جلسة الهيئة العامة بتاريخ 07/01/2025 الساعة 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ז' בטבת התשפ"ה, 7 בינואר 2025. היום הוא היום ה-459 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים שבו 100 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מוצגות כאן מעלינו ולנגד עינינו, עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת סימון דוידסון וקבוצת חברי הכנסת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הבא שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת משה סולומון. בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רב סמל מולוקן תשומה, זיכרונו לברכה, שלו אני מקדיש את נאום הדקה שלי היום, כמנהגי במליאת הכנסת – מנהג שבו אני מזכיר את הגיבורים מבני קהילת יוצאי אתיופיה שנפלו במלחמה – היה בעל לב ענק שרק רצה לעזור וחיפש תמיד מי צריך עזרה. אלו המילים שבהן תיארו חבריו את רס"ל מולוקן תשומה, זיכרונו לברכה, לוחם מילואים שנפל בעת מילוי תפקידו בבקעת הירדן ביום י"ג בטבת תשפ"ד, 25 בדצמבר 2023, בהיותו בן 28 בלבד. מולוקן, שנולד באתיופיה ועלה ארצה בגיל שלוש, היה בן אהוב להוריו ואח מסור לגטהום, ירוס, צגנת, מזל ושי. כשנשמעה הקריאה למילואים ב-7 באוקטובר הוא התייצב מייד לשירות ביחידתו. מולקן היה גאוות הוריו ובני משפחתו, אהוב על מכריו, שמעידים עליו שהיה בעל לב ענק, שכל-כולו מסירות ונתינה לזולת בחייו האישיים, המשפחתיים ובמסגרת הצבאית. מולקן, זיכרונו לברכה, היה איש אחזקה בגני הילדים בעיר. גננת שזכתה להכיר את מולקן סיפרה עליו שהיה איש חביב ומיוחד – תמיד נחלץ לעזרה ותיקן את כל מה שהיה צריך בגן, בחיוך ובמאור פנים. בשירותו הצבאי כלוחם בגדוד נח"ל, הוא הותיר חותם עמוק על כל מי שהכיר אותו. מפקדיו מספרים על לוחם שידע תמיד ליצור אווירה חיובית בפלוגה, אדם שמח שדאג לשמח את כולם, בעל ידי זהב, שהתעקש לצאת למשימות מבצעיות ולהיות משמעותי בתפקידו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד, כשהעיר כולה מרכינה ראש לזכרו של בן אדם שכל חייו היו מסכת של נתינה ואהבת הזולת, ומי שהותיר אחריו משפחה אוהבת וקהילה שלמה המתגעגעת לחיוכו ולנדיבות ליבו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אחריה – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש הרבה נושאים שרציתי לדבר עליהם ולהעלות אותם כאן במשכן הכנסת, אבל הנושא החשוב ביותר בעיניי והדחוף ביותר זה החזרת החטופים והחטופות שלנו הביתה. 459 ימים, מי היה מאמין. 13 נשים נמצאות כרגע בשבי חמאס, עשר מהן מוגדרות בחיים. קשה לתאר מה עובר עליהן שם בידי הרוצחים, שהם חסרי כל אנושיות. בדוח של משרד הבריאות שהגישו לאו"ם נטען כי מרבית הנשים הותקפו מינית בשבי. אני רוצה לקרוא לכל אישה שנמצאת עכשיו בשבי בשם שלה, לתת לה כבוד ולהגיד שאנחנו מחכים להן: עפרה קידר, ענבר הימן, ארבל יהוד, ג'ודי ויינשטיין, דניאל גלבוע, קרינה ארייב, נעמה לוי, לירי אלבג, אגם ברגר, אמילי דמארי, רומי גונן, דורון שטיינברכר, שירי ביבס. כולנו מחכים לכן בבית.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אחריה – חבר הכנסת משה אבוטבול.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אמש אירע פיגוע מזעזע בכביש 55 שבשומרון. בפיגוע הזה נרצחו באכזריות רחל כהן, עליזה רייז ואלעד וינקלשטיין, השם ייקום דמם, אנשי חסד ואוהבי הארץ, שמסרו את חייהם למען עם ישראל וההתיישבות בארץ אבותינו. יחד עם כל עם ישראל, אני משתתפת באבל הכבד של משפחות כהן, רייז ווינקלשטיין. יהי זכרם ברוך. בין הפצועים בפיגוע נמצא גם גיסי, שתודה לשם, ניצל בניסים גלויים. אני שולחת לו ולשאר הפצועים איחולי החלמה מהירה ושלמה. בשנתיים האחרונות עמדתי כאן מעל הבמה הזו כמה וכמה פעמים וסיפרתי על פיגועים שהתרחשו בנקודה זו ובכפרים הסמוכים אך מכיוון שלא היו נפגעים, הם הושתקו. לצערי, הפעם זה נגמר אחרת. אך לצד הכאב והאבל, חובה עלינו להתמודד עם המציאות, שמתהפכת על פניה. רק לפני פחות משנה התקיים תרגיל צבאי בכפר פונדוק, בניצוחו של אלוף פיקוד מרכז לשעבר יהודה פוקס, שדימה מצב שבו מתיישבים חוטפים ילד ערבי. כן כן, אתם שומעים טוב. זה היה תרגיל הזוי שמבוסס על דמיון חולני, כאילו היהודים הם אלה שחוטפים ורוצחים ילדים. והינה, אתמול, בכפר פונדוק עצמו, התרחש רצח אמיתי, של יהודים. נשים ואיש שהתיישבו כאן, בארץ האבות, נרצחו באכזריות על ידי ערבים שמבקשים לעקור אותנו מכאן. חבריי חברי הכנסת, הגיע הזמן להבחין מי הוא האויב. אויבינו הם אלה שיורים על רכבים, שקוטפים חיי אדם, שמסיתים ומתחמשים כדי להשמיד אותנו. ואנחנו? אנחנו אלה שנאבקים על זכותנו הבסיסית לחיות בביטחון במדינתנו, בארצנו. הטרור הזה לא ינצח אותנו. עלינו להחזיר את הביטחון ליהודה ושומרון ולכל חלקי הארץ, לצאת למבצע רחב היקף שיביא לשבירת התשתיות והאיום שמגיע מכל כפר ומחנה. דין פונדוק כדין רפיח. נכה בטרור בכל מקום שבו הוא מרעיל את האדמה. נבהיר לכל מבקשי רעתנו: דמם של אזרחי ישראל אינו הפקר, וריבונותנו על הארץ הזו היא נצחית. יהי זכרם של הנרצחים ברוך, ויהי רצון שנראה בקרוב את אויבינו ניגפים מפנינו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. חבר הכנסת משה אבוטבול, אחרון הדוברים לשלב זה, בבקשה.

משה אבוטבול (ש"ס):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הוא יום חשוב, שבו הוצגה לנו, במשרד החקלאות וביטחון המזון, התוכנית הלאומית לביטחון המזון, תשפ"ה, 2025, במפגש עם בכירי המשרד ומשרדים אחרים להצגת תוצר הביניים של העבודה המאומצת. המשרד, כידוע, שינה את שמו בחודשים האחרונים, והציב את המטרה בתוך הלוגו של שם המשרד – משרד החקלאות וגם ביטחון המזון. הייתי רוצה להודות לאלה שהכינו את התוכנית – כמובן, לשר שלנו מר אבי דיכטר ולמנכ"ל שלנו מר אורן לביא וליובל ליפקין, מי שנבחר לשמש ראש מינהל ביטחון המזון; כך גם לשרים שבאו היום להתארח אצלנו, השר ניר ברקת והשרה עידית סילמן. דווקא בפרשת השבוע אנחנו רואים ומזכירים את ביטחון המזון שנעשה באותם ימים במצרים – אימפריית הענק, שהייתה אמריקה של אז – שם יוסף הצדיק הציל את כל העולם מחרפת רעב בכך שפתר לפרעה את החלום והפך את אותו חלום לחזון ולמציאות. הוא הגשים את הנבואה של שימור המזון העולמי שהיה אז. כפי שאמר יוסף לפרעה, את אשר ה' עושה הגיד לפרעה. כך גם כיום, בהנחיית השר שלנו מר אבי דיכטר, הוקם מינהל שמכין תוכנית לעשרות השנים הבאות למדינה, לחיזוק החקלאות והחקלאים, הגדלת הפריון – יותר יצוא, פחות יבוא, פחות הסתמכות על אומות העולם; שתהיה לנו עוצמה כלכלית ומדינית, תוך העצמת החקלאים והחקלאות, סיוע במחקרי פיתוח, וגם מים מוזלים; עובדים זרים. אם נפעל חזק בעניין, יהיו לנו חקלאים כל כך מרוצים, מזון בשפע, וגם נדביר את יוקר המחיה, בעזרת השם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה לסגן השר חבר הכנסת אבוטבול.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הרשה לי רק לנצל את ההזדמנות ולפתוח את ציון היום המיוחד הזה בהבעת תנחומים למשפחות שלושת נרצחי הפיגוע ולמשפחותיהם של שני המפקדים שנהרגו ברצועה, לאחל החלמה מהירה לפצועים ולהביע תקווה כי 100 החטופות והחטופים ישובו אלינו במהרה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, זהו אומנם יום מיוחד, אך את ההוקרה וההכרה לכוחות הביטחון מן הראוי להזכיר לעצמנו מדי יום. ב-7 באוקטובר 2023, כ"ב בתשרי התשפ"ד, שמחת תורה, החלו להירשם פרקים חדשים של אומץ, גבורה ומנהיגות ביחידות המבצעיות לביטחון לאומי. ברגעי החולשה והפחד, בשעות האי-ודאות והכאוס, בימים של לחץ ועומס, בשגרה של מצב חירום ובמציאות של מלחמה, זכינו לגלות גברים ונשים לובשי מדים שמחויבותם לאזרחים ולתושבי המדינה תהיה למופת ולמודל הראוי לחיקוי לדורות הבאים. המלחמה, אדוני היושב-ראש – אני מניח שאני לא מספר לך משהו חדש – היא עניין קשה ואכזרי בעיקרו, מלווה בהרבה דם ודמעות. אך דווקא במלחמה זו, שעדיין נמשכת, באו לידי ביטוי גילויים מופלאים ונדירים של אומץ לב וגבורה, בצידם של גילויים אנושיים של אחווה, רעות ואפילו חמלה ומוסריות. המנהיגות, כך למדנו כולנו, היא קודם כול עשייה. היא לא ניכרת במילים אלא בפעולה במציאות שתכליתה לנצח את הפחד. שוטרים ושוטרות במשטרת ישראל, לוחמות ולוחמי מג"ב, יצאו – כך לפחות אני מרגיש – כמו מתוך לוע של תותח להגן על תושביהם ויישוביהם, לחלץ חוגגים ממסיבת הנובה, לחסום צירים כדי למנוע אסון גדול עוד יותר וכדי להציל חיים. מפקדי משטרה ומפקדות הלכו בראש; חלקם נהרגו תוך כדי לחימה. שוטרות ושוטרים גילו אומץ לב יוצא דופן. הם לא חשבו על הסיכון; הם היו נחושים לקיים את שליחותם וחובתם לתושביהם. הם הסתערו מול מחבלים רוצחים מצוידים היטב, ולמרות נחיתות מספרית, הצליחו לחסלם ולמנוע טבח נוסף וכיבוש יישובים נוספים. חבריי חברי הכנסת, לוחמי הכליאה ומפקדיהם נאלצו מעכשיו לעכשיו לתת מענה רב-ממדי שלא היה חלק משגרת יומם: להביא לכליאת אלפי אסירים ביטחוניים, רוצחים מתועבים; להקים יחידות לאיסוף מידע מודיעיני קריטי להמשך הלחימה ולשחרור החטופים; לאפשר גידול משמעותי ומאסרים ומעצרים פליליים. על כל אלה, כמו תזמורת מיומנת, כתבו בשירות בתי הסוהר לחנים חדשים, שאפשרו לכל השותפים בצה"ל ובשב"כ להוציא לפועל במשותף מנגינה מנצחת. בפעם הראשונה – ולא היחידה – נדרשו לוחמי האש לפעול תחת אש בתוך גבולות המדינה וגם בשטח האויב. הם לא הרהרו ולא ערערו. הם יצאו בכל פעם מחדש, ביום ובלילה, לכבות שרפות – מאות שרפות – לחלץ ולהציל מאות אזרחים וחיילים. הם לא ויתרו. הם זכרו את הסיבה שלשמה הוכשרו והוכנו, גם אם אף פעם לא בהיקף וברמת הסיכון שנתקלו בה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש מצבים שבהם צריך מפקד לבחון מחדש את הנחות היסוד שלו, להעז ולקבל החלטות שישנו את מצב היחידה שלו מן הקצה אל הקצה. זה לא דבר פשוט. הרבה אנשים רגילים לשגרה ולידוע, וחוששים משינוי משימה או משינוי תרגולת ידועה. זה דורש יכולת להגדיר סדר עדיפויות, לוותר על החשוב לטובת החשוב יותר; זה דורש סבלנות, כי את המחירים מרגישים מייד, אבל לוקח זמן עד שרואים את התוצאות. דרוש אומץ לב כדי לקחת סיכונים ולקבל החלטות, והחשוב יותר – היכולת לבצע הלכה למעשה. גילויי מנהיגות ואומץ, ראשיתם ברוח וסופם ברוח. התעלותם של ראשי המשטרה ומג"ב, של לוחמי האש ולוחמי הכליאה, לא נוצרו בזכות המדים אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצדקת דרכנו, של מחויבות עמוקה לאזרחי המדינה, גם במחיר חייהם, ולמען זכותו של עם ישראל לחיות את חייו במדינתו בשלום, בשלווה ובביטחון. זה דורש מנהיגות, ומפקדי הכוחות המבצעיים של הביטחון הלאומי הוכיחו כי הם מסוגלים לסוג כזה של מנהיגות. עם ישראל מודה להם, והיום כנסת ישראל מוקירה אותם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת פוגל. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת שלי טל מירון. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את יום ההוקרה למפקדים ולכוחות הביטחון הלאומי שלנו. אני לא יכולה לפתוח את דבריי בלי לציין את 827 החללים שנפלו בהגנה על המדינה ועל העם מאז אסון 7 באוקטובר, לפני 15 חודשים. המספר הזה הוא לא רק קשה לעיכול, הוא בלתי נתפס: 827 גיבורים, מהם 435 נרצחו, נאנסו, נטבחו, נשרפו, נשחטו, במהלך מתקפת הטרור האכזרית. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולפנות אל המשפחות השכולות, אלו שהצטרפו במלחמה האחרונה והמשפחות שכבר שנים הן חלק ממעגל השכול והכאב. אני לא חושבת שיש מילים שיכולות למלא את החור בלב של המשפחות. אני לא מאמינה שיש איך לתקן את השבר הפנימי הגדול. אפילו לשאת את עול השכול הכבד אין בידינו לסייע לכם. אבל אני כן יכולה להגיד דבר אחד: אנחנו, אני ושותפיי לדרך, אזרחי המדינה כולם, אנחנו לא עוזבים אתכם. אתם לא לבד. ולכם, המפקדים, הלוחמים, הלוחמות, השוטרים, השוטרות, לוחמי ולוחמות האש, אנשי שירותי ההצלה, הצלת החיים, אנשי קהילת המודיעין על כל זרועותיה, אתם נושאים על כפיכם את ביטחונה של מדינת ישראל. בזכותכם אנשים חיים כאן לא רק בביטחון אלא גם בתחושת ביטחון. זוהי תקופה מורכבת ברמה הביטחונית, כמו גם הציבורית והחברתית. יש שבע חזיתות פעילות, 100 חטופים וחטופות, אחים ואחיות שלנו, במנהרות החמאס, ואיומים קיומיים על מדינת ישראל. אבל הודות למפקדים שמגלים אומץ לב, דבקות במשימה וחוכמה טקטית, שהיא מודל לחיקוי בכל העולם, אנחנו יכולים להתגבר על כולם, ומעל הכול – נוכל להחזיר את אחינו ואחיותינו המוחזקים בשבי החמאס. "לא די שידע המפקד את מלאכתו. עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו מסירות הנפש שתוליכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים יעוררו האמון, הדבקות והאהבה בחיילים שלהם – אזי תדע כל אם עבריה כי הפקידה גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך" – ואני אוסיף גם את בנותיה ואת שותפי הגורל שלנו מהחברה הדרוזית, שהקריבה ומקריבה כל כך הרבה עבור המדינה. את המילים האלה אמר ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, זיכרונו לברכה. איני יודעת מה עבר בראשו באותם ימים, אבל כשנשא את הנאום שממנו ציטטתי – זה קרה בשנת 1963 – אני בטוחה שאיש לא חשב אפילו בסיוטים הקשים ביותר שלו שבשנת 2023, שערי הגיהינום ייפתחו עלינו, ושאחרי עשורים של גבורה ותושייה, יגיע המבחן האולטימטיבי שיבדוק כמה צדק כבר אז. ואתם, מפקדים, לוחמים ולוחמות בכל החזיתות, באוויר, בים, ביבשה וגם באלה האזרחיות, לא רק שהוכחתם את צדקתו של ראש הממשלה הראשון, אפילו התעליתם על חזונו. לא רק שהבסתם את האויב בכל חזית שבה נתקלתם, עשיתם מעל ומעבר לכל דמיון נגד אויבים מרובים שנערכו למלחמה הזאת במשך שנים ארוכות. מבצעים, פעילויות, תוכניות שיכלו למלא אלפי תסריטים של סרטים, שאיש לא יכול היה להאמין שהם סיפור אמיתי. אני מצדיעה לכוחות הביטחון הלאומי. אזרחי ישראל כולם עומדים מאחוריכם, מצדיעים לכם, מחבקים אתכם ותומכים בכם. אני רוצה לסיים בתפילה קטנה מתוך ספר תהילים, ברכה שאתם מגשימים כל יום מחדש: "ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". אני רק רוצה להגיד מילה על גבורת הנשים שהייתה במלחמה הזאת – וגם חבר הכנסת פוגל ציין את זה בנאומו. אנחנו מאוד גאים בלוחמות שלנו בכל המערכות ובכל כוחות הביטחון. במלחמה הזאת יותר מתמיד הייתה שותפות נשית מלאה בגבורת המלחמה, גם במשטרה, גם בצה"ל, בכלל בכל כוחות הביטחון, וגם להן אנחנו מצדיעים מכאן. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. כעת חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. אני מתכבד להעביר אליך את רשות הדיבור. עד חמש דקות לרשותך.

משה אבוטבול (ש"ס):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מעוניין בראשית דבריי להקדיש את נאומי זה לקרוב משפחתי, אחיינו של אחי רבי חיים אבוטבול, לעילוי נשמת החייל הקדוש אוריאל פרץ, השם ייקום דמו, מהעיר ביתר עילית, שנפל לפני כמה ימים בקרב ברצועת עזה. הוא בנו של הרב הגאון הרב חנניה פרץ שליט"א מביתר עילית, מי שחיבר ספרים ותלמיד חכם עצום, וגם נכדו של הרב הצדיק הרב אברהם פרץ, זכר צדיק לברכה, מי שהיה מנהל בית הדין הרבני בעיר אשקלון. חברי הכנסת הנכבדים, יהי זכרו ברוך, תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן ואמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

משה אבוטבול (ש"ס):

חברי כנסת נכבדים, היום מצוין בכנסת יום הוקרה למפקדים ולכוחות הביטחון הלאומי. ללא ספק, כלל כוחות הביטחון והארגונים היקרים ראויים לברכה ולשבח, כולם אהובים, כולם ברוכים, ולהם נאווה תהילה, תודה לשם יתברך. בשנה האחרונה, בפרט מאז מתקפת הטרור בשמחת תורה על ידי צמאי דם – מחבלים, יימח שמם וזכרם – ועד היום, וגם אתמול בפיגוע הנוראי והאכזרי בשומרון, רואים אותם, את אותם מתנדבים יקרים, את אותם עובדים, את אותם אנשי כוחות הביטחון, רצים ומתרוצצים בכל זירה וזירה. הן בפיגועים ההמוניים תמיד תראה אותם ראשונים והן בשדות החללים לזיהוי הנרצחים ואיתור נעדרים, יום-יום, שעה-שעה, על חשבון ביתם, על חשבון משפחתם, על חשבון חיי הפרט שלהם. זהו העם היהודי. תחושת הערבות ההדדית האנושית הטבועה בנו מלווה אותם בכל הזדמנות, וכאשר הם נקראים ונדרשים, הם מגיעים, והם הראשונים שנמצאים שם. מפקדים מכל מיני ארגונים נפלאים נמצאים, ממד"א, מגן דוד אדום בישראל, גם מאיחוד הצלה, גם מארגון זק"א, מכיבוי האש, ועוד עשרות רבות של ארגוני חסד והצלה, שאי-אפשר לפרוט את כולם. אני שמח שגם כששימשתי ראש עיריית בית שמש, זכיתי והקמתי לחלקם בתים, אם זה לארגון מד"א ברמת בית שמש ג', מבנה יפה של מר רונסון מבריטניה, וכן לאיחוד הצלה – גם ברמת בית שמש ג' – ועוד כהנה וכהנה סיוע שנתנו לארגונים הנפלאים הללו. אני גם שמח וגאה שרוב מניין ובניין של אותם ארגונים אלה מורכבים מבני הציבור החרדי, שכתף-אל-כתף מוסרים נפש למען העם היהודי בישראל. בני העדה ובני הציבור החרדי שנמצאים שם בארגונים – ובחלקם הם גם עומדים בראש הארגונים – הם חוד החנית, והם מגיעים ומפעילים את אותם אלפי מתנדבים בארץ ובעולם. ולכן, באמת, אני חושב שהיום הזה שמצוין, זה באמת דבר שהוא חשוב מאוד מאוד, ונותן לנו גם הזדמנות לתת ביטוי לאותם ארגונים הללו – שלכל אחד מהם היה ראוי לתת לו יום בפני עצמו: יום מד"א, יום איחוד הצלה, יום זק"א. אבל היות שבאמת ימי הכנסת די מצומצמים, אז איחדו את זה ליום אחד לכל אותם הכוחות. בלי ספק העשייה הזאת ומסירות הנפש, אם זה מכבי אש – להיכנס לתוך האש – אם אלה ארגוני הצלה – להיכנס לתוך שדות התופת, לבוא ולהציל – וסיפורים, סיפורי גבורה איך מצילים תינוקות ואיך מצילים מבוגרים ואנשים תשושים שקשה להם להציל את עצמם, ואפילו, אפילו, כן, גם כוחות כאלה שמצילים בעלי חיים משרפה ומדברים מהסוג הזה. בעצם זה מה שאנחנו מצווים, גם על צער בעלי חיים. לכן, באמת אני רוצה לקרוא לכל הציבור בישראל: בואו ונגיד תודה לאותם הארגונים האלה. בואו נחזק אותם כל אחד לפי יכולתו גם בתרומות, גם בעזרה, כי תקציבי המדינה לא תמיד יכולים לעזור להם לשרוד ולהתקיים. אנחנו נהיה המשענת של אלה שהם המשענת שלנו כל השנה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת אבוטבול. וכעת חברת הכנסת שרון ניר. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מתכנסים ביום חשוב מאוד, ביום שבו אנחנו מעלים על נס ומבטאים את ההוקרה העמוקה שיש לנו לאלו שעמלים יום ולילה, עומדים על המשמר: המפקדים, השוטרים, אנשי מג"ב, לוחמי האש, לוחמי הכליאה וכלל כוחות הביטחון הלאומי, אנשי כוחות הביטחון הלאומי, שמגינים עלינו בשגרה ובחירום, שמחרפים נפשם מדי יום ביומו למעננו, למען ביטחונם של אזרחי ישראל. השנה יום ההוקרה הזה מקבל משמעות מיוחדת על רקע טבח 7 באוקטובר – אירועים טרגיים שחווינו כולנו וחוו בעוצמה יתרה אלו שהיו בחזית, יום שבו כוחות הביטחון הלאומי עמדו במבחן הקשה ביותר שהיה להם בתולדות המדינה, וגם שילמו מחירים כבדים, מחירים קשים מנשוא. באותו יום, בזמן שאלפי מחבלים חדרו ליישובים, רצחו, פצעו ואנסו אזרחים חפים מפשע והותירו הרס וכאב בלב האומה, היו אלה הגיבורים והגיבורות של כוחות הביטחון הלאומי שהגיבו במהירות ובנחישות. תודה לשוטרים, לצוותי מג"ב, ללוחמי האש, שהוכיחו שהם לא רק מגינים על חיינו, אלא הם שומרים על הרוח, הם שומרים על הגחלת של מדינת ישראל, על החוסן הלאומי ועל הביטחון של כולנו. אסור לנו לשכוח את פעולתם ההירואית של הלוחמים והלוחמות שפרצו אל לב הזירות. הם היו ממש כוח מתפרץ, תחת אש, כדי לטפל באותם יישובים בחזית. צוותי מד"א שטיפלו תחת אש חיה, גם הם היו שם. כולם פעלו באומץ ובנחישות להציל חיים, להציל אנשים, להציל זקנים, להציל תינוקות, ומנעו אסונות גדולים יותר. אבל היום הזה הוא לא רק יום תודה, היום הזה הוא גם יום לחשבון נפש. כוחות הביטחון הלאומי, שכולנו מכירים ומוקירים אותם, עומדים בפני אתגרים עצומים, בפני שחיקה מתמשכת, בפני עומס עבודה חסר תקדים ובפני תנאים שלא תמיד מכבדים את פועלם. לכן אנחנו צריכים לדעת שחובת המעשה היא עלינו. חובת המעשה זה לתגמל אותם, להוקיר אותם על פועלם, ולא לברך אותם רק בשעה שהם יודעים לעמוד תחת אש. אם יש משהו שלמדנו מ-7 באוקטובר זה שאין תחליף לאותם כוחות ביטחון לאומי. אנחנו צריכים לחזק את הכוחות האלה, להעניק להם את המשאבים הדרושים להם כדי לפעול ביעילות, כדי להציל חיים. עלינו להתייחס לפועלם ולגבורתם בכבוד ובהערכה. שום דבר לא מובן מאליו. עלינו להכיר תודה, לתגמל אותם, ולבסוף עלינו גם לדאוג, לטפל באותם אלה שחוו גם באותו יום טראומה קשה ונושאים בעול של המראות הבלתי-נתפסים בשדה הקרב האזרחי. הממשלה חייבת לעמוד לצידם, להציב אותם בראש סדר העדיפויות. אנחנו צריכים להתייחס אליהם, לצוותים שעובדים ימים ולילות כדי לשמר את הביטחון. בזמן שבמדינה שלמה שרר פחד, הם היו אלה שעמדו בחזית ונלחמו למעננו. אנחנו צריכים להבטיח, גם עכשיו ומעכשיו והלאה, שכל מי שעומד על המשמר, מקבל את ההכרה וההוקרה הראויה לו. לכל המפקדים, השוטרים, לוחמי האש, לוחמי הכליאה וכלל כוחות הביטחון הלאומי, אני רוצה לומר לסיכום תודה – תודה על האומץ, תודה על מסירות אין-קץ, תודה על ההקרבה. בזכותכם מדינת ישראל ממשיכה להתקיים בבטחה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. וכעת חבר הכנסת משה רוט. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.

משה רוט (יהדות התורה):

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, כבוד השר, דבר ראשון תודה רבה, חבר הכנסת פוגל, שהבאתם את היום המיוחד הזה. יום זה מעט, היינו יכולים לעשות חודש של הערכה לכוחות הביטחון הלאומיים וההצלה. כוחות הביטחון וכוחות ההצלה הם מקור לגאווה לא רק בישראל אלא בכל העולם. הפעולות ההירואיות המיוחדות ידועות בעולם, וביום הזה אני רוצה במיוחד לציין את אלה שאפשר לומר שזה לא התפקיד שלהם, ולמרות זאת הם עושים את זה. לכן אני רוצה לדבר על המתנדבים, שאני חושב שהיום הזה צריך להיות במיוחד להם. כל אחד ואחת מהמתנדבים והמתנדבות – מגיעה להם כל ההוקרה. כשאנחנו מדברים על ארגונים, הארגונים האלה בנויים מבני אדם ואנשים שעוזבים באמצע היום, באמצע הלילה, עוזבים את העבודה, עוזבים את הילדים, עוזבים את הבית, עוזבים את המשפחה ורצים להציל נפשות. הדבר קיבל ביטוי עוד יותר חזק בתקופת המלחמה כשפשוט הסתכנו, דברים שראיתי במו עיניי – חברים באיחוד הצלה שנכנסו לתוך שטח אש והצילו חיילים והצילו אזרחים. אני רוצה לחלוק איתכם סיפור קטן שקצת מראה את גודל הדברים שהאנשים האלה לוקחים על עצמם. באותו יום מר הייתי בנתניה, בקהילה שלי – אני לא גר בנתניה, אבל לכבוד החג נסעתי – וברגע שפרצה המלחמה באתי לבית חולים לניאדו כדי לראות במה אפשר לעזור, והיינו שם ביחד בזום עם משרד הבריאות באמצע החג. ועומד שם בצד אברך – אני לא מכיר כל כך את כל הצעירים בקהילה – קוראים לו משה רייכמן, ותוך כדי דיבור מדברים על מנות דם, שיצטרכו מנות דם, ואני שומע את האברך הזה אומר בשיא הפשטות: אני יכול לארגן 4,000 מנות. אני שמעתי את זה – אני לא יודע אם אנשים קולטים באיזה מספר מדובר. ואני אפילו לא שאלתי אותו: תגיד לי, 4,000 ביום אחד אתה יכול לארגן? כן, בפשטות. הוא נכנס לקריית צאנז ומכריז ברמקול שהוא צריך מנות דם, והוא יודע בפשטות שאנשים ונשים יעמדו בתור ויתרמו, אין לו אפילו ספק בזה. הפשטות של המילים האלה, ההתנדבות, פשוט הפעימה אותי, איך הוא לוקח את זה כמובן מאליו שזה מה שיקרה. אני לא חושב שדווקא קריית צאנז היא ייחודית בדבר הזה, אבל זה רק מראה את רוח ההתנדבות. וכשאני שומע את זה – רק להגיד את השמות, איחוד הצלה והצלה, אנשים שאני רואה אותם. היום בבוקר, כשנסעתי בדרך, אז לא עלינו הייתה תאונה בדרך. אני רואה אמבולנס של איחוד הצלה בצד הזה, אמבולנס של איחוד הצלה בצד הזה. מפעים עד כמה אנשים מוכנים לנדב, ובאמת מגיעה להם כל ההוקרה על הדברים האלה. ואני במיוחד רוצה לציין – ואולי זה לא פופולרי, אבל אני רוצה לציין את הציבור החרדי, כי אני רואה שלפי המספרים שיש בלשכה לסטטיסטיקה, מעל 200,000 מתנדבים יש בציבור הזה. אני חושב שזה ראוי לכל הערכה. דבר כזה אין בשום מקום בעולם, כל כך הרבה אנשים שמתנדבים מתוך קהילה אחת, אנשים שבאמת עוזבים הכול ועל בסיס יומי מתנדבים. אני בפירוש עוד פעם מודה לך, חבר הכנסת פוגל, שעשית את היום המיוחד, ולך, כבוד היושב-ראש, שאישרת את היום הזה, כי באמת זה יום שראוי לציין. ואם מותר להגיד גם קצת בגאווה יהודית, ולדעת שאנחנו חיים בקהילה ובעם כזה שכל כך מתנדב, ומקיימים כאלה דברים מיוחדים. אני יכול לעמוד פה שעה ולספר. רק להזכיר את עזר מציון, לדוגמה, ארגון של 700,000 קריאות בשנה – אלה מספרים מדהימים, אנשים שקצת מכירים את הנושא, וכן הלאה וכן הלאה. ההתנדבות הבלתי-פוסקת מכל הכוחות, כוחות הביטחון וכוחות ההצלה – באמת אתם גאוותנו, ואנחנו ממש מאושרים שאנחנו יכולים לציין את היום הזה עבורכם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת רוט. התודה היא כמובן למפקדים ולמשרתים בכוחות הביטחון הלאומי, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, נציבות הכבאות וההצלה, הרשות להגנת עדים. ואני מתכבד כעת להזמין את השר עמיחי אליהו, שיהיה אחרון הדוברים ביום המיוחד הזה, לפני שנעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. בבקשה, אדוני.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת פוגל, תודה רבה על היום המיוחד הזה. ראשית, אני רוצה לפתוח בתנחומים למשפחות היקרות של הנרצחים בפיגוע האכזרי של הזאבים הלא-בודדים שיצאו ממערכת החינוך שמחנכת לרצוח, להרוג ולהרוס אותנו, ועל החיילים היקרים, שכל הודעה כזאת שיוצאת, כאילו הרים של כאב נופלים על האומה. אני רוצה לומר את הדברים גם בשם חברי השר איתמר בן גביר, שלא הצליח להגיע לפה מפאת השתתפותו בקבינט. חברי הכנסת, המפקדים, הלוחמים ואנשי כוחות הביטחון וההצלה, אני עומד פה היום מתוך תחושת גאווה עמוקה והערכה כנה כדי להודות לכם, המגינים על ביטחונה ועל ריבונותה של מדינת ישראל. היום הזה מוקדש לכם, האנשים שעומדים על משמר המדינה במסירות אין-סופית, באומץ לב ובשליחות שאין דומה לה. כוחות הביטחון וההצלה – המשטרה, שירותי הכבאות, ההצלה ושירות בתי הסוהר – אתם הרבה מעבר למערכת; אתם עמוד התווך שעליו נשענת החברה שלנו. אתם הלב הפועם שמעניק לכולנו תחושת ביטחון, ידיעה שיש מי שמגן, שדואג ושאינו נסוג גם ברגעי משבר. השנה האחרונה הציבה בפנינו אתגרים עצומים, אך יותר מכול, היא הוכיחה את עוצמתכם. באירועי שמיני עצרת – 7 באוקטובר, כפי שנוהגים לכנות את זה – כשנדמה היה שהאתגר עומד על גבול הבלתי-אפשרי, אתם הייתם שם. פעלתם בנחישות ובקור רוח, בנחישות שאין לה גבולות ובאומץ מעורר השראה. בשבת הקרובה נקרא את פרשת ויחי. שם מופיעה ברכתו של יעקב לבנו יהודה: "לא יסור שבט מיהודה ומחֹקק מבין רגליו". ברכה זו מדגישה את תפקידו הייחודי של יהודה לא רק כראש שבט וכסימן למלכות, אלא כמנהיג שמוביל מתוך הקרבה אישית ומסירות טוטלית. יעקב רואה ביהודה דמות של מנהיג טבעי המוביל את העם מתוך תחושת אחריות עמוקה. השבט והמושל המוזכרים בברכה מסמלים כוח, סמכות ושלטון, אך לא רק במובן הפיזי או המלכותי. מדובר במנהיגות שנובעת מתוך מסירות ומתוך היכולת לעמוד באתגרים ולהנהיג אחרים בכוח של נחישות ואחריות מהבנת גדול המשימה. כך גם אתם, כוחות הביטחון וההצלה, עומדים בקו החזית, מוכנים לכל אתגר. כמו יהודה, אתם מגלמים מנהיגות שאינה רק בכוח או בסמכות, אלא במעשים שמונעים מתוך תחושת שליחות עמוקה. אתם פועלים במסירות למען ביטחון המדינה, חיים את הערכים המנחים אותנו יום-יום כחברה ומובילים באחריות ובנחישות, מתוך מחויבות עמוקה לשמור על ביטחונם של אזרחי ישראל, על חיי המשפחות והילדים שלנו, על עתידנו כעם וכמדינה. אנחנו מבינים היטב שהמשימות שאתם לוקחים על עצמכם הן רבות ומשמעותיות – מאירועים ביטחוניים, דרך שמירה על הסדר הציבורי ועד חילוץ במצבי חירום. עם זאת, חשוב לי להדגיש כי גבורתכם אינה מתבטאת רק במשימות יוצאות דופן ובמצבים חריגים, אלא דווקא בעבודה השקטה, היום-יומית, העקבית והמתמדת. אתם עומדים על המשמר בכל שעה, בכל יום, בהתמדה שאין לה תחליף. אתם שומרים על ביטחוננו בלי להמתין לתהילה או להכרה, ומבצעים את תפקידכם מתוך מחויבות עמוקה לעם ולמדינה. דווקא שגרת היום-יום, שבה אתם מגינים, מתאמצים ופועלים ללא הפסקה, היא שמבטאת את גדולתכם האמיתית. עבודתכם השקטה והמסורה היא שמבטיחה את הביטחון, השקט והסדר לכולנו, והיא מעוררת הערכה שאין לה גבול. ההקרבה שלכם, התעוזה והנחישות שאתם מגלים, הם לא רק דברי שבח – הם הבסיס לביטחוננו. כוחות הביטחון הם גם סמל לערכים שאנחנו מחויבים אליהם כמדינה וכחברה: אחריות, הקרבה, אכפתיות ואחדות. בעשייתכם, אתם מזכירים לכולנו את החשיבות של עמידה משותפת, של התגייסות למען הכלל ושל היכולת להתמודד גם עם המצבים המורכבים ביותר. אני גאה – אני אומר את זה בשם השר לביטחון לאומי – להיות חלק ממערכת שעובדת ימים ולילות – לא ימים כלילות אלא ימים ולילות – כדי להבטיח שלכל אזרח בישראל יהיה ביטחון אישי. אנחנו כאן לא רק כדי להגיב; אנחנו פועלים כדי למנוע, וכדי לחזק – חברים, אדוני.

היו"ר יבגני סובה:

חברים מהקואליציה, שר שלכם, תכבדו. תודה.

קריאה:

גם אם לא, אנחנו מכבדים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אנחנו פועלים כדי למנוע, כדי לחזק את היכולת שלנו להילחם באיומים שמציבים לנו אויבים וגורמים זרים וכדי להעצים את כוחות הביטחון בכל אמצעי ובכלים שדרושים לכם. העשייה שלכם לא נגמרת רק במאבק נגד פשע וטרור. אתם שומרים על הסדר הציבורי; אתם עומדים בשעת חירום עם כל מה שדרוש כדי להציל חיים; אתם פועלים בשטח כדי לשמור על החיים ומרקם חברתנו. וכשאנחנו רואים אתכם פועלים, אנחנו מבינים שאין דבר יותר חשוב מאשר לאפשר לכם לבצע את העבודה שלכם בצורה היעילה ביותר. אני מבטיח לכם, אומר השר בן גביר, כי במשמרת שלי, מדינת ישראל לא תתפשר על שום אכיפת חוק, על שום פעולה שנדרשת על מנת לשמור על סדר וביטחון ברחובותינו. כל משימה, כל קריאה, כל מבצע – לא נעצור עד שנסיים את העבודה, עד שנשמור על כל אחד ואחת מהאזרחים שלנו. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה אחרת. אתם, המגינים על חיינו, ראויים לא רק לתודות, אלא לכל התמיכה המעשית שנוכל להעניק לכם למען תפקידכם, ובעיקר – למענכם. אני מבקש מכל אחד ואחת מכם לדעת: העם הזה כולו עומד מאחוריכם – העורף התומך שבזכותו אתם פועלים בחזית. בכל יום, בכל משימה, אתם מייצגים את הטוב ביותר שבנו כחברה. תודה על מסירותכם, על נחישותכם ועל הרוח החזקה שמלווה כל מעשה שלכם. אני מבקש, אומר השר, מכל אחד ואחת מכם לדעת: אתם לא לבד. מאחוריכם עומד עם שלם שמכיר בהקרבה שלכם, שמעריך את המסירות שלכם ושמודע לעומק האחריות שאתם נושאים על כתפיכם. מדינת ישראל כולה מוקירה אתכם. תודה לכם על מי שאתם, על מה שאתם עושים ועל הדרך שבה אתם ממשיכים להגן על כולנו – בגבורה, בנחישות וברוח איתנה. עם ישראל כולו עומד מאחוריכם, מלווה אתכם בגאווה ובתפילה שתחזרו הביתה בשלום. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר המורשת עמיחי אליהו.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 253 והוראת שעה) (תגמולי מילואים בנסיבות חירום), התשפ"ה–2024, לקריאה הראשונה. מי שיציג את הצעת החוק – השר אליהו, בבקשה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כבוד היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, החוק כולל שלושה נושאים עיקריים: הראשון – התגמול המזערי. הסכום המזערי היומי הניתן עבור משרתי המילואים עלה בהוראת שעה לשנת 2024 מסכום של 215 שקלים ליום ל-310 שקלים ליום. מוצע להאריך את הוראת השעה גם לשנת 2025. זה הנושא הראשון. הנושא השני – חובות עצמאים לביטוח לאומי. בעקבות שירות המילואים הממושך, ההכנסה שעליה דיווחו עצמאים או שלפיה שילמו מקדמות לביטוח לאומי הייתה גבוהה מהשומות הסופיות שהיו להם באותה השנה. זאת, מכיוון שבשל שירות המילואים הממושך, היו חודשים שבהם הם לא עבדו או שחלה ירידה בהכנסתם. בעקבות זאת נוצרו לאותם עצמאים חובות למוסד לביטוח לאומי. מוצע לתקן את העיוות שנוצר על ידי החישוב לפי המקדמות או השומות בכל שנה – הגבוהה מביניהן. הנושא השלישי – ניפוח השכר. בעקבות הימשכות הלחימה והאפשרות במקרים מסוימים לתעסוקה במקביל לשירות המילואים, נוצר מצב שעבור משרתי מילואים שביצעו את שירותם במקביל לעבודתם, גדל שכר הבסיס לחישוב תגמול מילואים, כיוון שהגמול כנגד ימי המילואים חושב נוסף על שכר הבסיס המקורי. הצעת חוק זו נועדה לפתור את העיוות שנוצר באופן הבא: יתאפשר ניפוח שכר עד 20% מהשכר המקורי. בנוסף, בעבור מי שהייתה לו הפסקה של מעל 90 יום בין שירות מילואים אחד למשנהו – שכר הבסיס יחושב לפי השכר בתקופה הזו; בעבור מי שהייתה לו הפסקה של פחות מ-90 יום בין שירות מילואים אחד למשנהו – שכר הבסיס יחושב לפי השכר בשלושת החודשים שקדמו לתקופת החירום. אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת העבודה והרווחה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לשר אליהו. רבותיי, אנחנו נעבור כעת לדיון האישי. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. ראוי באמת שהצעת החוק הזאת, הוראת השעה, תעבור משנת 2024 לשנת 2025. למילואימניקים מגיע הכול. שיהיה בהצלחה. היום קיימתי בוועדה לביקורת המדינה דיון בנושא גיוס לצה"ל. דרשנו את המספרים האמיתיים – בכל פעם שומעים מספרים אחרים לחלוטין. נציג צה"ל טען או הדגיש בוועדה שהשנה יוצאו 4,800; הוצאו יותר צווים, אבל צה"ל יוכל לגייס על פי המתכונת הקיימת והיכולות שלו 4,800 חיילים קרביים. כמובן שזה לא מספיק, כי הרמטכ"ל מדבר על 12,000, 12,000 חיילים שחסרים. זה מספר שהוא בלתי נתפס. צריך להבין, 12,000 כדי להתמודד מול האיומים. 13,500 חיילים נפצעו בקרבות ו-827 חיילים נפלו בקרב. זוהי מסגרת של אוגדה. הפוקד על פי החוק הוא שר הביטחון. הוא מורה לצה"ל כמה לגייס, והחשש הגדול ביותר הוא שכדי לשמר את הממשלה הרעה הזאת יחוקקו חוק השתמטות, דהיינו מכסות, כל מיני פטנטים. צה"ל יכול, צה"ל לא יכול – אפשר לקבל שהשנה היכולת של צה"ל היא 4,800, יכולת הגיוס. זהו, זה מה שהמתקנים יכולים לקלוט. בשנת 2026 – ופה באמת התובנה או ההבהרה החשובה ביותר – יוצאו צווים לכולם. צה"ל יוכל להכין את עצמו לקליטה של כל חייבי הגיוס בשנת 2025, את כל המתקנים. זה אומר שכל מי שבר-גיוס יחויב להתגייס, והטענה של הפוליטיקאים – טענה שקרית, יש לומר – שצה"ל לא מסוגל לגייס את כולם, היא איננה נכונה. המשך יבוא בנאום הבא שלי. תודה רבה, אדוני.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, שלוש דקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אפתח ואומר משפט שהוא קשה, לא קל לי לומר אותו, מפני שגם בממשלה הנוכחית יש אנשים שאני מכבד, אבל אין מנוס מלקבוע כי מדובר בממשלה של עבריינים. לצערי, זה גם לא באמת יכול להפתיע. מדובר בממשלה שמי שהרכיב אותה הוא נאשם בפלילים, אדם שעומד למשפט באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. מדובר בממשלה שהשר שאחראי למשטרת ישראל הוא עבריין מורשע. מדובר בממשלה שלא מכבדת את שלטון החוק, שבזה לשלטון החוק, שמפירה את החוק בגאון פעם אחר פעם. רק ביום ראשון השבוע ראש הממשלה החליט, בניגוד לחוות דעת מחייבת של היועצת המשפטית, למנות אדם לא כשיר לתפקיד מפתח כממלא מקום נציב שירות המדינה. רק אתמול שר בממשלה הצהיר בגאון, ללא בושה, כי הוא לא מתכוון לציית לפסיקת בית המשפט העליון. חברת כנסת מהקואליציה מסרבת בגאון, ללא בושה, להתייצב לחקירה במשטרה. מה הפלא שבאווירה הזאת, אווירה של עבריינות, שרה מכהנת מרשה לעצמה להעסיק עובדים פיקטיביים, לבצע רישום כוזב במסמכי תאגיד, לקבל תרומות בניגוד לחוק ולהגיש חשבוניות מפוברקות לחשבות הכנסת? אף אחד מהקואליציה לא מוכן לגנות את המעשים הפליליים האלה, כי אתם קואליציה שבה התנהגות עבריינית זוכה לכבוד. אנחנו כבר לא במדרון ולא בחלקלק, אנחנו בבור, אנחנו בבור מוסרי וערכי שמעולם לא היינו בו. יבוא יום בקרוב ואנחנו נשנה את זה, אבל אתם, אתם תיזכרו לדיראון עולם. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו כולנו מחכים: מתי, בידיים רועדות ובהתפעלות, יביא שר הביטחון את חוק ההשתמטות? מתי זה יקרה? הבטיחו לנו ביום רביעי. בעצם, לא לנו – הבטיחו לרבנים שמשקצים ומנאצים וקוראים לאנשים לא להתגייס. פה משמאלי יושבים גיבורי החיל שנמצאים פה מהליכוד, גיבורי התהילה; חלק משתמטים, חלק הצבא לא רצה אותם, חלק מהם לא רצו את הצבא. בשורה התחתונה, 15 אנשים לפחות – אחרי שנתתי הנחה – מחברי הקואליציה הזאת לא שירתו מעולם. לא שירתו, אבל זה לא מפריע להם כהוא זה לשבת בקבינט ולשלוח חיילים למלחמה, ולא רק לשלוח חיילים למלחמה – גם להגיד שצריך להמשיך את המלחמה. השר בן גביר, באמת דוגמה איך לא צריך להיות שר. לא שירתו ולא מפריע להם כהוא זה. הצבא אומר היום סוף-סוף: בשנת 2026 את כולם אנחנו יכולים לקלוט, את כל מחזור הגיוס – 13,000, 14,000. את כולם יכולים לקלוט. מה עושה הממשלה הזאת, ושר הביטחון? את שר הביטחון הקודם זרקו רק בגלל זה. הוא אומר שהוא יביא ביום רביעי. מחר יום רביעי. מחר יום רביעי, והוא אמר שעד יום רביעי. לא הוא אמר, אמרו.

מאיר כהן (יש עתיד):

תונח טיוטה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

תונח. מחכה לראות אותה. מחכה לראות את כל הגיבורים שמנאצים את הצבא בכל שני וחמישי: הפיקוד לא בסדר, ההנהגה לא בסדר, הפיקוד המשטרתי, הצבאי. מה עם ראש הממשלה? מה עם השרים? שמעתם? יש אחד שקוראים לו גולדקנופ. מה אומרים הרבנים שלו? אל תתגייסו, אל תלכו לשם. ואתם תדברו פה על פטריוטיות? תגידו לנו שמאל? קרעי, אמסלם, מאי גולן, אתם תטיפו לנו מוסר על שירות? אתם? אתמול היה מחזה מביך ומביש בוועדת חוץ וביטחון – מי שבאו להצביע על הארכת צווי 8, שיהיה רוב לקואליציה, הם החרדים.

מאיר כהן (יש עתיד):

המשתמטים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

המשתמטים הצביעו על זה שייתנו עוד צווי 8 למשרתים. זה פרצופכם. תבואו לפה, למעלה, תספרו סיפורים על פטריוטיות. אתם ממשלה בלתי פטריוטית, אנטי-לאומית, אבל לאומנית לעילא ולעילא.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת סגלוביץ'. חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אתמול בבוקר ערכתי כנס לאנשי הצפון תחת הכותרת: בלעדינו זה לא יקרה. מהניסיון שלי אני חושב שכשאתה בא לעשות שינויים וכשאתה בא לבנות מחדש משהו, ראוי שתדבר עם התושבים, לא רק עם המנהיגים. ובאמת, החדר היה מלא מפה לפה, ויצאו אוטובוסים שהגיעו מהצפון לכאן. לפני הכנס ערכתי סקר. להלן התוצאות – סקר של מכון סמית' על 500 איש: 5% מתושבי הצפון לא יחזרו לצפון. לא יחזרו.

קריאה:

כמה?

מאיר כהן (יש עתיד):

5%. לא יחזרו. אגב, רוב הנסקרים בסקר היו מקריית שמונה, על פי גודל היישובים. 44% מתלבטים. מתלבטים. רובם הגדול של ה-44% הם הורים שהילדים שלהם נמצאים במערכות החינוך, ואז, בצדק, חלק מההתלבטות אומרת: אני לא יכול לקרוע אותם באמצע השנה, לכן אני נשאר עד סוף השנה; כי שכרתי בית ומצאתי לי עבודה כזאת או אחרת, ואני נשאר כאן. המצחיק הוא, חבריי, שכשאני מסתכל על כל סיפור הצפון, אני מבין את האמרה שמזהירה אותנו ואומרת שאם אתה רוצה שספינה תטבע, תמנה לה שניים או שלושה קברניטים. אגב, אני חייב לציין שבשיחות ציינו ראשי הערים שהם מאוד מרוצים מעבודתו של וסרלאוף, השר לגליל ולנגב. אלא מאי? שבינתיים הגיע צ'ייני, וצ'ייני פוטר, ואחרי זה הגיע אלקין, ורק עכשיו קובעים תוכניות, והקצו כסף, אבל לא בטוח שהכסף הזה קיים. אני מסתכל על הממשלה הזאת – בהמשך לדברים שלך, יואב – ואני אומר: לא רק שהופקרנו, אלא אנחנו נמצאים במציאות שבה ממשלה – או ראש ממשלה לא יכול לכנס אצלו את כל האנשים האלה, לחלק סמכויות ברורות, לתקצב כל מה שצריך ולהתחיל להחזיר את האנשים האלה לצפון. מביש עד כמה מדינה שמתהדרת, ממשלה שמתהדרת ביכולות יוצאות דופן, הופכת להיות לגמדה וחסרת מעוף כשמדובר בשיקום הצפון. אני לא רוצה לדבר, עמית, על השאלה הלגיטימית – –

היו"ר יבגני סובה:

מאיר, לסיום.

מאיר כהן (יש עתיד):

עוד חצי שנייה. – – של האנשים שם, שאומרים לי: מאיר, אנחנו לא יודעים מה יהיה בעוד שלושה שבועות, צבא לבנון עדיין לא פרס את כוחותיו. אגב, בצדק. אני לא חושב שצריך לצאת משם אם צבא לבנון לא פורס את כוחות. מה יקרה אם יירו עוד פעם על קריית שמונה? אז המספרים הם לא 44% שמתלבטים, הם כמעט 50% שאומרים: אנחנו גמרנו עם הצפון. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת אליהו רביבו – אינו נוכח. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. שלוש דקות, אדוני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, שמעו סיפור על תקרית מצערת ומקוממת שקרתה במכללת גורדון שבחיפה – מכללה להכשרת מורים, לא פחות – שבה הוחלט להסיר מתצוגת תמונות יצירה של האומנית רחל נמש, תמונה פשוטה ורגישה שמציגה שני גברים שיושבים מחובקים על הספה שלהם. נשיא המכללה, פרופ' מנספלד, דרש שהתמונה לא תוצג בטענה שהומוסקסואליות הוא תוכן שעלול לפגוע ברגשות חלק מהסטודנטים. כן כן, תמונה של שני גברים יושבים מחובקים על ספה בבית שלהם היא תוכן שעלול לפגוע ברגשות חלק מהסטודנטים, ולכן אסור לתלות אותה במכללה להכשרת מורים. חבריי, מדובר בחרפה, לא פחות, חרפה שאי-אפשר לעבור עליה לסדר-היום. מכללה להכשרת מורים – כן, מורים, אלו שמחנכים את דור העתיד של החברה שלנו – בוחרת להיכנע להומופוביה במקום להוקיע אותה. היא בוחרת להתעלם מזכותם הבסיסית של להט"בים להיות חלק מהמרחב הציבורי והתרבותי שלנו. היא בוחרת לשדר מסר של הדרה במקום מסר של הכלה. אני שואל אתכם: איך נוכל אנחנו לדרוש מהתלמידים שלנו להיות פתוחים, סובלניים ומכילים, אם אותם מורים לעתיד נחשפים להתנהגות של מחיקה והשתקה? התמונה הזאת, זו שסירבו לתלות, היא לא פוגענית, היא לא פרובוקטיבית; היא תמונה שמשקפת רוך, אהבה, חום אנושי. אם יש מישהו שנפגע מזה, הבעיה היא לא ביצירה, הבעיה היא בו ובחוסר היכולת שלו לקבל אנשים אחרים. כחבר כנסת, כהומו, כבן אדם, אני לא מוכן לעמוד מנגד בזמן שמנסים להשתיק אותנו, להעלים אותנו, לבטל אותנו, את הקיום שלנו, מהמרחב הציבורי בישראל. אני כאן, השר עמיחי אליהו, כדי להזכיר לכולנו שאנחנו לא שקופים ואנחנו לא מתכוונים לשתוק. ההומופוביה לא תנצח, לא בבתי הספר, לא במכללות ולא בכנסת ישראל, כי לכל אדם במדינה הזאת, ללא קשר לנטיית ליבו, לזהותו המגדרית, יש זכות שווה לחיות כאן בכבוד, בשוויון, באהבה ובגאווה. אני מתכוון לפנות לאומנית רחל נמש ולהזמין אותה לקיים את התערוכה כאן, בכנסת ישראל, כי אם יש מקום שבו אנחנו צריכים להיאבק למען שוויון, צדק וקבלה, המקום הזה הוא ממש כאן. חברי וחברות הכנסת, אני קורא לכם להצטרף אליי, אלינו, במאבק למען חברה שוויונית יותר, מכילה יותר, טובה יותר לכולנו. הגיע הזמן שנראה כולנו שאין מקום להומופוביה בישראל, לא במכללות, לא בבתי הספר, לא ברחובות, ובעיקר – לא בלבבות שלנו. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – מדברת? לא מקשיבה ולא שומעת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. דרך אגב, אני סגרתי את הרשימה, אדוני המזכיר. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ב-48 השעות האחרונות נתניהו, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, ממנה ממלא מקום לנציב שירות המדינה. מנגד, קרעי מכריז שהוא לא יציית לפסיקת בג"ץ. חברת הכנסת גוטליב מצהירה שלא תתייצב לחקירה. ממש כמו הראש, גם בעבור שלוחיו, החוק הוא בגדר המלצה. ראש הממשלה אפילו לא טורח לתת הסברים לציבור; אם כן, אז הוא עושה את זה רק דרך ערוץ 14, או באנגלית רהוטה בתקשורת הזרה. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל לפני שבועיים ראש הממשלה התראיין לוול סטריט ג'ורנל. הוא אמר בריאיון: אני לא אסכים לעסקת חטופים שתסיים את המלחמה לפני שנסלק את חמאס. אבל בזמן שהוא מדמיין ניצחון מוחלט, חלפו 459 ימים, ו-100 אחים ואחיות שלנו ממשיכים ונמקים בשבי. האמת היא שהמלחמה נמשכת ומדשדשת לא כי אין פתרון, אלא כי נתניהו בוחר להמשיך אותה למען שרידות הממשלה. נתניהו טען בגאווה באותו ריאיון כי כבר ב-9 באוקטובר הוא אמר לראשי הרשויות בנגב: אני מבקש מכם לעמוד איתן, כי אנחנו הולכים לשנות את המזרח התיכון. אז אני אגלה לכם שאין קשר בין הספין הזה שהוא אמר בריאיון לבין המציאות, כי זה לא נאמר להם מעולם. ראש הממשלה לא הציג שום חזון בימים הראשונים למלחמה. הוא היה די בהלם. לקח לו שבועות עד שהצהיר אפילו על יעד פשוט כמו חיסול החמאס, ותוך כדי תנועה גם לא מדייקים את מטרות המלחמה. באותו ריאיון נתניהו מנכס לעצמו את ההחלטה על כיבוש רפיח ועל הכניסה לציר פילדלפי, אבל ידוע: כשגנץ ואיזנקוט היו בקבינט, מי שהתנגד לכניסה קרקעית היה נתניהו, ומי שהתנגד להרחבת הלחימה היה נתניהו. אז עכשיו, כשמחלקים את הקרדיט, פתאום זאת הייתה תוכנית מחושבת: ניהלתי ביד רמה. בעוד נתניהו מדבר בעיתון האמריקאי על נתיב להקמת מדינה פלסטינית, בעברית הוא חוזר ומתחייב לבוחריו שהדבר האחרון שיקרה תחת שלטונו הוא הקמת מדינה פלסטינית. אז כמו תמיד אני – ואני מניחה שגם אתם – לא יודעת לאיזה נתניהו להאמין, לזה שמדבר באנגלית רהוטה ומהוקצעת או לזה שמדבר עברית בערוץ 14 לבייס. אז לא ספינים ודפי מסרים יקבעו את השיח. ההיסטוריה תזכור את 7 באוקטובר, ונתניהו חתום על המחדל של 7 באוקטובר.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח. חבר הכנסת סימון דוידסון, שלוש דקות, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום בשעה 12:00 קיימתי, יחד עם חברת הכנסת מיכל וולדיגר, ישיבת שדולה בנושא התמכרויות במדינת ישראל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כל הכבוד לך. כל הכבוד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני החלטתי לקחת את הנושא הזה לידיים בגלל המכה הנוראית שקיימת במדינת ישראל. זו בעצם פצצה מתקתקת מתחת לשולחן שאף אחד לא שם לב אליה, אף אחד לא מתייחס אליה, והמצב במדינת ישראל הולך ונעשה גרוע מיום ליום. במיוחד בשנה האחרונה, מאז 7 באוקטובר, המספרים של המתמכרים להימורים, לסמים, לאלכוהול, ממריאים לשחקים. הנוער שלנו הופך להיות מכור יותר ויותר, ובורח אל הטיפה המרה או אל הסם. היום היו דוגמאות קשות מאוד בשדולה, עם כאב גדול. אני רוצה לספר לכם על בחורה מדהימה, שעושה פלאים בעיר תל אביב, וקוראים לה מור שעל. תזכרו את השם הזה – מור שעל. אני לא הכרתי אותה. היא הגיעה היום לשדולה. כשאני שמעתי מהפה שלה מה היא עושה בתל אביב, נפתח לי הלב והחלטתי שאני מאמץ אותה, ואנחנו הולכים לעשות עבודה בכנסת יחד איתה. מור שעל עושה את מה שמדינת ישראל אמורה לעשות. מור שעל מטפלת בדיירי רחוב, במכורים, באנשים שאין להם איפה לשים את הראש, אין להם צלחת לאכול, אנשים שנזרקו מכל מסגרת, ובמקום שהמדינה תעטוף אותם, תעזור להם, תחזיר אותם למוטב, אז מור שעל עושה את זה. והיא עושה את זה בשביל המדינה. אז אני אספר לכם שמור שעל הקימה עמותה בתל אביב לדיירי רחוב. מור שעל בעצם נולדה בחיפה, ומה שהיא עושה היום בתל אביב חייב להיות באוזן של כל אזרח במדינת ישראל – א. כדי להגיד לה תודה. אז פה, מהכנסת, מור, אני אומר לך תודה בשם מדינת ישראל, שאמורה לעשות את מה שאת עושה. מור שעל היא אומנית, צלמת, אבל היא הגיעה לעולם הזה אחרי שהיא גרה בתל אביב בדירה רגילה, אבל כשהיא הייתה יוצאת מדלת הדירה, היא הייתה רואה את דיירי הרחוב, ולאט-לאט התחברה ושאלה ועזרה להם. היום העמותה שלה פונה ודואגת למאות דיירי רחוב. אז אני מבטיח למור שנעשה עבודה משותפת, ונעזור לה בעבודה הברוכה שלה למען אותם אנשים שהמדינה לא דואגת להם. כי האנשים האלה הם לא פושעים, הם לא גנבים, הם לא אנסים. הם אנשים שנפלטו מהמערכת והגיעו או אל הטיפה המרה או אל הסם, ואנחנו צריכים להחזיר אותם למוטב. אז תודה רבה למור שעל על כל מה שהיא עושה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת סימון דוידסון. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, שלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לשמש לכם בכמה דקות דובר של ערוץ הכנסת ולהקריא לכם. כאילו, אנחנו דיברנו על זה, אבל אני אקריא לקואליציה. אופיר, אם מעניין אותך לשמוע ריאיון של ניסים ואטורי מעכשיו, חבר הכנסת ניסים ואטורי, מלפני כמה דקות בערוץ הכנסת: לא אתפלא אם יאיר גולן בגד ב-7 באוקטובר. ואז, יובל קרני, אתה יודע, שומע אותו, אומר, כאילו, בוא ננסה להזיז אותו מהאירוע.

קריאה:

להחזיר אותו למסלול.

נאור שירי (יש עתיד):

כן. אתה באמת מאמין שיאיר גולן בגד? עם האמירות שלו, אני לא אתפלא על שום דבר. כולל בגידה? כן. יאיר גולן, להזכירך, הלך להציל אנשים ב-7 באוקטובר. סגן יו"ר כנסת ישראל: אני לא יודע אם הוא הציל. ואללה, תשמעו, אני באמת – לאן אתם רוצים לקחת את האירוע הזה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אולי הוא התכוון לאייל גולן.

נאור שירי (יש עתיד):

היום יש לו משמרת פה?

היו"ר יבגני סובה:

למי?

נאור שירי (יש עתיד):

לכבוד סגן יו"ר כנסת ישראל ניסים ואטורי.

היו"ר יבגני סובה:

כרגע לא מתוכנן.

נאור שירי (יש עתיד):

כרגע לא מתוכנן? אתם יודעים, אם אנחנו מאחלים לכנסת הזו, אני רוצה לאחל מזל טוב למירי רגב. אני לא יודע, חבריי חברי הכנסת, או מי שיושב בקהל, היא שוב קיבלה את הזכות לארגן את טקס העצמאות. נראה לי שראש הממשלה צוחק עלינו, כאילו, הוא נותן למירי שוב לארגן את הטקס. הדבר הבא שהוא ייתן זה לתת למאי גולן להנחות את טקס פרס ישראל, והשנה את טקס אבירי איכות השלטון ינחו במשותף שיקלי וסילמן. אנחנו פשוט חיים במציאות פסיכוטית. באמת, מה שקורה במפלגה הזו זה אירוע עצוב. עצוב.

צגה מלקו (הליכוד):

אבל – – – למה? למה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה יש לך להגיד? מה? את לא מתביישת?

נאור שירי (יש עתיד):

אני אשמח לשמוע, סימון. אני אשמח לשמוע, חברת הכנסת צגה מלקו, את – – –

צגה מלקו (הליכוד):

– – – מה הבעיה?

נאור שירי (יש עתיד):

"מה הבעיה"?

צגה מלקו (הליכוד):

אם מישהו – – – מה הבעיה?

נאור שירי (יש עתיד):

מאיפה להתחיל למנות את מספר הבעיות? אני שואל אותך, מאיפה?

צגה מלקו (הליכוד):

אבל – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מזה ששרת התחבורה בזמן מלחמה מבזבזת למעלה מ-2.5 מיליון שקלים על טיסות בזמן שאף אחד בפלנטה הזו, בכנסת ישראל ובמדינת ישראל, לא מרשה לעצמו לטוס; בזמן שהיא לוקחת את כספי משלם המיסים במשרד התחבורה ועושה בהם כשלה; בזמן שהשרה לשוויון חברתי חושבת שהקול שלה בהודעות ווטסאפ זה AI. בכלל, אני לא אתחיל לדבר על התחקיר. תגידו, אתם מחוברים?

צגה מלקו (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

אתם שמים לב איזה מפלגה נהייתם? אני מתבייש שהצבעתי לכם.

היו"ר יבגני סובה:

לסיכום, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

ואנחנו נדון בדיוק במסקנות שלך לגבי התחקיר על מאי גולן.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. תודה לחבר הכנסת נאור שירי. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – ששמעתי שאתה עומד להיות רמטכ"ל או מפקד הצי השישי – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לא – – – מה עם הרמטכ"ל? עמית, דבר. דבר איתנו.

היו"ר יבגני סובה:

סיימנו עם הערות ביניים. אני נותן לך שלוש דקות. בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אני נזכרתי השבוע, בסוף השבוע האחרון, בבדיחה על השדכן שאומר לחתן על הכלה המיועדת: תראה, יש לה רגל קצרה, זה נכון, אבל מצד שני יש לה רגל שנייה ארוכה במיוחד. למה נזכרתי בזה? כי ראיתי את הפרסום של העיתונאי יוסי יהושע, שאמר שראש אמ"ן – הפעם לא הרמטכ"ל – כנראה בגיבוי הרמטכ"ל, אבל ראש אמ"ן – מיקי לוי – ראש אמ"ן שלומי בינדר החליט שהוא עושה רפורמה במחלקת איפכא מסתברא, והוא מגדיל אותה והופך אותה לחטיבה באמ"ן, ומפקד היחידה יהיה תת-אלוף, ויגדילו את התקציבים וירחיבו את התקנים ואת כל תחומי האחריות. אני אומר לכם, אזרחי ישראל וחיילי צה"ל, אם זה לא היה עצוב, אז כמו הבדיחה ההיא, אולי זה היה מצחיק, אבל זה עצוב מאוד, זה טרגי מאוד, והאמת, זה גם שקוף מאוד. אבל לפני שאסביר למה, צריך לומר את הדבר הפשוט: אם משהו לא עובד – קודם כול, אם מישהו לא עובד, אז האלוף בינדר צריך להסביר, אם משהו לא עובד, למה אם פשוט תגדיל אותו זה יהיה טוב – לא עובד, יחידה לא עובדת, אז תגדיל לה את התקנים ותוסיף לה את הדרגות, אז פתאום היא תעבוד. אבל האמת, זה הרבה יותר גרוע, כי אחד התפקידים של מודיעין זה לנתח – לקחת טקסט אחרי שלב האיסוף ולנתח את הטקסט, את הסיטואציה, ולהציג את התובנות ואת המסקנות. אז מה הייתה הבעיה באיפכא מסתברא? למה היא לא עבדה? למה היא לא עבדה לאורך כל השנים? למה בחיל המודיעין, באגף המודיעין, היא לא עבדה עד 7 באוקטובר? למה אחרי 7 באוקטובר היא לא עבדה? אני מזכיר לך, אדוני, אתה יושב איתי בוועדת חוץ וביטחון: פעם אחר פעם בשנה האחרונה כישלונות של אגף המודיעין, שאנחנו שאלנו, וידידי חבר הכנסת עידן רול בעקיבות שאל: מה הייתה עמדת איפכא מסתברא בנושא הזה, אחרי שראינו שהמודיעין נכשל? דממה. זה התפקיד שלהם. למה נכשל? אז אני ברשותכם אעזור לאלוף בינדר ואומר לו את המובן מאליו: איפכא מסתברא נכשלה כיוון שקשה מאוד לחייל לומר למפקד שלו שהוא מדבר שטויות, שהוא לא צודק, שהתפיסה שלו שגויה או פגומה. זה קשה בכלל בארגון היררכי וסגור כמו הצבא. קשה לומר את זה למפקד שאמור למנות אותך מחר בבוקר, כידוע, לתפקיד הבא. קשה עוד יותר כשלא מדובר על תפיסה צבאית מסוימת אלא מדובר בתפיסות עולם שחורגות אפילו מהצבא, תפיסות עולם שמקובלות בתקשורת ואצל האינטלקטואלים, ואתה המוזר, אתה העוף המוזר, אתה החריג ביותר. זה קשה. לכן, אם היית מנתח נכון, האלוף בינדר, הפתרון הנכון במקרה הזה זה לקחת את איפכא מסתברא ולהפוך אותה למחלקה מחוץ לגופי המודיעין, באופן שהיא לא תהיה כפופה לגופי המודיעין שאותם היא אמורה לבקר; שכל החומר יהיה נגיש לה, שהיא תהיה כפופה למקבלי החלטות. האמן לי, הקבינט יהיה פלורליסטי, הדיונים בצבא יהיו פלורליסטיים, אפשר יהיה לבקר, הצבא ישתפר מזה, תהיה חשיבה פלורליסטית בתוך הצבא, בתוך הדיונים. ועוד הערה אחרונה. זה לא רק טרגי שהאלוף בינדר מציע את זה, זה גם שקוף, כי הרי למה הוא נזכר באיפכא מסתברא? כי אנחנו פה העברנו ברוב גדול את חוק איפכא מסתברא. אז פתאום נזכר האלוף בינדר – זו כבר לא סתימת פיות, זו סתימת חקיקות – והוא אומר: אני אעשה איזושהי רפורמה. אני קורא פה לשר ישראל כץ – פניתי אליו היום, ואני קורא גם מעל הבמה הזאת לשר הביטחון. הוא אמר: לא יהיו מינויים חדשים כל עוד לא יהיו ממצאי חקירה. זה נכון לכל יחידה בצבא, בטח ובטח לאגף המודיעין, ובטח ובטח לאיפכא מסתברא. פשוט אל תאפשר את השערורייה הזאת, ישראל כץ, שר הביטחון. אל תאפשר את השערורייה הזאת, את פתרון החלם הזה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת עמית הלוי. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. חבר הכנסת הלוי, אני חושב שאת הרעיון שלך צריך להביא בפני יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. אני מניח שבמסגרת הדיונים אפשר לזמן גם את ראש אמ"ן, ותוכל במסגרת דיון חסוי להציג בפניו את הדברים. אני בכלל חושב – אמרתי את זה כמה פעמים כאן גם בתור מנהל הישיבה – כשאתה פונה לבעלי תפקידים שאין להם אפשרות להגיב מדוכן הכנסת, אז אתה לא תשמע גם תשובה, אבל במסגרת הוועדות המתאימות בכנסת תפקידם להשיב לתשובות.

עמית הלוי (הליכוד):

אין ספק שבהכנה לקריאה ראשונה – – –

היו"ר יבגני סובה:

לא, אני מציע לך להשתמש בכלים הפרלמנטריים.

עמית הלוי (הליכוד):

יש חקיקה.

היו"ר יבגני סובה:

לא חקיקה, לא בפני ועדת משנה למודיעין אלא בפני מליאת הוועדה. אני חשוב שהדיון הזה הוא יהיה דיון מעניין וממצה. בבקשה, שלוש דקות, גברתי.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, בואו נדבר על אלימות בספורט הישראלי. אלימות בספורט ישראלי כבר שנים רבות הפכה להיות לשגרת חיינו. בטח ראיתם את הסרטון המזעזע אתמול: אוהד בית"ר ירושלים הותקף בקניון בחיפה לפני המשחק על ידי אוהדי מכבי חיפה. חבריי, הנער שהותקף הוא בטראומה. אני התקשרתי אליו, שוחחתי איתו. הוא לא רוצה להיחשף, אבל זו לא פעם ראשונה שיש אלימות, גזענות בספורט הישראלי. זה לא סתם התחיל היום. כמו שאומרים, הכול מתחיל מהחינוך. החינוך לאלימות, החינוך – ההבלגה על אלימות – מה שקורה הוא שכולם מסתכלים, כאילו: לי לא יקרה, הגזענות. אנחנו רואים. לא מזמן, בשבוע שעבר, סמנכ"ל הכספים של מכבי תל אביב קרא לאוהדי הפועל באר שבע "קופים". נכון, המועדון פיטר אותו, עשו נכון, זה מתבקש, הרי. אבל מאיפה באו האמירות האלה? זה לא פעם ראשונה. כל פעם אנחנו שומעים את זה. האלימות מאוד מאוד קשה בספורט הישראלי. מה קרה לנער שהלך פשוט עם החולצה של בית"ר ירושלים? היכו אותו, השפילו אותו, הורידו לו את הכיפה, ירקו עליו. כשאני דיברתי איתו הוא אמר: לא רוצה להיחשף. לא רק שהוא הוכה והושפל, הוא גם פוחד להיחשף. איפה אנחנו חיים? מאיפה זה בא? לכן חבריי חברי הכנסת, אלימות בספורט הישראלי באמת סכנה. אני חוששת שאפילו אולי יום אחד אחד מהאוהדים אולי יירצח, ואז נגיד: עכשיו נתחיל לטפל. הטיפול צריך להתחיל עכשיו, בחינוך. עד שיגיעו למגרש יש הרבה שנים. צריך להתחיל לדבר על זה בבתי ספר. גם הענישה צריכה להיות ענישה קשה. אסור לנו להבליג. אני מאוד מצטערת שאני ראיתי – לא יכולתי לראות את זה – הנער הזה, מה הוא חושב עכשיו? האם בפעם הבאה הוא ילך למגרש ליהנות מהמשחק כמו כולם או לא? לכן, חבריי חברי הכנסת, בואו נילחם קודם כול באלימות בכל צורה, לא רק במגרש כדורגל – בכל מקום. בואו נילחם בגזענות בכל פינה, בכל מקום, הן בחינוך והן בענישה קשה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת צגה מלקו. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לישיבת ועדת המשנה לזהות יהודית שהתקיימה היום בראשותה של חברת הכנסת גלית דיסטל. זו ועדה שאני חבר בה. אני מודה, לא רציתי להיות חבר בה, לא כל כך התחשק לי, מכל מיני סיבות, אבל כשראיתי את הנושא, והיות שאני חושב שיהדות זה דבר חשוב ומשמעותי לכל אזרחי ישראל, אז הצטרפתי לוועדת המשנה הזאת. גם אמרתי לחברת הכנסת שאם הדיונים בה יאפשרו שיח משמעותי על יהדותה של מדינת ישראל – הבנה שהיהדות שייכת לכולם, גם לאדם הדתי, גם לאדם החילוני, גם למסורתי, קולות שונים של יהדות, שיישמעו טוב יותר בחברה הישראלית, מערכת חינוך לא רק דתית, לא רק חרדית, גם ממלכתית, שבה אפשר יהיה ללמוד יהדות ברמה גבוהה יותר, בכמות גדולה יותר, כשאנשים שמבכים את חוסר הידע שלהם ירגישו שהיהדות שייכת לכולם – אז אני בעד. אבל הוועדה היום נפתחה בדברים מאוד מרים, דברי בלע על אתר אינטרנט שעוסק בלימוד תנ"ך, אתר 929, למי שמכיר. למי שלא יודע, 929 הוא מספר הפרקים בתנ"ך, ועל שם המספר הזה נפתחו לפני כמה שנים אתר ופרויקט שעוסק בהרחבת לימוד התנ"ך בישראל. את האתר הזה מובילים אנשים מצוינים; את אחד מהם אני גם מכיר, ובזכותו הרבה מאוד אנשים בישראל לומדים היום יותר תנ"ך. יש סדר לימוד תנ"ך, שמסיימים את התנ"ך קרוב לפעם אחת בשלוש שנים, ויש גם מיזם משותף של הגוף הזה עם משרד החינוך שנועד להרבות, להעמיק, לגוון, להוסיף לימוד תנ"ך בישראל. פתחה חברת הכנסת דיסטל בציטוט מהאתר הזה – ציטוט שוואללה, האמת שהייתי מוצא יותר מוצלחים ממנו – ומתוך הקטן גזרה על השלם, ובעיניי עשתה עוול גדול גם ללימודי התנ"ך, גם לאנשים שרוצים להרבות תורה בישראל. עכשיו, אני רוצה לפנות לחבריי חובשי הכיפה השחורה, הסרוגה והאחרת פה בבית, גם שקופה, ולומר: אני חושב שאם נשאל שאלה, נעשה סקר בקרב 120 חברי כנסת, רובם יגידו: כן, אני רוצה יהדות שתהיה דבר משמעותי לכולם. אחד החסמים הגדולים בפני הדבר הזה – אולי שני חסמים ישנם. האחד זה חוסר התעניינות, אבל השני זו תחושת פטרונות, עליונות, פרשנות אחת ליהדות, כאילו יש יהדות אחת וכל השאר לא קיים. ואת הדבר הזה צריך להכחיד. בדבר הזה צריך להילחם. אנשים ירגישו בני בית בתורה אם הם ירגישו שיש להם מה ללמוד ממנה, להתבטא בה, לפרש אותה, לחשוב עליה בעיניים שלהם, בלי שמישהו יחליט בשבילם, יקבע בשבילם, יפסוק בשבילם, ינחית עליהם. ככל שהתורה תהיה רבת-אנפין יותר, רחבה יותר בפירוש ובתחושה של אנשים שזה ביתם, יש סיכוי שהם ירצו להתחבר אליה, ללמוד אותה ולגדל עליה את הילדים שלהם. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת משה טור פז. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בדיוק לפני שבוע, ביום שלישי 31 בדצמבר בבוקר, בדרך לכנסת הקשבתי לרדיו, ושמעתי את השיחה עם אלון, הנכד של לודמילה ליפובסקי, שנרצחה בפיגוע הנורא ביום שישי ה-27 בדצמבר. לודמילה הייתה בת 83, התגוררה בהוסטל, דיור מוגן לאזרחים ותיקים בהרצליה, שבו התגוררו ומתגוררים כ-90 קשישים, רובם עולים, וביניהם גם ניצולי שואה. לודמילה עצמה הייתה ניצולת שואה. סיפורה האישי הוא סיפור של הישרדות, תקווה ותקומה. היא לא נולדה בבית ולא בבית חולים. היא לא זכתה לעריסה חמה כמו תינוקות אחרים. ב-1941, עם פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות, אביה של לודמילה, שהיה קצין בצבא האדום, לחם בחזית. אימא, שהייתה בהיריון ועם ילד קטן בידיה, נאלצה לעלות על הרכבת ולברוח מאזור מגוריהם, שהיה מחוז לנינגרד, לכיוון סמרקנד שבאוזבקיסטן. אבל בעיצומה של הדרך חוותה אימא של לודמילה צירי לידה. היא ירדה בתחנת רכבת רנדומלית באזור שאותו לא הכירה, ועברה את הלידה בעזרת אישה שהיא לא הכירה קודם. בתום המלחמה אבא של לודמילה חזר הביתה בחיים, ולא עזב את השירות הצבאי. מתוקף תפקידו עברה המשפחה כמה מקומות מגורים ברחבי ברית המועצות. הם אפילו הספיקו לגור גם באזרבייג'ן. לודמילה נאלצה להחליף עשרה בתי ספר במהלך שנות לימודיה. לבסוף המשפחה הגיעה לחצי האי קרים, לעיר קרץ', ששם לפני מלחמה התגוררו קרובי משפחה של האימא, ואת כל קרובי המשפחה האלה הנאצים הרגו בדם קר. המשפחה של לודמילה הגיעה לשם כדי להנציח את זכרם של בני המשפחה שנספו בשואה. בקרץ' לודמילה גדלה, התחתנה, ילדה את בתה, וגם הנכד שמספר את סיפורה של סבתא נולד שם. ב-1998 לודמילה עלתה עם משפחתה ואחותה לארץ ישראל. כמו עולים רבים, הם התמודדו עם קשיי קליטה, אבל לאורך כל השנים לודמילה שמרה על הכוח הפנימי שלה, בדיוק כמו שהיא חינכה את בתה ואת נכדה. אלון מספר שהיא הייתה אישה מאוד אופטימית, אוהבת חיים, וכך היא חינכה לערכים ולכבוד את בניה. הרצח של לודמילה הוא לא רק הטרגדיה הכואבת של המשפחה, אלא אירוע שמזכיר לנו את המציאות הקשה שלנו, של כולנו, המציאות שבה אזרחים תמימים הופכים לקורבנות טרור. עלינו כחברה להמשיך ולהוקיר את חייה ואת מורשתה לודמילה. יהי זכרה ברוך.

היו"ר יבגני סובה:

אמן. תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים באירוע שלא נראה כדוגמתו במדינת ישראל. אפשר לומר שזוהי המלחמה הראשונה בכל תולדות מדינת ישראל שבה לא רק שלא קיימת התגייסות של התקשורת ללחימה, לכללי הצנזורה, לגיבוי של החיילים והמפקדים בשטח, להרגעת הרוחות בציבור, אלא מוסדות המדינה מצטרפים לעליהום, להסתה ולהמרדה נגד חיילינו ונגד הדרגים המדיניים והצבאיים האמונים על ביטחוננו. אנחנו נמצאים במצב בלתי אפשרי שבו אנחנו, בית המחוקקים איבד כבר ממעמדו, וכל יכולותיו וסמכויותיו נמצאים כמה מטרים מכאן, בבית המשפט העליון. האיזון במשולש הקדוש בין רשות מחוקקת, מבצעת ושופטת הופר ואינו קיים עוד. ידעו תלמידי ישראל כי בבחינה המעשית באזרחות כשלנו כולנו. בשנת 1992 חוקק בית הנבחרים המכובד הזה את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המחוקקים ביקש לשמור על כבודם של כלל אזרחי מדינת ישראל ללא הבדלי דת, גזע ומין. אולי היו צריכים לקרוא לחוק "כבוד האזרח וחירותו", כי בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, החל מאותו הרגע החל לשמור על כבוד האדם שאינו אזרח ועל חירותו. ניכר מעתירה לעתירה כי בג"ץ ידון בכל הזכויות של ערבים פלסטינים, אפילו אלו שגרים בעזה, ויתעדף אותם מול עתירות של אזרחי מדינת ישראל. זה החל מהפקעת שטחים, פינוי יישובים ושינוי גבולות של המדינה, והפך אט-אט למסכת ייסורים לדרג הצבאי והמדיני ופגיעה באסטרטגיות הביטחוניות של מדינת ישראל כולה. נחשפתי, כמו רבים וטובים במשכן הזה, למחקר שערכה התנועה למשילות ודמוקרטיה, המגולל כשלושה עשורים של עתירות שהוגשו לבג"ץ בנושאים ביטחוניים או שמשפיעים על הביטחון המדיני, שבג"ץ לא רק שלא גלגל אותן מכל המדרגות ודחה אותן במיידי על הסף, אלא קיבל אותן ואף הכריח את מדינת ישראל לטרוח ולענות על העתירה, גם אם בסוף לא הייתה הכרעה בכלל. המדינה, כשידיה כבולות, נאלצת לתת דין וחשבון בנושאים וסוגיות רגישים מאוד, מזמינה קצינים וחיילים למתן עדות, וכל זאת כדי לאפשר בין היתר הכנסת דלקים וסיוע לעזה, בחינת שחרור גופות מחבלים ובחינת תנאי המחבלים תתי-האדם שטבחו, שרפו ואנסו ב-7 באוקטובר בכלא. איפה נשמע כדבר הזה? אני קוראת לחברי הקואליציה וכן לשרי הממשלה הנבחרת: הוצאנו את תומכינו חמש פעמים לבחירות. בפעם האחרונה לא היה ספק שלמרות כל זה, הציבור הימני בישראל מאמין בנו וביכולתנו להוביל שינוי, למשול. אני קוראת לחברי השר לוין: העלה את החוקים של הרפורמה המשפטית זה אחר זה, ואני מבטיחה לך שיהיה לך גיבוי מלא ממני ומחבריי לסיעה. הגיע הזמן לשים קץ לשלטון הדיקטטורי של אותה מערכת משפט. אם נאמין, אנחנו גם נזכה לראות כי אין זו אגדה, ואנחנו נזכה לרפא את מערכת המשפט ונוביל לתיקונה כבכל מדינה דמוקרטית אמיתית בעולם. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. חברת הכנסת שלי טל מירון, אחרונת הדוברים, בבקשה, שלוש דקות. חברים, אני מבקש רק לשמור על השקט שם. זה מפריע. תודה. מי שבא להצביע – אפשר להתיישב. תודה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול ראיתי סרטון של "היום לפני שנה" של השרה מירי רגב בפגוש את העיתונות – אולי אתם זוכרים – עם עמית סגל ובן כספית. אז עוד היה יחסית תחילת המלחמה, והיא אמרה בריאיון: עכשיו זה לא הזמן, אנחנו במלחמה, זה לא הזמן לבדוק את הדברים ולשאול את השאלות. בוודאי שאנחנו נחקור את הכול, וקום תקום ועדת חקירה ממלכתית. אני אצטט: את כל השאלות נשאל ביום שאחרי בוועדת חקירה. ואז הם שואלים אותה: ועדת חקירה ממלכתית? והיא אומרת: ועדת חקירה ממלכתית. המילים יצאו מהפה שלה.

קריאה:

של מי?

שלי טל מירון (יש עתיד):

של השרה מירי רגב. ואני שואלת: מה קרה מאז? למה התהפכה השרה? מדוע פתאום ועדת חקירה ממלכתית היא לא הדבר הנכון? למה צריך את שיטת השטיק והטריק של הצעת חוק פרטית? בקואליציה הזאת, כל מה שלא בא להם בטוב – יש מייד הצעת חקיקה שפותרת את זה. לא בא להם בטוב שהם עשו משהו לא בסדר – מגבירים את החסינות. זוכרים את כל השטיקים והטריקים? אז עכשיו יש איזו הצעת חקיקה פרטית בנושא ועדת חקירה פוליטית. ואני שואלת: למה לא ממלכתית? מה יש להסתיר? ממה אתם מפחדים? הרי בסוף, אם אתם באמת חושבים שאתם לא אחראים וזה לא קרה באשמתכם, אז אין ממה לחשוש. תחקור ועדת החקירה, תגיע לממצאים, ובא לגואל ציון. ממה הפחד הגדול? ואז נזכרתי בקטע שראיתי בשבוע שעבר של מעיין אדם, שבוודאי כולכם מכירים, שאחותה מפל, זיכרונה לברכה, נרצחה בנובה, והיא יושבת שם בדמעות ואומרת: מגיע לי לדעת. מגיע לי לדעת מה קרה לאחותי. מגיע לי לדעת למה רואים בסרטון את אחותי בשקית שחורה. אני חושבת שזה סרטון שכל מי שצפה בו לא יכול להישאר אדיש לו. קודם כול, אני רוצה לחזק את מעיין מכאן. מעיין היא אישה מאוד מאוד חזקה, יש לה קול, יש לה במה, היא יכולה לבטא את מה שהיא חושבת, אבל יש הרבה אנשים בבית, הרבה משפחות שכול, שאין להם את הבמה הזאת ואין להם את הקול הזה, וגם להם מגיע לדעת מה קרה לנו ב-7 באוקטובר. מגיע להם, מגיע לנוף, ואנחנו לא נאפשר להקים פה שום גוף פוליטי שיחקור את 7 באוקטובר. תהיה פה ועדת חקירה ממלכתית, רוצים או לא. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת של טל מירון. אדוני השר, אתה רוצה לסכם או שאנחנו נעבור להצבעה? אפשר לעבור להצבעה. אז על פי בקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אני אבקש ממזכיר הכנסת לקרוא בשמות של חברי הכנסת. בבקשה, אדוני המזכיר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יבגני סובה:

אני מבקש לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת. בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יבגני סובה:

האם יש חברי כנסת שלא קראו בשמם? אם לא, אז אני מבקש לסכם את ההצבעה, בבקשה. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 29, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 253 והוראת שעה) (תגמולי מילואים בנסיבות חירום), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר עמיחי אליהו להציג גם את הצעת החוק הזו, בבקשה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להציג פה הצעת חוק בשם השר יואב קיש.

היו"ר יבגני סובה:

לא, יואב בן צור.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יואב בן צור, סליחה. אני מבקש לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, שהוגשה מטעם משרד העבודה. מלחמת חרבות ברזל, שפרצה לחיינו ב-7 באוקטובר, הביאה איתה אתגרים רבים בכל תחומי החיים, ולצערי, אומר השר קיש – השר יואב צור – גם בתחום התעסוקה. כשאני מדבר על האתגרים בתחום התעסוקה, האתגרים הם רבים ומגוונים, אבל מעל הכול זיהינו את הצורך להגן על עובדים מסוימים שנפגעו מהשלכות המלחמה מפני פיטורים. ביום 28 בנובמבר 2023 תוקן חוק ההגנה על העובדים במסגרת הוראת שעה כדי להחיל את ההגנה מפני פיטורים גם על העובדים הבאים: 1. עובד שהתפנה ממקום מגוריו שנמצא באחד היישובים המפורטים בתוספת, שניתן יהיה לשנותה בצו; 2. עובד שהוא נעדר, שבוי או חטוף כתוצאה מפעולות האיבה או מפעולות המלחמה, וכן בן משפחתו של עובד שהוא נעדר, שבוי או חטוף כאמור כהגדרתם בהוראת שעה; 3. עובד שהוא בן משפחה אחר של אלה בתנאים שנקבעו בהצעת החוק; 4. הורה שנעדר מעבודתו לצורך השגחה על ילדו עקב סגירת מוסד החינוך בהתאם לסעיף 2(ב)(1) לחוק כיום – תוחל גם כאשר ניתנה לעובד הודעה מהרשות המקומית או מוסד החינוך כי מוסד הלימוד סגור; 5. עובדים שהם בני זוג של חיילים בסדיר ובקבע, וכן בני זוג של כל המנויים בסעיף 11 לחוק, ובהם שוטרים וסוהרים, לצורך השגחה על ילדיהם הנמצאים עימם. תוקף הוראת השעה – מיום 7 באוקטובר 2023 ועד ליום 7 בפברואר 2025, לאחר שהתקופה הוארכה כמה פעמים באמצעות צו, באישור ועדת העבודה והרווחה בכנסת, ולבסוף גם במסגרת תיקון החוק בחודש ספטמבר 2024. מאז עבודת מטה במשרד העבודה לבחינת המשך מתן ההגנה לאוכלוסיות האמורות, ובהתאם לדוח הערכת רגולציה, מוצע להאריך את תוקפה של הוראת השעה, לקבוע תקופות שונות להחלת ההגנה ביחס לכל קבוצה ולהוסיף הגנה לפדויי שבי ובני משפחותיהם כדלקמן: 1. לעניין היעדרות או אי-ביצוע עבודה בשל סגירת מוסד חינוך בהתאם להוראה של הרשות המקומית או מוסד חינוך, ולגבי הוראות לעניין מי שבן זוגו או הורהו האחר של ילדו משרת כחייל או מנוי בסעיף 11 לחוק – מיום 7 באוקטובר ועד יום 6 ביוני 2025 או עד תום תקופת תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, לפי המוקדם מביניהם; 2. לעניין מי שהתפנה ממקום מגוריו – מיום 7 באוקטובר 2023 ועד יום 6 ביוני 2025; 3. לעניין החטופים והנעדרים ובני משפחותיהם – מיום 7 באוקטובר 2023 ועד יום 31 בדצמבר 2025; 4. לעניין פדויי השבי ובני משפחותיהם – שישה חודשים מיום שחרורו של פדוי השבי ששוחרר עד ליום 31 בדצמבר 2025. את התקופות האמורות ניתן יהיה להאריך באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ובלבד שתקופת ההגנה תהא לכל המאוחר עד ליום 31 בדצמבר 2025. אני סבור שמדובר בחוק צודק. זו חובתנו כלפי כל אותם אלו שנפגעו פגיעה ישירה מתוצאות המלחמה, כדי להגן על מקום עבודתם. לאור זאת, אני מבקש לאשר בקריאה ראשונה את הצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לשר אליהו. חברי הכנסת, אנחנו נעבור כעת לדיון אישי. ראשון הדוברים, לפי הרשימה – חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלוש דקות?

היו"ר יבגני סובה:

היית יושב-ראש, אתה יודע מה זה. מי כמוך יודע.

מיקי לוי (יש עתיד):

ניסיתי. אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, בהמשך לדיון שהיה בוועדה לביקורת המדינה בנושא גיוס חרדים, אני מזכיר לכל הנוכחים כי מחר מתקיים בג"ץ כנגד המדינה בנושא חובת הגיוס לכלל מחויבי הגיוס במדינת ישראל. בוועדה לביקורת המדינה הודה נציג צה"ל: דרישת הרמטכ"ל הינה תוספת כוח אדם של 12,000 חיילים קרביים כדי להתמודד מול האיומים. הדבר נובע מכך ש-13,500 חיילים נפצעו ועוד 827 – לצערי, נוסף אחד – 828 נפלו בקרב. תבינו, המסגרת הזאת היא מסגרת של אוגדה, זה מה שחסר בצה"ל עכשיו. הפוקד על פי החוק הוא שר הביטחון – הוא מוגדר על ידי החוק כפוקד, הוא מורה לצה"ל כמה לגייס. החשש הגדול הוא שכדי לשמר את הממשלה הרעה הזאת, יחוקקו חוק השתמטות. נציג צה"ל אמר כי התוכנית בשנת 2025 היא לגייס 4,800 חיילים קרביים – זאת יכולת הגיוס של צה"ל. לשם כך הוצאו 10,000 צווים, וכנראה שמתוכננים לעלות ל-14,000, כדי להגיע ל-4,800 מחויבי גיוס. אבל הבשורה היא שבשנת 2026 – כך אמר נציג צה"ל תת-אלוף שי טייב – בשנת 2026 יוצאו צווים לכולם, כמו שכאן נאמר, לכולם כולם כולם. צה"ל יוכל להכין את עצמו לקליטה בשנה זו, וזאת התשובה המוחצת לדרג המדיני, לפוליטיקאים שטוענים על מספרים. אמר הרמטכ"ל, וזה מה שהביאו היום: 12,000. נתניהו אינו יכול, כדי לשמר את הממשלה שלו, את ממשלת המשתמטים שלו, להביא חוק רזה בהתאם לדרישות המפלגות החרדיות. אני מאמין שחברי הכנסת של הציונות הדתית, שבניהם משרתים, גיבורים אמיתיים, נופלים בקרב, לא ייתנו ידם לחוק השתמטות. אם ייתנו, הבוחרים שלהם לא יסלחו להם. נקווה שהפוליטיקאים לא יתערבו. אין צורך בחוק חדש, אדוני. החוק הנוכחי מכסה ומחייב את כולם. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, נחדד באיזה כמה מילים על איזשהו מונח, מילה שנשתכחה מן הלב, לפחות באזורים האלה של הבית – אמון. משטר דמוקרטי באשר הוא מבוסס על אמון, אמון בסיסי של אנשים במוסדות המדינה. זה הדבק האמיתי של משטר דמוקרטי. במילה הזאת, לא משתמשים בה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, יואב, יש שאלת רב שם.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זאת שאלת רב שניתן לה מענה של ישבן.

היו"ר יבגני סובה:

השר מרגי, יעקב, אני מבין שאתה שר הרווחה, אבל לא עד כדי כך, כי התחושה היא שאתה מאכיל את החברים שלך לסיעה פה – ככה לפחות זה נראה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני רק רוצה להגיד לכם, חבריי מש"ס, הרגע התחלתי לדבר על – – –

היו"ר יבגני סובה:

תן כבוד לשר הרווחה בעניין הזה, יכול להיות שהוא באמת האכיל אותם במשהו.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני נותן תמיד כבוד לשר הרווחה. רק להגיד לשר הרווחה – שלא הקשבתם למה שדיברתי – אני דיברתי על אמון, ואז פתאום ראיתי מראה שפגע לי באמון; מהזווית הזאת, רק מהזווית הזאת. כמה מילים על אמון, כי משטר דמוקרטי, או בכלל אמון בבני אדם, זה גם אמון במוסדות. ההנחה הבסיסית של אזרח במדינה היא שהמוסדות המדינתיים – הוא נותן בהם אמון, בבסיס. הממשלה הזאת מפרקת את המונח הזה, אמון, והיא עושה את זה בכוונת מכוון. אתה רואה פה חברי כנסת ושרים שעולים על הדוכן הזה ומשתלחים במוסדות המדינה – משתלחים בצבא, משתלחים ביועצת המשפטית לממשלה, משתלחים בשירות הביטחון הכללי, במפקדים, במוסדות – והם עושים את זה בלי להתבלבל. כאשר הדבר המרכזי שהם צריכים לייצר בתוקף תפקידם הוא להגביר את האמון במוסדות, אנחנו מקבלים פה מעשה הפוך. פעם היינו רואים סרטים מצוירים: קודם כול זורקים את האבנים, רצים מהר מהר לתוך המבנה שמתנפץ, ואז מתלוננים שזרקו עליהם אבנים. אין אמון. איך אפשר להקים ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט בית המשפט העליון? אין אמון. זרקו את האבן, רצו, ואומרים: אין אמון. אני רוצה להרגיע את חברי הממשלה הזאת: גם היום, אחרי הפגיעה האמיתית שאתם פוגעים באמון במערכות השלטון, עדיין האמון בבית המשפט העליון, בפרקליטות, בבתי המשפט, עולה אלף מונים על האמון בממשלה שאתם מנהלים. אין בכם אמון, בלי שזרקתי עליכם אבן אחת, רק דיברתי איתכם על אמון שלא קיים. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת נאור שירי. זה בא לך בהפתעה.

נאור שירי (יש עתיד):

האמת שכן.

היו"ר יבגני סובה:

אתה יכול להתחלף, אם אתה רוצה.

נאור שירי (יש עתיד):

דף ריק.

היו"ר יבגני סובה:

כפי שאני מכיר אותך, אתה לא צריך דפים. אתה ממש לא צריך דפים לדבר. בבקשה, שלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש לי דף, אבל אני רוצה לדבר איתכם על הצפון, כי היום ראיתי ששר המינהלות הגיע לצפון יחד עם שר האוצר. אגב, הצפון – אתה יודע על מה רציתי לדבר איתך, חבר הכנסת בליאק? היום יו"ר ועדת הכספים הנצחי של כנסת ישראל, הלוא הוא משה גפני, הגיע לוועדת הרווחה. הוא צוטט שם – אלמוג כהן היה איתו. אלמוג, נכון? תאשר שנייה את מה שאני אומר. היום גפני הגיע לישיבת הוועדה שהיית בה על אופקים.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כן.

נאור שירי (יש עתיד):

אז הוא הגיע והודה לאלמוג – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ביקור חריג לכל הדעות.

נאור שירי (יש עתיד):

– – הוא הודה לאלמוג על זה שהוא לא מפקיר את הנושא של אופקים. שלושה חודשים חיכיתי שהוא יעשה דיון על אופקים בוועדת הכספים. שלושה חודשים. הוא דואג לאופקים? איפה ה-238 מיליון שקלים?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

רגע, נאור, לא נכון, לא עירבת אותי.

נאור שירי (יש עתיד):

עירבתי אותך. הראשון שרציתי שיחתום איתי על ההצעה היה אתה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תביא, אני אחתום.

נאור שירי (יש עתיד):

מה, אתה צוחק? תסתכל בווטסאפ בינינו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא כבר לא עוצמה יהודית.

נאור שירי (יש עתיד):

עוד לפני. רק אתם הבנתם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא כבר לא.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא כבר לא, זהו, זה Home Alone.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אלמוג לאופקים.

נאור שירי (יש עתיד):

האמת, אהבתי את הציוץ שלו אתמול. אבל צחוק בצד, הם הלכו לצפון, ואז הם אמרו – עזוב את אופקים, באמת, אין לי כוח, גפני מרוקן ממני, שואב ממני את החיות לפעמים, ולא דיברתי על אסתר חיות. אבל היום הם הלכו לצפון ואמרו להם: ב-1 במרץ חוזרים. קודם כול, האירוע הזה – אני לא יודע, אני פונה לשר. אתה שר בממשלת ישראל? אני עדיין לא סגור אם אתה מורשת או מסורת. אתה פה? לא יודע איפה אתה. אבל הוא ראה את ההסכם שהם חתמו עם חיזבאללה? אני מנסה להבין איך תושב במדינת ישראל אמור לסמוך על ממשלה שתשמור על הביטחון שלו, שחתמה הסכם הפסקת אש עם ארגון הטרור חיזבאללה, שזה ארגון שמאיים על תושבי הצפון, בלי לראות את ההסכם. ממשלת ישראל – כל מחאת הסרדינים פה – לא ראתה את ההסכם שחתם ראש הממשלה עם חיזבאללה. אתם קפצתם כמו איזה כרוכיות בלול, צועקים, תרנגולות: איך לא העברתם את זה לכנסת, את ההסכם שחתמו עם לבנון? אתם, לממשלה שלכם לא מראים את זה. איך תושב ישב ותגיד לו: בוא, תחזור ב-1 במרץ? עכשיו, נניח שיחזור ב-1 במרץ. מה עשתה ממשלת ישראל? כרגיל, מה שהם מכירים: שוחד, מרמה והפרת אמונים – הם משחדים את התושבים, נותנים להם כסף: תבוא. תושב – בנית מוסד חינוך ממוגן, שנה וחצי מחוץ – ראית? ומה היה קורה אם הייתי בא עם דף?

היו"ר יבגני סובה:

לא אמרתי לך מילה. אתה הסתכלת על השעון.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, בסדר גמור. לא נעים לי. שנה וחצי – מוסדות חינוך, רווחה, בלתי פורמלי, להכין את הגדר, להכין את התשתית לחזרה של התושבים. לא משחדים אנשים שיגיעו. אנשים הם לא יו-יו כמו שר החוץ שלכם, קיסינג'ר.

היו"ר יבגני סובה:

שמת בזמן נקודה. תודה, נאור שירי. חבר הכנסת אריאל קלנר – לא נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עליזה, איפה מאי גולן? נעלמה?

משה טור פז (יש עתיד):

יצאה לקצינים.

נאור שירי (יש עתיד):

בטייוואן.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת דוידסון, זו שאלה למזכירות הממשלה, כי מזכירות הממשלה קובעת את סדר – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל היא גם חברת כנסת.

היו"ר יבגני סובה:

לא, סדר השרים, שהם משובצים בתורנות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עליזה קובעת גם בממשלה הזאת. עליזה קובעת הכול.

היו"ר יבגני סובה:

לא, אבל אני רק מדייק בעובדות. זה מזכירות הממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה בכנסת ישראל, העובדות לגמרי לא משנות.

היו"ר יבגני סובה:

אל תיתן לעובדות לבלבל אותך. בבקשה, חבר הכנסת בליאק, שלוש דקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הדיוק. אין פה הרבה חברי קואליציה וממשלה, אבל אני רוצה לעדכן את אלה שישנם: תהיה ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר. ועדת חקירה ממלכתית תהיה בהתאם לחוק בראשות – שימו לב – שופט, וגם בהתאם לרוב ברור ומובהק בציבור הישראלי. היא תקום מסיבה אחת פשוטה: כי זו הדרך היחידה להגיע לחקר האמת של האסון הכבד ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. היא לא תהיה לאומית, היא לא תהיה לאומנית, היא לא תהיה פריטטית – היא תהיה ממלכתית. היא לא תקום כדי שמישהו ירגיש איתה בנוח, היא תקום כי 1,200 ישראלים נרצחו, נהרגו, והאנשים שאחראים למחדל הנורא הזה חייבים לתת את הדין. היא תקום בניגוד לכל מיני יוזמות חקיקה מגוחכות מהפרוקסי של סיעת מיאמי במפלגת השלטון. ככה פשוט. אני חייב לספר לכם, חבריי חברי הכנסת, משהו בהקשר של הרעיון המופרך של הוועדה הפריטטית. היום בוועדת הכספים התקיים עוד דיון בפרשת סלייס. למי שלא מכיר, במסגרת הפרשה נגנבו כ-850 מיליון שקלים מהכספים הפנסיוניים של אלפי חוסכים ישראלים. בואו נחשוב ביחד איזו ועדת חקירה פריטטית היינו יכולים להקים בפרשת סלייס. בואו נמנה מצד אחד את נציג הנפגעים שאיבדו את כספם, ומהצד השני את בעלי החברה והסוכנים שפשעו, שתהיה פריטטית. כי חשוב שמי שגנב את הכסף ירגיש בנוח עם מסקנות הוועדה, נכון, חברת הכנסת אתי עטייה? את מסכימה איתי? אז לא, לא נכון. תקום ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר, וזאת ההתחייבות שלנו שאנחנו באמת מתכוונים לקיים. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שבוע פורסם דוח של הלמ"ס בנושא הוראה, כמדי שנה. אתם יודעים שבהוראת השפה העברית ביסודיים 75% מהמורים לא עומדים בתנאי הסף? 75% בהוראת עברית ביסודי. במתמטיקה 60% מהמורים בבתי הספר היסודיים לא עברו הכשרה; בתיכונים – 15%. יש 10,000 מורים למתמטיקה בלי הכשרה במדינת ישראל. אתם בטח זוכרים שלא מזמן פורסמו תוצאות מבחני הטימס – התרסקות בממוצע הציונים במתמטיקה ובמדעים בחטיבות הביניים. אנחנו במקום השני, אבל מהסוף. מייד כמובן החלו התירוצים של שר החינוך וגלגול האחריות: זה התקציב, זה השכר הנמוך, זה אולי איזו רפורמה כושלת של השר שהיה לפני. ומה מנסים עוד למכור לנו על ההישגים המחפירים? בניכוי חרדים וערבים, מצבנו דווקא בסדר. כאילו, אין בושה להתעלם מהמצב החמור של אוכלוסיות מוחלשות, אוכלוסיות שלמות. אבל הישגי חטיבת הביניים היו צפויים, כי הרי גם במבחני הפיזה, שזה ביסודי, במתמטיקה ובמדעים, אנחנו הרבה מתחת לממוצע. חזרנו 20 שנה לאחור במיומנויות הקריאה. אנחנו לא עוד עם הספר. אז מסתבר שלא לעולם חוסן. השלכות קריסת החינוך ואוזלת היד רבת השנים של ממשלות נתניהו כבר כאן, כי בתוצאות סקר PIAAC על מיומנויות בוגרים בישראל, התוצאות האלה זועקות לשמיים. אנחנו בינוניים בכל מדד: בקריאה, במתמטיקה, בפתרון בעיות. ישראל מדשדשת בשליש התחתון מבין מדינות ה-OECD, מאחור, יחד עם מדינות עולם שלישי. וחמור עוד יותר – הפער בין החברה היהודית לערבית עומד על 70%, פער שמשתווה לשלוש שנות לימוד. וגם הכלכלה שלנו במגמה מדאיגה. ההשקעה הדלה בהון האנושי גורמת לירידה בצמיחה. לפי בנק ישראל, די שנהיה בממוצע של ה-OECD כדי שהתוצר לנפש יזנק ב-30%. מדינת ישראל קמה בזכות ההון האנושי. אנחנו מדינת אי קטנה, מוקפת אויבים, ללא משאבי טבע, ובכל זאת הגענו להישגים מדהימים. אבל בלי חינוך אין עתיד; בלי אקדמיה עצמאית אין מחקר; בלי הון אנושי אין כלכלה; בלי הטלת ספק אין מצוינות; בלי מצוינות אין ביטחון. אם לא נתעשת ונשקיע בחינוך ילדי הגן ובתי הספר, לא יהיה לנו דור עתיד – לא מהנדסות כיפת ברזל, לא סטרטאפיסטיות, לא סופרות, לא מרצות, לא אנשי תרבות. ממשלת ישראל, הגיע הזמן להתעורר.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. הפעם בלי מחשב.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בית"ר ירושלים, דיר באלכ.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, אני אמשיך היום ואדבר היום וגם מחר, כי מחר עולה הצעת חוק שלי להחזיר את הרשות למניעת התמכרויות במדינת ישראל. אני רוצה לספר לכם שעד 2017 הייתה במדינת ישראל רשות שהתפקיד שלה היה להתעסק יום-יום, שעה-שעה, במניעת התמכרויות, הגעה להתמכרויות של סמים, אלכוהול, הימורים, במדינת ישראל. הרשות הזאת הוקמה בתחילת שנות האלפיים וסיימה את דרכה ב-2017 בהחלטה פוליטית שאני עד היום לא מבין אותה. אף אחד לא מבין אותה, למה סגרו אותה, כי היא עשתה עבודה מדהימה: הורידה את מספר המכורים, מספר המתמכרים במדינת ישראל בשנים שפעלה, פעלה בהסברה, פעלה בחינוך, שולחנות עגולים עם כל המשרדים – משרד הבריאות, הרווחה, חינוך וכדומה – ובאמת פעלה יום-יום למען אזרחי מדינת ישראל. בהחלטה של גלעד ארדן דאז ב-2017 החליטו לסגור את הרשות, להעלים אותה לגמרי, והכניסו אותה לתוך המשרד לביטחון פנים דאז – היום זה המשרד לביטחון לאומי – ובתוך המשרד החברתי הזה יש שם איזה משרדון קטן שדואג לנושא של התמכרויות במדינת ישראל. הצעת החוק שלי – פעם שנייה שאני מגיש אותה, ואני אגיש אותה שוב: אנחנו נפעל כדי להחזיר את הרשות, ובסוף נצליח להחזיר את הרשות, כי לרשות היה תפקיד משמעותי מאוד במדינת ישראל. לפעמים לא צריכים לעשות פוליטיקה על אזרחי מדינת ישראל. צריך לדאוג לילדים שלנו – לדאוג שלא יגיעו לטיפה המרה, לדאוג שלא יגיעו לסמים. אבל זה לא מעניין את המדינה. היום בשדולה סיפרתי לכם קודם סיפור על אישה מדהימה, ועכשיו אני אספר לכם על זוג מדהים שהקימו עמותה שנקראת "להעיר את עומר". זוג הורים, האבא הוא דוקטור לכימיה, מדען במכון ויצמן, האימא מתעסקת בנושאים הוליסטיים, והבן שלהם היקר עומר מת ממנת יתר בגיל 24. זה יכול לקרות בבית הכי מפואר, הכי טוב, הכי אקדמי. זה לא נוגע רק לאנשים בקצה, זה נוגע לכל בית במדינת ישראל. והזוג הזה הקימו עמותה, והם פועלים כבר כמה שנים, והתפקיד שלהם הוא מניעה והסברה – הסברה להורים שיראו מה קורה עם הילדים שלהם, שיזהו תהליך של התמכרות, שיזהו מתי צריך לדאוג לילדים, מתי צריך לעשות איזושהי פעולה כדי שהם לא יגיעו למצב מאוד קשה בחיים שלהם וחס וחלילה גם ימותו מהדבר הנורא הזה שנקרא סמים. אז לא, זה לא מעניין את מדינת ישראל. במקום שהמדינה תעשה את זה, צריכים את ההורים של עומר שיעשו את זה, ועמותות אחרות. אבל גם העמותות האלה לא מקבלות עזרה מהמדינה, לא מקבלות תמיכה, לא מקבלות תקציבים. ולמה? כי בראש המשרד לביטחון לאומי יושב שר שהמדינה לא מעניינת אותו. לא מעניין אותו שיש מכורים במדינת ישראל. לא מעניין אותו שיש תפקיד כזה של לדאוג לאזרחים. רק פופוליזם, רק טיקטוק, רק רשתות. אז אדוני השר בן גביר, אצלך במשרד יש משרדון קטן עם תקציב קטן שצריך למנוע מאנשים להגיע לטיפה המרה ולסמים. תדאג שהמשרד הזה יעבוד.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת סימון דוידסון. חבר הכנסת משה טור פז.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, חבר הכנסת דוידסון, תודה לך על זה שאתה עוסק בנושא הזה, גם בשדולה החשובה שקיימת היום, וגם על העובדה שאתה לא מרפה מהנושא הזה ומביא את עצמך, את הסיפור, את כל האירוע. באמת, אין מילים לזה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש כל כך הרבה עקרונות יהודיים שהממשלה הזו שכחה. פשוט כואב לי הלב אפילו לומר את זה. כי כאילו מה שסיפרו לנו על הממשלה, ימין ויהדות פשוט מתנגש אחד לאחד בכל פעם כשמגיעים לפרשה חדשה אחרת. הינה, ניקח את השבוע. ממש רגע אחרי מותו של יעקב אבינו בפרשת ויחי, שנקרא השבת, אומרים אחרי יוסף לאמור ככה: "ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו". מה הם אומרים לו? אבא שלך, לפני שהוא מת, אמר: אל תתנקם בנו. על מה תתנקם בנו? על זה שנזרקת לבור, על ההתעללות, כל מה שנעשה בדרך. ואז רש"י אומר את הפירוש היפה ביותר בעיניי לתורה, ארבע מילים שמחזיקות הכול: "שינו בדבר מפני השלום". מה רש"י אומר לנו פה? רבי שלמה יצחקי, הפרשן לתורה ולגמרא, אומר את הדברים הבאים: כשאחי יוסף באו אליו ואמרו לו: אביך ציווה לפני מותו, יכולת לומר: רגע, זה לא כתוב בשום מקום. נכון, חבר הכנסת ארז? לא כתוב. לא כתוב: אביך ציווה. זה לא. חפש בתורה. יעקב אבינו לא מצווה את בניו, לפחות לא כתוב. אז היית יכול לומר: התורה קיצרה, מקצרת במקום אחד. לא. אומר רש"י: שינו בדבר מפני השלום. מה זה שינו בדבר? שיקרו, שינו את המציאות. שיקרו. למה הם שיקרו? מפני השלום. יש דברים בודדים, יוצאים מן הכלל, שמותר בשבילם לשקר, ורק בשבילם מותר לשקר. אנחנו מכירים את זה גם מעוד פרשה, שכתוב: "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בְלֹתִי היתה לי עדנה ואדני זקן". אז רש"י אומר: "למה זה צחקה שרה?" לאמור: "האף אמנם אלד ואני זקנתי" – מפרש רש"י: "ואני זקנתי" – "שינה הכתוב מפני השלום", שהרי היא אמרה: "ואדני זקן". כלומר, יש מקרים בודדים בין אח לאחיו, בין אישה לבעלה, שמשנים מפני השלום. גם בני יעקב, כשהם באים לאביהם ומספרים על הפגישה עם יוסף, הם אומרים: יוסף אמר, "את אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו". אומר הרמב"ן: "שינו בדבר מפני השלום כדי שישמע אליהם לשלוח אם בנימין". חברים, יש מעט מאוד דברים שמותר לשקר בשבילם. השלום נשמע מעט מדי בבית הזה. כן, השלום ראוי שיימחה שמו של הקדוש ברוך הוא עליו, שאדם ישנה בשבילו. הגיע הזמן שנילחם גם על השלום. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת משה טור פז. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. סגרתי את הרשימה כרגע. שלוש דקות, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על הדיון שנערך היום בוועדה לקידום מעמד האישה. קודם כול, אני רוצה לברך את חברתי יושבת-ראש הוועדה פנינה תמנו, שכינסה את הוועדה והזמינה את טאיסיה המופלאה והנהדרת לדבר על הפרשה של אייל גולן. החדר היה מפוצץ עד אפס מקום, היו חברי קואליציה ואופוזיציה שם ותקשורת רבה. טאיסיה דיברה באומץ ובגילוי לב גדולים מאוד, ורציתי לדבר על כמה דברים בהקשר הזה. קודם כול, למי שמכיר את העולם הזה של נוער בסיכון, טאיסיה סיפרה שהיא התחילה את דרכה כנערה בסיכון. היא באה ממשפחה ללא אב, עם אימא קשת-יום. הם היו במקלטים. היא הייתה מרקע מאוד מאוד קשה, והייתה מאוד חלשה ושברירית. זה מה שנקרא תפס אותה בחולשתה. הינה, פנינה נכנסה. אני בדיוק מדברת עלייך ועל הדיון החשוב שהיה בוועדה היום. כל מי שמכיר נוער בסיכון ואת את הרקע הזה יודע שאלה נערות – אני מדברת כרגע על נערות; יש גם נערים בסיכון – שצריך לעטוף אותן, ללוות אותן, להשקיע בהן, כדי לחזק אותן, כדי שהן יצאו מהמעגל הזה בחיים העצמאיים שלהן כשהן גדלות. יש גם את עמותת "החצר הנשית" שאני חייבת לציין, כי ביקרתי באחד הבתים שלה בחיפה. באמת עושים שם עבודת קודש עם נערות. טאיסיה סיפרה על הרקע שלו וכו', וכל כך התגאיתי בראשות ובראשי הרשויות וחברי המועצה שנעמדו לצד הצדק והמוסר והתבטאו לטובת טאיסיה. ואני אומרת, חברים, בעניין הזה, יש מה שנקרא – עזבו רגע את הראיות הפליליות, עזבו את הסף המשפטי של הדבר – יש את הדבר הצודק והנכון והמוסרי לעשות. הדבר הנכון לעשות זה לעמוד לצד טאיסיה ונערות כמותה. אני חושבת שהיה הרבה טיוח במקרה הזה שצריך לבדוק אותו ואפילו לחקור אותו ולהבין מה קרה בחקירות, כי הבנו שהיה שיבוש חקירה מהותי בסיפור הזה. אבל אני רוצה גם להגיד, לחשוב על זה שחברי הכנסת במהלך השנה האחרונה הוציאו תעודת הוקרה לזמר שהיה מעורב בכזאת פרשה. על מה אתם מוקירים אותו ובשם מי? קודם כול, לפי החוק, הוא בכלל לא יכול להוקיר שום דבר מטעם כנסת ישראל. אסור להוציא מפה, חברי כנסת, תעודות הוקרה. פנינה דיברה על זה היום בוועדה. אני חושבת שזאת בושה וחרפה. אז קודם כול, אני קוראת לחברי הכנסת פה שעשו טעות קשה להתנצל ולחזור בהם מהדבר הזה, בטח ובטח לשרים שקיפצו על הבמה עם זמר שהיה מעורב בכאלה פרשיות.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

הם מטילים כתם על כל הבית.

שלי טל מירון (יש עתיד):

זה כתם על הבית. זאת בושה לנו, חברי הכנסת, בהחלט. אני קוראת לכל מי שמפחד, לא לפחד להביע את דעתכם ולעמוד לצד טאיסיה. אבל לא רק לצידה – לצד כל הנערות וכל הנשים שחוו וחוות את הדברים האלה. אנחנו חייבים לעמוד לצד האמת ולצד הצדק. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי הקואליציה, אתמול עמד כאן שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי ואמר שכמו שהם החליפו את שרי ממשלת השינוי, כך הם יחליפו גם את השופטים. אם הממשלה שולטת על עצמה והממשלה שולטת על הכנסת והממשלה תשלוט גם על בית המשפט העליון, אז איך ישראל מקיימת את החוק היסודי או העיקרון היסודי של דמוקרטיה, והוא הפרדת רשויות? שהרי דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב; היא שלטון הרוב תוך הגנה על מיעוטים. אם לממשלה יש את כל הכוח השלטוני בידה, אם גם הרשות המחוקקת בידה, גם הרשות המושלת, הממשלה בידה וגם הרשות השופטת, מי יעצור את הממשלה אם היא רוצה לפגוע במיעוטים? מה האיזונים והבלמים שיהיו על כוחה של הממשלה לא לעשות כל מה שהיא רוצה? אני שואל את זה, ויש פה ארבעה, חמישה חברי קואליציה באולם. אני אשמח אולי אם תגידו לי איך זה עובד. איך לשיטתכם אמורה לעבוד דמוקרטיה אם אתם שולטים על כל שלוש רשויות השלטון במדינה – על הרשות השופטת, על הרשות המבצעת ועל הרשות המחוקקת? איך זה אמור לעבוד? יכול להיות שהתשובה היא שאתם לא רוצים שישראל תהיה דמוקרטיה, שמאסתם בעיקרון הדמוקרטי של מדינה יהודית ודמוקרטית, ואתם מבקשים להחריב את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ועל חורבותיה של המדינה היהודית והדמוקרטית אתם רוצים להקים מדינת עליונות יהודית, משיחית, כהניסטית, הומופובית, שבה יהיה מקום אך ורק למי שנראה וחושב כמוכם. יכול להיות שהאמת שנפלטה ליריב לוין לפני שנה וחצי או שנתיים בריאיון בערוץ 14, שאם הרפורמה תושלם אז ישראל תחדל מלהיות דמוקרטיה – יכול להיות שזו ממש האמת, שמאסתם ברעיון הדמוקרטי, בערכי היסוד שעל בסיסם הוקמה מדינת ישראל. יש אפשרות לקבל מענה ממישהו מחברי הקואליציה, שחלקם מפנים אליי את הגב? אני פשוט לא מצליח להבין. חבר הכנסת סעדה, תסביר לי, איפה עקרון הפרדת הרשויות אם הממשלה תשלוט גם על הכנסת וגם על בית המשפט? איפה עקרון הפרדת הרשויות? איפה ההגנה על המיעוטים? איפה ההבטחה שהיא בבסיס השיטה הפרלמנטרית שלנו שהמיעוט, אם הוא יצליח לשכנע, יוכל להפוך להיות רוב? אם לרוב יש אפשרות לפסול מפלגות מלרוץ לכנסת, אפשרות להפעיל את המשטרה כך שהיא תרתיע אזורים מסוימים בארץ מלגשת ולממש את זכות הבחירה, אם לא יהיו איזונים ובלמים על הכוח השלטוני, איפה הדמוקרטיה? איפה ההגנה על המיעוטים? איפה? איפה דמוקרטיה ואיפה אתם.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, שלוש דקות, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם על שלמה דמיטרי רשטניקוב, בוגר תוכנית נעל"ה – נוער עולה לפני ההורים. שלמה דמיטרי רשטניקוב נולד ב-2003 בוולגוגרד, ברוסיה, להוריו אולג ונטליה, והוא היה אח קטן לאנדרי. שלמה למד בבית ספר יהודי ושמע סיפורים על ישראל, וכך החליט להגיע ארצה. בגיל 14 הגיע דמיטרי לכפר סיטרין מרצון עז לגור בארץ ישראל. בזכות המידות הטובות שלו הוא השתלב מהר מאוד בכיתה. הוא היה תלמיד ממושמע וידידותי, צנוע ועדין, אהוב בכיתה ובצוות, מלא שמחת חיים, מכבד ומכובד, תמיד מוכן לעזור ולתמוך. בכיתה י' הוא התקבל לחוג מוזיקה, התחיל ללמוד לנגן בגיטרה והמשיך להופיע בלהקת בית הספר. במהלך לימודיו בכפר סיטרין התארח דמיטרי אצל משפחת סעד באלפי מנשה. הכרתי את המשפחה הזאת באחד האירועים. הם התגוררו באלפי מנשה ואירחו את דמיטרי בשבתות ובחגים. אצל משפחת סעד דמיטרי מצא בית חם ואוהב. הוא היה כמעט בן משפחה, חלק מהקהילה.

היו"ר יבגני סובה:

חברים, אני מבקש קצת שקט, יש פה סיפור על חייל שנפל, בכל מקרה. בבקשה. חבר הכנסת מלול, חברת הכנסת מזרסקי מספרת על חייל שנפל. בואו ניתן קצת כבוד. תודה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

הוא היה מאוד אהוב והרגיש את זה שהוא אהוב ומקובל. בבית הספר הוא המשיך להתעניין במסורת היהודית, וכעבור זמן קצר התחיל להניח תפילין, ובהמשך גם עבר ברית מילה ושינה את שמו מדמיטרי לשלמה, כי שלמה המלך היה דמות שהתחבר אליה במיוחד. חג הסוכות היה חג אהוב עליו במיוחד. הוא היה אדם ידידותי, צנוע, מלא הומור ואהבה. היה ברור לשלמה שהוא בוחר במסלול הקרבי, וכשקיבל את השיבוץ לגדוד 51 בגולני, לא היה יותר מאושר ממנו. בשלב מאוחר יותר, במהלך השירות הצבאי, הכיר את ליזה, והיא הפכה לבת זוגו והם עברו להתגורר ביחד בחיפה. הוא תכנן לקחת את הקשר צעד קדימה לאחר השחרור לכיוון של חתונה. שלמה תמיד נתן מכל הלב והנשמה, ושמח כל כך בתפקיד שלו ובזכות שלו לשמור ולהגן על עם ישראל. באחת השיחות עם אימא שלו הוא אמר לה: אם נגזר עלינו למות, נמות כגיבורים למען העם והמדינה שלנו. שלמה נפל ב-7 באוקטובר בהגנה על מוצב בדרום. תוך כדי שהוא פצוע ומדמם, שלמה המשיך להילחם בגבורה לא רגילה. באופן סמלי במותו נמצא עטוף בטלית ובבד של סוכה, והובא למנוחות בהר הרצל בירושלים, מאחר שהודיע מראש שירצה להיקבר שם אם ייהרג. הוא היה בן 20 בנופלו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר יבגני סובה:

אמן. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, תודה על הסיפור הזה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, מדברת? מוותרת. אחרון הרשומים, חבר הכנסת עמית הלוי, גם מוותר. השר, אתה רוצה לסכם או שנעבור להצבעה? נעבור להצבעה. על פי בקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אני אבקש מסגנית המזכיר לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יבגני סובה:

אני מבקש לקרוא שנית בשמות של חברי הכנסת. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: