جلسة الهيئة العامة بتاريخ 24/11/2025 الساعة 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לאורחינו ביציע ממכינת גליל עליון. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת, שלום לכם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ד' בכסלו התשפ"ו, 24 בנובמבר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/25/6298 וכלה בהצעת חוק פ/25/6321: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – מעונות סטודנטים), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת סמיר בן סעיד ואחמד טיבי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – שירות מקוון ללקוח), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון – הסרת מגבלות והרחבת אפשרות יבוא כלי רכב), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פנייה לנציב קבילות הציבור), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה (תיקון – תגמול הסתגלות כלכלית), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת ולדימיר בליאק וקארין אלהרר; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול העבירה על העלבת עובד ציבור), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיטל השבחה למוסד ללא כוונות רווח), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת אלי דלל, נאור שירי, ולדימיר בליאק ויוראי להב הרצנו; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הפקדה עצמאית לקרן השתלמות), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק להנצחת תרומתה של עליית מרכז ומזרח אירופה, התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדלי 7 באוקטובר, התשפ"ו–2025 , מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק תכנון משק החלב (תיקון – קביעת מחירים וחישוב עלויות ייצור חלב), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת ששון ששי גואטה, רם בן ברק, אלון שוסטר, מטי צרפתי הרכבי, משה גפני וינון אזולאי; הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון – תמרוץ הקמת מתקני מיון פסולת להגדלת המחזור), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עורך דין), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות זיוף עמוק), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת יאסר חוג'יראת; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – שלילת זכות הצבעה מאסירים), מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק השבות (תיקון – הוספת המילה כהלכה), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הזכות להיבחר), מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי ריבית על משכנתה וסיוע ברכישת דירה), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון – כשירות למינוי קאדי מד'הב), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת עפיף עבד ואכרם חסון; הצעת חוק העדפה מתקנת למשרתים בשירות צבאי או לאומי, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת משה סעדה; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (אי-הכרה בלימודי רפואה שנערכו במדינות עוינות או ברשות הפלסטינית), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת משה סעדה ודן אילוז; הצעת חוק כליאתם והעמדתם לדין של המשתתפים באירועי 7 באוקטובר, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (איסור טיפול רפואי באסירים ביטחוניים בבתי חולים ציבוריים), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר. עוד הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2025. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אם אתה רוצה תשובה, אז אל תברח. תישאר לשמוע תשובה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

לפעמים יש גם - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, לא, אתה מציע אי-אמון ובורח. אז אם אתה רוצה להיות מנומס, אתה תשמע – תישאר לשמוע תשובה.

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

השר אמסלם, אין לי ספק שאתה האדם המתאים ללמוד ממנו נימוסים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - אתה רק מטנף את כל מי שנמצא מסביבך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני שואל את עצמי ממי אני רוצה לקבל שיעורים בנימוסים והליכות – אתה הדמות הראשונה שקופצת לראש. הראשונה.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אתחיל את עשר הדקות עכשיו.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מושג האחריות במדינת ישראל מת. הוא לא קיים. הוא בוטל, זה נגמר. יש עוד טיפה ניסיונות בצבא לקחת אחריות, אבל ממשלת ישראל מודיעה, לא בתדהמה, שהיא לא אחראית לכלום. ביום שבו ראש הממשלה סירב לקחת אחריות על 7 באוקטובר – זה נגמר. אם המערכת כולה קורסת והאדם שעומד בראש המערכת לא לוקח אחריות אז אין יותר אחריות. הפתרון של הממשלה הזו אומר: אל תיקח אחריות, תמצא אשמים. כל פשלה, כל אסון, לא משנה באיזה סדר גודל, לא משנה כמה זה נורא וגדול ומדמם – תמצא מישהו אחר להאשים. לעולם אל תיקח אחריות. כמובן, לעולם אל תתפטר. תאשים את מי שהיה לפניך; תאשים את מי שכפוף לך; תאשים אויבים דמיוניים שהמצאת; תאשים את הצבא – מפני שלקצינים אסור לענות לך; תאשים שמאלנים – שלא היו בשלטון כבר 200 שנה; תאשים את בית המשפט – מפני ששופטים לא מתראיינים. יריב לוין לא לוקח אחריות על התפוררות מערכת המשפט; השר אמסלם לא לוקח אחריות על ההסתה; בן גביר לא לוקח אחריות על נתוני הפשיעה; מירי רגב לא לוקחת אחריות על תאונות דרכים; סמוטריץ' לא לוקח אחריות על המחירים בסופר. זו תפיסת עולם שלמה. היא אומרת: אנחנו לא קשורים לענייני משרדנו. זה לא נוגע אלינו. אנחנו מופיעים רק כשזה הולך טוב. אם קורה אסון, אנחנו מנסים להיעלם. אם מוצאים אותנו אנחנו אומרים: גלי בהרב מיארה. אם זה לא עובד, אנחנו אומרים: שקמה ברסלר. זה פשוט, זה יעיל, וזה נורא. אם זה טוב, זה בזכותם; אם זה רע, מישהו אחר אשם. אם האמת קשה, משקרים; אם מישהו מתעקש מולם על האמת, אומרים עליו שהוא מסית ומפלג. היה להם כמובן ממי ללמוד. נתניהו הוא מייסד השיטה. ועדת מירון קובעת שהוא אחראי לאסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות המדינה – הוא לא שמע על זה; ועדת הצוללות קובעת שהוא סיכן את ביטחון המדינה – הוא קובר אותה. מדינת ישראל עוד לא קברה את מתיה אחרי אסון 7 באוקטובר – הוא כבר כינס את נאמניו כדי להודיע להם: אנחנו לא לוקחים אחריות על כלום. תרחיקו את זה ממני, תמצאו מישהו אחר להאשים, תמציאו איזו תיאוריית קונספירציה ותדאגו שבערוץ 14 יפמפמו אותה עוד ועוד ועוד. הם גילו מזמן ששקרים גדולים הרבה יותר אפקטיביים משקרים קטנים, ותיאוריות קונספירציה מופרכות ומופרעות תופסות הרבה יותר מהר מהסברים רציונליים שמבוססים על עובדות, והכול מותר, העיקר – לא לקחת אחריות. השבוע הם הגיעו לשיא. אין דבר מופרך יותר, אין עלבון וביזוי נורא יותר לנופלים ולנרצחים מאשר הכאילו-ועדה שהם הקימו בממשלה כדי למרוח את הציבור ולמנוע ועדת חקירה ממלכתית. ההרכב אומר הכול. בראש הוועדה – השר שהוביל את ההפיכה המשטרית, שאין גורם מודיעיני שלא הצביע עליה כאירוע ששכנע את חמאס שזה הזמן לתקוף את ישראל; בוועדה – השר שהציע לזרוק פצצת אטום על עזה, השר אמר שזה צודק ומוסרי להרעיב ילדים, השרה שאמרה שאנחנו בתקופה של נס, השר שעלה להר הבית רק בשביל להצית את המזרח התיכון, השר שהיה אחראי על ההסברה כשהיא קרסה, וכמובן, היום הוסיפו את השרה הממונה על האופורטוניזם, כדי לוודא שאף אחד לא יעז לחשוב בשביל עצמו בוועדה הזאת. למה לטרוח? למה להעמיד פנים? במקום לעשות ישיבות, תוציאו הודעה קצרה, פשוטה. תכתבו: אזרחי ישראל, אנחנו לא לוקחים אחריות על כלום, כי לא בא לנו. לא בא לנו לקחת אחריות מפני שאנחנו לא סופרים אתכם ממטר; מפני שיש לנו לשכה ונהג ולכם אין; מפני שאנחנו רוצים להמשיך לטוס לחו"ל על חשבונכם ולבלות; מפני שאנחנו ניקח כל מה שאנחנו יכולים, חוץ מדבר אחד: לא ניקח אחריות. אני מודיע מפה, האופוזיציה לא תשתף פעולה עם הוועדה הזו. בחודש הראשון של הממשלה הבאה נקים ועדת חקירה ממלכתית אמיתית ונחזיר למדינת ישראל את המוסד הקרוי אחריות לאומית. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. רבותיי, זה לא מסוג האירועים שאנחנו עושים את זה. ההצעה הבאה להציע אי-אמון בממשלה היא של חבר הכנסת יבגני סובה, מטעם סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת סובה אל הדוכן. בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה אחריו, והשר יענה במשולב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני דווקא שמח שאתה תשיב להצעת האי-אמון, כי יש לי מספיק זמן. אני דווקא רוצה להמשיך לדבר על ועדת חקירה ממלכתית, אבל לדבר בסגנון שמוכר לך. אתה מדי פעם עולה כאן לדוכן הכנסת ואתה אומר שהאופוזיציה מתנהגת כמו בולשביקית. נכון? זו מילה אהובה עליך, בולשביקים. אתה מאשים את האופוזיציה במדינת ישראל בכך שהם שמאל ובולשביקים. אני נולדתי בברית המועצות, כידוע, ועליתי כשהייתי בן 17. אגב, אני חוויתי את התפרקותה של ברית המועצות, אז אני גם ילד של ברית המועצות של פעם וגם ילד של אחרי התפרקותה של ברית המועצות. בברית המועצות, בשביל להסתיר את האמת המדינה הפעילה מכונה שלמה, וזה לא סוד. קודם כול – פרופגנדה, מילה שאנחנו משתמשים בה. מה זה פרופגנדה? כאשר המדינה מקדמת את סדר-יומה שטוב לה, לממשלה, ומסתירה את הדברים והבעיות שקיימים בחברה ובציבור. אתה לא רוצה לדבר על שחיתות? דבר על בלט. אתה לא רוצה לדבר על פשע ברחובות? דבר על ההישגים בספורט. אתה לא רוצה לדבר על כל מה שקורה בחברות הממשלתיות? דבר על ציור, דבר על תערוכות. השלב הבא של השליטה של המדינה, זה הצנזורה. אם אתה עורך בעיתון, ואתה רוצה לדבר על משהו שמעניין את הציבור, אתה הולך לצנזור. הצנזור מתקשר למזכיר המפלגה ואומרים לו: אוי ואבוי, אם אתה תעלה סוגיה שמעניינת את הציבור. אתה תכתוב על תערוכת ציור שנפתחה אתמול, שכולם יבואו לראות. אתה תדבר על דברים טובים. אני שומע היום שמנסים להסתיר את האמת מהציבור בזה שמקימים גוף שבעיניי לא קיים – יש חוק לוועדת חקירה ממלכתית, על פי החוק הממשלה צריכה להתכנס, לקבל החלטה. אתם רוצים? תואילו ותשנו את החוק, אם אתם כל כך רוצים לשנות, אבל החוק קיים. בניגוד לחוק, אתם, הממשלה, מקימים גוף שהוא לא ברור לי, וכל יום מוסיפים אליו שרים שהם אלה שיעצבו את המנדט של החקירה שהולכת לקום. בלאו הכי – אם הייתם אומרים: בואו נקים ועדת חקירה ממלכתית ונקים צוות מצומצם של שרים שיעבדו בשיתוף פעולה. לא, אתם לא אומרים את זה. אתם אומרים: אנחנו נקים ועדה, ובורחים מהמילה "ממלכתית" – אני לא יודע מה המילה הזאת עשתה לכם – בורחים מהמילה הזאת, ופשוט יורקים בפרצופו של הציבור בזה שכל פעם אתם מוסיפים שרים שאין להם שום קשר לא למושג אחריות וגם לא למושג חיים ציבוריים. כשאני רואה שרים שעברו מצד לצד לפני שלוש שנים הם הגנו על הממשלה הקודמת, והיום הם בממשלה הזאת. איזה אמון יש בשרים האלה, אדוני השר? אתה רוצה שהוועדה הזאת תקבל את אמון הציבור, ולא אתה אישית, אבל מישהו מחליט שם בממשלה, לקחת שרה שהאמון בא הוא הכי נמוך, ואז אתה אחר כך שואל למה הציבור לא מאמין לוועדת חקירה ממלכתית, כשאתם במו ידיכם פוגעים באמון הציבור? החוק אומר דבר פשוט: יש נשיא בית המשפט העליון. אתם אוהבים אותו, לא אוהבים אותו, קוראים לו נשיא, לא קוראים לו נשיא, זה לא משנה – זה חוק. הוא נבחר על פי ועדה שקיימת, לא הצלחתם לשנות את הרכב הוועדה. הוא נשיא בית המשפט העליון, והוא אמור לקבוע. הוא לא יהיה בוועדה הזאת. לא נתתם אפילו צ'אנס לקבוע את הרכב הוועדה, ואתם כבר מנסים לעשות לה דה-לגיטימציה. אז בחזרה לברית המועצות – מלבד פרופגנדה וצנזורה היה עוד נושא חשוב. קראו לזה אידיאולוגיה של הממשלה. בכל מפעל – אני מקווה שאני מגלה פה דברים מעניינים, כי כאלה דברים וכאלה סימנים קורים במדינת ישראל של ימינו. כל מה שאני מספר קורה במדינת ישראל של ימינו. בתוך חברות ממשלתיות, יש אנשים שמוודאים שהאידיאולוגיה של אותה החברה תתאים לאידיאולוגיה של הממשלה. בלי לפגוע בעבודה מאוגדת, קוראים לזה "ועדי עובדים". ואני בעד שיהיו זכויות של העובדים, אבל תסתכלו מה קורה היום – אוי ואבוי אם אתה סוטה מהקו האידיאולוגי של הממשלה, כי אז תהיה בעיה לאותה חברה, לאותו מפעל. אתם הבולשביקים, אדוני השר. אתם יצרתם פה מערכת בולשביקית בזה שאתם מתחמקים מהאחריות. יש פה קהל. אדוני היושב-ראש, מגיע קהל צעיר, תיכוניסטים. איזה שיעור אנחנו נותנים להם, אנחנו, כחברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה? הם יחזרו לשיעורי אזרחות, ילמדו בשיעורי אזרחות שהכנסת היא ליבה של הדמוקרטיה, אבל גם ליבה של האחריות. כאן, בשולחנות האלה, בכיסאות האלה, ישבו גדולי האומה, ישבו ראשי ממשלות, ישבו שרים שלקחו אחריות. איזה שיעור אנחנו נותנים לדור הצעיר? איזה שיעור אנחנו נותנים – אנחנו, חברי הכנסת – לילדים שלנו? הם לומדים היסטוריה ואזרחות בספרים ואנחנו מיישמים הפוך לגמרי. אני אומר בכוונה "אנחנו", כי אני חושב שעל כולנו מוטלת אחריות. אני חושב שאנחנו חצינו את הקווים, ובשלוש השנים האחרונות הממשלה חצתה את כל הקווים ופגעה באמון הציבור כלפי מוסדות. דרך אגב, לא פלא שהכנסת נמצאת כמעט במקום האחרון בין כל המוסדות, אחרי הצבא, אחרי שירותי הביטחון, בג"ץ מקבל אמון הרבה יותר גבוה מהכנסת. ואז אחר כך, אתם בממשלה ובכנסת מתפלאים למה אין אמון בכנסת – כי בשביל ליצור אמון בכנסת צריך לפעול לפי החוק וצריך לדעת לעמוד כאן ולהגיד: כן, זאת האחריות שלנו. אני שומע את חבריי מהקואליציה, כאילו הם עכשיו טוקבקיסטים בכל מיני ערוצים. יש אנשים בבית הזה שבשיא הרצינות אומרים שאת תוכנית ההתנתקות ביצעה מפלגת קדימה. חבר'ה, קצת אינטליגנציה, לפחות תיכנסו לוויקיפדיה, תבדקו מתי קמה מפלגת קדימה. מה, אתם לא זוכרים שראש ממשלת 7 באוקטובר בנימין נתניהו הצביע ארבע פעמים בעד ההתנתקות? לא, מפלגת קדימה ביצעה את תוכנית ההתנתקות. עוד מעט תגידו שהממשלה שלנו הייתה ב-7 באוקטובר. איזו ממשלה הייתה ב-7 באוקטובר? זאת הייתה המשמרת שלכם, אתם הייתם ב-7 באוקטובר. ו"המשמרת שלכם", הכוונה לאחריות שלכם. אפשר לחקור, חובה לחקור. כולם צריכים להתייצב בפני הוועדה, כל ראש ממשלה שקשור לאירוע. אגב, אני חושב שהחל מ-2007, מאז שהחמאס השתלט על רצועת עזה – היה אהוד אולמרט, אחר כך נתניהו, אחר כך עוד שני ראשי ממשלה, בנט ולפיד – כולם צריכים להתייצב, כמו שכל שרי הביטחון שהיו החל משנת 2007 צריכים להתייצב בפני הוועדה. זאת תהיה הבעת האמון הכי גדולה שיכולה להיות. ככה צריך לבנות את אמון הציבור כלפי הוועדה, כאשר אתם, הממשלה, מקימים ועדה וכולם כאחד מתייצבים בפני הוועדה הזאת. נכון, חלק מהדברים לא יהיו חשופים לציבור. אדוני יודע מתי נחשפו פרוטוקולים של ועדת אגרנט? ב-2014, 40 שנה אחרי, זכינו לראות חלק מהפרוטוקולים של ועדת אגרנט, שהתייחסה לממשלה, הראשונה מאז ההתקפה ב-6 באוקטובר 1973. למה הסתירו 40 שנה את הפרוטוקולים? כי היה שם הלם. בישיבת הממשלה היה הלם טוטאלי, לא רצו לדעת שהממשלה הייתה בהלם. לצערי אנחנו יודעים שהממשלה הייתה בהלם ב-7 באוקטובר. אנחנו ראינו את זה גם בהמשך, חודשים רבים אחרי מתקפת 7 באוקטובר הממשלה הייתה בהלם, ורק העם, הציבור, תפקד, בניגוד לממשלה. ולכן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר אמסלם, אין מנוס מלהקים ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור, שתזמן את כולם ושתהיה לה סמכות גם להצביע על אנשים באופן אישי. כך נוכל לשקם את אמון הציבור כלפי הבית הזה, כנסת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת, את הצעת האי-אמון האחרונה יציג חבר הכנסת אחמד טיבי, מטעם סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, הנושא הוא: מדיניות פושעת של הממשלה המפקירה את החברה הערבית בכל תחום. גם את החברה היהודית. יש אין-סוף סיבות להביע אי-אמון בממשלה הזאת. ממשלה כהניסטית מסוכנת, אין שום סיבה לאמון בה. ממשלת הבקלאוות לא מסתפקת בלבכות על המתים, לא די לה בשפיכות דמים, דם שנשפך, היא מתענגת עליו, כמעט מתגאה בזה; ממשלה שידיה מגואלות בדם של ישראלים ופלסטינים כאחד, רבים מדי. ממשלה שבינה לבין הביטחון האישי של כל אזרח ואזרח אין דבר, שום קשר. הפקרה מוחלטת. מי שמינה עבריין למשרד שאחראי לביטחון האישי של הציבור ולא מפטר אותו, אחראי באופן ישיר למציאות המדממת שלנו. הוא הראש – הוא אשם. החברה הערבית מצויה במשבר עמוק ומסוכן שרק מעמיק ומתרחב, ואין מי שיעצור אותו, כי ארגוני הפשיעה נוהגים כאילו הם השליט, אוטונומיים מעל המשטרה. אין הרתעה, אין חוק, יש פרוטקשן, יש נשק משתולל, ודם נשפך ברחובות. רק הבוקר בעקבות ההודעה על מותו של מהדי מחאמיד, בן 21 שנורה באום אל-פחם – 232 ערבים לפי יוזמות אברהם קיפחו את חייהם, נרצחו מאז תחילת שנת 2025, מתוכם 21 נשים. המדיניות הפושעת מאפשרת לארגוני הפשיעה לפרוח, לשגשג על חשבון הביטחון האישי של כלל הציבור הערבי. הפשיעה גואה בחברה הערבית, והיא עולה גם בחברה היהודית. משילות? לא משילות ולא בטיח. הכנסת הנוכחית והממשלה הזאת הן גן עדן לעבריינים, וראשי ארגוני הפשיעה הגדולים והמוכרים חוגגים. הם מביעים אמון בממשלה הזאת – הם, יותר מאשר כל אדם אחר וכל ארגון אחר. העולם התחתון מתפרץ בדלת הראשית, החיילים של ארגוני הפשיעה מצלמים את עצמם מבצעים עבירות ומשדרים בטיקטוק עם מוזיקת רקע, מטילים אימה – והכול בגאווה ובפנים גלויות בלי פחד, בידיעה ברורה שאין אכיפה. ממשלה שנולדה בחטא לא ראויה לאמון הציבור; ממשלה שכשלה עמוקות באופן יום-יומי לטפל בפשיעה הגואה גם בחברה הערבית ובציבור כולו תוך כישלון מוחלט בהגנה על חיי האזרחים – גברים, נשים וטף. דווקא בתקופה הזאת, בשיא הפשיעה, בשיא הקריסה של החברה הערבית, מגיעה השרה מאי גולן ועושה עסקה – עסקה עם שר הבקלאוות, שר המשטרה, ועם ראש השב"כ זיני – אתה תיקח מיליארד שקל, אתה תיקח 2 מיליארד שקל – והיא לוקחת את זה. והם, אם יסכימו, לוקחים את זה מבריאות, מחינוך, מתשתיות, מהתחומים הבסיסיים שאנחנו כל כך נואשים. ממתי לשב"כ יש מחסור בתקציבים? מישהו שמע פעם שהשב"כ סובל ממחסור בתקציבים? חוץ מזה, לטיפול בפשיעה הוא לא צריך עוד 2 מיליארד או 3 מיליארד שקל למשטרה, הוא צריך החלטה. בן גביר, כשערבי נהרג, הוא לא מרגיש שהוא נכשל; בשבילו ערבי רצח ערבי. הרי הבן שלו, הסיסמה שלו היא "מוות לערבים", ופה ערבים רוצחים ערבים – זה מוות לערבים. יכול להיות שהוא מחייך בכל פעם שהמספר עולה, הוא לא מרגיש שהוא נכשל. לכן אני אומר שגם בן גביר וגם זיני גוזלים את כבשת הרש של החברה הערבית, וגוזלים את התקציבים שלה בתחומים החיוניים, ומעל לכל אלה המנצח על התזמורת הכהניסטית הוא בנימין נתניהו עצמו, שהממשלה שלו הפכה להיות כהניסטית. בכנסת הזאת יש יותר כהניסטים מאשר בעוצמה יהודית, והדם ממשיך להישפך. אתמול, חבר הכנסת סגלוביץ', כוחות משטרה, מודיעין, פרצו לתיאטרון אל-חכוואתי בהצגה של ילדים. עשו טרור נגד הילדים בהצגה. אמר להם איזה שוטר חצוף: חמש דקות, כולכם צריכים להסתלק מפה. ילדים עם ההורים שלהם בתיאטרון. טוב, מה זה לפזר הצגה של ילדים מול 20,000 ילדים הרוגים? זה כלום, אבל זו הפעלת טרור נגד ילדים בעת הצגה. הכול בהוראות שר הבקלאוות, שלפני יומיים הגיע ללקיה שוב, אחרי שהמשטרה שמה בטונדות, קוביות בטון בכניסה, סגרה את היישוב, ועשתה מין עוצר לא מוכרז. למה? כי יש יישוב יהודי שכן שהתלונן. מתברר שהשיטה של לסגור כניסות ויציאות של יישובים ערביים היא לא חדשה בלקיה, לפני חודש הם עשו את זה בפרידיס. הכי קל לסגור את היישוב הערבי. מילא, אתה חושד במישהו, באיזה עבריין, אתה שם מחסום – אבל לא מעניש יישוב שלם. יש ביטוי לדבר הזה כשיש חוק לסוג מסוים של אוכלוסייה, ויש חוק לסוג אחר של אוכלוסייה. זה נקרא חוק מפלה, חוק הפרדה. מה, אני עדיין זוכר את בנימין נתניהו מגיע אליי לוועדה ומבטיח לגברת סיהאם הייקל שימצאו את הרוצחים של בעלה והילדים. לאחר כמה שנים היא אמרה שהיא כבר לא סומכת עליו. סיהאם הגיעה לאותה מסקנה שכמעט כל הבית הזה יודע: בנימין נתניהו הוא שקרן, מבטיח ולא מקיים. אגב, הוא גם הבטיח לנו בישיבת הסיעה איתו בתחילת הקדנציה, אמר: כמו שמיגרנו את הפשיעה בנתניה, נמגר אותה בחברה הערבית. אז אמר. ואתמול הוא זורק רמיזות ואיומים לעבר רע"מ. הוא לא טיפש, את זה אי-אפשר לקחת ממנו. הוא יודע לעשות פה הערה, שם עקיצה, צעד אחר צעד דה-לגיטימציה, כי הוא יודע שהרשימה המשותפת תשיג בין 15 ל-17 מנדטים, והוא הולך הביתה, ואחרי שהוא הולך הביתה – הוא הולך לעוד מקום. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה. אני רק החלפתי את היו"ר לכמה דקות, כי אני אמור להיכנס מ-17:00, אז אני לא אוכל להשיב לדברים שאמרתי מהדוכן. ככה זה, זו הממלכתיות של הכנסת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

קודם כול, חבר הכנסת סובה, כבוד הוא לי שאתה יושב על כיסא היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

זו לא פעם ראשונה. תודה רבה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כבוד לי גם עכשיו ותמיד. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כפי שאמרתי, חבר הכנסת לפיד תמיד נוהג לבוא לכאן כל יום שני, מטיח בממשלה האשמות, שקרים, גידופים – וישר נעלם מפה. אפילו תשובה לא רוצה לקבל, בגלל שהוא באמת באמת לא יודע איך להתמודד עם התשובות ובכלל עם המציאות והעובדות. תראה, בעצם גם אתה, חבר הכנסת סובה, וגם לפיד דיברתם על ועדת חקירה ממלכתית. אז אני רוצה לתקן אותך, קודם כול, ברשותך: הממשלה על פי החוק היא הגוף שמחליט האם להקים ועדת חקירה ממלכתית, כן או לא. יותר מזה גם – הממשלה קובעת גם את המנדט של הוועדה. זה החוק.

היו"ר יבגני סובה:

נכון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. ואתה שאלת: מדוע הממשלה הקימה ועדת שרים לעניין? בגלל שהממשלה יותר רצינית מאשר אתה חושב, לכן היא המליצה לוועדה – הקימה ועדה קצת יותר מצומצמת שתדון בזה ותביא את המלצותיה בפני הממשלה. בממשלה לפחות יהיה מסמך או מצע לדיון. לכן אני רואה את זה – דרך אגב, הלוואי שבכל נושא ככה זה היה עובד תמיד, בנושאים מורכבים וקשים. אז זה שאתה אומר שהממשלה לא עובדת על פי החוק, אין לי מושג על מה אתה מדבר. עכשיו, אני רוצה לומר לך משהו. אתה דיברת על בולשביקים, זה נכון שאתה באת ממדינה שבעצם הקימה את הבולשביזם. בנתה אותו, נשענה עליו. איך אמרת?

נאור שירי (יש עתיד):

אין, המרקס הזה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

איך אמרת? אני גדלתי בברית המועצות לשעבר - -

היו"ר יבגני סובה:

נולדתי. בשבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

- - נולדתי, הייתי בדיוק בשבר. 1990 כנראה נולדת, או קצת אחרי זה.

היו"ר יבגני סובה:

1980.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הנפילה של ברית המועצות הייתה ב-1991. לכן, דרך אגב, כידוע בברית המועצות, בכלל בכל המשטרים, וגם כשבאנו לארץ ככה היה במפא"י – בוודאי, יש מה שנקרא צנזורה של המשטר. איך אמרת? הוא מתקשר למזכיר הממשלה, והוא אומר לו: תגיד, אני יכול להוציא כותרת כזאת?

היו"ר יבגני סובה:

מזכיר המפלגה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מזכיר המפלגה.

היו"ר יבגני סובה:

יש מזכיר מפלגה בכל מפעל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון, בכל מפעל ומפעל. דרך אגב, ככה קמה המדינה. במדינת ישראל, המפא"יניקים ככה היו עובדים באמת. כל עיתון לא היה מפרסם כמעט שום דבר בלי אישור הממשלה - -

נאור שירי (יש עתיד):

אתם שואפים להיות כאלה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

- - וכל המפעלים היו בסוף של ההסתדרות במדינה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא רואה קווים מקבילים למה שאתם עושים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה תן לי, תן לי רק שנייה, תן לי. ככה אני גדלתי, במציאות הזאת. כשהליכוד עלה לשלטון אחרי הרבה מאוד שנים, אנחנו שינינו ופתחנו בעצם את הדמוקרטיה למדינת ישראל, הלכה למעשה. עכשיו, אתה נתת איזושהי דוגמה, לכאורה, בזה שיש ועדי עובדים בחברות הממשלתיות. אני אספר לך, אתה יודע מי שונא בעיקר את ועדי העובדים? אני אגיד לך מי, בעלי ההון. תמיד, תמיד, תמיד האצילים לא אהבו את ההתארגנות של העובדים, של הפועלים. למה? בגלל שאתה מבין את המשוואה? כשהעובדים דואגים לזכויותיהם ולמשכורתם, אז בוודאי ובוודאי זה בא על חשבון אותו בעל מפעל. במקום שירוויח רק מיליארד שקל, הוא רוצה להרוויח מיליארד וחצי. אני אומר לך שאם לא היו ועדי עובדים במדינת ישראל, אנחנו היינו עולם שלישי. הייתה פה אוכלוסייה צרה מאוד, אולי האלפיון העליון, שהיה אוחז את כל המדינה – לא שהיום הוא לא אוחז, אבל הוא היה עשיר פי מאה – ורוב העם היו אנשים עניים שהיו מתעסקים לא במשטר ולא במפעל; הם היו רצים, מתעסקים איך להביא אוכל הביתה. לא היה להם זמן לחשוב על כלום, חוץ מאיך הם מגדלים את המשפחה ומביאים אוכל. דרך אגב, אני זוכר את הימים האלה. אני הייתי ילד, ככה זה עבד. אז לכן אני פרו ועדי עובדים, תמיד הייתי - -

היו"ר יבגני סובה:

אמרתי שאני לא נגד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. - - למרות שהרבה אנשים מהמפלגה שלי הם נגד. בגלל שאני יודע, אמרתי, שוב פעם, אם לא היו ועדי עובדים – דרך אגב, רוב העובדים במדינת ישראל, רוב הציבור במדינת ישראל, הם עובדים, הם עובדים במעמד הבינוני ומטה, 80% מהמדינה הם שם. אז לכן, מבחינת תפיסתי והבנתי אתה קצת טעית, טיפה. אני, כשר שממונה על החברות, אני אגיד לך יותר מזה: אני שמח שיש ועדי עובדים שמייצגים את העובדים ודואגים לזכויות העובדים. אני אגיד לך יותר מזה, חבר הכנסת סובה: יש גם כמעט בכל דירקטוריון נציגי עובדים שהתפקיד שלהם זה לדאוג לעובדים בתוך הדירקטוריון, וזה האיזון הנכון. עכשיו לגבי הנושא של ועדת החקירה. תראו, אין ספק, חבר הכנסת שירי, ואין מחלוקת בבית הזה, לדעתי – בין כולם – שבוודאי צריכה לקום ועדת חקירה, אין שאלה. דרך אגב, זה גם צורך חיוני מאוד למדינת ישראל ולביטחונה העתידי. קרה לנו אסון איום ונורא, ובוודאי אנחנו צריכים לבחון כל אבן בו, לבדוק כל תקלה שקרתה, גם בעבר – דרך אגב, זה לא רק 7 באוקטובר, זה גם מה שהיה לפני, גם מה שהיה ב-7 לאוקטובר וגם מה שהיה אחרי – כדי שחס ושלום לא נגיע לאירוע דומה לזה בעתיד. אמר חבר הכנסת לפיד – כהרגלו בקודש, אדוני היושב-ראש, הוא תמיד בא, מטנף, זורק סיסמאות והולך – שהממשלה הזאת לא לוקחת אחריות. והוא לא מבין בכלל מה זה אחריות. בהגדרה, דרך אגב, הממשלה, מהיום הראשון שהיא נשבעה, היא אחראית על מה שקורה במדינה. זו בכלל לא שאלה, זו ההגדרה של מהי ממשלה. זה לא משנה איזו ממשלה זו בכלל. לכן זו לא השאלה. בוודאי שיש לנו אחריות על מה שהיה, מה השאלה בכלל? אבל אנחנו רוצים להקים ועדת חקירה שבעצם משקפת את האמון של רוב העם. היום רוב העם במדינת ישראל, בוודאי בצד הימני של המפה, לא סומך על בית המשפט העליון, בדגש על אותו אחד שקורא לעצמו נשיא. דרך אגב, אני רוצה להזכיר לסובה: נשיא בית המשפט העליון נבחר, ובעצם יש איזו פרוצדורה על פי חוק איך הוא נהיה נשיא. אם שר המשפטים לא חתם, הוא לא נשיא, אין מה לעשות, אני אמרתי את זה גם על הכנסת. גם אם חבר כנסת נבחר, אדוני היושב-ראש, נבחר על ידי הציבור לכנסת ולא עלה לכאן להישבע, הוא לא חבר כנסת. הוא לא מקבל משכורת, הוא לא יכול להצביע, בגלל שבסוף יש לכל הליך תום הליך, עד הסוף. נשיא בית המשפט העליון לקח לעצמו את התפקיד, ואתם יודעים את האמת. אתם יודעים שבאופן מעשי – אם מישהו אחר היה עותר, חבר הכנסת אחמד טיבי, אם זה לא היה הוא, ומישהו אחר היה עותר על דבר כזה, היו אומרים: צודק, תקשיב, ההליך לא הסתיים. אם אני כשר בסוף לא חותם על הדירקטוריון, גם אם הוא עבר את הכול, הוא לא חבר, אין מה לעשות, זה החוק, חוץ מלבן אדם אחד, נשיא בית המשפט, אותו אחד שקורא לעצמו נשיא בית המשפט העליון, מר עמית. זה דבר שאין לו אח ורע במדינת ישראל. לא היה דבר כזה, אירוע כזה, מעולם. אנחנו רואים אותו ואנחנו רואים איך בית המשפט נוהג, ועוד מעט ניכנס לסוגיה שפשוט אני לא מאמין, אני צובט את עצמי, אדוני היושב-ראש, להאמין שהיא אמיתית, היא קרתה אתמול או שלשום - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה זוכר שהגשתי בקשה על הפשיעה בחברה הערבית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, אני אענה לך, אני אענה לך. אחמד, אתה יודע שאני מכבד אותך מאוד, ואני מתכוון לענות לך בשיא הרצינות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז רק שנייה אחת, אם כבר עשיתם הפוגה, אני מבקש לברך את תלמידות ותלמידי בית הספר סריסי מירכא, שנמצאים איתנו כאן ביציע, ביניהם גם בתו של חבר הכנסת עפיף עבד, אלין, ברוכות וברוכים הבאים לכנסת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ברוכים הבאים, באמת שיעור חשוב בדמוקרטיה, בעיקר לחבר'ה צעירים. אני רוצה לומר לך, תראה, למה בעצם, הרי אם אתם בוחנים מה קרה במדינת ישראל – מספיק, דרך אגב, בחמש השנים האחרונות, בדגש על שלוש השנים האחרונות – כל הכאוס במדינת ישראל, האנרכיה ברחובות, הסרבנות שהייתה, האלימות, הפגיעה ברכוש, כל זה היה בחסות של בית המשפט העליון, באמצעות שלוחתו, גב' מיארה. מה זאת אומרת? זה לא בא בחלל ריק. חבר'ה, איך אמרתי, חבר הכנסת אחמד טיבי? בוועדת חקירה שתקום, בעזרת השם, הפרק הראשון – עוד לפני 7 באוקטובר, היה משהו מקדים, שהביא אותנו לשם; קודם כול בפרק הראשון, צריכים להיחקר שופטי בית המשפט העליון, חלקם, שהיו בפסיקות, וגב' מיארה, שאמרה: אין מחאה אפקטיבית בלי הפרות סדר. לא שמעתי בדיחה כזאת מעולם באף מקום בעולם. איך אמרתי: כל אחד מחליט מה זה הפרות סדר – אחד יורה, אחד שובר, אחד שורף מכונית, אחד שורף פחי אשפה. היא אמרה – מותר. כל דאלים גבר. אנחנו הולכים פה באלימות. פעם ראשונה, דרך אגב, אני מאמין שאין משטר דמוקרטי בעולם, או אין בית משפט בעולם או יועץ משפטי כזה או אחר שמעז להוציא משפט כזה מהפה שלו. ומאז המדינה נכנסה להידרדרות של אלימות ברחובות ושנאת חינם שקרתה, איך אמרתי פעם – זו לא שנאת חינם, אדוני. שילמו להם הרבה כסף, לכל אחד, לכן אני רגוע יותר. שנאת חינם היא דבר קשה, אבל אם אתה בא לעבודה ואתה צריך לבוא ולהפגין ולצרוח ולצעוק – משלמים לך, אז זה פחות חמור. ונדליזם – דרך אגב, הם הזדעזעו, חבר הכנסת טיבי, שהיה איזה גרפיטי נגד ערוץ 13 – אני נגד כל אלימות, אני לא אוהב גרפיטי. הייתי בעירייה, הייתי צריך לנקות את זה כל הזמן ואת הנזק הציבורי, אבל לא חשוב. אבל הגרפיטי שהם עשו במשך שלוש שנים נגד הממשלה – מכבישים – אני ראיתי איילון, איילון – "בוגד", "נתניהו בוגד", "אתם בוגדים" – דברים איומים ונוראיים על כבישים שלמים, על קירות, על מסכים. הוצאו כאן מאות מיליוני שקלים על כל מיני שלטי רחוב. הזדעזעו – אני שונא צבועים. זה לא שאני חושב שזה בסדר. אבל אני טוען, אדוני, אתם עשיתם עשרות אלפים – לא דיברתם מילה. דווקא את זה? טלו קורה מבין עיניכם. למה? בדיוק כמו גיא פלג. אני לא בעד מה שעושים לו. אבל הוא עושה את זה כל היום, כל הזמן, הוא וחבריו, לכל האנשים כולל לנו – כל היום. פתאום זה כואב לך. פתאום כשצובטים אותך – אתה עסוק כל היום בלצבוט אנשים, אבל פעם אחת נתנו לך צביטה קטנה – פתאום זה כואב. אתה מרגיש פתאום – באמת? שמע, זה כואב. אז תלמד מה אנשים אחרים מרגישים כשאתה עושה להם את זה. וכשאתם עושים פרעות ברחובות וחוסמים אנשים, ויום אחד – יש בחור אחד, בא, חסם אותם כמה פעמים לבד, הוא והטלפון. הזדעזעה המדינה. אחד – לא יגיד לך, באו אלפים. סיפרתי לך, יום אחד אני מגיע מנתניה. אני עומד באמצע הבוקר – בבוקר, 11:00. אני רואה, אני עומד בפקק, אדוני היושב-ראש. אתה מחכה חצי שעה, שעה, לא מבין מה קורה פה. אומר לנהג, רק שנייה, אני רוצה לצאת, לראות מה קורה. אני מסתכל למטה, אני רואה שהפקק מתחיל 300 מטר קדימה. אמרתי, בוא נלך, נראה מה זה, מתי ישתחרר, חשבתי אולי תמונה. אני צועד את ה-300 מטר, מה אני רואה? שישה קפלניסטים, שישה – ספרתי אותם – עומדים עם שלט ארוך, יש איזה 15 שוטרים בצדדים, ואנחנו עומדים ככה. מתי ניסע? כשהם יחליטו שכואבות להם קצת הרגליים. וזה היה לפני שנתיים וחצי, שלוש שנים. אז לכן אני מסביר, מי יכול לסמוך על אנשים כאלה שהם נשיא – עמית, הוא ימנה את הזה – אני כבר יודע מה התוצאה, אני כבר יכול לכתוב אני את הדוח. לכן כל מערכת המשפט, מהרגע שהוא הגיע, היא קיבלה דרדור לתהום בצורה קיצונית. זה לא שעד היום היא הייתה נקייה וטהורה. אבל אצלו זה מהמקפצה. דרך אגב, לא מעניין אותו אף אחד מה הוא חושב. בואו נראה מה קרה אתמול. הרי מה קרה, אדוני היושב-ראש? סיפור הפצ"רית, דיברנו על זה; סיפור היועמ"שית – דיברנו. בא בית המשפט העליון, ישב עם הרכב מכובד. מי קבע את ההרכב, דרך אגב? עמית עצמו. לא אני קובע, הוא עצמו קובע. והוא קובע שישבו שם השופטת וילנר, השופט שטיין והשופטת כנפי-שטייניץ. אתה שומע, חבר הכנסת אחמד טיבי? החבר'ה יושבים על המדוכה, עושים שני דיונים. ביקשו להתפשר, לא אלאה אותך. כל המדינה במתח שבועיים. לא משנה שהחקירה כבר מהחג, כבר חודשים אף אחד לא עושה כלום. ואז בית המשפט העליון מקבל החלטה, מגדיר אותה. אומר לשר המשפטים, קודם כול, אומר ליועמ"שית: לא רק את בניגוד עניינים – כל הפרקליטות בניגוד עניינים. לכן לא שייך שמישהו שם יטפל בזה, כן, לא רק את ופרקליט המדינה. דבר שני, אמר, נתן – אמר שהסמכות של שר המשפטים למנות, וגם נתן לו קריטריונים את מי למנות. תקשיב טוב, אחמד טיבי, שר המשפטים הפך את הכול. אף שופט – כל השופטים פחדו לבוא, לא תאמין. יש פחד במערכת. תבוא, תבדוק, כולה תלווה חקירה פלילית. תבין טוב, שופטים במדינת ישראל רועדים. למה? יפתחו חקירה כנראה גם נגדם. האריה הזה שיצא משליטה, שקוראים לו פרקליטות, אוכל את כל מה שזז. שופטים, תבין טוב, אתה בא לשופט בית המשפט המחוזי, אתה אומר לו: תשמע, זו הפסיקה של בית המשפט העליון, לא שלי. אנחנו רוצים שאתה תלווה את – אומר לו, לא, אדוני, תעשה לי טובה, לא אני. ושר המשפטים עבר הרבה מאוד שופטים. בסוף הגענו לשופט בדימוס, למה – השופטים המכהנים, אף אחד לא רוצה, מפחדים. ואז הגיע השופט יוסף בן חמו. עכשיו, היות שבית המשפט אמר שהוא צריך להיות עובד מדינה, אז גייסנו אותו להיות עובד מדינה. הרי זה משהו פורמלי. זה שופט, דרך אגב, שהיה בבית המשפט, שפט 24 שנה. הוא היה גם נשיא בית המשפט השלום, והיה שופט הרבה שנים בבית המשפט המחוזי, איש משכמו ומעלה. אני מבין, בן אדם שישב על כס השיפוט 24 שנים. לא הבנתי, יש לכם בעיה איתו? למה, בגלל שקוראים לו בן חמו? למה, בגלל שהוא הולך עם כיפה? לא הבנתי. שופט זה שופט, לא? הרי אם הוא לא שופט טוב, והוא שופט מושחת – הרי הוא עבד 24 שנים, בוא ניקח את כל פסקי הדין שלו – נפסול אותם. אני, מבחינתי, כל שופט במדינת ישראל שיצא, הוא איש הגון, אלא אם כן יסתבר אחרת. אבל לא הבנתי, בסוף הגענו לאיזו מציאות – שופטים לא רוצים לבוא. עובדי מדינה, אף אחד לא רוצה להיות – אז מצאו שופט בדימוס, שקוראים לו בן חמו – אוי ואבוי, בן חמו. עם כיפה – זה עוד יותר גרוע. רואה את זה עמית, כמעט הורג את עצמו. אז מה עושה עמית, אדוני? מזמין כרגיל איזו עתירה. ומה עושה להם? מלאים את האירוע. זה כבר פסק דין חלוט. לוקח את האירוע אליו, וקובע הרכב חדש. הוא אומר: חבר'ה, אלה הביאו לי תוצאה לא מתאימה. אנחנו נביא את כבוב, הוא איתי, אנחנו שניים נגד אחד, נשאיר את וילנר, למה לא נעים, ונעשה להם את האיפּוֹן. אני לא ראיתי חוצפה כזאת בחיים שלי. קודם כול, אני שואל את שטיין, את השופטת וילנר, כנפי-שטייניץ, מינץ – תגידו, אתם לא רואים שהוא בז לכם? אתם מבינים שהוא מזלזל בכם? אתם מבינים שכל הציבור מבין את האירוע כל הזמן, וזו לא הפעם הראשונה? אתם מבינים שהוא רואה אתכם כמעט כאויבי האומה? אתם מבינים איך הוא משפיל אתכם בבמה המרכזית? הוא, לא אכפת לו, דרך אגב. אתם מבחינתו – זה לא חשוב כל כך. אני מציע לכם, אם אני הייתי שופט בית המשפט העליון, לא הייתי מסכים להתנהגות כזאת מולי – או שאני שופט או שאני לא שופט. אז אם אני שופט, מכבדים אותי כמו כל שופט. אני לא פחות – גברת שטייניץ לא פחות טובה מהגברת דפנה ארז ברק. אני אומר לך, עמית, אתה לא מגיע לקרסוליים של שטייניץ, גם בהשכלה. אתה מבזה אותם ככה ברבים? איזה שופט בבית המשפט העליון אי פעם עשה דבר כזה? אלה החברים שלך, זה כבר לא אנחנו. מילא את הכנסת אתה מבזה, מילא כל חוק אתה מבטל. עכשיו ביטלת או עצרת – קיבלת גם את העתירה של לשכת עורכי הדין, למה? בגלל שהם מאנשינו, מה לעשות, הרי הכול ידוע. מר יצחק עמית, אני אומר לך, כל אזרח במדינת ישראל יודע – תגיד לי מה הסוגיה, תגיד לי מה הרכב השופטים – ואכתוב לך את התוצאה. זה נראה לך בית משפט? זאת חמארה בשוק מתנהלת ככה, ככה משחקים משחקי שש בש. הרי מה קרה, אם אני עושה אנלוגיה לעולם הכדור-רגל, כבר השופט – אדוני היושב-ראש, בית"ר נגד מכבי, בית"ר ניצחה שלוש–אפס, לא מתאים לשופט – השופט כבר שרק לסיום המשחק. פתאום יש שופט-על בצד, אומר: לא, לא, לא מתאימה לי התוצאה. אני עכשיו קובע משחק אחר, ואני מחליף גם את השחקנים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה יודע מה ההבדל? שבכדורגל היום יש VAR. תשמע, זה לא מה שהיה בשנות השמונים.

נאור שירי (יש עתיד):

זה ששר המשפטים לא קיים את הצו - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני עכשיו רוצה – עזוב, סימון, אני, אתה יודע - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

בוא נכניס VAR לכנסת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הסיפור הזה הוא – הסיפור באמת – אני אגיד לך איפה הטעות שלכם. הסיפור הוא לא – יש פה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אני, אגב, יש לי תכונה מיוחדת – דודי, שנייה. אני יודע את התוצאה של כל משחק עוד לפני שהוא התחיל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

באמת?

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה יודע מהי?

סימון דוידסון (יש עתיד):

נו?

היו"ר אמיר אוחנה:

0:0. עוד לפני שהוא התחיל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, זה יפה. אבל עכשיו אני רוצה להגיד לכם, יש פה איזה משהו עמוק. הרי אתם יודעים את האמת. הציבור, דרך אגב – לא שלנו ולא שלכם – לא סומך על בית המשפט. הינה, הייתה פסיקה כזאת, בעיתון הארץ כבר כתבו וקיללו את השופטים האלה. השאלה היא רק לפי פסק – אני אומר לך, אני מכבד כל פסק דין כל עוד האנשים, השופטים, באים ביושר ובהגינות, אני מקבל את זה, גם אם אני לא אוהב את זה. אבל פה אתם רואים הלכה למעשה מקרה שקורה פה, חמור ביותר – חמור ביותר. יצחק עמית דורך על החברים שלו, מבזה אותם ברבים, בפרהסיה. פוסל פסק דין שלהם כאילו הם כלום, הם אבק ואפר. זה לא נתפס לי. אני אומר, זאת חוצפה עם נועזות, יהירות ורוע. זה לא יכול להיות אחרת. לא אכפת לך מהחברים שלך? מילא לכנסת הזאת, עזוב את הממשלה, לא חשוב, תבזה את כולם – החברים שלך? אם היו עושים לי כזה דבר, הייתי מתפטר מבית המשפט העליון באותו הרגע. הייתי אומר לו: אדוני, נגמר המשחק. אתה לא תתנהג אלינו ככה יותר. אנחנו שופטים לא פחות ממך ולא פחות טובים ממך. אתה תכבד אותנו במינימום כמו שמכבדים כל עובד רגיל, אפילו פקח בעירייה. אתה לא תבזה אותנו בפרהסיה. לכן, זה הבן אדם שאתם רוצים שיקים – ניתן לו את המושכות להקים ועדת חקירה ממלכתית, שהוא עצמו יודע שיחקרו גם אותו, ולכן הוא ישים בדיוק את מי שמתאים לו. לכן, אדוני, אנחנו מציעים והצענו גם בממשלה – אנחנו רוצים להקים ועדת חקירה לאומית, ואנחנו מתעקשים על כך שהיא תהיה בעצם – סימון, באמת, תייצג את כל עמדות הציבור. אני לא מצליח להבין למה זה - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה ראית מי השרים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עזוב, עזוב את זה. עזוב, זה לא חשוב. אני שואל שאלה, לפעמים בהגינות, בהגינות – הרי תמיד כשאנחנו אומרים, בואו נעשה איזה משהו, בואו נקים ועדה שתייצג את רוב הציבור, אנחנו במחלוקת – תמיד אנחנו מסכימים, בוודאי, בואו נעשה. אנחנו כממשלה יכולנו לעשות מה שאנחנו רוצים, זה החוק. אנחנו יכולים לא להקים ועדה, אנחנו יכולים להקים ועדת חקירה ממשלתית – דרך אגב, מה שאהוד אולמרט עשה בוועדת וינוגרד. אבל לא, אנחנו רצינו ביחד, למה חשוב לנו האמון של הציבור כולו, לא רק החלק שלנו, לא רק אנשי הימין. לא הבנתי למה אתם מתנהגים – זה רעיון נפלא. ממשלה בעצם מפקיעה אפילו את כוחה שיש לה, ואומרת: חברה, בואו נעשה משהו ביחד. לא הצלחתי להבין למה אתם מתנגדים, בבסיס, מה יש לכם בראש? אנחנו באמת חושבים שנוצר פה כאב עצום שאנחנו רוצים לפתור אותו ולהביא אותו לאיזשהו כיוון שכולנו נסכים עליו, שכולנו נלך ביחד. לכן העמדה שלכם היא פוזיציה פוליטית בלבד. הרי אתם לא באמת רוצים לחקור את האמת, ולא מעניין אתכם שלא תקום ועדה. מה שמעניין אתכם הוא שתיפול הממשלה, אדוני היושב-ראש, זה מה שמעניין אותם. לכן זה עצוב לי, בגלל שזה נושא שהוא מעל ממשלות. זה נושא באמת מטורף שקרה לנו. אחמד, תישאר כאן, אני רוצה לענות לך. לכן אני חושב, דווקא בנקודה הזאת אני לא מצליח להבין את האופוזיציה, לפעמים צריך לשים את החשבונות בצד - -

נעמה לזימי (העבודה):

לא, כי אותך מה זה מבינים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

- - וללכת עם האמת. תראה אחמד, אני רוצה לענות לך משהו ברצינות. אני מסכים איתך, אני חושב שהבעיה במגזר הערבי, הפרוטקשן – אני אישית מאמין שהפרוטקשן והנגזרות שלו הם הדבר הכי חמור שיכול לקרות בחברה. למה? זה מפורר את הכול. הרי מדובר באנשים ובארגונים עצומים עם אלפי חיילים, הם צריכים להתפרנס כל הזמן, ולכן הם כל הזמן צריכים לייצר עוד כסף, עוד כסף זה עוד סחיטה, עוד סחיטה וכן הלאה וכן הלאה – ובסוף אל מי הם באים? בן אדם שקם בבוקר, פותח את החנות שלו, עובד קשה כדי להביא את משכורתו לילדים שלו. הבסיס של מדינה זה לתת קודם כול את ההגנה הבסיסית הזאת לכל אזרח. אני חושב שברגע שאין דבר כזה, זה הופך להיות המערב הפרוע. זה הופך להיות – כל דאלים גבר. ואז בעצם העבריינים, הארגונים האלו, הם מנהלים את הכול כי כולם מפחדים מהם, אמיתי. גם אני, אם היה לי ביישוב שלי ארגון פשיעה שהייתי מבין שהמדינה לא יודעת להתמודד איתו, אז אני מניח שרוב היישוב היה אומר: תשמע, או שיהרגו אותנו, או שנשלם. לכן אני רואה את זה כהתפוררות של מדינה, חברה ומדינה ביחד. אני כל הזמן דיברתי על זה – בארגוני פשיעה צריך להילחם בכללים אחרים לגמרי. זה בדיוק כמו טרור, אני טוען – יותר חמור מטרור, בגלל שהוא גם הורג וגם סוחט. הטרוריסט לרוב רק הורג. לכן העליתי את זה כמה פעמים. אנחנו רצינו לתת למשטרה כלים של מלחמה בטרור שאינם נמצאים בידה. בגלל שזה לא קשור לכל אזרח רגיל שעושה איזה פשע כזה או אחר, אלא לארגונים, לתוך עולם הפשיעה הזה. היועצת המשפטית לממשלה לא הסכימה, היא התנתה את זה בעוד תנאים שכנראה גם עלינו יעשו את אותם הכללים, שגם אני ואתה, ישימו עלינו רוגלות וכל זה. מה זה קשור? אז לכן זה נמנע. אבל הייתה החלטה, וזה עלה בקבינט האחרון, ואני שמח פעם ראשונה – דרך אגב, השב"כ מעולם לא רצה להיכנס לזה – פעם ראשונה שזיני הסכים להיכנס לזה, הסכים להכניס את הארגון, הארגון לא רצה אף פעם. אני חשבתי שזה יותר גרוע מטרור, ורק הם צריכים לטפל בזה, בעיקר הם. הוא אמר: חברה, אני צריך אמצעים. שב"כ וכל ארגון במדינת ישראל, הם פתוחים היום עד הקצה גם באמצעים. אני אומר, האמצעים חשובים כאן יותר מכול. זה שנרצח ישראלי – זה לא משנה אם זה ערבי או יהודי, אני אמרתי לך, אזרח זה אזרח, מגיעה לו הגנה במדינה בדיוק כמו שמגיעה לבן שלי. זה לא יכול להיות שילדים נהרגים פה, זה הכי חמור, ונשים. לכן אני אומר לך, אמיתי, אני מתחבר לזה בכל נשמתי ומאודי. אני טוען, אמרתי, זה גולש – דרך אגב, הם גובים פרוטקשן לא רק מערבים, זה כבר מזמן אצל היהודים. זה נמצא בבאר שבע, בראשון לציון, כבר הגיע לתל אביב. אני רואה את זה כאסון איום ונורא, יותר גרוע מטרור, אמיתי. המדינה הזאת תתפרק מאליה אם זה לא יטופל. לכן אני אומר, צריך לקחת מן הגורן ומן היקב. קודם כול, לקחת משאבים עכשיו ולהזרים לשם, להביא כוחות ולהביא טכנולוגיות, כדי שהאנשים האלה ייעצרו. דרך אגב, למה לא עוצרים אותם במעצרים מינהליים? תעצור 2,000 מהם, 3,000, תשתמש נגדם בכלים של טרוריסטים – אבל היועצת המשפטית שנים לא נותנת לנו לעשות את זה. אז לכן אני שמח, עזוב אחרי זה מאיפה מביאים את הכסף, יכול להיות שכרגע זה המקור הכי זמין והכי מהיר, נפצה על זה אחרי זה. אבל אני טוען: קודם כול, חבר'ה, תתחילו לטפל באנשים האלה, למה הם הורגים אנשים כל יום. כל יום הורגים אנשים. זה הדבר הכי חמור שקורה פה. ואני איתך, אני תמיד איתך בעניין הזה. אתה יודע שעשיתי הרבה דיונים בנושא הזה. זה כואב לי מאוד מאוד. ואני אומר: מדינה שלא מטפלת בדבר כזה, סופה שהחברה שלה תתפורר, וכל המדינה תתפורר איתה ביחד. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר אמסלם. חברי כנסת, אנחנו נעבור לדיון סיעתי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה, שלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע, אולי זה רק אני, אבל כאילו יש לי הרגשה שאתם בממשלה באמת חושבים שכולנו אהבלים, אחרת אין סיכוי בעולם שאתם יושבים בישיבת הממשלה ומכריזים על זה שאתם עכשיו מקימים ועדה שאתם תמנו אותה. ומה שאני אוהב זה שאומרים בראיונות רדיו: מה, אנחנו לא ממנים אותה, אנחנו רק מגדירים מי יהיה זה שיהיה בוועדה, ואז הוא יגיד לנו מה הבעיה. אין לתאר את זה. עד היום אני מודה שהייתי משוכנע שאני נגד האירוע הזה, אבל היום בבוקר קמתי, ואני בטוח כמו חבריי חברי הכנסת וגם היושבים בקהל – וגיליתי שסילמן וקרעי הצטרפו לוועדה. אני חייב להגיד לך, חבר הכנסת סימון – ואללה, אמרתי, טוב. אם סילמן שם, יש מצב שאני משנה את דעתי. הרי יכולת קבלת ההחלטות שלה אל מול המציאות היא מעולה, ואולי אני קצת סומך עליה. אבל אני רוצה לקצר את הביורוקרטיה ואת העבודה הקשה שוועדה צריכה להיות, כי באמת, אם אתם הופכים את זה לאירוע קומי, שבו סילמן וקרעי ודודי אמסלם ובן גביר ואליהו הם אלה שיקבעו, אז בואו נזרום עם הקומדיה, כי החיים שלנו באמת הפכו פה לקומדיה אם השר שאמון על הביטחון האישי שלנו הוא אנרכיסט משתמט, מורשע. אז בואו נצחק עד הסוף. אני רוצה לסכם מי אשם: קודם כול, חבריי חברי הכנסת, לוי אשכול ורבין. הם אבי אבות הקונספציה, הם אשמים בטח במובן המדיני. אני גם רוצה לומר שבמובן הביטחוני אני אישית הייתי מאשים שני אנשים: האחד, אהוד ברק – למה? כי קל לנו להאשים אותו; השני שאשם הוא מנכ"ל פייבוקס העולמי, כי הוא יצר את הפלטפורמה שבה ב-2018 בנימין נתניהו הזין את חמאס. אז אדוני, אתה אשם. בפיגוע ההסברתי או בהסברה שלא קיימת הייתי מאשים את נועה תשבי, על אף כמעט מיליון עוקביה והעבודה המדהימה שהיא עושה. ואללה, היא לא הצליחה. ההסברה שלנו לא טובה. אני חושב שהיא אשמה. כל האירוע המשפטי הוא בכלל קונספירציה של הלוני טונס ובאגס באני, אחרת אין שום סיכוי בעולם שמישהו אחר היה מעלה על דעתו שקונטיינרים שלמים של סיגרים ושמפניות יגיעו, וזו קונספירציה. זו פשוט קונספירציה. עכשיו אני רוצה לומר עוד משהו: לא תהיה שום ועדה שטותית שאתם במו עצמכם יוצרים. אתם מסתלבטים על העם. אתם מוכרים לנו לקרדות. זה פשוט לא ייתכן. איך יכול להיות שאתם יושבים ואשכרה חושבים שאנחנו נזרום עם האירוע הזה? אתה תמנה את זה, אני אמנה את זה – בואו, בואו נוותר על האירוע הזה. למה? אני רוצה להגיד את השורה התחתונה של הוועדה במשפט אחרון: היחיד שראוי וזכה לציון לשבח הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא הראשון שראה, זיהה, סיכל, רץ – וכן העירו אותו, אתם סתם מלינים עליו וסתם אומרים שהוא לא התעורר ולא העירו אותו. אני ממליץ עליו לפרס נובל לשלום של הגלקסיה. אל תסתפקו פה ביקום הזה – גם ביקום הבא. הוא גדול הדור שלנו, באמת. הייתי אומר תודה רבה, אבל סליחה מעם ישראל שזו הממשלה הנוראית שלנו.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה, חבר הכנסת נאור שירי. הדובר הבא – חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. יש לנו מדינה מאוימת. אימה בערים הערביות, אימה נוראית, אימת מוות. בכפרים וברשויות המקומיות של המגזר הלא-יהודי בישראל יש לנו אווירה שאנחנו לא מאחלים לאויבינו, והשכנים שלנו, דוברי הערבית כשפת אם, הם אינם אויבינו, הם שותפים שלנו, הם שכנים שלנו. יש לנו מציאות של פוגרומים חוזרים ונשנים ביישובים, בכפרים, בערים ביהודה ושומרון – פלסטינים נפגעים, רכוש פלסטיני נשרף, נבזז, נפגע, נהרס, והמשילות הישראלית לא קיימת גם שם; יש לנו תופעות של בריונות – יהודים כלפי יהודים, כלפי מפגינים, כלפי עיתונאים, כלפי תלמידים, תלמידי בית ספר, כלפי מרצים באקדמיה. ברשותכם, אני רוצה לספר לכם על מסרון שקיבלתי מקרובת משפחה שאני מכיר מיום לידתה. כמו שאני חנון – אז היא חנון מדגם אישה. היא השתתפה בהפגנה, בהפגנה בתל אביב, הפגנה שבה משתתפים רבים רבים. היא אומרת ככה: הייתי עם דגל ישראל. בחזרה קרו לנו שני אירועים – שימו לב, אירועים פשוטים לכאורה, אבל צאו וחשבו, אם זה מה שקורה באירועים פשוטים, מה קורה באירועים החמורים שהזכרתי – ליד מגדלי עזריאלי קבוצה של בני נוער, אנשים צעירים, הלכה מאחורינו. אחד מהם צילם אותנו ממש מקרוב ושאל: איך זה להיות שמאלני בישראל? אחד הגיח פתאום מאחוריי כשהוא דוחף אותי. היה מאוד לא נעים. אירוע שני כמה רחובות משם, בדרך למכונית: הלכנו ברחוב לקראת צומת כדי לחצות את הכביש, מרחק של כ-80-60 מטר ראינו קבוצה של כעשרה נערים. הם עצרו את התנועה ולא נתנו למכוניות לנסוע. אולי זיהו במכוניות מפגינים. היה ברור שהם מחפשים אקשן, היה ברור שלא יהיה נעים לחצות עם הדגל, עם דגל ישראל. חצינו לפני הרמזור כדי להימנע מזה. כשחצינו, ראינו מולנו שלושה מבוגרים. כשהם הבחינו בנו, הם צעקו לנערים בצומת: "הינה, פה יש כמה", תוך שהם מצביעים עלינו. התרחקנו במהירות. אדוני היושב-ראש, האלימות מחלחלת, לאלימות אין גבולות, לא של טריטוריה, לא של מגזר ולא של שפת אם. תמוגר האלימות מישראל.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת אלון שוסטר. הדובר הבא – חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – בן גביר, תתעורר: 232 נרצחים בחברה הערבית מתחילת השנה, איבוד משילות לגמרי. אתמול שלחו לי סרטון באחד היישובים הערביים. באמצע היום חוסמים את הכביש משני צדדים, יורדים עם נשק ארוך, יורים יותר מדקה וחצי – והם מצלמים את עצמם. יותר מדקה וחצי יורים – שום משטרה, אף אחד לא מגיע. האזרחים עומדים בהלם. יורים על עסקים, הורסים להם את העסק שלהם, ושום דבר לא קורה. אחרי זה מתניעים את המכוניות שלהם ונוסעים משם. ניצב לשעבר במשטרת ישראל, מיקי לוי, כמה אתה חושב שנעצרו אחרי אירוע כזה? אפס מעצרים. אפס פיענוחים. כלום. ואני שומע את השר בן גביר מתגאה: הרסתי 500 בתים מאז שנכנסתי לתפקיד. אם זה התפקיד של השר, להרוס בתים ולהתגאות בזה, אז מה כל הממשלה הזאת עושה? תלכו להרוס בתים ותתגאו. תפקידה של ממשלה הוא לבנות. תפקידו של שר הוא לתכנן. תפקידו של שר הוא להוביל. אבל אני לא רואה את זה כאן בממשלה הזאת. נהפוך הוא. נהפוך הוא. שמעתי את השר מדבר על הנושא של פרוטקשן, שגם לחברה היהודית זה הגיע. השר, זה בכל עסק במדינת ישראל, זה לא קשור אם הוא מהחברה הערבית, מהחברה היהודית. כל בעל עסק היום במדינת ישראל נדרש לשלם, כי בעלי הבית היום הם ארגוני הפשע. הם יותר חזקים מכולם. ואם הממשלה לא עושה שום דבר – אני שומע שרוצים להכניס את השב"כ לתמונה. אני אומר לכם, תקימו מטה חירום לאומי – משטרה, שב"כ, פרקליטות, מס הכנסה – אולי נוכל להשתלט על המצב היום במדינת ישראל. אבל גם עם מטה חירום לאומי, אם לא תהיה נקיטת צעדים, ונקיטת צעדים דרסטיים, נגד אותם עבריינים, וגם מעצרים מינהליים, אנחנו לא נשתלט.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת ווליד טאהא, הדובר הבא, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, שלטון החוק הוא לא מושג נזיל. הוא לא מושג שמשתמשים בו לצורך סיסמאות, לצורך הפקת סרטונים ולצורך פנייה לבייס הספציפי של השר הספציפי. שלטון החוק הוא דבר שצריך לחייב את כולם – תחילה ראש המדינה, ראש הממשלה, ועד אחרון האזרחים באותה מדינה. אבל מה שקורה, אדוני היושב-ראש, שיש לנו ראש ממשלה מסית, מסית נגד 20% מאוכלוסיית המדינה. יש לנו שר לביזיון לאומי שאף הוא מסית, מסית נגד האוכלוסייה הערבית במדינה. באחריותו למגר את הפשיעה, אבל במקום לעשות זאת, הוא עושה הצגות בכניסות של היישובים הערביים, מתגרה באוכלוסייה המקומית, כולל בראשי היישובים, עורך את הסרטונים הפרובוקטיביים שלו ועובר הלאה, ליום הבא. במקום שהחיים של האזרחים שעליהם הוא מופקד יעניינו אותו, הוא עסוק בהפקת סרטונים – הוא עסוק בהפקת סרטונים לטיקטוק, לפייסבוק. וזה המצב של החברה הערבית במדינת ישראל: ראש ממשלה מסית, שר לביזיון לאומי מסית, ומספר הנרצחים עולה בכל יום. ואני כבר מתבייש לדבר על הסוגיה בשפת המספרים, כי זה כבר מזעזע לעשות את זה. במקום לעשות את העבודה שלהם – לשמור על החיים של האזרחים שהם מופקדים עליהם – דמם של האזרחים הערבים אינו מעניין אותם. וכאן אני רוצה לומר, דמם של הנרצחים בפשיעה בחברה הערבית הוא על ידיהם של ראש הממשלה ושל השר לביזיון לאומי. אחרת הם צריכים לצאת עם תוכניות למיגור הפשיעה, למניעת מכירת נשק. רק לפני כמה ימים, היושב-ראש, נתפסה חוליה של חמישה חיילים שעסקה במכירת נשק לכנופיות בחברה הערבית. כל הזמן טענו שהנשק מגיע לידיים של האזרחים באמצעות חיילים, באמצעות שוטרים. צריך לעשות את העבודה, וצריך לשמור על חייהם של האזרחים הערבים במדינה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, למה אנחנו כועסים בחברה הערבית? הממשלה הזו, עם כל מעשיה הפזיזים, מנטרלת ומרחיקה את הציבור הערבי והבדואי. ראינו את בן גביר אתמול בלקיה, כאילו היה גנב בחצות. ראינו הצהרות גזענות חוזרות ונשנות מצד דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, ואחרים. ראינו קיצוצי תקציבים עצומים שמהווים פגיעה דרמטית בחברה הערבית ומגדילים את הפערים בין החברות. מפה אני אומר לדנילוביץ': תלמד מראש עיריית רהט, טלאל אל-קרינאווי, על שיתוף פעולה קהילתי ודו-קיום אמיתי. להבדיל מראשי רשויות בנגב המסיתים נגד האוכלוסייה הערבית הבדואית, במקום לפעול למען הכלל ולחיזוק חוסן קהילתי בתקופה שבה יש אתגרים, אל-חאג' טלאל אל-קרינאווי, אבו אל-אמיר, מוביל את העיר ביד רמה ובחזון ברור, מקדם פרויקטים חינוכיים וחברתיים ומעצים את תושבי העיר. זה לא סכסוך פוליטי בינינו או קלישאה. מדובר בזכויות בסיסיות, בשוויון, בכבוד ובחינוך ילדים. מדובר בחברה שנמצאת תחת לחץ מתמיד, שאינה מקבלת את המשאבים המגיעים לה, שהיא צריכה, בעוד הממשלה מעדיפה להטיל אשמה ולהסית, במקום להשקיע בחינוך, בביטחון האישי שלנו ובתשתיות. אנחנו אומרים לממשלה הזו: די עם ההזנחה. די עם ההסתה. הציבור הערבי והבדואי אינו אויב, הוא חלק מהחברה הישראלית. הגיע הזמן שמדיניות הממשלה תתאים למציאות ותשקיע במקומות ובאנשים שצריכים אותה באמת. תודה לך, אדוני היו"ר. תודה לכם. (אומר בערבית: בערבית, אינשאללה, כאשר טלי גוטליב תהיה, כדי שהיא תשמע ותיהנה.)

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת סמיר בן סעיד. חברת הכנסת נעמה לזימי, הדוברת הבאה, בבקשה.

קריאה:

מי השר?

היו"ר יבגני סובה:

השר המקשר דוד אמסלם.

נעמה לזימי (העבודה):

רגע, יבגני, תחכה לי, אני נמוכה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

טנטרום ביזארי כזה לא ראיתי הרבה זמן.

היו"ר יבגני סובה:

בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה. אנחנו לומדים יותר ויותר שכשראש הממשלה מושחת ונאשם בפלילים כל המערכת הופכת לרקובה. יחד עם השר האמון על מערכת אכיפת החוק, שהוא עבריין סדרתי, אפשר לומר שהכנסת, ובפרט הקואליציה הזו, הפכה לעיר מקלט לעבריינים. אני רוצה לספר לכם שהמועמד למינוי לסגן ניצב במינהלת לגיוס חרדים שפורסם עליו ביום רביעי ב-i24 הוא גלעד קליינר, שמקורב מאוד לעוצמה יהודית. אבא שלו זה מיכאל קליינר, מקורב לליכוד, שרץ בבחירות עם ברוך מרזל. תשמחו בטח לדעת – בציניות, כן? – שגלעד קליינר הזה נקנס לאחר ששמח על רצח שירה בנקי בירושלים ב-2015, והביע תקווה למעשים דומים. בן אדם שהביע תקווה שימשיכו לרצוח אזרחים במצעדי גאווה רק בגלל נטייתם המינית. מאוד מאוד הולם לשר בן גביר, ככל הנראה. זה האיש שהוא רוצה שיגן על ציבור. שיהיה בתוך מערכת אכיפת החוק, כן? מטורף. אז אני רק רוצה להזכיר כאן כמה מספרים. ככה זה בכנסת של עבריינים ומושחתים. הרוגים בחברה הערבית, שנת 2025, נכון להיום – 232 אזרחים; הרוגים בכבישים – מעל 400; מספר הנרצחים בפיגועים בשנת 2025 – מעל 22; רצח נשים על רקע אלימות מגדרית, שנת 2025 – שנת שיא, 34 נשים. מחר נציין פה את היום המיוחד למיגור רצח נשים - - -

מירב כהן (יש עתיד):

לא נציין פה, כי אין במליאה – הוא סירב להכניס את זה, יושב-ראש הכנסת סירב להכניס את זה למליאה, לסדר-היום. אז לא נציין.

נעמה לזימי (העבודה):

אני כבר לא מופתעת מירב, אני כבר לא מופתעת. ככה זה, מוחקים את האירועים ואז הם לא קיימים. אני רוצה להגיד את הנתונים הללו כי זו לא גזירת גורל, זו הפקרות מכוונת. אני כן רוצה לציין כאן שני אנשים: יוסף אבו רקייק, רק בן שמונה, נרצח בירי לעבר שיירת חתונה בתל שבע. בן שמונה, השנה; דוקטור עבדאללה עווד נורה למוות במרפאה בגליל. רופא שנרצח לעיני מטופליו. זאת משילות, בן גביר? זה הביטחון שלך? זאת המשמעות, שנותנים לבן אדם שרואה ברצח אזרחים בחברה הערבית דבר טוב. אני אומרת את זה חד-משמעית, יש סיבה לעלייה ברצח בחברה הערבית.

היו"ר יבגני סובה:

לסיים בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

בממשלה שלנו הורדנו את אחוזי הפשיעה והרצח בכ-20%. נמצא פה גם סגן השר שהיה בתקופתנו, יואב סגלוביץ'. זה אפשרי להוריד רצח ופשיעה, אם עושים עבודה. אבל כשרוצים ברצח ופשיעה המגמה עולה. זאת המשמעות של ממשלה של מושחתים ונאשמים בפלילים שרואים בעבריינות נכס במקום מיגור הפשיעה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת נעמה לזימי. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. שלום גברתי השרה. שלוש דקות, אדוני. בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, לפני 60 שנה נשיא צרפת שארל דה-גול, שרצה לשמור על העצמאות הלאומית, הריבונית והצבאית של צרפת ולא היה מוכן להיות מדינת חסות של אמריקה, הוביל את ארצו לפרוש מהפיקוד המשותף של נאט"ו, ודרש את פינוי בסיסי הצבא האמריקאי, מה שהוביל לסיום הנוכחות הצבאית האמריקאית בצרפת. ומה איתנו? בנסיבות המזעזעות של הטבח בדרום יכולנו לתקן את מעשה האיוולת והפשע של החרבת גוש קטיף, ולהחזיר את האחריות הריבונית והצבאית לידיים שלנו. היה לנו מלוא הלגיטימציה המוסרית לעשות זאת, על פי הצדק האלוקי והצדק האנושי הפשוט, אבל במקום זאת בחרנו שלא להכריע ולא לתקן, ואני מאוד מקווה שרק לעת עתה. ומה כן עשינו? אפשרנו לאמריקאים להקים בסיס בקרית גת, לנהל משם את מה שקורה ברצועה ולתכנן את הבסיסים הבאים שיקימו; אפשרנו להפוך את חבל עזה, חלק מנחלת שבט יהודה, לפיסת נדל"ן שזרים סוחרים בה ומחליטים עליה ועושים עליה עסקאות; אפשרנו באופן עקרוני לצבאות זרים לקחת אחריות על הביטחון שלנו, דבר שכל בר דעת מבין שלא יביא לנו שום ביטחון. ככה לא שומרים על עצמאות לאומית, ריבונית וצבאית. עם כל הקושי והאי-נעימות, היינו צריכים לומר לידידינו האמריקאים: מאוד מעריכים את תמיכתכם ועזרתכם ומאוד מוקירים לכם תודה על כך, אבל האחריות על ביטחוננו, על ריבונותנו ועל ארצנו תהיה שלנו ורק שלנו. אנחנו לא מדינת חסות, ואף אחד לא יסכן את עצמו ויהיה מוכן למסור את נפשו למען עם ישראל ומדינתו מלבדנו. ברוח חג החנוכה הקרב ובא כדאי להזכיר שוב את דבריו של שמעון בן מתתיהו החשמונאי: "לא ארץ נוכרייה לקחנו ולא ברכוש נוכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו, כאשר הייתה לנו עת, השיבונו את נחלת אבותינו". עד כאן, סוף ציטוט. כרגע אין באפשרותנו לעשות את מעשה צרפת ודה-גול ולבטל את שהות הצבא האמריקאי כאן, אדוני השר, אבל את הצעת החוק שלי להחלת ריבונות על יהודה ושומרון יש באפשרותנו לקדם באופן מיידי לקריאה ראשונה בוועדת החוץ והביטחון. ולאלה שמציעים להתחשב בלחץ האמריקאי ולהסתפק בריבונות דה פקטו, אני מציע לזכור שגם בגוש קטיף ובחבל עזה הייתה ריבונות דה פקטו. אני מסיים בשאלה לממשלת הימין: עד מתי ממשלת הימין תעצור את קידום החלת הריבונות? תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. השר אמסלם, אתה רוצה לסכם, או שנעבור להצבעות? אוקיי. טוב, חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו נעבור להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. קודם כול תתיישבו בבקשה. ההצבעות יהיו אלקטרוניות. אנחנו קודם כול נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 42, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה, מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 38, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה, מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ, הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 39, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה, מאחר שגם היא לא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הודעה מטעם הממשלה בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, בעניין מינויו של השר חיים כץ לתפקיד שר הבריאות ושר הרווחה והביטחון החברתי, נוסף על תפקידיו כשר התיירות ושר הבינוי והשיכון, ובעניין מינויו של השר יריב לוין לתפקיד שר העבודה והשר לשירותי דת ושר ירושלים ומסורת ישראל, נוסף על תפקידו כשר המשפטים. אני מזמין את השר אמסלם למסור את ההודעה מטעם הממשלה, ולאחר מכן נקיים דיון אישי משולב, שבמסגרתו יינתנו ארבע דקות לכל דובר. מי שרוצה להירשם ולא נרשם, בבקשה להירשם אצל המזכירות. השר אמסלם, בבקשה. השר, המזכיר רק מוודא שאלו ההודעות הנכונות. במינוי שרים, כן? תשאל אותו. תבדוק. חיים כץ ויריב לוין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יש לי שתי הודעות. וגם לגבי יריב, כן. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, החליטה הממשלה למנות את השר חיים כץ לתפקיד שר הבריאות ושר הרווחה והביטחון החברתי, וזאת נוסף על תפקידיו כשר התיירות ושר הבינוי והשיכון.

קריאות:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

גם אותי זה מצחיק. מה לעשות?

קריאה:

דודי, כמה שרים יש - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עוד לא ספרתי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אי-אפשר לספור. זה יותר מדי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בהתאם לחוק-היסוד האמור מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה זו. עכשיו, הצבעה שנייה שאני מבקש. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתבקש להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את השר יריב לוין לתפקיד – תקשיבו טוב – שר העבודה, השר לשירותי דת ושר ירושלים ומסורת ישראל, נוסף על תפקידו כשר המשפטים.

נאור שירי (יש עתיד):

בגלל העבודה הכל-כך טובה שלו, בואו ניתן לו - - - סוף-סוף המסורת.

שלי טל מירון (יש עתיד):

בלי המשרד הזה, וואי, וואי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בהתאם לסעיף האמור בחוק-היסוד מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איפה אמסלם בתמונה?

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר אמסלם. חברים, לכל אחד יהיו ארבע דקות לדבר. תוכלו להביע את עמדתכם. חברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון אישי משולב על הודעות הממשלה, במסגרת של עד ארבע דקות, אני מדגיש, ארבע דקות לכל דובר. חבר הכנסת קריב, אתה מפריע. בסוף הדיון אנחנו נקיים שתי הצבעות. ראשון הדוברים, מה שרשום אצלי – חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולדבר על אישה שהייתה יקרה לי מאוד, חברה אמיתית, אשת ברזל עם נשמה, שעשתה כל כך הרבה לעיר האהובה שלי, העיר נתניה. אני רוצה לדבר על מרים פיירברג איכר – לצערי, אני צריך להוסיף את האותיות ז"ל – ראש העיר שלנו במשך 27 שנים. אין מדהימה ממנה. דמות מנהיגה, חזקה, ובעיקר – אישה שאהבה את נתניה, אהבה אמת, ופעלה ללא הפסקה כדי להפוך אותה לעיר שאנחנו כל כך אוהבים וגאים בה כיום. מרים הייתה חברה אמיתית. מי שהכיר אותה יודע שהיה כיף לשבת איתה, לצחוק, לאכול, לדבר. היא ידעה פוליטיקה יותר מכל אחד בבניין הזה. היא ידעה לעבוד עם כל סיעות הבית. מרים הובילה מהפכה אמיתית בעיר נתניה. נגעה באין-ספור תושבים. השאירה אחריה מורשת שאין דומה לה. מיגרה את הפשע הכל כך גדול שהיה בעיר. מרים, מפה אני רוצה להגיד לך, קודם כול, תודה על כל מה שעשית. אני משתתף בצער המשפחה – הילדים צפי וטל, הבעל רוני, הנכדים המקסימים. נתניה עבורי זה לא סתם מקום. נתניה זה הבית. בשנת 1972 עלינו לארץ מליטא ישר לעיר נתניה, עיר מיוחדת של חום, של קהילה, של אנשים טובים שיודעים להתגייס אחד בשביל השני. הייתם צריכים לראות את העיר הזאת לאחר 7 באוקטובר – עיר שלמה שהתגייסה עבור המפונים שהגיעו לבתי המלון בעיר. גדלתי בעיר, ואת כל חיי עד היום העברתי בעיר הזאת. לשמחתי, אני גם זוכה לייצג את התושבים ואת העיר בכנסת. בכל מקום שאני הולך – וחבריי עדים – אני אומר שנתניה זו העיר מספר אחת. אני אומר את זה בארץ ובעולם. בעיר נתניה יש תמהיל מיוחד מאוד של תושבים, ומרים ידעה איך לחיות איתם. זה הייחוד של העיר הזאת. יש בה גם את צ'צ'ו ואת חיים בויה "ידיים" בשוק, אבל יש לה גם את הברסרי של בר איטליה ונישי, מאפיות מיוחדות, אזורי קניות ואזורי תעשייה שוקקי חיים – ואת כל אלו בנתה מרים מאפס. מי האמין שאיקאה תגיע לעיר נתניה? אבל היא עשתה את זה. העיר שקלטה עלייה, אני חושב, יותר מכל עיר אחרת: מברית המועצות, מאתיופיה, מצרפת כמובן, מלוב – עיר מלאה בטריפוליטאים, ממרוקו ואפילו מליטא. עיר שהמאבקים הפנימיים והשיח בה לא מפלגים – מדברים, לא רבים. הקהילות המגוונות בעיר נתניה עושות את המיוחד שבה. עיר שהשתנתה והתפתחה במשך השנים. מי שהיה בשנות השבעים בנתניה ומגיע היום לנתניה – לא מזהה את העיר. כסגן יושב-ראש הכנסת, חבר כנסת, תושב העיר, אני מבטיח לך, מרים, שאנחנו נשמור על המורשת שלך. נעשה הכול כדי לשמור על העיר המדהימה שאת הקמת במו ידייך, בפיך, בפגישות שהיו לך. אנחנו צריכים לשמור על המורשת של מרים. בנושא החינוך – לחזק את החינוך, זה היה חשוב לה; לחזק את הספורט – במתקנים, בתשתיות, לחזק את אגודות הספורט; למגר את הסמים והפשע, כפי שנאבקת במשך השנים; לדאוג לשכונות המוחלשות; לדאוג לצעירים שיוכלו לבלות בעיר יותר ויותר ושלא יצטרכו לנסוע לתל אביב. להיות בעיר נתניה. להמשיך להיות מאוחדים, התושבים. ולא לשכוח את המשפט המפורסם של מרדכי שפיגלר משנות השמונים: "נתניה ועוד 15" – מכבי נתניה שלנו. מרים, אנחנו נשמור על העיר שבנית ועשית כל כך הרבה. באמת, שיהיה זכרך ברוך לעד. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

אמן. יהי זכרה ברוך. תודה לחבר הכנסת סימון דוידסון. חברת הכנסת מירב כהן, ארבע דקות לרשותך, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, הקואליציה הזו וחברי הממשלה מביאים לכאן יום-יום עבריינים ונותנים להם כבוד של מלכים. באמת, חוץ מלפרוס שטיח אדום עושים פה הכול. אדם שהצית אוטובוס, שחוסם רכב של עיתונאי, של חבר כנסת – חברת הכנסת גוטליב אמרה שהיא הייתה מתחתנת איתו. אלוהים ישמור, גוטליב, מה זה? יש פה אדם שהואשם, שהורשע בהסתה לטרור. יום-יום מסתובב כאן, בכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - את קראת למנסור עבאס ציוני. אין דבר כזה. חברת כנסת בישראל שאמרה שמנסור עבאס ציוני - - -

מירב כהן (יש עתיד):

אדם שמסתובב ברחובות ישראל עם שלט: שמאלנים בוגדים. אין יום שאני לא צריכה לאכול לצידו במזנון הכנסת ארוחת צוהריים. לדעתי כבר יש לו אישור קבוע.

גלעד קריב (העבודה):

- - - משה מירון.

מירב כהן (יש עתיד):

תתביישו לכם. כל חברי הכנסת, כל נבחרי הציבור, שפורסים שטיח אדום לאותם מסיתים, לאותם אנשים אלימים, לאותם עבריינים, מחר יתכחשו לקשר שלהם לרצח הפוליטי הבא. ואם נמשיך בהתנהגות הזו ולא נתעורר, זה יקרה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב כהן (יש עתיד):

חבל, חבל, שאת מזלזלת בזה. זה ייגמר בשפיכות דמים. ויש לך אחריות, את חברת כנסת בכנסת ישראל. יש לך אחריות.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב כהן (יש עתיד):

להגיד שאת רוצה להתחתן עם בן אדם כזה?

טלי גוטליב (הליכוד):

את פופוליסטית.

מירב כהן (יש עתיד):

מה פופוליסטית? את אומרת את זה, אז בואי תחזרי בך. בואי תתנצלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אכפת לי. ככה - - -

מירב כהן (יש עתיד):

למה לעודד אלימות - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב כהן (יש עתיד):

למה לעודד כזאת אלימות?

טלי גוטליב (הליכוד):

איתך לא הייתי מסתובבת.

מירב כהן (יש עתיד):

עכשיו אני רוצה לעבור למה שקורה בוועדת החוקה של הכנסת, תהליך שצריך להטריד כל אדם במדינת ישראל. אני רואה בוועדת החוקה שיושב-ראש הוועדה עושה הכול כדי להתקדם כמה שיותר מהר עם המשימה הכי דחופה של הקואליציה הזו: להיפטר מהיועצת המשפטית לממשלה. זו המשימה המרכזית של הקואליציה הזו כרגע. לא האויבים שלנו, לא גיוס שוויוני – להיפטר מהיועצת המשפטית לממשלה. או שילבישו עליה חקירה באזהרה או שיפצלו את תפקידה או שיגררו אותה לאיזו ועדת שימוע שהמציאו אד הוק, שהיא בכלל פוליטית. בינתיים נועלים לה את הלשכה כדי שהיא תבין את המסר, כמו במאפיה: כדאי לך לבטל את משפט נתניהו. אין לכם קווים אדומים, אתם תעשו הכול כדי לבטל את משפטו הפלילי של ראש הממשלה. תתביישו.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

תודה, שקלים, תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

מירב - - -

מירב כהן (יש עתיד):

היום בוועדת חוקה, ראינו - -

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת שקלים, אל תפריע.

מירב כהן (יש עתיד):

- - את ההתנגשות בין הליכוד המפואר של פעם לבין מה שנהיה מהליכוד היום. מצד אחד דן מרידור, שר המשפטים לשעבר, בן אדם שהיה שר האוצר, היה מזכיר של ראש הממשלה בגין, בא ונלחם בשם הערכים של הדמוקרטיה, בשם עצמאות המשפט. מצד שני חבר הכנסת ואטורי, שכאן, מעל הבמה הזו, אמר: כהנא צדק. אז אני לא יודעת אם אתם מודעים לזה, אבל בגין, שהיה המנהיג הגדול ביותר של הליכוד, הוא הוציא מעצר מינהלי נגד מאיר כהנא. והיום ממשיכי הדרך בליכוד, כמו ניסים ואטורי, אומרים כאן: כהנא צדק. ואולי זה מתמצת את הסיפור כולו. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת מירב כהן. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אמש, בלילה, הגיע בן גביר, הגיע ליישוב לקיה.

היו"ר יבגני סובה:

רק שנייה, חברים – מי שרוצה לדבר, אפשר גם בפרסה. לא חייבים לעשות חילופי דברים, זה מפריע. שבו, שתו שם קפה. יש פה עוד כמה שעות דיונים, הכול בסדר. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הגיע אמש השר בן גביר ללקיה על מנת להתגרות בתושבי המקום, באזרחי המדינה. הרי הוא הגיע מוקדם יותר לכרמית, ישב עם התושבים, עם ראש המועצה, עם צמרת הפיקוד בדרום, וביקש פתרונות לתושבים של כרמית, עומר ובאר שבע, ובצדק. ומצד שני הוא מגיע ללקיה על מנת להתגרות בתושבים. לא הגיע עם תוכנית עבודה, לא הגיע על מנת להשכין סדר ביישוב, אלא הגיע על מנת לקחת כמה תמונות וללכת הביתה. אמרנו בצורה ברורה, אדוני היושב-ראש, שאנחנו בעד סדר ביישוב, בעד סדר ומשילות בנגב, אבל לצערנו בן גביר לא מביא לא סדר ולא משילות לנגב – הוא מביא אנרכיה לנגב, בלגן לנגב. אנחנו לא צריכים את זה ולא רוצים את זה, אנחנו כל הזמן דורשים לטפל בפשיעה ברחובות שלנו, אבל הבן אדם לא רוצה לטפל בנושא הזה. מה שנמצא על סדר-היום שלו זה התקשורת. מה הוא מצייץ? איך אני אצא מלקיה, לאן אני נוסע? האם אני יכול לעשות סיבוב בתל שבע? תגיע לתל שבע ותשב עם ראש הרשות. תגיע ללקיה ותשב עם ראש הרשות. לא יכול להיות שאתה מגיע לכרמית ומתאם את הפגישה שלך, ולרשויות שלנו אתה לא מתאם, אתה מגיע כמו עבריין – והוא באמת עבריין – מגיע באמצע הלילה על מנת להציץ, להלהיט את הרוחות ביישוב. ולכן, בן גביר נכשל בתפקיד שלו והוא לא יכול להמשיך, וטוב יעשה ראש הממשלה אם הוא יפטר אותו. אבל הוא כבול, הוא לא יכול לקבל החלטות בלי בן גביר, הוא מחושק מהצד הימני שלו בממשלה, ולכן התוצאות הן בהתאם. ראשי רשויות בנגב – לנושא הזה אני רוצה להתייחס בקצרה. אמש ישבו ראשי רשויות יהודיות בנגב והתעלמו מראשי רשויות בדואיות בנגב ומראש הפורום טלאל אל-קרינאווי. תגידו, אתם נפלתם על הראש? שליש מתושבי הנגב הם בדואים. למה אתם לא מזמינים אותם? איפה המנהיגות שלכם? איפה האומץ? למה לא מנהלים ישיבות ביחד לכלל תושבי הנגב? מה, נסחפתם אחרי בן גביר? נסחפתם אחרי סמוטריץ'? אחרי אלמוג כהן וצבי סוכות? גם אתה, דנילוביץ'? הגיע הזמן להתעשת ולחשוב בצורה שונה. הדבר האחרון – אני רוצה לדבר על ההצהרה אתמול של ראש הממשלה בעניין של מפלגת רע"מ. אני זוכר, ב-2019 ישבתי בעמדה ההיא שם, והגיעו שליחיו של ראש הממשלה על מנת לבקש את הסיוע של מפלגת רע"מ. אחר כך היו ישיבות עם מפלגת רע"מ; ישיבות בחדרים סגורים וישיבות בכנסת כאן. לא יכול להיות שעכשיו, בגלל שהמפה הפוליטית הולכת להשתנות, הוא רוצה לפסול את רע"מ. אם הוא מחליט ללכת בצעד הזה עד הסוף, הוא פוסל את החברה הערבית, 20% מכלל אזרחי המדינה. לכן, אנחנו רואים בצורה ברורה, אדוני היושב-ראש, שהצעד הזה שמוביל ראש הממשלה, הוא צעד פוליטי, על מנת לשנות את סדרי השלטון במדינה, וזה מסוכן מאוד לדמוקרטיה במדינה. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חברת הכנסת, מי שם? טלי גוטליב. היום בצוהריים חברי טור פז, כאקט של מחאה, קיים מול ועדת החינוך כנס או ועדת חינוך אלטרנטיבית, נכון? אני רוצה להגיד לכם, ואני אומר גם לך, אופיר – אמרתי לך את זה היום, ואתה התחייבת ואני מקווה שכך יהיה: כבר כמה שבועות, טלי, אין ועדת חינוך. אין ועדת חינוך בכנסת. אין ועדת חינוך מתפקדת – אין דיונים, אין פיקוח, אין בקרה, אין סדר-יום מקצועי. מה כן יש? יש ממשלה וכנסת שמרשות לעצמן לשתק את הוועדה החשובה ביותר בכנסת ישראל. זאת בעיני הוועדה החשובה ביותר בכנסת ישראל. וחשבתי שתצאו מגדרכם כן למצוא תחליף ליושב-ראש הוועדה. הילדים שלנו הפכו להיות לקורבן של הסיפורים הקואליציוניים ושל המלחמות בתוך הקואליציה. במקום להילחם יום-יום בוועדה על מעמד המורה ועל הצפיפות בכיתות, על הפערים האדירים בין המרכז לפריפריה, על איכות ההוראה, על האלימות הגואה בבתי הספר – מה מעניין ובמה עסוקים? בפלונטרים פוליטיים. אני אומר לכם, חברים, אין לזה אך ורע שאין ועדת חינוך. אני פה 14 שנים, וגם בתקופות מעבר דאגנו שהוועדה הזאת תפעל כל הזמן, כי אחרת אנשים מגיעים לכנסת עם כל כך הרבה בעיות. אנחנו כחברי כנסת מקבלים מאות פניות. תלמידים פונים אלינו, מורים פונים אלינו, ואין איפה לברר את העניינים. הילדים, ההורים, המורים, הם לא נספרים אצלכם. עכשיו, אלו לא ההורים של מפלגה זו או אחרת, אלו לא התלמידים של מפלגה זו או אחרת, אלו לא המורים של מפלגה זו או אחרת. זה של כולם – בתי הספר הממלכתיים, הממלכתי-דתי, בתי הספר החרדיים – כולם, כולם מלאים באנשים שרוצים תשובות מכנסת ישראל. מדינה לא יכולה להרשות לעצמה שיום אחד, אחד, מערכת החינוך שלה לא תהיה מפוקחת על ידי כנסת ישראל. אין מי שידרוש תשובות ממשרד החינוך, אין מי שיבדוק יישום של תוכניות, אין מי שיבחן את מעט הרפורמות שמדברים עליהן, שום מנגנון שמזכיר אחריות ציבורית לא קיים כרגע. ולכן אני אומר, ואני פונה אליך, אופיר, חבל שאתה מדבר בטלפון – אני יודע שיש לכם מחר יום עמוס, ואני מאחל לך הצלחה, אבל באמת חבל, כי אני פונה אליך, אתה יושב-ראש הקואליציה: חייבים לעשות הכול כדי שבימים הקרובים תמצאו פלונטר לזה, וועדת החינוך תפתח את שעריה, אחרת – ואנחנו נותנים גיבוי מלא לטור פז, והוא פועל נכון – טור פז, כל יום תצטרך לעשות את הוועדה האלטרנטיבית ולהביא את ההורים ולהביא את האנשים ולנסות לתת להם תשובות. זה מביש, אדוני היושב-ראש, זה מביש שבכנסת ישראל ועדה כזאת חשובה, שמטפלת בילדים שלנו – אנחנו שומעים מה קורה בבתי הספר, אנחנו שומעים מה קורה בחצרות.

היו"ר יבגני סובה:

רק לסיכום, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

רק אתמול שמענו על מקרה שמוסיף למערכת האובדנות, שהולכת ומתפתחת למגינת ליבנו, וכולנו עצובים סביב זה. אז אני מקווה שהדברים שלי לא ייפלו על אוזניים ערלות.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה, ארבע דקות לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

בבקשה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה לך, חבר הכנסת מאיר כהן, אני רוצה להמשיך מדבריך. חבר הכנסת אמיר אוחנה, מה קורה איתך? אתה יושב על תקן יושב-ראש הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא על תקן, הוא יושב-ראש הכנסת.

משה טור פז (יש עתיד):

יושב-ראש הכנסת, אבל בזמן האחרון הכנסת בראשותך נראית כמו קרקס.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא - - -

משה טור פז (יש עתיד):

ואני רוצה להזכיר לך ולחברת הכנסת גוטליב שגם לקרקס יש שעות פעילות, ולקרקס נבו כץ יש מנהל.

טלי גוטליב (הליכוד):

משה טור פז (יש עתיד):

איפה המנהל?

טלי גוטליב (הליכוד):

שאל את יאיר לפיד, הוא בקטע של קרקס.

משה טור פז (יש עתיד):

הכנסת בראשותך לא מנוהלת. לא ועדת חינוך, לא ועדת בריאות. לא נעים, לא לעניין. זה זלזול, טלי, באזרחים, בתלמידים, במורים. מילא, התרגלנו למופעי בידור בוועדות, לאופרת סבון כאן במליאה, לפעלולים גמישים מסביב לתקנון, לפחות הכנסת תעבוד ככה, אבל כשזה לא קורה – אמיר אוחנה, בתפקידך כיושב-ראש הכנסת, הכנסת לא מנוהלת, ככה פשוט. אז כן, היום אני בלית ברירה, כאיש חינוך, כחבר אופוזיציה, החלטתי לשים סוף לזלזול הזה באזרחים, כי גם לקרקס יש שעות פעילות. אז מה עשית, אמיר אוחנה? הקפצת את המנכ"ל, את המזכיר, את היועמ"שית, את צוות ועדת החינוך, את המשמר, את כולם כולם, כדי לחסום – את מי? אותנו, בגלל שהחלטנו להחזיר את העבודה האמיתית לכנסת ישראל. 50 איש עמדו מחוץ לחדר הוועדה, 50 איש, בתוכם אנשים נכים שבאו במיוחד לייצג את הורי החינוך המיוחד בכנסת, כי מי ייצג אותם, אתם? כמה עלוב זה, אוחנה, להשתמש בכוח שלך, שימוש בכוח לרעה. אבל הכנסת לא של אבא שלך, ובמלוא הכבוד, גם אתה לא הסיפור. אני פונה כאן לכל חברי הקואליציה: כולנו משרתי ציבור. אתם, אנחנו, כולם משרתי ציבור. טובת הציבור היא שיהיה לו מקום בבית הזה. כשוועדת החינוך סגורה, כשוועדת הבריאות סגורה, אנחנו לא עושים את העבודה שלנו. להזכיר לכם, כל אחד מכם ומאיתנו עמד פה ואמר: מתחייב אני. על מה התחייבנו, על זה? על כנסת שמחלטרת את ימיה, על ועדות שסגורות, על פרלמנט שלא עושה עבודה פרלמנטרית? ככה ישנים טוב בלילה, ככה קמים בבוקר ואומרים: זו עבודה, כשהוועדות סגורות? יש ועדות יותר חשובות בכנסת מוועדת הבריאות וועדת החינוך? תגידו לי, יש מקום עבודה שלא היה מעיף בבעיטה את העובדים שלו אם הם לא היו מגיעים לעבודה כי לא בא להם? אז ועדות הכנסת סגורות, וכמה זה נמוך לרדת – כשכבר מישהו רוצה לפתוח את ועדת החינוך, אז נועלים לו את הדלת כמו איזה גנבים בלילה. אף אחד לא היה בחדר הזה. אני אגלה לכם סוד, גם בחדר ליד לא, גם בחדר לידו לא. אבל ועדת החינוך תהיה סגורה, כי אתם לא תעשו פה דיון בלעדינו. חברים יקרים, אם אתם לא תכנסו את ועדת הבריאות ואת ועדת החינוך, כן, נעשה דיון בלעדיכם. המדינה צריכה להמשיך לחיות, אנשים מחכים להכרעות, טלי, ילדים צריכים מענה.

טלי גוטליב (הליכוד):

די.

משה טור פז (יש עתיד):

משפחות מבקשות עזרה, ואתם עושים שביתות כאן עם סנקציות, סוגרים את המוסדות שצריכים לשרת את הציבור. הציבור לא קנה מינוי לקרקס שלכם, תחזירו את הכנסת לעבודה או תפזרו אותה, תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת משה טור פז. הדובר הבא, חבר הכנסת ווליד טאהא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, בנאום הקודם שלי דיברתי על כך ששלטון חוק הוא לא דבר נזיל, הוא דבר שמחייב ראש ממשלה, מחייב שר, מחייב אזרח, מחייב תושב. הוא דבר שווה, הוא אמור להיות שווה לכולם. לא יכול להיות שמצד אחד יש לנו שר לביזיון לאומי, שמסתובב כדי לערוך סרטונים ביישובים הערביים, כדי לפנות לבייס שלו, לעשות אבו עלי, והאבו-עלי הריק מתוכן הזה עסוק בהפקת סרטונים ולא מטפל במהות של הפשיעה, של איסוף נשק, של פירוק ארגוני פשיעה, של מניעת פרוטקשן, של העבודה המוטלת עליו באמת כשר מופקד על חייהם וביטחונם של האזרחים. במקביל להפקת הסרטונים ולהצגות שלו, שהוא עושה בתוך יישובים ערביים, אותו שר משחרר את הרסן לחלוטין – שותפים לו עוד שרים, וגם ראש הממשלה עצמו, שמשחררים את הרסן לחלוטין לקבוצות מיליציות של טרוריסטים יהודים, שנכנסים ליישובים פלסטיניים ומתנכלים לפלסטינים בתוך היישובים שלהם: שורפים להם בתים, שורפים להם רכבים, משחיתים להם רכוש, תוקפים אותם פיזית, פוצעים אותם, לעיתים הורגים אותם. והתופעה הזו מתרחשת כאילו דבר לא קורה. כל העולם מביט ומסתכל על הדבר הזה, ואף אחד לא יכול להבין כיצד מרשה מדינה לעצמה אנרכיזם שכזה. כיצד מדינה מרשה לעצמה להתיר רסן למיליציות חמושות של טרוריסטים, שמתנכלות לאוכלוסייה אזרחית ופוגעות בהם ובפרנסה שלהם ובזכות שלהם להתנייד בין יישוב ליישוב, בזכות שלהם להיכנס לאדמות שלהם, בזכות שלהם לעסוק במסיק הזיתים ובכל מה שהם רוצים, והתופעה עוברת כאילו דבר לא קורה? אז איפה שלטון חוק כשמדברים על תופעה כזו? איך אפשר שמדינה שותקת אל מול המעשים האלה? אנחנו לא רואים שעוצרים אותם, לא רואים שמכניסים אותם לכלא, לא רואים שמעמידים אותם למשפט, לא רואים שמרתיעים אותם בכלל, ועל כן הם קיבלו אומץ, והתופעה חוזרת כל יום. אני מדבר על תופעה שמתרחשת כל יום. התופעה הזו מעידה קודם כול על התפרקות של המדינה. מדינה שבאמת מכבדת את עצמה לא הייתה מאפשרת למיליציות חמושות של טרוריסטים מתנחלים לערוך פוגרומים באוכלוסייה הפלסטינית באופן שיטתי. והדבר מתועד, וכל העולם רואה את זה, וכל העולם עוקב אחרי זה, ורק ממשלת העיוורון של נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' איננה רואה את זה. האזרחים הפלסטינים התמימים ממשיכים לשלם את המחיר של המתפרעים הטרוריסטים שמשתוללים בשטחים הכבושים מזה זמן רב, ללא שמישהו עושה דבר כדי לטפל בסוגיה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת טאהא. חבר הכנסת נאור שירי – הדובר הבא, ואחריו – חברת הכנסת טלי גוטליב. ארבע דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת וגם הקהל שיושב, מפה אתם נראים לי אחלה. מה המצב? מה שלומכם? תראו, אני לא יודע אם אתם הייתם פה בתחילת הדיון, אבל הדיון הוא דיון שבו ממשלת ישראל חושבת שהיא בשוק בבנגקוק, מחלקת מלא משרדים לשר המשפטים, שעשה כמובן עבודה כל כך טובה לציבור הישראלי. באמת, היום אתם נכנסים למשפט, אם פעם היינו מסיימים אותו אחרי ארבע שנים, היום – אחרי 40 שנה. בקטנה. באמת עשה עבודה מדהימה בחברה הישראלית. אז אמרו: היית כל כך טוב, כמו סילמן, וניתן לך את שר העבודה, תיק שולי; שירות הדת, שהוא אולי באמת שולי; ירושלים; מסורת ישראל המדהימה, שבאמת איך הסתדרנו בכל השנים האלה בלי שר מסורת. וחיים כץ, שהוא שר התיירות, אמרו לו: קח איזה משרד שולי – משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד הבריאות, הבינוי והשיכון. מה הבן אדם עושה? איך בן אדם יכול להיות שר בריאות, שר רווחה, שר תיירות, שר שיכון, ואז תגידו לי שהמדינה הזו מנוהלת? הזיית ההזיות. אבל כמו שאמרתי, זה שוק, זה בזאר טורקי. כמו איזו חצר ביזנטית אתם מחלקים את זה, ועוד מסתלבטים. עומד פה השר אמסלם וצוחק, כי הוא באמת לא יודע מה להגיד. אבל מה שנקרא, הכול תופס בממשלת הבושה. אבל מה בושה? אני רוצה לדבר איתכם על עוד נושא. אני מה שנקרא הייתי עד ונפגע עבירה לפיגוע הסברתי שמעט דיברנו עליו. יושב או עומד או לא יודע מה עושה ראש הממשלה, ובחשבון הטוויטר שלו, על אלפי ומאות אלפי הבוטים מאיראן, הודו, פקיסטן ואפגניסטן, משתף את העיתון – כאילו, באמת, אתם קראתם? אני מניח שקראתם, נכון, חבר הכנסת גינזבורג? קראתם את הזיית ההזיות שהבן אדם הזה משתף? עיתון אנטישמי, שאני רוצה להקריא לכם כמה ציטוטים: "ההרס של ישראל בעזה תואם במידה רבה רציחות עם היסטוריות"; "איך הצליחה ישראל לנהל מסע של רצח עם בעזה במשך שנתיים"? "רצח העם בעזה ייזכר כרגע מכריע בקריסת הליברליזם"; "המעורבות האמריקנית ברצח העם חורגת הרבה מעבר למימון וחימוש ישראל"; "רטוריקה ג'נוסיידית שליוותה את המערכה בישראל הייתה גלויה, נרחבת מההתחלה". יש עוד ועוד. תגידו, ראש ממשלת ישראל, שמתלונן כל היום על הפיגוע ההסברתי הגדול ביותר שעשתה הפצ"רית, מדבר ומשתף את האירוע הזה, וכלום. תגידו, אבל מישהו מכם ראה שיתוף אחד, על כל אלפי הבוטים שלכם, כולל קואליציית המושטים הקפואים פה, על ההטרדות והפגיעות המיניות שגיא גלבוע דלאל חווה בשבי? אה, מר אמסלם, אתה דיברת עליו? דיברת על מה שגיא גלבוע דלאל חווה בשבי? אתם משתפים חשבונות אנטישמיים. אתם איבדתם קשר עם המציאות. ואתה עולה לפה, ואהבתי במיוחד שאמרת: השופט בן חמו, בגלל שהוא מזרחי, אנחנו לא רוצים אותו, אני לא רוצה אותו – כאילו אני קובע – ובטח עם כובע. תגיד, השר אמסלם, אתה שמעת שקוראים לתלמידות מזרחיות בירושלים – איפה שהיית חבר מועצה או ראש אגף שפ"ע, שאמרת שניקית גרפיטי – תגיד, אתה שמעת שקוראים להן "כושיות"? שקוראים להם "כושים"? שמדירים ועושים אשכרה סגרגציה במערכת החינוך בירושלים, בממשלה שלך? אתה דיברת על זה? כל 38,000 השרים שלכם, הוצאתם על זה מילה? אתה מדבר איתי על גזענות? אתם יושבים במערכת חינוך, מממנים אותה, שקוראים "כושים" למזרחים כמוני. תתביישו לכם.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר כנסת נאור שירי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שירי, קראת לנו "מושטים קפואים". יפה, אני פעם ראשונה שומע את המונח.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מודה. אתה יכול לגמרי לקחת את זה אליך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חביב. חביב. לא, אהבתי. תראה, אני - - - בהומור, הכול בסדר. רק אצלכם יש כאלה נעלבים לי באופן מלאכותי.

היו"ר יבגני סובה:

מאחר שאנחנו בדיון משולב, יש לך ארבע דקות ולא שלוש. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רציתי למסור ד"ש למיארה, ליועמ"שית. מה אתה אומר, אדוני השר? רציתי לשאול אותך שאלה: תגידי לי, גב' יועמ"שית, מה את חושבת, שכל החוכמה נמצאת בידיים שלך? מה את חושבת, שתצליחי לשקר ולשקר ולקחת סביבך אנשים שיישכבו על הגדר בשבילך? בוא אני אדגים לך במה את חשודה, גב' יועמ"שית: עומדת בראש מערך התביעה הפלילית בישראל ומקיימת יחסי שוחד גם עם הפצ"רית וגם עם החוקרת שלה. קבלי, גב' מיארה, אני מדברת אלייך, בואי, קבלי: הפצ"רית – באת ושיקרת לבית משפט, את זוכרת? את אמרת לבית משפט, גב' מיארה, שאין עוד פעולות חקירה לביצוע, וזאת בעקבות בג"ץ שהוגש והורה לכם לחקור. אני אומרת לשופטת דפנה ברק ארז: משקרים לך, גברתי, הם לא ביצעו שום פעולת חקירה. עכשיו, תראי, מיארה, יש משהו אחד שיש לי עליונות עלייך, מה לעשות? לא גיל, ואני לא יועמ"שית, אבל אני פליליסטית. התייצב אצלנו בוועדת החוץ והביטחון בחודש אפריל 2025 גל עשהאל, סגן הפצ"רית, שהיה במעצר בית בתיק הזה, גב' יועמ"שית, והוא אמר לנו: אנחנו עושים בדיקה. בדיקה. שאלתי אותו: אתה עושה בדיקת חמץ? כי בדיקה, אדון גל עשהאל, זאת לא חקירה פלילית. ובבדיקה, אדון גל עשהאל, אתה לא חקרת את הפצ"רית, לא חקרת את הצוות שלה, לא הוצאת צו חדירה לפלאפון שלה, לא למחשבים שלה, ולא הוצאת צו חדירה לתפוסים ולא עשית כלום. אתה עובד עלינו. הוא לא עונה לי. ספינקס. עכשיו, לי זה היה ברור, כי בדיקה זאת לא חקירה. באפריל 2025 מתייצבת אחר כך מיארה בבית משפט, נציגיה אומרים: אנחנו מבצעים חקירה. אני אומרת: לא מבצעים שום חקירה. ואז לפני חודשיים וחצי מגישה הודעה: אין עוד פעולת חקירה לביצוע. משקרת. אומנם יש מצב שהיא תגיד – הגב' מיארה, הרי כולם נשכבים עבורה על הגדר – יש מצב שמיארה תגיד: הונו אותי, הפרקליטות הצבאית שיקרה לי, לא ידעתי. תגידי, גב' מיארה, בואי, בואי, אתם הגשתם לבג"ץ מסמך שהייתה ישיבה, שאת היית בה, המשנה לפרקליט המדינה אלון אלטמן היה, כל הבכירים היו, ודיברתם על מה היה, מה לא היה. אז לא הבנתי, לא בדקתם, לא שאלתם, כלום? כולכם באיזה רפיון שכלי ושיתוק מוחלט? הרי ברור ששאלתם. אז מה קורה פה? אני אגיד לך מה קורה פה, גב' מיארה, בואי, קבלי: בואי נשמע, הבן שלך היה חשוד בגנבת אפוד קרמי, נכון? עם מחסניות?

נאור שירי (יש עתיד):

טלי, עשית פעם קו?

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, הוא גנב את האפוד הקרמי כשהוא היה מושעה מהצבא – רציתי רק להעיר פה הערת ביניים – והפלא ופלא, הוא לא הועמד לדין, כי מי שייצג אותו זה יוסי בנקל, החבר שלך, שאמר בשיחה מוקלטת שהוא קשור אלייך, ואתם יודעים לפתור כל מיני בעיות. והפצ"רית לא הגישה כתב אישום נגד הבן שלך. איך את תורמת בתמורה? מה את תורמת לה בתמורה? מה טובת ההנאה? פשוט מאוד, היא לא חוקרת אותך ומשקרת. וזה לא נגמר בזה. תראו כמה אנשים נשכבים על הגדר בשביל מיארה, גם פה מהאופוזיציה, בלי שהם מבינים מה הם עושים. רפ"ק רינת סבן, החוקרת מס' שתיים בצוות הצח"מ שהוקם כדי לחקור את פרשיית הפצ"רית-יועמ"שית. הגב' רינת סבן לא קודמה – באמת הייתה מאוד עצובה – הגישה עתירה מינהלית נגד האי-מינוי שלה. תחזיקו את הכיסא: מי בשבוע שעבר מגישה לתוך תיק התביעה מכתב שמחזק את טענות רינת סבן כנגד המשטרה? מיארה. זה פשוט מדהים. יד רוחצת יד. טובת הנאה שוחדית לגמרי. רינת סבן מחזקת את מיארה בכך שהיא לא מזמנת אותה לחקירה, ומיארה מחזירה לה כשהיא מחזקת את התביעה שלה. תגידו לי, עם ישראל – הם באמת חושבים שכולכם מטומטמים, שכולנו מטומטמים. ובכן, ממש, אבל ממש לא. ואני לא ארפה מזה ואני לא אעזוב את זה. שמעתי שקרן בר-מנחם, ראשת מח"ש, התפטרה. הינה עוד אחת שנשכבת על הגדר. אנחנו פה עד שהיועמ"שית תיחקר. אנחנו לא רודפים אותה, אנחנו רודפים את טובת עם ישראל. ככה פשוט.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, הדובר הבא, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היא לא התפטרה. היא סיימה קדנציה של שמונה שנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, היא פרשה לפני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ממש לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש כן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ממש לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדיוס - - - אדיוס.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ממש לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדיוס.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היכולת שלכם לספר לעצמכם סיפורים היא מדהימה.

טלי גוטליב (הליכוד):

Au Revoir. לך לנאווה רוזוליו, שתרים לך איזו כותרת. בהצלחה שיהיה לך.

היו"ר יבגני סובה:

יש לך ארבע דקות. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני עד עכשיו הסתדרתי לא רע.

טלי גוטליב (הליכוד):

בהצלחה. בדיוק - - -

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר המקשר דודי אמסלם, שמעתי אותך לפני שבוע, ובא לי לרענן את זיכרונך. דיברת על זה שהליכוד מעולם לא פינה יישובים יהודיים. רק הליכוד פינה יישובים יהודיים, אף אחד אחר לא. אני רוצה להזכיר לך, אותה עיר באמת פורחת בסיני, ימית. אתה זוכר? אתה זוכר את ימית ואת כל היישובים? מעניין, מי פינה אותם? רק הליכוד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

ואתה זוכר - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל לא אמרתי את זה בשבוע שעבר.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

זה בדיוק מה שאמרת – שלא פיניתם. רק הליכוד. ב-1996, עיר האבות חברון, מי מעביר אותה לערפאת? בנימין נתניהו. ואני יכול לספר לך, אני הייתי שם באותם דיונים. מי שמעביר את עיר האבות לערפאת זה היה בנימין נתניהו. ומה קרה עם כל גוש קטיף? מי פינה את כל יישובי גוש קטיף? רק הליכוד יכול. אתה יודע, פעם ראשונה, כבר אחרי כל ההסכמים וכל הדברים, מי מעביר חלק מיהודה ושומרון לערפאת – לא, סליחה, כבר היה אבו מאזן, או עדיין ערפאת, אחרי ואי פלנטיישן, ערפאת – בנימין נתניהו. אותן שיחות עם קלינטון, ערפאת ונתניהו בוואי פלנטיישן, שלוש פעימות. מי מעביר חלק מיו"ש? כמובן, בנימין נתניהו. עכשיו, שמעתי שהייתה החלטה באו"ם. שמעת? אותו הסכם טראמפ. אתם תיכנסו להיסטוריה כמי שהקימו מדינה פלסטינית. ההסכם הוא ברור מאוד. הוא ברור מאוד, ואין לו שום משמעות אלא שאתם חתמתם על הקמת מדינה פלסטינית. כל מי שהוא בר דעת, כל מי שלמד לימודי ליבה ומינימום של אנגלית – הניסוח הוא ברור מאוד. הרי זה לא במקרה שנתניהו בירך על ההסכם רק באנגלית. מה פתאום, הוא שכח עברית? למה הוא לא טרח לברך על אותו הסכם בעברית? כי הוא יודע מה המשמעות. הוא בירך רק באנגלית כי הוא יודע שזאת הקמת מדינה פלסטינית. ואגב, שמעתי שאמרת: בליכוד לא ייתנו יד. אני רוצה להזכיר לך גם את נאום בר-אילן. גם בנאום בר-אילן נאמר מפורשות: מדינה פלסטינית. אז תפסיקו לבלבל את המוח. אתם פיניתם את רוב היישובים שרק פונו במדינת ישראל, אתם, ואתם מקימים מדינה פלסטינית ושום דבר אחר. גם הפגיעה בביטחון – מה שאתם עושים הוא פשוט הרס הביטחון, מערכת הביטחון, במדינת ישראל. דיברתם על ניצחון מוחלט. אחרי שנתיים יש לנו כל החזיתות פתוחות – בלבנון החזית פתוחה וחיזבאללה משתקם; אותו הדבר ברצועת עזה. כל יום דיווח – אתה היית בישיבת הקבינט שצה"ל דיווח שכל יום שעובר חמאס מתעצם יותר ויותר. חמאס מחזיר לעצמו גם שליטה אזרחית. זה דיווח שאתה קיבלת בקבינט; וכמובן, יש לנו חזית מול איראן ויש לנו חזית מול החות'ים. וכל האויבים האלה, כל אחד מהם הוא חיה פצועה. לא גמרתם את העבודה בשום מקום. אבל יתרה מזאת, פתחתם חזית חמישית, חזית נוספת, בין הרמטכ"ל לשר הביטחון. מי מינה את הרמטכ"ל? האופוזיציה? היועצת המשפטית? נשיא בית המשפט העליון? זה מינוי שלכם. מה זה צריך להיות המלחמה הזאת? ממש מלחמה בין שר הביטחון לרמטכ"ל. היו חילוקי דעות בין שרי ביטחון לרמטכ"לים בעבר, מעולם לא היה הביזיון הזה. מה שאתם עושים – אתם פוגעים בצבא, אתם פוגעים באלופים, בקציני צה"ל. זאת התוצאה. כשאתה מסתכל על כמות האנשים שמבקשים כרגע לסיים את הקבע שלהם – זאת התוצאה. אז אתם הורסים את מערכת הביטחון, אתם מקימים מדינה פלסטינית ואתם פיניתם את כל היישובים במדינת ישראל.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

קריאה:

היו"ר יבגני סובה:

שמת לב? אני נותן לכולם חצי דקה.

קריאה:

היו"ר יבגני סובה:

כי אנשים לא – גם לחברת הכנסת גוטליב נתתי כמעט חצי דקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא חצי דקה. חצי מילה.

היו"ר יבגני סובה:

לא. נתתי לך חצי דקה.

קריאה:

חוץ מזה, אי-אפשר להשוות - - -

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

טלי, ממתי נותנים לך? את בדרך כלל לוקחת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

לא, ברגע שנתתי אנשים שכחו. זהו, זה הלך. ברגע שנתתי זה הלך. ארבע דקות, בבקשה. תקפידו על הזמנים.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני יומיים אני השתתפתי באסיפה של בעלי הקרקעות משפרעם, מאעבלין, מטמרה, מאבו סנאן, מכפר יאסיף ומירכא – אדמות שמופקעות להרחבת כביש 6 לכיוון צפון. בעלי הקרקעות אמרו בצורה מאוד ברורה: אנחנו לא נגד פיתוח, לא נגד הרחבת כביש 6. אנחנו בעד. אבל הממשלה ומשרד התחבורה צריכים להסתכל לנו בעיניים. האדמות שלנו, מעל 4,000 דונם שאמורים להפקיע אותם, שהופקעו בעצם לטובת כביש 6 – אבל אותם בעלי קרקעות מבקשים מהרשויות האחראיות על ההרחבה, אם זה משרד התחבורה ואם זה חוצה ישראל ואם זה נתיבי ישראל, לפחות לכבד את האנשים, את בעלי הקרקעות, לשבת איתם ולדבר איתם על פיצוי הולם. לא יכול להיות שמפקיעים מהם את אדמותיהם ובסוף מזלזלים בהם, לא יושבים איתם. גם מזלזלים בכל נושא הפיצוי. המינימום שהם מבקשים – כמו שהיה תקדים לכל אורך הפיתוח של כביש 6 – אדמה תמורת אדמה. מגיע להם. לוקחים להם את האדמה שלהם, אדמה שגם שימשה לחלק גדול מהמשפחות כמקור לפרנסה, מגיע להם גם פיצוי הולם – אדמה מול אדמה, דונם מול דונם. זה המינימום הדרוש לאותם תושבים. אני פונה כאן בערבית לאותם בעלי קרקעות: (אומר דברים בשפה הערבית:) תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה, ארבע דקות לרשותך.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה. אני רוצה לנצל את הנאום הזה כדי לתת תשובה לרב סתיו. הרב סתיו יצא נגד החוק שלי על זהות יהודית במרחב הציבורי. הרב סתיו טען שכפייה דתית היא דבר איום ונורא. כמו כן, הוא טען שעם ישראל רוצה להיות יהודי. ובכן, אני מסכימה עם הרב סתיו, למרבה הפלא, בשני הסעיפים האלה. רוב עם ישראל אכן רוצה להיות יהודי; ובאשר לרעיון הכפייה, אני מציעה לרב סתיו ולכל הפייקרים שמילאו את הרשתות ואת ערוצי הטלוויזיה בפייק מוחלט על החוק הזה, כי זה נורא מתאים לדמות הבלתי-ממלכתית של חברת כנסת מהליכוד לכפות דברים, כי יש פריימריז, וכי אני פופוליסטית, או השד יודע מה – אז אני רוצה לומר באופן חד וברור לכל מי שאוזניו שומעות כרגע, בתוך המליאה ומחוצה לה: כפייה דתית עומדת בניגוד חזיתי לתפיסה הליברלית שלי את האנושות ואת בני האדם. אבל לא זו הבעיה שלי. הבעיה שלי היא שכפייה דתית היא לא עלבון עבורי, היא עלבון עבור הקדוש ברוך הוא. היהדות היא יהלום. אתה לא כופה על אף אחד יהלום. ולכן הייתי מציעה לרב סתיו להאזין עכשיו לטיעונים שלי, כי החוק שלי הוא לא בעד כפייה, החוק שלי לחיזוק הזהות היהודית במרחב הציבורי בישראל הוא בעד חופש, החופש להיות יהודי בארצנו. אני רוצה לשאול את הרב סתיו: מה דעתך על רופא בכיר מרמב"ם שרודף, עם סכין שלופה, אחרי נער ברחוב, כי הנער הזה העז להניח תפילין? ובדרך כלל במקרים האלה יגיע פקח, אבל הפקח יבוא לנער, לא למי שתוקף; מה דעתך, הרב סתיו, על זה שבן אדם מניח תפילין במכון ויצמן, לתומו, לבד, בלי פרובוקציה, לא דוכן חב"ד, לא משדל ילדים, עומד ומניח תפילין, ושקמה ברסלר עוצרת את הרכב שלה בחרקה, כי אוי ואבוי, סממן יהודי, ואומרת לו: הדברים האלה – על התפילין, על התפילין – הדברים האלה לא שייכים לכאן, אין לך זכות. האם זו כפייה לאפשר לבן אדם הזה להניח תפילין? לא, זה לא. זה חופש. החופש לפולחן יהודי במדינה היהודית היחידה בעולם, בחלקת האלוהים היחידה שנותרה לנו כשהווירוס העולמי האנטישמי הרים את הראש המכוער שלו שוב. גם פה אסור לנו? אני רוצה לשאול את הרב סתיו: תלמידות מהאוניברסיטה העברית שמסיימות את התואר במשפטים ומבקשות מחיצה קטנטנה כדי שהן תוכלנה לחגוג ולרקוד בחופשיות – לא אישרו להן. זו לא כפייה דתית, כבוד הרב סתיו, זוהי כפייה חילונית. כי אישה עם כיסוי ראש, דתייה, שלא רוצה לרקוד לצד גברים מטעמי אמונה – מותר לה. ואת זה אני לא אומרת מהטעם הדתי, את זה אני אומרת מהטעם הפמיניסטי. אני רוצה לשאול את הרב סתיו: קבוצה של נערים, אחרי טבח 7 באוקטובר, רוכשים מכספם, אוספים כסף כדי לקנות תפילין, כדי להניח תפילין לזכר נטבחי 7 באוקטובר, האם כשמגיע מנהל בית הספר ומחרים להם את התפילין האלה, זה חופש או כפייה? איפה הכפייה הדתית פה? איפה החופש שלהם לבצע את הפולחן היהודי הראשון במעלה? למה אסור להם? בוא תסביר לי, כבוד הרב סתיו, למה אסור להם. ועוד דבר אני מבקשת. תן לי הסבר הגיוני לזה שמדינה שלמה עוצרת את נשימתה כל פעם לפני חגי תשרי, כי מי יודע מה יעשה ראש עיר אחד, הקיסר הגדול של המדינה – אגודל למעלה או אגודל למטה? הפעם ירשו ליהודים להתפלל כמו שהם רוצים? הפעם לא ירשו לנו להתפלל כמו שאנחנו רוצים?

היו"ר יבגני סובה:

משפט אחרון.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אותה עיר שבה יש התחשבות מלאה במנהגים מוסלמיים, מלאה – בעיר הזו רדפו יהודים. מה שאנחנו ראינו ביום כיפור ב-2023 לא יקרה עוד. החופש להיות יהודי לא אמור להיות בחקיקה, אבל הגענו למצב שבו הכפייה החילונית של מיעוט שלא נותן לעם היהודי להביע את עצמו ואת דתו הגיעה למצב שהוא מפרק אותנו לרסיסים. ולכן החוק הזה יעבור. הוא לא פופוליסטי, הוא לא נועד לפריימריז, הוא נועד לקיים את המשפט הפשוט: עם חופשי בארצו. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. חבר הכנסת רוץ כץ, הדובר הבא, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אבל איזה חוק, גלית?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

שאם בן אדם מניח תפילין, אף אחד לא יכול - - -

רון כץ (יש עתיד):

אה, אני בעד. אני עושה את זה בעצמי כל יום.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

כל הכבוד, כל הכבוד.

היו"ר יבגני סובה:

ארבע דקות לרשותך. בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום אני אנסה – אנחנו רגילים לדבר למליאה ריקה, אולי נעשה את זה קצת יותר מעניין. אדוני היו"ר, אתה חובב ספורט מוטורי?

היו"ר יבגני סובה:

אני מכיר את הבעיה, אבל - - -

רון כץ (יש עתיד):

לא, זו לא בעיה. אני אספר לך.

היו"ר יבגני סובה:

אין לי רישיון לאופנוע או - - -

רון כץ (יש עתיד):

לא, לא, אז אני אספר לך. אתמול ישבתי עם חבר שאוהב את התחום, הוא משתתף במרוצים של אופנועים, והוא סיפר לי משהו שלא ידעתי. מסתבר שרגע לפני שאתה עושה את המרוץ האמיתי, איך הם מכינים את עצמם? הם עושים סיבוב סביב אותו מרוץ בזווית הכי נמוכה, עד שבסוף אתה נופל. עכשיו, אתה עושה את זה במהירות של 5 קמ"ש, אתה לא מרגיש את הנפילה. המטרה היא בעצם לראות איפה הזווית התחתונה שאתה תיפול בה בסוף. אני רוצה לשאול את הממשלה הזו – אין כל כך את מי לשאול, כי אף אחד לא נמצא פה, כי מחר יש פריימריז חשוב בליכוד. אבל אני רוצה לשאול את הממשלה הזו, איפה הנקודה הכי נמוכה שתובילו אליה את מדינת ישראל? בשסע האדיר שהבאתם עלינו? במצב הכלכלי שהבאתם עלינו? במצב הביטחוני שהבאתם עלינו? אולי בעובדה שאתם מנסים לפטור חצי מהציבור, להשתמט מצה"ל, בזמן ש-50% מהציבור שאתם מתיימרים לייצג כורע תחת נטל המילואים? אולי בשלב הזה זאת הנקודה שבה אתם תיפלו. אני באמת רוצה לשאול אתכם, איפה הנקודה הזו? ינון אזולאי, אולי אני אשאל אותך גם.

ינון אזולאי (ש"ס):

אם אפשר – הודעה אישית.

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה. אני אתחיל מההתחלה, ינון, אתה לא שמעת את ההתחלה. אתה מקשיב? אני מקדיש לך פה ארבע שניות.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

הוא יכול להירשם, עוד לא סגרתי את הרשימה. חבר הכנסת אזולאי, אתה יכול להירשם.

רון כץ (יש עתיד):

טלי, אל תדאגי. ינון, תקשיב, אתמול ישבתי עם חבר שעוסק בספורט מוטורי, הוא עושה מרוצים של אופנועים. והוא לימד אותי שלפני שעושים את המרוץ מגיעים לזווית הכי נמוכה עם האופנוע עד שבסוף אתה נופל, ב-5 קמ"ש, אתה לא מרגיש את הנפילה אבל אתה יודע איפה הזווית הכי בעייתית. ופתאום קלטתי. זאת בדיוק השאלה לנתניהו. איפה הזווית הכי נמוכה שתביא אליה את מדינת ישראל? הבאת אותנו למצב הכלכלי הכי גרוע שהיה פה, למצב הביטחוני הכי גרוע שהיה פה, לבידוד בין-לאומי - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

רון כץ (יש עתיד):

ואני שואל – אבל רגע, אני רוצה לומר לך את הנקודה שבגללה עצרתי כי אתה נכנסת. עכשיו מטרת-העל של נתניהו, חוץ מלשרוד עוד שעה בכיסא – גם ככה אין לו ממשלה, לפני דקה הוא העביר לעצמו ארבעה תיקים, ולחיים כץ, מסכן, כבר יש לו שמונה משרדים. רק אלוהים יודע, בווייז אין מספיק מקומות בשביל לשים את מקומות העבודה שלו. ועכשיו אני רוצה לשאול. אני חושב שנקודת השפל של נתניהו היא בלנסות לפטור חבר'ה צעירים, בריאים וטובים, שיכולים להתגייס לצבא, ולהעדיף אותם על חבר'ה שיושבים, נגיד, בצד הזה. אני חושב שזו נקודת השבירה שלו. ואני רוצה לשאול אתכם, חבריי חברי הכנסת במחלקת הדגים הקפואים בליכוד, אתם לא אמורים לייצג את חיילי צה"ל? כל היום אתם עולים לפה ומסבירים לנו כמה אתם אוהבים את חיילי צה"ל, כמה אתם דואגים לחיילי צה"ל, אבל אז אתם שותקים כשמוכרים פה חוק השתמטות. אין נציג אחד, אחד, שיגיד: לא, את זה אנחנו לא מקבלים. יש תדרוכים, יש כל מיני בלבולי מוח, אבל בפועל, האמת – מקדמים לכם על הראש חוק השתמטות שכתבו נציגים שראו את הבקו"ם בתמונות. ואתם, מבחינתכם זה בסדר. אחרי זה, טלי גוטליב, את תעמדי פה ותגידי שאת מייצגת לוחמים, או כל אחד אחר שעומד פה ומדבר על הלוחמים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

אז אני רוצה לומר לכם, אתם לא מייצגים אף לוחם בצה"ל. אם יש קונסנזוס אחד במדינת ישראל הוא שכולם צריכים להתגייס לצבא, כולם צריכים לשרת, כולם צריכים לתרום. אין לאף אחד תירוץ לא לקחת חלק במאבק הלאומי. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת כץ. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. אז יש לך רישיון לאופנוע או לא, רון?

רון כץ (יש עתיד):

לא.

היו"ר יבגני סובה:

כי הסברת דברים – לי אין רישיון, למרות שאני קצת מבין במרוצים מהטלוויזיה, אבל הסברת את זה כאילו אתה נוהג כל שבת או כל שישי בבוקר. לך יש רישיון על אופנוע?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לא. לא ממליץ.

היו"ר יבגני סובה:

אזולאי, אתה מתנייד באופנוע או באוטו?

ינון אזולאי (ש"ס):

לא, אני, אין לי אופנוע, אני יש לך רק - - -

היו"ר יבגני סובה:

לא, בגלל שאתה מתנדב, אז לכן - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

מתנדב באיחוד הצלה, אבל לא באופנוע, לא.

היו"ר יבגני סובה:

באיחוד הצלה – לא על אופנוע, באוטו. כי יש פה סוגיה של הזווית, שהיא מאוד מעניינת. צריך לבדוק עם מישהו שהוא באמת נהג מרוצים.

ינון אזולאי (ש"ס):

הבן אדם לא נופל, בסוף הוא יודע להתרומם.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

סיימו את הדיון על האופנועים, אבל אני אומר לכם, אני לא ממליץ - - -

היו"ר יבגני סובה:

החוכמה היא להסביר משהו בצורה כזאת שמתחיל ויכוח ושאלות. בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היו"ר יבגני סובה:

כן, הבנתי. יפה. ארבע דקות, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום התקיים דיון בוועדת חוץ וביטחון בנושא הטבח של הדרוזים בסוריה. חלק היה פתוח, חלק היה חסוי. אני רוצה להגיד לכם, אני עד עכשיו לא יודע מה המדיניות של ממשלת ישראל לגבי הדרוזים בסוריה. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כץ, לפני כל האירועים שהיו עם הדרוזים בסוריה יצאו בהצהרה: לא נאפשר לפגוע בדרוזים בסוריה. אבל מאז נהרגו, נרצחו, נשחטו, קרוב ל-5,000 דרוזים בסוריה. הצהרות לחוד, מעשים לחוד. אתם יודעים שעד היום 38 יישובים דרוזיים מוחזקים על ידי דאעש – ג'בהת א-נוסרה, השלטון הטרוריסטי של ג'ולאני. אין אף תושב שם. מי שהרגו – הרגו, מי שברח – ברח, אבל יש קרוב ל-150,000 פליטים – הם פליטים עכשיו – בתוך סווידא. הבטחות לחוד, מעשים לחוד. הדרוזים במצור כבר קרוב לחצי שנה. אין נכנס, אין יוצא. מי שמנסה לצאת, נתפס, נרצח במקום. נשים נאנסות ונרצחות. מים, חשמל, תרופות, שירות רפואי, דלקים – אין; מזון – אין. הובטח מעבר בטוח – עד עכשיו לא ראינו כלום, כלום. אני רוצה להגיד לכם, חבריי חברי הכנסת, ולשר אמסלם, שגם משתתף בדיוני קבינט: מה שהיה ב-7 באוקטובר והאסון הגדול של מדינת ישראל מאז השואה, שנכנסו טרוריסטים שפלים שהרגו ורצחו ואנסו, אבל נכנסו על טויוטות ועם נשק קל, RPG וכל מיני דברים – ואם אנחנו מדברים על פירוז דרום סוריה מנשק כבד, חברי הכנסת, חברת הכנסת טלי – פירוז זה בלי טנקים, בלי תותחים, חיל האוויר לא יכול לעלות משם, אבל פירוז – יש טויוטות, יש נשק קל, ויש נשק לא כבד כבד, אבל יכול לירות אוטומט – מא"גים, דברים שיכולים להרוג – אם נכנסו דרך עזה 2,000, 3,000, 5,000, 7,000, 10,000 טרוריסטים שפלים – מדרום סוריה ייכנסו מאות אלפים – מאות אלפים – ויגיעו עד המרכז עם הטויוטות אם לא נתעורר. אני אומר לך, ממשלת ישראל חייבת להתעורר. בגבולנו הצפוני יושב טרוריסט שהשתלט על המדינה.