ישיבת מליאה בתאריך 10/07/2024 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ד' בתמוז התשפ"ד, 10 ביולי 2024. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. הודעות, כן?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

הודעות, כן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת הימין הממלכתי בוועדות הכנסת כמפורט להלן: בוועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום חבר הכנסת זאב אלקין יכהן חבר הכנסת מישל בוסקילה; בוועדת הכספים, במקום חבר הכנסת זאב אלקין, שכיהן כממלא מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת מישל בוסקילה; בוועדת החינוך התרבות והספורט חבר הכנסת זאב אלקין יכהן במקום הפנוי לסיעה. הודעה נוספת, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לנפגעי עבירות), התשפ"ג–2022, פ/344/25, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

והנושא הבא שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות לשר הביטחון, שנאמר לי שממש בעוד דקה קלה צריך להיכנס לאולם. נמתין לו רגע.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום, ווליד. כן, מה עם שר הביטחון? אנחנו ממתינים רק לשר הביטחון. קדימה. ברוך הבא, שר הביטחון. אנחנו מקדמים בברכה את שר הביטחון ומזמינים אותו לעלות לדוכן. השאילתה הראשונה תהיה של חבר הכנסת עמית הלוי, בנושא: סיכול פעילים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. שלום.

שר הביטחון יואב גלנט:

שלום, אדוני היושב-ראש, מה שלומך?

היו"ר אמיר אוחנה:

כן.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי שר הביטחון, לאחר יותר משמונה חודשי לחימה ברצועת עזה, מדינת ישראל, צבא ההגנה לישראל, בניגוד להצהרות של כבודו ושל הרמטכ"ל, טרם מיצתה את הדין עם רבים שהשתתפו בטבח הברברי הנורא. ברצוני לשאול: מדוע מדיניות צה"ל – והפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי, כפי שפורסם – היא שלא ניתן אישור לסיכול עזתים שזוהו ככאלה שהצטרפו ללוחמים המרושעים הללו והשתתפו בטבח ובפשעים כנגד האנושות שבוצעו ב-7 באוקטובר? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. כבוד השר, הבמה שלך.

שר הביטחון יואב גלנט:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת עמית הלוי, לוחמי צה"ל פועלים, לוחמים במסירות רבה מזה כתשעה חודשים במלחמה הצודקת ביותר, המוסרית ביותר שידענו בכל שנות קיומנו. המלחמה הזאת, כזכור, החלה כאשר מחבלי חמאס פשטו ב-46 פרצות לכיוון שטח מדינת ישראל, כשהם פועלים על מנת לרצוח, לחטוף, לענות ולאנוס אזרחים – נשים, ילדים, גברים, זקנים, ניצולי שואה. לוחמי צה"ל לחמו בגבורה ובלמו בשעות הראשונות, בימים הראשונים, ולאחר מכן העבירו את המלחמה אל שטח האויב בהתקפה עזה. אני אומר כאן בצורה הברורה ביותר: מערכת הביטחון כולה נחושה למצות את הדין עם כל אחד ואחד שפעל כנגד אזרחי ישראל, בין שמדובר במחבל מוצהר ובין שמדובר באזרח שלקח חלק בפעילות הרצח המתועבת הזאת. אנחנו נמצה את הדין עם כולם, אם במעצר ואם בחיסול. יש רק שתי אפשרויות לאנשים האלה לעתיד לבוא: בית הכלא או בית הקברות – בהליך מואץ. ולכן, הציווי "זכור את אשר עשה לך עמלק" מנחה אותנו. לא מדובר פה על קרב; לא מדובר פה על מלחמה; לא מדובר פה על הקשיים שקורים, לצערנו, בכל קרב ומלחמה. מדובר פה על השפל האנושי הגרוע ביותר – הפעולה של חיות האדם האלה – ואנחנו נמצה איתם את הדין. אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות הזאת ולהעלות על נס את הגבורה של אזרחים – של נשים, של נערים ושל חיילים; אנשי כוחות ביטחון וכאלה שהם אינם נמנים על כוחות הביטחון; בסדיר, במילואים ואזרחים מן השורה. אני רוצה לשבח ולהעריך כל אדם שכאשר חש בסכנת חיים, לקח נשק ופעל על מנת להרוג את מבקשי נפשו, את אלה שתוקפים את הילדים ואת הנשים שלנו. כל אדם כזה ראוי להוקרה, להערכה ולציון לשבח – 180 מעלות מכל מה שקורה עם אלה שבאו לפגוע בנו ולהרוג אותנו. ולכן, אל מול פני הרוע, החובה שלנו היא להגן על עצמנו, והכלל שחל הוא "הבא להורגך השכם להורגו". בנושא הזה לא יהיו פשרות. את התהליכים ננהל בהתאם לחוק ולדין, אבל בלי לשכוח מה מוטל עלינו. כמי שעוסק בנושא הזה של לחימה בטרור ובמחבלים מאז ימי נעוריי, למעלה מ-47 שנים בשירות הביטחון, אני מחויב לזה, ואני רוצה לומר לך שאני מייצג באמירה הזאת את כל חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אנחנו ניקח שאלת המשך מחבר הכנסת הלוי, ולאחר מכן שתי שאלות נוספות, של חבר הכנסת רון כץ וחבר הכנסת נאור שירי ברצף, והשר ישיב במרוכז. בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני שר הביטחון, אני חייב לומר לך במלוא הכבוד, מאחר שנהגת כאן ביושר ולא ענית במילה אחת – לא, כלומר לא אמרת אין הנחיה כזאת של להגן מסיכול, לא מעצר – אמרת, יש מעצר ויש סיכול – אין הנחיה כזאת להגן מסיכול על אותם אנשים מתועבים שתיארת היטב. ואני רק רוצה לומר, הזכרת את "זכור את אשר עשה לך עמלק" – שם אין מעצר, בזכור את אשר עשה לך עמלק. ואני רוצה לומר לך, ייצגת פה את כל חיילי צה"ל, אני מסכים איתך לחלוטין, למעט חיילת אחת – קוראים לה יפעת תומר-ירושלמי, ואני אומר את זה באחריות, כי אני יודע את הדברים וגם ראיתי את הדברים, שההנחיה שלה היא מאוד ברורה, שהאנשים הללו מוגנים מסיכול, לא עמלק ולא חצי עמלק. אגב, הם היו הרבה יותר גרועים מעמלק. ולכן אני רוצה לשאול: כיוון שהעמדה הזאת מבוססת על פרשנות באמת מופרעת, מופרעת, של אותו סעיף בפרוטוקול הראשון של אמנת ז'נבה ובאותו בג"ץ סיכולים ממוקדים – גם פרופ' ברק לא היה מעלה על דעתו פרשנות כזאת מופרעת, להגדיר אותם כאזרחים ולא כלוחמים, אלה שהצטרפו ללוחמים, אלה שהיו שותפים למעשים הכי ברבריים, כמו שאמרת – אני רואה בעולם המושגים הזה עולם מושגים מעוות ומסוכן, ואני אומר לך, שר הביטחון, היחס הסלחני הזה מערער את הצדק ואת התשתית המוסרית של כל המלחמה. ולכן אני רוצה לשאול, דבר ראשון, כיוון שאני מניח, כמו שאמרת, שאדוני לא שותף לתפיסות ולערכים הללו של המדיניות המשפטית: האם בכוונתך לבקש חוות דעת משפטית נוספת? ואני אומר לך מראש שיש רבים בארץ ובעולם שחולקים נחרצות על העמדה המופרעת הזאת של הפצ"רית, חולקים נחרצות. דבר שני, בכל הכבוד, אדוני אחראי לביטחון בישראל ולא הפצ"רית, וטוב שכך. לכן אני שואל אם תקיים דיון נוסף מעבר לחוות דעת נוספת כדי להנחות על שינוי המדיניות הזו, שעל פיה העזתים הללו שטבחו, אנסו וערפו, כמו שאמרת, מוגנים על ידי הפצ"רית מסיכול. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת נאור שירי, רצית שאלה נוספת. בבקשה. ישאלו, ותשיב במרוכז.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני שר הביטחון, ראשית, אני רוצה לחזק אותך בימים האלה. אני מרגיש גם כחבר כנסת וגם כאזרח שאתה עומד בפני, בוא נגיד, מתקפות לא פשוטות. גם אם לפעמים אני לא מסכים עם עמדתך, בסוף זה לדעתי חשוב להמשך התפקוד המיטבי של שר ביטחון בזמן מלחמה. השאלה שלי נוגעת למיגון באזור מרום הגליל, מועצה אזורית מרום הגליל. אני ניסיתי כמה וכמה פעמים. מבנה חינוך של ילדים בגן ילדים שלומדים במקלטים, עשרה מטרים מרובעים – אנחנו ניסינו לראות אם זה עניין של חוסר בכספים – גם נגב-גליל, גם משרד החינוך – בסופו של דבר אתמול הגיע ראש המועצה לוועדת הכספים ואמר שזה תקוע בפיקוד העורף, לא מעניין של חוסר תקציב, אלא ביורוקרטיה שמקשה עליהם במשך תשעת החודשים הקרובים לבנות מיגון לגני ילדים ברחבי המועצה. אני רק רוצה לסבר את האוזן: מדובר ב-30 ילדים, 20 ילדים, יחד עם שלוש נשות צוות, שלומדים בעשרה מטרים רבועים במקלטים תת-קרקעיים. זה לא סביר ברמה קיצונית. יש להם מבני חינוך חדישים, פשוט לא ממוגנים. אני רוצה רק להבין איך אפשר לייעל את העבודה ולראות איך אנחנו מתקדמים, שיהיה להם מיגון במועצה, ספציפית בעלמה ובדלתון, שבהם הייתי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני שר הביטחון, אני אשאל אותך את אותה שאלה ששאלתי את סגן הרמטכ"ל ואת ראש אכ"א. לגבי מספר המתגייסים מקרב הציבור החרדי – אני יודע שגם אתה תומך בשילוב הציבור הזה בתוך הצבא, נקבתם במספר – אני רוצה לדעת מה קורה עם אלה שלא מתגייסים, כי נכון להיום, לפי איך שצה"ל רואה את זה, אלה שלא מתגייסים יישארו בתוך איזשהו לימבו שיחייב אותם לא להשתלב במעגל התעסוקה, לא להשתלב במעגל החיים, וישאיר אותם בסטטוס הקבוע הזה של לומדי תורה. אין לי שום התנגדות, להפך, אני מעודד את לומדי התורה, אבל אי-אפשר לכלוא את אותם עשרות אלפים בשלב הביניים הזה, וכן צריך לדעת, א. כמה מגייסים; ב. מה קורה עם מי שלא מגייסים? נותנים פטור? נותנים דח"ש? מה עושים איתם? ומה השלב הבא? כלומר, מגייסים מספר מסוים השנה – הוא פורסם בתקשורת אבל לא אחזור עליו – בשנה הבאה מה קורה, שנה אחרי זה מה קורה, כי ציבור שלם באמת לא יודע מה הולך לקרות איתו. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כבוד השר, בבקשה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני אשתדל לענות על שלוש השאלות בקצרה. חלק מהן משתלבות עם שאילתות נוספות שאני ארחיב עליהן בהמשך. ראשית לעניין מחבלים: אין מקלט ואין מקום בטוח למי שלקח חלק בטבח כנגד אזרחי ישראל. אנחנו נביא אותו לדין, וכשאני אומר את זה, אני מתכוון להגיד, נפעל נגדו, נסכל אותו או נעצור אותו, בהתאם לתנאי הסביבה. אני חושב שהפעולה של צה"ל, שהביאה עד כה לחיסולם של למעלה מ-14,000 מחבלים, למספר גבוה יותר של פצועים בקרבם ולמיטוט של המסגרות הצבאיות של חמאס, האחרונה שבהן ברפיח, היא למעשה העדות למה שאני אומר. אנחנו תוקפים ונתקוף מחבלים מהאוויר, מהים, בדרך היבשה, ואנחנו מוכנים לעשות כל פעולה נדרשת. הכול ייעשה בהתאם לחוק ובהתאם לצורך המבצעי, והמשימה ברורה, וכל מי שעוקב אחרינו בתשעת החודשים האחרונים מבין מה אני אומר. אני עוסק בנושא הזה שנים ארוכות. אני נחוש בעניין הזה, ואני חושב – –

היו"ר אמיר אוחנה:

ששש. חברי הכנסת.

שר הביטחון יואב גלנט:

– – שפעולתם של צה"ל ושל שירות הביטחון הכללי, שממוקדת במחבלים וגם ברוצחים שבאו ב-7 באוקטובר, הולכת ומצטברת להישגים גדולים. אני מניח שבקצה אנחנו נגיע אל כולם, מהראשון ועד האחרון, מאלה שנמצאים במנהרות דרך אלה שלובשים חליפות שלושה חלקים ומסתובבים ברחבי העולם במטוסי פאר ועד לאלה שהיו שותפים ברצח. אשר לנושא של רמת הגולן, ראשית, אני חושב שהמקומות הראשונים למיגון הם אכן מוסדות החינוך, ובראש ובראשונה לגיל הרך, והשאלה שאתה מעלה היא דבר חשוב. אנחנו ניכנס לבחינה ונביא גם תשובה בקשר לקצב ובקשר לסדר העדיפויות. בסופו של דבר מדובר באופטימיזציה תחת משאבים נתונים, ובהם אנחנו צריכים להחליט מה מסוכן יותר ומה מסוכן פחות, מה עדיף ומה זמין, ובסוף לקבוע את הדברים. אני אנחה את צה"ל ואת פיקוד העורף לפעול בהתאם.

נאור שירי (יש עתיד):

רק אני אומר, יש את הכסף. הכול מוכן.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני מעדיף שניתן לדברים – תשובה מסודרת, כשכל הנתונים יהיו בפניי, בפנינו, ונקבל את ההחלטה. צה"ל ופיקוד העורף, כגוף שנמצא תחת האחריות המשותפת של הרמטכ"ל ושלי, עושים את העבודה הזאת לדעתי בצורה מרשימה מאוד לאורך כל המלחמה. אשר לענייני הגיוס, לשאלה של חבר הכנסת רון כץ, אני אתן כאן הקדמה קצרה למה שאני ארחיב עליו בהמשך, אבל אומר רק שהיעד שלנו הוא להגיע לגיוס של כל מי שהוא בר-גיוס לפי חוק. ככה אנחנו עובדים, וכאשר החוק נוהג בדרך הזאת, זה מה שאנחנו עושים. בסופו של עניין התהליך הזה הוא תהליך הדרגתי. הוא לא נעשה 76 שנים; הוא לא נעשה על ידי רבים מקודמיי, שלא זזו מילימטר במה שצריך לעשות, והוא משתנה עכשיו כי צווי הגיוס בדרך, הם יצאו במהלך השבועות הקרובים. אז אני חושב שזה שינוי דרמטי, ומן הראוי לברך עליו, כי זה גם ירבה ביטחון וגם ירבה אחדות. שני הדברים האלה חשובים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת אוהד טל.

רון כץ (יש עתיד):

רק משפט. השאלה היא גם לעתיד: מה עושים עם אלה שלא מתגייסים? זאת השאלה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אמרתי, ארחיב בקרוב גם מה עושים בעתיד וגם איך התהליך נעשה. אני מקווה שאת השאלות האלה הפנית לאורך כל הדרך גם לאלה שקדמו לי – –

רון כץ (יש עתיד):

לכולם.

שר הביטחון יואב גלנט:

– – כולל מה שהיה מכונה בטעות אז ממשלת השינוי.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני מכיר אותי, שאלתי את השאלות הקשות תמיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת כץ. חבר הכנסת אוהד טל, השאילתה היא שלך בנושא חיבור חשמל ישראלי לעזה. בבקשה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אדוני שר הביטחון, בוקר טוב. לראשונה מאז תחילת המלחמה חברת החשמל העזתית הניחה תשתיות לקראת חיבור לחשמל ישראלי. המטרה של העבודות היא להתחבר לרשת החשמל הישראלית באישורך, אדוני. אנחנו במו ידינו מאשרים לתדלק את האויב. שאלותיי: 1. מדוע אושר חיבור החמצן הזה לאויב? 2. האם מדינת ישראל קיבלה לכך תמורה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, השר.

שר הביטחון יואב גלנט:

תודה לחבר הכנסת אוהד טל. חיילי צה"ל נלחמים זה תשעה חודשים ומבצעים את עבודתם במסירות, בהקרבה ובהצלחה. ההישגים הם רבים. חיסלנו או פצענו 60% ממחבלי החמאס, פירקנו את 24 הגדודים, או את רובם המכריע; השבנו מחצית מהחטופים ואנחנו נחושים להשיב את השאר. אנחנו כולנו, מערכת הביטחון ואני בראשה, נחושים להשיג את מטרות המלחמה ולהשלים אותן. כדי שאנחנו נוכל לעשות את הדברים הללו, מן הראוי שנשמר לעצמנו גם את מה שנקרא "המאפשרים" בשדה הקרב. הלגיטימציה הבין-לאומית, שתובעת תנאים הומניטריים, היא תנאי בסיסי על מנת לאפשר את פעולתו של צבא. אנחנו צריכים לשמור עליה כדי למנוע משבר הומניטרי בעזה, שלבד מהצדדים המוסריים שלו אנחנו חייבים לבצע את משימותינו ולאפשר – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

עליזה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אדוני היושב-ראש, פעם היה נהוג שחברי הכנסת קוראים קריאות ביניים. עכשיו אני רואה שזה שייך בכלל למי שהוא לא חבר הכנסת. זאת נורמה חדשה?

היו"ר אמיר אוחנה:

דווקא לא שמעתי קריאת ביניים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זו עליזה. לעליזה מותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה בעניינים אחרים. אבל אתה צודק.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – בשקט. עזבו את עליזה בראשי בשקט. היא לא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

סדרנים, תעזרו לנו לעשות שקט.

שר הביטחון יואב גלנט:

עלינו לשמור על הלגיטימציה הבין-לאומית כדי לאפשר לנו לבצע את משימותינו. לפיכך, הקבינט המדיני ביטחוני קיבל החלטה ברוב חבריו שיש לקדם את הפעולות ההומניטריות כמאמץ מאפשר להמשך המלחמה. כחלק מהמאמץ הזה, ולאחר שהתברר שבמערב רצועת עזה, דיר אל-בלח, אל-מוואסי, יש מחסור במים ראויים לשתייה, אישרתי, בעצה אחת עם ראש הממשלה, את מתקן ההתפלה שמספק מים לאזור אל-מוואסי, דיר אל-בלח וח'אן יונס – שלושת האזורים שבהם מרוכזת היום רוב האוכלוסייה של רצועת עזה. אני שב ומדגיש: זיהום מים, וכתוצאה מכך הפוטנציאל – שהצלחנו למנוע עד כה – של התפרצות מחלות, יסכן את כוחותינו, יסכן את ביצוע המשימות, יסכן את החטופים שלנו. קו החשמל הזה מיועד למתקן ההתפלה. הוא מנוטר, ויש ביכולתנו לוודא שלא מתבצע בו שימוש אחר למעט השימוש להתפלת מים.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, בבקשה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אדוני, תודה על תשובתך. ברור שאנחנו רוצים למנוע אסון הומניטרי כדי לאפשר את המשך המלחמה, אבל אני רוצה לשאול: האם העזתים יכולים לקחת את חיבור החשמל הזה ולעשות בו שימוש אחר, שהוא לא בדיוק הומניטרי, שהוא פוגע במטרות המלחמה? אם כן – מה צה"ל יעשה מול מציאות מהסוג הזה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלות נוספות – לחברת הכנסת שרון ניר ולחברת הכנסת אורית פרקש, בבקשה. השר ישיב במרוכז.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני השר, ברור שיש כאן סוג של פרדוקס, אבל בפועל מה שאנחנו רואים שקורה עם החשמל, עם המים ועם משאיות הסיוע הוא שהם מחזקים את החמאס. באופן בלתי הגיוני זה פשוט שוחק את הישגי צה"ל. לכן אני רוצה לשאול אותך אם בראייה ארוכת טווח יש עניין לשנות את התלות. רק הבוקר התבשרנו שגם כל התספוקת ההומניטרית תהיה דרך נמל אשדוד, כי המזח האמריקני פורק. אז איך מסתכלים באופן אסטרטגי על כל המכלול הזה? איך מנתקים כבר אחת ולתמיד את התלות בין רצועת עזה לבין מדינת ישראל? תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שר הביטחון, גם אני רוצה לנצל את ההזדמנות להביע את ההערכה שלי על עמוד השדרה שאתה מגלה בימים האלה. השאלה שלי נוגעת לסוגיית גיוס תלמידי הישיבות. בית המשפט הגבוה לצדק פסק שעל מערכת הביטחון להיערך לגיוס ופסק שכבר אין בסיס חוקי לפטור גורף לאוכלוסייה. בכתבה שפורסמה בתחילת החודש התפרסם שצה"ל פנה לביטוח הלאומי ולרשות המיסים כחלק מההיערכות לגיוס כדי לקבל מידע על גברים חרדים מחויבי גיוס אשר עובדים ומדווחים בביטוח הלאומי או ברשות המיסים ולא לומדים בישיבה במשרה מלאה, במטרה לאתר אותם ולגייס אותם. אני גם אימתי את המידע הזה מהמציאות בפועל. השאלה שלי היא למה? למה ללכת דווקא לאוכלוסייה הזאת של החרדים שלפחות עובדים? האם נשקלה אפשרות לחשוב אחרת – דווקא לגייס את מחויבי הגיוס מהציבור החרדי שאינם עובדים ואינם לומדים? הרי אלה שעובדים תורמים למשק באמצעות תשלומי מיסים והשתלבות וכו'. ההתמקדות דווקא באלה שעובדים נותנת עוד תמריץ לא ללכת לעבוד. ובכלל, אין כאן באמת שינוי אמיתי, אלא ללכת על אוכלוסייה מסוימת שקל להגיע אליה באופן שיפגע גם בכלכלה. זאת השאלה שלי: מה צה"ל ומערכת הביטחון – שבג"ץ אמר להם להיערך לגיוס – מתכוונים לעשות, והאם באמת מתמקדים דווקא באוכלוסייה הזאת? בעיניי, בצורה לא נכונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, כבוד השר.

שר הביטחון יואב גלנט:

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, חשמל זה מוצר מנוטר. אתה יודע מה ההספק; אתה יודע מה קורה. אינני מתיימר לומר שאני יודע ואדע במאה אחוזים כל פרט, אבל אני חושב שהכיוון הוא די ברור, ותהיה לנו גם יכולת לפקח על הדברים. מצד אחד הצורך הוא חיוני. קשה מאוד בלעדיו. תקופת הקיץ היא תקופה קשה. מים זה מוצר שלא צריך להגזים בחשיבותו, ולכן התפלה היא דרך רלוונטית, והיא מספקת חלק קטן מהצורך במקום שהוא עמוס באופן מיוחד בעת הזאת כתוצאה מהפעולות שביצענו בעזה, בח'אן יונס, במחנות המרכז וברפיח. לכן אני חושב שהשימוש הזה הוא נכון, ובכל רגע נתון הדברים מצויים בידינו, אם נחליט. אני ארחיב ואומר בהמשך גם כתשובה לחברת הכנסת ניר, ואומר כך: זאת טעות לחשוב שכאשר אתה מונע צרכים בסיסיים מהאוכלוסייה, אתה למעשה מכביד על החמאס; המצב הוא הפוך. הצורך הזה מייצר מצד החמאס רצון להגביר את הלחץ על האוכלוסייה שלו עצמו, ובאמצעות זה להביא לתמיכה ציבורית בבירות העולם דרך הקהל שמפעיל לחץ על הממשלות. בסופו של עניין זה מביא לעיצומים, לסנקציות ולקשיים אחרים שמפריעים למאמץ המלחמה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כן, חברי הכנסת.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני ממתין, אדוני היושב-ראש. קריאות ביניים זה חלק מהעניין, אבל קהל שהוא לא חברי הכנסת צריך להיות בשקט. אלה הכללים פה. לכן, מי שחושב שהפעלת לחץ על האוכלוסייה האזרחית ובאמצעותה על החמאס תביא לפתרון, שוגה, כי הלחץ הזה מופעל בראש ובראשונה כנגד מדינת ישראל. בעניין הזה אני חושב שאנחנו חייבים לתת את המינימום, בוודאי כאשר מדובר על מים, ולאפשר את הדברים. דומים הדברים בקשר של השאלה שנשאלה לגבי נמל אשדוד. אנחנו מחויבים למצוא פתרונות של אספקה, מאחר שאנחנו פועלים במרחב רפיח, והכניסה של רוב הסחורות נעשית ממרחב כרם שלום. אבל הצד המצרי לא מספק כעת סחורה להעברה – או לא בהיקף ניכר – לכיוון עזה דרך כרם שלום, ואנחנו נאלצים להביא אותה ממקום אחר. הפתרון של נמל אשדוד הוא פתרון ישים ופתרון נכון שגם מאפשר פיקוח מתאים. אני חושב שהיעד הכולל שלנו בסופו של דבר הוא לא להביא למצב שמדינת ישראל עוסקת בנושא הזה, אבל הצרכים הדחופים והמיידיים מחייבים את העניין, והאלטרנטיבות הן פחות טובות. אני מזכיר את היתרון הגדול בכך שציוד שנכנס דרך ישראל, והפיקוח עליו גבוה יותר; הייתי אומר, כמעט מושלם. אשר לשאלתה של חברת הכנסת פרקש באשר לענייני גיוס החרדים והביטוח הלאומי – היעד שלנו הוא להגיע למצב שאנחנו מצליחים בתהליך הגיוס ומביאים יותר ויותר אוכלוסייה חרדית שמשרתת בצה"ל. העניין שלנו איננו בעימות, איננו ביצירת מחלוקות ואיננו ביצירת שסעים בעם. אני מקווה שאת זוכרת היטב שזו הפעם הראשונה שצווי גיוס נשלחים אל האוכלוסייה החרדית. אני מעריך שבתקופה הקרובה אנחנו נשלח אלפי צווים, כי אם צריך לגייס 3,000 – אנחנו מבינים שלנוכח מצב ההיענות, אנחנו נפעיל את זה באופן מדורג, אבל מצד שני, עם שולי ביטחון. בתקופה הראשונה אני מעריך שלגיוס שנקרא גיוס יולי-אוגוסט ומשתרע על החודש האחרון, כפי שהבהרתי אתמול, אנחנו נוציא כ-3,000 צווים, מתוך כוונה שיגיעו המקסימום. אם יגיעו 3,000 – מצוין; אם לא, נראה את הפרופורציות ונלמד לקראת הגיוסים הבאים. בהקשר הזה אנחנו רוצים נתיב מצליח. אנחנו במערכת הביטחון לא מחפשים לעשות פעולות להכעיס, אנחנו לא מחפשים לעשות פעולות קנטרניות. אנחנו מחפשים הצלחה בתהליך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שנייה, רק שאלת המשך.

היו"ר אמיר אוחנה:

קצר, קצר.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שאלת המשך לשר הביטחון: אני מקבלת את התפיסה שצריך לעשות ולהצליח, אבל אותם תלמידי ישיבות שלא עובדים ולא לומדים, נכון היה להתמקד בהם, כי הפגיעה במשק, שגם ככה גדולה בגלל המלחמה, תהיה פחותה – הם לא עובדים ולא לומדים. אני חושבת שכדאי להתמקד בהם, ולא להחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית הזאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני אגיד לך על זה שני דברים: 1. אנחנו מטייבים נתונים. אין בטיוב הנתונים משום ההחלטה למי מפנים ולמי לא, זאת אומרת, מזה שלמדת על מי מקבל ביטוח לאומי מתוקף עבודה וכן הלאה – הדבר לא אומר או לא מביא גזרה אוטומטית שזה דווקא מי שיגויס. אני נותן את האופטימיזציה הזאת, מפקיד אותה בידיו של צה"ל ושל אכ"א. מאחר שאני שומע את השאלה החוזרת ונשנית, אני מציע שתשאלי את עצמך אם בכל התקופות שקדמו לתפקידי הדברים נעשו בצורה נכונה. אני לא רוצה להיכנס לעוד מדרגה אחת, אבל לי יש כמה שאלות גם אל אנשים אחרים בעניין הזה. זה קורה לראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השאילתה הבאה היא של חברת הכנסת מירב בן ארי, בנושא של מחסור סד"כ בצה"ל. בבקשה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני אמשיך את מה שבעצם התחלת. צה"ל מתריע כבר כמה חודשים על מחסור בכוח אדם בשעת מלחמה. אין מענה הולם. מדוע אתה קורא להאריך את השירות הסדיר ולהגדיל את הנטל על המשרתים הקיימים במקום להגדיל את מספר חרדים? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר.

שר הביטחון יואב גלנט:

תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. תשעת החודשים האחרונים הוכיחו מעל לכל דבר אחר שצה"ל זקוק לחיילים. הדברים הם די פשוטים. כמעט כל דבר אחר אפשר לקנות בכסף או להביא מחוץ לארץ. לא הכול. לשמחתי, בתחום אמצעי הלחימה אנחנו מייצרים כמעט הכול פה, במדינת ישראל, למעט מטוסים מאוישים וצוללות. אבל יש דבר אחד שאנחנו לא יודעים להביא מחוץ לארץ – חיילים וחיילות, מפקדות ומפקדים, לוחמים. מדובר פה בצורך מבצעי אמיתי וממשי. אני רוצה לומר לך שבהיערכות מערכת הביטחון תחת אחריותי החלה קליטת חיילים חרדים טרם המלחמה, והמאמץ האמיתי הרציני היחיד שעשיתי, למעט מאמציי הישירים באזרחי ובצבאי תוך כדי תקופת המלחמה, עסק בנושא של גיוס החרדים. בעצה אחת עם הרמטכ"ל והמנכ"ל הקמתי בחודש דצמבר ועדה בהנהגתו של האלוף במילואים אליעזר שקדי – –

מאיר כהן (יש עתיד):

הוועדה הזאת לא תגייס חייל אחד.

שר הביטחון יואב גלנט:

– – מפקד חיל האוויר לשעבר. אנחנו למעשה עשינו פה מהלך שלא קרה אף פעם. מה עשינו? לא שאלנו את עצמנו איך נראים הדברים מלמעלה; קודם כול התחלנו ביצירת התשתית מלמטה. הצביע האלוף שקדי – והדברים אומצו על ידי הרמטכ"ל ועל ידי – על 15 כיוונים שכבר החלו לנוע תחת הכיוון שהוא נתן, בשיתוף פעולה עם המטה הכללי, שילכו ויתעצמו בזמן הקרוב, בתוכם למשל שינוי בהכוונה ובמיון. הייתה הסללה של האוכלוסייה החרדית המעטה שהתגייסה רק לכיוונים מסוימים – או לתחומים שקשורים לענייני דת, או לגדוד נצח יהודה וקצת לשח"ר כחול. אנחנו פתחנו את הצבא. אני אמרתי בסיכום שלי: נניח שלסבא אחד יש שני נכדים, אחד הוא חרדי והשני הוא לא חרדי והוא טייס בחיל האוויר – אז לחרדי יש גנטיקה שונה? גם הוא יכול להיות טייס בחיל האוויר, אם ירצה. המשמעות של העניין הזה היא שאנחנו צריכים לאפשר לו מבחני קבלה שמותאמים ליכולת הבסיסית שלו; את היתר הוא ילמד. אבל אם נדרשת רמה מסוימת של מדעים, מתמטיקה, אנגלית, בשביל לעשות את המבחן, אנחנו נעשה מבחן אחר, כי יכול להיות שכישורי הטיסה שלו, כישורי הלחימה או דבר אחר הם ברמה מאוד גבוהה, אז אנחנו צריכים למצוא את זה. נכון להיום, כתוצאה מהמהלכים האלה כבר החלו הניצנים. יש מאות חיילים שנמצאים בכל מיני מקומות שהם לא היו בהם בעבר, למשל ביחידות המודיעין בצה"ל, ולא רק בצה"ל, עובדים, פועלים, רואים ברכה בעמלם. אני יכול להגיד לך שהם מאוד מאוד מצליחים. עכשיו, הנושא הזה שקוראים לו גיוס חרדים עומד ביסוד בעיות חברתיות במדינת ישראל משנת 1948, ונדון בבג"ץ מאז שנת 1998. למעשה, ההכרעה הראשונה הייתה ב-1998, והוא נדון לפני זה, זאת אומרת שנות דור. ואתמול נפל דבר שלא קרה לפני כן: החלטנו שבחודש הקרוב נוציא צווים לאחר טיוב נתונים. אנחנו רוצים להצליח, אנחנו רוצים יחס גבוה בין מספר הצווים שנשלחים להיקף ההיענות. אנחנו לא מחפשים בעיות, אנחנו מחפשים איך להתחיל בטוב, אבל בתהליך הדרגתי. אנחנו עושים את זה לא בשביל להתריס, לא בשביל לפגוע, אלא כדי לשפר את היכולת המבצעית של צה"ל, שאכן זקוק לעוד חיילים, והמקורות שלהם ברורים. אני רוצה לציין אותם – המקורות של הגיוס לצה"ל שאנחנו כל כך צריכים: חיילים בסדיר – הארכת שירות; חיילים במילואים – ככל שאנחנו יכולים לדרוש מהם, הם עושים גדולות ונצורות; לבסוף, אוכלוסיות נוספות, ובראשן האוכלוסייה החרדית. אבל תהליכים הם תהליכים הדרגתיים. אין פה אינסטנט. צריך לבנות הדברים בהדרגה. אני חושב שבהיבט הזה צריך להבין את הפרופורציות ולזכור שהנתח העיקרי בשלב זה עדיין יושב על הצבא הסדיר, צבא החובה, ועל המילואים כמשלים. עכשיו, באשר לגיוס חרדים, אני שוב רוצה לומר, מגיוס לגיוס אנחנו עוברים הסקת מסקנות, רתימת הנתונים להצלחה, לא מתוך רצון להגיע להתנגחות פוליטית, לא להגיע לשסע בעם, לא להגיע ל"אמרנו לכם", אלא מתוך רצון לעשות תהליך פוזיטיבי שיביא לכיוון המתאים. מצד אחד, מה שיצרנו מלמטה: ועדת שקדי ומה שצה"ל עושה; מצד שני, מה שבא מלמעלה: החלטות בית המשפט, חקיקה של הכנסת, החלטות של הוועדות השונות. אנחנו נשלים מקיץ עד קיץ, מקיץ 2024 לקיץ 2025, גיוס של 3,000 חרדים. זה תואם בעת הזאת את הקיבולת של צה"ל. הצורך ילך ויגדל, אבל אוכלוסייה חרדית דורשת התאמות ספציפיות. אם האנשים צריכים לאכול אוכל כשר עם סיווג ספציפי, האגף הטכנולוגיסטי בצה"ל צריך לרכוש את המזון הזה, לדאוג לאספקתו, להובלתו ולשליחתו לכל מקום שהם נמצאים בו. זו הדוגמה הכי קטנה, ואני יכול לתת דוגמאות נוספות שקשורות למי נמצא איתם – נשים, גברים, הדרכה, הכשרה, מי יהיו המפקדים שלהם – –

עמית הלוי (הליכוד):

– – – מעבר לכשרות – – –

שר הביטחון יואב גלנט:

יש הרבה דברים. – – כלומר אני רוצה שהמפקד של החייל החרדי יהיה אדם שהחרדי החייל בוטח בו וגם המשפחה בוטחת בו, בבחינת מישהו שיכול לקבל אותו ולקלוט אותו בצורה ראויה. אני לא מחפש להביא – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מתוך 13,000 אתם מגייסים רק 3,000. איזה מסר זה?

שר הביטחון יואב גלנט:

אני מנסה להסביר, חבר הכנסת כהן, ואמרתי: קיבולת, יכולת. אני יודע שבתקופה שהייתם בממשלה גויסו מיליונים, אבל אני עוסק במה שאני עושה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אל תיקח את זה – אדוני השר, אתה לוקח את זה לפוליטיקה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתם אומרים שחסרים. חטיבה שלמה יצאה מהסד"כ – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן, אם תירשם לשאלה נוספת, אני אאפשר, אבל חדל.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מבקש.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל לא בסוגיה הזאת, כי כבר ביקשו לפניך.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני חושב – אתם ראיתם, אני מקווה שחלקכם ראו, את התמונות של חברי כנסת מבקרים, של חיילים מבקרים בקרב האוכלוסיות החרדיות. יש לנו לוחמים שנמצאים ולוחמים – יש לנו אוכלוסייה חרדית שמשרתת בבסיסי המודיעין של צה"ל; יש לנו לוחמים בגדוד 97. אני פגשתי אותם בזמנו ביהודה ושומרון כשר ביטחון, פגשתי אותם ברמת הגולן בתקופה מסוימת, ולאחרונה פגשתי אותם פעמיים או שלוש בחלק הצפוני של רצועת עזה, ואני רוצה לומר לכם שהם לא רק נלחמים אלא לצערי הרב הם גם משלמים מחיר, והמחיר הזה הוא מחיר שהם משלמים ומשפחותיהם משלמות. נפלו לנו לוחמים חרדים בקרבות ברצועת עזה. אני חושב שאנחנו צריכים לומר פה מילה. גברתי חברת הכנסת בן ארי, כשקיבלתי את השאלה שלך, עלה לי בראש דבר שנגע לליבי מאוד בשבועות האחרונים. אני רוצה לדבר כאן על זה שאנחנו צריכים להיות צנועים. אני למדתי מהגב' ציפי יודקין וממשפחת יודקין פרק גם במורשת העם היהודי וגם בנחישות. אני חושב שכולנו צריכים לראות איך אישה שאיבדה את בנה, מ"פ בצה"ל, מתוך הכאב הקשה לא מרפה, נאבקת על זה שהבן שלה, סרן ישראל יודקין, השם ייקום דמו, ככתוב על מצבתו – כפי שייכתב על מצבתו עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח.

שר הביטחון יואב גלנט:

היא התעקשה שזה מה שיירשם על המצבה שלו. ואנחנו עשינו מהלך בזק בעניין הזה ביחד עם המועצה להנצחה בראשותו של הפרופסור מור-יוסף, הבאנו את זה אליה, ולהבנתי, הם הכריעו נכון מבחינה ערכית ומוסרית. מדובר על חייל בעם היהודי, ומעתה והלאה יאפשרו לכל משפחה כולל משפחת יודקין לכתוב בכיתוב על קבר בנה את אחת החלופות: או כנהוג היום, ללא כיתוב נוסף ליד השם, למעט הדרגה, או "זכרו לברכה" או "השם ייקום דמו". כל הוורסיות האלה מקובלות ביהדות, מקובלות וצריכות להיות מקובלות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי רשומה לשאלה נוספת, אני אאפשר את זה. רגע.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני אומר את זה, כי בסוף זה מתקשר לצבא של עם ישראל, מדינת ישראל, שמשרתים בו רבים מדתות שונות, אבל בסוף הוא הצבא של העם היהודי. וכשאני חוזר לעניין, אני חושב שההתארגנות נכונה והנחה של תשתיות יאפשרו גידול משמעותי הדרגתי בגיוס חרדים. מדובר על אירוע שהתעסקו בו 76 שנים בדיבורים. דיבורים – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

גדוד נצח יהודה לא מתקופתך, סליחה. למה אתה אומר את זה? למה? לקחנו חלק בהקמת נצח יהודה וטיפול בחיילים האלה, וכל מה שקם היום, לא קם בגלל המלחמה. לצערי הגדול, ציפינו ממשרד הביטחון שיגיד אמירה ערכית, שמתוך 13,000 לא מגייסים 3,000 שמתוכם יגיעו 1,000 איש לבקו"ם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת כהן.

שר הביטחון יואב גלנט:

תרשה לי לתקן אותך. ראשית, הייתה לי הזכות להיות ראש מטה זרוע היבשה שחתם על פקודות הארגון – –

מאיר כהן (יש עתיד):

זה בצבא.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן, אני מאפשר שאלות נוספות, אבל יש אנשים שנרשמו.

שר הביטחון יואב גלנט:

– – וההכנה של גדוד נצח יהודה. זה נעשה על ידי בשנת 2001 כתת-אלוף בצה"ל תחת הנחייתו של הרמטכ"ל דאז. התהליך הזה, שבמקביל אליו היה שח"ר כחול בחיל האוויר על ידי רמ"ט חיל האוויר דאז האלוף שקדי, התקדם במקביל, אבל התקבע על מספרים קטנים מאוד במשך 20 שנים. לא קרה דבר משמעותי ב-20 השנים האלה למעט ההליך הזה. אני חושב שעיקר הפעולות לאורך שנים היו פעולות של דיבור – בכנסת, בממשלה, בבית המשפט. אנחנו עושים מעשה, וכששולחים אלפי צווים ומתחייבים למספר 3,000 – אני מזכיר שהמספר הממוצע של גיוס חרדים נכון להיום הוא כ-1,800 בסך הכול, ואנחנו נעלה את זה ל-4,800, ובהמשך למעבר לזה. אני חושב שזו התקדמות ראויה לציון, בכיוון הנכון, ועם כל הכבוד, אני חושב שזה דבר חדשני, בוודאי בשנות הדור האחרונות. בהקשר הזה אני דווקא מפנה את השאלה אליכם: איפה הייתם? איפה היו כל הגנרלים שלכם? איפה הייתם במשך 20 שנה? איפה פעלתם? איפה היו שרי הביטחון שלכם?

רון כץ (יש עתיד):

אבל 20 שנה זה נתניהו, לא אנחנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

15 שנה אתם בשלטון, לא אנחנו.

שר הביטחון יואב גלנט:

קצת ענווה, קצת כבוד, קצת אמינות וקצת מחויבות.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מבין שכשלא מסכימים איתך, אתה לוקח את זה למישור של הכבוד. אני מכבד אותך, ואתה שר ביטחון מצוין, ואני שמח שאתה שם – ואני חולק על דעתך לא לעשות משהו דרמטי בגיוס החרדים. אני מאוד מעריך אותך. מה זה שייך לפוליטיקה ולכבוד?

שר הביטחון יואב גלנט:

ידידי חבר הכנסת כהן, אני אומר לך את הדברים כהווייתם.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה יודע שאנחנו מכבדים אותך.

שר הביטחון יואב גלנט:

זה לא קשור לאהבה. האהבה שלי נתונה לך. אין בעיה בעניין הזה – וגם לרם וגם למירב. אין בעיה, זה לא עניין אישי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל ראש הממשלה הוא ביבי, לא אנחנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, אני אאפשר לך שאלת המשך, אם תרצי.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני מזכיר לכם את העובדות: הפוקד הוא שר הביטחון. שרי ביטחון היו פה רבים, והם נמנים עם כל מפלגות האופוזיציה. ולכן, כשעולים מ-1,800 ל-4,800 בתכנון לשנה – ואני מקווה שזה יקרה – אני מציע שתכבדו את העניין, תוקירו אותו, ולא תגמדו אותו, בעיקר בפרופורציה למה שנעשה ב-20 השנים האחרונות. זו עמדתי הלא-אישית, החברית.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח. האם יש שאלת המשך?

שר הביטחון יואב גלנט:

לא סיימתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר ישלים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג, יש לי בהמשך עוד דברים – – –

שר הביטחון יואב גלנט:

בהמשך לשאלה – מאחר שאני אומר שגיוס החרדים הוא חשוב, אבל הוא לא המעיין העיקרי שממנו אנחנו נשאב כוח עד שהוא יגיע לספיקה מספיק גבוהה במעלה הדרך, בחודש פברואר הנחתי תזכיר להארכת השירות הסדיר ל-36 חודש. אני אומר את זה בצורה ברורה: אנחנו זקוקים גם לשירות חובה ארוך יותר, גם לשירות מילואים יעיל ואפקטיבי וגם להעלאת גיל הפטור ממילואים ולתוספת במילואים. אני אומר כאן, אני מנצל את הבמה כי זה שייך לכולנו, זה צבא שלנו: הצורך בשטח ברור, אבל בכל מקום שאני מגיע אליו כשר הביטחון של מדינת ישראל מערימים קשיים: בממשלה, בכנסת, בוועדת חוץ וביטחון, במשרד המשפטים, במשרד האוצר – בכל המקומות. לכל אחד יש סיבה משלו מדוע להתנגד. הדבר הזה בקצה מותיר אותנו עם צורך יותר גדול ממה שאנחנו מצליחים לספק, ואני רוצה שתדעו את זה. אנחנו חייבים חיילים. פניתי בעניין הזה לממשלה. אני פונה כאן מעל במת הכנסת לחברי הכנסת, פניתי לוועדת חוץ וביטחון, אני פונה למשרדים השונים: לא יכול להיות שבשל ערך השוויון – מה עושים? אנחנו רוצים להעלות את גיל הפטור ממילואים מגיל 41 לגיל 42. מדוע? כי אלו שהיו בשנתם ה-40 עד 41 התבגרו תוך כדי המלחמה כמעט בשנה. אנחנו רוצים שהם יאריכו. לא אפשרו לנו את זה. לאחר שהייעוץ המשפטי נתן שלושה חודשים – שגם זה בעיה, זה היה צריך להיות להרבה יותר – זה לא אושר על ידי הכנסת בוועדת חוץ וביטחון וירד מהפרק, ואנחנו הוצאנו מהשירות אלפי חיילים שהיו יכולים להיות בפוטנציאל. אלה עובדות כאן במדינת ישראל. מה השיקולים ואם צודקים או לא צודקים – ישפוט כל אחד מה המצב. אי-אפשר שנושא הביטחון, שצריך לעמוד מעל כל דבר אחר – כי ללא קיום פיזי אין קיום רוחני, ללא הגוף אין נפש, ולכן, לזה צריך לתת עדיפות עליונה, ולא לריב על העניין הזה. אחרי זה על התכנים, מי עושה ומי אחראי – על זה אפשר לריב. אבל בפועל זה לא מתקדם. העליתי את זה בוועחו"ב, אני מעלה את זה בכנסת, והעליתי את זה ביום ראשון בממשלה. אני חוזר ומסכם את העניין הזה, ואני מודה לך על השאלה: צה"ל הוא צבא של כולנו. כדי שהוא יוכל להמשיך במשימות שלו – הגנה על מדינת ישראל והבטחת נצח ישראל – אנחנו צריכים להתאחד מאחוריו ולתת לו את הגורם העיקרי שמאפשר את פעולתו – אנשים – וזו אחריות שלנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בטרם אאפשר שאלת המשך לחברת הכנסת בן ארי ולחברות הכנסת דבי ביטון ולימור סון הר מלך, אני מבקש לקדם בברכה את משפחת פיצ'וטו, אורחיו של סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מלול. I want to thank you, Pitchoto family from Sao Paulo Brazil, for standing by Israel. We know, we’ve heard everything that you are doing for the state of Israel in its toughest time. Thank you so much, we appreciate it. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני השר, הבעיה היא שאתם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רם בן ברק, יש אנשים שנרשמו לשאלות נוספות.

רם בן ברק (יש עתיד):

עד שהיא מגיעה לרמקול.

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה יכול להירשם, אבל לא ככה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אדוני השר, קודם כול, תודה רבה על התשובה. הקשבתי לכול, ורשמתי לי כמה הערות שאני רוצה שתתייחס אליהן. אגב, בזה אני פותחת סוגריים – התלונות על ממשלה, כנסת, בוא, יש ראש ממשלה כאן 15 שנה. זו לא אני. התלונות – בבקשה, אתה מוזמן, זה בצד שלכם. אבל בוא נהיה ענייניים. מה הסנקציות? אחלה, אתה שולח – בעיניי, היה צריך להעלות יותר. מה הסנקציות על אלה שלא יבואו? אוקיי, שלחת צו, ואיך אומרים אצלנו? הוא עושה מזה טיארה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לכולם, לכולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תתערב. תן לי, אני לא שומעת, חנוך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא רק לחרדים – לכולם, סנקציות לכולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הכול בסדר. אצלנו מי שלא מתגייס הולך לכלא, תאמין לי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תאמין לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

גם לך, חבר הכנסת מלביצקי, אני אאפשר שאלה נוספת אם תבקש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני לא מצליחה להבין. זו השאלה שלי, אל תפריעו לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. מה הסנקציות על מי שיקבל את הצו – כשאתה מכין לו אוכל מיוחד, זה עולה הרבה כסף, ואנחנו גם ככה בתקופה – כמו שאתה בטח יודע, השמיכה הקצרה; תכין לו, תביא לו מש"ק ת"ש, מש"ק חינוך – עזוב, אתה הולך למ"פים. דבר גם על צורכי היום-יום במפקדה. היינו שם, אנחנו מכירים מה חייל צריך. אז קודם כול, דבר איתי על המעטפת, דבר איתי על הסנקציות, כי אתה מכין כאן מעטפת. מה קורה למי שלא מגיע? ועוד שאלה: דיברת על זה שהרף הוא שונה לטייס חרדי; השאלה היא אם הורדת רף הקבלה לא פוגעת בעצם בכשירות – ממש הקשבתי לך לכל מילה – כי על נשים הרי תמיד החבר'ה החרד"לים אמרו: אתה מוריד את הרף, אתה פוגע בכשירות. אז אני אשמח לדעת אם הורדת הרף עבור אותו חרדי לא תפגע בכשירות של צה"ל. תראה, אני לגמרי הקשבתי לכל דבר ורשמתי לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל גברתי, שאלה נוספת.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מצד אחד לגייס, ומצד שני זה פוגע בכשירות של צה"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אל תפריע לי. אני גם לא שומעת את מה שאתה אומר וזה גם סתם מפריע. אני חייבת להגיד משהו: משפחת יודקין, באמת, כבודה במקומו מונח, ואני חייבת להגיד משהו אחד: אני כל שבוע אצל משפחות שכולות. הייתי בקרני שומרון, הייתי בכפר סבא, בכל מקום, ולפעמים פגשתי גם את היושב-ראש. פגשתי בעיקר אותך, בוא נגיד ככה. אני אגיד לך את האמת – ואני מ-8 באוקטובר אצל משפחות שכולות – תגיד לי, נראה לך באמת? באמת אני שואלת אותך. זה בכלל לא אותם מספרים, וכבודה של המשפחה במקומו מונח, אבל מי שמשלמים את המחיר הם החילונים, המסורתיים, הדתיים, לא החרדים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חברת הכנסת דבי ביטון, ולאחר מכן – חברת הכנסת לימור סון הר מלך, והשר ישיב במרוכז. בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד השר, בפתח דבריי אני רוצה לומר שאני מוקירה את עבודתך ונחישותך. עם זאת, כבוד השר, ברצוני לשאול: לאחרונה אנחנו שומעים אפשרות של הפסקת לחימה או יציאה מעזה – ולמען הסר ספק, אני בעד עסקה, ועסקה עכשיו, מבחינתי. השאלה הנשאלת: איך אתם מתכוונים להבטיח את ביטחוננו בעיר שדרות? להודיע לשאר העוטף? כי הציבור עדיין חסר ביטחון, ואנחנו נשמח לקבל תשובה כדי לא לחוות שוב את 7 באוקטובר. בנוסף, מדוע לא מפנים את התצפיתניות מהצפון, או איך מבטיחים את ביטחונן? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני השר, ראשית, אני מבקשת להודות לשר גם על התקנה והוספת הכיתוב "השם ייקום דמו". אני חושבת שזה היה מובן מאליו, ואני שמחה לשמוע את הדברים שאמרת כאן עכשיו. בנוסף, להודות גם על הגישה ביחס למתווה הגיוס – גיוס החרדים – שהיא גישה פוזיטיבית, מפוקחת, ואני מאמינה שהיא תייצר גיוס בהיקפים גדולים, בעזרת השם. מכיוון שלמיטב הבנתי, על שאלותיו של חבר הכנסת עמית הלוי לא ניתנו תשובות – הן לא נענו – אני בכל זאת מבקשת לשאול – אני משערת שלא, אבל האם אדוני שותף לערכים ולתפיסות העולם של המדיניות המשפטית של מתווה הפצ"רית? האם בכוונתך לבקש חוות דעת משפטית נוספת? הפצ"רית אינה אחראית לביטחון ישראל. האם תקיים דיון נוסף ותנחה על שינוי המדיניות הזאת? שאלה נוספת: איך העובדה שהדרג השלטוני של החמאס לא מופלל ולא נחשב משויך מתכתב עם מטרות המלחמה? יש שאלה שאני רוצה לשאול אותה הרבה זמן, ולצערי הרב לא מאפשרים לנו. מתחקירים רבים עולה כי דובר צה"ל בהודעותיו נמנע באופן עקבי מאזכור שיוכם הארגוני של מחבלים מתנועת הפתח וגדודי חללי אל-אקצא, בניגוד למחבלים מחמאס והג'יהאד האסלאמי. אשמח להבין מדוע זו המדיניות וכיצד אתה מתכוון, שר הביטחון, להתמודד עם הנושא. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, השר.

שר הביטחון יואב גלנט:

ראשית, אענה על שאלתה של חברת הכנסת בן ארי. מבחינתנו יש דין אחד לכולם: מי שמגיע לשירות, מתייצב ופועל; מי שאינו מגיע – מחילים עליו את הוראות הדין. הן לא קשורות לאוכלוסייה כזאת או אוכלוסייה אחרת, הן קשורות למי שנקרא לגיוס ואיננו מתייצב. דרך אגב, יש סנקציות שחלקן אוטומטיות, ולמיטב זיכרוני גם אין עליהן התיישנות, מפני שככל שאדם איננו מתגייס, העניין הזה נמשך.

רון כץ (יש עתיד):

אין התיישנות, העבירה מתמשכת.

שר הביטחון יואב גלנט:

בתוך הדברים האלה, אלה קשורים לדברים מינהליים שקשורים לזכויות של אדם שנשללות באופן אוטומטי, לפי חוקים שהכנסת חוקקה כאן. לכן, אנחנו לא מבדילים בין גורם כזה או גורם אחר, כשם שאנחנו לא מבדילים בגיוס, כל עוד יש חוק. ברגע שהחוק הפך למשהו והוא מחייב אותנו לגייס, אנחנו פשוט פועלים בהדרגה, כי הרצון לעשות את כל הדברים בבת אחת הוא לא מעשי בקצב שלנו. בניגוד לדברים שקשורים להצהרות ולאמירות, בסוף, הצבא צריך מגורים, צריך סגלים, צריך הכשרות, צריך נשק, צריך ציוד, צריך מזון. כל הדבר הזה הוא תהליך הדרגתי ולכן הוא קורה בהדרגה. אבל מי שנקרא ולא מתגייס, חל עליו אותו דבר שחל על כל אחד אחר. אשר לשאלה השנייה – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני השר, לפי מה שהציגו לנו בוועדת החוץ והביטחון, אין גידול הדרגתי. מדובר על 4,800 השנה, 4,800 בשנה הבאה – – –

שר הביטחון יואב גלנט:

זה לא נכון. ההצגה איננה נכונה, ואם זה מה שהובן, אז האחריות היא או על מי שהציג, או על מי שהבין.

רם בן ברק (יש עתיד):

זה מה שהוצג – – –

שר הביטחון יואב גלנט:

אני מסביר. אני שר הביטחון, אז אני מסביר את התהליך. התחייבנו על השנה הזאת מתוך מגמה ללכת ולעלות באופן הדרגתי, ואם אפשר הדרגתי מואץ, עד להגעה אל היעדים. אנחנו לא מסתפקים באיזשהו נתח, זו גם לא סמכותנו. אנחנו פועלים לפי החוק. אני רוצה לדבר על התנאים. התנאים – יש תחומים מסוימים שעל מנת שאדם יצליח להיבחן בהם, הוא צריך הכשרה מוקדמת. כלומר, קחו לדוגמה דבר אחר, בסדר? מניסיוני הצבאי לפני הרבה שנים, כשאתה רוצה ללמוד ולדעת אם מישהו יכול להיות צולל טוב, אתה צריך להכשיר אותו לצלילה, אחרת אתה לא יכול לדעת את זה. אתה יכול לעשות כל מיני מבחנים ראשוניים. עכשיו, כשאתה רוצה לדעת אם מישהו יש לו פוטנציאל להיות טייס, אם המבחן שלך מראש מכוון לאוכלוסייה שהיא בוגרי חמש יחידות מתמטיקה, אתה לוקח אוכלוסייה אחרת שהיא לא במצב הזה ואתה למעשה מייתר אותה. אבל אם אתה מניח שיש תכונות בסיסיות ויכולת ורצון ומוטיבציה שיאפשרו לאדם לעשות את זה, והוא יעשה הליך מואץ של למידה גם במתמטיקה, אז אתה יכול לתת לו סיכוי. הסיכוי הזה צריך להיות סיכוי מיוחד בשביל להכניס אותו לתוך המעגל. מהרגע שהוא יקבל את ההזדמנות, אני משוכנע שהוא יצליח. זה יותר פשוט כאשר מדובר בדברים שקשורים בלהיות לוחם חי"ר, טנקיסט או לוחם בספינות חיל הים. בדברים האלה ההכשרה היא יותר קטנה. ולכן, אנחנו ננסה לייצר מבחנים שיותאמו ויצפו מראש איך האנשים יעמדו בדברים, מתוך כוונה שהם ישתלבו, ולא מתוך כוונה שעל רקע מה שהאוכלוסייה הזאת הגיעה איתו אל הצבא, היא תבודל רק למסלולים שהם מסלולים פחות טובים. אני חושב שזה דבר נכון, והוא עומד – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הייתי בעד – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, סליחה, אי-אפשר. יש אנשים שנרשמו לשאלות נוספות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה, נרשמתי. דרך אגב, אני לא הערתי לו כלום עד עכשיו, שמרתי על השאלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

די, די, בואו נאפשר לשר להמשיך. יש עוד שאילתות. בבקשה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני רוצה לגעת בשאלות של חברת הכנסת ביטון לעניין שדרות והעוטף. קודם כול, המצב הוא לא מושלם והוא אף פעם לא יהיה מושלם, אבל יש שינוי דרמטי, מהותי. כל אחד שמשקיף מהשכונות המערביות של שדרות לכיוון בית חאנון יכול לראות את זה בעיניים – איך נראית בית חאנון, מה קורה שם. נכון, אם היו 10,000 רקטות בידי החמאס או יותר, נותרו מאות אחדות. עוד אפשר לראות את המאות האלה, אבל בסוף אנחנו פועלים נגדן, וזה נכון לכל תחום. זה התחיל בעוצמה יותר גדולה באזורים של צפון הרצועה, כולל המרחבים שנוגעים בשדרות, ונמשך דרומה. המצב הוא לא מושלם. יש לנו גם הרבה פעולות לעשות – מינהלת תקומה שהממשלה הקימה – לשיפוץ, לשחזור. בשדרות מדובר בבתים ובעיקר בתחנת המשטרה ובדברים נוספים. במקומות אחרים, לצערי הרב, יש מקומות שדורשים שיקום, גם קהילתי וגם פיזי. אנחנו עובדים על זה. אני חושב שהביטחון הולך וחוזר. אני יכול לומר שהביטחון בעוטף עזה היום הוא יותר טוב לא רק ממה שהיה בעבר באופן ניכר, אלא מהרבה מקומות אחרים בארץ, מתוקף הפעולה של צה"ל. אבל יש לנו אויבים, והאויבים שלנו, יש להם שאיפות אחרות. אנחנו ממשיכים לפעול, לחלק את המשאבים שלנו גם ביכולות צבאיות וגם ביכולות כלכליות על פני כלל האיומים: יהודה ושומרון, הצפון ומקומות אחרים. שאלו פה חברי הכנסת על הגולן – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

אז עדיין קיים סיכון?

שר הביטחון יואב גלנט:

בהחלט, עדיין קיים סיכון. הסיכון הוא לא אפס, אני אומר את זה בצורה ברורה. אשר לדברים ששאלה חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ראשית, אני מודה לך על האמירות, ואני חושב – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד השר, לא ענית לי לגבי התצפיתניות של הצפון. סליחה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אז אני מייד אחזור לזה. אשר לשאלות, אני אומר כך: ביטחון ישראל מוטל על ממשלת ישראל, ובאמצעות שר הביטחון – על צבא ההגנה לישראל. זו השיטה, ואנחנו עושים בעניין הזה כמיטב יכולתנו. אנחנו נלחמים בשבע גזרות. אנשים משלמים בחייהם יום-יום, לצערי הרב, כולל היום, ואלה ימים קשים מאוד. לכן, בהיבט הזה, פועלים פחות. אני וכל מי שנמצא במערכת הביטחון, למיטב שיפוטי, פועלים מתוך ראיית העניין ולא שום דבר אחר. זו הגישה. אני אבחן את מה שאמרת בקשר למדיניות של הודעות, אבל מבחינתי, אם יש שיוך ארגוני למחבל, בין שהוא חמאס, ג'יהאד אסלאמי, תנזים, פתח או כל ארגון אחר, ואפשר להודיע את זה, צריך להודיע את זה בצורה ברורה. אני לא משלה את עצמי שמישהו מהארגונים האלה או מהמחבלים האלה מעריך אותנו או אוהב אותנו. אני עדיין חושב שיש דרגות שונות לרצחנות שלהם, אבל זה לא מוציא אותם ידי חובה. אנחנו צריכים להילחם בכל מי שמבקש את נפשנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בנושא: תרחיש ההסתערות של אלפי מחבלים על יישובי קו התפר.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני שר הביטחון, בראש ובראשונה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע. אני שומע את חברת הכנסת לימור סון הר מלך מנסה להגיד משהו. אני לא שמעתי.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – – המדיניות של הפצ"ר.

היו"ר אמיר אוחנה:

מדיניות הפצ"ר – אתה רוצה להשיב?

שר הביטחון יואב גלנט:

אם לא הובנתי, מי שקובע את מדיניות הביטחון זה ממשלת ישראל, שר הביטחון, הרמטכ"ל וכל ראשי הגופים האחרים. אנחנו לוקחים בחשבון הרבה מאוד שיקולים. בסופו של עניין, אנחנו פועלים בהתאם למה שאנחנו חושבים שצריכים לפעול, בהתאם למדיניות הביטחון ובכפוף לחוק, ואני חושב שאנחנו מוצאים פתרונות לדברים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת בוארון, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, את רשומה לשאלה נוספת בסיבוב הזה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני שר הביטחון, בראש ובראשונה אני מודה לך שהתפנית אלינו ומחזק את ידיך בנוגע להחלטה שנוגעת למשפחת יודקין. ועוד מילה אחת, בנוגע לגיוס בני ישיבות – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אדוני, אנא דבוק בנוסח שבשאילתה. סופרים פה מילים. אם תרצה, אחר כך, בשאלת המשך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני רוצה לחזק את ידיך לעשות את הדברים בצורה סולידרית. אדוני שר הביטחון, לאחרונה מתרבים פרסומים על פעילות תת-קרקע מכיוון כפרים בשומרון לעבר יישובי קו התפר. מנגד, אנחנו שומעים על אמל"ח שחודר ממזרח, מהגבול במזרח, לתוך יהודה ושומרון. רצוני לשאול: 1. האם יש תרחיש של הסתערות אלפי מחבלים על יישובי קו התפר? 2. האם צה"ל נערך לתרחיש כזה?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מציע, חבר הכנסת אלקין, אנא שאל את השאילתה שלך, כי המענה של שר הביטחון ישיב למעשה לשניכם. אני כמובן אאפשר לכם גם שאלות המשך, ככל שתרצו.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כמובן, אני ארצה שאלה נוספת אחרי התשובה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אדני שר הביטחון, מדי בוקר עומדים עשרות אלפים בפקקים קבועים בשעות ובמקומות קבועים ביהודה ושומרון ומהווים מטרה למחבלים; למשל, הפיגוע שהיה במחסום א-זעים שבו נרצח מתן אלמליח ואזרחים נפגעו. ברצוני לשאול: 1. האם בראיית מערכת הביטחון מדובר בפקק תנועה או באיום ביטחוני? 2. כיצד אתה פועל כדי לפתור איום זה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, השר.

שר הביטחון יואב גלנט:

תודה לכם, חברי הכנסת בוארון ואלקין. ראשית אשיב על שאלתו של חבר הכנסת אביחי בוארון. גזרת יהודה ושומרון הייתה ותמשיך להיות כנראה אחת הגזרות המורכבות ביותר עבור צה"ל במסגרת תפקידיו להגנת אזרחי ישראל ולשמירת ריבונות המדינה. כוחות צה"ל, שב"כ וימ"מ פועלים יום-יום, שעה-שעה, מסכלים טרור, מבצעים מאות מבצעים התקפיים ואלפי פעילויות אחרות כל יום. יש למעלה מ-500 מחבלים שנהרגו מתחילת המלחמה. זה קנה מידה שונה מכל מה שהכרנו בעבר, בוודאי מאז האינתיפאדה השנייה. יחד עם זה, אנחנו משתדלים להשאיר את גזרת יהודה ושומרון כגזרה משנית, כי אנחנו עסוקים בגזרות עיקריות אחרות, ואיננו רוצים להילחם בו זמנית. מי שרוצה את זה זה האויב, שרוצה מלחמה רב-זירתית, ותוקף אותנו מעזה, מלבנון, מאיראן. אנחנו משתדלים לבודד את הגזרות, ואני חושב שמצליחים לאורך הדרך בצורה טובה. אני רוצה לשתף אותך בדבר אחד. אחד הדברים החמורים ביותר שאני ראיתי בכניסתי לתפקידי כשר הביטחון – אחרי שנעדרתי משרשרת הפיקוד במשך 12 שנה, מאז שהייתי אלוף פיקוד הדרום ועד שחזרתי להיות שר ביטחון – היה כמות כלי הנשק ביהודה ושומרון. זאת אומרת, אם אני יכול להצביע על דבר שהשתנה באופן דרמטי בשנים האחרונות – כמות כלי הנשק. הייתי מח"ט בשנים 1992–1994 בג'נין. באמצע 1993 הגענו למצב שאנחנו אספנו את כל כלי הנשק מיהודה ושומרון, לכדנו את אחרון המחבלים במבצעים שבהם במשך כשנה חיסלנו 400 מחבלים או עצרנו אותם – פנתר שחור, נשר אדום וכל מה שבאמצע. בוקר בהיר אחד בספטמבר 1993 פתחתי את הרדיו ברכב ושמעתי שיש הסכם שקוראים לו הסכם אוסלו – פעם ראשונה נודע לי אז כמח"ט, מהרדיו – ובחלוף חצי שנה, עדיין במסגרת תפקידי, הגיעו מאות שוטרים פלסטינים עם נשק ליהודה ושומרון, רק לג'נין, ועוד אלפים ביהודה ושומרון ועוד אלפים בעזה. מאותו רגע אבדה היכולת בכלל לעשות ניטור. בשנים האחרונות, ב-10 או 12 השנים האחרונות, כשאני נעדרתי מהמערכת – ולפני כן ידעתי מה קורה גם בגזרות אחרות – הכמות הזאת צמחה. זה נושא שאנחנו נצטרך לעשות בו סדר, אבל אני חושב שכל דבר בעיתו. יש דברים שצריך לדחות אותם למועד המתאים. אי-אפשר שנשק בלתי חוקי יפעל כנגד אזרחי ישראל – לא ביהודה ושומרון, לא בתחומי הקו הירוק ולא בכל מקום אחר. לכן אני חושב שהדבר הזה הוא הדבר המרכזי ביותר. עכשיו אני רוצה לומר לך דבר נוסף. זה לא בבחינת רק מילים ואותיות. כשאני נכנסתי לתפקיד, במסגרת התחקירים הראשוניים שעשיתי לכוחות ימ"ס, ימ"מ ודובדבן שפעלו במחנה הפליטים בג'נין, התברר לי, לפי מיטב שיפוטי המקצועי, שהסיכון שמוטל עליהם הוא סיכון חריג, כי השיטה היא שאתה יוצר עדיפות מקומית לפרק זמן קצר בפעולת קומנדו, מגיע למי שצריך, הורג אותו או עוצר אותו וחוזר חזרה, אבל כשהפעולה מתמשכת, מגיעים מאות ולפעמים אלפים מכל הסביבה שבאים לירות. אני הנחיתי לראשונה, לדעתי בקיץ 2023 – ואני לא זוכר בדיוק את התאריך, יוני או משהו כזה – לפעול מהאוויר, אחרי שנים שלא עשינו את הפעולה הזאת, ולפעול בפעולות של סיכול ממוקד ולא לסכן חיילים במקומות האלה. זו דוגמה למדיניות בדברים שיש בהם צורך. מאז תקפנו עשרות פעמים בכל מקום שבו יש צורך להגיע לפצצה מתקתקת שיכולה לפגוע באזרח ישראלי, ומנגד רמת הסיכון והמורכבות עבור חיילי צה"ל הן בלתי סבירות. אז אנחנו פועלים גם בדרך הזאת, וזו דוגמה, אבל אין לי ספק שאנחנו נצטרך לעשות פעולה. אנחנו עוקבים אחרי הדברים בצורה מאוד מאוד הדוקה. אני לא מזלזל בשום איום. אני חושב שצריך לקחת כל איום בחשבון, בוודאי הדברים האלה. אחת הפעולות שעשינו – אני ביקרתי לאחרונה גם במועצות אזוריות בעמק חפר, בעמק המעניינות, בגלבוע, ואחד הדברים שהנחיתי וצה"ל יתחיל ביישומו זה הקמת צוותי התערבות אזוריים, קרי, יכולת שיש למועצה או לצבר של מועצות להפעיל כוח שהוא כוח מילואים מיומן ומקצועי, שמסוגל להגיע מהר, בדומה למה שקורה בלוט"ר אילת ובלוט"ר ערבה ובמקומות אחרים, שהייתה לי הזכות להשתתף בהקמתם במסגרת תפקידיי בצה"ל. זה ילך ויקרה. הם יצוידו בציוד הטוב ביותר, יאומנו, ומדובר על אנשים שהם אנשי מילואים ביחידות הטובות ביותר שלנו. אנחנו ממשיכים גם לחזק את כל המרכיבים האחרים. התוכניות שאנחנו שמנו שקובעות את רמות המיגון השונות – מדובר בהשקעות של מאות מיליוני שקלים, ולפעמים זה מגיע ל-5 ול-10 מיליון שקל ליישוב, במצלמות, בגדרות, באמצעי חישה, במערכות וכמובן בכלי רכב וכלי נשק. אשר לשאלתו של חבר הכנסת אלקין, גם כאן, מייד כאשר נכנסתי לתפקיד, משיקולים שהם שיקולים ביטחוניים ואזרחיים, יזמתי תוכנית לשדרוגם של 16 מעברים במרחב יהודה ושומרון ובעוטף ירושלים. הדבר הזה נובע פשוט מזה שיש יותר מכוניות, עומסי תנועה גבוהים יותר, זמן שהייה ארוך יותר בהמתנה, וכתוצאה מזה גם פוטנציאל גבוה יותר לפיגועים. השקענו בעניין הזה, מתקציב משרד הביטחון, כ-0.5 מיליארד שקל. מרחיבים 16 מעברים, מוסיפים נתיבי בידוק, מציבים טכנולוגיות, מקימים כיכרות ורמזורים, מגדילים חניונים, מוסיפים גשרים, בונים אזורי איסוף להולכי רגל. מי שנוסע בימים האלה במקומות האלה לאורך קו התפר רואה את העבודות המואצות, אם זה ברנתיס, במכבים. זו האמירה שקשורה גם לביטחון וגם להתיישבות בארץ ישראל. רק בשבוע שעבר חנכנו את מעבר מזמוריה המחודש, שמצטרף לאותם מעברים שדיברתי עליהם, רנתיס, חוצה שומרון, אייל ותרקומיא, שהורחבו בחודשים האחרונים. יש לנו את כל ה-16. זאת אומרת, אנחנו פועלים ואנחנו בכיוון. אנחנו פועלים בעניין הזה לתוכנית רב-שנתית בהשתתפות של המל"ל על מנת לגבש תפיסה כוללת שתשפר את מרקם החיים ושתאפשר לתושבים לחיות. אלה פעולות שלא נעשו שנים ארוכות, לצערי, ותהיה בהן הקלה מאוד משמעותית, לטעמי, לתושבים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. עכשיו אנחנו נעשה כך, חברי הכנסת. לאור העובדה שאני שומע מהשר שזמנו קצוב – שאלות המשך לחבר הכנסת בוארון ולחבר הכנסת אלקין, שאלות נוספות לחברת הכנסת טלי גוטליב ולחבר הכנסת יבגני סובה, וככל שהזמן יתיר, גם שאלה נוספת לחברות הכנסת פרידמן ומלינובסקי, ככל שהזמן של השר יתיר. בבקשה, חבר הכנסת בוארון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני השר, תודה רבה על תשובתך. הזכרת את ניסיונך כמח"ט בג'נין, ואז הגיע אוסלו. שמחתי על הדוגמה הזאת, מכיוון שרק לפני יומיים, אדוני, שמענו את אלוף פיקוד מרכז אומר – ואני מצטט שורה אחת מדבריו: יכולתו של פיקוד מרכז לעמוד במשימותיו להגן על מדינת ישראל תלויה בקיומה של רשות פלסטינית חזקה, בעלת מנגנוני ביטחון אפקטיביים. אני תוהה, אדוני השר: הרי הרשות הפלסטינית, אנחנו יודעים, מחנכת לטרור, מממנת טרור, מנציחה שהידים על בניינים. הרשות הפלסטינית, 82% מתושביה תומכים בטבח 7 באוקטובר. הרשות הפלסטינית הקימה ערי טרור: ג'נין, שכם, קלקיליה, טולכרם. החשש שלי, אדוני השר, אגיד לך בקצרה, הוא שאותה קונספציה שאנחנו מדברים עליה החל מ-7 באוקטובר עדיין נטועה עמוק עמוק עמוק בצמרת צה"ל. במקום להתפכח – וזה שלך, אדוני השר – במקום להתפכח ולהביא קצינים התקפיים, נחושים, יוזמים, שלא מקובעים בקיבעונות מחשבתיים, אנחנו ממשיכים להנציח את אותם קצינים שתפוסים בקונספציות העבר. לדוגמה, המינוי של ראש אמ"ן – שעכשיו אני מבין שהושהה. לכן, אדוני השר, אני אומר, יש אתרוג של קצינים שבויים בקונספציה. דוגמה: וינטר לא קודם. הקצינים האלה משכפלים את עצמם. הקונספציה מכה שורש. ואני שואל, אדוני – זה מדיר שינה מעיניי באמת – אם אנחנו נמשיך להיות שבויים בקונספציה, הסיכון המטורף הזה שמתהווה ביהודה ושומרון – לא לתוך יהודה ושומרון, כפי שענית, אלא כלפי חוץ, למרכז הארץ – הסיכון הזה יתפוצץ על ריכוזי אוכלוסייה במרכז הארץ. איך אנחנו מתמודדים עם זה בשעה שהקונספציה נטועה כל כך עמוק בצה"ל? וזה שלך, אדוני השר. זה לא של הקבינט; זה לא של הממשלה; זה לא של ראש הממשלה. אני שואל אותך, אדוני: האם אתה הולך לרענן את צמרת צה"ל? האם אתה הולך לקעקע את הקונספציה ואת הקיבעון המחשבתי הזה מצמרת צה"ל? זה מה שייתן תחושת ביטחון לתושבי מרכז הארץ, ודאי יקנה להם ביטחון. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אלקין, בבקשה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני השר, על התשובה ועל כך שהבהרת שאתה בהחלט רואה בפקקים האלה במחסומי תנועה באיו"ש איום ביטחוני, וגם תודה רבה לך על היוזמה של ההשקעה התקציבית המשמעותית – וזה נכון – בשדרוג המעברים. אבל הבעיות הן שתיים: 1. חלק מתהליכי השדרוג האלה, ייקח להם זמן, כידוע; 2. גם במקום שזה מתבצע, אדוני השר, זה בסוף לא מביא לפתרון. הזכרת את מעבר מזמוריה. אני אגלה לך מה קורה אחרי שחנכת אותו, כי אני עובר שם כל יום. אתה חנכת אותו, ויש שם שני מסלולים היום לכניסה לירושלים ולא אחד. אבל בכל יום שאני נוסע, המסלול החדש פתוח והמסלול הישן סגור, אז עדיין נשארנו עם מסלול אחד. למה? כי לצבא אין כוח אדם. זה דומה למה שקורה בכביש 443. בזמנו, כששמו שם מחסום בכניסה לירושלים, ראש ממשלה ביקר שם ואמר: כדי שלא יהיו פקקים, אני רוצה שישה מסלולים, ובנו שם שישה מסלולים. אין יום אחד בחיים שעבדו שם יותר משלושה. בדרך כלל עובדים אחד או שניים, עם פקקים. לכן, אדוני השר, השאלה היא: איך אתה מתכוון לפתור את המצוקה של כוח אדם שיש במחסומים? כי בלעדיה, שדרוגים לא יעזרו. והדבר השני – חלק גדול מאוד מהסיבה לפקקים הוא אי-עמידה של צה"ל בנהלים – שבידוק העומק חייב להתבצע בצד ולא על המסלול הראשי. זאת ההנחיה שנים רבות. היא לא מקוימת. זה מה שגורם לפקקים, שבסוף מסכנים את ביטחונם של המתיישבים שעומדים בפקק הזה. מה אתה מתכוון לעשות כדי להטמיע את ההנחיה הזאת וכדי שהיא תקוים? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יבגני סובה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני שר הביטחון, פנו אליי אימהות ואבות לתצפיתניות בערער, במחנה סער, סמוך לחרמון, שלא התפנו, והם מביעים דאגה גדולה מאוד בהקשר הזה. פונו תצפיתניות, והן נשארו שם. צריך לתת על זה את הדעת. בהקשר של החשמל אמרת, אדוני השר, שאנחנו מחברים לחשמל את מתקן ההתפלה כדי למנוע בעיות ביוב ותחלואה וכו'. אז אני אומרת לאדוני: ממה שאנחנו שמענו בוועדת הכלכלה השבוע, ראשית, אני רוצה לשאול אותך: האם אתה יודע מה הפעיל עכשיו את מתקן ההתפלה? הרי חשמל לא נגמר ברגע אחד. אז איך קורה שפתאום רק את מתקן ההתפלה אנחנו מחברים? שנית, אמר לנו נציג חברת החשמל שבכל הכבוד, אי-אפשר לבדוק שהם לא ינתקו את החשמל ויחברו אליו משהו אחר, שיביא חשמל לא למתקן ההתפלה. בהקשר לפצ"רית, אדוני, הפצ"רית פוגעת בכבודם של חיילינו ובחוסנם, ראשית, כשהיא אומרת שאנחנו לא נירה במחבלים בנסיבות כאלה ואחרות; שנית, היא פוגעת קשות בלוחמינו כאשר היא מודיעה קבל עם ועולם שיש עשרות חיילים – ככה היא כותבת – שעברו את הרף הפלילי. בכך היא משרתת את האג במקום לשרת את חיילינו ולוחמינו. ולבסוף, אני רוצה לשאול אותך, אדוני השר – כי אני שאלתי אותך את זה בוועדת החוץ והביטחון – בהקשר של שחרור מחבלים ואמרת שזה לא בסמכותך. אז ראיתי שתת-אלוף מאיר חן חתום על שחרורו של הארכי-מחבל מנהל מפקדת הטרור בשיפא. מאיר חן עשה זאת על יסוד חוות דעת מהשב"כ. עוד ראיתי שבימים האחרונים שוב משחררים מחבלים בתירוץ ההזוי והשקרי, אדוני, שאין מקום בשב"ס. ראינו את הסרטונים מכלא נפחא של תאים ריקים שמחכים לקליטת מחבלים. שנית, אדוני, זה לא בסמכותו של שב"כ או של משרד הביטחון לשקול שיקולי מקום. מי ששוקל את זה הוא שירות בתי הסוהר, שערוך לקליטת עצורים מחבלים. השקר הזה ממשיך להיות מתוזמר ומתודרך. אני מבקשת הסבר איך משתחררים מחבלים עם דם על הידיים ואיך לא עוצרים מחבלים עם דם על הידיים בגלל שקר של בעיית תפוסה; אגב, מה שלא מפריע לעצורים המינהליים היהודים להישאר מאחורי סורג ובריח – מעצרים שאתה חתום עליהם, אדוני השר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני שר הביטחון, אני רוצה לחדד את שאלתי וגם להזכיר שב-3 ביוני פניתי אליך בשאילתה דחופה שאושרה על ידי כבוד היושב-ראש – אנשים מטעמך, ממשרדך, ביקשו ממני להחליף את השאילתה הדחופה לשאילתה רגילה – בנושא המענה לתושבי עמק חפר, בעקבות דיווחים רבים שהיו באזור. לצערי, לא קיבלתי מענה בכתב. אני משתמש בהזדמנות הזאת ואני רוצה לשמוע, מעבר למה שאמרת אחרי הביקור שלך והנחית את הצבא לפעול: האם בכוונתך לחזק את תחושת הביטחון של תושבי עמק חפר? מה שאני שומע מאנשים בשטח הוא שהם רוצים יותר עצמאות בתהליך קבלת ההחלטות. זה לא עניין של שהם לא סומכים על הצבא, אלא הם פשוט חוששים מהתחזית הנוראית שיכולה להיות. לכן, אדוני, אם אתה יכול להרחיב בעניין הזה, אראה את זה כמענה על השאילתה שהוחלפה לשאילתה רגילה, ובכך אני אסתפק – בתשובתך. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר, האם הזמן שבידך יאפשר גם לחברות הכנסת פרידמן ומלינובסקי?

שר הביטחון יואב גלנט:

אני לא אספיק, כי אני כבר עכשיו הייתי צריך להתחיל. זה ב-12:30. אני מתנצל בפניהן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אני מתנצל בפני חברות הכנסת. השר פה כבר שעה ארוכה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ממש קצר. ממש קצר. שאלה ממש קצרה.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר ישיב, בבקשה.

שר הביטחון יואב גלנט:

ראשית, אני מתנצל בפני כל אלה שלא הספקתי לענות על שאלותיהם. אבוא פעם נוספת. אני רואה שבסך הכול העניין הוא פופולרי. אשתדל להגיע יותר; לוח הזמנים שלי צפוף. ראשית, אני רוצה לענות לחבר הכנסת בוארון. אני מציע לחזור בך מהדברים שאמרת לגבי מידת הנחישות, היוזמה וההתקפיות של האלוף יהודה פוקס, אלוף פיקוד מרכז, שעוסק בשלוש השנים האחרונות – ולא רק – בהגנתם של תושבי יהודה ושומרון. הוא פיקד על מאות מבצעים, אישר אלפי מבצעים, ועשה זאת יום ולילה להגנתם של התושבים. אני רוצה גם לשלול דברים נוספים שעליהם דיברת.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני – – – קצין מוערך, עבד 30 שנה בביטחון ישראל. אני מעריך אותו מאוד. למרות זה, הדברים שלו שנויים במחלוקת.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני שמעתי את הדברים, ואני משיב לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה כשל מוסרי גדול. זה כשל מוסרי וערכי.

שר הביטחון יואב גלנט:

הדבר השני הוא שבניגוד למה שאמרת, אף מינוי מהמינויים שסיכמנו עליהם לא בוצע כתוצאה משיקול דעת פוליטי. לא שאלנו אם לבן אדם יש כיפה על הראש או אין לו; לא שאלנו אם הוא גר במקום א' או במקום ב'; לא שאלנו את עצמנו שום שאלה אחרת. הרמטכ"ל, צמרת צה"ל, אני, שוקלים את הדברים רק באופן מקצועי. אני אחדש לך עוד דבר: בניגוד למה שאמרת, שום מינוי איננו מושהה. זה הכול דברי בלע ושקר. כל המינויים שאושרו יבוצעו עד האחרון שבהם.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני, אני דיברתי רק על קונספציה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה מינוי מקצועי? כיפה או לא כיפה – רואים; איפה אדם גר או לא גר יודעים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא דיברתי על כיפה, לא דיברתי על מוצא, לא דיברתי על שיקול מגזרי ולא דיברתי על שיקול פוליטי. דיברתי רק על – – – מחשבתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי.

שר הביטחון יואב גלנט:

אמשיך ואומר: האחריות לנושאים מדיניים איננה מוטלת על צה"ל. האחריות הזאת – – –

משה סעדה (הליכוד):

למה צה"ל מתדרך כל הזמן בחסותך?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, חברי הכנסת.

משה סעדה (הליכוד):

למה צה"ל מתדרך בחסותך? אתה מאפשר את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה.

משה סעדה (הליכוד):

האם זאת רוח המפקד שלך? תהיה הגון, תסתכל על עצמך, ותגיד את האמת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה.

משה סעדה (הליכוד):

תסתכל לחיילים האמיצים שלנו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה.

משה סעדה (הליכוד):

– – – בצד השני מותר לי להעיר הערות.

גלעד קריב (העבודה):

יופי של – – – בקואליציה.

משה סעדה (הליכוד):

הרוח של הרפיסות שאתה מאפשר. תסתכל על החיילים האמיצים והגיבורים, תסתכל להם בעיניים. אתה שולח אותם לפרק את הנפש שלהם, ואתה מאפשר תדרוכים כל הזמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה, חבר הכנסת סעדה, אתה בקריאה ראשונה. חדל. חבר הכנסת סעדה, אתה בקריאה ראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

באמת, מה נסגר איתכם?

שר הביטחון יואב גלנט:

חבר הכנסת סעדה, האנשים האלה שאתה מדבר עליהם – בזמן שאתה ישבת במשרדים ממוזגים, הם סיכנו את נפשם יום ולילה.

משה סעדה (הליכוד):

לתדרך אסור. אנשים שמתדרכים – זה לא תקין. לא תקין לתדרך. לא תקין. זה אתה, רוח המפקד. מי שאומר שצריך להפסיק את המלחמה עכשיו – זאת רפיסות.

שר הביטחון יואב גלנט:

אל תקרא להם רופסים ואל תקרא להם רכרוכיים. אתה עושה עוול לחיילי צה"ל, לצבא ההגנה לישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה, אתה כבר בקריאה ראשונה.

משה סעדה (הליכוד):

הוא פנה אליי. הוא פנה אליי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר, כי אתה התחלת, אז בבקשה.

משה סעדה (הליכוד):

מי שאומר להפסיק את המלחמה – זאת רפיסות. אל תאפשר את זה.

גלעד קריב (העבודה):

אין לכם בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, לא צריך לעזור.

משה סעדה (הליכוד):

מי שאומר שאי-אפשר – – – את האידיאולוגיה – זאת רפיסות.

גלעד קריב (העבודה):

אין לכם בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, לא לעזור.

גלעד קריב (העבודה):

ממשלת הבושה. אתם לא מתביישים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חדל, חדל.

מאיר כהן (יש עתיד):

תכבדו את שר הביטחון. תכבדו אותו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בזמן מלחמה אתם תוקפים את שר הביטחון. אין לתאר.

משה סעדה (הליכוד):

מה, אנחנו צריכים להגן עליו?

מאיר כהן (יש עתיד):

תשאלו ענייני, אל תתקפו אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה עושה נזק הרבה יותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חדל. שר הביטחון, בבקשה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אשר לשאלותיו של חבר הכנסת אלקין, אנחנו מאפשרים את התשתיות, בחלק מהמקומות נמצאים חיילי צה"ל, ובחלק מהמקומות נמצאים שוטרי משטרת ישראל ומשמר הגבול. במעבר מזמוריה צריכים להתייצב שוטרים של משמר הגבול, ולמרות העניין הזה אנחנו, משרד הביטחון, לקחנו על עצמנו והרחבנו. אני מצפה שהם יגיעו ויבצעו את עבודתם. לצערי, סירבו לאפשר להם להשתתף בטקס, כי כנראה זה לא מצא חן בעיני מישהו שהטקס הזה הוא של משרד הביטחון, אז אפילו לזה לא הגיעו. אני מקווה שאנחנו נמצא את הדרך להביא אותם. לגבי השאלה של חברת הכנסת גוטליב בעניין התצפיתניות – אנחנו מפעילים את הכוחות שלנו בהתאם להערכת המצב. עכשיו אני רוצה לספר לכולם את מה שאולי שכחתם: להיות חייל בצבא ההגנה לישראל זה דבר מסוכן.

טלי גוטליב (הליכוד):

התצפיתניות כבר חירפו את נפשן ונרצחו נפש בדרום. ההורים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר, חבר הכנסת גוטליב, השר משיב לך. השר משיב לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

באמת, אי-אפשר. תצפיתניות לא דומות ללוחמים בהקשר הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, השר משיב לך. בבקשה.

שר הביטחון יואב גלנט:

יש בעניין הזה סיכונים, ואנחנו משתדלים להיות ממוקדים, מאוזנים ואחראים בכל מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים את הדברים למיטב השיפוט של המפקדים במערכות גדולות של מאות אלפי אנשים ומתוך הסתכלות על האויב ועל דברים אחרים. אשר למה שקרה בגבול רצועת עזה, על הדבר הזה אין מחלוקת, ברור לגמרי שהיה שם כישלון. הנושא הזה מתוחקר, ויש עוד הרבה מה ללמוד ממנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

התצפיתניות בחרמון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

זה לא מספיק לתושבי המרכז, שלא נתת להם תשובה עכשיו, אדוני. לא נתת תשובה לתושבי המרכז.

טלי גוטליב (הליכוד):

זו לא תשובה טובה. זה מסכן אותן. התצפיתניות שלא מפונות – זו לא תשובה שמרגיעה את ההורים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתה ממשיך לאתרג את צמרת צה"ל ולא מחליף אותה, ממשיך להנציח את הקיבעון המחשבתי ולא מחליף אותו – – – לא מגן על תושבי מרכז הארץ. לריכוזי האוכלוסייה במרכז הארץ אין הגנה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חבר הכנסת בוארון, חבר הכנסת בוארון, חדל.

גלעד קריב (העבודה):

קואליציה שתוקפת את שר הביטחון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לך, חבר הכנסת קריב. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו לא תוקפים אף אחד. אנחנו לא תוקפים אף אחד. אנחנו רוצים שיהיה טוב פה, ומותר לשאול שאלות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, כן, ראינו אתכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

מותר לשאלות שאלות, אדון קריב.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

שר ביטחון שהוא חדל אישים, גם קואליציה צריכה לתקוף אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בוארון, די כבר. די. חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה. תודה, לא לעזור.

שר הביטחון יואב גלנט:

אשר לענייני שחרור העצורים, הדבר הזה נעשה בהתאם לסיכום ראש הממשלה, על פי הנחיית המל"ל, בהוראה לשב"כ ולשב"ס. אני חושב שנעשתה פה טעות חמורה בשיקול הדעת, ואני מקווה שהמסקנות יופקו.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש הממשלה אמר שהוא לא יודע מזה. ראש הממשלה אמר שהוא לא יודע מזה, וראש השב"כ אישר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת טלי גוטליב, די, די.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל ראש השב"כ אישר שהממשלה לא ידעה משחרור הארכי-מחבל הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת גוטליב, די.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני לא אשב בשקט כשאני שומעת תשובה לא נכונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, זאת התשובה. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז מה, אז ראש הממשלה משקר?

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר, אז זאת התשובה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש השב"כ אישר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. תודה.

שר הביטחון יואב גלנט:

באשר לשאלתו של חבר הכנסת סובה – וזו תהיה השאלה האחרונה שאענה עליה, עם כל הכבוד – הסיכונים ברחבי מדינת ישראל רבים, גם ביהודה ושומרון, גם ביישובים שמשיקים ליהודה ושומרון, גם בגבול הצפון, גם בגבול עזה וגם במקומות אחרים.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

שר הביטחון יואב גלנט:

אנחנו מחלקים את הסד"כ, את הכוחות, את המשאבים, בהתאם למיטב שיפוטנו. הלכתי לעמק חפר על מנת ללמוד את הדברים מקרוב. פניתי כאן אל חברי הכנסת ואני פונה גם לאחרים ואומר להם שהמרכיב המכריע ביכולת שלנו הוא האנשים. השליטה על הברז הזה של לאפשר עוד מכל המגזרים ומכל הסיווגים של סדיר ומילואים, חובה ומילואים, נמצאת גם בבית הזה. לכן, תסייעו לנו על מנת לסייע לאזרחים.

היו"ר אמיר אוחנה:

שקט, בבקשה. סדרנים, תעזרו לנו.

שר הביטחון יואב גלנט:

ברשותכם, לסיום דבריי, ומאחר שאני לא נשאר, אני רוצה לברך את חבר הכנסת והשר לשעבר ז'קי לוי, שנכנס לכאן עם בני משפחה וקרובים כדי לומר דברים ולהנציח מטעם הכנסת את זכרו – אורלי, סליחה, לא ראיתי, סליחה – וגם חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. הגיל שלי כבר לא מאפשר לי לראות. אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר שחבר הכנסת דוד לוי, השר לשעבר, סגן ראש הממשלה והמנהיג דוד לוי, הוא אחד האנשים המשמעותיים ביותר, היקרים ביותר שקמו לעם ישראל. הוא התווה דרך חברתית וציווי שלדעתי אנחנו הולכים לאורו לא רק בתנועת הליכוד אלא במדינת ישראל. אני מקווה שאנחנו, בפעולות שלנו, בקירוב הלבבות, בדאגה לפריפריה, בחיבור האוכלוסיות, נהיה ראויים לזכרו. אני מודה לכם שבאתם ומתנצל שלא אהיה פה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר הביטחון. כפי שראית, כבוד השר, הצטברו אצל הציבור שאלות רבות. אני מודה לך על שנשארת לתת מענים מפורטים. תודה כמובן לכל חברי הכנסת השואלים. אלה שלא הספיקו – נקווה שבפעם הבאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בועז ביסמוט (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אבל בעיקר משפחת לוי היקרה והנפלאה, קודם כול, בקריצה אני אגיד שדוד לוי, זיכרונו לברכה, היה כזה עצום, שהוא גורם ליוצאי תוניסיה להעריץ את יוצאי מרוקו, וזה דבר הכי – איך אני אגיד? בטבעיות שכזאת. לפני כ-30 יום – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מבקש להתמיד בזה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

בשמחה, לך גם. לפני כ-30 יום נפרדנו מאחד הפוליטיקאים המיוחדים ביותר בנוף הישראלי. חייו של דוד לוי הם סיפור ישראלי וסיפור ציוני. עלייתו מרבאט שבמרוקו ב-1957 והתיישבותו עם משפחתו במעברה בעיירת הפיתוח בבית שאן מסמלים את נקודת הפתיחה הצנועה שממנה צמחו הישגיו האדירים. מתוך החולות, השיכונים והפיגומים, דוד לוי ראה עתיד. היה לו חזון ודמיון והוא תמיד, אבל תמיד, חשב מחוץ לקופסה. דוד לוי לא נתן לחומר להגביל אותו, הוא לא נתן לבני האדם להגביל אותו ולא נתן למקום שממנו הגיע להשפיע על הבחירות שעשה בחייו. הוא התחיל, אדוני היושב-ראש – כולנו זוכרים היטב – כפועל בניין. אגב, כתושב תל אביב, אני מסתכל על הילטון, למשל, או על כלבו שלום, שהיה בישראל של פעם, של טלוויזיה בשחור-לבן, היה הבניין הגבוה ביותר במזרח התיכון, לפני שהיינו נוסעים לדובאי ולאבו דאבי. כלבו שלום – והוא, במו ידיו, במו ידיו, הוא סייע לבנייתו של המפעל הזה, גורד השחקים הזה. הוא צמח מלמטה, והוא פילס את דרכו עד לעמדות ההנהגה הבכירות ביותר במדינת ישראל. הוא היה לא רק דוד לוי, שר השיכון המיתולוגי ופועל – הוא היה מדינאי, הוא היה מנהיג. הוא היה מנהיג כריזמטי שסחף אחריו המונים, לוחם צדק חברתי, מהראשונים שהשמיעו את הדרישה לשוויון חלוקתי, וכן – צדק חברתי. 36 שנים כיהן כחבר כנסת, מתוכן כשר הבינוי והשיכון המיתולוגי, כפי שאמרתי, כסגן ראש הממשלה וכשר החוץ בממשלות שמיר, נתניהו וברק. הוא היה מה שנקרא היום – איך נגדיר את זה – הוא היה מתון פוליטית, אבל היו לו קווים אדומים, וזה היופי שבדוד. היה לו חזון מדיני, והייתה לו תמיד ראייה קדימה. אחרי קמפ-דיוויד השני הוא הגיש את התפטרותו לברק. הוא לא היה מוכן לשמוע על חלוקת ירושלים, גם לא על משא ומתן על השכונות הערביות. "מדובר בלב-ליבה של העיר העתיקה", אמר. "אי-אפשר להיות שר בממשלה ולעשות דברים שאתה מתנגד להם. דבר זה מנוגד להשקפתי ולאחריותי הממלכתית". כך אמר – כך עשה. במלחמת לבנון הראשונה הוא היה השר היחיד בישיבה שהתכנסה אחרי רצח בשיר ג'ומאייל, מי שזוכר, שהתרעם על הכוונה לאפשר לפלנגות להיכנס למחנות הפליטים סברה ושתילה. כמובן שהיו כאן כאלה גם בתקשורת שלעגו לו על זה, אבל שוב, כהרגלו, הוא צדק, חזה וראה את הנולד. בינואר 1985 דוד לוי שוב אמיץ: הוא היה השר היחיד מהליכוד שהצביע בעד הנסיגה לרצועת הביטחון. אבל ב-2005 – והיום אנחנו מדברים הרבה על עזה ועל המלחמה בעזה ועל ההתנתקות, אם היה צודק, אם לא היה צודק, אם זה גרם או לא גרם – אז ב-2005 באופן ברור הוא התנגד לתוכנית ההתנתקות של שרון. לדוד לוי אולי לא הייתה אותה השכלה אקדמית שמדברים עליה, אבל היו לו חושים חדים ושכל נדיר. אולי הוא לא ידע – כפי שרבים פה אהבו ללגלג, אולי ציניקנים כאלה – לדבר אנגלית, אבל הוא ידע שפה חשובה יותר – הוא דיבר בין-לאומית. אגב, אפרופו שפות, כמה נהניתי לדבר עם בעלך, עם אביכם, בשפה הצרפתית, כאשר כעיתונאי הייתי מכסה את הגעתו, אם זה לפריז, וכמה הייתי גאה בשר החוץ שלי, כמה שהייתי גאה. רבים ראו בו יורש של בגין, ואין לי ספק שפספסנו ראש ממשלה ונשיא נהדר. עבורי דוד לוי הוא מונומנט בפוליטיקה הישראלית. אגב, דמותו השפיעה עליי רבות, ובזכות אישים כמוהו, שהשפיעו ושינו את החברה והמדינה, נכנסתי אני לפוליטיקה הישראלית. דוד לוי נלחם על קיומה של חברה שוויונית. זו הייתה השליחות שלו, והוא הטביע חותם מובהק על החברה הישראלית. הוא פרץ את הדרך לרבים מבני עדות המזרח, כמוני, וקידם את שילובם בליכוד ובתפקידי מפתח בציבוריות הישראלית. בדרכו הייחודית דוד לוי סימן מטרה ועט עליה. פעם, כשהיה צריך, נכנס מהדלת, ואם זה היה קצת קשה – נכנס מהחלון. בעשר אצבעותיו הוא הקים משפחה לתפארת, ציונית ואוהבת ישראל, ומעולם לא שכח מאין הגיע. גם כשר בכיר מעולם לא עזב את בית שאן, העיר שבה השתקע עם עלייתו לישראל ובה גידל את 12 ילדיו – משפחת לוי המופלאה, שמונה היום יותר מ-40 נכדים ועשרות נינים. הוא פעל לצמצום הפערים בפריפריה, הביא לתנופה בעשרות שכונות מצוקה וערי פיתוח, ועמד – כן, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש – בראש פרויקט שיקום שכונות. על תרומתו הייחודית ועל טיפוח הפרויקט הוא קיבל את פרס ישראל. דוד לוי היה מנהיג ציבור ישר דרך עם הדר בית"רי. מורשתו ממשיכה לחיות בנו גם היום, ולעד הוא יישאר סמל ומופת של צדק חברתי, מנהיגות והשראה. ועכשיו, חשוב מאוד להתייחס היום יותר מתמיד – ב-2019 הוא התייחס למערכת הבחירות ולהתקפות ההדדיות משני צידי הקשת הפוליטית. דבריו כל כך נכונים ותקפים גם היום: "מה שעובר עלינו, זאת לא דרמה, אלא טרגדיה. חשבתי שלאור מה שעברנו, אנחנו בהרס עצמי ושנאה של ממש. אני מאוד חושש לא רק ממה שיקרה, אלא ממה שקורה עכשיו. אני קורא להנמיך את הלהבות. האחריות צריכה להנחות אותנו במערכה הדמוקרטית להעמיד את הנושאים המרכזיים, לרדת מההתקפות הנוראיות והאישיות. נניח ומחר לנוכח הנסיבות, לא יהיה מנוס מהרכבת ממשלת אחדות לאומית – איך האזרח יסתכל על המנהיגים שלו? איזה כבוד עוד יהיה? האם הוא לא יאבד את האמון שלו? האם אנחנו נרד במדרון הזה, כאשר רע ורע? הכול מתמוטט לנגד עינינו. האזרח הולך בעקבות המנהיג. משני הצדדים יש שנאה מעמיקה, שיחה לא קיימת עוד בלי הכפשה, הרס עצמי. זר היה אומר שזאת חברה שהחליטה להתאבד. בואו נחזור חזרה לשפיות ונדע לכבד". לא אני אומר את זה; דוד לוי, הדמות המיתולוגית בחיינו אומרת את זה. לאחרונה פורסם – היה טקס בבית שאן – שתחנת הרכבת בבית שאן תיקרא על שמו של דוד לוי, מהלך חשוב ומתבקש מאין כמותו. אבל עבורי, עבור ילדיי, עבור נכדיי, עבור ניניי, עבור הדורות הבאים, עבור הנינים של כולכם, הייתי רוצה לראות את מי שהוזכר לא פעם כמי שיכול היה להיות נשיא המדינה, מונצח בכמה שיותר מקומות במדינת ישראל. חברים, דוד לוי אינו סמל מקומי של בית שאן; הוא סמל ומופת של כלל החברה במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת ביסמוט. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, משפחת לוי, שלום לכולם, אורלי, ג'קי, רשל וכל אחד בשמו ובכבודו ובמעלתו – אנחנו שמחים שאתם נמצאים כאן. אדוני, אני נרגש לעמוד כאן היום ולקבל על עצמי את הזכות הגדולה לשאת דברים לזכרו של דוד לוי, שיותר מכל תואר של שר או חבר כנסת הוא בעיניי הלוחם החברתי האולטימטיבי של החברה הישראלית מאז הקמתה של המדינה הזאת – אמיתי, אותנטי, שלאורו ובהשראתו צמחה לה מנהיגות ציבורית ופוליטית ולאומית, וכולנו בשינויים כאלה ואחרים, ובטח אני, שבאתי מדימונה, ממשיכים את דרכו של דוד לוי. לא משנה מה דעותינו ומה צבע פנינו ומה אנחנו, הבסיס של כל מי שצמח בתוך עיירות הפיתוח ועבר למנהיגות הוא דוד, הוא ולא אחר, לוחם אמיתי למען החברה הזאת. באחד מהראיונות שלו אמר דוד לוי, זיכרונו לברכה: "הימים הראשונים היו קשים מאוד. הייתה מצוקה איומה, שירותים מינימליים, ומעל לכול – אבטלה. אתה פתאום מרגיש מיותר". רק מי שעבר את הדבר הזה מבין מה העוצמה של הדברים שדוד אמר. "האבטלה פגעה בכבוד האדם והיותו איש שבא לארץ הזאת לבנות ולהיבנות. כל הדברים האלה", אומר דוד, "עיצבו את מה שאני ואת הרצון להילחם לשינוי המצב". הנער שעלה ממרוקו ישר למעברה הגיע לתפקידים הגדולים ביותר במדינה, בכנסת, בממשלה. הוא ייזכר כאחד שטיפס במעלה הדרך בנחישות רבה. כל מי שמגיע לעיתים משולי החברה, זאת הדוגמה – לטפס בנחישות רבה. והדבר החשוב ביותר – ואני תמיד אומר את זה לאורלי ולג'קי – הוא מעולם לא שכח מאין הוא בא. כל אחד מאיתנו ברגע מסוים – הפוליטיקאים הם כמו בלוני הליום, לאט-לאט מתנפח, מתחיל להתרומם. תזכרו, זה הציווי שלו. כשפגשתי אותו בתפקידים הכי חשובים, אני כבחור צעיר, הוא היה מגיע אלינו ומקסים אותנו בפשטות שכבשה את כולם. נגענו בו ביראה, תאמינו לי; סיפור של הגשמה אישית שצומחת ומתעצבת בראייה חדה ביותר של המציאות והכרה שבמעשיך ובנחישות שלך אתה תוכל לשנות את המציאות הזאת. "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות", הוא ציטט את זה פעם בפנינו; מסע של נחישות אמיתית. פעמים רבות – ובל נשכח את זה, ונלמד מזה לקח – הוא נתקל בדברים שאחרים לא נאלצו להתמודד איתם. הוא נתקל בגזענות, בביטול, בזלזול. האיש הזה – שיותר מאוחר כולם הבינו, כולל מנהיגי העולם, מהי תבונה אנושית, אבל כאן, בביתו שלו, בחברה הישראלית, היו מי שחשבו שהלעג הוא השפה שאנחנו מבינים, ודוד הוכיח שלא. הוא ראה לנגד עיניו את המטרה שלשמה הוא מגיע בכל בוקר מבית שאן וחוזר אליה בכל יום: לתקן עוולות ולהפוך את החברה הישראלית לצודקת ושווה, ואת מדינת ישראל – למדינת מופת. גם כאלה שטיפסו בסולם לאט-לאט, מלהיות טפסן ועד להיות אחד הפוליטיקאים החשובים ביותר, יש להם נדבך בהיותנו מדינת מופת וחברת מופת. אמרתי שמעולם לא שכח מאיפה הוא הגיע. הוא לחם במיוחד למען אותם האנשים שמתוכם הוא הגיע: אלה שהגיעו למעברות, כמוני; אלה שעבדו על פיגומים; אלה שעבדו בטפסנות; אלה שלא קיבלו הזדמנות להצליח. דוד היה הפה שלהם בכל הזדמנות, בכל החלטה. אני רואה עכשיו לנגד עיניי – כשדוד מונה לחבר כנסת ובא לבקר במחצבה שאבא, זיכרונו לברכה, עבד בה, ואנחנו שישה ילדים קטנים – קטנים? היינו כבר בתיכון – אבא מגיע ומסתודד עם אימי, עליה השלום, זיכרונם לברכה שניהם, ומספר לה בגאווה – אורלי – שהוא פגש את דוד לוי. והם מדברים במרוקאית, שאני לא אחזור עליה, אבל בהזדמנות אני אעלה פעם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

למה לא?

היו"ר אמיר אוחנה:

עלש, יא חובלבי, עלש.

מאיר כהן (יש עתיד):

והוא אומר לה: זא ענא, בא אלינו למפעל דוד לוי. ואימא שלי אומרת – רשל, אל תכעסי: הוא איש יפה. ואבא אומר לה: כן, אבל הוא בא, את יודעת איזה כבוד הוא נתן לנו? לא אנחנו נתנו לו. ואחד אל-היבא, איזה כבוד. אבא לא אמר: אנחנו נתנו לו כבוד, הוא אמר: איזה כבוד הוא נתן לנו בזה שהוא בא לבקר ולשמוע את המכאובים שלנו. עכשיו, תחשבו על מחצבה של פוספטים, שעדיין האפליה והגזענות – המנהלים, חלקם בכלל לא גרו בעיירות הפיתוח, אבל הם אלה שהכתיבו, ומגיע לוחם כזה ומסביר לאנשים: חבריא, אני פה. אם צריך משהו, אני כאן. אני רוצה ברשותך לסיים. הייתי מדבר עוד הרבה על כך שכשהוא מונה להיות שר החוץ, כל מצקצקי הלשון יצאו החוצה ואמרו: למה שהוא יהיה שר החוץ? הוא בא מהמעברות, שיהיה שר השיכון. מה הוא מבקש להיות שר החוץ? כאילו אנחנו לא נועדנו לתפקידים האלה. תהיה שר המשטרה, תהיה שר השיכון. אגב, בבית שבו גדלתי – התוכנית שלו לשיקום השכונות, שביחד עם בגין הם העצימו אותה, עברה על הבית שלי. אני זוכר מה גדולה הייתה שמחתנו כשצבעו את הבניין, כשניקו את המקלטים וכשגיננו סביב הבית. אבל כשהוא רצה להיות שר חוץ, כל כך הרבה אנשים צקצקו בלשונם. אגב, התבונה המדינית שלו חסרה היום. האיש הזה התגלה כשר חוץ עם תבונה מדינית ועם טולרנטיות בלתי רגילה, שעמד על העקרונות שלו, אבל ידע לכבד ולהביא בשורה ממדינת ישראל. אז הוא לא דיבר אנגלית. בערבית אומרים: חלאס היי היי, אבל תבונתו הייתה דבר שהוא מצרך מבוקש היום. אני זוכר גם את הציניקנים בתוכנית מסוימת שצמצמו אותו לכדי מילה אחת. היינו רואים את זה וזועמים, ואם הם עדיין חיים, שיתייצבו ויבקשו סליחה מהאיש הטוב הזה. איפה דנינו? קואליציה ואופוזיציה, רצה בינינו עכשיו – אורלי וג'קי ורשל – הצעת חוק שבה אנחנו רוצים להנציח את זכרו ולהקים מכון מחקר. לא רחוב על שמו – מכון מחקר, שלא יטפל רק בשאלות ובחקר העדתי-החברתי, הוא יטפל גם בשאלות הבין-לאומיות ובמדיניות החוץ. אנחנו נתקן את העוול הזה. אבל לא כעסים בפי כי אם ברכה גדולה מאוד על זה שהזדמנה לחברה הישראלית הזדמנות כל כך טובה. הלוואי שהוא היה נשיא שלנו. היו אנשים שהיו צריכים לפנות ולבקש ממנו להיות נשיא, ולא עשו את זה. אבל זכרו יהיה אצל כל אחד מאיתנו, ובעזרת השם, החוק הזה יעבור, אדוני היושב-ראש, ויוקם מרכז חקר גדול מאוד שהילדים שלנו, הנכדים שלנו, הנינים שלנו וכל מי שירצה יוכלו לבוא, לקרוא ולחקור. זה הדבר שראוי לו. יהיה זכרו ברוך. תודה רבה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. אני מודה לחברי הכנסת שנשאו דברים לזכרו של השר וחבר הכנסת לשעבר דוד לוי, זכרו לברכה. אני מודה למשפחת לוי, שכיבדה אותנו בנוכחותה כאן. תודה רבה לכם. תנוחמו מהשמיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר ומשה סולומון. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר לנמק את ההצעה. בבקשה, גברתי.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, משפחת לוי, בהחלט, אורלי, כולם, תארו לכם שמישהו ברחוב מזמין לכם אמבולנס כי הוא חושב שאתם צריכים להגיע לבית החולים, למרות שהוא בכלל לא מכיר אתכם ולא יודע מה מצבכם הבריאותי. אתם לא מצליחים להתנגד, וכשאתם מגיעים לבית החולים, כמובן שלא מאשפזים אתכם, שהרי אתם לא זקוקים לאשפוז באמת. למרות הכול ובכל זאת, אתם תידרשו לשלם על האמבולנס, תידרשו לשאת באגרת האמבולנס, וככל הנראה גם באגרת המיון. איזו חוויה של חוסר אונים. גם לקחו לכם את השליטה על חייכם, וגם אתם משלמים על כך. אבל עזבו עכשיו את עצמכם ותעברו לחשוב על האוכלוסייה אולי הכי חלשה או מוחלשת במדינת ישראל. נכון, אתם כבר מכירים אותי – אני מתייחסת למתמודדי הנפש. לא אלה שחווים קושי נפשי פעם בכמה זמן אבל מצליחים לתפקד ולהתנהל ככל האדם, אלא אותם מתמודדי נפש כרוניים, אלה עם אחוזי נכות גבוהים ביותר ועם למעלה מ-100% אובדן כושר עבודה; אלה החיים מקצבת נכות בלבד, שעומדת על כ-4,000 ש"ח, ומשם, מאותו סכום, הם אמורים לחיות. אותה קבוצה, כשהם חווים משבר נפשי, מזמינים להם השוטרים עצמם או עוברי אורח – או לפעמים אפילו בני משפחה, באין מוצא, כשהם במשבר, כמו שאמרתי – אמבולנס. כי אין למי לפנות, אין להם שום מקום לפנות אליו, וגם אם היה מקום לפנות, מתמודד נפש לא משתף פעולה. הוא נמצא בהתקף והוא לא מוכן להודות במה שקורה לו, הוא לא יודע מה קורה לו, ולכן מזמינים אמבולנס. אבל אז הוא מגיע לבית החולים ומשחררים אותו הביתה, כי שוב, אין לו שום מחלה פיזית. ואחרי חצי שנה הוא מקבל לביתו – ככל שיש לו בית – את החוב גם עבור אגרת אמבולנס וגם עבור אגרת המיון. בדרך כלל, ברוב המקרים, הוא לא משלם את הכסף. הוא לא יודע מה זה, אין לו מושג במה מדובר. הוא לא יודע להתנהל, אז הוא ידע לטפל בחובות? החוב הזה הופך לחוב אבוד. הקבוצה הזו של מתמודדי הנפש – הם זקוקים לחוק הזה. פונים אליי לא מעט בני משפחה של אותה קבוצה, שבהתחלה הם עוד היו הולכים ומשלמים, כי איכשהו החוב, האגרה, התגלגלה לביתם או אליהם, והחוב תופח, והם אומרים: מה, נשתגע ולא נשלם חוב? ומשלמים את החוב הזה. אבל זה משהו רוטיני שחוזר על עצמו. ושוב, האבסורד הוא שברוב המקרים המשטרה מזמינה אמבולנס, או לצורך העניין עובר אורח מזמין אמבולנס – לא המשפחה, ההפך, המשפחה אומרת: לא רוצה אמבולנס, אנחנו מכירים את האירוע, סתם יוטל עלינו חוב ושום דבר לא יעזור. אבל מזמינים, והחוב הולך וגדל. אני רוצה לומר כמובן תודה לשר הבריאות וליושב-ראש הוועדה – הינה, שניהם מפטפטים פה, הם לא מקשיבים אבל הם מכירים את החומר הזה כבר בעל פה, שאין צורך, אתם יכולים לדבר.

היו"ר משה סולומון:

הם מדברים על החוק.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כן, אני יודעת, הם מכירים את זה היטב, אז אני – – –

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אנחנו בעד, אל תתרגשי מזה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

יפה מאוד. אחלה. אפשר גם תוך כדי שאני מדברת, אין לי עם זה שום בעיה, באמת. אני רוצה להודות לכם – שהחוק הזה עבר, או יעבור, בעזרת השם, בקריאה טרומית. אני מקווה שנצליח להעביר אותו גם בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. אני רוצה להגיד לכם עוד משהו – והשר בוסו, זה מופנה אליך. השר בוסו, כשדיברנו על תקציב לגבי החוק הזה, אז דיברנו על כמה מיליונים, ונצליח להשיג אותם. אבל אני חושבת שזה לא כמה מיליונים, אולי זה כמה אלפים, ואני אגיד לך גם למה: כי היום, במצב היום, זה חובות אבודים של מד"א. הם לא מצליחים לגבות את החוב, אז מישהו משלם את זה, כלומר זה או פילנתרופים, או מדינת ישראל בדרך אחרת. זה משולם, כי זה חוב אבוד ברוב המקרים, וכשזה לא חוב אבוד, כי זה משולם, זה משולם מכסף של מתמודדי נפש כרוניים שאין להם, פשוט אין להם.

היו"ר משה סולומון:

הם צריכים את זה לתרופות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לתרופות – הם צריכים את זה לחיות. הם צריכים איפה לחיות, הם צריכים לשים את הראש. אין להם כסף לשלם את החובות הללו, ולכן החוק הזה הוא קריטי. אני חייבת להוסיף ולומר שבמקביל אני עובדת על עוד חוק, יחד עם שני חברי הכנסת הנהדרים שיושבים מולי, שזה בוסו ויוני, על החוק של מוקד נפשי וצוותי משבר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא שר, בוסו הוא שר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

נכון, כבוד השר, אתה צודק. הוא גם חבר כנסת וגם כבוד השר, אנחנו בהחלט מדברים על נושאים שהם בסמכות משרדו, אז לגמרי. ואני אומרת שברגע שיהיה לנו את המוקד הזה, החוק הזה יהיה חוק מת. לא נצטרך להשתמש בו, כי לא יפנו למד"א – הם יפנו למוקד הנפשי, והמוקד הנפשי יעשה את ה-reaching out, ויבוא הביתה אל אותו מתמודד, או לאותו מקום שהוא חוטף את ההתקף שלו, ואז אם יצטרכו אשפוז, אז יקראו למד"א או יאשפזו בכוחות עצמם, ואם לא צריך – זה יישאר בגדר הקהילה. לכן אני מקווה מאוד שנצליח להעביר את חוק מוקד נפשי ארצי וצוותי משבר, ואז בעצם נצמצם את העלויות גם לגבי החוק הזה. אז אני לא אאריך בדברים. אני אגיד תודה רבה, ואני קוראת לכולכם להצביע בעד החוק הזה, שזה עוד תיקון קטן בתוך מערכת בריאות הנפש הציבורית, שאני מקווה – שוב, בעזרת אנשים טובים עם לב טוב וחוכמה, נצליח לתקן בצורה הרבה יותר כללית ורחבה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, ויישר כוח שאת הופכת לפה באמת להרבה אנשים שלא יכולים להיות כאן כדי להסביר את האתגרים שלהם. יישר כוח, ועל כן גם הצטרפתי להצעה הזאת.

היו"ר משה סולומון:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אני מזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין לנמק את ההצעה, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת מיכל וולדיגר, כמו תמיד, אנחנו יכולות להתחבר בדברים הטובים. אני מברכת אותך באמת על העקביות שלך בנושא של בריאות הנפש, וכולי תקווה שאכן נצליח במקום הזה להקל על אותם אנשים שבמקום מסוים הם חסרי אונים. ספציפית להצעת החוק הזאת, נוסף למה שנאמר קודם – ואני לא רוצה לחזור על הדברים, אבל אני רוצה להדגיש שתי סוגיות. הראשונה היא שבאמת פעמים רבות ההתקפים או ההתפרצות של מחלת הנפש מתבטאים גם בכאבים פיזיים, ואז הבן אדם או המשפחה לוקחים אותו לבית חולים רגיל. ושם, כיוון שזה לא בית חולים פסיכיאטרי, ואין מחלקה ואין גם רופא מומחה, בודקים אותו פיזית ומשחררים אותו הביתה, ואז הוא חייב אחר כך לשלם עבור ההוצאה של האמבולנס.

היו"ר משה סולומון:

כי הוא לא אושפז.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כי הוא לא אושפז, בדיוק, כי החוק מחייב שמי שמאושפז מקבל החזר מלא. הנקודה השנייה היא שאותם אנשים שמוגדרים לפי החוק חולי נפש – פעמים רבות לא רק שהם לא יכולים להתפנות בעצמם לבית החולים, לפעמים צריך לאשפז אותם או צריך לקחת אותם לטיפול נקודתי במרפאה, ואפילו בכפייה. ויכול להיות שגם ישחררו אותם – ייתנו להם טיפול נקודתי, זריקה או משהו להרגעה, ואז ישחררו אותם. וכאן, שוב, אותם חולים, ובעצם המשפחות שלהם, ימשיכו לסבול ולשלם את אותם כספים. ובואו לא נשכח שאותו חולה חי על קצבה של ביטוח לאומי, שבקושי בקושי מספיקה לצרכים הבסיסיים. לכן אני רואה חשיבות מאוד גדולה – ואני רוצה לברך כאן באמת גם את השר וגם את היושב-ראש של ועדת הבריאות על שיתופי פעולה פוריים למען דברים טובים, למען האוכלוסיות המוחלשות במדינה. אז כולי תקווה שהחוק הזה באמת יעבור במהירות, ונצליח להביא בשורה לאותם חולים ומשפחותיהם. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

וכעת, להצעת החוק הוצמדה גם הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אני מזמין את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לנמק את הצעתו. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להודות לכל היוזמים של החוק הזה, וגם לכבוד השר וגם ליו"ר ועדת הבריאות, על כל המאמצים אחרי 7 באוקטובר. אני רואה שיש מאמצים רבים על מנת לעזור ולסייע גם לאנשים שמתמודדים עם מצוקות נפשיות. אבל אני רוצה לחבר את הנושא הזה גם לדברים אחרים, שקשורים בהיבט האזרחי של האזרחים הערבים. אנחנו רואים שיש מצוקה באמת רצינית גם בנושא הפשיעה בחברה הערבית. אנחנו רואים משפחות שלמות – ואנחנו רוצים שגם משרד הבריאות ייתן דגש על הנושא הזה. הילדים שנשארים יתומים מהפשיעה הגואה בחברה הערבית – זאת הזעקה של התושבים, זאת הזעקה של האזרחים בחברה הערבית. אני מכיר הרבה משפחות שהילדים שלהן נשארו ללא הורים, ולכן מחובתה של הממשלה, וגם מחובתו של השר ושל המשרד, לדאוג לילדים האלה שנשארו ללא מעטפת של ההורים. המצב הוא מאוד קשה. נכון שאנחנו מפנים – – –

היו"ר משה סולומון:

אתה מדבר באופן כללי או שאתה מדבר – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מדבר – גם מבחינה נפשית. אנחנו מפנים את ההאשמות שלנו ואת האחריות – שמוטלת גם על הממשלה, אבל יש פה צד שמשרד הבריאות יכול לקחת אותו, וזה צד אנושי, צד הומניטרי כלפי המשפחות הנפגעות. גם בנגב, כאשר הדחפורים של הרשויות הורסים בתים בנגב, הם משאירים משפחות ללא קורת גג. לכן, חשוב שגם הרשויות, במיוחד משרד הרווחה והרשויות המקומיות, ייתנו ויסייעו לאזרחים ולילדים שנשארים ללא קורת גג גם בהיבט הזה. זה חשוב מאוד, זה נושא מאוד חשוב. ברשותך, אני אגיד כמה מילים בערבית (אומר בערבית: החוק הזה עכשיו,) בעניין החוק. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: החוק הזה הוא חוק שהגישו חלק מהחברים בכנסת, ואני אחד מהם. הוא דואג למתן טיפולים נפשיים, והנחה למי שמועבר מהבית לבית החולים, יש הנחה של 50%, וכאשר החולה נמצא בבית החולים הוא לא משלם עבור המעבר ברכב. החוק הזה מגיע לאחר אירועי המלחמה. אמרנו להם באופן ברור שעל הממשלה לדאוג למה שקורה למשפחות הערביות אשר סובלות מאלימות ופשיעה בחברה הערבית, וגם למשפחות, הילדים והנשים אשר סובלים בשל ההריסות באזורים הערביים בבנגב, וראינו מה קרה בוואדי אל-ח'ליל ואום בתין ובכל הכפרים הערביים.) תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אם כן, אני מזמין את שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעות החוק שהוצגו כאן כעת. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, ראשית, לצערנו כל נאום וכל יום צריך לפתוח קודם כול בלזכור שאנו משתתפים ואבלים עם כל אזרחי מדינת ישראל על נפילתו של החייל, לוחם מגלן, רב-סמל טל להט, בן 21 מכפר סבא. אתמול הוא נפל בקרב ברצועת עזה מירי ממוקד, נפצע קשה ונפל. וכמובן, נועה וניר, משפחת ברנס מקיבוץ אורטל, שהשאירו שלושה יתומים – זוג נפלא שחזר, איך אומרים, מיציאה אישית, עוד משפחה ישראלית שנכנסה למעגל השכול, עוד שלושה יתומים. בלתי נתפס. אין ספק שזה מעגל שחייב להסתיים בצורה כזאת או אחרת, אבל כרגע עם זה אנחנו מתמודדים. אז חברי הכנסת הנפלאים, להמשך השגרה שבה אנו נמצאים, אני קודם כול רוצה להודות לחברי הכנסת – לחברת הכנסת מיכל וולדיגר, לחבר הכנסת ואליד ולחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. האמת היא, לשלושתכם, המשותף לכם הוא נושא הבריאות באופן כללי ובריאות הנפש בפרט. חברת הכנסת מיכל וולדיגר מאתגרת אותנו, וכך זה צריך להיות. את יודעת, לפעמים את חושבת שאנחנו כממשלה או כמשרד לא רואים עין בעין, אבל זאת בדיוק – אני כשר, והרי לפני כן הייתי יושב-ראש ועדת הבריאות, והיום יושב-ראש ועדת בריאות הוא חבר הכנסת מישרקי; הוועדה הכי טובה שיש בכנסת, יושב-ראש ועדה הכי מוצלח שיש, עם חקיקה אינטנסיבית מדהימה.

היו"ר משה סולומון:

לצד עוד מוצלחים שיש, כמובן.