ישיבת מליאה בתאריך 04/05/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת שלום, שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, י"ז באייר התשפ"ו, 4 במאי 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת – דוח מיוחד של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בנושא: היבטי משילות בנגב, ביקורת מעקב מורחבת. הודעת שר הביטחון על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת שרון ניר, דן אילוז, מרב מיכאלי, משה סולומון, יצחק קרויזר, אלון שוסטר ומירב בן ארי בנושא: העלייה בתלונות על אפליה בעבודה כלפי משרתי מילואים ובני זוגם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (סיוע לעסקים ולמוסדות ציבור), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. רק רגע.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

אנחנו נמתין להגעת החוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

ואנחנו כמובן ממתינים להגעת החוק ממש בכל רגע. בינתיים אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת - - -

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

אי-אפשר להתחיל - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אי-אפשר להתחיל? אז מתי זה מגיע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ממש בדקות הקרובות. אנחנו נמתין לחוק - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

מה אנחנו נעשה? הפסקה?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

אני חושב שנמתין.

היו"ר אמיר אוחנה:

נמתין.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כמה מילים על ל"ג בעומר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו רק נמתין לתשובה. אם זה עניין של עד חמש דקות, אנחנו נמתין פה. אם זה יהיה יותר מחמש דקות, אני אכריז על הפסקה. מייד נקבל תשובה.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

שלוש דקות. טוב, נמתין עוד קצת. ננצל את ההמתנה לברך את תלמידות ותלמידי מכינת הנגב. נכון? זה אתם? אז ברוכות וברוכים הבאים לכנסת, טוב שאתם איתנו כאן. אנחנו ממתינים להגעה של הצעת החוק שכותרתה מסומנת פה, ומייד לכשהיא תגיע אנחנו נתחיל את הדיון. אני רואה שזה מתעכב. רבותיי, אני אקבע הפסקה של עשר דקות. אנחנו נצא להפסקה של עשר דקות ובדיוק בעוד עשר דקות נכנס את הישיבה שוב. הפסקה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת אנחנו מחדשים את הדיון. הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת החוק לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (סיוע לעסקים ולמוסדות ציבור), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת אנחנו עוברים לנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (סיוע לעסקים ולמוסדות ציבור), התשפ"ו–2026, לקריאה שנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, יושב-ראש ועדת הכספים, להציג את הצעת החוק, בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת החוק: התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (סיוע לעסקים ולמוסדות ציבור), התשפ"ו–2026. בהצעת חוק זו מוצע לקבוע מתווה סיוע לעסקים קטנים ובינוניים, להשתתפות בהוצאותיהם הקבועות ובחלק מהוצאות השכר בעקבות מבצע שאגת הארי. כמו כן, מוצע לקבוע מסלול לפיצוי בעד נזקים עקיפים עבור עסקים שנגרם להם נזק ישיר בתקופת מצב הלחימה. ועדת הכספים קיימה דיונים רבים במטרה לטייב את ההסדר, שדומה בבסיסו להסדר שנקבע במבצע עם כלביא. במסגרת זו דנה הוועדה בנושאים האלה: הכנסת יישובים נוספים בגליל העליון, בצפון הגולן ובשני יישובים בגליל הדרומי בהתאם להנחיות פיקוד העורף. המשמעות של הדבר הזה היא שהיישובים הללו ייכנסו לתוך מתווה המחזורים. מתווה המחזורים, למי שלא מכיר, הוא מתווה שבעצם מפצה עבור הכסף שהיית אמור להרוויח באותה התקופה, ביחס לתקופה המקבילה. זה המתווה המיטיב ביותר. מה שהצלחנו לעשות הפעם – אני מוכרח לציין את ההירתמות גם של אנשי מס רכוש וגם של אנשי האוצר – הוא לייצר פרמטרים שיכניסו עוד, לא מעט, ערים ויישובים לתוך מתווה המחזורים. הפרמטרים שעל בסיסם זה נקבע הם הימשכות מגבלות פיקוד העורף בדרגה גבוהה למעלה מ-45 יום, מצב אדום או כתום; הנחיות מחמירות של פיקוד העורף לתקופה נוספת של תשעה ימים במדרג כתום מעבר לכל הארץ; זמני התגוננות בטווח של אפס עד 30 שניות במשך חודש לפחות; סמיכות לאזור בעצימות לחימה גבוהה; סמיכות לגבול לבנון או לאזור קו העימות ותחולה חלקית או מלאה של הנחיות פיקוד צפון במרחב. פה גם המבחן של להכניס, אם יש פה, חמישה פרמטרים היה מבחן מקל מאוד, ואם היה רק פרמטר אחד שהיה על הגבול, אז הכניסו. ולכן, יש לא מעט יישובים ואנשים פרטיים שפנו אליי לאחרונה ואמרו: איך יכול להיות שאנחנו לא בפנים? אנחנו בדיוק כמוהם – לא, אם אתם לא בתוך הדבר הזה, אם אתם לא בדיוק כמוהם בהתאם לפרמטרים שקבענו, שהוחלו, כמו שאמרתי, בצורה המרחיבה ביותר. דבר נוסף וחשוב מאוד זה מנגנון לחיצת כפתור לחמש שנים. עד עכשיו, כל פעם שהיה מצב חירום היינו צריכים להמתין שהאוצר יגבש מתווה, ואז להגיע לדון במתווה ולאשר אותו – הדבר הזה יצר עיכוב גדול לבעלי עסקים בזמן עד שמגיע אליהם הכסף. המנגנון פה תקף למשך חמש שנים, זאת אומרת, כל פעם – אנחנו מקווים כמובן שלא יהיו יותר מצבי חירום לעולם, אבל אם כן יהיה מצב חירום במשק פה, אז המנגנון ייכנס באופן אוטומטי, ויוכלו להתחיל להיות משולמות מקדמות לבעלי עסקים בצורה מהירה ביותר. בענף המלונאות – חלק לא מבוטל מבתי המלון, בעיקר אלה שאירחו מפונים, שנת ההשוואה של הפגיעה שלהם תהיה שנת 2023, לפני חרבות ברזל. הדבר הזה יגדיל בצורה משמעותית את הפיצוי שיקבלו בתי המלון, ויש פה בהחלט בשורה משמעותית בנושא הזה. נשות המילואים – העסקים של נשות המילואים שנפגעו כתוצאה משאגת הארי יקבלו פיצוי במסגרת המתווה הזה. נקבעו להן תנאים מקילים מעבר לעסקים רגילים, מתוך הבנה שהן נושאות בנטל משמעותי מאוד כאשר בני או בנות הזוג שלהן נמצאים במילואים, ולכן יש התייחסות ספציפית לבני זוג של בני מילואים. יש פה גם הצמדה למדד – כל הסכומים שהיו קבועים בחוק מחרבות ברזל הוצמדו למדד, והם מעודכנים נכון לכרגע. הגדלנו את התמיכה לעמותות ב-40 מיליון שקל. המשמעות היא שהסכום שבו מדינת ישראל תסייע לכל אותן עמותות על הפסד ההכנסות שלהן במסגרת הזו גדל כמעט פי שניים מהמתווה הקודם. נושא נוסף וסופר-משמעותי הוא נושא החל"ת. אנחנו הצלחנו במסגרת החוק הזה – וכאן אני חייב לציין את ראש הממשלה שנכנס לאירוע, ואחרי שהבין אותו נתן הנחיה לביצוע, להפוך את חמשת הימים הראשונים שבהם המשק היה סגור לימים שבהם ניתן יהיה להוציא את העובדים לחל"ת. המשמעות היא שכלל עובדי המשק יוכלו לקבל חל"ת בתקופה הזו, והדבר הזה בעצם מרחיב משמעותית את הסיוע לעובדים גם לאותם עסקים מעל 400 מיליון שקל שלא נמצאים במתווה הנוכחי. כל העובדים במשק, בעיקר העובדים הקטנים והמוחלשים שעובדים בחברות הגדולות בדרך כלל, יוכלו לקבל את חמשת ימי החל"ת, ויש פה בהחלט בשורה גדולה בנושא הזה. ישנם נושאים נוספים שטיפלנו בהם ולא נמצאים ספציפית בחוק הזה. בנושא ארנונה, החלטנו שביישובי קו העימות תשלומי החזר בגין ארנונה ישלמו ישירות ממס רכוש לרשויות המקומיות. ולמה אנחנו עושים את זה? מכיוון שהרבה עסקים נמצאים, בטח במקומות האלה, בסוג של מצוקה, וכאשר מגיע להם כסף, הרבה פעמים הם שמים אותו ומשלמים אותו איפה שכואב ואיפה שלוחץ, ואז פתאום שכחו לשלם ארנונה, ואז יש להם חזית מול רשות מקומית, שיש לה הרבה מאוד כלים בחוק לגבות את החובות שלה בצורה די אגרסיבית. ולכן רצינו לפטור בעלי עסקים מהתעסקות מול רשויות מקומיות, וכספים על ארנונה יועברו ישירות להם. בנוסף, משרד האוצר יחד עם משרד התיירות הגיעו לסידור שיועבר סכום נוסף של 35 מיליון שקלים, שאמור להיות מחולק על ידי משרד התיירות לכל אותם מקצועות תיירות נכנסת, מורי דרך, דברים מהסוג הזה, שכבר תקופה ארוכה בעצם נמצאים כמעט בלי עבודה, והדבר הזה נועד לייצר להם איזושהי עבודה בינתיים, כדי לשמור בחיים, מה שנקרא, את האנשים האלו, שמאוד מאוד חשובים למדינת ישראל ומאוד חשובים לתיירות במדינת ישראל, במקצוע שלהם, מתוך תקווה שנושא התיירות ישתקם פה בקרוב. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות וכן בקשות רשות דיבור. לנוכח חשיבותה של הצעת החוק, אבקשכם לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח ותודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים. כעת, כאמור, נעבור להסתייגויות. להצעות החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל והעבודה. ההסתייגות הראשונה לסעיף 1 היא של קבוצת ישראל ביתנו. היחיד שנוכח כאן הוא חבר הכנסת יבגני סובה, ואני מתכבד להזמין אותו לנמק את ההסתייגות, בבקשה. עד חמש דקות לרשותו של אדוני.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מתכנסים כאן שבוע לפני חזרתה של הכנסת מהפגרה על מנת לדון במשהו שהיינו צריכים לדון בו כבר בשבוע השני של המלחמה. אני מברך, כמובן, על הצעדים שיש לנקוט, אבל אני שואל את עצמי למה – למה לקח כמעט חודשיים לממשלה להכין את הדבר? חודשיים הממשלה לא מסוגלת להסביר לבעלי עסקים, לעצמאים, לכל מי שנפגע כתוצאה מהמלחמה וממשיך להיפגע כי המשק לא ממש חזר במאה אחוז – למה לממשלה לקח חודשיים לעשות את זה? אחרי הקורונה, אחרי הסבבים, אחרי המלחמות, אחרי 7 באוקטובר – חודשיים לקח לממשלת ישראל לאשר כאן בכנסת מתווה פיצויים, כאשר אנחנו כבר מהיום הראשון אמרנו: בכל מה שקשור למאמץ המלחמתי לא תהיה אופוזיציה. שבו איתנו, דברו איתנו, נתקדם. למה? למה תושב בקריית שמונה או בנהריה או בראש פינה או ברמת הגולן צריך להמתין חודשיים ללא מענה, ועכשיו הוא ישאל את עצמו: מתי זה בכלל ייכנס לתוקף, מי בכלל יסייע לי במצוקה שאני סובל ממנה? גם בתקופת "הפסקת האש", במירכאות, כפי שאתם מכנים אותה – איזו הפסקת אש בצפון? מישהו מהקואליציה יכול לעמוד כאן ולהגיד: כן, יש הפסקת אש ואנחנו ניצחנו את חיזבאללה? אז שני הדברים האלה מתקשרים אחד לשני: ממשלה שלא מסוגלת להכריע במלחמה מול החיזבאללה גם מקרטעת בנושא של הפיצויים, כי זה הולך ביחד. אתם לא מסוגלים לתת מעטפת כלכלית לאותו חייל מילואים, או למשפחתו, שפעם אחר פעם מקבל צו ועושה 300, 400, 500, ימי מילואים, כי אתם לא מסוגלים לגייס אנשים אחרים שיקלו את העומס. ועכשיו אותו חייל, בעל העסק, לא מצליח להבין, עם כל הביורוקרטיה שיצרו לו מטעם הממשלה. אני רוצה להגיד לכם שלא מעט אנשים קרסו כלכלית. לא מעט אנשים, לצערי, גם התגרשו במהלך החודשים האחרונים, כי העומס הכלכלי משפיע גם על המצב הפסיכולוגי. לא מזמן פורסמו נתונים, שלמעלה מ-60% מאלה שעשו שירות מילואים נמצאים במצוקה כלכלית, מצוקה נפשית. ואנחנו, העיקר שאנחנו שומעים ריקודים של מפלגת השלטון באילת. רואים ושומעים ריקודים. מצאתם זמן לעשות ליכודיאדה באילת בזמן שהצפון קורס, בזמן שאין הפסקת אש בצפון, בזמן שבעלי עסקים לא יכולים לפתוח בצפון, בזמן שאנשים לא יכולים לשלוח תלמידים לבתי הספר כי כל הכטב"מים האלה מגיעים מעבר לקו הצהוב. העיקר שיש ריקודים בפריימריז באילת, בליכודיאדה. איך אומרים? זאת שירת הברבור של הקואליציה הזאת, זאת שירת הברבור של הממשלה הזאת. עוד כמה חודשים ואתם תשבו כאן בספסלי האופוזיציה, ואנחנו נחליף את הממשלה הרעה הזאת. אין לי מילה אחרת לתאר את הגועל הזה, את היחס שלכם לאנשים שפעם אחר פעם מחזיקים את הנטל של השירות על הכתפיים שלהם. ואצלכם – כאילו זה בסדר. אתם מדברים במונחים: תראו מה היה יכול לקרות לו אנחנו לא המשכנו. חבר'ה, אתם הממשלה, הייתם צריכים לעשות את זה לפני חודשיים. הייתם צריכים קודם כול לתת כסף, קודם כול לסייע ולתמוך, אחר כך להתחשבן. אגב, זה אותו דבר גם בנושא תשלומי הפיצויים להורים שמשלמים על מעונות יום. לא הבאתם פה פיצוי אמיתי.

חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים):

הבאנו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא הבאת. 100% לא הבאת. חנוך, לא הבאת 100%. הבאת 75%, לא 100%.

חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים):

אתה טועה. יש מקדם מיוחד של - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה לא 100%.

חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים):

אז אני אומר לך שאתה טועה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני אשמח אם אני טועה. אני אשמח אם אני טועה, כי אני מקבל – אני יכול להראות לך פניות בווטסאפ. אתה יודע שאני שילמתי על הגן של הילדה שלי 50%.

חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים):

אני אומר לך - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז תקשיב, אם אתה יודע להגיד לי שאני טעיתי ואני אקבל את ההחזר הזה, אני הראשון שאעלה לכאן ואגיד שצדקת. בוא נסכם. כי אני עד עכשיו לא קיבלתי שום רמז שהם יקבלו 100% על הגנים ועל מעונות היום.

חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים):

אני אגיד את זה בדברי הסגירה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה תגיד את זה, אני אשמח לראות את זה, אם זה נכון. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת סובה. חברת הכנסת שרון ניר מעוניינת לנמק, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, במלחמת מצווה הכול יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. האתגרים הביטחוניים שאיתם מתמודד צה"ל מאז 7 באוקטובר לא מותירים מקום להתלבטות. מדיניות הפטור מגיוס למגזר החרדי חייבת להיפסק לאלתר. על אף ההכרזות על הפסקת אש בעזה, בלבנון, באיראן – המציאות האסטרטגית מלמדת שכולן ריקות מתוכן. האויב מנצל את ההפוגות האלה על מנת לבנות את כוחו ולהיערך מחדש לסבב הבא. בתוך כך צה"ל נדרש לכוחות רבים וכשירים בכל הגזרות, ולוחמי המילואים נקראים לעוד ועוד סבבי לחימה בתכיפות שלא הייתה כמותה בעבר. המציאות האינטנסיבית פוגשת את ציבור משרתי המילואים, שהינם רק 4% מהאוכלוסייה בגילים הרלוונטיים, ובפועל משרת מילואים פעיל נקרא לצו 8, למאות ימי מילואים ומותיר אחריו בית, משפחה, לימודים, עסקים. מדובר בפגיעה ישירה במאות אלפי בתי אב במדינת ישראל, וזה עוד לפני שהזכרנו את הנזק העצום למשק כולו. האבסורד הוא שבעוד הציבור המשרת נאנק תחת העומס והשחיקה, הממשלה מקדמת חוק השתמטות שמלבין פטור גורף ל-100,000 תלמידי ישיבות בריאים וכשירים לשירות צבאי. ממשלת 7 באוקטובר מונעת אך ורק משיקולים פוליטיים צרים שגוברים על צורכי הביטחון. הממשלה הכושלת מתעדפת את המשתמטים על פני המשרתים. היום ברור לכולם, וגם למשרתי המילואים הפעילים, לאחר שנתיים וחצי של לחימה עקובה מדם, שהאויב המר לא ויתר על האידיאולוגיה הקיצונית, ולכן נדרשת נוכחות קבועה של צה"ל באזורי החיץ בעזה, בלבנון וגם בסוריה. המסקנה היא אחת: חייבים לעבות את כוח האדם בצה"ל בסדיר. צה"ל הוא מערכת של כלים שלובים. כל עוד החרדים לא יתגייסו, אנשי המילואים ימשיכו לתפור תעסוקה מבצעית בהיקפים חסרי תקדים. אם עד 7 באוקטובר נקראו משרתי המילואים ל-25 ימים בממוצע במשך שלוש שנים, הרי מאז 7 באוקטובר משרתי המילואים משרתים כבר 600 ו-700 ימי מילואים. המחסור בחיילים עומד על 12,000 חיילים, שזה תומכי לחימה ולוחמים, אבל המחסור הזה רק הולך וגדל, והרמטכ"ל אייל זמיר כבר הניף עשרה דגלים אדומים, מחשש שהצבא פשוט יקרוס לתוך עצמו. משרתי המילואים הנוכחיים, אלה שמגיעים, הם לא מובנים מאליהם. לא לעולם חוסן. האמת צריכה להיאמר: מדובר באנומליה ובחוסר שוויון משווע. אנשים קורסים תחת הנטל, ומדינה חפצת חיים חייבת לשנות את המשוואה. חוק הפטור מגיוס הוא עוול מוסרי כלפי אוכלוסיית המשרתים בצה"ל. בפרשת מטות משה רבנו אמר לשבטי ישראל שלא רצו להילחם: האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה? ההגנה על העם היהודי היא חובה עתיקת יומין שמעוגנת בספר הספרים. אי-גיוס לצה"ל זה לא רק מעשה לא ציוני, זה מעשה לא יהודי. בנימה אישית – אני מסרבת לאבד תקווה. אתמול התגייסו לצה"ל לחטיבת החשמונאים לוחמים חרדים. אומנם הם רק מתי מעט, אבל יבואו עוד ימים טובים יותר, כי פשוט אי-אפשר אחרת. אני מברכת את אותם חלוצים שמוכיחים יום-יום שאפשר לנהל אורח חיים חרדי וגם לשרת בצה"ל. אזרחי ישראל, כשם שכולנו שווי זכויות, על כולנו לשאת בחובה אחת שהיא שירות בצה"ל. בממשלה הבאה שנקים נחוקק חוק גיוס אחד לכולם בגיל 18. ואני רוצה לומר, באמת, אתמול היה בבקו"ם גיוס. חיכו להרבה יותר, הגיעו בסוף סביב 100 לוחמים. אותם צריך להעלות על נס. אני מצפה לשמוע מילה מכל באי הבית, ברכה גדולה לאותם אלה שכבר הגיעו, כי המציאות חייבת להשתנות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק העמדה לדין בשל אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת אני עובר לחברת הכנסת – מוותרת. אם כן, אין עוד מסתייגים בהסתייגות 1 לסעיף 1. עוברים ליש עתיד, בבקשה. חברות וחברי הכנסת של יש עתיד, אקרא לפי הסדר: חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, זה כל כך סימבולי לראות את מה שקרה בחגיגות יום ההולדת של השר איתמר בן גביר. כמעט כל פרט שם מכיל סימנים של טירוף ואובדן ערכי מוחלט. בזמן שהפשיעה משתוללת בממדים חסרי תקדים – לא היו לנו דברים כאלה: אלימות ברחובות שהולכת וגואה, בני נוער נרצחים ברחובות, אלימות נגד נשים, רצח נשים, סמים, סחיטה, איומים בכל פינה. ועל רקע נתונים שאני חושבת שבאמת היו גורמים לכל אדם עם מיליגרם של בושה להתפטר ולהסתגר בביתו עד אחרית הימים, להשפיל ראש על כזה כישלון – על רקע כל זה, השר הכושל ביותר בתולדות מדינת ישראל, והעבריין המורשע כמובן, איתמר בן גביר, החליט דווקא לעשות חגיגה, כי יש לו הרבה מה לחגוג. המצב כל כך טוב, אז הוא מחליט לעשות חגיגה, ועוד איזו חגיגה. איזו חגיגה. קודם כול, צריך תפריט. אז בן גביר בחר מקום. וכיאה לעבריין, הוא בחר דווקא במסעדה של מי שקיבל אישור חורג להקים עסק קטן בנחלה שבה הוא חי, אבל בפועל אותו אדם הפעיל מסעדה בשטח של שלושה דונם ובלי שהוא גר במקום. אז מי שאחראי על המשטרה שאמורה לאכוף את החוק, עושה את החגיגה שלו במקום עם עבירות שימוש או בנייה. מה שנקרא, הלך הזרזיר אצל העורב, ולא בפעם היחידה לאותו ערב, כי אל החגיגות הגיעו הרבה אנשים מכובדים. אל החגיגות הגיע גם המצית המתבריין מרדכי דוד, זה שמתקבל פה בכבוד. והגיע גם נוכל הקריפטו, כדי שיהיה מגוון – כל המובילים בתחום הפשע. ולכל הפקה שמכבדת את עצמה צריך גם ניצבים. אז בן גביר הזמין גם ניצבים: שורה ארוכה של קציני משטרה בכירים, בכירים מאוד, שכנראה שמעדיפים חנופה על פני אכיפה. ולסיום, קינוח – נשלפה העוגה: פרובוקציה להאדרת פולחן המוות. עוגה שמעוצבת כמו חבל תלייה עם הכיתוב המעצים, המרגש, שנוגע ללב: לפעמים חלומות מתגשמים. אז איתמר בן גביר חולם על חבל תלייה. חגיגות יום ההולדת של השר בן גביר נראו כמו מפגש פסגה של עבריינים, כמו סצנה מהסרטים של קופולה, ראיתם? הסדנק? זה כמו סצנה בסנדק – סצנת הסיום של שלטון החוק. אני חושבת על כל השוטרים והשוטרות, האנשים הערכיים האלה שהתגייסו למשטרה מתוך ערכים, מתוך דאגה למדינת ישראל, ועכשיו הם רואים את המפקדים שלהם מתרפסים וחוגגים בחברת העבריינים. ואני חושבת על כל הפושעים במדינה, מה הם בטח חושבים לעצמם, רואים את איתמר בן גביר ומוצאים בו מודל לחיקוי. אפשר להתקדם מהעולם הזה. סוף-סוף אחד מהם בעמדה כל כך בכירה, ממש מודל השראה. זאת הדייסה שבישלה לנו ממשלת 7 באוקטובר, וכולנו משלמים את המחיר. בסוף כשבני נוער רואים עבריינים ורואים שר שהוא בעצמו עבריין מורשע, אז מה אתם חושבים שהם יעשו? זה המודל לחיקוי שלהם? יהיו בחירות. אנחנו נחליף את הממשלה הזו. אנחנו ננקה את האורוות ונחזיר את שלטון החוק למדינה, ואת איתמר בן גביר – אל מקומו ואל גודלו הטבעי, כפי שראוי שיהיה. אני מגיעה לכאן מדיון על האלימות הגואה בקרב בני הנוער. משרד החינוך לא אסף את הנתונים הנדרשים. כל מערכת החינוך במצב קשה מאוד. אבל אתם יודעים מה? הדוגמה האישית שאנחנו נותנים להם היא הגרועה ביותר. כשבן אדם כמו מרדכי דוד, שהצית אוטובוס, מתקבל פה בכבוד, מה ילמדו בני הנוער? כשיש לנו עבריין מורשע עם עשרות תיקים במשטרה ושמונה הרשעות, אז מה אנחנו מצפים שבני הנוער ילמדו? כשיש לנו יושב-ראש של ועדת החינוך, שגם הוא נחשד בזה שהצית מסגד, והורחק מאזורים במדינת ישראל כי הוא מחולל אלימות אלה – הדוגמאות שאנחנו נותנים? מה הפלא שבני הנוער מתנהגים כפי שהם מתנהגים?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. נעבור לוולדימיר בליאק. אבל רק למען הסדר הטוב – רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו. ולדימיר בליאק, בבקשה.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

בסבב הבא. מאה אחוז. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מתווה הפיצויים לעסקים ולשכירים, שמגיע הבוקר לאישור של הכנסת, מגיע באיחור של חודש וחצי לפחות. ממשלה אחראית, ממשלה מתפקדת, ממשלה שאכפת לה מאזרחים שעובדים ומשרתים הייתה מאשרת את המתווה כבר באמצע חודש מרץ – אגב, כפי שאני הצעתי לשר האוצר עוד ביום הראשון של המלחמה. ממשלה אחראית, ממשלה מתפקדת, ממשלה שאכפת לה, הייתה משלמת מקדמות לבעלי עסקים עוד לפני חג הפסח. זה מה שממשלה מתפקדת הייתה עושה. אבל בחודש מרץ הממשלה הזאת העדיפה לחלק 6 מיליארד שקלים, כספים קואליציוניים פוליטיים, ולהעביר חוקים להגברת השליטה של הרבנות הראשית בחיי האזרחים, כי זה הדבר היחיד שחשוב באמת לממשלה הזאת: ביזה תקציבית ושמירה על הקואליציה. המתווה הזה – והייתי חלק בכל הדיונים – למרות כמה שינויים ושיפורים שהוכנסו בו, משקף היטב את היחס המזלזל של נתניהו וסמוטריץ' למגזר העסקי. יש פה מענה חלקי בלבד לעובדים ולמעסיקים בנושא של החל"ת. אחרי שנתיים וחצי של מלחמה אין בו בכלל מענה למענק על פגיעה ממושכת. מענקים לעסקים הקטנים עם מחזור עד 300,000 שקל בשנה לא הוגדלו, כמו גם תקרות של הפיצוי. ואין בו בכלל מענה לענפים מיוחדים כמו תיירות, אירועים ותערוכות, עסקים עונתיים ועוד. אולי אולי אם למתווה הזה היו קוראים מתווה של אורית סטרוק, אז שר האוצר היה הרבה יותר נדיב. אבל זה לא המצב. בסופו של דבר, הממשלה הזאת ממשיכה לפגוע פעם אחר פעם בישראלים שמשרתים, שעובדים, שמשלמים מיסים – וזה מה שאנחנו נתקן אחרי הבחירות; הממשלה הזאת מעודדת משתמטים ועבריינים – וזה מה שאנחנו נתקן אחרי הבחירות; הממשלה הזאת מנהלת מדיניות כלכלית מופקרת שפוגעת במשק ובעתיד המדינה – וזה מה שאנחנו נתקן אחרי הבחירות; הממשלה הזאת פעם אחר פעם לא עמדה ביעדים שהיא עצמה הציבה בתקציב המדינה, ופעם אחת בתקציב 2026 גם לא הצליחה לעמוד ביעד הגירעון – וזה מה שאנחנו נתקן אחרי הבחירות; הממשלה הזאת גרמה להורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל לרמה של 1993 ולגידול שנתי של עשרות מיליארדי שקלים בתשלומי החוב הלאומי שלנו – וזה מה שאנחנו נתקן אחרי הבחירות; הממשלה הזאת העלתה מיסים על מעמד הביניים – וזה מה שאנחנו נתקן אחרי הבחירות; הממשלה הזאת הביאה את ישראל לצמיחה שלילית לנפש ולירידה ברמת החיים – וזה מה שאנחנו נתקן אחרי הבחירות; הממשלה הזאת היא ממשלה מגזרית שאכפת לה רק מעצמה – וזה מה שאנחנו נתקן אחרי הבחירות. אני רוצה מכאן להבטיח לאזרחי מדינת ישראל: התיקון בדרך. כלכלת ישראל זקוקה היום להתחלה חדשה ולהנהגה כלכלית אחראית ומקצועית – וזה מה שאנחנו נעשה אחרי הבחירות. אנחנו נעשה את התיקון הגדול, אנחנו נחזיר את כלכלת ישראל לפסי הצמיחה, אנחנו נעלה את דירוג האשראי, אנחנו נחזיר את אמון המשקיעים. התיקון בדרך. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת רון כץ – לא. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. צודק חבר הכנסת הרצנו, כי כבר עברנו את שמו. אנחנו לא חוזרים אחורה, אבל בסבב הבא הוא יקבל.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה להתחיל בפנייה אישית לכמה מצמרת המשטרה: מפקד מחוז ירושלים ניצב אבשלום פלד, מפקד מחוז מרכז ניצב אמיר כהן, מפקד מחוז דרום ניצב חיים בובליל, מפקד מחוז ש"י ניצב משה פינצ'י, מפקד המשמר הלאומי ניצב נחשון נגלר, ראש אגף משאבי אנוש נציב אלונה שושן, ראש המינהלת להגנה אזרחית ניצב פרץ עמר, ראש אגף תכנון וארגון ניצב יוסי רופא, המזכיר הביטחוני של השר ניצב סמי מרציאנו, נציב שב"ס רב-גונדר קובי יעקובי, נציב כבאות והצלה רב-טפסר אייל כספי. מה חשבתם לעצמכם כשהגעתם להשתתף באירוע פוליטי, אירוע פוליטי של מפלגת עוצמה יהודית? מה חשבתם שיהיה המסר שאתם משדרים לציבור כשאתם משתתפים באירוע יחד עם עבריינים כמו מרדכי דוד, חוגגים יחד עם בדוקאים כמו בנצי גופשטיין ושפי פז? מפקד מחוז דרום, בזמן שאתה חגגת במסיבה עם עוגת יום הולדת של חבל תלייה, בבאר שבע ירו על מפגינים בינתיים ברובה איירסופט, והמשטרה כמובן לא הייתה במקום. ואתה, מפקד מחוז ירושלים, במקום לחגוג במסיבה עם עבריינים, אולי הגיע הזמן לטפל באלימות הגזענית שצומחת בירושלים. במשמרת שלך יריקות, גידופים ודחיפות של אנשי דת נוצרים הפכו לעניין שבשגרה. לפני כמה ימים בהר ציון הותקפה באכזריות נזירה רק כי היא נזירה. ואתה, מפקד מחוז ירושלים, מתרועע עם בנצי גופשטיין, מי שקרא לנוצרים "ערפדים מוצצי דם". מפקד מחוז ש"י, רק בשבת, במחוז שלך, היו עוד פרעות של יהודים שהגיעו לכפר ג'אלוד, הציתו קווי חשמל, יידו אבנים לעבר בתים, וכוח מג"ב שהגיע למקום עלה על דוקרנים שהניחו הפורעים. ואתה, מפקד המחוז, חוגג במסיבה בהשתתפות מעודדי הטרור היהודי. ידע עם ישראל שצמרת משטרת ישראל בחרה לחגוג באירוע פוליטי פוליטי פוליטי, עם שר עבריין מורשע שדרדר את המשטרה לתחתית, לימים השחורים ביותר שידעה; ידע עם ישראל שכנראה שכחתם שמוניתם לשרת את הציבור, לא את השר או את רעייתו. 112 נרצחים מתחילת השנה, שיא של כל הזמנים. שלשום בשפרעם, עוד רצח. האדי סואעד, בן 28, צעיר עם צרכים מיוחדים, נרצח. המשטרה בהובלת השר הזה מאפשרת לכנופיות קטינים להטיל אימה על התושבים בכל הארץ, בדרום תל אביב. המשטרה בהובלת השר הזה לא נלחמת בתופעת הפרוטקשן, שרק הולכת ומתעצמת בכל רחבי הארץ. הרצח של ימנו זלקה והרצח של דסטאו צ'קול זעזעו את המדינה. אבל כנראה שזה רק הפרומו. האלימות היא בכל מקום וכבר אין מורא. תומכי הרוצחים של ימנו הגיעו לבית המשפט וקראו למפגינים ולבני המשפחה של ימנו זיכרונו לברכה: "היום אני רוצח עוד אתיופי", כי הדם הותר, כי כבר אין בושה. אזרחי המדינה, בהיעדר ביטחון אישי, נותרים חסרי אונים, פוחדים לצאת לרחוב, כי הציבור מאבד אמון במשטרה שקציניה חוגגים עם עבריינים, כי לעבריינים אין פחד משלטון החוק, נהפוך הוא: הם נהנים מרוח גבית. זה מה שנהיה מאיתנו, והכול קשור להכול. קיצונים משיחיים איבדו את הבלמים. בשם הדת הכול מותר. האלימות המשיחית איננה רק נגד נוצרים ומוסלמים. ניסיון הלינץ' בחיילות בבני ברק, ביקור הפתע של המתפרעים החרדים בחצר ביתו של קצין המשטרה הצבאית הראשי, תקיפת העיתונאית טויזר בהפגנה בירושלים – ועכשיו ראיתי שהם נערכים לעימות עם שוטרים במירון. ציוד חובה – כך כתוב בפלייר – של שוקר עם גז פלפל, אקדחי גז, פצצות עשן, תחת הכותרת: הבא להורגך השכם, שלוש נקודות. אז מפקדי משטרת ישראל, אני פונה אליכם, עצרו את הסחף. זכרו את הציווי והערכים שהביאו אתכם להתגייס למשטרה. זכרו את הקוד האתי שלמדתם בפו"ם. זכרו שתפקידכם להגן על הציבור. תתעשתו. תחזירו את המשטרה להיות ארגון ממלכתי ואפקטיבי. מדינת ישראל זקוקה למשטרה מקצועית וחזקה. בקרוב תקום כאן ממשלה אחרת, ממשלה ממלכתית שתחזיר את המשילות, למען המשטרה אך בראש ובראשונה למען אזרחי מדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה. שלום, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדרך לירושלים מכרמיאל, בכל הערוצים בתקשורת, רדיו, אינטרנט, אני רואה הודעות, וכולם מדברים על אלימות בקרב בני נוער: לאן פני הנוער שלנו? לאן פני החברה שלנו? אני לא אתעלם, ואני רוצה לדבר על הנושא הזה כאן בכנסת, ואני בטוחה שלא אהיה חברת הכנסת היחידה שתדבר על הנושא הזה היום, כי היום בבוקר פורסם דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שמשתף אותנו, דוח פשוט מזעזע. נתון מזעזע: כ-7,000 תיקים פליליים נפתחו השנה לבני נוער, וזאת עלייה של 26% בהשוואה לשנה הקודמת בפתיחת תיקים פליליים לבני נוער. זה ממש נתון דרמטי. ואני לא רוצה להצדיק, אבל באמת צריך להכיר בכך שעברנו תקופה די קשה בחמש השנים האחרונות – גם קורונה, גם מלחמה ותמרונים וחוסר יציבות מתמשך. דור שלם גדל במציאות של חרדה ואי-ודאות. ואתם יודעים מה? אספר לכם על עוד משהו מזעזע, תופעה נוספת שאני נחשפת אליה כל פעם שאני נוסעת מהצפון לירושלים: אני רואה בעיניי בצמתים ילדים קטנים שעומדים בצומת או קופצים על רכבים ומקבצים נדבות. זה מזעזע, וזה לא מזעזע רק אותי. תושבי כרמיאל, תושבי משגב שעוברים בכביש הזה, גם כל מי שנוסע מכיוון עכו, מצפת לעכו, רואים את הילדים האלה, גם ברמזורים של טמרה, ובכלל בגליל. פנו למשטרה, ולא פעם, וזה לא עזר, זה לא פתר את הבעיה. ילדים עדיין נשארים שם, שנה אחרי שנה, גם בחום של הקיץ וגם בקור של החורף. זאת חרפה והפרת זכויות חמורה. ילדים ללא חינוך, ללא הגנה. אתם מבינים שקיים חשש לסחר בבני אדם ושהיית ילדים שלא כחוק. מאיפה הילדים האלה? הם ללא אזרחות וללא תעודה ישראלית. אנחנו לא יודעים מאיפה הם מגיעים, מי מכניס אותם, מי מציב אותם ברמזורים ומי מנצל אותם. מדינה שחתומה על אמנות בין-לאומיות לא יכולה להרשות לעצמה הפקרת ילדים. זו הפקרת שלטון החוק, אוזלת יד של המערכות, בושה וחרפה. והגיע הזמן לפעול מיידית. היום הילדים האלה בני שמונה, בני עשר, והם זורקים עלינו זבל. ומחר, בעוד חמש, שש שנים, הילדים האלה לא יסתפקו בפרובוקציות, ולא יסכנו רק את החיים שלנו ושלהם בזה שהם קופצים על רכבים ברמזורים. הם יסתובבו עם סכין, יכול להיות שהם יסתובבו עם נשק אחר, ויסכנו את חיי הילדים בחברה שלנו, כי הם לא למדו משהו אחר, הם לא מכירים חיים אחרים. וזה קורה כאן במדינה האהובה שלנו. אנחנו נדהמים פעם אחרי פעם מהאלימות בחברה הערבית. לאחרונה אנחנו עדים למקרים קשים ומדאיגים בקרב בני נוער יהודי.

היו"ר אליהו רביבו:

תוכלי בבקשה להתכנס לסיכום עוד מעט?

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

עוד חצי דקה.

היו"ר אליהו רביבו:

אני עוזר לך, שלא תישארי בלי דברי סיום.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

האלימות בקרב החברה שלנו, גם בקרב בני נוער יהודים, היא מזעזעת. אני רוצה להגיד שאנחנו צריכים לקחת אחריות על התופעה הזאת. זה לא רק להזדעזע שימנו זלקה נרצח באכזריות על ידי בני נוער – אנחנו צריכים לעשות הכול כדי למגר את התופעה ולהוות דוגמה אישית כחברי כנסת. וטוב שאתה יושב כאן. אדוני היושב-ראש, אתה סגן יושב-ראש הכנסת. אני לא אשכח את ההשפלה שעברתי כאן ממך לפני חודש.

היו"ר אליהו רביבו:

חבל שלא אמרת את זה בזמן שהוקצה לך. הואיל ורשות הדיבור הסתיימה - - -

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תהיה לך זכות דיבור, ואתה תוכל להגיב.

היו"ר אליהו רביבו:

אין בעיה. לא, לא, לא. אבל סיימת את רשות הדיבור שלך.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אבל אני הרגשתי כזאת השפלה. אתה דוגמה לאותה אלימות. אתה נותן גושפנקה לאלימות ולביטוי אלימות.

היו"ר אליהו רביבו:

טוב.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אפשר לא להסכים ולהגיב אפילו בסרקזם ובעוקצנות, אבל לא בצורה בוטה כמו שאתה והחברים שלך עושים. לא מקובל.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. תודה רבה. את אשר היה לי להבהיר הבהרתי. הייתי מצפה ממך למעט-מעט יושרה ולספר שהגעתי אלייך ללשכה ופניתי אלייך כמה פעמים כדי להבהיר שלא הייתה בכוונתי לפגוע אישית. אבל זה שלך. סיימת את רשות הדיבור.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אתה לא התנצלת, וכשהגעת לא הייתי מוכנה לדבר כי בכיתי. בכיתי בגללך כי פגעת בי והשפלת אותי.

היו"ר אליהו רביבו:

הדוברת הבאה חברת הכנסת יסמין פרידמן. סיימת את רשות הדיבור שלך. סיימת את רשות הדיבור שלך, חברת הכנסת טטיאנה. חמש דקות לרשותך. בבקשה, גברתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, באמת, שבוע מלא במאורעות. רבות נאמר על אירוע הליכודיאדה. רבות נאמר על אירוע הליכודיאדה, אירוע הניתוק המפואר, שבזמן שתושבי הצפון היו תחת אזעקות, מפלגת הליכוד בחרה לחגוג. עכשיו, אם אתם כבר חוגגים – באמת אין לי בעיה עם אירוע ליכודיאדה בימים כתיקונם – למה לא לעשות את זה בצפון? לפחות לתת להם קצת פרנסה, להיות איתם, לתת להם את האופציה לבוא לדבר איתכם קצת. אבל לא, בואו נרד לדרום. נתרחק. ואם כבר עשיתם את זה בדרום, מישהו מכם טרח – בבקשה תגידו לי שכן. אני לא קובעת, אני שואלת. בבקשה תגידו לי שכן, שמישהו אחד מכם טרח בדרך לאילת לעצור אצל המשפחה של דסטאו צ'קול, שהיה אמור להתגייס אתמול ונרצח על ידי בני נוער. כי רבים, באמת ובצדק, הלכו למשפחה בפתח תקווה. זה קרוב, זה במרכז. אבל מי עצר בבאר שבע לבוא ולנחם את המשפחה? אז לפחות הייתם עוצרים כשהייתם בדרך לאילת. הלוואי שאני טועה ושמישהו כן עצר. ואז אנחנו רואים מה קורה שם באירוע הניתוק הזה, ושומעים את השרה עידית סילמן, שקוראת לעצמה מצילת המדינה. עידית סילמן הצילה את המדינה מהכנסת חמץ לבתי החולים. באמת, אני גרה בבאר שבע כל חיי. גם לפני החקיקה של הכנסת חמץ לא היה חמץ בבית חולים. היה איזשהו כבוד הדדי. מתי תבינו שאי-אפשר לכפות דברים בכוח? זה לא עזר. אבל מצילת המדינה, אין לה בעיה שהיא חלק מממשלה שבה נטבחו 1,200 איש. היא הצילה את המדינה, עזבה ממשלה כדי להיכנס לממשלה. ממשלת הטבח. לא מספיק שבע חזיתות. עידית הלכה וחשבה וייצרה איזשהם שלטים לתלות על הדלת, שבהם היא אומרת: אל תפריעו לנו, שמאלנים, לנצח במלחמה. אז יש שבע חזיתות, אבל עידית פתחה חזית נוספת נגד חצי מדינה בערך. השמאלנים הם האויב של עידית, שרה במדינת ישראל. הם אלה שגם מפריעים לה ולממשלה שלה לנצח בכל החזיתות. הינה, הם מצאו את הסיבה. לא ניהול כושל, לא אפס יכולת קבלת החלטות. אני בכלל לא מדברת על העשייה במשרד שלה שהיא מתחת לכל ביקורת, ושבכל השישי-שבת האלה אני ויוראי היינו צריכים לטפל באירוע שבכלל היא אמורה לטפל בו ולא אנחנו. השלט הנוסף היה: שמאלנים, אל תפריעו לנו לנקות את מערכת המשפט. אבל לא מפריע לה. אין לה צורך לנקות את המפלגה שלה מעבריינים. יש שם רק 14 אנשים תחת כתבי אישום, חקירות, מיליון ואחד דברים. זה לא מפריע לה. כל הדברים האחרים מפריעים לה. ואחרי שסיימנו עם אירועי הליכודיאדה – אגב, אלי דלל, אני חושבת שאתה היית היחיד, ואני מקווה שאני לא עושה לך נזק בזה – שאמר במפורש: זה לא הזמן לחגוג, זה לא הזמן לעשות את האירוע הזה. זה מנותק. אני סופר מעריכה את זה, ואני רוצה לקוות שיש גם מצביעי ליכוד שיש להם זכות הצבעה בפריימריז, שידעו גם להעריך את הדברים החשובים שאמרת. ואז הגיע מוצאי שבת, ואנחנו עדים לחגיגות יום ההולדת של השר לביטחון לאומי עם עוגת חבל התלייה. עכשיו, באמת, לא נעים לי להגיד, אם אני הייתי מביאה לבעלי עוגה עם חבל תלייה, הוא היה מרגיש מאוים. כאילו, מי מביאה לבעל שלה עוגה עם חבל תלייה? זה נראה לי כאילו מטורף. עכשיו, עזבו שזה אירוע שהיו בו אנשים בעלי תפקידים במשטרה שלא אמורים להיות. זה מעולם לא קרה. מעולם לא היה הערבוב המטורלל הזה שבו יושבים בכירי המשטרה עם נחקרי המשטרה, עם עבריינים מורשעים, באותו אירוע. מה זה מסמן לשאר הבכירים במשטרה? לא תבואו – לא תקודמו. ראינו מה עשו לקצינה מצטיינת, שהוא לא רצה לתת לה. אגב, השר הזה עדיין מסתובב ומשקר לכולם שהחוק שלו של תליית מחבלים קשור לנוח'בות של 7 באוקטובר. הינה, אני חוזרת: שקר מוחלט. זה לא כולל את הנוח'בות.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חברת כנסת פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כבר?

היו"ר אליהו רביבו:

מזמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אמשיך בסיבוב הבא. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

או-טו-טו. תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, חמש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו בפתחו של ל"ג בעומר. היום בערב אנחנו נדליק את המדורות, וכל מי מאיתנו שמסתכל על המדורה, רואה אש, רואה אור, רואה את הניצחון על החושך. דבר נוסף: רבי שמעון בר יוחאי, שהיה איש של עקרונות, של תורה, שמוביל ומלווה – בימים הקשים, גם כשהיה הטבח הנוראי ב-7 באוקטובר, גם אני מצאתי את עצמי מתחננת אליו, להציל את משפחתי בקיבוץ כפר עזה. אבל היום אני דווקא רוצה להתחנן, להתחנן, לשנות את הממשלה הנוראית הזאת. לא יעלה על הדעת שקורים כאן דברים בשטח ואנשים עסוקים בלשמור על הכיסא שלהם, ופחות אכפת להם מהאזרחים. אני יוצאת מוועדת זכויות הילד, ועדה שדנה בנושא אלימות של בני נוער, והשאלה הראשונה ששאלתי את יושבת-ראש הוועדה – אגב, אני חברה בוועדה הזו: על מה אנחנו מתפלאים? על מה אנחנו מתפלאים? נושא החרמות זה פחות אלימות? לא ראינו ילדה בסרטונים שיורקים עליה, מכים, מרביצים? אני שואלת, איפה אנחנו? אני רוצה לשתף אתכם שאני חושבת שמבחינתי זה בדיוק מה שקורה. השבוע אני יושבת בחצר ביתי. מול הבית שלי יש מגרש משחקים. שני ילדים בגילאים חמש-שש, לא יותר, שיחקו ואז אחד אומר לשני: אם אתה לא מחזיר לי, אני דוקר אותך. חברים, ילד בן שש מדבר על דקירה כאילו הוא נותן איזו סוכריה. שימו לב לנרמול. וכשהוא אומר: אני דוקר אותך – אני לא אתפלא שלמוחרת הוא יצא עם סכין, כי צריך לדקור עם משהו. ממשלת ישראל, ראש הממשלה, תתעוררו, הרחובות בוערים. אני כבר לא מדברת על המצב הנורא של הביטחון. כשאני אתמול מקבלת הודעה כתושבת שדרות: לא להיבהל, תכף אתם תשמעו רעשים ופיצוצים, אבל זה בסדר, זה הצבא שלנו. נכון, זה הצבא שלנו, שאני מוקירה ומצדיעה לו, אבל בסוף זו גם הנפש שלנו. ואני שואלת, עד כמה? שנתיים ומשהו אירוע עזה לא הסתיים? ואנחנו עכשיו ממשיכים עם אירוע איראן. ולמה לא מתקבלות פה החלטות נחושות שרואות את טובת מדינת ישראל והאזרחים שלה? במקום זה מתעסקים כמעט בכל מה שלא קשור לאזרחי מדינת ישראל. גם היום, כשאנחנו צריכים להצביע על הטבות לעצמאים, או חוק שיאפשר להם את ההטבות האלה – תגידו, אתם הסתכלתם עליו? אתם חשים את זה אצלכם בבית? חשתם את זה בכיס, חבריי חברי הכנסת ויושב-ראש הוועדה? לא הופקדה לך משכורת? לא היית צריך לשלם מיסים? לא שילמת גנים? ולמה אני שואלת? למה? לכולנו ידוע שיש תקציבי ענק שנווטו למקומות ולמשרדים מיותרים – שלא קורה איתם כלום, אגב. מישהו שמע עליהם בתקופת הפגרה? מישהו חשב שאפשר לעשות? אז אני קוראת מכאן, חברים, תצילו את הילדים שלנו, תצילו את מעמד הביניים שלנו. ופה המקום שלי לומר שאני חשה גאווה ותקווה עצומה. אני קוראת גם לאזרחי מדינת ישראל. השבוע התאחדו ראשי ממשלות לשעבר, חבר הכנסת לפיד ובנט. הייתה כאן ממשלה מצוינת. איזה כיף שלכם יש את הזכות לבחור. אנחנו לא צריכים להיות הונגריה, אנחנו מספיק נבונים וחכמים לבצע את השינוי הזה כאן במדינת ישראל למען הדורות הבאים. תודה רבה. אי-אפשר להגיד "חג שמח" ביום כזה קשה, אבל תדליקו את המדורות, תברכו ותדעו: יש תקווה, ביחד ננצח.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת משה טור פז. גם לרשותך, אדוני, חמש דקות. בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הערב יציינו המוני בית ישראל את ל"ג בעומר. היום הזה מסיים לחלק מהעדות את מנהגי האבלות של ספירת העומר, לא לכולם; חלק ימשיכו עוד שבועות. אז חוץ מלהדליק מדורות יש עוד כמה דברים שנוהגים בימים האלו. לפי המסופר במסורת היהודית ובחז"ל, רבי עקיבא הוציא בימים אלו את כל תלמידיו, 24,000 במספר, מהישיבות. היו לו 24,000 תלמידים – את כולם עד האחרון הוא הוציא להפסיק ללמוד תורה כדי להילחם במרד בר כוכבא, וכולם מתו. אז אפשר לומר שהם מתו בקרבות, אבל חז"ל אומרים שהם מתו במגפה, וגם נותנים לזה הסבר – על מה מתו 24,000 תלמידי רבי עקיבא? על שום שלא נהגו כבוד זה בזה. ומכאן, אדוני היושב בראש, אנחנו מגיעים מהימים ההם לזמן הזה. בואו נשאל את עצמנו, איך בסימן הכבוד של תלמידי רבי עקיבא נראית ההנהגה היהודית במדינת היהודים? יושרה, חבר הכנסת דוידסון? אפשר לעשות "פחח" במיקרופון? ענווה? כבוד? הממשלה הזו גורמת למחלוקת של קמצא ובר-קמצא להיראות מנומסת. לא מפסיקים לטנף. לא מפסיקים – תסתכלו על עצמכם – לטנף, ללכלך, להשחיר. זו שיטה ודרך. הינה, בשבוע שעבר הודיעו שני ראשי מפלגות על איחוד – בנט ולפיד, רצים ביחד. עכשיו, אפשר לא להסכים, אפשר לא להיות חלק מזה. אפשר לבקר, אפשר גם להציע אלטרנטיבה. אבל מה עשו כל אלה שיהדותם עסקנותם? מה הם עשו? הם קפצו לא לאחל בהצלחה, גם לא לאתגר לגופו של עניין, לא להציע שיפורים ומשהו טוב יותר, אלא מה? לטנף. רעל, השחרות, לשון הרע, דיבה – הכול היה שם. כבוד זה בזה? אפס. חברים יקרים, במקורותינו נאמר: לא המדרש עיקר, אלא המעשה. לא מספיק לספור ספירת העומר, גם לא לעשות סיום מסכת ולהתחיל את מסכת חולין בימים אלו. גם לא להישמר ממוזיקה או להסתפר. כתוב "רחמנא ליבא בעי" – השם רוצה את הלב. את המדרש אולי מקיימים, אבל מעשה – יש כאלה שייסעו הערב למירון, מחר, בניגוד להנחיות, יעשו מאמץ אדיר להדליק מדורה; אבל להתנהג כמו בני אדם? לנהוג כבוד זה בזה? אנחנו נציין היום בערב – אתמול היו 32 ימים לספירת העומר, וכאמור, וחלק מאיתנו גם יפסיקו מנהגי אבלות. ומה זה אומר? זה אומר לצאת לדרך אחרת – של תיקון, של בחירות. אז "איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי"? איך נצא לבחירות? עם מה נבוא לארבע שנים אל הבוחר – עם אחריות? עם עשייה? עם כבוד? או אולי עם ארבע שנים של הסתה? זה יהיה ההישג? ואני אומר באמת כאן, 24,000 תלמידי רבי עקיבא מתו על שלא נהגו כבוד זה בזה. בואו נלמד – כן, גם לתקופת בחירות – את הלקח הכי בסיסי של ימי ספירת העומר: בלי כבוד זה לזה, אין לנו קיום, אין לנו זכות קיום בארץ הזו. שספירת העומר לא תהיה זיכרון רק לאבל, אלא גם למציאות הראויה שלנו כאן. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. הנואם הבא, סימון דוידסון. חמש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל לדבר על הנושא הזה שכתוב לנו פה על הלוח הגדול. הנושא הזה של סיוע, מענקים לעצמאים, היה אמור להיות הדבר הכי חשוב למפלגת הליכוד. הרי מפלגת הליכוד – אחד מהכלים הכלכליים הבולטים במשך כל השנים היה הנושא של פתיחת השוק, היה הנושא של לעזור לעצמאיים, היה הנושא של לקדם עסקים עצמאיים, כי בעצם העצמאים – שזה מעל 300,000 בעלי עסקים במדינת ישראל – הם המנוע של המשק הישראלי. עכשיו, מה קורה ביום שחס וחלילה מתחילה מלחמה? מה קורה כשמגיע איזה גורם עליון שסוגר לך את העסק? ב-28 בפברואר, ביום בהיר אחד, בעל עסק – ולא חשוב איזה עסק – היה חייב לסגור את העסק שלו. ברגע שהוא סוגר את העסק שלו, כמובן לא מגיעים לקוחות, אין תזרים של הכנסת כספים. הוא נכנס לתוך מערבולת כלכלית שהוא לא יודע איך יצא ממנה. עכשיו, אם, אם, אם חברי הכנסת שיושבים פה היו מנהלים עסק בחיים שלהם, היו מבינים מה זה לשלם ארנונה, מה זה לשלם שכירות, מה זה להחזיק את העובדים שלהם, מה העול הגדול הזה, אז הם היו מבינים שצריכים לעשות את הדבר הזה כמה שיותר מהר, כי בעל עסק, הדבר הכי חשוב לו זה הוודאות – הוודאות שהוא יקבל מענק כדי שיוכל להמשיך לנהל את העסק שלו. אז למה לכל הרוחות לקח לכנסת הזאת, לממשלה הזאת, חודשיים להגיע לפתרון של המענקים לעצמאים? למה לכל הרוחות, אחרי שמדינת ישראל עברה את הקורונה, ועברה מלחמה, ואחרי זה עוד מלחמה, ואחרי זה עוד מלחמה – למה לכל הרוחות אין מנגנון שיודע לפצות את בעלי העסקים? למה לכל הרוחות בעל עסק צריך להגיע למצב שהוא לא ישן בלילות, הוא לא יודע איך הוא ישלם את השכירות, הוא לא יודע איך הוא יחזיק את העובדים שלו? למה לחכות חודשיים – חודשיים – לדבר הזה? עכשיו, זה לא נגמר בחודשיים. הוא לא יקבל את המענק מחר בבוקר. לא כולם הולכים לקבל את המענק. צריכים להבין שרק מי שקיבל את המענק בשנתיים האחרונות יוכל להגיש עכשיו בקשה ולקבל מקדמה על המענק הזה. כל השאר לא יקבלו את זה עכשיו, החודש הזה. זאת אומרת, אתה חייב להיות צבוע במערכת כבעל עסק שכבר קיבל את המענק. עכשיו, היה אפשר לפתור את זה. היה אפשר לפתור את זה מהר, זריז, ללא כל משך הזמן הזה של החודשיים, אבל זה פשוט לא אכפת לכם. לא אכפת לממשלה הזאת מהעצמאים. לא אכפת לממשלה הזאת מבעלי העסקים, ואנחנו רואים את זה בשלוש השנים האחרונות בצורה הכי בולטת. איזו רפורמה בתקציב האחרון הייתה למען העצמאים? איזה רפורמה קידמתם כדי לעזור לבעלי העסקים? איפה אתם רואים בכלל את העסקים הקטנים? אתם לא רואים אותם. הם לא חשובים לכם. זה לא מעניין אתכם. מה כן מעניין אתכם? רק ההישרדות. רק ההישרדות מעניינת אתכם. כל העצמאים לא מעניינים אתכם, כי אתם חושבים רק על דבר אחד: רק על הפריימריז, ורק מי שיגיע לבחור בבחירות. ועכשיו אני רוצה לגשת לעמיחי אליהו, איפה הוא?

שר המורשת עמיחי אליהו:

פה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עמיחי אליהו, חשבתי עליך כשראיתי אותך. ראית פעם את הסרט "ריקוד מושחת"?

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא ראית את הסרט "ריקוד מושחת"? יש סרט - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

קראת פעם את פרק פ"ד בסנהדרין?

סימון דוידסון (יש עתיד):

תקשיב, סרט מאוד מאוד ידוע, "ריקוד מושחת". וכשאני ראיתי מה היה – מתי הייתה היום הולדת הזאת, ביום חמישי?

שר המורשת עמיחי אליהו:

מוצאי שבת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מוצאי שבת. כשראיתי את האירוע הדרמטי של השר בן גביר, אני מייד נזכרתי ב"ריקוד מושחת". צמד המילים האלו זה בדיוק מה שהיה במוצאי שבת. זה ריקוד מושחת של השר בן גביר. חד-משמעית. אם השר בן גביר עושה יום הולדת ומגיעים לשם מצמרת משטרת ישראל, אחד אחרי השני, והשב"ס וכל האנשים ששולטים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הבעיה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

זה הבעיה ביום הולדת של פרס, ביום הולדת של איילת שקד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - בכל הנושאים של משטרת ישראל, זה ריקוד מושחת.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי.

קריאה:

בן גביר פטריק סווייזי?

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, עמיחי אליהו פטריק סווייזי. לא ראיתם? הוא הוביל.

היו"ר אליהו רביבו:

יישר כוח על הבקיאות והזיכרון.

שר המורשת עמיחי אליהו:

סנהדרין פ"ד – תבחן שם.

היו"ר אליהו רביבו:

שורה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

שורה. זהו. אתה לא מכיר את זה.

היו"ר אליהו רביבו:

לא צריך יותר. חמש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אני מרגיש לא נעים, אני לא יודע על איזה סרט אתם מדברים בכלל. כל אחד פה שר.

היו"ר אליהו רביבו:

יותר מעניין סנהדרין.

קריאה:

לא ראית?

נאור שירי (יש עתיד):

לא. באיזו שנה היה הסרט הזה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

לפני שנולדת.

נאור שירי (יש עתיד):

לא הייתי בתכנון. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמעט חצי שנה, אני בטוח שכולנו זוכרים את האסון הנוראי שאירע בירושלים כששני פעוטות איבדו את חייהם כתוצאה – גם היו במעון לא חוקי, וגם הייתה שם דליפה של גז רעיל. לאחר אותו אירוע באמת מזעזע כתב השר קיש, שר החינוך, שאמון על החינוך במדינת ישראל: לנוכח האסון הקשה בירושלים, תינוקות חסרי ישע שילמו בחייהם במסגרת פרטית שפעלה ללא רישיון", בעקבות המקרה "הנחיתי את מנכ"ל משרדי להקים צוות בין-משרדי" – פה חשדתי – "- - - משטרה, שלטון מקומי, פרקליטות - - - תוכנית מערכתית לאיתור, אכיפה וסגירה של מסגרות פרטיות הפועלות בניגוד לחוק". פחד אלוהים. אני משאיר לכם, לקהל הרב שיושב בבית ופה – מה המסקנות, מה ההישגים של אותו צוות? כלום. שום דבר. אגב, בתקציב המדינה, אם אתה זוכר, חבר הכנסת בליאק, אתה זוכר ששאלנו איפה הכסף? כי הצוות הזה, בשביל שיהיו לו שיניים, צריך איזה כמה מפקחים. צריך להביא, לעבור, לראות את המסגרות הפרטיות – לא כל כך קשה, אפשר לעשות את זה יחסית בצורה יעילה. אבל כרגיל, כלום ושום דבר. וזה הזכיר לי שלפני שבועיים או שלושה שבועות הייתה תמונה אחרי ישיבת הממשלה, תמונה שבה ראש הממשלה, והשר לביטחון לאומי – אוהב החבלול, שבאמת יש לו קטע עם חבלים, ואני משאיר את זה לדמיון של כל אחד – יושב בתמונה. ראש הממשלה, שר החינוך והשר לביטחון לאומי: אנחנו נטפל במגפת האלימות הפושה בחברה הישראלית. תמונות. זה מה שעושה המדינה. עכשיו, מכיוון שאני מכיר אתכם, אני נוטה להגיד ששום דבר לא יפתיע אותי. אבל היום פתחתי בערוץ טלגרם שלא אציין את שמו, ואז אני רואה את מי שבאמת, אם היית שואל אותי – ככה, מעיר אותי משינה ושואל אותי: נאור, מי אתה חושב שהוא דמות חיובית בחברה הישראלית, שצריכה ללמד - -

גלעד קריב (העבודה):

נאור - - -

נאור שירי (יש עתיד):

תכף תקבל את התשובה. - - איך מורידים אלימות בחברה הישראלית, איך מפחיתים, איך מייצרים גשרים, איך מייצרים חברה יותר צודקת, הוגנת, שבאמת תביא לידי ביטוי ולמקסם את הפרט בחברה הישראלית? הייתי אומר לך, חבר הכנסת גלעד קריב, בגלל שאלת – רפי קדושים.

גלעד קריב (העבודה):

אמן סלה.

נאור שירי (יש עתיד):

כפרה עליו. לפחות אתה רואה את האמת. איך הוא אמר היום בוועדה? תראו, מי שדקר, הוא לא התכוון לרצוח, הוא לא התכוון להרוג אותו, רק לדקור. שמע, זה כמו שאתה יוצא מהבית – אני, כשהייתי יוצא מהבית כשהייתי קטן - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם עושים לו עוול.

נאור שירי (יש עתיד):

עושים לו עוול, אמרה אחת שרק מדייקת את האמת ולא עושה עוול לשום ארגון.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני הייתי שם, שמעתי את כולם - - - ואני אומר לכם, הוא לא רצה - - - במוות.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש. תעלי, תגידי מה שאת רוצה. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

היא מפריעה?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא רצה - - - במוות.

היו"ר אליהו רביבו:

טוב, בסדר. נעצור.

נאור שירי (יש עתיד):

טוב, תגישי תלונה לוועדת האתיקה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה. יש לך 15 שניות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. זה כמו שאני הייתי קטן - -

טלי גוטליב (הליכוד):

למה שאני אגיש תלונה?

נאור שירי (יש עתיד):

לא יודע, את מפריעה לי לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל למה שאני אגיש תלונה?

נאור שירי (יש עתיד):

כי אמרת שאמרתי משהו לא נכון. תגישי תלונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה שאני אגיש תלונה?

נאור שירי (יש עתיד):

את מפריעה לי.

היו"ר אליהו רביבו:

טוב, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אומרת לך משהו, מה קרה?

נאור שירי (יש עתיד):

אז אל תגישי, אז אל תפריעי לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

השם ישמור.

היו"ר אליהו רביבו:

מיצינו. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

השם ישמור. אני מבקש את 30 השניות האלה.

היו"ר אליהו רביבו:

קיבלת אותם. אני מוסיף לך, אבל בוא, אל תפתח דו-שיח.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אין לי בעיה. זה כמו שכשיצאתי מהבית כשהייתי ילד, אימא שלי לא שאלה אותי: תגיד, שכחת את הסכין? לא, היא שאלה אם שכחתי את המפתח. לא מסתובב עם סכין. לקחת את הטלפון? לא, לא. לקחתי את הטלפון, אבל את הסכין השארתי בבית. יש קטע כזה שלא אמורים להסתובב עם סכינים. לא למרוח חמאה, לא לעשות סנדוויץ' וגם לא לדקור, אה – גם לא לרצוח. כי מה לעשות? מי שדוקר כנראה לוקח בחשבון שמשהו רע יכול לקרות. אני לא יודע, אבל זה רק אני. האלימות פושה בחברה הישראלית ואתם יושבים ולא עושים כלום. בוועדה לביטחון לאומי – לא שיש לי ציפיות, באמת, איפה שיש ציפיות, אין כריות, ושם אין כלום ושום דבר – אתה מצפה שיהיה איזה דיון, לראות איזה תוכנית לאומית למיגור האלימות בחברה הישראלית. אבל כלום. שום דבר. פשוט כלום. יותר חשוב לעשות דיונים של לימור סון הר מלך לגבי צורת החבלול שאתם שמים על דש המעיל שלכם. זה מה שאתם עושים. זה כל מה שאתם עושים, כשגיבורי התרבות של החברה הישראלית זה מרדכי דוד, זה רפי קדושים, שאגב, הבן שלו נעצר באשמה של שרפה והצתה של גלידה בהרצליה. כי למי זה לא קורה? מקסימום שכחת את הסכין, אבל את פח הבנזין אל תשכח. הוא יגיד לנו איך ממגרים אלימות בחברה הישראלית. ככה זה כשמי שמתעלל בתנינים, הופך להיות אח יקר של ניסים ואטורי ומקבל עט.

היו"ר אליהו רביבו:

אדוני, משפט סיכום, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

משמע הוא היה כאילו זה שחתם על מגילת העצמאות. יחי מדינת חנמאל.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת שלי טל מירון, חמש דקות לרשותך, גברתי.

נאור שירי (יש עתיד):

שכחת סכין? אל תשכח סכין, בן יקר. מה קרה? הוא רק רצה לדקור.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שכשחשבתי על מה אדבר היום אני פשוט לא הצלחתי להחליט. היה לי מאוד קשה, כי קורים פה כל כך הרבה דברים הזויים שבאיזשהו אופן בלתי נתפס נרמלו אותם במדינה הזאת. באמת, היה לי קשה להתחיל. אני לא יודעת כמה אזרחי ישראל, מרוב ההצפה שעוברת פה, עוקבים, אבל גם הכבישים שלנו, כולל אתמול, הם כמובן שדה קרב מטורף. הרוגים בתאונות דרכים בלי סוף. כמובן, השרה מירי רגב עסוקה בדברים אחרים, יש לה טקסים לארגן לכבוד המנהיג העליון, ויש ליכודיאדה באילת שצריך ללכת לטפל בפריימריז, אבל תאונות דרכים – נשים את זה בצד, זה לא באמת באמת חשוב. הרחובות בישראל הפכו להיות המערב הפרוע. מדינה ללא משילות. באמת, אין לי דרך להגדיר את זה יותר טוב מזה. רציחות ברחובות, בני נוער, שלא לדבר על החברה הערבית. באמת, ביטחון אישי בתחתית של התחתית, מינוס ביטחון אישי. זוכרים את בן גביר בממשלת השינוי רץ כל פעם שקרה איזה משהו כשהיו פיגועים, כשקרו דברים? הוא רץ להגיד שהוא הפתרון והוא יביא את המשילות. אבל תסתכלו רגע רק על המספרים, על עובדות בשטח, מה קרה לנו מאז שהאיש הזה שר לביטחון פנים – כמה מאזרחי ישראל נרצחים ונהרגים. בואו נדבר לרגע על עוגת חבל התלייה ההזויה. אתם יודעים, כתחביב, יש לי איזה קטע כזה, אני מכינה עוגות מושקעות כאלה, בצק סוכר, קצפות, יודעת לעשות עוגות של הביוקר. אני לימי הולדת תמיד הייתי מכינה לילדים אלזה, דמויות מצוירות, דברים תמימים ויפים ונחמדים שמאחלים ליום הולדת. איזה ראש חולני יכול לחשוב על עוגה עם ציור של חבל תלייה? מה זה הקידוש הזה של המוות החולני, המטורף הזה? אני כל הזמן חושבת שעונש המוות הזה, כשמדברים רגע על הסוהרים שלנו ומי יצטרך לבצע את זה – תחשבו על התמונה הזאת בראש, מה האנשים האלה יצטרכו לעשות. אבל אתם יודעים מה עוד יותר הרגיז אותי? כמי שמתראיינת הרבה מאוד בתקשורת הבין-לאומית – ראיתי שפירס מורגן השתמש בתמונה הזאת של חבל התלייה על העוגה וכתב על זה. אני הראשונה שאוהבת להיכנס בפירס מורגן כשהוא אומר דברים רעים על המדינה, אבל מה יש לי לענות לו? השרים במדינה הזאת לא מבינים שיש השלכות למעשים שלהם מחוץ לזירה בישראל, ושוואללה, הדבר הזה רץ בעולם ועושה לנו עוד יותר distraction ממה שכבר יש ליחסי החוץ שלנו ולדעת הקהל העולמית על ישראל. ואז נזכרתי רגע שבמסגרת הליכודיאדה השרה סילמן, שהיא הסטייק האולטימטיבי המתהפך שעושה מה שטוב, האופורטוניסטית הכי גדולה במדינת ישראל, החצופה הזאת, הכינה את השלטים האלה על הדלת; ההסתה הפרועה המטורפת הזאת שהיא עשתה באילת. ואני אומרת לעצמי: אלוהים, מתה הבושה. איך היא לא מתביישת, איך היא לא מתחבאת מאחורי איזה קיר עם הפליק-פלאקים הפוליטיים שהיא עשתה? גם פה רצית להיות הילדה הכי טובה עד הסוף. באמת, בושה וחרפה. איזה הישג השרה הזאת הביאה? אשכרה טסה לכנס בניו יורק בחג ולא השתתפה בכנס בגלל החג, כאילו הציבור בישראל מטומטם, לא מבין כלום. ואז אני מגיעה לגולת הכותרת, תחום ההתמחות האישית שלי, כמובן, הניסיון להשתלטות על התקשורת. קרעי אוהב למכור לנו: פתיחת השוק, כל מיני שקרים בזויים. אתמול בישיבת הממשלה אישרו מינוי של יושבת-ראש מועצת הכבלים והלוויין. שימו לב מה קורה. החקיקה מתעכבת בוועדה, יש הרבה-הרבה בעיות עם החוק הזה. אז מה עושה קרעי? הוא מבצר את השליטה בתקשורת בשנת בחירות, בדרך מקבילה, דרך מינויים פוליטיים. קודם זה היה יושבת-ראש המועצה של הרשות השנייה ד"ר יפעת בן חי שגב, ועכשיו יוליה שמאלוב, חברת כנסת לשעבר שרצתה להתמודד בליכוד, ועכשיו היא מונתה. הוא גם עשה משחק הכיסאות כי הוא החליף ביניהם. פעם היא הייתה במועצה הזאת ופעם היא הייתה במועצה אחרת, ואז הם יספרו לנו שהם רוצים תקשורת חופשית ודמוקרטיה. שומעים? אנחנו רואים לכם ורואים אתכם ומבינים בדיוק-בדיוק מה אתם עושים. אבל ואללה, זה לא יעבוד לכם, אנחנו נדאג שתהיה פה תקשורת חופשית, דמוקרטיה נורמלית. אנחנו נחליף ונתקן את הטרלול המטורף הזה והנרמול של כל הדברים הבזויים שהממשלה הזאת עושה. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, ההתפטרות שלו עוד לא נכנסה לתוקף. טוב, חברת הכנסת עדי עזוז. חברת הכנסת עדי עזוז. חמש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מרוב שיש כל כך הרבה נושאים קשה לבחור על מה לדבר בבית הזה, אני רוצה לדבר על זה שאתמול התפרסם הסדר טיעון על פעיל מחאה, שיש סרטונים שמראים שהאישום היה שהוא ביצע מעשה מגונה בשוטרת בעת מילוי תפקידה, והעונש שהוא קיבל הוא הסדר טיעון של 8,000 שקלים וארבעה חודשי מאסר על תנאי. מאחר שתחום המומחיות שלי ומה שאני עוסקת בו, גם בבית הזה וגם לפני כן, הוא נושא של אלימות מינית, לא הייתה לי בכלל שאלה. הוצאתי מייד פנייה לפרקליט המדינה ולמפכ"ל המשטרה לראות איך יכול להיות שיש ראיות כל כך מוצקות על הטרדה מינית, שלא לומר מעשה מגונה בציבור בשוטרת, וזה העונש. מה קרה? כל מחנה הימין עמד על הרגליים האחוריות ונהיה מגן עבירות המין בישראל. כל מחנה הימין פתאום נעמד על הרגליים האחוריות ולא הבין איך זו הפסיקה ואיך זה העונש בעבירות מין. אז בואו אני אגיד לכם: זו הענישה על עבירות מין בישראל. ואם כל כך כואבת לכם הבטן בקואליציה על עבירות מין, אז אולי נדבר על איך רק לפני חודשיים הצבעתם פה והפלתם הצעת חוק טובה על החדרים האקוטיים, לתת מענה לנפגעות אלימות מינית, לאפשר איסוף של ראיות על עבריינות מין בתוך החדרים. אתמול הייתי בבית החולים סורוקה בבאר שבע. הרופאה בחדר האקוטי ומנהלת החדר, העובדת הסוציאלית, עשו לנו סיור והראו לנו את החדר ודיברו על כאבי הבטן הגדולים שיש להן מהנושא של אלימות מינית בדרום, בפריפריה. בחדר האקוטי בסורוקה הנפגעות מגיעות לא פעם אחת. הן גם לא מגיעות פעמיים. הן מגיעות לפעמים גם שלוש פעמים. זה כמו דלת מסתובבת, כי אין מי שיטפל בהן. אבל אני לא שמעתי אף אחד מחברי הקואליציה נעמד פה על הפודיום ומדבר על עבירות מין כאילו זה איזה מונופול של צד אחד. המכתב שלי היה כל כך מרעיש, שהזמינו אותי להתראיין אצל אראל סג"ל וברקוביץ. מה כל כך מרעיש בגינוי ענישה בזויה על עבירות מין? תשאלו את עצמכם בבית הזה, איך הגעתם למצב שעבירות מין מעניינות אתכם רק כשזה מבוצע על ידי מחנה אחד כלפי צד אחד. ואותו דבר לגבי כל היתר. היום היינו בדיון בוועדה לזכויות הילד. מדהים. מדהים בעיניי לקיים דיון על למה הנוער עברייני. חשוב להגיד שלא כל הנוער בישראל עברייני. יש לנו נוער מדהים ונוער טוב, ילדים מתוקים, חכמים, חכמים יותר מהמבוגרים הרבה פעמים. יש לנו נוער יפה וטוב, אבל יש גם תופעות של נוער עברייני. והנוער היום, שמבצע את הפעולות האלה, שהוא בחלקו, מה שנקרא, ברצף הסיכון – פעם רצף הסיכון היה עם קריטריונים מאוד מוגדרים, והיום כמעט כל נער מגיע לשם. ואז מגיעים חברי כנסת, שמאשימים את ההורים – כי הורים היום בישראל, אני רק רוצה להגיד שגם להם קשה. יש חברות בישראל שהן יותר מוחלשות, שלהורים שם קשה, שהם איבדו את מקום העבודה שלהם, שהם איבדו את הפרנסה שלהם, שהם עדיין מחכים לפיצויים מהמבצע הקודם, שהם מנסים בעצם לקחת טיפולים והם לא מצליחים כי אין; אז גם המשפחות קורסות וגם הילדים בפנים קורסים. אבל אז מגיעים לדיון שמנסים לדבר על איך מתמודדים עם עבריינות נוער – ומי אחראי להתמודד עם עבריינות נוער? השר שאחראי למשטרה, שהוא בעצמו עבריין מורשע. שר שהוא עבריין מורשע, שביום הולדת שלו הוא מארגן מסיבה עם עבריינים מורשעים, שהם מתחבקים ביחד, לצד ניצבים בכירים ובכירים נוספים במשטרה, ואוכלים עוגה שיש עליה חבל תלייה. מה קרה לבלונים וקונפטי ומזל טוב? אולי השר צריך להתפלל לזה שאולי, חלילה, בני נוער לא יתחילו להסתובב עם חבל תלייה ברחוב, כי אין להתפלא, כשממש מבעירים שיח של אלימות, של שיסוי ושל פילוג; עבריינים בעצמם, ואז מתחבקים עם עבריינים, ואז תוהים איך הם לא מצליחים למגר עבריינות של בני נוער. למה? ככה. כי עבריינים לא יכולים למגר פעילות עבריינית.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. אנו נעבור להסתייגויות של קבוצת חד"ש-תע"ל. חבר הכנסת איימן עודה.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

יש סדר. יש סדר שנקבע. חבר הכנסת איימן עודה פעם שנייה, חבר הכנסת איימן עודה פעם שלישית – איננו נמצא. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

חברים, יש סדר דין שנקבע והוסדר ושונה ועודכן, ואנחנו פועלים על פיו. אני לא מתכוון לשנות אותו עוד פעם. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי, חמש דקות לרשותך.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

חבר'ה, יש סדר. חמש דקות לרשותך. בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. בחזרתן מן העבודה, שלוש נשים מכפר מנדא: סנאא טהא, עולא זועבי ורנין טהא נהרגו בתאונת דרכים קשה ומזעזעת. אבל כבד נפל על כפר מנדא.

היו"ר אליהו רביבו:

חברי סיעת יש עתיד, מעט כבוד לדובר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה. זה אסון בכל מובן. תאונות הדרכים הן אחת מהסיבות המובילות לקטל ומוות, ובמקרה של סנאא, עולא ורנין, הן נהרגו יחד בתאונת דרכים ליד זרזיר. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) אני גם רוצה לדבר על מעשי הרצח. לצערי הרב, בחברה הערבית אם לא נרצחים, אם לא מתים מרצח, מתים או מתאונות דרכים או מתאונות עבודה, שזה שלוש סיבות שאפשר למנוע, וצריך למנוע, להפחית לפחות.

היו"ר אליהו רביבו:

מה אנחנו צריכים לעשות כדי - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תאונות דרכים, אתה יודע, מה שעושים. עשו במדינות רבות שהורידו את תאונות הדרכים.

היו"ר אליהו רביבו:

אנחנו, מה אנחנו יכולים לעשות?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

גם תשתיות, גם נהגים, גם שעות עבודה של נהגי משאיות שעובדים במקום רחוק – כשהוא חוזר הוא עייף, וכדומה. תשתיות, יש כבישים - -

היו"ר אליהו רביבו:

ותרבות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - שהם סיבה. תרבות נהיגה, תרבות נהיגה אצל כל הנהגים. יש נהגים שלא מתחשבים בסביבה והם קוטלים ונקטלים. בארצות הברית, למשל, יש תרבות נהיגה לא טובה בחלק מהמדינות, ולפעמים אתה רואה תאונות דרכים קשות ביותר. אבל אצלנו זו ארץ קטנה יותר, אפשר אחרת ואפשר להוריד את מספר הנקטלים בתאונות.

היו"ר אליהו רביבו:

לצערנו, הרבה פעמים זה אפילו מקרב בני משפחותיהם.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה נקרא תאונות חצר, כשחוזרים אחורה וכדומה. בהחלט. אני רוצה להזכיר מקרה אחר, כבוד היושב-ראש. לפני שבועיים נרצח הצעיר ימנו זלקה בפתח תקווה, רצח מזוויע. ראש הממשלה, בפתיחת ישיבת הממשלה, גינה, התייחס. השר אבו נפחא צייץ ודיבר. המפכ"ל התקשר למשטרה ונתן הוראה להאיץ את החקירה, ואכן נמצאו האשמים ברצח ונעצרו. אני מקווה שהם ייענשו בכל חומרת הדין. כמה ימים לפני כן נרצח נער ערבי בצפון. עזבו, יותר מ-100 איש מאז תחילת השנה נרצחו בחברה הערבית, והאנשים האלה, או הילד שנרצח בבית הספר בוואדי עארה – ראש הממשלה לא פתח עם זה. אני לא רוצה להתייחס לבן גביר, כי בדרך כלל בן גביר שמח שערבים נרצחים.

גלעד קריב (העבודה):

הוא מרים כוס לחיים - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הוא שמח, הוא שמח, הוא בחיים לא התייחס - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה אתה מבלבל את המוח? אתם שמחים - - - בכלל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - לא לרצח של ילד, לא לרצח משולש, לא לרצח של שניים. הוא מחייך כי - -

היו"ר אליהו רביבו:

תתכנס, בבקשה, לסיכום.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - "מוות לערבים" זו הסיסמה של עוצמה יהודית, וערבי רוצח ערבי – הוא מחייך, זה לא מזיז לו, זה לא מזיז לו. היועץ שלו, מה שמו, ההוא, הפשיסט - -

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת טיבי, זמן הנאום שלך הסתיים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - הניאו-נאצי, אמר - -

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - טוב שהוא עושה את העבודה, אמר היועץ שלו, אחד המקורבים שלו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - - בחברה הערבית.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ולכן, ולכן כל עוד הממשלה מתייחסת ככה - -

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת טיבי, כיבדתי בגלל שאתה מדבר על נושא מאוד חשוב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - אל הערבים כשקופים, אנחנו מבינים את העלייה במעשי הרצח. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימן. חמש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, חברי אחמד טיבי, אני רק אוסיף לדברים שאמרת, שגופשטיין, אחד מאורחי הכבוד ביום ההולדת המטורלל שעשה הגזען הפשיסט, אמר פעם: אומרים עליו, על השר, שהוא כושל. תראו מה קורה בחברה הערבית, הרציחות בחברה הערבית. כלומר, זה הניצחון שלו, זו ההצלחה שלו, של בן גביר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה הוא אמר?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה לא אנחנו אומרים. הינה, אחד החברים הטובים שלו אומר את זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה הוא אומר?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

גופשטיין אמר: אומרים על בן גביר: כישלון כשר משטרה; תסתכלו על מה שקורה, הרציחות בחברה הערבית. בדיוק, כן, כן. אין לך מה לענות על זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

גופשטיין לא אמר את זה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אמר את זה, אמר את זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רוצה להתערב?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אמר את זה, זה לא עניין של התערבות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הוא לא אמר דבר כזה. אני יודע מי אמר את זה, אבל לא הוא אמר את זה. תבדקו את המקורות שלכם, כי אתם נוהגים לשקר קצת הרבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הגיע הזמן שתודו שאם שר, אשתו מכינה לו עוגה עם חבל תלייה, ואומרת: חלום שהתגשם, אני ממש - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

עונש מוות למחבלים. עונש מוות למחבלים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - לא רוצה לדעת על שאר החלומות של השר הזה. אני לא רוצה לשמוע מה הוא מחביא ולא מדבר עליו בפומבי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתם נגד עונש מוות למחבלים? אתם בעד המחבלים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אבל המדיניות מאוד ברורה, המדיניות של להפוך את המשטרה לכלי פשיסטי כבר מתבצעת בשטח. יום לפני 1 במאי, ב-1 במאי, בעצם, לפני הפגנת 1 במאי, המשטרה של בן גביר נכנסת בסערה למועדון המפלגה שלי באום אל-פאחם. למה? לחפש חומר הסתה. הם נכנסים בלי צו חיפוש, בלי צורה חוקית, רעולים, נכנסים כמו גנבים וטרוריסטים ולוקחים דגל פלסטין שהוא, By the way , חוקי לגמרי.

גלעד קריב (העבודה):

אפילו בבלפור.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אפילו בבלפור הוא חוקי ולגיטימי.

גלעד קריב (העבודה):

שרה תלתה אותו בבלפור.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לוקחים אותו, כדי להפחיד ולהפיץ טרור נגד חברי מפלגה שהתכוננו לחגוג את 1 במאי. ואחר כך מגיעים לנצרת ועושים אותו סיבוב מסביב למועדון ומפחידים את הצעירים שהיו שם. אבל הם לא מבינים ששום דבר לא יפחיד אותנו. באעבלין, למוחרת, מתקשרים לחבר מפלגה בכיר ואומרים לו: או שאתה מוריד את הדגלים האדומים – עכשיו גם הדגלים האדומים הפכו לאיום אסטרטגי אצל כמה אנשים במדינה הזו – הם מבקשים שיוריד, אחרת הוא יתחרט. וכשהוא לא מוריד את הדגלים האדומים מעל המועדון של המפלגה, של מפלגה קומוניסטית, הם יורים עליו, על הבית שלו, והם יורים על המועדון. אני לא מפרידה בין שתי התקריות. ואני רואה את הקשר הישיר בין התנהלות המשטרה, והמתקפה החוזרת על חברי המפלגה שלנו ועל המועדונים שלנו בצורה בלתי חוקית, והפושעים הטרוריסטים שמנסים דרך יריות לאיים על החברים שלנו. אי-אפשר להפריד בין שתי התקריות ואי-אפשר לא לראות שיש קשר, כאשר ניצבים במשטרה, שאמורים להתרחק מהפוליטיקה, חוגגים לצד עבריינים טרוריסטים יום הולדת לפשיסט, השר הזה, שנקרא בן גביר. כך נראית משטרת ישראל, ובגלל שהחדירו אליה גם את הקומבינות הטרוריסטיות וגם את השחיתות הפוליטית, אנחנו מתבוססים בדמנו. אבל שום דבר לא יפחיד אותנו. נישאר במפלגה הזו, הקול הכי ברור נגד הפשיסטים. נרים את הדגלים האדומים בפני הפשיסטים - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. סיימת את רשות הדיבור שלך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - ונרים את דגל פלסטין גם כן.

היו"ר אליהו רביבו:

חלומות באספמיה. חבר הכנסת עופר כסיף.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני לא חושבת שהיושב-ראש - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חלומות באספמיה, והנושא הזה ייבחן במקומות המקובלים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

היושב-ראש לא יושב כפרשן פוליטי ומגיב לחברים. אתה לא - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אני לא פרשן פוליטי, אני שומר על כללי אתיקה ועל דרך התנהלות והתבטאות מעל בימת הכנסת. חופש הפעולה שאני נותן והכיבוד וההכלה שאני נותן הם מעל ומעבר.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אין לך את הזכות להתנגד לדברים שלי. כשיהיה לך זמן דיבור, תדבר. אתה לא תנצל את המעמד, אתה לא תנצל את המעמד. וזה שאתה יושב-ראש לא נותן לך זכויות יתר.

היו"ר אליהו רביבו:

כשיש דובר שחורג מכללי האתיקה הוא יקבל בדיוק את מה שאני צריך להגיד, כי אם לא, אני חוטא בדיוק כמותו. תודה רבה. חמש דקות לרשותך, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני מתבלבל בין תפקידיו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - - אתה ממש מבזה את התפקיד.

היו"ר אליהו רביבו:

לא מתבלבל. בבקשה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

ממש אפילו בגדר ניגוד עניינים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אין לך זכויות יתר. זה שאתה יושב שם – אין לך.

היו"ר אליהו רביבו:

איפסתי את השעון. מרגע זה חבר מפלגתך ברשות דיבור, את מפריעה לו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, החלומות באספמיה שהוזכרו כרגע הם של מי שחושב - - -

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת קריב.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

החלומות באספמיה, הביטוי שהושא כרגע – מי שחולם, ולמעשה מביא סיוט על כולם, הוא מי שטוען שדגלי הסוציאליזם האדומים ודגלי העם הכבוש, הדגל הפלסטיני, לא יונפו. הם כן יונפו. הם ימשיכו להיות מונפים. הם ימשיכו להיות מונפים כל עוד יש דיכוי, כל עוד יש כיבוש, כל עוד יש גזענות, כל עוד יש הדרה וכל עוד יש ניסיון להשתיק את כל מי שמרים קול אחר כנגד ההגמוניה הפשיסטית והגזענית ששולטת בחברה שלנו, בשנים האחרונות במיוחד, ובבית הזה עוד יותר. אנחנו רואים בשלוש וחצי השנים האחרונות, עוד לפני הטבח הנפשע של 7 באוקטובר ועוד יותר לאחריו, השתוללות רבתי של ארכי-גזענים, של כהנציונליסטים ארורים בבית הזה ומחוצה לו, שכל מה שמעניין אותם זה פולחן הדם והאדמה. זה סגידה למוות, להרס, לחורבן. מה שמעניין אותם זה לא חיים של איש, לא רק של הפלסטינים אלא גם של ישראלים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה מדבר על חמאס. חמאס - - - דם ואדמה - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מה שמעניין אותם זה לראות כמה שיותר דם נשפך, כי מבחינתם הדם הנשפך הוא השטיח האדום של ביאתו של משיח השקר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, הוא מוציא דיבה על לוחמינו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

זה מה שהם רוצים, זה מה שהם מטיפים לו, ולמרבה החרפה, יש להם כרגע גם את הכוח לממש את זה במדיניות נפשעת, בין אם היא בעזה, או בגדה המערבית, או בלבנון, או בתוך ישראל עצמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, הוא מוציא את דיבת לוחמינו רעה, אתה לא יכול לאפשר לו את זה. הוא אומר שאנחנו מבצעים פשעים בעזה, אדוני. זה טירוף. זה טירוף הדעת. מה הולך פה?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

ואנחנו נעמוד כאן ובכל מקום אחר, בין אם אלה צעדות האחד במאי, בין אם זה לעמוד לצד העם הפלסטיני הנלחם בגבורה על חירותו כנגד הגזלנים, הפושעים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

למי אתה קורא גזלנים ופושעים? תראה מה הוא אומר פה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - הרוצחים בשטחים הכבושים, שחודרים לכפרים פלסטיניים, לקהילות פלסטיניות, גונבים מהם עדרים, מכים בהם, יורים בהם, שורפים את בתיהם - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אליהו רביבו:

נתתי לך. בסדר, הוא ברשות דיבור. זכותו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - עוקרים את עציהם. הם נאבקים נגד זה, ואנחנו לצידם. ואני רוצה להגיד פה בצורה הברורה ביותר לעם הפלסטיני הנאבק על חירותו: אל ייאוש, עוד נגמור עם הכיבוש.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא נורמלי. אתה אויב העם היהודי. אויב העם היהודי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מדינת אויב בסוריה. לך לסוריה, לך לעזה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מדינה פלסטינית קום תקום לצידה של מדינת ישראל. בכל השטחים שישראל כבשה בשנת 1967 - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אויב העם היהודי. תרד. לך למדינה אחרת. מה אתה עושה פה?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - ברצועת עזה, בגדה המערבית, בירושלים המזרחית, וכל עלובי הנפש שזועקים וצועקים פה, לא יעזור להם, הם יכולים להמשיך לצרוח, כי הרי חוץ מזה הם לא עושים כלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

עלוב נפש אתה. עלוב נפש אתה. אדוני, הוא קורא לי עלובת נפש.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

הם יכולים להמשיך לברבר, הם יכולים להמשיך לזעוק. לא יעזור להם, ההיסטוריה נגדם. מה שאנחנו שומעים מצרחות האמוק שלהם - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה נגד העם היהודי. נגד העם היהודי. אויב העם היהודי. אויב העם היהודי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - - אתה חרפה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - זה את ההיסטריה של הפחד, את החרדה, את הפאניקה מכך שהולכים לזרוק אותם לכל הרוחות.

טלי גוטליב (הליכוד):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מזה הם פוחדים, לכן הם צורחים. לכן הם כבר מראש - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת גוטליב, נתתי לך. בואו נשמור על – בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - - לעם שלך, למדינה שלך - - - תלך לסוריה - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לכן כבר עכשיו הם מנסים להכין את הקרקע כדי לא לפנות את מקומם. הם כבר עכשיו מכינים את הקרקע לאלימות, כולל רצח פוליטי, כדי לא לקבל את תבוסתם, הכתובה על הקיר - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, זו הסתה - - - מעל דוכן המליאה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - באותיות ענק. ואני מודיע פה קבל עם ועדה: לא יעזור לכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - די לגזענות שלך, די לפשיסטיות שלך - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אנחנו נעמוד נגדכם באש ובמים, בכל מה שנדרש, כדי לזרוק אתכם - -

היו"ר אליהו רביבו:

משפט סיכום, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - למקום שלו אתם ראויים – בית הכלא ופח האשפה של ההיסטוריה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד.

טלי גוטליב (הליכוד):

אויב העם היהודי. מה אתה עושה כאן? לך למדינה אחרת. למה אתה צריך כסף יהודי, פרלמנט יהודי? למה? מה אתה עושה פה?

קריאה:

בושה וחרפה.

היו"ר אליהו רביבו:

לך תדע מה תשמע עכשיו. חמש דקות לרשותך, בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עולה כאן היום כדי להתריע על קו ישיר ומסוכן שעובר בין המילים המורעלות "אולפני הטלוויזיה", לבין המציאות המדממת בשטח. בימים האחרונים נחשפנו לדברים המזעזעים של הפרשן בערוץ 14 דני נוימן – לקרוא בשידור חי לגירוש של אזרחים בדואים בנגב מהנגב, להגיד שצריך להעיף אותם לסיני ולשטח את הכול, זו לא דעה לגיטימית, זו הסתה גזענית מהסוג הנחות ביותר.

טלי גוטליב (הליכוד):

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אני לא רוצה לשמוע אותך בכלל.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא שואלת אותך - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אבל הוא ברשות דיבור.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

חשוב להבהיר לכל מי שמעלה על דעתו רעיונות של טרנספר: התושבים הערבים הבדואים בנגב חיים על אדמותיהם ההיסטוריות עוד מלפני קום המדינה. אנחנו פה אלפי שנים. (אומר בערבית:) אלפי שנים פה. זו מולדתם, אלה שורשיהם - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתה מקבל - - - ואתה אומר שבמדינה פלסטינית, אז איזה - - -

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

- - ושום כוח בעולם לא יוכל להזיז אותם מארצם ומאדמותיהם. אני רוצה להגיד בגילוי נאות עליי כסמיר. קוראים לי סמיר מוחמד סלמן אמסלם סלימאן בן סעיד. ספרתי רק חמישה. אני נולדתי בשנת 1979. אבא שלי – 1919, סבא שלי – 1887, החמישי – זו משפחה קטנה, עדיין לא הגענו לעזאם, סבא של כל אל-עזאזמה, כל השבט שלנו; רק לסעיד, אבא של כל המשפחה שלי, 1760. יותר גדול בשנה מארצות הברית, שהוקמה בשנת 1760. אנחנו פה – שורשים לארץ, אנחנו פה כמו (אומר בערבית:) לא נזוז מהאדמות שלנו. ואני רוצה גם להגיד: הניסיונות להפוך אזרחים לפולשים הם שקר היסטורי שנועד להכשיר פגיעה בתושבים האלה. אני דורש מהרשות השנייה להשעות את נוימן ולהטיל סנקציות כבדות עליו ועל הערוץ שמאפשר שיתקיים שיח כזה על אזרחי המדינה. חבריי חברי הכנסת, ההסתה הזאת היא דלק לאלימות שאנו רואים בשטח. לפני יומיים ביקרתי בביתו של פארס אבו עראר. פארס אבו עראר קיבל כדור גומי בעין שלו, ליד מעבר מיתר. הבחור הצעיר הזה לא עשה כלום, הוא עשה את הניתוח הראשון והוא מחכה לשני, החיים שלו השתנו מאז שעבר את המקרה הזה. אמרתי, עכשיו הוא ממתין בדריכות ובכאב לניתוח השני. אני נמצא כל הזמן בקשר רציף עם פארס אבו עראר ועם משפחתו, אני שומע מהם על הכאב הפיזי ועל תחושת חוסר הצדק. ועוד מקרה, של משפחת אבו ג'ודה ליד מעבר מיתר. הורידו את האבא מרכבו והרחיקו אותו מהמשפחה שלו לפני יומיים. ועוד מקרה שלישי קרה עם בחור צעיר שקוראים לו אחמד ג'אסר אבו אלקיעאן, שהוכה על ידי המשטרה ביישוב ערערה בנגב, ולא עשה כלום, יש לי את כל הסרטונים. מתחילת השנה הזאת מדובר ב-19 מקרי רצח רק בנגב. אחוז הפיענוח של מקרי הרצח שואף לאפס. אני לא יודע. ברשות הפלסטינית האחוז הוא 100% ובירדן גם 100%, למרות שאין להם את הכלים שיש למשטרה אצלנו. התפקיד שלנו הוא להיאבק על ערך חיי אדם, אנחנו לא נשתוק מול ההסתה ולא נפקיר את מי שנפגע ממדיניות של יד קלה מדי. אנחנו רואים את כל המקרים האלה בימים האלה. כמה מילים בשפה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). תודה רבה לך.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. סיימנו עם הסתייגות קבוצת חד"ש-תע"ל בסבב הראשון. קבוצת העבודה – חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

אפשר לקבל את הדקות שלה?

היו"ר אליהו רביבו:

אפשר, אבל לא פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, חמש דקות.

היו"ר אליהו רביבו:

לרשותך, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה. התכנסנו כאן עבור מתווה הפיצויים לעסקים אחרי מלחמת עם כלביא. אני רוצה לומר משהו בכנות: שאני מתביישת. אני מתביישת שעסקים קטנים ועצמאים בישראל נאלצים לכתת רגליהם, להתחנן לפירורים על מה שאמור להיות בטוח שהמדינה צריכה לעשות, שהמדינה צריכה לתת. אני מתביישת שענף התיירות, שנפגע כל כך, ענף המלונאות – מתחננים שיראו אותם כסקטור פרטי עונתי שנפגע. אני מתביישת שהמטפלות והמעונות הפרטיים צריכים שיפסיקו לומר להם שהם עסק, כי הן מטפלות בילדים שלנו ומגיעים להן פיצויים מובחנים, כי 75% מהמעונות לגיל הרך הם פרטיים, ואני איתכן. אני מתביישת שהעובדים והמעסיקים מתחננים שמי שהוציאו למלחמה יזכרו גם לפצות. כל כך בסיסי, ויש מאיפה, רק שהם מעדיפים לבזוז. אני מתחייבת לנוהל לחיצת חירום שייתן בעת משבר מענה לעסקים ולעצמאים, מתחייבת שנעשה את זה. הגשתי בשבוע שעבר חוק חדש בנושא, משופר. אני מתחייבת לשקם את ענף הגיל הרך, מתחייבת שנראה בתיירות ערך של צמיחה שהמדינה צריכה להשקיע בה. אני מתחייבת שנבנה כאן מדינה סולידרית שבעת משבר תושיט את היד ולא תסגור את ידה. אני מתחייבת לזה, זה השיקום וזאת תהיה תקומתנו. עכשיו, אני אתחיל במשהו אחר. העבריין שהואשם בסחיטה וחטיפה, רפי קדושים, הגיע היום לוועדה לשלום הילד, ואמר כך: אני מאמין שהנערים שדקרו את הנער ימנו זלקה, זכרו לברכה, כן, שנרצח, לא התכוונו להרוג אותו, רק לדקור אותו. ואללה, משהו חדש. חבורה של נערים התנפלו על בן אדם, דקרו אותו מכל כיוון, פוצצו אותו במכות, השאירו אותו לדמם, אבל הם לא התכוונו שהוא יירצח, רק לדקור אותו – כאיזה אקט מקל. זה טרלול מטורף שהוא הגיע להטיף מה לעשות עם אלימות נוער. האיש שהבן שלו לפני ארבעה חודשים הואשם שהוא חלק מהשחתת הגלידריה אוטלו בהרצליה, עבריין שהבן שלו הואשם בהשחתת גלידרייה בא ללמד על מניעת אלימות נוער וגם מסנגר על נערים שרצחו מלאך, אדם משכמו ומעלה. כשהייתי בשבעה שמעתי את הקהילה מספרת עליו – היית שם גם, יצחק, יחד איתי – שמעתי ונשבר לי הלב. לא התכוונו לרצוח, הוא אומר. לא הבנתי בשם מי הוא שם. זאת בושה שאתם מזמינים כל הזמן עבריינים להטיף לנו. למה הפכתם את השחיתות לדגל? למה הפכתם עבריינות לדגל? לא פלא שנרצחים ברחובות, לא פלא שכך המדינה. הרצח של ימנו זלקה ודסטאו צ'קול על ידי נערים צריך להיות לא רק נורת אזהרה אלא קריאת השכמה לכולנו לשיקום המדינה – ומה שקרה כאן, והחורבן. ואני אסיים בזה שאי-אפשר להתעלם מכך שמאז תחילת 2026 נרצחו 102 בני אדם בחברה הערבית על ידי ארגוני פשיעה, כמו כלום. אני אומרת לאימהות הערביות: לילדים שלכן מגיע ביטחון, מגיע ביטחון. אתמול נרצח בשפרעם צעיר עם מוגבלות בן 28, אבא שלו נרצח בשנה שעברה. מה נסגר איתנו? מדינה ריבונית. למה החיים נהיו כאן כל כך זולים וכל השאר התייקר, למה? ואני אומרת לכן, אימהות, אם אנחנו לא נדאג לחיים, אם אנחנו לא נדאג לביטחון האישי שמגיע לנו, דבר לא ישתנה. זה עלינו, עלינו לדאוג לקדושת החיים, לתיקון, לריפוי, למיגור הרצח והפשיעה. זאת המשמעות של מדינה ריבונית, של ישראל שבה כל אזרח הוא צלם. אכפת לי שנרצחים בני אדם, אכפת לי שאין ביטחון ברחובות, אכפת לי שהפשע הרים ראשו, ולכם לא אכפת. תפסיקו עם זה, תסתכלו על החיים, תסתכלו על בני אדם, תסתכלו על הדמעות, תסתכלו על החורבן, אנחנו חייבים לשנות את זה. ואנחנו מתחייבים שנעשה את זה, אנחנו נחיה כאן חיים טובים עבור כולנו, זה עלינו.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - ערוץ 14, פשיסטים, אתמול יאיר גולן אמר. לפטר את זיני. מה זה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. חמש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, מתוך שהזכרתי אותך, אדוני, אבקש לשאול אותך שאלה תורנית: אנחנו מדי פעם רואים אותך מעיין כאן בספרי הלכה ואגדה. יש לי שאלה תורנית, ואחרי זה אני אדבר על החוק.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני לא רב.

גלעד קריב (העבודה):

לא משנה, אבל אתה תלמיד חכם.

היו"ר אליהו רביבו:

בן של רב.

גלעד קריב (העבודה):

ישנו איסור ללכת בחוקות הגויים, נכון? אתה מוכן להסביר לי מאיפה למדתם את המנהג להגיש דברי מתיקה בהקשרים של הסכסוך הישראלי–פלסטיני? אני לא מצליח להבין את מי בדיוק אתם מנסים לחקות כאשר חילקתם כאן בקלאוות אחרי האישור של חוק עונש מוות בקריאה ראשונה. ואת מי בכלל חיקיתם, ממי למדתם את המנהג של לעשות עוגת יום הולדת ועליה לשים חבל שקשור במיתתו של אדם? מאיפה למדתם את זה? מאיפה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני אענה לך, מאיפה למדנו בעצם את המנהג של בחוקות הגויים תלכו - - -

גלעד קריב (העבודה):

עזוב, אתה תלמיד חכם, אל תענה על שאלה בשאלה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, שאלת שאלה, לא, אני אענה לך.

גלעד קריב (העבודה):

על זה אנחנו נדבר אחרי. אני רק רוצה לומר לך שאני באמת שואל את עצמי - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, מאיפה למדתם את המנהג של להגיש את הלחי השנייה?

גלעד קריב (העבודה):

- - מאילו מקומות במסורת ישראל אתם למדתם? כי דרך אגב, בעיצומם של ימי ספירת העומר - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מאיפה? מה, מהברית החדשה? מאיפה למדתם את המנהג הזה?

גלעד קריב (העבודה):

אתה מבין, אדוני היושב-ראש? אתה יושב עם זקן בעיצומם של ימי ספירת העומר, אבל איתמר בן גביר ירא השמיים עושה הפנינג, מסיבת ענק - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, רגע. הלכה.

גלעד קריב (העבודה):

- - עוגות, בימי ספירת העומר. בקיצור, אתם אצלכם - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני אסביר. עשו שם סיום מסכת.

גלעד קריב (העבודה):

סיום מסכת. איזו מסכת? מסכת עונש מוות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

גלעד קריב (העבודה):

איזו מסכת?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

סוטה.

גלעד קריב (העבודה):

מסכת שחיתות שלטונית משטרתית? איזו מסכת?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני אומר לעצמי - - -

גלעד קריב (העבודה):

מסכת התחבקות עם עבריינים? איזו מסכת למדתם - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא בטוח שההלכה מעניינת אותך.

גלעד קריב (העבודה):

- - כשהפגשתם עבריינים וניצבי המשטרה בוועידת – מה? איזו מסכת למדתם?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא בטוח שההלכה מעניינת אותך.

גלעד קריב (העבודה):

מסכת דרך ארץ זוטא? אולי למדתם את הפרק השבועי במסכת אבות כשהבאתם ניצבים של המשטרה למפגש פסגה עם עבריינים?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אבל שאלת שאלה – קיבלת תשובה.

גלעד קריב (העבודה):

לא, השר וסרלאוף, אני רוצה לומר לכם: אתם בושה - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

שאלת שאלה הלכתית, אז קיבלת תשובה הלכתית.

גלעד קריב (העבודה):

אחרי זה תענה. אתם בושה גם לדמוקרטיה הישראלית - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זו שאלה אחרת אם ההלכה מעניינת אותך, זו גם שאלה.

גלעד קריב (העבודה):

- - ואתם בושה גם ליהדות הישראלית.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כבודו - - -

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו, אדוני היושב-ראש, תראה: סיפרו לנו, כולל השר בצלאל סמוטריץ' והשר ישראל כץ, שבמשך חודשים הקבינט התכונן למערכה האחרונה. סיפרו לנו איזה סיפורי הסוואה והסתרה עשו כדי לכנס את הקבינט. כולם חשבו שהקבינט מדבר על עזה, אבל הקבינט תכנן חודשים לפרטי-פרטים את המערכה באיראן. תאמר, אם תכננו חודשים את המערכה באיראן, לא יכלו להכין את החקיקה הזאת כך שהיא תיכנס לתוקפה ביום הראשון של המערכה? לא יכלו לתפור הסדר למעונות היום ולגנים הפרטיים אחרי שש שנים של קורונה ושלוש וחצי שנים של מערכה?

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - הסדר.

גלעד קריב (העבודה):

קיש לא היה יכול לדאוג להכין את מערכת החינוך, לעזאזל? לא היה אפשר לחזק את הרשויות המקומיות בצפון, את קריית שמונה ואת שלומי? לא היה אפשר לשים מיגוניות? ככה מתכוננים למערכה? חודשיים אחרי התחלת המערכה מגיע לפה יו"ר ועדת כספים, כולו מנופח מגאווה, שחודשיים אחרי תחילת מערכה, כשאנחנו בתוך הפסקת אש שנכפתה עלינו, מביאים פה את החוק. אתם פשוט, מעבר לסדרי העדיפויות ולערכים המעוותים שלכם, אתם פשוט ממשלה וקואליציה חדלות אישים. אתם פשוט לא יודעים לחבר אחד לאחד בכל תחום; במערכת החינוך, במערכת הרווחה, בבריאות הציבורית, בתחום המיגון, במשטרה. אין תחום אחד שהקואליציה הזו והממשלה הזו הצליחו להביא בו איזשהו מזור לחברה הישראלית. ולכן, אדוני, תתכוננו לספסלי האופוזיציה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. חברות וחברי הכנסת היקרים, מכובדי השר, סיימנו את הסבב הראשון של ההסתייגויות, אנו מתחילים כעת בסבב השני של ההסתייגויות, והקבוצה הראשונה היא קבוצת ישראל ביתנו. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח. לפיכך אנחנו נתחיל את הסבב השני עם חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

וסרלאוף, כסיף טוען שסיימתם את מסכת סוטה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אם זו הבדיחה, יש לי בדיחה טובה יותר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נו?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא כאן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני דווקא שמח שאתה השר שנמצא כאן, מאחר שאתה באמת עוסק בנגב ובגליל. אז אני אנצל מתוך הזמן שלי כמה דקות כדי לדבר על אובדן המשילות בנגב ועל דוח מבקר המדינה האחרון. תראו, הסיפור של אובדן המשילות, התייחס אליו דוח מבקר המדינה בהיבט של סכנה ביטחונית כתוצאה מאובדן המשילות בנגב.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - - 2024.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, 87% מהיזמים והקבלנים נאלצו לשלם דמי חסות. 87%. אנחנו מדברים על זה שחווים בנגב ירי על בסיסי צה"ל. אנחנו מדברים על זה שגונבים נשקים מבסיסי צה"ל. אנחנו מדברים על זה שיש אנרכיה וקריסת משילות. מדבר מבקר המדינה רק בנגב, אבל מה קורה בפתח תקווה? מה קורה בגליל? אין נקודה היום במדינה שאפשר להגיד שיש משילות ויש ביטחון. אין נקודה היום במדינה שאפשר להגיד שתפתח עסק ולא תקבל תוך זמן קצר דפיקה על הדלת ממי שיבוא לגבות ממך פרוטקשן. ולכן אפשר בהחלט - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אובדן המשילות, שמדברים עליו כסכנה ביטחונית – צריך להבין, אדוני היושב-ראש: כשיש 16M- לא חוקי מוסתר בלילה, למוחרת הוא ישמש לרצח. כשמוצאים נשקים בלתי חוקיים אצל מישהו, אני לא מצליח להבין איך הדבר הזה לא מגיע לכדי הרשעה מהירה וענישה, במינימום ענישה. אבל - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - ליד יבנה, היה לו גם קלצ'ניקוב ורימון הלם בבית. מעניין מה עשו לו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה. אבל לצערי, הסיפור הזה של המשילות לא מעניין.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איפה הממשלה?

טלי גוטליב (הליכוד):

הממשלה לא יכולה לעשות כלום, זה לא בסמכות שלה - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

יודעים לעשות מסיבות, יודעים לעשות סרטוני טיקטוק, אבל כשאתה מסתכל על המספרים, מספר הנרצחים עולה בכל שנה בשלוש השנים האחרונות. היום קיימנו דיון בוועדה, הגיש לנו המחוז הדרומי את מספר הנרצחים, שעלה מממוצע של 20 ופחות נרצחים בשנה בשנת 2022 לזה שבשנת 2024 ו-2025 למעלה מ-40 נרצחים. כמות הפיענוחים זהה למה שהיה ב-2022, לא מפענחים יותר. אני אגלה לכם סוד: כולם מדברים על האלימות במגזר הערבי ובחברה הערבית; חברים, האלימות הזו זלגה כבר לכל המקומות. אם מישהו חושב שזה נמצא רק ביישוב כזה או אחר הוא טועה, וכשאתם עוצמים עיניים לרציחות ולהשתוללות של הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית, אתם פותחים אותן ומגלים שזה גם בכל היישובים היהודיים. ולכן, אני חייב לומר שהסיוע הכי טוב שאתם יכולים לתת לעסקים הוא קודם כול לתת להם ביטחון, לתת להם ביטחון לפתוח אותם. אבל כן אני אנצל את הדקה האחרונה לגבי תוכנית הסיוע הכלכלי הזו. לעשות תוכנית סיוע כלכלי לעסקים שנמצאים כבר בסבב אני לא יודע כמה של לחימה – צריך להבין, העסקים האלה, אמרו להם: ניתן לכם סיוע בתקופת הקורונה, אחרי הסיבוב הראשון של הקורונה נתנו סיוע לסיבוב השני, כל סיוע הוא כדי להחזיק את הראש מעל המים. הם עוד לא מצליחים להתאושש. 7 באוקטובר והסבבים הראשונים של המלחמה, אחר כך סבב ראשון עם איראן, בסבב השני עם איראן הם כבר טובעים. אי-אפשר לתת את אותה תוכנית סיוע שנתת בפעם הראשונה כשאתה מגיע כבר לפעם החמישית והשישית לאותו עסק, אתם חייבים לייצר פה דיפרנציאציה. ולכן, עזות המצח שאיתה הגיעו אנשי הממשלה לוועדת הכספים ואמרו: רק אם היו לך מעל עשרה ימי חל"ת – רוצה לומר שכל מי שבחמשת הימים הראשונים לא יצא לעבודה זו בעיה שלו, הוא עשה את זה כי הוא החליט לצאת לחופש. הוא עשה את זה כי לא נתתם לו לצאת לעבודה, כי לא היה לו ביטחון. המדינה הנחתה אותו לא לצאת לעבודה, אז הוא צריך לשלם על זה? ולהעלות את רכיב הפיצוי – ובזה אני אסיים – מ-75% מהעלויות ל-90% זה המינימום הנדרש. ה-75% גם הוא כדי להחזיק את הראש מעל המים; אבל אם פעם אחת קיבלתי 75%, ופעם שנייה ופעם שלישית ופעם רביעית, אין לי כבר מאיפה לממן את היתרה. ולכן, לצערי, תוכנית הסיוע הכלכלי הזו היא מעט מדי ומאוחר מדי.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. יבגני סובה – אינו נוכח.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

היו"ר אליהו רביבו:

אתה תוכל לעלות לתת הודעה אישית אחרי ההצבעה, זה התקנון. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – כנ"ל; חבר הכנסת חמד עמאר – כנ"ל. אנחנו נעבור לקבוצת יש עתיד. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, חמש דקות, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, איפה וסרלאוף? מדבר שם בטלפון. אגב, אני רוצה להתייחס לאירוע שהיה במוצאי שבת, עת נחגג לשר לכישלון לאומי, הלוא הוא איתמר בן גביר, עת חגגו לו. קודם כול, למה הוא לא הזמין אותי? קודם כול, אני חברה ותיקה בוועדה לביטחון לאומי, אני וחברי גלעד קריב, ונאור שירי – איפה נאור? – חברים פעילים, שותפים. לא מצליחה להבין קודם כול למה לא הוזמנתי. לפחות הייתי יכולה לשקול.

גלעד קריב (העבודה):

הכנו לו ברכה מיוחדת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קצת מעליב, לא? אבל בסדר, התאוששתי.

גלעד קריב (העבודה):

שיר, שיר. הכנו לו שיר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

התאוששתי. עקבתי מרחוק, כמו שאומרים. אגב, צריך לומר שמה שמעניין זה שאין לו חברים, קלטתם? אין לו כאילו חברים מהבית. נגיד אני, יש לי חברים מהצבא, יש לי חברים מהאקדמיה, יש לי אפילו חברים מהתיכון בנתניה. הוא, אין לו חברים.

גלעד קריב (העבודה):

היה אחד, ברוך גולדשטיין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, אבל בוא, זה לא כזה חבר, זה שותף לדרך, בוא נגיד ככה.

גלעד קריב (העבודה):

כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי, ברוך מרזל גם היה.

גלעד קריב (העבודה):

מורה, מורה. מורה לחיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו תראו, החגיגה, הפיאסטה, כמו שאומרים אצלנו, הייתה בעיצומה. עבריינים התחככו עם ניצבים, ניצבים התחככו עם פוליטיקאים, פוליטיקאים התחככו עם פוליטיקאים עבריינים, כאילו, הכול היה שם, רק לא חברים, אלא הגיעו כל מיני מיש-מש וכאלה. וכמובן, הסוף של האירוע נגע בשני היסודות של השר: אחד זה "צומי", והשני זה מוות. אלה שני הדברים שהם הבסיס של השר בן גביר.

גלעד קריב (העבודה):

וגם מתוקים. מתוקים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, בצק סוכר. בצק סוכר, יש לומר, זה איחד בין מוות לצומי, כי הרי כל מה שרצתה איילה – צריך לומר, ובצדק – זה את תשומת הלב אליו, הוא מחכה כבר הרבה זמן. אני חייבת להגיד לכם משהו. לפני שבוע היינו בדיון, והייתה חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ומישהו שם אמר שיש יום הולדת לאיזה חבר כנסת, לא זוכרת מי זה היה, ואז לימור אמרה לו: לא, לא, לא, חוגגים רק בתאריך העברי. האם מישהו ראה משהו בעברית על ההזמנה לפיאסטה של בן גביר? לא. היה Happy Birthday, היה תאריך, לועזי כמובן – אגב, אין שם תאריך עברי – בסוף, אגב, נראה לי שהייתה להם בעיה עם האנגלית - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הייתה להם שגיאת כתיב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - הם כתבו: מושב אמונים, כאילו, maybe הם לא ידעו להגיד Emunim Settlement - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

This is not בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - אמונים – לא יודעת, הייתה לו בעיה עם האנגלית אז הוא כתב "מושב אמונים". אבל כל השאר היה באנגלית. אני מאוד מקווה שחברת הכנסת לימור סון הר מלך ראתה את זה והביעה מחאה שקטה. עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו לאזרחי ישראל. אם אתם תעזו לעשות מסיבה במוצאי שבת, עם מוזיקה ובלגן, מי יבוא? מי יבוא? שוטר, נכון. ב-23:00 יבוא השוטר – אפילו אליך, חבר הכנסת רביבו – ויפזר לך את המסיבה. אתה יודע למה?

גלעד קריב (העבודה):

באו ב-21:00, הם הגדילו ראש - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי אסור לעשות רעש אחרי 23:00. תבינו, לפעמים בתל אביב יש מסיבות, ב-22:00 באים. למה הם באים? אומרים לך, תקשיבו, 22:00, רעש בלתי סביר. אצל השר בן גביר, עלא באב אללה, עד 02:00 מסיבה. מי השוטר שיבוא לסגור?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הם הגדילו ראש והגיעו לפני כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוודאי. אני רוצה לדעת מי השוטר שיבוא לסגור את המסיבה של בן גביר. תראו לי אחד כזה. אין.

גלעד קריב (העבודה):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין. אין דבר כזה. שנייה, עוד מילה אחת על העוגה – כי כולנו ראינו את העוגה והזדעזענו. ואז הוא קיבל את הצומי שלו, נכון? וכולנו דיברנו על עונש מוות וחבל תלייה. תקשיבו רגע, אני רוצה רק להגיד משהו על העוגה הזאת, כי כולנו דיברנו על העוגה הזאת, ותכלס, אני חושבת שהוא השיג את המטרה שלו, במקרה הזה היא השיגה את המטרה שלה, וכולנו היינו מזועזעים. אתם רוצים לדעת אפילו מי עוד הזדעזע? מי עוד הזדעזע מהעוגה? לא תאמינו. בערוץ המשטר, בערוץ 14, אני מצטטת, אמרה עדן הראל: זה מיותר – בערוץ 14 – זה מזיק וזה עלול להביא להשלכות קשות עלינו בעולם. קודם כול, סחתין על עמוד שדרה, זה אירוע נדיר, אבל אני רוצה להגיד לך משהו, עדן הראל, וכל המגישים של ערוץ 14: זו לא הבעיה, העוגה; הבעיה היא החוק של עונש מוות. העוגה זה כלום. הבעיה היא שכל חייל שייקח חלק בחוק עונש מוות שעבר פה יהיה פושע מלחמה. זו לא הבעיה, העוגה. זו הבעיה שהכי הרבה נרצחים – אני מסיימת – במדינה הזאת מגיעים במשמרת שלו, הכי הרבה נשים נרצחות, הכי הרבה ערבים נרצחים, הכי הרבה יהודים, הכי הרבה בני נוער מסובכים באירועים של אלימות. הגענו למצב שבני נוער לא יכולים להסתובב במרכז תל אביב ב-03:00 כי אולי ייפול עליהם מישהו מה-SSQ. אז נכון שכולנו התרגשנו – אני מסיימת – מהעוגה ומעונש מוות, אבל מה שאנחנו צריכים באמת להתרגש ממנו זה מהמוות שיש ברחובות שלנו כשהשר הזה נמצא בתפקיד. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, הביטחון האישי של אזרחי ישראל מעולם לא היה נמוך כל כך, גרוע כל כך, עם חוסר אכפתיות עמוק כל כך של הממשלה. אבל בעצם ממה אנחנו מתפלאים? מרגע שמינה בנימין נתניהו שר עבריין לשעבר על הכיסא הזה, ונרמלנו את הסיפור, התוצאות לא איחרו להגיע, והתוצאות האלה הן בצורה סיסטמתית כל הזמן. מעולם לא היה ברור יותר הקשר בין ערכים לביצועים. כשאתה רואה התנהגות ערכית קלוקלת, מושחתת, הביצועים בהתאם. כשזה קורה בארגון אכיפה זה בולט יותר, זה כואב יותר, כי זה נגמר גם בחיי אדם. אותה מסיבת יום הולדת מופרעת עם עוגות, אותה עוגת חנק, היא הדוגמה לפרצופה של הממשלה. העוגה הזאת, על כל המרכיבים שלה, היא חלק מהממשלה, מהחבל ועד הסוכר. ואתה רואה את התמונות האלה ואתה אומר: אוקיי, לזה אפשר אולי להתרגל בעידן של מופרעים. אבל לראות קציני משטרה הולכים בסך לאירוע הזה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

בטח התביישת.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

- - שאת חלקם אני זוכר בדיונים שעוסקים בערכים, בפיקוד ובמנהיגות, לשמוע את ההסברים של דוברי המשטרה המשונים והמוזרים לאחר מכן – זה גרוע כמעט אותו הדבר, כי אלו דוברי המשטרה. ולשמוע את הברכה, את ראש הממשלה, את השרים, את החיבוקים, וכל זה בזמן שהפשיעה משתוללת והביטחון האישי ברצפה. אני אומר כאן לקציני המשטרה: זה שהמפכ"ל בכלל אישר את העניין הזה הוא כשל ערכי, פיקודי ומנהיגותי של המפכ"ל, אישית לגמרי. אבל בדרגות הבכירות האלה אתה לא צריך לקבל אישור מהמפכ"ל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה שיקול דעת.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

כשהנעת את הרכב שלך בחניה ביום שבת ונסעת לאירוע הזה, מה עבר לך בראש? מה זכרת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עבר לו בראש?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מה עם כל תמרורי האזהרה שעליהם למדת בקורס שוטרים? בקורס קצינים? בקורס הפו"ם? מה אתה אמרת בהרצאות שנשאת לפני השוטרים לגבי ערכים, לגבי דוגמה אישית ולגבי מנהיגות? כל אותם קצינים שהיו שם – זה לא סיפור של בושה, זה סיפור של סכנה. כי לארגון אכיפה שמוצא את עצמו ואנשיו מוצאים את עצמם מסתופפים עם עבריינים יש סעיף ספציפי – זה נקרא התרועעות עם עבריינים. אני כבר לא מדבר על השר עצמו. אתה נמצא באירוע פוליטי שאסור להיות בו, עם עבריינים שאתה יודע שיגיעו – כל הזמן הם שם. אתה בכל זאת מניע את הרכב, נוסע לשם ומתחבק. איזו דוגמה אישית אתה נותן לשוטרי משטרת ישראל? יש 30,000 אנשים במשטרה הזאת, אבל המפקדים שנמצאים שם היום אינם ראויים לשוטרים האלה, ואני אומר את זה בכאב גדול. במקום נורמלי ובמדינה שפויה, באותו היום לא הייתם בשירות, לא בגלל שהיו מפטרים אתכם אלא בגלל שלחץ ציבורי אמיתי היה אומר: לא יכול להיות. אבל פה, כשראש הממשלה מברך, ושלמה קרעי מתפייט, ושרים שלא מתייצבים לחקירה מגיעים, ועבריינים נמצאים שם – זה לא פלא. כן, אבל התיקון יבוא – ולא רק בזה. זה בתאונות הדרכים שבעלייה מטורפת, בכנופיות נוער שמשתוללות, ועד היום אין לכם אפילו תוכנית אחת שהצגתם חוץ מהתוכנית שהציג אותו עבריין שהוא השר לביטחון הפנים, והתוכנית שראינו הייתה אחת: עוגת חנק, על המשמעויות העמוקות שלה. נחנקנו מההתנהגות שלכם, וזה לא יהיה תיקון עד שלא נעיף אתכם, וזה הולך להיות ממש בקרוב. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. לפני שנזמין, או תוך כדי זה שאני מזמין את חבר הכנסת בועז טופורובסקי – שלא נוכח – מיכל שיר סגמן. אני מבקש לקדם בברכה את האורחים שהגיעו לכבד אותנו בנוכחותם, תלמידי כיתות י"א מתיכון חדש שנמצא בכפר מנדא. ברוכים הבאים. אנחנו שמחים בהגעתכם ומבקשים להודות לצוות החינוכי שמחנך אתכם למעורבות ולהיכרות עם בית המחוקקים. זה חלק מהמסלול להיות אזרחים מצוינים. יישר כוח ובהצלחה גדולה. חמש דקות לרשותך, גברתי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היושב-ראש, אני מבקש להגיד לאנשים של כפר מנדא - - -

היו"ר אליהו רביבו:

לדבר בערבית? מה? אה, כמובן וכמובן – אם אפשר, בבקשה, חבר הכנסת דוידסון, זה לא נגמר מהבוקר, אחי, צא החוצה לפרסה, אי-אפשר ככה. באותה ההזדמנות, כמובן, אני מבקש להביע בנוכחותכם ובאמצעותכם את השתתפותנו בצער המשפחות על המוות המיותר של החפים מפשע, ומי ייתן וישכילו כולם ונשכיל כולנו למצוא את הנוסחה שתגדע את מכונת ההרג - - -

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

תאונות הדרכים, תאונות הדרכים.

גלעד קריב (העבודה):

שלוש נשים נהרגו.

היו"ר אליהו רביבו:

הפעם זה בתאונת דרכים? אוקיי. שלוש הנשים שנהרגו בתאונת הדרכים, אני מבקש להביע את השתתפותנו וצערנו. אנא, העבירו למשפחות את השתתפותנו באבלם, בכאבם ובצערם. תודה רבה. חמש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. שני אירועים קריטיים לביטחון הלאומי של ישראל התרחשו בסוף השבוע הזה. אני לא מתכוונת להמשך הפגזת יישובי הצפון, ואני גם לא מתכוונת לנפילת חייל נוסף בקרב. אני מתכוונת כמובן למבחן הנאמנות לסגל הפיקוד הבכיר של המשטרה במסיבת יום ההולדת לאיתמר בן גביר, ולהילולת הליכודיאדה באילת בהשתתפות שרי הליכוד. ראשי הערים בצפון מתחננים לסיוע עבור מאות אלפי ישראלים שמופגזים יום-יום, עוד משפחה מקבלת דפיקה בדלת על חייל אהוב שנפל, אבל מה שחשוב לכם עכשיו, ממשלת ישראל, הוא מסיבות פאר לשר לכישלון לאומי, וחפלות, חפלות באילת. עכשיו, כמובן, מותר לשר לחגוג ולציין את יום הולדתו. אבל ככה? עכשיו? עם עוגה עם חבל תלייה ועם נציבים שבאים להתחנף? סלפי – סלפי עם עבריינים – מותר; מותר גם לערוך פריימריז ואירועי פריימריז בליכוד – אבל ככה? עכשיו? באילת עם הופעות, עם כיבודים, עם אלכוהול שזורם בקבלות הפנים שלכם לשרים בכירים? לא חשבתם אפילו לעמוד דקת דומייה למען הנופלים. אפילו לפאנלים שלכם לא הגיע אף משתתף, כי כולם הלכו לים והשאירו את שר המשפטים לבד באולם ריק.

גלעד קריב (העבודה):

מגיע לו.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

ילדות קטנות בצפון הארץ מעלות בבכי סרטונים לסושיאל שלהן, שהן מפחדות ללכת לבית הספר כי יש אזעקות וטילים, ושר החינוך – איפה הוא נמצא? איפה נמצא שר החינוך? עסוק בחיבוקים ובנשנושים באילת. מקווה שהיה לך כיף ושגם השתזפת. הבעיה היא לא האירועים, הבעיה היא הניתוק של מי שעורך אותם. הבעיה היא הניתוק של מי שמשתתף בהם, אם עוד נותר מישהו מאזרחי ישראל שהיה צריך הוכחה עד כמה סדרי העדיפויות של הממשלה הזאת, של העומד בראשה ושל השרים שלה עקומים, אז ראינו את זה בסוף השבוע האחרון. טוב שבעוד כמה חודשים הכול ייגמר, והציבור יזרוק אתכם בחזרה לאופוזיציה. ואנחנו נתחיל לתקן, ואנחנו נתחיל לשקם את מדינת ישראל. אני קוראת לחברי הממשלה היוצאת: תעזבו את החפלות, אין לכם על מה לשמוח. צאו לצפון, תפגשו את האזרחים, שבהם גם רבים שעוד איכשהו האמינו לכם בעבר ועוד איכשהו הצביעו לכם. תקשיבו לאלה שהבתים שלהם הרוסים, לאלה שקצו בהצהרות הרהב החלולות שלכם על ניצחון על חיזבאללה, כי הם, במציאות שלהם ביום-יום, בכל יום, כל הזמן מופגזים. צאו לשכונות במרכז הארץ שהרוסות מהטילים האיראניים, ותראו איך קרנות מחו"ל נותנות יותר תמיכה לנפגעים מאשר הממשלה שלכם. בושה, פשוט בושה. את כל זה לא רואים מהקלאב הוטל באילת, לא. גם לא רואים את זה מהווילה של המקורב, עם בכירי הכהניסטים ועם סגל הפיקוד המשטרתי. תתעוררו, חברי הממשלה. אף אחד כבר לא מצפה מכם לתקן, אבל לפחות תנסו למזער נזקים. ולכם, אזרחי ישראל האהובים, אני יודעת שקשה, אני יודעת שזה מרגיש לא רואים אתכם, אני יודעת שלוקחים לכם את הכסף שמגיע לכם לשיקום, לחינוך, לבריאות, ומנצלים אותו לרעה. אני רואה את הייאוש שלכם בכבישים, אני רואה את הפקרות הנוער המדהים שלנו, ואת המערכות שקורסות, ואני מבקשת מכם – עוד קצת, תחזיקו מעמד עוד קצת, הבחירות בפתח והשינוי מגיע. ייקח זמן, אבל אנחנו נתקן, אנחנו נשקם, ביחד. תודה רבה.