אחת, והוא בן יחיד להוריו. הוריו שמעו בדרך אגב שיש את חוק ההמשכיות – שעדיין לא חוקק, כי הוא מתעכב מסיבות ביורוקרטיות במשרד הביטחון – והם ביקשו לשאוב זרע מהחלל, אבל הם איחרו את הזמן. היום ישבתי עם ההורים, עם בלה ועם גרשון, שבכו בדמעות ואמרו: מה שלנו קרה, אנחנו לא רוצים שיקרה לאחרים. אני עומדת כאן ומבקשת ומתחננת, דווקא באמצע עיתות מלחמה, שמשרד הביטחון יהיה פתוח יותר ויסייע לנו לבצע את השאיבות האלה. יש בהן הרבה יותר מהמוסר. לא רק החייל, ההמשכיות שלו, כי זה מה שההורים רוצים מאוד מאוד, אלא גם הניצחון על אותו ארגון טרור חמאס ועוד אחרים שיקומו לצערנו הרב – אנחנו יודעים שזה או אנחנו או הם – שנבוא ונאמר להם: חוק ההמשכיות זה לא רק כי יש בו את האלמנט של המשך הדור, אלא אם אתם רוצים להכחיד אותנו – לא ניתן לכם, אנחנו נמשיך ונתקיים. אני מאוד מקווה שהלב והאוזן יהיו קשובים יותר לבקשות של ההורים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכאמור, אחרונת הדוברים לשלב זה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. לאחר מכן נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, הנא, אישה מטירה, קיבלה היום טלפון שמחכה לה דבר שאמור להגיע בדואר, אבל בגלל שהדואר לא מגיע לכפרים הערביים היא צריכה להגיע לכפר סבא לקבל אותו. היא נכנסה לסניף, והתברר שנעשה לה אמבוש, כי הנא היא עיתונאית, עובדת עם אל-מיאדין, אזרחית מדינת ישראל, עובדת באופן חוקי, גלוי, עושה את העבודה שלה נאמנה. חיים אתגר העיתונאי עשה לה אמבוש, התקשר והתחיל לרדת עליה. הפך גם לשוטר וגם לשופט וגם למבצע את פסק הדין בלייב, הסית נגדה, וגרם למתקפה פיזית כמעט כאשר מנע ממנה להיכנס לאוטו שלה ולהסתלק. הוא עושה את זה כבר בפעם השנייה. ההשתוללות הגזענית הזו וההסתה נגד עיתונאים שעושים את העבודה שלהם נאמנה ובצורה אובייקטיבית – והנא היא אישה מאוד מקצועית – זה בלתי מתקבל על הדעת. אני שמחה שהנא החליטה היום להגיש תלונה במשטרה על ההסתה הפרועה הזו, ואני מאוד מקווה שהמשטרה תטפל בעניין הזה, כי העניין גובל בהתרת דם במצב המאוד-מאוד רגיש שאנחנו נמצאים בו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (החלטות מינהליות ופעולות כלפי רשות ציבורית, אומנה לילדים, תקופות כהונה, תאגידים, בתי דין מינהליים ותכנון ובנייה), התשפ"ד–2023, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר דוד אמסלם בשם שר המשפטים להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. בבקשה, כבוד השר, עד עשר דקות.

השר הנוסף במשרד המשפטים דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ברצוני קודם כול להעביר את תנחומיי למשפחות השכולות, והחלמה מהירה לכל הפצועים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

השר הנוסף במשרד המשפטים דוד אמסלם:

דרך אגב, גם להבטיח שמדינת ישראל תעשה הכול, אבל הכול, כדי להשיב את כל החטופים הביתה בשלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

השר הנוסף במשרד המשפטים דוד אמסלם:

אני מחבק את המשפחות, וכמובן, אני מתפלל בכל יום ובכל דקה שחיילי צה"ל יחזרו איש-איש לביתו שלמים ובריאים. לגבי הצעת החוק – אני אקצר, אני אעשה את זה ממש בקצרה – מדובר על הצעת חוק להארכת תקופות ודחיית מועדים בחוק בכל מיני נושאים – מפריע לי, חבר'ה.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, שקט במליאה, בבקשה. תודה.

השר הנוסף במשרד המשפטים דוד אמסלם:

אני לא אקריא את הכול, אבל יש מועדים קבועים בחוק. היות שאנחנו נמצאים במלחמה, אנחנו בעצם מאפשרים לא לעמוד במועדים הקבועים בחוק בגלל כל מיני סיבות, לא אלאה אתכם – גם האנשים במילואים, גם באים בכלל לקראת האוכלוסייה שנשארה בבית וכו'. אז יש פה סדרה של נושאים שעליהם אנחנו רוצים להצביע. את זה החוק בעצם רוצה להסדיר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר אמסלם. נעבור כעת לדיון האישי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת טלי גוטליב.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

הראשון הוא חבר הכנסת השר דוד אמסלם, אז את השנייה, אבל את ראשונת הדוברים בשלב הזה של הדיון האישי. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלום לעם ישראל, קבלו צ'יזבט נוסף מבית היוצר של האבסורד במדינת ישראל בבג"ץ: 568 עזתים הגישו עתירה, קבלו. אנחנו עצרנו עזתים עם אישורי שהייה ביום הפרעות והתופת שבא עלינו. עצרנו אותם. הופסקו האישורים, לאחר שהתברר שחלק מהעזתים שימשו ושיתפו פעולה עם המחבלים המרצחים תוך כדי, לפני, אחרי ומכל הצדדים. אז עם כל הכבוד, כשאנחנו נמצאים בשעת חירום ובשעת לחימה, אנחנו נחזיק אצלנו במשמורת כזאת או אחרת, שגם אותה אני לא אפרט, כי הוגש גם בג"ץ להורות על מיקומם של אותם עצורים – בטח אנחנו נגלה להם איפה מתקני הכליאה ולמה. הוגש בג"ץ, הבג"ץ ההוא נדחה. אבל עכשיו הוגש בג"ץ, ובית המשפט הורה למדינה להשיב למה 568 עזתים נמצאים במתקני כליאה של ישראל. אגב, היו עצורים הרבה יותר, אני לא אומר פה את המספר, אבל אחרי ששירות הביטחון וגורמי הביון והחקירה ניטרו את החקירות שלהם, את האינפורמציה שניטלה מהם וניתנה מהם, מי שלא שייך, שוחרר. ועד אז אין שום כוונה שמדינת ישראל תצטרך להשיב לבג"ץ כזה. לו הייתי מייצגת את המדינה שלי בשעת מלחמה, והייתי מקבלת את הבג"ץ ההזוי הזה, שאומר לי לתת טעם למה 568 עזתים עצורים, הייתי אומרת: רבותיי, אין לעזתים האלה זכות עמידה. עכשיו, כבר טענתי והסברתי לכם מה זה זכות עמידה. קבלו את הדבר ההזוי הבא: אם אתה מגיש בג"ץ ואתה מייצג אחד – אתה צריך לתת ייפוי כוח; הם מגישים את הבג"ץ, אדוני היו"ר, ייפוי כוח הם לא מצרפים של 568 העזתים האלה. זאת אומרת, הם עושים את זה על דעת עצמם. אין לנו ייפויי כוח, אין לנו תצהירים, אין לנו שום דבר. כל מה שיש לנו זאת אמירה פומפוזית, מקוממת, שפוגעת בחוסנה של המדינה ובלגיטימציה של המדינה להחזיק מחבלים – מחבלים – במתקני כליאה כדי לאסוף מידע רלוונטי. אנחנו שוקדים על השבת החטופים לישראל, ואני מבהירה פה לכל יפי הנפש: אם נדמה לכם שאתם תתחננו לחמאס והחמאס ישיב לכם איזה חטוף, שיהיה לכם בהצלחה. אם נדמה לכם שמדינת קטר רואה את החטופים שלנו ממטר, היא לא רואה אותם ממטר. קטר מספקת פייקים בלי הכרה בהקשר של החטופים. אם אתם רוצים מבצעים הירואיים כמו שחרורה של החיילת, אנחנו צריכים להחזיק במתקני הכליאה שלנו בסוד גמור עזתים ששיתפו פעולה עם מרצחים מחבלים, ואנחנו נשיג מהם מודיעין, כי זו הדרך שלנו להשיג את החטופים – בכוח, בכוח וביותר כוח.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. אני מודיע כי רשימת הדוברים לפרק זה נעולה. הדובר הבא, חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת דן אילוז –אינו נוכח. חבר הכנסת טיבי, אני כבר קראתי בשמך – בחוק הבא, יש הרבה חוקים היום. מאה אחוז. חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כנראה למישהו מפריעה ההתנהגות של האוכלוסייה הערבית בחודש האחרון. אי-אפשר להסביר את המתקפה, את הרדיפה של האוכלוסייה הערבית, במיוחד בקרב סטודנטים, מרצים, רופאים והשירות הציבורי. במכללות ובאוניברסיטאות הוקמו קבוצות מיוחדות להגיש קובלנות נגד סטודנטים ערבים. מי שמנצל בציניות את המצב החזיק בעמדות האלה, הוא הסית נגד האוכלוסייה הערבית בכל השנים האחרונות, והיום מנצל בציניות את המצב בכדי לרדוף את האוכלוסייה הערבית, במיוחד באוניברסיטאות ובבתי חולים. אנחנו כל יום מקבלים פניות מהרבה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רוטמן, אתה מפריע.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – צעירים וצעירות בחברה הערבית שמוזמנים למשטרה, לחקירות שב"כ, ומוגשים כל יום דיונים לבתי המשפט והארכות מעצר על דברים שהם לכל הדעות בגדר של חופש ביטוי. קלות כזאת כלפי האוכלוסייה הערבית; לא יכול להיות מצב שצעירה ערבייה מהנגב, עוצרים אותה, מאריכים לה מעצר לשלושה ימים על שיתוף פוסט של מישהו יהודי שכתב על הזוועות בעזה. מי שכתב את הפוסט, בגלל שהוא יהודי לא נעצר; הצעירה – עוצרים אותה, מביאים אותה לבית המשפט, מאריכים לה שלושה ימים, ואני בטוח שהיא תקבל עוד שלושה ימים, כי היו מקרים. יש מקרים של צעירים שכתבו על אותו יום "בוקר טוב" – עצרו אותם. מה אתם רוצים, שכולנו נדקלם את דף המסרים של נתניהו? אנחנו לא נדקלם את דף המסרים של נתניהו. יש לנו עמדה ערכית – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה העמדה הערכית – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – עמדה עקרונית, גם עמדה היסטורית שאנחנו נגד מלחמות.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

עמדה ערכית. מה העמדה הערכית?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

ולכן אני אומר בצורה הכי ברורה – –

אושר שקלים (הליכוד):

– – – נגד טרור, מאוד פשוט – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – אנחנו לא נדקלם את דף המסרים של נתניהו ואת המלחמה הזו צריך לעצור ומיידית – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה העמדה הערכית שלך? איזה ערכים – – –

אושר שקלים (הליכוד):

אתה נגד טרור או שאתה תומך טרור? מאוד פשוט.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – כי מספיק, מספיק הדם. אנחנו אומרים בצורה ברורה: מי שאכפת לו מדם – אנחנו לא מפרידים בין דם לדם, אנחנו לא מפרידים בין אדם לאדם – –

קריאות:

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – אבל מי שיוצא, מי שיוצא אתמול, שר במדינת ישראל – מה אומר שר במדינת ישראל אתמול? צריך להשמיד שני מיליון בעזה, כולל החטופים.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגנה את הטרור – – – תגנה את הטרור – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

על זה אף אחד לא מדבר?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עטאונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

על זה אף אחד לא מדבר? שר בממשלת ישראל אומר: צריך להשמיד עם.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לחסל את כל עזה – – – לחסל את עזה – – – את המחבלים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ואטורי. חבר הכנסת ואטורי, תודה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

זה לא חדש?

ניסים ואטורי (הליכוד):

לחסל את עזה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ואטורי, קריאה ראשונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

השר הזה בא מבית המדרש של הימין.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לחסל את כל המחבלים בעזה, כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ואטורי, אתה בקריאה ראשונה. תודה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

יכולים להיות אחים שלך, נחסל אותם. נחסל את כל העזתים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ואטורי, קריאה שנייה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

נחסל אותם – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אנחנו לא מפרידים בין דם לדם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ואטורי, אתה בקריאה שנייה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אנחנו לא מפרידים בין דם לדם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עטאונה, כמה זמן – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אנחנו לא מפרידים בין כאב לכאב. אתם מפרידים, אפילו בתוך הדם היהודי אתם מפרידים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עטאונה, כמה זמן? תודה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

נחסל, נהרוג את כל עזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – תומך טרור – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ארז מלול – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבי הוא קואליציה משלו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אומר דברים חשובים בזמן מלחמה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חשובים למי?

טלי גוטליב (הליכוד):

לעם ישראל על כל גווניו וחלקיו. כל חלק, יש מישהו שמשמיע את העמדה שלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

שקט במליאה, בבקשה. תודה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בספר דניאל מתואר סופה של מלכות בבל. מסופר שם על כך שבלשאצר המלך, לאחר שניצח את אויביו באחד הקרבות, ערך משתה יין והשתמש בו בכלי המקדש שנלקחו על ידי נבוכדנצר בחורבן בית המקדש הראשון. בלשאצר ואנשיו, שטובעים בחומרנות המשתה ומשבחים את אליליהם, לא יודעים שהאויב כבר נלחם על העיר. תוך כדי המשתה רואה המלך יד יוצאת מן הקיר וכותבת עליו כתובת. בחרדתו הוא קורא לכל חכמיו, אבל למרות שהכתובת מתנוססת על הקיר הם לא מצליחים לקרוא ולפענח אותה. רק דניאל שמוזמן לשם מפענח את הכתובת, ומסביר לבלשאצר שבשל גאוותו וחוסר כניעתו לבורא עולם נגזר עליו שתינטל מלכותו, כפי שאכן קורה באותו הלילה כאשר בלשאצר נהרג. במהלך מלחמת העולם הראשונה עשה מרן הרב קוק זצ"ל אנלוגיה ליכולת של דניאל לפענח את הכתובת שעל הקיר, וקרא לעם ישראל להיות זה שמפענח את הכתובת המטושטשת שנמצאת במאורעות ההיסטוריה, להיות זה שמזהה את הרוח החדשה שתצמח מתוך התופת של מלחמת העולם. ומהן הרוחות החדשות-ישנות שצומחות מתוך התופת של שמחת תורה תשפ"ד? רוח ההכרעה והניצחון של צה"ל, ההכרה כי תפקידו העיקרי והבלעדי הוא להכריע את אויבי ישראל הקמים עליו ולכלותם לא רק עד הסיבוב הבא, אלא לנַצח; רוח מופלאה של אחדות בקרב מאות אלפי החיילים, שמוכנים לעשות הכול, כולל למסור את נפשם למען עמם ולמען אחיהם שבשבי, ובקרב המוני האזרחים שברוח נישאה של אחדות נודבים בכל ליבם כל מה שהחיילים או אחיהם המפונים צריכים; רוח של הכרה ברורה בשייכותה של הארץ על כל מרחביה לעם ישראל, ובאיוולת, בסכנה ובחוסר הצדק שבהפקרתה לאויבינו; רוח של חידוש היכולת להצביע על כך שיש אמת ושקר, טוב ורע, של הראייה הבהירה שיש רע בעולם ושתפקידו של עם ישראל להכרית אותו ולהביא טוב לאנושות; רוח של זהות יהודית, שחזרה להיות מושא לגאווה ולהזדהות. רוח של אמונה, רוח של שמע ישראל, רוח של חיבור לכל מה שמייצגת מסורת ישראל כמו ציצית, תפילין, הדלקת נרות והפרשת חלה. בעזרת השם, שנזכה לצמוח כולנו יחד על ידי כל הרוחות הללו. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איש חכם שחי מעבר לים אמר לי שבעת שיח גיאו-פוליטי על אודות מדינת ישראל הוא שואל את האדם שמולו שאלה אחת פשוטה: האם אתה חושב שלעם היהודי צריכה להיות מדינה יהודית? אם התשובה לשאלה הזאת היא כן, אז אפשר לדבר על גבולות, על אופי, על מרכיבים, אפשר לדבר על שוויון ועל זכויות, אפשר לבקר את הממשלה, את הצבא, אפשר לדבר על הכול. אבל אם התשובה לשאלה הזאת היא לא, אז אין טעם לדבר בכלל. כל עוד יש אנשים בעולם שמודעים להיסטוריה של העם היהודי ועדיין חושבים שלעם היהודי לא מגיעה מדינה, אז רבותיי, האנטישמיות כאן, חיה ובועטת, והיא רק לובשת כל פעם פנים חדשות. העם היהודי בשנת 2023 עדיין סובל משנאה, מגזענות ומרוע טהור. זוהי אנטישמיות לשמה. אחרי השבת השחורה ב-7 באוקטובר הוסרו המסכות, ותופעת האנטישמיות המכוערת הרימה את ראשה וחזרה לקדמת הבמה; הסנטימנט התחלף, והגישה האנטי-ציונית בעולם התחזקה. מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל יש עלייה של כ-500% בדיווחים על אירועים אנטישמיים לא רק במזרח התיכון ובמדינות ערב אלא בכל רחבי העולם. יש עלייה של 400% בשיח האנטישמי ברשתות החברתיות; כ-87% מהיהודים בתפוצות דיווחו על ירידה דרמטית בתחושת הביטחון האישי. אנו עדים לתקיפות פיזיות ומילוליות. רק בשבוע שעבר ראינו סטודנטים יהודים נעולים בספרייה באוניברסיטה בניו יורק; אישה יהודייה נדקרה שלשום בביתה בליון בצרפת; סמלי צלב קרס רוססו על חנויות ובתים פרטיים; מזוזות נעקרו מדלתות ביתם של יהודים, ובטורקיה כבר הציבו שלטים: "אסורה הכניסה ליהודים". הקריאות בהפגנות "מהנהר ועד הים" קוראות באופן ברור לשים קץ למדינה יהודית. באיזו מציאות אנחנו חיים? אסור לנו לתת להיסטוריה לחזור על עצמה. הקו האדום נחצה כאשר מזכ"ל האו"ם אנטוניו גונטרש העז לומר שההתקפה הנאצית של החמאס לא הייתה בוואקום, ולאחר מכן הגדיל לעשות ומינה את איראן לראש הפורום החברתי במועצת זכויות האדם. גם בתוכנו יש מכחישי שואה, וכאלה שהגדילו לעשות ומכחישים את הפיגוע ומרחץ הדמים האכזרי שקרה כאן ב-7 באוקטובר. המלחמה הזאת היא מרובת זירות לחימה, אבל הזירה הבין-לאומית היא זירת תודעה והיא חשובה לא פחות מכל הזירות. זוהי חובתנו המוסרית להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל ולהילחם באנטישמיות ביחד חזקה. המאבק נגד האנטישמיות מחייב אותנו להכיר בכך שאין לנו אף אחד מלבד עצמנו, ואין לנו ברירה אחרת אלא לנצח בכל הזירות. פחות מניצחון זה כישלון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הרבה זמן לא התראינו, לצערנו זה בנסיבות קשות. אתה יודע, אנחנו כאופוזיציה מרכזים מאמץ יחד עם הקואליציה להגיע להסכמות על חקיקה ובאמת לעשות מה שטוב למען אזרחי ישראל. אנחנו מתנהלים באחריות כל החודש האחרון – אני מניחה שגם היושב-ראש יודע את זה – ובכל דבר שאפשר לסייע לחיילי צה"ל וכמובן לתמוך במלחמה למוטט את שלטון החמאס. עם זאת, אני חייבת לומר רק הערה לגבי התגובה של השר עמיחי אליהו אתמול, השר לענייני כלום ושום דבר, שזה בעצם שר המורשת או איך שזה נקרא. בכלל, אני רוצה להגיד לכם שכשאנחנו היינו בממשלה כל הזמן דיברו כאן על הנורבגים. השר דודי אמסלם דיבר על זה הרבה – הנורבגים והנורבגים, כמה שהם מיותרים. בואו נקרא פעם אחת, קואליציה ואופוזיציה, למרות שכנראה חלק אולי ילכו הביתה, שכל הנורבגים יחזרו, ימלאו את תפקידם. הרי אתה הראשון שהובלת את העניין הזה.

צגה מלקו (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנייה, אני מדברת אל דודי אמסלם. הוא מסתכל עליי והוא מבין אותי. אני לא יודעת אם את נורבגית או לא, אבל בסוף השרים – לא יודעת, זה גם לא משנה לי. אני לא מדברת על צגה ולא על אף חבר כנסת.

צגה מלקו (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מדברת על זה שבימי מלחמה חברי הכנסת הנורבגים צריכים להתפטר והשרים צריכים לחזור לפה ואת המיליונים האלה לתת למלחמה ולתת לתמיכה במלחמה, בחיילי צה"ל ובמפונים.

צגה מלקו (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך שבימי שגרה ודאי אפשר לחשוב על הגדלה של הכנסת, אבל בימי מלחמה – הינה, אני יכולה לתת לך מחמאה על מה שאמרת היום בנשיאות? הכנסת הולכת לצמצם מהתקציב שלה, וזה בסדר, 80 מיליון שקל לטובת המלחמה. אני לא יודעת אם היושב-ראש אמר – אני אגיד: אם הכנסת כולה מצטמצמת, שתצטמצם גם הממשלה ושתקבל אחריות; שכל השרים יבואו לפה וחברי הכנסת הנורבגים ילכו הביתה. מה לעשות? המשק שלנו במצב קשה. אני לא צריכה את השר שעליו אני אדבר אחר כך ועל ההתבטאות האומללה שלו והנזק למאמץ ההסברתי. איזה נזק הוא עשה. זה לא משנה לי, עליו אני אדבר אחרי זה. אני רוצה לדבר על זה שהשרים חייבים לחזור לפה. הח"כים הנורבגים ילכו הביתה ויישארו כאן רק שרים שהם חברי כנסת – –

צגה מלקו (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – ואת כל מאות המיליונים – אני לא יודעת בכלל אם את נורבגית או לא וזה גם לא משנה לי. היא נורבגית?

קריאה:

היא נורבגית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עזוב, זה בכלל לא משנה לי.

צגה מלקו (הליכוד):

אל תדאגי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. אם הכנסת חוסכת מתקציבה 80 מיליון שקל, שהממשלה תחזור לפה, שחברי הכנסת הנורבגים ילכו לנוח, ואת הכסף ייתנו לציבור, למלחמה שצה"ל מנהל ולעורף שצריך לחזק.

אושר שקלים (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

כולם, קואליציה ואופוזיציה, צריכים להתכנס לאירוע הזה. תלמדו מהכנסת.

צגה מלקו (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

תלמדי מיושב-ראש הכנסת, שהוא מהסיעה שלך, איך מצמצמים משאבים.

צגה מלקו (הליכוד):

את יודעת רק לצרוח. את לא אומרת את האמת. את – – – היושב-ראש שלך – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת אופיר כץ, אחרון הדוברים, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

– – – נורבגים. 31 נורבגים אתם הבאתם.

אושר שקלים (הליכוד):

מירב, זה לא לעניין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתם עושים? מה התרומה שלכם פה? מה? הנורבגים יכולים ללכת לנוח. הנורבגים יכולים ללכת לנוח.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, רשות הדיבור כרגע ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בהקשר של החוק שאנחנו דנים בו כרגע, אמרנו שנעשה אותו בהסכמה ויש להם הסתייגות על סעיף אחד מהחוק. אז סיכמנו שנעביר את זה כעת בקריאה ראשונה וההכנה לקריאה שנייה ושלישית תידון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. לגבי הסעיף הזה – נעלה אותו בהסכמה יחד עם האופוזיציה. בלי הסכמה לא נעלה את הסעיף הזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אנחנו עוברים כעת להצבעה על הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (החלטות מינהליות ופעולות כלפי רשות ציבורית, אומנה לילדים, תקופות כהונה, תאגידים, בתי דין מינהליים ותכנון בנייה), התשפ"ד–2023. השר אמסלם, אין צורך לסכם, נכון? מאה אחוז. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא שבו במקומותיכם. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (החלטות מינהליות ופעולות כלפי רשות ציבורית, אומנה לילדים, תקופות כהונה, תאגידים, בתי דין מינהליים ותכנון ובנייה), התשפ"ד–2023, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

15 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (החלטות מינהליות ופעולות כלפי רשות ציבורית, אומנה לילדים, תקופות כהונה, תאגידים, בתי דין מינהליים ותכנון ובנייה), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון מס' 5 – הוראת שעה), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הבא על סדר-היום: הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין פיצול הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (צריכת פרסומי טרור), התשפ"ד–2023. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את החלטת הוועדה. בבקשה, אדוני.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

שלום וברכה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק המאבק בטרור כללה בתוכה שלושה עניינים: עניין אחד, שהוא היה לב-ליבו של ההסדר, מה שמכונה צריכת פרסומי טרור. הגענו בנושא הזה להסכמות נרחבות, קואליציה ואופוזיציה, למרות מורכבותה של הצעת החוק ולמרות ראשוניותה, והכנסנו לשם את ההסדרים המתאימים לשביעות רצונם של רוב מוחלט של חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה. ההצעה כללה הסדר נוסף, שעוסק בשאלה של היכולת – והוא הסדר שהוא הוראת קבע – יכולתו של היועץ המשפטי לממשלה לאצול את סמכותו בעניין הגשת כתבי אישום, גם בנושא הטרור והסתה לטרור, גם לפרקליט המדינה ולמשניו. הסעיף הזה גם הוא קשור לנושא ולאור העומס החדש שהעבירה החדשה תייצר, הוא בוודאי גם נצרך וגם דחוף. החלק השלישי הוא חלק מעט יותר טכני והוא עוסק בחלוקת הסמכויות והתפקידים בין התביעה המשטרתית לבין פרקליטות המדינה. מאחר שנושא זה קשור גם בנושאים אחרים ולגביו טרם הגענו להסכמות, לא רצינו לעכב את נושא צריכת פרסומי הטרור ואת נושא הורדת העומס בעניין הגשת כתבי אישום מהיועץ המשפטי לממשלה באמצעות יכולת האצילה, ולכן פוצלה הצעת החוק. סעיף 3 להצעת החוק נשאר על שולחן הוועדה ואילו סעיפים 1 ו-2, ככל שתאשר הכנסת, כמובן, את הפיצול, יעלו להצבעה לקריאה השנייה והשלישית בנוסח שהוסכם על ידי הרוב המוחלט של חברי הוועדה וחברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. נעבור לדיון האישי. קיבלתי לידיי את הרשימה. ראשונת הדוברות – חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. אתה רוצה שנוסיף אותך?

נאור שירי (יש עתיד):

אם אפשר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני יכול להוסיף, ולאחר מכן אני נועל את הרשימה. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני קודם כול רוצה לומר משהו לראש הממשלה ולממשלה. אני מבינה את ראש הממשלה – כולם על הראש שלו, כולם באים אליו בטענות, כולם רוצים שהוא ייקח אחריות, כולם וכולם שמים אותו על המנגל כל היום. אז מה? אתה ראש ממשלה, אתה מבוגר אחראי, קח אוויר ואל תרד לזירה הזאת של הריב הזה, לא באמצעות הודעות שלך ולא באמצעות הודעות של אחרים, ואני גם אגיד לך למה. עם כל הכבוד, מבחינתי ראש ממשלה בזמן מלחמה הוא המבוגר האחראי. המבוגר האחראי. ותאמינו לי שאין פה אנשים רפי שכל. את כל מה שהציבור שואל גם אנחנו שואלים – על השב"כ, על אמ"ן, על הראש הזה, על פה, איך יכול להיות ואיך ואיך ואיך, אלף שאלות של "ואיך". שום שאלה לא תישאל בזמן המלחמה. גם בוועדת חוץ וביטחון אנחנו נזהרים. ושלא תבינו, שאף אחד לא יחשוב – אני אוספת עדויות, אני אוספת חומרים, אני בעצמי, כי אני גם בזמן אמת התרעתי כל מיני התרעות. אז מה? אבל מי אני? אדוני ראש הממשלה, אני לא אומרת עכשיו: אמרתי, אמרתי, אמרנו, אמרנו לנו, נסמכנו. לא מעניין. אתה לא יורד לזירה הזאת של – אתה מתחיל לשמור: אני בסדר, הייתי ככה, אמרו לי ככה, זה השפיע, לא השפיע. לא מתאים. בזמן מלחמה יש לנו אחריות, וגם לראש ממשלה יש אחריות. ולראש ממשלה יש אחריות להיות מבוגר אחראי. זה לא אומר – ביום מן הימים נדון, ונחקור ונתהה בדבר הזה, אנחנו נעשה את הכול. אבל עכשיו, כשהחיילים שלנו בחזית – שקט דממה מגזרת ראש הממשלה ויועציו ומקיפיו וגורם בכיר כזה וגורם בכיר כזה. לא רלוונטי. אנחנו רוצים פה שקט כדי להצליח לנצח את המלחמה הזו. מה שאני אומרת – גם כך קשה לנו עם ערוצי התבהלה. למה אני קוראת להם "ערוצי התבהלה"? אתם לא תאמינו למשמע אוזניכם. היום ערד ניר פוגע בביטחון מדינת ישראל. בהקשר של פרסום סרטון הזוועות שראינו, ערד ניר, בערוץ 12, אומר את הדבר הבא – הסרטון אצלי בסלולרי, למי שרוצה – בקשר לפרסום הסרטון חשוב לו להבהיר שמה שעולה מהסרטון זה הפקרה, הפקרת האזרחים. אומנם מאוד קשה לראות את הדברים, אבל בעצם זה התאפשר לחמאס, כך הוא אומר, כי הייתה הפקרה, ממשלה וצבא – מתפלק לו גם צבא, לא פחות ולא יותר. ואת זה הוא אומר בערוץ 12. ועוד אומר אדון ערד ניר, ופוגע בחוסן שלנו, שאנחנו צריכים להביע את צערנו הרב על תושבי עזה. אז תקשיב לי טוב, אדון ערד ניר: אני לא שרת התקשורת, אני מזמן הייתי מלאימה, מלאימה באל"ף, לפי החוק, כל מי שמפרסם פעולה תבוסתנית שפוגעת בנראותנו בעיני העולם, אבל אני לא שרה, אני רק חברת כנסת. הייתי עושה את זה. ואני אומרת לכם בהיבט הזה, היזהרו בכבוד צבא ההגנה לישראל. אם אתם רוצים לגיטימציה – אגב, לשיטתי אין צורך בלגיטימציה; אנחנו נתנו התרעות לתושבי עזה הלא-מעורבים – נאמר ונניח שיש כאלה – לעבור דרומה, פתחנו להם מסדרון הומניטרי שעלה לנו בתקיפות חמאס את החיילים שלנו כדי לעבור לדרום. מבחינתי, אגב, מי שנשאר בצפון הרצועה הוא לא בלתי מעורב והוא לא חף מפשע ולא שום מילה מכובסת כזאת, כי אני במלחמה, מלחמה על הבית שלי, על הביטחון שלי, על כל ההגדרות הכי לגיטימיות של המדינה. ולכן, אם אנחנו נאפשר לאנשים כמו ערד ניר לפגוע בביטחון מדינת ישראל אנחנו לא נצליח. כדי לנצח לא רק ראש הממשלה צריך להחריש; גם אמצעי התקשורת צריכים וחייבים להזהיר את עצמם מפני תעמולה תבוסתנית.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חודש ימים אנחנו ממלאים פינו מים, לא מדברים, לא מתבטאים בתקשורת, נזהרים בכבודו של ראש הממשלה, לא אומרים מילה רעה על כל נושא, כי אנחנו מבינים שמדינת ישראל נמצאת במלחמה. העת תגיע. לא זה הזמן, לא זה הזמן. ואנחנו נזהרים, מלבד קריאה אחת שאני קראתי, בעוונותיי כי רבים, כי עמד פה השר קרעי ואמר שראה אנשי חיל, הדבר היחידי שצעקתי לעברו: רק לפני כמה חודשים שלחת אותם לעזאזל. אנחנו לא מדברים, אנחנו שותקים, אבל מי כן מדבר? ראש הממשלה. ראש הממשלה מצייץ כנגד ראש אמ"ן וכנגד ראש השב"כ ומפנה אליהם אצבע מאשימה בזמן קרב, ואחר כך חוזר בו ואומר: טעיתי, כשהוא הבין את מהומת האלוהים שהוא גרם. ושלשום ההתבטאות האומללה הזאת כנגד אותם טייסים שרק הלך לבקר. אז אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לנצל את הקשרים הטובים שלך עם ראש הממשלה. תבקש בשם הכנסת, בשמנו, אם תרצה, מראש הממשלה להתאפק קצת. להתאפק, להתרכז במה שעכשיו לפתחו – בניצחון טוטלי על חמאס, לא בניצחון על ראש שב"כ, על ראש אמ"ן ועל טייסי צה"ל. תגיד לו, תבקש ממנו. למרות שני האירועים הענקיים האלה, שלא מפסיקים לדסקס בתקשורת והם מגיעים לפתחו של כל בית, כאילו זה יעזור אחר כך, תבקש ממנו למתן. אנחנו לא מוציאים מילה, לא בתקשורת ולא באולם הזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, מכובדי השר, השבוע פלט שר המורשת עמיחי אליהו משפט על האופציה להטיל פצצת אטום על עזה כדי למחוק אותה. למחוק אותה זה למחוק ילדים, נשים, תושבים, שניים וחצי מיליון אנשים. המערכת הפוליטית סערה. הציבור לא אהב. גינוי כמעט מקיר לקיר, אפילו נתניהו השעה אותו, או לא השעה, מישיבות הממשלה. נאמר אפילו שבבית הלבן מורטים שערות, כי זה פוגע בדעת הקהל הבין-לאומית. רוב המתנגדים בישראל ששמעתי אותם הסבירו את ההתנגדות שלהם בכך שזה פוגע בהסברה בחוץ לארץ. מעטים הסבירו שפצצת אטום זה דבר לא מוסרי, פשע נגד האנושות ופשע מלחמה נוראי. האמת, חשבתי על זה שהקמפיין נגד השר ההזוי הזה הוא קמפיין צבוע. למה צבוע? הוא בסך הכול אמר את מה שרבים אחרים אמרו ואומרים. שרים, חברי כנסת, אורחים באולפנים אמרו שצריך למחוק את עזה, (חוזר על הדברים בערבית) לכתוש אותה. פצצת גרעין מוחקת את עזה. פצצת אטום מוחקת את עזה. גם הטלת יותר פצצות ממה שהטילה ארצות הברית באפגניסטאן – גם היא מוחקת את עזה. מחיקת עזה היא מחיקה של כל תושבי עזה – ילדים, נשים, זקנים וטף. ולכן, כשאמרו שדברי השר אליהו הם ג'נוסייד, שכחו להגיד שגם הביטוי "למחוק את עזה" הוא ג'נוסייד. בחודש האחרון בעזה נהרגו יותר ילדים מב-15 השנים האחרונות ביחד. כל עשר דקות נהרג ילד. כפי שאמרתי מייד אחרי הזוועות שהיו ב-7 באוקטובר בדרום, בעוטף: הומניות היא לא ערך סלקטיבי. אין חצי הומניות. מי שהתנגד לפגיעה בילדים, באזרחים ובכולם ב-7 באוקטובר בעוטף, ובזוועות שהיו שם, בכל הזוועות, לא יכול עוד לשתוק על מחיקתה ההדרגתית של עזה, ועל העובדה שעד כה נהרגו שם יותר מ-4,500 ילדים. 4,500 ילדים. על כן, דרשנו ואנחנו עדיין דורשים את הפסקת המלחמה. הדבר הנורא ביותר מבחינתי זה סנטורים אמריקאים ופוליטיקאים בין-לאומיים שאומרים, בתשובה על שאלה: אין הגבלה על מספר הילדים והאזרחים שנהרגים בעזה שאפשר לשים לצבא. התקרה פתוחה (אומר בערבית: תהרגו כמה שתרצו.) זה צ'ק פתוח לג'נוסייד, (אומר בערבית: רצח עם.) המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית דגלה והתבססה על ערכים ליברליים וזכויות אדם. והנשיא ביידן, לפי אמריקאים רבים מהמפלגה שלו, כשל כישלון מוסרי שיביא להפסד בבחירות. אומרים לו במפלגה הדמוקרטית, אנשים אומרים לו, מתוך המיליה שלו, שהוא מאפשר ג'נוסייד ורואה בעין אחת בלבד, כאשר את הסבל צריך לראות בשתי עיניים. בינתיים צריך לכסות את אחת מעיניה של האישה בפסל החירות, לפי הנשיא ביידן. ילד הוא ילד הוא ילד.

היו"ר משה רוט:

לסיום, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מייד. אין לאף אחד בעולם זכות לומר שילד פלסטיני מעזה שווה פחות, או שחייו זולים יותר מחייהם של אחרים. חייהם של הילדים בעזה, של ג'אנה או של מחמוד, או חייהם של רות וליאור, לא פחות חשובים מחייהם של רוברט או נעמי, נכדיו של הנשיא ביידן, או מחיי ילדיו של ראש ממשלת בריטניה, קרישנה או אנושקה. ילד הוא ילד הוא ילד.

היו"ר משה רוט:

תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

החיים שלנו לא יכולים להתבסס על נקמה. עין תחת עין – זה משאיר את כולנו עיוורים. מוות לא מרפא מוות. די למלחמה.Stop the war . (חוזר על הדברים בערבית.)

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, האתר שיחה מקומית חשף מסמך סודי של משרד המודיעין שאומר כך: המסמך ממליץ לישראל לפעול לפינוי האוכלוסייה העזתית לסיני, להקים ערי אוהלים וערים חדשות בצפון סיני שיקלטו את האוכלוסייה המגורשת, ליצור אזור סטרילי של מספר קילומטרים בתוך מצרים, לאפשר חזרה לפליטים. זו תחושה של דז'ה-וו אצל כל פלסטיני, של שנת 1948, וזוהי התוכנית.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – זה מלחמת העצמאות. די כבר. די. נו, אי-אפשר.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זוהי התוכנית. אני רוצה להגיד שזו לא התוכנית בגלל 7 באוקטובר.

טלי גוטליב (הליכוד):

תביא לי את החטופים. תביא לי מידע על החטופים. תביא לי מידע על החטופים מהחברים שלך ברשות.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לפני כמה חודשים ישבתי עם חברי כנסת מהליכוד שסיפרו לי שזוהי התוכנית שלהם. נתניהו הציע את התוכנית הזו לכל מיני נשיאי עולם לפני חמש שנים ועשר שנים. בשנות החמישים זה היה החלום של בן-גוריון. גם בשנת 1970 זו הייתה התוכנית. אני חושב שאחרי המסמך הזה – שבסופו מה כתוב? הוא בן תשעה עמודים, ובסופו כתוב שהחלופה הכי מסוכנת זה שהרשות הפלסטינית תחזור לעזה. ולמה היא המסוכנת ביותר לפי התוכנית הזו? כי זה ייצור רצף שמעודד הקמת מדינה פלסטינית, שזהו הדבר המסוכן ביותר מבחינת המשרד הממשלתי. אני רוצה להגיד לכם שבצל המסמך החשוך הזה צריך להבין שלא למדו שום דבר, לא למדו כלום. לא הפנימו שיש עם פלסטיני, שבסופו של דבר חייבים להכיר בזכויות הלאומיות ושמי שרוצה לחיות בביטחון חייב לחתור לשלום. אין דרך אחרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הבנתי, אתה מאיים עלינו?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

חברים, אין דרך אחרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה מאיים על מדינת ישראל?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

רק הדרך הזאת. (אומר בערבית: ואת, תסתמי את הפה שלך ותסגרי את הפה שלך ותעזבי אותי כבר.) תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה מאיים עלינו. אדוני, אל תאיים עלינו. אל תאיים עלינו. תביא לי מידע על החטופים, אתה והחברים שלך ברש"פ, אותה רשות שהעברת לה כסף, השתמשת בחסינות שלך. אולי זה הגיע לחמאס, אולי, לא אתפלא. העברת כסף לרשות הפלסטינית, איימן עודה. הרבה כסף העברת. אני יודעת על זה. אתה מאותרג ואתה משתמש בחסינות שלך, והכסף שהעברת, יש מצב שהגיע לחמאס, אדון איימן עודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, מאז אותה שבת שחורה, קשה, אנחנו עוברים הרבה, ואנחנו נמצאים במצב שהוכרז עליו כמצב מלחמה. לצערי הרב, האוכלוסייה הערבית, שהרגישה את הכאב על אובדן ילדים, ממשיכה להרגיש גם את הכאב על ילדים ישראלים, יהודים וערבים, שנרצחו באותו יום, על אזרחים שנחטפו, עדיין, וגם התווסף לזה הכאב על אובדן של ילדים, נשים ואזרחים בעזה. הכאב הוא עצום, ובכל זאת החברה הערבית גילתה לא רק אחריות, אלא עצמה הייתה בהלם בהתחלה, ועדיין עד היום מגלה אחריות מתוקף היותה מבינה טוב מאוד. אזרחי ישראל הערבים הפלסטינים מבינים שאין מי שיגן עליהם מהמתקפה הגזענית והרדיפה הפוליטית שמתקיימת בימים האלה חוץ מעצמם והתנהגותם והרצון שלהם באמת להגן על הצעירים בעיקר. כאשר תוקפים בנתניה מעונות סטודנטים וצועקים "רצח לערבים", מפנים את הסטודנטים המותקפים. לא שמעתי על אחד שעוכב או על אחד שנעצר על האמירות הגזעניות האלה וההסתה הזו. צעירים ערבים, מעל 270 צעירים וצעירות ערבים וערביות היום, או שנחקרו או שנמצאים במעצר, לפעמים על לייק, על לייק ששמו. על זה שמשתפים פוסטים נגד המלחמה – –

היו"ר משה רוט:

נא לסיים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – ועם הרגשת כאב על ההרג של ילדים בעזה, שנכתבו על ידי אזרחים יהודים. אני אומרת לכם, המצב הזה לא יכול להימשך ככה. נכון שיש מצב מלחמה – –

היו"ר משה רוט:

נא לסיים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – אבל יש גם מתנגדים למלחמה. ואנחנו כן מתנגדים למלחמה ולא רואים בה שום פתרון. ואנחנו רוצים, כן, שישובו החטופים לבתים שלהם, אבל גם רוצים להפסיק את ההרג של הילדים וההפצצה של בתי חולים – –

היו"ר משה רוט:

נא לסיים. נא לסיים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – ובתי ספר בעזה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מי מפציץ בתי חולים? מי מפציץ בתי חולים? החמאס – – – מי מפציץ בתי חולים – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני – – –

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – איננו. חבר הכנסת יוסף עטאונה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מי מפציץ בתי חולים?

טלי גוטליב (הליכוד):

לכי כבר מהכנסת. באיזה עוד עולם יש חברי כנסת כאלה? באיזה עוד עולם האויב יושב – – –

קריאות:

היו"ר משה רוט:

חברי כנסת מכובדים, חברי הכנסת, נא לתת לדובר לדבר, בבקשה. לא צריך – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מי פתח במלחמה הזאת?

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברי הכנסת. חברי הכנסת, נא לתת לדובר לדבר.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – – שלנו ממה שקרה ב-7 באוקטובר. אי-אפשר – – –

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת, לא לענות עכשיו. נא לא לענות עכשיו. כן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תפסיקו.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

באיזה עוד עולם בפרלמנט יושב – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, גברתי, תני לו לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה עוד אחד. עכשיו נשמע, בואו נשמע מה הוא מחדש לנו. מתי הוא כבר יוציא את השם – – –

היו"ר משה רוט:

תני לו לסיים בשקט.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת פורר, אתה שאלת את חברתי עאידה מי מפציץ בתי חולים. כולנו ראינו – סליחה – כולנו ראינו 100 רופאים חותמים על עצומה להפציץ בתי חולים בעזה. דבר כזה לא קרה בהיסטוריה. תחזרו לכל ההיסטוריה – רופאים לא היו בשירות מלחמה, רק במקרה הזה 100 רופאים חותמים על פנייה להפציץ בתי חולים.

טלי גוטליב (הליכוד):

טונות של חומרי נפץ בבית החולים, טונות של חומרי נפץ. אתם משתמשים בבני אדם כמגן אנושי, ברברים, ברברים שכמוכם.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, מתחילת המלחמה – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אולי תגיד מי הפציץ בית חולים – – – מי הפציץ את בית החולים בעזה?

טלי גוטליב (הליכוד):

בית חולים – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

100 רופאים חותמים, להפציץ בתי חולים – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מי הפציץ, לא מי חתם – מי הפציץ בית חולים בעזה?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

לרופא שחותם על דבר כזה צריך לשלול את הרישיון. לרופא שחותם על דבר כזה צריך לשלול את הרישיון. לרופא שחותם על דבר כזה צריך – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תגיד לפרוטוקול מי הפציץ. תגיד לפרוטוקול מי הפציץ.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת פורר, הוא הבין את השאלה. הוא הבין. הוא הבין את השאלה. לא צריך להסביר.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – – אל-אקצא זה היה צעד – – – אפילו אם יש ויכוח על מעַמדאנִי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מי הפציץ את בית החולים בעזה? תגיד לפרוטוקול.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקיים בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בבאר שבע דיון על הקלות לבניית ממ"דים בנגב. לפני שבועיים התקיים דיון כזה בוועדה הארצית לתכנון ובנייה. מהיום הראשון למלחמה אין יום שלא דיברנו על מיגון. עברנו מוועדה לוועדה, משר לשר, לפיקוד העורף, לראש הממשלה. מהיום הראשון אמרנו: 35 יישובים בנגב, 120,000 תושבים שהמדינה לא מכירה בהם, והיום במלחמה היא מפקירה אותם.

היו"ר משה רוט:

משפט אחרון, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

יום-יום ביקשנו שיהיה מיגון. אני פונה מכאן – – –

היו"ר משה רוט:

נא לסיים.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

ניסינו את כל הדברים. אני פונה מכאן לשר הפנים: בסמכות שלך, באחריות שלך, במשמרת שלך זה קורה. היום כל המסלולים שמינהל התכנון מציע – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת עטאונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – זה לא – תן לי לסיים בשני משפטים.

היו"ר משה רוט:

אתה חוזר על עצמך.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אני מדבר על דבר חשוב מאוד, על חיי אדם, מתחילת המלחמה – –

היו"ר משה רוט:

נכון, אבל אתה חוזר על עצמך. אתה חוזר על עצמך, הבנו.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – אף אחד לא נותן להם מענה. אז תן לי שני משפטים לסיים את הדברים. אני פונה עוד פעם לשר הפנים: כל המסלולים שמינהל התכנון מציע לא יכולים לעזור לבדואים בנגב, כי הם לא מוכרים. שר הפנים, הגיע הזמן להכיר בכפרים הלא-מוכרים ולתת להם את כל השירות. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, חבר הכנסת עטאונה. תודה רבה. חבר הכנסת ארז מלול, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

ארז מלול (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, ברכות על התפקיד. שיהיה השם בעזרך.

היו"ר משה רוט:

תודה. אמן.

ארז מלול (ש"ס):

בשבוע שעבר עמדה על הדוכן כאן חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן והביאה את סיפורה המרגש של אם גיבורה אשר בתה נחטפה על ידי ארגון המרצחים החמאס, האימא של החיילת אורי מגידיש. האימא אמרה לכולם רגע לפני שהשתחררה – זה מפריע לי, אדוני היושב-ראש, זה מפריע.

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה. תנו כבוד לחבר כנסת שמדבר, וכשאתם תדברו, הוא ייתן לכם את הכבוד. מובטח לכם.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני – – – את מה שאמרת. חבל שלא אמרת את זה – – –

היו"ר משה רוט:

לא הייתי פה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא, היית פה – – –

היו"ר משה רוט:

אה, כן. השתקתי את כולם.

ארז מלול (ש"ס):

תעצור את הזמן.

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה. בואו ניתן לו לדבר, ואחרי זה נתווכח. אני מבקש את סליחתכם. בפעם הבאה, בעזרת השם. סליחה, סליחה, תנו לבן אדם להמשיך.

ארז מלול (ש"ס):

רגע לפני שהבת השתחררה, האימא אמרה לכולם באיזה טקס: הקדוש ברוך הוא טוב, ואנחנו אוהבים אותו למרות שקשה. בהקשר זה אני רוצה לצטט דברים שאמר לא מזמן מזכה הרבים הגאון הרב יגאל כהן בלוויה של נכדתו הקטנה, שהוא היה מאוד קשור אליה: אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על הטוב שנתן לנו גם ברגעים הכי קשים. ברגעים שבהם לכאורה אין תקווה, כאן בא לידי ביטוי כוח האמונה בקדוש ברוך הוא. כוח האמונה ליווה את עם ישראל אלפי שנים. בכל התקופות הקשות של עם ישראל האמונה הייתה הכוח שליווה אותנו. התלמוד מספר שרבי עקיבא הוצא להורג על ידי הרומאים, וברגעי חייו האחרונים אמר את הפסוק שהוא יסוד האמונה: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", והוא האריך במילה "אחד" עד שיצאה נשמתו. שואלים מפרשי התלמוד – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, לשמור על השקט. תנו לו לדבר. בקושי אפשר לשמוע אותו. תודה רבה.

ארז מלול (ש"ס):

שואלים מפרשי התלמוד: למה רבי עקיבא האריך דווקא במילה "אחד" ולא במילה אחרת כשיצאה נשמתו? והם מתרצים שהיו בתקופתו כאלה שסברו שיש שני אלוקים. לא ייתכן שמי שגוזר חיים הוא יגזור מוות; מי שגוזר בריאות, הוא יגזור חולי; מי שגוזר עושר, יגזור עוני – אלא יש שני אלוקים, אחד נותן טוב ואחד רע. בא רבי עקיבא ואמר, לא זו בלבד שיש רק אלוקים אחד, אלא שהאחד הזה הוא עושה רק טוב ואין רע יורד מן השמיים. אין רע יורד מן השמיים. הבעיה היא, שאנחנו לא תמיד – – –

היו"ר משה רוט:

נא לסיים.

ארז מלול (ש"ס):

לקחו לי 30 שניות. הבעיה היא שאנחנו לא תמיד מסוגלים להבין את הטוב בתוך מה שנראה לנו כרע. כאן כוח האמונה מעניק לנו את הכלים להבין שגם מה שנדמה לנו כרע, זה בעצם טוב. האמונה שליוותה את עמנו, ראינו אותה אצל משפחת מגידיש, והיא הזכירה לי גם את סבתי, זכרה לברכה, עליה מור יוסף, מהעדה המרוקאית, שגרה בשיכונים בקריית מלאכי, אם שכולה מלאת תמימות ואמונה. בכל בוקר, תפילת השחרית שלה לא מהסידור – היא הייתה פותחת את החלון, מוציאה ידיים כלפי השמיים ואומרת בשפה המרוקאית, שפת האם שלה: אלוקים, תשמור על המדינה, תשמור על חייליה ועל משפחתה.

היו"ר משה רוט:

אמן.

ארז מלול (ש"ס):

ואני רוצה לסיים בפסוק "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". בבוקר, כשיש אור והכול זורם, רואים את החסדים. אבל החוכמה היא שגם בלילה, כשרואים את החושך ולא רואים את האור בקצה המנהרה, אז באה האמונה. האמונה תמשיך ללוות אותנו, ובעזרת השם אנחנו נזכה לראות בניצחון ישראל על כל אויביו.

היו"ר משה רוט:

אמן. תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – איננו; חבר הכנסת דני דנון – איננו; חבר הכנסת אבי מעוז – גם איננו. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי הכנסת, לפני שאגע בדברים שלי, רק לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שדיברה פה על הפצצת בתי החולים: מי שהפציץ בית החולים – זה הג'יהאד האסלאמי שהפציץ את בית החולים בעזה; מי שהפציץ בית חולים באשקלון זה החמאס, שירה טילים על אשקלון ופגע בבית החולים ברזילי. את יכולה ללכת, את יכולה להפנות את הגב, אבל אל תדברי על הפצצת בית חולים בלי לדבר על מי מפציץ את בתי החולים, בלי לדבר על זה. תברחי מפה, זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות. בושה וחרפה, לעמוד פה ולדבר על הפצצת בתי חולים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה לא נכון.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מי מפציץ בתי חולים? תגידי את מי את צריכה לגנות שמפציץ בתי חולים? כי מי שמפציץ בתי חולים זה החמאס, הג'יהאד האסלאמי והחיזבאללה. הם אלה שמפציצים. ולעניין הזה, אדוני היושב-ראש, ואני חייב לומר גם לך, אדוני השר, אני שומע שאנחנו לא רוצים – כל הזמן מספרים לי שאנחנו לא רוצים מלחמה בצפון. אנחנו מנסים לפרש – אני שומע את הפרשנים – את כוונותיו של נסראללה – האם פניו למלחמה או לא למלחמה. מה צריך להעיר אתכם? יותר מ-30 אזעקות, 30 שיגורים, רק עכשיו, על הקריות, על נהריה, על מפרץ חיפה ועל הגליל העליון. מה צריך להעיר אתכם כדי שתבינו שאנחנו כבר נמצאים במלחמה בגבול הצפון. אנחנו במלחמה שם. אני לא יודע למה נותנים לנסראללה להיות זה שקובע את הקצב, זה שמכתיב את הווליום, ומשאירים את תושבי הצפון להיות פליטים בארצם. כ-100,000 איש מהצפון פליטים בארצם, מתרוצצים בין יישובים, לא יכולים להגיע הביתה, אבל על גבול הצפון החיזבאללה נח בשלום. אם הוא יורה, יורים עליו בחזרה. זה לא עובד בשיטה הזאת, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ממשלת ישראל היקרה. אנחנו לא יכולים להשלים עם ארגון טרור על הגבולות, לא בדרום וגם לא בצפון. מתי אתם חושבים תגייסו עוד הפעם מאות אלפי חיילים במילואים? מתי אתם חושבים ירוכז כאן במזרח התיכון כוח אש כל כך גדול, באמת, עם תמיכה משמעותית ומדהימה של המעצמה הגדולה בעולם? מתי אתם חושבים שנוכל להתמודד עם זה? באיזה יום תגידו לתושבי הצפון: תחזרו לבתיכם? מה תגידו, החיזבאללה מורתע? שמענו כבר את סיפורי המורתע. צריך לקחת את המצב שאנחנו נמצאים בו היום, אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, אדוני השר, ולקבוע כאן כללים חדשים. שיהיה ברור, מדינת ישראל לא יכולה להשלים עם ארגון טרור על הגבולות, לא בדרום ולא בצפון, וצריך לכפות את מימושה של החלטת מועצת הביטחון 1701, שאמרה שהחיזבאללה צריך להיות צפונית לליטני. לחלופין, לקבוע רצועת ביטחון של 5, של 10 ק"מ שטח מת, ומי שנכנס לאותו השטח צריך להבין שדמו בראשו. זה בחובתה של ממשלת ישראל ואי-אפשר – ובזה אני אסיים – לסיים את האירועים האלה בכך שיפקירו ויגידו לתושבי הצפון: עכשיו הם מורתעים, עולם כמנהגו נוהג, אנחנו נחכה לראות מה נסראללה יעשה. הגיע הזמן שיחכו שם לראות מה אנחנו נעשה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, 31 יום למלחמה שנמשכת, מלחמה שנכפתה על מדינת ישראל. הצבא התעשת, אנחנו לא מדברים כרגע על מה שהיה אלא מאחלים לכל חייל שלנו שיחזור הביתה בריא ושלם. כרגע הוא נמצא במשימה – חיילות וחיילים. החברה הישראלית התעשתה. לא ראיתי מעולם חיבוק כזה כפי שהאזרחים העניקו אחד לשני. בשנייה אחת נעלמו כל הוויכוחים שהיו לפני המלחמה הנוראית הזאת, לפני המתקפה הברוטלית ב-7 באוקטובר. אנשים, שכנים, קולגות לעבודה שרבו, שמאל, ימין, כן ביבי, לא ביבי, בבת אחת הפכו למשהו אחיד ואחד וכבר 31 יום עוזרים אחד לשני בלי כל סייג. מי לא התעשת? רק הממשלה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה רוט:

סליחה, אפשר לבקש שקט?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני אחזור. מי עוד לא התעשת? אני אומר את זה בצער רב, רק הממשלה. הממשלה, שאמורה לדאוג לא רק לחיילות ולחיילים שלנו שנמצאים בחזית ובתוך עזה אלא גם למשפחות שלהם, לבני הזוג שלהם, למפונים שנמצאים באילת, בים המלח, בשפיים, בירושלים, בטבריה ובכל מקום בארץ. אנחנו שומעים סיפורים של ביורוקרטיה. שומעים סיפורים של אי-ודאות. שומעים הסברים שזה לוקח זמן, ייקח זמן עד שאנחנו נכין, עד שאנחנו נעשה. וגם אנחנו באופוזיציה, דרך אגב, אמרנו שלא נפריע לשום הליך חקיקה שבא לשרת את הלחימה, לשרת את המפונים, לשרת את הלוחמים, החיילות והחיילים שלנו. אבל לצערי זה לא המצב. ואני, אדוני היושב-ראש, אגיד למה לצערי זה לא המצב. כל אחד צריך לעשות מה שמוטל עליו לעשות. שרים שמופקדים על המשרדים שאמורים לסייע לא צריכים לשבת ולתת עצות בנושא המלחמה. התפקיד שלהם – להבין ולעכל את המציאות הקשה. ולצערי לא כך הדבר.

היו"ר משה רוט:

משפט אחרון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, יש לי עוד 15 שניות, לא אומרים לפני 15 שניות, תגיד שתי שניות לפני.

היו"ר משה רוט:

כן, כן, שלושה משפטים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ולכן אני קורא לממשלה להפנים את המצב ולהתחיל להבין ולעכל את האירוע, שמעולם לא היינו בו, כי אם אנחנו לא נעכל, יהיה לנו קשה לנצח במלחמה הזאת. המלחמה זה לא רק בעזה ולא רק בחזית אלא גם בעורף, ואם העורף חזק ואיתן, גם נוכל להבטיח את ניצחוננו בעזה. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – לא נמצאת; חבר הכנסת עמית הלוי – איננו. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, היו לי שני דברים לדבר עליהם: אחד – על פיטורי הנורבגים. הגיע הזמן לצמצם הוצאות של המדינה. הדבר השני שרציתי לדבר עליו הוא על ההתבטאות של שר המורשת, אוקיי? כי אני הזכרתי אותו בחטף ולא נתתי לו מספיק תשומת לב על ההתבטאות האומללה שלו, וחשוב גם להתייחס לזה. אגב, אני לא מבינה איך כשהוא מדבר על הטלת פצצת אטום, כשהוא שוקל את זה, הוא לא התייעץ איתך, דודי אמסלם, בתור שר האטום, כי הרי אם הוא היה מתייעץ איתך, היית אומר לו שפצצה אטומית על עזה כנראה תפגע גם בתושבי שדרות, גם בתושבי אשקלון. או שהוא היה פשוט עושה גוגל, זו גם אופציה. אבל הוא לא טרח להתייעץ. הוא אמר שזו מטפורה. אתה שומע, מיקי? זו מטפורה, בסדר? אבל במטפורה הזו הוא גרם לנו נזק בין-לאומי, למדינה. כשכל הקבוצות היצירתיות, שעושות את הכול בהתנדבות, כבר שבועות ארוכים נלחמות למען המדינה, בא שר אחד ובהתבטאות אומללה עשה נזק להסברה הישראלית, שבאמת, מיותר לציין מה אני חושבת על התפקיד שלו. אבל כן חשוב לציין שבשביל עמיחי אליהו זו לא הפעם הראשונה שיש לו התבטאויות אומללות. למקרה שמישהו שכח, נזכיר שגם לנגיד בנק ישראל הוא קרא אידיוט; לשופט בעליון הוא אמר שהוא צריך להיכנס לכלא, עמירם בן אוליאל לא עשה כלום. זאת אומרת יש לו כבר היסטוריה של אמירות בעייתיות מטורפות. והבעיה הכי גדולה היא שהאמירה האחרונה שלו גם הפכה אותו ליקיר של ה-BDS. עכשיו, מה עשה נתניהו? הוא בא ואמר: אני משעה אותו. אממה, אי-אפשר להשעות שר. אין חיה כזאת. אתה יכול לפטר שר. מה גם שהשעיה לא כל כך עבדה, כי בערב במשאל הטלפוני הוא כבר הצביע. אז מה זה הבדיחה הזאת? עכשיו, אני אומרת לך, אדוני ראש הממשלה, היית צריך לפטר אותו. כנראה אם היית מפטר אותו, זו הייתה הפעם הראשונה, לדעתי, בשנה האחרונה שהיית מקבל תמיכה ציבורית מקיר לקיר, כי, מה שנקרא, בימין ובשמאל הבנו שיש בעיה. והבעיה הכי מרכזית פה היא שלעמיחי אליהו יש מלא זמן פנוי, ובזמן הפנוי שלו, במקום שיעזור למדינת ישראל, הוא עושה נזק. אגב, אתמול – כמובן, אני לא צופה, אבל נשלח לי הקטע, אני לא יודעת מי מכם ראה – בערוץ 14, כששאלו אותו: כמה אתה תורם? הוא אמר שכל העובדים שלו הלכו לעבוד במשרדים אחרים. נתניהו לא יכול לפטר את השר עמיחי אליהו, כי הוא לא קיבל אישור מהשר לחלוקת נשק. השר לחלוקת נשק לא מאשר לו, כי הוא יצטרך אותו בשש אחרי המלחמה – את כל הסיעה הזאת. ולכן אי-אפשר לפטר את השר אליהו.

היו"ר משה רוט:

גברתי, נא לסיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לבוא ולומר שהשעית אותו – אני מסיימת – זה פשוט בדיחה ולעג לרש.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איננו. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, ראשית, ברכות לך, היושב בראש, על ניהול הישיבה.

היו"ר משה רוט:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

עמיתיי המכובדים, רבים מאיתנו בחרו בלב לא קל לצפות בסרט שהוכן על ידי דובר צה"ל ביום רביעי האחרון, ורבים מאיתנו התייחסו למראות הקשים והמזעזעים, אם בראיונות לתקשורת ואם ברשתות החברתיות. גם אני מבקש לומר בעניינו של הסרט ובעניינן של העדויות הכל-כך קשות שראינו דבר אחד שחשוב, חשוב לומר אותו. בשבועות האחרונים אנחנו שומעים לא מעט סיפורי גבורה. סיפורי הגבורה הללו שמגיעים משדה הקרב – בין שמדובר בשדות הקיבוצים שהפכו לשדות קרב ובין שמדובר בשדות הקרב בתוך רצועת עזה – הסיפורים הללו, סיפורי הגבורה של חיילים, מפקדים ושל אזרחים, מלמדים את כולנו שיעור חשוב על עוצמתה של הרוח הישראלית. סיפורי הגבורה הללו הם חלק חשוב מבניין העוצמה שדרושה לנו על מנת לנצח במלחמה הזו ולהתמודד עם הזוועות שנכפו עלינו. העוצמה הזאת דרושה לנו על מנת שנתחיל אט-אט לאסוף את השברים, או ליתר דיוק, לסייע למשפחות השכולות ולמשפחות החטופים לאסוף את השברים. אבל חשוב שנזכור כולנו – ואני חושב שכל חבר או חברה שראו את הסרט הזה יעידו על כך – שכל מי שמצא את עצמו באותה שבת ארורה ובימים שבאו בעקבותיה בתוך התופת, בין שנחלץ ממנה ובין שלצערנו לא נחלץ ממנה, הוא בחזקת גיבור. כל הורה שניסה להגן על ילדיו, כל אזרח קשיש שנותר לבדו בבית למול פני הזוועה וכל אדם שיצא מתוך התופת הזו על מנת להושיט יד מסייעת לשכן או לשכנה, כולם כולם גיבורים. אני יצאתי מתוך הסרט הזה נרעד ונרגש כמו כולנו, אבל גם מתוך הרכנת ראש עצומה מול כל אותם גיבורים וגיבורות – –

היו"ר משה רוט:

נא לסיים, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

– – שנקלעו אל הגיהינום הזה, ואני אומר פעם נוספת – בין שנחלצו ממנו ובין שלא נחלצו מהגיהינום הזה, כולם גיבורי ישראל. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – איננו. הוא פה? אה, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

הלכתי שנייה לאופוזיציה. שיחה בין חברים.

היו"ר משה רוט:

נסלח לך על זה, אם זה רק שנייה. בבקשה, לאדוני שלוש דקות, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

האמת היא שאני אפילו אקצר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מדברים על הנושא של איסור הפצה של חומרי טרור וכל מה שקשור לאותם אנשים מנוולים שרוצים להשמידנו. אז עם כל הכבוד לאותם חומרים, לצערי אנחנו נתקלים באנשים שגם פה, מתוך הבית הזה, תומכים בטרור, מגינים על טרור, מזדהים עם טרור. אנחנו צריכים באמת למגר את התופעה הזו. ובאמת כאקט מנע אני יחד עם חברים נוספים התחלנו להחתים כאן את חברי הכנסת בשביל פשוט להרחיק מהמשכן את אותה חברת כנסת שאמרה את האיוולת, את אותן אמירות קשות שהן באמת בגדר תמיכה והסתה לטרור. גם אם אחר כך הייתה איזושהי התנצלות, זה ממש לא מעניין. בימים כאלה קשים, כשאנחנו כואבים ואבלים ובוכים ונלחמים, לא ייתכן שפה, מתוך הבית הזה, יהיו אנשים כאלה שתומכים בטרור, שיסיתו לטרור. לכן יש למגר את התופעה הזו. פשוט מי שלא איתנו – הוא נגדנו, זה דבר מאוד פשוט. מי שאומר שחמאס, הארגון הזה, יימח שמו וזכרו – שלא מסוגל להגיד אם הוא גוף טרוריסטי – הוא נגדנו. זה מאוד פשוט. חמאס הוא ארגון טרור, נקודה. מי שלא מסוגל להגיד את זה – הוא נגדנו. הוא נגד עם ישראל, הוא נגד מדינת ישראל, נגד חיילינו וכוחותינו, שמחרפים עכשיו את גופם ואת נפשם כדי לשמור עלינו ולהגן עלינו. ולכן אני באמת קורא כאן – אני ראיתי שבאמת יש התגייסות מאוד גבוהה וגדולה מתוך חברי הבית, אופוזיציה וקואליציה, בשביל לצרף ולהצטרף ליוזמה הזו. חברו אליי גם חנוך מלביצקי, גם אלמוג כהן, גם עידן רול מהאופוזיציה. תבורכו על כך. יש כאן אמירה של אפס סובלנות לכל תומכי טרור למיניהם, על אחת כמה וכמה מתוך הבית הזה – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה יושב בממשלה שיש בה שר תומך טרור.

אושר שקלים (הליכוד):

ואתה עכשיו, על ראש הגנב בוער הכובע, תשב בשקט. תשב בשקט ואל תפריע, אל תפריע.

היו"ר משה רוט:

לא. סליחה, סליחה, סליחה, לשמור – קצת כבוד, קצת כבוד. תנו לו לסיים.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת, תן לו לסיים.

אושר שקלים (הליכוד):

בזה שאתה עכשיו מפריע לי, אתה מעיד על עצמך שאתה תומך בטרור. אתה לא מסוגל להגיד שחמאס, יימח שמם וזכרם, שחמאס הוא גוף טרור.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה יושב בממשלה שיש בה שר תומך טרור.

אושר שקלים (הליכוד):

חמאס הוא ארגון טרור. אתה מסוגל להגיד את זה? אתה לא מסוגל להגיד את זה, נכון?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה, אתה לא מסוגל להגיד? אתה.

אושר שקלים (הליכוד):

אז תשב בשקט.

היו"ר משה רוט:

לא צריך להיכנס לוויכוח צד.

אושר שקלים (הליכוד):

ואם אתה מגנה את מה שאני אומר עכשיו, מקומך לא כאן, סליחה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סליחה, אושר, הינה אני אומרת לך, זה שבן אדם מעיר לך, זה לא אומר שהוא תומך בטרור. אל תתחילו להתפזר יותר מדי.

אושר שקלים (הליכוד):

אין בעיה. הוא מסוגל להגיד אם חמאס הוא ארגון טרור או לא? הוא לא מסוגל להגיד, אז אל תעשי לו הנחות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר משה רוט:

סליחה, לא להתווכח עכשיו, סליחה. חבר הכנסת שקלים. תדאג לסיים.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מסיים. יותר מזה אני אגיד – אמר גם מנסור עבאס – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

חבר הכנסת שקלים, אתה בעד המסרים של נתניהו. אנחנו לא.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת, אולי תסיים, אל תיכנס לוויכוח.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מסיים. אמר גם מנסור עבאס שהוא בעד להרחיק את אותה אישה, שאני לא רוצה להגיד את שמה אפילו. אז בואו נראה אם הוא יצטרף ל-70 החתימות או ל-90 החתימות שיגיעו אחרי זה, נראה באמת עד כמה הוא רציני.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה הפנים של נתניהו, זה לא יעזור.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. סליחה, שקט. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש, בהצלחה במינוי החדש.

היו"ר משה רוט:

שלוש דקות לרשותך. תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

7 באוקטובר, היום הכי שחור למדינת ישראל. קמנו ב-8 באוקטובר למציאות שבה כל מדינת ישראל השתנתה. כל אחד במדינה נרתם למען המאמץ האזרחי והצבאי. גם פה חברי הכנסת הקימו חמ"ל ונרתמו למען עבודה מאוד מאוד קשה למען הצבא ולמען האזרחים המפונים. יושבת פה שלי, שעבדה ימים ולילות, ואני באופן אישי מאוד מעריך את כל מה שעשיתם ועשית. אבל אני אגיד לך לאן אני חותר, כי באמת נעשתה פה עבודה יוצאת מהכלל, ואני זוכר את השיחות ואת ההודעות: צריך קסדות, צריך כסף למפונים, צריך אוכל, צריך שמפו, צריך 1,000 שקל, צריך 5,000 שקל, פה צריכים 10,000 שקל, ואנשים מתחננים, והרבה דברים נפתרו גם דרך הבית הזה. אבל גם בחברה האזרחית נרתמו אנשים. אבל איפה לא נרתמה המדינה? וטלי גוטליב, תקשיבי למספרים. אחרי כל מה שאמרתי וכל מה שהאזרחים תורמים, וגם פה בכנסת, אתה בא ואתה פותח את ספר התקציב, ואתה מסתכל על משרדים – אני לא יודע אם אתם בכלל יודעים מי השרים במשרדים האלו ומה התפקיד של המשרדים האלו, וכמה כסף עד היום וגם בעתיד המשרדים האלו מושכים. המשרד למשימות לאומיות – 268 מיליון שקלים; משרד המורשת – 146 מיליון שקלים; משרד ירושלים ומסורת ישראל – 51 מיליון שקלים; המשרד לשיתוף פעולה אזורי – 44 מיליון שקלים; משרד המודיעין – 52 מיליון שקלים. אז אני עשיתי חשבון פשוט, וזה יוצא 561 מיליון שקל. 561 מיליון שקל סתם, עלא פאדי.

רון כץ (יש עתיד):

כמה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

561 מיליון שקל, בזמן שאנחנו פה קוששנו עוד 10,000 שקל ועוד 2,000 שקל. ואתם יודעים את זה, כי הייתם חלק מזה, ואתם יודעים כמה אזרחים פנו אליכם ביום ובלילה, ומפונים שאין להם איפה לישון ואין להם שמפו ואין להם בגדים. דאגנו להם, והאזרחים דאגו להם. אבל כשאתם רואים את המספר הזה, 561 מיליון שקל על חמישה משרדים מיותרים, אני מצפה מחברי הקואליציה, מכם, שתגידו: די, מספיק, זה לא הזמן לזה. תסגרו את המשרדים האלה, הם מיותרים. 561 מיליון שקל סתם. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, איננו? הינה הוא. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא אנצל את כל שלוש הדקות, גם כי יעקב אשר רוצה להצביע על החקיקה, וגם כי אני חושב שלכולנו יש דברים טובים יותר לעשות. אני כן רוצה להתייחס לדברים של השר אליהו, אבל מזווית שונה, שבעיניי פחות התייחסו אליה. הנטייה הראשונה שלנו הייתה להתייחס לכל נושא הפיגוע ההסברתי בקטע של פצצת האטום. אני שם את זה בצד. מעבר לרעיון האווילי הזה – לא שצריך יותר מדי לשים את זה בצד, אבל הוא אמר בסיפא של הדברים שלו, כשנשאל לאחר הטלת הפצצה, שהחטופים הם חלק מהנזק או המחיר שהמלחמה גובה. אנחנו בכנסת, קודם כול יש איזו אמביוולנטיות מסוימת איך לנהוג, איך לדבר, כמה לייצר רעש ומה הצורה שבה הרעש הזה מתבצע. אבל אני אנסה לחשוב ולפנות אליכם – לא שיש פה שר, לא יודע אם יש שר במליאה, אבל זה לא כזה משנה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש שר. למה, נאור? גם דאגנו לך, לקרוא לך – – –

נאור שירי (יש עתיד):

לא אכפת לי מהשר, זה היה שולי. אני מנסה לומר לכם דווקא כבן אדם, לנסות להתחבר ל-state of mind. בא בן אדם ואומר שילדים קטנים וילדות קטנות שישבו ביום שישי, וביום שבת התעוררו לבוקר של תופת – וכולנו ראינו את הדברים, אי-אפשר בכלל להתחיל לתאר את זה – בן אדם שבא ואומר לילדות בנות תשעה חודשים, שלוש, ארבע, שנחטפו מההורים שלהן וראו את ההורים שלהן נרצחים: אתן נזק, או איזה נזק משני, או מחיר המלחמה. מה עובר על בן אדם כזה שחושב את הדברים האלה? איך זה הגיוני בכלל שיש לנו שר במדינת ישראל שזו המחשבה שלו? ואף אחד לא דיבר איתו על זה – דיברו איתו על פצצת האטום. זו הבעיה שלנו, שיש שר שקובע מדיניות שזה ה-state of mind שלו. ילדים בני תשעה חודשים שישבו בבית שלהם הם מחיר הלחימה. זו בדיוק הבעיה שלנו. ועברו כבר כמה? 40 שעות, 30 שעות, 36 שעות מאז שהוא אמר את המשפט הזה, והכול בסדר, עולם כמנהגו נוהג, הכנסת ממשיכה לתפקד, עולים לפה חברי כנסת וממציאים סיפורים על זה שאנחנו מפציצים בתי חולים, והכול זורם. עולים לפה חברי כנסת אחרים, ואומרים את אותם דברים במילים אחרות, והכול בסדר, הכול זורם.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

ויושבות משפחות בחוץ – לכולם נתת פה הרבה יותר משלוש דקות, אז תעמוד בזה שאתה תיתן לי עוד דקה.

היו"ר משה רוט:

אני אעמוד בזה. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

וכולם יושבים פה, ועולם כמנהגו נוהג והכול בסדר, ויש צחוקים.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

יש צחוקים, כי זה אומר וההוא אומר, ומבחוץ הכול בסדר. וניסים ואטורי עולה בוועדה ואומר: תודה, אני הגעתי מרמת הגולן. תודה רבה שהגעת לעבודה בכנסת ישראל. הכול בסדר.

היו"ר משה רוט:

סליחה, נא לסיים. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

ויש שר בממשלה שרואה בילדה בת תשעה חודשים נזק לגיטימי במלחמה. כל זה בסדר.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת שירי, תודה רבה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה מסלף דברים – – –

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת רון כץ. לא חייבים להגיב. חבר הכנסת רון כץ נמצא? בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא מסלף שום דבר. תעלה – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה תראה את כל הסרטון עד הסוף ותבין על מה דיברתי.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא רואה סרטונים.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אל תראה סרטונים. רק כשאתה מופיע שם איתי, אה?

נאור שירי (יש עתיד):

את רואה את הצחוקים?

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, חודש עבר – –

טלי גוטליב (הליכוד):

החיילים שלנו – – – לא להתסיס.

רון כץ (יש עתיד):

– – מבוקר שבת המזוויע שעבר על מדינת ישראל.

נאור שירי (יש עתיד):

עזבי, טלי, אתם הייתם צריכים לפטר אותו, לא אנחנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

די, די, באמת. עוד קצת – – –

רון כץ (יש עתיד):

ולצערי, מאז יש כאלה שמנסים להכחיש את מה שקרה ואת מה שעבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

קצת יותר כואב מזה, באמת.

היו"ר משה רוט:

תנו לו לדבר, בבקשה. תנו לו לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, חברים.

רון כץ (יש עתיד):

אלפי נרצחים, מעל 240 חטופים, מעשי טבח נוראיים. אני לא ידעתי איך להתייחס לסרטון התיעוד של דובר צה"ל ולא ידעתי איך להעלות אותו, אבל בימים האחרונים, כשאני שומע קולות מהעולם ולצערי גם מתוך הבית הזה, מתוך כנסת ישראל, שמפקפקים או מעלים איזשהן תהיות לגבי מה שקרה ביום הנורא הזה, אני רואה את זה כחובה שלי וחובה של כל אחד מאיתנו שצפה בזוועות האלה לעמוד פה ולדווח ממקור ראשון מה ראינו. לצערי הרב, ראינו מעשי רצח ברוטליים, ראינו התעללות בגופות, ראינו רצח של תינוקות, ראינו פגיעה קשה בנשים, בגברים, במבוגרים, ראינו חבורה של טרוריסטים פחדנים שהגיעו למסיבה ופשוט רצחו את כל מי שהם ראו, ואחרי זה גם זרקו רימונים, ואחרי זה גם הציתו גופות. ראינו את חמאס-דאעש מבתרים גופות, פוגעים בכבוד המת. ואת הדברים האלה אנחנו חייבים לשקף לעולם. חייבים לשקף, לכל מי שחושב לרגע, לרגע, לנסות להכחיש את זה. והדברים הקטנים האלה שיוצאים מהבית הזה וממקומות אחרים בעולם – אותם אנחנו צריכים למנוע, כי מה שקרה לנו, מה שקרה לנו, לעם שלנו, ביום הזה זה משהו – אסור לנו לרגע להחריש. אין דבר צודק יותר ממה שצה"ל עושה עכשיו ברצועת עזה. אין דבר צודק יותר מהמלחמה הזאת נגד חמאס – –

היו"ר משה רוט:

נא לסיים, אדוני, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

– – ואסור לנו להפסיק עד שהארגון הזה לא יהיה קיים יותר. זו מלחמה של הטוב נגד החושך. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קיבלתי היום מכתב משייח' מוואפק טריף, שהוא יושב-ראש המועצה הדתית הדרוזית העליונה, הוא בעצם המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית, מכתב עצוב יותר מכל דבר אחר. הוא דיבר שם על ההרוגים של העדה הדרוזית בחודש הנורא הזה – על סגן אלוף עלים סעד, זכרו לברכה; רב-סמל ג'ואד עאמר, זכרו לברכה; על רב"ט דניאל ראשד, זכרו לברכה; כמובן על גיבור ישראל סגן אלוף סלמאן חבקה, זכרו לברכה. הוא אמר: אני הולך להלוויות, ואנחנו עומדים שם ונושאים איתנו עדיין את עלבוננו על חוק הלאום. תתקנו אותו, זה הזמן, זה הרגע. אנחנו נלחמים איתכם, אנחנו מסכנים את חיינו, אנחנו מאבדים את הטובים שבלוחמינו, אנחנו בפעם המי-יודע-כמה מקדשים את הברית הזו בדם. תתקנו את חוק הלאום. לא מבקשים מכם לבטל אותו, לא מבקשים מכם להפר את ההבטחה שנתתם לעצמכם על ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אבל תתקנו את חוק הלאום ברגע הנורא הזה שבו אנחנו קוברים את מתינו לצד מתיכם, והחיילים שלנו נלחמים לצד החיילים שלכם – או שהם כולם בעצם חיילים של אותו צבא, של אותה מדינה, של אותה ישראליות. אז אני רוצה להעביר מפה ולהצטרף מפה לבקשתו של השייח' טריף: בואו ברגע הזה בחיי המדינה נתקן את חוק הלאום, כדי שיהיה ברור שבחייהם ובמותם שווים הם. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. תמה רשימת הדוברים. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן לסכם את הדיון. בבקשה. הוא לא רוצה לסכם? הוא לא נמצא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא צריך. אפשר להתחיל את ההצבעה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור להצבעה על החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט, בעניין פיצול הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (צריכת פרסומי טרור), התשפ"ד–2023. ההצבעה תהיה אלקטרונית, נא לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 20 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (צריכת פרסומי טרור), התשפ"ד–2023, נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

בעד – 20, נגד – אחד. אני קובע כי החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין פיצול הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (צריכת פרסומי טרור), התשפ"ד–2023, התקבלה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, הסעיף הבא על סדר-היום הוא הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 146), התשפ"ד–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר להציג את הצעת החוק. בבקשה.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 146). מקורה של ההצעה הוא בהצעת חוק פרטית של חברי הכנסת יוסף טייב, מירב בן ארי, בצלאל אברהם והשר אוריאל בוסו, בהיותו עדיין חבר כנסת – אתה רואה, מכוח האינרציה אתה עובד. הצעת החוק מטפלת בשתי סוגיות. סוגיה אחת חברתית, חשובה ממעלה ראשונה, וסוגיה שנייה שקשורה לנושא של שיפור מיגון, וזו גם הסיבה שאנחנו מביאים את ההצעה לדיון בימים אלה. חוק התכנון והבנייה קובע הסדר מפורט בעניין תשלום היטל השבחה, בשל השבחה במקרקעין הנובעת מאישור תוכנית, מתן הקלה או היתר לשימוש חורג. עוד קובע החוק כי גביית היטל ההשבחה תיעשה בעת מימוש הזכויות במקרקעין. הצעת החוק נועדה להתמודד עם מצב שבו במסגרת הליך פירוד בין בני זוג מועברות זכויות במקרקעין או בין בני הזוג או בין בני הזוג לילדיהם. על פי החוק הקיים זה נקרא כאילו עסקה במקרקעין ומחייב היטל השבחה, והדבר הזה הוא לא מוצדק, כי הזכויות במקרקעין נותרות בידי חלק מבני המשפחה ומחולקות בדרך אחרת. בהצעת החוק נקבע כי העברה כזו הנעשית במסגרת מצבים שונים של פירוד בין בני הזוג לא תקים חיוב בהיטל השבחה. הוראה דומה קיימת כבר היום בחוק לגבי מס שבח ומס רכישה. סוגיה שנייה שהועלתה בוועדה על ידנו, כשדיברנו על נושא של היטל השבחה, מדברת על חיוב או על אי-חיוב בהיטל השבחה בשיפורי מיגון. יש מקומות שבהם אין אפשרות לעשות ממ"ד, ואז שיפור המיגון הוא בעצם חלופה מיטבית שמצילה חיים. הצעת החוק הזאת מובאת לאישורכם דווקא בימים אלה כי באמת בימים אלה אנחנו עושים כל מאמץ, כל חקיקה, כל דבר, מיישרים, מורידים רגולציה. כל מה שקשור לחדרי ביטחון, לממ"דים, לשיפור מיגון, כל דבר מהסוג הזה מקבל מה שנקרא מסלול ירוק. אנחנו ממש, מדי יום, ביחד עם מינהל התכנון משפרים את הדברים הללו. אני אפרט את השינוי בחקיקה הזאת. בחוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), חוק ההסדרים האחרון, נוספה לחוק התכנון והבנייה הוראה שלפיה תוספת שטחי שירות לצורך בניית חדר עם שיפורי מיגון, אם לא ניתן לבנות מרחב מוגן באותו מבנה, לא תיחשב סטייה ניכרת. הצעת החוק נועדה להשלים את המהלך כך שההשבחה שתיווצר כתוצאה מבניית החדר עם שיפור המיגון תהיה פטורה מהיטל השבחה – כמו ממ"ד רגיל, שהוא לא מחויב כשטח עיקרי. באופן זה יוכל מי שמתגורר בבית שלא ניתן להקים בו מרחב מוגן, לבנות חדר עם שיפורי מיגון מבלי שיחויב על כך בתשלום נוסף של היטל השבחה. זו הצעת חוק חשובה, שהיא עוד אחת מהזרועות שאנחנו מטפלים בהן בימים אלה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מהכנסת לאשרה. תודה.

היו"ר משה רוט:

להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות לרשות דיבור של כמה חברי הכנסת. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יוסף טייב, שהוא מציע החוק, מהיוזמים. חמש דקות לרשותך.

יוסף טייב (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יעקב אשר, שמצא לנכון לקדם ולזרז את הצעת החוק ואפילו לשפר אותה במעט, ולתקן ולהוסיף דברים שאכן היו נצרכים בנדון. הצעת החוק הזו נולדה, ברעיון להגשתה, לאור פניות רבות של עולים מצרפת, שבעצם בעקבות גירושי האישה או הבעל היו צריכים לקנות את הזכויות של הדירה מבן זוגם, ואז בעצם הופתעו והיו צריכים לשלם את אותם המיסים. אני רוצה לומר שזה לא היה מובן מאליו בתקופה כזו לבוא ולתקן את העוול הזה. יכול להיות שאותם אנשים שפנו לא יוכלו ליהנות מאותה הצעת חוק, לפחות במקרים שלי, אותם מקרים שפנו אליי. אבל אני חושב שהתיקון היה נצרך. אנחנו מתקנים פה עוול אמיתי לאותן משפחות שמזלן לא צלח, תלוי מאיפה אתה מסתכל על זה. ולכן, שוב, אני רוצה לברך גם את חברת הכנסת בן ארי, שנלחמה באמת כמו לביאה, גם להבאת החוק היום לאישור המליאה. יעקב, לך אני כבר פרגנתי – – –

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

היו"ר משה רוט:

השם שלה מעיד על זה.

יוסף טייב (ש"ס):

כן, כן, בהחלט. אז באמת תודה רבה, חברת הכנסת בן ארי. תודה רבה לך, חבר הכנסת יעקב אשר. אני קורא לכלל החברים בבית להצביע בעד החוק. מדובר בתיקון עוול, שאגב, לדעתי בטעות המחוקק לא שם לב להשלכות של החקיקה המקורית, ולכן מעצם זה שאנחנו עכשיו מבקשים להחיל את ההסדר הזה בין היתר על גירושים וביטול נישואים או הפקעתם, אני חושב שבסוף, דווקא בפרק זמן כזה ובתקופה כזו שבה אנחנו, האזרחים, מתמודדים עם אתגרים גדולים מאוד, לפחות שאותן משפחות שנמצאות בפרידה בדרכן ומנסות להתחיל פרק חדש בחיים – להוריד עוד מיסים ולתת להן עוד אפשרות לבוא ולהתחיל את הכול מחדש ללא המשא, הדבר הזה מבורך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, מיוזמי החוק, בבקשה. חמש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני אדבר בדיוק דקה. אני רוצה להודות לחבר הכנסת יעקב אשר, יו"ר ועדת הפנים, לתומר רוזנר, היועץ המשפטי של הוועדה. החוק הזה החל בכלל בכל מה שקשור לפרידה בין בני זוג, אבל בהחלטה של פיקוד העורף החלטנו שהסעיף השני לחוק יעסוק בזה שמרחב מוגן בעצם לא יהיה כעסקת מכר ולכן לא יחול עליו היטל ההשבחה. לכן הצלחנו לסייע כאן גם לבני זוג שנפרדים, שבעצם לא יצטרכו לשלם את מס היטל ההשבחה כשמוכרים את הנכס, ועל הדרך הכנסנו כאן את המרחב המוגן, ולכן זה גם נכנס בימים האלה של ימי המלחמה. אין סיבה שאם מישהו עושה מרחב מוגן ומשביח את הנכס שלו, שעוד יצטרך לשלם על זה מס. כל כך הרבה אזרחים פונים אלינו ואומרים: תקלו את הביורוקרטיה בבניית מרחבים מוגנים וממ"דים – החוק הזה בהחלט מקל עליהם. תודה ליוסי טייב, חבר הכנסת, השותף שלי לחוק הזה. לאורך כל ההליך שנינו ישבנו, שנינו קיבלנו פניות ציבור – נכון, יוסי? בשני המקרים, מה שנקרא, הצורך הגיע מהשטח. אני מודה לכל מי שסייע לקדם את הצעת החוק החשובה הזאת ולו להקל במעט על אותם אנשים שגם מבקשים להקים לעצמם מרחב מוגן, אבל גם מבקשים למכור את הבית בלי לשלם עליו עוד מס מיותר. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה; חברת הכנסת נעמה לזימי – איננה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

מה יש לך לומר?

גלעד קריב (העבודה):

לשבח את יושב-ראש הוועדה.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

לא, לא, לא.

מיקי לוי (יש עתיד):

למה, תשבח אותו.

היו"ר משה רוט:

חמש דקות לרשותך, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני אהיה קצר, לא אנצל את כל חמש הדקות. מכיוון שהחברים המכובדים יושבים כאן במליאה, אני מניח שהם פחות חשופים למה שמתרחש כרגע בחדר ועדת הכספים. אז מכיוון שאני בא משם, הרשו לי לעדכן אתכם שאחרי שישיבת הוועדה הסתיימה ב-14:30, ונאמר גם לחברי הוועדה, גם לחברי הכנסת שמתעניינים בחוק הסיוע לעסקים וגם לעשרות נציגי ארגוני עובדים, ארגוני מעסיקים, סקטורים שונים – אחרי שנאמר שהישיבה תימשך בשעות אחר הצוהריים באופן מרתוני כדי להגיע למצב שבתום השבוע החמישי למלחמה תהיה תוכנית סיוע ממשלתית, אז עכשיו קיבלנו הודעה, כל מי שהיה בחדר ועדת כספים, שהישיבה לא תתקיים, היא תתחדש מחר בבוקר. פעם נוספת, אחרי אין-ספור סיבובים בתוך הממשלה, בין משרד האוצר לבין יתר המשרדים, עוד פעם הכול התפוצץ. אני יודע שזה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה, הרי יושבים כאן חברי קואליציה שמסרו נפשם בשביל קידום החוק הזה, שייצגו את אותם קהלים נפגעים לא פחות מכל חבר אופוזיציה. אני באמת שואל: איך נראה את פנינו מחוץ למשכן לאזרחי ישראל, ימין ושמאל, כשביום ה-31 ללחימה אין תוכנית סיוע כלכלית של ממשלת ישראל? האם מחר בבוקר נחזה עוד פעם במחזה שבו שר הכלכלה ניר ברקת מגיע לוועדה של הכנסת כדי לדבר נגד הצעת חוק ממשלתית שאושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה? האם נראה שרים אחרים מהממשלה נכנסים כדי לומר: המשרד שלי עובד מצוין, האוצר לא יודע לתפקד? מה קורה פה? הרי בסוף השבוע הזה, אם אינני טועה, ביום חמישי, אדוני היושב-ראש, זה 9 בחודש. על פי החוק עד 9 בחודש כל המעבידים צריכים לשלם את משכורת אוקטובר. אף אחד מבעלי העסקים והמעבידים שנפגעו ישירות מהמלחמה בעוטף עזה, בערים הסמוכות – באשקלון, באופקים, באשדוד, בבאר שבע, בקריית שמונה – אף אחד עוד לא קיבל שקל מהמדינה. תעזבו אותם, המלונות שקלטו את המפונים עוד לא קיבלו שקל מהמדינה. איך הם ישלמו משכורות? זה לא חלק מהחוסן הלאומי? זה לא חלק מהעוצמה שדרושה לנו על מנת להכריע את אויבינו? איך יכול להיות שוועדת הכספים, אחרי שכבר אושרה הצעת החוק הממשלתית, לא יושבת בישיבה מרתונית כל הלילה ומביאה לכאן למחר להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, או הכי מאוחר ביום רביעי? אנחנו פשוט השתגענו. פשוט השתגענו. אני רואה פה – אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני בזה אסיים, ואני באמת לא אומר את הדברים בהתרסה, באמת לא בהתרסה. מכיוון שניכר שהממשלה לא מסוגלת לסיים את המלאכה בעצמה בתוך ארבע האמות של הרשות המבצעת, והשרים רבים זה עם זה, ומשרד ראש הממשלה, שאמור לתכלל את האירוע ולדפוק על השולחן ולגשר על הפערים, לא עושה את המלאכה, אני קורא לך, אדוני יושב-ראש הקואליציה, ביחד עם חברי קואליציה אחרים שמנוסים בעניין הזה, לשנס מותניים, להטיח ראש בראש ולסיים את המלאכה, מכיוון ששרי ממשלת ישראל נכשלים במשימה הבסיסית הזו. אנחנו סומכים עליכם, לצערי לא סומכים כרגע על שרי הממשלה. לכו, עשו את המעשה המתבקש, ואנחנו נתמוך במה שתביאו אל ועדת הכספים, כי המציאות הזאת פוגעת במאמציה של מדינת ישראל להתגבר על אירועי 7 באוקטובר ולנצח במלחמה. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – איננה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 146), התשפ"ד–2023, כנוסח הוועדה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. נא לשבת. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–2 – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו.

היו"ר משה רוט:

תוצאות ההצבעה: בעד – 20, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 146), התשפ"ד–2023. ההצבעה תהיה אלקטרונית. נא לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 23 נגד – אין נמנעים – אין חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 146), התשפ"ד–2023, נתקבל.

היו"ר משה רוט:

בעד – 23, אין מנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 146), התשפ"ד–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר משה רוט:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 33), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת ועדת החוקה חוק ומשפט בעניין פיצול הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (החלטות מינהליות ופעולות כלפי רשות ציבורית, אומנה לילדים, תקופות כהונת תאגידים, בתי דין מינהליים ותכנון ובנייה), התשפ"ד–2023. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר דוד אמסלם, בשם שר המשפטים, להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות. תודה רבה.

השר הנוסף במשרד המשפטים דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מהות החוק היא בעצם להסמיך את שר המשפטים, לאחר התייעצות עם השר לביטחון לאומי, או בהסכמתו, לפי העניין, להכריז כי יהיה ניתן לקיים דיונים בבתי המשפט ובבתי הדין שלא בנוכחות עצורים ואסירים אלא בהשתתפותם בהיוועדות חזותית; זאת, לאחר ששוכנע כי קיים סיכון ממשי בהבאתם לדיונים בשל מצב החירום המיוחד. כמו כן, מוצע להקנות סמכות זהה לשר הביטחון ולהכריז כאמור ביחס לדיונים בבתי הדין הצבאיים. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בתוך כנסת ישראל יושבים תומכי טרור, וזה עובר כאן מתחת לקו הרדאר. רציתי להגיד את הדברים הבאים: איימן עודה התראיין, איימן עודה. הוא אמר שאנחנו בהשפלה של הממסד ואנחנו צריכים להחזיר אסירים בבתי הכלא של הכיבוש. אני מצטטת מילים מדויקות של איימן עודה, שיושב כאן בכנסת ישראל. עוד הוא אומר שההתקפות של צה"ל, צבא ההגנה לישראל, בעזה – הוא אומר: פשעים החוזרים על עצמם. את כל זה אומר איימן עודה, שאתם לוחצים לו את הידיים ואתם אומרים לו שלום, והוא תומך טרור בתוך כנסת ישראל. אימאן ח'טיב יאסין, שרק אתמול אמרה – אחר כך היא נורא מיהרה להתנצל, אבל היא אמרה שלא היה אונס נשים ולא הייתה שרפת תינוקות, שהיא לא ראתה, לא הייתה שרפת תינוקות. רציתי להגיד לה שתלך למחנה שורה. אני אספתי שם עדויות. אני לא אדבר על הראש של התינוק שכרות ומנסים למצוא התאמת דנ"א, אחרי שרפה, לגופה של תינוק, את זה נשים בצד; אני לא אדבר על עשרות תינוקות מבארי בתוך שקיות, שרופים; אני לא אדבר על עדויות של אנשי זק"א, מזועזעים עד עמקי נשמתם, על חילול גופותיהן של נשותינו. אז בכל הכבוד לאימאן ח'טיב יאסין, היא תומכת טרור ומבצעת תעמולה תבוסנית בעת מלחמה. רגע, לא סיימנו. גם אחמד טיבי. אחמד טיבי, אתה זוכר, אני הבטחתי לך פה, כשהגענו לכנסת, אדון תומך טרור, יועצו של גדול המרצחים יאסר ערפאת – אני הבטחתי לו שהוא לא יהיה סגן יו"ר הכנסת. הבטחתי. הוא רק לא ידע שאני מבטיחה וגם מקיימת. משנת 2006 אדון אחמד טיבי, תומך הטרור ומהלל השהידים – שהוא נגד מלחמה, מתראיין בזמן שאנחנו במלחמת קיום שנכפתה עלינו, והוא נגד המלחמה, לא פחות ולא יותר; מבקשים ממנו לגנות את חמאס, חמאס, ארגון טרור, הוא לא מוכן לגנות את חמאס – שאנס, רצח, טבח, כרת ראשים, כרת איברים. ריססו את חברינו האזרחים במסיבה. לא, הוא לא יכול לגנות אותם, ממש. אני אמרתי לאחמד טיבי, אתה לא תהיה סגן יו"ר הכנסת, הוא רק לא האמין שאני גם אקיים את זה. אני אומרת לכם, משנת 2006 הוא היה סגן יו"ר הכנסת, בחסות הליכוד, בין השאר. עברתי פה אחד-אחד ואני הזהרתי את חבריי מהמפלגה, וגם שרים, הם יגידו לכם; היו כאן שרים, שאני לא אנקוב בשמם, שאמרו שצריך למנות אותו. אני אמרתי שמי שיעז להצביע לאחמד טיבי יקבל, בשיטתי שלי, פרסום שלילי על תעוזתו להצביע לתומך טרור שיש במוסד הזה שנקרא סגן יו"ר הכנסת. אז עכשיו תשמעי, גברת, איך, ח'טיב יאסין, הגברת הזו שמתלוננת כל הזמן באתיקה על כל דבר שאומרים לה, שקוראת לנו פה ומדברת על החיילים שלנו בביזוי כזה חמור במהלך השנה האחרונה, ואני היחידה שיוצאת נגד זה; אז אני אומרת לגב' יאסין: אני פה ואני אומרת לכם – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, גברתי, נא לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – שאם תומכי הטרור ימשיכו לבזות את הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית שוות זכויות לאזרחיה, ואם הם יעזו לפגוע ולחלל בזיכרון המעשים הנוראיים והתופת שחווינו, אנחנו נבוא איתם חשבון.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא לעולם חוסן. כמו שאמרתי לחברי הכנסת האלה, הם לא בעלבתים פה, והם לא יהיו בעלבתים פה.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מילואימניק, נוי עוזרד – אני מצטער ומתנצל על המילים הלא-יפות, הלא-פרלמנטריות, אני קורא כפי שזה: משתינים עלינו בקשת, 215 שקלים ביום. נוי עוזרד, קצין, גויס בצו 8 עם תחילתה של מלחמת חרבות ברזל בבוקר 7 באוקטובר. 31 ימים לתוך הלחימה, הוא חושף את שכר המילואימניקים. "איך משלמים שכר דירה? איך משלמים גנים לילדים? משכנתה" וכו'? פוסט קורע לב. משרתי המילואים בצה"ל נלחמים בשטחי העוטף ורצועת עזה כבר 31 ימים תוך סיכון חייהם. הוא מצרף את תמונת העובר ושב שלו, והוא כותב כך: "אחרי לילה – – – של לחימה ולפני אחד נוסף, זועם ולא נרדם מרוב כעס – – – לא יכול להכיל את החרפה הזו – – – 215 ש"ח ליום מילואים. פחות מ-10 ש"ח לשעה. 5,379 ש"ח ל-25 ימי לחימה". גויסתי בצו 8 בשבת הנוראית ההיא, ואני עדיין משרת ומעביר פקודות ל-30 הלוחמים שלי. הוא המשיך: "מאז עד רגע זה ברצף פעילות בחזית העשייה של הלחימה – – – אני מפוצץ מגאווה ואנחנו ננצח". אבל איך משלמים משכנתה ואיך שולחים את הילדים לגן? לבקש עוד פעם מאבא שלי כסף, או לפנות לחמ"לים האזרחיים לעזרה כלכלית? "מי דואג ללוחמים וקציני החוד, החי"ר והשריון שנמצאים ברגע זה ממש בעזה, נלחמים כמו אריות בחירוף נפש ואין להם יכולת אפילו לכתוב – – – למה כבר הייתי בסאגה הזו במרץ האחרון, כתבתי מכתב לקצין מילואים ראשי אבל לא זכיתי למענה? למה מנהיגי המדינה מעבירים כסף לעצמם, למגזרים שלהם, לחברים שלהם, ועלינו משתינים בקשת?!", סליחה על המילה. "אני רוצה להגיש בג"ץ כנגד המדינה, שמורידה אותנו על ברכיים", כך הוא כותב, "אותנו, האזרחים הכי טובים, הכי תורמים, הכי לוחמים, העובדים ויוצרים. יש לזה מחיר, אתם החלשתם וממשיכים להחליש את צה"ל. אני מאשים, ואף על פי כן אנחנו ננצח". עם של אריות, ממשלה של אפסים.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, גברתי.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, לצערי בשנים האחרונות התנהל קמפיין ארסי ומתמשך נגד התנועה הקיבוצית ונגד החברים שלה. קיבוץ הפך בעיני קבוצות מסוימות בישראל לשם נרדף לפריבילגים. אפילו פה היו מי ששלחו כלפיהם חיצי רעל והציגו אותם ממש כאויבי המדינה לא פעם. אז ברשותכם אני מבקשת לרגע לעשות קצת סדר בנתונים. הקיבוצניקים מהווים פחות מ-2% מהאוכלוסייה בישראל. קוראים להם פריבילגים? אז תקשיבו, יש כ-268 קיבוצים בישראל, כאשר 75% מהם נמצאים בפריפריה. כ-100 קיבוצים ממוקמים ממש בגבולות של המדינה, בגליל, בגולן, בערבה, בקו התפר וכמובן בעוטף עזה. רק בעוטף לבדו יש 28 קיבוצים, ששמרו על המדינה ועל האדמות מסביב לעזה לאורך כל השנים. חלק מהקיבוצים האלה אפילו היו בעוטף עוד לפני שקמה מדינה. הקיבוצים נשארו בעוטף במשך עשורים, בזמן שבכלל לא הייתה גדר, לא היה שום מכשול שמגן עליהם. ותאמינו שהם גם יחזרו עם הרבה כוחות לשם בתום המלחמה. קוראים להם פריבילגים? עוד לפני השבת השחורה הקיבוצים איבדו מעל ל-3,100 חללי צה"ל ופעולות איבה, מספר שמהווה מעל ל-12% מכלל חללי צה"ל, והוא פי שישה יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה הישראלית. ככה לא נראה מעמד פריבילגי. ככה נראית אוכלוסייה שתורמת, תורמת למדינה. ב-7 באוקטובר העמידה האיתנה של הקיבוצים הייתה גורם קריטי בכך שמחבלי חמאס האכזריים לא המשיכו עוד יותר פנימה לעומק המדינה, מעבר לאופקים ונתיבות. מחצית מהחטופים והחטופות לעזה נחטפו מהקיבוצים. הקיבוצים חטפו מכה חסרת תקדים בהיסטוריה של המדינה אבל לא נשברו. צריך להגיד את זה, לא נשברו. גם היום, במטעים שאפשר להגיע אליהם הקטיף נמשך, איפה ששרדו הרפתות ממשיכים גם עכשיו לחלוב. ניר עוז, תקשיבו, רודפים אחרי ספקים כדי לשלם להם – –

היו"ר משה רוט:

בבקשה, נא לסיים.

מירב כהן (יש עתיד):

– – ואפילו מכונות הדפוס בקיבוץ בארי חזרו לפעול. ככה לא נראה מעמד פריבילגי. ככה נראה עמוד תווך של המדינה והחברה בישראל. 30 ימים עברו מאז 7 באוקטובר, ואני חושבת שהגיע הזמן שגם ראשי המדינה יכירו תודה ויוקירו את הקיבוצים על תרומתם העצומה לאיתנות של המדינה. ובנימה אישית – קיבוצניקים וקיבוצניקיות, יקרים ויקרות, אני מודה לכם. אני מצדיעה לכם. ואני בטוחה שכל עם ישראל מרגיש ככה. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

היו"ר משה רוט:

הודעה לסגנית המזכיר, סליחה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 19), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר משה רוט:

בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה, אדוני. שני דברים. קראתי עצומה של 100 רופאים שחתמו על עצומה בקריאה להפציץ בית חולים בעזה. המלחמה הזאת תסתיים, ואני מקווה שהיא תסתיים היום, צריך לחסוך בחיי אדם. אבל המכתב הזה ייזכר לדיראון עולם – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תחזיר לנו את החטופים. תחזיר את החטופים. להחזיר את החטופים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – כמכתב הכי נאלח ופחות מוסרי בתולדות העוסקים ברפואה. רופאים הדורשים להפציץ בית חולים. הנקודה השנייה – שמעתי את המדרובה, חברת הכנסת גוטליב. היא מדרובה. היא סרוטה.

משה סעדה (הליכוד):

אתה לא תדבר בצורה כזאת. כבוד היושב-ראש, השיח – – – לא מדברים ככה. תעיר לו, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היא סרוטה שתוקפת את חברי הכנסת הערבים.

היו"ר משה רוט:

סליחה, לא שמעתי, אני מתנצל.

משה סעדה (הליכוד):

הוא כינה חברת כנסת "מדרובה". לא מדברים – – –

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת משה סעדה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אל תפריע לי. אל תפריע לי.

משה סעדה (הליכוד):

תקשיב, הוא כינה חברת כנסת – – – תעיר לו, בבקשה. תעצור אותו.

היו"ר משה רוט:

שנייה. אני אעצור את השעון. לא הקשבתי ולא שמעתי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מבקש – – –

היו"ר משה רוט:

אני כן אומר דבר אחד: אם יגידו משהו שעל פי התקנון אסור בשום פנים ואופן להגיד, אני בוודאי אעצור את הדובר, לא משנה מי.

משה סעדה (הליכוד):

בשיח בין בני אדם זה דבר שאסור להגיד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עמדה פה וכהרגלה הטיחה בח"כים הערבים, דווקא בתקופה הזאת – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, מי הוא שהוא יגיד לי "מדרובה", ואדוני לא משתיק אותו?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – שבה הח"כים הערבים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה תומך טרור. אסור לך להיות פה. אתה מבזה את החללים שלנו.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, סליחה. שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך מכאן. לך מפה. תתבייש לך. תומך טרור. תומך טרור.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לכי לבית חולים הפסיכיאטרי הקרוב ביותר.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת, זה לא מכבד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

את סרוטה. את צריכה טיפול.

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור.

היו"ר משה רוט:

סליחה. לעצור.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

את, צריך להטיס אותך על טיל יריחו לבית חולים פסיכיאטרי.

היו"ר משה רוט:

שנייה, שנייה, זה לא מכובד ולא מקובל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ביקשת לשלוח טיל יריחו לעזה, יא מטומטמת, יא סרוטה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור. אתה לא תהיה – – – עוד הרבה זמן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – את חולת רוח, את מג'נונה, את מטורפת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא תהיה כאן עוד הרבה זמן. אתה לא תהיה פה.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

את זקוקה לטיפול. רוב הציבור בישראל מתעב אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תהיה פה. אתה לא תהיה פה.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, שנייה, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

את חולת רוח.

משה סעדה (הליכוד):

תוריד אותו. לא מדברים ככה. תראה מה הוא אומר. תוריד אותו.

היו"ר משה רוט:

אבל היא לא יכולה לעשות מה שהיא עושה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

איך היא עדיין פה? אני לא מבין, איך היא עדיין פה?

היו"ר משה רוט:

שנייה. לא יכול – – –

משה סעדה (הליכוד):

תוריד אותו. שלא ידבר, שלא ידבר, האיש הזה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

איך היא עדיין פה? תלביש אותה בלבן וקחו אותה לבית חולים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יקרא לי "חולת רוח" ולא "מדרובה".

היו"ר משה רוט:

הוא קרא לך בקריאת גנאי?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

את סרוטה, מנצלת ימי מלחמה כדי להסית. תפסיקי להסית.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת טיבי, אני מבקש להפסיק. לא לקרוא לחברי כנסת בקריאות גנאי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תהיה פה. אתה לא תקרא לי לא "חולה" ולא "מדרובה".