جلسة الهيئة العامة بتاريخ 29/01/2024 الساعة 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ט בשבט התשפ"ד, 29 בינואר 2024. הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4233/25 וכלה בהצעת חוק פ/4255/25: הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – הגברת הסנקציות על ניכויים משכר עבודה בניגוד לדין), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, צביקה פוגל, נעמה לזימי, מירב בן ארי, יוראי להב הרצנו, דוד ביטן, משה סולומון, צבי ידידיה סוכות ומיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – ימי מחלה נוספים בשל מחלת ילד לבני זוג של משרתי מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת דבי ביטון, יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – הפרדה בין בנקים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק זכאות למענק להוספת מרחב מוגן דירתי ומרחב מוגן קומתי ביישובים סמוכים לגבול (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מתן שירותי בנייה לצורך הוספת מרחבים מוגנים ביישובים סמוכי גבול), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הרשות הלאומית למניעת התאבדויות, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק טוס כחול לבן, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק מס קנייה (טובין ושירותים) (תיקון – שיעור המס על רכב חשמלי), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת בועז טופורובסקי, ולדימיר בליאק, נאור שירי, מטי צרפתי הרכבי, מיכל שיר סגמן, זאב אלקין, רון כץ, יוראי להב הרצנו, שרן מרים השכל ונעמה לזימי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – תשלום המס במתן שירותי כוח אדם ועבודות בנייה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תיקון – חובת מרחב מוגן), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון – העברת יתרת ההכנסות למדינה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אריאל קלנר ואופיר כץ; הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת סימון דוידסון, בועז ביסמוט, רון כץ, שלי טל מירון, אריאל קלנר, ניסים ואטורי, צגה מלקו, חוה אתי עטייה ונאור שירי; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – העצמת הפיקוח הפרלמנטרי), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק שיקום שכונות דרום תל אביב ותמריצים לפיזור גאוגרפי של מסתננים (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – איסור סירוב התקשרות של גוף מוסדי עם סוכן ביטוח), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יצחק פינדרוס ומשה גפני; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – מניעת אלימות כלכלית) (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק סיוע למשפחות משרתי כוחות ביטחון ומשרתי מילואים בשעת חירום (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברות הכנסת יוליה מלינובסקי ופנינה תמנו; הצעת חוק סגירת ערוץ אל-ג'זירה, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת צבי ידידיה סוכות, מיכל מרים וולדיגר, משה רוט, יצחק פינדרוס, ניסים ואטורי, לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר, משה סעדה, אלי דלל, אושר שקלים, משה סולומון, בועז ביסמוט, אלמוג כהן, שמחה רוטמן, אריאל קלנר, טלי גוטליב ועמית הלוי; הצעת חוק סיוע למשפחות משרתי כוחות ביטחון ומשרתי מילואים בשעת חירום (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברות הכנסת לימור סון הר מלך ומיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמולים למשרתים במילואים) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת רם בן ברק, יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הרחבת ההגנה מפני פיטורין), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת רם בן ברק, יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; הצעת חוק להחלפת המונח שיקום נכה נפש (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן וקבוצת חברי הכנסת. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 25 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (העלאת גיל הפטור משירות מילואים) (תיקון), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הצבעה ועדות קלפי והוראות שעה לעניין הבחירות הקרובות), התשפ"ד–2024; הצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), התשפ"ד–2024; הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת צביקה פוגל ועמית הלוי. החלטות ועדת האתיקה בדבר קובלנות כנגד חבר הכנסת אחמד טיבי וקובלנות כנגד חברת הכנסת טלי גוטליב, וכן החלטת ועדת האתיקה בעניין ההליך האתי, דיוני ועדת האתיקה והחלטותיה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום: הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, האמת, לא רציתי, אני בכלל לא רציתי להגיש הצעת אי-אמון. צה"ל לוחם בעזה, המדינה כולה בתוך איזשהו משבר, שהוא גם ביטחוני, גם כלכלי וגם רגשי. לא רציתי. ואתם יודעים מה? אני אעשה לכם ספוילר כדי לחסוך לכם את השעתיים-שלוש הקרובות: גם נפסיד באי-אמון הזה. גם בגלל זה לא רציתי. הרי יגיע הרגע שיהיה אי-אמון וננצח בו. ואז התברר שהקואליציה לא שמה לב שאנחנו במלחמה, ולא שמה לב שיש לוחמים בעזה, ולא מעניין אותה כלום. היא שמה את התקציב הזה על השולחן כאילו שום דבר. משתמשים במלחמה בשביל לסתום לנו את הפה. כל פעם שיש לנו ביקורת אומרים: לא. אחדות. ביחד ננצח. ואז שמים את התקציב הכי לא ביחד ננצח שאפשר לשים על שולחנה של כנסת בזמן מלחמה. כל המדינה – שלטי ביחד ננצח. כשנכנסו לאולם עכשיו, זה התחלף. על המסך הגדול היה כתוב: ביחד ננצח. זה ביחד? זה שאתם בוזזים את הקופה הציבורית, זה הביחד ננצח? לוקחים מהמילואימניקים, לוקחים מהציבור היצרני והעובד. ביחד על הראש שלהם, ביחד בתוך הכיס שלהם. בואו ביחד נשדוד אותם בזמן מלחמה כי הם לא יוכלו להגיד כלום. 35 מיליון שקל יש בתקציב הזה לעמותות וגופים שמטרתם לעודד השתמטות מגיוס, 35 מיליון שקל. יש שם 8 מיליון שקל לוועד הישיבות. אין ועד, וזה לא לישיבות, זו עמותה שעוסקת בעידוד השתמטות מגיוס לצה"ל בזמן שאנשים עושים 107 ימי מילואים כי אין מספיק חיילים ואין מספיק לוחמים. זה הביחד ננצח שלכם? מיליוני שקלים להשתמטות מגיוס? 653 מיליון שקל למשרד של אורית סטרוק. ואז אומרים לנו: לא, זה לביטחון היישובים. הלכנו לבדוק. מתוך ה-653, 75 מיליון הם אכן לביטחון היישובים. ביטחון זה חשוב. כל היתר – עסקנים, ג'ובים, תחזוקת קואליציה. שום ביחד ננצח. ביחד נבוא, ניקח לכם את הכסף. 5.5 מיליארד שקל כספים קואליציוניים בזמן מלחמה, אחרי שאמרתם על כל במה ולתוך כל מיקרופון: אנחנו נזיז את הכסף הזה למאמץ המלחמתי. ואז הזזתם את הכסף הזה בחזרה למאמץ הפוליטי. תקציב הישיבות – שיא של כל הזמנים. המשרד לשירותי דת – פטרו אותו מקיצוצים רוחביים. זאת אומרת, הם הולכים לקצץ עוד ועוד. עוד קיצוץ רוחבי, עוד קיצוץ רוחבי. יקצצו בחינוך, יקצצו ברווחה, יקצצו בבריאות – המשרד לשירותי דת פטור. למה? למה זה פטור? את מה זה משרת – זה שלקחתם משרד בפינצטה, ואותו פטרתם מכל קיצוץ רוחבי – חוץ מהפוליטיקה שלכם? חוץ מזה שכל התקציב עוסק רק בדבר אחד – בתחזוקה פוליטית של ממשלה מושחתת בזמן מלחמה? מעלים מיסים. יש דבר אחד חיובי שאני מוכרח לומר על העלאות המיסים שיש בתקציב הזה. כל מה שיכולתם לדחות ל-2025 – דחיתם ל-2025, כי אתם יודעים שלא תהיו בשלטון, זה לא ייפול על הראש שלכם, ולא תהיה לכם עיתונות רעה, כי ב-2025 תהיה פה, ברוך השם, כבר ממשלה אחרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יודע למי ניתנה הנבואה?

קריאה:

לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אומר רש"י? נבואה ניתנה לשוטים. הנבואה ניתנה לשוטים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

לשקמה ברסלר.

יאיר לפיד (יש עתיד):

ברוכה הבאה, חברת הכנסת גוטליב. מזמן לא שמענו את דעותייך. את יודעת מה? אני אפנה אלייך. יש 15% קיצוץ בתקציב לשיפור קליטת עולי אתיופיה. זה נראה לך סביר?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני חייבת להגיד לך משהו. אני אענה לך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני מציע שתלכי לשאול את זה את אוריה איימלק גושן, לוחם גבעתי שנהרג, או את שי גרמאי, לוחמת מג"ב שנהרגה. מקצצים תקציבים לקליטת יוצאי אתיופיה. למה? כי אתם יכולים, ואתם צריכים את הכסף הזה לפוליטיקה שלכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

חס וחלילה, מה זה קשור? אתה רוצה תשובה? למה אתה מחלל – לא לכבודך – את כבודם של מתינו? למה?

אושר שקלים (הליכוד):

למה אתה משחק בדם?

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? אתה משחק בשכול, באמת. הקיצוץ הוא בכל המשרדים. הגדלת – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

את יכולה לצרוח עד מחר, כדרכך. זה תקציב עברייני.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, תודה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

הציבור היצרני, העובד, המשרת במילואים, הנלחם, לא יכול יותר לשאת אתכם על גבו. לא יכול. לקחתם אותו, מחצתם אותו, סחטתם אותו. שלחתם אותו ל-100 ימי מילואים.

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה היית, כשקיבלת את – – – באוקטובר 2022?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

יאיר לפיד (יש עתיד):

הוא לא יכול לשאת אתכם יותר על גבו. התקציב הזה הוא חרפה לאומית, הוא חרפה בזמן מלחמה. ואת, גברתי, חרפה לכנסת ישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אילנה דיין פרסמה דוח שאתה קיבלת – שצפה את – – – ב-7 באוקטובר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

7 באוקטובר. אתה קיבלת דוח, קיבלת דוח שמתאר את כל אירועי התופת של אוקטובר 2023. התעלמת ממנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אילנה דיין פרסמה דוח.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, אולי לא שמעת, אבל את בקריאה ראשונה. אני מזמין את השר אופיר אקוניס להשיב בשם הממשלה.

מירב כהן (יש עתיד):

גלעד קריב (העבודה):

הוא התעלם ממנו? הוא התריע עליו.

קריאה:

לא, לא.

קריאות:

גלעד קריב (העבודה):

– – – זה נתניהו. הוא היחיד שלא התעלם. ראש הממשלה שלך התעלם מכל האזהרות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

על מה את מדברת? ראש הממשלה שלך התעלם מכל האזהרות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב.

מירב כהן (יש עתיד):

על מה את מגינה, טלי? על מה את מגינה?

קריאות:

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, אתה, אתה. אתה – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – לא, התרומה היא שלכם.

אושר שקלים (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

אושר שקלים – – – בתקציב של 2024 תהיה משמעותית מאוד. די, נו. אתה מדבר על תרומה? טול קורה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, תודה רבה. זכות הדיבור כרגע לשר אופיר אקוניס.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, תודה רבה. בבקשה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בזמן מלחמה, בזמן שכוחותינו מחרפים את נפשם – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

בזמן מלחמה – – – חמאס.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רם בן ברק.

קריאה:

– – – טלי גוטליב.

גלעד קריב (העבודה):

אני יוצא. לא נשמע דיבורי אחדות מזויפים מממשלה שמפעילה מכונת רעל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, אם אמרת שאתה יוצא – אנא, צא. תודה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בזמן מלחמה, בזמן שכוחותינו מחרפים נפשם שכם אל שכם מול אויב שטני, החמאס הנאצי, אין מכבוד הבית לדון בהצעות מפלגות מהסוג הזה בעת הזאת. ואני אוסיף, אדוני היושב-ראש, שלא הייתה התנהגות כזאת של ראש אופוזיציה בישראל בעת מלחמה מאז הקמתה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מעניין מה היה קורה אם זה היה הפוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סימון דוידסון, קריאה ראשונה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אקוניס, בגין ביום כיפור, איפה הוא היה?

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טופורובסקי, קריאה ראשונה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

בגין במלחמת יום כיפור, איפה היה?

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, להאזין גם אם לא מסכימים. אפשר, אפשר לשבת ולשמוע בכבוד.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אדוני, אחרוג מהרעיון שלי להמעיט בדיבור ואענה, כיוון ששמעתי טענה דומה מחברת הכנסת מירב כהן בשבוע שעבר וכעת מחבר הכנסת טופורובסקי על תפקודו של מורי מנחם בגין בעת מלחמת יום הכיפורים ב-1973. ובכן, הינה העובדות: בעת המלחמה עד הסכמי הפסקת האש מנחם בגין נצר את לשונו, את נאומיו, את דבריו, מכל ויכוח פוליטי.

מירב כהן (יש עתיד):

זה היה שבועיים וחצי, שבועיים וחצי – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה היה שבועיים, אנחנו שלושה חודשים סותמים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה.

מירב כהן (יש עתיד):

– – – שבועיים וחצי, פה ארבעה חודשים, עשרות אלפי אנשים פליטים מביתם. איפה אתם ואיפה גולדה?

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

והוא הגיע אל הבית הזה, אדוני היושב-ראש.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

בכיפור זה היה שבועיים וחצי מלחמה. אתם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, אולי לא שמעת, אבל את בקריאה ראשונה.

מירב כהן (יש עתיד):

– – – שבועיים וחצי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שנייה.

מירב כהן (יש עתיד):

– – – מהבית שלהם. תוך חודש כל החיילים חזרו מהשבי במצרים. איפה אתם ישנים, על האף?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, את בקריאה שנייה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

והגיע אל הבית הזה, אדוני היושב-ראש, ואכן שאל את הממשלה בתום הקרבות, כאשר המלחמה הסתיימה: מדוע לא קירבתם את הכלים? הוא שאל שאלות טובות, נבונות, וגם אתם וגם אני וגם היושב-ראש וגם כל יושבי הבית ישאלו את השאלות בתום המלחמה, כאשר המלחמה תסתיים.

מירב כהן (יש עתיד):

– – – שמענו – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מתי, כשתשמידו את החמאס? ראש הממשלה מ-2008 משמיד את החמאס.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טופורובסקי, קריאה שנייה.

מירב כהן (יש עתיד):

שמענו שהתוכנית היא מלחמה של עשר שנים, זה מה שאתם רוצים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, את כבר בשנייה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

חברת הכנסת כהן ציינה כעת דבר שאני לא שמעתי; אבל אני שמעתי את ראש המטה הכללי, וראש המטה הכללי רב-אלוף הרצי הלוי אמר בקולו ששנת 2024 תהיה שנת לחימה. אתם יכולים להמציא כל המצאה, אתם יכולים להעליל כל עלילה, אתם יכולים להפיץ כל שקר – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – אתה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת הרצנו.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – ואני אומר לכם, ואני אומר לכם כאן – – – ואני אומר – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, למה אי-אפשר לשמוע וגם לא להסכים מבלי להתפרץ? מה, אנחנו חייבים להוציא חברי כנסת? חייבים להוציא?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה לא – – – אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר, אז אפשרנו פעם, פעמיים, שלוש – חדל, תודה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אתם רוצים בחירות עכשיו?

קריאה:

כן.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

עם ישראל וצו המשפחות השכולות – הכרעה ואחדות עכשיו. תתביישו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, אנחנו נעבור לשלב הדיון הסיעתי, ואני מזמין את חבר הכנסת איימן עודה לנמק את ההצעה – סליחה, אנחנו לא בשלב הדיון הסיעתי. ההצעה הנוספת היא הצעת אי-אמון – חבר הכנסת איימן עודה, ראיתי אותו קודם באולם, הינה הוא – מטעם סיעת חד"ש-תע"ל, בבקשה. על ההצעה הזאת ישיב השר המקשר לאחר מכן, השר דודי אמסלם. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, במשך 11 חודשים הפגינו ברחובות כמיליון אזרחים, ובצד הזה של הכנסת כביכול מייצגים את הרוב המוחץ של המפגינים. אחד מהדברים הבולטים במשך שנה שלמה היה המתקפה נגד בית המשפט העליון. המפגינים יצאו חוצץ, חוצץ בצורה ראויה להתפעלות, נגד הפגיעה בבית המשפט. היום בכנסת הייתה ישיבת ועדת הכנסת. המטרה היא הדחת חבר כנסת מכהן. כולכם בלי יוצא מן הכלל יודעים שבית המשפט יחזיר את עופר כסיף. הפעם אתם במו רגליכם הולכים היישר לעימות בין 90 חברי כנסת לבין שלושה שופטים, ואתם יודעים את התוצאה. אבל רק בגלל פופוליזם זול, זול מאוד – אתם מרגישים שהאווירה היא ימנית, גזענית, לכן אתם לא רוצים לעמוד מול הרוח הזו. הימין לפחות יודע בדיוק מה הוא עושה, לא רק ברמת האסטרטגיה אלא גם ברמת הטקטיקה; הוא יודע היטב שכך הוא ישים את בית המשפט העליון בפינה – שלושה שופטים מול 90 ח"כים. ואתם, אין לכם אומץ, אין אומץ להגיד את הדבר הנכון, שיש עמדה – של מי? של היועצים המשפטיים. אתם זוכרים את המאבק נגד ההפיכה המשטרית בגלל היועצים המשפטיים? אז ליועצת המשפטית של הכנסת יש עמדה ברורה נגד ההדחה; ליועצת המשפטית של הממשלה יש עמדה ברורה נגד ההדחה; והימין – עמדתו ברורה, פשיסטית, אנחנו יודעים את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

90 חברי כנסת – – – גם אתה לא צריך להיות פה, תומך טרור.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אבל מה איתכם? זוהי השאלה החשובה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת טלי גוטליב, קריאה שנייה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

(אומר בערבית: את, תסתמי את הפה שלך.) והסיפור של עופר כסיף – זה כמו קבוצה של אנשים שנמצאים בתוך אונייה, בתוך ים סוער, והם חושבים שבשביל שהים יירגע, הפתרון – צריך לזרוק אחד. אז החליטו לזרוק את עופר כסיף מהאונייה אל הים הסוער, וחושבים שכך הים ידעך, והכול יהיה טוב. אבל הבעיה היא במקום אחר לגמרי. הים סוער בגלל חוסר השוויוניות בארץ הזו; בגלל אי-כיבוד הזכויות הלאומיות במקום הזה; בגלל שהכיבוש נמשך – –

חנוך דב מלביצקי:

לא תהיה לך זכות, לא תהיה זכות לאומית – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – בגלל שאין סוף לכיבוש הארור, בגלל שאין מדינה פלסטינית.

חנוך דב מלביצקי:

לא תהיה לך זכות לאומית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

על אפך ועל חמתך – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי, קריאה ראשונה.

חנוך דב מלביצקי:

לא תהיה, לא תהיה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – תקום מדינת פלסטין, על אפך ועל חמתך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת חנוך מלביצקי, קריאה שנייה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה וכל הגזענים.

חנוך דב מלביצקי:

לא תהיה לך בחיים. תשכח מזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת חנוך מלביצקי, אתה בקריאה שנייה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לכן אני פונה שוב לקבוצת המרכז-שמאל – –

חנוך דב מלביצקי:

חצוף.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – לשנות כיוון. (אומר בערבית ומתרגם:) כלומר, סתום את הפה – –

חנוך דב מלביצקי:

תומך טרור. תומך טרור.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי, קריאה שלישית, נא לצאת. תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – זו המילה הנכונה. זה מה שמגיע לך, אתה. (אומר בערבית: תסתום, תסתום את הפה שלך.)

חנוך דב מלביצקי:

תומך טרור.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי, קריאה שלישית, נא לצאת.

חנוך דב מלביצקי:

אתה תומך טרור. וגם אתה – – – שלא תהיה פה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

חתיכת גזען. כבוד היושב-ראש, תן לי את הזכות לדבר, בבקשה.

חנוך דב מלביצקי:

חוצפן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תן לי את הזכות לדבר, בבקשה.

חנוך דב מלביצקי:

תומך טרור.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

חנוך דב מלביצקי:

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לא לא, חבר הכנסת מלביצקי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה יכול לעצור רגע? תעצור רגע.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אמיר אוחנה:

די, די עם הדיבורים האלה, באמת.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

רק כך, רק כך. (אומר בערבית: איזה אחד.) ראית איך התנפל? מה זה, זה חבר כנסת?

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל הוא גם הוצא, אז אנא ממך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

עכשיו, טוב, בימים אלה מדברים על 100 שנה למאמר הידוע של ז'בוטינסקי, "על קיר הברזל". מן הסתם אני לא מסכים כלל וכלל עם המאמר המדובר. אבל בכל זאת, יש בו פגם יסודי, פגם יסודי: ז'בוטינסקי התייחס לאיך שקיר הברזל גורם לערבים להשתנות, אבל ז'בוטינסקי לא דיבר כלל וכלל על מה שקיר הברזל עושה דווקא ליהודים. כלומר, אחרי הניצחון הצבאי המזהיר של 67', מה הוא גורם ליהודים? זה שבשנת 2002 כל מדינות ערב וכל המדינות האסלאמיות באו עם היוזמה הערבית בשביל שיהיה פה שלום, מה קיר הברזל עשה דווקא ליהודים? הוא לא דיבר על חטא היוהרה. הוא לא דיבר על איך היהודים – אני לא מדבר על היהודים כעם, כי יש חלקים שכל הזמן כן תמכו בשלום, אבל אני מדבר על הסרבנות לשלום. לכן זה פגם יסוד במאמר הזה, שיש בו עוד הרבה פגמים. אני רוצה להגיד לכם, לציבור במדינה, כי אין לי שמץ של תקווה לדבר עם הצד הזה של הכנסת, אלא אני פונה לאזרחים כדי להגיד להם: די עם המלחמות, די. די עם הדם, די עם ההרג, די עם הרצח, די. יש כיוון אחר לגמרי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מי רוצח? מי רוצח? מי רוצח? מי רוצח?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – כיוון אחר, שמדבר על הדבר הטריוויאלי ביותר, שיש פה שני עמים. מגיעה לשניהם זכות להגדרה עצמית. כן, מגיעה ליהודים זכות להגדרה עצמית, ואני צריך להכיר בעובדה הזו. ויש פלסטינים בני המקום שנולדו פה, הם לא באו למדינת ישראל, מדינת ישראל באה אליהם ועליהם. זה עם שמגיעה לו זכות להגדרה עצמית. רק בהכרה ההדדית שתקום מדינת פלסטין לא במקום מדינת ישראל אלא לצד מדינת ישראל, עם כל מה שצריך מבחינת הסדרי ביטחון – אין דרך אחרת. מתי תפנימו, מתי תפנימו? עוד סבב ועוד סבב ועוד רצח ועוד דמים. בושה וחרפה. בושה וחרפה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רצח של מי? רצח של יהודים. פלסטינים אונסים, עורפים ראשים, שורפים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה שנייה. אנא ממך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אנחנו צריכים לשמור פה על כבוד חיילינו. כבוד חיילינו הגיבורים.

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני לא עושה השוואה בין דם לדם ולא בין ילד לילד. זה 100 שנה המספרים מדברים בעד עצמם, והרצח והטרנספר ואי-הכרה בזכויות הלאומיות, כולם מדברים בעד עצמם. אני הוקעתי ומוקיע את 7 באוקטובר, אבל זו לא שנת האפס. לא מהיום הזה התחילה ההיסטוריה. ההיסטוריה עקובה מדם. צריך להפנים את הדבר הפשוט, שחייבים להכיר בזכויות של שני העמים. די למלחמה. להפסיק אותה לאלתר. להפיל את הממשלה הגזענית הזו – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תחזירו את החטופים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – ולחתור, לא למשא ומתן, כי כולם יודעים מהם גבולות השלום, אלא היישר לעשיית השלום. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

על ההצעה הזו ישיב השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר דוד אמסלם, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בהצלחה, השר. תשמור על כבוד חיילינו. סומכת עליך.

גלעד קריב (העבודה):

רק לזה הוא חיכה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יש לך עוד מה לומר, הרב הרפורמי?

גלעד קריב (העבודה):

יש לי – – – לך יש הרבה מה לומר. אבל לא שווה להשקיע את המאמץ.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ב-7 באוקטובר בעצם התחולל עלינו אירוע אולי הכי חמור – לא אולי, הכי חמור שקרה לנו מאז הקמת מדינת ישראל, על ידי נאצים חדשים, אכזרים וחיות אדם. ממשלת ישראל, הדבר הראשון שעשתה – ביקשה באופן מיידי להקים ממשלת אחדות לאומית. דרך אגב, כשעם ישראל נמצא בצרה אנחנו מתכנסים, בגלל שבסופו של דבר אותם נאצים רצו לשחוט את כל היהודים, בלי הבחנה אם הוא דתי, חילוני וכו'. ואיך אמרנו? יחד ננצח. ולכן גם ציפינו – וגם לא דיברנו הרבה. אנחנו עסקנו – בוודאי ראש הממשלה והקבינט המלחמתי והקבינט הרגיל – יותר בניהול המלחמה, כדי שננצח. ומעולם לא קרה, דרך אגב, אדוני היושב-ראש, שבשעת מלחמה אופוזיציה ניהלה קרב נגד הממשלה תוך כדי לחימה. אני עכשיו שומע את לפיד, הוא גם כותב. הוא כותב, אתמול או היום: "הממשלה גונבת את הכסף של הציבור משלם המיסים, העובד והמשרת, וכמו אחרוני הנוכלים הם מנסים להסתיר את הגנבות שלהם בסעיפי תקציב שאף אחד לא מבין. הם לא כשירים לנהל את המדינה בזמן מלחמה. ישראל חייבת שינוי. עכשיו". הבן אדם סובל מפיצול אישיות באופן עמוק. אני כבר לא מבין. אני רואה אותו בלפיד הלילי כל יום, אני לא מצליח להבין מה הוא אומר. יום אחד הוא אומר א', יום אחד – ב'. הליצן הכי גדול שנתקלתי בו בפוליטיקה הישראלית. עד היום אני לא מצליח להבין מה הוא רוצה.

נאור שירי (יש עתיד):

כי אתה, דודי אמסלם, קוהרנטי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שירי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תראה לי פעם אחת שלא הייתי עקבי בדעותיי.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, רגע, רגע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מבקש לא להפריע לי. אני ישבתי כאן, שתקתי.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל אני אראה לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הבן אדם, דרך אגב, כל שבוע הוא אומר כן ולא. מזכיר לי את שמעון פרס, זיכרונו לברכה. כן ולא. אז אדון לפיד, קודם כול פעם אחת תגיד לנו באמת מה אתה חושב באמת. אני כבר לא יודע, כל יום אתה חושב משהו אחר. אבל מה שהרגיז אותי במילים שלך – שהממשלה גונבת את כספי הציבור. אני מבין שהכסף שלך. אני מבין שהציבור הימני במדינת ישראל, כולל הדתי וכולל החרדי, לא עובדים, לא משלמים מיסים, לא משרתים בצה"ל. אני רוצה להזכיר לך, אתה שירת בעיתון במחנה, מעולם לא השתתפת בשום לחימה. אתה מדבר? אתה לא מתבייש? אתה מושך למחלוקת בתוך מדינת ישראל תוך כדי לחימה? הצבתם שלטים של בוזזים באיילון. במקום לתת לחיילים כמה משלוחים, לקנות להם כמה דברים, העדפתם לשלם עשרות אלפי שקלים על שלטים שהדתיים הלאומיים, הליכוד והחרדים בוזזים את המדינה. אתם ממשיכים בתעמולה האנטישמית שלכם, השקרית. אתה אומר עכשיו: הציבור לא יכול לשאת אתכם. מי זה "אתכם"? על איזה ציבור אתה מדבר, איזה ציבור? אתה פשוט חרפה. עכשיו, בשעה הזאת שחיילי צה"ל נלחמים אתה מדבר, שהציבור לא יכול לשאת – את מי – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אותך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – כמעט שלושה רבעים מהחיילים שנלחמים היום? את מי? הוא לא יכול לשאת את זק"א? אני רוצה להבין את מי הוא לא יכול לשאת. אתה חצוף, עז מצח.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, תודה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מספיק. אתה פלגן במקצועך. "היהפֹך כושי עורו" נאמר עליך. אתה לעולם לא תשתנה ולא יכול להשתנות, אתה תמיד תחזור לסורך. אתה איש פופוליסט שכל היום – אמרתי – מבלבל את עצמו, וכל היום רק משסה את עם ישראל, בשקרים, דרך אגב, בשקרים. אני מרגיז אתכם – אתם אומרים "דודי אמסלם" בגלל שאני אומר לכם את האמת. מעולם לא שיקרתי. אבל האמת היא לצנינים בעיניכם. אתם משתגעים מזה. אין לכם מה לענות בכלל אז אתם ממשיכים לשקר. אתה מקלל, אתה משקר, אתה מסית. אני רק אומר אמת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אפשר לענות לך?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוא נמשיך הלאה. זה לגביך, האמת היא שהקדשתי לך יותר זמן ממה שהיה צריך, בגלל שאתה לא ראוי בכלל להתייחסות. אני רוצה להגיד לחבר הכנסת איזנקוט כמה מילים. דרך אגב, אני מאוד אוהב אותו ברמה האישית. מאוד מעריך אותו. אבל יש לי כמה דברים שהם ביקורת על מה שבעצם הוא התייחס אליו בתקשורת, לפחות בחודש האחרון. קודם כול, אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת איזנקוט – כשעושים כנס בבנייני האומה לגבי ההתיישבות בעזה, זה מהלך ציוני. אתה יכול להסכים, לא להסכים, אבל בוודאי במדינה דמוקרטית אפשר לשכור אולם ולעשות דיון. וזה לגיטימי. אנחנו לא חוסמים את איילון בשביל לעשות את הדיון, לא חוסמים חצי מדינה, שוכרים אולם. ודרך אגב, אני אשמח מאוד אם גם אתם, או בכלל, כל בן אדם שיש לו עמדה כזאת או אחרת, ישכור אולם ויעשה מה שנקרא ערב שירי משוררים. יבואו, יתווכחו, ידברו, תהיה במה לכל הדעות. אתה גם היית מוזמן לשם, יכולת לבוא ולהגיד את הדעה ההפוכה, היו מקבלים אותך ברצון. אני רוצה להתייחס לכמה דברים שאמרת בריאיון שלך עם גב' אילנה דיין. אתה ציינת שם דבר שהוא לא נכון – וכואב לי להגיד את זה – לא דייקת בדבריך. אתה אמרת ואישרת לה –זה כבר עבר, אבל אני לא יכול לחלוף על דברים לא נכונים – שעשינו מארב לרמטכ"ל. גדי, אתה יודע את האמת, אתה היית שם. דרך אגב, התפתח דיון הוגן.

טלי גוטליב (הליכוד):

מארב לרמטכ"ל? הוא עשה מארב לראש הממשלה ולא סיפר לו על – – – בלילה. באמת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה, דקה. אתה בעצם יודע שהערנו את מה שהערנו. דרך אגב, זה התפקיד שלנו. ופעם אמרתי, הרמטכ"ל זה לא ילדה בגיל שלוש עם שמלה ורודה בגן, הוא לא אמור להיעלב והוא גם לא אמור לקבל את ההגנה שלכם. הוא רמטכ"ל במדינת ישראל, הוא יכול להגיב לעניינים. הוא לא צריך מתווכים. אבל אתה אמרת שעשינו מארב, כאילו באנו מלכתחילה לדיון עם זה. אתה יודע את האמת, ישבת בישיבה ואתה יודע שבעצם השרה מירי רגב שאלה שאלה בתום הדיון – מה שאמר בעצם ניר דבורי עשר דקות לפני כן בטלוויזיה – אז מנין אתה מביא את המארב? אני לא ידעתי שיש מארב, שאני בכלל לא יודע שהוא יקרה. אז לכן אני מציע פה, ואני מציע לך – ואני גם מעריך אותך – לפחות בוא נאמר דברי אמת, את העובדות. אתה גם אמרת: אין לי אמון בהנהגה. אדוני היושב-ראש, אני חשבתי עד היום שהשר איזנקוט הוא חלק מההנהגה – הוא, טרופר, גנץ. לא הבנתי במי אין לך אמון – בגנץ, בטרופר, בי. תגיד, הרי אתה חלק מהממשלה. לא הצלחתי להבין את האמירה הזאת. והאם אתה חושב שבשעת מלחמה הכרחי להגיד את הדבר הזה? והאם זה תורם למישהו משהו? תמיד אני שואל את עצמי; כשאני אומר משהו, אני שואל למי זה תורם, וככה אני בעצם מחליט אם לדבר או לא לדבר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לאף אחד אסור להגיד כלום, רק לך? אף אחד לא יכול לדבר, רק אמסלם יכול לדבר?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת דוידסון. כן, כרגע רשות הדיבור – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה זה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דוידסון, אני מדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

כרגע רשות הדיבור של השר אמסלם. אנא ממך, אתה כבר בקריאה ראשונה, אני לא רוצה להתקדם עם זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – שנייה, סימון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן, אני אומר לך, גדי, אתה תעשה נכון לדעתי אם גם תחזור בך מהדברים האלה, אני חושב שתעשה כבוד רק לעצמך. עכשיו אני רוצה להתייחס, ברשותכם, למכתב האלופים. יש מכתב לנשיא המדינה וליושב-ראש הכנסת. הנדון: קריאה להחלפתו המיידית של ראש הממשלה נתניהו, המהווה איום ממשי ומיידי על מדינת ישראל. אני רואה פה רשימה של אנשים, שאני בשוק איך הם מדברים.

אושר שקלים (הליכוד):

ולכל אחד מניע אישי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא קשור. קודם כול, בשעת מלחמה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אתה פה – – – מניע לאומי – – – אחד כזה – – –

אושר שקלים (הליכוד):

לכל אחד מניע אישי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי רק שנייה. זה הכוונה ביחד ננצח. זה הכוונה אצלם.

נאור שירי (יש עתיד):

נמליץ עליך למשואה השנה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ח"י שקלים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל למה להפריע? למה? זה הכוונה אצלם של ביחד ננצח. זה היחד. בואו נפיל את הממשלה עכשיו, וככה זה יחד ננצח. מי מדבר? רב-אלוף משה בוגי יעלון. רב-אלוף בוגי יעלון, הבן אדם שפגע בצבא הכי הרבה. הוא קיצץ למעלה מ-1,000 טנקים. בא אחריו – –

קריאה:

מומחה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – גנץ, היה רמטכ"ל. דרך אגב, כל אלה ניהלו את הביטחון של מדינת ישראל 30 שנה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא יודע שגנץ איתו בממשלה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. תן לי רק שנייה.

מיקי לוי (יש עתיד):

15 שנה ביבי ראש ממשלה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רבותיי, גנץ קיצץ את צה"ל בעוד 700 טנקים. ומי בא אחריו? איזנקוט. דרך אגב, אלה האנשים שמבקשים מראש הממשלה להתפטר עכשיו, כל אלה שבעצם ניהלו את תפיסת הביטחון של מדינת ישראל, כמקצוע. איך אמר מי שאמר פעם? מישהו – אני יודע מי זה המישהו הזה – אמר לו: תראה, יש לי תחושה שזה לא בדיוק ככה. אז הוא אמר לו: אתה עובד על תחושות, אני עובד על עובדות, בשביל זה יש לי אגף מודיעין גדול. אני לא עובד על תחושות, אני עובד על ידיעות, על עובדות. אלה קוראים לראש הממשלה – כל אלה מקפצים עכשיו מאולפן לאולפן ואומרים: יחד ננצח, יש לנו חיילים מצוינים – וזה נכון – אבל ראש הממשלה מסוכן למדינת ישראל. עושים פוליטיקה בשעת מלחמה. בואו נניח שנלך לבחירות. איך לדעתכם מר יעלון – אני לא מדבר על דן חלוץ, שאני חושב, ואמרתי כבר מזמן שהוא צריך לשבת מאחורי סורג ובריח. זה אחד האנשים שקרא להמרדה בצה"ל, לסירוב בצה"ל. אני לא מדבר עליו בכלל. לא מדבר על אהוד ברק, שרצה לראות גופות צפות בירקון, ולא של עובדים זרים. האנשים האלה מדברים היום. חשבתי שהם ייכנסו הביתה ויסתמו את הפה לכל ימי חייהם, יסגרו את הדלתות, את התריסים ויישארו שם – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חשבנו עליך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – עד הסוף, לא יצאו לשתות קפה. ואנחנו שומעים כמובן את כל להקת המעודדות – מגיא פלג, שאומר: נתניהו מאריך את המלחמה מתוך סיבות אישיות. תראו מה תופס זמן מסך של עם ישראל, לרוב זה בימי שישי. בן אדם, דרך אגב, שבאופן מעשי לא שירת בצה"ל כי הייתה לו אסתמה – לפחות ממה שקראתי, אולי התנדב באיזה משהו. דרך אגב, לרוב, לעריקים האלה יש אסתמה. הוא אומר שנתניהו לא כשיר. הגנרל הגדול, המצביא הענק בא, יש לו רמקול.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא עריק, כן. איזה חצוף.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, הוא אומר את זה. לפחות קראתי שהוא לא שירת בצה"ל בגלל זה. עיתון הארץ כותב: נתניהו – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איזה גועל נפש.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – נמנע מלהחזיר את החטופים בגלל הישרדות פוליטית. תראו איך אנשים יהודים חושבים, תראו לאיזה תחתית הביב הם מגיעים. וכמובן, אמנון אברמוביץ' אומר: יש לי תמונת ניצחון, נתניהו רוצה שהמלחמה תימשך מסיבות אישיות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך אתה קורא לנאום שלך? נאום האחדות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נאום הביחד? נאום האהבה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא. אני אגיד לך. אני רוצה לדבר על הצביעות שלכם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל, אמסלם, אתה לא יכול מצד אחד – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. הרי הבוס שלך עלה לפה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתם מדברים על אחדות ואחדות – – – אתה רבע שעה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. זה מה שאני אומר. תן לי רק שנייה. תן לי, סימון. הרי מה קרה? הבוס שלך עלה פה עכשיו, רק הסית והדיח. אז לכן אני ציפיתי שתשתקו קצת, תתמכו קצת. איך אמר מי שאמר? כשאין לך מה לומר אל תאמר. אבל עכשיו הבוס שלך עלה לפה לפני עשר דקות, הסית והדיח נגד, דרך אגב, חצי מחיילי צה"ל, אם לא יותר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חיילי צה"ל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה חשבת?

סימון דוידסון (יש עתיד):

מילה הוא לא דיבר על חיילי צה"ל. הוא דיבר על – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תקשיב. כשהוא אומר "הבוזזים" – רק שנייה. "בוזזים" – למי הוא התכוון?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עליך הוא דיבר. עליך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עליך. הוא דיבר על חיילי צה"ל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. עליי, שאני בוזז את עצמי – על מה? הרי אתה יודע – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, כן. עליך.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

על זה שאתם לוקחים כספים קואליציוניים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

על ג'ובים, על כספים קואליציוניים, על התקציב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. לכן אני אומר, הצביעות שלכם היא פשוט מחרידה. הרי הוא מדבר – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הצביעות. אתה בוזז, כן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל אמסלם, אתה מטיח בפני רמטכ"לים. אתה מדבר על אחדות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לדבר.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל תסתכל, יושבים פה ממשפחות חטופים – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון. אתם עולים לכאן – – –

נאור שירי (יש עתיד):

– – ואתה מדבר – תסתכל בנושא. תסתכל. מילא, תתייחס במילה – ואז תשחית את כולם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי. אני רוצה להסתכל עליכם. הרי הבוס שלך עלה לפה עכשיו, לפני עשר דקות. דרך אגב, הקראתי לך מה הוא כתב אתמול. חוץ מהסתה, שהייתה לו גם בעבר תמיד, תמיד – לכם לא היו כספים קואליציוניים, דרך אגב.

קריאה:

זה לא ייאמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן, לא נתתם לרע"מ, לזה, כספים קואליציוניים. אבל לא משנה, אני לא נכנס לזה, אני רק אומר – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא נכנס לזה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אתם נכנסתם לזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא הבנת. אתם טוענים את טענת הקוזק הנגזל, ואני לא נכנס אליה. אתם תכפישו אותנו ואנחנו נשתוק? לא יהיה, נענה לכם. זה מה שאני עונה, בעובדות. אני לא אומר כלום. אני רק מצטט מה האנשים האלה שלכם אומרים, כולל הבוס שלך. אז במקום שתתביישו בו, תעלו ותגידו: אנחנו מצטערים על מה שהוא אמר ולא מסכימים איתו – אתם עכשיו תוקפים אותי, למה אני מצטט את מה שהוא אמר? הרי אתם לא מתביישים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל אתה יושב – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, לא כל משפט של השר אמסלם יזכה לתגובה, זה לא יהיה פינג-פונג. חדל.

נאור שירי (יש עתיד):

שלא יפנה אלינו.

היו"ר אמיר אוחנה:

הוא פונה, הוא פונה לאופוזיציה, הוא עונה לאופוזיציה, למי הוא יפנה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני עונה לך, ואתה לא תפריע לי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא אמר "סימון", לי קוראים סימון. פעם ראשונה שהוא אמר נכון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא משנה. אני אומר את זה בגלל שאתה מפריע. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש. דרך אגב, אני לא מדבר על זה שתוך כדי מלחמה בג"ץ פסל שני חוקי-יסוד, כמו עכברים בלילה, כאילו עכשיו בחסות המלחמה זה יעבור ככה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – את חוק-היסוד – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ואלה מדברים, דרך אגב, אלה מדברים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – אל תדבר – – – העליון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חברת הכנסת, חברת הכנסת טלי גוטליב, אלה מדברים על אחדות.

נעמה לזימי (העבודה):

הצבוע – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת נעמה לזימי, חבל, די.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אלה מדברים – – –

נעמה לזימי (העבודה):

ג'ובים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת להב הרצנו, אתה כבר בקריאה ראשונה, אני לא רוצה להתקדם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אלה מדברים על אחדות בעם, הם בדיוק – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא רוצה להתקדם משם, אנא ממך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני, לסיום, רוצה לספר לך משהו, חברת הכנסת גוטליב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה וחרפה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כשאת כתבת מה שכתבת – –

נעמה לזימי (העבודה):

תת-רמה. תת-רמה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אני בדרך כלל לא מתייחס לזה, אני רק אומר שמי שכותב משהו, שיגבה את זה בעובדות אם יש לו, ואם לא – לא צריך. דקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תעצור – – – כשאני אחשוף את המקור – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה לומר, חברת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תלמד מראש הממשלה, שלא אמר – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני רוצה להבין, שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תלמד מראש הממשלה שלא אמר שהדברים שלי שקר. תלמד מנתניהו, שים לב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

טלי, טלי. תני לי, תני לי – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תגיד לי מעל בימת הכנסת, אל תחלק לי ציונים, אדוני השר. לא לא לא, אל תחלק לי ציונים, כי אני אחלק לך.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – הממשלה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

דע את כבודי, ואני אדע את כבודך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תני לי, תני לי, לא – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, חבל שעשית את הזה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

טלי, תני לי לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

תדבר, זאת זכותך. אל תפנה אליי. אדוני השר, אל תפנה אליי. אל תפנה אליי, אדוני השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לא רוצה – טלי – אין בעיה, אל תפריעי לי – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אל – – – לא אכבד אותך, ואל תכבד אותי.

נעמה לזימי (העבודה):

– – – הצביעות – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר. עכשיו, מה שקרה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תלמד מראש הממשלה, שלא אמר שהדברים שלי שקר, והוא יודע למה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לא אמרתי ששקר.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואני את המקורות שלי לא אחשוף, כי בזכות המקורות שלי אני אביא את האמת לידיעת עם ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל תני לי לדבר, טלי. את לא שומעת את הפואנטה. לא אדבר אלייך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז אל תפנה אליי. באמת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא אדבר אלייך.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור שלא, דודי, זה לא מתאים. לא מתאים פשוט.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אני רוצה לומר, בא חבר הכנסת טרופר ואמר לראש הממשלה: תגיד, למה לא גינית את זה? אמר לו ראש הממשלה: הוצאנו הודעה. תגידו, כשאתם אומרים שראש הממשלה ממשיך את הלחימה בגלל צרכים פוליטיים זה לא הסתה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

פגיעה בביטחון המדינה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כשאתם אומרים שראש הממשלה לא רוצה להחזיר את החטופים בגלל צרכים פוליטיים זה לא הסתה? הרי – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

חוסר אחריות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי תראו מה אתם אומרים. אתם מתגוללים על טלי גוטליב, אני לא נכנס לוויכוח – כן נכון, לא נכון – אבל – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל זו פגיעה בביטחון המדינה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה פגיעה בביטחון המדינה, תגיד לי מה הפגיעה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תני לי, רק שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – להגיד – – – שזו פגיעה בביטחון המדינה, להגיד לי שזה בסדר, סרבנות, זה פגיעה בביטחון המדינה. להגיד לי שזה בסדר סרבנות. 1,400 נרצחים, 1,400 נרצחים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם מתגוללים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם – דקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

1,400 נרצחים כשהשב"כ נעלם.

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב, חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אמ"ן נעלם. אתם נורמליים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה הביון שלנו? 1,400 נרצחים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת להב הרצנו, דקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תמשיכו לשכוח, אני לא אשכח.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז שניכם, חדל. אני קורא לשניכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

פונים אליי, אדוני היו"ר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, חבר'ה, טלו קורה מבין עיניכם. אתם יודעים, הצבועים זה הדבר הכי גרוע, אתם יודעים. ינאי המלך אמר לשלומציון המלכה: אל תפחדי לא מהפרושים ולא מהצדוקים אלא מהצבועים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. אתם מסיתים נגד הממשלה ונגד ראש הממשלה כל יום על בסיס יומי, שקרים, שקרים.

נעמה לזימי (העבודה):

תפסיקו עם המינויים הפוליטיים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ואתם מבקשים התנצלות, כן, מראש הממשלה, על חברת כנסת שאמרה דבר זה או אחר. אתם יכולים להסכים, אתם יכולים לא להסכים, אבל בוודאי ובוודאי אתם פתחתם אולפנים שלושה ימים על זה. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זו פגיעה בביטחון המדינה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כבר אמרת את זה פעם, פעמיים, שלוש, חמש, אמרת, מספיק. חדל.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – בכל הכבוד, אם ראש השב"כ – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, תודה. רבותיי, אנחנו נעבור כעת לשלב הדיון הסיעתי, וראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אמסלם, אתה יודע, היום 29 בינואר, ואנחנו כאן בדיון על אי-אמון ולא בתקציב. אתה יודע מדוע? אני אסביר לך מדוע: הייתם צריכים, על פי חוק-יסוד: משק המדינה, להגיש את התקציב לפני עשרה ימים ולא הגשתם אותו. רמסתם חוק-יסוד, גרמתם נזק לאמון הציבור, לאמון המשקיעים, לאמון הגופים הבין-לאומיים בכלכלת ישראל. אם מישהו חושב שלא הגשתם את התקציב כי אתם מקדמים, אולי, צעדים נוספים למען המילואימניקים, למען המפונים, למען העסקים הקטנים – הוא טועה. לממשלה הכושלת הזאת לא אכפת מהמילואימניקים לא אכפת מאנשי קבע, לא אכפת מהמפונים, לא אכפת מבעלי העסקים הקטנים. אכפת לה אך ורק מעצמה ומהכספים הפוליטיים שהיא מחלקת לעצמה ולחברים שלה, או כפי שחברתי חברת הכנסת מירב בן ארי היטיבה לבטא: לחברים של בצלאל. 115 ימים ישראל במלחמה, והמלחמה עולה הרבה מאוד כסף, מיליארדים. ברור שהמצב מחייב את הגדלת הגירעון, אך לפני שמגדילים את הגירעון לרמה שמסכנת את דירוג האשראי של מדינת ישראל ואת יציבות המשק, הממשלה הייתה חייבת לנצל את כל המשאבים שיש לה היום בתקציב; הייתה חייבת, ועשתה בדיוק את ההפך הגמור. ב-2023 בזבזתם לפחות 4 מיליארד שקלים על הכספים הפוליטיים. ב-2024 אתם הולכים לבזבז לפחות 6 מיליארד שקלים על הכספים הפוליטיים – 10 מיליארד שקלים לפח בזמן המלחמה. הכסף הזה לא היה צריך להגיע לאורית סטרוק, לעמיחי אליהו או לאמסלם; הוא היה צריך לשרת את הציבור, את האזרחים. אתם מרבים לדבר על הניצחון המוחלט ועל ביחד לנצח, אך בפועל ממשיכים לפלג ולבזוז, לבזוז כספי ציבור. הממשלה הזאת נכשלה, והיא חייבת לפנות את הבמה לממשלה אחרת – מקצועית, מתפקדת – ממשלה שאיתה נוכל לצאת לדרך חדשה ולהציל את כלכלת ישראל, תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת ווליד טאהא. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חברות וחברי כנסת, היום ועדת הכנסת ערכה דיון ממושך בעניין הדחתו של חבר הכנסת עופר כסיף. מה שמלמדנו, אדוני היושב-ראש, שהכנסת לא למדה משני מקרים קודמים שבית המשפט הפך לה את ההחלטות שלה. בפעם הראשונה בית המשפט ביטל את חוק עילת הסבירות, בפעם השנייה הוא ביטל את החלת חוק הנבצרות על הכנסת הנוכחית וקבע שיחול מהכנסת הבאה, ואתם הולכים בבטחה לעוד פעם נוספת שבה בית המשפט יהפוך עוד החלטה של הכנסת. אבל מה, מה יותר גרוע מהדבר הזה שהכנסת – ואדוני היושב-ראש, אתה יושב-ראש הכנסת – לא לומדת ממנו? הדבר הגרוע מכול הוא הניסיון לסתום פיות. יש לי הרגשה שכל מי שלא מיישר קו עם קריאה להמשך המלחמה הוא אויב, בין אם קוראים לו עופר כסיף או ווליד טאהא או כל חבר כנסת אחר או בכלל כל אזרח אחר. גם אלה שטוענים שאי-אפשר להחזיר את החטופים באמצעות הצבא – גם הם אויבים היום. כל מי שמשמיע דעה אחרת ממה שהממשלה הזו חושבת, הוא אויב – אויב של העם, אויב של הממשלה, הוא אויב שלהם. אז אדוני היושב-ראש, אנחנו חושבים אחרת. לנו יש מערכת ערכים אחרת. אנחנו לא שותפים, במערכת הערכים שלנו, לאלה שרוקדים – רוקדים כדי לחזור ולהתיישב בעזה בעוד המלחמה ממשיכה, ועוד מעט ימלאו לה ארבעה חודשים. אנחנו נגד מלחמות. אנחנו בעד להפסיק את המלחמה עכשיו, עוד היום, ובעד שייכנסו למשא ומתן אינטנסיבי שיבטיח גם את החזרת החטופים וגם ייתן מענה אנושי של הפלסטינים בעזה, ולא לדבר על עוד כיבוש והמשך הכיבוש. צריך לדבר על שלום. אדוני היושב-ראש, השלום הוא הדבר היחיד שיביא שלום ארוך שנים גם למדינת ישראל וגם לעם הפלסטיני. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה. מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, יש בכנסת דבר שקוראים לו ועדת אתיקה. בוועדה הזאת בדרך כלל היו מיוצגים ח"כים ערבים. היו יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בכנסת הזו אין ערבים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בתחילת הקדנציה נפגשתי עם יושב-ראש הכנסת, ואמרתי לו שלא יעלה על הדעת שאין ח"כ ערבי בוועדת האתיקה. ואז נודע לי, לאחר מכן, שמינו לממלא מקום את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, ממלא מקום שלא הוזמן לאף ישיבה כמעט. הוא לא הוזמן לאף ישיבה שח"כ ערבי נשפט בה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חשבתי על זה, כן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נכון, לאף ישיבה שח"כ ערבי נשפט בה. למה אני אומר את זה?

קריאה:

חששו מחוסר אובייקטיביות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נכון, ערבי שישפוט ערבי (אומר בערבית: אי-אפשר,) אבל יהודים שישפטו ערבי, זה – בסדר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

רגע, יש עניין במוצא של השופט?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מי ההרכב? ההרכב הוא ינון אזולאי, יושב-ראש, שרון ניר מישראל ביתנו, שצורפה, רון כץ מיש עתיד ופנינה תמנו מהמחנה הממלכתי. אין ממפלגת העבודה, ואין משתי הסיעות. לפני שבועיים היו חילופי דברים עם רון כץ ועם עידן רול, והשתתפה בחילופי הדברים שרון ניר, נגדי ונגד חבריי. הוגשו נגדנו תלונות על ידי ח"כית אחת ועל ידי מי שעסק בהדגמה של הלבשה תחתונה. אלה שצעקו עלינו פה גזרו את דיננו. מי שצעק עליי פה – רון כץ, חבר ועדת האתיקה, צעק עליי; ההוא הגיש תלונה, היא צעקה עליי, ושניהם הצביעו נגדנו בוועדה, שהייתה בלי ערבי. הבנתם? ועדת האתיקה, שהיום החליטה – הוגשה נגדי תלונה, נגדי ונגד חבריי, כי אמרתי למישהי שהיא צריכה טיפול נפשי. הורחקתי מהמליאה לחמש ישיבות. מישהי שעמדה פה, אדוני היושב-ראש, וירקה על איימן עודה – ירקה ואמרה לו: טפו עליך. לפה היא הגיעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

טפי עליך – אמרתי. טפי עליך, אתה האויב שלי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ואמרה שצריך לשלוח טיל יריחו על עזה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

טפי עליך, אתה האויב שלי – זה מה שאמרתי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – ונענשה רק בשתי ישיבות. אתה יושב-ראש הכנסת, ההחלטות האלה על פניו מהוות אפליה ברורה, בוטה, מביכה. ואליד, אני מציע לך לא להישאר מ"מ. אם לא ממנים אותך לחבר קבוע, אתה לא צריך את התואר מ"מ. תוותר על הכבוד המפוקפק הזה, כי רוב הח"כים שבאים להיענש כאן הם ח"כים ערבים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא. אתה יכול להחליט לבד, בלי היושב-ראש, אלא אם כן הוא ממנה אותך לחבר. משפט אחרון, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל ממש אחרון, כי אנחנו כבר אחרי הזמן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נתון סיעתי – סגלוביץ', ברשותך, אתה אדם מכובד. רוב התלונות נגד ח"כים ערבים בכנסת הוגשו על ידי סיעת יש עתיד. אני אחזור: רוב התלונות נגד ח"כים ערבים הוגשו על ידי חברי סיעת יש עתיד. אני מבין שאנשים רוצים לתפוס עמדה ימנית, אבל זה מביך. זה מביך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני חושב – ואני רואה כאן את ראש האופוזיציה – שרוב התלונות נגד ח"כים ערבים בבית הזה הוגשו על ידי חברי כנסת מיש עתיד – גם נגדי, גם נגד עאידה, גם נגד עופר, גם נגד אימאן ח'טיב. אתם תמיד מעורבים, והעמדה הכי גרועה נגדנו תמיד ננקטת על ידי אחד הח"כים האפרוריים בספסלים האחוריים של יש עתיד. לא ההוא, לא דוגמן התחתונים, אלא השני. תודה רבה. חבר << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת אחמד טיבי, היות שהעלית את שיחתנו מתחילת הקדנציה, אני רק מרשה לעצמי להשיב שבוועדת האתיקה יש כידוע ארבעה חברים על פי חוק: שניים מהקואליציה ושניים מהאופוזיציה. הבחירה שבחרתי היא נציג לשתי הסיעות הגדולות מהקואליציה ונציג לשתי הסיעות הגדולות מהאופוזיציה. מה לעשות שבבחירות האלה אף אחת מהסיעות שהזכרת איננה מהסיעות הגדולות באופוזיציה, כולל סיעת מפלגת העבודה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נכון. אני הסכמתי שהעבודה תהיה מיוצגת, ולא אנחנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז זאת הסיבה. אין סיבה אחרת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יש common sense ושיקול של היושב-ראש.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

הוועדה אמורה לייצג את רוב חלקי הבית, לכן בחרנו בסיעות הגדולות בקואליציה. אני חושב שזה ה-common sense. זה ה-common sense – שתי הסיעות הגדולות מהקואליציה ושתי הסיעות הגדולות מהאופוזיציה, ואני עומד מאחורי ההחלטה. חברת הכנסת לזימי, עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה. כבוד יו"ר הכנסת, משפחות החטופים כאן, רק היום פורסם בכלכליסט שבגלל ששר האוצר סמוטריץ' חושש מהתגובה הציבורית לכספים הקואליציוניים שהוא מטמיע בתקציב, הוא מתעכב, מפר חוק-יסוד במכוון, ובגלל זה יהיה לנו קיצוץ רוחבי – כבוד יו"ר הכנסת, אני מצטערת, ממש קשה. קשה לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי חברי הכנסת, דווקא באופוזיציה יש רעש שמפריע לאחת מחברותיכם. חברי הכנסת, אנא, שקט. תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

67 מיליארד שקלים יקוצצו מכלל המשרדים קיצוץ טיפש – מה זה קיצוץ טיפש? שלא מבחין בין צרכים, שירותים חיוניים או שום דבר. הציבור ייפגע, כי בצלאל מפחד שיראו מה הוא נתן למקורבים שלו ולחברים שלו. אי-אמון במי שלא שינו דבר בתפיסותיהם הכלכליות אחרי האסון ובעת המלחמה הקשה הזו, ומעמיקים את הקונספציה השגויה, שלפיה אפשר להמשיך לייבש, להזניח ולהרקיב את השירות הציבורי, ויהיה בסדר. אי-אמון במי שלוקחים מכבשת הרש, מקצצים ברווחה עשרות מיליונים בחינוך, מאות מיליונים בבריאות, בתחבורה, במדע, בשירות התעסוקה, בחקלאות – כדי לתת כספים לבייס שלהם. אי-אמון במי שמכניסים את כל ציבור העובדים מתחת לאלונקה, אבל לא סוגרים משרד אחד. אי-אמון במי שאחרי עשור של הבטחות לתוכניות לשיקום הצפון, גם כעת, כשכל הצפון מפונה ועקור מביתו, לא הקימו מינהלת אזרחית שתטפל בכל צורכי השיקום והפיתוח של הצפון. אי-אמון במי שמשקרים לציבור פעם אחר פעם, מסתירים ממנו מידע ולא מביאים את הדיווח התקציבי – יו"ר הכנסת, זה, אגב, לך: הספר הירוק והספר הכחול לא הגיעו בעדכון התקציב ל-2023 ועדיין לא הגיעו עכשיו; אנחנו צריכים לדון בתקציב, לא לסמן וי. אי-אמון במי שמשתמשים באחדות, שהעם הזה כה זקוק לה, כדי להשתיק ביקורת על ביזה מהציבור כולו; במקום לאחות ולרפא, רק חמסתם וגזלתם, ועוד הוספתם חטא על פשע והשתקתם. אי-אמון במי שחושבים שהעצמאים והעסקים הקטנים הם סרח עודף בכלכלת ישראל, למרות שמרבית המשק נשען עליהם, למרות שמדובר באנשים שהעסק שלהם הוא כל עולמם. אי-אמון במי שחושבים שהמילואימניקים יסתפקו בהצהרות והבטחות לתוכניות ללא מקור תקציבי, כשמנגד הכספים הקואליציוניים המיותרים ניתנו בלי בושה וביטלו אחריות. אי-אמון במי שחושבים ששיקום מסיבי של מערכת הבריאות ומערך בריאות הנפש זו המלצה ולא חובה עליונה לאומית עבור הפצועים שלנו, החיילים שלנו, חבלי הארץ שיותר מדי זמן הוזנחו רפואית מאחור, עבור האומה שלנו שחייבת מזור; אם יש משהו, יו"ר הכנסת, שאנחנו חייבים לאזרחים פה, זה שערך החיים לא יהיה תלוי במיקום גיאוגרפי. אי-אמון במי שמביאים תקציב שאת נזקיו נרגיש שנים קדימה. אי-אמון לתקציב הכי סקטוריאלי והכי מרחיב פערים שידעה ישראל, תקציב אנטי-פריפריה ואנטי-צמצום פערים, תקציב של אנטי-שוויון הזדמנויות. זה לא התקציב שמגיע לאומה הזו אחרי מה שהיא עברה ועוברת. זאת הממשלה שלא באירוע, שמביאה תקציב של צנע לציבור הכללי, המשקף חוסר אחריות וביזה. אי-אמון של אי-כשירות וחוסר חמלה. מגיע לנו יותר, והעם הזה הוא התקווה. תחזירו אותם עכשיו. עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. האם הממשלה מבקשת לסכם או שנעבור להצבעות? השר אקוניס, אתה רצית לסכם או שנעבור? כן. בבקשה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אדוני היושב-ראש, תודה על ההזדמנות להעמיד כמה דברים על דיוקם. ראשית, אחד מחברי הכנסת של יש עתיד, שעמד כאן ונימק את הצעות האי-אמון, שאינן ראויות ואינן נכונות ואינן משדרות אחדות בעם הזה, התייחס לכמה מן הדברים הקשורים גם בתקציב למפונים וגם בתקציב למילואימניקים. ובכן, נדמה לי – חבר הכנסת ולדימיר בליאק, שהוא חבר בוועדת הכספים, מצביע כחבר אופוזיציה נגד, אדוני היושב-ראש, מיליארדים, ואני מדבר על 10 מיליארד, חבילת סיוע לאנשי המילואים. הוא יודע את זה, והוא משקר להם והוא משקר לציבור – אבל מה זה, משקר כמו שהוא נושם. וכמובן חבילת הסיוע למפונים. אדוני היושב-ראש, וכולם יודעים זאת, גם היושבות והיושבים ביציע, גם הצופים בבית, גם חברי יש עתיד יודעים את התקצוב של מינהלת תקומה, מינהלת תקומה ואחרים. חבר הכנסת ווליד טאהא, אתה התייחסת כאן לכמה מהדברים שעלו, ואני רוצה, למען הפרוטוקול ההיסטורי, אדוני, גם לשים את הדברים על דיוקם. ערב הבחירות לכנסת התשע-עשרה, על פי חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7א – החוק הזה, הסעיף הזה, אוסר על חבר או חברת כנסת, חבר הכנסת עודה, שתמכו או השתתפו במאבק מזוין נגד ישראל, להשתתף. חבר הכנסת טיבי זוכר זאת, כי אני הודעתי במליאת הכנסת, אני הודעתי במליאת הכנסת – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

לא שמעתי את הערתך, חברת הכנסת ביטון, אני אשמח בתום דבריי לענות לך. ובכן, לחבר הכנסת ווליד טאהא, וגם לחבר הכנסת טיבי, שהיה חבר בכנסת השמונה-עשרה, אני הודעתי שאפעל לפסילתה של חברת הכנסת זועבי, וכך עשיתי, וכך גם קבעה ועדת הבחירות לכנסת. ואכן, חבר הכנסת ווליד טאהא, באחת מן ההחלטות האומללות והמביכות של בית המשפט העליון, הוא פסל את החלטתה של ועדת הבחירות המרכזית, שהתקבלה ברוב גדול, אף שעמדה מילה במילה בחוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7א. אני ביקשתי במליאה, ואני אומר את זה גם לחברי הכנסת הצעירים שישנם כאן, אלה שעוד ודאי ישבו פה הרבה שנים, קודם כול תכבדו את עצמכם. סעיף 7א – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

תכבד את בג"ץ, הוא נתן שתי החלטות מאוד חשובות.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

גברתי הנכבדה, אני דיברתי על דבר אחר, למה אתם כל דבר – היה לי שיח ענייני, יסודי, מכבד, על אף המחלוקת היסודית שיש לי עם חבר הכנסת ווליד טאהא. מה עניין שמיטה להר סיני? אני מדבר איתך עכשיו על החלטה שגויה – – –

גלעד קריב (העבודה):

השר אקוניס, אבל אנחנו לא בסיטואציה של 7א.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אדוני, אני בטוח שגם אתה, כחבר מפלגת העבודה, תומך ב-7א.

גלעד קריב (העבודה):

אני תומך ב-7א, אבל זו לא הסיטואציה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני גם יכול לחתום לך שמרבית היושבים בספסלים הללו אינם יודעים מהו 7א, לא קראו את חוק-יסוד: הכנסת – לא דיברתי עליך.

גלעד קריב (העבודה):

אני הפעלתי את 7א – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אז לא דיברתי עליך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתה יוצא מנקודת הנחה כזאת?

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני יוצא מנקודת הנחה, משום שאני אומר דבר שחברת הכנסת ביטון מערערת עליו. אני לא יצאתי נגד כל החלטה של בית המשפט העליון. ההחלטה הזאת, אשר ב-31 בדצמבר 2012 ביטלה אותנו, את הכנסת, את חוק-יסוד: הכנסת, שאפשרה לחברת הכנסת זועבי, שהשתתפה במשט המרמרה, השתתפה פיזית – והרי אומר 7א: אדם שהשתתף או תומך לא יכול להיות חבר בכנסת הזאת – פה, חברת הכנסת ביטון, על זה אמרתי ספציפית, הייתה החלטה שגויה של בג"ץ. אגב, אני יכול לתת לך עוד כמה החלטות שגויות, כמו פסילת חוקי המסתננים של שר הפנים גדעון סער, כשמפלגת יש עתיד הייתה חברה בקואליציה ובצדק קידמה את החוקים שאמורים היו לבלום, אדוני היושב-ראש, את כניסתם של המסתננים; אבל בית המשפט העליון החליט אחרת. על כך היה החידוד. עכשיו לא שמעתי את שאלתך, אני אשמח לענות לך. בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין שאלה, רוצים לעבור להצבעה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אדוני, חברת הכנסת בן ארי מבטלת בבוז ובלעג. שואלת חברת כנסת מסיעתך – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא מבטלת בבוז כלום. לא מבטלת בבוז כלום. ממתי אתה מתייחס למה שאנחנו שואלים?

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אל תצעקי, קודם כול. תורידי טונים. אני שואל את חברת הכנסת ביטון ששאלה שאלה. זאת תרבות הדיבור בפרלמנט על פי יש עתיד. נו, באמת. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הבעיה שלך בפרלמנט? לא, כי אצלכם, מה זה, שיעור של חנה בבלי.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי וגבירותיי, חברי הכנסת וחברות הכנסת.

מיקי לוי (יש עתיד):

ראיתי את תרבות הדיון במושב הזה שנה וחצי.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

לא, שאלת שאלה – חזרה בה. שאלת שאלה, אני יכול לענות לך.

דבי ביטון (יש עתיד):

שאלתי אם תקומה קיבלו את הכסף או שיש חקיקה בשביל תקומה שטרם הוגשה?

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני אשיב לך על תקומה. אני אשיב לך. אני לא – אני אומר לך. האם אדוני מאפשר לי לענות?

היו"ר אמיר אוחנה:

רק אם אדוני רוצה להשיב, לא חייב.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

רק תשאל את חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא צריך לשאול אותי, אתה יכול לדבר כמה שאתה רוצה על כל מה שאתה רוצה. מה לעשות, ואללה, תענה. ללפיד ענית על מה שהוא אמר באי-אמון? אמרת מילה על תקציב הבזיזה – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני מאוד מודה לך. אני מודה לך שאת מאשרת לי לדבר בפרלמנט. ממש, ליבי יוצא לגאונות המתפרצת שלך, שאת מאפשרת לי לדבר בפרלמנט, או לידיעה באזרחות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – תודה רבה, תעשה מה שאתה רוצה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

תורידי טונים, דברי יפה. מעולם לא צעקתי. אני לא הרמתי קול בבית הזה, לא קיללתי, תשאלי את היושב משמאלך, גם בימים הקשים ביותר של העימותים הקשים ביותר – וגם את היושב-ראש לעיתים, השר לשעבר מאיר כהן – אם אני פעם אחת הרמתי קול, פעם אחת קיללתי, פעם אחת השמצתי. לענות לעניין בוודאי אני אענה, גם אם הדבר הוא תשובה שלא נעימה לאוזניה של חברת הכנסת בן ארי. כן, חברת הכנסת ביטון, ובכן, שתי החלטות בנושא תקומה התקבלו בממשלה: האחת, להקים את המנגנון אשר יאפשר, נדמה לי, ב-17 מיליון – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני עונה לך. אני אומר לך באמת מלב אל לב, בישיבות הממשלה אני נמצא, אני מקשיב, אני גם מעיר את הערותיי, אני משתתף בהן ויודע בדיוק מה הוחלט בהן. ובכן, 17 מיליארד שקל, 17 מיליארד שקל להקמת המנגנון שנקרא תקומה, ולאחר מכן עוד כ-50 מיליארד שקל כמעט לכסף אשר יממן, חבר הכנסת כהן, למשל בניינים, כמה בניינים שאליהם כבר נכנסו חלק מן המפונים – שאיש לא רצה בזה. כולם בבית הזה כואבים את כאבם, גם היושבים בשכונת פלורנטין, ברחוב הרצל, גם היושבים בכרמי גת ובמקומות אחרים. ולא שמעתי אדם אחד שלא קיבל את הכספים אשר היו מגיעים לו בדין ובצדק, ממפוני עוטף עזה ויישובים אחרים. אגב, גם שדרות; גם השר קרעי היה מפונה, חזר בינתיים. וכמובן, המפונים בצפון. כן. חבר הכנסת להב הרצנו – ויתרת על השאלה. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. אנחנו עוברים להצבעה. רבותיי, אנחנו נצביע על שתי ההצעות. תחילה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 25 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, שלושה נוכחים. אני קובע כי על פי החוק, ההצעה לא קיבלה את הרוב הדרוש, ולכן, לא התקבלה. אנחנו עוברים כעת להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת חד"ש-תע"ל. הצבעה כעת. בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת חד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 11 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת סיעת חד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

11 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא קיבלה את הרוב הדרוש על פי החוק ולכן לא התקבלה. חבר הכנסת אלהואשלה הצביע בטעות מהעמדה של חברת הכנסת מזרסקי, והצביע פעם אחת? רגע, הצבעת פעמיים?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא. פעם אחת פה. ופעם אחת פה. זה לא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אז זה פעמיים. זה יותר בעייתי. טוב. אנחנו רושמים זאת לפרוטוקול. אז למעשה התוצאה יורדת באחד. אז התוצאה היא עשרה בעד, ואין מתנגדים. התוצאה הסופית היא אותה תוצאה. מתנגד אחד אני רואה.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

אמרתי, מתנגד אחד.

מרב מיכאלי (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

באי-אמון הראשון חברת הכנסת מרב מיכאלי – אני מבקש להוסיף לפרוטוקול, זה לא משנה את תוצאת ההצבעה. תודה, רבותיי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת עמית הלוי, שיציג את ההצעה מטעם הוועדה לביטחון לאומי. בבקשה, אדוני. סליחה, זה מטעם ועדת החינוך. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אנחנו כאן לקריאה הראשונה. ברשותך, אני רוצה לפתוח בשיתוף אישי, אולי בעיקר של האזרחים, בחוויה הקשה שאני עובר בתהליך החקיקה של החוק הזה. תראו, אני קצת יותר משנה חבר כנסת בכנסת הזאת. את החוק הזה הנחתי על שולחן הכנסת בז' בניסן, ב-29 במרץ. למעשה עשרה חודשים, קצת יותר מעשרה חודשים, החוק הזה מתגלגל כאן בדיונים ובוועדות, חוק שיש לו מטרה פשוטה מאוד: אנשים שמזדהים עם טרור, שמביעים תמיכה בפגיעה בעם היהודי, בפגיעה במדינת ישראל, ברצח, באונס, בטבח, בכל מה שראינו ב-7 באוקטובר, ואולי יותר חמור מזה – בתשתית האידאולוגית שניצבת בבסיס הפעולות הללו – אנשים כאלו לא יוכלו להיכנס לבית ספר בישראל. פשוט כמו שזה נשמע. אנשים שתומכים בטרור, אנשים שמזדהים עם טרור, לא יהיו מורים בבית ספר. מה יותר פשוט מזה? באיזו מדינה נורמלית מציאות כזאת בכלל צריכה להתקיים? כלומר, יש לנו אדם – אם יש לו תעודת זהות כחולה בכיס או אין לו – הוא מזדהה עם טרור, הוא עצמו מגדיר את עצמו בעצמו כאויב המדינה, מזדהה עם רשע, עם עוול, עם תרבות מוסלמית ברברית, רצחנית, או כל תרבות רצחנית. הוא אמור להיכנס לבית ספר, אדוני היושב בראש? מדינת ישראל מוכנה להפקיד את המוחות והלבבות של ילדים ונערים חסרי ישע בידי האנשים הללו? אז זה החוק. זאת הנורמה שאני וחבריי ויו"ר ועדת החינוך צריכים להיאבק כאן כמעט שנה עם פקידי הממשלה, עם פקידי משרד המשפטים, אם יורשה לי – ואיזה מאבק, ואיזה התנגדויות על כל סעיף, ובשם מה? בשם הליברליזם. זה ליברליזם? זה ליברליזם כלפי אויבי ישראל. מדינת ישראל הפכה להיות מדינה ליברלית כלפי אויביה המרים. זה הליברליזם שחל כאן בשנים האחרונות. יושבים מולנו פקידים בוועדה, ואומרים: אתה פוגע בזכויות. באיזה זכויות אנחנו פוגעים בחוק הזה? נניח, נאור שירי, יש לך חברה עסקית – נניח – ואתה מעסיק אצלך מישהו בחברה. והוא, בתור עובד החברה שלך, שאתה משלם לו, הוא משבש את פעילות החברה, הוא מנסה לחסל אותה, אתה תמשיך להעסיק אותו? זה נקרא פגיעה בחופש העיסוק? זו פגיעה בחופש העיסוק בטרור. זה הדבר היחיד שהחוק הזה מונע: חופש העיסוק בטרור. אחרי זה אומרת לי פקידה במשרד המשפטים – אני אומר את זה לאזרחי ישראל, אני אומר את זה כחוויה קשה. אני כאילו פה חבר כנסת, מנסה לייצג אתכם, ואתה עומד פה, וצריך להיאבק עם בני עמך, עם האנשים שהם אחראים מטעם הממשלה, מטעם המדינה. היא אומרת: זו פגיעה בילדים. זאת פגיעה בילדים למנוע מהאנשים שמזדהים עם טרור ורצח להיכנס ולשטוף את המוח ואת הלבבות שלהם? זאת הצלה של הילדים. אם יש מקום שבו מדינה ליברלית מתערבת, זה בדיוק בזה, מול חסרי ישע. מה קורה ל-125,000 ילדים ונוער במזרח ירושלים שבמקום להתחנך לצדק, למדע, לחסד, וגם לציונות – גם לציונות, גם למפעל הלאומי, לרעיון הלאומי הצודק הזה – במקום זה הם מתחנכים לרשע, לרצחנות, לעוול? איזה אופק זה לילדים? איזה אופק תעסוקתי זה, איזה אופק אנושי לילדים הללו? זאת פגיעה בילדים, החוק הזה? זאת הצלה של הילדים. איזה עתיד נותנים להם? עתיד של בדלנות. עתיד של טרור. האמת, הכי קשה היה השיח עם שירות הביטחון, אני חייב לומר את זה כאן, הכי קשה. שירות הביטחון זה גוף שאחראי על ביטחון ישראל, ויש לו סמכויות מלאות לעסוק בזה. יש מרכיב אחד בחוק הזה שלא יעלה עכשיו להצבעה, יעלה בקריאה השנייה והשלישית: שאדם שיש אינדיקציה בשב"כ לגביו שיש לו זיקה לטרור – לא כל אדם – אדם שיש אינדיקציה לגביו שהיה לו עבר טרור, כלומר, שהייתה לו תמיכה בצורה כזאת, בנוסח כזה, בפרפרזה כזאת או אחרת עם הטרור, אדם כזה לא ייכנס בשערי בית הספר. מי אמון על זה, ריבונו של עולם, לא שירות הביטחון? הוא לא אמור להיות בעד זה? יש לו מידע. אנשים שיש אינדיקציה שיש להם עבר בטרור – לא שירות הביטחון אמור לתמוך בזה? לא מבין. קחו לדוגמה, למשל, את אבו שחידם. הבאתי את הדוגמה הזאת גם בוועדה. הוא היה פעיל חמאס מוכר. היה פעיל חמאס מוכר במה שמכונה – בטעות, אגב – מחנה פליטים שועפאט; לא מחנה ולא פליטים. הוא היה מבכירי החמאס שם. מי ידע מזה? שירות הביטחון. עכשיו, הרוצח הזה, חוץ מזה שהוא יצא בבוקר עם הקרלו שלו ורצח את אליהו קיי, זיכרונו לברכה, השם ייקום דמו, מסתבר שהמורשת שלו בבית הספר שהוא לימד בו, בית ספר כאילו יוקרתי בירושלים, אל-ראשידיה – המורשת שלו חיה. מה זה חיה? חיה, בועטת ורוצחת. והינה, תלמיד שלו קם בבוקר – לא מזמן, אגב, לפני חודש וחצי בערך – ורצח באכזריות, שחט באכזריות את רוז לובין, שוטרת, אותה חיילת בודדת שנאבקה חודש לפני כן בעזה, ברצועת עזה, ב-7 באוקטובר, ונרצחה, ונשחטה על ידי התלמיד של אבו שחידם. אדם כזה צריך להכניס לבית הספר? שירות הביטחון לא צריך להוביל את החקיקה הזאת? לא מבין. וכמה טעיתי כשקיוויתי שאחרי 7 באוקטובר כל המנגינה הזאת תשתנה, שהאנשים גם יכירו באויב, גם ישנו גישה וגם יאפשרו להעביר את החוק הפשוט הזה. ואני אומר כאן מראש: המסלול של החוק הזה, תכליתו להעביר אותו במושב הזה, אדוני היושב בראש. יהיו פה דיונים בשבוע הבא ביום שלישי – ברצף, אני מקווה, לפחות, מהסיכום שלי עם יו"ר הוועדה והשרים – במטרה שהחוק הזה יעבור בקריאה שנייה ושלישית כבר בכנס החורף הזה. יש שלושה מרכיבים בחוק הזה, חברי הכנסת, יש בו שלושה מרכיבים, ושלושתם תחת העיקרון הפשוט הזה. הראשון, פיטורים או מניעת העסקה של האנשים הרעים מהסוג הזה שהזכרתי; סעיף שני, סנקציה תקציבית לכל בית ספר שבו התקיימה פעילות טרור. אני אומר את זה כאחד שהגיש על בית ספר אחד – פעילות שהייתה האדרה של דלאל מוגרבי. עשו שם הצגה על דלאל מוגרבי, שרצחה, כמדומני, 35 אנשים אז בפיגוע ההוא בכביש החוף. לגבי בית ספר כזה תהיה סנקציה תקציבית. דבר שלישי, מה שהזכרתי קודם, בדיקה של השב"כ, בדיקה מוקדמת בכל מקרה שבו לאדם יש עבר עם זיקה לטרור. עכשיו אני אומר את מהות החוק, בדקות שנותרו לי. לצערי ישראל מתעסקת לאורך השנים בטרור ולא בתשתיות הטרור. ואם יש תשתית חשובה מכול, מכל התשתיות – יש הרבה תשתיות לטרור, חברתית וכלכלית ובין-לאומית, אבל התשתית הכי חשובה היא החינוך, מכיוון שכל מי שעוסק בתורת המדינה יודע שלכל מדינה יש שתי אפשרויות לשרוד ולשגשג: או עריצות ואלימות או חינוך ותרבות. אלה שתי האפשרויות בכל מדינה. כשמחנכים את האזרחים לאזרחות טובה, לנאמנות למדינה ולהשכלה ולפיתוח הכישורים שלהם – זו מהות החינוך, לכן היא התשתית הכי חשובה, התשתית האזרחית הכי חשובה במדינה. זה נכון בסין העתיקה, וזה אולי המרכיב הכי חשוב במהפכה המודרנית. כן, נשבח פה את פרידריך הגדול, שבזכות מהפכת החינוך שלו העביר אותנו מפיאודליזם של ימי הביניים לעידן המודרני בזה שהוא קבע חינוך לכול, ואישר לא רק לאצולה השולטת נגישות לחינוך, להשכלה, לידע וממילא לעתיד אחר – אלא לציבור הרחב. אלו הרפורמות. אגב, ככה הפכה פרוסיה למעצמה גדולה, מכיוון שחינוך מעניק שני דברים: אידיאולוגיה וידע. קודם כול המרכיב האידיאולוגי, חינוך שמחזק את הנאמנות למדינה, את החיבור לערכים של החברה, את החיבור לערכים הלאומיים, לא לבדלנות, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, בוודאי שלא לטרור; והידע והמדע – מכיוון שידע זה כוח, וזה מאפשר לאזרחים להפוך למנועי צמיחה בעצמם, ליזום, לממש את הכישורים שלהם, להביא ברכה לעצמם, למשפחה שלהם. כשאתה מצרף את זה לחינוך לאזרחות טובה, אלה מנועי צמיחה של החברה ומנועי צמיחה של המדינה. לא המשאבים קובעים; החינוך קובע, ההון האנושי קובע, היכולת האנושית קובעת. היא מבססת את התשתית הכלכלית, את הכוח הצבאי, את המערכות האדמיניסטרטיביות. לכן, ראש הממשלה הראשון שלנו בן-גוריון עמד על חינוך ממלכתי. אני אומר שוב, אדוני היושב בראש, היו תשתיות שנאבקנו בהן והצלחנו. עשינו פה תמורות משמעותיות בתחום הכלכלי, בתשתית הכלכלית. עשינו פה תמורות גדולות בתשתית החברתית – הצלחנו לחבר כאן מעל 100 עדות וארצות מוצא לחברה אחת; בתחום השפה – העברית שמדוברת כאן, חזרה להיות מדוברת כאן אחרי אלפי שנים. דווקא בתחום הטרור ישראל לצערי נאבקת בטרור ולא נאבקת בתשתית הטרור. לשם האתגר הזה נועד החוק הזה, כדי לתקן – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

– – לנקות את הזוהמה הזאת מבתי הספר, לעזור לילדים. זה חוק ליברלי. זה חוק שמונע פגיעה בילדים. זו תהיה מעילה של המדינה לא לחוקק חוק כזה, לא לסלק את האנשים הללו. אני מבקש מחברי הכנסת – אני מקווה מכל צידי הבית – לתמוך בחוק הזה גם עכשיו וגם בקריאה השנייה והשלישית, שאני מקווה שתבוא בכנס הזה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת עמית הלוי. חבריי חברי הכנסת, נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מרב מיכאלי. שלוש דקות לרשותך.

מרב מיכאלי (העבודה):

חברותיי וחבריי חברי הכנסת, סרטוני הזוועה שאנחנו צופות וצופים בהם מליל אמש – 27 חברי קואליציה, מהם 11 שרים, רבע מהממשלה, חוגגים באקסטזה על התנחלות מדומיינת ברצועת עזה וקוראים לזה ניצחון, חוגגים כאילו לא היה כאן טבח נוראי ב-7 באוקטובר; כאילו לא מוחזקות ומוחזקים במנהרות חמאס 136 ישראליות וישראלים שהם הפקירו; כאילו לא נפלו לנו יותר 500 חיילות וחיילים במלחמה שנמשכת כאן ועכשיו; כאילו לא 834 אזרחיות ואזרחים חפים מפשע נטבחו באכזריות; כאילו אין אלפים שנפצעו בגוף ובנפש ונאבקים עכשיו על חייהם. הם, שלא מצליחים ליישב את הצפון ואת הדרום בחזרה, להחזיר את עשרות אלפי המפונים הביתה, חוגגים ניצחון עלק, כי מה אכפת להם מכל הקיבוצניקים והמושבניקים ונתיבות ושדרות וקריית שמונה המשעממת הזאת; התנחלות מדומיינת בעזה – זה הניצחון. זאת ההמחשה הברורה ביותר לפער הבלתי-נסבל בין ההתנחלויות והמתנחלים המשיחיים לבין שאר מדינת ישראל. כשכולנו משלמות ומשלמים מחירים כואבים, בוכים, מתייסרות ומתייסרים – הם רוקדים וצוחקים, ממש מגניב. חמאס הוא נכס, אמר סמוטריץ', נכס להתנחלויות. את המחיר המטורף של הנכס הזה מדינת ישראל משלמת בדם. 10 מיליון אזרחיות ואזרחים איבדו אמון מוחלט בביטחון שלהם, של המדינה. והקואליציה? חוגגת כאילו הטבח הנורא של 7 באוקטובר לא נוגע אליה; כאילו הדם לא על הידיים שלה. למתנחלים המשיחיים לא משנה שההתיישבות בגוש קטיף פגעה בביטחון מדינת ישראל, שמאות חיילים ואזרחים מתו בפיגועי טרור בגללן, שמספר החיילים שהיו צריכים להגן על ההתנחלויות עלה בהרבה על מספר התושבות והתושבים שגרו בהן; לא משנה שלשמר את ההתנחלויות בעזה עלה למדינת ישראל מאות מיליארדי דולרים, שילדות וילדים היו צריכים ליווי של שיירות צבאיות לנסוע לבית הספר; לא משנה להם שלהתנחל מחדש בעזה יהרוס את היחסים עם כל העולם, לא – הם רוצים לכבוש, לשטח, מלחמה. מבחינתם, שדם ילדינו יישפך בשם ארץ ישראל השלמה. חברותיי וחבריי, זה לא סתם טרלול, זה לא סתם פילוג. האנשים האלה יורקים בפרצופם של אזרחיות ואזרחי ישראל, הם יורקים בפרצוף של ארצות הברית ובית הדין בהאג; הם מייצרים סכנה ביטחונית חמורה כשהם מייצרים אינתיפאדה שלישית שמתהווה בגדה המערבית בימים אלה, וגם שודדים את הכסף של המדינה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מרב מיכאלי (העבודה):

נתניהו היה תמיד סכנה למדינת ישראל. בימים אלה הוא והממשלה המשיחית הזאת הפכו לסכנה ברורה ומיידית. אדוני, אני רוצה להגיד לך, אני שומעת על הרבה חברים ושרים בליכוד שמתבכיינים שזה לא הליכוד שלהם. אז אני רוצה להגיד לך משהו: זה כבר מזמן מזמן לא הליכוד שלהם. אבל אם לא תאזרו אומץ כדי לקום ולהחליף את נתניהו, גם מדינה לא תהיה לנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת אושר שקלים, שלוש דקות לרשותך.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בעקבות המלחמה הוקמה ממשלת אחדות, ממשלת חירום לאומית. בעצם הקמתה העברנו כאן מסר חד-משמעי הן לציבור והן לחיילים: אנחנו מתכוונים לנצח את המלחמה הזו ביחד. בנוסף, גם העברנו כאן מסר לאויבים שלנו, שיבינו ששוב הם טעו בהערכה שלהם את ההתגייסות וההתייצבות של עם ישראל. אני מברך על ההחלטה להקים את ממשלת החירום הלאומית, ממשלת האחדות, אולם לצערי מי שמתיימר להיות ממלכתי לא חדל מלתקוף את ראש הממשלה ולנסות לפורר את הממשלה מבפנים, מתוך ראייה צינית ושיכרון כוח מוטה, לדעתי, מהסקרים המגמתיים, ולגרור את עם ישראל כנראה לבחירות לאחר המלחמה. לגיטימי וטוב שיהיו חילוקי דעות בקבינט, בממשלה. אולם בזמן האחרון יש אפילו קצת הדלפות מגמתיות וניסיון לפגוע בקואליציה המקורית סביב סוגיית היום שאחרי המלחמה. חשוב שתהיה שותפות אמיתית בעם. לצערי, חלק מהשרים במחנה הממלכתי לא מתייצבים לישיבות הממשלה, הצביעו נגד התקציב. בני גנץ לא משתתף עם ראש הממשלה בתדריכים ובמסיבות העיתונאים, ובכל יום עולה השאלה מתי בני גנץ מתכוון לפרוש בהתאם למניעיו הפוליטיים האישיים. אני חושב שמגיע לנו קצת יותר, מגיעה לנו אחדות אמיתית. היום בני גנץ עוד הגדיל לעשות באומרו כנגד ראש הממשלה, על סוגיה שהוא הבהיר אותה כמה פעמים: מי ששותק אינו מנהיג. אז קודם כול, ראש הממשלה הבהיר את עצמו בנושא מספר פעמים, חבל שלא הקשבת, מר בני גנץ. אבל אני כן רוצה לשאול אותך כמה שאלות פשוטות לגבי שתיקותיך.

נאור שירי (יש עתיד):

אפילו ארז מלול צוחק.

אושר שקלים (הליכוד):

מר בני גנץ, האם אתה בעד מדינה פלסטינית? כן או לא, מי ששותק אינו מנהיג. בני גנץ, האם אתה בעד חזרתם לעזה של אבו מאזן המחבל הארור וחבר מרעיו? כן או לא, מי ששותק אינו מנהיג. בני גנץ, האם אתה בעד החזרת הפועלים מיהודה ושומרון לעבודה בערי ישראל? כן או לא, מי ששותק אינו מנהיג.

היו"ר ארז מלול:

הם עובדים, הם עובדים. התכוונת – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

איזו צביעות, כולם עובדים ביישובים מעבר לקו הירוק, איזו צביעות.

אושר שקלים (הליכוד):

לא שמעתי אותו מדבר מילה אחת בעניין הזה, לא שמעתי אותו מדבר מילה אחת בעניין הזה.

היו"ר ארז מלול:

מדברים משאר המקומות, תשאל – – –

אושר שקלים (הליכוד):

אז בני גנץ, במקום להתעסק בניגוח של ראש הממשלה, בוא נתעסק במהות, וכן, ננצח את המלחמה הזו יחד. אנו זקוקים למנהיגות מפייסת, אחראית, שיודעת לעמוד מול אויבינו ולשמור על האינטרסים החיוניים של ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

על מה לא שמעת את בני גנץ? על מה לא שמעת?

אושר שקלים (הליכוד):

אנו זקוקים לאחדות אמיתית, גב' פנינה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת פנינה, תהיי בכל הנאום ואז תשאלי. את לא יכולה לבוא בסוף ולשאול.

אושר שקלים (הליכוד):

לכן אני קורא מכאן שוב, לאור זה שקראתי כמה פעמים, לצרף את ישראל ביתנו לקואליציה ואת אביגדור ליברמן לקבינט המלחמה, מתוך ראייה עתידית.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

ככל שנהיה מאוחדים יותר כך תגבר עוצמתנו ותסתיים המלחמה במהרה, בניצחון מוחלט ומכריע.

היו"ר ארז מלול:

אמן ואמן. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

מיקי לוי (יש עתיד):

ראש מועצת קרני שומרון, שקרא לא להכניס אותם, הוא מכניס אותם לכל היישובים. צבוע.

מירב כהן (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לרגע לדבר קצת על אופטימיות. אופטימיות שהמקור שלה עבורי הוא במפגשים שלי עם שורדי שואה, והיא מלווה אותי ביתר שאת דווקא בימים האלה. ההשוואות בין חמאס והנאצים התחילו כבר בבוקר 7 באוקטובר. נקודות הדמיון הן, כמובן, ברורות מאוד: הפשעים המזעזעים, חוסר האונים בשעות הראשונות של המלחמה וגם הרבה מאוד סיפורי גבורה. אבל גם השונה מובהק מאוד: אנחנו לא עם חסר הגנה שחי בגלות, אנחנו עם שחי בארצו עם צבא חזק; צבא שאומנם נכשל באותה השבת, אבל מאז מגן עלינו בחירוף נפש, משקם את הביטחון ואת האמון בו, משקם את האמון שלנו בעצמנו – כי הצבא הזה הוא אנחנו, הוא כולנו, הוא הילדים שלנו, הוא המשפחות שלנו. פגשתי לאורך השנים הרבה שורדי שואה, נשים וגברים שנעקרו מבתיהם ומהמשפחות שלהם, עברו באמת זוועות עולם וחוו אובדן עצום. למרות הכול, הם העידו שחיו חיים טובים ומלאי משמעות. הכאב תמיד ליווה אותם, אבל עם הזמן לא רק הכאב ליווה אותם. הם לא הגיעו לישראל רק כדי לשרוד, אלא גם כדי להקים כאן חברה אחרת, חברת מופת, חברה עם סולידריות, עם ערבות הדדית. זה היה הרעיון. אם שורדי השואה יכולים – אז גם אנחנו חייבים, גם אנחנו צריכים. טראומת מלחמת עזה לא תיעלם, לא ברמה האישית ולא ברמה הלאומית. אבל עם הזמן, אני מקווה ומאמינה שנדע בישראל לא רק צער, אלא גם ביטחון ותקווה, התחדשות וצמיחה, כי כפי שנכתב: "עת להרוג ועת לרפוא – – – עת לאהֹב ועת לשנֹא, עת מלחמה ועת שלום". וכדי שנוכל להגיע לשלב הזה יש לנו קודם חוב עצום, עצום, שצריך לפרוע – החזרת כל החטופות והחטופים. אנחנו צריכים להציל אותם מהשואה הפרטית שעוברת עליהם עכשיו בעזה. אסור לנו לחכות עם זה אפילו עוד רגע אחד, זה מה שחברת מופת סולידרית חייבת לחבריה ולעצמה. השבוע אנחנו מציינים את יום השואה הבין-לאומי – –

היו"ר ארז מלול:

מחר, פה בכנסת.

מירב כהן (יש עתיד):

– – ומחר אנחנו נציין את זה פה בכנסת, ואני חושבת שזה מה ששורדי השואה היו מצפים מאיתנו לעשות. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, היום את יכולה לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם ישראל הנכבד, אני פונה בנאום הזה לחבר הכנסת עופר כסיף, ואני רוצה להסביר לך למה אנחנו מדיחים אותך מכנסת ישראל, אם לא ברור לך עד כה. תראה, אני לא מחבבת אותך וגם אתה לא מחבב אותי, אבל זאת לא הסיבה שאני רוצה להדיח אותך מכנסת ישראל. אני חושבת שכנסת ישראל צריכה להיות בבואה של כל הקבוצות בחברה, גם קבוצות קיצוניות, ובלבד שאותן קבוצות לא תחתורנה תחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובעיקר, בטח ובטח שלא יהיה כאן מצב של סיוע לאויב ובטח לא לאויב בעת מלחמה או תמיכה בארגוני טרור. וזה בדיוק המצב שלך, אדון עופר כסיף. אתה משתמש בהיותך חבר כנסת, ולא רק שאתה חותר תחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אתה מסייע לאויב, לארגון טרור, בזמן מלחמה. אני אומרת לך, אתה תומך טרור, ואני אומרת את זה בפה מלא לא פעם ולא פעמיים, אבל מה שאתה עשית בעת מלחמה – ואתה יכול להקטין את עצמך; ראיתי, שמעתי מה אמרת היום בוועדת הכנסת. אני רוצה להבהיר לך, אתה חתמת על תצהיר שאומר שישראל מבצעת פשעי מלחמה, ושהחיילים שלנו מבצעים פשעים נגד האנושות. ועל התצהיר הזה חתמת כתצהיר שמצטרף לתביעה של אחרוני מבצעי העבירות, של דרום אפריקה, שפנתה לבית הדין בהאג. לכן אני אומרת לך, אדון עופר כסיף, אני אעשה ככל שאני יכולה כדי לשכנע חברי כנסת להדיח אותך מכנסת ישראל. על פי סעיף 7א(א)(2) ו-(3) לחוק-יסוד: הכנסת, דעותיך שלך ואמירותיך שלך לא מאפשרות לך להיבחר לכנסת ישראל. מרגע שאתה כאן, יכולת בחוכמתך לבחור את מילותיך, מה שלא עשית. אני רוצה לומר לך את הדבר הבא: זה שאתה משווה, לדוגמה, את הטרוריסטים שיורים לעבר חיילים, ואתה אומר שהם כמו פרטיזנים בשואה – רק על זה היית צריך לעוף מכנסת ישראל עוד לפני שאני נושמת. זה שאתה קורא לנו, לחיילים שלנו, "מבצעי פשעים", "רוצחים", אתה אומר את זה בלי בושה – אתה לא צריך לשבת כאן דקה אחת. גם כשתקפת שוטר ושיקרת, ומזל שזה צולם, גם על זה לא ראוי שתשב כאן בכנסת ישראל. אתה במילותיך שלך ובמעשיך שלך מסייע לארגון טרור בעת מלחמה. במשך השנה האחרונה שמעתי אותך מוציא את דיבת הארץ, קורא שיש ג'נוסייד ואפרטהייד ביהודה ושומרון. סיכנת תוך כך את כבודה של מדינת ישראל, את כבודם של חיילינו, העמדת אותנו בסיכון גדול, הוצאת את דיבת הארץ בעיני העולם. ואני אומרת לך, אדון עופר כסיף, אומנם שמעתי פה את אחמד טיבי – כן, אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה – עומד כאן ואומר מה כבר אמרת, ואיך אנחנו מדיחים אותך מכנסת ישראל. זמן רב מאוד, עוד לפני שהגעתי לכנסת ישראל, הרגשתם שאפשר לחתור תחת קיומנו, ואני לא אעמוד מנגד. לא עוד. לא עוד דעות כאלה בכנסת ישראל, זה לא חופש הביטוי. אתה יכול לומר את זה, לא בכנסת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם אתה חותר ופוגע בכבודם של חיילינו, אתה לא תהיה כאן. לשמחתי הרבה יש 90 חברי כנסת שיצביעו על הדחתך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

קריאה:

מה שבטוח הוא שהם יהיו – את לא תהיי. מה שבטוח: את לא תהיי.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכבוד חיילינו, לכבוד מדינת ישראל, לכבוד מורשת ישראל, עופר כסיף, שמחזק ותומך טרור, לא צריך להיות כאן, ואני מקווה שאכן לא יהיה כאן.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר רגע על כנס חוזרים לעזה שנערך אתמול, ואני רוצה לדבר עליו לא בהתלהמות ולא בעצבים, ובאמת שנייה לפנות להיגיון שלכם ולהציף קצת צביעות פה. אני באמת יכולה להבין שיש אנשים וחברי כנסת שזאת השאיפה שלהם – נניח שזאת השאיפה שלהם – אבל האם זה הזמן, עכשיו, בזמן שמתנהל משא ומתן להחזיר את החטופים? זה הזמן לתקוע אצבע בעין של המשא ומתן? איך אתם מסוגלים, כל יום שני, כשמגיעות לכאן משפחות החטופים ומתחננות על החיים של המשפחות שלהן – הגיעה לכאן היום מירב, ששני הוריה נרצחו ב-7 באוקטובר, בשבת השחורה, ולפני שבועיים גם אח שלה נרצח בשבי – ובזמן הזה אתם רוקדים ושרים ומפריעים למשא ומתן. לא המשפחות הן אלה שמפריעות למשא ומתן, לא המשפחות הן אלה שמעלות את המחיר, המשפחות יכולות לעשות ולהגיד מה שהן רוצות; הבעיה היא איתכם, הבעיה היא בתזמון שלכם, הבעיה היא בחוסר ההתחשבות שלכם, בחוסר העניין ובצביעות הגדולה. בפעם הבאה שהם ייכנסו לחדר שאתם יושבים בו ויציגו את המצוקה הגדולה, הגדולה שהם נמצאים בה, ואתם תסתכלו עליהם במבטים משתתפים, תחשבו מה עשיתם כדי לעזור למשא ומתן או מה עשיתם נגד. תודה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ששון גואטה, ששון גואטה. תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תארו לכם איך בכל מדינה אחרת בעולם היו מתנהגים המנהיגים שבזמן כהונתם הובילו אותנו לאסון הגדול ביותר בתולדות המדינה; מה היו עושים בכל מדינה אחרת. קודם כול, בטוח שחלק גדול מהם היו מתפטרים. היו לפחות נוהגים יותר בצניעות, מנחמים, תומכים במשפחות, או לפחות היו מסתגרים בבית שלהם ולא מוציאים את האף שלהם מהבית מהבושה. אני אגיד לכם יותר מזה: אתם יודעים מה המנהיגים ביפן היו עושים אם היה קורה דבר כזה? היו עושים חרקירי.

היו"ר ארז מלול:

באסון התאומים לא שמענו שמישהו התפטר בארצות הברית, לא בוש. הוא יצא למלחמה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה משווה את זה לאסון התאומים?

היו"ר ארז מלול:

מה ההבדל? שני מטוסים בשטח האווירי – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

שפרצו גדר של מדינת ישראל, שנכנסו אלפי מחבלים, ששחטו, אנסו נשים. על מה אתה מדבר בכלל? על מה אתה מדבר? מה אתה משווה בכלל? עדיף שלא תדבר.

היו"ר ארז מלול:

אף אחד לא התפטר. יצאו למלחמה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה אתה משווה? מה אתה משווה? אנסו לנו את הנשים שלנו, חטפו לנו אנשים, אזרחים, חיילים, רצחו אנשים שהלכו למסיבה כמו חתולים ברחוב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא חושב שאם הוא צועק, הוא גם צודק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל מה קורה במדינת ישראל? במדינת ישראל חוגגים. אתמול בערב ראינו 12 שרים ועוד 15 חברי כנסת פה, מהמשכן הזה, מהמשכן הזה, אותם נציגים של מדינת ישראל, חוגגים וצוהלים בפסטיבל, רוקדים מול המצלמות להחצין את זה. איזו בושה. וכל זה קורה – ואתם יודעים את זה טוב מאוד, חברי הכנסת מהליכוד – כל זה קורה כשלראש הממשלה, לראש המפלגה, אין שליטה עליכם. לא מסוגל לשלוט על חברי הכנסת והשרים בממשלה שלו.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זה נקרא דמוקרטיה. אני יודע שאתם לא מכירים את המושג הזה אצלכם במפלגה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

דב, אז אני אגיד לך, בעקבות הדמוקרטיה שלכם אתמול נשיא ארצות הברית – ואני מצטט – כותב שהוא תוהה אם יש לו בכלל ידיים על ההגה – על ראש ממשלת ישראל, דב.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתה שמח בזה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

דב, תקשיב, לא ייתכן שבאופן סיסטמטי אתם חושבים שזה בסדר להסתכסך עם ארצות הברית, שזה בסדר להסתכסך עם נשיא מצרים, שזה בסדר לתקוף את קטר בזמן שהם חלק מהמשא ומתן. מה זה נותן? מה זה נותן למשפחות של החטופים? מה זה נותן למדינת ישראל בזמן מלחמה? יום אחד תסביר לי מה זה נותן. אם הוא ייתן לי עוד זמן, אני אסכים שתענה. ולבסוף, דב, אני רוצה לצטט לך – לא רציתי לצטט, אבל אני אצטט – מה אמר ראש ממשלת מדינת ישראל ביבי נתניהו בשנת 2008: "הרעיון שמי שעשה טעויות גורליות כל כך יתקן את עצמו – הנושא הזה מופרך מיסודו. מי בינינו היה מפקיד את עצמו בידי רופא מנתח שכשל בניתוח? כשמערכת כלשהי נכשלת כשל עמוק שהתוצאות שלו כל כך חמורות, ראשי המערכת שכשלו חייבים להתחלף, ויפה שעה אחת קודם". לא אני אמרתי, אמר את זה ראש הממשלה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי – אתה מוותר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

נראה לך שהוא יוותר?

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבנתי שאין שעון היום, אז אני – – –

היו"ר ארז מלול:

יש שעון, הינה שעון.

נאור שירי (יש עתיד):

יש שעון? סבבה. טוב, כמובן, השר אמסלם – אני רק רוצה לעדכן את היושבים במשכן מה התפקיד שלו, התפקיד המאוד-משמעותי של השר לשיתוף פעולה אזורי, והוא תרם הרבה מאוד למאמץ המלחמתי ביושבו כשר לשיתוף פעולה אזורי, וכולנו נהנים מהפירות שלו. אז הוא בא ואמר שלא קרה אף פעם שהגישו הצעת אי-אמון באמצע מלחמה. מה שנקרא, אוי אוי אוי, הגישו הצעת אי-אמון בממשלה המפוארת שלך. אבל בסדר, אני רק רוצה לעשות איתו עוד איזה משחק של מה עוד לא קרה אף פעם. אז עוד לא קרה אף פעם שהיה ראש ממשלה שבמשך 17 שנים הוא ראש ממשלה. קורה אירוע כזה, והוא לא אחראי לכלום, כולם אחראים חוץ ממנו. לא קרה אף פעם בתולדות מדינת ישראל ששני חבלי ארץ מפוארים מפונים, ויש רצועת ביטחון פנימית בתוך המדינה שלנו; זה לא קרה אף פעם. לא קרה אף פעם שחברי קואליציה ושרים מפגינים נגד הממשלה שלהם בזמן מלחמה. לא קרה אף פעם בתולדות מדינת ישראל שהיה רצח המוני כזה, בטח מקום מדינת ישראל – לא קרה. לא קרה אף פעם אירוע כזה של חטיפת אזרחים. לא קרה אף פעם שבאירוע כזה ראש ממשלה מטיף מוסר למשפחות חטופים וממליץ להם איך הם אמורים לנהל את המלחמה שלהם והמאבק שלהם כדי שיחזירו את החטופים ואת המשפחות שלהם. לא קרה אף פעם שבזמן מלחמה שרים מאיימים לשלוח פצצת אטום על עזה ועל החטופים שלנו. עוד לא קרה אף פעם ששר חינוך מגיע לעיר – יום לפני היה פיגוע ואישה נרצחה – והוא פוצח בריקודי עם עם תלמידים שם. לא קרה אף פעם שבזמן שיש קבינט ביטחוני מצומצם, שר הביטחון מחליט שהוא לא שייך לאירוע, קם ויוצא, ומתנהלת ישיבת קבינט בלי שר ביטחון. עוד לא קרה אף פעם שכל ישיבות הקבינט שלנו במדינה הפכו להיות פודקאסט, כי דקה וחצי אחרי זה כולנו יודעים מה קורה שם. לא קרה אף פעם ששרה פותחת ומחלקת פופקורן בזמן קבינט מדיני ביטחוני. עוד לא קרה אף פעם ששר לענייני כלום ושום דבר לשיתוף פעולה אזורי משתתף כמשקיף מטעם אלוהים-יודע-מי בתוך הקבינט המדיני-ביטחוני. עוד לא קרה אף פעם שמגישים תקציבים כאלה מנותקים מהמציאות המלחמתית שבה אנחנו נמצאים פעם אחר פעם, עם כספים קואליציוניים לא קשורים, ופשוט מבזבזים את כל הכספים שלנו על השטויות שלכם. עוד לא קרה אף פעם, גב' טלי גוטליב, שאנשים או חברי כנסת חושפים זהויות של דמויות ביטחוניות במדינת ישראל. זה גם עוד לא קרה אף פעם. אתה רוצה להגיד לי "משפט אחרון"?

היו"ר ארז מלול:

לא.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, חשבתי שיש לך עוד משהו, מה שעוד לא קרה אף פעם.

היו"ר ארז מלול:

עוד לא קרה אף פעם שלא אמרתי לך "משפט אחרון".

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אז בנימה אופטימית זו, תודה רבה לך.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אמרתי טוב? סלימאן. העיקר שלא אמרתי "סלומון".

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. עלו לפניי ודיברו על הכנס של אתמול – הכנס שבעיניי היה צריך לבייש לא רק את כל מי שהשתתף בו, אלא מי שלא העיר עליו; כנס שנהרו אליו חברי כנסת ושרים, כאשר המטרה העיקרית הייתה להשמיע את הקריאה הגדולה של טרנספר. היו כאלה שלא הבינו למה כשדיברנו על זה שההגירה מרצון שווה לטרנספר ושאין דבר כזה להצמיד אקדח לרקה ולשאול את האדם: אתה רוצה לעזוב? דרך החיים היחידה שלך היא להתרחק מהאקדח – זה לא נשמע באמת בחירה מרצון. אבל מי שנכח אתמול שמע את השר לביטחון לאומי – לכישלון לאומי – עונה על קריאות של טרנספר לאנשים בעזה במילים: צריך לקרוא להם להגירה מרצון – סוג של תרגום חופשי לטרנספר. עוד יש לו את היכולת לדבר על לטרנספר אנשים, כאשר האנשים אלה נמצאים עכשיו אחרי שכבר איבדו כ-100,000 איש בעזה – נהרגו שם 100,000 איש או נפצעו, בין הרוג לבין פצוע, אחד מכל 22 בני אדם בעזה הוא כבר הרוג או פצוע והשאר נזרקו מחוץ לבתים שלהם. למה נזרקו? מרצון, או בגלל ש-70% מהבתים בצפון עזה כבר נמחקו כליל. ועל אנשים כאלה אומרים: תעודדו אותם להגר. זוהי קריאה מאוד ברורה לא רק לטרנספר, אלא להרג. אבל אי-אפשר להתפלא, כי בסופו של דבר שר החוץ – ההצעה היחידה שהייתה לו לשרי החוץ האירופים היא לבנות אי בים, לשלוח את העזתים לים. זה מה שתכנן כנראה כבר שנים, זו תוכנית מ-2018. המלחמה הזו לקחה את כל הכאב, את כל ההלם ואת כל האובדן שהרגישו בציבור הישראלי, והפכו אותם למטרות פוליטיות נבזיות. זה מה שנעשה במלחמה הזו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני רק רוצה להגיד משפט אחד, אם ירשה לי היושב-ראש: אנחנו יודעים שלא אכפת לממשלה הזו מהאנשים בעזה. כבר לא מתפלאים, יודעים את זה. זאת מילה קלה להגיד, "לא אכפת". אבל תדעו דבר אחד: מה שקרה אתמול, מה שקורה כל יום, והמשך המלחמה הארורה הזו אומרים שלממשלה הזו גם לא אכפת – לא מהחטופים ולא ממשפחות החטופים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב – הוא היה פה הרגע – אינו נוכח. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

לא, יוסף לא מופיע – סליחה, יוסף. אז אתה אחריו, בסדר? תעלה אתה, ואתה אחריו. סליחה, לא ראיתי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני ויוסף מסתדרים.

היו"ר ארז מלול:

כן, כולנו מסתדרים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, מסכים. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול חזינו בקרקס פוליטי, קרנבל מנותק ותלוש מהמציאות. שרים וחברי כנסת הפריחו סיסמאות בקריאה להקים התנחלויות בתוך עזה. הם רוצים להתנחל בתוך עזה ובתוך ח'אן יונס. ומה עם הפלסטינים? פעם קראו לזה טרנספר, היום זו הגירה מרצון – הרצון של מי? הרצון של בן גביר. הם בונים במו ידיהם את התיק נגד ישראל בהאג. רק ביום שישי האחרון בית הדין הבין-לאומי בהאג חייב את המדינה להשיב תוך חודש על הטיעונים והצווים שהוציא. מה תספרו להם? ששרי האוצר, התקשורת, הביטחון הלאומי, השיכון ואחרים קוראים לבצע טרנספר? לאן אתם לוקחים אותנו, להזיה פרועה? להארכת המלחמה ויצירת כאוס וטרנספר? למה אתם חותרים? מהן המחשבות מאחורי כנס זה עם הקריאות והסיסמאות שלו? הארכת המלחמה וטרנספר של עם לא יובילו אותנו לשום מקום טוב – רק עוד סבל, מלחמה ודיכוי. איפה ההיגיון? איפה האנשים שאמורים להיות מציאותיים? מה עובר לכם בראש בעקבות כנס כל כך מנותק ומסוכן? עצרו, תחשבו, תכירו במציאות. מבן גביר אין לי ציפיות, אבל איפה ראש הממשלה? איפה אבו יאיר? אין לו דעה בנושא? מה, הוא לא חושב? אין לו אנשים שיכולים לעזור לו בקבלת ההחלטות? ההליכה אחרי קיצוניות, קיצוניים ודעות הזויות אשר רק יעמיקו את הסבל והדיכוי, היא חולשה מנהיגותית ודרך בטוחה לכאוס, לכאב ולסבל של כולנו. אני קורא מכאן לכולנו לחזור לקרקע, לחזור למציאות. הזיות ופנטזיות מנותקות הן הרות אסון. מספיק עם גל הקיצוניות וההתנגשויות עם כל העולם. תפסיקו להילחם בכל העולם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה; אחריו – אתה. היה שינוי.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שהמציע הביא היום לקריאה ראשונה – השתתפתי בכל הדיונים שהיו בוועדת חינוך סביב הצעה זו, ואכן התנגדתי גם בתוך הוועדה לנוסח שמביאים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת החוק שמביאים היום תחת הכותרת: איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך תחת החסות של טרור – אני רוצה להגיד למציע גם בצורה ישירה, ואמרנו את זה בתוך הוועדה עצמה: הרי בספרי החוקים של מדינת ישראל העבירות האלה כן מוגדרות, והן קיימות; אבל ההצעה שאתה מביא היום להצבעה, זה נקרא להלך אימים על ציבור שלם במערכת חינוך שלמה בחברה הערבית. הצעת החוק שאתה מביא היא הצעת חוק שבאה להלך אימים, כן. כי מהם פרטי ההצעה? פרטי ההצעה הם לתת שיקול דעת למנכ"ל משרד החינוך. הוא יכול לפטר כל עובד הוראה. הוא יכול לשלול כל תקציב ממוסד חינוכי בטענה אחת: שנחה דעתו של המנהל הכללי שעובד ההוראה הזדהה עם מעשה טרור. הרי אתם מתגאים בדמוקרטיה היחידה של מדינת חוק. מי שעובר עבירה – החוק קיים, העבירות מוגדרות. אבל להלך אימים – ומי מהלך אימים? המציע בעצמו, שיש לו, לפי דעתי, אחרי ההשתתפות אתמול במופע ההתבהמות – כן, מופע ההתבהמות שהיה אתמול, שאתה השתתפת בו ושהקריאות לטרנספר יצאו משם, ולהגר ולגרש עם שלם, ואתה בא לדבר על חינוך? אתה בא לדבר על טרור? אתה בא לדבר על הסתה? זה צביעות, זה מוסר כפול. הצעת החוק שאתה מביא – אתה רוצה, אתם רוצים, ברוח התקופה, לייצר ערבים כבקשתכם. זה לא יקרה בשום פנים ואופן.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

ההצעה שלך – אנחנו נתנגד לה. אין לה מקום בספר החוקים כי אמרתי לך בוועדה ואתה לא ידעת לענות – כשאתה נותן שיקול דעת מוחלט למנכ"ל של משרד ממשלתי, אתה פוגע באנשים. אמרתי לך גם שבמציאות הפוליטית הקיימת היום במדינת ישראל גם שר מורשע בטרור, כבן גביר יכול להיות שר חינוך. איזה שיקול דעת יהיה לו במקרים האלה?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, הבוקר השתתפתי בישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הנגב והגליל, והתביישתי. לצידו של יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת מיכאל ביטון התיישב בפעם המי יודע כמה ראש המועצה האזורית אשכול, גיבור ישראל גדי ירקוני, וסביב השולחן התייצבו חברים וחברות מקיבוץ אורים, מקיבוץ צאלים ומקיבוץ גבולות. הם באו לכאן, לכנסת לא בפעם הראשונה, על מנת לשאול מדוע ממשלת ישראל הפקירה אותם יחד עם תושבים של עוד שישה יישובים באותה המועצה. והשאלה הזו שלהם נשענה על העובדה שגם בדיון בוועדת הכספים וגם בשיחה בין מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי לראש המועצה, התחייבה ממשלת ישראל לטפל בעניינם של אותם יישובים שלא פונו על ידי הצבא אבל תושביהם אינם יכולים לחיות באותם יישובים, גם בשל הפעילות הצבאית הסמוכה אבל בעיקר בשל היעדר תשתיות מוניציפליות בחבל הארץ המוכה הזה.