ישיבת מליאה בתאריך 20/05/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ד' בסיוון התשפ"ו, 20 במאי 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים ששירתו בגופים ביטחוניים, התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 39), התשפ"ו–2026; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 168), התשפ"ו–2026. כמו כן, הונחה על שולחן הכנסת הודעת שר הרווחה והביטחון החברתי על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עפיף עבד, מיכאל מרדכי ביטון, מירב בן ארי, אברהם בצלאל, גלעד קריב ולימור סון הר מלך בנושא: שיפור התמיכה וזכויות משפחות אלמנות ואלמנים צעירים המגדלים ילדים יתומים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני רואה שהשאילתה הראשונה היא לשר החוץ, ואמורה להשיב עליה סגנית שר החוץ. נמתין שנייה. מייד, חבר הכנסת מלכיאלי, תשאל את שאלתך. אומר בינתיים שהשאילתה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי לשר החוץ בנושא: הצרת צעדי המוהלים בבלגיה. בואי, תעלי כבר, חיכינו לך. סגנית שר החוץ שרן השכל עולה על הדוכן. חבר הכנסת מלכיאלי, אנא שאל את שאלתך, בבקשה.

מיכאל מלכיאלי (ש"ס):

תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כבוד סגנית השר. בשבוע שעבר נקטו שלטונות בלגיה צעדים משפטיים נגד מוהלים יהודים, חרף העובדה שמדובר בערך יהודי עליון. רבני אירופה חוששים ובצדק מצעד זה והבאים אחריו. רצוני לשאול: 1. האם משרד החוץ נערך לפעילות מול ממשלת בלגיה ומועצת אירופה? 2. האם יש שיתוף פעולה עם ועידת רבני אירופה שמרכזת את המאבק בדבר? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, גברתי, סגנית השר.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. מתנצלת על העיכוב, היינו בוועדת החוץ והביטחון בדיון על חוק הפטור מגיוס עד השנייה האחרונה. אני חייבת להגיד שזה קשה, קשה שבתקופה כל כך מתוחה, כשאנחנו צריכים לקרוע את האויבים שלנו, אתה רואה שפשוט קורעים את עם ישראל. אנחנו יושבים שם בוועדה, גם עם משפחות שכולות, עם לוחמים, והלב פשוט נקרע. וזה קורה תוך כדי שאיתמר ספיר, זכרו לברכה, נקבר ממש באותו הזמן שבו מתקיים דיון, השם ייקום דמו. ואני אמצא את הדרך להזכיר פה כל יום, כל דקה, בזמן שאנחנו יושבים כאן – רציתי להביא תמונה, אבל אני יודעת שאסור להביא תמונות ופלקטים לפה. רציתי להביא תמונה גם של איתמר או של מעוז ישראל רקנטי, זכרו לברכה, או לוחמים אחרים שנפלו, כדי להזכיר כל הזמן על מה בעצם המפלגות החרדיות לוקחות אותנו לבחירות, שזה על ביטחון ישראל, ושאנחנו לא ניתן שיסרסרו בביטחון ישראל. ולשאלתך, השר לשעבר מלכיאלי, קודם כול תודה על השאלה החשובה הזו. בתחילת דבריי חשוב לי לציין כי הבטחת חיים יהודיים באירופה ושגשוגם הינם חשובים לנו מאוד, והשגרירויות של ישראל ברחבי העולם ומטה משרד החוץ פועלים יום-יום לסיוע לקהילות, ובמקרים שבהם הקהילות מבקשות סיוע אל מול הרשויות הרלוונטיות. זהו גם המקרה בנוגע לצעדים משפטיים כנגד מוהלים בבלגיה. ועכשיו, ספציפית לגבי בלגיה, לאורך השנתיים האחרונות השגרירות בבריסל פעלה וממשיכה לפעול יחד עם הקהילה היהודית בבלגיה לסיוע להסדרת נושא המילה, כולל הצעות יחד עם הקהילה היהודית ובתמיכת הרבנות הראשית להכרה ברישוי המילה הישראלי. הנציגות בקשר עם הקהילה היהודית הן באנטוורפן והן עם הקונסיסטוריה היהודית של בלגיה, וכן נעשה תיאום מול ה-European Jewish Congress. שר החוץ והשגרירות פעלו וממשיכים לפעול בנושא מול ממשלת בלגיה גם בשיח עם שר החוץ פרבו לאורך כל התקופה. ישר עם קבלת המידע כי הוגשו כתבי אישום כנגד שלושת המוהלים, משרד החוץ ושר החוץ פעלו גם בתקשורת ובפרסומים פומביים כדי להבהיר את העמדה שלנו, שהיא חד-משמעית. שר החוץ אף אמר כי במעשה זה בלגיה מצטרפת לרשימה קצרה ומבישה, יחד עם אירלנד, של מדינות המשתמשות בחוק הפלילי כדי לרדוף יהודים על שמירת היהדות. השגרירות עובדת בנושא עם הקהילה היהודית, שהיא הכתובת הרלוונטית אל מול הרשויות בבלגיה. יש לציין כי ועידת רבני אירופה היא ארגון כלל-אירופי ולא בלגי. עם זאת, השגרירות ומשרד החוץ פתוחים לכל הצעה לשיתוף פעולה בנושא ועם כל ארגון רלוונטי. אני קוראת גם מכאן לממשלת בלגיה לפעול מיידית למציאת פתרון הולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. האם יש שאלת המשך לחבר הכנסת מלכיאלי? אם כן, בבקשה.

מיכאל מלכיאלי (ש"ס):

תודה, גברתי סגנית השר, על תשובתך המדויקת. ואכן שוחחתי עם גורמים ומומחים בנושא היהדות באירופה ובראשם ועידת רבני אירופה, ולדעתי גם על משרד החוץ להצטרף יחד איתם. אני חושב שאתם עושים את העבודה בצורה טובה, על מנת להיאבק בצורה הזאת, בצורה שלא תגרום לערים נוספות ומדינות נוספות ללכת בעקבותיהם. אני רוצה לנצל גם את הבמה, כשאני נמצא כאן, היות שאנחנו דיברנו על ברית המילה. יש דבר שנקרא ברית עוד לפני ברית המילה, וזו ברית התורה. ועל זה נאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חֻקות שמים וארץ לא שמתי". כל קיומו של העולם בנוי על התורה, וכשלא תהיה תורה, אין קיום לעולם. אני חושב שבכנסת ישראל, במדינת היהודים, צריך להצדיע לאותם לומדי תורה, שמחליטים מיוזמתם להזניח את חיי העולם הזה בשביל העולם הבא, כי הם הערובה האמיתית שנצח ישראל לא ישקר. אותם לומדי תורה שנאבקים יום-יום לשמור על אותה שרשרת הדורות הם הערובה שאנחנו נישאר כאן לנצח נצחים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

תודה. קודם כול, אני מסכימה איתך, יש לי המון המון כבוד והערכה ללומדי התורה, אני חושבת שזה חשוב, באמת – הקיום שלנו על הדת, על היהדות, על המסורת, על ניסים אמיתיים שקרו בשנתיים וחצי האחרונות עם כל הטרגדיות והקושי. קרו ניסים אמיתיים וגלויים. אבל זה לא נוגד אחד את השני, זה בא אחד ביחד עם השני. ולאורך אלפי שנים ידענו, עם ישראל, גם את למידת התורה וגם שמירה והגנה פיזית על העם שלנו, על הילדים שלנו, על הגבולות שלנו. זה מעולם לא נגד אחד את השני. אגב, אני הצעתי הצעת פשרה, שיקימו ישיבות גבול בגבולות, שיביאו את ויז'ניץ למטולה ואת גור לצפון רמת הגולן, יעשו להם כמה שבועות של רובאי 03 עד 05 ויעשו שם שליש, שליש, שליש. משמרות ביחד, של מודיעין, של מארבים, של סיורים, של מה שצריך כדי לפנות את כוח האדם שצה"ל זקוק לו ולקחת אותו למשימות אחרות. אפשר לעשות את זה, אבל צריך לרצות לעשות את זה. ובתקופה הזו, כשאנחנו משלמים מחירים כל כך יקרים, אי-אפשר פשוט לפטור מגזר שלם מהזכות האדירה הזו, אגב, להגן ולשמור על מדינת ישראל, ובטח בתקופה שאתה רואה את הרחבת האנטישמיות, את ההתפוצצות של האנטישמיות בכל העולם. הרי כשמפלילים ככה רבנים זה לא מגיע משום מקום. אתה רואה מה קורה באירופה, בצפון אמריקה. סבתא שלי לפני שנה וחצי הותקפה על ידי ערבים בפריז במכות, צעקו לה "יהודייה מלוכלכת", ירקו עליה. המשפחה שלי מרגישה את זה, אנחנו יודעים מה זה. וזה נמצא בציבור שם, זה נמצא ברשויות ובחקיקות. ומה התשובה שלנו? אתה יודע מה צריכה להיות התשובה שלנו? אחת, בואו לארץ ישראל; יותר בטוח כאן מאשר שם. אוקיי? אבל איך יהיה יותר בטוח כאן אם אין לנו את כוח האדם למשימות הביטחוניות? אין דרך אחרת, ואני אומרת לך את זה כלוחמת קרבית, שהייתה לה הזכות לעשות את זה. אפשר לשלב, עושים את זה. אנחנו יכולים ללכת יד ביד, גם לחזק את עולם התורה וגם לחזק את צה"ל. כי אי-אפשר בלי שניהם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לסגנית שר החוץ. כעת אני מתכבד להזמין את שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ אל הדוכן, כדי לשמוע את השאילתה הבאה, שאילתה דחופה של חברת הכנסת קארין אלהרר, בנושא איוש תקני עו"ס נוער. עו"ס – עובדים סוציאליים. שלום, קארין. בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, לאור הנתון ש-130 תקני עו"ס נוער אינם מאוישים, ובשנים האחרונות בצל המלחמה נרשמה עלייה של 5% במספר הילדים שמוגדרים בסיכון, אני רוצה לשאול: אילו צעדים אופרטיביים ומיידיים נוקט המשרד שאתה אמון עליו כדי לבלום את הנטישה ולאייש את התקנים החסרים?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, כבוד השר.

שר התיירות חיים כץ:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברתי הח"כית, המשרד רואה – וגם אני – בחיזוק מערך העבודה הסוציאלית בקרב בני נוער יעד מרכזי וחשוב, במיוחד בתקופה המורכבת שבה אנחנו מצויים כיום, המאופיינת בעלייה במצבי סיכון, מצוקה רגשית ואתגרים חברתיים בקרב בני הנוער. על פי נתוני המשרד המעודכנים, הוקצו לרשויות המקומיות 374 תקנים של עו"ס נוער ו-800 עובדים סוציאליים לחוק הנוער, מתוכם כ-55 תקנים של עו"ס נוער אינם מאוישים, ולא כפי שנטען – אבל לא חשוב, לא מאוישים, אני לא נכנס אם המספר הוא כזה או כזה, הרבה לא מאוישים. עד סוף השנה צפויים כ-80 עובדים סוציאליים לחוק הנוער לסיים את הכשרתם ולקבל מינוי לתפקיד – עד סוף השנה הזאת, תוך חצי שנה. לא שזה יותר מדי, אבל איוש משרות בתחום העבודה הסוציאלית הוא אתגר משמעותי, שאינו ייחודי רק לתחום הנוער, אלא משקף קושי רוחבי במקצועות הטיפוליים ובאיוש תקני העובדים הסוציאליים בכלל הרשויות המקומיות בישראל. לאור החשיבות של הנושא, המשרד פועל במישורים רבים על מנת לחזק את מערך העובדים הסוציאליים, בייחוד אלה שברשויות המקומיות, כדי לצמצם שחיקה, לחזק את תחושת המסוגלות המקצועית ולשמר כוח אדם מקצועי ואיכותי במערכת. ומה שעשינו הוא ככה: תוספת שכר ייחודית לעובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות בהיקף של 30 מיליון ש"ח – היינו צריכים להסתכל כמה זה פר עובד - -

קארין אלהרר (יש עתיד):

שכבר נכנס לתוקף?

שר התיירות חיים כץ:

כן. - - על גבי הסכם השכר, בשנים 2025–2026. כנראה שזה לא מספיק. אם קשה לאייש, כנראה שזה לא מספיק.

קארין אלהרר (יש עתיד):

נכון.

שר התיירות חיים כץ:

המשרד העביר תוספת של כ-40 מיליון ש"ח לשנה לטובת תקנים, הכשרות, הדרכות ומעטפת מקצועית לעובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות. המשרד פועל לפיתוח מקצועי והכשרות ייעודיות לעובדים הסוציאליים, כולל סדנאות בתחום החוסן האישי, הדרכות קבוצתיות ולמידת עמיתים. הגדרת עומס עבודה לעובדים סוציאליים בתחום הנוער, לשם הבטחת שירות איכותי לנוער, לצד שיפור תנאי העבודה של העובדים – זה היעד. אם אנחנו נצליח – דרך אגב, יש לי פגישה ביום חמישי בשבוע הבא עם אפי מלכין, במטרה להעלות את השכר. אם לא נעלה את השכר – כן הסכם, לא הסכם – אם לא נעלה את השכר יהיה קשה, גם אם יהיו תקנים – העובדים הסוציאליים עושים עבודת קודש, באמת, הם עובדים קשה. לצערי, הם משתדלים לא לעבוד משרה מלאה, כי זה קשה. וחסרים עו"סים. המטרה – להכשיר, להעלות שכר, ואז יהיה יותר קל לגייס. אני מבין את המצוקה, אני מבין אותה. אני רוצה – גם כשהייתי שר הרווחה בפעם הקודמת, המטרה היא שכר ועוד פעם שכר, כי להערכתי הם לא מתוגמלים דיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש שאלת המשך לחברת הכנסת אלהרר? בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אדוני, אני רוצה להוסיף עוד נתון. בחודשים האחרונים, אולי אפילו כבר בשנים האחרונות, אנחנו עדים לעלייה מדאיגה בתופעת עבריינות הנוער, אלימות נוער. לכן אני שואלת, בהינתן העובדה שרוצים להעלות את השכר – הדבר לא מספיק.

שר התיירות חיים כץ:

אני לא יודע אם הם רוצים. אם האוצר רוצה, אני רוצה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אתה רוצה, בסדר. אני אומרת, רוצים להעלות את השכר. אני רוצה לשאול: האם יש גם מחשבה להעלות את מספר התקנים? כי גם עומס תיקים הוא שיקול מכריע בהחלטה של אדם אם לבוא לתפקיד.

שר התיירות חיים כץ:

תשמעי, קודם כול – המטרה. קודם כול, אני אבדוק את העניין, אבל המטרה היא לאייש את כל התקנים. לצערי, יש תקנים שהם לא מאוישים.

קארין אלהרר (יש עתיד):

זה ברור.

שר התיירות חיים כץ:

כשאני הולך לכל עירייה ואני רואה שתקנים הם לא מאוישים, אז להעלות אותם סתם – לא נותן לי כלום. הצורך דורש עוד תקנים. בינתיים אני לא מצליח לאייש את מה שיש לי, ואני חושב שזה בגלל שכר.

היו"ר אמיר אוחנה:

עושה שכל, אני חייב להגיד.

קארין אלהרר (יש עתיד):

גם.

שר התיירות חיים כץ:

לא רק. אני מקווה שנצליח להעלות את שכרם ולאייש את המשרות הפנויות, וזה יביא טיפה טיפה מזור. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר הרווחה והביטחון החברתי, ואני מודה גם לחברת הכנסת אלהרר. אנחנו נעבור לשאילתה הבאה, שאילתה דחופה של חברת הכנסת מירב כהן לשר החינוך, בנושא: קיצוצים בתקציבי החינוך המיוחד וכיתות שירות חינוך ורווחה לקראת תשפ"ז. אני מתכבד להזמין את שר החינוך אל הדוכן. בבקשה. אנחנו מברכים את תלמידות ותלמידי כיתה ט' מבית הספר חטיבת גולדה בפתח תקווה. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת, שלום לכם – אגב שאילתה בנושא משרד החינוך. בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

שלום ותודה. השאילתה היא בנושא קיצוצים בתקציבי החינוך המיוחד וכיתות שח"ר לקראת שנת הלימודים תשפ"ז. לאחרונה פרסם המשרד חוזר לקראת שנת הלימודים תשפ"ז, שכולל שינויים במודל התקצוב בחינוך המיוחד ובכיתות שח"ר שמשמעותם בפועל קיצוצים משמעותיים, כך לפחות לטענת ראשי הערים שפנו אליי. ברצוני לשאול: 1. מה היקף הקיצוץ דה פקטו? 2. בכלל, האם לאור המצוקות הרגשיות והחברתיות בשנים הקשות שעברנו אין צורך בהגדלת התקציב? 3. ולאן אמורים להיות מוסטים התקציבים שלא יגיעו לכיתות האלו?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, ברשותך אני גם אגיד לתלמידי בית ספר גולדה מפתח תקווה – קודם כול, אני לא זוכר, אני הייתי אצלכם בבית הספר? אבל הייתי לידכם, לדעתי. אמרו לכם שהייתי וביקרתי? טוב, לכם עוד אין בגרויות, אז מצבכם בסדר. מה לגבי בית הספר של הקיץ, אתם הולכים לבינה המלאכותית? אתם תלכו? למה לא?

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע. לשאול שאלות של כן ולא זה קל להם. אבל כשצריך לנמק, בואו, יש בינינו איזה - - -

שר החינוך יואב קיש:

אז נדייק את השאלה: האם ההורים שלכם ירצו שתלכו לשם? כן. ואתם רוצים חופש, נכון? אז הבנתי, בסדר. אוקיי, הבנו את האירוע. תלמידים רוצים חופש, אין מה לעשות. טוב, בהצלחה שיהיה לכם. אני רוצה לענות לחברת הכנסת מירב כהן. קודם כול, אני ממש לא יודע מה המידע שעליו את מבססת את ידיעתך, כי ממה שאני בדקתי עם גורמי המקצוע במשרד, טרם פורסם החוזר המעודכן לשנת הלימודים תשפ"ז. זה נכון שבימים אלו יש שיח של גורמי המשרד עם השלטון המקומי ועם רשתות החינוך, כשהמטרה של השיח הזה היא דווקא הפוך ממה שאמרת – זה ממש לא לקצץ אלא להיות יעיל, לדייק את הרגולציה והתקצוב כדי שהצרכים ייענו. כשהתהליך הזה יושלם, אז גם יפורסמו הנחיות. אני רוצה רגע להסביר למשל במה מדובר, נושא שנבחן בימים אלה. אנחנו משלמים בחינוך המיוחד למעשה פר ילד. בכיתה של חינוך מיוחד, בילד השישי העלות כוסתה. זאת אומרת, שישה ילדים קיבלו תקציב פר ילד והעלות כוסתה, ועכשיו מה שקורה, על הילד השביעי והשמיני אנחנו ממשיכים לשלם. המפעילים, בוא נגיד, מקבלים הקצאה שלא משקפת את הצורך האמיתי לחבר בין התקציב למענה החינוכי והטיפולי שנותנים לתלמידים, ומכיוון שתסכימי איתי שמדובר במשאב ובכסף ציבורי, חשוב שאכן ימלא את ייעודו כנדרש, וזו העבודה שעושים היום במשרד החינוך. אני אחזור שוב ואומר, אין שום קיצוץ בתקציבים שילדי החינוך המיוחד מקבלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

אני רק אענה גם למה שהשר אמר. המידע שלי הגיע מראשי ערים.

שר החינוך יואב קיש:

שאלת המשך או לענות?

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך. היא שואלת, היא תגיד מה שהיא רוצה ואתה תשיב.

מירב כהן (יש עתיד):

שאלת על מה זה מתבסס. המידע הגיע מראשי הערים שקיבלו את אותו חוזר, ובעצם - - -

שר החינוך יואב קיש:

לא חוזר, טיוטה. יש דיון. עוד לא יצא חוזר, זה מה שהתכוונתי. נתנו להם כוונות, בדיקות, מה אנחנו בוחנים. עוד לא יצא חוזר.

מירב כהן (יש עתיד):

אגב, הרציונל נשמע נכון וטוב, דווקא לייצר כיתות קטנות, אבל כיוון שאי-אפשר לייצר כיתות חדשות, עצם זה שיקבלו פחות תקצוב מהתלמיד הבא, כשאין כיתות חדשות, הלכה למעשה זה קיצוץ.

שר החינוך יואב קיש:

אז אנחנו מדייקים את התקציב ונותנים איפה שצריך ולא איפה שלא צריך.

מירב כהן (יש עתיד):

השאלה לגבי אם אנחנו ממשיכים בנושא החינוך המיוחד.

היו"ר אמיר אוחנה:

רק שנייה. לאחר מכן, שאלות נוספות לחברת הכנסת יעל רון בן משה ולחבר הכנסת חוג'יראת. בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

אם אנחנו כבר בנושא החינוך המיוחד, הייתי רוצה לשמוע ממך איפה עומד היישום של מסקנות ועדת שפירא, שזו ועדה שאתה מינית כדי לפתור את המשבר בחינוך המיוחד.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד שנייה, כבוד השר. נאפשר את השאלות הנוספות, ואז תשיב. בבקשה, חברת הכנסת רון בן משה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, לפני כשבוע פרסמה עדי חשמונאי על מצבם העגום בלימודים של ילדי קריית שמונה. הבוקר, בבתי הספר בקריית שמונה ציינו את טקסי השבועות – ניסו לחגוג, אני מתקשה להגיד "לחגוג" – כשרק הילדים המשתתפים בטקס נמצאים ושאר הילדים צופים בטקס בזום. לצערנו, באותו זמן גם העיר הותקפה על ידי כטב"מים. אנחנו נוהגים להגיד "נשמעו אזעקות" – אזעקות זה רק התופעה הנלווית. מה שקרה זה שהייתה סכנה קיומית ומתקפת כטב"מים – יכול להיות שזה היה כטב"ם בודד על העיר – הילדים נאלצו להתגונן, וקטעו את הטקס באמצע. רציתי לשאול אותך, פעם אחת, איך משרד החינוך נרתם לצמצום הפערים הלימודיים של ילדי העיר קריית שמונה שעדיין נמצאים באזור מלחמה, ופעם שנייה, מה אתה חושב על המצב, שכך מקיימים שגרת לימודים בעיר שהייתה מפונה, שרק השנה חזרה ללימודים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת חוג'יראת, והשר ישיב במרוכז מייד לאחר מכן.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, לחברה הבדואית היה ממונה על החינוך הבדואי במשרד החינוך, מזה הרבה שנים היה ממונה, יצא, ומזה כמה שנים התפקיד לא אויש. היה מכרז לפני חצי שנה, הוגשו מועמדויות, ופתאום המשרד הקפיא את המכרז ללא הסבר למועמדים שהיו. אנחנו כן מבקשים, כבדואים מהצפון ובכלל, כנציג בדואים אני מבקש שהמשרה הזאת תאויש בהקדם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

אז אני אענה מהארוך לקצר. אני לא יודע, נתחיל עם הקצרים, זה מהקצר לארוך. לגבי המכרז בחברה הבדואית, אני יודע שיצא מכרז, אני לא מכיר בדיוק מה קרה מאז. אני אבדוק, אתן לך תשובה. אני לא מתערב במכרזים, אבל אני יודע שיצא. אני לא יודע מה קרה, אני אבדוק, אני אתן לך תשובה. אז זה היה קצר. לגבי קריית שמונה, העלית כמה שאלות, וקודם כול, חד-משמעית, החינוך – בכלל, האתגרים בקריית שמונה הם סופר-סופר-משמעותיים, בטח בתקופה הזו, שיש מצד אחד ניסיון לחזור לשגרה, ומצד שני פעילות עזה, נקרא לזה, בגזרת המלחמה, אף אחד לא מסתיר את זה, כולל מה שתיארת מהיום. אני יכול לומר לך שמבחינת הנחיות משרד החינוך, אנחנו בעניין הזה, בכל מה שקשור להתגוננות, פועלים לפי הנחיות פיקוד העורף, והשאלה שם זה פיקוד העורף ופיקוד צפון, שהם אלה שמשקפים את ההנחיות הביטחוניות, אני לא רוצה להיכנס לגזרה הזו. אני כן רוצה לדבר על מה שאמרת על צמצום פערים. בעצם, כמו שאמרת, כבר אחרי הפינוי והחזרה המורכבת ומה שעוברים השנה, אנחנו ממשיכים לתמוך בקריית שמונה לכל אורך הדרך, לא מסתכלים לא על פוליטיקה ולא על כלום, הכול למען הילדים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם ראש העיר, עם כל הגורמים הרלוונטיים. אני יכול לתת לך שתי דוגמאות טובות, שאולי רק ייתנו קצת אור: האחת היא תוצאות הבוגרים של קריית שמונה, בית ספר דנציגר, שמן הסתם את מכירה, וראית את הפרסום על שנה שעברה. אז אני שמח לבשר, היושב-ראש, שבוגרי קריית שמונה, מבחינת זכאות לבגרות וסוג הבגרות, שיפרו את התוצאות שלהם בצורה יפה בכמה אחוזים מעל מה שהיה בעבר, למרות המלחמה. זה נעשה כמובן עם הרבה הקלות, עם תמיכה, עם בוטקאמפ, הרבה מאוד מאמצים, זה לא קורה מעצמו, אבל האמירה שבוגרי י"ב של קריית שמונה, תוצאות הבגרויות שלהם יותר טובות משנה לפני כן, חשוב שהיא תיאמר, והיא מראה שאנחנו לא מזלזלים. ההפך, אנחנו משקיעים, ומשקיעים הרבה, ביחד עם הרשות המקומית.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר החינוך יואב קיש:

נכון, אז אני אומר, בואו ניכנס רגע לפרופורציות. ואני אגיד לך, סתם דוגמה לשאלתך על עוד מקרה, שפנה אליי ראש העיר באירוע שמקשה על העיר. הם ירדו מתחת לתקינה בכמה גנים – לא יודע אם את מכירה – אמרתי לו, אנחנו לא נסגור אף - - -

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר החינוך יואב קיש:

אמרתי לו, לא נסגור אף גן בקריית שמונה. לא נסגור אף גן בקריית שמונה, ולבקשתו, התמונה החינוכית שהוא ביקש, איתה הוא ירוץ לפתיחת השנה. ולכן, כמסר כללי לגבי קריית שמונה אני יכול לומר לך, כיו"ר המל"ג, כמי שהוביל השקעה של כ-600 מיליון שקלים בקריית שמונה בשלוש השנים הקרובות, בהקמת אוניברסיטה, שזה יעד מרכזי לשיקום הגליל והעיר עצמה, הדברים האלה קורים. אני אמרתי שזה יקרה כשהעיר הייתה מפונה, והלכתי והייתי שם בקריית שמונה, ואמרו לי: תגיד לי, על מה אתה מדבר, אין פה אף אחד. אז אני מאמין באנשים של קריית שמונה, אני יודע את האתגרים הקשים שהם עומדים בפניהם ואת הקושי היום-יומי, כמו שתיארת עכשיו בחג השבועות. אנחנו מחויבים לעזור ולתת ולחזק, ומשרד החינוך עומד לימינה של העיר קריית שמונה בכל הכוח. אני רוצה לעבור לשאלה האחרונה, לגבי נושא החינוך המיוחד וועדת שפירא. אני רוצה להתייחס גם טיפה, כי זה לא רק החינוך המיוחד. בעצם, ועדת שפירא מדברת על החינוך ולעשות משוואה חדשה בחינוך. אנחנו ראינו לאחרונה כל מיני פרסומים על תוצאות מבחני מיצ"ב שנעשו, ואני חייב לומר לך שאני חייב לפתור את נושא הפער המקצועי שקיים בעניין הזה. זאת אומרת, משרד החינוך טוען – האנשים המקצועיים, המפמ"רים, ראשי המינהלים – שהטעות הקשה שעשו במיצ"בים האלה, שכתבו עליהם – בין השאר, יש עוד הרבה דברים, אבל סתם דוגמה קטנה – כתבו לילדי כיתות – רגע, אני אשאל אתכם, אם כתוב על מבחן ש"מבחן זה אינו נושא ציון", אתם נשארים בכיתה ועושים את המבחן או סוגרים ויוצאים החוצה לשחק כדורגל? משחקים כדורגל? צדיקים, יש פה חצי-חצי. אז אחת הטענות הקשות – אני לפחות, אתם יודעים מה, אני לא שואל אתכם – כשאני הייתי בגיל הזה, אולי גם אתה, היושב-ראש, כשהייתי מקבל מבחן מיצ"ב והיו כותבים לי בגדול "מבחן זה אינו נושא ציון" – ואללה, לא נושא ציון, לא רלוונטי – הולך לשחק עם החברים. זו טענה לא שלי, זו טענה של משרד - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אצלי זה היה גיטרה, זה לא היה כדורגל.

שר החינוך יואב קיש:

יש גיטרה בבית ספר? הייתה לך?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא.

שר החינוך יואב קיש:

אז מה זה משנה, אז היית נשאר ללמוד. כן, זו טענה אחת. יש טענות רבות אחרות. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח המקצועי, אבל את הוויכוח המקצועי הזה אנחנו נפתור. ראיתי שמנסים לקחת את זה לוויכוח פוליטי, ואמרתי: אני ממנה את פרופ' עמי מויאל, איש יקר עם הרבה מאוד זכויות, הוא ייכנס וייתן מענה. בסוף חשוב לי לומר שאני דווקא רואה את ההפך: אני רואה איך המערכת – למרות המלחמה והקשיים, יש לנו השקעות עצומות, תוכנית "ישראל ריאלית", בדיוק במקצועות האלה. איפה הבעיה שלנו? הבעיה שלנו היא בפער שנוצר בין הכיתות היותר-גדולות והעמוסות לבין כיתות החינוך המיוחד, שקצת מייצרות מעין הסללה של תלמידים שהולכים לכיוונים האלה. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו משקיעים יותר ויותר בכיתות קטנות, ופחות בכל החינוך. זו המטרה של המלצות ועדת שפירא, שאימצתי אותן. המשמעות שלהן – הקטנת כיתות לכ-20 ילדים בכיתה, הם דיברו על 19, אלו המספרים שאנחנו רוצים להוביל; לעבור לחמישה ימים. ויש שם עוד הרבה מאוד נושאים. זה אירוע מורכב. אני תומך בהן, הצגתי אותן בממשלה, הקמנו צוות שבנה יחד עם משרד האוצר תשתית להוביל את זה, ואני בשיח עם ראש הממשלה, שמתווה החינוך לקדנציה הבאה – הינה, אולי אני חושף לכם קלפים, למתחרים הפוליטיים שלנו – אנחנו בליכוד נוביל את המסר הזה של ניו דיל בחינוך, עם כיתות של 20 ילדים בכיתה ועם השקעה גדולה מאוד וחיבור של הרבה מאוד מהמסגרות, כדי שכל הכסף ילך לאותן כיתות, לאותם מורים; יש פה מעבר לחמישה ימים, יש פה הרבה מאוד נושאים שצריך לעשות. זה נעשה ביחד עם האוצר. אני חייב לומר לך: אם שאלת מה עיכב אותי עד עכשיו – זה האוצר. האוצר טען כל הזמן שהתוכנית הזו לא ריאלית, לא ניתן לממש אותה, ויש בה בעיות. אנחנו צריכים לעשות את זה יחד עם המורים, לקראת הסכם השכר עם יפה בן דוד בסוף השנה. יש פה הזדמנות גדולה למערכת החינוך, אני מתכוון להוביל אותה ולממש אותה.

מירב כהן (יש עתיד):

יש איזה תקצוב? מה המשמעות שאימצת את זה, השר?

היו"ר אמיר אוחנה:

השר סיים. תודה רבה. השאילתה הבאה היא שאילתה של חבר הכנסת משה אבוטבול אל שר המשפטים, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן, בנושא: עיקול כספים המופקדים לאסירים לרכישת מוצרים בקנטינות. שר המשפטים יריב לוין, בבקשה.

היו"ר יעקב מרגי:

איפה השואל? בבקשה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת אבוטבול, כן.

משה אבוטבול (ש"ס):

שאילתה לכבוד השר – עיקול כספים המופקדים לאסירים לרכישת מוצרים בקנטינות. פנה אליי אסיר שהכספים שמופקדים עבורו לרכישת מוצרים בקנטינה בכלא מעוקלים – כי הוא בעל חוב. מדובר בכספים שבני משפחה או בעלי צדקה מפקידים לטובתו, והעיקול הוא גזרה נוראה לאסיר, וגם גורם לכך שלא יפקידו עבורו עוד. רציתי לשאול את כבוד השר: 1. האם זה נכון? 2. התסכים להורות על ביטול עיקול כספים הללו?

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, כבוד השר.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה. אדוני היושב-ראש, השר, חברות וחברי הכנסת, אני מודה לחבר הכנסת אבוטבול על השאילתה, שצריך לומר שהיא המשך לשאילתה שהוגשה ונענתה בשעתה בעניין מקרה פרטני כזה. חבר הכנסת אבוטבול, אני אומר באופן רוחבי לגבי העניין הזה: יש כאן בהחלט שאלה מורכבת, שאנחנו בוחנים אותה, ואני אסביר את המורכבות שלה. קודם כול, באופן עקרוני הצרכים של אסיר מסופקים על ידי שירות בתי הסוהר. כלומר אין כאן מצב שאסיר תלוי בכך למחייתו, כדי שלא יהיה רעב או דברים מהסוג הזה. זו החובה של שירות בתי הסוהר שהוא יקבל את המזון שמגיע לו וכו'. הדבר הזה כמובן כולל מזון, ביגוד וכל דבר אחר. אבל נשאלת השאלה מה קורה באשר לכספים שהאסיר רוצה שיופקדו עבורו, בין ממקורותיו שלו ובין ממקורות אחרים, לטובת היכולת שלו לקנות מוצרים נוספים שלא מסופקים על ידי שירות בתי הסוהר בקנטינה הקיימת בבתי הכלא. כאן צריך להבהיר, קודם כול, ברמה העקרונית את המצב הקיים. קודם כול, סמכות העיקול מוקנית למרכז לגביית קנסות. היא לא נתונה לשר המשפטים. אני לא יכול להורות על ביטול עיקול בתיק מסוים או דברים מהסוג הזה, נדמה לי שזה ברור לחלוטין. לכן אסיר שמבקש ושיש לו טיעונים מדוע יש להימנע מלעקל לו את הכספים או את חלקם, יכול להגיש בקשות במסגרת התיק שלו במרכז לגביית קנסות או בהוצאה לפועל, ושם תתקבל החלטה שיפוטית, אם הם מאשרים לו את העניין הזה או לא. עכשיו, יש כאן שאלה של איזון בין שני דברים: מצד אחד רצון – תמיד ההיגיון בהגנה על כספים מסוימים מפני עיקול הוא הצורך להבטיח תנאי מחיה בסיסיים. כפי שאמרתי, תנאי המחיה הבסיסיים ממילא מובטחים כאן. בעצם הכספים האלה מיועדים לדברים שהם מעבר לתנאי מחיה בסיסיים, ולכן כדרך כלל הם לא דבר שיש הצדקה אמיתית להגן עליו. יותר מזה, צריך לומר שבהרבה מאוד מקרים הכספים האלה מעוקלים לטובת פיצויים לנפגעי עבירה שהאסיר לא משלם. לכן, סיטואציה שבה מצד אחד האסיר חייב בתשלום לנפגעי עבירה ויש תיק פתוח בגין התשלום הזה, וביד השנייה הוא קונה בקנטינה, ונפגעי עבירה אינם יכולים לשים יד על הכסף ולקבל את מה שמגיע להם, גם הוא, צריך לומר, לא פשוט, וספק רב אם זה דבר שנכון לעשות. לא פעם מדובר באסירים שיושבים בגין עבירות מרמה והונאה של גנבת כספים בסכומים אדירים. תחשוב על אסיר כזה שיושב על כך שהוא עשק קשיש ורוקן אותו מכספו, ועכשיו יפקידו לו כספים והוא ילך לקנות בקנטינה, כשהקשיש הזה יכול להיות אותו נפגע עבירה שמחכה לכסף הזה. הוא עצמו, אולי אפילו צרכיו הבסיסיים ביותר לא מסופקים, כי אין לו מקורות הכנסה, והוא כמובן לא יושב בבית הסוהר שמספק לו את זה. לכן, אנחנו בודקים אם המצב הקיים שמאפשר לאסיר להגיש בקשות במסגרת התיק, אם הוא מספק או נכון לעשות החרגות, במקרים מסוימים מאוד. אבל גם אם כן, אני חייב לומר, חבר הכנסת אבוטבול, שאני לא חושב שזה צריך להיות משהו רחב. זה מקרה קלאסי שלמטבע יש באמת שני צדדים.

היו"ר יעקב מרגי:

יש לך שאלה? בבקשה. שאלת המשך.

משה אבוטבול (ש"ס):

כן, שאלה נוספת לאדוני השר. קודם כול, תודה על התשובה. אני רוצה להדגיש כמה נקודות כדי להשלים את העניין. דבר ראשון, חז"ל אומרים: ישראל, אף על פי שחטא – ישראל הוא. ממש מוטל עלינו כחברה לדאוג גם לאסיר ולשמור על צלם האנוש שלו. אני הייתי מוסיף ואומר לך, אדוני השר, שגם אני הייתי בכלא כעשר שנים – לא כאסיר, ברוך השם, אלא כמרצה, ומעביר גם כן את לילות הסדר עם האסירים, ואת תפילות ראש השנה ויום כיפור. אני כל כך יודע כמה מדובר באנשים שפופי כוח, ולכן באמת יש כאלה שמוּעדים ומוֹעדים. יש כאלה שמועדים בשמחה, ויש כאלה במעידה חד-פעמית. אני לא חושב שצריך לעשות הכללה, כי מדובר בהרבה שהם אומללים שלא יכולים לרכוש מוצרים רק בקנטינה, וזה דבר בסיסי ביותר, כמו סבון, משקפיים, זה החמצן שלהם. לכן אני אומר שלהחיל את העיקול, גם אם זה חלקי, על כבשת הרש הזאת, הוא עונש בלתי מידתי וגם בלתי אפשרי. לכן אני מבקש. כמו שלהבדיל, בקצבאות הנכים היה איזה חוק שאוסר על עיקול הקצבאות הללו, ויש בזה צדק, אז גם כן בנקודה הזאת. לפעמים אנשי חסד או אנשים שרוצים לתת להם דברים אלמנטריים – הם לא יכולים לעשות.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

משה אבוטבול (ש"ס):

אני גם אספר לך, אדוני השר, שיש גם סחר-מכר בין האסירים – שמפקידים כסף למישהו שאין לו עיקול, ותמורת תקורה מסוימת של עמלה הוא מעביר את זה לאותו אחד. בסיכום, מכובדי השר, יש לך רקורד עשיר של עשייה, כולל למען האומללים והנדכאים. אני מבקש שתמצא את הדרך לבטל מייד את העיקולים על הכספים שמפקידים עבור האסירים לרכישת המוצרים, או לראות איך לסווג את זה, שלא יהיו כולם באותו מידה. זו השאלה והבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת אבוטבול, אני אחזור ואומר: א. לי אין סמכות כזאת, אני לא יכול לבטל מייד, לא עיקולים, לא קנסות ולא חיובים. זה מצריך שינוי תקנות באופן רוחבי, אולי שינוי חקיקה, אפילו, וכפי שאמרתי, הדבר הזה איננו דומה לקצבאות נכות. קצבת נכות נועדה להבטיח את צרכיו הבסיסיים של מקבל הקצבה. כאן הצרכים הבסיסיים מסופקים על ידי שירות בתי הסוהר. מדובר במשהו שבסופו של עניין הוא בא על חשבון נפגעי עבירה, ויכול לבוא על חשבון אחרים שיש להם זכות לקבל כסף וזקוקים לכסף הזה לא פחות מאותו אסיר, לפעמים אפילו הרבה יותר. יכול להיות שיש מקרים מסוימים, חריגים, שבהם יש מקום אולי לייצר איזה מסלול שמאפשר את זה. באופן עקרוני יש אפשרות תמיד לפנות בבקשה – אמרתי – במסגרת התיקים שמתנהלים בהוצאה לפועל או במרכז לגביית קנסות, כך שמסלול כזה קיים, ואני ביקשתי שהדבר הזה ייבדק. אם יש הצדקה לעשות עוד איזשהו דיוק נוסף בעניין הזה, בוודאי זה לא דבר רחב ופרוץ לחלוטין. זה ייבדק. ואני אומר שוב, אני חושב שבסך הכול האיזון הקיים נמצא במקום נכון, עם כל הקושי במצב הזה, והקושי מובן. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעות חוק לדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק הליכים מזורזים להקמת יישובים חדשים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת עמית הלוי וקבוצת חברי הכנסת, והצעת חוק לקידום הליכי הקמת יישוב חדש, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. אני מזמין את חבר הכנסת עמית הלוי לנמק את הצעתו. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

עמית הלוי (הליכוד):

מי השר?

היו"ר יעקב מרגי:

יש פה מגוון רחב של שרים. זה נדיר.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני שמח להציג בפני הכנסת ובפניכם, אזרחי ישראל, את החוק להליכים מזורזים להקמת יישובים חדשים, ואני רוצה לומר הערה מקדימה שקשורה למהות החוק הזה. אתה יודע, חבר הכנסת מרגי, בדרך כלל כשמקימים משהו, יוזמים משהו, או יש איזושהי יוזמה – לא חשוב, של עמותה, של מוסד, של מדינה – אז בהתחלה יש חזון גדול ונישאים נאומים חוצבי להבות על החזון ועל המהות; ואז, כדי לממש את החזון, מקימים מנגנון. בהתחלה החזון גדול והמנגנון קטן. ואחרי זה, ככל שעובר הזמן, הרבה פעמים המנגנון גדל, ובהתאמה, לצערנו, החזון קטן. זה קורה בהרבה מערכות, וזה קורה גם במדינה שלנו כשהפרוצדורות וההליכים הביורוקרטיים הופכים למסורבלים; ועוד יותר יש פגיעה במהות ובחזון כשהביורוקרטיה חושבת שאנחנו חיים במשטר ביורוקרטי. תלמידים, מה זה ביורו? משרד, נכון? ביורוקרטיה – שלטון המשרד, שלטון הפקידים. אז ככל שאנחנו מרחיבים את הביורוקרטיה ומעצימים את התערבות הפקידות ואת הפרוצדורות, אנחנו מקבלים פחות מהות ויותר ביורוקרטיה. והמהות שאנחנו עוסקים בה בחוק הזה נמצאת בליבת החזון. החוק הזה הוא תולדה של שנים ארוכות, וכשאנחנו מנסים – "אנחנו", אני מתכוון לממשלת ישראל – אנחנו רוצים להקים יישוב, ואני אתן דוגמה אחת, היישוב שיבולת בגליל; אני חושב שעברו 14 שנים, ועוד אין מפתח – לא מפתח לדירה, מה שקוראים, מפתח לטרקטור שיתחיל את הפיתוח הסביבתי.

היו"ר יעקב מרגי:

זה יישוב שישלב - - -

עמית הלוי (הליכוד):

נכון, יישוב שמיועד גם לבעלי מוגבלויות או לבעלי מוגבלויות, ליד היישוב בית רימון. 14 שנים, אדוני היושב-ראש, ואין פיתוח אפילו של מטר אחד, והכול בהליכי תכנון וביורוקרטיה והליכים משפטיים ומה לא. וכל זה קורה כשההתיישבות היא בליבת החזון של המדינה, בליבת החזון הציוני – הקמת יישוב בארץ ישראל. הגענו למצב שהמהות הזו טובעת, כמו שקורה לנו הרבה פעמים. אנחנו נמצאים בוועדות, ואנחנו רואים איך מטביעים באוקיינוס של מילים ופרוצדורות את האמת ואת הצדק. זה מין מנהג משפטי שנהיה – פשוט להטביע באוסף מילים ומושגים, חלקם מוזרים, את התוכן, את האמת ואת הצדק, לפעמים אפילו את ביטחון ישראל, ובמקרה הזה את ליבת הציונות. את כל זה אני אומר מכיוון שהדרישה שלנו לחוקק את החוק הזה היא כדי לקצר את ההליכים באופן מעשי. אבל הדבר העיקרי שהחוק הזה עושה בהקשר הזה – הוא מציב מחדש את הציונות במרכז סדר-היום הציבורי שלנו. הקמת יישוב בארץ ישראל, הפעולה הפשוטה הזאת, שהיא ליבת הציונות – אחד משלושת ערכי הציונות כפי שהגדיר אותם דוד בן-גוריון, מכריז המדינה, הוא ההתיישבות. העובדה היא שהיום, 78 שנה לעצמאותנו, הפעולה הזאת הפכה להיות פעולה כמעט בלתי אפשרית, שלוקחת שנים ארוכות, פרוצדורות מעייפות ורבות, ובפועל היא לא קורית. אני מזכיר לך כמה יישובים מחכים בנגב, בגליל. ולכן החוק הזה הוא חוק חיוני מאוד. המתקפה הזאת על הזהות הציונית היא לא רק מתקפה מבחוץ, כידוע, על ידי האויבים שלנו, שעל גבולותינו ורחוק מגבולותינו דורשים את חיסולה של מדינת ישראל, מתכננים תוכניות להשמדת מדינת ישראל ולעקירת המפעל הציוני – היא גם מבפנים. והיא מבפנים פעמיים – היא מבפנים גם על ידי אותם גורמים של אסלאם רדיקלי, שמנסים לקעקע את הזהות הציונית ואת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, והיא גם מבפנים, לצערנו הרב, על ידי היריבים ועל ידי הכוחות הפוליטיים, שלצערי הרב החזון ההוא של בן-גוריון נשחק אצלם עד דק, והם פועלים כדי לקדם את ההתיישבות אבל לא של העם היהודי בארצו. הייתי היום בוועדת החינוך, וכשאנחנו מחוקקים את החוק להקמת רשות מורשת ביהודה ושומרון, היה חבר כנסת ממפלגת העבודה, חבר הכנסת גלעד קריב, שישב איתנו בוועדה. במקום להתלהב, במקום לתמוך, במקום לחזק את ביסוס השורשים שלנו בארץ הזאת – והאיש הוא חבר מפלגת העבודה – במקום זה, הוא מדבר בשם זכויות הפסאודו-ילידים, כאילו שיש ילידים אחרים בארץ הזו שהם לא בני העם היהודי, שזו מולדתנו, שזה הדבר המוסרי הראשון במעלה, חבר הכנסת קריב: קודם כול, הצדק המוסרי בהתיישבות היהודית בארץ ישראל, הערך המכונן שדוד בן-גוריון טבע אותו פעם אחר פעם – ואתה חבר במפלגה שלו, של בן-גוריון. קשה להאמין, היפוך המושגים, היפוך הערכים ושימת הרגליים בכל דבר שנוגע לרוח הציונית. אני דיברתי השבוע, אדוני היושב-ראש, עם האימא של החייל שלבושתנו נמצא היום בכלא, 30 יום בכלא, על כך שהוא נשא פאץ' "משיח". אני, אגב, בעד שאף חייל לא יעבור אף עבירת משמעת, אף פאץ'. אבל אין לי שום ספק שאם הרמטכ"ל היה עולה לאותה עמדת שמירה והיה שם פאץ' של הפועל תל אביב, או אם ניקח דוגמה מאתמול – הפועל באר שבע, אז הרמטכ"ל היה נוזף בו נזיפה מחויכת, אומר לו להוריד את זה, ובשום אופן לא היה מעלה על דעתו לשים אותו, אחרי חודשיים וחצי – האימא שלו, אביבה, ברעד – חודשיים וחצי שהוא ראה את המוות בעיניים בלבנון – לא היה שולח אותו ל-30 ימי מחבוש. בחיים לא. אבל כשכתוב על הפאץ' משיח, כשיש משהו שנוגע בליבת הזהות שלנו בארץ הזאת, השייכות לארץ הזאת, אז בקבוצות האליטיסטיות האלה, בקרב האליטות, זה יוצר אצלם התנגדות ופריחה. ולכן אנחנו מגיעים למצב הזה, שהדברים הכי פשוטים והכי בסיסיים, כמו התיישבות יהודית בארץ ישראל, נתקלים בקשיים. נזכרתי, אדוני היושב-ראש, הזכרתי את דוד בן-גוריון – הייתה בזמנו, אחרי מאורעות תרפ"ט, הייתה ועדת שו. הגיעה לארץ, לחקור כאילו את מאורעות תרפ"ט, והיא דיברה על ההתיישבות היהודית. ובן-גוריון נשא נאום נגד הוועדה הזאת, ויש לו שם ביטוי שאני רוצה להקריא, כי זה קשור גם לחוק הזה. הוא אומר: "נשלחו הנה אנשי זרת" – הוא אומר, יש פה חזון ענק של התיישבות, לא אלה שכאן היום - - -

היו"ר יעקב מרגי:

ברשותך, לפני שיעזבו – אני רוצה לקדם בברכה את חניכי תנועת הנוער הבונים דרור אוסטרליה, שהיו אורחים שלנו במליאה, לפני שהם עוזבים אותנו. ברוכים הבאים.

עמית הלוי (הליכוד):

ברוכים הבאים.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

עמית הלוי (הליכוד):

אמר בן-גוריון על אותה ועדה שאמורה להתעסק בחזון הכביר של התיישבות יהודית בארץ ישראל: "נשלחו הנה אנשי זרת מוגבלי האופק הכרוכים בסינור" – בסינר – של "הפקידות המשרדית". זה ביחס לוועדת שו. ואני נאלץ בחוק הזה – לא היינו צריכים להגיע אליו – לומר את הדברים, גם בחוק הזה. אנחנו חייבים לחשוב בגדול, להתנהל בגדול, להשיב את החזון הציוני למרכז סדר-היום, לבנות יישובים, להקים יישובים – לא עשר שנים ולא 13 שנים ולא 15 שנים, זה צריך לקחת חודשים ספורים. ולכן בעצם מה שהנחתי כאן לפניכם בחוק הזה זו האפשרות שבמקרים אסטרטגיים, במקרים של הקמת יישובים במקומות בעלי חשיבות אסטרטגית, תוכל הממשלה לעשות את מה שכבר קיים בסעיף 266 לחוק התכנון והבנייה. מה שחוקקנו כאן לגבי עוטף עזה לפני שנתיים כמדומני – לעשות זאת גם לגבי יישובים בעלי חשיבות אסטרטגית. והנחנו כאן בחוק כמה תנאים שהם תנאי סף, אבל מעבר לתנאים הללו ההליכים האלו יהיו מקוצרים. אנחנו נחזור לבנות את הארץ. יש לנו בעיות אמיתיות, אדוני, בגליל ובנגב אדמות הלאום מופקרות. בחוק הזה אנחנו עושים הרבה פחות ביורוקרטיה והרבה יותר ציונות. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין את חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות לנמק את הצעתו, כפי שאמרנו – בנושא דומה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, האמת, אני חייב לומר שאני מתרגש מאוד להציג את החוק הזה היום בטרומית. חוק שבעיניי הוא היסטורי, היסטורי, היסטורי, לעתיד של עם ישראל ומדינת ישראל אפילו. אדוני, אנחנו נמצאים בסיטואציה בלתי אפשרית. אתה יודע כמה זמן לוקח להקים יישוב חדש היום במדינת ישראל?

היו"ר יעקב מרגי:

הרבה שנים.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

בין שבע ל-15 שנה. זה פשוט בלתי נתפס. מגיעה ממשלה, מקבלת החלטה להקים יישוב כלשהו, זה יורד לצנרת, אין-סוף צמתים, אין שום דבר מוסדר. הוא לוקח זמן והוא לוקח זמן וכל רשות בפני עצמה, עד שהוא עובר את ויה דולורוזה, שבמקרה הכי טוב אתה תראה טרקטורים בשטח אחרי 15 שנה, כשכבר כל המציאות מסביב השתנתה אלף פעמים. זה אירוע שהוא בלתי נתפס. עכשיו, לאן זה מוביל?

היו"ר יעקב מרגי:

אפשר לא לעשות את זה ליד המיקרופון? מה קורה, מה זה?

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

לאן זה מוביל, אדוני? זה מוביל לזה שבקצה, דווקא אלה שבונים - - -

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, על ההערה שלך.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

לאן זה מוביל, אדוני? זה מוביל לזה שבנגב ובגליל דווקא אלה שבונים בצורה לא חוקית ומשתלטים על השטח הם אלה שבסוף קובעים עובדות ומייצרים מציאות אחרת בנגב ובגליל, ודה פקטו כובשים את השטח הזה, והופכים את המקום הזה לרוב לא יהודי. וחוץ מזה שזה רוב לא יהודי, זה הופך להיות סוג של אוטונומיה לפשיעה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כובשים?

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

כן, זה מה שקורה. אתם כובשים את הנגב והגליל.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר יעקב מרגי:

ואליד, אתה מוותר על זכותך? ואליד, אתה רוצה לוותר על זכותך?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - - במקרה חוזר בו.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אני חושב שההתקוממות הזאת במקומה. כי בסוף, כשאני רואה את חברי הכנסת מהמפלגות הערביות מגיעים לשטח, ובכוח תומכים, ובכל פעם שהמדינה מנסה לפנות איזה מקום לא חוקי שהשתלטו עליו, ישר אתה רואה אותם שם, מגיעים ומתנגדים. כי הם מבינים את המציאות, הם מבינים היום שאיבדנו את הרוב היהודי בגליל, והגליל נכבש.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה זה שהולך בשטח - - -

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

ובנגב קמה אוטונומיה של פשיעה, אוטונומיה שבסוף מרשה לעצמה לגנוב כל דבר שזז, אם זה רכבים, אם זה כבלים של חשמל, כבלים של תקשורת, תשתיות של מים, גובים פרוטקשן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זו הרמה שלך - - -

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

זה מה שעושים החברים שלך בנגב. זה מה שהם עושים, אימאן ח'טיב יאסין. זה מה שהם עושים, גונבים כל מה שזז. זה דוח מבקר המדינה. עכשיו, חוץ מזה שגונבים כל דבר שזז, הם הופכים גם לאיום ביטחוני, כי הם מבריחים לכאן כמויות אדירות של נשק שמגיעות לידיים שלהם.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תתייחס לחוק.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אני מתייחס. זו בדיוק הנקודה של החוק, אנחנו נחזיר את הנגב והגליל לידיים יהודיות. זה מה שאנחנו נעשה עם החוק הזה. חבר הכנסת, זה מה שנעשה. הנגב והגליל - - -

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - - שם.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מה אמרת? הנגב והגליל בידיים של הערבים, זה מה שאתה אומר? אז, אדון יאסר חוג'יראת, יראה עם ישראל מה קורה כאן. עומד כאן חבר כנסת ואומר: הנגב והגליל בידיים ערביות. ואני אומר לך, חבר הכנסת חוג'יראת, שהנגב והגליל יחזרו לידיים יהודיות. אנחנו נחזיר את הרוב היהודי גם לנגב והגליל. והדרך להחזיר את הרוב היהודי לנגב והגליל, גם אם זה מאוד מפריע לכם, הדרך לעשות את זה תהיה בהקמת יישובים חדשים במסגרת החוק, בצורה חוקית. ואנחנו נקים יישובים, ואנחנו נקים אותם במהירות. לשם כך נועדה הצעת החוק. אנחנו נקים יישובים בצורה מהירה – עד שנה. עד שנה, מהרגע שהממשלה מחליטה, או שהגוף המתכנן מחליט שהוא מגיש תוכניות, ועד הרגע שאנחנו נראה טרקטורים בשטח – תעבור שנה, מקסימום שנה. ואנחנו כבר נראה את היישובים הולכים וגדלים, ואת הנגב והגליל חוזרים לידיים יהודיות. אנחנו נחזיר את הרוב היהודי. עכשיו, ההשלכות הן לא רק דמוגרפיות – יהודים, ערבים – יש גם השלכות על הפשיעה. כי בסוף, כשהפשע משתולל הוא משתולל בכל התחומים. אנחנו נמצאים היום בנגב – וכל מי שקורא את דוח מבקר המדינה מבין שאנחנו באירוע קיומי למדינת ישראל, כי ההשתוללות הפראית הזאת בנגב היום יכולה לעלות בדמים מרובים חלילה. במדינת ישראל זו המציאות. חבר הכנסת קריב, אני מניח שאתה מסכים איתי על כל מילה בעניין הזה.

גלעד קריב (העבודה):

אני מבקש בסוף שתי התייחסויות - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא אתן לך אם תמשיך לדבר בעמידה. נא לשבת. לא להפריע לי. אתה מכיר את הפרוצדורות בכנסת, למה אתה מאתגר את זה? בבקשה, אדוני.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

לא, למה? היום אנחנו בעד שהם ידברו כמה שיותר. ספציפית – אנחנו בעד.

גלעד קריב (העבודה):

לא אמרתי כלום - - -

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

ראיתי שאתה מהנהן. אני מדבר אליך, זה בסדר, מותר. אני בטוח שתסכים איתי, חבר הכנסת קריב, שבסוף, האיום היום מהאוטונומיה הבדואית שקמה בנגב הוא איום קיומי על מדינת ישראל. למה? כי בסוף, תסתכל על תמונות אוויר, צילומי אוויר, איך נראה בסיס חיל האוויר בנבטים – ראית אותן, חבר הכנסת קריב, את התמונות? ראית. מה קורה? יש מקום שמתצפתים ממנו על בסיס חיל האוויר. הם יודעים מתי אנחנו יוצאים, מתי אנחנו מתכוננים. עכשיו, זה לא רק השערות. כשאמרנו את זה בעבר אנשים אמרו, כן, לא – בסוף הדברים האלה קרו. נעצרה בדואית מערערה, אם אני לא טועה, שישבה והעבירה לאיראנים מידע מה קורה בבסיס חיל האוויר בנבטים. והדבר הזה הוא בסוף איום קיומי על מדינת ישראל. כשאתה בודק מה קורה עם כמות כלי הנשק, עם הנהיגה הפראית – הייתי אתמול ביישוב גבעות בר, לא הייתי אומר שהם מצביעי הציונות הדתית שם, למרות שהם אנשים טובים מאוד, והם מספרים על תופעה שפשוט לא מפסיקה: אתה מגיע לנגב ואתה רואה בכל הכבישים נהיגה פראית, לא סופרים את המשטרה, לא סופרים אף רשות חוק, גונבים כל דבר שזז. והדרך להתמודד עם הדבר הזה היא בהקמת יישובים חדשים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להציג את עיקרי הצעת החוק. הצעת החוק הזאת באה ואומרת, אחת ולתמיד, אנחנו נסדיר איך מקימים יישובים חדשים במדינת ישראל. יהיה סדר לדבר הזה, איך מקימים יישובים. ואנחנו נעשה את זה לא בסחבת ממשרד למשרד, אלא בבת אחת, בתוך שנה. קבועי זמן ברורים, כל אחד – מתי הוא צריך להגיש את ההתייחסות שלו לתוכנית, כמה זמן יש לערעורים, כמה זמן יש להתייחסויות לערעורים, ותוך שנה, תוך שנה – מהרגע שאנחנו רוצים להקים יישוב עד הרגע שהטרקטורים עולים לשטח זה הזמן שעובר. ואנחנו נצליח להחזיר חזרה את הנגב והגליל לידיים יהודיות, כי השטח הזה נכבש. וזאת משימת-העל שלנו: להעביר את החוק הזה בקדנציה הזאת; ובעזרת השם, בקדנציה הבאה להצליח להקים עשרות יישובים בנגב והגליל; להילחם בפרוטקשן; להילחם בבנייה הלא-חוקית; להפעיל את הצבא, אם צריך, כדי למחוק את הבנייה הלא-חוקית בשטח הזה; ולהחזיר את השטח הזה לידיים של עם ישראל. אמר בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון: "בנגב ייבחן העם", והוא צודק – בנגב ייבחן העם וגם בגליל. כשאנחנו הולכים, מפקירים את השטח הזה לאוטונומיות של בדואים ואנשים אחרים שנמצאים שם, ובאמת הפכו את השטח הזה לאוטונומיה ולא סופרים שום דבר של המדינה – אנחנו נחזיר את השטח הזה לידיים של המדינה על ידי זה שאנחנו נקים יישובים והתיישבות בשטח הזה. זה המעשה הציוני הכי נכון; זה המעשה, בעיניי, הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות כאתגר לשנים הקרובות. ברוך השם, באתגרים מבחוץ אנחנו מטפלים היום; אומנם לא סיימנו, אבל מטפלים היום בצורה טובה. אנחנו במלחמה באיראן, שינינו את המציאות מול חמאס, שינינו את המציאות מול חיזבאללה, שינינו את המציאות ביהודה ושומרון, אבל בנגב והגליל, לצערי, לא שינינו את המציאות. האיום של הפרוטקשן והאיום של ארגוני הפשיעה שמשתלטים וכובשים את השטח הזה הוא איום קיומי על מדינת ישראל, ואת זה אנחנו נשנה, בעזרת השם, כשנקים יישובים חדשים. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת סמיר בן סעיד שלח לי בשבוע שעבר מכתב איומים. אגב, גם העוזר של חוג'יראת הלך לאיים עליי פה במסדרון. עכשיו, מה קורה? הם התרגלו שאם הם מאיימים בשטח, הם יכולים לאיים גם בכנסת. חבר הכנסת חוג'יראת שולח את היועץ שלו לאיים עליי במסדרון. מגיע היועץ שלך עם שיחת וידיאו מראש מועצת טובא-זנגרייה, אתה לא תעז להגיע לטובא. אז יש לי חדשות עבורך, חבר הכנסת חוג'יראת, לא רק שאתה לא מאיים עליי, לא אתה ולא היועץ שלך, אני אגיע לטובא-זנגרייה. אני אגיע ואני אתן לך גם את התאריך. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, מכתבי האיומים שלכם לא יפחידו אותנו. ב-4 ביוני אני מתייצב עם ועדת החינוך בטובא-זנגרייה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

תרצו, לא תרצו; תאהבו את זה, לא תאהבו את זה. אנחנו נגיע לבחון את מערכת החינוך שלכם, שאתם לא מחנכים לאיומים ופשיעה כמו שאתם עושים כאן בכנסת. זה מה שאנחנו נעשה. ואנחנו נגיע ונראה מה קורה בשטח, נגיע ונבחן, נראה בדיוק מה קורה. אנחנו גמרנו לפחד מהאיומים שלכם. חבר הכנסת חוג'יראת, היועץ שלך מסתובב כאן ומאיים – הימים האלה נגמרו. אולי היו כאן אנשים שפחדו מהאיומים שלכם. הימים האלה נגמרו. גמרנו לפחד מהאיומים שלכם. ואני אגיע, אני אגיע לטובא-זנגרייה, אני אגיע לבחון את המצב במערכת החינוך אצלכם בטובא. אנחנו נראה שלא מחנכים להיות כמוכם, זה בעיקר. לראות שלא מחנכים להיות עבריינים, לא אנשים שמאיימים; לא משיגים דברים באמצעות איומים, לא באמצעות פרוטקשן. הינה, הוא ממשיך פה עם האיומים. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, תרשום טוב את התאריך, 4 ביוני, ועדת החינוך מגיעה לבחון את מצב החינוך בטובא-זנגרייה. ואתה תלמד, חבר הכנסת סמיר, שהדברים לא מתנהלים בכנסת ולא במדינה לא באיומים ולא באלימות. יש ריבון במדינה, והריבון הזה הוא הכנסת. הכנסת יכולה להגיע, והוועדות של הכנסת יגיעו לכל מקום, גם אם זה לא מתאים לכם. זה מה שקורה במדינת ישראל, וזה מה שיקרה במדינת ישראל כל עוד, חלילה, אתם לא תחזרו לשלטון. תודה רבה, אדוני.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. להצעות החוק יש מתנגדים. ראשון המתנגדים, חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה, אדוני. אה, השר. סליחה, סליחה, סליחה. מי השר המשיב? השר מיקי זוהר, אתה משיב להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק קידום הליכי הקמת יישוב חדש, התשפ"ו–2026, נועדה לעגן בחקיקה ראשית הסדר מיוחד להחלטה על הקמת יישובים חדשים בישראל ולקידום התכנון והמימוש שלהם באופן יעיל, מקצועי ומתואם. כתוצאה מכך, גם במקרים שבהם מתקבלת החלטה מדינית בדבר הקמת יישוב חדש, קידומו התכנוני עשוי להתארך שנים ארוכות או להיתקע. כך, למשל, היישוב דרור נמצא בהליכים תכנוניים זה למעלה מ-14 שנים. הדבר פוגע ביכולת הביצוע של הממשלה ובמימוש צרכים לאומיים, ובהם צרכים דמוגרפיים, כלכליים, תכנוניים, חברתיים וביטחוניים. בהצעה מוצע ליצור מנגנון הכרזה ממשלתית המבוסס על תשתית מקצועית וכלכלית ראשוני, ואחריו מסלול תכנוני ייעודי ומהיר יחסית באמצעות ועדה ארצית מתכללת בעלת סמכויות תכנון נרחבות ולוחות זמנים ברורים, תוך שמירה על עקרונות של שקיפות ושיתוף הציבור באמצעות פרסום והליך התנגדויות. החוק מקדם הקמה, שהיא הליך מקביל לוותמ"ל, שכל מטרתו לאפשר הליכי הקמת יישוב חדש בזמנים קצרים. החוק יקצר את משך זמן הקמת היישוב. אני מברך על החוק ומקווה שהוא ישלים בהקדם את הליכי החקיקה על מנת שהממשלה תוכל ליישם את מדיניותה. הממשלה רואה חשיבות רבה בקידום היכולת להקים יישובים חדשים בצורה יעילה, סדורה ומהירה יותר, תוך שמירה על כלל האיזונים הנדרשים ועל עבודת גורמי התכנון המקצועיים. על כן, הממשלה תומכת בקידום הצעת החוק ומבקשת מחברי הכנסת להצביע עבורה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. בבקשה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

ברשותכם, אופיר, אופיר, אדוני היושב-ראש, להמשיך?

אופיר כץ (הליכוד):

אתה יכול לרדת.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

יכול לרדת? מצוין.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לכבוד השר. להצעת החוק יש מתנגדים, וראשון המתנגדים הוא חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. בבקשה, אדוני.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתנגד להצעה הזאת. אני מתנגד להצעה הזאת – לא שאני מתנגד להקמת יישובים, לא שאני מתנגד לזירוז הליכים בהקמת יישובים. לצערי הרב, הגורל של ההצעה הזאת יהיה, פחות או יותר, כמו כל חוק אחר שאנחנו מקדמים, שנועד לגאול ולקדם את ארץ ישראל. הוא יהפוך להיות פיסת נייר לא רלוונטית, כי היועמ"שית תתקע אותו דרך הנחיות, דרך מניעות, דרך עתירות, באחת הדרכים שהיועצת המשפטית לממשלה הזאת פועלת כדי לסכל באופן אקטיבי את פעילות הממשלה. אם על זה אנחנו מדברים, חשוב שאזרחי ישראל יבינו מה עוללה הגברת הזאת בשבועיים האחרונים, בשבועיים האחרונים, לעמותות – מי שלא מכיר, אלה שקמות במגזר השלישי מפעילות אזרחית, מעורבות אזרחית, ועוזרות לאנשים במקום שבו המדינה לא כל כך מצליחה לעזור, פועלות לטובת הציבור באופן כללי. עמותות שעוברות בדיקה מעמיקה של רשות המיסים, מקבלות אישור לסעיף 46; סעיף שמאפשר לתרום להן ושחלק מהתרומה הזאת יוכר כהוצאה מוכרת במס. זה משהו שמתנהל הרבה מאוד שנים, ומאפשר לעמותות לגייס תרומות מהציבור. היועצת המשפטית לממשלה נתנה הנחיה לרשות המיסים, ובעקבות זאת רשות המיסים משכה בחזרה את מקבצי העמותות שכבר הגישה לוועדת הכספים, ולא מעבירה מקבצי עמותות חדשים לוועדת הכספים, כי כך הורתה לה היועצת המשפטית. היועצת המשפטית מונעת היום מכל העמותות במדינת ישראל לקבל את סעיף 46. ולמה? בגלל המרדף והשנאה החולנית שיש לאישה הזאת לציבור החרדי. זאת הסיבה היחידה. היא רוצה לגבש הנחיות חדשות, ועד להנחיות חדשות היא לא מאשרת לרשות המיסים להעביר ולו עמותה אחת לקבלת אישור. וזאת למרות שהעמותות האלה כבר עברו. לכן, שלחתי מכתב בנושא הזה היום, ואני קורא מפה גם לראש רשות המיסים וגם לשר הממונה עליו, שר האוצר, שייתן הנחיה להתעלם מההנחיה המרושעת והבלתי-חוקית הזאת של היועצת המשפטית לממשלה, ושיעבירו את מקבצי העמותות לוועדת הכספים, כדי שיוכלו לקבל אישור לפי סעיף 46 כנדרש. ראש רשות המיסים, שר האוצר, זאת החובה שלכם, זאת החובה החוקית שלכם. ההנחיה שקיבלתם מהיועצת המשפטית לממשלה היא הנחיה לא חוקית, שניתנה בחוסר סמכות ולכן צריך להתעלם ממנה. שחררו את הפקק בעמותות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת מלביצקי. הבנתי שגם חבר הכנסת אלהואשלה מבקש להתנגד. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו כמובן מתנגדים להצעת החוק הזאת. אמרנו יותר מפעם אחת שאנחנו בעד הקמת יישובים בכלל, אבל אסור לעשות דה-לגיטימציה לדרישות של חברי הכנסת הערבים ולמנהיגות הערבית בהקמת יישובים ערביים. עכשיו, אנחנו בתקופה האחרונה לא מדברים על הקמה, אנחנו מדברים על הרחבת שטחי השיפוט. תסתכלו על סח'נין, איך לא מצליחים להרחיב אותה ולתת אפשרות ואופק לזוגות הצעירים, כנ"ל טייבה. ובעיר רהט אנשים מתחננים להרחבת העיר, להרחבת שטח השיפוט של העיר רהט. אני רוצה לספר לכם על שתי מועצות אזוריות, אל-קסום ונווה מדבר. באל-קסום שבעה יישובים מוכרים מ-2003, ובנווה מדבר כנ"ל – ארבעה יישובים מ-2003. שימו לב, ביישובים האלו עד עכשיו אין תשתיות, אין כבישים, אין חשמל. על מה אתם מדברים כאן? צבי סוכות הגזען מגיע לכאן ומבקש הצעת חוק או מגיש הצעת חוק על מנת להקים יישובים יהודיים. שימו לב, שלא יבלבלו אתכם – אין בדרישה של הציונות הדתית בקשה או הכרה בהקמת יישובים ערבים. לא. לכן, אדוני היושב-ראש, אותה ממשלה, אותם שרים שיושבים תחת נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר, הרסו את אום אל-חיראן, את ואדי אל-חליל ואת אום אתנאן, והיום דורשים הקמת יישובים אחרים. זה מעשה של טיהור אתני. לפי הדין הבין-לאומי אלו פשעי מלחמה. מגרשים אזרחים ערבים מהאדמות שלהם. אום אל-חיראן, גירשתם אותם לחורה. ואדי אל-חליל – לאיפה הלכו? ותושבי אום אתנאן, גירשתם אותם. מה זה? זה לא טיהור אתני?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

בעברית, שיבינו אותך כולם.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דיברתי על כך. אבל אתה היית בחוץ, אולי עם עוגה ושתייה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל תם הזמן.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ואנחנו נקיים את ההצבעה במועד אחר, על פי הסיכומים שבין המציעים לבין הממשלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

על כן אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעות חוק בדיון המוקדם.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר אמיר אוחנה:

לא. לא קיבלתי את הבקשה. הצעות החוק הראשונות הן הצעת חוק הליכים מזורזים – לא, סליחה. הצעת החוק להתפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו, של חבר הכנסת אופיר כץ – שציין אתמול את יום הולדתו ונברך אותו מכאן במזל טוב – וקבוצת חברי כנסת.

קריאה:

בתאריך העברי.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, בתאריך הלועזי, לדעתי. אנחנו מברכים פעמיים, גם וגם. חבר הכנסת כץ, בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, סגן השר, שלום.

אוריאל בוסו (ש"ס):

התאריך העברי מתי?

אופיר כץ (הליכוד):

אה, ד' בסיוון. ראיתי הבוקר שבאופוזיציה מתכננים הפקות, מסיבות עיתונאים על זה שמגיע חוק פיזור הכנסת, איזו התארגנות כזאת של יאיר גולן, וגדי איזנקוט אמר לו: אני בא, וכל האופוזיציה. מסיבת עיתונאים הם עושים על חוק פיזור הכנסת, כשאנחנו מדברים פה על חודש לפה או לפה, כן?

קריאה:

אופיר כץ (הליכוד):

כן, מסיבת עיתונאים, כאילו עכשיו, איזה הישג, הם הביאו לפיזור הכנסת. אני באמת לא הצלחתי להבין למה הם חוגגים. נראה לי שאף אחד לא עדכן את האופוזיציה שהקואליציה הזו מילאה את ימיה. אז כדאי שמישהו יעדכן אותם שאנחנו לא אחרי שנה של קדנציה, אלא אנחנו ממלאים את ימינו.

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו זוכרים את זה כל יום. זוכרים את זה כל יום.

אופיר כץ (הליכוד):

לפי החגיגות שלכם של חוק פיזור הכנסת, אתם חושבים שאנחנו פה חודשיים בקדנציה.

גלעד קריב (העבודה):

- - - הנתון - - -

אופיר כץ (הליכוד):

כאילו יש לכם קשר לאירוע של פיזור הכנסת. יו"ר האופוזיציה הוציא הודעות, ציוצים: מנענו, בלמנו, בזכותנו לא עבר. יאיר לפיד, או שהוא חי באמת ביקום מקביל, או שהוא בונה לעצמו מציאות מדומה, כי אי-אפשר להבין את הפער בין מה שהוא כותב לבין המציאות, שבעצם אין בכלל שום קשר לאופוזיציה לבין מה שהגענו אליו היום. להזכיר ליאיר לפיד, אתם האופוזיציה היחידה שגרמה לקואליציה להגדיל את עצמה מ-64 ל-68 חברי כנסת. לאף אופוזיציה לא היה הישג כזה. העברנו תשעה תקציבים. 520 חוקים העברנו בקדנציה הזאת. ואם יש דברים שלא העברנו, אז זה בגלל חילוקי דעות בתוך הקואליציה. עשינו את זה בצורה חלקה, בלי שום הפרעה מצידכם. והאמת היא שכבר במשך ארבע שנים שיחקנו פה מול שער ריק. עכשיו, אני רוצה להתייחס גם לעניין של חוק הגיוס. אתם מדברים גבוהה-גבוהה על חוק הגיוס, וכמה זה כואב לכם וכמה אתם חושבים שצריך לגייס, אבל האמת שזה הדבר האחרון שמעניין אתכם. לא הדבר האחרון – זה בכלל לא מעניין אתכם. כל מה שמעניין אתכם זה לא מה הצבא צריך – זה מה ביבי לא צריך. המשבר בצבא לא מעניין אתכם. מה שמעניין אתכם זה שיהיה לנתניהו משבר עם החרדים. זה כל מה שמעניין אתכם. כי אנחנו מביאים פה חוק שבא בהסכמה, בהידברות, שעונה על הצרכים של צה"ל. נכון, זה לא יקרה ביום אחד, זה לא יכול לקרות ביום אחד. אבל זה בא בהסכמה. לא כמו שאתם אומרים: אנחנו נביא את כולם – הרי ברור לכם שזה בלוף, ואתם לא יכולים לעשות את זה. זה לא יתקיים. אתם יודעים את זה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אופיר כץ (הליכוד):

אתם, כולכם רק ממניע פוליטי. אנחנו מביאים חוק שבאמת יגייס.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אופיר כץ (הליכוד):

אנחנו גם שומרים, גם שומרים – אנחנו העם היהודי פה. צריך לשמור על ערך לימוד התורה, וכאלה שלא לומדים שיתגייסו. תמיד ככה היה עם ישראל, שני הדברים ביחד. ואנחנו סוף-סוף מביאים את זה בחקיקה, בהסכמה. שומרים על התורה, וגם, מי שלא לומד יתגייס לצה"ל. לא כמו שאתם אומרים: אנחנו נגייס את כולם. לא, אתם יודעים שאי-אפשר, שזה לא ילך בכוח. בחוק הזה המספרים יעלו ויעלו בהדרגה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אופיר כץ (הליכוד):

והמענה לצה"ל, אנחנו נותנים את המענה לצה"ל – לא בסיסמאות שלכם. אתם לא מתייחסים באמת למצוקה. אתם מתייחסים רק – איך יש פה משבר פוליטי ואנחנו מנצלים את המשבר הפוליטי. שום דבר לא מעניין אתכם, עם יו"ר האופוזיציה האמיתית שלכם, גלי בהרב-מיארה, שבוקר, צוהריים וערב כל מה שמעניין אותה הוא איך היא פוגעת בחרדים, איך היא לוקחת לחרדים, איך היא נטפלת לחרדים. זה התפקיד שלה. במקום להיות יועצת משפטית לממשלה – יועצת משפטית נגד חרדים, זה התפקיד שלה. זה מה שהיא עושה, ואתם מגבים את זה. אתם נהנים מזה, אתם נהנים מזה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אתה מדבר? דיברו עליה 40 ימים, תגיד - - -

אופיר כץ (הליכוד):

לכן אנחנו מביאים לזה פתרון. אנחנו מביאים עוד ועוד חיילים. אנחנו מגייסים עוד חיילים, לא כמוכם.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אופיר כץ (הליכוד):

אם לא יעבור החוק, אם לא יעבור החוק.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אופיר כץ (הליכוד):

אם לא יעבור החוק, אם החוק לא יעבור, יתגייסו עוד? אם החוק לא עובר, יתגייסו עוד? אנחנו נביא את החוק. אני עונה לך.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חברי הכנסת ניר וגינזבורג.

אופיר כץ (הליכוד):

אני עונה לך. הרי אתם, אין לכם פתרון מעשי. אתם רק מדברים. אתם רק מדברים, רק מדברים פוליטיקה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אופיר כץ (הליכוד):

נכון, אנחנו מביאים אותו. אנחנו מביאים את החוק. הרי אתם, אם אתם לא מביאים חוק, אז מה יקרה, שרון? לא מביאים. אין חוק, אין חוק.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, סליחה, סליחה. חברת הכנסת שרון ניר, חבר הכנסת גינזבורג, תודה רבה. בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

אין חוק. אתם תביאו יותר מגויסים, כשאין חוק, כשלא תחוקקו? הרי אם לא נביא את החוק הזה, ייקח עוד שנים עד שיחוקקו חוק גיוס כזה. שנים זה ייקח. אבל זה לא מעניין אתכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לצלם וידיאו, לא לצלם וידיאו במליאה. לא מצלמים וידיאו במליאה, סדרנים. תודה, חבר הכנסת אלהואשלה. בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

וכן, לשאלתך, אנחנו נביא את החוק, איתן. אנחנו נחושים להעביר את החוק, ראש הממשלה והקואליציה. אנחנו נביא את החוק, כי זה חוק גיוס טוב, למרות שיש את הקמפיין - - -

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אופיר כץ (הליכוד):

בסדר, אז החדירו לאנשים. אני לא רואה איך זה השתמטות, כשאנחנו מביאים סוף-סוף אלפי חרדים שיתגייסו. איך זה השתמטות, אני לא יודע. בלי חוק באמת הם לא יתגייסו. ואנחנו, ראש הממשלה, אני כיו"ר קואליציה, ראשי הסיעות, נחושים להביא את החוק. אנחנו נחושים להעביר את החוק. ובעזרת השם אנחנו נעביר את החוק ונוסיף עוד אלפי חיילים לצבא ההגנה למדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ישיב בשם הממשלה סגן השר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן, בבקשה.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר, הם גם ביקשו שמית מהצד שלהם. ההצבעה תהיה הצבעה שמית הן לבקשת האופוזיציה והן לבקשת הקואליציה. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

עד עשר דקות?

היו"ר אמיר אוחנה:

כן. ככה זה בהצעה טרומית.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אופיר, עד עשר דקות, היו"ר אומר.

היו"ר אמיר אוחנה:

יו"ר הקואליציה, אתה מתכוון.

אופיר כץ (הליכוד):

תמלא את עשר הדקות.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה, ברשותכם, לפתוח בפרידה – פרידה שמאוד מאוד קשה לי ברמה האישית, היא קשה לנו גם ברמה הלאומית. יש אנשים שכאשר הם עוזבים, אתה מבין שהמדינה שלנו כבר לא תיראה אותו דבר, המדינה שלנו כבר לא תוכל להמשיך ולהתקיים בצורתה הנוכחית. אני רוצה לומר שלום לתומך הטרור הבזוי, השפל, הפושע העלוב איימן עודה. איימן עודה, האיש השנוא כל כך, האיש שמייצג את חמאס פה בבית הזה יותר מכל אחד אחר, ברוך הוא וברוך שמו, הולך הביתה. אני רוצה לומר פה משהו לציבור הערבי בישראל, כי חשוב לומר אותו. לציבור הערבי במדינת ישראל כיום אין נציגות בכנסת, אין מישהו שמצליח לדאוג להם באמת. כן, יש קשיים ויש קושי רב ויש אתגרים רבים בציבור הערבי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא יודע, אתה לא מכיר את הציבור הערבי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אלהואשלה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אבל היום גם הציבור הערבי צריך לברך, כי תומך הטרור מספר אחת, זה שצעק שעזה ניצחה ועזה תנצח, היום הולך, בעזרת השם, הביתה ולא נראה אותו יותר. הוא והחברים שלו לקחו את המנדט שנתנו להם ערביי ישראל, שהם אזרחים שווי זכויות, וסחרו בו מול הגרועים שבאויבינו – מול חמאס, מול ארגון - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

הינה, הגברת שם, אימאן ח'טיב יאסין - -

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כמה שקר במשפט אחד?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - אותה אחת שלא רק שלא גינתה את ארגון גוב האריות, היא בירכה את ארגון גוב האריות. זה טרוריסטים מבית. היום, כאשר אנחנו נפרדים מתומך הטרור הבזוי והשפל הזה, איימן עודה, המושחת הזה שדואג לעזתים יותר מאשר לערביי ישראל, היום אני מברך על כך. אני מברך על כך שלא נראה את האיש השפל והבזוי הזה, שכל מהותו זה דאגה לטרור, דאגה שיישפך עוד דם יהודי, שיישפך עוד דם של ילדים יהודים. האנשים האלה, אותם אלה, אותה חבורה שיושבת שם, אותה חבורה - - -

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - - יא מטומטם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

שמעת את מה שהוא אומר?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אותה חבורה שמילאה פיה מים אחרי 7 באוקטובר, אותה חבורה פושעת ונלוזה, אני מקווה ומאחל לכם שהציבור הערבי ישלם לכם מחיר קשה מאוד. כי אתם לא מייצגים אותם, אתם מייצגים את חמאס, אתם מייצגים את גוב האריות, אתם מייצגים אפילו את חיזבאללה. אין לכם אלוהים, אין לכם כלום מעליכם, לא אלוהים וגם לא אללה. גם אללה לא נמצא מעליכם. אז קודם כול, אני מברך את איימן עודה, שילך הביתה, שיעבור לגור בעזה, שבמוואסי ידאג לאנשים שלו שם. זה אחת. שתיים, ברשותכם, אני רוצה לדבר – חופש הביטוי, חבר'ה, תגידו תודה שאתם חיים בדמוקרטיה הזו. אני רוצה, ברשותכם, לדבר על עבריינית רצידיוויסטית שחיה במדינה שלנו. אחת שעושה בחוק כשלה, עושה שפטים בסדר השלטוני, עושה שפטים בכל הקשור במוסר הבסיסי ביותר שקיים אצל כל אדם, גלי בהרב-מיארה. גלי בהרב-מיארה היא לא עבריינית רגילה, היא עבריינית רצידיוויסטית – היא כל הזמן חוזרת אחרי המעשים שלה ומנציחה את הבעיות הללו. אתמול היא החליטה להגיש כתב אישום נגד חברת הכנסת טלי גוטליב. יש לנו פה כוכב שקוראים לו גלעד קריב, אני לא יודע אם הוא – הינה, הוא נמצא במקום שלו. גלעד קריב, כבר מעל שנה ומשהו, מצולם מדליף חומרים מסווגים מוועדת החוץ והביטחון. על פניו, תיק מאוד קל, מאוד פשוט – אבל לא אצל גלי בהרב-מיארה העבריינית. אצלה אתה צריך להיות מתויג בצד פוליטי מסוים כדי לשלם מחירים. כי גלעד קריב כבר שנה וחצי מסתובב כמו טווס ולא משלם מחירים, פשוט לא משלם מחירים על המעשים שלו. כי אצל העבריינית גלי בהרב-מיארה, שהבן שלה, גם הוא, מצולם גונב אמל"ח צבאי, גונב אמל"ח בצבא, אפילו לא ישב שעה אחת בכלא, אפילו לא עלה למשפט. למה? אני אסביר לכם למה: כי כשהדיפ-סטייט מחליט לקשור קשר, הדיפ-סטייט קושר קשר עד הסוף. מה הקשר כאן? הרי מי היה אמור להעמיד לדין את הבן של גלי בהרב-מיארה? זאת שטבולה בדם חיילי צה"ל, יפעת תומר-ירושלמי. אותה אחת שניסתה לצוד את לוחמי כוח 100 על לא עוול בכפם, כן? אותה אחת נתנה תעודת ביטוח לבן של גלי בהרב-מיארה. כיצד משיבים לה? איך משיבים לה, לעבריינית השפלה הזאת? משיבים על ידי כך - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

היי, תשמור על הפה שלך. מה זה שפלה? איפה אתה נמצא, בשוק?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

עבריינית שפלה, רם. עבריינית שפלה. קשה לך? קשה לך לשמוע את האמת? שתה כוס מים קרים.

רם בן ברק (יש עתיד):

מה האמת? זאת לא האמת. די, אני לא יכול לשמוע אותך.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

עבריינית שפלה ובזויה גם. הפצ"רית היא עבריינית בזויה ושפלה, שניסתה לצוד את החיילים שאתה שולח לקרב. את החיילים שאתה שלחת לקרב, אדוני. היועמ"שית גלי בהרב-מיארה ממשיכה להרוס פה את מדינת ישראל. מה שצריך לקרות עם האישה הזאת, שלא רק שהיא ניסתה – היא מנסה דה פקטו למנוע מינוי של רמס"ד, בחוצפתה, האישה הזאת ממשיכה לדרוס כל סממן דמוקרטי שקיים במדינת ישראל. על כן, דעתי מאוד מאוד ברורה בנושא הזה: דעתי היא שהאישה הזאת לא יכולה להמשיך בתפקידה, אין לה לגיטימציה. אין לה לגיטימציה ציבורית, אין לה לגיטימציה חוקית. אתמול היא נתפסה בתצהיר שקר לבג"ץ. היא עושה מה שבא לה, עבריינית מלא מלא, וכך צריך להתייחס אליה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים בחגיגות של האופוזיציה. האופוזיציה הכי כושלת שהייתה פה אי פעם, האופוזיציה היחידה, לדעתי, שתוך כדי המלחמה שלה להפיל את הקואליציה רק הגדילה אותה. אני שמח על חלקי בלאפשר לממשלה הזאת למלא את ימיה. כן, באותה הצבעה שנאלצתי להיות ה-61. גם אם המחירים היו הרבה יותר קשים, הייתי עושה את זה עוד 100 פעמים. אבל אותה אופוזיציה מופקרת – חשוב לזכור, כי יש לנו פה אינטנסיביות של אירועים שלפעמים גורמת לנו לשכוח. יושבת כאן חבורה של אנשים שמכרה את ביטחונה של מדינת ישראל לכל המרבה במחיר. הייתה כאן חבורת אנשים מופקרת שהחליטה לקחת את הצבא, שהוא הצבא של כולנו, ימין ושמאל, מזרחים, אשכנזים, בני העיר, בני הכפר – זה לא משנה, צה"ל הוא צה"ל של כולנו. לקחו את הצבא שלנו וסחרו בו לכל המרבה במחיר באסון הסרבנות. חשוב לזכור ולהזכיר את אותם אנשים שמכרו את הילדים שלנו בנגב, מכרו אותם בשביל עילת הסבירות. אותם אנשים שאמרו שלא יהיה צבא, אותם אנשים שאמרו שלא יהיה חיל האוויר, אותם אנשים שאמרו – שימו לב, הם אמרו שהם לא יתייצבו למלחמה. אותה חבורה מופקרת שיושבת בחלק הזה, צריכה תמיד לזכור שעם ישראל לא ישכח לכם איך מכרתם את הילדים שלנו, עם ישראל לא ישכח לכם איך מכרתם את הילדים שלנו בנגב לכל המרבה במחיר. איך בחוצפתכם אפשרתם לפגוע בקודש הקודשים של החברה הישראלית, צבא ההגנה לישראל. איך בחוצפתכם אמרתם לאויב אין מי שיגן עליהם. כשאתה אומר לאויב שלך שאין מי שיגן עליך והוא מאמין לך, אז הוא בא לשחוט את הילדים שלך. ולא נשכח לכם את מה שעשיתם, כי אסור לשכוח את מה שעשיתם, שמכרתם את הילדים שלנו לאויב. אסור לשכוח. ברשותך, אדוני היושב-ראש, נאלצתי למשוך פה עד הסוף.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה בסדר, רק תגיד אם לממשלה יש עמדה ביחס להצעה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני לקראת הסוף, אני אומר את זה, כן, בוודאי. ברשותך, אני רוצה לסיים בכך שהצעת החוק הועברה להכרעת ראשי הקואליציה, והם החליטו לתמוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

העמדה היא לתמוך.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

הועברה להכרעת ראשי הקואליציה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. אז אני אאפשר לחבר הכנסת נאור שירי, אם כך, לעלות להתנגד. אה, לא. מוותר. אם כן אנחנו עוברים להצבעה. לבקשת הקואליציה והאופוזיציה ההצבעה תהיה הצבעה שמית. כן או לא? חבר הכנסת אבי מעוז, אתה מבקש להתנגד או מוותר? מוותר. נעבור להצבעה. מזכיר הכנסת, אנא, קרא בשמות חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם אין – תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות, בבקשה. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: 110 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי הכנסת, התקבלה ותעבור לוועדת הכנסת לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

נו, נו, חברת הכנסת בן ארי, תודה. חבר הכנסת כץ, תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

יש לנו הצהרת אמונים, רבותיי, של חבר הכנסת החוזר ארז מלול. אנחנו נקיים אותה כעת. חבר הכנסת מלול, אתה נמצא איתנו?

מיקי לוי (יש עתיד):

ברור, מה, שלושה חודשים שכר ואוטו.

היו"ר אמיר אוחנה:

יפה, ברוך השב.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלושה חודשים שכר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שמישהו יסביר שמדובר בחודש.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, אנחנו בהצהרת אמונים. תודה. אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת משה ארבל, שנכנסה לתוקפה ביום שלישי ג' בסיוון התשפ"ו, 19 במאי 2026, בא במקומו חבר הכנסת ארז מלול. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, נקיים עתה את הצהרת האמונים. חבר הכנסת ארז מלול, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תעמוד במקומך ותשיב "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.

ארז מלול (ש"ס):

מתחייב אני.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברכות לחבר הכנסת החוזר ארז מלול. בהצלחה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ג, של חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד יושב-ראש הכנסת, עמיתיי – חברי הכנסת וחברות הכנסת, הממשלה הרעה ביותר אי-פעם מסיימת את דרכה. הממשלה שאחראית על שפיכות הדמים בממדים הנוראיים מסיימת את דרכה. הממשלה שפילגה, שהסיתה, שקידמה את ההפיכה המשטרית, מסיימת את ימיה. אנחנו בקרוב ניגש לבחירות. יש משימה: על כל אזרח חפץ חיים לעשות את הכול בשביל למנוע מהממשלה הזו לחזור לשלטון. צריך לגמד את הכול, ממש ממש את הכול, באחריות שמבינה את המשמעות של הבחירות הבאות. אנחנו בצומת דרכים היסטורי: או פשיזם מוחלט או שנתחיל לצאת מהמקום הזה, וכולנו צריכים להפנים את זה עמוק עמוק. מאז 7 באוקטובר עד המלחמה האחרונה נתניהו ניסה לשנות את פני המזרח – הוא נכשל, אבל הוא כן שינה את הלב של המערב: 57% מהרפובליקנים בארצות הברית נגד מדיניות ישראל; 84% מהדמוקרטים – נגד מדיניות ישראל; 75% מהאמריקאים נגד מדיניות ישראל, וכמעט 90% מהאירופאים. לא שינה את פני המזרח – אבל שינה את הלב של המערב, וזה בלתי הפיך. בפרסה פה, של חברי הכנסת, כמה חברי כנסת מהימין אמרו לי שאחרי 7 באוקטובר אי-אפשר לדבר על אופק מדיני. כאילו הם היו בעד אופק מדיני לפני 7 באוקטובר. אבל שמתי לב למשהו מאוד חשוב בעיניי, וזה – התפיסה של פוסט-טראומה. אני מדבר עם הרבה אנשים מעוטף עזה – עם ניר עם, עם נתיב העשרה, עם חברים שאיבדו את היקר מכול – את הילדים, את אבא, את אימא, את האחות. ורובם, רובם דווקא בעד פשרה היסטורית. אני מבין שכל החברה נפגעה ב-7 באוקטובר. אבל איך זה יכול להיות שמי שנפגע ישירות, מי שאיבד את הבן שלו, עדיין מאמין בפשרה ההיסטורית, ומי שלא איבד את הבן שלו אומר שאי-אפשר, זאת טראומה שאחריה אי-אפשר להגיע לפשרה היסטורית? האמת, שלפני זה שמתי לב למשהו אחר. נכון שכל יהודי נפגע מהשואה, כל יהודי, אם זה במישרין ואם זה בעקיפין. נכון. גם הערבים במדינות ערב, גם הרופא של מלך מרוקו נפגע מהשואה. זה טריוויאלי, זה אנושי, כי כל בן אדם בהיותו בן אדם נפגע מהשואה ומפשעי הנאצים, שאין להם אח ורע. נכון. אבל איך יכול להיות שדווקא אנשים שבאו מאירופה, 80% מהם מצביעים מפלגות מרכז-שמאל ותמכו בהסכם אוסלו, ודווקא אנשים שבאו ממדינות ערב, כלומר לא אלה שהוריהם הישירים היו באושוויץ ובברגן-בלזן; לא אלה שדווקא אומרים שאחרי השואה, פוסט-טראומה – דווקא אחרי הפוסט-טראומה, הישירים מאוד מאוד אומרים כן לפשרה היסטורית, ואחרים אומרים לא. לכן אני לא קונה את התפיסה הזאת של פוסט-טראומה. אני לא מדבר על אנשים שהאנושיות שלהם היא מעל לכל גבול כמו למשל סימון וייל מצרפת, שהייתה באושוויץ ואפילו עברה לברגן-בלזן ונאבקה למען ברית בין צרפת לבין גרמניה, שהייתה הבסיס לאיחוד האירופאי. עד כדי כך. אני לא מצפה מכל בן אדם להיות כל כך בן אדם – ומגיעה לה ההגדרה הזו. אבל אני לא מקבל את השקר הזה של אנשים שהיו נגד פשרה לפני 7 באוקטובר, ואומרים: בגלל 7 באוקטובר אנחנו נגד. אז מה יגידו תושבי עזה, מה יגידו 70,000 אנשים? יש משפחות שנכחדו כליל, כליל, בן אדם אחד לא נשאר מהמשפחה הזו, זכר לא נשאר. מה יגידו? 20,000 ילדים – לאן נמשיך, לאן נגיע? לעוד מלחמות, מה שנקרא "סבב", "סבב"? עשרות-אלפי אנשים נהרגים, ועוד סבב וסבב. אני לא מתמודד לכנסת הבאה. אני נאבק עם הרבה יהודים ועם הרבה פלסטינים למען הבאת השלום – כן, כן, המילה שהפכה להיות גסה אצל חלקים גדולים בחברה. אנחנו נביא את השלום שמכבד את שני העמים, שמממש את זכות ההגדרה העצמית לשני העמים, מדינה לצד מדינה, עם הסדרי ביטחון, למרות שהשלום הוא הדרך הקרדינלית לביטחון. אני יוצא מזה למסע, לא של החיים שלי, אלא לחיים של כל שוחרי החיים. להביא את החיים האמיתיים של כולנו, יהודים כערבים, פלסטינים כישראלים. ואני רואה את זה. אנחנו נביא את זה. יעמוד פה במקומי ד"ר יוסף ג'בארין, הוא יהיה יו"ר הרשימה שלנו. בחרנו בו ביום שבת. הוא היה פה שש שנים בכנסת, פרלמנטר מעולה. מקצועי בכמה תחומים – גם במשפטים, גם בחינוך, גם בתכנון ובנייה, אבל בעיקר עם עמדה דמוקרטית איתנה, למהדרין. אנחנו גאים בו, אנחנו גאים בכל הקבוצה, וניאבק יחד איתה למען הקמת הרשימה המשותפת הכוללת. נעלה את אחוז ההצבעה ונתרום את חלקנו המכריע במניעה מהממשלה הפשיסטית לחזור לשלטון. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. מי השר המשיב? אני מזמין את השר מיקי זוהר להשיב בשם הממשלה, להציג את עמדת הממשלה להצעת החוק. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אנחנו דנים כאן היום על חוק פיזור הכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

קטי.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אני גאה לומר שזו אולי הממשלה - -

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

אמרתי קטי, לא שטרית.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

- - הנדירה ביותר שהייתה, בכך שהצליחה גם להשלים את ימיה, בין אם הבחירות ייערכו ב-1 בספטמבר, ב-15 בספטמבר או בסוף אוקטובר. הממשלה הזו היא גם ממשלה שעשתה לא מעט דברים והביאה ללא מעט הישגים. בין אם האופוזיציה תאהב את זה יותר או תאהב את זה פחות, יש גם הישגים לממשלה.

היו"ר יעקב מרגי:

ששון גואטה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

ברשותכם, אני אדבר ולו במעט על ההישגים שלנו במשרד התרבות והספורט. הצלחנו, בעבודה לא קלה, להעביר את הרפורמה אולי החשובה ביותר בעולם התרבות, את רפורמת הקולנוע. באותה נשימה גם הצלחנו להעביר בכנסת את ביטול חוק הלקטורים. הבאנו למצב שמי שקובע איזה תוכן ממומן אלו הם אזרחי ישראל – האם הם אוהבים את התוכן או לא אוהבים את התוכן. פחות סרטים נגד חיילי צה"ל, אם בכלל, פחות סרטים נגד מדינת ישראל, יותר סרטים שאזרחי ישראל אוהבים לראות ונהנים ומתרגשים מהם. בתחום הספורט עשינו דברים משמעותיים. התחלנו הליך היסטורי להקמת שלוחות למכון וינגייט גם בצפון וגם בדרום, ואנחנו שמחים וגאים לומר שבמסגרת הפעילות שלנו לתוך עולם הספורט הבאנו הישגים מדהימים בהקשר של הספורט האולימפי, עם מענקים חסרי תקדים לזוכים, נקיים ממס – כמיליון שקל לזוכי מדליית זהב. הגדלנו את המלגות עבור הספורטאים והספורטאיות שלנו, ספורטאי ההישג, ועשינו אולי את הדבר החשוב ביותר – הבאנו תקציב גדול מאוד למען השחקן הישראלי בכך שהוא זוכה לקבל את מעמדו ואת מקומו הראוי לו בתוך קבוצות הספורט המקצועניות, ובסכומים חסרי תקדים – 142,000 מיליון שקל לטובת השחקן הישראלי. את כל הפעולות האלה בתחום הספורט עשינו. עשינו אותן בעבודה קשה למען כל אזרחי ישראל. בעולם התרבות, שגם עליו הייתי רוצה להרחיב טיפה, פתחנו תיאטרון בשומרון. מישהו האמין? תיאטרון בשומרון, פעם ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל. ואת הדבר הזה אני גאה לומר שעשינו אחרי מאמץ גדול, ויש לנו תיאטרון בשומרון.

היו"ר יעקב מרגי:

אפשר לפזר את החבורה מהליכוד שם, בצד שמאל? חברי הכנסת, אני אקרא אתכם לסדר.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

תודה, אדוני היושב-ראש. לאורך כל הקדנציה תיקנו את חוק הספריות והגדלנו אותו לתקציב הגדול ביותר, שעומד על 100 מיליון שקלים לספריות הציבוריות. עשינו את זה בקדנציה הזו. היום הספריות הציבוריות מקבלות תקציבים, הן מצליחות להביא יותר ויותר מאזרחי ישראל לתוך הספריות, וזה הישג שאנחנו מאוד מאוד גאים בו. מעבר לכך, עשינו מופעי קיץ אדירים, ועדיין עושים, בהיקפים של עשרות-מיליוני שקלים, הרשויות המקומיות מפעילות פעם בשנה מופע ענק לכל תושבי העיר שלהן. אנשים מגיעים, נהנים. אלו דברים שלא היו קודם והיום הם קיימים. אנחנו מקדמים מופעי מופת, מופעי תרבות המיוחדים ביותר. וכן, גם היקרים ביותר לתושבי הפריפריה שלא ראו, לצערי הרב, עד היום את התוכן הנפלא הזה שאנחנו מקדמים. וגם את זה הבאנו לתושבי הדרום והצפון ולכל רחבי הארץ. הלכנו והבאנו את התרבות הישראלית גם לעולם. קיימנו חודש תרבות וספורט בעיר ניו יורק, וכל יהודי העולם ראו את זה, כי הפצנו את זה גם ברשתות החברתיות. הדבר הזה מראה שישראל נמצאת על המפה בתחום התרבות ובתחום הספורט. ואתם גם יודעים שבתחום הספורט יש לנו ספורטאים נפלאים, שמשחקים ברמות הגבוהות ביותר ומייצגים את ישראל נאמנה, ואנחנו תומכים ככל שניתן בכל ספורטאי וספורטאי בארץ ובעולם. בתקופת המלחמה נתנו תקציבים חסרי תקדים. עזרנו לכל הקבוצות בתחום הספורט לשרוד את המלחמה, מבלי לקרוס. עזרנו לכל עולם התרבות לשרוד את המלחמה, שהרי הוא נסגר ראשון ונפתח אחרון. עולם התרבות סגר. אני לא זוכר הפגנה אחת נגד המשרד שלי מעולם התרבות. אגב, זה קצת מפתיע. בכל זאת, אני לא שר מהשמאל. ואנחנו יודעים שבתקופה הקודמת, בתקופת הקורונה, היו הפגנות, ואנשים נורא כעסו כי לא יכלו לגמור את החודש. אצלנו זה לא קרה.

היו"ר יעקב מרגי:

שאני אבין, אתה מזמין אותם להפגין או מה?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

לא, אני מזמין אותם להצביע לליכוד. אבל לא נראה לי שזה יקרה.

נאור שירי (יש עתיד):

גם בזה אנחנו אשמים, שלא עשינו הפגנות.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

לא. לא עשיתם הפגנות נגד השר. אגב, למה לא? כי פשוט לא הייתה סיבה. לא הייתה סיבה, נאור. לא הייתה סיבה.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד לי, הכסף שחילקת הוא שלך מהבית? זה התפקיד שלך. זה כסף שלנו. "נתנו כסף". וואו, איזה נדיב אתה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

בוא, אז אני אספר לך. נאור, אני שמח שאמרת את זה. אני שמח שאמרת את זה, נאור. אמרת דבר שאולי, לא יודע – אני מניח שאתה חולם - - -

נאור שירי (יש עתיד):

זה כסף שלך? זה כסף שלנו.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא רוצה להשיב לך. תאפשר לו.

נאור שירי (יש עתיד):

רוצה כפיים על העבודה.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא מעוניין להשיב לך.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אתה רוצה לשמוע תשובה? אתה רוצה לשמוע תשובה?

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, היית בניו יורק, עשית שבוע ספורט. למה לא עשית - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא מדבר איתי.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אתה רוצה לשמוע תשובה? אתה רוצה לשמוע תשובה?

נאור שירי (יש עתיד):

לא.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

לא חייב. אז אל תשמע. אז תמשיך לצעוק.

נאור שירי (יש עתיד):

סתם. כן, כן.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

באיזשהו שלב, כשנאור אולי – הוא חולם להיות שר באיזשהו שלב, אני מניח.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, תודה, נשמה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

הוא חולם. אני מאמין שהחלום הזה לא יתגשם בקרוב.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא לקלל. לא לקלל.

היו"ר יעקב מרגי:

שלי טל מירון.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אבל אני אומר דבר אחד, כשמישהו יושב בעמדת שר, הוא יודע כמה קשה להשיג תקציבים במשא ומתן מול אגף התקציבים ומול משרד האוצר. ומי שמצליח להשיג את התקציבים האלה, צריך גם לפרגן לו קצת. זה בסדר גמור. ואני יכול להגיד שמשרד התרבות והספורט הגיע לשיא של כל הזמנים בתקציב. משרד התרבות והספורט, כשהגעתי אליו, עמד על 1.5 מיליארד שקל לשנה. היום הוא עומד על 2.2 מיליארד שקל לשנה, תוספת של יותר מ-50% למשרד. אני מקווה שאנשים ידעו גם להעריך את ההישג הזה של 50% תוספת תקציבית למשרד התרבות והספורט בזמן מלחמה. אגב, מרגי, בישיבות ממשלה אני זוכר שהיית אומר לי: אתה לוקח לנו את כל התקציבים. אתה זוכר את זה? טוב. ברשותכם, אני רוצה לומר שעשינו גם פעולות של משילות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזו משילות? בחלומות שלך. בדמיונות שלך.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

כן. אני אספר לך. אני אספר לך מה המשילות שעשינו.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, תודה – בישיבה. בישיבה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

רוצה דוגמה למשילות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. כן.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

כן? בבקשה. שאלת – בבקשה. היה איזשהו סרט שקוראים לו "אין לי ארץ אחרת", שזכה בטקס האוסקר של האקדמיה, סרט עוכר ישראל בחלקו – לא כולו, חלקו. ומה עשינו?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ראית אותו? ראית את הסרט?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

ראיתי חלקים מאוד ברורים ממנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, לא ראית. ראית את הסרט?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

ראיתי את האלימות של החיילים שלנו נגד ילד פלסטיני. ראיתי את זה בסרט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, סבבה. אני זורמת איתך. זורמת.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אז אני לא אהבתי. וגם אנחנו עשינו טקס, שאגב, היה טקס ממלכתי ומכובד. כל האוכלוסייה הייתה מיוצגת שם. גם ימין וגם שמאל, כולם קיבלו את הכבוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וזה החזיר את תחושת המשילות?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

וזה עניין של משילות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו משילות?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שאתה עושה טקס?

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, תודה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

בתחום התרבות. כן. אני אמון על התרבות. עשיתי את הרפורמה בקולנוע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה - - -

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

הרפורמה בקולנוע. סרטים נגד חיילי צה"ל כבר לא נמצאים בראש סדר העדיפויות. היום סרטים שישראלים אוהבים – זה נמצא בראש סדר העדיפויות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה קשור למשילות? מה זה קשור למשילות?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

ביטלתי את חוק הלקטורים. היום אותם לקטורים שהיו באים וכל הזמן אומרים: בואו נעשה תוכן שהוא נגד מדינת ישראל – הדבר הזה נעלם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה קשור? איך זה עוזר לי? איך זה עוזר לי? איך זה עוזר לי?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

גם את זה חברך, בואי נגיד לכנסת, עשה את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנשים מתים ברחובות במשמרת שלכם.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אני מדבר על ההישגים שלי בתרבות עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קשור משילות?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

זה עניין של משילות – לקדם רפורמות ולקיים אותן ולהביא לשינוי מהותי. זו משילות, גברתי. אני מקווה שלכם גם תהיה הזדמנות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא איתנו, מיקי זוהר.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

בעצם לא. אני מקווה שלא תהיה לכם הזדמנות. אני מעריך גם שלא תהיה לכם הזדמנות. אני די מעריך שאתם תשבו באופוזיציה לעוד ארבע שנים, בעזרת השם. מעבר לכל מה שאמרתי, אני רק רוצה לסכם ולומר שהקדנציה הזאת הייתה קדנציה מלאה, בת ארבע שנים, וזה דבר שהוא לא פשוט. זה כמעט חסר תקדים, כמעט חסר תקדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מדהים. ברור, הלחימו אתכם לכיסא. הלחימו. הלחימו אתכם.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

ואני רוצה לבשר לכם משהו. אני רוצה לבשר לכם משהו. אני לא יודע מה אתם חושבים שהולך לקרות בבחירות. אני יודע שאתם רוצים להתבשם בסקרים שמופיעים בערוצים נגד הממשלה. אבל בואו אני אספר לכם סוד. גם לפני הבחירות הקודמות היו לכם סקרים מאוד מאוד מחמיאים. כולם היו בטוחים שאין לימין סיכוי, והבאנו 64 מנדטים. זה היה הישג שאתם לא דמיינתם שיקרה. אז הינה, אני פה כדי לבשר לכם. כולם מקליטים וכולם רואים, וזה נשמר, מה שנקרא, בארכיון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא מסוגל להסתובב בתל אביב.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אני? מסתובב חופשי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא מסוגל. אתה לא מסוגל.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

מסתובב חופשי, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה הולך, אנשים צועקים עליך. די. מספיק כבר. די, עשית את הפדיחות שלך.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אפילו אחד לא ניגש אליי בתל אביב. אפילו אחד לא ניגש אליי בתל אביב, כי אנחנו לא מפחדים מהמפגינים. אנחנו באים למפגינים ואומרים להם שאנחנו לא מפחדים מהם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בתל אביב יש גם אנשים – לא כולם מפגינים בתל אביב. לא תאמין. יאללה, תודה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אז בואי אני אספר לך משהו. אולי לך, בסביבה התל-אביבית, יש תחושה שניצחת בבחירות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא. גם בבאר שבע.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אני מסתובב בדימונה, באופקים, בנתיבות - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לך לקריית שמונה. מה עם קריית שמונה? לא הייתם בקריית שמונה שלוש שנים. שלוש שנים לא הייתם בקריית שמונה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

גם בקריית שמונה. שם אתם תחטפו את המכה הכי גדולה שלכם, בקריית שמונה. שם אתם תחטפו את המכה הכי גדולה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

המכה כבר - - - אתם המכה הכי גדולה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתם המכה הכי גדולה של קריית שמונה.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא עונה לי.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. את עונה לו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא עונה לי.

היו"ר יעקב מרגי:

די, מספיק. פעם, פעמיים-שלוש. מספיק.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אתם יודעים למה? כי תושבי קריית שמונה יתמכו בנו, לא בכם. הם יתמכו בנו, לא בכם. אנחנו עושים למען תושבי קריית שמונה, למרות שאתם אומרים שלא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה המכה של קריית שמונה. אתה המכה.

היו"ר יעקב מרגי:

תשמעי את עצמך, מירב.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אנחנו עושים המון למען תושבי קריית שמונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, נגמר הזמן. תודה רבה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אתם בונים על תושבי קריית שמונה, ושם תופתעו הכי הרבה, כי אנחנו נקבל תוצאה מדהימה בפריפריה, משום שהם אוהבים אותנו ומעריכים את העשייה שלנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז יאללה, תצא כבר לבחירות, יא פחדן.

היו"ר יעקב מרגי:

למה את צורחת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תצא כבר לבחירות, יא פחדן. יאללה. אתם מולחמים לכיסא. יאללה, ביי. ביי.

היו"ר יעקב מרגי:

אבל למה את צורחת?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

בטח שנצא לבחירות. נצא לבחירות, ובעזרת השם ננצח בהן. ואתם תמצאו את עצמכם ארבע שנים נוספות באופוזיציה, ממשיכים לצעוק ולצווח. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברי הכנסת, יש בקשה של האופוזיציה להצבעה שמית. אדוני המזכיר, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. חברי הכנסת, בזמן ההצבעה אני מבקש לשמור על השקט. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה - - -

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

הינה אני אומר לכם, מי שיצרח ויפריע בזמן ההצבעות, אני אוציא אותו עד ההצבעה. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתם מצביעים נגד פיזור? מה? תמיד הצביעו ביחד על פיזור. למה אתם - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, בזמן ההצבעות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקרא לסדר.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע בזמן ההצבעות.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני תומך בהצעת החוק.

היו"ר יעקב מרגי:

אל תתחכם, תאמר בעד או נגד. אין דבר כזה מלל, אל תתחכם איתו. אל תתחכם איתי, לא עם המזכיר.

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל הוא אמר "בעד" חמש פעמים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה יש לך?

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני. אם תשאל עוד פעם אני אקרא אותך לסדר.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא בשנית בשמות חברי כנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת באולם שמעוניינים להשתתף בהצבעה ולא השתתפו קודם? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אם אין, אני מכריז כי תמה ההצבעה. חברי הכנסת, תשומת ליבכם. בעד הצביעו 51 חברי כנסת. נגד הצעת החוק הצביעו 62 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק התפזרות הכנסת ה-25, התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת לא אושרה בקריאה הטרומית. אי לכך, היא תוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת בועז טופורובסקי וקבוצת חברי הכנסת. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, קודם כול – "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". אתם לא רגילים לשמוע את זה, כי אתם חושבים כנראה שהדת שלכם, אבל יש פה הרבה אנשים מאמינים בבורא עולם, שהביאו אותנו לרגע המכונן הזה, המדהים הזה, ולמרות שאתם מולחמים לכיסא כמו שמעולם לא היה כאן, רבים מכם יצטרכו ללכת ולחפש עבודה, תודה לאל. אני רוצה לתת לכם טיפ – כשחותמים בלשכת האבטלה, זה 70% מהשכר. לא רע, אפשר להתקיים. אני רוצה לתת לכם טיפ – תודה, זה חמור קופץ בראש, עמית הלוי. עדיף שתתחיל לכתוב קורות חיים מעכשיו. לא קל כשיוצאים לאזרחות, החיים מבלבלים – אתה לא יודע פתאום שאתה צריך לתדלק אוטו. אתה לא יודע שצריך לקנות אוטו. כל מיני דברים קטנים כאלה של החיים עצמם. מרוב שאתם מנותקים, מרוב השררה – רק בגלל הדברים האלה אני מחכה ומתפללת ומייחלת לראות אתכם באים לפה לבקר. מנסים, חושבים לעצמכם שאתם מולחמים לכיסא, אבל לא. אבל אני רוצה להגיד חוץ מטיפים לאזרחות, שיש לי הרבה לתת כי עברתי את זה בעצמי. אני רוצה להגיד לכם משהו: מעולם לא הייתה כנסת כזאת נוראית כמו הכנסת הזאת. אין אזרח במדינת ישראל שאומר לעצמו: המצב שלי יותר טוב מאז שהממשלה הזאת נכנסה. להפך, כל כך הרבה אזרחים במדינה הזו סובלים. סובלים. לפני שבועיים הלכתי עם חברות – במקרה סיפרה לי על חבר שלה, לוחם בצוק איתן שהתאבד לפני שבועיים. שהתאבד. אנחנו כבר לא מדברים על זה. לא מדברים. זה לא מעניין. רק צער ויגון הבאתם לאזרחים. אין אזרח אחד שקם בבוקר ואומר: ואללה, טוב לי עם הממשלה הזאת. אתם שלוש וחצי שנים – כבר שנה אין שר רווחה, כמו שפה היה. אין שר בריאות. אין שר פנים. זה בכלל לא מעניין אתכם. זה בכלל לא מעניין אתכם. למי אכפת שאין שר פנים? העיקר שנידבק לכיסא. העיקר שנידבק לכיסא. למי אכפת שאין שר בריאות במדינת ישראל? זה לא מעניין אתכם. אין אזרח אחד שחושב שהמצב שלו השתפר. כל היום – הפצ"רית, היועמ"שית, הפרקליטות, גיל לימון.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא שואלת אתכם – אני אצעק כמה שיותר. ואתה, חכה, גם אליך אני אגיע. אין משרתים יותר מכם. אין.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע לה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קרה? ממתי בפיזור מצביעים נגד? ממתי בפיזור מצביעים נגד? גם בפיזור להסית, לפלג? למה? למה לא להצביע בעד? למה אתם עושים כל מה שביבי אומר? מה יוצא לכם ממנו? מה יוצא לכם? כן, תלך, אל תפחד. תישאר פה, תקשיב. מה יוצא? מה הרווחתם מהביבי הזה? מה הרווחתם? שאפילו בפיזור אתם מנגדים.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא אמרתי. לא אמרתי עליך. אתם מתנגדים לפיזור. עובדים אצל ביבי, שרק משפיל אתכם, רק מעליב אתכם. עלק אמר לכם: אני אביא לכם חוק גיוס. לא, לא, כי אופיר סופר שלפני שנה התנגד – השבוע הוא בעד. ברור. ברור. למה שרן השכל, שעד לפני שנה – בטח, הוא עוד אומר לכם: השגתי רוב לחוק הגיוס. ואללה, הבן אדם מדומיין. מדומיין. חי בדמיונות.

רון כץ (יש עתיד):

הוא לא מדומיין, מירב – הם מדומיינים.