ישיבת מליאה בתאריך 08/02/2023 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום י"ז בשבט התשפ"ג, 8 בפברואר 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 61 והוראת שעה), התשפ"ג–2023, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי; הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסעיף הראשון על סדר-היום הוא שאילתות דחופות. אתמול היה לנו מחסור בשרים; עכשיו אני רואה שיש לנו מחסור בשואלים, כי השאילתה הראשונה היא של חבר הכנסת קלנר. היכן הוא? רץ. טוב, נמתין דקה קלה. סגן ראש הממשלה ושר המשפטים, איתך הסליחה. חבר הכנסת – כך אני שומע – רץ בדרכו לכאן. הגיע. אם כך, הסעיף הראשון כאמור הוא שאילתות דחופות. השאילתה הדחופה הראשונה היא של חבר הכנסת אריאל קלנר – שיתבקש מעתה ואילך להיות כאן בזמן פתיחת המליאה, בזמן שיש לו שאילתה – לסגן ראש הממשלה ושר המשפטים, בנושא: גרירת רגליים של משרד המשפטים בפעילות נגד הסתה לאומנית חמורה. אני מזמין לדוכן את שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, חבר הכנסת קלנר.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני השר, ראשית, התנצלות על העיכוב. רצתי מוועדת חוקה כשבדיוק הייתי בזכות דיבור. לשאילתה עצמה: ביום שישי האחרון פרסם העיתונאי קלמן ליבסקינד על עבירות הסתה חמורות שביצע המופתי לשעבר של ירושלים, עכרמה סברי – אני מקווה שאני מבטא את שמו נכון. ארגון "לביא" הגיש תלונות מפורטות בשנה האחרונה למשטרה. נראה שהדברים תקועים ונגררים במשרדך. רצוני לשאול: מדוע טיפול במסית לאלימות לאומנית חמורה לא מקבל טיפול ראוי ודחוף כמתבקש?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, שר המשפטים.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבר הכנסת קלנר, חברות וחברי הכנסת, להלן ההתייחסות שקיבלתי מפרקליטות המדינה לאמור בשאילתה, ההתייחסות הזו נסמכת על התייחסותו של מר אלון אלטמן, המשנה לפרקליט המדינה – תפקידים מיוחדים. בשנתיים האחרונות הועברו למשטרת ישראל וללשכת המשנה לפרקליט המדינה – תפקידים מיוחדים כמה פניות בעניינו של עכרמה סברי, המופתי של ירושלים בדימוס, ובמסגרתן התבקשה פתיחת חקירה פלילית כנגד המופתי בגין מעשים שביצע ואשר עולים לכאורה לכדי עבירות פליליות. בתמצית נבהיר כי הפניות האמורות עסקו בשני נושאים עיקריים: מעשים שביצע לכאורה המופתי, אשר נטען כי הם עולים לכדי מגע עם סוכן חוץ – עבירה לפי סעיף 114 לחוק העונשין, התשל"ז–1977; פרסומים והתבטאויות של המופתי העולים לכאורה לכדי עבירת ביטוי – הסתה לאלימות לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין ועבירות של הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור מכוח סעיף 24 לחוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016. הואיל והחשדות לביצוען של עבירות מגע עם סוכן חוץ אינן מצריכות אישור מקדים לפתיחה בחקירה מצד הפרקליטות והדבר מצוי בסמכות משטרת ישראל, שכותבה לפניות האמורות, לא היה מקום להתערבות כלשהי מצד הפרקליטות. ביחס לפניות שנטען בהן לחשד לביצוען של עבירות ביטוי אשר מצריכות אישור מקדים של הפרקליטות, מנגנון הטיפול במקרים כאלה הוא כזה שככלל, הפרקליטות נכנסת לתמונה רק לאחר בחינה ראשונית של הדברים ובדיקת המידע והעשרתו על ידי משטרת ישראל. לאחר שהמשטרה משלימה את התהליך אצלה, מועברת פנייה לפרקליטות לשם קבלת אישור. משכך, ולמעלה מן הצורך, פניות שעניינן חשד לעבירות ביטוי מצידו של המופתי, נבחנו על ידי הפרקליטות, ולאחר בחינת הדברים הן הועברו למשטרת ישראל לשם עיבוי התשתית הראייתית הנדרשת לשם קבלת החלטה. יצוין כי נוכח חשיבות הדברים הועברו על ידי הפרקליטות למשטרת ישראל מספר רב של תזכורות שבמסגרתן התבקשה המשטרה לפעול ולקדם את הדברים. במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2022 הועברו ממשטרת ישראל ללשכת המשנה לתפקידים מיוחדים בקשות לאישור חקירה ביחס לשני עניינים חדשים שבהם נראה, לכאורה, המופתי כשהוא מבקר ונושא דברים בסוכת אבלים שהוקמה בג'נין ובמחנה הפליטים שועפאט. בג'נין נצפה האחרון נושא דברים לזכרם של הרוצחים והמחבלים ראאד חאזם, מבצע הפיגוע בדיזנגוף שבו נרצחו שלושה בני אדם, ועבד חאזם, מבוקש שנהרג בחילופי אש עם כוחות הביטחון; בשועפאט הוא נצפה נושא דברים לזכרו של המחבל עודאי תמימי, אשר ביצע פיגוע במחסום שועפאט שבמהלכו נהרגה החיילת נועה לזר, זכרה לברכה, ובהמשך ניסה לבצע פיגוע נוסף. בביקורים האמורים נשא המופתי דברים אשר העלו חשד לביצוע עבירות של הסתה לטרור. נוכח זאת, ולאחר בחינת החומרים, בתאריך 19 בדצמבר 2022 אישר המשנה לפרקליט המדינה – תפקידים מיוחדים, פתיחה בחקירה פלילית כנגד המופתי בגין הסתה לטרור – עבירה לפי סעיף 24(ב)(2) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016, וזאת ביחס לשני האירועים שפורטו לעיל. במקביל הועבר אישור בעניין הזה בכתב למשטרת ישראל. ביום 11 בינואר 2023, לאחר שהמופתי נחקר ושוחרר, הועבר התיק ממשטרת ישראל לפרקליטות מחוז ירושלים – פלילי לשם קבלת החלטה בעניין. בעניין הזה יובהר כי למרות עומס העבודה – שקיים, אגב, באופן מיוחד במחוז הזה, שמטפל בין היתר בעבירות ההסתה והפרות הסדר באזור ירושלים וסביבתה – ביקש פרקליט המדינה באופן ברור לתעדף את הטיפול בתיק הזה ולהעביר בעניינו בהקדם המלצה לפרקליטות המדינה. יובהר כי מטבע הדברים הדבר לוקח זמן, אבל בעקבות פנייה חוזרת שלי, לאחר שקיבלתי את כל ההתייחסות המפורטת הזו, נאמר לי שהצפי הוא שעד חודש אפריל יושלם הטיפול, ובהתאם לתוצאתו, כמובן, אם כך יוחלט, יוגש כתב אישום. אני מקווה שאכן תהיה עמידה בלוח הזמנים הזה. הפרקליטות רואה חשיבות רבה באכיפה נוקשה ובלתי מתפשרת של עבירות ההסתה לטרור, ואני בוודאי רואה בעניין הזה נדבך מדיניות חשוב שצריך לתת לו עדיפות. המדיניות היא שכאשר יש תשתית ראייתית, מאושרת פתיחה בחקירות על ידי המשטרה בטווחי זמן קצרים, ואני חייב לומר שלפחות מהנתונים שישנם כאן, גם המשטרה באופן יחסי נרתמה לעניין וקידמה את הנושא. תזמון החקירות נמצא, כמובן, באחריות המשטרה, ואני באמת מקווה שעד תחילת אפריל אנחנו נראה תשובה והחלטה ברורה בנושא הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת קלנר, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

תודה רבה על ההתייחסות המפורטת. אם גם מהכתבה וגם מהדברים שציינת עולה שמדובר במסית סדרתי לרצח לאומני, לתעמולה אנטישמית מהסוג השפל ביותר – התלבטתי אם להגיש את השאילתה לך או לשר לביטחון לאומי; אני לא תמיד יודע אם אלה בעיות ביורוקרטיות שגרמו לעיכובים עד עכשיו או אולי איזושהי השקפת עולם שהתערבבה שם, סלחנית כזאת או אחרת. בכל מקרה, מתוך המנהיגות הרבה שבה אתה גם מוביל נושאים אחרים בתחומי הרפורמה המשפטית, אני מבקש ומאמין ומעריך שתוביל גם כאן את הדברים הנדרשים כדי שנוכל לפעול באופן אפקטיבי ואקטיבי כנגד מסיתים קיצוניים כדוגמת השייח' הזה, השייח' סברי.

היו"ר אמיר אוחנה:

ואני מבין שיש גם שאלה נוספת לחברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת גוטליב? או שהשאלה הנוספת של אריאל קלנר כבר ענתה? אין צורך? אז בבקשה, השר.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, חבר הכנסת קלנר. אני בהחלט מתרשם כמוך שמדובר באירוע שהוא אירוע סדרתי, והוא בוודאי מחייב טיפול בעדיפות. נדמה לי שלפחות בחודשים האחרונים, להתרשמותי, הדבר הזה קיבל את העדיפות הדרושה והתהליך הזה התקדם. שוב, אני כמובן לא אחראי למשטרה, אבל הרושם שלי שגם בהיבט של טיפול המשטרה נדמה לי שהנושא הזה קיבל עדיפות גבוהה יותר והטיפול בו הואץ. אני בהחלט אמשיך לעקוב אחרי העניין הזה. אני מקווה שלא ניפגש פה לאחר חג הפסח עם שאלה מה קרה ולמה לא נעשו דברים, אלא שהדבר הזה באמת יטופל עד תומו, והמאבק בטרור יהיה לא רק סיסמה אלא גם ביצוע בשטח. בכל אופן, להבנתי, הדברים אכן נמצאים בסדר העדיפויות ומטופלים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. אני מודה לך מאוד. השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, לשר לביטחון לאומי, בנושא: מקרי הרצח בסוף השבוע בחברה הערבית. אני מזמין את השר לביטחון לאומי חבר הכנסת איתמר בן גביר לדוכן. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, אנא תפוס את מקומך. בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, בסוף השבוע האחרון נרצחו ארבעה צעירים ובחודש האחרון נרצחו שישה צעירים וילד בנצרת. ביום שני הצטרף עוד נרצח, צעיר בטובא-זנגרייה, והיום – אישה בלוד. מדובר במכת מדינה. הפשיעה מרימה ראש מחדש והביטחון האישי של האזרחים הערבים בפרט ובכלל בשפל חסר תקדים. רצוני לשאול: 1. מה גרם לעלייה החדה במקרי הרצח בסוף השבוע? 2. האם נעצרו חשודים? אם לא – מדוע? 3. מה תוכנית המשרד לעצור את הרצח הבא?

היו"ר אמיר אוחנה:

השר, בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תודה רבה. בחודש דצמבר נרצחו בעיר נצרת שלושה אזרחים, ובהם גם פעוט. בחודש ינואר נרצח אזרח אחד. בחודש פברואר, שרק התחיל, נרצחו שני אזרחים בעיר נצרת. ככל הנראה, מדובר בסכסוך בין ארגוני פשיעה, ואירוע רודף אירוע, פשע רודף פשע. שישה נרצחים ביותר מחודשיים בעיר אחת זה מצב בלתי נסבל. חייבים, חייבים לשים לזה סוף. מנגד, רק בתחנת המשטרה בנצרת יש מחסור של 21 שוטרים, שלא לדבר על אלפי שוטרים שחסרים בכל רחבי הארץ. שאלת אם נעצרו חשודים. יש על החקירה צו איסור פרסום, אני לא אוכל לפרט. אני כן יכול להגיד שהאירועים הללו שמנית נחקרים בלהב, נחקרים ביחידות המיוחדות של המשטרה וגם במחוז צפון. לגבי התוכנית לעצור את הרצח הבא ובעצם את גל הפשיעה – וגם הטרור, צריך לומר – שמתרחש וגועש, כמו שציינתי, בשנים האחרונות הפשיעה מתעצמת בחברה הערבית ובכלל, אבל היא גובה מחירים כבדים בחיי אדם ואזרחים תמימים נרצחים, ואפילו פעוטות, כמו שראינו לפני חודשיים. פשיעה זו מתאפיינת בפרוטקשן, בעבירות אמל"ח, במשפחות פשע ובכל מיני אירועים אחרים שכולנו מכירים. אגב משפחות פשע, אני רוצה להגיד שאפו למשטרת ישראל על המבצע הכל-כך חשוב של מעצרים במשפחת הפשע של אבו לטיף. זה חשוב, זה צעד נכון. ראיתי את מכוניות היוקרה שהחרימו להם, קיבלתי דיווח. שוב, גם שם החקירה – עדיין לא כל הפרטים ידועים, אבל המשטרה עובדת נכון. מצד שני, אם לא יהיה משמר לאומי, אם לא נוכל להעלות את המשכורות של השוטרים, אם לא נביא עוד אלפי שוטרים לשטח, זה לא ייפסק. אני אמרתי היום – אני חוזר מהמבצע הזה, הלכתי להגיד תודה רבה ויישר כוח לשוטרים, אבל אמרתי להם מצד אחד יישר כוח עצום, ומצד שני, שלא נשלה את עצמנו – צריך תקציבים, צריך לנהל מלחמת חורמה, צריך להקים כאן משמר לאומי, צריך להזרים אלפי שוטרים כחולים לתחנות כדי לטפל בפשיעה הקלאסית. דבר אחד נוסף ואולי אחרון אני רוצה להגיד דווקא לך: אני כן הייתי מצפה שנציגי הציבור במגזר הערבי ישמיעו את קולם, יגידו את הדברים. יצא לי להיפגש עם כמה נציגי ציבור מהרשויות המקומיות, וכל מי שנפגשתי איתו אמר לי: אבל שיהיה בשקט, שאף אחד לא ידע על הפגישה. כששאלתי למה, הבנתי שהם מפחדים. אסור לפחד מהפשע. אסור לפחד מהטרור. ואני יודע שאם אני אצליח להוציא את הנשקים מטובא-זנגרייה ומנצרת ומאום אל-פחם, כמובן החברה היהודית תרוויח מזה בגדול, כי בסוף הנשקים האלה מופנים גם כלפי יהודים, אבל אני גם חושב על הילד בן השלוש ועל הילדה בת השמונה בטובא-זנגרייה ובאום אל-פחם. לא מגיע להם לחיות בעולם, במדינה, בכפר, בבית, שיש בו נשקים. זה מאמץ של כולנו, זה אתגר של כולנו. אני מצפה שכל מי שנמצאים כאן בבית הזה מכל הקצוות יירתמו לנושא הכל-כך חשוב הזה. ובקיצור, תוכנית קיימת. אגב, תוך כדי גם להעביר כאן חוקים שמחמירים את הענישה, גם בעבירות של פרוטקשן, גם בעבירות של ירי – זה בקרוב יובא לכאן, ואני מקווה שאתם תצביעו בעד, אבל גם צריך את התקציב הזה, בעזרת השם, התקציב הקרוב, כדי שנעביר כאן משמר לאומי ונוסיף כוח לשוטרים להתמודד עם הפשע הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלות נוספות יש לחברי הכנסת נאור שירי וחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. נאור שירי, בבקשה. רגע, אם חבר הכנסת חוג'יראת רוצה אז הוא יתחיל. אתה רוצה שאלה נוספת? בבקשה. ניקח את השאלות ברצף והשר ישיב במרוכז.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש לי שאלה שמורכבת משני סעיפים: א. בממשלה הקודמת התקבלה החלטת ממשלה שמספרה 549, תוכנית מפורטת למיגור הפשיעה בחברה הערבית. איך כבוד השר מתכוון לפעול ליישום התוכנית? ב. ברצח האחרון בנצרת הרוצחים התחזו לשוטרי בילוש. מה אתם עושים כדי שהאזרח השומר חוק יפתח את ביתו לשוטר ללא פחד והיסוס? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת נאור שירי. אחריו – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר, אני רוצה לשאול – קודם כול לברך את ההמשך של החלטות הממשלה הקודמת להקמה ותקצוב של המשמר הלאומי. הייתי שמח אם גם ימשיכו את התוכנית למיגור הפשיעה בחברה הערבית שריכז סגן השר לשעבר יואב סגלוביץ'. השאלה שלי היא בנוגע לשיטור העירוני. אתמול היה גם דיון בוועדה לביטחון לאומי שעסק בין היתר בהארכת הוראת השעה. אני רוצה לשאול בבקשה אם יש כוונה, בטח בתקציב המדינה הקרוב, להרחיב את הפרויקט של השיטור העירוני, שכפי שהוכח, בטח ובטח בכל מקום שיש נוכחות משטרתית, בטח יחד עם כוחות השלטון המקומי, כוחות הפיקוח המקומי, זה גם תורם להורדת עבירות איכות החיים יחד עם הגברת הביטחון האישי של תושבי ותושבות מדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צוהריים טובים לכולם. מבצעים והצהרות, ובינתיים הרצח נמשך. גם אחרי שההצעה הוגשה נרצח שלשום עוד בחור מטובא-זנגרייה, בן 23. שמעתי כאן שני דברים. דרושים תקציבים. אני חוזרת על השאלה של אחי ד"ר יאסר: ישנה תוכנית סדורה, כתובה. מה איתה, עם המשך? יש לה גם תקציבים. והדבר השני – בדברי השר שמעתי על הפחד של ראשי רשויות. השאלה שלי לכבודך ולמשרד: מה אתם עושים? זה פחד לגיטימי. הם לא יכולים להגן על עצמם ולא על התושבים. האחריות היא על המשרד שלך. השאלה – מה התוכנית? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת. השר, בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

טוב, אז אני אשיב על כל השאלות. קודם כול, נשאלתי כאן על עניין הממשלה הקודמת ומיגור הפשיעה. זה כנראה לא הצליח, עובדה שפשע גרר פשע. הגענו בשנה הקודמת למספרי שיא. בחודש דצמבר, אני מזכיר לכם, אני לא הייתי השר לביטחון לאומי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל בשנה האחרונה דווקא הייתה ירידה בפשיעה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני חייב להגיד לכם, אני חייב להגיד לכם, אני לא – רגע, דקה, דקה, דקה. חשוב לי להגיד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הייתה ירידה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני לא בא כאן להטיל אחריות על מישהו.

נאור שירי (יש עתיד):

מה – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא נכון. אני לא בא, אני לא בא – תנו רק לסיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, השר כרגע ברשות דיבור. בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תנו לי לסיים. אני לא בא להטיל אחריות כרגע על מישהו כזה או על מישהו אחר, על הממשלה הקודמת או הממשלה שלפני זה. כולם כולם כולם היו שם. אני נכנסתי לתפקיד שלי לפני חודש, כמו שאתם יודעים. אני לא יודע מי ציפה כאן שבתוך חודש לא יהיה פשע. צר לי. יכול להיות, מה שנקרא – צריך להבין, מי שמדבר כך, את מפת הפשיעה, את המצוקות, גם את הקשיים של משטרת ישראל, את התקציבים החסרים, את כוח האדם החסר וכן הלאה וכן הלאה. אני אומר דבר פשוט: מה שהממשלה הקודמת עשתה טוב אנחנו ממשיכים. יש לדוגמה עניין המסלול הבטוח. כל שבוע הייתה ישיבה עם כל מיני פורומים נרחבים, לא רק מהמשטרה – מרשות המיסים, שב"כ, פרקליטות. אני ממשיך את זה; כל שבוע אני ממשיך את הנושא של המסלול הבטוח. מצד שני, אני חייב לומר לכם שהממשלה הקודמת היא לא מודל, בעיניי, איך להתנהג עם בעיות הפשיעה. אתה מדבר שהפשע ירד? איזה פשע ירד? על מה אתה מדבר – –

נאור שירי (יש עתיד):

של הרוצחים שם, בחברה הערבית.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – על עשרות אלפי כלי נשק, על עשרות אלפי כלי נשק – – –

נאור שירי (יש עתיד):

את זה השב"כ אומר, לא אני.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא, אבל תיקח את הנתון הנכון.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה תיקח את הנתון הנכון.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

כלי הנשק שיש היום ברחוב, בשנה האחרונה, של הממשלה הקודמת, במשמרת של הממשלה הקודמת, רק גדלו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא נכון.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

יש יותר ויותר כלי נשק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה ירד ב-16%.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – פעם ראשונה – – – ב-16%.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

יש יותר ויותר כלי נשק לא חוקיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, רשות הדיבור, גם אם זה לא נוח לשמוע, היא כרגע של השר. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא פונה אליי. הוא פנה אליי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אז אני אומר, את הדברים הטובים, בסדר, ניקח, אבל לצערי היו יותר מדי דברים לא טובים שצריך לתקן אותם, ואנחנו, בעזרת השם, מתכוונים לתקן. כן, זה לא לוקח חודש, כן, צריך לעבוד קשה קשה, אבל בעבודה נחושה ועקבית זה אפשרי. דבר שני – לגבי השיטור העירוני, כן, חבר הכנסת שירי, יש כוונה להרחיב אותו, להגדיל אותו. זה מודל חשוב, אבל אני רוצה להגיד לך, השיטור העירוני חשוב, אבל בעיניי, המאסות של משמר לאומי – חשוב לא פחות, אפילו יותר, כי בסוף בסוף בסוף, הניידת שמגיעה ונותנת מענה בערערה או בטובא-זנגרייה לא מספיקה לזה.

נאור שירי (יש עתיד):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

צריך משמר לאומי. צריך משמר לאומי שייתן מענה. כן, יש שיטור עירוני בכל הרשויות. אנחנו נגדיל את זה. מה זה בכל הרשויות? אנחנו ננסה להגדיל את זה. גם אצל יהודים, גם ערבים, גם אצל דרוזים, אנחנו ננסה להגדיל את זה. אבל אני אומר שוב, מבחינתי זה לא המענה לבד, אלא צריך שיהיה כאן משמר לאומי. דבר אחרון – לגבי העניין של הפחד שהזכרת, חברת הכנסת, אני רוצה להגיד לך, אני קודם כול אמרתי שאני מצפה גם מכם ומכל האנשים בציבור הערבי להשמיע את קולכם.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני לא שופט אף אחד, אבל אני כן רוצה שגם אתם כאן כנבחרי ציבור תשמיעו את קולכם וכן תצביעו בעד הצעות שאנחנו מביאים. אני הולך להחמיר לעשר שנות מאסר עבירת פרוטקשן ועונש מינימום של שלוש שנות מאסר; אנחנו הולכים להחמיר את העניין של ירי בחתונות. אני רוצה שגם אתם תשמיעו את קולכם. בסוף זה לא רק אתגר שלי, גם אתם אמורים להיות שם ולתמוך בזה ולומר את הדברים שלכם. נקודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר לביטחון לאומי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, נעבור כעת להצהרת האמונים של חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' שנכנסה לתוקפה ביום שלישי, ט"ז בשבט התשפ"ג, 7 בפברואר 2023, בא במקומו חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואתה תקום ותצהיר: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. בבקשה, אדוני.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מתחייב אני.

היו"ר אמיר אוחנה:

בהצלחה גדולה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בהצלחה, ידידיה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו כעת נזכה לשמוע את נאומי הבכורה של חבר הכנסת אילוז, ואחריו – חבר הכנסת סעדה. לאחר מכן יברך את חבר הכנסת אילוז שר המשפטים וסגן ראש הממשלה יריב לוין. את חבר הכנסת סעדה אברך אני, אז אני מבקש ממי שאמור להחליף אותי שיחליף אותי בשלב זה. בבקשה, חבר הכנסת דן אילוז. אנא תפוס את מקומך. נקדם בברכה, כמובן, את בני המשפחה ואת החברים שנמצאים איתנו כאן ביציע. ברוכים הבאים לכנסת. בבקשה.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, השרים, כנסת נכבדה, העובדה שאני עומד כאן היום היא לא מובנת מאליה. העובדה שכולנו נמצאים כאן היום היא לא מובנת מאליה. נולדתי וגדלתי רחוק מכאן, בקהילה היהודית-מרוקאית במונטריאול שבקנדה. מאז שאני זוכר את עצמי חלמתי על מדינת ישראל, על ירושלים ועל שיבת ציון הפרטית שלי. הרגשתי בליבי את חלומם של דורות שחלמו לחזור לארץ. כנער דחפתי את חבריי ללימודים בבית הספר היהודי שבו למדתי לפעילות פרו-ישראלית. כסטודנט הובלתי ארגונים שלחמו נגד הדה-לגיטימציה של ישראל. לאחר שסיימתי את לימודי המשפטים באוניברסיטת מקגיל, שהיא, ברוך השם, אחת מהאוניברסיטאות הטובות בעולם, כל הדלתות היו פתוחות בפניי, ואני בחרתי בדרך של השיבה לציון. עזבתי את כל מה שהכרתי – עזבתי משפחה וחברים, עזבתי את השפה ואת התרבות שהכרתי, עזבתי קריירה מובטחת – ועליתי לארץ, לירושלים. בזמן שכל חבריי ללימודים התחילו ללבוש חליפות ולעבוד במשרדי עורכי הדין הגדולים בניו יורק, אני עליתי על מדים והתגייסתי לצה"ל, וזו הייתה זכות אדירה בעבורי. באותו הרגע שעליתי לארץ התחייבתי שאת כל חיי אקדיש למען מדינת ישראל, וזה בדיוק מה שעשיתי עד היום, בשירות הציבורי, כחבר מועצת העיר ירושלים ובמגזר השלישי. זה מה שאני מתכוון להמשיך לעשות גם כאן כחבר כנסת. הסיפור שלי הוא לא ייחודי לי. הוא לא רק הסיפור שלי, הוא הסיפור של כל אחד מאיתנו. זהו סיפורו של חלום ענק, החלום הפרוע ביותר שידע העם היהודי לחלום, שיהודים מכל קצוות תבל חלמו עליו במשך אלפיים שנה, ממרוקו ועד תימן, מאנגליה ועד פרס, מארצות הברית ועד צרפת. זהו החלום שבעקבותיו משפחתה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה עלתה לארץ במבצע משה, עם עוד אלפים מאחינו האתיופים תוך סכנת חיים אמיתית – הכול, כדי לחזור לירושלים, ירוסלם, ולארץ ישראל, שהייתה חלומה של כול קהילת ביתא ישראל. זהו החלום שחלמו אבותיו של חבר הכנסת ינון אזולאי, שאביו, דוד, עזב בגיל תשע את מקנס, עיר הרבנים הגדולה של מרוקו, כדי להגשים את חלום אבותיו. ביניהם היה גם החיד"א הקדוש, שאחרי שנאלץ לעזוב את הארץ בשליחות, חווה געגוע אין-סופי, המשיך לקרוא לעצמו "איש ירושלים" ונהג בתפילותיו לבקש שהם ייענו בזכות ארץ ישראל. זהו גם החלום שחלם חברי חבר הכנסת יולי אדלשטיין מהגולג הסובייטי שאליו נשלח בעקבות פעילותו הציונית. בעודו מסורב עלייה, סירב לוותר על החלום לחזור למדינת ישראל. זהו הסיפור של החלום שמחבר בין כולנו. לכל אחד במדינת ישראל יש את סיפור שיבת ציון הפרטי שלו, ולכולנו כעם יש את הסיפור המשותף הגדול הזה. בכל רחבי העולם חלמנו את החלום הגדול הזה במשך אלפי שנים וחיכינו שיתגשם, עד שבא האיש הגדול בנימין זאב הרצל, זיכרונו לברכה, ואמר לנו שלחלום חלומות גדולים זה טוב, זה חשוב, אבל זה לא מספיק: "אם תרצו, אין זו אגדה, ואם לא תרצו, אז הינה הדבר שספרתי לכם הוא אגדה ונשאר רק אגדה". לא מספיק רק לחלום, אנחנו מחויבים גם להגשים את החלומות שלנו. מאז היום שבו נכתב המשפט הזה, עברנו מעם שיודע לחלום חלומות גדולים, לעם שגם יודע להגשים את אותם חלומות. כמה חלומות כבר הגשמנו. כל חלום שהגשמנו הוליד חלום חדש, שאפתני עוד יותר. חלמנו לקבל הכרה בין-לאומית על הזכויות שלנו על ארץ ישראל, ואכן, בהצהרת בלפור ולאחר מכן בוועידת סן-רמו קיבלנו את אותה הכרה היסטורית. לאחר מכן חלמנו להקים מדינה יהודית ריבונית, ואכן הקמנו אותה, כשבאופן חסר תקדים בכל ההיסטוריה האנושית, עם חזר לשלוט על ארצו אחרי גלות ארוכה בת אלפיים שנה. לאחר מכן חלמנו לקבץ גלויות ולהחזיר את עם ישראל לארצו, ואכן קלטנו עלייה כמעט מכל מדינה על הגלובוס. לאחר מכן חלמנו לשחרר את ירושלים ויהודה ושומרון, חבלי הארץ עם הקשר ההיסטורי העמוק ביותר לעם שלנו, ואכן, במלחמת ששת הימים הצלחנו לשחרר את ירושלים, את יהודה ושומרון, ולחזור ללב-ליבה של ארץ ישראל. ולא הפסקנו לחלום. חלמנו לפתח במדינת ישראל כלכלה חזקה ומשגשגת, ואכן, פיתחנו כלכלה דינמית, חזקה, עם תל"ג לנפש מהגבוהים בעולם, עם יזמות וצמיחה. לפני קצת יותר מעשור, כשאני עליתי ארצה, זה היה ויתור ענק גם מבחינה כלכלית; כיום חבריי בחו"ל רוצים לעלות לארץ בגלל ההזדמנויות המדהימות שיש כאן, במדינת ישראל. לאחר מכן – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, זהו נאום בכורה, אני מבקש לכבד את המעמד. תודה. חבר הכנסת רוטמן, לא עכשיו.

דן אילוז (הליכוד):

– – חלמנו לעשות שלום עם העולם הערבי, וגם שם הצלחנו להגשים את החלומות שלנו. זה התחיל עם שלום קר יותר עם מצרים ועם ירדן, והמשיך עם שלום חם, חם מאוד, בהסכמי אברהם. כל חלום שחלמנו היה נחשב בעיני רוב האנושות כחסר סיכוי, כהזיה, חלום בלתי אפשרי, אבל אנחנו, עם מגשימי החלומות, לא הפסקנו לחלום ולא הפסקנו להגשים את החלומות שלנו. וחברים, אנחנו רק מתחילים. יש לנו עוד הרבה חלומות לנסח ולהגשים. אני חולם על מדינת ישראל פחות יקרה, שבה אנשים שעובדים קשה יוכלו להתקיים בכבוד, אחרי שנטפל ביוקר המחיה. אני חולם שהורים שעובדים קשה לא ירגישו צביטה בלב כשהילדים שלהם יבקשו מהם לקנות צעצוע בזמן שמיטב כספם מושקע בהוצאות בסיסיות. שיהיה ברור, התשובה היחידה ליוקר המחיה היא הורדת חסמים; התשובה היחידה היא שוק חופשי. לא עוד פתרונות רגעיים, שעושים יותר נזק מתועלת; לא עוד מיסים חונקים. כמו שהשוק החופשי הביא את כלכלת ישראל לצמיחה מטאורית, כך השוק החופשי יאפשר לכל הישראלים ליהנות מפירות אותה צמיחה. גם את החלום הזה אנחנו נגשים. אני חולם על מדינת ישראל שבה יזם החולם להקים עסק כדי להתפרנס בכבוד, לא ירגיש שהמדינה עושה הכול כדי לפגוע בשאיפותיו. הביורוקרטיה והרגולציה בישראל הורגות חלומות של יזמים צעירים שרוצים לבנות עסק קטן, ולא חשוב אם מדובר במסעדה, בחברה טכנולוגית או באומן עצמאי. עסקים קטנים לא מבקשים הטבות מיוחדות מהמדינה אלא רק דבר אחד: שהמדינה תפסיק להפריע; שהמדינה תאפשר להם להצליח. גם את החלום הזה אנחנו נגשים. אני חולם על מדינת ישראל שבטוחה מספיק בזכותנו על ארצנו כדי שסוף-סוף נחיל ריבונות על יהודה ושומרון. אני חולם על הרגע שבו אנשים יגורו ביהודה ושומרון גם בגלל איכות החיים שהאזור מציע ולא רק בגלל אידיאולוגיה. אסור להשלים עם המצב שבו יהודי חייב להיות חלוץ כדי לחיות כדי לחיות בביטחון בארצו. זה אמור להיות הדבר הכי טבעי שיש. בטח שאסור להשלים עם המצב הקיים, שבו במגוון יישובים אין חיבור נורמלי לחשמל ומים ואין כבישים תקינים באזור כולו. ברוך השם, היום יש לנו ממשלת ימין חזקה והומוגנית שבה יש קונסנזוס בנושא הזה. חובתנו לקדם את נושא הריבונות. גם את החלום הזה אנחנו נגשים. אני חולם על מדינת ישראל שבה ילד יוכל להתגאות בשורשיו, ולא חשוב אם הוא אשכנזי, ספרדי, אתיופי, תימני או מכל עדה אחרת. כשאני עליתי לארץ נדהמתי מהיחס המזלזל שקיים בחלקים של החברה הישראלית כלפי התרבות שעליה גדלתי, תרבות יהודי מרוקו. כן, אני יהודי מרוקאי גאה. גדלתי בבית שבו ידענו שאבא שלי, רחמים, שיושב פה היום, בא מפס, העיר עם האוניברסיטה העתיקה בעולם, עיר עם תרבות יהודית עשירה, העיר שבה התגורר הרמב"ם. אימא שלי, חנינא מזל, שגם נמצאת פה היום, "אמאמא דיאלי לחנינה דיאלי", באה מסאפי, עיר חוף מדהימה ומהערים המובילות בעולם בתחום הקרמיקה. הכרתי תרבות יהודית-מרוקאית מלאה בעושר תרבותי – שירה ופיוט, ציור ואמנות והרבה מאוד חוכמה, מתלמידי חכמים גדולים לצד פילוסופים אדירים. לצערי, כשהגעתי לארץ, פגשתי חברה שלא יודעת להעריך את העושר התרבותי הזה. ומה שנכון לתרבות יהודי מרוקו, נכון גם לכל התרבויות היהודיות שהגיעו לארץ עם קיבוץ הגלויות. כולנו, אשכנזים וספרדים כאחד, יהודים כולנו, מפסידים כשאנחנו לא נחשפים לעושר המלא שיש בכל מסורת בישראל. כן, הציונות שלי לא יכולה להיות שלמה אם לא אדע מיהו גיבור ישראל פרדה אקלום האתיופי, או אם לא אלמד מהו "מבצע חתונה", שהתרחש בברית המועצות לשעבר. היהדות שלי לא תהיה שלמה אם לא אלמד את תורתם של רבי יוסף משאש או של רבי אליהו בן אמוזג. התרבות שלי תהיה פחות עשירה אם לא אכיר את הניגונים של חסידות מודז'יץ או את הפיוטים של רבי שלום שבזי ושל רבי דוד בוזגלו. לצערי, כור ההיתוך ושלילת הגולה גרמו לרבים לזלזל בשורשים שלהם, כדי לבנות ישראלי חדש, יהודי חדש, אבל זו הייתה טעות. במקום להתנתק מהשורשים שלנו, עלינו להתחבר אליהם. חיבור לזהויות השונות שהגיעו לארץ מביא איתו עושר תרבותי שיכול להיות היסוד לתרבות ישראלית מדהימה וייחודית, שלא מנסה לחקות תרבויות אחרות, לא, חס וחלילה, מתוך ראייה מרקסיסטית של פוליטיקת זהויות ומאבקים בין מעמדות, אלא מתוך חיבור חזק מאוד למסורות של כולנו, מתוך מסורתיות; לא מתוך רצון לפרק את הזהות הלאומית שלנו, אלא להפך – מתוך גאווה יהודית עמוקה. גם את החלום הזה אנחנו נגשים. אני חולם על מדינת ישראל שבה יהודים לא מפחדים להתהלך בשום חלק מהמדינה, ולא חשוב אם מדובר בלוד, רמלה, אום אל-פחם, בנגב ובגליל, בשכונות רבות בירושלים או בשכם וחברון. המצב האנטישמי הזה שבו יהודים מפחדים להסתובב חופשיים בארצם חייב להיגמר. לא נשתוק עוד, וגם את החלום הזה אנחנו נגשים. אני חולם על מדינת ישראל שבה עם ישראל קובע את עתידו בעצמו באמת. הדמוקרטיה הישראלית היא אחד הניסים הגדולים ביותר של הציונות. בפעם הראשונה בהיסטוריה עם ישראל יכול לקבוע את עתידו בעצמו; לא מלך, לא מיעוט בעם ישראל, עם ישראל בעצמו, בקלפי. דבר זה לא היה קיים אפילו בתקופת דוד המלך. אבל מאז המהפכה החוקתית, הדבר האדיר הזה הוגבל קשות, עד שהוא הופך עם הזמן לכמעט חסר משמעות. אנחנו נחזיר את השלטון לעם, וגם את החלום הזה נגשים. למרות כל מה שהשגנו כמדינה עד היום, אנחנו ממשיכים לחלום ולהגשים. הימים הטובים ביותר שלנו כמדינה עוד לפנינו, אבל זה יקרה רק אם אנחנו נעמוד ביחד. לצערי, יש אנשים שמנסים לחלק אותנו לקטגוריות שונות – ספרדים נגד אשכנזים, דתיים נגד חילונים, ימנים נגד שמאלנים. הם מסתכלים על עם ישראל כאוסף של קבוצות, שבטים. הם קוראים למזרחים צ'חצ'חים ומנשקי קמעות; לאשכנזים – מתנשאים; לחרדים – חשוכים; לחילונים – עגלה ריקה; למתנחלים – משיחיים; לימנים – פשיסטים; לשמאלנים – בוגדים. בזמן שהם מנסים לפלג אותנו, אני רואה את עם ישראל כעם אחד ומאוחד, ימנים ושמאלנים שנלחמים כתף אל כתף במלחמות ישראל וגם חולמים על שלום, כל אחד בדרך שלו; אשכנזים וספרדים ששולחים את הילדים שלהם לאותם בתי ספר ורוצים שהם יקבלו חינוך איכותי; דתיים, חילונים, מסורתיים וחרדים שקונים באותו סופר וחולמים על היום שבו המחירים יהיו סבירים יותר. השנה קמה ממשלת ימין חזקה בישראל. הממשלה הזאת תקדם תפיסת עולם ברורה וימנית, שלא נתבלבל, אבל היא תעשה את זה למען כל אזרחי מדינת ישראל כולם. כשנוריד מחירים בסופר נוריד אותם לכולם. גם הורה שמצביע למחנה הממלכתי יוכל לנשום עמוק יותר כשהוא מסיים את החודש בלי מינוס בבנק. כשנחזיר את הביטחון לכל חלקי מדינת ישראל, גם בעל עסק שהצביע מרצ ישמח שהוא כבר לא צריך לשלם פרוטקשן. כשנחיל ריבונות, גם מצביעי יש עתיד שגרים באזור גוש דן ייהנו מהעובדה שאין רקטות, שיוצאות מיהודה ושומרון כמו שהן יוצאות מעזה. כשנעמיק ונעשיר את התרבות הישראלית, גם מצביעי מפלגת העבודה ייהנו מתרבות עשירה יותר, שלא מנסה לחקות את אירופה אלא בטוחה בעצמה כתרבות ישראלית ייחודית. כשנחסל את הביורוקרטיה המיותרת, גם יזם שהצביע לאופוזיציה ייהנה מהיכולת לממש את חלומו ולהקים עסק בקלות. יש לנו אג'נדה, יש לנו דרך, אבל כשניישם את המדיניות שלנו ניישם אותה לטובת כולם. לא הייתי כאן היום ללא הוריי, כבר ציינתי, נינה ורחמים, שנמצאים כאן היום, שהאמינו בי, נתנו לי את הכלים להצליח וחינכו אותי כבר מקנדה לאהבת ארץ ישראל ולציונות עמוקה. תודה לכם, לאחיותיי, שגם הן כאן היום, ולכל המשפחה שלי, כולל הלל, האחיין החמוד שלי, שנמצא כאן היום. (אומר בצרפתית: תודה, אבא ואימא, על כל מה שנתתם לי. בזכותכם אני כאן היום.) אשתי היקרה, בת אל, האדם החשוב ביותר בחיי, שתמכה בי, האמינה בי, עזרה לי, ותמיד הייתה זמינה לחיזוקים והתייעצויות – בת אל, אני אוהב אותך וכל כך שמח שאת תמיד לצידי. הגעתי לכאן בזכות אמון גדול. קיבלתי תמיכה רחבה, ואני לא אוכל להודות לכל מי שתמך בי, אבל יש בכל זאת שתי קבוצות שלהן אני חייב להודות במיוחד: הליברלים בליכוד – ואמיר פה היום – הקבוצה הכלכלית הגדולה ביותר בליכוד, שמפיצה את בשורת השוק החופשי במפלגה, בשורה שאני מחויב אליה לחלוטין, וגם קבוצת "מלוכדים", המקדמת את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, נושא שכאמור גם הוא מרכזי עבורי. בכלל, התרגשתי מאוד בזמן הפריימריז כשכל הקבוצות האידיאולוגיות בליכוד תמכו בי, מועמד חדש, ואני רואה בזה מסר ברור למשימה שלי בכנסת – להביא לכאן שיח ערכי ואידיאולוגי. תודה גם לתנועת התעוררות בירושלים, שנתנה לי את ההזדמנות הראשונה שלי לפעול כנבחר ציבור. אמשיך לעבוד למען ירושלים גם מהכנסת. "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחֹלמים". היינו כחולמים – מהיום אנחנו מגשימים, ביחד. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שר המשפטים יריב לוין:

תודה, אדוני היושב-ראש. השרים, חברות וחברי הכנסת. ידידי היקר חבר הכנסת דן אילוז, קודם כול ברכות גדולות. אני חייב להגיד לך שהנאום שלך היה לא רק תיאור של מה שאתה עברת באופן אישי והמסע שאתה עשית. אני חושב שהיה בו משהו הרבה יותר גדול מזה – הוא היה תזכורת ענקית לכולנו איזו זכות יש לנו ועד כמה זה לא מובן מאליו שאנחנו נמצאים כאן, בארץ הזו, בבית הזה, במדינה שלנו. אני חושב שאתה תיארת את הדברים בצורה הכי ברורה, דרך המסע המדהים הזה שאתה והמשפחה שלך עברתם לאורך השנים, ממש מסע חובק עולם מהשורשים במרוקו ועד לקנדה, שם נולדת. ובסוף, אחרי כל המסע הארוך הזה, הפנים כל הזמן למקום אחד – לירושלים, שאליה הגעת. וזכית בגיל מאוד מאוד צעיר, אגב, להגיע לדבר שמעטים זוכים לו ולהיות חבר במועצת העיר של בירת ישראל, דבר שהוא הגשמה של חלום דורות שחלמו אבותיך לאורך שנים ארוכות בגלות הארוכה הזאת. אני חושב, דן, שמעבר לחזון הגדול שביטאת בנאום שלך, צריך להיות אדם מאוד מיוחד ועם יכולות מאוד יוצאות דופן כדי לעשות את המסע שעשית ולקבל את ההחלטות שקיבלת. אתה הזכרת כאן בדרך אגב את האופן שבו גייסת את חבריך לפעילות ציונית עוד בקנדה, ומי שמכיר ויודע כמה זה קשה במציאות שישנה, לצערי, בלא מעט מקומות בעולם, כמה זה במידה רבה נגד הזרם של אנשים שאומרים: בסדר, אני יהודי, אבל אני, איך אומרים, באתי לכאן ללמוד, באתי לקיים כאן חיים, אני לא רוצה לבלוט יותר מדי, אני לא רוצה להכניס את עצמי לכל מיני מאבקים – אתה קורצת מחומר אחר, מחומר של אנשים שלא מנסים להסתכל על מה שקורה, אלא מחומר של אלה שמעצבים את מה שקורה. ואני חושב שהאש האדירה הזאת שבוערת בך – אגב, אני חושב שיש בך שילוב מדהים של אש ענקית כזאת ושל מתינות ורוגע ויכולת להעביר את המסרים בדרך מחבקת, ואני חושב שזה הצירוף הנכון והטוב ביותר, שמאפשר באמת לפתוח את הלבבות ולכן גם להגיע ולהביא בסוף לתוצאות הרבה יותר משמעותיות. אני חושב שעם האש הזאת עשית וגייסת, ואז עמדת – אני לא חושב שזאת דילמה, עמדת בפני מה שבעיני רוב האנשים הוא מובן מאליו. סיימת לימודים, ואז מתחילים לבנות קריירה, ואתה אומר לעצמך: אני אבנה קריירה, אני אקים משפחה, יבוא יום ואני אגשים גם את החלום הציוני ואולי אעלה לארץ ישראל ולמדינת ישראל. אצלך בכלל לא הייתה שאלה, זה היה הפוך. הקריירה היא רק אמצעי, לא המטרה; הלימודים הם חשובים, אבל הם לא העיקר. אצלך העיקר הוא לדאוג לעם ישראל, לדאוג לארץ ישראל ולעשות את זה לא מרחוק, אלא מכאן; לעשות את זה לא באמירות אלא בוויתורים אישיים מאוד קשים ולא פשוטים. היום, כשאתה יושב כאן, אני חושב שאתה יכול להגיד לעצמך בגאווה גדולה שלא רק חלמת כמו שתיארת אלא העזת, היית מוכן לסכן המון, ולכן אתה יושב כאן בזכות גדולה ואחרי הקרבה לא פשוטה ועם מנדט וזכות מוסרית עוצמתית לעשות את הדברים שאתה מאמין בהם, שהצגת בצורה כל כך בהירה וברורה בנאום שלך. אני רוצה להגיד גם להורים שלך, רחמים ונינה מזל: ילד כזה לא מגיע סתם כך. אני חושב שאת הבית הערכי שבו הוא גדל לא צריך לדמיין, הוא כל כך בולט ועולה מכל שורה בנאום של דן ומדרך ההתנהלות שלו ומהמסע המופלא הזה שהוא עשה. וזכינו שגם אתם, כל המשפחה, הגעתם לכאן בעקבות החלוץ. אני חושב שהתמיכה והגיבוי והדרך שבה אתם חינכתם אותו עומדים היום לזכותו ונותנים לו באמת את הכלים לעשות את העשייה הציבורית יוצאת הדופן שהוא עושה. אני רוצה לומר גם לבת אל: מזלך לפחות שאת מוזיקאית, אז תהיה לך אפשרות להעביר את כל השעות הרבות שדן לא יהיה בבית, וזה הולך להיות המצב הקבוע, הרבה יותר גרוע אפילו ממה שהיה עכשיו, אז לפחות יש לך איזשהו פתרון בעניין הזה. אני מאחל לך ומאחל לדן עוד הרבה הרבה שנים שהוא ייעדר מהבית וימשיך לעשות את העשייה הציונית המופלאה הזאת שהוא כל כך מאמין בה, ושהוא יטביע כאן חותם גדול, אין לי בכלל ספק. אני רוצה להגיד לך, דן, עוד דבר בנימה אישית: אנחנו הכרנו לפני לא מעט שנים, כאשר בתקופה מסוימת הייתה לי הזכות לעבוד איתך ביחד כאן בכנסת. גם אני הייתי עוזר פרלמנטרי, והגעתי בסופו של דבר אחרי לא מעט שנים לכאן. לך זה לקח הרבה פחות זמן ממה שזה לקח לי. אבל אני חושב שכבר אז אפשר היה לראות שאתה קורצת מחומר מיוחד – את הנחישות, הלהיטות, ובעיקר דבר אחד שהוא הדבר ששבה את ליבי אצלך מהרגע הראשון, והוא לא מילה גסה: יש לך אידיאולוגיה, ובשביל האידיאולוגיה הזאת אתה מוכן להקריב, על האידיאולוגיה הזאת אתה מוכן להיאבק, בשביל האידיאולוגיה הזאת הגעת לכאן. קיבלת אמון יוצא דופן בפריימריז ארציים, דבר שהוא לא מובן מאליו בכלל, ואני משוכנע שאתה תהיה בבית הזה פה לא רק לעולים שכבר כאן אלא גם לעולים שיבואו, ולא רק לישראלים ששותפים לדרך שלך ולאמונה שלך אלא לכל אזרחי ישראל. אני חושב שהרגישות שלך וההבנה שלך עד כמה חשוב שיהיו לנו כאן חיים קודם כול, אבל גם איכות חיים ויכולת לבנות ולהתפתח, אני חושב שההבנה הזאת והמשימה הזאת שלקחת על עצמך הן כל כך ברורות, חזקות ועוצמתיות, ואני בטוח שהן גם יבואו לידי ביטוי. אני באמת מאחל לך הצלחה גדולה, מאחל לך שאחוזי ההצלחה שלך במימוש החלומות העצומים שלך ימשיכו להיות גבוהים כאלה. בהצלחה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר לוין. וכעת נעבור לנאום הבכורה של חבר הכנסת משה סעדה. לאחר הנאום יברך אותו יושב-ראש הכנסת, כלומר אני. נקדם בברכה כמובן את בני המשפחה ואת החברים שנמצאים כאן ביציע: ברוכים הבאים. לאחר הנאום יהיה מותר למחוא מחיאות כפיים. בבקשה, חבר הכנסת משה סעדה.

משה סעדה (הליכוד):

"אוחילה לאל אחלה פניו, אשאלה ממנו מענה לשון". אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת ומעל כולם משפחתי היקרה, בליל יום הכיפורים לפני כשלוש שנים, בשעת פתיחת ההיכל של תפילת כל נדרי, ראיתי לנגד עיניי את שמו של אבי, הרב נסים סעדה, זכרו לברכה, חרוט על ארון הקודש. אבי נפטר ממחלה קשה בגיל 48, אך הוא זכה לממש בחייו הקצרים את שליחותו הציבורית. באותו רגע שאלתי את עצמי: האם אני מבצע את שליחותי בעולם? האם אין זה מחובתי לספר לציבור על מערכת שאיבדה את מצפונה, על מערכת שמעוותת את הדין, על מערכת שפועלת מתוך שיקולים זרים ופסולים? גדלתי בעולם של חיבורים. הוריי התגוררו והכירו בבית שאן. אבי עלה מתוניס, התחנך בישיבת פורת יוסף בירושלים וכיהן כרב במושב רמות מאיר והאזור. אימי האהובה והיקרה מלכה סעדה, שנמצאת פה היום לצידי, עלתה ממרוקו, ולמדה הוראה בסמינר אור החיים בבני ברק. בילדותי וימי נעוריי התגוררנו במושב שאינו דתי, ושם פעל אבי בשליחות של חיבור בין אנשים לזהותם היהודית, לחיבור אנשים באשר הם. אני עצמי חייתי בעולם של ניגודים: בשעות הבוקר התחנכתי בתלמוד תורה חרדי, בשעות אחר הצוהריים הייתי חניך בתנועת הנוער העובד והלומד. כשהגעתי לגיל מצוות, החלטתי על דעת עצמי ללכת וללמוד בישיבה של הציונות הדתית, בישיבת שעלבים, שם התחנכתי לאור חזון הרואה את מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו. מתוך אותה שאיפה לחבר בין העולמות, שעליה גדלתי בבית הוריה, פעלתי כל ימיי לחיבורים. במקום מגוריי במזכרת בתיה הקמת את קהילת יש"י – יחד שבטי ישראל, קהילה המחברת בין בני כל העדות ומשמשת בית לדתיים, למסורתיים וחילונים, כי אנשים אחים אנחנו. מתוך רצון עז להביא לידי ביטוי את הערכים שעליהם גדלתי ולפעול לעשיית צדק, פניתי ללימודי משפטים, ואחריהם הצטרפתי כפרקליט למחלקה לחקירות שוטרים. הכרתי שם אנשים נפלאים – חילונים, דתיים, יהודים וכאלה שאינם, בעלי דעות מימין או משמאל, מכל חלקי העם הנפלא שלנו. מכולם למדתי ערכים של אמת, שלום וצדק. העולם הערכי שבו פגשתי התחבר והתמזג עם העולם הדתי התורני שעליו גדלתי. במח"ש פעלנו על בסיס אותם ערכים. גם כאשר נדרש מאיתנו לא אחת לשחות נגד הזרם, גם כאשר נאלצנו להגיש כתבי אישום נגד בכירים מאוד במערכת, העיקרון היה אחד: הכול שווים בפני החוק, זוטר ובכיר כאחד. זכיתי לשרת את הציבור בפרקליטות למעלה משני עשורים, מיום היותי מתמחה צעיר, אב לילד מתוק בן שנה, ועד התמנותי לסגן ממלא מקום מנהל המחלקה, כאשר אני אב לחמישה. ואותו פעוט, אוריאל, שיושב כאן בקהל, גדל והיה לאב בעצמו, הפך אותי לסבא לשני נכדים מקסימים; השלישי, אגב, בדרך, בשעה טובה. מאבקי למען עשיית הצדק החל מימיי הראשונים בתפקיד. כבר בהיותי פרקליט צעיר טיפלתי מטעם המחלקה באירועי אוקטובר 2000. שופט בית המשפט העליון תיאודור אור המליץ לחקור קציני משטרה בכירים בחקירה פלילית ולהגיש נגדם כתבי אישום, קצינים שהגנו על אזרחי ישראל והשיבו את הסדר והמשילות על כנם במהלך הפרעות. כל המערכת גיבתה את השופט אור, שהרי מי יחלוק על שופט בית משפט עליון? חבריי ואני ניצבנו אז אל מול המערכת, מעטים מול רבים, והתנגדנו. פעלנו בכל כוחנו להביא צדק. בסוף עמדתנו גברה – אף כתב אישום לא הוגש נגד איש משטרה. גם בהמשך דרכי במח"ש המשכתי לרדוף צדק ולשחות נגד הזרם, לא משנה אם היה מדובר בפרקליטת מחוז תל אביב רות דוד, בקציני משטרה בכירים או באנשי תקשורת מוכרים שהיו מעורבים בפרשיות שחיתות חמורות וחסרות תקדים. כבר לפני עשור הקדמנו את תנועת MeToo העולמית כאשר נאבקנו ללא מורא בתרבות ארגונית פסולה של פגיעות והטרדות מיניות מצד בכירים במשטרה בפקודות זוטרות ומוחלשות. לא נשאנו פנים לאיש, ניהלנו חקירות מורכבות והגשנו כתבי אישום נגד הסגל הבכיר ביותר במה שכונה לימים "פרשיית הניצבים". אך בתקופת המפכ"ל אלשיך, פרקליט המדינה ניצן והיועמ"ש מנדלבליט, חל מפנה חריף: צמרת הפרקליטות חברה לצמרת המשטרה, ויחד הם מנעו חקירות בכירים. כך מצאתי את עצמי, לתדהמתי, מול מערכת אי-צדק שמעוותת את הדין ופועלת משיקולים זרים ופסולים. בתקופתי נחקרו והועמדו לדין כמה וכמה ניצבים במשטרה, כולל סמפכ"ל המשטרה, חלקם על עבירות מין, אבל החל משנת 2018 מנעו מאיתנו לחקור בכירים, ולא הוגשו כתבי אישום נגד בכירי המשטרה. לו הדבר היה מלמד על ניקיונה של המערכת, לא היה מאושר ממני, אך דוח המבקר שפורסם לאחרונה חשף כי אחת מכל ארבע נשים, שוטרות חובה, נפגעת מינית בעבודתה. המהפכה שיצרנו נבלמה על ידי בכירי המערכת. ואני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת: מי יגן על השוטרות הצעירות? צמרת מערכת אכיפת החוק בישראל בחרה במודע לסרס את המחלקה לחקירות שוטרים, את הגוף היחיד שבכוחו להבטיח שבכירים במשטרה לא ינצלו את כוחם לרעה, וכל זאת עבור מה שהם ראו כאינטרס של המדינה. כמו שהתבטא אז אחד מבכירי מערכת אכיפת החוק, אם לא הבכיר שבהם – ואני מצטט: אומנם המפכ"ל התנהל באופן שערורייתי, אך יש אינטרסים של מדינה שצריך לשקול. ואני ממשיך בציטוט: להסלים כעת את המריבה רק יעשה טוב למי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק. ודי לחכימא ברמיזא. והתקשורת ידעה על כל העוולות ונאלמה דום. כל זה, אתם יודעים למה, חבריי חברי הכנסת? בשביל אותו אינטרס, אינטרס של המדינה. שתי פרשיות חמורות שאירעו בשנים האחרונות זעזעו את המדינה. באחת מהן יעקוב אבו אלקעיאן ז"ל, תושב אום אל-חיראן, נורה למוות על ידי איש משטרה, והאחרת – כתוצאה מפגיעת רכב משטרתי נהרג הנער אהוביה סנדק, זיכרונו לברכה, תושב היישוב בת עין. עיוותי דין חמורים נגרמו לשתי המשפחות, שאיבדו את היקר להן מכול. התרעתי על כך בפני המערכת בזמן אמת. זעקתי את מה שלמדתי בבית אבא בפרקליטות עצמה, שאדם הוא אדם באשר הוא אדם, ואין הבדל בין דם לדם. אך בכיריה בחרו במודע לעוות את הדין משיקולים זרים ופסולים. שר המשפטים דאז, יושב-ראש הכנסת דהיום אמיר אוחנה, ששמע על התנהלות ראשי המערכת, הקים ועדת בדיקה ממשלתית להתנהלות מח"ש, אך כמובן, חברי הכנסת, שגם ועדה זו, שהייתה אמורה לחשוף את ההתנהלות הפסולה של צמרת הפרקליטות והמשטרה, נחסמה באופן לא מפתיע על ידי בכירי המערכת ובגיבוי מלא של בית המשפט העליון. מח"ש היום אינה אותה מחלקה רודפת צדק שבה גדלתי. מח"ש היום מעניקה חסינות לבכירים במשטרה מצד אחד, ומצד שני מפקירה את השוטרים בשטח, את לוחמי מג"ב הזוטרים. אציין כדוגמה את השוטרים בשער שכם שהרגו מחבל שניסה לשסף את גרונו של יהודי חרדי בטבורה של ירושלים, עיר בירתנו – מייד לאחר האירוע מצאו את עצמם השוטרים נחקרים תחת אזהרה בחשד לגרימת מותו של המחבל. מח"ש היום חזקה על חלשים. במאבקי כנגד מגמה פסולה זו מצאתי את עצמי כמעט לבדי, חשוף לאיומים מצד בכירי המערכת שנקטו נורמות עברייניות כלפיי באופן אישי וכלפי אנשיי. באותם ימים של אובדן דרך, שבהם נאבקה בי המערכת בין השאר באמצעות הצעות פרישה מפתות, התקשר אליי אחד מבכירי הפרקליטות ואמר לי: משה, תסתכל על אשתך נעמי ועל הילדים שלך ותפרוש. השבתי לו שדווקא כאשר אני מביט בנעמי אשתי ובילדיי, אני רוצה שהם ידעו שאני מבצע את שליחותי ואת חובתי לחברה הישראלית, שאני הולך להישאר במערכת כדי להיאבק על ערכיי. בהזדמנות זו כאן מעל דוכן הכנסת אני שב ומישיר מבט אליכם, ילדיי האהובים, ורוצה להודות לכם. אוריאל, רועי, נועה, שני, עמיחי – מודה לכם על שעמדתם לצידי בימים לא קלים. וכמובן, אלייך, נעמי, אהבת נעוריי, רעיה ואם למופת – נעמי, אני רוצה להודות לך על שותפות מלאה לאורך כל הדרך, ועל כך שבאומץ רב שימשת לי לקול באותם ימים שנמנע ממני להשמיע את קולי. מה ששלי – שלך הוא. במגילת העצמאות נקבע כי מדינת ישראל תהיה מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. דברי הנביאים מלאים בתוכחות על עיוותי דין, על הטיית משפט, על עוול כלפי החלש ועל מוסר מעוות. מערכת המבקשת להעניק משפט צדק היא קודם כול מערכת שדואגת ושמה לנגד עיניה את נפגעי העבירה וממצה את הדין עד תום עם הנאשמים. כך למשל אנו שומעים חדשות לבקרים על עונשים מקילים הנובעים מרחמנות על אכזרים ומתוך מוסר מעוות. רק לאחרונה – אני אתן דוגמה – בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר עונש מקל על עבריין מין שביצע עבירת מין חמורה בילדה בת עשר במיטתה. למרות הפגיעה הקשה בילדה ובמשפחתה, בית המשפט העדיף את האינטרס של עבריין המין, וגזר עליו עונש מקל של חמש שנות מאסר בלבד. בגזר הדין נכתב – אני מצטט: לא ניתן להתעלם משיקולי שיקומו של הנאשם, מהמוטיבציה שהוא מביע להשלמת השכלתו, משאיפותיו לקיום אורח חיים נורמטיבי. זו לא טעות. במקום להסתכל על הקורבן ומשפחתו, בית המשפט מתחשב בפוגע; במקום לגמול לרשע כרשעתו, בית המשפט מנהל שיח על זכויות נאשמים; במקום לנקוט עמדה מחמירה ומרתיעה, בית המשפט מסרס את החוק ופוגע בביטחון הציבור. את המצב הזה אנו מבקשים לשנות. "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ" – על פי התורה, ירושת הארץ וקיומנו כאומה ריבונית בארצה תלויים בעשיית הצדק. יותר מכל איום אחר, הדבר המאיים ביותר על קיומנו כאן הוא הריקבון הפנימי. חברה המתנהלת ללא ערכים של אמת, צדק ושלום לא תאריך ימים. היסודות והעוגנים הרוחניים שלנו הם שיבטיחו את קיומנו, והם-הם שצריכים להוביל אותנו בדרכנו לכונן כאן חברת מופת כפי שקבעו נביאינו. לכן מתוך העולם הערכי שבו גדלתי ושעליו חונכתי, בכוונתי לשאת בדיוק את הדגלים הללו. בעזרת השם, אפעל להשיב את האמת והצדק למערכות אכיפת החוק. אין אנשים שהם מעל לחוק, ואין אזורים במדינה שהם מחוץ לחוק. מערכת אכיפת החוק חייבת לאפשר את קיומה של ביקורת בלתי תלויה ואפקטיבית על המשטרה, על הפרקליטות ועל בתי המשפט. המאבק שלנו, ושלי, הוא על דמותה ועל ערכיה של מדינת ישראל. לפני כמה חודשים היו מי שחשבו עליי לרעה וקיוו לראות אותי מחוץ למערכת הציבורית, אך הקדוש ברוך הוא חשב עליי לטובה, והינה אני ניצב כאן היום בכנסת ישראל כמחוקק במסגרת תנועת הליכוד המפוארת בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו. רבים בציבור מברכים אותי על האומץ שלי לצאת נגד המערכת. אני מודה על התמיכה, ומבקש רק לדייק – אני לא נגד המערכת, אני בעדה. אני בעד שהפרקליטות ומערכת המשפט תהיינה רודפות צדק ושואפות לאמת. "האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו", כתב הרב קוק, "לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה". שינויים הכרחיים למימוש ולחיזוק ערכים אלה ייעשו, אני משוכנע בכך, אומנם בזהירות, באחריות ומתוך ראייה כוללת של כל חלקי העם – כי כאמור, תמיד צריך לזכור כי אנשים אחים אנחנו – אך הם ייעשו, כי השינוי נדרש והכרחי. ביום הבחירות עליתי להתפלל על קברו של אבי ז"ל. הרכנתי ראשי והישרתי מבט אל הפסוק שנחרט על מצבתו: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". זוהי תמצית הנהגתו של אבי וחינוכה של אימי, כפי שיעידו על כך אחיי היקרים, הנמצאים כאן איתי היום. תפילתי הייתה ועודנה שאצליח למלא את תפקידי כחבר בכנסת ישראל מתוך קיום צוואתו של אבי: ללכת בדרכי נועם ובנתיבות שלום. בשם ה' נעשה ונצליח. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

טלי גוטליב (הליכוד):

כל הכבוד למשפחה. איזו נחת יש לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

משפחת סעדה היקרה, חברות וחברי הכנסת, משה סעדה היה המועמד הטבעי והמתאים ביותר להיות ראש מח"ש. על הדבר הזה הייתה הסכמה רחבה מאוד. רבים מהעובדים והמנהלים במח"ש אף כתבו מכתב בזמנו למי שהיה פרקליט המדינה, שי ניצן, וביקשו ממנו שמי שהיה עד אז ממלא מקום של ראש מח"ש – אורי כרמל, ראש מח"ש הקודם – גם יתמנה לתפקיד. הוחלט אחרת. קצת אחרי שאני נכנסתי לתפקידי כשר המשפטים אירע אירוע הירי בסלומון טקה, שהסעיר, שלא לומר הבעיר, את מדינת ישראל: מחאות רבות, הפגנות רבות. באותה עת רציתי לשמוע מהציבור. שמעתי רבים מהמנהיגים ומהארגונים של יוצאי אתיופיה על המצוקות והבעיות. אחד הדברים שחזר על עצמו כחוט השני – חוסר אמון בולט ומובהק במחלקה לחקירות שוטרים. הבנתי שצריך לעשות מעשה. אנחנו צריכים לתת תשובה לציבור, וכך – הזכרת זאת, משה – החלטתי על הקמת ועדת הבדיקה הממשלתית למח"ש. הכול כחוק – סעיף 8א, אם זיכרוני אינו מטעני, לחוק הממשלה. המערכת – אם אפשר לקרוא לה כך, לגוף הזה שבראשו עמד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט – עמדה על הרגליים האחוריות לבלום זאת. אני הבאתי את הנושא לישיבת ממשלה. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט משך מלפני השרים את חוות הדעת של היועצת המשפטית של משרד המשפטים שאפשרה את הקמת ועדת הבדיקה – למרות שהיה מדובר בממשלת מעבר, כי הייתה ברורה גם הדחיפות וגם החשיבות של הנושא הזה – והניח תחתיה חוות דעת משלו שממשלת מעבר לא יכולה להקים ועדת בדיקה ממשלתית. שאלתי אותו בישיבת הממשלה: מכוח איזה חוק ממשלת מעבר לא יכולה להקים ועדת בדיקה ממשלתית לנושא כה חשוב, חיוני ודחוף? התשובה שלו הייתה: אין חוק שאוסר על זה, אבל יש לי חוות דעת. ומכוח איזה חוק, שאלתי אותו, אנחנו מצווים להתחשב בחוות דעתך ולקבל אותה כאילו הייתה תורה למשה מסיני? השאלה הפתיעה אותו, אבל התשובה לא הפתיעה אותי: גם לזה אין חוק, אבל גם לזה יש לי חוות דעת. זה, רבותיי, איננו שלטון החוק, זהו שלטון המשפטנים. זה מה שניסו במשך שנים כה רבות להנחיל פה במדינת ישראל תחת אצטלה של שלטון החוק. אנחנו תמיד פעלנו כחוק, גם בהחלטות האלה. אז קרה דבר חסר תקדים, שלא קרה עד אז בתולדות המדינה – בוודאי אתה זוכר, משה. אמרתי ליועץ המשפטי: אני מביא את הנושא להצבעה, חרף חוות דעתך שיש מניעה לעשות זאת. ובפעם הראשונה – למיטב ידיעתי, ככל שהצלחתי לבדוק – מקום המדינה ועד לאותו רגע, ממשלת ישראל קיבלה החלטה בניגוד לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. אולי בכך היא שברה את התפיסה שדבר כזה איננו אפשרי. אני מקווה, אולי מאמין, שאם תמצא ממשלת ישראל לנכון, היא תחזור על הדבר הזה שוב. בכל אופן, כמובן שהוועדה קמה בראשות שופט, ובהשתתפות שני פרופסורים, ואף החלה לשבת על סדרי עבודתה. הגיש מי שהגיש עתירה לבית המשפט העליון, נתן היועץ את חוות דעתו – שצריך להקפיא את עבודת הוועדה – וכמובן שבית המשפט העליון הקפיא את עבודת הוועדה. בינתיים התחלפו ממשלות, התחלפו שרי המשפטים, ושרי המשפטים שבאו לאחר מכן מסרו לבית המשפט העליון שהמחלקה לחקירות שופטים לא צריכה ועדת בדיקה. כנראה שהכול בסדר, אולי אפילו עד היום. אני בטוח שהשר לוין, שר המשפטים, יודע היטב שגם שם יש בעיה. אני בטוח שחלק מהדברים שהוא יטפל בהם זה גם התחלואים הרבים שיש במחלקה לחקירות שוטרים. אבל אני רוצה לחזור אליך, משה. אתה פעלת לכל אורך הדרך ביושר, בצדק, במקצועיות. על כך מסכימים כל מי שהצדק הוא נר לרגלם וראו אותך בפעילות ושמעו אותך. היו מי שהאשימו אותך – כן, אני זוכר כותרות מפוצצות: חשד בפרקליטות, משה סעדה בקשר עם השר אוחנה. כן, איזה חשד נורא. משה סעדה מדליף חומרים לשר אוחנה, משל השר הוא המודיעין האיראני והמידעים הם תוכניות צבאיות של צבא ההגנה לישראל. כן, זו ההאשמה החמורה שהואשמת בה. אני הבעתי בצורה פומבית וגם בצורה לא פומבית את הרצון שלי שאתה תיכנס לחיים הציבוריים. אמרתי שאני מאוד רוצה לראות אותך בחיים הציבוריים, ואפילו רוצה לראות אותך בליכוד. מאוד שמחתי על ההחלטה של מי שהיה אז יושב-ראש הליכוד וראש האופוזיציה בנימין נתניהו – והיום ברוך השם הוא גם ראש הממשלה – לשבץ אותך ברשימה, אבל מכאן ואילך אתה צריך להמשיך לעבוד קשה כדי לזכות באמון המתפקדים. אני רואה איך אתה עובד קשה. אני רואה אותך בוועדה, בוועדות, אבל בעיקר בוועדת חוקה, חוק ומשפט, הקרובה לליבך. אני רואה אותך נאבק, כמו שתמיד נאבקת, על הצדק, על היושר, על האמת, על האידיאולוגיה, על הדברים שאנחנו כאן נאבקים עליהם, ואני רואה כבר שבעזרת השם, אם תמשיך כך, אתה תיהנה מאמון גדול מאוד גם של המתפקדים, גם של הציבור הישראלי. אני רוצה רק לבקש סליחה מבני המשפחה שלך. אתם תצטרכו לסלוח לנו שאנחנו נרצה את משה עוד הרבה הרבה שנים איתנו כאן בכנסת ובחיים הציבוריים, ובמידה רבה זה בא גם על חשבון בני המשפחה. אני רוצה להודות לך, משה, שזיכית אותי בכבוד הזה לברך אותך, ולאחל – בלי מחיאות כפיים, תודה רבה, תודה, בלי מחיאות כפיים – לאחל לך הצלחה גדולה מאוד. תודה רבה, משה סעדה.

אופיר כץ (הליכוד):

היושב-ראש, בסוף הם יצאו מברכים. רצו לקלל – יצאו מברכים, הרווחנו אותו בכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

איפה חבר הכנסת בוסו? נמצא כאן? אם כן, נעבור להמשך סדר-היום. הסעיף הבא על סדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום. נתחיל עם הצעות דחופות בנושא: פקיעת הוראת השעה לזכאות לכפל קצבאות. ראשון המציעים, חבר הכנסת ינון אזולאי, איתנו? במקומו – חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. לרשות המציע עד שלוש דקות. בבקשה, חבר הכנסת פינדרוס.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ברכותיי. אני חייב לומר שמתברר, אף שאנחנו לא בעד פריימריז, אנחנו בעד מועצת גדולי התורה, שאפשר לבחור חברי כנסת גם בפריימריז וגם לא בפריימריז, כי היו שני חברי כנסת משני הצדדים שהם דוגמאות טובות, גם דן אילוז וגם משה סעדה, אז ברכותיי להם ולאדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שההצעה לסדר-היום הזו מבטאת את תיאטרון האבסורד. אני אשתמש דווקא במקורות זרים, מהמאמר של ביני אשכנזי בוואלה, שמתאר בצורה מאוד מאוד ציורית את תיאטרון האבסורד. אדוני השר, אתה יודע, אני פנסיונר של עיריית ביתר עילית, ואני היום חבר הכנסת, ואני מקבל משכורת מהכנסת ומקבל פנסיה מעיריית ביתר עילית. יש פה הרבה חברי כנסת שהם פנסיונרים מכל מיני מערכות ציבוריות שעוד נמצאים בפנסיה התקציבית, כמו מצה"ל וממקומות אחרים; מקבלים פנסיה ממקום אחד, צריכים לתאם מס, ומשכורת ממקום שני. אבל ראה זה פלא, אם אדם מקבל קצבת נכות והוא מקבל שכר באיזשהו מקום, זה בסדר, כי אין קשר בין קצבת הנכות – קצבת הנכות היא לא על הכנסה מועטת – ולכן הוא מקבל שכר ומקבל קצבה. אבל אם חלילה הוא פוטר מהעבודה והוא צריך לקבל אבטלה, אז זהו, הוא לא יכול לקבל אבטלה. הרי האבטלה היא על הנושא של התעסוקה שלו. למה? כי הוא יותר חלש? כי אין לו ועד יותר חזק? כי אין לו שר ביטחון שיילחם בממשלה על הפנסיה שלו, או שר פנים שיילחם בממשלה על הפנסיה שלו? הרי זה תיאטרון אבסורד. ואני חייב לציין עוד – אתה יודע, מלאך רע יענה אמן בעל כורחו – את שר האוצר הקודם, שלפחות המשיך את הוראת השעה בעוד שנה, אני אומר ומתוודה. אבל היום אני חושב שחובת השעה היא את הדבר הזה – זה תיאטרון אבסורד אמיתי. הרי לא יכול להיות שאדם שמקבל קצבה מאיזו סיבה, איזו סיבה שהיא – יש לו ילד נכה בבית והוא מקבל קצבה – אבטלה הוא לא יכול לקבל. אומרים לו: תקשיב, תחליט, או את הילד הנכה או את האבטלה. למה? איזה היגיון יש בזה? אף אחד לא אמר לי להפסיק לקבל פנסיה כי התחלתי לעבוד בכנסת; אף אחד לא אמר לאלוף בצה"ל שיצא לעבוד בשירות הציבורי: אדוני, תפסיק לקבל פנסיה מהצבא, כי הלכת לשירות הציבורי ותחליט את הגבוה מהם, איזה אתה לוקח. מה אשם אותו אדם חלש, או חזק, זה בכלל לא משנה, שיש לו איזושהי סיבה לקצבה, שהוא אמור להחליט בין שניהם? הרי אין בזה היגיון, אין לזה שום הסבר. את הוראת השעה הזאת חייבים, חובה – וכמו שאמרתי, יש שרים שדואגים לפנסיונרים של מקומות אחרים. אדוני שר העבודה, אתם צריכים לדאוג בממשלה להמשיך את אותה הוראת שעה שהתחילה בקורונה. היא הייתה נכונה בקורונה – אני רואה בינתיים שינון חזר לאולם – אותה הוראת שעה חייבת להימשך. זה המינימום של היושרה הציבורית שלנו כמערכת ציבורית. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה, ולאחר מכן לפי הסדר. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בעוד כמה ימים עומדת לפוג הוראת השעה שמאפשרת לזכאים לקבל מה שנקרא כפל קצבאות, דבר שעלול לפגוע בכ-12,000 זכאים, משמע, 12,000 משפחות מהחלשות ביותר עלולות להיפגע ולמצוא את עצמן במצב קשה, אשר ידרדר אותן לעוני ומצוקות אמיתיות. המדינה צריכה לדעת לתמוך דווקא במשפחות אלו ולא להפך. מה שעומד לקרות הוא חסר כל היגיון ואפילו גובל באטימות. הסקטור הכי חלש ומוחלש סופג מכה אנושה מהמדינה – אנשים ומשפחות קשי יום שאין להם דרך אחרת להתקיים. זה עוול נוראי שיש לתקן באופן מיידי, ללא דיחוי, וכולנו כאן צריכים להתגייס ולהירתם לפתרון הסוגיה. הגדרת דמי אבטלה כקצבה היא טעות מיסודה. צריך כאן שינוי פשוט אשר יפתור לאלתר את כל הבעיות ולמנוע פגיעה במשפחות. כבוד היושב-ראש, המצוקות וקשיי החיים של התושבים הבדואים בנגב רבים וקשים מאוד בתקופה האחרונה. בקיץ ובחורף מתמודדים האזרחים הבדואים עם כל העוולות אשר משיתה עליהם המדינה. מסע ההרס של בתי האזרחים הבדואים בנגב נמשך גם בימים החורפיים אלה. היום מבצעת המדינה הריסות ביישוב ביר הדאג', בתזמון כל כך לא אנושי, חסר כל רגישות. המדינה מעמיקה את הפגיעה בתושבים הבדואים בנגב. בשבוע האחרון בוצעו הריסות ביישובים אלסייד, חורה ודחיה. שוב ושוב המדינה, באמצעות זרועות השלטון השונות, בוחרת להשאיר את אזרחיה בלי קורת גג בחורף, בתנאים קשים. הריסת בתי אזרחים היא דבר מעוות. המדינה משאריה ילדים, מבוגרים, נשים, בחורף ובקור לחסדי השמיים. כאב הלב שנגרם לכל בן אנוש ממקרים אלה הוא בלתי נסבל. לא מאחל לאף אחד את זה, אבל רק מי שחווה את זה על בשרו יכול להבין. (אומר בערבית: מי שהיד שלו באש – לא כמו מי שהיד שלו במים.) הזעקה של כולנו היא אחת: מספיק, עד כאן. רוצים לחיות בתנאים שווים, עם עתיד לילדינו. מה יגיד הורה לבן שלו במצב כזה? מישהו יכול לדמיין לעצמו בכלל שיחה שכזאת? אטימות לא יכולה להיות מדיניות בשום מקום בעולם מתוקן. כמה פעמים נזעק את הזעקה הזו עד שייפסק הדבר? לכן, הכרה עכשיו ביישובים הבדואיים, הפסקת ההריסות, תוכניות בנייה בקידום ובשיתוף התושבים, זה צו השעה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. כעת – חבר הכנסת ינון אזולאי, מציע ההצעה, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

ברשות אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת אוריאל בוסו, אדוני השר – גילוי נאות, היית גם מורה שלי, אז שכולם ידעו. אני מקווה שגם תיענה לבקשתי בגלל שהיית מורה שלי, לפחות, אתה יודע. זה לא יהיה ניגוד עניינים, אני מבטיח לך שלא תגיע למצב של ניגוד עניינים בעניין. תראו, ההצעה לסדר-היום שביקשתי להעלות, ואני שמח שגם חבריי הצטרפו – אני חייב להגיד שגם בכנסת הקודמת, ביחד עם חברתי אפרת רייטן, הובלנו את זה ביחד, היא כיושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה – דבר שמאוד הציק לה. ניסינו וגם הגשנו חוק, גם עכשיו החוק כבר נמצא, וביקשנו, כי הדבר שהיה בקורונה – אמרנו שיש 40,000, ואף על פי כן הממשלה הבינה שיש פה משהו לא הגיוני וצריך לתקן. עכשיו, כשיש אולי 12,000, אין שום סיבה לפגוע, כי בסופו של דבר זה פוגע בחלש. מה הוא בא לבקש? אדם שנזרק ממעגל העבודה, מקבל אבטלה, יש לו קצבה, זה לא מישהו שעכשיו בא ועושה פה איזשהו סיבוב. אפילו גם אם הוא ירצה לעשות תיאום מס, הרי הוא לא יצטרך לעשות שום דבר, לא ייקחו לו על זה כלום. אנחנו כמדינה חייבים לגעת דווקא בחלשים האלה, לגעת במובן החיובי ולא במובן השלילי. אם אנחנו רוצים, הרי יש כאלה קצבאות, יש כאלה הרי שכן, גם אבטלה, יש קצבאות שכן עושים להם את הכפל הזה. וזה לא כפל. הסיפור שאנחנו קוראים לזה כפל, אני חושב שזו טעות מיסודה. לא יכול להיות שבן אדם באבטלה ואומרים לו: תשמע, יש לך גם קצבה, אז יהיה כפל. זה לא כפל קצבאות, כי אבטלה זה לא קצבה. אבטלה – יכול להיות שמחר הוא יחזור, ותאמינו לי שאדם שלא עובד היה מת לחזור, הוא רוצה לחזור. זה שהיום הוא לא בעבודה, בשבילו – אין לו למה לקום בבוקר, אין לו למי לקום בבוקר. הוא יודע שהוא לא יכול להסתכל לילדים שלו בעיניים ולהגיד להם – הילד מבקש ממתק: אני לא יכול לתת לך. יכול להיות שזה גם אדם יותר מבוגר שאולי ילדים קטנים אין לו והוא רוצה לתת לנכדים, יכול להיות שהוא רוצה תנור חימום לבית שלו, אני לא יודע מה הוא רוצה. ואז אנחנו אומרים: תראה, יש לך קצבה שאתה מקבל אותה אז אנחנו נוריד לך את דמי האבטלה. למה? אם הייתי עובד אז תורידו לי, זה בסדר, זה בזכות, מגיע שיורידו לי, אבל אם אני לא עובד אז בסופו של דבר, בשורה התחתונה, עם כל הרצון שלנו לעזור – ואנחנו רוצים לעזור לכולם – אנחנו קודם כול פוגעים פה בחלש. והתפקיד שלנו, ואני אומר התפקיד שלנו – אנחנו כתנועת ש"ס, הרב בן צור, אתה יודע כמה אנחנו נלחמים כל יום וכמה בהסכמים הקואליציוניים שלנו נלחמנו – אני חושב שבעניין הזה, אני בטוח גם שאתה כשר העבודה – שאגב, זו ההזדמנות גם לברך אותך מעל בימת הכנסת, שיהיה בהצלחה ושלא תצא תקלה מתחת ידך, והכי חשוב, שיצאו רק מעשים טובים בעזרת השם ובגדול. אני בטוח שתיתן לנו היום בשורה, ואני רוצה להיות אופטימי. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי, המציעה הבאה – הסדר השתנה – אפרת רייטן מרום, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, אדוני השר, שלום, בהצלחה וברכות לתפקיד. אני רוצה גם לברך את ידידי חבר הכנסת ינון אזולאי על הרבה דברים טובים שאתה עושה כאן. זה אחד מהם, באמת. אני שמחה ומרגישה גאווה לעשות איתך את הדברים למען הציבור, למען החברה, למען אוכלוסייה חלשה. זה פשוט כיף לעשות איתך את הדברים האלה ביחד, אז תודה רבה. וכן, התחלנו, כמו שאמר חבר הכנסת ינון אזולאי, בשנה שעברה, כשהייתי יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה, שני דברים, לדעתי גם בשני הצטרפת אליי. אחד עבר. אנחנו ביטלנו שוב הוראת שעה – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אפרת, בש"ס, כשמפלגות אחרות מפרגנות לחברי כנסת על דברים חברתיים זה לא פוגע בפריימריז.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זה לא פוגע בפריימריז, להפך. אתה יודע שיש הרבה דברים משותפים בעניינים החברתיים למפלגת העבודה ולש"ס. ביטלנו יחד את הוראת השעה שקבעה קיזוז למי שנמצא בדמי אבטלה ומעוניין לעשות הכשרה מקצועית כדי שיוכל להתקדם בחיים ולצאת ממעגל האבטלה. הייתה הוראת שעה לתקופת הקורונה שביטלה את הקיזוז, אבל קודם לכן המדיניות של מדינת ישראל הייתה לקזז. אם אפשר לקזז לאנשים המסכנים והחלשים, לקחת להם, כי אין להם לובי חזק שיעשה להם פה בכנסת בלגן וצעקות, אז בואו ניקח את זה. הצלחנו ביחד, הפכנו את זה להוראת קבע, הוצאנו את החוק הנורא הזה מספר החוקים, ומי שהיום נמצא באבטלה יכול לעשות הכשרה מקצועית בלי שלוקחים לו את הכסף. אותו הדבר פה. לא יכול להיות שאנחנו מקזזים דמי קיום מדמי אבטלה, ונזכיר, כמו שאמרת נכון: דמי אבטלה בעצם מחליפים את השכר. זו לא קצבה, זו לא קצבה, זה סתם לקרוא לזה כפל קצבאות. זה לא נכון, זו הטעיה ציבורית. הם מקבלים שכר שהוא גם נמוך יותר ממה שהם היו מקבלים לתקופה מסוימת, כדי לנשום, פשוט לנשום כמה חודשים. אני שמחה מאוד שאנחנו עושים את זה גם עכשיו. אני אספר לכם שבתקופת הקדנציה שלנו –אספר את זה לך, לשר, כשתלך לדבר עם משרד האוצר – משרד האוצר הסכים, עוד כשהייתי יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה ובאתי אליו עם הצעת החוק הזו, הוא הסכים להכניס את זה לתקציב בשנה שעברה, לפני שהכנסת התפרקה. היו לי איתם כבר דיונים. הם נתנו לי הסכמה שבעל פה שבתקציב הבא, שאמור היה להיות ביוני, זה ייכנס לספר החוקים והם יקבלו את זה. העלות של זה היא פחות מ-100 מיליון שקלים. זה יהיה אוויר לנשימה לכל כך הרבה אנשים שזקוקים לזה. תלך עם הדברים שאני אומרת למשרד האוצר ותדע שזה מה – ואפשר להעביר את זה, אני חותמת לך. אז אני מקווה שנעשה את המצוות האלה ביחד. זה חשוב לחוסן החברתי של המדינה. אני אומר עוד מילה טובה לחברה האזרחית, ובראשם למטה לקידום תעסוקתי, לטלי ניר ולכל כך הרבה אנשים שפשוט התחייבו בחיים שלהם להיות חלק מעמותות שמקדמות את הטוב ומקדמות עבור אותם אנשים קטנים – לא אקרא להם "קטנים"; אותם אנשים אולי מוחלשים, חלשים, והם הפה שלהם. אני ממש מודה לכל האנשים היקרים האלה. ביחד אנחנו נמשיך לעשות דברים טובים. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. המציע הבא הוא חבר הכנסת איימן עודה, ולאחר מכן – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. לבקשתך, הסדר שונה. איימן, אני מקווה שלא הבאת את הדף של הריסת הבתים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא, בסדר. כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה לזעוק את זעקתו של מנהל בית הספר היסודי אל ראשידיה שבלוד, ששמו אמין אל-גמאל. אתמול ביקרתי אצלו בעקבות זה שכנופיה ירתה על רגלו והוא לא היה יכול להגיע לבית הספר. הסיפור לא התחיל לפני ארבעה ימים, ב-5 בפברואר, אלא הוא מתמשך זה שנתיים, והמשטרה לא עושה מאומה, כלום. הכנופיה שמה רימון הלם על המכונית שלו ב-4 במרץ 2022, הם ירו על המכונית של בן דודו, לפני כשבועיים ירו על המכונית של אחיו, והיום, או לפני ארבעה ימים, ירו עליו. אני רוצה לשאול: איפה המשטרה? זה לא סיפור של יום אחד אלא סיפור שמתמשך כבר שנתיים, רדיפה מטעם הכנופיה נגד מנהל בית הספר היסודי אל-ראשידיה שבלוד. איפה המשטרה? ואיך אפשר להאמין שהמשטרה אכן תיאבק נגד ארגוני הפשע המאורגן ותצליח כשהיא מפקירה מנהל בית ספר יסודי? מה הלקח שהחברה כולה מקבלת ככלל, ושתלמידי בית הספר היסודי מקבלים מהתנהלות המשטרה בפרט? דיברו על כך שאין אוסף ראיות ושאנשים לא מדברים. אספו את כל המצלמות שהיו בשכונה, מנהל בית הספר דיבר על הכול, ואמר בדיוק את כל מה שהוא יודע – ואין אשמים. אין אשמים. אני מאשים את המשטרה בהפקרת האוכלוסייה הערבית מתוך ידיעה וכוונה תחילה. היא צריכה להוכיח אחרת, והיא אף פעם לא הוכיחה אחרת. לגבי ההצעה לסדר-היום, אני רוצה לשאול את כל האנשים: איפה הכסף? אני זוכר שכשיאיר לפיד התחיל בפוליטיקה, היה לו מאמר שהכותרת שלו הייתה "איפה הכסף?" ואני רוצה להגיד לכם: איפה הכסף? אם 32% מהכסף מועברים למה שנקרא ביטחון – ללכת למדיניות של שלום זה כסף למוחלשים, זה כסף לעניים, זה כסף לצדק חברתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אנשים שמפגינים בתל אביב, זה למען בית המשפט – צודקים; זה לחופש הביטוי – צודקים; אקדמיה – צודקים; אנחנו חלק מזה. אבל מה עם הצדק החברתי?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אבל אם אנשים ממעמד ביניים מפגינים, אז מבחינתם צדק חברתי זה דבר שלא ממש נוגע אליהם. לכן, חברים, דמוקרטיה אמיתית זה שלום וצדק חברתי וגם חופש ביטוי ואקדמיה ובית משפט – כל הדברים ביחד. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. המציעה האחרונה להצעה הזאת היא חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, כנסת נכבדה, חשבתי שאולי זו מתיחה או בדיחה, אבל זה לא 1 באפריל ואפילו לא פורים. איך ייתכן בכלל שמדובר בהוראת שעה שמוארכת כבר פעם שנייה? מדוע זו הוראת שעה בכלל? מדובר בהוראה שמאפשרת תשלום אבטלה לזכאים לקצבת קיום. לא מדובר כאן בהתעשרות, לא מדובר בחיסכון – אסור לחסוך – מדובר במשפחות שעלולות להידרדר לעוני. למשפחות שעליהן אני מדברת אין כרית ביטחון בבנק, כלום. כל שקל שנכנס לחשבון, יש לו משמעות. אם לא יתבצע תיקון חקיקה מהיר שמאריך את הוראת השעה הזאת, המשפחות ימצאו את עצמן בפני שוקת שבורה. דמי אבטלה הם לא קצבה. כל אדם שמפוטר מעבודתו צריך סכום בסיסי עד שימצא פתרון חדש, עבודה חדשה. אז מי שמקבל קצבת קיום לא יוכל לקבל דמי אבטלה? איפה ההיגיון? אומנם אנחנו לא בתקופת המגפה, שבה אנשים רבים פוטרו מעבודתם ואז נוסחה הוראת השעה הזו, אבל לצערי, עוד רחוק היום שבו אנשים יתאוששו לחלוטין כלכלית. מדובר באוכלוסייה הכי נזקקת והכי זקוקה לכסף המועט הזה. בינתיים ממשלת ישראל נמצאת במרוץ מטורף להפיכה שלטונית והרס המערכת המשפטית. בחודשי קיומה היא זנחה את הדברים שבאמת חשובים לחברה הישראלית, את החיים עצמם. כרגיל, השכבות החלשות נמצאות הרחק בתחתית סדר העדיפויות. אדוני השר, השר יואב בן צור, אני מבקשת ממך: אל תאפשר שהמצב הזה יימשך. אימהות יחידניות עניות, קשישים חסרי מקור פרנסה, משפחות עניות – קצבאות הביטוח הלאומי הן לא הון עתק, הן המעט שבמעט כדי להתקיים בהישרדות. אנו חברה שצריכה לתמוך במוחלשים באמת, לא בבעלי כוח ושררה שהפכו עצמם למסכנים ולקורבנות. אני דורשת כי ממשלת ישראל והביטוח הלאומי יטפלו בנושא הזה בדחיפות באופן הגיוני. יש לתת לחלשים בחברה שלנו את האפשרות לחיות בכבוד, למי שאין ביכולתם לעבוד ושנפלו קורבן לנסיבות הקורונה ותנאי התעסוקה. יש לתת להם קצבאות לפי המצב ולא לפי חישוב קר ולא אנושי. רבי אליעזר אמר: "המרחם על אכזרים – מתאכזר על רחמנים". זכרו זאת. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. כעת ישיב על ההצעה הדחופה שר העבודה, השר יואב בן צור. בבקשה, אדוני השר.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, המציעים, חברי הכנסת, דמי אבטלה ניתנים כקצבה מחליפת שכר עקב פיטורים או הפסקת עבודה. בעבר, ההתייחסות לדמי אבטלה הייתה כמו לשכר במנגנון הקיזוזים מקצבאות הביטוח הלאומי: קצבת אזרח ותיק, שאירים, נכות כללית, הבטחת הכנסה ועוד. בתחילת שנות האלפיים השתנה החוק כך שלצורך חישוב הזכאות לקצבה דמי אבטלה הובאו במלואם, ולעיתים שללו לחלוטין את הזכאות לקצבאות. במהלך תקופת משבר הקורונה, ולאור היקפי שיעורי האבטלה ופריסת רשת ביטוח האבטלה באופן נרחב על מבוטחים שלא היו זכאים לה קודם, עלה הצורך להסדיר אף את הזכאות של מי שהיה זכאי לגמלה נוספת לדמי אבטלה, וזאת כדי לצמצם את הפגיעה במבוטחים אלה בנקודת משבר זו. משכך, נקבעו במסגרת הוראות שעה שונות כי יראו את דמי האבטלה כהכנסה מעבודה או ממשלח יד לעניין קצבאות נכות כללית, אזרח ותיק, שאירים, הבטחת הכנסה ומזונות, ובהתאם לכך יקוזזו קצבאות אלה בדומה לקיזוז של שכר עבודה, ולא יהיה קיזוז של שקל מול שקל, כפי שנעשה כאשר יש זכאות לשתי גמלאות במקביל. מבחן הכנסות מקל זה, משמעותו הגדלת הקצבאות בסכומים ניכרים של מי שזכאים לאבטלה ולאחת מהגמלאות האחרות. לאור הניסיון בתקופת הוראת השעה, שעומדת לפקוע, ולאור הצורך הקיים במתן מענה סוציאלי, כאמור, אנחנו מתכוונים לתקן את החוק בהוראת קבע אשר תסדיר מבחן הכנסות מקל זה. בתיקון המוצע יהיה כדי לסייע ולהקל על מבוטח אשר איבד את מטה לחמו, אשר זכאותו לגמלה נוספת לא תיפגע או ששיעורה יישאר דומה לזה שהיה קודם להפסקת העבודה. יצוין כי לאור תקופת הבחירות, ובהתאם לסעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת, הוראת השעה הוארכה עד ליום 15 בפברואר 2023, לכן אנחנו במהלך חקיקה ראשית פרסמנו השבוע תזכיר חוק על מנת לקדם בדחיפות את התיקון המוצע לעיל ולהבטיח את רציפות ההוראות המקלות. אני רוצה לומר שבפברואר אף אחד לא ייפגע, וגם במרץ אף אחד לא ייפגע, כיוון שבמהלך חודש מרץ אנחנו נסיים את חקיקת החוק כהוראת קבע ולא כהוראת שעה, ובא לציון גואל ושלום על ישראל ויהיה לכולם ברכה והצלחה וקצבאות טובות.

ינון אזולאי (ש"ס):

טוב שיש ש"ס בממשלה – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, אדוני השר. לפני שאתה יורד מהדוכן, חברי הכנסת, אני חושב שקיבלנו כאן תשובה מאוד ברורה – –

גלעד קריב (העבודה):

נכון.

היו"ר אוריאל בוסו:

– – ומפורטת. זאת אומרת שגם אין צורך להביא את זה לדיון בוועדה או להצבעה.

קריאות:

אפרת רייטן מרום (העבודה):

עבודה ורווחה.

היו"ר אוריאל בוסו:

אדוני השר, קודם כול, אנחנו מודים לך על התשובה המפורטת, על המענה. אני חושב שזו אחת מההצעות החשובות ביותר שהיו בימים האחרונים כאן בכלל במליאת הכנסת, נושא מאוד חשוב, מאין כמותו. לכן, אנחנו נעשה הצבעה, ברשותכם, שאתם מעוניינים שהנושא הזה יידון בוועדת העבודה והרווחה. השר מתנגד? השר לא מתנגד.

שר העבודה יואב בן צור:

לא, לא מתנגד.

היו"ר אוריאל בוסו:

אוקיי. הצבעה, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

בואו נעביר כבר את הרפורמה המשפטית – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – בכזאת רוח אנחנו – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה רואה, איזה יופי זה, הסכמה רחבה. זה מה שצריך במדינת ישראל.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא צריך לחכות לשר שהוא ירד, כי הוא לא חבר כנסת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה הדחופה הזאת לסדר-היום תידון בוועדת העבודה והרווחה. רבותיי, נעבור להצעות דחופות לסדר-היום בנושא: פגיעה בבתי כנסת ומצוקת הקהילה היהודית באוקראינה בעקבות מלחמת רוסיה אוקראינה. המציע הראשון להצעה הזו הוא חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה.

היו"ר אוריאל בוסו:

בינתיים, עד שהוא יגיע – הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הבריאות. עוד אבקש להודיעכם, כי על פי סעיף 96(ד) לתקנון הכנסת, משחדל חבר הכנסת יואל רזבוזוב לכהן בכנסת ביום י' בשבט התשפ"ג, 1 בפברואר 2023, נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

רבותיי, נעבור להצעות דחופות לסדר-היום בנושא: פגיעה בבתי כנסת ומצוקת הקהילה היהודית באוקראינה בעקבות מלחמת רוסיה אוקראינה. המציע הראשון להצעה הזו הוא חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה. אדוני המציע, בבקשה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת ולחברי נשיאות הכנסת על אישור הדיון הזה של ההצעה הדחופה לסדר-היום לגבי הפגיעה בבתי כנסת באוקראינה בעקבות המלחמה ומצבה של הקהילה היהודית. לפעמים פוחדים לגעת בנושאים רגישים, ואני חושב שלא יעלה על הדעת שכנסת ישראל תעמוד מן הצד מול מה שקורה שם, וטוב מאוד שהתחיל הדיון הזה. מה שעורר אותי להציע לחבריי להצטרף אליי לדיון הזה זה אירוע שהתרחש לפני כמה ימים, והוא רק אחד מני רבים, אבל הוא היה מאוד רגשי בשבילי, אדוני היושב-ראש – של פגיעה של טיל רוסי בבית כנסת עתיק בעיר האוקראינית גולייפול. כך קרה. במקום הזה, שם נולד וגדל סבי, זיכרונו לברכה – סבא-רבא שלי ז"ל נרצח שם בזמן מלחמת האזרחים באוקראינה. מן הסתם שניהם התפללו בבית הכנסת הזה. לראות את התמונות של בית הכנסת עם ההריסות בעקבות הטיל הרוסי זה משהו – –

היו"ר אוריאל בוסו:

כואב הלב.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

– – שלא יכולתי לעבור עליו ככה בשקט, גם כיהודי וכמובן גם כאיש ציבור. אבל זה לא האירוע היחיד. אני אמנה פה, אדוני שר התפוצות – אתה תענה על זה, אז כדאי שתשמע – זו לא רק פגיעה בבית הכנסת הזה אלא פגיעה והרס של שני בתי כנסת במריופול בזמן הקרבות הקשים שהיו שם; פגיעות של רקטות בבאבי יאר בקייב, מקום שמזוהה כמובן עם השואה; פגיעה של רקטה, של טיל רוסי, בדרוביצקי יאר; פגיעה של טילים – לא אחד ולא שניים – בבית הכנסת היהודי ברקבצי בקייב – בבתי הקברות, סליחה, בבית הקברות היהודי ברקבצי בקייב; פגיעות של טילים בבתי הקברות היהודיים בבילה צרקווה וגלוחוב; פגיעה של טיל בחרקוב בישיבה ששימשה גם כבית הכנסת, ועוד ועוד, אפשר להמשיך לצערי את הרשימה העצובה הזאת. במלחמה הארורה שפוגעת ולמעשה לוקחת את החיים של לא מעט אזרחים באוקראינה והורסת את אוקראינה, הקהילה היהודית לא נשארת בצד. כמובן, היו יהודים שנהרגו בקרבות, נפצעו, נאלצו לעזוב את בתיהם. כל המבנה, אדוני שר התפוצות – ופה למעשה זה עומד לפתחכם – המבנה הקהילתי הרגיל נהרס במידה רבה. אנשי הקהילה ומנהיגי הקהילה מנסים לעשות מה שהם יכולים. שוחחתי עם חלקם לפני הדיון הזה, והם מאוד מברכים עליו. אבל אני חושב – ובזה אני רוצה לסיים, אדוני השר – שהממשלה ומדינת ישראל לא יכולים לעמוד מנגד. פגיעה בבית כנסת בכל מקום אחר בעולם מייד הייתה גורמת לתגובה של מדינת ישראל. כאן שתקנו, לא הגבנו, לא אמרנו שום דבר כמדינה באופן רשמי. אני מניתי פה רק רשימה חלקית של הפגיעות האלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

הקהילה נדרשת לסיוע שלכם, אדוני השר, של משרד התפוצות. אגב, בממשלה הקודמת ניסה שר התפוצות הקודם לקדם כל מיני פעילויות, העביר כסף. זה מאוד חשוב. המלחמה לא נגמרה. להפך, היא מתעצמת ומתחזקת. זו אולי הקהילה היהודית שנמצאת כרגע במצוקה הכי גדולה בתוך העולם היהודי, קהילה ענקית של מאות אלפי יהודים. לכן אני פונה ומבקש, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, א. שנמשיך לקיים את הדיון הזה לאחר מכן בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, כי זה המקום, האכסניה הנכונה, להיכנס כבר לעובי הקורה מה צריך ומה אפשר לעשות. אפשר להזמין נציגי קהילה וראשי קהילה. אבל מה שהכי חשוב, אדוני שר התפוצות – זה הזמן שלך להרים את קולך גם כנציג רשמי של הממשלה, גם לפעול בסיוע תקציבי וגם כדי שהקהילה תרגיש שמדינת היהודים לא עומדת בצד כשהורסים בתי כנסת והורסים בתי קברות יהודיים. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת זאב אלקין. המציע הבא, חבר הכנסת משה רוט, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אני מבקש מחברי הכנסת להשתדל לעמוד בלוח הזמנים. סדר-היום צפוף וארוך. חבר הכנסת משה רוט בדרך כלל עומד בכך. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

משה שמעון רוט (יהדות התורה):

תודה, היושב-ראש. חברי הכנסת, שר התפוצות, היום חבר הכנסת יואל אדלשטיין היה אמור להיות כדי להציג את הדברים. אני שולח לו מפה רפואה שלמה, ודווקא חסר לי שהוא לא פה, כי הוא היה מציג את זה יותר טוב ממני, וגם היה מציג את זה מההיבט האישי והנקודתי שלו, אבל אני אשתדל לעמוד במקום גדולים. בפרשת השבוע אנחנו קוראים "ויחן שם ישראל נגד ההר". חז"ל אומרים: כאיש אחד בלב אחד, ולכן הנושא הזה – אני לא מאוקראינה, ובדרך הטבע, בחיים לא אהיה שם, אין לי שום רצון להיות שם, אבל מאז שאנחנו עומדים, מאז שאנחנו עמדנו, מאז שעמדו רגלינו על הר סיני, אנחנו כמו גוף אחד. אם כואב לרגל, כואב לכל הגוף; כואב באצבע, כואב לכל הגוף. אם יש יהודים באוקראינה שצריכים את עזרתנו, את תמיכתנו, אז אנחנו צריכים לתת להם את זה, ואנחנו ניתן להם את זה. אם מישהו מכם מתעורר באמצע הלילה בבהלה ולא יודע למה, זה בגלל שנפל טיל באוקראינה ונהרסו ונהרגו יהודים, ועכשיו אין להם את הצרכים שהם צריכים. ולכן אני פונה אליך, שר התפוצות, ואני פונה באמת גם לשר החוץ אפילו ובכלל לכל מדינת ישראל: כשאנחנו שומעים כאלה דברים, שומעים שנהרס בית כנסת באוקראינה – זו לא רק הנקודה שנהרס בית כנסת; נהרסים חיים של יהודים. אנחנו צריכים לעמוד לצידם. זה התפקיד שלנו ואת זה אנחנו צריכים לעשות. כל עוד יש יהודי באוקראינה, הוא הדאגה שלנו כמו בכל מקום. בכל מקום שיושבים יהודים, מדינת ישראל צריכה לעמוד לצידם. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה לחבר הכנסת משה רוט. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר התפוצות, בשבועות הראשונים של המלחמה הארורה הזאת הרבה פעמים שאלו אותי בתקשורת: באיזה צד אתה? היכן נולדת? אז תמיד עניתי שאני נולדתי במדינה שהשם שלה היה ברית המועצות; רוסיה ואוקראינה היו חלק מאותה מדינה אחת. ואני זוכר שבתחילת שנות התשעים, כשברית המועצות התחילה להתפרק – או התפרקה בעצם – הרעיון עצמו של עימות צבאי בין רוסיה לאוקראינה היה נשמע הזוי. לצערי, בעוד כשבועיים אנחנו נציין שנה ראשונה למלחמה הארורה הזאת. לפני כמה ימים הכוחות הרוסיים פגעו בבית הכנסת ההיסטורי שנבנה לפני 113 שנה בדרום המדינה במחוז זפוריז'יה. למרבה המזל, בית הכנסת לא היה בשימוש, ולכן איש לא נפגע, אבל זה רק מקרה אחד מני רבים של פגיעות והפצצות במקומות שיש להם ערך רב מאוד לעם היהודי, לקהילה היהודית באוקראינה ולמדינת ישראל. על פי הנתונים של הפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה, מתוך 180 קהילות יהודיות ברחבי המדינה, כ-27 נמצאות היום תחת הכיבוש הרוסי. לפחות 70 יהודים נהרגו מתחילת המלחמה; כ-400 יהודים נפצעו. לצערי, אני בטוח שהנתונים האלה חלקיים בלבד. למרות שאין נתונים רשמיים מדויקים על מספר היהודים באוקראינה, נכון לפברואר בשנה שעברה ההערכה היא שהיו באוקראינה בין 360,000 ל-400,000 יהודים – מספר עצום לכל הדעות. אני חייב להגיד שמדינת ישראל חוותה על בשרה את סכנת הגלות, ותפקידנו היום, כמדינה חזקה ועצמאית, לדאוג כי השערים של מדינת ישראל יהיו קודם כול פתוחים לעולים ולעולות מכל המדינות ללא תנאי. בהקשר הזה, כמובן, יש דאגה רבה בקהילות לגבי האפשרות של שינוי חוק השבות. אסור היום לממשלה החדשה להביט מהצד. חובתנו המוסרית היא לגלות תעוזה ואמפתיה כלפי היהודים אשר נמצאים באוקראינה בזמן המלחמה ולפעול מיידית. אנחנו חייבים למצוא פתרונות הולמים ופרקטיים כדי לסייע במהירות האפשרית לקהילה היהודית באוקראינה. אין ספק שזה נמצא לפתחך, אדוני שר התפוצות. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. אחרון המציעים בהצעה זו – חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לשבח אותך ולהודות לך על המאמץ הגדול שאתה הובלת בוועדת הבריאות מול משרד הבריאות בנוגע לחקיקת הקורונה. הדברים עוד בוודאי ידוברו במליאה, אבל אני לא יודע אם תשב אז על כס היושב-ראש, אז אני מבקש לחזק את ידיך. חבריי וחברותיי, אני לא אחזור על דברי קודמיי. אני כמובן מצטרף אליהם. תודה לחבר הכנסת זאב אלקין, שהוביל את ההצעה החשובה והדחופה הזאת לסדר-היום. אני מבקש רק לומר את הדברים האלה: כולנו מכירים את הרגישות הגיאו-פוליטית והביטחונית שאנחנו מצויים בה במשולש היחסים בין מדינת ישראל, אוקראינה ורוסיה. הדברים נאמרו, הדברים ידועים. מדינת ישראל חייבת לשקול בכובד ראש שיקולים שנוגעים לביטחון שלה ושל אזרחיה לחופש הפעולה של צה"ל. אבל העניין הזה, אסור לו שיטשטש את האמירה העקרונית והמוסרית שבקונפליקט הצבאי, במלחמה הקשה הזאת יש צד אחד שהותקף וצד שני שהוא צד תוקף. מדינת ישראל צריכה, בהתאם לאינטרסים שלה, להפגין את התמיכה שלה בעם האוקראיני בכלל, ובוודאי בקהילה היהודית האוקראינית – בלי, כמובן, לזנוח את החובה שלנו גם כלפי הקהילה היהודית ברוסיה, שגם היא מתמודדת עם אתגרים גדולים. בצדק דיבר חבר הכנסת אלקין על הפגיעה במבני בתי הכנסת, והדבר צורם וכואב מאוד, אבל הדבר רק מהווה תזכורת כואבת לעובדה שעשרות אלפי משפחות יהודיות חיות באוקראינה. לנו יש תפקיד מאוד גדול בגיבוש תוכנית סיוע פורמלית ומתמשכת לקהילה הזאת. אני מקווה שבעוד פחות מדקה נשמע מכבוד השר על מהלכים ברורים לגיבוש תוכנית שיש בה כמה נדבכים: גם סיוע חומרי, גם סיוע קהילתי, גם מאמץ מרוכז להביא בני נוער יהודים וצאצאי משפחות יהודיות מאוקראינה לארץ במסגרת תוכנית נעל"ה, במסגרת מחנות קיץ. ממש צריך להיות פה חמ"ל ותוכנית פעולה מאוד ברורה מול הקהילה היהודית באוקראינה. אני קורא לך, היושב-ראש, או דרכך ליושב-ראש הכנסת, אדוני, לחדש את משלחות ההזדהות של הכנסת עם יהדות אוקראינה, עם העם האוקראיני. כבר הרבה זמן שחברי הבית הזה לא ביקרו באוקראינה. המפגש הישיר בינינו לבין המנהיגות היהודית האוקראינית וחברי הקהילות חשוב מאוד. וכמובן, לסיום אצטרף לדבריו של חבר הכנסת בליאק, שאם היינו צריכים תזכורת לכך שזאת ממש לא השעה והעת הנכונה לעסוק בצמצומו של חוק השבות, אז המראות הקשים מאוקראינה הם התזכורת הראויה הזאת. תודה, אדוני.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. אני מזמין את שר התפוצות והמאבק באנטישמיות השר עמיחי שיקלי להשיב על ההצעה הדחופה. מי שלא הקשיב לחבר הכנסת קריב – הוא מבקש, כנראה, שכל מציעי ההצעה ייסעו לבקר באוקראינה – – –

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אוריאל בוסו:

לא זה היה הכיוון שביקשת? שיראו – – – מקרוב?

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אוריאל בוסו:

טוב. אדוני השר, בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מברך על העלאת הנושא לדיון במליאה. אכן, לפני כמה שבועות נפגע בית הכנסת העתיק בגולייפל שבחבל זפוריז'יה, ובחודש מרץ נפגע גם בניין ישיבה בעיר חרקוב. כידוע, הלחימה באוקראינה לא פסקה, והיא מוסיפה לגבות מחירים בנפש וברכוש, לרבות פגיעה במוסדות יהודיים, חלקם בעלי ערך היסטורי משמעותי. המבנה של אותו בית כנסת הוא בן למעלה מ-100 שנה. כמובן, אנחנו מצירים על כך, ומגנים את הפגיעה במוסדות דתיים, שאין להם שום קשר ללחימה. באוקראינה חיים כיום – יש הערכות שונות – בין 170,000 ל-200,000 יהודים, מרביתם בערים הגדולות. במהלך השנה האחרונה עלו כ-15,000 עולים מכוח חוק השבות מאוקראינה. חזרה לנושא הלחימה: נכון לרגע זה עיקר הלחימה מרוכז בחלק המזרחי, אבל המלחמה נותנת את אותותיה גם בחלקים האחרים, בעיקר בשל משבר כלכלי חמור, וגם בעיות חריפות של אספקת חשמל ותנאים נוספים. יש שורה של ארגונים שפועלים במרחב: הג'וינט, ארגון הפדרציה FJCU, ארגון הצלה, ארגון לב אחד, כמו גם יוזמות נוספות, כמו של הרב משה אסטמן ואחרים, שפועלים במרחב. משרד התפוצות בשנה האחרונה הקצה סיוע הומניטרי של כ-10 מיליון שקלים, בעיקר בשלבים הראשונים של הלחימה. בימים אלה ממש ביקשנו מכמה ארגונים להעביר דוחות מסודרים על פעילותם וללמוד את הנעשה בשטח, כדי שאפשר יהיה לגבש תוכנית איך לסייע בצורה אפקטיבית לכל יהודי שנמצא במצוקה באוקראינה. עד כאן תשובתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר. חברי הכנסת, הקשבתם. האם יש מישהו שרוצה לומר דקה משהו מהצד או שמבחינתכם התשובה מספקת?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אני הצעתי להעביר לדיון בוועדת – – – כדי להזמין מנהיגי קהילה ולשמוע מה צריך – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אוקיי. אז אנחנו נעשה הצבעה ונעביר את זה – אדוני השר מתנגד לכך?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לא. ממש לא. אני בעד הדיון שמתקיים כרגע, ואני גם בעד לעשות דיון בוועדה. אני חושב שהדיון הזה חשוב.

היו"ר אוריאל בוסו:

אוקיי, אז אנחנו נעבור להצבעה על כך שהנושא יעבור לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. בבקשה, הצבעה. תודה לשר. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

אם כן, שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה הדחופה הזו תידון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.

היו"ר אוריאל בוסו:

אם כך נעבור להצעות דחופות בנושא: היערכות המדינה לרעידות אדמה – עד כמה רלוונטי הפעם. ראשון המציעים הוא חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנושא של רעידות אדמה – אני מעלה את זה לסדר-היום לנוכח רעידת האדמה הקשה ומה שקרה אצל שכנינו בסוריה ובדרום טורקיה. גם בארץ חווינו בימים האחרונים כמה רעידות, חלשות יחסית. בשנה האחרונה פורסם דוח על מבנים מסוכנים הקובע כי בישראל קיימים למעלה מ-600,000 מבנים בסכנת קריסה אם תהיה כאן רעידת אדמה חזקה. בחישוב קטן, אם כל בניין בעצם מאוכלס בבן אדם אחד, אז יש 600,000 נפשות אשר במקרה של רעידת אדמה חזקה גורלם לא ידוע. אף שמדובר בדיני נפשות, נושא זה נדחק מסדר-יומם של הגורמים האמונים על הטיפול בסוגיה. משרד מבקר המדינה עורך ביקורת על ההיערכות לרעידות אדמה ברשויות המקומיות השוכנות לאורך השבר הסורי-אפריקאי ולפיכך נשקפת להן סכנה גדולה יותר. לצערי, המבקר מתייחס לרשויות יהודיות תוך התעלמות מוחלטת מהרשויות הערביות, הקרובות יותר לשבר הסורי ובעלות סיכון רב יותר. כמו כן, תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה, או כמו שקוראים לה תמ"א 38, נועדה לטפל בבעיות אלו. באזורי הפריפריה הקרובים לקווי השבר ומועדים לרעידות אדמה, תמ"א 38 כמעט שאינה מיושמת. יותר גרוע מזה – מתוך 4,398 פרויקטים של תמ"א 38 שבוצעו לחיזוק מבנים מפני קריסה ברחבי הארץ, אפס פרויקטים בוצעו בערים וביישובים ערביים. היעדר טיפול במבנים אלו עלול להיות בגדר פצצה מתקתקת. אני סבור כי הסרת האיום והבטחת בטיחותם של המבנים מחייבות התגייסות ממשלתית מלאה, בשיתוף פעולה עם הגורמים המקצועיים. אולי זו הדקה ה-90 לבצע את ההיערכות הראויה כדי למנוע אסון בסדר גודל כמו שקרה בדרום טורקיה. במקום להמתין לוועדת חקירה לאחר רעידת אדמה הרסנית, על הממשלה לפעול למוכנות בפני האסון.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. המציע הבא – חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מציע באמת – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

לא נאומים בני דקה ולא מהצד. מציע אמיתי, אכן. אני גם מודה לך על היוזמה לדיון בוועדת הבריאות בנושא האלימות נגד צוותי הרפואה, שהתקיים היום בזכות ההצעה הדחופה שלך לסדר-היום.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני וחבר הכנסת בצלאל.

היו"ר אוריאל בוסו:

אתה וחבר הכנסת בצלאל, אכן. בבקשה, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אין דבר יותר אקטואלי מהצעה דחופה לסדר-היום בנושא רעידות אדמה. ההצעה הזאת הוגשה בעקבות האסון הנורא שפוקד השבוע את סוריה וטורקיה. אלפי הרוגים והמספר עולה, פצועים והמספר עולה, עקורים והמספר עולה, מבנים שממשיכים ליפול; ימים ארוכים שבהם מתמודדים עם הזוועות, אובדן הביטחון, הפגיעה בגוף ובנפש וחילוץ הלכודים. מכאן אני שולח שוב החלמה מהירה לפצועים, ניחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהן – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אלפים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – אלפי משפחות – גם בסוריה, גם בטורקיה – והצלחה לצוותי החילוץ הרבים שעובדים בשטח להצלת הלכודים. אני גם רוצה להודות לכל מי ששלח צוותי חילוץ מרחבי העולם. צוותי החילוץ הגיעו בעיקר לטורקיה, אגב, ופחות לסוריה. יש מוסר כפול של העולם. סוריה ידועת האסונות, המלחמות והמוות הנורא – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

כמדומני, מדינת ישראל פנתה ונענתה בסירוב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מדבר יותר על המערב, ארצות הברית, ששלחו לכאן ולא לשם, ולא על ישראל. נדמה לי שאלג'יריה שלחה ראשונה צוותים גם לסוריה גם לטורקיה, אבל תודה לכולם. רעידות אדמה הן תופעה – הן לא אסון בפני עצמו, אלא תופעת טבע שכיחה על פני כדור הארץ. מה שהופך אותה לאסון המוני רבתי מתמשך הוא בני אדם, אנחנו, כשאנחנו בונים, נערכים, או יותר נכון לא נערכים נכון.

היו"ר אוריאל בוסו:

הבחנה נפלאה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בהיעדר אפשרות למנוע או לחזות רעידות אדמה, האפשרות לצמצם נזקים העלולים להיגרם בעקבותיהן היא בהיערכות נכונה לאסון, מוכנות, תקצוב הרשויות השונות, יהודיות וערביות, הגברת מוגנות וחינוך האוכלוסייה למקרה של אסון. בזמן שמומחים סבורים שהתרחשות של רעידת אדמה חזקה היא ודאית, המוכנות אליה היא כמעט אפסית, וזה מקומם. זו לא שאלה של אם תהיה פה רעידת אדמה אלא מתי תהיה, איפה ובאיזו עוצמה וחומרה והתרסקות. בדוח הביקורת על השלטון המקומי שפרסם משרד מבקר המדינה ביולי האחרון, שהוזכר גם בפנייה שהגיעה אליי מאיגוד המהנדסים – מכובדי היושב-ראש בוסו – עולה תמונה מדאיגה של טיפול לקוי, שבמסגרתו אין גוף ממשלתי המתכלל את הטיפול באיום, אין הוראות ומנגנונים לטיפול במבנים, ובמרבית הרשויות המקומיות, יהודיות וערביות, לא נעשות בדיקות יזומות למבנים, וכך גם מבנים שנמצאים מסוכנים אינם מטופלים. מומחים מזהירים מפני הרס מוחלט וסכנה מיידית שמאיימת עלינו. ההערכות מדברות על אפשרות ל-16,000 הרוגים, רבבות פצועים ו-300,000 אתרי הרס. כמה אנחנו מוכנים לרעידת אדמה? בשתי מילים: לא מוכנים. לפי המרכז הישראלי למיפוי, 36,000 דירות צפויות להיהרס כתוצאה מרעידת אדמה.

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט אחרון.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ואני רוצה להדגיש גם את התייחסות היושב-ראש לדוח המבקר מ-2018.

היו"ר אוריאל בוסו:

מתקיים דיון בנושא הזה בשבוע הבא.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כן, בדיוק. הוא כתב: בין עשרות הערים שהן בסכנה גבוהה מאוד: בית שאן, טבריה, צפת, קצרין, קריית שמונה, חצור הגלילית, ראש פינה, עפולה, מגדל העמק ואילת. מי שקורא את הדוח הזה חושב שהרשויות הערביות מוכנות והיהודיות לא. לא. התוצאה הזאת והמסקנה הזאת מדלגות מעל הרשויות הערביות, ויש כאן איפה ואיפה. זה לא תקין. זה חמור. האי-מוכנות קיימת גם שם וגם כאן. המוכנות, ההיערכות, התקציבים, הסקירות, עיוורות לסכנות של היישובים הערביים בחברה הערבית. חייבים להיות מוכנים.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי על ההצעה הדחופה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. תשתדלו לעמוד בלוח הזמנים, חברים. אבל ההבחנה שאמרת, שזה לא אסון טבע אלא תופעת טבע – אי-היערכות היא אסון. בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 7,000 הרוגים, 29,000 מבנים הרוסים, 500,000 עקורים, אובדן תוצר של מיליארדים והוצאות שיקום של עשרות מיליארדים. לא, אינני מתאר את האסון בטורקיה אלא את הצפוי לנו כאן, בישראל. בתוך הנתונים האלה אזכיר במיוחד צפי או עובדה: כ-1,600 ממבני החינוך בישראל, למעלה מרבע, אינם תקינים ואינם מוכנים לרעידות אדמה. המספרים האלה הם מספרים ענקיים. אבל פה אדבר מניסיוני על בית ספר אחד. ניהלתי תיכון בעמק המעיינות, מבנה שנבנה בשנות החמישים. הוא בקיבוץ שדה אליהו, ולידו העיר בית שאן. כל מבני החינוך נבנו סמוך לראשית ימי המדינה. אף אחד מהם לא עומד בתקן חדש של רעידות אדמה. אם הארץ תרעד – לא "אם", "כש", כמו שאמר חבר הכנסת טיבי – כשהארץ תרעד, די בבית ספר אחד, אחד, שייפול בזמן שהתלמידים נמצאים בו. מאות ילדים הרוגים, זה מה שצפוי לנו. התכנסנו כאן ברגע זה כי פעמון האזעקה הגיע מטורקיה. אציין גם ברמה האישית שאחד מבני משפחתי הקרובים נמצא במשלחת לטורקיה. די לשמוע את טון הדיבור כדי להבין עד כמה האסון שם מטלטל וקשה. אני אבקש, וגם אגיד את זה אחר כך, שנוסף לדיון הכללי בנושא רעידות האדמה יתקיים דיון ממוקד בוועדת החינוך בנושא רעידות האדמה, כי סוגיית ההיערכות של מבני החינוך היא סוגיה רגישה במיוחד, כפי שהדגמתי. גני הילדים, בתי הספר בישראל, כמו כל מבני הציבור שבהם לומד דור העתיד, חייבים לקבל טיפול – שלא ניתן היום – טיפול אסטרטגי נגד רעידות אדמה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת טור פז. ח"כ משה סלומון, בבקשה. אם הם יוכלו ללמוד בבתי ספר אחרי רעידת אדמה קשה זה כבר פריבילגיה. אנחנו קודם כול צריכים שיהיה להם מקום ללון ולדור – אבל בהחלט חשוב.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה יודע שגם מבנה נייד שילד לומד בו הוא אחד מהרגישים לרעידות אדמה. ילד שנמצא בקרוון, הקרוון ייפול עליו, זה כמעט בטוח.

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל כשהוא בקרוון אין מה שייפול מעל. זה פחות מסוכן מבניין.

משה טור פז (יש עתיד):

לא בטוח. קראתי סקירה של אדריכלית העיר בית שמש, והיא דיברה על זה שמבנים ניידים זה מסוכן.

משה סולומון (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. ביום ראשון בלילה, בשעה 03:17, האדמה רעדה, רעידה בעוצמה של 7.7. את התוצאות כולנו יודעים: אלפי הרוגים, עשרות אלפי פצועים, הרס וחורבן. משלחות צה"ל, פיקוד העורף, רפואה ועוד, כבר נמצאות בשטח ומסייעות לטורקים בהתמודדות, אבל נשאלת השאלה מה איתנו. אנחנו מוכנים למצב כזה? אני, סגן אלוף במילואים, פיקדתי על גדוד חילוץ בפיקוד העורף. אני יודע איך מתמודדים עם הרס וחורבן, איך מחלצים ומצילים חיים. אבל הדרך להתמודד עם אסונות טבע היא לא צוותי החילוץ או המענה הרפואי והתגובה שאחרי. הדרך הנכונה להתמודדות מתחילה היום, לפני שהרעידה תגיע, וכנראה היא תגיע, לפי ההיסטוריה: חיזוק מבנים, בתי חולים בפריפריה, מוכנות של משטרת ישראל וארגוני החירום זו הדרך להגיע מוכנים לרעידת האדמה, שלצערנו אנחנו יודעים שתגיע. השתתפתי השבוע בדיון בנוגע להתחדשות עירונית, פרויקט שאחת מטרותיו הייתה מוכנות לרעידת אדמה, וכמובן אירועי טילים, שאנחנו יודעים שיגיעו על העורף. הינה דוגמה למספרים שקיבלנו באותה ועדה שהשתתפתי בה: בבית שאן, טבריה, עפולה וקריית שמונה, שיושבות כולן על השבר הסורי-אפריקאי, טופלו משנת 2005, אדוני היושב-ראש, עד שנת 2021, בסך הכול 59 בניינים בכל הערים האלה; בתל אביב בלבד טופלו בזמן הזה 777 בניינים. בשנת 2021 טופלו שני בניינים בטבריה ואחד בקריית שמונה; בינתיים בתל אביב טופלו באותו זמן 124 בניינים, יותר ממה שטופלו באזור השבר הסורי-אפריקאי בשש השנים האחרונות. אז כן, הקרקע שווה יותר, המחיר של הדירות שווה יותר, אבל גם חיי האדם במרכז שווים יותר? הכתובת על הקיר, נורת אזהרה, דגל אדום – את כל המילים האלה שמענו ונשמע בעוד ועוד דוחות מבקר, ובינתיים כלום לא נעשה. מדינת ישראל צועדת קדימה; צינור קצא"א מוביל נפט בזכות הסכמי אברהם, מאגרי הגז מאירים את המדינה, ואני מברך על כך. אבל האם אנחנו מוכנים לרעידת האדמה, שכנראה תגיע, לצערנו? צינורות נפט, מאגרי גז, בתי זיקוק, כולם בקרבת אוכלוסייה, ערים ויישובים. שוב, הכתובת על הקיר. האם יש מי שקורא אותה? גם לי יש אחריות. את הנושא העליתי לסדר-היום בגלל מה שקרה השבוע, לא כשגרה. אני מתכוון לקחת את הנושא, עם הידע והניסיון שיש לי, ולהוביל אותו בכנסת הקרובה יחד איתכם, חבריי חברי הכנסת, בוועדות ובמליאה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אני קורא לכם, חברי וחברות הכנסת: תצטרפו אליי. מכאן אני רק רוצה לומר תודה לישראלים היקרים שנמצאים כרגע בטורקיה. שמרו על עצמכם והצילו חיים ככל שתוכלו. לא להתייאש, בכל זמן שעובר אפשר עוד להציל חיים. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת משה סולומון. ישיב על ההצעה שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי חבר הכנסת יצחק שמעון וסרלאוף. בבקשה, אדוני השר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. רעידת אדמה בישראל איננה שאלה של האם אלא שאלה של מתי. הסיבה לכך נעוצה במקומה הגיאוגרפי באחד מהמקומות המועדים ביותר לפורענות, השבר הסורי-אפריקאי. ההיסטוריה מראה כי בכל 100 שנים בממוצע מתרחשת באזורנו רעידת אדמה חזקה. האחרונה התרחשה בשנת 1927, לפני 96 שנים. ההערכה היא כי רעידה גדולה צפויה בקרוב. בין האזורים בסיכון גבוה נמצאים הגליל המזרחי והעמקים. מבחינת אירועי רעידות האדמה ברחבי העולם עולה כי ללמידה ולהיערכות המקדימה של המדינה יש השפעה גדולה על מספר הנפגעים. היערכות מקדימה אפקטיבית לאירוע בסדר גודל שכזה מחייבת הירתמות של כלל משרדי הממשלה, כל משרד בתחומי אחריותו. בשנים האחרונות קידמה רשות החירום הלאומית, יחד עם משרדי הממשלה האחרים, שורת צעדים לקידום המוכנות. בין הדוגמאות הבולטות – תרגילים לאומיים בהשתתפות משרדי הממשלה, משטרת ישראל, פיקוד העורף, כבאות והצלה ומד"א. כמו כן, קמפיין הסברה לציבור הרחב בנושא ההיערכות הנדרשת מצד הפרט בעת רעידת אדמה והפיכת מערך ההתרעה לרעידות אדמה למבצעי וחיבורו לצופרי פיקוד העורף וגם לאפליקציית ההתרעה. כך, בעת רעידת אדמה יוכלו גם הצופרים וגם האפליקציה להתריע לכלל הציבור בישראל. במהלך שנת 2023, בעזרת השם, יתקיים תרגיל רב-מערכתי שיעסוק במוכנות הלאומית להתמודדות עם רעידות אדמה. בתרגיל ישתתפו הרשויות המקומיות, כוחות הביטחון וכלל משרדי הממשלה, כאמור. בימים הקרובים צפוי גם להתקיים דיון בראשות ראש המל"ל, שבמסגרתו ייבחנו הצעדים המיידיים וארוכי טווח שנדרש לעשות לטובת היערכות משרדי הממשלה השונים. כמו כן, צפויה לקום ועדת שרים לענייני עורף וחירום שתעסוק גם בקידום ההיערכות המדינתית לרעידות אדמה. בימים הקרובים תובא על ידי שר הביטחון הצעת החלטה לאישור הממשלה בנוגע להקמת ועדת שרים הזו שעליה דיברתי. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

רגע, שנייה, השר, לפני שאתה יורד. קודם כול, אנחנו מודים לך על התשובה המפורטת. אזרחי ישראל צופים בנו. הם נמצאים בסוג של חרדה, אפרופו מה שאמרת, שזאת לא שאלה של האם אלא שאלה של מתי. סטטיסטית זה פעם ב-100 שנה. אנחנו שם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נכון.

היו"ר אוריאל בוסו:

מה שהיה בצפת וכו'. ההצעה הזאת מאוד מאוד חשובה. אני מאמין שהיא גם תידון בוועדה, לבקשת המציעים. חשוב – הקמת ועדת שרים ושולחנות עגולים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

חשוב שזה ייעשה במהירות וביעילות.

היו"ר אוריאל בוסו:

חשוב שייעשה. תרגיע אותם. שזה ייעשה במהירות, בדיונים תכופים. אנחנו בכנסת יכולים רק לפקח ולבקש, אבל באמת אנחנו רוצים להיות רגועים. אנחנו סומכים עליכם שתעשו את העבודה. טרם השר יורד מהדוכן, מבחינתכם – – –

משה טור פז (יש עתיד):

– – – אני מציע לחינוך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ועדת פנים.

משה טור פז (יש עתיד):

יש פה שני נושאים שונים.

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא אומר ועדת חינוך, אולי גם.

משה טור פז (יש עתיד):

אני חושב שגם וגם. אלה שני דיונים שונים.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא. אבל הבט, אם אתה אומר ככה אז זה ירד לוועדת הכנסת. בסוף זה יידון בוועדה אחת, אלא אם כן יחליטו להקים ועדה משותפת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

פנים, פנים. משה, פנים.

היו"ר אוריאל בוסו:

ועדת הפנים.

משה טור פז (יש עתיד):

אולי ועדה משותפת?

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל הנושא החשוב כרגע בוועדת הפנים. זה היערכות של הרשויות, נושא תכנון.

אברהם בצלאל (ש"ס):

מה הקשר? 1,600 מבנים לא מוכנים. אני הגשתי על חינוך.

היו"ר אוריאל בוסו:

אוקיי, אם כך, נעבור להצבעה. תודה רבה, השר, אתה יכול לרדת. אז אנחנו נעביר את זה מקסימום לוועדת הכנסת.

משה טור פז (יש עתיד):

– – – שני דיונים.

היו"ר אוריאל בוסו:

אין שניים. בסוף זה יצטרך להידון בוועדה אחת.

משה טור פז (יש עתיד):

אפשר לעשות שניים, בשתי ועדות?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ועדת הכנסת תחליט על אחת מהן.

משה טור פז (יש עתיד):

לא לשניים?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא, אי-אפשר. אז מה תגיד? נעביר לפנים?

היו"ר אוריאל בוסו:

אפשר להציע ועדה משותפת, אבל אני אומר שאם ככה, צריך ועדה משותפת, גם של ועדת הבריאות, כי מה עם ההיערכות של בתי חולים וקופות חולים? אין לזה סוף. זה נישה. אני חושב שוועדת הפנים מתכללת גם את נושא החינוך, כי זה נושא של רשויות ונושא של תכנון.

משה טור פז (יש עתיד):

אני חושב שנושא החינוך ראוי לדיון בפני עצמו.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא, אבל אני רוצה להסביר: גם החינוך חונה תחת הרשויות, תחת תחזוקת מבנים, תחת יציבות. בסוף זו הנקודה. אם ככה, צריך גם ועדה משותפת לוועדת הבריאות – מה עם בתי החולים? צריך ועדה של בריאות הנפש, וצריך של בתי הסוהר – מה עם – – –

משה טור פז (יש עתיד):

אני אסביר למה זה שונה.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, אבל כרגע אנחנו מדברים במקרו, חבר הכנסת טור פז.

משה טור פז (יש עתיד):

רגע, אדוני היושב-ראש, משרד החינוך זה המשרד היחיד בישראל, היחיד, שבונה ציבורית. כל השאר, אין להם כסף, בונים מתרומות. בריאות בונה מתרומות.

היו"ר אוריאל בוסו:

משרד החינוך בונה, אין ספק, זו נקודה חשובה, אבל בסוף הרשות צריכה להיות ערוכה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

מי שמתחזק את הבניינים זה הרשות המקומית.

היו"ר אוריאל בוסו:

אפשר ועדה משותפת לאחר מכן, כשתגיעו להסכמה. השאלה היא אם אתה רוצה ועדת הכנסת, כי כולם רוצים פה ועדת הפנים.

משה טור פז (יש עתיד):

אני אוותר לפנים, ואני אבקש דיון נוסף בחינוך.

היו"ר אוריאל בוסו:

אם כך, נעבור להצבעה, חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

אם כך, שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעה דחופה זו תידון, על פי בקשת החברים, בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

אם כן, רבותיי חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: התנגדויות של כמה סיעות להחלת דין רציפות בשלוש הצעת חוק: הצעת חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ב–2022; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 71) (ריבית ודמי פיגורים), התשפ"ב–2022; הצעת חוק הרשות הלאומית לביטחון קהילתי (תיקון מס' 2), התשפ"ב–2021. אני מזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו לנמק התנגדויות מטעם סיעת יש עתיד – הוא לא נמצא; אם כך, הדובר הבא – מזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן לנמק את ההתנגדות – היא לא נמצאת. מטעם ישראל ביתנו, חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. הבנתי שאתם מפצלים, עשר דקות אתה – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עשר דקות אני – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

– – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי בהמשך. בבקשה תעלה, אדוני. בבקשה, עשר דקות לרשותך, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אדוני השר, הרעש מאוד – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

כן, כן. אני פעם אחת רוצה להגיד למנהלות הסיעות, מנהלי הסיעות והמזכירות, כשנמצאים כאן למעלה, הרעש הוא הרבה יותר ממה שנראה לכם, ויעיד על זה הנואם. לכן כשאני מבקש שקט – כן, חבר הכנסת מישרקי, בבקשה. בבקשה, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. זה לא עזר. אתה יודע, הבקשה שלך לא עזרה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להתייחס דווקא לפרסום שפורסם אתמול, שמדבר על החלטת בג"ץ לא לאפשר לכם את ארבעת החודשים של הדחייה שביקשתם בפינוי של ח'אן אל-אחמר, אלא רק חודשיים. עכשיו אני אומר: בג"ץ אומר לממשלה, השר פרוש – – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

טוב שבאת. באת בזמן בדיוק. אני יודע שאתה הרי בעד פינוי ח'אן אל-אחמר, אני מניח. אומר בג"ץ לממשלה: הדחיינות שלכם, פעם אחר פעם אחר פעם, שאתם באים אלינו, כבר לא מקובלת. אנחנו נותנים לכם ארכה של עוד חודשיים מקסימום, ולאחר מכן אתם חייבים לפנות, כי מדובר בהשתלטות בלתי חוקית של פלסטינים על קרקע שממשלת ישראל אמרה שהיא רוצה לפנות. במשך כל כך הרבה שנים שוב ושוב דוחים את זה. התקווה היא שבאמת בג"ץ יכריח אתכם; אחרי שהוא כבר התיר לכם לפנות, שבג"ץ יכריח אתכם לפנות. אבל מה עושה הממשלה? מחפשת כל דרך לברוח. עכשיו, אני מתחיל כבר לחשוב מחשבה קונספירטיבית, אדוני היושב-ראש: יכול להיות שאתם רוצים לבטל את בג"ץ כדי שהוא לא יכול להכריח אתכם לפנות את ח'אן אל-אחמר? עד כדי כך אתם הולכים? עד כדי כך אתם כבר את כל הסיפור הזה הופכים לבדיחה?