חיוב נוסף על נסיעות מעבר פנימיות בנסיעות בינעירוניות

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

כבוד היושב ראש, אדוני סגן השרה, תודה. השאילתה שלי היא כך: בהמשך לרפורמת צדק תחבורתי ולהעלאת מחירי התחבורה הציבורית, ולאור העובדה כי נוסעים בנסיעות בין-עירוניות מעל 15 ק"מ אינם זכאים לנסיעת מעבר פנימית עד 15 ק"מ, זאת בניגוד לנסיעות פנימיות שבהן ניתנת אפשרות זו, ברצוני לשאול: 1. מה ההצדקה לכך שבנסיעות בין-עירוניות, על אף עלותן, הגבוהה יותר מנסיעה פנימית, לא ניתנת נסיעת מעבר פנימית? 2. האם משרדך בוחן אפשרות לשנות מדיניות זו על מנת להקל על הנוסעים בנסיעות בין-עירוניות ולאפשר להם המשך נסיעה פנימית במחיר סביר בדומה לנוסעים בתוך העיר?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה על השאלה. חבר הכנסת סימון, אני באמת חושב שהשאלות שלך גם תמיד מורכבות – מורכבות בשאלה – הן באמת מכריחות אותנו לתת מענה. אני חושב שצריך באמת לנצל את ההזדמנות לתת לציבור – הציבור שואל אותן, ושואל את זה, ועכשיו – ההזדמנות בכנסת היא לתת את המענה הנכון בעקבות השאילתה שלך. אז לפני שאולי אקריא מה שכתבו לי, אני אגיד, מה שנקרא, מידע אישי חינם בנושא הזה. נסיעות המעבר שניתנו, ניתנו באמת כמענה, כרצון טוב, לבוא לקראת הנוסעים ולתת להם נסיעת המשך שבאה מתוך צורך מסוים, מתוך כך שאדם שנוסע בתוך העיר לא יצטרך לשלם פעמיים – יכולה הייתה להיות מחשבה שאנשים שנוסעים בגוש דן מפתח תקווה, אפילו הרבה יותר צפונה, עד חולון – מרחקים כאלה שיכול להיות שלא נקראים נסיעה עירונית. המצב של היום הוא ש-15 ק"מ אווירי נחשבים לנסיעה עירונית גם אם לא בתוך המטרופולין, זה נקרא נסיעה עירונית. לא רק נסיעה עירונית – אתה גם יכול לבצע מעבר תוך 90 דקות, ואתה לא משלם על זה. לפי מה שאמרו לי כאן, זה בעצם מכסה גם 85% מכלל הנסיעות שכוללות 15%, בגלל שרוב הנסיעות הן עירוניות. אז רוב הנסיעות קיימות, ויש נסיעות מעבר. מעבר לכך, הרי למה עשו את נסיעת המעבר? אני רוצה להמשיל משל. זה כמו שהיו באים עכשיו ואומרים לי: תשמע, עשית אחד פלוס אחד בשמפו, בסבון – אם עשית מבצע, אדוני חבר הכנסת סימון – הסופר עשה מבצע אחד פלוס אחד, נתן לך שמפו או סבון אחד פלוס אחד. אתה בא ואומר לו: תגיד לי, למה אתה לא נותן לי גם בעוף? גם בעוף תיתן לי אחד פלוס אחד. אתה נותן לי את זה בסבון, למה אתה לא נותן לי בשמפו? אז אם אני אחייב אותו לעשות את זה, אז העוף לא יעלה 30 שקל – הוא יעלה 50 שקל, אם תחייב אותו לתת אחד פלוס אחד. עכשיו, הנסיעות האלה, העלויות – משרד התחבורה לקח על עצמו עלויות מאוד גבוהות כדי שאנשים יוכלו לנסוע מנקודה לנקודה בתוך העיר או בתוך 15 ק"מ בכרטיס אחד. מכיוון שהיום, לאור ריבוי הביקוש, לאור ריבוי הנסיעות בתחבורה ציבורית – ניקח כאן, מהמקום הזה, את שכונת גבעת שאול, השכונה הכי קרובה לכאן, או כמעט הכי קרובה. אם את כולם אני צריך להסיע מהשכונה הזאת לכל העיר – לנווה יעקב ולבית וגן ולגילה ולארמון הנציב ולרמת שלמה ולרמות, וכל היום כולם עם אוטובוסים – כל העיר תהיה פקוקה עם אוטובוסים. מה התפיסה המקצועית בעניין הזה, שהיא בעצם גם תפיסה בין-לאומית? עושים קישוריות. עושים אוטובוס אחד שלוקח את התושבים לאיזה מרכז; מהמרכז הוא לוקח אותם לעוד מקומות. כמו כן, משכונה קרובה אחרת לוקחים אוטובוס אחד שלוקח למרכז, נניח לתחנה המרכזית או למקום אחר, ומשם יש מה שנקרא מעברים. כשעשו את הדבר הזה כדי לייעל את התחבורה הציבורית, שלא מכל מקום יצא, שזה גם לא יעיל וגם מעמיס על הכבישים וגם העלויות מטורפות, ובסוף האנשים לא ייסעו, יעמדו בפקקים – אמרו: תהיה נסיעת מעבר. נסיעת המעבר באה ואומרת: אתה תעבור לאוטובוס השני בעקבות זה שאתה צריך להגיע. אני רוצה להגיד לך שבעקבות זה יש אנשים לא מעטים שיכולים לנסוע הלוך וחזור בנסיעת מעבר. אנחנו יודעים את זה, וזה בסדר. הרי כולם מבינים שאתה משלם על נסיעה אחת. רצית להגיע לנקודה, מגבעת שאול למרכז העיר, ואתה רוצה לחזור בנסיעה שנייה. מובן שאני צריך לחייב אותך בנסיעה שנייה. זה לא הלוך וחזור, ואנשים מספיקים ב-90 דקות האלה בזמנים לא עמוסים; לוקחים את הזמנים הכי עמוסים, לוקחים עוד מרחב ביטחון, ונתנו לך 90 דקות. שאני אגיד לך יותר מזה? יש אנשים שיכולים לנסוע מירושלים לתל אביב בכרטיס עירוני. איך עושים זאת? מאוד פשוט: אתה נוסע 15 ק"מ, יורד, מחכה לאוטובוס הבא, ואחרי זה עוד 15 ק"מ נוסע עד בית חורון; נוסע מבית חורון עד צומת שילת; מצומת שילת אתה נוסע, עוד מעט אתה מגיע לתל אביב, אתה מגיע בנסיעה עירונית. ב-90 דקות אפשר להגיע. אפשר להגיע מירושלים לתל אביב עם שלושה אוטובוסים, זה קורה. אבל אנחנו גם בזה לא – לכן, אנחנו עושים את זה. רוב הנסיעות מקבלות, וזה דבר נכון שנעשה, ויש בזה גם עלויות גבוהות. אבל מחוץ לעיר זו כבר פרשייה אחרת. אתה מגיע למקום, לתחנה מרכזית, והיה טוב לתת גם נסיעה עירונית בחינם, אבל אז היא לא תעלה 15 שקלים, הנסיעה הזאת, זה כבר יעלה 20 שקלים. זה הכול שאלה של עלויות ושאלה של אם זה נדרש או לא נדרש. אתה מגיע למקום, לתחנה מרכזית, אז יש לך עוד אפשרות, או שאתה הולך ברגל, אתה מגיע לתל אביב.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם תרצה שאלת המשך, אתה יכול לגשת למיקרופון.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

רק הערה: אין לחברה או לחברות נקודות איסוף או הורדה מכל מקום למקום, אתה מבין? זה שאתה לוקח קו מכאן לשם, אתה – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

נכון, אז לכן אם אני לוקח מנקודה מרכזית, נקודה אחת, משם אני אומר לך: תבוא באוטובוס אחר. אתה רוצה להגיע לשכונת רמות – אני לא עושה מגבעת שאול. יש, אבל נניח שאין מגבעת שאול ישיר לרמות – אני אומר לך: תיסע מגבעת שאול עד צומת ארזים או צומת רמות, משם תיקח אוטובוס אחר. לאנשים ברמות אני אומר, תיסעו עם אוטובוסים פנימיים, חצי פנימיים, או שאטלים, עד צומת רמות, בצומת רמות כבר יש, וגם אנשי רמת שלמה מגיעים – אלה שכונות שאתה מכיר, לכן אני מביא אותן כדוגמאות – וגם משם אוטובוס אחד לוקח מכמה שכונות. זה מה שנקרא קישוריות. לכן אנחנו אומרים: יש לך נסיעת מעבר. אל תשלם על הנסיעה. באת מרמות עד צומת רמות – תיסע בהמשך עם אותו כרטיס. לבוא לזה שאנחנו רוצים גם מחוץ לעיר ולתת גם נסיעות פנימיות בחינם, הלוואי שיהיו ימים – זו משאלה טובה, אני לא נגד זה, אבל כרגע זה ההבדל. אם שאלת – זו שאלה טובה, מה ההבדל, למה כאן כן וכאן לא? כאן זה בא לתת מענה לתפיסה הזאת, שאנחנו לא עושים מכל מקום לכל מקום, אלא בתוך העיר אנחנו עושים נסיעות מעבר גם כן, ואם יש נסיעות מעבר, אז גם לא תשלם על נסיעת המעבר. מה שכן, זה לא קורה מחוץ לעיר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מאוד מודה לסגן שרת התחבורה אורי מקלב על מעניו המפורטים והמצוינים והמעמיקים, כהרגלו, ומודה גם לח"כים השואלים.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני הבנתי שהיום לא יום עמוס, אז אמרתי שזה בסדר. אמרו לי שאמרו לחבר הכנסת להגיע ב-11:45, אז רציתי לענות.

היו"ר אמיר אוחנה:

בלי קשר לסדר-היום, אדוני תמיד נותן תשובות מעמיקות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

כן, תודה.