جلسة الهيئة العامة بتاريخ 30/07/2023 الساعة 12:00

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום ראשון י"ב באב התשפ"ג, 30 ביולי 2023. למעשה, זו הישיבה האחרונה למושב הזה. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת דן אילוז כי הוא חוזר בו מהצעת חוק העונשין (תיקון – חסימת כבישים), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/2768/25. כמו כן, אבקש להודיעכם כי הונחה על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בעניין ניגוד עניינים עקב הליך משפטי שחבר הכנסת צד לו. בנוסף, הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת שלי טל מירון, יונתן מישרקי, מתן כהנא, אחמד טיבי ומשה רוט בנושא: העדפת ועדת סל התרופות לממן טיפול בחולי סרטן הנמצאים בשלבים הראשונים של המחלה על פני חולים קשים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום – הצעת חוק החמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש הוועדה המשותפת של הוועדה לביטחון לאומי והוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לדיון בהצעת חוק תקיפה מינית על רקע לאומני. חבר הכנסת צביקה פוגל, בבקשה. עשר דקות לרשותך, אדוני.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה המשותפת):

לעונג לי לפתוח את המושב האחרון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת החוק להחמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, שיזמו חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, לימור סון הר מלך, יבגני סובה, שרון ניר ויצחק קרויזר. הצעת החוק הזו, אדוני היושב-ראש, נועדה להתמודד עם פגיעה מינית או הטרדה מינית על רקע לאומני. ההצעה כוללת שלושה תיקוני חקיקה. התיקון הראשון בהצעה המונחת לפניכם הוא בחוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016. כיום, לפי החוק, העונש בצד עבירה שהיא מעשה טרור הוא כפל העונש הקבוע לאותה עבירה, אבל לא יותר מ-25 שנות מאסר. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת להבהיר כי עבירות מין חמורות, הכוללות את העבירות אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה, עשויות להתבצע בנסיבות שבהן ייחשבו למעשה טרור. כך, העונש על ביצוע עבירות אלו יהיה כפל העונש הקבוע בחוק ולא יותר מ-25 שנה. התיקון השני שמבקשת הצעת החוק לערוך הוא בחוק העונשין כיום, הקובע כי העונש על עבירות מסוימות, ובכלל זאת עבירות מין שנעברו ממניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור מחמת דת או קבוצה עדתית או נטייה מינית או סתם היותם עובדים זרים, הוא כפל העונש הקבוע בחוק לאותה עבירה, ולא יותר מעשר שנות מאסר. תיקון זה בהצעת החוק מבקש להרחיב את המענה למעשי הטרדה מינית המבוצעים על רקע גזענות או ממניעים של עוינות כלפי ציבור, על ידי החלת הוראות החמרת הענישה הללו גם על עבירות לפי חוק למניעת הטרדה מינית כמשמעותה בסעיף 5 לחוק הטרדה מינית. כך, העונש בגין עבירות בנסיבות אלה יהיה כפל העונש הקבוע בחוק, כשמדובר בעבירות שהעונש עליהן לא עולה על עשר שנים. לבסוף, אדוני היושב-ראש, מוצע לקבוע כי בעבירות הטרדה מינית שבוצעו ממניעים של גזענות או עוינות כלפי ציבור, בית המשפט יהיה רשאי לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על כפל הסכום הקבוע בחוק, כלומר 240,000 שקלים חדשים. יש להדגיש, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כי במקרים אלה יש לנהוג בזהירות יתרה ויש צורך בהוכחת המניע, שכן לא בכל מקרה של עבירות מין או עבירות הטרדה מינית של אדם מלאום אחר הדבר נובע בהכרח ממניע לאומני. לצד אלו, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, וכדי לפקח על אכיפת ההסדרים המובאים בהצעת חוק זו, הוועדה כללה סעיפים המטילים חובת דיווח על שר המשפטים ועל השר לביטחון לאומי בדבר מספר תיקי החקירה שנפתחו ומספר כתבי האישום שהוגשו בגין עבירות מין או עבירות הטרדה מינית שבוצעו ממניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור, או שהן מעשה טרור. אציין גם כי במהלך דיוני הוועדה שקוימו בהצעת החוק – וחשוב לציין פה שזו הייתה ועדה משותפת עם הוועדה למעמד האישה בראשות פנינה תמנו – הובהר המצב המשפטי הקיים, שלפיו עבירות מין שהן מעשה טרור או שבוצעו ממניע של גזענות עשויות לזכות את הנפגעים או הנפגעות בתגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה, התש"ל–1970. מדובר בהליך שנערך מול משרד הביטחון כרשות מאשרת שתחילתו בהגשת בקשה באמצעות הביטוח הלאומי. הצעת החוק הזו היא הצעת חוק המהווה שינוי משמעותי למה שקיים עד היום, ותודתי ליוזמים את ההצעה ולשותפות בין שתי הוועדות שחוקקו או הציעו את הצעת החוק הזו. להצעה הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד ליושב-ראש הוועדה המשותפת על הצגת דבריו. אני אבקש לדעת לפני שנתחיל אם קבוצות המסתייגים השונות עומדות על ההסתייגויות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. אם כן, בשם קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה – – –

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע. בשם יש עתיד – האם קבוצת יש עתיד עומדת על ההסתייגויות או מושכת אותן? יש לנו מישהו שיאמר בשם יש עתיד? מה סוכם? ראש הקואליציה, יש סיכום?

אופיר כץ (הליכוד):

מושכים, מושכים. חד"ש-תע"ל מדברים – הסתייגויות – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

מושכים. מאה אחוז. אם כך, אנחנו נעבור להסתייגויות בשם קבוצת חד"ש-תע"ל, ויש הסתייגויות לשם החוק. מי ינמק הסתייגות אחת? חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא עושים את זה ביחד, 15 דקות?

קריאה:

אמרנו – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה שתסכמו.

אופיר כץ (הליכוד):

אמרנו כל אחד הסתייגות על החוק הזה. אחרי זה יש עוד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

על החוק הזה.

אופיר כץ (הליכוד):

חמש דקות לכל מי שרוצה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה הסיכום?

קריאה:

רבע שעה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

רבע שעה, אמרו לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, רבע שעה, אבל לא לכל אחד – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לכל אחד.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, הסתייגות אחת לכל אחד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אמרו לנו שעה לחד"ש-תע"ל.

אופיר כץ (הליכוד):

לא אמרו לי שעה, אבל בסדר. עשר דקות זה יספיק?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני לא – – –

אופיר כץ (הליכוד):

לא אמרו לי שעה, אבל בסדר, תעשה שתיים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אין בעיה, אין בעיה, אין בעיה. עשר דקות, אוקיי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה, מכובדי היושב-ראש. האמת היא שחלק מההצעות מתחילות להיות קריקטורה של גזענות. רק מוח מעוות יכול להמציא סוגים כאלה של חוקים. לזכותן של המציעות – הן מהקואליציה ומהאופוזיציה ביחד. החמרת הענישה על אונס על רקע לאומי. אונס הוא דבר חמור, מביש, שראוי לעונש קשה ביותר. נקודה. זה עונש. כהניסטים רוצים – כמו שעשו באירופה ליהודים – לייחד קבוצות אתניות מסוימות. זו ההצעה – כאילו שאונס מתבצע רק על ידי קבוצה מסוימת. ככה רוצים להדביק תווית. למה לא להציע הצעת חוק החמרת הענישה של אונס והטרדות מיניות על ידי רבנים? לאחרונה יש כאלה. לא רק שאין החמרה – יש טיוח כאשר מדובר ברבנים שמטרידים או אונסים. אתם שותקים. לא ייחדתם לזה חוק. כשהיה אונס בגדרה, רץ לשם השר לביטחון הפנים – רץ, דהר – כאילו זה המקרה היחיד, החמור ביותר. אבל יש עשרות מקרי אונס אחרים. הוא לא התעניין בהם. לא התעניין בהם. כך בדיוק עשו באירופה לפני 80 שנה. זה ניסיון לתייג קולקטיב או קהילה על ידי עבירות כאלה. בזמנו אמרו שרק היהודים גונבים כסף או מועלים בכספים. רק היהודים, למרות שגם גרמנים, איטלקים וצרפתים, יהודים וערבים, כולם גונבים. פה – כאילו אונס מתויג רק לקבוצה אחת. אולי החמרת יתר לשוטרים וחיילים שמטרידים נשים תחת כיבוש? מה דעתכם? לא חשבתם על זה שגם ניצול מרות, גם כיבוש, גם עבירה הכי אכזרית ומבישה שיש בספר החוקים, מלבד נטילת חיי אדם? אתם יודעים כמה מקרים היו כאלה של ניצול? אישה באה להתלונן, ואז קצין משטרה ניצל אותה, לא חמור? חמור יותר. או חיילים בשירות סדיר. אני מזכיר את המקרים האלה כדי להצביע על הצביעות, על הדו-פרצופיות, על המוסר הכפול. החמרה לגבי אונס – כולנו נתמוך, בכללי, אבל לא לתייג קבוצה מסוימת. בלאו הכי, במערכת המשפט בישראל נאשם שהוא ערבי מקבל עונש גדול יותר מנאשם שהוא יהודי, על אותה עבירה. אתם יודעים את זה? אתה יודע את זה, חבר הכנסת פוגל, יושב-ראש הוועדה? יש מחקר של פרופ' אריה רטנר מאוניברסיטת חיפה שקבע שעל אותה עבירה, עבירה ראשונה, לנאשם יהודי ולנאשם ערבי, חבר הכנסת שטרן, העונש הוא קשה יותר ב-30% או 40% לנאשם הערבי בהשוואה לנאשם היהודי, על אותה עבירה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש לא נכון. לא נכון. אני לא רוצה להתייחס, אבל שיהיה ברור לאזרחי ישראל, זה שקר. אני פליליסטית 22 שנה. זה לא נכון. תיקון 113 לחוק העונשין גרם – – – בענישה. לא להקשיב לו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תרגיעו אותה, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא להקשיב לו. פשוט יש הבדל בין החזקת אקדח אחד להחזקת 30 אקדחים. יש הבדל בין גנבת קלצ'ניקוב מצה"ל לגנבת אקדח מבית. די כבר. שיהיה ברור לעם שזה המצב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נו, נו. סוף-סוף עורכת דין פלילית לא יודעת על מה היא מדברת בנושא הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

קשקוש בלבוש. אין ענישה מחמירה. ערבי שאנס, קיבל חמש שנים – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מקובל עליי המחקר של פרופ' – תפסיקי לצרוח, די כבר, תפסיקי עם המנהג הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

די. את לא יכולה לצרוח על כל דבר. די. את לא מגלה ידע בחומר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיד את האמת. תביא לי 30%–40% פער ענישה, תביא לי, תביא. תביא גזר דין אחד – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יש מחקר, תלכי ללמוד את המחקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחד תביא לי, אחד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תלכי ללמוד את המחקר של פרופ' אריה רטנר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחד תביא לי, פסק דין שערבי קיבל 30% – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל טוב שהתנגדת, כי עכשיו זה מקבל highlights.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר, סליחה, אדוני היו"ר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טוב שהתנגדת.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, אדוני היו"ר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אגב, כל ההתנהגות שלך מוכיחה שאת בת לאצולה ממשפחה בריטית, ואת בוגרת מכללת לקסינגטון בנימוס ואדיבות.

טלי גוטליב (הליכוד):

לפחות אני לא תומכת טרור. עדיף לא להיות תומך טרור.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אוקיי. עכשיו אני חוזר על מה שאמרתי כשהח"כית הפריעה לי. יש מחקר באוניברסיטת חיפה – שעדיין הרפורמה המשפטית לא הגיעה אליו, או ההפיכה לא פיטרה אותו – על השוואה בין פסקי דין נגד נאשם יהודי ונאשם ערבי על אותה עבירה. קוראים לו פרופ' אריה רטנר, והתוצאות ברורות, חד-משמעיות; הן נדונו גם כאן בכנסת. יש אפליה במערכת המשפט. נקודה. אני אומר שלמרות שיש אפליה במערכת המשפט ולמרות שבתי המשפט כמעט – כמעט – לא נותנים סעד לערבים, לפלסטינים, אנחנו עומדים כחומה בצורה נגד הניסיון של ה-D9 להרוס אותם. לא כאן – זו עמדה מאוד, It's complicated, עמדה מאוד מורכבת, אבל עמדה ערכית. למשל, כשאנחנו מתנגדים לגזענות, מתנגדים לגזענות. לפני כמה ימים חברי כנסת הצביעו כאן על חוק ועדות קבלה מורחב – חוק סגרגציה, מפלה, גזעני – הצביעו בעדו שלושה מהאופוזיציה, כל האופוזיציה יצאה, וכל הקואליציה תמכה בו, ואנחנו, הח"כים הערבים ושניים ממפלגת העבודה, התנגדנו. יש עקביות. יש אנשים שהם גזענים תמיד – גם זו עקביות – ויש אנשים שהם נגד חוקים גזעניים, וזו עקביות ערכית. אנחנו מתנגדים לעבירות האלה – – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

יש תומכי טרור שהם עקביים מאוד במליאה הזאת. תומכי טרור.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כן, הכהניסטית, את רוצה להגיד משהו?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תומכי טרור שהם עקביים מאוד יש כאן במליאה הזאת. יושבים פה גם תומכי טרור שהם מאוד מאוד עקביים – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אגב, כל הנאומים שלך, בגרמנית היו יכולים להישמע אחרת. הנאומים שלך בגרמנית היו יכולים להישמע אחרת, במיוחד על הסבתא שלך. את משקרת בשם הסבתא שלך. את שקרנית.

טלי גוטליב (הליכוד):

היא לא שיקרה, והיא איבדה את הבעל שלה בפיגוע. תהיה בשקט.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תומך טרור, תחשוף את הפנים האמיתיות שלך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בעלה נרצח בפיגוע – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – בגלל שאת משקרת. למה לשקר, יא כהניסטית?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תחשוף את הפנים האמיתיות שלך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

את כהניסטית. תתחילי לנאום בגרמנית כאן. בגרמנית. יעשו לך סעיף מיוחד, יתרגמו את הדברים שלך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תשחקי לידיים שלו, אל תסתכלי עליו. לא להסתכל עליו. לא מסתכלים לעיניים שלו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני אמשיך. לא פלא שזאת המציעה של החוק. לא פלא.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אני גאה בזה. אני גאה בזה. חוק היסטורי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת סון הר מלך, את תקבלי רשות דיבור.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

גם בגרמניה היו גאים על חוקים כאלה. חוקי גזע. זה חוק גזע, ואתם, כולכם, מרימים ידיים אוטומטית, באופן מכני, בלי בושה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כשמחבל אונס יהודייה כי היא יהודייה – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בלי בושה. אני מציע שבנושא אונס תהיי צנועה, חברת הכנסת גוטליב. בנושא אונס תסכיתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תגיד לי תסכיתי, ואל תפנה אליי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תסכיתי בנושא אונס.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תפנה אליי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תסכיתי זה בעברית טובה. אני לא אומר לך לסתום את הפה, אני אומר לך תסכיתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

כשמחבל אונס יהודייה זה מעשה טרור. מעשה טרור. כשמחבל אונס יהודייה זה מעשה טרור. די כבר, די. אי-אפשר לשמוע אותך. בושה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בניגוד לעמדה של כמה מחבריי שאמרו שאת בהמה, אני מתנגד לאמירה הזאת. אני לא חושב שאת בהמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אף אחד לא קרא לי בהמה. אתה שוביניסט. אף אחד לא קרא לי בהמה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני לא חושב שאת בהמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אף אחד לא קרא לי בהמה. אף אחד לא קרא לי ככה. אבל אתה, אדוני, אתה, אדוני, תומך טרור ושוביניסט. שוביניסט.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תראו לה – – – אני לא חושב שאת בהמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, אני מבקשת להסות אותו על המילים האלה שלו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא, אני לא חושב שאת בהמה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, לסיום, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא כמוך, בכיינית, מתלוננת לאתיקה. לך תתלונן, אדון טיבי הבכיין, אתה והחברים שלך, לוועדת האתיקה. רצים להתלונן כל היום.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי, אבל יש תלמידים, בואו לפחות תהיו – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אפילו שירי לא קרא לי בהמה, נכון? אפילו שירי לא.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

קראו לך. אפילו אחד מחברייך קורא לך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

גם לא יסמין פרידמן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני הכחשתי שאת בהמה, אבל את מוכיחה שאני טועה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מבקשת, אחרי שהוא קרא לי ככה – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל אמרתי שאני לא מסכים שאת בהמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תפנה אליי בכלל, אדוני. אתה יכול לפנות לערפאת, לא אליי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עופר קרא לך. עופר, כן. שמעתי אותו. אני לא הסכמתי איתו. הוא קרא לך דברים אחרים, נכונים.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, אתם יודעים מה הכי כואב בחוק הזה? שני דברים מכאיבים בחוק הזה: הדבר הראשון הוא שדווקא נשים שבזכות מאבקי נשים הגיעו לכנסת, מנצלות את כאבן של נשים שעברו את הדבר הכי נוראי שאפשר לחשוב עליו בחיי נשים – או אונס או הטרדה מינית – מנצלות את הכאב הזה דווקא כדי להכפיש, כדי להסית, כדי להטמיע חשיבה גזענית מאוד ברורה בתוך החוקים. החוק הזה לא שונה במאומה מהחוק שהועבר בצורה מבישה, וכל האופוזיציה שתקה עליו, בעניין היישובים ומניעת כניסת ערבים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

חלקם תמכו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הם שתקו ויצאו, כדי שלא יצטרכו – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שלושה תמכו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כן. שלושה מתוכם תמכו, לצערי הרב. החוק הזה עובד באותה צורת חשיבה. אף אחד לא חשב שיבוא יום, ודווקא בעניין של אונס ישתמשו בצורה כזאת. כולם יודעים מה העמדה שלי בעניין תקיפות מיניות של נשים. אני הקדשתי ועדיין מקדישה 35 שנים מהחיים שלי לטפל בנושא הזה. איגוד מרכזי הסיוע יכול להעיד, הנשים שתמכתי בהן יכולות להעיד, הנשים שארגנתי שיופיעו בכנסת, יהודיות כערביות, יעידו על זה; אבל פתאום חברות כנסת, לא מעניין אותן להבין מה זה לעבור את החוויה הקשה הזאת. אני אומרת לכם, לנאנסת, לנתקפת, ממש לא משנה בכאב שלה מה הזהות של התוקף; הכאב שלה הוא עמוק אם הוא, התוקף, יהודי הכי טהור, או אם הוא פלסטיני ערבי. בשבילה כאב הוא כאב. רק רגשות טמאים בגזענות יכולים למיין ולעשות היררכיה של כאב של נפגעות תקיפה מינית. אין היררכיה בכאב הזה. כל אחת עוברת את הכאב שלה בצורה שהיא יכולה לעבור אותו ולשרוד אותו. בושה שמתחילים למיין סוגים של אונס: יש אונס יותר חמור מאונס שני, לא בגלל שהיה בו שימוש באלימות מופרזת, לא בגלל שזה סיכן חיים, לא בגלל שזה נעשה מול ילדים, אלא בגלל זהות התוקף – אם הוא ערבי או יהודי. זה מביש. אלה בדיוק תיאוריות הגזע שמחלחלות לתוך החקיקה, לתוך הכנסת. זה ניסיון להסית לא רק נגד אוכלוסייה שלמה, אלא ברגע שאומרים שזה על רקע לאומני, כאילו רגשות לאומיים אצל ערבים מובילים אותם לבצע את הפשעים הכי נוראיים. לא להיאבק על זכויות, אלא הכול בגלל שיש להם ראש מעוות, שרק מחפש איך לפגוע. אז אני אומרת לכם, מי שכתב את הצעת החוק הזאת – הוא והיא בעלי הראש המעוות, שמנסה להנדס תודעה מחדש. הם אוהבים לדבר על הנדסת תודעה, אז זה ניסיון להנדס לא תודעה, אלא להנדס גזענות ופשיזם. במציאות של אובדן הסבירות, הכול סביר; סביר גם להגיד לאישה: חכי, חכי, לא מגיעות לך אותן הזכויות. אומנם נאנסת, אומנם את פוסט-טראומטית, אומנם את לא מצליחה לתפקד, אבל תשמעי, יקירתי, לא מגיעות לך אותן זכויות. הרי התוקף שלך יהודי, את מיוחסת במתקפה שקיבלת. אבל זאת שהותקפה על ידי ערבים מסכנה יותר, היא תקבל יותר פיצוי. מבחינתי – וכל מי שיודע איך הצבעתי כל הזמן על חוקים לתמיכה בנפגעות תקיפה מינית, יודע טוב מאוד שאני בעד לקבל את כל התמיכה האפשרית בעולם, אם זה מענקים, אם זה ליווי, אם זה טיפולים נפשיים ובריאותיים. אני בעד שיקבלו את הכול, אבל ברגע שמתחילים לעשות מיון והיררכיה על רקע גזעני, זה כבר לא קשור להטרדות מיניות, זה לא קשור לאונס, זה לא קשור בכלל לזכויות נשים – זה קשור לתיאוריות גזעניות; זה קשור לאנשים שעצם קיום האחר בתוך הארץ הזאת, עצם קיום הפלסטינים מפריע להם. לא כשהם תוקפים – עצם קיומנו. זה שאנחנו חולקים אותו אוויר מפריע להם.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תמשיכי לשקר.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

וזה מה שמביש. מנסים להשתמש באמנות בין-לאומיות. בדיונים על החוק הזה המציעות השתמשו דווקא בהחלטת מועצת הביטחון 1325. שתדעו לכם, בעבר שלי אני תדרכתי בהחלטת האו"ם הזאת, שעניינה הגנה על נשים ושיתוף נשים בפתרון קונפליקטים מזוינים. אני לא יודעת אם עברו על ההחלטה וקראו אותה, או רק בחרו לצטט אותה כדי להגיד שהם יודעים, וחבל, כי זה דווקא מצב נדיר שחבר כנסת מהימין מצטט החלטות ואמנות בין-לאומיות. עכשיו פתאום אמנה או החלטה בין-לאומית – לציטוט, להכניס אותה ללוגיקה של חוק מעוות, שאין בו שום לוגיקה או סבירות, פתאום כן אפשר. אבל מי שמבין ב-1325 ורוצה לצטט אותה, שידבר גם על הגנה על נשים פלסטיניות, שהן הקורבן במצב הנוכחי. הן עוברות לא רק הטרדות מיניות, אלא היו מקרים של הטרדות ותקיפות מיניות בחדרי חקירות של השב"כ. למה לא מדברים גם על זה? לא רק על הנשים, אלא מאיימים על הגברים שנכנסים לחקירות: נביא לכם את אחיותיכם מולכם, נביא לכם את נשותיכם. מה זה אם לא תקיפה מינית, לא ניצול מיני?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – באמת, אולי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה שמישהו סוף-סוף יבין שכאשר מדברים, צריך להגיד את כל האמת. ואני אומרת לכם עכשיו: כל אדם שתוקף מינית אישה הוא בזוי, הוא נאלח. שיירקב בבית סוהר, מצידי, וממש לא אכפת לי אם הוא ערבי, אם הוא יהודי, אם הנתקפת ערבייה או יהודייה, ימנית או שמאלנית. ממש, שיירקב בבית סוהר. זאת העמדה הנכונה. לא להתחיל למיין ולא לעשות היררכיות. תתביישו על החוקים האלה. הגיע הזמן לסגור את בית ספר הטרור והגזענות הזה שמייצר חוקים כאלה כל יום.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עופר כסיף, מעוניין? בבקשה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, את הצעת החוק הנאלחת הזאת, הבאמת-מחליאה – וחבריי הסבירו קודם מדוע, ואני אולי קצת אחזור על דבריהם, אבל אנסה גם לגעת בנקודות שלא הוזכרו – ההצעה הזאת היא חלק ממבול ההצעות של התקופה האחרונה. יש לנו כאן ממשלה פשיסטית למהדרין, שיש בה מרכיבים שאני לא אנקוב בשמם, אבל יבינו למה אני מתכוון – מרכיבים שלפחות חלקם גם הציעו את הצעת החוק הזאת – אפילו יותר גרועים מפשיזם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אי-אפשר להשתמש במילה פשיזם – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

וההצעות האלה, מבול ההצעות הזה, מבול של הצעות גזעניות, הצעות שאם היו מציעים אותם במקומות אחרים בעולם, בבית הזה היו – בצדק – מתלוננים וקופצים וצועקים על אנטישמיות ועל גזענות. אבל כאן מותר, כאן מותר. יש פה מבול של הצעות חוק שקשורות, כמובן, גם להפיכה המשטרית, זה חלק מההפיכה המשטרית. ההפיכה המשטרית היא לא רק חוק מבחיל שעבר בשבוע שעבר, זה לא רק עוד חוקים שבאופן ישיר מוזכרים כחלק מההפיכה המשטרית, חוקים שמטרתם לחסל את עצמאות בתי המשפט, לחסל את שומרי הסף, את התקשורת, וכמובן, בסופו של דבר חוקים שמטרתם הסופית היא לממש את תוכנית הפתרון הסופי של השר סמוטריץ', מה שמכונה תוכנית ההכרעה. החוק הזה הוא בדיוק חלק מזה, חוק גזעני ושוביניסטי בו זמנית. החוק הזה – אני רוצה לצטט מהקריאה הראשונה מה אמרה אחת המציעות, שיהיה ברור על מה מדובר. בקריאה הראשונה אמרה המציעה – דיברה על תחושת המוגנות של נשים יהודיות. עאידה, את שומעת?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

שומעת.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בקריאה הראשונה היא אומרת כך: מדובר בתחושת המוגנות של נשים יהודיות. חוק זה בא לחייב התייחסות ראויה ונכונה למען האישה היהודייה הנפגעת. זאת האמת. אל תכבסו מילים. מכבסה הפכתם פה, הפכתם למכבסה 24/7 – מזכירה לי את המכבסה מהסדרה שובר שורות, אם כבר; מכבסים מילים, מציגים כל דבר כביכול זה למען צדק, כביכול זה למען הדמוקרטיה. יש כאלה שאפילו לא מנסים לומר שזה דמוקרטי, לפחות הם קצת יותר ישרים. שקרנים, לאומנים חשוכים, כל אחד ואחד מכם. מה ההבדל ביניכם לבין מפלגות כמו המפלגה של לה פן בצרפת, או המפלגה הפשיסטית באיטליה? באמת חברים טובים שלכם, בצדק – יש לכם שפה משותפת, גם במיזוגיניה וגם בלאומנות החשוכה. אני אגיד לכם במה אתם אפילו יותר גרועים: אתם יותר גרועים בזה שיש פה גם כיבוש. כפי שאמרו קודמיי, אלימות מינית כנגד פלסטיניות היא עניין יום-יומי שכוחות הכיבוש עושים, ואף אחד לא יגיד שזה טרור, אף אחד לא יכניס את זה תחת הקטגוריה הזאת. למה? כי כפי שאמר – כפי שאמרו, לא אמר, אמרו כמה וכמה שרים – חרפה – שרים וחברי הכנסת משלכם: אין דבר כזה טרור יהודי. אמר את זה השר סמוטריץ' כשהיה חבר כנסת על החלאות ששרפו את משפחת דוואבשה בדומא. לא הצליחו להוציא ממנו מילה, להסכים לכנות את הפשע הנתעב הזה "טרור".

קריאה:

ואני בתמימות חשבתי לעצמי – – – משפחת פוגל – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

זה טרור, אבל הם לא יכנו את זה "טרור", כי מבחינתם, כולל הצרחן הגזען הזה – לא יקראו לזה טרור. מבחינתם טרור הוא רק כאשר ערבי תוקף יהודי. כשיהודי תוקף ערבי, זה לעולם לא טרור, אפילו לא פשע, לכן הוא יכול גם ללכת לדרכו. ואת זה רוצים להחיל עכשיו גם על פשיעה ותקיפה מינית. כפי שציטטתי מדבריה של חברת כנסת כהניסטית, שלמרבה החרפה היא והכנופיה שלה יושבות פה, היא מדברת במפורש על זה שזה יהיה רק לצד אחד. כל פשע וכל תקיפה מינית ראויים לענישה חמורה ביותר. אגב, יש פה גם עורכת דין שיודעת איך להתעלל בקורבנות של פשיעה מינית, יש גם מספיק עדויות על זה. אולי גם בזה צריך לחשוב על איזושהי סנקציה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

על איזשהו חוק שמונע התעללות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

סנקציה זה כולל חוק, בהחלט רעיון מצוין, חברתי. אבל כל תקיפה מינית, לא משנה מי הקורבן ומי התוקף, ראויה לענישה חמורה. מה זה קשור אם זה יהודי מול ערבייה או ערבי מול יהודייה או אחרת? אני אקריא לך מה זה קשור, משום שבבית הזה, למרבה הבושה והחרפה, למרבה הגועל, יש תלמידים נאמנים של קבוצות פוליטיות מלפני 90 שנה באירופה, שמבחינתם יחסי מין מוסכמים בין יהודי ללא יהודי הם דבר פסול שצריך לאסור; עוד יגיע גם חוק כזה, עוד יגיע גם חוק כזה. אין להם עכבות, אין להם גבולות. הם רוצים לשמור על טוהר הגזע. לא מעניין אותם בכלל טובתה, ביטחונה, רווחתה של האישה. אם זה היה מעניין אותם הם לא היו מציעים הצעות חוק כל כך שוביניסטיות השכם וערב; אם זה היה מעניין אותם הם לא היו מארגנים יום חינוך לגברים בלבד, כמדומני בשבוע הבא. מה שמעניין אותם הוא טוהר גזע. הם מתחילים בחוק גזעני שמתייחס באופן מפלה לקורבן ממוצא אחד ותוקף ממוצא אחר, ואם לא נעצור את זה כבר עכשיו, זה ימשיך באיסור קיום יחסי מין, כמו שהיה בחוקי נירנברג. כן, אתם לא שונים ממחוקקי נירנברג. תתביישו לכם. אתם תיזכרו לדיראון עולם. אני הצעתי הצעת חוק שמתנגדים לה – הצעתי הצעת חוק שנותנת פתרון לכל הנושא של תקיפות מיניות, בלי קשר למי התוקף ומי הקורבן, הצעת חוק לתיקון חוק פשעי שנאה. ב-2004 התקבל בבית הזה חוק שמגדיר פשע שנאה. פשע שנאה מוגדר בגדול כפשע שנעשה על רקע זהותו הקבוצתית של מאן דהוא. יש פירוט: בחוק מ-2004 כתוב שמי שפוגעים בו בשל היותו בן דת מסוימת, או שייך לקבוצה דתית מסוימת, אם בגלל שהוא עובד זר, בגלל מה שמכונה גזע או מוצא, בגלל נטייה מינית – כל אלה מוגדרים ונכנסים תחת הכותרת של פשע שנאה, שהעונש עליו הוא כפול מפשע זהה שלא נעשה על רקע של שנאה. כל מה שהצעתי בהצעת החוק שלי הוא להוסיף מין ומגדר, כי כרגע אלימות כלפי נשים לא מוגדרת כפשע שנאה. אני הצעתי את זה, לזה הממשלה מתנגדת, אבל לחוק שלפנינו לא. למה? בגלל אותה אפליה, אמרתי, בגלל אותו מניע אמיתי שעומד מאחורי זה – טוהר הגזע. תזכרו את המילים האלה – טוהר הגזע. זה מה שאתם מעוניינים בו. אתם רוצים להעניש בחומרה תוקפים מיניים על רקע קבוצתי? יש כבר חוק שקיים, החוק מ-2004 כבר קיים. אם תוקפים היום אישה בגלל זהותה הלאומית, לצורך העניין, לא משנה אם זה יהודי נגד ערבייה או ערבי נגד יהודייה וכן הלאה, החוק כבר נותן לזה את הענישה הכפולה. זה חוק מיותר. אבל מה שלא קיים בחוק – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים. מה שלא קיים בחוק – ואני הצעתי ואתם לא מוכנים לקבל – הוא להוסיף מין ומגדר, כך שאם אישה מותקפת מתוקף היותה אישה, בלי קשר לזהותה הלאומית, גם זה ייכנס תחת אותה ענישה כפולה. זה חוק גזעני ומיותר.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק החמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין להסתייג, כן? כמה זמן יש לה? עשר דקות? חמש דקות. לאחר מכן יעלה יושב-ראש הוועדה – יש עוד זכויות דיבור? יוליה מלינובסקי. חמש דקות. חברת הכנסת הר מלך, אחרי הקריאה השלישית את יכולה, את לא מסתייגת. בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, מן המיותר להדגיש ולזעוק שוב ושוב בתקווה שאולי יימצאו אוזניים שמוכנות לשמוע ושכל שמוכן להפנים: אונס הוא אונס; אונס הוא חוויה קשה וטראומטית לכל החיים שאי-אפשר להיגמל ממנה אף פעם, ועל זה כולנו מסכימים ומסכימות, ואף בן אדם, גבר או אישה, לא יכול להגיד משהו אחר על הדבר הנורא הזה. אבל מפה ועד להגיע להצעה הזאת, שהמקור שלה הוא גזעני, והוא מדבר רק על צד אחד ולא מתייחס לאדם כאדם ולנאנסת כנאנסת – הוא מבקש לבסס תורת גזע חדשה, שכאב יושב על מי שפוגע ומי שנפגע, ולא על זה שהכאב הוא כאב אוניברסלי, כללי וטראומטי, ואין מילים שיכולות לתאר אותו דווקא במקרה הזה. אבל להגיד לכם את האמת, מהממשלה הזאת אני כבר לא מצפה למשהו אחר. אנחנו עדים בכל יום שבו אנחנו נמצאים במליאה, ורוב ההצעות שמביאים הן הצעות גזעניות, אבל לרדת לרמה הזאת ולעשות הפרדה בין נאנסות – אני לא יודעת איך לקרוא לזה. יש נאנסת רגילה, ויש נאנסת על משהו אחר. לאן עוד אנחנו יכולים לרדת? איך אתם יכולים להסתכל על עצמכם בראי? מה תגידו לאישה שנאנסת? תגידו לה: לא, את נאנסת רגילה – תקבלי את הפיצוי הזה, והוא יקבל את העונש הזה, אבל ההיא – היא נאנסת מיוחדת בגלל הגזע שלה? זה משהו לא יאומן, לא נתפס. אי-אפשר לתאר אותו ואי-אפשר אפילו – אתם יודעים מה? לספר אותו. שום היגיון לא יכול לקבל את הדבר הזה. ומה פתאום כל ההתעוררות הזאת? איפה הייתם כשבכל יום נאנסות נשים פלסטיניות בצד השני? איפה?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מה זה תהרוש? מה זה תהרוש? מה זה תהרוש באסלאם?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא מבינה על מה אתה מדבר בכלל.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

את לא יודעת?

קריאה:

את לא יודעת? נזכיר לך.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תרדי, אני אראה לך בדיוק על מה מדובר, את תביני אותי מצוין.

קריאה:

היא הבינה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מבינה ויודעת היטב שהאסלאם לא מבקש, אפילו דורש את כל העונש שבעולם לכל מי שעושה מעשה נבזה כזה – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הבעיה היא לא – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ואני מאמינה שזה בכל הדתות. אבל לקחת את הדברים ולשייך אותם לגזע מסוים, זה האבסורד שיש בזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, זה לא לגזע.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

לא, פרשנות, פרשנות, פרשנות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה אתם לא קמים להתנגד לכל הפשעים שקורים גם עם הילדים וגם עם הנשים, הריסות בתים ומה לא? אני לא רוצה לעשות השוואות, כי אנחנו מדברים על סוגיה אנושית מדרגה ראשונה, שהכאב שלה הוא לכל החיים. פתאום נהייתם אנשי-על כאלה. פתאום נהייתם – לא יודעת איך לתאר את זה. לאן עוד תגיעו? לאן עוד תגיעו? הבנו, הצעות חוק שמטיבות עם אוכלוסייה מסוימת, ששייכות לגזע מסוים. אבל להגיע לרמה הנמוכה הזאת, ותסלחו לי על הביטוי – להגיד שלנאנסת מסוג מסוים מגיע טיפול – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הנסיבות, הנסיבות, רק הנסיבות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נסיבות? איפה היו הנסיבות בשאר הדברים, איפה?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כשיהיה, נדון בזה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אה, כאילו לא היו.

טלי גוטליב (הליכוד):

כשמחבל אונס – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו יודעים מה קורה כאן. הממשלה הזאת – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

גברתי, ילדה בת 13 עם אוטיזם נאנסה הבוקר, היום.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – היא הממשלה הגזענית. זה דבר נבזה. כל מי שאונס, חייב את העונש הכי גבוה והמרבי בעולם, אבל לעשות את החלוקה הזאת בין נאנסת לנאנסת – זה הפסול.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

בגלל זה את צריכה להצביע בעד.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה יודע מה? כל מה שיושב על זה הוא על טהרת הגזע. אתם מנסים לבסס אותה בקדנציה הזאת בכל הכוח, אבל החיים הם גלגל, והגלגל מתהפך.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה, תודה רבה. בקשת רשות דיבור הוגשה על ידי חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חברת הכנסת מלינובסקי.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני לא מכיר ביהדות שיש מישהו שאונס בגלל – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

שלום, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כמה סימבולי, אני פותחת עכשיו ynet – הפרשה שזעזעה את הדרום: המדינה לא תכיר בפגיעה מינית בילדה כפעולת איבה. אתם זוכרים את האירוע הזה שקרה לנו בנגב? אונס מזעזע של ילדה בת עשר בדרום, בנגב. אז עכשיו, בדיוק היום, פורסם ב-07:24 שהמדינה לא תכיר בה. אתם יודעים למה המדינה לא תכיר בה כנפגעת פעולות איבה? כי לא חקרו את האירוע הזה, פשוט לא חקרו. כי מדינת ישראל שנים רבות התעלמה מהתופעה. היה מאוד נוח לממשלות הימין לדורותיהן להתעלם. זה לא היה, כי איך אמר פעם בנימין נתניהו? אין כלום כי לא היה כלום. התעלמתם – האמת היא שזה כל שרי המשפטים והביטחון לאומי לדורותיהם – כי זה כל כך לא פוליטיקלי קורקט. להגיד שיש אירועים כאלה, יש תקיפות מיניות על רקע לאומני, זה להגיד שסתם לאנוס זה בסדר, אבל אם זה רקע לאומני – אנחנו נתעלם, אנחנו נעצום עיניים. מהתעסקות של שנים רבות בנושא הזה אני יכולה להגיד לכם: זה קיים, ועוד איך קיים. אנחנו רואים בתקשורת מקרים קשים כמו האירוע הזה שקרה בנגב לילדה בת העשר. מקרים רבים אפילו לא מגיעים לתקשורת. צריך להודות באמת – האמת מכוערת, האמת מגעילה, האמת מאוד מאוד לא נעימה – זה קורה על בסיס יום-יומי. אז יש מקרים קשים שאנחנו שומעים ורואים, אבל יש מקרים שזה על סדר-יום רגיל כזה – שם הטרידו אישה, שם תקפו, שם אמרו מילות גנאי. זה קורה על בסיס קבוע, ולכולם מאוד נוח עם זה. אם אנחנו נעצום עיניים זה ייעלם? זה לא יקרה? אני מתעסקת בנושאים האלה כבר שש שנים, אפילו יותר, ואני זוכרת את הדיון הראשון בכנסת על הנושא הזה, פעם ראשונה ואחרונה שזה קרה, וכולם ברחו. אני אגלה לכם פה עכשיו מי ברח: שר החינוך היום – אז הוא היה חבר כנסת – קיש, נכנס לדיון, שמע מה קורה שם, וברח כמו עכבר; ליכוד – הוא פחד מה יגידו, כי זה לא נעים. שר האוצר סמוטריץ', כשביקשתי ממנו לקיים דיון המשך בוועדת הפנים של הכנסת שהוא היה חבר בה, ישב אצלי במשרד, פרסתי בפניו את כל המסמכים ואת כל הנושאים, וביקשתי ממנו: בצלאל, תקיים על זה דיון בפנים, אתה חבר שם – כי לא יכולתי להמשיך בוועדה למעמד האישה. הוא אמר לי: תעזבי אותי, זה מסוכן מאוד. זה ימין. אני אשת הימין, אני ישראל ביתנו, ואתם כולכם צועקים שאנחנו עברנו צד. לא, אנחנו בצד הנכון. אני התחלתי בנושא הזה לפני שש שנים ולא עזבתי את זה, והיום, בזכות לימור – עשינו את זה ביחד, אנחנו מביאים את החוק הזה לשנייה ושלישית. מה יקרה, מה החוק הזה עושה? הוא יאלץ רשויות חקירה לחקור, כי אנחנו ראינו שכולם בורחים, כמו קיש ובצלאל – פשוט בורחים, כי מפחדים, כי זה ללכלך ידיים. לא. אנחנו חייבנו – קודם כול הכנסנו לחוק תקיפה מינית. בפעם הראשונה בחוק טרור בכלל מדברים על תקיפה מינית, זה לא היה. אנחנו אמרנו – – –

גלעד קריב (העבודה):

יש חוק – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

יש ויש, אבל לא מספיק. אנחנו גם התייחסנו להטרדות מיניות. אנחנו חייבנו שרים לתת דיווח לכנסת מה קורה בכתבי אישום, מה קורה בתיקי חקירה, כי מה התברר? אין, נאדה, לא קיים, לא חוקרים ולא שואלים, מתעלמים. החוק הזה גם ייתן מענה להכרה בנפגעות כנפגעות פעולות איבה. מה הבנו? ברגע שאין חקירות, ברגע שאין תשתית, מאוד קשה להכיר באישה הזאת, מאוד קשה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. נא לסיים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אנחנו נאלץ את רשויות החוק לחקור, להגיש כתבי אישום ולהתייחס. לנפגעות אני אומרת: אתן לא אשמות. זה קרה בגלל שאנחנו נמצאים באזור סכסוך, ואי-אפשר להתעלם מזה. לצערנו, אנחנו לא בשווייץ.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אנחנו ניתן סיוע לקורבנות ונטפל ביד קשה במי שמרים יד על אישה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדה לביטחון לאומי ולוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לסכם את הדיון ולענות למסתייגים. לאחר מכן השר לביטחון לאומי ייתן בשם הממשלה התייחסות כוללת על ההסתייגויות. לאחר ההצבעות חברת הכנסת לימור סון הר מלך תישא דברים.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה המשותפת):

אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, עבירות מין הן מעשה בזוי; עבירות מין על רקע לאומני הן מעשה טרור בזוי. אני ממליץ לכל המתנגדים לקרוא היטב את הצעת החוק. אין בה טיפת גזענות. יש בהצעת החוק הרבה צדק והרבה היגיון של חברה שרוצה להגן על עצמה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות למציעים, חברי הוועדה לביטחון לאומי וחברי הוועדה לקידום מעמד האישה והשוויון המגדרי בראשות פנינה תמנו, שעשו רבות לגיבוש ההצעה המונחת כאן להצבעה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד תודה רבה לצוות המשפטי ולהנהלת הוועדה על הנחישות ואפילו על הגמישות בליווי ובהוצאה לאור של הצעת החוק הזאת. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת צביקה פוגל. אני רוצה להזמין את השר לביטחון לאומי, השר איתמר בן גביר, חבר הכנסת איתמר בן גביר, להשיב בשם הממשלה, בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, יום חשוב למדינת ישראל – שלל חוקים שיעלו כאן, יעברו כאן במהלך היום, יגבירו את המשילות, יגבירו את המלחמה במאיימים. יגבירו. לא סתם התנגדתם. לא סתם התנגדתם. בהצעה הזאת שעוברת עכשיו – הצעת חוק החמרת ענישה על עבירות מין על רקע לאומני – אין שום גזענות, שום גזענות, אבל יש כאן אמירה ברורה למי שפוגע בבנות יהודית כי הן יהודיות, למי שפוגע ורוצה לפגוע בעם ישראל. יש כאן אמירה ברורה – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – נגמרו המשחקים, נגמרה הקייטנה. הקייטנה הזאת נגמרת היום גם כשאנחנו נביא את חוק הפרוטקשן וגם כשאנחנו נביא את חוק הצימוד האלקטרוני ועוד שלל חוקים שיבהירו היטב שיש כאן מלחמה שנלחמת בגזענים, נלחמת באלה שאלימים. לא מכלילה את כולם; מי שרוצה לחיות כאן בשלום ובשלווה – אהלן וסהלן, אבל מי שלא – כן, יש כאן ממשלה שקובעת כללים אחרים. אני רוצה להגיד יישר כוח אדיר לחברת הכנסת לימור סון הר מלך ולחבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה, על העבודה הנפלאה שלכם, על העשייה. גם לחברת הכנסת יוליה ליקובסקי – יוליה, משבחים אותך.

קריאה:

מלינובסקי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מלינובסקי, כן.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ליקובסקי זה ביבי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא משנה. מה רע בביבי? מה רע בביבי? יוליה מלינובסקי, שבהחלט מגיע לה גם יישר כוח. את רואה, יוליה, אצלנו לא עושים חשבון של שמאל וימין. כשההצעות הן חשובות, אנחנו מגלים ענייניות. אני יכול לספר לך שכשאני הייתי באופוזיציה – –

אופיר כץ (הליכוד):

יוליה, הוא אמר שאת שמאל.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – בפעם הקודמת – יושב-ראש הקואליציה – בכל פעם אמרו: לא, לא, זו הצעה שלו, לא מעבירים. לא היה אכפת להם כלום. אצלנו, יוליה, בקואליציה שלנו, הכול ענייני, והעניין כאן הוא להילחם נגד האלימים ונגד מי שפוגע בנשים. יישר כוח גם לראש הקואליציה על העבודה הנפלאה שלך. בכלל, כל המושב הזה אתה תמיד נמצא כאן כדי להעביר, כדי לחוקק, כדי לעזור, כדי לתת וכדי לתת את הכלים. עכשיו הכלים הם בידי המשטרה, בידי הרשויות. ההצעה הזאת חשובה מאוד, ואני אומר: יישר כוח לכל העוסקים במלאכה, כמובן, לכל הצוותים ולכל העוזרים ולכל היועצים המשפטיים. תחי מדינת ישראל, ובעזרת השם, הצעה חשובה מאוד שמבשרת ומעבירה מסר אחד: מי שרוצה לפגוע בבנות, מי שרוצה לפגוע בנשים – יש היום כלים יותר חזקים לטפל בו. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר לביטחון לאומי על הדברים. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעות. בטרם נעבור להצבעה על החוק, יש כאן הצבעות על הסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה. הסתייגות לשם החוק – מס' 1. אנא תפסו את מקומותיכם. למיטב הבנתי, יש הצבעות רק על שתי הסתייגויות: על ההסתייגות הזאת לשם החוק, ולאחר מכן – על הסתייגות מס' 5, לסעיף 3. כל יתר ההסתייגויות הוסרו גם מהסיעות ומשאר החברים, גם שנמצאים וגם שאינם נוכחים. אז כעת אנחנו נצביע על ההסתייגות מס' 1, של קבוצת חד"ש-תע"ל. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל לשם החוק לא נתקבלה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מילה טובה לפוגל. כל הכבוד.

היו"ר אוריאל בוסו:

חמישה בעד, 39 מתנגדים. אני קובע שההסתייגות הוסרה. כעת נצביע על סעיפים 1 ו-2 בהצעת החוק כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה, כמובן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

רק – – – אני לחצתי בטעות – – – בהצבעה הקודמת. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–2 – 38 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו.

היו"ר אוריאל בוסו:

זו כבר לא פעם ראשונה שלך, רוטמן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בהסתייגות – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

38 בעד, שישה מתנגדים. אני קובע שסעיפים 1 ו-2, כנוסח הוועדה, התקבלו. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 5, של קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אני לא הצבעתי? אבל אני הצבעתי. למה לא כתוב שהצבעתי?

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת רוטמן הצביע בהסתייגות בטעות לא במקומו, כי הוא לא עומד מקדימה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בטעות במקום של יולי.

היו"ר אוריאל בוסו:

אז אולי תשב במקום נורמלי.

אופיר כץ (הליכוד):

– – – היא לחצה וזה לא הופיע.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא הופיע. לא משנה – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

לא הופיע – זה לא משנה. אז אנחנו נרשום – תבדקו את זה, את המקום. חברי הכנסת, כרגע נצביע על הסתייגות מס' 5, לסעיף 3. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת חד"ש-תע"ל לסעיף 3 לא נתקבלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

שישה בעד, 39 מתנגדים. אני קובע שההסתייגות הוסרה. כעת נצביע על סעיפים 3 ו-4 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה – 39 נגד – 7 נמנעים – אין סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר אוריאל בוסו:

39 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע שסעיפים 3 ו-4 התקבלו כנוסח הוועדה. כעת נעבור להצבעה על הצעת החוק החמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני בקריאה השלישית. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 39 נגד – 7 נמנעים – אין חוק החמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, נתקבל.

היו"ר אוריאל בוסו:

39 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע שהצעת חוק החמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, נתקבלה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

רגע – – – < יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רגע, סליחה, סליחה, סליחה. לפני כן, חברת הכנסת לימור סון הר מלך מבקשת לדבר שלוש דקות – –

טלי גוטליב (הליכוד):

ואני – – – שהוא קרא לי בהמה.

היו"ר אוריאל בוסו:

– – ולאחר מכן הודעה אישית לחברת הכנסת טלי גוטליב.

היו"ר אוריאל בוסו:

בינתיים, הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 19 – הוראת שעה), התשפ"ג–2023, וכן לוח תיקונים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 66), התשפ"ג–2023. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר שאני גאה בחוק הזה. אני גאה בחוק הזה, חוק היסטורי של עשיית צדק מהמעלה הראשונה, צדק עבור החברה בישראל. בעולם מתוקן החוק שעבר כעת לא היה צריך להיחקק. פגיעות מיניות על רקע לאומני אוטומטית היו מחייבות כפל ענישה: גם על הפגיעה המינית, שמותירה בנפגעות צלקות נפשיות שאינן מתאחות לעולם, וגם על הפגיעה המינית שנעשתה על רקע הלאום והשייכות של הנפגעת לעם מסוים. לצערי, עוד הדרך ארוכה לתיקון עולם, ולכן הייתה עלינו החובה לחוקק את החוק הזה. פגיעות מיניות על רקע לאומני הן תופעה נרחבת, גם אם יכחישו זאת. ואני אמשיך לזעוק ולא לאפשר להשתיק את קולן, ולדאוג לביטחונן הפיזי והנפשי של נשים ואזרחיות בישראל. במו עיניי פגשתי את הניסיון להשתיק את הבנות הללו. השתתפתי בפאנל באחת מהערים המעורבות. עלתה אחת מבנות התיכון וסיפרה בבכי קורע לב על הפגיעה המינית שחוותה, כשאותו פוגע קורא לה ומכנה אותה "יהודייה מסריחה". מייד מייד השותפים לפנל אמרו: ששש, שקט, בואו נדבר על נושא אחר, ואני אמרתי: לא, תנו לה לדבר. תנו לה להשמיע את הקול שלה. אתם לא תשתיקו את הקול הזה. למה? כי זה לא יפה לדבר על זה? כי זה לא פוליטיקלי קורקט? זו הסיבה? כן? זהו, אז אנחנו לא נשתיק את זה. אני מכירה ראשי ערים שהקימו סיירות שיטור ייעודיות להתמודדות עם התופעה הזאת, ואם לא היה פה את העניין של האימה הם היו גם מודים בכך בפרהסיה. בנימה אישית – פגשתי אותן, את אותן בנות, שמעתי את הקול שלהן. גם כשהסתובבתי, ככה, לפני הבחירות בפאנלים, שמעתי את הזעקה, את הסיפורים המזעזעים, שמישהו באופן עקבי דואג להשתיק אותם. שמעתי את הצער, שמעתי את הכאב, שמעתי את ההשפלה, שמעתי את חוסר התפקוד והמאיסה בחיים. שמעתי את כל הכאב הזה. הסתכלתי לבנות האלה בעיניים ואמרתי להן: אני אדאג לכן. אני אשמיע את קולכן. והיום אני עומדת כאן וניצבת מול אותן נשים ומול אותן בנות – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – ואני רוצה לומר להן: אני מקיימת את ההבטחה שלי. אני מקיימת את ההבטחה שלי עבור נשים, עבור כל בת בעם ישראל. אני רוצה להודות לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שגייס את כל הכוחות לקידום החוק; למפלגת עוצמה יהודית על איחוד הכוחות; לשותפיי להגשת החוק, חברי הכנסת יצחק קרויזר ויוליה מלינובסקי; ליושבי-ראש הוועדה המשותפת חבר הכנסת צביקה פוגל וחברת הכנסת פנינה תמנו, על קידום החוק בוועדה ברגישות ובמקצועיות רבה; לייעוץ המשפטי – מירי פרנקל שור; לכל צוות הוועדה. כמו כן, לאופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, שהינו שותף מלא בקידום החוקים שנלחמים בטרור בישראל. אני מודה לכל חברי הכנסת שתמכו בהצעת החוק. בעזרת השם נעשה ונצליח. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך, ויישר כוח על העברת החוק.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת טלי גוטליב – הודעה אישית. בבקשה. לאחר מכן חבר הכנסת פינדרוס – כמדומני כאן, כן.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלום רב לאזרחי מדינת ישראל. אדוני היו"ר, אני עליתי לכאן לאחר שאחמד טיבי, יועצו של יאסר ערפאת, מי שנתן עצות ליאסר ערפאת בזמן האינתיפאדה כנגד צבא ישראל, עומד כאן מעל דוכן הכנסת ואומר – הוא יודע גם לשקר, הוא עושה את זה במופלאות – שהוא שמע שאמרו עליי שאני בהמה. רציתי להגיד לאחמד טיבי שאולי אצלו, אצלם שם, אצל – לא יודעת אפילו איך להגדיר את זה – אולי אצלם אישה היא חפץ, היא בעל חיים. הרי אצלם, אצל המוסלמים, מחתנים אישה בעל כורחה. הם מגרשים אותה: טאלכ, טאלכ, טאלכ, בעל כורחה. אז אולי אצלם קוראים לנשים בהמות. אצלנו לא קוראים לנשים בהמות, כי נשים הן כאן, וזכותן להיות דעתניות. והשוביניזם שלך, מר אחמד טיבי, עובר לי מעל לראש.

קריאה:

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה לומר לך את הדבר הזה, ואני רוצה לומר את זה בעיקר לאזרחי מדינת ישראל. כשקוראים את חוק המפלגות, שואלים איך מפלגה שחותרת תחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית נמצאת כאן בתוך כנסת ישראל. גם העובדה שאדם אוחז בדעות הללו מונע ממנו להיות חבר כנסת. אפשר להיחרד – אנחנו יושבים פה, לפעמים, אנשי ימין וגם אנשי שמאל, אנחנו שומעים אותם פה, עומדים מעל בימת הכנסת, מחללים את המילה "גזענות". כי הצעת החוק של לימור סון הר מלך שעברה עכשיו בקריאה שנייה ושלישית לא קשורה בשום צורה לגזענות. אנחנו לא מחמירים ענישה של ערבים, לא. אנחנו לא גזענים כלפי ערבים, לא. אנחנו גזענים כלפי מחבלים. אנחנו נוקיע מחבלים, וזאת לא גזענות, זו חובה שלנו. וכשאנחנו אומרים שמחבל אונס אישה כי היא יהודייה, מגיע לו החמרת ענישה, לא כי הוא ערבי, לא; כי הוא מחבל שמנצל את העובדה שהוא טרוריסט לפגע ולהשפיל אישה על יהדותה. וזה מה שאחמד טיבי שוכח, ואנחנו כאן כדי להזכיר לו – לימור, גם אני וגם את. הוא יכול לקלל אותנו עד מוחרתיים. הם לא מבינים שזה עובר לנו מעל הראש, זה לא נוגע בנו כהוא זה. אנחנו רואים להם, חברת הכנסת סון, חבר הכנסת פוגל. אנחנו רואים להם, ואנחנו רואים אותם, ואנחנו יודעים מי הם, והם לא מפחידים אותנו. ואם יש משהו אחד שמאפיין את הכנסת הזאת זה שאנחנו לא נותנים להם להיות יותר בעלבתים. הם הולכים פה, כולם מסתחבקים איתם, שוכחים את מיהותם ומהותם. אחמד טיבי, חברו הטוב של מרואן ברגותי – אם אתם הייתם יודעים איך הוא ממליך אותו, ואיך הוא מדבר עליו בפאר, ואיך הוא מהלל את משפחות השהידים. מהלל השהידים נמצא כאן בכנסת ישראל. אז הוא יגיד לי עד מוחרתיים שלא לקחתי את הכדורים, יש לו את אותם משפטים, כי הוא שוביניסט רדוד. לא לקחתי את הכדורים. מה עוד הוא אומר? אמרו עליי שאני ככה וככה, שהייתי סנגורית פלילית. אדון טיבי, אתה צריך להבין, מעל הראש שלי זה עובר. וכמו שהבטחתי לך פה שאני לא אתן לך להיות סגן יו"ר הכנסת – – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – – עם כדורים.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, אני לא יודעת, בדיוק.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

טלי גוטליב (הליכוד):

אני הבטחתי שאני לא אתן, ואני אמנע בכל דרך שיש לי את מינויו, את ההצבעה לו על ידי אנשי ימין להיות סגן יו"ר הכנסת. לא יקרה. אנחנו לא נאפשר את זה. לא לכבודנו, לא לכבוד חיילינו, לא לכבוד המורשת שלנו, הערכים שלנו, השואה והתקומה גם יחד. אנחנו נזכור לו ונזכיר לו, וזה למה אני יושבת כאן במליאה ושואלים אותי מה אנחנו יושבות פה כל כך הרבה שעות. כשהם פוגעים בכבודם של חיילינו, בכבודנו שלנו כנשים יהודיות, כשהם מנסים להפוך אותנו לגזענים או לגזעניות, כשהמטרה היא להכשיר ולטהר את הטרוריסטים ולפגוע בכבודם של חיילינו – אין פה לאף חבר קואליציה בעיה עם ערבים. אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית, מדינת הלאום היהודי, שוות זכויות לכל האזרחים. אבל אנחנו לא נאפשר לטרוריסטים להרים את הראש. הם לא יהיו בעלבתים פה יותר, וזה שהם נמצאים פה – אופיר כץ, יו"ר הקואליציה, עומד להדק את חוק המפלגות ואת ההגדרה כך שלא נאפשר להם לשבת בכנסת ישראל. ואם טיבי ימשיך לקלל אותנו, זה עובר לנו, מה שנקרא, מעל הראש, והפוסל במומו פוסל. ולכבוד מדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית, לא נאפשר כאן את הקללות ההזויות שהוא מעז, הוא וחבריו לסיעה, כעניין שבשגרה – לא ניתן לזה להתרחש.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת טלי גוטליב.

היו"ר אוריאל בוסו:

ונעבור לסעיף הבא בסדר-היום – הצעת חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יצחק פינדרוס וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק פינדרוס להציג את הצעת החוק. רשימת הדוברים נעולה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

רגע, רגע, באתי למליאה, באתי להירשם.

היו"ר אוריאל בוסו:

כבר אמרתי נעולה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה ראית שאני באתי. לא, תרשום אותי, בבקשה.

היו"ר אוריאל בוסו:

לפנים משורת הדין.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני קמתי להגיד, לא באתי סתם להגיד.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אני יכול לתת לו שתי דקות שלי?

היו"ר אוריאל בוסו:

שוט.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אני לא אעכב אותך עשר דקות, קח.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, תן לי תוספת שלוש דקות שמגיעות לי. תודה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמח מייד אחרי תשעה באב, מוצאי שבת נחמו, להציג כאן את הצעת החוק לפיצוי לנפגעי טרור. המצב החוקי היום, לצערי הרב, מעביר את משפחות נפגעי הטרור ויה דולורוזה, ויה דולורוזה בבתי משפט, בגלל שלא ברור את מי הם תובעים. אף שעבר חוק הקיזוז כאן בכנסת, לצערי הרב, כנראה, בשגגה או שלא בשגגה, זה לא היה מספיק לבתי המשפט בשביל להבין שנפגעי הטרור לא צריכים לעבור ויה דולורוזה, וכספי הקיזוז שמקוזזים צריכים ללכת למשפחות שנפגעות. זה דבר מינימלי שמדינה מתורבתת ומתוקנת אמורה לעשות. כך זה נעשה בארצות הברית וכך זה אמור להיעשות גם פה. אני שמח שעורר אותי אדם רציני שטיפל בנושא הזה בארצות הברית, עורר אותי על הנושא הזה כאן. ברור לי שרוב-רובם של חברי הבית גם חתמו על הצעת החוק וגם יתמכו בהצעת החוק כאן היום. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית של ועדת חוץ וביטחון עו"ד מירי פרנקל שור, שעזרה מאוד בכל הסבך של התמלול המשפטי והמורכב בשביל להביא למצב המינימלי שאותן משפחות לא יעברו את אותו ויה דולורוזה. אני מקווה שמהר מאוד יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, שלקח את הנושא הזה מאוד ברצינות, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יעביר את זה כאן לקריאה שנייה ושלישית, ואני מבקש מכל חברי הבית לתמוך. אני רוצה לומר עוד משפט אחד, מכיוון שאנחנו נמצאים במוצאי שבת נחמו, על המאיימים בפירוק מדינת ישראל, ועל המאיימים שזו סופה של המדינה, ומה יהיה, ותחזיות שחורות, מאהוד ברק ועד לכל המומחים למיניהם שמסבירים לנו שזהו, זה סוף המדינה, אלה שמאיימים על הכלכלה, אלה שמאיימים על הביטחון, אלה שמאיימים על כל הדברים. אנחנו נמצאים היום במוצאי שבת נחמו. אנחנו קראנו בחלק השני של ספר ישעיהו ואנחנו הולכים לקרוא בשבעת השבועות הקרובים – רוב ההפטרות באות מספר ישעיהו – שהקדוש ברוך הוא מבטיח, וכמו שראינו, ראינו בשנים האחרונות את ההתקיימות והתגשמות הנבואות כאן בארץ ישראל, נמשיך לראות. "ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה'"; "בצדקה תכונני רחקי מעֹשק כי לא תיראי וממחִתה כי לא תקרב אליך". מאמינים כולנו בדברי הנבואות, בדברי הנבואה שהתגשמה. בזה שאנחנו – לא יעזור לכם, "כל כלי יוּצַר עלַיִך לא יצלח". לא תצליחו להזיז שום דבר. "חסדי מאתֵּך לא ימוש". הקדוש ברוך הוא לא עזב את חסדו ועם ישראל לא יעזוב את חסדו. הנבואות תתגשמנה, ולא יכול אף אחד – כל כלי שקם ומאיים וחושב שסופה של המדינה – בגלל עוד קצת לימוד תורה, עוד קצת יהדות, עוד קצת התקרבות, הדבר הזה לא יעזור. אנחנו נמצאים בשבעה דנחמתא, ושנזכה לראות מהר מאוד בהתגשמות דברי הנבואה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. ראשון הדוברים – חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני מתכוון לתמוך בהצעתו של חבר הכנסת פינדרוס, אם כי לא ניתן להישאר אדיש לדבריו על הניסיונות לפרק את המדינה. למיטב זיכרוני, הוא זה שהציע להפציץ מן האוויר את בית המשפט העליון של מדינת ישראל, ואמר את הדברים בדרשת חג או בלימוד חג לקראת יום העצמאות. נו, אז הוא האחרון שידבר איתנו על פירוק המדינה. אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי לעלות על מנת להתייחס להצעת החוק שזה עתה אישרה הכנסת. לא הייתה לי רשות דיבור במסגרת הדיון בחוק. ואני מבקש לומר כך: החוק שהועבר על ידי הכנסת, יש בו דבר אחד חיובי ונכון – אותו תיקון בחוק העונשין שקובע כפל ענישה על עבירות שבוצעו על רקע של גזענות, של שנאה, על רקע השתייכותו של הקורבן לקבוצה מסוימת, זה מהלך ראוי, ואנחנו הצענו בדיוני הוועדה שזה המהלך שבו ראוי להסתפק. אלא שמטעמים פופוליסטיים לחלוטין, גורמים בקואליציה עמדו על כך שבאמצעות החוק הזה נתקן גם את חוק המאבק בטרור. וצריכים אזרחי ישראל לדעת שהתיקון הזה הוא כל-כולו מהלך פופוליסטי, מכיוון שהוא לא משנה דבר מהותי בחוק המאבק בטרור. הסיבה היחידה שהחוק תוקן זה על מנת לתת פרס לתפיסת העולם הכהניסטית, שמיוצגת גם סביב שולחן הממשלה וגם בקואליציה. חוק המאבק בטרור כיסה מלכתחילה מקרים של חבלה גם על רקע עבירות מין כשמתקיימים יתר היסודות שקבועים בחוק. אלא שהמפלגה הכהניסטית כאן בבית הזה ביקשה להשתמש בחוק הזה על מנת להעצים את המסע הלאומני והגזעני שהיא מקדמת. וכאן, אדוני, אני מבקש לפנות דווקא אל חבריי באופוזיציה ולומר משהו לכם, חברי יש עתיד והמחנה הממלכתי, שאני אומר בלב לא קל: חברי ישראל ביתנו תמכו בהצעת החוק. דעתם לא כדעתנו. יש בינינו גם חילוקי דעות אידיאולוגיים. הם בחרו לתמוך בחוק הפופוליסטי והמיותר הזה – בבקשה; אבל אני לא מצליח להבין את חברי יש עתיד ואת חברי המחנה הממלכתי, שיודעים שהחוק הזה הוא חלק מהקמפיין של הכוחות הכהניסטיים שנמצאים כאן – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

גלעד קריב (העבודה):

לא, החוק הקודם. – – אבל בוחרים לצאת מהמליאה. וחברים יקרים, הגיע הזמן שתבינו שאנחנו בקרב איתנים לבלימת הצונאמי הכהניסטי, ומול הצונאמי הזה הפטנט של לצאת מהמליאה ולא להצביע על ההצעות שלימור סון הר מלך חוגגת כאן מעל הבמה הזו, ואיתמר בן גביר הולך לנהל עליהן קמפיין – האופציה הזו היא לא אופציה ראויה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

חברים יקרים, מול הצונאמי הכהניסטי צריך לבנות חזית אופוזיציונית. צאו מהאלם. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי.

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

אוקיי. חבר הכנסת אלעזר שטרן. אמרו שאולי יהיה איזה נאום – – –

קריאה:

יהיה, יהיה.

היו"ר אוריאל בוסו:

אולי אחר כך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

רגע, אבל החלפת איתי?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, אמרו לי שוויתרת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא ויתרתי.

קריאה:

סימון לא מוותר.

היו"ר אוריאל בוסו:

אמרו שאתה טיפוס ותרן. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר הכנסת שטרן, אנחנו מחכים לך באמת בשקיקה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני יודע, את צודקת. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, תביאו בשורה. יוצאים לפגרה. תביאו בשורה. הבאתם שיסוי, הבאתם שנאה, הבאתם פגיעה כלכלית אנושה, הבאתם פגיעה ביטחונית אנושה – נתאושש מזה, אבל תביאו בשורה. אל תגידו לנו: נתקדם בהסכמה רחבה. אנחנו לא מאמינים לכם. כבר שיקרתם לנו. לא הטעיתם אותנו – שיקרתם לנו. ניסיתם להרדים את כולם – אותנו כאן, את המפגינים שם – ובסוף לפני שבוע דרסתם את האמון האחרון שעוד נשאר. להגיד לכם מה צריכים לעשות? את מה שאתם קוראים במקור ראשון: תגנזו. תגנזו, ואחר כך ניפגש. גם התומכים הכי גדולים שלכם אומרים לכם: תגנזו. הם מסתכלים על הנזקים. אתם הממשלה, לא אנחנו. אנחנו לא יכולים לגנוז, אנחנו לא יכולים לעצור. אתם דרסתם, וחובת התיקון רק עליכם. אנחנו קראנו יותר מפעם אחת. גם אנחנו קיבלנו ביקורות: איך אתם מוכנים לפשרה – רק עכשיו שמעתם. אמרנו: אין לנו ברירה. תסתכלו, גם האנשים הטובים – מנכ"ל משרד החינוך, יושב-ראש הדואר – גם הם כבר נדרסים בתוך החקיקה הזאת. אני קורא מכאן לרופאים, להייטקיסטים: אל תעזבו לא את בתי החולים, לא את ההשקעות, אל תעבירו את החברות לחו"ל. יהיה פה טוב יותר. יש פה יותר מדי אנשים טובים מכדי שהממשלה הזאת תצליח להמשיך ולהרוס את כל מה שבנינו כאן, אבל בתנאי אחד – שלא תעזבו. אתם, הרופאים, אנחנו צריכים אתכם פה; אנחנו צריכים פה את ההייטקיסטים, צריכים פה את ההשקעות.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אסיים. נכון, לא על זה יצאנו להפגנות. הם לא ישרתו בצבא, אבל הם ייתנו דין וחשבון למי שימשיך להגן עליהם. אתם לא תלמדו רפואה בגלל שאתם לא לומדים רפואה; אתם תגידו תפילה ו"מי שברך" לחולים, אבל הרופאים יהיו בבתי החולים, לא הרופאים שאתם מגדלים, בגלל שאין לכם מקצועות ליבה. אתם תמשיכו לא ללמד ולסמוך עלינו. אתם חושבים שתקימו מאחזים בלתי חוקיים, תקראו לזה אחר כך התיישבות צעירה, ואנחנו נמשיך ליפול במלכודות האלה. עד כאן.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אנחנו נישאר כאן, נילחם כאן, כיוון שבסוף ננצח. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. האצבע הזאת יותר מדי מאיימת ומאשימה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן, כן, ככה. אני באמת מאשים.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר אוריאל בוסו:

מוותרת. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

סיימון, בהצלחה, סיימון.

טלי גוטליב (הליכוד):

בהצלחה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

די, די כבר עם סיימון – – –

אברהם בצלאל (ש"ס):

סיימון, בהצלחה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סיימון.

קריאה:

סיימון טמפלר, לא סתם – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

סיימון. אבל תותיר עלינו חותם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – –

טלי גוטליב (הליכוד):

גם פה יש לך חברים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – בשבילי זה יום קצת עצוב. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, היום את מסיימת ובעצם יוצאת לדרך חדשה ומרתקת, והיה לי חשוב לעלות לפה לדוכן כדי להגיד לך כמה דברים. אני בטוח שאני מייצג חלק גדול, גם מעם ישראל ובמיוחד ממפלגת יש עתיד. האהבה הגדולה שלנו אלייך – באמת אי-אפשר לתאר אותה, והעזיבה שלך היום היא מצד אחד יום עצוב לי ולחברי הכנסת, ומצד שני דרך חדשה. אני בטוח ואין לי ספק שאת תהיי ראש העיר הבאה של עיריית תל אביב. בשבועות האחרונים מאוד מאוד צרם לי שאת ישבת פה בכיסא הזה, ועלה לפה יום אחרי יום במיוחד השר אמסלם, ודיבר כל הזמן על ספרדים ואשכנזים ועל הקיפוח ועל זה שאנחנו שמים בצד את אנשי הפריפריה, שהם שמים בצד. והיום בבוקר בדרך לפה קראתי שוב את הביוגרפיה שלך, ואני רוצה להגיד לשר אמסלם ולכל מי שנמצא פה שאורנה ברביבאי נולדה ברמלה וגדלה בעפולה למשפחה עם שבעה ילדים, שלא היה תמיד הכי קל והכי פשוט, ולמרות ולמרות – אורנה ברביבאי בסופו של דבר הייתה האלופה הראשונה בצה"ל, ראש אכ"א, שרת הכלכלה, אחת מהטובות ביותר שהיו במדינת ישראל, וכאחד שישב ימים ולילות בחוק ההסדרים ויודע מה עשית במשרד הזה ימים ולילות – –

צגה מלקו (הליכוד):

אבל סימון, אתה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – אני פה עומד כדי להגיד תודה ענקית – תודה ענקית בשם מפלגת יש עתיד, בשמי קודם כול, בשם כל הפעילים שלנו. אנחנו נעשה הכול ונהיה בכל מקום שצריך כדי שהדבר המדהים הזה, ראש עיריית תל אביב – האישה הראשונה תהיה אורנה ברביבאי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בעזרת השם.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

תודה רבה, סימון.

צגה מלקו (הליכוד):

בהצלחה, אורנה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בעזרת השם. בהצלחה, אורנה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לסיכום, אני רוצה להגיד גם לחברי הקואליציה שאין כמו אורנה, ולא יהיה כמו אורנה – –

צגה מלקו (הליכוד):

הגיע הזמן, ראשת העיר תל אביב, אישה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – ואנחנו אומנם לא עושים איזה הספד, אבל האהבה שלי אלייך גדולה, ואני מאחל לך את כל ההצלחה שבעולם. אוהב אותך.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

תודה, סימון.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. קודם כול, דבר טוב ששמענו – אם נולדת ברמלה, כרמלאי לרמלאית – –

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

כן.

היו"ר אוריאל בוסו:

– – זה ודאי מקום נפלא.

נאור שירי (יש עתיד):

לא בבני ברק?

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אני אעשה בלי שתצעקי עליי?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

איך, נו מה?

טלי גוטליב (הליכוד):

איך, איך נסתדר בלי שתצעקי עליי בחוקה?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול ביקרתי ביישוב אבו תלול שבנגב, לאחר שהדחפורים של מינהל מקרקעי ישראל הגיעו לשם ביום רביעי שעבר, הרסו שבעה בתים ביישוב אבו תלול ושלושה בתים ביישוב כסייפה. כבר שבועות אנחנו פונים למשרדי הממשלה, לשרים, וגם פנינו לראש הממשלה על מנת להפסיק את מסע ההרס הזה של הבתים של התושבים והאזרחים בנגב. לא סביר ולא יכול להיות שהמדינה מתנכלת לאזרחים ביישובים הבדואיים ולא מספקת להם פתרונות. אדוני היושב-ראש, אנחנו דורשים מהממשלה להפסיק את ההריסות ולתת פתרונות לאנשים. 11 יישובים בשתי מועצות אזוריות, נווה מדבר ואל-קסום, ללא אופק תכנוני, ומזה שנים רבות אנחנו דורשים מהממשלה שתספק פתרונות לאנשים. היא הורסת באבו תלול, הורסת בכסייפה, הורסת בחורה, בא-סייד, קסר א-סיר, מחלקת התראות ולא נותנת אפשרויות וחלופות לאנשים. אני אספר לכם סיפור של פקיד ממשלה אחד, פקיד של מינהל מקרקעי ישראל, שהגיע לאנשים, ושאלו אותו האנשים: מה החלופה, איזו חלופה אתה נותן לנו? הוא אומר להם: לכו, תגורו על הירח. איזה מין תשובה זאת שפקיד ממשלתי מספק לאנשים? במקום לתת חלופה לאנשים, הוא אומר להם דברים נוראיים כאלה. ולכן הדרישה שלנו מהממשלה וגם מהפקידים היא להתחשב במזג האוויר השרבי הזה ולהתחשב באנשים, להפסיק את מסע ההריסות בנגב ולתת חלופות לאנשים, לתכנן יישובים על מנת שנגיע להסדר שיתאים לאנשים בעידן החדש הזה. אני חושב שהגיע הזמן שהממשלה וגם המדינה תתעשת ותספק פתרונות לאנשים. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה רוט – אינו נוכח; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מזל טוב על הגיוס, חברת הכנסת דבי.

רון כץ (יש עתיד):

מזל טוב.

דבי ביטון (יש עתיד):

היום יום מרגש.

היו"ר אוריאל בוסו:

ספרי לנו.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היא אמרה מזל טוב על הגיוס – אז ביום שלישי הבת שלי מתגייסת, ואני מאוד מאוד מתרגשת.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

בהצלחה.

היו"ר אוריאל בוסו:

בשעה טובה.

דבי ביטון (יש עתיד):

זו הילדה הקטנה שלי, הקטנה-גדולה, והיא תתגייס ללוחמה. זה מרגש אותי, כי הינה, יש לנו בנות מצוינות שילכו וישרתו את מדינת ישראל. כבוד היושב-ראש, אנחנו מסיימים היום את מושב הקיץ ונערכים למושב הבא. בנימה אישית אני רוצה לומר שהמושב הזה היה מושב מורכב, קשה. ראינו מה קורה ברחובות, ראינו את העם שלנו. עם זאת, עדיין היום אנחנו נצליח להעביר כמה חוקים חיוביים, בין שזה התיקון של חוק הנכים ובין שזה החוק על אלימות במשפחה, ועוד כמה חוקים שהם אופטימיים, שהם לטובת הציבור. אני שמחה שהממשלה מצאה לנכון בתקופה המאוד-כאוטית הזאת לשים על שולחנה גם חוקים חשובים, ויש לנו צורך להמשיך ולזכור שאנחנו בעצם נבחרנו למען האזרחים. אני קוראת בהזדמנות זו לראש הממשלה, לקואליציה ולאופוזיציה, להתכנס ולסגור את המשבר הזה. בטלו את עילת הסבירות. בואו נלך לוועדה מסודרת, בואו נקדם. צריך רפורמה, צריך רק לעשות אותה נכון, ולא בנימה של "ניצחנו, אנחנו הגיבורים", אצבע בעין. זה לא מתאים, זה לא מתאים למדינה שלנו. לסיום, ברשותכם אני רוצה לומר לחברת הכנסת, השרה לשעבר, החברה – ואני נחנקת עכשיו – אורנה ברביבאי, שעוזבת אותנו היום, אבל לטובת מטרה מצוינת – כפי שכולכם יודעים, השרה לשעבר תתמודד לראשות עיריית תל אביב, ואני מתה מקנאה שאני לא תושבת העיר תל אביב. אין לי ספק שאת גם תיבחרי וגם תובילי את העיר המצוינת הזו. אם קוראים לך אלופה, את אלופה, תרתי משמע. אני רוצה לומר לך תודה, כי כשאני באתי לכנסת הזו, את היית האימא שלי, המורה שלי, אף על פי שאני בת גילך כמעט, אבל את היית הכול בשבילי, המנטורית. את תחסרי לי כאן באופן אישי, אבל אני בטוחה שאנחנו נשמור על קשרים מצוינים. אני באמת רוצה לאחל לך מכל הלב שתצליחי. את ממש מעוררת השראה. כשאני דיברתי על הבת שלי עם הצבא, הדוגמה הראשונה שיכולתי לתת – תסתכלי על האלופה אורנה ברביבאי. זה החלום. אז תודה רבה לך על הכול. תודה לכולכם. שתהיה לכם פגרה נעימה, ובאמת, בואו תעשו חישוב מסלול מחדש, בואו נאחד את העם הזה. מגיע לנו. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לסיום המושב אני מבקשת לומר כמה דברים לעם ישראל ולכנסת ישראל. כשנכנסתי לכנסת, חשבתי שזה משהו מאוד מאוד גדול, ואני אהיה מחוקקת, וזה איזה מין משהו – ומסתבר שזה לא משהו בכלל. זה מורכב מאוד, ובעיקר זה מורכב ממשחקי כוחות שאני חושבת שכל אחד מאיתנו – אני חושבת שגם האופוזיציה ראתה את זה, צריך לחשב בעניין הזה. משהו פה לא הגיוני. לא הגיוני שאנחנו נתנגד לחוק של האופוזיציה רק כי זו אופוזיציה; לא ייתכן שהאופוזיציה תתנגד לחוק רק כי זו הקואליציה; לא ייתכן שהאופוזיציה ככזאת תעשה כל מה שהיא יכולה למוטט קואליציה שכבר התכנסה וקיבלה את תיקוף ואמון הכנסת, כי זה הופך פה את השגרה לבלתי נסבלת, ואני אסביר לכם גם למה. הרי הסיכוי של ממשלה שקיבלה את תיקוף הכנסת ב-64 מנדטים להצליח ולשרוד הוא בינוני פלוס עד גבוה, כי מה לעשות, ברגע שעובר תקציב, אף אחד לא רוצה לפרק ממשלה, ובטח לא ללכת לבחירות. ואני אומרת כאן, ואני תוהה בעניין הזה, אני חושבת שיש חברי כנסת מהאופוזיציה שיודעים שכשיש הצעות חוק שמשום מה יש להן התנגדויות אבל יש בהן היגיון, אפשר לקדם אותן ולחשב את זה מחדש ולהביא את זה לקידום, כי כך נכון לעשות. אני אומרת כאן בצניעות ובהתרגשות גם יחד: 1. כולנו מחויבים לטובת עם ישראל. נקודה. ובאשר למחויבות שלנו לעם ישראל, אני אומרת: זה לא משנה אם אתה נבחר ציבור או אתה ציבור – לא יצאו מהפה שלי אף פעם המילים שאני אעשה הכול כדי שכלכלת ישראל תיפגע, שאנשים לא יוכלו לשלם כסף למשכנתה, לא יוכלו לקנות במכולת, וכל זה כי אני רוצה למוטט ממשלה. לא יצאו המילים האלה מהפה שלי. זה לא מכבד אותי, זה לא מכבד את המדינה שלי בשום צורה שהיא, ולא משנה אם הייתי בשלטון או לא הייתי בשלטון. גם בשלטון בנט, שהייתי נגדו בצורה נחרצת וחשבתי שזו פגיעה אנושה באמון הבוחרים, מה שנכון – מעולם לא שמעתי את עצמי ולא העליתי בדעתי שאני אומר שאני אעשה הכול, אפגע בכלכלת ישראל, בנראות מדינת ישראל ובחוסן הלאומי שלה. ולכן, לסיום אני אומרת כאן לעם ישראל בכלל: יש לנו מדינה אחת, לא היפרדות ולא שני חלקים, ולא ישראל ולא יהודה – מדינת ישראל אחת, מדינה יהודית ודמוקרטית, שוות זכויות לכל אזרחיה.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

בשם הטייטל הזה אנחנו נמצאים פה ואמורים וחייבים לדאוג לעם ישראל בדרך הנכונה. אין לי בעיה עם נוקבות, אין לי בעיה עם ביקורת נוקבת שאנחנו סופגים ומעבירים, אבל מסתכלים עלינו ונושאים אלינו עיניים. ולחבריי מהקואליציה: מחזקת אתכם. קיבלנו מנדט, נמשיך לפעול ולעשות. אני מבהירה פה באמת – הרי כל בר-דעת יודע, העברנו את צמצום עילת הסבירות – מזכירה, יאיר לפיד היה בעדה, גדעון סער היה בעדה, אין בה שום דבר. כל משפטן מבין שמותר ויש לבג"ץ את היכולת להמשיך להעביר ביקורת על החלטות ממשלה ושרים מכוח עקרונות הצדק. אבל אני מבהירה פה שחוקקנו, אדוני יו"ר הקואליציה, כי היינו חייבים לחוקק – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – זכותנו לחוקק, ואני בטוחה שכך נמשיך לעשות, וחובתנו, כולנו, לשמור על הקואליציה הזאת ולמלא את ימיה של הכנסת.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת – וחברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה רבה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 32), התשפ"ג–2023. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

לאחר מכן – חבר הכנסת רון כץ.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אורנה, זו הזדמנות להגיד לך תודה ענקית. הכנסת מפסידה פרלמנטרית ושרה מדהימה, אבל תל אביב מרוויחה. אני לא נפרדת, כי לא נעים לי להגיד לך שאת לוקחת אותנו – זו עסקת חבילה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

יש הרבה בעלי חיים בתל אביב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יש הרבה בעלי חיים בתל אביב, ולמעשה על זה רציתי לדבר. עליתי לכאן, לא תכננתי לדבר היום, אבל הווטסאפ שלי והפייסבוק שלי, כל מדיה אפשרית שלי מופצצת בהודעות חוזרות לגבי הפרות האדומות. אם לא מספיקות לנו הצרות במדינה, שר המורשת – המשרד הכי מיותר, שהיה מחלקה והפך להיות משרד עם תקציבים ועוזרים – החליט לייבא לארץ לטובת זיווג ויצירת עוד פרות אדומות. מה הם הולכים לעשות עם הפרות האדומות, אורנה? לשרוף אותן חיות, לשרוף אותן חיות כאיזשהו משהו לטובת בית המקדש השלישי, כל מיני דברים הזויים. עכשיו אני פונה כאן לשר החקלאות: לא ברור לי איך בכלל אפשרת לדבר כזה לקרות, לייבא לכאן פרות אדומות. אני פונה לשרה להגנת הסביבה: בואי תגני על הסביבה, כי אם את לא תגני, אני וכל מיליון פעילי בעלי החיים בארץ הזו נעמוד כחומה בצורה. אנחנו לא נאפשר לשרוף פרות חיות בשביל טקס. אז קחו לתשומת ליבכם, אנחנו מתכוונים להילחם בזה בכל הכוח. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את הנאום הזה לדבר על האלופה לשעבר, השרה לשעבר, חברת הכנסת אורנה ברביבאי. בעבודה השוטפת פה אנחנו לפעמים לא שמים לב איזה יהלומים יושבים בינינו בכיסאות הללו. כשמדברים על נשים פורצות דרך, מדברים על אורנה: האישה הראשונה שקיבלה דרגת אלוף בצה"ל; האישה הראשונה שהייתה יו"ר ועדת חוץ וביטחון; מדליקת משואה; אבירת איכות השלטון; שרת הכלכלה שעשתה אולי הכי הרבה עבור כלכלת מדינת ישראל. אני יכול לומר את זה ממקור ראשון – הייתי שם, ליוויתי מקרוב את רפורמת היבוא, שבאמת בפעם הראשונה עשתה שינוי אמיתי. אתם יכולים לדבר עם בכירי האוצר שבאו אליי אחרי כל דיון ואמרו לי: תקשיב, 20 שנה אנחנו חולמים על זה – אורנה באה ופתחה את הדלת הזו; קיצור שעות המתמחים ברפואה – עוד לא נגמר, אבל אורנה הראשונה שאמרה: כן, מגיע להם, צריך לעשות את זה. ולא הרבה יודעים שהיא יצאה באמצע כנס של ראש המפלגה שלנו לפיד, עזבה הכול, כי היא ראתה אותם וראתה שכואב להם. והכי חשוב – אין פה מישהו בבית הזה שלא יודע שכאשר מדברים על אורנה, מדברים על אנשים. אני לא יודע איך את עושה את זה. באמת, אני לא יודע איך את עושה את זה – מהפוזיציה, מהמקום שלך, באמת לראות כל אחד ואחד שנמצא בכל מקום. ואני מסתובב איתך הרבה, ואני רוצה לומר לך קודם כול שיהיה לך ברור שאנחנו לא נפרדים – איפה שאת תהיי, אני אהיה שם וכולנו נהיה שם. בתור מישהו שהגיע מהשלטון המקומי, את בדיוק מה שהעיר הזאת צריכה. היא צריכה שמישהו ירד ויראה את האנשים; שמישהו יסתכל עליהם; שמישהו ייגע בהם; שמישהו יתקן את כל הדברים שלא נגעו בהם; שמישהו ייכנס לכל השכונות – אף אחד לא עשה את זה; שמישהו עם יכולות אמיתיות ייקח את הדבר הענק הזה. אני חושב שכאשר בוחרים מישהו עם יכולות אמיתיות – בוחרים מישהי שעשתה את זה, ניהלה מערכות הרבה יותר גדולות, הרבה יותר מאתגרות, הרבה יותר קשות, בעיתות חירום. אורנה, אני אומר לך מפה, אנחנו כולנו מגויסים. אני חושב שיש קונסנזוס בבית הזה: אין דבר יותר עצוב מזה שאת הולכת, ואין דבר יותר שמח מזה שאת תיכנסי למשרד ראש עיריית תל אביב ותהיי האישה הראשונה אי פעם שמכהנת בתפקיד הזה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת קטי שטרית, ולאחר מכן – חבר הכנסת יבגני סובה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הקשר ההדוק בין המסורת היהודית לקהילה היהודית הוא זה ששמר עלינו לאורך כל ההיסטוריה מכל הבאים עלינו לכלותנו. ההיסטוריה מלמדת אותנו שעם יכול להתקיים מנותק מאדמתו, תחת חורבן, בגלויות, בחיי עבדות, אבל להתקיים בזכות דבר אחד – בזכות זה שהוא מאוחד סביב המסורת וחיי הקהילה המיוחדים. שום אויב לא יכול למחוק מעל דפי ההיסטוריה עם שהוא אחד, יחיד ומיוחד. אני רוצה להעביר מכאן מסר לאויבים שלנו העוקבים אחרי ההתפתחויות האחרונות כרעבים לטרף: היינו ונשארנו אחים, עם אחד, יחיד ומיוחד – מאוחדים כפי שהיינו כשיצאנו ממצרים, חצינו את הים ונלחמנו על ארץ כנען; מאוחדים כפי שהיינו כשיצאנו לגלות אלפיים שנה; מאוחדים כפי שהיינו במחנות העבודה; מאוחדים כפי שהיינו בפרעות במזרח אירופה, בפרעות הקשות במרוקו, בלוב, בכל רחבי העולם; מאוחדים כפי שהיינו בעלייה הראשונה לארץ וגם בכל העליות שבאו אחריה; מאוחדים כפי שהיינו כשחגגנו ברחובות מדינת ישראל כשהקמנו את המדינה; מאוחדים כפי שהיינו כשנלחמנו עליה יום אחר יום במערכות שונות במלחמת העצמאות, ב-1967, ב-1973; מאוחדים כפי שהיינו בתקופות האינתיפאדות, המבצעים ומלחמות ישראל; מאוחדים כפי שהיינו בכל יום זיכרון ובכל יום עצמאות. בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה מותר ואף רצוי למתוח ביקורת על הממשלה, על חברי הכנסת, על השרים. אך תפקידנו כנבחרי ציבור הוא לשמור על אחדות העם. אנשים אחים אנחנו, חרף כל האי-הסכמות או מחלוקת פוליטית כזאת או אחרת.

מיקי לוי (יש עתיד):

די, מספיק. תעשו מעשים, לא רק דיבורים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אם תקשיב עד הסוף, תבין.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל אתם לא עושים מעשים, רק דיבורים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אך ידעו האויבים, שיזכרו היטב כי עם ישראל אחד ומאוחד על כל חלקיו. באף מצב לא נאפשר שוויכוחים ואי-הסכמות פוליטיות בינינו ישרתו את האינטרסים של האויבים שלנו, שמבקשים את הרעה שלנו, אלה שבאים לכלותנו. אני קוראת לכם: בימים אלה אני מגבשת הצהרה – הינה, בבקשה, אני מגבשת הצהרה, מיקי, הצהרה פומבית בדבר אחדות העם, כדי להעביר מסר חזק: אנחנו נשארים אחים עם כל המחלוקות. זה בסדר, מותר להתווכח, אפילו רצוי להתווכח, אבל אנחנו נשארים מאוחדים סביב – יחד איתנו, כדי שהאויבים שלנו ידעו שלא באים לכלותנו. ואני מבקשת מאוד שגם באופוזיציה – בינתיים בקואליציה חתמו על זה. אני אשמח מאוד אם תרימו את הכפפה גם אתם.

רם בן ברק (יש עתיד):

הם חתמו תוך כדי זה שמצביעים בעד חוק הסבירות או אחרי?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רם, אתה הרי יודע טוב מאוד שזה באמת לא זה.

רם בן ברק (יש עתיד):

כן? מה אני יודע? אתה יכול לצעוק עד מחר "אחים". אני רוצה לראות מה עשית.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שזה באמת לא זה. הרי אם המחאה – הרי אני ישבתי שם.

רם בן ברק (יש עתיד):

הצענו לכם פשרה, הצענו לכם פשרה. למה לא קיבלתם אותה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

גם אורנה וגם אני ישבנו שם.

רם בן ברק (יש עתיד):

אחים מתפשרים. אחים מתפשרים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יכולנו להגיע להסכמות, אבל אתם נבהלתם, אתם נבהלתם – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. תודה רבה, חברת הכנסת קטי שטרית.

רם בן ברק (יש עתיד):

איך שר הביטחון התחנן פה – התחנן פה לפני יריב לוין. מה, מה קרה לכם?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – וכשמאיימים כל היום בפיצוץ השיחות, כך זה נגמר.

רם בן ברק (יש עתיד):

תפסיקי עם הצביעות הזאת. תפסיקי עם הצביעות – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר'ה, הדיון הזה לא ייגמר עכשיו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל אם אתם רוצים להמשיך את הפער – אתה יודע מה זה מזכיר? את הסיפור – אני רק אספר סיפור קצרצר על אותו אחד שהיה בספינה ויחד איתו היו עוד אנשים.

רם בן ברק (יש עתיד):

לעלות על הדוכן, לעמוד על הדוכן ולהגיד: אחים, אחים – – –

נאור שירי (יש עתיד):

– – – ניסים ואטורי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רם, תקשיב, זה לא דבר קשה. הם ישבו בספינה, והוא קודח חור. הם אמרו לו: למה אתה קודח? הוא אמר: מה אכפת לכם? זה בחלק שלי.

רם בן ברק (יש עתיד):

תקפיאו, תקפיאו, תקפיאו את החוק. תקפיאו את החוק.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה מבין?

רם בן ברק (יש עתיד):

נראה אתכם מקפיאים את החוק. תעשו צעד. תעשו צעד.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זהו. שלום על ישראל. שלושה חודשים לא היה, שלושה חודשים לא היה שום דבר. הפסקתם? לא הפסקתם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חברת הכנסת קטי שטרית. תודה רבה. חבר כנסת יבגני סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מי כבוד השר שיושב במליאה?

היו"ר אוריאל בוסו:

השר גלנט, השר כהן, השר מלכיאלי. יש פה שרים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש פה שרים? אוקיי. אדוני היושב-ראש, אני שמח שדווקא אתה מנהל עכשיו את הישיבה. כיושב-ראש ועדת הבריאות אני קורא לך לכנס את הוועדה מייד בעקבות מה שקורה עם הרופאים והקבוצה, אותה קבוצת ווטסאפ של רופאים ששוקלים לעזוב את המדינה. אני לא יודע אם שינוי המנגינה הזאת והקריאה לאחדות קשורים לאותה קבוצה. אם כן, קודם כול, אני מוריד את הכובע, מודה ושמח על כך. שבעה חודשים אמרתם: טייסים – זה למעלה, לא מעניין, אפשר למצוא תחליף; כלכלנים בכירים – לא מעניין, הכלכלה חזקה; משפטנים – מה הם מבינים? אנחנו נביא את המשפטנים שלנו, הם לא מבינים שום דבר. פתאום, כשזה מגיע לרופאים, שיניתם את המנגינה, ואני אומר, טוב ששיניתם את המנגינה. עכשיו אני אגיד משהו. להכין רופא מקצועי לוקח יותר מעשר שנים, ולמדינה זה עולה למעלה ממיליון וחצי שקלים. אני כבר לא מדבר על כל מערכת הבריאות, שצריך להשקיע ולשדרג בשביל שהרופאים יישארו בארץ. משנת 1991 עד תחילת שנות האלפיים עלו למדינת ישראל למעלה מ-43,000 רופאים מהעלייה הגדולה של ברית המועצות. רובם הגדול לא למדו בארץ, מדינת ישראל קיבלה אותם בחינם. נכון, הושקעו תוכניות, השקיעו בשדרוג שלהם, בהכשרה הנוספת שלהם, אבל את הכסף הגדול מדינת ישראל לא שילמה, ועכשיו אנחנו נמצאים לפני סכנה ממשית – אלפי רופאים פשוט יעזבו את המדינה. כשאני שומע ריאיון עם רופא בכיר בשיבא שאומר: אני בלב כבד מחפש מקום לכמה שנים לרדת מהארץ, ואנשים כמוהו יש שלושה בכל המדינה – אדוני היושב-ראש, אני חושב שאין סיבה מוצדקת מזו לכנס מייד את הוועדה ולדבר ולבדוק את הסוגיה הזאת, כי הסוגיה הזאת תפגע בכולנו בסוף. אני אומר לכם, חברים, אם לא תתעוררו ותפסיקו להשמיץ ולדבר בגנאי: תלכו, תלכו, זאת המדינה שלנו, יהיה יותר טוב – המדינה תמות, תרתי משמע. התורים יהיו יותר ארוכים, האנשים האלה לא יגיעו בכלל לפריפריה. להכין רופא זה לא לעמוד עם שלט: אני אהיה פעם טייס F-16, כמו שראיתי בהפגנה בקפלן. להכין רופא לוקח עשר שנים. עד שהפריפריה תכין רופאים – ודרך אגב, יש מספיק רופאים שבאים מהפריפריה – זה ייקח שנים, הרבה כסף, והמדינה הזאת תמות. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת מיקי לוי.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני אצנזר, אורנה, אני רק אגיד שיכול להיות שאנחנו – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל היה נעים להכיר אותך במציאות – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

– – יכול להיות שאנחנו נפסיד אותך פה, על כל מעלותייך, והן רבות – את באמת אישה מיוחדת ומקור לחיקוי להרבה מאוד נשים בארץ הזאת, במיוחד לנשים שבאו מהמקום שאני ואת באנו ממנו. והשמיים הם הגבול. אז יכול להיות שנפסיד אותך, אבל העיר תל האביב והשלטון המקומי ירוויחו אותך בגדול. תהיי ברוכה, תצליחי. אני כל הזמן שומע, אני שומע את קטי, חברתי הטובה. קטי, בדקה ה-90 ניסה גלנט, שר הביטחון, להגיע לאיזו פשרה, וראינו, כל עם ישראל, איך הוא נדחה בגלל העקשנות. אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש. תקשיבו. וגם חברת הכנסת טלי גוטליב, עם הרגישות שלך, אני מבקש שתקשיבי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני תמיד מקשיבה לך, מאיר.

מאיר כהן (יש עתיד):

היום בממשלה, אדוני יושב-ראש ועדת הרווחה, קיצצו מהרווחה והחינוך 164 מיליון שקלים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, זה לא נכון.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, זה לא נכון.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא מהרווחה והחינוך.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה נכון גם נכון.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אל תעשו את מה שידיעות אחרונות – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אני אגיד את דבריי, ואתם – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא קיצצו את זה – – –

קריאה:

מאיר כהן (יש עתיד):

שנייה, רבותיי. אנשי הרווחה שהכינו את הקיצוץ יודעים על מה הם מדברים, עם כל הכבוד לזה שאתם צועקים. אני רוצה לשאול דבר כזה: האם במציאות כל כך קשה – והייתי בשתי ממשלות, מעולם לא הסכמתי שיהיה קיצוץ ממשרדים חברתיים. מעולם. עכשיו, אני לא אומר לכם את זה כביקורת. אני מכיר את הרגישות שלכם. תעמדו על זה שזה לא יקרה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כן, אבל זה לא מתוך הרווחה.

מאיר כהן (יש עתיד):

שנייה, מה זה משנה מאיפה זה? אלה כספים שאמורים – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל זה לא קיצוץ. זה לא קיצוץ.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, זה לא דיונים. בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אין דיונים. תאמינו לי, אני קצת יותר מבין, ואני יודע מה זה כספים שנשארים בדצמבר, ואיך כשרוצים לקצץ, מקצצים וקוראים לזה "אחר".

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה לא נכון, לא בגלל זה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני שואל ואני מבקש מכם – ליכוד, יש עתיד, כל מי שאתם רוצים: בואו נתאחד, קטי, כמו שידענו בכנסות קודמות, ונהיה אגודה אחת כשמדובר בקיצוצים במשרדים חברתיים. תזכרו – שמעתי אותך, קטי, שמעתי את יושב-ראש הוועדה, כיצד אנחנו נלחמים שלא יקצצו שעות לילדים האוטיסטים במשרד החינוך. זה מה שאני רוצה להגיד. בואו נתעלה לרגע, שכולנו נבהיר: מהמקומות האלה לא מקצצים. והדבר השני – ואני פונה לשר מלכיאלי, ראיתי אותו כאן: האמן לי, כראש העיר שילמתי בכבוד את משכורתם של רבני הערים, ואני שומע הבוקר שרוצים להעלות את שכרם ורוצים להוסיף להם דרגות. חבריא, ברגעים כאלה, אדוני השר, אל תעשה את זה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

יש רגעים שבהם – תכבוש את יצרך. לעיתים הם מקבלים שכר יותר גבוה משל חברי הכנסת. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. לאחר מכן יסכם את הדיון חבר הכנסת פינדרוס.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חברתי היקרה חברת הכנסת אורנה ברביבאי, האלופה בצה"ל, שרת הכלכלה, יושבת-ראש ועדת החוץ והביטחון, אישה רבת-פעלים, ששברה כל תקרת זכוכית אפשרית, היכולות שלך – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רגע, אני רוצה להבין, נפרדים ממך היום?

קריאה:

כן, היא התפטרה.

היו"ר אוריאל בוסו:

הגישה התפטרות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אז תגידו.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – היכולות שלך כל כך גדולות – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אמרתי להם שלא צריך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, לא הבנתי, מי נכנס במקומך?

מיקי לוי (יש עתיד):

– – אנחנו מברכים אותך על הדרך החדשה שבחרת בה כדי לתרום לציבור. יותר נוח לשבת פה, בכיסא הזה, אני מודה, מאשר ללכת ולרוץ לראשות העיר תל אביב. וכן, את יכולה את זה, אנחנו לצידך, לימינך, לשמאלך. ככל שנצטרך – נעשה, ואין לי ספק בכלל שתכבשי גם את הפסגה הזו. בהצלחה. אוהבים אותך.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, יש לי זמן, בשביל זה באתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

אוקיי.

מיקי לוי (יש עתיד):

חבריי חברי הכנסת, עבר עליי שבוע קשה, עליי ועל חבריי. ראיתי את שר המשפטים יושב משמאלו של ראש הממשלה ואת שר הביטחון מימינו של ראש הממשלה. שר הביטחון כמעט מתחנן על נפשו – אבל תן להם משהו – אבל שום דבר, וראש הממשלה יושב בשקט, לא מוציא הגה מפיו, איבד את זה לחלוטין – את המנהיגות, את כושר קבלת ההחלטות. הצביע ונמלט מהמליאה, דקה לא נשאר במליאה. חבריי בקואליציה, ראיתי את רובכם, פניכם קבורים בשולחנות שלפניכם, רובכם בבושה, מבינים את גודל השעה ואת גודל המשבר. הינה, אני אומר לכם, אני מבקש מהרופאים לא לרדת מהארץ; אני מבקש מהכלכלנים לאחוז בכלכלה חזקה; אני מבקש מאנשי המילואים לבוא ולהמשיך להתנדב ולהמשיך לשרת במילואים; אני מבקש מכולם לנסות ולהחזיר את הרכבת לפסים. אבל אתם לא רוצים להחזיר את הרכבת לפסים. אתם נאחזים במשפט "אחים אנחנו", אבל לא עושים שום דבר. שום דבר. תחוקקו, תלכו הלאה, תחוקקו את כל נושא הוועדה לבחירת שופטים, אין בעיה. אני אומר לכם, אם אנחנו לא נחזיר את חוק השפיטה לאחור ונדון בו מחדש, אין על מה לדבר הלאה. אני מבין, מבין היטב את הפחד שאחז בך, אדוני ראש הממשלה. רגליך רועדות. אתה רואה מה נעשה עם הכלכלה, עם הצבא, עם כל העולם, איך הוא מתייחס אליך. עכשיו, אדוני ראש הממשלה, הכול על הכתפיים שלך. אתה נושא באחריות.

היו"ר אוריאל בוסו: << יור >

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק פינדרוס לסכם את הדיון. לאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, חבר הכנסת פינדרוס.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני שוב רוצה לומר, החוק הזה בא לעשות צדק שכבר נעשה, אבל בפועל, המשפחות עברו סבל. אני שוב רוצה להודות לסנדי ברגר, שעשה את כל המאמצים גם בארצות הברית וגם האיר את עינינו פה, בישראל, על הסבל הבלתי-נתפס של אותן משפחות. אני מודה ליושב-ראש ועדת שרים לענייני חקיקה, אני מודה לסנדי ברגר, אני מודה ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. בעזרת השם, נביא אותו גם לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. חברי הכנסת, נעבור להצבעה – הצעת חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יצחק פינדרוס וקבוצת חברי הכנסת, פ/2967/25. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ג–2023, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

26 בעד, שישה מתנגדים. אני קובע שהצעת חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יצחק פינדרוס וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, נעבור לסעיף הבא בסדר-היום. חברי הכנסת, נעבור לסעיף הבא בסדר-היום – הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 32), לקריאה השנייה והשלישית. יציג יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל הכבוד על החוק הזה. כל הכבוד ליו"ר הוועדה – – – כל הכבוד לשר גלנט על הקידום של החוק הזה. זה היה מאוד קשה, מאוד מהיר, עם עבודה מאוד מאומצת עם האופוזיציה ביחד.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד שר הביטחון יואב גלנט, חברי הכנסת, חברי ועדת העבודה והרווחה שישבו ימים ולילות על הצעת החוק שאני עומד להגיש בפניכם, הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 32), התשפ"ג–2023. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לאחר שבת נחמו, אני רוצה להגיש את החוק הזה, אני מרוגש להגיש את החוק הזה. בחוק הזה אני רוצה להתחיל דווקא בתודות, לא כפי שנהוג – בסוף – ואסביר מדוע. החוק הזה כבר נמצא בוועדה זה 11 שנים, חוק שעובדים עליו כבר 20 שנה, חוק שכשנכנסו אליו לא האמנו שנצליח לעמוד בלוח הזמנים ולהשלימו לרווחת הנכים. בחוק הזה חובה להודות לכל מי שהיה שותף לתהליך המדהים הזה. בראש וראשונה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא, שזיכה אותי להיות שליח נאמן למען הנכים כיושב-ראש הוועדה, ועדת העבודה והרווחה. תודה לאותם נכי צה"ל, ובפרט הלומי הקרב, שהשתתפו מדי יום ביומו בדיונים ארוכים ומפרכים. לא תמיד היה קל לשבת בחדר ולשמוע את ההתמודדויות שלהם, שלעיתים הביאו אותנו לדמעות בעיניים ומחנק בגרון. למרות הכול, אני מודה לכל אחד ואחד מהם ולבני משפחותיהם שנתנו את אמונם בוועדה, ורק כך הצלחנו להגיע עד הלום ולהעביר את הצעת החוק בוועדה פה אחד, קואליציה ואופוזיציה באחדות מלאה לטובת הנכים. אני לא יכול למנות עכשיו את כל החברים בוועדה ואלה שלא היו בוועדה ונכנסו לדיון הזה, אבל אני לא יכול שלא להזכיר את חבר הכנסת טרופר, שבכל פעם שהיה קשה מאוד, הוא נכנס עם הלשון הרכה שלו, שזה שובר גרם, את רם בן ברק, שהגיע ברגע האחרון, ואני תכף אספר על זה, ומאיר כהן וכל החברים. אני ממש מתנצל בפני מי שאני לא זוכר – צגה מלקו ואתי עטייה, כל החברים שבאו ועבדו ימים ולילות. תודה ליושב-ראש ארגון נכי צה"ל ידידי עידן קלימן, ויד ימינו היועץ המשפטי עו"ד אייל בן שושן. מצד אחד, הוא עמד על דרישותיו בכל שלבי החקיקה לטובת ולרווחת כל נכי צה"ל והלומי הקרב, ומצד שני, השתדל שלא לתקוע את הליך החקיקה, לטובת כולם. תודה לאנשי משרד הביטחון כולם ולעומד בראשו שר הביטחון יואב גלנט ומנכ"ל משרדו, האלוף במילואים אייל זמיר, שהשתתפו שניהם במהלך דיוני הוועדה והוכיחו לציבור הנכים כי לא מפקירים, חלילה, את הפצועים ומתמודדי הנפש, בדיוק כמו פצועי הגוף, שגם הם עוברים טראומה קשה. אני לא זוכר בהיסטוריה של מדינת ישראל ששר ביטחון יבוא להופיע בוועדת העבודה והרווחה, אבל הוא מצא לנכון. אני חייב לציין כי דלתו של השר הייתה פתוחה כל הזמן. מצאנו אוזן קשבת ולב גדול לכל הבקשות של הנכים ולדרישות שעלו מתוך הדיונים בוועדה. הדבר הזה הביא להכנסת שיפורים רבים לתוך נוסח החוק לטובת הנכים. כאן המקום לציין כי יועצת השר נטע זהבי ליוותה את העניינים המכריעים מאחורי הקלעים גם בימים שבהם השר היה עסוק בצורכי הביטחון התכופים והדחופים. כמובן, אי-אפשר בלי היועצים המשפטיים, עורכי הדין של משרד הביטחון, ערן יוסף, דורון נגרין, הילה שר ואביבה פאר ממשרד הביטחון, שהיו צריכים להסכים להרבה הרבה דברים שהיה קשה להם כנציגי משרד הביטחון. עו"ד יואב סטשבסקי ממשרד המשפטים, ולא לאחרונה – עו"ד שלומי מור מהביטוח הלאומי, וכמובן עו"ד רות פרמינגר, מיוזמי הקמת ארגון נפגעי פעולות האיבה, שדאגו להשוות את נכי פעולות האיבה והתאמת הסעיפים בחוק גם לביטוח הלאומי. בכך ניהלו במקביל את ההתאמות הנדרשות לנפגעי פעולות האיבה, שגם להם המדינה דואגת ולא מפקירה, חלילה. תודה גם לנציג משרד האוצר דן נימני, שבלעדי מקורות התקציב לא היה עובר כלום. אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, שקשה להיות איש האוצר כשנפתחים שערי חמלה. ברכה מיוחדת מגיעה לראש אגף השיקום הגב' לימור לוריא וצוותה, שעמלו ללא לאות על כל פרט ופרט, להיטיב עם הנכים. מאז מינויה לראש האגף כבר נפתרו חצי מהבעיות, עם הלב הרחב, שידעה לטפל במקצועיות וכמעט באופן אישי, ובעיקר ברגישות, בכל אותם מקרים קשים ומורכבים. אחרונים חביבים – צוות ועדת העבודה והרווחה, שעבד מסביב לשעון בשעות-לא-שעות כדי לגבש את הנוסחים והתנאים, להעיר ולהאיר, לעקוב אחרי כל תו ותג ולהביא את החקיקה עד הלום. קודם כול מנהלת הוועדה, הגב' ענת כהן שמואל, סגניתה הגב' אורית ארז, ומי שעומדת מאחורי הקלעים, הגב' מעיין בן עמי, שכל אחת מהן תרמה את חלקה למען המטרה, להביא את פרקי החוק הנוכחיים לקו הסיום ולקיים דיונים ארוכים ומתישים, לכבד כל אחד מהמוזמנים, גם אם זה צריך להיות בימי ראשון וחמישי וגם לתוך שעות הערב. כמובן, גם הדוברת מור אברג'ל, ומעל כולם – היועצת המשפטית של הוועדה עו"ד יעל סלנט, שדאגה שבאותיות והסעיפים ותתי-הסעיפים לא תצא תקלה בחוק. היא שניצחה על כל המלאכה ונתנה שעות רבות, לילות כימים, במקצועיות ובמסירות אין קץ. בלעדיה לא היינו עומדים כאן לברך על המוגמר. תודה רבה לצוות לשכתי, ובראשם ראש המטה איציק פיליפ, שעשה ימים ולילות כדי להצליח במשימה. ראשית, אעבור ואמנה בתמצית, ברשותכם, חברי הכנסת, את ההטבות שהצלחנו להכניס בהצעת החוק שלפנינו: לראשונה הוגדרה בחוק הגדרה לנפגעי פוסט-טראומה, לרבות תגובת קרב; הטבות גדולות והגדלת סכומי התמלוגים לסיוע בניידות לכל נכי צה"ל; הפחתת רף הזכאות לסיוע בדיור, שר הביטחון הסכים להוריד מ-50% ל-30% נכות בעניין הדיור – זה דבר גדול מאוד, בעיקר להלומי הקרב; הגדלת מענק והלוואה לרכישה או החלפה של דירה לכולם; ביטול מבחני הכנסה נוספת כתנאי לזכאות לתגמולים – פעם הייתה מחשבה שאם יש לו הכנסה נוספת הוא לא זכאי, היום ביטלנו את הדבר הזה; לראשונה עיגון בחקיקה של סכומי סיוע מוגדלים לניידות ולדיור; נקבע מנגנון עדכון אוטומטי של הצמדת הקצבאות למדד המיטיב; הארכת הזכאות להשתתפות בשכר דירה משלוש שנים לשש שנים; הקמת ועדת חריגים ייעודית שתוכל להעניק סיוע מותאם לכל נכה, לרבות נכי פוסט-טראומה ונפש, תוך התאמת חליפה אישית לכל נכה לפי מצבו; פתרונות דיור יצירתיים להלומי הקרב, כמו קרוון וכדומה; התאמת רכב גדול לנכה בעל משפחה עם ארבעה ילדים; ועדת חריגים שתוכל לדון במענק נוסף לנכה עם שישה ילדים ויותר; קיצור משך תקופת החלפת רכב לשלוש וחצי שנים; הגדלת מימון לרכב ל-85%; ביטול הדרישה האוטומטית להפניה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, מרב"ד, לצורך המשך החזקת רישיון רכב; אלמנות של נכי צה"ל לא יידרשו להחזיר כספים בעקבות מכירת רכב הנכה שהלך לעולמו; שר הביטחון התחייב בוועדה להקמת מחלקות ייעודיות בכל מחוז לטיפול במתמודדי פוסט-טראומה וליווי אישי בביורוקרטיה המינהלתית לקבלת כל זכויותיו; התאמת כלל ההישגים והתוספות לנפגעי פעולות איבה החוסים תחת חוק הביטוח הלאומי. כעת נעבור לנוסח של הצעת החוק כפי שקיבלתי אותה מהוועדה. הצעה זו היא החלק השני מתוך הצעת חוק ממשלתית של הביטוח הסיעודי, כפי שאתם זוכרים, שפוצלה ועברה בכנס הקודם ביום האחרון. בחלק זה של ההצעה מוצע לעגן לראשונה בחקיקה ראשית זכאויות שמקבלים נכי צה"ל בתחום הרכב והדיור שניתנו עד היום מכוח הוראות פנימיות של משרד הביטחון, וכן לעגן את סכומי הזכאויות בתחומים אלה, שהוגדלו לפי החלטת ממשלה מיוני האחרון בעקבות צוותי עבודה שפעלו במסגרת רפורמת נפש אחת. הוועדה בראשותי שמעה ברוב קשב את טענותיהם של כלל הנכים שהשתתפו בדיוני הוועדה לגבי הקשיים שאיתם הם מתמודדים והצרכים הייחודיים שלהם, ובכלל זה שמעה את הנכים הפוסט-טראומטיים. אני מודה לכל הנכים ובני משפחותיהם שהגיעו לוועדה להשמיע את קולם. נוכחותכם וקולכם סייעו לנו מאוד בעבודת הוועדה להשגת הטבות המגיעות לכם בצדק. חברי הכנסת, אני מבקש את הקשבתכם. חברי הכנסת מהקואליציה, יושב-ראש הקואליציה וחברי האופוזיציה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

מהאופוזיציה, התכוונת מהאופוזיציה.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

– – היות שכולכם תמכתם, אני מבקש, למען כבוד הנכים ובני משפחותיהם, הקשיבו עוד כמה דקות, אנחנו מסיימים. לאור ההערות שנשמעו בוועדה, הוחלט להוסיף לחוק הגדרה להפרעה בתר-חבלתית – פוסט-טראומה. הגדרה זו מבטאת בעיני הנכים הכרה בהם ובפועלם, והייתה חשובה מאוד עבורם, ואני שמח שהוכנסה לחוק. בתחום הזכאויות לדיור, עוד קודם לדיוני הוועדה מינה משרד הביטחון ועדה בראשות מר יחיאל שרשבסקי לבחינת מענים בתחום הדיור לנכים פגועי ראש ונפש, ובכללם פוסט-טראומטיים. מר שרשבסקי הופיע בפני ועדת העבודה והרווחה והסביר את ההמלצות שנתנה הוועדה בראשותו לאחר ששמעה גם נכים הסובלים מפוסט-טראומה. בעקבות הדיונים שקיימנו ולנוכח המלצות ועדת שרשבסקי החלטנו לתקן את ההוראות הנוגעות לזכאויות נוספות בדיור, וכן הסיוע שיינתן לנכים פגועי ראש ונפש, ובכלל זה נכים פוסט-טראומטיים, במענק ובמלווה לרכישת דירה ראשונה או להחלפת דירה, וכן במענק להתאמת דירה – הושווה לזה הניתן לנכים פגועי גפיים תחתונות באותה דרגת נכות. כלומר נכים פוסט-טראומטיים ופגועי ראש ונפש יוכלו לקבל סיוע במענקים כבר מדרגת נכות של 35% וכן סיוע במלווה לדיור. בנוסף, נקבע בהצעת החוק כי במסגרת ועדת החריגים יוכלו נכים פגועי ראש ונפש, ובכללם הפוסט-טראומטיים, לקבל סיוע בפתרון דיור שהוא לאו דווקא לפי הוראות החוק, למשל מגורים בקרוון, וכן לקבל סיוע בהחלפת דירה, גם אם כבר קיבלו סיוע בדיור בעבר, אם הדבר נדרש בשל שינוי בדרגת הנכות או בהרכב המשפחתי שלהם. חשוב להבהיר: תיקונים אלה אינם ממצים את המלצות ועדת שרשבסקי, שהמליצה על מענים נוספים לקבוצת אוכלוסייה זו שלא במסגרת החקיקה, למשל ליווי וייעוץ פיננסי בתהליך רכישת דירה – לא כל אחד יכול לעמוד בזה; צעדים שיסייעו לנכים להתמודד עם הקושי שבהשגה ובמימון של ביטוח משכנתה; הקמת בתי הפוגה שאליהם יוכלו הנכים הפוסט-טראומטיים לפנות לכמה ימים לצורך התארגנות והפוגה; הקמת מסגרות שיקומיות לטווח הביניים ועוד. אני קורא למשרד הביטחון ליישם את ההמלצות החשובות הללו במהרה, וכן לפעול להקמת מחלקה ייעודית בתוך משרד הביטחון שתיועד לסיוע לנכים הפוסט-טראומטיים בכל ההתנהלות הביורוקרטית מול המשרד. שיפור נוסף שנעשה בהצעת החוק נוגע למשך תקופת הסיוע בשכירות לזכאים לכך. עד היום הם קיבלו רק שלוש שנים; מהיום הוא עלה לשש שנים במקום שלוש השנים הקבועות בהוראות כיום. בתחום הניידות – גם כאן עוגנו הזכאויות הנוספות לניידות, שהוגדלו לפי החלטת ממשלה ביוני האחרון. בניגוד למודל הקודם, שהתבסס על סמ"ק ורכב יציג ואחוזים, הוחלט לעבור לסכומי סיוע מפורשים בחוק. כדי למנוע שחיקה של סכומי הסיוע הם הוצמדו למדד המכוניות החדשות, ודמי הניידות הוצמדו למדד דלק ושמנים. לאור ההערות שנשמעו בוועדה, משרד הביטחון נעתר להוספת רמת סיוע מיוחדת למי שיש לו ארבעה ילדים לפחות, או שהוא נכה פוסט-טראומטי הנעזר בכלב שקיבל ממשרד הביטחון ויש לו שלושה ילדים לפחות. גם במסגרת ועדת החריגים ניתן יהיה לתת פתרון למשפחות ברוכות ילדים, גדולים יותר, או לנכים המסתייעים בכלב ממשרד הביטחון, ואני מודה למשרד הביטחון שהיה קשוב לצרכים האלה של משפחות ברוכות ילדים. לעניין זכאות לרכבים בבעלות המדינה, הצעת החוק תוקנה כך שכל הנכים בעלי דרגת נכות מיוחדת יהיו זכאים לרכב בבעלות המדינה. כל הזכאויות בתחומי הרכב והדיור יחולו כמובן גם על נכים נפגעי פעולות איבה. לסיום, אני שמח לבשר כי ועדת העבודה והרווחה כללה בהצעת החוק גם הוראה קבועה לעניין מבחני הכנסה מקילים, שיחולו בכל הנוגע לתגמולי קיום – תגמול מחוסר פרנסה, תגמול של מי שאיבד את כושרו להשתכר באופן קבוע ומלא, מה שכונה עד היום תגמול נצרך, ותגמול פרישה מוקדמת. אזכיר כי בכנסת העשרים-וארבע נחקקה בעניין זה הוראת שעה, והייתה אמורה לפוג בראשית חודש אוגוסט הקרוב, ממש מחר. לאחר דיונים עם משרד הביטחון הוחלט להפוך הוראה זו להוראה קבועה ולקבוע כי לגבי כל התגמולים שציינתי לא יובאו כלל בחשבון הכנסות שאינן מעבודה או ממשלח יד. לגבי תגמול קיום למי שאיבד את כושרו להשתכר באופן מלא וקבוע, שעד עתה כונה תגמול נצרך – הוחלט להפסיק להשתמש בכינוי זה – מוצע כי יוכל להשתכר עד לגובה שכר המינימום בלי שתגמולו ייפגע, וגם יהיה לו מעל שכר מינימום. בשל הכנסה שבין שכר המינימום לשכר הממוצע יופחת חצי שקל על כל שקל שהוא משתכר, ורק אם הוא משתכר מעל השכר הממוצע, תיפסק זכאותו לתגמול זה. כדי שלא ייווצר לנכה חוב, מוצע כי הניכוי מהתגמול או הפסקת התגמול ייעשו רק לאחר שחלף חודש ממסירת ההודעה לנכה על הפסקת התגמול או ניכוי מהתגמול. לגבי תגמול פרישה מוקדמת, נקבע כי מי שמשתכר מעבודה עד לגובה שכר מינימום, לא יהיה כל ניכוי מתגמולו בשל הכנסה זו. תיקון נוסף שנעשה בהצעת החוק נוגע לכך שתגמולים מסוימים שכבר היו מעוגנים בהוראות פנימיות של משרד הביטחון, הועלו גם הם לרמת חקיקה ראשית, שאינה תלויה בהחלטות פנימיות. כמו כן, הוסדר בחוק מנגנון לעדכון תגמולים, ולפיו התגמולים לפי חוק הנכים וכן לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה יעודכנו מעתה באופן אוטומטי, ולא יהיה צורך בהבאת הצווים לאישור הוועדה. כמו כן, קבענו מנגנון לעדכון סכומי הזכאויות הנוספות. רבותיי חברי הכנסת, להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות מהותיות, מלבד אחת של רם בן ברק, שרצה לעמוד עד הרגע האחרון ולהיות בטוח שהלומי הקרב יקבלו את המגיע להם. הייתה אפשרות, ואמרו לי: יש לנו שבעה נגד אחד, לא צריך. אמרתי: אני לא מסכים בשום פנים ואופן להצביע על שום הסתייגות בהורדת ידיים. אני רוצה שתושג פשרה והסכמה מקיר לקיר. ואכן, הגיע רם בן ברק, בעזרת חברת הכנסת אפרת רייטן, שהייתה יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה הקודמת, ויש לה כישורים בנושא גישור – גם היא התנדבה להיכנס, להושיב את אנשי האופוזיציה, את רם בן ברק, והיא – ויחד עם הגב' לוריא ממשרד הביטחון הגיעו לנוסח שבו יהיה ברור שהנכה יקבל את הטיפול האישי הראוי לו. כך גם הסתייגות זו הוסרה בוועדה, והצעת החוק עברה פה אחד. חבר הכנסת לפיד, ראש האופוזיציה, החוק הזה עבר פה אחד על ידי חברי האופוזיציה והקואליציה.