جلسة الهيئة العامة بتاريخ 28/05/2024 الساعة 16:00

היו"ר מאיר כהן:

חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ' באייר התשפ"ד, 28 במאי 2024. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון מס' 3 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024. כמו כן הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק יום לציון אירועי הפרהוד, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון מס' 5) (החזר הוצאות אגרה לחיילי מילואים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. עוד הונחו על שולחן הכנסת דוחות מיוחדים של מבקר המדינה בנושא בטיחות בדרכים ובנושא ניהול משבר הקורונה ברמה הלאומית בתקופת הממשלות השלושים-וחמש והשלושים-ושש. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

טוב, גברתי סגנית המזכיר, אני מבין שהשר התורן, השר בן גביר, הודיע שהוא יאחר בעשר דקות, אז אני מוציא את המליאה להפסקה של עשר דקות. המליאה יוצאת להפסקה.

היו"ר מאיר כהן:

שלום לכולם. אני מחדש את הישיבה. הנושא הראשון על סדר-היום – נאומים בני דקה. מי מחברי וחברות הכנסת שרוצים להשתתף – בנוהג המקובל אני מפעיל את ההצבעה ואתם לוחצים, אז שכל אחד יגיע למקומו. בבקשה, אני מפעיל הצבעה. להלן הרשימה. אנחנו מתחילים בסעיף הראשון של סדר-היום, והראשון לנאום בני דקה – ואני מבקש מכולם להקפיד על דקה – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. בבקשה, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא מספיק שהפשיעה משתוללת בחברה הערבית, השר התורן מאחר למליאה ומעכב את עבודת הכנסת. זה מה שמאפיין את הממשלה הזאת, לצערי הרב. 85 נרצחים בחברה הערבית. אין דין ואין דיין. השר לא מתפקד, המשרד שלו לא מתפקד, הוא מתעסק – אני לא יודע מה להגיד לך. איך זה יכול להיות? 85. זה לא מצחיק, זה עצוב מאוד, 85 נרצחים בחברה הערבית, ואתה מתעסק עם המפכ"ל. חבל מאוד. חבל. אנחנו עכשיו נמצאים במצב לא טוב. אנחנו צריכים את ההתערבות של כולם במאבק בפשיעה בחברה הערבית. זה לא טוב. אדוני השר, הגיע הזמן שגם אתה וגם המפכ"ל תעשו סוף לדבר הזה. איך זה יכול להיות? 85 נרצחים, אדוני השר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה רבה, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איפה ראש הממשלה? איפה הממשלה? ריבונו של עולם.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת ואליד, תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. אנא הקפידו – דקה. בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, תודה רבה לחברי הכנסת. אני שמח שהשר לביטחון לאומי נמצא כאן, ואני מקווה שהוא גם יקשיב, כי הרגע התפרסם דוח מבקר המדינה על המחדל האיום ונורא בנושא תאונות הדרכים. לא סתם מה שהתפרסם על מירי רגב מתחבר להרוגים. אנחנו כבר הגענו ל-180 הרוגים מתחילת השנה. חוסר הטיפול בתאונות הדרכים – איך נושא אחר נושא – השר, לאן אתה הולך? אתה יודע מה קרה בכהונה שלך עם משטרת התנועה? חבל מאוד שהמבקר פרסם את זה, כי עכשיו כל עם ישראל רואה שאין ניידות משטרה בכבישים ואין שום פיקוח בכבישים. לא דואגים, לא מכסים, לא אוכפים את החוק בכבישים, וזה מסביר – עם כל 70 או 80 עבירות התנועה שיש לך – זה מסביר למה במשטרת התנועה פשוט יושבים ומקבלים משכורות ולא עושים כלום. אין ניידות, אין פיקוח, לך לא אכפת, זה לא מביא לך קולות, אתה לא מאמין בזה וזה לא מעניין אותך.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

שלא נדבר על השרה מירי רגב, שהיא אחראית, השרה לבטיחות בדרכים, שלא עשתה כלום, לא עשתה שום דבר; דאגה אולי לרמזור בנתיבות, אבל בכל המקומות האחרים אנשים נהרגו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

נושא אחר נושא, תפקיד אחר תפקיד, מבקר המדינה אומר שהממשלה כשלה. חברים, דם ההרוגים על הידיים שלכם. אתם צריכים להיות בכלא.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת בועז טופורובסקי, תודה, אדוני. תודה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. אחריו – רון כץ.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, את צריכה לעזור לנו ולתת לנו לדאוג לך. את לא רוצה להיכנס לדברים שיכולים לסבך את הביטחון שלך ושל משפחתך. לא אל קפון ולא מאיר לנסקי אמרו זאת, אלא ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, שאיים במילים אלו על תובעת בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג לבל תעז להמשיך בחקירתה לגבי פשעי מלחמה של ישראל – שיטה מאפיוזית שרק עבריין כמו נתניהו מסוגל לאמץ כדי לאיים על מוסד שיפוטי, תוך הפרה חמורה של הדין הבין-לאומי. ומדוע שנופתע? הרי זה אותו נתניהו שמאיים כבר שנים על מערכת אכיפת החוק הישראלית. התובעת עמדה באיומים ובהפחדות. פשעי הכיבוש והמצור, ההרעבה, הגזל וההרג יעמדו למשפט העמים. גם רודנותו של נתניהו תבוא לקיצה. אני רוצה להוסיף עוד כמה מילים על מה שבינתיים התפרסם גם בתחקיר של הגרדיאן וגם של שיחה מקומית – ריגול מטעם ישראל אחר התובע הראשי של בית הדין הפלילי בהאג. איזו שיטה מאפיוזית. לאן עוד תדרדר אותנו הממשלה הזאת? לאן היא תדרדר את כולנו? שימו לזה סוף. אני פונה פה שוב – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – לכל חברי הכנסת: שימו קץ לעוול הזה ולאווילות הזאת, שפוגעת בכולנו, ובראש ובראשונה בכל אזרחי המדינה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, עופר כסיף. אני מזמין את רון כץ. בבקשה, חבר הכנסת. אחריו – שלי טל מירון. בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, אני מנצל את ההזדמנות שהשר לביטחון פנים, או בשם החדש שהוא המציא לעצמו, נמצא איתנו. אני יודע שזה לא נעים שאומרים את האמת בפנים, ולכן הוא כבר ברח, מייד כשהוא שמע את השם רון כץ, אבל אני עדיין אפנה אליך. איתמר, אתה רוצה להקשיב? אתה לא רוצה להקשיב, כי ברור לך מה אני הולך להגיד. אני רוצה לומר לך את זה בצורה הכי פשוטה שיש, בשביל שגם אתה תבין: ההרס שאתה מנסה לעשות למשטרת ישראל לא יעבוד. העובדה שאתה מנסה לאיים על המפכ"ל – לא עובד. העובדה שאתה חושב שאתה תיתן הנחיות לשוטרים זוטרים בשביל לנסות לנהל את המערכת – לא עובד. העובדה שלקחו אדם שלא ניהל בחייו כלום, לא עשה צבא, השתמט מכל דבר שיש, ושמו אותו בראש הגוף שאמור להיות אחראי לביטחון הפנים שלנו – זה הוכיח את עצמו כלא עובד. אמרנו מראש, ביום שמינו אותך, שאתה תהרוס את משטרת ישראל, שאתה תנסה לעשות אותה מיליציה פרטית, ונחש מה, צדקנו. אז אני רוצה לומר לך מפה, איתמר בן גביר: אנחנו נעמוד כחומה בצורה מול ההתנהלות שלך בממשלת ישראל. אנחנו ניתן גב מלא למפכ"ל המשטרה, שעומד עכשיו מולך כחומה בצורה. ואני רוצה לומר לך משהו. עם כל הכעס על ההתנהלות האלימה של השוטרים במשטרת ישראל מול המפגינים – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

– – עדיין, אתה – אתה – צריך לקחת אחריות על מה שעשית למשטרה. אתה צריך לקחת אחריות על הטבח הנורא שקרה לנו ב-7 באוקטובר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, רון כץ.

רון כץ (יש עתיד):

תחזיר את המפתחות, תתפטר ותתבייש על מה שעשית למשטרת ישראל, ממשלת ישראל ומדינת ישראל. בושה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי מירון, בבקשה, גברתי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לצערנו התחלנו את הנאומים בני דקה קצת באיחור. אני רק רוצה לקוות שהשר בן גביר לא חצה איזה רמזור אדום בדרך לכאן בנסיעה מבצעית כלשהי. אני רוצה לדבר על מה שקרה ביום ראשון עם האלימות המשטרתית שהופגנה – – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

זה לא הוגן – – –

היו"ר מאיר כהן:

סליחה. סליחה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אפשר לא להפריע בבקשה בנאומים? זה מפריע.

היו"ר מאיר כהן:

אני מראש אומר שאני אתן לך דקה וחצי, אם משהו לא היה בסדר, כי לקח זמן לאפס את זה. סליחה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני רוצה לדבר על מה שקרה ביום ראשון, בל"ג בעומר, עם האלימות שהופגנה כלפי החרדים. כמובן שלא צריך לעבור על החוק, והם לא היו צריכים להיכנס לשטח צבאי סגור, אבל כמובן שגם השוטרים לא היו צריכים לנקוט איזושהי אלימות שחצתה כל קו. והפלא ופלא, השר מייד דאג להעניש את השוטרים הסוררים. אבל כשמשפחת צנגאוקר, בהפגנות למען החטופים, משפחה שהבן שלה חטוף זה שמונה חודשים, חוטפת מכות, וצריך להגן עליהם בגוף כדי שלא ייפגעו – שם לא עושים שום דבר לשוטרים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אז אני שואלת את עצמי: האם איתמר הוא לא רק עבריין תומך טרור, אלא גם יהלומן שלוקח השראה מהשרה רגב ומפזר לנו יהלומים במשטרה וממדרג אותם לפי כמה השוטרים הם מצייתים, כהניסטים או מתנגדים? תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. אני – – –

רון כץ (יש עתיד):

הוא לא יכול להסתכל על שלי מדברת. לא ראיתי דבר כזה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה, אדוני.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שוב אני עומד כאן כדי להזכיר גיבור נוסף בן הקהילה האתיופית שנפל במלחמה הקשה הזאת, רב-סמל מתקדם אוריאל אברהם, השם ייקום דמו – אישיות נדירה ואצילת נפש, בנם של ידידיי מרים והרב שי, רב הקהילה האתיופית בערד. בן 27 בנופלו, הותיר אחריו אישה ושני ילדים. בבוקר שבת 7 באוקטובר, בעת חדירת המחבלים לשטח ישראל, אוריאל היה מהראשונים שהגיעו להילחם. בלי לחשוב פעמיים הוא רץ עם אקדח ישר לאופקים. כשהגיע לאופקים זיהה אוריאל טנדרים של מחבלים בתוך העיר והוביל את הכוח לתוך השכונות כדי למנוע מהמחבלים לרצוח ולהמשיך לרצוח עוד ועוד אזרחים. יחד עם חברי הצוות שלו – הם נלחמו כמו אריות מול בני עוולה רק עם אקדחים כשמולם כמות אש עצומה של מחבלים. הוא אף הגיע לביתה של רחל אדרי, שאנחנו מכירים, ושם, תחת אש המחבלים, השליך רימון הלם לעבר הגינה כדי להסיר איומים ולפנות את הדרך להיכנס לתוך הבית. ואז מה שהוא שומע בקשר גורם לו לקבל החלטה אמיצה לחבור לחבריו ולצאת לקרב עקוב מדם מול המחבלים ברעים. הוא הבין שברעים צריכים אותו יותר, ונסע לשם ללא היסוס. אחרי שעות של לחימה ברעים, אוריאל חטף כדור בכתף וזחל על הבטן לעבר עץ. אוריאל שכב על הבטן ובנשימותיו האחרונות המשיך לירות לעבר המחבלים. בשלב מסוים אוריאל פנה לחברו נועם, שלחם לצידו, וביקש ממנו להעביר מסר אחרון: תגיד לאשתי ולילדים ולמשפחה שלי שאני אוהב אותם ושאני תמיד אשמור עליהם גם מלמעלה. הוא הספיק לקרוא "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" בקול, וסיים ונפל. זה היה אוריאל – נלחם עד רגעיו האחרונים, ובשעה שנאבק על חייו אחרי פציעה קשה, מה שעומד לנגד עיניו הוא אשתו והילדים. אוריאל תמיד הוביל והיה הראשון בכול, וגם בקרבות לא חשש להיות הראשון שנתקל במחבלים. בלחימה שלו הוא הציל אזרחים רבים. משפחת אברהם היקרה והאהובה, היו זקופי קומה. בנכם הקריב את חייו למען עתיד האומה הישראלית כולה בארץ הקודש, בישראל. יהי זכרו ברוך.

היו"ר מאיר כהן:

יהי זכרו ברוך, אמן. אמן. תודה רבה לך. אני מזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. אדוני, דקה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, כמעט אין יום שעובר בלי שאזרח ערבי משלם בחייו ונרצח על ידי כנופיות הפשע שהשר לביזיון לאומי, שיושב כאן במליאה, מאפשר להן פעילות חופשית בכל היישובים הערביים. השר לביזיון לאומי עסוק בפוליטיקה מול המפכ"ל, בהזמנות לשימוע, בזמן שהאזרחים נרצחים, והמשטרה מתנהגת בצורה מאוד גסה וברוטלית עם המפגינים בתל אביב. אתה אדם כושל, שר כושל. המקום שלך הוא לא להיות שר במדינת ישראל. אתה צריך להיות מאחורי סורג ובריח, כי אתה פושע, שותף לפושעים שהורגים את האזרחים כל יום ברחובות הכפרים הערביים, ובכלל, לאווירה הכללית הכל-כך רעה שיצרת במדינה. אז תלך כבר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך. גברתי, כהתחייבותי, דברי, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, נאום קול המושתקים מס' 29. לפני 7 באוקטובר וגם אחריו הקפדתי לעמוד פה מעל הדוכן בכל שבוע ולספר על אירועי הטרור המושתק מהשבוע החולף. האירועים לא הפסיקו, כמובן, אבל הייתה לי ציפייה שמשהו ישתנה בשטח; שיבינו שאסור לנו להסתכל על פיגועים ללא נפגעים או פיגועים עם פצועים קל כאילו הם לא התרחשו. לצערי, לאחרונה חזרנו לאותה קונספציה ישנה והרסנית, ולכן אני חשה צורך לעלות כאן בפניכם ולהקריא לכם את האירועים המושתקים שהתרחשו בכל יום מימות השבוע האחרון. אקרא עד שייגמר לי הזמן: ביום שלישי שעבר היחידה המרכזית של מחוז ירושלים סיכלה פיגועים באמצעות מטעני צינור שתוכננו נגד רכבי הסעות וכוחות הביטחון במזרח העיר; ערבים יידו בקבוק תבערה לעבר רכב בכביש גוש עציון–ירושלים, בין צומת אל ח'דר לצומת אפרת צפון; מחבלים ברכב שהגיעו מחרבת עטוף בבקעת הירדן ביצעו ירי ונמלטו חזרה; אירוע של זריקת אבנים לעבר רכב ישראלי בכביש 60 סמוך לסינג'יל – נגרם נזק לרכב; ביום רביעי שעבר היו זריקות אבנים לעבר רכב ישראלי בכביש 60 סמוך לסינג'יל – נגרם נזק; זריקות אבנים בכביש 443 מזרחית למחסום מכבים – נגרם נזק; זריקות אבנים לעבר אוטובוס ריק בשירות צה"ל סמוך לבא"ח כפיר בקעות – נגרם נזק; ביום חמישי חוליית מחבלים חמושה זוהתה כשהחביאה נשקים ברכב במתחם בית חולים בג'נין, כוחות סיירת חרוב וגדוד 636 סגרו מעגל והחרימו את הנשקים; ביום שישי שעבר – זריקות אבנים לעבר נהגת בין מגדלים לתפוח סמוך לאביתר; בנוסף, ערבים יידו אבנים לעבר רכבים בכביש גוש עציון–חברון סמוך לאל-ח'דר; בשבת האחרונה – זריקות אבנים לעבר רכבים צפונית למשטרה הבריטית בכביש 60; שלשום, ביום ראשון, ערבים יידו ארבעה בקת"בים לעבר הגדר של כוכב יעקב וגרמו לשרפת קוצים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

יש עוד, ורבים. כל אחד ואחד מהאירועים הללו חמור בפני עצמו, ויכול להסתיים בקורבנות בנפש. לכן, עלינו להסתכל עליהם באופן הזה ולהגיב בהתאם, ובוודאי שלא להשתיק אותם. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, ואחריה – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת אימאן ח'טיב.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

היום מציינים בכנסת יום מיוחד לשיקום הצפון. לתשעה דיונים בוועדות שונות בכנסת היה מכנה משותף אחד: כמעט שמונה חודשים – רק מצגות; אין עשייה ממשית ממוקדת לטובת תושבי הצפון והרשויות. רק אתמול הוקם מטה ליישום החלטות לשיקום הצפון – מטה ולא מינהלת כמו תקומה. ראשי רשויות וראשי יישובים מגיעים לכאן, לכנסת, לשעות ארוכות, מגיעים גם למשרדי ממשלה, נוסעים לכאן, כי משרדי הממשלה גוררים רגליים זה קרוב לשמונה חודשים. היום שמענו את מנכ"ל משרד ראש הממשלה. שם, במגדל השן, אפילו לא ידעו שהוקם מחנה פליטים לעקורי הגליל. כמעט שמונה חודשים תושבי הצפון אינם יכולים לקיים חיים סבירים – אלה שמפונים ונמצאים באי-ודאות, וגם אלה שאינם מפונים ונמצאים תחת איום ביטחוני מתמיד. לא נאפשר לאבד את הצפון.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שלשום בערב ואתמול ראיתי ברשתות החברתיות סרטון שרץ עם מראה זוועתי של איש משטרה שדוחף ומפיל ארצה איש חרדי. האמת, כאדם כואב לי לראות את המראות האלה, וזה מעורר בי תהיות ושאלות איפה נמצאים האנשים וגם השרים שיצאו לגינוי של הדבר הזה, ובצדק – איפה הם כשקורים כל יום כאלה דברים בתוך החברה וכלפי האזרחים הערבים במדינה? איפה הם כשכל יום נרצח לפחות אדם אחד בתוך החברה הערבית? רק ב-48 השעות שעברו נרצחו ארבעה בני אדם בחברה הערבית, ועוד אחד נמצא עכשיו במלחמה על החיים שלו בבית החולים. הדברים זועקים ואין משיב, יש רק דממה, וחבל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי.

היו"ר מאיר כהן:

ובכן, חברות וחברי הכנסת, הנושא הבא שעל סדר-היום – ציון יום הניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית. אני מברך את כל באי המליאה, שרים וחברי כנסת בעבר ובהווה, ראשי הנציבויות הזרות במדינת ישראל, מזכיר הכנסת, סגנית מזכיר הכנסת ועובדי הכנסת, ראשי ארגונים הפועלים למען שורדי השואה, ואחרונים חביבים – וטרנים יקרים. שלום לכולם. אנחנו מקבלים אתכם בברכה גדולה מאוד בכנסת ישראל. נציגי כל הארגונים שלחמו נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה ואזרחי מדינת ישראל, ברשותכם, אני רוצה להגיד מילה אחת. אנחנו נמצאים בעיצומם של ימים מאוד מאוד קשים, ואנחנו גם שומעים בזמן האחרון אמירות על השואה החדשה ועל התנהגויות בשואה וכו' וכו'. אני רוצה להדגיש בפני כולם שהשואה, במלחמת העולם השנייה, שהייתה אחת המלחמות הקשות ביותר בהיסטוריה האנושית – המלחמה הזאת פרצה אחרי מלחמת העולם הראשונה, ובסוף מלחמת העולם הראשונה העולם לא האמין שתהיה עוד מלחמה. מלחמת העולם הראשונה הייתה עקובה מדם, עשרות מיליוני אנשים מתו במלחמה הזאת, והינה, בחלוף 21 שנה, פרצה לה מלחמה שנייה, באותה מאה, ונראה שאף אחד לא למד את הלקח. והלקח שצריך ללמוד, חוץ מהסיפור הטרגי והזיכרון של השואה שרודף אחרינו, הוא שעריץ עולה לשלטון בכל מקום בעולם והעולם שותק – זה קורה; העולם לא מגיב – זה קורה. מ-1933, מינואר 1933 ועד ל-1 בספטמבר 1939, כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הייתה מדיניות של פייסנות כלפי העריץ הזה. מדינות שתקו. ראו שהוא מתעצם ושתקו; ראו שהוא מפר את כל הסכמי סוף מלחמת העולם הראשונה, הסכמי ורסאי, ושתקו. ובסופו של דבר, העריץ הזה יצא למלחמה כנגד העולם. האנושות ואומות העולם ידעו בדקה ה-90 להתחבר. הווטרנים שנמצאים כאן, האנשים הטובים האלה שלחמו בשורות הצבא האדום ובצבאות אחרים ובארגוני מחתרות אחרים – לאנשים האלה אנחנו מכירים תודה, ואני רוצה להגיד לכם תודה רבה גדולה על מה שעשיתם. הרבה מאוד בזכותכם היה אפשר להקים מדינה יהודית דמוקרטית וחזקה. תודה רבה. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אפשר קצת יותר.

היו"ר מאיר כהן:

אני אתן לך חמש דקות, ואם תזדקק לעוד דקה – תקבל. בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אורחים נכבדים שמילאו את היציע – בניגוד לחלק מחברי הכנסת. אני תמיד אומר שבימים המיוחדים רצוי לראות אולם מלא, אבל מה לעשות, יום שלישי זה לא יום של הכנסת. יום הניצחון על גרמניה הנאצית הוא יום חשוב לא רק עבור העולם כולו, אלא עבור מדינת ישראל והעם היהודי בפרט. לפני כ-77 שנים, הצורר הנאצי הובס במלחמה על ידי בעלות הברית. המלחמה נגמרה בחתימת הסכם כניעה ברור. לכל העולם היה ברור מה זה ניצחון, מה זה הפסד ומה זו כניעה. אף אחד בעולם – אני מדגיש, אף אחד – 79 שנה לא מטיל ספק בניצחונן של בעלות הברית נגד הצורר הנאצי. אני חייב לציין שפעם ראשונה זה שנים ארוכות אנחנו מציינים את היום הזה כאן, בבית הזה, ללא וטרן ויושב-ראש ארגון הווטרנים, שהיה גיבור במלחמה, אברהם גרינזייד, והלך לעולמו ב-8 באפריל, לפני כחודש וחצי. אז קודם כול אני רוצה להזכיר שהבן אדם הזה תרם רבות לחיזוק תודעת הניצחון בקרב הילדים, הנכדים, של הדור שלנו, וכמובן פעל בישראל מאז שהוא עלה, בגיל די מבוגר, על מנת לחזק את כל הנושא של הווטרנים, הזכויות של הווטרנים, וגם השמירה על זיכרון הניצחון. אני תמיד אומר – ולמען זה גם הקמתי שדולה בכנסת לפני כמה שנים להנצחת הגבורה היהודית – שבשואה לא הייתה רק שואה והרג יהודים אלא גם הייתה גבורה יהודית, משום שמיליון וחצי חיילים יהודים לחמו נגד הצורר הנאצי בצבאות הברית, ולנו כילדים, כנכדים – אני ספציפית כנכד לקצין שלחם בצבא האדום – חשוב לזכור את הזיכרון של השואה וגם את הזיכרון של הגבורה. מדינת ישראל קמה שלוש שנים אחרי השואה. לנו, למדינת ישראל ולעם היהודי, בהחלט יש זכות לניצחון, בהתאם למה שאמרתי, שהיהודים לחמו, וכמובן גם נפלו. קרוב ל-300,000 חיילים יהודים נפלו במלחמה הארורה הזאת ולמעלה ממיליון וחצי לחמו – 500,000 בצבא האדום, 500,000 בצבא האמריקאי, וגם עשרות אלפים לחמו ביישוב והתנדבו לצבא הבריטי. כאשר היום אנחנו מדברים על המלחמה ההיא, בוודאי ובוודאי אנחנו משווים גם לטרגדיה של 7 באוקטובר. אני חייב להגיד ששנים התנגדתי להשוואה הזאת. חשבתי שהטרור הפלסטיני, הטרור הערבי נגדנו, הוא לא כמו שהייתה שואה, משום שיש מדינה שאמורה להגן על האזרחים, על היהודים, על התושבים. אבל כאשר ראיתי כאן, אדוני היושב-ראש, בבית הזה, סרט זוועות של 43 דקות, וכאשר לפני שבועיים וחצי ייצגתי את כנסת ישראל, את מדינת ישראל, במצעד החיים בפולין, אני יותר ויותר משתכנע שאלה שני דברים שדומים האחד לשני. קודם כול, לא היה דבר כזה שבמשך 79 שנה נרצחים ביום אחד כל כך הרבה יהודים. זה פשוט לא היה. אפילו בחודשים האחרונים של שנת 1945, לפני סיום המלחמה, לא היה דבר כזה. דבר נוסף שאני לא יכול שלא להזכיר הוא השוואה לנאצים של ימינו, שזה בעיניי הרפובליקה האיראנית, ואני אסביר גם למה. כפי שהנאצים רצו להשתלט על השטחים ב-1939, כשהם פלשו למדינות אירופה ולאחר מכן פלשו לברית המועצות ב-1941, כך גם איראן פולשת היום לשטחים, מנסה להשתלט ולכבוש את השטחים, וכך גם מאיימת עלינו. איראן היא מדינה טוטליטרית כפי שהייתה גרמניה הנאצית בשנות השלושים, ואיראן, בדומה לגרמניה הנאצית, מפתחת נשק להשמדה המונית. אז לכן, כל המרכיבים – ואני מניח שהיסטוריונים רבים עושים את ההשוואה הזאת – מעידים על כך שהיום אנחנו מתמודדים עם גורם שרוצה להשמיד אותנו כפי שרצו להשמיד אותנו הנאצים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

לא רק זה – גם הם, במקום הגזע הארי, אומרים שיעים, מוסלמים שיעים שרוצים להשתלט על העולם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

גם זה נכון. תורת הגזע זה עוד מרכיב שבהחלט מוסיף. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לספר עוד סיפור קצר ששמעתי ביום השואה – תן לי עוד דקה וחצי, בבקשה.

היו"ר מאיר כהן:

עוד דקה וחצי, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ביום השואה אני שומע סיפור שבעיניי הוא סיפור שמקשר אותנו לשואה. ילד שאיבד את הוריו במתקפה ב-7 באוקטובר – מספרים על כך שהוא הסתתר שעות בממ"ד מאחורי הארון. מספרים את סיפורו, ומעלים על הקו ניצולת שואה בשם חווה, שמספרת באותו ריאיון שכאשר היא הייתה בת שש, משפחה פולנית הסתירה אותה בשק של תפוחי האדמה מתחת לרצפה. ואז חווה אומרת דבר מצמרר: כשאני הייתי בת שש והייתי בזמן השואה, לא הייתה מדינת ישראל, לא הייתה מדינה שהגנה עליי. ומה אפשר להגיד לאותו ילד בקיבוץ בעוטף עזה? שבשנת 2023 כן הייתה מדינה אבל היא לא הגנה עליו? אני חושב שזה מעיד על הקשר ההדוק הזה, וכל המילים הגבוהות שאנחנו משמיעים בימים האלה פשוט לא שוות שום דבר. אנחנו הקמנו מדינה בשביל להגן על היהודים. הקמנו מדינה בשביל שהמדינה תיתן את הביטחון וההבטחה שהשואה לעולם לא תשוב.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

משפט אחרון. אבל מה שקרה, זה הלקח שאנחנו צריכים ללמוד. אדוני היושב-ראש, הדבר האחרון: הלוחמים היהודים שהיו הציגו לנו גבורה, הציגו לנו עוצמה והציגו לנו אומץ וגם אחריות – אחריות לפקודים ואחריות למעשים. אני חושב שאנחנו צריכים להיות הדור שקודם כול ראויים להם גם בגבורה, גם בעוצמה וגם באחריות. יום ניצחון שמח.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מירב כהן. לא אחרוג יותר. חמש דקות זה זמן הנאום שלכם.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, וטרנים וניצולי שואה יקרים, חבריי חברי הכנסת, קהל נכבד, אנו מציינים היום את ניצחון בעלות הברית, לרבות הצבא האדום, במלחמת העולם השנייה והכרעת המשטר הנאצי. ביום זה אנו מעלים על נס את תרומתם המכרעת, כפי שאמר חברי יבגני, של כמיליון וחצי יהודים אשר לחמו בצבאות בעלות הברית וביחידות הפרטיזנים, ומתוכם כחצי מיליון יהודים שלחמו בצבא האדום של ברית המועצות. את מה שעמנו חווה במהלך מלחמת העולם השנייה לא ניתן להכחיש או לעוות, או להמעיט מחומרת האסון והכאב. מדובר בג'נוסייד שיטתי ואכזרי – רצח עם שאין שני לו בתולדות האנושות באכזריות, בעוצמה, בהכנות ובהשתתפות של קבוצות ועמים נוספים כדי להשמיד ולהרוג כל יהודי באשר הוא יהודי. הנאצים, יימח שמם וזכרם, יצרו רצח מחושב, מעין מדעי, שבו רשימות מסודרות של יהודים שצריכים להישלח אל מותם באופן המהיר והיעיל ביותר מבחינתם. משפחות וקהילות שלמות הושמדו, רבים גססו למוות, וכל זאת בשל היותם יהודים. במהלך צעדות המוות ההמוניות והרצח ההמוני היהודים מוינו לפי מספרים שנצרבו על ידיהם. אם לא די בכך, הנאצים השפילו, דאגו להסיר כל סממן יהודי וניסו למחוק כל קשר שלהם לדת היהודית. כשישה מיליון יהודים נרצחו ונספו במהלך מלחמת העולם השנייה, ומחובתנו להנציח את זכר הנספים ואת המורשת של העם היהודי והשואה לדורות הבאים ולחזק את הזיכרון המשותף לכולנו. אנו מציינים היום את הניצחון של הטוב כנגד הרוע, נגד האלימות, נגד ההשמדה ונגד חוסר האנושיות שחוללו הנאצים ושותפיהם כלפי האנושות כולה וכלפי היהודים בפרט במהלך מלחמת העולם השנייה. אחינו הווטרנים, שחלקם אף נמצאים עימנו כאן היום בכנסת – אני מסתכל עליהם ומתמלא ברגשי כבוד, גאווה ותקווה גדולה לעתיד עמנו ומדינתנו. כמיליון וחצי יהודים לחמו בצבאות בעלות הברית ובכוחות הפרטיזנים, ומתוכם כחצי מיליון בצבא האדום. תרומתם לתבוסת האויב הנאצי ולשמירת העם היהודי מפני השמדה כוללת הייתה מכרעת. ראוי לציין כי כ-200,000 לוחמים קיבלו אותות הצטיינות על גבורתם. תרומתם של היהודים הגיבורים לובשי המדים לא הצטמצמה אך ורק לשדה הקרב, אלא הלוחמים היהודים חיילי הצבא האדום היו בין משחררי מחנות ההשמדה ומצילי שארית הפליטה. הם אלו שחיבקו לראשונה את אחיהם ניצולי השואה וסייעו בידם לעבור מימי האימה והפחד אל השלבים בחזרה לחיים ולתקווה. רבים מן הווטרנים עלו לישראל וסייעו בהקמת המדינה, ורבים אחרים אף הצטרפו בעקבות העלייה המבורכת מחבר המדינות, ותרמו תרומה משמעותית להתפתחות החברה בישראל. מאורעות 7 באוקטובר הם תזכורת מרה וכואבת למה שמייחלים ומתכוונים שונאינו הנאצים מהחמאס ומארגוני הטרור. הרצון והשאיפה למחוק ולהשמיד את מדינת ישראל ואת העם היהודי זורמים בדמם של אותם מרצחים צמאי דם, שמנסים לפגוע בנו ולערער את ביטחוננו ואת מדינתנו. ברגעים אלו ממש חיילינו הקדושים נלחמים את מלחמתנו, נוקמים את נקמתנו ומחרפים את נפשם מדי יום כדי להגן על עם ישראל. בהזדמנות זו נאחל החלמה ורפואה שלמה לכל הפצועים שלנו ונאחל לשובם במהרה של כל אחינו ואחיותינו החטופים. אנו, כמדינה ועם, צריכים ללמוד מהמורשת של הווטרנים אשר נלחמו מלחמת חורמה בנאצים, ולאמץ את אותה מדיניות של השמדת האויב על כל יכולותיו. אתם ההשראה עבור כוחותינו כיצד למגר את האויב ולשלול ממנו את יכולותיו. לאויבינו מחוץ ומבית נאמר בקול ברור: לעולם לא תצליחו במזימתכם. אנחנו העם היהודי אשר שב למולדתו ההיסטורית והנצחית כדי לכונן כאן בית לאומי לעמנו. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, והיא דמוקרטית, חופשית, ליברלית, חזקה ועוצמתית, והישגיה מכים גלים בכל העולם בתחומים רבים, לטובת האנושות כולה; ניצחון הרוח על כוחות הרשע, ניצחון האהבה, האמונה ואומץ הלב על הרוע המפריד, הפחד והגזענות. עלינו להיות מאוחדים ככל שניתן למרות כל המחלוקות בינינו, ולזכור שאויבינו אינם מבחינים בינינו. עבורם אנחנו אותם יהודים שמבחינתם לא אמורים להיות כאן בכלל, ללא הבדל, ומאורעות 7 באוקטובר, לצערי, הוכיחו זאת באופן טרגי וכואב במיוחד. זוהי מולדתנו האהובה והיחידה, ומחובתנו לשמור עליה ולקיים אותה. אז שוב, תודה רבה לכם על גבורתכם. אני מצדיע לכם. תודה על אומץ ליבכם ועל עוז רוחכם. השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יוסף טייב.

מירב כהן (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שורדים ושורדות שעושים לנו כבוד והגיעו למשכן הכנסת, וטרנים יקרים, באמת קשה לציין את היום הזה לראשונה ללא אברהם גרינזייד, זיכרונו לברכה, שנפרדנו ממנו השנה. אני רואה פה גם את יהודה דוידוב, שמקדם יחד עם העמותה שלו את הזכויות של העולים לאחר שנת 1953, שצריך לומר גם היום שהם אינם שווי זכויות ולא מקבלים את הסיוע הכלכלי הנדרש. אני רואה פה גם את אריאלה אהרון, מנהלת הוועדה המיוחדת למען שורדי השואה, שבכל ימות השנה עובדת קשה מאוד כדי לקדם את הזכויות ואת הנצחת זיכרון השואה. אז תודה לכם שאתם כאן. עבור אלו ששרדו את השואה כל יום הוא יום הניצחון על הנאצים, והאמת היא שגם עבור כולנו כל יום הוא יום הניצחון על הנאצים, כי הניצחון עליהם לא היה רק ניצחון צבאי אלא ניצחון של הרוח, של הצדק, של האנושיות, של ערכי החירות ושל נצח ישראל. גם הגבורה היהודית בזמן השואה הגיעה במגוון צורות ואופנים. זאת לא הייתה רק גבורת הפרטיזנים, גבורת לוחמי הגטאות וחיילי מדינות הברית; זאת לא הייתה רק גבורה של התקוממות והתנגדות בכוח, אלא גם גבורת ההישרדות. הגבורה בגטאות לא הייתה רק של שרנקה, מרדכי אנילביץ' ואבא קובנר, עם הרמת נס המרד וקריאת "אל נלך כצאן לטבח", אלא גם של לאה בריק, שהחביאה בתוך שק תפוחי אדמה את בנה יחידה, את אהרן, לימים אהרן ברק, כדי להבריחו החוצה ולהציל אותו. הייתה גבורה שהתבטאה בהרג נאצים, הייתה גבורה בלהישאר יהודים, והייתה גבורה שהתבטאה פשוט בלהישאר בחיים. שהרי לימדו אותנו חז"ל שהגבורה היהודית היא לא רק הגבורה של שמשון הגיבור, גבורת הזרוע והכוח, אלא גם גבורת הרוח והנפש. "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". וכשבמשך שנים ארוכות אתה נתון לשיעבוד, נתון לניסיון השמדה שהוא שיטתי, חי-לא-חי, בתת-תנאים, צריך את האומץ ואת הגבורה להמשיך עם החיים למרות הרצון למות. יש לנו, לכולנו, הרבה מה ללמוד מהדור ששרד את השואה, מכם, דור תעצומות הנפש, גיבורות וגיבורים, שאיכשהו, למרות שעברו זוועות עולם, הצליחו אחר כך גם לחיות, להקים משפחה, לבנות מדינה, להתפתח, לצמוח. ההצלחה שלכם היא הציווי בשבילנו. אני רואה בזה ציווי לגבורת היום שאחרי. גם אנחנו נוכל להשתקם, נוכל לתקן, נוכל לקום, נוכל לצמוח, בהשראתכם. אבל יש סייג חשוב, חשוב מאוד. גבורת היום שאחרי השואה התאפשרה כיוון שהשואה כבר נגמרה – היהודים שוחררו מהמחנות, הגיעו לארץ והקימו מדינה. עבור 125 מאיתנו השואה של 7 באוקטובר נמשכת כבר 234 ימים. אני לא יודעת כמה מהם עוד חיים, אני לא יודעת כמה מהם שעדיין בחיים מצליחים לכבוש את הרצון למות. אני כן יודעת שכדי שיהיה לנו, כחברה, סיכוי כלשהו לתיקון ולשיקום, אנחנו חייבים, חייבים להחזיר אותם, את כולם, לישראל ולמשפחותיהם, להחזיר אותם עכשיו, כי גם להם מגיע ההזדמנות לגבורת היום שאחרי. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אלון שוסטר. חברים. בבקשה, אדוני.

יוסף טייב (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, וטרנים יקרים, ניצולים יקרים, אנחנו מציינים היום בכנסת 79 שנים לניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית, ניצחון ערכי, מוסרי, על מי ששם לו למטרה לכבוש את העולם ולהשמיד את העם היהודי. ביום זה אנו מעלים על נס את תרומתם של מיליון וחצי מיליון יהודים שלחמו במלחמת העולם השנייה בצבאות בעלות הברית, פרטיזנים. יותר מ-250,000 חיילים יהודים נהרגו באותה מלחמה, יהודים שנלחמו בגבורה ואמונה, אמונה עמוקה, על הזכות שלהם להתקיים ולחיות. הרצון של רבים להשמיד אותנו, לצערנו, עדיין קיים – רוצחים נתעבים שכל מטרתם היא להשמיד את העם היהודי בארצו ומחוצה לה. גם בימים אלו המלחמה שלנו על זכות הקיום שלנו לא תמה. ברגעים אלו ממש חיילי צבא ההגנה לישראל וכוחות הביטחון נלחמים בגבולות הארץ ומחוצה לה, בארץ ובעולם, באויבינו, שכל מטרתם היא להשמיד את העם היהודי. כמו אז, גם היום חיילינו נלחמים באמונה בצדקת דרכנו, בתחושת שליחות אמיתית להגן על כולנו. כאדם שבא מהתפוצות אני מודאג מאוד מהאנטישמיות שמתפשטת בכל רחבי העולם, ובפרט באירופה, כאש בשדה קוצים ממש. יהודים מפחדים להסתובב ברחובות, בתי כנסת ומרכזי הקהילות היהודיים הפכו למבצרים, עם אבטחה כבדה בכל שעות היממה, הצנעת סממנים יהודיים ועוד דוגמאות רבות. כאדם שגדל בילדותו בצרפת, אני זוכר את חיי הקהילה התוססים שהיו לנו, אך חבריי ובני משפחתי שנותרו בצרפת מספרים לי על מאות מקרי אנטישמיות, שנאה, אלימות, השפלות, יריקות, קריאות בוז ועוד. אנטישמיות במיטבה. רק בשבוע שעבר ראינו הוכחה חיה לכך כאשר במהלך יריד עלייה של הסוכנות היהודית בהשתתפות מאות יהודים מהעיר ליון שבצרפת, הגיעו עשרות מתפרעים ותקפו את אותם משתתפים, שכל מטרתם היא לחזור ולחיות כאן, במדינת ישראל. מראות אלו מזכירים לנו את הימים הקשים בתולדות העם היהודי. שונאי ישראל אשר מדברים בגלוי על הרצון להשמדת העם היהודי, כל יהודי באשר הוא – אל מול המראות הללו אסור לנו לעבור לסדר-היום. יהודים מפחדים להסתובב ברחובות אך ורק בשל יהדותם. אני קורא מפה לכלל יהודי התפוצות, ובפרט לאלו מצרפת: תעלו לישראל, זה הבית של כולנו. מדינת ישראל מחכה לכם ומבטיחה לכם גם את הביטחון וגם את השגשוג הכלכלי. חברים, המראות האלה שאנו רואים ברחבי אירופה והעולם כולו, באוניברסיטאות ועוד, של הרוע, הגזענות, השנאה, לא מותירות לנו שום ספק: אסור שזה יקרה שוב. Never again, plus jamais, לעולם לא עוד. רבים מניצולי השואה עלו ארצה ובנו כאן את ביתם בארץ ישראל, ארצנו המובטחת. חובתנו היא לזכור תמיד את אותם גיבורים, לפעול למענם, לדאוג למחסורם, לתת להם את התנאים הטובים ביותר על מנת שיוכלו לחיות כאן בכבוד ובביטחון. היום אנחנו מסתכלים על רוח הלחימה שהייתה להם אז וממשיכים באותה הדרך בדיוק, עם הדבקות במטרה, אמונה אמיתית בזכותנו והכבוד לאחר, גם מול אויבינו, גם אם אחרים רוצים להראות כאילו זה נראה אחרת. גם את התקופה הזו אנחנו נעבור ביחד, ונזכור תמיד את אלה שנלחמו למען המשך קיום הדורות. בזכותם אנו פה. בזכותכם. הרוח, האמונה וההקרבה שלהם מנחות אותנו תמיד. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. תודה רבה לך. חבר הכנסת אליהו ברוכי – אינו נוכח. אה, סליחה, חבר הכנסת אלון שוסטר, כבודו. כן, סליחה. בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים ואורחות יקרים, כ-40 מיליון אזרחים, ומהם שישה מיליון יהודים, נהרגו במלחמה הנוראה שלא חשבנו שתגיע. הייתה פעם מלחמה גדולה, והיא הפכה למלחמת העולם הראשונה, ועכשיו השנייה הגיעה. 20 מיליון חיילים, כמעט חצי מהם בצבא האדום; 500,000 חיילים יהודים בצבא האדום, כ-120,000 נהרגו וכ-80,000 שבויים. 150 מהחיילים, חיים ומתים, עוטרו באות גיבור ברית המועצות, העיטור הגבוה ביותר של הצבא המפואר הזה. ב-7 באוקטובר, אדוני היושב-ראש, אנחנו כאן בנגב המערבי בדרום המדינה, קיבלנו דרישת שלום מההיסטוריה היהודית – יום של פוגרום, יממה של פוגרום. סבא מצד אימא שלי, לפני 120 שנה, כילד קטן חווה פוגרום ביקטרינוסלב באוקראינה. הוא ניצל – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

המשפחה שלי עלתה מיקטרינוסלב ב-1879. יפה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אז הוא נשאר קצת. והסבא מצד אבא נכלא ביום ההולדת שלו, ב-9 בנובמבר, ליל הפוגרום, ליל הבדולח, בבוכנוואלד, והוא הצליח להשתחרר. הם וקרוביהם לא ציפו, לא יכלו לצפות לסיוע חיצוני, בוודאי שלא לכוחות של אחים ואחיות יהודים. ואצלנו באותו יום נורא לפני שמונה חודשים, הנינים של הסבים שלי, הילדים שלנו, נלחמו, השיבו מלחמה שערה יחד עם אחרים, וממשיכים לעשות את זה. אבל בשנות הארבעים, אדוני היושב-ראש, מישהו עשה את העבודה. מישהו עמד אל מול המפלצת הנציונל-סוציאליסטית באומץ לב, בנחישות, ועצר במאמצים נוראים את כוחות הרשע. זה התחיל בבריטים, כמובן, זה המשיך בצבאות פטריוטיים וארגונים של פרטיזנים ברחבי אירופה ובצפון אפריקה, וזה המשיך כמובן ב-1941 עם הצבא האדום וחלקו המדהים בשנים הללו. גם האמריקאים בשערות ראשם נגררו למערכה, וכמובן הייתה לזה השפעה מרחיקת לכת. וכן, גם יהודים – וערבים, אגב – מפלשתינה ארץ ישראל, דרך הצבא הבריטי. איך הם עשו את זה? הם עשו את זה בנחישות וגבורה, קודם כול. נחישות וגבורה. אבל הם עשו את זה – כמה חשוב וכמה משמעותי לנו – תוך שיתוף פעולה יוצא דופן בין בעלי דעות שונות, אידיאולוגיות שונות. הם עשו את זה כי הם ידעו שאל מול המפלצת משתפים פעולה גם יריבים מרים. הם עשו את זה באמצעות הכוח של התבונה האנושית של המדע, של הטכנולוגיה, של האקדמיה, שפרחה במחצית הראשונה של המאה ה-20 – אגב, כמובן גם בגרמניה, אבל הם היו מוכשרים, אולי מוכשרים יותר – והם עשו את זה בכוח הדמוקרטיה, הפלורליזם, ההכרה ביכולת של העוצמה של רב-הגוניות. ובימים הכואבים הללו, כשישראלים וישראליות וגם אזרחים זרים שנחטפו מישראל נמקים בעזה, ויש משפחות שכולות, פצועים בגוף ובנפש, פליטים ברחבי הארץ, חיילים, עשרות אלפים חיילים בעל כורחם – הם עושים את זה בעוצמה, אבל בעל כורחם – ניצחון העולם התרבותי על הגזענות האנטי-דמוקרטית, על הפשיסטים הגרמנים והאיטלקים ומשתפי הפעולה שלהם, ישמש לנו, אדוני היושב-ראש, השראה בימים של הניסיון הנורא הזה שאנחנו עוברים. הגבורה של ימי מלחמת העולם השנייה והקורבנות העצומים מצווים לנו לבנות עולם של כבוד ואהבה, מדינה של כבוד ואהבה, חברה של כבוד ואהבה, ומאבק נחרץ בגזענות ובשנאה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. תודה לך. אליהו ברוכי, חבר הכנסת, בבקשה. הם לא משמשים שום השראה לשום דבר, אבל הרבה מאוד לקחים, חבר הכנסת שוסטר. מה שמדאיג, חבר הכנסת שוסטר, בסוף דבריך, זה השתיקה של העולם, השתיקה של העולם באשר להתעצמות של איראן והסכנה שההתעצמות הזאת טומנת בחובה. בבקשה, אדוני, חמש דקות.

אליהו ברוכי (יהדות התורה):

שלום. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, "בעלות הברית" – איזה צמד מילים מרגש, מדינות שכרתו ביניהן ברית כדי לגבור על גרמניה הנאצית. אור מול חושך, צדק ויושר מול רוע ושקר. כך השתחרר העולם מהעול הנורא של היטלר ושלטונו. עשרות שנים חלפו, וכאן בכנסת, בצדק, כמובן, מציינים מדי שנה את יום הניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית. אבל השנה, שנת תשפ"ד – –

היו"ר מאיר כהן:

חברים, צד שמאל. תודה.

אליהו ברוכי (יהדות התורה):

– – לצערנו האירוע הזה הוא לא רק פרי ההיסטוריה; הוא נחלת ההווה. יש בעולם רוע מוחלט. "זכור את אשר עשה לך עמלק" – לעיתים קראו לו המן או פרעה, לעתים נבוכדנצר או היטלר, ולעיתים קוראים לו סנוואר או נסראללה. האלף-בית של "זכור את אשר עשה" זה לשים לב למה שהוא עושה. השאלה היא מיהן בעלות הברית שמתייצבות מולו. באירופה היהודים היו קורבן בלבד. היום הם ניצבים בחזית של בעלות הברית יחד עם ידידים בין-לאומיים כדי להביס את הרוע. וכמו אז, כך גם היום, זה לא עניין פנימי שלנו. ישראל מגינה כעת לא רק על ילדי שדרות ומטולה אלא גם על ילדי ניו יורק ולונדון. אנחנו מצווים לזכור את אשר עשה לנו עמלק דווקא בגלל שאנחנו רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. דווקא בגלל האופי שלנו, שנוטה לחסד ולעדינות, דווקא בגלל שאנחנו מקדשים את החיים, נזכור ולא נשכח גם את המאבק ההוא וגם את המאבק הנוכחי, שיוכרע, בעזרת השם, בקרוב. לניצחון על הרוע יש גורם מכריע. הוא לא בידיים של רוסיה של אז ולא בידיים של מדינה זרה שתובעת אותנו בהאג. השר רון דרמר אמר לא מזמן בריאיון לתקשורת הבין-לאומית שהוא יודע שננצח כי אלוקים בצד שלנו. הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, הקדוש ברוך הוא גם יצילנו מידם. חלק בלתי נפרד מההבנה שלנו כיהודים שאנחנו נמצאים בצד הנכון של ההיסטוריה הוא ההבנה שאנחנו נמצאים בצד של אלוקים. לבעלות הברית של ימינו, שמתבלבלות בין אור לחושך, בין רוע ליושר, בין חייל מסור למחבל שפל, אנחנו רוצים לומר מכאן דבר אחד: יש לכן הזדמנות לעמוד לצד העם היהודי; יש לכן הזדמנות להיות בצד של אלוקים. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יצחק קרויזר, ואחריו – חבר הכנסת ווליד טאהא. בבקשה, אדוני.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כבוד היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, ובעיקר אתם, החשובים מכול, רבותיי הווטרנים, גיבורות וגיבורי מלחמת העולם השנייה, היום אנו מציינים 79 שנים לניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית. ניצחון זה לא היה רק הכרעה צבאית אלא בראש ובראשונה הכרעה מוסרית מול האויב הנאצי, ניצחון של הרוח, ניצחון של הרוח מול הרוע. האנטישמיות והגזענות, המפלצתיות והאכזריות שבאדם, ברשע שלהם ניסו להשליט את אותו רוע על כל העולם. לצערנו, ניצחון זה בא באיחור. בעלות הברית סירבו תחילה להפציץ את מסילות הברזל המובילות למחנות המוות שהעלו עשן. כך יכלו לעצור בזמן את המפלצת הנאצית כאשר הרוע והרשע איים להחריב כמעט את כל העולם. ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית נותן תקווה, כי הוא מוכיח שלבסוף המוסר, המצפן והמצפון האנושי מנצחים את הרע שיש בעולם. ניצחון זה נותן תקווה דווקא בימים אלה, שבהם המפלצת החמאסית הנאצית איימה להטביע את תושבי מדינת ישראל ברוע ובאכזריות המפלצתית שלה – רוע שלצערי טרם נבלם, כאשר הוא בא בגלי אנטישמיות בעולם ובבית הדין הבין-לאומי בהאג בפרט. אך יש לי אמון באנושות. יש לי אמון באדם. יש לנו אמון בעם ישראל. בתוך הלוחמים האלה, לוחמי החופש הווטרנים, היו גיבורים בכל החזיתות. רבים מהם היו למצביאים ולמנהיגים שתרמו תרומה לתקומת עמנו בארצו. לכם, אני מוקיר אתכם על שסייעתם לשחרר את האנושות מאימת הנאצים ובעלי בריתם וסללתם את הדרך להקמת מדינת ישראל. תודת כולנו נתונה לכם. ככל שחולפות השנים כך מתרחק הזיכרון ההיסטורי ומתעמעם, ולכן ככל שנתרחק מהימים ההם נזכיר ונזכור ביתר שאת. אני רואה צורך להתחייב בפניכם היום, הלוחמים והלוחמות: פועלכם לא היה לשווא. מדינת ישראל מחויבת לניצחונכם. מדינת ישראל מחויבת להגשמת הערכים שעליהם לחמתם. מדינת ישראל מחויבת לספק הגנה לכל יהודי שנרדף בשל יהדותו. מדינת ישראל מחויבת וחייבת לא לתת להיטלר ודומיו לחזור על מעשיהם. לעולם לא עוד. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת שרן מרים השכל.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, אורחים מכובדים, עלייתם של הנאצים לשלטון הייתה אחת התקופות הגרועות והחשוכות בתולדות ההיסטוריה האנושית. בתקופה ההיא העולם נחשף לזוועות מסוגים שלא נראו עד אז, והן חשפו את העולם למידת הרוע והאכזריות שיכולות להיות אצל בני אנוש שדוגלים בתיאוריות גזעניות ותיאוריות של עליונות הגזע. השנים ההן סימלו יותר מכול את הסבל ואת הכאב, והגדירו מהי מכונת השמדה ומהו מפעל מוות. בנקודה הזאת תבוסת הנאצים הייתה תבוסה של כוחות החושך וההשמדה; תבוסת הנאצים הייתה ניצחון של האור על החושך והרוע. זאת הייתה תבוסה של הטירוף שבני אדם יכולים להיתפס אליו – הגזענות, הפשיזם ומכונת ההשמדה הלא-אנושית, שראתה בכל מי שאינו שייך וכל מי שאינו נמנה עם הגזע הנכון בן מוות. הניצחון על גרמניה הנאצית סימל אז וצריך לסמן גם כיום את סוף דרכן של מכונות ההשמדה, את סוף דרכן של אידיאולוגיות ההשמדה, את סוף דרכן של תאוריות שאיימו להכחיד את כל מי שאינו שייך לגזע הנכון. במרוצת השנים העולם כולו נחשף, ראה ושמע סיפורים מזעזעים על זוועות שעברו יהודים בידי הנאצים. העולם שמע על מחנות הריכוז, על גטאות, על המשרפות, על התנורים, ותיאורים בלתי נתפסים של מה שעברו הקורבנות, החפים מכל פשע זולת השתייכותם לגזע שהנאצים הגדירו כגזע נחות מהגזע שלהם אשר דינם של בני גזע זה הוא מוות. על פי תפיסתם הנפשעת של הנאצים, כל גזע שבעיניהם הוא נחות משלהם דינו מוות. ציון היום הזה מזכיר לנו גם איזה חוקים השליט המשטר הנאצי בתקופה הנוראית ההיא: חוקי נירנברג – חוקים גזעניים אשר הבדילו בין דם לדם, בין גזע לגזע, בין צבע לצבע, וביססו את עליונות הגזע הארי על פני כל הגזעים האחרים. החוקים האלה לא רק ששללו את הזכויות מכל מי שאינו שייך לאותו גזע – הם גם הכשירו את הקרקע למעשי הזוועה ההמוניים שהתרחשו התקופה ההיא. לצערנו הרב, גם בימים אלה מחוקקים מעלים הצעות חוק גזעניות וחשוכות שמזכירות תקופות אפלות ואיומות בהיסטוריה. אני עומד כאן היום בימים קשים, בימים מורכבים במיוחד, כדי להזכיר ולחדד לכל אותם מחוקקים שבימינו אלה אין מקום לחוקים גזעניים, אין מקום לחוקים פשיסטיים, אין מקום לחוקים שמפלים בין דם לדם, בין גזע לגזע, בין דת לדת ובין לאום ללאום. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אורחים אהובים ויקרים פה, היום אנחנו מתכנסים כדי להנציח את הניצחון של בעלות הברית על המשטר הנאצי – רגע היסטורי שמסמל את עוצמת האחדות, שותפות הגורל והעמידה האיתנה נגד הרוע האנושי. אנו מוקירים באופן מיוחד את תרומתם של ותיקי המלחמה, היהודים הרבים ששירתו בצבאות בעלות הברית שלחמו בנאצים. הניצחון של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה לא היה רק ניצחון של כוח אלא גם – ואולי בעיקר – ניצחון של ערכים. הוא מסמל את ניצחון הטוב על הרע, האמת על השקר וצלם האנוש על האלימות והרצח. שותפות הגורל של בעלות הברית – חיילים, אזרחים ומנהיגים הוכיחו כי באחדות, אומץ וגבורה אפשר להתגבר על כל סוג של רוע, גם האפל ביותר. הם נלחמו למען עולם שבו חירות, צדק וכבוד האדם הם הערכים העליונים, למען עולם צודק יותר, כדי שזוועות מעין אלה של מלחמת העולם השנייה לא יישנו. אנחנו זוכרים את המחיר האדיר ששולם ואת האומץ וההקרבה של אלה שנפלו למען העם היהודי והאנושות כולה. אני רוצה לפנות לוותיקי הווטרנים, וגם לאלה מהם שנמצאים כאן היום פה בכנסת, החיים בקרבנו וכל יום כאן בישראל: הגבורה שלכם במלחמת העולם השנייה הייתה יוצאת דופן. אתם לחמתם בתופת הנוראית ביותר שניתן להעלות על הדעת. הייתם עדים לזוועות איומות. רבים מחבריכם לא חזרו בחיים מהמלחמה הזאת. אני יודעת שחלקכם לא רוצים לדבר על מה שחוויתם במלחמה הנוראית הזאת, אבל אני רוצה שתדעו שמבחינתי ומבחינת כל אדם שערכים של חירות וכבוד האדם הם נר לרגליו, אתם חזרתם כגיבורים למדינות שלכם ועליתם לישראל כגיבורים באותה מידה ואף יותר מכך. אתם תמצית הגבורה. בעודנו מציינים את ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית, אי-אפשר שלא לחשוב על המציאות שבה אנו חיים כיום במדינתנו הריבונית, החופשית. אנו זוכרים היום, כמו בכל יום, את קורבנות הטבח של 7 באוקטובר, טבח שמזכיר לנו את זוועות העבר, והחטופים שנמצאים בשבי. אני יכולה רק לתאר לעצמי כיצד חשו אותם ותיקי המלחמה ובני משפחותיהם שעלו לישראל וחיים בה כיום לנוכח זוועות אותו יום נורא. מאז אירוע 7 באוקטובר אנו עדים לגל אנטישמיות אדיר ברחבי העולם. קולות האנטישמיות החולנית של הניאו-נאצים מחד גיסא וקולות האנטישמים הקומוניסטים מאידך גיסא נשמעים בקול רם שלא היה כדוגמתו מאז ימי מלחמת העולם השנייה. עצוב לי שאותם וטרנים ששרדו את הנאציזם והקומוניזם ועלו למדינת ישראל, שמהווה עבורם בית לאומי חופשי, צריכים גם כיום להתמודד עם הרוע הטמון באידאולוגיות האלה. רק בשבוע שעבר הכריזה סגנית ראש ממשלת ספרד, קומוניסטית מוצהרת, על כך שהכרה של ספרד במדינה פלסטינית היא רק צעד ראשון, משום שבעתיד פלסטין תהיה חייבת להיות משוחררת מיהודים מהים עד הנהר. מדובר באנטישמיות קומוניסטית גלויה, רצון גלוי וברור למחוק את מדינת היהודים מהמפה. לצערי, נראה שלקחי העבר, האידיאולוגיות הרצחניות שבהן נלחמתם, חיות ובועטות גם היום. המשימה שלכם הפכה להיות המשימה החשובה ביותר שלנו, של הדור שלי, אך דווקא על הרקע הזה הרוב רואים את הצורך הברור במדינת ישראל איתנה וחופשית, שעומדת בחזית המאבק נגד השנאה והטוטליטריות ובעד החירות. עלינו לזכור את האחריות שלנו כעם היהודי להגן על עצמנו בארצנו ולהישאר מאוחדים מול הצוררים. זיכרון העבר חייב להיות אקטיבי. עלינו ללמוד את לקחי ההיסטוריה וליישם אותם בפועל, ללמד את הדורות הבאים על סכנות השנאה ועל חשיבות החופש והאחדות. כמדינה שנאלצת יום-יום להצדיק את זכות קיומה בזירה הבין-לאומית, אנו מחויבים להילחם באנטישמיות על כל צורותיה, ולהבטיח שהזיכרון והגבורה של ותיקי מלחמת העולם השנייה יתורגם לעשייה, לביטחון, לחירות ולשגשוג. תודה רבה לכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים, וטרנים נכבדים, כאשר גרמניה הנאצית פתחה במלחמת העולם השנייה במטרה לכבוש את אירופה ולהשמיד את יהודיה מעל פני האדמה, מעטים היו שהתייצבו באומץ לצידו של העם היהודי. המדינות שהובילו את המלחמה בגרמניה הנאצית עשו זאת כל אחת כאשר החרב הייתה מונפת מעליה. שנה לפני המלחמה, בוועידה בעיר אוויאן שבצרפת, סירבו רוב המדינות להרחיב את קליטת הפליטים היהודים שברחו מהמשטר הנאצי. האונייה סנט לואיס, שיצאה מגרמניה עמוסה בפליטים יהודים בעקבות ליל הבדולח, סבבה שערי מדינות שלא הסכימו לתת ליהודים שעל סיפונה לרדת בחופיהן, והם נאלצו לחזור לאירופה. חלקם נספו בשואה. הבריטים המשיכו לסגור את שערי הארץ בפני פליטי השואה במהלך המלחמה ואחריה. האמריקאים והבריטים סירבו להפציץ את מחנות ההשמדה ואת מסילות הרכבת המוליכות אליהם. עם ישראל נותר בודד, נרדף ומושמד, כמעט ללא שום יכולת להגן על עצמו מפני המפלצת הנאצית וכוונותיה המוצהרות להכחידו במטרה שלא ייזכר שם ישראל עוד. מי שקפצו בשמחה על העגלה הנאצית מאז עלייתם לשלטון היו מנהיגי המאבק הערבי ביישוב היהודי בארץ ישראל, ובראשם המופתי אל-חוסייני, ששיתף פעולה בצורה הדוקה עם היטלר, יימח שמו, ובין השאר שידר נאומי הסתה בערבית מברלין, היה מראשי המסיתים בעיראק שהובילו לפרעות הפרהוד – שגם אותם אנחנו מציינים היום – גייס מוסלמים ליחידות אס.אס והיה שותף לתוכניות שונות להשמדת יהודי הארץ. ההזדהות של ערביי הארץ עם הנאצים לא הייתה אנקדוטה חולפת. השנה, במהלך הקרבות בעזה, מצאו לוחמינו הגיבורים עותקים של ספרו של הצורר מתורגמים לערבית. שאיפת ההשמדה של העם היהודי חיה וקיימת. 80 שנה לאחר השואה מדינות עומדות מן הצד ושותקות כאשר יש מי שמבקשים להשמיד את מדינת ישראל. 80 שנה לאחר השואה מדינות רבות מבקשות להטיל עלינו הגבלות שמעולם לא העלו בדעתן להטיל על עצמן, לא בהפצצות על דרזדן, ברלין, המבורג, ולא בהטלת הפצצות על יפן, לא בווייטנאם ולא באפגניסטאן. 80 שנה לאחר השואה יש מי שמעיזים להשוות בינינו, שקמנו לעמוד על נפשנו לאחר המתקפה הברברית בשמחת תורה, לבין המרצחים הארורים. 80 שנה לאחר השואה יש מי שמשתפים פעולה בגלוי ובסתר עם המשטר האיראני, שמכריז בגלוי על שאיפתו להשמידנו. 80 שנה לאחר השואה יש מי שלא מתבייש להביע צער על מותו של התליין מטהראן. אבל יש משהו אחד שהשתנה מהותית: מדינת ישראל נוסדה והיא חיה וקיימת, מדינה חופשית ועצמאית עם צבא וכוחות ביטחון, עם חיילים גיבורים שמוכנים למסור את הנפש למען עם ישראל ומדינתו ועם עורף אזרחי חזק ומסור. מתי הסתיימה מלחמת העולם בחזית המזרח הרחוק? כאשר יפן נכנעה לאחר הפצצת הירושימה ונגסקי. לפי מה נקבע יום הניצחון על גרמניה הנאצית? לפי התאריך שבו גרמניה נכנעה, היטלר שכב מת בבונקר שלו וגרמניה וברלין נכבשו וחולקו בין בעלות הברית. אם כן, רבותיי, הניצחון כולל את הכניעה, את כיבוש השטח הנאצי ואת חלוקתו. זו צריכה להיות גם הגדרת הניצחון שלנו – כניעה מוחלטת של החמאס הנאצי, כיבוש השטח וחלוקתו הזמנית. מדינות כמו ארצות הברית, בריטניה וצרפת, שכל כך דואגות לערביי עזה, מוזמנות לנהל את חייהן בחלק המיושב של הרצועה, ואילו אנחנו נעבד, נפריח, נצמיח את כל החלק הפתוח כאשר השליטה הצבאית הבלעדית הינה של מדינת ישראל, באופן שיבטיח שמה שהתרחש מאז הסכמי אוסלו וההתנתקות, וביתר שאת בשמחת תורה, לא יקרה עוד לעולם. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אחרון הדוברים – חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, וטרנים יקרים, אני מצדיע לכם, לכולכם. אני גאה להיות חבר במפלגה הקומוניסטית הישראלית, שלמעשה היא היחידה שמציינת מדי שנה, ביער על שם הצבא האדום בפאתי אבו גוש, את יום הניצחון על המפלצת הנאצית; כל שנה במשך עשרות שנים. בסוף השבוע הקרוב ל-9 במאי אנחנו מקיימים טקס וחגיגה – כולם מוזמנים לשנה הבאה והלאה – ומציינים את הניצחון על השטן הנאצי. אי-אפשר להתחמק מן העובדה שחלק גדול מהבסת אותה מפלצת חשוכה וקנאית נעשה בזכות הצבא האדום והתנועה הקומוניסטית, לרבות ובעיקר פרטיזנים. חלק גדול מהפרטיזנים במקומות מסוימים, הרוב, היו שייכים לתנועה הקומוניסטית. זו אחת הסיבות שאני גאה להיות חלק ממנה. השואה היהודית, השואה שיצרו הנאצים, היא הפשע, פשע הרצח הגדול ביותר בהיסטוריה, ויש הרבה מה להגיד על מה שהופך אותו לפשע הגדול ביותר: התיעוש של המוות, הרצח כמטרה, וכפי שאני מייד ארחיב, תורת הגזע המחליאה על בסיס כביכול מדעי. חשוב לזכור ולהזכיר, מה שלא נעשה פה עד כה היום: השואה למעשה לא החלה ב-1942, ב-20 בינואר בוועידת ואנזה, שבה התקבל מה שמכונה בשפה מכובסת אך מלוכלכת "הפתרון הסופי". לא שם התחילה השואה. היא גם לא התחילה בספטמבר 1941 בטבח הנורא בבאבי יאר, ששם נשחטו בין 100,000 ל-150,000 איש, 50,000 מהם יהודים, ונוסף להם שבויים סובייטים, צוענים, פגועי נפש. בל נשכח שהשואה של אותו שטן נאצי אכן פגעה בראש ובראשונה ביהודים, אך גם באוכלוסיות אחרות – אוכלוסיות נכבשות, פגועי נפש וגוף, הומוסקסואלים, פגועי נפש אמרתי, שבויים. אבל השואה, כפי שאמרתי, לא התחילה ב-1942 או 1941, והיא אפילו לא התחילה ב-1933, כאשר היטלר מונה לקנצלר, וחודשיים לאחר מכן כאשר הנאצים הפכו להיות המרכיב העיקרי בממשלה.

היו"ר מאיר כהן:

חוק האחדה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אכן. הסופר הגדול, שאני לא פעם מצטט אותו פה מפאת הערכתי והכבוד שאני רוחש לו, הסופר המנוח היהודי האיטלקי פרימו לוי, בספרו "הזהו אדם", שהוא כתב לאחר שניצל, שרד את אושוויץ, הוא כותב: היכן שקיים הפחד מהאחר, היכן שהוא הופך לנורמה שלטת – בקצה השרשרת עומד מחנה הריכוז. היכן שיש שנאה שמטופחת כעבודה זרה מתוך אינטרסים של בעלי עניין וכוח, בלשונו של פרימו לוי – בקצה אותה שרשרת מופיע מחנה הריכוז. השואה החלה עם פיתוח תורת השנאה המכונה "תורת הגזע". נורמליזציה של היררכיה גזעית, כביכול על בסיס מדעי, מה שנקרא פסבדו-מדע, שנאה לאחר – שם התחילה השואה. וכפי שאומר פרימו לוי ואחרים, כל עוד שנאת האחר קיימת – מחנה הריכוז עדיין קיים בסוף השרשרת, ואנחנו לא יכולים להימנע ממנו כל עוד השנאה השיטתית ותורת הגזע קיימות. פרופ' יהודה באואר, מחוקרי השואה החשובים ביותר, אמר, או כתב בכמה וכמה ממחקריו, שתורת הגזע כאידיאולוגיה היא ההתחלה של השואה. והיכולת לרצוח קולקטיבים שלמים בשם שנאה גזעית ותורת גזע – היכולת הזאת קיימת בכל קבוצת בני אדם. אני מסיים. ברשותך, עוד כמה שניות. אף אחד לא חסין מהגזענות העלולה להתפתח למשנה נאצית – ובכך אני מסיים. הוסיף יהודה באואר – חגג לפני כחודש יום הולדת 98, ואני מאחל לו הרבה בריאות ואריכות ימים עוד יותר – הוא אמר: מה שעוד טבוע בבני אדם, לצד היכולת להפוך לרוצח של קולקטיב, זה גם היכולת להציל. זה גם היכולת והרצון לעשות טוב. בוא נגרום לכך שהטוב ינצח ויביס את הגזענות באשר היא. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. ישיב, יסכם, השר בן גביר. בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

חברי הכנסת בהווה, בעבר, ראשי ארגונים הפועלים למען שורדי השואה, נציגי כל הארגונים שלחמו נגד הנאצים, יימח שמם וזכרם, במלחמת העולם השנייה, וטרנים יקרים, אזרחי ישראל – אני אקרא כאן דברים, אדוני היושב-ראש, של השר אופיר סופר, שר העלייה והקליטה, אבל אני גם אוסיף אחר כך כמה דברים משלי. אותו ניצחון שעצר את השואה – מייד אחריו חזינו בהקמתה של מדינת ישראל. מדינת ישראל היא ביתו הלאומי ומבצרו של העם היהודי כאן, בישראל, ובעולם כולו. אנו מציינים את הניצחון, זוכרים את אותם גיבורים שנלחמו כמי שעתיד העם היהודי מונח על הכתפיים שלהם. הם נלחמו בחרדת קודש ולנגד עיניהם רשעות הצורר. מספר הלוחמים היהודים הוא כמיליון וחצי – לוחמים בבריגדה, לוחמים בצבאות בעלות הברית, פרטיזנים. למעלה מחצי מיליון נלחמו רק בצבא האדום, למעלה מ-200,000 נפלו – מספרים בלתי נתפסים, שיכולים להעיד על העוצמה של הקרבות. "לחמנו תחת דגל זר ועל אדמת ניכר, אולם היה ברור לכולנו שזוהי – – – מלחמת יהודים". כך כתב אברהם קרצ'מר, מלוחמי הדיוויזיה הליטאית. היינו עם מפוזר, מפורד, מכל קצוות תבל, בארץ נוכרייה, ללא דגל, ללא צבא, ללא מדינה, אך עם חזון עתיק יומין לשוב לציון ולהקים כאן את מדינת היהודים. השיבה לציון, הקמתה של מדינת ישראל, גם בימים האלה, גובה מחיר דמים יקר. לוחמים רבים שנלחמו, שברגעים אלה ממש לוחמים, גם בעזה, בגבול הלבנון, הם נכדים ונינים של אותם גיבורים– לוחמים המגלים יוזמה, תושייה, אומץ ומסירות נפש, רוח של נחישות ולכידות שלא חזינו זה מכבר אוחזת בלוחמינו, במפקדי צה"ל, בעם כולו. מחויבות, ערבות הדדית, שהיא התנאי לכל ניצחון, תנאי להשבתם של אחינו ואחיותינו החטופים, תנאי להכרעתו של האויב הרצחני. אני מבקש להזכיר את אברהם גרינזייד, זיכרונו לברכה, שלחם בצבא האדום נגד הנאצים, ועמד בראש ארגון ותיקי מלחמת העולם השנייה. הוא פעל רבות לשימור זיכרון הגבורה היהודית. אברהם עלה לישראל, והוביל פעילות ענפה שכללה את שימור הזיכרון והגבורה היהודית בצבא האדום במלחמת העולם השנייה. הוא היה לוחם עתיר קרבות. הוא הבין את משמעותה של מורשת, ציווי, זיכרון; הבין כמה כוח טמון בהיסטוריה של העם הזה. תורה ציווה לנו אברהם מורשה, מורשת שאותה אנו מחויבים להמשיך. ומסיים השר סופר – כל הדברים האלה בשם השר אופיר סופר – אומר: לוחמים יקרים, ותיקי מלחמת העולם השנייה, בשם ממשלת ישראל, תודה רבה. ואם יורשה לי, אני רוצה להוסיף כמה דברים. ראשית, לומר לכם ולהצטרף לברכות התודה, אבל לומר לכם עוד דבר: רבותיי, ההיסטוריה חוזרת. בימים ההם, כך בזמן הזה. כן, גם בזמן הזה יש מי שמנסה למחוק אותנו, להרוג אותנו, להשמיד עולם שלם. גם בזמן הזה יש כל מיני נאצים חדשים שנמצאים על הגבול הצפוני ועל הגבול הדרומי, והם רוצים לשרוף, להשמיד, לרצוח. בימים ההם בזמן הזה יש גורמים אדישים בכל העולם כולו שרואים איך הקרונות, כמו שהיו אז, מסיעים אנשים, ולא עוצרים את הקרונות האלה, ואפילו מנסים למנוע מאחרים לעצור את הקרונות הללו. בימים ההם בזמן הזה אתם רואים אנשים – כן, גם כאלה שעלו כאן לפני כמה דקות – עושים השוואה אומללה. שמעתם את הדברים של עופר כסיף ושל חבר הכנסת השני, ווליד טאהא, נדמה לי. איך הם מסוגלים? איך הם מסוגלים להשוות בין המדינה שלנו לבין הנאצים, יימח שמם וזכרם? הם לא ראויים לכנסת ישראל. היה צריך לזרוק אותם מכאן לפני הרבה זמן. בימים ההם בזמן הזה יש גם סיבות לאופטימיות גדולה גדולה. כן, כמו הגיבורים של אז, יש הגיבורים של היום. יש תקווה לעולם, יש תקווה לעם ישראל, ובעזרת השם אנחנו ננצח. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תם החלק הזה של ציון היום של ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום. הנושא הוא הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אייכלר להציג את הצעת החוק. חבר הכנסת אייכלר, בדרך, כשאתה מגיע לכאן, אני אגיד לך שאני רואה, עוקב אחרי העבודה הברוכה שלך בוועדה. יישר כוח. אתם עובדים כל היום, כל הימים, בחוקים שהם לטובת פדויי השבי, המשפחות, כלל עם ישראל. תבורכו. בבקשה.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לכבוד הוא לי לבוא כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה כשהיושב-ראש של הכנסת כרגע הוא מי שהיה שר הרווחה, מאיר כהן. זה מאוד מתחבר לנושאים שאנחנו עוסקים בהם. אני באמת רוצה לבשר, לפני שאני מדבר על הצעת החוק שאני רוצה שתאשרו, שהיום הוועדה אישרה להכנה לקריאה שנייה ושלישית חוק שיאפשר לחטופים, שבעזרת השם ישובו לביתם בשלום – –

היו"ר מאיר כהן:

אמן.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

– – כמו שנאמר: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם" – אז הכנו כבר חוק כדי לאפשר להם לחיות, להתקיים, ולענייני הבריאות שלהם. כל הדברים האלה יובאו, בעזרת השם, בימים הקרובים למליאה לאישור. אבל היום, הרגע, עכשיו, יש לי הכבוד להגיש את ההצעה של חברי הכנסת אופיר כץ ונאור שירי, שהיא הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשפ"ד–2024. הצעת החוק מציעה להרחיב את ההגנה על עובדים שמשרתים במילואים, וכן לעגן הגנות לעובדים שהם בעצם העזר כנגדו, נשות המילואים, שמסייעות לחיילים המשרתים במילואים ומחזיקות להם את הבית, שחס וחלילה אף אחד לא יחשוב לפטר אותן או להוציא אותן לחל"ת בגלל הדבר הזה שבעליהן נמצאים בחזית. החוק הקיים כבר אוסר לפטר עובד שמשרת במילואים בשל שירותו במילואים, וגם בשל שירותו הצפוי במילואים וכל הקשור בו. כמו כן נאסר לפטר עובד שמשרת במילואים בתקופת שירות המילואים וגם בתקופה של 30 יום שלאחריה, אלא אם כן ניתן לכך היתר מאת ועדת התעסוקה שבמשרד הביטחון. ועדת התעסוקה לא אמורה לתת היתר אלא מטעמים מיוחדים שבשלהם יש להתיר את הפיטורים, ורק אם המעסיק הוכיח לוועדה כי הפיטורים אינם בשל שירות המילואים. בהצעת החוק מוצע להרחיב את ההגנה כך שגם פגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה של העובד ששירת במילואים ב-30 הימים שלאחר תום שירות המילואים ידרשו היתר של ועדת התעסוקה. זאת אומרת שלא יפחיתו לו משעות העבודה והזכויות שלו, למעט אם הפגיעה נובעת משינוי בדין או בהסכם קיבוצי, או שהיא נוגעת לרכיב שכר הקשור לתפוקת העובד, בתנאי שהירידה הזאת לא נובעת מהמעסיק. הוראה זו תיקבע כהוראה קבועה בחקיקה, ויחולו על הפרתה אותן הוראות החלות לגבי איסור הפיטורים, ובכלל זה ניתן יהיה להטיל עיצום כספי לפי חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב–2011. מאחר שמשירות המילואים מושפעים גם נשות המשרתים במילואים ובני זוגם, שנוסף על עבודתם נושאים בנטל הטיפול במשפחה בכל תקופת המילואים, מוצע בחוק זה להרחיב את ההגנות גם לגבי העובדים והעובדות כאמור. מוצע לקבוע בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט–1949, הגנה מפני פיטורים בשל שירות המילואים לבני הזוג של המשרתים במילואים או להורה של ילד שטרם מלאו לו 14 שנה או שהוא תלמיד בחינוך המיוחד. כמו כן מוצע לקבוע בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, הגנה עליהם מפני אפליה כעובדים או כדורשי עבודה בשל שירות המילואים של בני הזוג. לרשימת החיקוקים הקבועה בתוספת לחוק האמור יתווסף גם סעיף 41א2 המוצע, המקנה את ההגנות שפורטו לעיל מפני פיטורים לעובדים שבן זוגם או הורהו האחר של ילדיהם משרת במילואים. עוד מוצע לקבוע הגנות נוספות לעובדים שיש עימם ילד ושירות המילואים של בני הזוג של העובדים או של הורהו הוא שירות מילואים בנסיבות חירום, דהיינו בצו 8. זאת אומרת, יש הגנה נוספת למי שנקרא בצו 8, או שמשכו הצפוי או משכו בפועל של שירות המילואים הוא 21 ימים רצופים לפחות. אם הצופים, אדוני היושב-ראש, מתקשים לעקוב אחרי הפרטים הרבים – אבל זה מסמך משפטי שצריך להיות מפורט מאוד, ולכן אני קורא את הנאום על פי הייעוץ המשפטי, כדי שהכול ייאמר והכול יהיה בפרוטוקול. הזכאות להגנה תותנה בכך שהעובד מסר הודעה למעסיק לגבי שירות המילואים בתוך שלושה ימים מההודעה על כוונה לפטרו או להוציאו לחל"ת. לפי המוצע, לשם פיטורים של עובד כאמור או הוצאתו לחופשה ללא תשלום יידרש המעסיק לקבל מראש היתר מוועדת התעסוקה. הוראות אלו יחולו על חופשה ללא תשלום לתקופה בלתי מוגבלת, לתקופה של 30 יום רצופים לפחות או לחופשה ללא תשלום שמשכה יחד עם חופשה ללא תשלום קודמת במהלך החודשיים שקדמו לה הוא 30 ימים לפחות. יצוין כי דרישה זו לקבלת היתר לא תחול אם העובד נקרא לעבודתו בצו לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום. מוצע לקבוע כי ועדת התעסוקה לא תיתן היתר כאמור אלא אם כן נתנה לעובד הזדמנות לטעון את טענותיו. לעניין פיטורים יידרש המעסיק להוכיח כי הפיטורים אינם בקשר לשירותם במילואים של בני הזוג של העובדים או להיעדרות העובדים או לאי-ביצוע העבודה עקב כך. לעניין חופשה ללא תשלום, מה שנקרא ברחוב חל"ת, יידרש המעסיק להוכיח שההוצאה לחופשה ללא תשלום אינה קשורה לשירות המילואים כאמור, וועדת התעסוקה תוודא שקיימת הסכמה של העובדים שממילא דרושה הוצאה לחופשה ללא תשלום; כידוע, אי-אפשר להוציא אדם לחופשה ללא תשלום בלי הסכמתו. מקרה נוסף הוא אם הוועדה מצאה כי העובדים הם המעוניינים לצאת לחופשה ללא תשלום – הרי קורה שאישה שבעלה במילואים רוצה בעצמה לצאת לחופשה ללא תשלום – אף אם היא בקשר לשירות המילואים, ואין זו הסכמה שבדיעבד שנכפתה עליהם. במקרה כזה, היא תוודא כי קיימת הסכמה של שני הצדדים להוצאה לחל"ת. שני הצדדים זה המעסיק והעובדת. כמו כן מוצע לגבי עובדים שיש עימם ילד עד גיל 14, לרבות ילד באומנה, שהוצאו לחופשה ללא תשלום לפני יום התחילה של תיקון החוק, לתקופה בלתי מוגבלת או לתקופה שסיומה 30 ימים לפחות לאחר יום התחילה, והם מסרו למעסיקם הודעה בכתב כי בני זוגם או הורהו האחר של הילד משרתים בשירות מילואים – יהיה על המעסיק לפנות לוועדת התעסוקה בתוך שבעה ימי עבודה ממועד ההודעה לשם קבלת היתר להמשך החופשה ללא תשלום. אם המעסיק לא יעשה כן, יראו אותו כאילו הוציא את העובד לחופשה ללא תשלום בניגוד להוראת השעה המוצעת. לעניין אכיפת ההגנות האמורות – אכיפת ההגנות, שמישהו לא יחשוב שיש פה עניין של עקיפה, בקו"ף – לעניין אכיפת ההגנות האמורות מוצע לקבוע כי ועדת התעסוקה תהיה מוסמכת להטיל פיצויים בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק על מעסיקים שפיטרו את עובדיהם בשל שירות במילואים של בני זוגם או שפיטרו עובדים כאמור או שהוציאו אותם לחופשה ללא תשלום בעת שירות המילואים בלא היתר, וכי מעסיק המפטר עובד או מוציא עובד לחופשה ללא תשלום בלי היתר, יישא באחריות פלילית לפי חוק החיילים המשוחררים, וניתן יהיה להטיל עליו עיצום כספי. כתיקון משלים להגנה זו מוצע לקבוע כי אם ניתנה לעובדים שבני זוגם או הורהו של ילדם משרתים בשירות מילואים כאמור הודעה מוקדמת לפיטורים, תקופת שירות המילואים האמורה לא תבוא בחשבון במניין ימי ההודעה המוקדמת. לפי המוצע, מידע לגבי זכויות הנובעות מהתיקון המוצע ייכלל במסגרת המידע שנמסר לחיילים בשירות מילואים בדבר זכויותיהם לפי סעיף 11(ב) לחוק שירות המילואים, וכן במידע המפורסם באתר של צבא ההגנה לישראל לפי סעיף 30 לחוק האמור. הוראת שעה זו תחול לתקופה שעד 31 בדצמבר 2025 – נקווה, אדוני היושב-ראש, שנהיה אז מזמן מזמן אחרי המלחמה – וניתן יהיה להאריכה לתקופה של עד שלוש שנים נוספות. בתקופה שעד 31 בדצמבר 2024 מוצע שההגנה תחול גם ב-14 הימים שלאחר תום שירות המילואים, ותקופה זו ניתן יהיה להאריך לתקופות של עד שנתיים נוספות. הוראת שעה זו תחליף לעניין משרתי המילואים את הוראת השעה שקבועה בחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו–2006, אך היא תוסיף לעמוד בעינה לגבי בני הזוג של החיילים בשירות סדיר, ובכלל זה בשירות קבע. כדי לסייע לעובדים שבני הזוג שלהם בשירות מילואים והם הוצאו לחל"ת בתקופת שירות המילואים, מוצע לקבוע בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, מענק חד-פעמי לעובדים שיש עימם ילד עד גיל 14, לרבות ילד באומנה, ובני זוגם משרתים בשירות מילואים בנסיבות חירום לפי סעיף 8 לחוק שירות המילואים, או שמשכו הצפוי של שירות המילואים הוא 21 ימים רצופים לפחות. תנאי נוסף הוא שההוצאה לחופשה ללא תשלום היא לתקופה של 21 ימים לפחות, בתקופה שמ-7 באוקטובר 2023 ועד 31 בדצמבר 2024, אף אם העובדים יצאו לחופשה ללא תשלום ביוזמתם. הזכאות למענק הזה כאמור תהיה בעד הימים שבהם שהו העובדים בחופשה ללא תשלום בעת שירות המילואים כאמור, ולא יותר מ-30 יום. המענק יהיה בסכום של 70% מההכנסה הממוצעת ליום שהייתה לעובד בשישה החודשים שבהם עבד לפני יציאתו לחל"ת, אך לא יותר מהסכום המרבי, שעומד על כ-49,000 שקל לחודש. תחילתו של ההסדר האמור תהיה ב-16 ביוני, אך הזכאות למענק תחול לגבי מי שיצא לחל"ת לפני תחילתו של החוק המוצע, החל מ-7 באוקטובר. בכל מקרה, תנאי לזכאות הוא שהעובד היה עובד בשישה מתוך 18 החודשים שקדמו ליציאה לחל"ת, ושהוא לא זכאי לדמי אבטלה או לדמי לידה בעד אותה תקופה. כמו כן, לא ישולם מענק לפי ההסדר המוצע בעד פרק הזמן של 21 הימים שאחרי תום התקופה המזכה בתשלום דמי לידה למי שקיבלה מענק מקרן הסיוע למשרתי המילואים בעד אותה תקופה. מה שמתכוונים לומר – שלא יהיה כפל מענקים. תיקון נוסף שנכלל בהצעת החוק מאריך את התחולה של ההוראה הקבועה בסעיף 406(ה) לחוק הביטוח הלאומי, שלפיה מענקים לפי הסכמים מכוח סעיף 9 לאותו חוק לא ייחשבו כהכנסה, כך שתחול על הסכמים לפי סעיף 9 שייחתמו עד 31 באוקטובר 2024. הערכת העלות התקציבית שמסר משרד האוצר בקריאה הראשונה, הקשורה בתשלום המענק לבני הזוג שהוצאו לחל"ת, הצטמצמה, ועומדת עתה על כ-70 מיליון שקלים חדשים, ומשרד האוצר מסר בדיון בוועדה כי נמצא מקור תקציבי לעלות הצעת חוק זו. הצעת חוק זו היא הצעת חוק תקציבית כהגדרתה בסעיף 3ג לחוק-יסוד: משק המדינה, ולפיכך נדרש לאישורה רוב מיוחד של 50 חברי כנסת לפחות. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד. להצעת החוק הוגשו – – –

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני, אפשר להסביר את זה?

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

לא, כי גם אני שואל את השאלה. אם אתה צריך 50, איך יש לך פה 50?

אופיר כץ (הליכוד):

מה פתאום 50? אני לא מבין למה כתבו לך את זה ככה.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

זהו, אני מבקש מהיועצת המשפטית – – –

היו"ר מאיר כהן:

למה לא צריך 50? כי?

נאור שירי (יש עתיד):

הממשלה תומכת.

היו"ר מאיר כהן:

תכף. השר יצטרך לעלות – – –

אופיר כץ (הליכוד):

אם השר יצטרך לעלות, אני לא מבין למה כתבו לו את זה ככה. תדבר עם הלשכה המשפטית.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

אדוני היושב-ראש, אני כבר מדגיש שלפי התקנות, אם הממשלה מסכימה, לא צריך 50, ואם הממשלה אומרת שנמצא מקור תקציבי להעלות את הצעת החוק הזאת, אז לא צריך 50. זו התשובה.

היו"ר מאיר כהן:

אז בואו נשמע את השר.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

ההצעה אושרה בוועדה פה אחד. להצעת החוק הוגשו בקשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה, אבל לא לפני, אדוני היושב-ראש, שאני אמסור תודה לעובדים המסורים ולעובדות של ועדת העבודה והרווחה, ובראשם המנהלת ענת כהן שמואל, ותודה ליועצת המשפטית אילת וולברג, שהשקיעה המון המון שעות בחוק הזה, ותודה לעובדי לשכתי בראשות יצחק פיליפ. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אם כן, אדוני השר, בבקשה. הוא יאשר את זה ותעלו לדיבור. בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני רוצה להגיד שני דברים. קודם כול, בשם שר האוצר, בשם הממשלה, אנחנו תומכים בחוק. אבל אי-אפשר שלא להחמיא ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ על חוק כל כך חשוב, שמביא בשורה ענקית, עצומה, לנשות המילואימניקים. אם אני זוכר נכון, זה חודש של דמי אבטלה וכל מיני זכויות שמגיעות להן. אני רוצה להגיד לך, אופיר, פעם אחר פעם אתה מוכיח שאתה לא רק פרלמנטר מצוין ופועל ועושה, אלא באמת מביא כאן בשורות חשובות לעם ישראל. תודה רבה ויישר כוח.

היו"ר מאיר כהן:

כיוון שעלה השר בשם שר האוצר ואמר שהממשלה תומכת בחוק, אז לא נדרש רוב של 50 חברי הכנסת להצעת החוק.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי. אז תעלה ותקפיד על האמירה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

זו זכות גדולה, כי בדרך כלל רק שר האוצר, יש לו הכיסים עם הכסף. אני עם הכיסים בלי הכסף. אבל כן, הממשלה תומכת בעלות התקציבית של החוק הזה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. להצעה הזאת אין הסתייגויות, אבל יש בקשות רשות דיבור. אופיר, יושב-ראש הקואליציה, בבקשה. לכל אחד חמש דקות, לאופיר ולנאור. בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני השר, תודה. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

מי השר במליאה?

היו"ר מאיר כהן:

זה בסדר, אני מאשר. קדימה.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רותם היקרה, אני באמת נרגש לנאום על הצעת החוק הזאת. יוצא לי, ברוך השם, להעביר פה לא מעט הצעות חוק חשובות וצודקות, אבל יש גם הצעות מהפכניות, וזו אחת מאלו. על ההצעה הזאת אנחנו עובדים כבר שלושה חודשים, שלושה חודשים של עבודה סיזיפית שיורדת לדקויות. כל אות וכל פסיק בהצעה הזאת נכתבו בחרדת קודש במטרה להגן על משפחות המילואימניקים היקרות שלנו. כשאנשי המילואים היקרים שלנו בחזית, עליהם להתרכז בדבר אחד בלבד: ניצחון במשימה. הם שומרים על הביטחון שלנו, וזו המחויבות שלנו לשמור להם על הביטחון בבית. הצעת החוק הזו היא תקדימית והיסטורית. היא קובעת לראשונה איסור פיטורים או הוצאה לחל"ת של בת או בן הזוג של משרת מילואים בזמן שירות המילואים ו-14 יום לאחר סיומם. ההגנה תינתן לבת או בן הזוג של משרת עם ילד, למי שגויס בצו 8 או למי ששירת 21 יום לפחות. בנוסף – מענק הסתגלות חשוב וחדש, בהוצאה של עשרות מיליוני שקלים, לבנות ובני הזוג של משרתי מילואים עם ילד. המענק יינתן רטרואקטיבית מ-7 באוקטובר, בגובה 70% מההכנסה של בת או בן הזוג, ויינתן לתקופה של עד חודש, כדי לאפשר תקופת הסתגלות קצרה למצב החדש שבו בן הזוג במילואים אך ללא פגיעה בהכנסה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני היו"ר, רק הערה: אנחנו רוצים לוודא שיש פה שר.

אופיר כץ (הליכוד):

היו"ר כבר אמר שהוא אישר.

היו"ר מאיר כהן:

זה בסדר גמור. אישרתי את יציאתו לדקה או שתיים. חבל שנפסיק ונחזור, כבר עשיתי את זה עשר דקות. הוא ביקש. הכול בסדר גמור.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – – התקנון.

היו"ר מאיר כהן:

על פי התקנון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

על פי התקנון?

אופיר כץ (הליכוד):

רוצים להמשיך לדון בזה?

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, תמשיך, אדוני.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, סיימנו.

אופיר כץ (הליכוד):

ייקבע גם איסור פגיעה בהיקף ההכנסה או המשרה של משרת המילואים עצמו בתקופת המילואים ו-30 יום אחריה. בנוסף – הקמת ועדת תעסוקה במשרד הביטחון שתבחן עוולות תעסוקתיות שנעשו לבנות ובני זוג של משרתי מילואים, ותהיה הסמכות היחידה למתן היתר לפיטורים או לחל"ת, וגם בנות ובני זוג שהוצאו לחל"ת לפני העברת החוק ונמצאים בו כבר היום, מעסיקיהם יידרשו לפנות לוועדת התעסוקה על מנת לקבל היתר לכך. את כל הנושאים הספציפיים היושב-ראש אמר בהרחבה, אז אני אדלג ואני אעבור. האמת שעם החוק הזה היו לנו לא מעט קשיים, הרבה קשיים, עד שהגענו לרגע המיוחל הזה. בסוף, כשמגיעים לפתרונות, אז גם יש הרבה שותפים, לשמחתי, ואני רוצה להודות לכל אחד ואחד מהם. הראשונה – אני רוצה להודות לרותם אבידר צליאק. תודה רבה לך. היא נשואה למילואימניק שהיא לא רואה אותו כבר תקופה ארוכה, מ-7 באוקטובר. היא הבינה שיש פה עוול גדול שנעשה לנשות המילואימניקים, והיא הגיעה לפה, לכנסת, ודפקה על הדלתות. מרגע שהגעת אליי ללשכה והצפת בפניי את הבעיה ואת העוול שנעשה לכם – שבעצם אנחנו עד לרגע זה לא מתייחסים ואתם סוג של שקופים, וזה באמת דבר לא נכון, מה שהיה עד עכשיו – בשביל זה עשינו את התיקון הזה. התיקון הזה הוא בזכותך. עשית פה עבודה מדהימה עבור כל נשות המילואימניקים, ומעכשיו הן כבר לא שקופות, ויש יחס גם מבחינה הכרתית, גם מבחינה תקציבית, מבחינת הכול, בדיוק כמו שצריך. כמו שאמרתי בפתיחה, הם, הלוחמים שלנו, עושים הכול בשביל לשמור עלינו ולתת לנו ביטחון, ואנחנו צריכים לתת להם את הביטחון בבית, וזה מה שאנחנו עושים. אז תודה ענקית, רותם. עשית עבודה מדהימה, והחוק הזה בזכותך. ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חברי חבר הכנסת ישראל אייכלר, שכמו שהיושב-ראש מאיר כהן הצליח להגיד את זה בזמן שבאת לפה, אתה מוציא כל כך הרבה חוקים טובים למען אזרחי מדינת ישראל. אני באופן אישי עברתי איתך כמה חוקים: משפחות החטופים, חוק הארוסות, עכשיו אתה עובר עם קרויזר על פדויי שבי, ועכשיו החוק הזה. באמת, מהוועדה שלך יוצאים הרבה חוקים טובים, ואתה עושה את זה במקצוענות וברגישות, ותמיד אתה יודע איך לעשות את החוק טוב יותר מאשר איך שהוא נכנס. אז תודה, אדוני היושב-ראש, על כל מה שעשית. לחברי חבר הכנסת נאור שירי, על הרעיון המשותף עוד מלפני הרבה שנים וכל הדרך ביחד. עשינו את זה ביחד, אז תודה רבה גם לך; לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' על הסיוע בתקצוב; לשר המשפטים יריב לוין על קידום החוק בוועדת השרים; לחברי דובי אמיתי על שיתוף הפעולה בחוק; למנהלת הוועדה ענת כהן שמואל; ליועצת המשפטית המדהימה אילת וולברג. תודה.

קריאה:

אופיר כץ (הליכוד):

ענת כהן שמואל, אמרתי. עכשיו עברתי ליועצת המשפטית. אילת, באמת עבדת כל כך כל כך קשה על החוק הזה, ליווית אותנו בכל דקה, בכל שעה. היו בעיות משפטיות לא מעטות, ותמיד ידעת למצוא את הפתרון ולהפוך את החוק הזה לטוב יותר, אז שוב, תודה רבה על כל ההשקעה והמאמץ. ליועצת המשפטית של הכנסת שגית אפיק – תמיד כשאני נכנס לאיזשהו מבוי סתום באיזשהו חוק, היא תמיד נמצאת שם בשביל להביא את הרעיון ולחלץ וככה לשחרר את המחלוקת האחרונה. תמיד היא עוזרת, וגם בחוק הזה העזרה שלה הייתה מאוד משמעותית לרגע הזה שאנחנו נמצאים פה; לעומר רחמים, ראש מטה שר האוצר; לתמר לוי-בונה מאגף התקציבים, שבאמת – כי בהתחלה היה חסר לנו כסף, בגלל זה זה התעכב – עשתה מאמצים כבירים בשביל להשיג את המקור התקציבי, ואני שמח באמת שהגענו לזה, כי היא באמת השקיעה בזה; לאדריכלית של החוק הזה, ראש המטה שלי נטע מולכו, שעבדה, אני חושב, ימים, באמת, כל הזמן, נון-סטופ, ביחד. זה שיתוף פעולה מסוכן, להבא, כאילו, זה באמת. אתן רוצות – זהו, אתן משיגות, אז באמת כל הכבוד. תודה רבה, נטע, בשם כל נשות המילואימניקים. החוק הזה הרבה בזכותך. לצערי אני לא יכול להודות למשרד הביטחון. הייתי מאוד רוצה להודות להם, אבל לא גיליתי שום שיתוף פעולה ממשרד הביטחון, וחבל שכך. אני חושב שמשרד הביטחון היה צריך להוביל את החוק הזה, אבל הוא לא היה שותף, הערים קשיים, וחבל לי שאני לא יכול להודות לו. אנחנו עושים משהו היסטורי וענק. אנשי המילואים ומשפחותיהם, אנחנו רואים אתכם, אנחנו מצדיעים לכם, ואנחנו פה בשבילכם ולמענכם. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת נאור שירי לשאת את דבריו, מהיוזמים של החוק. אם הייתי חלק מהחוק, גם אני הייתי מקבל חיבוק? היה שווה.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, מתי שתרצה אני אתן לך חיבוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

תכף אני ארד.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי אופיר כץ, אני חושב שתמיד אני מדבר אחריך בכמה נגלות של החוק הזה וגם בוועדות, אז אני אף פעם לא מתחיל עם התודות, כי אתה מסיים בתודות, אתה אומר את כל התודות. אבל אני רוצה לומר לך תודה אישית, לא רק על החוק הזה. בשנה וחצי האחרונות, ברוך השם, יש פה מחלוקות די רציניות, ובתפקידך כיו"ר הקואליציה יכולת לייצר שני וקטורים של פעילות: או לזרום עם הדריסה, מהצד שלי – דרסו, לא משנה, לא נתווכח על זה – או לייצר שיתופי פעולה, גם עם חוסר הסכמה מאוד רציני בנושאים מסוימים וגם מהותיים, בעיניי. אתה בחרת בדרך הזו, והיא דרך שבאה לידי ביטוי בחוק, איתי עכשיו, אבל אתה עושה את זה לא רק בחקיקה, אלא גם בצורה ובדרך שבה מתנהלת המליאה במקומות שאפשר לייצר שיתופי פעולה. בסוגריים, אני יודע שאולי אני עושה לך קצת נזק כשאני מחמיא לך, אבל אני חושב שזו הדרך להתנהל. אני חושב שזה חלק מהריפוי שצריך להיות בבית הזה ובחברה הישראלית, אז אני רוצה להודות לך על זה. על החוק אני מודה לך מראש, אבל אמרת את כל התודות. גם החוק הזה, אתה אתמול נתת אותו כדוגמה. אתה אמרת: שמעתי שהממשלה לא עושה שום דבר חיובי – או שישב דודי אמסלם, אז אמרת: הינה, מחר אנחנו מעבירים את החוק הזה. נכון, החוק הזה הוא דוגמה לדבר טוב שאנחנו מייצרים. בעיניי הוא דבר טריוויאלי, וגם בעיניך, זה חלק משינוי תפיסה שלצערנו אנחנו במהלך המלחמה הבנו שצריך לעשות – להסתכל על חייל או על חיילת מילואים לא כפרט בודד שמתגייס, מתגייסת, שמה מדים והולכת לאן שהולכת כדי לתרום, אלא כמכלול שיש לו בית, שיש ילדים, שיש גבר או אישה, שיש משפחה שלמה ושצריך להסתכל גם עליה, שהיא חלק משירות המילואים, בטח ובטח כשאנחנו הולכים לשינוי בכלל בעומס על המילואימניקים. חייל מילואים ממוצע עושה או עשה עד 30 ימי מילואים, תעסוקה, במשך שנה קלנדרית. היום אנחנו מדברים כבר על חודשים. לפי התחזית של מה שהולך להיות, גם אם עכשיו, מחר בבוקר, תסתיים הלחימה הזו, אנחנו מדברים על 50 עד 80 ימי מילואים בשנה. זה עומס מטורף על משק הבית. החוק הזה הוא בעיניי תחילתו של תהליך שצריך לשנות לגמרי את התפיסה של חיילי המילואים. אני מודה לך על זה. אני מודה כמובן לנטע, ראש המטה שלך. בדרך כלל אני מסתכל על הצד שלי, כאילו, יש גם נטע, אבל יש עוד שפשוט אנחנו סומכים עליהם, אז על נטע אני סומך. אני לא יודע אם זה בגלל שאת מהוד השרון או שפשוט את עושה עבודה מעולה או שגם וגם. זה מראה את מי שאת, את המחויבות שלך ושלכם לחוק. אני מודה גם לפורום נשות המילואים, שמעבר ללהשיא משואה, אני חושב שזה מראה על המקום שלכן בחברה הישראלית. אחת הסיבות הגדולות שאני הצטרפתי לפוליטיקה זה השוויון בנטל, שבעיניי הוא גם חלק מהשינוי שצריך לעשות בחברה שלנו, אין מה לעשות. כל אחד ייקח את זה לאן שהוא רוצה, אני לא רוצה לייצר – בועז, שומעים אותך על מלא.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש כתוביות של מה שאתה אומר בערוץ הכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

לא משנה, הכול טוב. שומעים אותך ממש, אז אם רצית – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אני מצטער, לא רציתי להפריע לך. סליחה.

נאור שירי (יש עתיד):

אוקיי. השוויון בנטל – זה חלק ממה שאני הצטרפתי אליו, וזה חלק נוסף שצריך להשתנות בחברה הישראלית, ניקח את זה לאן שניקח את זה, וגם – לייצר את זה בהסכמות. לכן, כששאלתי אותך לאן זה יגיע – הייתי שמח אם אתה היית מנהל את זה, אבל כנראה זה לא יגיע. אני רוצה גם להודות ליו"ר הוועדה – וציין את זה אופיר וציינו רבים אחרים – על החוקים שיוצאים מוועדת העבודה והרווחה של כנסת ישראל. זו בשורה ועשיית טוב בזמנים האלה, וזה חשוב. כמובן למנהלת הוועדה, כמובן ליועצת המשפטית, ואני מודה שנחשפתי פעם ראשונה לעבודה. לפעמים אני רואה את האינטראקציה עם כל ה"לא", נכון? בכל מה שאנחנו מביאים, תמיד יש את ה"לא" – למה לא, למה זה, אין כסף, אין זה, מה עם המעסיקים. היכולת שלך הייתה לנטרל את ה"לא", יחד עם הצוות של אופיר. זה היה בעיניי גם מרגש אבל מלמד איך הכנסת צריכה להתנהל ואיך מחוקקים צריכים להתנהל, וזה היה שינוי. כמובן לצוות שלי, לעמית, עדן ויובל, ולנשות המילואים, שפנו אליי לפני למעלה מחצי שנה – לא הפורום, נשות מילואימניקים שהם חברים שלי, שפנו אליי לפני חצי שנה, ואז דיברתי גם עם אופיר. אני מקווה שזה יוריד קצת מהעומס הרגשי או העומס התעסוקתי ויקל על השירות שלכם. תודה רבה. אם אתה רוצה חיבוק, אז סבבה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אדוני היושב-ראש, ראשית, אני חוזר: יישר כוח ליוזמי החוק – חוק חשוב, בשורה חשובה מאוד לעם ישראל, ואין ספק שהדאגה הזאת לערכים הכל-כך חשובים זו דאגה שבלב כולנו. יש כאן כמעט קונסנזוס. חוץ מהמחבלים בבית הזה יש כאן כמעט קונסנזוס בדאגה ללוחמים, לחיילים, לנשות המילואימניקים וכן הלאה וכן הלאה. וכעת אני רוצה להתייחס, חברים, רבותיי, אדוני היושב-ראש, לדברים שנשאה היועצת המשפטית בכנס לשכת עורכי הדין באילת. אז אנחנו לא באילת, אנחנו בכנסת ישראל, אבל אני רוצה להגיד לכם – –

נאור שירי (יש עתיד):

אתה תמיד יודע להרים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – שבימים האלה יש מי שמבקשים לערער את יסודות המשטר הדמוקרטי. אנחנו נמצאים במצב שבו פקידי השלטון הופכים לראשי השלטון.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, היא לא פקידת השלטון.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

זו מגמה שהיא איום מוחשי על הדמוקרטיה. כן, יכול להיות פקיד בכיר מאוד, אדם שאני מאוד מאוד מעריך, אבל הוא לא אמור לנהל את השלטון במדינת ישראל. אנחנו, מה שנקרא – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

גם אתה לא אמור לנהל את הממשלה. תדייק קצת.

נאור שירי (יש עתיד):

הראשון שהיו צריכים להעלות לשימוע בממשלת ישראל זה אתה. עבריין. אתה היית צריך לעלות לשימוע.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני אספר לך איך זה עובד. השר הממונה אמור להיות ממונה על המשטרה. עכשיו אני רוצה להגיד שבפרט אלה שמנסים בסתר לקדם שימוש בכלים מסוכנים לצורך הגשמת שאיפותיהם הפוליטיות הנסתרות – עלינו, חברי הכנסת, להתייצב נגדם כחומה בצורה ולהגיד בצורה נחרצת וברורה ביותר: במדינה דמוקרטית העם בוחר את נציגיו ואת ממשלתו. הממשלה היא הריבון, היא זו שמתווה את המדיניות ומנחה את הדרגים המקצועיים כיצד לפעול. הניסיונות של גורמים מסוימים ליטול מהדרג הנבחר את סמכויותיו באצטלה של שלטון חוק – זה לא שלטון חוק אלא פריעת חוק. ניסיון ההפיכה לא ייענה בהרכנת ראש. כשר לביטחון לאומי אני אומר כאן, על הדוכן הזה, שאני אמשיך לפעול בדיוק בהתאם למנדט שקיבלתי מהעם למילוי התפקיד שלי. אמשיך להתוות מדיניות של אכיפת חוק בלתי מתפשרת. אמשיך להעניק גיבוי לשוטרי המשטרה הנפלאים, אבל כן, במקום שנדרש – גם לפעול להרחקה של השוטרים שפועלים בניגוד לחוק משורותיה של המשטרה. זאת חובתי, ואני אעשה אותה. אמשיך לפעול ללא פחד וללא מורא. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, השר בן גביר. תכף ניגש להצבעות. אני מבקש לקרוא למגיש ההצעה. אופיר, אל תצא, שלא נחפש אותך אחר כך. אני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת במקומותיהם. ניגש להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

לחצתי פעמיים. אני יודע, אני לוחץ על הצבעה פעמיים כבר וזה לא עובד. יש טכנאי?

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

אגיד משהו עד שיבוא טכנאי. אתמול ביקרתי אצל משפחת ישראל יודקין, השם ייקום דמו, מכפר חב"ד, שנפל במערכה, לוחם חרדי ממשפחה חרדית. פגשתי שם את הילדים וכל האחים ביחידות – ממש גאווה: לוחמים, חלקם במודיעין. אני לא רוצה לפרט יותר מדי אבל תשמעו, התרומה שלהם למדינת ישראל היא עצומה. אנחנו יודעים שגם בבית הזה כאלה שנקראים כאילו משתמטים שירתו בצה"ל. אנחנו צריכים לראות את זה ולהגיד דבר טוב אחד על השני, גם אם אנחנו לא בדיוק מסכימים, ואם אתה חרדי או חילוני ולא מתאים לדעה שלי, עדיין אנחנו אחים, נכון, נאור? ותכף חיבוק למטה. אני חושב, עוד פעם, שאפשר להגיע להסכמות בבית הזה על כל מיני דברים, ואני מעודד את זה. אפשר ללמוד תורה ואפשר גם להתגייס לצה"ל.

נאור שירי (יש עתיד):

בוא נעשה שמית.

היו"ר ניסים ואטורי:

רוצים שמית? אין ברירה. שמית יהיה ארוך יותר. רגע, אנסה שוב, סליחה רגע. רגע, מאיר כהן – אפשר להחליף לניסים ואטורי? כתוב לי מאיר כהן.

קריאות:

הצבעה שמית.

היו"ר ניסים ואטורי:

אולי מישהו – השר רוצה?

אופיר כץ (הליכוד):

ואטורי, אם מצביעים שמית, אתה עושה את זה מהר?

היו"ר ניסים ואטורי:

יאללה, שמית. אני כן, השאלה – היא, זה תלוי בה.

קריאה:

שהשר יבקש. שהשר יבקש, אופיר.

היו"ר ניסים ואטורי:

כבוד השר איתמר בן גביר, אתה מאשר הצבעה שמית? יש תקלה במחשב. בכבוד. אנחנו נעבור להצבעה שמית. המחשב תקוע. הוא לא רוצה למחוק את מאיר, ידידי. אתה רשום פה. היית מצביע פעמיים עכשיו אם הייתי מצביע – גם שם וגם פה. אפשר להתחיל, בבקשה. אני מבקש להתחיל בהקראת שמות חברי הכנסת. תודה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אבקש לקרוא שוב את שמות חברי הכנסת שלא הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. האם יש מישהו מחברי הכנסת שעדיין לא הצביע? לימור וחבר הכנסת שלום דנינו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש למנות את הקולות. תמה ההצבעה. אני רוצה תוך כדי לבדוק את המערכת, בסדר? זאת לא הצבעה. לא הצבעה. 23 בעד, אין מתנגדים. אני מודיע שהצעת החוק עברה בקריאה השנייה. הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשפ"ג–2024, כנוסח הוועדה. אני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת במקומות. אנחנו נבצע הצבעה אלקטרונית. לא ניסיון – נצביע. נעשה הצבעה. הצבעה. עובד. עובד? עובד לי. לא עובד?

קריאות:

לא עובד.

היו"ר ניסים ואטורי:

צריך לעשות reset לכולם. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית, הצבעה שמית. הצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשפ"ג–2024. בבקשה, אבקש להקריא את שמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לחזור על שמות חברי הכנסת שעדיין לא הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

האם יש עוד חבר כנסת שלא הצביע? יוסף טייב.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

עוד מישהו? תמה ההצבעה. אני מבקש למנות את הקולות. תודה. חברי הכנסת, עברו לאוזניות. זה יותר יעיל. חבר הכנסת מיכאל ביטון. מי זה שומע?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

זה – – – קודש.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה, יפה. מדהים. שים אוזניות. תודה רבה. 21 תומכים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – ציון יום למען שיקום ותקומת יישובי הצפון. אני מזמין את חבר הכנסת אליהו רביבו, שיזם את הדיון. בבקשה.

אליהו רביבו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, שותפתי וחברתי חברת הכנסת אפרת רייטן, חבריי חברי הכנסת, במציאות מתוקנת, במערכות רגישות, עם סנסורים מספיק טובים, לא היה שום צורך בהקמת שדולה למען שיקום יישובי הצפון, ולא היה צורך בקיום יום מיוחד שהכנסת תקדיש לטובת העניין. הצפון לא אמור להיות שונה משאר חלקי הארץ. ובכל זאת, אם נשווה טיפה, לפני יומיים שוגר מרפיח מטח של טילים לאזור השרון והמרכז. כל המדינה הייתה על הרגליים. כולם היו רתומים. נפתחו מהדורות, פאנלים, הגיעו מומחים, ציוצים בלי סוף, פרשנים. לשם השוואה, רק בשבוע שעבר הותקפו יישובי הצפון ב-26 טילים מדויקים, 64 חדירות כלי טיס בלתי מאוישים, 174 שיגורים של תלולי-מסלול, בתוכם מרגמות, רקטות, בורקנים ושאר מתנות סטטיות שנסראללה משגר לעברנו. אבל למה ללכת רחוק? אתמול, רק אתמול – 70 שיגורים לעבר הצפון. אבל אלו רק הודעות כתומות בצד ימין של מסכי הטלוויזיה, הודעות כאלה שמפריעות לנו לצפות בשידורים. בתים מושמדים אחד אחר השני במטולה, כפר גלעדי, ערב אל-עראמשה, דובב, מרגליות, קריית שמונה, יראון, והרשימה ארוכה וכואבת. ביישובים כמו עבדון ילדים מגן עד כיתה י"ב – יותר נכון, כשאני הייתי, י"א – לומדים יחד באותו מקלט, כי אין מיגון, ואין שום מענה פדגוגי. עשרות מפונים או-טו-טו תשעה חודשים. אפרת, תשעה חודשים זה הזמן שלוקח לאישה להרות וללדת. או-טו-טו תשעה חודשים, ואנחנו בלי שום אופק. אלפי עצמאים ועובדים בענף התיירות לא יודעים מה יהיה עתידם; מפעלי תעשייה כמו עדשות חניתה, כלל לא בטוח שיצליחו להתאושש ולפתוח את שעריהם מחדש. כל ההשקעות בפוד טראקס הולכות לאבדון, אחרי שנים של מאמץ לשלב אותם בצפון ולהרים את קרנם של יושבי הצפון. משקים שלמים נשרפו. מאות דונמים של עצי פרי, היבול לא נקטף מהם והם לא טופלו, ולכן תגובתם בשנים הבאות מוטלת בספק רב. כל אלה הם כבר חלק מסדר-היום, חלק מהבעיות השוטפות של מדינת ישראל. אני לא אשלים עם זה, ואסור לאף אחד מיושבי הבית הזה להשלים עם זה. כשפתחנו את ישיבת השדולה, חברתי אפרת ואני, אי שם בינואר – פרק זמן מטורף – אמרתי שמדינת ישראל, לצערי, רגילה לאורך השנים לתת מענה רק כשהמעשה עשוי, ושהמצב היום – כלומר אז, בינואר – גם אם אינו סופי, מחייב לתת מענה באופן מיידי, כדי שלא נגיע למציאות שבה המצב הוא סופי, וגם רק אז נידרש לתת מענה. לצערי, היום אנחנו כבר באים ואומרים באופן ברור וכואב: המעשה הוא מעשה עשוי. המדינה על כלל מערכותיה הייתה יכולה להרשות לעצמה הפעם לשנות טיפה מדרכה ולהתארגן כשמאוחר, אבל לא מאוחר מדי. עוד אמרתי בפתיחת ישיבת השדולה בינואר שיש להקים מינהלת מקבילה לתקומה למען שיקום יישובי הצפון. היום, גם אם מאוחר, גם אם מעט, אני מברך את החלטת הממשלה לאישור תוכנית "צפונה", לתת מענה בטווח המיידי, ועל הקמת מטה "שחר לצפון" לשיקום יישובי קו העימות, וכל זה תחת פיקוח מנכ"ל משרד ראש הממשלה. כולי תקווה שהתוכניות לשיקום הצפון כבר קיימות בכל משרדי הממשלה. ואם להיות קצת פחות דיפלומט, אני חייב להתוודות שכתבתי את הנאום הזה אתמול בערב, וכשכתבתי עוד לא ידעתי שלכל הפחות בחלק לא קטן מהמשרדים אין באמת תוכניות כאלה עדיין. היום, תוך כדי הדיונים שקיימנו – ומייד אני ארחיב לגביהם מעט יותר – –

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, אבל נגמר הזמן.

אליהו רביבו (הליכוד):

אוקיי. – – אז הסתבר – אולי אפרת תיתן לי קצת משלה – שהמציאות היא אחרת.

היו"ר ניסים ואטורי:

היא אחריך בדיוק.

אליהו רביבו (הליכוד):

כל משרד נדרש להציג תוכנית סודרה ואופרטיבית ולהוציא אותה לפועל. חובתנו, חברי הכנסת, היא לעקוב אחר יישום תוכניות אלו בכל ועדה וועדה, כדי שתושבי הצפון יתחילו לקבל מענה, גם אם מאוחר, אבל לא מאוחר מדי. אדוני היושב-ראש, בראייה קדימה, גם התוכנית הזאת לא מספקת. הרי לא יעלה על הדעת שאפילו בתוך קבינט המלחמה אין אחידות בהודעות לתקשורת לגבי מה עושים עם הצפון ומתי. אחד מהם אומר: 1 בספטמבר, אבל ללא שום תוכנית או צעדים. וראש הממשלה, ודי בצדק, אומר שזה תלוי במצב, ולא ניתן לשים דדליינים לתהליכים קיימים, ובטח שלא לחשוף את תוכניות כוחות הביטחון בפני אויבינו. מגיע לתושבי הצפון, וגם למדינה כולה, שמנהיגיה ידברו קודם כול ביניהם, ולא דרך התקשורת, ויוציאו קול אחד ברור – מה עושים, מתי עושים, איך עושים, עם מי עושים, באיזה תקציבים עושים. אני עובר לשלב התודות – אני מדלג, זה בסדר? לא להודות?

היו"ר ניסים ואטורי:

הזמן נגמר מזמן כבר, ואי-אפשר לחשוד בי שאני לא תומך ביום הזה שהעלית – תומך תמיכה מלאה, וגם בדברים שלך.

אליהו רביבו (הליכוד):

נכון, נכון. בטח אתה כתושב הצפון.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן.

אליהו רביבו (הליכוד):

אז לסיום, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות למנכ"ל משרד ראש הממשלה, שכיבד אותנו בנוכחותו ביום החשוב הזה, ענה על שאלות מאתגרות והתחייב לחזור אלינו עם תשובות כתובות לגבי שאלות שנשארו פתוחות. ליושבים בראשות הוועדות, שקיימו היום דיונים למען הצפון במסגרת היום המיוחד במספר לא מבוטל ולא שגרתי: ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני; ליושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יונתן מישרקי; ליושב-ראש ועדת ביקורת המדינה חבר הכנסת מיקי לוי; ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יעקב אשר, שכיבד אותי גם בניהול הדיון; ליושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת יוסי טייב.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תשאיר לי, אני אמשיך לקרוא את זה אחר כך.

אליהו רביבו (הליכוד):

אוקיי, אז תקריא את זה, טוב?

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה כבר הרבה מעבר לזמן.

אליהו רביבו (הליכוד):

טוב, יסלחו לי כל חבריי יושבי הוועדות – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אליהו רביבו (הליכוד):

הוא הבא בתור, אבל – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני נותנת לו 20 שניות ממני.

אליהו רביבו (הליכוד):

אוקיי, אז לחברי חבר הכנסת מיכאל ביטון – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אי-אפשר להעביר זמנים. אתה מכיר את החוקים.

אליהו רביבו (הליכוד):

אי-אפשר? טוב, וגם לדוד ביטן וישראל אייכלר. אני מבקש להודות עוד פעם לחברתי הטובה ושותפתי לדרך מאז הקמת השדולה, על היוזמה, הדיונים, הסיורים והיום המיוחד הזה, חברתי חברת הכנסת אפרת רייטן. את יודעת להראות שניתן לעשות פוליטיקה נקייה. לצערי, החלטת לא להתמודד לראשות מפלגת העבודה. בוחרי מפלגת העבודה ואזרחי מדינת ישראל הפסידו ברגע הזה. חבריי היקרים, אני סמוך ובטוח שכולנו ביחד נעקוב מקרוב אחר החלטת הממשלה ואחר יישומיה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תודה. אני מבקש לעמוד בזמנים, חבר'ה. אני משתדל לא להעיר לכם. זאת אומרת, אני נותן להם עוד כמה שניות בסוף – 20, 30 שניות, בסדר, לא להגזים. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה, ואי-אפשר לסחור בדקות דיבור.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל אפשר לפרגן.

היו"ר ניסים ואטורי:

בוודאי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

זה מה – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, לפני שאני אתייחס לענייני הצפון, בדיוק – אלי, אתה שומע? אליהו? אני אגיד את מה שאמרתי לך עכשיו בשקט, כי אולי זה דווקא חשוב, אולי זה הספתח הנכון. אמרתי לעצמי ואמרתי לאלי קודם: האם כשעומד כאן חבר ליכוד ומחמיא לחברת כנסת ממפלגת העבודה על שותפות – –

קריאה:

רחמנא לצלן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – האם זה טוב לי פוליטית או רע לי פוליטית?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

זה אתחלתא דגאולה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מה זה?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתחלתא דגאולה, זאת ההתחלה של הגאולה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אז אני לוקחת את זה בשתי ידיים, ואני מודה לך מקרב לב.

אלי דלל (הליכוד):

אם הוא היה היחיד, זה היה חשוד, אבל מכיוון שחלק גדול מהליכוד – אפשר.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אז אני רוצה להגיד לכם שיש את הרגעים האנושיים באמת, שהם כל כך נקיים, ושבהם אנחנו יכולים לעשות כאן דברים מופלאים ביחד בשפה, ותוך חשיבה על אנשים ואנושיות, תוך שימת דגש ותשומת לב לצרכים האמיתיים של הציבור. להיות נבחר ציבור, שליח ציבור, זאת מצווה ענקית, ואני גם מודה לך, שלום, ובמיוחד לך, אלי, על השותפות הזאת. אתה פנית אליי לפני ארבעה חודשים, חמישה חודשים, ואתה יזמת גם את היום הזה. אני כמובן התנפלתי והצטרפתי ועשיתי כמיטב יכולתי להפיק את השדולה, וביחד עשינו את הסיורים. ותשע ועדות – תשע ועדות התגייסו היום בשביל הדבר הזה, בשביל לבוא לאזרחים ולהגיד להם: כנסת ישראל חייבת להיות עם הציבור ועם העם ועם כל אזרחי ישראל, כל אזרחי ישראל, והצפון הוא חלק ממדינת ישראל. לא לנטוש, לא לזנוח, לא להפקיר. אנחנו איתכם, וכל הוועדות שדנו כאן היום, דנו בצרכים של האזרחים שהגיעו אלינו מהשטח. הבאנו אותם כאן, לכנסת. אני חושבת שזה היה אפילו חלק מהחזרת מעמד הכנסת – מעמד הכנסת, שנחלש בשנים האחרונות – להחזיר לכאן דיונים, לתת כאן את המקום הזה לאזרחים, שירגישו שזה באמת הבית שלהם, שהם יכולים להגיע לכאן, והגיעו לכאן – שלוש שעות, ארבע שעות נסיעה. אזרחים מהצפון – שעכשיו, אגב, יצאתי אליהם החוצה – לצערי מקימים אוהלים מחוץ לכנסת ומחוץ למשרדי האוצר, כי הם חשים עקורים ופליטים בארצם. נמאס להם, בין היתר, שגם לא באים אליהם צפונה, וששרים מעטים מאוד, אם בכלל, מגיעים לבקר אותם. הם אמרו: אם לא יגיעו אלינו – אנחנו עם האוהלים נגיע לכאן, והם בנו כאן מאהל מחוץ לכנסת, ארגון אזרחי בשם 1701, ארגון אזרחי שקם ואמר: נמאס לנו. תנו לנו בבקשה את הפתרונות. אי-אפשר יותר עם האי-ודאות הזאת. אנחנו דורשים ודאות, תשובות, אופק ביטחוני, אופק אזרחי, אופק תעסוקתי. אין שם עבודה, אופק לחינוך לילדים שלהם, שב-1 בספטמבר לא יודעים אם הם חוזרים או לא חוזרים לבית הספר ואיפה. קראתי: מושב מרגליות המטווח – הם כבר נאלצו לשבור את הכלים. אתמול הייתה פגיעה, פגיעה ישירה במזכירות של המושב. בתגובה ראש המושב קרא לפנות את החיילים מהמושב ולסגור את החמ"ל, והוא אמר כך – ותשמעו איזה דברים נוקבים, כואבים וקשים: אין צורך להישמר מהחיזבאללה אלא מממשלת ישראל, שמרסקת את המושב בהחלטותיה. מושב במדינת ישראל הכריז על התנתקות ממדינת ישראל. גם ככה אף אחד לא מספק הגנה למושב ומגן עלינו. אנחנו רוצים נתק מוחלט מהצבא והממשלה. תנו לדברים האלה לחלחל. תבינו מה אומר איתן דוידי. זו המציאות שחשים האזרחים שחיים שם בצפון. אנחנו מעל הבמה הזו ובוועדות השונות ובסיורים זעקנו את זעקת הצפון, העלינו את האבסורד שברצועת ביטחון שקיימת בתוך מדינת ישראל. אני רוצה להודות, גם אני, לכל יושבי-ראש הוועדות שהתגייסו ליום החשוב הזה, ולשאול יחד איתך, רביבו, אם הממשלה עושה די, איפה הממשלה וכמה חורים ראינו אתמול בהחלטה הזאת. כשאני קראתי אותה, נדמה לי את כל 59 העמודים – איילת, 59? כן – ראינו חורים, ובעיקר ראינו הנחיות לעתיד: "הבה" או "אנחנו מנחים לבנות מתווה לתוכנית", "נעשה", "אנחנו מורים להנחות למתווה של תוכנית כזאת או אחרת". אבל עברו כמעט תשעה חודשים, ואמרת, בצדק: עכשיו להורות לבנות תוכניות? עכשיו? אחרי תשעה חודשים?