ישיבת מליאה בתאריך 19/06/2023 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ל' בסיוון התשפ"ג, 19 ביוני 2023. כהרגלנו בקודש – הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ 3487/25/וכלה בהצעת חוק פ3546/25/: הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון – תמונה בדבר נזקי העישון), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אושר שקלים, אופיר כץ, בועז ביסמוט וניסים ואטורי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), מאת חברי הכנסת גדעון סער ואליהו רביבו; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שלילת אפוטרופסות בשל עבירת מעשה מגונה בנסיבות מחמירות), התשפ"ג–2023, מאת חברות הכנסת מירב כהן וקארין אלהרר; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – התיישנות וריבית מיוחדת), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מירב כהן ודוד ביטן; הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – שיפוי המדינה על נזקי טרור), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אביחי אברהם בוארון, ארז מלול, משה פסל, צבי ידידיה סוכות, קטי קטרין שטרית, שמחה רוטמן, יוסף טייב, יצחק פינדרוס, משה סעדה ומשה סולומון; הצעת חוק סמכויות מינהליות (מעצרים והגבלות) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – איסור שימוש בתנורים המוסקים בדלק מוצק), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מטי צרפתי הרכבי, יוראי להב הרצנו, סימון דוידסון, שלי טל מירון, מיכאל מרדכי ביטון, חילי טרופר, אלון שוסטר, נעמה לזימי, מרב מיכאלי, יסמין פרידמן, דוד ביטן ודבי ביטון; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – הגבלת משך זמן ההליך), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגבלת שימוש בכרטיסי אשראי לסרבני גט), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק שיקום, פיצוי וסיוע משפטי לנפגעי עבירות מין, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, סימון דוידסון, רון כץ, יוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – כפיית גט), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, סימון דוידסון, רון כץ, יוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הרשות לקידום מעמד האישה (תיקון – שם הרשות ותיקונים במבנה הארגוני של הרשות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, רון כץ, סימון דוידסון, יוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק נישואין וגירושין, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי הכנסה מגורמים זרים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – החרגת שפיטה בענייני רכוש בעת גירושין), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, סימון דוידסון, רון כץ, יוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מאבטח מעברים כעבודה מועדפת), תשפ"ג-2023, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הארכת ההתיישנות בעבירות מין בקטינים), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מירב כהן ודוד ביטן; הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון – הרחבת הגישה לצילומים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס מופחת על מוצרי מזון בסיסיים), התשפ"ג-2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק איסור לכידת בעלי חיים באמצעות מלכודות, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – החמרת הענישה בעבירות של הסעה, הלנה והעסקה שלא כדין של שוהים בלתי חוקיים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – הקפאת כספי תגמולים לתושבי האזור מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (כתב ברייל), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הפסקת היריון, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חובת בעל רישיון להעברת תוכני חוזי-שמע להפקה או רכישה של הפקות מקומיות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – השתתפות עצמית ברכישת תכשיר מרשם מבית מרקחת שאינו בהסדר עם קופת החולים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, שרון ניר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק למניעת שחרור מוקדם של אדם שהורשע בביצוע מעשה טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ג– 2023, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק האזרחות (תיקון – ויתור על אזרחות ישראלית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת משה רוט; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – פיטורי עובד עקב הטרדה מינית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת סיעוד בכסף בשיעור מלא), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – שינוי הגדרת הנגב), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות להיבחר), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת משה סעדה, בועז ביסמוט, ניסים ואטורי, דן אילוז, משה פסל, עמית הלוי, חוה אתי עטייה, אריאל קלנר, ששון ששי גואטה ויולי יואל אדלשטיין; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות בנשק), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – הסכם כבוד הדדי), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, סימון דוידסון, רון כץ, יוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות (תיקון – פיקוח ואכיפה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק העמותות (תיקון – הגבלת הכנסה ממדינות שאין לישראל יחסים רשמיים עימן), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אלמוג כהן ולימור סון הר מלך; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, סימון דוידסון, רון כץ ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (איכון ספינות דיג), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק צעירים חסרי עורף משפחתי, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מכשירים רפואיים מיוחדים), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון – חובת דיווח), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, שרן מרים השכל, יולי יואל אדלשטיין, מנסור עבאס, יצחק פינדרוס, יונתן מישרקי וגלעד קריב; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מתן שירותים במרפאה ביישוב קטן לחברי קופה אחרת), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם בקרב עובדי החברות הממשלתיות), התשפ"ג–2023, מאת חברות הכנסת מירב כהן ומירב בן ארי; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הפחתת אגרה לעובדים בענף המלונאות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הקלטת שיחות, שמירתן ומסירתן לצרכן), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מירב כהן ודוד ביטן; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פירוט עלות מעסיק), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (העדפות מתן רישיון למכשור רפואי בפריפריה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – מידע בדבר עמידת מעסיקים פרטיים גדולים ביעד הייצוג ההולם), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חשבון השקעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר ודן אילוז; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (החזר בתשלום למעונות יום לאימהות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטול החרגת חיילים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אלי דלל, אופיר כץ, חנוך דב מלביצקי, קטי קטרין שטרית, דני דנון, טלי גוטליב, יוראי להב הרצנו, נאור שירי, מיכאל מרדכי ביטון, דבי ביטון, עודד פורר, אליהו רביבו, יונתן מישרקי ועמית הלוי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – כללים לעניין שיעורי ריבית ללקוחות), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אורית פרקש הכהן, דוד ביטן, משה גפני, אוהד טל וינון אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ידועים בציבור), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, סימון דוידסון, רון כץ, יוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – השעיה עד סיום ההליכים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מירב כהן וניסים ואטורי; הצעת חוק מס הכנסה (מיסוי הכנסה מפעילות בכלי שיט לפי תפוסה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תחולה על מפעל תעשייתי ביישובים הסמוכים לגבול העימות בצפון, בשדרות וביישובי עוטף עזה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אלון שוסטר, מיכאל מרדכי ביטון, דבי ביטון, יצחק קרויזר, רם בן ברק, גלעד קריב, צביקה פוגל, ניסים ואטורי, נעמה לזימי, יואב סגלוביץ', שלום דנינו, דני דנון, דוד ביטן, מטי צרפתי הרכבי, מתן כהנא, ששון ששי גואטה, משה פסל, אלי דלל וינון אזולאי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 5), התשפ"ג–2023; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 107) (הסדר גישור בין-לאומי), התשפ"ג–2023; הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים, התשפ"ג–2023; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל והארכת כהונה של חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 79) (אחוז החסימה בבחירות לוועד מקומי), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת שרן מרים השכל וניסים ואטורי. דוח שנתי מס' 49 של נציב תלונות הציבור לשנת 2022. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת רון כץ לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה. ברוכה הבאה גם לסגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. עד עשר דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לפתוח ולשלוח חיזוקים לכוחות צה"ל שפעלו ביממה האחרונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

פועלים, לפי מה שכתבו לנו – – –

רון כץ (יש עתיד):

הסתיימה הפעילות. החלמה מלאה לפצועים. כך או כך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

השם ישמור את חיילינו.

היו"ר אמיר אוחנה:

כולנו מצטרפים לקריאה שלך. אמן.

רון כץ (יש עתיד):

כך או כך, השם ישמור אותם, חיבוק גדול לכל אותם הגיבורים. הכנתי נאום ארוך פה היום, ואני חושב לשנות את הכיוון שלו, כי אני פשוט לא מבין מה קורה. אני פשוט לא מבין מה קורה בממשלה הזאת, ואני שמח שנמצאים פה גם שר החינוך וגם השר המקשר, כי אני חושב שגם הם, יחד עם ראש הממשלה, לא שולטים באירוע. באמת לא שולטים באירוע, כי לא יכול להיות שראש הממשלה נתניהו הגיע למצב הזה בכלכלה, ביחסי החוץ, בחינוך, בכול פרמטר שהוא אמור לשלוט. משהו לא הגיוני. משהו לא הגיוני בניהול היום-יומי של הממשלה הזו. היה אפשר לראות את זה בבירור ביום רביעי האחרון בוועדה לבחירת השופטים. התחלנו את היום בכך שראש הממשלה בעצמו אומר כמה חשוב לבחור נציג מהאופוזיציה. היום התקדם, והבנו שיש איזושהי בעיה פנימית בקואליציה, ופתאום מחפשים איזשהו סעיף דרקוני קטן בתקנון בשביל לדחות את הבחירות. וכשזה לא עבד, אז נבחרה נציגת אופוזיציה – ראויה, משפטנית, מי שאני חושב שכולנו בבית הזה נוכל לומר שהיא באמת מתאימה לתפקיד – אבל הפלא ופלא, דווקא נציג קואליציה לא נבחר. היינו מצפים שבמצב דברים כזה ראש הממשלה יפעל לבחור נציג מהקואליציה – לבחור נציג מהקואליציה, למנות את הוועדה ולהתקדם הלאה. אבל גם זה לא קרה. מה שקרה זה שהחליטו לא להחליט, ומי שעקב אחרי הגרפים באותו היום, של מדד השקל, של הבורסה, היה יכול לטעות ולחשוב שמדובר בחולה לב קשה. התנודתיות שהייתה באותו יום זה משהו שלא ראינו פה הרבה מאוד זמן. וזה קורה אך ורק כי אין פה ניהול. אין פה ניהול בשום תחום בחיים של אזרחי מדינת ישראל, ואנחנו מדברים על אותו ראש ממשלה שרק לפני חצי שנה עמד בקמפיין בחירות בסופר וקרע חשבונית ואמר: זה לא יכול לקרות, אנחנו נוריד את המחירים בחצי – ומאז המחירים עלו פי שניים או שלושה. זה אותו ראש ממשלה שניגש לאימא צעירה בגינה, פגש את הבת הקטנה שלה בעגלה, שאל אותה כמה משלמים עבור מעון, והיא אמרה לו שמשלמים אלפי שקלים בישראל עבור מעון מגיל לידה; הוא הזדעזע, והוא אמר: לא יכול להיות. אצלי גיל לידה יהיה ללא עלות – ומאז מעונות היום העלו את המחירים שלהם, ורובם הורידו גם את ימי השישי, ואזרחי מדינת ישראל משלמים הרבה יותר גם עבור הגיל הרך. והייתה הבטחה נוספת, שמדברת על משכנתאות. ואז, כשהוא הבין שאולי לא כדאי לדבר על המשכנתאות – דיברו על הארנונה. ואז, גם שם היה איזשהו בלבול, אם מותר או אסור – התשובה היא שאסור – וגם הן עלו. המשכנתה הממוצעת של זוג במדינת ישראל עלתה בכמעט 10% בתקופה של שישה חודשים. הארנונה עולה, סל הקניות עולה, כל דבר במדינת ישראל עולה. עולה הרבה יותר מדי. ותראו מה קורה לנו בזירה הבין-לאומית: איראן דוהרת לעבר האטום, ארצות הברית מתרחקת מאיתנו, מדינות אירופה מתרחקות מאיתנו, כל העולם נושא עיניו לשולחן הזה ואומר: איך יכול להיות שזה קרה דווקא לבנימין נתניהו? איך יכול להיות שהקיצוניים ביותר, השוליים של החברה הישראלית, השתלטו על ממשלת ישראל? וזה לא פלא שאף אחד לא רוצה לעשות עסקים עם הממשלה הזאת. עזבו לעשות עסקים – אף אחד לא רוצה להיפגש עם הממשלה הזאת. שר האוצר של מדינת ישראל ניסה להגיע לכמה בירות ברחבי אירופה, והפקיד הכי בכיר שהוא פגש זה אותו פקיד שחותם על הדרכון. שרים אחרים אפילו לא מנסים. אין מקום ואין מדינה ואין יעד – כולל המדינות ההזויות והרחוקות ביותר שחשבנו ששרים ייסעו אליהן – שבהם יסכימו להיפגש איתם. מה שהממשלה הזאת הצליחה לעשות בשישה חודשים, האויבים הכי קשים שלנו לא הצליחו לעשות ב-75 שנה. הקרע הפנימי בחברה הישראלית הוא משהו שאי-אפשר להסתיר, הוא משהו שכולם רואים. כולם מבינים שמה שקורה פה בגלל ניסיון קידום ההפיכה המשטרית הזאת קורע את העם. וכשעם ישראל נקרע, האויבים שלנו קודם כול חוגגים על זה, ואחר כך מנסים אותנו מצפון, מדרום; יש פעולות שלא ניסו לעשות ולא העזו לעשות במשך עשרות שנים, והם מעיזים לעשות עכשיו רק בגלל אדם אחד – ראש הממשלה נתניהו, כי הם מבינים שהוא לא שולט באירוע, שהוא נמצא בממשלה הכי קיצונית שהייתה לו, שבכל יום מתעורר שר אחר ודוחף אותו לפינה אחרת, ואין מדיניות בשום תחום; אין מדיניות לא לביטחון, לא לכלכלה, ודאי לא ליחסי החוץ, שהולכים ונעלמים. אם זה לא מספיק, שמענו את ראש הממשלה אומר בקולו שהוא יקדם באופן חד-צדדי את ההפיכה המשטרית. כצפוי הבורסה צנחה, השקל יורד, הדולר עולה, הכול הופך להיות יקר בצורה בלתי נסבלת במדינת ישראל. אני לא יודע כמה מיושבי הבית הזה חשים את זה ברמה היום-יומית, אני יכול לומר לכם שהיום אנשים נכנסים לסופר ומתלבטים אם לקנות מטרנה או אם לקנות פירות; מתלבטים בין מוצרים, מוצרים באמת בסיסיים, לבין אוכל שבעבר הם היו קונים לבית שלהם. אובדן השליטה הזה וההשלכות הברורות של זה הולכים והופכים להיות דרמטיות יותר ויותר בחיי היום-יום של אזרחי מדינת ישראל. אני באמת רוצה לנצל את הבמה המכובדת הזאת לפנות לראש הממשלה בשם אזרחי מדינת ישראל, שהוא שכח מזמן: תעצור את הטירוף הזה. תחזור להתעסק במה שחשוב – תתעסק ביוקר המחיה; תתעסק בלאחות את הקרע הנורא שפערת בעם ישראל; תתעסק בלהחזיר את החברים הכי טובים שלנו להיות החברים הכי טובים שלנו – את ארצות הברית, את אומות העולם; תתעסק במה שמעניין את רוב עם ישראל, ולא במה שמעניין את השוליים שבשוליים של עם ישראל, כי איכשהו 20% מהחברה הישראלית שולטת ב-100% מהחברה הישראלית, וזה קורה רק בגלל שלושה כתבי אישום וחולשה בלתי נסבלת. אני באמת מציע לראש הממשלה נתניהו: אל תיתן לביזוי הזה להיות המורשת; אל תיתן לדבר הזה – אדוני, ברשותך, משפט אחרון – אל תיתן לאירועים האלה להיות המורשת שלך. כשגוף לא מתפקד, לא שמים פלסטר, עושים ניתוח רציני. לממשלה הזאת אין יותר זכות קיום, תראה מה היא עשתה למדינת ישראל. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת כץ. יעלה ויבוא כעת השר המקשר בין הממשלה לכנסת, כבוד השר דוד אמסלם, בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אדבר בקצרה, בגלל שיש לי את הסיכום בסוף. אתה יודע, רון, אני אענה לך בסוף. אני דווקא רוצה לדבר על ציוץ שראיתי ותגובה של מישהו שהגיב עליו. הציוץ שראיתי הבוקר הוא של כתב הארץ יוסי מלמן. האמת היא שזה אחד העיתונאים שאני מעריך את הכתיבה המקצועית שלהם. הוא אומר: תיק הצוללות והספינות צולל, עד התביעה הראשי לא אמין, קיבל יותר מ-100 מיליון שקלים. בכלל, שאלתי את עצמי, שר החינוך, איך מדינת ישראל משלמת למאכערים על צוללות, לא הצלחתי להבין; מדינה רוצה לקנות צוללות – הרי לא מדובר כרגע בלקנות שני עגלים – לכו למקום, תנהלו משא ומתן, ותביאו. תחליטו על העסקה ותביאו. אני לא נכנס כרגע למה צריך ומה לא צריך. לא הצלחתי להבין איך יש מאכער בדרך. עכשיו, המאכער הזה מתפרנס שנים על גבי שנים – דרך אגב, יש עוד הרבה מאכערים בעקבותיו, בדרך, אלה בדרך כלל אנשי צבא שפרשו והם הופכים להיות מאכערים. לכן בכלל תמוה בעיניי שמדינה מתנהלת ככה עשרות שנים, ואותו מאכער, שקוראים לו מר ברקת – מוזמן לקוקטיילים, הוא עוד נחשב, אני מניח, לאיש חשוב, איש ענייני. אבל מה כותב מר דרוקר? דרך אגב, דרוקר, כשאתה מדבר על מלמן, אני מציע לך, של נעליך מעל רגליך. לרוב אתה רכלן, לא עיתונאי. אל תשווה אותך אליו בכלל – לא בוותק, לא בניסיון, לא בכתיבה ולא באמת. כותב לו: אני מקבל את התחושה שיש לך אינטרס לגמד את התיק, אולי בגלל הקשרים שלך בעבר בתעשיית הנשק. תראה מה כותב מר דרוקר – למה? בגלל שדרוקר חשב שהוא בעצם חשף את פרשת חייו. נסע לגרמניה, לקח את ברקת, יעני עשה איזה תחקיר חליאה ז'נטיל. קראו לזה גם תיק 3000, אתם זוכרים? לא הבנתי איך נגד ראש הממשלה יש 1000, 2000 ו-4000. איפה 3000 – לפי הסדר, הרי כבר תפרו לו גם את המספר.

נאור שירי (יש עתיד):

זה נקרא חשבונית עולה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן, מר דרוקר, אתה בעצם מגן כרגע על התחקיר שעשית, גם אם אתה דובר כל הזמן דברי שקר ובלע. הרי מה אכפת למר מלמן? בוא תשמע את העד, תשמע את ברקת. הרי טיסנקרופ אומרים שהם שילמו לו פי שניים. אני גם שמעתי שהם פיטרו אותו. קראתי באחד המקומות, אני לא יודע אם זה נכון או לא, שהוא גם ניהל ונהיה מאכער של חברה אחרת. אז לא הבנתי. מר דרוקר, האמת אף פעם לא עניינה אותך, שום דבר. דרך אגב, גם כשאתה משקר, אתה תמיד מביא אותה באיזה סיום כזה, מייצר איזה מעטפת שקרית, תחושה של מוזיקה שקרית, אבל אתה אומר בסוף – אתה לא עיתונאי, אתה רכלן סוג ז'. לכן, דרך אגב, אני מתפלא שמדינת ישראל – איך פתחתם? אחת הפרשיות הכי חמורות. בגלל שרציתם בעצם לתפור את ראש הממשלה נתניהו, הרי זה מה שעניין אתכם. לכן תתבייש לך, מר דרוקר, ואני מבקש, אל תקרא לעצמך עיתונאי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר אמסלם. כעת אני מזמין את חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון לנמק את ההצעה מטעם סיעת המחנה הממלכתי. ברוך שובך, חברת הכנסת שאשא ביטון. בבקשה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. ברוכים הנמצאים. כנסת נכבדה, אני רק אתחיל בשאלה קצרה לשר אמסלם, שבאמת הלין על האופן שבו התנהל כל העסק עם הצוללות: מי היה ראש הממשלה אז ומי היה שר הביטחון, ומטעם איזו מפלגה?

קריאה:

– – – בפרטים הקטנים האלה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

כי אתה יודע שצריך להפנות אליהם, לא אל מי שיושב כאן, אבל אני משאירה את זה לך. אני עליתי לכאן בהקשר של הצעת אי-אמון הנוגעת לתחום החינוך, שבעיניי הוא הנושא הכי חשוב במדינת ישראל. אמרתי לא פעם, ואני אומר גם בפתיחת דבריי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

המתנדבים של המשטרה – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

– – החינוך הוא העתיד של מדינת ישראל. נקודה. כשרוצים לדבר על הביטחון של מדינת ישראל – זה החינוך של היום. וכשרוצים לדבר על עתיד הכלכלה של מדינת ישראל – זה החינוך של היום. וכשרוצים לדבר על מערכת הבריאות בעתיד – זו מערכת החינוך היום. ומה שאנחנו נשקיע במערכת החינוך שלנו, כך תיראה החברה במדינת ישראל. המערכת הזו נמצאת במשבר שהוא רב-שנים, משבר שהלך והעמיק בתקופת הקורונה כמעט בכל רובד אפשרי. אם זה הנושא של כוח אדם, ואם זה הנושא של הפדגוגיות השונות, שצף ועלה בעקבות הזום ובעקבות הצרכים המשתנים של עולם שהוא משתנה, הרלוונטיות של המערכת, וסוגיות רבות נוספות. ואנחנו, בשנה וחצי של ממשלת השינוי, כשאני הובלתי את המערכת, התחלנו לגעת בנושאים האלה. לקחנו כל אחד מהנושאים ופעלנו במקביל. אני אומר ביושר – באו ואמרו לי: תגידי, למה אתם עושים גם את זה וגם את זה וגם את זה וגם את זה? אמרתי: תקשיבו, אי-אפשר לטפל טלאי ועוד טלאי ועוד טלאי. חייבים ללכת לאיזשהו מערך כולל כדי להצליח להבריא את המערכת הזאת. אז טיפלנו בנושא של משבר כוח האדם. הספקנו, לצערי הרב, רק בגנים, ביסודי ובחטיבות הביניים. הנושא של הסכם השכר – השר קיש, באמת, אני אומרת, כדאי שתהיה איתי רגע. הסיפור של הסכם השכר שאנחנו חתמנו עם הסתדרות המורים – זה הסכם היסטורי. אתה יכול לעשות את אותו דבר עם ארגון המורים. בוא אני אפתיע אותך: אני לא חושבת שצריך להביא הסכם שיוצר שוב הבחנה בין מורים ביסודי לבין מורים בעל-יסודי. אסור לנו שזה יקרה, כי כשהמורים, בסופו של דבר, בוחרים לעבור מהמערכת הזו למערכת העל-יסודית, התוצאה היא פשוטה: אין גננות, אין מורים ביסודי. חווינו את זה, ואנחנו נמצאים עכשיו בתהליך של שיקום. אבל לתת לאוצר למרוח אותם בצורה נבזית כל כך הרבה זמן במשך חודשים ארוכים, לפני בחירות, אחרי בחירות, בתקופת בחירות, ולהביא לזה שמחר אנחנו יוצאים לחופש הגדול – חברים, אין למורים שום כלי בחופש הגדול אל מול האוצר כדי שיהיה אפשר להגיע להסכם בשביל שלילדים שלנו יהיו מורים ב-1 בספטמבר וב-1 באוקטובר ובעוד שנה ובעוד שנתיים. המערכת הזו מדממת את המורים שלה החוצה, ואפשר לעצור את זה, אם אתה תילחם יחד עם המורים מול האוצר כדי לשמור על המערכת שאתה אמון עליה. הסיפור הוא לא רן ארז. באמת, במחילה מכבודו, הוא לא מעניין. מעניינים המורים שצריך להילחם עליהם, כי בלעדיהם אין מי שייכנס ויהיה עם הילדים שלנו. בנושא של הגמישות הניהולית והפדגוגית – הרי הסיפור הוא לא רק שכר בתוך מערכת החינוך – אנחנו צריכים לתת למורים ולמערכת בכלל תנאים וכלים כדי שהיא תהיה מתקדמת, שהיא תהיה רלוונטית, שהמורים ירגישו שהם מתפתחים בתוכה, שהם צומחים מבחינה מקצועית, שהם מסוגלים להביא את עצמם ואת החזון החינוכי שלהם, וזה מה שעשינו באמצעות הגמישות הניהולית. לצערי הרב, אדוני השר, אתה באת ובנושא הזה פגעת – בגלל קמפיין שקרי שהרצתם, והיית חייב פשוט להראות שאתה עושה משהו – פגעת בגמישות הניהולית של המורים בכל מה שקורה למקצוע התנ"ך. אף אחד לא ביטל את התנ"ך – אתה יודע את זה היום טוב יותר מכולם. אף אחד גם לא ביטל את הבגרות בתנ"ך אלא הפכנו אותה למתקדמת יותר, לרלוונטית יותר, לכזאת שתשרת את הילדים שלנו, לכזאת שמותאמת לכל מה שקורה בעולם ולא שייכת למה שהיה לפני 40, 50, 60, 80 ו-100 שנים. המערכת שלנו חייבת ללכת קדימה. אבל אתה היית חייב לספק משהו. שכחתם שהבחירות הסתיימו. אז אמרת למורים: אתם תלמדו שעה בכל שנה. למה? למה? מורים – הרי בסופו של דבר לא שינית את מספר השעות. זה לא שהוספת שעות בתנ"ך ועכשיו יהיה אפשר לשחק עם זה קצת יותר. לקחת את אותו פול שעות וכפית עליהם איך ללמד את זה. מי אמר ששעה שנתית יותר יעילה ויותר אפקטיבית מלחבר שעתיים ולעשות בצורה משמעותית במשך שנה מסוימת, שנתיים, שלוש, כל בית ספר איך שהוא מחלק את זה? איפה הגמישות הניהולית שדיברתם עליה? שום דבר מהדבר הזה לא השארתם. למה? כי צריך לשלם את המס הזה של אותו קמפיין ארור שאתם קידמתם. אבל זה לא רק זה, זה לא רק הסיפור של שעות התנ"ך. באת ואמרת: אני מחזיר את התנ"ך, מכיתה ב'. השר קיש, יש לי חדשות בשבילך: כבר שנים, עוד מאז שהייתי ילדה – כל מי שיש לו ילדים יודע שמתחילים ללמוד תנ"ך בכיתה ב'. יש את אותה מסיבת ספר תורה מאוד מרגשת, מאוד חגיגית, אני לא יודעת אם הילדים שלך כבר בגיל הזה, כשמקבלים את הספר וצריך לרקום את העטיפה, כי הכול מאוד מאוד חגיגי לקראת האירוע הזה. אבל למה לתת לעובדות ולאמת לבלבל אתכם כשאתם, בשם השם, משקרים ומצליחים? הרי זו התפיסה שלכם. ואז אנחנו מתקדמים הלאה ורואים גם את הנושא של הרפורמה בבגרויות, שהייתה אמורה לשנות את פני מערכת החינוך, להפוך את הלמידה עבור הילדים שלנו למשמעותית, לרלוונטית, לחדשנית, למתקדמת. אתה מדבר גבוהה-גבוהה על הבינה המלאכותית. איזו בינה מלאכותית, אם אתה מחזיר את הבגרויות למה שהן היו פעם? הרי מה הילדים שלנו צריכים? הילדים שלנו צריכים כלים, מיומנויות, שיעזרו להם להתמודד עם כל מה שקורה בעולם. כן, גם עם הבינה המלאכותית בעתיד – איך להשתמש בה נכון, איך לבדוק שהמידע שהם מקבלים הוא נכון או לא נכון, איך ללכת לבחון אותו בכלים שאנחנו ניתן להם, איך לדעת לארגן אותו כמו שצריך, איך לדעת לשאול שאלות, איך לדעת ללמוד. היום בכל העולם מלמדים ילדים ללמוד; לא לשנן ולהקיא, אלא ללמוד. ואתה באת וכהרף עין פשוט ביטלת את הכול. למה? כי זה אני, כי זה אנחנו, כי זו הממשלה הקודמת. ואני אומרת לך בכנות, השר קיש, אני קיוויתי, לאור ההיכרות שלי איתך, שאתה תיכנס למערכת החינוך ואתה תראה את הילדים. אתה לא תראה את הקמפיין השקרי, אתה לא תראה את חבורת השוטים שאתה יושב לידם בממשלה – אתה תראה את הילדים. ולצערי הרב, אתה לא ראית אותם, וגם את הדבר הזה אתם דרסתם. אנגלית מגיל גן ולימודי הייטק אנחנו הכנסנו, כי אנחנו רוצים שהילדים באמת יתקדמו לתוך העולם החדשני שלנו. אפתיע אתכם – או אולי לא – בשנה הבאה אין קול קורא, אין הרחבה של התוכנית כפי שהיה בהתחלה, וגם את הדבר הטוב הזה עצרתם. לא ברור לי איך עצרתם את הדבר הטוב הזה, אם אתה נכנסת למשרד ואמרת שאתה רוצה לתגבר את לימודי האנגלית, האנגלית המדוברת – מבורך לחלוטין, זה הקו שאנחנו הובלנו – למה עצרתם את התוכנית? למה? למה הילדים עוד פעם צריכים לשלם בזה שהם יישארו במערכת מיושנת במקום לקבל את מה שהם צריכים? אז גם אנגלית מגיל גן והייטק, שקידמתי יחד עם חברתי אורית פרקש, שהייתה שרת החדשנות – גם הדבר הזה, אופס, לפח. יצירת רצף חינוכי: העברת מעונות היום למשרד החינוך. אני שמחה שלפחות כאן אתם שומרים על הקו, משמרים את כל הנושא של ההסדרה, אבל חינוך חינם מגיל לידה, שהובטח במסיבת עיתונאים גרנדיוזית על ידי ראש הממשלה, על ידיך ועל ידי שר האוצר – שום דבר מהדבר הזה לא נשאר. ויותר חמור, ככל שאנחנו צוללים פנימה לפרטים שאתם הבאתם שם, אנחנו מגלים כמה אתם לא מכירים את המערכת, לא יודעים בכלל מה הצרכים שלה ואיך באמת לבנות אותה באופן כזה שיביא גם למערכת מוסדרת וגם למערכת שהיא חינם מגיל לידה, או לפחות מסובסדת באופן מלא. החינוך המיוחד, חברים, סובל היום מהמשבר החמור ביותר בתוך מערכת החינוך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל היו לכם 120 מיליון שקל בעודף ולא השתמשתם בזה וקיצרתם את יום החינוך המיוחד. אני בדקתי את זה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

היה חוק לפני שלוש שנים, חוק שנכשל כישלון חרוץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

120 מיליון שקל נשארו בקופת המדינה, ופגעתם בילדים שלנו. זה במשמרת שלך, גברתי.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אני אענה לך על זה, אוקיי?

טלי גוטליב (הליכוד):

במשמרת שלך, גברתי, 120 מיליון שקל, וקיצרתם לנו את יום הלימודים, לילדים החמודים שלנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

120 מיליון שקל נשארו בקופה. בדקתי בספר התקציב.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, שמענו.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מערכת החינוך המיוחד נמצאת במשבר עצום, ואני אחדש לכם: זו המערכת שיש בה את התקציב הגדול ביותר – תקציב שבמשמרת שלי היה 12 מיליארד שקלים, עם גידול טבעי כל שנה של מיליארד שקל. וכמה עצוב שהתקציב כל כך גדול והילדים שלנו לא מקבלים את המענים שהם צריכים. אני ממש רק מסכמת את הנקודה הזו. הקמנו ועדה, הקמנו צוות שמורכב מאנשי מקצוע, מורים, פסיכולוגים, יועצים, כל מי שקשור למערך החינוך המיוחד, כולל הורים, כולל אנשי מטה, באמת צוות נרחב מאוד שישב כשנה שלמה כדי לגבש את השינוי שנדרש בתוך המערך הזה, כדי לא לעשות more of the same, אלא כדי באמת לשנות את השיטה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ולכן, לסיום?

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

ומה קרה – אני ממש מסיימת – מה קרה, אדוני יושב הראש? הגיע שר חדש, ובמקום לקחת את הדבר הזה ולסיים אותו – אנחנו כבר כמעט בסוף הדרך; זה שלך, זה היה שלך; תאמין לי, הייתי משאירה לך את כל הבמה – אז הוא הקים ועדה חדשה. כאילו, שיחכו הילדים של החינוך המיוחד, את מי זה מעניין? אנחנו עכשיו נשב ונתחיל להתבחבש מחדש, ועוד פעם נעשה את כל מה שעברנו במשך שנה שלמה. אני אומרת לך, לא תספיק לכם שנה כדי לסיים את הדבר הזה, אם אתם רוצים לעשות משהו משמעותי. אז למה, למה הילדים שלנו צריכים לשלם מחיר? זה גם באוניברסיטה, שבאת וביטלת אותה כמו להכניס ילד חזרה לרחם של אימא שלו. האוניברסיטה הייתה גמורה – זהו זה, היה סגור וחתום – ואתה באת וביטלת אותה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

ואני יכולה, אדוני היושב-ראש – –

היו"ר אמיר אוחנה:

להמשיך עוד זמן רב, אני בטוח.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

– – להמשיך עוד זמן רב לדון במה שקורה במערכת החינוך. אתה יודע שזה משהו שהוא באמת יקר לליבי.

היו"ר אמיר אוחנה:

יהיו עוד הזדמנויות, אני בטוח.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

גם בדיונים של היום אני אמשיך לתת נקודות נוספות. כל מה שאני מבקשת ממך, השר קיש – באמת, לאור ההיכרות האישית שלי איתך, ואני אמרתי לך גם בכניסה: אני שומרת לך חסד נעורים על הכנסת העשרים – שנה רגע את הכיוון באמת; תשתחרר מהעדר של הממשלה הזאת, שמחפשת כל הזמן איך להיות קיצונית ואיך לדרוס הכול, ותציל את מערכת החינוך שלנו. תעשה את מה שטוב לה, ולא את מה שטוב לקיצוניים בממשלך שלך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת שאשא ביטון. יעלה ויבוא שר החינוך, כבוד השר יואב קיש. בינתיים אני מקדם בברכה את הצוערים מקורס קצינים ייעודי של משטרת ישראל, ובהם גם צוער אחד משלנו, תומר וקנין ממשמר הכנסת, שנמצא פה – ברוכים הבאים לכנסת. אני מקווה שתיהנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

בהצלחה לכם.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שלום לצוערים. מתנדבים שצופים גם מלמעלה, שלום לכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש פה גם מתנדבים משורות המשטרה ומערך כיבוי אש ומד"א וכוחות ההצלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

היום ציינו אירוע מיוחד למתנדבים. אנחנו מקדמים גם אתכם, כמובן, בברכה, מכל השורות והארגונים והגופים. ברוכים תהיו, ברוכים הבאים לכנסת.

שר החינוך יואב קיש:

אני מאוד שמח על ההזדמנות, באמת, היושב-ראש, לעלות ולדבר על מערכת החינוך, ועל המציאות שבה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו הולכים. ראשית, אכן צודקת חברת הכנסת שאשא ביטון שמערכת החינוך עברה טלטלות קשות והיא במשבר עצום – קורונה – ואנחנו היום רואים את זה בגילאים היותר-מבוגרים, אם זה תלמידי התיכון שהיו בחטיבת הביניים, אם זה כיתות ג'-ד' שהיו בגן ולקראת בית הספר. אכן, זה אתגר גדול היום למערכת החינוך. תצרף לזה את חוסר היציבות – בעניין הזה אני מאמין, היושב-ראש, שאנחנו מתקנים עכשיו. היה חוסר יציבות של שנתיים, אולי אפילו קצת יותר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

שלוש.

שר החינוך יואב קיש:

שלוש. קדימה, אחורה, החלפת שרים, החלפת מנכ"לים – בעצם אי-אפשר היה ממש לעשות. אני הגדרתי כיעד מרכזי למערכת החינוך – יציאה ממשבר ליציבות, קודם כול. יש חוסר במורים, חוסר עצום – אתגר מרכזי מאוד. דרך אגב, יש גם חוסר בגננות. זה לא רק מורים, זה גם חוסר בכוח אדם רחב, גם פארה-רפואיים בחינוך המיוחד. זה אתגר עצום שאני, לראשונה משרד החינוך – רק שתבין לאן הגענו בעיקרון, כן, בנושא המורים. הרי תמיד היו חסרים מורים, קצת פה ושם, ותמיד מנהלים היו שוברים את הראש, מתמודדים: איך אנחנו משיגים מורה כדי לפתוח את השנה, ובסוף מסתדרים, פלוס-מינוס, עם קצת חוסר פה וחוסר שם, אבל מסתדרים. הגענו למצב שמשרד החינוך הקים, כמטה משרד החינוך, יחידת השמה למורים. אנחנו פונים אקטיבית – הרי אנחנו יודעים למי יש תעודות הוראה, יודעים מי נמצא במערכת ומי לא נמצא. יוזמים אקטיבית פנייה דרך מרכז ההשמה שלנו לאותם אנשים; שואלים אותם למה הם לא – מנסים לאסוף, ומביאים, ומעבירים אקטיבית למנהלי המחוזות, ומשם למנהלי בתי הספר, מועמדים שיבואו וירצו ויתקבלו. זה אירוע שקורה ברגעים אלו. אני רק מלמד – אני רק מראה איך אנחנו מתמודדים עם החוסר, עם האתגר העצום, ומה אנחנו עושים היום שלא נעשה מעולם במשרד החינוך כדי לתת מענה. אני אגיד לך את האמת, אני מאוד מקווה שזה יביא אותנו ל-1 בספטמבר – אנחנו עושים גם פוקוס על בתי ספר. יש הבדל גדול אם חסרים לך בבית ספר שניים או שלושה מורים, או 15–20 מורים. אנחנו עושים גם פוקוס על אותם בתי ספר שהם לקראת משבר יותר קשה. אנחנו מקדישים להם יותר מאמץ ומפנים אליהם קודם כול את המענים. זאת אומרת, יש פה אירוע שמתכלל אותו המטה של משרד החינוך, והאירוע הזה זה אירוע של חוסר קשה בכוח אדם. אנחנו מתמודדים איתו, ואנחנו עושים פה דברים שלא נעשו מעולם במשרד החינוך. יש בעיה נוספת שהיא בעיה חברתית – יש פה את הצוערים – בעיית האלימות. אלימות היא בעיה היום בכלל החברה הישראלית, ומערכת החינוך – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

בזה אתם צריכים להתמקד. לעזוב את הפדגוגיה שעשיתם – – – ולהתמקד בזה.

שר החינוך יואב קיש:

אני בדיוק מדבר על מה שאנחנו עושים, חברת הכנסת שאשא ביטון.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

רק בזה. רק בזה.

שר החינוך יואב קיש:

אני חושב שזה לא רק בזה, כי גם מורים זה חשוב, ויש עוד הרבה דברים חשובים.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

ברור שמורים זה חשוב.

שר החינוך יואב קיש:

לא, אמרת "רק בזה".

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, אני אומרת – – –

שר החינוך יואב קיש:

ברשותך, אני ממשיך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שאשא ביטון, הערתך נשמעה, גברתי.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

למה? אנחנו מנהלים פה דיון.

שר החינוך יואב קיש:

נושא האלימות שלצערי שוטף גם את החברה הישראלית בוודאי מגיע למערכת החינוך. אנחנו בנושא שהוגדר כנושא מרכזי, עם חוזר מנכ"ל שיצא, עם הנחיות ברורות, עם תקצוב מיוחד, עם טיפול בתופעות של הרשתות, של החרמות, כי החרמות זו גם תופעה שאנחנו מקדישים משאבים ייחודיים בשביל להילחם בה. אנחנו נותנים היום הרבה יותר גיבוי למנהלי בתי הספר. היינו במדיניות של הכלה, נקרא לזה, שנים רבות, וניסיונות לייצר פתרונות. אנחנו, בהנחיה שלי, נתנו הנחיה ברורה שברגע שמנהל בית ספר אומר שהוא גמר עם נושא ההכלה ועכשיו הוא הולך לאירוע של הרחקה, הוא מקבל גיבוי מלא מהמערכת, וזה יקרה הכי מהר שאפשר.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

זה מה שיפתור? עוד יומיים הרחקה זה מה שיפתור? זה מה שאני מנסה להגיד לך, אתם לא – – – יומיים הרחקה לא ישנו.

שר החינוך יואב קיש:

אני חושב שהדרך – צריכים להבין שיש גם גבול לסבלנות של המערכת ולא יכול להיות – – – אני מבין שהגישה שלך אולי הייתה שונה, אבל אני חושב שצריך לתת גיבוי, צריך לתת גיבוי לשטח, ואם מנהל בית ספר – ואני סומך עליהם – בא ואומר: במקרים הקיצוניים האלה אין לי יכולת לטפל, הוא צריך לקבל גיבוי, ולא להפנות לו גב.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מאה אחוז, אבל לא יומיים הרחקה.

שר החינוך יואב קיש:

הדבר הזה לא יקרה במשמרת שלי. אולי זה קרה במשמרת שלך, וזה בסדר. מותר לחשוב אחרת.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

יומיים הרחקה לא ישנו את המציאות. לכו לפעילות חינוכית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, אני מבין שהנושא קרוב לליבך, וזה מבורך, אבל זה לא דו-שיח. כרגע זכות הדיבור – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

למה? אני רוצה לדון. חבל, אנחנו בדיון במליאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

את דיברת ושמענו אותך. כרגע זכות הדיבור היא של השר קיש. הערת ביניים זה בסדר, אבל זה חוזר ונשנה.

שר החינוך יואב קיש:

הדו-שיח מתנהל בתרבות דיון. כשהיא הייתה פה אני הקשבתי ולא הפרעתי. כשאני פה אז מפריעים, אתה מבין.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

הייתי שמחה שתתייחס לדברים שלי, והיינו מנהלים שיח.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל זה לא עובד ככה.

שר החינוך יואב קיש:

כך מתנהל דו-שיח בכנסת. כשאתה על הפודיום, אז אתה מדבר, וכשאתה יושב שם, אתה מקשיב.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

למה? זה יכול היה להיות מרענן.

שר החינוך יואב קיש:

אחת הבעיות שאני יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, שגם כן ראיתי במערכת – וזה אולי קצת קשור לרקע שלי – היא היכולת לראות, לעשות בקרה, ללמוד מה הצליח לא הצליח, לתחקר, לתקן את מה שלא הצליח וללכת למקומות ולחזק את המקומות שהצליח. המערכת לא הייתה במקום הזה, ואנחנו מקדישים הרבה מאוד מאמצים בשביל לבנות את הדברים הנכונים, לתחקר ולקדם. אני רוצה להתייחס – התייחסה פה חברת הכנסת שאשא ביטון לנושא רפורמת הבגרויות הגמישה. היא כנראה לא מכירה את מה שבדיוק אני הובלתי ואת השינוי שעשינו, כי היא קראה לזה בגרויות, למה שהיה פעם.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מכירה את זה.

שר החינוך יואב קיש:

אז זה מאוד שונה ממה שהיה פעם, וחבל שאת לא מכירה את הפרטים.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מכירה את הפרטים בעל פה.

שר החינוך יואב קיש:

אבל אני יכול דווקא לומר לזכותך שאני דווקא הסתכלתי על הרפורמה שאת רצית להוביל. דרך אגב, היו בה דברים טובים. מה שהיה טוב – לקחתי. מה שהיה בה לא טוב – לא לקחתי. יותר מזה, היא הלכה למקום רע, כי היא לא התכתבה עם השטח. אם לא הייתי עושה שינוי, הייתה התנפצות של המערכת – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אנחנו חיים באותה מדינה?

שר החינוך יואב קיש:

שמעת את זה מפי, שמעת את זה מהנהלת משרד החינוך בוועדה. הם אמרו לך: אנחנו לא היינו מוכנים – את לחצת – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אף אחד לא אמר את זה. אל תגיד סתם. אף אחד לא אמר את זה. הם אמרו שתהליכים כאלה לוקחים שנים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שאשא ביטון, באמת, אני מאוד מבקש.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

– – – שזה לא עובד, איך זה יכול להיות? אמרת שזה לוקח שנים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אומנם מתחלף כרגע, חברת הכנסת שאשא ביטון – חברת הכנסת שאשא ביטון, אנחנו לא רוצים להגיע לקריאות בדיון הזה, בבקשה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל לא לשקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

כבר הערתי, נכון? אז די, מספק.

שר החינוך יואב קיש:

הרפורמה שהובלנו היא רפורמה מצוינת, שהחזירה את הנושא המרכזי, כמו שאמרתי, לבקרה של מבחן חיצוני במקצועות הספר, מה שהיה חסר, על כמות חומר הרבה יותר מצומצמת, עם הרבה מאוד חשיבה על איך משלבים גם נושאים, מה שנקרא, מבחנים ברמות שונות בנושאים שונים. כן, גם בינה מלאכותית נשלב שם. אבל חייב להיות גם מרכיב של מבחן חיצוני יחיד, כי אחרת אתה לא יודע לפקח ולא יודע לקבל תוצאות.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

שר החינוך יואב קיש:

מה עוד עשינו? החזרנו את המסעות לפולין. נושא קטן שפשוט מאז הקורונה לא קרה, והממשלה הקודמת הסתכסכה פוליטית עם פולין. בחר ראש הממשלה הקודם ללכת למסלול מתנגש מול הפולנים. אנחנו לא שם – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה משקר, כי בכניסה שלך הודעתי לך שאנחנו לקראת סיום, והלכת וחתמת על רשימת אתרים שאתה אפילו לא מכיר.

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר. אי-אפשר לשמוע את השר. אפשר לשמוע אותך, אדוני השר, במקום לשמוע הערות ביניים?

שר החינוך יואב קיש:

קשה, קשה לשמוע את האמת, אבל האמת היא פשוטה: במשמרת שלנו החזרנו את המסעות לפולין. המסעות יוצאים לדרך, דרך אגב, בהחלטה מלאה של – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, דבר אלינו. אנחנו מקשיבים לך.

שר החינוך יואב קיש:

אני יודע, היו עוד ספינים בתקשורת, שהפולנים מכתיבים לנו לאן ללכת – שקר וכזב. היחידים שיקבעו את המסלול שהם יהיו בו הם מנהלי בתי הספר.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון מאוד.

שר החינוך יואב קיש:

משרד החינוך הוא זה שמכתיב את העניין הזה, ובשיחה עם שר החינוך הפולני נאמר במפורש – דרך אגב, הם רוצים להביא מסעות נוער אלינו.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

משלחות. זה לא – – –

שר החינוך יואב קיש:

משלחות. אנחנו לא נכתיב להם איפה להיות, והם לא מכתיבים לנו איפה להיות. אף אחד לא יגיד – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אני לא מאמינה שאתה אומר את זה.

שר החינוך יואב קיש:

אף אחד לא יגיד – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אפשר להתווכח, אבל מה זה עוזר?

שר החינוך יואב קיש:

אף אחד לא יגיד איפה הנוער יהיה מלבד המדינה שאחראית על הנערים.

טלי גוטליב (הליכוד):

די. אתם עשיתם, הם עשו – אדוני השר, דבר אלינו, אנחנו מקשיבים לך. מה אתה מתווכח עם שרה שכבר לא בתפקיד, שכל מה שהיא רוצה לעשות הוא להוכיח שהיא הייתה בסדר, והיא הייתה טובה? כל כך טובה שהחינוך המיוחד הסתיים ב-15:10.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה להמשיך ולהגיד עוד כמה דברים, מעבר לדברים שעשינו. אנחנו קצת מחזירים את המושכות לניהול של ארגון הלמידה. הרצון לצאת לגמישות הביא למצב של אובדן שליטה במקומות מסוימים. פדגוגית, התנ"ך הוא כמו שפה, וכמו שאתה רוצה לשמור על רצף בשפה, אתה חייב לשמור על רצף בתנ"ך. אני אומר לכם בצורה הכי ברורה: לימוד תנ"ך הוא לא הדתה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

ברור שלא. מי המציא את זה בכלל?

שר החינוך יואב קיש:

לימוד תנ"ך הוא זהות יהודית, זה הבסיס שלנו, זה הקשר שלנו לארץ ישראל, לעם ישראל. וכל אלה שמנסים – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה מונע את כל – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק. הם לא מבינים את זה, זה מדהים.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

הרסת את המקצוע – – –

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו דאגנו לחזק בחזרה את מקצוע התנ"ך.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

המקצוע הזה היה בשפל, ואתה הרגת אותו מחדש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מי פגע בו? תגיד לי. אתה כל הזמן חוזר על הפייק הזה. מי פגע בתנ"ך?

שר החינוך יואב קיש:

מי פגע? מי שבסוף לא הקפיד – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כל הזמן. זה כמו "53 מיליארד לעבאס". די כבר, אתה שר החינוך, אתה לא באופוזיציה. כאילו מישהו פגע בתנ"ך. די כבר.

שר החינוך יואב קיש:

מי שראה פגיעה בחינוך בתנ"ך ולא עשה עם זה שום דבר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מי פגע בתנ"ך? די. אתה ממשיך עם הפייק הזה.

שר החינוך יואב קיש:

מה לעשות, כואב לכם. בסדר, אני מבין.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

– – – ממשלת הליכוד – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה אתה מבין? "53 מיליארד לעבאס", כמו הפייק הזה בתנ"ך. יואב, באמת, מי פגע בתנ"ך?

היו"ר ישראל אייכלר:

יבגני, אני לא רגיל לראות אותך צועק כל כך. אתה יכול לדבר, האולם ריק. מה אתה צועק?

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

כמה אפשר לשמוע שקרים? כמה? תגיד לי – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תקשיב, הילדים שלי לומדים תנ"ך יותר מרוב הילדים במדינה, אבל תפסיק כבר להגיד שפגעו בתנ"ך. מי פגע בתנ"ך? תצביע על בן אדם ספציפי שפגע בתנ"ך.

היו"ר ישראל אייכלר:

מרגע זה אני מבקש להפסיק את קריאות הביניים.אני איאלץ להתחיל להזהיר. בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אל תזהיר, אבל הוא חוזר על אותו פייק.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, תכף הם יגידו שאין – – – לגבי 67 בדוכנים של חולדאי.

היו"ר ישראל אייכלר:

כשאמרתי "להזהיר" – אני מזהיר את כולם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כמו מנטרה הוא חוזר על זה, באמת.

היו"ר ישראל אייכלר:

השר יואב קיש ידבר עכשיו, ואף אחד לא יפריע לו.

טלי גוטליב (הליכוד):

חולדאי לא מכתיב לנו.

היו"ר ישראל אייכלר:

אמרתי שאף אחד לא יפריע לו.

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו בעד גמישות במערכת החינוך, והגמישות היא דבר טבעי ונכון; אנחנו לא בעד אובדן שליטה. וחבר הכנסת סובה, אני מכבד אותך, אבל אתה כנראה לא יודע מה קורה במערכת החינוך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

גם אני מכבד אותך.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מי שאיבד שליטה הוא הממשלה הזאת.

שר החינוך יואב קיש:

יש מקומות של אובדן שליטה, והדבר הזה לא יקרה יותר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תגיד לי איפה. תצביע על המקום הזה.

שר החינוך יואב קיש:

לא לומדים תנ"ך בכיתה ב' וג', ומתחילים בכיתה ד' – לא יקרה יותר; בוחרים לכווץ את התנ"ך לחלקים זניחים – לא יקרה יותר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תגיד לי איפה, תעזור לי להבין אותך. איפה זה קרה? אתה יכול להגיד?

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אף אחד לא כיווץ – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מתחיל לקרוא קריאות – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה מפזר סיסמאות בלי ביסוס. תגיד איפה פגעו בתנ"ך. פעם אחת אתה יכול להגיד את האמת?

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

שרת החינוך לשעבר, הוויכוח הזה ביניכם מוכר לכל באי – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

לא לא לא, לא יהיה פה שקר. לא ישקרו פה. אני לא אתן שישקרו פה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת שאשא ביטון, הוויכוח הזה, אם הייתה פגיעה בתנ"ך או לא, הוא מאז שנכנסת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תגיד איפה בדיוק פגעו בתנ"ך, אני איתך. אני רוצה – – –

שר החינוך יואב קיש:

כל מה שקשה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

יבגני, אם הילדים שלך זוכים ולומדים תנ"ך, זה לא אומר שכל ילדי ישראל.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

כל ילדי ישראל לומדים תנ"ך, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

על זה מדבר יואב קיש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה יכול להגיד לי מקום ספציפי?

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד לכם – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם הילדות שלי.

היו"ר ישראל אייכלר:

בסדר, שמענו.

שר החינוך יואב קיש:

קודם כול, אני אומר שאני שמח לשמוע שיש פה תמימות דעים על החשיבות של לימוד התנ"ך.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אני חיזקתי אותו. אתה פירקת אותו מחדש.

שר החינוך יואב קיש:

וזה בסדר גמור. בעניין הזה אין לנו חילוקי דעות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הטענה שלנו היא שלא החזרת שום דבר.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר'ה, אל תצעקו כל כך הרבה על התנ"ך. כתוב על פרשת השבוע "זאת חקת התורה", אני לא בטוח שאתה תשמח על זה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, סלח לי, אתה חוזר בכל פעם על אותו משפט. ביקשתי לחדד את המסר, זה הכול.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר'ה, אתם רוצים שאני אקרא קריאות ראשונות? אני לא רוצה.

שר החינוך יואב קיש:

לא, אל תקרא, אני אעבור נושא. תקרא בנושא הבא. יש כמה דברים מרכזיים שאנחנו עוסקים בהם, אחרי שנטפל ונחזיר את המערכת ליציבות. אמרתי, קיבלנו מערכת במשבר מאוד קשה, לא יציבה. דרך אגב, השינוי ברפורמה של הבגרויות החזיר את המערכת ליציבות.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

קשקוש בלבוש.

שר החינוך יואב קיש:

ובנושא צמצום פערים, בדיוק עכשיו אנחנו עוסקים – דרך אגב, אני לא אוהב את המילים "צמצום פערים", והסיבה שאני לא אוהב את המילים "צמצום פערים" היא שאתה כאילו מוריד את אלה מלמעלה. אז לא; באנגלית זה נקרא Level Up – לקחת ולהרים מלמטה קדימה כמה שאתה יכול. אנחנו עובדים בזה מאוד מאוד קשה, משקיעים בזה הרבה מאוד כספים, ואנחנו הולכים למודל של לימודים פרטניים, פרטיים, לקבוצות מיקוד, על מנת להרים אותם בדברים הכי בסיסיים שאנחנו צריכים. זאת תוכנית שיוצאת לפועל כבר בשנת הלימודים הקרובה, והיא מאוד מאוד משמעותית לחיזוק ולהובלה של Level Up במערכת החינוך. אנחנו מקדמים השקעות במה שנקרא "לימודים להייטק בפריפריה" – דרך אגב, יש פרויקט שהתחיל כבר בתקופת הממשלה הקודמת, הייטקלאס, שהיה שיתוף פעולה יחד עם השרה – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אורית פרקש.

שר החינוך יואב קיש:

– – אורית פרקש הכהן. אנחנו לקחנו ועשינו את זה בצורה מאוד משמעותית כלפי מעלה. כיתות עמ"ט – אנחנו לוקחים ועושים דבר שלא נעשה שנים. עמ"ט זו עתודה מדעית טכנולוגית. הייתה לנו השקעה של מאות כיתות נוספות שאנחנו מכניסים לתוך המערכת.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

למה רק הם? רצינו שכל ילדי ישראל ייחשפו להייטק.

טלי גוטליב (הליכוד):

רציתם את הכול, כי הכסף צומח על העצים ואפשר לעשות הכול – עכשיו נגזור כסף ונחלק אותו.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני אתחיל קריאות. אני לא רוצה.

שר החינוך יואב קיש:

השקעות של מאות מיליונים – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

היו"ר ישראל אייכלר:

אני לא רוצה לקרוא קריאות. את לא נותנת לו להשלים משפט אחד בלי הפרעה. לא יכול להיות דבר כזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כבר אי-אפשר לשמוע אותך.

שר החינוך יואב קיש:

השקעות של מאות מיליונים שהולכות להרים את כל הנושא של החינוך לעולם ההייטק בפריפריה, זה הפוקוס המרכזי.

טלי גוטליב (הליכוד):

יפה. והעלית את שכר הסייעות, ברוך השם, בעידודו של סגן היו"ר בוועדת הרווחה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לסיים בשני נושאים שגם אליהם התייחסנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, כן. זה בוועדת רווחה אצל הרב – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

שר החינוך יואב קיש:

טלי, עכשיו את מפריעה. שני נושאים – האחד לגבי נושא השכלה גבוהה: ראשית, אנחנו ממוקדים לחזק את ההשכלה הגבוהה בשתי רגליים משמעותיות; האחת היא מה שנקרא "דור ראשון להשכלה" – לאפשר לכל אחד את הגישה ללימודים להשכלה גבוהה, וזה בפריפריה, זה בפריפריה חברתית – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

זה היה, ואני רואה שאתה ממשיך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אי-אפשר. על כל דבר – אי-אפשר לשמוע.

שר החינוך יואב קיש:

– – וזה מאוד מאוד חשוב. בצד השני – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מה לעשות, זה היה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא. תקשיבי, זה פשוט מדהים.

שר החינוך יואב קיש:

בצד השני יש את נושא המחקר, ובמחקר ובמצוינות חייבים להמשיך להשקיע. דרך אגב, המצוינות – בניגוד ללימודי ההשכלה הרחבים, שאנחנו רוצים להכניס כמה שיותר לתוך המעגל, דווקא במצוינות ובדחיפה קדימה של הקצה של הקצה תמיד אתה עוסק בבודדים, אבל אתה עוסק בהשקעה מאוד גדולה, וזה מזיז את כל הרכבת קדימה. אנחנו נלחמים על שמירת המוחות, להחזיר לפה. יש לנו אירוע של חוסר מטורף של רופאים שהולך להגיע; כבר מרגישים אותו במדינת ישראל. אנחנו נגדיל את כמות הכשרת הרופאים במדינת ישראל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איך?

שר החינוך יואב קיש:

יש את נושא האוניברסיטה בגליל.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה, היא לא מסוגלת.

שר החינוך יואב קיש:

יש את נושא האוניברסיטה בגליל. אני כמובן הולך לקדם החלטה על הקמת אוניברסיטה בגליל. הסיבה שביקשתי – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

כבר יש. היא כבר אושרה, היא כבר יצאה לדרך.

שר החינוך יואב קיש:

הסיבה שביקשתי בחינה מחודשת למיקום היא שקיבלתי כל מיני הערות, שההחלטה שנלקחה בנושא היא החלטה לא מקצועית, והיא החלטה – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

– – – זו הייתה ועדה מקצועית – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אי-אפשר ככה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מבקש, חברת הכנסת שאשא ביטון, בפעם הבאה אני אקרא אותך קריאה ראשונה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

הוא משקר, אני לא יכולה עם זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הם רוצים בקריית שמונה, למרות שיש בכרמיאל.

היו"ר ישראל אייכלר:

אם הוא ישקר, תעלי אחר כך ותעני לו. אבל לא יכול להיות ששר לא יכול להשלים משפט אחד.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

שר החינוך יואב קיש:

לא, אין אפשרות לענות. מה זה, היא הייתה לפניי. זה אי-אמון, אני משיב לה.

היו"ר ישראל אייכלר:

בסדר, בסדר, עזוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, כל מה שתגיד, היא תגיד – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

מעכשיו אני אקרא קריאות ראשונות. בלי אפליות.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא. דווקא לי, אדוני? זה המקום היחיד שבו מותר לי לדבר.

שר החינוך יואב קיש:

אולי קשה לחברת הכנסת שאשא ביטון לשמוע, אבל קיבלתי תלונות על כך שההחלטה שנלקחה הייתה לא עניינית ולא מקצועית, והיא נלקחה משיקולים אישיים, אז אני החלטתי לבדוק אותה, ואני מצטער שזה לא מתאים לך יותר מדי, אבל זו האמת.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מתאים לי מאוד, רק תתקדם כבר – – –

שר החינוך יואב קיש:

יפה, אז אנחנו בודקים את זה. הנושא האחרון שאני רוצה לסיים בו הוא נושא הבינה המלאכותית. המשרד בהנחייתי מפוקס לחלוטין בנושא בינה מלאכותית, AI בחינוך. אני אומר לכם, החינוך הולך להשתנות בצורה דרמטית במדינת ישראל, מלמעלה למטה. כל מה שהכרנו הולך להשתנות. כל מה שאנחנו מדברים עליו עכשיו לא יהיה רלוונטי.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

נכון. בשביל זה – – –

שר החינוך יואב קיש:

לא צריך להסתכל על זה כמו על סייבר – הינה נכנס הסייבר, בואו נלמד סייבר, בואו נקדם את זה ונראה איך אנחנו מתמודדים עם סייבר; צריך להסתכל על בינה מלאכותית בחינוך כמו על קורונה בחינוך – אירוע שמשנה את הכול מהכול, ואנחנו גם לא יודעים לאן אנחנו הולכים.

נאור שירי (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

אז במקום הזה המשרד ממוקד, המשרד יוביל, ואני מאמין שאנחנו גם נצליח. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לכבוד השר.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס, אפילו מהמקום.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא. אם תטעני שהוא התייחס אליך, יש לך אפשרות להגיש בקשה להודעה אישית אחרי ההצבעה הבאה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

כן, הוא התייחס אליי, הוא אמר שזה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תיגשי למזכיר, יש פרוצדורה. אנחנו עוברים לסיעות. הדובר הראשון – חבר הכנסת יאיר לפיד מטעם יש עתיד. שלוש דקות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לשאול את שרי הממשלה שאלה: מה אתם עושים כל היום? לא, אני שואל ברצינות: מה אתם עושים כל היום? מחר 400,000 תלמידי תיכון במדינת ישראל ילכו לבית הספר לסיום שנת הלימודים – לא יהיו להם טקסי סיום, והם לא יקבלו תעודת גמר. כל השנה הם עבדו, אבל הם לא יקבלו תעודה, כי לא טרחתם לפתור את הבעיות שיש במערכת החינוך. ההורים הצעירים של אותם 400,000, כשאנחנו כבר ב-800,000, אומרים לעצמם: מה יהיה עם המשכנתה שלי שזינקה כרגע? הרי אלה בדיוק אותם אנשים. סבא וסבתא של הילדים האלה, הפנסיה שלהם נפגעת עכשיו בגלל ההתרסקות של הבורסה שאתם גרמתם עם המהפכה המשטרית. בכל הדברים האלה ובביטחון האישי של כל האנשים שכרגע הזכרתי, שפשוט פוחדים ללכת בלילה בשקט ברחוב, אתם לא מטפלים. אם יש להם חנות קטנה, הם משלמים עליה פרוטקשן. מה אתם עושים כל היום? איך זה יכול להיות שיש ממשלה שאף אחד לא מבין במה היא עוסקת, או למה היא מתעקשת לא לטפל בבעיות האמיתיות של אנשים אמיתיים? "ובימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" – וגם איש הלא-ישר בעיניו יעשה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. אנחנו עוברים לסיעת ש"ס, נמצא פה אברהם בצלאל? לא מדברים בכלל מטעם סיעת ש"ס? אוקיי.

קריאה:

הם שובתים.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני רואה שגם המחנה הממלכתי לא נמצא כדי לדבר. חבר הכנסת יעקב אשר מיהדות התורה נמצא? גם לא. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר מהציונות הדתית – גם לא; לימור סון הר מלך מעוצמה יהודית – לא נמצאת; יבגני סובה – נמצא. שלוש דקות לרשותך.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

יבגני, מזל שאתה פה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רציתי להגיד – לצערי שר החינוך עזב – אבל ממש בקצרה: בשנה האחרונה עלו למדינת ישראל 76,000 עולים חדשים, מאות של מורים, מאות של גננות, אם לא אלפים. כשאני פניתי בתחילת העלייה ואמרתי שצריך לפשט ולקלוט אותם במערכת החינוך, במערכת ההשכלה או בגנים, צריך פשוט לקחת את זה כהוראת שעה ולפשט את התהליך הזה, אמרו לי: כן, כן, כן – ובסוף לא נעשה שום דבר, והאנשים האלה לא נמצאים במערכת, כי שר החינוך כרגע דיבר על כך שהמערכת בודקת מי נמצא שם. אני אגלה לכם משהו, אולי שרי הממשלה לא יודעים: היום לוקח שמונה חודשים להכיר בתעודה של תואר שני. השר אמסלם, אתה שומע אותי? שמונה חודשים, אתה יודע למה – אתה לא קשור למשרד החינוך, אבל אתה קשור לממשלה – כי שני אנשים מטפלים בזה במשרד החינוך. מה זה הדבר הזה? אקדמאי שמגיע מחכה שמונה חודשים כדי שיכירו לו בתעודה – איך אתה רוצה שהמערכת תקלוט מורים חדשים? כי בתחילת העלייה הגדולה בשנות התשעים הגיעו לארץ 44,000 מורים למתמטיקה, למקצועות מחשב, לשפה, לאנגלית, לכל דבר. זה גם מה שהציל את מערכת החינוך של מדינת ישראל. אתה לא צריך להשקיע במורים; לקחת מורים, עשית להם הכנה – וקדימה. שמונה חודשים, ושר החינוך מדבר איתי על תנ"ך, על זה שהוא מחזיר לימודי תנ"ך. ביקשתי דבר אחד: תגיד לי פעם אחת, תן מקום אחד שבו הממשלה הקודמת פגעה, לדבריך, בלימודי תנ"ך. בוא תסביר לי, תצביע על המקום ועל התוכנית. לא היה שום דבר.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ואדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר, ובדקה הזאת גם להספיק להגיד ששמעתי שראש הממשלה ביקר עכשיו את החיילים הפצועים ברמב"ם. אני חושב שכולנו מצטרפים לביקור הזה. כולנו מאחלים החלמה מהירה לכל הפצועים והחיילים שלנו. בהקשר לזה אני רוצה להעלות את הסוגיה הזאת. תראה מה קורה באיו"ש. תסתכלו מה היה באיו"ש בממשלה הקודמת ומה קורה באיו"ש בששת החודשים האחרונים. זאת האחריות שלכם, וזה שאתם, הממשלה והקבינט נותנים חסינות לחמאס, שעושה מה שבא לו באיו"ש – בסוף זה ייגמר כמו חיזבאללה. אני לא יודע, אני לא נותן פה עצות לאנשי צבא, ואני לא נותן עצות לקבינט, אבל אני אומר: אי-אפשר ככה להסתכל ולהגיד: כל הכבוד לחיילים שלנו – ובאמת מגיע להם כבוד – ולעבור לסדר-היום, כי בזה שהממשלה מעניקה חסינות לאנשי החמאס, שמרגישים לגמרי בטוחים בעזה, בכל פעם עוד סבב ועוד סבב, והם מרגישים חסינים – זה ייגמר רע באיו"ש, כי הם אלה שעושים את כל הבעיות ביהודה ושומרון, וכתוצאה מזה אנחנו רואים את מה שקורה בג'נין. לכן תתעוררו, כי זאת האחריות שלכם, זאת האחריות של הממשלה, ואל תפילו את זה על שרי הביטחון הקודמים. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. רע"מ – לא נמצאים. חבר הכנסת עופר כסיף, חד"ש-תע"ל, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הכפר בער. יש לך קבוצה של עשרות אנשים, והם מתחילים ללכת לכיוון חווארה. הם רעולי פנים, ולחלקם אולי יש סכינים. מה אתה חושב שהם באים לעשות? אבל אנחנו רק אפשרנו למתנחלים להמשיך ולהתקדם – כך העיד חייל בתחקיר חדש של CNN בעקבות הפוגרום בכפר חווארה. בתחקיר נמצא שבמהלך הפוגרום, בעת שחנויות הכפר ובתיו בערו, עמדו עשרות חיילים חמושים והשקיפו בחוסר מעש על הנעשה. רק כשהפלסטינים יצאו להגן על משפחותיהם ממתקפת הטרור, החלו החיילים לירות לעברם רימוני הלם וגז מדמיע. עוד נחשף שבקבוצת ווטסאפ, "לוחמים על החיים" שמה, שבה חברים חברת הכנסת סון הר מלך ויועציה מסיעת הטרור, נכתב כך לפני היציאה למסע התבערה: אנחנו דורשים נקמה, ואנחנו חייבים להשיב מלחמה. אנחנו עוזבים את בתינו ונלחמים על חיינו, כך נכתב. חבר הכנסת סוכות, טרוריסט מנוסה בעצמו, אף צולם עם הפורעים טרם יציאתם להצתות. התחקיר חושף את כל מה שכל אחד יודע: אלימות המתנחלים אינה תופעה ספונטנית אלא התארגנות מתואמת של ממשלת הכיבוש. כולם יודעים – הצבא, המינהל האזרחי, המשטרה, הממשלה – אך דבר לא נעשה למנוע את הפרעות. אני אישית פניתי לשר גלנט חמש פעמים והתרעתי; עד היום לא זכיתי לכל מענה. ומדוע שיעשו משהו? הרי שר במשרד הביטחון ויו"ר הוועדה לביטחון לאומי בכנסת קראו בעצמם למחוק את חווארה, וכך כנופיות המתנחלים משתוללות בהתאם. רק בשבוע האחרון פרצו לחווה ושדדו כבשים, התעמרו בבעלי דוכנים בשוק בחברון, תקפו רועים מזרחית ליטא, ירו רימוני הלם על תושבי עין סמיה, יידו אבנים צפונית לרמאללה, כרתו עצים והשחיתו בתים בתורמוס עיא, ותקפו פלסטיני שהעז לשוחח עם צעירה יהודייה בשייח' ג'ראח. והיום – ירי קטלני חסר הבחנה בג'נין, לרבות ירי צלפים בעיתונאים. שתקנו לכיבוש וקיבלנו הפיכה דיקטטורית; שתקנו לגזענות וקיבלנו רצח ברחובות. אם נמשיך לשתוק גם לטרור המתנחבלים ושולחיהם נקבל שפיכות דמים איומה שבעתיים, ואם לא די בכך, עכשיו צמאי הדם והנקם מתכננים עוד מתקפה רבתי על ג'נין ושכם. גם כובשים, גם מופתעים מהתנגדות הנכבש, וגם מבקשים להרוג בו עוד.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

משפט אחרון, ברשותך. כל עוד יש כיבוש, יש התנגדות. כל זמן שהמתנחבלים ממשיכים בפוגרומים והצבא בפלישותיו, איש לא יחיה בביטחון. סיימו עם הכיבוש והדיכוי, ולא יהיו התנגדות ומרי.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

צאו מהשטחים הפלסטיניים הכבושים ושפיכות הדמים תיפסק, כי לשני העמים מגיע לחיות בכבוד ובשלום. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. אתה גר ביפו במקרה, עופר? אתה לא גר ביפו. אז יפו יכולה להישאר. אפרת רייטן מרום מהעבודה נמצאת? בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו שומעים מצד אחד הרבה שמועות מצד הקואליציה, האופוזיציה, על דברים – כן הסכמות ולא הסכמות בבית הנשיא, תהיה חקיקה חד-צדדית, הרפורמה מתה. הרבה דברים עולים לאוויר ומופרחים ואנחנו לא יודעים מה כן ומה לא. חבל, בסוף הכול אמור להיות שקוף ולהיחקק כאן בכנסת ישראל בצורה שקופה על ידי כולם. אבל בכל זאת אם ניקח את הרציונל – האם תהיה חקיקה חד-צדדית או לא? האם בסופו של יום ישתנו היסודות שהם בין היתר המוסדות שמחזיקים את הדמוקרטיה במדינת ישראל? אז פתחתי הבוקר עיתון, כמה מהכותרות תפסו את עיניי, ואמרתי לעצמי: ברור לי שגם אם יצאו בהצהרות שהחקיקה נעצרה, הממשלה לא ויתרה ולא תוותר על הפרויקט שלה לרסק את התשתית של ההגנה והשמירה של יסודות המדינה הדמוקרטית. וכן, היא הולכת לפי ספר ההפעלה של הונגריה, ספר ההפעלה של פולין, ספר הפעלה שמשנה את התשתית ואת היסודות של המדינה מקצה לקצה. שימו לב למשל איך בעורמה ובשקט יחסי היא מבצעת טיהור של שדרת הפקידות הבכירה. שימו לב למשל לכותרת של היועץ המשפטי של משרד האוצר, שהורחק מהוועדה למכירת מניות המדינה. נכון שאין חוק שמחייב את הנוכחות של היועץ בוועדה, אבל תחשבו על המשמעות של יועץ משפטי שיש לו ניסיון מקצועי מצטבר בנושא הוועדה החשובה הזו, ובמיוחד על הרקע של דברים שבהם יהיו מכרזים מאוד משמעותיים להפרטת נכסי המדינה, כמו דואר ישראל ונמל אשדוד. זה אותו יועץ משפטי שנקרא על ידי השר המקשר "חבלן ראשי". אז מי זה "החבלן הראשי" הזה שרוצים עכשיו להעיף? הוא למשל היה אחראי לליווי המשפטי בתחום החיסכון הפנסיוני, פנסיה תקציבית, מערכת הביטחון, תחבורה, מים, תקשורת, מקרו. הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות במשפטים באוניברסיטת תל אביב; בעל תואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים; בעל תואר ראשון בהצטיינות במדעי המחשב וניהול מערכות ויישומים באוניברסיטה הפתוחה. זה "החבלן הראשי" שאותו רוצה ממשלת ישראל לסלק; מה זה רוצה – סילקה מהוועדה שבה בעצם היא הולכת להפריט את הנכסים הגדולים של מדינת ישראל ולמעשה משחררת עוד מנעול ועוד שומר סף ששומר על הקופה הציבורית של כולנו. דרך נוספת – אני מסיימת.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. משפט סיום, כן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זו דרך נוספת שיש לשים עליה את העין ולא לעצום עיניים מפני ההפיכה המשטרית. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת הר מלך, לימור סון הר מלך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקיים דיון בוועדת חינוך, אחד הדיונים, אני חושבת, אחד מני רבים, היותר-הזויים שהשתתפתי בהם; דיון שמדבר על כפר הנוער בן שמן, שכחלק מפעילות הקיץ כינס אליו, אפשר לארגון פורום בוחרים – לא בוחרים, חס וחלילה, משפחות שכולות, שבעצם זה פורום שמאגד משפחות שכולות שבניהן נרצחו בפיגועים או חיילים שנהרגו במהלך לחימה ביחד עם משפחות של מחבלים רוצחים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

שקר. שקר.

היו"ר ישראל אייכלר:

הניסיון – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אפשר להשתיק אותו?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

הניסיון לייצר השוואה, השוואה הזויה, בין מי שרוצח את מיטב בנינו, שרוצח אזרחים, שנהרג במהלך פעילות של צה"ל, לבין הרג ורצח של חיילים ותושבים ואזרחים יהודים – הניסיון הנואל הזה, הביזיוני הזה, להשוות ולייצר פה משוואה – הם ישבו שם בתוך הוועדה וניסו לצייר כאילו מדובר באיזשהו אירוע תמים, שהם לא ידעו. אבל מי שנותן יד לדבר הזה – דרך אגב, כפר הנוער בן שמן הוא כפר שמתוקצב על ידי משרד החינוך. ולכן אני קוראת מפה למשרד החינוך, דרך אגב, שנמצא – חלק, אותו פורום, נמצא היום בתוך תוכנית הגפ"ן, תבינו. היום אני גיליתי את התגלית הזאת, וזה פשוט איום ונורא. ואני אדרוש שאת העיוות הזה, את התפיסה המעוותת הזאת, שמדברת נורא נורא יפה על פיוס ושלום ושוויון ואזרחים, משהו נורא נורא מתוק, עיוות תפיסתי יסודי – אני אדרוש שאת העיוות הזה אנחנו נדאג לתקן. אני היום ניצבת ומדברת מתוך גרונם, זועקת, של אותם אלה שבמותם ציוו לנו את החיים פה בארץ הזאת. לעמוד ולהשוות ולבזות את דמם ולהשוות אותו לדם של מרצחים שפלים, זה דבר שאני לא אתן לו יד. אני אעמוד פה ואמשיך להיות פה, על אפם וחמתם של כל אלה שמנסים להשתיק את הדבר הזה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. משפט סיום, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

ובעזרת השם נעשה ונצליח. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – נעם, שלוש דקות.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול אמר פרופ' אהרן ברק שעילת הסבירות היא חשובה מאוד, הוא לא היה נוגע בה, אבל הוא מוכן שלא תהיה ביקורת שיפוטית על סבירות החלטות מרכזיות המבטאות את מדיניות הממשלה אם זה מרצה את לוין, את יריב לוין. הבוקר הוא סיפר על המשא ומתן שהוא מעורב בו ועל התנאים שבהם הוא מוכן לאפשר לממשלה לחוקק מעט תיקונים ובתנאי שזה סוף הרפורמה. האמת, אדוני היושב-ראש, התרגשתי מאוד. הוד מעלתו נשיא המהפכה מוכן ברוב טובו וחסדו לאפשר לנתיניו, נבחרי העם, לשחק קצת בדמוקרטיה ולחוקק תיקון קל בעילת הסבירות. ברצינות, אבל ברצינות, זה פשוט מדהים. אחרי שהסבירו לנו שהוא פרש מזמן וכבר לא מעורב ומשפיע, התגלה שוב עד כמה הוא המושך העיקרי בחוטים, וברור לו שהוא יכול להחליט על מה לוותר כביכול לממשלה, והעיקר שהרפורמה לא תצא לפועל. ועוד הוסיף בסוף דבריו את נימת הזלזול: אם זה מרצה את לוין – כאילו לא מדובר ברצונם של רוב ניכר מאזרחי ישראל אלא בסך הכול צריך לרצות את גחמותיו של שר המשפטים. רק על האמירות הללו ועל הרוח הנושבת מאחוריהן היה ראוי להוציא לפועל את הרפורמה ולהחזיר את שופטי בג"ץ למקום שאליו הם יועדו מלכתחילה, כלומר הרשות שתפקידה לשפוט על פי החוקים שמחוקקים נבחרי העם, ולא רשות-על, שרואה עצמה כמי שעל פיה, על פי ערכיה ועל פי מה שסביר בעיניה, יישק כל דבר במדינה. הרוח שנשבה בדבריו של ברק היא זו שנשבה בשלל פסקי דין של בג"ץ, למשל – וזה רק דוגמאות מעטות – הגבלת הסיכולים והריסת בתי מחבלים, ביטול נוהל שכן, ביטול שלילת תושבות או אזרחות למחבלים, חיוב החזרת גופות מחבלים, תשלום קצבאות להוריהם, שינוי תוואי גדר ההפרדה, ביטול חוקי המאבק בהסתננות, הכרה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים, דיון בתוקפם של חוקי-יסוד, מתן אפשרות לתומכי טרור להתמודד בבחירות, טרפוד האפשרות להקמת יישובים יהודיים בנגב ובגליל, ביטול חוק הסדרת היישובים ביהודה ושומרון, כפיית החרבת יישובים, חיזוק התיישבות בדואית בלתי חוקית, בלימת פתרונות משבר הדיור, התערבות ביישום מתווה הגז, הטלת איסור על מניעת הכנסת חמץ לבתי החולים, ביטול פסקים של בתי הדין הרבניים, איסור מופעים בהפרדה, פסילת חוק ערוץ 7, התערבות בתפקיד יושב-ראש הכנסת ועוד ועוד. את העיוותים במערכת המשפט חובה לתקן, וכך, בעזרת השם, נעשה. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חנוך דב מלביצקי, הליכוד. אף אחד לא ישתיק אותך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לפני ארבעה חודשים בערך, משהו כזה, קיבלתי טלפון ממזכיר הממשלה, והוא הודיע לי שאני מתבקש להצטרף לצוות של הקואליציה לשיחות בבית הנשיא. האמת היא שקודם כול הוחמאתי מזה שמחליטים לצרף אותי, אבל באיזשהו מקום חשבתי שזה בזבוז זמן. כשהגעתי לשיחות והתחלנו לדבר, הופתעתי. הופתעתי לטובה. הרגשתי שאנחנו הולכים לאיזשהו תהליך שבאמת יכול להיות מועיל, ושיכולות לצאת ממנו הסכמות רחבות. כל הזמן אמרו לנו שזו איזושהי הונאה ושזו איזושהי פיקציה, ושלא באמת רציניים, ושהם לא מתכוונים לזוז, ולא באמת יגיעו איתנו להסכמות, אבל עם אלו שהיו איתי בחדר, בניגוד אולי למי שלא היה בחדר – הייתה איזושהי הרגשה אחרת. לצערי הרב, בשבוע שעבר כולנו, כל הציבור הישראלי, הבין שהכול היה פסאדה אחת גדולה, ושהשיחות הללו הן לא יותר מקרדום לחפור בו או להשתמש בו בתור איזשהו אמצעי להפעיל לחץ על הקואליציה. עכשיו, אני מצר באמת על העובדה שגנץ ולפיד החליטו להמשיך להיות מריונטות של אהוד ברק, במקום לעשות את המעשה המנהיגותי הראוי, ולהצטרף לבנימין נתניהו כדי להביא הסכמות נרחבות בנושאים הללו לאזרחי ישראל. זה מגיע לאזרחי ישראל. אבל משזו ההחלטה של ראשי האופוזיציה, אנחנו לא נירתע ולא ניכנס למשחק הזה שוב, ולכן אנחנו נחושים להתחיל כבר בימים הקרובים לקדם את החוקים של הרפורמה שאנחנו חושבים שנכון להביא לעם ישראל בעת הזו. אנחנו נעשה את זה בשיקול דעת, אנחנו נעשה את זה באחריות; אנחנו נעשה את זה לטובת הציבור הגדול שבחר בנו ורוצה שהדבר הזה יתבצע, וכך יהיה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. ישיב השר המקשר חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה. יעלה ויבוא. היום ראש חודש.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, חודש טוב ומבורך לכל עם ישראל.

היו"ר ישראל אייכלר:

אמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה רק לענות ללפיד לפני שאני איכנס לעוד כמה סוגיות. הוא שאל, מר לפיד שאל: מה אתם עושים כל יום? לפיד, אנחנו כל יום הולכים לעיתון במחנה, כותבים כל יום איזה כתבה של איזה כמה שורות וחוזרים הביתה לאכול את השניצל שאימא שלך מטגנת. אתה לא מתבייש, מה אנחנו עושים? מה אתה עשית? גם כראש ממשלה, גם כשר אוצר. אתה לא מבין דבר ולא חצי דבר לא בכלכלה ולא בחינוך. בקושי סיימת 12 שנות לימוד ואתה מספר לנו מה אנחנו עושים. האמת היא – הוא אמר משפט: בימים ההם איש הישר בעיניו יעשה. הוא צודק. היום, כשאנחנו רואים איך השמאל מתנהל, זה באמת איש הישר בעיניו יעשה. אין שופטים בישראל.

היו"ר ישראל אייכלר:

כתוב: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה".

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון, לכן אמרתי – אין שופטים בבג"ץ בישראל. הם לא רואים. פתאום הם הפכו להיות עיוורי צבעים. הם לא רואים. הם לא שומעים והם לא רואים כלום. הם לא רואים את ההסתות, הם לא רואים את החסימות, הם לא רואים את ההפגנות הלא-חוקיות. הם לא רואים שום דבר. רק דבר אחד הם רואים. בזמנו, כשעבר רמקול ליד הבית של פילבר – חבר הכנסת עמית הלוי – הם שלחו מייד כמה חוקרים, עצרו את האנשים, לקחו להם את הטלפונים, כן, ללא צו שיפוטי. זה, כן, חמור מאוד. מדינת ישראל עומדת להתמוטט. אבל כשאנשים פורעים כמעט כל חוק, גורמים לאנרכיה – את זה אנחנו לא רואים. לא שומעים ולא רואים. אני שומע – – –

עמית הלוי (הליכוד):

פרשת – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה מה שאני רוצה לומר. אני רוצה לומר, להזכיר לך, מר מנדלבליט, ולגב' מיארה – דרך אגב, אני רוצה לומר לך, גב' מיארה, וגם לכם, חברים באופוזיציה, רק שתבינו למה צריך את חוק היועמ"שים דחוף. שלושה חודשים לא נותנים לי למנות מנכ"ל. למה? גב' מיארה עסוקה. למה היא עסוקה? שלחו לה את זה לחוות דעת. אתם מבינים? שלושה חודשים פקיד עוצר משרד שלם. למה? ככה בא לו. ככה בא לו.

עידן רול (יש עתיד):

מה אתה תעשה במשרד הזה? אתה כלום ושום דבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הדוגמן המעופף. התגעגעו אליך במטוסים.

עידן רול (יש עתיד):

כלום ושום דבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הדוגמן המעופף. המסיבות, המסיבות מחכות לך. הרבה זמן לא טסת לאחד מהיעדים על חשבון המדינה. שלושה חודשים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אתה טסת בכל חברות התעופה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שלושה חודשים. דרך אגב, אני רוצה לספר לך, הוא ולפיד – המטוס היה נוחת וישר טס. אפילו לא עומד. צ'יק וטס.

שלי טל מירון (יש עתיד):

פי שניים טיסות מהממשלה שלנו. פי שניים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני רוצה לומר לך, רם בן ברק, שלושה חודשים אני לא יכול למנות מנכ"ל. למה? בגלל שגב' מיארה החליטה לסכל לי את העבודה.

רם בן ברק (יש עתיד):

משרד מיותר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יכול להיות, יכול להיות, יכול להיות. אז אני רק מצפה שהיא תכתוב לי שהמשרד שבו אתם שמתם את עיסאווי פריג' הוא מיותר. דרך אגב, בזמנו הוא לא היה מיותר. אני מסכים איתך. כשאמסלם דוד מגיע, הכול מיותר. אתה צודק. אתה צודק שהוא מיותר. כן. אבל שתכתוב לי שהמשרד מיותר. לכן אי-אפשר למנות מנכ"ל. אבל כבר שלושה חודשים היא ומר לימון מעבירים את קורות החיים מכאן לכאן, משם לפה. זה מה שהם עסוקים בו, כשהם מקבלים, כל אחד שם, משכורת של שופט עליון כדי לסכל לשר את העבודה, והוא נבחר על ידי הציבור והממשלה החליטה שזה תפקידו. אבל כשגב' מיארה מחליטה שזה לא התפקיד שלי, אז מי זאת המשלה בכלל? מי זאת הממשלה? מר לימון היום הוא הבן אדם הכי חשוב ומחליט הכול. מי זאת בכלל הממשלה? אתם מבינים? עכשיו אני נתתי לכם מה שנקרא, הם אוהבים להגיד, בקליפת אגוז, מקרה קטן, של מה קורה איתי. אז צאו וחשבו. תעשו עכשיו את האקסטרפולציה, ותבינו איך המדינה מתנהלת עם – איך אמרתי – היועצת המשפטית, שאני לא הייתי ממנה אותה אפילו למחלקת החניה בעיריית ירושלים.

רם בן ברק (יש עתיד):

אבל למה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אני רוצה לומר, היא לא ראויה לא ברמה המקצועית, לא ברמה הערכית. אבל אני רוצה לספר לך עוד משהו. בוא אני אספר לך: כשהייתה ההתנתקות – אני רוצה לספר לך למה היא צריכה ללכת הביתה, ואתמול, אם יש לה טיפה כבוד עצמי. דרך אגב, גם אני הייתי מצפה, אנחנו, מהממשלה שלנו, קודם כול, לפטר אותה, דוגרי. אני אסביר גם מדוע. תראה, כשהיה הגירוש, הייתה תנועה, זו ארצנו. אתה יודע, כל אחד בזווית הראייה שלו. אתה יודע, כל אחד רואה את זה מזווית אחרת. הייתה התנועה זו ארצנו של פייגלין. הוא קרא, מר פייגלין, בעצם למרי אזרחי בלתי אלים. הוא ביקש לעשות הפגנות וקרא למרי בלתי אלים. מה עשו לו? קודם כול עצרו אותו, הגישו נגדו כתב אישום, והוא קיבל שישה חודשים על תנאי וקנס של 10,000 שקל. הוא הורשע באיזו עבירה? של המרדה. אתה רואה היום את נשיא בית המשפט לשעבר ממריד; אתה רואה את אהוד ברק כל יום ממריד.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תזכיר מה עשיתם לבגין. תזכיר מה הליכוד עשה לבגין כל השנים. תזכיר, תזכיר את זה. אתם – – – את בגין. סגרתם לו – – – על מה אתה מדבר? עלק – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כל יום. הוא אומר: חבר'ה, אנחנו – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזו ממשלה קידמה את ההתנתקות? הליכוד קידם את ההתנתקות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו נעצור הכול – לא נשלם מיסים, נחסום את כל המדינה, נסגור את כל העסקים, ואני לא רוצה לספר לכם גם איזה עוד תוכניות יש לנו. הבן אדם הזה יושב בבית, שותה קפה אספרסו ומעשן סיגר ומצפצף על כל מדינת ישראל.

רם בן ברק (יש עתיד):

לפחות לא – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. אף יועץ משפטי לא שומע. הם לא שומעים באוזניים את התדר של ברק. אתה יודע, זה תדר שהם לא שומעים אותו באוזן. הם חושבים שהציבור טיפש. אתם מבינים למה צריכה להיות רפורמה, ודחוף, והאנשים האלה צריכים ללכת הביתה? בגלל שהם אנשים שעוברים על החוק כל יום. כל יום הם עוברים על הפרת אמונים. כל יום. מר פייגלין לא עשה כלום. דיבר, מה שאמרתי. כאן, חלוץ – אתה שומע אותו אומר: המדינה זה אנחנו. דרך אגב, הוא קרא למרי בצבא; לזה פייגלין לא קרא. אבל אתם מבינים את הצביעות של מר לימון, שכל היום יושב ועוסק וכותב לנו חוות דעת רק כדי להפריע לממשלה בכל דבר ודבר, מחוק הגיוס ועד זה. הכול – הם עושים כל מיני מאמצים, קורעים את גבול המעטפת, כדי שאנחנו לא נוכל לעשות. לא כדי לעשות – שלא נוכל. יש קשיים משפטיים כל היום. רבאק, תשמע את חלוץ, תשמע את ברק – –

רם בן ברק (יש עתיד):

אמסלם, רק אתם עושים דברים לא לגיטימיים. אתם לא תעשו את זה. לא ניתן לכם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – תשמע, תשמע את אהרן ברק, תשמע את אהוד ברק. שם אין קשיים משפטיים; שם יש עבירה על החוק פר אקסלנס, הכי חמורה כמעט בספר החוקים של מדינת ישראל. אבל על זה אתה עלית לכאן ואמרת מילה? מה פתאום. מה פתאום, למה שתגיד? למה שתגיד?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש משהו שאסור לכם לעשות? הכול מותר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי אתה הרי צבוע. הרי אם היית איש אמת – איך אמר פעם סגלוביץ'? אני תומך בחוקים טובים.

רם בן ברק (יש עתיד):

תגיד, אתה אמרת פעם משהו נגד "שמאלנים בוגדים"?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. אני איש אמת. אני תמיד – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

אמרת משהו? אמרת משהו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. אני אגיד את האמת תמיד.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה אמרת משהו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בגלל שזה מה שחורה לנו.

רם בן ברק (יש עתיד):

או שהשמאלנים באמת בוגדים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר לך, מר רם בן ברק. אני אסביר לך.

רם בן ברק (יש עתיד):

אולי אנחנו בוגדים? אולי אנחנו בוגדים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נמאס לנו מההתנהלות שלכם. אתם – הכוונה אתם והמערכות שאתם שולטים – –

רם בן ברק (יש עתיד):

נמאס לכם? תתפטרו. נמאס לך? אתה לא מסוגל לשלוט? תתפטר. תתפטר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – בהן, בראשות הגב' מיארה והגב' חיות. נמאס. אתם לוקחים מדינה שלמה בשבי. אתם קובעים כל דבר. גם היום, כשהפסדתם בבחירות, אתם עושים הכול. אני אומר, ניצחתם, אהלן וסהלן, תפעלו, מה שאתם מבינים. כן. אבל היום, כשאני רואה דבר כזה – האם אתה יודע להסביר לי למה פייגלין כן קיבל שישה חודשי מאסר, ואהרן ברק, דרך אגב, לא מקבל עשרה חודשי מאסר, בגלל שהוא כל יום עולה ומתסיס ומתסיס? המעמד שלו הוא שונה משל פייגלין. אז אתה מבין את הצביעות, אתה מבין שבאמת איש הישר בעיניו יעשה, כמו שאמר לפיד. אתה מבין שיש פה כאוס. אתה מבין שיש פה מערכת שדורסת את הממשלה, שזה התפקיד שלה, שקוראים לה פרקליטות המדינה, בראשות היועצת המשפטית לממשלה. אתה מבין את האמת.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני מבין שאין לכם את הכישרון לשלוט.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כולכם יודעים את האמת. כולכם יודעים את האמת. והאמת, הדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות ביום הראשון זה להעיף אותה. אני אומר לך את האמת. דבר ראשון, גם בגלל הרמה המוסרית שלה, וגם הרמה המקצועית; אותה ואת מר לימון, שהיה העוזר של מנדלבליט, שכידוע לך ויינשטיין כתב עליו לוועדה שהוא חושב שהוא לא מוסרי ושהוא לא אומר אמת ושהוא שיקר במשטרה. אבל מה זה משנה? אלה עוברים. זה לא משנה שפרקליט המדינה הטריד מינית – הכול בסדר. אבל המנכ"ל של דוד אמסלם – שלושה חודשים, למה? בגלל שקוראים לו משה סוויסה? זה מה שמפוצץ אותם? זה לא. תפסנו את אמסלם. לא ניתן לו לעבוד.

רם בן ברק (יש עתיד):

למה לא מינו אותך לשר המשפטים? בגלל שקוראים לך אמסלם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו לא ניתן לאמסלם לעבוד, ולא לממשלה הזאת.

רם בן ברק (יש עתיד):

בגלל שקוראים לך אמסלם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה? אנחנו קובעים פה. אנחנו קובעים מי יעבוד ומי לא יעבוד. אנחנו קובעים פה הכול. לכן אני אומר לך, אנחנו נביא את הרפורמה. לא יעזור לכם כלום. ואנחנו נתקן את המדינה, שתהיה מדינת חוק. חוק. היום המדינה נשלטת על ידי כנופיה אלימה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתם שולטים. אתם שולטים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה חושב. אמרתי לך, אנחנו קרטונים. אנחנו קרטונים. בוא אני אספר לך. יש פה אצטלה. זה היה 75 שנה, כולל היום. אז אני מודה בפניך, אנחנו לא שולטים. אלא מי שולט? כל היועצים המשפטיים, בתי המשפט וכו'. אנחנו לא יכולים להזיז דבר וחצי דבר. לכן אני אומר לך, אני כולה רוצה לעשות מינוי של מנכ"ל, מנכ"ל – שלושה חודשים. למה? מר לימון והגב' מיארה – –

רם בן ברק (יש עתיד):

איך אתה מסביר את זה? אולי מנדלבליט היה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – לא בא להם עליי. הם אומרים: אנחנו לא סובלים את אמסלם; אנחנו לא – יושבת-ראש רשות החברות עושה מה שהיא רוצה. כן, אבל לא חשוב, אנחנו נגן עליה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי מפריע לך להוריד את יוקר המחיה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ככה זה עובד. כל פקיד שם מנסה לקחת את הסמכויות אליו ולסרס את השר שלו, ולזה אנחנו לא נסכים אף פעם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי מפריע לך להוריד את יוקר המחיה, השר אמסלם? מי מפריע לך להוריד את יוקר המחיה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אף פעם. לכן, זה בעצם המאבק האמיתי שלנו היום. עליזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי מפריע לך להיאבק ביוקר המחיה, אמסלם? מיארה? מיארה? מיארה מפריעה לך להיאבק ביוקר המחיה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוא אני אגיד לך משהו גם לגבי זה. אתה יודע שרצינו לעשות דיון גם על הביטחון. הרי יש מצב חירום במדינה בנושא של הפשע. הרי יש ארגוני פשיעה. בהגדרה, מה זה ארגון פשיעה? יש מה שנקרא פשיעה רגילה, ויש ארגוני פשיעה שבהם צריך לטפל בכלים אחרים לגמרי. אני טוען שזה יותר גרוע אפילו מהפיגועים באירועים הביטחוניים. מדוע? בגלל – – –

קריאה:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. בגלל ששם גם הם רוצחים אנשים, ודבר שני, הם גם מכרסמים והורסים את כל החברה פנימה. אתה מחר מקים עסק לפרנסתך, קם בבוקר, עמל, קשה, עובד, ובא מאן דהוא, נותן לך איזה כאפה על הכתף ואומר לך: הרצנו, אני שותף שלך. אתה אומר לו: מה זאת אומרת שותף? אני בניתי את העסק הזה בעשר אצבעות, 20 שנה אני כבר עובד. לא, לא, לא – אם לא, מחר נשרף לך העסק. אנחנו המלצנו – וראש הממשלה קיים דיון – להכניס את כל הכלים, אחרת החברה מתפוררת לגמרי. לגמרי. יש לך עוד מס הכנסה ששותף שלך, שהוא ארגון פשיעה עם אלפי חיילים, למה? בגלל שיש לו הרבה כסף. למה יש לו? זה רק מראה לך כמה אנשים נסחטים בכל מדינת ישראל. אבל היועצת המשפטית אומרת: שב"כ – חס ושלום, זה לא. אני אומר, רבותיי – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השב"כ אומר לא – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא חשוב. השב"כ לא מחליט על דעת עצמו. דרך אגב, זה מה שקורה בכל הגופים. כל גוף מחליט מה הוא עושה ומה לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בן גביר עושה עבודה טובה בעיניך?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני שואל אותך שאלה. הוא כישלון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן, אני טוען – היא לא מאפשרת לשר לעשות מעצרים מינהליים של ראשי הארגונים. אין שום סיבה שהם יסתובבו בחוץ.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אמסלם, אתה יודע שבן גביר לא מצליח לעשות את העבודה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה טועה, בגלל שגם הם מחבלים – השר בן גביר הציע לעשות מעצרים מינהליים של ראשי ארגוני הפשיעה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

סגלוביץ' הצליח להוריד את הפשיעה ב-13%.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל מה? זה לא מריח טוב אצל גב' מיארה – זכויות אדם, זה ייפגע. זה מזכיר לי את הסיפור – הבית נשרף והסבתא מסתרקת. זה מה שקורה היום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא עובד בפיתות ומקלחות, הוא לא עובד בהורדת הפשיעה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם עיוורים, לא מעניין אתכם כלום. דרך אגב, מעולם לא דאגתם לזכויות אדם במדינה הזאת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זו דוגמה לא טובה, אמסלם, בן גביר לא עובד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מעולם לא. אז לכן, רבותיי, אני רוצה לחדש לכם: אנחנו נמשיך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

במקום שתהיה כן ותגיד: בן גביר כישלון, אתה מאשים את מיארה בזה שהוא לא עובד?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו נטפל בכל המונופולים שלא טיפלתם בהם בגלל שהם גם קשורים אליכם עסקית. כל המצביעים שלכם, רובם, אלה שתורמים לכם בהפגנות, הם אנשים בעלי – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – מפעלים גדולים, אלה אנשים שיש להם מונופולים במדינה והם מתדלקים אתכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איפה? איפה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה האינטרס שלהם. אנחנו נשבור את כל המונופולים ואנחנו נפתח משק, משק פתוח במדינת ישראל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מתי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו עובדים על זה. הרי אתם הייתם שנתיים, לא עשיתם כלום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

על מה? על מה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז עכשיו אנחנו פועלים. אמרתי, בסופו של עניין אנחנו פועלים ליצור פה משק חופשי ביבוא, בעיקר בכל הנושא של היבוא, להוריד רגולציה ולפרק את כל המונופולים הקיימים. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יושבת פה שרת הכלכלה לשעבר. היא עשתה את זה, אמסלם, היא הורידה את – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לשר אמסלם, השר המקשר בין הכנסת לממשלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. אנחנו נצביע תחילה על ההצעה של סיעת יש עתיד להביע אי-אמון, אבל יש בקשה של האופוזיציה שההצבעה תהיה שמית. אז אנא, מזכיר הכנסת, לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ישראל אייכלר:

המזכיר יקרא בשמות החברים שלא הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ישראל אייכלר:

האם יש מישהו באולם שעדיין לא הצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ישראל אייכלר:

יש עוד מישהו שלא הצביע? אין. תמה ההצבעה. חברי הכנסת, הינה תוצאות ההצבעה: בעד – 47, נגד – 54. אני קובע שההצעה של יש עתיד לא התקבלה. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הבעת אי-אמון בממשלה של סיעת המחנה הממלכתי. גם הצבעה זו תהיה שמית. המזכיר, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ישראל אייכלר:

המזכיר יקרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ישראל אייכלר:

יש מישהו באולם שרוצה להצביע ועדיין לא הצביע? ההצבעה תמה. חברי הכנסת, הרי תוצאות ההצבעה: 44 בעד, 52 נגד. אני קובע שההצעה לא התקבלה. הודעה אישית לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה.

היו"ר ישראל אייכלר:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 103), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון מס' 9), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עמד כאן שר החינוך ודיבר על האוניברסיטה בגליל, שהוא עצר אותה בגלל שהוא קיבל הודעות שהשיקולים לפתיחת האוניברסיטה במיקום שלה היו נגועים בשיקולים אישיים. אתם מבינים איך מנוהלת מדינה? השר שמע שמועות, אז הוא עוצר אוניברסיטה בגליל שכבר הייתה צריכה לעמוד על תילה באוקטובר הקרוב, חיה ובועטת. מנהלים את הכנסת ואת הממשלה כאילו זו שכונה, ככה מתייחסים למשרד החינוך. ואני אומרת לכם שאם הוא היה רציני הוא רק היה צריך לקחת את הדוח של ועדה מקצועית, שישבו בה פרופסורים, באמת, מהראשונים, מהשורה הראשונה – פרופ' צ'חנובר, שקיבל פרס נובל, לא מספיק מכובד בשביל טייס, אתם מבינים? ופרופ' גייגר, שנמצא במכון ויצמן, מהשורה הראשונה של החוקרים ברמה הבין-לאומית, לא מספיק רציני בשביל טייס. הוא עוצר את זה, הוא שמע. אז הינה, אין אוניברסיטה בגליל בגלל ההחלטה של קיש, ואתם רוצים שאני אגיד לכם משהו? כן, זה מאוד אישי גם מבחינתי, כי שנים אני נלחמתי כבת המקום שתהיה שם אוניברסיטה. עשינו עבודה מקצועית, והייתי גאה שהאוניברסיטה הזאת תצא לדרך. אבל זה לא הדבר היחיד שעליו השר קיש עמד כאן וקשקש את עצמו לדעת. הוא גם בא ואמר שהוא רוצה לייצב את מערכת החינוך. מבורך, חשוב; מי שרוצה לייצב את מערכת החינוך לא מודיע לפני שהוא נכנס למשרד שהמשרד ישנה את הכיוון ושהוא מבטל את הרפורמה בבגרויות. איזו יציבות זו? זו הטלטלה הכי גדולה שהוא היה יכול להביא למערכת. ואז הוא אומר: אני אתן למורים גמישות כי המורים יודעים יותר טוב מכולם מה נכון לעשות בתוך מערכת החינוך, ובאותה נשימה הוא מחליט להם איך הם ילמדו את התנ"ך, באיזו פריסה של שעות. עכשיו, שתבינו, הוא לא הוסיף דקה אחת של לימודי תנ"ך. אחת. הוא לקח את אותן שש שעות ואמר להם: אני אחליט בשבילכם; אני, הטייס, שלא מבין כלום בפדגוגיה, אחליט בשבילכם איך ללמד את המקצוע. איפה הרצינות? איפה לראות מה מתאים מבחינה פדגוגית, מה נכון בתוך מערכת השעות הכוללת? כלום. הוא יודע. אז הוא אומר מצד אחד ככה, ומצד שני עושה משהו אחר לגמרי. ובואו נוסיף לזה את הנושא של החינוך המיוחד, וכולם דיברו על המשבר הגדול. אז במקום לקחת את מה שכבר התחלנו ולקדם אותו, הוא מקים ועדה חדשה ומתחיל את הכול מחדש. אתם יודעים מתי מקימים ועדות, כשרוצים להרוג את הנושא. ואני יכולה לתת לכם פה עוד שורה ארוכה של דברים שלא נעשים במשרד. האנגלית שדיברתי עליה, ההייטק שדיברתי עליו ועוד דברים נוספים. אבל מה טרגי? שהמערכת שלנו סובלת באמת ממצוקות קשות. הילדים נמצאים במצוקות רגשיות, חברתיות – אלימות, חרמות – כל כך הרבה דברים שצריך לטפל בהם. במקום לבוא ולהגיד: הינה, בפדגוגיה התחילו תהליכים, רצים קדימה, לתת לאנשים בשטח לעשות את העבודה, אני אטפל רק בנושא החברתי ואקח אותו כפרויקט – לא, מה פתאום, זה לא מספיק חשוב. יותר חשוב זה קודם כול לדרוס את כל מה שעשו כאן. ועוד נקודה אחרונה, רק כדי שאתם תבינו את הפערים בדברים שנעשים. השר קיש נכנס למשרד ואמר, תנ"ך זה לא הדתה, זוכרים? לפני דקה הוא עמד פה ואמר: תנ"ך זה לא הדתה. אני רוצה להגיד לכם שמה שאני עשיתי בשביל לימודי התנ"ך, הספרות, ההיסטוריה, האזרחות, זה פי כמה לחזק אותם ממה שעשה קיש. קיש הרג את המקצועות האלה והחזיר אותם אחורה, נקודה. אין שום דרך אחרת להגיד את זה. לעשות מבחן של שנת אנו-באנו בשנת 2023, כשהמערכת יצאה לדרך כדי לתת לילדים שלנו כלים ומיומנויות של מציאות מתחדשת, משתנה, של בינה מלאכותית שהוא מדבר עליה? זה לא לקחת את המבחן ההוא. אני יכולה רק להגיד לכם שליבי עם הילדים, עם הצוותים החינוכיים, שצריכים להתמודד עם כל הדבר הזה. הוא הטריל את המערכת, הוא הטיס אותה אחורה, ומי שישלם את המחיר זה לא רק הילדים, אדוני היושב-ראש, זה כל החברה הישראלית. ואם הוא לא יתאפס על עצמו כשר חינוך, שכולם נוגסים לו – הוא אחד משרי החינוך וכולם נוגסים לו בתוך המשרד, והוא כל כך רפה ולא יודע להגן על המשרד שלו – אז גם מערכת חינוך לא תישאר כאן. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום הוא הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל, התשפ"ג–2023, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר לשירותי דת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, להציג את הצעת החוק, בבקשה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק קלה ופשוטה. היות שהוגשה עתירה – הכול התחיל משם. אני אעשה סדר. הוגשה עתירה למשרד הדתות שהגוף הבוחר חסר בהרכבו, גם אין רבני ערים במקומות המרכזיים, אין ראשי מועצות דתיות במקומות המרכזיים, דבר שיכול להוביל, מוביל, סליחה, לכך שערים קטנות מיוצגות בגוף הבוחר ושערים גדולות לא מיוצגות – דבר שהוא לא הגיוני. יחד עם זה, הסמיכות לבחירות לרשויות המקומיות יכולה להוביל, חלילה, להליך לא נכון ולא חלק כמו שאנחנו רוצים לבחירות לגוף החשוב הזה, לבחירות לרשויות המקומיות. לכן אנחנו מבקשים את אישור הכנסת לקבל את החלטת הממשלה לדחות את זה בכמה חודשים. התאריך שמוצע זה א' בניסן. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. יש דיון אישי, ואנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה. שלוש דקות כל אחד.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

היושב-ראש, חברים יקרים – גוטליב, את נותנת לי לדבר, יקרה?

טלי גוטליב (הליכוד):

המפקדת, סליחה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

תודה רבה. תראו, אני מקשיבה לספינים שרצים, ובכל שעה שחולפת הספינים עוד הולכים ונעשים יותר הזויים. כמי שיושבת בהידברות מטעם יש עתיד, אני יכולה להגיד לכם שכל אמירה שקושרים אלינו שלפיה הסכמנו, אמרנו, התפשרנו על הדמוקרטיה, על פוליטיזציה של מערכת המשפט, על כל דבר שמתכתב עם זה – היא שקר וכזב. לא היה. אני מציעה להסתכל על העובדות כפי שהן: ב-14 ביוני אמורה הייתה להיות מוקמת ועדה למינוי שופטים, ומי ששינה את הסיכום הוא לא פחות מאשר ראש הממשלה. אני לא מגלגלת את האחריות לא ללוין ולא לאף אחד אחר. יש ראש ממשלה – תתנהג כמו ראש ממשלה. בחריגה שלו מהבטחתו שלו הוא בוודאות שינה את המציאות כפי שאנחנו תכננו, ואנחנו אמרנו: קודם כול תוקם הוועדה, אחר כך היא גם תכונס, ובהמשך נמשיך להידבר, כי כך סוכם. אז הוא כהרגלו אמר דבר אחד, עשה דבר אחר. אין לי מושג אם הוא הצביע לקארין אלהרר או לא הצביע, אבל טוב עשו חברי הליכוד, חברים אחרים בקואליציה, שהצביעו בעבור חברתי היקרה, שכבוד הוא לנו שהיא מייצגת אותנו בוועדה למינוי שופטים. אבל הטרלול הזה, כאילו מישהו אחר, בגללו, בגלל ההידברות, אנחנו חרגנו, אנחנו לא עשינו – לא עובר, לא עובד ולא משכנע אף אזרח במדינת ישראל. אז כדאי שתפתחו אסטרטגיה אחרת. אמרתי גם לליברמן ידידי היום: תגיד לי, מה אתה מדבר על המשמעות שהגענו לדיל או אחר? אנחנו אופוזיציה שתמיד ידעה לעבוד ביחד, כפי שידעתי לעבוד מולו כשר אוצר ואני כשרת כלכלה ולהוביל ולקדם נושאים משותפים. מאיפה בא הדמיון הפורה הזה שאנחנו עשינו איזה דיל מאחורי הקלעים? אז מישהו אמר לו משהו. אני אומרת לכם, גם הטיעון שלו – להד"ם, לא היו דברים מעולם. ועכשיו אני שואלת את עצמי, הממשלה הזאת – סמוטריץ' הורה לרוטמן לחזור למופע האימים כדי לדון בסבירות כזאת או אחרת – לא הספיק לכם? לא הספיקו המחאות? אתם חושבים שהציבור בישראל ישכח? הרי בעצם זה שרוטמן יכנס את הוועדה ויחזיר אחורה את האמירה שהרפורמה הזאת לא תקודם – מהרגע הזה אתם מתירים בעצם את המחאה, ואומרים: אנחנו מבינים שאנחנו עושים משהו בניגוד לדמוקרטיה, ומקובל עלינו שכך זה יהיה. היום נלחמים חיילים בג'נין, הציבור כולו מסתכל למעלה, אלינו, ואומר לנו: חברי כנסת, תעשו את מה שמוטל עליכם כלפי האזרחים, ואתם עסוקים בכינוס שהתכלית שלו היא איך מעצימים את ההפיכה המשטרית. אז ההפיכה המשטרית הזאת לא תקוים. אני אומרת לכם, אנחנו בכנסת והציבור ברחובות לא ניתן לזה לקרות. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. אני נועל את רשימת הדוברים. עכשיו מדבר חבר הכנסת מתן כהנא.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – – –