ישיבת מליאה בתאריך 16/02/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום לחברות ולחברי הכנסת. שלום גם לשרה. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ט בשבט התשפ"ו, 16 בפברואר 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6553/25 וכלה בהצעת חוק פ/6576/25: הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – הסבה מקצועית לעובדי עבודת כפיים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת איימן עודה; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (איסור טיפול רפואי באסירים ביטחוניים בבתי חולים ציבוריים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון – נציבות תלונות הציבור על דיינים וקאדים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת משה אבוטבול, מיכאל מלכיאלי, יוסף טייב, יעקב מרגי, אוריאל בוסו ומשה ארבל; הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות ולשפה המרוקאית יהודית, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות הודו, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי למשפחות אומנה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הנחה בארנונה למשרת בשירות מילואים פעיל) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק קופת חולים (עידוד תרומת תרופות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ״ו–2026, מאת חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; הצעת חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת המועד להגשת תביעות ליקוי שמיעה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – מתן הסכמה לטיפול פסיכיאטרי), התשפ"ו–2026, מאת חברות הכנסת מיכל מרים וולדיגר וקארין אלהרר; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – גיל משתמשים ברשתות חברתיות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון – הגדרת חיפוש בעירום מלא כחיפוש פנימי), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת גלעד קריב ונאור שירי; הצעת חוק הרשות הלאומית לתכנון אוכלוסין ומניעת ירידה מהארץ, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – התחזות לעובד ציבור בכוונה לבצע פשע), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת עמית הלוי; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור על עינויים ועל יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה ועופר כסיף; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הוספת סרסור והבאת אדם לידי זנות להגדרת עבירת מין או אלימות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק הקמת שדה תעופה בצקלג (הוראות מיוחדות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – חילוט רכוש פעילי טרור ובעלי זיקה לפעולת טרור), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק אחריות במרחב הרשת, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל וצגה מלקו. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 31) (עבירות הברחה), התשפ"ו–2026. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק רשות המורשת ביהודה והשומרון, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת עמית הלוי. כמו כן הונח הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת ממלכת קמבודיה בדבר שיתוף פעולה בתחומי התרבות, החינוך, המדע והנוער. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה שראינו אתמול בבני ברק הוא לא תופעה מבודדת, הוא חוזר פעם אחרי פעם אחרי פעם בממשלה הזו. אתם נגד צה"ל. זה קורה לא רק בבני ברק. מה ראש הממשלה אמר לוועדת החוץ והביטחון? מה היה בפרוטוקולים המזויפים? הוא אמר להם, כמו שהוא אומר מ-7 באוקטובר: צה"ל אשם. רק צה"ל אשם. אל תאשימו אותי, תאשימו את צה"ל, תאשימו את השב"כ, תאשימו את לובשי המדים. בערוץ 14 השבוע חוזרים שוב ושוב על קונספירציית הבגידה המתועבת, מטפטפים רעל לוורידים: בוגדים בצבא, בוגדים בשב"כ. אנשים שהקדישו את חייהם לביטחון המדינה הם בוגדים. אתם רואים מישהו במדי צה"ל – הוא לא גיבור, הוא חשוד. טרוריסטים יהודים ביהודה ושומרון פעם אחרי פעם זורקים אבנים על צה"ל, מתעמתים עם צה"ל. לא היה אף אלוף פיקוד מרכז, עם כיפה או בלי כיפה, שלא הפגינו לו מול הבית מהבוקר עד הערב, שלא עשו לו את המוות. בממשלה הזאת חבורת הטרוריסטים היהודית הזו מרגישה שיש לה גיבוי. מחוז ש"י של המשטרה לא קיים. אתם לא חושבים שזה במקרה, נכון? השר הממונה בן גביר הוא פשוט העבריין הראשי של חבורת העבריינים. פעם הם היו עוצרים – כשהיו מגיעים לוחמי צה"ל, הם היו נעצרים, או לפחות עוקפים אותם. היום הם לא רואים אותם ממטר, כי הם קיבלו מסר מלמעלה שאומר: הצבא כבר לא קדוש. צה"ל הוא כבר לא הריבון, אומרים להם, אתם הריבון. עשו מה שבא לכם, כולל אלימות כלפי חיילים וקצינים שמפריעים לכם להשתולל. זה בא מכל הכיוונים: זה בא מלשכת ראש הממשלה, זה בא מלשכת השר לביטחון פנים, זה בא מערוץ 14, זה בא מהטרוריסטים היהודים וזה בא מהמתפרעים החרדים בבני ברק. הממשלה הזו לא מפסיקה להגיד על עצמה שהיא ימין על מלא. אתם לא ימין על מלא, אתם לא ימין בכלל. אתם ממשלה שקיימת בזכות מפלגות אנטי-ציוניות, מפלגות שהן נגד הגיוס לצה"ל ומפלגות שהציבור שלהן מנסה לעשות לינץ' בחיילות ולהפוך ניידות. איפה בן גביר היה אתמול, הרקדן הנפוח הזה, שלא מפספס אף זירת פיגוע? תקפו חיילות, תקפו את השוטרים שלך. איפה היית? שר הטיקטוק נעלם כלא היה. כל היום הוא מדבר על זה שאצלו יהיה גיבוי ללוחמים, ואז, כשתוקפים לוחמות צה"ל ושוטרים, הוא מתאדה. מי שנגד צה"ל הוא לא ימין, ואתם ממשלה נגד צה"ל. לקחתם את הקונסנזוס האחרון שהיה לנו – צבא ההגנה לישראל, מפקדיו וחייליו, גיבורי ישראל ולוחמיו – וגם את זה הרסתם. אני לא קונה את כל הגינויים. פתאום אתם מזועזעים מזה שצה"ל כבר לא קונסנזוס במדינת ישראל? שלוש שנים אתם מדברים נגד צה"ל, מאשימים את צה"ל בכל האסונות שאתם גרמתם, ופתאום אתם המומים שאין כבוד למדים. מה שהיה צריך לעשות אתמול זה לשלוח שני גדודי מג"ב לתוך בני ברק ולהוסיף עליהם עוד שתי פלוגות של היס"מ, להיכנס לשם בכוח חסר תקדים ולהראות למדינת ישראל כולה מה קורה לאנשים שתוקפים חיילות צה"ל במדים שרק הלכו למלא את חובתן. זה מה שיהיה פה בממשלה הבאה, ואז נראה את כל המשתמטים החצופים האלה מעיזים להרים יד על חיילות צה"ל במדים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת יעל רון בן משה לנמק את ההצעה מטעם סיעות כחול לבן, המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, גברתי.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני עשרה ימים, בוועדת החוץ והביטחון, ראש הממשלה השתתף בדיון חסוי, ולאחר מכן אמר את כל הדברים גם ברשתות החברתיות. אז אני אגיד לכם פה – בפעם הראשונה אני אגיד את זה – מה אני אמרתי לו שם בדיון החסוי : אדוני ראש הממשלה, כשאתה הגעת בבוקר 7 באוקטובר לקריה, קרוב משפחה שלי כבר היה חטוף בדרך לעזה; כשאתה כינסת את דיון הקבינט הראשון ב-7 באוקטובר, שלוש בנות משפחה אחרות עברו באותה עת ממש התעללות קשה בביתן. לקח עוד 26 ימים עד שהן זוהו והובאו לקבורה. יהי זכרן ברוך. גם קרוב המשפחה שנחטף לעזה, נרצח שם בשבי. אני לא צריכה אף מסמך ואף פרוטוקול כדי לדעת שראש הממשלה אחראי לדבר הזה. הוא ראש הממשלה, הוא אחראי. כל מי שנשא תפקיד באותו יום בארגונים הירוקים, בכוחות הביטחון, הלך הביתה. האחריות מגיעה עם התפקיד. אני לא צריכה את כל עשרות הפרוטוקולים האלה, שנבחרו בפינצטה, שהוצגו לנו כחלקי דברים, כחלקי אמיתות, כדי לדעת שאתה, אדוני ראש הממשלה, אשם; סליחה, אחראי. אני מתרגשת, אבל השתמשתי במילה אחראי, ואני אדייק. אנחנו לא ניתן לאנטישמים להכחיש את השואה ואת טבח 7 באוקטובר, וכמה עצוב – לא ניתן גם לממשלת ישראל. טבח, זה מה שהמשפחות שלנו עברו, זה מה שהאנשים שלנו עברו, וראש הממשלה אחראי. והינה אנחנו בדיון אי-אמון בנושא כישלון הממשלה בנושא התקציב ובמלחמה ביוקר המחיה. אתם יודעים כמה עשרות אלפי שקלים מושקעים עכשיו כדי להחליף את הכריות על קברי חיילינו הגיבורים לשם "מלחמת התקומה"? משפחה שלא תסכים לשנות את הנוסח ל"מלחמת התקומה", יישאר הכיתוב "נפל בקרב". בזה משקיעים עכשיו כסף. מי יכול להצביע אמון בדבר הנורא הזה? איך אפשר להסתכל לאלפי המשפחות, אלפי המשפחות, ולהגיד להן: כן, בזה אנחנו עכשיו עוסקים בתקציב – בהחלפת הכרית לשם "תקומה", או "נפל בקרב"? טבח, זה מה שקרה לנו, מלחמת חרבות ברזל, ואי-אפשר להציג את זה בשום צורה אחרת. כמה מבין יושבי החדר הזה כעת חושבים שלכל מי ששב מהשבי בעזה, שהיה חטוף או חטופה, מגיע לקבל מענק מהמדינה שיאפשר לו לשקם את חייו בלי דאגה כלכלית בעת הזו? לא רק שזה לא בא לידי ביטוי בתקציב – הקואליציה מצביעה נגד ההצעה הזאת, שהיא המינימום של המינימום. על איזה סכום מדובר? הרי זו קבוצה סגורה, אנחנו יודעים בדיוק מי שב, אפשר לעשות את החשבון. אלה סכומים לא גדולים עבור מדינת ישראל, שכבר השקיעה 222 מיליארד שקלים במלחמה הזאת, בלי לחשב את ההפסדים של המשק. איזה סכום שווה את מה שארבל יהוד עוברת, וצריכה לצאת לגיוס כספים מהציבור? איך אפשר להצביע אמון בתקציב הזה כשלא רואים את ארבל יהוד לנגד עינינו? אולי הרעיון של לשלול את המענקים מהשבים מהשבי הוא חלק מהמלחמה הכי מומצאת של הממשלה הזו, המלחמה ביוקר המחיה? המלחמה הכי מומצאת שיכולה להיות היא המלחמה ביוקר המחיה של הממשלה הזו. במה אתם נלחמים, בארבל יהוד? ברפתנים מהגבולות? זה המלחמה ביוקר המחיה – בהתיישבות בכפר עזה, בבארי, בגולן, באבן מנחם? במי אתם נלחמים? זה יוקר המחיה? שום בשורה אין בתקציב הזה – לא בשוק המזון הריכוזי, לא במונופולים. בטח שאתם לא מעיזים לגעת בבנקים, לא במחירי הדיור. שלוש וחצי שנים לא עסקתם בזה – עכשיו תעסקו בזה? מצאתם את ה-30 אגורות של הרפתן מהפריפריה. איך אפשר להצביע בעד זה? איך אפשר להצביע אמון על העניין הזה? הרפורמה במשק החלב היא דוגמה מובהקת לכך – שינוי מבני עמוק עם השלכות דרמטיות על איך שביטחון המזון של מדינת ישראל ייראה; השלכות דרמטיות על אלפי משפחות. מכניסים את זה לחוק ההסדרים כאילו זה איזה סעיף טכני: אוקיי, נביא קצת חלב מטורקיה או פולין, והינה, סל הקניות של האזרח הישראלי מתאזן, והוא יוכל להתחיל להשקיע בחינוך ילדיו, בבריאות. על מה אנחנו מדברים? יועמ"שית הכנסת קבעה שזה נושא שלא מתאים להיכלל בחוק ההסדרים, ולמרות הכול, הקואליציה הזו, הממשלה הזו, בחרה שכן לעסוק בדבר הזה בחוק ההסדרים. אבל בגלל בעיות פוליטיות בקואליציה המציאו ועדה שתעסוק בדבר הזה, ועדה שלא פעלה כבר כמה חודשים רצוף עכשיו שם. במלחמה המומצאת ביוקר המחיה עוסקים בוועדה המומצאת לרפורמה בחלב. במקום להיכנס למשא ומתן ענייני עם הרפתנים, עם הארגונים, עם כלל החקלאים, ולהגיד להם: אנחנו איתכם – כשהיינו בחנוכת הרפת החדשה בכיסופים אחרי הטבח, התכוונו להיות איתכם, אנחנו מתכוונים לדבר הזה, זה לא היה רק בשביל איזו תמונה. אנחנו באמת חושבים שחשוב שתהיה רפת בכיסופים. אנחנו באמת חושבים שחשוב שתהיה רפת במושב פטיש. אנחנו באמת פה איתכם. אולי נטפל במע"מ שמשלמים החקלאים, בשונה מכל המדינות המערביות. אולי נטפל במחירי המים שמשלמים החקלאים, בשונה משאר המדינות. לא, אנחנו נביא חלב למדינה שנמצאת במלחמה מטורקיה ומפולין, מדינה שבה אנחנו בכלל לא יודעים מה הרגולציה, מה הפיקוח הווטרינרי. את זה אנחנו ניתן לאזרחי מדינת ישראל. וחס וחלילה, בתרחיש שהולך ונהיה ריאלי מיום ליום, כשהשמיים פה ייסגרו בגלל סבב לחימה נוסף, מי יספק את החלב ואת המוצרים הטריים בסופר השכונתי, טורקיה? אתם רציניים? זה התקציב שאתם שמים בפנינו? בזה אזרחי מדינת ישראל צריכים לתלות את תקוותיהם? ומה נגיד לחיילות שנכנסו אתמול לבני ברק? אתם מבינים את המצב שנוצר כאן? מעתה, לפני שאנחנו ניכנס לבני ברק, אנחנו צריכים לתאם כאילו אנחנו בשטח A. אנחנו עוברים את השער לג'נין, ואנחנו צריכים לתאם את זה. איך הגענו לדבר הזה שאנחנו צריכים לחלץ חיילות במדים עם כוח משטרתי מבני ברק? לא רק זאת, עוד זאת – ביום רביעי נדון פה, במסגרת הצעות לסדר-היום, באלימות המשטרה בבני ברק כלפי המפגינים החרדים. אני רוצה לשלוח מכאן חיזוק לכל לובשי המדים, לכל לובשות המדים: אתם יכולים להסתובב בכל מקום בארץ הזו. אני מקווה שהמשטרה תתאפס על עצמה ותדע לתת לחיילות האלה וללובשי מדים בכלל, גם גברים, ביטחון בכל מקום. מה זה הדבר הזה שאנחנו נצטרך להגיד לילדים שלנו שמשרתים בצה"ל: תיזהרו כשאתם חוצים את צומת קוקה קולה, ללכת מזרחה או מערבה? זה שבגליל ובנגב איבדנו משילות – כתושבת הגליל אני כבר מבינה לאן אנחנו הולכים. במרכז גוש דן? על מה אנחנו מדברים? בכתבה שפורסמה לפני שבוע ב-ynet נחשפה תמונה מדאיגה מאוד של עומס בלתי סביר והרעה בתנאים של אנשי המילואים. היום קיימנו דיון על זה בוועדת משנה של חוץ וביטחון, ומגיעים אנשי מילואים, מפקדים, ומגיעות משפחות שלהם, והם אומרים: מאיתנו אתם מקצצים? את יום האיגוד המסכן הזה שעוד יש לנו אתם מקצצים, אנשים שעושים 55 ימי מילואים? והיד עוד נטויה. כמו שאמרנו, התרחישים פתוחים כולם. שם מקצצים. בבני ברק, מי שיצא אתמול, כמו בפקודה – שם לא מקצצים. אי-אפשר שלא לחבר בין שני הדברים האלה. התקציב שמונח לפנינו הוא בושה וחרפה לבית הזה, הוא בושה וחרפה למדינת ישראל, והממשלה הרעה הזאת צריכה לסיים את ימיה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, האי-אמון שאנו מגישים היום אינו טכני ואינו פרוצדורלי אלא עוסק במהות, במהות של החיים עצמם, תחילה בלהישאר בחיים, ולאחר מכן לשרוד ולחיות בכבוד. זאת ממשלה שאיבדה שליטה, איבדה מצפון והפקירה כל אחריות לביטחון האישי, הכלכלי והתזונתי של אזרחי המדינה. זו הצבעת אי-אמון ביכולת של הממשלה הזו להמשיך לשלוט, כי היא כבר קיבלה את התואר של הממשלה הכי נכשלת בשמירה על חיי אזרחיה, ממשלה שזכתה ב"כבוד" על אחוזי העוני הגבוהים, וכמובן גם יוקר המחיה. נתחיל בביטחון האישי, כי שם הכישלון מוחלט, יום-יומי, וכבר הפך להרג בקבוצות – בזוגות, בשלישיות ולעיתים אף בחמישיות. בחברה הערבית נרצחו עד לרגע הזה 52 בני אדם. אגב, האי-אמון היה צריך להיות בשבוע שעבר, במספר 40. הבוקר היינו ב-50, ולאחר מכן עלה המספר ל-52. עכשיו, עכשיו נרצח עוד גבר ביישוב טמרה. אבל מי שממשיך להסתתר מאחורי המילה "פלילי" צריך לקרוא לילד בשמו: חוסר אחריות של הממשלה כלפי אזרחיה הערבים והפקרה. בשנת 2025 נרצחו 267 אזרחים ערבים – רצח אחד בכל 33 שעות. חברות וחברי הכנסת, זו לא סטטיסטיקה – זו קריסת הביטחון האישי של ציבור שלם. מדינה שבה אזרח ערבי נרצח כמעט מדי יום – ואגב, זה כבר יותר מנרצח אחד כל יום, אם נחשב את מספר הימים מתחילת השנה עד היום. זאת מדינה שלא מגינה על אזרחיה, וזו בוודאי לא ממשלה שראויה להמשיך לכהן. למחדל הזה יש כתובת ברורה: השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ולפניו – ראש הממשלה, שאמור להיות האחראי למינוי שלו. שר שמדבר על משילות, אבל המציאות מדברת על כישלון מוחלט. בן גביר לא נכשל במאבק בפשיעה – הוא בחר לנהל אותה פוליטית. במקום למגר את האלימות, הוא ממנף אותה; במקום להגן על אזרחים, השר לביטחון לאומי בחר להתעלם לחלוטין מגל הרציחות בחברה הערבית. הוא לא מגנה, הוא לא מגיע לזירות, הוא לא מדבר על הקורבנות, הוא לא פוגש משפחות שכולות. הרצח בחברה הערבית איננו נושא מבחינתו. במקום להילחם בפשיעה, הוא עסוק בהריסת בתים בחברה הערבית, ובעיקר בנגב. שם יש לו זמן, שם יש מצלמות, שם יש הצגות כוח. כל רצח בחברה הערבית עובר אצלו בשתיקה; כל הריסת בית זוכה למסיבת עיתונאים. זו לא משילות – זו העדפת הרס על הצלת חיים. וכך נבנה קמפיין פוליטי: לא על ביטחון, לא על אכיפת חוק, אלא על דמם ועל בתיהם של האזרחים הערבים. ממשלה שמפקירה חיים ובוחרת להרוס בתים איבדה כל זכות להמשיך לשלוט. כשממשלה שלמה נותנת לזה גיבוי, זו כבר לא בעיה של שר אחד, זו ממשלה שלמה שאיבדה לגיטימציה מוסרית. ממשלה כזאת לא מתקנים אלא מחליפים. אבל הביטחון האישי לא מתפרק לבד, הוא מתפרק יחד עם הביטחון הכלכלי ויחד עם הביטחון התזונתי. דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי לשנת 2024 מציג תמונה קשה, ואני אומרת: תמונה שמחייבת מסקנה פוליטית ברורה. כשני מיליון בני אדם בישראל חיים מתחת לקו העוני, 880,000 מהם ילדים, ודוח העוני של ביטוח לאומי קובע שכמעט מיליון ילדים בישראל חיים באי-ביטחון תזונתי, כלומר אוכל אינו מובן מאליו עבורם, ומנה חמה אינה זמינה. אחד מכל שלושה ילדים בישראל גדל במציאות של מחסור. זו לא טעות מדידה, זו לא תקלה זמנית – זו תוצאה ישירה של מדיניות ממשלתית כושלת. ישראל מדורגת במקום השני במדינות ה-OECD בשיעור העוני בקרב ילדים, והיא עושה זאת כאשר ההוצאה הציבורית על רווחה נמוכה משמעותית מהממוצע במדינות ה-OECD. כלומר, הממשלה הזו בחרה לא להגן על החלשים והמוחלשים, לא להשקיע בילדים ולא לשאת באחריות. ובחתך מגזרי, הפגיעה ברורה עוד יותר: 37.6% ממשקי הבית הערביים חיים מתחת לקו העוני, יותר משליש. זה אומר שממשלה אחת מצליחה גם להפקיר את הביטחון, גם להעמיק את העוני וגם לגלגל את האשמה על הקורבנות. ממשלה שמפקירה את הפריפריה לא יכולה לדרוש אמון, ממשלה שמרעיבה ילדים לא יכולה לדרוש לגיטימציה, וממשלה שמנהלת קמפיין על דם לא יכולה להמשיך לכהן. ולכן, כבוד היושב בראש, האי-אמון שאני מגישה היום איננו רק ביקורת – הוא דרישה לגיטימית ברורה. הממשלה הזו כשלה – כשלה בביטחון האישי, כשלה בביטחון הכלכלי וכשלה בביטחון התזונתי. וממשלה שנכשלת בכל החזיתות האלה צריכה ללכת הביתה לא מחר, לא אחרי תיקון, לא אחרי ועדה – עכשיו. כי כל יום נוסף שלה בשלטון עולה בעוד חיים, בעוד ילדים רעבים, בעוד אזרחים שמאבדים אמון במדינה. ולכן, כבוד היושב בראש, המסקנה ברורה: הממשלה הזו צריכה ללכת הביתה. הציבור לא מאמין בכם, ולא סובל יותר את המציאות שאנחנו בתוכה. כבוד היושב בראש, אני חייבת לפרוק את זה מעליי. אני כבר לא יכולה לעמוד כאן ובכל פעם להעלות את אותו נושא. אנחנו נמצאים וחיים בין בני עמנו. אנחנו פוגשים את האנשים, הנשים, הילדים והמשפחות של הנרצחים והנרצחות. שלשום הייתי בטמרה, אתמול הייתי בנגב, ואני שומעת את הילדים של הנרצחים. אישה שלא עשתה כלום בחיים שלה חוץ מלגדל משפחה טובה, לדאוג לנכדים שלה, לדאוג לאוכל טוב בבית, לעשות טוב ליישוב שלה, נרצחה בתוך הבית. הבת שלה זעקה מדם ליבה. חוץ מלחבק אותה לא היה לי – אנחנו, שליחי הציבור, אמורים לתת מענה. אנחנו יודעים שאין בידינו את הכוח לגרום לכם לעשות את המעשה הראוי והנדרש, אבל ריבונו של עולם, די, תחוסו על האזרחים של המדינה. תעשו את מה שאתם כן יכולים לעשות. אתם כן יכולים לעשות אם רק תרצו לעשות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. וכעת אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת השר דוד אמסלם להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני אתחיל, יש לנו פה אורחים ממרוקו, אז נקבל אותם בברכת ברוכים הבאים. שמעתי את לפיד אומר, ככה, שמעתי חלק מדבריו – הוא אומר לנו שאנחנו מתחברים למפלגות אנטי-ציוניות. הבור ועם הארץ הזה שכח שהוא הקים ממשלה, היה ראש ממשלה על גבו של מי? של מנסור עבאס, יושב-ראש התנועה האסלאמית, שהיום כמעט בכל העולם הם מחוץ לחוק. זה מטיף לנו? זה? הוא משווה בין מנסור עבאס לבין יהודים חרדים שלומדים תורה. תראו לאן הגענו. בשם מה הוא מדבר? מדוע החרדים לא מתגייסים? הרי הוא עצמו, באופן מעשי, הבן אדם לא היה בצה"ל. הוא היה בעיתון במחנה, הלך ב-10:00. איך אמרנו פעם, יהודה? הלך ב-10:00, חזר ב-11:00; אימא שלו אמרה לו: תבוא לאכול את השניצל בשעה 11:00, שלא יתקרר. זה מטיף? אמרתי לו: כולם פה ידברו – אתה לא תדבר. אתה לא היית באופן מעשי בצבא. אתה מטיף לחרדים? דרך אגב, מילא אם היית לומד תורה באותה תקופה, ניחא. הרי היית כל הזמן מסתובב במועדונים, היית פוחז, מנגן בגיטרה ברחובות. זו תרומתך לעם ישראל? אתה לא מתבייש? ואיך הוא אומר בסוף? מה היה הטיפול שהיה צריך להיות בבני ברק? להכניס שני גדודים של חיילים מגב"ניקים ויס"מ – דרך אגב, אני מקווה שאתה יודע מה זה גדוד; לדעתי, אתה לא יודע –– כדי להראות להם מה זה, בבני ברק. תקשיב, אני כבר לא יודע מה להגיד לך. אפילו לא הייתי ממנה אותך להיות היום, על בסיס מה שאתה אומר, למדריך בצופים. אני מבין שאתה רוצה שייכנסו לשם שני גדודים ועוד יס"מ, ובוודאי, כנראה יפצעו ויהרגו כמה אנשים יהודים. זה מה שאתה מחפש. תבין לאן הגעת. תבין באיזה תחתית הביב אתה נמצא. אתה לא ראוי להיות חבר כנסת. אתה לא ראוי להיות איש ציבור. אתה אפילו לא מבין את המרחב. אתה לא רואה בכלל. אתה לא מבין את החברה. אתה גם לא מבין איך מטפלים במהומות. בוודאי לא הולכים לטפל באנשים ולהרוג אותם. אנחנו לא נמצאים עכשיו מול מחבלים בעזה. בני ברק – אני רוצה לספר לך, מר לפיד – יהודים גרים שם, יהודים טובים. אלו לא מחבלים שהבאנו אותם מעזה או חמאסניקים. תתבייש לך. אני מקווה שעם ישראל ישכיל ויעיף אותך מהשירות הציבורי. אני כולי תקווה – אני מפרגן לשאר המפלגות, האופוזיציה, היא חשובה, אבל אתה באופן אישי, אני חושב ואני מתפלל שלא תהיה בכנסת ישראל בגלל שאתה מבזה כל נורמה ציבורית, ובכלל כל אחריות ציבורית. אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש – אני רוצה לעבור לכמה דברים אחרים שקרו לנו. איך כתוב באיוב? "עוד זה מדבר וזה בא". מרוב שלאיוב היה צרות – זה מדבר וזה בא. הוא לא מספיק לשמוע את הצרה הראשונה, וכבר השליח השני נכנס עם הצרה השנייה. כשאני רואה מה קורה לנו במדינה, האמת היא שאני לא יודע במה להתחיל. אין לי מושג. "עוד זה מדבר וזה בא". אז בואו נתחיל במינוי נציב שירות המדינה. סוף-סוף בג"ץ – שני שופטים בבג"ץ, זה לא בג"ץ. דרך אגב, על בג"ץ מדברים, חבר הכנסת סימון דוידסון, כאילו מדברים על איזה גוף אחד – לא, זה בני אדם עם שם פרטי, שם משפחה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ראית, הוא פנה אליי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל מותר לפנות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל מר עמית החליט – אני פונה אליך כחבר, אתה יודע.

היו"ר אמיר אוחנה:

הוא לא ביזה אותך, חלילה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה באהבה. הוא יודע שאני אוהב אותו. מר עמית החליט, אדוני היושב-ראש, שהממשלה לא יכולה לעבוד על פי חוק ולא למנות נציב שירות המדינה בהליך של מה שנקרא ועדת איתור, להביא את זה לממשלה, למרות שזה מה שכתוב בחוק. ממתי מעניין את עמית החוק? דרך אגב, ב-2011 – הציבור לא זוכר – הייתה עתירה דומה. שם, בגלל שהיה השמאל, אז הוא התיר. שאלו אותו: מה היה שונה אז מהיום? אמר: השנה והממשלה. לא, זה נסיבות אחרות. אתה מכיר את זה, אדוני היושב-ראש, יש להם סיסמאות תמיד: נסיבות אחרות, תקופה אחרת, שמש אחרת, ירח אחר. בושה וכלימה. בן אדם עבריין, שעובר על החוק. דרך אגב, עבריין פירושו בן אדם שעובר על החוק, והחוק הוא כתוב. אם אתה לא פועל על פי החוק, גם אם אתה שופט, אתה עבריין. נמשיך ככה לפיטורי היועמ"שית. הרי הקמנו את ועדת שמגר, אדוני היושב-ראש. פיטרנו אותה בממשלה, על בסיס מה?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אגב, ועדת שמגר זה הרבה הרבה אחורה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, אבל על בסיס מה? בגלל שהייתה שם אצל שמגר הטענה הבסיסית ביותר – ושמגר היה איש חשוב מאוד, שופט משכמו ומעלה, שנטע את הבסיסים למשפט הישראלי והיהודי – הוא אמר בצדק: שני אנשים לא מסתדרים. ממשלה לא מסתדרת עם יועץ משפטי – לא משנה כרגע מי אשם, זה לא האירוע – הממשלה נבחרה, ומדובר בפקיד. משתדלים לעשות שלום בית, אבל אם יש משהו קיצוני, הבדלים קיצוניים, אז בוודאי זו עילה לפיטוריו של היועץ המשפטי. רק זה. פיטרנו אותה בממשלה. הממשלה פיטרה את היועצת המשפטית לממשלה פה אחד, וכמובן, מה זה חשוב איזו החלטה קיבלנו? כמובן שעמית, עם התאומה הסיאמית שלו, השופטת דפנה ארז ברק – דרך אגב, אתה אומר עמית, אתה אומר דפנה ארז ברק; הייתי מציע להם לחבר בשם אחד – כמובן, משאירים אותה בתפקידה. מי זאת הממשלה? למה מה זו הדמוקרטיה? מה זו הממשלה? זו בדיחה, זו בדיחה אפילו עלובה, מישל, חבר הכנסת בוסקילה. אנחנו מתקדמים ואנחנו רואים – דרך אגב, זה זעזע אותי. כשהגיע לממשלה המינוי של זיני, האלוף זיני, אני קראתי שם איזה משפט, לא הצלחתי להבין בחוות הדעת שאמר גרוניס. אני רוצה להזכיר לכם: בכנסת חוקקו חוק פרסונלי בשביל מר גרוניס כדי שיהיה נשיא בית המשפט העליון. על פי החוק הוא לא היה יכול להיות, כי לא הייתה לו יתרה של זמן, אבל איך אימא שלי אמרה לי פעם? סיפרתי לכם. כשבאו פעם לרב ואמרו לו: כבוד הרב, חמור שנפל בשבת לבור, מותר להוציא אותו? אמר: השתגעתם, חבר'ה? חילול שבת. בא מישהו באוזן ואמר לו: כבוד הרב, אבל זה החמור שלך. אמר להם: חבר'ה, צמוד לקיר ובשקט. גרוניס – צמוד לקיר ובשקט. אתה, חוקקנו לך חוק פרסונלי, רק לך. אין עוד נשיא כזה, רק אתה. אתה פתאום כותב איזה משפט תמוה שבזמנו לא הבנתי על מה מדובר בו, שאם יסתבר שמישהו מבני משפחתו הקרובה של ראש השב"כ עבר איזו עבירה, הוא צריך להתפטר. אמרתי: מה זה קשור? לא הבנתי. מה, אתה מנבא נבואות? מתי כתבו את זה לראש השב"כ? מתי כתבו את זה לאיזה רמטכ"ל? דרך אגב, מדוע הסיפור הזה בכלל רלוונטי? כתוב בתורה "איש בחטאו יומת". כל בן אדם בעולם המוסרי הדמוקרטי הרגיל – דרך אגב, מר גרוניס, אני רוצה לספר לך, רק באיראן, כשהיום יוצא מפגין והם הורגים אותו, אז הם הולכים להרוג גם את המשפחה שלו. בעולם מוסרי רגיל, בוודאי יהודי, "איש בחטאו יומת". מה קשור האבא לבן? איש בעוונו יישא. אז לא הבנתי מה קרה שם. אז אמרתי יכול להיות שהזקנה עשתה לו את זה, כתב איזה משפט שהוא סתום. פתאום הבנתי, לאחר שהתפרסם הסיפור של עזה והסיגריות – דרך אגב, אני רואה את זה בחומרה. הייתה הברחת סיגריות לפני כמה חודשים, תפסו אנשים, נתנו להם כמה חודשים. דין אחד לכל אחד. אבל פתאום התברר לי, וההבנה שלי הבינה, שהם באו לגרוניס אז וסיפרו לו את הסיפור. אז איך גרוניס יכתוב? הוא לא יכול, הרי זו עוד הייתה חקירה סמויה, אז הוא כבר תפר את היציאה, לכאורה. בושה וכלימה. מר גרוניס, אני מתבייש בך. אתה לא ראוי להיות שופט. אני אומר לך, לא היית ראוי להיות שופט. בשום קנה מידה אין בן אדם שאחראי לזולתו. אין דבר כזה. דרך אגב, היינו צריכים גם לפטר את היועצת המשפטית לממשלה רק על זה שהבן שלה גנב את השכפ"ץ. אני עליתי לכאן, אדוני היושב-ראש, וגם התייחסתי לזה, ואמרתי: אין קשר. אבל מדוע כן קשרתי אותה? במה? לאחר שהדבר התפרסם, היא הייתה צריכה להגיד לפצ"רית: תנהגי בבן שלי כמו בכל אזרח אחר. זהו. תחליטי מה שאת רוצה. בוודאי שהיא לא קשורה לזה. השבוע הגענו בכלל לשיא-השיאים: שופטי בית המשפט העליון הוציאו צו ביניים, אדוני היושב-ראש, לכינוס הוועדה לבחירת שופטים. יעני עכשיו, חבר הכנסת בוסקילה, הם לא קשורים לעניין. הרי מה הוויכוח בין שר המשפטים לבינם? שר המשפטים של מדינת ישראל רוצה להשפיע על מינוי השופטים – זה תפקידו, זו תפקידה של הממשלה. היות שיש להם רוב מובנה, הם לא נתנו לנו לשנות את הוועדה. יש להם שישה, בונקר. אז מה הם רוצים? ששר המשפטים יכנס את הוועדה, והם יבחרו את מי שהם רוצים, בניגוד לעמדתו. מה עשה שר המשפטים? אמר: חבר'ה, שנשיא בית המשפט העליון ישב איתי, כמו כל דבר, נשב, נדבר, נגיד להסכמות. מה שנקרא, חציו שלי, חציו לה'. נתחלק, נעשה איזושהי פשרה מסוימת. לא. מה הם פסקו? הם חייבו אותו לכנס את הוועדה. הרי ברור שאם הוא מכנס את הוועדה, הם מביאים 50–60 שופטים. איך עשה ניסנקורן, אתם זוכרים את זה? ברבע שעה הם מינו 63 שופטים. רבע שעה. אז מה יקרה פה? כל השמאל – עוד פעם נמצא אותו בכל בית המשפט, כמו שאנחנו רואים את כל המשפט בתל אביב ובכל המחוזות האלה, שרובם אנשים שלהם, ולשר המשפטים, ובכלל, לרוב העם, לרוב הציבור, אין ייצוג בבית המשפט. הוא לא יכול למנות שופטים שמבינים אותו. אז למה עד היום זה התעכב? בגלל שהיה דין ודברים, ובג"ץ החליט: לא, לא יהיה דיון ודברים. זה השופטים שלהם, זה הם, הקבוצה שלהם, והם הוציאו צו ביניים. אני אומר לך, שר המשפטים, אתה עומד במבחן לא פשוט. אני, אם הייתי, מדינת ישראל מבחינתי היא מעל הכול, אתה יודע איך זה עובד אצלי. אני, קודם כול מדינת ישראל, אחרי זה המפלגה שלי ואחרי זה הממשלה. זה סדר העדיפויות שלי. אני אומר לך שגם אם הייתי נכנס לבית סוהר, לא הייתי מכנס את הוועדה, בגלל שהם אנשים פושעים. אלה גנגסטרים. אלה לא שופטים בבית המשפט העליון, אלה אנשים אלימים שעוברים על החוק, בגלל שהחוק קובע שרק שר המשפטים מכנס את הוועדה. מי שמך בכלל? אבל אני אספר לכם יותר מזה, חבר הכנסת בוסקילה ואדוני היושב-ראש: אני יושב-ראש הוועדה למינוי קאדים. לפני כשנתיים, כמובן, מר בכר – אתם זוכרים אותו, מהמאורות הגדולים – יושב-ראש לשכת עורכי הדין, הם בחרו שני עורכי דין ערבים. עוד לפני כן כתבתי לו: אני מבקש שתבחר אישה ערבייה וגבר, עורך דין ערבי, בגלל שאנחנו בממשלה בחרנו שניים – אני והשרה סטרוק – חברי הכנסת הערבים חברים בוועדה. אמרתי לו: תשמע, אני צריך להתייעץ עם איזו אישה ערבייה, עם מי אני אתייעץ? כמובן, בגלל סיבות פוליטיות, הוא החליט שהוא בוחר שני גברים. אמרתי לו: אתה יודע מה? אני לא מכנס את הוועדה עד שאתה לא שם אישה. הם בבג"צים כבר שנה וחצי. מה אתה חושב? הוא בא אל דפנה ארז ברק – היא תעליב את מר בכר? אז מה מחכים? שנה וחצי לא פוסקים, לא ממהרים. אמסלם ילך לבחירות, אמסלם ילך, נביא מישהו אחר. זה לא בוער להם. בכלל אין להם – שם הנשים לא חשובות. בוועדה לאיתור מישהו, אם אין שם אישה, כשסמוטריץ' רצה למנות את ראש אגף התקציבים, אמרו לו: לא, תביא אישה. אני בעד, אבל רבאק, אני, אמסלם דוד, תבינו טוב, הם מעולם לא דאגו, מעולם – תבדקו אותי – לזכויות אדם, אף פעם. אם יעצרו את כולנו בימין, אותם זה לא יעניין, אבל מה, אם תעכב אותו במעבר חציה, ישר כולם באים ועוצרים אותך, גם השופטים יכניסו אותך לבית הסוהר. אני, אמסלם דוד – עשו אותנו ברברים. עוד מעט נתייחס לזה. לא חשובים בכלל. אנחנו צריכים לדאוג לזכויות הפרט במדינת ישראל, זכויות האזרח, אחרת היינו כאן מדינה בולשביקית מזמן. אנחנו נמצאים כאן כמעט כמו בצפון קוריאה, אתם יודעים את זה. אין זכויות אדם, אין דבר כזה. מי שיתעסק בזכויות אדם זה רק אנחנו. אני הגשתי 15 חוקים לזכויות אדם. מתי השמאל הגיש משהו שזה לא הוא ולא ענייניו? אנשים לא מעניינים אותם באמת, רק כשהם צריכים למנות. אצלם הכול בסדר, אבל כשאנחנו, כשאני מבקש למנות – הכול בסדר. אז מה תענה לו דפנה ארז ברק? בואו נדחה, נגלגל את זה, אתם יודעים את זה. נגלגל את הזמן. חשוב לנו לבחור שופטים, אדוני היושב-ראש, אבל קאדים? לא משנה שיש איזה 20 קאדים ו-800 שופטים; לא משנה שקאדים מתעסקים בגירושים של האנשים הכי הכי בתחתית במדינת ישראל, שצריך לסייע להם. ואני רציתי אישה קאדית, אישה ערבייה שתבוא ותייעץ לי. אני אגיד לה: תשמעי, אני לא מכיר אותם, תני לי עצה. האם זה טוב? לכי, תבדקי. אבל לא, מה פתאום. זה לא מעניין אותה. אני אמרתי את זה פעם לאחמד טיבי: הם קודם כול יטפלו בנו ואחר כך בכם. הערבים אצלם קצת יותר גבוהים מאשר הספרדים והליכודניקים, ככה זה אצלם.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אולי תדבר קצת על הרצח בחברה הערבית?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עוד מעט אני אדבר על הכול, רק תשמעי מה אמרתי עכשיו.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שמעתי את מה שאמרת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אעבור לוועדת הרוגלות. זה שיא-השיאים. אני רוצה לספר לכם איך זה התחיל. הרי זה התחיל מהסיפור של אלשיך ושהיה את פגסוס. והם עשו עסקה עם הממד החמישי ב-50 מיליון שקל – חבר הכנסת משה טור טופז, המכונה קינלי – 50 מיליון שקל בלי מכרז, נתנו מקדמה של 5 מיליון שקל. ומי זה? מר כוסברה, שמריח כוסברה ושקרנים, מר אלשיך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

בינתיים מריחים משהו אחר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, תני לי רק שנייה.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה בבדיקה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ובסופו של דבר רצינו לבדוק את הנושא. כמובן, לא בודקים, ואז, כשהגענו, הסתבר שגם בחקירות ראש הממשלה יש אנשים שהאזינו להם – לא האזינו, נכנסו לתוך הטלפונים שלהם ושאבו מידע לא על פי החוק, בלי צווים של שופטים ובלי כלום. שומו שמיים, אין דבר יותר בסיסי מזה. דרך אגב, זו הנשמה של כל בן אדם, אלה הסודות שלו עם המחשב שלו והטלפון שלו. אז הקימו את ועדת מררי, בא מנדלבליט הצדיק – אתה שומע, יהודה? הקים את ועדת מררי. מי זאת מררי? היא הייתה המשנה שלו. באו, עשו איזה טיוח. היא אמרה: לא, היו כמה מקרים בודדים, זה לא רציני, אין תופעה. אנחנו הקמנו ועדה. הממשלה קיבלה החלטה להקים ועדת חקירה ממשלתית. אני חושב ומאמין שלא הייתה מדינה דמוקרטית אחת בעולם שלא הייתה עושה את זה. אנחנו לא השטאזי, לא מתנהגים – המשטרה שלנו היא לא השטאזי ובוודאי לא הקג"ב, ככה חשבנו. ואז הם מורחים את זה, הולכים לבג"ץ. כמובן, יש כלל ברזל: הממשלה מקבלת החלטה, הג'ינג'י וחבר מרעיו, כרגיל, אתה יודע, תרגיל מס' 2, עושים ככה: הג'ינג'י מגיש את העתירה, עמית בהרכב – מקבל. ומה הם מחליטים? אל תתעסקו. הפשרה שהייתה: עזבו תיקים קיימים, עכשיו, שמתנהלים. תבדקו מה שתגיד לכם היועצת המשפטית. אני צובט את עצמי עכשיו ברמת האינטליגנציה הבסיסית של ילד בכיתה ו' בשיעור אזרחות. אני שואל אותך, עמית, אתה וחבר מרעיך: מה יותר חשוב להציל, אדם שטבע כבר ושתה את כל המים או בן אדם שעכשיו טובע ואנחנו רוצים להציל אותו? הרי הסברה אומרת, קודם כול, אם עכשיו מתנהל דיון, עכשיו, בבית משפט, והמדינה עברה על החוק, ובן אדם אמור להיכנס לבית סוהר בגלל זה – קודם כול בואו נציל אותו, קודם כול הוא. זה שכבר נפגע, נטפל בו קצת יותר מאוחר ונוציא גם אותו. אבל אצלם, כל ההיגיון הפוך. עכשיו, מה הקשר ליועצת המשפטית? הרי היא צריכה להיחקר בעצמה, היא וראש לה"ב. מה זאת אומרת? היא האשמה המרכזית בסיפור הזה. אבל אני אגיד לך למה הם לא רצו. אני אגיד לך, חבר הכנסת מישל בוסקילה: אם היו פותחים – אני שמעתי אתמול את השופט דרורי. מי זה השופט דרורי? זה שופט, נשיא בית משפט, שהיה סגן נשיא המחוזי. איש צדיק. הקמנו ועדה לעילא ולעילא, גם מהשב"כ, גם מהאקדמיה וגם מעולם המשפט, חבר הכנסת כהן, ואתמול הם התפטרו. פעם ראשונה במדינת ישראל שוועדה שמוקמת על ידי הממשלה או ועדה כלשהי מתפטרת. על מה? על זה שלא רצו להעביר להם חומר. כאילו, מי זאת הממשלה הזאת, שטויות. אני מודיע לכם, אם דרורי נכנס פנימה, כל השופטים, הפרקליטים, כולם בבית סוהר, למה הם כולם מאזינים. דרך אגב, יש דוח מבקר המדינה – עכשיו פתאום יצא, להפתעתנו הרבה – יש למעלה מ-13,000 האזנות. הוא בדק, דרך אגב, 255. אתה לא תאמין, מישל – כמה מוצדקות? שתיים. אפילו לא פרומיל, זאת אומרת שכל ההאזנות לא חוקיות. ובמקום שבית המשפט יבוא ויגיד: חבר'ה, אנחנו שומרים את זכויות הפרט – איך הם אומרים: אנחנו דמוקרטים, אנחנו פלורליסטים, אנחנו שומרים על זכויות האדם והפרט. הם מעולם לא שמרו על זכויות האדם חוץ מהזכויות שלהם – ולא זכויות, העבירות שלהם. הם עבריינים. ברגע שייכנס שם – אני מודיע לכם – כולם ייכנסו לבית סוהר. אלה מאות אנשים, כל החונטה תיפול במכה אחת.

רם בן ברק (יש עתיד):

אמסלם, אף אחד לא מקשיב לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עצם העניין שאתה אומר – אתה מקשיב טוב.

רם בן ברק (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז למה אתה מפריע לי? למה? עוד מעט אני אגיע אליך, אל תדאג. הרי אתה זוכר מה היה בממד החמישי, מר רם בן ברק? הרי אם היו חוקרים אתכם היית נכנס לבית סוהר, אתה יודע את זה, אתה יודע את האמת. הרי רק כסף מעניין אתכם.

רם בן ברק (יש עתיד):

רק כסף?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק כסף ובצע כסף – לא כסף, בצע כסף. ולכן, דרך אגב, הגענו לפרשת הפצ"רית, ותיקחו את הכול בהכול, הכול קשור לכול. הגענו לכך שלפני שנתיים פרץ לעולמנו סיפור שהכפיש את מדינת ישראל וחיילי צה"ל הגיבורים שלנו: הפכו אותם לאנסים. שנתיים אני בא לקבינט, ואני שואל את הרמטכ"ל: תגיד, אתה שומע מה קורה פה? אתה אבא של החיילים. אם אני הייתי רמטכ"ל, הייתי הופך כל דבר. יבזו את חיילי צה"ל בעולם? בטלוויזיות? יראו סרטון? הוא אמר לי: דודי, יש לנו חשדות. בודקים. אמרתי לו: אבל יש דרך לבדוק את הדברים, לא בטלוויזיה. אפילו לא בדקו, דרך אגב, אז עוד לא התחילה הבדיקה בכלל. קודם כול הם פרסמו את הסרטון, אדוני היושב-ראש, ואחר כך. אז הייתי שואל כל חודשיים: חבר'ה, מה קורה עם הסיפור הזה של החיילים בכוח 100? אתם הרי גרמתם לאנטישמיות הכי גדולה בעולם – למעלה מ-100 מיליון צפיות. יש יהודים שנהרגו בגלל הסרטון הזה, ועוד הרבה יהודים ייהרגו בעולם בגללו. אמרתם: אנחנו חוקרים, אנחנו פה, לקחתם את הסגן של הפצ"רית, היא ישבה עם היועמ"שית, וכולם יושבים, שנתיים, ומספרים לנו: לא יודעים, היו אנשים שנחשפו, אנחנו לא יודעים. לא משנה שבכל הפצ"רייה הזאת יש אולי 100 איש. קח אותם לפוליגרף בבסיס ביום הראשון ותמצא. אבל מה קרה? העוזרת של הפצ"רית הייתה צריכה לעבור תפקיד, וכידוע לך, אדוני היושב-ראש, בצבא וגם במשטרה, במעבר תפקיד אתה צריך לעבור פוליגרף. אז היא באה לפוליגרף, ובדקו אותה, וכדי לא לשקר היא סיפרה את האמת. ככה פרצה לה לעולם פרשת הפצ"רית. תבינו טוב, אנחנו מדברים על זה שנתיים, וכלום, הכול טוב. אנחנו בודקים, בודקים – כמו ברוגלות: אנחנו נבדוק, נבדוק. כל הפשעים שלהם: אנחנו נבדוק, אנחנו לא עכשיו, אנחנו פה, אנחנו שם. אז מתחילה סאגה, לאחר שאנחנו כבר יודעים מה המקור, יודעים מה קרה פה, סגן הפצ"רית אומר שהכול היה בתיאום עם היועמ"שית: ישבתי אצלה במשרד, ישבנו, עשינו ישיבות. מר בלט פתאום שמו לו שתי יציאות קטנות בטלוויזיה על כך שהוא הפעיל איזו יחידה כדי שתחקור איזה פריצה לאיזה מפעל – אמרו לו: אבל זה לא התפקיד שלהם, הוא אמר: לא, לא, אני החלטתי. כשהלכו לשם הסתבר שהבת שלו סמנכ"לית במפעל הזה, זאת אומרת שגם לו יש מה שנקרא תיק שרצים על הגב. פתאום, כולם מיישרים קו – גמרנו את החקירה ברבע שעה, 20 דקות. תבינו, סיגרים לראש הממשלה חוקרים שמונה שנים. זה עלה מאות מיליוני שקלים; לדעתי, זה כבר עבר את רף המיליארד שקלים. סיגרים שחבר שלו נתן לו, טוב, לא טוב, לא חשוב. סיגרים, יין. בן אדם שפגע בביטחון מדינת ישראל הכי קשה – לדעתי, מאז קום המדינה לא הייתה פרשייה כזאת. יהודי מטנף ככה? ומי זה האלוף בצה"ל? על מי, על חיילי צה"ל? אני הייתי לוקח אותה, את הילדים שלה, ושם אותם שם שהם ישמרו על הנוח'בות. דרך אגב, הילדים שלהם לא שומרים על הנוח'בות, שלא תתבלבלו. אלה הילדים שלנו. ב-8200 לא נמצאים הנוח'בות. בצפון תל אביב הם לא שומרים על הנוח'בות. אנחנו לא חשובים, אפשר לשרוף אותנו למולך.

מאיר כהן (יש עתיד):

עושים דברים לא פחות חשובים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. הכול טוב, אני נוהג בהם בכבוד גדול, אבל שייקחו גם חלק מהם לשם. דמנו זול ואפשר להקריב אותו על המזבח. אנחנו נספר לעולם שאנחנו גם חוקרים, כדי שנוכל לנסוע לאמריקה ושלא יוציאו לנו צווים בבית הדין הבין-לאומי – זה מה שמעסיק את האנשים האלה, תבינו. ככה נקלענו למצב שמר בלט, ראש אגף החקירות במשטרת ישראל, מודיע אחרי רבע שעה שנגמרה הפרשייה, ובזה נסגר הסיפור. שמו אותה שבועיים במעצר בבית חולים, ומשוחררת. הרי את פילבר עצרתם עם ג'וקים, עם הכול, עם עכברים, חודשים על חודשים, אבל מה זה חשוב, רבי מאיר. איך אמר פעם רם בן ברק, שעכשיו יצא מפה? אנחנו הלבנים והם השחורים. וזה נכון. לצערי הרב, זה נכון. רצינו להקים ועדת חקירה לגבי הנושא הזה, אדוני היושב-ראש. כמובן, שמנו את השופט בן חמו והם הזדעזעו: בן חמו יחקור אותם? שופט מחוזי? הרי ברור לך לחלוטין שאם היינו שמים שם את חיות, הם היו מקבלים אותה במצלתיים, אבל יוסף בן חמו? עם כיפה עוד? מרוקאי? יחקור אותנו? בוודאי, עד היום לא קמה שום ועדה ולא בטיח. אני עכשיו לא מסתכל על זה כפוליטיקה, חבר'ה, אני מסתכל על המדינה. אמרתי, המדינה יותר חשובה לי מהכול. ליבי נקרע. איך המדינה שלנו מתרסקת? לא ייאמן. לסיכום, אני רוצה לומר לך במה זה בא לידי ביטוי, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, בסוף, בסוף זו האמת. כשאתה שומע: אהוד ברק, שנולד בארץ, היה בצה"ל כל חייו, היה החייל הכי מעוטר – רק צריך לבדוק מי נתן לו את העיטורים ועל מה, בואו נעזוב את זה – מדבר עם חברו הפדופיל אפשטיין. דרך אגב, אתה זוכר, חבר הכנסת כהן? הוא בא עם חם-צוואר, בא ככה עם חם-צוואר, רק העיניים, כאילו הוא בא – ככה באים שודדי בנקים, ככה באים עם מה שנקרא כובע גרב, שלא יזהו אותם. לאן הוא נכנס? לבית של מר אפשטיין. איך אמרתי בזמנו? אפשטיין הזמין אותו כדי שיקראו תהלים ביחד, יתפללו. בן אדם צדיק יסוד עולם, לא? ומה הוא אומר לו עכשיו בהקלטה? מאיר, חשוב לי שתשמע את זה, בגלל - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

אני הגבתי על זה - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל זה חשוב לי. איך הוא אומר? אנחנו יכולים לשלוט באיכות. הוא מדבר על העלייה.

מאיר כהן (יש עתיד):

סלקציה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ומה הוא מספר? החברים ממרוקו, היהודים – שתבינו איך רואים אותנו אותו אשכנזי וחלק גדול מהחברים שלו. הם הביאו אותנו, הם הביאו את ההורים שלנו – ככה הוא אומר – ממרוקו, עלייה נחותה, אבל לא הייתה ברירה. לך תספר לו, מאיר. אבא שלי עלה לארץ כשהוא היה בגיל 24, סבא שלי עלה שש שנים אחר זה. שאלתי את אבא שלי: למה סבא עלה שש שנים אחר כך? הוא אמר: הוא היה מבוגר והיו לו ילדים קטנים, לא רצו להעלות אותו. הם העלו רק את מי שהתאים להם באותה תקופה, את מי שיודע לעבוד, צעיר. לא – תישאר שם. והוא אומר: היינו צריכים להציל את האנשים, לא הייתה ברירה. עכשיו אנחנו יכולים להיות בררנים, מאיר, נביא מיליון רוסים. דרך אגב, הוא מתכוון ללא יהודים, הרי יהודים צריכים לבוא לארץ – נביא מיליון גויים רוסים. הוא אומר: אני אמרתי לפוטין: נביא מיליון גויים רוסים, ואחרי זה הוא מתקן – בלארוס. למה? הן בחורות גבוהות ויפות, וככה נמהל את הספרדים פה במדינת ישראל, וככה אנחנו נשלוט פה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ייאמר לזכותו של חבר הכנסת כהן שהוא אכן גינה את הדברים ודרש הסברים. ייאמר לזכותו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי. זה לא קשור למפלגות. כשמאיר שמע את המשפט הזה, גם אני שמעתי, והלב שלי נקרע בדיוק כמו שלו. זה לא קשור, זה ההורים שלנו.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה איום ונורא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה משהו מטורף. אבל מה שמפריע לי – שהוא גם טען: דיברתי איתו, אתה יודע, לא ידעתי שמקליטים. להפך, כשאתה שח לפי תומך, זו העדות הכי משמעותית, בגלל שזה מה שאתה מאמין, זה הראש שלך. הרי לטלוויזיה לא תבוא ותגיד את זה, אבל כשאתה מדבר עם מר אפשטיין, אתה אומר את האמת שלך. אתה איש בזוי. אתה יודע מה? אני אפילו לא יודע איך לתאר אותך. איך אמר אהוד אולמרט? כמעט בכל עסקת נשק אתה לקחת שוחד. אתה הלכת לאפשטיין, החבר הפדופיל שלך, כשידעת שהוא פדופיל, ואני מספר לך – אני לא יודע מה עשיתם שם, אבל בוודאי לא הלכת לשם שמיים. אני מפעיל את הדמיון שלי, וכל אזרחי מדינת ישראל מבינים מה עשית שם, זקן בגיל 80. דרך אגב, בגיל 83, 84, עד היום אתה מתעניין, רבי מאיר, בנערות האוקראיניות היפות, הגבוהות. דרך אגב, יש לו תסביך נחיתות. הוא כזה קטן, אז כנראה הוא אוהב בחורות גבוהות. בלארוס – לא רוסיות, בלארוס. הוא אומר לו: הן הכי יפות. אתה בושה לעם ישראל. קיבלת 10 מיליון שקל מאפשטיין. אני טענתי אז פה, בכנסת, ואני אומר את זה גם עכשיו, אדוני היושב-ראש: אף אחד לא נותן למישהו 10 מיליון שקל. אין דבר כזה. אם החשבון של דוד אמסלם היה 200,000 שקל, היו באים ושואלים אותי: מה זה ה-200,000 שקל? הרי אתה סוחר במדינת ישראל, בביטחון של המדינה. מה שאתה יודע למכור זה רק חיבורים של נשק ולייעץ בנושא כזה, בעיקר למדינות הערביות, כי כל השאר לא מתרשמים ממך. ואני טוען: זה כסף שפגע גם במדינת ישראל, בביטחון שלה, מאחת ממדינות ערב. הוא היה צריך לכבס אותו, זו הסברה שלי, ואז הוא העביר אותו דרך אפשטיין, דרך כל מיני עמותות שהעבירו לעמותה של אפשטיין, וככה יענו הוא מזמין ממנו מחקר, וככה הוא מקבל את ה-10 מיליון שקל. הוא חושב שאנחנו מפגרים. ושואלים אותו: איפה המחקרים שעשית? אין. עכשיו אני רוצה להגיד לכם, לסיום, אדוני היושב-ראש וחבר הכנסת כהן, הבן אדם, מר ברק, האומץ שלו ועזות המצח שלו הם כל כך גבוהים, בגלל שמה שהוא אמר, ככה הוא חושב. ולכן אני אומר לכם: עזות המצח שלהם, גם של אהרן ברק, גם של אהוד ברק וגם של הנשיא עמית וחבר מרעיהם בתל אביב וכל הצפונבונים האלה – יש להם אומץ לשדוד את בנק לאומי גם באמצע היום, והם יודעים שלא יקרה להם כלום. להפך, כמה ניידות משטרה עוד ילוו אותם עד הבית. אז אני רוצה להגיד לך, מר אהרן ברק – גם אהרן ברק. אדוני היושב-ראש, שמעתי את הנאום שלו. אני רק אתן ציטטה אחת – תראה כמה הבן אדם הזה הידרדר קוגניטיבית. הוא אומר ככה: כמובן, צריך את הפרדת הרשויות, והוא טוען: ראש הממשלה שולט בממשלה, שולט בכנסת, שולט הלכה למעשה לבדו במדינה. מר ברק, אני רוצה לספר לך רק דבר קטן, אולי שכחת, אולי אתה לא יודע. זה שאתה בור ועם הארץ ביהדות אנחנו יודעים, בגלל שאתה אמרת שמעולם לא פתחת גמרא. שופט העליון של היהודים, שבאו לארץ ישראל אחרי שלושת אלפים שנה, לא יודע מה זה משנה. הוא עצמו אומר. רציתי לספר לך שכל משטר פרלמנטרי בעולם עובד ככה: יש ממשלה, הפרלמנט תומך בממשלה, וזה משטר פרלמנטרי. בוא תיקח איזה קורס קטן של ילד בכיתה ו' באזרחות וילמדו אותך. אבל הוא אמר עוד דבר: כאשר בית המשפט יהיה שוב "משלנו", אדוני היושב-ראש, הוא יגן על השלטון. לא על הפרט ולא על העם, הוא יגן על השלטון. אז הוא קודם כול אומר, כאילו שר המשפטים אומר, שיש להחליפם בשופטים שלנו. אז אני רוצה לספר לך, מר ברק, באחד הראיונות שלך לפני – אני מייחס את זה לדמנציה שיש לך או לזה שאתה מבוגר כבר ולא זוכר – שאלתי פעם פה בכנסת: למה מאז קום המדינה לא היה שופט אחד מרוקאי? אתה ברוב טיפשותך הלכת לטלוויזיה אחרי שבוע, ומה אמרת? חיפשנו ולא מצאנו. 75 שנה חיפשתם, לא מצאתם מרוקאי אחד בארץ שמתאים לבית המשפט העליון, אחד? עדה של מיליון וחצי איש – אחד? זה רק מראה, תבין, את דפוס החשיבה המעוות שלך. עכשיו אתה אומר: אנחנו אומרים, שלנו. בוא נספר לך – ואנחנו יודעים את זה, אדוני היושב-ראש – הייתה פרופסורית אחת מדהימה, פרופ' רות גביזון, זיכרונה לברכה, אחת מענקיות המשפט במדינת ישראל. ציפי לבני רצתה למנות אותה, לא אנחנו – או שציפי לבני הייתה אז בליכוד, לא זוכר.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, זה לא היה כשהיא הייתה בליכוד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה הוא אמר? עמד על הרגליים האחוריות שלו. למה? הוא אמר: היא לא משלנו, היא לא מהמשפחה. דרך אגב, תזכרו, בסנדק יש את המשפחה, וככה עובד בית המשפט העליון. זו משפחה כמו בסנדק. אם אתה לא בקודים של המשפחה, אתה אף פעם לא תהיה. ולכן, לסיום, אני רוצה לומר לך, גם אהרן ברק – דרך אגב, לא לחינם זה האפיפיור, והשני הוא יושב-ראש. האפיפיור הוא כמובן אהרן ברק, והיושב-ראש של התנועה הוא אהוד ברק. על זה נאמר, כבר אמרו חז"ל: לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מצא מין את מינו. אז בוא אני אגיד לך, מר אהרן ברק: היה סילוף של ההיסטוריה היהודית פה, של העליות. אני מציע לך לפתוח ולראות מי זה הרב יהודה מרגוזה, באיזו שנה הוא עלה לארץ. אני מציע לך גם לראות מי זה הרב יהודה ביבאס. אלה אנשים שעלו ממרוקו – הרב מרגוזה לא היה ממרוקו, אבל הרב ביבאס, ב-1852; לדעתי, הרצל היה בגן. הם עלו לארץ ישראל והביאו איתם אלפי יהודים ממרוקו.

מאיר כהן (יש עתיד):

הרצל לא נולד אז.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון. הם התיישבו ביפו, והרב ביבאס התיישב בחברון. אני רוצה לספר לך מי היה הרב אהרן מויאל, שעלה ב-1850 ממרוקו, אחד מעשירי מרוקו ועשירי העולם. היה לו צי אוניות גדול מאוד. עלו איתו עשרות אלפי יהודים ממרוקו לארץ ישראל. אפילו רחוב לא קראתם על שמו. אחד. אני רוצה לספר לך מי זה הרב דב"ש. תיסע לרחוב המוגרבים – יש רחוב הרב דב"ש, רבי דוד בן שמעון. כל אלה עלו לארץ ב-1840–1850. ומי שהתחיל, אדוני חבר הכנסת מאיר כהן – שזה חשוב מאוד – מי שהתחיל באמת את הציונות המדינית זה האנשים האלה. דרך אגב, לדעתי, אבא של הרצל היה הולך לשמוע שיעורים מהרב מרגוזה. הוא היה בבלקן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חשבתי שתגיד שהוא היה מרוקאי, אבא של הרצל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא. לדעתי זו ההשראה של הרצל. אתם הפכתם את כל ההיסטוריה, כאילו אתם קלטתם אותנו, הבאתם אותנו – אנחנו נחותים – הבאתם אותנו לארץ. אתם הבאתם אותנו? אנחנו קיבלנו אתכם. דרך אגב, אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת כהן, גם בן-גוריון וכל חבר מרעיו שעלו מרוסיה היו אנשים כפריים, לא משכילים בכלל, עובדי אדמה. באו לארץ גדולי עולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

שנייה, השר, רק ניפרד מתלמידות ותלמידי כיתה י"ב מבית הספר הריאלי העברי בחיפה. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. תודה שהייתם איתנו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מדובר ברבנים מנהיגים, יסוד עולם. אני רוצה לספר לכם, הבן של הרב אהרון מויאל היה רבי אברהם מויאל. הרב מויאל היה הנציג בארץ של חובבי ציון, של כל ישראל חברים, כי"ח, מה שנקרא, כשאנחנו הולכים למקווה ישראל, וכמובן נציגו של הברון רוטשילד. חבר הכנסת כהן, הוא רכש את האדמות לגדרה, למזכרת בתיה, לכל ההתיישבות של היהודים שעלו אחרי זה, בעלייה הראשונה, והוא אילץ אותם – זה היה התנאי שלו: אתם תהיו חקלאים, כל אחד יקבל פרה וכל אחד יקבל קצת קרקע, ותהיו עובדי אדמה ותתיישבו בארץ. אל תביאו עבודה ערבית, רק אתם. אנחנו עובדים, אנחנו, עבודה יהודית. אלה הציונים שהתחילו את הציונות המדינית באמת, הקימו את מדינת ישראל הלכה למעשה. ובסוף אהוד ברק אומר לאפשטיין, הצדיק אפשטיין, נרו יאיר: הם היו נחותים, רצינו להציל אותם, לא הייתה לנו ברירה. תתבייש לך. אני רואה אותו יושב פה עם לזימי, לפני שבוע, בא לי להקיא. כזה בן אדם נכנס לכנסת – אני לא יודע איך המגנומטרים פה לא צפצפו כשהם ראו אותו. כולו מלא רעל. זה בן אדם שמה שמעניין אותו, ואמרתי את זה – הגעתי למסקנה, הבן אדם הזה כולו רעל, כולו תאוות בצע, חסר מוסר לחלוטין. אין לו טיפת מוסר, טיפה. והם מדברים עלינו? אתם עולים לכאן, מושחתים: ראש הממשלה מושחת, שלושה תיקים. אני למדתי רק דבר אחד, חבר הכנסת טור פז, את זה החיים לימדו אותי: תמיד, איפה שיש את הצדקנות, שם יש את הרשעות הכי גדולה. הרשעות הכי גדולה, המושחתות הכי גדולה, זה אצל האנשים האלה. אז מה שנקרא, זה רק קצת חומר למחשבה לגבי האנשים שמובילים אתכם, מגייסים לכם כספים, עולים לבמות במוצאי שבת ואתם אחריהם. זה האנשים האלה, שהם אנשים שזאת רמת המוסר שלהם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. וכעת נעבור לדיון הסיעתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין תגובה? אנחנו לא שווים? לא רואים אותנו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אענה בסיכום.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בסיכום?

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. קל לדבר על אפשטיין, קל לדבר על אהוד ברק, קל לדבר על השופט נשיא בית המשפט העליון לשעבר ברק, אבל לא התייחסת באמת לנושא של האי-אמון. אתם יודעים, אני בדרך כלל לא נשארת במליאה כשהשר אמסלם מדבר, אני יוצאת ללשכה ומשתיקה את הקול. לא יכולתי להשתיק כי ישבתי כאן, והרגשתי ממש גועל. דברים כאלה נשפכים כאן מבימת הכנסת. ממש מצטערת שזאת הרמה של השרים במדינת ישראל. בשנת 2026 חיילות צה"ל מותקפות בבני ברק, לא בגבול ולא בשטח אויב, רבע שעה נסיעה מהקריה. תגידו לי, חיילים במדינת ישראל צריכים להסתתר ברחובות, להוריד מדים, לפחד להזדהות? חיילות מפחדות ומסתתרות מאחורי פחי זבל במדינה שלהן, בלב עיר יהודית, כי מאות גברים מלאים שנאה ורוע רודפים אותן ורוצים לעשות בהן לינץ'. מה זה? לאן הגענו? בדברי חז"ל כתוב כי לעולם יהא אדם זהיר בכבוד האישה. והיום מה? איך חבורה של גברים אלימים יכולים להתייחס ככה לנשים? זה בכלל לא יהודי. ועכשיו תגידו, למה אותם תוקפים אלימים משוחררים ללא שום עונש? אני פונה לממשלה הנוכחית. הבאתם אותנו למצב שמגזרים מסוימים בחברתנו מרגישים שהם מעל החוק, כי אתם בעצמכם דורסים את החוק. האחריות היא עליכם. אכן, אני חברה באופוזיציה, אבל קודם כול אני אזרחית במדינה, ואני מגדירה את עצמי פטריוטית. אין לי ארץ אחרת, וגם למאות אלפי מילואימניקים אין. אנשי מילואים עוזבים משפחות, ילדים, עסקים, משרתים שוב ושוב, עוד ימים, עוד חודשים, כי אחוז גדול מהאוכלוסייה פשוט לא מתגייס; לא רק שלא מתגייס, אלא חי על חשבון האחרים, בדיוק כמו פרזיטים. אי-אפשר לבקש הקרבה רק מחלק אחד מהעם. אי-אפשר לבנות ביטחון על אי-שוויון. ואותם אנשים שנושאים בנטל הביטחוני נושאים גם בנטל הכלכלי. יוקר המחיה חונק, מעמד הביניים קורס. מי שעובד, משלם מיסים, משרת, מרגיש שהוא נשאר לבד. הממשלה לא מגינה על החיילים באומץ לב, ושוברת את הברית בין המדינה לאזרחיה. הממשלה הזאת איבדה את האמון.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אני מסיימת. אנחנו, גוש השינוי, נדע בדיוק לדאוג לאזרחים. אנחנו נדע לעצור את השנאה ואת הפילוג ששמענו מהשר אמסלם. אנחנו נקדם שותפות חברתית אזרחית אמיתית. שימו את המפתחות, לכו הביתה. ואני אומרת את זה כאן מתוך אחריות. אין לנו מדינה אחרת, ואנחנו נילחם עליה, ולכן אנחנו מציעים היום להצביע אי-אמון בממשלה הזאת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי, תודה רבה. חברת הכנסת תמנו שטה, פנינה, את אמורה לדבר, גברתי. אחריה – חמד עמאר. בבקשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שלום, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה לשלוח תנחומים מהדוכן הזה למשפחת חיון. היום נפטר בטרם עת אשר חיון, מי שהיה ראש המטה של ראש הממשלה נתניהו. אני יכולה להגיד לכם שכשהייתי שרת העלייה והקליטה בממשלת הקורונה, אשר היה באמת יוצא דופן – אחד שתמיד שש לעזור, עם לב חפץ, תוך ראיית טובת הכלל וטובת עם ישראל. זה מה שבאמת ייחד אותו – היכולת לשים אגו בצד. זה לא עניין אותו אם אתה חבר כנסת מהאופוזיציה או שרה במפלגה אחרת, הוא תמיד עזר, והיה כל כך חשוב לו לסייע בידי להעלות עולים חדשים כראש מטה ראש הממשלה. מאוד מאוד כאב לי לשמוע הבוקר – התקשיתי בכלל להבין איך בחור צעיר – אומנם הוא נראה יותר צעיר מגילו – ככה בפתאומיות הוא נפטר. יהי זכרו ברוך.

היו"ר מאיר כהן:

אמן.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

דבר נוסף שחשוב לי לציין, היום בבוקר פתחנו את היום עם כנס הצדעה ללוחמות. לוחמות ישראליות בצה"ל, הנשים הגיבורות שלנו, שנמצאות בכל חזית, בכל שדה ובכל חיל, עושות עבודת קודש, סביב השעון. את רובן אנחנו לא מכירים לא בשמות ולא בפנים, אבל גם ברגעים האלה הן פועלות ללא לאות בהגנה על ביטחוננו, על ביטחון ארץ ישראל. היה קשה שלא להיות בתוך הדיון הזה ולחשוב על אירועי אמש, על האירועים שראינו בהם שוטרים שמבריחים שתי חיילות, חיילות שבסך הכול ממלאות את תפקידן, מגיעות לבני ברק וכמעט עוברות לינץ'. ושאף אחד לא יספר לנו סיפורים שלא היה לינץ' והייתה אלימות משטרתית. אני הראשונה להיאבק באלימות משטרתית. זה ניסיון לטשטש את המציאות, שהמונים המונים מרשים לעצמם לא רק להתנהג כמו אחרוני האנרכיסטים. וזה לא מבייש אפילו תמונות של מי ששונאים את מדינתם או של שונאים מבחוץ. הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת, ובטח הפער הזה, בין הלוחמות – למעלה מ-65,000 נשים התגייסו למילואים במלחמת חרבות ברזל – לבין אותם אנשים שרוצים לפגוע בחיילות על מדים. אז מכאן אני גם רוצה לחזק את השוטרים שחילצו אותן והשוטרים שפועלים מול הפורענות הזו, אבל – לומר מילת חיזוק לרמטכ"ל. הרמטכ"ל אמר באופן מוצהר: אני לא אשלח לשום מקום חיילים על אזרחי, והוא צודק. החיילים והחיילות שצריכים לעשות את תפקידם ילכו על מדים בגאון ובגאווה, ובמקום שיש מי שרוצים להרים את ידם על החיילים שלנו, אנחנו נבוא איתו חשבון. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. חמד עמאר, אדוני, בבקשה, ואחריו – יאסר חוג'יראת. בבקשה, אדוני.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קריסת מערכות כללית במדינת ישראל. 51 נרצחים מתחילת השנה.

היו"ר מאיר כהן:

נורא.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה לא רק נורא, זה מזעזע. וכשאמרתי בשבוע שעבר שהשר הוא פחדן, שפן – אני עומד מאחורי כל מילה. לא ראיתי אותו מבקר בזירת רצח אחת. בזירת רצח אחת לא ביקר, כאילו שזה לא שייך למדינת ישראל. ורוב הנרצחים, אם לא כל הנרצחים עכשיו, הם אנשים חפים מפשע, שאין להם שום קשר לא לארגוני הפשע ולא לעבריינות. אבל השר לא מוצא לנכון להוציא הודעה. בן גביר, הודעה לא הוצאת על כל מה שקורה היום במדינת ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, בשבוע אחד יותר מעשרה נרצחים. הממשלה צריכה להתכנס. אבל מה אני שומע, אדוני היושב-ראש? שרים מתבטאים ואומרים: תרבות, זה בתרבות שלהם. אין תרבות בעולם שמדברת על רצח. אין אבא, אין אימא שרוצה שהבן שלה יהיה רוצח או נרצח. זו אמירה גזענית, לדבר על תרבות. זו ממשלה כושלת, שלא יודעת לטפל בנושא ולא יודעת לפתור את הבעיה. שאלו אותי הרבה איך ניתן לפתור את הבעיה, ואני אומר לכם: החלטה. אין החלטה בממשלת ישראל למגר את הפשע, את האלימות. זה דווקא משרת את הממשלה הזו, לכן לא מתייחסים לנושא. אז אני אומר לכם, אתם תלכו הביתה. הממשלה שלכם לא יכולה להמשיך להנהיג. אנחנו נחליף אתכם. ישראל ביתנו תיקח את תיק ביטחון הפנים, ונחזיר את הסדר למדינת ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, ואחריו – עאידה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, היום תועדו שוטרים בכפר תראבין א-צאנע (אומר בערבית: בכפר תראבין א-צאנע בנגב,) מרססים גז מדמיע אל בית ספר יסודי. רק לפני חודש הכפר תראבין א-צאנע היה בכותרות, כי השר לביטחון לאומי רצה לנקום בכפר הזה. 30 יום אחרי, מגיעים היום שוטרים ומרססים גז מדמיע לכיוון בית ספר יסודי, ילדים. הלימודים נעצרו, בהלה בתוך בית הספר, בקרב הילדים, זעקות, צעקות, ילדים קטנים נחנקו מהגז. ואני שואל: האם זה היה קורה ביישוב יהודי? לו היה זה קורה ביישוב יהודי, האם הייתה שתיקה כזאת? אף אחד לא מגנה את זה, לא שומעים שום גינוי לשום פעולה של המשטרה – אותה משטרה שאנחנו רוצים שכן תפעל, תפעל במלחמה בפשיעה בחברה הערבית. מתחילת השנה 51 נרצחים. אנחנו סופרים את מספר הנרצחים, וזה רק עובר מיישוב ליישוב. מטמרה – בסוף השבוע אישה נרצחה; היום עוד גבר נרצח בטמרה; באום אל-פחם – אב ובנו. הרצח עובר מיישוב ליישוב. כמעט אין יישוב ערבי שלא היה בו רצח של חפים מפשע. אנחנו כחברה ערבית שוב שואלים: מה עושה הממשלה, איפה השר, כדי לטפל ולהילחם בפשיעה בחברה הערבית? אנחנו כן מאמינים, אני אישית מאמין, שלמשטרה יש את היכולות להילחם בפשיעה ובאלימות, אבל כנראה העניין הוא של סדר עדיפויות, של מדיניות של השר. המדיניות של השר היא לא לתעדף לחימה בפשיעה ובאלימות בתוך היישובים הערביים. התיעדוף של השר הוא רק לתת גיבוי להריסת בתים בתוך היישובים הערביים. ביישובים הערביים אין כבר ביטחון אישי – לא לילד, לא לאישה. הביטחון האישי נעלם בתוך היישובים הערביים. ואנחנו שואלים, עד מתי? ריבונו של עולם, חברה שלמה מדממת, ואנחנו שומעים שמהכיוון השני אומרים – מאשימים את החברה הערבית: זה באשמתכם, זו התרבות שלכם. אנחנו מודים, אולי 20% מתוך הנרצחים והרציחות זה על רקע חברתי, וזו האחריות שלנו, אבל יש 70%, 80%, של משפחות וארגוני פשיעה. מה עושה הממשלה, מה עושה השר, כדי לטפל באותה פשיעה, באותם ארגוני פשיעה? הגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות. ואני מקווה שמהר מאוד נחליף אותה בקלפי. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת סלימאן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, מהדורות החדשות לפני שעה נפתחו בידיעה הקשה על הרצח ה-197 של אזרח יהודי מתחילת השנה. אתם מתארים לעצמכם מצב כזה, של 197 נרצחים מתחילת השנה? זה בדיוק האחוז, אם משווים ל-51 נרצחים באוכלוסייה הערבית, כמה זה היה יכול להיות, חס וחלילה, בחברה היהודית – זה היה מגיע ל-197. אם היה דבר כזה, איך הייתה מגיבה המדינה? אם היו יודעים שמתחילת השנה נרצחו 197 יהודים, אני בטוחה שהממשלה הזו הייתה מזדעקת. אני בטוחה שגם המפכ"ל וגם שר העלק-ביטחון-לאומי היו מזדעקים. לקום ואחרי כמה שעות לשמוע על רצח של אב ובנו ואחרי שעה על עוד גבר שנרצח בטמרה – זה לא מצב שאפשר לחיות איתו. זה לא מצב שאפשר לשתוק עליו. המפכ"ל לפני שבוע יצא ואמר: "אנחנו במצב חירום" כאשר התייחס לעניין הפשיעה באוכלוסייה הערבית. אוקיי, כבוד המפכ"ל, מצב חירום, מה זה אומר? מה התוכנית שלך לפתור את הבעיה הזו? איך אתה מארגן את כוחות המשטרה שלך? אתה שולח אותם אחרי כל רצח כדי להפציץ את התושבים הנזעמים והמבוהלים בפצצות קול ובגז מדמיע. זה מה שעושה המשטרה בימים האלה – במקום לתקוף את הפושעים היא תוקפת את האוכלוסייה שסובלת מהפשיעה. אני לא מבינה. לפני חודש השר אמר – גם המפכ"ל אמר שהמצב מצוין, כששאלו אותו, והשר אמר שמפלס הפשיעה יורד. תגידו, באיזה עולם אתם חיים? אתם איתנו על אותו כדור הארץ ויודעים מה קורה? איך העזתם לענות בצורה כזאת? ולצערי הרב, כנראה נתניהו קונה זמן לממשלה שלו בדם של הילדים שלנו. הרי הוא צריך את בן גביר יותר מכל פעם אחרת, כי לחרדים יש את הבעיה של הגיוס, אז בינתיים הוא חייב להשאיר את בן גביר, אפילו במחיר של 51 נרצחים, ואני לא יודעת כמה וכמה מבוהלים משלמים מחיר כבד בחיים שלהם. לצערנו הרב, כנראה אנחנו נצטרך לחכות. ואני פונה לציבור שלנו, לכל מי שאיבד איש או אישה יקרים לליבו בפשיעה הזו - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - הנקמה ונקמת הדם היחידה זה לנהור לקלפי בבחירות הבאות ולהעיף את הפושעים האלה מהכיסאות שלהם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אני מבקש מכולם להשתדל. שלוש דקות. אנחנו מקבלים בברכה את תלמידי בית הספר הריאלי העברי בחיפה. שלום לכם; וגם את חניכי מכינת דרור. ברוכים הבאים לכנסת. שלום לכם. חברת הכנסת מרב מיכאלי, גברתי, בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט. הקיוסק שם, לפתוח אותו בשקט. שלי, שיהיה שקט שם. בבקשה, גברתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

חברותיי וחבריי חברי הכנסת, ודאי הבחנתם שבקואליציה גינו את ההתפרעויות בבני ברק אתמול. כן, ממש, אשכרה, ממש. תראו למשל, נגיד, יו"ר ש"ס אריה דרעי: "תנועת ש"ס מגנה בחריפות את מעשי האלימות, הוונדליזם וההתפרעויות של קומץ קיצונים בבני ברק", בלה בלה בלה. אממה, מה שנקרא, לעשות קצת rewind, לכו קצת אחורנית בסרט, ותראו מה אמר מרן הראשון לציון הרב יצחק יוסף, שהוא כידוע הבן של האב הרוחני של ש"ס וסוג של דוד רוחני בהווה. אמר, כמובן מוקלט, כמובן מצוטט: "אל תפחדו. יבואו המשטרה הצבאית? תקומו עליהם. לא שייך דבר כזה שהם יבואו לשם - - - אל תחשבו על זה בכלל". עכשיו יושבות ויושבים פה תלמידות ותלמידי התיכון הריאלי בחיפה. אתן ואתם תלכו לצבא בעוד שנה, שנתיים, אתן ואתם תתגייסו לצה"ל, אבל אלה שמקבלים פטור מהממשלה הזאת בניגוד לחוק – אותו חוק שמחייב גם אתכם וגם אותם ללכת לצבא, הם מקבלים ממנו פטור – הם, כשבאים לגייס אותם או לעצור אותם על זה שהם לא מתגייסים, או במקרה של החיילות האלה, סתם לחלק איזה חומר, תוקפים אותם באלימות מטורפת. מה זה גורם לכם לחשוב? למה שאתן ואתם כן תתגייסו? למה שאתם גם כן לא תגידו: חפשו אותנו? אתם כמובן לא תגידו, כי אכפת לכם מהמדינה הזאת, כי אתן מבינות ומבינים שאין מה לעשות, אנחנו עדיין צריכות וצריכים להילחם עליה. והתורה – ולכולנו יש כבוד רב לתורה שלנו – לא באמת נהרגים באוהל שלה, ברוך השם. אנחנו לא רוצות שאף אחד ייהרג, אבל לשרת צריך.

אופיר כץ (הליכוד):

מי רוצה?

מרב מיכאלי (העבודה):

אז העלק-גינויים האלה, שפתאום הם רק קומץ – כל מאות האלפים האלה שחוסמים כבישים, כל מאות האלפים שצועקים "נמות ולא נתגייס", כל הרבנים האלה שמסבירים איך חיילות הן בכלל, רחמנא ליצלן, הורסות את הנשיות שלהן, הורסות את צה"ל והורסות את הסיכוי שלנו לנצח – ואחר כך באים לגנות כשמתנפלים על שלוש חיילות בבני ברק וצריך לחלץ אותן כדי להציל את חייהן. אז אני רוצה להגיד לכם רק דבר אחד, קואליציה יקרה: חפשו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת אבי מעוז. אבי לא נמצא פה.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

אבי מעוז – לא נמצא. השרה רגב. טלי גוטליב לא רשומה כאן.

קריאה:

כן, אבל היא ביקשה מטעם הליכוד - - -

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי, בסדר גמור, אבל גם השרה ביקשה שלוש דקות. בבקשה, טלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה היא מדברת?

היו"ר מאיר כהן:

כנציגת הליכוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה, יש להם אי-אמון?

היו"ר מאיר כהן:

דיון סיעתי. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תלמידים יקרים, שימו לב: אתם רואים מי יושב פה, מי נמצא פה? איימן עודה הרגע יצא; ראה אותי עולה לנאום. אתם יודעים שאיימן עודה אמר השבוע בראיון טלוויזיה שחמאס, אלה שרצחו וטבחו ואנסו והתעללו בבני ובנות עמנו וחטפו את חטופינו, הם חלק מהעם הפלסטיני. הוא יושב כאן. נמצא פה אחמד טיבי. אתם יודעים מה אחמד טיבי אמר? אבל הוא לא אמר את זה בעברית. הוא לא מוכן להכיר במדינה יהודית. הוא יושב כאן בכנסת. אתם יודעים מה מנסור עבאס אמר, זה שנמצא פה? שהוא שייך לאחים המוסלמים. אתם יודעים מה זה האחים המוסלמים? האחים המוסלמים זה ארגון טרור שחמאס היא זרוע פוליטית שלו, ויש להם מטרה מאוד מתוחכמת: הם סבלניים, הם משתלטים על מדינות דרך הפרלמנטים. הם מר נחמדי, משתמשים בפרלמנט כדי להשתלט עליו. הם עשו את זה באנגליה – השתלטו על ברמינגהם, כל הנציגים שלהם נמצאים בממשלת בריטניה. הוא רוצה לעשות את זה גם בישראל – מנסור עבאס, זה שכולם נחמדים אליו, אני מר נחמדי. הוא אמר שהוא מתנתק ממועצת השורא. כולם האמינו לו, מחאו לו כפיים סוערות – הוא מתנתק ממועצת השורא. אתם יודעים מה הוא אמר בערבית באל-ג'זירה? שאלו אותו: איך אתה אומר דבר כזה? איך אתה אומר שאתה מתנתק ממועצת השורא? אז הוא אמר: לא, לא, זה ככה טוב, עובר אצל היהודים. כל אלה תומכי טרור, יושבים פה בתוך הכנסת, מקבלים משכורת מעם ישראל. אם יש לכם בעיה עם המדינה הזאת, למה אתם פה? למה אתה לא הולך למדינה אחרת, מנסור עבאס?

מיקי לוי (יש עתיד):

טלי, ראש הממשלה רוצה להקים איתו ממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם אתה רוצה, באמת, רוצה מדינה משלך, על הגב של היהודים – לך לירדן, לך לסעודיה, בוא נראה אם יקבלו אותך שם. אבל מה שמדהים אותי, עם ישראל הנכבד: ממתי השמאל – אם נשאר דבר כזה שמאל – ממתי שמאל יושב עם תומכי טרור? ממתי? זה מר נחמדי? כולכם מחייכים אליו. זה מר נחמדי, מר שקרני. מר נחמדי, מר שקרני. איימן עודה, לפני שנייה איזו חברת כנסת הלכה איתו אנגז'ה באיזו הפגנה. הוא אפילו בז לה וזלזל בה, הזיז את היד שלו, הביא מישהו אחר שיחזיק לה את היד. זה מדהים. אלה האנשים שעליהם אתם בונים קואליציה. העם הזה הוא עם נבון. תלמידים, אתם הדור הבא שלנו. אל תהיו מבולבלים. אל תהיו מבולבלים. אם אתם חייבים את ביטחוננו ואת חוסננו, תכירו בזה שאנחנו בטמטומנו, בטירופנו, בחוסר אחריותנו, מאפשרים לתומכי טרור, גדולי תומכי הטרור, לשבת פה בכנסת. יושב פה חבר כנסת שפנה לבית הדין בהאג נגדנו, עופר כסיף. עומדת כאן חברת הכנסת עאידה סלימאן, שאמרה שהחיילים שלנו רוצחים - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - בסטרילי בעזה, ושבשיפא יש ריח של זרחן. אלה, פה, מקבלים משכורת מאיתנו, בזים לנו וחותרים תחתינו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תסכם השרה מירי רגב. בבקשה. אחרי סיכום השרה נעבור להצבעות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש רק חבר כנסת אחד שהורשע בתמיכה בטרור, איתמר בן גביר, שיושב - - - היחיד שהורשע בתמיכה בטרור שיושב בבית הזה היום זה איתמר בן גביר. כמה רע שהוא יושב בממשלתך. אל תטיפי לנו מוסר.

נאור שירי (יש עתיד):

כל הוד השרון, כל הסניף עליך.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

יושב-ראש הישיבה, חבריי, קודם כול, אני רוצה בתחילת דבריי לפתוח ולהביע את צערי העמוק על פטירתו - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט. אני מבקש שקט מכולם.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני רוצה לפתוח את דבריי ולהביע צער עמוק על פטירתו בטרם עת של חברנו אשר חיון. אשר חיון היה ראש הסגל של ראש הממשלה נתניהו, איש ישר, הגון, מקצועי ומסור לא רק לעבודתו, אלא גם למשפחה שלו – להוריו ולילדיו. קיבלתי הבוקר בזעזוע את ההודעה על פטירתו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר מאיר כהן:

אמן.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אתה מכיר אותו. באמת, זה איש שאני לא חושבת שיש מישהו שלא אהב את האיש הזה.

היו"ר מאיר כהן:

כל מילה, כל מילה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

פשוט הייתי בשוק כששמעתי שהוא נפטר. ובמעבר חד, אני רוצה לדבר על חלק ממנזר השתקניות – ודווקא את, מיכל, שאנחנו, באמת, אני מאוד מעריכה את העבודה שלך – איך אף אחד לא דיבר מילה על אהוד ברק? איך אף אחד לא דיבר מילה על אהוד ברק? על זה שהוא רוצה – על האיש המחליא הזה, על האיש הבזוי הזה, על הערכים של האיש הזה - -

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אבל הניסיון שלכם להדביק אל האופוזיציה – מה זה קשור - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה קשור אלינו?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - שבסופו של יום מייצג את השמאל, אותו שמאל נאור. מסדר של שתקניות מול אדם מחליא, שרוצה להחליף - -

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אין קשר, לי אין קשר לאהוד ברק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תפטרי אותו. לפטר את אהוד ברק. תפטרי אותו. הגיע הזמן לפטר את אהוד ברק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הגיע הזמן שאהוד ברק יתפטר. לא נצביע לאהוד ברק.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - גם אותך וגם אותי עם נשים צעירות, צעירות מאוד - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא נצביע לו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - צעירות, צעירות מאוד, מבלארוס. איך אף אחד מכם לא מעלה עליו פוסט, שום כלום. האיש - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איך זה קשור אלינו?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מירי - - -

היו"ר מאיר כהן:

זהו. זהו. זהו. להירגע. להירגע. יסמין, יסמין.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הרי ברור לחלוטין שאם זה היה איש ימין כל הצעקניות היו צועקות: איך איש ימין עושה את זה? אבל כשזה איש שמאל – מסדר השתקניות, מסדר השתקנים. הצביעות של המחנה הזה. איש בזוי, איש מחליא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את יודעת כמה נהרגו בתאונות דרכים?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

את שרת התחבורה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ואני אומרת כאן, הכנסת חייבת להעביר חוק שהאיש הזה לא יכול להיקבר בחלקת גדולי האומה, וצריכה להיות ועדת חקירה שתבדוק את הכסף שהוא הביא מעבריין המין אפשטיין - -

קריאות:

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - שהוא הביא את הכסף מעבריין המין אפשטיין, שמימן את קפלן - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, למי אכפת? למי אכפת? תדברי על ההרוגים בתאונות הדרכים.

היו"ר מאיר כהן:

מירב, זהו. מירב.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - מימן את אותן תנועות אנטי-דמוקרטיות, ועשה מעשים נוראיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בכל כמה שעות נהרג מישהו בכביש.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא ראיתי אנשים מגוש השמאל שבאים ואומרים: בושה וחרפה לאדם כזה. אבל זה לא מפתיע אותי, לא מפתיע אותי, כי אתם מנזר של שתקניות ושתקנים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עשר שנים את - - -

היו"ר מאיר כהן:

מירב, זהו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

והגיע הזמן, הגיע הזמן שאתם תקיאו את האיש הזה מקרבכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא לא מקרבנו בכלל.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

תודה. אדוני המזכיר, אני מאפשר למיכל הודעה אישית.

קריאה:

אין הודעה אישית.

היו"ר מאיר כהן:

אין. אחרי. רגע, רגע, מיכל, אחרי ההצבעה נאפשר לך. היות שהכול התנהל בשקט עד עכשיו, אז נמשיך לשמור על שקט ונעבור להצבעות. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין כלום, אין כנסת, הכנסת מחוסלת.

היו"ר מאיר כהן:

ובכן, אנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. אנחנו נפעיל את ההצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 45 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

45 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

ולדימיר, גם אתה בצועקים? 38 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל, בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

בעד – 41, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע שגם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 13), התשפ"ו–2026, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השרה מירי רגב.

קריאה:

אמרת שיש הודעה אישית.

היו"ר מאיר כהן:

כן. היא תציג, ואני אתן לך, בסדר. כן, למיכל, אבל כבר הזמנתי את השרה. בסדר, היא תציג את החוק, ומיכל תדבר. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה השמאל הצבוע. מה קורה בשמאל?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מה קרה, אובססיבית? אני מקריאה את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 13). הצעת החוק הממשלתית מבקשת לתקן את חוק זכויות הסטודנט ולאפשר למוסדות להשכלה גבוהה ולמוסדות אחרים לפי חוק זכויות הסטודנט להקל את תנאי הקבלה ללימודים למי ששירתו בשירות סדיר ובשירות מילואים במהלך מלחמת התקומה, וכן לתת עדיפות בזכאות למעונות לסטודנטים ולמועמדים ששירתו בשירות מילואים ולאוכלוסיות נוספות שנפגעו במלחמת התקומה. התיקון מוצע כהוראת שעה אשר מאריכה את הזכאות שהייתה לפי החוק הקיים לשנות הלימודים התשפ"ה והתשפ"ו גם לשנות הלימודים התשפ"ז והתשפ"ח. כמו כן, מוצע להאריך את התקופה הקובעת שבה שירת המועמד בשירות צבאי. סעיפים אלה נקבעו בחוק בשלב מוקדם יותר של המלחמה, ותחולתם הוגדרה לפרק זמן קצוב. עקב התמשכות המלחמה והמשך היקף שירות המילואים המשמעותי, מוצע בזה להרחיב את תחולת הסעיפים כמפורט להלן, כדי לאפשר מתן הקלות ועדיפות כאמור מעבר לתקופות הקצובות שנקבעו. בהתייחס לסעיף הראשון בהצעת החוק, מבוקש לקבוע כי ניתן יהיה להקל תנאי קבלה ללימודים כאמור עד שנת הלימודים התשפ"ח. כמו כן, משלא הוארכה התקופה הקובעת לפי סעיף 9א(ג) לחוק, שרק שירות במהלכה יכול להיות מזכה בהקלות לפי הסעיף, תמה תקופה זו מכבר, ומשכך מבוקש להאריכה עד תום שלושה חודשים מיום תחילתו של חוק זה. עוד מוצע לקבוע כי שר החינוך יהיה רשאי להאריך בצו את התקופות הקובעות בתקופות נוספות שלא יעלו על שישה חודשים כל אחת. בהתייחס לסעיף 2 בהצעת החוק, מוסד אקדמי יעניק לסטודנט או למועמד נקודות זכות לשם קביעת זכאותו למעונות בשל כל אחד מאלה: שירות צבאי בתקופה הקובעת בסדיר או במילואים בהתאם לתנאים המנויים בסעיף, מגורים ביישוב שפונה לפי החלטות הממשלה בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף, וכן היות הסטודנט או המועמד חטוף או נעדר במסגרת הלחימה או שבן משפחתו היה חטוף או נעדר כאמור. עוד קובע הסעיף חובת הקצאת מקומות דיור במעונות סטודנטים עבור מי שמתקיימים בו התנאים בסעיף הזה. במסגרת התיקון המוצע מבוקש להרחיב את תחולת הסעיף עד לשנת הלימודים התשפ"ח. כמו כן, משלא הוארכה התקופה הקובעת לעניין מועד השירות המזכה, תמה תקופה זו, ומשכך מבוקש להאריכה עד תום שלושה חודשים מיום תחילתו של חוק זה. עוד מוצע לקבוע כי שר החינוך יהיה רשאי להאריך בצו את התקופות הקובעות בתקופות נוספות ללא הגבלה, שלא יעלו על שישה חודשים כל אחת. כמו כן, מוצע לערוך תיקון בנוגע לסמכות ההארכה בצו של שר החינוך, בדומה לאמור בסעיף 1. נוכח האמור ומנימוקים אלה, אבקש מחברי הכנסת להצטרף כמובן להצעת החוק ולתמוך בה. אני רוצה להודות לשר החינוך. זה חוק חשוב לסטודנטים, ושר החינוך, כל הכבוד לך על החוק הזה. יישר כוח. הוא חשוב מאוד.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אנחנו עוברים לדיון האישי. חברת הכנסת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע - - -

היו"ר מאיר כהן:

חבריא – אולי תיתני לי לנהל את העניינים? אני אודה לך מאוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, מיכל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע. לא, באמת - - -

היו"ר מאיר כהן:

היא מקבלת עכשיו חמש דקות, אז אולי - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

אולי אתה יכול לחבר לה - - - דקות.

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא. היא תדבר בזמנה. בבקשה, גברתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

היא הראשונה עכשיו.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. עומדת כאן שרה בישראל ומנסה להדביק לאופוזיציה כל מיני אירועים, שמות – קודם כול מהעבר; דבר שני, איזשהם מעשים נפשעים, שהרי אין אדם שיש לו שכל ועיניים ואוזניים שבעד האירוע. אבל בואו אני אספר לכם מה כן קשור לקואליציה ולא קשור לאופוזיציה. אהוד ברק לא קשור אליי בכלל. אני לא יודעת מה הוא עשה, עם מי הוא דיבר. אין לו קשר לאופוזיציה, לא היום. אבל אני אגיד לכם מה כן קשור להיום. בואו אני אגיד לכם מה כן קשור להיום. איפה השרה? מה שקשור להיום ברמת התחבורה זה שהספנות הישראלית נמסרת לידי קטר, כי צים נמכרת עבור נזיד עדשים למדינת אויב. זה כן קורה אצלכם. זה קורה עכשיו, זה כן קשור ישירות לקואליציה. זה לא קשור לאופוזיציה, שאתם מנסים כל היום רק לדחוף כל מיני – את הפצ"רית, יועמ"שית, עכשיו גם שמעתי את אפשטיין. את מי עוד אתם רוצים לדחוף לאופוזיציה? מה זה השטויות האלה? קחו אחריות על המעשים שלכם, על זה שאתם מוכרים את מדינת ישראל חתיכה אחרי חתיכה. קחו אחריות על העובדה שאתם לא העברתם כאן שום דבר למען הנשים בישראל, חוק אחד למען הנשים בישראל, חוק אחד למען נפגעות אונס, נפגעות עבירה. במשמרת של הממשלה הזאת נאנסו הכי הרבה נשים, לא רק ב-7 באוקטובר – בפריצות לבתים, שנכנסים, אונסים נשים בתוך הבתים שלהן, אונסים ילדות בתוך הבתים שלהן. זה אתם, זה במשמרת שלכם, הפריצות של הפשיעה הישראלית, עוד לפני 7 באוקטובר. על מה אתם מדברים בכלל? אתם יכולים לספר לנו מה קורה? ממשלה בזויה. השבוע שתי מפקדות בצה"ל הותקפו בבני ברק. בוא נבין רגע את עומק הביזיון: שתי מפקדות בצבא ההגנה לישראל נכנסו לבקר חייל שלהן שמתגורר בעיר יהודית בין רמת גן לבין תל אביב, והן הותקפו באלימות. רגע לפני לינץ' הן חולצו על ידי כוחות משטרה, ובהמשך גם השוטרים עצמם הותקפו. ניידות נהפכו, פחים הובערו, רחוב בישראל נראה כמו שדה קרב, ומצד מי? מצד אלו שאין להם בעיה להילחם כדי לא להילחם. ומייד הגיעו הגינויים. אדוני היושב-ראש, אני לא יודעת אם אתה יודע, אבל ראש הממשלה פרסם הודעה קשה, שר הביטחון גינה בחריפות, והשר לביטחון לאומי, הוא גינה בתקיפות. זה באמת מרגש, מה אני אגיד לכם? כל כך מרגש. כולם כל כך מגנים בפייסבוק ובטוויטר, בהודעות לתקשורת, רק שיש בעיה אחת: זה כל מה שאתם, הקואליציה, עושים – מגנים. ככה היה גם ב-11 בינואר השנה, כשעשרות חרדים פוצצו כנס של חטיבת החשמונאים בבני ברק עד שנאלצו לחלץ את מפקד החטיבה. גם אז גינו, הסבירו שזה קומץ, ואז גינו עוד קצת. ככה היה גם ב-10 בינואר 2025, כשהאלוף דוד זיני – שם מוכר – חובש כיפה, הותקף, נרדף וחולץ ממסעדה בבני ברק. גם אז – גינויים, ציוצים, הבטחות. וככה היה ארבעה חודשים קודם לכן, כשאותו אלוף זיני ותת-אלוף שי טייב הותקפו באותה בני ברק, נזרקו לעברם חפצים ונקראו נגדם קריאות גנאי, ושוב גינויים ושוב מילים. הממשלה הזאת היא שכפ"ץ פוליטי של המשתמטים ושל תוקפי חיילים, וראשיה הם עורכי הדין של ה"קומץ". ועבור נתניהו הם תמיד קומץ, הם לעולם לא השותפים הקואליציוניים שלו, למרות שזה מה שהם – הוא השכפ"ץ שלהם והם השכפ"ץ שלו. ולכן לא תתפלאו לדעת שכל העצורים מאתמול שוחררו, כל ה-26. תמיד מילים, תמיד בלי מעשים, והם יקריבו את טובת החיילים והמפקדים כדי לשמור על טובת המשתמטים שמחזיקים אותם בשלטון. הם מפלים בין דם לדם ובין יהודי תורם לבין יהודי משתמט, והכי חמור – תמיד בוחרים בצד של המשתמטים ולא בצד של הלוחמים. תדע כל אם עברייה שהפקידה את גורל בניה ובנותיה בידי ממשלה שמוכנה להקריב אותם כדי לשמר את הקואליציה. את הבשורה הזאת אנחנו נתקן, ובקרוב.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. שר החינוך, יש גם לך חמש דקות, להציג את החוק. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - כל השבוע יש אחד שמעביר חוק. גם אני הייתי מתרגשת כמו כלה ביום חתונתה: שלושה ימי כנסת, חוק אחד עולה, זה שלך. מרגש.

קריאה:

רוצה שנביא עוד חוקים? יש לשמחה רוטמן עוד חוקים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

נשמה, אתה לא מצליח להביא כלום, נשמה, בוא. גם אני הייתי מתרגשת.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני. זמנך, השר קיש.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שאני מתרגש כי אנחנו עושים מהלך מאוד משמעותי לטובת הלוחמים המילואימניקים הסטודנטים. מדובר בחקיקה שהעברנו אותה במלחמה, אני חייב לומר, בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה - - -

היו"ר מאיר כהן:

לא.

קריאות:

שר החינוך יואב קיש:

מה? אני אומר לך את האמת. היושב-ראש, אני מבקש עוד זמן.

היו"ר מאיר כהן:

קיבלת.

שר החינוך יואב קיש:

אני שכחתי שראש האופוזיציה זה בעצם היועצת המשפטית לממשלה. אתם כל כך מגינים עליה. אם הייתי אומר "לפיד" לא הייתי חוטף כזאת ביקורת, נראה לי.

קריאה:

או שראש הממשלה זו גלי בהרב מיארה.

שר החינוך יואב קיש:

אז כן, הינה, אני אומר לכם: העברנו חוק פה בכנסת עם חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה בניגוד לעמדת היועצת המשפטית – לא זה, הראשון. זה הארכה שלו. החוק הזה זה הוספה של שנה לחוק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני ישבתי מהרגע הראשון עד האחרון בחקיקה הזאת.

שר החינוך יואב קיש:

אני לא מדבר על החוק הזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הקודם.

שר החינוך יואב קיש:

הקודם, עליו אנחנו – בוודאי. הייעוץ המשפטי לממשלה לא הסכימו, אמרו - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

אוי, נו, סימון, אני יוצא מההנחה שאתה לא זוכר.

היו"ר מאיר כהן:

זה חוק טוב, וטוב שמאריכים אותו.

שר החינוך יואב קיש:

אני יוצא מההנחה שאתה לא זוכר, בסדר? אני אומר לך חד-משמעית. למה? כי זה פוגע בשוויון. אתה לא זוכר שאמרו? זה פוגע בשוויון. איך אתם נותנים תיעדוף ללוחמים ומילואימניקים? ואמרנו להם – ודרך אגב, האופוזיציה הייתה שותפה; לא כל האופוזיציה, אבל רוב האופוזיציה. חוץ מנציגי החברה הערבית, שלא היו בעד, האופוזיציה הייתה שותפה לאמירה הברורה של כנסת ישראל שלוחמים ומילואימניקים – מי שבגיל 18 הולך ומחליט לסכן את חייו למען הכלל, כן, צריך לתגמל אותו. זו הייתה אמירה מאוד ברורה. והייעוץ המשפטי לממשלה התנגד, ולמרות זאת הגשנו את זה. תבדוק אם אתה לא זוכר. אני אגיד לכם יותר מזה, אתם יודעים שהמהלך הזה עשה שינוי דרמטי בקבלה לפקולטות המבוקשות. ראינו את זה בפקולטות לרפואה. אני זוכר נתון אחד דרמטי מאוד: בפקולטה לרפואה, בכניסה ללימודים בשנת הלימודים תשפ"ה היו כ-1,250 או 1,300 סטודנטים, מהם 125 – אני מדבר על כל הפקולטות – התקבלו בהקלות, ומתוך ה-125, 115 לוחמים ומילואימניקים. זה בזכות החוק הזה שאני הובלתי פה, בכנסת הזו. אם לא היינו עושים את התיקון הזה, אז אותם לוחמים ומילואימניקים לא היו מתקבלים. זה תיקון דרמטי, וזה אותו דבר גם בכל הפקולטות להנדסה המבוקשות. בכל המקומות האלה אנחנו רואים שינוי – אנחנו רואים שהלוחמים והמילואימניקים שלנו מקבלים תיעדוף, וזה מה שצריך להיות. אני רוצה לומר לך, היושב-ראש, שזה היה חוק שלא סתם עכשיו זוכה גם לשיתוף פעולה קואליציה-אופוזיציה, כי הוא חוק צודק, כי הוא חוק נכון, כי הוא חוק שבא ואומר: זה לא רק שיש ערך שוויון – ערך שוויון הוא חשוב, אבל גם ערך ההקרבה למען הזולת, למען הציבור, ללכת ולסכן את החיים, זה ערך לא פחות חשוב – אני חושב שאפילו יותר – ולאותם לוחמים ומילואימניקים מגיע הכול. וזה לא רק הכול "בואו נחסוך להם את שכר הלימוד", כי לחסוך את שכר הלימוד זה חשוב, אבל הדבר הכי חשוב זה להקל עליהם בתנאי הקבלה. זה מה שיוצר להם עתיד אחר; זה מה שמכניס אותם לאפשרויות שקודם לא היו פתוחות להם. זה הדבר שעשינו. זה הדבר שהכנסת בוחרת לעשות. אני מאוד מאוד גאה ששינינו את המציאות הזו, שבהקלות האלה היו מתקבלים רק לטובת שוויון מגזרי כזה או אחר. זה נכון שלוחמים ומילואימניקים יקבלו את ההזדמנות הזו, שפותחת בפניהם את הדלתות, נותנת להם להשתלב בעתיד ובונה להם עתיד טוב יותר. תודה רבה לכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. אנחנו נחכה לך.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שהיה לי נאום אחר שכתבתי ורציתי לנאום אותו. הינה, בדיוק חבר הכנסת שירי מחזיק אותו שם.

נאור שירי (יש עתיד):

טוב שאת לא נואמת אותו.

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל אדוני השר קיש, אני אשמח שתקשיב לדברים. עלית פה ודיברת על ערך השוויון ועל הפקולטה לרפואה, ובאמת על פניו זה נשמע ככה שיח מאוד נאור שלך. השר קיש, אני כן אשמח שתקשיב לדברים.

נאור שירי (יש עתיד):

בכוונה לא יקשיב.

עדי עזוז (יש עתיד):

חבל. אז אני אגיד לו אותם, כי הוא באמת דיבר על שוויון. השבוע ובשבוע שעבר היינו בדיונים בוועדת החינוך על הנושא של הפרדה מגדרית, ששם דווקא השר קיש ומשרד החינוך תומכים בהפרדה מגדרית לנשים בתואר שני באקדמיה. עכשיו, הפקולטה לרפואה וערך השוויון לא מתבטלים ככה סתם, הם מתבטלים בגלל שיקולים פוליטיים צרים ועלובים. אותו שר קיש שעומד שם וגם לא מקשיב לשיח, אז אני אגיד את זה מפה. במקרה חמי, פרופ' ינון בן נריה, זכה בפרס ישראל לחקר הרפואה רק במאי האחרון. השר קיש היה בטקס והעניק לו את הפרס. בשבת האחרונה ישבתי איתו ואמרתי לו: ינון, מה דעתך על ההפרדה באקדמיה? והוא סיפר לי על סטודנטית שלו בת 25, חרדית, היא למדה במכללת טל פה בירושלים, מכללה לנשים. הציונים היו גבוהים, אבל הרמה של המכללה לא גבוהה. וזו בכל זאת מעבדה מהחשובות בעולם אצלנו באוניברסיטה העברית, והוא קיבל אותה, הוא קיבל אותה לחקור את סרטן הדם, למצוא עוד תרופה ללוקמיה. הוא זכה בפרס הזה על שהוא מצא תרופה ללוקמיה, לסוג מסוים של סרטן הדם. אותה צעירה, אישה חרדית, לומדת היום ומפתחת תרופות במעבדה. וערך השוויון והפקולטה לרפואה הם העתיד של כולנו פה, אבל אתם באים – השר קיש בא ומדבר על שוויון ועל הפקולטה לרפואה - - -

צגה מלקו (הליכוד):

עדי עזוז (יש עתיד):

כמה אפשר להשחית?

צגה מלקו (הליכוד):

- - - תואר ראשון, היה עושה - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - תואר שני. תגיעי לדיונים. זה לא נכון, מה שאת אומרת, זה תואר שני. נפרד זה לא שווה. נפרד אף פעם לא היה שווה. האם למישהו פה נשמע הגיוני לשאול אם הומוסקסואלים, צריך להפריד אותם, או אם אנשים שחורים, צריך להפריד אותם? לא, נכון?

צגה מלקו (הליכוד):

- - - זה לא ככה - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל שיח על נשים, איך זה נשמע לכולם הגיוני?

צגה מלקו (הליכוד):

זה לא נכון, זה לא נכון - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

כן נכון.

צגה מלקו (הליכוד):

מי - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש, תיתני לה לסיים. בבקשה.

עדי עזוז (יש עתיד):

ואני רוצה לחבר את זה לשיח ולמה שקרה אתמול בבני ברק ועל באמת הגינויים הריקים מתוכן האלה של "קומץ", "לא מייצג". אז אני אגיד לכם, זה לא קומץ, וזה מייצג בדיוק את הממשלה הזו, שכל היום מטיפה למדון, לריב ולחרחור. זה בסוף עליכם. השיח הזה הוא עליכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת רם בן ברק.

רם בן ברק (יש עתיד):

עוד פעם אתה קורא לי? די, חלאס - - -

היו"ר מאיר כהן:

טוב, אני אדלג. בבקשה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, יום שני, יום של הצעות חוק ממשלתיות – הקיץ של אביה נראה הרבה יותר שמח מהמקום הזה. מזל שיש עוד חברי אופוזיציה שנכנסים ומדברים, מחזיקים את המקום הגמור הזה. אני קוראת מפה לכתב פוליטי אחד, כתב כנסת אחד, שיעשה "יום בחיי הכנסת" או "שבוע בחיי הכנסת". היום חוק אחד – תודה רבה – מחר נאומים בני דקה, וביום רביעי בשעה 14:00 מסתיימת המליאה. למה אתם מחזיקים את המקום הזה? למה האוכל בפרסה? בזבוז כספי ציבור. לקפל וקדימה, להתקדם לבחירות. אבל לא אבזבז את הזמן שלי על הכנסת המחוסלת. אני רוצה לדבר על האירוע שקרה אתמול בבני ברק. אני כמובן הזדעזעתי כמו כולם. ראיתי את האופנוע נשרף, את הניידת מתהפכת, וכמובן החיילות שלנו, חיילות צה"ל מלוות בשוטרים. אילולי התערבותם הפיזית של השוטרים, כנראה שזה גם היה מסתיים בלינץ'. אגב, צריך גם לדבר על התקשורת שחטפה מכות – רועי ינובסקי סיים מילואים, חטף מכות בבני ברק, ככה בשביל האיזון. אחרי כל כך הרבה ימי מילואים, בסוף מקבל מכות בבני ברק. אבל אני רוצה להתייחס דווקא לציוץ של חברת הכנסת טלי גוטליב, ואני מקריאה לכם, למי שפספס: "יש לי משפחה חב"דית, רובם אגב שירתו ומשרתים בצבא. זוכרים שאיילת סיידוף הקפלניסטית התגאתה בכך שהיא מכונת רעל והיא וחבריה הצליחו לסכסך את החרדים" – בלה בלה – "משפחה שלי מבני ברק מדברת", שימו לב, "בשעות האחרונות שאין להם ספק כי נכנסו גורמים עוינים מחופשים לחרדים היום, שהתסיסו מאוד את החרדים ועודדו" – אני אחסוך לכם את כל השטויות האחרות. מה שאומרת חברת הכנסת טלי גוטליב, בתיאוריית קונספירציה, באמת שעדנה קרנבל לא יכלה להמציא – היא אומרת שגורמים שחורים עוינים, שבכלל מקפלן - -

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אז חשוב שהציבור ידע. - - הם אלה שנכנסו למחאה, התסיסו, ובגלל זה בכלל החיילות כמעט חטפו מכות והאופנוע נשרף. עכשיו, אני רוצה להגיד משהו אחד. תיאוריות קונספירציה הזויות ובזויות, זה לא מעניין אותי. אני, מה שהרבה יותר מפריע לי, מעבר לאירוע הזה – כי היא חברת הכנסת, מספר אחת בליכוד, האישה הראשונה בליכוד – אני רוצה להגיד לה משהו – מרב מיכאלי, מרב, את יכולה? אני רוצה להגיד לה משהו, בבקשה. לא, אני רוצה שתקשיבי. לא לא, אני רוצה שלא תפריעי לי רגע.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תקשיבי. היום בדיון – תהיי בשקט ותקשיבי. היום בוועדה, בשיא החוצפה החלטת להזכיר את אימא שלי ולהגיד עליי מה אימא שלי חושבת עליי. אז אני רוצה להגיד לך משהו. מרב, זה ממש מפריע לי. מילא היא, לפחות אם את יכולה שנייה לזוז, זה יעזור לי. אני רוצה להגיד לך משהו. את לא תדברי – אני לא מצליחה להבין את הקטע הזה, מרב. מילא היא, אני מבקשת ממך שנייה שתקשיבי לי.

היו"ר מאיר כהן:

הזמן שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סבבה. אני לא מצליחה להבין את הקטע הזה, אבל אני בדיוק בסוף, אז אם תיתני לי, אני רוצה לסיים את המשפט. כי היום האישה הזאת ישבה והזכירה את אימא שלי, והינה, אני אומרת לך, ואני מתסכלת עלייך, ולא אכפת לי: לעולם אל תעלי על דל שפתייך את השם של אימא שלי. אימא שלי, בניגוד למה שאת - -

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מה שאת עושה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - בזה לך, בזה לך. והחוצפה שאת, שבחיים, עוד מאה שנה לא תגיעי לציפורן של הזרת של אימא שלי, מעיזה להעלות את השם שלה – שלא תעזי לדבר על מה שאימא שלי עשתה בשבילי.

טלי גוטליב (הליכוד):

תראי איך את נראית. תראי איך את נראית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את, לעומת זאת, אימא שלי בזה לך. אבל תתביישי לך בכלל שאת מעיזה לדבר עליה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. רם בן ברק, בבקשה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמה צרות יש לך, כמה צרות יש לך. תראי איך את נראית - - - מה תעשי בלעדיי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

את לא תגיעי לציפורן של הזרת שלה. חצופה. חצופה.

היו"ר מאיר כהן:

מירב, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תראי איך את נראית. תראי איך את נראית. אבל תראי איך את נראית.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, רם בן ברק.

טלי גוטליב (הליכוד):

כולך מלאה בשנאה. את - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - אימא שלי, הלוואי - - -

היו"ר מאיר כהן:

מירב וטלי, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? למה מגיעה לי קריאה?

היו"ר מאיר כהן:

שתיכן, שתיכן, שתיכן, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, למה מגיעה לי קריאה?

היו"ר מאיר כהן:

שתיכן בקריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה מגיעה לי קריאה - - - מילה לא אמרת. לא מגיעה לי קריאה.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, אני מבקש. טלי, טלי, זהו.

רם בן ברק (יש עתיד):

טלי, שניהם בוגדים. יש בוגדים, טלי. שניהם בוגדים, הצבא, השב"כ.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני שואל את עצמי: מה חשבתם לעצמכם? מה חשבתם, שכניעה לחרדים במשך 70 שנה תביא לאירוע שונה ממה שראינו בבני ברק? חשבתם שמי שלא נמצא במערכת חינוך ממלכתית באמת יראה את עצמו חלק מהמדינה הזאת? חשבתם שמי שמקדם חוק השתמטות למגזר שלם, הם באמת לא יחשבו שהם מחוץ לחוק, שהחוק לא מעניין אותם? מה חשבתם לעצמכם? לא הבנתם שמערכת חינוך שאין בה את המילה "ממלכתי" לא יכולה להיות במדינת ישראל? חילוני-ממלכתי, דתי-ממלכתי, ממלכתי-חרדי – ומי שלא במערכת חינוך ממלכתית, שלא יקבל שקל מהמדינה הזאת. שקל שלא יקבל. ומי שלא מתגייס, שלא יקבל שקל מהמדינה הזאת. ואני אומר לחרדים: תדעו לכם, לא יעזור שום דבר. אנחנו ניתן לכם להגיש רשימה של 500 עד 1,000 איש, עילויים, הם ילכו ללמוד, ואנחנו נממן אותם. כל השאר יתגייסו, ומי שלא יתגייס, לא יקבל שקל. שקל אחד לא יקבל. אני רוצה להגיד עוד משהו לבנות ישראל. אני אומר לבנות ישראל ולבנות הציונות הדתית: אל תקשיבו לרבנים שלכם, אל תקשיבו לחברי הכנסת שלכם – תתגייסו. תהיו סגן-אלוף אור בן יהודה, שהיא הדוגמה שלכם, ואל תיקחו את אורית סטרוק בתור דוגמה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, בבקשה, הדקה שלי עליו.

היו"ר מאיר כהן:

לא הבנתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני חרגתי בזמן. אנחנו היחידים שמחזיקים את המליאה פה בכנסת המחוסלת.

היו"ר מאיר כהן:

בסדר.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פילגש בגבעה. בספר שופטים מסופר על מעשה פילגש בגבעה, שבעקבותיו כמעט נמחה שבט שלם בעם ישראל. נזכרתי בסיפור המזעזע הזה מספר שופטים, שבסיכומו נאמר: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". כששמעתי על הפגיעה בשתי החיילות ובכוחות המשטרה שבאו לחלצן, עלו בי בדיוק המילים האלה. ואז שמעתי, כמו כל היושבים כאן, את הטענה המדהימה: למה הן לא תיאמו? למה? טענה מדהימה. אני לא בטוח אם זה יותר רשע או יותר טמטום. למה הן לא תיאמו? כי הרי לאילו מקומות חיילי צה"ל צריכים לתאם הגנה? לכפרים פלסטינים ולבני ברק. נורא הגיוני. באמת אובדן של שפיות. כוחות ביטחון שלנו מותקפים בעיר יהודית מרכזית, ובכל פעם אומרים: לא לא לא, זה קומץ. קומץ שמקבל רוח גבית מההנהגה שלו. גם כשחיילים מחטיבת חשמונאים הותקפו זה קומץ, וגם כשרח"ט תומכ"א וראש אכ"א מותקפים זה קומץ, והם יוצאים בשן ובעין מהקומץ. אז יש לי בשורות עצובות עבורכם: זה לא קומץ שחוזר על עצמו כל פעם. זו מדיניות. זו מדיניות של "נמות ולא להתגייס". זו מדיניות של לכנות חיילים בשם המזעזע "נאצים". זו מדיניות להודיע שהצבא הוא ייהרג ובל יעבור. ואז, מה התוצאה? התוצאה היא שנתיים וחצי של מלחמה בלי התגייסות, כי אחיכם יבואו למלחמה, ואתם תתקיפו חיילות שנכנסות לבני ברק. איזו בושה. והעצוב הוא שבני ברק היא לא עיר קצה, היא עיר של המיינסטרים, עם אוכלוסיית מיינסטרים. אז איפה היו כולם? למה ראו ושתקו? איך לא היה צדיק אחד בסדום שיקום ויעשה מעשה? בפילגש בגבעה כמעט נמחה שבט מישראל כי אנשי העיר ראו ושתקו. נעשה עוול נורא, והציבור שתק. חיילים שמותקפים בעיר וציבור שרואה את זה, זה עוול. מי שמקבל את הרעיון של תקיפת חיילים ואז הוא שואל: אבל למה הן לא תיאמו? זה בדיוק כמו לשאול: למה היא לבשה ככה? זו בדיוק אותה האשמת הקורבן, שחלק מחברינו כאן מתמחים בה. והאמת היא שהסיבה שאין מספיק מתגייסים חרדים ושתוקפים חיילים היא כי זו מדיניות. אתם נרמלתם את זה שמותר לאנשים שמקבלים משכורת ממשלתית לומר שצה"ל הוא צבא שמד ותועבה, אז פלא שהילד הקטן מתנהג ככה? מיהו זה שיכול לעמוד ולומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה"?

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, מי השר התורן?

היו"ר מאיר כהן:

רגע, השרה התורנית פה? איפה השר?

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי, את זה אני מרשה. קראו לו שיגיע. תודה. אנחנו מחכים לשר התורן, בבקשה, או לשרה התורנית. יש 11 שרים. בבקשה, אדוני, השרה פה, תתחיל.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, גברתי השרה, אני בטוח שגם את הזדעזעת אתמול מהמראות בבני ברק, הפרעות וההשתוללות הבלתי-נסבלת הזאת, הפגיעה בחיילים והפגיעה בשוטרים. צריך להבין מה הטריגר, אדוני היושב-ראש. הטריגר הוא שתי חיילות שבאו לבקר בחור חרדי שאמור להתגייס. זה מה שאמור להוביל לפרעות האלה? אז אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, זה לא מה שהוביל לפרעות האלה. מה שהוביל לפרעות האלה זה הזילות שאתם כבר נוהגים שנים ארוכות בחיילי צה"ל ובשוטרים, שאפשר לעשות להם הכול, מבחינתכם, כשזה נוגע לציבור החרדי. כאילו, חס וחלילה, שאריה דרעי לא יכעס; חס וחלילה, שגולדקנופ לא יקפוץ. אל תרגיזו את החרדים. אני רוצה לשאול אותך, את שרה במדינת ישראל: לפני כמה שבועות חיילי חטיבת החשמונאים הותקפו בבני ברק וכמעט עברו לינץ'. הם נזקקו לטיפול רפואי. נעצרו שם חברים? קרה משהו למי שנעצר שם? הוגשו כתבי אישום? לא. אתם נוהגים בשיטת הדלת המסתובבת כשזה נוגע לפגיעה בחיילי צה"ל אם זה נעשה בבני ברק. אתם הכשרתם את השרץ הזה, וכרגע זה מתפוצץ לכם. עכשיו, זה לא מתפוצץ לכם – זה מתפוצץ למדינת ישראל. שוויון הנפש שבו אתם מקבלים את זה שהופכים ניידת, ששורפים אופנוע משטרתי, שחיילות מחולצות – אני ראיתי, שמו עליהן איזה סווטשירט, שלא יראו שהן עם מדים, ומגניבים אותן לרכבים שם. מי ישמע, אנחנו נמצאים ברמאללה. התמונות מבני ברק הזכירו את התמונות של הלינץ' ברמאללה. מה, הן נכנסו לאיזה עיר אויב? ואז האמירה המדהימה, המכוננת: לא תיאמו איתנו את הכניסה. זאת אומרת, כשחיילת עכשיו - - -

היו"ר מאיר כהן:

צריך לעצור במחסום, לתאם פגישה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, כשחיילת הולכת לבקר מישהו ברחובות, היא צריכה לתאם כמובן עם הרשות המקומית, כי מה? כניסה של חייל לעיר עברית במדינת ישראל היא פשע? לשם דרדרתם אותנו? לשם אתם רוצים להגיע? אבל אתם ממשיכים לצחצח את הנעליים של אריה דרעי ושל גולדקנופ ושל כל מי שתומך בהשתמטות. חס וחלילה, שלא ירעד הכיסא שלכם. אז ישתוללו ויפגעו בחיילי צה"ל, אז ישתוללו ויפגעו בשוטרים, אז נמשיך לעשות את הדלת המסתובבת הזאת. אם באמת אכפת לכם, תבקשו בבקשה נתונים מהשר לביטחון פנים: כמה כתבי אישום הוגשו בעניין הזה? מה העונשים שהושתו על אלה שהתפרעו שם ופגעו בשוטרים וחיילים? לצערי, אתם מטפחים את המדיניות הזאת, והיא זאת שמתפוצצת על כולנו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. רם בן ברק, אתה תדבר על חקלאות. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת – גברתי השרה, דווקא טוב שאת במליאה. מי שהייתה תת-אלוף בצה"ל אמורה להבין את האירוע החמור שקרה אתמול. שתבינו באיזו מדינה הזויה אנחנו חיים. מפקד מחוז תל אביב אומר: לא תיאמו איתנו שחיילות נכנסו לבני ברק. מתי מתאמים שחיילות נכנסות לאיזשהו מקום במדינת ישראל? אחרי זה יש לנו חברי כנסת שאומרים: למה שלחו נשים? באמת, למה שלחו נשים? זה אותו קמפיין של ערוץ 14 שלא צריך לוחמות, וממשיך עם קמפיין הזוי של מפלגות חרדיות פה שאומרות: הצבא לא מתאים לנו. אני רוצה לומר משהו מפה לחיילים שלנו, ובעיקר לחיילות שלנו: אתם מעל כולם, מעל כל ההזויים שיושבים בבית הזה ומעיזים לתת לכם הערות ומעיזים לבקר אתכם. כל הכבוד לחיילות הגיבורות שהלכו לעשות את העבודה שלהן, מפקדות במחו"ה אלון שהלכו בסך הכול לעשות תיאום ציפיות עם חייל שאמור להגיע אליהן. זה כל מה שהן עשו. כל מה שהן עשו זה את העבודה שלהן. במקום שמפה – טלי, אני רואה שאת עושה לי פרצוף. זה מה שקרה. זה מה שקרה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא עושה לך פרצוף. די להגיד את השם שלי.

רון כץ (יש עתיד):

לא אמרתי. במקום שמפה חברי הקואליציה ילכו היום בבוקר בדיוק לשם, להגיד לחבורת הברברים ההזויים האלה: זה לא יכול לקרות, אנחנו לא נאפשר את זה, אנחנו נותנים גב מלא לחיילים – לא, הם ישבו פה ויסבירו לנו למה זה קרה. זה קרה כי החיילות אשמות; זה קרה כי מי ששלח אותן אשם; זה קרה כי צה"ל אשם. אותם אנשים בדיוק ישבו בוועדות בבית הזה ויסבירו לנו כמה הם תומכים בחיילי צה"ל, כמה הם אוהבים את חיילי צה"ל, כמה הם נלחמים בשביל חיילי צה"ל, אבל תכלס, כשחיילי צה"ל מותקפים, הם לא שם; כשחיילי צה"ל צריכים אותם, הם לא שם. הייתי מצפה משר הביטחון להגיע לשם אתמול; הייתי מצפה משר הטיקטוק להגיע לשם, לעמוד כחומה בצורה מול אלה שמרימים יד על חיילי צה"ל. אני אומר לכם מפה, מי שמרים יד על חייל צה"ל צריך להיענש בחומרה הקשה ביותר. המפכ"ל היה צריך לשלוח לשם כוחות ולא לצאת משם עד שאחרון העבריינים נמצא מאחורי סורג ובריח, מחכה להגשת כתב אישום. לאיזו תהום הזויה דרדרתם את המדינה שלנו, שחיילות בצה"ל מפחדות ללכת ברחוב? עד איפה תדרדרו את החברה הישראלית, את מדינת ישראל, את כל מה שהכרנו וידענו? אני רוצה לומר לכם מפה, בעיקר לחיילות צה"ל: אנחנו איתכן. אנחנו תומכים בכן. אנחנו לא נניח לזה עד שהאירוע הזה יתוחקר ויטופל ברמה הכי חמורה שיש, שמי שבפעם הבאה יחשוב להרים יד על חיילי צה"ל יבין כמה העונש יהיה חמור. תודה רבה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב – לא נמצא כאן. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, גברתי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת טיבי, ובַּעדֵין – חברת הכנסת יסמין. בבקשה, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מדברת על זכויות הסטודנטים, סטודנטים וסטודנטיות, כמובן. אני רוצה להעלות על סדר-יומה של הכנסת תופעה שהולכת ומחריפה בתוך האוניברסיטאות והמכללות, ולצערי הרב, גם בתוך האוטובוסים. מה שקורה הוא שעכשיו הסטודנטים נמצאים בתקופה של מבחנים, ואנחנו מקבלים פניות כמעט מכל האוניברסיטאות – היום מהאוניברסיטה בחיפה – על סטודנטיות ערביות שמאמינות בערכי הדת ומנסות לקיים את מצוות האל והן הולכות עם חיג'אב, כמו כיסוי הראש שלי. לצערי הרב, בתקופה האחרונה מתחילים להציק לסטודנטיות האלה בחיפושים יותר מכלל הסטודנטים האחרים. עושים עליהן חיפושים מאוד מביכים, משפילים ושמים אותן במצוקה נפשית ובלחץ נפשי לפני תחילת הבחינה. אני שמה את הסוגיה הזאת כסוגיה שהולכת ותופסת מקום במרחב בתוך המכללות והאוניברסיטאות. אני רוצה להביא עוד דוגמה לסטודנטית שהייתה, לפני שבוע בערך, במבחן הרפואה הממשלתי. אחרי שהיא נכנסה למבחן ועשו עליה את כל החיפוש הדרוש כמו בכל הסטודנטים, עשו עליה באמצע המבחן עוד חיפוש. הוציאו אותה ל-20 דקות, הכניסו אותה ללחץ וגם אמרו לה, זה שעשה את החיפוש – כאילו הוא המוסמך והריבון שם – שהיא תחזור לעשות את המבחן במועד הבא. החזירו אותה לאולם לעשות את המבחן, להמשיך את המבחן, אבל לא נתנו לה את 20 הדקות שלקחו לה בחיפוש. תופעה כזאת, אני חושבת, אמורה לקבל התייחסות, וחבל ששר החינוך לא נמצא כדי לשמוע את מה שקורה שם. אנחנו שומעים כאן רק דברים שבא להם להשמיע, אבל זכויות בסיסיות של הסטודנטים והסטודנטיות באשר הם, לא משנה – הזכות שלי להיות דתייה, מאמינה, עם לבוש מסוים, לא אמורה להעמיס עליי עוד נטל ועוד לחץ נפשי ועוד כניסה ללחץ נוסף ללחץ של המבחן עצמו. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אחמד טיבי, בבקשה. חבר הכנסת טיבי, ואת אחריו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, רצח אב ובנו באום אל-פחם. אחמד אבו גזאלה, מהנדס חשמל מוצלח, נקי כפיים, ובנו עבד אל-קאדר, אח – אין להם שום קשר לעולם הפשע הנורא והמטונף הזה; אנשים שעבדו למען הקריירה, למען המשפחה, למען החברה. הפושעים קצרו את חייהם בצורה מזוויעה. מי שרוצח אנשים בצורה כזאת הוא אדם שטני. זו חבלה בחיים שלמים. היום הובאה למנוחות המנוחה ופאא עוואד, רחמת אללה עליה. איזה עיתונאי צחקק עליה ואמר שאם היא נרצחה, אז לא יקבלו 15 מנדטים. איזו רמה, אפילו אין לתאר את המילים של הבוז שאני רוחש לסגנון הזה. לפני כמה ימים שמו בטונדות בשגב שלום אחרי עוד מעשה נורא. הבטונדות הפכו להיות מודל. בפוריידיס, בשגב שלום, שמו בטונדות, וזה לא פותר כלום, אגב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה עוזר?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שיהיה שיטור, לא בטונדות. בטונדות – את מענישה יישוב שלם, סוגרת כניסות. למה שלא תהיה משטרה שתמנע מהפושעים לברוח? מסוק, רחפנים. לפני כמה ימים בשכונת דאחיית אל-בריד סגרו כביש שלם, שמו בטונדות, ופגעו בחייהם הסדירים של אלפי אנשים באזור שיש בו בתי ספר, גני ילדים, חנויות. למה? כי קצין המשטרה לא יכול לטפל בהסתננויות, זה מה שהוא אמר. הכי קל לחנוק שכונה שלמה, לחנוק פלסטינים. מה יותר קל? בטונדות. סוגרים והולכים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תכלס.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה עונש קולקטיבי. זה יחייב בסופו של דבר פנייה לערכאות. נקודה, ובזה אני אסיים, כבוד היושב-ראש. חברתי אימאן ח'טיב דיברה על תקיפה של נשים עם כיסוי, חיג'אב. ברכבת, גם בירושלים, תקפו כמה פעמים נשים עם חיג'אב. אפילו פעם הורידו לאישה את החיג'אב. זה נורא. גם הסטריאוטיפים והפרופיילינג של נשים בבחינה עם חיג'אב וכדומה, זה משהו שאסור שיקרה. אני אתייחס למה שהיה בבני ברק בדבר אחד. אתם התייחסתם לכל מה שקרה. אני ראיתי בסרטון שוטר שמכה אישה ומוריד את הפאה שלה, אישה חרדית.