جلسة الهيئة العامة بتاريخ 18/12/2022 الساعة 10:00

היו"ר יריב לוין:

חברות וחברי הכנסת, היום יום ראשון, כ"ד בתשרי התשפ"ג, ה-18 בדצמבר 2022, אני פותח את ישיבת המליאה ועל סדר-יומנו דיון בקריאה השנייה והשלישית בהצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 51) התשפ"ג–2022, שהגיעה אלינו מהוועדה הזמנית לענייני כספים. אני מבקש את יושב-ראש הוועדה הזמנית לענייני כספים, חברינו הוותיק, חבר הכנסת משה גפני, לעלות ולהציג את הצעת החוק, בבקשה. חבר הכנסת גפני, אתה מוזמן בכבוד. כמדומני, אתה ותיק חברי הכנסת, אולי אפילו בפער.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הכנסת הזמני. כולנו זמניים פה.

היו"ר יריב לוין:

זה נכון תמיד.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

תמיד. חברי הכנסת, אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לפתוח בישיבה שהתקיימה אצלך בלשכה בסוף השבוע שעבר. היה דיון בוועדה המסדרת, והמציאות הייתה מציאות שאני מאוד לא אהבתי. אף אחד מאיתנו לא אהב אותה. רצו לקיים בחנוכה דיונים בשעות הלילה. המציאות הזאת היא מציאות, בכל אופן, בכנסת, בישראל, בחג החנוכה, נהגו מאז ומתמיד – אני יכול להעיד על זה, עשרות שנים – שלא עבדו בחנוכה ולא קיימו דיונים. בכל אופן, חג כזה. אז דובר שמכיוון שאנחנו נמצאים באירוע פוליטי מורכב ומסובך; האופוזיציה אמרה שאנחנו לא מסכימים לחוקים האלה; אז אנחנו נקיים דיונים בשעות הלילה. אני טענתי – ואמרתי את זה גם בוועדה המסדרת – שאי-אפשר לעשות דבר כזה ושני הצדדים צריכים להתגמש, גם הקואליציה וגם האופוזיציה, על מנת שלא יתקיימו דיונים בחנוכה. לאחר מכן התקיימה פגישה אצלך, אדוני היושב-ראש, בלשכה. אני מבקש בהזדמנות הזאת, היות שהייתה החלטה שהכנסת תעבוד לפחות בשלושת הימים הראשונים – ואני מקווה שהלאה גם יהיה אותו דבר – שהדיונים יסתיימו, גם אם זה יהיה אמצע ההצבעות ב-15:00 ולא יימשכו הלאה. אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לחבר הכנסת יואב קיש, שהיה בעניין, לשר זאב אלקין, לבועז טופורובסקי, שכולם היו בתוך העניין הזה, וכל אחד תרם את חלקו. בסופו של דבר האמירה שלך, אדוני היושב-ראש, שאף אחד לא יהיה מרוצה מזה שיעבדו בחנוכה הייתה אמירה נכונה ובמקומה. אני גם אמרתי, שאם בכל זאת יתקיימו דיונים בלילה, אנחנו לא נבוא. "אנחנו" זה יכול להיות רוב חברי הכנסת. לא יבואו בחנוכה לדיונים. יש גבול גם למה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, ומה שאנחנו משדרים לעם ישראל בכנסת, כאן. אני שמח ומודה לכולם על זה שהייתה הסכמה שמפסיקים את הדיונים ב-15:00. אדוני היושב-ראש, אני רוצה - - -

היו"ר יריב לוין:

אני רק אעיר, חבר הכנסת גפני, שאנחנו תקווה שנוכל לקיים הסכמה דומה גם בשארית השבוע.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

בשלישי - - -

היו"ר יריב לוין:

כי נכון לכרגע יש לנו סיכום שחל רק עד יום שלישי. על כך דיברתי, הייתי באמת בנשיאות. בכל מקרה, זה ברור לחלוטין שגם אם נידרש – ואני מקווה שזה לא יהיה המצב – לעבודה בלילה, אנחנו ננעל את המליאה לפרק זמן ארוך, או מ-15:00 או מ-16:000 באופן כזה שכולם יוכלו להגיע לבתיהם.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אני מתנגד לזה, אני לא אבוא.

היו"ר יריב לוין:

צריך להבין, אדוני, יושב-ראש ועדת הכספים, שאם לא תהיה הבנה מצד האופוזיציה העתידית לעניין הזה – והדבר הזה הוא במידה רבה תלוי בהם – בסופו של דבר צריך להקים גם ממשלה, וגם לעניין הזה יש מועדים קצובים.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

יש אפשרות. אמרתי את זה בתחילת הדברים שלי, ההסכמה הייתה רק על הימים הראשונים, לא על הימים האחרונים, עליהם עדיין לא הייתה הסכמה.

היו"ר יריב לוין:

נכון.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אני מאוד מקווה שברוח הדברים האלה - -

היו"ר יריב לוין:

גם אני.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

- - של מה שנאמר עד היום, ומה שסוכם עד היום, יימשך גם עד סוף השבוע.

היו"ר יריב לוין:

אני מקווה מאוד.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

יש אפשרות, אם שני הצדדים יתגמשו וירצו לעשות את זה. אני מניח שכך יהיה מכיוון שראיתי רצון מצד שני הצדדים. לא היה מישהו שלא רצה, ואני חושב שזה יכול להתקיים. בכל מקרה, אסור שיהיה אחרת. כך היה כל השנים ואסור שיהיה אחרת. אני רוצה להגיד שהייתה גם התחשבות, וזה גם היה חשוב מאוד. יש חברת כנסת אחת מבין 120 חברי הכנסת, שהיא נוצרייה – עאידה תומא סלימאן – והיה חשוב למצוא פתרון גם בעבורה. גם זה עלה על סדר-היום והיה בדיון. צריך להתחשב בכולם, וצריך לעשות הכול על מנת שלא יהיו דיונים – שהדיונים האלה יהיו תוך כדי החג, תוך כדי המהלך, שאף פעם לא היה ואסור שיהיה שונה. אדוני היושב-ראש, מכיוון שהדיון הזה הוא בחנוכה, אז לפני שאני ניגש לחוק עצמו אני רוצה להגיד דבר תורה, שהוא נוגע באופן אקטואלי, מכיוון שביום חמישי, בוועדה המסדרת, היה חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שאמר שחנוכה זה דאורייתא, והתחיל ויכוח עם שלמה קרעי שצעק עליו. הוא אמר: דאורייתא, והוא אמר: "אתה לא יודע מה זה דאורייתא". אני רוצה להגיד, אני רוצה להגן על יוראי להב הרצנו, שהוא אמר שחנוכה זה דאורייתא. חנוכה זה דאורייתא – הפירוש הוא שחנוכה הוא מהתורה. זה הפירוש של דאורייתא. היה ויכוח בוועדה המסדרת למה הכוונה בדאורייתא. אז אני רוצה להגיד שהאמירה הזאת שחנוכה זה מהתורה, אני מצאתי אותה אצל אחד מגדולי הראשונה, הרמב"ן, שהוא מסביר. כתוב בתורה "וידבר ה' אל משה לאמור" והוא אמר אל אהרון: "בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן" – כתוב בתורה על המנורה שהייתה בבית המקדש. אמר רש"י, הוא מביא מדרש שרש"י אומר שאהרן הכהן חלשה דעתו, בגלל שהוא לא היה עם הנשיאים בקורבנות. הוא לא היה חלק מהעניין הזה. אז אמר לו הקדוש ברוך הוא: "שלך גדול משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות". אתה מדליק את המנורה שזה יותר חשוב מהקורבנות. שאל רמב"ן למה זה יותר חשוב? מה ההבדל? למה הדלקת הנרות היא כל כך חשובה? התשובה היא מכיוון שהדלקה – כך כתוב ברש"י, הוא מביא את זה – שהדלקת הנרות נוהגת לא רק בשעה שבית המקדש קיים, אלא גם אחרי זה יש את הדלקת הנרות. הקורבנות לא. נשאלת השאלה, הרי גם המנורה שהייתה בבית המקדש נוהגת רק בבית המקדש? אמר רמב"ן, מכיוון שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאהרן שאפילו כשבית המקדש לא יהיה קיים והמנורה בבית המקדש לא תהיה, את חנוכה יהיה. בחנוכה הבנים שלך, החשמונאים, ידליקו את הנרות. אז הדלקת הנרות היא הדלקה שמתחילה כבר במה שהתורה קובעת "בהעלותך את הנרות", שהקדוש ברוך הוא אמר לאהרן הכהן: אתה, הילדים שלך, הבנים שלך, הנכדים שלך גם ידליקו נרות; גם אם לא יהיה בית המקדש, הם ידליקו בחנוכה – החשמונאים שהם מבניו של אהרן. אז יוראי לא פה, אבל אם תראו אותו, תגידו לו שמה שהוא אמר מדאורייתא – והייתה מחלוקת בוועדה המסדרת – יש לזה על מה לסמוך. חנוכה אומנם נעשה הרבה שנים אחרי שבית המקדש היה קיים, אבל מכיוון שמדליקים את הנרות, זה המשך של הדלקת הנרות בבית המקדש. אז יכול להיות שזה מדאורייתא. בכל מקרה, אני אומר ליוראי, שהוא חלק מהאופוזיציה והוא כמו האחרים, כמו אלקין וכמו בועז טופורובסקי, אמרו שלא צריך לקיים את הדיונים בחנוכה, שגם ביום רביעי וחמישי לא יקיימו את הדיונים, אלא רק בשעות הבוקר כמו היום, נכון?

מאי גולן (הליכוד):

כוונתם הייתה טובה, הם פשוט רצו לדאוג לחרדים בקואליציה המתהווה. הכול מתוך כוונה טובה.

משה גפני (יהדות התורה):

כן, אבל בסופו של דבר במקרה הזה הייתה הסכמה. אני מאוד אהבתי את זה. בכל אופן יושבים קואליציה ואופוזיציה, ואנחנו יודעים מה הקואליציה רוצה ואנחנו יודעים מה האופוזיציה רוצה, וכל אחד היה רוצה שהדיונים יימשכו לתוך הלילה, ובסוף הסכימו על המכנה המשותף: שבחנוכה בכנסת אחר הצהריים מפסיקים לעבוד בשעה 15:00, כמו שהיה בכל השנים; אפילו שהזמנים הם זמנים קשים יותר; אפילו שהמציאות מחייבת, לכאורה, להמשיך את הדיונים; אבל הדיונים לא נמשכים והם מופסקים בשלוש, ואני מקווה שכך יהיה גם לקראת סוף השבוע.

מאי גולן (הליכוד):

ברוך השם.

משה גפני (יהדות התורה):

עכשיו שכחתי כבר למה עליתי, אז אני נזכר עכשיו.

היו"ר יריב לוין:

אני בטוח שאדוני ייזכר מהר מאוד.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת החוק הראשונה לכנסת העשרים-וחמש, הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 51), אשר הוכנה בוועדה הזמנית לענייני כספים, ביוזמת חברי הכנסת יואב קיש וחנוך דב מלביצקי.

היו"ר יריב לוין:

מילביצקי.

משה גפני (יהדות התורה):

מילביצקי, אני כל הזמן מתלבט, אבל נתרגל בעזרת השם. מילביצקי. הצעת החוק באה לבטל את תיקון מס' 49 לחוק הכנסת, שנחקק בתחילתה של הכנסת הקודמת, ונועד לעודד התפלגויות מסיעות גדולות, בכך שאפשר לקבוצה של ארבעה חברי כנסת להתפלג מסיעתם ולהקים סיעה חדשה, גם אם הם לא שליש מחברי הסיעה. הלכה למעשה, התיקון מהכנסת הקודמת לא הביא להתפלגויות, אך יש בו פוטנציאל לפגיעה ביציבות הסיעתית, והוא יכול להביא לכך שהרכב הכנסת לא ישקף נאמנה את תוצאות הבחירות. לפיכך החליטה הוועדה להציע לכנסת לבטלו, על מנת שחברי הכנסת יוכלו להתפלג מסיעתם, מבלי שייחשבו כפורשים. הם יידרשו לגבש קבוצה של שליש מחברי הסיעה – תנאי שנקבע בחוק כבר בשנת 1991, מתוך כוונה שהתפלגויות כאלה ישקפו מחלוקת אידיאולוגית משמעותית. הוועדה קיימה דיון ארוך בהסתייגויות שהגישו חברי האופוזיציה הצפויה, וחלקן לנוסח המונח בפניכם. אני רוצה לומר כמה דברים לגבי ההסתייגויות. ראשית הייתה הסתייגות, אדוני היושב-ראש, שדיברה על הפרסום שהיה.

יעקב מרגי (ש"ס):

אתה מדבר על ההסתייגות של הטוקסידו?

משה גפני (יהדות התורה):

איך? הטוקסידו? הטוקסידו – תכף נדבר על זה, אבל זה בחלק האומנותי, קודם אדבר על החלק הרציני. הייתה הסתייגות של חברי האופוזיציה על הנושא של החשמל הכשר בשבת. התפרסם בתקשורת, שאנחנו ביהדות התורה ביקשנו שיהיה חשמל כשר בשבת. אדם חילוני, אפילו דתי, ששומע שזה מה שביקשנו, אומר: רגע, מה הם רוצים? הם רוצים שלא יהיה חשמל בשבת? כך יצא מהתקשורת. בחוק הזה הגישו על זה הסתייגות בוועדת הכספים. הסברתי לחברי הוועדה – הינה אלקין, אני דיברתי עליך לטובה. יפריע לי בפריימריז, אבל לא נורא, אמרתי את האמת. לך זה לא יפריע בפריימריז, בגלל שאצלכם אין פריימריז, אצלנו יש. ואז באו ואמרו: הסתייגות לחוק הזה, על החשמל הכשר בשבת. הסברתי להם על מה דיברנו. דיברנו על זה שיש חשמל שאוגרים אותו. הרי רוצים לסגור את רידינג. אומרים שייצור החשמל יוצר פגיעה בכדור הארץ, פגיעה באיכות הסביבה, והממשלה הקודמת – הכוונה, הממשלה הנוכחית עדיין – קיבלה החלטה שמשתמשים בטכניקה הזאת. שלא יהיה ייצור כל השבוע, רק בחלק וכדור הארץ לא ייפגע. ואנחנו דרשנו את זה בהסכם הקואליציוני, אגב לא בסעיף של שבת, אלא בסעיף של איכות הסביבה. הארגונים הירוקים כולם תומכים בזה. אמרתי לחברי הוועדה שמה שאנחנו מדברים על חשמל, אנחנו מדברים על לאגור חשמל, שהייצור יהיה פחות מכל השבוע; שיהיה רק בחלק מהשבוע ולא תהיה פגיעה באיכות הסביבה ולא תהיה פגיעה בכדור הארץ. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, אתה אומנם זמני, אבל אתה יושב-ראש של הכנסת. חברי הוועדה, חברי ועדת הכספים, שהם מכל המפלגות, השתכנעו. הם הצביעו אתי ביחד על החשמל הכשר בשבת. הייתה החלטה פה אחד להוריד את ההסתייגות הזאת. מה התברר? שני דברים: א. שיהדות התורה דואגת לאיכות הסביבה; ב. שהתקשורת כותבת דברים לא נכונים.

מאי גולן (הליכוד):

מפתיע מאוד. מפתיע מאוד.

משה גפני (יהדות התורה):

מפתיע, נכון? אנחנו מבקשים לאגור חשמל, ואז המציאות תהיה שהפגיעה בכדור הארץ תהיה פגיעה מינימלית, ופתאום צועקים עלינו בכל העיתונים, וכל אחד חושב - - -

מאי גולן (הליכוד):

קשה להם שגם פגיעה בשבת וגם איכות הסביבה הולך ביחד; זה לא הולך עם התזה של התקשורת. אתה לא יכול להפתיע אותם בדבר כזה.

משה גפני (יהדות התורה):

כן, אבל העניין הוא שגם איכות הסביבה זה מהתורה. אפילו בזמן "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה" כתוב בתורה, "לא תשחית את עצה לִנְדֹּחַ עליו גרזן". משם לומדים את איכות הסביבה, שאיכות הסביבה היא חשובה. כן, בתורה היא חשובה גם בזמן מלחמה. היה פה יום עיון בכנסת שאני עשיתי כשהייתי יושב ראש ועדת הפנים על איכות הסביבה והבאתי ראיות. הגיע הרב הראשי, הבאתי ראיות מהתורה, מהגמרא. יש פרק שלם – פרק לא יחפור – בגמרא על איכות הסביבה.

קריאה:

מה זה שנת השמיטה?

משה גפני (יהדות התורה):

חוץ משנת השמיטה, אפילו כל השנים. יש מחלוקת באחרונים, האם מותר לטעת עץ שמסתיר את הנוף. יש מחלוקת, האם אסור לעשות את זה. אסור להסתיר את הנוף, רק בארץ ישראל או גם בחוץ לארץ? מחלוקת באחרונים הט"ז והב"ח. ההלכה היא שאסור לטעת עץ שמסתיר את הנוף גם בחוץ לארץ. אבל מה זה משנה? כשכותבים על החרדים, אין בכלל הווה אמינא לכתוב אמת, כותבים מה שבא להם. אני חרדי, אני לא יודע אם שמת לב כל הזמן.

מאי גולן (הליכוד):

באמת? לא שמתי לב.

משה גפני (יהדות התורה):

אז אני אומר לך, אני חרדי - -

מאי גולן (הליכוד):

באמת?

משה גפני (יהדות התורה):

- - וקיבלתי כל שנה את פרס הגלובוס הירוק.

מאי גולן (הליכוד):

הרבה לא יודעים את זה.

משה גפני (יהדות התורה):

בסדר, מה אני אעשה?

מאי גולן (הליכוד):

זה לא משרת את האג'נדה.

משה גפני (יהדות התורה):

בסדר, אבל זאת המציאות. אצלנו איכות הסביבה היא חלק מהעניין המרכזי, שהוא גם בהלכה. חבר הכנסת וטורי, נכון?

ניסים ואטורי (הליכוד):

נכון.

משה גפני (יהדות התורה):

ולכן המציאות הזאת שבה כשאת יושבת עם האנשים, אפילו שאת בקואליציה והם באופוזיציה, ואת מסבירה להם את המציאות ואת העובדות כמות שהן, הם הצביעו איתנו. כולם היו פה אחד על הנושא של החשמל בשבת. עכשיו נעבור לחלק הפחות נעים. שאלו אותי: מה אתה הולך ועובד על החוק הזה של התפלגות מסיעה? מה זה העסק שלך? תיתן למישהו מהליכוד לנהל את זה וזהו. למה הסכמתי שהחוק הזה יבוא אליך לוועדת הכספים, כשאני היושב-ראש הזמני?

מאי גולן (הליכוד):

תספר להם - - -

ניסים ואטורי (הליכוד):

למה הסכמת?

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

למה הסכמתי? אני הולך להסביר.

שלום דנינו (הליכוד):

מראש אנחנו שמחים שהסכמת.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

בסדר, אבל שאלו אותי גם – לא חשוב. אני רוצה להגיד לכם: העברתי – ואני מכבד את חברי הכנסת, חברי ועדת הכספים, שבסופו של דבר עשו פיליבסטר, והשר אלקין הגיע גם עם נושא חדש והיינו צריכים ללכת לוועדת הכנסת. עשינו את מה שצריך לעשות. אני לא אוהב לעבור על התקנון. צריך, במסגרת התקנון, לעשות את הדברים כמות שהם, ואפשר לעשות. אמרתי בוועדה: סבלנות חוסכת זמן. הלכנו לוועדת הכנסת וחזרנו, ובסוף העברנו הכי מהר את החוק הזה, אפילו שהיו הרבה מאוד הסתייגויות; אפילו שהיו הרבה מאוד תרגילים פרלמנטריים מקובלים. העברנו את החוק. שאלו אותי: מה זה העסק שלך? אתה מייצג מפלגה – אנחנו, אגודת ישראל ודגל התורה, קיימים מאז קום המדינה – אצלנו לא הייתה פרישה של מישהו מחברי הסיעה שהלך לסיעה אחרת.

מאי גולן (הליכוד):

גם לא הייתה התפלגות. לא רצו להתפלג.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

לא היה אף פעם מאז קום המדינה. אנחנו מדברים לא רק ארבע שנים, שמונה שנים או עשר שנים. בכל השנים מאז קום המדינה אנחנו לא מתפלגים.

מאי גולן (הליכוד):

היושב-ראש, יש לנו מה ללמוד.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אז, שאלו אותי: מה זה עסק שלך? הליכוד, יש שם בעיה של התפלגות – שיבוא מישהו מהליכוד, וינהל את זה. הסברתי לחברים שלי, ואני רוצה להסביר גם לכם. שמעתי, אתמול נדמה לי, ששאלו את איווט ליברמן: יש לך שנאה? נדמה לי ששאלו אותו בערוץ 13, שאלה אותו המראיינת: למה אתה שונא את החרדים? מה יש לך נגדם? הוא אמר: יש שבעים פנים לתורה. הוא לא יודע להסביר מה זה שבעים פנים לתורה.

מאי גולן (הליכוד):

שבעים פנים לתורה. זה יפה.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

כן, הוא אמר אתמול בטלוויזיה – נדמה לי שאתמול. הוא לא ידע להסביר מה זה שבעים פנים לתורה. מה זה שבעים פנים לתורה? ואיך נוהגים, לפי מה? לפי שבעים? הוא לא ידע להסביר. אבל, כשהמראיינת בערוץ 13 שאלה אותו, זו שמגישה את החדשות: החרדים הם אחד משבעים הפנים? הוא אומר: לא, לא, לא, החרדים הם גם לא אחד מהשבעים פנים. אני לא צריך את ההסכמה שלו, הוא לא מבין על מה הוא מדבר, הוא לא יודע מה זה שבעים פנים לתורה.

מאי גולן (הליכוד):

מבין שבעים פנים של פשע.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

כן. הוא לא יודע מה ההסבר לדבר הזה. הוא יודע שאם הוא יכול לדבר נגד החרדים, הוא מדבר נגד החרדים. אגב, גם החרדים זה לא מקשה אחת; כולם יודעים את זה היום. יש סוגים שונים. הוא, במחי אמירה מטופשת: החרדים הם לא משבעים הפנים. אמרתי לחבריי: כל דבר שיהיה בו ריח שאיווט ליברמן מעורב בו, אני אעשה הכול שזה יימחק. איווט ליברמן מעורב בעניין הזה של לעשות כל מאמץ שנתניהו ייכשל. אז יש לו עסק עם נתניהו. זו בעיה בתוך הליכוד. הוא היה פעם ליכוד ורב איתו, ולא חשוב עכשיו על מה. מה הוא רוצה מאיתנו? מה הוא רוצה מהחרדים?

מאי גולן (הליכוד):

אנטישמיות.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

לא רק אנטישמיות.

מאי גולן (הליכוד):

שנאת חינם.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

השנאה הזאת היא על שאנחנו הולכים עם נתניהו.

מאי גולן (הליכוד):

שנאה.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

הוא יגיד לנו עם מי ללכת ועם מי לא ללכת, שאנחנו נהיה שותפים לכל הפשעים שלו, שאנחנו נלך איתו ביחד, והוא מעוניין שיהיו כאלה בליכוד שיתפלגו מנתניהו.

מאי גולן (הליכוד):

שחיתות.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אני לא אתן לו את הדבר הזה; גם אם אני אצטרך לכנס את ועדת הכספים ולהעביר חוק. אגב, זה לא ישנה שום דבר. אני מכיר את הליכוד. לא יתפלגו מהליכוד. זה סתם – בסדר. יש חשש, חשש. לא הולכים להתפלג מהליכוד. לא שלעולם ועד. זאת בכל אופן, לא יהדות התורה.

אלי דלל (הליכוד):

לא בקדנציה הזאת.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אבל, לא הולכים להתפלג עכשיו.

מאי גולן (הליכוד):

אצל ליברמן לא מתפלגים - - -

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

זה נכון. נכון, אצל ליברמן אין התפלגות. נכון. האמירה הזאת, שהוא יזרוק את החרדים למזבלה, אם - - -

יואב קיש (הליכוד):

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אבל ליברמן יש רק אחד, אז על מי אני אדבר.

יואב קיש (הליכוד):

מיכאל - - -

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

על כל פנים, החלק הזה שבו הוא מטיף לשנאה, מכניס שנאה – אז אם הייתי חושב שהוא מאמין בזה, בסדר; הוא מאמין שצריך לשנוא את החרדים. מה לעשות?

מאי גולן (הליכוד):

אין לו אידיאולוגיה.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

לא, יש אחד כזה שמאמין שצריך לשנוא את החרדים. אבל הוא היה איתי אצל הרב קנייבסקי לבקש ברכה. הוא נוסע לאדמו"ר מריבניץ, שקבור בארצות הברית, להתפלל שם. הוא הולך לאדמו"ר מפרמישלן לקבל ברכות. הוא לא מאמין בשנאת החרדים. הוא יודע שאין לו כבר מאיפה להביא קולות. אני רוצה להזכיר לכם שהוא אמר שהוא יפציץ את סכר אסואן, והוא חשב שהוא יקבל אנשי ימין כאלה שרוצים – אני לא חושב שיש כאלה - - -

מאי גולן (הליכוד):

- - - לחסל את הנייה.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

תכף נגיע לזה גם. אני צריך גם את הזמן הזה. הוא את סכר אסואן לא הפציץ, כמו שכל דבר שהוא אומר שהוא יעשה ולא עשה. אני שמח שהוא לא עשה, בגלל שאסור לעשות את זה. אבל זה מה שהוא אמר, ולא עשה. הוא אמר שהוא יחסל את איסמעיל הנייה – אמר. אם אני לא טועה, עד היום איסמעיל הנייה חי, ואיווט ליברמן חי, והוא לא חיסל אותו. אז הוא הולך לבחירות. מה הוא יגיד? הוא יגיד שהוא ימין? אף אחד לא מאמין לו. איזה ימין. הוא העלה את ממשלת השמאל. מה הוא יגיד? הוא יגיד שהוא שמאל? בשמאל גם לא מאמינים לו. איזה שמאל? ברגע שיהיה לו נוח, הוא יהיה ימין. אז הוא לא בשמאל. חיכיתי לך. ברוך הבא.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מעריך שמשכת למעני.

קריאה:

הלך לוועדה.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

את איסמעיל הנייה הוא לא חיסל, הוא לא הרג; בסכר אסואן הוא לא פגע; ימין הוא לא יכול להיות, ושמאל הוא גם לא יכול להיות. אז מה נשאר לו? יש את הדבר הכי פשוט, הכי קל: להגיד שהוא ייקח את החרדים עם המריצה ויזרוק אותם לחיזבאללה, למזבלה. יש אנשים שעוד מאמינים לו. הוא קיבל פה ושם מנדטים.

מאי גולן (הליכוד):

רק אלה שלא יודעים שתי שפות. בוא נגיד את האמת.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

כן, נכון. אבל לי יש מטרה, ככל שהקדוש ברוך הוא יאפשר לי, למחוק את כל מה שהוא עשה – הכול: מה שהוא עשה עם המעונות; מה שהוא עשה עם המשקאות המתוקים, שלא הועיל כלום, רק גרם נזק, העלה את יוקר המחיה; מה שהוא עשה עם החד-פעמי, שהוא ואנשיו לא באו לדיון בוועדה שהיה על מפרץ חיפה, ששם באמת יש בעיה אמיתית של איכות הסביבה, של פגיעה באנשים שגרים שם. עם הטייקונים הוא לא מתחיל.

מאי גולן (הליכוד):

מי יפרנס את מפעל השחיתות הכי גדול - - -

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

מי שיהיה שר אוצר, וכנראה זה יהיה סמוטריץ', אחד הדברים הראשונים שהוא צריך לעשות הוא למחוק את שני הצווים האלה. מעניין, אני קצת מתפלא על התקשורת. הכתבת הזאת בערוץ 13 דווקא שאלה אותו שאלות קשות וטובות, אבל איך שותקים לו על יוקר המחיה? אני עושה מחר דיון בוועדה על זה, בעזרת השם. איך שותקים לו על הזינוק במחירי הדירות? איך שותקים לו על כל המחדלים שלו שלא היה שר אוצר רע כמוהו מאז קום המדינה.

מאי גולן (הליכוד):

שנאת נתניהו, זה מכשיר את השרץ.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

כן. הוא מאותרג על ידי התקשורת בגלל שהוא הולך נגד נתניהו. לא דנים לגופן של פעולות שהוא לא עשה; שהיה צריך לעשות כשר אוצר. מעלים את מחירי המים לחקלאות, והוא ממלא את פיו מים; פוגעים בחקלאות, פוגעים בתעשייה, פוגעים במפעלים. במהלך הימים הקרובים, אני הולך לקיים דיון על ההצעה לפטר כל כך הרבה עובדים מכל כך הרבה מפעלים כתוצאה ממהלך כל כך ארוך וקשה שאין בו שום כלכלה – אני מסיים.

קריאה:

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אבל כשאני מדבר על ליברמן יש לי קושי קצת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יואב - - - יושב-ראש ועדת כספים מטעם - - - אתה לא יכול לקטוע אותו ככה. אתה יכול להמשיך.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אני מסיים. חבר הכנסת ינון אזולאי, אני מקבל את הבקשה שלך לדון על הפיטורים במפעלים השונים. אני אקיים דיון בימים הקרובים, בעזרת השם. ונשים את האצבע איפה מתחילה הבעיה, מי הגורם לכך. אם התקשורת לא עושה את זה אנחנו נעשה את זה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש את תמיכת הכנסת והתנגדות לכל ההסתייגויות. החוק הזה הוא חוק, שהסבירו לי כאשר הוא עבר בפעם הראשונה, שצריך שליש מחברי הסיעה, שזה דבר דמוקרטי. בן אדם נבחר בסיעה, הוא לא היה נבחר לבד, אז הוא צריך להיות חלק מהסיעה. אם הוא רוצה לפרוש – אז אם שליש פורשים זה עוד הגיוני. אבל אם רק ארבעה פורשים מסיעה גדולה, זה דבר שלא צריך שיהיה. ככה הסבירו לי אז. אני לא כל כך הבנתי בזה, בגלל שאמרתי שאצלי בסיעה אין התפלגויות. אבל איפה שיש זה צריך להיות שליש מחברי הסיעה. לכן אני מבקש לקבל את הצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ושלישית, ולדחות את כל ההסתייגויות. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, ואני מודה לחברי הכנסת על ההקשבה. תודה רבה.

היו"ר יריב לוין:

תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. נדמה לי שאם החוק אכן יאושר ייצא שהחוק שהוכן על ידך כוותיק חברי הכנסת, הוא גם הראשון שעובר בכנסת הזאת. אז נמתין ונראה. אנחנו עוברים לדיון בהסתייגויות. הוגשו כמה הסתייגויות. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת מיכאל ביטון. לרשותך, מיכאל, 20 דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רבנו אשר, בוקר טוב. אולי תמצא טעם בדברים שאני אגיד. כבוד יושב-ראש הכנסת, לעסוק בחקיקה המקדימה להקמת ממשלה, בזה דשנו ודנו בדבר. אבל מי יקיים את הנושאים האמיתיים והחשובים באמת, שבוערים בקרבנו, שפוגעים באזרחים, כשהמציאות היא בתקופת ביניים קשה? אין ממשלה עדיין, ויש עניים. העניים האלה ומעמד הביניים הנמוך הצביע למפלגות שבממשלה. לממשלה החדשה יש חוב מוסרי, לא פחות מקודמותיה, לפעול למען החלשים והעניים ביותר. תקופת הביניים הזו, שבה אין ממשלה ושהריבון חלש בשל הגבלות של פעולות שיכולות לעשות ריבון בממשלת מעבר – מרימים ראש. פתאום החברות הגדולות, קרטלים ומונופולים של מזון, מעלים מחירים, ואין פוצה פה. והרגולטורים לא מגובים ולא פועלים. לכן תקופת הביניים הזאת היא רעה למדינה, היא קשה מאוד. זה זמן של הפקרות. טוב תעשה הממשלה אם תקום ותתחיל לטפל ביוקר המחיה ותתחיל לטפל בעניים ובמעמד הביניים. אנחנו כל כך מצפים לממשלה הזאת, כי יש לה הבטחות. הבטחות עיקריות של מפלגת השלטון. הליכוד הבטיח להוריד את מחירי החשמל, להוריד את מחירי הדלק, להוריד את מחירי המים. את כל זה הוא כתב במצע המפלגתי שלו; וכל זה נאמר על ידי ראש הממשלה המיועד ב-3 באוגוסט. אז האזרחים מחכים להורדת מחירי המים, מחירי הדלק ומחירי החשמל, כפי שהליכוד כתב וכפי שראש הממשלה המיועד אמר. הליכוד התחייב להוריד את המע"מ בפעימות על פני חמש שנים מ-17% ל-12%, ואת זה הוא יעשה על פני חמש שנים. דהיינו, כבר בתקציב הקרוב המע"מ צריך לרדת. זה גם נכתב ונאמר ב-3 באוגוסט על ידי הליכוד. הובטחו דברים נוספים: הפחתת מס הכנסה והגדלת נקודות זיכוי. פה רק צריך להזכיר שאנחנו הגדלנו את נקודות זיכוי למשפחות עם ילדים קטנים, ואם לא תקום ממשלה ולא תיתן לכך הארכה הם ייפגעו מיידית באלפי שקלים. עשינו גם מענקים למקבלי שכר נמוך, ושינינו את החוק כדי שיקבלו את הכסף באמצע השנה. שתי הפעולות הללו עלולות להיפגע. מספיק שיימשכו ותהיה רציפות, והממשלה מייד תטפל בזה, זה יקל על משפחות שהחיים שלהן קשים. גם אמרו שיקפיאו את המשכנתאות ואת הארנונה ועוד ועוד. אז אנחנו מחכים ואנחנו אפילו לא יכולים לספור את 100 ימי החסד. אנחנו לא יכולים לדעת מתי נספור. תקום ממשלה – נתחיל לספור.

יעקב אשר (יהדות התורה):

מיכאל - - - תבטל - - - בשביל מה - - - רפורמות. אפשר להצביע קודם. גם יש הבטחה - - - לרפורמה בתחבורה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יש תיקונים שאני רוצה, רבנו אשר, אבל תיקון אמיתי. לא חס ושלום שזה יחזור לקריית שמונה ולירוחם – התעריפים של הנסיעה המקומית – כי הייתה פה ערבות הדדית של כל האוכלוסיות החלשות: ערבים, חרדים, עיירות פיתוח. כולם נפגעו בדבר הזה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

על זה בדיוק, על זה בדיוק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז, שים דעתך. תן דעתך שיתוקן באופן שאותה ערבות הדדית פעלה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

- - - חלשים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל הזמן שיש לי לדבר איתכם הוא זמן חשוב, ואני רוצה לסקור התפתחות של נושא בישראל, שלא תמיד מקבל התייחסות. עוד נדון בו פה. אני שואל את עצמי, למשל, אנשים דתיים עם כיפה על הראש, שהם חברי כנסת, אני בודק להם דבר אחד, רבנו אשר: אני בודק להם כמה פעמים בשנת העבודה שלהם או בשעות העבודה בכנסת – במליאה או בוועדות – כמה פעמים הם אמרו את המילה "עניים"? כמה פעמים הם אמרו את המילה "צדק"? כמה פעמים הם אמרו את המילה "צדקה"? התורה אמרה את זה הרבה. התורה, רק כדי להגיד "לקט", "שכחה", "פאה", "עוללות בכרם" היא עושה את זה שלוש-ארבע פעמים רק בתנ"ך; ואחרי זה נלך לחז"ל ולמשנה ועוד לפוסקים. אז, התורה אומרת, צדקה וצדק הם דבר חשוב, ועניים הם דבר חשוב. אז אדם שהוא עם כיפה בכנסת ויש לו תורת אימו ואביו, והוא לא שוכח את תורת אימו ואת מוסר אביו – ככה כתוב – הוא אמור לדבר על עניים. לכן אנחנו נדבר הרבה על עניים, ומדי פעם נזכיר לכולם את המוסר היהודי. אבל היום אנחנו רוצים לדבר על הסוגיה של – גפני, אתה עושה לי התוועדות של חב"ד במליאה?

ינון אזולאי (ש"ס):

יש לך מספיק זמן. דבר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

חבר הכנסת גפני, אתה עושה התוועדות של חב"ד במליאה בקצה? זה מפריע לי, חבר הכנסת גפני.

היו"ר יריב לוין:

חברות וחברי הכנסת שנמצאים בפינה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני מדבר על העניים; על לקט, שכחה ופאה, ואתה עושה לי התוועדות של חב"ד בפינת המליאה?

אוהד טל (הציונות הדתית):

הוא לא מחב"ד, הוא - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הוא גם קצת חסידי, לידיעתך, אם אתה לא יודע. יש לו שורשים של חסידות. הוא מחבר עולמות. אני רוצה לדבר היום, כבוד היושב-ראש, על התפתחות הנושא של ביטחון תזונתי בישראל, שיש בו גם צדדים טובים, קרו דברים טובים. מה נעשה, מה לא נעשה ואיפה הדבר הזה עומד. אבל לפני שנדבר על המעשים עצמם, על מה זה יושב? יש תאוריות חברתיות – פגשתי שרים פה, עיסאווי, בישיבה שהייתי איתם, והוא אמר לי: תגיד, למה אתה לא כותב הרבה פוסטים על השחיתות והמשפט? זה לא התחומים שלי, משפט. יש לי דעה על המשפט: שלא יהיה עוול במשפט, שמשפט לא יימשך למישהו עשר שנים והוא יצא זכאי. זה עוול אדיר. כן, יש מה לתקן במערכת המשפט, אבל זה לא התחום שלי. הוא שאל אותי: למה אתה לא כותב הרבה פוסטים על משפט? אז שאלתי אותו: מתי אתה כתבת פוסט על עניים? אז הוא החזיר לי בעקיצה, הוא אמר: מה, יש דבר כזה עניים? יש בישראל עניים? זה היה פשוט לא נתפס.

דוד אמסלם (הליכוד):

מי אמר לך את זה?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

זה לא חשוב, אמסלם, חשוב הרעיון. אתה יודע שיש עניים. אתה לא מתווכח.

דוד אמסלם (הליכוד):

אני אמרתי - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אנחנו אומרים דברים טובים על מי שעשה טוב, ודברים רעים בלי שמות. ככה כתבתי את הספר שלי: מי שעשה טוב, הזכרתי אותו; מי שעשה רע, בלי שמות.

היו"ר יריב לוין:

ואיך היה היחס? 10:90 בלי שמות או הפוך?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, 20:80. עדיף להרבות אור בעולם. על בסיס חנוכה.

היו"ר יריב לוין:

זה תמיד נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ללמוד מ-case study של מעשה טוב, טוב יותר מלהזכיר עוד מעשים רעים של אנשים.

היו"ר יריב לוין:

ללא ספק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל הפואנטה פה הייתה שיש כאלה שאומרים שבכלל אין עניים במדינה. הם בהכחשה. עכשיו, אדם יהודי דתי או מסורתי, או מחויב לערכי היהדות, גם אם הוא חילוני, בעיניי זו ממש הכרזת אפיקורסות. מי שיהודי ולא מכיר בזה שיש עני לידו ולא פועל למענו, זה הטלת ספק ביסוד מהאמונה. אז יש עניים בישראל, נקודה אחת.

דוד אמסלם (הליכוד):

דרך אגב, זה גם לא דבר אינטליגנטי לומר, כי עני זה דבר יחסי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, יש טענה כאילו המערכת הישראלית - - -

דוד אמסלם (הליכוד):

זה ששאל אותך אם אין עניים, תסביר לו שהאחרון בתור גם בעשירים הוא עני.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני לא צריך להסביר, כי מקובל עלינו, אמסלם, מאבותינו ואימותינו, שפתחו את ביתם ועשו צדקה וחסד - - -

דוד אמסלם (הליכוד):

לא, לא הבנת אותי - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ראינו את העניים, שהרב עובדיה אומר: "שמעתי את זעקת העניים ואין להם מנחם". אנחנו ראינו עניים בעיניים, זה לא דיון תאורטי אצלנו. אתה יודע מה, אמסלם? אולי גדלנו גם בבית עני. אבל עני בכסף; עשיר בערכים ובעוצמות של אהבה ונדיבות. ראיתי עניים שמחלקים את הקצת שיש להם, וראיתי עשירים שקופצים את ידם.

דוד אמסלם (הליכוד):

אמרו חז"לינו: איזהו עשיר השמח בחלקו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יפה. אבל זה לא מצווה שהם יישארו עניים, חובתה של מדינה לדאוג להיבטים השונים. אז 1. יש עניים בישראל. 2. באים הפילוסופים ואומרים: יש עניים, תן להם חכות, אל תיתן להם דגים. אל תבזבז את הזמן שלך על לתת לו אוכל, או שילך לעבוד או שייקבר עם עצמו. אל תיתן לו אוכל, כי זה לא יעזור. רק חכות. אבל גם פה בא לידינו הרמב"ם. הרמב"ם נותן לנו שמונה מעלות של הצדקה. הרמב"ם אומר: מעלה פחותה ביותר, שלא ייתן בעין יפה. ומעלה אחרי זה, שהוא יודע למי הוא נתן אז זה קצת מבייש, והעני יודע ממי הוא קיבל אז הוא מתבייש. ואז מעלה מעל כל זה: שזה לא יודע ממי קיבל, וזה לא יודע מי נתן. אז יש ענווה מצד הנותן ואין ביוש מצד המקבל. יש מתן בסתר. והמעלה הכי גדולה של הרמב"ם: שיעשה עימו שותפות או עבודה. בעצם זו הלוואה. להציל את האדם. רגע לפני שהוא מקבץ נדבות, שיתפרנס. אז יש את כל הדרגות. יש מצבים שאתה צריך לתת אוכל, ויש מצבים שאחרי שנתת אוכל תתחיל לעזור לבן אדם למצוא עבודה. היושב-ראש, קודם כול אני שמח שנמצאים איתנו תלמידים, לפחות הם לומדים שיעור טוב בכנסת על תוכן. היושב-ראש ראה פה השבוע תוכנית אחת מיני תוכניות שעשינו בירוחם. שליש מהמקרים בירוחם, מבתי האב, הייתי צריך לטפל בהם כראש עיר ברווחה. אנשים מיואשים מהאפשרות להוציא אנשים מהרווחה. אני יכול להגיד שלאורך כעשר שנים כ-200 משפחות ליווינו פרטנית עד לפרנסה, כולל זה שהם הולכים להתנדב למען אחרים ועוזרים להם בניהול הכלכלי של הבית. אתה לא מוציא את כל האנשים מהעוני, אבל בעבודה פרטנית - - -

היו"ר יריב לוין:

זה הישג יוצא מן הכלל.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הגברת הזאת שהייתה פה, קוראים לה טלי אשכנזי, עובדת סוציאלית, הייתה בתוכנית מנהיגות. לעצמה. יוצאת, לומדת מודלים, נחשפת, הולכת לעולם, לארץ. היא אומרת, המטופל שלי, מה, אין לו כלים מנהיגותיים? הוא לא מנהל בית של עשרה ילדים? הוא לא מחזיק אימא ואבא בקושי בשכר מינימום? אין פה מנהיגות אישית להוביל את הקבוצה הזאת? אני אעשה להם תוכנית מנהיגות. שלושה ימים בארץ, מצפון ועד דרום, בכנסת, ואני אעזור להם לחשוב על הצעד הבא שלהם; איך אנחנו יחד איתם. אחת הבעיות של העניים זה שאתה מטיף להם, אתה אומר להם: אתם אשמים, אתם אחראים, אתם חסרי אחריות, אתם פושעים. לא תעזור להם. אתה אומר לאדם עני: אני מבין איפה אתה נמצא, אתה רוצה רק צדקה או שאתה רוצה יום אחד להתפרנס? בוא אני איתך צעד צעד. הולך איתך צעד צעד. הפילוסופיה הזאת הזיזה. לכן, הנחת עבודה שנייה היא שאנחנו רוצים לעזור לאנשים להתפרנס. אבל עד שנאפשר להם להתפרנס אנחנו ניתן להם אוכל. מי נתן את האוכל לאורך השנים? אז יש כמה מעגלים של סיוע במזון וביטחון תזונתי. היושב-ראש, ככל שתיתן לי אני אגיע, ואולי הקדוש ברוך הוא יברך אותי להשלים את הדברים גם במועדים נוספים.

היו"ר יריב לוין:

אני לא חושש שלא תהיינה עוד הזדמנויות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז מי נותן אוכל? קודם כול קהילה. אדם אחד עוזר לשני בשכונה, אנשים פרטיים מקימים בתי תמחוי. כשזה הופך לטיפה יותר ממוסד קמים ארגונים כמו "לתת" ו"לשובע" – ארגונים שעסקו בלתת לאנשים אוכל. ושם תמיד המבחן הוא איך לתת את זה מכובד. יותר מתן בסתר, יותר כרטיס מזון שאי-אפשר לקנות בו סיגריות ואלכוהול; יותר חנות משותפת, שמי שאין לו כסף מקבל וקונה ומתנדב בחנות, ומי שיש לו קונה בכסף, ומחזק את החנות. יש קואופרטיבים כאלה של מזון. יש מנגנונים יפים מאוד, שהיו ברמה הקהילתית וברמה של המגזר השלישי וברמה של עמותות, וזה התקיים עשרות שנים. אבל המדינה ראתה מחזות קשים מאוד בתחום של מזון ותמונות ערב חג של מאות אנשים רצים או לוקחים אוכל מפחי אשפה. דברים קשים מאוד. וכדי להתמודד עם הדבר הזה, הייתה מחשבה איך עושים את זה. למה זה בעייתי ולא שלם כשאתה עושה פרויקט של מזון, שהוא מבוסס עמותות ומתנדבים ומגזר שלישי? כי מגזר שלישי, כוחו לכסות כל אדם וכל האוכלוסייה הוא לא גדול. א. כי בדרך כלל זה מי שבא ומבקש את הצדקה או את האוכל; וב. הכוח שלו והמשאבים שלו לא גדולים כדי לכסות עיר שלמה, מדינה שלמה. לכן נולד כאן, בכנסת ישראל, בממשלה – ואני הייתי מהראשונים שלקח את זה כראש עיר – פרויקט של ביטחון תזונתי. היו ערים שהיו בהכחשה. הם היו במעמד סוציו-אקונומי 3 ו-4, אבל לא רצו שידברו אצלם על ביטחון תזונתי. זה פוגע להם במיתוג של העיר. ואני אמרתי: מה זאת אומרת? תביאו. אם אנחנו יכולים לדאוג לכל אדם עם הממשלה, נעשה את זה. אבל לא רק נעשה את זה, נעשה את זה כשהעמותות יושבות ליד השולחן. אנחנו נעשה שולחן עירוני של ביטחון תזונתי עם פיילוט וכסף ממשלתי – אני פשוט לא זוכר את העמותה. ינון, העמותה שעסקה בביטחון תזונתי? שהיה שם אנשים מחב"ד. זו שעשתה את השותפות עם הממשלה. איך קוראים לה?

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - ירושלים - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תבדוק לי את זה, כי אני צריך להוקיר אותם. מה אמרת? משהו על ירושלים, כן. אני רוצה להוקיר אותם. הם עשו פיילוט עם הממשלה והלכו לכמה ערים, ולאט-לאט זה גדל. ומה יפה בפרויקט הזה? בפרויקט הזה יושבים – ראש העיר חייב להיות מחויב, עם אגף הרווחה, החינוך, הנוער, המתנ"ס, כמה עמותות מקומיות, כמה מתנדבים מקומיים. ואז שואלים את השאלה: למי אתם חושבים או יודעים שאין אוכל בבית.

ינון אזולאי (ש"ס):

אשל ירושלים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אשל ירושלים זכורים לטוב, על השותפות שעשו עם הממשלה ועם הרשויות המקומיות לביטחון תזונתי. הם לא היחידים. גם "לתת" וגם אחרים עושים דברים גדולים, אבל אני מתאר את הפרויקט הזה.

ינון אזולאי (ש"ס):

פתחון לב - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

פתחון לב – יש המון. חסדי נעמי. יש הרבה עמותות שעוסקות - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

הם עשו שותפות – דיברתי על השותפות - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז פתחון לב ואשל ירושלים. ואז אתה שומע, היושב-ראש - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

מי הביא את זה, אתה זוכר? אני אגיד לך. מי שהביא את זה לעולם היה אריה דרעי, אתה זוכר?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא הייתי פה. הייתי ראש עיר.

ינון אזולאי (ש"ס):

מה, לא היית פה? אה, אז אתה חדש מאוד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ינון אזולאי, אל יתהלל חוגר כמפתח.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא, אנחנו לומדים ממך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ינון אזולאי, אל יתהלל חוגר כמפתח. אני צריך אותך רק לייעוץ לעמותות, אל תוסיף.

השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג':

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, הוא לא מדבר על התוכן עצמו – יותר חשוב. אני אומר לך, זה היה ממש חזון נביאי ישראל, שכתוב – ינון - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

רגע, לא ראיתי אותו הרבה זמן. רק להגיד לו שלום. את השר – אתה יודע כמה זמן לא ראיתי אותו?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הוא אחד הטובים וההגיוניים והמעשיים בבית הזה.

ינון אזולאי (ש"ס):

היום זו לא חוכמה להגיד שהם טובים כי - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, גם בזמן אמת אמרתי לו; שאל אותו. חזון הנביאים כעס עלינו בחורבן בית ראשון ושני על כך ששכחנו את הבייסיק של דאגה לחלשים, ליתום ולאלמנה, ושם הנביא ישעיהו אומר: "הלוא פרס לרעב לחמך וענים מרודים תביא בית". אבל אז הנביא ישעיהו לא ידע שתהיה מדינת ישראל עוד 2,000 שנה, ומה החוקים שלה, ומה התקציב שלה, ואיך נביא לידי ביטוי את המושג "פרוס לרעב לחמך" כשהעולם השתנה, כשיש תהליכי עיור, כשיש הומלסים, כשהשיטה השתנתה. והביטחון התזונתי – הפרויקט הזה יצר מצב שבו אנחנו באמת מצליחים להגיע לראשונה לכיסוי שהייתי אומר של 90%-80% מהרעבים בעיר מסוימת. הפרויקט הזה לא פועל ב-266 רשויות. יש רשויות עשירות מאוד, אבל אפילו ברשות עשירה אדם יכול ליפול מנכסיו; עסק יכול להיסגר; אדם עשיר יכול ממש להפוך תוך כמה חודשים למישהו שכמה חודשים צריך לשמח אותו בלי שהוא ייפגע. התורה אומרת שאם עשיר ירד מנכסיו, אתה צריך לתת לו – אתה לעולם לא תצליח לספק, כי אתה אמור לנהוג בו שירגיש שהכבוד שלו לא נפגם. עוד לא עשינו את הביטחון התזונתי ב-266 רשויות. שר הרווחה מאיר כהן הגדיל את התקציב של ביטחון תזונתי. לדעתי, זה עומד היום על קרוב ל-200 מיליון. יש כאלה שרוצים מיליארדים – אני לא מסכים עם זה. אנחנו צריכים עוד 200-100 מיליון ולהגיע לכך שאנחנו מכסים כל עיר. אבל זו תמונת ראי אחת של הבעיה. הבעיה היותר כואבת, שאולי נדבר עליה במועד אחר, כי אני אעמוד בזמנים - - -

היו"ר יריב לוין:

לא אולי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא אולי? למה לא אולי? תשאיר לנו מקום לספק.

היו"ר יריב לוין:

אני אומר "לא אולי" כי אני בטוח שתדבר, וזה יהיה במועד אחר. שני הדברים נכונים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני רואה את הילדים הטובים מבית הספר. אנחנו גאים בהם, וזה טוב.

היו"ר יריב לוין:

שלום, ברוכים תהיו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

היום אנחנו מדברים על צדק וצדקה. כל ילד יכול לעשות צדקה, כל ילד יכול לעשות קופת צדקה, כל ילד יכול לעזור למי שקשה לו. פעם שלחתי את הבן שלי למכולת בערב פסח עם 100 שקל, לקנות משהו קטן, שנייה אחת לפני החג. הוא חזר בלי עודף והוא היה קצת מוטרד ונבוך ולא ידע מה לעשות. אמרתי לו: מה קרה? אז הוא אמר: אבא, ראיתי איזה אישה ליד הפחים ונתתי לה את כל העודף. אמרתי לו: תשמע, אתה כל כך שימחת אותי. הוא כל כך פחד שהוא קיבל החלטה עצמאית מדי. אז גם ילדים יכולים להיות רגישים ולעשות צדקה.

היו"ר יריב לוין:

אמת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רק משפט אחרון, שאולי יהיה הפתיח לבא בתור: תמונת הראי של לתת מזון היא לא לזרוק מזון. ואם היינו יכולים רק לא לזרוק את האוכל שנשאר במסעדות, במלונות, בבסיסי צבא ובעוד מקומות, היינו כמעט פותרים את בעיית הרעב. וזה קשה, כי יש בזה בעיות משפטיות, בעיות של ביטוח - -

היו"ר יריב לוין:

בעיקר של בריאות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

- - בעיות של הובלה, של קירור, אבל למרות כל זאת אנחנו יכולים לעשות יותר. ועל ההיבט של ביטחון תזונתי בשימור מזון וחלוקתו מחדש – על זה נדון במועד אחר. תודה רבה.

היו"ר יריב לוין:

תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל ביטון על הדברים הבאמת-חשובים היוצאים מן הלב. אני מזמין את חברת הכנסת שרן השכל. בבקשה. לרשותך לא פחות מ-45 דקות, אבל כאימא לשלושה קטנטנים, ובהם תאומים, אני מניח שזה קטן עלייך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

לגמרי. לילות לבנים לא רק בכנסת; למרות שנראה לי שגם מזכיר הכנסת חווה לילות לא פשוטים עכשיו בבית.

היו"ר יריב לוין:

מה שנקרא שותפות גורל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

לגמרי. יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת שעוד נמצאים כאן בסיעה, דבר ראשון אני חייבת למחות על העניין הזה, אדוני היושב-ראש, שתוך כדי מליאה מתמדת יש דיון בלא פחות משלוש ועדות בחוקים חשובים, כולל חוקי-יסוד בתוך הוועדות. שלוש פעמים אני נרשמתי לזכות דיבור בוועדה, ועדיין לא הספקתי להגיע אליה משום שאני רצה מהוועדה השנייה אל המליאה, חזרה לוועדה ההיא; פתאום קוראים לזכות דיבור שם. זו באמת התנהלות בלתי אפשרית בצורה כזאת, ובטח כשמביאים חוקים כל כך כבדים עם משמעויות דרמטיות לעתיד הדמוקרטיה הישראלית. היה נכון, עם כל הכבוד – אמרנו, הייתה הכרעה בבחירות, וקיבלתם 64 מנדטים, נכון? תואילו ותרכיבו ממשלה ותעבירו את החוקים האלו. תקימו. אף אחד לא עוצר אתכם. מי מונע מכם להקים את הממשלה? קיבלתם מנדט מהעם – תקימו את הממשלה הזו ותביאו את החוקים כפי שנדרש על פי חוק. אנחנו נילחם בכם בכלים הפרלמנטריים שברשותנו. אבל להעביר חקיקות כל כך דרמטיות, עם משמעויות גורליות לעתיד מדינת ישראל, בצורה כל כך חפוזה, כל כך חפוזה – אני חייבת לומר, ההתנהלות הזו היא פשוט בלתי אפשרית. אנחנו מתוזזים ממקום למקום. לציבור לא היה זמן להגיב לדברים האלו. תחקירי עומק של עיתונאים על המשמעויות העתידיות בטח שלא היה זמן לעשות, כדי ליידע את הציבור. אז שהוא יבוא ויגיד ויאמר את דברו על החקיקה שמסתמנת עכשיו, שינוי חקיקות יסוד? זה לא רציני. יריב, מי כמוך יודע שנכון, נדרש שינוי לא קטן בהמון המון חוקי-יסוד, נדרש שינוי במערכת המשפט, אבל לעשות את זה בצורה רצינית. מה שאנחנו עושים ב-24 שעות גם יוכלו להפוך יום לאחר מכן ב-24 שעות. התקלות, הבעיות והמשמעויות שייגזרו מדברים שלא הספקנו לחשוב עליהם בכלל, שאתם לא מודעים אליהם בכלל, הם דברים שיסנדלו אתכם, שיסנדלו את הדמוקרטיה במדינת ישראל.

היו"ר יריב לוין:

רק, ברשותך, אני בכל זאת חייב להתייחס, מכיוון ששאלת. קודם כול, אני חושב שהדיונים בהצעות החוק האלה, בשלוש הצעות החוק שעליהן את מדברת, הם דווקא דיונים מאוד מעמיקים, וארוכים מאוד, גם מבחינת שעות דיבור במליאה, גם מבחינת הדיונים בוועדות, ונפרשים על פני ימים שלמים באופן שאפילו חורג לצד המעמיק ממה שהיה נהוג. ב. צריך לומר שהנוהג הזה של קיום דיונים תוך כדי המליאה הוא דבר שבשגרה ונעשה, כולל בקדנציה הקודמת, בהיקפים רבים מאוד. ואגיד לך יותר מזה, כאשר ביום חמישי בלילה ניגשו שני חברי כנסת במליאה ופנו אליי וביקשו ממני לעצור את הדיונים באחת הוועדות משום שהם רוצים להגיע למליאה, באמת עשיתי כן – לא משום שלדרישה הזאת היה איזשהו בסיס מבחינת התקדימים שהיו בעבר, אלא כי חשבתי שאם זה באמת כל כך חשוב להם אז נאפשר את זה. רק שלצערי הרב אף אחד משניהם לא טרח להגיע למליאה לכל אורך למעלה משעתיים של דיון שהיה אחר כך. ואוסיף ואומר שמאחר שאנחנו נמצאים בתקופה של חנוכה, אני העמדתי בפני – אני לא יודע איך לקרוא לזה – האופוזיציה העתידית את האפשרות; השארתי את ההחלטה בידם. אני חושב שעדיף שאנחנו נתכנס למסגרת עבודה בתוך שעות הבוקר והצוהריים ונימנע מלגלוש ללילות בחנוכה. כך הצלחנו לעשות בסך הכול בהבנה עד עכשיו, ואני חושב שזה יהיה נכון גם לעשות עד סוף השבוע. אבל אני אמרתי מראש שההחלטה בידיכם, ואם תהיה בסופו של דבר החלטה שרוצים עוד שעות ועוד זמן דיבור, אני לא אמנע את זה. להפך, המחיר יהיה לעשות תקדים של דיונים בחנוכה לתוך הלילה. לטעמי, מיותר לחלוטין, אבל שוב, אני אקפיד על כך שהדיונים יהיו מעמיקים וארוכים.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

יושב-ראש הכנסת, מי כמוך יודע שאם תייצרו תקדים, עכשיו, על אותם ימי חנוכה, ותגלשו על זמן חג במליאה – הרי יש נוהל בכל חג החנוכה; אומנם אני לא ותיקה כמוך, אבל נראה לי ששבע שנים בכנסת זה עדיין ותק כדי לדעת שלכל חג חנוכה, בגלל אורח חיים דתי של לא מעט מן היושבים כאן במליאת הכנסת, נהוג בצורה ג'נטלמנית לעצור את אותם דיונים ולקיים את החג.

היו"ר יריב לוין:

נכון. על בסיס הסכמה שמאפשרת להשלים דברים שהם דחופים, זה תלוי בכם.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אם אתם הייתם קובעים תקדים כזה כקואליציה עתידית - -

היו"ר יריב לוין:

אנחנו לא נקבע את התקדים, תלוי בכם.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - שהיא חרדית דתית של קיום דיונים בזמן החג, זה עוד קו אדום שלמעשה ייחצה, ובשנים הבאות לא תוכלו לבוא ולהגיד – מי שעם אורח חיים דתי כמובן שישב בשורות האופוזיציה – לבוא ולומר: חבר'ה, הפעם זה לא מתאים לי. עשיתם פעם אחת, נחצה קו אדום פעם אחת, אי-אפשר לחזור בחזרה.

היו"ר יריב לוין:

לכן צריך להימנע מזה. אני מסכים. אני עושה באמת כל מאמץ.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

ולכן, גם זה היה יכול להיות תקדים מסוכן. אני מקווה שהוא לא ייחצה. אני אומרת לך את זה כמי שמקיימת ואוהבת לקיים את המסורת ואת התרבות היהודית.

ינון אזולאי (ש"ס):

למשל, פעם שעברה נחצה, עשו בצום. עשו בצום - - -

היו"ר יריב לוין:

זה תלוי בשני הצדדים, כן. אגב, בכל מקרה, שלא יהיה ספק, אנחנו נאפשר הפסקה ארוכה מאוד להדלקת נרות, זה ברור בכל מצב. בעיניי יותר נכון שלא נחזור אחר כך למליאה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

ועדיין, זה היה יכול להיות, ועדיין יכול להיות, תקדים לא ראוי של שבירת הסכמים ג'נטלמניים.

היו"ר יריב לוין:

ואני בעד להימנע מזה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

בשנים הבאות – הרי אתם יודעים, הפוליטיקה זה גלגל, ולפעמים המפלגות החרדיות יושבות באופוזיציה, לפעמים זה קורה; ואז, הם לא היו יכולים לבוא ולטעון שבגלל החג אי-אפשר לבוא ולקיים סדרי דיון.

היו"ר יריב לוין:

אני חושב שזה עניין של כולנו, לא רק של המפלגות החרדיות.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אני מסכימה לחלוטין. אבל לפני שלוש שנים היה מאבק באמת בלתי מתפשר בעניין חקיקה שהקואליציה ניסתה להביא, וזה היה אחד הטיעונים שלהם, הם עמדו על העניין הזה. מעבר לכך, אתה אומר שניתן זמן דיון - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

לא משתלם שהסיעות החרדיות באופוזיציה, אתם רואים מה קורה. לא משתלם שהסיעות החרדיות באופוזיציה למה מהר מאוד הן חוזרות, ואתם בחזרה באופוזיציה, אז זה חבל. אבל הפעם - - - בעזרת השם.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אל תדאג. חבר הכנסת ינון היקר, תקשיב, בסוף, באמת, לא צריך להתגרות בגורל, כן. אתם תשבו בקואליציה – עוד לא הקמתם את הקואליציה.

ינון אזולאי (ש"ס):

נכון. ראינו את זה אצלכם – את צודקת. מוסר השכל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

בואו תקימו. תקימו קודם כול. אחר כך תזכרו שהפוליטיקה זה גלגל, וזה גלגל מסוכן. והתקדימים שאתם קובעים היום הם קווים אדומים שייחצו, ולא תוכלו להחזיר את זה אחורה. וחשוב שתזכרו את זה, משום שהבכי והנהי מהשנה האחרונה - -

ינון אזולאי (ש"ס):

זכרתם את זה בשנה האחרונה?

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - היו על תקדימים כאלה ואחרים שנקבעו על ידיכם בתוך הקואליציה שהייתה. אז להיזהר בכך.

ינון אזולאי (ש"ס):

היו"ר יריב לוין:

לא. חבר הכנסת ינון אזולאי. אני שמח על הדברים של חברת הכנסת השכל, משום כשאני אמרתי אותם מדם ליבי מעל הדוכן הזה בקדנציה הקודמת, לקח כנראה זמן עד שהם הבשילו וההבנה חלחלה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

יריב, עם כל הכבוד - - -

היו"ר יריב לוין:

טוב מאוחר מלעולם לא. אני אומר באמת. אני מסכים איתך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

גם אותם הסכמים ג'נטלמניים - - -

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת השכל, אני מסכים איתך, ואני חושב שאת צודקת. אמרתי את זה לא פעם, שמה שקרה כאן בקדנציה הקודמת, הביא אותנו למקום שלא צריך להיות בו. ולכן אני לפחות עושה מאמץ מאוד גדול להביא את כולם להבנה, כדי שאנחנו נתנהל על בסיס הבנות ולא נייצר עוד תקדימים שלא צריכים להיות. הצלחנו בזה, ואני מודה לכל מי שהיה שותף לעניין הזה, בצורה הטובה בשבוע שעבר.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אבל אני חושבת שהשבוע, השבועיים האחרונים - - -

היו"ר יריב לוין:

הצלחנו בזה ביחס להיום ולמחר, ואני מקווה שזה יימשך כך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

השבועיים האחרונים, אותם דיונים בוועדות, עם כל הכבוד – יושב-ראש הכנסת יריב לוין, יש לך באמת רקורד פרלמנטרי רציני, וגם אנחנו, כפרלמנטרים רציניים, רוצים להתעמק בדיונים בוועדה.

היו"ר יריב לוין:

אין שום מניעה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

עכשיו, אני, אני רצה ושומעת את היועצת המשפטית, רוצה לשמוע את דבריה בתוך הוועדה אבל צריכה לרוץ למליאה, ובמקביל עוד ממשיכים את החוק של בן גביר בוועדה אחרת. אין סיכוי שיכול להתקיים דיון ענייני, שבו חברי הכנסת שרוצים להשפיע על אותה חקיקה יוכלו לקיים דיון רציני וענייני. ולכן, אני חולקת עליך בעניין הזה.

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת השכל, בואי, את לא שבוע במשכן הזה. את יודעת שוועדות דנות במקביל, לפעמים שורה ארוכה של ועדות.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

לא בחוקים כל כך משמעותיים - -

היו"ר יריב לוין:

בוודאי שכן. אף פעם לא - - -

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - כאשר במליאה מעבירים את החקיקה. בוועדות מעבירים את החקיקות במקביל. כאשר אני צריכה לנמק גם הסתייגויות בוועדות.

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת השכל, זה הרי פשוט לא נכון. את יודעת את זה. זה פשוט לא נכון.

ינון אזולאי (ש"ס):

שרן, את יודעת שבמקור היה מגיע לך חמש כפול חמש, שזה עשרים וחמש דקות. נכון? הגיעו להסכמה, ונתנו לכם את זה, אז תראי כמה אנחנו נותנים. כשאתם הייתם במפלגות אחרות.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תגיד תודה, משום שאני, היו לי 300 הסתייגויות.

ינון אזולאי (ש"ס):

היית מביאה אותן. היית מביאה את 300 ההסתייגויות, היה לנו יותר קל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

חבר הכנסת ינון אזולאי, עם כל הכבוד, לי היו 300 הסתייגויות והסכמתי להוריד את חלקן.

ינון אזולאי (ש"ס):

אז מה? היינו מביאים 98, אולי היה יותר קל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

נכון, כדי להתחשב. תקשיב. תדרסו. תדרסו. אתם קבעתם בשנה האחרונה תקדימים.

ינון אזולאי (ש"ס):

אתם מדברים על "תדרסו" - - -

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, מפריעים לי לדבר. אני מבקשת להוסיף לי עוד מספר דקות משום שהוא מפריע לי לדבר.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

חמש דקות, אני דורשת את תוספת הזמן הזו לנאומים במליאה.

ינון אזולאי (ש"ס):

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. שלום לך, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יעקב מרגי. באמת חשוב לי פשוט שיירשם לפרוטוקול שנרשמתי לדיון בוועדה של קרעי על החוק של דרעי והחוק של פיצול שר. היו לי דברים חשובים לומר, כולל לשמוע את היועצת המשפטית, היועצת המשפטית של משרד המשפטים, כדי להבין את משמעות החוק. ואנחנו, לא הגיוני שאנחנו נצטרך לתזז מוועדה לוועדה ולמליאה, זה באמת תקדים שעוד לפני הקמת ממשלה אתם מעבירים ממש חקיקה כל כך כבדה שאין לנו הזדמנות להתעמק בה. ועכשיו, לחוק פיצול הסיעות. יש לי שאלה – למה? ואמרתי זאת לפני כן, אתה לא היית. קיבלתם את המנדטים, 64 מנדטים קיבלתם בבחירות. כן. יש לכם את האופציה להקים ממשלה, תתכבדו ותקימו אותה. למה אתם נדרשים להעביר כל כך הרבה חקיקות, חלקן חקיקות של יסוד, לפני הקמת הממשלה? אתם מהאופוזיציה מעבירים את זה. למה? איך אתם קובעים תקדים כזה, ואתם חוצים פה עוד קו אדום שנחצה, ואחר כך לא יהיה אפשר לחזור אחורה ולומר: חבר'ה זה לא נעשה לפני כן. הינה, אתם עושים את זה. אז למה בעצם הקואליציה העתידית, והממשלה העתידית, רוצות להעביר את חוק פיצול סיעות – לא פחות ולא יותר – כדי להקים את הממשלה? אתה יודע למה, סגן יושב-ראש הכנסת? משום שאתם לא סומכים על אף אחד. אתם לא סומכים על נתניהו. אף אחד מראשי המפלגות לא סומך על ראש הממשלה העתידי לקיים את מילתו בעניין ההסכמים הקואליציוניים. ולכן, אתם, כדי לסנדל אותו, מעבירים חקיקות עוד טרם הקמת הממשלה. מי היה מאמין? נלחמתם בארבע בחירות בשביל אדם אחד כדי שהוא יכהן כראש ממשלה, ואתם לא סומכים עליו שהוא יקיים את ההסכמים הקואליציוניים? מה זה החוקים האלה? חוק בן גביר – בואו ניקח לדוגמה, אני מבקשת. חוק בן גביר, מבקש למעשה להעביר סמכויות אל שר המשטרה, נכון? אל השר לביטחון פנים. למה? כי הוא אומר: אני באתי על הטיקט של להביא משילות. אני רוצה את הכלים כדי לעבוד כשר לביטחון פנים. הינה, החוק של בן גביר. עכשיו, האם בן גביר היום מונה לשר לביטחון פנים? לא, הוא לא השר לביטחון פנים. הוא עתיד להיות בממשלה השר לביטחון פנים. אז למה צריך להעביר את חוק הסמכויות לפני הקמת הממשלה? בן גביר רוצה להעביר לשר עמר בר לב סמכויות נרחבות. הוא רוצה לתת לעמר בר לב לבצע את תפקידו טוב יותר. אתם מבינים את ההיגיון הזה? הוא רוצה לוודא שלעמר בר לב יהיו את הסמכויות האלה כדי שיוכל למלא את התפקיד הזה. הרי, אם בן גביר, שנלחם בשביל נתניהו בכמה מערכות בחירות, היה סומך על ראש הממשלה העתידי של ימין על מלא לקיים את מילתו, מה הוא צריך את החוק הזה עכשיו? שיקימו את הממשלה ויעבירו את הסמכויות. אבל לא. אין לו ביטחון בו. שתבינו את המשמעות. השר לביטחון פנים לא סומך על ראש הממשלה העתידי, ומבקש להכניס חקיקת סמכויות לתפקידו טרם נבחר לתפקיד. הוא למעשה מעביר סמכויות לשר עמר בר לב. אבל מה, נתניהו יותר מוכשר מבן גביר, נכון? אז מה נתניהו עשה בחוק של בן גביר? הרי בן גביר לא מגיע רק כדי לעשות משילות, נכון? לתקן את מה שאותה ממשלה כמעט, אחד לאחד, שקלקלה ושלא הצליחה להעביר משילות באזור הנגב ובגליל, אני נלחמתי אל מול שר הבט"פ – מי כמוך זוכר, מרגי – כשהיה השר גלעד ארדן, עליתי כאן לבמה הזאת מתוך הקואליציה, מתוך הליכוד, וקראתי לשר לביטחון לפנים להתחיל להפעיל סמכויות כדי להביא משילות בנגב ובגליל עם הפשיעה החקלאית, ממש טרור חקלאי, שהיה שם. כולם פה היו בפה פעור, לא האמינו שחברת ליכוד מסוגלת לצאת מול שר מתוך הליכוד, מתוך הקואליציה. מי שקלקל, לא יתקן. אז מה עשה נתניהו כדי לסנדל את בן גביר? הרי בן גביר יש לו טיקט, נכון? כולם מדברים על העלייה להר הבית. הוא רוצה שכולם יוכלו להתפלל בהר הבית. האם אתם תסכימו איתו, מש"ס, להעביר חקיקה שתתמוך בשינוי הסטטוס קוו ותאפשר תפילה ליהודים בהר הבית?

היו"ר יעקב מרגי:

כמו כל חקיקה היא תובא לדיון, ונראה במה זה כרוך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

נהדר.

היו"ר יעקב מרגי:

על דעת זה הוא גם מסכים, הוא יודע שיתקיים דיון בנושא.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

יתקיים דיון, אבל מה? אותו נתניהו שבן גביר לא סומך עליו, חושב שהסמכויות יהיו בידו כשר משטרה. טעות בידיכם. נתניהו סנדל אותו עם סעיף 3, שאתם מוסיפים. בעצם אחרי סעיף 8א כתוב: כפיפות משטרת ישראל. משטרת ישראל נתונה למרות הממשלה; לא לשר לביטחון פנים, למרות הממשלה. זאת אומרת שאם השר בן גביר ירצה לאפשר תפילת יהודים, ושאותה המשטרה לא תעצור את המתפללים בהר הבית, הדיון והסמכות לא יהיו בידיו, היא תהיה נתונה בידיו של נתניהו, בממשלה. ולכן החוק הזה הוא חוק התירוצים של בן גביר. הוא יודע שמשילות הוא לא יעשה בנגב; בן גביר יודע שמשילות הוא לא יעשה בגליל; הוא יודע שאפילו את הדבר הכי בסיסי שהוא הבטיח כתפילה, שינוי הסטטוס קוו בהר הבית, הוא לא יוכל לעשות. אז הינה, הוא מכין את התירוצים מבעוד מועד: העברנו את זה לפני הקמת הממשלה. הסמכות לא נתונה בידיו, היא נתונה בידיו של נתניהו. אז הינה, בן גביר, בוא ותעביר את אותה סמכות בסעיף 8ב לידיים שלך. הבטחת – קיימת. ימין על מלא, עלק. ישראבלוף אמיתי. הינה חוק בן גביר, חוק התירוץ כדי להפיל את האשמה על נתניהו, להגיד: אני לא סומך עליו, והוא לא סומך עליי, וככה הולכת להתנהל הממשלה העתידית. חברים, כמו שאמרתי, קיבלתם את המנדט מהציבור לימין על מלא. תקימו ממשלה ובואו תעבירו חוקים רציניים. מה שאתם מעבירים פה הוא ישראבלוף אמיתי, ימין על מלא, עלק, עם שלל תירוצים, תירוצים לאיך תגיעו בעוד ארבע שנים ותגידו: אבל לא יכולתי, אבל לא נתנו לי, גנבו לי, לקחו לי. הרי אתם רגילים לזה, להיות אופוזיציה בתוך קואליציה. ישראבלוף אמיתי שלכם. בואו נשים את חוק בן גביר בצד, הבנו שזה ישראבלוף אמיתי, חוק של תירוצים. חוק סמוטריץ', נכון, איחדתם לנו את חוק סמוטריץ' ואת חוק דרעי, יש לנו כאן את הכול יחד, מה זה, ישראבלוף אמיתי. גם סמוטריץ' לא סומך על נתניהו, ראש הממשלה העתידי. סמוטריץ' נלחם ארבע מערכות בחירות בשביל ראש ממשלה שהוא לא סומך עליו. הוא אומר, אני לא איכנס לממשלה לפני שאתה תיתן לי סמכויות של שר במשרד אחר. יודעים מה? בסדר, לגיטימי. בואו נראה איך סמוטריץ' מעביר סמכויות בשביל ימין על מלא, עם אדם שהוא לא סומך עליו, אוקיי? חברים, שר במשרד, זאת אומרת למעשה, לא באמת נותנים סמכויות לסמוטריץ'. הוא חושב – הם מחפשים עכשיו איך אנחנו עובדים אחד על השני. אז הינה, סמוטריץ', אני עושה לך את העבודה כדי להראות לך איך גם אתה תגיע בעוד ארבע שנים ותגיד, אכלו לי, שתו לי, ונתניהו לא נתן לי, כמו שהוא לא נתן לך במשך ארבע שנים, כאשר אתה היית בתוך הקואליציה שלו. אתם רוצים שר נוסף במשרד, עזבו את הבעייתיות של איך אנחנו מעבירים סמכויות מהמשרד, מי אמון על מה. הרי בחוק כתוב שזה נתון לשר הזה, וזה נתון לשר הזה. ואם פתאום יש חילוקי דעות בין השר לבין השר? ניקח את המשרד לביטחון פנים. לא את המשרד לביטחון פנים, בואו ניקח את משרד הבריאות, אוקיי? נתניהו ימנה במשרד הבריאות שר. והוא ימנה במשרד הבריאות עוד שר, נכון? עכשיו, תנסו לדמיין סיטואציה, אולי עוד פעם איזשהו משבר קורונה שיגיע, ואולי ראש הממשלה העתידי ירצה לבוא ולהתקין תקנות דרקוניות שמגבילות את חירויות הפרט במדינת ישראל: לא מאפשרות לו לעבוד, לא מאפשרות לו ללמוד, לא מאפשרות לו אפילו לעבוד, ומדינת ישראל משותקת. מצליחים לדמיין סיטואציה כזאת? כולם נעולים ונצורים בבית, מי שיוצא החוצה מקבל קנס. מגיע שר הבריאות, שהסמכויות נתונות בידו, ואומר: חבר'ה, את הדבר הזה אני לא מוכן לעשות, אין הצדקה. נכון? הרי מי ישב במשרד הבריאות, חבר הכנסת מרגי, אתה יודע מי ישב במשרד הבריאות?

היו"ר יעקב מרגי:

זו הדרישה שלנו.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אוקיי. השר דרעי יבוא לנתניהו, שעליו הוא גם לא סומך, ויגיד לו: אדון נתניהו, ראש הממשלה, נלחמתי בשבילך ארבע מערכות בחירות, החקיקה הזאת שהממשלה מנסה להביא, נוגסת בסמכויות שלי, זו חקיקה דרקונית שמגבילה את חירויות הפרט, שלא נותנת לו לצאת מהבית, לא נותנם לו לצאת לעבוד, אני לא מוכן להעביר את החוק הזה, אני לא מוכן להעביר את התקנות האלה, הן נתונות בסמכותי. יבוא ראש הממשלה, ועל פי אותו הדבר שאתם עכשיו מבקשים מאיתנו להעביר כאן במליאה, יאמר: הממשלה רשאית להעביר תחומי פעילות בין השר לבין השר; יבוא נתניהו, יכנס את שריו בליכוד, כולם רועדים ממנו ואין אחד שיעמוד מולו, ויגידו: אין בעיה, אנחנו נעביר ממך אדון דרעי, את הסמכויות בעניין תקנות הקורונה, לשר מהליכוד שאנחנו עכשיו נמנה, והוא יכניע וינצור וינעל את אותם אזרחים בבית. אדוני, מזכיר הכנסת, האם ראש הממשלה יוכל לעשות דבר כזה? ודאי שהוא יוכל. אתם עכשיו מעבירים את החוק הזה ונותנים את הכוח לנתניהו בעצם להעביר סמכויות משר שלכם לשר במפלגה אחרת רק על ידי הרמת יד, שלא על פי חוק לדרוס כאן חקיקות שנחקקו במשך חודשים על איזה סמכויות נתונות בידיים של איזה שר, ולמה הן נתונות בידיים של השר הזה? הרי שר הבריאות מבין את ההשלכות, זאת האחריות שלו. ואתם עכשיו רוצים ככה, תוך יומיים, לתת לראש הממשלה את האפשרות לגנוב לאותו שר את הסמכויות ולתת אותן למי שהוא ירצה, לכל אחד שישרת את המטרה ואת האג'נדה שלו. אתם מבינים איזה סכנה הדבר הזה? אתם מבינים איזה סכנה זו לדמוקרטיה הישראלית? אני לא חושבת שהחברים באופוזיציה – הקואליציה העתידית – מבינים את ההשלכות של החוק הזה. ועכשיו במקום לטעון את הטיעונים האלה בוועדה אני נדרשת לבוא ולעמוד כאן ולהגיד לכם את זה. אבל אני רוצה שהיועצת המשפטית תענה לי על השאלות האלה, ואתם לא מאפשרים לה לענות. למה? כי אתם מתזזים אותנו מהוועדה הזאת לוועדה אחרת, ואין לי אפשרות לקרוא את הטיעונים האלה; ליועצת המשפטית אין אפשרות לבוא ולענות, להשיב, להתריע בפני הסכנות האלה. מותר לאזרחים להבין את המשמעות של החוק הזה? מותר לארגונים שנלחמים יום ולילה מימין ומשמאל על הדמוקרטיה הישראלית, להבין את המשמעויות של החוק הזה? גם לנו מותר, ואתם דורסים את הדבר הפשוט ביותר, והוא קיום דיון. מעבירים חקיקות כאלה בהינף יד, בצורה פשוט עיוורת, ואין אחד שיקום ויגיד וישאל שאלה: חבר'ה רגע, קחו פסק זמן, בואו נדון לעומק. נבין איפה אנחנו מגבילים את זכותו של ראש הממשלה לבוא ככה, עלא פאדי, ולהעביר סמכויות איך שהוא רוצה. אתם לא מאמינים ביכולת של מעצורים ובלמים בדמוקרטיה? הכול מותר? גם ככה כמעט אין הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, כל הסמכויות נתונות בידיהם של שרים. הכול. בטח בידיו של ראש ממשלה. ועכשיו אתם מגדילים את כוחו באותו חוק של שר במשרד נוסף בלי שום מעצור? בלי שום בלם שיגן על הדמוקרטיה הישראלית? איך אתם מסוגלים לעשות דבר כזה? וזה עוד קו אדום שאתם עושים, שאי- אפשר יהיה להחזיר אותו אחורה. מי כמוך, חבר הכנסת מרגי, יודע שהפוליטיקה היא גלגל – פעם קואליציה, פעם אופוזיציה אבל את אותם קווים אדומים שנחצים – אי-אפשר להחזיר אחורה. אי-אפשר. נתניהו קבע תקדים עם ראש ממשלה חליפי – הינה, בכיתם על זה אחר כך שנה, נכון? אנטי-דמוקרטי. מי קבע את התקדים הזה? הוא קבע אותו. אז אתם פעם אחר פעם חוצים את אותם קווים אדומים שלא היו לפני כן, ואז הולכים ומתבכיינים עליהם. באתם וצעקתם: ראש ממשלה עם הכי הרבה מנדטים, מפלגה עם הכי הרבה מנדטים – אותו יושב-ראש מפלגה צריך לכהן כראש ממשלה. מי הפך את התקדים הזה? חבר'ה, אתם שוכחים שפעמיים נתניהו הקים ממשלות כאשר הוא לא יושב-ראש הסיעה הגדולה ביותר. הוא עשה את זה ללבני, והוא עשה את זה לגנץ. איך הוא עשה? בזכותכם. אתם הטלתם וטו, החרמתם כל אחד אחר. כל אחד אחר שרצה להקים ממשלה, ולא משנה מי, אתם החרמתם. אחד ויחיד, אדון נתניהו היחיד שיהיה ראש ממשלה. אבל בזה קבעתם תקדים. חציתם שוב קו אדום: יושב-ראש המפלגה הגדולה ביותר, לא הוא מרכיב את הממשלה. ואז בשנה שעברה אתם באים ובוכים: אבל הוא ראש ממשלה עם סיעה כל כך קטנה; הוא ראש ממשלה בלי מרב המנדטים, לליכוד יש הכי הרבה מנדטים. אתם חציתם את הקו האדום הזה, אז אתם מצפים עכשיו שאנחנו נחזיר את הגלגל אחורה על מה שאתם עשיתם? זאת התבכיינות. אתם אופוזיציה בתוך קואליציה, זה מה שאתם. אז לפחות פה, כשאתם באים לקבוע תקדימים, תבינו את המשמעות מרחיקת הלכת של איך הדבר הזה יעבוד. הרי הממשלה והרשות המחוקקת פעם אחר פעם דורסת את הכנסת. אתה ראית את זה כיושב-ראש ועדת החינוך פעם אחר פעם איך אזרחים, האזרח הפשוט שאת הקול שלו אנחנו מייצגים, שלו אנחנו רוצים לעזור – פעם אחר פעם הממשלה לא מסתכלת ימינה ולא שמאלה – החוק הזה עכשיו עובר, לא משנה מה ההשלכות. אתה קיימת דיונים של שבוע על החוק של החינוך המיוחד. שבועות – לא על חוק-יסוד, אבל על חוק רציני, ישבתם שבועות, הסתכלתם מה ההשלכות, מה האפקטים אחר כך. הצלחתם לפתור את כל הבעיות? לא.

היו"ר יעקב מרגי:

לא.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

יותר מזה – אתה התרעת על בעיות שעלולות לבוא, והם לא הקשיבו לך. הממשלה דרסה. ומה קרה אחר כך? בעיות מפה ועד הודעה חדשה. מה שטיפש אחד זרק לבאר, אלף חכמים לא יוכלו להוציא.

היו"ר יעקב מרגי:

אני חושב שגם בעיית המשילות, שלא היה רצף שלטוני, וגם המשרד כשל – לא עקב אחר הפיילוט ולא יישם את המסקנות.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז עכשיו, בשתי חקיקות שהצגתי בפניכם, גם של בן גביר וגם של סמוטריץ', אתם נותנים עוד יותר כוח אפילו לא לממשלה, אלא לראש הממשלה – הרי אתה יודע שהוא זה שמוריד את היד וקובע. איך אתם מסוגלים לעשות את זה? איך אתם מסוגלים לחצות עוד קו אדום בצורה כל כך דורסנית? עכשיו, אתה יודע מה? תדונו בדברים האלה לפחות כמו חוק חינוך מיוחד. לפחות. תנו כמה שבועות להבין את המשמעויות. אתם תעבירו את זה בסוף, אבל אולי נוכל לתקן? לעשות את זה בצורה מאוזנת, בצורה טובה, רצינית. אבל לא, תטיסו את זה על טיל בלי לחשוב, בלי כלום. למה? כי אף אחד לא סומך על נתניהו שיקיים את המילה שלו ביום שאחרי, וזו הממשלה שאזרחי ישראל עומדת לקבל: ממשלה שלא סומכת על חבריה, שבה אין אמון בינה לבין עצמה. אז איך יהיה אמון בין הציבור לבין אותה ממשלה? אבל אנחנו רגילים – הרי תוך כמה חודשים אתם תבואו ותבכו: לא נתנו לי, אכלו לי, שתו לי, אופוזיציה בתוך קואליציה. סמכות נוספת שאני רוצה לדבר עליה איתכם היא מעבר של שר, שני שרים במשרד אחד. מסתמן שבאותם הסכמים קואליציוניים של יהדות התורה כל הכרעה בעניין בעלי החיים תגיע לידיים שלהם. זאת אומרת שחוק משלוחים חיים, חוקים שגם אני ניסיתי להעביר לעניין תקנות הלולים – 15 שנה, מי כמוך יודע, ישבת הרבה שנים בוועדת החינוך – אף אחד לא הצליח להעביר את תקנות הלולים, שזה חוק פר אקסלנס של רווחת בעלי החיים; תרנגולות שכלואות בכזה דבר, לא מסוגלות לפתוח כנפיים, אתה רואה אותן פצועות, אחת בלי רגל, אחת בלי כנף, אחת בלי מקור, וככה מדינת ישראל ממשיכה עשרות שנים, ולא יקום אדם אחד שיעביר את התקנות האלה וימנע את הסבל הזה מהם. אז בשנה אחת הצלחתי דרך ועדת החינוך לעשות את המעשה הזה, אחרי שאף אחד לא הצליח לעשות את זה ואני באמת גאה בו, ולקבוע תקנות לרווחתם של - - -

היו"ר יעקב מרגי:

רק חבל שלא דאגת באותה נשימה שהממשלה תשפה את החקלאים.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

האמת היא שדאגנו, ושיפו, ונתנו תקציבים מאוד מאוד גדולים בשבילם. אגב, כדי להגן עליהם, לפני שש שנים הסתמן שהולכים להעביר את החקיקה, אז קבעו איזשהן תקנות וכבר אישרו לולים מסוימים שהם לא בתקנות האלה. אני אישרתי להם להמשיך את אותם לולים, כי הם השקיעו מיליונים על פי מה שהממשלה אמרה, אבל לא קיימה. אז תאמין לי שגם לחקלאים שם דאגנו, אבל לא על חשבון בעלי החיים.

היו"ר יעקב מרגי:

ואנחנו מייבאים ביצים ממדינות שלא דואגות לרווחת החי.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז גם את זה קבענו, חבר הכנסת מרגי, שמשנה מסוימת – תסלח לי, אני לא זוכרת את המספר – אבל משנה מסוימת, מרגע שאותן תקנות ייכנסו באופן מוחלט גם לא יוכלו לייבא ביצים ממדינות שלא עומדות בתקנות של רווחת בעלי חיים. אז דאגנו לכך. באותו סטנדרט שהחקלאי הישראלי צריך לעמוד בו, אנחנו צריכים לבוא ולבקש מכל אחד אחר לעמוד בו.

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - אם דאגתם לכל כך הרבה - - -

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

דאגנו, ובחרו, חבר הכנסת ינון, אני מבקשת ממך שתשים לב שבמושבים וביישובים החקלאיים לא קיבלנו אחוזים גבוהים מן הרגיל, משום שדאגנו להם. תסתכל על תוצאות הבחירות - -

ינון אזולאי (ש"ס):

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - אני מבקשת ממך, ואתה כל הזמן מפריע, אז אני מבקשת עוד חמש דקות לפרוטוקול, על כל ההפרעות שלו - -

היו"ר יעקב מרגי:

ינון.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - תן לי עוד חמש דקות על כל הפעמים שהוא קופץ ולא מאפשר לי לדבר, בבקשה, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

תסיימי קודם כול את מה שיש לך להגיד, ואחר כך נדון בזה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

בסדר גמור. לעניין תקנות רווחת בעלי החיים – בהסכמים הקואליציוניים הסתמן שיהדות התורה הולכת לקבל וטו על נושאי בעלי החיים. עכשיו, אומר לכם ככה: לראש הממשלה המיועד אמורה להיות יועצת לענייני בעלי חיים, טל גלבוע, אתם מכירים אותה, יועצת נהדרת. אני חייבת לומר באמת ובכנות שהיא עשתה עבודה מדהימה גם בכנסת העשרים-ושלוש, וגם מתוך האופוזיציה היא הגיעה לדיונים, קיימה אותם ודאגה שגם מהאופוזיציה יבואו ויסייעו ברווחתם של בעלי החיים. אבל צריך להבין שאם ההסכם הזה ייכנס באמת לתוקף, כפי שמסתמן מתוך אותם הסכמים של יהדות התורה, ויהיה להם וטו בעניין נושאי בעלי החיים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

לא, צריך לומר ביושר, על חשבוני, שהם ביקשו בסעיפים ספציפיים שקשורים לאורחות החיים שלהם, בנושא המגבעות שלהם ובנושא המשלוחים החיים. לא כל סוגיה היא סוגיית צער בעלי חיים, כי סוגיית צער בעלי חיים היא אחד מהציוויים שבתורה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תקשיב, חוק צער בעלי חיים הוא באמת אחד הציוויים שבתורה. הם צריכים להיות הראשונים שיבואו ויקדמו חקיקות כאלה, ולא אלה שיעצרו אותן פעם אחר פעם. אתה יודע, חוק הפרוות עם השטריימלים – גם אני ניסיתי להעביר חקיקה כזו, וניסיתי להעביר אותן יחד בהסכמה – קיבלתי על זה וטו. לא דנים, לא מדברים. באמת, אתה יודע, אין לי בעיה שישמרו על אורחות חיים, אין לי בעיה להחריג, לא מדובר פה על לבוא ואפילו לא לחייב אותם ללבוש את הפרווה המזויפת הזו, אבל היא לא פחות טובה, אתה יודע. אפילו לבוא ולהחריג. כלום, וטו, אוקיי? לא כך צריך להיות. צריך לבוא ולאפשר קיום של דיון בינינו, לראות איך אנחנו מאפשרים קיום של אותו חוק מצווה שנקרא צער בעלי חיים.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מאמין שיהיה דיון. בבוא העת יהיה דיון.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אבל בממשלה המסתמנת, שר החקלאות – בוא נראה, המיועד, אני כבר לא עוקבת, אני לא יודעת מי מיועד לשר החקלאות, נראה לי אולי מיקי זוהר – מיקי זוהר יעבוד יחד עם טל גלבוע כדי להעביר את אותו חוק צער בעלי חיים על המשלוחים החיים. הם עמדו בקדמת הבמה בעניין הזה. נתניהו קבע עם יהדות התורה כלל מסוים; ואם יהדות התורה תתנגד? תתחיל התנגדות בתוך הליכוד, הם יגידו: יודעים מה, אני אחליט עכשיו על פי אותו חוק סמוטריץ' שאני אעביר את הסמכויות בעניין בעלי החיים אולי לגפני. ככה זה לא ייפול עליי – עליי, נתניהו – אלא זה ייפול עליו. וככה יסנדלו אותך, השר לעתיד – אני מקווה שאתה שומע, מיקי זוהר – מלגעת בנושא רווחת בעלי החיים. זה לא יהיה בסמכות שלך. ככה, בהחלטת ממשלה כזו, הוא יכול לתזז סמכויות מאחד לאחד בלי להחליט כלום, בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. הרי מי יקום מהליכוד ויגיד לו: לא, אני מצביע נגד? מי כמוך יודע איך זה באותה ממשלה? ולכן הדבר הזה הוא עוד ישארבלוף של איך אותה ממשלה מסתמנת הולכת לדרוס את הדמוקרטיה הישראלית ולהקפיץ סמכויות מאחד לשני כדי שבתום ארבע השנים, כשיהיו מחדלים נוספים ולא יצליחו לקדם את רווחתם של בעלי החיים ולא יצליחו לקדם משילות ולא יצליחו לעשות כל כך דבר כזה או אחר, יש לנו תירוץ: נתניהו העביר את הסמכויות, אני לא ידעתי, לא שמעתי, לא עשיתי. תירוצים, תירוצים, תירוצים. כוח בלתי מוגבל לידיו של אדם אחד, וזה נתניהו. תדעו שאת זה אתם עושים. מילא אם גם על החוק הזה היינו מקיימים דיון של כמה שבועות – איפה אנחנו שמים מעצורים, חסמים, בלמים, באילו נושאים; אין בעיה, תעבירו את הנושא של המינהל האזרחי לשר נוסף. תעבירו. אנחנו נאפשר, אבל בתנאים מסוימים. לא כוח בלתי מוגבל לאדם אחד. גם ככה אין מעצורים ובלמים, אין גבולות בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, אז בואו לפחות נעשה עבודה רצינית לפני שכולכם כאן תצביעו ככה בעד. עצוב. אתה יודע, כולם נמצאים בוועדות, אף אחד לא שומע את הדברים החשובים האלה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני תמיד אומר שהפרוטוקול שומע.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

הפרוטוקול שומע, אבל בסוף הם צריכים לשמוע את זה. אם לא היו מתקיימים דיונים בוועדות, הם היו פה ושומעים את הדיון החשוב הזה. ומפה אני לא אוכל לשמוע את דבריו של מתן כהנא, אני לא אוכל לשמוע את דבריו של השר פריג', אני לא אוכל לשמוע את הדיון, אפילו הערות של חברי האופוזיציה. למה? כי אני אצטרך לרוץ ולהיות מתוזזת בין אותה ועדה של קרעי על חוק דרעי, סמוטריץ', לבין אותה ועדת כספים, לבין אותה ועדה של בן גביר. זה בלתי אפשרי. פשוט בלתי אפשרי. עוד ישראבלוף. בואו נדבר על חוק דרעי. תקשיבו, אנחנו כאן קובעים רף נמוך יותר לאותם חברי ממשלה, וזה עצוב. אתם אומרים: חוק פרסונלי, לא פרסונלי. לא נראה לי שיש אף אחד כאן כרגע עם רקורד. ברור לכולם שמדובר כאן באדם אחד. אני אומרת לך בכנות, תפיסת העולם שלי, הכלכלית, היא שמס זה שוד, אוקיי? מס והיטלים על אזרחי מדינת ישראל – כל אחד ואחד. אני אומרת לך, משפחות יורקות דם, דם, יזע ודמעות בלהביא אוכל לשולחן, להביא חוגים לילדים שלהם. אתה יודע מה זה לגבות 50% מס מאותם הורים שאומרים: אני צריך לבחור חוג אחד, לא שניים השנה, כי אני לא יכול לעמוד בזה. למה? כי המדינה שלי לוקחת לי חצי מהמשכורת ומכניסה אותה כאן, לתוך הקופה של האוצר. היא לוקחת כסף, היא לוקחת את החוג השני של הילד הזה, היא לוקחת מזון מהשולחן כאן ושם. באמת, מס זה שוד, וצריך כל דבר בעניין הזה לבוא ולדון לעומק. בגלל זה, אני אזכיר לכם, אפילו חוק מס דירה שלישית, שעלה בכנסת העשרים – אני לא יודעת אם אתה היית בתוך הדיונים בוועדה שם, בוועדת כספים, אבל אני – חברת קואליציה – הגשתי 1,300 הסתייגויות על החוק הזה. למה?

היו"ר יעקב מרגי:

הייתי יו"ר ועדת חינוך, לא יכולתי להשתתף.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אני יודעת. כשדברים ככה במקביל זה קצת יותר קשה. אז אני אספר לך: כחברת קואליציה, כחברת ליכוד, כאשר כחלון מביא את החוק הזה כתנאי לאותה קואליציה, בקואליציה של 61, קמה לה אישה אחת, חברת ליכוד, ואמרה: חבר'ה, החוק הזה זה שוד. כי אם בן אדם בדם, יזע ודמעות חסך שקל-שקל, אגורה-אגורה, כדי לקנות עוד דירה, דירה שלישית – ניסו להכניס דירה שלוש וחצי או שתיים וחצי – בשביל מה, בשביל העתיד של הילדים שלו? בשביל העתיד שלו? כי המדינה לא נותנת לו פנסיה והוא צריך אחר כך לבוא ולגרד מה-2,000 שקל בחודש לדאוג לעתיד שלו, כדי לא להישען על המדינה, כדי לא להישען על הילדים שלו. מה, הוא פשע שהוא קנה דירה שלישית? מה הוא כבר עשה? עבד קשה. והינה הגיע כחלון ורצה לשדוד אותו, לקחת ממנו עוד מס על אותה דירה. כשהוא רצה לדאוג לעתיד שלו, כשהוא היה האדם האחראי – בשביל מה, כדי שאחר כך הממשלה תוכל לבוא ולחלק כל מיני מתנות? לא, זה הכסף שלו. הוא חסך אותה אגורה-אגורה, שהוא יחליט מה הוא יעשה איתו. אז בעניין הזה, חבר הכנסת מרגי, אני אומרת לך, בואו תורידו מיסים על דירות, תקבלו את התמיכה של הקואליציה הנוכחית, של האופוזיציה העתידית, אני אעזור לכם. מה שאתם צריכים מהאופוזיציה, ממני – הינה, גם חבר הכנסת מתן כהנא, גם הוא קפיטליסט, נכון? בלי בושה. תביאו חוק שמוריד מיסוי על דירות, על השקעה בדירות, כדי שיותר אזרחים בישראל ישקיעו בדירות וידאגו לעתיד שלהם ולא יצטרכו להישען על סעד ורווחה כאשר הם מגיעים לגיל 60 ו-70, לא יצטרכו להישען על הילדים שלהם, שגם ככה חנוקים כי הם צריכים לשלם ככה הוצאות על הילדים שלהם כדי לאפשר להם עתיד יותר טוב. הינה, תקבלו את התמיכה, תקבלו אותה. לא צריך לעשות ככה כל מיני עיגולי פינות. אבל אדם עשה מעשה, הגיע להסדר טיעון בצורה ברורה וידע שהמטרה של אותו הסדר טיעון היא לבוא ולקחת פסק זמן מאותה פעילות פוליטית; אז עכשיו הוא מנסה בדיעבד לקחת את השעון אחורה? לעשות משהו פרסונלי בצורה בלתי הגיונית? מילא אתם, ממשלה, הקמתם ממשלה עם 63 מנדטים, אבל אתם מנסים לעשות את זה עוד לפני שבכלל הקמתם. מה, זה התנאי שלכם לבוא ולהקים ממשלה? זאת אומרת שאם החוק הזה של דרעי לא עובר אתם לא תתמכו בהקמת ממשלה, או ממשלת ימין על מלא? איך יכול להיות? תגררו מדינה שלמה לבחירות? הינה, מס דירה שלישית, אני עצרתי. הגשתי 1,300 הסתייגויות, נימקתי אותן בוועדה במשך כמה שעות, גררתי את הקואליציה שלי עד 06:00 בבוקר באיום שתקציב המדינה לא יעבור. העבירו את זה בכוח, בדריסה מוחלטת. דודי אמסלם שם איים עליי על ימין ועל שמאל. לא נשברתי, הביאו את זה למליאה, הצביעו על זה, דרסו הכול והגישו על זה בג"ץ. בג"ץ – תסתכלו בנימוקים שלו – מסביר את טיעוניה של חברת הכנסת הקטנה, שרן השכל, באותו לילה, שלא ניתנה לנו זכות לטעון, שלא נתנו לנו זמן לעבור על אותם חוקים, שלא נתנו לנו זמן להבין את המשמעויות, וביטל אותו. וכך בוטל מס דירה שלישית. מה שאתם עושים עכשיו זה להעביר חקיקות בלי לתת לנו את הזמן לטעון את הטיעונים, בלי לתת לנו את האפשרות לבוא ולשמוע את הייעוץ המשפטי, בלי להבין את המשמעויות מרחיקות הלכת. אני אפילו לא מדברת על זה שאתם מורידים את הרף מחברי ממשלה. הרי חבר ממשלה, כמו שהסברתי לכם לפני כן, יש לו סמכויות אדירות. הרי אין לנו באמת איזשהו מחסום בין הרשות, אין לנו מעצורים ובלמים בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, נכון? הרי מה שאנחנו דורשים מאותם שרים בממשלה, שיש להם סמכויות אדירות, הוא לפחות לעמוד בתנאי יסוד ובתנאים בסיסיים של דוגמה אישית. כן. ואתם רוצים להיות הממשלה שתוריד את הרף הזה? באמת? הרי גם השר דרעי יכול - - -

היו"ר יעקב מרגי:

הוספתי לך שתי דקות על ההפרעות.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

חמש דקות, אני מבקשת.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא יכול.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

ינון פעם אחר פעם התפרץ לדבריי.

היו"ר יעקב מרגי:

כמה קריאות ביניים. והייתי נדיב.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אוקיי, בסדר. אותה ממשלה שאתם תהיו חברים בה, חבר הכנסת מרגי, תוריד למעשה את הרף הזה. אנחנו אמורים להוות להם דוגמה אישית. בואו ביחד נמצא את הדרך לעשות את זה. אל תעשו דברים בדיעבד, אל תבואו ותעבירו חוקים פרסונליים, כי גם פה יש קו אדום שאתם חוצים. אמרתי לך, אתה יודע מה? אני אפילו לא מדברת על העבירה עצמה; אני מדברת על זה שאתם כאן שנה שלמה זעקתם: אל תעבירו חוקים פרסונליים.

היו"ר יעקב מרגי:

על חציית קווים אדומים זעקנו שנה וחצי שלמות, הן בנשיאות הכנסת הן בכנסת, ותבענו גם את עלבונו של תקנון הכנסת.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אתם זעקתם: אל תעבירו חוקים פרסונליים – נכון? אמרתם: הינה, רוצים לחוקק חוק שלא יאפשר לנתניהו להתמודד. ואתם קמתם ואמרתם: אנחנו נילחם מלחמת חורמה בחוקים פרסונליים, כדי שלא תעבירו אותם. והחוק הראשון שאתם מעבירים הוא חוק פרסונלי? איך אתם יכולים לעשות דבר כזה? איזו צביעות. איך אתם מסתכלים לציבור בעיניים ואומרים לו - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

זה החוק השני, החוק השני. החוק הראשון - - -

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

זה החוק השני, סליחה. סליחה. החוק השני, אבל אפילו טרם הקמת הממשלה.

היו"ר יעקב מרגי:

מתן, אתה אמור לעלות אחריה, תוכל להפנות את תשומת ליבה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אבל זה עוד טרם הקמת הממשלה. הם עוד לא הקימו ממשלת ימין על מלא, והם כבר עושים בדיוק את מה שהם אמרו שהם לא יעשו. איך אפשר להסתכל לציבור בעיניים על דבר כזה? באמת אני לא מבינה. ואפילו לא התחלתי לדבר על ההשלכות של הדבר הזה. משפט קטן. תיקח לדוגמה עבירת טרור, אוקיי? יש אנשים שיושבים במליאת הכנסת ועלולים אולי בעתיד לעבור עבירה של אולי איכשהו שייכות לארגון טרור. נגיד שיקרה דבר כזה. או עבירה פלילית של הברחת טלפונים לתוך בתי מאסר למחבלים. אם הדבר הזה נגמר בהסדר טיעון - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לסיים.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אם הדבר הזה נגמר בהסדר טיעון, חברים - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לסיים.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - החוק הזה יאפשר להם לחזור לכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

אצלנו אומרים במוצאי שבת: המבדיל בין קודש לחול.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תודה רבה לכולם. אפילו לא התחלתי לדבר על המשמעות של חברי הליכוד.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

הייתי שמחה, אולי, ככה, עוד כמה דקות, אבל בסדר.

היו"ר יעקב מרגי:

יהיו לך עוד הזדמנויות. על חשבון הסיעה ייתנו לך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תודה רבה לכולכם. אני מקווה שנצליח לעצור את החוק מרחיק הלכת הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אתם יודעים, אמרו לי שיש איזה עיתונאי שיש לו פינה. הוא מאמין לחברי כנסת ואומר: בואו נראה לכם מה הוא אמר לפני שבוע. איך קוראים לו, לעיתונאי הזה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

קלמן ליבסקינד.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא, לא. טלוויזיוני, טלוויזיוני. אביו היה עורך דין, אומרים, משהו. גיא זוהר? גיא זוהר? הבנתי. חכמים, היזהרו בדבריכם, חברי הכנסת. גיא זוהר אורב לכם, הוא יזכיר לכם מה אמרתם אך לפני שנה ואיך פעלתם לפני שנה. לכן, כשאתם עולים לפודיום - - -

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - - באמת - - -

היו"ר יעקב מרגי:

לא כיוונתי רק אלייך. קווים אדומים דרכתם ונדרסו כאן וחבל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

ואתם? - - -

היו"ר יעקב מרגי:

כל קיצוניות תביא אחריה קיצוניות יותר חדה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז תחשבו טוב לפני שאתם מעבירים את החוקים האלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני, מתן כהנא. 20 דקות לרשותך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בתנאי שהשר לא יקרא קריאות ביניים שיפריעו לי. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לדבר על שלושה נושאים: גם על הנושא של חקיקה פרסונלית, גם על מה שנקרא חוק דרעי וגם על מה שנקרא חוק שר נוסף במשרד.

היו"ר יעקב מרגי:

עומדת לך הרשות לדבר. עוד לא ניתנה הרשות ליושב-ראש הישיבה לצנזר לך את הדברים, אלא אם כן הם יהיו פוגעניים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא, לא.

היו"ר יעקב מרגי:

ברמות כאלה הוא יפנה את תשומת ליבך שהם פוגעניים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני רק מצטט דברים שאמרו לפניי אנשים מכובדים, שופטים בבתי משפט ישראליים. אתמול התראיינתי בפגוש את העיתונות אצל בן כספית ועמית סגל, והם שאלו אותי אם אני מצטער על זה שלא חוקקנו את חוק הנאשם. הם אפילו די ציינו שאני הייתי מאלה שהתנגדו לחוקק את חוק הנאשם. ואני אמרתי להם שאני לא מצטער על זה שלא חוקקנו את החוק הזה, כי זה חוק פרסונלי, ואני נגד חקיקת חוקים פרסונליים. לא הייתי היחיד שהוא נגד חקיקה פרסונלית, ואני רוצה להקריא כמה דברים של אנשים שאמרו דברים נגד חקיקה פרסונלית. למשל: חקיקה לא יכולה להיות רטרואקטיבית. היא תהפוך כך לפרסונלית, ויש סיכוי גבוה מאוד שתיפסל בבג"ץ. כך הזהיר לפני שנה חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד, לבל ממשלת השינוי תעז להגביל את כהונת ראש הממשלה. חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד, חבר כנסת שאני מעריך ומכבד, טען פה שחקיקה פרסונלית זה דבר רע מאוד ועלול להיפסל בבג"ץ. מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש? מה הסיכוי שחקיקה פרסונלית שמקדמים עכשיו בוועדה תיפסל בבג"ץ? שאלה טובה. החרה-החזיק אחריו: על מי אתם עובדים? מה אתם עושים? משעמם לכם? – תקף חבר הכנסת שלמה קרעי מהליכוד. גם הוא, כשהוא דיבר על חקיקת חוק הנאשם, חקיקה פרסונלית, גם הוא מאוד כעס על החקיקה הזאת. עוד דברים אחריו: הצעת החוק הזאת אינה פרסונלית? שאל השואל – תכף נגלה מי זה. אני לא רוצה להשאיר אותך במתח, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא מתוח.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אז אתה רוצה לנחש? אתה רוצה לנחש?

היו"ר יעקב מרגי:

בבית הזה כבר אין סיכוי שיפתיעו אותי.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הבנתי. יבוא יום שהציבור יתבייש בכם ויקיא אתכם על הפיגוע בדמוקרטיה שאתם מנסים לחולל – איים לפני חצי שנה חבר הכנסת אמיר אוחנה מהליכוד, כשנודע כי בכוונת ממשלת השינוי לאסור על נאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה. אותו חבר כנסת שכעס וצעק נגד חקיקה פרסונלית עלול להיות יושב-ראש הכנסת הקבוע. הוסיף אחריו: שנה שלמה לא פעלתם בנושא, כי ידעתם שזה חוק פרסונלי שמסוכן לדמוקרטיה – התריע חברו לסיעה, חבר הכנסת י"ק – יואב קיש, חברי מהטייסת, מה שנקרא.

היו"ר יעקב מרגי:

רציתי להפנות את תשומת ליבך, כי הפעם לא אמרת את זה. מייד תיקנת.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

ארבע שנים טסנו באותו טייסת, היה אחלה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

קצת מטריד אותי - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

היה אחלה, אבל עכשיו, מסתבר, התהפך. פעם היה נגד חקיקה פרסונלית, היום הוא מקדם חקיקה פרסונלית בכל הכוח. אז מסתבר שחקיקה פרסונלית זה דבר מאוד מאוד של פוזיציה.

היו"ר יעקב מרגי:

מסתבר שהכנסת מצליחה לשנות בן אדם בתפיסתו.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הינה, אני, כשהייתי בקואליציה הקודמת, הייתי שר בממשלה, שר אהוד על האופוזיציה.

היו"ר יעקב מרגי:

זכורה לנו היטב הקדנציה שלך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

שר מאוד אהוד על האופוזיציה. הייתי אישית נגד חקיקת חוק הנאשם, כי זה חוק פרסונלי. לא התהפכתי. אבל מסתבר שיואב קיש, מיקי זוהר – איזה שמות עוד העלינו פה? הם, אין להם בעיה. נגד נתניהו, זה פרסונלי; אם זה לטובת דרעי, זה כבר לא פרסונלי. מה אנחנו עושים פה, אדוני היושב-ראש? אנחנו הולכים לשנות את החוקה. אין למדינת ישראל חוקה. חבריי חברי הכנסת, אין למדינת ישראל חוקה, אבל הדבר הכי קרוב שיש לנו זה חוקי-יסוד. אנחנו באים ומשנים את חוקי-היסוד האלה בחקיקה פרטית. בחקיקה פרטית משנים חוקי-יסוד. נכון שגם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו היה בחקיקה פרטית, אבל זה שעשו משהו אחד לא טוב – טוענים אלה שטוענים שזה לא היה טוב – לא אומר שצריכים לעשות דבר לא טוב עוד פעם ועוד פעם. הולכים לשנות חוק-יסוד בחקיקה פרטית.

היו"ר יעקב מרגי:

מה, אתה כופר בעקרון הפרדת הרשויות? מה, לא עומדת לכנסת הזכות לחוקק? מה, היא צריכה רק את הרשות המבצעת? למה? למה זה לא טוב? אני חושב שכאן נעשה בירור יותר טוב מאשר בפרסום לציבור שאף אחד לא קורא, באים לממשלה ומאשרים. הייתי שר בממשלה, ויגיד לך עיסאווי פריג' שיש דיונים, אבל לפעמים יום ראשון הוא יום משמים. הנושא לעוס, מגיע לישיבות ממשלה כבר לעוס ומוסכם.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אז אני רוצה להגיד לך שגם אני, כשהייתי שר, בנושאים שהם כבדי משקל, לא עשיתי אותם בהסכמים קואליציוניים. נניח חוק הגיור. באו אליי אנשים, אמרו לי: תקשיב, נושא הגיור – עזוב אותך, אתה סתם מתבחבש. הצעת חוק ממשלתית, הורגים אותך. בוא, אם מישהו יריץ הצעת חוק פרטית, נריץ את זה בכנסת. אמרתי: גיור – אמיתי, אני מאמין בזה – זאת הסוגיה הכי דרמטית שעם ישראל עומד בפניה. לא יכול להיות שזה יהיה בחקיקה פרטית, בטח לא כל עוד אנחנו בקואליציה. אנחנו בקואליציה נביא את זה בחקיקה ממשלתית.

היו"ר יעקב מרגי:

זה בית המחוקקים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

נכון, נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

אף אחד לא צריך להתנצל שנעשית כאן עבודת חקיקה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני חושב שכשאתה רוצה לשנות חוק-יסוד, אתה לא יכול לעשות את זה עם האיום הזה של כן תקום ממשלה, לא תקום ממשלה, כחלק מהסכמים קואליציוניים, תוך שבוע בפטור מהגשה, פטור מהנחה, העיקר להריץ את זה. השר עיסאווי, אתה - - -

השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג':

היו"ר יעקב מרגי:

לכמה זמן אתה שפוט היום פה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הוא עושה פעילות גופנית. בקיצור, מה שאנחנו עושים פה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מורידים את הסטנדרטים הנדרשים משר בממשלה. אומרים לי: למה אתה מזכיר לאריה דרעי את חטאיו מהעבר? באמת, זה לא נעים. אבל אם השר לשעבר אריה דרעי, אחרי שהוא כשל בפלילים, ריצה את עונשו לחברה, היה ממשיך את חייו באופן פרטי, ניחא. חזר, היה טלית שכולה תכלת, ניחא. אבל הוא חזר לחיים הציבוריים ושוב פעם כשל בפלילים.

היו"ר יעקב מרגי:

ושוב פעם לא עמדה לו הזכות כפי שעומדת לכל אזרח. סוגיות של מס בדומה למה שהוא כשל בהן נסגרות במשרדי פקיד השומה. כולם יודעים בעטיו של מה זה הגיע. צריך לומר את זה ביושר: עינוי דין, כותרות ענק.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

עינוי הדין הזה הוא לא האשמה של צד אחד. למטבע הזה יש שני צדדים.

ינון אזולאי (ש"ס):

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני חבר הכנסת אזולאי, יש גם כאלה שמושכים ומושכים. תכף תגידו לי שגם לנתניהו יש עינוי דין.

ינון אזולאי (ש"ס):

התקשורת, החברים שלך אמרו שזה עינוי דין, לא אנחנו.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

התקשורת החברים שלי? בסדר.

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - שנה וחצי - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני, אם אני אגיד עליך משהו טוב עכשיו, יהרגו אותך במפלגה שלך, אבל אתה יודע כמה אני מעריך אותך, כמה אני מכבד אותך, ובאופן כללי כל חברי הכנסת של ש"ס באמת נחשבים פה במשכן כאנשים רציניים, מסורים, מטובי חברי הכנסת שיש פה בבניין. למה שאתם לא תהיו השרים? אתם תהיו השרים.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יודע לאיזו הערכה זוכה יושב-ראש המפלגה שלנו, הן כחבר קבינט, הן כחבר ממשלה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

11 מנדטים. חבל. אגב, למה הוא צריך להיות גם שר הבריאות, גם שר הפנים, אחר כך שר האוצר? אין מספיק אנשים מוכשרים בש"ס שהוא צריך לקחת את כל התפקידים עם כל העבר? היות שהותקפתי על ידי חברי הכנסת של ש"ס בצורה כל כך קשה בשנה האחרונה, זה קצת הוריד לי את החסמים באיך שאני מוכן לדבר עליכם, ואין לי מנוס אלא להקריא דברים שאמרו שופטים במדינת ישראל על מי שעכשיו רוצה – דרך אגב, מה שאתה אומר ומה שחברי חבר הכנסת ינון אזולאי אומר, אתם כל הזמן אומרים: זו עבירה פעוטה, לא צריך להיות על זה כלום. אז קדימה, יאללה, לך ליושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, הוא יגיד שאין קלון, ואז אני אגיד פה: חברים, עם ישראל היקר, בעבירה שאריה דרעי עשה - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני אומר לך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

- - אין קלון.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אומר לך ברשותך, על חשבוני, אם תרצה תוספת זמן.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

ברור שאני אבקש תוספת זמן.

היו"ר יעקב מרגי:

תקשיב, כשלא סומכים על המערכת, כשרואים רדיפה אישית, ותלוי מאיזה צד של המפה זה בא, אז הולכים לצעד הקיצוני, כן. הלוואי שיכולנו לסמוך על הכרעות של בן אנוש שיהיו לא נגועות. הלוואי. אריה דרעי שילם פעמיים. הוא לא זכה להגנה מפני הצדק, הוא לא זכה למה שאחרים זכו.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

תכף אנחנו נשמע מה אמרו השופטים על אריה דרעי. בסוף, היות שמדובר כנראה, לפי מה שאתם מתארים, בעבירה כל כך פעוטה, כל מה שהיה צריך זה ללכת ליושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית ולהגיד לו: אדוני, תכריע – יש קלון? אין קלון? לדידכם כנראה הוא היה אומר "אין קלון", ואז אני הייתי אומר פה על בימת הכנסת: חברים יקרים, לאריה דרעי על פי החוק מותר להיות שר, בהצלחה. אלה החיים. ערכים שמרכים, בסוף יש פה חוק. אבל כרגע אתם הולכים לשנות את חוק-היסוד כדי לאפשר למישהו שפעמיים נכשל בפלילים להיות שר במדינת ישראל. עכשיו בוא נשמע מה אומרים השופטים: "אין מדובר בכישלון בודד של אדם צעיר שזה עתה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד". לא משהו בקטנה – "התמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד". דרעי לקח שוחד בהזדמנויות רבות ובדרכים שונות במשך התקופה בת חמש השנים שבה מילא תפקידים ציבוריים שונים. כספי השוחד ניטלו שלא כדין מקופת הציבור ונמסרו לדרעי, אשר שלשלם לכיסו והשתמש בהם למימון צרכיו ורווחתו האישיים. "צרכיו ורווחתו האישיים", "שנים רבות", "מיוסד על אדני שוחד". בשביל זה משנים חוקה? "דרעי, שהחל לקחת שוחד מעת מינויו כעוזר לשר הפנים, המשיך בכך לאורך ימים ושנים, גם במהלך כהונותיו הרמות כמנכ"ל משרד הפנים וכשר הפנים. הבאתו לדין, בעודו מכהן כשר בממשלת ישראל והרשעתו בלקיחת שוחד הטביעו חותם קשה על מערכות הציבור בישראל. עד שנחשפה פרשת עבירותיו, נטו הכול לסמוך ולבטוח ששרי ישראל ונושאי משרות בכירים אחרים - - - עושים את שליחותם באמונה. האפשרות כי תת-תרבות השוחד, האופיינית למדינות נחשלות ולמשטרים מושחתים, תפגע במי שנמצא ראוי לשבת על כסאו של שר או של מנכ"ל בישראל, הייתה רחוקה מן הדעת. באה פרשתו של דרעי וטפחה על פני כולנו. התופעה שנגלתה לעיני בית המשפט בפרשה זו המחישה היטב כי גם מי שמוחזקים בעיני רבים כראשי הציבור ומנהיגיו עלולים להיכשל בעבירה הקשה של לקיחת שוחד".

היו"ר יעקב מרגי:

רק לשם האיזון, הוא כפר בכל העובדות האלה, והורשע על פי עד מדינה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הוא הורשע.

היו"ר יעקב מרגי:

על פי הכרעה של עד מדינה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אז הינה, תמשיכו לתקוף את בית המשפט. "בנוהגו כך, עשה הנאשם בכספי הציבור שהופקדו בידו בנאמנות כבתוך שלו" – אני מדלג – "השריש את הנורמות הפסולות שעל פיהן נהג בשירות הציבור"; "איננו מקבלים כי הנאשם כמי שמונה להיות שר הפנים במדינת ישראל, היה עיוור מלראות את הפגם היורד עד שורשו של העניין כאשר הוא פועל ועושה למען הקצבה לעמותה, בראשה עומד אחיו", דברים שבאים לידי ביטוי בעדות שלו, וכהנה וכהנה. לגבי מה שקרה עכשיו בדבר האחרון, אומר השופט עכשיו על העסקת טיעון: "כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית ויטען כי קיימת בו מסוכנות בכל הכרוך במשאו ובמתנו בענייני ממון הרבים או היחיד" – מישהו שהולך להיות שר אוצר בעוד שנתיים – "יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצורכי ציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית". השופט אומר: אני מקבל את עסקת הטיעון הזאת ביודעי – חלק מהשיקולים שיושבים לי באחורי המוח זה שאריה דרעי החליט לעזוב את הזירה הציבורית. נכשלת פעם אחת בפלילים, נכשלת פעם שנייה בפלילים – עזוב, שחרר, זה מה שהשופט אומר. אני רוצה לעבור נושא. הנושא הנוסף, בזמן שנותר לי, זה הסיפור של שר במשרד ממונה. אנחנו יודעים שבממשלה הקרובה עומדים למנות את השר סמוטריץ' כשר נוסף במשרד הביטחון, ככה לפחות על פי המשתמע מההסכמים הקואליציוניים. בגדול גם אמר חברי מיכאל ביטון, ששירת באותו תפקיד ממש, אין בזה בעיה. האם זה מעולה? האם אפשר לעשות אותו דבר עם סגן שר? יכול להיות. האם אפשרי למנות שר נוסף במשרד? התשובה היא כן. אני מבין את הצורך הפוליטי הזה, אני מבין את הדברים שעומדים מאחורי הצורך הזה, סבבה לגמרי. פה יש שאלה של סמכות ואחריות, מי כפוף למי, מי נותן דין וחשבון למי, מי יש לו את המילה האחרונה. והדברים האלה הם מאוד מאוד בעייתיים. למה מאוד בעייתיים? כי בפועל, מה שנראה פה, אדוני היושב-ראש, שבממשלה הקרובה עומדים להיות שלושה שרי ביטחון שונים, ואם יהיה לי זמן, אנחנו ניגע גם בבעייתיות של זה. תוסיף מראש את הזמן שלקחת לי, לפחות חמש דקות.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא רוצה לחשוד שלטייס בצבא ההגנה לישראל, אין לו הערכת זמנים. הייתה לי קריאת ביניים אחת.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

זה היה דקה, וינון קצת.

היו"ר יעקב מרגי:

דקה תוספת אני נותן לך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

שלוש דקות.

היו"ר יעקב מרגי:

מה שיחליט היושב-ראש הבא של הישיבה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מה שקורה, הולכים להיות לנו שלושה שרי ביטחון שונים: שר הביטחון בן גביר, שיהיה שר ביטחון של שישה גדודים של מג"ב, שר הביטחון סמוטריץ', שיהיה אחראי על המתפ"ש והמינהל האזרחי, ושר הביטחון קצוץ הכנפיים, כנראה גלנט, שיהיה אחראי על הביטחון על שאר הדברים. איפה הבעיה, אדוני היושב-ראש? שלכאורה, בלשון החוק, שעכשיו אנחנו עובדים עליו בוועדה של חבר הכנסת קרעי, זה נורא ברור. כתוב: במשרד שממונה עליו שר, יכול להיות שיתמנה שר נוסף שיהיה אחראי בכפוף לשר הממונה על המשרד לתחומים מסוימים. כלומר, אדוני היושב-ראש, לשון החוק היא די ברורה. יש שר נוסף, כפוף לשר. אממה? אנחנו כשאנחנו קוראים את ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין סיעת הציונות הדתית, שחמסה את השם הזה של הציבור, סעיף 21 שהוא סעיף הסל אומר את הדברים הבאים: השר במשרד הביטחון האמור יקבל אחריות מלאה על שטחי הפעולה של המתפ"ש והמינהל האזרחי, פעילות השר תהיה בתיאום ובכפוף למי? לכאורה, היית אומר: לאישור השר. לא, לא, לא, לאישור ראש הממשלה. אז למי הוא כפוף? לשר שמעליו או לראש הממשלה? סעיף 21(2) אומר את הדברים הבאים: סמכויות שר הביטחון הנוגעות למינוי מתאם פעולות הממשלה ביהודה ושומרון – או כמו שהם מכנים את זה, בשטחים – ומינוי ראש המינהל האזרחי יועברו לשר. אדוני היושב-ראש, מה שאתה קורא פה זה שבחוזה, בהסכם הקואליציוני בין הציונות הדתית לבין הליכוד, השר הנוסף במשרד הביטחון הוא ממונה על מינוי אלוף בצה"ל ותת-אלוף בצה"ל. זה דבר מעוות בצורה קיצונית. המינויים יבוצעו בתיאום ובהסכמה, כלומר יש וטו. היית חושב, למי יהיה וטו? לשר הביטחון. לא – בהסכמה עם ראש הממשלה. אז למי השר הנוסף כפוף, לשר הביטחון או לראש הממשלה? יש פה מצב מטורף שבו שר זוטר בתוך משרד אחר – הוא ימנה אלוף ותת-אלוף בצה"ל. הסעיף הבא זה סעיף 21(4), הסעיף העוקב: תשובות המדינה המוגשות לבג"ץ על ידי פרקליטות המדינה ביחס לנושאים שבאחריות השר יאושרו על ידי השר – כלומר סמוטריץ' – בתיאום עם שר הביטחון ובתיאום ובהסכמה עם ראש הממשלה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה ההבדל בין "בתיאום" לבין "בתיאום והסכמה"? אתה יודע שכשבאו לעשות פה את מתווה ניסים בעניין הגיור, כל המלחמה הייתה אם הרב הראשי – המינוי של ראש מערך הגיור יהיה בתיאום או בהסכמה, כי כולם מבינים ש"בתיאום" זה רק להגיד לו: אדוני, תדע שאנחנו הולכים למנות; "בהסכמה" – יש לו זכות וטו. אז מה אנחנו רואים פה? שכאשר משרד הביטחון בכל מה שקשור ביהודה ושומרון יצטרך לתת תשובות לבג"ץ, מודיעים לשר הביטחון אבל צריכים את הסכמת ראש הממשלה, אז למי הוא כפוף? ואחרון, למען הסר ספק, אם הייתה לנו איזושהי דילמה, הם באים ופותרים לנו את הדילמה: יובהר כי כל הסמכויות למתן אישורים של שר הביטחון בנושאים האמורים בנספח יהיו באחריות השר, כלומר שר הביטחון כפוף לשר שמתחתיו, או כמו שאמר - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין שר במליאה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הופה, אין שר במליאה, אני צריך לעצור, אדוני. אדוני, אין לי שר במליאה.

היו"ר ישראל אייכלר:

בתקנון אין דבר כזה.

יואב קיש (הליכוד):

השרים מבזים את עצמם בזה שהם לא נמצאים. אני אגיד לך מה אני חושש: אני חושש מהנזק שהם עושים במשרד שלהם - - - צריך להגיד למזכיר הממשלה - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני חבר הכנסת יואב קיש, חבל שלא היית פה קודם, החמאתי לך על שירותנו המשותף. היה פה חבר הכנסת אלון שוסטר, הוא תבע פה מונח מאוד יפה: הכפיף המכופף.

יואב קיש (הליכוד):

לא, דוידסון, אתה או חילי, מי אמר שאני אהיה שר מפקד על חיל אוויר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא אני, אני לא אמרתי.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אתה בעניין? אתה בעניין, אז אתה תהיה הרביעי במשרד הביטחון. בקיצור, אדוני היושב-ראש, הוא הבטיח לי הארכת זמנים, כי הוא הפריע לי באמצע. אבל מה אנחנו רואים פה בסעיף 21(7) או לא יודע איזה מספר זה? למען הסר ספק, שר הביטחון צריך לקבל אישור.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מוסיף לך שתי דקות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בסדר. בכל מה שקשור לאישורים, שר הביטחון צריך לקבל אישור מהשר שמתחתיו כדי להוציא התייחסות – או כמו שקרא לזה חברי אלון שוסטר: הכפיף המכופף. זה מה שזה, הכפיף המכופף. הסמכות הזאת תופעל בתיאום ובהסכמה. לכאורה היינו רוצים שיהיה כתוב פה "של שר הביטחון" – לא "של ראש הממשלה". אז אני פה אומר לחבריי חברי הכנסת, לך אדוני היושב-ראש, לממשלה שאולי תהיה לנו שבוע הבא, לך תדע, לשים שר נוסף במשרד – בסדר, מבין את ההיגיון, מבין את הצורך, צורך פוליטי, זה לגיטימי, אבל מראש ללכת למערכת יחסים כל כך חולה, כל כך בעייתית? הבעיה היא שכשעוסקים בביטחון – אתה יודע, אם היו עושים את זה בתוך משרד החקלאות והיום יש שר שאחראי על ירקות ושר שאחראי על פירות, מילא. אבל פה יש לנו שר אחד שאחראי על שישה גדודים של מג"ב, הוא זה שייתן להם את הוראות הפתיחה באש והוא זה שיחליט מה איתם; השר השני ימנה את האלוף שאחראי על תיאום פעולות הממשלה ביהודה ושומרון, הוא ימנה את התת-אלוף שאחראי על המינהל האזרחי, הוא זה שייתן להם פקודות לאן עכשיו לבוא, איפה להרוס איפה לפנות איזו בנייה בלתי חוקית כזאת או בנייה בלתי חוקית אחרת בשטחי C, הוא יוציא לפועל מבצעים; ושר הביטחון הראשי קצוץ הכנפיים, כשירצה ללכת לעשות מבצע נגד טרוריסטים בשכם – אין לו כוחות עכשיו, כי ההוא מטפל בזה והגדודים של מג"ב פה, וזה עוד לפני שדיברנו על אפשרויות לדו"צים ביניהם. זה עלול לעלות בחיי אדם, עלול לעלות בחיי אדם של אזרחים ישראלים וחיילי צה"ל, וזאת פשוט סכנת נפשות. אנחנו לא יכולים לתת לדבר הזה לקרות. יש פה גם סתירה מניה וביה בין ההסכם הקואליציוני שבין מפלגת הציונות הדתית, מה שנקרא, לבין הליכוד, וזה הסכם קואליציוני שהוא סותר את החוק שעכשיו מנסים להעביר בוועדה של חבר הכנסת קרעי. לכן הדברים האלה לא יכולים לקרות. אני מקווה מאוד שיתעשתו על עצמם ויעצרו את הדבר הזה, ואם לא, אני בטוח שזה יגיע למקומות אחרים, ששם כנראה הדבר יטופל.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה, עשר דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל אדוני, אני אשמח שיגיע שר למליאה.

היו"ר ישראל אייכלר:

עד שאתה תגמור הוא כבר יגיע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, אבל אני רוצה שהוא יקשיב לי.

היו"ר ישראל אייכלר:

יש מקשיבים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, לא, האמת היא שאין מקשיבים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

יש את השר לשעבר.

קריאה:

אין מקשיבים בשעת הסעודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני באמת אשמח שיגיע השר, אז אתה רוצה שאני אמתין? אתה רוצה שיגיע השר?

היו"ר ישראל אייכלר:

אני חושב שעדיף שתדבר. התחלת כדי לדבר, אז תבטא את דעתך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז אני אומר, לפי התקנון, יש לי - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

זה שהשר לא נמצא לא מונע את זכותך לדבר, אתה יכול לדבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני באמת אומר שאני אשמח שהשר - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

אז דבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אומר לך שוב, אני אשמח שהשר - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה רוצה לשתוק? זכותך גם לשתוק, אגב. גם כשהשר נמצא, זכותו של חבר הכנסת לשתוק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בזה אתה צודק.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל זכותך לדבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אשמח שהשר יגיע, אם יש אפשרות.

היו"ר ישראל אייכלר:

גם אני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אוקיי, אז נחכה לו?

היו"ר ישראל אייכלר:

לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל זה התקנון.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה רוצה לחכות?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אשמח, אבל לא כחלק מהזמן שלי.

היו"ר ישראל אייכלר:

אין לי שום סמכות למנוע ממך לשתוק אפילו עשר דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עלא כיפאק, אבל את הזמן שלי אתה מתחיל אחרי שהשר יגיע.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא, אני מתחיל בזמן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל לפי התקנון, יש לי אפשרות - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, אתה יכול לדבר, כאשר אם הוא לא יגיע – כמה זמן יש לך? עשר דקות, נכון?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זאת אומרת? לפי התקנון – מזכירת הכנסת, בבקשה תנחי את היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, סליחה, טעיתי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לפי הנחיות התקנון - - -

השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג':

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אוה, הינה השר עיסאווי פריג'. חיכיתי לך כדי להתחיל לדבר.

היו"ר ישראל אייכלר:

במסגרת הפרדת הרשויות, הממשלה לא יכולה למנוע מהכנסת ומיושב-ראש הכנסת לנהל את הדיון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה צודק, אנחנו סוברנים על הממשלה; אבל יחד עם זאת, אני מאוד אשמח - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

אז עכשיו אתה מקבל מההתחלה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עלא כיפאק. אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, כנסת נכבדה, היום התחלתי את הדיונים יחד עם חברתי חברת הכנסת מיכל שיר ועוד חברי כנסת בוועדה שדנה בחוק דרעי, ושם ביקש היושב-ראש חבר הכנסת שלמה קרעי להציע את מצע הדיון על כך שהצעת החוק לא חלה על הממשלה הזו אלא רק החל מהממשלה הבאה, ועל כך שהיא לא חלה על אריה דרעי, אלא חלה באופן כללי. ברור לי למה המציאות לא נוחה לחבר הכנסת קרעי ולמה הוא לפיכך מבקש להתעלם ממנה, אבל זו המציאות. החריג הוא שהוועדות הזמניות הוקמו לפני שהוקמה הממשלה, והחוק הזה כולו מתחילתו ועד סופו מוקדש ומיוחד עבור אריה דרעי. אז למי שלא עוקב, בימים האחרונים הוקמו בכנסת שתי ועדות מיוחדות, שאני מבקש להתייחס אליהן בתור ועדות אי-אמון. למה אי-אמון? כי הן מוקמות, כמו שאמרתי, באופן חריג לפני הקמת הממשלה, כי השותפים של נתניהו לא מאמינים לו – לא מאמינים שהוא ימלא אחרי ההסכמים עצמם, שהם עצמם סוגרים עם נתניהו; לא מאמינים לו שהוא ימלא אחרי ההבטחות. אז הוקמו שתי ועדות אי-אמון שיעבירו ארבעה חוקים, אני מבקש להרחיב על תוכנם של אותם חוקים, ככל שיאפשר לי הזמן. החוק הראשון הוא חוק דרעי. ח"כ מש"ס מבקש לשנות חוק-יסוד בשביל לאפשר ליושב-ראש מפלגתו – עבריין מורשע וסדרתי, אסיר משוחרר שהורשע בשליחת ידו הארוכה לכיס הציבור וגניבת כספים, ששיקר לבית המשפט שידיר את עצמו מעיסוק בצורכי ציבור – להפוך ולהתמנות לשר בממשלת ישראל; ולא רק לשר שאמון על משרד אחד אלא לשר שאמון על שני משרדים עם תקציבים רבים, ובמחצית השנייה של הכהונה לאחראי על הקופה הציבורית. השופט עצמו אמר, ואני מצטט מפסק הדין: "כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית, ויטען כי קיימת בו מסוכנות, יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות שהנאשם לא ייגע עוד בצורכי הציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי". זהו חוק פרסונלי, רטרו-אקטיבי, שכפי שאמר היושב-ראש קרעי, לא יחול מהכנסת הבאה אלא מהממשלה הקרובה. מייד, עכשיו, בעבור אריה דרעי. משנים חוקי-יסוד כמו פלסטלינה; הם מבקשים להפוך את ממשלת ישראל לעיר מקלט לעבריינים, לשזור בנימי נפשה של החברה הישראלית שחיתות ממוסדת, רעילה, אגרסיבית, שהגוף שלנו לא מסוגל, ולא צריך, לעמוד בה. אני לא יודע אם חבריי וחברותיי חברות הכנסת מבינים את האירוע. שחיתות תופיע בחוקי-היסוד של מדינת ישראל. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אנחנו עדים לנסיגה מוסרית מהרמה הכי גבוהה שיש. אם בעבר, השר פריג', הם היו צועקים – ואתה בוודאי זוכר את זה – הוא זכאי, הוא זכאי, הוא זכאי, היום הם לא זועקים: הוא זכאי, הם זועקים: אפשר לגנוב ולמשול, אפשר לרמות, לשקר ולמשול. החוק הזה הוא מעוות מוסרית וערכית. נכנסים עכשיו, אני מניח, תלמידות ותלמידים כי אני רואה שמדובר בקבוצה יחסית צעירה. בואו נשאל לדעתם, האם הם חושבים שנכון לשנות את חוקי-היסוד של מדינת ישראל כדי להוריד את הרף או להעלות אותו? האם אנחנו רוצים לאפשר לאסירים משוחררים, לעבריינים מורשעים להיכנס לממשלה? אמרה היום היועצת המשפטית לוועדה, או היועצת המשפטית לממשלה – אחת מהשתיים שישבו שם – שיש הבחנה בין הרף שאליו צריך להיבחר לחברות בכנסת, ששם דרעי אכן זכה ל-400,000 אזרחים שבחרו בו. הרף להתמנות לממשלה אמור להיות גבוה יותר, כי חברי ממשלה משפיעים מעט יותר על ענייני הציבור מאשר חברי כנסת. לשיטתי, בעבירה שיש עימה קלון לא צריך לשוב לעולם, לאורך כל ימי חייו, לא לכנסת, לא לממשלה, לא לרשות עירייה. אנחנו אומרים: הגעת למעמד הזה, לחרדת הקודש הזאת של היכולת לשרת את הציבור ומעלת באמונו של הציבור, שלחת את ידך הארוכה, גנבת מהציבור הישראלי? אסור לך לחזור למקום הפשע לעולם. אני חושש, אדוני היושב-ראש, ואתה קורא עכשיו בזמן שאנו מדברים כתבי קודש, אני חושש שיסודות החירות הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל, יוחלפו בשקר, במרמה, בגניבה בכל דאלים גבר. ואני חושש, כי יושבות פה תלמידות – שלום לכן, שלום – אני מניח שלמדו אתכן כמו שלמדו אותי שצריך לעבוד קשה, לחלום רחוק, להפגין יצירתיות, תושייה, כל הדברים שמאפיינים את העם המיוחד שלנו. האם עכשיו הורים צריכים לחנך את הילדים שלהם להיות קומבינטורים, שקרנים, עבריינים? ככה אנחנו רוצים שהדור הבא יתחנך, שאלו הערכים שהם ילכו לאורם? התשובה היא לא, לא ולא. אנחנו, שנאפשר לחוקי-היסוד להיות שזורים בערכים הללו. אבל דרעי התעקש ונתניהו החלש נכנע. החוק השני הוא חוק סמוטריץ', חוק שמטרתו לפצל, לפרק, לקרוע חלקים ממערכת הביטחון כדי להכשיר צרכים פוליטיים; לייצר לסמוטריץ' ממלכה משלו באזור יהודה ושומרון; ממלכה שהוא המושל הצבאי העליון בה. ישבנו בוועדה, חברי הכנסת, וניסינו להבין איך זה יעבוד. מעבירים את המינהל האזרחי ואת מתאם הפעולות בשטחים לסמוטריץ'; נותנים לשר פוליטי בממשלה, שהוא לא שר הביטחון, את הסמכות למנות אלוף. עכשיו אני רוצה להבין, אדוני היושב-ראש, איך זה יעבוד? יושבים בשולחן מטכ"ל כל האלופים, כפופים ונותנים דין וחשבון לרמטכ"ל, והאלוף שמינה סמוטריץ' יושב, והוא כפוף למי בשולחן המטכ"ל, לרמטכ"ל? למישהו אחר? הוא לא יושב בפורום מטכ"ל? איך אותו אלוף שמינה סמוטריץ' ניזון ומעריך את חיתוכי המצב של המטה הכללי? אנחנו לא מבינים שיש השפעה הדדית בין גזרה אחת לגזרה השנייה? מאיפה הוא מקבל את המידע אם הוא כפוף לשר אחר? מה ההשלכה וההשפעה שיש לקבלת החלטה של מפקד מתפ"ש אם הוא מקבל נגיד – וזה לא בלתי סביר – אם הוא מקבל פקודה מסמוטריץ' להכשיר איזשהו מאחז. מי מאשר את זה? הוא מחויב לאישור שר הביטחון, הוא לא מחויב לאישור שר הביטחון? הסיפור הזה של מוטת שליטה ואחדות הפיקוד מתפצל פה באופן דרמטי, ויש לו השפעות ישירות על חיינו. אבל, אדוני היושב ראש, זאת התוצאה שראש ממשלה המיועד מוכן למכור הכול, גם את הביטחון של מפקדי וחיילי צה"ל, של אזרחי ישראל, של תושבי יהודה ושומרון. הסחטנות הזאת והחולשה, חוסר היכולת שלו לומר לא. אתם תביאו לתוצאה של פגיעה בביטחון של המדינה, כי יש פה מכירת חיסול של היכולת לשלוט ולספק ביטחון. באותה גזרה ישרתו חיילים שעלולים, שימצאו את עצמם מקבלים פקודות משלושה שרים שונים. משר הביטחון, שאחראי על הביטחון מהשר סמוטריץ' שאחראי על אזור יהודה ושומרון ומבין גביר, שאחראי על הפיקוד של כוחות מג"ב באזור. משיקולים פוליטיים גרידא אתם מייצרים פה מבנה חסר יציבות שמועד למריבות, לתקלות, לחוסר סדר ולחוסר ארגון – וכל זה על גבה של מערכת הביטחון, על גבם של חיילי צה"ל, על הגב של תושבי מדינת ישראל. המחיר הוא כבד והוא ישולם במזומן. אתם מפרקים את צה"ל, ואתם זורעים כאוס במערכת הביטחון כי סמוטריץ' התעקש. סמוטריץ' התעקש ונתניהו החלש נכנע. אני רואה שאין לי הרבה זמן, אז את החוק השלישי שהוא חוק בן גביר והחוק לפיצול סיעת הליכוד – שאני קורא לו: "חוק לשמירת נתניהו מאוחדת" – אני אעשה בפעם הבאה אני כן אשמח רק למילה אחרונה.