جلسة الهيئة العامة بتاريخ 03/06/2024 الساعة 16:00

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ו באייר התשפ"ד, 3 ביוני 2024. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4598/25 וכלה בהצעת חוק פ/4621/25: הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הודעה ללקוח על אודות יתרה בחשבון עובר ושב שאינה נושאת ריבית), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי הורים, יתומים ואחים שכולים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון – תוקף ההנחיות המקדימות), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מתן מענה מנומק על ידי קופת החולים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – מלווה למימון הוצאות משק הבית לשכול ולאלמנה), התשפ״ד–2024, מאת חברת הכנסת דבי ביטון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מניין הימים לעניין מבוטח בשירות מילואים בנסיבות חירום), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לקורא להשמדתה של מדינת ישראל או אזרחיה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – בעלי חיים כיצורים תחושתיים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הסדרת זכויות יתומים בוגרים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – הטבות לניצולים שעלו לאחר שנת 1953), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; הצעת חוק שנת שירות, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חבר כנסת ערבי בוועדת האתיקה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים וחמש, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אלון שוסטר ואורית פרקש הכהן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – שינוי מספרי סגנים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אלי דלל, קטי קטרין שטרית, אופיר כץ, אושר שקלים, בועז ביסמוט, צגה מלקו ושלום דנינו; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – פיצוי בשל מעצר), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (הגברת ההגנה על עצים בוגרים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, אחמד טיבי, יוסף עטאונה ועופר כסיף; הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון – זיכרון גבורת היהודים שהצילו את בני עמם), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – קיצור תקופת צינון לבכירים במערכת הביטחון), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מרחבים מוגנים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת רם בן ברק; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יאיר לפיד, שלי טל מירון, דבי ביטון, יוראי להב הרצנו, סימון דוידסון, מטי צרפתי הרכבי, מירב כהן, רם בן ברק, אלעזר שטרן, מיקי לוי, עידן רול, יסמין פרידמן, נאור שירי, מיכל שיר סגמן, ירון לוי, ולדימיר בליאק, טטיאנה מזרסקי, משה טור פז, בועז טופורובסקי ומירב בן ארי; הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון – אכיפה והארכת הוראת השעה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת אורית פרקש הכהן; הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת לימור סון הר מלך, עידן רול, יוליה מלינובסקי, שרן מרים השכל, מתן כהנא, יצחק פינדרוס, עמית הלוי, מיכל מרים וולדיגר, יונתן מישרקי, בועז ביסמוט, יצחק קרויזר, אלמוג כהן, צביקה פוגל, אליהו ברוכי, שמחה רוטמן, רון כץ, צבי ידידיה סוכות, אוהד טל, משה סולומון, אושר שקלים, אופיר כץ, ניסים ואטורי, משה סעדה, קטי קטרין שטרית, צגה מלקו, אלי דלל, אריאל קלנר, דן אילוז, טלי גוטליב, חוה אתי עטייה, גלית דיסטל אטבריאן, משה פסל, אליהו רביבו, שלום דנינו, עודד פורר, שרון ניר, ששון ששי גואטה, סימון מושיאשוילי, יוסף טייב וארז מלול. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לדחיית הבחירות הכלליות לרשויות המקומיות (תיקון מס' 2) (תשלום למועמדים, סיעות ורשימות ברשויות שבהן נדחו הבחירות), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 17) (חיפוש שלא על פי צו חיפוש – תיקון והארכת הוראת השעה), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 6) (איסור השטת כלי שיט תחת השפעה של אלכוהול או סמים מסוכנים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת יצחק קרויזר. הודעות שר האוצר על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת דן אילוז, רון כץ, אוהד טל, יוסף טייב ויבגני סובה בנושא: מציאת פתרונות תעסוקה למפונים; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, יצחק קרויזר, מאיר כהן, משה רוט וניסים ואטורי בנושא: אופן טיפול משרד הביטחון וצה"ל בהלומי הקרב וה-PTSD בימי המלחמה. הודעת שר החוץ על מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון בהצעתם לסדר-היום של חברי הכנסת דן אילוז, משה טור פז ואוהד טל בנושא: הצדעה לפעילים פרו-ישראלים בקמפוסים בעולם. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עופר כסיף, אלון שוסטר, אברהם בצלאל, יבגני סובה וניסים ואטורי בנושא: מצב החקלאות הצפון. עוד אודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיעה חברת הכנסת חוה אתי עטייה כי היא חוזרת בה מהצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות להיבחר), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/3521/25. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הראשון על סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חברת הכנסת שלי טל מירון לנמק את ההצעה מטעם יש עתיד. בבקשה, גברתי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה יודע שיש מעל שישה מיליון הצעות כאלה?

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, היום הוא היום ה-241 למלחמה. אני כמובן רוצה לפתוח בלחזק את המשפחות שאני רואה כאן ביציע. אנחנו מתפללים ותומכים שתהיה לנו עסקה ובמהרה וש-124 החטופים והחטופות שלנו ישובו הביתה מיידית. אזרחי ישראל, העם רוצה ביטחון; הוא רוצה להוריד את יוקר המחיה; הוא רוצה עוצמה, הוא לא רוצה חולשה, הוא לא רוצה הרכנת ראש. הוא רוצה זקיפות קומה ותבונה מדינית, אבל עם תקיפות – ואת זה נביא להם. לא רק אני אומרת את זה, גם ראש הממשלה נתניהו אמר את זה בנאומו ביום הבחירות ב-2022, לפני שנה וחצי. אבל נתניהו, נכשלת, נפלת, פישלת. אלו מילים קטנות לעומת מה שעשית לנו. אתה אחראי לממשלה הכי גרועה בתולדות המדינה. באמת אין ממשלה שמתחרה אפילו בממשלה הזאת – לא הממשלה שאחראית ל-1973, לא הממשלה באינתיפאדה. זו ממשלה שבושה לכולנו שהיא עדיין בשלטון. העם רוצה ביטחון. העם רוצה ביטחון, אבל הוא קיבל את חזון יום הדין של חמאס בהתגשמות טוטלית, בלי היערכות, בלי מתקפת מנע. הוא קיבל את החמאס ואת הג'יהאד האסלאמי פורצים את גדר הגבול. גדר ההפרדה פשוט הוסרה לה, וישראל הייתה פתוחה לכל מחבל תאב דם לעשות בה כרצונו. תצפיתניות שעושות את תפקידן בצורה מופתית וקוראות לעזרה, אבל לצערנו נטבחות ונחטפות בידי בני מוות לתוך עזה; בסיס צבאי שפשוט מלא במאות מחבלים, השתלטות טוטלית; מסיבת טבע שטובחים בה בצעירים מדהימים שרק רקדו, שחגגו את החיים; יישובים שלמים שפשוט נכבשו, שעברו בהם בית-בית, שהשמידו בית-בית, משפחה אחרי משפחה; תינוקות בני יומם שנחטפים ביחד עם הוריהם על גבי אופנועים ומשאיות. מול זה לא הצלחת לעמוד, נתניהו. אתה בחרת במשך שנים ארוכות לסרב לתוכניות של מי שעזבו אותך בשל תאוות השלטון וההחלטות השגויות שלך. לפיד, ליברמן – כל האנשים שהיו איתך ושסיימו כמתנגדים לך, כולם הציעו לך תוכניות להתמודדות עם החמאס המתחמש, אבל אתה סירבת. סירבת כי העדפת את הנוחות, את הסטטוס קוו, את הכיסא. הזוי לקרוא את ההבטחות שלך אי שם לפני שנה וחצי. העם רוצה ראש ממשלה שידאג לחיילים שלו, לשוטרים שלנו שנאבקים כל יום, לא להקריב הקרבות מיותרות ולא להיכנס להרפתקאות מיותרות, ולהיות מאוד תקיפים בשמירה על הביטחון שלנו – לכל אימא ואבא שמפקידים בידינו את הבנות והבנים שלהם. נתניהו, בקמפיינים שלך קראת לעצמך "מר ביטחון". אתה מר הכישלון. אתה מר ההשפלה הלאומית, מר הטבח. העם לא רוצה חולשה, הוא לא רוצה הרכנת ראש; הוא רוצה מדינת ישראל חזקה שיודעת להגן על עצמה מפני מבקשי רעתה. אתה בחרת במודע בפסיביות אסטרטגית, למרות הצורך לקדם יעדים ארוכי טווח של הביטחון הלאומי. אתה דחית, ועדיין דוחה, את ההחלטה על היום שאחרי. למרות כל הידיעות שהחיזבאללה והחמאס הגדילו ושיפרו משמעותית את מערכות האמל"ח שלהן, שפיתחו יכולות טכנולוגיות מרשימות בתחום דיוק הטילים ושהם מתאמנים על הגדר ושהתושבים רואים את זה מהבתים שלהם, אתה בחרת שלא לעשות אף מהלך. אתה העברת מזוודות דולרים לחמאס שמימנו את תשתית הטרור שבזכותה טבחו בנו. אתה הצדקת את זה מעל כל במה, וסמוטריץ' ובן גביר הצביעו בעד, כמו טאטאל'ע – כי יותר ממה שהם ימניים קיצוניים, הם אוהבים את הכיסא. אתה פיטרת את שר הביטחון בגלל שרצית לבטל את עילת הסבירות ולמחוק את בג"ץ ולמנות ממשלה שהיא כול-יכולה. אתה, שבכל נאום דיברת על איראן, מעבר לציורים ולקלסרים במסיבות עיתונאים, שפגעו במשימות החשאיות של מדינת ישראל, אתה הפקרת בחדרי-חדרים את הזירה האיראנית. התעסקת בכול חוץ מביטחון. התעסקת בלשסות אותנו אחד בשני, בלהיאבק בתקשורת, בלקרוע מפגינים ברחובות. הבטחת: אנחנו נרחיב עוד יותר את מעגל השלום, אנחנו נחזיר את ישראל למעמדה ככוח עולה בין האומות. בוא נראה מהם הישגיך בששת החודשים האחרונים: הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית של ברבדוס, ג'מייקה, טרינידד, איי הבהאמה, אירלנד, נורבגיה וספרד; ממשלת ישראל כבר לא נקראת דמוקרטיה ליברלית; מאבדת תמיכה גם אצל הדמוקרטים וגם אצל השמרנים. בינתיים שר החוץ מתחלף ומערך החוץ מוחלש. בינתיים ארגונים וטיקטוקים בחוץ צריכים להגן על מדינת ישראל בתקשורת. נתניהו, מדינות העולם מזהות יותר אמפתיה כלפי התליין הראשי מאיראן מאשר כלפי מדינת ישראל. האו"ם מגנה כל אמירה של חברי הכנסת שלך, שרק מחפשים אמירות פרובוקטיביות בטוויטר, כדי שינון מגל יעשה להם retweet – בחינם, לא בתשלום של אלפי שקלים; הם לא מילואימניקים. עוד ועוד מדינות מנתקות את היחסים הדיפלומטיים עם מדינת ישראל. תנועת החרם על מדינת ישראל מרקיעה שחקים, והיהודים מאבדים לגיטימציה לחיות במדינת היהודים מיום ליום. אתה כישלון אדיר: מדיני, ביטחוני, חברתי; כישלון היסטורי. דרך הליכוד הוכיחה את עצמה. לקחת מפלגה מכובדת עם היסטוריה ארוכה שנאבקה בעסקנות, שנאבקה בפרוטקציוניזם, שנאבקה בשחיתות, ותראה למה הפכת אותה – למפלגה של יהלומנים. זה לא סוד, הם מפטרים כל איש מקצוע באשר הוא וממנים אחד משלהם, שיעזור להם בפריימריז. מירי היא לא דוגמה מיוחדת. ממנים אנשים שידעו למלא את הלו"ז בפגישות עם היהלומים של הליכוד בלבד, ומסננים עבודה מקצועית ופניות ציבור. כל אחד שיגיד אחרת, ייערף ראשו. כן, שרתי, את נראית נהדר היום, אם יורשה לי – זה המשפט היחיד שמותר בלשכה. הם פירקו את משרדי הממשלה ועקרו כל תהליך עשייה ופיתוח שהיה בהם. הליכוד הפכה למפלגה הכי מושחתת בתולדות הפוליטיקה הישראלית. יש יותר חברי הכנסת עם כתבי אישום מאשר נשים במפלגה. מפלגה היסטורית, שנאבקה למען שוויון של מזרחים, למען המוחלשים, היא באותה הממשלה שמקצצת בתקציבי המשרדים. הם נותנים לשבעים ביותר ולוקחים מהחלשים. שדרות out, קריית ארבע in. ביבי הבטיח ממשלה שלא תהיה אטומה, שתדאג לחלשים ולכל קצוות העם. בפועל, אותה מפלגה שבלמה אינפלציה מטורפת, שעיצבה את המשק, מביאה אותנו להתייקרויות פסיכיות, שפוגעות בראש ובראשונה בחלשים. בעוד שממשלת השינוי חתכה את הגירעון, הממשלה הזאת העלתה אותו עוד טרם המלחמה, רק כי היא יכלה. רק היא יכלה להתנהג בפזרנות תקציבית: מיליארדים לסטרוק, לאבי מעוז, לאברכים; מיליארדים לחברים ולמקורבים ולתקנות תקציביות מומצאות במשרד לשירותי דת ולמשרד המומצא של דודי אמסלם. הדלק עולה, המחירים בסופר עולים, הארנונה עולה, שכר השרים כמובן עולה. אבל למי פחות דואגים? לחיילי צה"ל ולמילואימניקים. שבוע אחר שבוע עולות פה הצעות מדהימות וריאליות שמנסות לסייע במצב המורכב של הלוחמים שלנו ומשפחותיהם, אבל הממשלה הזאת פשוט מתעלמת ומעדיפה שלא להתעסק בכלום. אני כבר לא מבינה אם אתם פועלים מפוזיציה, משחיתות או מעצלנות; אולי מכולן ביחד. נתניהו עוד אמר: "אנחנו נעשה כל זאת בערבות הדדית". "יש לנו מדינה אחת, גורל אחד ועתיד אחד. נפעל להורדת הלהבות ואיחוי הקרעים, להשבת השלום בתוכנו"; "ממשלה לאומית שתדאג לכל אזרחי ישראל בלי יוצא מן הכלל"; "אני אדאג לכולם כפי שעשיתי כל חיי". אולי שתדאג לקרוע להם את הצורה? שכחת ששלחת את בן גביר לפרק את הממשלה, לפטר את הבכירים, למנות את אנשי עוצמה יהודית? במשך שנה וחצי זרקת רימונים חיים ושלחת סוסים על מפגינים בירושלים ובתל אביב ובצומת כרכור. עצרת מאות מפגינים בלילה אחד בודד. כל מי שהעז לבקר אותך בפייסבוק נלקח לחקירה. קידמת הצעות חוק דיקטטוריות שפגעו בחופש הביטוי. עצרת מימון לערוצי תקשורת שאין בהם את המספר 14. הילכת אימים על בית המשפט. העפת חברי האופוזיציה מוועדות הכנסת וממליאת הכנסת. סתמת לרוב העם את הפה – רוב העם שמתנגד לך ושאיבד את האמון שלו. נתניהו, היו לך שנים יפות. היית פעם הבטחה. בשנים האחרונות הפכת את מדינת ישראל ממדינה משגשגת למדינה קרועה, חבוטה, חסרת לגיטימציה, חסרת ביטחון, חסרת אחדות, חסרת עתיד. אבל יכול להיות פה טוב יותר. הוכחנו שיכול להיות פה טוב. לפני שלוש שנים הוקמה במדינת ישראל ממשלת שינוי שחיברה את כולם – את המרכז, את הימין, את השמאל, את החילונים, את הדתיים. את כולם. היא דאגה לכולם. היא שמה את יחסי החוץ בחזית, העלתה את שכר החיילים, חתכה את הגירעון. משרדי הממשלה פשוט עבדו, עד שהגעת לפרק את כל מה שבנינו, נתניהו. אבל אנחנו עוד נחזור. החיטה צומחת שוב, וכך גם העם שלנו. יישובי העוטף יצמחו, וילדים ייוולדו על גבי הטראומות שהשארת אצל ההורים. אנחנו נלמד מהכישלונות ההיסטוריים שלך ונבנה פה חברת מופת יהודית ודמוקרטית בטוחה, עם יחסי חוץ משגשגים, עם נציגים ראויים, עם משרדי ממשלה עובדים, עם נציגי ציבור שהעם הזה ראוי להם. מגיע לעם הזה טוב יותר, והוא יזכה לטוב יותר בקרוב מאוד. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. אני מזמין את חבר הכנסת זאב אלקין לנמק את ההצעה מטעם סיעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, תפקידה הבסיסי של כל ממשלה בעבור אזרחיה הוא קודם כול להבטיח להם ביטחון. עוד לפני שמתחילים בוויכוח על איכות החיים, הביטחון אמור לתת לאזרחי המדינה את הדבר הכי בסיסי שיש בכל מדינה שהיא, וזה החיים עצמם. בואו נראה, נסתכל נכוחה איפה אנחנו נמצאים כרגע, בנקודת זמן הזאת. עוד מעט שנה וחצי מאז הקמת הממשלה החדשה, ובואו נראה מה היא מספקת לאזרחי מדינת ישראל בתחום הביטחון. אזכיר שהנושא הזה היה אחד הדגלים הראשונים לפחות של חלק ממרכיבי הממשלה הזאת, כולל ראש הממשלה עצמו, בתקופת הבחירות. זה הדבר הראשון שהבטיחו לאזרחי מדינת ישראל – שהביטחון שלהם, גם באופן כללי כאזרחי המדינה וגם הביטחון האישי, יגבר. איפה ההבטחות האלה ואיפה המציאות שלנו היום? לא צריך להכביר מילים ונאמר כבר רבות – עד שתקום ועדת חקירה ממלכתית, והיא תדע למעשה לקבוע את המסמרות האחרונים בתמונה הזאת, אבל נאמר כבר רבות על המחדל הנוראי, אחד מהקשים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, המחדל הביטחוני ב-7 באוקטובר, שהביא למספר הנרצחים, אזרחי מדינת ישראל, שלא היה כמוהו בכל ההיסטוריה של המדינה ביום אחד. באמת, הממשלה הזאת הצליחה לשבור את כל השיאים של המחדלים הביטחוניים של כל הזמנים, ואת האחריות על כך, למעשה, יישאו על עצמם חברי הממשלה לעד, על המחדל הזה של 7 באוקטובר, ובראשם כמובן ראש הממשלה, שהוא זה שמנהיג את הממשלה. אבל לצערי, זה לא הסתיים רק בטבח הנוראי ב-7 באוקטובר ובמחדל הביטחוני הנוראי שקרה שם. אנחנו נמצאים כבר עוד מעט, אדוני היושב-ראש, שמונה חודשים מאז תחילת המלחמה הזאת. יעדי המלחמה היו מאוד מאוד ברורים. מול כל הציבור נאמר בצורה מאוד מאוד ברורה שיעדי המלחמה הם למוטט את שלטון החמאס בעזה – או במילים המכובסות יותר, לשלול את היכולות הצבאיות השלטוניות של החמאס, אבל במילים הפשוטות, שגם נאמרו בכל הצהרה לתקשורת בתחילת הדרך, למוטט את שלטון החמאס בעזה. יעדי המלחמה היו להחזיר את החטופים הביתה. יעדי מלחמה היו לאפשר לתושבי הדרום והצפון לחזור לבתיהם במהרה, למציאות ביטחונית אחרת. עברו שמונה חודשים. היו עוד כמה יעדים, אבל אני מדבר כרגע על היעדים המרכזיים של המלחמה הזאת. בואו נסתכל איפה אנחנו במילוי היעדים האלה. אגב, לא צריך אותי. שרים מובילים מתוך קבינט מלחמה אומרים שאנחנו רחוקים מאוד מהשגת היעדים, ראש המל"ל אומר שאנחנו רחוקים מהשגת היעדים, וכולם מבטיחים לנו עוד חודשים רבים של מלחמה – ועל זה אני רוצה תכף להגיד משהו. בואו ניקח יעד, יעד – מיטוט שלטון החמאס בעזה. כל מי שעוקב אחרי מה שקורה ברצועת עזה, כולל בחלקים שזה היום כבר רוב הרצועה – שכבשנו אותם, נלחמנו בהם ושילמנו מחיר יקר מאוד של טובי בנינו ובנותינו במלחמה הזאת – כל מי שמתבונן על מה שקורה שם, כולל אפילו בצפון הרצועה, שרוב האוכלוסייה יצאה ממנה, יודע שיש רק גורם אחד שנכון להיום שולט בעזה בכל מקום ומקום, וזה חמאס. האם הצלחנו למוטט את שלטון החמאס בקילומטר מרובע אחד של רצועת עזה? ב-500 מטרים רבועים? לא. לא רק שלא הצלחנו, אלא במובנים מסוימים, בפרמטרים מסוימים, שלטון חמאס על האוכלוסייה ברצועת עזה רק התחזק. אביא לך דוגמה אחת: חלק מהאוכלוסייה, כידוע, נמצא במחסות הומניטריים. עד שלא נכנסנו לרפיח, היו כ-300 כאלה, ועכשיו מספר הזה השתנה. אבל בגדול, כחצי מהאוכלוסייה, בשיא של הלחימה, היה במחסות הומניטריים. זה לא עניין זניח. תתארו לעצמכם, אם מחסה כזה מנוהל על ידי איש חמאס, והוא קובע כמה אוכל יקבלו שם, כמה מים יקבלו שם, על איזה מזרן ישנו, אם יהיו בפנים בתוך המבנה או בחוץ באוהל, עם אוהל או בלי אוהל – האם אותו איש חמאס שולט על אותם אנשים שנמצאים שם יותר ממה ששלט חמאס לפני 7 באוקטובר או פחות? התשובה היא ברורה: יותר. אולי הוא מספק פחות את הצרכים שלהם, אבל כל הצרכים שלהם, במאה אחוז, תלויים באותו איש חמאס. הם תלויים בו במאה אחוז. ושוב, אני אזכיר: בשיא זאת הייתה חצי מהאוכלוסייה של הרצועה כמעט. האם יש מקרה אחד שהתערבנו במציאות הזאת? האם היה מנהל מחסה אחד, איש חמאס, שנעצר על ידינו? אגב, הוא איש בכיר בחמאס; הוא מנהל חיים של אלפי אנשים לפעמים. אגב, זה לא לרדוף אחרי אחרון מחבלי חמאס במנהרות, כן? הכול נעשה בגלוי, כולל בשטחים ששלטנו בהם, כשחיילים שלנו היו שם. לא. אנחנו השארנו את הסדר הזה על כנו, והוא נמשך. אלה לא רק מנהלי מחסות הומניטריים, אלה אנשי עיריות בכירים, שהם כולם אנשי חמאס, אנשי ממשלת חמאס, מנהלי משרדי ממשלה של חמאס. אני רוצה להזכיר אירוע שככה עברנו עליו איכשהו בשקט, אבל הוא מסמל בעיניי במדויק את מה שקורה במלחמה הזאת. המבצע השני שלנו בשיפא היה מבצע מאוד מוצלח, עם הרבה מחבלים שנהרגו, כולל מחבלים בכירים, ובאמת צה"ל ראוי לכל התשבחות על כך. אבל, אדוני היושב-ראש ואדוני השר וחבריי חברי הכנסת, אתם זוכרים מה קדם למבצע? קדם טלפון – הוא פורסם על ידי צה"ל, אני לא מגלה פה שום דבר – מצה"ל למנכ"ל משרד הבריאות הפלסטיני שהודיע על כך שאנחנו נכנסים לשיפא קצת זמן לפני זה. אגב, עצם ההיגיון של ההודעה הזאת הוא כשלעצמו – אבל מנכ"ל משרד הבריאות באיזו ממשלה? האם מישהו מאיתנו שאל את עצמו? הוא לא התקשר לרמאללה, צה"ל, כי גם לא הייתה לזה שום משמעות. הוא התקשר למנכ"ל משרד הבריאות הפלסטיני בממשלת חמאס. אגב, ברור שגם הוא בעצמו איש בכיר בחמאס, כן? כמו כל השרים ומנכ"לי משרדי ממשלה בממשלת חמאס.

גלעד קריב (העבודה):

עם רמאללה לא מדברים, עם חמאס כן.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אז אם למישהו הייתה שאלה מי שולט ברצועת עזה, למשל על בתי חולים, צה"ל נתן לזה תשובה: חמאס. והוא אפילו לא מדבר איתו. עכשיו, זאת המציאות על ימין ועל שמאל היום ברצועת עזה. חמאס ממשיך להיות הגורם השלטוני היחידי, והניסיונות העילגים לנסות לייצר איזושהי אלטרנטיבה נגמרו כולם ברע, עם כמה הרוגים שהיו מוכנים להתנדב לניסיון הזה. ולכן, כשהיום מספרים לי על כך שאנחנו נעשה פיילוט באזור כזה או באזור אחר, אני מאוד ספקן לגבי זה, כי אף פעם פיילוט לא יצליח כל עוד מדינת ישראל משלימה עם הדבר הכי בסיסי: כל מערכת השלטון האזרחי – של חמאס. וגם מה יעזור פיילוט בשכונה אחת קטנה?

גלעד קריב (העבודה):

פיילוט עם מי?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

יש – כנראה שיימצאו עוד מתנדבים; לפחות ככה מבטיחים לנו, חבר הכנסת קריב. אבל זה לא משנה.

גלעד קריב (העבודה):

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

זה לא משנה. כל עוד מדינת ישראל לא תבין שאם היא רוצה למוטט את שלטון חמאס, היא צריכה, כמה מפתיע, למוטט את שלטון החמאס – כי הוא איכשהו לא יתמוטט מעצמו – שום דבר לא ישתנה. ולכן אנחנו רחוקים מהשגת היעד הזה. אגב, זה לא כל כך מסובך, אם מחליטים לעשות את זה. אבל בואו נסתכל צפונה. תסתכלו מה קורה בצפון בימים האחרונים: מעגל הירי של חיזבאללה מתרחב, נכנסים עוד ועוד מקומות, והשגרה הזאת של ירי בלתי פוסק הופכת להיות לשגרת ימיהם בצפון. ואנחנו יושבים בחיבוק ידיים. הרי אם מישהו היה מעלה על הדעת שבמשך שמונה חודשים הצפון שלנו יהיה מופגז – מדינת ישראל תענה בצורה מידתית. רק שהצד השני כל הזמן מרחיב את המידות האלה. למה? וזאת הנקודה המרכזית, אדוני היושב-ראש, ובזה אני רוצה לסיים – כי הוא מריח חולשה. סנוואר מריח את החולשה שלנו בעזה, ולכן מכתיב לנו את התנאים במשא ומתן על החטופים, ולכן אנחנו לא מצליחים להגיע להסכם – כי הוא כל פעם מקשיח את עמדתו. כי הוא רואה אותנו חלשים. חיזבאללה מריח את החולשה שלנו; איראן מריחה את החולשה שלנו. ככה מדינת ישראל נראית היום בניסיון שלה לתת את הביטחון לאזרחיה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בדבר הכי בסיסי, שהוא המחויבות הבסיסית ביותר שיש לכל ממשלה מול אזרחיה, הממשלה הזאת, במבחן התוצאה – ואפשר להביא תירוצים והסברים והבטחות לעוד שנים של מלחמה, אבל במבחן התוצאה, הממשלה הזאת נכשלה כישלון חרוץ, ולכן היא ראויה לאי-אמון מטעם כנסת ישראל. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. ישיב על ההצעות השר המקשר בין הממשלה לכנסת. השר אמסלם, בבקשה, אדוני.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני אתייחס להצעת האי-אמון, אני רוצה להתייחס לסוגיה אחרת, שחשובה לי מאוד וחשוב לי לדבר עליה. היום, מדינת ישראל – או יותר נכון אתמול – עם ישראל ומדינת ישראל נפרדים מסגן ראש הממשלה, שר החוץ, שר השיכון וחתן פרס ישראל דוד לוי, זיכרונו לברכה, שהלך לבית עולמו. עבורי דוד לוי היה סמל, אייקון. אני, כנער, כשגדלתי בקריית מלאכי, התחיל אז העידן של הטלוויזיה, מה שנקרא, עידן הטלוויזיה בשחור-לבן, ופתאום אני רואה מנהיג שבא מבית שאן, מנהיג פועלים שעלה ממרוקו ונלחם על זכויות העובדים. ככה התחילו. קודם כול, הוא נלחם כדי שיספקו לו פרנסה. דרך אגב, עצרו אותו על כך, כמה ימים. לאחר מכן הוא השיג עבודה בקיבוצים מסביב לבית שאן, ולאט-לאט הוא חיפש וחיפש ומצא עבודה בבניין והפך להיות אחד מבוני הארץ, במו ידיו, הפך להיות מה שנקרא ברזלן מקצועי.

קריאה:

טפסן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

טפסן. דוד לוי הצטרף לליכוד. לדעתי, הגורם שהביא המהפך הוא דוד לוי – דוד לוי הצליח לרתום את עדות המזרח לליכוד. עד אז הם היו מצביעים בדרך כלל מפא"י. אני כילד השתוממתי לראות אותו. לא הכרתי אותו, אבל הערצתי אותו. הייתי נער, והרבה פעמים הדבר דומה לאותו סיפור שיש איזה פרפר שמניף את כנפיו באלסקה וגורם סערה באירופה. אני מניח שדוד לוי לא חשב באותה תקופה מה ההשפעה שלו על הדור הצעיר. הוא לא הבין, אני מניח שהוא לא הקדיש לזה מספיק זמן, בגלל שהוא היה בתוך העשייה, הוא נאבק יום-יום. ולכן אני רואה אותו פורץ דרך עצום, שבא והתיישב, כפי שאמרתי, בבית שאן. משפחה של 12 ילדים – גידל אותם לתפארת. וכמעט כל דרכו הייתה דרך חתחתים. כל הישג שדוד לוי רצה זה היה בדם, יזע ודמעות. שום דבר לא בא בנתיב ובהגינות האמיתית. הוא נאבק, גם בתוך הליכוד, דרך אגב, גם על התפקיד להיות שר השיכון, בוודאי להיות סגן ראש הממשלה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ושר החוץ.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סגן ראש הממשלה וגם שר החוץ. לעגו לו ולבני משפחתו, כל הממסד, כולל בטלוויזיה באותה תקופה, החרצופים.

נאור שירי (יש עתיד):

החרצופים לעגו לכולם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, לא. הגזענות הייתה כל כך חזקה, שהדבר היחיד שהם שמו בחרצופים – המילה "מופלטה".

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא היה שר חוץ מצוין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, הוא היה איש משכיל יותר מרוב האנשים שהיו אז בכנסת, דובר שלוש שפות, אבל אמרו לו: אתה לא יודע אנגלית – כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם. ותמיד כשדוד לוי ראה את עצמו בפוזיציה – גם בתוך הליכוד, לבוא ולהנהיג את הליכוד – כולם, כל האשכנזים, התלכדו ביניהם והפריעו לו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עוד פעם אשכנזים, אשכנזים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מחנה לוי – אני זוכר את זה, עוד כשהייתי בא למרכז, עוד בחור צעיר, הייתי רואה את שמיר, ארנס וכל החבר'ה. ואז הוא באמת נתן את נאום הקופים. היו איתו כמה אשכנזים שבאו איתו, קליינר, ריבלין – הם החרימו אותם, למה הם באו עם דוד לוי. דרך אגב, לכן אני רואה את דוד לוי כפורץ דרך. בעשר השנים האחרונות או קצת יותר הייתי גם נוסע לפגוש אותו. אני רואה אותו כפורץ דרך עצום בציבוריות הישראלית, בוודאי לבני עדות המזרח. אם הוא לא היה, לדעתי המכסה עדיין הייתה – שיהיה שר, לא משנה. מהשמאל אני אף פעם לא מצפה לכלום, אבל בוודאי מהימין, שבו רוב המצביעים מזרחים. היינו עוד מקבלים מכסה של שר הדואר או שר המשטרה, ובזה היה מסתיים חלקנו. לכן אני מעריץ אותו. אני בדרך כלל לא מעריץ אנשים, אני מעריך; אותו אני מעריץ מאוד. דוד לוי הביא הרבה יושר, הרבה אומץ. לא פשוט מה שהוא עבר, הוא ובני משפחתו – גזענות לאורך שנים, בדיחות על חשבון הילדים. תארו לכם, הילד שלו הולך לבית הספר ושומע בדיחות על אבא שלו ועליו. בשביל זה אתה צריך באמת להיות בן אדם בעל שיעור קומה עצום, עם עמוד שדרה ותחושת שליחות, שאתה ממש מקריב את חייך ואת בני משפחתך על עקרון השוויון והעזרה לשכבות החלשות. דוד לוי הוביל. הוא זכה להוביל את פרויקט שיקום השכונות, ועד היום, כשאני מסתובב – דרך אגב, אני גדלתי בשכונה שבאמת עשו בה שיקום שכונות, השכונה שלי, כשהייתי ילד, וזה בזכות דוד לוי. לכן באמת אני היום – כששמעתי את זה אתמול, היה לי צער עצום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לכולנו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הוא נפטר בגיל 86, והוא השאיר כאן הרבה מורשת, בוודאי, משפחה ענפה שהיא בעצם הרגליים של האבא פה כשהוא נמצא בעולם הבא. אבל לי אין ספק שדוד לוי ימשיך ללוות אותנו, מורשתו, בוודאי, עוד הרבה מאוד שנים. ודאי וודאי לי ברור שבשמיים הוא יגיע למקום שראוי לו. יהי זכרו ברוך.

קריאות:

אמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה להתייחס להצעת האי-אמון – דרך אגב, שתי הצעות האי-אמון. אני אקריא לכם. נתחיל בהצעה של יש עתיד – אין עתיד. במפלגת אין עתיד אומרים: הממשלה הכושלת שלעולם לא תוביל אותנו לניצחון. כמובן, שמעתי את אלקין: כישלון הממשלה במתן ביטחון לאזרחי ישראל. תראו, רבותיי, אני רוצה להזכיר לכם משהו: קודם כול, ב-7 באוקטובר מדינת ישראל הופתעה, וחיות נכנסו למדינת ישראל; אפילו לא חיות. מישהו פעם אמר: האריה אוכל זברה כדי לאכול, לא הורג סתם אלף זברות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בחיות אין רוע, אדוני השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון. יש פה אנשים – אני אפילו לא – קשה לי, אין לי את הכינוי המתאים – עם רוע עצום שנכנסו למדינת ישראל, פרצו בחגו של עם ישראל, חג שמחת תורה, וטבחו באכזריות ילדים, נשים, תינוקות, אנשים, מבוגרים, בלי חמלה ובלי הבחנה. למה? בגלל שהם יהודים. מה שקרה, אדוני היושב-ראש – הממשלה התכנסה, הקבינט התכנס בשעה 12:00 באותו היום בקריה. קיבלנו שם כמה החלטות. אנחנו החלטנו להכריז על מלחמה, בגלל שיש לזה משמעות חוקית, אתה צריך להכריז שמדינת ישראל נמצאת במלחמה. מייד הגדרנו לצה"ל שהיעד הוא מיטוט החמאס גם שלטונית וגם צבאית, השבת החטופים והחזרת השקט לצפון המדינה. במקביל – מייד, אחרי יומיים-שלושה – ראש הממשלה התייעץ איתי ועם עוד כמה שרים, ובעצם החלטנו שנכון לבוא ולקרוא לכל המפלגות בכנסת – היהודיות, הציוניות – לבוא ולהיכנס לממשלה, בשעה הזאת בוודאי. לפיד וליברמן חשבו כמה שעות – אמרו: לא מתאים לנו.

נאור שירי (יש עתיד):

ליברמן אמר שהוא רוצה להיכנס.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן רק שנייה, אני מספר לך מה היה. גנץ הגיע – נכנס, הוא וגדעון סער, ואז הוקם קבינט המלחמה המצומצם, בגלל שבסך הכול היו ויש הרבה הדלפות – גם בזה צריך לטפל, בלי קשר – ויצאנו לאחת המלחמות הכי קשות שאי פעם ניהלה מדינת ישראל. תראו, אני נולדתי בארץ, עברתי כמה מלחמות כילד, גם כמבוגר וגם כחייל. תמיד עם ישראל התלכד סביב אויביו. כשהייתה לנו התקפה מבחוץ, עם ישראל תמיד התלכד פנימה. כשקראו למנחם בגין במלחמת יום הכיפורים להיכנס לממשלת אחדות לאומית, הוא לא שאל. שר אחד בלי תיק – נכנס, וכל מה שהוא עשה זה לגבות את הצבא, את הממשלה, את צה"ל ואת אזרחי מדינת ישראל.

נאור שירי (יש עתיד):

מה עשה בגין בשנת 1973? מה בגין עשה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר – שנייה, תן לי, אני מסביר – נכנס, הקימו ממשלת אחדות. כשאני השתחררתי מצה"ל, חצי שנה אחרי זה, נפתחה מלחמת לבנון השנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

איך מלחמת לבנון השנייה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

כי במלחמת לבנון השנייה אני הייתי, לא היית בן מחזור שלי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

וכמובן, אחרי כמה חודשים יש הפגנות ליד בניין ראש הממשלה, אני זוכר, כולל שסופרים לו בכל חודש כמה חללים יש וכו'. במלחמת לבנון השנייה, כשהשמאל היה בממשלה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

שמאל?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אהוד אולמרט זה שמאל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי, בוודאי. אז מי? אז מהו?

סימון דוידסון (יש עתיד):

איפה הוא גדל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, הוא נמצא איתכם בהפגנות בכל יום.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל איפה הוא גדל, דודי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא משנה. יש הרבה אנשים שבעצם היו בימין – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה שלא ביבי זה שמאל? זה הקריטריון?

נעמה לזימי (העבודה):

כן, להגיד שהם כשלו זה שמאל – קל.

נאור שירי (יש עתיד):

כן. תגיד, מי ארגן אז את ההפגנות נגד אהוד אולמרט? מעניין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי, אבל תן לי. כמובן, הימין שוב לא פצה פה וצפצף, להפך – בא, גיבה את הממשלה, את חיילי צה"ל, ונתן – –

נאור שירי (יש עתיד):

מי? ביבי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי עד הסוף, נו, מספיק להפריע.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שירי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – ונתן גיבוי לכל ממשלת ישראל ולעם ישראל. דרך אגב, צריך להבין שככלל מלחמה שנופלת על מדינת ישראל או מפתיעה אותה – זה לא קשור לאיזו ממשלה יש. המלחמה היא נגד עם ישראל, היא לא נגד יש עתיד או הליכוד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא תמיד כולם מבינים את זה כאן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זו מלחמה נגד המדינה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כמה ימים הייתה מלחמת לבנון השנייה? חודשיים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב – תן לי, תן, תן לי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת דוידסון, אנא, אנא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אני שומע אתכם כאן. בהתחלה, בחודש הראשון, באמת אמרתם – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

שלושה חודשים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אנחנו בעצם נמצאים במלחמה, צריך לחסל את החמאס וכו', ואנחנו בוודאי מגבים את הממשלה וכו' – עד שהתעייפתם.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, עד שראינו את הביצועים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם ראיתם אחרי חודש – חלאס, צריך לעשות פוליטיקה קטנה. אתם עולים לכאן כבר חודשים – מעבר להפגנות שאתם עושים, אני עוזב את זה – אתם עולים לכאן ומגישים הצעת אי-אמון בממשלה.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל מה אתם עושים? איך אתם עוזרים למדינה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חברת הכנסת לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

מה עשיתם פה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת לזימי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן, כשאני מסתכל רק על הפן הזה, אני אף פעם לא מצליח להבין את זה. מבחינתי, יש את מדינת ישראל, ואחרי זה כל השאר.

נעמה לזימי (העבודה):

ממש.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

האינטרס של מדינת ישראל הוא האינטרס העליון אצלי, בשיקולים שלי.

נעמה לזימי (העבודה):

איך אומרים אצלנו – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לעולם לא מדבר ולא מערבב, לא מפלגות, לא זה – קודם כול המדינה. האינטרס של המדינה גובר על הכול.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה רק אומר "מזרחים ואשכנזים", כל השאר לא חשוב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אצלכם, דרך אגב – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי זה אצלכם, אשכנזים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אתם כבר לא יכולים. אתם משתגעים, ואז אתם עולים לכאן ומדברים דברי הבל. הרי אם למישהו כאן – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה שנקרא – לא, את.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה יודע שחנוך גם אשכנזי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני שומע את אלקין, אני שומע את יש עתיד. יש לכם פטנט טוב? בואו תציעו לנו. אני מבין שאתם גאונים. יש לכם ראש – אחד מהאנשים המוכשרים מאוד בניהול מערכות, קוראים לו יאיר לפיד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מציע שתקראו לו, תגידו לו, אנחנו מזמנים אותו לתת לנו עצות, לרמטכ"ל, למפקדי צה"ל הבכירים – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא הסכים, הוא רצה. הוא הציע, דודי, לא רציתם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – לבוא ולספר לנו איך הורגים את החמאס במנהרות, איך בכלל – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אפשר לשאול – – – אפשר לשאול משהו אחד?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת לזימי, בפעם הבאה אני אקרא אותך לסדר. די.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שירי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

איך נלחמים, שיפתח לנו איזו תורת לחימה חדשה. אתם גם העזתם בחלק מהמקומות – חלקכם, לא כולכם, וגם שמעתי אתכם בערוצי התעמולה עוד מאשימים את נתניהו שהוא רוצה להאריך את המלחמה, לא להביא את החטופים. אני צובט את עצמי להאמין שזה אמיתי. יש יהודי שלא רוצה לחסל את המלחמה ולהביא את כל החטופים?

נעמה לזימי (העבודה):

אתה בעד העסקה, דודי אמסלם?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת לזימי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

נעמה לזימי (העבודה):

שאלה לגיטימית, לא?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אתם עולים לכאן, מפלגים את העם יום-יום בשעה קשה. הרי אנחנו נמצאים בתקופה קשה, תקופה רגשית קשה. יש לנו חטופים שנמצאים בתוך – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה בעד העסקה של ביבי?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת דוידסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ואתם עולים לכאן ומפלגים את העם וגם ללא בסיס, ללא כלום, ללא שכל – שום דבר, סתם.

נעמה לזימי (העבודה):

למה לפלג? אנחנו איתכם. אנחנו בעד עסקת נתניהו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני שומע את אלקין אומר: לא מסובך למוטט את החמאס. מר אלקין, תבוא, תספר לנו. יכול להיות שבברית המועצות לשעבר היו שיטות טובות שאתה למדת עליהן, ואנחנו לא מכירים את זה בצבא ההגנה לישראל. יכול להיות. בוא תיתן עצות. הרי כשעם ישראל בצרה, אין הבחנה. אתם עכשיו גאונים גדולים. שמונה חודשים עברו – מה סיפקתם? חבר'ה, אנחנו לא קבלן ביצועים. יש צה"ל של כל מדינת ישראל, נלחם יום-יום, נהרגים יום-יום חיילים, עשרות נפצעים פצעים קשים, נכויות קשות. למה הם שם? למה זה? כדי להציל את עם ישראל. ואתם עולים לכאן ושואלים: מה הצלחתם לעשות? מה הספקתם לעשות? מי זה אתם? מה זה לעשות? כשאתה מדבר כאן על "מה עשיתם", אתה מדבר על הצבא, על החיילים, על המילואימניקים, על הילדים שנלחמים.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, על הממשלה שלנו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מי עושה שם? מי? אני? אתה? לכן, תחשבו קצת. כשחייל יושב היום שם ושומע את זה בחדשות – דרך אגב, זה לא חשוב מאיזו עמדה הוא – והוא שומע תלונה כזאת, הטחה כזאת, והוא כבר שמונה חודשים שם, בקושי ראה את הבית, כל יום הוא וחבריו בסכנת חיים, והוא אומר לעצמו – –

נעמה לזימי (העבודה):

ודודי אמסלם – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת לזימי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אתם שומעים את אלקין, אתם שומעים את יש עתיד, אתם שומעים את לפיד מאשים אותנו שאנחנו לא פועלים מספיק במקצועיות, אנחנו כנראה לא מספיק חדורי מוטיבציה. בואנ'ה, התחרפנתם לגמרי. ירדתם מהפסים. כל זה, על מה? כדי להכפיש את ראש הממשלה נתניהו ואת הממשלה, את הקבינט? אמרתי, אם יש לכם עצה טובה, אהלן וסהלן, תבואו. אמרתי, תבואו לגורמים המתאימים, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא לא נותן לי לדבר. שייתן לי, אני אדבר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מפה זה לא יעזור, אתה יודע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא הסתכל עליי, אני רוצה לענות לו. אני לא צועק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לך לראש הממשלה, תקבע איתו פגישה – עוד מעט יענה – תקבע פגישה עם הרמטכ"ל, תקבע פגישה עם ראש השב"כ. אתה חבר כנסת מכובד. ישב איתך, תגיד לו: תקשיב, חשבתי על רעיון כזה וכזה. אבל סתם להטיח דברי הבל, ועוד בשעת מלחמה, מלחמה קשה מאוד, שאני עצמי לא יודע כמה זמן היא תימשך? אף אחד לא יודע. עד שאנחנו לא נשיג את היעדים, לא תיפסק המלחמה, כי זאת מלחמה שאם לא ננצח בה, עם ישראל יימחק פה לאורך ציר הזמן, לדעתי. זה לא הסיפור של עזה בכלל. יש סביבנו חצי מיליארד מוסלמים שבוודאי לא חובבי ישראל, והם מסתכלים לראות, ממתינים לראות איך היהודים יסיימו את האירוע. אם נסיים אותו עם דגל לבן, כנראה הילדים שלנו והנכדים והנינים יהיו פה בסכנת חיים רצופה. ואם הם יבינו שהיהודים לא רואים בעיניים, וכשבאים להרוג יהודים – כל מי שבא להרוג אותו מת, הם יבינו שאנחנו מגינים על עצמנו בכל מחיר. לא יקרה עוד מצב ששוחטים יהודים וזה עובר ככה. עם אמריקה – איך אמרתי, גם אם נצטרך להרוג אותם באבנים ובמקלות. נגמרו הימים שבהם הורגים יהודים וטובחים יהודים רק בגלל שהם יהודים. נגמרו הימים האלה. לכן אני מצפה מכם שתעלו לכאן – שומעים אתכם ברשתות אחרות בעולם, זה לא שאתם מדברים בכנסת ורק אני שומע אתכם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הבעיה היא שגם אתכם שומעים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שומע אתכם נסראללה, שומע אתכם כל המזרח התיכון, האיראנים, והם אומרים: הינה, תראה, חכו עוד קצת, היהודים כבר יהרגו את עצמם לבד, אנחנו לא צריכים לעשות הרבה. לכן אני מציע לכם – כבר אמר מי שאמר: גם אוויל מחריש חכם ייחשב; אם תשתקו – יותר טוב. אם אין לכם מה לומר, לפחות תשתקו. תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז מה אתה אומר, להצביע בעד או נגד?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. אני מזמין את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לנמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת רע"מ. בבקשה, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני רוצה לפנות אליכם בהצעת האי-אמון שאנחנו מגישים היום ולדבר על הסוגיה הבוערת בנגב – סוגיית הריסת הבתים. לפני שבועיים הרסה המדינה יישוב שלם אצל משפחת אבו עסא ליד צומת שוקת – הרסה 47 מבנים, 47 בתים, השאירה משפחות ללא קורת גג. שלשום אילצו פקחי רמ"י ורשות הבדואים את משפחות אבו ליל ואל-ג'נאמי צמוד ליישוב אבו קרינאת להרוס את הבתים שלהן ולהשאיר אותן ללא בתים, ללא קורת גג – משפחות שלמות. והממשלה, שצריכה לתת פתרונות, אדוני היושב-ראש, לא מטפלת בנושא הזה. הפקחים מנהלים את העסק בנגב, אבל זו סוגיה לאומית. אף אחד לא מוכן לשוחח עם השר הכושל איתמר בן גביר, לא רוצים להתעמת איתו בממשלה. הוא מצליח לכופף את כולם. על טיוטה הוא מתעמת עם ראש הממשלה עכשיו. אבל יש לי חברה, יש לי אוכלוסייה, יש לי אנשים, אזרחי המדינה, שרוצים פתרון. מי ייתן להם פתרונות, אדוני השר? הממשלה צריכה לתת מענה לאזרחים הבדואים בנגב. גם אחרי 7 באוקטובר ההריסות בנגב עלו, למרות הפניות שלנו גם ללשכת ראש הממשלה וגם למנכ"ל יוסי שלי. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים פתרון. אין לי כלום, חבר הכנסת גלעד קריב. האפשרות היחידה בפניי כרגע היא לפנות לממשלה. אין לי דרכים אחרות. לכן אני פונה לכולם – גם לימין, גם למרכז, גם לשמאל – שיעזרו לנו, שיפסיקו להרוס בנגב, שייתנו פתרונות וייתנו אלטרנטיבה אחרת לתושבים. אי-אפשר כל פעם רק להרוס. הורסים בוואדי אל-ח'ליל, באום מתנאן, אבו אלאייל, אל-גנאמי, עוד מעט ראס ג'ראבה. לפני שבוע היינו בבית משפט – כרכור, ואדי אום אל-בדון ואל-בקיעה, וכל הכפרים תחת מתקפה עכשיו. אנחנו לא רוצים הריסות, אנחנו רוצים פתרונות. יתכבד ראש הממשלה וייתן פתרונות לאנשים, ייתן מענה לתושבים שלנו, לאזרחים שלנו. לא רק בנגב יש הריסות. יש הריסות גם במע'אר, בכפר קרע, בעין הוד, בקלנסווה, בטירה. הגיע הזמן שהממשלה תחשוב אחרת, שתסתכל על כלל האזרחים בצורה שווה. אי-אפשר שבכל פעם שנעלה לכאן, נדבר על הסוגיה הזאת. כל פעם מפעילים לחץ על התושבים, הפקחים של רמ"י מתקשרים בלילה לאזרחים באום מתנאן, בוואדי אל-ח'ליל, ולפעמים מאלצים אותם להרוס בעצמם. תארו לעצמכם שעכשיו התלמידים של ואדי אל-ח'ליל ואום מתנאן לא מגיעים לבית הספר, הם יושבים עכשיו באוהלים כמו במחנות פליטים. לאן הגענו? אנשים מתחננים שהמדינה תספק להם פתרונות, חלופות, שיפסיקו להרוס. אי-אפשר כל פעם להרוס, כל הזמן להרוס. מ-2015 המדינה הרסה אצל הבדואים יותר מ-15,000 בתים. השר הממונה מתגאה בהריסות בנגב – למה? במקום שיטפל בפשיעה הגואה בחברה הערבית, הוא מגיע לנגב להשקיף על ההריסות – שר במדינה, שאמור לתת תשובות ופתרונות לכלל אזרחי המדינה. לכן היום אנחנו מגישים ומביעים אי-אמון בממשלה הזאת – שר שהפסיק לתפקד בעניין הפשיעה. מתחילת השנה יש יותר מ-85 נרצחים בחברה הערבית, אדוני השר; יותר מ-2,000 משנת 2000. למרות שראש הממשלה מינה פרויקטור לטפל בנושא הזה, המספרים רק עולים. אני לא שומע מהשר התייחסות לפשיעה בחברה הערבית. מתי שמעתם אותו מדבר על הפשיעה בחברה הערבית? הוא לא מתייחס למשפחות של החטופים – איך יתייחס לפשיעה בחברה הערבית? קודם כול שיכסח, שייכנס בארגוני הפשיעה בחברה הערבית, במקום להתעמת עם משפחות החטופים – שר במדינה, השר לביטחון לאומי. הממשלה הזאת צריכה להסתכל על האזרחים בצורה שווה, צריכה לתת פתרונות, לטפל בסוגיה הבוערת של החברה הערבית – סוגיית הקרקע. לאנשים ברהט אין מגרשים. האנשים מחפשים מגרשים; אין לא ברהט ולא בלקיה ולא בכסיפה ולא בחורה – והמדינה ממשיכה להרוס. היום הרסו ברהט. היום הרסו, ואליד, היום הרסו ברהט. לכן, אני לא רוצה לחפש פוליטיקה. אני אומר שהממשלה הזאת תתחיל דרך אחרת, דרך חשיבה אחרת עם האוכלוסייה הערבית בכלל ועם האוכלוסייה הערבית בנגב, ותתחיל לעבוד – תפסיק את ההריסות, תיתן חלופות, שהפקחים של רמ"י ורשות הבדואים יפסיקו לאיים על האנשים. מתקשרים בלילה, מאיימים על אנשים, מבקשים מהם להרוס. זה קרה בוואדי אל-ח'ליל וזה קרה באום מתנאן. אני אומר את זה באחריות מלאה: זה איום על אנשים. מה, מאפיה בחסות בן גביר? לא, צריך לתת לאנשים אפשרות לחיות, להפסיק, ובמקביל להכיר בקרקעות של הבדואים בנגב – היו מתווים כאלה, שהיו מתווים קרובים – ולהכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. זה מה שאנחנו דורשים. מכובדי היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים בערבית גם בנושא האי-אמון שאנחנו מגישים היום. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: היום אנחנו מגישים הצעת אי-אמון בממשלה הזאת, הממשלה הלא-הוגנת הזאת, הממשלה המקפחת הזאת, אשר לא טיפלה בנושא ההריסות בחברה הערבית. היא הורסת יום ולילה בכפרים ובערים הערביות – מע'אר, כפר קרע, עין חוד, שפלת יהודה, אום מתנאן וראס ג'ראבה, שהיה בבית משפט ביום רביעי. הממשלה הזו מתייחסת לערבים באופן שונה. כעת, מה נדרש? מה שנדרש זה שיעמוד ההמון הערבי כולו במאבק הזה, המאבק הזועק הזה, עבור כל בני ובנות החברה הערבית. הצעירים שכעת רוצים לבנות את בתיהם אינם יכולים לעשות זאת בגלל השר הקיצוני הזה, והיום ההצעה הזאת מגיעה בהקשר הזה. מה שאנחנו רוצים כעת זה שהממשלה תדאג לאזרחים, אולם היא לא עשתה זאת, לא בעניין ההריסות ולא בעניין הבנייה. אפילו בעניין המאבק בפשיעה, האלימות והפשיעה – השר הזה כשל כישלון אדיר במעקב ובטיפול בתיק הזה, וכעת הוא מאיים על הממשלה הזאת פעם אחר פעם, והוא מאיים על ראש הממשלה במספר המנדטים שיש לו. בכל פעם הוא מנסה לבחור עניין אחר להילחם באמצעותו בראש הממשלה, אולם במקביל הוא לא מטפל בעניין הפשיעה בחברה הערבית. 85 הרוגים מאז תחילת השנה. ובשל כך אני אומר באופן ברור: הממשלה הזאת לא הוגנת, הממשלה הזאת גזענית, הממשלה הזאת קיצונית, והיא אינה חפצה לשרת את הערבים. לכן החלטנו שאנו מגישים את הצעת האי-אמון בממשלה הזאת, ועליה לעזוב בהזדמנות הכי קרובה את העולם הזה.) תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. ישיב על ההצעה השר אמסלם. בבקשה, אדוני.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לענות לחבר הכנסת ואליד. שמעתי אותך. אתה צריך להבין דבר אחד, לפחות לפי תפיסת עולמי. בעבר, כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים, הייתי ברהט, ביקרתי שם וכו', ראיתי גם את ההצעות. ישבתי עם מינהלת הבדואים, ויש הצעות נדיבות של מדינת ישראל לבדואים. דרך אגב, לאף יהודי אין דבר כזה, לאף יהודי אין הצעה כזאת, אפילו לא 5%. ראיתי שם גם מגרשים שכבר נסללו ופותחו לפני 20 שנה, והיום נהרסו. אתה מכיר את זה לבד, שכשלבדואי יש תביעת בעלות על הקרקע, אף אחד לא נכנס.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הבעיה היא לא המגרשים, הבעיה היא הבעלות – – – כשיש מגרש – – – אף אחד לא ייכנס לזה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה, אז אני אסביר. אף בדואי לא בא עם איזה קושאן או עם משהו בטאבו. אתה בא אליו, הוא אומר לך: אתה רואה, מההר הזה עד ההר ההוא שם, 4 קילומטרים זה שלי, וכן הלאה. לכן צריך להבין, מדינת ישראל היא מדינת חוק, ודברים כאלה, סכסוכים גם על הקרקע, גם על שיפוי, בוודאי נחתכים בסוף בבית משפט. זה המנגנון, אין מנגנון אחר. לכן אני אומר, אם הבדואים ירצו לקבל את ההצעות שהמדינה מציעה להם, הצעות נדיבות – אני חושב שאפשר לפתור את הבעיה. לדעתי, הם לא רוצים לפתור את הבעיה. לא רוצים. דרך אגב, אני רוצה לספר לך יותר מזה: כשעשיתי סיורים בצפון, הגעתי לערים ערביות. הייתי בטמרה. ישבתי עם ראש עיריית טמרה כמה שעות טובות, הדוקטור – שכחתי את שמו כרגע. מה קורה בערים הערביות, אדוני היושב-ראש? הרי הקרקעות הן קרקעות פרטיות. יש בכפר – זה לא כפר, זה כפר של פעם, היום זה כבר עיר של 70,000–80,000 איש. יש ים של קרקעות, אבל אף אחד לא רוצה למכור את זה. כל אחד נשאר שם, שומר קרקע לנין של הנין, אבל לא מוכר. יש כאלה שיש להם ויש כאלה שאין להם. אלה שאין להם – עכשיו, מדינת ישראל, תבין איך היא עובדת. אם זה קורה בירושלים, אצל היהודים, מפקיעים את הקרקע – בונים לכלל, בונים רבי-קומות. אז מה הוא בא בתלונות? שהמדינה תבוא ותיתן להם. אז מה שקרה, באמת, הרחיבו להם, לא יודע מי, נתנו להם קרקעות מדינה מסביב. ככה זה עובד. ערבי, את הקרקע שלו לא נותן, הוא רוצה רק קרקעות מדינה. מה ששלנו שלנו, מה ששל היהודים גם שלנו. ככה זה עובד. לכן הרבה פעמים אני מרגיש שיש פה טענת הקוזק הנגזל. אתם באמת לא רוצים לפתור את העניין, אין לכם עניין לפתור את העניין, בגלל שאם אתם רוצים באופן הגון לפתור את העניין, אני מבטיח לכם שאפשר. עכשיו, בן אדם שבא ובנה בית – דרך אגב, זה לא בית, אתה יודע, כל אחד אצלכם, הבדואים, כשהבן שלו מתחתן, הוא לא לוקח משכנתה, הוא לוקח 20 מטר מהבית ובונה לעצמו. מתחיל בפחון, ממשיך בעוד פחון, אחרי זה עושה עוד כמה מרפסות, וזה נהיה כבר איזה שלושה-ארבעה דונם, וככה כל אחד. סע מבאר שבע, צא רק מכיוון באר שבע – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. צא מכיוון באר שבע, תסתכל ימינה ושמאלה מה קורה. תגיע עד ירוחם, תראה מה קורה בכלל. לכן אני חושב שמדינת ישראל צריכה לפתור את זה, וצריך להיות אומץ לפתור את זה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני השר, יש מועצה אזורית שקוראים לה מרחבים. זו דוגמה טובה מאוד שאפשר יחד עם הבדואים להביא לפתרון כזה. מה הבעיה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אמרתי, איפה שאפשר להביא פתרון בדרכי שלום, אני בעד, למה לא?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

רק בדרכי שלום – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אהלן וסהלן, אבל אתה יודע, אתה יודע את המציאות. הרי אתה יודע מה קורה בדרום עם הבדואים. הרי שם איש הישר בעיניו יעשה. אתה יודע את זה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני יודע. אבל זו תוצאה של מה? של מדיניות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, שנייה. זו תוצאה – לא, אף אחד שם לא באמת רוצה להסדיר. אתה יודע, ככל שיש יותר בלגן, יותר טוב, ואז מתלוננים שאין מים, אבל מתחברים לבית ספר, מתחברים לבית ספר עם המים, וגם לא משלמים מים.

נעמה לזימי (העבודה):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כנ"ל, אותו דבר, דרך אגב, לחשמל.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה יודע – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע כמה חיבורים פיראטיים יש שם של חשמל ומים?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הלוואי שיש חשמל – – –

נעמה לזימי (העבודה):

ואליד, תשאל אותו מתי – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע כמה בכלל חיבורים יש לגנרטורים של בתי הספר? עזוב, אתה מכיר את האמת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל איזו אופציה יש להם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, בכל מדינה נורמלית בחיים זה לא היה קורה. בחיים לא.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

במדינה מתוקנת היה תכנון, היו מקיימים את החוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני בעמדה – אני באמת חושב שצריך לפתור את העניין אחת ולתמיד. זה לא יקרה מחר בבוקר, זה לא זבנג וגמרנו, אבל צריך לבנות תהליך ברצון טוב, ברצון טוב לבוא ולהסדיר ולבוא ולהגיד: מה ששל המדינה – של המדינה. אנחנו אזרחי מדינת ישראל, אנחנו לא נגד המדינה. אנחנו לא באים לגזול מהמדינה את מה ששל האזרחים. מה שמגיע לנו, תנו לנו, כל אחד, כפי שאזרח רגיל בירושלים עושה. דרך אגב, אני רוצה לספר לך, אם אזרח ירושלמי מוציא חצי מטר – חצי מטר – בא באגר, הוא הורס לו את זה, וגם אחרי זה, כשהוא רוצה להיות רמטכ"ל, לא ממנים אותו בגלל זה. לכן אני אומר, או שלא מדברים – אבל כשמדברים ועולים, אז מספרים את כל האמת, בגלל שחצי מהאמת גרועה מהשקר. לכן אני מציע לכם, אם אתם רוצים באמת להיות אזרחים נאמנים של מדינת ישראל ובאמת להסתדר, באמת להביא התיישבות כמו שצריך, לחיות לא כמו פעם.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אמסלם, מי שצריך לקדם את זה זה הממשלה. שיקימו ועדה מקצועית, רצינית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני ניסיתי, סמוך עליי, אבל אני מסביר, אני עשיתי עשרות ישיבות על הנושא. תראה, אני אגיד לך איפה הבעיה. זה צריך להיות ברצון.

טלי גוטליב (הליכוד):

בזמן המלחמה – – – לוועדה הזו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה זוכר שהמשטרה ניסתה לאכוף שם. אז לכן אני אומר, אני בעמדה שחייבים להסדיר את זה – אם במוח, אם בכוח, אם ברצון, אם לא ברצון, בגלל שמדינה בסוף מתנהלת על פי חוק. אבל אם אתם, כנציגי הציבור, רוצים להרים את זה, אני חושב שתשמח הממשלה מאוד – כל ממשלה, דרך אגב, זה לא קשור למי שיושב פה, כן – היא תבוא ותנסה להסדיר ולהגיע להסדרים נדיבים ביותר, שאף יהודי לא קיבל ולא יקבל בחיים. בחיים. אבל בואו, אתם הציבור, אתם נציגי הציבור שלהם. תנסו לבוא כדי באמת להביא את זה לאיזשהו עמק שווה, כדי שיהיה כיוון לפתרון. זה פתרון שיכול לקחת 20 שנה, 30 שנה, אבל אם אתם באמת מתכוונים לזה, בואו תרתמו אותם. אני חושב שכאן, בוודאי בצד של הממשלה, וכל ממשלה אני אומר, זה לא חשוב איזו ממשלה זו, יש רצון לפתור את הנושא בדרכי שלום, בנועם ובהגינות. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – רשום לי יאיר לפיד. הוא פה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תקראו ללפיד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

טוב, אז אנחנו נמשיך.

קריאה:

לא, הינה, הוא פה, רגע.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טאהא, בבקשה, אדוני, בוא בינתיים. אף אחד לא פה חוץ ממך. בסדר, בבקשה, בוא, אדוני. חבר הכנסת טאהא, חבר הכנסת טאהא.

יאיר לפיד (יש עתיד):

סליחה, אני בתא, בסדר, ווליד? אני מתנצל. תודה רבה, היושב-ראש.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודע אם אתם עוקבים אחרי המתרחש. בשעות האחרונות הודיע השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שהוא הלך ללשכת ראש הממשלה, והוא ביקש לראות את טיוטת העסקה שעליה מדובר. לא נתנו לו לראות אותה, דחו אותו, והצוות אמר שהוא לא יכול לראות אותה. אני רוצה להזכיר לכם: האמריקאים ראו את הדף הזה; הקטרים ראו את הדף הזה; המצרים ראו את הדף הזה; יחיא סנוואר ומוחמד דף ראו את הדף הזה; כל אנשי המקצוע ראו את הדף הזה; קבינט המלחמה ראה את הדף הזה. רק שאנחנו נמצאים במצב שבו ראש ממשלת ישראל לא יכול להראות לשר, חבר קבינט, את הדף הזה, כי ברור לגמרי שהוא יחולל לו מהומות, יחבל וינסה לעשות הכול כדי להרוס תהליך של הצעה שראש הממשלה העביר לאמריקאים. זו לא הצעה אמריקאית, זו הצעתו של ראש הממשלה נתניהו. הוא הציע דף שבו יש עסקת חטופים, ואת הדף הזה לאיתמר בן גביר אסור לראות, כי כמובן שהוא יחבל בזה. אז אני רוצה להזכיר מפה ללשכת ראש הממשלה ולמשפחות החטופים: יש במליאה הזו, יש בבניין הזה, 82 אצבעות לטובת עסקת החטופים. 82 אצבעות ירימו יד, יעשו ככה על מסך המגע ויצביעו לטובת עסקת החטופים, כי אנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה. כי החיילות הצעירות האלה צריכות לחזור, והקשישים, והתינוק – כל מי שנמצא מתחת למנהרות חמאס, צריך להחזיר אותו הביתה, ו-82 אצבעות בבניין הזה יצביעו בעד. יש רוב מוחלט לעסקת החטופים, אז צריך לעשות אותה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, גברתי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המלחמה הזאת חשפה את מערומיה של ממשלת הימין מלא על מלא. ממשלה שלא מסוגלת לנצח, ראש ממשלה ששנים משתמש בקלף של מר ביטחון, הביא אותנו למצב שבמשמרת שלו יש אפס ביטחון ואפס הרתעה. האויבים שלנו בכל הגזרות מריחים את התבוסתנות ואת החולשה, ותחושת המסוגלות של האויבים, למרבה הצער, רק הולכת וגדלה. ממשלה שוויתרה על הצפון לטובת חיזבאללה, שעושֶה בו כרצונו – מי שצפה ביומיים האחרונים בשידורים ראה שהצפון פשוט בוער. השיגורים של חיזבאללה לעבר הצפון עלו ב-36% בחודש מאי: 325 תקיפות בחודש מאי מול 238 תקיפות באפריל. אתמול נשבר שיא נוסף של 12 שעות של ירי רצוף, כולל נ"ט וכטב"מים, שכלל ירי מרחיק לכת לנהריה ולעכו. אזעקות ביישובים כמו שלומי, מנרה ומטולה הפכו להיות כבר דבר שבשגרה – נרמלו את התופעה האבסורדית הזאת. לאן הממשלה הזו מתכוונת להגיע? לצמצם את גבולות המדינה מגדרה לחדרה? רצועת הביטחון של מדינת ישראל נסוגה לאחור. ממשלת ישראל כבר הייתה צריכה ממזמן לגבות מחיר ממדינת לבנון. הלב נחמץ אתמול למראה תלמידי גליל עליון יורדים בבהלה מהאוטובוסים לתפוס מחסה כשהם היו בדרך לבית הספר בכפר בלום. רק אתמול – עשר רקטות למרגליות, 15 לקריית שמונה, שני כטב"מים לנהריה, שניים למטולה, 14 רקטות לקצרין. אני שואלת את מר ביטחון: מה יש לך לומר לעשרות אלפי אזרחים שפונו מביתם? לפחות תישיר אליהם מבט ותגיד להם מה יקרה ב-1 בספטמבר. גם הם לא מעניינים את מר ביטחון, כמו אותה גברת בקריית שמונה? כל תושבי הצפון משעממים את מר ביטחון? הצפון הולך ומושמד לנגד עינינו. מאות משפחות כבר העתיקו את מרכז חייהן למרכז הארץ ולא מתכננות לחזור. אסור שתהיה לנו הגירה שלילית מהצפון. אסור שאנחנו נוותר על הצפון. ממשלה שלא מסוגלת לספק ביטחון ברמה הבסיסית לתושביה היא ממשלה שצריכה ללכת הביתה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת טאהא, בבקשה, אדוני.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בהמשך להצהרה של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן לפני יומיים, כל העולם מביט בעיניים כלפי מדינת ישראל וכלפי ממשלת ישראל, ומה הוא רואה? הוא רואה ריבים בין שרים, איומים של שרים על ראש הממשלה; הוא מביט ורואה ראש ממשלה שלוחש לאוזני כולם למה הוא מוכן ולמה הוא מסכים, אבל הוא מפחד פחד מוות שמא השר לביזיון לאומי שלו ישמע את הלחישות שלו. זה כבר מעבר לכל רמה של נפילה לתהום, זו כבר הידרדרות במהירות רבה אל מעבר לתהום. ההצהרה של ביידן מדברת על הפסקת המלחמה, על עסקת שבויים וחטופים ועל יום חדש שיתחיל גם ביחסים בין ישראל לבין שכנותיה וגם בין ישראל לבין מדינות האזור. המלחמה הארורה הזו צריכה להסתיים כבר. מה עוד לא נהרס שצריך להרוס אותו, היושב-ראש? בתי חולים – כולם נהרסו; בתי ספר – כולם נהרסו; משאבות מים – כולן הושמדו; תחנות חשמל – כולן הושמדו; תשתיות, כבישים – הכול נהרס. מה עוד נתניהו צריך להרוס? צריך להפסיק את המלחמה הזו, ללכת לעסקה שתחזיר את החטופים, דף חדש. והריבים של נתניהו עם שרים בממשלתו אינם מחייבים את אזרחי המדינה. רוב מוחלט של אזרחי המדינה רוצים בסיום המלחמה, רוצים בהחזרת החטופים ולא רוצים שהמצב המטורף הזה ימשיך להתקיים. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת עטאונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ממשלה נבחרת כדי לשרת את הציבור. ממשלה שלא מתפקדת, אולי אפשר לתת לה הזדמנות, ויש לה גם הזדמנות לתקן, אבל ממשלה שמבצעת פשע כלפי אזרחים צריכה לסיים את דרכה מיידית. הממשלה הזו, ממשלת נתניהו, בן גביר וסמוטריץ', אכן הכריזה מלחמה על החברה הערבית בכלל ועל הבדואית בנגב בפרט בכל מה שקשור להריסת בתים. מה שקרה בנגב ב-8 במאי, שכוחות ההרס באים בכוחות מתוגברים והורסים 47 בתים ומשאירים את האזרחים, כולל ילדים ונשים, עד רגע זה ללא שום התייחסות, ללא שום מענה – זו ממשלה פושעת שצריכה לסיים את התפקיד שלה ומיידית. ממשלה שבזרועות שלה מבצעת בשבוע האחרון עוד פשע – לא פחות מהפשע שהיה ב-8 במאי – בוואדי אל-חליל אצל משפחת אבו עסא; ממשלה שמכריחה אוכלוסיות שלמות להרוס את הבתים שלהם בידיים שלהם. איפה קיים דבר כזה שהממשלה, שהרשות להסדרת ההתיישבות לבדואים בנגב, שרמ"י, שיחידות האכיפה מכריחות אנשים להרוס את הבתים שלהם בידיים שלהם? בחברה היהודית משרד השיכון מתגאה בבנה ביתך, ומה שאתם מאמצים, הממשלה הזו, בנגב הוא הרוס את ביתך. המדיניות הזו, המפלה, שרואה באזרחים הערבים בכל מה שקשור לקרקעות כאויבים, צריכה להסתיים. ממשלה שמחלקת מאות צווי הריסה יום-יום צריכה להסתלק מן העולם, אין לה שום זכות מוסרית לכהן אפילו דקה אחת, כי ממשלה שמבצעת פשע או מתייחסת לאזרחים שלה כאל אויבים; שבאה באותה תפיסה שהיא עושה בג'באליה או ברפיח או בג'נין, שהולכת הורסת ומשטחת ומנסה לעקור אנשים – אותה תפיסה, היא מנסה לקדם בנגב, ולכן אנחנו נצביע אי-אמון בממשלה הפושעת הזו. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

סגן יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, ממשלת הקליינטליזם והכישלון הלאומי. בממשלת משטר הנאמנות הכול מתייקר, ורק ערך החיים הופך לזול יותר ויותר. בממשלה הזאת, רק נאמני שלטון ייהנו מתקציבים, משירותים ממשלתיים ואפילו מפרסים, ואם אתה אב שכול שזוכה בפרס ישראל או מתבקש לקרוא יזכור בטקס, הגעתך תבוטל לאלתר. בממשלה זאת הגעה להלוויה, לניחום אבלים או אפילו הספד פומבי, הם דברים שהפכו להיות תלויים בפתק ששמת בקלפי או בבדיקה מקרתיסטית של אמירות העבר שלך. בממשלת משטר הנאמנות אין כאבי בטן – ינסו לבטל התקשרויות במכרזים עם קיבוצים שעברו טבח שכולו תולדה של הפקר, אם הם חלילה כועסים על מפקיריהם. בממשלת הניתוק יהפכו עולמות עבור חוק השתמטות בזמן מלחמה, ועוד יעזו לקרוא לחיילי המילואים לסבב שלישי של לחימה; בריתות פוליטיות הפכו לעליונות על פני צורכי מערכת הביטחון שלנו וערך השוויון. בממשלה הזאת יהפכו עולמות כדי להסדיר את המאחזים אביגיל ועשהאל, וישכחו שמטולה פונתה והופגזה כולה. ולגבי קריית שמונה, שכולה בוערת – בוערת עכשיו, ממש עכשיו – היא עוד נמצאת רחוק ברמזור, ועודנה משעממת ולא מעניינת אותם. הם יעדיפו לפנטז על כיבוש דרום לבנון לפני שיתייחסו למי שעקורים מביתם כבר קרוב לשמונה חודשים, ללא כל מינהלת אזרחית שתטפל בשיקום וללא כל תקציבים. בממשלת ההפקר הזאת לא מספיק להפקיר את אזרחי המדינה להיחטף על ידי ארגון טרור רצחני ומסוכן; אצלה ימשיכו להפקיר אותם בכל יום מחדש כבר 241 ימים. ראש ממשלת האסון והשכול יתעדף פעם אחר פעם שרידות פוליטית ארעית על פני קדושת החיים ופדיון שבויים, על פני הצלת נפשות והחזרת האחים והאחיות שלנו. בממשלת משטר הנאמנות, גם אחרי האסון הכי גדול שידעה המדינה, הם לא יקימו ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה, כי הכיסא חשוב יותר מהחובה הלאומית הבסיסית של חקר האסון וזכות הציבור לאחריות לאומית. אתם ממשלת האסון. איתכם לא יבוא תיקון. התנתקתם וויתרתם על השליחות שלכם. הפקרתם כל זירה בחידלון ובניתוק בעבור שררה ונאמנות לכוח ולאדון. כדי שנוכל לצמוח ולרפא אתם חייבים ללכת. עוד תהיה פה ישראל של חיים ותקווה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבריי חברי הכנסת, לפני ההצבעות ובהתאם לתקנון, אנחנו נציין היום את זכרו של חבר הכנסת לשעבר דוד ליבאי. אני מבקש מכל מי שנמצא לכבד את זכרו בקימה, בבקשה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת לשעבר דוד ליבאי נולד בתל אביב, שהייתה אז תחת שלטון המנדט הבריטי – מנהלות הסיעה, מנהלות הסיעה. חבר הכנסת אלקין, אנא, אנחנו מכבדים את זכרו של חבר הכנסת ליבאי. אנא. תודה. חבר הכנסת לשעבר דוד ליבאי נולד בתל אביב, שהייתה אז תחת שלטון המנדט הבריטי. ליבאי השלים תואר ראשון ושני בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ודוקטורט במשפטים באוניברסיטת שיקגו. הוא שימש התובע בפרקליטות המדינה, וכיהן גם כעוזר ראשי לפרקליט המדינה. עם פרישתו מהשירות הציבורי מונה למרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, וכתב עשרות מאמרים וספרים בנושא תורת המשפט. בשנת 1984 נבחר לכנסת האחת-עשרה מטעם מפלגת העבודה, והמשיך לכהן בכנסת עד תום הכנסת הארבע-עשרה בשנת 1996. במהלך כהונתו כיהן כיושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה ונבחר כנציג הכנסת לוועדה לבחירת שופטים. ליבאי אף כיהן כשר המשפטים וכשר הפנים בממשלות ישראל. ליבאי פעל להגן על זכויות עצורים ונאשמים, ויזם את חוק הסנגוריה הציבורית, המעניק ייצוג משפטי לכל נאשם או חשוד הזכאי לכך על פי חוק. בדיון בכנסת אמר ליבאי כי חוק זה מעניק ממשות יתר לכלל שהכול שווים בפני החוק, שוויון הנמדד גם ביכולתו של כל חשוד ונאשם להיות מיוצג בבית משפט על ידי סנגור. זהו יום גדול למערכת אכיפת החוק במדינה ולשוחרי זכויות האדם, וזה יום טוב לכנסת. לפני שאעביר את רשות הדיבור לחברת הכנסת מיכאלי ולחבר הכנסת קריב, אבקש להזכיר לחברות ולחברי הכנסת כי ברוח התקופה ולנוכח המלחמה המתמשכת, אנו מבקשים מכל משפחה לאזכר שם נוסף של מי שנפל או נרצח ב-7 באוקטובר או במלחמה המתחוללת מאז. מכיוון שמשפחתו של חבר הכנסת המנוח ליבאי לא מסרה שם, בחרתי לאזכר במעמד זה את דולב יהוד ז"ל – שהיום הותר לפרסום כי גופתו אותרה בקיבוץ ניר עוז, לאחר שנרצח ב-7 באוקטובר בידי מחבלי חמאס – שיצא במסגרת תפקידו כחובש לסייע לאחרים ולהציל חיים. יהי זכרם ברוך. תודה. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה, גברתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

קודם כול תודה לך, אדוני, שהזכרת כאן גם את דולב יהוד, שעל מציאת גופתו התבשרנו הבוקר, לצערנו הרב. עוד חלל.

טלי גוטליב (הליכוד):

מרב מיכאלי (העבודה):

אם נפנה למחלקת ההגברה, זה מאוד יסייע לנו. תודה. דולב יהוד, שעל מציאת גופתו התבשרנו הבוקר, עוד חלל לאסון המחריד שפקד אותנו ב-7 באוקטובר. ליבנו עם המשפחה. לא נפספס את ההזדמנות להגיד: יש הצעה על השולחן לעסקה שתחזיר לנו את החטופות והחטופים החיים, וגם את אלה שאינם בין החיים. את כולם צריך להחזיר עכשיו, לסיים את הלחימה הזאת ולהתארגן מחדש. עכשיו. דוד ליבאי, זכרו לברכה, חבר הכנסת, השר, חבר בממשלתו של יצחק רבין – שללא ספק היה מוודא שדבר ראשון מוחזרים ומוחזרות לכאן החטופות והחטופים שלנו. דוד ליבאי היה איש ערכי מהמעלה הראשונה, איש שעשה באמת רפורמה משפטית. אדוני היושב-ראש, תחת כהונתו של דוד ליבאי כשר משפטים קמו בתי המשפט למשפחה במדינת ישראל; קמה הסנגוריה הציבורית; הונהגה משמרת שנייה בחלק מבתי המשפט; הוגדל מאוד התקציב של בתי המשפט, כדי שהם יוכלו באמת לטפל בכל הדברים הרבים כל כך שמונחים לפתחם. ההבנה שמערכת המשפט היא לא פחות מכל דבר אחר שירות חברתי מהמעלה הראשונה, שמדינה נותנת לאזרחיות ולאזרחים שלה – דבר שבא לידי ביטוי בדיוק בשני הדברים האלה: סנגוריה ציבורית, לטפל באלה שאין ידם משגת; בתי משפט למשפחה, שכן כל סוגיית המשפחה, הרי המרחק ממנה לבין המשפט האדברסרי – שבו יש אחד מנצח, אחד מפסיד, אחד זוכה, אחד טועה – מרחק עצום ורב, וצריך הבנה מיוחדת, ספציפית וייחודית, שתוכל להתמודד עם הסוגיות שהנושא הזה מביא לפתחה של מערכת המשפט. כשר משפטים הוא הקים שלוש ועדות חקירה ממלכתיות: ועדת שמגר לחקירת טבח מערת המכפלה; ועדת כהן-קדמי לבדיקת היעלמותם של ילדי תימן; ועדת שמגר לבדיקת שברון הלב הגדול של רצח רבין. שלוש ועדות חקירה ממלכתיות, שלוש ועדות חקירה ממלכתיות לשלוש טרגדיות נוראיות. הלוואי שהיינו מסיקות ומסיקים את המסקנות שבאמת היה צריך לקחת מוועדות החקירה האלה וליישם אותן בכך שמדינת ישראל לא תחזור על הטרגדיות האלה בסיבוב כזה או בסיבוב אחר. הוא היה שותף לחקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק-יסוד: חופש העיסוק. יש הרבה דברים שאפשר עוד לומר על כהונתו של דוד ליבאי, אבל אני רוצה לקחת את החוט הזה של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולקרוא לכם דברים שהוא אמר בכנס מיוחד בכנסת שעסק בהשתלחויות במערכת המשפט. וראו מה זה, זה היה ב-3 בספטמבר 1996, כבר עמוק בתוך עידן נתניהו, שבו חיה מדינת ישראל מאז 1993, שבה נתניהו הפך להיות יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה והתחיל את הקמפיין רווי השנאה, ההסתה והאלימות שלו נגד רבין, נגד מפלגת העבודה, שדוד ליבאי היה שר מטעמה, נגד הדמוקרטיה, נגד השלום – נגד כל מה שייצג את הטוב במדינת ישראל ובממשלת רבין של אז. הוא אמר: "חברי הכנסת, בא אני היום לחזק את ידיהם של הנשיא אהרן ברק וחבריו השופטים בבית המשפט העליון, הממלאים את תפקידם הקשה באמונה, ביושר ובאומץ. הם המגינים על המשטר הדמוקרטי, השומרים על אי-תלותה של מערכת השיפוט בפוליטיקאים או ברבנים. הם הביטוי לשלטונו של החוק במדינה. בא אני לתבוע עמידה נחרצת נגד העבריינים המבזים את בית המשפט העליון, להבדיל מאלה המבקרים אותו עניינית. להסיר כל ספק – אין חולק על זכותה של העיתונות החרדית לבקר את בית המשפט העליון ביקורת עניינית. בא אני לתבוע את העמדתם לדין של אותם אנשים בודדים המאיימים על חייו של הנשיא ברק, משום שגישה סלחנית לאיומים על חיי ראש ממשלה לימדה אותנו, לאסוננו, את המחיר הנורא של איפוק כלפי המאיימים והמשמיצים. ההתקפות על נשיא בית המשפט העליון פרופ'ר אהרן ברק הן ביזוי המערכת השיפוטית וניסיון מוצהר לערער את מעמדה הבלתי-תלוי של מערכת השיפוט. תוקפיו של הנשיא ברק לא למדו את פסיקתו, אינם מכירים את יחסו החיובי למשפט העברי ואינם מבינים את תפקידו של בית המשפט העליון במדינה דמוקרטית. "עורך העיתון 'השבוע' אשר צוקרמן – שהחל במתקפה על הנשיא ברק – עם שמעון זילבר, אינם מבינים אלף-בית של דמוקרטיה כאשר הם מציגים את בית המשפט העליון ואת נשיאו כ'סכנה לאושיות הדמוקרטיה הישראלית', כ'איום על חירויות האזרח' וכ'מי שנטלו סמכויות לא להם מבלי שאיש בחר בהם'. אלה הם דברים חסרי שחר, שנובעים מחוסר הבנה או מתפיסה מעוותת של המשטר הדמוקרטי. בית המשפט העליון הוא מגן המשטר הדמוקרטי במדינה ומעוז זכויות הפרט במדינה". דברי הבלע שדוד ליבאי יצא נגדם בוודאי נשמעים לכם מוכרים. הם חוזרים באוזנינו ממש חדשות לבקרים בשנה שקדמה לאסון 7 באוקטובר. שמענו אותם ממש מאה פעם ביום, והדברים הנכוחים שהוא אמר נגדם יפים היום פי כמה וכמה וכמה. לפני שאגיד עד כמה יהי זכרו ברוך אספר לכם רק דבר אחד שסיפרה לי המשפחה במהלך השבעה, כשבאתי לנחם ולהגיד באופן אישי תודה על הזכות שהייתה לי לכהן במפלגת העבודה, בוועדת החוקה, יחד עם השר המנוח דוד ליבאי. הם סיפרו לי שגם לקונצרטים בפילהרמונית – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, זה לא מכובד. אנחנו מכבדים פה חבר כנסת שאיננו. אנא.

אברהם בצלאל (ש"ס):

חברת כנסת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, אנחנו מכבדים חבר כנסת שלא נמצא.

אברהם בצלאל (ש"ס):

חברת כנסת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת כנסת מנסה לדבר אבל לא נותנים לה, ואלה לא חברות כנסת שלא נותנות לה. בבקשה, גברתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

משפחת ליבאי סיפרה לי שדוד היה מתכונן לקונצרטים בפילהרמונית משל הייתה זו ישיבה חשובה, והיה לומד את היצירה, את הפרטים עליה, את ההקשר שבו היא נכתבה, ורק אז היה ניגש לקונצרט או לאופרה כדי להאזין האזנה מושכלת, שבאמת תוציא אותו מאזין מסופק ומלומד. אני חושבת שזה אחד הדברים היפים ביותר שאפשר לספר על אדם. תודה לדוד ליבאי על תרומתו האדירה למדינת ישראל. יהי זכרו ברוך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת קריב, בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, שותפתו של דוד ליבאי למסע המקצועי ארוך השנים, בני משפחתו של דוד שצופים בנו מבעד למסכים, פרופ' דוד ליבאי היה מענקי עולם המשפט הישראלי ומהטובים והראויים בקרב נבחרי הציבור שהעמידה כנסת ישראל. קורות חייו הם אות ומופת ליכולת לשלב יחד עומק אינטלקטואלי וחקירה אקדמית עם פעולה מתמשכת ומובילה בעולמות המעשה. את השילוב האיכותי הזה, שהולך ונהיה נדיר יותר ויותר, הביא פרופ' ליבאי לתוך הזירה הפוליטית והציבורית, תוך שהוא משלב ראייה אסטרטגית ומערכתית עם יכולות פרלמנטריות נדירות וגישה פוליטית פרגמטית שאפשרה לו להשיג הישגים רבים בבית הזה כמחוקק והישגים רבים כשר מסביב לשולחנה של הממשלה. מעל לכל אלה התאפיינה דרכו של פרופ' ליבאי בתפיסה עמוקה של הפוליטיקה כזירה הכרחית וראויה לקידום הערכים ותפיסות העולם שבהם האמין, ולא פחות חשוב מכך – בדרך ארץ שלא קדמה לתורתו אלא הייתה חלק מרכזי מן התורה שלו עצמה. דרך ארץ, הקפדה בכבוד הבריות, מתינות וחתירה לבניית שיתופי פעולה – אלה היו סימני ההיכר של פעילותו הפוליטית, וגדולתו ניכרה בעובדה שכל אלה – המתינות ודרך הארץ – לא מנעו ממנו להשיג הישגים של ממש אלא להפך, הביאו אותו לחקוק בתוך ספר חוקיה של מדינת ישראל חוקים ומוסדות שיעמדו לנו לדורות. גולת הכותרת של עשייתו הפוליטית הייתה כמובן כהונתו כשר המשפטים בממשלתו השנייה של יצחק רבין. פעולותיו כשר המשפטים הוכיחו את היכולת של נבחרי ציבור להשפיע עמוקות על עולם המשפט, לא מתוך ריב, עימות ומדון, אלא מתוך שיתוף פעולה הדוק וכבוד הדדי בין רשויות השלטון, גם כאשר ישנן מחלוקות גדולות. כשר המשפטים ידע פרופ' ליבאי להגן על העצמאות של מערכת המשפט, על מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם על ערכים של מינהל תקין וניקיון כפיים ציבורי, גם ברגעים מורכבים וגם כשהדבר הוביל לוויכוח ולמחלוקת עם עמיתיו בממשלה, לרבות ראש הממשלה רבין. כמה חסרים לנו שרים אמיצים שיודעים לעמוד אל מול עמיתיהם ולהציב קווים אדומים. החודשים הארוכים של המאבק הציבורי והדמוקרטי המפואר ברחובות ובבית הזה למען העצמאות של מערכת המשפט ולמען חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית מחדדים את ערכיו של פרופ' ליבאי ואת החובה שלנו להתעקש על הטמעתם בחיינו. כחבר כנסת וכשר – ועמדה על כך חברתי חברת הכנסת מיכאלי – השר לשעבר ליבאי העמיד את האזרח מן השורה בראש מעייניו, ולא אידיאולוגיות פופוליסטיות רוויות שנאה. הרפורמות הגדולות שהוביל בהגדלת תקציבי משרד המשפטים, הרשות השופטת, הובלת פתיחת בתי משפט חדשים, הרחבת מספר השופטים והשופטות, הקמת בתי המשפט לענייני משפחה ומהלכים רבים נוספים, הם דוגמאות אחדות לפעולתו העקבית להגדלת הנגישות של צדק משפטי לאזרח הרגיל. כך נראית מהפכה משפטית ראויה, כזאת שמעמידה את האזרחים לנגד עיני הפוליטיקאים, ולא מתמקדת בהבטחת שרידותם של הפוליטיקאים עצמם. פעולות אלה של דוד ליבאי תפסו מקום חשוב במהלכיה של ממשלת רבין השנייה לחיזוק היסודות של מדינת הרווחה ולשינוי סדר העדיפויות הלאומי לטובת כל אזרחי המדינה, על חשבון העדפה סקטוריאלית בלתי ראויה. הנחישות שלו להקים את הסנגוריה הציבורית תעמוד לו לעד כביטוי לתפיסתו העמוקה בדבר חובת המדינה להושיט יד לאזרחיה ולתושביה המוחלשים. פרופ' ליבאי – ובכך אסיים – היה איש מפלגת העבודה בכל רמ"ח איבריו. גם לאחר פרישתו מן הכנסת הוסיף לשאת בתפקידים מרכזיים במפלגה ולהעניק תמיכה חברית ואיכותית לראשיה ולנציגיה. גם בכך באה לידי ביטוי תפיסתו כי העשייה הציבורית היא שליחות לחיים ולא פרק בקריירה בלבד. בימים אלו יוצאת מפלגת העבודה לדרך חדשה. נשיאת הערכים ההיסטוריים של תנועת העבודה ומורשתה היא חלק מצוואתו של פרופ' ליבאי המנוח. יהי זכרו של מורנו וחברנו ברוך. ערכיו נחוצים לנו ולחברה הישראלית יותר מתמיד. נעשה הכול על מנת לדבוק בהם. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אדוני השר, אני מבין שאתה לא מסכם. אנחנו נעבור להצבעה. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 27 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

27 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שההצעה לא התקבלה, מכיוון שהיא לא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 26 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת סיעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אפילו הם לא נמצאים. איזה בושה.

רון כץ (יש עתיד):

למה הם מעלים את ההצעה אם הם לא באים להצביע? יש לי שאלה לתקנון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא באמצע הצבעה, חבר הכנסת כץ. 26 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שההצעה לא התקבלה, מכיוון שהיא לא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת רע"מ. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת רע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 25 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת רע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה, מכיוון שהיא לא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לפני שנמשיך – הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 6), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה; הצעת חוק יום האחדות, התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מחיקת רישומים פליליים ומשטרתיים של יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת צגה מלקו, פנינה תמנו, משה סולומון וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, יצחק קרויזר, אפרת רייטן מרום, אושר שקלים, משה סולומון, סימון מושיאשוילי ומאיר כהן בנושא: תמונת מצב מדאיגה – מדינת ישראל ממשיכה לשלם קצבאות ביטוח לאומי לתושבי עזה בזמן המלחמה על חשבון כספי המיסים הישראליים; מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה טור פז, קטי קטרין שטרית ונעמה לזימי בנושא: שיבוץ ילדי החינוך המיוחד לשנת הלימודים תשפ"ה; מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אברהם בצלאל, אימאן ח'טיב יאסין, מיכאל מרדכי ביטון, משה פסל ומשה רוט בנושא: היעדר פיקוח על מחירים של מזון הנמכר בבתי החולים. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עדכון סכומי תגמולים לנכי רדיפות הנאצים ולנכי המלחמה בנאצים וביטול המרת תגמולים (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי – לא. אה, חבר הכנסת גפני, אתה פה, סליחה, לא ראיתי אותך – חבר הכנסת משה גפני, להציג את הצעת החוק, בבקשה. אני פשוט רגיל שאתה ממלא את מקומו, אתה יודע. זה רק מפאת כבודי אליך, חברי, לא מפאת שום דבר אחר.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק עדכון סכומי תגמולים לנכי רדיפות הנאצים ולנכי המלחמה בנאצים וביטול המרת תגמולים (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024. מדובר בהצעת חוק ממשלתית שבה מוצע להחליף את ההסדר הקיים לעניין אופן עדכון סכומי התגמולים לזכאים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז–1957, וחוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד–1954, וזאת בדומה לאופן עדכון התגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט–1959. בהתאם להסדר הקבוע כיום, התגמולים מחושבים כשיעור מסך המשכורת המשתלמת לעובדי המדינה בדירוג המינהלי בדרגה שנקבעה בחוק. העדכון נעשה בעקבות שינויים במדד שכר חודשי ממוצע למשרת שכיר, המתייחס לעובדי המגזר הציבורי, בשני מועדים במהלך השנה, בחודשים אפריל ואוקטובר, ומעודכן, ככלל, באופן רטרואקטיבי. לעומת זאת, בהסדר החדש מוצע לגלם עלייה חצי-שנתית של המדד ולהביא בחשבון את כלל התוספות הניתנות על פני תקופה זו. במהלך הדיונים בוועדה הבהירה הרשות לניצולי שואה כי מבדיקה שערכה עולה כי יש בהסדר החדש כדי להיטיב ולהגדיל את סכומי התגמולים המשתלמים לזכאים מכוח חקיקה זו. כיוון שבהתאם להסדר החדש העדכון ייעשה באופן אוטומטי, בלי שדרוש אישור הוועדה, הוחלט במהלך דיוני הוועדה להוסיף להצעת החוק סעיף הקובע חובת דיווח שנתית של הרשות לניצולי שואה לוועדה ביחס לזכאות לתגמולים, להטבות או למענקים לפי חוקים אלה, וזאת בפילוח לפי סוג הזכאות ומספר הזכאים, וכן בעניין סכום התגמולים או ההטבות וכיוצא בהם. חובת הדיווח תוכל ללמד על צרכים נוספים, ככל שיידרשו, ויש בה כדי להבטיח את פיקוח הוועדה ביחס לאוכלוסייה זו. בנוסף, במהלך דיוני הוועדה עלה הצורך בהתאמת מנגנון העדכון גם ביחס למענק השנתי. הרשות לניצולי השואה ביקשה לבחון את השלכות העדכון ביחס למענק זה, מכיוון שמדובר על מענק שנתי, בניגוד למה שיש בחוק הזה על מענק חודשי, ותעדכן את הוועדה בתוך חודשיים. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לומר לכנסת: אני כבר כמה שנים בוועדת הכספים. יש שינוי דרמטי בין מה שהמדינה מסייעת לניצולי השואה למה שהיה בעבר. בעבר, מה שהיה, שאנחנו התקנאנו בגרמניה שהיא נתנה את הרנטות הגרמניות – רצו להיות כמו גרמניה בעדכון הזה. היום, לאחר הרבה מאוד פעולות שנעשו כאן בכנסת, גם בוועדה לניצולי השואה, ובעיקר החוקים שאנחנו העברנו כאן, היום יש דרישה שחלקה מתממשת, שמי שמקבל הטבה ברנטה הגרמנית – שיקבל תוספת אצלנו, שהוא מקבל הרבה פחות ממה שהמדינה נותנת. אנחנו במדינה נתנו הרבה יותר ממה שהיה בהתחלה, כשנתנו פחות; היום נותנים הרבה יותר. זה לא מספיק. מדובר באנשים מבוגרים, חלקם לא בריאים, וככל שיש סיוע יותר גבוה לניצולי השואה, כך מבחינה מוסרית, ערכית וציבורית זה יותר טוב. אני רוצה להגיד לכם, אני שאלתי במהלך הדיונים מה ההטבה שניצולי השואה יקבלו כתוצאה מהעדכון הזה, והם דיברו על משהו בסביבות 120 מיליון שקל לשנה, שזה בערך 10 מיליון שקל לחודש, בערך 500 שקל לניצול שואה, בערך, מכיוון שכל אחד תלוי לפי עניינו. אבל העדכון, שנראה דבר כזה תמים – הוא מוסיף הרבה מאוד תגמול לניצולי השואה, שאנו, מדינת ישראל וחברי הכנסת, מחויבים להם. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש את התמיכה של חברי הכנסת, כדי שלא נתעכב עם העניין של הסיוע לניצולי השואה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, אדוני. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של סיעת יש עתיד. חברת הכנסת בן ארי? יש פה רשימה מלאה. אתם מוותרים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, שנייה. חבר'ה, אין הסתייגויות, יש רשימת דוברים, נכון?

משה גפני (יהדות התורה):

היו גם הסתייגויות וזה הפך לרשות דיבור.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הסרנו את ההסתייגויות, רק בקשות דיבור.

משה גפני (יהדות התורה):

ההסתייגויות הפכו לרשות דיבור.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, אבל רשומות פה הסתייגויות. אתם חוזרים בכם מההסתייגויות?

ינון אזולאי (ש"ס):

– – – ורשמו הסתייגויות. אם אתם רוצים לעלות לדבר, אתם לא יכולים עכשיו לא – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני יודעת. בגלל זה שאלתי אם מישהו מהמסתייגים רוצה לדבר. לא, ולכן אני מסירה את ההסתייגויות, ואפשר לעבור להצבעה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אוקיי. לכן אנחנו מסירים את ההסתייגויות כולן, בהתאם להודעתה של חברת הכנסת בן ארי. הוגשו בקשות רשות דיבור של סיעות העבודה, יהדות התורה וש"ס. כולם חוזרים בהם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפשר לעבור להצבעה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב? אוקיי, מצוין, אז אנחנו נעבור להצבעה. הוא מוותר על הסיכום, נכון? אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק עדכון סכומי תגמולים לנכי רדיפות הנאצים ולנכי המלחמה בנאצים וביטול המרת תגמולים (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–3 – 27 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק עדכון סכומי תגמולים לנכי רדיפות הנאצים ולנכי המלחמה בנאצים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב, לא באמצע הצבעה, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל לא – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא היה לה מסך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בסדר, אז אנחנו נעדכן הצבעה. הצבעת בעד מה?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – לא ולו לא היה לי מסך, זה מה שרצינו להגיד, זה הכול.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

היה לך?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לי לא היה. לך היה מסך?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הוא לא נמצא במקומו. אז את בעד?

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אז אנחנו נוסיף את חברת הכנסת גוטליב כמצביעה בעד. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק עדכון סכומי תגמולים לנכי רדיפות הנאצים ולנכי המלחמה בנאצים וביטול המרת תגמולים (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין הצעת חוק עדכון סכומי תגמולים לנכי רדיפות הנאצים ולנכי המלחמה בנאצים וביטול המרת תגמולים (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. המסך שלך עלה כמו שצריך, חברת הכנסת גוטליב? עכשיו בסדר – מצוין. אני קובע כי הצעת חוק עדכון סכומי תגמולים לנכי רדיפות הנאצים ולנכי המלחמה בנאצים וביטול המרת תגמולים (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, אני מודה לכולם, גם לחברי הקואליציה וגם לחברי האופוזיציה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 22), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת ישראל אייכלר, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 22), התשפ"ד–2024, שהגישה הממשלה. מדובר בחוק עבודת הנוער, התשי"ג–1953, שמסדיר את זכויותיהם התעסוקתיות של בני נוער ואת חובות המעסיק כלפי נוער עובד, מתוך התחשבות במאפיינים שייחודיים להם, ובכלל זה חשיבות השלמת לימודיהם במערכת החינוך, וכן הצורך בהגנה עליהם ובשמירתם מפני ניצול מצד המעסיקים. סעיף 24 לחוק אוסר כיום על העסקת בני נוער שחוק לימוד חובה חל עליהם בשעות הלילה, שהן השעות שבין 20:00 עד 08:00 למוחרת. בהמשך להוראת שעה, שהייתה בתוקף במסגרת סעיף 24א לחוק בשנים 2016 עד 2019, מוצע לקבוע כי בתקופת חופשת לימודים רשמית תותר העסקת צעירים בגילים שבין 16 ל-18 גם בשעות הלילה, עד השעה 01:00. הוראה זו לא תחול ביום שלמוחרתו מתקיימים לימודים, כגון יומה האחרון של חופשה. מוצע להסמיך את שר העבודה לקבוע ענפי עבודה או עבודות מסוימות שבהם לא יחולו ההוראות המאפשרות את ההעסקה החריגה בלילה מטעמים של ההגנה על בריאותם, שלומם או התפתחותם החינוכית, הרוחנית והמוסרית של צעירים. נוסף על כך, מוצע כי אם עבודתו של הצעיר הסתיימה אחרי השעה 23:00, תחול על המעסיק חובה להחזיר אותו לביתו על ידי המעסיק בעצמו או באמצעות מי מטעמו, כדי להבטיח שחובת ההחזרה הביתה לא תאריך שלא לצורך את שהותו של הצעיר במקום העבודה בשעות הלילה המאוחרות. מוצע כי אם הפרש הזמנים בין סיום העבודה אחרי השעה 23:00 עד ליציאת הצעיר בחזרה לביתו עלה על חצי שעה, יראו במעסיק כמי שלא החזיר את הצעיר בסיום העבודה, זאת אומרת, הוא לא יכול להגיד לו: חכה פה כמה שעות עד שאני אקח אותך הביתה. מוצע לקבוע אחריות פלילית על מעסיק שהעסיק צעיר אחרי השעה 23:00 ולא החזירו לביתו כנדרש, וכן לקבוע כי משרד העבודה יוכל להטיל עיצומים כספיים על מעסיקים שהפרו את חובתם בעניין החזרת צעירים שהועסקו אחרי השעה האמורה לביתם. במהלך הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית הוסיפה ועדת העבודה והרווחה להצעת החוק הסדר שיאפשר לבית הדין לעבודה לפסוק במסגרת תביעה אזרחית פיצויים, לרבות פיצויים שאינם ממוניים, וכן לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק, שמכונים "פיצויים לדוגמה", בסכום שלא יעלה על 5,000 שקל, במקרה שהמעסיק העסיק נער בשעות הלילה מחוץ למסגרת השעות שהוגדרו בחוק, או אם מעסיק לא החזיר את הצעיר לביתו כנדרש לפי החוק, לגבי כל מקרה שבו הפר המעסיק את חובותיו כלפי הנער. לפי המוצע, תביעה אזרחית על הפרת האיסור של עבודת לילה בכלל והפרת החובה להחזיר צעיר לביתו בהעסקה אחרי השעה 23:00 בפרט, יוכל להגיש הנער או ארגון עובדים יציג במקום העבודה או ארגון שהנער חבר בו. כמו כן, מוצע לקבוע כי בתביעה הזו חובה על המעסיק להוכיח כי עמד בחובותיו אלה, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות של הנער מפנקס שהוא חייב לנהל לגבי שעות עבודתו. התיקון המוצע יעודד תעסוקת צעירים בשעות הלילה, יאפשר להם התנסות מעשית ראשונית בשוק העבודה, וכן ימנע שעמום וחוסר מעש, ומצד שני, ישמור על ביטחונם של הצעירים ויאפשר להם לעמוד על זכויותיהם במקרה שהופרו, בדרך קלה באמצעות פיצויים לדוגמה והיפוך נטל ההוכחה, זאת אומרת, לא הנער יצטרך להוכיח אלא המעסיק יצטרך להוכיח שהוא כן ביצע את החוק. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד, ואין לה הסתייגויות. אדוני היושב-ראש, לפני שאני אבקש הצבעה, אני רוצה לומר משפט אחד שראיתי ברמב"ן – רמב"ן, בנו"ן – על הפסוק "ונתתי שלום בארץ וּשְׁכבתם ואין מחריד". רש"י אומר כי גם אם יש שובע ויש שפע – אם אין שלום, אין כלום. הרמב"ן מוסיף ואומר: "ונתתי שלום בארץ" – שלא תילחמו זה בזה, כך אומר הרמב"ן. אם אנחנו לא נילחם זה בזה – "נתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד" – אף אחד מבחוץ לא יוכל להזיק לנו. יהי רצון שנזכה בקבלת התורה לשלום בארץ. גם שלא יילחמו זה בזה, וגם שייפסקו המלחמות ויהיה שלום בארץ, ונזכה לקבל את התורה בשמחה. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור של סיעות יש עתיד וישראל ביתנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מישהו רוצה לדבר? אפשר לעבור.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מסירים. ישראל ביתנו אינם נמצאים. אז אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 22), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–4 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק עבודת נוער (תיקון מס' 22), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 22), התשפ"ד–2024, נתקבל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 22), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון מס' 3 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

קריאה:

יש שר במליאה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן, השר אמסלם שם.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

שלום וברכה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

שלום, כבודו. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה. אני אעשה את זה בפחות זמן. תודה ליושב-ראש היוצא וליושב-ראש הנוכחי. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת – הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון מס' 3 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024. חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012, מגדיר שלושה מדרגי הטבות לנוסעים שטיסתם בוטלה, המריאה באיחור, הוקדמה בשמונה שעות – ויש בזה שלושה מדרגים. המדרג הראשון הוא שירותי סיוע: אדם שהטיסה שלו התארכה או בוטלה, אנחנו נותנים לו שירותי סיוע של לינה, מזון, הסעה וכדומה. יש עוד מדרג: השבת התמורה – כספית או כרטיס חלופי – יכול לקבל או תמורה או כרטיס חלופי לתאריך אחר, הוא יכול לבחור, או שהוא מקבל את דמי הכרטיס. המדרג השלישי: פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם למרחק הטיסה. יש מדרג שלם של פיצויים לאדם שבוטלה לו הטיסה. הצעת החוק הנוכחית מתמקדת בשלושה נושאים עיקריים: 1. תיקון חריג של כוח עליון – תיקון שיקל על חברות התעופה בהוכחת אי-יכולתן למנוע ביטולי טיסות, ויידרש מהן להוכיח שנקטו את כל האמצעים הסבירים ולא כל אמצעי אפשרי, ובכך להשוות את נוסח החוק לחוק האירופי. יש בהגדרה – אם זה נקרא אמצעי אפשרי או כל האמצעים הסבירים. אמצעים סבירים זה היותר, ולא כל אמצעי אפשרי, דהיינו, זה מתאים לזמן חירום, וזה בעצם הניסוח של החוק – החוק האירופי, מה שהוא מחייב בו חברות; 2. שינוי זמנים וזכאות לפיצוי סטטוטורי בשל מלחמת חרבות ברזל – תיקון זה נדרש בשל המצב הביטחוני, שגרם לחוסר יכולת לתכנן לוח טיסות לנוכח האי-ודאות; הדבר השלישי – ביטול מוחלט של חובת הפיצוי על טיסות בתאריכים 8 באוקטובר 2023 – מה שנקרא, למוחרת 7 באוקטובר – עד 31 בנובמבר 2023. זה בערך פחות מחודשיים, ובהם – ביטול מוחלט. בעצם זאת חקיקה רטרואקטיבית – לא תהיה שום חובה לתת שום פיצוי. עכשיו, בחוק הזה נגענו גם בחוק של הודעה מוקדמת, קיצור תקופת ההודעה המוקדמת שמזכה בפיצוי מ-14 יום לשלושה ימים, אדוני היושב-ראש, לטיסות בתאריכים 1 בדצמבר 2023 עד 29 בפברואר 2024. אנחנו מדברים על כשלושה חודשים. אנחנו גם מורידים את הסף של 14 יום לשלושה ימים מכורח הנסיבות – באמת לוחות הזמנים השתנו ולא יכלו לבצע – וגם חמישה ימים וארבעה ימים קודם ושישה ימים אדם יכול להגיע, והחברה נאלצה לבטל את הטיסות, לכן שלושה ימים לפני כן מכניסים אותך לאותם פיצויים ואותם מדרגים שדיברנו עליהם קודם. 3. מנגנון שינוי הטבות במצבי חירום – מלחמת חרבות ברזל היא האירוע השני בתוך שלוש שנים שבו נגרמו שיבושים קשים בענף התעופה. אירועים אלו יכולים לחזור על עצמם ולמנוע מחברות התעופה לתכנן לוח טיסות ל-14 יום קדימה. לכן מוצע לעגן בחוק מנגנון שייתן מענה במצבים מיוחדים, ללא צורך בשינוי חקיקה – כמו שאנחנו עושים עכשיו – אלא שייתן את הסמכות לשר התחבורה או שרת התחבורה. בהתאם לכך, בסמכות שרת התחבורה או שר התחבורה ובהתייעצות עם שר הכלכלה ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ככל שהוכרז על מצב מיוחד בעורף, אירוע חירום אזרחי, מצב חירום בריאותי, כמו הקורונה, שיימשך מעל שבועיים, ניתן יהיה לקבוע.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

למה? למה?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

א. טיסות פנים ארציות – השר רשאי לקבוע כי בנסיבות מסוימות לא יינתן פיצוי לנוסע בטיסת פנים ארצית; ב. שירותי לינה – בסמכות השר להגביל את זמן הלינה, אך בתנאי שלא יפחת משני לילות; ג. קיצור משך זמן ההודעה המזכה בביטול מ-14 יום לשלושה ימים. השינויים נועדו להתאים את החוק למצב הביטחוני הייחודי ולאפשר לחברות התעופה להתמודד עם אתגרים בלתי צפויים תוך מתן מענה לנוסעים בצורה גמישה והוגנת יותר. נכנס לכאן חבר הכנסת טיבי – – –

גלעד קריב (העבודה):

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני בהתחלה לא אמרתי שהחוק ידוע כ"חוק טיבי", אבל גם "חוק טיבי" לא התכוון לעיתות חירום, הוא דיבר על עיתות שגרה. המנגנון הזה של פיצוי – אנשים נהנים, מברכים אותך מאוד – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – לפחות לי יש כוח עליון, אבל פה אתם משנים הכול.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אבל אנחנו משנים את זה בדבר מאוד מאוד מוגבל, לתקופה מוגבלת. המציאות – זאת המציאות. אי-אפשר להגיד ששגרה היא כמו עיתות חירום. נותנים – כאן מצמצמים את הימים, מצמצמים את הפיצוי ואת ההודעה מראש במקרה של ביטול. אני מבין את רוח – – –

גלעד קריב (העבודה):

למה לצמצם את הפיצוי – – – לא כך אזרחים – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אנחנו מבטלים בכלל את הפיצוי לנוכח זה שגם החברה – זה לא היה בידיה, זה לא בגלל רשלנותה או אי-רצונה לקיים את הטיסות, אלא זה בא מתוך הכרח של חירום. אני מבין את רחשי הציבור, אני מבין את הדבר הזה. זה דבר שבאמת, לפי דעתי, בטח יידרש דיון מעמיק בוועדת הכלכלה. אפשר לשמוע – זאת קריאה ראשונה. אנחנו פתוחים. שרת התחבורה ודאי פתוחה לשמוע את הערות חברי הכנסת, את הערות המחוקק. אני באמת מזמין את חברי הכנסת להיות בדיון הזה – זה דיון שהשקיעו בו אז זמן רב עד שחוקקו אותו – ולראות מה אפשר לעשות, להתאים את זה למצב. אני אודה לחברי כנסת אם יאשרו את זה בקריאה ראשונה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני סגן השר. אנחנו עוברים לדיון אישי. זאת הצעת חוק בקריאה ראשונה. לכל חבר וחברת כנסת שלוש דקות. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח.

גלעד קריב (העבודה):

חבל שהשרה רגב לא באה.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא לא תבוא עוד הרבה זמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – זה לא – – – זכות טיסה. זה לא – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי וחברותי חברי הכנסת.

היו"ר מאיר כהן:

טלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לפני שאני אדבר על הנאום החשוב שלי, אני רוצה להגיד מילה על דוד לוי, זכרו לברכה, שבשעה זו מובא למנוחות. סיפור קטן מהבית: אימא שלי היא חד-הורית, וכשהיא הייתה צריכה הלוואה לקנות בית בנתניה עם שתי ילדות קטנות, היא שלחה מלא מלא מכתבים לשרים ולכל מיני ראשי ערים, ואף אחד לא ענה לה. אתמול היא סיפרה לי שהיחיד שענה לה הוא דוד לוי. בזכותו היא קיבלה הלוואה. מכיוון שהיא הייתה מנהלת חשבונות עם שתי ילדות קטנות ולא כל כך ידעה על הלוואה, ריבית וזה, היא התייעצה עם רואה חשבון, והוא אמר לה: תיקחי את ההלוואה עכשיו. ובאמת שר השיכון – הוא היה שר השיכון דאז – דאג לתת לאימא שלי הלוואה. בזכותו ובזכות רוחב הלב שלו היא הצליחה לקנות בית לעצמה. סיפור קטן מהחיים שלנו. אתה יודע, אתמול אימא שלי אומרת לי: הלוואי שכל נבחרי הציבור היו ככה שרים זמינים. בעיקר – הוא זה שאישר לה את ההלוואה, ובזכותו היא קנתה בית. אז הלוואי שכולם יהיו ככה. זה סיפור קצר על דוד לוי שהיא סיפרה לי עכשיו. אבל אני רוצה לדבר על משהו קצת שונה – אני רוצה לדבר על אורי בר אור. אני רוצה לדבר על אורי כי אני נמצאת אצל משפחות שכולות די הרבה, בעיקר לאחרונה. אני לא כותבת פוסטים, אני לא מעלה תמונות, אני לא מדבררת, אבל על אורי אני כן רוצה לדבר. אתה יודע למה? זה קרוב גם אליך, הוא במדרשית שדה בוקר – כי הזר לאורי של ממשלת ישראל נשאר מיותם מחוץ לבית העלמין, ואף שר מהממשלה הזאת, שכל כך עסוקה, עם כל כך הרבה שרים – אף אחד מהשרים לא טרח לבוא ולהניח על הקבר של אורי את הזר בנופלו. מכיוון שאף אחד מכם לא טרח להגיע, אני רוצה שתדעו עליו כמה דברים, על אורי בר אור. אני רוצה שתדעו שהוא השאיר אחריו את ההורים נועה וקובי ושני אחים, יפתח ואיתמר. הוא היה ילד מלא חברים. המשפחה שלו, ממדרשיית בן-גוריון, היא ותיקה ושורשית, ואורי היה ילד מוזיקלי. הוא היה מלחין מחונן, וחיבר יצירות מוזיקליות מורכבות כבר בגיל צעיר. הוא היה כל כך מחונן, שהמנחה שלו, פרופ' מיכאל וולפה, הגדיר אותו ככישרון יוצא דופן, אחד בדור. אני רוצה להגיד לך – רק עוד חצי דקה – שאורי התגייס לנח"ל. אימא שלו אמרה לי שהוא לא כל כך התלהב, אבל כולם מהגרעין הלכו, אז הוא הלך איתם. באוגוסט היה אמור להתחיל את פרק המשימה, וימים ספורים לפני שאורי נפל הם פגשו אותו, ובאמת, אלה היה הרגעים האחרונים איתו. לצערי, הוא נהרג בפיצוץ של מטען – פשוט המבנה קרס עליו, וכך נהרגו אורי ועוד שני לוחמים. אני רוצה להגיד משהו לממשלה הזאת: אל תיקחו את הנופלים האלה כמובן מאליו. אוי ואבוי. אם נופל חייל, לכו והניחו זר על קברו. לא יכול להיות שחייל נופל ואף שר – אני מסיימת – לא טורח ללכת ולהניח זר בשם ממשלת ישראל. זה נורא ואיום. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת טלי גוטליב, גברתי, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם ישראל הנכבד, שלום. הנושא הזה של הנאום שלי יהיה קצת משעמם, אבל חשוב להביא בפניכם את העובדות, אז אני מתנצלת מראש. היה משעמם גם אתמול בבג"ץ, אז אני עושה לכם בריף קצר. חוק שירות הביטחון הקיים כיום קובע את התוויית הגיוס. הייתה החלטת ממשלה שקבעה את הפטור מגיוס חרדים בכל מיני פרמטרים. עד כאן לא חידשתי כלום. אלא מה? ב-31 במרץ 2024 ההחלטה פקעה, ולא ניתנה החלטה נוספת, זאת אומרת שמ-31 במרץ, לכאורה, צריך לגייס את כולם בהתאם לשיקול הדעת של הפוקד במשרד הביטחון. סליחה שאני משעממת אתכם. הממשלה ביקשה שיהיה לה ייצוג עצמאי בבג"ץ, אז הלכתי לבג"ץ, רציתי לראות מה קורה שם. אומר נציג הממשלה: אין החלטה נוספת, אנחנו גם לא מתכננים שתהיה החלטה נוספת. מה שמשרד הביטחון אומר, מקובל עלינו. משרד הביטחון, בשם הפוקד, אומר: אנחנו ערוכים לגייס כ-3,000 חרדים בשנה כרגע. אומרים השופטים לנציג הממשלה: נו, תסכימו ל-3,000, נביא את הדברים לידי הסכמה, לפחות בשלב ראשון. נציג הממשלה לא הסכים, ברוב אבסורד. בעניין הזה אני אומרת לכם שלו תישמע דעתי – אני פונה לראש הממשלה ואני פונה לחבריי מהממשלה ולחבריי מהאופוזיציה והקואליציה: שמעו, בסוף לפני ואחרי הכול, יש לנו אחריות למדינת ישראל. תהיה דעתנו ימין, תהיה דעתנו שמאל, תהא דעתנו סרבנות – לא משנה, לא אכפת לי איך תגדירו את זה – תהא דעתנו אשר תהא, אנחנו כולנו מחויבים לשלום המדינה ולביטחונה. כשאנחנו מדברים בתקופת לחימה עצימה בחזיתות השונות, וכשברור כאן לי וגם לך, היו"ר – אתה איתי חבר בחוץ וביטחון – ברור לנו הצורך בהגדלת הסד"כ, הכול ברור לנו. אבל ברור לנו שגם לא נחדל את העם, גם לא נקרע את העם, ונביא את הדברים לידי הסכמות. הרי רגע לפני המלחמה הביאו לוועדת החוץ והביטחון את חוק השירות – מי שהגה אותו אז, שי פירון, מהמפלגה שלכם היה – אבל זה עוד חוק לא עשוי מספיק. אזכיר גם לך, חברת הכנסת ניר, זה חוק שאגד בתוכו שח"מ ומד"א וזק"א ופעולות התנדבות וכיבוי והצלה וכל מערך ההתנדבות, אבל הגג הוא צה"ל – צה"ל מחליט בהתאם לצרכים שלו. יש צורך בלוחמים – זה יהיה ברובריקה הזאת, וצה"ל יחליט מי בהתנדבות, מי פה ומי שם. עכשיו, זה חוק סופר-מורכב, סופר-דופר-מורכב, שאי-אפשר לחוקק אותו לא בדקה וגם לא בשתיים. מצד שני, אני גם לא רוצה חוק שלא מכבד את המלחמה וגם לא מכבד את העם שלי. לכן אמרתי ואני ממשיכה ואומרת: צריך להוריד מסדר-היום את דין הרציפות. אומנם החוק של גנץ עבר בקריאה ראשונה, אבל אותי פחות מעניינת הפוליטיקה בהקשר הזה ויותר מעניינת אותי המהות. לא שאנחנו חפים ממשחקים פוליטיים – עזבו, זה לא שם – אבל כאן כרגע זה מהותי מדי. זה מהותי מדי לקריאות שלכם, אל תתבלבלו, וזה מהותי גם לקריאות שלנו. אנחנו לא צריכים לצעוק לא מכאן בוז ולא מפה הן, כי אנחנו צריכים לקדם את המלחמה הזאת לכדי תמונת ניצחון, ובעיקר – לדאוג לביטחון המדינה באופן מהותי. לכן צריך להוריד מסדר-היום את דין הרציפות, לא בגלל שלא צריך לחוקק את החוק – צריך – ולא בגלל שמה שהתאים לכם פתאום לא מתאים לכם. פשוט לא מתאים כרגע לחוק חוק שלא מתיישב עם צורכי הצבא. 1,750 מתגייסים לא מספיקים בשום קנה מידה. מצד שני, אי-אפשר לכפות הר כגיגית ואי-אפשר לכפות גיוס של כולם. צריך להביא את זה למטרה הגיונית. לכן, לשיטתי, מערכת הביטחון, ברגע שהסמכות בידיה והיא הפוקדת ממילא – ברוך השם, בזמן המלחמה גילינו חרדים במספר גדול שמתגייסים, ומתגייסים מתוך רצון. לכן אני אומרת לראש הממשלה ולממשלה: תורידו את זה מסדר-היום.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

טלי גוטליב (הליכוד):

תורידו את זה מסדר-היום. בואו נתכנס לכדי עשייה של גיוס. לשיטתי, מי שרוצה להתגייס, מי שצריך להתגייס – אנחנו צריכים את כולם תחת האלונקה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, את מה שרצית להגיד, בואי תגידי מכאן. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש העיר וג'נטלמן.

היו"ר מאיר כהן:

אחריה – עידן רול. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. אנא הקפידו.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מאחר שחברתי חברת הכנסת טלי גוטליב ואנוכי לא חלוקות על המהות, ושתינו כחברות ועדת חוץ וביטחון מבינות היטב את גודל השעה ואת הצורך לגייס רבבות חיילים נוספים לצה"ל, מפתיע אותי שעל השיטה אנחנו ממש חלוקות. ברור לכולם שעכשיו, החל מ-7 באוקטובר, צה"ל צריך להיראות אחרת לגמרי ממה שהוא נראה. ברור לכולם שמפת האיומים מחייבת אותנו לבנות צבא גדול וחזק, שקודם כול מעבה את המסגרות שנגרע מהם הסד"כ – אלפים של חיילים שנגרעו כתוצאה מזה שהם נהרגו או נפצעו – ועוד חטיבות שצריך, ועוד אוגדות שצריך. לכן הדבר הכי פשוט לעשות זה לא לדחות ולגלגל את זה ולהפוך את זה לעניין פוליטי כדי לא לדרוך לאף אחד על האצבע הקטנה, אלא להסתכל על המציאות ועל הצורך הקיומי נכוחה בעיניים, ולא להסביר שהפוקד לא רוצה כוח אדם. מי שנתן את העמדה הזו – זו עמדת שר הביטחון וזו עמדת הממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא נכון. משרד הביטחון לא – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מה ששמענו אתמול בבג"ץ זה עמדת משרד הביטחון ועמדת הממשלה. לכן, ברור לכולם שהנושא הוא נושא מבצעי. כאחת ששירתה 30 שנה בצבא וכאחת שמקשיבה היטב לצבא, הצבא זועק לעוד רבבות של חיילים. זה כבר לא נושא פוליטי, ואת יודעת מה? אפילו לא נושא חברתי. זה נושא – –

היו"ר מאיר כהן:

קיומי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – קיומי. לכן, אנחנו חייבים לקיים את לשון החוק כרוחו וכלשונו, ומ-8 באוקטובר היה נכון לשלוח צווי גיוס לכולם, בעיקרון פשוט וקל: כל צעיר בן 18 חייב לתת את חובתו האזרחית ולשרת בצה"ל, וזהו. הגיע הזמן שכולם יתפכחו. כשאני שומעת על זה שבזמן שלוחמינו הגיבורים נלחמים בעוז רוח ובאומץ לב ומחרפים את נפשם, יש צעירים שצועקים: נמות ולא נתגייס, אני מתחלחלת.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם אנחנו, שלא יהיה לך ספק. למזלי הטוב, הם מיעוט שבמיעוט.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אם לא נגייס את כולם לצה"ל כדי להתקיים, אנחנו פשוט לא נתקיים. לכן, אני מצפה שתעמדו פה ותגידו: זה נושא ביטחוני, זה לא נושא פוליטי. כולם כולל כולם צריכים לשרת בצה"ל. היום יש 62,000 תלמידים בישיבות. ועדת שקדי הלכה ובחנה את הנושא, וראתה שרק 30% מהם נמצאים בלימודים תחת הכותרת תורתו אומנותו. זאת אומרת שלפי חשבון פשוט, 30% מתוך 62,000 – 20,000. איפה כל ה-40,000 האלה?